P.60 - אוסף יוסף קרמיש, מנהל ארכיון יד ושם 1979-1953

P.60 - אוסף יוסף קרמיש, מנהל ארכיון יד ושם 1979-1953 יוסף קרמיש נולד בעיירה Zlotniki במחוז Tarnopol בשנת 1907. הוא למד היסטוריה באוניברסיטת ורשה וסיים את לימודיו לתואר דוקטור בשנת 1937. בשנים 1939-1936 עבד בהכנת ספר ביבליוגרפי על תולדות Warszawa ועל תולדות הקהילה היהודית בה, עבודה שהופסקה עם פרוץ המלחמה ב-1 לספטמבר ועם גיוסו לצבא הפולני. בתקופת הכיבוש הגרמני, מ-1941, שהה בעיירה Probuzna לא הרחק מ Husiatin. בתקופה זו שימש כמיופה כוח של "הארגון לעזרה עצמית יהודית" במחוז Lwow. בשנים 1944-1943 נדד בשדות וביערות, וניצל הודות למורה הפולני Kaminski Franciszek, שבעליית הגג של ביתו בכפר Czabarowka הסתתר עם ארבעה יהודים נוספים. מיד לאחר השחרור השתתף קרמיש בהקמת הוועדה ההיסטורית היהודית ב-Lublin ששמה לה למטרה לאסוף חומר תיעודי על תולדות היהודים תחת הכיבוש הנאצי, עם ההיסטוריון ד"ר פיליפ פרידמן ועם החוקר נחמן בלומנטל. בחודש מרס 1945 הועברה הוועדה ההיסטורית לעיר Lodz. לאחר שחרור Warszawa מידי הגרמנים הועברה הוועדה ההיסטורית לשם, ולאחר זמן מה שונה שמה ל"מכון ההיסטורי היהודי בורשה". קרמיש שימש סגן יושב ראש הנהלת המכון עד שעזב את פולין לישראל ב-1950. בישראל צורף קרמיש לצוות מקימי ארכיון ומוזיאון השואה בקיבוץ לוחמי הגטאות, ועם הקמת יד ושם בשנת 1953 הוטל עליו להקים את ארכיון יד ושם, אותו ניהל עד 1979. תוך זמן לא רב הצליח הארכיון בהנהלתו לרכז ביד-ושם תיעוד ממקורות יהודיים שנשמר באירופה ותיעוד גרמני מתקופת הכיבוש שהיה מפוזר בארכיונים השונים בגרמניה ובארצות נוספות באירופה. באיסוף התיעוד הארכיוני אודות השואה המצוי בישראל ובאירופה ראה את המטרה הראשונה והחשובה ביותר שעמה על הארכיון שזה עתה קם להתמודד. קרמיש היה מעורב בעריכה ובהוצאה לאור של קבצי מקורות; "מרד גטו ווארשה בעיני האויב", "יומן גטו ווארשה" של אדם צ'רניאקוב, "הילד והנוער בשואה ובגבורה", "עיתונות המחתרת היהודית בווארשה" ועוד. יוסף קרמיש נפטר ב-18 באוקטובר 2005. ארכיונו האישי של יוסף קרמיש כולל תיעוד אישי אשר מגולל את סיפורו בזמן המלחמה ואחריה. בארכיון גם התכתבות נרחבת עם אישי ציבור בארץ ובחו"ל ועם ארגונים וגופים שונים המשתרעת על פני למעלה מ-50 שנים. נושאי ההתכתבות כוללים נושאים כמו פרויקט פנקסי הקהילות של יד ושם, איסוף חומר למשפט אייכמן, פרסום ארכיונו של עמנואל רינגלבלום "עונג שבת", פרסום יומנו של אדם צ'רניאקוב ותולדות מרד גטו ורשה, וכמובן התכתבות הנוגעת לתיעוד בארכיון יד ושם, איסופו, רכישתו והשימוש בו. חלק אחר של האוסף כולל כתבי יד, פרסומים וטיוטות של כתביו של קרמיש בנושאים אלה ובנושאים אחרים.