חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אברבוך בריטמן שושנה ילידת 1931 Grodzisk Mazowiecki, פולין על גירוש לגטו Warszawa, בריחה מהגטו ב-1942 והסתתרות ב-Osowiec

Testimony
null
null
היום. ראש חודש סיוון. שנת תשע"ב. ה-22 במאי 2012.
אני. סיגל הולצמן.
מראיינת את הגברת אברבוך שושנה לבית בריטמן.
כן. נכון.
הגברת אברבוך נולדה בגרודז'יסק מזו.
מזובייצקי שבפולין בשנת 1931.
הריאיון מטעם יד ושם ונערך בבית העדה.
בוקר טוב. שושנה.
נכון מאוד. בוקר טוב.
אני מבינה שהשם שנולדת בו הוא רוז'ה.
רוז'יה. רוז'יה.
רוז'יה.
אה. וב. במשפחה קראו לי רוחל'ה. אהה.
זה בעברי. ביידיש היה רוחל'ה.
ו. ואני באתי לארץ.
אז אני יודעת ששיניתי את השם. כן. לרוז'יה.
לשושנה. לרוז'יה.
כן. לשושנה.
תספרי לי בבקשה על בית הורייך.
איך קראו לאבא ואמא?
איך קראו לאחים?
כן. בסדר. לאבא קראו גרשון. לאימא קראו לאה.
לאה לבית?
אה. ב. לאה הורן. היא.
כן.
הייתה ממשפחת הורן. כן.
ואבא היה מבריטמן. כן.
ועכש. אחר. כמה עוד אחים את רוצה גם כן?
היו לי גם. אהה. אה. 2 אחים.
אחד היה אילם. אה. אבל הוא הבין הכל ו. ו.
בן אחד. אח אחד היה בסדר.
אבל הוא ברח מ. הוא לא היה בגטו ורשה.
הוא הסתתר בכפרים. הוא לא.
אנחנו עדיין מדברים על החיים לפני המלחמה.
כן. כן. כן.
אז את אומרת שהייתם. היו ש. היו לך שש.
ארבע אחיות ושני אחים.
היינו שישה ילדים בבית.
את יכולה למנות את השמות של האחים לפי הסדר?
כן. לק. אה. לש. קראו לרי. אממ. לבת הבכורה שרה.
ולאחות השנייה קראו טובה.
ואחר כך היה יצחק אחד. ואח. גיטל.
גיטל. אה. ככה קראו לזה פעם. גיטל.
כן. גיטל. לא יודעת פה בארץ איך שקוראים לזה.
טובה.
איך?
לא משנה.
לא. לא. ואחר כך היה עוד.
אה. 2 אחים. אהה. אחד היה.
אממ. ניסן. הוא היה קצת אילם וחירש.
כן. ואני. 6 ילדים היינו.
את הקטנה היית?
ה. הכי צעירה הייתי. כן. כן.
היו בעיירה ש. שנולדת בה.
היו לכם. אה. עוד קרובי משפחה?
סבים? סבתות? דודים?
הרבה. בטח. היו. כ. בטח. עם כל הסבים והסבתות.
כולם היו בגרודז'יסק בעיר הזאת. בטח. כן.
מה מ. איך קראו לסבא וסבתא שלך מצד אבא?
האא. מצד אבא קראו בריטמן.
ומה היה ש. מה השמות הפרטיים של הסבא וסבתא?
ה. מה שמות פרטיים היו?
אהה. היה. אה. היה ירי. אה. לא.
רבקה זה היה אז הסבתא השנייה כבר.
כן. אני לא זוכרת את השם הש. הראשון. כן?
אה. זה. זה סיפור. אה. אי.
את לא זוכרת. אז בואי נעזוב את זה.
זה סיפור ישן. כן. כן.
אז אני מבינה אבל שבעיירה יש. אה.
עוד. אהה. עוד הרבה קרובי משפחה.
היו. היו.
היו.
שעלו.
לפני המלחמה. אחים של אבא? אחים של אמא?
כן. היו. כן. כן. היו.
הייתה משפחה גדולה שמה. כן.
אה. של האימא ושל האבא. כן. כן.
זאת אומרת. הורייך. שניהם ילידי המקום?
האבא. זה היה משפחה שהוא.
הם היו בכפר. הם חיו בכפר.
היו עוד אחים. אבל אחר כך הם הגיעו ל.
לעיר. עיירה. וככה הם הכירו.
ואחר כך העיירה התחילה להתפתח.
ובאו הרבה יהודים יותר. כן.
זה מה שהיה. כן.
האא. אממ. ממה.
מה אבא שלך עשה? ממה התפרנסתם?
האבא שלי ב.
הוא אהב בקיץ היה מ.
איך אומ. מחכיר אדמות. אהה. לא אדמות.
אלא שדות מ. עם פירות. ו. וככה אנחנו חיינו.
זה. הוא היה אחר כך קוטף את הפירות והיה מוכר אותם.
אממ. ב. בעיר. מהכפרים היה נוסע לעיירות.
ומו. אה. ל. לעיר ומוכר אותם ב.
בשוק. כן. זה אני זוכרת אפילו. כן. כן.
ואיך היה המצב הכלכלי בבית?
אממ. ב. בסדר.
הבנות ו. האחיות שלי גדלו.
והם ב. עבדו כבר במפעלים.
ונפתחו מפעלים. כן. כן. כל אחד עבד ו.
אני עוד הייתי קטנה. אז הייתי בבית אבל. אה. כן.
אממ. איך נוהל הבית שלכם מבחינה יהודית?
איזה יהודים אתם הייתם?
מאוד מאוד. ההורים מ. מאוד שמרו על.
אה. מ. מסורת. כן. כן.
אז אנחנו גרנו בדיר. קומה שנייה. זה בקומה.
קומותיים היה הבית. היה עוד.
אה. משפחה למטה ואנחנו גרנו למעלה.
מאוד מאוד מסורת.
האבא היה מסורתי והיה את בית כנסת לא רחוק מהבית.
והוא היה הולך לבית כנסת כל חג וזה. כן. כן.
ושמר על מסורת. כן.
שמרו שבת? שמרו כשרות בבית?
כן. בטח. בטח. כן. כן. כן.
את יכולה לתאר לי.
אולי את זוכרת איך עשו שבת בבית שלך?
כן. ביום שישי האימא הייתה אופה. ועובדת. ומכינה. ומ.
ודגים ובשרים. כל הדברים האלה מה שהיה פעם.
כן. כן. אני. בטח. אני זוכרת.
כי אני תמיד הייתי עומדת על ידה
והייתי מסתכלת איך היא עובדת ואיך היא
עושה את זה. כן. זה נכון.
זאת אומרת. ההכנות. אה.
ה. זכורות לך ההכנות לשבת?
ההכנות שהיו של פעם גם פה בארץ
אחר כך אני ראיתי שעושים את זה. כן. האנ.
האנשים שהיו מפולין באמת בישלו דגים וכל ה.
גם אני בעצמי ב. בישלתי.
עכשיו הפסקתי. כי צריכים לנסוע להביא אותם מגן שמואל.
אבל. אה. בטח שבישלתי הרבה דגים. כן. כן.
ובבית שלך. בבית הורייך בעיירה.
בשבת עצמה. אבא היה הולך בערב שבת לבית כנסת?
בטח. כל הזמן. כל הזמן.
הבית כנסת היה על ידנו. כן. כן.
הוא היה גם מביא איזה אורח לסעודה?
אה. היינו הרבה פעמים היו באים המשפחה.
הסבתא וה. הדוד היו באים אלינו לאכול איתנו.
כן. תמיד. כן. כן.
ובשבת עצמה. אהה. היה גוי של שבת?
לא. היה. היה. היו. יהדות.
יהדות. לא היה גוי. אין. לא היה גוי.
לא. אבל בשבת. איך הסתדרתם עם להד.
לחמם את הבית בחורף או כל מיני דברים כאלה?
הא. לא. לא. לא בחורף לא.
אני לא זוכרת איך בחורף.
אבל. אהה. והאימא והאבא.
הם שמרו על מסורת. זה אני יודעת.
איפה את למדת? באיזה.
אה. למדתי עוד ב. ב. בפולניה.
בגרודז'יסק כמה שנים למדתי. כן.
בבית ספר פולני?
כן. כ. לא. יהודים. רק יהודים היו. היו שמה.
לא היו פולנים. רק של יהודים.
איפה שאתם גרתם. היו רק יהודים?
יהודים. כן. זאת הייתה עיירה של יהודים.
אה. היו גם פול. גויים.
אבל. אהה. אבל רובם היו ג. יהודים. כן.
זאת אומרת שבית הספר היה יהודי?
רק יהודי. רק יהודי.
מה למדתם בבית הספר? מה את זוכרת?
את הכל מה שהיה צריך ללמוד.
בפולנית. הכל הלך על פולנית. כן.
קיבלתם חינוך.
אני יודעת את הפולנית.
אני יודעת. אני מתכתבת בפולנית. כן.
עם המשפחה. עם ה. יהוד. עם הפ. הגו.
עם הגויים שהייתי במלחמה אצלם. כן.
זאת אומרת ש. שבתור ילדה.
הפולנית שלך הייתה טובה. רהוטה.
כן.
אם את היית מ. פותחת את הפה ומתחילה לדבר.
אפשר היה לזהות שיש לך איזה מבטא יהודי.
או שהפולנית שלך הייתה פרפקט?
לא. המ. הפולנים הם אוהבים את השפה שלי.
אני מדברת איתם פולנית יפה. חלק. חלקה.
כן. יש גם פה מכתב שכתבתי. כן.
אני מאוד. אהה. וכ. שומרת על מ.
כשהיית ילדה אבל.
הפולנית שלך הייתה מצוינת? פולנית טובה?
לא. כשפולנית הזה רק. אהה.
ב. אהה. זה בזה עוד.
שלמדנו בעברית. היה שמה בעי.
של יהודים. לא פו. לא פולנית. מה פתאום.
גם בפולנית למדו שמה.
באיזה שפה למדתם בבית הספר?
ז. זה היה בפולנית בעצם.
בפולנית.
אני למדתי בפולנית. כן. כן. כן.
את למדת את זה.
כי מאיפה למדתי יל. ידעתי שפה. אה.
פולנית. הכל? בטח.
את ל. את קיבלת גם חינוך יהודי?
למדתם גם א'-ב' עברי.
לימודי קודש. דברים כאלה?
האבא שלי היה דתי מאוד.
אבל. אה. לא באופן מיוחד.
אהה. זה. זה הוא. הוא בעצמו היה מאוד דתי.
הוא שמר על המ. מסורת.
השאלה אם למדתם גם. אהה.
אם את בתור ילדה.
לימדו אותך גם א'-ב' עברי. דברים. כאילו.
כן. כן. כן.
למדתי. כן. למדתי את זה. כן.
ידעת קצת את ה. לקרוא בעברית?
כן. כן. כן.
האזור שגרתם בו. אני מבינה
שהשכנים שלכם כולם היו שם יהודים?
יהודים. הרבה יהודים היו שם. מאוד הרבה יהודים.
לא ראיתי פולנים שמה. רק א.
אם את שואלת מלפני המלחמה.
מכל ה. כן. כן.
והחברות שלך היו ילדות יהודיות?
גם. בטח שכן. כן.
ובמה הייתם משחקות אחר הצהריים?
הא. אחרי צוהריים. אה. ב.
ב. נו. איך קוראים לזה?
נו. ה. עם הכדורים האלה.
כל מיני. כל מיני שטויות.
כן. אני זוכרת שכן. שיחקנו. בטח.
זאת אומרת שבתור ילדה לא היה לך כל כך מגע עם פולנים.
עם ילדים פולנים. עם אוכלוסייה פולנית.
לא. זה הכל היו יהודים. הכל היה יהודים.
זה במל. אחרי. אחרי.
במלחמה אני כבר הגעתי לפולנים.
ל. למשפחה הזאת. כן.
מה את יכולה לומר לי על הקהילה היהודית שם?
איזה דברים מחזיקה הקהילה היהודית שם? מה את זוכ.
היום?
לא. אז.
מה ש. הייתה הקהילה גדולה מאוד.
זאת הייתה עיירה גדולה.
כן. של יהודים. הרבה יהודים היו.
ומי ניהל את ענייני הקהילה. את יודעת?
לא. ותיקים. ויותר מבוגרים.
אני הייתי ילדה. אני לא יכולה להסביר לך.
ה. ה. היהודים היו צריכים לשלם מיסים לקהילה.
כדי להחזיק את הכל?
את זה כן. כן. כן. בטח. זה בטוח.
כן. אני זוכרת את זה. כן. אבא גם כן. כן.
איזה מוסדות היו לקהילה?
היה מקווה? היה בית כנסת?
היה הכל שם על ידנו. מהחלון ראיתי.
אני זוכרת בתור ילדה. המקווה וה. וה.
הכל היה שם על ידנו. כן.
כל זה היה מסורת כזאתי.
שזה ק. היה קיים. כן.
היו שם.
ובית כנסת היה. גד.
גדול מאוד. לא רחוק מאיתנו.
אבא שלי גם היה הולך הרבה מאוד לבית הכנסת. כן.
היו שם עוד בתי כנסת חוץ מבית הכנסת הגדול? את יודעת?
לא יודעת. אולי היו. אבל. אה. אה.
זה באזור שאני גרתי. אני מ.
הכרתי את ה. אה.
בית כנסת הזה ואת כל האזור הזה.
אז שמה אני הכרתי.
אבל לא יודעת מה. אולי היו עוד.
אבל. היו עוד עיי.
הרבה עיירות. בכל עיירה בטח היה בית כנסת וזה. מה.
אממ. היו. היו שם.
בא מישהו?
היו. היה.
היו שם גם יהודים עניים ב. בעיירה?
היו הר. בטח שכן.
מי דואג ליהודים העניים?
העשירים דאגו לעניים. פשוט מאוד. אני לא.
הייתה שם עזרה הדדית.
כן. כן.
בין היהודים?
כן. כן. כן. כן היה. כן.
מהי שפת אימך? איזה שפה היו מד.
את מדברת בבית עם אימא ואבא?
אהה. דיברנו יידיש.
יידיש.
יידיש. כן. כן. זה היה השפה. כן. כן.
אבל הם ידעו פולנית.
האבא ידע פולנית וגם אימא. אה. כן.
היו גם. אהה. ההורים היו קוראים עיתון?
אבא היה קורא איזה עיתון? את זוכרת?
כן. כן. הם קראו. קראו. קראו. כן. כן. כן.
היו ספרים בבית?
כן. היו. גם הבנות.
האחיות שלי גדולות היו.
למדו. ולמדו בבית ספר ג. ול. בטח. כן. כן.
את זוכרת. אה. פעילות תרבותית בעיירה לפני המלחמה?
הצגות. אה. ערבי שירה.
היו. היו. הכל היה בעיירה. כן.
היו כל מיני תפקידים שמה ו.
ו. היה. מה שאת אומרת. היה. בטח.
את זוכרת ש.
זאת הייתה עיירה דש
את זוכרת שאת הולכת לתיאטרון. להצגה?
אבל. לא שאני. הייתי ילדה.
אבל אני יודעת שהאחיות שלי הלכו ו. ו.
ושמעו ו. אה. הם היו מאוד מ.
מ. מעוניינת בכל הדברים האלו. כן. כן.
לא היה מ. עיר. אה. מתה כזאת. לא.
הייתה עיר גדולה וי.
זאת אומרת. את מתארת לנו עיירה
יהודית עם חיים מאוד תוססים.
כן. כן. כן. וב. ובצפיפות של יהודים.
מלא יהודים גרו באזור שאנחנו גרנו.
אנחנו גרנו על קומה שנייה. אבל מ.
היו בתים מאוד מלא ביהודים.
הכל היה יהודים שמה.
לא היה פולנים שמה בכלל.
הפולנים גרו מחוץ לעיר.
אבל. אה. זה הכל היהודים היו גרו שמה. כן.
את. אהה. אתם הייתם בקיץ נוסעים לאיזה חופשה?
בקיץ אנחנו. אה.
אה. אני הייתי. בתור ילדה. אבא שלי.
כי הוא היה סוחר של. אה.
הוא היה מחכיר. אהה. את הפ. את הפירות.
אז אה. תמיד הוא לקח אותי.
אני הייתי ילדה קטנה. והגדולים כבר למדו.
אז הם כבר נשארו בעיר. כן?
אז אני. אה. תמיד נסעתי עם ההורים ביחד. כן.
ל. לחופש.
הייתי בכפר. כן. הוא עבד שמה בכפר.
הוא היה קונ. קונה את הפירות והיה מוכר אותם ושולח ל.
לשוק. כן. ואני הייתי עם האימא.
אז בקיץ היית נוסעת?
עם האימא. כן. כן.
זה היה חופש. אז הייתי נוסעת. כן.
זה אני זוכרת. תמיד.
את היית ילדה מפונקת?
בגלל שהיית קטנה במשפחה.
הייתי הכי צעירה במשפחה. כן.
בטח. כולם פינקו אותי. בטח שזה נכון.
אממ. את זוכרת. אהה. לפני המלחמה.
את יודעת אם הייתה שם פעילות ציונית בעיירה?
היה. היה. כן. כן.
היו קבוצות. באו התאספו.
כן. באו. כן. כן. כן.
יש לך.
אני זוכ.
יש לך מושג מה אבא שלך חשב על זה?
על הציונות למשל.
תראי. לא דיברו על זה. על עלייה לארץ בכלל.
אני לא זוכרת שדיברו על זה.
אז זה. אני לא יכולה להסביר לך שום דבר.
אבל. אה. חיו טוב שמה ככה גם כן. חיו טוב.
את היית בכל מקרה קטנה.
בשביל להיות באיזושהי פעילות ציונית.
אה. כן בטח שכן. עוד לא יכולתי להגיע.
האחיות שלי הלכו כבר לפעילויות.
ולמדו והכל. כן.
את יודעת באיזה תנועה הם היו. האחיות?
לא. לא. אני לא יכולה לזכור.
בסדר. בסדר.
איזה תנועה. לא יכולה לזכור באיזה תנועה.
אממ. את יודעת אם לפני המלחמה.
אהה. בכל זאת. האם המבוגרים יותר אולי.
האם סבלו שם מאנטישמיות. יהודים באזור הזה?
תמיד היה אנטישמיות בפולניה.
כן. אין מה להגיד.
תמיד הייתה אנט. הם קינאו ביהודים.
והם. אהה. גם. גם כשאני הייתי אחרי המלחמה.
ראיתי את הקנאה עליהם. כש.
כשהם יצאו מהבית. מהכנסייה שלהם.
אני ראיתי את הקנאה שהם ראו יהודי רק ברחוב. כן.
אנחנו טיילנו ברחוב וזה. ו.
ובדיוק נתקענו באותו יום שהם יצאו מהכנסייה.
וראינו את ההתנהגות שלהם.
מאוד לא יפה. כן.
הם לא אוהבים יהודים בכלל. הפולנים.
לא אוהבים יהודים. טוב להם בלי היהודים.
איך. אה. בחור אחד אמר מהקבוצה שלי?
והוא אומר: "טוב להם שמה בלי היהודים.
הם לא צריכים את היהודים".
כן. אממ. לפני ש.
הם רק קינאו ביהודים.
כי ליהודים תמיד היה טוב יותר מאשר לפולנים שמה.
הם תמיד עבדו והרוויחו ועבדו וזה.
אהה. לפני שנמשיך.
הייתי רוצה שקצת ככה תתארי לי את ההורים שלך.
אני לא זכיתי להכיר אותם.
בואי נתחיל באבא. איזה טיפוס היה אבא שלך?
האבא שלי היה אדם נורא נחמד.
שקט. אהה. הוא היה עסוק מאוד.
הוא בקיץ היה מחכיר תמיד שדות.
ותמיד היינו יוצאים לכפרים עם האבא.
עם האימא ביחד. ו. ו.
אהה. לקחנו שמה דירה כבר בכפר.
וישבנו איזה חודש-חודשיים עד
שהוא גמר להוריד את כל הפירות.
ומאוד נחמד היה איתו. כן.
אבא טוב היה. כן. כן. כן.
ואימא. איזה טיפוס הייתה אימא?
גם. גם. אימא הייתה ממשפחה הורן היא מ.
כן. טובה מאוד. כן. כן. כן.
זה מה שפעם היה. אין. אני לא יודעת.
יש גם היום. למה לא.
אימהות טובות תמיד יש. מה.
נכון. את זוכרת אולי איזה חג גדול.
איך אתם חוגגים? פסח. ראש השנה.
החגים ה. אצל האימא שלי.
מי שהייתה מבוגרת. אצלם.
אצלנו בבית כולם באו אלינו.
ה. ה. האח שלה. האחים שלה. הילדים.
כולם באו ל. לחגוג אצלנו את החגים האלה.
כן. זה נכון. ה. הסבתא.
היה סבתא אחת שמה לא רחוק. ו.
והבן היה עוד רווק.
והם תמיד באו אלינו לאכול אצלנו. כן.
איך עשו אצלכם פסח למשל. את זוכרת?
כן. הכל היה כמו 100%.
לא מה ש. כמו שהיום.
מי שרוצה. עושה. מי שלא רוצה. לא עושה.
זה לא אותו דבר.
היה פסח מלא. מלא. מלא.
הייתם מקבלים בגדים חדשים לכבוד החגים?
כן. גם כן. בטח. בטח. היו זמנים. האא.
אנחנו יודעים ש. אהה.
הנאצים עלו לשלטון בגרמניה הנאצית כבר בשנת 33'.
את היית קטנטונת כמובן. את לא זוכרת.
לא. לא. זה עוד לא היה. בפולניה עוד לא היו.
האם את זוכרת אבל לפני המלחמה.
אהה. דיבורים על מה שקורה בגרמניה ואחר כך באוסטריה?
אה. דיבורים כן. אנחנו.
ואבא שלי היה הרי מחכיר הרבה את הפירות.
הם ב. אה. הם דיברו.
כבר הוא אז סיפר ששמע ברדיו שהוא.
מ. מדברים על.
אהה. אה. שהם מתכוננים לעשות משהו.
כן. הגרמנים. כן. כן.
היו. היו דיבורים. היו דיבורים כבר. כן.
לפני ה.
מה ש. כן. לפני המלחמה. לפני המלחמה.
מפני שזה היה שנה האחרונה של.
אה. לפני שפרצה המלחמה. כן.
נו. אבל זה קרה. ועובדה שזה קרה. כן.
זאת אומרת שעוד לפני
שפרצה המלחמה יש כבר אווירה ו. שהולך לקרות משהו.
אווי. אווירה הייתה. כן. כן. כן.
אבל הרבה ברחו לרוסיה. למה ברחו לרוסיה?
לא. פחדו להישאר בפולין כבר.
גם כן מתוך הסיבה הזאת גם כן.
כן הייתה לי אחות גם שהיא הייתה ברוסיה.
ברחה והיא הציל. ניצלה באמת שמה. כן.
לפני שנמשיך ונ. ו.
ותספרי לנו מה קרה לכם במלחמה עצמה.
יש עוד משהו שאת רוצה לספר על החיים שלך לפני המלחמה?
אה. הייתי ילדה. ומפונקת. והכי קטנה בבית.
מה אני יכולה לספר?
פינקו אותי כולם. האימא. ואבא והי.
והחיים של. האחים ואחיות.
כן. הייתה לי. היו לי אחיות. ו-2 אחים היו לי. כן.
תאמרי לי. אבא שלך.
בגלל העסקים שלו. היו לו גם חברים פולנים או ידידים פולנים?
הוא לא. לא נ. לא הוא היה הרבה מאוד.
מאו. מכובד.
מאוד מכובד היה.
בעיני הפולנים?
כן. גם בעיני הפולנים.
גם כן. כן.
בכפרים גם אהבנו. אהבו אותו ו. ו.
זאת אומרת. היו לו יחסים טובים עם הפולנים שמה?
תמיד היה לו יחסים טובים מאוד. כן. כן.
מה היה חשוב להורים שלך בחינוך של הילדים?
מה. מה היה להם חשוב שאתם תהיו. אה.
אבל הם למדו. היה בתי ספר בעיר.
היה להם חשוב שתלמדו. להורים?
כן. כן. הגדולות.
הב. האחיות הגדולות.
כולם למדו. כן.
למדו ועבדו. בטח.
היו עסוקים מאוד.
כולם עבדו והרוויחו. בטח.
זה אני זוכרת. שעוד אני הייתי בבית ילדה. כן.
המלחמה פורצת בספטמבר 39'.
את זוכרת את הקיץ שלפני.
מה עשית בקיץ שלפני?
היינו בכפר.
הייתם בכפר.
הייתי בכפר עם ההורים.
אני תמיד עם ההורים הייתי ביחד.
הגדולים כבר. אה. היו ב. ב.
עבדו במפעלים ו. והתע. התעסקו ב. בעיר.
אבל אני הייתי ילדה.
ואני הייתי עם ההורים ביחד. כן.
ואת זוכרת את היום שבו פרצה המלחמה בספטמבר 39'?
זה היה. כן. כן זה היינו ב.
בעיר אפילו. כן. כן. כן.
פרצו ו. וזה היה מאוד לא נעים ו.
ורצו לבתים ו. ו.
זה היו פצצות הרי. ה.
זר. זרקו פצצות. כן.
היו הפצצות על העיר?
הפצצות על העיירות. על כל.
על כל. זה היה. אנחנו על יד ורשה היינו. כן.
עוד. היינו ב. ב. בפה. ב. בעיר שלנו. כן.
ואיך הסתת. איך. אהה. התגוננתם בפני ההפצצות?
אה. אה. רגע אחד. סליחה.
אנחנו היינו ג. בכפר עצמו. גם כן.
עם ההורים. אני הייתי תמיד עם ההורים ביחד.
כשהמלחמה פרצה.
אני כ. לא כל כך הרגשתי את זה. את מבינה?
כי האלה ה. ה. הפריצים. הם. אה.
גם גוננו עלינו וזה. בז. טוב. זה עבר.
ואז חזרתם הביתה.
חזרנו הביתה. אבל ב. מה. מהעיר כולם ב.
ברחו ל. ל. ל. לג. לעי. לזה ל. לוורשה.
אז כבר בנו את ורשה. אה.
זאת אומרת. אה. הכינו כבר את ורשה בד.
גירשו את כל הי. ערי.
האנשים מ. מהעיירות. לא רק מה. מהעיר.
אבל עוד לפני שגירשו אתכם לוורשה.
עוד הייתה לכם תקופה שאתם חייתם תחת. שחייתם עדיין בבית.
כן. כן.
וזה הגרמנ. והאזור כבר היה כבוש.
מה את זוכרת מהתקופה הזאתי?
לא. זה. זה.
לפני שאתם מגורשים לוורשה.
זה לא היה נעים. זה לא היה נעים.
ראינו את הגרמנים. לא היה נעים.
איך הם נראו. הגרמנים?
לא. לא סימפטים.
לא נחמדים. לא. לא. לא. זה היה מפחיד.
איפה הם התמקמו?
היה מפחיד לראות אותם.
למה זה היה כל כך מפחיד לראות אותם?
מפני הם גייסו אנשים.
הם. אהה. אני לא יודעת. אה.
לקחו את האחיות צעירות שלקחו גם כן למחנות.
והם עשו כל מיני הדברים מלוכלכים.
לא יפים. לא טובים. כן.
את הפסקת ללכת לבית הספר?
העבירו אותנו בית ספר.
העבירו אותנו לבית ספר אחר עוד.
עד שגירשו אותנו ל. לגטו ורשה.
זאת אומרת שבתקופה הראשונה עוד למדת שם בבית הספר.
עוד הינו בית ספר גדול רק של יהודים.
כן.
גוד. גדול. אני עוד אחרי המלחמה עברתי שמה.
אבל אחר כך העבירו אותנו לבית ספר אחר.
שנר. ירכזו את.
את היהודים עוד הפעם ביחד.
זהו. משמה זה כבר די. זה נגמר.
כשנגמר. עברנו לגטו ורשה.
אבל שושנה. אני רוצה שרגע נדבר על התקופה לפני הגטו.
כי קרו הרבה דברים.
בואי נתחיל לאט לאט.
את אומרת שהגרמנים נכנסים לעיר.
הם נראים לא. הם מפחידים אתכם.
נכון. נכון.
מה. הם מתעללים ביהודים ברחובות? מה הם עושים?
הא. מה? לא. לא.
לא זוכרת בדיוק מה שהם עשו.
אבל הם לא. זה לא היה נעים לראות אותם בכלל.
לא היה להרים לראות אותם.
אבא ממשיך.
לא אני. אבל האחיות הגדולות.
כן.
פחדו מהם. כן. כן.
אבא ממשיך.
כי היו. הם היו אוספים בנ.
אנשים. הם היו אוספים נשים. כן.
הם היו חוטפים לעבודות כפייה?
חוטפים נשים. כן. בטח. כן.
האבא ב. בסדר. אנחנו.
הוא מ. הוא מ.
היינו בעיר עד ש. עד שגירשו אותנו לוורשה כבר.
היה לכם. אבל. אהה. בתק. לפני הגירוש.
היה לכם מספיק אוכל בבית? את זוכרת?
בבית תמיד היה אוכל. כן.
תמיד היה אוכל. כן. כן.
טוב. ב. ב. בפולין. אה.
בוורשה כבר היה פחות. אה.
זה. כי פה הוא עבד. האבא.
ושמה כבר לא היה עבודה. ו. וזה רובם כאלה.
אני זוכרת שהלכו ברחובות ומתו אנשים מרעב גם.
את מדברת כבר על ורשה.
על ורשה. כן.
אבל בואי נדבר רגע על ה. על העיירה.
כן.
את אומרת שבהתחלה אחות שלך בורחת לברית המועצות?
כן. אחות אחת ברחה.
והיא ניצלה. היא ניצלה ו. משם.
איך קוראים לאחות שברחה?
אה. היא כבר איננה היום בחיים.
טובה קראו לה. כן.
וטובה. ו. ומה ההורים אומרים.
אבל יש. הילד. לא. זה לא.
לא אכפת היה כבר בר.
ברחה. היא הצילה את עצמה. זה מה.
ההורים הבינו שהבריחה הזאת יכולה להציל את עצמה?
כן. כן. כן. בטח. כן.
הייתה עוד אחות אחת. והיא לא.
לא יכלה לעמוד בזה.
הגדולה. וברחה חזרה.
והייתה איתנו בגטו ורשה. והיא נגמרה.
אה. וטובה. האחות הזאת. אה.
נשארה בחיים. כן.
שניצלה שמה ברוסיה. כן.
האם ה. אם. האם כשאתם עדיין בעיירה. האם.
אהה. הגרמנים מחרימים רכוש של יהודים?
התחילו. כן. כן. בטח.
הייתם צריכים למסור דברים?
בטח. הלכו בבתים ומה. ובמגירות וא. א.
אני זוכרת איך פתחו את כל המגירות ולקחו את כל ה.
אה. תכשיטים של ההורים.
של האימא. בטח.
היה בלאגן שלם.
הם עשו. בטח.
הם לקחו לעצמם. מה.
הגרמנים. אחר כך ראו את זה בטלוויזיה.
עוד כשהייתי כבר בארץ. ש. ש.
אה. ה. אה. עג. עגלות.
הע. עגלות של. אה. רכוש של יהודים.
שהם לקחו לג. לגרמניה.
לעצמם. כן. הגרמנים.
את היית ילדה קטנה. את היית אז בת 8 בערך.
אז 9. כן. 8-9. כן.
איך את הרגשת כשפתאום נניח פורצים גרמנים הביתה
ולוקחים לכם את הדברים?
זה. זה כאב מאוד. אני. כולם פחדו.
מה. אני פחדתי כמו שכולם פחדו. מה.
אבל הייתי עם ההורים ביחד כל הזמן.
כן. האא. בטח. מה.
באותה תקופה את בעיקר נשארת בתוך הבית.
פחות מסתובבת בחוץ?
אה. כן. כן. כן.
פחדנו ברחובות להסתובב כבר. כי.
כי באמת הגרמנים היו תופסים את הב.
נערות הצעירות. כן.
היה לי אחות בת 17.
אז היא באמת. אה. העלימו אותה. אני לא.
עד היום אני לא ב. לקחו אותה ל.
למחנות גם אספו מהילדים גם.
הנ. נערות. למחנות.
זאת אומרת. היו כבר גרושים למחנות עבודה באזור?
בטח שכן. בטח. כן.
זה עוד לפני שגורשתם לגטו ורשה?
עוד לפני. כן. כן. כן.
היא. אותה חטפו כבר. האחות.
אחות יפ. יפה כזאתי בת.
בת 17 היא הייתה.
איך קראו לה. עוד פעם. לאחות?
גיטל. גיטל.
גיטל?
גיטל. כן.
אז האחות הזאתי שבורחת. ש.
שחוטפים אותה. בואי תתארי לי.
מה אבא ואימא.
איך. מה אבא ואימא.
לא.שום דבר לא יכולים לעזור.
יכולים לעשות?
כלום לעזור. שום.
יום אחד נעלמה להם הילדה?
אנחנו נעלמנו. לא. אנחנו נסענו לוורשה. ל. ל.
אבל עוד לפני שנסעתם לוורשה. את אומרת.
נו. אז תארי לך שההורים בטח איזה דאגו ובכו וזה.
אבל זה לא עזר שום דבר.
כי הם אספו מכולם את הילדים.
לא רק מאיתנו. כן.
את הנוער?
בטח. עצוב מאוד היה. בטח.
לא ידענו כלום עליה. כלום לא ידענו.
ועד היום אני לא יודעת כלום.
היה לכם בהתחלה איזה קשר איתה?
יכולתם לשלוח לה משהו?
אה. לא. שום דבר. אה.
מה שהיה לי אחות אחת שברחה לרוסיה אז. אהה.
היא ניצלה וחזרה חזרה אחרי המלחמה.
והיה לי קשר איתה. ועד היום.
עם הילדים גם. אה.
נשארתי עם קשר. כן.
היא כבר איננה. אבל הילדים.
הם מאוד מאוד בקשר. כן. איתי.
האם הייתם צריכים. אהה.
לענוד טלאי צהוב או סרט לבן?
אני לא. לא. אני. א. כולם כן.
ההורים כן? המבוגרים?
ההורים ו. וילדים. ואני לא יודעת. לי לא נעל.
הלבישו לא יצא להם אולי. אני.
אני הסתובבתי גם בעיר הרבה.
בוורשה. אני לא.
לא בוורשה. עדיין בעיירה.
בעיירה גם לא. גם לא.
אתם לא צריכים?
אני לא הלכתי עם טלאי.
גם בוורשה. כולם הלכו.
כל היהודים הלכו עם טלאי.
אני אומרת לבעלי את זה כל הזמן:
"אני לא הלכתי עם טלאי הזה בכלל".
לא ל. אני לא יודעת למה.
לא הלבישו לי טלאי.
אני הסתובבתי חופשייה בעיר.
הייתי בורחת. והייתי חוזרת ו.
אבל טלאי לא היה עליי אף פעם. אני זוכרת.
האם את. אה. זוכרת.
בתקופה הראשונה. שאתם עדיין בעיירה.
הגרמנים כבר כבשו.
אממ. איך היהודים ממשיכים להתפרנס?
מאיפה יש לכם אוכל בבית?
אה. בכל הזמן שעוד גרנו ב. בעיר שלנו.
כן.
תמיד היה לנו פרנסה.
האבא היה תמיד בשד. ב. לכפרים הולך.
אבל גם הוא יכל היה לעשות את זה כשהגרמנים היו?
אה. גם. אבל כל הזמן שעוד גרנו בגרודז'יסק.
בעיר הזו. אבל כשעברנו ל. ל.
לגטו. שם היה קשה מאוד.
שמה כבר המצב היה ק. ק. אה.
כי לא. לא יכול היה לעבוד ולא יכול היה להביא.
מתי גורשתם לגטו ורשה?
כל העיר הזאתי גורשה בהתחלת המלחמה.
גירשו את כל העיר.
מה. כל היהודים גירשו.
כשאתם. אה. הגעתם לגטו ורשה.
זה כבר אחר. היה אחרי שגטו ורשה היה סגור?
עוד לא היה סגור. עוד. עוד נכ.
הכניסו אנשים הרי. עוד לא. לא היה סגור. עוד לא.
עוד מילאו. מילאו. מילאו. או. אחד על השני.
אנחנו גרנו קודם אצל משפחה. משפחה ש.
האם. אה. עוד לפני שגירשו את העיירה.
אה. שגירשו אתכם.
כן.
משמה. אממ.
את יודעת אם היו שריפות של בתי כנסת או הצתות בעיירה?
הבית כנסת היה שלנו מעץ שמה.
והיינו. אנח. אני ראיתי את. מהחלון. זה עוד.
עוד פירקו הפולנים עוד לפ. לפני שהגרמנים הגיעו.
פירקו אותו. פשוט פירקו את כל ה.
ולקחו את העצים ואת הדלתות והחלונות. הפולנים.
זה. זה עשו הפולנים?
כן. בטח.
לא היה שמה זכר ולא סימן.
כשגרתי. אה. כשבאתי אחרי המלחמה לא.
לא. אי אפשר היה לראות כלום יותר.
ו. זה היה בית כנסת גדול של כל העיר. כן?
את זוכרת את היום הזה.
בטח ש.
שפולנים מפרקים לכם את בית הכנסת?
בטח. בטח.
ואני גם זוכרת את כל המבנה הזה. זה ג.
אנחנו גרנו. ומהחלון אנחנו ראינו את כל הבית כנסת.
גרנו קרוב לבית הכנסת. כן.
האבא שלי הלך הרבה לבית הכנסת. כן.
איך ההורים הגיבו לזה שמפרקים את בית הכנסת?
לא. פירקו. אה. זרקו אותנו לב.
גטו ורש. כבר זרקו אותנו. זה.
הוציאו אותנו מהעי.
עיירות בכלל פירקו את כל היהודים זרקו. מה.
היו שם גם. אהה.
רציחות של יהודים לפני שאתם מגורשים לוורשה או ש.
אה. בשלב הזה לא?
שמה? לא הבנתי.
האם רצחו גם יהודים מהעיירה שלכם?
אם רצחו? אולי א. זה רצחו.
אני הייתי ילדה. אני לא יכולה לדעת את הדברים האלה.
יכול להיות שרצחו גם יהודים.
כן. אני לא יודעת.
את זוכרת. אהה.
כשגירשו אתכם. גירשו את כל העיירה?
כן. כן.
לא איש.
יכול להיות שהסתתרו יהודים. אז הסתתרו.
אבל. אה. מי שלא הסתתר.
כי את כולם לקחו ל. כן.
הלכו מבתי. מבית לבית.
הם ב. חיפשו. בטח.
היה לכם זמן להתכונן. לארוז דברים?
כן. כן. כן. יכולנו לארוז ו.
אבל השארנו הרבה לפולנים גם כן. מה מ.
את לא יכולה לקחת את
כל הבגדים ואת כל הדברים האלה ו. אה. זה.
בטח. כל אחד. אהה. הביא.
לקח מה שיכול היה. אבל זהו.
הבית שלכם בעיירה היה שלכם.
בבעלותכם. או שזה היה מושכר?
לא. לא. אנחנו גרנו בשכר דירה.
בשכר דירה.
בשכר דירה. זה בית מ. על 2 קומות.
היה של יהודים.
זה היה הכל של יהודים איפה שאני גרתי.
בעיירה הזאתי. כן. כן.
וכש.
אבל אף אחד לא נשאר במ.
כשאתם. כשאתם מגורשים משמה.
איך ההורים לוקחים את ה. לוקחים את זה?
איך ההורים מתמודדים עם מצב הזה?
אה. אה. כמו שכולם. אותו דבר.
זה היה קשה מאוד. היה מאוד קשה.
ול. את האימא לקחו בכלל. אספו אותה.
זה היה שמה מקום של נשים.
אז בקושי ראו אותה.
ו. אה. האבא נפטר בבית.
אז אני הייתי גם על ידו כשהוא נפטר.
זה נו. נורא היו תקופות קשות מאוד.
אבא שלך נפטר עוד בעיירה?
לא. לא. לא.
הא. בוורשה?
מדובר על בוורשה. כבר מדובר.
אז בואי נדבר על הגירוש לוורשה.
את לוקחת משהו אישי מהבית שלך כשאתם אורזים את הדברים?
איזה צעצוע. איזה בובה. איזה ספר?
האא. ל. לא. חילקנו ישר לפולנים. לגויים.
את לקחת משהו גם בשבילך? אורזים לך?
לקחנו דברים. לקחנו דברים.
בגדים. בטח. כן. לקחנו.
וכשאתם עוזבים את הבית.
אתם חושבים שאולי עוד מעט תחזרו?
מה. מה ההורים אומרים? את זוכרת?
אה. מה. אני כבר לא יכולה להגיד לך מה ל.
זה כבר יותר מדי שנים.
אהה. אני יודעת?
כל אחד היה רוצה לחזור לבית שלו אין מה להגיד.
אני עוד הייתי מטיילת שמה. אבל זה כבר לא.
זה כבר לא היה אותו הדבר. מה זה.
היה מפורק הכל הבת. הבתים. זה לא.
אני מבינה שהעיירה הייתה בערך 30 קילומטר מוורשה.
בדיוק. כן.
משהו כזה. איך אתם מגיעים מהעיירה עם כל הפעקלעך.
עם כל הדברים לוורשה?
מוורשה או לוורשה? מ.
איך אתם מגיעים מהעיירה לוורשה?
את. תי. תי. אני לא יודעת.
אני לא יכולה לזכור עכשיו.
בטח נסענו ו. ודאי. אה. ו.
את לא כל כך זוכרת?
אבל לקחנו. לקחנו את כל הבגדים.
היה לנו בגדים לקחת. בטח.
אה. היה צפיפות בוורשה גם כן.
היינו בחדר אחד.
האא. היו זמנים קשים מאוד.
אז הגעתם לוורשה. אתם צריכים למצוא מקום לגור.
נכון. נכון ול. ב. מ. ואת. זה או פרנסה.
ולא היה פרנסה. זה העיקר היה.
בעיר אבא שלי תמיד היה. אממ.
משכיר. אה. אה. עץ. זהו. בשדות היה.
הרבה הרבה. בתפוחי עץ ו.
וכל הפירות היה תמיד משכיר.
אבל שמה לא היה מה לעשות. אז זה היה בעיה.
אנשים מתו בר. אהה. בר. מרעב.
אז בואי. בואי נדבר על המשפחה שלך.
איך אתם מסתדרים בשלב הראשון בגטו?
זה היה קשה מאוד. קשה.
ג. אחות אחת ברחה לרוסיה. היא הייתה. כן.
אחות אחת ברחה.
כן.
אחות אחת נעלמה.
נעלמה.
בטח ההורים דואגים מאוד.
כן. מאוד. כן. ולא היה ו. אה.
חיו ככה חיו. חיינו. חיינו. ובכל אופן.
אני הייתי בבית. חיינו.
אבל אני הייתי בורחת ל. לכפרים.
הייתי מביאה הרבה אוכל מהכפרים. זה נכון.
ול. לצעירים היה קשה. אה. לא קשה לב.
לברוח מ. עם הביובים האלה.
מהפתחים האלה. הרבה י. ישראל.
יהודים היו עושים את זה. י. י. ילדים. ילדים.
זה היה הרי מאוד מסוכן. אם היו תופסים אותך.
זהו. אז. אז גמרנו.
אז הם היו יורים. אבל זה היו. אה.
זה היה מזל שזה היה בדיוק הפסקות שהם היו נ.
אממ. יורדים ומ. מתחלפים.
אז. אז אני הייתי עוברת ו. ו.
ונכנסת ל. לתוך ה. אה. אה. רחוב של הקהל.
וגמרנו. אז כבר לא יכלו לתפוס אותי. וככה הגעתי לכפרים.
הייתי מביאה אוכל הביתה.
בחזרה נתנו להיכנס בשקט.
ב. בקלי קלות. הגרמנים. כן.
בח. בחזרה לגטו.
אבל אם היו תופסים אותך שאת מכניסה אוכל?
אז זרקו על הכביש. פעם אחת זרקו לי.
על הכביש. זרקו לי את כל האוכל. כן.
זרקו. פשוט. לא נתנו ל. ל. להיכנס.
זה היה פעם אחת. כן.
מה שאת עשית היה מאוד מסוכן.
זה יכול היה לעלות לך בחיים.
בטח שכן.
ההורים. אהה.
נתנו לך את ברכת הדרך? לא הייתה ברירה?
כן.
את היית היחידה שיכולת לעשות את זה?
בטח שכן. הילדים. הייתי היח. היחידה.
כל הצעירים היו ככה עושים את זה.
אז גם אני עשיתי את זה. מה. אני אשב בב.
אחותי הגדולה תמיד אמרה לי: "לכי.
את יכולה להציל את עצמך".
וככה הייתי יוצאת. ובאמת.
בסופו של דבר. באמת לא חזרתי יותר.
אז רגע. בואי נדבר אבל על התקופה שאת יוצאת ונכנסת.
אהה. חזרתי ל. ו.
אני רוצה להבין. את יוצאת החוצה דרך הביוב.
מצליחה לצאת. את בצד הארי.
אבל בחזרה כבר חזרתי ב. ב. בשער.
מהשער. אבל אז את צריכה להגיע לכפר.
יש לך קצת כסף? איך את מגיעה לכפר?
ברגל? את עושה את הכל ברגל?
אני כבר לא זוכרת. לא. וב. כנראה
אבא נתן לי כסף. ולא יכול להיות ב.
נסעתי באוטובוס. מה.
בחינם לא. יכול להיות שהיה לי כסף.
אני כבר לא יכולה לזכור את זה.
ובכפרים אנשים הכירו אותך?
אף אחד שמה לא הכיר אותי. בכפר הזה שב.
אז איך היית משיגה אוכל להביא הביתה?
אני הייתי מגיעה לכפרים. אה.
והם ידעו כבר. מגטו ורשה הרבה באו ל.
אנשים יהודים. והם. הם.
את מי שהם רצו ל.
ל. לכבד ולהציל. הם נתנו.
ואני בסופו של דבר.
את היית צריכה. תכף תדברי על הבריחה שלך.
בואי תדברי על התקופה שאת מבריחה מזון.
כן.
כשאת מגיעה לאיזה כפר מסוים.
נת. תמיד נתנו לי. תמיד נתנו לי.
בחינם? ללא תמורה?
לא. ל. שום תמורה.
כולם נתנו לי. מאיפה שפתחתי את הדלת.
ש. שראו אותי שבאתי מגטו ורשה.
כולם נתנו לי אוכל.
ואני מילאתי. האימא תפרה לי פה.
אהה. אז כאלה ש.
שיכולתי להכניס אוכל ולא להחזיק ביד.
והייתי חוזרת אחר כך לוורשה.
וחזרה תמיד נתנו לי להיכנס גם כן.
והיה לי תמיד אוכל ל.
לתת לאחותי ומי. מי שעוד נשאר בגטו.
אפ. אפשר היה לראות עלייך שאת ילדה יהודייה? במראה.
בוודאי. בוודאי שכן.
בוודאי שכן. כן. כן.
כן. בטח. התלבושת והכל.
עכשיו. אני מבינה שאת היית יוצאת
החוצה בלי טלאי צהוב. כמו. כמובן.
לא. לא הלכתי עם טלאי.
אף פעם לא הלכתי עם טלאי.
לא. לא הלכתי עם טלאי.
אני מדברת עד היום לבעלי. אני מספרת.
בגילי כולם הלכו עם. עם. אה.
ט. צלבים אלה. עם טלאי. אני לא הלכתי.
אממ. אחד ההורים שלך.
ההורים שלך עבדו בגטו. בתוך הגטו ורשה?
לא. אף אחד לא עבד שמה.
אף אחד לא עבד?
לא עבדו שמה.
מה. אם הייתי מסתובבת שם ברחוב. מה הייתי רואה?
מה ראית שם ברחובות בגטו?
האא. אה. ה. היה חנויות והיו. ומכרו דברים.
מי. מי שעוד היה לו הרבה כסף. השכיר חכ.
את הזהו ועבדו. עבדו שמה. בטח.
מי שלא. מתו ברע. מרעב ברחובות.
היית הולכת ברחוב ורואה אנשים ממש. אהה. גוססים?
אוי אוי אוי. בלי סוף. כן.
אני טיילתי ברחוב הרבה שמה. בתור ילדה.
והייתי רואה איך שעגלות. עגלות היו עוברות.
תמיד אני מספרת לבעלי. איך. אה.
ראיתי איך שאוספים את הגופות מהב.
כבישים. היו מתים מרעב אנשים. מה.
זה כבר היה הרבה יותר מאוחר. כן. כן.
איך את התמודדת עם המראות האלה? לראות גופות.
היה לי קשה מאוד. קשה מאוד.
עמדתי בפינה. שלא יכירו אותי. כן?
אבל עד שהגעתי לכפר. אה. בסוף ב.
ב. ברחתי. אחותי גירשה אותי לכפר. כן.
תכף נגיע לתקופה הזאתי.
אממ. את אומרת שאבא שלך נפטר בגטו?
כן. אני הייתי על ידו כשהוא נפטר. כן.
באיזה שנה הוא נפטר? מתי הוא נפטר. את יודעת?
אני לא יודעת ב. לא.
לא יכולה להגיד לך את הקפ.
אה. השנה באמת. אני לא יודעת.
ממה. הוא נפטר מרעב?
מ. מרעב. כולם מתו מרעב שמה.
ואת ממש.
את האימא לקחו בכלל.
היה שמה. הם החז.
היה להם איזה מקום בשביל נשים.
והאבא נשאר בבית.
אני בדיוק הייתי בבית. אז. אהה.
הוא שלח אותי לקנות סיגריות.
ולמטה היה חנות.
ואני חזרתי. אז הוא כבר לא.
לא יכול היה. והוא כבר לא. לא אכ.
מצץ אצבע ב. בפה.
הוא כבר לא היה בחיים כבר.
אני ראיתי אותו. כן. בטח.
ישבתי על ידו כשהוא נפטר. כן. זהו.
מי. היו. היה איזה עוד אח לידך. איזה אחות?
מישהו עוד היה איתך או שהיית לבד עם אבא?
אהה. לא. אני הייתי לבד עם. אה.
זהו. ו. והאימא שלי הייתה. אה.
שחטפו אותה גם כן. הגרמנים.
ל. למקום ש. של נשים הכניסו אותה.
אה. מה זאת אומרת למקום של נשים?
אה. היה שמה. אממ.
אזור ש. של נשים בלבד שג. של.
ש. שנשים היו שמה ועבדו?
כן. יכולנו לבוא לבקר אותה. כן. כן.
היא נש. נשארו שמה.
הם המיתו את כולם שמה. מה. בטח.
מה עשו עם. מה.
האא.
עם. הנשים האלה עבדו שמה. את יודעת?
אם עב. לא חושבת שעבדו שמה. לא חושב.
אולי עבדו חלקים. אני לא יודעת. אני לא יודעת.
זאת אומרת. אימא נחטפת למקום הזה ונעלמת
אחר כך? את לא יודעת?
לא. כי זה לא רק היא. מ. מכל.
ה. אה. האזור. הרבה יהודים שמה היו.
כל הנש. הרבה נשים. לא רק היא.
זה היה מקום של נשים שהכינו.
הגרמנים. כן?
אנחנו יודעים שב. ב. אממ.
בקיץ 42' היו את הגירושים הגדו. הגירוש הגדול לטרבלינקה.
אז לקחו את אימא? את יודעת?
אה. אה. היא מתה ב. בגטו.
היא לא. לא הלכה. ל.
לא לקחו אותה למחנות. כבר לא. לא.
היא מתה בגטו?
בגטו. כן. כן.
היא מתה מ. גם כן מרעב או שהיא נרצחה?
מרעב. מרעב. אה. א. ממחלות. מרעב. בטוח.
גם אבא אותו דבר. גם האבא אותו הדבר.
מה שדיברתי אבל עכשיו.
הקיץ הזה שגירשו.
שהיה גירוש מאוד מאוד גדול לטרבלינקה. את זוכרת את זה?
הייתה אקציה מאוד. מאוד גדולה בוורשה. ו.
וצ'רניאקוב. יושב ראש היודנראט. התאבד.
אולי אני כבר לא הייתי בוורשה אז.
אולי אני כבר לא הייתי.
אני הרי ברחתי מוורשה.
אבל את ברחת יותר מאו.
את ברחת יותר. בזמן המרד. נכון?
אני כבר לא זוכרת ברחתי בזמ. לא.
לא יודעת אם זה היה מרד.
עוד לא היה מרד גם כן.
עוד לא היה מרד?
עוד לא היה מרד. גם לא.
אנחנו יודעים שיושב ראש היודנראט ב.
בוורשה. קראו לו צ'רניאקוב.
את שמעת בטח את השם הזה.
כן. שמע. שמעתי את השם.
שהוא. בקיץ 42' הוא התאבד.
כי הוא לא היה מוכן לשתף פעולה עם הגרמנים.
את זוכרת את זה? את היית אז בגטו?
לא. לא. רק שמעתי את זה. לא.
רק שמעתי את זה. לא. רק שמעתי.
יכול להיות שבתקופה הזאתי את כבר ברחת מהגטו ולא חזרת?
מג. יכול להיות. כן. אני ברחתי מוקדם.
כי אני הייתי איזה 3 וחצי של. שנים בעצם בכפר.
בכפר?
כן. כן. כן.
אז יכול להיות שאת אפילו.
בגירושים הגדולים את כבר לא היית?
אבל מה שראיתי בג. ב. בכפר. בערב.
תכף נדבר על הכפר. אנחנו עדיין בוורשה.
אני רוצה לוודא את זה.
בגירושים הגדולים את כנראה כבר לא היית בגטו.
לא. לא. לא.
אז את לא היית הרבה זמן בגטו?
הייתי יחד עם המשפחה.
הייתי די הרבה. הייתי איזה שנה.
שנה בערך.
שנה ומשהו. כן. בטח. הייתי איתם. בטח.
אבל אחותי הגדולה כל הזמן גירשה אותי. היא.
כי אני הייתי כל הזמן הולכת ומביאה אוכל מהכפרים וחוזרת.
אז היא אמרה אז שאני יכולה ל. להציל את עצמי.
ש. שתישארי בכפר?
שאני ל. לא אחזור.
בפעם אחרונה היא כעסה.
היא אמרה: "אל תחזרי יותר לפה". וכך היה.
אני רוצה רגע לדבר איתך על. אה. על מה. על מות הורייך.
את אומרת שאת ממש יושבת ליד אבא שלך ואת רואה אותו מת.
והוא מוצץ אצבע במקום.
ומה את עושה? מה את עושה? את ילדה קטנה.
בכיתי כמו כולם. מה. מה. מה עשיתי?
אני י. ידעתי שאבא הולך למות.
אה. מה. זה. זה היה מצב כזה ש. נורא קשה.
את בתקופה. בתקופה קצרה.
את סיפרת שאת היית הילדה המפונקת במשפחה.
נכון. נכון.
את מוצאת את עצמך בלי אבא. בלי אימא.
אבל לא. אחותי הגדולה הייתה איתי שמה כל הזמן.
היא לקחה אחריות עלייך. האחות הגדולה?
כן. אחר. כן. מאוד. והיא מה שגירשה אותי.
והיא זאת שבעצם.
היא גירשה אותי משמה. כן.
שאני אמצא לי מקום בכפרים.
היא אמרה שאני יכולה להסתדר ואני יכולה לברוח.
ולא להישאר בגטו. כן.
עדיין אני רוצה לדבר איתך על הגטו.
היודנראט. את יודעת מה היו התפקידים שלו בגטו?
את זוכרת משהו מזה?
לא הרבה. לא הרבה.
הם ניצלו את היהודים. היודנראט. זה נג.
השם הזה. יודנראט. כן.
היהודים עבדו שמה במחנות.
ב. בכל מיני. מראים את זה בטלוויזיה. מראים.
אנחנו מדברים על ההנהגה היהודית של הגטו.
האם ההנהגה היהודית מנסה לארגן.
מטבחי סעד. אנחנו יודעים.
את זוכרת משהו כזה?
עזרה סוציאלית לכל האנשים?
זה לא. אבל מה שאני זוכרת.
שבשערים של הגטו.
שכשרצו לברוח. עמדו שמה. העמידו שמה יהודים.
שוטרים יהודים?
יהודים. והיהודים היו מאוד אנטישמים.
הם מאוד היו רעים.
הם היו אנשים לא טובים. הם לא.
לא נתנו את העזרה ל. ל. לברוח או לזה.
הם התנהגו מאוד לא יפה.
זה מה שאני זוכרת. כן. האא.
את זוכרת שיש לך חברות בגטו?
אתם מ. מ. עושות דברים ביחד או שאת לבד?
לא. לא. לא. כבר מהע.
מהעיירה כל אחד התפזר וכבר. אה.
כבר לא היה קשר כל כך.
כל אחד היה עסוק עם עצמו.
אני הרבה לא הייתי בגטו.
הייתי באה והייתי בורחת חזרה לכפרים. את מבינה?
הייתי בורחת והייתי מביאה אוכל ל.
ל. לאחותי הגדולה.
הייתה בגטו. כן?
והיא גירשה אותי כל הזמן.
היא אמרה: "את. אל תישארי פה.
את חוזרת חזרה ואת תמצאי לך מקום ל.
להיש. להישאר בחיים".
כי היא לא יכלה. היא אומרת.
היא הייתה מבוגרת. היא לא יכלה ל.
לברוח. והיה לה קשה. כן.
למה לילדים היה יותר קל לברוח?
הא. למה? קודם כל.
במעברים האלה שהיו שמה. אה.
מבוגרים לא יכלו. ו.
וצעירים. הילדים כן יכלו לצאת.
כי הייתם קטנים פשוט.
קטנים. כן. זה היו פתחים כאלה. כן. בטח.
משמה היתו. היינו בורחים.
ונכנסים לעיי. לרחוב הראשי בעיר.
אז כבר לא פחדנו.
ברחוב הראשי היה תנו. תנועה. והיו.
הסתובבו אנשים ו.
ומשמה עליתי לאוטו ונסעתי לעיירה שלי.
מהעיירה שלי הלכתי כבר ברגל. זה כבר לא היה רחוק.
וככה הגעתי לכפר שבסוף. אהה.
השאירו אותי שמה.
אחת היא שהצילה אותי. כן.
וכשאת יצאת לוורשה. בהתחלה לעיר.
לצד הארי. את היית יכולה לזהות עוד ילדים יהודים?
הרבה.
מי זה ילדים יהודים כמוך?
הרבה. בטח. הרבה כל.
כל העיר הייתה. כל הערים הגדו.
הקטנות. העיירות הקטנות.
לא. כשאת יוצאת לצד הארי.
כן.
ואת צריכה. את. את קולטת שיש שם עוד ילדים.
לא. לא.
שהם גם יהודים כמוך?
יהודים שכבר. לא. לא.
כולם. את כולם גירשו.
מי שהיה. אני הייתי נכנסת ל. למשפחה פולנית.
אממ.
אבל לא. לא ליהודים.
אנחנו יודעים שהרבה ילדים יהודים
מהגטו היו יוצאים לצד הארי. מוכרים שם סיגריות.
הא. כן. כן. כן.
יש את הסיפורים המפורסמים.
נו. גם אני הייתי הולכת וחוזרת.
אני גם כן הייתי ב. בכפרים. לא. אוספת. אה. ב.
בבתים. ב. בכפרים האלה כל מיני מהאוכל והייתי מעבירה ל.
להורים גם כן. בטח.
בחזרה נתנו להיכנס. זה לא היה בעיה.
את לא פחדת?
לא. אף פעם לא פחדתי. בחזרה. אף פעם לא פחדתי.
וב. כשיצאת?
אה. תש. פחדתי.
ושמה פחדתי. כי הגרמנים שהתחלפו. אז. אה.
יכולתי לברוח לתוך העיר.
וכבר התערבבתי עם הפולנים.
אבל בהתחלה זה היה קשה. כן.
אם הגרמנים הם תפסו. אז הם ירו.
מה. זה לא היה הזמן.
את ראית פעם שהגרמנים יורים במישהו?
אני לא. אה. ראיתי. אבל שמעתי.
שמעת.
רק כששמעתי. כן. לא ראיתי. כן.
אבל לא היה נעים.
והיה נעים יותר ש. כש.
כשברחתי שלא היו.
והם התחלפו. אז. אה. יכולתי לברוח.
כן. היו זמנים קשים.
היו מסתובבים בגטו הרבה ילדים יתומים.
ילדים. אה. קטנים?
מה. מה עושים עם כל הילדים שההורים שלהם מתים.
מתו מרעב והם קטנים מאוד? מישהו דואג לילדים האלה?
אני אגיד לך את האמת. שאני הרבה לא הייתי בגטו.
והייתי בבית ע. עם אחותי הגדולה.
ומשמה היא כל הזמן. אה.
גירשה אותי שאני אלך.
אני אצא משמה. להציל את עצמי.
היא ראתה שאני יכולה אז.
אהה. הרבה אני לא יכולה לספר לך על. אה. זה.
על הגטו עצמו. תאמרי לי. יש לי עוד שאלה קטנה.
כשאחרי שאבא נפטר. אתם קוברים אותו?
מה עושים עם הגופה של האבא?
באו כ. מודיעים. מודיעים.
ובאו לקחת אותם.
כן. כן. את המתים. כן.
זה היה. וואי. כל הזמן א. אספו ע.
ע. ועגלות. עגלות. עגלות.
כל הזמן. כשהלכתי ברחוב. הסת.
עמדתי ברחוב. כל הזמן עגלות ול. לבית הקברות.
רק לא ידעתי איפה הבית קברות.
רק אחרי המלחמה.
שאלתי פולנייה שתגיד לי איפה הבית הקברות הזה.
שקברו כל כך הרבה יהודים.
אז היא הראתה לי. והלכתי לשמה לבית הקברות הזה.
כן. איי איי איי.
אני מבינה שאת רוצה לספר כבר על הבריחה שלך.
הש. אני מבינה.
האא.
שיום אחד אחותך אומרת לך: "תצאי ואל תחזרי".
אה. בדיוק. היא ראתה שאין מה לעשות שם.
כן. כן. וככה אני ניצלתי.
וככה עשית? ואת אומרת שזה היה.
יכול להיות שזה היה אפילו כבר מ.
בשלב מאוד מוקדם. כבר ב-42'?
בטח. אני הייתי כמה שנים בכפר. כן.
ה. הגויה ההיא קיבלה אותי מיד.
אני הלכתי מכפר לכפר.
אף אחד לא קיבל אותי. נתנו לי.
אז בואי תתארי לי לאט לאט.
את יוצאת מהגטו. את יודעת כבר לאן ללכת.
אוו. כבר ידעתי הרבה פעמים. כן. כן.
את יודעת את המסלול.
ואת מגיעה לכפר. איך קראו לכפר הזה ששמה את מסתתרת?
אוסובייץ. אוסובייץ. קוראים לו.
לכפר הזה. אוסובייץ.
את מגיע. את מגיעה לכפר אוסובייץ.
קרה גם. אפילו עוד קודם.
כשהיית באה לקחת אוכל. כשבו.
זה היה במקרה יום ראשון.
ובעלה היה בכ. ב.
בכנסייה. והכנסייה הייתה לא רחוק מ.
בעיר שלנו. גרודז'יסק מזובייצקי.
זה 8 קילומטר מהם.
והיא קיבלה אותי. האישה קיבלה אותי.
את הכרת אותה ממקודם או שסתם דפקת שם בדלת?
מה פתאום? הלכתי מבית לבית. אף אחד.
נתנו לי לאכול ואמרו לי ללכת ל.
פחדו. פחדו מהגרמנים.
זאת אומרת. את ניסית הרבה בתים?
אה. הסתובבתי. בטח. בהרבה כפרים.
וה. איך ההרגשה שאומרים לך.
לא. את לא יכולה להישאר פה?
לא. שום דבר. הלכתי הלאה. מה.
תיארתי לי שהם פוחדים מהגרמנים. מה.
אבל כשהגעתי לשמה.
היא קיבלה אותי ישר. כן.
מה אמרת לה? אמרת לה. אני יתומה?
היא ראתה אותי. היא ראתה איך שאני הייתי עם הבגדים.
והיא תכף החליפה לי את הבגדים.
והיא כיבסה אותם.
היא הייתה אישה טובה מאוד. כן.
בעלה היה בכנסייה. כן.
איך קראו לה. לאישה הזאת?
סופיה. היא. היא מתה כבר מזמן. כן. כן.
היא הייתה אז מבוגרת כשהיא הכניסה אותך?
היא הייתה צעירה עוד.
היה לה ילדים קטנים. כן.
היו בבית ילדים קטנים גם?
בטח. כן. עוד ילדה ילדים אחרי שאני יצאתי. כן.
אז את. אז היא מכניסה אותך.
אה. היא. היא קיבלה אותי. כן.
אבל היה לה כבר ילדה אחת.
אבל היא קיבלה אותי. כן.
תגידי. ואיך את הרגשת קודם. כש.
כשאנשים מגרשים אותך. איך את מרגישה?
את ילדה בת 10-11.
נו מה. אני ידעתי מה שנעשה בגטו ורשה. אני ש.
שמחתי שאני יכולה להסתובב בכפרים
וששקט לי בראש. את מבינה?
אה. שלא מגרשים אותי.
מי שגירש אות. הלכתי הלאה. עד שהגעתי אליה.
לא התייאשת?
לא. לא. ובסוף היא קיבלה אותי.
כן. היא קיבלה אותי.
בעלה אפילו לא היה בבית.
היה ב. בכנסייה. כן.
אז היא מחליפה לך בגדים ויכ.
כן. בגדים. וכיבסה ו. ו. נת.
כמו הבת. היה. היה לה כבר ילדה קטנה ו. כן.
אז בע.
עד היום אני מתכתבת איתה. כן.
ואז בעלה חוזר מהכנסייה.
ומה הוא אומר כשהוא רואה אותך?
לא עושה שום דבר.
הוא לא יכול היה להגיד שום דבר.
הוא היה סנדלר בטב. ב. מ. מקצועו.
הוא היה חרוץ מאוד. הוא גם עבד בחקלאות וגם היה סנדלר.
ובאו אליו הרבה אנשים לתקן ו. וזה.
וידעו שאני יהודייה.
אבל לא נגעו בי לא.
לא. אף אחד לא הלשין עליי.
השכנים גם ידעו?
כולם ידעו. רק היה שם זוג אחד.
בחור אחד. שהוא רצה להלשין עליי. ובדרך. אה.
הוא שבר את הרגליים ונפל ולא. לא הגיע.
לא הגיע לעיר ול. להלשין עליי.
זה אני זוכרת.
כשאת.
אבל ככה. כולם ידעו שאני יהודייה שמה.
בכל הכפר. אבל אף אחד.
את היית גם יוצאת ומסתובבת בתוך הכפר?
כן.
חיית בגלוי. מה שנקרא?
אב. אני עבדתי בכפר.
באצלם בבית הייתי.
רק באצלם. אבל הם הכירו אותי.
הכפר הכיר אותי שאני.
אבל על ידה גרה אחותה גם כן.
היה לי עוד בית שמה.
אחותה הייתה גרה.
והייתי באה הרבה אליה גם כן.
היית אז כשאת חושבת על עצמך.
את היית אז ילדה מאוד עצובה?
אה. ש?
את היית אז ילדה מאוד עצובה?
כן. לא. אה. כל הזמן חשבתי על הבית.
על המשפחה. אבל ידעתי שכבר הם אינם.
כבר ידעתי. אני ברחתי מגטו ורשה. כבר הם.
ההורים לא היו וזה. בטח.
אז הייתה לך.
אחותי. הייתה לי אחות אחת שהייתה ברוסיה.
אני ז. כל פעם זכרתי את האחות הזאת.
ובאמת אנח. אנחנו ב. ב. בקשרים.
היא הייתה פה ו. כמה שנים.
היא נפטרה. אבל הילדים במ.
מאוד בקשר איתי. כן.
ואיך את הרגשת? איך את הרגשת כשאת.
כשאת נשארת ילדה די לבד בעולם.
בכפר הזה עם הגויים?
למדתי לחיות עם זה.
למדתי לחיות עם זה. לא. לא היה לי ברירה.
מה. מה יכולתי לעשות?
היית רוב הזמן בתוך הבית שלהם?
מה עשית שם בתוך הבית?
אהה.
עבדת אצ. עזרת להם הבית?
בשדות עבדתי. בשדות.
לא בבית. אה. הוא היה חקלאי. אבל היה. כן.
אז עזרת לו בשדות?
כן. כן. כן. עבדתי.
היה אחר כך עוד יהודי מצרפת. שהוא גם קיבל.
הוא אהב לקבל אנשים.
ועבדו גם. אה. הוא עבד אצלו גם כן. כן.
ואנחנו התיידדנו. כן.
זאת הייתה עבודה פיזית קשה?
אה. לא נורא. לא נורא.
נשארתי בחיים.
ותמורת העבודה. הוא נתן לך אוכל. להמשיך לחיות שם?
לא. אחר כך. הייתי שמה.
את חיית שם ממש?
הייתי וישנתי ואכלתי ו.
הם התנהגו אליך יפה?
היא הייתה משהו מיוחד. היא הייתה נהדרת.
היא ניסתה לנחם אותך. לעודד אותך?
מאוד מאוד הייתה. מאוד מאוד.
היא הייתה מ. תופרת לי בגדים ולבת שלה.
אותו דבר. כן היא.
הייתה נהדרת אליי. כן. היה קשרים.
אז כשאני התחתנתי ובאתי לארץ.
אני. היה ל. היה לי קשר איתה. כן.
היא הייתה הולכת לכ. הם היו הולכים לכנסיה?
א. אני הזמנתי אותם.
הם היו פה פעם בר. ארץ. זה.
הם היו הולכים לכנסייה?
כן. כן. הם אהבו את הכנסייה.
הם היו דתיים. כן.
ואת גם היית הולכת איתם?
לא. כי זה היה בעיר שלי. ואני פחדתי. פחדתי ש.
שיכירו אותך.
שיכירו אותי כן. אה. פולנים. כן. אני לא הלכתי.
אני יודעת איפה. אה.
הם הלכו לכנסייה הזאתי. כן.
לא הלכתי. פחדתי.
אנחנו. אנחנו יודעים שבפולין.
אם היו תופסים. אה. פולנים שמחביאים יהודים.
היו יכולים לרצוח את כל המשפחה על זה.
אה. ב. כן. כן.
הם היו בס. הם סיכנו את חייהם למענך. את.
כן. זה כן נכון.
את הבנת את זה.
בטח שהבנתי.
שהם סיכנו את חייהם?
בטח שהבנתי את זה. כן. בטח.
הם סיכנו את החיים.
אבל הם לא פ. היא לא פחדה.
היא אמרה לי כל הזמן. היא לא מפחדת.
היא לא. היא לא מפחדת מאף אחד ו. וזהו זה.
היא החליטה לקחת אותי וזהו.
והם לא ביקשו ממך להסתתר שם בבית.
לא להסתובב. שלא תבלטי. שלא יראו אותך?
אה. לא.
מה הם אמרו לכל השכנים?
לא. אני עבדתי בשדה שמה.
הייתי חופשייה. מה. לא הייתי בתוך הבית.
זאת אומרת שכולם שם ידעו?
לא. אבל היה פעם שבאו לחפש אותי. אז היא הח.
החביא אותי. והחביא אותי בתוך הקש.
בתוך ה. זה. רפת שמה. כן.
מי בא לחפש אותך?
הבעל. אה. אהה. באו גרמנים.
אני לא יודעת. אני לא זוכרת.
או גרמנים או פולנים. באו לחפש אותי.
מישהו הלשין עליי. אבל לא מצאו אותי.
כי הוא החביא אותי בתוך הקש
וסגר אותי עם הקש ולא. לא מצאו אותי.
היו זמנים. מה לעשות?
זה היה מפחיד.
מאוד.
הקטע הזה שאת צריכה להסתתר בקש?
מאוד. נו מה?
בטח מפחיד. מאוד. בטח.
כן. בדרך כלל היה לי נעים לי שמה.
היא הייתה אישה מאוד.
מאוד נחמדה. מאוד טובה.
אני אחרי המלחמה הלכתי לשמה.
הבת. הבת גרה על ידה.
הם כבר אינם כמובן.
הייתי בבית הקברות שמה גם ל. לנחם. כן.
את אומרת שכנראה אחד השכנים רצה להלשין יום אחד.
כן. הם אחד. הם ניסו להלשין.
כן. אבל הם. ב. בדרך הם נפלו ולא. לא.
לא הגיעו. לא הגיעו למטרה שלהם. לא.
אבל הם ידעו ש. כולם שאני יהודייה שמה. ידעו.
הם הכירו. תראי. הם מכירים אנשים ישר.
וכש. כש. כשהזמן קצת התקדם. את. אה.
היו לך מחשבות לנסות כן ל. ל. להיכנס שוב לגטו.
לראות מה קורה עם אחותך אולי?
לא. לשמה לא. לא. רציתי רק ל. להכיר.
ידעתי שיש לי אחות שהייתה ברוסיה. ו.
אה. חשבתי רק עליה.
להיפגש איתה אחרי המלחמה.
זאת אומרת. את כבר הבנת שאם יש סיכוי שתפגשי מישהי
זה את האחות הזאת ולא את האחות שבתוך הגטו?
לא. כבר ידעתי מי שלא נמצאת ומי של.
אף אחד לא נשאר שמה כבר. כי. את מבינה?
את שמעת על המרד? את שמעת מה קרה בוורשה כשהיית בכפר?
אה. כן. כן. שמעתי גם כן ב.
שמעת שחיסלו את הש.
אני ראיתי את השמ.
מה ראית?
את ה. ב. בלילה ראו את השמיים האדומים.
זה ראינו מהכפר שאני הייתי עוד.
אבל כל השמיים היו אדומים. בערו. בטח. ראינו.
אנחנו מדברים על אפריל 43'. כשבעצם.
אה. אח. בזמן המרד ושורפים את הגטו.
אז את הבנת ששורפים את הגטו?
ידעתי את הכל. כן.
ידעתי. מה. מהם.
הם סיפרו. הפולנים?
היא. היא הייתה. הגויה.
הייתה הולכת עם הדברים שלה.
היא הייתה מוכרת בעיר.
ושמה היא שמעה והיא ידעה יותר זה דברים מאשר בכפר יודעים.
היא יודעת את הכל והיא באה וסיפרה. כן.
ואיך התמודדת עם הידיעה הזאת ששרפו הכל בוורשה?
מה. מה. מה אני יכולתי לעשות?
אני הייתי שמחה מאוד שיש לי
מקום ושאני יכולה להישאר שמה. מה.
ידעתי שמי שנמצא מהמשפחה שלי. לא.
לא היו כבר בגטו ורשה.
אנשים היו. האחות הייתה ברוסיה.
באמת פגשתי אותה אחרי זה.
אבל האחות שהייתה בגטו ורשה. את לא היית בטוחה מה קורה.
זאת ששלחה אותי.
כן. את לא היית בטוחה מה קורה איתה?
לא. והיא לא הייתה כבר. אה. הודיעו לי. כן.
אז אמרו לי כבר אנשים שראו אותה.
כן. שהיא נגמרה. מה. מה יכלה לעשות?
אבל היא בכוח גירשה אותי.
נכון. האחות הגדולה. היא גירשה אותי.
מה קרה לאחות הזאתי?
איך היא נפטרה. את יודעת?
מה עלה בגורלה בגטו?
גורלה היה רע כמו כל היהודים שמה.
מה. היא מתה. אה.
לא היה לה ברירה כבר.
היא נשארה לבד ו.
יהודי אחד מהעיר שלנו ראה אותה גם כן.
אז הוא סיפר לי. כן.
מה הוא סיפר לך?
שהוא פגש אותה. שהסתובבה ברחובות. מה?
ולבד בבית לא יכלה להישאר. אז.
אה. היא הסתובבה ברחובות. היא מג. גמרה.
נגמרה. כן. אה. זאת הבת דו. אחותי הגדולה. כן.
יש לי תמונה שלה פה.
אז את נמצאת בכפר.
קצת. קצת מסתובבת בשדות.
כל הזמן חשבתי על כל המשפחה.
את רוצה לשאול אותי כ. על זה בטח. לא?
אה. כל הזמן חלמתי עליהם. ישבתי בלבד.
הייתי רואה פרה שמה.
היא היה נותן לי פרה לזה.
בסדר. להעסיק אותי.
ישבתי בשדה ו. זה לא היה עבודה קשה.
לשבת ול. זהו. אבל כל הזמן חלמתי רק.
אה. חשבתי על האחים. על האחיות. על ה.
על ההורים. על כל המשפחה. מה את חושבת?
מה קרה לאח שלך שהיה אילם?
האא. אה. תפסו אותו.
והיה בבית סוהר שמה ל.
לכל האלה. כי. אבל לא.
לא. לא ראו אותו יותר.
הוא לא יצא משמה יותר.
הוא לא יצא משם.
כנראה הגרמנים גם גמרו עם כל האלה. כן.
גרמנים היו נכנסים שם לכפר.
איפה שהסתתרת. לפעמים?
הגרמנים טיילו בכפר. ב. אה.
הייתה שם נוכחות לפעמים?
לא. לא. כפר לא ראיתי אותם.
או שלא כל כך?
בכפר שאני הייתי. לא ראיתי אותם.
לא ראית אותם?
לא. לא. לא. בעיר כן. בעיר.
בעיירות היו מ. מסתובבים. אבל בכפר לא.
הייתה שם. אה. איזושהי פעילות
בכפר של מחתרת שאת יודעת עליה?
לא. לא היה. לא היה מחתרת. לא היה.
אבל הם כולם ידעו. הפולנים.
אם את תשאלי אותי. הם כולם ידעו שאני יהודייה.
הם כולם ידעו אבל אף אחד.
הם. אחד הלכה ל.
הלך להלשין ונפל ושבר את הרגליים. כן.
זה אני זוכרת כמו עכשיו. כן.
אבל לא. לא.
היה להם ז. היה להם שם בזמן המלחמה מספיק אוכל?
אנחנו יודעים שגם הפולנים סבלו מרעב.
כן. כן. לא. היה להם.
היה להם. היה להם בתת.
ב. אממ. עופות. והיה להם את הפ.
פרה. פרה אחת היא הייתה עשי.
היא לא הייתה עשירה גדולה.
אבל היה להם לח.
לחיים של. והוא היה גם סנדלר. הוא עבד.
אז באו מהמוש. הרבה מהכפר והיו נותנים לו עבודה.
הם ידעו ל. להסתדר יפה מאוד. כן.
היה לו לחיות. כן.
את. אה. בתור ילדה.
את הולכת וגדלה. את כבר נהיית נערה צעירה.
הילדות בעצם נקטעה לך בגיל מאוד צעיר.
ואת מבינה ששרפו כבר את גטו ורשה.
אה. ראיתי את ה. את ה.
ראית אותה.
בלילה. אז בלילה ראיתי את הש.
את השמיים שהם אדומים. אז בערו. כן.
האם כשהיית שם בכפר הבנת שיהודי אירופה כולה נרדפים?
שכל יהודי אירופה נרדפים בצורה מאוד קשה?
את זה לא. לא. על כל י.
לא. לא על. יד. נו.
בגטו ורשה היו כל כך הרבה יהודים שמה.
ידעתי שפה. שמה זה.
זה הסוף. שמה זה הסוף. כן.
ואני. גם היא סיפרה לי.
האישה הייתה מוכרת. היא הייתה הולכת לעיר ומוכר.
והיא הייתה רואה הרבה דברים שהיא באה וסיפרה. כן.
כן. על היהודים מה שעשו. מה.
מ. בעיר בכלל לא היה יהודים.
כולם ברחו לגטו. כן?
איי. היו זמנים.
מה לעשות?
את זוכרת גם רגעים נחמדים שהיו לך בכפר. שאת.
את צוחקת. שאת נהנית ממשהו?
בכפרים? כן. כן. כן. היא הייתה מאוד טובה אליי.
והיא תמיד תפרה לבת שלה.
תפרה גם בשבילי. תמיד. היא ה.
לא רצתה לקפח אותי. כן.
היא מאוד ג. דאגה לי ואהבה אותי. כן.
היא הייתה טו. אישה טובה מאוד הייתה. כן.
ילדות ב-Grodzisk Mazowiecki; כיבוש גרמני בספטמבר 1939; חטיפות לעבודות כפייה; החרמות רכוש; חילול בית הכנסת; גירוש לגטו Warszawa; טלאי צהוב; מות ההורים מרעב; הברחות מזון; משטרה יהודית; בריחה מגטו Warszawa ב-1942; שוטטות בכפרים באזור; מסתור ב-Osowiec; החיים בכפר; שחרור בידי הרוסים; החיים לאחר המלחמה; עלייה לארץ ישראל ב-1946.
מספר פריט
9902333
שם פרטי
שושנה
שם משפחה
אברבוך
שם נעורים
בריטמן
תאריך לידה
1931
מקום לידה
Grodzisk Mazowiecki, פולין
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
22/05/2012
תקופת החומר עד
22/05/2012
מוסר החומר
אברבוך בריטמן שושנה
מקור
כן
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני