חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של חרמון נסטנפובר גניה ילידת 1929 Pultusk, פולין על גירוש ל-Bilaystok בברית המועצות, חיים ב-Berezniki ב-Ural

Testimony
null
null
היום יום רביעי. י"ז אייר. תשע"ב. 9 במאי 2012.
אני. תמי כץ. מראיינת מטעם יד ושם.
את הגברת גניה חרמון לבית נסטנפובר.
ילידת פולטוסק פולין. 1929.
גברת חרמון. תספר לנו על הכיבוש הגרמני מ-1939.
על הגירוש לברית המועצות. ביאליסטוק ואורל.
על חייה שם במהלך המלחמה.
עד חזרתה לפולין לאחר סיום המלחמה ב-1945.
על עלייתה במסגרת עלייה ב'.
מעצר וגירוש על ידי הבריטים למחנה בקפריסין.
ועל עלייתה למדינת ישראל ב-1949 וקליטתה. בוקר טוב גניה.
בוקר טוב.
גניה. מתי ואיפה נולדת?
בפולין. פולטוסק. אהה. ומתי את רוצה?
ב. אהה. פברואר. 15 לפברואר. ב-29'.
איפה נמצאת. אה. פולטוסק?
פולטוסק נמצאת 50 קילומטר מוורשה.
זאת הייתה עיר. אה. מא.
יפהפייה. עם נוף יפה ועם מים ועם יערות. עם הכל.
ויש לי משמה זיכרונות מאוד טובות.
כן?
כן.
הייתם. את זוכרת את הבית שגרתם.
בטח.
בו?
בטח. בטח.
בואי תספרי.
זה עומד לי בעיניים.
תספרי לי איך נראה הבית. זה היה בית פרטי עם גינה.
לא.
חצר. או דירה בתוך בניי.
לא. שמה זה היה בניין שזה היה שייך ל. לרבי.
מ-המ.
מ. מ. אה. איזשהו מקום ו.
אה. הוא השכיר דירות. שמה שכרנו בשכירות.
היה לנו דירה יפהפייה. חמודה.
גדולה?
אה. לא. 2 חדרים.
מ-המ.
ועם ה. זאת אומרת עם המטבח כבר הכל ביחד.
אז לא גרו.
כן. והיו כבר בתקופה הזאת כבר היה חשמל. מים?
לנו היה חשמל. לא לכולם היה. לנו כבר היה חשמל.
בשנים האלה כבר היה חשמל?
כן. כן.
ומים היו. בבית?
אה. מים היה לנו ברז בחצר.
ברז או באר?
ברז.
ברז בחצר ש.
כן. באר היה ב. בעיר.
כן.
אבל ב. אצלנו כבר היה יותר מתקדם.
זה היה בתוך החצר עם ברז.
ואת אומרת ש. אהה. היה.
זאת הייתה עיירה. עיר. גדולה?
זאת הייתה עיר. עיר. אה. אה.
עיירה שהיא הייתה. אה.
נו. לא רק לעצמה. היא הייתה או. אזור.
כן.
זה ה.
מן מרכז אזורי כזה?
כן. כן.
האזור היה אזור חקלאי מסביב?
אה. לא.
לא.
עיירות קטנות.
עיירות קטנות.
כן.
ו. היו הרבה יהודים בעיירה הזאת. ממה שאת יודעת?
כן. אבל כמה אני לא זוכרת.
הרוב היו יהודים. או לאו דווקא?
אה. היו הרבה יהודים.
הרבה. את חושבת שהם היו הרוב. רוב אוכלוסייה.
הרוב מהפולנים. פולנים היו הרוב.
פולנים היו הרוב.
בטח. כן.
והיהודים היו מיעוט את אומרת.
כן. כן.
במה עסקו היהודים שם?
אה. כל אחד מכל מינ.
ל. לרוב זה סוחרים.
היו חנויות. אבא שלי עבד ב.
ב. אהה. אה. טחנת קמח.
מ-המ.
שם הוא עבד קשה מאוד.
מ-המ. מי היה אבא שלך? מה היה השם שלו?
ברל נסטנפובר.
ברן.
ברל.
נסטנפובר.
כן.
איפה אבא נולד. את יודעת?
אבא נולד בפולין.
אבל איפה. גם ב. בפולטוסק?
בפולטוסק כנראה. הם לא. אף פעם לא. כן.
את הסבא וסבתא הכרת? ההורים שלו.
אה. אה. הייתי מאוד קטנה ש. את סבתא כן.
אבל סבא אני זוכרת היה חולה.
ואני זוכרת אותו רק במיטה.
שהוא שכב עם ספרים תמיד. קרא הרבה.
את יוד. את יודעת אולי איך קראו לסבא וסבתא מצד אבא?
אה. סבתא הייתה רחל.
מ-המ.
וסבא גרשון.
גרשון.
כן.
את יודעת במה הם עסקו?
במה עסק סבא גרשון?
אהה. נדמה לי שהיה להם.
אה. הם היו סוחרים קצת ב.
עם עגלות מפולטוסק לוורשה. זה.
בעל עגולה.
כן.
מה שנקרא בעל עגלה.
כן. כן.
כן. הם היו יהודים. אה. אורתודוקסים. דתיים?
לא.
מסורתיים היית אומרת?
אה. מסורתיים. כן.
אמ. מ-המ. מסורתיים.
כן.
ו. מה את יודעת איזה חינוך אבא קיבל. הלך לחדר?
אה. את יודעת קצת משהו על הרקע שלו?
אה. אני יודעת שאבא שלו היה איש חו.
מאוד חולה. אבא של אבא.
והוא צריך היה לעבוד קשה בשביל לעזור פרנסה. כן.
אז הוא עבד. ב. טחנת מל.
אה. קמח. ושמה הוא עבד קשה.
מי היה הבעלים של טחנת הקמח. גוי או יהודי?
יהודי.
יהודי.
כן.
זה היה בקרבת העיר?
אה. כן.
ממש בתוך ה.
בתוך העיר. כן.
בו גרתם שמה ליד התחנה?
אה. כן. כן. לא רחוק.
לא רחוק.
כן.
ומי הייתה אמא שלך גניה. מה היה שמה?
אמא שלי הייתה גולדה.
לבית?
לבית. אהה. אוי.
שם של משפחה שלה כזה. גינסברג.
גינסברג.
נדמה לי. כן.
מ-המ. מאיפה אימא הייתה? איפה היא נו.
גם כן מ. פולטוסק.
כל ה. כל פולטוסק.
ואת הסבא וסבתא מצד אמא. הכרת?
אה. לא.
הם גם כבר לא היו בחיים?
את ה. סבתא של אבא שלי אני זוכרת.
כן.
טוב מאד כי היא נכנסה גם למלחמה עם הגרמנים.
מ-המ.
היא הייתה בחיים עוד.
אבל מהצד של אמא?
מהצד של. אה.
את יודעת איך קראו מהצד של אמא. להורים שלה?
סבא וסבתא?
אה. אני צריכה להיזכר.
גינסברג אמרת?
גינסברג זה שם משפחה.
לא הכרת. את לא זוכרת אותם?
לא. לא. בכלל לא.
את יודעת משהו עליהם?
במה הם עסקו?
כולם עסקו או חנות או. אהה. לא משהו מי יודע מה.
ואמא שלך. היה לה גם איזשהו מקצוע או היא הייתה בבית?
לא. לא. היא הייתה בבית.
היא הייתה בבית.
כן.
היית אומרת שהפרנסה הייתה מצויה. היה בסדר?
היה בסדר. חיינו חיים בסדר.
לא אמידים.
לא עשירים ולא עניים.
מ-המ.
מעמד בינוני ו. היינו.
קיבלנו הרבה עזרה מארצות הברית.
שהיה לאבא ולאמא היו שמה משפחה.
היו שולחים לנו בגדים יפים והכל.
חבילות.
כן. כן.
מ-המ. כן. ואיזה שפה דיברתם בבית?
יידיש.
יידיש. זאת הייתה. וידעתם גם פולנית?
פולנית. כי בבית ס.
בחוץ.
כן בטח. בבית ספר.
כמה ילדים הייתם?
4.
אוקיי. בואי תאמרי את השמות של האחים שלך. מה.
מהגדול.
מהגדול או הגדולה ביותר. לצעיר.
רבקה הייתה הגדולה.
כן.
שהיא עכשיו עם אלצהיימר.
מ-המ.
ואחר כך הייתה מאשה שהיא נפטרה. הייתה חולה.
ואני השלישית. גניה.
והקטנה הייתה אסתר. היא הייתה בת 7.
4 בנות.
כן.
הייתם. אה. 4 בנות בבית.
הבית הי. שלכם היה בית מסורתי?
אהה. זאת אומרת.
שמרו על כשרות?
כן. כשרות.
כשורת כן.
חגים. כן. בית כנסת לפעמים.
הבעי. היה בית כנסת בעיר. בעיירה?
כן. כן.
כמה בתי כנסת?
כמה. כן. כן.
היו שמה. זה היה אזור שהיו גם. אה. חסידים?
חסידויות? זכור לך איזה חצר חסידים?
לא. לא.
אבא לא היה קשור?
לא. לא.
אוקיי. ואת. בית הכנסת את זוכרת.
הוא היה הולך גם בשישי שבת?
אה. כן. לרוב לחגים הוא היה הולך.
בעיקר בחגים. אוקיי.
שישי שבת. לא תמיד. כן.
אבל בבית בשישי שבת. היה.
הדלקנו נרות.
כן.
והכל היה מסו.
קידוש. היה?
כן. כן.
אמא הייתה אופה חלות?
כן. היא ל. היה לה.
על ידינו הייתה מאפ.
מאפייה והיא שם הייתה עוגות ו. אה. הכל.
גם הצ'ולנט? היו שמה ש.
גם הצ'ולנט שמה. הכל.
הכל היה שמה.
כן.
וז. והיו זמירות בליל שבת. זוכרת?
אה. שרנו. אבא אהב תמיד שאנ. הוא ישב.
הוא היה עייף מכל השבוע שהוא עבד קשה.
ו. אה. תמיד אהב שאני אשב לו על ה.
ברכיים?
ברכיים. ומאשה.
זכור לך?
כן. זכור לי מאוד.
כן.
ומאשה הייתה מביאה לו תה.
הוא אהב לשתות תה חם.
כן. אז זה היה השישי שבת.
הוא לא עבד בשבת?
לא. לא.
מ-המ. ו.
מה את זוכרת מהחגים?
מהחגים. כל החגים היו יפים מאוד.
אז בואי תתארי קצת. נתחיל אולי.
אהה.
אה.
פסח.
כן.
נגיד. כן.
בו. את זוכרת היו הכנות. היו מחליפים את הכלים?
כן. כן. אני זוכרת. בטח.
כשר לפסח.
כן. כן. הכל.
חמץ. בודקים.
כן. כן. היו מ. שמים א.
בואי תתארי קצת.
הי. היה לנו אני זוכרת ארגז כזה גדול ב.
בית ואמא הייתה קונה מצות.
מ-המ.
ושמה אותם בארגז הזה.
היו קונים בעיירה או אופים לבד?
בעיירה.
בעיירה היו עושים.
אהה. היינו אופים לבד?
אני לא זוכרת את זה.
מ-המ.
לא זוכרת. אב. למרות שבית שני היה לנו אופה שמה.
כן. מאפיה.
יכול להיות שקנינו. אני לא זוכרת.
אמא לא אפתה אותם. זה אני כן זוכרת.
כן.
ו. הכנו ביצים לחג שיהיה בפסח והכל מה שצריך.
היה בית מסורתי אבל לא דתי.
והחליפו את הכלים.
והחליפו את הכלים.
ניקיונות. הכל?
כן. כן. כן.
את זוכרת גם את ליל הסדר?
ליל הסדר?
כן. יש לך זיכרון מליל הסדר?
אהה. אה. אני הכל זכרתי.
כן.
בטח שאני זוכרת.
בואי תספרי איך היה ליל הסדר.
היו קוראים את ההגדה?
כן.
ביידיש או בעברית?
אהה. ביידיש. עברית לא ידענו.
לא ידעו?
כלום.
אבא לא ידע לשון קודש?
כלום. כלום.
ביידיש הכל היה.
רק ביידיש.
אבל הוא לא ידע לקרוא ולכתוב ביידיש.
כן בטח. יידיש ופולנית. כן.
ופולנית.
כן.
אוקיי. ואת זוכרת אפיקומן. דברים אחרים?
כן בטח. היינו מחפשים בתור ילדים.
למצוא ולקבל משהו.
כן.
כן בטח. כן.
ורק אתם או המשפחה המורחבת הייתה?
אה. בהתחלה היינו כשהיינו קטנים אז היינו לבד.
כן.
אבל אחר כך שגדלנו אז. אה.
עשינו את זה אחרת כבר. עם המשפחה.
כן. אני מדברת בילדות. כשהייתם ילדים.
בילדות לבד. כן. כן.
חגים אחרים מה את זוכרת? ראש השנה את זוכרת?
ראש השנה וסוכות.
וסוכות כל כך אהבתי להיות בסוכה.
הייתה לכם סוכה ב.
בחצר.
בחצר הייתה.
הייתה כללית לכל ה. אה.
דיירים?
שכל הדיירים. כן.
כי שמה גרו רק יהודים.
רק הייתה פולנייה אחת שהיא הייתה אחראית לניקיון לחצר.
מ-המ. בבניין אצלכם כולם היו יהודים?
כולם יהודים.
אז הייתה סוכה משותפת?
כן.
זוכרת. הייתם מקשטים אותה?
כן. כמה ש. אה.
מ-המ.
יכולנו. לא. לא כמו עכשיו.
ו. מה את זוכרת מיום כיפור?
יום כיפור אני זוכרת שעל. ישבו כמעט כל היום ב.
בית כנסת.
בית כנסת. אבל אבא היה בא לפעמים שותה כוסית.
ועם חתיכת עוגה. וחוזר.
זאת אומרת הוא לא.
הוא לא היה קפדן.
לא שקפדן. הוא לא היה.
אה. דתי מילד. כן. הוא שמר על ה.
מסורתי.
מסורת. כן. כן.
מ-המ. כן. חגים. אה. כמו.
אה. אה. חנוכה. גם זכור לך?
כן. כן. הכל הכל.
מה היה לך.
הדלקנו נרות גם כן. אממ. יותר אני לא זוכרת.
פורים גם את זוכרת?
פורים? אני זוכרת כל החגים אבל לא זוכרת בדיוק.
יש לך זיכרון מפורים?
כן. בטח.
הייתם. הייתם מתחפשים?
לא.
לא?
לא.
אז מה זכור לך לדוגמה מפורים?
מפורים? מ.
ברחוב ככה הסתובבנו כנראה כילדים קצת מחופשים. קצת לא.
משלוח מנות. יש לך זיכרון מזה?
משלוח מנות?
מ-המ.
אני לא זוכרת ש.
אה. אמא התעסקה עם זה. לא.
מ-המ.
לא.
כן. בבית הייתן 4 בנות.
כן.
איך היו היחסים עם ההורים?
הייתה דיסציפלינה. היה דיסטנס. או.
היה דיסציפלינה טובה ואהבנו את הבית ו.
היה בית מאוד. אה. טוב.
יחסים טובים גם בין האחיות.
יחסים טובים מאוד. כן.
עזרתן גם בבית?
הייתה לאמא עזרה בבית או רק היא?
כן. כן. אמא.
הייתה לה עוזרת או מישהו שעזרה?
לא. לא. לא. אז לא היו עוזרות.
אז אה. אנ. אהה. הגדולים. זאת אומרת עזרו.
מ-המ.
בקניות. ב. בישול קצת.
מ-המ.
כן. עזרנו לאמא.
חיי הקהילה.
כן.
אני רוצה קצת לשמוע. הייתה קהילה יהודית.
כן.
אהה. היו ודאי כל המוסדות של קהילה היהודית.
אמרת בית כנסת.
כן. כן.
ודאי היו. בעלי תפקידים כמו שוחט.
כן בטח.
כמו חזן.
כן.
וגבאי.
כן.
אה. היה אולי ועד. או.
לא.
מישהו.
לא.
שעמד בראש הקהילה?
לא. במקרה הבית שלנו.
איפה שגרנו. זה היה כזה חדר.
קומפלקס. כן.
כן. 2 קומות.
כן.
וזה היה שייך ל. רבי שהוא היה מווי.
מווישקוב נדמה לי. זה היה שלו.
הרבי מווישקוב.
אנחנו גרנו בשכירות. כולנו.
יודעת. את יודעת איך קראו לרב הזה? לא.
לא.
הרב של העיירה שלכם את זוכרת?
גם לא. לא התעניינתי כל כך.
כן. את זוכרת הייתה פעילות של.
אבא היה פעיל בקהילה. היה לו איזה תפקיד?
לא.
אהה. נגיד היה קשור ב. צדקה. קופות. אה. גמ"חים.
לא.
משהו כזה?
לא. לא. זה לא היה כל כך אז. אה.
מסודר. לא דאגו.
נגיד הקהילה דאגה לאלמנות. יתומים?
זה אני לא זוכרת. לא.
את לא זוכרת. חתונה. בר מצווה.
חתונות כן.
את זוכרת?
כן. כן.
חגגו ביחד או כל אחד בבית?
אהה. אם זה היה חתונה משפחתית אז.
אה. כל המשפחה.
בבית הכנסת?
כן.
כן. זכור לך?
אבל. לא כמו עכשיו. כלום.
נגיד. אה. לבנות חג. ל. ח.
לא חגגו בת מצווה לבנות.
לא.
נכון?
לא. לא.
אכן לא. אבל לבנים חגגו בר מצווה.
בר מצווה? אני כבר לא.
יש לך זיכרון.
לנו לא היו בנים בבית.
לא היו לכם בנים בבית.
כן.
אבל את לא זוכ.
כן.
לאף אחד לא חגגו בר מצווה.
אהה. אולי כן. אני לא זוכרת.
את לא זוכרת.
אבל לא עשו מזה. אהה.
את זוכרת איזושהי פעילות מטעם הקהילה?
היו תו. אממ. תנועות.
תנועות הנוער?
כן.
אז.
כמו שאנחנו היינו בשומר הצעיר.
אוקיי. אז המשפחה שלכם הייתה.
אה. משפחה ציונית?
אה. כן.
אפשר לומר.
חופשי. היינו חופשיים גם יותר. לא.
ה. גם ההורים היה להם נטייה לציונות?
או רק ה. אתן. הדור.
לא.
אבא היה קשור באיזשהו ארגון ציוני?
לא. לא.
בבית הייתה למשל הקופסה של הקרן הקיימת?
לא. לא. שום דבר עוד לא היה.
לא זוכרת את הקופסה הכחולה?
עוד לא היה.
לא היה. אבל את.
אתן הלכתן לתנועת נוער.
כן.
לאיזה תנועה?
השומר הצעיר הלכנו.
כל הבנות?
לא. ה. אה. אה.
אחותי הייתה קטנה. בת 7. עוד לא.
אבל הגדולות?
הגדולות בשומר הצעיר.
שלושתכן?
הייתה תנועה. כן.
וגם את?
כן. קצת. ככה.
בואי ספרי קצת על הפעילות. מה הזיכרונות שלך. איך זה היה?
אהה. למדנו שם.
היה לכם קן? כאילו.
היה קן. כן.
מהמפגשים במהלך השבוע.
למדנו שמה השירים. ו. ורקדנו.
בעברית?
אה. לא יכולה להגיד שבעברית. לא.
שירי ארץ ישראל?
אה. לא. לא היינו קשורים בכלל.
אז ביידיש?
ביידיש. הכל יידיש.
ואת זוכרת היה מדריך.
מדר. מישהו שהשפיע עלייך?
כן. היה שמה מדריך בשומר הצעיר.
שהתחילה המלחמה. הוא יצא לוורשה.
מ-המ.
הוא היה בגטו ורשה ושמה נפל.
ואת זוכרת את שמו?
גפטק נדמה לי.
גפטק?
נדמה לי. כן.
הוא השפיע. היה דמות שאהבת?
כן. כן.
מה עוד את זוכרת מהפעילות בתנועה?
היה לכם מחנה ב?
ו. מתי הייתם נפגשים? אחרי.
אהה.
פעם בשבוע? בשבת?
לא. לא היינו נפג. לא היו מפ. מפגשים.
מפגשים.
לא.
את זוכרת גם מ. אידיאול.
למה דווקא הלכתם לשומר הצעיר?
כי זה היה הנוער הכי.
הכי. ככה.
הכי.
חופשי. אה.
היותר חופשי. היו גם התנועות האחרות?
אה. היה בית"ר.
כן.
אה.
וידעת את ההבדלים בין התנועות.
בטח.
באידיאולוגיה?
כן. כן.
הלכתם מסיבות אידיאולוגיות או מסיבות חברתיות?
מסיבות אידיאולוגיות.
זאת אומרת. הזדהיתם גם לאידיולוגיה.
כן. כן.
מה. וגם דיברו ע. על סוציאליזם. וערכים כאלו.
אה. אני לא כל כך זוכרת.
כש. אה. אבל האחיות.
האחיות שלי הלכו והם. אה.
למשל הוא היה מאוד פעיל.
גפטק. הוא היה ראש שומר הצעיר.
כן.
והייתה לו חברה.
מ-המ.
והם שניהם נספו ב. בגטו ורשה.
בגטו ורשה?
כן. כן.
אבל זוכרת אות.
ולנו היה מזל גדול שלא הגענו לשם.
כן.
כשהתחילה המלחמה.
רגע. רגע.
אה.
אנחנו עוד נגיע.
כן.
ברשותך. נגיע למלחמה ואת תספרי לנו.
רק קצת על הזיכרונות מה. שומר הצעיר.
מחנות קיץ. דברים כאלה היה גם?
אממ. לא.
לא הייתם יוצאים.
זה לא היה מפותח.
הייתם פוגשים. אה. ח. חבר'ה של השומר הצעיר מה. מ.
רק בתנועה.
מערים אחרות?
לא. לא. רק בתנועה. ב. בעיר שלנו. היה.
אמרת שהייתם יחסית כמה. 50 קילומטר מוורשה?
כן.
הייתם מגיעים לוורשה?
אנחנו לא.
את נסעת כילדה?
היית אי פעם בוורשה?
רצינו להגיע לוורשה שהתחילה המלחמה.
תכף. תכף.
כן.
אבל אני שואלת כשבילדות.
לא. לא.
לא היה קשר עם ורשה?
לא. לא. לא. היה. היה לי דוד בסרוצק.
זה גם כן היה ליד פולטוסק.
כן.
אז לשמה בחופש הגדול שלא למדתי. הייתי נוסעת אליהם.
הייתם נוסעים לשם? זה היה כפר כזה?
כן. זה היה אח של. אה. אח של אמא שלי.
מ-המ. ומה זה היה יותר כפרי שמה?
הם כולם נספו. מה.
זה היה.
זה היה עיירה יותר קטנה והיו ילדים קטנים.
זה היה לנו מעניין.
אז בחופשים תמיד היינו.
הייתם נוסעים לשם.
נוסעים לשם.
עכשיו. אתן הלכתן לשומר הצעיר.
זאת אומרת תנועת נוער. אה. ציונית.
כן.
האם אמ. לפני המלחמה.
מישהו מה. משפחה. או מקרובים.
חברים. מהעיירה שלכם.
או ממקום אחר.
עלה לפלשתינה. לארץ ישראל?
ידוע לך אם מישהו עלה לפני המלחמה?
היה לכם קרובי משפחה פה בארץ ישראל?
אני חושבת שכן. אבל אני לא זוכרת.
לא זוכרת מישהו.
המשפחה שלנו אף אחד לא.
בבית לא דיברו על האפשרות הזאת של עלייה.
לא. לא.
ההורים לא חשבו?
לא. זה לא היה מקובל עוד אז.
לא היה בכלל.
לא.
מקובל. למרות ש. אה.
הייתן פעילות בתנועה ציונית?
כן.
ידעת על פלשתינה?
אה. באנו שמה. שרנו שמה. אה. שיחקנו.
ידעת על ארץ ישראל?
אה. לא כל כך בדיוק.
לא כל כך הרבה?
לא דיברו על זה כל כך אז. כן. רק אחרי.
לא היו הכשרות?
היו הכשרות.
של הגדולים יותר.
היו הכשרות.
האחיות שלך היו בהכשרה?
לא. הם עוד היו קטנים מדי.
הם עוד היו צעירות?
כן. היו הכשרות אבל אני יודעת שהיו הכשרות.
יופי. מ-המ.
כן.
כן. את כבר הזכרת שהיו לכם קרובים אחרים ב.
ב. באמריקה. אנשים.
כן.
שכבר גרו באמריקה לפני המלחמה.
כן.
קרובי משפחה.
כן.
מהצד של אמא. אבא?
מהצד של אמא וגם מצד של אבא. כן.
ו. אה. ההורים לא חשבו על הגירה לאמריקה לפני המלחמה?
זה משהו שצץ? היה?
לא.
לא היו דיבו. לא דיברו.
היה קשר מכתבים והיו שולחים לנו חבילות.
חבילות.
עם בגדים יפים. אבל אה. לא דיברו על זה.
היו גם. אה. קרובים במקומות אחרים בעולם או רק באמריקה?
אהה.
גם דרום אמריקה. או מקום אחר.
באירופה? לא היו.
לא.
מישהו שהיגר. שעזב.
לא. כולם היו ככה מרוכזים בעיר.
זאת אומרת הייתה לכם משפחה גם ב.
בעיר. כן.
בפולטוסק?
כן.
בפולטוסק.
כן. כן. כן.
ב. ב. מ-המ.
הייתה האחות של אבא. ו.
אה. סבתא הייתה לי שמה עם. אה.
זה היה מין.
כן. כן. משפחתי כזה.
מאוחדת יותר. אה.
כן. כן.
ב. ב. פולטוסק היו גם חיי תרבות?
כן.
היה נגיד. אה. תיאטרון.
היה.
קולנוע.
עיר מאוד תרבותית. מאוד.
כן?
כן. היו 2 בתי קולנוע. שזה אז לא היה בדיוק.
והלכתן לקולנוע?
אה. לא הרבה.
את זוכרת.
לא הרבה.
כילדה?
לא הרבה.
מה את זוכרת? מה ראית?
אהה. אני לא זוכרת כלום. לא.
תיאטרון היה?
תיאטרון גם היה. תיאטרון יידיש אפילו נדמה לי.
יידיש? יידישפיל. היה?
כן. כן.
יש לך זיכרון?
כן.
הלכת לאיזושהי הצגה?
לא. הייתי קטנה עוד. עוד לא התעסקתי.
בבית קר.
עם זה.
בבית. בבית קראו עיתונים?
אה. יידיש.
ביידיש.
כן.
עיתון יהודי?
כן.
זוכרת את השם. איך קראו לעיתון?
לא.
היו גם. אה. ספרים?
קראו גם ספרים בבית?
אהה. אצלנו לא. אבל. אה. אצל דודה. אחות של.
אה. אבא שלי.
כן.
אמ. היא למדה כשהגרמנים. אה.
נכנסו שהייתה אז מלחמה והגרמנים נכנסו. והיא למדה גרמנית.
מלחמת העולם הראשונה?
כן.
כן.
והיא למדה גרמנית וקראה ספרים.
ו. הייתה מאוד מתקדמת.
ההורים שלך גם ידעו גרמנית?
אה. הבנו אבל לא. לא דיברנו.
וההורים לא.
לא השתמשנו בשפה הזאת.
מ-המ. אז ההורים לא.
אה. לא קראו גרמנית.
לא.
או תרבות גרמנית.
לא. לא.
היה רדיו. בבית?
זכור לך אם היה רדיו או גרמופון?
לא.
מה הייתם עושים חוץ מתנועת הנוער?
היו תחביבים נוספים?
אהה.
מישהו ניגן על כלי נגינה אצלכם?
לא. איפה. זה לא היה.
ספורט. משהו?
הייתם יוצאים להחליק על הקרח?
ספורט. היה. היה לנו עיר יפהפייה ששמה נרב.
אני לא יודעת אם זה מוכר לך.
הוא עבר בעיר שלנו והיו יערות.
איזה נהר את זוכרת?
נ. אה. נרב.
נרב. אוקי.
כן. ושמה בילינו הרבה זמן.
בטבע.
כן.
הייתם יוצאים לטבע לנהרות?
היינו יוצאים מהחצר שלנו.
היינו צריכים לעבור את הכביש.
כן.
אז היה שמה. עבר שמה נהר קטן שהוא.
אה פלג?
היה נכנס. כן.
איזשהו פלג.
נהר.
הייתם גם הולכים לשחות שם בנהר?
אה. לשחות לא ידענו. לא.
כן. אבל הרבה הייתם בטבע?
היינו בטבע הרבה ביערות בשבתות.
האמא הייתה מכינה אוכל. כל מיני דברים.
פיקניק?
פיקניק ביער. כן.
זה היה צורת הבילוי?
כן. כן. זה היה מאד טוב.
אהבת את זה?
כן. מאוד. כן.
כן. ותחביבים אחרים?
היינו מכינים. אה. מהעלים שמה ועם ה. נ.
מחטים היינו עושים בגדים. נהנינו.
הייתה לנו ילדות טובה. כן.
כן. ילדות טובה את זוכרת ילדות שמחה.
כן. כן. טובה. כן.
כן. ומה עוד הייתן עושות כנערות צעירות.
מחוץ לשעות בית ספר?
תכף נדבר על בית ספר.
כן. הבית ספר היה לנו טוב.
הלכתם לבית ספר. אה.
קודם כל היה גן ילדים לפני בית ספר?
לא.
לא?
רק לעשירים אני זוכרת היה משהו.
אה. לא הרבה. כן.
היו הבדלי מעמדות בקהילה היהודית?
כן.
היו עניים. היו עשירים?
בטח שהיו יותר עשירים ויותר עניים. ברור. ברור.
אבל קהילה מלוכדת היית אומרת?
כן. אהה. אחד הכיר את הש.
את השני.
כן.
ו. אממ. אז בית הספר. את הולכת. אה.
לבית ספר פולני. בית ספר יהודי?
זה בית ספר יהודי.
אבל המנהל היה פולני.
מורה לזמרה היה פולני. וכל היתר היו יהודי.
זה היה בית ספר יהודי ציבורי או פרטי. הייתם צריכים לשלם?
אני חושבת שציבורי.
ציבורי. בנים. בנות ביחד?
כן. כן.
ביחד?
כן.
ו. היו לימודי.
אה. יהדות. דת. תפילות משהו?
בבית ספר לא. רק מה ששייך. רק מה ששייך לפולני.
פולני. אבל זה היה של יהודים.
כן זה היה רק של ילדים יהודים.
ולא למדו פולנים. גוים? למדו בבית הס.
לא. לא. בבית ספר שלנו לא.
לא.
היו הרבה אנטישמיות בעיר שלנו.
רגע. תכף אנחנו מיד מגיעים לזה.
כן.
בבית ספר עצמו. את אומרת שהוא היה בית ספר יהודי.
אבל למדתם לפי תוכנית.
פולנית.
הפולנית.
כן.
ו. עם ציונים. תעודות?
כן בטח.
כמה שנים הספקת ללמוד?
5.
5 שנים.
כן.
ואחר כך היה שם גימנסיה. גם?
כן. כן. הייתה גימנסיה. אפילו 2.
האחיות שלך עוד הספיקו ללכת?
לא. הם לא הגיעו לגיל הזה וגם לא.
מ-המ.
לא היו הולכים גם.
למה?
זה היה יקר מאוד. זה היה פרטי.
אה-הא. הגימנסיה כבר הייתה משהו אקסקלוסיבי יותר.
כן. כן.
אז מה. אחרי הג. אחרי ה.
היו 2 בתי קולנוע.
כן. אבל אחרי ה. אחרי ה. בית ספר היסודי.
כן.
אז אצלכם היו לומדים מקצוע?
איך זה היה נהוג?
כן. אחותי הגדולה. אז שהיא גמרה את הבית ספר יסודי.
היא למדה אני זוכרת באורט.
ממ. היה שמה לימודי אורט?
כן.
מה. מה היא למדה?
שהיא למדה לעשות. אה.
תפירה?
תפירה.
מ-המ. והאחות השנייה?
כן. האחות השנייה לא הספיקה.
וגם את לא?
לא.
אבל זה היה מסלול פחות או יותר.
כן. כן.
גם אם היית מסיימת עו.
אמא רצתה שנעש. שיהיה לנו מקצוע.
יהיה לכם מקצוע.
כן.
איזה עוד מקצועות למדו שם.
אממ.
חוץ מתפירה? בעיקר דברים כאלה?
כן. פרקטי. ככה זה היה כ.
אז זה היה אורט. את אומרת.
כן.
גם היה ארגון יהודי.
כן. כן. היו בו 2 בתי קולנוע והיה תיאטרון
והיה עיר על הרמה.
כן. כן.
כן. כן.
ו. מה את זוכרת מבית הספר? יש לך זיכרונות טובים?
הזיכרונות.
היית תלמידה טובה?
א. אהבו אותי מאוד.
אני זוכרת שאני. האחיות שלי הלכו לבית ספר
ואני לא נתתי מנוחה בבית שגם אני רוצה ללכת.
אבל הייתי עוד. אה. לא גיל של בית ספר ולמרות זה
קיבלו אותי בגיל 6 כי התחילו אצלנו בגיל 7.
ואהבת?
מה. אהבתי מאוד.
הייתי כזו קטנטונת ואני זוכרת בהפסקות ה.
המורה תמיד החזיק אותי על ידיים.
אהבתי מאוד.
מאוד.
מה במיוחד את זוכרת?
א. אהבתי את כל הבית ספר. אהבתי הכל. כן.
את כל הלימודים.
אבל שמה היו אנטישמים גדולים.
כשהיינו צריכים להגיע לבית ספר ולחזור.
אף פעם לא הלכנו לבד.
חיכינו למורים כ. היו זורקים עלינו אבנים. הפולנים.
הגוים? הילדים?
הפולנים. כן.
הילדים פולנים.
כן.
והם היו קוראים לכם באיזה שמות גנאי?
אהה. יהודי מלוכלך. כן. ברור.
אז מגיל צעיר כבר ידעתם.
ידענו. כן.
למרות ש. ו. ו. האנטישמיות הזאת שאת מתארת.
הייתה גדולה.
הייתה גדולה בעיר בכלל?
כן. כן.
גם של המבוגרים?
אה. אני זוכרת שבערב פחדנו לצאת לרחוב.
היו קוראים להם אנדקים.
הפשיסטים ה.
כן.
האנטישמים הפולנים.
ממש. והם היו הולכים עם כפפות ברזל והיו מרביצים ליהודים.
בר. אצלכם?
כן. כן.
גם במשפחה פגעו במישהו?
אה. לא.
אבא שלך?
לא.
אבא שלך חשש ללכת לטחנה?
אה. אה. לא חשש. שהוא. אבא שלי היה כזה. אה.
חופשי. כן. אבל היו סכנות. כן. היו סכנות.
ו. אה. את זוכרת. אה.
מאורעות גם שהם. אה. נגיד. אה.
נכנסו לבתים. פרצו. שברו.
לא. לא עד כדי כך.
ברחוב.
ה. ברחוב.
לא נכנסו לבתים.
ברחוב. כן.
אבל עד 35'.
ב-35'. אה. היה. קודם כל. אה.
עד 39' אבל את רוצה.
רגע. רגע. אני רוצה עוד לחזור.
כן.
ל-33'.
את היית עוד ילדה קטנה.
כן.
בת 4. 33'.
כבר בגרמניה עולים הנאצים והיטלר לשלטון.
כן.
האם את זוכרת לאורך שנות ה-30' כשאת גדלה.
האם הגיעו אליכם פליטים. יהודי גרמניה.
אה.
יש לך איזה זיכרון?
אה. לא.
לא.
אלינו לא.
ובמשך השנים האלה ש.
אתם בפולין אבל בגרמניה כבר היטלר נמצא.
את השם הזה. היטלר.
נאצים. זה משהו שאת בכלל שומעת?
לא שמענו.
יודעת?
לא. כי לא היה.
אבל אצלכם.
אבל מה אני כן זוכרת?
כן?
שב-39' שהתחילה המלחמה.
אז רגע. רגע. גניה אנחנו מיד מגיעים. מיד נגיע.
אני רוצה לשאול. על פילסודקסי. זה משהו שאת זוכרת?
פילסודסקי.
כן.
כן. זה ההוא.
יש לך זיכרון ממנו?
אה. רק את השם אני זוכרת.
כש. כשהוא מת ב-35'?
אני לא זוכרת.
לא זוכרת.
שום דבר. אבל הוא היה טוב ליהודים.
זה מה שאמרו.
כן.
גם בבית אצלכם?
כן. כן.
כלומר אהדו אותו.
כן.
ואחרי מותו. הייתה התגברות של האנטישמיות.
אנטישמיות.
על זה. את מתארת על התקופה הזאת.
היה גם. אה. עם האנדקים האלה ש.
אנדקים.
שהם היו.
כן. אלו היו עם הסו.
הכפפות שסיפרת.
ברזל. כן.
היה גם חרם על עסקים. את זוכרת כזה דבר?
על עסקים?
על עסקים יהודים. אה.
על חנויות יהודיות. יש לך זיכרון. את זוכרת?
לי לא זכור.
כי בפולין כבר התחיל גם חרם כלכלי.
כן. כן. אני. אה. האנטישמיות הייתה גדולה מאוד ב-39'.
כן. אבל את זוכרת. את האופן שזה בא לידי ביטוי?
את אומרת האנטישמיות הייתה גדולה.
כן.
הזכרת את האנדקים. את זוכרת עוד דברים?
ה. שחזר. אה. פחדנו לחזור מהבית ספר לבד.
חיכינו למורים כי היו זורקים עלינו אבנים.
ואיך התייחסו אליכם המורים הפולנים?
גם הם היו אנטישמים?
לא. לא. היה לנו מורה למוזיקה פולני.
וה. מנהל בית ספר.
והם היו. היה להם יחס טוב?
אתם למדתם גם בשבת?
לא.
מ-המ. שבת לא למדתם.
לא. וגם יום ראשון לא.
כי זה. ביום ראשון זה היה ה. חג של פולנים.
של הפולנים. כן.
אבל. אה. את לא זוכרת מצידם אנטישמיות כלפייך?
לא.
כ. כתלמידה או משהו כזה?
לא. לא. הייתה לנו הזאתי שעבדה בחצר.
כן.
יש. אה. תמונות שראית פה.
היא שלחה לנו את זה אחרי המלחמה.
היא נכנסה לגור לבית של.
אותנו גירשו הגרמנים.
תכף. תכף אנחנו מגיעים. אנחנו כבר מגיעים.
אז היא גרה בבית שלנו עד היום.
מ-המ.
לא אם. בטח נפטרה כבר.
כן.
כן.
אבל. אה. ההורים דיברו איתכם על העניין הזה של אנטישמיות?
לא.
הזהירו משהו או.
לא.
את הבנת למה אנטישמיות.
או זה היה כאילו מובן מאליו?
ידענו שזה. אה. לא הארץ שלנו. ו. אה.
ככה. אה.
כי זה שלהם. ו.
אבל כשהתגברה האנטישמיות ופחדתם ללכת לבית ספר.
והיו האנדקים האלה שאת אפילו זוכרת אותם.
כן. כן. עם הס. כפפות.
עם הכפפות. היו להם גם מדים?
אה. לא.
אז. בבית לא חשבו על לעזוב. להגר. ל.
לא היה מדובר.
זה לא. לא היה.
לא היה מדובר על זה.
אוקי. אז בואי באמת.
היו משפחות אולי שכן. אבל אצלנו בבית לא.
אז בואי באמת נגיע ל-39'.
כן.
אבל עוד לפני 39'.
כבר ב-38' היה למשל הסיפוח של אוסטריה.
מה שאנחנו קוראים האנשלוס.
אה. היה הסיפור בסודטים בצ'כוסלובקיה.
בגרמניה היה ליל הבדולח.
זה לא נגע לנו.
לא. לא ידעת מזה?
אה. אני לא יודעת.
אז כשפורצת המלחמה.
כן.
ב-1 בספטמבר.
כן.
39' והגרמנים פולשים לפולין. זה בא כהפתעה?
את זוכרת את זה כהפתעה?
אני לא זוכרת את זה כהפתעה כי הם כבשו את הכל.
נכון. אבל את זוכרת את היום הראשון ש.
אני זוכרת את זה טוב מאד.
קודם כל היום. ראשון. ה-1 בספטמבר.
כן.
זה היה יום שישי. בשנת 39'.
כן.
זכור לך איפה את היית ביום הזה?
היו. מ. בטח. היינו בבית ורצינו
לברוח מפולטוסק לוורשה דווקא.
למה? כי אמרו שוורשה עיר בירה.
ישמרו עליה. ושמה נישאר בחיים.
והיו הפצצות?
אה. אצלנו לא.
עוד לא.
לא.
אוקיי. אז חשבתם לברוח לוורשה?
לברוח לוורשה. והגענו ל. תחנה המרכזית.
לאוטובוס. לא הספקנו להיכנס ונשארנו.
ואני זוכרת שאמא בכתה.
כי לא היה מקום באוטובוס?
לא. זה היה האוטובוס האחרון שיצא מוורשה.
והוא היה מלא?
מלא. ולא. ולא.
לא יכולנו לעזוב את פולטוסק.
ואמרו שפולטוסק זה עיר. אה. ש.
ש. אממ. שהיא שומרת על ורשה.
היה שמה גם צבא אצלנו ב.
צבא הפולני?
פולני.
אגב. אבא שלך היה בצבא הפולני?
מלחמת העולם הראשונה?
הוא היה. ב. אה.
הוא היה חייל?
הוא היה מגויס חייל אצל הרוסים נדמה לי.
מ-המ. יכול להיות.
כן.
במלחמת העולם הראשונה.
כן. כן.
כן.
הוא היה מספר לנו הרבה דברים.
היה מספר לכם על מלחמת העולם הראשונה?
כן. כן. אבל ב-39'.
ב-1 לספטמבר. כבר הרגשנו את המלחמה.
למה שהם תכף נכנסו.
כמה. כעבור כמה ימים. או באותו יום?
אה. לא באותו יום. אבל לא לקח הרבה ימים.
עכשיו מה את זוכרת. כשהם נכנסו.
את אומרת הם תכף נכנסו. בואי תתארי לנו את היום הזה.
איפה היית. בבית? כשהם נכנסו?
בבית.
מה ראית? מה ראיתם?
אנחנו רצינו לברוח מפולטוסק.
אמרת שלא הספקת את האוטובוס.
לא הספקתם ו.
חזרתם הביתה.
חזרנו הביתה. ואני א.
זוכרת שאמא הייתה מאוד מאוד עצובה.
שמה נעשה. יהרגו לה אותנו פה.
מה היה כזה חשש כבר.
כן.
מהגרמנים?
כן. כן. כן.
כי הם נכנסו תכף בצורה. אה. לא יפה.
מה ראית? איך הם נכנסו. בטנקים?
במה? מה. מה הזיכרון שלך?
צבא. צבא.
אבל איך. צעדו?
צעדו.
מה את זוכרת? מה התמונה שאת רואה?
אה. אה. אני זוכרת את ה.
קודם כל שצעדו הפולנים. ה. ה.
אוקיי. אז בואי תספרי. הצבא הפולני?
ה. הצבא הפולני.
ושרו שהם אפילו כפתור לא יפת.
לא. לא החזירו.
היה ביטחון עצמי?
כן. מאוד גדול.
ואז הם נסוגו. הפולנים?
אז. אה. אני לא זוכרת.
את זוכרת אותם יוצאים.
בדיוק איך היה. אבל אני זוכרת ש.
אה. אותנו. כבר גירשו מהבית.
רגע. אבל אני מבקשת ממך.
גניה. לתאר לי מה זאת אומרת גירשו אתכם?
אה. מגיעים הגרמנים. את רואה חיילים צועדים במדים?
כן.
הם באים ב. טנקים. ברכבים.
כן. כן.
באופנועים. איך מגיעים?
הכל. הכל. צבא מלא עם הכל.
ובאותו יום. הם. ביום שהם מגיעים. הם כבר באים
אליכם הביתה או לקחו כמה ימים?
הם. אה. לקחו כמה ימים כנראה. אני לא זוכרת בדיוק.
ובימים האלה אחרי שהם נכנסו יש לך זיכרון. מה. מה קורה?
אז רצינו לברוח מהעיר שלנו לעיר קטנה.
ליד?
אהה. וישקוב. אה. וונגרופן.
כן.
שמה זה. אה. עיר קטנה מאוד.
ורצינו לברוח מפולטוסק. כי ידענו שפה יהיה עם הצבא.
שפה. לא נוכל ל. להישאר בשקט.
ויצאנו עם דוד שלנו. היה לו פלטפורמה כזו.
אז הוא לקח אותנו ל. אה. עיר קטנה.
לא זוכרת את שמה כבר.
ושמה היינו איזה שבוע שהם כבר.
הצבא שלנו. של הפול.
הפולנים.
כבר היו. אה. הגרמנים. כבר היו בפולטוסק.
מ-המ.
כן. ואנחנו חזרנו הביתה.
מ-המ.
ו. אה. לא זוכרת מה.
לא היה לנו מה לאכול. כלום.
כי אנשים שנשארו בפולטוסק קנו ז.
מזון שהיה להם ולנו לא.
אגרו.
כן. ולנו לא היה כלום.
והגרמנים. איך הת. בימים האלה. איך התייחסו אליכם?
אז זהו. הם תכף גירשו אותנו מהעיר.
אז בואי. איך זה נעשה?
למה? כי.
לא. לא. אני רוצה להבין איך זה נעשה.
יום אחד הם באים עם. נכנסים ואומרים החוצה?
פתחו את הדלת: " [משובש] (גרמנית)". כך עמדנו.
זה היה ערב ראש השנה.
אני זוכרת. חודש הראשון.
אז פתאום באים. לא הייתה התראה קודם?
שום דבר.
לא הודיעו לך 3 שעות קודם?
הגויה. הגויה. הגויה חשב ש.
היא הייתה מאוד ביחסים טובים איתנו.
היא באה להגיד לנו שנאסוף מהר כמה דברים.
כמה שיכולים. כי הם באים.
וג. מגרשים את כל היהודים מהעיר.
והספקתם לאסוף?
אספנו.
מה מזוודה אחת עם דברים?
הכל אספנו. אה. זה היה חורף קר כבר לקחנו שמיכות.
ספטמבר.
כן. ומעילים. הכל.
וגם. ואוכל לא היה לכם?
אוכל לא היה.
ואז מה. הם פתאום מופיעים בבית.
הגרמנים. צבא? זה היה צבא?
הם. הם באו עם. פולנים והם הצביעו איפה שגרו יהודים.
ה. פולנים אמרו להם איפה גרים היהודים.
כן. והגויה שלנו הייתה כל כך טובה שהיא: "הה.
הה". נכנסה ככה: "תאספו הכל מה
שאתם יכולים. כי מגרשים אתכם".
את זוכרת איך קראו לה. לגויה הזאת?
אה.
יש לך זיכרון?
גרבובסקה.
גרובסקה?
גרבובסקה.
גרבובסקה האישה הזאת.
זה השם משפחה שלה היה.
כן.
היא מאוד אהבה את אימא שלי והם היו ביחסים טובים.
יחסים.
והיא נכנסה לבית שלנו לגור אחר כך.
רגע. אז באים אמא טרייה.
מגיעים חיילים. נכנסים.
נכנסים חיילים גרמנים.
פותחים את הדלת: " [משובש] (גרמנית)".
החוצה.
כן. ואני זוכרת באותו בוקר אני הייתי עם אבא.
זה היה ערב ראש השנה.
אז הלכתי עם אבא לשוק.
כן.
לקנות משהו. לחג.
לחג? כן.
וכשחזרנו אמא שמה.
אני זוכרת על האש לעשות מרק.
אני זוכרת את ה.
סיר הגבוה כזה ושמה אותו לעשות מרק לחג.
וכשגירשו אותנו זה נשאר.
נשאר.
ככה על האש.
ואז הם אומרים לכם החוצה.
החוצה.
אתם יוצאים עם מה שיש לכם.
כן כי הגויה אמרה לנו שנכין לנו מה שאנחנו יכולים.
כן. רגע. רגע.
צבי. עוד לא. עוד לא.
עוד כמה דקות.
[משובש] כי אמרו שבע ורבע. אחת שתיים ורבע.
נו טוב. זה התאר. התארך.
טוב אני שם את זה שם.
שם. תשים את זה שמה ואל תפריע לנו.
זה שלך?
זהו. ש. טוב.
אז סליחה.
להתראות.
אהה.
אז היינו בזה שהם באו לגרש אותנו.
נכון. והם אומרים לכם החוצה.
החוצה.
אתם יוצאים עם הדברים.
עם הדברים יצאנו.
הלכנו 8 קילומטר. סחבנו את הדברים.
זאת אומרת אתם יוצאים. יש עגלה. יש משאית?
כלום. כלום. הם עם. אה.
עם שוטים. הרביצו.
הרביצו? פשוט ללכת.
לנו על הראש לעבור את הנהר.
כן.
ושם היה גשר. וכולם הלכו. ועם.
אה. חבילות על הגב.
כל היהודים יוצאים.
אני זוכרת דוד שלי.
סחב חבילה. וזרקו אותו עם זה ל.
למטה. מהגשר ל.
למים. והוא ניצל. הוא יצא מזה.
מי זרק אותו?
הגרמנים.
פשוט דחפו.
החיילים.
בגסות?
בגסות גדולה.
באלימות?
באלימות. עם שוטים.
וכל אחד רצה לעבור מה שיותר מהר.
והגענו לאיזה כפר. לא זוכרת מה השם שלו. ושמה.
8 קילומטר?
כן.
כן.
ושמה נכנסנו לבית ספר. ש.
ואז לא למדו בדיוק. ושמה רצינו ללון.
ואחר כך לראות מה לעשות הלאה. ואני זוכרת ש.
היה בטח. אה. פאניקה גדולה.
גדולה מאוד.
ואתן הבנות. איך אבא.
אמא. מישהו מרגיע? מישהו אומר.
כן. הכל היה ב. ב. ב.
את היית ילדה בת 10. נכון?
כן. כן. והקטנה הייתה בת 7. אחותי הקטנה.
וכולכם יחד?
כול. כול. תמיד ביחד.
גם סבתא?
אמא תמיד הייתה אומרת: "אנחנו ביחד.
אם נחיה. נחיה כולנו. ואם נמות. אז נמות כולנו".
וסבתא גם אתכם?
אה. סבתא לא הייתה איתנו. כי היא גרה
ברחוב אחר והיא גירשו אותה בצורה אחרת.
אבל. אה. לא נפגשנו כל השנים עם סבתא. לא.
אה. אוקיי.
ואחר כך. אה. אני זוכרת ש.
אז הגעתם לעיירה הזאת לבית הספר.
ל. ה. הגענו לכפר.
לכפר.
8 קילומטר. נכנסנו לבית ספר שמה ללון בלילה.
ובבוקר אבא לקח אותנו
לגויה שתיתן לנו קצת משהו לעשות לאכול.
והוא נתן לה אני זוכרת משהו מהדברים
כי אז היו לנו עוד דברים.
היה לכם גם כ. אה. כסף. תכשיטים?
אה. קצת. מה שיכולנו להציל.
שיכולתם לקחת?
כן. מ. אה.
היו דברים שהחבאתם?
או לא היה אפילו. לא הספקתם בכלל.
לא. לא. מה. הספקנו מה שהגויה אמרה לנו. הספקנו לקחת.
והגרמנים דרשו ממכם פרוות.
הורידו לנו את הכל.
הורידו? תכשיט.
תכף אני אספר לך איך זה. נגיע לזה.
אה. עוד לא. לא בשלב הזה.
לא. לא. עוד לא.
בשלב הזה עוד לא לקחו לכם כלום?
בשלב הזה עוד כלום.
הם רק גירשו.
רק גירשו אותנו.
הם לא נכנסו.
וכל אחד לקח מה שיכול היה לקחת.
זה היה הכל בחיפ. בחיפזון.
והגענו לכפר הזה. נכנסנו לבית
ספר פולני ושמה נשארנו ללון בלילה.
אמ. בבוקר להמשיך.
כי הם אמרו לנו ללכת לגבול הרוסי. אנחנו ידענו.
גרשו אתכם בעצם לגו. לגבול הרוסי.
לגבול הרוסי. אנחנו לא ידענו איפה הגבול הרוסי.
וכל ה. כל ה.
כל היהודים.
פליטים. כל היהודים.
ביחד הלכנו.
אז ה. אז הייתה איזשהו גויה שתמורת משהו נתנה לכם אוכל?
כן. אבא נתן לה משהו והיא הכינה לנו משהו לאכול בבוקר.
וכשחזרנו. לא מצאנו אף אחד.
את ואבא?
אני ואבא. כל המשפחה.
כל המשפחה.
הלכנו שמה לאכול.
כן.
וכשחזרנו. הגרמנים. אה. הפולנים כנראה ג. אה.
אמרו להם.
הלשינו.
כן.
ובאו גרמנים וגירשו את כולם בבית ספר. ללכת.
הלכנו. לא ידענו לאן. ל. אנחנו באנו. לא היה אף אחד.
אז מה עשיתם?
אמרו לנו ללכת.
הגויים אמרו לנו שהיהודים כולם הלכו שמה. הלכנו שמה.
הכל ברגל או אנשים היו.
הכל ברגל.
עגלות או משהו? שום דבר.
כלום. כלום. הכל ברגל.
וכך הלכנו חודש ימים ברגל.
ואיפה ישנתם בדרך?
אממ. מתחת לעצים. אמ.
תחת כיפת השמיים.
עם כלבים התנפלו עלינו כי היינו. לא אנשים נורמליים.
כן. ומאיפה אוכל?
לא. לא היה שום דבר.
אני זוכרת שנכנסנו פע.
אבא תמיד דאג לנו. נכנס לאיזה מקום.
אז הוא הביא לנו. נתן משהו.
הביא לנו. ככה הלכנו חודש ימים על יד הכביש.
היית ב. את זוכרת את המצב ה.
אה. נפשי הרגשי שלך? זה היה שוק?
זה היה השוק. בטח.
זה היה שוק כי כבר. מה שהוצאנו לא נשאר לנו כלום.
וזה היה יום יפה.
והמעילים הורדנו גם כן.
ו. ככה נשארנו. וזה היה כבר חורף.
והיה לכם ידיעות מה קורה? ידעתם מה קורה?
שום דבר.
שום דבר?
כלום. אמרו לנו ללכת לגבול.
והיו הפצצות.
הרוסי.
בזמן שהלכתם?
לא. כי הגרמנים כבר היו בכל המקומות.
המקומות. כבשו.
כבר נגמרה כאילו המלחמה.
מבחינתם הם כבשו את פולין.
כן. וכשהלכנו בדרכים.
הלכנו. אמרו לנו ללכת לביאליסטוק.
כי יוצא.
זה. כן. שם היו הרוסים.
את זוכרת את. אמר. הגבול עוד היה פתוח. כשעברתם?
אהה. עברו.
הייתם צריכים להבריח את הגבול? הייתה בעיה?
לא. לא. הלכנו.
אפשרו לכם לעבור. את זוכרת את המעבר לתוך ברית המועצות?
היו. ה. היו. אה.
גרמנים צעדו בכבישים. הצבא אמרו לנו: "לאן אתם הולכים?"
אז אמרו לנו גירשו אותנו. "תלכו הביתה בחזרה".
היו כל מיני.
ואתם לא. לא חזרתם.
לא. לא.
אבל אמרת שבשלב מסוים הם לקחו מכם.
אה. תכשיטים. מתי זה היה?
כן. זה היה כשאספו אותנו.
הגרמנים שגירשו אותנו בבתים.
אספו אותנו בגן ציבורי. על מגרש אחד גדול.
בפלו. בעוד. בעיר שלך.
בעיר שלנו.
כי לא סיפרת על זה.
כן. ושמה. הם ישבו שמה היה זמק. את יודעת מה זה זמק?
זה אה. ושמה ישבו. ה. אה. הגרמנים.
ולקחו לנו את הכל.
שלחו כל פעם קבוצה. אנשים שיעלו למעלה.
והורידו להם את כל הזהבים.
תכשיטים.
זה. לקחו לכל האנשים שהיה להם.
פרוות. כל.
הכל. הכל מה שהיה. כסף. כסף.
קודם. קודם ריכזו אתכם. לקחו את הכל.
כן. משמה קצת. קצת כל פעם עלו ל. למעלה.
ו. לקחו להם את הכל מה שהיה להם.
כסף וזהב. ואמרו להם ללכת.
גם אתם הייתם צריכים ל למסור?
גם אנחנו. אם אני.
הצלחתם להחביא. להסתיר משהו.
אה. אני זוכרת אמא שלי עשתה ככה עם הידיים.
היה לה את הטבעת נישואים. שאין לנו כלום.
ולא לקחו לה דווקא את הטבעת. השאירו לה.
אה. באמת?
כן. זה כבר היינו בסוף כבר היו כנראה עייפים.
כן.
בסוף הגענו. עברנו את ה.
גבול.
את הגבול ו. הלכנו ברגל כל הזמן.
חודש ימים את אומ.
חודש ימים עד שהגענו לביאליסטוק.
עכשיו אתם מגיעים לביאליסטוק.
ביאליסטוק היו הרוסים.
כן. תחת שלטון. אה. סובייטי.
כן. אז שמה הם עשו מחנות. בשביל האנשים.
איך זה נראה המחנה. זה גם היה בתוך בית ספר?
אה. לא. זה היה בכל מיני. אה.
מקומות ככה. מפוזר. מחנה.
היה לכם קרובים גם בביאליסטוק. מישהו שהכרתם?
אה. לא. ההפך. האנשים היו כל כך רעים שמה. היהודים.
היהודים המקומיים?
כן. הם. הרי.
אה. היינו צריכים לאכול.
את הפליטים.
כן. את ה.
לא עזרו?
אז הם אמרו [משובש] את מבינה יידיש?
אה. קצת.
"שהתאספו פה כל הפליטים.
והם לוקחים לנו את כל האוכל".
הם עוד ישבו בבתים. לנו כבר לא היה בית.
מה את זוכרת. איפה. איפה הייתם?
איך נראה המחנה הזה? מה זה היה?
זה היו או. אה. כמו.
מחנה של צבא?
מחנות. לא. זה היו. לאגרים כאלה.
כן.
כן. ומשמה.
ומה ישנתם גם כן על הרצפה?
על הרצפה. בטח. ומשמה.
ארגנו אוכל? נתנו אוכל?
אה. כן. זה היה.
או כל אחד היה צריך לדאוג לעצמו?
נתנו לנו. לא. נתנו לנו קצת אוכל.
הרוסים.
זה היה מסודר. כן.
ואחר כך. אה. הם רצו לעשות רשימה.
מי רוצה לנסוע לרוסיה.
רגע. כמה זמן הייתם בביאליסטוק ככה?
א. איזה חודש אני חושבת.
חודש. אה. אנשים יצאו גם לעבוד. חיפשו עבודה?
לא. לא. ידענו שאנחנו צריכים לעזוב את המקום.
אה-הא. זה זמני.
זה היה משהו זמני. כן.
ועכשיו היה מה שאנחנו קוראים מבחן הפ.
פספורטיזציה. הנאמנות.
כן.
מי שרוצה לחזור הביתה. או מישהו רוצה להיות.
בדיוק. ושאלו אותנו.
כן.
אז אבא שלי אמר שהוא זוכר את הרוסים שהם אנשים טובים.
כי הוא היה בר. במלחמה עם. אה. הרוסים כשהיה.
נכון. במלחמת העולם הראשונה.
כן. אז. אה. אנחנו רוצים לנסוע לרוסיה.
ולא לנסוע הביתה בחזרה.
כי שאלו אם רוצים. היו אנשים שחזרו בחזרה.
נכון. ודווקא אלה שרצו חזרה. גירשו לסיביר.
בדיוק.
כביכול הם לא נאמנים.
בדיוק. ואנחנו.
אלה רצו הביתה. גירשו לסיביר.
כן. כן. ואנחנו הגענו ל.
זאת אומרת הלכנו בדרך. משמה.
העלו אתכם על רכבת? מביאליסטוק?
העלו אות. העלו אותנו על הרכבת.
ל?
של רוסיה.
כן. ל. לאן?
והקרונות היו. מה אני אגיד לך. קרח. ככה בפנים.
כן.
היו אומנם תנור אבל אף אחד לא יכול להרגיש אותו.
הרגשנו את הקרח על הקירות.
כי הם הביאו אותנו לאורל.
כן.
ושם היה קר מאוד.
רגע. הגעתם. אה. אנחנו מדברים בערך בדצמבר?
נגיד מאז שעזבתם. הבית היה.
אה. אוקטובר. נובמבר. כי עזבתם בספטמבר.
היינו איזה חודש כנראה בלאגרים שמה בפולניה.
אז אני אומרת משהו כמו. אה.
לקראת חורף. אה. 39'-40'?
כן. לקראת חורף. היה. היה שלג על ה. הארונות.
כן. זה כבר נובמבר. משהו כזה. נובמבר-דצמבר.
אז הגענו ל.
כמה זמן נסעתם ברכבת הזאת?
חודש.
ברית המועצות היא ענקית.
חודש.
חודש.
זה היה רכבת משא.
כן.
לא ככה.
ומה בדרך. הייתה עוצרת?
הייתה עוצרת בתחנות ואני זוכרת אחותי הגדולה ירדה.
רצתה להביא לנו מים.
שיהיה לנו קצת מים לשתות.
מה שקרוב. נכון? מהמים החמים.
והרכבת נסעה והיא נשארה והיא בכתה וצעקה.
ומה קרה?
והיה לנו עצוב מאוד.
והיא.
נשארה.
והיא לא מצאה אתכם אחר כך?
אז אמרו לנו שאחרינו יש רכבת עם חיילים.
זה קרה הרבה מאוד של.
אנשים נ. ירדו רגע. ופתאום הרכבת נוסעת.
וגמרנו. לשנים.
לשנים. משפחות נפרדו ו. רק ירדו.
היא יכלה להישאר לבד ככה בלי כלום.
זאת אחות ה.
הגדולה.
הגדולה.
היא. היא. היא הייתה זאתי שדאגה לנו. והיא. אה.
והיא תפסה את הרכבת אחרי זה?
אמרו לנו שאחרינו נוסעת רכבת עם
חיילים והיא תצטרף לרכבת הזו. וככה.
וככה זה היה?
אנחנו עמדנו כבר ובכינו שהיא נשארה.
את זוכרת את זה כטראומה?
ראינו אותה. איך שהיא בכתה.
כן. שהיא נשארת פתאום והמשפחה נעלמת לה.
כן. כן.
זה מפחיד מאוד.
והיא הייתה באמת שם עם החיילים
והשמחה הייתה גדולה שמצאנו אותה.
כן. זה באמת נס. כי זה לא תמיד קרה.
כן. והיא המשיכה אחר כך כבר איתנו.
רגע. לאן הגעתם?
לאורל.
לאן?
אה. ברזניקי מולוטוב.
זה היה עיר. ה. ראשית.
‮ואנחנו הגענו ל. ‭Adamowa Góra‬. זה היה כפר.‬
את זוכרת את הנסיעה הזאת ברכבת.
כן.
נתנו לכם גם אוכל?
אוי זה היה. צרות. היינו רעבים. מי.
הייתם רעבים.
מי יכול היה לתת ל. לנו אוכל?
כל אחד מה שהיה לו.
הרוסים. דאגו? בתנות.
לא. בתוך ה. בתוך הזה. כבר לא.
התחנות עצמן. אזרחים. מישהו נתן?
שום דבר.
ו. איך התייחסו אליכם הר.
הרוסים. השלטונות? ה-נ.ק.ו.ד. כל ה.
לא התייחסו. אז עוד לא יחסו אלינו.
אנחנו לא הפליטים מפה.
היום פה מחר שם.
לא התייחסו אלינו בכלל.
בטח חשבתם שמה שקורה לכם זה אסון.
נו. אנחנו חשבנו שיהיה לנו טוב.
אה.
כי הם הבטיחו לנו שאנחנו נגיע לשמה.
יהיה לנו עבודה. ונסתדר.
אוקיי. אז הייתם אופטימיים.
אז הייתם אופטימיים.
למרות הגירוש הייתם אופטימיים.
כן. הייתם אופטימיים שבאנו לרוסיה ושמה לא הייתה מלחמה.
אז באורל זה היה שקט.
כן. אז אתם מגיעים ל. אה. ברזניקי
ברזניקי. זה היה.
מה השוני? ש. איפה שמו אותכם שמה?
אז הם שלחו אותנו לאיזה כפר.
‮ליד ‭Berezniki‬?‬
‮ליד ‭Berezniki‬. ושמה אני זוכרת התחלתי ללמוד רוסית קצת.‬
רגע. מה זה כפר. איזה. מה. נתנו לכם בית?
‮‭Adamowa Góra‬. קראו לזה.‬
איך?
‮‭Adamowa Góra. Adamowa‬ זה שם.‬
‮‭Góra‬ זה. אה.‬
הר.
‮‭Góra‬. זה.‬
זה הר.
זה הר.
‮‭Adamowa Góra‬.‬
‮כן. ‭Adamowa Góra‬.‬
‮‭Adamowa Góra‬.‬
כן.
ש. בכפר ליד. אז לא גרתם ברז.בברזניקי עצמה?
אה. לא.
אה-הא.
עבדו בברזניקי.
אה-הא.
בנו עיר חדשה.
אוקיי. אז רגע. איפה. כשאתם קרב לא.
‮ל- ‭Adamowa Góra‬. תארי את הב. לאיזה בית אתם נכנסים?‬
זה היו. אה.
בקתות?
לא. זה היו. היה שמה.
אממ. כמו כאן לבית עולים היה.
שיכון כזה?
לא שיכון. שנכנסו 40 איש באותו. או.
אה. דירה קומונלית כאילו?
אה. כ. זה היה שיתופי כזה לכ.
בית שיתופי. כן.
לכל. לכולם.
אבל כל. יש לכם חדר משלכם?
אחר כך קיבלנו. אחר כך ש.
בהתחלה. וכ. ואיתכם באו עוד פליטים. יהודים?
בטח.
או אתם הייתם המשפחה היחידה?
לא. לא.
היו הרבה.
הרבה. ברכבת.
אבל אתם. משפחה עם 4 בנות.
כן.
אתם שמה. מ. את ההורים שולחים לעבוד. בברזינקי
ל. ללמוד. ל. אה.
לבנות עיר חדשה. בניין.
2 ההורים?
2 ההורים וגם אחותי. כבר.
הגדולה.
הייתה בת 16.
שלחו אותם לעבודת בניין?
בניין.
אז הם היו יוצאים בבוקר.
בבוקר השכם ברגל. בחושך.
ברגל הולכים?
קור. כן.
כמה. כמה קרוב ברזניקי הייתה?
זה היה רחוקפ. זה היה. אה.
הרבה קילומטרים. כי זה היה עיר ואנחנו היינו בכפר כזה.
ולא הייתה הסעה או משהו?
הם היו הולכים ברגל. הלוך וחזור?
ברגל. ברגל. ואמא הלכה על עקבים. לא היה לה.
אחר כך שהיא. נפלה.
נתנו לה כמ. עם צמר גפן.
מגפיים? אהה. את הוולי.
זה לא היה כבר.
הוולינקה.
כן. ולינקה. זה כבר. זה השיא הטוב.
מלבד. לשבת.
כן. כן.
ונע. המגפיים מ. אה. לבד.
והם בנו שמה. גם אחותי נפל לה פעם קרש על הראש.
רגע. אז בואי ניקח את זה צעד צעד.
אתם מגיעים לשמה.
כן. אז אחותי הייתה צריכה לעבוד.
וההורים צריכים לצאת לעבוד.
אתם עוד 3 בנות. מה קורה איתכם?
כן. אנחנו התחלנו ללמוד בית ספר. ברוסית.
ברוסית. לא ידעתם רוסית?
ל. מילה לא.
כולם ילדים רוסים שם?
כן.
איך קיבלו אתכם?
זה היה כפר.
כן.
ו. אנחנו היינו. אני זוכרת בבית ספר גם גמרו. אה.
גם למדו גרמנית. לא אנגלית.
נכון.
כן.
אצל הרוסים למדו גרמנית.
כן. כן.
ומה. את. איך קיבלו אתכ. היו עוד ילדי פליטים אתכם?
בטח.
הרבה.
אנחנו גרנו בבראק קראו לזה. זה.
כן.
צריף כזה ענק. כן.
כן. אבל בבית ספר.
בבית ספר.
הוא היה קרוב או גם אתן צריכות ללכת.
ברגל. הכל ברגל.
איך הילדים הרוסים מקבלים אתכם?
אהה. בסדר. הם היו בסדר.
הם הסתכלו עליכם כפועלים.
לא ידענו אף מילה.
הם הסתכלו עליכם כפולניות או כיהודיות?
כלום. שום הבדל.
שום הבדל.
היו יחס.
לא היה. לא הייתה אנטישמיות?
לא. לא. לא.
לא היה.
היו יחסים יפים והיה הכל טוב.
המורות. איך הן היו אתכם?
גם כן. היה הכל בסדר.
אתן. אה. אתן משתלבות. לומדות. אה. רוסית?
אני ירדתי ככה 2 כיתות כי הרי לא ידעתי את ה. את השפה.
את השפה.
כן.
ואתם. עכשיו. אתם הולכות שמה לבית ספר.
כן.
עם הילדים המקומיים.
כן.
ההורים עובדים. עבודה קשה.
ואני הייתי צריכה לדאוג.
בבית.
כן.
כשאתן חוזרות.
שמה.
תפקיד אחריות.
שמה מכרו לנו ב. ס. בהפסקה לקנות דייסה מסולת.
כן.
וזה היה [משובש] (שפה זרה) זה היה משהו.
מסולת או מ.
מסולת.
מ. אה. כוסמת?
מסולת.
מסולת.
ואני זוכרת שלקחתי את המנה שה. נתנו לנו.
לקחתי את זה הביתה.
הוספנו מים ועשינו מרק שכולם יאכלו.
לכולם יהיה. הרגשתם רעב? היה מחסור?
היינו רעבים. כן. לא.
הייתם רעבים.
כן. כן.
ההורים עבדו קשה. פיזית.
עובדים. בטח בבניין.
היה קשה.
כן.
הם התלוננו. או.
אה. לא הייתה להם ברירה.
מ-המ. זה מה שהיה.
היהודים. ש. באתם הרבה פליטים.
לא היו שם יהודים. רק רוסים.
או. כן. אבל הפליטים שהגיעו היו יהודים.
כן.
מפולין?
כן.
התארגן איזה ועד. איזשהו.
שום דבר.
פעילות של הפעילים.
שום דבר.
מישהו שהיה יותר כריזמטי. שהנהיג אתכם?
כלום. כלום.
לא המשיכו.
היינו שמה שנה שלמה.
זאת אומרת על זה התחייבנו להיות שמה. לעבוד.
אבל. זה ברית המועצות.
כן.
זה קומוניזם.
נכון.
אז כמה שאלות יש לי בעניין הזה.
כן.
ראשית אתם בבית הספר.
כן.
הולכים לתנועת הפיו. פיונירים?
פיוניירים?
כן. את ה. הקומסומול. קומסו.
כן. כן. קומסומול הייתי עוד קטנה בשביל זה.
קטנה מדי. אבל. ל.
לתנועה של הנוע. הילדים?
כן. כן.
זה מצא חן בעיניך?
לא. לא ידעתי אז. אה. כן. לא. זה לא.
האידיאולוגיה הקומוניסטית זה משהו ש.
לא עשה לי אז שום דבר.
הבנת משהו מזה?
לא ידעתי אף מילה לדבר. אבל.
אבל כשלמדת כבר.
כן.
אה. זה קצת יותר דיבר אלייך?
לא.
הדמות של סטלין?
גם לא.
את זוכרת אותו?
אני זוכרת. הוא. היה אלוהים.
אבא. כן?
אלוהים.
אלוהים.
כן.
כן. השמש העמים?
כן. כן.
תמונות שלו בכל מקום היו?
אה. לא איפה שאנחנו היינו.
לא איפה שאתם הייתם.
לא. זה ב. ברוסיה לבנה.
שמה זה יותר היה מאורגן.
כן. ו. אה. מישהו ביניכם.
בין הפליטים. אתם הייתם משפחה מסורתית. לא דתית.
לא.
היו גם אנשים דתיים.
כן.
שהגיעו אתכם? הם המשיכו לקיים איזשהו משהו?
לא הייתה להם ברירה. כלום לא היה.
לא יכלו.
כלום.
לא יכולתם לציין חג?
שום דבר.
את לא זוכרת בשנה? פסח?
כלום.
יום כיפור שצמו.
כלום. רק את הדברים של הרוסים. כן.
היה פחד גם מהרוסים?
לא.
פחדו לדבר?
לא. לא. לא.
נ.ק.ו.ד. דברים כאלה?
לא. לא. לא. ב. באורל עוד לא. אחר כך.
אחר כך.
כן.
וב. ההורים כשעבדו.
היה גם מצב ש. אה. הענישו אנשים. שהגלו אותם.
אסור היה לאחר לעבודה.
זה מה שאני אומרת.
אחרת היו פרוגול. כן. והיו מקבלים עונש. בטח.
גם ההורים?
בטח.
אה. מה היה עונש למשל?
לא קיבלו אולי לחם. אני לא יודעת. לא זוכרת.
עכשיו. אוקיי.
כן.
אז זה מה שאני רוצה לשאול על נושא של האוכל.
שילמו להורים?
מה. מה נתנו להם בתמורה?
פרוטות.
שילמו כסף?
פרוטות.
הם היו צריכים לקנות מצרכים.
כן.
או סיפקו להם?
לבד. הכל לבד.
היו לכם תלושים?
לא.
אה.
זה היה. צריף גדול.
כן.
עם כל המשפחות. כל אחת היה חדר.
ומה. היה לכם מיטות?
ה. הם נתנו לנו.
מיטות.
כן נתנו לנו מיטות. ו.
היה לך חימום שמה?
כי זה קר. זה חורף.
כן. כן. הם. לזה הם דאגו. כן.
הם דאגו לחימום.
כן. כן. לכל הצריף.
היו תנאים ס. אה. סניטרים?
שירותים. מקום שיכולתם להתקלח. לעשות כביסה? משהו?
לא. זה היה מאוד מוגבל.
תנאים מאוד מוגבלים?
כן. מאוד מוגבלים. כן.
והיה. ולא היה מטבח ציבורי? כל אחד דואג לעצמו?
לא. לא. לא. כל אחד דאג לעצמו.
אז מה. פרוטות שנתנו היו צריכים לקנות.
מ. מזה חיינו. כן. לחם. לחלב. אה. לא יותר מזה.
והרוסים המקומיים איך התנהגו?
הם היו בסדר.
האוכלוסייה?
הם היו בסדר. היו שם הרבה.
איך קראו לכם?
היו שם הרבה טטרים.
הרבה טטרים.
כנראה ששלחו אותם גם כן שמה.
גירשו גם.
כן. כן.
כן. ו.
איך התייחסו אלינו? בסדר.
כן?
כן.
אה. איך הם כינו אותכם?
קראו לכם? היה לכם שם?
לא.
לא היה לכם כינוי. פליטים?
פולנים.
מ-המ. הפולנים.
כן. כן.
אז. את אומרת שיחסית זה היה סביר.
היה.
או שזה נשאר לך כ. כטראומה. התקופה הזאת?
לא. לא. לא נשאר לי כטראומה כי
גם לרוסים אז היה רע מאד מאד.
קשה.
כן.
אבל הם. עדיין לא הייתה מלחמה.
לא.
זה עוד לפני שפרצה המלחמה בין ברית המועצות.
כן. כן.
אנחנו מדברים. להיפך.
כן.
הרוסים היה להם את ההסכם. אה.
עם גרמניה נדמה לי.
בדיוק. עם הגרמנים. נכון?
כן.
מדברים על. אה. על ההסכם של.
אה. מולוטוב. אה.
כן. כן. שלא יהיה מלחמה.
בדיוק. הם היו בשיתוף. אה.
הם ח. חילקו חלק משטחים של פולין.
כן. כן. ואחר כך הם שילמו על זה. ק. יקר.
אז. אז. אה. עוד. אה. ובתקופה הזאת.
כן.
שאתם נמצאים שמה באורל.
כן.
ידעתם מה מתרחש ב. ב. ב. חדשות.
לא היה רדיו. לא היה כלום.
כי בשנת 40' הגרמנים כבר כבשו גם את פולין.
כן.
סליחה. את פולין כבר ב-39'.
צ'כוסלובקיה. ו. כן.
אבל הם כבשו אפילו. אה. כבר את צרפת.
כן.
צרפת. ובגליהו הולנד.
לא ידענו שום דבר.
לא ידעת?
כלום. לא היה. לא היה כלום.
מה קורה. מה קורה ליתר בני המשפחה. גם לא ידעת?
אה. שום דבר. לא ידענו כלום. כלום.
רק אחרי שנה שנגמרה השנה הזו.
היה לנו מותר ללכת לאן שאנחנו רוצים.
אוקי.
משם אסור היה לנו לצאת שנה.
אוקיי. כל עוד ברית המועצות הייתה בשיתוף פעולה עם.
אה. ההסכם. אה.
עם גרמניה. אתם הייתם נחשבים כאילו פליטים.
פליטים.
פליטים. אבל גם.
פולנ. מפולניה. פולנים.
אבל כבדהו וחשדהו.
כן.
כאילו. גייס חמישי.
כן. כן.
ו. היו במחנות. בסיביר.
אבל הרוסים.
לא יכלו. לא היו חופשיים.
הרוסים התנהגו איתנו יפה.
התנהגו יפה. אבל לא הייתם חופשיים לעשות כרצונכם.
לא. לא. לא. לא.
ברגע שפרצה. המלחמה בין ברית המועצות לגרמניה.
אנחנו מדברים על יוני 41'.
כן.
את זוכרת אחרת ששמעתם שפרצה המלחמה בכלל?
כן. אז עזבנו.
הגיעו אליכם ידיעות?
אני לא זוכרת בדיוק אם יגיעו ידיעות.
אבל אז עזבנו.
נכון. כי אז. בהתאם להסכם ס.
מה שקראו הסכם שיקורסקי.
שיקורסקי. כן.
גנרל שיקורסקי. שמעת על זה?
כן. בטח.
שהיה ממשלת פולין הגולה.
הסכם עם הרוסים אפשרו לפליטים הפולנים.
לחזור.
לחזור.
כן.
ואז אתם יכולים לעזוב.
וחזרנו.
נכון. ואז אתם עוזבים ועוברים לאן?
ואז. אה. נסענו עם כל הרכבות. הי.
לא היה לנו כסף ל. לשלם אז עם הכל משא. משא.
ואני זוכרת עלינו על רכבת אחת. הנכים.
אנשים נדחפו מה שיותר להיכנס כי רצו לברוח.
כן.
ו.
אני. אני. רק סליחה. אני התכוונתי להסכם קודם.
אה. אה. מולוטוב ריבנטרופ.
כן. אני לא זוכרת. אולי הייתי ילדה.
לא כל כך התעניינתי.
אולי בזה אז. אבל כשעזבנו.
בזמן הזה כבר דיברת רוסית חופשי?
אה. דיברתי. לא חופשי.
אבל דיברתי וכתבתי כבר.
ובבית המשכתם לדבר בינכם יידיש.
יידיש. כן. יידיש.
המשכתם לדבר יידיש. אוקיי.
ואתם אז הול.
נוסעים ברכבות במטרה להתקדם חזרה הביתה.
אה. אהה.
למרות שפרצה ה. אה.
הייתם חופשיים ופרצה המלחמה בין ברית המועצות ו.
כן. ואז היינו באורשה.
הרי. אה. עזבנו את ואורל והגענו לרוסיה הלבנה.
כן. לביאלרוס.
כן. כן.
מה שקורה.
כן.
כמה ז. מה היה ב. באורשה?
באורשה היינו 3 חודשים. ו.
התחילה המלחמה. עם ה. ואז.
היא לא התחילה. היא כבר הייתה המלחמה.
אז התחלנו לסבול רק.
מה אז. רגע. רגע.
ברשותך. גניה. כשהגעתם לאורשה.
איפה התגוררתם שם? מה שכרתם איזשהו מקום?
שמה פגשנו אנשים. אה. מפולטוסק.
אה. עוד פליטים?
כן. כי הם גרו שמה באורשה.
הם לא הגיעו לאורל.
אוקיי.
אז הם עזרו לנו קצת.
אצלם. גרתם גם?
אה. היה לנו אצ.
השכרנו חדר אצל ה. היהודייה מרוסיה.
מ-המ.
והיא.
מקומית. בלארוסית.
כן. היה לה איזה חדר.
מה אני אגיד לך? בלי חלון. בלי כלום.
3 חודשים הייתם שם?
כן. 3 חודשים.
ואבא עבד שמה. עבדתם?
אבא עבד במאפייה.
אה-הא.
כן. כן.
ואמא? ואתם הלכתם לבית ספר. באורשה?
עוד לא. לא.
היה איזה.
אני זוכרת בסוף כן משהו.
הלכתי כי התחלתי ללמוד בלארוסית.
אה. התחלת גם בלארוסית?
כל השפות התחלתי ושום דבר לא גמרתי.
כן. אה-הא. כי. כי. אתם כל הזמן כפליטים.
כל הזמן. כן.
אז גרתם שמה. היה שמה. אבא עבד במאפייה.
כן. אז היה מביא לנו קצת לחם וזה כבר היה דבר גדול. כן.
אז למה את אומרת ששם היה יותר קשה?
שמה היה.
כלומר שמה התחילה תקופה קשה.
כי היא התחילה המלחמה ה.
עם הרוסים ועם ה.
בין הרוסים והגרמנים.
כן.
אבל איך אתם חוויתם את זה. או הרגשתם את זה?
איך? שהיינו צריכים לברוח משמה. כי הרגיז. הפגיזו.
הפגיזו. התחילו הפגזות.
כן. כן.
אז בעצם אתם לא יכולים להישאר שם.
לא.
כי.
ברחנו.
אנחנו מדברים כבר על הקרבות בין ברית המועצות.
והגענו לתחנת. אהה.
רכבת עם אוטובוסים. זה. לא יכולנו.
זה אחד דחף את השני וזה היה אסון.
אי אפשר היה לעלות על שום רכבת.
אבל כל אחד רצה לברוח.
מ-המ.
כי כבר הפגיזו את העיר.
כן.
אבל בכל זאת עלינו. אני זוכרת.
זאת אומרת זה גם פחדתם שהגרמנים יגיעו?
ודאי. כי ידענו כבר מי זה הגרמנים.
מ-המ.
ו. אה. ברחנו. איך זה היה אז?
אה. אנחנו נסענו. אני לא זוכרת לאן הגענו.
דרומה.
ברח לי.
את. אה. אמרת לי בשיחה המקדימה.
שהגעתם דרומה לאוזבקיסטן.
אה-הא. ושמה.
ככה את אמרת לי.
כן.
זה נכון?
כן. כן. שמה דר. לטשקנט היינו.
אחר כך נכנסנו לנמנגן.
ושמה כבר התעסקו איתנו. ה.
וגרתם בנמנגן?
לא. שלחו אותנו לכפר.
איך קראו לכפר?
אה.
מה זה היה. קולחוז?
קולחוז.
שלחו אתכם לקולחוז.
קולחוז. כן.
ואת זוכרת איך קראו ל.
ושמה היה חדר אחד גדול. שכול. כולם.
לא רק אנחנו. כל המשפחות. על הפריצ'ות ישנו.
על דרגשים כאלה?
כן. כי. אה.
רגע. בסדר. שניה.
אני זוכרת כל כך הכל אבל אני. מתרגשת.
לא. בסדר גמור. גניה את מספרת בסדר.
כל יום אני ראיתי.
הכיבוש הגרמני ב-1939; בריחת המשפחה לעיירה סמוכה וחזרה לאחר זמן קצר; גירוש רגלי בידי הגרמנים לגבול הרוסי ומעבר למחנה פליטים ב-Bialystok; גירוש בידי השלטונות הסובייטים ל-Adamova Gora סמוך ל-Berezniki ב-Ural; עבודת ההורים בעבודות בניין; שחרור בעקבות פרוץ מלחמת רוסיה -גרמניה; מעבר ל-Orsha בבילורוסיה ב-1941; התקרבות החזית; הפצצות; בריחה לאוזבקיסטן ב-1941; מעבר לקולחוז לעבודה בקטיף כותנה במשך מספר חודשים; מעבר ל-Kassansay; לימודים בבית ספר רוסי; חזרה עם המשפחה ל-Krakow בפולין ב-1945 לאחר סיום המלחמה; הצטרפות לקבוצה של השומר הצעיר; מעבר דרך צ'כוסלובקיה למחנה Saalfelden באוסטריה בסיוע ארגון הבריחה; מעבר בהמשך למחנה Wegscheid ב-1946; מעבר לאיטליה; העפלה במסגרת עלייה ב'; הגליה לקפריסין ב-1947; החיים במחנה; עלייה לישראל ב-1948.
מספר פריט
9867563
שם פרטי
גניה
שם משפחה
חרמון
שם נעורים
נסטנפובר
תאריך לידה
15/02/2012
מקום לידה
Pultusk, פולין
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
09/05/2012
תקופת החומר עד
09/05/2012
מוסר החומר
חרמון נסטנפובר גניה
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני