בודפשט בשנות השלושים. לסלו הוא בעל מסעדה השוכר את הפסנתרן אנדרש להופיע במסעדה שלו. שני הגברים מתאהבים באילונה, המלצרית היפה, שבהשראתה אנדרש מחבר את יצירתו היחידה. בתחילה שירו "יום ראשון העגום" זוכה לפופולריות, אך בהדרגה הוא מתחיל לעורר פחדים, כי המנגינה המלנכולית שלו מציתה שורה של התאבדויות. האיזון השביר של השלישיה האינטימית מתרסק כשהנס, הגרמני, מתאהב אף הוא באילונה. מבוסס על ספרו של Nick Barkow.
כתבת טלוויזיה מתוך התוכנית "ערב ערב" ששודרה בתאריך 10 בינואר 2019 בתאגיד השידור כאן. בסידני רוססו 30 צלבי קרס בבית קברות במלבורן ובסידני רוססו גם צלבי קרס על קירות ועל תחנות אוטובסים בסידני. בכתבה מתראיינת חברת הפרלמנט היהודיה, דר' קרין פילפיס על האנטישמיות באוסטרליה. כמו כן מובאת כתבה על עצרת של הימין הקיצוני בבודפשט, לזכר המצור על בודפשט בסוף מלחמת העולם השנייה. הוזכר ויקטור אורבן, שיגיע לועידה של ראשי מדינות מרכז אירופה בירושלים.
סרט תיעודי. הסרט עוקב אחר אירועי השנה האחרונה של מלחמת העולם השנייה ושואת יהודי העיר בודפשט בהונגריה, כפי שנרשמו ביומנים אישיים שנכתבו בזמן אמת, על ידי יהודים ושכניהם הנוצרים, תושבי בודפשט. היומנים הפרטיים מתעדים מנקודות המבט השונות את ההידרדרות היומיומית, את רדיפת היהודים, את הקרבות שכמעט הרסו את העיר והמעקבים שהגיעו עם תום המלחמה. בין הדמויות הראשיות שהסרט עוקב אחר יומניהן נמצאת ד"ר מריה מאדי רופאה הונגרית, שהסתירה את חברתה היהודייה ואת אחיינה בן השבע, למרות שהתגוררה ליד מטה הגסטפו. לאחר המלחמה היא הוכרה כאחת מ"חסידי אומות העולם"
סרט קצר. עדותו של Sándor Markovits . סנדור (סמואל) מרקוביץ נולד בהונגריה בÚjpest. משם הוא נלקח לעבודות כפייה , והפך אחר כך לשבוי מלחמה בברית המועצות. הוא שרד את השואה, אך אשתו והוריו נהרגו. רוב חייו הוא שתק ובקושי דיבר על מה שעבר עליו, על הכאב וההתמודדות. סנדור לא רצה להטיל את המשא הזה על בנו Tamás Markovits . נכדתו של סנדור, Éva Markovits , פנתה אליו בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת והוא סיפר לה את קורותיו.
סרט קצר, זיכרון אישי שנעשה במסגרת בית הספר התיכון המקיף ע"ש "יצחק רבין" בבאר שבע. עינב לוי, נכדתו של ניצול השואה נתן וייס, ריאיינה אותו לסרט קצר. היא שילבה בסרט קטעי צילומים ממסע שורשים שערך נתן עם בני משפחתו לעיירת הולדתו בצ'כוסלובקיה, כשנתיים קודם לכן, בשנת 1998. מר וייס סיפר כי מטרתו היא להביא לידיעת הנוער של התקופה את מוראות השואה. לטענתו, מעט מאוד בני נוער יודעים על השואה.
סרט עלילתי באורך מלא. לאחר ששרד את המחנות, אלדו בן ה-42, רופא במקצועו, חי חיי בדידות בבודפשט. קלרה בת ה-16 גרה, בניגוד לרצונה, עם דודתה הגדולה, נאחזת בתקווה שאביה ואמה ישובו. היא פוגשת את אלדו, ועד מהרה הם מוצאים זה בזה דבר מה שכבר מזמן נעדר מחייהם. אך כשהמעצמה הסובייטית עולה לשלטון בהונגריה, יחסי האב-בת שביניהם זוכים לפירושים מוטעים. סרט על אהבה בתוך האובדן והטראומה.
הסרט השתתף בפסטיבל הקולנוע היהודי ירושלים 2019.
הסרט נבחר כמועמד הרשמי של הונגריה לפרס האוסקר לסרט הזר 2020.
סרט תיעודי. חייה של אווה פהידי/Eva Fahidi. אווה היתה בת עשרים כאשר חזרה ממחנה השמדה אושוויץ-בירקנאו להונגריה. היא היתה לבד. ארבעים ותשעה בני משפחתה נרצחו בשואה ובכללם הוריה ואחותה הקטנה. כעבור שבעים שנה התבקשה אווה להשתתף במופע תיאטרון מחול על חייה, והיא נענתה לבקשה. המופע מראה את מערכת היחסים בין האשה הזקנה ובין האשה הצעירה, Emese, רקדנית עטורת שבחים. כך נשזרים זה בזה סיפור חייהן של השתיים.
הסרט השתתף בפסטיבלים ואף זכה בפרסים:
פרס ראשון בפסטיבל הסרטים הבינ"ל בלוצרנו.
פרס זכויות האדם בפסיטבל הסרטים ה25 בסרייבו.
פסטיבל הסרטים הבינ"ל בוונקובר, קנדה- VIFF.
פרס הקהל לסרט התיעודי...
סרט תיעודי. הסרט השלישי בסדרת סרטים על "מחתרת תנועות הנוער היהודיות ציוניות בהונגריה" על פעילותה להצלת יהודי בודפשט. בין היתר מוזכר שם חסיד אומות העולם , קרל לוץ. סגן קונסול שווייץ בהוגריה, שדאג לתעודות מזוייפות ליהודי בודפשט, בבניין קונסוליית שוויץ בבודפשט. בניין הקונסוליה כונה 'בית הזכוכית' על שם דלתות הזכוכית שבחזיתו.
סרט ומותחן עלילתי באורך מלא. התרחשות הסרט היא בשנת 1936, בבודפשט עם מותו של רה"מ גיולה גמבש/Gömbös Gyula שהיה ממובילי החיבור בין הונגריה להיטלר. סגנונו של הסרט הוא 'פילם נואר'. הוא נפתח ברצח של זונה. היא אינה מעניינת איש מלבד את גורדון, עיתונאי פלילי קשוח. על רקע העיר האפלולית בין מועדוני אגרוף חשוכים לבתי זונות מסוגננים ובתקופה שהאנטישמיות מתחילה להתגבר מתברר שהנרצחת ממוצא יהודי. גורדון שנלחם כנגד רבים שמנסים להשתיק את הפרשה מגלה שלא ניתן לנתק את מעשה הרצח מהפוליטיקה והתהליכים החברתיים שעברו על אירופה באותם זמנים.