Yad Vashem logo

עדות של קלביר זקליקובסקי מירקה ילידת 1927 Lodz, פולין על גטו Lodz ועל גירוש ל-Auschwitz ומחנות אחרים

Testimony
null
null
היום יום חמישי. כ"ד סיוון תשע"ב 14 ביוני 2012.
שמי רות גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם את
הגברת קלביר זקליקובסקי מירקה.
ילידת לודז' פולין 1927.
על גטו לודז'. על אושוויץ ומחנות נוספים.
בוקר טוב לך מירקה.
בוקר טוב.
את נולדת בלודז'?
כן.
כמה נפשות הייתם במשפחה?
הייתי. אה. אני הגדולה.
כן.
אח שלי שנתיים יותר קטן ואחותי 10 שנים יותר קטנה.
יותר צעירה. כן.
אז הייתם 5.
כן. כן.
5 איש במשפחה.
כן.
איך קראו לאמא שלך?
סופיה. סופיה.
אה. אמא שלך עבדה מחוץ לבית?
לא. לא. הייתה איתנו כל הזמן. כן.
כן. ואבא שלך איך נקרא?
שלמה.
שלמה. ובמה הוא עסק?
הוא היה. אה. איך קוראים את זה.
של. אפ. אה. אק. אממ.
[משובש].
לא. לא. אני שוכחת מילים.
הוא היה חייט?
לא. לא. לא.
אה. פרוות.
פר. פרווה.
הוא היה אבל. אה.
לא. אה. הוא היה. אה. מהג. אה. שהוא.
אה. פרוות הוא הביא מחו"ל. אה.
אה-הא. הוא היה יבואן של.
יבואן של פרוות.
י. יבואן של פרוות.
כן. או.
כן.
זה מה שאני זוכרת.
מ. מאין הוא הביא אותם?
זה אני לא יודעת. הוא כל פעם נסע. נסע. נסע.
הוא היה נוסע הרבה?
כן. כן. כן.
אז ראיתם אותו מעט בבית?
כן. אה. בכל הזה הוא היה ו.
אבל זה תמיד כמה ימים לא היה.
כנראה שבפולניה בכל הזהו.
כן.
אני. אבל זה אני לא. לא כל כך.
אני מבינה.
כן.
ואיך. איך היית. אה.
מתארת את המצב הכלכלי שלכם?
בסדר גמור. נורמלי.
כן.
בסדר. הלכתי לבית ספר.
מצב טוב.
אמא רצתה לתת לנו מה שיכלה.
תמיד רצתה שאני אהיה מלובשת יפה ו.
והיה לי ילדות מאוד יפה.
כן.
כן.
אממ. את יכולה לתאר את המקום שאתם גרתם בו?
כן. אה. גרנו בלודז'. ברחוב פומורסקה. אה.
דווקא בעלי היה שמה.
לפני שהוא חלה הוא לקח את הילדים.
כן.
ובא שמה לראות את ה.
כי אני לא רציתי לנסוע יותר לפולניה. לא הייתי.
את לא היית.
לא. לא. לא.
את לא חזרת אף פעם?
אבל הוא נסע עם 2 ילדים שלי.
כן.
והם באו לחצר שמה.
הבית היה קיים?
כן. בית גדול.
אנחנו גרנו בקומה שלישית והיה שמה 4 או 5.
5. אה. קומות.
אז זאת אומרת. זה בית דירות היה.
ב. ב. כן.
לא. לא בית פרטי.
זה היה בית מאוד ג. זה היה ב.
בלודז' בתים גדולים. זה לא כמו שפה יש בית קטן ובי.
ויש לי. כמו שהיה לי בית בודד בקריית חיים.
כן.
לא. זה היה בית גדול והרבה הרבה מ.
היה ככה וככה. כמו שאני זוכרת.
כן. והייתה גם.
אה. שוערת או שוער?
ב. בטח היה. כן.
אממ. הם גרו למטה.
כן. הייתה להם דירה למטה.
כן. למטה. ואני אפילו לפעמים שיחקתי עם הבת שלהם.
מאוד אהבתי כי.
כן.
כן. אה. כן.
זה היו לא יהודים. זה היו.
ה. השכנים שלכם היו לא יהודים?
כן. יהודים.
כן יהודים?
כן יהודים. כמעט כולם. היו כמה.
אבל השוער לא היה יהודי.
לא. לא. לא.
כן.
זה היה לא.
ו. אממ. א. איך את זוכרת בילדות
היו היחסים בין יהודים לפולנים?
אה. לי היה חברה הכי טובה פולניה.
כן.
כן. ולא. לא יודעת.
אני לא יכולתי להגיד ש.
אני אהבתי ללכת שמה שהיה. אה. זהו. ש.
חג המולד?
חג המולד. אז היא תמיד הזמינה אותי.
ההורים שלה הזמינו אותי שאני אראה את הכל ה.
את העץ.
ואני נורא אהבתי את זה. אבל אצלנו.
כן.
זה לא. אה. לפעמים באתי הביתה
ואמרתי: "אמא למה אנחנו לא שמים את העץ?"
כן.
אז אמא אמרה: "אנחנו יהודים. זה לא".
כן.
כן. אבל מאוד אהבתי. ומה ש.
אז באמריקה הם פתרו את הבעיה.
‮יש להם חנוכה ‭tree‬.‬
כן. כן. נכון. נכון.
אבל לא עם העץ. אה. זה היה אחרת.
מין שילוב.
ומשהו אני יכולה עוד להגיד.
זה היה מהתחלת מלחמה שאלנו.
לנו כבר שמו. אה. זה.
אה. סימנים.
כן. והיו. היה מותר לנו ללכת עד שעה 17:00.
אחרי 17:00 יהודים לא.
ובבוקר. היה כבר קשה עם לחם.
כשכבר גרמנים היו. אז היו.
אה. הרבה אנשים עמדו והיו גויים שצעקו:
"יהודי יהודי יהודי".
אה. ה. היו תורים ללחם?
תורים.
תורים.
כן. אני שוכחת מילים.
לא. שום דבר.
כנראה מה לעשות. זה.
בשביל זה אנחנו פה.
זה הגיל. כן.
כן.
אז. אהה. חברה שלי. זה מה שאני אומרת.
אני לא יכולה לשכוח את זה.
היא באה אלינו ואמרה לאמא שלי:
"גברת זקליקובסקי. שמירקה ישב בבית.
אני אלך להביא את הלחם כי אני לא יהודייה.
אז אותי לא יגרשו מה. מהזהו. מהזהו".
כן.
והיא באמת. אה. כן.
ומפעם לפעם היא לקחה אותי אליהם הביתה.
כן.
ואמא ביקשה: "ב-17:00 תביאי אותה". אז מה היא עשתה?
היא הורידה לי את זה.
הביאה אותי עד הבית ולפעמים היו ילדים
קטנים שמה גויים צעקו: "ז'ידובקה". אה.
"יהודייה. יהודייה הורידה את ה".
אבל זה היה אחרי 17:00 והביאה אותי הביתה.
בחורה בת 12.
כן.
וכזה. ולא יכולתי למצוא אותה.
אני לא הייתי בפולניה.
אבל יש לי חברה פולניה והיא היו לה.
אה. משפחה פה.
כן.
אז אני ביקשתי שיחפשו אותה.
אבל אני לא יודעת היום את השם שלה של. אה. זהו.
אחרי שהיא התחתנה.
כן. כן.
כן.
זהו. זה היה.
זאת אומרת היו גם.
בדיוק התחלה.
חברויות.
כן.
והיו גם. אה.
כן.
אנטישמים.
כן. כן. כן.
כן.
כן. כן.
היה מזה ומזה.
כן. כן.
כן.
נו ואחר כך כבר נכנסנו לגטו.
כן. אבל רגע. עוד לפני הגטו.
אה-הא.
עוד לפני הגטו.
אממ. מה הספקת ללמוד?
6. אה. כ. 6. אה.
כיתות?
כיתות. לא יותר.
בבית ספר פולני?
פולני. כן.
כן. ואיך את בתור יהודייה הרגשת בבית ספר פולני?
לא. לא. זה היה בית ספר גם.
בדרך כלל היו. יהודים ופולנים היו לא.
מעורב.
אבל ב. אהה. ב. אה.
תנ"ך אז בא מיוחד בשביל יהודים ו.
מורה? רב?
מורה. מורה יהודי והוא סיפר לנו על. על זה.
סיפורי התנ"ך.
אבל אצלנו היו בדרך כלל יהודים.
מעט מאוד. אה. ג. לא יהודיות.
כן. ובבית א.
אתם שמרתם מסורת?
הייתם דתיים בבית?
לא במיוחד. לא. אבל. אה.
ביום כיפור אמא לא אכלה.
צמה?
כן. וישבה. הלכה גם ל. ל.
בית הכנסת?
לבית כנסת. ואני חושבת שהיה כשר.
אבל. אהה. אני עוד לא יודעת כל כך.
כן.
אבא לא היה. אה. ב.
בשבת למשל הייתם נוסעים?
אה. יוצאים?
כן. כן. עם ה. זה לא היה.
אוטו לא היה לנו. אז לא היה כל כך מקובל.
כן.
ש. כן. אבל אבא.
אני. זה מה שאני זוכרת. שהוא עישן בשבת.
הוא היה מעשן.
כן. אז זאת אומרת שהוא לא כל כך. אה.
הקפיד.
כן. לא הקפיד.
והם היו.
רק אמא לפעמים אמרה לו: "אמא שלך באה.
אז אל תעשן. שהיא לא תראה".
זה מה שאני זוכרת.
היא הייתה יותר. אה.
יותר. כן.
שומרת.
יותר שומרת.
כן.
אמנם גם לא הייתה במ.
אבל אני זוכרת ביום כיפור כן. כן.
ואת. את יודעת אולי.
אה. מרקעים גם ההורים נולדו בלודז'?
לא. אמא שלי נדמה לי נולדה בקאליש. קאליש.
אה-הא.
זה היה. שמה היה לי סבתא.
כן.
אמא של אמא שלי.
כן. ואבא? את לא יודעת?
אבא? לא יודעת. לא זוכרת.
להורים היו ידידים פולנים?
אה. לא. לא יהודים?
חברים?
את חושבת. אני גם לא. לא.
אנחנו יותר היינו משפחה.
כי לאבא היו 2 אחיות ואח. כולם גרו בלודז'.
כן.
אז תמיד שהיה. אממ. חג אז.
הייתם מתאספים ביחד.
האח הגדול הוא תמיד הזמין.
אה-הא.
את כל המשפחה. שמה נפגשה. אני זוכרת.
כן.
ואחר כך ש. זה היה לפני מלחמה הכל.
כן.
כן?
ברור.
ולאמא היו גם כמה אחיות. אז. אה.
אחת אחות הייתה מאוד. אה. קרובה אלינו.
קשורה. כן.
הייתה עוד רווקה. אז הייתה בשבילי כמו אמא שנייה.
כן.
מאוד מאוד. אני מאוד.
מסורה.
כן.
כן.
היא ה. כל. כל פעם בא אלינו וזהו.
והיה לי עוד דודה בצ'נסטוחובה.
זה היה עיר אחר. ו.
אממ. היה לי כמה דודות של אמא.
קרובות מאוד.
כן.
כן. עכשיו. אה. איך היית מבלה את הזמן הפנוי שלך.
‮אחר הצוהריים היו לך. אה. תחביבים‭? hobbies‬?‬
הייתי ילדה קטנה ש. אה.
מלחמה זה היה כבר 12. כן.
ניגנת?
ועשיתי את השיעורים.
ניגנת גם כן באיזשהו כלי?
לא.
לא.
לא. לא.
אה. ספורט אהבת לעשות?
לא. גם לא.
גם לא.
לא. לא הייתי ספורט.
לקרוא? לקרוא ספרים?
לקרוא כן. ספרים.
כן?
המון. המון. המון.
באיזה שפה. פולנית?
בפולנית. כן. רק בפול. היום אני קוראת בגרמנית.
אה-הא. ובעברית?
זה יותר קל מאשר בפולנית.
כן?
כי אני התרגלתי. כי אחרי מלחמה לא היו לי.
אה. ספרים פולנים. אז בגרמניה התחלתי לקרוא.
אה. למדת.
כן. כן. וככה למדתי.
ובבית דיברתם באיזה שפה?
בפולנית. רק פולנית.
יידיש?
אני לא ידעתי בכלל יידיש.
לא ידעת.
כשהתחתנתי עם בעלי אז מהתחלה שהוא דיבר יידיש.
אז אני אמרתי: "למה אתה מקלל?"
אני חשבתי שזה קללה.
הוא אומר: "לא. אני לא מקלל.
אני מדבר עם מישהו שמה ביידיש".
לא. לא דיברו אצלנו לא.
והיום. למדת קצת יידיש?
כן. היום אני מבינה הכל.
היום את מבינה קצת.
בטח. בטח.
כן.
לא היה לי ברירה. באתי ארצה.
לא ידעתי עברית אז קצת עם יידיש יכולתי.
כן. אפשר.
כן.
אפשר לתקשר. אממ.
את זוכרת. אה. ספרים שאת אהבת?
סופרים.
כן. אה.
שאת אהבת?
של. אה. אהבתי [משובש] (רוסית).
אה. מלחמה ושלום של טולסטוי.
של טולסטוי. כן.
אהה. אחר כך. אה. לב של אמיצ'יס.
כן.
אם את.
כן בטח.
אה. הרבה הרבה שקראתי הכל עוד לפני מלחמה. את הספרים.
מ-המ. את הספרות הקלאסית.
כרגע אני כבר לא. אחר כך אזכר.
כן.
אבל כרגע אני. מה עוד. אה. אהבתי.
סופרים פולנים? קוו ואדיס?
לא. לא. זה לא היו.
אה. פולנים. אני לא. אה.
היו הרבה. אבל זה היו. טולסטוי זה היה רוסי.
נכון.
כן.
בטח.
אמיצ'יס.
סנקביץ'.
זה היה. מה?
זה היה.
סנקביץ'. כן.
כן.
יש לי אפילו ספרים של ק. של סנקביץ'.
מישהו נתן לי. אה. מה יש לי שמה.
יש לי על ה. [משובש]
כן.
כן. סנקביץ' ואחר כך היה. אממ.
ונדה קבשניסקי. אני לא זוכרת כבר.
זה. את השמות קצת הלך לי.
לנדובסקה.
מה?
לנדובסקה?
לא. קבשניבסק. אני לא זוכרת.
כן.
ונדה. אני לא זוכרת.
כן. היו. סנקביץ'. מיצקביץ.
כן.
היה גם מאוד.
נכון.
זהו. אה. זה היה. זה היו ה. ה. אז זהו. כן.
כן. איך. איך אתם הרגשתם.
אהה. כלפי פו. פולין?
כלפי המדינה? כלפי.
אני חשבתי שזה המדינה שלי. אני מאוד. כן.
ה. ה. היית פטריוטית?
שהיה. שהיה ש.
הרגשת. אה. קשר?
נפטר הזהו. פילסודסקי. את. שמעתם בטח.
כן. בוודאי.
אז אני גם בכיתי.
כן.
אומרת: "אוי הוא".
נכון. הוא היה באמת. אה.
היה ב. מאוד טוב בשבילנו ו.
כן. הוא היה. היה לו יחס טוב מאוד ליהודים.
ושהיה יום. אהה. עצמאות.
כן. אז הזדהית עם זה?
כמו ש. אה. [משובש] (פולנית) זה בפולנית.
כן.
אז אני מה זה עמדתי עם ה. עם ה.
דגל.
נו. אה. לא. אני לא ידעתי שום דבר.
ציונים אני לא זוכרת שהיה במשפחה.
לא היה?
לא.
לא? ו.
כנראה שלא.
ואנשים שהיו בתנועות. אה. מסוימות?
לא. בגטו הלכתי לתנועה.
כן?
השומר הצעיר. זה חברות סחבו אותי.
אה-הא.
כן.
כן.
זה היה בגטו.
טוב. אז אנחנו נשמע יותר מאוחר.
כן. זה כבר יותר מאוחר.
כן. אתם הייתם נוסעים מחוץ ללודז' בקיץ?
כן. כן.
בחופש?
לא. ב. לצ'חוצ'ינק. זה היה בקיץ.
שמה גם. אה. פג. אה.
מלחמה. אהה. ב-39' היינו ב.
אה. היית אז בדיוק?
לא. לא בצ'חוצ'ינק. אז היינו ב [משובש].
זה היה. שמה היו גרמנים.
אה-הא.
פולקסדויטשה. פולקסדויטשה זה.
כן.
ואנחנו היינו אמא. אני וב. ו. ואחי. אח ואחות.
כן.
ואבא היה בבית.
פתאום אבא בא ואומר שכבר קראו לו ל.
לצבא?
לצבא ושצריכים לנסוע הביתה.
מ-המ.
זה מה שאני זוכרת. זה היה 39' בסוף אוגוסט.
נכון. בראשון.
כי בראשון. נדמה לי.
בראשון.
כן. כן. כן.
לספטמבר זה התחיל.
זה מה שאני זוכרת טוב.
כי כבר לא היו רכבות. לא היו שום דבר.
ואמא השכירה כזה. אה.
כרכרה?
כ. כן. כן ונסענו.
עם סוסים?
מהר הביתה. כי בעל. אה.
אבא אמר: "מהר הביתה. כי יהיה מלחמה.
כל יום יהיה מלחמה".
אותו כבר קראו לצבא.
אה-הא.
והיה לי דודה ב.
הוא היה גם. אה. במלחמת העולם הראשונה בצבא.
אבא שלך? את יודעת?
לא יודעת. אני לא יודעת. אני לא יודעת.
אבא שלי היה. נולד ב-1900 ומשהו.
טוב. אז אולי לא היה.
אני לא יודעת אם היה או לא. זה אני.
כן.
לא. לא. לא התעניינתי ולא זהו.
כן.
לא יודעת.
עכשיו. בתור.
פה אני לא.
בתור ילדים. אה. הסבירו לכם מה זה מלחמה?
מה. מה יכול לקרות. מה?
אה. כולם. הרי אף אחד לא י.
מה זה הסבירו.
אני חושבת שהם ס. לבד לא ידעו שמ. יהיה כזה.
אוקיי. זה בוודאי.
אבל בכלל מה זה מלחמה?
מלחמה. לא ידענו שיהיה גטו.
קודם כל הביתה. אבא.
תגידי לי. אה.
מה שאני זוכרת.
מירקה. את לא זוכרת למשל שהגיעו ללודז'
פליטים יהודים שגירשו אותם מ. מ.
כן. כן. מצ'כוסלובקיה.
נכון.
כן.
וגם מגרמניה.
כן. כן.
אז מה. מה את יכולה לספר על זה?
אה. אנ. אני זוכרת ש.
כן.
שבאו כי גירשו אותם.
כן.
אנחנו לא הבנו שפה גם יכול להיות דבר כזה. את מבינה?
אה-הא.
חשבנו. לא. אני לא הבנתי את זה.
אולי אמא שלי כן הבינה.
כן.
אבל אני לא הבנתי. רק אמרנו.
זה לא מדבר פולנית הוא מדבר גרמנית.
זה מדבר. אהה. צ'כוסלובקית. לא הב.
כן.
הבנו למה.
כן.
מה קרה. אבל זה היה לפני מלחמה.
כן.
תכף.
כן. נכון. זה ב.
ב.
בשנה האחרונה.
כן. אחרונה.
בדיוק.
זהו. אז אפילו לא הספקנו. אני זוכרת ש.
ו. אה. א. את זוכרת אם.
אם הקהילה. אם עזרו להם?
הרי האנשים האלה באו.
כן. בלי שום דבר.
כמו פליטים.
לא יודעת. לא. לא יודעת.
את לא יודעת מה?
לא יודעת. אני.
למשל בכיתה שלך ה. היו ילדים פליטים?
לא. לא. עוד לא.
לא היו.
לא. לא. לא. כי תראי שלפני מלחמה אז גמרתי.
זהו זה היה חופש שמלחמה הת.
נכון. חופש גדול.
הייתי. אז נכנסתי לכיתה שישית.
אה-הא.
א. אבל זה כבר לא היה נורמלי.
כן.
כן הלכנו. לא הלכנו.
כי זה כבר. הגרמנים כבר היו ואנחנו.
כן.
עוד היינו בבתים שלנו.
אה-הא.
בלודז'.
אז. אז בואי נשמע על הימים הראשונים של המלחמה.
מה. מה בדיוק קרה אצלכם?
היינו בבית. אה. ואמרו. תכף כתבו ו.
והיו כזה מודעות.
שיהודים אסור להם אחרי 17:00 לצאת לרחוב.
עוצר. עוצר.
אז בסדר. היינו כו. עוצר. כן.
עוצר.
עוצר. כן.
כן.
ואחר כך אמרו להלביש איזה.
את הטלאי צהוב.
טלאי. ואחר כך.
על היד.
על היד.
זה היה מיד?
מיד. מיד.
כן.
עוד לפני הגטו. עוד לפני הכל.
כן.
ואחר כך לאט לאט שמענו שבונים משהו.
עושים וזהו זה.
אבל גם לא ידענו. אה. לא. לא יודעת.
אולי הורים. אה. כן הבינו. אנחנו לא.
אנחנו עוד או. אני עוד.
תגידי.
נפגשתי עם החברה הזו הפולנייה ו. ו. ו.
את זוכרת. אה. דיבורים על רומקובסקי?
בטח. בגטו בטח.
כן.
הוא היה האלטס. אה. זה הכי.
הוא היה. אה. זאת אומרת.
כן. כן. כן.
ראש הגטו.
כן. כן.
ראש היודנראט.
ראש. כן.
מה.
אומנם אמרו שהוא היה אשם.
אבל הוא לא היה אשם. כי לא.
לא הוא שהוא רצה שאנחנו נעבוד ונעבוד.
לא היינו כל כך הרבה שנים.
כי כל הגטו מ.
לפני כבר הרבה זמן. אהה.
חיסלו אותם.
חיסלו.
נכון.
ועו. אצלינו הוא פתח. הוא עשה.
אה. רסורטים. אני לא יודעת איך אומרים.
בתי מלאכה. בתי מלאכה.
בתי מלאכה. כן. ואנחנו עבדנו כולנו.
כן.
אני עבדתי בתור. אממ. עוד שהייתי.
עוד לא הייתי. אהה. בת 18.
שהייתי בתור ה. אממ. מילד.
מתל. מתלמדת?
מתלמדת. כן.
אז אנחנו עבדנו רק עד שעה 12:00.
אה-הא.
ויותר מבוגרים עבדו עד 16:00.
כן.
עבדתי ב.
אז. אז מה. מה. תנסי ככה להיזכר.
מה. איזה דיבורים שמעת על רומקובסקי?
בכלל היה מותר. היה אפשרי לדבר. אה.
בקול רם או שאנשים רק.
לא. לא. לא.
בלחש דיברו?
לא. לא. לא פחדו.
לא פחדו?
לא. לא פחדו.
כי האנשים מהמשטרה היהודית לא היו מסתובבים ו. ו.
המשטרה אצלנו בגטו היה.
בדרך כלל לקחו בחורים מאוניבר.
אה. בחורים מלומדים.
אה-הא.
כן. זה היה.
משכילים.
משכילים. כן. משכילים.
אז זה היה משטרה יהודית?
יהודית. כן. כש.
אז.
כשהם רצו שיהיה סדר או משהו. כן. זה היה.
אז. אה.
זונדרקומנדו. ככה קראו להם.
כן. אז הם היו. אה. זאת אומרת.
אה. מתייחסים בצורה יותר.
כן.
אנושית ולא.
אנושית. בטח.
ברוטלית?
לא ברוטלית. מה פתאום. אצלנו לא. לא.
לא היה?
לא. ברוטלית היו רק.
כן.
אהה. שהיו. אבל לא בגטו עוד היה.
אני זוכרת. היו כל פעם איזה.
אה. אקציה זה אמרו.
כן. נכון.
שפתאום צריכים כולם לרדת למטה.
כן.
לחצר והם לקחו. וזהו.
אני זוכרת פעם אחת אנחנו גם. שהיה אקציה.
אז. אה. אבא כבר לקחו לעבודות והיה.
אז רגע. זה שרצו לגייס אותו. ברגע ש.
אה. זה הלך ל. ל. זהו של פולנים.
כן. ו.
כן.
ואחר כך שחררו אותו?
ואחר כך חזר. חזר.
שחררו אותו.
כן. כן. כן. חזר מהזהו.
שכבר הם נקנו. איך אומרים. הפולנים.
ו. וזה היה עוד לפני שהתחילה המ.
אפילו לא התחילה.
אבל הוא אז בא להגיד לנו שמתחילה.
כי אותו כבר קראו ל. לצבא.
כן. ומה קרה עם העסק שלו. עם הפרוות?
עם. עם. אה. בית המלאכה?
עם. עם המכונות? מה?
זה אני. אני לא. לא יודעת. לא.
את לא יודעת אם מסרו.
לא. לא היו לו.
את זה למישהו?
מכונות. הוא רק.
אה. לא היו לו?
לא. הוא רק היה.
אה. הוא רק היה מעביר עורות?
עורות כן. כן.
אבל זה.
לא. לא מוכנים.
זה היה דבר.
כן.
מאוד יקר.
כן. לא. לא. זה היה. לא.
איפ. איפה היה המחסן שלו?
אפילו.
לא בבית?
לא בבית. שום דבר לא בבית.
אז את לא יודעת מה.
לא יודעת. לא.
מה עשו עם זה?
אני גם לא התעניינתי.
זה לא עניין אותי בכלל.
כן. ו. ו.
לא היה לי אפילו למי לשאול אחר כך.
ואיזה עבודות כפייה את יודעת הוא עשה?
אבי ה. הוא היה במקום על יד פוזן. פ. פ.
כן.
זה היה. אה. ב.
בין גרמ. זה היה פולניה גרמ. אה. ב.
בגבול.
בגבול. כן.
כן.
זה. אה. אני יודעת שהיו לנו משפחה פולנית בפו. בפוזן.
יש לי אפילו מכתב מהם.
כי דבר ראשון שעשיתי אחרי מלחמה כתבתי שמה מכתב.
כן.
שכבר. אה. שבאו מפולניה. אה.
משפחה של חברה שלי.
כן.
וביקשתי. נתתי להם מכתב ואמר.
וכתבתי שמה: "אם מישהו נשאר בחיים.
אני יודעת שהם י. יפנו אליכם".
כן.
והוא כתב לי בחזרה מכתב.
אני מחזיקה עד היום. זה אולי 40 שנה.
מ-המ.
והוא כתב לי: "אני.
ני. אני מאוד מצטער אבל אף אחד לא".
פנה אליו.
"לא פנה. זאת אומרת שאת יחידה שנשארת".
שנשארת.
כן.
כן. והוא.
ו.
הוא לא יכול היה לתת לך אינפורמציה על אבא שלך.
על אבא שלי.
מה. מה הוא עבר?
הוא פעם. כן. הוא. אה.
כן?
כתב פעם באיזה מכתב.
שאבא שלו. אז זה מה שכתב כבר לא היה חי.
ששמע שב. אה.
כי זה הייתה משפחה פולנייה מאוד קרובה ל. לאיזה דודה שלי.
מ-המ.
והם ידעו שאבא שלי.
אני לא ידעתי איך. כי ה. אה. זה.
הבן אדם זה היה לו משהו מהמלחמה.
שהוא היה משהו מהמלחמת ה.
אה. הראשונה.
הראשונה. ונתנו לו.
היה לו עיטורי כבוד בטח?
או. כן. כן. כן.
כן.
אז. אה. כ. מה שהוא כתב לי שנתנו לו להיכ. אה.
לתת לאבא שלי ב. שמה במחנה שהיה על יד פוזן.
אז שהביא לו משהו.
לאכול.
לאכול. כן.
אבל הוא לא סיפר איזה עבודות הם עשו?
זה הוא לא סיפר לי.
זה הוא לא סיפר.
אולי הוא גם לא ידע.
אה-הא.
הוא קיבל את ה.
כן.
רשות משהו לשלוח.
אז זאת אומרת. את אבא שלך לא ראיתם.
יותר לא. לא. לא.
מ-39' בעצם?
שלושים. לא. מהתחלה הוא היה גם בגטו. לא זה.
אה-הא.
הוא חזר מצבא פולני.
מהצבא. והיה איתכם כמה זמן?
ב.
גם בגטו?
הוא בא איתנו לגטו ביחד.
אה-הא. ומשם לקחו אותו לעבודות.
משמה לקחו אותו כבר גרמנים.
אז זאת אומרת רומקובסקי. הם כל פעם נתנו איזה זהו.
מכסה. מכסה.
מחפשים. מחפשים.
כן.
אז הוא אמר: "אתם יודעים מה.
אולי זה יהיה טוב. אני אוכל משהו לעזור לכם".
אה-הא. ל. לשלוח.
ואנחנו קיבלנו איזה כסף גם.
כן?
כן. כן. זה היה. אה.
48 מארקים. זה היה כזה זהו.
ואבא נסע לעבודה. זה היה באמת עבודה.
אבל שאחר כך הוא כנראה נפטר שמה. אז. אה.
מ-המ. זה נגמר.
כן. וכל הזמן היו שעשו. אה. אקציה. אקציה.
כן.
אני לא יודעת.
אקציות. כן.
איך אומרים את זה בעברית.
כן. כן.
אז כולם ירדו למטה והיה.
ולקחו כל פעם. אה. לצאת. לצאת לצאת.
כן.
אז אני זוכרת. אקציה אחרונה שהייתה אז ה.
היה אצלנו איזה שכן. שהוא משהו.
היה מכר כזה קצת עם גרמ. אני לא יודעת.
אז הוא ביקש שניקח את הקטנה לבית שימוש. שהי.
שלא נרד איתה.
כי תכף היו לוקחים אותה לצאת מהגטו.
הם רצו שישארו אנשים שיכולים לעבוד.
כן.
כן. והיא הייתה מאוד קטנה.
הייתה. הייתה גם אקציה של ילדים ש.
בלודז' שהייתה מאוד מאוד. אה.
נכון. נכון.
טראגית.
שלקחו כל הילדים.
כן.
כן.
את זוכרת.
אז את ה.
את זה?
כן. זוכרת. אבל אנחנו כבר היינו כאילו קצת.
מעל זה. אבל לפני זה?
אבל את הקטנה נכנסנו לבית שימוש.
אה-הא. וסגרתם אותה.
ואמרנו: "שקט".
וירדנו כולנו למטה וגרמנים לא חיפשו.
מ-המ.
למעלה.
כן.
כן.
את זוכרת את האקציה של הילדים? איך זה. איך זה התנהל?
אני קצת זוכרת ש. אה. וזה.
ואחר כך אמרו שרומקובסקי אשם.
אבל מה הוא היה יכול לעשות?
הוא רצה שגטו יהיה מה שיותר הרבה זמן.
ככה אני חושבת.
יהיה פרודקטיבי.
כן.
בסדר. כן.
ויש אנשים שאומרים הוא היה רוצח וזהו.
אני. אני לא יודעת. אני לא יכולה להגיד את זה.
קשה מאוד. אה.
כי אנחנו היינו עד סוף.
כן.
ועברנו את זה.
ומה. מה את זוכרת מזה?
שההורים באמת באו. מסרו את הילדים?
לא היה ברירה. היה כזה. באו.
כן.
עם. אה. עגלה כזה ולקחו את הילדים ואמא הלכה איתם יחד.
זהו. היו מקרים שאימהות. אה.
כן.
הלכו עם הילדים?
כן. כן. כן.
שלא נשארו בגטו.
לא נשארו. כן. לא. זה.
היו הרבה מקרים כאלה או בודדים?
אממ. היו בודדים.
אני לא חושבת שבלודז' היה הרבה.
אני. אני. מה שאני לא יודעת. אני לא רוצה להגיד.
אבל. אבל מירקה. הדבר החשוב זה.
האנשים ידעו לאן לוקחים את הילדים?
לא. לא.
לא ידעו?
לא. לא. לא. יכול להיות שאנשים מבוגרים הבינו את זה.
הבינו. אבל לא.
אני לא יודעת. לא. לא. לא.
ואמא שלי גם לא אמרה לי.
אף פעם לא אמרו לי: "את יודעת אלה כבר לא חיים". לא.
זה היה כמו יום כיפור.
נכון. כן. יום כזה זה היה אקציה.
זה היה כמו יום כיפור.
כן.
וזהו. ואחר כך הם הלכו למקום אחר וזהו.
ולקחנו את הילדה מהבית שימוש ובאנו הביתה
ואמרנו הצלנו וזהו.
והיא נשארה.
כי לא ה. כן. בטח.
נשארה איתכם?
נשארה עד הסוף איתנו.
אה-הא.
אבל באושוויץ לקחו אותה.
כן.
פה באמת. אה. כל פעם אנחנו ה. הצלחנו להישאר.
ביחד.
כן. ביחד.
היו אנשים שאמרו הם לא נשארים בגטו.
הם. אה. בורחים מהגטו?
כן. אחות של. אה. בע. אה. של אבא שלי.
כן.
הם ברחו.
לאן?
ושילמו הרבה כסף לפולנים והרגו אותם. אחרי. זהו.
זאת אומרת להוציא אותם.
כן. משפחה שלמה.
להוציא אותם מהגטו.
כן. כן.
לקחו אותם.
הם שילמו הרבה כסף.
ו. ורצחו אותם?
רצחו אותם. תכף אחרי גטו. מי יודע. אפילו לא יודעים מי.
אבל. אה. אבא כבר בא הביתה פעם ואומר: "הם כבר לא חיים".
קוראים לה צשה ושמעון. זה היה ה.
כן.
האחות של אבא שלי.
אז היו גם פולנים כאלה?
נו. בטח.
לקחו כסף ו.
בטח. לקחו כסף.
ואספו.
ומסרו לגרמנים.
כן.
הם לא היו צריכים לבד.
מ-המ.
מסרו ל. לגרמנים. הם ברחו מהגטו.
להפך הם קיבלו עוד.
תכף הם הרגו אותם.
אה. שק [משובש].
משפחה שלמה.
כן.
וגם אח של אבא שלי הם ברחו לפני שסגרו את הגטו.
הם בר. בחרו. ברחו לעיר קטנה. חשבו ששמה.
כן.
וגם כולם הלכו.
כולם.
שמעתי שאת הבן דוד שלי ע.
על. תלו על הזהו. מישהו סיפר לי.
זה אחרי מלחמה אחת אמרה לי: "את יודעת הם". היה לו.
הוא גם הי. ק. קראו לו זקליקובסקי.
כן.
זה היה בן של אח של אבא שלי.
כן.
אז אמרו שכ. אה. בחור צעיר.
תלו?
תלו אותו באמצע.
כן.
והיה כזה אקציה שמה ותלו אותם ב.
באמצע העי. העיר הקטנה שמה.
כן.
הם ברחו מהגטו.
הוא היה מאוד עשיר דווקא.
כן.
אח של אבא שלי.
והם תכף נסעו לעיר קטנה וחשבו שאולי שמה הם יצלו.
י. ינצלו.
לא.
כן.
אף אחד לא נשאר.
איך. איך סגרו את הגטו? באיזה צורה?
איך סגרו?
מ-המ.
זה היה. אנחנו כל יום היו.
אמרו: "צריך. אה. ל. לעזוב את הגטו. צריך".
אנחנו חיכינו עד הסוף. עד. אחרונים. אחרונים.
כן. אבל איך זה. עם איזה גדר זה היה סגור?
מ. איזה?
עם איזה גדר? איך זה. איך סגרו?
הגטו היה עם גדר. אבל לא חשמלי.
לא חשמלי.
לא. היו כזה. אה. גדר. אה.
תיל?
עם. עם כזה.
קוצים כאלה?
קוצים. כן. כן. כן.
גדר תיל.
וכל כמה מטרים עמד. אהה.
שוטר.
שוטר. שוטר גרמני.
ויהודים.
עם ה.
גם היו שומרים על הגטו?
בפנים.
שוטרים?
זה היה משפחה.
אבל.
משטרה בפנים.
אבל ב. בחוץ הם לא שמרו?
לא. לא. לא. רק גרמנים.
כן.
הם היו. אה. וורמאכט. זה.
כן.
אה. כן. הם.
‮הם היו הצבא לא ‭S.S‬?‬
‮לא ‭S.S‬.‬
כן.
צבא ועם. זהו.
עם רובים.
ש. אממ. שמה אמרו יש אחד סדיסט שידעו שמישהו עובר שמה.
אם הוא יכול אז הוא יורה.
יש כאלה ויש כאלה.
אני פעם. אממ. מיהרתי מאוד. כי לא רציתי שיהיה זמ.
גם בגטו עד שעה 17:00.
היה עוצר.
כן. עוצר בגטו.
כן.
אנחנו נגיד חזרנו. אני חזרתי ב-12:00 מבית. מבית.
כן. מלאכה.
חרושת. כן.
כן.
אבל. אה. ה.
הגדולים ב-16:00 וב-17:00 היינו
צריכים כולם להיות בבית. לא להסתובב.
ו. ומתי אפשר היה לקנות משהו?
בבוקר.
בבוקר?
עד 16:00. אה. עד 17:00.
לא. אבל. אה. אם הלכו לעבודה?
אז שחזרו. ה.
אז היה עוד מה לקנות?
היו כזה קואופרטיב. איך אומרים?
כן?
כן.
כן.
כן. כן. אבל זה הכל היה על ה.
בתלושים.
על תלושים. בטח.
כן.
אז לקחו פעם בכמה ימים ו. וזהו.
מ-המ.
מה שהגיע לנו. את מבינה?
כן.
ומה שאני יכולה גם לספר.
זה היה בגטו שפעם אני נורא.
ראיתי שזה כבר מאוחר.
אז רצתי. אבל אם רצתי על יד הגדר אז זה היה יותר קרוב.
אז רצתי על יד הגדר.
אה-הא.
אז זה היה ש. אה. דברתי עם חברה.
כן.
וידעתי ש. אז אמא הייתה כבר קצת חולה.
אה. אז. אה. נ. אה. רצתי לבית. אה.
מרקחת משהו לקחת וחברה שלי חיכתה
לי שמה בפינה ורציתי מהר לבוא.
אז רצתי על יד ואז פתאום אני שומעת שהוא קורא:
" [משובש] (גרמנית)" זה. קטנה.
הקטנה תעמדי.
תעמדי.
כן.
וחשבתי ככה. אני ארוץ אז הוא ירה בי.
ירה בגב.
עצרתי וככה עמדתי. הוא מסתכל.
מסתכל. נותן לי סוכריה. כן. כן. כן.
אז חברה שלי כשאני באתי.
אז היא אומרת: "מה קרה לך ליד שלך?"
אני ככה החזקתי. אמרתי: "רניה.
אני לא יודעת מה זה. הוא נתן לי איזה נייר".
היא פתחה את זה. אז היא אומרת. אה.
אני אומרת: "אולי זה. אה. רעל"..
כן.
אז היא אמרה: "את יודעת מה? אנחנו נת".
נתחלק?
היא אכלה ואני אכלתי והיא.
היא נפטרה כבר לפני כמה חודשים.
היא נסעה כל שנה ביום. אה.
שואה לבתי ס. ספר וסיפרה כל ה.
אז גם זה היא סיפרה.
היא כל הזמן. כל. ואפילו לצבא.
היא י. היא ידעה לדבר יפה ו. ו.
כן.
והיא כל פעם נסעה.
היא פעם אמרה לי: "בואי".
אמרתי: "אני לא. אני לא".
קודם כל אני בעברית לא כל כך.
אה. והיא ידעה. היא דיברה מאוד.
כן.
יפה בעברית.
כן.
והיא י. נסעה כל פעם לבתי ספר להביא את הכל ה.
זהו. הייתה חברה שלי מאוד טובה מילדות עוד.
כן.
כן. וכמה נשארו?
יש לי עוד אחד פה שגם.
כן.
אנחנו מכירות מהילדות.
כן.
כן. כן. היינו בת 12.
ו. וזהו.
זה היה גטו.
נו ואחר כך בין אחרונים.
כן. עכשיו. בתוך הגטו.
כן.
חוץ מללכת לעבודה ולחזור. היו איזה.
כן.
חיי תרבות.
כן.
משהו?
היינו ח. חברים ככה. אה.
כן.
בנות ובנים.
כן.
ונפגשנו באיזה בית.
כן.
תמיד אצל פה או אצל פה. או אצל פה.
כן.
פשוט לדבר. דיברנו על.
כן.
ספרים. מי שמה קרא. אוי תל. תלווי לי.
כן.
א. את הספר קרא.
הייתה ספרייה בגטו?
אין. ל. היו לאנשים.
אה. ס. אה. ב. ספרים פרטיים?
ספרים פרטיים. אז אחד נתן לשני.
אה-הא. היו מחליפים.
כן. כן.
כן.
אצלינו היו המון.
ואחר כך מדברים על הספרים.
כן. כן. כן. היינו בגיל.
כן.
כבר חמש. 16. כן.
היו גם. אה. אהבות?
כן. כן.
כן? רומנים?
כן. רומנים. כן. כן. כן.
כן. שנשארו או שלא נשארו?
ב. היו כאלה שאחרי מלחמה התחתנו.
נפגשו?
כן. כן. אני גם הלכתי עם איזה בחור.
אבל זה היה כל כך נאיבי. כל כך לא. אפילו לא.
לא היה נשיקות. זה היה לגמרי אחר.
אבל הוא נפטר. אני דווקא ש.
אה-הא.
שאלתי עליו אם הוא חי.
כן?
לא. לא. אמרו שהוא תכף.
עכשיו. זה היה שייך לאיזשהו ארגון נוער?
בגטו היה גם. אה. שומר הצעיר.
אה-הא.
ו. והיה. אה. הפו. לא. הציו. אה.
אה. הנוער הציוני?
הנוער. כן. כן.
בני עקיבא?
ויש לי פה איזה ידיד שבירושלים.
כן.
הוא היה מאוד פעיל.
אברהם זליג. אולי שמעת עליו?
כי הוא היה גם. אה. שיש ב. אה.
תל אביב יש ארגון של יהו. לודז'אים.
אה-הא.
אז הוא היה ה [משובש] (שפה זרה).
אה. כאילו. נשיא כזה.
נ. נ. נציג.
היום הוא כבר.
כן.
אה.
הוא מבוגר.
בגיל שלי אבל הוא מאוד מאוד הזדקן.
אני פגשתי אותו לפני שנה בטבריה.
כן. כן.
אז הוא בקושי כבר הולך.
זה היה בחור מאוד מאוד אינטליגנטי ומאוד פעיל בתנועה בגטו.
אה-הא. עכשיו. אה.
השומר הצעיר שהיה פעיל בגטו.
אממ. חו. חוץ מספרים ו [משובש].
שמה הכניסו לנו קצת. אה.
אור.
אור.
הכניסו קצת ציונות?
ציונות.
אה-הא.
אז דיברו ו. ושרו ב. אה. שירים בעברית.
שירים עבריים.
עבריים. ועשו לנו. אה. כזה זהו.
אה. אממ. תרגילי סדר?
כן. לא. אה. נעמוד ו. ו. ל. זהו.
כן. כן.
בעברית.
כן. תרגילי עמוד נוח.
ואז שמעתי כמה.
עמוד דום.
כן. כן. כן.
כן.
וזה. אני הלכתי לא מהזהו שהייתי ציונית.
לא. לא מתוך אידיאולוגיה.
לא הבנתי את זה. אבל לא הלכתי. כי חברות סחבו אותי.
מ-המ.
"מירקה בואי". אז הלכתי.
שומר הצעיר. שיהיה שומר הצעיר. לא הבנתי.
וזה עשה עלייך איזשהו רושם?
כן. היה נעים.
זאת אומרת. חשבת שזה.
קודם כל היינו.
שזה בא בחשבון בכלל. אה. דבר כזה.
אה. תראי.
אפשרות?
אח שלי הלך גם. והוא היה. ה. הלך.
אמנם הוא היה יותר קטן ממני.
הוא הלך לכזה שהם היו יותר קומוניסטים.
אה-הא.
והוא היה מאוד מאוד כזה. אה. שמאלי.
ש. שדיברנו איתו אז הוא.
הם הכניסו ב. בו כל כך שהוא האמין בזה.
ויום אחד לפני שעזבנו גטו.
אז הוא בא לאמא ואומר: "אמא הם רוצים שאנ.
שאני אשאר איתם. הם לא רוצים לצאת מהגטו רק רוצים ללכת.
אה. באיזה מקום להתחבא.
יכול להיות שכבר הרוסים יבואו".
אה-הא.
מה שהם חשבו ש.
כן.
אז אמא אמרה: "לא. אנחנו הולכים כולנו יחד.
אני לא רוצה להשאיר אותך".
היא פחדה. היא לא ידעה ששמה הוא.
וזהו והוא הלך איתנו עד אושוויץ.
מ-המ.
ובאושוויץ נשארתי לבד.
כן.
כן.
אני מבינה.
אז היו. היו קצת חיים בגטו?
כן. כן. אנחנו.
אה.
כמה שהיה אפשר אז. אה.
גם אמא רצתה תמיד היא. היא. מ.
ב. כל פעם הלכנו למישהו אחר הביתה.
כן.
כי לא בכו ברחוב.
כן.
ברחוב היה. אז ישבנו ודיברנו ו.
ושרנו ו. וסיפרו בדיחות מי שידע.
או שדיברנו על ספרים.
כן? את זוכרת איזה בדיחות ככה שהיו מספרים בגטו?
סיפרו ו. מי שידע. אני אף פעם לא סיפרתי.
כי אני לא הייתי טיפוס כזה. אבל חברה שלי.
בדיחות. אה. מקבריות. שחורות?
מה?
בדיחות מקבריות?
אה. כל מיני. כן.
כן.
חברה שלי מה שנפטרה. היא תמיד.
כן.
היה לה. היה לה בכלל פה גדול והיא עבדה.
כן.
והיא תמיד הייתה. הא.
איך אומרים הס. כאילו. כן. בחברה.
אסרטיבית.
כן. כן.
כן.
מאוד מאוד. והיה נעים.
אה. ולפעמים אפילו רקדו קצת. ככה.
כן.
אחת שרה ו. ו. וזהו.
אה-הא.
אבל זה היה ככה פעם. פעם. פעם.
בכל אופן. אה. לא היה מספיק אוכל.
אבל קיבלנו את הזהו ו.
את המנות?
כן. כן.
הרגשתם ממש רעב?
לא. זה. אה. לגמרי. תראי. לא ל.
להגיד הא. אבל ידענו שיש ארוחת בוקר וארוחת צוהריים.
א. אין באמצע.
ואין באמצע.
לא. לא. לא.
אין שום כלום.
אבל התרגלנו לזה.
מ-המ.
כנראה התרגלנו. כי אני זוכרת גטו שהיה עוד די טוב.
זאת אומרת זה לא היה כל כך. אה.
קודם כל הייתי.
ביחד.
כן. כי היינו ביחד.
ה. היו פולנים שהיו זורקים. אה.
כן.
משהו מעבר ל.
היו. היו.
כן?
הם פחדו אבל היו.
כן.
כן.
שזרקו ממש?
לנו גם בא מהתחלה איזה פולני.
כן.
ש. אהה. הוא קיבל. אממ.
זהו שלהיכנס לגטו. הוא קיבל.
רשות. אישור.
רשות. כן.
והוא בא אלינו. זה היה. אה.
שנה ראשונה או שנייה.
אחר כך כבר לא. כי גם הביא לנו כמה דברים.
זה היה מאלה שהכירו אותנו.
אני לא יודעת. זה היה של הורים שהכירו.
כן.
אז באו ו. ו. והביא.
ואומר: "גברת זקליקובסקי. כמה שאני יכול.
אז זהו. בינתיים קיבלתי רשות".
כי הוא היה משהו. כן.
הוא אומר: "מה שיכול אני נותן".
ה. היו גם. אה. מקרים שהיה אפשר ל.
להוציא להבריח מישהו מהגטו?
לחלק הארי?
היו. ה.
לא. להוציא יהודי או יהודים מתוך הגטו. לחלק הארי?
לא. לא. אני לא יודעת.
לא היו מקרים?
זה אני לא שמעתי.
עם איזו מכונית או עגלה או מה?
לא. לא. לא. איך היה. כל.
בכל הזהו עמדו את הגרמנים.
ו. ושמרו.
אה. היה מאוד מאוד.
הם סידרו את זה הכל כל כך. ב.
בדיוק. איך אומרים.
כמו שהגרמנים הם.
הכל אצלם. איך אומרים?
צריך להיות מסודר.
פיק. כן. פיקס.
כן. פיקס.
וגם ה. זה היה פיקס.
כן. עכשיו רומקובסקי היה מפעם לפעם מדבר לפני הציבור בגטו.
מסביר להם מה קורה?
תראי. רדיו לא היה. איפה היה יכול.
לא.
לדבר?
לא. אבל הוא פשוט.
נניח איזה אסיפה באיזה מקום. בבית כנסת או.
אני לא יודעת.
במקום אחר?
מה שאני.
שהוא מד.
אני לא. לא. לא שמעתי אותו.
לא שמעת אותו אף פעם מדבר?
לא. אני לא.
למשל כשהוא ביקש. אה.
עם האימהות שיביאו את הילדים הקטנים.
אז. אה.
אז הוא דיבר איתם?
הוא דיבר. אז הוא דיבר עם מישהו.
מישהו העביר את זה הלאה.
או שכתבו. אה.
אה. [משובש].
מודעות. כן.
כן.
מה שהיה זה מודעות. כן. צריכים. יהיה אקציה.
אבל את לא זוכרת מקרים שהוא אסף את האנשים ב.
לא.
אסיפה?
זה היה גטו גדול.
כן.
לא יכול. לא.
לא.
כמה שאני. תראי אני לא כל כך גם יכולה זה. אולי היו.
לא. ממה שאת זוכרת.
מה שאני זו. לא
כן.
זה אני לא זוכרת. אני זוכרת.
כן.
שהיו עוד מודעות.
יש מודעה שצריכים. היום יהיה אקציה בת.
לרדת פה ופה ו. או שצריכים להירשם. נוסעים מהגטו.
מי שרוצה. מה ש. זהו.
כן.
וכל הזמן. כל הזמן. בסוף אנחנו החלטנו גם וזהו.
כן.
כן. ועזבנו את גטו.
ב. במשך כל השנים האלה.
מ-40' עד. אה. אמצע 44'. אתם בכלל שמעתם.
היה לכם מושג.
מה שקורה?
על. על מחנות אחרים?
על גטאות אחרים?
אני לא. יכול להיות שאמא כן והאחיות שלה אולי כן. אני לא.
את השם אושוויץ?
לא. אני לא ידעתי. עד שלא באתי לא ידעתי מה.
לא ידעת?
לא.
זאת אומרת.
אני הגעתי.
ש. שזה היה ההיכרות הראשונה עם.
כן. ה. כן. כן.
עם אושוויץ.
פתאום פתחתי עיניים. בשבילי זה היה.
וגם אמא הייתה נראית מופתעת?
אה. זה מה שאמרתי לך.
היא הלכה עם האחות ואני אמרתי: "אני רוצה ללכת איתך".
אז היא אמרה: "את חייבת לחיות".
ודחפה אותי לצד.
אז היא כנראה משהו ידעה.
אז כנראה הבינה.
או שהיא ידעה.
או ש. כן.
או שהיא הבינה.
או ש. או הבינה או ח. חשבה.
כן.
כן. ואני נשארתי ואמרתי אחר כך ל.
לקאפו: "איפה אמא שלי עם ה. אחותי?"
אז היא אומרת: "את רואה את העשן? שמה הם".
ואני עוד לא האמנתי.
חשבתי סתם אמרה. אבל אחר כך כבר ידעתי.
כן.
אושוויץ. אושוויץ היה. אה.
[משובש].
זהו פעם ראשונה. אבל לא הייתי הרבה זמן.
ה. הגעתם. אה. בלילה או ב.
מה?
בלילה או ביום?
לא זוכרת. לא זוכרת.
את זוכרת אם היו אורות ו.
לא זוכרת.
אה.
כן. אני זוכרת שרק את ה.
דוקטור. אה.
מנגלה.
מנגלה. כן. גבר מאוד יפה.
גבוה. היה מאוד זהו.
אלגנטי. הוא לא עשה שום דבר.
לא הרביץ. רק עם היד.
עם הזה. הוא היה לו כזה.
מקל.
כן. כן. עם המקל.
הוא סימן.
פה שמה. פה שמה.
זהו. ואני הייתי כמו טיפשה. הלכתי.
טוב.
אבל מה הבנתי?
איך. איך יכולת לדעת?
כן. אה. היה מזל שלא היינו הרבה זמן. תכף שלחו אותנו.
היי. היית עם איזושהי חברה?
כן. אה. ב. הייתה שכנה ש. מהבית גם.
אה-הא.
כן. אז החזקנו יחד. הם היו 2 אחיות.
כן.
ולקחו אותנו תכף לאיזה רכבת ונסענו לראוונסבריק.
היה אחרי 6 ימים או חמי. 6-7 ימים.
אה-הא. זאת אומרת. אבל הספקתם להיות שמה ב. ב.
באושוויץ?
בצריף?
כן. בצריף.
ב.
כן. כן. כן. זה היה.
עם. עם מסדרים?
היו מסדרים?
כן.
מסדר?
כן. כן. אה. זה היה.
אפל?
אנחנו עוד היינו. כן. אפל. בטח. בטח.
כן. היו?
בבוקר. כן. כמה יש וזהו.
אבל תכף. אחרי כמה ימים אמרו: "אתם הולכים. נוסעים".
זה היה גם מזל.
כן.
כי באושוויץ אם מישהו היה הרבה זמן אז.
אה. או ככה או ככה.
כן. אז אתם חשבתם שזה מזל שאתם. אה.
עוזבים את המקום הזה?
לא יודעת. אמרו לנו: "אתם נוסעים למחנות עבודה".
אה-הא.
אז נסענו לראוונסבריק.
כן.
ושמה נתנו לנו את ה. את ה. אה.
כותנות פסים.
את הפסים. כן. את הזהו.
ו.
ונעליים.
באושוויץ. אה. לא שמו לכם מספר?
לא. לא. אנחנו כבר היינו.
ב-44' כבר ה. הפסיקו עם זה.
כן. הפסיקו.
כן. כן. לבעלי היה
כן.
כי הוא היה. כן.
יותר מוקדם?
כן. כן.
אני מבינה.
ובראוונסבריק הלבישו לנו את הזהו והכל.
והכינו אותנו ואמרו: "עכשיו אתם נוסעים למחנה עבודה.
לבית חרושת של נשק".
בראוונסבריק.
ושמה באנו.
כן.
זה היה מילהאוזן בתרינגיה.
אה-הא.
ושמה.
אז ראוונסבריק לא עבדתם?
לא. לא. גם היינו כמה ימים.
אה-הא.
וככה אפל היה וזהו וזהו.
אבל לא. לא עבדנו עוד.
כן.
כי שמה היה.
ואיך נסעתם?
מעבר.
אה. מחנה מעבר.
נסעתם ב. ברכבת או במש.
ברכבת.
ברכבת.
שמה ברכבת. כי זה כנראה.
אני לא יודעת איזה דרך זה היה.
כן.
אבל נסענו ברכבת.
ובמילהאוזן היה המקום הכי טוב.
הכי יפה שרק יכול להיות בת.
כל. ב. ב-4 שנים האלה.
כן.
של זהו.
אז. אז בואי תספרי כל מה שאת זוכרת מהמחנה.
קודם כל איך זה פיזית היה נראה?
זה היה צריפים. זה היה בתים?
היו כזה צריפים.
צריפים. צריפים.
כן.
כל אחד היה לו. אה. ב. ח.
דרגש.
אה. כן. כן.
ו. אה. היה חדר אוכל.
עכשיו. על הדרגש היו שמיכה.
היה מזרון. על הדרגש?
כן. כן. כן. היה שמה.
מזרון?
זה היה כנראה קודם.
עבדו שמה כנראה גרמנים אולי.
ואחר כך לקחו אותם בטח לצבא.
ככה אנחנו חשבנו.
אה-הא.
אז לקחו אותנו שאנחנו נמלא. נמלא את המקום.
כן.
בשביל לעבוד. לעשות את ה. על מכונות כאלה.
כן. מה. מה בדיוק עשיתם ב.
לא יודעת. כאלה. זהו כנראה. או ש. ש.
כדורים?
כדורים. או ח. חתיכות. אהה.
כ. נו. משהו לכדורים.
[משובש] פס.
אני לא יודעת.
אה-הא.
אני עמדתי.
כן.
כל אחת מאיתנו עמדה על יד מכונה.
ומי לימד אתכם את העבודה?
היה מיייסטר. לכל עבודה.
המנהל עבודה.
היה לו 3 כאלה.
היו שמה הרבה. זה היו גברים כבר יותר מבוגרים.
אה-הא.
שכבר לא היו בצבא. הם היו בתל. ב.
כמו. כמו משמר אזרחי. משהו כזה?
לא. ח. מ. מ. קראנו לו מייסטר. אה. זה. מייסטר זה.
אבל הם לא היו במדים?
לא. לא. לא. פרטיים.
פרטיים. והיו.
כן.
אנשים. הם. אהה. ריחמו עלינו. הם הסתכלו
עלינו: "איזה מסכנות. מה [משובש] ".
הם ידעו שאתם יהודיות?
כן. כן.
כי גילחו לכם את השיער?
כן. לא. זה עוד באושוויץ.
עוד באושוויץ.
תכף. כן. אז כבר התחילו לי לגדול קצת.
אה-הא.
כן.
כן.
כן. ו. אממ. שמה היה מחנה
שאי אפשר לתאר שהיה כזה מחנה.
אז בו. בואי תספרי לנו. מירקה.
אז קודם כל היה ה.
הזהו. מהמחנה. הקומנדנט. הוא היה.
המפקד.
כן. הוא היה מצבא עם כל מיני.
דרגות.
דרגות מאוד גבוה.
כן.
ויום אחד הוא אמר ככה: "יכול להיות
שמישהו השאיר לו איזה טבעת זהב או משהו.
אני מבקש. קיבלתי הוראה שאם למישהו.
אני לא אעשה לו שום דבר. רק שיחזרו.
כי ככה קיבלתי הודעה".
הוא. אז. אה. אף אחד [משובש].
הייתה אחת ילדה ש. אה. שמה את ב.
מחבוא?
בפה ו. והיא.
בפה?
והצליחה.
מה טבעת?
ב. בת. י. ילדה בגילי.
וחברה שלה ידעה מזה והחברה אמרה ל.
והיא לא רצתה. היא אמרה: "אם עברתי את זה
אני רוצה להישאר עם זה. זה בשבילי מאוד חשוב".
מזכרת.
זה היה כתוב. כן.
מזכרת. כן.
אז חברה שלה ניגשה ל. לזהו. ל.
למפקד?
למפקד ואמרה לו: "לה יש את זה".
את יודעת מה הוא עושה?
הוא אומר: "איך את לא מתביישת להלשין על חברה שלך?
את הולכת ל. לצי. צינוק".
צינוק.
"ל-24 שעות".
אבל לבחורה הזה הוא אומר: "לא הייתי לוקח.
אבל אם אני כבר יודע אני מוכרח. עם לב קשה".
והיא החזירה לו וזהו.
זה היה בן אדם. נו.
וזה אני לא יכולה לשכוח.
אני כל הזמן. זה סיפרתי לילדים שלי אפילו.
כן. כן.
ואחר כך. אה. המייסטר זה.
כל פעם הוא הביא משהו מהבית שאשתו.
הוא אומר: "סיפרתי לאשתי שיש פה
בחורות כאלה צעירות והם. מה הם אשמות?
מה הם אשמות? מה רוצים ממכם?"
אז כל פעם הביא משהו לי.
הביא לשנייה. לשלישית. פשוט.
מה. אה. פרי. סנדוויץ'?
משהו. משהו קטן.
גם להם לא היה כבר.
כן. כן.
שמעתי ש. אבל כל פעם: "אשתי שלחה. אשתי שלחה".
בעד זה אני אומרת. זה היו בני אדם. היו בני אדם.
כן.
וגם התנהגו אלינו מאוד יפה.
היו בסדר. אף אחד לא עשה משהו וזהו.
וזה היה טוב מאוד עד ש. אה. רוסים התחילו.
להגיע?
להתקרב. כן.
כן.
כן. אז.
כמה זמן הייתם שמה במחנה הזה בערך?
אני כבר לא זוכרת.
היה די תקופה. כי ב. ב.
כמה חודשים?
מה?
כמה חודשים?
כמה חודשים. כן. כן.
יצאנו באוגוסט. ב-44'.
כן. מלודז'.
לא. לא הרבה.
מגטו לודז'.
כי ב. בברגן בלזן הייתי הכי הרבה זמן.
אה-הא.
איזה 6 או 7 חודשים.
עד ה. עד הזהו שהאנגלים באו.
אז. אה. באושוויץ. שבוע בערך?
שבוע. 6-7 ימים.
כן.
לא יותר.
כן.
בראוונסבריק. גם לא הרבה.
גם שבוע?
דווקא בראוונסבריק הייתי לפני 3 שנים. הזמינו אותנו.
אה-הא.
כן. הזמינו אותנו ביחד עם איזה בת זוג.
בת שלי נסעה. כן.
אה-הא.
והכל על חשבונם. בית מלון ועשו כזה זהו. מאוד מאוד.
[משובש].
כן.
כן.
בראוונסבריק. כן.
מ-המ.
שהיינו שמה מי היה במחנה.
ונשארו שמה הצריפים שאתם הייתם?
לא. לא. אנחנו היינו.
כלומר. הם הרסו את זה?
לא. הם הזמינו אותנו לברלין.
אה.
ומברלין הם לקחו אותנו מ. טאק.
מ. אה. בוסים. אוטובוסים לראוונסבריק.
אה-הא.
ושמה כבר ה. היה עוד. אבל כבר. אה.
ושמה עשו כזה טקס ש. זה היה לפני 3 שנים.
כן.
אפילו עוד זוג אחד היה מפה.
כן. שהם היו. לא איתי יחד.
אבל גם היו פעם בראוונסבריק.
אז כנראה שזה היה מחנה ככה מעבר.
מעבר. כן.
כן. כן.
נכון.
אז זהו. שמה היינו גם לא הרבה זמן עד שהכינו אותנו ו.
כן.
כאילו נחנו שמה עד.
אה. הם עוד לא ידעו מה לעשות איתנו.
כן.
ואז שלחו אותנו שמה.
כן.
ושמה היה באמת. לא היינו. אבל מה.
ואחר כך. אה. לקחו אותנו לברגן בלזן.
אז. אז.
וזה היה סיוט.
אז שם. אה. ב. במחנה הזה. היי.
הייתה. אה. רוטינה?
בבוקר.
היה.
קמנו ו. ו.
בבוקר היה מסדר?
כן. היה אפל.
כן.
והלכו ו.
ומה נתנו לאכול בבוקר.
את זוכרת. מירקה?
אני. אה. קצת כבר מעור. אה. זה. זה.
מעורפל.
כן. מעורפל לי.
נו. היה.
אבל זה היה.
ארוחת בוקר.
אבל זה. גם היה קשה?
היה נורמלי. לא מדי. אבל לא. לא שהיינו נורא רעבים.
רעבים. אה-הא.
כן. ואפילו אלה שהלכו איתנו.
שהלכנו שמה. הי. הי. הלכנו ב. ברגל לבית חרושת.
כן. למפעל. כן.
אז גם היו.
עירבובים.
על ידינו. אה. וזהו. עם. אה. כן.
גם היו נחמדים.
אני זוכרת אחד אפילו אמר שקוראים לו גרומן.
ודיבר איתנו. מי שהבין גרמנית קצת. אני כבר למדתי קצת.
כן. אז את כבר למדת במחנה גרמנית?
כן. כן. כבר למדתי ב.
גרמנית ואחר כך בכלל.
ואחר כך הייתי. וזה היה סיוט. ברגן בלזן.
כן.
שמה חייתי.
אבל. אה. עכשיו עוד. עוד במחנה הזה.
את אמרת שאתם הייתם כמה חברות שאתם הכרתם.
כן.
אז. אה. נתנו לכם להיות באותו צריף?
כן. כשביקשנו אז כן.
כן.
ה. הם לא עשו בעיות. "אתם רוצים יחד?"
אז אמרתי: "זה היו שכנות שלי".
כן.
"אני רוצה שנהיה יחד".
והיו לכם בלוק.
היו 2 אחיות.
אלטסטה?
מה?
בלוק אלטסטה?
כן. כן. כן. אבל גם הייתה בסדר.
הייתה בסדר.
מאוד נחמדה.
יהודייה היא הייתה?
יהודייה מלודז'.
גם?
כן. כן.
אה-הא.
קראו לה שרה.
אני זוכרת קראנו לה שרנקה. ככה בז.
כן. שם חיבה.
הייתה מאוד נחמדה. מאוד בסדר.
כן.
כי היא הייתה כנראה הכי מבוגרת.
מ-המ.
כי ככה היו כולם מאוד צעירות.
כן.
כן. אז היא.
בחורות.
עשו ממנה ה. זהו. ה אלטסטה.
בלוק אלטסטה.
בלוק אלטסטה.
עכשיו.
ו [משובש].
כשאתם חזרתם מהעבודה. בעבודה הייתם עסוקות. הייתם.
כן. כן. עבדנו שמה.
צריכים לעבוד בתשומת לב.
כן. כן.
אבל כשבאתם חזרה ל. לצריף שלכם.
אז גם ישבנו יחד ושרנו.
הייתה אחת ששרה יפה אז היא שרה לנו.
כן.
וזהו. והלכנו אחר כך לישון.
כי בבוקר מוקדם קמנו לאפל וזהו.
והיה שם אפשרות לשמור על היגיינה? להתרחץ?
כן. כן. ב [משובש].
לשטוף את הבגדים?
כן. היה. אה. ג. ג. גדולים. אה.
אהה.
כולם יחד. לא שהיה לי.
היו גם מקלחות?
מקלחות.
מ. מקלחות?
כן. כן. כן.
ומים חמים היו גם?
מים חמים היו. כן. כן.
כן. סבון?
כן. זה. אני חושבת שזה היה לפני.
לגרמנים שעבדו שמה.
כנראה שלקחו אותם לצבא. אז הביאו. אה. ה.
כן.
זהו. היפט. הפטלינגה.
אנחנו היינו הפטלינגה. כן.
כן.
ככה קראו לנו.
טוב. היו גם גרמנים הפטלינגה.
כן. נכון. נכון.
אסירים. אהה.
הם היו.
פוליטים.
פוליטים. בטח.
אסירים. אה.
בטח.
הומו.
כן. כן.
היו כל מיני.
וזהו. זה היה מחנה ש.
עם מי דיברתי. היום כבר לא נשארו.
יש עוד אחד בתל אביב שהיה גם שמה איתי.
אבל ככה. את יודעת.
אחר כך כל אחד הלך לדרך שלו.
כן. רצה ל. לנהל את החיים.
ולא היה לנו קשר.
את החיים שלו.
במקרה הייתי בטבריה.
כן.
אז משהו דיברתי אחד: "מאיפה את?" "אני מלודז'".
"איפה היית?" אז היא אומרת: "אני הייתי כו.
פה שמה. והייתי מילהאוז'". אמרתי: "מה?"
אז זה היה בשבילי.
אז היא אומרת: "תראי אנחנו אחיות של מחנה".
אה. זה. אבל אין לנו במיוחד קשר.
שיש מעיר שלנו. אה. אסיפה כזה.
כן. נפגשים.
אז אם אני נוסעת אני נפגשת איתה.
נפגשים. אה.
כן. כן. כן.
פ. פעם בשנה. משהו כזה?
פעם בשנה עשו. עד עכשיו עשו כל פעם ב.
כל שנה. אבל עכשיו כבר אנחנו לא כל כך נוסעים. זה קשה.
פה תמיד עשינו כמה ולקחנו איזה זה או איזה טקסי או.
לא לקחנו כזה מיניבוס.
מיניבוס. כן.
כן. ואחד תמיד הייתה שהיא ארגנה את זה.
כן.
אז נסענו והביאו אותנו בחזרה.
זה דרך טובה.
כל פעם פחות. זה נפטרה וזה כבר על הכ. אה. על ה.
כן. גלגלים. כיסא.
גלגלים. בדיוק ככה. זה כבר.
תגידי לי בבקשה מירקה. מה.
מה סיפרו לך על. אה. רומקובסקי?
איך הוא גמר את החיים שלו?
אני לא. אני גם. אני לא כל כך התעניינתי בו.
לא התעניינת?
יש אנשים שמאוד כעסו עליו ויש ג. אני לא.
את לא יודעת מה קרה לו.
לא. לא. לא. אני. מה שאני לא יודעת. לא רוצה לדבר.
מ-המ.
יש כאלה שאומרים שהרגו אותם תכף. שא.
נכון.
שאפילו יהודים.
נכון. ברכבת.
אני לא יודעת את הנכון. אני לא.
את לא יודעת.
לא. מה שלא יודעת אני לא אספר.
אם כן. אה. גם במחנה הזה אתם בעצם גמרתם.
אתם ידעתם שהרוסים מתקרבים?
כי. כי אמרו לנו: "אנחנו צריכים לזוז. לזוז".
אה-הא.
אז הבנו עד כדי כך.
כן.
וכבר גרמנים גם אמרו. אלה הם היו.
שיתפו אתכם?
כן. כן. אמרו: "תשמעו. או.
לוקחים אתכם. לא יודעים לאן.
אבל פה באים רוסים. רוסים".
אז כבר ידענו שמשהו מתקרב.
כן. שהמלחמה לקראת הסוף.
כן. לקחו אותנו לברגן בלזן וזה היה הכי ה. הכי גרוע.
מה. מה את זוכרת מהמחנה הזה?
כשאתם באתם. מה. מה ראיתם?
ברגן בלזן?
כן.
זה היה זוועה. זה היה יותר גרוע אני חושבת מה שאושוויץ.
כן.
כי יהודיות היו א. איומות.
כן?
יהודיות. כן.
מה זאת.
לא גרמניות. רג. ב.
מה זאת אומרת?
היו קאפו. כאלה. יש שמה. הייתה פסיה.
אני זוכרת אותה. כזה רעה. כזה.
אני לא יודעת. יכול להיות את השנים עשו ממנה.
יכול להיות. מי יודע?
כן.
הייתה מאוד רעה. כמה היה.
ושכבנו על הרצפה וזה. לא. איך היה.
ה. הייתם בתוך. אה. צריפים או בחוץ?
מה?
אתם הייתם בתוך הצריף או בחוץ?
צריפים היו כזה. אה. זה לא היה צריף.
לא. כי היו אנשים שאפילו לא היה להם מקום בפנים.
לא.
אלא הם היו.
על הרצפה שכבנו.
בחוץ. בחוץ?
בחוץ לא. א. אנחנו היינו עוד בפנים כזה.
אה-הא.
היו כזה ח. כזה ג. גדולים כזה.
אוהלים?
כן. כן.
אוהלים.
אפילו לא. לא יודעת.
זה היה גדול גדול וכולם שמה ועל הרצפה.
כן.
והייתי ב. עם אחת שהתחברנו שמה יחד.
ויום אחד היא שמה לי את היד ואני.
הרי גם אני הייתי כבר חולה על טיפוס.
ושמה לי את היד עליי ואני אומרת: "אהה. ד.
דינ. די. אה. דינה. זה כל כך כבד. תורידי".
והיא לא זזה. היא כבר לא הייתה בחיים.
זה ככה זה. זהו זה.
ילדות לפני המלחמה; פרוץ המלחמה; הגעת פליטים מצ'כוסלובקיה וגרמניה; הגבלות; גירוש לגטו; עוצר; עבודות כפייה; לקיחת האב לעבודות כפייה; אקציות; תליות יהודים בפומבי; בריחות מהגטו; חיי תרבות בגטו; חיסול הגטו; העברה למחנות עבודה בגרמניה; עבודה במפעל לייצור נשק; יחס סביר מצד הגרמנים; שחרור בידי הצבא הבריטי; שיקום החיים לאחר המלחמה; עלייה לישראל ב-1949.
LOADING MORE ITEMS....
details.fullDetails.itemId
9999884
details.fullDetails.firstName
מירקה
details.fullDetails.lastName
קלביר
details.fullDetails.maidenName
זקליקובסקי
details.fullDetails.dob
1927
details.fullDetails.pob
Lodz, פולין
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.fileNumber
13855
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
14/06/2012
details.fullDetails.latestDate
14/06/2012
details.fullDetails.submitter
קלביר זקליקובסקי מירקה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.numOfPages
37
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer