חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של שוסטר טולצינסקי שרה ילידת 1925 Calarasi, רומניה על בריחה לרוסיה

Testimony
null
null
היום יום רביעי. כ"ד אייר תשע"ב. 16 במאי 2012.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד
ושם את הגב' שוסטר טולצינסקי שרה.
ילידת קלראשי. רומניה.
1925. על הבריחה לאוקראינה.
בוקר טוב לך. שרה.
את נולדת בקלראשי.
מה את זוכרת מהמקום הזה?
זאת הייתה עיר?
אה. זה היה עיירה.
עיירה?
מ-המ.
כן.
כן. ו. המלחמה.
עוד לפני המלחמה?
אה. לפני?
לפני המלחמה. מה את זוכרת מהמקום?
אה. איך זה היה נראה?
אה. זה היה צריפים בשבילנו שברחנו.
לא. לפני. אני מדברת לפני המלחמה.
לקלראשיו?
ל. קלראשי. לפני שברחתם.
כן?
אממ. איפה שאבא ואמא גרו ועבדו.
כן.
היו לך אחים?
כן.
אה. מי?
2 אחים. לזר ויעקב.
יעקב. כן.
כן.
היו יותר מבוגרים ממך?
אממ. לזר היה יותר מבוגר.
היה לי אחות בטי.
כן.
ויעקב הקטן.
כן.
הצעיר.
אז הייתם 4 ילדים.
4 ילדים.
נכון? איך קראו לאבא שלכם. שלך?
עזרא.
כן. ומ. מה היה המקצוע שלו?
סנדלר.
כן. הוא היה סנדלר.
היה לו בית מלאכה שלו?
פינה בבית. הוא עבד.
אה-הא.
כן.
הוא היה גם תופר נעליים או רק מתקן?
מתקן נעליים.
מתקן. ולאמא שלך. איך קראו?
לאה.
לאה. והיא הייתה עובדת מחוץ לבית?
לא.
רק בתוך הבית?
עשה קצת ירקות על יד הבית.
אה. גידלה ירקות. היה לכם.
ירקות קצת על יד הבית.
חלקה קטנה?
אה. כן. פינה.
כן. איך. איך הייתה הפרנסה של אבא?
מאוד. אה. קטנה.
נמוכה?
נמוכה.
כן.
כן. ואמא הסתדרה.
אמא.
עם.
הייתה יודעת. אה. להתארגן.
להסתדר עם זה מה שאבא הרוויח.
אה-הא.
כן. שהיינו עוד קטנים בבית.
כן. 4 ילדים זה.
4 ילדים. כן.
היה תמיד מספיק אוכל?
כן. סבתא. אהה.
טובה הייתה אמא של. אה.
אה. סבתא של.
לצד אמא. כן.
והיא הייתה מכינה אותנו. כן?
היא הייתה גרה איתכם?
אה. כן. כן.
כמה.
סבתא.
חדרים היו לכם? אה.
2 וחצי.
כן.
סך הכול. כל הילדים זה.
בחדר אחד?
היו מגורים. בבקשה?
ה. ה. הילדים בחדר אחד. ההורים.
ה.
בחדר שני?
שני.
ואיפה סבתא הייתה גרה?
סבתא. במטבח.
במטבח. היה. הייתה לה שמה.
פינה.
מיטה?
אהה. אה.
זה מפח. את התנור הזה.
אה-הא.
שמה זה המטבח היה. כן?
כן. כן.
חוץ מזה ו.
דלי מים ודלי כמה.
אה-הא.
אה. כלים לבישול.
לא. לא היה שמה ברז עם מים?
היו צריכים להביא את המים?
מהחצר. היו מוציאים.
מהחצר.
עם החוט עם.
אה. עם. מהבאר.
אה. עם דלי.
מהבאר.
באר. כן. כן.
ו. ואיך היו מאירים את הבית?
היה חשמל?
אהה. היה חשמל. אבל הרבה הפסקות.
שמה לא רחוק היה בית חרושת ותמיד.
אה-הא.
היה הפסקות של חשמל.
הפסקות חשמל.
אז היה לנו.
אה. כזה עם.
מנורות. אה. עם. של נפט.
נפט.
עששיות?
כן. כן.
כן.
והיינו מדליקים שיהיה אור קטן.
מ-המ.
וזהו.
עכשיו. בקלראשי.
כן.
בית כנסת היה?
כן.
אחד או יותר?
האבא שלי. אבא שלי הלך ל.
איפה שיותר עובדים מקצועיים.
ב. בעלי מלאכה?
בעלי מלאכה.
כן.
כן.
ו. זה היה רחוק מהבית?
אה. זה היה קצת ללכת.
לא רחוק. אבל קצת. כן.
מ-המ.
לא רחוק.
לא נורא.
לבית הכנסת. כן.
כן. מה עוד את זוכרת שהיה בקלראשי? בית ספר?
היה בית ספר. איפה שאני התחלתי ללמוד.
בית ספר רומני?
רומני. כן.
ו?
ו. אה. זה. אהה.
בת כמה אני הייתי כבר שהיה את המלחמה?
אז זה. אה. אז.
13 בערך.
13.
כן.
12. 13. כן.
אז. אה. עזרנו לאמא.
כן. אבל בוא.
בואי תנסי להיזכר אולי.
אממ. שרה. מה עוד את זוכרת שהיה בקלראשי?
קולנוע היה?
היה קולנוע. כן.
וה. הייתם הולכים?
ההורים הרשו לכם?
לא היה. לא. לא. לא היה לנו.
זה היה עולה כסף?
זה עולה כסף.
כן.
כן. אבא היה יושב בבית בפינה שמה ו.
והיה. אה. מתקן.
אה. טוב שהיה לו את הפרנסה בשביל. אה.
מ-המ.
ל. לשרת את ה. עם האוכל בבית.
כן.
אוי.
היו.
כשאני חוזרת לזמן ההוא.
תאמינו לי שאני לא מאמינה שאני עוד חיה. כמו חלום.
כן. יש משהו.
אה. נעים שקשור בילדות שלך שאת זוכרת?
כן.
משהו שאת הלכת פעם עם אמא או אבא?
כן.
מה? מה. שרה?
היה רבי ביידיש.
כן. כן.
מה שיש פה.
אוקיי.
אני אראה לך אחר כך.
אחר כך נראה את זה.
כן.
ומה היה?
ויידיש. למדתי יידיש. כן?
היה לי רבי בבית.
כן?
כן. אבא שילם לו.
הוא אמר: "בשביל הגדולה אני
לא רוצה כסף ולא רוצה ללמוד אותה.
אה. בשביל הקטנה".
עליי. "לא רוצה כסף.
היא מקבלת את זה. והיא.
היא נותנת לי את התשובה מה שאני שואל אותה.
והיא מתחילה לקרוא".
ואני התחלתי אז ביידיש.
ואני לא עזבתי עד עכשיו.
עד היום את יודעת לקרוא יידיש.
כן.
והוא לימד אותך את הכתיב?
יכולת לקרות תפילות ובמחזור?
כן. הלכתי עם אבא.
לאן?
לבית הכנסת.
היה לי מקום תמיד על ידו.
מ-המ.
אם מישהו רצה לשבת.
אז כבר ידעו שאני יושבת על יד אבא.
הגדולה אחות לא הלכה.
לא אח שלי. לא.
רק את?
אבל אני כן.
את אהבת ללכת?
אהבתי ללכת עם אבא.
כן. ואתם הייתם משפחה דתית?
אה. כשר.
כשר?
כן.
ו.
לא קנינו בשום מקום אחר.
ולא עבדו בשבת ולא.
לא. לא. אני.
לא נסענו. לא היה לנו לאן לנסוע.
לא. אבל ב. לבית ספר הלכת בשבת?
אני רוצה להיזכר.
כן. לא. לא ה.
הלכת בשבת.
הפסקתי בזה.
אבל.
אבל לא נסע.
לא כתבת?
לא כתבתי ולא נסעתי.
כן.
כן. רק לקחתי שיעורים לעשות ל. לפעם הבאה.
כן. ו. ומתי הרבי הזה היה בא ללמד יידיש?
פעמיים בשבוע.
אחרי הצהריים?
אחרי הצהריים.
מ-המ.
כן. סבא עוד. ו.
היה חי?
היה חי.
כן.
אבל לא הרבה. אני רק מהתמונה זוכרת אותו.
אה-הא. תגידי לי. שרה.
כשהוא לימד אתכם יידיש.
כן.
אתם רק למדתם את השפה.
או גם קראתם סיפורים.
לא. לא.
ביידיש?
הוא נתן לי עם א'-ב' אוף יידיש.
כן?
כן. ומילים לכתוב. כן.
והס.
הוא כתב את זה. אה.
בנייר שלו והוא עבר.
במחברת. כן.
על ידינו.
אה-הא.
והוא הראה לנו איך כותבים ואני העתקתי את זה.
עם זה אני למדתי.
כן. תגידי לי שרה.
והיית יכולה אחר כך לקרוא סיפורים ביידיש?
של שלום עליכם?
איזה סיפורים.
של מנדלה?
סבא שלי. מלא. אה.
מנחם מנדל. אה.
איך עוד? היה לו שם?
לא חשוב.
כותב ספרים. כן. [משובש] (יידיש).
הוא היה סופר?
כן. כן. כן.
הוא כתב סיפורים?
סיפורים שלו. כן.
סיפורים לילדים או סיפורים למבוגרים?
זה היה שקראו.
אה. קראו לנו.
אז אני שמחתי. כן.
אה-הא. זה סיפורים של ילדים.
שכ. כנראה. כן.
את אהבת. את אהבת.
אה. סיפורים.
כן.
כשהיית ילדה?
הלכתי עם סבא ועם אבא לבית הכנסת.
אני ביניהם. אני ישבתי הכול.
אה-הא.
גם יום הכיפורים.
מגיל 8. כבר אני צמתי.
ישבתי אפילו יום הכיפורים על ידם ולא הלכתי הביתה.
כן. אבל לא צריך לצום מגיל 8. מגיל בת מצווה?
אני רציתי.
את רצית?
כן.
ולא היה לך קשה?
לא.
מ-המ.
לא.
כן.
זה היה אצלנו בית.
כן.
מסורתי.
והיו לכם גם ספרים בבית לקרוא?
כן.
כן?
כן.
אבל זה עולה כסף?
עלה כסף. אם יצא ספר. אז.
אהה. אממ.
זה המשפחה של. אה.
דודה שלי. כן. היא.
היא קנתה ספר ונתנה לי לחצי יום בשבילי ולחצי.
אה.
יום בשביל הילדה שלה.
אה-הא.
ואנחנו אחר כך.
נתנו אחת לשנייה.
אה. היית.
מה אנחנו הבנו מהזה.
אה-הא. ומה. מה את זוכרת שהיית
קוראת בתור ילדה? איזה סיפורים?
ה. אה. אממ. ביידיש. אה.
איך שזה. אממ.
אה. במשפחה יהודית.
איך שזה היה. ילדים התחילו ללמוד ו.
אה. היה ברושורות כאלו. לא ממש.
כן.
ספרים. לא היה כסף בשביל לקנות.
אה. כן. כאלה מ.
ברו.
בלי כריכה? בלי כריכה.
כן. כן.
נכון?
אהבתי לקרוא עיתון ביידיש.
איזה?
כן.
איזה קראת?
אה. אה. לעצטע נייעס.
לעצטע נייעס. כן.
כן. אל. אממ. אה. איך?
היה עוד. אממ. אה.
ואת. אה. את התעניינת בפוליטיקה?
אה. לא.
מה? בחדשות?
רק ביידישיסט. יידיש.
מה שקרה. היה.
יש לי תיאטרון ביידיש. אז. אה.
כן. הלכתם לתיאטרון?
כן. אני עם החברה שלי.
מ-המ.
אמא שלה ואמא שלי נתנו לנו.
קנו לנו כרטיסים.
כרטיסים.
ונתנו לנו. מתי שזה נגמר לקחת אותנו הביתה.
את זוכרת איזה הצגה זו הייתה?
שאני אזכור?
לא זוכרת?
אהה. אחר כך כבר ש. אה.
גדלתי יותר ובאו שחקנים אחרים.
אז זה כבר היה משהו יותר.
אבל בגיל צעיר.
מה?
פשוט רצינו לשמוע יידיש.
כן. ואיזה הצגה את זוכרת מגיל יותר מאוחר?
כן.
משהו שאת אהבת?
זה היה. אהה. איך קוראים לו?
אויש. נו?
לפני יומיים שמענו את השירים שלו.
אוי. אוי. אוי.
דז'יגאן ושומאכר שמעתם?
עוד איך.
כן? וצחקתם?
איזה בדיחות. אה.
הם היו שניהם.
איזה בדיחות. אה? משהו משהו.
כן.
נכון?
כן. כן.
גם. גם כשבאת לארץ כבר שמעת אותו? שמעת אותם?
ביום שני. תמיד יש לנו ב-17:00.
אהה. אה.
תקליטים של דז'יגאן ושומאכר. כן.
איזה יופי.
כן.
פה. פה במקום? אז אתם.
כן. יש יידישיסט כאן.
אה. איזה יופי.
שהוא מביא לנו תקליטים.
מ-המ.
כן. ואנחנו רואים אותם ושומעים אותם. כן. כן.
ואידה קמינסקה. גם שמעת?
אז. בזמנו. עכשיו.
כן.
בזמן האחרון. לא.
לא. בטח שלא. אבל.
לא. כן.
פעם היא הייתה מאוד. אה. מפורסמת.
כן. כן.
כן. אז בכל זאת.
אף על פי ש.
האא.
הייתה פרנסה מצומצמת.
מצומצמת.
אבל לתרבות אתם.
לזה. כן.
השקעתם כסף?
כן.
לספרים. להצגות.
ללכת.
לשיעורים?
אה. שיעורים.
זה היה חשוב?
הצגות. לא הרבה הלכנו.
אבל זה היה חשוב בבית.
זה. אה. כן.
נכון?
כן.
לתת חינוך טוב?
חינוך בבית. כן.
כן. יפה.
אבא אמר לאמא: "שבשביל הילדים. תני לבנות".
הגדולה. האחות.
היא לא הייתה.
אה. מושכת את זה.
היה לה חברה אחת.
ישבו. אה. שיחקו ב.
אה-הא.
אה. בדים. תפרו לבו. בובות.
אה. אחר כך היא הייתה תופרת?
ובגדים לבובות. אה.
אחר כך היא הייתה תופרת?
לא. לא. זה היה מעבר כזה.
אה-הא.
ואני אהבתי לצייר ואהבתי לקרוא.
אה-הא.
זה היה לנו בינינו.
לא. קצת משותף.
אבל. אה. היא הייתה נשואה.
כן. אחר כך.
והיה לה בן. טוב.
תגידי לי בבקשה. שרה.
כן.
והיום. את עדיין אוהבת לקרוא ספרים?
באיזה שפה. את. אה. קוראת?
יש לי עברית. כן?
מ-המ.
ספר.
יופי.
ויש לי ביידיש.
כאן. את החוברת הזה.
כן.
ושמה יש דברים שאני נהנית לקרוא את זה.
יופי.
ויש אחד כאן מבוגר.
מ-המ.
90 וכמה. אז. אה.
הוא מקבל. אהה. חוברת ונותנת לי.
ביידיש?
ביידיש. כן. כאן.
אה-הא.
הוא החוברת. הנה הוא.
ואחרי. אני נותנת לחברה שלי.
אה. אתם מעבירים אחד לשני.
כן. יש לי חברה שהיא מ. מכל השנים.
כשהיא באה לבקר אותי. היא עזבה במוצקין.
היא באה להנה לגור והיא גרה. היא שכנה שלי.
אה-הא.
אנחנו מסתדרות פה.
יפה מאוד.
כן?
כן.
אני עם כולם מסתדרת.
תגידי לי. ואיך זה היה בבית ספר רומני. שרה?
את יודעת מה? אני הייתי תלמידה.
עשיתי שיעורים. עם כל זה. עד המלחמה.
כשהתח. באו הפולשים הגרמנים.
אבל. אבל לפני המלחמה.
כן.
לא היה הבדל בין ילדים רומנים.
גויים ויהודים?
היו גם חברים?
היה לי תמיד שפה איתם.
כן.
תמיד אני הסתדרת.
להפך. אם. אה.
לא הספיקו מהלוח לכתוב. אז באו אליי.
שאת הספקת.
שאני אתן להם את.
ואיך.
הכתיבה.
איך המורים. אה. התייחסו לתלמידים יהודים?
בסדר. אני לא הרגשתי שאני.
לא הרגשת.
מקופחת.
שאת שונה?
לא. לא.
לא הרגשת שאת שונה?
לא. לא.
מ-המ. תגידי לי.
גם ההורים שלך נולדו בקלראשי?
אהה. אה. כן. כן.
כן. וסבא וסבתא?
סבא וסבתא. כן. זה היה.
אז הייתם.
בקובי. אני זוכרת.
לפחות 3 דורות?
אה. כן. כן.
כן. אז כבר הכרתם את כל האנשים?
כן.
את כל השכנים?
כן. לאבא היה אח במוסקבה.
אה-הא.
ובגורקי.
כן.
גם אח.
מ-המ.
ו. שאני התחלתי ללמוד. אז. אה.
אבא ידע לקרוא.
אבל לא כל כך הבין.
אז המכתבים הגיעו אליי ואני.
את היית קוראת לו?
אני הייתי קוראת להם.
שהם הבינו מה אני קוראה. אם לא הבינו.
אה-הא.
אני הסברתי להם ביידיש.
כן.
כן.
באיזה שפה דיברתם בבית?
יידיש.
יידיש. ואבא שלך ידע גם רוסית?
לא.
לא ידע?
לא.
ואמא שלך ידעה. אה. גרמנית?
לא.
לא. אה. רק רומנית.
יידיש.
רומנית ויידיש?
רומנית ויידיש.
אלה 2 השפות.
כן.
הם. הם גם למדו בבית ספר בקלראשי? ההורים?
אני לא זוכרת. לא הייתי בזמנו.
לא. בטח. אבל הם סיפרו.
אה. שהם למדו?
אה. כן. אמא ידעה לקרוא ולכתוב.
כן.
כן. אז למדו.
אז למדו. בטח.
כן.
והיו להם חברים ככה ב. ב. ברחוב?
כמה משפחות. כן.
אני הייתי הולכת עם סבא.
עם אבא לבית הכנסת שבת.
מ-המ.
כן. כן.
לא הלכתי לבית ספר.
הלכתי לבית כ. אה. לזה. יותר.
תגידי לי. שרה.
כן.
בקלראשי היו גם יהודים שאת הכרת.
כן. כן.
שהתנצרו?
שהפכו להיות נוצרים?
עברו. אבל אני לא.
דיברו על זה.
אבל אני לא הייתי קרוב.
אה-הא.
ו. להתעניין אם זה באמת או לא.
אה-הא.
כן.
ואת זוכרת איך דיברו על זה?
אה. כעסו על זה?
אהה. לא. לא אהבו אותם.
כעסו עליהם?
לא. לא. לא היה קשר.
הרבה אנשים איבדו את הקשר איתם.
אה-הא. ו. והיום.
שאת כבר אישה וכבר יש לך ניסיון.
כן.
מה את חושבת? למה הם עשו את זה?
למה הם עזבו את היהדות ו. ועברו להיות נוצרים?
שכנות. אהה. ככה.
אבל לא מי שה.
עזבו את היהדות. כן.
ב. באמצע שבוע.
ביום שבת הוא הלך לבית
הכנסת וביום ראשון הוא הלך לברר את ה.
אה. להגיד שלום ל.
אה. לחבר שלו.
אה. כאלו יהודים היו אז.
לא ממש אדוקים ש.
כן. אבל. אבל אלה.
ימינו.
אלה שהפסיקו להיות יהודים והפכו להיות נוצרים.
לא. על זה אני לא זוכרת.
למה. למה הם עשו את זה?
אני עוד הייתי צעירה בשביל.
אה. את לא זוכרת?
שאני לזכור?
ו. וכשהתחילה המלחמה.
היו דברים כאלה שאנשים הפסיקו להיות יהודים?
האא. אני לא חושבת.
אה. בגלל זה אנחנו היינו גרים בכזה מסגרת של כמה ח.
אה. יהודים.
משפחות.
משפחות.
כן.
שהאמינו בשבת.
אה-הא.
הלכו לבית הכנסת.
כן.
ו. אה. חגים זה חגים.
אבל היו יהודים שעבדו בחגים.
כן.
אבל לא מהמשפחה שלי.
אה-הא.
כן.
זאת אומרת היו יודעים שלא כל כך שמרו.
אהה.
את המסורת?
כן. נכון. נכון.
היו. אבל לא.
כן.
יכולה להצביע. להגיד. לא.
היו גם יהודים ב.
באזור הזה שלמדו בגימנסיה?
למדו באוניברסיטה?
כן. כן.
כן?
כן. כן.
שהיו רופאים? או. או. עורכי דין?
יהודים. כן. כן. היו.
כן. כן.
אחד מהשכנים שלי הלך להיות וטרינר.
אה-הא.
ל. אה. חיות.
לחיות. רופא חיות.
חיות. כן.
ואם הם גרו ככה אחר כך ב.
בצורה יותר. אה. מכובדת?
אה. אני לא הייתי נכנסת לראות את המשפחות פנימי איך.
כן.
אבל בשלום וכבוד. אה. זהו.
כולם חיו בשלום.
אני לא חיפשתי. כן.
היו עוזרים אחד לשני?
נגיד אם מישהו היה בבעיה?
אה. הייתה עזרה ככה של הקהילה אם.
אם ידעו שמישהו לא מתפרנס?
היה הקהילה והיו אנשים ש. אה.
היו בפנים שמה.
אבל אני לא התערבתי. אני אהבתי לקרוא.
מ-המ.
אהבתי. אה. איך אומרים?
אה. לחגים זה חג.
לא נסענו.
האמנו ככה.
כן.
א יידישע שטוב.
ו. ו.
היה איזשהו זמן שיצאתם מקלראשי?
נסעתם קצת לטייל?
או בקיץ. בחופש?
היה ביאשי. היה אחת קרובה של.
אה. ההורים שלי.
מ-המ.
לאמא או לאבא.
כן.
והם הזמינה לנסוע.
כן.
אבל לי היה בחינות באותו הזמן.
ואני אמרתי: "אני לא מפסיד את הלימודים".
אה-הא.
אני. אחותי נסעה עם אמא ואבא.
אה-הא.
ואח שלי הקטן.
אח שלי הגדול גם לא נסע.
אנחנו שנינו נשארנו.
נשארתם לבד בבית?
אמא הכינה לנו אוכל.
כן.
רק לחמם ולאכול.
אני מבינה. ו.
את. אה. גם.
אה. ביקרת באיזה תנועת נוער אחרי הצהריים.
היה לנו.
או בשבתות?
היה לנו פעם בשבוע. כן. להיפגש.
כן?
אה. כן. החלפנו ספרים אחד עם השני.
אבל לא היה מאורגן ככה הרבה אנשים.
שיהיה מדריך?
ש. שידברו על משהו?
אהה. לא כל כך.
אולי מי שהיה מעניין יותר.
אה. אני עם. אה. פגשתי עם מי שרציתי והחלפנו ספרים.
אז כבר לא ישבתי שמה.
היה לי מה לעשות בבית.
אה-הא. זאת אומרת עשית את מה ש.
כן.
החלפת.
כן.
וחזרת הביתה?
ו. ראינו מי שבא לשמה והתנהגות יפה אחד לשני.
אה. אבל היה גוייש. לא יידיש.
כן. ולא היו בעיות עם הרומנים?
לא.
אף פעם.
אני אגיד לך את האמת.
לא היו בעיות?
לא. לא.
הם לא קיללו יהודים? הם לא.
אני לא הייתי בכזה סביבה שיהיה.
היה לנו חצר עם 10 דיירים.
מ-המ.
שגרו שמה.
כן.
אנחנו אחד לשני. הכרנו.
אם צריך משהו עזרה פה ושם.
אחד לשני עזרנו.
כן.
אבל. אהה. אה.
לדעת בדיוק. אה. איזה עזרה ומה?
מבחוץ. אני לא יודעת.
פעם. אני זוכרת.
לא זוכרת בת כמה אני הייתי.
אבל אצל השכנים.
אבל זה היה לפני המלחמה. לפני המלחמה?
לפני המלחמה.
כן.
אהה. זה נשבר לה את ה.
משהו במים והתחילה לנזול מים בבית.
מהצינור. מה שעובר.
מהצינור. כן.
כן. מבחוץ למטבח.
מ-המ. היה שיטפון?
אני הלכתי מהר לעירייה.
שמה איפה ש [משובש] ואמרתי: "מהר לבוא.
מלא מים ב.
אצל השכנים שלנו".
מ-המ.
"אם לא תשמעו שמה.
זה יבוא גם אלינו ולעוד לשכנים".
אה-הא. כן.
באו.
מ-המ.
והתחילו להוציא את המים מבפנים וסגרו עם
פקק את החור איפה שזה היה בצינור.
מ-המ.
ו. רצו לתת לי.
אה. הצלה. כאילו ש.
כן.
כן. הצלתי אותם.
היתר. היו ממלא מים בפנים מהצינורות. שמים.
כן.
שנוזל. איפה שצריך לפתוח ולסגור.
זה היה נוזל חופשי. חופשי.
כן.
אז אמרו: "כל הכבוד.
כל הכבוד. כל הכבוד". בסדר.
אבל. אהה. אה.
היה לי חברה אחת שמאוד אני אהבתי אותה.
עשינו שנינו שיעורים. הלכנו לשבת ב. אה. על יד. אה.
הבית שלנו היה כמה עצים. מעבר כזה.
פארק כזה. צל.
ומי שהיה עייף מפה לשם. היו יושבת שמה.
אני החברה יושבת שמה.
והיא אומרת: "שרה.
מה דעתך. נלך הביתה. כבר צהריים?"
אמרתי: "באמת.
היום יש מסיבה".
ואני עבדתי. אממ. ב. אהה.
אחרי הצהריים. אה.
שמה היה. אה.
אולם חתונות. מסיבות. והיה חדר אוכל.
ואחת לחברות שאני הכרתי הייתה חולה.
ואני עבדתי כמה ימים במקומה.
אני. היה חופש לי כזה.
שאני קצת עבדתי שמה. רוצים אותי לשמה.
אמרתי: "לא יכולה לב.
לעזוב את העבודה שלי".
מ-המ. כן.
אומרת לי: "נשלם לך כמה שאת רוצה ובואי תעבדי איתנו.
כן. יש כאן עושים מסיבות".
מ-המ.
מי שמתחתן".
מ-המ.
"מי שבר מצווה".
אולם שמחות כזה?
כן. אולם שמחות.
כן.
ושמה היה לי הדרך החיים שלי.
סידרתי את השולחנות.
הכיבוד. נתנו.
רק את השולחנות והצלחות החד פעמי.
מ-המ.
לכל אחד והצלחת עם כל האוכל.
אהה. מהמטבח הביאו.
כן.
כן. אני עשיתי את שלי והתחיל ריקודים.
נו. התחילו שמה ריקודים.
כאן אוכלים. כאן שמח.
בא בחור אחד עם ראש יותר גבוה ממני. לוקח אותי לרקוד.
החברות פתחו את העיניים: "שרה. מי זה?"
אני אמרתי: "אני לא מכירה אותו.
אבל הוא ראה שאני רוקדת. הוא בא לרקוד.
אני לא יכול להגיד לא".
רקדנו פעם. פעמיים.
"שרה. את מסתירה משהו.
את לא אומרת לנו".
אמרתי: "אז מה אתם רוצים ממני?
תשאלו אותו. מה הוא רוצה ממני?
שהוא יגיד לכם. אני לא".
רקדנו את הערב איתו.
מה הפולני הזה עשה?
הוא עקב אחריי הכול הדרך בחצי לילה.
למחרת ב-16:00. דופק בדלת: "שרה בבית?"
אמא אומרת: "לא מזמן היא באה מהעבודה".
הוא אומר: "אני יודע".
"אז. אה. אם ככה. תיכנס.
תשתה". היא נתנה לו כוס תה.
לשבת שמה. עוגה.
אני יוצאת עם החלוק של אמא שלי. עם מגבת.
ה. השיער שלי כזה תלתלים. ככה.
שראיתי אותו. הוא אומר: "תלכי תתלבשי".
התלבשתי. אמא נתנה לי לשתות.
"בואי נשב קצת בחוץ".
הלכתי איתו. ישבתי איתו.
אמרתי: "איך אתה עשית לבוא אליי למחרת?
רקדנו. זה היה ריקודים וזהו.
למה. אה. באת.
אה. אליי היום?"
הוא אומר: "שרה. תראי.
תשאירי את זה ככה.
וזה יתייבש לך קצת את השיער.
אנחנו נשב שמה ב. נשב קצת לדבר".
ישבנו. האא. דיברנו קצת.
הוא אומר: "שרה. אני מעוניין לבוא אלייך מחר".
אמרתי: "אני לא יודעת אם אני אהיה פנויה.
יש לי גם. חוץ מהעבודה יש לי בבית.
יש. אה. אה. לכבס משהו. יש לעזור לאמא".
יש מספיק תפקידים.
כן. הוא אמר.
מ-המ.
"אני מעוניין לכ. לבוא. לבוא אלייך".
אמרתי: "איך שאתה רוצה". הוא בא.
באיזה שפה דיברתם?
יידיש.
יידיש?
כן.
אבל הוא דיבר יידיש אחרת?
פולני. יידיש פולני. כן.
אז.
אני הבנתי אותו טוב.
ישבנו יום. עוד יום.
זה התקרב יום שישי לשבת.
אבא שלי מזמין אותו ליום שישי.
אחח. הוא היה מרוצה.
מצד אחד אח שלי.
מצד השני הוא.
וככה זה התחיל.
הרומן? איך.
כן. זה היה באוקטובר.
כן.
כן. שאני הכרתי את זה. מסיבות וזה.
מ-המ.
ו. ב. אה.
סילבסטר לילה. היה החתונה שלי.
בת כמה את היית שרה?
האא. בת כמה אני הייתי?
הייתי בת עשרים ו.
ש. ש. שמונה?
אה. אבל את מדברת על אחרי החתו. אחרי המלחמה?
אחרי המלחמה.
אה. אז בואי נעצור רגע אחד.
אהה.
כי יש לנו עוד לספר על המלחמה.
אה. כן?
אני חשבתי.
על המלחמה.
שנפגשתם לפני המלחמה?
לא. לא. לא. לא לפני המלחמה.
בבית כבר? כן.
כן. הייתי כבר.
והוא בא מפולין לרומניה?
אה. כן. לבסרביה. כן.
בסרביה. כן. טוב.
עכשיו. את מספרת שאת קראת עיתונים. נכון?
אה. כן.
אה. לעצטע נייעס.
ביידיש.
ו.
לעצטע נייעס. כן.
אז בטח יד. שמ.
קראת קצת מה שקורה באירופה. נכון?
באירופה. לא נכנסתי.
מה שקורה עם היטלר.
אחרי זה.
על היטלר שמעת? מה קורה.
עם היטלר.
בגרמניה?
אחרי זה. קצת.
אה-הא. לפני זה לא ידעת?
כן. לפני. אני לא ידעתי.
לא. לא דיברו אצלכם. אה.
אהה. לא.
על המצב?
לא. לא.
לא אבא.
לא?
לא.
ולא. לא.
לא באו לקלרא. אה.
האא.
לקלראשי לא באו פליטים ש. שברחו מפולניה?
שברחו מגרמניה? לא הגיעו לרומ.
מגרמניה.
מ. מהונגר.
מ. מצ'כוסלובקיה? לא הגיעו?
מ. מ. היו פליטים.
כן?
אבל לא יודעת מי.
והייתי יותר צעירה בשביל.
אבל. אה.
להיכנס ב.
את ראית שזה פליטים?
פליטים.
שאין להם בית?
אהה.
שיש. יש בעיה.
היו בצריפים. נתנו להם. היו שמה.
כן?
חומרים. הוציאו את החומרים ונתנו להם שמה.
צריפים.
לגור. אבל האנשים היהודים באו לעזור להם.
אם חוסר להם משהו.
אה-הא.
אבל אני לא התעניינתי.
לא הלכתי לשום.
אה-הא.
היה לי תעסוקה שלי.
ובשבת. הם לא באו לבית כנסת?
לא. לא סיפרו.
היו.
מה קורה?
היו בבית הכנסת.
אה. קראו שהם חדשים.
אבל אני הייתי בין אבא וסבא. אה.
מקום שלי ואף אחד לא הפריע לי ב.
מ-המ.
ביום הכיפורים לא אכלתי.
לא יודעת. מגיל 8 או 9.
רגע. רגע. רגע.
מה זה?
טוב. זה בסדר. תמשיכי.
אה. כן?
אני מבינה.
אז מישהו.
אוקיי.
מהמשפחה רוצה ולא יידעו איפה אני.
תגידי לי. אה.
כן.
שרה.
כן.
מתי התחלת להבין את. אה.
הילדה. היית כבר.
אה. נניח.
אה. בת 20.
לא. סליחה. בת 15.
פחות.
בת 15.
פחות. כן.
היית בת 15. בת 16.
כן. כן.
מתי את התחלת פתאום להבין שהעניינים באירופה לא טובים.
אירופה.
ליהודים?
אבל. אבל גם.
המצב לא טוב?
גם הרומנים הקוזיסטים באו. אה.
הו. מתי.
מתי. מתי זה התחיל?
את זוכרת פעם ראשונה שהתחלת להרגיש רע בתור יהודייה?
כן.
בבקשה.
שבאו. אהה. ל.
לשבור את החלונות ודלתות אצל היהודים.
אה-הא.
לגנוב ולברוח.
כן.
זה הרומנים עשו את זה.
כן. ומתי? מתי זה קרה?
זה קרה באותו הזמן ש. אהה. רגע.
את היית כבר בת 15?
הייתי קצת יותר. כבר לא קטנה.
יו. יותר.
הבנתי.
16. 17?
16.
כן.
15 או 16.
אז את מספרת שהם לקחו מקלות.
כן. שברו.
שברו בתים של יהודים?
כן. החלונות.
נ. נכנסו וגנבו.
אבל אני לא חושבת ש.
אה. הרגו עוד מישהו.
לא. לא להרוג?
לא. יהודים לא.
רק לקחת את ה. את.
אה. ל. לגנוב.
החפצים.
כן. לגנוב.
אה-הא.
כן.
כן.
זה אני זוכרת.
והיהודים. אה.
היהודים ניסו. אה. להתגונן?
זאת אומרת. לעשות קבוצה וגם לקחת מקלות?
זה היה משהו.
אבל. אה.
לא נכנסתי לשאול.
מי זה עשה את זה?
אבל. מצד אחד הם
נכנסו ואחר כך סגרו להם שלא יוכלו לצאת והרביצו להם.
אהה.
זה היה התקפה.
זאת אומרת. אה. מין הגנה עצמית?
הגנה עצמית.
הגנה עצמית.
כן.
זאת אומרת. כשהם.
אה. נכנסו לבתים.
כן.
ורצו. אה.
ל. לשבור ולגנוב.
לגנוב.
אז סגרו את הדלתות והרביצו להם בתוך הבית?
כן. היו קוראים להם קוזיסטים.
קוזיסטים.
קוזיסטים.
והם היו.
תראי מה שאני זוכרת?
יפה.
דברים כאלו. משהו.
הם היו בדרך כלל צעירים או מבוגרים?
ככה בינוניים. כמה שאני מדרך החלון שאני יכולה ל.
לכם נכנסו?
צעירים.
לך נכנסו הביתה?
לא.
לא נכנסו?
לא.
אתם סגרתם את זה כמו שצריך?
כן. כן.
כן. לא. לא היה לכם.
אפילו את המרפסת סגרנו.
סגרתם?
כן.
לא. לא קרה אף פעם ששברו לכם חלון או דלת?
לא. לא. לנו בבית. לא.
אה-הא. ו. וכשאת יצאת לרחוב.
לא קרה אף פעם שפגעו בך?
שצעקו עלייך?
לא. לא.
שזרקו אבן?
לא.
לא?
הבית הספר לא היה רחוק.
כן.
וגם הבית הכנסת לא רחוק.
כן.
באותו הכיוונים ליד בית.
ו. לא היינו.
אפילו שחברות באו.
היינו או שישבתי אצלי או ש-2 בתים אחרי זה ישבתי אצלה.
לא הלכנו לשחק.
בגלל זה שאמרו שהקוזיסטים עצבניים.
ככה קראו להם.
כן.
הם עצבניים.
אה-הא.
אין להם עבודה.
ואבא שלך.
היהודים לא נותנים להם עבודה.
אז הם כעסו עליהם.
אז באו. מה שבא ליד.
ואבא שלך המשיך להתפרנס?
הוא היה סנדלר ב.
המשיך להיות סנדלר?
בפינה בבית.
לא היה לו מקום.
כן. אבל. אבל הביאו לו עבודות?
הביאו עבודה. השכנים.
מ-המ.
כולם הביאו. היו מרוצים.
כן. לפעמים אני. אהה.
באתי להחזיר שאמרו שלא יכולים לבוא.
יש תינוקת בבית. לא להשאיר.
מ-המ.
עם התינוקת זה קשה. אה.
לבוא. "חורף.
קר. אה. קר בחוץ".
מ-המ.
"אז. אה. תבואי להביא לנו". "בסדר".
שילמו לאבא ואני.
היה זה מוכן. אני הלכתי להביא.
אה-הא. כן.
עזרנו לאבא. שיהיה לו פרנסה.
כן.
אוכל לא היה חוסר.
לא היה חסר אוכל?
מפעם. מפעם לפעם היה קשה לנו.
אבל. אה.
אה. עד מתי המשכת ללמוד בבית ספר. שרה?
כמה כיתות הצלחת לגמור?
עד שברחנו.
אני למדתי 4 כיתות ברומנית.
כן. בבית ספר יסודי?
כן.
ואחר כך?
ברחנו. מלחמה.
לא.
כן.
אבל היית יותר מבוגרת?
היית בת 16.
בת 17. ב.
שש.
אה. מתי ברחתם?
ב-42'?
בארבעים ו. מתי זה התחיל?
41'.
ב. ברומניה כבר היו בעיות.
כן.
ב-41'.
כן. כן. כן.
נכון. אז אתם ברחתם.
ברחנו.
ביאשי? ביאשי היה הפוגרום.
שמה. כן.
ב-41'.
בקישינבע הפוגרום.
כן.
ב-2005 זה היה בקישינב הפוגרום.
כן.
זוכרת את המשהו?
בוודאי.
כן?
אתם בטח קראתם את השיר של ביאליק?
כן.
נכון?
כן. כן.
נכון. אבל עכשיו אנחנו מדברים על המלחמה הזאת.
אה. מלחמה הזאת.
המלח. מלחמת העולם השנייה.
שנייה.
אז. אה.
מקלראשי לקישינב ובקישינב ראינו שזה כבר הסוף. אז מה?
איך אנחנו ברחנו משם? התחילו.
רגע. רגע.
כן?
בואי תספרי לי. איך אתם ברחתם?
איך? אני אספר לך.
איך בורחים. איך בורחים מהבית?
אהה.
כן.
כן. כן.
כן?
אז זה ככה. היו מהחזית הפצועים.
נסעו עם הפצועים.
אז אני עם אמא ואחותי והאח הקטן.
האח הגדול היה מגויס. כן?
עם אבא. הם לא היו בבית. אז.
אז רגע. מתי גייסו את אבא?
למחנות עבודה?
אה. מחנות עבודה. כן.
זה היה ב-41'?
בארבעים. כן. ואחד.
אז הם לקחו אותנו.
ועוד נתנו לנו קצת אוכל ושתייה.
לי ולאמא והאח הקטן.
זה הרוסים. הרוסים?
הרוסים. כן. אוי.
את מחזירה אותי.
כן?
הכיוון הזה.
אז זאת אומרת. את מספרת לנו. שרה.
שהחיילים הרוסים. אף על פי שהם היו.
כולם.
פצועים.
כן. פצועים.
והם ברחו. הם. הם.
אה. יצאו מהחזית ל.
התייחסו אליכם יפה.
בית חולים שדה.
כן. התייחסו אליכם יפה?
מאוד. אני עוד עזרתי להם שמה.
כן. אם היה עם ה. אהה.
תחבושות?
תח. אה. עם ה. עם האינפוזיה. משהו.
אינפוזיות. כן.
אז אני לקחתי גם את הבקבוק וגם.
אה-הא.
אותו ולאט.
כן?
לאט להעביר אותם מהאוטו ל. לסניף שמה.
כן.
כן.
עכשיו. אממ.
כשאתם ברחתם ל.
לרוסיה. אז אתם בעצם ברחתם מהגרמנים?
מהגרמנים.
מה. מה ידעתם שהגרמנים עושים?
למה צריך לברוח מהם?
מה. מה שמעתם עליהם? בואי. תספרי לנו.
הם נכנסו לפני זה.
כן. הגרמנים?
הגרמנים.
כן.
שברו את החלונות אצל היהודים.
"הו. בית יהודי. צריכים לשבור".
ואיך הם ידעו.
לשבור.
שזה יהודים? מי הלשין?
יש שלט.
אה-הא.
איפה שעובדים. איזה מקצוע.
לכל יהודי היה איזשהו מקצוע.
אה-הא.
אז לפי השם. הם ידעו לאן להיכנס.
אה-הא.
כן.
והרומנים גם אמרו להם: "פה גר יהודי"?
אני לא הייתי ביניהם.
אה. לשמוע מה הם אומרים.
מ-המ.
הם כבר ידעו לאן ללכת.
כן.
יא.
כן. אז.
והנה.
אז הם.
שאיך אנחנו הצלנו משמה?
רק שהיה אוטו עם פצועים שמהחזית ל. לצאת.
משאיות?
לתת עזרה ראשונה.
אז אני נשארתי עם כולם שמה לעזור להם.
ואמא אמרה: "אנחנו יוצאים קצת. שמה יש.
אה. עיירה כזאת עם עצים. אנחנו נשב שמה".
אז אני ביקשתי. אה.
לאמא. שאני אעזור פה. כן.
ו. הייתי בין 2.
3. אה.
פצועים. אפילו לא היה מיטה.
היו בחצי יושבים. על זה.
וזה אחד עם ראש לאלה.
אחד עם רגליים שמה.
הייתי עושה מה שאני יכולה.
גם הייתי ילדה ו.
מי. מי ברח? רק את ואמא והאח הקטן?
ואחותי. כן. והקטן.
אבל הגדול עם אבא.
הם היו מגויסים ל.
מגויסים. מגויסים.
מגויסים.
היו עוד משפחות שברחו אתכם?
היו. היו.
אה. זאת אומרת. אה.
הם כולם פחדו מהגרמנים?
אה. כן. ידענו לא להישאר.
אבל לא פחדו מהרוסים?
מהרוסים. לא.
לא פחדו?
לא. אה. הם נכנסו. אממ. לילה.
איזה לילה הם נתנו שם שנכנסו ליהודים.
עשו פוגרום ליהודים ב.
הגרמנים?
הגרמנים.
הרגו אנשים?
מה שהיה שמה. רק אלוהים יודע.
אנחנו עזבנו את המקום.
איפה? בקל.
בקלראשי. כן.
בקלראשי.
האא. ואו.
אתם שמעתם על זה? סיפרו לכם?
כן. שמענו בומים.
זה לא היה רחוק מאיתנו.
מ-המ.
איך יצאנו? יצאנו בחסד עם כל זה. זה פלא.
עכשיו. כשאתם ברחתם. אה.
כן.
שרה. מה. מה לקחתם אתכם?
מה היה לנו?
אני לא יודעת. אני שואלת.
כן. עם ה.
השקית של בד.
קצת לחם מה שהיה בבית. כן?
בקבוק שתייה ש [משובש] הקטן
לא יבכה שרוצה אוכל. שתייה.
מ-המ.
לא היה לנו מה לקחת. זה מה שברחנו.
לא פחדתם.
פחדנו.
לבוא לארץ חדשה בלי שפה?
לא ידענו שום ד.
לא הכרתם את השפה.
לא.
וידעתם שמלחמה?
פה בכל זאת היה לכם בית.
שם. אני לא יודעת מה?
שאנחנו הגענו לאודסה.
אה-הא.
כן?
כן?
והיה אונייה ירושלים והאונייה
הזאתי הביאו אותנו כאן לארץ. ישר.
אה. אבל זה. זה אחרי המלחמה. זה תכף.
כן.
תספרי לנו.
כן.
אבל זה עוד יש זמן.
זה. כן?
זה. עוד יש זמן.
כן.
אני שואלת ככה. בלב. כן?
אתם עוזבים את הבית איפה שאתם גרתם.
אתם נולדתם. אמא נולדה.
אבא נולד. אולי גם סבא וסבתא.
כן.
אתם מכירים את השכנים.
יש לכם בית. יש לכם מיטה.
רהיטים. אתם בורחים ולא יודעים לאן?
לא יודעים.
נכון?
לא יודעים. לא יודעים.
רוסים. אתם אפילו לא יכולים לדבר איתם.
לא.
ואתם לא יודעים לאן אתם בורחים ומה יהיה?
ומאיפה יהיה אוכל?
כלום לא ידענו.
זה הרבה.
היינו.
סימן שאלה.
היינו ככה.
אבל כל כך פחדת.
לחיים ולמוות.
כל כך פחדתם.
היינו באמצע.
מהגרמנים.
אה. כן.
שהחלטתם לברוח?
עזבנו את הבית.
כן.
אז זה מספיק ש. אה.
נכון.
אה. לא רצינו להישאר.
עכשיו. כשאתם עליתם למשאיות.
איך דיברתם עם הרוסים?
בידיים ככה?
האא.
הם הבינו שאתם יהודים?
אני במולדביה. היו כמה גויים שהם ידעו רוסית.
מ-המ.
והיה חברה שהיא הייתה רוצה להגיד.
אה. לחברה השנייה. והיא אמרה ברוסית.
מפעם לפעם כתבתי את המילים וידעתי מה להגיד ונכנסתי
לפעמים לשיחה.
ואני הייתי מטומטמת כאילו שלא רואה.
לא מסתכלת. אבל אני שומעת. כן?
ואחר כך אני עשיתי להם דווקא.
הם אמרו: "מאיפה הם יודעים?"
[משובש] (יידיש).
אה. אז את ת. תפסת את הרוסית?
אה. כן. כן. אני אוהבת לתפוס שפה.
אה-הא.
שואלים אותי כמה פולנים: "מאיפה את מדברת פולנית?"
אמרתי: "ישנתי עם פולני. אז. אה.
קיבלתי פולנית. כן.
[משובש] (פולנית).
כן. אז בואי. ת.
תספרי לנו עכשיו. שרה.
כמה זמן נסעתם במשאיות האלה עם הפצועים ו. המסכנים?
זה לקח לנו עד חצי לילה.
מחצי יום עד חצי לילה.
אה-הא.
וש. י. אמרו לנו לרדת.
אמרתי: "לאן נלך?"
"מאיפה אתם באתם?
אתם יודעים מאיפה אתם באתם? באתם".
אז אתם הגעתם לקישינב?
מקישינב. מ. מהעיירה י. יצאנו כבר.
אבל בקישינב לא.
לא הייתם בכלל?
רק עברתם אותה?
אני מ. אה. כן. עברנו.
עברתם? ומשם.
מקלראשי עברנו.
מ. מקישינב הגעתם לאודסה?
לאודסה ל.
שוב פעם עם משאית נסעתם?
ב. היינו ב. אהה.
בגבול. אהה. מולדביה ואוקראינה.
אה. אני לא זוכרת את ה.
ה. המקום הזה.
אז אמרו: "לאן אתם נוסעים?
מה. אתם בורחים?"
אבל לא שנוסעים מהגרמנים.
בורחים.
בורחים. לא רוצים להישאר שמה.
מ-המ.
לא נשארים לא בית ולא בחיים.
כן. ו. ולאן חשבתם?
עזרו לנו. הגויים עזרו לנו.
חשבתם מה יהיה אם. אה.
אבא יחזור מהמחנה והילד?
הו.
וה. איפה הם ימצאו אתכם?
הו. זה היה בעיה אחד.
שאנחנו רצינו שיהיה לנו קשר.
ובקושי. בקושי.
אה-הא.
בקושי. אממ. אה.
אני חושבת. אה.
ש. אחות שלי הלכה שמה באיזשהו משרד ואמרה.
ברוסיה?
ברוסיה. כן. האא.
לפני שאנחנו עברנו. אה.
מאודסה ל. זה קורוסטן. לפני זה.
כן.
לתת. אה.
כתובת איפה אנחנו נוסעים. נוסעים לקורוסטן.
אה-הא. השארתם את הפרטים.
הפרטים.
במשרד?
לקורוסטן.
אה-הא.
איפה שהיה מגו. מגויסים.
כן.
את הצעירים.
מ-המ.
אז.
כן.
ביום אחד שראינו את אבא שלי.
רגע רגע. זה. זה כבר.
אוח.
לקח הרבה זמן. לאט. לאט.
לאט. לאט. דבר. דבר. בסדר?
אני רואה את התמונה בעיניים שלי.
יפה. יפה. אם כן.
אתם עברתם את אודסה?
כן.
לא. גרתם שמה?
לא. לא.
לא. ומשם.
לא נתנו ל. ל. לעצור.
לא נתנו ל. אהה.
לגור שמה. ומשם. לקורוסטן.
קורוסטן.
ומה זה בדיוק? זה עיירה?
עיירה.
כן.
עם פועלים.
כן.
אה. שדות.
אה-הא.
אה. עצים.
פרי הדר ו.
ודשא ומ. מ.
משחקים היו שמה.
אה-הא.
של הילדים. כנראה היה גן שמה.
גן.
כן.
גן משחקים. ואיפה אתם גרתם?
הייתם 3 אנשים. נכון?
כן. כן.
אמא ואת ואח.
אה. כן.
איפה גרתם?
איפה? ב. בצריף.
אה. של. אה. אה.
פעם זה היה שמה שירותים.
זה לא צריף. זה היה מבנה מעץ ודלת אחד.
אבל שם היה בפנים משהו.
אז אנחנו סגרנו את זה.
איך שסגרו? מה סגרו?
לא היה לנו בלילה.
מילא ביום היינו בחוץ.
אבל לילה לא היה לנו איפה לשבת אפילו.
קטן היה.
אבל הגויים נתנו לנו.
כן? איזה. הרוסים?
המחסן של. מהרוסים.
הרוסים.
נתנו לנו את המחסן.
מ-המ.
ושם היו קרשים שהם היו גונבים בשביל.
אצל איפה שבונים והיו שמה בשביל.
קרשים.
לחמם את הבית.
אז זה היה על הקרשים.
אנחנו. לא היה לנו אפילו מה להסתיר.
ישבנו אחד עם הראש שני על הכתף וככה ישנו אולי.
אה-הא.
אוי. זה.
כמה.
אל תחזיר אותי לד. לזמן הזה.
כמ. כמה זמן זה היה אז?
לקח כמה ימים שמה.
כמה ימים.
עד שיכולנו לצאת משמה.
מ-המ.
ואמרו לנו.
כן.
"לאן אתם רוצים לנסוע?"
אמרתי: "מה זאת אומרת אנחנו רוצים?
אנחנו בורחים. לא יודעים איפה יהיה מקום בשביל לצאת".
מי שאל אתכם? משטרה? חיילים?
לא. אה. שמה היה חברה של.
אה. איך קראו להם?
רגע. רגע.
אממ. עזרו לאנשים מה.
אה. "לאן אתם רוצים?"
אמרתי: "אנחנו בורחים. לא יודעים".
זה היה. זה היה הג'וינט?
מה?
זה היה הג'וינט?
לא. זה לא היה מהג'וינט.
זה היו יהודים או רוסים שעזרו לכם?
אה. דיברו יידיש וגם רוסית.
אה-הא.
אממ. כן. אנחנו.
אולי זה היה מהג'וינט?
לאן אנחנו? אמר: "תראי.
בלילה יבוא אוטו וייקח אותכם לנמל".
אה.
"איפה שיש אונייה".
אה-הא.
"ואז אתם תהיו בהצלה מלאה. אתם תעברו".
ולאן האונייה תיסע?
האא.
עברנו ים אחד ועצרנו בדרך ובאנו ל.
רגע. אני אגיד לך.
אוי אוי אוי. לארמניה.
אה. איך קראו לעיר הזה?
עיר הנמל בארמניה?
נו. תהרגי אותי. ולא זוכרת.
בארמניה?
אה. כן.
לא נסעתם לקזחסטן?
כן. קזחסטן. כן. אבל.
אה. לקזחסטן.
אבל עם איזה אונייה?
ואיך נסענו?
האא. חלק אנשים לא הספיקו להיכנס.
היו בכי עם.
היו צריכים לשלם בשביל זה?
לא. לא.
בחינם?
הצלה.
אה-הא.
כן.
כן.
האא. אוי אוי אוי.
איפה אני? פה או שם?
מ-המ.
אה. זה לא.
אז שם.
לא יאומן.
שם היה מזג אוויר יותר טוב?
כי היה יותר חם?
אני לא זוכרת עם איזה בגדים היינו.
כן.
אה. דרך החלום שאני זוכרת את זה. ו. אה.
מ-המ. וזה. זה.
זה פלא שאני ככה?
תגידי לי. וזה היו כמה ימים? הנסיעה. רק כמה ימים?
זה לקח עד שאנחנו.
הגעתם.
עברנו ושל. על יד באקו.
אה-הא.
היינו.
כן.
כן. ומשמה.
כן.
הסתדרנו.
אני כבר התחלתי קצת.
אה. ללמוד. אהה. מה זה?
היה לכם בית ספר?
לספור. לספור עד 10 ב.
רוסית?
לא. אה. ב.
ארמית? [משובש] (ארמנית).
בארמנית? בארמנית?
גם בארמנית. כן.
אה-הא.
[משובש] (ארמנית).
ואי. איפה גרתם שם. אה. שרה?
בצריף.
בצריפים.
אוי. לא מים. אה.
לא חימום. אה.
לא. [משובש] (שפה זרה) כזה מעץ.
כן.
אה. זה.
משטח.
כל המשפחה הייתה יושנים ככה. ככה.
אם אחד מסתובב. שניהם צריכים.
הבנתי. והיו שם שירותים?
לאן הזה? שירותים בחוץ.
בחוץ. מטבח?
איפה מטבח?
לא.
היה. אהה. תנור כזה.
כזה גדול מ. אה.
פחים בפנים. לחמם. כן?
לבשל. והיה תור.
כל אחד. אז התור.
אה. אתם. אתם.
כמה משפחות היינו.
אתם גרתם כמה משפחות בצריף?
כמה משפחות בצריף הזה.
כן. מתחת גג אחד.
אבל כל אחד היה לו. אהה.
את הפינה שלו?
פינה שלו.
אה-הא. ו. וש.
והיה תור.
בישלתם בתורנות?
בתורנות. כן.
אה-הא. ו.
אוי. אני אומרת לך.
שמו סדין שיהיה. תהיה הפרדה?
כן.
בין משפחה למשפחה.
סדין. כן. כן.
שיהיה קצת פרטיות.
זה היה.
כן.
כל משפחה כזה.
[משובש] (רוסית) כזה וכל אחד ישן כמו.
אה-הא. בשורות. ו.
אבל לי היה מזל.
תגידי.
איפה שאני יצאתי שאמרתי שלום.
דיברתי קצת רוסית. כמה מילים: "יש.
אה. אוכל לאכול?"
אני אמרתי: "לא.
יש אח קטן שהוא בוכה. רוצה לאכול".
היא הביאה. אה.
כזאתי. אממ.
מגש כזה?
זה לא מגש.
תבנית?
זה. אהה. ממש סיר.
אה-הא.
כזה עגול.
כן.
גבוה. עם תפוחי אדמה.
מ-המ.
עם קישואים. עם משהו כזה.
שהיא נתנה לי.
אני לא יכולתי.
חשבתי. היא רוצה לתת לעוד מישהו?
"לא. לא תיקח לאמא.
וקטן בוכה. רוצה אוכל".
אני הבאתי את זה.
חיבקו אותי אמא: "מאיפה זה?
מה?" אמרתי: "הדודה נתנה".
היה לי מטפחת טובה של לכסות את זה. אני נתתי לה.
וכמה ימים אנחנו.
יומיים אנחנו היינו שמה.
באותו היום. למחרת היא העבירה סיר. גם אוכל.
כולם היו מקנאים לי. "מה?
גם כאן יש לכם משפחה?"
אמרתי: "אוהבים אותנו".
כן.
"הנה אוכל ואוכל".
ואמא לקחה קצת בשר ב.
בנייר פרגמי. כן.
פרגמנט. כן.
שיהיה לנו. אה.
למחר גם אוכל.
אה-הא. כן.
היתר שזה לא. אל תשאלי. לילה ולילה.
איך אנחנו יצאנו משמה? שבאנו ואז סיימנו.
עבדתם שמה. עבדתם שם?
אני עבדתי בבתי. אה.
אממ. אהה. רגע.
כן. אני עבדתי מלצרית.
אבל. בבית קפה?
אבל הרוסית.
במסעדה?
בבית קפה. כן. כן.
כן.
אוי. שכ. שם אני הכרתי את בעלי.
כן. היה גם מסיבה. איזשהו אוקטובר.
כן. ו. נתנו לנו. אה.
סינרות לבן וכאן. לבן פה. וסידרנו. סידרנו.
זה היה משהו אלגנטי?
אה. כן. כן.
אה. זה היה אוקטובר.
ברוסיה אוקטובר.
מ-המ.
זה היה אוקטובר.
כבר קר.
כן.
כבר קר.
קריר. כן.
מ-המ.
אבל זה היה בפנים. לא בחוץ.
ואמא שלך. גם מצאה עבודה?
אה. לא. אמא שלי לא עבדה.
היא הייתה רק בבית עם הילד?
עם הקטנה. מה. כן.
עם האח?
כן.
מ-המ.
תמיד הוא בכה. הוא רוצה משהו.
אוי. הוא לא זוכר.
הוא למד. אה. בבית ספר?
לא הספיק הרבה.
לא הספיק.
לא הספיק. אה.
ואת למדת שם?
אה. שרה. את למדת?
אני. אם לא למדתי מספיק.
אבל אלפא בית היה לי ואני חיברתי את הכמה מילים ו.
איפה שאני הייתי.
אני. אה. עשיתי את זה.
מ-המ.
והנה זה היה שמה.
ושם אני הכרתי את בעלי.
היה אוקטובר. אהה. חג אוקטובר ברוסיה.
אה. שמה זה היה.
אה. מקום. אה.
ציבורי כזה והתחילו לסדר שולחנות.
מה שהכינו?
מי הכין שמה?
אני לא זוכרת. אבל היה כיבוד קטן כזה משהו.
מ-המ.
ו. בעלי הוא עקב אחריי.
אחריי עוד פעם. עוד פעם ופגש.
אה. גם הוא היה פליט? הוא ברח מפולין.
אה. כן.
והגיעו לשם.
אה. כן. הוא מה.
אה. הוא בא. אה. ככה.
אה. הוא היה בצבא הרוסית. אבל.
אה-הא.
שהם ברחו. כן.
הוא לא רוצה להישאר שמה.
אה-הא.
כן. הוא ברח.
הוא היה בצבא הרוסי או הפולני?
כן. רוסי. פולני רוסי. כן.
אנדרס?
אה. ש.
בצבא של אנדרס?
אני לא יודעת להגיד בדיוק.
אה-הא.
אבל שאנחנו. אה. ברחנו.
כן. ובאנו ב.
היה אוקטובר ושאני עזרתי.
עשיתי. הוא בא על ידי.
ישב על ידי.
ואחר כך החברות שלי שאלו אותי: "שרה.
מאיפה אתה מכיר את הגבוה הזה?"
אמרתי: "הוא בא לשבת.
הוא דיבר איתי. אני עניתי לו.
הוא מדבר. אה. רוסית".
פולנית אני לא ידעתי.
אבל מילה פה. מילה שמה. הבנתי אותו.
ילדות לפני המלחמה; דו קיום; פרוץ המלחמה; הגעת פליטים יהודים; עזרה הדדית; פרעות ביהודים ב-1941; בריחה לרוסיה עם הצבא האדום הנסוג; גיוס האב והאח למחנות עבודה; מעבר ל-Korosten; עזרת הרוסים; מעבר לקזחסטאן; עבודה; שיקום החיים; עלייה לארץ ישראל ב-1957.
מספר פריט
9867296
שם פרטי
שרה
שם משפחה
שוסטר
שם נעורים
טולצינסקי
תאריך לידה
1925
מקום לידה
Călărași, רומניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
16/05/2012
תקופת החומר עד
16/05/2012
מוסר החומר
שוסטר טולצינסקי שרה
מקור
כן
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני