סרט תיעודי. בסוף החורף של 1945, חודשים ספורים לפני ניצחון בעלות הברית במלחמה באירופה, הופקד הבמאי סידני ברנשטיין, אז ראש מחלקת הסרטים במשרד ההסברה הבריטי, על סרטון תעמולה קצר שיתבסס על החומרים שצילמו חיילים־צלמים בגרמניה. אבל החומרים שזרמו לידיו היו מחרידים, והציגו אלימות בלתי נתפשת בממדים שטניים. ברנשטיין החליט להפוך את הסרטון לסרט באורך מלא, נסע בעצמו לגרמניה לפקח על הצילומים מברגן בלזן, והשיג חומרים שצולמו גם בדכאו. סרט זה נגנז על ידי בעלות הברית, לרבות בריטניה בנסיבות מעורפלות. רק לאחר ארבעה עשורים בהם שמר בסוד על הסרט, ניתן לו פומבי.