עדי יהווה עומדים איתן לנוכח מתקפה נאצית

היסטוריונים וניצולים מספרים על רדיפת עדי - יהווה ע"י הנאצים. חברי הכת הדתית אשר במרכזה עומדת הציפייה ל"אחרית הימים" שתגיע לפני אסון מדיני כגון מלחמה, מהפכה או משבר כלכלי, היו בין הקורבנות הראשונים של הנאציזם. הגישה העויינת אל הכת נבעה מן היחסים המתוחים בין המשטר הנאצי, קיומו של ארגון עדי יהווה בינלאומי מלוכד ואי נכונותם לוותר רשמית על מפגשים דתיים, ערבי תנ"ך וגיוס חברים חדשים. עד 1935 יכלה ועידת הכת להכריז כי אין כל מחלוקת בינה לבין הממשל הנאצי ושהיא בעיקרון שותפה לגישתו העוינת לבולשביזם ולאנטישמיות שלו. משנת 1935, רק לאחר שסירבו אנשי הכת להצדיע בקריאה "הייל היטלר" ולשרת בצבא, החלה הכת לנקוט בעמדה ברורה נגד המשטר. בשנים 1936-1937 התקיים גל המעצרים הראשון של אנשי הכת ורבים נשלחו אל מחנות ריכוז. ועידת Lucerne הבינלאומית של הכת שנערכה בספטמבר 36 גינתה בפומבי את המשטר הנאצי. גל גדול נוסף של מעצרים נערך לאחר פרוץ המלחמה ושוב בשנת 1944. במחנות היו עדי יהווה קבוצת אסירים קטנה יחסית, רובם אזרחי גרמניה. בדרך כלל סירבו לוותר על אמונתם, למרות שיכלו להשתחרר או לא להיאסר כלל בחותמם על הצהרה שלא י