אנחנו שנותרנו בחיים

סרט תיעודי, בין הראשונים שעסקו בנושא השואה ועוסק ביתומי מלחמה יהודים, שהוקרן לראשונה בניו יורק בספטמבר 1948, ומאז נחשף להל רק לעתים רחוקות. על פי מבקר הקולנוע ג'ים הוברמן (Hoberman), הסרט עוצב על פי המודל של "ילדים חייבים לצחוק", סרט ביידיש, שהופק לפני המלחמה, אף הוא על יתומים יהודים. הסרט כולל קטעי יומני חדשות, סרטי ארכיון תיעודיים שבהם נראים ילדים המקבלים עזרה מסוכנויות הסיוע, וכן סצינות מבוימות. בכתוביות שלפני הפתיחה רשום: "הסרט הזה הוא על ילדים בבתים ובמחנות בצרפת, שהופעלו בחסות האיגוד היהודי להתנגדות ולעזרה הדדית. הוא הופק בקיץ ובאביב 1946, שנתיים אחרי השחרור, והוא מוקדש לזכרם של מי שמתו כך שילדיהם יוכלו לחיות ולצחוק בשלום. הסרט הוא בן לוויה חשוב לסרטים "Our Children" ו"Long is the Road", שני סרטים שהופקו אחרי המלחמה על עקורים ששוקמו על ימי ה-NCJF עם סיוע של הקרן הלאומית לאמנויות.