סרט תעודי מאת הבמאית הישראלית ציפי ריבנבאך המתאר את חייהם של הוריה, יצחק (80) ופרומה (72) גרינברג, שניהם ניצולי שואה החיים בישראל בצל עברם. בניגוד ליצחק שדיבר על הישרדותו במחנות הריכוז, פרומה סירבה לדבר על השואה ורק בסרט זה, לראשונה מזה 50 שנה, היא מתארת את השפלת משפחתה. סיפורם של השניים מוצג על רקע שגרת חייהם היום יומיים והם נראים מכינים ארוחה ואוכלים עם נכדיהם. זוכה פרס השופטים בפסטיבל הסרטים התעודיים של אמסטרדם (1994) והפרס הראשון בפסטיבל Yamagata לסרטים תעודיים (1995).