סרט תיעודי המספר את סיפורה של רעיה סיניצינה. בגיל 17 גויסה רעיה סיניצינה לצבא הרוסי. היא הוכשרה לשמש כחובשת, וחוותה את וזוועות המלחמה בזמן המצור על לנינגרד כאשר טפלה בחיילים ובאזרחים שנזקקו לטיפול רפואי. כיום היא חיה בישראל, כבר מהגרת קשישה שפוקדת באופן קבוע את מועדון הווטרנים המקומי. בכל 8 במאי הם חוגגים את יום הניצחון על גרמניה הנאצית. בסרט משתמש הבמאי בריאיון כדי לתעד את רעיה, ובתמונות של יצירות אומנות. הסרט דן בסוגיות עיצוב זיכרון המלחמה את האדם למשך חייו, התמודדות הגיבורים עם הזקנה, הפער בין תהילת גיבורי המלחמה בתרבות הרוסית והאנונימיות של חייהם בישראל.