Yad Vashem logo

עדות של מירון מאמו אסתר גילברט ילידת 1931 Tunis, תוניסיה על החיים תחת הכיבוש הגרמני בשנים 1943-1942

Testimony
היום כ"ח בסיוון.
תשע"ב. 18 ליוני 2012.
אנו מראיינים מטעם "יד ושם" את גב' אסתר מירון מבית מאמו.
מאמו ג'ילברט. ילידת תוניס. נולדה ב-1931.
מראיין דוב גדי. גברתי.
תארי לנו בבקשה את הבית.
את הבית היהודי.
הרי דיברנו על בית דתי. את.
את ביתך. אבא.
אמא. שמם. בבקשה.
הורים היו דתיים.
אבא היה ראש קהילה היהודית.
בשבת. בדרך כלל שישי שבת היה קידוש.
חלה. מצב כלכלי טוב בבית.
את זוכרת את השבת בבית?
כן.
בקווים כלליים.
אני זוכרת את הקידוש היו עושים.
אה. הבדלה במוצאי שבת.
גם כלים לא היו עושים בשבת.
מחכים עד ש. ועד. אה. מ.
שיוצא השבת כדי ל.
ל. להדיח כלים.
היו מאוד. אה. דתיים בבית.
אה. זה אומר ש.
היה לכם חשמל בבית?
כן.
מים זורמים?
היה. היה גם טלפון.
טלפ. מי.
ופטיפון.
אה. מי היה הגוי של שבת?
מי היה מכבה את ה. את החשמל?
היה שעון. מין שעון כזה.
אה. שעו. אה. שעון?
כן. כן.
בבית איפה ש. אה. אה.
קודם כל. מה היה השם של אבא?
אבא מרדכי מרדושה.
ואמא שלך?
הנרייטה.
הנרייטה מ. מבית?
חדד.
חדד. והיו לך.
אה. אחים. אחיות?
לי היו 7 אחים.
ואני בת יחידה. הכי קטנה בבית.
ובמה אבא עסק? ל.
הוא היה סוחר.
סוחר?
כמו כל היהודים שמה. מצב כלכלי טוב.
והיה ראש קהילה יהודית.
של. של תוניס?
או של. אה. של האזור? כלומר ה.
לא. לא לא. של האזור.
של האזור?
כן.
זה אומר. אה.
איפה שגרתם. איפה גרתם? בתוניס.
אה. אנחנו גרנו בנאבל.
זה היה עיר קיט.
בנאבל?
כן.
כלומר זה לא.
זה היה קי.
נולדת בתוניס. אבל. אה. גרתם.
גרנו בנאבל. כן.
איפה גדלת. בנאבל גם?
זה עיר קיט.
זה בתוניס. זה.
אה. זה [משובש] (צרפתית). אה. כלומר. אה.
אה.
זה פרוור של. אה. של תוניס?
[משובש] (צרפתית).
שם גדלת?
כן.
וגם שם. אה. הלכת לבית הספר?
כן.
בית הספר שהלכת זה בית ספר.
צרפתי. מעורב עם ערבים.
צרפתים. איטלקים.
היו גם איטלקים.
איך היו היחסים בין כל הקהילות?
מצוין. היינו מבקרים אחד את השני. גם עם ערבים.
אבל אני לא זוכרת שהיו בנים ערבים.
אני זוכר בנות ערביות.
אבל אולי בתיכון היינו כבר.
אה. זה היה אחרת.
ובאיזה שפה דיברתם בבית? באיזה שפה דיברתם.
צרפתית. ועם הסבתא ערבית. אבל. אה.
זה דיאלקט אחר לגמרי.
לא כמו פה. אפילו כמעט שאני לא זוכרת.
בוודאי. ו. אה. את רוצה לספר?
או את זוכרת את העוד. אה.
חגים בבית כמו. אה. פסח?
כן.
בבקשה.
פסח תמיד היינו עוברים אצל. אהה.
סבתא וסבא. שהיו גרים ממול.
בית מאוד גדול. ו.
ושוחטים כבש ומשחקים עם ה.
כשהיינו קטנים עם כל ה. א.
אבל בפסח אנחנו מדברים?
כן. כן. איך קראו לזה?
זה מין. אה. נו.
אני לא זוכרת בדיוק שהיינו משחקים עם זה.
גם עם שקדים וגם עם. א.
עם גרגירים.
[משובש] (צרפתית).
אה. עם. אה.
חמשת ה. אה. חמשת אבנים.
כן. אבל זה לא היה אבנים.
כן. אבל זה קצת עגול. זה.
כן.
אני מבין.
ו. והי.
והיינו עוברים. אה.
את החג ביחד עם הרבנים.
ועל ה. ה.
כל המזרו. אני זוכרת.
הכל היה על הרצפה. מזרונים. הכל מסביב.
ו.
זה לא היה.
בבקשה. סליחה.
מה?
הכל היה על הרצפה?
כן. מזרונים.
הכל היה מסביב. על הרצפה.
ואז. אה. הכל היה על הרצפה?
כן. מזרונים. אני לא יודעת.
אני זוכרת מסביב.
ובית מאוד גדול.
הכל ממוזאיקה מ.
מלמ. מלמטה עד למעלה.
כל הבתים הערביים הם כאלה.
והשכנים היו. א.
יהודים.
כלומר כל הבניין? א.
כן. כן. כן. כולם יהודים.
והשכונה של. שלך היה רק יהודים?
כולם יהודים.
ואיפה גרו ה. המוסלמים? הערבים. הצרפתי.
הערבים היה. היה.
הייתה להם שכונה אחרת.
אז איפה הייתם נפ. איפה היה המפגש?
איפה היה הבית ספר?
הבית ספר היה בתוך הב.
ב. בבת. באותו מקום.
לא. זה כן. אבל היה ב. באזור היהודי?
באזור המוסלמי? באזור הצרפתי?
לא. באזור היהודי היה.
אה. באזור היהודי? אז.
כן.
כלומר גם המוסלמים היו באים.
הם היו באים. כן. לבית ספר.
[משובש] מה הייתם עושים מחוץ ל.
לשעות של הבית ספר?
לשעות מה?
של הבית הספר.
אחרי הבית ספר מה עשיתם? מה עשית?
אחרי מה? לא מבינה.
אחרי הבית הספר. מה עשיתם?
אה. אחרי הבית הספר היו באים הביתה ושיעורים.
או משחקים עם החברות.
לא היה מי יודע מה חוגים כמו היום.
וחופש. בחופש הגדול?
חופש הגדול היינו נוסעים ל.
לדוד. לדודה. אני יודעת?
בתוניס. היה אח של אבי.
והיו לי בנות דודות.
אז היינו נוסעים אליהם.
הם היו באים אלינו.
כלומר ביקור משפחתי.
נכון.
כ. חיי תרבות?
כן. זה היה ב. זה מה שהיה.
טוב. אני הייתי קטנה.
אני לא זוכרת הרבה.
אבל זה מה שאני ז. זכור לי.
בבית את זוכר.
זכור לך שהייתם.
אה. למשל. הייתם קוראים ספרים?
הייתם מקבלים ספרים באיזשהו מקום?
הייתי קוראת. בצרפתית.
זה ברור. אבל מאיפה הבאתם את ה. את ה. את הספרים?
מהספרייה העירונית? מ.
כן. ספרייה.
אה. מאיזה ספ.
הייתה ספרייה. כן.
אה. עירונית?
האחים שלי היו מביאים לי.
כי בתור בת הם שמרו עליי מאוד בגלל הערבים ובגלל הנוצרים
. אז. אה.
לא נתנו לי להיות בתנועת נוער. לא נתנו לי.
ממש מנטליות כזאת.
לא. מאוד קשה.
זה היה לי. לי היה מאוד קשה.
אה. אז את לא זוכרת בילדותך.
כן.
או בנעוריך. הולכת ל.
לסרט. ל. או לתיאטרון?
סרט כן. הלכתי לסרט. אבל עם האחים.
אבל לא בשבת? לא ב.
לא.
רק ב. בימי חול.
כן.
זכור לך שבבית הייתם מקבלים עיתון. למשל?
מה היינו מקבלים?
עיתונים. למשל.
אבא היה קורא עיתון?
אני חושבת שכן. כן.
עכשיו. את אומרת. אבא היה סוחר. סוחר במה?
לא יודעת. אני לא זוכרת בדיוק.
היה לו חנות? או סוחר. אה.
לא.
[משובש] (צרפתית).
לא. לא.
לא היה לו חנות.
כלומר הסחורה. איך היה?
אני יודעת שהיה לו משרד.
והוא היה סוחר. מצלצל לפה ולשם.
אני לא זוכרת בדיוק.
אני הייתי. אה. הכי קטנה אז לא
הייתי מעורבת כל כך בכל הענייני משפחה.
יותר הגברים. אבל. אה.
בת לא מ.
לא. לא נותנים. לא.
זאת אומרת שלא מספרים הכל לבת. הכל הגברים. הגברים.
הגברים. ככה זה היה אז. מנטליות כזו.
כלומר ההורים היו מערבים את הבנ.
את האחים שלך.
יותר. כן.
יותר מה ש.
כן.
אותך.
לא בגלל הגיל. אבל בגלל שאני.
שזה ככה זה היה.
ככה זה היה.
הנהוג. אה. ככה היה נהוג.
ככה זה היה. מין מנטליות כזאת.
אה. הרגשת פעם.
או בתקופה מסוימת.
שלהיות יהודי זה משהו לא. לא רצוי?
לא.
יש אנטישמיות. אני מתכוון? מצד הצרפתים.
בתקופת הנאצים.
לא. לפני. לפני.
לפני לא.
אה. ל. אף פעם לא היו.
היו לך. אה.
לא.
איזה ריב. אה.
לא.
ילדים בין. בין. אה. המוסלמים.
ערבים ונוצרים?
ובין הנוצרים?
לא.
ואף אחד לא קילל אותך?
לא.
אף פעם?
לא. לא. לא היה לי דבר כזה.
לא י. ידעת מה.
מה מתרחש ב.
בעולם הגדול לכ. מחוץ ל.
לאזור תוניס. באירופה. למשל?
שמעתי פה ושם. אבל הייתי קטנה.
היה לכם רדיו?
אבל הייתי קטנה.
כן. אבל היה ל.
היה לכם רדיו בבית?
לא זוכרת רדיו.
אולי כן. לא זוכרת.
כן. ו.
יכול להיות.
ואז הכל עובר בצורה.
אם אני מבין טוב. פסטורלית.
בעצם מי. מי היה.
אה. עושה את הקניות?
מי מה?
הולך לקניות. אמא הייתה הולכת לקניות? אבא הולך?
לא. לא. אמא לא הייתה.
היו לנו עוזרות ערביות. ואמא לא.
הייתה מפקחת עליהם ואיך מבשלים.
והייתה אחד יהודייה שעוזרת לה לבישול.
אבל לא הייתה הולכת לקניות.
אז כמה חדרים היו לכם בבית?
היה לנו איזה 8. 9 חדרים.
היינו הרבה. זה בית גדול. ערבי.
זה בית על קומה.
בית. אה. אה.
לא.
בית. אה. קרקע?
אה. קרקע. ולמטה ירדנו.
גם היה מין מקלט כזה.
בזמן הנאצים היינו יורדים למטה. בזמן הסירנות.
אזעקות. כלומר. מתי פתאום את מרגישה ש.
אה. המצב שאת חיה. פסטורלי משתנה?
הרגשת את ה. את השינוי?
את השינוי הרגשתי.
י. יש יום יום שזה היה היום יום.
השגרת חיים. עד שיום אחד אומרים.
עכשיו. אה. זה. זה הכל משתנה.
לא. זכור לי שבין. אה.
נובמבר 42' עד מאי 43' היו הנאצים.
אבל איך זה נכנסו?
איך. איך בשבילך.
אני לא יודעת.
יש כניסה.
אני לא זוכרת. אני זוכרת שאבי היה הרי ראש הקהילה.
כן.
ו. אה. ביקשו ממנו.
מכל העשירים היהודים כמה מיליון פרנקים וזהב.
והוא הלך. אסף להם.
הכניס את זה לבנק ונתן להם.
וזכור לך.
והם נשארו ב.
מ-42' עד 43'. היו אצלנו.
עכשיו. גם היו באים.
אצלנו זה. זה היה בתוניס. את אומרת?
כן.
הגרמנים. אבל כשהגרמנים נכנסו.
את זוכ. את זוכרת את הכניסת. את כניסתם?
את מה?
את ה. אה. את זוכר. את זוכרת את כניסתם לתוניס?
כן. אני זוכרת. אני זוכרת את הבוטים
שלהם ואת הטנקים ואת ה.
הכל. אני זוכרת.
את זה שנכנסו אלינו הביתה.
והיה לנו מחסן גדול.
אז זה לא כמו שהיום.
כ. אה. שקיות של קמח.
של סוכר. של חיטה.
כל. כל הרזרבות האלה.
הם לקחו לנו את הכל.
לא השאירו לנו שום דבר.
ואפילו באסלה הכניסו את היד.
ואיך המוסלמים התנהגו כלפיכם היהודים בזמן כיבוש?
אז היה שקט. היו גם איטלקים.
והיו יהודים איטלקים ששמו דגל על הד.
על הבית. איטלקי.
ולא נגעו בהם. כמה שזכור לי.
לא נכנסו אליהם הנאצים.
הגרמנים. את אומרת.
כן.
וכשהגרמנים נכנסו הביתה.
ועצם העובדה שביקשו מאבא. ראש הקהילה.
כן. הוא היה עם עוד כמה אנשים. כן.
להביא תמורה. אבל ללכת לאנשים.
כן.
זה גרם.
והוא אסף להם.
וזה גרם סכסוך בין. בין אבא.
אביך. ל.
ל. לאנשי הקהילה?
לא. זה לא.
כעסו עליו?
לא. לא כעסו עליו.
לא הייתה ברירה.
לא כעסו עליו.
רק שהוא היה בא עם מצב רוח לא טוב. תמיד אמא. אה.
אימי הייתה אומרת לנו שנהיה בשקט. לא נרגיז אותו.
את זוכרת את ה.
את התקופה שהייתם.
אה. תחת הכיבוש?
שמה?
שהייתם תחת הכיבוש? הגרמנים בתוניס.
כן. כן. כן.
תארי.
אה. לא למדנו בבית ספר.
אז מה עשיתם?
כל התקופה הזאת לא למדנו.
אני זוכרת. אה. את הסירנות.
לקחו את האחים שלי ב. לעבודות כפייה.
ותמיד ירדנו למקלט בזמן ה.
הסירנות. ופחדנו כל הזמן.
איפה עבדו האח. ה. איך נלקחו האחיך?
אחי?
האחים?
באו ולקחו אותם.
הנאצים. לעבודות כפייה.
ולאן הם שלחו אותם?
לא. אבל החזירו אותם אחר כך.
אבל איפה היו. אה.
כל יום הם היו הולכים לעבודה וחוזרים באותו יום?
כן. כן. חוזרים באותו יום.
‮ו. ואני זוכרת שהלכנו עם טלאי. ‭brassard‬.‬
אה.
עם מגן דוד. ומי שלא היה הל.
אה. לא לבש את זה שילם קנס.
לא צהוב. זה היה ל.
טלאי לבן עם מגן דוד.
ו. טלאי לבן עם מגן?
כן. עם מגן דוד.
ומי שלא היה הולך עם זה היה משלם קנס.
ובגלל זה ערבים התח.
רצו ל. לרצוח אותנו.
באופן פתאומי. מחברים.
כן. כן.
מחברים שהיו.
אז זה השתנה.
זה פתאום השתנה?
כן.
וה. הצרפתים? איך התייחסו?
לא. עם הצרפתים היה בסדר. לא היו בעיות.
באיזה מידה או ב.
באיזה זמן ה.
המוסלמים התחילו להתנכל לכם
בגלל ה. הסרט הלבן הזה?
אני לא זוכרת באיזה מידה. אבל רק. אה.
זכור לי לפי הסיפורים שהם רצו בגלל זה לרצוח אותנו.
אבל מי. מי. ממי.
האחים.
באיזה גיל. אה.
ה. האחים סיפרו.
האבא סיפר. אני יודעת?
זה מה שאני זוכרת.
אבל את. היה לך את הסרט עלייך?
כן.
איך הרגשת שהיית פתאום יוצאת דופן עם ה. עם הטלאי הזה?
איך הרגשתי? הרגשתי באמת.
אה. קשה.
לא ה. זה. זה לא היה מובן לי.
זה. זה היה לי מוזר. כל הסיפור הזה.
שאלת שאלות למישהו? לאבא.
ל. "למה אנחנו שונים מאחרים? למה".
כן. שאלתי את ההורים.
אמרו לי: "זהו זה.
שהנאצים פה אנחנו צריכים ללכת ככה וזהו. זה".
אה. זו התשובה שנתנו לי.
ו. ומה היה התוכן של השיחות עם החברות שלך היהודיות?
שכל אחד הולכת עם הטלאי הזה. עם הסרט?
כן. אבל לא נפגשנו.
כי לא למדנו בבית ספר.
אבל איפה ה.
הייתי כל הזמן עם ההורים.
בבית?
כן. בבית.
וזה היה התעסוקה בבית?
אז. אה. הייתי עוזרת קצת לאמא פה ושמה. אני יודעת?
אבל לא. לא נפגשנו.
האם.
לא זכור לי שנפגשנו. ב.
הייתה. אה. אה. הגבלה בתנועת היהודים?
ל. הגבלה במה?
בתנועה. לצאת לרחוב. ל.
כן. הייתה הגבלה.
לא נ. לא היו נותנים לי בכלל לצאת.
לא את. אבל באופן כללי ליהודים.
כן. כן. כן. היה כמו.
‮איך קוראים לזה. ‭laissez passer‬?‬
זה נת. מי ש.
אם ל. למי שלא היה.
אז לא היו נותנים לו לעבור.
אז. אה. את היה לך.
כי היה. מה?
אתם. היה לכם מע.
אני זוכרת ש.
תעודת מעבר?
כן. היה ל. להורים.
ואיך קיבלו.
לאבא. לאבא.
לכל היהודים קיבלו את זה? או.
אני לא זוכרת.
ואיך. אה.
בזמן הזה היי.
המשכתם עם המשרתות הערביות?
לא.
ויהודיות?
יהודיות כן. הם היו גרו.
גרות אצלנו 2.
אני זוכרת 2 היו גרות אצלנו.
אז לא היו מכונות כביסה.
אז היו גם כן מכבסים לנו ו.
את זוכרת שהיו בעיות עם הקהילה המוסלמית.
או היו דברים.
לא. לא זכור לי.
לא זכור לי. לא זכור לי.
איך עברו הימים בתקופת העשירת חיים.
בתקופת הגרמנים. הכיבוש הגרמני?
אז זהו. זה היה קשה.
כל הזמן בבית.
בקושי יצאתי. או עם ה. האבא בקושי.
היה פחד.
אבל לא נתנו לי. ל.
אה. הם פחדו.
כל הזמן. חיינו בפחד.
פחד ממה?
מהנאצים.
ש. ש.
והם לא רצו לתת לי גם לצאת.
אה. בגלל המנהג או בגלל שהיה סכנה להיות ברחוב.
כי שמעתם שאסור כך וכך?
גם סכנה וגם המנהג.
בגלל המנהג. שמעת.
וגם סכנה.
אבל הייתה סכנה.
כי שמעתם שהתנכלו ליהודים?
כן.
הגרמנים או המוסלמים? או שניהם?
הגרמנים. המוסלמים.
מה עשו למשל? מה זכור לך שעשו ה. הגרמנים?
לא זוכרת. אני לא יודעת.
אבל אני יודעת שהייתה סכנה ולא נתנו לי לצאת.
זה מה שאני זוכרת.
אה. מישהו. אה. דואג.
אה. להמשך הלימודים שלך?
לא. אחרי השחרור.
לא. אה. בזמן שהכיבוש.
לא. לא.
שהיה 6. 7 חודשים.
אחים קצת. אה.
לימדו אותי עוד קצת בבית. אני יודעת?
עם הספרים. עם הזה. אבל זה לא.
בבנ. אה. גר.
גרתם. אה.
קומת קרקע.
בקומת קרקע. אבל זה היה בניין בקומות?
2 קומות. או 3 קומות.
והיו עוד חברות או?
כן.
אז היה.
באותו בניין. אז ביקרנו קצת עם החברות.
מה היה התוכן?
היה לי.
דיברתם על המצב או מה עובר עליכם?
אה. מעט מאוד.
כן. דיברנו. אה. מע.
היינו קט. היינו קטנות.
אז לא. לא הבנו הרבה.
איך זה משפיע עליכם בכל זאת.
העצבנות של ההורים. המצב החדש?
הטלאי על היד?
הטלאי. כן.
הטלאי על היד והכל.
זה השפיע. ברור שזה השפיע.
וזה השפיע באיזה צורה?
אני לא יודעת. זה היה פחד.
אני יודעת ש. אני זוכ.
כמה שזכור לי היה.
פחדת? פחדתם?
פחד מהנאצים. פחד מהכול.
פחדתם ממה?
מהתקופה הזאת.
לראות את הנאצים.
לפ. פחד מהערבים.
פחד מה. כל דבר.
כי שמעתם משהו?
שמעתם שעשו כך וכך?
כן. שמענו.
מה. מה למשל?
שמענו ש. שרוצים לרצוח אותנו.
שהערבים רוצים לרצוח את היהודים. בגלל זה.
כלומר פחדתם יותר מהמוסלמים מהגרמנים?
פחדנו גם מהגרמנים וגם מהמוסלמים.
איפה הייתה הנוכחות של המוסלמי. אה.
של ה. של הגרמנים?
הנוכחות?
בכל מקום אני מבין.
אבל ברחוב שלכם היו מפטרלים? הם היו.
כן. כן. אני זוכרת עוד את הבוטים שלהם.
בוטים. כלומר המגפיים שלהם?
מגפיים. כן.
וכתבו ספר [משובש] (צרפתית).
כן. זה. מה.
מה ז. מה זכור לך מהתקופה?
זה מה שזכור לי.
איזה אנקדוטות שאת יכולה ל. לספר?
אה. מה הדבר הפחיד אותך?
למשל שהלכת לישון.
ממה. מה פחדת?
כל הזמן. כל הזמן נו.
כל הזמן שמעתי את הסירנות וכל הזמן. אה.
זה. זה היה. הייתה טראומה נוראית.
מישהו בא.
הפחד.
להרגיע אותך היה? אה.
אמא. אבא. אחים?
לא. ההורים. האמא.
האמא דיברה כל הזמן איתנו.
שזו תקופה ולא.
לא צריכים ל. לפחד.
ו. ו. ואבא.
ולא ל. ולהיות שקטים.
כי אבא בא עצבני הביתה וכל זה.
אבל לא. לא היה.
לא היה בתקופה הזו לא פסיכולוג ולא דברים כאלה. לא היה.
זו הייתה טראומה לכל החיים.
ושמרתם על ה.
למשל אבא שהיה מרקע דתי.
מהבית דתי. המשכתם לשמור על הבית הדתי.
או כבר היה התרופפות?
לא. המשכנו שמה.
ב. גם בתקופת הגרמנים?
כן.
ואבא?
ההו. ההורי.
האבא. אחים המשיכו ללכת לבית הכנסת?
כן. עם אבא. כן.
אף על פי כן הלכו לבית הכנסת?
כן.
והמשכתם עם הכשרות?
כן.
לא הייתה מגבלה של מזון? של.
לא. לא זכור לי.
זה לא. לא זכור.
אף פעם. לא אכלנו טרף אף פעם.
איזה. איזה זי.
איזה. אה.
זיכרון או איזה ז. אה.
איזה דבר שאת. את זוכרת מ.
הכי חזק מהתקופה הזאת?
ממה?
מהתקופה של הכיבוש הגרמני?
זו תקופה שאני זוכרת. זהו.
זה מה שאני זוכרת. עם ה.
[משובש]
עם הטלאי ועם הסירנות ועם הזה.
פשוט לא הייתי כל כך מעורבת.
כי הייתי צעירה פשוט.
היית א. איך היית הולכת לישון?
בשקט? פתאום יש אזעקה. פתאום יש.
ברור שהייתי מתעוררת מהאזעקה.
וקוראת לאמא כל הזמן. ופוחדת.
שאני פוחדת. ואני פוחדת.
או לאחים שלי.
ועצם העובדה שאת לא לומדת יותר.
יש משהו שהפריע לך?
ברור.
כי באותה תקופה הנוצריות.
הצרפתיות. והמוסל. המוסלמיות.
אני לא יודעת אם הם למדו בכלל.
את לא יודעת מה קרה מהבית ספר?
לא. לא יד. לא ידוע לי.
המורים היו. אה. צרפתים. אני מבין.
כן. צרפתים.
י. יהודים או.
לא. לא.
צרפתים. אה.
אני חושבת נוצרים. לא זכור לי.
אבל לא הייתה הפגנה מצידם של אנטישמיות.
של. אה. עזרה אולי?
לא. לא.
לא. עזרה לא.
וכש. אה.
איך נגמרה ה. המלחמה בשבילכם?
אז ביקשו הנאצים. אהה.
שוב פעם זהב וכסף.
ואבי שוב פעם אסף להם ועבר לבנק להכניס את הכסף.
בדיוק מצא טנק אנגלי.
הוא עלה על טנק אנגלי ובא הביתה.
כלומר. אה.
זה היה השחרור.
אז הייתה שמחה שבוע ימים. עם האנגלים.
שהם היו בבית.
הם שחררו אותנו. האנגלים.
הם הגיעו לבית שלכם? האנגלים? הם היו.
הוא בא. הוא בא והביא כמה אנגלים ועשינו.
ואמא בישלה הרבה. ו.
ואכלו איתנו. והיה כמ.
אני זוכרת שמח וכולם סיפרו שזה נגמר ונגמר.
ואיך אתם מתחילים. אה.
אז ו.
את החיים?
והיו לי 4 אחים עם סבא וסבתא פה בארץ.
כבר.
ולא קיבלה. לא קיבלנו מכתב כמעט שנה.
לא היה לנו קשר איתם.
כלומר סבא וסבתא כבר ב-42' הם היו.
ואז. אה. התח.
אז אחר כך קיבלנו כבר.
התחלנו לקבל מכתבים. שהכול בסדר.
כלומר הם היו. הם היו כבר בארץ משנות ה-42'.
כן.
41'.
4 אחים. שנת 42'.
43'. משהו כזה.
שהם היו כבר. אה. איפה הם היו?
כן. עם סבא וסבתא.
בירושלים גם?
כן. היה לה. אבא קנה להם דירה בזיכרון טוביה.
והוא בא פעמיים לפה.
והוא היה שולח להם כסף כל הזמן.
וזהו. ואחר כך הם התחילו לעבוד. אחד. אה.
היה מנהל בית ספר.
אחד פתח חנות בגדים. אחד.
בארץ. אבל.
פה.
איך. איך אתם.
המשפחה שלך שנשאר.
נשארה בתוניס עדיין.
כן. אז עם עוד 3 אחים.
איך אתם מתחילים את ה. את החיים.
את השגרת חיים של אחרי ה. הכיבוש.
אז זהו. אז לאט לאט חזרנו לבית ספר. ו.
ואבי אז שלח מכתבים לאחים שלי ולאח הגדול.
שיטפלו בכל העניין שאנחנו רוצים גם לעלות ארצה.
עכשיו. כשאת חוזרת לבית הספר. יש שאלות?
או ל. איפה היית? מה קרה? מדברים על זה?
לא. לא זכור לי.
או מחליקים את זה?
לא. מח.
המורים לא שאלו: "מה קרה? איפה הייתם?"
לא. לא. לא.
הכל מתחיל כאילו.
כן. כאילו שלא היה כלום.
לא היה כלום.
כן.
ואיזה מטען. אה.
את לוקחת איתך מהיום הראשון של הבית ספר.
אחרי כל מה שעברת. פח.
פחדים. אה. ניתוק מהבית ספר?
היה קשה מאוד. כל הניתוק הזה.
החברות שהיו איתך בכיתה.
הם ממשיכות ללמוד איתך?
כן.
את רואה אותם באותם עיניים או הם אחרות?
לא כשגדלתם בגיל. אבל פתאום הם.
אה. פחות קרובות אלייך?
יותר קרובות? יש משהו משותף?
כן. פתאום כאילו שהם לא קרובות אליי. היה הכל מוזר.
בכיתה שלך היו גם יהודיות?
היו יהודיות. היו נוצריות והיו ערביות.
לא. אבל אתם יותר. אה.
מתרכזות. כלומר מתאספות בין היהודיות?
ויש סכסוך ב.
ביניכם או בין ה. ה.
לא היה סכסוך.
אף פעם?
בבית ספר. לא.
כלומר כל אחד לחוד.
כן.
כולם ביחד. אבל כל אחד לחוד.
כן. כן.
ואז מתחיל. אה. זה היה ב-43'?
נכון. במאי 43'.
כלומר את כבר בת. אה. 12.
בערך. כן.
בבית מתחילים לדבר ש.
לעזוב את. את תוניס?
זהו. שזה. שרצו לדבר עם האחים שלי שנמצאים פה.
אז אבי אמר שהוא רוצה ל.
לתכנן שאנחנו נעזוב את תוניס ונעלה כולם.
חלק מהרכוש נשאר.
לא יכולנו לקחת הכל. וחלק.
אבל היו כבר.
אה. מתיחויות. הר.
יכולת להרגיש מתיחויות בין המוסלמים ליהודים.
כבר בתקופה הזאת.
דרך ההורים? הרגשת מתיחות?
איזה מתיחות. אבל לא זכור לי מה.
אבל היה. לכן. אה.
אבא פחד להישאר יותר.
והוא החליט שאנחנו נעלה ארצה וזהו.
ובלי. אה. ד. דרך מה?
ד. אה. ב. בעלייה עצמי או?
לא. לא. פרטית. כן. עצמית.
לא דרך.
אנחנו לא ישבנו במעברות.
כאילו.
האחים שהיו פה קנו לנו דירה.
אז בדוד ילין.
גרנו בדירה גדולה. 4 חדרים או 5 חדרים היו שמה.
ו.
באיזה שנה?
ואבי כבר היה פנסיונר.
באיזה שנה עליתם ארצה?
49'.
מאיפה?
מה?
מתוניס?
ישר לירושלים. כן.
מ. מתוניס?
כן. דרך מרסיי באנו. באונייה.
באיזה אונייה?
לא זוכרת.
אז במרסיי זה היי.
הייתם תקופה מסוימת ב [משובש] (צרפתית) או.
או ישירות. אה. עליתם ארצה?
לא. אני חושבת שלא ישירות.
אבל דרך. אה. מרסיי.
כמה שזכור לי. דרך מרסיי.
ואז הגעתם לירושלים?
כן. וכבר סידרו לנו דירה. האחים דאגו לנו.
איך הרגשת פתאום מה.
היה לי קשה מאוד.
היה לך קשה מה.
לא ידעתי שפה. הייתי ילדה מפונקת.
ומנטליות אחרת. ה.
ההורים לא נתנו לי לא להיות בתנועה ולא לצאת לבד.
ולא. פתאום אני פה חופשייה. איתם. אבל.
אבל עם המנהגים שלך.
עם המנהגים שלהם.
זה היה מאוד קשה.
איך השת. איך הצלחת להש.
אז פעם הראשונה ש.
קודם כל הם ר. ר.
האבא בכלל לא טיפל בעניינים.
כל הכספים ככה זה היה.
האח הגדול. הוא מטפל בכל העניינים.
והוא הכניס את ה. את כל הכספים לאיזה בית חרושת. ו.
וזה לא הלך.
ופשטו רגל שם.
לא חשוב. מה שהיה היה.
עכשיו. את בטוח.
ו. ו.
מתבגרת ו.
כן. אני בת 18. אז.
באר. בארץ ישראל. איך את מצליחה לצ.
האחים. אחד מהאחים
החליטו שאולי אני אכנס לבית ספר לאחיות ללמוד.
זה מתאים לי וזה.
אמרתי: "טוב. אני אנסה".
ונכנסתי לבית ספר לאחיות ללמוד. ו.
ב. איפה. בהדסה?
מה?
איפה. בהדסה?
לא. נכנסתי בביקור חולים.
אה.
אז. ואחר כך עבדתי בהדסה.
ו. ו. ובערב.
אז ההורים פחדו שאני אחזור מאוחר.
ופעם אחת חזרתי ב-22:00 בלילה. ו.
ונורא צעקו עליי.
וקיבלתי אפילו סטירה. אני זוכרת.
זה אני לא יכולה לשכוח.
והמשכתם את ה.
ו.
את ה. אה. איך.
אז היי.
את ה.
אז לא ידעתי מה לעשות. ול. ו. ו.
ולא ידעתי באמת איך להמשיך לחיות ככה.
לא נתנו לי להיות בתנועה.
לא נתנו לי להיות חופשייה. לא.
היו לך חב.
זה אי אפשר להמשיך ככה.
היו לך חברות?
פה?
כן.
כולם ישראליות.
אז איך עשית.
אז החברות. החברות שהיו ישראליות.
אז אחד מהם אמרה לי: "את חייבת ל.
לשנות את כל המנטליות של ההורים שלך".
איך עשית את זה?
וכשנכנסתי ב-22:00 בלילה.
שקיבלתי את הסטירה. למחרת נכנסתי ב-00:00 בלילה.
אז הסתכלו עליי: "מה זה?
אתמול ב-22:00. היום ב-00:00 בלילה?"
אמרתי: "כן. אני כבר בת 18 והגיע הזמן שתשתנו.
תדעו שאני כבר חופשייה וזהו.
אני לא יכולה כבר עם המנטליות שלכם". וככה.
ו.
לאט לאט זה השתנה.
עכשיו. כשאת מדברת עם הישראליות.
סיפרת להם מה עברת.
כן. כן.
בתקופת הכיבוש הגרמני. אה.
בהתחלה לא סיפרתי. רק עכשיו שאני מקבלת ניצולי שואה.
לפני שנתיים. אז התחלתי לספר.
"מה פתאום הנאצים היו אצלכם?". אז סיפרתי להם.
אבל. אבל בכל זאת.
שהגעת ארצה ב-49'.
לא דיברתי.
הגיעו. הגיעו ארצה. אה.
גם ניצולי שואה מ. מ. מאירופה.
מאירופה. נכון.
מה היו הקשר או היחס שלך?
לא. אז זהו. אז אמרתי שאנחנו באמת היו אצלנו הנאצים.
אבל לא סבלנו כמו על.
עולי אירופה. אבל בכל זאת.
היו כל הסיפור הזה עם העבודות כפייה ועם הטלאי.
וה. עם מגן דוד וכל הטראומה הזאת של הסירנות והכל.
שלקחו את האחים שלי לעבודת כפייה
ושלקחו כסף וזהב מכל היהודים העשירים. הם לקחו.
איך התייחסו אל ה.
שגם אתם או אתם לא בדיוק כמו.
הם לא הבינו את זה.
פשוט מאוד לא הבינו. הם השתוממו.
לכן. אה. היה שתיקה.
כן. שתיקה.
רועמת עד לפני כמה שנים?
אז הם. אה. זהו. הם השתוממו.
אמרו לי: "אבל זה לא כמו לאירופה".
בסדר. לא כמו לאירופה.
אבל גם אנחנו סבלנו.
לא למדנו ולא. וסבלנו מהנאצים. זהו.
ו. אז מהלימודים שלך ה.
שאת. אה. בתור. אה. אחות.
כן.
מתאקלמת ל.
כן.
לאופי של.
למדתי עברית בערב.
ואחר כך עבדתי 8 שנים בהדסה בפדיאטריה. פדיאטריה.
ואחר כך. אה.
30 שנה בשירות בריאות הציבור עם תלמידי בתי ספר.
וטיפות חלב. זהו.
ובבית חולים. אה. עברו במ.
במחלקה שלך. שעבדת כאחות.
ניצולי שואה. שמעת מה שעבר?
לא.
מה שהם עברו? שמעת.
הם כולם היו ישראליות.
לא. החולים.
לא זכור לי שהיו. רק עכש.
רק. אה. כשהתחילו עם כל הסיפור הזה של.
אה. ניצולי שואה ואירופה וכל זה. אז.
אבל ככה לא דיברו על זה.
בית חולים בכלל לא דיברו על זה.
לא דיברו על זה בבית חולים.
איך התאקלמת. אה. בארץ?
בכל זאת. מהילדות.
נכון.
שהיא הייתה. אה. מאוד ממוסגרת.
נכון.
ל. לשחרור בארץ?
היה לי באמת קשה.
קשה איפה?
מאוד קשה.
פה או שם?
שמה בכלל. שמעתי מה שאמרו לי וזהו.
אבל פה היי. נהפכתי להיות מ.
מרדני. ממש מה.
מרדנית כזאת. אמרתי: "לא.
זה לא ייתכן שאני אמשיך ככה".
וגם האחיות התחילו להשפיע עליי.
חברות. שלמדו בבית ספר לאחיות.
הם היו ישראליות.
אמרו: "זה לא ייתכן שתמשיכי ככה.
את צריכה גם לחנך את ההורים שלך".
אמרתי: "איפה לחנך?
אי אפשר. אה. זה מנטליות כזאת".
"אבל לא. אבל את צריכה להרגיל אותם. זהו זה".
וככה באמת לאט לאט התרגלו.
אבל היה להם קשה להתרגל
שאני נכנסת לבד בבית. בשעות 22:00.
בשעות 00:00. אז גם לא.
לא היה פחד כמו היום עם הערבים וכל. היה אחרת.
מ. מהעדות שלך.
את רוצה עוד להוסיף. עוד משהו?
דבר שעו. עוד לא אמרת?
מה?
את רוצה להוסיף? דבר ש.
להוסיף?
בתקופת ה. הכיבוש הגרמני.
היחסים עם המוסלמים.
או מהשהייה. או.
או מהחיים שלך בארץ? טוב לך בארץ?
נהניתי. כן.
בארץ נהניתי מאוד.
שאני כבר. באמת זה היה.
זה היה אחרת לגמרי.
יצא לך לחזור. אה. לתוניס?
לא.
לא היית?
לא מושך אותי. כי אני
זוכרת את הילדות הזאת עם המנטליות הזאת. זה לא משך אותי.
הרבה נסעו. הרבה נסעו. אבל אני לא.
ואת הסיפור.
נסעתי הרבה למ.
להרבה מקומות. הגעתי אפילו ברו.
לרוסיה. מוסקבה וסנט פטרסבורג. הייתי בבודפ.
בכל אירופה הקלאסית.
נסעתי. הרבה טיולים.
הרבה נסיעות. אבל תוניס לא חזרתי. לא יודעת.
טוב לך בארץ.
טוב לי בארץ. כן.
אז גברת. אה. מירון.
תודה רבה על עדותך.
אין בעד מה.
בבקשה.
מה אנחנו רואים?
אבא מרדכי ואמא הנרייטה.
יהודה. ו. רגע. אני צריכה.
אלו האחים שלך.
כן. יהודה ויעקב. רוברט.
זה קוראים לו חיה עברי.
הוא שינה את שמו.
יוסף. משה ושלמה. ויצחק.
גברתי. תודה רבה לך.
אין בעד מה.
העדה בת למשפחה מסורתית ב-Tunis; מנהגי הקהילה היהודית; היחסים עם האוכלוסייה המקומית; פרוץ המלחמה, שגרת החיים עד הכיבוש הגרמני ב-1942; חיים תחת הכיבוש; יחס האוכלוסייה המקומית; שחרור בידי הצבא הבריטי ב-1943; יחסים מתוחים עם המוסלמים ונסיעה ל-Marseille בצרפת לצורך עלייה לישראל ב-1949; קליטה בישראל.
details.fullDetails.itemId
9998781
details.fullDetails.firstName
אסתר
גילברט
details.fullDetails.lastName
מירון
details.fullDetails.maidenName
מאמו
details.fullDetails.dob
23/02/1931
details.fullDetails.pob
Tunis, טוניסיה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
18/07/2012
details.fullDetails.latestDate
18/07/2012
details.fullDetails.submitter
מירון מאמו אסתר גילברט
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer