ארומה של יידיש

תרבות היידיש אינה קיימת ואינה נחוצה בעיני רבים, אך בעיני רבים אחרים היא תרבות מפוארת שיש לשמור על מורשתה ולהנחילה לדורות רבים. בסרט מוצגות דילמות אלו על במות החזרות להצגות התאטרון בתיאטרון היידישפיל, ברגעי השיא בהצגות ברחבי הארץ, ובאמצעות שותפות הצופים בעלילה ורחשי ליבם. הסרט דן בתרבות היידיש על היבטיה המגוונים מהמטבח היהודי (גפילטע-פיש) ועד לספרות המעמיקה ביותר. את הכמיהה לתרבות הנעלמת מבטא תלמיד ישראלי בן 14 במילים "אחרי שנחשפתי לשפה ולתרבות היידיש אני מצטער שלא דיברתי בשפה הזו מילדותי". לעומתו קשישה באוקראינה נזכרת אחרי עשרות שנים בשיר אידי ששמעה בילדותה מאמה ועכשיו שרים לה שחקנים ישראלים שהגיעו במיוחד לביתה. דרך נוספת לשמר את השפה היא להתאימה לקצב העכשווי, ישן מול חדש, להקת נוער שרה אידיש במקצב רוק. הסרט נע בין עצב לשמחה בין דמעה לצחוק כמו אופי השירים בתרבות האידית.