Yad Vashem logo

עדות של רזניק פלץ אלה ילידת 1925 Bedzin, פולין על קורותיה במחנה העבודה Parschnitz בצ'כיה

Testimony
null
null
היום יום שני.
כן.
כ"ח סיוון תשע"ב. 18 ביוני 2012.
שמי רותי גיל.
ואני מראיינת מטעם יד ושם את הגברת רזניק פלץ הלה.
ילידת בנדין פולין 1925. על מחנה העבודה פרשניץ.
בוקר טוב לך הלה.
את נולדת בבנדין.
כמה נפשות הייתם במשפחה?
5 ילדים וההורים שלי.
כן. את יודעת אם גם ההורים שלך נולדו בבנדין?
כן. כן.
וגם הסבא והסבתא?
כן.
אז הייתם לפחות 3 דורות.
כן בטח.
נכון? 3 דורות. ו. מה ה. מה הייתה הפרנסה של אבא שלך?
תראי. כל מיני דברים.
את יודעת. היה מאוד קשה ב.
בפולניה בזמן האחרון בכלל.
כן.
שאני זוכרת.
כן.
אנחנו היה לנו.
אה. גלנטריה כזזאת. את מבינה?
כן.
כל מיני. היה קשה.
פרנסה מאוד מאוד קשה.
כן.
זה היה קרוב לשלונסק. והיו אנטיסמיטים.
ואת יודעת איך הם עברו שלא ניכנס לח.
לחנויות של. אהה. יהודים. לא לקנות אצל יהודים.
אבל היה. היה קשה מאוד. אבל בית חם וטוב.
ואמא עבדה קשה מאוד. וקיבלנו חינוך כל כך טוב.
עם המודה אני בבוקר.
‮ו. עם שלום. עם ‭good morning‬ שאבא אמר. עם ה.‬
‮ילדים אתם מפסידים שלא אומרים לכל אחד ‭good morning‬.‬
בגלל שאת מקבלת אדם [משובש].
וזה כדאי מאוד.
אף פעם לא לריב עם השכנים.
שחקנו ב. ברחוב.
ב. ב. ב. שמה. ב. ב. בפנים. ב.
גרתם בשכונה יהודית?
כן. כן.
מ-המ.
ו. אה. היינו כל מיני ילדים.
ושבאנו עם התמונה של א. אמא שלי. אב.
אבא אמר לנו. תמיד היא אמרה. הם צודקים. לא אנחנו צודקים.
בגלל זה. פעם היה אפילו
מקרה שאישה אחת היא רצתה להרביץ לי.
אז אמא איתה זה היה יום ראשון.
ואמא הייתה בבית יום ראשון בגלל שהיה סגור ה. אצלנו.
מ-המ.
אז היא רצתה לפתוח את הדלת.
אז אבא תפס אותה ביד.
הוא אמר: "עם אישה אחת.
עם כזו אישה לא כדאי לריב.
אבל להגיד לה משהו.
זה לא יקרה לה שום דבר.
היא תבוא הביתה וזה יעבור וזה יהיה בסדר".
וככה זה היה חינוך אצלנו בבית.
כן. אמא שלך עזרה לאבא שלך בגלנטריה?
הכל. הכל אמא. לא אבא.
אבא היה לו זמן ללכת לבית הכנסת ו. ולכל מיני דברים.
אה. ואמא הייתה באמת הכל. הכל. הכל.
אשת חיל?
רק. כן. כן.
אשת חיל. סוחרת.
היה. נוצרייה בבית. אבל היא לא בישלה אצלנו ו.
היה בית קשה. קשה.
אבל שבא יום שישי.
אבא. אה. חזר מהבית הכנסת.
שלום עליכם עם הזמירות. עם ה.
עם הדגים שהיה לנו שמה.
שכנה מבוגרת שהיא הייתה חיה אצל הבן ולא היה שמה דגים.
היא אמרה: "הלה בואי.
צלחת הראשון לשכנה עם ה. צלחת. את הדג".
היה בית כזה. לא באמת. אה.
בקושי בקושי. אבל היה שקט.
אז מה ש. בצורה איך. איך. איך אבל יפה.
וב-41' נכנ. ש.
כן. לאט לאט. לאט לאט.
זה. זה הבית וזאת הפרנסה.
אתם גרתם בדירה או בבית?
ב. בדירה.
בדירה.
לא בית שלנו. זה היה.
כן.
בשכר דירה.
בשכר דירה. כן.
כן.
ו.
היה 2 חדרים. וכולם. אה.
כל היל.
כל אחד היה לו מקום.
כל הילדים היו ביחד?
5. ישנו שנת. 2 ילדים ביחד.
במיטה.
וש. ושבא איזה אורח. היה לנו דוד ב.
בכפר ושהם באו אז היה מקום בשבילו גם.
כן.
בשביל כולם. את יודעת. טוב.
לא רצה לספר לך מכאן.
אבל אצלי היה.
כן.
ככה בדיוק.
תגידי לי בבקשה הלה.
והיה לך משהו שלך. ספר או בובה?
בבקשה?
משהו שלך ששייך לך. שקיבלת מתנה ליום הולדת.
ספר. או בובה.
תראי.
או משחק.
תראי. פעמיים בשנה אמא ​​השתדלה.
לפסח קיבלנו. אהה. שמלות.
בגדים ח. בגדים חדשים?
ונעליים. ולחורף ואמא השתדלה.
והיינו 3 בנות כמעט כל שנה. כל שנה ורבע.
בלי הפרש גדול.
אז אחד קיבל מהשני גם.
כן.
וזה. זה ככה זה היה פעם.
כן.
זה לא היה בכלל.
משהו יוצא דופן.
לא. לא.
כן.
ותראי. אה. נפטרה אצלנו הדודה.
אז היה לנו אלמנה במשפחה. א. אחות.
כן.
של אחות של אבא שלי.
כן.
אז סבא אמר שהכל מגיע לה בגלל שהיא אלמנה.
אף אחד לא אמר מילה אפילו.
קיבלה מה. מה שכבר היה אני יודעת.
אה. מכונת תפירה. מה שהיה בבית.
הכל. אף אחד לא אמר מילה אפילו.
אה. היא הייתה גרה איתכם?
היא הייתה גרה בבנדין גם. לא איתנו בבית.
אה. לא איתכם.
אבל בסביבה. כולם גרנו בסביבה.
כן. כן.
אבא וזה. היה. היה לי סבא כזה חכם אוי. איזה חכם היה.
הוא אמר עם האצבע ככה: "שלא.
שלא יתבייש הז. ה.
הזקן ב. שאני לא אתבייש אצל.
ה. אצלכם. ולא יהיה לכם נמאס ממני".
וככה זה היה.
הוא נפטר בגטו והיה לו לוויה.
והיה לו קבר והכל.
והקבר שלו היה.
באופן טבעי. באופן טבעי הוא מת?
כל פעם לקחו אותו לזה. הלוך וחזור.
ומלצ'צקי היה יודנרטסט אצלנו.
אז הוא אמר: "רפנדל. תלך הביתה".
אז הוא אמר: "אתה לקחת אותי. תיקח אותי הביתה".
והוא לקח אותו הבית.
אף אחד לא רצה לקחת אותו.
היה ידוע בבנדין. כל אחד ידע.
ובסוף באה משטרה ורצו לקחת אותו.
הוא אמר: "או. מחר אני נפטר".
ובאמת ככה אחד סיפר לי שעברתי בתל אביב.
ואחרי מלחמה כבר.
הלכנו לטייל. פגשתי המשפחה שלנו אחת.
והוא סיפר לי: "את יודעת איך סבא שלך נפטר?
נפטר ביום שישי בבוקר.
ונפטר גם איזה עורך דין. ואמרו לא.
עכשיו שולחים [משובש] (שפה זרה).
בגלל שהוא העורך דין הכי טוב".
מ-המ.
אבל הוא לא היה עורך דין הכי טוב.
כן.
הכל הולך.
באופן טבעי. אממ.
הוא גר איתכם? לא.
לא. לא.
לא גר איתכם.
בבית שלו. כן. גר בסביבה.
אבל בזמן האחרון הוא היה בא אלינו לאכול וזה.
בגלל שהיה כבר אלמן. היה גר עם הבת.
הוא אהב. אמא שלי הייתה. אה. אה. הש. שנייה.
נו. איך אומרים? אה. אה. ו.
כלתו. כלתו.
והוא אהב לאכול אצלנו.
אה-הא.
היא מאוד אהבה את האימא שלי. טוב. זה.
כן.
זה היה דור אחר. לא כמו שעכשיו.
חיים אחרים. תגידי לי בבקשה. אה. הלה.
ואתם גם כן הייתם. אה. עוזרים. ב.
בחנות. בעסק. בגלנטריה? הבנות?
תראי. אה. אנחנו היינו עוד ילדים קטנים כולם.
אה-הא.
היה לי אח הוא היה בן 9. בשנת 30'.
אה-הא.
ואני הייתי בת. בדיוק.
אה. גמרתי בית ספר עממי.
כן.
וככה הספקתי.
באיזה בית ספר למדת. פולני?
פולני. אבל אצלנו היה לחוד בנות. לחוד בנים.
אה-הא.
ולמדנו פולני.
כן. והיו עוד ילדות. אה. יהודיות?
היה בית יעקב. היה כל מיני.
ואת לא למדת בבית יעקב?
הלכתי קצת אבל לא הספקתי הרבה.
מ-המ.
לא הספקתי הרבה.
כן.
הייתי קצת בבית יעקב.
אה. הכרתי את המורה.
מה. שנה?
והיא הגיעה כאן לארץ גם המורה.
כן?
כן.
תגידי לי. אז כמה שנים הספקת ללמוד בבית ספר. הלה?
גמרתי בית ספר עממי.
גמרת בית ספר עממי?
זה מה ש.
ו. היו לך. אה. חברות יהודיות או גם פולניות?
רק יהודיות. רק יהודיות.
איך היו היחסים בין הילדות?
אה. חברות?
מ-המ.
אנחנו.
לא. אה.
צעירים. אה. ביחד.
לא. אבל שיח. שיחקו גם פולניות עם יהודיות?
לא. לא. לא.
לא שיחקו.
אצלנו לא.
לא היה קשר.
לא. אצלנו לא.
היה רוב יהודים. רוב.
כן.
כל ה. כל ה. אה. כל ה. זה.
נו. כל הנוער. גורדוניה. כולם. כל ה.
כל התנועות היו.
התנועות היו אצלנו.
כן.
כל. כיבוש בורוכוב [משובש] ועבדנו עם ורשה.
ו. והיה. היה ממש.
כן. תגידי לי בבקשה.
היה. היה. אה. בית יתומים ו. ​​גדול שהיא עבדה.
ואחר כך היה שמה [משובש] אה. יצאו משמה.
היה מאוד מאוד עצוב.
אבל. אהה. כולם יורדים.
כן. אתם הייתם משפחה. אה. דתית?
כן.
דתית.
כן. בטח דתית.
אורתודוקסים?
לא. אה. לא גור. ככה.
לא גור אבל. אהה.
כן.
אורתודוקסים.
והייתם גם ציונים במשפחה?
אבא שלי מאוד רצה. כן.
כן?
אבא שלי. כן. מאוד.
אבל לא היה אפשרות בכלל.
היו לו תוכניות לעלות לארץ ישראל?
תראי. אהה. תוכניות.
הוא היה 7 שנים ב.
במלחמת הראשון ב. רוסיה.
במלחמת העולם הראשונה.
ושהוא חזר משמה.
ורצינו לברוח ב-39' וכולם הלכו.
אז. אהה. אבא אמר: "יותר גרוע יותר מאשר ברוסיה.
לא יכול להיות בגרמניה".
ולא קרה. ולא. מה קרה בגרמניה?
הוא לא אפילו חשב שזה יכול להיות דבר כזה עם גרמנים.
מ-המ.
את מבינה?
כן.
והוא היה מאוד רצה.
אבל תראי. הוא חזר מהמלחמות ותכף התחתן.
ובאו ילדים. ו.
קטנים ולא הספיק. לא הספיקו שום דבר.
כן.
שום דבר לא הספיק.
זאת אומרת הייתה מחשבה.
אבל לא הספיק. אה. לבצע.
כן. לא הספיק שום דבר.
כן.
לא. שום ילד לא התחתן. ו.
ולא בר מצווה אפילו.
הילדים אז 2 האחים היו יותר קטנים מאיתנו.
כן.
אהה. אפילו בר מצווה לא. שום דבר.
לבנות. אה. עשו מסיבה שהיו בת מצווה?
בבקשה?
בנות שהיו בת מצווה.
עשו להם. אהה. חגיגה?
לא. לא עשו בר מצווה.
בת מצווה. כלום.
כלום?
בר מצווה היה בית הכנסת.
אה. קידוש ואני יודעת מה?
ועלה לתורה. ו. לא חושבת שעשו.
ל. לבנות לא עשו משהו. מיוחוד. מיוחד?
מה פתאום. מ. מיוחד?
כן.
מה פתאום. חלק כמו שכאן.
כל יום הולדת וכל זה. לזכור. ו. טוב.
תגידי לי המורות. איך הם התייחסו לתלמידות היהודיות.
רגיל או פחות יפה?
תראי היינו שכנים מאוד מאוד טובים.
אחד עזר לשני.
איפה שאנחנו גרנו.
גם פולנים?
פולנים אני לא יודעת מה הם היו.
היה לנו אחת שהיא עבדה אצלנו הרבה שנים.
בגלל שאמא הייתה תמיד עסוקה ואפילו שלא היינו עשירים.
אבל. אה.
כן.
עזרה. את יודעת. קצת. ילדים קטנים וזה.
אבל. אה. היא הייתה טובה לנו.
והיא הייתה אפילו. רצתה לקחת את הבן. את ה.
אח שלי הקטן. אבל הוא לא רצה ללכת אליהם.
מה. כשהתחילה המלחמה?
כשהתחילה המלחמה.
היא רצתה להחביא אותו?
אז. אה. לא. היה אסור לקחת.
ל. להחזיק בכלל.
כן. ברור.
אבל היא עזרה. היא עזבה אותנו. ל. לפני אפילו.
אבל היא באה והיא רצתה מאוד לקחת אותו והוא לא רצה ללכת.
טוב. הוא הלך עם ה. עם האמא ואבא.
כן.
בסוף.
ולא נשאר.
לא. בקושי הוא היה בן. ב-42'. ו.
אבל. אבל ככה ב. ברחוב.
אה. איך התנהגו הפולנים. אהה.
התנהגו. אה. רגיל ליהודים או שהרגשתם אנטישמיות?
תראי. אנחנו הרגש. אה.
הרגשנו ב. ב. בפרנסה שהם ככה.
אבל ככה אנחנו לא הרגשנו אותם.
הם לא.
בגלל שאנחנו לא גרנו ביחד.
כן. מה זה. מה זאת אומרת בפרנסה.
הם לא קנו בחנות?
הם לא רצו. הם הילדים
הצעירים לא נתנו להיכנס לחנויות יהודים.
הם אמרו שאסור. ולא רצו. אבל.
הם עמדו על יד החנות ולא נתנו?
הם עברו ככה.
אה. משמרות כאלה.
ואמרו [משובש] (פולנית).
כן.
מבינה? ש. לעבור לעבור ולא להיכנס לחנות יהודי.
אה-הא. תגידי את זה בפולנית.
[משובש] (פולנית)
ו. והיו חנויות של פולנים שמכרו אותו דבר?
תראי אצלנו היה שכונות. אה. רוב יהודי.
כן.
אבל היה מ. מ. מקום אחר.
אהה. רחובות אחרות ש.
שכן היה.
שלהם.
שה. היו סוחרים פולנים?
בטח. בטח. בטח.
כן. אז הרגשתם שיש בעיות עם הפרנסה.
מאוד. מאוד.
בזמן האחרון מאוד קשה.
מה זאת אומרת בזמן האחרון. קרוב לזמן המלחמה?
בזמן. ב.
35'-6'?
לכולנו בכלל. הם אמרו שהם לא חושבים אותנו.
ובמחרת נכנסו טרוהדר. אה.
גרמני ו. נשארנו בלי שום דבר.
מ-המ.
עמדנו בתור ללחם. ו.
רגע רגע. עוד. עוד רגע. עוד רגע נדבר על המלחמה.
תגידי לי בבקשה. אז את הספקת ללמוד בית ספר עממי 4 כיתות?
7 כיתות.
אה. 7 כיתות גמרת?
בטח. עממי 7 כיתות.
מ-המ. כשהיית. אה. צעירה מאוד. את. אה.
חשבת ללמוד משהו. איזה מקצוע?
אמא שלי חת. חתמה לי
ב [משובש] בית ספר. [משובש] ספר. הייתי צריכה.
אה. בבית ספר למסחר.
הייתי צריכה כבר להתחיל. אחרי. זה.
אה-הא.
אבל זה היה בספטמבר כבר.
נגמר כי יהודים כבר לא הלכו לבית ספר.
כן.
אולי היו כאלו יהודים שהיו להם הרבה כסף.
היה פיסטנברג גימנסיה. אני לא יודעת איך זה היה.
אבל לנו לא היה אפשרות.
מ-המ.
לשלוח ילד. אה.
פרטי. 5 ילדים.
כן. לא הייתה אפשרות.
קודם כל דאגו שהבנים ללמוד.
אה. למדו את התורה. את יודעת?
כן.
בתור ה.
לימודי קודש.
כן. אבל אנחנו נשארנו.
אבל לא להרבה זמן.
אני יצאתי לעבודה תכף.
כן.
אמא שלי היה לה.
כן.
חברה שהיה לה. אהה.
חנות נעליים. קוגלמן. חנות קטנה.
אז. אה. ב-39' תכף.
במקום לבית ספר הלכתי לחנות הזה.
כן.
ו. והיה לי.
תגידי לי. אה.
היה ל. סנדר כארד. את מבינה?
כן.
שאני עובדת.
כן.
היה לי זכות שאני עובדת.
תעודה. אה. כרטיס. אה. עבודה.
אבל עוד לפני המלחמה. אה. אני רוצה לשאול אותך הלה.
אממ. היה לך איזשהו תחביב?
בבקשה?
עשית משהו חוץ מהלימודים? ספורט.
תראי. חוץ מהלימודים.
ספורט.
אני מאוד אהבתי לעשות ספורט. הלכתי להפועל.
זאת. אבא שלי אפילו לא ידע מזה.
מה עשית שמה. התעמלות?
ה. התעמלות. מה זה?
אה-הא.
אחר כך נכנסתי לקיבוץ ופגשתי את החבר'ה.
ו. ה. בקושי הייתי קטנה עוד.
כן. אבל אתם נסעתם.
אהה. כולם אהבו אותי. וה [משובש] לקח.
לקח אותי. כל מיני דברים. אבל. אה.
תגידי לי. נסעת גם מחוץ לבנדין?
בבקשה?
את היית נס. נסעת פעם מחוץ לבנדין.
עם ההורים ל. ל. חופש?
אהה. נסע. לריצ'ה. אני יודעת?
אה. פעם אז שהיינו יותר קטנים.
אבל בזמן האחרון ש. אהה.
היה קשה.
ש. מה שאחותי דווקא ה. הייתה בזקופנה. מ. מ.
כן?
מזה. מזרחי היה.
אה-הא.
מאורגן ממזרחי.
כן.
היה מבית ספר. היה בכפר. אה.
כן.
שכחתי איך קוראים לשם.
אז נסענו מבית ספר. אבל ככה. לא.
לא נסעו.
לא. לא היה. לא היה כסף לזה.
כן.
היה קשה.
גם אמא לא הייתה נוסעת לחופש. ל?
אה. אמא היה לה חיים קשה מאוד.
אני תמיד אני.
כל כך. כל כך כואב לי את החיים של אמא שלי.
בגלל שהיה לה גם אימא חולה. סבתא.
והיא התאלמנה סבתא.
ואמא היה לה אח גם בצבא.
ואז היא הייתה תכף הת. זאתי בבית.
איזה. בצבא הפולני?
לא. רוסי. פעם היה אצלנו רוסיה.
אה-הא.
גרמניה. ואחר כך פולניה.
בזמנים שלי היה רק ​​פולני.
כן.
ותמיד היא התחילה.
והיא התחילה כל כך. התחילה קשה.
אחר כך היה לה אח שהשתחרר מרוסיה.
אז הוא היה ברובנה והוא התחתן והיה לו 2 ילדים.
והסבתא לא ידעה שום דבר.
והיא הייתה חולה מרוב שלא. היא דאגה לבן.
ואבא שלי עבר מהצבא שמה.
נכנס לבית הכנסת. אמרו שיש שמה יהודי אחד מבנדין.
והוא נכנס שם והוא ראה את ה.
אבל הוא לא הכיר אותו. זה לא היה.
והוא הביא דרישת שלום לאמא שלי.
ו. הם לא הכירו.
אבל שהיא שמעה שבא חייל מרוסיה.
כן.
אז היא רצה לראות ובאמת היא הביאה דרישת שלום מה.
מהאח שלה עם 2 ילדים.
תחשבי מכל רוסיה גדולה הוא פונקט מצא את ה.
כן. את רואה? זה.
זה.
והוא נכנס. אה.
נס.
כן. וככה הם התחתנו.
ככה הם הכירו? אבא שלך ואמא ש.
כ. ככה. הם הכירו. אהה. הוא בא לס.
אה. היא לקחה אותו ל.
לאמא והיא אמרה שהיא לא תאמיני.
אימא לא תאמיני שזה קורה דבר כזה.
ואז אבא הלך שמה לאמא וסיפר.
ואחר כך אחרי כמה זמן הוא בא לבנדין עם הילדים
והיה חי בבנדין.
זאת אומרת חזר לבנדין?
כן.
כן.
היה מק. היו דברים כאלו.
כן.
שבכלל. כאלה מקרים מה שהיה.
כן. אז אבא שלך גם כן היה במלחמת העולם הראשונה ב. ברוסיה?
ברוסיה. כן.
כן.
גם אבא בטח. 7 שנים.
סבתא ידעה שהוא לא חי. ככה.
לא יאומן.
היה. היה סיפורים.
כן.
היה מאוד.
הוא היה שמה שבוי. הוא היה במחנה שבויים?
לא. אני יכול לא. לא חושבת. לא יודעת.
היה חופשי?
לא. וזה היה בזמן הרבולוציה.
כן.
הוא ח. חזר?
בזמן המהפכה.
דווקא סבתא הייתה מבית מאוד עשיר.
היה לה אח. הוא היה רופ.
אז רופא. את יודעת מה זה?
סבתא שלי. אבל התחתנו את יודעת?
אם הסבא היה מ. מישיבה אז הם פ. פתחו מכולת. ו.
כן.
באו ילדים.
זה כבר היה. היו חיים אחרים.
סיפורים. סיפורים.
כן.
זה לא היה כמו ש. עכשיו.
תגידי לי בבקשה הלה.
ובדרור הבונים שהייתם נפגשים.
ה. הצעירים.
כן.
והציונים. אהה. דיברו קצת על מה שקורה באירופה. על היטלר?
מה קורה עם היהודים בגרמניה?
פגשתם יהודים שבאו מגרמניה שגירשו אותם?
תראי אני תכף יצאתי. אני יצאתי ב-41'.
אבל לפני זה ב-38'- 9' לא הגיעו?
קודם כל מגרמניה. מי שהיה.
אה. נולד בפולניה. הגרמנים.
גירשו אותו.
גירשו את היהודים בחזרה.
נכון. אז אתם.
אה. פגשתם אותם?
כן. בטח. היה לנו דווקא משפחה אחת שהייתה חיה ב.
והם סיפרו מה?
בגרמניה. והם חזרו. כן.
הם סיפרו מה. מה הגרמנים עושים. היטלר עושה ליהודים?
הם חיו ואחר כך הם הלכו כמו כולם. לא חיים.
כן.
איי. היה. היה.
כן.
היה.
אז אנשים. אה.
ששמעו מה שקורה בגרמניה.
הם. אהה. דאגו אולי זה יקרה גם פה דבר כזה?
תראי. מי שהיה לו יכולת.
אז הוא. בח. אה. באו לארץ.
כן.
הרבה באו לארץ.
היו אנשים שעזבו?
בטח. בטח. מה לא?
הרבה באו לארץ.
מי שהיה לו. אפילו. אה. סבתא שלנו. איך היא באה?
כן.
אבל. אה. מי שלא היה לו אפשרות.
כן.
אז לא. אבא שלי חשב ש.
שלא יכול. עם ילדים קטנים איך אנחנו נברח?
אממ. הוא אמר: "בדרך אנחנו כבר לא יהיה לנו רכבות והכל".
את יודעת מה שהלך.
כן. כן.
כולם הלכו עם פרות.
כן.
עם סוסים. מה זה?
כן.
אז אב. אבא. נשאר בבית.
אז. אז חלק עלו לארץ ישראל. וחלק ברחו לרוסיה?
אני לא יודעת. הם הלכו לדרכים.
מ-המ.
לרוסיה. ו. וכמה נכנסו. וכמה לא נכנסו. כמה.
היה לי שכן שהוא הלך עם ה.
עם הבת ש. היא הלכה איתו וכל הילדים נשארו בבית.
והיה אפילו א. אח. אחד.
מה. הם השאירו את הילדים?
השאירו את הילדים.
כמה ילדים?
כמה? 5 אולי. יותר.
אחד היה אפילו אילם.
לא דיבר. ו.
והם ברחו לרוסיה?
אני פגשתי כאן אחד.
שהוא היה שוטר כאן.
אהה. עם הילדים?
מהחבר'ה. מה.
מהילדים האלה ש.
מהילדים האלה.
הצליחו להישאר בחיים?
אה. ההורים שלו תכף נ. נהרגו בדרך.
איך זה. איך זה יכול להיות?
אני לא. לא מבינה דבר כזה.
שההורים עוזבים את הילדים?
שהיל. משאירים את הילדים.
אולי הם חשבו שהם יסעו.
איזה שוק. איזה.
ימצאו מקום ויביאו את הילדים או מה.
והוא נשאר אחד.
אה. 2 אחים נשארו.
2 אחים. מהזה.
כן. אז זה היה בלאגן רציני.
מה זה. מה זה בלאגן?
את זוכרת. אהה. ב-39' כשהתחילה המלחמה.
אה. הגרמנים נכנסו לבנדין.
מה. מה. מה קרה?
אני לא אשכח את זה.
עבר. אה. צבא פולנית.
כן.
ככה. ואמא עמדה אמרה: "אולי אתם צריכים מים קצת. או זה?"
אז מה הם אמרו?
יהודי. אה. יהודייה סר. אהה.
מסריחה?
יהודייה ש. זה. איך אומרים. אה.
איזה מילה. אה. רעה מאד.
כן.
אה. פולנית. אה. לא זוכרת איך.
אה. יצא לי מהראש.
אבל. הם. אה. צחקו שיהודייה רוצה לתת לה מים.
זה לקח אולי שעה.
הם הלכו בח. באו בחזרה בלי נ. נעליים.
בלי כבר שום דבר.
כמו לא יודעת מה. וככה נכנסו גרמנים.
זאת אומרת בעקבותיהם. אחרי.
אחריהם נכנסו הצבא הגרמני.
כן. כן. והם אמרו שהם לא יכולים להיכנס וזה עבר שעה אולי.
באו גרמנים עם הטנקים ואמרו שהם לא יתנו לנו שום דבר.
שהם לא חושבים איתנו וזה.
שנפתחו החנויות וזה. זה. זה.
כן?
ובסוף תכף.
ככה. ככה הגרמנים אמרו.
כן.
שלא תדאגו?
ותכף למחרת שרפו שמה כל הרחוב.
ה. היו 60 איש.
[משובש] בני אדם נשרפו.
אה. כל הרחוב ככה.
בית הכנסת. ו. ו. מקווה.
ו. הכל.
הכל עבר שם. הכל.
כל הרחוב שם.
כן.
נשרפו. והיה שמה. אה. זה. טמפלים.
פתח דווקא את הדלת.
את השער כשהיהודים ייכנסו.
אבל מה זה. זה עזר כבר.
אבא שלי פתח את ה.
את ה. את הבית. לא את ה. נו.
את הגלנטריה? את החנות?
את ה. שהיה.
היה שמה אפשרות לעבור מרחוב לרחוב.
אה-הא.
אז פתח שמה.
שער.
מי ש. מי שהספיק. אהה. עבר את הזה.
כן.
עם הילדים כאן על הזה.
זה היה נורא. נורא.
אז ככה הם נכנסו עם הטנקים. עם ה.
כן.
נשק. עם ה.
ותכף נכנסו.
עם האופנועים.
כן. לקחו תכף את החנויות.
ו. ו. ו. היו. אהה. תכף.
אה. גרמנים ב. בתור. בכל. בכל חנות.
לקחו. לקחו את העסקים של היהודים?
כן. בטח.
כן.
תכף התחיל. אה. צרות.
זאת אומרת לא. לא עבר יום אחד.
אני יודעת. זה יום. כן.
כן.
זה איך אני אומרת לך. ב-39'. לראשון לספטמבר.
זה היה בדיוק. כל.
אז. אז מה? בו.
בואי תנסי להיזכר מה קרה למשפחה.
לקחו את הגלנטריה. אין פרנסה.
מה. מה עשיתם?
בטח הציעו משהו. אני יודעת.
אה. הציעו משהו. ו.
אה. זאת אומרת ההורים נאבדים.
אני יודעת. מה התחילו. וגם. אה.
כל אחד עזר מה שאפשר. ואז.
עזרו אחד לשני?
בטח. בטח.
ואני הלכתי לעבודה.
כן. ל. לחנות נעליים?
נעליים אצל קוגלמן.
כן. כן.
ו. קיבלתי זונדר כארד וקצת כסף.
והבאתי הביתה כל מה שהיה לי. ו.
וכל ה-5 ילדים היו עדיין בבית?
בטח.
כולם.
אבל כל אחד חיפש משהו.
כן. אבל. אה.
אחותי הייתה בקיבוץ הזאתי.
כן.
והיא עבדה גם עם.
אה. עם. עם תנועה. אני יודעת?
והיה לי עוד אחות. אה.
שגם היא יצא לאיזה משפחה ש. וככה זה.
ואמא שלך ואבא שלך יצאו לעבודה?
בבית. לא.
לא מצאו עבודה?
לא. אני לא. לא יודעת כל כך. בגלל שאני תכף
אני יצאתי ואני לא כל כך יודעת.
בגלל שאני עוד הייתי אז היה עוד ככה. את מבינה?
בהתחלה נשאר עוד ככה. זה.
עד. עד מתי נשארת. עד 41' בערך?
אני הייתי ב-41'. בסוף 41' אני יצאתי מהבית.
באו הביתה הגרמנים.
בסוף 41'.
עם רשימה.
כן.
ודווקא רצו לקחת את האחות הגדולה.
ואני היה לי את הזונדר כארד.
אז אימא אמרה שאני אלך והיא הייתה תמיד כזה חלשה וזה.
אז אמא אמרה: "את יש לך זונדר כארד.
אז תכף ישלחו לך בחזרה".
אבל זה לא היה ככה בדיוק.
לא שלחו אותי בחזרה.
לקחו אותי ואמא ר.
יצאתי באמצע הלילה לא לאכול ו.
אז אמא יצאה. את זה אני לא אשכח בחיים שלי.
אמא יצאה בכל הרחובות שהיה אסור ללכת
והיא זרקה לי לחם ככה.
לא יודעת מאיזה כוח היא עשה לה.
היא זרקה לי ככה את החתיכה לחם.
ואיך אני הרמתי את זה? אני באתי.
אני אז הייתי עם קבוצה של רק בנות. או בנות ובנים?
כן. בנים ובנות. ככה ל.
צעירים. צעירים.
כן. לקחו אותנו.
ו. והגרמנים.
זה היה נקודה ומשמה שלחו אותנו לעבודה. מבינה?
וגרמנים שמרו עליכם?
כן. [משובש] (שפה זרה).
משמה לקחו אותנו ל.
לסוסנוביץ' ושם היה אז [משובש] כזה כולם ביחד.
מחנה מעבר כזה?
כן. ו. משמה שלחו אותי ל. לפרשניץ עם ה.
כן.
בלי שירותים. את יודעת איך.
באיזו צורה באנו לשמה.
איך. ברכבת אתם הגעתם?
ברכבת. כן רכבת.
ו. לא רכבת שישבנו.
ברור.
רכבת. את יודעת.
רכבת משא.
זה. כמו חמורים וזה.
אבל הגענו שמה לפי הידיים. קיבלנו עבודה.
זאת הייתה הפעם אחרונה שראיתי את ההורים?
פעם אחרונה שראיתי.
לא ראית אותם יותר.
פעם אחרונה.
ואת האחים ואחיות?
בקשה?
אחים ואחיות?
אף אחד. חוץ האחות הזאתי.
שמצאתי אותה אחרי מלחמה.
אף אחד לא ראיתי.
כן.
אף אחד.
מ-המ.
וקיבלתי מכתבים מהבית.
כן.
שאמא כת. ואבא כתב לי ככה. שה.
הוא משאיר את הצלחת שלי תמיד ונשאר ריק.
אי. כל כך בכיתי ואני תמיד.
אני תמיד כתבתי שאני חיה טוב כאן. וטוב לי.
שלא ידאגו לך.
שאני הולכת לעבודה. ואני יש לי הכל.
ומישהו בא אחר כך מבנדין לשמה. אי.
אמא אמרה: "אל ת. אל ת.
שמה יש מקום טוב. ואין לך מה לדאוג.
הבת שלי אומרת שזה כל כך טוב שמה וזה".
ועם הרגשה כזו אמא הלכה ככה.
היא חשבה ש. וכל פעם היה יותר גרוע.
הלכנו 7 קילומטרים ב. ברגל.
תגידי לי בבקשה הלה.
את יודעת מה קרה להורים שלך. לאן לקחו אותם?
בבקשה?
לאן לקחו את ההורים שלך?
לא. זה היה ב.
בסוף. כ. כל היהודים הלכו לאושוויץ.
אני לא יודעת אפילו אם הגיעו שמה.
אה-הא.
בגלל שהם כבר היו כל כך.
אולי נפלו באיזה מקום.
באיזה בור. אני יודעת מה?
זאת אומרת את לא. לא יודעת מה היה הסוף שלהם?
שום דבר. מאיפה? שום דבר.
אף אחד לא היה שסיפר לך.
לא. מה פתאום. מה פתאום.
כן.
אף אחד אני לא חושבת ש.
בגלל שהיו. כולם הלכו אז. כולם.
כן.
זה היה בדיוק בתשעה באב ב-43'.
כן?
תשעה באב 43'.
שחיסלו את הגטו?
היה לי עוד מכתב אחרון.
היוד. אמא שלי כתבה גרמנית [משובש] (שפה זרה).
אז. אה. ה [משובש] רצתה מאוד שהיא תבוא אלינו.
אז אני בשבת כתבתי. ואף פעם בשבת.
אז אמא אמרה מה אני.
אה. לא הספיקה לבוא והלכה עם כולם.
ככה. נגמר. לא ראיתי.
אז זה נשאר לי בראש איך אמא נתנה לי ככה את הלחם.
שיצאה בלילה.
וגם ככה אחר כך. אה.
חבילות מ. הייתי בלי בגדים. בלי שום דבר.
אני יצאתי ככה מהבית. אז.
הם שלחו לך חבילות?
השתדלו לשלוח לי.
כן.
איזה בגד. איזה נעליים. איזה זה.
לא יודעת מאיפה ומה.
אני כבר לא יודעת.
והדואר עוד היה פועל?
הדואר או הצלב האדום?
הצלב אדום אני חושבת.
צלב אדום.
אה. היה. היה. היה.
היית. היית מאמ.
היית מבינה אז אני הייתי עם שרה לך איזה שירים אנחנו.
היינו מקנאה חתול.
שהוא על הגג והוא יכול.
אהה. להנות מהשמש ומהכל ואנחנו בפנים.
אז היה שיר כזה. אוף. אוף.
מי. מי כתב את זה? מי.
החבר'ה שלנו.
אה. זאת אומרת כתבו את זה במחנה.
החבר'ה. כן. מה זה שירים. מה זה.
אולי. אולי בכל זאת תשירי לנו?
[משובש] (שפה זרה).
את
מבינה
מה ש.
שהיה על השמש שאנחנו.
כן.
ככה היה ש.
ש. הרבה שירים. אה. אנחנו.
כן? חיברו הרבה שירים בתוך המחנה?
חבר'ה. שהיו. אה. ש.
על. על חיים. על ה.
היה לי חברה. היא הייתה כותבת. זה.
ורק ביידיש או גם ב?
גם בפולנית.
גם בפולנית.
בפולנית.
כן.
לא. בעברית. לא.
לא. זה בטח שלא. כן.
ומה אחר. כשהייתם חוזרים מ.
מהעבודה. חוזרים חזרה ל. לחדר שלכם.
באנו. שבאנו שמה.
כן.
אספו אותנו ל.ל.
אהה. לבית חרושת.
כן.
זה היה בית חרושת גדול.
כן.
של [משובש] את יודעת.
שעשו שמה חוטים. ניילון וזה.
כן.
ולפי הידיים לקחו לנו לעבודה.
כן.
זה היה. אני קיבלתי [משובש] .
אהה. זה היה ה.
הכי גרוע מה שיכול להיות.
פיינזל. לא יודעת על שמעת מה זה פיינזל.
זה עם מים כל הזמן צריכים ושפולים כאלה.
וזה. 120 האלה.
אז יצאנו בבוקר היה חושך. וחזרנו בחושך.
וקיבלנו. עמדנו בתור לקבל את ה-8 חתיכה לחם.
היה גם שיר. את רוצה שאני אשיר?
[משובש] (שפה זרה). היה.
מה. את. את יכולה קצת. אה. לתרגם לנו ככה?
הופ. 05:00 בבוקר קמים.
ומי שלא קם.
עם מים. מי שלא רוצה אז היא שמה מים עלינו.
ויוצאים מהמיטות בשורה. מחכים לקבל את ה. את המרק.
כן.
ו. עד שמקבלים כבר מסתכלים
שזה יכנס משהו למרק ולא נכנס שום דבר.
אבל אין לנו ברירה.
כן.
ואחר כך יוצאים בשורה והוא מתחיל כמה יש. כמה אנחנו זה.
סופרים.
אנחנו מתגעגעים לבית והוא אומר [משובש] (שפה זרה).
כן.
הולכים 7 קילומטרים.
זאת אומרת כל יום מהמחנה לבית חרושת 7 קילומטר וחוזרים?
כן.
7 קילומטר.
אני לא יודעת בדיוק 7. אבל היה.
בערך.
דרך. דרך עם נעליים מעץ ו. מה להגיד לך?
בהתחלה הייתה שמה יהודייה קטנה כזו.
ועברנו. והיא אמרה לנו שלום.
ו. ב. זה לקח כמה. כמה שבועות.
היא כבר לא הלכה. היא לא יכלה כבר שם. היא לא הייתה כבר.
ושמה 3 וחצי שנה את יודעת?
כל. אה. ביום ראשון שהיה לנו חופש אז היו.
אולי סלובקים. אהה.
או אנחנו נקיים. או יש לנו זה. ו. אוי.
כינים. כינים.
צרות. כינים. כל מיני דברים.
היו לכם בגדים להחליף. לכבס ולהחליף משהו אחר?
אני לא יודעת כמה היה.
אבל היה משהו. אני יודעת?
איזה תנאים. ואיזה צורה. ואיזה זה.
בואי. בואי תספרי קצת על המחנה.
איך זה היה. צריפים?
היה לנו קצת. אהה. להחליף.
אני לא יודע. לא כל כך זוכרת איך אנחנו
כיבסנו את זה. איפה.
איפה. איפה ישנת. איפה ישנתם. בדרגשים?
ככה. פרישות.
דרגשים.
פרישות. כן.
והיה על זה מזרון או. או שמיכה?
אוי. אני כל כך כבר.
הייתי כבר כאן אז שיהיה לי כבר כרית על הזה.
שהייתי כאן כבר.
אז לא היה לי כ. כרית. את יודעת?
כן.
באתי למעברה כאן.
מ-המ.
גם לא היה לי כר. בקפריסין. גם לא היה לי.
כן.
והיה לי ובכל הדרך לא היה לי.
וכמה. כמה היית.
הייתם בחדר? כמה בנות?
היינו. אה. אולי.
אה. 100 אני יודעת? זה היה [משובש]
זאת את אומרת צריף. צריף גדול.
של בית חרושת.
צריף גדול.
זה היה. אנחנו היינו איזה.
בסוף היינו אולי 2.000 בנות שמה.
ואת יודעת מה זה היה שם?
אהה. גהנום. ואת יודעת מה.
מי היה הבלוק אלטסטה?
בלוק אלטסטה היה.
היה לה סוף כזה.
סאלה. סאלה נוישטט.
היא הייתה יהודייה?
כן היא. אבל היה. אה.
גרמניה. הפליק. הפליק ליקובה והפליק.
ואחד ש. איך קראו לה עוד?
שנ. שנכנסו הרוסים.
הם קיבלו מכות כל כך.
מהרוסים?
מהרוסים.
איך. איך הם ידעו ש.
איך מישהו אמר.
אלה היו קאפו? הלשינו עליהם?
לא. היא הייתה היודנ.
היא הייתה אחראית על המחנה.
כן.
והיה יהודייה יודן אלטסטה.
אה-הא.
והיה שטום אלסטה בכל. אהה. זה.
ואמרו לרוסים אלה ככה?
כן. והיו כאלה שעבדו ב. ב.
במטבח. אה.
סי. סי. סירים. את יודעת איך זה?
אני דווקא היה לי ניתוח כאן על הרגל
אז שבאתי למחנה. אז הם לקחו.
הם רצו להשאיר אותי ב.
במטבח ואני לא רציתי.
לא יודעת. הייתי כל כך צעירה ותכף
חשבתי עם כל כך הרבה אנשים למטבח. מה הם יעשו לי?
אז רצתי לעבודה ואחר כך הצטערתי.
בטח. היה מאוחר כבר.
כן.
וככה מי שעבד ב. את יודעת. מי שעובד בזה.
הוא אוכל. ביצים ו.
אוכל קצת.
היה כל מיני דברים.
הייתם רעבים במחנה?
אוי. לא.
כן?
אוי. היה לי אחת.
אנחנו היינו 5 בתור. ככה הלכנו 5.
אה. בש. בשורה.
כן. אז היה אחת כזו ילדה קטנה.
ול. ומישהו לקח לה את הפרוסת לחם.
והיא הולכת ככה. בתור ככה. כמו מה שקרה.
אמרתי: "פולצ'יה. מה קרה לך?"
היא אומרת: "לקחו לי את הלחם.
אבל שיהיה לה לבריאות. בטח היא רעבה".
הזאת פולצ'ה.
איך את. איך את מדברת. איך את מדברת?
את הפ. את יכולה ל. להישאר כאן ברחוב.
ואת אומרת שהיא הייתה רעבה? את לא רעבה?
היו הרבה גניבות ככה של.
אה. גנבו אחד לשנייה?
אני יודעת? היו. תראי בהתחלה היינו
60 ואחר כך 120 ואחר כך יותר. יותר. יותר.
אז התחיל להיות בלאגן.
מ-המ.
אז היינו קטנים רק אנחנו מהעיר שלי וזה.
קבוצה קטנה.
זה היה. פחות או יותר אחד ל.
היה יו. יותר. אה. סולידרי.
פחות או יותר אחד. אהה.
אחת בשביל השנייה?
כן. אהה.
אחר כך באו. מאיזה עוד.
אה. ארצות הגיעו פועלות?
אה. באו. קודם כל באו הונגרים.
אוי הונגרים. טוב לא רצה לדבר עליהם.
מה. מה ה. מה?
איזה עם כל כך.
הם היו רעים נורא.
קודם כל הם.
והם באו ב-44' רק.
אנחנו כבר היינו כל כך הרבה.
כן. אז מה הם. אה. לקחו.
אז. אהה.
לקחו את האוכל?
התחיל בלאגן ו. אוי. זה היה. היה. היה.
זה. זה. אי אפשר. אי אפשר אפילו.
שאני. אהה. הרבה אנשים אומרים אי אפשר לעבור.
אמרתי הבן אדם. אין דבר כזה שבן אדם לא יכול לעבור את זה.
היה לי בת דודה שהיא באה ב-42' מהגטו כבר.
ואיתה 10 שנה יותר מבוגרת ממנה. כזה הר.
שנה אחת הייתה חיה שם.
שנה אחת רק היא הייתה.
החזיקה מעמד. לא יותר.
ואני 3 וחצי שנה.
אני אומרת בן אדם חזק כמו ברזל והוא חלש כמו. זבוב.
תגידי לי. וכשאת חושבת על זה. ו.
ו. ו את רואה. אז זוכרת את עצמך. היית ילדה קטנה.
אה. מה. ממה קיבלת את הכוח?
אני לא יודעת.
מה נתן לך את הכוח?
תאמיני לי שהייתי מקנאה לכל אחד מה ש. מה שכבר גמר.
שהבת דודה שלי נפטרה.
אוי. הייתי כל כך מקנאה בה.
אה. בדיוק בפורים היה אצלנו. את יודעת.
מה זה היה לה. מחלה טיפוס?
לא יודעת. היא עבדה. ו.
וקיבלה דלקת כ. כליות. לא יודעת.
אה. עבדה. אה. הייתה חזקה. נתנו לה עבודה ב. ב.
ב. בבית מלאכה כמו גבר. תכף גמרה.
נחלשה.
כל מיני זה.
כן.
לא אכלה. ו. ו.
אז תכף קיב.
מחלה ולא. נפטרה.
את היית חולה ב?
בבקשה?
את היית חולה במחנה. הלה?
לא יודעת מה אני הייתי.
אבל את יודעת מה?
אני סחבתי וסחבתי וסחבתי כל כך.
הלכתי ולא אמרתי שום דבר.
ומה שקיבלתי היה לי טוב. וככה סחבתי.
ולא עמדתי בתור לק.
לא לקבל. אה. מ. מכות. את מבינה?
אבל בפעם האחרונה היה כבר. כבר אולי 2.000 בנות.
וכל מיני יודן אלטסטה.
בגלל שכל אחד. כל מחנה היה לו את היודן אלטסטה שלו.
מ-המ.
וכל אחד תפס לעבודה. אהה.
לנקות שירותים וכל מיני דברים.
מ.ממקום אחר. את מבינה?
אנחנו חזרנו מהעבודה. אנחנו עשינו אוקופל ב.
בזמן האחרון כבר בשביל. אה. אווירונים.
תראי. כל היד ככה פתחתי.
ואז היה פתוח ככה.
אז אני חוזרת מהעבודה עם יד כזה פתוח.
היא באה אליי שאני אנקה את השירותים.
יודן אלטסטה.
אז א. אמרתי לה תראי מה שיש לי. אני צריכה.
היא. אה. לקחה את היד ונתנה לי פליק.
אני כל כך בכיתי.
אף פעם אני לא בכיתי. אף פעם.
היא באה היודן אלטסטה שלי ואמרת לי: "הלה מה קרה לך?
למה את כל כך בוכה?"
אני מראה לה את היד.
מה שק. מה שיש לי.
והיא אמרה לי. לא ניקיתי את השירותים. אבל הפליק קיבלתי.
והם התחילו לריב וזה.
זה היה הסוף. את מבינה?
אבל הפליק קיבלתי.
תגידי לי. והגרמנים. אה.
אלה שהיו מנהלי המחנה.
מפקדי המחנה. מנהלי עבודה.
הם היו. איך הם התייחסו ל. לבנות?
תראה. אני היה לי אחד שהיא. אהה.
דווקא הביאה לי מפעם לפעם כזה משהו.
אני יודעת. זה קלוסקיס שיצא.
ןזה בצ'כיה. את יודעת?
כן. היא הייתה מהמנהלי.
מנהלת עבודה. אחראית?
בעבודה. לא.
כן.
בעבודה. במחנה.
כן.
איפה שעבדתי.
ב.ב. בית חרושת.
ליד הזה. לא במחנה.
כן. כן.
חס וחלילה. אחת שהיא קיבלה איזה.
היה ש. היה לה איזה מכירה מ.
מהעבודה שהביאה לה.
והיא כתבה לה ב. ב. ב. בתמונה שהיא במקום אמא שלה.
אז היודן אלטסטה. הזאתי. גרמניה תפסה את התמונה.
והיא שלחה אותה ל. לאושוויץ.
כן. אז ככה צריך עד הגבול.
אבל הם לא היו רעים אלינו. עבדנו כמו חמורים.
הם לא היו.
אה. אה. סדיסטים או ברוטלים?
תראי. בעב. בעבודה שעמדנו בעבודה כל אחד היה לו את המכונה.
ואת יודעת ק. קשה עבדנו וכמה תועלת וכל אחד.
אז לא היו אנשים שעבדו. רק ה.
כן.
אנחנו.
כן.
אהה. דווקא הבוס בא והוא ת.
תכף אמר: " [משובש] (שפה זרה)".
אני אף פעם לא באתי לרפת.
פחדתי שאני אקבל מכות.
אז בשביל מה לי? אז הוא קרא לי. בגלל שאני עבדתי כמו חמור.
קשה. כן.
מי שעבד אז. מי שלא אז.
אבל הסוף היה. הסוף.
אז שמה. שמה במחנה בצ'כיה.
מי היה המפקד המחנה.
גרמנים או צ'כים? או.
תראי. הגרמנים היו.
גרמנים.
גרמנים והצ'כים היו גרמנים.
הם היו איתם.
כן. בדיוק.
הם גם סבלו אחר כך שכבר השתחרר. שהשתחררנו כבר מזה.
בא זה מהעירייה הוא אמר אנחנו פרצנו.
אהה. חנויות.
ואת יודעת איך?
כן. כשנגמרה המלחמה.
כן. שנג. ה. החיילים הרוסים באו איתנו.
כן.
פרצנו חנות. אה.
של נעליים ולקחנו שקית נע.
לא אני השכנה שלי החברה.
היא נתנה לי זוג נעליים גדולות כאלה.
ו. אז הוא אמר: "תראו אתם תקבלו הכל ואל תעשו את זה.
ואנחנו גם סבלנו. וזה".
בינתיים פתחו את השער. כל אחד הלך.
תאמיני לי שלא ידעתי באיזה.
באיזה צד אני צריכה ללכת.
לא ידעתי שום דבר.
אבל פגשתי אחד שהלכתי בגבול
של איפה שאחותי ומצאתי את אחות שלי.
ואחר כך היא באה בחזרה אלינו ולקחה את הבני דודות.
שהם היו במקום אחר.
איפה האחות שלך הייתה?
בבקשה?
איפה. באיזה מחנה היא הייתה?
היא הייתה בפטס ולדה.
אה-הא.
אחותי הייתה בפטס ולדה.
גם היא הייתה בפטס ולדה.
שרה הזאתי. היא הייתה ביחד עם אחותי.
כן.
ולקחנו את הבני דודות.
היינו 4 בני דודות.
וחזרנו לבנדין ופגשנו את אנטק. ו.
אז חזרתם לבנדין?
אוי.
כן.
מה שהיה בבנדין.
תגידי לי בבקשה.
באתי לבית שלי. היה נוצרייה שמה.
גרה.
היא פחדה שאני אקח לה את הבית.
רנבוסקה רנבוסקה. איך את נשארתם בחיים?
והכ. אה. מה שכואב לי הכי הרבה?
היה לי תיק עם מכתבים של אמא.
ותמונות. ואני יודעת מה?
אז אנטק אמר שאסור לקחת שום דבר.
ואחותי הייתה כזו ייקה.
שהוא אמר ואני הייתי את הקטנה והיא הגדולה.
ואני. איתה עליי. אז השארתי את התיק.
חשבתי עוד כמה חודשים אנחנו נחזור.
וזה הלך לאיבוד.
וזה מה שכואב לי הכי הרבה.
את יודעת. את יודעת מה זה?
אמא שלי כתבה גרמנית גוטסטייט. גוטסטייט.
ואיזה מכתבים. מאבא ו.
ואת. את יודעת גרמנית מהבית?
מה?
את יודעת גרמנית מהבית?
לא. אני לא יודעת גרמנית.
אמא שלי. אמא שלי הייתה בגרמניה.
מ-המ.
אה. בזמן אצלנו היה גרמניה.
רוסיה ופולניה. את מבינה?
כן.
אז אמא שלי כל כך הייתה.
לא היה לה אוניברסיטה וזה.
אבל היא באמת למדה לבד.
אני לא יודעת איך. איך היא ידעה את לבד?
איך היא כתבה מכתבים ואיך.
הכל היא ידעה. הכל.
כן.
לבד. גרמנית ו.
ופולנית. ויידיש איך היא ידעה?
ואת יודעת פולנית. יידיש?
אני יודעת פולנית.
ויידיש.
עברית אני לא למדתי כל כך.
בקושי. בקושי מה שעם הילדים והבעל.
מאוד חסר לי עכשיו.
עכשיו יותר מאשר לפני.
שהייתי צעירה. הייתי עסוקה עם הילדים.
עם החיים. עם הכל.
והילדים שלי מ. מדברים יידיש גם.
אבל טוב. הם התחילו ללמוד.
אבל עכשיו חסר לי מאוד.
את מבינה? אין לי ברירה.
מה שיש לי זה נשאר.
כן.
אין ברירה.
תגידי לי בבקשה הלה.
במשך ה-3 וחצי שנים שהיית במחנה הזה פרשניץ.
אממ. היו אנשים שהתאבדו?
אוי. מה זה. האמא אבל הונגר. ההונגרייה. ההונגרייה.
היה. היא הייתה עם הבת. את יודעת.
והבת הייתה מאוד כועסת על האימא שהיה לה אבא גוי.
ובגלל אמא היא עברה ל. זה.
שלחו אותה.
אז היא. מה זה?
ואחת נכנ. אהה.
אז האמא. אמא התאבדה?
היה שמה מים. אז היא קפצה למים גם.
היה כל מיני מקרים ש. כל מיני מקרים.
אבל סוף כל סוף לא היה הרבה מה לעשות.
כן.
את יודעת אז ב-45' כבר.
ש. בינואר. שהבית חרושת לא עבד.
הם רצו לעשות דזינפקציה ב.
לקחו אותנו לאיפה שהסוסים. את יודעת?
לאו. לאורוות.
2.000 בנות איפה סוסים להיכנס.
היינו ערומים בינואר ב. ב. [משובש] בזה.
ואני לא יודעת. נפלו ככה כמו לא יודעת. ואני יצאתי משם.
אני לא יודעת.
וככה נ. ככה נשארתם באורווה?
עברו. עברו. אה. עברו צ'כים שמה
ככה שראו אותנו ככה. הם בכו ממש.
איך. איך ב-44' כבר ב.
עשו דזינפקציה שיהיה נקי ב.
‮מה. אה. אה. שמו לכם ‭D.D.T‬.?‬
בבית. זה היה בית. אה. בית גדול של.
אה. של. אהה. כמו נו. בית חרושת.
כן.
היה בית חרושת ריק.
כן.
שהיו. אהה. אנחנו היינו שם.
אבל מה. איך הם עשו דזינפקציה?
‮הם שמו. אה. עליכם ‭D.D.T‬.?‬
אני לא יודעת איך הם עשו שמה. בפנים.
אחר כך עלינו ככה זה. ו. אחר כך קיבלנו ש.
שמאטעס בחזרה. ו.
כן.
איי. מה שאנחנו עברנו. מה להגיד לך?
כן.
ילדות לפני המלחמה; אנטישמיות; תוכניות עלייה לארץ ישראל; פרוץ המלחמה; כניסת הגרמנים; שרפת בתים; גירוש למחנה העבודה Parschnitz בצ'כיה; החיים במחנה בשנים 1945-1941; רעב; געגועים; רצח המשפחה; שחרור בידי הצבא האדום; שיקום החיים לאחר המלחמה; עלייה לארץ ישראל ב-1948.
details.fullDetails.itemId
9998804
details.fullDetails.firstName
הלה
details.fullDetails.lastName
רזניק
details.fullDetails.maidenName
פלץ
details.fullDetails.dob
1925
details.fullDetails.pob
Będzin, פולין
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
18/06/2012
details.fullDetails.latestDate
18/06/2012
details.fullDetails.submitter
רזניק פלץ הלה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer