מבוסס על סיפור אמיתי והוא מספר על מקרה שהתרחש באפריל 1945 בעיירה גרמנית קטנה. לאחר ששנים לא ראו התושבים רכבת העוברת בעיירה, הגיעה לפתע רכבת קרונות בקר עמוסה אסירי מחנה ריכוז. לפי הוראות קציני ס"ס, שלושה קרונות נותקו מן הרכבת שהמשיכה בדרכה ונשארו לעמוד במקום תחת שמירה של מספר חיילים. בפנים היו כ-300 אסירים מורעבים ומותשים. הסרט מתאר את ההתרחשויות בעיירה באותם שלושה ימים ומתמקד באנה, בתו הצעירה של בעל האכסנייה המקומית, שהאידיאלים בהם האמינה התנפצו כשהיא נאלצה להתעמת עם המציאות, לא רק של המשטר, אלא גם של משפחתה ושכניה שהיא חשבה שהכירה. כשקולות הקריאה לעזרה והבכי של האנשים הנעולים בקרונות רודפים את תושבי העיירה יומם וליל, אנה מחליטה ללכת אל הרכבת עם מזון ומים אבל קופאת על מקומה כשהיא רואה את המראה הקשה של האסירים. לאחר שלושה ימים, ותיקי העיירה שנכשלו בנסיונותיהם למצוא מישהו במבוך הבירוקרטי שיפתור את הבעיה, לוקחים את העניינים לידיהם. הם דוחפים בעצמם את הקרונות הנטושים והעדיין נעולים על המסילה ובמורד הגבעה אל עיירה אחרת.