Yad Vashem logo

עדות של ויבר זוסקינד טוני טאובה ילידת 1927 Antwerpen, בלגיה על רדיפות יהודי Antwerpen ועל בריחה לשוויץ

Testimony
null
null
null
null
אז אבא הוא יליד בוכניה.
כן.
ולסבא קראו דוד.
כן.
איך קראו לסבתא?
נחה.
את יודעת. אה. מתי הם הגיעו מ. מבוכניה לאנטוורפן?
כן. כן. הם.
אה. אה. הם הג.
הסבא. אה. דוד לא הגיע.
האבא שלי הגיע כעלם צעיר במ. אממ.
לפני מלחמת העולם הראשונה. ובזמ.
מלחמת העולם הראשונה הוא ברח עם הילדים שלו.
עם אשתו הראשונה. להולנד כי.
אבא שלך?
האבא שלי.
כן.
אבא שלי. וחלק של הילדים נולדו בהולנד וחלק בבלגיה.
משום שהולנד לא הייתה.
אה. מתחת לשלטון הגרמני.
הולנד הייתה ניטרלית במלחמת העולם הראשונה.
ניטרלית. כן. כן.
ואימי הגיעה יותר מאוחר.
אמי הגיעה לבלגיה.
אה. אחרי מלחמת העולם הראשונה.
מה היה שמה של אמא?
מלה לאה גוטקולט.
היא הייתה אשתו השנייה של אבי.
לאבא שלי היו. אה.
עם אשתו הראשונה 9 ילדים וה. אה.
אשתו נפטרה ממחלה קשה שהילדים עוד היו קטנים.
ואמא שלי. אה.
היה לה. אה. בעומ.
במלחמת עולם הראשונה היה לה. אה.
חבר שהוא נהרג במלחמה.
והיא הגיעה אחרי המלחמה לבלגיה.
והיא הייתה מאוד דתית ואבא שלי היה תלמיד חכם מאוד גדול.
ואמא שלי התחתנה איתו שלא.
קשה להבין. אישה צעירה עם לי.
9 ילדים. אה. חלק היו כבר נשואים. אה.
רק בגלל חוכמתו הרבה.
היא העריצה. היא. אה.
בעצם עד היום. עד היום הזה.
אין היום. עד.
כל עוד שהיא הייתה חיה עד.
היה לה רק דבר אחד חשוב.
אם הבן אדם תלמיד חכם או לא.
אה. אמא שלך הגיעה לבד לבלגיה או עם המשפחה?
כן. היא הגיעה לבד. היא הגיעה לבד.
ומאיפה. איפה היא נולדה בפולין. אמא?
אמא נולדה בשדליץ שזה בכ.
אה. בכיוון. אה.
רוסיה. מוורשה מזרחה.
וכשאמא וגם אבא.
כשהם מגיעים בעצם לבלגיה.
הכוונה שלהם הייתה. אנחנו יודעים שהרבה מיהודי אנטוורפן.
כן.
פשוט נתקעו באנטוורפן כי
זאת הייתה עיר נמל. הם רצו להמשיך.
כן.
מערבה.
הם רצו לממ. אמא שלי לא.
אמא שלי הגיעה לאנטוורפן.
היו שמה. אה.
ידידים של המשפחה.
כן.
שמ. אה. המליצו שהיא תבוא.
ואבא שלי אני. אה.
לא. לא. אני לא חושבת כי היו
לו 9 אחים ואחיות שכולם ישבו באנטוורפן.
אוקיי. זאת אומרת. הייתה כבר.
היו כבר קרובים ב. בעיר.
היו. זאת אומרת ש. אה.
שזה היה שבט גדול מאוד.
כמה י.
שמהשבט הזאת. אה.
השבט הזה נשארו מעטי מעט.
תכף נשמע מדוע. תאמרי לי.
כמה ילדים משותפים היו לאבא ולאמא?
2. האח הזה פה.
שאיך קוראים לו? איך קראו לו?
דוד. דוד זיסקינד.
זאת אומרת. גם לאבא קראו דוד וגם לבן קראו דוד?
לא. לאבא קראו שלמה. לסבא קראו דוד.
אה. סליחה. לסבא. אז הוא נקרא על שם הסבא.
הוא דוד. הוא. הוא דוד בן שלמה. שלמה.
סליחה.
שלמה בן דוד.
סליחה. טעיתי. התבלבלתי.
אה. והוא היה קטן ממך או גדול ממך?
לא. הוא היה שנה וחצי מעליי.
אנחנו עברנו את כל המלחמה ביחד.
תכף נשמע. תגידי. אה.
ממה אבא שלך התפרנס? ממה התפרנסתם?
מ. מיהלומים. זאת אומרת. הוא לא היה.
הוא היה מתווך יהלומים. ומ.
ואיך ה.
מאז שאני. שאני.
אה. הוא מת מאוד מו.
שאני הייתי ילדה מ.
אה. ניתוח. אה.
שהיום לא היו מתים מזה.
משהו לא רציני.
אבל לא היה אז עוד. אה.
פניצילין והוא קיבל אינפקציה ומת.
את גדלת בבית גם עם חלק מהילדים שלו שעוד היו בבית?
אני גד. שיינ. כן.
אה. כן. אני גדלתי עם. אה.
4 ילדים הק. הכי קטנים של אבי.
החמישי התחתן שאני הייתי קטנה.
והאחרים התחתנו בהמשך.
ומאלה שאני גדלתי איתם אף אחד לא נח.
אף אחד לא עבר את השואה.
הגדולים עברו את השואה כי הם. אה.
היו כבר יותר גדולים ובפר. אה.
בפרוץ המלחמה הם פשוט ברחו למ.
מעבר לים. הם כבר התפרנסו לבד וכבר היה להם.
אממ. היו להם אפשרויות אחרות.
והקטנים לא שרדו?
לא.
איך קראו להם?
לא. לא. מה זאת אומרת לא שרדו?
אה. החלק כבר היה נשוי עם יל. עם תינוקות.
אה. אני מבינה. אני מבינה. איך קראו להם?
לאחים שגדלת איתם ושלא שרדו את המלחמה.
אנ. יש לי את התמונות. אה. שאני הכנתי ל.
אנחנו אחר כך נצלם.
רק ת. אם את יכולה לציין את השמות.
אה. כ. כן. לואי.
ואפי זה אברהם. ובקי זה רבקה. ופאולה זה פאולה.
לואי. אפי. פאולה. בקי ויעקב.
ואני מבינה שלחלקם כבר היו תינוקות. ילדים קטנים?
כן.
זאת אומרת.
ולחלקם. חלקם סיפו.
מאחות אחת שמאוד אהובה עליי הייתה כי הם פשוט.
אני הייתי קטנה אז הם. אממ.
הייתה לה ילדה וילד.
והיא הלכה עם הילד לאושוויץ.
והילדה הוסתרה ונשארה בחיים
וניצלה על ידי משפחת ונלומל.
ולימים הם לא רצו להחזיר אותה והמשפחה שנותרה
אחר כך היו צריכים לעשות משפטים ואיכשהו קיבלו אותה.
ואחרי המלחמה בבלגיה היא הייתה. אה.
השופטים נטו לזה לא להחזיר את הילדים.
כי הם אמרו שמ.
אה. לילדים טוב אצל ה. את.
אצל הממי השנייה.
ואיכשהו היא הוח. הוחזרה.
איך קראו לה?
אה. רמונד.
ואיך קראו ל. לא. לאח ש.
לואי.
לואי.
לואי. והוא לקח. אה.
הרי לו רק היה ילד אחד והוא לקח אותה לארצות
הברית ולימים היא התחתנה עם. אה.
יקה. זאת אומרת עם פליט יהודי מברלין בארצות הברית.
וילדו. אה. 4 ילדים.
אחר כך היא נפטרה מסרטן.
אבל היא השאירה שבט שלם שנשארו. אה.
דתיים. לא דתיים. אה.
לא חרדים. אלא דתיים.
ומ. דווקא. אה.
יש לי תמונה של שבט שלם מילדה אחת.
מהילדה הקטנה שהוסתרה.
שהוסתרה. ויש לי ש. אה.
תמונה מהבחור שהסתיר אותה.
בואי. בואי נחזור. אה. אחורה קצת.
כן. ועוד ילדה אחת מאחות אחרת.
מפאולה. הוסתרה ומ. אה.
האבא שלה חזר והוא לא רצה. אה.
והוא נסע ל. ל.
ל. למ. מערב. מערב?
כן. מערב. אה. אמריקה.
והוא כל כך אהב את אשתו שהוא לא רצה קשר איתנו שהוא. אה.
שהוא רואה מישהו מהמשפחה הוא נשבר.
והיא גדלה ויש לה משפחה מורחבת.
ואישה נפלאה. נפלאה. היא.
זאת אומרת. את מדברת על 2. אה. אח.
הנו. ה. האלה. הניצולים.
2 אחייניות שלך בעצם.
כן.
שהוסתרו.
כן.
וניצלו והקימו משפחות לתפארת.
לתפארת.
כששאר המשפחה כמעט כולה הוכחדה.
כן.
אני רוצה אבל לחזור לחיים שלכם באנטוורפן.
את אומרת שאבא התעסק.
היה מתווך. אה. יהלומים?
כן.
איך היה המצב הכלכלי בבית?
אה. תראי. אני לא יודעת.
אני מבינה עכשיו ש.
שהיה מאוד. זאת אומרת. אה. י.
היו 2 תקופות.
עד שאבא מת.
ואחרי שאבא מת. ואחר כך. אה. נ.
אבא מת ב-36'.
והמלחמה פרצה בעצם בספטמבר 39' שאי.
ברשותך אני רוצה אבל.
כן.
שנדבר קצת על השנים של הרבה לפני המלחמה. אני רוצה להבין.
כן. כן. אבל אז. אני רוצה להגיד. המ.
כן.
שנים האלה. אממ. היה.
אנחנו גרנו בדירה מ. אה.
בבלגיה. אה. דירות היו כולם בסדר. זאת אומרת.
שזה לא הם. אני מבינה עכשיו שלאמא שלי היה קשה.
אבל אף פעם לא.
לא היה חסר לי. זאת אומרת. אממ.
הייתי בין החברות או בין כולם. אממ. בסדר. זה.
אממ. ב. ב. הייתי בת.
מהר מאוד בתנועת נוער. אה.
צעצועים קנו מעט מאוד.
אבל אני חושבת שזה לא הייתה בעיה של כסף אלא
בעיה של מנטליות. אה.
רק היה חשוב הלימודים.
והיא באמת. האמא שלי קנתה לי חומרי לימוד.
אממ. היא קנתה לי שהייתי ילדה אנ. אה.
אממ. קופסה עם.
אממ. קומפס. את יודעת מה זה קומפס?
שעושים עיגולים. איך קוראים לזה?
מכשיר שעושה עיגולים.
מחוגה.
מחוגה. אממ. אה.
קופסה של מחוגה מ.
הכי יקרה שהייתה.
זאת אומרת אף פעם.
יש לי אותה. אה. ברחתי איתה.
ואנ. אנ. היו לנו דברים מאוד יפים. אה.
עובדה שאמא. אה.
מרוב מ. היא. היא. בנ.
לפני. אה. שהיה מצב הכי הכי קשה.
היא יכלה למכור את כל כלי הכסף ומכ.
מהסכום הזה היא קנתה לנו ניירות מזויפים.
אה. זה בהמשך.
אז זאת אומרת. היה לנו.
היו לנו הרבה דברי ערך. אבל. אה.
שאבא מת אני חושבת שהפרנסה זה היה לה קשה.
אבל. אה. הבית היה מאוד מאוד מסודר.
את אומרת שאבא היה.
אה. חסיד. אה.
באבוב.
באבוב. איך התנהל הבית שלך
מבחינה יהודית כשאבא עוד היה בחיים?
אה. בח. אה.
בשבילי היה הדבר הכי חשוב.
הוא התפלל ב. ב.
בסמדריש. את יודעת מה זה בסמדריש?
זה בית מדרש.
והד. זה היה בית מדרש של חסידי באבוב.
וכפרס אני קיבלתי תמיד שמו.
היה לי מותר ללוות אותו.
וזאת הייתה בשבילי החוויה כמו שעכשיו אני ני.
יש לי נינים כבר ג. די גדולים.
אני לא. אין מתנה יותר יפה שאני יכולה לתת
להם אלא שאני יכולתי ללכת עם אבא לבית הכנסת.
והייתה לו טלית ענקית.
ואני זוכרת דבר אחד.
המקום הכי טוב לי היה שהוא ישב ב.
בספסלים האלה עם הקלאפות ואני בין הרגליים שלו והטלית.
ואני הר. אף פעם עוד לא הרגשתי כל כך טוב.
כל כך מוגנת כמו שם.
את זה. אה.
ו. ומ. שנ.
האבא שלי נתן לי יד שהלכנו הביתה וכבר הייתי ילדה.
אה. זה לא היה מקובל. וה.
האחיות הגדולות אמרו תמיד: "היא כן". קינאו.
את היית בעצם הילדה הכי קטנה של אבא?
כן.
נכון?
כן.
הייתה לך. היה לך איזה מעמד במשפחה. בתור הקטנה?
אה. אני לא יכולה להגיד את זה כי אני לא מבינה מספיק.
אבל הוא מאוד אהב אותי ואני הייתי ב.
בוא נגיד מתחת לכנפיים שלו.
אמא הייתה ה. אה.
אני חושבת שת. זאת הייתה אמא הכי.
אה. אין היום אימהות כאלה. אין.
אני מאוד רחוקה ממנה. א.
אני לא אמא רעה אבל אני לא.
לא קרובה אליה. כי היא הבינה.
אממ. מה לדרוש מאיתנו.
וגם בתקופות מאוד קשות.
אממ. יכולנו. אה. להרים ראש רק בגלל זה.
אה. היא. היא. ה.
היה לה מאוד קשה.
היה לה מאוד קשה כי היא הייתה לבד ב.
זאת אומרת. אה.
היא הביאה. היא הביאה. אה.
בנות של החברה הכי טובה שלה משדלץ לאנטוורפן.
לפני המלחמה?
כן. הרבה לפני המלחמה.
הרבה. זאת אומרת ש.
שהם גדלו לידינו.
זאת אומרת שהייתה חבורה של חברות של אמא ובנות של חברות.
שזה היה כמו מ.
כמו משפחה. כי אמא בכל אופן לא הייתה. ה.
הייתה אשתו השנייה.
והד. הילדים ה.
הגדולים היו כבר גדולים. זה.
היו כבר קליקות שלמות והיה.
לאבא שלי היו 9 אחים ואחיות.
וב. בחתונות ובר מצוות כמעט לא היו.
היה אולם ל.
רק להזמין את אלה.
זאת אומרת. את מדברת על משפחה מאוד גדולה. משפחה מורחבת.
כן. משפחה מורחבת ש.
שהמשפ. המשפחה זה העוגן.
הכל סביב המשפחה. כל החיים החברתיים ס.
כן. ל. למרות. לאמא שלי לא היה לה.
אממ. אממ. אממ. היא לא הייתה מעורה.
אממ. כמו. אממ.
בוא נגיד כמו שאשתו הראשונה.
אממ. אד. אה.
ז. היה לה מעמד קשה.
מה. מה היא שפת אימך?
איזה שפה דיברתם בבית?
בבית דיברנו יידיש ו. ופלמית.
אז.
אממ. אמא דיברה פלמית אבל לא.
לא. לא יודעת.
היא לא ידעה לכתוב בפלמית.
היא ידעה לכתוב ב.
בפולנית וב. וביידיש וגם היא
כתבה ביידיש עם אותיות לטיניות.
ויש לי גלויות. כמה גלויות ממנה.
ואת. איזה שפה את דיברת בתור ילדה קטנה?
פ. בעיקר פלמית.
אבל בני עקיבא נענשנו אם לא דיברנו יידיש.
תכף נדבר על בני עקיבא.
זאת אומרת. בתור ילדה.
שפת אמך היא פלמית.
אני. אממ. אני.
אני עד היום הזה לא יודעת. אה.
כי. אה. כי. פלמית ויידיש.
אוקיי.
אה. היידיש היה.
אני. אני. לא יודעת.
אני יודעת שענינו בפלמית אבל.
הבנתם את היידיש מעולה?
לא. אני מדברת יידיש. אה.
אוקיי. אממ. האזור שגרתם בו באנטוורפן זה היה
אזור שגרו בו בעיקר יהודים?
כן. אה. לא בעיק. ב.
בוא נגיד. אה. אני.
אם אני יכולה להעריך את זה.
זה היה נקרא הרובע היהודי אבל היו גם הרבה לא יהודים.
וכשאנחנו אומרים יהודים אנחנו
מדברים על יהודים מה שנקרא אוסטיודן.
אה. יהודים שמדברים יידיש ש. ש.
כן.
מהגרים ממזרח אירופה בעיקר.
כן. זאת אומרת.
זאת אומרת. אממ.
זה היה בעיר. בתוך העיר.
ממש במרכז העיר ו.
כי היהודים ש. שהתחילו להת. שי. יותר.
אני לא יכולה להגיד את המילה להתבולל.
אבל שהתאקלמו יותר מבחינה כלכלית וחברתית ותרבותית.
אז הם יצאו מחוץ לעיר. הם יצאו מ.
מחוץ לעיר לווילות ולכל מיני.
אנחנו גרנו בתוך העיר. במרכז. ברובע היהודי.
את יכולה לתאר לי שבת שעשו אצלכם בבית?
שבת או איזשהו חג שאת זוכרת ככה את ה. משלב ההכנות?
כן. תראי. ל. ל.
אפילו שאמא שלי התאלמנה לא.
אני. אנחנו לא הבנו ולא.
רק אחר כך אני הרבה פעמים חשבתי על זה.
היא עשתה כל.
לכל שבת חלות בבית.
והריח הזה רודף אותי.
וגם שהיינו רק היא ואחי ואני.
ואנחנו היינו ילדים. אז. אה.
אז א' גם לימדה אותי ואני חושבת שאני היחידה בין
כל אלה שיודעת לקלוע חלה עם 6 צמות.
שישייה. ו. ואת הברכות. אה.
כמובן שלק. ל. ל.
לקחת את המעשר ולשרוף אותו. את כל הדינים.
הפרשת חלה. את זוכרת.
הפרשה.
את זוכרת גם שבתות אבל או חגים כשאבא
עדיין בחיים. איך עשיתם?
כן. כן.
אז.
כן. אז זה. אמ.
אני זוכרת זה. זה.
זה בעיקר סעודות.
אה. עם הרבה שירה.
החסידי באבוב אני חו.
א. אני. כן.
והמה שאני הכי זוכרת ומ. אה.
לא ל. לילדים שלי בטח לא.
אנחנו פה באנו. אה.
עם אפס. אממ.
אני זוכרת שאבא שלי למד גמרא.
אני לא זוכרת אותו אחרת.
רק הוא רכון על הגמרא וי.
לפעמים ישבו על ידו. לפעמים לא.
והחדר איפה שאני ישנתי זה לא היה כמו עכשיו חדרי ילדים.
זה היה חדר מרווח מאוד.
ואני זוכרת את המיטה והכל.
אבל אני לא זוכרת 27 בובות ו-80 דובים.
אני זוכרת שאני ישנתי ושמתי תמיד את הראש שלי לכיוון הדלת.
זאת הייתה דלת גדולה כפולה.
ושם היה החדר לימוד של אבא.
את הניגונים שהוא למד.
שהוא רכן על הגמרא.
והניגונים. והניגונים האלה מלווים אותי כל הזמן.
את יכולה אולי לזמזם לנו איזה ניגון?
לא. אני לא יכולה.
אני. זה קשה לי ללב.
אה. והוא ניג. והוא. אממ. זימזם.
אבל הוא היה מאוד מאוד מקובל כתלמיד חכם. ובאו אליו.
אמרו לי. מפולין לשבת איתו ללמוד כמה זמן ו.
אה. ו. האמא שלי לא.
היא לא הייתה צריכה לדרבן אותו כי הוא היה תלמיד חכם.
אבל. אה. אלה. זה היה תוכן חייה.
אממ. באיזה בית ספר את למדת?
איזה חינוך את קיבלת?
אני. כן. א. אנחנו. לבנו.
לבנים היה יסודי תורה ותחכמוני.
וז. לפני מלחמת העולם אז. אה.
לא היו בנות ב. ב. איך שעכ.
מייד אחרי מלחמת העולם בתחכמוני זה גם היה מחלקת בנות.
אני למדתי בבית ספר לא יהודי ובי.
שם. ביום רביעי לא למדו אחרי הצהריים.
ויום רביעי. וביום ראשון הלכנו. אה.
היינו קבוצה של.
לא יודעת. 10–12.
שהלכנו למ. אממ.
בית בורק. מאדאם בורק.
שהיא לימדה לימודי קודש בנות.
והיא ד. דחפה לנו.
היא דחסה אותנו.
לא יאומן כמה היא הצליחה בפעמיים.
חצי יום. להכניס ומ.
אה ל. לא רק ל.
לחנך. אה. ל. ל. ל.
להשפיע. ובעצם היא בנתה את הבנות.
ואני. שאני נמ. באה לבלגיה.
אני תמיד עוברת על יד הבית שלה והדלת אותה הדלת.
אני. אני משתגעת מזה.
אותה דלת. דלת ברזל.
ואותו פעמון. אב.
את. את.
לא נשאר כלום.
את בתור ילדה קטנה ידעת גם.
אה. אלף־בית עברי? ממש. אה.
אני למדתי. עברית לא ידעתי כלום. זאת או.
לא עברית. לשון הקודש מה שנקרא.
לשון הקודש. אז זאת אומרת את הברכות. לא.
פרקי אבות. אה. אממ. אה.
דינים. דינים. את זה היה להם ר.
הכי חשוב שהבת תהיה בת כשרה.
ושתדע לנהל משק בית יהודי כשר.
זה היה. אממ.
אה. אמא שלי גם הוכיחה את זה.
את יכולה לומר.
שהיית. יכלה להסתיר אותנו במנזר ולא הסכימה.
נגיע לזה עוד מעט. את יכולה.
אממ. ככה לנסות.
אהה. לאפיין לי את החברה שלך בתור ילדה קטנה.
מי היו החברות שלך?
תראי. את. זה היה מאוד. אממ.
קשה להבין פה.
אממ. אפשר להגיד.
אדם נורמלי קשה מבין את זה.
היו קלאסות. היו קופ.
קופסאות. אנ. א.
אני ב. בבית הספר מאוד אהבתי.
והיו לי חברות לא יהודיות.
אבל אף פעם לא הלכתי אליהם
לבקר והם אף פעם לא באו אלינו. אף פעם.
זה היה חברות רק לבית הספר?
כן. לא. אבל אם נפגשנו.
או בפארק. אני לא יודעת מה זה. ב. בגן.
כן.
בגינות.
כן.
אז היית. הייתה שמחה גדולה ו. ו.
והיו כמה שאמא שלי הכירה את ה. אה. ב. ב.
בבלגיה די הרבה זמן האימהות הביאו את הילדים לבית ספר.
אה. הלכנו ברגל.
וגם מכיתה א' לומדים פעמיים ביום.
זאת אומרת מ-08:00 עד 12:00
ומ-14:00 עד 16:00 או עד 17:00.
אז היו צריכים לעשות 4 פעמים את הדרך.
אז תמיד. אה.
פגשנו ילדים שהלכו באותו דרך.
גם יהודים וגם לא יהודים.
היו מעט יהודיות. בכיתה שלי היו 3–4 יהודיות.
ואת חושבת. את הרגשת איזשהו הבדל
ביחס בין הילדים הבלגים לילדים הי.
אה. ידענו. ידענו. אממ. א'.
אממ. אה. ההבדלה.
להבדיל בין יהודי ולא יהודי זה היה. אה.
מאוד מכוון גם. אה. אה.
מן הבית. זאת אומרת.
זאת אומרת. אה.
אממ. לא ר.
לא רק ההורים שלי.
אבל החברה לא היו. לא.
לא היו רואים את זה בעין יפה שיש
לילדה או לילד חברים לא יהודים.
ו. ומצידם. מצד של הגויים היו.
תראי. בבלגיה. הם הלוא מתפארים מזה.
הם מתפארים ואולי בצדק. אני לא יודעת.
ש-52% של היהודים ניצלו.
בבלגיה ה. אה.
בבלגיה יש אנטישמים גם היום.
אבל. אממ. זה לא כמו בהולנד.
נכון.
בהולנד. בהולנד 92%. אה. נהרגו.
אחוז הכי גבוה של יהודים נרצחו בהולנד.
בהולנד.
[משובש] התדמית של ההולנדים הטובים.
כן. נטו. אז זאת אומרת. בבלגיה.
ואני הייתי בכמה סימפוזיון. אז.
אה. הבלגים. אה. לכן הם לא רצו לתת גם כמעט. אה.
שהגיעו לשילומים ולכל ה. אממ. רסטורציה. אז.
אממ. הם אמרו: "אנח. אממ. עם הי.
העם הבלגי היה כבוש.
אנחנו לא היינו המ".
גם הצרפתים. הצרפתים ניצלו עוד.
אה. ניצלו 70%.
ברשותך אבל בואי נחזור אחורה.
אחר כך נדבר על הנושאים האלה.
אממ. את יכולה לומר לי משהו אם את יודעת על
ההתנהלות של קהילת היוצאי מזרח אירופה הזאת בתוך אנטוורפן?
בטח הייתה קהילה מסודרת.
כן. קהילה. קהילה מסודרת.
אממ. זאת אומרת. שהיה.
אממ. אה. אבא שלי היה.
אה. חשוב ב.
ב. ב. בבית מדרש.
בבית הכנסת. וגם. אה. ה. אה.
אחים שלי היה להם קול נהדר אז הם ש.
הם גרו. הם הלכו כבר לבית הכנסת הגדול.
זה שאחר כך נשרף.
אבל. אה. והם שם שרו במקהלה וב.
ומ. אממ. אה.
בעזרה לחז. ל. ל.
לחזנים וזה. זה היה מאוד חשוב.
איך. אה. איך החזיקו למשל את בית הכנסת.
את המקווה. את כל הדברים שהיו צריכים. מבחינה פיננסית.
הי. הייתה. הי. הי. הי.
היה מאורגן. היה.
זאת אומרת. מיסים מסודרים?
מאוד מסודר. גם.
גם. גם. אממ. המ. הממסד.
אה. של כשרות ושל דיינים.
ואם היה משהו ספק כשר ספק לא כשר.
והיה מאוד מסודר.
וגם הייתה עזרה. אממ.
עזרה קראו לזה צנטרל. שאנשים היו מאוד.
אממ. אה. זקוקים שהם עזרו.
אה. ה. החיי קהילה הייתה מפותחת.
זאת אומרת. אם יש יהודים עניים.
הם מקבלים עזרה מהקהילה?
כן. כן. כן.
יש ערבות הדדית?
כן. מאוד. הייתה גם ערבות.
גם. גם נפשית.
גם נפשית. כן.
אממ. עד כמה בתור ילדה
את היית חשופה לחיי התרבות באנטוורפן?
ל. לתיאטרון. לקולנוע. לאופרה?
אממ. ה. המ.
האמא שלי למרות שהיא הייתה מאוד מאוד. אה.
אממ. דתייה והיא כנראה בילדות. בלודז'. ב.
שהיא הייתה נערה היא ידעה את כל האופרות.
היא ידעה את כל האופרות.
והיא ידעה הרבה ספרות יידיש.
הייתה שרה את השירים של מ. מ.
של איציק מאנגר ושל גבירטיג ו. אה. ש.
היא תפרה הרבה במכונה.
והיא הייתה שרה ותופרת את כל השירים שאחר כך פה. אה.
ב-50 שנים האחרונות יודעים.
את כל השירים האלה אני ידעתי. אז. אה.
היא הייתה מאוד מאוד. אממ.
אפשר להגיד יידישיסטית.
אה. י. יידישיסטית. כן.
היא לא. היא לא רצתה שאני אעלה ארצה.
לא רצתה. היא אמרה שאסור להביא.
ל. לקרב את הצ.
לקרב את הגאולה לפני הזמן?
אסור לקרב וצריך לחכות.
למרות שהיה. היו לה.
הייתה לה משפחה פה.
את מדברת על לפני המלחמה?
כן. אני את האמא שלי רק. אה.
רק עד 42' שאני ברחתי. לא.
היא כבר אין לי. אנ.
מגיל 15 היא איננה.
אממ. עד כמה באמת. אהה.
הייתה זיקה לציונות או מודעות למה שקורה מב.
אני מבינה שאמא לא הייתה בעניין?
לא. ל. היא הייתה ב. היא.
ואיך. אממ. היא.
היא בקושי הסכימה שאני אלך לבני עקיבא.
אבל אני אנ.
זה היה ב-38' וכבר אז היו הרבה אנטישמים.
זה. האנטישמיות עלתה בגלל שההשפעה של היטלר כבר היה.
עד. סליחה אני קוטעת אותך.
כן.
רגע. את זוכרת גם אנטישמיות לפני.
או את יודעת על קיומה של אנטישמיות ב. בשנות ה-30'.
המוקדמות.
המוקדמות יותר?
אני לא יכולה להגיד את זה כי עליתי קטנה מדי.
אני לא יודעת. אממ.
אה. אם זה אנ. היה.
אה. אנטישמי. אה.
זה היה אחר.
זאת אומרת. אנחנו ידענו שאנחנו אחרים.
עליך אפשר היה לראות בתור ילדה
שאת ילדה יהודייה כשהיית הולכת ברחוב לפי המראה?
אה. אה. ל. על האמא אפשר היה.
כי אמא לבשה.
אה. בגדים של יהודייה. ולא לבשה.
אה. אחת הבעיות שתפסו אותה אחר כך ל. ל.
הגרמנים תפסו אותה לאושוויץ היה שהיא לא.
היא לא לבשה ב. לו.
אם היא הייתה. כי המ.
הפנים שלה לא היו מובהקים פנים של יהודי.
אני אראה לך את התמונה. אה.
והיא לא הייתה יכולה ללבוש.
אה. בשבילה זה היה נראה כמו להתחפש.
זאת אומרת. ל. לבגד של.
הלבוש היה חלק ממנה.
ממנה.
תכף נדבר על. אה. ועל מה קרה עם הלבוש שלה בהמשך.
אני הל. אני.
אני יכולתי לעבור כי דיברנו. אה. פלט. אה.
כי דיברנו את הדיאלקט והיינו מאוד מעורים ב.
אבל. אה. אני הייתי בבנ. הבני עקיבא.
מאיזה גיל את הולכת לבני עקיבא?
בגיל 11. אבל מ. אה.
בבני עקיבא זה לא כמו שאתם חושבים עכשיו.
זה היה בערך בית שני כי לא
נתנו לי ללכת לשכנה שהיו ילדים בגיל שלי.
שהיו גויים. ו.
אה. אמא לא רצתה כל כך. אה. ל.
למשל טיול בני עקיבא לא ב.
אין בכלל כ. שאלה.
אז זה היה בנים ובנות.
היום לא. היום הם הקצינו. אה.
ושאני אצא ל. ל. ל.
‮לטיול עם בנים זה בכלל ‭out‬.‬
אבל. אממ. אבל.
אה. אה. דבר אחד היה. זה היו יהודים.
והיו יהודים ש.
שכיבדו את השבת וכיבדו את החגים.
וזה היו דתיים לא פחו.
מה עשי. מה. מה עשיתם שם.
מה את זוכרת מהפעילויות שם בבני עקיבא?
בבני עקיבא? הכל מה שאת רוצה.
זה. טיולים של שעתיים.
טיולים של שעה.
שיחות. שירה ב. שירה ב.
בעברית. שרנו את כל
השירים שאת יכולה לתאר לעצמך ולא הבנו כלום.
מי. מי.
כלום. לא מילה.
מי היו המדריכים?
היו מדריכים דווקא אחד שהוא קרוב משפחה שלי.
שאחר כך בבוא היום הוא קיבל פרס ישראל פה בארץ. אה. אה.
מקס ב. אמ. אמ. מנחם בנית.
והוא. אממ. יש.
זה אני רוצה למסור ל. ליד ושם.
אממ. הוא היה. הוא גאון.
אין בכלל מה לדבר. גאון.
גאון. הוא לימד את השי.
אה. שירה בעברית.
שהוא ברח ב-42' ל.
לא. סליחה. סליחה.
הוא ברח ב-40' כי הוא היה. אה.
חייל בלגי. הוא היה כבר בן 19.
ומ. הוא ברח למ. לצרפת.
והוא כתב חוברת של השירים בעברית בעל פה.
והוא כתב: "אני כותב את החוברת הזו מרוב
געגועיי לעונג שבת עם חברים שלי בבני עקיבא".
ואם תראי את הספרון הזה. אני אומרת לך.
את מתעלפת במקום ואתה גם. כי זה מ.
עכשיו אני מבינה. אז אני לא הבנתי כלו. לא.
אני גם לא ראיתי את זה כי אני הייתי במקום אחר.
אבל בבוא היום שהוא ח.
עלה ארצה אחרי שהיה באמריקה והוא הראה לנו את הספר.
תאמינו לי שאין הרבה ילידי הארץ.
בוגרי אוניברסיטה שיודעים לנקד כמו שהוא ניקד.
את כל השירה הציונית.
והחוברת הזאת קיימת.
אני מקווה שאשתו תתן.
יש לי את. יש לי.
אה. קופי. לא. אין. אה.
האורגינל. אני מקווה שהיא תיתן את האורגינל למקום הנכון.
בואי נחזור לפעילות שלך בבני עקיבא. אני מבינה שבשבילך.
בבני עקיבא.
זה היה.
שיחות.
עולם ומלואו.
שיחות. קודם חברות. חברות.
חב. הייתי מראה לכם תמונה.
היינו 11 חברות בת. בקבוצה ואני.
יש לי תמונה שאני ככה למ. מעל כולם.
ככה מחזיקים אותי.
ואני היחידה בחיים. אני היחידה שעברתי.
היחידה שנשארה בחיים.
כן. מכל הקבוצה הזאת.
איך קראו להם. לבנות. את זוכרת את השמות?
כן. אחת. אחת רוזה.
אחת חיה. ו. כן.
אני אראה לך. כן. למה לא?
אממ. עד כמה הצלחת להבין למשל
על מה קורה בארץ ישראל באותם שנים?
כן ידענו. היו. היו לנו.
מה ידעתם? מה. מה ח.
מה הבנת שקורה פה?
לא. היה לנו. אה. ת. תראי.
בני עקיבא הצליחה בדבר אחד שאף אחד היום לא מצליח מאז.
אולי המתנחלים. אולי.
הם מתקרבים. אבל רק מתקרבים מרחוק.
לטעת בי. בנוער מגיל צעיר מאוד את האהבה לישראל.
לארץ ישראל.
לארץ ישראל. לא לישראל.
לארץ ישראל. זה דבר מדהים.
כמעט כל אלה שנשארו בחיים עלו ארצה.
ו. והם הצליחו.
אה. זאת אומרת זה. זה.
זאת הייתה גם הפ. אה. עיקר הפעולה.
היו המון. היו 2 דברים בבני עקיבא. לא. 3 בעצם.
שיחות. שיחות. אני לא ידעתי את המילה שיחה. מה זה.
אבל ידעתי שיש היום שיחה ואני צריכה לבוא.
היה שירה והיו טיולים.
הטיולים יכלו להיות. אה. ל.
לשפת הירקון. זה לא היה למטולה כי אף אחד לא
היה לו כסף בשביל הב. בשביל הרכבת.
אז. אה. אה.
אבל אלה 3 דברים.
ה. הם גיבשו.
המדריכה שלי היא חיה
ואני רואה אותה לפמו. לפחות פעם–פעמיים בשבוע.
מה שמה?
פלה. היא ב. ב. היא ב. ב.
נתנה הרבה. אה. היא נתנה הרבה חומר. היא במלחמה.
פלה מה? מה השם משפחה?
איזבוצקי. היא. היא נתנה הרבה חומר והיא. אבל ב.
הם ברחו לצרפת המ. המ. ל.
ב-10 למאי הם ברחו והם הצליחו לעבור. ואנחנו לא הצלחנו.
אה. ל. מלמדים אתכם שם גם עברית כשפת דיבור?
קצת. תראי. כן.
זאת אומרת ש. אה.
המילים. אה. המילים. הזה.
אני באתי לארץ ישראל ושאלו אותי בת כמה אני.
אז אני חשבתי שאני.
אז אני אמרתי: "אני בת שלמה".
חשבתי שאני הד. הילדה של שלמה.
כן.
אה. אה. עברית מאוד ל. לא.
בבני עקיבא שילמנו גרוש אם תפסו אותך לדבר בפלמית.
אתם דיברתם ביידיש?
ביידיש. הכריחו לדבר ביידיש.
אני רוצה ככה. אה.
שננסה להבין את האווירה באנטוורפן באותם שנים.
ב-33' היטלר עלה לשלטון בגרמניה.
הנאצים עלו שם לשלטון ויהודי גרמניה מתחילים לסבול. אממ.
כן. באו פליטים.
מרדיפות ומגזרות קשות.
עד כמה אתם הייתם מודעים למה שקורה בגרמניה הנאצית?
היו מאוד מו. מודעים כי באו פליטים.
באו פליטים מהר מאוד.
וחלק. וא. אני. הנה. אממ.
אממ. בא. ש.
שבא ילד אחד לבני עקיבא.
קראו לו קורט.
ולאהרון שלי קוראים לו קורט.
אז הקורט הזה. אה.
אחרים אף פעם לא יו. פה.
ל. מז. קורט. איזה שם זה?
אבל אני ידעתי כבר. אה. הם.
זה היה כבר מסומן. זאת אומרת.
מאוד פחדו. מאוד פחדו.
הם סיפרו לכם?
כן.
למשל הילד הזה. הוא סיפר לכם מה עבר עליו בתור ילד בגרמניה?
כן. כן. אבל. אה. אבל.
אה. אה. צריך להבדיל.
אה. עד. עד 40' הזוועות היו אחרות.
נכון. אני מדברת על חקיקה אנטי־יהודית.
על. על. אנחנו לא.
כן.
מדברים עדיין על השמדה.
אבל בכל זאת רדיפות יהודי גרמניה.
כן. רדיפות. כן.
הם קשות כבר מ-37'.
יד. ידענו. ידענו שהמשטר הוא רודף יהודים.
וגם. אה. היו הרבה.
אממ. אממ. לא הפגנות. איך אומרים? הפגנה שבהליכה.
תהלוכו. מצעדים.
מצעדים. הלו. תהלוכות של הרקסיסטים שהם
היו הנאצים הבלגים ומאוד פחדנו. מאוד פחד.
זאת אומרת שאת ח. את. מה שאת אומרת.
הפחד נכנס לגבול.
ל. ללב. אה.
גם במיוחד עוד למשפחות שהיו קשרים לפולין. ל.
אנחנו עדיין אבל לפני מלחמת העולם השנייה.
כן. כן. אבל ב.
ב-38' אני זוכ.
כן.
אנ. אנחנו שלחנו. אה.
תמיד חבילות לפולין. אה.
לא מי יודע מה.
אבל שמה היה כבר אז מאוד. מאוד צפו.
היה קשה כבר.
קשה. אז. אה. 100 גרם תה.
הם מ-100 גרם תה יכלו לחיות חצי שבוע–שבוע.
אז. אני. אני זוכרת את ה. אממ.
האמא שלי היה לה אח בפולין והיא הייתה מאוד קשורה אליו.
היה לה. היה לה גם משפחה פה.
אבל על זה אני לא רוצה לדבר.
פה בארץ. זה טאבו.
אממ. וב. ב.
בפולין דרך האח כבר נטעו בנו פחד.
לא ב. במשפחה הקטנה שלי.
אבל בב. הרגשנו כבר. הרגשנו בהחלט.
ה. ה. המכה הגדולה כמובן היה בספטמבר 39' שה. שהם פלשו.
אבל את אומרת שכבר לפ. עוד לפני ספטמבר.
כן.
כבר. כבר יש.
כן.
תחושות מאוד לא נעימות.
מאוד לא נעימות.
עד כמה היו בולטים ה.
בוא נקרא להם הפשיסטים הבלגים.
הם היו בתהלוכות.
הם היו בתהלוכות ו.
וכבר בבית ספר שמעו פה ושם.
הקריסטל נאכט הגיע אליכם? שמעתם מה קרה?
הקרי. כן. כן ידענו.
ליל הבדולח.
כן. ת. תראי. מה שיש. אה.
בבלגיה אני לא יודעת אם זה היה ביתר הארצות.
אבל למשל ברחוב שלנו לא רחוק היה סינמה. את יודעת? סינמה.
בית קולנוע.
בית קולנוע. ומ.
זה לא היה ביוקר ומ.
הם נתנו תמיד חדשות.
זאת אומרת. אממ. אה.
זה היה אוקפ. אנ. אק.
אוקפא. אוקפא. אופ"א. אופ"א. אה.
ומ. כולנו אהבנו מאוד לראות את זה. זה.
וזה לא היה 2 דקות.
זה היה חצי שעה. שלושת רבעי שעה.
יומן חדשות ארוך.
יומן חדשות. ומ.
אה. אני זוכרת הרבה מהחדשות.
ואני זוכרת שהפחד הגדול בי נכנס שראיתי תהלוכה בגרמניה.
אני חשבתי שמיליונים של אנשים הולכים.
אה. עי. ב. ב. בחולצות החומות.
יצא לך. אה. לשמוע גם ממש נאומים של היטלר?
כן. ב. ב. ב.
ב.
בחדשות.
בחדשות.
בטח. גם ברדיו. גם בר.
היה לכם. היה לכם רדיו בבית?
היה רדיו. אה. אלטעזאכן כזה.
קסטן כזה. זה. אבל זה.
אבל הרבה פעמים אמא.
אממ. סגרה אותו שהי.
שהיטלר דיבר אמא סגרה.
אבל בכל זאת שמענו.
זאת אומרת. שאת בתור יל.
וגם בבני עקיבא.
כן.
גם בבני עקיבא.
אממ. אה. לא יכולים להגיד שניצלו את ההזדמנות
אבל הם חשבו לנכון לתת.
אה. אממ. ל. לת. ל.
להסביר את אל. אקטואליטן ל. ל.
זאת אומרת. ג. האם בבני עקיבא משתמשים במציאות שהולכת.
כן.
ונהיית קודרת לשם. אהה.
כן. אח.
חיזוק האידיאולוגיה מה שנקרא.
אחר כך מאוד משום שאחר כך הקימו גם כן.
אה. קיבוץ של. לקחו את ה.
הכשרות.
הכשרות ו. בתוך העיר.
אה. כן. כן. מאוד היו מודעים.
בני עקיבא גם היו ביחסים טובים עם שומר הצעיר.
והם עשו הרבה פעולות.
פעולות משותפות. נכו.
בק.
היו פעולות משותפות.
הרבה.
אנחנו יודעים שבכלל. אה.
בבלגיה וזו תופעה מעניינת.
כן.
שהתנועות הציוניות שמה.
כן.
שהיו מפלגים שונים לחלוטין.
כן.
היו מאוד מאוחדים שמה.
כן. מאוד.
יש המו. יש מש. בשנות ה-30' המון
תמונות והמון. של מכבי.
כן.
שנפגשים עם אלה. ואלה עם אלה.
כן. יש לי המון דברים.
כולם ביחד באיזה יער.
כן. כן. הרבה.
זה.
ובשומר הצעיר במיוחד.
משום שבני עקיבא עד כמה שזה נשמע.
אני לא יודעת את הדעות שלך זה לא כל כך קובע. אממ.
הם היו סו. זה. זאת הייתה צו.
תנועה דתית סוציאליסטית.
מאוד היו בשביל. אה. ב. ב.
את מדברת על. על בני עקיבא?
בני עקיבא.
כן.
וגם שומר הצעיר כמובן. שומר הצעיר.
רק שהם לא היו דתיים. הם היו סוציאליסטים.
זה היו. היה להם החולצה הכחולה עם הסרט האדום.
סרט לבן.
ולנו היה ס. סרט לבן.
אה. אבל העיקר היה ששניהם היו מאוד.
אממ. צ. ש. ציונות סוציאליסטית.
זאת אומרת. שמבחינת התייחסות למה שקורה עם הנאצים ועם ו.
ועם התגברות גם אנטישמיות באנטוורפן.
כן.
אה. עו. עושים את ההקשרים הנכונים. נכון? זאת אומרת.
מאוד. מאוד. מאוד.
ברור לכם שרק. אה.
הפתרון להגיע לארץ ישראל.
כן. אממ. עובדה שאני היה לי מעל המיטה.
אני לא יודעת מא. אממ.
נדמה לי מקרן קיימת.
הם. אה. חילקו.
אממ. אממ. לא יומנים אלא קלנדר.
לוח שנה.
לוח שנה. והיה לי. אממ.
אני הייתי עכשיו. ת.
את רואה כל מה שיש פה בבית?
מה שאת רואה. אני הכל נותנת בשביל התמונה הקטנה.
היה לי תמו. הי. ה.
הייתה לי תמונה של נהלל.
אתם לא מכירים את זה. אוהלים במעגל.
אה-הא.
לא בתים.
המעגל עם האוהלים.
אני מכירה את התמונה הזאתי.
כן? הייתי רוצה אותה.
הא. לא. אני פשוט ראיתי את זה איפשהו.
אני יודעת על מה את מדברת. זה.
ו. אבל זה היה מקלנדר.
כן. כן. כן.
אז ת. תדעי לך שהת.
התנועות נוער זה היה. אה. נ.
אנחנו. הפרצוף שלנו במדינה נראית
ככה משום שהזניחו את תנועות הנוער.
תנועת הנוער היו יכולים לעשות גדולות.
אהה.
אז זהו. אז התנועת נוער ב. ב.
בין המלחמות. אני לא יודעת.
גם כיום. גם כיום הם עושים הרבה.
אממ. בספטמבר 39' פרצה המלחמה.
כן.
ואת ציינת קודם. יש. אה.
משפחה מאוד מאוד.
אה. גדולה בפולין גם.
מה קורה? האם. אה. יש לחץ בבית? האם.
מה קורה? התמונה הראשונה של הברוך שלי שב. אני ל.
יש דברים שנשארו אנ.
הרבה שכחתי. שב.
ב. ביום של הפלישה.
הפלישה. אנ. אנחנו לא
מדברות על הפלישה לבלגיה. אני מדברת על הכיבוש של פולין.
לא. לא. ב-39'.
כן.
אה. ישבנו האח שלי ואני ואמא שלי על יד השולחן במטבח.
מפה מ. מ.
אממ. שעוונית. ושומעים את החדשות.
ובחיים לא ראיתי את האמא שלי בוכה כמו שהיא בכתה.
מה את אומרת?
בכתה. התייפחה. ואנחנו. אה.
לא הבנו. אנחנו לא הבנו.
אני הייתי בת 12 וא.
ואח שלי היה 13 וחצי.
אז היא אומרת: "אבל קיבלנו רק
מכתב מדוד אהרון. קיבלנו רק מכתב".
אז אנחנו. אבל אנחנו באינטואיציה הבנו שהברוך הגיע.
זה הי. זה הבנו. אבל זה היה רק מספ.
בין ספטמבר למאי. במאי.
במאי היטלר כבר היה אצלנו.
מה את זוכרת מהתקופה הזאת שבין ספטמבר למאי מבחינת התנהלו.
החיים שלכם ב. ב. באנטוורפן?
אה. אה. ה. ה. השתנה הרבה.
היהודים. הרבה יהודים התחילו. אממ. אה.
להגר. זאת אומרת מי שהיה יכול. מי שהיה לו כסף.
מי שהיה לו. אממ. קיבל.
‮אה. ‭affidavit‬. את יודעת מה זה ‭affidavit‬?‬
אשרת כניסה לארצות הברית.
לארצות הברית או לכל מיני מקומות. או ל. אה.
לפלשתינה או ל.
לאנגליה או. ו.
זאת אומרת. שאת אומרת שבין החודשים של. האלה.
מאוד כבר. כן.
יש ניסיונות יציאה מאירופה.
מאירופה אני יודעת מ.
מהחוג מ. מ. מסביבי.
ו. אה. אה. לנו הייתה.
אה. היו 2 דודות.
אה. בארצות הברית.
אחת רצתה לקחת אותי. אממ.
אה. היא רצתה לקחת אותי ואמא. אה. ל. לא.
רצתה שהיא תיקח את אחי כי אם. אה.
אז פחדו לבן אז. אה.
והיא רצתה לקחת אותי.
ואמא נתנה לי לבחור ואני לא רציתי ללכת.
למה לא רצית ללכת?
אני לא רציתי להיפרד.
אני לא רציתי להיפרד. אז. אממ. אה.
זה היה בהתחלה. זה היה אחרי הפלישה ל. לפולין.
זאת אומרת. הייתה לך אפשרות לצאת מבלגיה באותה התקופה?
כן. ואני לא רציתי.
ואת לא רצית.
לא.
ו. ובסוף גם את וגם אחיך נשארתם?
אני ו. הנה הוא.
אח. זהו זה שפעי.
היה פעיל עד לפני חצי שנה מאוד בקהילה היהודית. מאוד.
הוא מראש ה.
אבל אני רוצה להבין.
באותה התקופה אחיך. אה.
לא נוסע לארצות הברית גם כן?
לא. לא. לא.
זאת אומרת. שניכם נשארים שם?
כן. כן.
אממ.
ואז האמא שלי.
עד אז הוא למד בישיבה מחוץ לבית.
אבל רק. אה. לשבתות הוא בא הביתה. זה היה. אה.
15 קילומטר. זה לא.
זה כמו פה.
אני יודעת מה להגיד לך. אממ.
לא. אה. רעננה. לא. ועוד יותר קרוב.
הישיבה היחידה שהייתה קיימת.
לפני ש. לפני שנמשיך הלאה לגבי מה שקרה כבר מ.
מ. מיום הכיבוש.
אני רוצה לשאול עוד שאלה קטנה לגבי.
אה. יהודי אנטוורפן.
אנחנו יודעים שבאנטוורפן הייתה את הקהילה המאוד
גדולה של אוסטיודן שהיה ש. שלכם.
כן. כן. כן.
הייתה שם גם קהילה ספרדית. זאת אומרת.
כ. כן.
הקהילה הוותיקה.
הפורטוג. אה.
הפו.
הבית כנסת היה בפורטוגזית.
היה לכם איזשהו קשר איתם?
היה איזשהו מגע איתם?
כן. כן. זאת אומרת.
שהכרתי. אה. נניח הכרתי. אה.
משפחה וילדה. אה.
שהיא. שהם התפ. אז אמרו. אה.
הם הראו עם האצבע: "הם מתפללים בבית הכנסת פורטוגזי."
קצת בקנאה. משום שזה היה בית כנסת נפלא.
אה. מ. מאוד מושקע. מאוד בנוי יפה.
אנחנו היינו בבית המדרש זה היה.
אולי מאורווה עשו בית מדרש.
ושמה ב. הבית כנסת פורטוגזי עד היום הזה. הוא יפהפה.
מפואר ויפה.
את מכירה?
והקהילה. בכלל. הקהילה.
את מכירה את אנטוורפן?
לא. אני לא מכירה רק מ.
מקריאה. אני לא הייתי שם.
כן.
תאמרי לי. ו. והמ.
קהילה הספרדית הייתה קהילה גם.
אה. מבוססת קצת יותר. נכון?
מבוססת. עשירה יותר. זה.
הם עש. אה.
באנטוורפן היו כבר הרבה יהודים עשירים.
היו ילדים בבני עקיבא הגיעו מהקהילה הפורטוגזית?
מה. מהקהילה הספרדית?
אולי 2–3. אבל גם. גם.
אממ. אה. גם היו ילדים יותר מבוססים.
זאת אומרת. היה. היה הגל הגדול שכמו.
כמונו שגרו באזור.
אבל היו ילדים גם יותר מבוססים.
אבל. אממ. לא הר.
אני לא הרגשתי הבדל לא בלבוש ולא ב.
אממ. אולי שהם נסעו לחופשות יותר. אולי.
אתם לא הייתם נוסעים?
היינו נוסעים. אממ. אה.
את יודעת שהיה מחוץ לאנטוורפן היה כמו מפה בוא נגיד. אה.
אה. הרצליה. אז היה מין שפת ים כזה.
אז היו נוסעים לשם.
כן. היו נוסעים ל.
לשפת הים. זה היו כבר אנשים יותר מבוססים.
האחיות שלי. אחים ואחיות המבוגרים הם כבר שכרו דירות בים.
שפת הים. והם היו מזמינים אותנו לבוא לבקר.
אבל. אה. ממש האמא שלי לא יכלה להרשות לעצמה.
אנחנו נתקדם עכשיו ל.
ל-10 במאי. היום שבו הגרמנים.
כן.
אהה. כובשים את בלגיה.
באותו חודש כמובן הם כובשים גם את צרפת וגם את הולנד.
את זוכרת את היום הזה?
מאוד.
בבקשה.
מאוד. מאוד. מאוד. אה. אה. אנ.
זה אני לא זוכרת. א.
אנחנו. הי. היה רעש ברחוב.
רעש גדול ברחוב. פלישה. פלישה.
ומ. פחד אלוהים.
כל מי שב. דיברו.
ארזו. לא חשוב מה אבל ארזו.
ומ. אה. אני לא יודעת כמה כסף האמ.
לאמא שלי היה.
אה. אנחנו רק עזבנו 3 ימים אחרי זה. 13.
ואז הפסדנו. פספסנו את
המעבר לדרום צרפת משום שהגרמנים עשו עיקוף ו.
אנחנו. אמא שלי החליטה אנחנו נוסעים לשפת הים.
היה שם זרם לשפת הים שלא יתואר.
למה דווקא לשפת הים?
אממ. אה. רצו מ.
אמרו. אני לא יודעת מי אמר.
זה אני לא מבינה. לא ידעתי.
הייתי ילדה. אממ. שמאוסטנדה.
אוסטנדה זה עיר נמל.
ומאוסטנדה ומ [משובש].
זה גם כן עיר נמל יותר קטן. יש.
אממ. אוניות שלוקחים פליטים לאמרי. ל. לאנגליה.
זאת אומרת. מה שאני רוצה להבין
זה שברגע שאתם מבינים שכבר יש פלישה.
בורחים.
צריכים לברוח?
כן.
אבל אנחנו יודעים שזה
מאוד מאפיין את יהודי בלגיה שכבר באמת בימים הראשונים
יש בריחה המונית לדרום צרפת.
היו 2.
אתם לא מספיקים פשוט?
לא. לא. לא היה.
ב. בואי תסבירי.
לא היה. לא היה. אה. היה.
היה שיקול או קו ישר לדרום. ל.
לכיוון דרום או קו ישר לספ. למ. מערב.
למערבה.
מערבה קצת. אה.
ד. דרום מערב. קצת.
אבל. ו. ו.
אה. אני לא יודעת אם זה היה שיקול כספי או זה היה ש. לא.
אני חושבת שזה היה. לא. לא.
אני חושבת שזה היה. אה. באת למ.
ל. לתחנת רכבת ולאן שהייתה הרכבת עלו.
כן.
זאת אומרת. עלו על הרכבת.
אז יש פאניקה ואנשים בורחים.
פאניקה. טוטאל פאניקה.
אנחנו מדברים לא רק על יהודים. נכון? גם בלגים?
גם המון. המון ג. אה. לא יהודים.
אממ. אנ. האישה שב.
בבוא היום הסתירה את האמא. שלי.
גויה. שהיא הייתה. אה.
בבניין שאנחנו גרנו ניקתה את המדרגות של כל הדיירים.
אז בעלה במלחמת העולם הראשונה כרתו לו זרוע. הגרמנים.
אז הם היו כל כך.
הם היו יותר מפחדים מאיתנו.
והם. כל המשפחות האלה.
כל הגויים שסביבנו גם ברחו.
אבל. אממ. אה. ו.
אבל. אממ. זה היה פחד אחר.
אנחנו. אני מניחה את.
בשאלה שלך. אף פעם לא
העמדתי אותה כי גם אין לי את מי לשאול.
אממ. אני חושבת שאמא עלתה על הרכבת שהייתה.
פנויה פשוט. איפה שהיא יכלה.
כן. והיא. ו. ומ.
עד. הרכבת נסעה עד לאיזה מקום מסוים.
עם אח שלך גם?
אח שלי והיא ואני.
כן.
ולקחה קצת בגדים. ותיק עם קצת. עם.
היא לקחה משום מה.
אממ. קצת כלי כסף.
היא אמרה: "זה נוכל בדרך למכור."
ילדות ב-Antwerpen; הגעת פליטים מגרמניה; כיבוש גרמני במאי 1940; ניסיון בריחה כושל לאנגליה; חקיקה אנטי יהודית; סילוק מבית הספר; עוצר בערבים; אריזציה; פעילות בבני עקיבא; בריחה עם האח מ-Antwerpen ב-1942; הברחת גבול לצרפת בעזרת תעודות מזויפות; הברחת הגבול לשוויץ באזור Annecy; תפיסה בידי ז'נדרמים שוויצרים וגירוש חזרה לצרפת; הברחת גבול חוזרת לשוויץ; חיים במחנה פליטים באזור Zuerich; סיוע מנזירה מקומית; סיום המלחמה במאי 1945; עלייה לארץ ישראל ב-1945.
details.fullDetails.itemId
9888216
details.fullDetails.firstName
טאובה
טוני
details.fullDetails.lastName
Weber
ובר
details.fullDetails.maidenName
Susskind
details.fullDetails.dob
10/04/1927
details.fullDetails.pob
Antwerpen, בלגיה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
09/05/2012
details.fullDetails.latestDate
09/05/2012
details.fullDetails.submitter
ובר זוסקינד טוני טאובה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer