סרט תעודי העוסק באומנותה של הציירת ניצולת השואה אסתר לוריא. במרכז הסרט עדותה של לוריא עצמה המושמעת על רקע עבודותיה, תצלומים וסרטי ארכיון. לוריא נולדה למשפחה יהודית-דתית ב- 1913 בליבאו, לטביה. היא למדה אמנות בבריסל ובאנטוורפן. ב- 1934 עלתה ארצה ועסקה בציור. אותה שנה זכתה בפרס דיזנגוף. ב- 1939 נסעה לסיור השתלמות בבלגיה וביקרה גם בליטא, שם השיגה אותה מלחמה. ב- 1941 נשלחה לגטו קובנה שם תיארה בציוריה את חיי היהודים הכלואים. עם חיסול הגטו ב- 1944 נשלחה עם נשים נוספות למחנה שטוטהוף, גרמניה, שם תיארה את חיי האסירות. משם נשלחה למספר מחנות עבודה. עם שחרורה נסעה לאיטליה, שם פגשה את אנשי הבריגדה היהודית וגם את מנחם שמי שהתרגש מסיפורה וכישרונה וסייע לה בהצגת תערוכת יחיד ראשונה כניצולת שואה. ב- 1945 חזרה לארץ וב- 1946 זכתה בשנית בפרס דיזנגוף. בפרוץ מלחמת השחרור הנציחה "מומנטים היסטוריים",כדבריה, במאבק להקמת המדינה. לאחר מלחמת ששת הימים, הפכה ירושלים, ובמיוחד העיר העתיקה, להיות לה להשראה רבה בעבודותיה. באיחוד ירושלים היא ראתה אירוע שווה ערך לשואה מבחינת חשיבות ההנצחה. היא נפטרה בישראל ב- 1998.