Yad Vashem logo

עדותה של מרים (יונגר) פאר ילידת 1928 Slatioara רומניה על קורותיה ב-Slatioara, בגטו Dragomiresti, ב-Auschwitz וב-Bergen Belsen

Testimony
4 באוגוסט 2009.
י"ד באב. תשס"ט.
ס'. ט'.
זהו ראיון עם גברת מרים פאר. נולדת כמרים יונגר?
כן.
‮ב-1928. ב-‭Slatyora‬. שזה ‭Transylvania Maramures‬.‬
‮‭Maramures‬. כן.‬
‮אזור ‭Sighet‬.‬
‮אזור ‭Sighet‬.‬
‮זאת אומרת. ‭Sighet‬ הייתה עיר הגדולה במחוז?‬
העיר הבירה של המחוז. כן.
‮אה. ‭Slatyora‬ אני מבינה שזה היה כפר?‬
כפר. נכון.
אז לפני שאנחנו מגיעים להיסטוריה המשפחתית.
כן.
ואנחנו במהלך הראיון נדבר כמובן גם על התקופה שלפני המלחמה.
וגם תקופת ה. המלחמה. הגטו.
המחנות וכל מה משתמע מזה אבל.
אבל בואי נתחיל קצת על הכפר. ספרי לי.
הכפר היה כפר.
אה. לא גדול במיוחד.
אני באמת לא יודעת כמה תושבים היו. אבל.
אה. משפחות יהודיות היו בסביבות.
בין. אה.
60 ל-80. משהו כזה.
אני ממש לא יודעת בדיוק כמה היו.
החיים היו מעורבים.
מעורבים. כן.
יהודים עם גויים או שהיהודים חיו בנפרד?
הי. היהודים. אה.
גרו איפה שקנו את הבית שלהם.
בין הגויים על ידינו.
היו גויים גרים.
כן. על יד סבא שלי.
אז. אה. היה מעורב. י.
למדנו בבית ספר מעורב עם הנוצרים.
עם הילדים של התושבים.
ואחרי הצהריים היה לנו חדר ו. ולמדנו יהדות.
גם הבנות?
גם ה. אני למדתי.
ואני ואחיות שלי. אחיותיי.
אצל הבנות לא קראו לזה בית יעקב?
לא. אצלנו לא היה בית יעקב.
כי לא כל כך הרבה יכלו להרשות לעצמם לתת לילדים. אה.
ויהדות וזה. עלה המון כסף.
אז היו מעט מאוד בנות.
אז למדנו ביחד עם הבנים.
קראו לזה חדר. בעצם ככה אני ידעתי. "תלכי לחדר." וזה.
אה. ספרי לי קצת על הרקע של המשפחה שאת באה ממנה.
ההורים. שניהם נולדו בכפר?
‮ההורים. אמא שלי נולדה ב-‭Spinke‬.‬
איך?
‮‭Spinke‬.‬
‮זה גם כן לא רחוק מ-‭Sighet‬.‬
אבל מהצד השני. יותר לכיוון צ'כיה.
ואבא שלי. אני באמת לא יודעת איפה שהוא נולד.
אני חושבת. אה. לא יודעת.
אבל באזור?
באזור.
אז את יודעת מה הביא את ההורים לכפר?
לא. זה ממש.
באמת את זה. אני לא יודעת מה הביא את ההורים.
סבא שלי גר שמה באותו כפר גם כן.
אבל מתי הם עברו לשמה?
אז זה אני ממש. אה. לא יודעת.
חוץ מסבא היו עוד קרובים בכפר?
אה. לא.
סבא. ואנחנו.
מצד אבא?
מצד אבא. ואנחנו מאותו משפחה.
יונגר. רק אנחנו היינו באותו כפר.
ומצד אמא לא היה בכפר שלנו אף אחד.
‮אבל היינו נוסעים לסבתא. ל-‭Spinke‬.‬
ולאבא שלי היו עוד. אה.
4 אחים. ולאמא שלי היו 3 אחיות גם כן.
ומה שאני זוכרת מהסיפורים שהייתי שומעת מדברים.
לנו לא סיפרו במיוחד.
אבל תמיד שמענו ש.
אני יודעת שגם הסבא מצד אמא וגם מצד אבא.
שניהם יצאו. אה.
לארצות הברית לפני מלחמת העולם הראשונה.
יצאו וחזרו?
יצאו וחזרו.
והס.
הסבא מצד אמא. זיכרונו לברכה.
זמן קצר. הוא פשוט.
אה. הוא נפטר. ואני לא הכרתי אותו.
זאת אומרת. י. יצאו.
בדקו אם אפשר להתפרנס שם כמו שצריך.
לא. הם התפרנסו משמה.
ושלחו כסף הביתה.
‮והיה להם. לשניהם. לסבא מ-‭Spinke‬.‬
שהוא נפטר. היה להם חנות מכולת.
והם. אה. התפרנסו מהחנות הזאת של המכולת.
‮החנות הייתה ב-‭Spinke‬.‬
לא ב. בארצות הברית?
לא. רק הוא לבד נסע.
משפחה. משפחות נשארו כאן.
זה מה שאני זוכרת.
ומצד סבא. שהם בנו גצ.
גם לעצמם בית שמה.
מאוד. בית יפה היה.
והוא. הייתה לו חווה של כבשים ושל כל מיני.
ומזה הוא התפרנס.
שהוא הביא משמה. התפרנסו מהכסף שהוא הביא מארצות הברית.
זאת אומרת. הסבא השני היה חקלאי?
אה. אחד היה חקלאי והשני באמת אני לא יודעת מה הוא היה.
אבל חקלאי מאוד. מאוד.
מאוד מלומד. מאוד.
מאוד מה?
מלומד. שהם היו.
היה לו אפילו במשפחה אחד רבי.
ואבא שלי בוגר של הישיבות הכי הגדולות. מה ששמה.
ומשפחה מאוד מאוד. אה.
דתית. וברמה מאוד מאוד. אה. גבוהה.
במונחים של היום היית מגדירה את זה חרדים?
אהה. לא חרדים.
שאלה שהולכים עם השטריימל כל יום וזה.
אבל. אה. דתיים.
אורתודוקסים לגמרי?
אורתודוקסים. לגמרי דתיים. וכן.
יותר מ. נניח מה שכאן היום כיפה סרוגה?
כן. כי שמה רק כיפה לא הלכו.
אבל כולם הלכו עם כובע ועם. אה. חליפה.
את למשל הלכת עם חולצה סגורה ושרוולים ארוכים?
לא. לא. רק כשהייתי הולכת לסבא.
אז הייתי הולכת עם שרוולים ארוכים.
בבית הלכתי עם שרוול קצר.
יש לך מושג איך ההורים.
אה. הכירו? זה היה שידוך?
אני באמת לא יודעת.
אם הם. אה. הסבים הכירו שמה. והוא.
זה אמר: "יש לי רק בנים ולי רק בנות ו." ממש.
אני לא יודעת. אבל. אה.
הם היו זוג נפלא.
איך קראו לאמא?
לאמא קראו זיסל.
ולאבא שלי זיכרונו לברכה.
לשניהם זיכרונם לברכה.
קראו לו. אה. אלי. אה.
עויזר. עויזר אריה.
עויזר?
כן. וקראו לו רק בשם אחד. עויזר.
אה. איך לאמא קראו מהבית?
זיסל.
כן. אבל מהבית?
השם משפחה?
מהבית בש. בש.
היא שייכת למשפחת בש.
כמה ילדים אתם הייתם?
אנחנו. אני באמת.
את האמת. אני יודעת ש-6 או 7 נשארו לי.
ישר. אה. הלכו שמה לעבוד. והנה אני פה.
מה זאת אומרת? לא הבנתי. אה.
‮כי הם ישר נשארו ב-‭Auschwitz‬. זהו.‬
אבל כשהייתם ילדים אז.
כשהיינו ילדים. אז היינו 7. 8 ילדים.
שאת בין הקטנים?
אני השלישית. אני הרביעית אני חושבת.
או השלישית או הרביעית. אני ממש. אה.
את זוכרת עוד את השמות שלהם?
חלק.
זה כל כך קשה לי ל. להיכנס לקטע הזה.
אז.
בואי נשאיר את זה אולי ליותר מאוחר.
אז אני אשאל ומה ש.
מה שאת לא.
לא רוצה אז. אה. אז לא.
אני לא יכולה פשוט.
כן. ב. מובן.
אין. אין לי בעיה עם זה.
אה. אמרת שסבא היה חקלאי ולסבא אחר הייתה מכולת.
וההורים שלך במה עסקו?
אבא שלי עבד בעירייה.
הוא היה שמה סגן של הראש העיר. ו.
שלכם. זאת אומרת של.
של בתוך. של הכפר.
זה. היית. היית מגדירה את זה ככפר או כעיירה? איזה.
לא. לא. אה. כפר די מפותח. נח.
ככה מאוד. אה. יפה.
היה לנו בית ספר מאוד יפה.
והייתה להם כנסייה שלהם. ש.
ולנו היה בית כנסת.
והנה החדר וזה.
והגויים. כולם היו עשירים.
כולם עבדו את האדמות ועשו את ה.
כל הבגדים. את הכל.
הם התפרנסו מ.
ה. מ.
ה. זה מה שהיה לבני האדמות.
האמת. לסבא שלי גם היו.
מאוד. אה. הרבה מאוד אדמות.
אני. אני מניחה גם שהנוף היה מאוד יפה.
מאוד יפה.
זה אזור בהרים?
מאוד יפה. בין ההרים.
אצלכם אבל לא היו. אה.
מעיינות מרפא או משהו שהיה שם באזור?
ב. על ידינו. על. על ידינו.
לא רחוק מאיתנו. אה.
כן היה. אה.
בין ההרים היו מים. אה.
מינרלים שהיו באים מכל המקומות. שמה בד.
עיקר היהודים. עם קרקעות וזה.
היו באים לשמה בקיץ למרפא.
ועכשיו אני אגיד לך למה אני זוכרת את זה. לאמא שלי.
הייתה לה אחות. והבן שלה נפל ושבר את הברך.
והם לא היו כל כך [משובש] וזה. אז אנחנו.
הם היו באים אלינו.
ואנחנו. ס.
סבא שלי ואבא. זיכרונו לברכה.
סידרו לה שמה כל שנה בקיץ. שמה היינו באים.
ושבועיים ללכת עם הרגל שמה למרפא עם הילד.
וקצת זה היה מקל עליו.
וזה אני זוכרת ש.
איפה זה היה?
לא רחוק. לא רחוק.
‮קראו לזה ‭Valenia‬.‬
אני חושבת. את המקום הזה.
אבל זה לא היה רחוק מאיתנו.
כי הרבה פעמים הם היו אז הולכים עם. אה.
סוס ועגלה לשמה.
להביא להם אוכל וכל מיני דברים.
אני מבינה שהמצב הכלכלי שלכם היה סביר?
סביר מאוד. באמת במצב. אה.
הכל מצוין ו.
אנ. בכל אופן.
אצלנו לא היה חוסר חלילה בבית.
תמיד היו מכינים.
אה. בקיץ את הגבינות ואת המלפפ.
הכל. הכל מ. ה.
ריבות ו.
הכל. הכל. כן.
כל מה שאפשר ל. להכין החורף.
ואת האווזים המפוטמים.
ואת התרנגולות ואת הביצים.
הכל. הכל היה לנו ב.
מי טיפל. מי טיפל במשק?
במשק שלנו היה משהו קטן. אז.
אה. הילדים.
אמא שלי זכרונה לברכה ש.
את למשל. את זוכרת עצמך מפטמת את האווזים?
לא. לא. ממש לא. לא הייתי עושה את זה אפילו. חלילה.
אבל אני זוכרת שהיו מפטמים.
אבל אני הייתי אוכלת. אה.
אחד החלקים מ. ה.
עד שהיום הזה אני מצטערת על זה שאכלתי.
מה היה התפקיד שלך למשל במשק?
התפקיד שלי במשק היה פשוט ל. אה.
לבוא הביתה. ללכת בקום בבוקר. ללכת לבית ספר.
לעשות שיעורים.. ואם אמא ביקשה משהו.
לעזור לה בבית. הייתי כאן תמיד במקום.
אחרי זה ללכת לשחק עם החברים.
עשינו קרמיקה. ובובות וכל מיני משחקי ילדים.
מה זאת אומרת קרמיקה?
היה אצלנו. אה.
מכרה כזה של.
אה. קרמיקה לבנה כזאת.
זאת אומרת. אה.
אדמה כזאת לבנה.
אדמת. אה. חרס כזאת?
כן. אדמת חרס כזאת.
והיינו עושים כל מיני דברים.
וזה היה מתייבש בשמש.
והילדים היו משחקים את זה בתור כלים.
הא. לא. לא הייתם. אה.
שורפים את זה אחר כך בתנור. או כמו שעושים?
לא. לא. זה היה למשחק ילדים.
וזה היה בח. אה. קיץ.
זה היה. זאת הייתה המ.
זה היה המשחק בין החברים וחברות.
מהבית ספר כולם שבאנו.
אז היינו משחקים עם הזה.
עם בובות. עם בית. היינו בונים.
היינו תופרים. כמו כל הבנות.
כילדה כבר. אה. ידעת לתפור?
בובות כן. שמלות לבובות.
גם לתפור וגם לרקום.
אה. אלה דברים שלמדתם בגיל צעיר?
כן. בית ספר. לא. לא. זה אנחנו למדנו בבית ספר לריקמה.
הנה. כל המפות שלי פה.
זה כל עבודות שלי. בתפירה.
אני גם פה תפרתי את הכל.
את כל השמלות. אפילו השמלות כלה של הבנות שלי.
אבל זה הכל מילדות למדתם או שזה אחר כך?
לא. אני. לא. לא. זה אני למדתי כאן קצת תפירה.
בוויצו היה באיזשהו שלב קורס של תפירה.
אז אני הלכתי ותוך.
אה. חודשיים חזרתי תופרת הביתה.
אבל כילדה כבר בבית הספר למדתם או שאמא לימדה אותך?
גם בבית אמא שלי סרגה סוודרים וחולצות וזה.
ובית ספר למדנו לרקום רקמה.
פשוט רקמות יפות.
עם כל מיני דוגמאות שהמורה הייתה נותנת לנו.
אגב. אה. באיזשהו מקום אני חושבת.
אז היא הייתה מנצלת אותנו גם.
כי היא הייתה נותנת לנו בדים.
שאחר כך ראינו אותה הולכת באותם החולצות הרקומות יפה.
אבל בשבילנו זה היה טוב.
כי למדנו לרקום ולפי הדגם.
איזה צבע ואת העלים.
חוץ מזה שיכול להיות שהיו
כאלה שקלקלו את הבדים שהיא נתנה להם.
לא. לא לכולם היו כנראה ידי זהב.
זה. את שלי לא. את שלי לא.
לא היה לי. אף פעם היא לא החזירה לי תיקון.
כאן הצבע לא נכון.
או הפרח לא בדיוק כמו שזה היה.
לא. הכל היה.
אהבת. אה. עבודת יד?
מאוד. מאוד.
גם. גם את הרקמה וגם הקרמיקה.
כל מה שקשור בעבודת יד?
הכל. הכל. כן. הכל. אני עד הי.
עשיתי כל השנים בשביל הבית פה הכל. לבד. הכל לבד.
בגדים למשל. אה.
קיבלת תמיד מאחות יותר גדולה או שקנו לך חדש?
תראי. ברור. תראי. אם הבגד היה ראוי.
אז זה עבר לילד השני.
נעליים אני לא זוכרת שנתנו.
נעליים היו קונים חדשות?
נעליים היום קונים תמיד. ו. כן.
ובגד חדש לפני פסח ולפני ראש השנה?
היו תמיד קונים לפסח. לראש השנה.
ובחור. אם. אה. אם היה חסר משהו באמצע. אז היו קונים.
ו. אבל בשאר הזמן זה מהאחות הגדולה?
אממ. בין היתר גם. כן.
אבל. אה. תמיד ראש השנה ופסח מישהו קיבל.
לא מישהו. כל אחד קיבל. אה. בגד חדש.
היה מקובל אצלכם לקנות בגדים או שהיו תופרים?
אה. גם היו תופרות שבאות הביתה.
אגב. לזה יש לי סיפור מאוד עצוב.
אבל. אה. זה ש. אחר כך.
כן. אצלנו הייתה באה תופרת הביתה וגם הסנדלר.
והיה לוקח מידות לנעליים.
כן. הא. גם נעליים לא קנו?
קנו. אבל. אה. לפעמים היו מזמינים.
עבודת יד?
עבודת יד. כן. כן.
והם. אה. עד שהם היו מוכנות.
היו קטנות. היו מעבירים אותם חדשות לאנשים.
אמרת שבמשק היו לכם אווזים. תרנגולות?
לא. זה למשק הקטן שהכל.
כן.
פרטי. כן.
אווזים. תרנגולות. זהו מבחינת. הייתה פרה?
זהו. כן. גם פרה עם חלב.
ואת ה-2 פרות היו. [משובש].
ומשהו. היות שסבא גידל כבשים. אז לא היו אצלכם בכלל.
לא. הסבא זה היה משק אחר.
כן. אבל לא היו לכם בכלל כבש או 2 או?
לא. לא. לא.זה לא.
עוד לא היה מודרני לעשות. אה.
גבינת כבשים אז.
לא היו. אבל אצל סבא היה תמיד.
וזה היה כשר. הוא היה עומד שמה כל הזמן.
הוא היה משגיח על זה.
היינו לוקחים מסבא.
מהמקור. זה לא.
סבא עם המשק זה זה שגר לידכם ב. בכפר?
כן.
היית. אה.
היית הולכת לשם הרבה?
הרבה מאוד.
היה. סבא וסבתא.
היו עוד. אה.
ילדים צעירים. זאת אומרת. אה.
אחים או אחיות של אבא שהיו יותר צעירים?
לא. של אבא היו לו.
אבל הם כבר. אה. לא גרו בבית.
עד כמה שאני זוכרת. אה.
בבית אני לא זוכרת אצל סבא וסבתא אחים של אבא.
אבל. אה. אחד האחיות שלי.
יותר גדולה. אחר כך שהבנים כולם התחתנו.
אז היא הלכה להיות איתנו.
שהם לא יהיו שמה לבד.
אז אתם למעשה הייתם היח. הנכדים היחידים בסביבה?
מצד האבא בסביבה.
אז. אה. פונקתם?
מאוד.
הייתם מפונקים שם?
הם מאוד. כולם אהבו אותנו.
לא היה אז. אה.
כזה חינוך קפדני שחלילה לא לקלקל את הילד?
לא היו צריכים כי הכל היה מושלם בבית.
היה הכל ככה. אני.
עד כמה שאני זוכרת אף פעם לא אמרו: "מרים.
זה את לא צריכה לעשות." או שתמיד עשיתי מה שביקשו.
ועשיתי את זה על הטוב ביותר.
ולא רק אני. גם האחיות שלי.
כולם. האחים שלי.
הייתם ילדים טובים?
היינו ילדים טובים.
במשק של סבא. היו לו עובדים?
כן. היו לו עובדים. בטח.
מי ששמר על הכבשים.
יהודים?
לא. לא יהודים דווקא.
נוצרים. כי היהודים.
אה. לא כל כך.
הם רצו ללכת לשמור או ללכת עם הכבשים.
אה. למרעה או משהו.
אבל היה ב. אה. מישהו. היה לו.
היו לו 2 אנשים שהם. אה.
טיפלו בהכל בחורף ובקיץ.
והם עזרו לו. הכל.
את גם עזרת במשק מדי פעם? כשהיה צריך?
לא. במשק של סבא לא. כן. לא. לא היה לי מתי.
אני פשוט הלכתי עוד לבית ספר. שלקחו אותנו לזה.
אבל היית נניח הולכת לראות כשהיו עושים את הגז?
כן. שאז הלכנו כולנו.
כל המשפחה. שעשו את הגז.
זה. היה בא מישהו מבחוץ.
הרי זה היה מקצוע מיוחד. אה.
אבל זה. את הגז.
גוזז צאן.
היינו צרי. לא. את הגז.
ולשלוח את הכבשים להרים בקיץ.
אז היינו עושים יחד עם הנוצרים.
שהיו להם גם כן כבשים.
ואת הגז גם עשו באותו זה.
אבל לנו. את הכלים היו לנו לחוד של החלב. ולהם היה לחוד.
את הכל. הכלים של הגז היו בנפרד?
לא הכלים של הגז.
כי. כי לגז זה לא משנה.
זה רק מספריים כאלה.
לא. לא. הכלים של ה. של הגז היו ביחד.
אבל הח. של הכלים של החלב ושלעשות לעשות את הגבינות.
אז זה היה לחוד. זה אני זוכרת.
אז היה בא אדם מיוחד פעם בשנה.
בטח בסביבות האביב. לעשות את הגז?
יכ. אני חושבת ככה.
כי אני לא יודעת מה היה [משובש] כולם.
אני יודעת שהייתי הולכת עם סבא לשדה.
וזהו. היה שמה.
רקדו. ושתו ואכלו.
והכבשים בהתחלה בכו. אבל אחר כך נרגעו.
לא יודעת אם הם בכו.
היה להם כיף. כי היה להם חם. הורידו להם את ה.
אחרי שהורידו להם אז הם. אה. נרגעו.
אחרי זה. שהיה להם קר. אז כן.
יכול להיות. אני באמת לא.
לא בקטע של זה.
לא. לא היית. אה.
אני מבינה כזאת. אה. ילדה טבע קלאסית?
לא. לא. אני בכלל לא. אני לא.
תגי. אני הייתי הולכת לפעמים לשמור על האנשים שעבדו
בשדה. אבל. אה.
מה זאת אומרת לשמור עליהם?
כי שהיו לנו פועלים שבאו לעבד.
ל. לעדור את הירקות.
או את ה. כל מיני דברים שהיה לנו בגינה על יד הבית.
אז הייתי יוצאת ל. לראות מה הם עושים.
הא. אה. סתם ל.
סתם ככה להסתכל. אבל לא.
היו לכם גם חיות מחמד בבית?
לא. מחוץ האווזים.
ו. ה. לא.
התייחסת אבל לאווזים ולתרנגולות כאל חיות מחמד?
לא ממש. אהבתי אותם שהם היו כאלה שיצאו מהביצה.
הקטנטנים. אז. אה. אהבתי ללטף אותם.
כי לפעמים. לפעמים. את יודעת.
לילד יש טראומה כשהוא.
לוקח לו זמן להבין שהתרנגולת שהוא ראה קודם מסתובבת שם.
היא אחר כך על הצלחת שלו.
אחר כך הוא אוכל אותה. אז זהו. אז את הקטע הזה.
אני אספר לך על זה.
אני עד היום לא אוכלת בשר מאז.
עד כדי כך?
כן. לא אוכלת.
שום בשר? כי.
שום בשר. שום דגים. שום כלום.
‮מה שקשור לדם אצלי ‭out‬.‬
מאותו יום שהוציאו אותנו מהבית.
הא. לפני כן. זאת אומרת.
כל עוד היית בבית אז כן?
לא הייתי גם. לא. לא אהבתי לאכול.
אבל הכריחו אותי. כי אני חייבת וזה.
הייתי אוכלת. אה. נתנו לי מנה.
אולי 3. 4 ביסים.
אבל נניח. בטח היה מאוד מקובל אצלכם.
אה. שומן אווז?
כן.
על לחם או משהו כזה. זה כן?
בסדר. אבל. זה כן היה.
אצלנו היו אווזים. היו שוחטים.
כן. אז. אז השתמשו בזה?
כן. כולם השתמשו. כולם לקחו.
זה נחשב למעדן.
אני מבינה. לחם עם.
אה. שומן אווז.
למעדן. אה. למעדן יקר.
לא. אבל. אה.
על. עליי זה לא.
לא השפיע?
זה לא השפיע. לא עשה לי.
עשה לי הרבה. אני לא.
לא אכלתי מ. מ.
מהבשר. מכל בשר. לא משנה איזה.
בכלל לא היית אכלנית?
הייתי אכלנית. אה. קשה. אבל. אה.
מפונקת באוכל. אפשר להגיד?
אה. כן. בימי חמישי. שלא היה לחם.
היו עושים את האוכל המפורסם.
ממליגה. בבית שלו היה.
אצלכם עשו ממליגה?
כן. בטח. שלא עשינו בתור התנור.
אתם הרי לא ממש.
אתם לא ממש רומניה?
לא. לא. אנחנו היינו רומניה.
כן. אבל. אבל.
זה. היינו תחת כיבוש.
אבל האוכל. האוכל שלכם
היה יותר לכיוון הונגרי. לא? מאשר רומני.
לא ממש. לא. אנחנו. כמה.
עד כמה שאני זוכרת האוכל שלנו
היה ממש רומני. בטח. ממש רומני.
אני לא. הייתי. אז לא היה לחם.
אז היו צריכים לתת לי כסף לקנות בייגלה וזה [משובש].
כי לא הסכמת לאכול את הממליגה?
לא הסכמתי לאכול את זה. כן.
כעיקרון אני ודברים קשים ולא רק [משובש].
אז היו גם. אה.
היה צריך להכין. אה.
במיוחד בשבילך מאכלים מסוימים?
לא הכינו במיוחד. כולם. אה. אכלו.
אבל באמת שיום שלא היה רק את זה בבית.
אז אני הייתי הולכת קונה בייגלה.
תפוחי. אה. פירות היו בשפע.
ירקות בשפע. אני לא הייתי רעבה. ביצים.
פירות. בטח היו לכם. אה. עצי פרי?
היה לנו בגינה. כן.
עצי פרי היה לנו גם.
פשוט הולכים וקוטפים?
כן.
שזה בטח תפוחים. אגסים. שזיפים.
הכל. הכל. הכל.
ואיזה צנצנות של מעדנים אמא שלי הייתה עושה.
זכרונה לברכה. וריבה.
וואו. כל השנה. היו עושים עם כזה.
הייתת עוזרת לה בזה?
הייתי עוזרת לה אולי. אה.
כמה פעמים לפתוח את השזיפים.
שהם יהיו נקיים. שלא יהיה תולעת או משהו..
להוציא את הגרעינים?
את הגרעינים ואת ה. כן.
אבל. אה. כעיקרון.
כשעשינו ריבה לכל השנה.
אז היינו לוקחים מישהו. כל הלילה הוא היה בוחש.
זה בטח בסיר. אה ענקי?
כן. מ. אה. נירוסטה כזה.
צהוב כזה. אני לא יודעת איך קוראים לזה. מתכת.
היה אצ. הא.
לא נחו. נחושת?
נחושת. נחושת. הנה. נחושת. כן.
אה. היה אצלכם משהו כזה שקראו לו מטבח קיץ?
אה. בבית לא. אצלנו בבית לא היה.
שכזה זה יותר בחוץ?
לא. אצלנו בבית לא. היה לנו. אה.
היה לכם. אה.
מטבח. אהה.
עם תנור בשביל אפיית לחם.
והיה. אה. בשב. כיריים בשביל לבשל.
היה לכם. אה. חשמל. מים זורמים?
אהה. מים זורמים היו.
חשמל. אה. לא היו.
אבל בשנה האחרונה התחילו להקים את החשמל.
אבל אנחנו לא הספקנו להשתמש בזה.
רק מנורות. אה.
מנפט. היינו משתמשים בנרות.
את אומרת שהיה בבית. אה. תנור ל.
לאפיית לחם וחלות. כן.
לאפיית לחם. אבל נניח לשבת. את האוכל לשבת?
היו עושים בתוך ה. שמים בתוך התנור.
בתנור הזה של הלחם?
היו עושים צ'ולנט וקיגל. וזה.
ושומרים את זה שם?
ושומרים את זה. זה יצא שם. כן.
יצא מאוד טעים.
איזה אוכל טעים אמא שלי הייתה עושה.
זכרונה לברכה. זה משהו.
היה גם. אה.
תנור חימום. כזה על עצים או על פחם או?
הח. על העצים. על עצים.
היה לנו תנור בשביל בישול ולחמם את הבית. כן.
והיה בא בשבת. בעיקר בחורף אני מניחה.
היה צריך לבוא איזה גוי של שבת?
היה לנו. היה לנו אישה.
והיא הייתה באה בשבת להדליק את התנור ולשים לחמים.
ולכבס באמצע שבוע את הכביסה. וזה. כן.
ובשבת הייתה מקבלת. אה. חתיכת חלה?
אני לא זוכרת בדיוק.
אבל אני מתארת לי שהיא עבדה שמה איזה שעה. שעתיים.
אמא שלי נתנה לה לאכול.
ברור. לא הייתה יוצאת משמה בלי לאכול.
הא. בשבת. אה.
מעבר ללהדליק את התנור?
להדליק את התנור. אבל זה.
היא הייתה יותר זמן בבית.
אני לא יודעת. לא. ממש לא זוכרת.
הקטע שאני זוכרת שהיא הייתה אוכלת.
אולי זה היה ארוחת בוקר. רק ש.
מישהי מהכפר?
כן. מהכפר אחד.
מישהי מהכפר באופן קבוע.
אני זוכרת אותה כל השנים. אז היא הייתה.
זאת אומרת. לא הייתה לכם עוזרת קבועה.
אלא רק. אה. לכביסה.
רק לצרכים.
אה. מה שהיו צריכים. שאמא שלי לא יכלה לעשות.
לכביסה ושבת.
כן. [משובש] (שפה זרה) קראו לה.
ואני מבינה שאמא הייתה עקרת בית.
זאת אומרת הייתה מבלה הרבה שעות במטבח?
הרבה שעות ב. במטבח. ב.
בכל הדברים שהיו צריכים. כן.
כעיקרון. יחסית היינו משפחה מרובת ילדים.
אבל את יודעת. היום כשרואים לפעמים אצל המשפחות הדתיות.
הם די מגדלים אחד את השני.
אני מבינה שאצלכם זה לא היה?
תראי. אצלנו היה לי אח קטן בן שנה וחצי.
‮שבאו. לקחו אותנו ל-‭Auschwitz‬.‬
אני סך הכל הייתי בת 13 וחצי.
והיו לי 2 או 3.
אני לא זוכרת באיזה אני [משובש].
אז כולנו היו קטנים.
יחסית קטנים. אחד הייתה הייתה יותר גדולה.
שאני זוכרת אותה.
זה. גם כן היא לא.
איך נראתה שבת בבית?
אה. יום שישי.
כל [משובש] של שבת.
הבנים ואבא הלכו לבית כנסת. ו.
הבנות בכלל לא? בכפר?
הבנות. אנחנו הלכנו רק לחדר. ו.
לבית כנסת בטח בחגים?
בחגים. בשמחת תורה. והיו חגים שח. בפורים למשל.
ושמחת תורה. וראש השנה. שאמא הלכה.
היינו הולכים ללוות אותה.
ביום כיפור גם. אה.
תקיעת שופר וזה. כן.
ושהיו באים הביתה. אז. אה.
היה קבלת שבת. כמו שצריך. הדלקנו נרות של שבת.
האוכל. האוכל בשבת בשבת היה קבוע? כל שבוע?
האוכל היה. אה. כן.
בשבתות ה. רוב האוכל היה קבוע.
אולי היו עוד. אה. כל מיני תוספות. אבל. אה.
זאת אומרת קיץ. חורף.
כן. לא.
לא משנה. צ'ולנט על השולחן כל שבת?
לא. אבל. אה. אצלנו כבר היה גם. אה.
כאילו ק. קר כזה.
נגיד. אז הוא. היו אופים את זה עם.
אה. בצק. אה.
שמרים או בצק עלים.
אני לא יודעת. איזה עוגות אמא שלי הייתה עושה. משהו.
אצלכם גם היה מקובל מה שאצל רוב היהודים לא.
אבל אולי בגלל סבא.
אממ. אמא הייתה מבשלת בשר כבש?
בשר כבש אני חושבת שכן בישלו.
אני לא התעניינתי בבשר [משובש].
מה שהלך במטבח. זה לא היה כ.
היה מחוץ לתחום שלך?
לא. לא היית שם כדי לעזור לאמא.
התחום שלי היה. לא. תראי.
אם היא ביקשה ממני לעזור לה לקלף תפוח אדמה או גז.
ר או להביא ירקות מהגינה.
אז הייתי שם. אבל. אה.
לשאול אותה מה היא עושה עם זה.
לא למדת לבשל. זאת אומרת.
לא ישבת ליד אמא לראות מה היא עושה?
לא. אף פעם. אפילו לא פעם אחת.
והיה לי די קשה ל. כאן.
שאני לא ידעתי כלום.
ולא ידעתי שצריך לבשל עם מלח בכלל.
את צוחקת? אל תצחקי.
אני נתתי לבעלי את [משובש] בלי מלח.
הוא בטוח לא צחק.
הוא לא צחק לבד.
אבל צחקנו משתינו.
כי גם הוא. לא היה לו. זהו.
הוא לא הבין מה לא בסדר.
הוא רק ידע שמשהו לא בסדר.
תראי. גם אני בעצמי הרגשתי שמשהו חסר.
אז הלכתי אחר כך לשכנה.
ושאלתי אותה אז. אה.
דבר ראשון היא שאלה אותי: "אז שמת. אה. מלח?"
אמרתי לה: "לא. לא יודעת מה זה מלח בכלל."
כי בדרך אנחנו גם אכלנו פה ושם כל מיני קופסאות וזה.
‮וזה וזה. וב-‭Auschwitz‬ בטח שלא באתי עם מלח. אז.‬
מי היה יותר דומיננטי בבית מבחינת החינוך שלכם? אמא או אבא?
את האמת. שניהם בראש אחד.
ואנחנו הקשבנו לשניהם. וברוך השם כולם היו בסדר.
ממי אבל. אה. נניח פחדתם?
זאת אומרת שאם לא תעשו ככה וככה. אני אגיד לאמא.
אני אגיד לאבא. אה.
לא היה דבר כזה?
לא. לא היה כזה דבר בבית. מפחד מאמא או מאבא או מאחים.
שהוא יגלה משהו שאני עושה שזה.
קודם כל לא עשינו. ולא היה לנו מה לפחד.
לפחות אני. אני לא זוכרת את האחים שלי.
שפחדו מאמא ואבא. להפך.
לא קיבלתם הכל?
ממש לא.
אבל לא. לא הייתם בכלל שובבים?
תראי. לא היינ. היינו שובבים.
אבל. אה. בצורה תרבותית. באיזשהו מקום.
נניח לא קרה ש.
שחזרת הביתה עם. אה. עם. אה.
כתם על הבגד.
או נקרע או קרה משהו. הלך לאיבוד או?
אז הלך לאיבוד. אז בין כך כבר לא יכולה להחזיר.
זה נקרא חייבים לתקן.
אז. אז למה לריב איתי?
נשפך מים. מכבסים.
יש פתרון לכל דבר בלי לריב.
זאת אומרת לא. אמא לא עשתה מזה עניין?
בכלל לא. היא קיבלה כל ילד.
יכול לקרוא לו משהו והוא עושה את זה. אז למה לריב?
למה לריב? מקסימום היא אמרה: "תיזהרי פעם השנייה.
אל תעשי את זה." וקיבלתי את זה.
איזה. איזה חג הכי אהבת בבית כילדה?
את האמת. אצלי כל החגים היו יפים. טובים ומרגשים.
במוצאי שבת. אה.
בכלל זה היה חגיגה גדולה.
מלווה מלכה. כל השירים.
אחרי זה אבא שלי היה יושב על
יד השולחן וקורא את פרשת השבוע. ומסביר לנו ביידיש.
כעיקרון היום אני יודעת שזה היה עברית.
אבל. אה. קצת בלשון. אה.
לשון קודש.
לשון קודש. כי ה. מ.
את האמת. משם אני יודעת לדבר עברית. לכתוב והכל.
את האותיות אני. אם אני לא הייתי לומדת בבית בחדר.
היום אני לא הייתי יודעת שום דבר.
רגע.
[משובש] כלום.
מה הייתה שפת האם שלך?
בבית יידיש. בחוץ. אה. רומנית והונגרית.
מה יותר? רומנית או הונגרית?
רומנית. כי אני. שאני נולדתי. וזה כבר.
זאת אומרת בית הספר היה ברומנית?
אבל. אה 2 הכיתות האחרונות. אה.
אבל ברחוב?
אה. רומנית. הנוצרים דיברו רק רומנית. הם לא דיב. אה.
הם לא היו. אה.
הם ידעו רק רומנית. כולם ידעו.
תראי. עד שאנחנו היינו שם תחת כיבוש רומני.
לא הספקנו ללמוד ממש את השפות ל. את השפה ההונגרית.
אבל קודם ה.
ההיסטוריה של האזור.
זה קודם היה הרבה שנים אצל ההונגרים.
נכון. אמא שלי.
מאיפה של אמא שלי.
באזור שאמא שלי הייתה גרה.
אז היה. כן הם למדו גם הונגרית וגם רומנית בבית ספר.
אצלנו היה רק רומנית.
וידעת הונגרית בכלל?
אמא שלי הייתה תמיד.
אה. מדברת הונגרית.
הייתה ש. שרה שירים בהונגרית. אז אני יודעת.
אבל.
עכשיו יותר. אחרי זה שהתחלתי ללמוד.
אז כבר יותר. אה. דיברתי רומנית. הונגרית גם.
אבל כעיקרון השפה שלי היא רומנית מהיסוד.
זאת אומרת ההונגרית הייתה.
ההונגרית הייתה פחות טובה מרומנית.
נכון.
כי הרומנית גם הייתה.
ב. [משובש] אצלי ב. ב.
היא הייתה גם השפה של בית הספר והשפה שלמדת.
אה. ללמו. לקרוא ולכתוב.
כן. כי גם. אה.
הונגרית למדתי לכתוב ולקרוא.
אבל זה כבר היה בכיתות יותר. אה. בכיתה ד'. ה'.
כן. זה אחרי שההונגרים.
ההונגר. אחרי שההונגרים נכנסו.
כן.
אממ. איזו שפה ה.
ההורים דיברו עם רצון נניח שלא תבינו משהו?
את האמת. בהתחלה אולי הם דיברו בין.
בינם ובין עצמם הונגרית.
ואנחנו לא ידענו מה זה. אבל.
אה. אני לא זוכרת שהנה.
היה לי משהו לדבר. שאנחנו לא נבין.
אז הם יכלו לעשות את זה בכל מקום ולא מול הילדים.
שהילדים ירגישו שהנה מסתירים להם משהו.
וזה גם היה קטע אחד בחינוך לפי דעתי.
ההורים לא מסתירים. אז גם הילדים לא צריכים להסתיר שום דבר.
אבל בדרך כלל היה מקובל אז
שלא מדברים ליד הילדים על דברים רעים.
או על כסף או. זה לא היה אצלכם?
בקשר לכסף אני אגיד לך.
אבא שלי עבד בעירייה.
והוא גם חילק את הסיגריות בסביבה. בכל הסביבה אצלנו.
ואנחנו כל מוצאי שבת היינו יושבים בערב.
במוצאי שבת אחרי ה. במלכה.
אחרי שהוא קרא לנו את כל הפרשת השבוע.
יושבים ומבררים את הכסף.
ועושים חבילות של כל השטרות ושל כל הכס. כספים הקטנים.
אז הכרנו את כל השטרות של הכסף הכל.
אבל בכסף. מה שהיה בבית.
מצבנו היה טוב. הם לא היו צריכים.
אני לא ספרתי את הקופה של ההורים.
אבל מה שהילד ביקש ויכלו.
אז תמיד נתנו. לא היו צריכים.
אה. להתווכח או לבכות. "תן לי." או משהו כזה.
היו לך למשל. אני מניחה שאצלכם בחורף עשו סקי?
נכון.
סקי או החלקה על הקרח. אני לא יודעת.
החלקה על הקרח היה. אצלנו בכפר היה.
עם הסכינים האלה?
כן. אצלנו בכפר היה נהר באמצע הכפר.
אנחנו גרנו ממש בסוף הנהר גם כן.
אבל לזה אנחנו לקחנו בבית ספר.
היה שמה גבעה בדיוק על יד הבית ספר.
והילדים של הנוצרים היו דווקא לוקחות
את הבנות של היהודים על המזחלת. ועשינו.
אבל גם בטח. אה.
גלשו. זאת אומרת לעשות סקי.
ג. כן. גם.
כי אתם הרי באזור של הרים.
בסדר. אז אנחנו.
אז.
סקי לא. אבל על יד הבית.
אה. אנחנו על ה.
אבל.
מתי שהקרח היה חזק.
אז היינו הולכים על ה.
אז היו לך. אה.
כאלה נעליים. אה.
מיוחדות ל. להחלקה?
לא. לא. אנחנו לא. גם לא היו נותנים לנו
[משובש] כולנו היינו ילדים.
אה. אפשר להגיד קטנים וזה. אז אנחנו.
אבל בבית ספר הייתה המזחלת. אה.
היו באים הבנים של הנוצרים עם מזחלת כזאת.
ושהיה לנו. יצאנו לחופש לחצי שעה.
לרבע שעה. אז היינו.
ובקיץ. אה.
שוחים בנהר או.
כן. שוחים. שוחים בנהר.
זה היה נחל בטח. לא?
כן. נחל. כן. שוחים בנחל. תופסים דגים.
ידעת לשחות?
כן.
לא פחדת?
לא. ממש לא.
ונתנו לך למשל ללכת לבד? אה.
אף פעם לא הלכתי לבד.
הלכתי תמיד עם האחיות היותר גדולות.
אם אמא לא יכלה או שאמא הצטרפה גם.
אבל לבד אף אחד לא הלך לבד.
אה. לנחל. אה. להתרחץ.
זאת אומרת היה איזה מקום ששם כולם היו שוחים?
הייתה. כן. כן. היה.
כי זה היה נחל זורם אז היו קטעים שהיו.
הנחל היה רדוד. היו קטעים שהנחל היה יותר עמוק. וכן.
והנחל הזה. אני פעם.
אה. לא פעם. אני ממש כבר כמעט.
אה. טבעתי.
זה היה בדיוק. אה.
אני לא אשכח את זה.
אני הל. רציתי ללכת לחברה שלי ועברתי גשר. ושחזרתי בחזרה.
דווקא לא חברה שלי.
הייתה לי מ. מכונה.
היה להם. אה.
טחינה. הם טחנו שם את הקמח. את התירס.
והאמא שלי שלחה אותי.
לקחתי את השקית. כי הייתה שקית קטנה ויכולתי להביא אותה.
ובדרך בחזרה. שאני רציתי לעבור.
בא מבול של מים.
שגשם ירד בהרים. אז בבת אחת.
כמו צונאמי. ואני נפלתי בתוך הצונאמי הזה.
היה אחריי נוצרי. קפץ למים.
תפס אותי. הביא אותי
ככה הביתה כמו דג על הידיים. לאבא שלי.
התירס כבר. אה. התפזר בנהר.
התירס [משובש]. כן.
אבל. אה. אני ממש.
אז הציל אותי. וזה היה.
אני היום חושבת חזרה.
המלאך הראשון שלי. שאני הייתי צריכה באמת להישאר בחיים.
אני חושבת על זה הרבה.
כי אף אחד לא היה.
איך הוא העיז להיכנס לצונאמי הזה.
שהוא היה כל כך גבוה ו. ו.
וענק. ולתפוס אותי ולהביא אותי לאבא שלי.
הנה כאן היה יבש ו.
וזה הגובה של מים.
כמו הר שהגיע עד ל. אה.
איפה שאני עברתי. לגשר הזה. ושטף אותי.
הוא היה קצת אחריי.
הוא קפץ למים והביא אותי הביתה.
אני מבינה שהייתם ביחסים טובים עם הגויים?
מאוד יחסים טובים. תראי.
אבא שלי היה בעירייה.
וכל מי שהוא רצה. הוא.
תמיד הוא היה פה בשבילם.
היו באים הביתה להתייעץ.
ותמיד הוא היה פה בשבילם.
באמת. הוא היה מאוד מסור.
היו לך גם חברות לא יהודיות?
כן. בטח. היו לי הרבה חברות לא יהודיות.
השתתפנו בכל מיני הצגות ו. וכל ה.
נניח אבל אם הלכת אליהן. אה.
הביתה לבקר. אז הרשו לך לאכול שם?
לא. לא.
הם ידעו שמחוץ [משובש] הם לא מכבדים אותי בכלל.
הם. והם כיבדו את זה. אין. אה.
הלכת פעם לראות. אמרת שהייתה שם כנסייה יפה.
הלכת פעם לראות איך הכנסייה נראית בחג המולד למשל?
בתוך הכנסייה לא. אבל. אה.
על יד הכנסייה לא רחוק היה בית ספר שלנו.
אז היינו משחקים. אפילו שמה בחצר.
בתוך ה. איפה שהקברים של. ה. כן.
את זוכרת כילדה אנטישמיות?
לא. ממש לא. אני לא נתקלתי ב. אף פעם עם.
במילה ש. ממש לא.
אני לא.
זאת אומרת. כילדה ידעת שאת שונה מהם.
אבל לא. לא לרעה.
והם ידעו שאני שונה. אבל אנחנו לא אויבים.
אנחנו פשוט אנשים שחיים ביחד.
כל אחד מכבד את השני. לא.
לא זוכרת. אולי רבתי פעם עם איזה מישהי.
אני לא זוכרת שאני רבתי עם איזשהי ילדה פעם.
היה בבית איזשהו קשר לציונות?
כן. היה לנו. אה. קופה.
קופסה כחולה של קרן קיימת?
קופסה כחולה. כל יום שישי. כל ילד.
אבא היה מרים. שמים כסף.
ושהיו באים מ.
מאיקה. היה איזה חברה איק"א קראו לה.
היה איק"א והיה פיק"א.
איק"א. פיק"א אני לא זוכרת בדיוק.
אז הם היו באים. מוריקים את הקופה.
ואבא שלי היה מוסיף שטרות על שטרות.
אבל אתם שמתם כסף שלכם או שנתן לכם כסף לשים?
אבא. אבא נתן כסף.
זאת אומרת זה לא היה שהיו לכם דמי כיס.
לא. לא. לא. לא.
ומתוך זה נתתם?
זה היה כסף כל שבוע.
יום שישי לפני הדלקת נרות.
כל ילד היה תורם לתוך הקופה מה שנתנו לו. כמה שנ.
אבל לא דיברו על עלייה לארץ או.
לא היה איזה קשר לאיזה תנועה ציונית?
אה. תראי. א.
בו ברגע שהם שלחו כסף לכאן. אז כן היה להם.
אבל את לא זוכרת שדיברו על זה?
אני לא. אני לא זוכרת שדיברו על זה.
כבר פעם אני זוכרת. היה משהו.
מישהו שבא בשביל לנסוע לארגנטינה או משהו.
אבל אני לא בקטע.
שאני ממש לא יכולה.
ומישהו מהאחים הגדולים לא היה באיזושהי תנועה ציונית?
לא. לא. לא. לא. היו לי אחיות דווקא.
2 אחיות או 3 עם אח.
אני לא זוכרת בדיוק.
אז. אה. אני לא זוכרת.
יכול להיות שכן. לא יודעת.
היה אצלכם בכפר בכלל.
אה. הייתה איזושהי תנועה ציונית?
אני לא התעניינתי. אני הלכתי לבית ספר.
מבית ספר הביתה. אני לא.
לא. ממש לא.
מה יותר אהבת את בית הספר או את החדר?
את האמת. אהבתי את שניהם.
כי הייתי תלמידה מצטיינת.
כל שנה הייתי מקבלת פרס ראשון עם ילד.
מה הכי אהבת ללמוד?
הכי אהבתי את החשבון. מתמטיקה.
ומה שאמרת קודם. המלאכת יד.
ואת הכל. את הכל. גם את המלאכת יד מאוד מאוד.
תראי זה שני. הכל. אני אהבתי את הכל.
לא. לא היה אכפת לי.
הייתי טובה בכל המקצועות.
ובאמת היה לי.
אה. ממש. אה. כיף.
ה. החדר היה לבנים בנפרד ולבנות בנפרד?
לא. לא. אנחנו היינו קומץ קטן של בנות.
איזה 4. 5 בנות סך הכל.
אז זה היה ביחד עם הבנים?
כן. רק הייתה תפילה. ב.
בנים היו מתפללים. ואנחנו.
אה. באותו זמן.
אז היינו אומרים תפילין.
אה. משהו אחר.
את למעשה הבנת מה את אומרת.
או שרק למדת את התפילה והברכה?
לא. לא. היו מסבירים לנו ביידיש מילה במילה.
ברור שהבנתי הבנתי אחרת.
לא. לא היה לזה טעם.
מה שקראנו מהספרים ב.
זה לא היה ספרים כתובים ביידיש.
היו גם ספרים ביידיש.
אצלנו היו הכל בארמית.
אה. לא יודעת לשון הקודש.
אלה היו הספרים אצלנו בבית ו.
אז תמיד היו. אה.
היו מ. מתרגמים.
והמלמד בחדר זה כזה כמו בסיפורים של.
אה. שלום עליכם. או שזה היה כבר משהו מודרני?
אני לא יכולה להגיד לך להבדיל
בין מודרני או לא מודרני או משהו כזה.
למשל היה עם סרגל ביד.
היה מכה ילדים שלא ידעו?
לא. לא. לא חושבת. אני לא ראיתי שהוא מכה את מישהו.
או. לפחות אני לא קיבלתי מכות.
זה אני יכולה להבטיח לך.
אמרת שבבית היו ספרים בלשון קודש.
היו גם ספרי חול בבית?
אה.
רומנים. אה. מה שנקרא ספרות יפה?
אין לי שום מושג.
זה באמת. אני לא יודעת.
לא יכולה לענות לך.
אבל את זוכרת שקראת כשהיית ילדה?
קראת. אה. ספרים?
קראתי את הספרים של הבית ספר. ומהספריה של הבית ספר. ו.
ו. עברית.
מה שלמדנו בחדר ו. וזהו.
אמא. אמא למשל. את זוכרת קוראת ספר?
אני זוכרת שהיא קראה.
אבל מה שקראה זה אני ממש לא יודעת. לא.
לא הסתכלתי [משובש] אם היא קוראת שפה אחרת או משהו כזה.
אני מבינה שאצלכם היה מקובל הרבה לשחק בחוץ.
זאת אומרת. אחרי הלימודים.
לא ישבתם הרבה בבית. בטח לא בקיץ?
לא ישבנו בבית. כי עם חברות.
חברים. ויצאנו. ילדים.
וגם היינו בבית הרבה פעמים.
אם היה צורך לעזור משהו.
כילדה יצאת מתחום הכפר שלכם?
זאת אומרת נניח. אה. היית בסיגט?
אולי שהיינו. היינו נוסעים לסבתא. אז.
אה. כן. היינו עוברים דרך סיגט ועוברים אחר כך מסיגט.
ולאבא שלי היו 2 אחים בסיגט.
אה. אחד דווקא ניצל מהמלחמה הזאת
הארורה והמשפחה שלו הלכה לאושוויץ.
כי הוא היה בבית סוהר.
עצרו אותו שה.
נכנסו ה. ההונגרים.
אז הוא התעסק. היה לו מכולת.
אז. אה. הלשינו עליו שכאילו הוא.
עושה שוק שחור?
שוק שחור. כן. אז. אה.
ואת יודעת זה הציל אותו.
שברגע שנכנסו לשם. אז פתחו את הבית הסוהר. הוא יצא.
הוא היה פה גם כן כמה שנים טובות.
והיה לי כיף איתו.
הוא היה בן אדם כזה. משהו.
היה מקובל אצלכם.
אה. לנסוע לנופש בקיץ?
כי אתם די גרתם באזור של נופש.
את האמת אנחנו. לא היה שום צורך.
אבל היינו נוסעים לבקר
את האחות של אימא זכרונו לברכה עם הבן שלה.
שהיא הלכה שמה [משובש] אז היינו הולכים לשם לבקר.
ככה אני לא. לא זוכרת שהיה.
וגם אני לא זוכרת שהיה כזה דבר.
אנחנו היינו. גרנו בין הרים ככה עם נחל באמצע. איזה יופי.
היה ממש תענוג. היה כיף.
דווקא לא מזמן כתבתי על הבית שלי.
כמה מילים כאלה ליום השואה. ביקשו ממני.
אז כתבתי כמה כיף היה לי.
הבית היה גדול?
אה. לא היה גדול.
אה. היו כמה חדרים.
2 או 3 חדרים.
בא. היה בית. אה. בסדר.
לא. אצל סבא היה בית יותר גדול. את זה אני זוכרת.
היה והבית יותר גדול אצל סבא היה בית יותר גדול מה שאצלנו.
עכשיו שהלכתי לבקר אז ראיתי 56 שנה.
כבר לא היה בית.
היה שמה בית של 3 קומות.
על הבית שלכם או על הבית של סבא?
על המגרש שלנו. של סבא.
אתם הייתם ליד הבית של סבא?
לא רחוק. לא רחוק.
מהבית של סבא. נכנסתי פה וכמעט שנשארתי.
לא ידעתי שזה יהיה הבית שלו.
לא הכרתי מבחוץ. שינו.
שינו?
נכנסתי בפנים. ראיתי את הזה.
חזרתי לצרוח לבעלי [משובש]
הכפר באופן עקרוני נשאר דומה למה שזכרת?
אה. באותו שנה.
דווקא שהיינו. אז.
אה. היו שיטפונות.
אז. אה. כל הכביש הורידו.
עשו בקושי האוטובוס עבר ככה.
אז זה נשמע די דומה למה שהיה קודם.
בטח אצלכם לא היה.
לא. לא היה.
היה כביש?
היה כביש מאבנים. כן. בטח היה.
מרוצף כזה?
מרוצף כזה. אבל עם אבנים.
אז. אה. שהיינו.
אז היו קטעים שהמים הורידו את הזה.
אבל עוד לא הספיקו.
כי אנחנו נסענו אז.
אז הם היו באמצע שסידרו.
[משובש] את הבית של סבא. מה עוד היה לי בחיים?
הגעתי עד לבית שלה לנו.
אז קיבלתי שיתוק ולא יכולתי להיכנס לחצר בכלל.
הצטערת על זה שנסעת?
לא. ממש לא. עכשיו אני יודעת מה יש שם.
אין לי מה לחפש.
פגשת.
אגיד לך למה אני כל כך רציתי כל השנים.
טוב. זה שייך לקטע יותר מאוחר שאני אספר לך על אושוויץ.
אז אני אשלב את זה ביחד.
אוקיי. אבל פגשת שם מישהו שהכרת מהתקופה כילדה?
אה. הייתה שם עוד ילד.
אחת. אישה אחת.
שכן שהיא עוד זכרה את אחותי הגדולה.
ועוד אחת. אה. שזכרה את אימא שלי.
זכרונו לברכה. גם היא הייתה שם עוד. אה.
מהחברות שלך לא. לא היו שם?
אף אחד לא.
עוד משהו. אה.
יש שאת חושבת שכדאי להזכיר על התקופה של לפני המלחמה?
נורא קשה לי. אז שנכנסו ה. אז הגרמנים.
קודם נכנסו ההונגרים.
כן.
זה שינה אצלכם משהו?
זה שינה אצלנו משהו.
כי זמן קצר אחרי זה שהם נכנסו.
אז גייסו את אבא שלי.
לקחו אותו לפלוגת עבודה?
לקחו אותו ל. לצבא. כן. הוא. עינויים.
אבל אבא עוד היה בצבא ההונגרי.
כי איזשהו שלב.
לא. לא.
עוד היה בתוך הצבא.
אבל אחר כך זה היה. אה.
מין יחידות כאלה שנספחו לצבא.
לא. היו ממש צבא.
גייסו אותה לצבא.
לא מחוץ לצבא.
לא מה שקראו אחר כך מולק טאבור?
לא. לא. הוא גייסו אותו לצבא.
והחזירו אותה הביתה. איזה כמה שבועות לפני שלקחו אותנו.
וזה הכי כואב לי.
אולי אם היה נשאר בצבא.
אז הוא היה נשאר בחיים.
אז הוא היה שם הרבה זמן אם ככה בצבא?
כן. הוא היה שם הרבה זמן.
אבל כן. אנחנו קיבלנו את תמיכה מהעירייה. קודם כל.
קיבלתם. זאת אומרת המשכתם לקבל את המשכורת שהוא היה בצבא?
את המשכורת של אבא. כן. של הזה של הצבא.
ואבא היה בא לבקר מהצבא?
היו רק מכתבים.
אבל הוא היה באזור טרנסילבניה?
לא זוכרת באיזה אזור הוא היה. אבל אני זוכרת.
זאת אומרת הוא היה בתחומי רומניה. הוא לא.
הוא לא יצא לכיוון אוקראינה או משהו כזה?
לא. לא יודעת. ממש אני לא יודעת.
אבל מה שאני יודעת שיום אחד קיבלנו מכתב.
בחורף. שקר לו מאוד מאוד.
ואם אנחנו יכולים לשלוח לו משהו.
התיישבנו אמא ועוד 2 אחיות.
ואני בזנ גם עזרתי קצת.
באותו לילה לא ישנו.
סרגנו לו סוודר מדצמבר מאוד עבה.
ולמחרת בבוקר אימא שלי הלכה לשלוח בדואר. ממש ככה רציני.
ושקיבלנו מכתב שהוא קיבל את הסוודר הזה.
לא יודעת את שמחתי מזה.
הוא קיבל אותו.
מבחינה כלכלית. אני מבינה שזה לא היה מאוד.
אה. קריטי זה שאבא לא היה?
לא היה. כי אנחנו המשכנו לקבל את
המשכורת של אבא מה. מהעירייה.
והייתם בקשר מכתבים איתו.
לא נסעתם אף פעם לבקר?
לא. לא. כי. אף אחד לא ידע. מה פתאום.
מי הולך להשאיר את הילדים.
היו עם הילד קטן בבית. שנה וחצי.
וחוץ מזה גם לא היו נותנים. לא היו נותנים לנו.
זה לא כמו פה. את יכולה ללכת למחנה לבקר את זה.
ומבחינתך כילדה גם בית הספר משתנה?
ישר ש.
עוברים להונגרית?
שהגרמנים ונכנסו. ה.
קודם כל. אחרי שנכנסו ההונגרים.
אז עברנו לשפה ולכתיבה אחרת.
דיברו רק אחרים. שפה אחרת.
זה היה קשה המעבר?
זה היה קשה. אבל. אה. עד שהתרגלנו.
הם מבינים. אנחנו לא יודעים. כתבנו ולמדנו מילים.
ואחר כך כשהגרמנים נכנסו.
אז כבר לא. לא הלכנו לבית ספר בכלל.
בכפר אני מניחה שהיה רק בית ספר עממי.
נכון? לא היה.
רק בית ספר עממי.
לא הייתה גימנסיה?
בסיגט היה הגמנסיה. בסיגט היה. כן.
גימנסיה והיה בית ספר לאומ.
למלאכה שלימדו. כן.
אחותי הגדולה. אחר כך היא הלכה
שם לבית ספר הזה של המלאכה שהיא למדה תפירה.
אבל גם כן שברגע שהגרמנים נכנסו הכל. אה.
את אבל עוד היית בבית ספר עממי?
כן. כן.
אז בסך הכל ה.
הכניסה של ההונגרים.
בשבילי. אה. זה היה איזה. לא יודעת.
זמן קצר איזה שנתיים או משהו. אני לא זוכרת בדיוק.
לא. הם היו. אה.
יותר. אני לא זוכרת.
4 שנים.
3 וחצי שנה. כי חצי שנה ב-44' כבר. באפריל 44' כבר.
אני לא זוכרת שנתיים או 3. אולי.
אבל אנחנו. אבל ברגע שהגרמנים נכנסו.
אנחנו בכלל כבר לא.
אני לא זוכרת מתי הגרמנים נכנסו.
אני ר. רק יודעת שלא.
באותו יום. למחרת.
אנחנו כבר לא הלכנו לבית ספר.
ואז התחילה. השאר.
עם הגטו ועם ה.
זאת אומרת עד אז חשבת שזה שההונגרים נכנסו.
זה. זה. זה היה לא טוב.
זה היה סביר.
אבל הסתדרתם.
היה בשבילנו רע מאוד שלקחו את אבא.
אבל מבחינה את היחס בין הגויים וההונגרים. נגיד.
לא היה לנו משהו.
לא היה לנו איתם שום דבר בעצם.
אנחנו הלכנו לבית ספר כרגיל.
למדנו שפה אחרת. וזהו.
ואז במרץ 44' נכנסים הגרמנים.
אליכם פיזית לכפר הם. אה. הגיעו?
לא.
לא ראית אותם אז?
אז פגשנו את הגרמנים ברכבת.
הם סגרו אותם. לנו את הרכבת.
עד אז הצבא של ה.
לא הצבא. השוטרים של ההונגרים.
האלה עם הנוצרות?
אספו אותנו. כן.
הצ'נדרים. קראו לה.
אה. אמרו לנו. אה.
זה היה בדיוק במוצאי חג. אה. פסח.
ובבית לא היה כלום.
אמרו לקחת לכמה ימים.
אה. אוכל. ש.
וכולם נתאסף בבית כנסת.
ולנו לא היה בבית.
היה פסח. היו מצות וזה.
אימא שלי לקחה אותי והלכנו לשכנה וביקשה ממנה להכין לחם.
כן.
שאנחנו מגרשים אותנו.
היא לא אפילו לא ידעה מה להגיד לה. וזה ידעה.
בסדר. אני אעשה לך.
ואנחנו הלכנו לבית כנסת שם.
והגויים הכינו לנו את הלחם. אבל.
אה. היא לא יכלה להביא את הלחם. לא נתנו לה.
אז אמא שלי ביקשה מה.
מהחיילים ש. מהשוטרים ההונגרים.
שהיא רוצה ללכת להביא את הלחם. הוא לא נתן.
ועוד. אה. 2 אחיות שלי או ש.
גדולות יותר. או 3. אז. אה. גם.
אחר כך הוא ראה אותי.
אני עדיין 2 צמות ארוכות [משובש] לא ידעתי מה מחכה לנו.
אז הוא הצביע עליי שאני. אני יכולה ללכת.
אז האמא אמרה היה לה כבד.
אולי להביא שהיא רוצה גם.
לא. לא הסכים. רק שאני לבד.
הלכתי לגוייה הזאתי.
לשכנה. היינו ביחסים מאוד טובים.
והיא הכינה. ככה למזלנו.
הכינה תרמיל די גדול עם לחם.
והיא עזרה לי עד על יד הבית כנסת.
היא עזרה לי ל. לקחת את זה.
אחר כך אני סחבתי אליה.
אל המקום. והבאתי את זה על ידינו שם.
זה כבר היה מאוחר.
וכולם כבר. אה.
אמרו לכולם להסתדר בשביל לישון.
המשפחה שלי הייתה על הגג.
אימא שלי הייתה למטה חיכתה לי.
לא רצתה לעלות על הגג.
ועל ידה עמד שוטר לראות.
אה. זה. לשמור עליה.
אני השארתי אותה שם עם הלחם. ואני עליתי על הגג.
וגם היא עלתה. ומישהו אחר לא ידע את כל הדבר הזה.
רק זה מי שנתן לי את הרשות ללכת.
והוא הלך. בינתיים התחלפו המשמרות.
כנראה. ופתאום הם צועקים. "איפה. איפה היא?"
בהונגרית. אז. אה.
האמא אמרה בוא תראה אותה היא פה.
הוא בא עם פנס ככה.
עד שהוא לא נכנס לי עם הפנס לתוך עיניים.
הוא ראה אותי. אז הוא לא האמין שאני חזרתי.
הקטע הזה. אני לא אשכח את זה.
זה נתן לי ישר כזה בלב.
פחד כזה נוראי. זהו.
ולמחרת לקחו אותנו לגטו.
הדרך לא הייתה פשוטה.
גם סבא וסבתא היו איתנו. מצד אבא.
והלכנו. וכמה נשארו בדרך.
הלכנו עד לדרגמרשט. עבר לכפר.
איך? דרגו.
דרגומרשט.
מרשט?
כן. זה היה. שם עשו את הגטו. אספו מכל הסביבה.
אספו מכל הספינה.
מכל הסביבה. את האנשים מכל הכפרים לשם.
והלכנו ל. ונשארו בדרך וירו בהם.
ונשארו בצד של הדרך כבר.
אנשים התחילו לבכות.
נלקחתם ברגל לגטו?
הלכנו ברגל. היו. אחר כך.
ראו שאנשים. אה. נופלים. ככה.
אז הם שלחו כמה נוצרים עם עגלות שייקחו את האנשים.
מי שלא יוכל ללכת. או ילדים קטנים.
אז הסבא וסבתא גם עלו על העגלות.
מזל. אחרת הם היינו נשארים וזהו.
וזה לא כל כך מזל.
כי אחר כך הם עלו בלהבות.
היינו שמה כמה שבועות טובות.
אני באמת לא יודעת מה. חודש.
חודש וחצי פחות. 3. לא יודעת כמה זמן.
זה היה
בגטו.
בבתים של היהודים המקומיים?
בחסו. כן. בבתים המקומיים של באמצע כבר.
ברחוב הראשי. נכנסו שמה מכל הכפרים מסביב וכל היהודים.
היו שם אנשים שהכרתם.
שהלכתם אליהם?
או. לגמרי מקרי?
לא היו לנו. לא. לא היו לנו שמה.
איפה שאנחנו. מה פתאום.
וכמה אנשים שהצטרפו מה איתם.
והאמת לא הביאו לשם שום אוכל.
ומה שהיה אוכל בבית. אה.
איפה שהבן אדם הוא גר.
אז הוא התחלק עם האחרים.
כמה שהיה. בסוף. אה. לא היה.
ואנחנו. את הלחם הזה שאני הבאתי. בקושי הזה.
זה החמ. עד הרגע האחרון חילקו.
כל אחד. אה. 2.
3 ביסים בשביל הלחם הזה.
והם כבר ראו שאנשים ממש רעבים.
אז כבר הגיעו הרכבות.
אה. לכפר אחר. יותר. אה. רחוק.
ובוקר אחד באים. וטוב שבאו כבר באותו בוקר.
כי ממש לא היה מה לאכול לאף אחד.
אנחנו חילקנו גם מכל האנשים.
לא יכולנו לתת לילדים.
לרעבים. מה שהיה.
אחרים לא לקחו. כי לא.
אמא שלי נכנס לה לראש שיהיה לחם בשביל הילדים.
איך התייחסו אליכם אבל היהודים המקומיים שהגעתם אליהם?
את יודעת מה? הם היו בדיוק זרים כמו שלנו.
אנחנו השתלטנו לבית שלהם וכולם.
והם היו כאילו השתלטו גם.
לא. לא. לא היה הבדל שהבית שלי או לא. שום דבר.
לא. כאילו כעסו על זה שפלשתם?
לא. לא. כי הם ידעו שאנחנו ממש בניגוד לרצוננו.
ואנחנו לא רצינו לעשות את זה.
בבוקר הם. אה. לקחו אותנו.
אמרו לי תעשי באמצע כבר.
ולא לקחת שום דבר.
להשאיר הכל בתוך הבית.
כמה זמן את חושבת שהייתם בגטו?
אני. מיום הראשון שהגענו עד.
אה. בערך חודש וחצי משהו כזה.
בשבועות עוד הייתם בגטו?
זהו כמה ימים לפני חג השבועות.
אנחנו כבר הגענו לאושוויץ.
אז אני בערך אני אומרת חודש וחצי.
כי הנסיעה לאושוויץ לקחה גם איזה 5.
6 ימים. אז אני ממש.
אה. לא יודעת בדיוק כמה.
[כך במקור] את זוכרת עוד.
לפני שאנחנו ממשיכים הלאה.
את התקופה הקצרה הזאת.
מאז שהודיעו שנכנסו הגרמנים ועד שמוציאים אתכם מהבית?
זה היה. אני מניחה.
נניח חודש. משהו כזה.
לא יודעת שום דבר על זה.
ממש לא יודעת. אני יודעת שיש את ההונגרים.
על הגרמנים אני לא.
לא דיברו על זה בבית בכלל.
ה. הפסח האחרון היה שונה?
אז זהו. הפסח אחרון כבר לא היה פסח.
לא. כבר ידעו ש.
אה. כבר ידעו בבית כנסת.
אמרו. אבל בבית.
כאילו לא רצו ל.
לדבר על זה בשביל לעשות.
לתת לפסח לעבור בשלום.
ידעו שמוצאי חג לוקחים אותנו למחנות עבודה.
את לפני כן לא נתקלת בפליטים?
זאת אומרת. לא היה לך שום מושג
מה קורה אצל הגרמנים במקומות אחרים?
לא ממש. ממש לא.
לא שמעתם על פולין.
על סלובקיה. על שום מקום אחר?
לא רק אמרו שוקחים אותם כל
היהודים ומביאים אותם למחנה עבודה.
דיברו על. אה. משהו בתוך הונגריה?
בבית כעקרון. אני לא.
בגטו לא דיברו על. אה.
מחנה עבודה בתוך הונגריה?
לא. במקום. איפה. באיזה מקום.
אבל מה שאמרו. רק מחנה עבודה.
על זה יש לי [משובש]
ובגטו. חוץ מהצפיפות.
שזה היה אצל האנשים היהודים המקומיים שם.
את זוכרת עוד משהו מהגטו?
ישבנו שמה חוסר מעש.
שום דבר. אי אפשר היה גם לצאת לרחוב.
לא כל כך נתנו.
וזה היה ממש. אה.
ממש אפשר להגיד גהנום.
זאת אומרת. רק עם המשפחה.
לא נפגשת עם חברות או משהו כזה?
עם אף אחד. כל אחד יכול היה לצאת מהבית לתוך החצר של הבית.
איפה שהיו. וזהו לצאת.
לא. לא נתנו יותר.
לרחוב הראשי. לא יכלו לצאת מהחצר האחורי. גם לא.
אנחנו היינו כאילו סגורים לתוך הבית הזה.
ולצאת כמה החוצה ולא לאכול.
אבל כמו שאמרת. בגטו לא היה רעב.
כי עוד היה ככה.
כן. היה קצת מים מהחורף של האנשים
שהיינו ותמיד לכל אחד היה לו מרתף עם כל מיני דברים.
והלחם מה שאנחנו הבאנו.
זאת אומרת. בטח היו שם קטניות או דברים
כאלה שאפשר היה לבשל?
כן. תמיד היה תפוחי אדמה ושעועית וכל מיני דברים.
בבית אצל כל אחד היה שמה מרתף עם דברים שהיו מכינים בקיץ.
שזה היה עד לעונה השנייה.
שעוד פעם יהיו פירות.
אתם. אממ. עולים על הרכבת?
אני יודעת שאנחנו עולים על הרכבת.
הלכנו. אמרו לנו להתאסף בתוך ה.
בכיכר של הכפר. ולא לקחת שום דבר.
ואני רציתי לקחת. אה.
אימא שלי אמרה לקחת בשביל משהו מה קטנצ'יק.
יראה וזה. לא נתנו לי שום דבר.
ואני רציתי. אחר כך. הוא אמר אחר כך.
אה. תוכלו לחזור בחזרה לקחת מה שתרצו.
איפה? לא נתנו. הייתה טבעת של זה.
לא נתנו לאף אחד לצאת מה.
משמה. רק לכיוון השני.
ללכת לכיוון הכפר. איפה שהיה כפר יותר גדול.
שהייתה שם מסילה של רכבת.
איפה שהרכבת. אה. חיכתה לנו.
זה קראו למקום הזה.
אני באמת לא יודעת איך.
אני לא. לא זוכרת את השם של הכפר.
והלכנו ברגל הרבה זמן.
המון. המון. המון.
המון זמן. באמת הלכנו ברגל עד שהגענו. וזהו.
על יד הרכבת. אז החיילים האלה.
שאחרי שכולם נכנסו. דחסו את כולם.
הגרמנים כבר נכנסו את כולם בתוך ה.
ראינו משהו עם.
אה. תלבושות אחרות.
כבר לא עם מה שהיה להם את הנוצות וזה.
בגדים משהו. אני חושבת. הם היו בירוק.
והם דחסו את כולם לתוך הרכבות. סגרו את הרכבות.
ואז המילה הראשונה שאחד.
אה. צעק מהזה.
שכבר הכל סגור. בגרמנית.
אז אבא אמר: "אני חושב שאני שמעתי משהו בגרמנית."
הא. לא ידעתם בכלל שהם גרמנים?
אנחנו לא ידענו. אנחנו לא ידענו. אבל. אה.
זאת אומרת. הם לא זרזו את האנשים בשנל.
שנל. או דברים כאלה?
לא. בלי. אני לא שמעתי.
אז אני אומרת לך אחר כך.
אבא שלי שמע בגרמנית.
ואז כבר הקרון שלנו כבר היה חתום וסגור.
מאוד צפוף?
מה זה צפוף אחד על השני. ממש.
וחלון קטנצ'יק עם מס.
גדרות תיל כאלה וזה.
היו איתכם גם סבא וסבתא ברכבת?
סבא וסבתא ואחים אחיות ועוד היה מלא אנשים.
גם היו. אה.
אנשים עוד מהכפר שלך?
אה. אני לא יודעת.
לא הכרתי את כל האנשים שמה.
אני לא זוכרת מי.
היו עוד. אני חושבת שכן מהכפר שלנו עוד.
אבל. אה. כעיקרון.
ממש אי אפשר היה ממש. אה.
בקושי היה מקום לשבת צופים אחד בתוך השני וזה.
וגם כן נסענו הרבה הרבה זמן.
ולא נתנו לנו שום דבר.
היה רק דלי אחד של מים שם בהתחלה.
אז ישר אנשים שתו.
ונסענו ימים ולילות. איזה 4 או 5 ימים נסענו.
ויום אחד. אה. הרכבת עצרה.
לפני שהרכבת עצרה. אבל. יכול להיות.
לפני אושוויץ.
כן. אבל יכול להיות שהיה מישהו ליד ה.
בדרך כלל למד מישהו ליד החלון.
אה. לראות מה קורה.
בדרך כלל הסימן היה. כש. כשהגיעו.
שהרכבת הגיעה לקאשה.
זה היה הסימן שיוצאים מהונגריה.
את זוכרת. קטע כזה?
אני בדרך כלל לא. לא יודעת את זה. אם זה היה.
מתי שאם יצאנו מהונגריה מוקדם. אז. אה.
אף אחד לא קם מהישיבה כי לא.
אחר כך היו כאלה שהסתכלו דרך החלון.
אבל אני לא היה לי שום קשר לזה.
רק הקשר שלי היה בזה שהרכבת עצרה על יד הנהר.
וגרמני פתח את הדלת.
והיו לו 2 דליים ביד.
ואני עמדתי על יד הדלת.
ותפס אותי ועוד. אה.
ילדה אחת. ושתינו ירדנו לקחת מים.
ומכל הקרונות כנראה ירדו עוד אנשים.
ולפי כל המחשבות שלי והכל זה. אז.
אה. מישהו רצה לברוח.
והם התחילו לירות. שמה מסביב לרכבת.
הגרמנים התחילו מהר: "ראוס. ראוס."
לעלות בחזרה לרכבת. אז כבר מה.
לא הספקתי לקחת מים בכלל.
ואימא שלי ידעה שאני למטה.
וכולם ידעו. ושמעו את היריות.
ועד שאני עליתי למעלה.
מסכנה. לא יכלה לשתות כבר.
האא. התחילה לחבק אותי ולהחזיק אותי ככה מסביב.
ועד היום אני זוכרת את החיבוק שלה האחרון.
לא אשכח אותו בחיים שלי.
שאני עושה ככה. אני מרגישה שהיא מחבקת.
וזה היה החיבוק האחרון שלי.
זמן קצר אחרי זה הגענו ל. בלילה.
אז אבא שלי אומר: "כאן צריך להיות בית.
בית חרושת ענק. ובאמת יהיה עבודה.
ובטח יהיה מספיק אוכל. לימודים.
הם נותנים לאכול שאנשים יהיה להם כוח.
ותראו. יהיה טוב." וזה.
הבנתם שאתם בפולין?
לי הוא אמר בית חרושת.
לא הבנו שאנחנו בפולין ולא הבנו
שראינו את הארובות האלה ויצא עשן מכל.
את המחנק ואת ה.
כשהגעת היו. אה. פרוז'קטורים גדולים כאלה?
ענקיים ומסביב כל החשמל הייתה על הגדרות תיל וזה.
ונכנס. נכנס.
הרכבת נכנסה לתוך אושוויץ.
והתחילו. אה. באו
אנשים והתחילו לצעוק הגרמנים: "ראוס ראוס."
כבר היו כאלה שלא.
כבר לא יכלו לצאת. זרקו אותם.
ואותי גם זרקו אותה.
כולם הלכו לצד זה ואותי זרקו אותה לצד שני.
הרגשתי משהו חונק אותי בצוואר
וזורקים אותי לצד השני. אותי.
מה זאת אומרת? לא הבנתי.
משהו תפס אותי.
ותפס אותי הגרמני עם איזה מקל כנראה או משהו.
מפה וזרק אותי לצד השני.
ואני התחלתי לצעוק ל.
שאני רציתי לאימא בחזרה.
את מדברת למעשה על הסלקציה.
לא.
שאת לא הבנת אז.
לא הבנת מה זה ימינה שמאלה.
ואת פשוט הלכת אחרי אימא.
בשבילי זה לא היה סלקציה.
אני לא יכולתי ללכת כבר אחרי אימא.
ברגע שירדנו מהרכבת. אז הגרמנים נתנו לאנשים ללכת.
ופה ושם תפסו מישהו וזרקו אותם לצד השני.
אבל זאת למעשה הייתה הסלקציה?
זאת אומ. הייתה.
הייתה הסלקציה על ה.
על הרמפה ממש.
על הרמפה ממש. על הרמפה ממש.
ואני רציתי לרוץ אחריהם.
בא בחור אחד. עם המדים ש.
עם הפסים?
הוא היה שם כנראה הרבה זמן. כן.
תפס אותי מפה. אבל אני בחיי שעוד היום היד כואבת.
ונתן לך יד?
ומשך לי את היד והוא לא.
והוא אומר ביידיש [משובש]
(יידיש) הוא ידע שאני שפה זאת אני אבין אותו. ילדונת.
מה הוא אמר לך. תעמדי?
"ילדונת תשארי פה.
אל תרוצי אחרי האימא לא.
לא תראי את האימא שלך. תשארי פה.
אם זרקו אותך לכאן אז.
תשארי פה. אני יודע מה אני אומר לך."
והסתלק במהירות. שהגרמנים לא יתפסו.
אני רציתי ל.
כבר את האימא לא ראיתי. ברור שלא.
ורציתי לרוץ אחריו לשאול אותו למה הוא עשה לי את זה שוב.
הוא לקח אותי כאילו מאימא.
אבל איפה אני ראיתי אותו?
היו שם עוד הרבה כאלה.
כבר לא היה לי. ואני לא יודעת מי זה היה. לא שום דבר.
אבל אחרי כמה זמן כבר היינו קבוצה של איזה כמה בנות.
איזה אולי 20 בנות מכל הקרון.
האחיות שלך לא היו איתך?
אף אחד לא מהאחיות שלי.
ולקחו אותנו ישר ל. למרחצאות שם.
ממה. שאת. ממה שאת יודעת.
ה. האחיות לא עברו את הסלקציה?
כי אם היו. אני מדברת על אלה שהיו גדולות יותר.
כי היו גדולות ממני. נכון.
אבל. אה. זהו.
אני גם הייתי גדולה יותר.
אבל לצערי הרסו לי את כל הגב הזה.
חשבתי. טוב. לא משנה זה אחר כך.
לא ראיתי אף אחד.
ולקחו אותנו ל.
את כבר היית אז בת 16. או.
הייתי אז בת 14. אפילו לא.
לא. ב-44'.
ב-44'. כן אני.
זה השנה שהיית בת 16.
אבל אני לא יודעת ילידת איזה חודש את.
אני ילידת 28'. אבל זה הלידה השנייה שלי. אוקיי.
זאת אומרת. למעשה התאריך האמיתי זה 30?
כן. כן. אז אני פשוט.
אה. כי שם נולדתי מחדש כמה פעמים.
אני נשארתי עם התאריך הזה.
כי זה. זה הציל אותי.
זה לא משנה. אז. אה.
פשוט הביאו אותנו למרחצאות שם. לברישנקה. קראו לה.
המקלחות?
למקלחות. כן. ואמרו לנו להתפשט.
כולם התפשטנו. נשארנו ככה בלי שום דבר.
ו. והיה שמה חדר מהצד.
כל פעם. אה. אחד נכנסה.
אבל אנחנו לא ראינו מה יוצא משמה.
כל התור התקדם. ואחד נכנסה ויצאו בדלת אחרת.
מי שנכנס לחדר כבר לא יצא בן אדם.
כבר יצא בלי שערות.
בלי כלום. ממש. הכל גילחו.
אני היו לי 2 צמות עד פה. בלונדיניות כאלה.
טוב. אני לא בוכה על הצמות.
אבל אולי הצמות האלה הצילו אותי אחר כך.
שהלכתי לראות את ה.
את המוזמון. ראיתי שמה צמות. אז. אה.
ידעתי כבר שבגלל זה הם לקחו אותי.
כי הם רצו את הצמות שלי.
זאת אומרת שאת חושבת שבגלל.
כן. כן.
זה נשארת בחיים?
בגלל זה אני יודעת אחר כך.
אני בגב הספר כותבת למה אני כותבת את הספר.
אז לא ידעתי למה.
שמה פתאום בחרו בי דווקא ולא באחיות
שלי הגדולות ויותר. וזה.
ו. אה. הורידו את השערות.
ויצאנו לצד השני. הלבישו אותנו עם הבגדי מונחות.
אתם אז לא הייתם עם הבגדי פסים. נכון?
זאת אומרת. אז היה מין.
אז.
כל אחת קיבלה איזושהי שמלה.
לא. לא. לנו ישר. נתנו. אה. אה.
בגד. אה. אפור כזה.
ואחרי כמה זמן החליפו לנו לפסים.
שאנחנו היינו. שהגענו ל. כבר. אה.
בשביל לצאת החוצה עם המספרים.
והתיישבנו. הם אמרו לנו לשבת.
את המספר לא עשו לכם מיד?
עש. לא. ואחרי זה ישבנו על הרצפה שמה.
ובאה גרמניה אחת עם סלסלה.
ששם חתיכות. אה. אנחנו חשבנו שזה סבון.
ישבנו שמה ו.
וחילקה לנו באמת אחת חילקה סבון ונתנו לנו.
והלכנו להתרחץ.
ונתנו לנו את השמלות אחרי זה יצאנו ונתנו לנו את הבגד הזה.
ובאה גרמניה אחרת עם סלסלה עם גם כן.
אה. ואנחנו חשבנו.
למה חשבנו שזה סבון?
כי נתנו לנו בדיוק אותו דבר קודם.
ואנחנו יושבים מחזיקים את זה ביד.
ערומות ככה בלי כלום.
ו. אז היא מתחילה: "למה אתם לא אוכלים?"
כי היא הגיעה לפני שהביאו את הבגדים.
אז היא הספיקה לחלק את ה. אחר כך. אה.
התלבשנו וישבנו בחזרה. החזקנו את הלחם.
הסתכלנו על זה מה זה.
אומרת: "תאכלו." אומר: "מה את רוצה שנאכל.
מה את נתת אוכל. נתת לנו סבון."
אז היא אומרת. אה.
בגרמנית: "הסבון הזה.
תאכלו אותו הרבה זמן. תאכלו.
כי אני יודעת שאתם ש.
כבר הרבה מאוד זמן לא אכלתם."
והאמת היא צדקה. את הסבון הזה אני אכלתי.
כולנו [משובש] הרבה מאוד זמן. ו.
רגע. הלחם אז היה לחם לבן?
הלחם הזה. היה חתיכה לחם כזה שחור.
כמו אבן. קשה.
ואת הלחם הזה אנחנו אכלנו כל הזמן באושוויץ.
זה עלה. היה הלחם של אושוויץ.
אבל אנחנו לא ידענו מה זה.
ואחרי זה הוציאו אותנו בחדר יותר גדול. העמידו אותנו בשורה.
ו-2 שורות היינו כמה בנות [משובש] והכניסו לצד השני.
בנים מולנו.
גם לא היו הרבה. היו מעט מאוד.
אף אחד לא הכיר אחד את השני.
אני גם לא ידעתי שזה מהקרון שלנו. משהו כזה.
כולם היו עם. אה. בגדים ש.
עם פסים כבר ועם כובע וזה. מול אחד לשני.
ברגע שהגברים גם נכנסו.
התחילו אותנו להוציא החוצה.
ופתאום אני כבר כמעט על יד הדלת שומעת: "מרים זאת את?"
אני מסתכלת מחפשת מי קורא לי.
לא הכרתי אותו. זה היה אבא שלי.
ואני אמרתי לו. אני לא זכרתי את השם שלי בכלל.
אז לא זכרתי אם אני מלכה או שאני מרים.
כי גם הוא לא הכיר אותי.
רק אומר לי 2 מילים. מרים זאת את.
ובדלת ראית בחוץ שמעתי שהוא צעק: "תחזרי. אבל רק הביתה."
ובזה נגמר הסיפור עם אבא שלי.
בן כמה אבא היה?
42. משהו כזה.
זאת אומרת. אבא עבר את הסלקציה הראשונה.
כן. אבא עבר את הסלקציה.
ואמא לא. כי כנראה איתה עם האחים הקטנים?
כן. אמא לא עברה ואחיות לא עברו והאחים שלא עברו.
כי יכול להיות שכל אחת מהם החזיקה מישהו מהילדים הקטנים.
אני לא יודעת מה קרה.
אני רק יודעת שאחרי שאנחנו י.
ואני. כל הדבר הזה שאני לא הכרתי את אבא שלי.
ורק שמעתי את הקול שלו.
איך הוא היה בן אדם כזה.
אני אראה לך את אמא אחר כך. תראי.
זה מציק לי. ואני אמרתי.
אני. הוא אמר שאני אחזור הביתה.
אני לא הספקתי להגיד כלום.
מה שהוא בטח לא שמע אותי.
אם אמרתי כן. או לא.
לא שמעתי אותו. שום דבר.
בזה ניתק כל הקשר וזהו. נגמר.
הם יצאו אחר כך בטח לכיוון אחר.
כי אנחנו יצאנו קודם. לקחו אותנו לבלוק.
איפה שהיינו עם הדרגשים.
ל. לצד שלנו. לא מחנה.ה.
איפה שזה מחנה א'.
זה היה מחנה עבודה. אישה.
אתם הייתם בבירקנאו או לא באוושויץ?
אנחנו היינו בבירקנאו.
ולא הייתם בצלאגר?
זה לא. אנחנו עברנו.
אני צלאגר כל בוקר וראיתי טוב את האנשים מה שקרה לי.
‮אבל אנחנו היינו ב-‭A‬ לאגר.‬
ואחרי כמה ימים בכינו ובכינו שאנחנו רוצים.
אה. רוצים ללכת לאימא ואבא.
הם במחנה עבודה. פה. למה?
כי אבא אמר זה מחנה עבודה.
עם. אה. בית חרושת גדול.
זאת אומרת. את. את ידעת באותו זמן
את פשוט רוצה להיות עם אמא?
כן.
את לא. לא הבנת.
לא ידעתי מה. מה קורה לי.
מה קרה. לא רק אני.
אף אחד לא ידע מה.
מה יקרה. מה שקרה בכלל. מה?
אז היא לא ענתה לנו.
כל פעם שהיינו צו.
בוכים וזה. לא ענתה שום דבר.
הבלוקאלטסטה.
כן.
שלכם הייתה מסלובקיה.
כן.
או פולין.
קראו לה ארז'י.
בחורה מאוד מאוד.
לפי השם אני מבינה שהיא דיברה הונגרית.
היא דיברה גם הונגרית. כן. מאוד.
אה. נחמדה. ו.
זה משהו שבדרך כלל לא אומרים על הבלוקאלטסטה.
מאוד נחמדה.
אני אומרת לך מאוד.
מאוד. מאוד נחמדה.
היו לי 2 בלוקאלטסטה.
בשבילי. גם השנייה הייתה נחמדה.
אני אגיד לך למה באס. באמצע.
ואני פשוט. אממ.
לא רק אני כולם בכינו כל כך הרבה ימים.
כמה ימים אנחנו רוצים.
ביום אחד. היא כבר לא יכלה. היא נשברה.
אז אמרה: "תשבו כולם על המקום שלכם.
ואני אגיד לכם מה.
לצערי לא תוכלו לראות יותר את המשפחות שלכם.
אתם רואים כאן את ה. את הלבות האלה?
מאותו לילה. אתם לא יכולתם
על כל מקרה לראות. אתם יכולים עכשיו."
יצאה החוצה. "תבכו כמה שאתן יכולות.
וכמה שאתם רוצות."
חזרה אחרי איזה 3 שעות.
או רב. אחרי הרבה זמן.
ואנחנו בכינו כל הזמן.
לא חשבתם שהיא פשוט השתגעה?
שהיא השתגעה.
האמנתם לה?
לא ידענו מה להאמין לה להאמין שמישהו עלה בלהבות.
זה לא הגיוני. זה לא נתפס.
מה. לא חשבנו מה היא עובדת עלינו. היא עושה לנו.
אחר כך. אה. בזמן קצר מאוד הבנו.
אחר כך. אה. באו והוציאו בנות בשביל שיביאו את האוכל.
במקרה היה איתי בקבוצה. ישנתי למטה במיטה.
הייתי בקבוצה הראשונה שהלכנו להביא את הארוחת צהריים מהזה.
שאלא סירים מאוד כבדים.
רק היתרון הוא שאפשר לקבל.
אה. קצת מהשאריות או משהו.
לא הסירים האלה. לא.
לא את האוכל מהמטבח.
בשביל לחלק לתוך בלוק כי אנחנו
שבועיים אסור היה לנו לצאת. לא לנוחיות.
הייתן בהסגר.
היינו בהסגר. בגלל שרצו.
קבוצה שלנו כבר מההתחלה.
הם ידעו שאנחנו אנשים ממרמוש. שזה אנשי עבודה.
הם ידעו טוב מאוד הגרמנים.
הם עשו רשימה טובה.
את מי הם. נגיד.
אה. מבודפשט. אה.
לא היו לוקחים אותם לעבודה.
כי אף אחד באמת לא הייתה שם בעבודה.
כל. כל הבלוק שלך היה מטרנסילבניה?
לא כל הבלוק מטרנסילבניה.
מה שאני. היה לידי.
היינו 4. 5 בנות.
מהבית?
היתר היו אולי גם.
אבל ממקום אחר שאני פשוט. אה. לא יודעת.
ה-4. 5. שאת אומרת. זה היינו חברות מהבית?
היינו ביחד מאותו. מהבית היו רק 3 בנות.
ועוד 2 הצטרפו.
והיו עוד 2 מאיפה שהיינו בגטו.
שהכרתי אותם מהגטו. וזה הצטרפ.
גם כן לקבוצה שלנו.
כי הרי הייתם צריכים להיות חמישייה כל הזמן.
לא. אנחנו אז עוד לא היינו חמישיות.
אנחנו אז זה עוד אנחנו היינו עוד בהסגר. לא. לא יצאנו.
לא עשו לכם. אה.
לא עשו עוד את המספרים ולא.
אז אנחנו לקחו אותי והלכנו להביא את
האוכל ואני ראיתי תפוח אדמה.
נסענו במריצות כאלה עם תפוחי אדמה.
היינו צריכה לקחת את הזה בסיר ולהביא לבלוק.
אני ישר. לקחתי תפוח. באה גרמניה.
נתנה לי פליק. הוציאו לי ישר.
אה. כמעט את כל השיניים.
גם נראה לי בגרמנית.
אה. שיותר אני.
אני הבנתי אותה. כי אני ידעתי זה ש.
שיותר את לא תעשי את זה. זה בטוח.
והיא צדקה. כי אני באמת לא עשיתי את זה יותר.
ובאנו עם האוכל הזה שחילקו אחר כך לתוך.
נתנו קערית כזאת של.
אה. כמו 4 כוסות.
היינו 8 בנות על [משובש]
וכל אחד נתן שלוק והעביר לשנייה.
וככה. אסור לפעמיים לעשות לגימה.
רק לגימה אחת. עד שזה נגמר.
אז בהתחלה מרק היה חם.
אי אפשר היה. מי שהיה בסוף.
היה לה גם תוכן בתוך המרק.
מי שהיה בהתחלה. נשאר פשוט בלי ה. כלום.
זה לקח כל הזמן שהיינו בהסגר.
לא יכולנו ללכת לנוחיות.
היו מביאים קיבלים על יד הבלוק.
כל אחד היה יוצא.
יוצאים לצלאפל. רק הבלוק.
אה. שלנו שמה לחוד. ו.
אה. ספרו אותנו.
באו עם הקיבלים השייסקומנדו.
ועשינו את הצריף לפני כולם.
קיבלים זה כמו דליים כאלה.
דליים כאלה. לפני כל הזה.
את צריכה להרים את השמלה ולעשות את הצרכים שלך.
זה היה פעמיים ביום אחרי צלאפל בחזרה לבלוק.
ככה עד שהיינו בהסגר ש.
ככה איזה שבועיים אולי.
העניין הזה של ל.
לחלוק את הקערה ביניכם.
זה. זה לא עושה מריבות כזה דבר?
הרי נעשים נורא. נעשים נורא רעבים.
אוי ואבוי עם זה היה. זה היה [משובש] בסדר.
אז מי שהיה לו הרבה כוח.
אכלה ביס יותר גדול.
מי שלא. אז פשוט. אה. זה.
ואני סיפרתי לי מה שקרה לי עם הסתירה.
אז פחדנו שגם אולי הבלוקאלטסטה הזאת.
גם תעשה ככה. אבל היא לא.
היא הייתה מאוד נחמדה.
וככה זה לקח איזה שבועיים.
אחרי איזה שבועיים הם. אה.
באו ולקחו אותנו לעשות את המספרים.
את זוכרת עד היום את המספר בעל פה?
כן. בטח 7407.
אפשר לראות אותו שנייה?
את זוכרת אותו בעברית. לא בגרמנית?
אה. בגרמנית. כן.
אה. [משובש] (גרמנית)
7407.
את מתרגמת עכשיו מעברית לגרמנית.
כן. כן.
בדרך כלל זה היה ההפך.
כן. לא. כי אני.
בדרך כלל זוכרים את זה בגרמנית.
בגרמנית. אני לא יודעת אם נג.
כי אני ידעתי יידיש. אז זה לא.
אצלי זה לא היה מעבר גדול לעבור ל.
אלה שמהונגריה היה להם.
לקח להם הרבה מאוד זמן.
ו. וזהו.
לקחו אותנו לעשות את המספרים.
לא ידענו למה לוקחים אותנו.
שבועות היה כשאתם הייתם בהסגר?
שבוע. לפחות שבועיים היינו בהסגר.
לא. אבל חג שבועות היה בזמן שהייתם בהסגר?
חג שבועות היינו. אני חושבת שזה.
לא ידענו אם זה חג שבועות.
כבר אנחנו ברגע שיצאנו מהרכבת.
הראש שלנו כבר היה בכלל.
אה. בקטע אחר של החיים.
אבל ממה שאת יודעת יצאתם ברכבת. לפני שבועות?
לפני שבועות.
לפני שבועות אנחנו יצאנו מהרכבת. והיינו בהסגר.
אני באמת לא יודעת כמה זמן.
מתי שדי. וכאן נגמרו אצלי החגים.
השבתות. והיום ראשון.
ואין בכלל. לא היה כלום קיים. הכל היה ריק.
והכניסו. הייתה שורה של בנות ישבו. ו.
עד שהגיעו לעצם בנו לא הפסיקו.
הנה. עד היום כבר.
אה. 60 וכמה שנה זה עוד עומד על היד שלי.
אז אתם הבנתם כבר שהמספר זה.
זה כבר. אני כבר.
זה סימן טוב?
זה סימן שאני אין לי שם.
שאת מיועדת לעבודה.
אני פשוט לא חשבתי על עבודה בכלל.
אני רק ידעתי.
לא ידעתם שזה בדרך כלל סימן ש.
לא תמיד. אבל שבדרך כלל זה סימן שלוקחים לעבודה?
לא. ממש לא. פשוט עשו את המספרים.
ואמרנו מהיום אין שמות. 7407. זהו.
הוא נורא קצר או המספר שלך.
מפני שאנחנו היינו בקומנדו 2 כמעט.
ורק אז היא נוסדה הקבוצה הזאת.
אז. אה.
קומנדו 2 באושוויץ.
הייתה קומנדו הכי מפורסמת.
עם מטפחות לבנות. עם בגדי אסירים עם פסים.
וככה יצאנו כל בוקר לעבודה.
דרך אותו שער שנכנסתי איתו עם הרכבת.
התזמורת ניגנה. ואנחנו צעדנו.
אנחנו מדברים על בירקנאו?
מבירקנאו ל. לעבודה.
קילומטרים. כל יום לשדה.
וזהו. זה לקח לנו.
כל הקיץ עבדנו מחוץ. אה.
מה הייתה העבודה?
עבודה. הייתה. קודם כל הייתה.
ביום הראשון לקחו אותנו לנקות תעלות של. אה. זפת.
זאת הייתה תעלה שאיפה שעשו את הסבון.
אז זה מה שיצא על זה.
היינו צריכים להיכנס בפנים.
להוציא את העשבים.
וזה היה ריח. וזה היה נורא.
וביום הראשון. עבדנו שמה כמה ימים.
אני חיפשתי מים לרחוץ לי את היד.
אז איזה גרמני אומר לי בגרמנית [משובש] (גרמנית) אמרתי
[משובש] (גרמנית) שאני חייבת
לאכול עם הידיים האלה.
מהעשבים מלמעלה שעוד היו קצת שיצאתי
על השפה הזאת ניסיתי להוריד קצת.
אבל זה לא. לא ידעתי שזה מהסבון של אנשים עושים.
שזה היה בית חרושת הזה.
אף אחד לא ידע. אחר כך שלפני.
היום טוענים שזה לא.
אז אני מעידה לך שזה כן.
כי אני עבדתי שם בתוך התעלה הזאת.
ולא ידענו שזה מסבון.
עבדנו שמה כמה ימים.
עד שניקו את כל התעלה.
וה. היא שאלה אותנו.
היא ראתה שעל השמלה גם היו.
אני הרמתי כמה שיכולתי.
אז היא אמרה. הבלוקאלטסטה.
אז את לא. היא אמרה: "את לא צריכים להגיד.
אני יודעת מה שעשיתם."
זה הנוזל של הסבון.
היא ידעה טוב מאוד יותר ממני.
אבל אני ידעתי גם כן לפי הריח.
ולפי הגרגירים שהיו על העלים של הזה. שזה מעצמות.
אז יכולים להגיד לי עד מחר.
סיפר לך על זה משהו.
הזמינו אותנו לאיזה.
אה. מפגש לרעננה.
זה לא היה רעננה אפילו ליד רעננה.
ואני רציתי שם להקריא משהו. מה שכתבתי.
אז היא מחזירה לי את זה.
אחת הבנות. והיא כותבת שם.
זה שאת כותבת פה הסבון מהזה של האנשים. זה לא.
אני לא רציתי לפגוש אותה יותר.
כי אני לא רוצה להתווכח איתה.
כי אני הייתי בתוך התעלה הזאת.
אז אמרתי יש לי את זה. אבל.
אה. אני אראה את זה אולי במקום אחר.
וזה נורא כאב לי.
והיא לא נתנה לי לעלות על הבמה להקריא את הדברים.
הם קשים. זה נכון.
כל העבודות שעשיתי. במה התעסקתי.
ובין היתר גם זה ואפילו [משובש] אז.
אה. היא כותבת לי שמה. זה לא עשו.
הכל בסדר. אם אתם מעבדה בתל אביב כמה שלא עשו.
שאני הייתי. והלכתי עם הרגליים שלי.
ונגעתי עם הידיים שלי במים האלה.
הוצאתי את הזה מתוך הסבוך הזאת של הזפת של.
אז היא יכולה לכתוב לי ככה. טוב.
היא לא ידעה שאני עבדתי שם.
אני סולחת. אין לי בעיה.
יש לי בעיה שעושים דבר.
אומרים דברים שהם לא. שהם לא אמת.
שהרגליים שלי תח.
אה. היו בתוך התעלה.
והידיים שלי היו בחתיכות של זה.
אז היא לא יכולה להגיד לי משהו.
ושם עבדנו. זה היה העבודה הראשונה.
העבודה השנייה הייתה עוד יותר קשה.
הוציאו אותנו ליערות.
ובתוך היערות האלה.
אנחנו לא ידענו למה אנחנו באים.
היו שוחות ארוכות. אין סופיות. אין סופיות.
ואמר. אה.
אמרו לנו אחר כך.
אני לא זוכרת אם לקחו אותנו במשאיות.
או שנסענו. או שהלכנו ברגל.
הקטע הזה בכלל נמחק לי מהזה.
כי הייתי מאוד מאוד עצוב.
הרבה דברים נמחקו לי מה. אבל. אה.
הקטע הזה. עם איך. אה.
איך הגענו לשם.
ליער. אני ממש לא יודעת.
והגענו לאיזה מקום. היו שם ערימות הכל מפוזר בתוך הכל הזה.
מלא בגדים. לאסוף את הבגדים האלה ולשים אותם.
. אה. לעלות במשאיות.
וקרבנו יותר ויותר.
ראינו את השולחן. הראשים וידיים ורגליים.
ומוצצים לא. לא הספיקו לכסות את הכל.
וזה היו הבגדים של כל אלה שירו בהם בתוך התא.
ואני הייתי צריכה לאסוף את הבגדים שלי.
בלי לפתוח את הפה.
בלי לראות כאילו. בלי להגיד לאף אחד מילה.
לפני זה שאת עושה דין וחשבון.
ועכשיו שקיבלתי את התעודה של הספר שכתבתי.
אז הייתה במה. ועל הבמה.
התפאורה. הייתה בדיוק עם היער.
ועם השולחן שם וזה.
אני ראיתי את התפאורה.
לא יכולתי להיכנס לאולם.
כולם מחכים לי באולם.
אני לא יכולתי להיכנס.
החזקתי מהקיר שאני לא אפול.
עמדתי שמה כמה דקות.
אחרי זה נכנסתי לתעלה.
לתוך ה. לתוך האולם.
זה היה בתל אביב. אז כולם: "איפה היית?"
בעלי והבנות שלי וזה.
ראו עליי "מה קרה לך?
מה קרה?" מה להגיד לי?
אני ניתקלתי בתמונה שאני הייתי באה ביער. ואספתי את הבגדים.
איך שזה משפיע עליי על הראש.
זה שייך לקטע. כבר. אה.
באמת קיבלתי תעודה מאוד יפה. אבל.
אה. התמונה הזאת כמעט גמרה אותי שמה.
לפני שנכנסתי לקבל את התעודה.
זה היה יותר מיום אחד שם ב. ביער?
היו הרבה פעמים. הרבה פעמים.
לא היה יום אחד ולא יומיים.
ואני ממש לא יודעת כמה זמן זה היה.
זה היה. אה. רק גברים. מעורב. נשים?
בגדים של כל מה שבא ליד. של ילדים.
ושל זקנים. וכל האנשים האלה שהגיעו ברבבות אז לאותו זמן.
ולא הספיקו להכניס אותם לזה.
פשוט הכניסו אותם ליערות. ירו. הם.
כיסו אותם בתוך השוחות.
ואנחנו הלכנו. אה.
לזה. לאסוף את הבגדים.
לפני כמה שבועות אני יושבת.
אה. בעמך על יד חברה.
אני רואה אצלה מספר בפנים.
אז היא אמרה כן. היא עבדה בפנים בתוך המחנה.
ואני הייתי הכובסת.
אז אני אומרת: "וואי.
מרגלית. את לא יודעת. אנחנו היינו צוות.
אני אספתי את הבגדים ביער.
ואת פשוט כיבסת אותם."
אני נתקלת בדברים שאני.
זה נורא. שתינו התחמקנו. בכינו.
זה היה נורא מוזר.
זה לא מוזר. אבל ידעתי שמי שהיה
לו מספר בפנים. לא יצא מהמחנה.
אבל זה גם כן קטע בחיים.
הא. המספר בחוץ?
המספר בחוץ. זה כבר. במחנות.
זה קטע שאני נתק.
קטעים שאני נתקלת בהם.
הנה עכשיו כבר אחרי 60 וכמה שנה.
וזה משפיע עליי וזה מחזיר אותי בחזרה. וזה נורא קשה.
למדתם ב. באיזשהו שלב שכדאי למשל לחפש משהו בבגדים.
אולי תמצאו אוכל. או. או משהו.
אבל על יד כל. את יודעת.
על יד כל ילדה הייתה.
היה. אה. גרמני עם הרובה.
שאני צריכה לעשות במהירות ולא להסתכל.
הוא לא ירה שאני הסתכלתי לתוך התעלה. את מבינה?
אוי ואבוי לי. אם אני הייתי עושה את זה חליל.
הייתי. את יודעת מה?
לא פעם אמרתי וואלה שאני כבר.
כי אני לא יכולה לעמוד בזה.
וזהו. אחר כך כשכבר.
אה. ירד כל הלחץ וזה.
אז אנחנו לא הלכנו לאסוף את הזה.
כי כבר הסיעו. היה להם כנראה מספיק מקום. אה. פה.
או שלקחו אנשים אחרים.
כי אנחנו היינו צריכים לעבוד בחקלאות.
אז ככה. קודם כל בנינו כבישים.
אז היינו סוסים בעגלה.
למלאות את העגלות עם אמ.
אה. אבנים.
הגרמני ישב למעלה עם הכלב. ואנחנו הסוסים סחבנו.
זה גם לקח הרבה זמן.
ועבדנו בירקות.
ועל זה יש לי גם סיפור.
וזה שעבדנו עם העגלה.
אז גרמני. אה. אני הייתי על יד ה.
איפה שהיה שם בדיוק ידיים.
מתחבקות הבנות. זה היה קדימה.
זה היה הכי קשה לכוון את העגלה.
אז הייתי על יד הגלגל איפה שהוא ישב.
והביא. נתן לי כאן בעורף.
שבר לי את כל החוליות הגב.
סתם כאילו נתן מכה?
סתם ככה כאילו לתת.
לשם כאף. כיף. הכיף שלו.
לא כדי לזרז אותך.
או משהו הפריע לו?
לא. והיו להם. אה.
מגפיים עם ברזלים כאלה.
שבר לי את כל החוליות.
עד היום אני לא. לא יכולה להתכופף.
ואני הייתי צריכה להמשיך.
והבנות ראו שאני ממש. אה. זה.
ה. הלך לי [משובש] והייתי מלאה דם על הזה.
אז אמרו לי אח. ככה בשקט.
שהייתה לא רחוקה ממני.
אז היא אמרה: "רק תחזיק את עצמך. אל תדחפי.
אנחנו נעשה את הכל טאת.
ככה נתליתי הרבה זמן על העגלה.
עד שגמרנו את העבודה.
איך יכולת להמשיך ללכת?
אני לא יודעת. אני שואלת את עצמי
איך אני יכולתי עם הגב השבור. ה.
הדם הלך לפה.
ואני תליתי את עצמי ככה בשביל שהוא יחשוב שאני סוחבת.
אני בטוחה שהוא ידע שאני לא סוחבת.
אבל הוא לא נגע בי יותר.
אני לא יודעת מאיפה אני לקחת את זה.
מאיפה אני. היה לי את הכוח לעשות את זה?
באתי בחזרה השטוווה ראתה את זה.
ישר הביאה לי בגד אחר.
ועבדנו בזה. אה.
גם. גם כן די הרבה זמן.
אחרי זה עבדנו בירקות.
אבל יכולת. כאילו חוץ מהדם.
יכולת להמשיך לעמוד על הרגליים. ללכת?
אני לא ה. ה.
הייתי על הרגליים. העגלה סחבה אותי.
לא. אחר כך. כי את.
זה לא שהלכת לרוויר או משהו כזה?
לא. לא. אחר כך בחזרה.
אז הבנות גם כן עזרו לי.
אני לא ממש כמעט לא יכולתי ללכת.
אבל השתדלתי שהגרמ.
השתדלתי. אני לא יודעת איך הלכתי.
אוקיי. למוחרת. יומיים אחרי המשכת. אה.
למחרת הייתי צריכה לצאת לעבודה.
ומה זה היה החוליות. אה.
החוליות. כן. עד היום אני פה לא יכולה לכופף.
אבל רק הראש. כל החוליות שלי. עמדות ככה.
זה. זה.
אני לא יודעת איך. איך אני הלכתי באמת.
זה בעיקר כאבים? מה זה היה?
תראי. מה זה כאבים חזקים מאוד.
החוליות נדבקו אחת לשנייה.
וכל הזה. מה שמחבר את החוליות.
הכל. אה. פשוט נמעך.
אז.
הם כבר לא יכולים להפריד עכשיו לה לשים.
אה. משהו חדש.
אז גם לא הייתי עושה.
אז למעשה. כי. אה.
רוב התקופה שלך ב.
בבירקנאו. זה היה כבר עם הפציעת גב?
אחרי היום.
עם כאבים איומים?
אחרי העבודות היו לנו עבודות. אה.
קודם. אה. זה.
זה קרה לי מהעגלה.
אולי עפ ירקות אנחנו עבדנו קודם את העגלה.
אחר כך שכבר לא היו ירקות.
אבל זה אחד הדברים שקרה לי בתוך ה.
בתוך אחת העבודות. אני לא זוכרת
בדיוק מה עשינו קודם ומה עשינו אחר כך.
אבל אני זוכרת את כל העבודות שעשינו.
ואת לא מגיעה בעקבות זה לרוויר?
לא. לא.
בעקבות הפציעה?
בעקבות לרוויר. אני מגיעה עם הרגליים שלי. זה כבר.
אה. היה ממש. אה.
כמעט הסוף של החיים ושל כל.
איך. אבל. אה. זאת אומרת.
איך אפשר ל. לתפקד עם. אה.
ככה. להמשיך ללכת עם חוליות שבורות?
איך אפשר לתפקד בלי אוכל ובלי מים.
ובלי. אה. נע. עם נעלי עץ?
ועם. ואיך אפשר לתפקד?
אני לא יודעת. שואלת את עצמי גם.
הרבה שואלים את עצמם. איך.
אבל הרי את יודעת.
גם. אממ.
הייתה שם גדר חשמלית. היו כאלה.
שיתלו את עצמם.
ולא מעט שרצו לגדר.
נכון. את יודעת.
זה עבר לך בראש?
זה היה ב.
בזה של ה. במחנה השני.
אני ראיתי אותם כל בוקר.
אנחנו היינו עוברים על יד הצלאגר.
ושמה ראיתי את הזה.
אז לא פעם חשבתי לגשת לזה.
אבל פה אני לא יכולתי לגשת.
למה?
מפני שהיו 2 גדרות חשמליות.
זאת אומרת הגדר שלכם.
הגדר חשמלית. גדר כפולה.
שלכם לא הייתה חשמלית?
הייתה כן חשמלית. אבל לפני הגדר הזה.
החשמלית. אז היה עוד כאילו בשביל שלא יכלו להגיע ל.
הגדר הפנימית בין החלקים של המחנה שהיא לא הייתה.
שהיא לא הייתה מחושמלת?
אני חושבת שכן. כי היה משהו כאילו. אה.
לא. אבל מה שיותר. אה.
לא בדיוק כמו שבחוץ. עם כל הזה.
היה משהו שמה מפני ש.
על הגדר הזאת לא היו.
אף אחד לא היה תלוי.
ומה שמהצד השני.
כל בוקר אני ראיתי את האנשים תלויים על הגדר. ברור.
לא עובר בראש ב. ברגעי משפר? עובר בראש.
עובר בראש לא פעם אחד.
לא פעם אחת עובר בראש.
אבל באיזשהו מקום. לא יודעת.
אני לא עשיתי את זה.
זה קשור לזה.
למרות שאני לא יכולתי לעבוד בהמון דברים.
זה קשור לזה ש.
שאבא אמר לך לחזור הביתה?
יכול להיות. יכול להיות.
את תקשיבי עוד משהו.
בדרך הזאת. לאורך כל הסיפור שלי.
אז המון פעמים יש לי דברים.
ועבדנו בירקות ועבדנו בלהעביר.
לעשות תעלות. להעביר את המים ממקום אחד למקום השני.
שמים היו צריכים [משובש] היינו צריכים לחפור.
ועם העגלות של. אה.
המסילות למלאות את ה.
את העפר ולהעביר אותם למקום אחר. לדחוף אותם.
ועבדנו בח. אה.
קציר. היינו צריכים לעשות לאסוף את האלומות.
והקומבנים עבר לידינו ממש על יד הרגליים.
ואנחנו היינו צריכים להספיק לאסוף את כל האלומות האלה.
ויום אחד אני חוזרת הביתה.
כל הידיים שלי היו מלאות דם עם ה.
מהזה של מהגלגלים.
השריטות מה.
כן ואז גם כן השטוובה ראתה אותי. אז מה היא עשתה?
היה לה כל כך רחמונות עליי.
נתנה לי חולצה עם שרוול ארוך.
והיא אמרה לי לגלגל שאני עוברת את השער לפני העבודה.
מתחת לשרוול הקצר.
שלא יראו.
שלא יראו. ואם יראו אני צריכה לא להגיד מאיפה שיש לי את זה.
כי אני מסגירה אותה.
זה ב. אני הבנתי לבד שאני לא צריכה להסגיר אותה.
וכ. למחרת הייתי הולכת בחזרה עם אותו היד ועושה את זה.
אז אולי באמת הייתי נשארת ברחוב מרוב כאבים.
אז שיצאנו בשדה. איפה שכבר הגענו לשדה.
הייתי מוציאה את השרוול.
ואף אחד לא ראה.
ואחרי זה הייתי מרימה בחזרה. ככה ניצלתי.
למעשה. אבל מאותו רגע שהייתה פגיעה ב. בגב.
את היית מוגבלת בעבודה או
שאת מצליחה עוד לעשות את העבודות אחר כך?
זה היה כנראה כבר ממש. אה.
לקראת הסוף. כי אחרת לא היית יכולה להתכופף בירקות.
ולא הייתי יכולה להתכופף לאסוף את האלומות.
ולא הייתי יכולה לדחוף. אה. אה.
לחפור ולעשות את הבורות האלה.
אנחנו גם עשינו שוחות לטנקים.
והי. נתנו לנו. אה.
תס. תשריט. איך. אה.
כמה. איך אנחנו צריכים לעשות בפנים.
שרטוט?
שרטוט כזה. ואיזה גובה וגם את הזמן.
אז. אה. ואני יכולתי לעמוד בזה? אני לא יודעת.
לפעמים אני הייתי בתוך הזה. וזה.
הייתי צריכה להרים לי מהראש
שלי את האדמה. לזרוק אותה החוצה.
אני לא יודעת איך עשיתי את זה. בחיי.
אני היום חושבת אלוהים איך אני עשיתי את זה.
זה הכל בבירקנאו. נכון?
הכל בבירקנאו. כן.
וזאת הייתה גם כן עבודה איומה.
יום אחד עבדנו בכרובית.
ו. עבדנו יחד עם נוצריות גם כן שהם היו שם במחנה.
היו מוציאים. יצאנו בבוקר קומנדו גדולה.
היו מחלקים כל פעם.
אה. איפה ולאן ללכת לעבוד.
ובאותו יום הנוצריות עבדו יחד איתנו.
עם חלק מהבנות. חלק תמיד היו מ. מחלקים.
אלה היו נוצריות פולניות?
נוצריות פולניות ורוסיות גם.
ואחד התחשק לה לקחת. אה.
חתיכת כרובית. ו.
ושמה מתחת לחולצה. הגרמני לקח אותה.
אל תשאלי מה אנחנו עברנו.
בערב שלפני שהספיקו לחלק לנו את החתיכה לחם עם קצת. אה.
עם התה. באו הגרמנים.
עמדו ב-2 שורות ככה על יד הבלוק.
אם את ראית ב. אה.
עכשיו יש בתערוכה כאלה ג'ולות מברזל.
עמדו מ-2 הצדדות ואנחנו. "ראוס. ראוס."
יצאנו. מי שיצא למעלה ולמטה.
על הראש על הרגליים.
זה שוט כזה.
זה שוט כזה.
שבקצה שלו יש גולה מברזל.
כן. אלה עבדו בידיים של הגרמנים.
שאנחנו יצאנו מהבלוק. בגלל ש. טוב.
בגלל אז רק אמרו לנו בסוף.
שהרביצו לנו עם הדברים.
עם הקלצ'קים האלה. עם הברזל.
כולם היו כחולים מה. מהמכות האלה.
מביאים אותנו לאומשלגפלץ.
באומשלגפלץ. אומרים לנו.
אה. לשבת. אה.
לעבוד. ל. היי.
על הברכיים. להרים את הידיים למעלה.
אנחנו ככה כל הלילה.
משמה ישר לעבודה.
כעונש על זה שהיא גנבה?
אחר כך אמרו לנו. זה. כן.
שבאו להוציא אותנו לעבודה.
כעונש. על חברה אחת.
שהיא אחד בשביל כולם. וכולם בשביל אחד.
הייתם צריכים להגיד לה לא לקחת מי שראה.
לא אמרתם. אז זה העונש שלכם.
זאת אומרת. אותה תפסו והיא קיבלה.
תפסו. היא כבר קיבלה.
עונש מיוחד.
מי יודע. לא ראינו אותה יותר. זה ברור.
אז. אה. אז מזה אני מבינה שאין.
אין טעם לשאול. אם. אה.
אם חשבת או ניסית או רצית.
אה. לגנוב משהו מה. שעבדתן בחקלאות?
ברור שלא. ללכת לגדר או ולא לקחת משהו וזהו.
זה מסביר את הכל.
נכון? אז גם כן.
זה היה קטע מאוד.
אה. לא סימפתי.
כל הלילה לעמוד ככה בזה.
ואני חושבת שזה מה שעם העגלה עם הסוסים שהיינו בזה.
עם הגב שלי.
אז זה קרה לי ממש כנראה כבר יותר. אה. בסוף.
אנחנו גם מדברים על.
אה. עונת הקיץ שם.
כן.
ש. אה.
ביום מאוד חם. בלילה מאוד קר שם.
נכון. נכון. ובקור. ובזה.
ולעמוד על הברכיים על חצץ.
לא פשוט באושלגפלאץ.
זה היה המקום של העונשים.
ובבוקר. לקחו. לקחו משם מהברכיים וללכת לעבודה.
זה קטע שאני לא יודעת איך. אה.
באמת. אני בעצמי חושבת כל הזמן מה קרה לי.
דיברתם באותו לילה או ש.
אף אחד. אסור היה לדבר אחד עם השני. גם פחדנו לדבר.
כי אנחנו לא יודעים.
מה יקרה אם נגיד איזה מילה אז מה?
לא היו כאלה ש.
אני לא. אנחנו לא. אולי.
נרדמו או התעלפו או.
אני לא יודעת אם ראיתי מישהו.
כי אני הייתי כל כך. אה.
שקועה וכאב שלי ולא. לא זוכרת ממש.
אני לא זוכרת תגובות של ה.
רק אני זוכרת את מה שקרה.
ואיך שקמנו והיינו צריכים לצאת לעבודה.
וזה היה קטע גם כן מאוד קשה.
ואחר כך כבר ממש לקראת הסוף.
אנחנו התאספנו באמת על יד השער בשביל לצאת.
פתאום הגרמני אומר לנו.
אה. אחורה פנה.
ואחורה פנה הזה אמר לנו ללכת ישר לקרמטוריום.
אנחנו. אה. פשוט התחלנו לצעוד לכיוון הקרמטוריום.
ארגנו קרוב לקרמטוריום.
או. אומרים שבמקרים כאלה.
כל החיים עוברים לך מול העיניים וכולי.
זה באמת היה ככה?
אנחנו. היה לנו רק. אה.
בראש. לפחות לי.
מה שלי היה בראש.
אני הולכת לפגוש את אימא שלי ואת האחיות שלי.
ואני חושבת שהיה לי די שמה.
והתחלתי להגיד שמע ישראל. וזהו.
ידעתי שאנחנו הולכים לקרמטוריום.
והגענו פתחו שם את השער.
אנחנו נכנסנו לתוך החצר.
אני בתוך התמונה.
היו שמה כמה מדרגות.
היינו צריכים לעלות למעלה.
ו. זה אומר: "אלט."
שנ. לא נלך הלאה.
לעצור.
שנעצור. והגרמני אומר. אה. לנו.
אחד היה ככה בדרגה גבוהה.
היו לו הרבה: "היום יש לך מזל.
אתם תתחילו לפרק [משובש] את הקרמטוריום."
זה מזל להתחיל לפרק את הקרמטוריום.
שאת יודעת שאספו לך בפנים את ההורים.
את האחיות. כל כך הרבה אלפים.
זה. זה אומר כאילו ש.
שהקרמטוריום הזה כבר לא פעיל.
כבר. מיועד כבר לפירוק.
כי הם כבר היו ממש. זה היה ממש בסוף.
אנחנו מדברים על סוף 44'.
כבר היה. בסוף באמת.
זה כבר היה בחורף.
השלג אנחנו עבדנו גם בשלג.
קודם לפני זה היה לי גם כן.
[משובש] אבל זה. אני חושבת.
הקרמטוריום פה ככה באמצע.
אה. אחרי שכבר לא יכולנו לצאת לשדה.
לקחו אותנו לעשות צמות.
מחתיכות של עור.
שהם היו צריכים אותם.
אה. לטנקים.
לא יודעת למה. הכניסו אותנו ל.
אז קודם לא ידענו למה אנחנו הולכים.
הכניסו אותנו לחדר.
ובחדר הזה. זה אני לא כותבת ב. בכלל בספר.
וגם לא את זה על הבגדים עם הזה גם כן לא.
שאני לא יכולתי להגיד את זה.
ועוד כמה דברים.
ובחדר הזה היו תליות בחורות על גלגל כזה.
הם הסתובבו כל הזמן.
וגרמנים עם אותו [משובש] הפליקו להם מכות.
ואנחנו היינו צריכים לעמוד ולהס.
הם היו בעונש הבחורות או שזה סתם היה שעשוע של הגרמנים?
זה היה עונש. ואנחנו היינו צריכים לעמוד שמה ולהסתכל.
עד שגמרו את. נשמתם.
אחרי זה הוציאו אותנו משם.
לא. לא. אה.
לא נעשים אדישים באיזשהו שלב כשאת. אה.
אני לא יודעת. אולי שום דבר כבר לא עובד עליי.
כל כך. זאת אומרת כל כך הרבה מוות מסביב.
את כבר לא יכולה.
את יודעת שגם את קרובה לזה.
בסדר. אבל את כבר לא יכולה.
מפני שאת כבר כל כך מחוסנת
מכל כך הרבה צער. וזה כל כך הרבה עבודה.
כן. אז זה. זה עושה את הבן אדם אפתי?
בסדר. הנה. נכון.
יכול להיות. אני זוכרת את התמונה הזאת
שראית את הבנות וזקנות עם הרגליים למעלה.
ושהיא תקח את הידיים.
כאילו שאנחנו נתפוס להם את הידיים ו.
ועם הראש. ככה כל הזמן והם הפליקו להם.
ואנחנו פשוט. אה.
היינו צריכים להיות שם בפנים. עד שזה נגמר.
אחרי שכבר גמרו כולם את הזה.
הוציאו אותנו החוצה. הכניסו אותנו לחדר. אה.
לא רחוק מזה. ואמרו לנו: "אתם ראיתם מה שהיה בחדר. נכון?
אם למישהו הצמה תקרע.
פעם אחת 25. פעם שנייה 50. מלקות.
פעם השלישית. אתם ראיתם מה שקורה."
נו. איך את יכולה לקבל כוח בידיים וללכת לעשות מ.
מחתיכות כאלה קטנות. שזו לא יקרע?
הידיים שלי היו. תראי.
עד היום אני. זה היה מאוד.
הידיים רועדות?
מחשבה רק. המחשבה שאת ראית קודם את התמונה הזאת.
ואת יודעת מה. או שזה נותן כוח.
או שהמוח שלך לא עובד.
אני לא יודעת מה חשבנו באותו רגע. בסדר.
נתנו לכל אחד שולחן. מין כזה. מתחילה.
כל אחת עובדת לבד. זה לא ביחד?
כל אחת עובדת לבד. כל יום אחרי הצהריים באו 2 גרמנים.
אחד בצד השני. אחד בצד הזה.
זהו. 25. בח. עכשיו פעמיים.
את האמת. אני נשבעת לכם שק.
צמה שלי. לא נקרע אפילו לא פרור.
של האחרות.
של. כן. אפילו לא פעם.
מי החזיק אותה. האם הידיים שלה היו כל כך חזקות.
האימא שלי הייתה איתי.
סבתא שלי שכל כך אהבה אותי.
אחיות שלי. כולם ביחד.
מהשמיים ראו מה אני עושה. שמרו עלי.
לא איבדת את האמונה בבירקנאו?
לא. ממש לא. הייתה לי אמונה.
היית מדברת עם אלוהים שם?
הייתי מבקשת ממנו שייקח אותי לאימא.
עוד פעם.
לא היית אופטימית ש.
לא. לא חשבתי.
תשרדי את זה?
לא חשבתי. מי חשב לשרוד בכלל. מי חשב לשרוד.
וזה היה קטע מאוד מאוד.
עבדנו שם כמה שבועות.
ואחרי זה שכבר.
אה. הקרמטוריום הזה גם כן.
אנחנו היינו בשדה. והייתה בריחה מהקרמטוריום.
ואז מישהו אחד כן הצליח לברוח.
ואנחנו היינו באותו השדה איפה שהם ברחו.
וירו בכל עבר.
באו כל כך הרבה גרמנים שמה.
ואנחנו כבר היינו אחרי ה.
שעשינו את הדבר הזה עם ה. עם ההצבות וזה.
והיה לנו עוד כמה ימים כנראה. אני לא זוכרת בדיוק.
הוציאו אותנו לשדה סתם לאסוף עשב. זה.
זה היה כאילו מין מש.
לא ממש עבודה קשה.
ופתאום אנחנו שומעים יריות ו.
וכלבים. והתחילו לירות.
ואז. אז זה היה הקרמטוריום הזה שהם.
אנשים הפציצו אותו.
אז הם רצו שאנחנו נאסוף את כל הזה.
ואז למחרת אותנו במקום לצאת לשדה.
לקחו אותנו. אהה.
אני יודעת את זה אחר כך.
כי לפני זה לא ידענו למה זה קרה.
רק ידענו שברחו מהקרמטוריום וזהו.
ולקחו אותנו. ותארי לך
שאני צריכה להיכנס לתוך הדבר הזה. לא רק אני.
כולם. להתחיל לפרק שמה.
את המסילות. ואת הזה.
ואת הזה. איך עומדים בזה?
לפרק.
את הנו.
לפרק.
את ה. אה.
זאת אומרת פיזית.
לקחת קודם כל.
לקחת את המבנה. את ה.
מה ש. מה ש.
ארובה או.
קודם את הארובה הם הפציצו למטה.
ואנחנו לפרק את ה.
את הכל. הקודם כל לאסוף את הכל.
ואחר כך מה שזה.
לפרק את כל הדבר הזה.
ואני יודעת מי היה לי שם.
והידיים האלה היו צריכות לעשות את הדבר הזה.
מאיפה אני לוקחת את הכוח הזה?
זה. נראה לי זה היה חורף.
והיה שלג. והיה נורא קר.
עבדנו שמה כמה שבועות. הרגליים שלי קפאו.
והשדובובה נתנה לי.
אה. מגפיים והשמלה שלי.
עוד הייתי נמוכה אז היה למטה.
הם לא ראו שאני לא הולכת עם הנעלי עץ.
ועבדתי שמה ככה עוד כמה.
יום אחד אני לא יכולתי כבר לנעול את הזה.
יצאתי לצלע ואמרתי לא מעניין אותי מה
שיהיה. אני לא אכפת לי.
יצאתי. החברות שלי התחילו לבכות.
את. אני לא יכולתי לנעול אותם.
זאת אומרת לא. לא.
הרגליים [משובש].
לא יכולת לעבו.
לא יכולתי לצאת כבר לעבודה עם הרגליים הקפואות. ו.
ו. עם הידיים האלה. ו.
וידעתי מה אני הולכת לעשות. חוץ מזה.
זה היה עוד כשעבדתם בקרמטוריום?
זה שייך שעבדו עם הקרמטוריום.
אז הרגליים שלי קפאו ו.
לגמרי. הם כבר היו נפוחות הכל.
אני לא יכולתי כבר לנעול.
יצאתי יחפה לצלע כבר עם החברות שלי.
אני עומדת על ידם 2 חברות.
וזה מה שאני זוכרת.
ומהקטע הזה שאני יצאתי ל.
לצלאפל. אני ממש לא זוכרת שום דבר.
מה שאני כן יודעת.
שאני התעוררתי ברוויר.
על ידיים של אישה שהחזיקה אותי ככה.
ועם הרגליים שלי היו עטופות עם כל מיני זה.
והיא עושה לי עם הראש ככה.
אז זאת אומרת: "אל תראי חיים. אוקיי?
תשארי כמו שהיית עד עכשיו".
מה עשתה האישה הזאת?
כל בוקר היה שמה.
היו באים לעשות את הסלקציות מ.
אה. להוציא אותם כבר. מלזרוק אותם וזה.
האישה הזאת סיכנה את החיים שלה.
היא הייתה רופאה?
אני לא יודעת מי היא הייתה אבל היא עבדה שמה.
היא הייתה באה כל בו. בוקר.
עשו סלקציות בחדר אחד. הייתה לוקחת אותי.
מעבירה אותי לחדר השני.
שהגרמנים לא יראו אותי.
זה לקח הרבה זמן.
כמה שבועות. אני לא יודעת כמה זמן. הרבה זמן.
אבל הקטע מאיפה שאני נפלתי.
נשארתי על השלג. וכולם יצאו לעבודה. מי הרים אותי?
מי העביר אותי ל.
אה. למרפאה שמה.
ואת האישה הזאת. אני לא מכירה אותה.
אבל אני ישבתי לפני כמה שנים ב.
בירושלים בטקס. יושבת אישה לידי. מתחילה לבכות.
אמרתי: "מה את בוכה? אנחנו בטקס פה".
היא אומרת: "אני רואה את המספר שלך.
אני חייבת לבכות". "מה קרה?"
היא אומרת: "אני קראתי ספר ואישה".
היא גרה בשווייץ.
היא קראה ספר והיא סיפרה על המספר 7407.
ה-07. "אני לא מאמינה שאני יושבת לידך".
מה היא אמרה? מה.
איך היא קיבלה אותה?
ואיך היא סיכנה את החיים שלה?
היא לא האמינה לעולם שהיא תפגוש את המספר הזה.
אחרת היא לא הייתה מכירה אותי.
רק היא זכרה את המספר.
זאת שקראה את הספר?
זאת שקראה את הספר.
לא זאת שכתבה אותו.
לא. לא. זאת שכתבה אותו. כי היא לא מפה.
ותתארי לך איך אני נפגשת עם.
עם העבר שלי בכל מקום איפה שאני הולכת.
האישה הזאת. אה. שחיה בשוויץ.
מה שאת יודעת עליה. זה.
היא טיפ.
שהיא לא יהודייה.
והיא טיפלה בי מאותו רגע.
ואת יודעת מאיפה היא? היא הייתה פולניה? אה.
לא יודעת. לא יודעת.
צרפתיה?
לא יודעת שום דבר.
לא יודעת שום דבר. כי אני לא.
אחר כך לא. אני ראיתי אותה רק אחר כך ש. זה היא.
גם היא עשתה איתי חסד עוד אחד מאוד גדול.
שזה היה ממש בסוף.
שגמרו לפרק. באמת האלה שנשארו פירקו את זה.
גמרו שמה את העבודה וזה.
ואז. אממ. החי.
כבר היה בסוף. ולקחו.
כבר הריקו את כל המחנה אושוויץ.
ולקחו את כולם לברגן בלזן.
כש. כשרוקנו את המחנה.
אהה. כשהתחילו לרוקן את המחנה.
כן.
אז את עוד עבדת. אה.
לא. אז.
או שאז עוד היית ברוויר?
אז אני עוד הייתי. מאז שנפלתי.
כי ז.
בתוך הצלאפל.
כי זה לקח בערך חודש.
אה. ככה הפינוי של המחנה.
בסדר. אז אני. אה.
מאותו רגע שאני. אה. נכנסתי לרוויר.
אני לא עבדתי יותר.
כי אני ישר מהרוויר רצתי לרכבת שהוציאה את האנשים מאושוויץ.
רצת?
הרכבת האחרונה. עם הרגליים שהם לא היו רגליים.
וערומה עטופה בשמיכה. הבחורה אחת.
אני לא זוכרת אם זאת הייתה אותו אישה או לא.
באה אליי למיטה שלי והיא אמרה.
היא אמרה לי: "7407 קחי את השמיכה. תרוצי לבריז'ינגה.
מישהי מחכה לך. היא תיתן לך בגדים וטוסי לרכבת.
כי הרכבת האחרונה מאושוויץ עוזבת.
ואני ידעתי שיש לי שמה את 2 חברות שלי.
ואני פשוט לקחתי ככה.
התעטפתי. אני ידעתי בדיוק.
כי הכרתי כל כך טוב את המקום.
תאמיני לי. אני לא יודעת איך אני רצתי ברגליים שלי.
שעד היום אני הולכת עם גרביים הפוכות.
כי אני לא יכולה לסבול את הזה של הגרב.
שהפנימית היא. אה. לא חלקה.
התפר.
התפר. ואני לק. והלכתי לשמה.
ובאמת היא חיכתה לי והתלבשתי בגדים.
אה. אחרים. לא בגדי אסירים.
ואני אמרתי וואלה. איך אני אמצא את החברות שלי?
אחרת אני אבודה.
אני לבד. כל כך חולה. ואין לי.
את יודעת מה אני עשיתי?
עומדים כולם בשורות ב-5.
ואני הגעתי האחרונה ממש.
כמעט אחרונה. אחריי עוד כמה שורות
רק הגיעו. שהביאו אותם הגרמנים.
אני הלכתי קדימה. ואני מילאתי את המקום.
שורות. שורות. עד שהגעתי לחברות שלי.
הם ראו אותי הת.
כמעט שהתעלפו. הם היו כבר ממש.
אה. צריכות לעלות על הרכבת.
למה? למה כי הם ידעו.
מה היא נשארה על הזה?
מה היא נשארה בחיים? מה פתאום.
הם ביקרו אותך ברוויר?
הם לא ידעו שאני בכלל בחיים.
מאותו רגע שאני נפלתי.
הם ידעו שאני. אה. אבודה כי אמ.
פשוט נעלמת.
נעלמתי. אה. הם ידעו ישר לאן לקחו אותי.
לא האמינו שלי קרה כזה נס.
שמישהו בא והרים אותי ולקח אותי לפה.
ולקחו אותנו.
את.
אל תשאלי איפה שלקחו אותנו.
אה. רגע עוד. עוד לפני זה.
ברוויר את היית. אה.
בעיקרון בהכרה כל התקופה שם?
כעיקרון אחרי שהתעוררתי מהזה הייתי בהכרה.
אבל כל פעם שהיא הייתה מעבירה אותי
מחדר לחדר עצמתי עיניים ו.
כי אם במקרה שלא. לא רציתי.
גם לא בשבילי כי אחרת הגרמנים היו לוקחים אותי.
הם לא ידעו שאני קיימת שמה בכלל.
מה למעשה הייתה בעיה ב. ברגליים?
הרגליים. הכל הרגליים עד היום אני.
אה. לא סובלת מ.
זה.
קפאו. קפאו לי.
זה היה. זה היה מ. מ.
מהקור כי אנחנו ב.
כווית קור?
כן. כווית קור.
ולמעשה לא היה שם. אה.
ממש טיפול לזה. נכון?
נתנו לך איזשהי משחה או משהו?
לא. סתם מרחו לי איזה משחה.
ועם נייר טואלט היא עטפה ו. אבל. אה.
כל הזה. כף הרגל שלי.
הכריות האלה של האצבעות.
הכל זה נ. נשארו. הכל נשאר.
אני יש לי חתיכה עור דקה.
ויש האצבע הזאת. אני בכלל לא
יכולה להזיז אותה. ומכל [משובש].
ו. וזה למרות שדווקא הבלוקאלטסטה נתנה לך.
אה. מגפיים. למרות זאת?
היא נתנה לי מגפיים כי אני יכו.
לא יכולתי ללכת בנעלי עץ.
כן. הרגליים התחילו. זה התחיל מקטן. אחר כך. אה.
זה פשוט. אה. הלך יותר ויותר גרוע להיות. כן.
לא הזכרת את הנושא של הרעב ב. בבירקנאו?
אני גם בספר לא.
למה?
האמת. אני לא יודעת אם אני הרגשתי רעב בכלל.
ואני אגיד לך למה. למה.
אולי זה לא למה. אבל כי זאת רק אני.
היה יום אחד בשבוע שהיו מביאים לנו מרק עם.
אה. זה של חזיר.
ת. אה. גריסים עם זה.
וזה ה. כולם חיכו ליום הזה.
וגם אני חיכיתי. אבל לצערי.
אני נשבעת לכם. אני לא אכלתי באותו יום שום דבר.
ואני לא הייתי רעבה.
אני לא יכולתי להריח את הריח הזה של הבשר הזה.
או לקחת אותו לפה. תמיד הייתי.
ונתנו לנו בערב חתיכה.
הייתי משאירה ל.
לאותו יום שני. לחתיכה השנייה של הלחם וזהו.
זה מה שהיה [משובש].
לא היית נותנת ל. למישהי אחרת ו.
החבר. אני לקחתי את האוכל.
לקחתי אותו ונתתי לחברות שלי [משובש].
לא יכולת בכלל לאכול את המרק הזה. או שרק את הבשר?
ב. לא יכולתי לגעת בו. לא.
בכלל לא. לא יכולתי ל. להריח.
לא יכולתי להיות לידם איך שהם אוכלים. אני לא אכלתי.
האם עוד מישהו יכול היה לעמוד בפני זה.
עם הרעב הזה. עם כמה שאני הייתי רעבה?
אבל שאני אגיד. אני לא יודעת.
אני לא הייתי רעבה.
ואני עבדתי את העבודה שלי כאילו שאכלתי אני לא יודעת מה.
ולא קיבל תוספות? ולא.
תוספות כן קיבלתי.
ולא גנבת?
זה טוב שאמרת תוספות.
יש לי סיפור על זה.
תראי. גם כואב וגם. אה.
אני הייתי הקטנה. כל האורך הדרך בקבוצה הזאת.
לא רק הכי צעירה. גם הכי קטנה.
זאת אומרת פיזית. אה. קטנה.
פיזית ונפשית. כן.
והייתה לנו גרמניה אופורה ברטיינר.
מזה רעה. מכשפה שבמכשפות.
ובאמת נורא. מאוד. מאוד רעה.
אני השתדלתי למלא את התפקיד שלי.
שאני לא אקבל. אה. מכות.
יום אחד בשדה. היה בשביל לצאת לנוחיות וזה.
‮בחורה אחת מ-‭sziget‬. לא רחוק מאיתנו.‬
הלכה. היא ישבה עוד 2 דקות בפנים.
יותר ממה ש.
מה את חושבת היא עשתה לה?
הלכה לשמה והטביעה אותה בתוך הבפנים.
בתוך השירותים?
כן. התמונה הזאת עולה לי.
אני. אני ממש רואה שהיא מטביעה.
דחפה אותה בפנים. היא מסכנה טבעה שם בפנים בתוך הבור הזה.
נ. זה גם לא בספר.
לא יכולתי להזכיר. להגיד את זה בכלל.
אני אמרתי שבועה.
זה. [משובש].
היום אני אגיד הכל. כמה שאני אזכור.
זאת הייתה.
זה היה נורא.
‮‭S.S‬.‬
כן. היא באה לראות למה היא יושבת שמה כל כך הרבה.
היא הלכה לראות. אנחנו כבר לא.
לא הי. מאז אני התאפקתי.
מאז שיצאתי מהבלוק ועד שחזרנו בחזרה.
לא הלכתי בכלל לשירותים.
תראי. חוץ מזה לא היה מה לשתות. לא היה מה לאכול.
היו גם גרמנים. אה. יותר אנושיים?
היו גרמנים ב.
אחרי זה. אחרי. אני אספר לך מה קרה לה.
בבירקנאו. אבל בבירקנאו לא?
אני נתקלתי.
כולם היו כאלה?
אני נתקלתי רק ב.
השדובובה שלנו. הראשונה.
איך זה שהיא עשתה. נהדרת. אותה נהדרת.
השנייה גם הייתה טובה בשבילי כי היא נתנה לי מגפיים.
ונתנה לי עם שרבול ארוך.
ובעבודה לא היה לי עם אף אחד. כי אני ה.
השתדלתי לעשות הכל פרפקט שאני לא אתקל בהם.
כי קיבלתי את הסטירת לחי וזה הספיק לי לכל החיים.
זאת אומרת. כשנתקלת בהם כבר אז היה נזק בלתי הפיך.
זה פעם אחת. אהה.
זה פעם היה. כן.
פעם אחת. אה. בפה. אהה.
כן. זה הספיק לי.
בשיניים. ופעם.
לכל החיים.
השניה בגב.
בגב. כן. כן. עם הגרמני הזה.
שגם לא עשיתי שום דבר רע. וגם פה.
את מבינה? אז למה אני צריכה עוד. אה. זה.
אבל את יכולה להגיד שיחסית לא היית רעבה בבירקנאו?
לכ. לא זוכר. הרגשתי רעב. כן.
אבל שאני אגיד שאני הולכת למות מרעב. לא יודעת.
זה לא היה מצב
שקמים בבוקר חושבים על אוכל כל היום? חושבים על אוכל.
אני לא יכולתי לחשוב. אני.
הולכים לישון כי חושבים.
כשחושבים על אוכל. זה לא היה כזה מצב?
את יודעת מה? היינו יושבים קבוצה.
היינו מבשלים בפה את הצו.
ואת הקיגל. ואת העוגות של אימא.
ואת השטרודל של אימא ואת. את הכל.
מה היה.
אז זה כאילו נתן לנו שובע.
מה היה המאכל שאת.
אה. הכי פינטזת עליו?
מהזה?
שכאילו אמרת. זה מה שאני רוצה לאכול כש.
כן. זה מה שאני רציתי לאכול.
את משתחררת.
את השטרודל של התפוחי עץ של אימא שלי.
ואת העוגת דבש.
ו. ואת האלה שהיו עושים מקמח תירס.
כאלה עוגות נהדרות ו.
זאת אומרת. את הלכת לכיוון של העוגות?
אני סיפרתי תמיד מהעוגות.
אחת סיפרה מה [משובש].
שנייה מהקיל. מכל מיני.
אז כל אחד אכל מנה מ. של השנייה.
אבל בעצם טחנו ולא השארו שום דבר.
זאת הייתה שיחת יום.
כל פעם שהיה לנו כמה דקות. מה אוכלים היום?
אחת סיפרה ככה. שנייה ככה.
זה החזיק אותנו בחיים. מה את חושבת?
דיברתם גם שם. אה.
הרבה על העבר. על החיים בבית? אהה.
לא ממש. כי אף אחד לא רוצה להעלות את הנושא. מחוץ האוכל.
כי זה היה נורא כואב.
אחרי שאת כבר יודעת מה קורה ומה נשאר ובא.
יש לך. ואין לך אפילו שם.
איך את יכולה לדבר על בית. מה שלי היה?
את תראי את ההורים שלי עוד מעט.
היה לך כבר בבירקנאו ברור ש.
שלפחות אימא אין לך יותר.
לגבי אבא אני מניחה שלא ידעת.
אבל אם אני לא ראיתי אף אחד מהאחיות שלי.
חשבתי אולי כן מישהו בצד השני של ה.
כי זה היה מחנה גדול.
כן. ושראיתי שמה בנות מסתובבות ל.
להם לא גילחו את השערות ולא.
חשבתי אולי אחד. אני עד היום מחפשת אחות.
בחיי. אני אומרת. אלוהים איך זה יכול להיות?
עד היום אני מחפשת מישהו.
אבל לצערי הרב אני לא מוצאת.
המחנה היה. איפה שאת היית זה כבר היה הרוב הונגריות. נכון?
זאת אומרת. הרוב דוברות הונגרית?
היו איתכם גם בנות פולניות?
אני ה. כן. היו גם פולניות.
כי בתקופה הזאת למשל הגיע גטו לודז' ל. לבירקנאו.
תראי בבלוק שלנו. אני אגיד לך מה שהיה.
אני איפה שאנחנו גרנו.
בבלוק שלנו. ולא היה לנו ממש כמעט קשר עם בלוק אחר בכלל.
ואצלכם.
כמה שאנחנו.
כל הבלוק היה דובר הונגרית?
לא יד. לא.
לא. לא כולם דיברו.
גם היינו עם הנוצריות.
אנחנו היינו קומנדו 2.
אוס קומנדו. ואנחנו לא נפגשנו בכלל עם. אהה.
ראינו אותם ב. ב. אבל לא נפגשנו עם בלוק אחר או משהו.
רק כן נפגשנו עם בלוק.
כשהיו לוקחים אותי לבלוק 9.
למשל היו לוקחים אותי לבלוק 27.
אבל ככה.
שזה?
שזה אומר הרבה. שלקחו אותנו כל פעם לסלקציות זה. כן.
זה דברים. אה.
זה אומר לא פשוט.
היו הרבה סלקציות?
כל כמה שבועות.
לנו עשו המון סלקציות.
ותמיד היינו צריכות. אה.
לעמוד ערומות לפני הגרמנים. ו.
גם את זה נשי.
את ה. את האמת.
גם לזה נעשים כבר אדישים. נכון?
את האמת כן.
כאילו. מתרגלים.
את. אתה כמו רבוט.
את יודעת מה מחכה לך את.
את. שומעת. אהה.
סלקציה. את יודעת מה מחכה לך.
לבוא להוריד את הבגדים.
ולעמוד. אהה. פר. ככה.
היו אבל. היו כאלה שניסו קצת איזה הכנות לפני. אה.
כן. אני. גם אני עשיתי.
קצת למרוח את הלחיים.
נכון.
וסלק. אה.
לא. לסלק.
לנסות לשים.
איפה היה לנו סלק?
לי לא היה סלק. אבל לחברות שלי.
היו כאלה שאמרו שהיה להן סלק. אה.
לשים אבנים או משהו בנעליים כדי להיות יותר גבוה. אה.
לא. לא. לא חושבת.
ניסית משהו?
לא. אני לא. מה שכן עשיתי. חברות שלי.
השתיים האלה. תמיד: "מרים את ירוקה. תעשי משהו".
הייתי פוצע לי עם השיניים את השפה והייתי לוקחת.
מה יכולתי לעשות?
הא. סומק מדם.
כאילו מדם. כן.
אז טיפה. איפה שזה הגיע.
אבל האמת. לפי דעתי.
הגרמנים לא ראו אותי.
הם לא ראו אותי.
היית נמוכה מידי?
הייתי נמוכה מדי.
הייתי צעירה מאוד והייתי הכי קטנה בכל הקטע.
ולקחו בונות שהם כן יכלו ללכת עוד. הנראו טוב.
עמדת תמיד בסוף?
לא עמדתי תמיד בסוף.
בשורה שלי. נשת.
שתמיד עמדנו אחד על יד השניה.
אבל לא בקצה?
לא בקצה. ככה כאילו. לא ראו אותי.
אני לא יודעת איזה מין.
אהה. משהו כיסה אותי.
או שהם נהיו עיוורים שהם עברו לידי.
לא ראו. לא יודעת. משהו קרה לי.
אני אומרת את זה מרוב שאני יודעת.
ראיתי איזה בנות לקחו.
ולי לא קרה שום דבר.
אני עומדת פה מדברת אתכם.
תמיד היה לי. אלוהים פרס עליי איזה משהו.
והסלקציות היו גם עם בלוקים אחרים? זה היה מעורב?
לנו היה תמיד לחוד.
בגלל שתמיד. אהה. לקחו.
אה. ממה שהיה.
שכאילו שהם כבר. אה.
לא מספיק חזקות. והביאו אחרות.
אז איך אני מההתחלה?
הייתם שמה כמה בבלוק? 1000 בנות?
אהה. בבלוק הזה היינו. אה. באמת אני לא יודעת.
הבלוק היה ענק ו-4.
אה. אה. קומות.
4? לא 3?
4 או 3. אני לא זו.
היינו ב-2 מקומות ה. בקומה ב.
איפה שהיינו פעם הראשונה היו 3.
ובשני אני באמת לא זוכרת כמה.
שיכול להיות שהיו 3 שם. לא יודעת.
אבל היינו 8 בנות על.
אה. דרגש כל הזמן.
ואיך. אהה.
איך הסתדרתם עם ה.
עם הלא דוברות הונגרית?
ועם הלא יהודיות?
תראי. לא היה לנו מה להסתתר.
לא היינו שום דבר. אה.
משותף של. אה. אני.
אני. אני לא אמרתי שאני דתייה.
והם לא אמרו לי שהם נוצריות. אנחנו היינו דצ.
אבל לפעמים את יודעת.
הייתה עוינות. אהה. היו צ.
לא. לא. היינו. היו [משובש].
היו הצקות.
לא. אני לא. לי לא היה אף פעם. אהה.
הייתה. אצלכם הייתה שותפות גורל?
כן. אנחנו צריכות לעבוד ביחד וזהו. שום דבר אחר.
לא. לא היה לנו שום זה.
תראי. גם לא היה שאלה של כשר.
לא כשר. אל תקחי את זה כי זה שלי.
לא היה לאף אחד שום דבר.
לא היה מה לקחת על כל מי.
והיו גם. היו גם. אה.
‮פולניות יהודי. זאת אומרת יהודיות מ-‭poland‬?‬
היו גם איתכן ביחד?
‮מ-‭poland‬ בנות לא היו איתנו.‬
‮בנות מ-‭poland‬ לא היו איתנו בכלל לא.‬
הרוב היינו אנחנו הונגריות.
ומה. מהסביבה שלנו.
‮זאת אומרת. אפילו לא רק הונגריות אלא מ-‭transilvania‬?‬
‮מ-‭transilvania‬. כי אמרתי לך.‬
וגם מאזור.
שמההתחלה הם בחרו רק אותנו.
‮כי הם ידעו ש-‭transilvania‬ זה אנשי עבודה.‬
‮רובכם הייתם מאזור ‭Sighetu‬ או מכל ‭transilvania‬?‬
‮לא. מכל ‭transilvania‬. היו מכל.‬
אבל אני לא. לא הכרתי את כולם.
אבל כעיקרון ב.
כולנו דיברנו גם הונגרית וגם יידיש וגם. אה. רומנית.
אבל אני בדרך כלל הייתי. שכבר היה זמן.
רק היינו איזה 5 בנות. שהיה לנו.
הנה אוכל משותף וזה.
אז. היינו הנשים ביחד.
את היית. אממ. בערך חצי שנה ב.
בבירקנאו. נכון?
אפילו קצת יותר.
משאנחנו הגענו עד. אהה.
אני לא יודעת מ.
אני יודעת שזה היה חורף והיה שלג.
אני חושבת שאפילו.
ושכף הרגלים קפאו.
8 חודשים. אהה.
משהו כזה.
עכשיו היו המון.
כל הזמן היו טרנספורטים החוצה. הייתם מודעים לזה?
אנחנו לא. אני אומרת לך אצלנו היה.
לא. לא הייתה שמועה הרי. אה. אה.
אבל לא היה לנו.
היית כבר כאילו ותיקה.
לא שהייתי ותיקה. אבל אנחנו לא היה לנו קשר.
היינו יוצאים ב-03:00 לפנות בוקר לעבודה.
חוזרים בערב הרוגות מכל היום.
נתנו את הקפה. שמנו את הראש.
כי ב-03:00 אני צריכה לקום עוד פעם.
גם לא היה לנו אפשרות. אה.
אולי במקלחת לפעמים.
אבל גם כן. את יודעת מה שאני הייתי עושה?
הייתי קמה. הלכנו לישון
נגיד ב-00:00 עד שגמרנו לחלק את הזה.
הייתי ש. קמה ב-02:00.
אני מס. מסתכלת על פרוז'קטור איך הוא עובד.
רצה למקלחות להתרחץ. מסביב לבלוקים. הרכבות נכנסו.
ואני בלי להתרחץ לא יכולתי. הייתי חייבת.
במים קרים כמובן.
לא משנה. איזה.
מי חיפש מים חמים ב.
לא היו.
או בסבון או משהו.
אז. אה. זהו.
כמה פעמים שרק יכולתי אז עשיתי את זה.
ואם הגרמני היה מסובב את הפנס לכיוון השני. לא היה אכפת לי.
הלכתי. הייתי חייבת ל. להתרחץ.
בגדים להחלפה לא היו?
לא.
אבל ב. בבירקנאו לא היו כינים. נכון? זה יותר מאוחר.
לא. בבירקנאו.
בבירקנאו לנו לא היו כינים.
כי אנחנו. אהה.
באיזשהו צורה כן התרחצנו.
שכל פעם שעשו סלקציות.
אז אנחנו היינו בתוך ה.
[משובש] הזאת של ה.
של איפה שהיה [משובש].
אז לפעמים היו פותחים.
לפעמים לא. אבל אני הייתי הולכת להתרחץ.
את זוכרת אולי את.
אהה. ראש השנה.
יום כיפור? ב. בבירקנאו.
יום כיפור אני זוכרת שלא אכלנו.
הייתה בינינו. יש אחת יותר מבוגרת. [משובש] מזה.
איפה שהיינו שמה ב.
אה. בהתחלה שלקחו אותנו לגטו.
והיא אמרה: "ילדות.
היום זה יום כיפור".
ואנחנו לקחנו את האוכל ושמנו אותו ככה ביחד כולם.
ובזמן האוכל ישבנו על יד האוכל ולא נגענו.
והגרמנים לא הבינו שום דבר.
והלכנו לעבוד קודם ואחרי זה.
ובערב לקחנו את האוכל ול.
אה. את אומרת.
למחנה.
את אומרת את זה אבל כאילו זה מובן מאליו.
זה היה. כן.
אבל תסבירי לי. זה הרי.
כשאת כל כך רעבה.
מה אני י.
זה בכלל לא מובן מאליו ולראות את האוכל ולא לאכול.
אבל יום כיפור אצלי עוד היה בלב מהבית.
ואף אחד לא יכול לשנות את זה.
אף אחד. וזה לא רק אני כולנו.
אף אחד היהודיות לא אכלו.
ובקשר לאוכל שאת אומרת שזה.
אז. אה. הגרמנייה הזאת הרעה.
כל יום בצהריים היא הייתה קורנ.
קוראת לי: "בלונדה [משובש] ".
ושאריות הם קיבלו. שאני אנגב לי את הכלים.
הייתה נותנת לך את השאריות?
רק לי היא הייתה.
שאני אנגב לי את הכ. זה.
ולקחתי ואת. היה לי יותר מפי 2 מה שנתנו את המנה.
תאמיני לי שחי.
התחלקתי עם החברות שלי.
לא אכלתי את זה לבד בחיי.
גם את זה ת. תסבירי.
אני אסביר לך. כי אני ידעתי שאני אהיה שבעה מדי.
ואני אדע שהן רעבות יותר.
יהיה לי גם קשה לשאת את זה.
פשוט אני לא אוכל.
אני אוכל 2 מנות. 3.
והיא אחד. שיש לי. למה לא להתחלק?
נתתי להן. הם אכלו ביום.
כל יום שני את המנה שלי.
וכל יום שנתנו לי. מהזה.
אז חילקתי לכל אלה שהיינו קבוצה. 5. 6 בנות.
כל אחד קיבלתי פח.
כמה שיצא. עשיתי את זה.
נתנו לכן.
ומה שאנחנו עשינו. רוצה רק לגמור עם הקטע של ה.
הרעה הזאתי. יום אחד יצאנו מהמיטה.
זאת אומרת היא מצד אחד הייתה רעה.
מצד שני נתנה לך את השאריות אוכל.
רק לי היא קראה.
כי היא ראתה שאני שמה הרבה בשביל כל הקומנדו הזה.
בשביל זה אני אומרת. איך הגרמנים לא ראו אותי?
איך? תגידי את.
אני אומרת לך או שקיבלתי
מסכה כזאת כמו שהיהודים שיצאו ממצרים.
שעברו במדבר. את יודעת אלוהים נתן להם משהו כזה.
הם השתכשכו באנשים אבל הם י. לא ראו אותם.
זה קרה לי באושוויץ.
בחיי. בכל סלקציה של הגרמנים.
שעמדנו ערומות מול ה.
כולם עמדו ככה. הם לא ראו אותי.
והרעה הזאת. יום אחד יצאנו לעבודה.
לא יכולנו לעבוד. לעמוד במה שנתנו לנו לעבוד.
בקושי אנחנו חזרנו הביתה.
מה שלמחרת האישה המבוגרת הזאת: "תדעו לכם.
היום אנחנו צמים כי אם נצטרך עוד פעם לעבוד עבודה כזאת.
והפוררבנדנן הזאת תבוא. אנחנו לא נוכ.
לא נעמוד בזה. לא נצא משם בחיים".
וככה אנחנו צ. צמנו כולם.
צום של תענית.
לא אכלנו.
לא קשור לחג.
צום של תענית. לא משנה.
קשור לשום דבר. לא אכלנו.
כל אחד שפך את האוכל באיזשהי צורה. שבנוחיות.
אני לא יודעת איפה. אני יז.
איפה ששפך את זה.
אני לא שפכתי בנוחיות כי אני לא. לא רציתי.
אני הלכתי על יד איזה צי.
עץ משהו ושפכתי את האוכל.
תאמיני לי שמאותו היום האישה הזאת לא
חזרה יותר לקומנדו שלנו. היא פשוט נעלמה.
אנחנו לא שאלנו. חלילה לשאול מה קרה לה.
אבל אנחנו יודעים שצמנו יום שלם כל הבחורות.
ויותר לא ראינו את האישה הזאת.
אחר כך באה אלינו איזה פוררבנדנן צעירה יותר.
אז יותר גם אם ככה לא קיבלת את השאריות אוכל?
אני הפסדתי את השאריות.
אבל הרווחתי את הרשעית הזאת.
את הרשעית הזאת.
ו. הזאתי הייתה פולנייה דווקא.
עם. אה. גבר.
הם באו שניים בשביל להחליף אותה.
והם היו יותר. אה. באמת.
יום אחד הם אפילו לקחו אותנו
לאגם אחרי העבודה שנוכל להתרחץ שמה.
ובצהריים נתנו לנו עוד כמה דקות.
אמנם זה כבר היה כמעט בסוף של הזה.
אבל בכל זאת זה היה משהו. כן.
חילקו לכם.
אז אני לא יודעת אם אנחנו אשמות ב. אשמות אני לא.
אבל. אה. שזה בגלל שצמנו.
באמת אלוהים שמע תפילתנו וזה מה שקרה לה.
אולי היא לא התחסלה.
פשוט היא לא. לא באה.
העבירו אותה למקום אחר.
אנחנו לא יודעים מה קרה איתה אבל היא
לא באה יותר. לא ראינו אותה.
חילקו לכם כל יום לחם. נכון?
כן.
אז היו 2 שיטות נקרא לזה.
נכון.
היו כאלה שבאותו רגע שקיבלו אכלו הכל.
אמרו עכשיו לא יודע מה יקרה. אני.
שיגנבו לי מתחת לראש.
אני כן. אני יהיה עם קיבה מלאה לא.
לא משנה כבר מה יקרה.
נכון.
והיו כאלה שניסו לשמור את זה להם ל. לכל היום.
לאיזה את היית שייכת?
אני. אני הייתי שייכת לזאת ששמרה לעת צורך.
שיהיה לי חתיכה לחם אם חלילה אני יצטרך לי או לחברות שלי.
תיתל. יתעלפו. לי יהיה לי לשים משהו.
וקרה שגנבו לך?
לא. אף פעם לא גנבו לי.
זה דרש אבל להתאפק.
אה. זה שאת שומרת את זה.
כן. אבל תראי. קודם כל.
אה. היה רק ככה.
אז חתיכה קטנה. 2 ביס.
3. שיהיה למחרת.
כי. אני לא יודעת. אני תמיד.
אני זוכרת את האמירה בבית שהיה.
כמה שלא יהיה לך הרבה או מעט.
גרוש אחד תשאירי למחר.
וזה מה שאני עשיתי עם האוכל. כי כסף לא היה לי.
וה. אחר כך שכבר הצטרכתי כל פרוטה.
שהנה ישבתי כל הלילה לעשות שמלה לילדה.
בשביל. אה.
שלא היה לי כסף לקנות בד.
אז. אה. ידעתי שצריך לשמור. ושמרתי גם אז.
אבל כסף בשביל לקנות את הנייר קרפ היה לי. לבד לא.
פה. כן. זה היה קשה נורא.
היו כבר שמועות ב.
בבירקנאו מה קורה עם הגרמנים מבחינת המלחמה?
שמעתם משהו?
בבירקנאו אנחנו לא. היינו.
לנו בקשר אף אחד לא דיבר על זה.
אף אחד לא חלם על זה שמפנים את המחנה.
אבל היות שאת נשארת שם כמעט עד הסוף.
אבל ה.
אז לא. לא התחלתם לשמוע תותחים?
איפה נשמע? בריוויר? עם הרגליים שלי שלא יכולתי ללכת עליהם?
לא היה לי ממי לשמוע.
וחוץ מזה. אחרי זה שיצאנו. איפה שלקחו אותנו.
הלכנו ברגל. באיזה מין מצעד כזה.
ב. כמעט כולם טבעו שם.
היה בוץ ושלג וזה.
איך ידעת אגב שהחברות שלך.
אהה. עוד שם.
עוד במחנה. זאת אומרת שם על הרכבת הזאת?
כי היא אמרה לי קומנדו 2 יוצאת.
אז אני ידעתי מה זה קומנדו 2.
והיא ידעה שאני מקומנדו 2.
אחרת באמת לא הייתי יודעת. לא הייתי מחפשת.
אבל היא אמרה לי בפירוש: "קומנדו
2 עולה לרכבת לגרמניה". [משובש].
אחרת יכול להיות שלא היית יוצאת.
אה. ל.
שהיית נשארת במחנה?
יותר רכבות לא יצאו.
זאת הייתה הרכבת האחרונה.
לא. בטח שלא.
אבל אחר כך.
אני לא יודעת. בטח. כי אני לא [משובש].
אבל אחר כך הוציאו ברגל המון. אה. אנשים.
אז אני כבר לא הייתי שם.
שזה יצא מצעד המוות האחרון.
אבל הלנו גם זה היה מצעד כזה.
רגע. אתכם לקחו ברגל עד?
אותנו לקחו קטע.
‮עד ‭gliwice‬?‬
קטן ברכבת. לא.
‮עד ‭gliwice‬? עד הרכבת שם?‬
עד לרכבת לקחו.
עד. מבירקנאו עד לרכבת.
לקחו אותנו עם הרכבת.
משמה הלכנו ברגל עד. אה. ברגן בלזן.
‮את מדברת על זה שהרכבת הגיעה ל-‭[?Chele‬?]?‬
אני לא יודעת לאן היא הגיעה.
‮ומ-‭[?Chele‬?] ברגל עד ברגן בלזן?‬
אני לא יודעת את המקומות. אני רק אומרת לך.
אני עליתי ברכבת באושו. בבירקנאו.
ואיפה שהורידו אותנו מהרכבת אני באמת לא יודעת לאן הגענו.
אני רק ידעתי שמאותו רגע שירדתי מהרכבת.
הגעתי ברגל למחנה. אהה. ברגן בלזן.
‮העיר הקרובה לברגן בלזן זאת ‭[?Chele‬?].‬
והרבה פעמים ה.
זאת אומרת. הרכבות הגיעו לשם ומ. משם ברגל.
לברגן בלזן. אז אני לא ידעתי את ה.
לא ידעתי. כי אני לא. לא.
אנחנו מדברים על ינואר 45'?
אהה. לא. אני חושבת שזה כבר היה יותר מאוחר מינואר.
אני באמת לא יודעת.
אני לא היו לי זמנים.
הנה הייתי ברוויר [משובש].
כי המחנה שוחרר בסוף ינואר. אושוויץ.
טוב. אז אם חי. חיסלו אותם.
אז ברכבת האחרונה שיצאה מאושוויץ יצא קומנדו 2.
שהם גמרו בדיוק לפרק את הקרמטוריום.
זה אני יודעת בגלל האישה הזאת שנתנה לי את השמיכה.
והיא אמרה לי לאן ללכת.
והיא אמרה לי: "קומנדו 2 יוצא".
ו.
כאן אני גמרתי עם האושוויץ על הרכבת.
והנסיעה ברכבת הייתה חלקה.
זאת אומרת. הרכבת לא הייתה צריכה לעצור כי היו הפצ.
אני באמת.
היו הפצצות או בעיות עם הרוסים? או משהו כזה.
אני לא. לא יודעת אם אנחנו עצרנו או לא.
אני יודעת שירדנו מאותו רכבת.
הלכנו ברגל עד לברגן בלזן.
אני לא יודעת את המרחק.
אבל הלכנו הרבה מאוד זמן.
ואני לא יכולתי ללכת ו.
הגרמנים ירו בכל אחד מי שלא.
והחברות שלי. איך הן סחבו אותי אני לא יודעת.
את תשמעי סיפור מאחת החברות שלי שהשערות יעמדו לך ככה.
כששמעתי ממנה. בחתונה של הנכדה שלה היא סיפרה לי את זה.
אמרתי: "ציפורה למה לא סיפרת לי קודם?".
היא אומרת: "מרים. זה היה משנה את כל החיים שלך".
היא אומרת: "זה לא רציתי".
כן. אז.
אה. מה שאני יכולה להגיד.
רק ירדנו מהרכבת. הלכנו ברגל עד ברגן בלזן.
ראינו מ. לפנינו מחנה ברגן בלזן.
נהיה לנו חושך בעיניים. משהו.
ולא הרבה זמן שמה.
לאיזה. בתוך ברגן בלזן היו כמה מחנות. את זוכרת לאיזה
אני מ.
אתן הגעתן?
אה. למחנה הזה של הכינים.
של?
הכינים. כולם עלו עם כינים. נכון?
בברגן. לא יודעת. אני הגעתי למחנה.
אני לא יודעת לאיזה. כי אני ממש לא הייתי בן אדם.
לא יכולתי. הרגליים שלי לא היו רגליים.
אז אני באמת לא יודעת איזה.
אני רק יודעת שהגענו לשמה.
ונתנו לנו. אה. שמיכה לכל אחד.
אז אמרי חברה שלי: "אנחנו.
שמיכה אחת נשים".
כי שמה לא היו דרגשים ה. ישנו על הרצפה.
והיה חורף והיה קר.
"שמיכה אחת אנחנו נשים למטה ועם השניה אנחנו נתכסה.
אז יהיה לנו יותר טוב".
לקחנו את השמיכות. התחלנו לנער אותם.
מה ירד מהשמיכות האלה?
גשם של כינים.
את מבינה מה זה?
ועם זה אנחנו היינו צריכים להתכסות כי לא היה משהו אחר.
וזה לא לקח לי הרבה זמן שמה.
אני חליתי בטיפוס ובשחפת. ואל תשאלי.
האא. כמה שאני הייתי חולה.
יום אחד. זרקו אותי החוצה כבר עם כל ה.
זאת אומרת. את. אה. התקופה של.
‮הייתי ‭out‬.‬
‮‭Bergen Belsen‬.‬
‮מ-‭Bergen Belsen‬.‬
מבחינתך את בהכרה מעורפלת כבר?
כן. וז. כבר. אה.
את לא ממש יודעת מה. מה קורה סביבך?
מסביבי ידעתי שלכמה בהתחלה נתנו קצת. אהה. אוכל.
כן. ואחר כך. אה.
בזמן האחרון כבר בכלל לא.
אז כשלא נתנו אוכל.
היי. היית מסוגלת.
אני כבר לא הייתי. אני כבר לא הייתי.
היית מסוגלת לקום עוד מ.
אי אפשר לקרוא לזה מיטה. אבל ה.
לא היה מיטה.
כן. אבל ה. מה ששכבתם עליו.
היית מסוגלת בכלל לקום?
לקום. אה. להתיישב כן.
אז החברות שהיו מחזיקים את הגב שלי מתחת לשמיכה.
שהגרמניה לא תוכל. אהה.
לא תראה שאני.
אה. לא יכולה לשבת. כן?
וככה ישבתי ו.
יכולת. אבל. נניח להגיע לשירותים או.
לא. ממש לא. ויום אחד.
אהה. תראי. בהתחלה היו כ.
כמה זמן היה כן.
אבל.
עד שחליתי.
אחרי שחלית אז. אה. כמו כלום.
אחרי שחליתי. אז כבר לא הייתי בן אדם.
אז. אה. זרקו אותי כבר החוצה ובלי בגדים.
לכל ערמה של. אה. אלפים וזה.
הערמות האלה של השתי וערב?
הערמות האלה. ואני. אני פשוט. רוצה שנפסיק?
ואני פשוט. אה. כבר הייתי בחוץ.
רק היו צריכים לבוא לקחת אותי לשוחה.
הבנת מה קורה איתך?
לא. בטח שלא. לא יודעת.
אם הייתי גם מבינה שזורקים אותי זה שמה אז.
אהה. אולי הייתי קמה ובורחת. אבל לא.
לא יודעת כמה זמן הייתי שמה.
אם זרקו אותי יום קודם.
או בלילה או בוקר.
ופתאום אני שומעת קוראים: "מרים.
מרים. מרים."
פתאום האוזניים שלי שומעים את השם שלי.
זחלתי. זה מה שאני זוכרת. התחלתי לזחול ככה.
יוצאת החוצה. עומדת אישה.
אה. זה היה בתוך. אה.
במיטה כזאת. אה. לא. רק קירות היו.
אני חושבת. אפילו לא היה גג. אה.
עומדת שמה בפינה. אה. מחוץ לזה.
איפה שאני הייתי. עומדת אישה. והיא אומרת: "מרים."
היא מושיטה לי הידיים ככה וסוחבת. התחילה לסחוב אותי.
היא לקחה שמה. הייתה איזה שמיכה.
לא יודעת מאיפה היא לקחה אותה.
עטפה אותי בזה. וסחבה אותי בחזרה לבלוק.
איפה שהייתי. ליד החברות שלי.
ומי זאת האישה הייתה?
איך קראו לה? איך היא הגיעה לשמה?
איך היא קראה. ידעה שלי קוראים מרים?
איך אני ידעתי שאני המרים הזאת שקוראים לה?
אולי היו שם עוד מרימיות?
אולי היא התכוונה בכלל למישהי אחרת?
אולי התכוונה למישהי אחרת?
פתאום אבל על האוזניים שלי שמעו ומישהו אחר לא?
למעשה את לא כל כך היית ב. בהכרה.
זאת אומרת. אה. כששמעת את השם שלך אז.
אז זה העיר אותך?
לא. ממש ל. אם היא יכלה לסחוב אותי על
הזה כי לא יכלה לקחת אותי בעצמה.
את השלד. אז זה יכלה?
אז. אה. זהו. לקחה אותי לשמה. ו.
וכמובן שלא היה שמה שום דבר מחוץ לשמיכה עם הכינים.
חברה שלי. אה. לקחה את השמיכה.
הרטיבה ונתנה לי שאני למצוץ קצת מים מהשמיכה.
וככה הייתי שמה. אני לא יודעת כמה זמן מהשחרור.
אני לא זוכרת שום דבר.
אני רק זוכרת ש.
אני זוכרת את. זכרתי איך שהאישה הזו באה ולקחה אותי וזה.
אחרי כמה ימים.
לא רחוק מזה. אז.
‮אה. היה השחרור של ‭Bergen Belsen‬. והגרמנים. זה.‬
אני מספרת לך עכשיו משהו שקרה לי בזמן שאני.
אה. ממש. אה.
‮הייתי ‭out‬ איך שהביאה אותי משם.‬
היה שחרור וזהו. ואני ידעתי.
פתאום אני התחלתי להבריא. לא ידעתי למה.
[משובש].
לפני כמ. שנה.
שנה וחצי. קראו לי לחת.
הזמינו אותי לחתונה. ו.
אממ. הסבתא.
היא אומרת לי: "מרים. בואי שבי.
איזה כיף לראות אותך.
שבי פה לידי. אני.
יש לי לספר לך משהו שאני מחזיקה את זה פה.
ש. מאז ב.
‮אה. ‭Bergen Belsen‬ אני לא סיפרתי לך."‬
"ציפורה. תספרי. מה.
‮זה לא סוד. כולם יודעים שאני הייתי ב-‭Bergen‬.‬
אחת מהחברות שלך?
כן. אחת מהחברות שלי.
וזאתי שהיא נתן לי אחר כך את ה.
ש. שהביאו אותי אליה.
ו. אממ.
פשוט מאוד היא מתיישבת וכולם סקרנים. כל החתונה.
מתחילה לספר לי שנכנסו.
כבשו את המחנה.
הגרמ. ה.
אנגלים.
אמריקאים והאנגלים. אמריקאים ואנגלים.
‮האנגלים נכנסו ל-‭Bergen Belsen‬.‬
אני. אהה. הם הכריזו לבוא למקום מסוים.
שאני הכרתי את המקום מקודם עוד שהייתי.
שנכנסנו וזה. בהתחלה הייתי עוד.
אה. איזשהו רבע בן אדם.
והכריזו שכולם יבואו לשמה.
למקום הזה. ויעשו להם.
‮אה. ‭D.D.T‬ נגד כינים.‬
אז. אהה.
היא אומרת לי: "אם את לא יודעת מה אני עשיתי לך.
עכשיו אני אספר לך.
‮אני הלכתי ל-‭D.D.T‬ ועשו לי.‬
ועוד פעם ועוד פעם. אה.
‮והייתי באה ומרחתי אותך עם ה-‭D.D.T‬.‬
הורדתי ממני ומרחתי אותך.
הורדתי והלכתי עוד פעם.
‮עד שהם כבר לא רצו לעשות לי ‭D.D.T‬. אז הפסקתי."‬
‮וה-‭D.D.T‬ הזה. מה הוא עשה לי?‬
הוא הוריד ממני את הכינים.
והכינים לא הספיקו למצוץ את הטיפת דם שלי האחרונה.
שקלתי 20 קילו. כמה דם היה לי?
ו. אממ. הכינים האלה. זו החברה הז.
‮זאת הייתה המצילה שלי האחרונה ב-‭Bergen Belsen‬.‬
‮באמת שהיא הצילה אותי עם ה-‭D.D.T‬.‬
אז אמרתי: "ציפורה. למה לא הזמנת אותם?
היו באים לפה."
היא אומרת: "מרים.
את זוכרת מה את היית?"
אומרת: "איך אני אזכור?"
שאני לא זוכרת שהיה בכלל [משובש].
"את היית פשוט. רק העיניים שלך היו פתוחות.
וכל כך ראיתי שהן נוצצות.
אני לא יכולתי לא לעשות את זה."
ככה מבינים האלה. בחיי.
אז תתארי לך. בחתונה.
אצל הנכדה שלה.
היא אומרת לי את הדבר הזה?
זאת אומרת. אצלכם. עד היום.
אה. שמחה ו. ועצב ו- [משובש].
זה שמחה [משובש]. הולכת עם כל ה.
זה הכל מתערבב ביחד.
י. יש לי עוד כמה דברים שזה. זה ממש.
אז כל החתונה. כולם התחילו שמה לבכות.
מה שהיא מספרת. ואני בטח.
אה. חיבקתי אותה וזה.
אז באמת אחד ה. ה. אממ.
הדברים ה.
הי. זה לא יתרונות. זה מזל ש.
אממ. כן.
‮‭Bergen Belsen‬ שחררו אנגלים.‬
והאנגלים היה להם צבא מסודר עם רופאים.
והם פתחו מהר בית חולים שם ו.
לא רק זה. היה לי עוד.
ואפשר היה לטפל.
ואולי. מצד שני. היה גם איזשהו מזל.
גם לי וגם החברה הזאת.
שהיא באה לקרוא לי.
באותו זמן חילקו לחם.
ולא נתנו לנו. הרבה זמן לא.
‮לא חילקו אוכל ב-‭Bergen Belsen‬. זה יודעים.‬
אז. אה. חקרו. אה.
חילקו לחם והלחם הזה היה מורעל.
או את המרק. אני לא יודעת מה.
כי אני לא אכלתי. לא מהלחם ולא מהמרק.
כן. לך זה ממש לא שינה.
מה חילקו. מה לא חילקו. את כבר לא. כבר לא היית בעניין.
לי. לי שינה שום דבר הדבר הזה.
זהו. אבל אני. רק שסיפרו לי אחר כך.
כי הבת דודה שלי.
הייתה לי שם בת דודה ג.
לא בת דודה הראשונה. השנייה. אה.
אבא שלי ואמא שלה היו. אה. בני דודים.
לא משנה. והיא הרגישה טוב יותר.
והיא הלכה. לקחה. מסכנה הלכה.
אמרתי: "איפה.
אה. איפה רייזל'ה?"
"רייזל'ה. לקחו אותה לבית חולים."
מסכנה. היא נשארה שם אחרי יומיים.
וזה. זה הציל אותה.
כי היא באה לקחת. היא לא קיבלה את הלחם.
וזה הציל אותי. שהחברה השנייה
הביאה לי את הזה והורידו ממני את הכינים.
אחר כך תכף באו והתחילו להסתובב.
לראות בין האנשים.
מי עוד אפשר היה להציל אותו. מי עוד נושם.
אז החברה שלי. היא קראה להם.
אומרת שייקחו אותי. ואני.
‮הראתה להם מה היא עשתה עם ה-‭D.D.T‬.‬
והם באיזשהו מקום הבינו אותה.
זה מה שהיא אמרה לי.
ואז ישר לקחו אותי ונתנו לי.
אה. טיפה חלה. אני לא יודעת מה. וככה לאט לאט.
למעשה מבחינתך. כמעט כל.
‮אני הייתה ‭out‬ חיים.‬
‮כמעט כל התקופה ב-‭Bergen Belsen‬ מעורפלת.‬
‮הכל. ב-‭Bergen Belsen‬.‬
ו. אה. לא היה לך מושג.
שחרור. לא שחרור. את. אהה.
ומה. לא קיבלנו.
אה. רק כשהתחלת ככה ממש להתאושש.
אה. כן. רק כשהתחלתי להתאושש.
אז כבר לא היינו שם בברגן בלזן.
כי אז ישר שרפו את המחנה. העבירו אותנו.
כן. אבל העבירו ל.
‮ב-‭Bergen Belsen‬.‬
איפה שהיו המגורים.
איפה שהגרמנים ה.
איפה שהיה המ. המחנה של המגורים של הגרמנים.
המחנה של הגרמנים. אז העבירו אותנו. שמה
היו בתי חולים וזה. ואז טיפלו בי.
אבל דבר אחד. מה שבאמת. אה.
היה בחור מ.
אממ. מקיבוץ נען.
קראו לו חיים כהנא.
הוא היה. הוא הוציא אותי ל.
לשם בזה. והוא.
הוא היה בצבא האנגלי?
בא לקחת אותי. הוא רצה. הוא צ.
הוא היה בצבא האנגלי.
והוא רצה לקחת אותי.
אה. אה.
לבית חולים. ואני ממש.
אהה. לא רציתי ללכת לבית חולים.
בית חולים. הרי בדרך כלל זה.
בסדר. אני לא רציתי כי אני פחד.
לא. ב. ולמי שהיה במחנות.
בית חולים זה.
בסדר.
זה למוות.
כשמי שהיה במ. אני לא יודעת מה היה.
אבל זה נכנס לי לראש.
ואני אמרתי לו: "אם אתה לוקח אותי לבית חולי.
אני לא חיה יותר. זהו."
אז אמרתי: "אני רוצה משהו מ. כן ממך.
בבוקר אתה תבוא לקחת אותי למרפאה.
ובערב אתה מ. והבטחה שאתה
בערב מחזיר אותי לישון חברות שלי."
הוא עשה את זה. הוא עשה את זה כמה זמן.
עד שבאו אחר כך. ו.
ואני התחלתי. ובאמת. אה.
זה מ. הצילו אותי שמה.
נתנו לי זריקות ו.
וחל. וכל מיני.
וזה. והצילו.
כבר להם הייתה אנטיביוטיקה. נדמה לי. לא?
אני לא יודעת מה שהם נתנו לי.
אני יודעת שהם שמה במרפאה הזאת.
וזה עזר לי מאוד שהיה לי את הכוח.
כי אני יודעת שהבחור הזה הבטיח לי. הוא יבוא.
ולקח אותי בבוקר ובערב החזיר אותי.
וזה נתן לי המון כוח ל.
לרצות לחיות באמת. שאולי אני אפגוש מישהו מהמשפחה שלי.
וככה הדברים התגלגלו. ול.
בסוף. אממ.
[משובש] כבר. לא הצטרכתי ללכת.
רק פעם ביום לקבל זריקה.
ועוד הם נתנו לי איזה אוכל מיוחד שבהתחלה לא יכולתי לאכול.
ולאט לאט. אה. החלמתי באמת.
וזה היה עדיין מהר.
אחר כך באו החיילים עוד מהבריגדה עוד.
והם רצו לעשות לנו טוב.
והתחילו לעשות איתנו התעמלות והצגות ושירה.
ולא היה פשוט. אבל.
אממ. הכל הלך ככה.
אבל בסופו של דבר.
אני תמיד הרי הייתי הכי קטנה. עשו פירמידות.
אז אני הייתי צריכה תמיד לעמוד ב. למעלה על הפירמידה.
עשינו הצגה בחנוכה שמה אצלם.
או שזה כבר היה לפני שנסענו.
אני באמת לא זוכרת בדיוק.
אחרי זה יצאנו למסע. [משובש].
היית שם לפחות עוד חצי שנה בהחלמה.
מאז השחרור עד. אהה.
שכאילו את מדברת על חנוכה. והשחרור ב-15 לאפריל.
אני חושבת שזה היה חנוכה. הייתי.
כן. הרבה זמן בהחלמה. הרבה.
השחרור היה 15 באפריל 45'. ב.
למה שאני זוכרת חנוכה?
שאני זוכרת ש. אממ.
או שאני חולמת. שהייתה מנורה.
שהדלקנו נרות. אני ממש לא.
חושבת שכן זה היה חנוכה.
ואחרי זה ארגנו קבוצה לעלייה ב' דרך איטליה.
ואני הצטרפתי לאותו קבוצה.
זאת אומרת שלא חזרת הביתה בסוף?
לא. אני אגיד לך למה אני לא חזרתי הביתה.
והיום אני יודעת למה.
רק לפני שנה. ביום השואה.
אני אמרתי: "זהו."
אני לא רציתי לחזור הביתה.
אממ. באמת זה. זה היה נורא מוזר.
כי אבא שלי אמר לי: "תחזרי הביתה."
ואני לא רציתי לחזור הביתה.
ועכשיו אני אגיד לך למה.
אני חושבת שזה קשור לזה.
לפני שנה. בשיעור לתנ"ך. אני הולכת לעמך.
אז המורה נתנה לי לקרוא קטע מהספר של.
אה. רב לאו עם. עם האח שלו.
ושם היה כתוב שהאבא שלו אמר לבן הגדול.
הוא חזר לבן. יש לי את הקטע פה אפילו.
הוא אמר לבן.
וקראו גם משה לאבא שלו.
ולסבא שלי. גם כן קראו לו משה.
ו. אממ.
והוא אומר לו: "רק הביתה.
והבית שלכם זה תהיה מדינת ישראל.
מי שנשאר בחיים. שילך הביתה וזה מדינת ישראל."
ואני כל הזמן לא רציתי הביתה.
וזה. כל הקטע שקראתי ביחד וזה.
זה כל כך המחיש לי את המילה הזאת שאבא שלי אמר לי:
"הביתה." ואני לא רציתי לבוא הביתה.
תראי. אחרי 58 שנה אני הלכתי לביקור שורשים ב- [משובש].
ולפני השנה באוש.
ביום הזיכרון. קראתי את הקטע.
אז אמרתי: "זהו. בשביל זה אני לא רציתי הביתה." וא.
את יודעת. את ב. בזמן הראיון. את היית.
את הזכרת כמה פעמים. זאת אומרת.
שמהעבודה הייתן חוזרות הביתה.
באיזשהו שלב.
גם.
בירקנאו הפך ל.
בירקנאו זה אח.
לבית.
אה. כי לא האמנתי בחיים שלי שלי עוד יהיה בית.
מה. מישהו האמין שיהיה לו בית?
אני. לא היה לי מחזור עד גיל 20.
מהבית אני יצאתי ילדה קטנה.
אני לא חלמתי אפילו ש.
אבל אלוהים בירך אותי. ברוך השם.
אז אני אראה לך תמונה אחר כך.
איזה עוד דברים יש. אהה.
אה. של העלייה ב'?
שלא כתבת בספר. לא. עוד לפני
עלייה ב'. על התקופה הזאת ש.
אה. שלא כתבתי בספר? אז. אה. יש דברים.
עם הסלקציות. עם מנגלה ו. ועם. אה.
אייכמן. ועם כל הפגישות האלה. זה היה נורא.
מנגלה. אתם ידעתם. אממ.
בסוף. אה. כן. מ. אחר כך אנחנו ידענו שזה.
זאת אומרת. ידעתם לזהות.
ידעתם שצריך להיזהר ממנו?
שצ. מה היה לנו להיזהר?
אנחנו יכולנו להיזהר ממשהו?
אני יד. הלכתי לידיעה מה.
מראש שאני הולכת לסלקציה ואני מיועדת.
מפני שאני. מרים. ככה וכולם ככה.
אבל העובדה היא שבכל זאת
היו דברים שהיו חזקים ממך וכן ניסית.
וכן ניסית ל. לעשות על הלחיים.
אבל. אבל בעזרה ש. בעזרה. בעזרה של מישהו. את מבינה?
אני רואה. כל אורך הדרך הייתה לי עזרה.
פשוט הייתה לי עזרה.
זה לא. אני לא הייתי לבד.
מי שלח את האישה הזאת. תגידי לי?
אני לא הכרתי אותה. ה.
היא לא ידעה את השם שלי.
אני לא ראיתי אותה בחיים שלי.
מי זאת הייתה.
שהיא באה לקחת אותי מהערמה
של אלפים של גוויות וקוראה לי מרים.
ולוקחת אותי ל. לחברה שלי?
שאלו אותה אחר כך: "איך הגעת לשם?"
היא אומרת: "אני לא יודעת." "מאיפה את
ידעת שמרים נמצאת שמה?"
היא לא ידעה לענות. היא לא ענתה.
היא אומרת לה: "אני לא יודעת. אל תשאלו אותי."
זה מה שענתה. אני לא יכולתי לשאול אותה.
אבל החברות שלי אמרו לי.
אני לא. לא יודעת.
אני פשוט. אה. אני עד היום לא. לא יודעת.
אני לא יודעת מי. עכשיו אני יודעת מי היא הייתה.
עכשיו היא כבר מסכנה.
אהה. יום אחד.
אנחנו היינו עושים אזכרות כל פעם. פה בהתחלה.
עד שב. שכבר השתחררו מ.
אממ. קפריסין והעלייה ב' הזאת גם כן.
זה לקח לנו שנה. עד שהגענו לפה.
אז. אממ.
אה. יום אחד אני. אה. הולכת. אה.
נסעתי מפה לרחובת לאזכרה. מאוד רציתי.
לא. בעלי שמר לילדים. אני נסעתי.
והאישה הזאת נכנסת.
היא נכנסת והיא רואה אותי.
פתאום אנחנו רואים כולם שהיא מתעלפת. מה קרה?
שהיא התאוששה. אז היא אומרת: "אני ראיתי את מרים.
אני לא יכולתי. איבדתי את ההכרה."
היא הייתה הזאת שהוציאה אותי מהערמה של ה.
עם הגוויות ששם. בחזרה לחיים.
נו. יש לך משהו להגיד על זה?
אז זה לא משהו שמישהו באמת שומר עליי
כל הזמן? וגם פה. תאמינו לי.
נש.
פה במדינה הזאת.
נשארת. נשארת אחרי המלחמה אדם מאמין?
כן.
אני מניחה שלפחות חלק מהחברות שלך לא.
היו על איזה דיונים. ויכוחים?
אנחנו לא ח.
כל אחד עם האני שלו.
אף אחד לא חושב שהוא צריך להצטדק עם זה. עם משהו.
אבל לא. לא התווכחתם אחת עם השנייה אם כן או לא?
לא. אני רק כל הזמן שאלתי: "אלוהים.
איך מנגלה הזה. בכל הצלאפל.
בכל הסלקציות האלה שהוא ראה אותי.
עם אייכמן ועם כל הגדולים.
אהה. פשוט לא ראה אותי?"
זה מה שאני שואלת את עצמי עד היום הזה.
וזה קטע לא קל. לחיות את זה.
והנה היום. שאני
הולכת להמון מקומות ואני נתקלת בדברים האלה.
שאני ממש. אה.
זה כאילו בומרנג. הנה.
הנה פה הלכתי לקבל.
זה על הספר וזה.
ואני פתאום רואה את ה- [משובש].
אני ראיתי את עצמי הולכת עם הצרור של הבגדים.
[משובש] מאוד.
זה לא. לא יודעת.
יש עוד משהו מ. מתקופת המחנה. לפני שנפגשת עם. אה.
תראי. יש המון דברים. אבל אני כל כך.
אהה. כן.
מפני שאנחנו עולים ארצה.
גם סיפור מאוד. אה.
לא [משובש]. אבל.
אה. עניין משמח מצד שני. כן.
אז. אהה. יש עוד ועוד הרבה דברים.
אני פשוט. אממ. לא הכל. אה.
תמיד עולה לי בראש עוד משהו. הנה באמצע.
גם עשיתי כמה דברים וזה. אבל. אה.
אוקיי. אז אם תיזכרי בעוד משהו. אז נחזור ל. נחזור לזה.
אם אני אזכר אז ת. ואחר כך את תוסיפי את זה לפה אם מעניין.
לא. נחזור. גם אם
נתקדם ארצה ותזכרי בעוד משהו. אז. אה. נחזור אחורה.
כן. אז אני אוכל. אה. להגיד לך. כן.
‮אממ. ב-‭Bergen Belsen‬.‬
‮מה קרה לי ב-‭Bergen Belsen‬.‬
קראו לי הרבה דברים.
‮ב-‭Bergen Belsen‬. אני כמעט שלא.‬
לא הייתי בן אדם בהתחלה.
אבל אחר כך בסוף פגשתי שמה.
כן. 2. אהה. בני דודים.
שהם היו בדור שלישי או רביעי כבר ממני רחוקים.
כי הם היו גם כן יונגר. אבל.
אה. אני. גם הם לא יודעים את.
ממש אם זה עם משפחה.
אבל אני. מה שאני יודעת. שלאבא שלי.
היו לו. אממ.
לאבא שלי. היו לו 5 אחים. מהסבא שלי.
אני באמת לא יודעת כמה.
אבל ממשפחות של אבא שלי. רק. אה.
מאחד נשאר. אה. בן.
והוא בקנדה. הוא היה פה השנה. מסכן.
כזה חולה. שרק אלוהים ישמור אותו.
והוא רצה לבוא פעם לפה בשביל לראות אותי.
ולא נשארו לו מהמשפחה. אף אחד לא נשאר.
מכ. מכל האחים הייתה ילדה אחת שקראו לה מרים.
אני המרים היחידה שנשארתי בחיים מכל האחים.
גם לו הייתה אחות מרים.
וכל האחים שאני הכרתי אותם.
לדוד הזה. שהוא נשאר בחיים והוא היה בבית סוהר.
גם כן הייתה לו בת מרים. גם היא איננה.
גם כן היא לא ישר. אה. הלכה.
אני היחידה מכל המשפחות יונגר של כל האחים שנשאר ב. בחיים.
‮ב-‭Bergen Belsen‬. כשאת מתאוששת ב.‬
ר. אני מדבר כבר על המחנה עקורים. לא על ה.
כן.
מחנה עצמו. אממ. חוזרת אלייך במידה מסוימת.
תראי.
שמחת החיים?
אהה.
כי.
אני לא יודעת מה זה.
כי הרי מצד אחד את.
את מתאוששת מה. מהמחלה ו.
ואת משוחררת. אבל אז גם יש את ההכרה הסופית ש. שאת לבד.
אוקיי. זהו.
כי העצב גובר על השמחה.
ועוד תכף בהתחלה. בכלל.
אז התחלתי פתאום לשחזר מה.
ממש ממש מההתחלה הייתי לילות לא ישנה בכלל.
וכל הזמן חושבת.
אה. מתחילה לשחזר לי מהבית.
הנה. ברגע שיכולתי להחזיק עט ביד.
אני עשיתי ציורים. הכנסתי אותם לספר.
הם עברו דרך ארוכה.
הם היו בתוך המים.
בתוך הספינה. לא משנה.
אבל מתוכם יכולתי להוציא עוד.
מה שאני עברתי. כי אמרתי.
לפחות את זה שאני אזכור לספר לאנשים.
זה היה חשוב לך מההתחלה?
זה היה חשוב לי מההתחלה שאני אזכור משהו.
לא ידעתי שלא יהיה ל. לצריך.
אבל. אה. הנה.
עכשיו עד היום הזה.
זה לא מתקרב. כן?
לא יכולתי להחזיק ביד. אה.
כפית. כוס.
הייתי מחזיקה אחת ב-2 ידיים.
אז. אה. זה הכל. אה. תמיד מ.
אז חוזרים לדברים שהם חזקים מה.
מהכוחות של הבן אדם.
אז את עוברת שם במ.
במחנה עקורים למעשה את עוברת גם החלמה וגם סוג של אבל?
וגם סוג של אבל.
וגם סוג של פגישה של. הנה פגשתי את.
ואחר כך.
2 הבחורים האלה.
ואחר כך. אה. מתחילה חיים חדשים?
מתחילה מסע. חי.
ממש המסע. חיים חדשים.
לאיזה קבוצה הצטרפת?
אני הצטרפתי לקבוצת נוח"ם.
היי. היינו חלק שהיו דתיים וחלק שלא היו דתיים.
אז עשינו נוחם א'.
ואנחנו היינו נוח"ם ב'. דתיים.
אז. אה. אנחנו. היה לנו פשוט אותה
אחת שהתנדבה ובישלה בשבילנו.
וכולם עזרו לה ומטבח. בצד השני.
אז היה מטבח משותף וכולם אכלו ביחד.
ו. אה. איתי הייתה לה תמיד בעיה.
הבעיה הגדולה שאני לא ב.
כל דבר שראיתי עם.
עם דם או משהו כזה.
אני לא יכולתי. אה.
להסתכל וזה. אז. אה. לא אכלתי.
אז תמיד הייתה באה לראות מה יש לי בצלחת. מה אני אוכלת.
וזה היה קשה נורא.
אז. אה. אכלתי. הייתה עושה לי.
אהה. חביתה עם. אה.
גבינה עצובה. והיו נותנים סרדינים.
אז גם לא יכולתי לאכול.
בדרך כלל אכלתי רק לחם עם.
אה. חמאה. וככה. חלבי כזה.
ופירות. היו נותנים לי הרבה פירות וירקות.
אז הייתי רוחצת את הפירות ככה.
כמו עד היום אני רוחצת גם.
את באיזשהו שלב נדבקת שם בחיידק הציוני?
בגרמניה עוד?
אהה. את האמת.
לא רציתי לנסוע ארצה.
אמרתי. אני רוצה להיות חלוצה.
זאת אומרת. זה.
חלוצים וחלוצות. שרנו את השיר הזה.
ה. העניין של החלוצה זה מה שמשך אותך. לא.
זה מה שמשך אותי. לא.
אם. אם זה היה חלוצה ב.
בדרום אמריקה. זה גם היה בסדר?
לא. לא. ממש לא.
כי הנה עובדה. אני לא ש.
הרבה נסעו הביתה.
אני לא רציתי לנסוע הביתה.
עובדה. מהרגע הראשון שאני. אממ.
התאוששתי. אמרתי על [משובש].
והיום אני יודעת בבירור שהנה.
אבא שלי התכוון לפה. כי אנחנו.
הייתה לנו קופה כחולה בבית.
ואנחנו היינו תורמים ושולחים המון כסף לפה.
תאמיני לי שיש באיזשהו מקום במרתפים.
על השם של סבא שלי. הרבה דברים.
למה שאני ישנה קיבלתי. אממ. תעודה.
85 שנה ל.
אממ. אני לא יודעת איך הם קוראים לזה כבר.
אני אביא ל. אראה לך את התעודה אחר כך. אוקיי?
ובגלל השם שלי יונגר.
המסע.
אז זה מגיע לי.
המסע לארץ לוקח בערך שנה?
שנה. אפילו. בין. בדיוק שנה.
יצאנו בדצמבר מגרמניה לאיטליה.
והשתחררנו ממש. אהה.
בימים האחרונים של דצמבר.
גם כן. אני כמעט שעוד נשארתי בקפריסין.
אבל גולדה. זיכרונה לברכה. באה לבקש.
אהה. שהיה שם מחנה חורף וקיץ.
כבר אנחנו היינו הראשונים שפ.
פתחנו שערי קפריסין. ממש הראשונים.
ב-46'?
ב-46'. ב. לא זוכרת.
יש לי פה ת. אממ.
תעודה מאוד. אתם רוצים. נגמר או משהו?
אהה. יש לי כאן תעודה מאוד יפה.
עשינו בעמך השנה.
לכל עיר שאנחנו בקבוצה. מקפריסין שהיינו.
עם כל הכתבה שלי מ.
שיש לי מ. אה. מעתלית גם כן.
כמה זמן היית בקפריסין?
אני הייתי בקפריסין עד שהגענו לשמה ב-46'.
ובדצמבר 46' אני באתי.
ה. כבר באנגלים שחררו אותי.
קפריסין זכורה לך כתקופה.
אהה.
יפה או קשה?
אוי. אממ. תראי.
מצד אחד. חלוצים וחלוצות.
כי הייתם. הייתם חברים צעירים
עם המון. אה. אופטימיות ותקוות.
אה. רקדנו הורה ול. אה.
שירים בעברית וב.
ביידיש ושרנו: " [משובש] (יידיש)."
יש לנו עכשיו שירים שאנחנו בעמך שרים אותם.
וגם. אה.
שירים שאני כתבתי.
‮אה. באמת עוד ב-‭Auschwitz‬.‬
‮ב-‭Auschwitz‬ כתבת שירים?‬
בראש. אחד חצי.
ואת החצי השני השלמתי אחר כך.
את זוכרת אותו בעל פה?
לא. בספר. קצת אני זוכרת את. אה.
אני זוכרת. אבל הוא מאוד קשה.
ואני אתן לכם לקרוא אחר כך.
משפט אחד ממנו?
האא. [משובש] (יידיש).
זה קשה לי מאוד.
קשה לי מאוד להגיד את זה.
אז. אז בואי נדלג ל.
[משובש] (יידיש).
אז בואי נדלג להגעה לארץ.
להגעה לארץ.
אז אני. אממ.
שכבר. אה. האנגלים היו צריך ש. לשחרר אותנו.
אז באה גולדה וביקשה שאנחנו ניתן.
אממ. ליל. אימהות עם ילדים לבוא לפה.
אז המדריך שלנו אמר:: מה את רוצה מהם?
את יודעת מה הם עב. את יודעת מה הם עברו?
ורק העלייה ב' באיטליה.
ואת יודעת טוב. האונייה בקפריסין וזה וזה?"
העיקר. אנחנו קמנו ואמרנו:
"אוקיי. לתינוקות אנחנו נותנים."
העיקר הגענו להסכם. שחצי קבוצה תצא קודם וחצי השנייה.
יתנו לילדים הקטנים עם האימהות.
כי היו ילדים שנולדו בקפריסין.
אז. אה. המזל שלי יצא בקבוצה הראשונה.
לא ליקקתי דבש. כי עוד הייתי חודשיים ב.
בעתלית פה. בעתלית. אצל ה. עם.
עם 80 או 150 אנשים באותו [משובש].
וזה לא היה. מאלה שנ.
כבר הצטערתי שלא יצאתי בקבוצה השנייה.
ששמה היינו מאורגנים קבוצות עם
קצת לימודים וקצת זה. היה אחר.
אחרי חודשיים בעתלית?
אבל לא משהו. אחרי חודשיים בעתלית. אז.
אהה. שלחו לנו עוד לקריית שמואל.
משהו. על יד חיפה.
ואחר כך שלחו אותי.
אני רציתי משהו דתי.
אז. אה. לטירת הצבי.
הלכתי עם. אה. עליית נוער שם. אז הייתי.
אז גם כן. אה. תכף. אה.
אחרי זה פרצה המלחמה ופ. פיזרו את הילדים.
ואני. אה. נכנסתי לצרות גדולות.
אני. אה. רציתי לחברות שלי לרחובות.
רק ידעתי שלהם יש שמה משפחה וזה.
ו. אממ. אה. אז התגלגלתי.
יום אחד אני הלכתי.
אה. לדואר. לשלוח להם מכתב.
ופשוט אני הגעתי לרחובות.
נתנו לי מטירת צבי לצאת בלי מכתב לעירייה או למישהו.
והתיישבתי במדרגות.
בכיתי. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי. לאן ללכת.
ידעתי שהחברות שלי.
אחת גרה עם אבא שלה.
שאבא שלה חזר מהמחנות.
ואחד אצל גיסה שהיה לה.
ו. אממ. מתיישבת שם.
אני אומרת. מה אני אלך לישון אצלם?
איך אני. ישבתי על מדרגות ובכיתי.
למזלי יצא מישהו מהדואר ורואה שאני בוכה.
מתיישב על המדרגה לידי הבן אדם הזה.
והוא שומל. שואל אותי.
אה. בעברית.
אמרתי לו: "יידיש.
יידיש. אני לא." ידעתי קצת עברית כבר כי למדנו.
אבל השפה לא הייתה.
והייתי מאוד עצובה. אמרתי מה אני אזכור?
אמרתי לו יידיש. שאם.
[כך במקור] איפה אנחנו?
שאת על המדרגות בוכה ו.
אני יושבת על המדרגות ברחובות בדואר ואני בוכה.
אני לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
והאיש הזה. התברר לי אחר כך. והאיש אמר.
אה. לקח אותי מהיד בעצם.
התיישב לידי. והוא לקח אותי מהיד והוא לקח אותי לבית שלו.
ו. אממ. התברר לי שהוא רופא הראשי של.
אה. רחובות. של העירייה.
קראו לו דוקטור פיינשטיין.
ו. אה. באמת הוא הציל אותי מהרבה בחינות.
קודם כל. היה לי לאן ללכת לישון ולשתות משהו.
ככה הייתי. לא רוצה להגיד את הזה. לא משנה.
וגרתי אצלו. עם הבת שלו באותו חדר.
איזה חצי שנה. לא פחות.
הוא טיפל ברגליים שלי.
בידיים שלי ו.
אממ. בריאות הוא עשה לי צלומים.
ואצלו התאוששתי. עבדתי אצלו.
אני עבדתי אצלם במשק בית וגרתי אצלם. אה. שמורה.
וזאת הייתה ההצלה שלי הראשונה כאן ב.
בפלשתינה דאז. מדינת ישראל של דלהיום.
אחר כך. אה.
התאוששתי קצת. ודיברתי עם.
כבר היו לי חברות שמה. הכרתי וזה.
התחלתי לעבוד בפרדסים. בכל מיני מקומות. איפה שהיה.
עבדתי הרבה זמן. גם שפרצה המלחמה. במועדון חיילים.
אז שמה יכולתי כבר לאכול גם כן.
אז לקחנו חדר עם אחד החברות.
וככה התגלגלנו. לאט לאט.
היה לו קל והיה קשה.
ו. אבל. אה.
ככה היו החיים שלי.
עד שאחר כך אני הכרתי את בעלי והתחתנו ב-49'.
הוא עוד. גם עוד היה חייל.
פשוט. אה. רצינו בית.
גם הוא לא היה לו בית. שיהיה לנו. וזהו.
אלה היו החיים שהתחלנו אותם.
מאוד קשים ובלי. ככה.
אבל. אה. האמת. אה.
עבדתי אחר כך אצל.
אהה. אנשים מאוד מאוד. אה. נחמדים.
קודם כל. הרופא הזה הציל אותי.
זה היה באמת מל. ממש מלאך מהשמיים.
אני לא מ. מזמן. אה.
עשינו כתבה בעיתון של.
אה. היה בעיתון מ.
מעריב. מעמך. שתמונות.
ככה אנחנו הוצאנו דיסק ושל שירה וזה.
אז. אה. צלצלו אליי מהעיתונות. אחד.
המורה נתנה לה את הכתובת שלי.
ושאלה אותי כמה דברים.
אז היא רצתה משהו מ.
מהבית. אם אני זוכרת. נכנס ל.
לראש. האא.
אה. בלדה של יתום. ברומנית.
ואני אמרתי לה את זה ברומנית.
ואחר כך תרגמתי לה בעברית. וזה כתוב בעיתון.
וזה מאוד ככה. עשה לי ש.
באיזה מקום אני תמיד חוזרת ל.
אה. זה שאני. אה.
יתומה הייתי והיה נורא קשה.
את גם. אהה.
חיה את התקופה הזאת. אממ.
באיזשהו מקום תמיד.
הנה את רואה. אה.
זאת אומרת. במפגשים.
ואתם כל הזמן.
אהה. עוסקים בזה.
כן. א. אבל אני עושה.
אבל זה יותר בשנים האחרונות או שתמיד?
יש לנו. עד שלא היה לו עמך אני לא הלכתי ממש לשום.
כאן. אה. בעצם ממש לא. כלום.
אני לא קיבלתי.
בן גוריון. זיכרונו לברכה.
לקח בשבילי את כל הכסף.
והשאיר אותי יתומה עד שנות ה-70.
אני אומרת. השאיר אותי יתומה.
כי באמת נשארתי יתומה. זהו.
ובשנות ה-70 התחלתי.
6'. 7'.
לא זוכרת בדיוק באיזה שנה.
22. אה.
לירות ליום. אה. לחודש.
נו. מה זה 22 ל.
22 לירות?
לירות לחודש.
וזה היה לי נורא קשה.
כי בעלי עבד. ואני באמת עשיתי את הכל בבית ואת הכל.
וזה המון כסף לבנות.
אבל זה. הייתה לי הרגשה. אה.
אני לא מביאה כסף הביתה.
היה לי נורא קשה לחיות את זה.
גרתם ברחובות?
עד היום זה מציק לי.
גרנו ברחובות. אהה.
לא הרבה זמן. איזה שנה או משהו. והשכרנו שמה דירה.
טוב. אז היה לי כסף שעבדתי. כן.
אבל שעברנו לנו פה. אז אני כבר. אה.
שם אני עבדתי. אז היה לי.
אבל. אה. אחרי שהתחתנתי. אני בש. אחר כך.
שאחרי שנתיים ה.
הבת הגדולה נולדה.
לא יכולתי להשאיר אותה למישהו וללכת. אה. לעבוד.
אז עשיתי את הכל בבית.
מה שאת רואה בעיניים שלך. הכל עבודות שלי.
אפילו שמלות כלה לבנות שלי. תפרתי לבד הכל.
מה גרם לך לכתוב את הספר שכתבת?
גרם לי לכתוב את הספר.
שבאמת. אני לא יודעת.
אבל יום אחד הלכנו לבקר מישהו ו. שנפטר.
הלכנו לנחם בעצם.
וישבנו שמה ודיברו. היו מכל מיני מקומות אנשים.
מתיישבת ליש. אה.
לידי איזה אישה והיא אומרת: "אני רואה את המספר שלך.
אבל אני ממש לא מאמינה. זה לא יכול להיות.
‮תגידי. את היית בקומנדו 2 ב-‭Auschwitz‬?"‬
אני אומרת לה: "כן." היא אומרת: "אני לא. ממש לא מאמינה."
אז. אהה. ככה זה התגלגל. והיא.
שהתחילה לשאול אותי. אה. איך.
אה. נראיתי לפני שירדתי מה. מרכבת.
אמרתי: "היו לי 2 צמות.
ורק אותי זרקו.
ואחיות שלי. אף אחד לא.
וככה באמת דחפו. סחב אותי מהצוואר."
"אז אני אומרת לך. אז אני יודעת למה את.
אהה. קומנדו 2 אין לי הסבר. אבל. אה.
זה שנשאר בחיים. אז יש לי." כי
הם פשוט רצו את ה. את השערות שלי.
אז. אה. אמרתי: "וואלה.
אם 2 העצמות שלי הצילו את החיים שלי ואני יכולה.
אה. עכשיו עם המשפחה שלי.
ברוך השם. מפוארת ויפה.
וכולם ילדים טובים. ובאמת. טו טו
אז.
אז. אהה.
אני צריכה לכתוב באמת.
שאנשים ידעו מה עשו לנו.
ואני ניצחתי אותו ובגדול.
ספרי בכמה מילים על המשפחה היום.
המשפחה. ברוך השם.
יש לנו 2 בנות.
יש 8 נכדים ו-4 נינים.
אחד בכיתה ג' כבר ואחד הפיצקל'ה שפה מאחוריי. בת שנה וחצי.
הבת שלי הגדולה היא מורה למחשבים וגם רופאה.
והקטנה מרצה למתמטיקה ומחשבים לרופאים.
וברוך השם. בעלי עבד בקופת חולים בתור אח בתעשייה.
ואני עשיתי את הכל. מה שרק יכול.
מה שהידיים שלך.
אה. חוש. אומרות לך בראש.
הכל אני עשיתי מ-א' ועד ת'.
ועד היום אני משתדלת לעשות שלכולם יהיה טוב.
מסר. אהה. לסיום?
מה. עם מה היית רוצה לסיים? מה היית רוצה.
מה שאני הייתי רוצה.
להעביר?
אני כל כך פוחדת. אני כתבתי גם.
כתבתי מהשואה לתקומה. כתבתי גם אסתר.
אבל זה לא נכנס לספר.
אבל מהשואה לתקומה כן נכנס לספר.
כי אני לא יכולתי לעמוד בכסף. גם אני.
צריך היה ערבים. אז הוצאתי.
שנשמור על המדינה. שיהיו כנים.
שלא רק. ירדפו רק אחרי כסף.
שיראו גם את המדינה ואת האנשים ואת הזולת. ושיהיה.
שתהיה מדינה. כמו שאני רוצה. אני.
לא נראה לי משהו כבר.
אבל לפחות מה שיש. לשמור עליה.
אוקיי. תודה רבה.
וזהו. אבל זה מה שאני אומרת שאני הולכת. אה.
לילדים לבית ספר ולכל מיני מקומות: "תשמרו עולם המדינה.
כי לעולם לא תהיה לנו לא מדינה אחרת."
ואני ככה כותבת כל פעם מאמרים קטנים ו.
אהה. גם כן יש. אממ.
כל מיני דברים. על הבית ועל השירה.
ומצרפת אחר כך כל דבר.
מה שאני כותבת. אוספת את הכל.
קיבלתי המון המון תעודות ומכתבים מראש הממשלה ומ.
מאריק שרון ומכולם.
ומכל. מהרבה חברים.
עם התעודות מהבתי הספר.
זה עושה לי משהו.
אבל בכל זאת. הכל פה.
אה. לא פשוט.
זה אני אקח אצלי.
גם כתבתי מכתב לאמא. גם בספר.
המכתב הוא גם בספר.
שיום אחד אני אחזור אליה.
[כך במקור] אבא שלי.
זיכרונו לברכה. שהוא נשאר. אה.
‮ב-‭Auschwitz‬. באיזה מקום.‬
אני לא יודעת איפה. ואמא שלי.
שישר באותו ערב הלכה השמיימה.
שניהם זיכרונם לברכה.
איך קראו להם?
כן. לאבא שלי קראו עויזר ולאמא שלה זיסו.
[כך במקור] זאת תמונה.
שאנחנו באנו מגרמניה. עלייה ב'.
בדרך ארצה. והיא צולמה באיטליה.
עם כל הקבוצה. עם הקבוצה הזאת.
אני באתי ארצה בשנת 46'.
איפה את בתמונה?
אה. עם העיגול. [כך במקור]
זאת תמונה שאני קיבלתי אותה מעתלית.
שאני נתתי שם עדות על העלייה לנו ארצה. שעלינו בשנת 46'.
[כך במקור] אני ובעלי בשנת.
אה. 49'. שנישאנו.
אם קוראים לבעלך?
בעלי קוראים לו מרדכי ו.
אממ. לי קוראים מרים.
בזמנו קראו לו פרקוביץ' ולי יונגר.
[כך במקור] זה ספר שלי. 2 צמות.
שהחלטתי להוציא אותו לאור. שילמדו מזה משהו.
העיקר לשמור על המדינה.
[כך במקור] טוב.
‮זה ציור שאני ציירתי אותו עוד ב-‭Bergen Belsen‬.‬
שרק יכולתי להחזיק עט. בשביל לא לשכוח.
ו. אממ.
זה. אממ. אורגינל.
לא ממש. כי זה רק בשחזור של
התמונה האורגינלית שהייתה לי בראש.
מה יש בציור הזה?
אהה. מה יש בציור הזה?
אני כבר לא. לא זוכרת באמת.
עם העגלות?
אה. עם העגלות? ס.
הייתי סוסה באותו עגלה וסחבנו [משובש].
כן. [כך במקור] זאת תעודה שקיבלתי אותה. אהה.
אממ. על הספר.
שקיבלתי אותה בשנת.
אה. אני לא זוכרת איזה שנה זה כבר שהלכתי.
בואי תעשי את זה מחדש. תמחקי.
אי אפשר. תמשיכי.
אי אפשר שוב? זאת. זה ספר.
זה תעודה שקיבלתי אותה על הספר שלי מ. אה.
אגודת הסופרים בארץ ישראל.
ואני מודה להם על שהכירו בזה.
בספר שלי גם כן.
כ. כספר ראוי לקבל תעודה.
[כך במקור] אוקיי.
זאת המשפחה שלנו. שלי ושל בעלי.
2 בנות. 8 נכדים.
ואני גאה בהם כי הם נהדרים.
[משובש].
[כך במקור] רגע אחד. שנייה. שנייה. תוציאו.
[כך במקור] כאן יש לנו את הנינים.
עכשיו.
כאן יש לנו את הנינים.
למעלה יש לנו את אופיר.
למטה שחר ומעיין ואת יסמין.
עדותה של מרים (יונגר) פאר ילידת 1928 Slatioara רומניה על קורותיה ב-Slatioara, בגטו Dragomiresti, ב-Auschwitz וב-Bergen Belsen החיים במשפחה דתית ב-Slatioara; כהונת האב בתור חבר מועצה ב-Slatioara; יחס האוכלוסיה הנוצרית; כיבוש Slatioara בידי הצבא ההונגרי ב-1940; גיוס האב לצבא [ההונגרי]; כיבוש Slatioara בידי הצבא הגרמני ב-1944; העברה לבית הכנסת למחרת חג הפסח; העברה לגטו Dragomiresti למחרת; החיים בגטו כולל צפיפות במשך כחודש וחצי; העברה ל-Auschwitz; החיים במחנה כולל עונשים ועבודה בפירוק הקרימטוריום; עבודות מחוץ למחנה; הצלה מסלקציות בידי אישה נוצריה; העברה ברכבת האחרונה ל-Bergen Belsen; החיים במחנה כולל מחלת הטיפוס ומחלת השחפת; שחרור ב-15 באפריל 1945; החלמה; נדודים לארץ ישראל דרך איטליה [בעלייה בלתי ליגלית]; העברה לקפריסין; עליה חוזרת לישראל; החיים בישראל.
LOADING MORE ITEMS....
details.fullDetails.itemId
8068043
details.fullDetails.firstName
מרים
details.fullDetails.lastName
פאר
details.fullDetails.maidenName
Junger
יונגר
details.fullDetails.dob
1928
details.fullDetails.pob
Slatioara, רומניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
04/08/09
details.fullDetails.latestDate
04/08/09
details.fullDetails.submitter
פאר יונגר מרים
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer