חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של פלדשטיין שלמה יליד 1934 Przeworsk, פולין על המסתור אצל איכר פולני ב-Grzeska בשנים 1944-1942

Testimony
null
null
null
כן. בבקשה.
היום יום שני.
כ"ט אייר תשע"ב. 21 במאי 2012.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם
יד ושם את מר פלדשטיין שלמה. יליד. פשבורסק. פולין.
1934. על המסתור בפולין מ-1942 עד 1944.
בוקר טוב לך. שלמה.
בבקשה?
בוקר טוב לך.
בוקר טוב. תודה.
אה. מה. מה אתה יכול לספר על המשפחה שלך?
כמה נפשות הייתם?
לא. לא ש. לא הבנתי.
כמה נפשות הייתם במשפחה?
הא. אה. אבא שלי ואמא שלי ואחי ואני.
היינו 4 אנשים סך הכול.
4 אנשים. כן. איך קראו לאמא שלך?
פסיה.
כן. ולאביך?
יעקב.
כן. גם הם נולדו באותו מקום?
כן. אנחנו. המקום. ה. העיר.
אה. זאת אומרת. אני לא יודע.
אני חושב שאבא שלי נולד בפשבורסק.
אמא שלי. אני חושב.
נולדה בעיר שקוראים לה פרוחניק.
ואחי ואני נולדנו ג. גם בפשבורסק.
כן. מה. מה אתה זוכר מהעיירה. מהעיר הזאת?
מה אתה יכול לספר על ה. עליה?
אני זוכר את מה ש. אה.
היה בית חרושת לסוכר.
כן. היה שייך ליהודי?
אני לא חושב.
כן.
אני זוכר. אה.
במעורפל שהיינו הולכים בשמחת תורה או. כנראה שיותר מזה.
אבל בשמחת תורה היינו הולכים לבית הכנסת.
ואני זוכר את סבא וסבתא שלי.
הם גרו איתכם?
הם. אה. נפטרו מוות טבעי ב-1941 או 42'.
כשעוד היינו בבית.
זאת אומרת. בטרם ש.
גירשו אתכם?
ש. אה. ברחנו.
כן.
הם מתו מוות טבעי.
לסבא שלי קראו יוסף ולסבתא.
אני חושב שקראו לה מנדל או משהו כזה.
כן. אתם הייתם משפחה דתית?
קשה לי להגיד שכן.
אני לא זוכר כל כך.
מה שאני זוכר. כשהגענו לארץ אז. אממ.
אבא שלי. אהה.
קנה בית או דירה.
איך נקרא לזה. בקריית שמואל.
שזה לא רחוק מפה.
ומאז אני זוכר שאנחנו היינו דתיים.
וכשהגעתי לארץ. אהה. ב-47'.
פעם הראשונה שנפרדתי מאבא שלי.
כי הייתי מאוד קשור בו מסיבות.
זה. אני יודע מה?
של נוחיות. שהיינו ביחד.
רק שנינו היינו ביחד. התחבאנו ברצף שנתיים.
ואז הדודים שלי.
אה. ייעצו לאבא שלי שאני אלך לעלייה.
עליית הנוער. ואז אני.
רשמו אותי לעליית הנוער.
זאת אומרת. כפר הנוער הדתי בכפר חסידים.
זאת אומרת. זאת הייתה הפרדה הראשונה שלך.
נכון.
מאבא שלך.
נכון.
אבל. אה. אני. אני רציתי לשאול אותך משהו אחר.
עדיין בתקופה שלפני המלחמה.
האם אתה זוכר.
אה. אורח חיים דתי אצלכם בבית?
שחגגתם את החגים ו.
אני זוכר שה. כמו שאמרתי לך.
שבשמחת תורה אני זוכר בטוח שהלכנו לבית הכנסת.
אני זוכר שאבא שלי החזיק אותי על הידיים והלכנו עם דגל.
וכ. הדברים האלה אני כן זוכר.
ופסח למשל?
כן. כן.
ראש השנה?
זה. כל זה. כל זה 100% חגגנו. כן.
כן.
פסח. ואני אפילו זוכר שהתחבאנו.
אז אבא שלי החליט שהיום זה יום כיפור.
אם זה נכון או לא.
רק אלוהים יודע. אבל הוא אמר לי.
אה: "היום זה יום כיפור".
מ-המ. יכול להיות שהוא סימן לעצמו באיזשהו אופן.
כן. בסדר. אני לא.
כן.
אומר שלא.
כן. מה היה המקצוע של אביך?
אבא שלי היה סוחר והוא ה. הוא היה.
סוחר במה?
בתבואה. ככה למעשה.
אני חושב. הוא הכיר את הפולני הזה.
את האיכר הזה?
אה. כן. שאצלו התחבאנו.
כן. אני מבינה. אה.
לפי מה שאתה זוכר.
הוא היה איש אמיד?
איך?
איש אמיד? איש עשיר?
לא.
לא.
אני לא חושב שהיינו אנשים עשירים.
מ-המ. אתה יכול. אה.
לתאר לנו את המקום שגרתם בו?
זה היה בית? זאת הייתה דירה?
זה היה בית.
שייך לכם?
ש. ש. אה.
של המשפחה שלנו.
שב. בבית הזה גר.
אה. סבא וסבתא.
כן.
האבא שלי ואמא שלי ואחי ואני.
כן.
זה מה שאני זוכר.
עכשיו. ה. האם הפרנסה של אבא שלך הצריכה הרבה נסיעות?
הוא היה הרבה מחוץ לבית?
לא. אני לא חושב. אני חושב שהוא לא היה מחוץ לבית.
זה. זה הכול היה בסביבה. כלומר. אה.
היה לו מחסן. שהוא היה.
כן. ו.
מאחסן שמה את התבואה?
כן. כן.
ולמי הוא היה מוכר את זה?
אני לא יכול להגיד לך.
אני לא זוכר למי הוא מכר.
מ-המ.
אני יודע שהוא התעסק בקניות.
שהוא קנה ומכר.
כן.
אבל בדיוק למי הוא מכר.
ממש אני לא זוכר.
בכל אופן. לפי מה שאתה זוכ.
חושב שזוכר. הוא היה בקשרי מסחר עם.
עם לא יהודים גם?
כן. ב. בעיקר עם לא יהודים.
בעיקר.
כן.
כן. והוא היה מדבר על זה?
זאת אומרת. אה.
זה הלך למישרין או שהיו לו תקלות עם ה. עם.
תקלות?
כן. זאת אומרת שכן שילמו.
לא שילמו. היו לו.
אני לא.
היו לו טענות על האנשים שהוא עשה איתם מסחר?
היה איזשהו מתח בין יהודים ולא יהודים במקום שגרתם בו?
לא. לא חושב. לא חושב.
בין ילדים גם לא היה? לא זרקו.
ה. היו. היו ילדים קצת מעבר לרחוב.
אני זוכר. ולא.
לא הייתה לנו איזושהי בעיה איתם. בטרם שהתחבאנו.
זאת אומרת. לפני שפרצה המלחמה?
זאת אומרת. אה. נ. כן.
לא. לא זוכר ש.
הייתם משחקים יחד?
איך?
הייתם משחקים יחד?
כן.
כן.
אפילו. ואני זוכר שלאחר שהשתחררנו.
אנחנו י. אה.
אבא שלי ואני התחבאנו שנתיים.
אנחנו כמעט ולא היינו מדברים.
אה. אי אפשר היה לא להשתעל ולא. אה. להרעיש.
כלומר. אממ. הי.
היה צריך להיות משהו כמו דומם.
כמו השולחן. בערך.
כן.
וכתוצאה מזה. כאשר השתחררנו.
ה. הפולני שאצלו התחבאנו מ.
אתה זוכר את השם שלו?
אמרתי לך שקוראים לו סטאשק.
כן. כן.
מפריע לי מאוד שאני לא יודע את השם המשפחה שלו.
כי לו הייתי יודע את השם המשפחה
שלו הייתי מוכן לנסוע לפולניה ול.
להתחקות אחרי המשפחה.
אממ. וזה בהחלט מ.
אה. הגיע להם.
אם כי בזמן שעוד היה אפשר.
כשאבא שלי היה בחיים וכל זה.
אז לפחות בתקופה הראשונה.
כשהיה המשטר הקומוניסטי.
קומוניסטי.
וכל זה. יש להניח שהוא לא היה כל כך רוצה בקרבתנו.
וכי איך אני מגיע למסקנה הזאת?
כאשר השתחררנו. אז הוא.
הוא. אחרי יומיים רק.
אז הוא אמר לנו: "תצאו בחשכה ושאף אחד לא יראה אתכם".
וככה באמת היה. יצאנו בחשכה.
הלכנו לאורך מסילת ברזל. מרחק לא ארוך.
מספר קילומטרים. אבל הלכנו המון המון שעות.
זה נבע מ.
שלא היה לנו כושר גופני.
וכך הגענו לעיר.
וזה איכשהו מתחבר עם מה ששאלת בקשר לילדים.
כשפעם הראשונה הילדים האלה ראו אותי.
הגעתם לעיר הולדתך?
כן. חזרה. חזרנו.
הא. חזרה.
לפשבורסק.
כן.
לעיר שלנו. זאת אומרת.
מ- [משובש] הלכנו לפשבורסק.
לעיר. ולבית שלנו.
ושמה אני. אה.
מה היה בבית שלכם? מי גר שם?
היו שמה פולנים.
ואנחנו. נתנו לנו איזה חדר. ו. וככה.
לא. לא איימו עליכם?
לא. לא.
לא?
באות. באותו שלב. תכף תשמעי.
באותו שלב לא. הם לא איימו עלינו.
ואז הילדים. מה שאמרתי לך.
הם היו מופתעים שהם לא שומעים בכלל את הקול שלי.
הם לא הבינו שאני. אממ. ה.
הדיבור שלי היה ב. בלחש.
זאת אומרת. היה מאוד מאוד מוזר.
אהה. זהו. זה בערך המפגש שהיה עם ה. עם המקום.
לא הרגשנו נרדפים או משהו.
אתה מדבר אחרי המלחמה?
כן.
אבל לפני המלחמה.
או קרוב לפרוץ המלחמה.
הרגשתם איזשהו מתח בין הפולנים ובין היהודים שגרו במקום?
לא. באזור. אה.
לא היו כתובות: "יהודים. אה.
לכו לפלשתינה"? אהה.
יכול להיות שהיה ואני לא זוכר.
אני. מה שאני זוכר עם אותם ה. עם ה.
עם אותם הפולנים שאמרתי לך שנפגשנו אחרי שהשתחררנו.
כן.
לא הייתה איזושהי בעיה.
מ-המ.
לא. לא הייתה בעיה.
כן.
פףף. ו.
כי היו. היו מקומות שיהודים אחרי המלחמה.
ניצולים. ניסו להגיע ל. לבית שלהם.
לדירה שלהם ונתקלו בצ. ב.
ביחס עוין ואפילו מאיים.
הם הרגישו שהם חייבים לברוח. כי אם.
כן. זה.
אם.
זה יבוא בהמשך. אה. זה.
כן? אוקיי.
זה עוד מעט יגיע. אז.
טוב. אז אנחנו אולי נחזור עוד קצת.
מה שאני זוכר לפני המלחמה. אני לא זוכר.
כן.
הרבה.
כן.
אני זוכר. למעשה היה לנו מזל.
ומזל די גדול.
שב. כשאמרו לנו להיאסף בכיכר איזושהי. ולמעשה.
אממ. לצורך החיסול.
והפולני אז אמר לאבא שלי: "אל תעזו
ללכת מכיוון שזה הסוף שלכם". ואז אנחנו התחל.
אותו פולני שהתחבאתם אצלו?
כן.
כן. סטאשק.
והתחלנו לנדוד ו.
כן. אבל רגע. אני עוד רוצה להגיע לתקופה עוד יותר מוקדמת.
זאת אומרת לתקופה של ממש לפני המלחמה.
מה. מה אתה יכול לספר על אורח החיים שלכם?
אביך עבד. הוא היה סוחר.
כן.
אתה היית ילד קטן.
נכון.
אחיך היה צעיר ממך?
הוא היה יותר קטן ממני.
יותר. כן.
אה. חלק מזה.
ו. ו.
שלא הצלחנו ל.
להת. להתחבאות ב. ביחד.
זה נבע מזה שהוא היה קטן ולא רצו.
אממ. להחביא אותו כי פחדו שהוא יבכה או דברים מהסוג הזה.
כן. ולא הספקת לבקר בשום.
אה. מסגרת חינוכית?
לא.
לא גן ולא חדר.
לא. לא.
ולא בית ספר.
ואמא שלי הייתה תופרת.
כן. היא עסקה בתפירה מחוץ לבית?
לא.
זאת אומרת.
זה היה בתוך הבית.
אבל ל. לאנשים. אה.
נכון.
שהם לא משפחה.
נכון.
כן. זאת אומרת.
שניהם בעצם פרנסו.
נכון.
גם האבא וגם האמא.
נכון. נכון.
פרנסו את המשפחה.
ועדיין זה לא היה מצב.
אה. יוצא מן הכלל מבחינה כלכלית?
אנ. אני לא יודע. זאת אומרת להגיד.
אני לא הרגשתי לא במחסור ולא בשפע.
אנחנו לא היינו. אני בטוח שלא
היינו אנשים עשירים או משהו כזה.
אבל גם לא סבלנו מ.
מרעב או ממשהו.
כן.
מהסוג הזה.
אוכל היה מספיק?
אני חושב שכן.
אוכל היה מספיק.
ובטח גם בגדים היה מספיק.
כן. כל.
אם אמא הייתה תופרת.
היא בטח תפרה לכם.
לא. לא. לא [משובש] כי הייתה איזה בעיה.
אני זוכר. אה. דברים קטנים.
אפילו לא יודע איך זה.
זאת אומרת. היה איזשהו פרק זמן לפני.
אולי זה היה טיפ טיפה לפני המלחמה או משהו כזה.
שהגיע איזשהו מפקח לבית.
מפקח של מה?
ל. לאמא שלי היו עובדות. אחת או 2.
הא.
והגיע מישהו. זה כמו יבואו מפה ממס הכנסה או ביטוח לאומי.
כן.
ואז הם החביאו את 2 העובדות האלה באיזשהו מקום.
וכשהגיע הבן אדם הזה.
אז אני אמרתי לו: "מה אתה מחפש?"
אז הוא אמר. אמרתי: "הם ל. הינה.
הם פה". וגיליתי לו איפה שה.
מוחבאות הבנות.
הבנות האלה. ואז הוא הלך לאבא שלי והוא אמר לו:
"תראה. אני לא רושם לך שום דבר.
אבל אל תעשה לילד כלום".
וככה זה נגמר.
הוא לא עשה לך כלום?
לא.
גם לא דיבר איתך?
לא. לא עשה לי כלום.
אני לא יודע איזה שד נכנס בי שאני.
אתה ידעת שזה צריך להיות סודי?
אולי לא. אני לא יודע.
עד כמה שהם זה.
היו. היו משתפים קצת את הילדים במה שקורה בבית?
ה. ההורים היו משתפים את הילדים?
שככה או ככה?
לא. אני. אני לא יודע.
תראי. עצם זה ש. א.
אני אמרתי לפולני שהם. אה.
זאת אומרת. ה. הש.
ה-2 הנשים האלו הם.
הם היו יהודיות?
אני חושב שכן. ואז.
מ-המ.
אני יודע. זה נבע מתמימות.
אני לא יודע. זאת אומרת.
אני לא הייתי מורגל שצריך להחביא
או להגיד כן או להגיד לא. ו.
וההורים לא אמרו לך: "תשמע.
אם יבוא מישהו שהם". אה.
לא. אם הם היו אומרים יש להניח שאני לא הייתי מגלה. אבל.
מ-המ.
אני חשבתי לתומי שזה בסדר.
אה. טוב. מה. זה מה שיצא.
כן. לא. אבל בכלל.
אה. היו משוחחים עם הילדים?
מדברים איתם? אה.
אני יודעת. על יד שולחן האוכל?
כן. אבל היה.
משתפים אותם בדברים?
אה. אה. היו דברים רגילים לחלוטין.
אני לא זוכר איזה דברים.
אני זוכר ב. בשבתות היו.
זאת אומרת. סעודות חגיגיות.
כן. אבל. אהה. אה. לי.
איזה זיכרון מיוחד מאיזה אירועים יוצאי דופן אני לא זוכר.
היו לך למשל.
אה. נסיעות עם ההורים?
נסעת פעם עם אבא מחוץ לעיר? או עם אמא?
בקיץ? בחופש?
בכלל עזבת את המקום לפני המלחמה?
לפני המלחמה או. לא. אני לא זוכר.
לא.
לא.
ואיך הייתם מבלים את הזמן?
זאת אומרת. הרי לא עבדו כל הזמן.
ביום ראשון למשל עבדו?
או שהיו מבלים קצת?
אני חושב שאת רוב הזמן היה איכשהו מוקדש לעבודה.
זאת אומרת. אם זה בתפירה או אם זה בעסקים שאבא שלי עשה.
מזה ה. הגעתי גם למסקנה
שאנחנו לא היינו איזה אנשים אמידים.
שהיה צורך לעבוד את רו.
לעבוד כל הזמן?
אה. די הרבה זמן.
מ-המ.
אבל גם מחסור אני לא זוכר שהיה.
מ-המ. כן. ואתה לא זוכר איזשהם נסיעות. איזה.
לא.
דברים ככה של כיף?
לא. לא. לא זוכר מ.
אף אירוע מהסוג הזה.
כן. הזכרת קודם לכן.
אה. שלמה. שהייתה לכם משפחה בארץ.
נכון.
נכון. מתי בערך הם הגיעו לארץ?
הם הגיעו בשנות ה-30.
כן.
כן.
אתה יודע אם הם היו חברי תנועת
נוער או איזה תנועה אחרת ציונית?
יכול להיות שהם היו.
אה. בתנועת נ. אה. נוער.
הם רובם גרו באזור חיפה.
היו 3 אחיות ואח אחד.
מ-המ. אז זה ממש חלק. אה.
כן. כן.
חלק נכבד מהמשפחה.
נכון.
ואצלכם בבית דיברו על ארץ ישראל?
הייתה איזושהי נגיעה לציונות?
תראי. לפני המלחמה אני לא זוכר שום דבר.
כמובן בזמן המלחמה התפללנו או.
קיווינו?
הייתה לנו. קיווינו. לא
הייתה לנו שום מחשבה אחרת אלא להגיע לארץ ישראל.
זאת אומרת.
מ-המ.
זה. אם זה נבע מציונות או מ.
להתאחד עם המשפחה.
או שניהם יחד. משהו דומה לזה.
כן.
ו. ועובדה שתכף אחרי השחרור.
כשדיברתי אם הייתה עוינות או לא הייתה עוינות.
אז כאשר אנחנו כבר השתחררנו.
הגיע עוד פעם הפולני שאצלו התחבאנו והוא אומר
: "חבל על המאמץ שעשיתם מכיוון שירצחו אתכם".
ומה קרה? היה איזשהו אירוע שקוראים לזה.
בקיילצה. משהו כזה.
פוגרום. פוגרום בקיילצה.
היה פוגרום והפולנים רצחו מספר יהודים.
אני לא זוכר כמה מהם.
נדמה לי 40 או 30. בכל אופן.
כן.
אה. איזה.
קצת מעל 40.
מספר די. די רציני של אנשים.
כן.
ואז הוא אמר: "ירחם השם ותברחו".
מ-המ.
ולמעשה. אה. זה היה הזרז
שהתחלנו לנדוד עוד כאשר המלחמה הייתה.
באזורים מסוימים.
ב. ב. בעיצומה. כלומר המלחמה.
כן.
לא הסתיימה. אנחנו השתחררנו בקיץ 44'
והמלחמה למעשה הסתיימה ב. באביב 45'.
כן. נכון.
אז זה למעשה הביא למצב הזה שהתחלנו לנדוד.
זאת אומרת. עזבתם את העיר?
עזבתם את החדר שקיבלתם בבית?
כן. כן. כן.
והתחלתם. טוב. אנחנו נשמע על התקופה הזאת.
אבל בוא נחזור שוב פעם ל.
איך אומרים. לימים של. של טרום המלחמה.
זה אני כמעט ולא זוכר הרבה.
לא?
לא.
לא דיברו אצלכם?
אתה לא זוכר את הימים.
אה. הראשונים שהגרמנים נכנסו לעיר?
זה אני זוכר.
אז מה?
אני. אני זוכר.
בוא. בוא תשתף אותנו.
אני זוכר שהיו מעט הפצצות.
כן.
וכבשו את העיר. להסביר לך איך קרה שלמעשה
מ-39' עד 42' לא נגעו בנו. זה.
אפשר להגיד יד האלוהים.
אני לא יודע. לא.
לא יודע מה הסיבה או. כי מ.
הרי סך הכול אני לא ידעתי מה קורה.
א'. הייתי מאוד צעיר ולא ידעתי מה קורה.
כן.
במקומות אחרים. ויש להניח שגם אבא שלי לא ידע.
אבל כשאני רואה סרטים וכל זה.
אז עד 42' כבר חלק גדול מהיהודים. אה.
נרצחו.
נרצחו או.
נכון.
עברו. עברו.
לא היו.
עברו עליהם.
שום רציחות?
תלאות נוראות והם.
שום אקציות?
בנו לא נגעו.
שום אקציות? שום דבר?
לא. לא. לא. בעיר היו מעט מאוד אנשים.
ב. זאת אומרת. חלק ברחו
בתקופה הזו שפולניה נכבשה על
ידי הגרמנים וגם על ידי הרוסים.
בתקופה הזאת ח.
לאן הם ברחו?
ב. ברחו לצד הרוסי.
אה-הא.
ואפילו מהמשפחה שלנו ברחו אנשים.
זאת אומרת מהמשפחה של אמא שלי. זיכרונה לברכה.
ואז. אהה. זהו. ואנחנו. ואנחנו נשארנו.
איך קרה שלא נגעו בנו? אין לי מושג.
רגע. בנו זה רק המשפחה או בכלל ה.
בכלל בעיר. אה. לא. לא.
בתושבים של העיר?
ב. בתושבים היהודים של העיר.
לא פגעו.
לא. אני זוכר. אה.
את הגרמנים. אני זוכר את ה.
מה. מה אתה זוכר מהגרמנים?
תנסה לשחזר. הם היו בכלי.
ב. ב. ברכבים? אופנועים? אה.
אני זוכר.
מכוניות?
אני זוכר ש. את המצעדים שלהם.
הם היו הולכים. נגיד הליכות.
אז האדמה הייתה רועדת.
היית מקבל. אה. פיק ברכיים.
והם היו שרים והולכים וצועדים ו.
אתה ידעת מה הם שרים?
לא. לא. אבל אני זוכר שהיה שיתוק.
שראית אותם היית מקבלת שיתוק
מהעוצמה שהם הקרינו בהליכות שלהם ובשירים שלהם.
אהה.
ולא הייתה שום אלימות?
כשהם הסתובבו ברחובות.
נגדנו?
כלפי יהודים? כלפי חנויות של יהודים?
אני חושב שחלק גדול מהעיר. אה.
אנשים ברחו. לא נשארו הרבה אנשים.
הם ברחו לצד הרוסי לפי דעתי.
נשארו די מעט אנשים בעיר.
ואתה ניסית לברר אצל אבא שלך למה אתם לא ברחתם? למה נשארתם?
לא. לא יצא לנו לדבר על הנושא הזה.
לא. לא דיברתם על זה?
לא. לא יצא לנו לדבר על הנושא הזה. למעש.
ו. ובמשך ה-3 שנים האלה.
אה.
מ-39' עד 42'.
שכבר בפולין היו הרבה הרבה מקרים קשים מאוד.
נכון.
כלפי יהודים. מ. משהו הגיע אליכם?
אתם שמעתם באיזשהו אופן? ידעתם?
לא. אני זוכר מקרה.
אהה. אולי 2 מקרים.
אחד פחות ואחד קצת יותר.
אחד. שבאו גרמנים לבית שלנו.
או אולי. אני חושב גרמנים. והם חיפשו פרוות.
כלומר. אה. זה היה כבר כאשר פרצה.
אה. המלחמה נגד הרוסים.
הרי הגרמנים פלשו.
ב-41'.
פלשו לרג. אה. ל.
רוסיה.
רוסיה ב-1941.
נכון.
נדמה לי ב.
נכון.
ב-20 או ב-21 ביוני.
משהו כזה. ואז. אהה.
הם עשו אצלנו איזה חיפוש ו.
וזרקו את סבתא שלי מהמיטה.
חיפשו כל מיני דברים והחרימו.
נדמה לי שגם נתנו מכות לאבא שלי.
אני לא יודע בשביל מה ולמה. אבל.
אבא שלי עבד באיזשהו מחסן והוא חזר הביתה.
הם לא. לא רצחו אותו ולא כלום.
למעשה. אה. כמו שאמרתי לך.
עד שלא הגיע הרגע הזה שאמרו שאנחנו נתאסף
בנקודה מסוימת ומשם. טוב לב.
הם. הם. הם מצאו פרוות?
לא. מה. אני לא.
אני לא יודע. הם לא מצאו משהו מיוחד.
אני. אנחנו לא היינו אנשים עשירים או משהו.
אה. תכשיטים של האמא? של הסבתא?
לא. לא חושב שחיפשו את התכשיטים או משהו. אבל פ.
פרוות אני זוכר.
זרקו אותם מה.
מהמיטה וחיפשו כל מיני דברים.
מ-המ.
ו. והלכו.
עכשיו. אתה בתור ילד.
ילד צעיר. ילד עם אנרגיות. מה. מה עשית?
ב. בבית ספר לא ביקרת.
לא.
בשום. אה. מסגרת לא. איך.
איך היי. העברת. זה.
3 שנים זה הרבה זמן.
איך העברת את הזמן?
אמרתי. אה. איך העברת את הזמן?
אממ. בבית שלנו היו איזה סוחרים שהם שכרו בעורות.
והם ברחו. ואז היה המון
דואר שהם קיבלו.
התגלגל ב. בחצר התגלגלו ערמות של.
אה. מעטפות ועליהם היו כל מיני בולים.
ואז מהשיעמום התחלתי לאסוף את הבולים האלה.
זאת אומרת. הייתי מוריד ושם. וזהו.
ו. והייתי משחק לפעמים עם הילדים הפולנים האלה.
זה הכול מדברים על ההתחלה. אבל.
כן?
למרות שהיו 3 שנים.
אז להגיד לך שאני מאוד מאוד
זוכר איך באמת עברו השנים האלה.
לא כל כך זוכר.
אני זוכר שזה היה.
היה קצת פחד.
ומה שאני זוכר קצת יותר
חזק זה שקצת לפני הפרוץ המלחמה בין הגרמנים לרוסים.
היו ימים ולילות שיירות של צבא שהיה
עולה לכיוון המפגש עם הגבול ה.
שהיה בפולניה בין הרוסים לבין הגרמנים.
אלפים של מכוניות. יום ולילה.
יום ולילה היו נוסעים.
הייתי יוצא. מסתכל.
מסתקרן. ו. וזהו.
הם לא נכנסו ושדדו אוכל?
לא. לא.
שתייה?
לא.
לא?
לא. לא. בקט.
די. אה.
בקטע הזה היה משעמם איתם.
ואח. אה. אחרי המלחמה אני קצת זוכר יותר.
שבעיר שלנו לא היו כמעט יהודים.
ואז התחילו לחזור אנשים שברחו בזמן הזה של ה. זאת אומרת.
שפולין נחצצה ל-2.
שבחלקה הייתה כבושה על ידי הרוסים וחלקה על ידי הגרמנים.
וחזרו לעיר. ואז הם באו.
חזרו מרוסיה.
נכון.
חזרו הרבה מרוסיה.
כן. אז חזרו. עברו דרך הבית שלנו. נכנסו.
אפילו היו קרובי משפחה.
בחלקם מצד אמא שלי.
זיכרונה לברכה. וזהו.
ו. אבל הכול הלך מהר מכיוון שבסך הכול אחרי השחרור לא נש.
לא. לא נשארנו הרבה זמן.
היה איזה זמן שבאו לבית שלנו.
אפילו יש פה איזשהם תמונות.
היו חיילים צ'כים. אבל הם היו יהודים.
זאת אומרת הם היו ב.
מגויסים על ידי הרוסים.
והם היו אצלנו איזה מספר ימים.
וכאשר אנחנו ברחנו והיינו ב.
בברטיסלבה או משהו כזה.
ואז היינו ברחוב.
אהה. אז פגשנו אותם. באופן אקראי.
כן.
אה. זהו. ומשם המשכנו.
כמו שאמרתי לך. המשכנו לנדוד.
כן. אבל. ברשותך אני.
כן.
עוצרת אותך שוב ונחזור למלחמה.
אם כן. אותו פולני בעצם.
אה. הציל אתכם כמה פעמים.
מה זה?
הוא הציל אתכם מספר פעמים. או.
כן. היה.
הזהיר אתכם מס. מספר פעמים.
היה.
ואתם נתתם בו אמון ו.
ועשיתם מה שהוא בעצם.
אה. אמר לכם לעשות.
כל זה נכון. תראי.
אחרי שהיינו אצלו.
כן.
איזושהי פעם בחורף. הבן אדם בא
אלינו ואמר לנו: "ירחם השם. תברחו".
מה קרה? גם איפה שהיו המגורים של ה.
של הפולני הזה. זה היה קרוב לאיזה מסילות ברזל.
הוא אמר שהגרמנים מחפשים.
הפולנים היו גונבים פחמים ועוד
כל מיני דברים כאלה תוך כדי השינוע. שה.
הקרונות. היו זורקים וגונבים דברים.
ואז הגרמנים באו לחפש מה ששדדו מהם כאילו.
ואז הוא אמר: "תברחו כל עוד אתם יכולים.
למה יתפסו אתכם.
יהרגו גם אותי וגם אתכם".
מ-המ. אבל אולי. אולי נתחיל מההתחלה. שלמה. ברשותך.
הוא בא אליכם. אותו פולני.
שכנראה הוא היה בקשרי מסחר עם אביך.
נכון.
ואמר לכם לא ללכת למקום ה.
נכון.
איסוף.
נכון.
כי שם.
כן. כן. זה.
אתם לא תצאו חיים.
זה היה ראשית ההצלה. זה נכון.
בדיוק. אז מ.
מכאן ואילך מה קרה?
ככה צעד צעד מה עשיתם?
צעד צעד מה שעשינו ש.
משנייה כזו. כמו שאנחנו יושבים פה ברוגע.
הפכנו להיות כמו חתול אשפתות. זהו.
אין לנו כלום. והתחלנו ללכת.
כן.
לא הבנתי. שהיום אני יודע שיש דבר כזה כמו.
צריכים לדעת לנווט למשל.
זה לא מספיק שאתה רוצה ללכת. לאן אתה הולך?
למשל אתם באתם לכאן אז שאלתם.
אה: "איך מגיעים?"
זה היה נראה מ.
הכול מובן. אבא אומר: "הנה. הנה. לשמה".
איך הוא מגיע? איך הוא יודע איך להגיע?
כן.
אין. לא היה לי מושג.
ועובדה. הלכנו. הלכנו בשדות.
התחבאנו. ואמא שלי כ. ואחי.
אמרתי לך שהם היו באיזושהי
חורשה בכפר הזה שקוראים לו [משובש].
ואנחנו התחבאנו בשדות וגם הלכנו לכפר הזה. בדרך.
לכפר של הפולני? של.
נכון. נכון. בדרך היו כל מיני אירועים.
מה למשל?
למשל פגשנו איזשהו בן אדם.
לא ידענו אם הוא יהודי או לא יהודי.
אי אפשר היה לזהות?
לא. אי אפשר.
את רואה. הוא לא נגע בנו ואנחנו לא נגענו בו.
וזהו. ו. וככה נפרדנו.
בינתיים היינו מאוד רעבים.
אבא שלי ניווט לאיזשהו מקום.
לאיזה פולני שהוא גם הכיר.
הבן אדם ראה אותנו.
הוא ראה את מלאך המוות.
הוא נתן לאבא שלי איזה חתיכת לחם.
ככה. באיזה גודל כזה. משהו.
ואבא שלי חילק את הלחם בין
שנינו כמו על מאזניים של איזה חנות ב.
של בית מרקחת. ו.
מדו. מדויק מדויק.
נכון. וגמרנו עם זה.
נכנסנו לתוך שדה תלתן או משהו דומה לזה.
ירד עלינו גשם זלעפות.
וחיכינו. אני אפילו לא יודע למה חיכינו.
וככה נשארנו. עבר יום. יומיים.
איז. איזה חודש זה היה?
זה היה בחודשי הקיץ.
בואי נגיד שאם אני זוכר נכון.
היה יוני. יולי.
משהו כזה. לפי דעתי.
ואחרי זה העזנו לצאת.
כשהמגמה שלנו להגיע לכפר הזה.
ל- [משובש]. כשאנחנו לא היינו ב- [משובש].
הייתם רטובים?
מה?
רטובים לגמרי?
אחח. היינו מאושרים שהיינו רטובים.
אני זוכר את זה.
שידענו שלא יחפשו אותנו וזה.
הייתה הצלה בשבילנו. לפחות זמנית.
ו. אה. היינו שותים מים מהבגדים הרטובים.
והייתי מחפש ב.
בכיסים. אז. את יודעת שב.
בשבתות היינו יוצאים לטיול או משהו.
אז היה איזה. אני יודע מה.
איזה פירורים של. אהה.
שלוקחים איזה עוגיות או משהו.
אז הייתי מוציא את זה מהכיס.
עם התפרים של הבגדים.
ומנסים לאכול את זה.
וככה היינו מעבירים את הזמן.
טוב. באיזשהו זמן אבא שלי החליט שאנחנו הולכים.
אבל זה. כל העניין הזה זה לא היה הרבה ימים.
היה זמן קצר כזה.
ואני לא יודע איך.
אנחנו בדרך רוצים להיכנס לאיזושהי אחוזה.
אבא דופק בדלת.
ואני לא יודע איזה שיגעון נכנס לי.
עוד הם לא הגיעו.
והיה. את יודעת.
פ. כאלה פנסי לוקס.
אני שומע רחשים ואני צועק: "אבא. [משובש] (יידיש)".
את מבינה יידיש? ו.
אתם דיברתם ביניכם יידיש?
כן.
לא פולנית?
לא פולנית. ואנחנו רצים לתוך שדה התלתן ונשכבים.
אבא אומר: " [משובש] (יידיש). מה קרה לך?"
אני אומר לו: "מה אתה עושה?
פה יש הרבה אנשים.
הם בשנייה יסגירו אותנו".
הפולנים האלה הסתובבו אחורה קדימה.
אחורה קדימה. התעייפו והלכו.
נו. מהרגע הזה אנחנו מתחילים לצעוד לכיוון [משובש].
ל. לפולני הזה.
ואז עברנו איפה שאמא שלי ואחי היו.
בחורשה?
וסיפרתי לך תכף בהתחלה.
כן.
שאבא רצה להשאיר אותי שם ואני בשום פנים ואופן לא הסכמתי.
זהו. ו. והלכנו.
הייתה לך תחושה לא טובה?
לא. אה. אה. זה לא תחושה.
זה כמו שאת רואה אותי.
את כרגע רואה אותי ואני רואה אותך.
זה היה לי. כל כך הייתי בטוח שאנחנו.
אם אני נשאר אני מת. אין לך מושג.
ו. והוא לקח אותי.
ולא לקח הרבה זמן.
יום או יומיים. וגילו אותם.
ואמא. אמא שלך ואחיך.
היה להם איזשהו מסתור?
או שהם היו חשופים לגמרי?
הם היו חשופים. הם היו במין מקום כזה.
כמו פה הגינה שלי.
אה-הא. לא היה להם שום מסתור.
לא. והם היו עם עוד איזה יהודי.
שאני לא זוכר את השם שלו. אבל כו.
אוכל. אוכל היה להם?
מה?
אוכל? אוכל?
כנראה שהיה להם משהו.
היה אחד שקראו לו נחום.
מ-המ.
הבן אדם הזה. כאשר הפו.
ה. מי שהלשין ובאו הגרמנים.
הוא היחידי מהכו.
אני לא יודע כמה אנשים היו שמה.
הוא הצליח לברוח.
ירו עליו וזה אבל הוא ברח. והוא אפילו ניצל.
וכמו שאמרתי לך. היינו אצל הפולני.
כאשר הוא אמר לנו: "תברחו".
הלכנו לאיזה קרוב משפחה שלו.
באיזה מקום לגמרי אחר. בלילה חשוך ובחורף.
התעוררתי. זה היה נראה לי כמו יום ראשון.
אני לא יודע. אני לא בטוח שזה נכון.
אבל התעוררתי כששמעתי שאבא שלי מדבר עם הקרוב משפחה של הב.
בן אדם הזה שהחביא אותנו קודם.
והוא אומר לו: "הוא לא יחיה".
את זה דווקא הבנתי בפולנית.
ומה למעשה קרה?
על מי הוא. על מי הוא התכוון?
עליי.
אה-הא.
אני קפאתי. קפאתי ואבא שלי סחב אותי על ה.
ה. על הכתפיים שלו.
וקפאתי ככה שהיה לי פה כמו ריקבון כזה.
כמו תפוח שנרקב.
היה בצבע חום כזה ש. אה.
שחור. ופה כמעט ולא ראיתי שום דבר.
העיניים שלי היו נפוחות.
והאצבעות קפאו וזה מאוד גירד.
והייתי אוכל את העור וככה מקלף את זה.
איזה בגדים היו לכם אז?
מה?
איזה בגדים היו לכם אז?
היינו יושבים ככה. כמו שאת יושבת. וככה ברחנו.
זאת אומרת. לא היו. לא הייתם.
אה. מוגנים מהקור?
לא היה לכם מעיל או.
לא היינו צריכים להיות מוגנים כי היינו במין.
אהה. איך אני אגיד לך?
במתבן או משהו כזה. והיה די חם.
לא סבלנו מקור.
אבל ברחנו כמו שא.
את יוצאת עכשיו מפה. אומרים לך.
מ-המ.
אה. "אש. תברח". אתה יוצא החוצה.
בלי כלום.
בלי כלום. זהו זה. ואחרי ששמעתי
את הפולני הזה ש: "הוא לא יחיה".
אבא שלי התחנן לפניו שהוא ייתן לנו להיות ברפת. וכי למה?
כי ברפת זה חם וזה קצת.
אהה. יעזור אולי לשיקום שלי.
אין מה לדבר. לא תרופות.
לא עניינים. לא סיפורים ושום מעשיות לא.
ואז היו מביאים לנו אוכל.
המבחן שלי אם אני מבריא או לא.
פה לאט לאט הדברים האלה הסתדרו.
יש לי פה עוד כאלה כתמים וזה. וזה עם העור.
אבל מה. מאוד הפריע לי שאני כמעט ולא רואה.
זה היה עיוורון לילה כזה?
מה?
עיוורון לילה?
לא. פ. פשוט.
כנראה שהייתה נפיחות או משהו. שום דבר.
אני לא. לא. לא רואה. ומפריע כמובן.
אבל מה. כשהוא היה מביא אוכל.
אז על הסכ. על הסכום בצד שני יש אותיות קטנות.
בהתחלה לא ראיתי שום דבר.
ראיתי רק מין מסגרת קטנה כזו. זאת אומרת.
יש איזה חסר ב.
בפלדה או איך תקראי לזה.
אבל אחרי מספר ימים התחלתי להבחין.
באותיות?
באותיות. הבנתי שאני בדרך הנכונה.
מ-המ.
וככה זה נגמר. היינו.
זאת אומרת. לאט לאט הבראת?
לאט לאט הבראתי.
כאשר שום תרופה.
אה. שום דבר לא לקחנו.
זה רק החום היה?
רק החום ומה שהוא היה מביא לאכול.
ואחרי מספר ימים.
קצת כבר התאוששנו.
ואז הוא העמיס אותנו על עגלה.
הוא הכניס אותנו ככה.
את יודעת. בעגלות.
אז על העגלה יש מין קרש כזה שיושבים.
הוא הכניס אותנו בתוך קש. חבילת קש.
רצו איזה מישהו לתפוס טרמפ והוא נתן
להם עם השוט. גירש את האנשים.
לא רצה לקחת אף אחד.
והחזיר אותנו מאיפה שברחנו.
אלה היו בני דודים.
והחזיר אותנו לפולני הקודם.
מ-המ.
ושם היינו עד השחרור.
עד שאמרתי לך שהוא אמר: "שת.
תצאו אבל שאף אחד לא יראה אתכם".
אתה זוכר איזשהם מקרים שהגיעו לבית שלו חיילים או.
או פולנים ו. והיה מתח ופחד?
לא. לא. לא זוכר. אני.
לא קרה דבר כזה?
אני לא זוכר.
לא זוכר אם היה מקרים כאלה.
אהה.
אני לא יודע אם הילדים שלו ידעו שאנחנו מתחבאים אצלו.
כנראה שאשתו כן.
לא יכול להיות שהוא החביא את זה מאשתו.
מה למשל הוא היה מביא לכם לאכול?
מה אתה זוכר שאכלתם?
מה אני אגיד לך? בעיקר אני זוכר מרק. תפוחי אדמה.
מ-המ.
זה אני זוכר ב-100%.
אממ. היו עוד 2 אירועים.
כנראה שהפולני הזה.
שאיפה שאנחנו התחבאנו.
יהודי הכפר סימנו אותו בתור אוהב יהודים.
איך הגעתי למסקנה הזאת?
היו 2 אירועים.
פעם אחת הגיע אח.
כי גם הגיעה אחות.
והוא איכשהו בא לפולני הזה.
ואני לא יודע אם הוא נפגש עם אבא שלי או לא. אני חושב שכן.
אח של מי?
לא אח של. של אבא שלי.
הייתה משפחה. אני חו.
נחום הזה שאמרתי לך שהוא היה ב.
בחורשה הזו והוא ברח.
היו לו. היו לו אח ואחות.
הם התחבאו אצל פולנים.
כן.
הפולנים האלה כמעט והרגו אותם.
זאת אומרת. הם פיצחו להם את הראש עם גרזן.
הם באו למקום שאנחנו התחבאנו.
איך הם ידעו שכדאי להם לבוא ופה.
ואז ה. האח.
הוא היה עטוף עם איזושהי שמיכה.
הוא אמר לאבא: "אני הולך וזורק את עצמי מתחת לפסי הרכבת".
זה שפצעו אותו בראש עם.
כן.
גרזן?
ובאה גם אחות.
וגם אותה כיבדו.
זה. הם הסתתרו אצל פולנים והפולנים הם ש.
פגעו בהם.
הכו אותם מכות רצח.
ואני לא יודע מה שהיא עשתה.
או שהיא הסגירה את עצמה או מה היא עשתה.
בכל אופן אלה היו 2 אירועים די מזעזעים.
ואנחנו המשכנו להיות אצל הפולני הזה כרגיל.
בלי. זאת אומרת.
מה שעבר פה זה היו אירועים.
זה. זה גרם לכם.
אה. אולי לפחד מהפולני?
לחשוב שאולי גם הוא יום אחד ישתגע ויפגע בכם?
לא חשבנו על זה.
לא?
לא. אני אגיד לך.
אף פעם לא דיברתי עם אבא שלי על זה.
אבל היו לי כמה.
חלמתי חלומות שרודפים
אחרינו וכמעט תופסים אותנו.
הפולני או גרמנים?
גרמנים. לא. לפולני לא.
מ-המ.
ואז הייתי מפענח את החלום.
החלום היה כזה.
שרודפים. רודפים. רודפים וכמעט. כמעט תופסים אותנו.
ואז פתאום אנחנו מתחילים לעוף.
וזהו. הם לא מצליחים לתפוס אותנו.
נכנס לי לראש.
כל בוקר הייתי קם.
מפענח את ה. את ה.
חלום.
חלום. ורשמתי לעצמי
שאם הפיענוח יהיה שתפסו אותנו אז באותו יום יתפסו אותנו.
זאת אומרת שאם זה לא ייגמר בזה
שברחנו אז הם כנראה. כנראה יתפסו אותנו.
ואת רואה אותי פה.
זה סימן שיום יום הייתי חולם את אותו חלום ונגמר תמיד בטוב.
זאת אומרת. אם החלום נגמר בטוב לא יקרה כלום.
נכון.
ואם חס וחלילה לא.
כן.
ייגמר בטוב.
זה. זה הכנסתי לעצמי לראש.
זה לא אבא שלי אמר לי.
מ-המ.
אני אפילו לא שיתפתי אותו בזה.
כן. זאת אומרת.
הייתה בך אופטימיות למרות הכול.
כן. היה. תראי היו רגעים קשים.
עוד כשלא הגענו אפילו לפולני.
אחד הפעמים אבא היה שבור.
עוד לא פגשנו אפילו את אמא שלי ואת אחי.
אבי אמר לי: "תשמע.
בוא נזרוק את עצמנו לנהר.
גמרנו. אנחנו לא נישאר בחיים.
חבל על הזמן". אמרתי לו: "מה פתאום? מה אתה מדבר?
בוא. אנחנו מו. מוכרחים להישאר.
אני רוצה להישאר בחיים". למעשה. נר.
ובן כמה היית? היית בן.
אני נולדתי ב.
8? 9?
נולדתי ב-34'. אז. אה.
ונגיד ש-42'. זה 8. כן.
ואז. אה. למעשה בלעדיו אני ב-100% לא הייתי נשאר בחיים.
אולי הוא כן. אולי לא.
אבל כנראה שלא הייתה לו מוטיבציה להישאר אם אני לא הייתי.
זאת אומרת. ה.
הרצון שלי להישאר גם השפיע עליו.
דחף אותו גם.
כן.
ומאיפה. יש לך הסבר מאיפה בא לך הרצון הזה.
בכל מחיר להישאר בחיים?
כי הרי יש לך בוודאי ניסיון גדול יותר משאת מראיינת אנשים.
ודאי שמעת דברים מעניינים יותר.
או פחות מעניינים. מכל מיני זוויות.
זה איזשהו רצון חיים.
אני לא יכול להסביר את זה.
בזמנו הייתי מתגאה בזה
שאני לא נשארתי איתם ואני ידעתי שהם ימותו.
היום אני לא כל כך. אני.
מצד אחד אני חושב אם הייתי נשאר איתם אז כלום לא היה קורה.
אה. גם אני הייתי מת.
מצד שני זה אגואיזם.
שאתה רוצה להישאר בחיים.
למרות שזה לא היה על חשבונם. זאת אומרת.
נכון.
לא היה שהם יכלו להישאר ואני לא.
נכון. נכון.
אלא ה.
פשוט הגעת לסיטואציה אחרת.
כן. ש. אני פשוט ידעתי שאם אני אלך
עם אבא יש סיכוי גדול שאני נשאר בחיים.
איך? למה אני חשבתי ככה? אין לי מושג.
אמא שלך ניסתה להתערב ב. במומנט הזה?
לא. לא.
להגיד לך אולי בכל זאת?
לא. לא.
שום דבר?
לא. לא.
להשפיע עליך?
לא. לא. זה הזיכרון האחרון שיש לי מהם.
מ-המ.
לא. היא לא ניסתה.
וזה היה רגע השבירה היחידי של אבא שלך?
איך?
זה. זה שסיפרת שהוא אמר: "בוא נזרוק את עצמנו לנהר".
זה היה.
הרגע השבירה היחידי שהיה לו?
כן. כן.
לא היה לו.
אח. אח. אחר כך. כשכבר התחבאנו אז. אה.
הוא גם היה. לא יודע אם הוא היה אופטימי או לא.
לא יודע. כן. היינו ממעטים לדבר.
מ-המ.
ולא יודע מה היה עובר בראש שלו.
מה שכן. היינו מדברים לפעמים שאנחנו
רוצים להישאר ולו דקה אחת אחרי שהגרמנים יובסו.
לראות אותם מפ.
כן.
אה. מפסידים?
זה היה. היו ה. המשאלות לב שלנו.
כן. אז איך.
איך העברתם את הימים הארוכים?
שנתיים. זה המון המון זמן.
חורף. קיץ. שמש. גשם.
מה. אה. איך מעבירים כל כך הרבה זמן?
במסתור. כשצריך להיות שקטים?
להגיד לך את האמת.
אני עכשיו פה לבד.
אחרי שאשתי נפטרה. לא מבין אפילו איך.
אפילו אם אני נשאר פה קצת זמן.
ופה יש לי את כל התנאים.
תופס אותי שיעמום.
זאת אומרת. ואפילו דיכאון קטן או משהו כזה.
אני לא יודע איך העברנו את הזמן.
אולי הרצון הזה פשוט להישאר בחיים.
ושאין שום דבר אחר שאתה יכול לעשות.
היה לך איזה רצון לנקמה?
חוץ מהעובדה לראות את הגרמנים מפסידים.
אבל. אה. אה.
מחשבה כזאת שאם הייתם תופסים גרמני.
לא.
מה הייתם עושים לו?
לא. לא חשבנו על זה.
אבל מה. אני זוכר.
אה. הייתי מקנא בבעלי חיים. למשל.
כשהיינו במתבן. אז יש חריצים כאלה בעץ.
הייתי מסתכל החוצה והייתי רואה חתול. אממ.
ככה מתגלגל בתוך ה. בשמש.
מתגלגל על ה. על הקרקע. מתפלש.
בלי דאגות.
ואז אני חשבתי. הינה.
תסתכל איזה דבר מוזר זה.
הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה ואתה לא יכול
אפילו לצאת לשנייה אחת להיות בשמש. זה אני זוכר.
בלילה יצאתם קצת? אה.
אף פעם לא יצאנו.
לא?
אף פעם לא יצאנו.
וצרכים. תסלח לי.
איך?
צרכים?
כן. והוא היה מפנה את זה.
הוא היה נותן לנו איזה כלי. כן.
כן?
אחר כך היו עוד כל מיני אירועים קטנים.
אז. אה. העניין הזה שהייתי מקנא בבעלי חיים.
איפה שהתחבאנו במתבן הייתה באה תרנגולת.
עם כל זה שהוא היה נותן לנו קצת לאכול. תמיד הייתי רעב.
התרנגולת הייתה מטילה ביצה.
הייתי הולך אחרי הביצה.
מחרר אותה ושותה את התוכן שלה.
ואת הקליפה טוחן עד דק.
כדי שלא לעצבן את הפולני שהוא מפסיד.
ביצה.
ביצה. אחרי זה.
עוד איזשהו אירוע שהיה יכול להיג.
להיגמר בטרגדיה. שלא יודע מה קרה לי.
יום אחד. המבנה של הבית הוא ככה.
יש מגורים. אורווה. רפת.
דיר חזירים. שער ובאמצע מקום לזבל.
זאת אומרת. כל מה שמתאסף.
הם בימי ראשון היו הולכים ל.
לכנסייה. ולא יודע איזה שיגעון נכנס בי.
אני ראיתי שהם נתנו תפוחי אדמה.
- ילדות לפני המלחמה; היחסים עם האוכלוסייה המקומית; פרוץ המלחמה; החיים עד 1942; אקציה; בריחת המשפחה ליער בעקבות אזהרה שקיבלו מאיכר; מסתור אצל האיכר במשך שנתיים- 1944-1942; עזיבת המסתור עם התקרבות הרוסים; עזיבת פולין; שיקום החיים לאחר המלחמה; העפלה לארץ ישראל; הגליה לקפריסין; עליה חוזרת לישראל.
LOADING MORE ITEMS....
מספר פריט
9915961
שם פרטי
שלמה
שם משפחה
פלדשטיין
תאריך לידה
25/06/1934
מקום לידה
Przeworsk, פולין
אופי החומר
עדות
מספר תיק
13758
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
21/05/2012
תקופת החומר עד
21/05/2012
מוסר החומר
פלדשטיין שלמה
מקור
כן
מספר העמודים/מסגרות
39
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני