יצירת אוונגרד פמיניסטית שחותרת תחת המושג הפסיכיאטרי "סכיזופרניה", שביצעה ג'יין ארדן כחלק מעבודתה עם קבוצת תיאטרון של ניצולות שואה. הסיפור המקוטע והמבע הקולנועי הסכיזופרני מתמקד בהווייתה של אישה אחת שהוגדרה כחולת נפש על ידי הממסד. ארדן מתייחסת לרעיון שאי-השפיות היא הדרך היחידה לתת ביטוי למשהו אסור, לטאבואים חברתיים, שרק הטירוף מסוגל להתמודד עם הדחקתם. יצירה רדיקלית שמעלה באוב תיאוריה לאקאניאנית באמצעות סגנון סוריאליסטי-גל חדשי.