חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של הוכבאום מיליקובסקי אילנה ילידת 1936 Lyntupy, פולין על בריחות מאקציות חיסול ועל עזרת פרטיזנים רוסים

Testimony
null
null
התאריך היום ז' בסיוון תשע"ב. 28 במאי 2012.
ראיון עם גברת אילנה הוכבאום ילידת לינטופי. פולין 1932.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי.
מטעם יד ושם ומתקיים בביתה.
אילנה. באיזה שם נולדת.
איך קראו לך כשנולדת?
כשנולדתי קראו לי ינטה.
אבל היו 2 שמות.
אז אני. שם השני לא יודעת.
מה שם המשפחה?
מיליקובסקי.
באיזה תאריך נולדת?
לא ידוע לי.
היום את רשומה בתעודות. באיזה שנה?
32'.
אבל לא בטוח.
לא. ו.
באיזה עיר נולדת?
לינטופי.
לינטופי. שזה היה תחת שלטון?
פולני.
לינטופי זאת עיירה. זאת עיר?
זה כפר.
כפר.
גדול כזה.
יט. קרוב לאיזה עיירה יהודית יותר ידועה?
סוונצ'יאני.
סוונצ'יאני באזור וילנה.
וילנה באזור וילנה.
ממה שאת יודעת.
כמה יהודים בערך חיו בלינטופי לפני השואה?
אה. מהספר הזיכרון אז 200 יהודים.
ו-2.000 תושבים היו. בין 2.000 תושבים.
לך. יש זיכרונות מהעיירה. מהכפר מלפני המלחמה?
אה. מאוד. אה.
קט. מקוטטים.
מקוטעים.
כן. מ.
אבא ואמא. נתחיל בהורים שלך.
מה שאת יודעת. איך קראו לאבא?
ראובן לאבא קראו.
מיליקובסקי.
מיליקובסקי.
ממה שאת יודעת הוא נולד בלינטופי או שהוא הגיע ממקום אחר?
לא. הוא מ. מסב. מליטא. מבסטין משהו.
ככה אמרה לי בת דודה שלי.
ואמא מה השם שלה?
חנה רודניצקי.
והיא מאיפה?
מלינטופי.
מלינטופי.
כן.
אז רודניצקי. מיליקובסקי.
2 משפחות שאחת השורשים שלה כנראה פולין.
והשניה השורשים שלה כנראה ליטא.
אה. כן.
אולי.
שזה גם פולין היה.
או שהכל היה פולין.
כמה ילדים הייתם בבית?
אה. שתיים. אני ואחותי.
בערך באותו גיל?
אהה. בערך.
איך קראו לאחותך?
שנה וחצי פער.
מה השם של?
רבקה.
רבקה. ואת היית.
רבקה ו. רגינה אחר כך קראו לה רגינה.
את היית הגדולה?
אני הגדולה.
היו לך דודים. דודות בעיירה?
כן. היה הרבה דודים. דודות ובני דודים.
מהצד של אמא?
אה. מהצד של אמא. כן.
מהצד של אבא. זה וילנה.
יותר ליטא שמה בשיאוליאי.
שיאוליאי. את יודעת במה אבא שלך עסק.
ממה הייתה הפרנסה בבית?
כן. הוא היה [משובש] (שפה זרה).
זה. אה. מין מומחה לעצים ש.
אה. את הטיב של העץ או לקח גפרורים או לזה.
שכרתו את העצים. אז הוא היה צריך.
אהה. אה. ל. להציע מה לעשות איתם.
להציע מה. כן.
זה מקצוע שלומדים מתוך ניסיון או שיש ממש התמחות?
אממ. אני לא יודעת.
אני רק ידעתי. [משובש] (שפה זרה).
וחייתם ככה ברמת חיים בסדר בבית?
אממ. כן. כי היו לנו.
כן. לא היה.
היה בסדר.
לא זוכרת. אה.
לא היו קשיים. לא היה מחסור?
לא. לא.
היה בית שהיה שייך לכם?
לא. לא.
ג. גרתם בשכירות?
בשכירות כן. אצל גויים.
ואמא מה את יכולה לספר עליה?
שהייתה קטנה והיה לה צמה שחורה זה הכל.
היא עבדה במשהו או שהיא גידלה אותך?
אה. לא. לא זכור לי את זה.
הייתם בית יהודי. היו מצוות. אה. קיום מצוות?
כן. כן. היינו בית יהודי זה אני יודעת.
כי אני זוכרת שלקחו אותנו ל. אה.
בית כנסת. ו. הרב היה ידיד שלנו והיינו בבית שלו
עם [משובש] (שפה זרה) שיחקנו אז ככה ש.
שזה אני יודעת שאנחנו היינו. אה.
הייתם קשורים אפילו למשפחה של הרב.
כן. כן.
הוא היה שכן?
של הרב. של הרופא של. אה. זהו.
זה היה בעצם הייתה הצורה של ה. של הכפר הזה.
סך הכל היינו 200 איש.
זה אני יודעת מהספר הזה שכתב מקס חנשינסקי.
שאותו אני מצ. מצאתי בצפת.
אחרי המלחמה. שעלית ארצה.
המלחמה. כן. והגעתי הנה לצפת.
אז הוא כל הזמן שואל אותי.
והוא ראה אותם אחרי המלחמה.
מ-המ.
אז. אה. מה קרה ל-2 הילדות האלה?
אז אני אומרת לו: "אבל אני אחת הילדות".
אז הוא אחרי עוד כמה זמן שוב פעם שואל:
"אבל מה קרה ל-2 הילדות של בסיה".
בסיה זה הדודה. שהצילה אותנו.
ו. אה. החנשינסקי זה אחרי מלחמה.
הוא היה. אה. אחראי על ה.
היערות על הטבע.
על [משובש] (פולנית) קראו לזה בפולנית.
יערן כאילו אני יודעת.
אצלו הביא את הזאבים וכל מיני דבר.
השאלה הזאת מה קרה ל-2 הילדות.
אני אשאר איתה.
אבל אנחנו נדבר עליה יותר מאוחר שככה נבין מה קרה במלחמה.
אז גדלת בבית שאני מבינה.
אה. שההורים שלך היו דמויות. אה.
בולטות אולי בתוך הכפר שלכם הכירו אותם.
היו לכם קשרים עם הרופא. עם הרב?
כן. ועוד מה שאני זוכרת.
שהתחילו להגיע פליטים אז אצלנו היו ישיבה בוחרע'ס.
בחורים.
שבאו לאכול. אז זה. אה. סימן שאנחנו היינו יהודים.
מסודרים.
כן. ו.
והייתה ישיבה בכפר שלכם או בסביבה?
אה. היה בית כנסת.
בית כנסת.
כן. אז. אה. שוב.
אז בעצם אלה שבאו לאכול זה כאלה שברחו מפולין ומצאו מקלט?
כן. מהגרמנים. כן. אה. שג.
צעירים?
כנראה.
לפני המלחמה. את חושבת שהיחסים בין היהודים ללא יהודים.
אמרת שהיו כ-1.500 בערך לא יהודים בכפר.
היחסים היו טובים?
אין לי מושג.
את לא יודעת. את לא יודעת אם להיות יהודייה זה היה.
לא זה היה.
בעיה? אני מתארת לעצמי ש.
הייתי ילדה. אני לא. לא ידעתי.
לא נתקלת.
אבל בזמן המלחמה.
בזמן המלחמה. כן.
בכל אופן. לפני המלחמה את לא יודעת איך זה היה.
איך ההורים הרגישו בתור יהודים. ב. בעיירה שלכם?
לא. לא.
היה בית ספר יהודי שם?
אה. שוב. זה על יד הבית כנסת.
ילדים מגיל 5 הלכו שמה למדו. בנים ובנות.
אבל זה בטח היה בנפרד מהבית ספר הרגיל?
כן. זה.
היה בנוסף.
כן. אבל. אה. אני לא הייתי עוד שם.
אני רק. אה. זוכרת שהייתי בבית כנסת.
ובאיזה שם. שמחת תורה כנראה עם הדגל כזה.
זה כנראה פעם היחידה שהייתי שם. לא יודעת.
מ-המ.
יש לך איזשהו זיכרון למשל של חג
שחוגגים אצלך במשפחה או של שבת?
מה. מה. מה עשיתם בשבת?
לא. אממ. פסח אני זוכרת שרק סחבו כלים.
מכל. מכל מיני מקומות ואסור היה. אה. זה. והיו. אה.
הגעלה של הכלים. מכשירים אותם לפסח?
לא. לא. מורידים. אה. מ. מארגזים. מוציאים מארגזים כאילו.
כלומר הייתם משפחה ששמרה.
אבל זה לא יודעת מתי זה היה.
או שזה כבר היה ב-40' זה כבר אצל הרוסים ש.
שהרסו. לא. לא יודעת מה שהיה.
זיכרונות מתערבבים לך.
כן.
אבל הזכרת את הרוסים שב- 1940 בעצם.
יש הסכם על חלוקת פולין.
ואתם מפסיקים להיות פולין והולכים. עוברים להיות רוסיה?
כן.
זה משנה משהו בחיים של המשפחה לדעתך?
אני לא יודעת. אני זוכרת את זה שלקחו אותנו.
קצין רוסי. לקח אותנו ל. לחדר תרבות כזה.
ושמה היה פסל של לנין וסטלין ואנחנו פרצנו בבכי.
שנבהלנו מזה והוא מאוד התחיל להרגיע.
שזה סטלין ולנין כי היה לו לא כנראה לא נעים.
זה אני הבנתי אחרי המלחמה כשכבר.
אה. זה. ולמה הוא לקח אותנו לשמה.
אותי ואת אחותי. והיא עוד יותר קטנה הייתה.
זה קורה לדעתך אחרי המלחמה או לפ. או בשנת 40'?
תראי. סך הכל אחרי המלחמה זה כבר 44'. זה כבר יהיה.
היית. היית יודעת שזה היה ב44'. אז.
זה לא היה כל כך [משובש].
אצלכם ב. את היית ילדה.
והיית ילדה קטנה וזה היה מזמן.
אבל יכול להיות שהיה דבר
כזה שעצרו יהודים וגירשו לסיביר בשנים האלה?
יתכן. יתכן.
מישהו מהמשפחה איזה דוד או משהו או שאת לא יודעת?
אני לא.
אבל את כן יודעת שבאו פליטים מפולין?
אה. תראי. זה ישיבה בוחער. ככה קראו להם.
ו. ומה. איך הם. אה. מה הם סיפרו.
הם סיפרו שקורים דברים לא טובים?
אה. זה אני לא יודעת.
אני זוכרת. אהה. רק שהם היו אצלנו בבית.
והם. אה. ממש היו. אה. קצת שונים מאיתנו.
כי זה אני לא הלכו עם. אה. לבן. עם כובעים.
מ-המ. הם הלכו יותר כמו.
יותר. אה. כמו.
דתיים כאלה. אורתודוקסים.
כן. כן. כנראה. לבן שחור משהו כזה.
ואתם נראיתם כמו?
כמו גוי.
כמו.
דיברנו גם פולנית.
כי. אה. אימי הייתה פולניה.
אממ. [משובש] (שפה זרה).
הייתה לכם מטפלת. [משובש].
כן. כן.
יידיש ידעתם?
לא. יידיש אני רק התחלתי ככה להבין אחרי המלחמה.
ב-41' אנחנו לא יודעים אם את היית בת 6. 7. 8?
לא יודעים.
לא. לא 7 ולא 8. בטוח שפחות.
אם בטוח שפחות.
אז לא נולדת ב-32' אלא ב-36'. אולי?
אהה. 36' לא. לא. לא יכול להיות.
כי בכל זאת קצת כבר. אה. זה.
היית כנראה ילדה בת 6-7 כשפרצה המלחמה.
אבל עדיין היית ילדה קטנה.
היה איזשהו שלב שדיברו.
אהה. אני עוד לא למדתי ב. בשול.
כי בשול למדו מגיל. אה. 5.
ובגן גם כנראה או 5 או.
זה לא היה גן היה לפני הבית ספר [משובש] (שפה זרה)
לפני הבית ספר. ככה קראו לזה.
אז אנחנו נגיד שהיית בערך בת 5.
אבל בשביל שתהיי בת 5 היית צריכה להיוולד ב-36'.
אבל אנחנו לא יודעים. אולי נולדת ב-35'.
אחותך הייתה עוד יותר קטנה?
מה? כן. לא להרבה.
כן.
כי הדודה זה על אחרי המלחמה.
היא כל הזמן אמרה שהיא קלקלה לי את
החלב. שאמא נכנסה להריון.
את ה. את השלב הזה שפורצת מלחמה.
איך את זוכרת אותו?
שהיינו ב. בתוך המרתף.
מ-המ.
זה אני זוכרת.
ובאו פולנים. וזה פולנים הרי זה גאים לחפש סדינים מכ.
מכותנה. [משובש] (שפה זרה).
אז. אה. איך זה. אהה. זה לא. לא זוכרת איך ש.
שהם מחפשים את הסדינים.
ומתי. אה. אני שאלתי: "למה הם חיפשו סדינים?"
מ-המ.
אז אמרו לי: "לתחבושות. הם חיפשו את הסדינים [משובש] .
כדי לעשות מהם תחבושות".
אז. אה. איך פולנים כאלה גאים
וכאלה קצינים כאלה. אה. נוצצים.
אני לא יודעת מה. מה היו צריכים.
זה אני זוכרת שכמה כאלה נכנסו לחפש סדינים. אצל.
בעצם. אה. אם אני מבינה אותך.
את מספרת על השלב המאוד קצר.
כן.
שהפולנים מנסים להילחם בגרמנים?
אממ. כן. מחפשים סדינים לתחבושות.
סדינים [משובש] (שפה זרה) לא.
זה יכול להיות שזה עוד בשנת 39' כשהגרמנים?
יתכן. יתכן. כן. כי.
ואמא נותנת להם סדינים?
אני לא יודעת אם.
אה. אמא. או מי. לא.
לא. זה לא ידוע לי רק אני יודעת ש. שמחפשים סדינים.
שהיו הפצצות. ואתם נכנסתם למרתף?
אהה. לא זרקו. אה. הפצצות. לא [משובש].
אז למה הייתם במרתף?
לא יודעת. לא יודעת.
ושם את ילדה מאוד קטנה?
כן.
ב-41'. יוני 41'.
ממש בקרוב אנחנו ככה בחודש מאי.
הגרמנים פולשים ללינטופי.
פולשים לכל. אה. שטחי ברית המועצות. פולין.
וילנה ויש כיבוש חדש.
מה מזה את יודעת?
מהימים האלה שפתאום זה כבר לא רוסים.
אלא הגרמנים מגיעים. מה את זוכרת?
אני זוכרת את הגטו. ש.
עוד לפני הגטו. את הידי.
הרגע הראשון שיש מחדש מלחמה את זוכרת? לא.
אני לא זוכרת אפילו לא ירייה אחת.
אפילו אני לא זוכרת איך הם התחלקו. לא זוכרת.
אבל את כן זוכרת שמהר מאוד יש שינוי ויש גטו?
כן.
מה אתם צריכים לעזוב את הבית שלכם?
כן. כן.
מה אומרים לכם?
הבית. והכל זה. ו. ו. לחדר אחד ואחר כך. אה.
זה העבירו אותנו לפסטאווי.
ואני לא זוכרת איך הגענו לפסטאווי.
כש. כשדיברנו קודם אמרת שהיית ב-2 גטאות.
גטו לינטופי. וגטו פסטאווי.
כן.
אז בואי נתחיל מלינטופי.
לינטופי זה ב. זה. גם בלינטופי עזבתם את הבית או בלינטופי?
אממ. כן. כן.
ל. לחדר אחד.
עברנו ל. אה. לבית אחר. ל. מין. אה.
שמו את כל היהודים ביחד?
אה. לא. לא י. י. ידוע.
כי אני חושבת שהעבירו חלק ל. לזה.
לכל מיני גטאות. שווינציאן.
פסטאווי. ואת הדו.
הרופא והמשפחה שלו. העבירו לפסטאווי.
אז או שלקחו אותנו ביחד איתם.
כמשפחה. אה. לפסטאווי ושם.
מה זה פסטאווי. זאת עיירה?
פסטאווי זה עיירה. כן.
קרובה ל.
איזה 50 קילומטר מלינטופי משהו כזה. 60.
שבשבילך זה הייתה פעם ראשונה ששמעת על המקום הזה?
גם לא שמעתי. לא.
לא. את לא הכרת את פסטאווי קודם.
ואיך אתם עושים את זה בעגלות ב. ברגל?
אין לי מושג. אין לי מושג איך.
איך עשו את זה. אה. [משובש]
עכשיו. לדעתך בלינטופי הייתם בגטו איזושהי תקופה
או רק כמה ימים?
אה. לא יודעת כמה ימים היינו.
אבל אני זוכרת את ה.
העברה ל. לגט. לגטו הזה.
ולא זוכרת כמה היו שם אנשים.
ואחר כך הייתי בפסטאווי.
עם אבא ואמא?
גם עם אבא ואמא.
והרופא עם המשפחה שלו.
ואנחנו היינו במסתור. מין.
אה. בור כזה קראו לזה מלינה.
מלינה.
מלינה.
מלינה זה שהיהודים חפרו לעצמם מקומות מסתור.
מסתור. כן.
ושמה הרבה הרבה זמן בילינו במלינה הזאת.
בתוך הגטו?
ב. בתוך הגטו. בתוך ה. בתוך.
כי זה היה מין. אהה. נו. מרפאה כזאת.
אז. אה. אז אסור היה שיראו אותנו. אני לא יודעת. ה.
נשאל ככה. כשאת מתארת את המלינות.
אז עלה בדעתי שהיו אקציות בגטו שהיו מוציאים יהודים.
ורוצים. אה. ל.
כן. כנראה. כן.
לרצוח אותם. להשמיד אותם. ואז אנשים בוחרים להסתתר.
זה בדיוק מה ש. מה שעשו לנו.
יצא לדעתך להורים שלך לעבוד בגטו.
אבא היה צריך ללכת לעבודה?
אה. כנראה.
כן.
זה. זה. זה.
לפני שנדבר על ה.
על המלינות או על המקום הזה. על המאפייה?
אה. איזה מאפיה? מאפיה?
לא יודעת. את אמרת. שזה היה משהו כמו מאפיה.
אה. לא.
לא? אוקיי. היה רעב בגטו.
זה שלב ש. ש. שלא קיבלתם מספיק אוכל?
תראי. אני יודעת שאוכל זה היה.
אה. דבר מאוד. אה. יקר שלא. לא זכור לי. אה. לא. לא ש.
ש. ש. את. את בעיקר זוכרת שאסור לצאת?
כן.
את יודעת בג.
בשלב הזה של הגטו ממה מפחדים. למה מסתתרים?
אה. כן. שהם. אה. לוקחים את הילדים.
אה. ב. ו. ו. אה. מהמשפחות. כל מיני.
כלומר יש להורים איזה מצוקה גדולה שרוצים לקחת את הילדים?
נכון. כן.
את מרגישה בפחד הזה מסביב?
כן. כן. כולם כבר הילדים שמה כבר היו זקנים. אני.
למשל לצאת החוצה לשחק בחצר יש דבר כזה?
אה. כמה פעמים. אה. אני זוכרת שנתנו לנו לצאת.
והיה שמה מים ככה אחרי גשם והיו שמה.
אה. זה צפרדעים הקטנים האלה. הראשנים.
מ-המ.
ואני הסתכלתי על הראשנים שזה מאוד מאוד היה.
אה. זה שלי נכון.
תמשיכו אני אענה.
הסתכלת על הראשנים שזה היה מעניין.
שזה מעניין. שזה הם חופשיים.
והם יכולים לרוץ לכל מקום.
ואז הסבירו לי שלא כל כך.
שעוד מעט יתייבש הביצה והם ימותו.
ו. אה. הכינו אותנו למוות. אה. ש. ש.
מתי שרוצים לתפוס אותך אז את צריכה לרוץ. כי אחרת.
אה. הם זורקים את הילדים חיים. ב. לבור וזה מפחיד.
אבל שיורים שמתים זה כבר לא פ.
אין פחד. ואז אתה כבר מלאך אז אתה הולך ישר לגן עדן.
מי. מי לדעתך אמר לך את זה?
אמרת הכינו אותנו.
לא יודעת. לא יודעת.
מ. הרי דיברו איתנו אנש. אה. אנשים יותר מבוגרים.
אפילו ניסו לשחק עם איזה. עם. אה.
סמרטוטים. לצייר בובות. אה.
את בעצם מתארת פה סיטואציה. היא לא פשוטה.
אנשים חיים כל הזמן באימה שעוד רגע זה יגמר.
כן. כן. כן.
מצד אחד מנסים להציל אחד. את הילדים.
מצד שני כאילו מכינים אותם לגרוע מכל.
כן. נכון.
איך אחותך שהייתה יותר קטנה התנהגה ב.
ב. במצבים האלה?
אהה. ממש כמו מבוגר קטן.
כלומר. כלומר פעמיים.
תראי. אנחנו לא ידענו מה זה לבכות.
מה זה לצעוק. מה זה. היה אסור הכל.
מ-המ. אמרת כבר פעמיים: "היינו זקנים. היינו ילדים".
נכון.
זה. זה דברים שחשבת במשך השנים או ממש באותה.
אותו זמן או ממש יש לך זיכרונות.
שהפנמתם את מה שהמבוגרים אמרו
ונהגתם ממש כמו אנשים מבוגרים?
כן. מהפחד מהכל. אסור לצעוק. אסור לבכות.
אסור ל. אהה. לרוץ. אסור ל. אה. להשתעל.
כל מיני מצבים היו ש.
שאתה יושב ב. באיזה חור. ו. ו.
באים לחפש ו. ו. ואסור לך. אה. ועברנו הכל.
גם עברנו ב. ב. [משובש]
כשאתם למשל שם. בתוך מלינה כזאת.
כמה אנשים. אתם כמה משפחות?
שם יות.
או רק המשפחה שלך?
שם. מה שזכור לי.
רק את המשפחה של הרופא.
נוליק קראו לו. ולה קראו מלי. והיה להם ילד קטן.
ואני זוכרת ש. הביאו להם ביסקוויט כזה.
וזה שם במים ונתנו את זה לילד.
הילד עוד לא. ה. לא ה. הלך.
הוא פיצקי היה עוד קטנצ'יק.
תינוק. ואותם זה ואנחנו. אה.
עם תינוק עוד יותר קשה להיות בתוך. אה.
כן. כן. וזה בדיוק מה שגמר אותו.
את הדוקטור אחר כך כבר סיפרו לי איך הוא גמר.
מ-המ. אז את בכלל ב.
בשלב הזה מחברת אותו בזיכרונך עם גרמנים.
את ראית גרמנים. את ידעת איך הם נראים?
כן. כן.
הם רודפים אותי עד עצם היום הזה.
מה את אומרת?
רודפים אותי עד עצם היום הזה.
הזיכרונות האלה. הם מסתובבים במדים בגטו?
כן. וגם את ה. מש. משתפי פעולה.
הליטאים אצלנו שם בלינטופי.
זה הליטאים חיסלו את. את הגטו ואת. אה.
הדודה הוציאה אותנו מפסטאווי.
את יכולה לקחת מים.
על הגטו. היו מגיעים. נוצרים עם. אה. לחם למכור.
עם כמה דברים. להחליף. אה. בגדים על. על.
על מזון זה אני זוכרת. ו. אה.
ומה שהיה אני לא יודעת מה היה.
אבל ככה גם הוציאו אותנו מהגטו פסטאווי.
מ-המ.
ל. לינטופי. ששמה כבר לא היה גטו.
שמה כבר היו כמה משפחות. אה.
לאגר קראו לזה. בלינטופי.
והדודה. הסבא. היו בלינטופי.
ו. ושמה אנחנו כנראה היינו משפחה מוכרת. ו. ש.
שגוי יגיע לגטו להציל 2 ילדות מ.
מהגטו. להוציא אותם בתוך שקים עם בגדים.
תראי אותי איך אני. איך הכניס אותי לשק.
איך הכניס אותי. תראי.
עם בגדים איך הוציאו אותנו. אין לי מושג.
אני רק זוכרת את הדרך.
איך הוא אמר: "ילדים שקט עכשיו.
אנחנו עוברים ליד הגרמנים".
אנחנו היינו בתוך ה. בתוך ה. אה.
[משובש] (שפה זרה) את יודעת מה זה?
קש?
מה?
במין קש כזה?
קש ב. בעגלה.
מ-המ.
זה כנראה היה חורף. כי זה היה ש. בשקט ככה.
והוא אמר: "בשקט בשקט אנחנו עכשיו עוברים. לא.
לא להשתעל. לא כלום. כי אז את כולנו מחסלים".
ככה הגענו ללינטופי. לדודה ו. אה.
היינו שמה. אה. לא יודעת כמה זמן.
ו. ואחר כך גם שמה חיסלו.
כן. את זוכרת לפני שאתם עולות על העגלה של הגוי הזה?
לא עולות. לא עולות.
הם שמים אותכם.
אנחנו היינו בתוך השקים.
כן. אני שואלת אם.
הוא היה צריך להוציא אותנו מהגטו.
לא נכנס עם ה. אה. סוס והעגלה לתוך הגטו.
את זוכרת מה. מה ההורים אומרים לכם? מה ההורים.
כלום. כלום. אני לא מתארת עד. עד היום.
איך אמא יכולה להכניס ילד לשק.
ולדעת שזה הסוף. שלא תראה אותה.
לא את אמא. אז. אה. כל החיים שלי עכשיו.
היינו במשפחה של רופא ביחד.
כנראה הרדימו אותנו.
כי לא כלום. שום. שום זיכרון.
זה. זה. זה נשמע כאילו ההורים שלך. בעצם.
עושים כאן ממש מבצע של הצלה.
אין ספק.
לוקחים החלטה. מתכננים.
כל זה בשביל להציל אותך ואת אחותך.
כן. ואחרי המלחמה. אממ.
שאלתי את דודה זו שהיא נפטרה אחרי המלחמה.
איך. איך זה קרה.
למה. למה. אה. הוציאו אותנו.
אז היא אמרה שהיו שמועות שמסרו.
הרי היו גם ידידים בין הגויים.
משתפי פעולה ש.
השכנים וזה. שמתכוננים לחסל את הגטו פסטאווי.
להעביר וזה. לחסל.
ו. ואז כדי שההורים יוכלו להילחם.
כי הי. היה שם. אה. התקוממות.
באמת?
כן. שכדי של לשחרר את אמא ואבא שיוכלו להילחם.
אז. אה. אותנו הצי.
הצילה הדודה את הגוי הזה. שביקשה ש. ש.
ש. שאפשר ללמוד ממה שאת מספרת.
שבכל זאת היה איזשהו קשר בין הדודה להורים.
אפשר היה לתכנן ביחד איזשהו מהלך.
אה.
מה את יודעת. אני מתכוונת שהדודה שולחת את אותו גוי.
והגוי לוקח אתכם.
מישהו צריך היה כאילו ההורים היו בקשר עם הדודה.
הדודה הייתה ב.
אה. זה אני. זה אני לא יודעת.
אבל הדודה גרה.
כן. כי היו בקשר כנראה.
מה את יודעת על. אה.
מה שמעת על ההתקוממות בפסטאווי?
שיצאו משמה עם. אה. עם כמה אקדחים.
אני יודעת ו. ו. ויצאו כמה. אה. כמה יהודים.
ואז הם ירו בהם. והם קבורים בקבר אחר.
מה-מ.
והיו ככה. אני צילמתי את המקום.
סוג של קבר אחים.
אני לא יודעת איפה.
זה מה שאת ראית את הקבר הזה.
זה קבר. אה. כללי כזה. לאן שכבר את.
את רובם הביאו. אבל אלה שלחמו אז הם. אה.
במקום. כן.
לחמו ונפלו ב. בלחימה.
ואת מתארת לעצמך שאבא ואמא שלך השתתפו בלחימה?
אני בטוחה. בטוחה בזה
ואני פגשתי אבל לדאבוני כבר כל כך מאוחר.
שהוא כבר היה על ערש דווי. שיצ.
יצא מפסטאווי והגיע לפרטיזנים.
וכל החיים אני עוד חשבתי אולי הם מצאו את הפרטיזנים.
אולי הם עוד ימצאו אותנו.
אולי הם עוד ישנם. כי הייתה.
פסטאווי היום זה באלרוס?
באלרוס.
מי סיפר לך על זה שהייתה שם התקוממות. הדודה?
אה. אני גם אחר. אחרי המלחמה.
אחרי שגמרתי ללמוד אני עבדתי בפסטאווי.
מ-המ.
אה. ביקשתי שישלחו אותי לשמה.
עבדתי בבית חרושת של יין.
וגם שם זה היה כמה משפחות יהודיות ש.
שאני כל הזמן חיפשתי.
חקרתי איך. איך זה נגמר.
ו. ובאותו זמן שאני עבדתי שם אני לא יכולתי להגיע לקבר.
זה היה רחוק מהעיר ו. וזה היה מסוכן.
ופה היה. אה. לבד לא הלכו. בגלל.
זהו זה רק שעשיתי את הטיול שורשים הגעתי.
אז זה ממש היה קבר בתוך החצר של איזה בית מלאכה.
אחרי שאת ואחותך מגיעות חזרה ללינטופי.
בעצם מבחינתך יותר לא ראית את ההורים?
לא.
והאחריות עליך. את. איזה דודה. אחות של אמא?
אחות של אמא.
איך קראו לה?
שגם צעי. צעירה הייתה. בסיה.
בסיה.
בסיה רודניצקי.
בסיה רודניצקי.
ויוסי. יוסף רודניצקי. זה הסבא.
הסבא.
אבא של.
יש עוד בני משפחה שנמצאים שם בלינטופי.
כשאתם מגיעות חזרה מפסטאווי?
כנראה שהיו. אני לא זוכרת.
מה. מה קורה שם מה את זוכרת?
תראי היו הרבה שמה בני המשפחה.
אבל אני לא מכיר. לא זוכרת.
אני יודעת סונדק. גם היה. הייתה משפחה שלנו.
אז סונדק כנראה היה ה.
אסונדג?
סונדק.
סונדק.
אז אולי של הסבתא זה היה משפחה.
קודם השתמשת במילה לאגר שהיה סוג של מחנה שם בלינטופי.
כן. כן.
מה זה היה לאגר הזה?
זה. זה 2 מש. 2 בתים. וגרו שמה. גרו. אה.
נמצאו ככה כמה. הרב.
הרבה אנשים אצלנו היו צעירים וכל מיני שמה.
הם היו צריכים לעבוד במשהו?
אה. כן כנראה.
כשאת ו. ואחותך רבקה מגיעות לשם.
אה. אתן הילדות היחידות או שיש עוד ילדים?
לא. אני חושבת. אולי עוד.
עוד 1-2 היה. לא. לא זוכרת.
אבל אין הרבה ילדים.
אין. אין הרבה ילדים.
בלינטופי אתן צריכות להסתתר שלא יראו אתכן?
אה. לא להס. אה. זה שם כולם. כן לא. לא.
לא יצאנו מפתח הבית או זה.
אפילו לא זוכרת את החצר. אותו כלום.
מ. מפעם לפעם משהו כנראה נתנו לצאת ככה.
אה. מחצר. מפתח הבית. מפתח הדלת.
לא היינו הרבה זמן כי לא זכור לי הרבה.
אני זוכרת איך הסתכלו עלינו.
אה. ליטפו אותנו שחיסלו את הפסטאווי.
את הגטו פסטאווי.
וזמן קצר כנראה אחרי זה.
גם חיסלו את הגטו לינטו. [משובש].
כלומר בעצם זה כל הזמן להיות במצב של מסתור.
בריחה. פחד.
כן. כן. כן.
זה לא מפסיק לרגע?
לא. לא
מ-המ. את לוקחת סוג של אחריות על
האחות הקטנה או ששתיכן ילדות מאוד קטנות?
אהה. תראי. אני זוכרת ש.
שהתחילו לחסל את הגטו.
ונכנסו לד. לדירה הזאת לבית.
והיו שמה צעירים ואנחנו ככה קצת הצידה ישב.
ישבנו ונכנס 2-3 גברים
[משובש] (שפה זרה) ליטאי.
אמר: "בוקר טוב". והתחיל לירות וירה ב.
ב. אלה. תכף נפלו.
ה. הסבא קיבל כדור בבטן. והדודה ברגל.
אבל איכשהו לא. לא. לא עמוק.
ו. ואנחנו מפחד כנראה נפלנו כי לא קרה לנו כלום.
והסבא קרא לנו והוריד את הטלאים.
גם הילדים היו צריכים ללכת עם טלאים. ו.
ובקול חלש אמר: "תרוצו.
תרוצו לכיוון שמה". איפה שאז ראינו את הפסלים.
של לנין וסטלין ונבהלנו.
"והדודה תבוא אחריכן.
רק תרוצו שלא יתפסו אתכם".
אז זהו. אז זה. אה. כולם ידעו שאם תופסים ילד חי.
זורקים אותו לבור חי. כי הם. אה.
לא. חבל להם היה על הכדורים בשביל ילד.
עם ה. עם השפיץ הזה של הקרבין הזה ישר לבור. וזהו.
אז אי אפשר לרוץ. ושמה תפסו אותנו.
היה איזה שוק והתחילו לחקור מי אתם.
איך קוראים לכם. והסתכלו ככה על השערות.
זה אני זוכרת את הכובעים ככה הורידו.
וזה היה חורף עם. אה. כובעים כאלה.
ואני ואחותי. ואני ה. החזקתי ל.
אותה ביד. והיא איתי ואמרנו שאנחנו הולכים לדודה.
אה. כמו שלימדו אותנו.
לדודה. לגוי הל. אז. אה.
שמה דיברו יהודים. אה. ז'ידי. אה.
ושמה כמה אמרו לא. [משובש] ז'ידי.
פולקי. שזה פולנית. וזה דיברנו פולנית. והוצ.
עזבו אותנו ואנחנו רצנו לבית הקברות כמו שהדוד אמר. ו.
אה. כמו שהסבא אמר. אה.
שבבית הקברות תבוא ה.
ה. הדודה תחפש אותנו.
בסיה. אז. אה. אחר כך באה הש. איזה שכנה.
וקראה לנו. והיא אומרת.
אה. היא אמרה לנו ללכת לבית הקברות והיא תביא את בסיה.
את הדודה. שהיא הייתה גוייה.
לא יודעת איך היא הגיעה אלינו.
איפה אנחנו היינו שהיא אמרה.
תחכו בבית הקברות פה. ובסיה תגיע.
אה. ואחר כך אנחנו ראינו דמות רצה ככה.
ועושה ככה עם ה. עם ה.
של. ה. אחותי זה אומרת: "באים יקחו אותנו. ו.
אח. יזרקו אותנו לבור".
אז אני אומרת לה: "אז נרוץ".
ואז היא קראה. היא לא יודעת.
היא הגיעה והיא תפסה אותנו ואנחנו רצנו לכיוון היער. כן.
כל הזמן אנחנו נפלנו בשלג.
ו. ואז שמענו יריות.
כבר הביאו אותנו לבורות האלה על יד ה. ביער. ב.
בכניסה ליער והכניסו את הגטו.
אני רוצה ברשותך. אילנה. לחזור רגע ל.
לאותו קטע שסיפרת.
שאתם בתוך הבית ונכנסים ליטאים ויורים בסבא. ו.
כן. יורים בככה יורים. כ. כ.
כ. אנחנו היינו עם סבא פה. שכב פה.
ממול הכניסה ה. הצעירים האלה ופה ב.
במין פינה כזאת הדודה ו. ואנחנו.
בעצם אם אני מבינה.
את מתארת איך בעצם פותחים את הדלתות של הבתים היהודים.
כן.
ובעצם רוצים לקחת אותם ל. לחיסול.
אה. בינתיים הם נכנסים. הם יורים.
בינתיים יורים.
כן. כן.
ושמה נמצא סבא. דודה. אתן והמשפחה שלכם?
כן. זה עוד.
בעל הבית של.
ועוד האנשים האלה של לא יודעת איך הם. אה. קשורים.
וכשאת ואחותך מתחילות לרוץ.
כי סבא אמר לרוץ. אתן יודעות לאן אתן רצות?
לא. לא.
רצות.
שצריך לרוץ שלא יתפסו אותנו.
שאם יורים. אז אנחנו כבר מלאכים
ישר הולכים לגן עדן. זה לא.
אז בעצם אתם רצות.
ואיפשהו כן מישהו עוצר אתכם. וחושב שאתן יהודיות?
כן. כן.
מה הוא רוצה לראות. שאין לכם שיער בלונדיני?
שאין לנו שיער שחור. שכנראה ש.
שאתם.
דווקא פולנים. אה.
וכנראה בשלב הזה איפשהו מגיעה איזה גויה ומחלצת אותכם.
כן. כן.
אומרת לכם ללכת לבית הקברות?
כן כן. קודם איזה.
כנראה מישהו אחר אמר: "שלא.
הם פולנים. ואני יודע". לא ידעתי.
את זוכרת מתוך הריצה הזאת או מתוך הרגעים האלה.
יש לך ממש תמונות בזיכרון?
אה. שלג. ואיך את. הרגל נופלת לשלג ו.
ואת לא יכולה להוציא. ו. ואת. זה מה שהיה.
ואחותך הקטנה. את אחראית עליה?
כן. ואני מחזיקה אותה ביד. ו. ואנחנו היינו ביחד.
בעצם סבא ב. ב. בניסיונות.
[משובש] כן.
שלו להציל אותכם.
אבל גם שלח אותכם לבד לעולם?
כן. כן. הוא. אה. בעצם הוא לא חשב.
הוא רק לא רצה ש.
שתפלו לידם.
שיתנו אותנו לבור. כי הוא כבר.
הוא כבר כנראה גסס.
כי אחר כך הוא קרא לדודה. ואמר לבת שלו.
ואמר לו: "את הולכת. רץ אחריהם.
אם תצילי אותם. שם ילדים שלך".
שאלוהים יהיה איתכם.
וזהו. וככה זה נגמר כל הסיפור.
והדודה. איך שהיא הגיעה אחרי. אה.
לקבר הזה ו. היא אחר כך סיפרה. לא יודעת.
מתי שה. אדמה עוד זז.
על הקבר היה פתק בפולנית.
[משובש] (שפה זרה).
תישנו יהודים בשקט.
לליטאים זה יהיה אחרי המלחמה.
זה היה כתוב פה לפתק.
בפולנית?
בפולנית. כן.
כלומר זה פולני שרצה לנקום בליטאים.
פולני. [משובש] כן. ככה שם על הקבר את ה. את הפתק.
והיא אומרת שהיא הרגישה שהאדמה זזה.
זזה שם.
אחרי כמה זמן היא הגיעה לשם. כן.
משם הרי אנחנו היינו אצל איזה משפחה גויים.
אחר כך שוב פעם עב. העבירו אותנו.
ב. ברגע ההוא.
שהדודה מוצאת אתכם בבית הקברות.
מה היא עושה אתכם. לאן אתם?
רצים ל.
רצים כ.
ליער. כן.
ליער. כלומר קודם כל להתרחק.
להתרחק ליער ל. לכיוון ההפוך מ.
ואתם רק שלושתכם או שפוגשים עוד יהודי?
שלושתנו. רק שלושתנו.
אז יש על הדודה אחריות עצומה גם להישאר.
מה זה. צעירה הייתה.
בת כמה בערך?
לא. לא יודעת.
איך קראו לה?
בסיה.
בסיה. ואיך קראו לסבא שלך?
יוסף.
יוסף. יוסף רודניצקי.
יוסף אהרון. ספר. לפי הספר שלו.
אתן לבושות כמו שצריך. הכל בסדר?
או שגם אתם בלי שום. אמרת קודם שיש לכם כובעים.
כובעים. כן. כן.
כובע אז כנראה מעיל היה אני לא זוכר.
[משובש] לאן אתן מגיעות אחרי זה?
אחר כך. אה. מגיעות לאיזה בקתה כזאת של.
אה. של איכרים.
שמה לא היו כפרים גדולים.
היו מין [משובש] (פולנית). קראו לזה בפולנית בית פה.
בית שמה אז. אה. ככה. אז. אה.
לא יודעת. נתנו. נתנו כנראה חתיכת לחם או מה שהיה.
עובדה שנשארנו בחיים.
שאיכשהו שרדנו את זה.
ואצל מי היינו. אצל. אין לי מושג. איך.
אני. אני יכולה לשער בערך שהחיסולים האלה.
ממה שאני זוכר. אה. למדתי.
שהחיסולים האלה מתרחשים ברובם.
לא כולם. ברובם. עוד בשנת 42'.
זה 41'.
ב. ב. לפי הקבר בפסטאווי. אז ב-41'. אה.
כלומר כבר בחצי שנה הראשונה של הכיבוש?
כן.
אז חלק מה.
כי גם אני לא ידעתי. אני חשבתי.
ואם זה נמשך. אה. עדן עידנים. אבל זה.
בחצי שנה הראשונה של הכיבוש היו חיסולים של חלק מהגטאות.
ואחרים התרחשו ב-42'.
אז בעצם את כבר בראשית 42' עם הדודה. ועם אחותך.
כן. כן.
בלי משפחה.
בלי.
והשחרור איפשהו בשנת 44'.
אז יש לכם עוד כשנתיים וחצי של מלחמה.
כן.
בואי תנסי לספר מה. מה.
מה את יודעת ש. או מה את זוכרת.
שקורה פחות או יותר בתקופה הזאת?
שהיינו. הדודה הייתה משאירה אותנו
בכל מיני מקומות מאוד ככה ב.
באורוות ב. עם ה. עם ה. עם הכבשים. עם החזירים.
אין לכם מקום אחד קבוע?
לא. מה פתאום.
כל הזמן אתם בללכת ממקום למקום?
כן. כן.
מקום אחד כנראה יותר.
זה היה על יד שווינציאן. במין כפר כזה. גם קטן.
אז זה היה בש. אה. טשרנבסקי.
המשפחה טשרנבסקי. זה בן.
אמא. ו. אה. סבא. האבא של האמא.
אז. אה. אצלם היינו. איך הגענו לשם.
אין לי מושג איך.
ושמה היינו איזה תקופה אחר כך.
אה. זה כבר היו פרטיזנים וקר.
כשאתם גרים למשל אצל משפחת טשריאנסקי.
אתם במסתור. אתם בעליית גג. במרתף. בדיר?
ב. אהה. על התנור כזה. בעליה. זה עליית גג.
ואסור שידעו שאתם.
לא. אסור. אסור.
עובדה ש. הדוד שלו.
מ-המ.
האח של אבא שלו. שהוא היה כנראה. אה.
נוראי. אז הוא הרגיש שמשהו לא בסדר שמה.
כי זה היה קרוב.
כמה קרוב. אין לי מושג.
לא ראיתי שום כלום חוץ מה.
חוץ מהמסתור עם התרנגולות למטה מתחת לתנור.
אה. היינו נכנסים. שמה תרנגולות בבית היו.
ו. בכ. בכל מיני ככה ח. כוכים.
ומה. אז פעם אחת הוא בא. הוא חשד?
אז הוא סיפר [משובש] (שפה זרה) זה ראש הכפר.
של ה. שמשהו לא בסדר הולך שמה.
אז. אה. אין לי מושג איך. איך זה נודע.
[משובש] (שפה זרה) הזה כנראה אמר ל. אה. ל.
בעל הבית.
למשפחה הזאת. ל. לבן ו.
שהוא גם היה צעיר עוד ולאמא.
שאם יש לכם מ. משהו. ש. אה.
יש שמועות שזה לא בסדר.
אז. אה. אין לי מושג איך הדודי.
הדוד הזה. ריין אברהם.
עם עוד פרטיזנים. איזה 5-4 פרטיזנים.
באמצע הלילה מגיעים עם כל הציוד
[משובש] (שפה זרה) הזה והוא אומר לו.
אומרים לו. אם יקרה משהו אז.
אה. פה אבן על אבן לא יישאר.
אבל. אה. אנחנו כבר הוציאו אותנו.
מתי הוציאו אותנו משמה.
ואיך הוציאו אותנו משמה.
אין לי מושג. אבל עובדה שאני פה. שאני חיה.
כלומר יש איזשהו דוד.
כן. שהוא כבר.
אח. שוב אח.
היה בפרטיזנים.
אח של אמא?
מה?
אחד מהאחים של אמא?
לא. לא. ס. סת. סתם אחד שגר גם ב. בלינטופי. ב. בגטו.
לא קרוב משפחה?
לא. אז עוד לא היה במשפחה.
והוא היה ב. בקבוצה של פרטיזנים רוסים?
הוא הגיע לפרטיזנים.
הדודה היא הייתה. אחח. היא העבירה להם נשק.
פרטיזנים לא קיבלו בלי נשק.
צריך היה. איך היא השיגה את זה. איך. אה.
כמו שבספרים כתוב. לא.
לא היה מתי אפילו לברר כל ה. כל הדברים האלה.
כלומר היא הייתה בחורה עם הרבה תושייה.
כן. כן.
והרבה כישרון לשרוד.
כן. וכנראה ש. כן. ו.
וכנראה שהכירו את המשפחה שבכל זאת עזרו אותה.
זה יוצא דופן ממה ש.
אה. כן.
לקחת גם ילדות לפרטיזנים?
זה לא היו פרטיזנים.
זה לא היה עוד ב. ביער.
מ-המ.
אז הפרטיזנים הוציאו אותנו. נכון.
זה היו פרטיזנים יהודים או שמי עוד היה שם. אני לא יודעת.
אותנו הוציאו מה. מה.
גוי הזה.
הגוי הזה. מי הוציא. אין לי מושג.
רק אני יודעת שהפרטיזנים האלה
אמרו [משובש] (שפה זרה) שאם יקרה משהו אז.
אה. אז פה אבן על אבן לא יישאר מ. מ. הבית מכלום.
אז. אה. עובדה שמשם אנחנו נעלמנו.
אבל הסבא. שאז היה נראה לי שהוא כמה זקן.
יש לי גם תמונה שלו. אז אותו החזיקו ב.
בגסטפו. אותו עצרו. וחקרו אותו. את הסבא.
ואיך הוא יצא משמה. אין לי מושג.
אולי. אולי בזכות [משובש] (שפה זרה)
הזה שהוא כבר פחד מהפרטיזנים.
שהוא הוציא אותו. אין לי מושג.
אבל אז אנ. אז אנחנו כבר היינו במשפחה ש.
האבא של המשפחה. אה. עבד בלינטופי.
[משובש] (שפה זרה). זה מין. אה.
משרד של הגרמנים שם.
והוא היה מגיע עם המשפחה.
הם גרו בלינטופי. ושמה ב.
בבית הזה לא יודעת מי היה.
כי אנחנו גם היינו במסתור.
רק היינו יוצאים מתי שבלילה היו מגיעים פרטיזנים.
וזה כבר הייתה זונה פרטיזנית.
מבינה? אז. אה. אז. אה.
הוא היה מגיע ביום כאילו לבדוק. את הבית שלו.
ומביא את הידע לדודה שלי.
ודודה הייתה מעבירה לפרטיזנים.
כי בלילה היו מגיעים פרטיזנים.
אני זוכרת ש. ששמה הראו לי. אה. את ה.
סבון מוסקבאי. זה מין חתיכות כאלה צהובות.
שזה היה החומר נפץ שהוריד את הרכבות.
ואמרו. ואמרו לי. אולי לאחותי גם.
תנשקו את זה. זה סגולה לזה שזה יצליח.
זה ינקום בעד אמא. בעד אבא. בעד סבא. כולם.
שזה. אהה. הולכים להילחם.
ושמה היה המפקד הפרטיזני.
כי זה כבר היה. שלפני ה.
אתם צריכים לגמור. אה. שהוא היה בארב.
ב-41' כשהרוסים הגיע. אז הוא גר אצל הדודה. ב. בבית.
אז. אה. שלחו אותו אחר כך שכבר איבד את המשפחה במלחמה.
לארגן את ה. את הפרטיזנים. הרי.
צריך להחליף את הקלטת. רק מחליפים.
- הכיבוש הגרמני ב-1941; הקמת הגטו; גירוש עם ההורים לגטו Postawy; חיסול הגטו והתקוממות; הברחה עם אחותה בידי פולני ל-Lyntupy; אקציית חיסול; ירי בסב; בריחה עם האחות והדודה בזמן האקציה; מסתור אצל כפריים; חסות והגנה של פרטיזנים רוסים; שחרור ב-1944; חינוך סובייטי ופעילות בקומסומול; עליה לישראל ב-1960.
LOADING MORE ITEMS....
מספר פריט
9918095
שם פרטי
אילנה
שם משפחה
הוכבאום
שם נעורים
מיליקובסקי
תאריך לידה
1936
מקום לידה
Lyntupy, פולין
אופי החומר
עדות
מספר תיק
13757
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
28/05/2012
תקופת החומר עד
28/05/2012
מוסר החומר
הוכבאום מיליקובסקי אילנה
מקור
כן
מספר העמודים/מסגרות
40
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני