Yad Vashem logo

עדותה של סימה (ויכסלבאום) שמואלביץ ילידת 1924 Beuthen גרמניה על קורותיה ב-Beuthen, בגטו Chrzanow, ב-Sosnowiec Dulag, ב-Arnau ועוד

Testimony
היום יום שלישי. 18 בחודש אוגוסט שנת 2009.
כ"ח בחודש אב. תשס"ט.
אני דליה מעוז. מראיינת את גברת סימה שמואלביץ.
‮שנולדה בעיר ‭Beuthen‬ שבגרמניה בשנת 1924.‬
הריאיון מטעם יד ושם.
ומתקיים בביתה של גברת שמואלביץ.
בוקר טוב לך גברת שמואלביץ.
ותודה שהסכמת להיפגש איתנו.
תודה גם לכם.
אנחנו נפתח את הפגישה בינינו.
בבקשה ממך לספר על בית ההורים.
כל מה שאת זוכרת על בית אבא.
אני נולדתי בבי. ל.
בבית מאוד דתי. חם ופתוח.
בבית שלנו היינו 2 אחים ו-2 אחיות.
אה. חוץ מזה גרו בבית שלנו.
סבא. זאת אומרת. אח חורג של אמא שלי.
ודוד. בעל של אחות של אמא שלי.
שהוא רק במשך השבוע.
עם הבת. בת הגדולה כבר. היה אצלנו.
היה לו כנראה מח.
משפחה גדולה. והפרנסה בכשאנוב.
כי בעיקרון הוא גר בכשאנוב.
והפרנסה לא הייתה מספקת.
אז הוא גם ש.
‮ב- ‭Beuthen‬ פתח לו משהו.‬
אני הייתי מדי קטנה.
כדי לדעת בדיוק מה.
במה אז היה מדובר.
אבל. אה. כדי להרוויח עוד קצת לפרנסה.
לכל שבת הוא נסע הביתה.
אבל הבת נשארה אצלנו.
‮חוץ מזה גרו ב- ‭Beuthen‬ עוד אחות של אמא שלי.‬
גדולה יותר. היא הייתה קטנה מאח אחד.
מ. ומאבא הש.
אהה. חורג.
היו עוד 4 ילדים.
2 מהם בנים יצאו לאמריקה. ו-2 גרו בברלין.
התחתנו עם 2 אחיות.
עם 2 אחים. וגרו בברלין.
‮והדודה. אה. האחות שגרה ב- ‭Beuthen‬.‬
הייתה כנראה ק. עשירה.
גרה בסביבה יותר עשירה.
ו. אבל היה קשר מאוד חם והדוק איתם. עם האחיות.
ועוד אחות אחת שהיא.
‮היה לה ביזנס ב- ‭Beuthen‬.‬
ולשבת נסעה. אה. לכשאנוב. והבת נשארה.
ושבת כולם היו אצלנו.
כשאנוב זה היה מעבר לגבול?
זב. כשאנוב היה.
אפשר לעב. היה צריך לעבור את הגבול.
אבל זה לא היה רחוק.
היה להם פספורט. והיה להם אפשרות כנראה לעבור את הגבול.
אולי נזכיר כאן את השמות של בני המשפחה.
של אבא. אמא. ושל האחים ואחיות שלך.
אה. לאמא קראו רחל. לאבא יחזקאל.
לאח הגדול קראו מרקוס.
אנחנו קראנו לו מוטי. אבל נכתב מרקוס.
הבן השני היה בנימין.
אחר כך אני.
ואחר כך אחות קטנה.
ששמה?
רחל. אה. לא.
לא.
ריבצ'ו. סליחה.
כי רחל זה האמא.
כן. כן. נו. את רואה?
מבלבלים כבר.
נו קורה. לא קרה כלום.
במה אבא עסק?
היה לה. לו. היה לנו.
לו בעצם. אהה.
איך לבטא את זה?
פירות. ו.
ו [משובש] (גרמנית) בגרמנית אמרו. פירות מה.
תוצרת ד.
דרום. כן?
כן. מהדרום.
כן. גם מ.
אה. ארץ ישראל באו.
ב.
אז מפלס.
כן? הבאתם כן?
כן. אה. באו. פירות.
היה לו. זה לא היה חנות.
זה היה מחסן גדול.
במרתף שמה זה נשמר קר. אז. אה. זהו.
במרתף של הבית?
ו.
או מרתף.
ל. לא. לא של הבית.
זה היה לחוד קצ. לא רחוק מהבית.
והוא בדרך כלל היה בדרכים.
וצלצל. אם היה משהו דחוף לשלוח.
צלצל הבית. היה פועל ש.
ואמא שלחה עם הפועל את הדברים לאן שהוא ביקש.
היה לכם טלפון בבית?
אממ?
היה טלפון בבית?
היה טלפון בבית. כן.
את המספר אני לא זוכרת.
הייתי בכל זאת עוד קטנה מדי. כי ד.
אז לא היה כל כך מפורסם כמו היום.
א. אז המצב הכלכלי היה סביר?
היה סביר. לא היינו עשירים אבל היה סביר. היה בסדר.
הסבי.
היה לכולם. בשבת אבא עוד הביא מבית מדרש.
היה מאוד דתי. ומאוד החזיק מצדקה.
ותמיד היו. היה בית מלא.
גם ל. לדוד קראו לו משה.
באו להתייעץ. גם עם אבא שלי.
הוא היה בן אדם מיוחד. אבא שלי.
לא רק אהבתי. רק הערצתי אותו מאוד מאוד.
למה הערצת אותו?
בגלל שהתכונות ה. ה.
אה. כ. מה זה. היה פתוח.
אומרים ביידיש פתגם כזה.
הוא היה בשביל האנשים וה.
ובשביל אלוהים. [משובש] (יידיש).
כן.
ככה ההי. אה. נהגו להגיד.
ובאו הרבה אנשים להתייעץ איתו.
הוא גם אסף. אהה. כ. אה.
כסף. הוריק קופות כדי לשלוח ל.
לצדקה.
ישראל.
לארץ ישראל?
היה כו. כאן.
אה. בצפת. לצפת בדרך כלל הוא שלח את זה.
היה לנו בבית עוד עוזרת שהיא ישנה אצלנו.
נוצרייה?
נוצרייה. כן.
וגם. אה.
מטפלת לילדים. למה אמא הייתה עסוקה.
אמא הייתה עסוקה בעסק? או הייתה.
בעסק.
עסוקה בדברים אחרים?
כן. היא קפצה כל פעם לבית.
למה הבית לא היה כל כך נוח כמו היום וקל.
עשו לוקשן ל.
לאטריות לבד. וחלות לבד.
ואמא לפעמים הלחם. אה.
לא היה כל כך. אה.
עשתה לחם לבד לפעמים.
וכולם אמרו: "אוי.
מתי עשית את זה?" לא הבינו.
ואבא עם זקן ועם פאות.
יהודי בגרמנ. עזר לי לתקן את האופניים.
ולימד אותי איך לעשות את זה.
לימת. לימד אותי איך להשתמש במכונת תפירה.
ו. ועשינו הרבה הרבה עבודות יד.
ו. והיה תמיד בית מלא אצלנו.
מ. מחם.
צפוף קצת וחם. אבל.
החברים. החברים או האנשים שבאו להתארח היו רק יהודים?
או היו לכם גם קשרים עם.
אה. אנשים מ.
אה.
מהעבודה שלו?
להתארח. באו בדרך כלל יהודים.
אבל לאבא היה יחס טוב מאוד גם עם הגויים.
למשל היה ב. נו. איך זה?
ארגון הסוחרים. זה היה נוצרים.
כן.
הכל יחד. מאוד העריצו אותו שמה.
היה מאוד מאוד מקובל על. באמת.
הבית שה.
עד. עד.
כן. סליחה.
כן.
הבית שאתם גרתם בו היה בסביבה יהודית?
הבעל הבית היה יהודי.
אבל השכונה כולה?
ה. השכונה.
את. לא. לא היה.
כל ה. היה בית עם 16 דיירים.
חצר די גדולה. וכולם גויים.
‮מעלינו אפילו ‭SA‬ גר.‬
איך היו באמת הקשרים שלכם.
אה.
עם הגויים האלה?
ב. ל. אנחנו ילדים.
שיחקנו בחצר כולם יחד. והיה הכל בסדר.
התחיל כבר. אה.
אבל לפני שהתחיל. כשהיה עו. כשהימים.
לפני ש. לפני.
עוד היו רגילים. ימים נורמלים.
בטח שלפני שהתחיל. אהה.
זה היה תקופה עד ל.
עד שהיטלר עלה לשלטון.
אחר כך הכל הש.
לא. אחר כך אנחנו מתחילים. זאת תקופה אחרת.
אבל. אבל עד אז היחסים היו כמו בין כל בני האדם?
היו נהדרים. למשל.
‮אשתו של ה-‭SA‬. אהה.‬
עם יחסים נהדרים עם אמא שלי.
תמיד באה להתייעץ. לדבר איתה.
הוא לא התייחס. אבל לא עשה רע לנו.
בחצר שלנו בנו כל סוכות. סוכה גדולה.
ובאו המון אנשים להתארח.
שלא היה להם איפה ל. לבנות.
לבנות.
את הסוכה. אנחנו בנות לא יכולנו להיכנס בכלל. להפך.
שהיה אסור או שלא היה מקום?
לא היה מקום. כל כך הרבה.
וגם במטבח כ.
כמעט שלא יכ. ניגשנו ככה.
במטבח כל אחד עמדה.
ובשביל הבעל והבנים היא סידרה את האוכל. כן?
ואנחנו עזרנו ל.
זה היה לרדת מדרגות.
עזרנו להביא. להגיש לב. לסוכה.
לשבתות אבא היה חוזר הביתה?
מה?
לשבתות אבא חזר הביתה?
אב. אבא כל יום ח. חזר הביתה.
כל יום הוא חזר?
אבא לא היה ב. אה.
כן. רק בדרכים.
הא. רק בנסיעות?
לקבל. אה.
סחורה?
אצ. כן. כדי. אה.
‮את יכולה לספר בכמה מילים על העיר? על ‭Beuthen‬?‬
הייתי גם כן קצת קפ. עוד קטנה.
‮אני לא הגעתי הרבה מ-‭Beuthen‬.‬
‮זה היה ‭Beuthen‬ הישנה.‬
זה. הקומפלקס היהודי היה במקום הכל מרוכז כמעט.
ל-3 רחובות ככה בערך.
היה בית כנסת רפורמי.
שהבימה הג. אה.
הזכירה לי את זה הרבה.
אחר כך היה בבית.
על יד זה היה בית ס. בית כנסת אורתודוקסי.
ובמרתף היה בית מדרש.
שמה היו ה. מאוד דתיים וחסידים.
והבניין של הקהילה היה בניין גדול של 3 קומות.
למטה. במרתף היה אולם של מכבי.
אולם התעמלות של מכבי.
קומה ראשונה היו חדרים קטנים בשביל התנועות נוער.
זה היה עוד לפני היטלר.
כן. זה ברור.
וב. ו.
ולמעלה היו משרדים כל מיני.
והיה לנו. וזה מזל גדול.
היה לנו בית ספר עממי יהודי.
זה היה מזל גדול בשבילנו.
למה?
למה שהיטלר עלה לשלטון.
היה צרות צרורות לילדים בבתי ספר.
את הלכת לבית ספר היהודי?
יא. כן.
וכמה שנ.
היו מורים יהודים. רובם. רובם.
כמה שנים את למדת?
אני. עד שגירשו אותנו בעצם.
אני גמרתי בית ספר עממי.
אז כבר היטלר עלה לשלטון.
אז הקהילה היהודית. לא.
אסור היה ללכת לתיכון ליהודים.
אז היא באה. עשתה בית. בית קהילה.
קראו לזה [משובש] (גרמנית). לבנות.
לבנות על הבית ספר הרגיל. שימשיכו ללמוד.
אבל זה לא לקח הרבה זמן.
אצלנו. הבית ספר התחיל באביב. פסח.
כן.
אוסטר. לא בספטמבר כמו שכאן.
כמו מ.
אז. אהה.
בעצם אני הלכתי א.
אה. אולי חצי שנה.
עד שליל הבדולח.
הלכתי ל [משובש] (גרמנית).
גם שם היו רק מורים יהודים? וגם.
רק יהודים.
רק יהודים?
זה היה רק י.
זה היה בבית קהילה יהודית.
במה את שיחקת בילדותך. את זוכרת אולי?
שיחקתי מעט מאוד.
בדרך כלל בחצר שלנו.
שעוד היה סדיר. אז שיחקנו כדור.
מחבואים. כל מיני כאלה.
עם ה. אה.
עם הנוצרים. עם הב. אה.
עם הילדים.
ילדים הנוצרים. ואחר כך.
אה. הלכתי לתנועה. והייתי אז.
לאיזה תנועה את הלכת?
ברית חלוצים דתיים. קראו לזה.
ז. זה הייתה תנועה עם.
אה. עם. אה. כוו. כיוון לעלייה?
בטח. איזו שאלה?
גם אבא שלי מאוד רצה להגיע ארצה.
הוא למד. אה. אגרונום.
הוא קיבל. אה.
תעודה?
אה. תעודה ש. כאגרונום.
מה עשיתם בתנועה?
שרנו. ק.
קודם כל קבלות שבת.
שרנו. דיברנו. היה סרט מאוד מעניין.
[משובש] (גרמנית). הארץ הנפתח. ה.
נכספת. לא?
היג. אה. אני לא.
לא יודעת טוב ל. לתרגם את זה.
אה. כל מיני דברים ש.
אה. נוער רוצה. כן?
זה היה ביחד בנים ובנות?
לא. היינו רק בנות.
ובבית הספ?
הב. הבנים היה להם לחוד. פעילות לחוד.
כן. והיינו במכבי. עשינו התעמלות באולם פעמיים בשבוע.
בבית ספר הלימודים היו בנים ובנות לחוד?
או אתם למדתם יחד?
בבית ספר היינו עם בנים ובנות יחד. רק בתנועה.
היינו גם בקבוצות קטנות.
לא כמו נהוג כאן בדרך כלל. או היו מעט.
טוב היו מעט ילדים. אולי בגלל זה?
אממ?
אולי היו מעט ילדים בכל קבוצת גיל. כי.
כן.
היו 2 כיתות מאותו. באותו גיל?
טוב. הי. היה גם נוער שלא היה דתי.
ושהוא לא בא לתנועה. כן?
לא. אבל בבית הספר.
הא. בבית ספר היינו כיתות רגילות. מלאות. מלאות.
כן?
לפעמים אפילו 2 כיתות.
היה קהילה גדולה. היה הרבה.
לחגים לא היה באף בית כנסת מקום.
גם ברפורמים היה מלא.
וגם בכל. בש.
3 בתי כנסת היה פה.
כן. מאחורה גם היה המקווה ואמבטיות.
זה. זה היה קומפלקס ענק של.
אהה. הקהילה היהודית.
כן. את גם מתארת חיים של עזרה הדדית.
שאנשים שאבא שלך הביא את היהודים.
הרבה הרבה עזרו. כן. כן. כן.
מבית המדרש לארוחות ביום שישי בערב.
יום שישי בערב חוץ מהיינו אנחנו ו-2 בנות דודו.
דודות. אבא תמיד הביא אורח או 2 הביתה ש.
לשבת?
לש. ל. לשבת. כן.
לערב שבת ולשבת. כן.
עיתון היה בבית?
לא זוכרת.
לא זוכרת.
היה. היו. הלכו לס.
לקולנוע או לתיאטרון? אתם הלכתם?
מעט מאוד. מעט מאוד.
אני זוכרת שהייתי בספרייה.
אהבתי מאוד ללכת למוזיאון.
עד שכבר לא נתנו לנו להיכנס.
ועד שגם לא היה בית ספרייה ה. של העיר.
לא היו כבר ספרים.
אה. מה לקחת לקרוא.
למה. בינתיים שהיטלר עלה.
שרפו הרי את ה.
לפני שהיטלר עלה לשלטון.
את זוכרת איזשהם שינויים בחיים שלכם?
אממ?
לפני שהיטלר עלה לשלטון.
היו כבר שינויים בחיים שלכם?
קצ.
לפני העלייה?
אה. כ. אה. תראי.
היה כבר קצת. קצת רעש. לפני הבחירות.
‮הרי ה-‭S.S‬ התחילה.‬
‮‭SA‬ סליחה. אז עוד היה ‭SA‬.‬
הי. התחילה כבר. אה.
לצעוד ברחובות. לעשות רעש.
ו. אבל זה לא היה משמעותי.
לא האמינו שהיטלר י.
אה. יצליח להגיע לשלטון.
וזהו. זה היה. חיים היה בכל זאת עוד מלא וחם.
וכולם היינו משפחה גדולה.
והבית תמיד היה מלא אנשים. ו.
ואז באו הבחירות?
ואז באו. והיטלר עלה לשלטון.
והדבר הראשון זה היה פוגרום.
הייתי בת 9 אז. ואבא הצליח לברוח.
השאיר את הפ. חנות.
את המחסן שמה. את החנות. פתוח וברח.
והגיע הביתה מלא דם.
ואני נבהלתי נורא נורא.
אני עוד היום יש לי סיוטים מ. מה. זהו.
אז זה השפיע נורא רע.
הם באו ונכנס.
אבל או. זרקו את כל הסחורות. אה.
התנפלו על החנויות הל.
אליגנטיות יותר. אה.
ה. זרקו את הסחורה. עשו שמות. המון.
אהה. יהודים נ.
נהרגו ב. ב.
פומ. ממש פוגרום היה.
זה היה כניסה של היטלר לשלטון.
יום ראשון. כמה ימים נסא.
נשארנו ב. בבית. פחדנו לצאת.
אחר כך זה נרגע.
נו. אז התחילו כל מיני.
אבא. אב. סליחה. רגע.
כשאבא בא הביתה. את היית ילדה קטנה.
אבל היו אחים יותר גדולים בבית.
גם.
אבא סיפר? דיברו על מה שקורה?
לא. לא דיברו על זה הרבה. רק.
אז מה אבא הסביר כשהוא בא הביתה?
אממ?
מה אבא הסביר כשהוא בא הביתה ככה. את זוכרת?
הוא. הוא. אה.
מה הוא אמר? מה קרה?
ר. ראינו. זה לא דברים שהיה צריך להסביר.
ראינו הרי את זה. ראינו.
איך ראיתם? איפה אתם הייתם כשזה קרה?
אני הייתי בכניסה של הבית. בדיוק אבא בד.
רץ. ולקח אותי ביד והכניס אותי לבית.
וקודם כל התחלנו לטפל בו. כן?
זה לא היה נורא הפציעות.
אבל. אה. בכל זאת נבהלתי. ו.
מה. מה ראית?
וסיפר שנורא אסור לצאת לרחוב.
שאל על כל אחד אם הוא בבית.
אם הכל בסדר. וזהו.
אבל לא נגעו לו בזקן ובפאות?
לא. לא. סתם הרביצו.
זרקו את הסחורות לרחוב ו.
ז. ז.
זה לא רק אצלו.
זה כל. אצל כל ה.
לא. ס. כן. זה היה כללי.
כן. אחר כך זה נרגע.
והתחילו כל מיני. אה.
הגבלות?
אממ?
גזירות?
כל מיני גזירות.
מה היה?
קודם כל היו שלטים.
לכלבים ויהודים אסור הכניסה.
לפני החנויות היפות הגדולות של היהודים. צ.
מ-2 הצדדים עמדו אס. אה.
‮אנשי ‭SA‬. ולא נתנו לאנשים להיכנס.‬
ומישהו העיז בכל זאת להיכנס.
אז. אה. שמו לו. אה.
שלט [משובש] (גרמנית).
אני. את מבינה את זה?
אני חזיר. אני קונה. קניתי אצל היהודים.
כן.
ו. אה.
על החנויות. אה.
הקטנות יותר. [משובש] (גרמנית).
אה. כל מיני דברים.
‮נו. ומובן שה-‭SA‬ צעדה‬
ושרה את השירים [משובש] (גרמנית).
כל מיני דברים כאלה.
אז קודם כל אסור היה ל. להגיע למוזיאון.
אחר כך לא ל. לספרייה.
ולא לפארק ול.
כמה רחובות שאסור היה.
ו.
מה עם הלימודים?
הלימודים. אה.
היו ברחובות כאלה שיכולנו לעבור. לפעמים בפחד.
הלכנו מרוכז יותר. ולמדנו.
זה היה בית ספר יהודי. אז למדנו.
הלכנו לבית ספר ולמדנו.
ואחר כך היו העוזרות צריכות לבוא. ל. לעזוב.
היא הלכה העוזרת שלכם?
אממ?
העוזרת שלכם הלכה?
הם בכו שהיו מוכרחים לעזוב.
ו. והיה 2 אנשים פחות בבית.
הדוד. ו-2 הדודים ודודות שבאו מכשאנוב.
עוד באו. לא תמיד.
עוד בפחד. בסוף הם נשארו. בכלל לא באו.
והדודה ש. שקראו לה הלה.
דודה הלה. אז היא עברה מעבר לגבול.
כנראה ב. בל.
לעיירה קטנה. קראו לה שרלי.
ממש יכלה ב. ב.
‮מ-‭Beuthen‬ ברגל ללכת אליה. הלכנו כמה פעמים.‬
היה גבול רק מין.
אה. עץ כזה. וש.
ו-2. מצד אחד פולני.
מצד אחד גרמני.
שנתנו לעבור את הגבול.
אבל היא עזבה. כנראה קרוב.
שהיא הייתה המפרנסת במשפחה.
אז היא כנראה יכלה עוד עם מ.
ביחסים עם כמה אנשים להיות ומשהו להרוויח.
חוץ מזה פתחה. כמו כאן היה בהתחלה בארץ.
כאלה של תנובה. שיכלו ל.
אה. חלבי. מ.
אה. ארוחה לאכול.
כן. תנובה. קראו לזה תנובה.
כן. כן. כ. כזה תנובה.
היה לה בדרך ואנשים באו. למה הכל לק.
בפרט מי שה. החזיק כשר.
היה לו קשה מאוד להגיע לאוכל. כן?
בשר כשר בכלל לא היה כבר.
היה איסור.
היה.
היה איסור על שחיטה.
כן. ו.
היה מותר לצאת מהבית מתי שרציתם?
או שהיו שעות שאתם הייתם צריכים.
לא. יכולנו לצאת עוד.
אבל לא העזנו בערב ללכת.
היה פחד. היה פחד מאוד.
הם המשיכו להשתולל ברחובות?
או אחרי הפוגרום היה כבר שקט?
אה. הנוער היה ברחובות כל הזמן.
היו צריכים. אהה. להיזהר.
ח. חשבנו פעמיים אם צריך ללכת.
אם כן ללכת או לא ללכת.
אבא חזר לעבודה?
אבא חזר. כן.
באיגוד הסוחרים ה. היה אסור.
הם גם כן נורא הצטערו שהוא צריך לעזוב.
לא רק הוא ה.
הוציאו את כל הסוחרים היהודים מהארגון.
נכון. ו. נו.
וכל מיני שזה כבר לא היה שייך.
לי. אני אישית. ראיתי רק ש.
את כל האנשים שפתאום לא בבית.
הבית נהיה ריק. שקט.
זה היה אחר. זה.
זה. ז. זהו. כן.
עוד. אה. ששרפו את הספרים.
זה היה משהו נורא בשבילנו.
אז תספרי לי בבקשה על זה.
זהו. פשוט הוריקו מ.
בכל פינה איפה שהיו ספרים של סופרים יהודים או דברים.
אז עשו ערימות.
את ראית?
בטח שראיתי. אני עוד יכלתי ללכת.
כילדה לא כל כך.
אה. שמו לב. כן?
אני עוד קצת הסתובבתי ברחובות.
תספ.
את. אה.
תחשבי ש.
את הדגל אגב. את הדגל הכחול לבן עם מגן דוד.
היה מותר לנו ל.
אה. להניף. או הסמל היהודי.
נשאר.
אה. נש. יכלנו אפילו ללכת לטיול עם הזה.
והלכתם?
קצת עוד הלכנו. כן.
עם התנועה עוד קצת הלכנו.
ז. אה.
היה לא נעים ב.
איך שלא אגיד.
זה היה יות.
יו. לא נעים.
זה אני יכולה להבין את זה.
אני רק מבקשת שתחשבי שאני לא יודעת שום דבר.
ותספרי לי את החוויה שלך משריפת הספרים.
אוי זה היה. אני נורא אהבתי ספרים.
כילדה שהיה אצלנו בבית צפוף מאוד.
אז היה עץ ערמון בחצר.
וכשלא יפריעו לה. אני לפעמים ע.
כילדה. עליתי על העץ.
כדי לקרוא שלא יפריעו לי.
זה היה נורא. לראות את הערימות ספרים ו.
מה ראית? מה ראית?
תספרי מה ראית?
ראיתי איך שמכל מיני ע. עברים הביאו ספרים.
מי הביא?
ילדים. אה. אנשים במדים.
‮‭S.S. SA‬. כבר היה ‭S.S‬ גם כן כבר.‬
אני לא יודעת מתי זה הו. ככה הופיע.
‮אבל. אה. כבר היה ‭S.S‬ גם כן.‬
זה.
ואגב. כבר היה בוכנוואלד ודכאו. בשביל. אה.
אסירים פלי. פוליטים?
לא רק יהודים. קומוניסטים ויהודים.
פוליטים?
כן. ש. אה.
אבא. אני שמעתי את זה.
זה לא היה בשביל האוזניים.
אבל היה. היו לי אוזניים.
שמעתי שיש לו. הוא רצה נורא לעזוב.
אז דיבר עם אמא.
שיש לו כסף רק לסרטיפיקט אחד. מה לעשות?
שהוא לבד ייסע. ישאיר את אמא איתנו?
אגב. גם ה-2 האחים שלי עזבו את הבית.
את רואה. כמעט בכל הלהט אני שכחתי.
היה על יד ברלין חווה כמו קיבוץ. שקראו לזה שטקלסטוב.
ובדיוק כך היה. על יד פולדה. גרינסוב.
גרינס הוא לקח נוער אחרי המלחמה בחזרה.
אז האח הגדול הלך לשטקלסטוב.
שלח אותו לשטקלסטוב.
ואת בנימין.
זאת הייתה חווה.
את האח השני חשב שאולי הוא יצליח מהישיבה בפרנקפורט.
יצליח ל. להגיע ל.
בכל זאת עם עליית נוער. לארץ.
אז היינו רק 2 בנות בבית.
אז הבן הלך באמת לפרנקפורט?
אממ?
הבן הל. נסע לפנקפורט?
כן. בנימין הלך לקר. פרנקפורט. לישיבה.
ומו. אה. מוטי. מרקוס.
מוטי. הוא הלך לשטקלסטוב. אז.
ו. והיה דיון. אבא דיבר עם
אמא בעניין הסרטיפיקט. מה לעשות.
מה לעשות? אז אמא לא רצתה להישאר לבד.
למה זה היה מאוד מאוחר.
הוא לא יס. היה יכול להספיק.
אה. אני לא יודעת אם אנ.
זה נכון מה שאני אומרת.
לא ידעו אז כמה זמן עוד זה יחזיק מעמד.
כל אחד חשב שכמה שמהר יותר זה ייגמר. נכון?
עוד לא ידעו על המלחמה אפילו.
זה רק התחיל. היה רק חשד לגרמ. היה.
לא האמינו שזה יחזיק מעמד.
כן. אממ?
לא האמינו שזה יחזיק מעמד. שזה.
היו.
חשבו שזה ייגמר.
כאלה שכן. האלה לא.
נו. פוליטיקה אני ודאי לא.
אה. אה. יכלתי.
אה. לעקוב אחרי פוליטיקה.
איפה אספו את כל הספרים האלה שאת אמרת שהוציאו מהבתים?
מהבתים גם. מבתים או רק מספריות?
מה. מבתים גם. מבתים גם.
ומה. קודם כל מהספרייה.
והספרייה הייתה בסביבה שמה.
‮ב-‭Beuthen‬ היה איש. עיר כמו ירושלים.‬
עיר עתיקה ועיר. אה. חדשה.
כן.
ובכל הדברים האלו עם המוזיאון והספרייה.
אולי היה שמה גם.
אבל היו בעיר העתיקה.
בסביבה של ה. שאנחנו גרנו.
גרנו לא רחוק מהבית כנסת. מ.
אז. אה. מכל העברים הז.
אני לא יודעת בדיוק מאיפה הם סחבו את זה.
בכל מקום. איפה שהיה מקום שאפשר היה ל.
להדליק מדורה. עשו מדורה עם ספרים.
הייתה.
ואיך זרקו את הספרים.
איך. זה היה משהו איום ונורא לראות.
איפה אתם הייתם? את היית בבית? את הסתובבת ברחוב.
אני הייתי ברחוב עם אח שלי.
הוא היה כזה שובב.
ו. וידע קצת להילחם אם מישהו התנפל עליו.
אז א. אנחנו שנינו היינו ברחוב והר. הסתכלנו על זה.
אבל ההורים היו בבית.
לא העיזו לרדת.
אבא ודאי שלא.
בגלל החזות היהודית?
כן.
אבל הייתה הוראה להוציא את הספרים רק ממקומות ציבוריים.
לא מבתים פרטיים?
אה. הביאו גם מבתים פרטיים.
הרי היה בתקופה הזו לפני היטלר.
היה. היו הרבה סופרים יהודים.
ה. ומאוד מוכרים.
גם התיאטרון היה על רמה.
הרי זה היה בשנת.
שנים לפני היטלר.
היה הרי ה.
התרבות ממש ברמה בגרמניה.
אף אחד לא היה מאמין שדבר כזה יכול.
דווקא בברלין. גרמניה.
הדודה בברלין באה מאוד מוקדם לארץ.
היא נסעה בחשמלית ואמרה לה:
" [משובש] (גרמנית)." אז היא אמרה.
הייתה מאוד אלגנטית. אמרה: "לי אפשר להגיד שאני מסריחה?
אין לי כאן מה לחפש."
באה ארצה. והיא הצליחה עוד ברגע האחרון לאחות לשלוח.
זאת אומרת. זה היה אח.
2 אחים ו-2 אח.
אחיות ש. אה. זוגות.
לשלוח להם סרטיפיקט.
זה היה ממש ממש ברגע האחרון. אחרי ליל הבדולח.
הדוד קיבל את הסרטיפיקט ב.
שגירשו בליל הבדולח לגבול.
אז הוא היה כבר שמה במחנה.
קראו לזה [משובש]. את המחנה הזה.
והדודה עם 2 ילדים הייתה בברלין.
וקיבלה את זה שמה.
ואח ש. אח בנימין מפרנקפורט. בזמ.
בליל הבדולח. כנראה חיסלו גם את הישיבה.
אז הוא היה בדרך הביתה ועצר אצל הדודה.
והצליח עוד לעזור לה.
להביא אותה עם היל. ב.
ילדים לרכבת. שהיא תוכל. תוכל להגיע ארצה.
ככה הם 2 המשפחות ניצלו. ו.
ואח שלך חזר הביתה?
הוא חזר. הוא בא לכשאנוב. ואנחנו כבר אז היינו.
אתם הייתם כבר בכשאנוב?
כן. כן. כן. אז היינו בליל הבדולח נ.
וגם אנחנו. אה.
הי. גורשנו לכשאנוב.
אז. אה. את יכולה לספר על האירוע?
אממ?
את יכולה לספר על ליל הבדולח?
לפני כן עוד היה.
בלילה אחד שבנ.
הבנים כבר לא היו בבית. רק.
אה. אני הגדולה. הייתי בת 13 אז.
שנה לפני ליל. ליל הבדולח.
‮אז בלילה בא ‭S.S‬.‬
גסטפו. לבית שלנו.
לקחו את אבא ואמא.
סת. ואנחנו 2 ילד. בנות נשארנו לבד.
מה הם אמרו כשהם באו?
שום דבר. לקחו אותם וגמרנו. מגפו.
מגפיים.
זה בראש שלי בלי הפסקה כמעט.
רק אותם לקחו?
או לקחו עוד אנשים?
אה.
בבניין היו עוד משפחות יהודיות.
לא. לא. רק.
רק את אבא ואמא. לא אמרו כלום.
אני רצתי תכף.
אני הגדולה. רצתי תכף לחברים.
והם ארגנו משהו כדי להביא את אבא הביתה.
מה? מי? אני לא יכלתי להגיד ולא הת.
לא. לא הייתי בעניינים.
רק אחרי 3-4 ימים.
אבא הגיע הביתה. אמא לא.
קודם כל. אז כבר לקחו למחנות.
אז נורא פחדנו על אבא שייקחו אותו למחנות.
או הם שעבדה. עבדו.
כדי להוציא אותו מהידיים של הגסטפו.
והצליחו להביא את אבא הביתה.
אחרי שבוע. אמא לא ידעה.
היא קיבלה. עורך דין עבד על זה.
שהיא קיבלה חופש מבית הסוהר ל.
להסתכל מה הילדים. 2 הבנות עושים.
היא באה הביתה ולא הכרנו אותה.
כל כך ירודה. שיער שיבה לגמרי.
היה לה. הלכה עם השיער שחור. ולגמרי שיבה היה.
אז היא באה הביתה.
והיו עוד אז כנראה בכל זאת כמה גרמנים שלא הידב.
אז השוטר שהב.
הב. אה. וילה.
ליווה אותה.
ליווה אותה. הוא אמר לה שהיא תלך קדימה.
שלא יראו שהוא הולך אי. איתה.
זה היה אז פשע להיות ב. בבית הסוהר.
ורק אז נודע לה שאבא השתחרר.
ל. למה את רצת לבית של החברים האלה?
את ידעת שהם יכולים לעזור?
הייתה לכם איזה. אה.
התכוננתם למשהו? ידעתם שהולך לקרות.
היה עורך דין שהוא התעסק עם ה.
החשבונות של העסק. גם יהודי.
בעצם. אה. גם רופאים ועורכי דין.
אסור היה להם לטפל בגויים.
לקוחות י. כן.
רק ביהודים. אסור להם אפילו ל. אה.
היה להם אפילו אסור.
לקחו להם את השם עורך דין או הרפו. או רופא.
הם הרו. היו מרפאים או.
או רופאים.
או עוזרים ל.
עוז. לא יודעת איך בדיוק. אה. [משובש] (גרמנית).
זה. זה מילים שזה לא היה ה.
זה שפה חדשה היה אז בכלל.
כל יום. אה. צצו כאלה מילים חדשים בגרמנית.
אני אומרת. זה לא היה הגרמנית של בגט.
ולא גרמנית שלמדנו בבית ספר אפילו.
היו להם רק ל.
אפשר לטפל ביהודים בכל מיני דברים קטנים.
אז כנראה בכל זאת היה איזשהו בושה.
אני הייתי בת 13. מה יכלתי לדעת?
לא. אבל אני שואלת. כי את רצת למקום
מסוים לבקש עזרה. זה לא שאת סתם.
חברים.
לסתם חברים.
הלכתי לחברים.
וחברים. כנראה היה גם חברים.
היו חברים אחרים?
כן. כן. היה.
זאת אומרת. את במקרה רק הלכת לחברים האלה?
הי. היו כבר רגילים.
זה לא היה המקרה הראשון.
אז זה מה שאני שואלת.
כן.
כי כבר הימים היו ימים קשים.
כן.
אם הייתה איזושהי התארגנות שמה יהיה אם יקרה או מה?
כנראה. כנראה בכל זאת.
הינה א. אחי בשטקלסטוב.
אז נודע להם ערב לפני כן שמישהו.
אולי גם מגרמני. אני לא יודעת בדיוק.
שר. הם נו. אה.
עומדים להיכנס להכשרה שמה על יד ברלין.
ולהו. אה. ולקחת את. את הכל.
אז מה הם עשו? הם פיזרו את הח.
חברים?
חי. את החי חופשי.
כן.
ב. באדמה שמה.
ואת החברים בין משפחות בברלין.
לכל. לכל משפחה בן אחד.
באיזושהו צורה. איפה שיודעים שאפשר.
ל. ל.
ששמה אין. הרי עוד גרו בין גויים.
שיש גויים שהם שותקים עוד.
שהם עוד לא 100% מכורים להיטלר.
ואיפה. איך שיכלו. שמה שלחו אותם.
אז האח הזה הגיע לאירלנד. לא לארץ.
טוב. לא יכלו להגיע לארץ.
לא יכלו להגיע לארץ.
הגויים לא נתנו להיכנס.
אז גם באיר.
הקהילות כנראה כולם עבדו באיזשהו צורה יחד.
‮אז גם באירלנד קנו ‭farm‬.‬
ושמה אספו את. אה.
עשו חווה חדשה.
אספו את. אה. הנוער. שיכלו להציל מגרמניה.
העיקר לצאת מגרמניה.
שאת אומרת שעוד היו גרמנים שהיו הגונים.
שעוד לא היו מכורים להיטלר.
אז זה מביא אותי לשאול.
מה עם השכן שלכם?
‮האיש ה-‭SA‬. מה קרה איתו?‬
הוא. הוא ש. ש. הוא שתק.
כלום. היא סיפרה בכ.
בבכי לאמא שלי. שהוא לקח את.
היה לה בן ובת. היה להם.
הוא לקח אותם למחנה.
למה היא מדי מפנקת אותם.
אבל היחסים שלהם איתכם?
שקט. שקט. כלום.
והילדים האחרים. הילדים של ה. אלה ששיחקתם איתם בחצר?
לא היה לנו אפילו זמן לחשוב על זה. לשחק.
היינו עסוקים בתנועה וב.
אח.
בזהו ב.
כל הזמ.
בחצר. הם כול. כולנו גדלנו.
החצר זה כבר לא היה המשחק שלנו.
אבל בכל זאת. איך היה היחס שלהם. אה. כשפגשתם אותם?
כי אנחנו יודעים על מקרים של ילדים שבכלל.
של. כן.
התעלמו יותר.
פשוט שלום שלום.
כבר לא הייתה חברות? אבל גם.
לא חברות.
אבל גם לא הייתה עוינות?
לא. לא היה עוינות.
לא הרגשנו את זה.
להפך. לא.
גם לא חיבוק גדול. לא.
גם לא היה. היה ככה.
כאשר.
פושר.
כאשר אבא חזר הביתה אחרי 3 ימים. מה הוא סיפר?
לי? לנו ילדים כלום.
אבל את אמרת שהיו לך אוזניים.
כן. אבל לא לכל דבר.
לא לכל דבר.
היה מו. התחיל כנראה להתכונן לצאת מגרמניה.
נסע לכשאנוב. יכול להיות שהוא חיפש שמה.
מקום לגור.
כ. כן. ל.
כן. ומצא מקום נהדר.
בית. אה. שהיה.
אחרי הבית עוד אחד בגבול של העיר.
עם גינה גדולה עזובה. מאוד עזובה.
אז כנראה יכול לטפל קצת.
וכנראה התחיל גם לס. ל.
לסגור קצוות. כדי לא עם ידיים לגמרי ריקות ל. לצאת.
איך ומה? אני לא יודעת.
בכל אופן ברובם אז. ב.
לסבון שיכלו לקחת תרמיל או מזוודה אחת.
והעוזר שע. עזר.
עבד אצלנו. הגוי שעבד אצלנו ב.
מחסן?
ב. כן. הוא הצליח להעביר דרך הגבול.
עגלה עם המיטה ו.
בכל אופן מצאנו בבית הזה אחר כך.
בית מסודר.
קצת. קצת. לא מאוד.
אבל קצת מסודר. קצת דברים מהבית עוד.
מה אמא סיפרה כשהיא חזרה?
גם אמא לא סיפרה לכם שום דבר?
היא הייתה בבית סוהר וב.
בתנאים של בית סוהר. פשוט מאוד.
ו. ולא. לא אמרו.
רק. רק. רק עם מחשבות.
מה עם אבא. מה עם אבא.
מה עם אבא. מה עם הילדים.
מה אמא בבית סוהר יכולה לחשוב?
ו. אבל למה לקחו אותם? לא אמרו?
לא יודעים. הם גם לא יודעים. לא אמרו להם.
תראי. זה היה ככה.
מי שהיה עשיר. לקחו אותו כדי לקחת לו גם את הכסף.
מי שעני. אז.
אה. לקחו אותו כדי שיהיה יהודי אחד פחות.
לא. לא. הם לא חיפשו. אה. תירוצים.
את אומרת שזה היה שנה לפני ליל הבדולח.
כן.
אז איך עברה עליכם השנה הזאת?
קשה מאוד. אבל כנראה
בכל זאת אבא התכונן כדי לא
100% עם ידיים ריקות לבוא. באיזה צורה.
אבל הוא. הוא התכונן. אולי הוא אסף את הכספים שאנשים
היו חייבים לו.
זה אני לא יודעת. זה.
לא. אבל היום יום.
מה שעשו. עשו בשקט.
אפילו ש. ש.
כל כך בשקט. שאפילו הכי קרוב לא יידע איך ומה מי.
אז את זה אני מבינה.
אני לא שואלת על זה.
אני בטוחה שזה היה מאוד בשקט.
כי לא רצו שיידעו שמתכוננים.
נכון.
אבל מה שאני שואלת זה.
איך היו החיים. איך נמשכו החיים שלך בבית?
קשה מאוד. כבר לא היה מספיק לאכול ו. ו.
אבל עוד קצת תנועה היה.
עוד קצת תנועה היה.
בית ספר כבר לא?
בית. אני גמרתי אותו אז כבר. את. אה.
לא. אבל את כבר למדת חצי שנה בבית ספר התיכון?
זה היה. לא תיכון.
לא. כאילו בית ספר.
כן.
מעל העממי. לא תיכון.
מעל.
כן.
מעל. בבית ה. אה. בבית.
בית לימ. לימודים. לא חשוב.
כן.
את המשכת ללמוד ב. לימודים.
כן.
מעבר לעממי.
כן.
אז. ומדוע זה הסתיים?
אני עזבתי. איך זה אחר כך היה עוד למ. למדו.
עוד המשיכו ללמוד?
זה עוד. כן. זה עוד המשיך.
אבל. אה. בפחד. וב. אה.
יש לי ספר מאוד מעניין. שרב רפורמי יהודי.
קורספונדנט. אה.
קורספונדנטציה. הת.
התכתב עם. אה. משפחה של.
אה. דת. אה. פרוסטטנט. אה.
פרוטסטנט.
פרסדור. פרוסטטנט. פרוס.
פרוטסטנטי.
אני כבר.
זה. זאת מילה באמת קשה.
זהו. כן. ואיך זה אחר כך הלך עם הגרמנים.
היקים האמיתיים. לאט לאט.
ה. הגיעו.
היה לו דירה גדולה יפה.
הגיעו לדירה של 2 חדרים.
הוא הלך עוד לב. ל. ב.
לזהו. לספרייה יהודית.
אחר כך כבר לא יכול ללכת.
אסור כבר היה ללכת.
אסור עוד קניות. ולאט לאט רק כמה שעות ביום לחנות מסוימת.
זה. זה כבר לא בשבילנו.
אנחנו כבר היינו אז בכשאנוב. בפולין.
היית ילדה צעירה. אבל אני רוצה לשאול איך. אה.
אם את יודעת לספר.
איך ההורים קיבלו את המשבר הזה?
ברמה של אנשים שקודם היו אזרחים גרמנים כמו כל אזרח.
לא. הם לא היו אזרחים.
הם לא היו אזרחים? הם היו פולנים?
לא.
אז הם היו נתינים פולנים?
אה. זה. גם לא פולנים.
‮בגרמניה הם היו ‭Staatenlose‬.‬
חסרי נתינות.
כן. זה נ.
אפילו נחום גולדמן היה אחד.
שכתב. עד.
אה. ביוגרפיה שלו כיהודי גרמני.
אבל בעצם הוא לא היה גרמני.
הם לא קיבלו עוד.
אה. בכל זאת. אה. החיים שלהם התנהלו. אה.
במסחר עם אנשים נ. נוצרים.
כן.
כלומר. חוץ משהם היו יהודים.
היו עוד כמה נוצרים שהיו עוד גישה בשקט.
שאף אחד לא יידע.
אבל קשה. קשה. כבר היה מאוד קשה.
אז מה את עשית למשל כל היום?
אני. אני שואלת את עצמי.
מאיפה היה להם לתת לנו אפילו את המינימום לאכול?
אני ש. כל השנים שאלתי אותי.
איך. איך הם בכלל הקימו עוד את הבית?
באיזה צורה?
אני מלא התפלאות שזה עוד נשמר קצת כזאת פינה חמה.
אבל ריקה כזאת. אחרי.
כל החום שהיה.
חיים כאלה מלאים ו.
זהו. זה היה קשה.
נו. והגינו. הגענו לכשאנוב.
קודם. אה. תספרי לנו על ליל הבדולח בבקשה.
הא. ליל הבדולח.
אוי. תשתי קצת משהו בבקשה.
לפני שמגיעים לליל הבדולח.
אספו אותנו. אני לא יודעת אם בכל עיר היה ככה. אספו אותנו.
לא את תספרי מה אצלכם.
והעמידו אותנו מסביב לקומפלקס של ה.
של הבתי. בתי כנסת.
מסביב. והציתו את הזהו.
ושזה עלה ללהבות.
את ההרגשה הזו. זה.
זה קשה לתאר. זה קשה. קשה לתאר.
קטן וגדול. אפילו יקי מיוחד לגמרי שלא ידעו שהם יהודים.
שהם נלחמו. בהתחלה הרי עוד הוצ.
הוציאו את האלה שנלחמו ב.
במלחמת העולם הראשונה.
במלחמת העולם הראשונה.
מהגזרות.
אבל. אה. שנה אחרי כן גם הם נכנסו ל. לגזרות האלה.
והציתו את ה.
גם את הבתי כנסת. את כולם.
וגם את בית הקהילה.
וגם את המקווה מאחורה היה.
ואת הב. בית.
מדרש?
ה. האמבטיות. זה בית. אה.
מרחץ. ושזה נגמר.הכול היה עפר.
גירשו את אלה שהיה להם פספורט. גר. אה.
פולני. שקודם גליציה או פולין או מה שהיה לסבו. לגבול.
הפולנים גירשו בחזרה. והם עוד פעם.
‮אז בסוף בגבול הקימו מחנה שקראו לו ‭Zbanshyn‬.‬
את יכולה לתאר לי איך.
איך. איך הוציאו אתכם מהבתים?
מה היה לפני זה?
‮‭S.S‬. אה. כל אחד. הרי.‬
אה. המדים זה היה בלי סוף. ההליכה.
התהלוכות שהם עשו.
בלי סוף. נוער. מכל. כל.
אה. כנראה היה להם רישום.
לפי. אה. כל אחד קיבל. אה.
הודעה?
לא. לא. בלי הודעה.
כל אחד מההיטלריסטים. נגיד. הנאצים.
קיבל רשימה. מפה ופה.
ומפה אחר. וכולם הוציאו.
הם באו לבתים ואמרו לצאת?
בלילה. זה היה.
כן.
כי הם הוציאו.
לפעמים אפילו נתנה.
נתנו להתלבש.
לפעמים היו כאלה שבכתנת לילה או פיזמות נצ. יצאו.
איך היה אצלכם? איך היה.
תספרי לי איך קרה.
מה קרה אצלכם במשפחה שלכם.
אנחנו. אני חושבת שהספקנו להתלבש. אבל לא יותר.
וככה יצאנו ואמרנו. והסתכלנו איך הבתי כנסת נשרפים.
להבות עד השמיים.
הרביצו?
לא קיבלנו מכות.
אני לא יכולה להגיד. אה.
בשלב הזה עוד לא הרביצו לנו.
אולי במקום אחר כן.
אבל אתם הייתם בשמירה.
כלומר. שמרו עליכם שלא.
בטח.
שלא תפסידו שום דבר מההצגה.
לא. לא לצאת מה. זהו.
וכשנגמרה השריפה. מה. מה קרה איתכם?
הובילו אותנו לגבול. לנו זה לא היה רחוק הגבול.
אבל בלי. אתם לא חזרתם יותר הביתה.
לא.
ולא לקחתם איתכם שום דבר.
לא. הביאו לנו.
הבחור הזה הביא לנו.
‮לא. הבחור הביא לבית ב-‭Hrzanov‬.‬
אבל כשאתם עמדתם שם ושרפו את בתי הכנסת.
אמרו עכשיו ללכת לגבול?
אני לא זוכרת. להגיד לך את האמת. אני לא זוכרת.
אם כן לקחנו. אה.
מזוודה או לא. לא זוכרת.
דברים אישיים. אולי כן.
כי קודם אמרת שכל מי שהלך למחנה.
מותר לו להביא תרמיל או מזוודה. אמרת קודם.
כן. רובם.
‮ב-‭Zbanshyn‬ היו רובם עם זהו.‬
אנחנו לא. לא נשארנו
‮ב-‭Zbanshyn‬ היה לנו כבר ב-‭Hrzanov‬ דירה.‬
לאן ללכת. כן.
אז איך הלכתם?
תתארי לי בבקשה את ה. את ההליכה שלכם.
מה אמרו? אמרו. מה אמרו לכם? כש.
אף אחד לא אמר.
אספנו. לא יודעת. לא יודעת. באמת לא יודעת.
איך התחלתם ללכת?
מה פתאום התחלתם ללכת?
‮הג. כי מ-‭Beuthen‬ היה קל.‬
לכל צד היה גבול.
אבל אתם. אבל אתם עדיין עומדים שמה על יד השריפה.
כשהשריפה נגמרה.
אז מה. אז מה קרה?
אנשים התפזרו.
מי התפזר?
‮ה-‭SS‬ וה-‭SA‬?‬
האנשים התפזרו? נגמרה השריפה. מה קרה?
אני לא חשבתי בצורה כזו בכלל.
זה היינו מבולבלים הרי. מאוד.
אנחנו רק שמרנו שנהיה ביחד. שלא לפרק.
החזקנו אבא. אימא ואחות ואני.
החזקנו רק שנהיה ביחד.
זה היה הכי חשוב.
ואז מה. מה עשיתם?
מה אמרו לכם? מי אמר?
אני חושבת שכן הגענו עוד הביתה.
ואז. לא. לא זוכרת.
ואיך הלכתם לגבול ברגל הלכתם? או עם עגלה?
אה. אה. לתחנת רכבת. שמה היה גבול.
היה גם גבול מצד שני.
ואיך עברתם את הגבול?
אני. אני חושבת על תחנת רכבת. עלינו על.
‮על. על רכבת. ל-‭Hrzanov‬.‬
והגעתם לבית הזה. אף אחד לא עצר אתכם בגבול.
היה עוד לאבא עוד הפספורט הפולני.
הפולני?
כן.
אז בינתיים הסרטיפיקט הזה הלך לאיבוד.
מה?
הסרטיפיקט שהיה.
לנו? אה.
‮איך את זוכרת את ההגעה לבית הזה ב-‭Hrzanov‬?‬
מי פגש אתכם כשהגעתם לשם?
המשפחה היה. משפחה של אימא.
היו לנו שמה משפחה גדולה.
‮כל התמונות שאת רואה כאן. זה המשפחה מ-‭Hrzanov‬.‬
מצד אבא אין לי הרבה.
צד אבא הוא באמת מגליציה עמוק.
‮מ-‭Reisha‬ שקראו לעיר הזה.‬
אני חיפשתי על המפה. אבל לא מצאתי.
‮אז הגעתם ל-‭Hrzanov‬. והתיישבתם שם?‬
‮הגעתם ל-‭Hrzanov‬ לבית. והתיישבתם.‬
זה המשפחה עזרה. והקימו מיטות.
וקודם כל הלכנו לישון.
ואחר כך היה צריך להתמודד עם השפה.
עם המקום החדש. עם הש. עם.
עם חוסר. חוץ ממשפחה.
חוסר חברה. בפרט ילדים.
גם. אממ. אה. הבנות בגילי.
דיברו פולנית. ואני מילה פולנית לא ידעתי.
אני לא שאלתי אותך קודם.
אתם דיברתם גרמנית בבית?
אה. עם הילדים גרמנית.
ההורים ביניהם. לפעמים גרמנית. יידיש.
זה בעצם נורא דומה.
זה בעצם סלנג אפשר להגיד.
אז לא הייתה לך שפה משותפת עם אף אחד שם.
אבל.
לא הייתה לך שפה משותפת?
לא. פולנית. לא. לא דיברנו.
אימא שלי בכלל. כילדה הייתה אצל אח שלו בפרנקפורט.
‮היה לה אח ב-‭Frankfurt‬. והיא.‬
שאבא שלה נפטר. אז. אה.
היא גדלה אצל האח?
היא הייתה אצל אח.
הרבה. די הרבה זמן.
גם אז לא היו זמנים טובים.
למה זה אחרי מלחמת העולם הראשונה. האינפלציה וכך הלאה.
היו גם זמנים לא קלים.
אז איך התחלתם בכל זאת להתארגן שם לחיים החדשים?
מישהו רשם אתכם?
אתם באתם בתור אנשים?
זה.
מה היה?
זה. אני לא יודעת.
זה כנראה בכל זאת.
היה משפחה שדאגה.
ושאני לא ישב הרבה ככה בלי מעשה.
אבא ואימא רשמו אותי אצל. אה.
אה. נו. מודיסטית. שעשתה.
עושה כובעים וכך הלאה.
שאני אלמד לתפור כובעים. והייתי עסוקה.
מה אבא עשה?
אבא. כנראה היה מאושר עם הגינה שלו. שהתחיל. אה.
להכיר את המקצוע שהוא למד.
עבד בגינה. הקים. אה. עשה סדר שמה.
נו. השנה עברה די מהר עד. ל. זה.
פגשתי שמה גם אחות של אבא שלי.
ו. עם בעלה.
עם שתיהם היו בדיוק אחרי לידה.
ואז אני הרבה אימא שלחה אותי לעזור לה.
[כך במקור] לא הגעתם בעצם?
‮ל-‭Zbanshyn‬ אתם לא הגעתם?‬
לא. לא.
‮הגעתם ל-‭Hrzanov‬. תספרי לנו בבקשה על השנה הזאת שאתם.‬
‮לא יכולים להגיד ביליתם. שחייתם ב-‭Hrzanov‬.‬
אה. בקושי הצלחנו הרי להתאקלם.
אז כבר מלחמה הגיעה אלינו.
אבל במשך השנה הזאת בכל זאת.
קצת עם המשפחה. הכרתי אותם קרוב יותר.
אמנם נסעתי בחופשים לפעמים לבקר. כן?
‮הייתי בחתונה. יש לי תמונה מחתונה ב-‭Hrzanov‬.‬
והכרתי את כל אחת אישית.
אבל לא מאוד מאוד קרוב.
אבל את בחורה בת 14 כבר מתחילים חיי חברה. מה עושים?
לא היה לי. חיי חברה.
אכן. נתנו אותי ללמוד לעשות כובעים.
אז את למדת לעשות כובעים?
וקצת. למדתי לעשות כובעים. כן.
איך דיברת עם הגברת של הכובעים למשל?
היא דיברה אליי יידיש.
ואני עם יידיש.
הסתדרת קצת.
כ. צל. כזה.
צולעת.
כן. אני קצת גרמנית.
יידיש. אז היה אפשר.
עב. עבדת. קיבלת תשלום עבור העבודה שלך?
לא. להיפך. ההורים שילמו.
שילמו בשביל הלימודים?
כן. אין דבר. היה לה טוב איתי.
אני. היא ניצלה אותי טוב מאוד.
אז כשנגמר יום עבודה בכל זאת.
אז היה משפחה. היו ילדים במשפחה. ו.
גדולים יותר. קטנים יותר.
זה היה די. אז. אה.
את שכל כך אהבת לקרוא ספרים.
טוב. ספרים לא הצלחתי לקרוא אז.
גם לא היו.
כמעט. כמעט שלא.
קראתי לדאבוני רק גרמנית. כן?
כאן שלא היה לי.
אז אני כבר למדתי עברית לבד.
למה באנו לא היה אולפן.
הוכרחתי לבד ללמוד את זה.
במה אימא עסקה?
אימא הייתה בבית?
אם אימא הייתה בבית?
כן. עוד משהו.
אבא קנה עזה שלא יהיה לנו חלב שיהיה לעזור ל.
אח. אחרים קצת עם החלב הזה.
לא. זה היה בשלב יותר מאוחר. בהתחלת המלחמה. סליחה.
אז. אה. ממה התפרנסתם בכל זאת מהכסף שהבאתם איתכם?
כנראה. כנראה שלאבא הצליח משהו להרוויח.
ובשביל הגינה לסדר. אני לא יודעת על איזה.
על איזה. חוזה או.
הוא איבד את הזה.
את ההנאה שלו. או בשביל האנשים שזה היה שייך להם.
לא יודעת על מה.
פשוט לא התעניינתי.
גם לא היה לי שכל מספיק להתעניין בדברים כאלה.
אז אנחנו ב-39'. נכון?
אז מגיעים למלחמה.
את עדיין אצל הגברת של הכובעים?
את עדיין עם הגברת של הכובעים?
היא ברחה.
היא ברחה?
ברגע שהמלחמה התחילה.
‮הרי תכף ביום ראשון של המלחמה הם נכנסו ל-‭Hrzanov‬.‬
כן.
זה היה קרוב. ואני הפסקתי.
כי היא ברחה. את לא יכולת להמשיך.
היא ברחה ולא יכולתי.
מה ראית ביום הזה?
הייתי עם המשפחה.
זה כבר. תראי.
ההתחלה זה גם היה פוגרום. המון נהרגו.
מה היה?
בדרכים. קודם כל היה צפוף.
למה צבא פולני התחילה לברוח.
ועל הכבישים היו. אה.
פצועים. ורכב.
אה. אה. תקוע.
והיה אנדרלמוסיה. ממש אנדרלמוסיה.
ודודה שלי [משובש] הצליחה עוד לעבור והיא הגיעה אלינו.
והיא באה אלינו. ממש אלינו.
והיה לה בן בגיל שלי.
אגב. 4 ילדים הצליחו להגיע ארצה של הדודה הזו.
‮אחד הגדול נסע מהגרמניה מ-‭Beuthen‬.‬
וכל התנועה ליוותה אותו לרכבת.
וב- [משובש] גדול נסע עם סרטיפיקט להנה.
והוא נהרג כאן במאורעות.
אז נשארו עוד 3.
אחים.
אחים. כן.
2 אחים ואחות שכאן.
והיא סיפרה שהוא כבר לא היה בחיים.
והיא סיפרה שקיבלה מכתב שהוא הכין לה. להם.
דירה. ושעובד על
זה שיוכל לקחת אותם לארץ. והייתה גאה מאוד.
אנחנו ידענו שהוא כבר לא בחיים.
אתם ידעתם? איך ידעתם? איך?
ידענו כן. כל המשפחה ידעה והיא.
איך. איך קיבלתם ידיעות?
כנראה ש. שתי האחים כתבו לאבא.
גם הבעלה ידע גם.
אבל הוא לא אמר לה.
הדואר היה כסדרו?
היה דואר מסודר?
זה בא עוד לפני בדיוק איזה יומיים.
3 לפני המלחמה. בא המכתב.
עד שנרגעהכול. הרי ההתחלה של המלחמה היה מאוד מאוד קשה.
אני. אני כבר מבולבלת קצת.
לא. לא. את לא מבולבלת.
את בסדר גמור.
אני רוצה לבקש ממך.
‮תגידי לי מי היה איתכם בבית? ב-‭Hrzanov‬.‬
אימא. אבא?
אימא. אבא. אחות שלי.
אני. ו [משובש].
ובנימין.
כן. בנימין.
כן. ואחר כך הגיעה הדודה גם.
הדודה עם בעלה ועם לאו הבן.
זה היה. הם באו כשכבר ממש הגרמנים נכנסו לפולין.
‮זה היא באה בדיוק ברגע האחרון שהגרמנים הגיעו עד ל-‭Hrzanov‬.‬
מה קרה כשהגרמנים הגיעו? מה ראית?
חוץ מהפוגרום?
ה.
ה. בעצם אנדרלמוסיה הייתה בחוץ.
כן.
אבל ב.
הבית שלנו היה כמעט בסוף העיר.
אז ראינו הרבה מהאנדרלמוסיה.
מעלינו היה גבעה ועל.
עליה עבר רכבת. אבל הוא כבר גם לא פעל.
אנחנו נשארנו עד כמה שאפשר בבית.
הדודה הספיקה להביא קצת קמח וחמאה.
אז כמה ימים הצטרכנו אפילו לא לחפש לחם. אז ישבנו בבית.
אחר כך שזה נרגע.
אז היה במילא קשה. לא היה לחם.
קמו באמצע הלילה ב-3:00 ועד מחר.
בבוקר. כשפתחו את החנות.
את המאפייה. אז לפעמים כן קיבלו חצי לחם.
כל אחד קיבל חצי לחם שעמד בתור.
‮כן. שכחתי להגיד ש-‭Hrzanov‬ היה ממש עיירה יהודית.‬
גויים ראינו רק ביום שוק.
זה מה שרציתי לשאול אם החיים היהודים
המשיכו כמו שהיה קודם בית כנסת והכל?
היו. מה?
החיים היהודיים נמשכו. בית כנסת.
‮ב-‭Hrzanov‬?‬
כן.
‮ב-‭Hrzanov‬. קודם כל. עד כמה שאפשר היה. אנשים ברחו.‬
ואלה שלא הצליחו לעבור בכלל שהכל היה ככה לא נורמלי.
חזרו. אז אלה בדרך כלל הרגו תכף הגרמנים.
‮הייתה ב-‭Hrzanov‬. אה.‬
[משובש] (שפה זרה). נו איך אומרים?
חברה? חברה?
לא. חיילים.
גדוד.
‮גדוד של חיילים שרק היו בשביל ‭SS‬.‬
‮רק ‭SS‬ היה זה נדמה לי.‬
שהיו רק בשביל להרוג מי שראו.
עשו דברים איומים ברחובות.
עד שזה נרגע. זה לקח די הרבה זמן.
ואז עמדו. פתאום צצו הרבה גויים. לא יודעת מאיפה.
כי קודם זאת הייתה עיר או עיירה ממש יהודית?
עיירה ממש עיירה יהודית.
כמו בני ברק בערך.
במשך השנה הזאת שאתם באתם לשם.
מליל הבדולח ועד שהתחילה המלחמה.
אז מה שאני מבקשת לדעת.
הבתי כנסת והכל. אתם הייתם. אבא המשיך ללכת?
היו. היו יותר [משובש] (שפה זרה) קראו לזה.
כן. כן. כל מיני חסידים.
כן.
כל כך הרבה. שאני לא האמנתי.
חשבתי חסידים זה חסידים.
לא ידעת שיש כל כך הרבה מיני חסידים.
כן.
ואבא המשיך ללכת ולהתפלל שם באיזה שטיבל כזה?
בשנה הזו?
כן.
כן. בטח.
איפה אני לא יודעת.
לא. לא חשוב. אבל זאת אומרת המשכתם.
כן. בטח.
את אורח החיים הדתי.
זה היה ממש עיר יהודית. ממש ממש.
זהו. התחלנו ככה ההורים היו במשפחות. היו מוכרים.
זה היה החיים שלהם בדרך כלל.
לא בין גויים. רק בין יהודים. ואפילו בין משפחות.
אבל כשהתחילה המלחמה. אז זה לקח זמן עד שזה הסתדר.
אז אולי את יכולה לספר עוד קצת
מה היה בימים האלה של ה. עד שזה הסתדר?
היה. אנחנו היינו כמעט סגורים בבית. כמעט.
אחר כך שזה נרגע.
אז כבר עמדנו בתור כדי לקחת לחם.
מי חילק את הלחם?
מי חילק את הלחם?
מי הכין?
מי חילק?
מי חילק? איפה? בחנות או בבית?
במאפיות כן. לא. לא במאפיות.
בעלי המאפייה.
בעלי המאפייה?
אבל בתור עמדו חיילים גרמנים.
אז היו כאלה שהיו חיילים.
אנשים רגילים. יהודים שעומדים בתור. לקחת לחם.
אז באו פולנים ואמרו [משובש]
(שפה זרה) והיו כאלה שהוציאו.
והיה כאלה שלא שמנו לב.
אז לפעמים קיבלנו את החצי לחם. לפעמים לא.
בבית אימא התחילה לחלק.
מי שצריך יותר לאכול.
מי שצריך פחות לאכול.
הכי פחות בשביל עצמה.
ודוד. הדודה הייתה ממש משו. משוגעת על לימודים.
היא התחילה כבר להתעניין. שהדרך רק נפתחה.
התחילה כבר להתעניין שהבן ילמד בגימנסיה.
‮אבל ב-‭Hrzanov‬ לא היה גימנסיה.‬
היו רק חדר ו- [משובש] (שפה זרה) וישיבה ככה ללמוד.
‮אז היא נסעה ל-‭Krakov‬. ורשמה אותו לגימנסיה.‬
ואימא אמרה ובעלה אמרו.
"אל תעשי את זה.
יש לעבור גבול". זאת אומרת.
לא צריך לרדת מהרכבת. באו לרכבת לבדוק.
יש גבול. זה לא בריא.
זה לא טוב. הוא בכל זאת יהודי.
הוא לא נראה כמו יהודי.
בלונדי גבוה. רזה.
כמו [משובש] (שפה זרה).
יש לה 3 בנים היו לה שהיו כאלה. כמו ממש גרמנים.
מראה ארי.
אבל. טוב. זה היה עוד רחוק.
וככה היינו קצת בישלנו.
קצת יחד. קצת לחוד.
איך שבעלה. [משובש] לדודה. כן?
היא הייתה מאוד שתלטנית כזאת.
גבוהה. היא הביאה פרנסה הביתה.
בעלה היה כזה מלומד.
היינו קצת ככה.
איפה פגשתם את הגר.
אחר כך התחיל להתארגן כבר הקהילה היהודית.
והתחילו. כל אחד היה צריך לעבוד באיזשהו מקום.
זה לא תמיד עזר.
תפסו בכל זאת אנשים ברחוב.
לפעמים הלכו לעבודה בסביבה.
לפעמים שלחו. התחילו כבר לשלוח לגרמניה.
אבא קיבל כיתה ילדים.
ומהקהילה קיבל תעודה שהוא כמורה לחקלאות. עובד.
והוא עם הילדים. עם הילדים למד.
עשה הרבה ירקות.
דברים קטנים שגדלים מהר שיכלו גם הביתה לקחת.
וזה הלך באיזושהי צורה.
קנה אז. קנה עזה שיהיה
גם חלב לתת לפעמים לילדים וגם לנו שיהיה.
הסתדרנו באיזו צורה.
היו.
חוץ מזה. בחצר.
היה חצר גדול והיה פתוח לשני הצדדים עם גדר מעץ.
עשה ככה שאפשר יהיה להוציא איזשהו קרש ולעבור מהבית
שלנו לבתים אחרים על יד. חוץ מלגינה.
והיה לו ספר תורה עם כל הקישוטים.
ובחדרים היו גדולים. אז הוא עשה מניין. התפללו אצלנו בבית.
ואנחנו בנות הלכנו מסביב לשמור.
היה אסור להתפלל?
אה. אני לא יודעת אם היה אסור.
אסור להת. קהל.
אסור להתקהל.
אם אנחנו נתנו סימן. אז התפזרו.
אז התפזרו.
כולם דרך הגדר.
ג. גדרות האלה.
והספר תורה מהר למ. למרתף.
ובצורה כזאת קצת פחות.
קצת יותר. היה.
היה קשה. היה מעט אוכל. כן?
והיה פחד. אבל הצלחנו באיזשהי צורה לחיות.
זה היה עד 41'.41'.
איך פגשתם את הגרמנים ברחוב?
איך התנהגו הגרמנים ברחוב?
החיילים הגרמנים.
היו כל מיני.
למשל מה קרה?
היו כאלה שבפרט עם זקן הוציאו ממש ככה בכוח.
תלשו.
עד זוב דם. היו שהרביצו.
היו שעשו צחוק מה. זהו.
היו כל מיני. כן. זה כזה קבוע.
אם. הקהילה. בקהילה אמרו להם רצו להקל קצת.
בסוף זה לא הצליח. נכון?
אז. אז הם. אה.
את רוצה לנוח. את רוצה לנוח רגע?
לא אז אני רוצה קצת להיזכר.
אז הם הצטרכו לעבודה מסוימת.
עשתה דרך הקהילה.
כשהגרמנים היו צריכים איזשהם עובדים?
כן.
אז הקהילה דאגה לארגן את העובדים האלה?
דרך הקהילה. כן.
אבל זה לא עזר הרבה.
בכל זאת. הם רצו.
אז הם לקחו מהרחוב. איך שלא יהיה.
ואחר כך. בשביל לשלוח לגרמניה.
הלכו כבר לבתים ולקחו.
מה שרוצה. רוצים. ומי שרוצים.
בנים. בנות. שלחו לגרמניה כבר. לעבודה.
אז היה פחד לצאת לרחובות?
לא. זה אחרי 41' הם כבר נכנסו לבתים.
עשו כבר חיפושים בבתים.
לקחו מה שרצו לקחת.
מה שמצא חן בעיניהם.
זה. חיים נורמליים זה לא היה.
לפני 41'.
את יצאת לרחוב?
כן. אבל לא רחוק.
לקנות אוכל?
לא רחוק. למשפחה אני יצאתי.
הם לא גרו מאוד רחוק.
וקרה לך שנתקלת בחיילים גרמנים?
השתדלתי לא.
השתדלת. אבל לפעמים קרה שפגשת?
השתדלתי. לפ. לפעמים. כן.
נכנסתי. מרחוק ראיתי.
אז נכנסתי לאיזשהו בית או לאיזשהו סמטה וכך הלאה.
כל אחד השתדל פחות לפ. לפגוש אותם.
‮ואת. את סיפרת קודם ש-‭Hrzanov‬ התמלא בגויים.‬
שלא היו קודם שם. פולנים.
כן.
איך הם התייחסו אליכם?
יותר טוב לא לשאול.
בכל זאת אני שואלת.
לי יש ניסיון לא טוב איתם.
אז תוכלי לשתף אותנו?
לא היה מילה טובה. לא.
גם הם חיפשו רק לגלות איפה כן למסור את מישהו.
זה. גם הם לא.
הם לא היו בסדר. לא היו בסדר.
אי אפשר. אני לא יכולה להגדיר בדיוק.
אחרי המלחמה נפגשתי איתם.
אז יש לי הגדרה מדויקת.
אז זה נגיע לאחרי המלחמה.
ואז זה היה עוד ככה.
עכשיו אני מבקשת לשאול על התקופה הזאת.
לא היו ביניהם אנשים.
הם גרו בין היהודים?
הם גרו יחד עם היהודים באותה סביבה?
אצלנו בבית של. זה לא היה בית שלנו.
אז אנחנו היינו על שכר דירה.
אבל הבעל הבתים החזיקו ביתן קטן בחצר.
שם הייתה אלמנה עם
2 ילדים והיא הייתה צריכה לדאוג שהבית והחצר יהיה נקי.
אז היו יחסים טובים איתה.
אז למה את סיפרת קודם שלך היה ניסיון רע עם הפולנים?
ברחוב.
מה קרה?
צעקו אחרינו. לעגו לנו.
הם שמו לב שכן בורחים מהגרמנים.
אז הם בצורה איזשהו רצו ל.
בכל זאת לפגוש אותנו. כן?
ו. אבל יחד עם זה. זה הלך עוד.
הם לא היו צריכים להלשין.
כי הגרמנים ידעו בדיוק איפה גרים היהודים.
בטח. אבל בכל זאת הם הלכו ברחוב ככה. לעשות.
אה. אפש. אם רוצים לעשות.
אז יש תמיד איזושהי צורה של אפשר לעשות רע.
אבל לך באופן אישי לא הייתה התקלות איתם?
מנעתי מלהיתקל איתם. לא ידעתי פולנית.
אז במילא לא היה לי שפה איתם ומשהו.
לא היה לי איתם משהו משותף.
מה שאחרי המלחמה. היה אחר.
זה אנחנו נדבר כשנגיע לאחרי המלחמה.
עכשיו אנחנו במשך הזמן הזה שעד עד 1941 את אומרת החיים.
בנימין. לקחו את פנימין למחנה.
איך זה קרה?
איך זה קרה? באו לבית לרוקן את הבית שלנו מדברים.
מי בא?
‮‭SS. SS‬ אני חושבת.‬
מה שרק יכלו לקחת. לקחו.
בגדים. כן. אסור היה ל.
ל. שיהיה מצלמה בבית.
אסור שיהיה רדיו.
אסור היה שיהיה כל מיני.
באו כאילו לחפש.
ומה שמצא רק חן בעיניהם לקחו.
ואנחנו שכחנו לגמרי. והיה
אצלנו מצלמה קטנה של וולבו של שטמרק.
שכחנו מזה. היה באיזשהו פינה.
ומצאו את זה ועשו מזה עניין גדול.
רצו לקחת את אבא.
אז בנימין הלך במקום אבא.
‮שלחו אותו לגרמניה למחנה ‭Bobrek‬.‬
איך הם נכנסו לבית? תספרי לי.
נכנסו.
הם עברו באופן שיטתי מבית לבית. ועשו חיפושים?
כן. כן. כן.
שהתירוץ היה לחפש מצלמות או מכשירי רדיו שהיה אסור להחזיק?
או תכשיטים. או.
הם לקחו תכשיטים?
לקחו תכשיטים ולקחו דברי הלבשה בשביל וימפל לגרמניה.
ופמוטים. נאמר?
כלי כסף אם היו לכם דברים? פמוטים?
כלי כסף. אבא שלי תכף.
גם בשביל הכסף של ספר תורה.
הוא בנה במרתף קיר על יד קיר ואמצע שם את הדברים האלה.
לזה הם לא הגיעו.
ובמקום אחר במרתף. הוא גם שם קיר ואת הרדיו.
הוא שמע כל הזמן רדיו אבא במרתף.
וגם זה הם לא מצאו.
הם לא הלכו לשם?
הם לא הלכו למרתף.
חוץ מזה הוא עשה את זה ככה שזה
יראה כמו ישן ולא חדש. לא היה מורגש.
אבל כשהם נכנסו. הם פגעו בכם?
לא.
מה אמרו לזוז הצידה?
לא. לקחו מה שרצו.
זה היה סרט בלי מילים?
בלי הרבה מילים. אני לא זוכרת.
מי שמי רצה לדבר איתם?
הם. הם לא דיברו.
זהו. וזה.
איך הם הסכימו לקחת את בנימין במקום את אבא?
הם הסכימו. כנראה שאז רצו לעבודה לשלוח.
והוא צעיר ובריא. ו.
ויכול עוד לתת עבודה.
ואבא נשאר עוד.
אבא המשיך לעבוד בתור מורה. כל התקופה הזאת?
כן. כל התקופה עד. ל.
[משובש] שאושוויץ היה מוכן עד ל [משובש].
הוא היה כמורה. ויכל באמת.
ובנה בסתר. מחבואים לאנשים.
הוא היה מאוד זריז בידיים.
זה במשפחה שידיים טובות ועושים כל מיני דברים. עד ש.
אתם לא חשבתם אף פעם לברוח?
לאן לברוח? אימא לא הייתה בריאה מאוד.
בפרט אחרי הזהו מזהו.
אחרי. אחרי ליל הבדולח. אחרי הגסטפו?
לא. אחרי שבבית.
בית סוהר. זה התחיל.
כן.
זה התחיל. זה פגע מאוד.
ולאן לברוח? משפחה עם ילדים. לאן?
רובם שברחו חזרו.
רק מי שגר קרוב לרוס.
לגבול רוסיה. הצליח לעבור את הגבול.
לא ליקקו דבש ברוסיה.
אבל לא. לא הלכו למשרפות.
‮חלק מהאנשים שהיו איתכם ב-‭Hrzanov‬ חזרו הביתה?‬
‮חזרו ל-‭Beuthen‬ הלכו לראות מה קורה?‬
על האצבעות לספור.
משפחת פינק.
אף אחד לא נשאר בחיים.
‮הם חזרו ל-‭Beuthen‬?‬
מישהו חזר?
‮בתקופה הזאת אתם הייתם שנה ב-‭Hrzanov‬ עד שהתחילה המלחמה.‬
כן.
‮מישהו חזר חזרה ל-‭Beuthen‬ לבית?‬
לא. אי אפשר.
אי אפשר היה לחזור.
להפך. אחרי המלחמה אולי כן.אבל.
לא אחרי המלחמה.
מי יכול לחזור? מי יעשה את זה?
למי התחשק דבר כזה? מה זה?
לא כי את אמרת קודם שכשהתחילה המלחמה.
אנשים הלכו והחזירו אותם.
לא נתנו להם להיכנס.
לאן?
כלומר. כשהתחילה המלחמה והגרמנים נכנסו.
כולם נשארו בבתים שלהם?
אף אחד לא ברח?
ואף אחד לא הלך לשום מקום?
מ. מ. אה. כן ברחו.
ברחו ליערות? לאן?
אבל לא כל מ. אבל. אה. אה.
רובם חזרו. למה שלא יכלו לעבור.
לאן? עד לרוסיה זה היה רחוק.
לאן? ליערות. צעירים. אח. אה.
ר. רווקים.
הם יכלו ליערות ללכת.
כמו. אה. החבר'ה של בעלי.
אחרת מי?
משפחות? התחבאו. חשבו שבכל זאת הי.
ג. אה. זהו.
יעבור?
יעבור ו. והחיים.
אז. אה. מחבואים.
מי. אנחנו כבר ידענו על אושוויץ ושהורגים שם.
וזה לא נכנס לראש.
זה פשוט לא נכנס לראש.
אני אחרי. במחנה.
פסח לא אכלתי את הפרוסת לחם שלי.
שאוכל לספר לאבא שאני לא אכ.
אכלתי חמץ בשב. בפסח.
זה היה לו חשוב.
זה. זה. זה. ז.
ידענו וזה לא נקלט. פשוט לא נקלט.
איך ידעתם? מאיפה שמעתם?
כשאנוב זה קרוב לאושוויץ.
כן. אני יודעת. 18 קילומטר. אבל אתם.
מישהו.
איך ידעתם? מישהו חזר?
מישהו חזר. מישהו סיפר.
חוץ מזה את ה.
הרי כשאנוב. אה. ספחו הגרמנים לרייך.
זה היה גרמניה כבר.
אה. לבתים היפים.
הגדולים והיפים. רוקנו.
הצטופפו את האנשים. ושמה נכנסו גרמנים.
והבית של. אה.
משפחת פינג הוא.
אה. את רואה. אני. אני מב.
מתבלבלת. המה שאחר וקודם.
קודם כל. והבן דוד שלי.
ליאו. בקרקוב יום אחד לא חזר.
אז הדודה נורא התאבלה.
אז. אה. אבל. אה. כ.
בעלה כנראה כעס מאוד עליה.
למה. גם הוא היה נגד זה שהוא.
תתן לו ללמוד.
תתן לו ל. לנסוע.
כן.
אז הוא צ.
כנראה בכעס סיפר לה גם על ישראל.
קראו לו ישראל ל. שהייתה לו.
שזה ש.
כן.
אח שנהרג במאורעות?
כן. אז היא נפל. נפלה למשכב.
ולדירה שלנו. זה היו 2 חדרים כאלה גדולים כמו הסלון.
הכניסו משפחה אחרת עוד.
מי הכניס?
הגרמנ. ה.
הקהילה.
בעצם הקהילה היהודית. למה. הגרמנים אמרו להצטופף.
רגע. בואי נגמור את ה.
את. את. מה קרה עם הדודה.
אז היא נפלה למשכב.
לא יכלה לקום. ממש נהייתה משותקת.
אז עם עוד משפחה ועוד גב. אה. ג.
עוד ג. טוב. אה. ג.
גם המניין אי אפשר היה אז לקיים.
אז הדוד. המשפחת פינג.
היה להם בית משלהם.
אמרו שהם יבואו לגור אצלהם.
ויש לה שמה חדר. היא יכולה לשכב.
הדודה?
הדודה. כן. אז היא עברה שמה לבית.
ולחנות של. אה. של ה. פי.
משפחת פינג. היה באותו הבית.
אז קודם כל הכניסו להם קומיסר.
זה היה חנות בדים.
אפשר לחשוב שזה משהו. זהב או משהו.
והוא היה יקה כזה. אה.
גרמני כזה. כבר לא צעיר.
כבר לא לצבא הנאצי.
ועשה כאילו הוא נהדר וטוב אליהם.
ומאחורי הגב הוא הלך.
הוא רוצה את כל הבית.
אז. אז. אושוויץ היה בניסיון.
אז בא אוטו גסטפו.
אוטו משא. ולקח את כולם שגרו בבית.
ככה כל המשפחה של. הלכה.
יקרה. ד. הילד הק.
אני הלכתי לדודה עם אוכל.
אמא הכינה אוכל בשביל הדוד והדודה.
ובדיוק באתי לפינה שהאוכל באה.
המשאית באה.
המשאית באה. נו. הכן באה.
ואת הדודה ואת הדוד גם לקחו?
ל. גם את הדוד ואת הדודה גם. אה. לקחו.
באיזה שנה זה היה?
זה היה ב-42' ב.
כנראה חודשיים לפני האוסזידלונג הראשונה של כשאנוב.
אז האוסילוג היה. אני זוכרת בדיוק באז.
31 במאי. אז זה היה בערך במרץ.
לקחו את כולם.
אבל רגע. רגע. רגע. רגע.
אני מבלבלת. נכון?
לא. לא. את לא מבלבלת.
אבל את. אהה. אה.
מספרת הרבה דברים בבת אחת.
ואחר כך אנחנו לא מסודרים עם ה. עם כל הדברים.
אמרת שעד 1941 החיים התנהלו.
היה קשה. היה פחד והיה רעב.
מה קרה ב-1941?
מה היה השינוי?
התחילו. אה.
לקחת מהבתים אנשים לשלוח לגרמניה.
ובין היתר האנשים שלקחו.
לקחו את אח שלך?
כן.
אתם שמעתם ממנו איפה הוא?
ידעתם מה איתו?
כן. בבורברג קיבלנו. יש לי מכת.
מ. אממ. תמונה מבורברג. שלו.
הוא שלח לנו מ.
אה. תמונה. מישהו צילם אותו.
ויכולנו עוד לכתוב. זה עבר צנזורה.
היינו צריכים. אה. להיזהר עם המילים.
ממה אתם כותבים. כן.
אבל קיבלנו עוד. אה. ידיעה.
עם אח שלי. אפילו אחרי האוסזידלונג. אני.
אני עוד עמדתי בקשר.
שכבר לא היה מישהו מהמשפחה אחר.
אם. עכשיו אם את יכולה
לספר מה קרה שהתחילו ליישב משפחות בתוך הבתים.
למה. למה נוצר הצורך הזה ל.
להביא משפחות נוספות לגור יחד איתכם?
להצטופף.
כן.
כדי לרוקן דירות בשביל הגרמנים.
זאת אומרת. היהודים היותר
עשירים היו צריכים לעזוב את הבתים ולעבור לגור
איפה שהקהילה היהודית.
כן.
סידרה להם מגורים?
כן.
וגם ככה באה משפחה אחת לגור איתכם?
כן. ואז הדודה הל. הלכה. זהו.
זהו. הרי אחרי שעז. הם.
את משפחת פינגלד לקחו.
קראו לזה עם זונדרקומנדו.
אז חודשיים אחרי כן הייתה האוסזידלונג הראשונה הגדולה.
זה ב-42' הייתה.
זה.
היה המשלוח הגדול.
כן. כן. כן.
הראשון של יהודי כשאנוב.
מה קרה אז? מה את זוכרת?
אנחנו חשבנו שמחפשים שוב בנים לשלוח לגרמניה.
לא ידענו את הצרה הגדולה הזו.
אז את אבא הוא לכולם דאג למחבואים.
אח. אבל לעצמו. לנו לא.
או לא היה אפשר לעשות את זה. אני לא יודעת.
אז היה לנו ארון.
הזזנו אותו ושמנו את אבא מאחורי הארון.
וקיווינו שלא ימצאו אותו.
בינתיים באו והוציאו את כל האנשים מהבתים.
את כל היהודים.
על מגרש איפה ששוק היה.
זה באמצע הלילה התחיל ועד בוקר.
בערך ב-10:00 כולם עמדו שמה.
איפה את היית?
אני עם אמא ועם אחותי הייתי שמה.
ואבא נשאר מאחורי הארון?
כן.
איך הוציאו אותכם מהבתים?
באו חיילים?
‮חיילים. ‭S.S‬. כל מיני.‬
זה הלך די מהר.
אמרו לקחת משהו?
היו כאלה שנתנו להם.
חיילים שנתנו להם להתלבש. היו כאלה שלא.
היו עם ילדים. עם תינוקות.
כל כשאנוב על ה. המגרש הזה.
והיו. ושמה היה התמונה הכי גרועה שאני
ראיתי במלחמה. והעזתי להוציא אותה.
דחקתי. דחקתי. לא רציתי.
שבאה לי מחשבה. דחקתי את זה.
רק לפני חצי שנה העזתי לספר את זה לבעלה של רחל.
שמה. אה.
שהביאו כל הזמן אנשים.
היו כאלה ששמרו גם.
חיילים צעירים. בחורים. אולי 20. 22.
ועם ילדים. קצת רעש. קצת רוצים לשתות.
קצת רוצים. קצת אומנם מפחדים וכך הלאה.
אז היה להם משעמם.
אז חייל אחד תפס ילד קטנצ'יק.
הרים אותו בשערות וירה בו.
אז חבר שלו אמר: "הו.
[משובש] (גרמנית)." הוא לוקח ילד שני ברגליים ודוח.
שהיה שמה עץ. קיר.
אני לא זוכרת בדיוק. ועם הראש לקיר.
אני חושבת שזה התמונה הכי קשה שראיתי במלחמה.
לא הייתי מסוגלת אפילו לחשוב על זה כל השנים.
וככה חיגינו. חיכינו עד 09:00. 09:30 בערך.
בא הקומיסיה. במדים ובלי מדים.
וביניהם יהודי קטן. לבוש לגמרי בשחור.
אחר כך יד. ק.
ספרו לנו שקראו לו מרין.
בלבוש לגמרי שחור. עם כפפות שחורות.
והתחילו לסדר את האנ. אנשים בשורות.
וצריכים על ידו לעבור. והוא שולח ככה.
היהודי?
היהודי.
‮כן. לא ה-‭SA‬ ולא הגסטפו.‬
היהודי. עומד ככה.
ככה עם הש.
עם הכפפה השחורה. שמאל ימין.
זהו. אז ימין זה לעבודה.
ושמאל זה לכש. אושוויץ.
ולקחו את אמא ואחות שלי לשמאל. ואותי לימין.
חלק מהאנשים. עמד רכבת ותכף לקחו אותם.
ולא נכנסו כולם. אז חלק איר.
אי. איכסנו בבית ספר.
וביניהם היה גם אמא והאחות שלי.
ואני לא יודעת לאן לרוץ.
לאבא להוציא אותו. לאמא להג.
ל. להיפרד ממנה.
אז אני קודם כל רצתי לאמא.
אז היה שם חלל.
חייל ששמר וגירש אותי.
אז אחר אומר לו: "הב. למה.
[משובש] (גרמנית)." הוא בכל זאת גירש אותי.
אז אמא ראתה אותי.
כתבה כמה מילים.
ק. אה. קיפלה את זה עם הטבעות שלה.
וזרקה לי את זה ואמרה: "לכי לאבא להוציא אותו."
והיא התפרדה ב.
במכתב הזה ממני.
וכתבה. אם אנחנו נצליח לחיות.
לשרוד. תהיו טובים. אל תחשבו.
היא חשבה גם עליי וגם על בנימין.
אל תחשבו שאתם טובים בשביל אחרים.
אתם עם זה טובים ולעצמכם.
זה מילים אחרונות שלה. עם הטבעות.
ואני ר. רצתי.
והוצאתי באמת את אבא.
אחרי כבר. המשלוח היה.
עזב כבר את כשאנוב.
והתחלנו לחשוב ולהתאסף את השברים ככה.
אז בתעודת זהות עשו חתימה.
זה היה 31 במאי 42'.
למה אני זוכרת את זה מכל התאריכים?
למה אחר כך היו על הקיר. על הבתים.
על הקירות. מודעות שלא נפחד.
היו אנשים שהיו במחבואים. שנבוא לעשות חתימות.
אז כמה ניסו.
אז החתימות האלה שנתנו.
אחר כך היו בדיו אדום.
וזה היה עם דיו כחול.
אז התחלנו. אבא ואני.
לאס. לאסוף את ה.
לנסות ולעשות אותו הצבע דיו.
ולעשות חיקוי על כל מיני כרטיסים.
תעודת. תעודות כאלה.
ולתת לאנשים שיהיה עוד.
זהו. ש. אה.
ש. שלא יצטרכו לראות.
להראות את האדום. למה זה חשוד. זה לא.
למי שמו את את התעוד. את החתימ. ב.
ב-31 במאי שמו לכם בתעודה.
לך הייתה תעודת זהות?
מה?
לך הייתה תעודת זהות?
כן.
איזה תעודת זהות הייתה לך. פולנית?
לא יודעת. לא יודעת.
היה רק. נדמה לי רק.
אה. יודה. רק יודה. נדמה לי.
ומי שם את החותמת הזאת?
ב. במגשרד ה.
או. אצלהם איזשהו.
אצל הגרמנים?
כן. כן. אצל גרמנים.
ו.
אז אנחנו הספקנו הרבה הרבה.
אני חושבת שהיו גם הרבה אנשים שניצלו. עד מתי?
אני לא יודעת. בכל אופן.
אבל החותמת הזאת מה. מה היה.
מה החותמת הזאתי סימלה?
שאתם כשרים?
שהיינו. שהיינו ב.
בזהו. ונשלחנו לצד ימין. היינו ב.
שאתם.
כן.
אתם צריכים ללכת לעבודה?
כן.
אבל כל אחד חזר לביתו.
אלה שהלכו לצד ימין. מה קרה איתם?
את חזרת ל. לשחרר את אבא?
כן.
הוצאת אותו מאחורי הארון.
נשארנו בבית שלנו.
אבא נראה שלקחו את אמא ואת.
אה. רבקל'ה שלנו.
הוא לא מסוגל היה לאכול בקושי.
כולם אומרים לי: "אי. סימה.
תשמרי על אבא. תסתכלי איך הוא נראה."
מה אני יכולה לעשות?
מה אני יכולה לעשות?
זהו. ביולי. כאן כבר אני לא יודעת מדויק.
ביולי היה אוסזידלונג השנייה.
ביולי? כן ביולי.
ש. חודשיים אחרי כן.
אני רוצה לשאול אותך. אפילו שזה.
מה. בכל התקופה הזאת.
מה אתם עשיתם? אתם הייתם בבית?
בבית. כן.
ה. הבית ס. הלימודים. הלימודים כבר.
כנראה שהם ידעו שעוד מעט יהיה עוד אוסזידלונג.
שלא כדאי עכשיו.
להתעסק.
לפרק את ה. לבתים.
אבל הלימודים כבר נפסקו.
כבר אבא הפסיק ללמד.
כן. כבר לא היו ילדים.
כבר לא היו ילדים.
כן. העזה הייתה עוד. הוא עוד.
עוד לקח את החלב ממנה. למה היא בכתה.
אני עוד עשי.
אכלתי חתיכה לחם. שמתי ל.
מ. ל. לחלב עוד זה.
הוא בקושי. בקושי אני יכלתי כוס תה לתת לו.
חודשיים עברו. אני עבדתי אז בשופ.
שופ זה תפרנו מעילים לחיילים. דו צדדי.
לבן. זה הם כבר הגיעו לסיביר אז. לא?
לא. הם הגיעו לרוסיה כבר.
או עמדו ל. ל. ללכת.
הם ידעו מה הם רוצים.
כן? אז כ.
תפרנו כאלה מעילים. דו צדדיים.
ולנו. אותנו לא לקחו עוד פעם ל. ל.
לריכוז.
ל. לקחו רק את אלה שבכל מיני עבודות אחרות עבדו.
אבל. אה. לא בשופ.
משופ לא לקחו. למה זה היה.
אבל.
להם מאוד חשוב.
אבא לא יכול היה לצאת מהבית.
כי א. אתם הכנתם גם לאבא תעודה כזאת?
את. אה. הכנו גם לאבא.
אבל הוא רצה את הניסיון.
וכ. היה לו 2 התעודות.
תעודות הוא איבד כאילו.
והוא קיבל חדשה עם.
עם החתימה או. אדומה.
אני לא יודעת אם הוא התבלבל.
או. אה.
לא ידע מה לעשות.
או כן ידע ו.
וכבר לא היה מסוגל לחיות.
אני לא יודעת איך. בכל אופן.
הוא הראה את הזהו עם האדום.
את התעודת זהות עם האדום. ולקחו אותו לאושוויץ.
אז לבת דודה שלי היה חבר שהוא היה שוטר ש. יהודי.
והוא ניסה להשפיע באיזשהו צורה.
להוציא אותו מה. מהבית ספר.
אז לא היה לו כבר זמן.
זה לא טוב לו. וזה מתעלף.
וצריך לתת לו לאכול.
וצריך לדאוג פה ושם.
וככה הוא דאג.
והלך עם כולם לאושוויץ. ואני.
ביולי 42'?
ב-42'.
ביולי?
אני חושבת שזה היה יולי.
כן. בערך חודשיים אני. זהו.
את המאי. אני זוכרת בגלל ש. זהו.
בעצם סוף. סוף י. אה.
42'. אה. חורף.
סוף או זהו. כבר יודנריין.
אני אמ. אה.
המשכתי לעבוד בשופ. וגרנו בבית אחד הרבה אנשים.
כל העובדים?
אממ?
זה היה מאורגן?
לא. לא. זה לא כל העובדים.
היו כמה בתים שהם. אה.
נשארו בשביל ה. בשביל העובדים.
אבל המקו. את. אה. את יצא.
עזבת את הבית שלך. את. את רצי.
אז כבר.
לא ר.
עזבתי את הבית שלי. כן. אז כבר.
את בעצמך הלכת או שזה.
כן.
ארגנו את זה ככה?
מה?
ארגנו את זה ככה?
ארגנו את זה ככה שאנחנו נגור.
בש.
בסביבת השופ מסביב. באיזשהו צורה.
את יכו.
ובחורף יום אחד בלילה.
אנחנו שומעים רעש ומסתכלים.
ורואים ששוב אוספים אנשים.
אז התחבאנו בעלייה.
אני. חברה שלי עם.
עם אחות ואני. התחבאנו בעליית גג.
ומשמה היה לנו.
חריץ.
קצת. כן. להסתכל.
היינו שמה 3-4 ימים.
כבר בלי אוכל ובלי שתייה.
ו. ופתאום נכנסת.
אה. משפחה גרמניה.
באה משאית. הורידה רהיטים. ילדים.
צועקים בגרמנית. ומה עושים?
לאכול ולשתות כבר אין לנו כלום. כבר יומיים.
אז יצאנו מהמחבואים.
והלכנו למשטרה. בלית ברירה.
למשפחה פולני. משטרה פולנית.
זה אתם הסכמתם על זה ביחד. את והחברה שלך?
כן. כן. ה.
אה. הי. התייעצנו מה לעשות.
לפני שאת הולכת למשטרה הפולנית.
כן.
את יכולה לספר קצת יותר על העבודה בשופ?
עבדנו עוד. כמו שאמרתי.
תפרנו. היה.
אה. מחולק לקבוצות.
כל קבוצה הייתה צריכה.
אה. אה.
לתפור.
משרה מיוחד של.
אה. מעילים למסור.
היה אחת אחראית.
שהייתה באמת. אהה.
תופרת. ו-3 שעזרו.
כל אחד קיבל חלק שמה לתפור.
זהו.
כמה שעות אתם עבדתם?
איזה 10 שעות.
אוכל קיבלתם שם?
לא. קיבלנו תשלום.
והיינו צריכים לבד לסדר לנו אוכל.
ואיפה היו יכ. איפה יכולתם.
היה שמה משהו כ.
קנטינה כזה?
כן. אה. ז. ככה קצת תפוח אדמה. קצת קמח. אה.
כל ה-10 שעות אתם לא יכולתם לאכול שום דבר?
אם היה לנו יכלנו.
אני הספקתי עוד.
אה. לחם. אני זוכרת למה ז.
שמה אני את הלחם האחרון.
קניתי בשביל לשלוח לבנימין למחנה.
לעשות מ.
יכו. יכולתם לשלוח לו חבילות?
אהה. אה. אמרו לי.
לא זוכרת בדיוק.
שאם. אה. חותכים את הלחם. עושים. אה.
ממנו צנימים עם השום. אז נותנים להם.
אחרי המלחמה שאלתי.
באמת הם קיבלו את זה.
פעם בשבוע. חילקו את זה לכל החבר'ה.
כל מה שבא חילקו לכולם.
איך ב. בזמן העבודה בשופ.
כשלא גמרו את המכסה. מה קרה?
אמרת שהייתה צריכה להיות.
הייתה מכסה שהיה חובה לסיים אותה.
נגמר. עשו את זה.
עשו את זה?
כן.
איך התייחסו אליכם?
מי השגיח שם בעבודה. הגרמנים?
לא. רק הבעל שהעסיק אות. כאילו. העסיק אותנו.
הוא בא לפעמים לבדוק.
וג. היו. היו ב. בינינו.
אתם הייתם אחראיות על עצמכם?
כן. כן. בחוץ היה שמירה ש.
אומנם גם זה לא היה. לאן נברח?
אין. אה. לאן לברוח.
היה עוד קצת מגע עם גויים שבאו למכור משהו. למה.
עוד היה לנו למי.
אה. כמה ד.
כמה דברים מהבית שיכלו למכור או ל.
להחליף. וכך הלאה.
ש. למה קיבלנו תשלום ו. ומוכרחנו לחיות מזה.
לפעמים היה קבוצה שאספה יחד.
זה יצא יותר בזול.
אז יכלנו יותר להרשות לעצמנו. הסתדרנו.
אתם.
קשה. אבל הסתדרנו.
על מה דיברתם בעבודה?
לא דיברנו. עבדנו.
המכונות עשו רעש.
ולא היה מה לדבר.
וכולם היו עצובים. כולם עוד היו.
הרי לכל אחד היה פצע. מישהו מהמ.
משפחה לקחו. וכל ד. פעם.
אתם יודעים מה קרה.
מה עלה בגורלו של מרין?
לא. לא יודעים.
רק בטוחים. אני בטוחה בכל אופן. שהגרמנים חיסלו אותו.
לא ראיתם אותו יותר?
לא. אבל זה כאב מאוד שזה דווקא יהודי ככה עשה.
זה אפ.
זה אותו דבר. אבל.
לא. רק התוצאה היא אותו דבר.
אבל זה לא אותו דבר באמת.
אז ה. נחזור שאתם הסתתרתם.
את מי. את מי לקחו כבר שם ל.
כשהיה הריכוז הזה של. באמצע הלילה?
כבר את אמרת שבדצמבר 42' כבר היה. כשאנוב הייתה יודנריין.
כן.
מי שהיה זה רק אנשים שעוד עבדו
והביאו תועלת לרייך הגרמני. אז את מי אספו?
השופ. והיו עוד מקומות.
את העובדים של השופ לקחו?
2-3 מקומות שעבדו. וזהו.
ואז כולם. את כולם לקחו?
את כולם לקחו לאושוויץ.
זה כבר כולם.
ואת נשארת עם החברה?
אנחנו נשארנו למעלה.
והלכתם למשטרה הפולנית.
והלכנו למשטרה. אז באמ. כנראה.
הרי היו עוד כאלה כמונו שהתחבאו.
ואחר כך לא היה ברירה. מוכרחים לצאת.
כמו עכברים מהחור. שאין להם כבר מה לאכול ולשתות.
והם אספו קבוצה ושלחו אותנו לסוסנוביץ.
בסוסנוביץ היה דולאג.
[משובש] (גרמנית).
משמה שלחו לכל מיני מקומות.
איך התייחסו אליכם הפולנים במשטרה הפולנית?
שום דבר. נתנו לנו משהו חם לשתות.
אמרתי. זה לא קפה ולא ש.
ומשהו לשתות חם. וחתיכונת לחם.
וזה היה משהו משהו מיוחד. טעים.
למה היינו רעבים מאוד.
זהו. ושלחו אותנו עם. אה.
שוטר לסוסנוביץ. ל [משובש] (גרמנית).
וש. משמה קבוצות קבוצות
לאן שרוצים לקבל עובדים. ידיים עובדות.
אתם הייתם. השתהתם בסוסנוביץ או מייד אתם שלחו אותכם?
אה.
כמה ימים?
כמה ימים זה לקח.
אז שלחו אותנו למחנה.
קראו לו ארנו. זה בעצם לא היה מחנה.
זה היה כנראה מרתף.
זה היה כ. כ. מרתף בירה. שעם במה.
זה היו. היינו מעט בנות. אולי ח.
‮400. 500 בנות. ולא היה ‭S.S‬ שמה.‬
על הבמה הייתה. היו 2 מיטות בשביל אחות.
יהודייה גרמניה. קטי קראו לה.
וצ'כית שהייתה יודנאלטסטה.
ושמה היינו כמו במחנה צבאי. אפשר להגיד.
נ. ניקיון.
מסדר. המיטות אחד כמו השני.
היה. חוץ מ.
לא מספיק אוכל. עבדנו ב.
איך אומרים [משובש] (גרמנית)?
[משובש] (גרמנית). איפה שמ.
מייצרים מחומר את החוטים.
מ. מטוויה כאשר.
טוו. טוויתם את החוטים?
כן. ו.
ושמה הייתי בערך שנה. אחר כך.
רגע.
אממ?
תספרי לנו בבקשה עוד קצת על השנה הזאת.
איך אתם עבדתם שם?
זה. אה. הלכנו עם הלאגר פיהררים לעבודה.
קיבלנו פרוסה. בדל.
בדל. אה. דרך החוצה.
פרוסה עטופה. עם שמירקה.
זה. כל יום.
וזה אכלנו בבית חרושת ב.
ה. ה. הפסקה.
עשו. עבדו שמה גם גרמניות וגם צ'כיות.
מי הם היו הגרמניות והצ'כיות?
למה הם היו שם?
זה אסירים פוליטיים?
הם היו פועלים מקודם כבר. ממש.
אלה היו הפועלים ה. ש. שעבדו?
כן. זה היה מקצוע.
זה היה עבודה שלהם.
כן.
וביניהם שלח. אה.
עבד. ביניהם אנחנו עבדו. עבדנו.
למה עבדו ש. אז ב-3 שכבות.
3 משמרות?
ב-3 משמרות. אז.
אה. אז היו צריכים עוד ידיים עובדות. כן?
הם לימדו אותכם את העבודה?
מה?
הם לימדו את העבודה?
לימדו ככה אחת לשנייה.
אספו לנו שבוע שבועיים גרמניה. והיא עבדה איתנו.
והראה. הראתה לנו את החוכמה.
ואנחנו תפסנו מהר. ועבדנו.
ואת החוטים האלה שלחו לגרמניה? החוטים?
זה גרמניה. זה היה בסודטים גרו.
אה. הא. ש. הא.
זה היה בסודט.
הא. ב. כן.
כן. הסודטים שייכים לגרמניה.
ואחרי שנה.
אחרי הפרוסת לחם. מה קיבלתם עוד לאכול?
אה. שחזרנו איזשהו מרק.
ועל הבמה ג.
היו 2 המיטות. ואיפה אתם ישנתם?
אה. באולם.
2 קומות. 2 ב.
על כל. אה.
דרגשים?
נו. מה?
דרגש?
ה. כן. כ.
כזה מעץ. בכל אופן כז.
כאלה על 2.
שתי.
על קומות. כן. כמו מיטות נוער כאלה.
2 על כל זהו.
זה היה חורף?
והיה חורף. היינו עוד בבגדי חורף.
אז עוד היה לנו מ.
מהבית באנו בבגדי חורף.
היה לנו מה להלביש.
גם נעליים עוד היו אז.
איפה התרחצתם שם?
איך היו התנאים הסניטרים?
שמה היה כזה ניקיון.
הלכנו פעם בשבוע בקבוצות ל. לבית מרחץ.
ששמה לא היה הכי נקי.
בית. שמה גם פועלי. הרוסיות היו.
ופולניות גוי. אה. ש.
שקציץ. והם.
אה. התרחצו שמה.
ו. אבל.
אה. זה היה נהדר.
היינו נקיים. ורעבים קצת.
מילא. אבל לא לגמרי.
כינים לא היו?
כינים לא. שמה לא היו כינים.
את היית עם החברה שלך.
זאת שהסתתרה יחד איתך?
כן. עם אחות קטנה שלה.
העמדנו אותה על. על.
שרפרף.
על. אה. לא.
שכפ. שכפרף לא היה.
אבל איזשהו. אה. ארגז ש.
שהיא תהיה יותר גבוהה.
שלא יקחו אותה. למה היא הייתה ילידת 29'
. הייתה עוד ילדונת.
והיא עבדה יחד איתכם?
כן. נכנסה לעבודה והיה בסדר.
עזרו לה ו.
שמה עזרנו ה. מאוד אחד לשני.
במה למשל?
אממ?
במה?
ב. בלימוד של הל. אה. זהו.
אם במכונה לא הלך טוב. אנחנו עזרנו.
ובדרך אם היה קשה ללכת.
למה זה היה די רחוק.
והיה לה. ללאגרפיהרר הזו היה שיגעון.
בחורף היא. היה.
עבר בעיירה. עבר נחל.
ומעל הנחל היה גשר.
רצכה. רצתה קצת להשוויץ. אני לא יודעת.
זה היה עיירה קטנה.
ואחת הכירה את השני.
כנראה לא הייתה אח.
אהודה ב. בעיירה.
אז שהלכו לבית. אה.
לכנסייה. אז היא ר.
הוציאה אותנו לשחות שמה בנחל.
אז.
בחורף שחיתם שם בנחל?
חורף. קר.
לא היה בגדי ים. שחתנו.
במה. במה שחיתם?
והיינו סך הכל 3 בנות שידעו לשחות. אז אנחנו התחממנו.
החברה שלי. אה. שלי. אני.
ועוד בחורה ידענו לשחות.
היתר לא ידעו לשחות. רעדו רק מקור.
אתם התפשטתם?
בחזייה ותחתונים.
טוב. לא חשוב. עברנו את זה.
שבאנו למחנה. היא נתנה לנו מרק.
[משובש] (גרמנית) חם לשתות.
וכיסתה אותנו. למה לא רצתה שנקבל מה. מהבית חרושת.
שמישהו יחלה ולא יוכל לעבוד.
תקבלל. תקבל ז. זה. איזה נפ.
נזיפה.
פה. כן.
מה קרה שמישהו חלה?
היה שם טיפול רפואי?
ש. הייתה אחות מאוד. אה.
אחות מוסמכת. קטי. היא עזרה.
הרבה תרופות לא היו.
אבל היא השתדלה לעזור.
שם היה סביר.
אבל חיסלו את הזה.
למה זה היה כנראה קטן מדי.
ופיזרו אותנו ל-2 מחנות.
כמה בנות לאובראלשטט.
שמה כבר היה מחנה צריפים. ליכלוך.
שמה היה מחנה איום. זהו.
אומנם. אהה.
אומרים שזה בית הבראה.
אבל. אהה. לא הרגשנו.
את הלחם היינו צריכים. היו חדרים בצריפים.
בכל חדר בערך בגודל של. אהה.
החדר הזה. 38 בנות בדיוק.
על מה ישנתם?
אממ?
על מה ישנתם?
בדיוק גם ככה.
גם על. אהה.
כנראה. אה. השקים עם ה. אה. נו.
קש?
קש היו כנראה כבר עם.
כינים.
פשפשים. לא נקיים.
שב. בכל אופן. שאני באתי.
אגב. רציתי להגיד. בארנאו היו עוד בנות שקיבלו דואר.
כל יום ר. ראשון חילקו להם את הדואר.
באובר אלטשטט כבר לא היה סימן של. אהה. חוץ.
ולך כבר לא היה קשר עם בנימין?
אממ? לא. גם במחנה ארנאו לא היה לי קשר עם בנימין.
לא. אני אומרת שכבר גם בארנאו לא היה לך קשר איתו.
לא. גם בארנאו אני לא.
אבל היו בנות שקיבלו מהבית שלהם עוד.
מההורים. עוד קשר.
זאת אומרת. עוד לא היה לגמרי יודנריין.
אז פה באלטשטאדט הזה עבדנו.
קודם כול היה רחוק ללכת לעבודה.
‮כבר היו ‭S.S‬. [משובש] (שפה זרה).‬
אה. אהה. של ה.
הלכו איתנו לבית חרושת בחזרה.
היה. על ניקיון אין מה לדבר.
היינו מוכרחים להת.
להתרחץ עד חצי. ערומים.
‮היו נשים ‭S.S‬.‬
אבל דווקא לשמה שמו חייל. איפה שהתרחצנו.
היה מין כזה מ.
מפח ומ-2 הצדדים היה פיש של מים וככה התרחצנו.
ואני כל הזמן חשבתי איך באמת התרחצנו. רחצנו את הבגדים.
אז אחר כך נזכרתי שביום ראשון באמת הכינו. איך אומרים?
על [משובש] (גרמנית) כזה.
גיגיות?
אה. לא. שיכולים לחמם במטבחים.
תנורים?
גדולים.
תנור?
ה. הסיר הענק הזה.
דוד? דוד? דוד.
בגרמנית אומרים: [משובש] (גרמנית).
אז. אהה. חיממו מים וחילקו.
אז כנראה ה.
היה עוד צריך כל כך להילחם.
שכמה בנות סחבנו מהבית חרושת בדלי.
2. 2.
דלי מים כדי להתרחץ. ואחרי. אה.
במים שהתרחצנו לרחוץ את הבגדים.
באיזו צורה. ככה עברנו.
אבל זה לא עזר הרבה.
היינו לא נקיים והפשפשים והכינים אכלו אותנו.
היה מאוד מאוד. והיה מסריח.
קיבלנו לאכול תפוחי אדמה.
או כזה סלק גדול. צהוב.
שנותנים לבהמות. שכבר היה רקוב.
אז כל המחנה היה מסריח. מהרקוב. רקוב.
מ-המ. היה רעב שם?
אממ?
הייתם רעבים?
קיבלנו 3 תפוחי אדמה ליום ואת המרק הזה.
היה מוכרח להיות מספיק. אין ברירה.
היו. שמה היה עוד ל.
אפשר למכור ולקנות אוכל.
בארנאו או פה?
מה?
איפה היה אפשר עוד לקנות ולמכור?
אני לא יודעת. אני לא ידעתי.
ב. פגשתי במחנה הזה.
בת דודה. ואני.
היא לקחה אותי לחדר שזה היו חבר'ה קצת על רמה.
השתדלו להיות נקים. אבל זה לא עזר הרבה.
והיא הייתה משוגעת על ניקיון.
והיא ידעה שיש לי 2 טבעות של אמא עוד.
אני תפרתי אותן. זה צ.
מהחומר שאנחנו עשינו. אה.
מהחוטים?
מהחוטים האלה. סרגתי.
עשיתי לבד מ.
היו כל מיני חומרים בבית חרושת.
עשיתי לבד מסרגה ועשיתי כזה פומפון. ובפנים.
באחת היו 2 תמונות של אמא ואבא שלי.
באחת היו 2 הטבעות.
אז היא הריחה אות.
היא הכריחה אותי לק. למכור.
קודם כול. טבעת אחת.
היא סידרה את זה.
למה היא כבר הי.
הייתה במחנה הזה הרבה זמן.
באובר אלטשטט?
אממ? באובר אלטשטט. כן.
היא הייתה שעוד זה היה עוד מחנה קטן. ו. ה.
היחס עם ה.
אה. לאגר פיהררין אוי.
סליחה. שיחקתי עם זה.
זה העצ. עצבים.
לא קרה שום דבר.
אז. אהה.
אמרת שזה היה מחנה.
אז היא הכירה אישית את הלאגר פיהררים.
וכשקיבלה עוד מהבית חבילות.
והיא הזמינה דברים מיוחד.
הבת דודה?
בשבילה.
הבת דודה שלך.
הבת דודה שלי. כן.
והיא מכרה את הטבעת.
קיבלנו בשביל טבעת חצי לחם וחצי חבילה מרגרינה.
אז היה לשנינו שבוע להוציא.
וזה נגמר. "את השני." אמרתי לה: "אני לא מוכרת."
הייתה עד לפני שנה אצל איילה. נתתי לה.
לפני שנה פרצו לדירה וגנבו אותה.
זהו.
שמה היה ממש נורא.
‮אפילו ליוו אותנו ‭S.S‬. הייתה אחת.‬
אבל ביניהם גם היה עוד אנשים.
הייתה אחת כבר מבוגרת יותר.
אז הם לבשו כאלה פלרינות כהות.
אז תחת לפר.
פלרינה היא סחבה 2 סלים.
ושבאה למח. היא רק שמרה במח.
במחנה. לא בדרך ולא בבית חרושת.
אז היא באה למחנה.
היא צעקה בצורה נוראה: [משובש] (גרמנית) וללכת לישון.
שהיה חושך. פתחה דלת.
כל פעם לחנות. לחדר אחר.
היא זרקה חבילה עם לחם או עם משהו.
והייתה אחת. זהו. יש גם.
כן. בבקשה.
‮יש כאן. והיה אחד ‭S.S‬. שהיא באו.‬
באופן ברור. היא התיישבה עם הבנות שלנו לדבר.
אם היה הפסקה או זמן.
וסיפרה את הסיפור שלה.
זה. זה דבר כזה.
גרמנית כמובן.
מהמבורג היא הייתה.
2 אחים נפלו ב. במלחמה.
ההורים נהרגו בהפצצה. על ה.
לא המבורג. הנובר.
שומעת. אז. אה.
היא נשארה לבד. אז היא רצתה לעזור.
"ח. חשבתי שלחיילים שלנו באיזה צורה לעזור.
אבל כאן. דבר כזה.
זה לא בשבילי. זה אני לא אעשה."
אבל הם הרגו אותה.
הרגו אותה?
אנחנו. כן. הבנות אמרו לה: "תפסיקי.
תשתדלי לעבור את הזמן.
תוכלי לחיות עוד."
היא לא הייתה מסוגלת.
במילא לא הייתה מחזיקה. כן?
שלחו אותה לראוונסבריק ושמה נהרגה. זהו.
אתם עבדתם שם גם במטוויה?
גם בחוטים?
כן. כן. כן. אותו העבודה.
אה.
כי הזמינו אותנו לשמה כמומחיים.
נהיינו מומחים אחרי שנה.
עבדתם 7 ימים בשבוע או היה יום אחד חופש?
יום אחד היה חופש. אבל.
גם בארנאו? גם.
אבל עם גרמנייה או צ'כייה.
צ'כית לא באה לעבודה באיזשהו סיבה. אהה.
סיבה. השאירו אותנו עוד פעם 8 שעות לעבוד.
אפילו פ. 3 פעמים אחד אחרי השני לעבוד שם.
טוב. זה הכול עוד הלך.
מה? מה?
אחר כך.
מה? על מה דיברתם?
מה עשיתם ביום החופשי שלכם?
אז כלומר. קודם כול ניקיון.
את ה. את הכ.
כול הוצאנו וניסינו. קיבלנו נפט בשביל המ. אה. אה.
המיטות למרוח אולי לג.
נגד הפשפשים. והיה גם קצת תרבות.
היה בחורה ששרה יפה והייתה בחורה שכתבה שירים.
ו. ו.
[כך במקור] לבריאות.
כן. זה אנושי.
איפה ארגנתם את התרבות?
אממ?
איך זה התארגן התרבות?
איך התרבות התארגנה?
דיב. דיברנו על כל מיני דברים ו.
אבל זה היה משהו בתוך הצריף שכל מי ש.
לא. לא רק.
שהיה?
רק בחדר. כל חדר לעצמו.
לא היה משהו מאורגן?
לא. איך אפשר לארגן דבר כזה?
אני לא יודעת. בכל אופן.
בכל התקופה הזאת את המשכת בתודעה היהודית?
אממ?
ידעת על החגים. ידעתם חגים וידעתם שיש. נגיד. אה.
לא.
פסח?
לא. לא כל פעם.
כן.
לא כל פעם.
יום כיפור ידעתם?
יום כיפור אחד בארנאו. כן. ידענו.
באיזה צורה. אני לא יודעת.
הלאגר [משובש] (גרמנית) על ראש השנה.
חשבה שזה החג שאנחנו צמים ו. ומתפללים.
ה. הלכה.
ח. חשבה שזה ראש השנה.
אז עברנו אותו נו.
רגיל. ויום כיפור. היא לא ידעה.
אז הקטע. האחות לא ידעה.
לפני היטלר לא ידעה שהיא יהודייה. אבל. אה.
כאן בסולידריות. אה. אה.
חיסלנו את האוכל. היא עזרה לנו.
וצמנו והתפללנו בשקט ככה שי.
ביום כיפור?
כן. כן. באובר אלטשטט.
אני לא זוכרת. לא זוכרת.
את סיפרת קודם שאת לא אכלת לחם בפסח.
זה היה בארנאו.
זה היה בארנאו שמ.
מסרתי את הפרוסה שלי.
אחר כך כבר לא.
מ-המ.
ובסוף הגיע מ.
שחיסלו את אושוויץ. מ.
הגיעה אלינו קבוצה של בנות עם גברים.
‮‭S.S‬. אונטר שארפיהרר.‬
שמן כזה. [משובש] (שפה זרה).
מאז ממש. ממש רעבנו.
הרבה זמן לא היינו יכולה להחזיק מעמד.
למה זה היה משהו נורא.
קיבלנו את הקליפות.
‮למה קילפו את התפוח אדמה בשביל ה-‭S.S‬.‬
ואנחנו קיבלנו את הקליפות לאכול.
ובסוף בסוף אפילו בלי מלח.
סגרנו אף ושפכנו את זה.
כדי שמשהו חם ייכנס לקיבה.
שמה זה היה נורא ה.
באובר אלטשטט?
ו. ו.
והאונטר שארפיהרר. אה.
עבר. אה. יום אחד שאני. אנחנו הב.
בדיוק אני וחברה הבאנו דלי מים בשביל להתרחץ.
אז הוא ש. י.
עמד על יד השער.
וראה את המים. לקח.
קודם כול. בלי להגיד משהו את הדלי.
שם.
ושפ. שפך לי על הראש.
אז אני במקום לבכות.
לא רציתי לבכות. פרצתי ב. בצחוק היסטרי כזה.
אז אל תשאלי.
אני שואלת.
נתן לי קודם כול סטירה.
שעד היום האוזן לא עובד.
ולשכב. לקום. ולשכב.
לקום. עד שכבר לא יכלתי לקום.
כנראה הבנות נק.
לקחו אותי לחדר ושמה התעוררתי מאוחר יותר.
זה היה הבית הבראה שלנו.
שם גם לא היה טיפול רפואי?
לא. לא הייתה רופאה.
כל כמה זמן אספו את כל החולים.
היה חדר חולים. בלי רופאה.
היה חדר חולים. מי שהיה חולה.
אם רצה לשכב בחדר הזה.
אז הוא שכב. ועם היה.
כל תקופה שעוד אושוויץ היה. זה לפני.
לפני שהאושוויץ בא אלינו. שלחו קבוצה לאושוויץ.
מהחולים?
מהחולים. אבל אנחנו לא נתנו להם.
אנחנו מ. עם חום. עם זהו.
סחבנו כל חולה למח. לבית חרושת.
כמה שקשה היה.
סחבנו אותם. כל הכפ.
כל הבנות. כל הקבוצות. ככה היינו אחדים.
וכ. וכדי לעבור את המחלה ולהמשיך הלאה.
עוד מקרה היה.
שכבר הפציצו. גם את הסודטים שמה הגיעו.
‮אז רצו ה-‭S.S‬.‬
רצתה את ה. ששמרה עלינו בבית חרושת. רצתה לדחוף אותנו.
היה שמה חדר מאוד חם לייבוש של החוטים.
למה החוטים עברו דרך מים והיו רטובים.
היו חייבים לייבש אותם.
אז שמה היה.
אולי בשביל רבע מהבנות היה מקום לעמוד.
אבל בשביל כולם. אם היו סוגרים אותנו.
היו פותחים ואנחנו כולם כמו סרדינים בקופסה מתים.
אז חברה שלי ועוד מישהו דחפנו החוצה.
לא לתת להיכנס. לא לתת [משובש].
הם צעקו וכעסו עלינו.
היינו בטוחים שיהרגו אותנו. אבל לא.
שמה לא להיכנס באופן חופשי לשמה.
שאנחנו. אה. נ.
נחנק שמה בחום הזה. ככה צפוף.
צפוף כולם. עברנו את זה.
על מה אתם דיברתם. אה.
בימי ראשון. חוץ מאשר על ה. התרבות שאתם עשיתם?
על מה הי. על מה היו השיחות שם? על מה דיברו?
על זיכרונות מהבית.
ומה נעשה אם אנחנו בכל זאת נעבור את זה.
הייתה תקווה?
מוכרחנו לחפש תקווה. אם לא.
איך אפשר להמשיך בלי תקווה לגמרי?
ניסינו. ניסינו.
היו בבית חרושת. היה צ'כי אחד שהוא נתן שמן למכונות.
אז הוא תמיד.
אהה. שירק את השיר ש: "הכול עובר.
אחרי כל דצמבר בא המאי."
או הח. החברה ההיא ידעה רוסית.
צ'כית. זה כל. אה. סוג. אה.
השפות סלביות. יש להם דמיון. אז הוא.
אם היה לו עיתון ישן.
לפעמים ידענו בגלל זה גם כן את קצת.
מה קורה.
אז הוא עשה ככה וזרק כאילו בפינה.
ככה שהיא תראה ושתרים את זה ותדע משהו לקרוא.
אה. אה. השתדלנו מכל הצדדים.
נו. זה לא תמיד הצליח. וזהו.
להגיד לך מה?
את השחרור היה אכזבה בשבילנו.
מדוע?
אה.
אז כמה זמן היית באובר אלטשטט?
עד לשחרור. 9 במאי 45'.
מהרוסים. אני השתחררתי מהרוסים.
ולמה זאת הייתה אכזבה?
למה?
אני חושבת שרק בצד האמריקאים טיפלו באלה שהשתחררו.
"זהו. חופשיים. תעשו מה שאתם רוצים." היו בנות.
מה קרה לפני השחרור?
מה קרה במחנה לפני השחרור?
היינו ש. אני חושבת ש-3.
2 או 3 ימים.
‮בלי ‭S.S‬. בלי. ריק. כלום.‬
ראיתם שהם ברחו?
כן. מה?
הם ברחו?
‮ה-‭S.S‬ בחו. ברחו כולם.‬
ה.
העבודה נמשכה?
‮עד שה-‭S.S‬ ברחו אתם עבדתם?‬
אני.
או.
‮באתי. אז ה-‭S.S‬ הייתה‬
והיו בחצר מכולות תפוחי אדמה. אז שהיא.
שנכנסנו רק אמרה. כול. אה.
ישבו בנות. הוציאו תפוח אדמה.
אז היא אמרה: "נו. תקחו. תקחו."
מסתכלים. מה כאן?
אז אמרו ש: "המלחמה נגמרה. תקחו."
היו כאלה שהתנפלו על המחסנים. היו כאלה.
כל מי. כל מישהו יכול משהו לסחוב. ל. לקח.
אני עמדתי ככה. ולא ידעתי מה לעשות. מה.
אמרתי: "אם כבר המ. מ.
מלחמה נגמרה. אז יהיה לנו כבר לאכול."
לא לקחתי.
נשארתי באמת. אני לא היחידה.
עוד היו כאלה.
אה. חכמים כמוני.
אז. אהה. חיכינו יומיים.
עוד חי. התחלקנו עם זה מה שהיה.
אבל זה כן נגמר.
אפילו עם אלה שיקחו או לא לקחו.
ונכנס טנק רוסי. והחברה הזו.
אני לא יודעת איפה היא מצאה משהו אדום.
קופצת על הזהו.
על הטנק. חופשיים. נגמר.
אבל כלום. לא.
אף אחד לא שואל.
אף אחד לא עוזר.
אף אחד לא רושם.
איפה אנחנו. מה אנחנו.
מה נעשה? אז. אהה.
היה יותר מטנק אחד.
או רק טנק אחד בא?
אממ?
רק טנק אחד בא?
רק טנק אחד נכנס למחנה.
ומי ירד מהטנק הזה?
הם לא ירדו.
עושה סיבוב ו. אה. חזר.
זה היה ככה קצת בצד.
כנראה. לא בכביש ראשי.
אז החברה שידעה רוסית.
והיה לה קצת קשר עם הצ'כי הזה.
אמרה: "בואו.
אנחנו נלך לח. אה.
לבקר אצלו. הוא הזמין אותנו."
לצ'כי?
אה. כן. אז אנחנו הולכים קצת.
היא. אחותה.
מ-המ.
ו. ואני.
בעצם רק שלושתנו. הם הלכו.
ה. הצ'כי גר באותו מחנה שאתם גרתם בו?
לא. היה העיירה.
אובר אלטשטט זה הייתה עיירה.
אז. אבל. אה. הוא נתן לה את הכתובת.
אנחנו חוז. בו.
יוצאים מהמחנה. יש שמה.
אהה. פינה כזאת שמכל הצדדים אפש. כבישים.
ושמה ש. עמדו שיירות של. אה.
משאיות. ובאמצע הכיכר הזה עמד. אה.
קצין רוסי. גבוה כזה.
או נדמה לי. א.
אחרי כן. וכיוון אותם.
והיא ניסתה עם אחד החיילים לדבר לאיזה כיוון
הוא נוסע שייקח אותה.
והוא שם לב שמדברים.
לא ידע מה קורא. הו. הולך כאן.
הוא נתן צעקה: [משובש] (רוסית). "תעמדו."
אז עמדנו. הוא שלח את כולם.
הוא בא אלינו. הוא התחיל.
מתחיל לצעוק: "מי אנחנו?"
אז הסברנו לו שאנחנו בנות.
שכאן יש יהודיות. שכאן בס. בסביבה יש מחנה.
אז הוא פרץ בבכי. לקח.
אחר כך אני הייתי הכי נמוכה.
לקח אותי ככה. וב- [משובש] (יידיש)?
הוא עבר כל פולין.
גם אושוויץ ולא מצא אף יהודי בדרך.
זהו. אז הוא הרבה לא יכול לעשות.
הוא אוטו משא עם לחם שלח אלינו.
היה לנו לכמה ימים לאכול.
איפה הייתם? איפה נשארתם?
ב.
חזרתם למחנה?
במחנה. במחנה. איפה היינו. יכולנו להיות?
לא. חזרתם. אחרי הפגישה עם החייל הזה. אתם חזרתם.
אה. זה בדרך.
למחנה?
שרצינו לבקר.
אבל חזרתם למחנה?
חזרנו למחנה.
והוא הביא אוטו משא עם לחם. שנתחלק.
וזהו. הוא אומר: "הוא נורא רוצה לעזור.
אבל הוא לא יכול. הוא היה חייב להמשיך.
יש לו פקודות שלו."
אז. אהה.
רוב חברות הטובים היה ל.
ב. לא רחוק בעוד מחנה. ברנסדורף קראו לו.
והחלטתי שאני הולכת ל.
אהה. שמה להיפגש איתם ולהתייעץ מה נעשה.
אז התאספנו 10 בנות.
ו- [משובש] שמאיפה לקחו אותנו.
זאת אומרת בכשאנוב. נ.
נ. נשתדל להגיע לכשאנוב.
אולי מישהו נשאר בחיים. יהיה בכשאנוב.
איך ידעת שיש חברות שלך במחנה השני?
זה החלק השני מה. האו. מארנאו.
החלק שלחו לאובר אלטשטט.
וחלק שלחו ל. אה.
אני ידעתי שהם.
לברנסדורף?
הולכים לברנסדורף. חילקו אותנו.
כן. הבנתי.
חלק קטן לאובר אלטשטט.
והחלק השני ל.
וחלק לברנסדורף.
והגעתם לשם?
אז הסתדרנו. החלטנו 10 בנות שהיה לנו שפה די. אה. טובה.
משותפת. החלטנו. אנחנו הולכים בדרך לא דרך לכשאנוב.
חיפשתי. רציתי לדעת מאיפה הלכנו ולאן. אה.
אה. כמה זמן זה.
וכמה דרך להגיע לכשאנוב?
זה היה דרך ארוכה. ארוכה. זהו.
איך הלכתם?
הגענו בכשאנוב.
אה. תספרי על הדרך. איך הגעת?
אוי הדרך.
איך הלכתם?
הדרך היה קצת ללכת.
קצת לנסוע עם רכבת קדימה וקצת אחורה.
זה היה בלאגן גדול.
בסוף. אחרי אולי חודש. הגענו לכשאנוב.
שמה. באמת. אני מצאתי 2. אה. דודות.
ואחת. קודם כול הלכתי לבית שלנו.
אני ידעתי שיש במרתף דברים. וחוץ מזה.
הבית.
לנסות. אולי בכל זאת.
אז אני באתי לשמה.
אז היא סגרה לי את השער של הבית.
ואמרה לי: "אחח.
אז את עוד. אה. חיה?"
כן.
לא נתנה לי אפילו להתאג. ל.
להיכנס. לשאול משהו. להגיד משהו. כלום.
מי זאת הייתה?
זו ששמרה על הבית. ש. על הניקיון של הבית.
שאת הכרת אותה עוד מלפני.
לפני.
המלחמה?
לפ. גם ב. בזמן המלחמה. בהתחלה.
כן.
גם בזמן ה. אחר כך הבת דודה שלי. הי.
היא הייתה באמת נראית כמו שיקסה.
הלכה לשוק. רצתה לקנות משהו.
אז היא לקחה אותי אית. איתה.
אנחנו באים. רוצים משהו לקנות.
אז צועקת שמה. על.
אה. "אל תמכרי לה. זה יהודים.
אל תמכו. תמכרו לה. זה יהודים."
בפולנית כמובן.
ואני כבר אז במחנה למדתי פולנית.
היו רוב הבנות פולניות.
בחדר היה אני.
יקית כזאת. ועוד אחת.
נו. אז ראיתי.
והתנפלו עליי. אני עניתי לה משהו.
אני לא זוכרת. הייתי קצת חוצפנית. אה.
לא רציתי אח.
אחרי המלחמה. שעוד י. יעשו לי ככה.
אז כמעט עשו לנו לינץ'.
בא קצין פולני והוציא אותנו משמה.
אם לא היו הורגים אותנו.
אחרי המלחמה.
בדרך חזרה החלטנו בחזרה. שוב. לאן הולכים?
מה זאת אומרת בדרך חזרה? את. איפה אתם.
לחפש איפה שיש.
הייתם. הייתם 10 גברות צעירות.
כן.
שהגעתם לכשאנוב. איפה גרתם?
היינו רק. אה.
אצל בנות דודה. הם. אה.
כל אחת.
מצאו שמה.
כל אחת.
על הרצפה.
כן. לא אבל. התפז.
מפה מפה.
כן.
רק לילה אחד או 2. אני לא זוכרת.
ואחר כך החלטתם.
כן.
לצאת משם?
הגענו. הגענו ל. בש.
בשלזיה יש. זה כבר פולנית.
מ-המ.
היה כבר. אוי.
שכחתי גם ב- [משובש] (שפה זרה).
זה היה עיר. אף בית לא היה שלם.
איפה? באיזה עיר?
ב. בדרך לכשאנוב.
זה עוד לפני כן.
שהיינו 10 בנות יחד.
אז אחת חלתה.
קיבלה חום גבוה. ו. ב.
בעיר הזה היה אף בית שלם.
אז מצאנו מרתף. אה.
יכ. יכלנו לנקות אותו קצת.
והיא יכלה לשכב שמה.
וכולם. אחת נשארה איתה.
וכולם הלכנו שמה בין הגרוטאות לחפש.
מצאנו מכונה שטוחנת קפה כזאת.
ומצאנו בשדדו. שדות.
כן.
מ. מבין הזהו. כמה כאלה גרעינים.
אספנו וטחנו ועשינו להבה קטנה וכאלה.
פיתות.
פיתות. כן. קטנות.
וח. חיינו.
טוב. לנוח קצת כמה ימים.
הלכנו הרבה זמן.
כמה ימים. אז נחנו. זה.
זה בדרך.
אז מישהו בא.
זה בדרך לכשאנוב.
אה?
זה בדרך לכשאנוב.
ב. ב. לכשאנוב. כן.
אז בא מישהו. אני לא זוכרת מה מי.
וסיפר לנו שכאן. לא רחוק.
יש בית חולים. שמה נותנים לכל אלה שמחפשים דרך הביתה.
או באיזשהו דרך. נותנים ארוחה חמה.
אז הלכנו. קיבלנו.
למוחרת אמרו לנו: [משובש] (פולנית). ליהודים אין.
ליהודים אין.
אממ? בשביל יהודים אין.
אז בלילה בא.
שמה היה חייל רוסי עם רגל קטועה. בא בלילה דפק.
ואנחנו עשינו בריקדות שלא ייכנסו לנו שמה.
והביא לנו מזוודה קטנה עם סולת.
אז היה לנו שוב עד שהיא תבריא. היה לנו לאכול.
אכלנו את הסולת. דייסה עם סולת עם מים. בלי מלח.
איך אכלתם במקו. במקומות אחרים?
אנשים עזרו? אתם.
אה. דפקתם על דלתות?
לא. לא התקשרנו.
עד שהגענו לעיר. לא.
הגענו לכשאנוב בדרך חזרה.
אבל הלכתם חודש בדרך.
בכל זאת. מה אכלתם?
מה? כן.
ממה התפרנסתם?
היה עוד מישהו בדרך.
כן. אנש. דווקא.
כן?
היה פרטיזן. שהוא לקח איזשהו ארמון שמה. 2 חברים.
הוא היה אחד שוויצר כזה.
ואחד היה באמת פעיל והוא אירגן.
והוא נסע עם כזה.
ממש שוויץ. זה.
זה לא היה בסדר.
למה הוא מצא עליו.
אה. תשומת לב מדי.
כן.
חיפשו עמכו.
אז הוא ראה אותנו.
הולכים ככה. אז הוא אמר שנבוא ל.
עם ארמון קצת לנוח ונ. אחר כך נמשיך.
הוא. אה. נסע עם 4 סוסים ועם כרכרה.
נו. בסדר.
הלכנו לשמה. והב. הבעל של הארמון.
הפון הזה כנראה חזר. איפשהו התחבא.
‮למה היה ‭S.S‬ והתחבא ודאי.‬
אז כשראה אותו. הוא חיכ.
זאת אומרת. הוא ארב לו וירה בו.
הפרטיזן בפון או הפון בפרטיזן?
ה. הפון בפרטיזן.
הוא הר. פצע אותו די קשה.
ושהיינו. אה. 10 בנות.
לא האמנו. ה.
זה ה. אה. שלא האמ. אהה.
לא האמנתם. הייתן צריכות לטפל בפרטיזן.
בדיוק.
במקום שהוא יטפל בכם.
כן.
אתם הייתם צריכות לטפל בפרטיזן.
אז לא האמנו. שה. אהה.
לגרמנים שיכלו לא לעשות לו משהו בבית חולים גם כן.
אז כל זמן התחלפנו ושמרנו עליו עד שהוא כבר התאושש.
ואז המשכנו קבוצה קטנה יותר.
ממש כי איזה 4 בנות נשארו שמה.
בארמון?
אחת. ב. ב. במה. ב.
עם הפרטיזן בארמון. כן?
זה. זה היה מקום באוסטדויטשלנד.
זאת אומרת. הרוסים היו שמה עוד.
אז. אה. החיילים הרוסים הציקו לכם בדרך?
אהה. עשינו ככה שלא יציקו לנו.
אכן החזקנו 10 בנות ככה חזק יחד.
אחר כך היינו 6.
אבל זה. כל הזה.
זה בדרך עד שחזר.
בדרך לכשאנוב.
עד שהגעתם לכשאנוב.
מכשאנוב כבר היה קל יותר. אז. אהה.
למה זה השתנה?
כבר היה. היה כבר קצת רכבת. קצת תנועה.
אז.
לא היינו צריכים כבר ללכת ממש. כל הדרך.
אז כשיצאתם מכשאנוב.
כן.
אתם הייתם יומיים. 3 שם.
לא היית שם יותר מזה את אומרת.
אממ?
היית יומיים או 3 ימים בכשאנוב?
כן. ש. יומיים.
לא. אפילו לא שלישי.
אבל המצב היה כזה שאי אפשר היה ללכת
למישהו ולבקש שאת רוצה להיכנס הביתה לקחת את הדברים שלך?
לא. לא. לא היה.
לא היה למי לפנות?
לא היה אל מי לפנות. לא היה.
היה כזה אנטישמיות. כל הדרך.
בכל אופן. היה כבר אפשר לנסוע קצת. הגענו לוולדנבורג.
לאן הלכתם?
ולד.
לאן הלכתם? כשהחלטתם לעזוב את כשאנוב. לאן הולכים?
לאיזשהו מקום שמענו שכבר
מתחילים להתארגן קהילות יהודיות ולעזור. לדרוש ולעזור.
אנשים עם. עם עמדה.
לא כאלה בנות קטנטנות כמונו.
טיפשונות. נו. כאלה. צעירות. אה.
ולא ידועות בחיים. כן?
הרי היינו. היינו מ.
ממש. אני לא.
לא יודעת איך להגיד. נו.
תגידי. את אומרת טוב מאוד.
לא. אני לא יודעת איך להגיד.
אבל לא ידענו מהחיים נורמליים איכשהו.
טוב. לא יכולתם עוד לדעת.
טוב. בכל אופן הגענו לוולנבורג.
שמה כבר היו רשימות.
אה. של יהודים.
של כל מיני עיירים.
של כל מיני מקומות.
שחזרו?
ש.
שמחפשים את הקרובים שלהם.
מחפשים ומישהו כן ישנו. כן.
שם הייתה קהילה יהודית שכבר ארגנה את הדברים?
כן. היה. גם קיבלנו.
כנראה. גם קצת כסף.
למה לגמרי בלי כסף כבר היה קשה להסתדר.
וקיבלנו ארוחה חמה.
איפה גרתם שם?
שמה. אה. ד. דאגו לנו.
היו בתי מלון שלקחו.
שיהיה בשביל האנשים האלה.
ושמה אני קיבלתי.
באותו היום ממש.
ידיעה שבנימין. אה.
נקבר חיים במחנה. ומצד שני. שח.
מישהו ל. ראה אותו בצד האמריקאים בטרנספורט של חולים.
נו. על סמך זה.
אני התחלתי את הדרך.
את החיפוש אחרי בנימין.
עברתי 2 גבולות.
אל. אל. אה. תחסכי בבקשה.
כן?
את עדיין בוולדנבורג ואת מקבלת את הידיעה.
אז את אפילו לא התיישבת שם.
כי באותו יום קיבלת את הידיעה.
לילה אחד.
כן. ומשם ארגנת?
ארגנתי.
משם.
לילה אחד או 2.
ארגנתי שאנחנו 5 חברות יחד.
אחת קיבלה ידיעה שיש לה משפחה ברגנסבורג.
זה גם היה בצד ה. האמריקאים.
וש. 2 אחיות.
סתם רצו גם כן להגיע.
גם הגרמנים. אה.
חיפשו לעבור את הגבול.
אה. לצד האמריקאי.
אז התחלתם ללכת 5 חברות.
כן.
חברה אחת. זאת אומרת. נשארה שם.
חברה אחת נשארה בוולדנבורג.
כי אתם יצאתם 6.
כן. היא מצאה חבר איזשהו.
אז.
והיא נשארה איתו.
אז איך הלכתם? לאיזה כיוון?
אה. מה חשבת.
הת. אה.
לאן את הולכת?
התקש. את הגבול הראשון אנחנו בעצמנו באיזשהו. לא. כן.
אבל לאן הלכת? אה.
אה. ה. לאן. איך ידעת?
לצד של האמריקאים.
אה. כי את שמעת שאח שלך ראו אותו בצד של האמריקאים.
כן.
אבל לא ידעת מקום ספציפי.
לא.
לאן הולכת?
לא. לא.
רק הולכים.
כן.
לצד האמריקאים.
של האמריקאים. רק זה.
אז התחלנו.
גבול אחד עברנו עם אחד שיודע להעביר גבולות.
מבריח.
כן.
מבריח גבולות.
גרמ. גרמני. כן.
דרך חולות. עד שהמ.
אומר: "כאן אתם חופשיים.
כאן כבר צד גרמני."
וזהו.
אז ה. הגענו לתחנת רכבת.
עלינו על רכבת ראשון שיצא את התחנה.
‮הוא נסע. הוא הגיע ל-‭Fulda‬.‬
אני אפילו לא ידעתי שזה בקרבת
‮. בתחנה רכבת של ‭Fulda‬.‬
היו כמה בחורים שהלכו בין הקהל. עמכו.
עמכו. עמכו. חיפשו יהודים כדאי לעזור להם.
הם. בבית מלון. תפסו כמה חדרים. ו.
והלכנו איתם ויכלנו להתרחץ ולאכול משהו ולנוח.
ב-2 קבוצות. למה לא היה לנו משהו אחר להלביש.
שאחת הייתה במיטה. וכיבסנו את של הקבוצה האחת.
ולמחרת סבי. זאת אומרת.
‮חברה שיש לה קרובים ב-‭Rengschburg‬.‬
הייתה עם האחות הקטנה הזו.
‮אז היא נסעה ל-‭Rengschburg‬ ונשארנו. אנחנו 3 שמה.‬
ואני קצת מוכרחתי לנוח.
הייתי עייפה מאוד. והמשכתי הלאה לבד.
אחד הבחורים ליווה אותי שאני לא אהיה לגמרי לבד.
את יכולה לספר מה הרגשת באותם הימים?
רק רק לחפש. רק למצוא אותו.
לא היה לי שום דבר אחר בראש.
‮כי נודע לי ש-‭Gehringshof‬ לא רחוק.‬
‮ו-‭Gehringshof‬ היה מוכר לי למה מדריכה של בתנועת נוער.‬
‮הייתה ב-‭Gehringshof‬. כמו שאח אחד שלי‬
היה ב [משובש] ורק קדימה. קדימה.
עמדתי בתור עם ה [משובש] (שפה זרה) עם
ה. נו. איך אומרים?
פלישטי. שוב ברח לי.
אלה. הגרמנים שברחו מהצד הרוסי והפולני.
הגרמנים גם ברחו הרי.
אז הם קיבלו בדרך.
עמדו משפחות. נשים. ונת. חילקו לחם.
קפה. לפעמים קצת מרק.
עמדתי איתם בתור וכבר לא
פתחתי את הפה שלי. שלא יגידו יהודיה.
יהודי.
כן. וכדאי שנקבל קצת משהו לאכול ולשתות. והמשכתי הלאה.
היו ערים בדרך שטילפנו לבתי חולים.
היו כמה בתי חולים בעיר הזאת.
אם יש קבוצה של ה.
שבו. של. אה.
משוחררים. חולים.
ואם בנימין ביניהם.
מי טלפן. מי מי עזר?
במשרד של בית חולים.
במשרד של הבית חולים?
כן. היו כאלה.
היו כאלה ששלחו אותי ברגל שם ושם יש בית חולים. לכי לשם.
מי הלכת עכשיו?
ממ?
עם מי הלכת?
עם הבחור הזה.
עם הבחור הזה שהלך יחד איתך?
כן.
הוא הלך יחד איתך כדי לשמור עליך.
או גם הייתה לו מטרה אחרת?
לא. הוא הלך.
זאת אומרת. מטרה אני מתכוונת. לא מטרה כזאת.
אלא מטרה לחפש קרוב משפחה או משהו?
אולי. אולי התעניין.
אבל הוא באמת שמר עלי במובן מצוין.
איך הוא שמר עלייך?
שלא יזיקו לך?
שלא יתקלו בי. שלא יתקלו בי.
כן.
‮אז ככה הגעתי. הייתי ב-‭Frankfurt‬. הייתי בכמה ערים.‬
‮ב-‭Munchen‬ ב-‭Munchen‬ שהגעתי ל-‭Munchen‬‬
אמרו לי שלא רחוק מכאן
יש לצרט ששמה יש ניצולים.
וזה היה קודם בית הבראה.
בשביל הלופטוואפה בשביל החיילים.
חיל האוויר.
הגרמנים. אני באתי לשמה.
זה לא היה עוד מחשב.
היה עם ספר כזה ענק עם השמות וכל דף ככה.
ו. אה.
בבית חולים היו אחיות. אה.
צלב האדום.
נזירות. נזירות.
נזירות.
וככה. וויכסלבאום.
ככה קראו לי עם שם מהבית.
זה ו'. זה בסוף.
והיא מההתחלה ככה. ואני עומדת עומדת ומשקשקת.
בסוף היא אומרת לי.
אחרי זמן שכבר הגיע לדף אחרון.
כן. יש בן.
אני כלום. על הרצפה.
התעלפת?
אז לקחה אותי נזירה אחת.
היא לקחה אותי לחדר.
ואני באה לחדר. ובנימין התאושש כבר מהמחלות.
‮ונסע ל-‭Munchen‬. הוא מישהו סיפר לו שאני חיה. ב.‬
ב. נו.
ברשימות כתוב שאני חיה בפולין.
אז הוא כבר לא היה מתי שאת הגעת?
הוא נסע רק לברר.
הוא חזר החב.
אני באמת הייתי כזאת טיפשה. רציתי שוב לחזור.
אז חבר שהיה איתו בצ.
חדר. הוא לא נתן לי בשום אופן.
הוא ניגש לנזירות וביקש חדר בשבילי. שאוכל להס.
להסתתר בלילה שבנימין יחזור.
באמת חזר וכך נפגשנו.
יום שני. 24 בחודש אוגוסט.
שנת 2009. ד' בחודש אלול תשס"ט.
אני דליה מעוז מראיינת את גברת סימה שמואלביץ'.
בהמשך לפגישתנו מיום 18/8/2009.
בוקר טוב לך גברת שמואלביץ'.
ותודה שהסכמת להיפגש איתנו שוב.
אנחנו נפרדנו בפעם הקודמת.
כשאת סיפרת שאת ואח שלך כמעט נפגשתם.
אם תוכלי לספר על הפגישה.
רק כמעט?
כן. עוד לא סיפרת על הפגישה.
את. הוא נסע לעיר.
כי הוא חשב שאת בעיר ואת נסעת למקום שלו. ועוד לא נפגשתם.
אוקיי.
בבקשה.
נפגשנו. נו. אפשר לתאר או לא
לתאר את השמחה שלכל הפחות מישהו נשאר.
הוא הספיק להבריא. הוא היה מאוד חולה.
שקל בשחרור 34.
2 או 4 קילו.
והיה מאוד חולה. היה לו פלקט.
פלקטיפוס. ו [משובש] (שפה זרה).
אני מצטערת שאין לי הביטוי בעברית.
והצליח בכל זאת להבריא.
והוא היה ממש מוכר לי כאילו.
לא היה כלום. ו.
לאן הלכתם? כשנפגשתם?
‮נסענו לקיבוץ ‭Buchenwald‬. שהיה ב-‭Gehringshof‬.‬
איך החלטתם לנסוע לשם?
את יכולה לשתף אותנו?
‮אני לפני שנסעתי. זה היה לי על יד ‭Fulda‬. המקום הזה.‬
והוא היה מוכר לי עוד מלפני המלחמה.
שהמדריכה שלי מהתנועה הייתה שמה בהכשרה.
זה ה. היה שייך לקהילה היהודית.
והראשונים היה שיסדו את זה. זאת אומרת.
לקחו את זה מהגרמנים בחזרה.
‮היה קבוצה מקיבוץ ‭Buchenwald‬. אה. מ-‭Buchenwald‬.‬
‮מ-‭Buchenwald‬. הם יסדו את קיבוץ ‭Buchenwald‬.‬
והם גייסו נורא. כמה שאפשר היה. כן.
היה ביניהם אחד שהכיר את זה מלפני מלחמה. אבל.
אה. זה לא היה.
זה היה מקרי. שקיבלו את זה בחזרה.
‮שקיבלו את ‭Gehringshof‬ בחזרה. זה היה מקרי?‬
כן. כן.
אני. אני יודעת שקיבלו את המקום אחרי
שפינו את ההכשרה שהייתה בוויימאר.
זה. ואז הקימו חזרה את החוות ההכשרה הזאת. [משובש].
כן. אממ. היה ביניהם אחד.
אני הנה. אני כבר מתחילה לצחוק.
ו. אה.
היה ביניהם ארט פוזננסקי.
שהוא היה. אה. מוכר הלוא. היה.
הוא היה סטודנט בתקופה בהתחלת המלחמה.
‮והקימו שמה הכשרה. וקראו לזה קיבוץ ‭Buchenwald‬.‬
ושמה לפני שאני נסעתי. אה.
ל. לחפש את האח שלי.
התחנה הראשונה אחרי שעברתי את
הגבול מצד. אה. אוס-דויטשלנד.
ל. ל.
‮[משובש]. זה היה מקום הראשון ‭Fulda‬.‬
ושמה כבר היו. לא עוד לא קהילה.
אבל כמה שארגנו. אה.
חדרים בבית מלון. שנוכל לנוח ומשהו לאכול.
זה הקהילה היהודית אירגנה את זה?
זה. זה יהודים. אה.
‮מהמחנות. גם ב-‭Fulda‬.‬
‮וכבר היה אז. אה. ‭Gehringshof‬ בחזרה בידיים.‬
אבל. אה. נודע לנו את זה.
לפני שאני עוד הלכתי ל. זהו.
אז אמרתי. אם אני אמצא את אח שלי.
אני באה אליה. אז ככה עשינו. הלכנו לשם.
‮ל-‭Gehringshof‬?‬
‮כן. ‭Gehringshof‬.‬
‮‭Gehringshof. Buchenwald‬.‬
‮קיבוץ ‭Buchenwald‬.‬
‮גם כאן בארץ עוד קראו לו קיבוץ ‭Buchenwald‬.‬
כן. נכון.
איזשהו תקופה.
ואני התחלתי לחלות אחרי זה.
כנראה כל. כל הצרות בדרך יצאו. פתאום.
מה קרה? במה. מה חלית?
אה. לא ידעו להגדיר.
אחד אמר. סקרלטינה. למה היו לי.
אה. פצעים בגוף. בפנים לא.
בידיים גם לא רק בגוף.
ושמו אותי לחדר לחוד. כבר אנטנה כזאת.
והתברר שלא. זה היה.
לא יודעים. כנראה התפרץ באיזשהו צורה.
‮אז היה רופא. ‭Gehringshof‬.‬
היה מסביב הרבה כאלה. אה. כפרים קטנים.
ובאחד היה רופא. לא ידעו.
ידענו עוד. איזה רופא.
מה רופא. אבל. אה.
לקחו את הרופא כדאי להתייעץ.
והוא נתן לי זריקות.
אה. קלציום ואמר לעשות את זה.
אה. אה. בשרירים.
אז האחות שלנו. בקיבוץ הייתה אחות שהיא הייתה במחתרת.
ואחות שלה. אמרה לו.
אבל דוקטור אצלנו בבית חולים עשו [משובש].
אז הוא צעק עליה. בגסות.
אני ממש התפלאתי איך.
מי כאן הרופא? את או אני?
הוא היה רופא גרמני?
גרמני. כן. כבר לא צעיר.
והתפ. התברר אחר כך שהוא עשה את זה בכוונה.
למה? אני כל כך חליתי שלקחו אותי לבית חולים.
ועשו לי באותו רגע. ניתוח.
יש לי 3. אה. נו.
צלקות.
צלקות. למה.
היה כל כך הרבה מוגלה.
זה. זה ממש הדם הפך למוגלה.
ושכבתי די הרבה זמן.
באיזה בית חולים את שכבת? אה.
‮ב-‭Fulda‬.‬
‮ב-‭Fulda‬?‬
כן. הבית חולים העירוני.
והאונר"א עשה לו משפט.
אבל אני לא עקבתי אחרי זה. למה.
גם לא היה לי הזמן והגבורה. וגם.
זה כבר קרה. ו.
במילא לא הייתי חלשה משהו לעשות.
לא יודעת מה קרה.
כמה זמן היית בבית חולים?
אה. אני חושבת שכמעט חודש. באתי.
אז עוד לא יכולתי ללכת.
ובין הזמן שאני הייתי בבית חולים.
ב. בעלי.
בא לקיבוץ. לא כבעלי.
הוא עוד לא בעלך.
בעלי. לא כבעלי.
כן. אבל הוא בא אז.
למה הוא שוב קיבל מחברה מכתב. אם הוא רוצה לב.
‮להגיע לארץ. רק דרך. אה. קיבוץ ‭Buchenwald‬.‬
‮היו כאלה שקרו ‭Buchenwald‬.‬
‮הרי כאלה. בכל זאת ‭Gehringshof‬. וזהו.‬
אז את חזרת למחנה?
ממ?
את חזרת למחנה?
לא. אני חזרתי לקיבוץ.
לקיבוץ. ל. ל. למחנה? כן.
לקיבוץ.
והבראתי. טיפלו מאוד יפה בי. בפרט בעל. הבעל.
לעתיד.
ה. לעתיד.
והוא היה אצל האמריקאים.
היו לו דברים כאלה שלא היו מוכרים עוד קרם איראה.
סבון. מגבות לבנות. יפות.
אז. אה. עזר. וזה. וכיוון ששכבתי הרבה.
אז היה לנו הרבה זמן לשוחח ולדבר. והתקשרנו. התחתנו. וזהו.
התחתנתם במחנה?
לא. ב. ב. איזה מחנה?
בקיבוץ. בקיבוץ?
בקיבוץ. לא. זה אחר. מאשר מחנה.
לא. לא. אני. נכון.
אני מצטערת. טעות שלי.
התכוונתי לחווה.
זה באמת בעצם חווה. זה לא.
‮זה. הרבה זוגות יצאו מ-‭Gehringshof‬.‬
מי היו האנשים שהיו שם בקיבוץ?
את יכולה לספר קצת יותר על הקיבוץ?
היו כל מיני. היו כל מיני.
מאיזה ארצות היו?
אני לא הייתי עם כולם חברים.
אבל היינו קבוצה שמאוד מאוד חזק. התק. התקשרנו.
יצאנו פעמיים. 3 פעמים לעליית נוער. שלא הצלחנו לבוא.
זה עוד לפני שהתחתנו.
אחרי החתונה. כבר. שהגיע הזמן. ל.
לצאת לעלייה. אז. אה.
הייתי כבר בהריון ולא יכולתי ללכת.
אז הקבוצה שלנו. כן יצאה.
אח שלי ביניהם. בנימין ביניהם.
והם היו הרבה זמן באיטליה.
לא. לא קיבלו אונייה כדי לבוא.
והוא בא לבקר. ואז באו חבר'ה.
הרבה חבר מרוסיה ושחזרו.
וכבר היה קשה מאוד קשר למצוא.
היינו כבר עייפים מכל כך הרבה.
אנשים.
קשרים חדשים. כן.
אבל מי. מי במקור היו.
המייסדים של הקיבוץ היו אנשים שיצאו מהמחנה?
אבל איזה. איזה יהודים?
איזה לאומים היו שם?
מכל מיני. מכל מיני. מכל.
רוב מפולין. גרמניה. פולין.
איך תקשרתם אחד עם השני?
איך יכולתם לדבר אחד עם השני?
היה. היה הרי הרבה עבר משותף.
אבל בשפת הדיבור. איך דיברתם איתם?
אה. כל אחד איך.
איך שבא לא בדיוק.
מי שהבין. הרי יידיש וגרמנית זה מאוד דומה.
אז מי שדיבר יידיש או גרמנית.
אז במילא היה שם. שפה יחד.
וגם לפי השקפת. אה. העולם. לפי זהו.
היו קבוצות שעבדו יחד.
היו כמה מאוד קרובים.
וכמה שככה. הכרנו. שלום. שלום.
הייתה. הייתה איזושהי. אה תודעה פוליטית בקיבוץ?
לא. עד אז עוד לא.
‮אני קראתי. אפילו יש ספר על קיבוץ. אה. ‭Buchenwald‬.‬
עד שבא לפוליטיקה כאן בארץ.
אני הפסקתי. ו.
אבל כשאתם הייתם שם. בקיבוץ.
תראה.
אז. אה. לא היו מפלגות ולא היו אנשים. אתם.
בא שליח מהארץ. מאיזשהו קיבוץ.
ודאי זה היה ככה.
אה. סוציאל. אה. השקפה סוציאלית.
היתה השקפה סוציאלית.
רובם. היו דתיים.
פחות או יותר. כן.
והיו שהיה להם ידע בדת.
למדו לפני כן. ב. בישיבות.
או בבתי ספר שלמדו עברית. והשליח מהארץ.
הוא לימד אותנו קצת שירה עברית.
מהקיבוץ כאן בארץ. וסיפר על הארץ.
איך הסתדרתם דתיים וחילוניים?
שום בעיות לא היו.
היה. היה אחד. רצון לעלות לארץ.
רצון חזק. ועוד יותר רצון לעזוב את גרמניה.
כן. וכולם היה קצת רקע. כמעט כולם.
מהקבוצות שהיינו יחד עד שהקבוצה
שלנו הייתה קבוצה שלישית או רביעית.
אני לא זוכרת בדיוק.
הראשונה עם סרטפיקטים. הגיעה ארצה.
אחר כך רק דרך עלייה ב'.
כבר נגמרו סרטיפיקטים ב.
אבל אתם עדיין הייתם שם בקיבוץ?
בטח שהיינו. ניסינו בכל הכוחות.
היינו הרבה פעמים. נו.
בדרך. כאילו. אבל לא הצלחנו.
‮הקבוצה הראשונה של קיבוץ ‭Buchenwald‬ עלתה ארצה ב-45'.‬
כן. בסוף אר.
והם הלכו לקיבוץ אפיקים. להכשרה.
לכם היה קשר איתם.
כאשר הם היו בקיבוץ אפיקים? היה קשר?
לא. לא.
בין הקיבוץ?
לא.
כלומר. אחרי שהקבוצה עלתה.
זה התרוקן. ובאו אנשים חדשים.
היו 2-3 או 4 אנשים שנשארו.
קצת יותר מבוגרים. וקצת פחות.
כן. שנשארו. שלא הלכו איתם יחד.
היו גם כמה. לא הרבה שיצאו לאמריקה.
היה להם הזדמנות בזמן שהיו בקיבוץ.
הקבוצה של אח שלך.
שהיא הייתה הקבוצה הראשונה שיצאה?
לא.
השנייה?
אני חושבת. שלישית או רביעית.
לאן הם הלכו?
הקבוצה שהצליחה ל.
להגיע בעליית ב'. כי. אה. הגיע לקפריסין.
ואח. אבל כאשר.
ואנחנו כבר לא היינו שמה.
‮ברגע שהם יצאו. בעלי חזר ל-‭Fuerstenfeldbruck‬.‬
הוא יצא. הוא היה מייסד של הקהילה הקומיטט היהודית.
‮ב-‭Fuerstenfeldbruck‬.‬
כן.
אז היה לו שמה דירה כביכול.
הוא נ. נתן אותם לבית ממש.
נתן אותם לאחרים. בתנאי שהוא יצטרך לחזור.
שהוא יקבל שמה מקום בחזרה.
הקבוצה הזאת שיצאה מהקיבוץ.
כן.
והיא גמרה את ההכשרה באפיקים.
לאן הם הלכו?
זה אני לא יודעת.
את לא יודעת? הם הקימו את קיבוץ נצר סירני.
ב. אה.
ב. הם קיבלו שבאו ארצה.
אחרי קפריסין קיבלו מהטמפלרים.
היה להם שמה בבאר יעקב. בית.
כן.
ואחוזה. הם קיבלו את זה.
ואחר כך. אחרי שנה.
אה. גבעת ברנר התפרק.
‮ומבחינה פוליטית. אז חלק מהמפא"י נכנסו לקיבוץ ‭Buchenwald‬.‬
אבל אז כבר לא היינו שם.
אז אתם כבר לא הייתם שם?
לא. אנחנו לא היינו.
באנו ארצה. כבר לא היינו בקיבוץ.
‮אז כמה זמן הייתם ב-‭Fuerstenfeldbruck‬?‬
אה. עד ש.
אז יצאנו שוב לעלייה.
באיזה שנה?
זה היה ב. ב-48'.
סוף 48'. בדיוק מוצא.
אז אתם כבר באתם ל. לישראל.
לא לארץ ישראל.
אתם עליתם כבר למדינה.
אנחנו הגענו כבר במדינה.
בזמן העלייה. אז. אה. כאן היו.
החגיגות של ה.
כאן נלחמו. הקימו את.
את הארץ. הכריזו על זה ארץ ישראל.
וכשהייתה הכרזת המדינה. אתם עוד הייתם בקיבוץ.
בבקשה?
כשהקימו את המד.
‮כשהייתה הכרזת המדינה. אתם הייתם ב-‭Fuerstenfeldbruck‬?‬
כן.
שם עם הקהילה היהודית?
‮שמענו את ההכרזה ב-‭Fuerstenfeldbruck‬ ויצאנו.‬
אז זה היה חצי לגאלי.
נשים עם ילדים נתנו באופן לגאלי.
והגברים קפצו ברגע האחרון על הרכבת. והגענו לצרפת.
אז עליתם דרך צרפת?
ממ?
עליתם דרך צרפת?
דרך צרפת. כן.
אתם התעכבתם בצרפת. או אתם ישר?
התעכבנו.
איפה הייתם?
באיזשהו מחסן. כולם יחד.
באיזשהו מחסן גדול. ילדים. רווקים. כי.
תינוקות. זה. זה היה ציוד. גם אוכל בקושי.
אה. היינו בדרך ממוצאי ראש השנה עד סוף החגים.
אחרי סוכות הגענו ארצה.
איך. איך קיבלו אתכם ב.
באוכלוסייה הגרמנית אחרי המלחמה?
איך היה היחס עם האנשים?
כאן בארץ?
לא. בגרמניה עוד אחרי המלחמה.
‮שאתם הקמתם את הקיבוץ ואחר כך ב-‭Fuerstenfeldbruck‬.‬
איך היה המגע שלכם עם התושבים?
כמעט שלא היה לנו.
שהיינו בקיבוץ. כמעט שלא היינו.
ולא היו יחסים טובים.
הם. אה. עוד לא למ.
לא למדו שעשו שגיאה.
הם ליקקו את הפצעים של עצמם רק.
אבל לא הרגשתם בתופעות אנטישמיות.
לא.
או.
כן. כן.
כן הרגשתם?
וודאי איזה שאלה.
איך זה בא לביטוי?
אני למשל. נסעתי ברכבת.
בזמן שחיפשתי עוד את בנימין.
אז היה שם נכה שאיבד רגל. בלי רגל.
והוא. רק צעק שמה ברכבת.
שזה היהודים אשמים וכאלה.
ואני לא יכולתי לגמרי לשתוק.
אמרתי שהיהודים כבר לא היו.
שהיה מלחמה. הם נשרפו. שרפו אותם.
אז. אה. התחילה שמה.
חצי חצי. אלה בעד.
אין לי נגד. אז אחד היה חכם גדול.
הם רצו לקחת אותי לזרוק דרך החלון.
אז אחד היה חכם בשקט.
משך על ה.
אזעקה.
אז. על. על הזה.
עצ. עצר את הרכבת.
ובאו והוציאו אותי מהקרון הזה.
נתנו לי קרון. אה.
של ה. שכש.
שם האמריקאים [משובש] או מיוחד. אנשים מיוחדים. כן?
שלא עם הגרמנים יחד.
וזה היה הרבה. זה תופעות.
אני עמדתי. לא היה מה לאכול. בזמן שחיפשתי.
אז אני עמדתי בתור.
עם הגרמנים לקבל קצת משהו.
קצת מח. שתייה חמה וחתיכונת לחם. אז. אה.
אז אני כבר שתקתי.
למה אני רציתי למצוא את האח שלי.
כדאי שלא יהיה לי בעיות איתם.
לא. הם לא היו מודעים שעשו משהו רע לנו.
מה אפשר לעשות?
מה עוד לספר? זהו.
‮תספרי לי. כשהגעתם לצרפת. לאן הגעתם ל-‭Marseille‬?‬
אה. מחוץ למ.
עיר היה מחסן ושמה הכניסו אותנו.
וכמה זמן הייתם שם?
לא יודעת. כל הדרך יחד. היינו. אה.
כמה משפחות עם תינוקות כמו אילה למשל.
היה לא קל.
וכש.
היינו סך הכל. אמרתי.
לא ספרתי על הלוח.
כן. לא. אמרת. ממוצאי ראש השנה.
לא. בדיוק שנג.
נגמרו החגים. אנחנו כי. באנו להנה. נובמבר.
מתי יצאנו?
אני לא זוכרת את התאריך.
וכשהגעתם ארצה. לאן אתם הלכתם?
לקחו אותנו. לא הלכנו.
לקחו אותנו לבית עולים בר. אה. רעננה.
אל תגידי לי שאני אספר את זה.
למה נפגשנו בהמון המון שקעים.
ואי הבנה טובה. ואנשים שקשה לתאר.
שיכולים להיות רעים ככה.
אלינו. לא. הייתי מאוכזבת.
טוב. מההתחלה של השחרור.
למה? אף אחד לא היה אכפת לו אפילו.
‮אה. חוץ מצד הגרמנים שהם הקימו את ה-‭D.P‬.. מחנות ‭D.P‬.‬
נתנו אפשרות לאכול. ו. ו.
וקצת. אבל זה שוב היה מחנה. כן?
זה. זה גם כן לא היה נעים.
אבל את לא היית במחנה כזה?
לא הייתי. אבל היו לי.
הלכנו לבקר לפעמים. כן?
לראות. ולחפש. אולי יש שמה חברים. מכירים.
אבל אחרי השחרור. אתם בעצם עשיתם מה שאתם חשבתם לעשות.
כן.
אז למה את מרגישה שאת. אה.
היחס היה.
אכזבה.
יחס. לא אנושי.
של מי?
של. הסיבה בכלל לניצולים.
אנחנו מדברים עדיין על אירופה.
גם באירופה וגם כאן בארץ.
אז בואי קודם תספרי לי.
למה הרגשת באירופה. שלא.
לא עטפו אתכם באהבה.
לא קיבלו אתכם בחזרה כאילו.
מה קרה באירופה?
איך הרגשת שזה לא בעצם מה שהיה צריך לעשות?
טוב. קודם כל. תראי.
אני למשל. הידיים היו.
עבדתי כל הזמן במים חמים.
הם לא נקיים. הידיים היו נפוחות ומלא חורים.
חשבתי מישהו יצ. ינסה לטפל.
לתת קצת אהבה.
לדאוג שיהיה לנו לאכול משהו. לשאול אותנו.
אמנם היו מקרים פה ושם שאנחנו מאוד לחצנו.
‮שהיה למשל. ב-‭Gehringshof‬. מאנגליה.‬
אחת מאונר"א. הייתה יהודייה.
הייתה מאוד נחמדה. היא.
אבל רוב לא. לא היה אכפת להם בכלל.
מה אנחנו עושים. איך אנחנו מסתדרים.
אבל למשל. אם ניקח את הדוגמה שלך עם הידיים שלך.
את פנית למישהו שיעזרו?
לא ידעתי אפילו למי לפנות.
אני חשבתי. קודם כל יחפשו לעזור לנו.
לי יעזרו לנו למצוא משפחה.
היו. היה בין הניצולים. תושייה. הקימו.
הקימו קומיטטים ועשו רשימות. הם.
אה. נתנו לאנשים דאגו שאולי יהיה איזשהו.
[משובש].
ביום בחוץ. כן.
אבל. אה.
בח. מהסביבה. מעט מאוד.
וגם רוב העזרה באה אצל.
אה. בצד של האמריקאים.
זה היה מאוד יפ.
גם שבאנו ארצה. גם לא היה טוב.
אז למשל. הגענו. ל.
לרעננה. שמה מסביב יש הרבה. קיבלנו קודם כל.
קיבלנו אוהל כזה קטן. צבאי.
ומיטות. מברזנט. את מכירה את המיטות האלה. מיטה אחת לזוג.
נוח מאוד.
ואילה. לקחנו עגלה. מקרטון.
אז עשו בגרמניה את העגלות.
הורדנו את הגלגלים וזה היה המיטה שלה.
והיא כל הזמן בכתה.
[משובש] (שפה זרה) נו. נו.
איפה לתת לה [משובש] (שפה זרה).
היה צפוף בעגלה קטנה מקרטון הזו.
אבל זה היה [משובש] (שפה זרה) שלה.
אז 4 משפחות באוהל קטן של 4 חיילים.
עם כל 4 עם תינוקות.
בלילה היה גשם. היורה.
הגשם הראשון. וילילות של. אה.
רוח.
ממ?
של הרוח?
יל. ילילות של ה ת.
תנים.
תנים. כן. אז אנחנו.
זה נשמע כמו בכי של אנשים או צעקות כאלה.
אז שאלנו מה זה הצעקות האלה?
אז ענו לנו זה ערבים.
הם רוצים לנ. להתנפל כאן עליכם.
נו. היו צריכים להגיד את זה?
מי זה אנשים שאמרו?
לא יודעת. אלה שהיו ב.
אני לא שואלת את השם שלהם. אלא.
לא.
מי אירגן. לא.
מישהו ארגן את המחנה הזה.
היו שמה אנשים שזה היה התפקיד שלהם לדאוג לכם?
כן. אז מה עשו?
בחדר אוכל. ה.
המנה הראשונה. הארוחה הראשונה קיבלנו.
לא שאלו מה. כן.
מה לא. למשל. היו דברים שלא הכרנו. ו. ו.
היו אנשים שירקו את הזיתים.
או את הפלאפל ואיך שזה לא היה מוכר.
אז. אה. והארוחה השנייה.
רצו לגייס אותנו לקטיף.
מי שלא הביא פתק.
שהוא היה בקטיף. לא.
לא נתנו לו להיכנס לחדר אוכל.
זה בסדר? לא היה עם מי.
אז באה חברה של בעלי איתה.
לא היה שום יחס אליכם?
שום. אני ביקשתי מים חמים.
כדי לתת. לעשות. אה. לאילה תה.
היו לי עוד שקיות תה מהדרך. לקחתי. אה.
כדי לבשל אבקת חלב.
וספירט. כמו קוביות קרח.
כן.
ועל. אה. קופסה ריקה.
נקייה של. משחת ש. אה. נעליים.
שמנו את הספירט הזה.
ובעלי עשה לי כזה על 3 רגליים.
כמו גדול עשו לי פרימוסים.
ועל זה אני בישלתי לה את הקצת המים.
את האבקת חלב. את הדייסה בדרך.
וביקשתי קצת מים חמים לעשות לה תה.
אז אמרו לי עכשיו אין מים חמים.
זה כבר בבית עולים.
זה כבר בבית עולים. כן.
אז איטה באה ואמרה הסתכלה. כן.
אז בלילה היה גשם.
והיו שמה כמה צרפים.
אבל הם היו מלאים.
אז את המיטה שלנו.
העמידו ככה שחצי מהמיטה הזו נכנסה לד. דלת כניסה.
והיא באה לבקר והייתה שכל אחד עובר.
הוא מנגב את עצמו שמה במיטה המסכנה שלנו.
אומרת: "זה לא מקום בשבילכם.
בואו." בעלה היה בצבא. "בואו.
זיסקינד יתחיל לעבוד. ומה שאני מקבל מהצבא.
מה שהוא ירוויח. נשים יחד במגירה.
ומזה נחיה." וככה עשינו.
אח שלך היה כאן כבר בקיבוץ?
אח היה בקפריסין.
אה. הוא עוד היה בקפריסין?
בטח. הוא בא אחרינו. לא הרבה.
אבל אחרינו. ו.
אז יצאתם מהבית עולים והלכתם לגור עם איטה?
בבקשה.
יצאתם מהבית עולים והלכתם לגור עם החברה?
כן. עם החברה.
לה היה בן בגיל בערך כמה.
אולי שבועיים יותר גדול.
או חודש יותר גדול מאילה.
והיינו קצת זמן יחד.
אבל זה לא היה.
סידור מתאים?
זה. לא מתאים היה נהדר.
טוב. לג. זמן קצר.
כן. לא לזמן ארוך.
שהוא. המלחמה נגמרה. והוא חזר מהצבא.
אז. אה. היה צפוף מדי כבר. נכון?
2 ילדים. 2. אה.
משפחות. ממש ב-2 חדרים.
אז. אה. חיפשנו. חיפשנו דרך אחר.
כאן נגמר. לא רוצה לספר יותר.
בסדר.
זה. זה כבר. זה כבר.
זה כבר סיפור אחר.
סיפור לעצמו.
על זה מה שכאן עברנו.
מתי נולדו הילדים? אילה נולדה בגרמניה.
אילה נולדה. נולדה בגרמניה עוד.
‮בפס. ב-‭Munchen‬ בעצם בבית חולים.‬
ו. עם ה.
זה היה לידה מאוד קשה.
וכאן אמרו לי אחר כך בבילינסון.
שאני מקרה שצריך להיות בחלון ראווה.
למה אחת על מיליון נשאר בחיים.
אז שמה כבר היה רופא.
בווילמה-קליני. קראו לזה.
משהו יוצא מהכלל. שקראו לו לעזרה באמצע הלילה.
שנקרע רחם בזמן הלידה.
אה. שאנ. עשה ניתוח. אמר.
אני עשיתי את שלי.
עכשיו הוא התפלל ככה.
זהו. יצאתי. זה לקח הרבה זמן.
למה עוד לא היה.
אנטיביוטיקה או דברים כאלה.
אז אני אחרי קצת זמן.
אז אנחנו חשבנו. לא רצינו שאילה תישאר לבד.
אז התייעצנו עם רופא. אגב.
היה רופא מאוד נחמד. בבית.
בקופת חולים. לא יכול לדבר איתי. למה?
כל 5 דקות היה צריך לקבל. אה. עולה.
פציינט.
אז הזמנו תור אצלו באופן פרטי. רצינו להתייעץ.
חוץ מזה נשאר לי דם. מהמהירות.
דם קריש. קריש דם.
ב. זהו. שמזה.
בתקופת דלקת היה גידול כמו אגרוף של גבר.
היה אסור לי לעשות זה וזה.
וזה כל מיני דברים. אסור היה.
אז רצינו. התייעצנו איתו ולא רצה גרוש לקחת מאיתנו.
לא עשיתי כלום.
הוא אומר. אני רק. התייעצתי.
לא עשיתי כלום. לא מגיע בשבילי.
אז היו גם אנשים שהתייחסו בסדר.
בטח. איזו שאלה.
בטח שהיו גם אנשים.
אם לא. לא היינו יכולים.
אבל בכל זאת החוויה שלך מהעלייה ארצה. היא חוויה קשה.
ממ?
החוויה שלך. בכל זאת החוויה שלך.
מלהגיע לארץ הייתה חוויה קשה.
ממ?
את אומרת שהיו אנשים טובים שהתייחסו.
היו גם. כן. לא שכחתי אותם. ודאי שלא.
לא את איטה.
נגיד איטה ממש הצילה את אילה.
למה היא הייתה כל כך ירודה.
כל כך הרבה זמן בלי ארוחה.
אמיתית. ואי אפשר לשתות את.
את הדייסה מ.
מאבקת חלב בלי סוף. נכון?
אז. אה. זהו. היה טוב.
היה רע. היה גרוע.
וזהו. כל מיני דברים.
העיקר הגענו בכל זאת למה שהגענו. וברוך השם.
אני לא יודעת איך.
אבל השתדלתי להעביר לילדים.
מה שאני קיבלתי מהבית.
תהיו טובים.
אני לא אשכח את המילים האלה של אימא שלי. אחרונים.
ממש מילים אחרונים. תהיו טובים. זהו.
וזה גם המסר שלך?
ממ?
זה המסר שלך?
זה ג. קשה.
לפעמים קשה. נכון?
אבל. אה. משתדלים.
או סוגרים את קצת את העיניים.
עולים קצת. וזהו. ממשיך הלאה.
הצלחנו בכל זאת.
אני מאוד מודה לך בשמי ובשם יד ושם.
ואנחנו מאחלים לכם לכל המשפחה הרבה בריאות ונחת ואהבה.
ותודה רבה לך.
תודה רבה לך גם. למה?
זה שוב. את רואה אנשים טובים באמצע הדרך.
זהו. זה מה שנותן לנו לח. חשק לחיות.
זה אבא שלי. קוראים לו יחזקאל ויכסלבאום.
הוא ני. ני.
ה. הובילו אותו לאושוויץ.
זה אימא שלי. קוראים לה רחל.
נולדה כלאופר. והיא גם הגיעה לאושוויץ.
זה אבא שלי ש.
בהתחלת המלחמה. זה אבא שלי.
באמצע המלחמה שהיה מסוכן לצאת עם זקן.
אנחנו השפענו עליו להוריד את הזקן.
זה ריבצ'ו. אחותי ריבצ'ו. שהיא נהרגה באושוויץ.
זה אני בימין. עם בהתחלת המלחמה.
עם סרט ועם מגן דוד קום על זה.
ושכנה עם ילדה שלה.
זה בנימין. סימה וריבצ'ו. ויכסלבאום.
‮ב-‭Chrzanow‬. עוד לפני המלחמה. אבל כבר ב-‭Chrzanow‬.‬
זה אני. וחברות שלי אחרי השחרור.
עדיין במחנה.
זה אחי בנימין. כבר כאן בארץ.
‮זה חבר'ה של קיבוץ ‭Buchenwald‬. ב-‭Gehringshof‬. בגרמניה.‬
וזה בעלי זיסקין שמואלביץ'.
כבר זקן כאן בארץ.
זה ביתי הגדולה. קוראים לה אילה. שמואלביץ'.
זה בן שלי. לויש. יחזקאל ואשתו.
זאת. 2 הבנות של לוי. אה. שושנה ורבקה.
זאת בתי רחל עם בעלה.
מה שמו?
אה. אה. דוד. דוד. אלעד.
אלה שלושת הבנים של רחל. טל אוהד ודור.
זה דור. הנכד הקטן שלי שצריך ללכת לצבא.
ואני מקווה שיהיה חייל בשלום.
עדותה של סימה (ויכסלבאום) שמואלביץ ילידת 1924 Beuthen גרמניה על קורותיה ב-Beuthen, בגטו Chrzanow, ב-Sosnowiec Dulag, ב-Arnau ועוד ילדות; מצעד אנשי ס"א; החיים לאחר עליית היטלר לשלטון כולל פוגרום, הטלת גזירות ואיסורים על היהודים ושריפת ספרים; מעצר ההורים בידי הגסטאפו; חזרת ההורים; אירועי ליל הבדולח; הוצאת אנשים מהבתים; שריפת בית הכנסת; שריפת בית הקהילה; שריפת המקווה; העברת הנתינים הפולנים לגבול פולין; מעבר ברכבת ל-Chrzanow ב-1938; פרוץ המלחמה; כיבוש Chrzanow בידי הצבא הגרמני; החיים תחת הכיבוש הגרמני כולל פוגרום ביהודים; נסיגת הצבא הפולני; פרעות ביהודים בידי ה-Waffen-SS; הקצבת לחם; הסתרת ספר תורה ודברי ערך במרתף; ביזה בבית ב-1941; העברה לגטו; ריכוז היהודים במגרש השוק; רצח תינוקות יהודים; סלקציה בידי היהודי משה מרין; יציאת האב מהמסתור; החתמת האב בתעודת עבודה ב-1942; זיוף תעודות; עבודה בשופ; תפירת מעילים לחיילי הצבא הגרמני; חיסול הקהילה היהודית [ב-Chrzanow]; במסתור בעליית הגג; מעבר למשטרה הפולנית; העברה ל-Sosnowiec Dulag; העברה למחנה Arnau; החיים במחנה כולל עבודה במטוויה; העברה למחנה Oberaltstadt; החיים במחנה כולל עבודה במטוויה; שחרור ב-9 במאי 1945; מעבר חזרה ל-Beuthen; אנטישמיות; מעבר לאזור האמריקני Fulda; מפגש עם האח; קיבוץ Buchenwald ב-Gehringshof; אשפוז בבית חולים ב-Fulda; מעבר חזרה ל-Fuerstenfeldbruck; עליה לישראל ב-1948; החיים בישראל.
details.fullDetails.itemId
8067145
details.fullDetails.firstName
סימה
details.fullDetails.lastName
Shmuelevitz
שמואלביץ
details.fullDetails.maidenName
וייכסלבאום
ויכסלבאום
details.fullDetails.dob
29/04/1924
details.fullDetails.pob
Beuthen, גרמניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.fileNumber
14302
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
24/08/09
details.fullDetails.latestDate
24/08/09
details.fullDetails.submitter
שמואלביץ ויכסלבאום סימה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.numOfPages
68
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer