חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אסתר אגנש אפרת (פישל), ילידת 1933 Budapest, הונגריה, על קורותיה כילדה בבית מוגן ובגטו Budapest

Testimony
היום י"א באב תשס"ח.
ה-12 באוגוסט 2008.
אנו מראיינים מטעם יד ושם את גברת אסתר אפרת לבית פישל
בביתה בגבעתיים.
‮הגברת אפרת ילידת ‭Budapest‬ הונגריה בשנת 1933.‬
‮כן. אז. אה. נולדתי בהונגריה. ב-‭Budapest‬. ב-1933.‬
למשפחה. במצב כלכלי בינוני.
אה. אבא. אמא.
אח גדול שגדול ממני ב-8 שנים. ו.
את יכולה להזכיר את שמותיהם בבקשה?
כן. אבי מרדכי. אימי רחל.
לבית?
לבית פריינד. אימי רחל לבית פריינד אה.
אחי הגדול. מאיר שלום.
אחי שנפטר לפני שנולדתי כתוצאה ממחלה. צבי. ואני.
איזה מחלה אגב את יודעת?
בוודאי שאני יודעת. מה שהיום לא היה כלום.
הייתה לו סקרלטינה וקיבל דלקת ריאות.
או שהיה לו דלקת ריאות וקיבל סקרלטינה. וזה היה קטלני.
כן.
אה. ואחותי הקטנה שנולדה שנתיים וחצי אחרי.
אה. ל. לאה. ורה בהונגרית.
אז.
אה. אגב. אחי.
שמו בהונגרית היה ירג'.
ושמך בהונגרית היה?
אגנש.
זאת אומרת. כילדה קראו לך אגנש?‎
לא. אבא שלי קרא לי אסתי כי אני על שם אמא שלו.
שנפטרה לפני שנולדתי. וכל היתר קראו לי. אג. אגי.
כל היתר בבית גם?
כולם. גם בבית. גם. אה.
גם חברים. גם מכרים כולם.
רק אבא שלי קרא לי אסטי.
אה-הא. אז את. את מזוהה עם איזה שם יותר?
היום עם אסתר. אני לא.
אני התנתקתי מהונגריה. איך שיצאתי משם.
והתכוונתי לא לחזור לשם לעולם.
בדיעבד חזרתי פעמיים ל-4 ימים.
מתוקף. אהה.
מתוקף פעם ביוזמת הבן שלי.
שאחרי שהבת שלי הלכה וראתה את הבית שנולדתי בו.
אז הוא גם רצה ויצאנו לטיול ביחד עם.
עם המשפחה שלו. והוא ממש ביקש שהוא רוצה לראות.
ונלך ל-4 ימים.
אני לא זוכרת אפילו 3 או 4 ימים.
ואני התהלכתי שם כאילו שאני נמצאת באיזה עיר. שב.
נגיד שאני באה ללונדון.
שהייתי שם קודם כבר שבוע ועכשיו הגעתי. הכל מחוק.
ממש מחוק.
ואחר כך.
זאת אומרת גם בבית שלכם. אה.
לא. בראש שלי מחוק.
אה-הא.
בראש שלי מחוק.
לא שהשינוי פני השטח.
עד כדי כך.
שכשהבת שלי נסעה עם בעלה.
היא ביקשה ממני את הכתובת.
היא רוצה לראות את הבית שנולדתי שם.
והייתי שם 16 שנה.
ואני נתתי לה כתובת משובשת.
לא זכרתי את מספר הבית. פשוט מאוד.
אז את בסופו של דבר כן ראית את הבית שלך?
כן. אחר כך נסעתי עם הבן.
כן.
ואחר כך הייתה 50 שנה ל. אה.
גמר הגימנסיה שלמדתי שם.
ואז הזמינו אותי והחלטתי כן להשתתף ונסעתי שוב.
נתייחס לזה. למרות שאנחנו מקדימות את המאוחר.
אבל מכיוון שהנושא עלה כבר עכשיו.
המחיקה. אה. והרצון להתנתק. הם היו.
טוטאלית.
טוטאלית כ. כ.
טוטאלית.
כתוצאה.מכעס על.
בעלי. כן.
כתוצאה ממה שחוויתי. ומה שראיתי.
אז זה כלפי.
ו. לא.
הכעס הוא. או ה. כל ה.
תראי.
הרצון להתנתק.
ב. ב. ב.
הוא כלפי ההונגרים. או כלפי. אה. אה.
לא. כלפי ההונגרים. ב. ב.
אה. פולניה. כמה זמן זה לקח עד שהוציאו.
אצלנו תוך 3 חודשים.
הוציאו את כל הי. הם הצליחו. כן?
תוך 3 חודשים. את כל היהודים.
‮חוץ מ-‭Budapest‬. חלקית.‬
כן.
כן. הם פשוט.
אה. מחקו את כולם.
זה מבחינתך. התנודות שעברו ההונגרים. זאת אומרת.
ה. וגם. ה. הנסיונות להצלה.
למרות ש. אה.
ח. חלקם ורובם.
תראי.
נעשו על ידי דיפלומטים זרים אבל גם בתוך זה.
זה עניין אחר.
זה נמחק אצלך?
אני זוכרת את עצמי.
אני זוכרת את עצמי שמובילים אותי כמו. כמו עדר פרות.
כן? בתור ילדה שאני לא יודעת לאן אני הולכת בכלל.
מי היו המובילים?
הונגרים.
ז'נדרמרים?
כן. כנראה.
זאת אומרת.
ה. האמת. שאני לא ז. אני הייתי ילדה
בת עוד לא הייתי בת 12.
כן.
כן? אבל למשל. את.
אין לך זהות. אין לך.
את שום דבר. פשוט מאוד שום דבר.
יכולים להגיד לך היום תלכי לשם.
מחר תלכי לשם. ואין לך אפשרות.
אה. כן. את לא.
תראי גם ככה. מה אנחנו מחליטים על עצמנו?
מחליטים כמה דברים ואיך שזה יוצא
אחר כך. אבל שם אין לך שום.
את מדברת על האדם באופן עקרוני.
באופן עקרוני.
על היכולת לש.
אבל שם. את כלום.
פשוט את שום. נהיית כלום.
אז אה. אה.
ו.
העניין הזה מופנה כלפי הונגרים לא כלפי הגרמנים?
כן. גם אני שונאת.
אני רק ראיתי עכשיו ב.
באולימפיאדה. את ה.
אה. את הסינים הולכים.
זה עושה לי בחילה. כן?
זה ממש רע לי.
עכשיו. אה.
לגרמניה את נסעת?
חוץ מ. לא.
מאותם טעמים?
לא. בהחלט. ואני גם להונגריה לא הייתי נוסעת.
אם לא ככה. היום.
אולי כבר הייתי נוסעת.
כי אחותי לא הייתה.
והיא מאוד רוצה. אולי פעם נס. ניסע.
מלבד זה הרצח של אח שלי.
שאני למעשה בדיעבד נודע לי איך זה קרה. זה.
מדינות אירופה אחרות שהיו רומניה למשל. זה גם כן. אה.
אה. רומניה לא הייתי.
כי בעלי שם. אה. איך אומרים?
הוא. הוא ברח שם מהצבא.
הוא פשוט. אה. היה שם מבוקש.
זאת אומרת.
אז לא נסענו.
מדובר על.
אבל נסעתי לאירופה. תראי.
לא שאני מאוד אוהבת אותם.
אבל בסדר. אי אפשר למחוק את כולם.
אז זה מתייחס בעיקר למה שהיה.
לא לחשש שהדברים יחזרו שוב.
או. או איזה חוויה קשה.
אני בהחלט יש לי. סליחה.
אני בהחלט יש לי חשש שזה יכול לקרות.
אם אני מסתכלת מה שקורה בעולם. כן?
ואנשים לא כל כך נוקפים אצבע.
אז. זה בהחלט יכול לחזור.
אני לא מאמינה. מקווה שלא.
כן.
אבל אני לא יודעת.
אוקיי. אנחנו.
כן. הייתה לי תקופה שאני פשוט. אה.
חלמתי כל הזמן הייתה לי מחשבה. ש.
אה. שהנכדים שלי פשוט שוב יגיעו למצב.
ש. אה. שלא יודעים.
חלומות זה בי.
זאת אומרת. אה. חששות. חרדות וכל זה.
כן. כן ש.
ו. ו.
שלא יכולים לטפל בהם כמו שצריך.
וכשאת נמצאת כשטיילת באירופה.
את חשת על בשרך איזשהם אזכורים של התקופה ההיא?
לא. לא.
כרגע לא.
לא.
אבל את אומרת. אני חוששת.
לא. אבל אני אמרתי לאסף. אני לא.
לא הייתי ביד ושם.
אני לא קוראת ספרים כאלה.
אני לא. לא. לא רואה סרטים כאלה.
אני פשוט נמנעת מזה.
ל. להקל על עצמך. לא להכנס. ל.
כן אני יודעת איך זה.
איך זה משפיע עליי.
מ-המ. אז מה גרם לך ל..
ועקרונית במצב רוח טוב. אז. אה.
אז.
אני שומרת על מצב הרוח הטוב שלי. פשוט.
ומה בכל אופן גרם לך כן. אה.
לתת את הרעיון הזה.
שעוד לא התחלנו אותו למעשה בת [משובש]?
אה. אני אגיד לך. בקשת.
שאלת. בסדר. אממ.
אבל כן. את יודעת.
יכולת באותה מידה. זה.
זה איזושהי. היענות פנימית.
האמת. הית. התלבטתי.
את רואה שבעלי שלח את ה.
את הדפים האלה. ואני לא שלחתי אותם.
אבל בסוף אמרתי שיהיה.
שיהיה ה.
נראה. איך. מה. איך זה יצא.
את יודעת על מה זה עונה בשבילך?
אני לא יודעת אם זה עונה.
האם זה עונה על הצורך לידע.
או לשחרר את הסיפור.
אני אפילו לא. הסיפור משוחרר.
ואני לא יודעת אפילו אם זה עונה לי.
על איזה צורך. אבל אולי כן.
ממ. אנחנו נסיים.
לא יודעת. בדיוק.
ונמשיך עם הראיון ובהמשך אולי. [משובש]
לא יודעת.
אוקיי. אז אנחנו ב.
בילדות שלך. אה. בבית.
כן.
אתם 3 אחים.
בית.
כי אח אחד נפטר.
כן. אנחנו 3 אחים.
אה. אמא שלנו מטפלת בנו.
כן.
זאת אומרת בילדים.
כן.
העוזרת היא. היא עוזרת בניקיון.
גויה?
בבישול. בקניות וזה.
אבל הי. בילדים רק אמא שלי טיפלה.
גויה שגרה איתכם בבית.
כן. כמובן.
יש לה חדר משלה?
יש לה חדר משלה. ו.
איך היחסים. זאת אומרת.
יחסים טובים מאוד. תראי.
ה. יחסי כבוד.
אמא שלי לימדה אותי כשהייתי ילדה.
שגם מי שמטאטא את הרחוב. ואוס.
אוסף את הזבל. מגיע לו כבוד.
כי אם הוא לא יקח את הזבל.
זה ישאר על יד הבית שלי.
מ-המ.
אז ככה שאין. אה. כל.
כל עבודה מכבדת את.
אה. את עושיה. בעיניי.
והיא. ו. וזו הייתה. זאת אומרת.
הייתה אותה אישה שנשארה שנים?
לא. לא. לא. אלו היו בחורות.
הן היו מתחלפות?
בחורות שבאו מהכפרים.
כן.
אה. להרוויח כסף למשפחה. כן?
והפכו להיות בנות בית?
נגיד השתתפו בארוחות המשפחתיות?
אה. לא אכלו איתנו ארוחות.
אבל בהחלט היו. הם לא בנות בית שזה. אבל. אה.
קיבלו את הכבוד הזה.
היה להם מקום לגור.
היה להם את החופשות שלהם ולא העבידו אותם בפרך.
מ-המ. אמא שלך הקפידה.
לא היי. לא.
היא גם. גם היא השתתפה.
היא לא. כן. היא לא לא עשתה.
כן.
העוזרת באמת עזרה. אבל. אה.
מי שבאמת ניהל את הבית.
זאת הייתה היא. כן?
את יכולה לתאר את הבית?
הבית היו 3 חדרים.
חדר. אה. חדר שינה של ההורים.
שגם אנחנו באיזה תקופה עוד ישנו שם.
החדרים האלה הם היו מאוד גדולים. 5.
6 מטר או אפילו יותר. ו.
זו הייתה הבנייה נכון לאז.
כן ככה בונים שם.
עכשיו. אה. היה חדר ילדים.
ששם למעשה חיינו כל היום.
זה היה ה. שם הייתה כל המשפחה.
חד. בחדר ילדים?
כן.
כל המשפחה ילדים.
אז זה חדר גדול.
כן.
עכשיו בחדר ילדים יש שולחן באמצע.
שולחן לא של ילדים. שולחן.
שעליו מה.
שעליו אנחנו אוכלים בוקר צהריים וערב.
ויש את המיטה של התינוקת שכבר אחותי נולדה.
ויש את הצעצועים שלנו. שזה.
אתם הילדים. סליחה. אוכלים לחוד?
לא. לא. לא. משפחה. אין דבר כזה. מה זה לחוד?
אז ח. חדר הילדים משמש גם כחדר אוכל?
אה. כח. כחדר המשפחה למעשה.
כן.
כן? ושמה יש צעצועים שלנו.
שזה היה מין ארון כזה.
מדפים. והיו שם חדרי ילדים וכלים.
וכל מה שרק צריך.
עמוס? כי את הזכרת קודם מצב.
אה. בינוני. מצב כזה בינוני?
לא. לא. אה. כן.
כן. הכל מה שצריך.
אמא שלי ידעה להסתדר.
מ-המ.
מ. משום דבר לעשות משהו.
אה. נגיד באופן יחסי. לחב.
ילדות אחרות. היו לך הרבה צעצועים?
אה. אני לא. לא.
לא יודעת ב. זאת אומרת.
אין לי היום כבר זה. אבל בהחלט משהו אותו דבר.
אני. מה. חברים שלנו.
החברים שלנו. רובם היו באותו מצב. כן?
איזה צעצועים כ.
נהגתם לשחק. אה. זאת אומרת?
תראי. אני למשל שאחותי נולדה. שם.
אה. כשתינוק נולד. אז קודם היו שבוע. שבועיים בבית חולים.
ואז אני הייתי אצל דודים שלי.
כי חלק מהדודים חיו בישראל.
‮חלק באמריקה וחלק ב-‭Budapest‬. איתנו.‬
אנחנו צריכים להתחשב על המשפחה באמת. [משובש]
כן. אז הייתי אצל דודים. כשחזרתי הביתה.
אז ראיתי. ה.
הדירה טוב התחלתי קודם לדבר על הדירה.
כן.
אז. אה. לדירה היו 2 כניסות.
היה מרפסת גדולה. רחבה שהיא שימשה ל-3 דירות.
שהיו צמודות אחת לשניה?
לא. אחד על יד השני.
אבל משם נכנסו לכל הדירות.
אוקיי.
מהמרפסת הזאת. אז המרפסת.
אז אני באתי. אז היה. הייתה כניסה למטבח.
מהמרפסת והייתה כניסה ל. לבית.
למין הול כזה ארוך.
שההול הזה זה היה כמו הסלון שלי ככה עד הנה. משהו כזה.
דירה מאוד מאוד גדולה.
כן. ומשם נפתחו חדר.
עוד חדר ועוד חדר. אמ.
אה. אמבטיה. שירותים ומזווה. והמטבח מפה.
והמטפלת ידעה.
ואין מטפלת. העוזרת גרה.
העוזרת.
יש לה חדר על יד המטבח.
על יד המטבח.
חדר.
חדרון?
כ. חדר. כן. עם מיטה.
עם ארון. עם. עם ארונית.
עכשיו. אה. אם.
משהו כזה. עכשיו כשאני חזרתי הביתה.
העגלה של אחותי.
ה. אה. הייתה בכניסה לבית.
אני הגעתי למעלה. ראיתי את העגלה.
ועל יד העגלה הייתה עגלה בשבילי עם בובה גדולה.
מ-המ.
שזאת הייתה התינוקת שלי.
גם את קיבלת תינוקת במתנה?
כן. מתנה במצב. בצורה כזאת.
היה הכל. לא.
לא היה חסר באמת שום דבר.
מ-המ.
עכשיו. אה.
את. אה. ב. בשאר החדרים.
מה. ה. המטפלת דרך אגב.
עכשיו.
ומבחינת. אה.
שירותים ומקלחות. איך זה היה?
הרחצה מה. זה.
לא. אה. הכל. אה.
בתוך הבית. מים זורמים? אהה.
ה. מה זה. מים זורמים.
היה לנו מקרר. ששם לא היה לאנשים מקרר.
לא היה מקרר?
לא. לא היה צריך. זה.
זה. מזג אוויר אח. שונה.
אבל לא היה לכם.
אנשים לא היה להם מקרר.
לנו היה מקרר שמילאו אותו קרח בקיץ.
כן.
כן. היה לנו. אה.
2. אה. זאת אומרת. גז. תנור.
גז לבשר. ועוד. אממ.
כרים לחלב. אה. היה לנו חימום מיוחד במטבח.
איך בעזרת?
שזה. זה היה מין.
אה. קוקס. אה. מין. אה. פחם.
מ-המ.
ובחדרים זה היה עץ. על עץ.
מ-המ.
אח עם עץ. כן?
שהיה חם גם במטבח וגם לעוזרת.
אז זאת אומרת שהכל היה מאורגן מסודר פיקס.
חשמל?
בוודאי.
‮כמובן. ‭Budapest‬.‬
תראי. זה עיר גדולה.
כן. זו עיר גדולה.
עיר גדולה ויש שמה הכל.
היה שם אז כבר. אה. מין.
אה. פה לא קניון. אבל מין. אממ.
לא יודעת איך לקרוא לזה.
3 קומות עם מדרגות נעות. כן?
אה. יש שמה הכל.
הבית שלכם היה. אהה?
3 קומות.
גם 3? אוקיי.
3 קומות. עכשיו. אה.
ואת הזכרת 3 חדרים.
אז מה שימשו החדרים האחרים?
חדר הורים. חדר ילדים שהוא חדר משפחה.
חדר הורים. זה.
ו. וחדר אירוח.
זה אני לא יודעת איך קוראים לזה שם.
אם באו אורחים או מה.
מצבים חגיגיים באמת. אז אכלו שם.
ושם היו רהיטים. אה.
אחרים. כי אלה היו רהיטים.
אה. רהיטים עם צבע.
איפה בחדרים שלכם?
בחדר ילדים.
כן.
היה נדמה לי היה צבע ורוד.
אבל אני לא. לא בטוחה.
האמת שלא בטוחה.
אבל. אה. שם היו רהיטי עץ.
עם פוליטורה. מזנון גדול ומזנון קטן.
וויטרינה. ו.
ושולחן גדול עם. עם כסאות עם ריפוד.
ו-2 כורסאות. עם. אה.
מין. אה. מנורה עומדת. זאת אומרת. זה היה.
ממש מוכן לארוח.
כן.
הוא שימש אתכם הרבה כמשפחה?
כן והוא שימש. כן. ודאי אמא שלי באו אליה חברות אז.
אה. שם היו. אה.
אז את אומרת. זה כמו סלון.
כמו סלון.
זה לא חדר אירוח.
לא שבאים להתארח לכמה ימים ולישון?
לא. לא. לא. אין. אין. אה.
אז זה סלון.
כן זה סלון. נכון.
שאתם.
באמת אפשר לקרוא לזה סלון.
אתם הילדים הורשתם להכנס לשם ולשחק?
כן. בהחל. לא.
שם זה לא מקום משחק.
אנחנו יכולנו להכנס.
להסתכל בדברים בוויטרינה.
שיכולתי שם לעמוד ולהסתכל הרבה זמן.
כי הם היו.
אגב. יש לי עוד פה משהו שמאוד אהבתי שם להסתכל על זה.
אז. אה. אז יכולנו להכנס.
זה לא היה סגור.
אבל זה לא מקום משחק. יש מקום מש.
יש סדר בבית. זה לא ככה. כן?
זה בית שהקפיד על סדר. ב. באופן.
אה. ככה משמעותי או ש. כמו באורח.
יש סדר. זה לא.
לא כמו פה שילד עושה מה שבא לו יש בתים כאלה.
כן.
כן. ילד יודע מה מותר לו לעשות.
ומה הוא יכול לעשות ומה הוא לא
יכול לעשות וזה מה שהוא עושה. זה הכל.
את מדברת על משהו. שהוא היה נורמטיבי אז.
כן. ב. בדיוק.
אז האופן חינוך הזה ש.
לא. כן. בהחלט ואני.
גבולות ברורים.
בהחלט. בהחלט. גבולות ברורים וזהו.
מ-המ.
כן.
אמא יושבת שם עם חברה.
את יכולה להכנס ולהגיד אמא?
כן. בהחלט.
אני רוצה ככה וככה?
ודאי. ודאי.
אז זה.
אין. אין ספק.
מ-המ.
זה לא משהו שהיא מנותקת.
אבל זה לא מקום משחק לילדים.
מקום משחק לילדים. זה בחדר הזה.
ב. במרפסת הזאת.
ששם היו עציצים על עציצים. אה. מין. אה.
מתקן כזה. אה. מין שולחן.
2 קומות שהיה מלא עציצים שהיא טיפחה. ו.
מה שימש החדר הנוסף?
אז היה חדר ילדים.
היה סלון והיה חדר שינה.
אה. אוקיי. זה 3.
3 חדרים. כן.
אהה. אני ש.
ככה מ. מנסה לדמיין את הבית ומ.
ממנו מקישה קצת על ה.
על אופי של ההורים שאת אומרת שהגעת ממשפחה דתית?
כן. הייתה לי משפחה דתית. אורתודוקסית. לא.
אורתודוקסית.
לא דתית. אלא אורתודוקסית ממש.
אורתודוקסית ממש.
כן. וגם כל החברים.
כולם. עכשיו הייתה לנו שם שכנה יהודייה.
אני. כן?
שאמרתי שאני גרה ביום במספר 10 בלילה במספר 11.
משום ש.
היא גרה שם ואנחנו היינו שם אצלה בנות בית.
אה. כל היום. מתי שרצינו נכנסנו. וזה.
חברה שלך?
לא. לא. לא שכנה.
שכנה.
מבוגרת.
אה. אצלה ולא אצל ילדיה?
יש לה. לא. אין ילדים.
מה.
הבן שלה הגדול בן 20 ומשהו.
הבת שלה נשואה. שכנה. כן?
מה שמה? את זוכרת?
אה. כן. פבריצקי נני.
זה הגברת פבריצקי. עכשיו. אה.
מה משך אתכם אליה?
ו. היה נחמד מאוד. היה נעים מאוד.
זה אה. אני אומרת לך.
אמרנו שביום אני גרה שם בלילה אני גרה שם.
אבל היה לנו אסור לאכול אצלה.
אנחנו לא אכלנו אצלה.
כי אצלה. זה לא היה כשר.
אבל היינו שם. היה לה.
היה לה. אה. מין. אה. אה.
היו שם. אה. פרוות של חיות עם הראש.
ב. בתור שטיח.
אז ישבנו שם על הראש הזה.
הלכנו איתה לבקר אצל הבת שלה הנשואה. אה.
הבן שלה שאני הייתי שאחותי או.
או אבא שלי או אחותי.
היה להם סקרלטינה שם סגרו את הבית.
אה. מי שהיה בפנים היה בפנים 6 שבועות.
מי שהיה בחוץ. היה בחוץ.
בידוד.
אז. בידוד. אז אני הייתי אצל.
אה. דודים שלי.
כן?
אז הבן שלה בא ולקח אותי לטיול ביום ראשון.
אז הי. הייתה קרבה כל כך.
כן.
היא יהודייה?
יהודים. כן.
כן.
יהודים אבל לא דתיים.
ו. אבל לא דתיים.
לא דתיים.
כן.
אז לאכול. אנחנו היה לנו אסור שם אבל היינו שם.
מ-המ. ו.
כן? כל היום.
ו. אה. לא הייתה.
הייתה עוד משפחה דתית בבית הזה וכל היתר היו גויים.
ה. הבית הזה שתיארת ש-3 בעצם ש. המרפסת היא משותפת ל-3.
שנמס. 12 דיירים.
כן. 3 מקומות 3.3.3.
אז את מספרת על ש.
על דיירים במבנה הזה.
אני בקומה השלישית.
אתם ב.
כן.
ומתחת. אה. 2 המשפחות האחרות?
מתחת. 3 משפחות.
אז אה.
אז אני זוכרת משפחה אחת שהם יהודים.
ואת 2 המשפחות האחרות אני לא זוכרת.
ובקומה הראשונה גרה בעלת הבית.
שזה אלה בתים שהם חיים מלהשכיר את הדירות..
כן.
הם בונים אותם להשכרה.
כן.
והם אח שלה על ידה גר ואמא שלה גרה
למטה ולמטה עוד היה המי ששמר על הבית.
שוער
השוער.
אז. אה. בעלת.
כי גם שם סגרו את הש.
שער. בשעה 22:00.
סוגרים את הבית. מי שרוצה להכנס מצלצל ומשלם לשוער שיפתח.
מ-המ. בעלת הבית הייתה הונגריה?
בעלת הבית הייתה. אה.
חסידת או. אומות העולם. ו.
מה שמה?
טלביס.
מה טלביס?
טלביס. לא זוכרת.
איך את?
היו לה 2 בנות בגילי.
בעלה. אגב. ידע עברית. עברית. גוי.
כן. אני. כן.
כן. כן. כן.
איך? זה. ספ.
הוא כנראה עסק בזה.
אני לא יודע. אני אומרת לך. הייתי ילדה.
עסק במה? כשאת אומרת עסק בזה?
כנראה שעסק אולי. ב. ב.
עזרה?
לא. ב. אני מדברת שהוא ידע עברית.
כן.
אולי הוא עסק במחקר.
אולי הוא עש. לא יודעת מה הוא עשה.
את זוכרת את.
בדיעבד את יודעת שהוא דיבר עברית או את זוכרת?
אמרו לי שהוא ידע עברית. אז. אה.
אה-הא. אבל את ידעת אגב עברית?
לא.
אז לא יכולת אפילו להב. לדבר.
אז עוד לא. אחר כך.
אחרי. אחר.
הוא. הוא. הוא ידע הונגרית.
כן. בסדר.
אבל הוא גם ידע עברית.
אני מבינה.
כן.
אבל יכול להיות שבמידה וילדה שלומדת עברית.
תכף נדבר על הלימודים שלך.
בזמן הזה.
אולי גם למדת קצת עברית.
עוד לא למדנו עברית.
אחרי המלחמה. למדנו עברית.
למדתם. אני. אני. כן נרחיב על זה.
אז ספרי אבל אותם על. אה.
על המשפחה הזאת. את אומרת חסידי האומות עולם.
מה את יודעת על זה?
כן. אז. אה. לה היו שתי ילדות בגילנו.
שאנחנו עד היום בקשר איתם.
לא מאוד אדוק.
יש לך.
ושולחים להם מדי פעם.
אה. כסף.
יש לך מושג.
עד היום.
על מה היא קיבלה את התואר? היא עצמה?
היא לא קיבלה תואר.
אני רק אומרת לך שהיא הצילה אותנו. ו. לא.
אה. אוקיי.
אז את אומרת. זאת אומרת.
היא ראויה לקבל את התואר מבחינתך.
רואיה. היא לא קיבלה. לא. לא. לא.
הבנתי.
לא קיבלה ולא.
אז אנחנו אם ככה.
כן.
נכנס בהמשך לסיפור ה. ה.
נגיע. כן לסיפור הזה.
שלכם.
בהחלט נכנס.
אוקיי. אז אותה אישה שהזכרת קודם. אה.
אז אנחנו גם היינו קצת חברות עם הבנות שלה.
כי הבנות היו בגילנו.
כן.
אבל לא ממש. ממש חברות טובות.
כמו עם. הילדים של החברים של ההורים.
שהם היו.
היו יהודים כולם.
בהח. בעלי רקע דומה. אה. גם אורתודוקסים?
בדיוק כולם יהודים אורתודוקסים.
הולכים לאותו בית כנסת?
כולם. זה אני לא זוכרת.
אבל הולכים לבית כנסת.
עכשיו. אם לאותו בית כנסת. אני לא.
לא כולם. כי אנחנו גם לא גרנו ברובע היהודי.
אז זה מה שאני רוצה לנסות להבין. איפה ה.
אנחנו לא גרנו ברובע היהודי.
לא יודעת אם יש לך מושג.
אנחנו גרנו על יד ה.
תחנת הרכבת המערבית. קרוב.
וזה מרחק הליכה של 20 דקות.
אולי יותר מהרובע היהוד. מהתחילת הרובע היהודי.
שהבחירה לגור במקום הזה היא קשורה ל.
לעיסוק של אבא? שזה.
לא. לא. אנשים גרו בכל מיני מקומות.
אז היו כאלה שגרו שם.
כן.
והיו ג. כאלה שלא. הקרובים שלנו. אה.
אף אחד למע. לא.
אני לא יכולה להגיד לך אף אחד.
כי אני לא זוכרת למשל איפה דוד אחד גר.
אז היו כאלה שגרו יותר קרוב לשם.
והיו כאלה שגרו די רחוק משם. זה לא.
אבל בהיותכם אורתודוקסים.
נכון.
לא היה רצון.
אה. להשתייך. אה.
לא. לא.
לקהילה באופן יותר י. יהודי.
אנחנו. אנחנו שייכים לקהילה.
לא. אבל אני [משובש]
הייתה שם בית כנסת ברחוב שלנו שם יותר למטה.
שם אבא שלי התפלל וגרו שם.
יהודים גרו שם בכל מיני מ. בכל מקום.
אבל באופן מפוז. מפוזר.
כן. כן.
כי גם היו הרבה הרבה מתבוללים.
כן. אז א.
איך היה ההת. היחס שלכם עם המתבוללים? את סיפרת.
לא היה כעקרון קשר.
עכשיו. זאת אומרת. לא היה קשר חברי.
כן.
כן. עם הדודה הזאת שסיפרתי עליה.
אנחנו היינו שכנים. זה קשר של שכנות.
כן. אולי.
עכשיו המשפחה השנייה גם לא היו דתיים.
שם היה ילד.
אה. בערך בגילנו.
כן. אז גם לא היינו איתם.
הוא גם היה בן. אבל לא היינו חברים קרובים. היינו שכנים.
ו. ובבית הייתה ביקורת איזשהי על ה. של אנשים?
לא. לא. כל אחד חי כמו ש.
מה. מה זה ביקורת? זה לא.
אני צריכה לספר לך מה.
זה לא היה פעם. סליחה.
זה לא היה. זה לא מה שהיום ש.
ש. אה.
חרדים התחרדו כל כך שהתחרדו יותר ממה שהיו חרדים.
אנחנו הלכנו ל.
לבריכה מש. אה. משותפת.
לא הייתה בריכה לחוד וזה. וכולנו הלכנו.
מ-המ. זאת אומרת. הזרמים השונים הסתדרו טוב אחד עם השני?
לא. כולם גם הלכו.
לא. אני אומרת. היי.
הזר. זרמי.
כן. כן. כן.
היו שם כמה זרמים.
נכון? הנאולוגים. ה.
כולם. כן. אני לא חושבת שהם היו ב. בקשר הדוק.
אולי קשר מסחרי. קשר עסקי.
אבל חברי. זה בוחרים את החברים הקרובים לנו.
את ה. את ה. דבר הטבעי יותר.
כן. כן.
אז. את. אתם. אה.
החברים שלכם. למשל גרו רחוק יותר?
אהה.
באזור הי. ב. ברובע היהודים גרו?
אה. היו גם והיו גם שהרבה שלא.
מ-המ.
כן.
אז. איפה. איפה הייתה נקודת המפגש?
אם בבית הכנסת את אומרת.
נקודת המפגש. הם באו לבקר.
אנשים באו לבקר אחד לשני. בלי ל. בלו.
מאיפה נוצר הקשר לראשונה?
זה אני יודעת. זה מההורים.
מ-המ.
ההורים היו בקשר. עכשיו.
זה היו חברי ילדות שלהם או? ממסגרות של יהו.
היו. יש לי חברה שסבתא שלה הייתה ס.
חברה של סבתא שלי.
אגב. היא חוזרת בתשובה הייתה ואמא שלה הייתה חברה
של אמא שלי והבת של החברה שלי.
מ-המ.
אז זה. אבל אחד.
כן.
עכשיו היו כל מיני חברים.
מאיפה ההורים הכירו אותם? אני לא יודעת. אבל.
תחושה של קהילה יהודית יש שם? בשבילכם?
בוודאי. ודאי.
את יכולה לספר מה.
נפגשים ב. בשבת בבוקר בזה.
אבל אלה חברים למעשה.
זה לא. אה.
כמו פה שאנחנו מתפללים בבית כנסת 50 שנה.
ואז חברים 50 שנה.
עכשיו. ברור שיש חברים יותר קרובים ופחות קרובים.
כן.
אבל למעשה זו קהילה אחת ש.
שמגובשת זה 50 שנה.
עכשיו. השאלה.
אבל שם. אה. יש כל מיני.
זאת אומרת. אני לא חברה של ה. האנשים שבבית הכנסת.
שם?
כן.
אבל יש.
מתפללים ביחד.
אני שואלת על הקהילה.
על הארגון של הקהילה. האורתודוקסית.
יש כזה דבר שהוא חי ו. ופעיל. והוא.
להגיד לך את האמת שאני הייתי ילדה.
ואת לא זוכרת?
פחות משתיים. אני לא יודעת.
לא שאני לא זוכרת. אני לא יודעת.
אפשר להקיש. נגיד.
נגיד מחגיגות שנעשו. האם אורגנו.
אין דבר כזה.
על ידי. פורים. או.
אין. אין. אחרי ה. רק אחרי המלחמה.
אה-הא.
אין. לא רק שאין חגיגות.
אה. לאמא שלי היו שם.
לא יודעת. 4 או 5 אחים אני אעשה עוד מעט חשבון.
כן.
זה לא. לא קרה שנגיד פסח.
המשפחה המורחבת התאסף ויעשו. זה רק פה.
זה לא היה נהוג שם.
כל. לא. כל אחד עשה סדר בביתו.
והוא היה ה.
נותן את הסדר בביתו.
לא. לא היה דבר כזה.
אבל בפור.
פורים. היה לי דוד. לא.
היה לי דוד שהוא היה רב.
‮אה. הראשי של ‭Budapest‬ האורתודוקסית.‬
מה שמו?
אה. יונתן שטייף.
כן?
כן. אז למשל. הלכנו אליו בפורים.
היו שם אנשים שהתאספו.
עכשיו. מי היו האנשים האלה? אני לא יודעת.
מ-המ.
כי אני הייתי. באתי בתור ילדה.
כן.
כן? אבל אני יודעת שישבו שם על יד השולחן.
הרבה מאוד אנשים. בפורים.
אנשים משפחות? הכוונה או?
לא יודעת. לא יודעת. אני.
מה זאת אומרת?
הם לא היו שייכים למשפחה שלנו. הוא.
אבל אנשים כולל ילדים?
לא. לא זוכרת. ש.
או זה. או יש. גויים?
לא. לא זוכרת ילדים.
אולי היו שם עוד. אבל אני חושבת מבוגרים.
הוא היה דוד ישיר שלך?
אה. אשתו.
דודתי. אחות של אבא שלי.
הוא מצד אבי וכל היתר מצד אמי.
אוקיי. אנחנו כבר נגיע למשפחה באמת ל. להכיר אותם יותר.
עכשיו. אה. אה. אני יודעת.
‮סיפרו לי שסבתא שלי הייתה עוד ב-‭Budapest‬.‬
כי אחר כך היא עלתה לארץ.
באיזה שנה היא עלתה לארץ?
אממ. לא יודעת.
לפני המלחמה?
לפני שאני נולדתי או שהייתי תינוקת.
אה. לפני ש.
כי אני לא זוכרת אותה בכלל.
מ-המ.
כן? אז אה. אה. ליל שבת.
כל המשפחה. כל הילדים.
כל הנכדים. כל ה.
כן? מי שבא.
כן.
אה. באו לסבתא אחרי.
אחרי ארוחת ערב. לא לאכול אצל הסבתא.
כן.
היה שם איזה כיבוד.
לא יודעת מה קל.
והילדים ניגשו לנשק לה את הידיים.
כך סיפרו לי. אני לא הייתי שם. זה מסיפורים.
כן.
הילדים ניגשו לנשק לה את הידיים.
והמבוגרים ישבו והילדים יצאו לשחק.
כשאנחנו הלכנו. סבא שלי מצד אבא גר בביתו של הרב.
סליחה. את סיפרת עכשיו על הסבתא מצד?
מצד אמא.
אמא. מה שמה?
אהה. עכשיו לא לטעות.
חושבת דינה. תחכי קצת. נו. דינה.
ואת אומרת שהיא עלתה לארץ.
את לא יודעת את הפרטים.
אה. היא קבורה פה ב. בנחלת יצחק.
אבל היא עלתה. אה. לפני שנולדת?
כן.
ככל הנראה.
אני לא הכרתי אותה.
והיא עלתה לבד?
היא עלתה לבד. כי אבא ש.
סבא שלי נפטר מדום לב. לפני זה.
את רק.
והיא עלתה לילדים. היו לה כמה ילדים פה בארץ.
זאת אומרת כבר היו ח.
כאלו שהגיעו עוד לפני כן. בשנות ה-20'?
לפני כן. בוודאי. ודאי.
כן.
ודאי. ה. הדודים שלי. כולם חוץ. לא.
כולם עוד מישהו הגיע איתנו לפה.
אבל. אה. הם כולם עלו לפני המלחמה.
אז אנחנו. רגע נתעכב פה לפני שאנחנו ממשיכות עם הסבא.
רצית לספר על הסבא.
לא. אז אני רק אגיד על הסבא.
אוקיי.
שאנחנו באנו. הוא גר אצל דודה שלי מ. אחות של אבא.
ששמה היה?
אצל ה. ששמה היה. אממ. בחיי.
אם את זוכרת.
לא. אני. אני תכף אזכור.
וגם שם הסבא. פשוט לנקוב בשמות של אנשים.
שם הסבא מיכאל. אה.
עכשיו הוא גר.
אז הוא גר. למה הוא גר אצלה ולא?
כי הוא היה אלמן.
הסבתא שלי נפטרה לפני שאני נולדתי לכן.
אני קרואה. אה. נקראת על שמה.
מ-המ.
ו. אה.
ואנחנו באנו כמובן כל שבוע לבקר אצל הסבא.
והביקור היה לתת לו נשיקה לנשק לו את היד.
אחותי לא הייתה מוכנה להכנס.
היא בכתה כל הזמן.
כי הוא היה מזוקן. גם הדוד.
הדוד היה רב. והיא פחדה מהזקן.
אז אני הייתי צריכה לשבת איתה בחוץ ב.
בכניסה הזאת. אממ. מאיפה שהחדרים נפתחים.
כל זמן. כל המשך הביקור.
זאת אומרת. כל זמן הביקור.
רק נכנסה. בכתה. יצאנו ושם ישבנו.
זאת אומרת. זה היה היחסים בין סבא וסבתא ונכדים.
כן.
לתת נשיקה ביד וזהו. כן.
וזה. זה. בזה זה נגמר.
אה. אבא לא היה מזוקן?
לא.
זאת אומרת הוא שמר על. אה.
יש לי פה תמונות של.
שמר על מראה.
לא. אף אחד מהדודים שלי לא היה מזוקן.
אז.
גם לא פה וגם לא שם וכולם היו אורתודוקסים דתיים.
כן. ואיך זה הסתדר?
זאת אומרת. אבל יש מתנגדים. מסנגדים.
אז אנחנו היינו שייכים למסנגדים.
אה-הא. הבנתי.
זה לא ה. החסידים.
נכון.
זה משהו אחר.
זה שזה ה. הדיון הזה על.
אה. על טיב ה.
ה. כאילו על. על המשמעות של החסידים.
של המתנגדים. זה משהו שהיה בבית?
לא. זה לא ידעתי אז.
אבל את גדלת לפי.
לא. מי ידע שיש דבר כזה. לא.
[משובש].
אני לא ראיתי. אני לא ראיתי שטריימל עד שהגעתי פה לארץ.
אני לא ראיתי את כל הדברים ה.
לא ראיתי גם גרטל.
לא ראיתי את כל הדברים האלה. לא היה שם.
אנשים הלכו לבושים בחליפות. רגילות. כן?
גם לא את החליפות השחורות.
ה. הז'קטים הארוכים. השחורים.
כן. כן.
הגרביים הלבנות וזה. זה.
הסבא והדוד מה הם לבשו? את אומרת.
חליפה.
חליפה גם כן.
גם הדוד הרב.
כן.
לבש. כמובן הוא היה מזוקן.
ו. וזה משהו היה.
מ-המ.
אדם שהוא באמת משכמו ומעלה.
מ-המ.
אבל. אה.
מבחינה הזו. אני מתכוונת כי גם.
אבל נגיד פי. סליחה.
מה?
כן.קטעתי אותך. סליחה.
לא. אבל. אה.
לא הלכו והלכו במגבעות רגילות.
אבל הקפידו כן על כיסוי ראש.
וכיפה.
כן.
כן. כן. וכיפה בבית.
מ-המ.
כיפה שחורה.
אגב. באיזה שפה אתם דיברתם בבית?
הונגרית.
אך ורק?
אך ורק הונגרית.
יידיש את למדת באיזשהו שלב?
לא. אני לא יודעת יידיש מה שלמדתי.
זה למדתי פה. אמא שלי לא ידעה יידיש.
אבא שלי בא מהעיירה.
הוא כן ידע יידיש.
כן. אה-הא.
כן. אבל דיברו. הם ביניהם דיברו גרמנית.
הם דיברו ואני דיברתי ועם הילדים רק הונגרית.
מ-המ. אהה.
ואני לא רציתי ללמוד גרמנית.
למה?
כי אני לא אהבתי את הגרמנים.
ממתי לא אהבת את הגרמנים?
אה. טוב. זה היה ל. אפילו לא זוכרת.
כנראה בשנה ראשונה שהייתי בגימנסיה.
אני לא זוכרת. לא חושבת שבעממי למדנו גרמנית. אולי כן.
בכל מקרה אחר כך הצטערתי.
אבל לא הייתי מוכנה ללמוד.
אבל ה. מאיפה נולדה את נולדת ב-33'? ילדת.
לא יודעת היום.
לא יודעת. לא יודעת.
אני יודעת שהלכנו. אמא שלי לקחה אותי לכיתה א'.
הייתי בת 6. וזה היה ספטמבר 39'.
ואנחנו ירדנו במדרגות. אז היא
סיפרה לי שהתחי. שפרצה מלחמה.
מ-המ.
כן.
היה דיבור.
כנראה שהיה דיבור על זה.
לא יוד. לא יודעת היום.
את לא זוכרת אה.
לא. אני הייתי ילדה בת 6.
כן. כן.
שהייתי בבית. לא הייתי בגן ילדים.
לא היה גן ילדים.
זה ככה היה מקובל בזמנו.
כן. שם היה מקובל. ככה.
אני שומעת פה שבמקומות אחרים היו גנים.
במ. בהונגריה?
לא יודעת.
אה. במקומות אחרים.
לא. לא. לא. א.
יש לי הרבה חברים ממקומות אחרים פה.
אה-הא.
אז. אה. אז לא היינו בגן.
אנחנו היינו עם אמא עד גיל 6.
כן. ואת.
אני אפילו 6.5.
כי אני ילידת ינואר.
מ-המ.
הלכתי ל. 6 ושלושת רבעי הלכתי לבית ספר בספטמבר.
כן.
כן?
את זוכרת. יש לך.
הייתי כבר כמעט בת 7.
יש לך איזשהם זכרונות מהשנים הראשונות?
מה. מה נהוג היה לעשות בבית?
כן. בוודאי.
בבית הלכו עם הילדים לטייל.
זאת אומרת. הילדים ידעו בבוקר. היינו בבית.
היו עסוקים בבישול ב. אממ.
כן. לנקות את הבית. זה.
והילדים מעסיקים את עצמם?
משחקים. כן.
את משחקת גם עם אותך וגם עם אחיך?
כמובן. אחר כך אני משחקת גם עם אחותי.
אני זוכרת את עצמי.
ב. בגיל שנתיים. 3. נגיד.
רבע ל-3. אחותי הייתה תינוקת וזה חורף.
היא נולד. אז היא הייתה בת חצי שנה או כמעט או ר.
או 4 חודשים. כי כבר היה. אה.
חיממו כבר את הבית.
אז הדלת סגורה בחדר.
ואנחנו נשארנו בחדר ואמא במטבח עם העוזרת.
אז אני קיבלתי תפקיד שאם היא תבכה.
אני צריכה לעלות על הכיסא ומהכיסא לשולחן.
ומעל השולחן יש פעמון שמזמינים את העוזרת להגיש את המנות.
כן.
אז אני צריכה לצלצל בפעמון.
ואז היא תבוא לראות מה קורה עם התינוקת.
ואני זוכרת את עצמי.
מטפסת על הכיסא ומשם על השולחן ומצלצלת.
והיא באה. כן. עכשיו.
אה. הולכים לטייל עם האמא.
כל יום יוצאים לטיול לגינות או אולי לבקר אצל מישהו. כן.
כן.
אחר כך יש. אה.
יש החברות של אמא.
שהיא. כל פעם בשבוע הן נפגשות.
כל פעם אצל חברה אחרת. ל.
לאירוע הזה. אופים עוגיות מיוחדות. כן?
מי זה אופים? האמא האופה? או ש.
כמובן. כל אחת אצלה בבית.
אה-הא.
לא קונים עוגות ב. בזה. בחנות.
כי זה? לא סומכים על זה או שפשוט.
לא. מי קונ? עוגות. הכל עושים בבית.
הכל. הכל בבית.
מגיע ה. הסתיו. באה עגלה.
עגלה רתומה לסוס. מורידים את העצים למרתף.
ויש לנו חלקה במרתף. לכל החורף. עצים.
באה עגלה אחרת. מביאים קמח.
בשקים. הכל בשקים. קמח.
אה. אגוזים. פרג.
כל מה שיבש. הכל מביאים. שמים במזווה.
המזווה במיקום שונה.
המזווה בבית. המרתף הוא למטה.
כן. אבל. אה. את העצים מחזיקים למטה.
ברור.
את האוכל מחזיקים במזווה.
כן.
עכשיו. אה. הולכים בקיץ.
הולכים לשוק. מביאים פירות. אה.
מבשלים ריבה. מבשלים. אה. נו.
איך קוראים לאלה עם ה.
נו. מה שאוכלים אחרי ה.
כרוב כבוש? כבוש? כרוב כבוש? חמוצים?
לא. לא. לא. גם.
לא. לא. לא. אה. נו.
אה. ליפתן. כן?
זה הכל מסודר בצנצנות במזווה זה. יש.
במזווה?
זה כמו חנות. זה נראה כמו חנות.
מה הגודל של המזווה. דרך אגב?
בערך הגודל של המזווה.
זה משהו מפה לשם. אה.
נגיד עד. אה.
קצת יותר מהתחלת הספה.
12 מטר? לא.
יכול להיות. יכול להיות.
אה. 2.5 על 3 בטח. משהו.
אייש לזה מקום מכובד ב. בבית. כן?
כי. כי שם אין שם בחורף. לא. אין.
את הזכרת קודם שלכם היה מקרר ולאחרים לא.
בחורף. איפה האחרים?\ טומנים את הדברים?
שמים במרתף?
לא. לא. השומן. רגע. השומן.
לא משתמשים. משתמשים בשומן.
אז קונים אווז.
כן.
כן. ואת השומן עוטפים.
יש מין מיכלים כאלה.
זה עומד סתם במזווה. לא. לא בקירור.
לא אני שואלת עכשיו לקירור. אני שואלת.
לא. עכשיו שיש משהו לקרר. יש שני חלונות.
כן.
כן?
בקיץ.
בין שני החלונות.
אתם השתמשתם במקרר. מה עשו האחרים?
אני לא יודעת.
את לא ראיתי אצל חברות?
אין לי מושג. אין לי מושג.
זה לא ככה. כמו שפה שהולכים לחברה
ויושבים שם כל היום והולכים לישון אצלה.
באים קצת לשחק איתה.
הולכים ביחד לטייל האימהות אחורנית.
והילדות הולכות ביחד קדימה.
מגיעים לגינה. מגיעים לאיזשהו מקום.
כי במקומות אחרים היו חופרים.
אה. אני מניחה שב. בעיר עצמה לא היה אפשר לחפור.
את לא יכולה לחפור.
נכון. כי אין לך את החלקת האדמה. אבל זו הייתה השיטה?
היו מחזיקים את הדברים במ.
מחזיקים מתחת לאדמה?
נכון. לא יודעת מה עשו אחרים.
איך את יודעת שלא היו להם מקררים אם ככה?
לא. כי אני יודעת ש.
שדיברו על זה. שזה משהו מיוחד.
למה את. את יודעת למה אצלכם בבית כן היה?
כי. כי אצלנו. אני אומרת לך.
אמא שלי. היא הייתה מאורגנת. בלבוסטה.
בכל דבר וכל. אה.
בכל דבר הייתה מאורגנת.
אה-הא.
כן?
כן.
עכשיו. אה. אה.
זה עגבניות. רסק עגבניות.
חמוצים. כאלה בקבוקים גדולים.
זה הכל מוכן במזווה לכל השנה עד השנה הבאה.
כן.
את מבינה?
ואמא מכינה. את. את עוזרת לה?
אה. אני. אמא שלי גם בזה הייתה באמת מיוחדת.
אני יכולתי להביא חברה הביתה עוד לפני המלחמה.
נגיד. בגיל 8.
9 ואנחנו בישלנו ארוחת צהריים.
לא. את במלחמה את היית בת. אה. 6.
לא.
אה. לא. סליחה. במלחמה עצמה. כן.
במלחמה. אני הייתי בת 11.5.
כן. 44'.
כן. אבל לפני.
ש כן. המלחמה אצלנו.
כן. כן.
אני. ואנחנו בישלנו ארוחת צהריים.
שזה היה יוצא דופן?
בהחלט.
אמא אפשרה?
מי נותן לילדה להיכנס למטבח ולבשל ארוחת צהריים?
אה-הא. אז היה איזשהי.
משהו ליברלי. ככה פתוח בבית.
אבל. מה. שוב.
אה. איך אני אגיד לך?
אני לא יודעת. קודם כל אני תמיד הייתי הגדולה. כן?
הכל. אני יכולה לעשות הכל.
הכל מצליח. הכל מסתדר.
זה מעמד ש.
לא. אני לא יודעת. אני הייתי הגדולה.
כן? שאנחנו. הבית ספר היה במרחק. אה.
מה אני אגיד לך.
מרחק. אה.
20 דקות הליכה לפחות.
וזה את צריכה לעבור כבישים.
כן? אז. אה.
יום אחד אמא שלי התיישבה
על המיטה שלי בערב ואמרה תראי. מחר.
אני לא יודעת מה קורה.
אה. אני לא יכולה ללוות אתכם.
את מוכנה לקחת את אחותך לבית ספר? ואני לקחתי.
אחותך צעירה ממך בשנהתיים?
שנתיים וחצי.
אז היא הולכת לבית ספר.
היא בת 6. כן?
כן.
ואני בת 8.5.
כן? ואז אני הולכת איתה.
עוברת את כל הכבישים. בלי בעיות. כן.
כפי שצריך וזה. לוקחת אותה לבית ספר.
אז את. את אומרת.
ולוקחת בא הביתה.
שזה אחריות שנתנה לך.
היא נתנה לי. בדיוק. בדיוק.
כי היה לך אח גדול יותר.
מה?
היה לך אח גדול.
האח הגדול זה בכלל סיפור אחר.
קודם כל הוא בן.
הוא 8 שנים גדול ממני.
הוא בישיבה בכלל. ואחר כך הוא לומד מקצוע.
הוא לא נמצא. הוא לא.
הוא בישיבה וחוזר כל יום הביתה.
לא. לא. לא. קודם הוא.
היה לו בבית ספר.
אז הוא כל יום חוזר הביתה.
הוא היה בבית ספר או בחדר?
לא. אין חדר.
בכלל אין חדר.
אין חדר.
אין מסגרת שבה לומדים.
אה. לימודי דת. אה.
לומדים בבית ספר. הבית ספר הוא אורתודוקסי.
אורתודוקסי. וגם הבית ספר שאת. אה.
ה-4 שנים. כן.
יש שם בית ספר 4 שנים. אה. עממי.
כן.
ויש אורתודוקסי 4 שנים. תיכון ואר.
ו-8 שנים הגימנסיה זה בית ספר יהודי. אבל לא דתי.
שאת כבר לא היית בגימנסיה.
אני הייתי בגינה.
היית בכל הגימנסיה?
לא. לא. עד. אה. עד.
אה. 16. עד השישית.
אה-הא. ו. אז למעשה.
הכל. המסגרות החינוכיות הן ד.
יהודיות.
הן יהודיות פר אקסלנס.
וה. ה.
איפה שאחותי למדה והאח. זה אורתודוקסי.
הם למדו ב-4 שנים.
אני למדתי ב-8 שנים.
ואחיך אחרי שהוא למד. אה.
4 שנים. הוא יצא ל.
הלך לרכוש מקצוע?
לא. הוא יצא לישיבה.
לישיבה.
ובגיל. אה.
איפה הייתה הישיבה?
17. לא יודעת. אני לא יודעת.
בעיר אבל?
לא. לא. לא. לא. לא.
נוסעים לעיירה לאיזה ישיבה.
אני לא יודעת. לא יודעת איפה זה היה.
והוא בא הביתה פעם ב.
לא 3 שבועות. לא כמו פה.
כן.
ששבועיים בישיבה. ושבת שלישית בבית.
אה-הא.
כן. אוכלים שם ו.
ימים וכמו שהיה פעם.
אה-הא. אז בעצם אתם באופן. אה.
מעשי גרתם. בשלב מסוים רק את ואחותך יחד עם ההורים.
נכון. נכון.
ואת קיבלת על עצמך את התפק.
קבלת. או לקחת?
לפני זה. או שלקחתי או שקיבלתי.
זה היה. ככה זה היה.
זה היה תפקיד שהיה לך נוח איתו?
להיות האחראית הבוגרת.
כן. לא. אף פעם לא היו לי שום טענות.
זה גם לא. איך אני אגיד לך.
זה גם היה מחוץ לאפשרויות להתווכח עם ההורים או משהו.
זה דבר שהוא לא בכלל לא עולה על הדעת. בתור נשואה.
כן. אם ההורים שלי אמרו לי משהו.
אני אף פעם לא אמרתי להם שלא התווכחתי.
יכולתי ללכת הביתה לבית שלי ולעשות מה שאני רוצה.
בתור נשואה בבית שלהם. אבל.
לא. הם אמרו שהם חושבים שצריך לעשות כך וכך וכך.
שצריך לגבי החיים שלך למשל?
כן. כן.
המלצות על חייך?
כן. כן. אני אף פעם לא התווכחתי אתם.
לא התווכת.
בחיים לא.
אבל עשית את מה ש.
יכולתי אחר כך כבר בתור נשואה ללכת ולעשות
מה שאני חושבת לי נכון.
אבל אני לא אמרתי. תסלחו לי.
אני לא חושבת שאתם צודקים.
ואני אעשה ככה או שאני אעשה אחרת.
אבל לפני הנישואים.
לא עלה על הפרק.
לא עלה על הפרק להתווכח עם ההורים.
לפני שהתחתנת. בת כמה היית כשהתחתנת?
אה. הייתי בת 21.
אוקי.
זה לא. לא היה מקובל.
אז. אז. רגע.
אני מנסה פה להבין משהו שהוא אמנם.
אה. לא בנושא השיחה. אבל.
את הסטטוס שלך כאישה נשואה.
מאפשר לך כבר לעשות את שיקול הדעת שלך מלפני כן?
אני גם לפני זה עשיתי את שיקול הדעת שלי.
אבל בלי להרגיז את אף אחד.
ובלי להציק לאף אחד. ובלי להיכנס לעימותים.
נחזור ברשותך. אנחנו עוד מדברות על
סדר היום של הילדה לפני שהיא נכנסת למבית ספר.
כן. עכשיו הילדה מבשלת ארוכות ל.
לבובות שלה. מקבלת חומרים.
כן. מבשלת ארוחות לבובות. עושה. כן.
באים ה. האורחים של אמא. החברות שלה.
אז היא מקבלת מהעוגות האלה המיוחדות.
החברות. שלום שלום.
והם מביאות משהו או לא מביאות משהו.
אני לא יודעת. והן יושבות בפנים.
ואנחנו מארחות את הבובות.
יש. יש כלים לבובות.
יש סרוויס לבובות. יש. יש הכל.
בקיצור. ככה.
עכשיו. אני תופרת בגדים לבובות.
ידעת לתפור בגיל צעיר?
אה. יש.
או בכאילו?
יש. לא. יש תופרות בבית.
יש שתי תופרות. יש תופרת ש.
כשבאה לתפור לאמא. תופרת סלונית. יש תופרת לילדות.
אחת לזה. כל פעם שצריך ל. לתפור.
כן. קונים בדים.
ובאה תופרת.
ואני עומדת יום שלם על יד התופרת. ואני מסתכלת.
איך היא גוזרת ואיך היא מודדת ואיך היא תופרת
ואני לומדת לתפור.
ויודעת? מצליחה באמת לתפור?
אני תפרתי את שמלת החתונה של הבת שלי.
למדתי. לא רצתה להתחתן.
אם אני לא א אתפור לה את השמלה.
כילדה. זה חלק מהעיסוק שלך?
כן. הבובות. אני.
אחותי משחקת עם הבובות.
למעשה זה כבר אחרי. אחרי המלחמה.
בגיל 12. היא משחקת עם הבובות ואני תופרת להם בגדים.
אני לא משחקת כבר עם בובות.
אבל אני תופרת לה חליפות ומעילים. בקיצור. בגדים לבובות.
אוקי. אנחנו לא הזכרנו במה אבא שלך עסק.
אבא שלי היה סוכן.
אה. היה שם.
אה. בית חרושת.
הם מכרו מן. אה. קודם כל שוקולדים.
ואני לא יודעת מה עוד.
כל מיני דברים. והוא היה סוכן שלהם.
זה בית חרושת של יהודים?
לא יודעת. נו. אני אפילו לא
יודעת איך קראו לבית חרושת הזה. לא יודעת.
הבית מתמלא שוקולד מדי. אה.
אה. לפני המלחמה לא.
אחרי המלחמה. אבא שלי מגיע.
מביא שני קילו שוקולד.
מחלקים ל-4 חלקים. ואני גומרת את החצי קילו.
הוא בא בלילה כבר כשאנחנו כבר במיטה.
ואני גומרת את החצי קילו לפני שאני נרדמת.
הוא חוזר לאותו מקום עבודה? אחרי המלחמה?
כן. כן. ואז ההורים נותנים לי קצת משלהם.
כל פעם עד השבוע הבא של. מגיעה האספקה החדשה.
לא היה את הפינוק הזה לפני המלחמה?
לא היה צריך. היה.
אחרי המלחמה היינו רעבים.
כן.
פשוט היינו רעבים.
אם אני ישבתי ואכלתי חצי קילו שוקולד.
לא ישבתי. שכבתי במיטה בנשימה אחת.
אז היינו רעבים לפני המלחמה. תראי. ארוחה.
כן. טוב. אני הייתי אכלנית גרועה ביותר. ממש גרועה מאוד.
אה. בבוקר שתיתי כוס. זאת אומרת.
קיבלתי כוס קפה כבר כשהלכתי לבית ספר.
לפני זה. ודאי לא.
אז. אה. שפכתי את הקפה לכיור.
אחר כך קיבלתי שתי ארוחות 10:00.
אחד בשבילי ואחד לילדה נצרכת בבית ספר.
אני נתתי את שתי הארוחות למורה.
עד הצהריים צמה.
למה לא נתת לילדה נצרכת?ה
אני לא. זה נותנים למורה והמורה מחלקת. אני לא נותנת.
ככה זה נעשה.
לא. בוודאי.
כי לא. לא.
היא לא הביאה ארוחת 10:00. כי אין להם.
אז אימא שלי נתנה שתי ארוחות 10:00.
זה.
ואחת בשבילי. זה ככה. כן.
אני רוצה פה במאמר מוסגר.
זה ההתנהגות הרגילה.
לא. דיברנו קודם על. אה.
קהילה ומוסדות קהילתיים. לא דיברנו אם יש מוסדות קהלתיים.
אבל פה ההזדמנות לדבר על ה.
אגב יש. עכשיו אני נזכרת שיש.
כי אמא שלי הייתה.
יש. יש. אה.
מטבח. חנה.
שעד היום שם בהונגריה.
אבל היום זה מטבח שאת נכנסת ומשלמת.
ואז זה היה מטבח לנצרכים.
בית תמחוי?
משהו כזה. ואמי עבדה שם בהתנדבות. לפני. לפני שנולדתי.
הוא מנוהל על ידי הקהילה האורתודוקסית?
כן. כן. תראי. עזרה הדדית תמיד היה בקהילות.
אבל אני ילדה ואני לא זקוקה לזה.
אז אין לי מושג על הדברים האלה.
לא. דווקא.
אבל זה עכשיו נזכרתי.
במתן. במתן. כי הרבה פעמים
האימהות היו שולחות את הילדים שיתנו.
אבא שלי. לא.
או במתן בסתר באיזשהו אופן.
לא. אין דבר כזה. אבא שלי.
כל חייו תרם מעשר מההכנסות שלו.
בבית הכנסת הוא היה.
לא יודעת למי הוא נתן. מה הוא נתן.
אבל מעשר מ. מההכנסות הוא נתן.
יש שמות בבית שמועלים
שאת יודעת שהם אנשים בולטים בקהילה היהודית?
לא. לא.
אוקי. בסדר. אז אנחנו חוזרות לבית הספר.
את אומרת. את לא אכלנית.
את נותנת את. נכון ה.
נכון. בצהריים אני באה.
אז איך בעצם זה.
את יכולה רגע. סליחה. לספר.
איך מתנהל הארוחה. איך. אה.
מגיעה השעה 10:00.
המורה הגיעה.
המורה נמצאת. המורה נמצאת.
המורה כל. אה. יום מביאה קולרבי.
אגב. המורה. חברה של ההורים שלי.
כן? אבל זה עניין אחר.
עכשיו בבית ספר אני בבית ספר.
אז אני לא חברה של אף אחד.
אז היא מביאה לה כל יום קול
רבי מחלפת ואוכלת והילדים אוכלים ארוחת 10:00.
עכשיו. לפני שהולכים ליטול ידיים. כן.
אז את הארוחה הנוספת נותנים לה
למורה והיא נותנת למי שהיא נותנת.
אז. איך זה נעשה?
אני אפילו יודעת.
יש ילדים קבועים שמקבלים?
אני לא יודעת. אני לא שמתי לב מה היא עושה עם זה.
למי היא נותנת.
אני לא יודעת. אני רק יודעת
שהיא נותנת ואני נותנת את שתי ארוחות.
היו בכיתה שלכם עם ילדים שהיו במצב כלכלי קשה?
כנראה אם היו צריכים ארוחת 10:00.
אז כנראה שכן בהחלט.
היו שם יהודים עניים. ברובע היהודי.
אני שואלת על הזיכרון.
אני שואלת מה הזיכרון שלך לא. לא הקשה רטרואקטיבית.
אלא אם יש איזה זיכרון של.
אה. ילדים. מספר ילדים בכיתה ש.
לא לא. לא. זה אף פעם לא היה מובלט.
וזה גם לא.
זאת אומרת. את חברה של כל ילדי הכיתה. לא משנה. אה.
אני לא כל כך חברה.
מפני ש. זאת אומרת. בכיתה. כן.
כן.
אבל אחרי הלימודים יש לי את החברים שגרים קרוב אליי.
או הילדים של החברים של ההורים. כן.
וזה לא הולכים שם לבד לבקר אצל החברה בגיל הזה.
כן? אין. אין דבר כזה.
את אומרת אבל הילדים מהרובע היהודי היו במצב כלכלי קשה?
אני מניחה שהיו כאלה וכאלה.
אין לי מושג. ממש לא. לא יודעת.
אוקי.
כן. אז בצהריים אני אוכלת ארוחת צהריים.
כי את זה אני אוהבת.
בשר ותוספת ומה שיש. אוכלת המון פירות.
בלי. בלי. בלי. בלי חשבון בכלל.
כן.
ארוחת ערב. כל ערב. אה. צ'יפס.
ואת הדברים האלה.
משהו אחר. לא אוכלים. אני.
כן. כן.
כן. אם אני אכלתי.
הם הכניסו לי.
אה. איזה ביצה רכה זה היה ממש חגיגה.
אבל ארוחת צהריים זה מרק.
מנה העיקרית. אה.
עוגה או איזה משהו.
בכל מקרה איזה משהו מתוק שעושים ופירות.
אבל זה לא נשמע כל כך מעט.
זה כל יום. לא. לא.
ארוחה שם זאת ארוחה.
זה כל יום. יש את כל המנות האלה. אין יום בלי.
כשאת אמרת ש. אכלנית גרועה.
אז עוגות אני גם אוכלת.
אז זה כנראה יחסית למה שהיה מקובל שם?
לא. אני לא אוכלת עד הצהריים אני צמה.
ה-הא.
אכן?
יש. אתאה. חושבת שזה עזר
לך בשנות המלחמה זה שלא היית מורגלת באכילה מרובה?
אני הייתי מורגלת באכילה.
מה שאהבתי ומתי שרציתי לאכול.
עכשיו. אה. מה שכן עזר לי.
זה כל הפירות והירקות שאכלתי.
אז. אז באמת היו.
לכולם היו פרונקלים. מחוסר ויטמינים.
ואצלי האור היה נקי. לחלוטין
אבל נגיד. קשיי הסתגלות שלך ל.
לת. לרעב היו אה. פחותים?
אה. אני לא יודעת.
לא יודעת.
אני לא יודעת.
אוקי.
כולם היו רעבים.
אנחנו הגענו לנושא הזה. דרך. אה.
דיבור על השוקולד. של הבית חרושת לשוקולד.
אבא עובד שם. סוכן נוסע.
זאת אומרת. יוצא מהבית הרבה?
יוצא כל הזמן. אבל הוא לא נוסע רחוק.
הוא בא כל יום הביתה?
כל ערב הוא בא הביתה.
בא. הוא הולך מאוחר בבוקר יותר מאוחר.
היום אני מבינה כרגע שאני חושבת שכנראה בחנויות
בבוקר אנשים באים לקנות.
אז יותר נוח להם לקבל אותו בשעות היותר מאוחרות.
כן.
גם פה אני רואה שסוכנים מגיעים יותר מאוחר.
כן.
אז לא חשבתי. אז בבוקר הוא הולך
לבית הכנסת. הוא חוזר הביתה.
יום-יום בבית הכנסת?
יום-יום לבית הכנסת. הוא חוזר הביתה.
הוא אוכל ארוחת בוקר. מסתדר. הולך לעבודה.
בערב הוא מגיע. וזה כבר מאוחר.
אז הוא אוכל את ארוחת הצהריים.
כן. ואוכל איתנו רק שבת ויום ראשון.
איפה הוא אוכל? במטבח יש מקום?
לא. הוא אוכל בחדר הזה.
בחדר. לא אוכלים במטבח.
מי זה אוכל במטבח? באמת. אני מתפלאה עלייך.
כי את אמרת. זה חדר ילדים?
זאת אומרת. אתם גם ישנים שם לא?
אה. כן. לא חשוב.
זאת אומרת אתם משחקים שמה.
כן. כולנו ביחד. כולנו ביחד.
זה לא. לא מפריע.
הוא יושב שם עד מאוחר.
כי מתי שהוא כבר גומר.
הוא מסדר את הזה.
מנקה את הנעליים שלו.
והיה אדם מאוד נקי.
מאוד שומר על ניקיון.
אז הוא נכנס הביתה.
הוא קודם כל הבריש את הנעליים.
לפני. ש שהוא בכלל נכנס הביתה. בקיצור הוא אכל.
וכל ערב דף גמרא.
הוא לא הלך לישון בלי ללמוד דף גמרא.
אני לא זוכרת אותו.
אף פעם עד שהוא היה ממש חולה מאוד.
דף גמרא בכל מצב.
או. אה. את בלימודים שלך את למדת לימודי קודש גם מעבר ל.
כי דיברנו על זה שעברית לא למדת.
אה. עברית לא למדנו.
אבל קודם כל תפילות.
אבל את התפילות.
לומדים את הכתב ואומרים את
התפילות בלי להבין מילה. מה שאומרים.
כן.
אף מילה.
אבל זה במסגרת הבית ספרית?
בית ספר. בטח. בבית ספר.
לא היו לימודי השלמה לאחר כך?
לא. אין. זה בית ספר אורתודוקסי.
זו מהותו. הוא התעסק בזה.
במסגרתו.
למדת שם גם.
אה. לימודים כלליים למדתם שם?
בוודאי. וודאי. זה רק פה נשמע שלא לומדים לימודים כלליים.
זה רק פה קורה. מה. מי זה לא לומד?
מי זה לא עובד?
כן? אני לא מכירה בן אדם שם.
מכולם שלא עבד לפרנס את המשפחה שלו.
כן.
רצה ללמוד. היו. כן.
את השנים שלמדו בישיבה.
למדו מקצוע. עבדו. רצו ללמוד. למדו בערב.
זאת אומרת. החיים על חשבון המדינה זה המצאה ישראלית.
המצאה ישראלית פה פרופר. זה.
ממש. תראי. אני לא אומרת.
יש כמה עילויים שילמדו תורה כל היום.
אבל לא כולם עילויים. ממש לא.
אה-הא. אז. אה. את.
את לומדת שם את הלימודים ואבא עם הדף גמרא. ו.
אין מושג מכל הדברים. זה הכל.
כמובן לומדים גם תורה.
אבל לומדים את זה בהונגרית.
כן.
וזה משהו תלוש.
אחרי שאני עולה לארץ ואני לומדת את זה בעברית.
אני רואה כמה שזה היה.
משהו תלוש. משהו בכלל.
אי אפשר להבין את העומקים של הדברים?
בכלל לא. זה שפה אחרת.
זה. פה לשפה של התורה.
של התבי הקודש. זה שפה נהדרת.
כל כך. אה.
תמציתית. כל דבר.
ואת לא יכולה בתרגום. אין. אין.
אתם למדתם בעל פה טקסטים?
זה מה שעשיתם מתוך. אה.
אה. עברית? לא. אני לא זוכרת.
אולי את עשרת הדיברות ואני לא זוכרת. לא יודעת.
אבל זה ככה נהוג בכל בתי הספר האורתודוקסים?
שככה בתי ספר האורתודוקסים.
אז. מה היום נהוג. אני לא יודעת.
כן. אני שואלת על זה.
היום בוודאי לומדים עברית בכל בית ספר דתי.
בכל בית ספר יהודי.
אני שואלת על אז.
כן. אז. לא.
כן. אה.
הלוא הייתה התנגדות בכלל לעלות לארץ.
זה מה ש. אחד מהדברים שאני רוצה לדבר. אבל בואי.
קודם ניגע במשפחה שלך ובשורשים ובעיר.
את הזכרת שאבא נולד ב.
[?פורש?] בעיירה.
בעיירה. ו. אה.
המשפחה שלו הגיעה לעיר?
לא. המשפחה שלו לא הגיעה לעיר.
‮אח אחד שלו היה נשוי לאחות של אמי. הוא גר ב-‭Budapest‬.‬
של. אה. שני ה.
איך הם התחתנו. אני לא יודעת.
ההורים שלי כבר הכירו.
כבר זה היה אח של זה.
וזו הייתה אחות של זאת.
כן.
אני לא יודעת. לא. לא יודעת.
זה היה הרבה לפני שאני נולדתי.
והיה לו אח עילוי באמת.
אבל הם נפתרו שני אחים ב.
היתה מגיפה של. אה. שפעת.
את מדברת עכשיו על שני אחים?
של אבא שלי.
אחד היה עילוי ואחד. כן?
נפטרו ממגפה.
מה השמות בבקשה? אם את זוכרת.
לא יודעת. אין לי מושג. אני לא הכרתי.
הייתה לו אחות.
אה. אחות אחת. רגע.
תסיימי בבקשה. הם נפטרו במגפה ביחד? באותה תקופה?
כנראה שכן. הייתה מגיפה של שפת. ספניולית קראו לזה.
והרבה אנשים. אה.
זו הייתה מגפה והרבה אנשים מתו.
והם. הם היו עוד באותה עיירה?
כן.
אוקי.
כן. כן. כן.
ואחר כך הייתה אחות שגרה בעיירה.
שאני לא יודעת את שמה.
ופעם אחת במשך ה-12 שנה.
כי אחרי המלחמה היא לא הייתה.
אבל לפני זה פעם אחת נסענו אליה.
בסך הכל. זה לא היה נוסעים ובאים ובאים ונוסעים.
אז אני לא זוכרת אותה ולא יודעת. אה.
לא מכירה. והייתה האחות הזאת שהתחתנה עם הרב.
ואיך. שמה פרח מראשי. אני לא יודעת.
שאיפה הם גרו?
‮הם גרו ב-‭Budapest‬ כמובן.‬
‮כי הוא היה הרב הראשי של. האורתודוקסי של ‭Budapest‬.‬
זאת אומרת לאורך השנים.
הוא הגיע עוד לפני אביך לעיר? וזה מה ש.
זה. אני לא יודעת מתי הוא הגיע.
אבל מאז שאני זוכרת את עצמי. הם גרו שם.
‮כמה היא רחוקה העיירה הזו מ-‭Budapest‬.‬
מה?
כמה היא רחוקה העיירה?
לא הייתי שם אף פעם.
אה-הא.
לא הייתי שם.
זאת אומרת. ברגע שהאח.
הדוד עולה. אה. עובר לעיר.
ואבא שלך עובר לעיר בעצם ניתקים.
לא. אבל גם אחות הייתה לו. לא נסעו.
אנשים לא נסעו. והסבא.
גר ב. איתכם?
מה?
הסבא גר בעיר. לא איתכם עם הדודה.
עם הדודה.
אז הוא גר בעיר. אז בעצם אין כמעט נקודת אחיזה שם.
אין כבר שם.
במה הם היו עסוקים המשפחה שלו?
מה. ממה הם התפרנסו? את יודעת?
לא.
אוקי.
אני יודעת שאבא שלו היה אצל הדוד.
התפקיד שלו היה. שיהיה לו איזה תפקיד.
לבדוק את החשבונות של המכולת.
אה-הא. אז הייתה להם מכולת.
לא. מה פתאום?
אה. המכולת שהוא היה.
שהיו קונים.
אז הוא היה צריך לבדוק את החשבונות.
אני יודעת. זה היה התפקיד שלו אצלם.
שיהיה לו איזה תפקיד משמעותי.
אוקי.
כן.
והמשפחה של אמא?
המשפחה של אמא. סבא שלי היה רב.
גם נולדו להם 14 ילדים.
איפה הוא היה רב?
‮וגם ב-‭Budapest‬. אבל זה לא.‬
לא ראשי בקהילה מסוימת.
‮היו. ‭Budapest‬ גדולה.‬
יש שם מליון ויותר. אה. תושבים.
ביניהם גם הרבה יהודים.
יש הרבה בתי כנסת.
אתם. אה. זאת.
המשפחה של אמא.
אה. הייתה.זאת אומרת.
‮אמא כבר נולדה ב-‭Budapest‬.‬
כן.
אוקי.
‮כולם נולדו ב-‭Budapest‬.‬
ו-14 ילדים. כולל אמא?
14 ילדים. כולם גדלו בימים ההם. כולם התחתנו.
בימים ההם. ביניהם היה זוג תאומים.
שאז לא היה אינקובטור וחיממו. אה.
חיממו לבנים. כל 24 שעות ושמו על זה.
אה. צמר גפן.
ושם החזיקו את התינוקות האלה עד שהם.
זה הסיפור המשפחתי על התינוקות האלו?
או שהם כבר היו בני גיל.
אה. דמה שלך. אה.
אה. הם היו.
הם היו דודים שלי. הם לא היו.
אף אחד לא היה בן גיל שלי.
ב. בכאלו הפרשים בין 14 ילדים. יכול להיות מצב.
הם היו פה מורים בישראל.
הילדים האלה.
מה היה. איפה אמא הייתה בין ה-14 ילדים?
מהצעירים או המבוגרים?
אה. בערך. קצת יותר. קצת פחות מהאמצע.
אה-הא. אז המשפחה הזו.
רגע. היא הייתה האחות
התינוקת ששם בתמונה והתאומים זה שלוש.
ועוד אחד. ארבע. היא הייתה חמישית מלמטה.
אוקיי. אז המשפחה הזו כן הייתה משפחה ציונית.
מה?
המשפחה של אמא הייתה משפחה ציונית.
היו כאלה. תראי. היו לי שתי דודות רופאות.
לא יכלו ללמוד בהונגריה. היה נומרוס קלאוזוס.
כן.
יצאו ללמוד ונסעו לאמריקה.
כן. עכשיו הדודים האלה הם למדו הוראה.
גם למדו בחוץ לארץ. עלו לישראל.
כל אחד לפי.
כן. אבל. זאת אומרת.
הם לא היו בבית.
הם לא יצאו מהבית. אה. ציונים.
זהו. אז המוטיבציה הייתה למצוא
מקום שאפשר להסתדר בו או איזשהי.
אני לא יודעת מה היו ה. ה.
אה. חישובים שלהם.
אבל הם היו אנשים שלמדו.
כמה אנשים למדו אז רפואה?
‮ב-‭Budapest‬? לא למדו רפואה?‬
למדו. אבל. אבל.
אה. ממשפחות דתיות.
משפחות דתיות פחות. זאת אומרת.
שהם היו חר. קצת יוצאי דופן בזה.
נתנו להם ל. להתבטא. במשפחה.
הם שמרו על אורח חיים דתי?
אלה שפה בארץ. כן.
מי שבאמריקה לא.
כולם התבוללו.
אה-הא. אז היה דיבור בבית. אוקיי.
אני שואלת כילדה שאת זוכרת שמדברים על אל שעלו לארץ.
זה בכלל משהו שדיבר אל הורייך?
בוודאי. ידעו שיש לנו. זה אחים.
לא העניין. אם ידעו.
אה. אם הם לא דתיים או כן דתיים. לא.
לא. האם זה העלה.
איזשהן מחשבות. לפי דעתך.
או אם ידוע לך משהו.
אצל ההורים שלך. האם לעלות לארץ ישראל או לא?
לא. לפני המלחמה בשום אופן. לא.
זאת אומרת. הייתה. אה.
שייכות מובהקת להונדריה.
לא. כן. הו. הו. אין לך מושג.
תספרי.
אה. באחד הפעמים הייתי עוד פעם אצל איזה דוד ש.
אה. לאבא שלי היה סקרלטינה.
כשכבר היינו. וגם לאחותי פעם אחרת.
אז אני לא יודעת באיזה פעם הייתי אצל הדוד.
וזה כבר היה במלחמה.
ואני זוכרת את עצמי עומדת. אה. על יד.
ה. אה.
קמין. ובא הבן אדם.
ומספר שהוא בא פליט מ. מפולניה.
כנראה ומספר איך שהעמידו את האנשים
על הגשר וירו בהם ונפלו לנהר.
כן. ואז דוד שלי ואומר שצריך.
אה. להציל את עצמנו.
ואני זוכרת את דוד שלי אומר מה. ההונגרים?
בחיים הם לא יעשו דבר כזה.
מה זאת אומרת.
בחיים אני לא אשכח את זה.
ואת. אה.
ולא האמינו שקיים דבר כזה ולא האמינו שבהונגריה. ההונגרים.
מה זאת אומרת אנחנו. שייכים
זאת אומרת הייתה תחושה מאוד של.
אה. זה הבית.
לא הרגשתם שום הבדל על רקע. אה.
תראי. היה. היו.
היו. היה נומרוס קלאוזוס. היה זה.
אבל בתור ילדה. אני לא.
למשל אחי. כן?
לא יכול היה ללמוד רפואת שיניים.
הוא למד. אה. איזה טכנאות.
כי יהודים. לא התאפשר להם.
כיהודים. כן.
אבל אותה. הדודים שלך שלמדו רפואה.
הדודות למדו בחוץ לארץ.
לא היו לי דודים שלמדו רפואה.
אז הלימודים עצמם כבר נעשו בחוץ לארץ.
בחוץ לארץ.
אוקי. רופאים יהודים היו?
היו. אבל היו מספר מסוים שיכלו ללמוד.
והייתה דרישה הרבה הרבה יותר גדולה.
אז את זוכרת עוד איזשהם איסורים והגבלות ל. אה. יהודים?
לפני. לפני הזה אני לא זוכרת.
היינו חיים. אנחנו. אולי ההורים כן הרגישו.
אבל אנחנו הילדים שום דבר.
את לא נתקלת בהערות אנטישמיות. או.
לא.
זה בכלל לא היה.
לפני שהגרמנים נכנסו. זה לא היה.
זאת אומרת. לא היה אצלנו. אני מניחה שהיה.
בסביבה שלכם.
אני לא נפגשתי בזה אף פעם.
לך למעשה לא היה מגע.
אם אני הבנתי טוב.
למעט אותה משפחה שאת אומרת.
מגיע להם חסידי אומות עולם.
לא היה לך מגע עם גויים?
אה. כן. היו שכנים גויים שם.
אבל ככה מגע קרוב לו.
הקשרים עם השכנים הגויים. בכלל היה משהו?
שלום. שלום.
שאלה. שזה על רקע של. אה.
של. אה. דת. או על רגע של בכלל.
לא. לא. אנשים לא.
לא נהיו שכנים. לא נהיו חברים.
כן.
ככה סתם.
כן. זה איזשהו משהו של עיר
גדולה שבה לא באופן אוטומטי הופכים להיות חברים.
כן. כן.
אז מה בכל אופן
משתנה אם בכלל פרוץ
מלחמת העולם השנייה בספטמבר. שאת מתחילה. ללמוד ב-39'?
לגבי שום דבר.
חוץ מש. אה.
לוקחים אנשים לצבא. ואת היהודים ל. לקבוצות עבודה.
אוקי. אבא שלך?
אבא שלי לא. הוא היה כנראה מבוגר מדי.
יש לך מושג בן כמה הוא היה?
אבא שלי היה בן 40 ומשהו כשאני.
אבא שלי נולד ב-93'.
ואני נולדתי ב-33'.
אז הוא היה בן 40 כשאני נולדתי.
כן.
עכשיו הוא בן 52.
כן.
או 50. עוד לא 52. 50.
הוא מעל לגיל של ה.
אז הוא לא הולך לצבא.
והוא ממשיך לעבוד בבית חרושת?
הוא ממשיך לעבוד והכל כרגיל.
אח שלי כן נלקח.
אבל הוא חזר הביתה.
כנראה שהיה קרוב לבית.
כמו שראית את התמונה.
אה. זה נראה כמו. כמו.
אה. כבאים עם. האלה.
את לא יודעת על זה הרבה?
לא.
זאת אומרת. כילדה.
אז שוב. אני הייתי ילדה.
אני שואלת כילדה. את מבינה מה קורה?
מיידעים אותך בבית?
את אומרת הגיעו פליטים.
זה. את זוכרת את עצמך גם שומעת את השיחה הזו?
אה. כן. אז אני יודעת שיש איזה ילדה.
כרגע אני נזכרת. אבל אני לא יודעת אצל מי היא.
אבל שקיים דבר כזה.
כן. אני יודעת שיש דבר כזה.
בבית גםמדברים על זה?
הם מדברים. מאיפה אני יודעת?
אני רק יודעת מה שאני שומעת בבית.
אני עוד ילדה לא יוצאת לבד.
הם מגנים עלייך? או שהם.
הם כשאתם נכנסים לחדר אומרים.
ששש. הילדים לא ישמעו?
לא. לא. יכול להיות. אני יודעת?
מה שהם רוצים שהילדים לא ישמעו.
זה מדברים בערב שהילדים ישנים.
אז כשאת שומעת את זה.
אין דבר כזה שעכשיו תצאו.
כי אני רוצה לדבר עם אבא. כן?
מה את יודעת? את יודעת שפרצה מלחמה?
כן.
את יודעת שהיהודים בסכנה?
לא. לא. בכלל לא. לא.
את לא יודעת.
חיים? לא. אני יודעת שיש שכנים. זה.
זה חייל וזה חייל ושם למטה האח של השכן.
האח של בעלת הבית. הוא קצין רופא.
אה. קצין גבוה. רופא צבאי.
‮והוא ב-‭Budapest‬. כל ה. כל המלחמה.‬
הוא. הוא היה שם כל הזמן.
כן.
עוד. אה. נגיע אליו בסיפור.
אבל. אה. אז אני יודעת שיש חיילים.
שיש זה. אבל אני לא.
אבל איך בדיוק.
זה לא נוגע לי.
אישית. זה ממש לא נוגע לי.
אצלי החיים נמשכים כרגיל לגמרי.
אני הולכת לבית ספר. אני חוזרת הביתה.
אני עושה שיעורים. מחליפה את השמלה של בית ספר לשמלת בית.
שזה לא. לא.
אה. תלבושת אחידה.
אבל יש בגד שהולכים לבית ספר.
יש בגד שמסתובבים בבית.
ברור לך למשל שאחיך. אה.
גויס לפלוגות העבודה האלו.
אה. בגלל שהוא יהודי.
בגלל שהוא יהודי. כן.
זה ברור.
כן. אבל אני לא יודעת שזה משהו כל כך גרוע.
עוד לא ראיתי שזה משהו כל כך גרוע.
הוא. הוא בא הביתה לבקר.
אה. אה. נראה אותו דבר?
כן.
מספר קצת סיפורים מה קורה שם?
כן. כן. לא עושים להם משהו מיוחד אז. הוא נמצא.
אמא מודאגת?
לא ראיתי אותה מודאגת.
אה. כן. הוא בא לליל הסדר. הוא.
אוקי. אז בעצם. השינוי.
בינתיים אין לי שום.
השינוי חל ברגע שהגרמנים נכנסו.
אז האסימון נפל.
אז אנחנו מדברות על מרץ 44'.
כן. אני כבר בגימנסיה.
שנה ראשונה.
והמנהל נכנס לכיתה ולוחש משהו למורה לאוזניים.
ואז המורה אומרת טוב.
ילדות. כי זה בית ספר בנות לחוד ובנים לחוד.
יהודי. כמו שאמרת.
יהודי. כן. "ילדות תלכו ישר הביתה.
לא ללכת לשום מקום אחר.
כל אחת חוזרת הביתה".
כי אני חושבת שהם גם הסבירו שהגרמנים נכנסו.
אני חושבת שהם אמרו.
בת כמה בשלב הזה?
אני הייתי 11.5.
וגם לקראת. אה.
הפלישה של. ה.
אין לקראת. אין לקראת.
זה קורה. ב. בלילה אחד.
כן.
אין לקראת.
כן. את לא. לא.
פותחים להם את הדלת. פשוט.
כן. כן. אוקי. זאת אומרת.
אין איזה. איזה תהליך של. אה.
אין הרגשה שזה יכול לקרות מחר.
כן.
כן. אין. אין. בכל אופן.
אצלי לא. ואני מניחה שאם היה.
מאחר שאמא שלי דיברה איתנו מאוד בפתיחות.
אז הייתה אומרת משהו. שום דבר.
אף אחד לא צופה שום. כי.
כי יש שינויים הרי בהתנהלות ההונגרית מול.
אה. גרמניה. יש. אה.
לא יודעת. לא יודעת.
ברחוב לא מרגישים את זה.
אז. אה. את מספרת על ה.
על ה. פרוץ המלחמה.
בכיתה המורה אומרת לכם ללכת הביתה?
לא פרוץ המלחמה. אלא.
אה. כניסת הגרמנים. כיבוש.
פרוץ המלחמה אצלכם.
הונגריה. כן. על יד.
המ. מלחמה הייתה.
הלוא ידעו שאנשים בצבא ו.
ואלה נופלים ואלה. כן. לא חוזרים.
לא חוזרים הביתה מהצבא כל 3 שבועות גם.
כן.
כן? לא חוזרים בכלל.
אבל. אהה. עכשיו נכנסו הגרמנים.
אני הולך. כל אחד הולך הביתה.
בדרך הביתה יש.
אה. אזעקה. ו.
אה. צריך להיכנס לאיזה מקלט איפשהו בדרך. לא משנה.
ועכשיו באמת מתחיל ה. הכל להשתנות.
אהה. טלאי צהוב. אה.
צריך למסור את כל ה. אה.
דברי ערך וכל מה שיש בבית.
זה ד. זה. מיידי. זה כמעט מיידי קורה. כן?
אה. כנראה שכן.
האמת. שוב. אני ילדה.
אבל אני יודעת שזה היה עכשיו בדיוק.
תוך כמה זמן זה היה. אני לא יודעת.
אבל יש תחושה שמרגע שההם.
מרגע. בהחלט מרגע.
פולשים.
כן. כן. הכל השתנה.
עכשיו. ה. אה.
בעלת הבית הזאת שדיברתי עליה.
וסליחה. את מדברת על מסירת ח.
אה. חפצים שלכם?
כן.
ולאן.
ועל הטלאי הצהוב.
לאן.
עכשיו. בעלת.
איפה. מה אתם עושים עם החפצים?
אה. צריך היה כנראה למסור באיזה מקום.
ל. לממשלה. למדינה. ל. אני לא יודעת מה.
את זוכרת את אמא הולכת ואורזת.
לא.
אה. לא?
אני לא זוכרת אותה.
מפני שהשכנה. ה.
לא השכנה. בעלת הבית. שדיברתי עליה.
כן.
הגברת אלביס. הם לקחו את דברי הערך שלנו.
כן.
ושמרו עליהם. החזירו לנו אחרי המלחמה.
כשענדו את הטל. את הטלאי הצהוב.
היא לקחה באופן הפגנתי אותנו לטיול
עם הילדות שלה לגינה. עם הטלאי הצהוב.
הם היו מאוד דתיים.
קתולים. מאוד דתיים.
והיא אמרה שישו לא היה רוצה את הדבר הזה.
זה לא הדרך של הדת וזה לא הדרך שישו היה רוצה.
ולכן היא לא משתפת פעולה.
והיא באמת לא שיתפה פעולה.
היי. הייתה איזושהי סכנה ב. בצעדים האלו שלה?
אה. תראי. אם. אה.
היא לקחה אותנו לטייל.
זה יכול היה להיות לא נעים אם מישהו היה אומר לה משהו.
היה אומ. אה.
לא נעים. תגדירי בבקשה לא נעים.
אה. לא. לא יעצרו אותה בגלל זה. כן.
אבל יכול לבוא מ. "מה את הולכת עם.
עם היהודים המלוכלכים האלה?"
או משהו כזה. כן?
זה יכול היה להיות. לא היה.
פיקוח על צ.
אבל היא לקחה.
על. אה. ענידת.
עכשיו ל.
פיקוח על ענידת צל. אה.
טלאי צהוב היה?. פיקוח.
ודאי. ודאי. מה זאת אומרת?
איך. אה. מי. מי פיקח?
תראי. מי פיקח. אם היו תופסים מישהו שצריך לענוד ולא.
אז. אה. היו עוצרים אותו.
היו. זה. ב. זה ברור.
אבל מי הם אותם. אה. גורמים שהיו תופסים.
או עוצרים או.
יש משטרה. יש הנאצים ה.
ה. אה. צלב הקרס. ההונגרים. כן?
הם הלוא מנהלים את כל העסק הזה.
מ-המ. אנשים של סאלאשי?
אה. לא יודעת מי. מישהו.
צלב החץ. את מתכוונת?
יכול להלשין מהשכנים. אני לא יודעת.
אנשי צלב החץ. את מתכונת?
כן. כן.
אנשים של סאלאשי?
כן. כן. כן. אז. אהה. אז זהו.
אחרי כמה זמן. אהה.
אני רוצה ברשותך לעצור פה.
מה קורה לך כילדה? מה את מבינה?
אני בבית.
מה את מר.
אני לא. לא. לא הולכת יותר לבית ספר. אני.
מאותו יום. זאת אומרת שהיא שחררה אתכם?
מאותו יום הלימודים נגמרו.
אני לא הולכת לבית ספר.
אני צריכה ללכת עם הטלאי הצהוב.
אממ. מרגישים באווירה ש. שפה קורה משהו.
זאת אומרת.
אחרי.
הנושא של היהדות. את תופסת עכשיו את
הלהיות יהודייה בצורה אחרת?
לא. אני גם פה. לא.
לא. לא. לא. אני ילדה.
את מרגישה שאת יותר בסכנה מ.
בוודאי.
הילדים של השכנים?
וד. הילדים של השכנים בשום סכנה בינתיים.
יש. יש. אה.
זה. אה. אה.
הפגז. זאת אומרת.
לא. יש אזעקות. כן?
אבל זה משהו רחוק.
אז באיזשהו מקום נפל פצצה על איזה בית.
זה לא משהו שקורה לי עכשיו.
זה עוד מגיע. אבל.
כן.
כרגע לא.
אוקיי.
אהה. אחרי כמה זמן.
שזה לא הרבה זמן. אוספים.
מרכזים את כל היהודים בבתים מיוחדים.
יש בתים של יהודים ויש בתים של. אה. נוצרים.
עכשיו. אה. בית שיש בו
יותר דיירים יהודים הופך להיות לבית יהודי.
ואז כל הנוצרים יוצאים.
ובית שיש בו יותר נוצרים. הוא בית נוצרי.
בבית שלנו היו בסך הכל 2 משפחות יהודיות. בין 12.
אנחנו עברנו לגור בבית. אה.
ב-2 רחובות מאיתנו. בית של חברה.
אז הבחירה איפה לגור הייתה.
שלנו. אבל בב.
אתם יכולתם.
בבתים האלה המסוימים. המסוימים.
אוקיי. אני מנסה להבין איך זה התנהל.
קיבלתם הודעה.
אני לא.
את לא יודעת.
אני. אני ילדה.
אני שואלת. מה שידוע לך.
אני מניחה שפירסמו שצריך לעבור לחפש. כן.
מקום בבית יהודי. ופרסמו.
הבית הזה וזה יהיה בית יהודי.
זה יהיה בית זה.
אז אנחנו. היו לנו חברים 2 רחובות מאיתנו.
אז אנחנו עברנו שם לגור בחדר אחד.
את זוכרת את המעבר הזה?
עכשיו. בכל חדר.
אז.
לא בדיוק. הרהיטים נשארו בבית.
הכל. לקחו מזוודה עם דברים.
הח. הבית שלכם לא נסגר? עב. או שעברו אליו.
לא. אבל אנשים נכנסו.
עברו אליו.
לגור שם.
שהשתמשו ברהי. ברהיטים שלכם ו.
בכל. בכל. אה.
באותה מידה אתם.
מה שנשאר. כן? הלוא את הדברים היקרים הורידו ל.
לשכנה.
אה. לשכנה הזאת.
ש.
ומה שנשאר בבית זה נש.
זה עכשיו מפסיק להיות חשוב. כן?
הרכוש כבר אין לו ערך.
זה כבר לא שלי. כבר יכולים לשים אותי פה.
שם. איפה שבא להם.
זה מפסיק להיות חשוב גם בשבילך כילדה? אני חושבת שאולי זה.
אני לא. כי בכלל לא חושבים על זה.
אני לא חשבתי על זה. אני.
כל הצעצועים שלך.
יש לך קשר למקום. יש לך קשר לבית.
לא. אני לא. לא. לא. לא זוכרת.
אה. אנחנו חב. עברנו לחברים.
שם יש לנו 2 חברות הטובות.
זה בבית של 2 החברות הט. בדירה שלהם.
מ-המ.
ועכשיו בכל חדר גרה משפחה.
אז תרשי לי כן להתעכב על כמה נקודות פה.
בבקשה.
קודם כל. את אומרת: "עכשיו זה כבר לא חשוב."
כאילו. את מתארת איזה מצב שאתם הופכים להיות.
את הזכרת את זה קודם.
אה. חסרי. אה.
כן. חסרי. חסרי.
חסרי. אה.
אה.
יודעת מה. אה. ייחודיות או כ.
מספרים. באיזושהי.
בדיוק. מספרים.
וזו חוויה שאת חווה אותה כילדה?
אני חווה אותה גם אז.
עוד לא כל כך בזמן הזה.
אבל אחר כך בהחלט.
את זוכרת מה התגובה שלך לזה?
אה. תראי. אין תגובה. במצב הז.
אני בכל מקרה. אני לא יודעת.
אני הרבה פעמים לא מגיבה כמו כולם.
זה אמת. אבל אני.
המצב הזה קיים. עכשיו צריך לחיות בזה.
יש איזה דיבור של ההורים עם הילדים?
לא. עם הילדים אין דיבור.
מה שכן יש. נותנים לנו איזה שקית פה.
תלוי על הצוואר. עם הפרטים שלנו וכסף בפנים.
גלוי?
וזה עכשיו עלינו.
זה גלוי?
כן. זה. זה על הצוואר.
אין חשש. אין חשש שיבואו.
מי?
וייקחו מכם? ב.
מי?
ברחוב כשאתם.
לא.
אין מצב שאתם בכלל הולכים.
אין.
ברחוב לבד?
לא הולכים ברחוב לבד. קודם.
ילדים כאלה שלא הולכים ב. ברחוב לבד.
מ-המ.
אלא נגיד הולכת לבית ספר. אין בית ספר.
כן.
ועכשיו בטח לא הולכים לבד.
אבל. אה. גם לא. לא. אין.
אין שמה גנבים או דברים כאלה.
מה שפה נעשה היום זה דבר שהוא אין לתאר בכלל.
אני לא מדברת בהכרח על גנבות. אה.
בשביל. אה. אלא דווקא כצעדים.
לא. כרגע לא.
יש. אה. עוינות?
כרגע לא ואנחנו עם ההורים עכשיו.
אחיך בא?
לא.
הוא חוזר?
אחי כבר לא נמצא.
הוא. אז. אז.
הוא כבר לא איתנו בכלל.
זה לפני הגרמנים הוא בא.
אחרי זה לא ראיתי אותו.
אתם יודעים מה קורה איתו בזמן הזה?
אני לא יודעת. ההורים כנראה כן ידעו.
את. אה. פגשת אותו יותר מאוחר?
לא.
אה. זהו? בסוף.
אה. הוא נרצח. איפה הייתי פוגשת אותו?
אני לא יודעת באיזה שנה.
לא. לא. לא. די.
אני לא יודעת.
יותר לא ראיתי אותו.
אוקיי. אבל. אה.
מידע על הרצח שלו.
אני. אז אני.
נגיע לזה.
אני אספר לך.
אני רוצה לשאול.
כן.
המעבר לבית. יש בו איזושהי גם חגיגיות?
אתם הולכים להיות עם החברים?
לא. זה ממש לא חגיגי. ממש לא חגיגי.
בשבילך כילדה?
לא. לא. בשבילי לא.
בשביל אחותי. אחר כך דיברנו על זה באיזשהו שלב.
היא ראתה את הדברים לגמרי אחרת.
היא הייתה שנתיים וחצי צעירה ממני.
והיא גם. אה. טיפוס אחר לגמרי.
אנחנו ממש לא דומות בשום.
בש. לא חיצונית ולא אופי ולא שום דבר.
אז היא ראתה את הדברים.
מה זה. סיפ. ה.
הזיכרון שלה הכי מעניין.
שהיה שם איזה עכבר שמת והילדים סידרו לוויה לעכבר.
אני לא זכרתי את זה בכלל.
אליי זה לא דיבר.
כן.
כן? אני ראיתי דברים אחרים.
כי יש פה איזשהו מקום לראות.
אם לא מבינים את ה.
את הקונטקסט של הדבר ואת המשמעות שלו.
אז יש אפשרות גם לראות את זה כילדים בצורה.
איזה כיף. אנחנו הולכים להיות עם החברות שלנו.
לא. ממש לא כיף. לגמרי לא כיף.
אז את חווה.
ממש לא כיף.
גם מההורים איזושהי. אהה.
אני מתארת לעצמי שכן.
אני היום. אז לא ראיתי דברים שאולי היום הייתי רואה.
אבל אז אני לא ראיתי את הדברים האלה.
אז את [משובש].
בקיצור. מה. איך.
איך חיים בבית הזה?
קודם כל. הלוא אנחנו.
גם שם יש 3 חדרים וחדר ל.
למשרתת. אז יש 4 משפחות בדירה. ו.
אנחנו מדברות על. אה. על הקיץ. נכון?
כן. על הקיץ.
על יוני בערך. אפריל. מאי?
כשרק התחילו ל. לצופף את היהודים.
כן.
אז. אה. כל פעם.
אה. מגיע מישהו. זה מסודר ככה.
ולמטה. בחצר. יש. אה.
חתיכת מתכת עם.
אה. עוד חתיכת מתכת עם מין מקל.
אה. למה זה משמש?
אם יש אזעקה. חייבים לרדת למקלט.
מי שנשאר למעלה הוא נעצר.
למה? כי אולי מישהו יאותת ל. למטוסים.
כן.
של האויב.
זאת אומרת. זה.
זה לא רק היהודים. כולם.
כדי שאף אחד לא יגיד: "לא שמעתי את
האזעקה." אז יש למטה את הברזל הזה.
והשוער הוא חייב להכות על הברזל.
וזה שומעים היטב היטב.
אפילו בלילה שישנים.
אף אחד לא יכול להגיד שלא שמעתי.
זאת.
זה המטרה ה. ה.
הראשונית של הדבר הזה. עכשיו.
בינתיים מסתובבים להם הז'נד.
אה. ז'נדרמרים ברחובות ובודקים?
אני מתארת. אני הלוא למטה במקלט.
אני לא יודעת מי.
מי מסתובב ברחוב. אני במקלט.
עכשיו. ה.
עכשיו. אה. באים כל פעם.
אה. מהנאצים. דופקים בברזל הזה.
אה. "כל הגברים מגיל. אהה.
25 או 30. ש.
עד 60. לרדת למטה." לוקחים אותם.
"כל הנשים בגיל." אה. אותו דבר.
לוקחים אותם למטה. הם יורדים למטה. לוקחים אותם. אף.
יורדים למטה מחוץ לבית?
ל. לא. יש. יש חצר.
כן.
פנימית כזאת.
כן.
יש שער. סוגרים את השער.
זה כל הבתים בנויים ככה.
ויש המרפסת הזאת של כל הדירות.
כן.
ולמטה יש. אה. מין.
רחבה?
חצר כזאת. רחבה.
מ-המ.
כן.
עכשיו. זאת אומרת. ה. ה.
הגירוש הוא על.
אה. בסיס גילאים? על בסיס מין?
כן.
על בסיס.
כן. כן. פעם מין. פעם גיל.
תמיד גילאים. ומין זה ומין זה ו. וזהו זה.
ומה אתם יודעים?
אף אחד לא אומר ש. מה אנחנו יודעים?
שלוקחים אנשים ולא חוזרים. עכשיו.
ויש.
למשל האמא שלה החברה הזאת.
את אבא שלה לקחו. לא חזר.
אמא שלה לקחו. היא חזרה אחרי המלחמה.
הם נשארו בלי ההורים.
ההורים שלי דרך נס תמיד חזרו. לקחו אותם.
נלקחו וחזרו?
נלקחו וחזרו. נלקחו וחזרו.
מה הם סיפרו על ה. איזה דברים הם ס.
עכשיו. מה הם סיפרו? פ. זה גם אז לא ידעתי.
זה רק עכשיו אני שמעתי. כש.
אה. הנכדה שלי רחל.
שהיא קרויה על שם אמא שלי.
הייתה בת מצווה. אז. אה.
היה מדובר שאני אספר על אמא שלי.
כי היא הלוא קרואה על שמה. ואז אחותי סיפרה.
היא. אגב. יותר צעירה.
אבל זוכרת הרבה יותר סיפורים מהבית.
מה שסיפרו אחר כך.
כן.
אני לא זוכרת.
אז. אהה.
אז. אה. ממנה שמעתי שאמא שלי.
כמו שסיפרתי. פעם. אחת הפעמים.
היא עבדה באנ. בהאנה שם בהתנדבות.
כן. במטבח הזה.
עכשיו. אבא שלי לקחו אותו והביאו אותו פה.
שם. לא יודעת לאן.
בכל מקרה. באחד הערבים.
‮הם עברו דרך ‭Budapest‬.‬
ו. ובדרך הש.
אה. הכניסו אותם לשם ללילה.
אה. מה זאת אומרת הם עברו?
הם. הם לקחו אותם?
לוקחים אנשים. מעבירים אותם. לוקחים אותם.
אבל אתם [משובש].
הולכים על ידם עם. עם.
אה. עם.
אה. נשק.
רובה.
כן. ומובילים אותם.
ואף אחד לא יודע כמה ימים.
לאן מובילים אותו.
מה עוש. אה. את. את.
‮את אומרת. הם עברו דרך ‭Budapest‬.‬
הפסקת לדעת מה קורה לי.
כן.
‮כן? הם עברו דרך ‭Budapest‬.‬
והכניסו אותם למקום הזה.
והוא ידע ששם יש אוכל.
והם היו מאוד רעבים.
אז הוא נכנס למטבח.
ואז הכירו אותו. כי הכירו אותו.
ו. אה.
שילמו לשומר שלהם שיביא אותו הביתה.
מ-המ.
אז הוא הביא אותו הביתה.
אז פעם אחת ככה הוא חזר.
כל פעם איזה סיפורים. לא יודעת.
אה. תראי. אני מאוד
מאמינה שמה שצריך לקרות לבן אדם זה מה שקורה.
יש אנשים שנמצאים במקום הלא טוב.
מתי שלא צריך להיות שם.
לא נמצאים שם במקרה.
הם נמצאים שם.
מ-המ.
לא היו צריכים למעשה אולי להיות שם. אבל הם שם.
ויש כ. אחרים שעוברים זה וזה וזה וחוזרים.
אז הם כל פעם חזרו. כל פעם אחת ב.
אז זה. זה היום את יכולה להגיד.
אבל כילדה את חו.
לא. אז.
את. אה. את ב. את יודעת שהם מגורשים.
אני לא יודעת שהם יחזרו.
לא. אני שואלת משהו אחר.
אה. הגירושים היו נעשים ביום. בלילה?
ביום. בלילה. מתי שבא.
מתי. אה. כל יום?
לא. לא.
אחת לכמה ימים?
מי יודע?
לא. אני אומרת מ. זה בדיעבד.
אני לא יודעת.
את יודעת. את לא יודעת לצפות קדימה.
אני לא יודעת. לא. לא. לא.
אבל מה שאת מסתכלת אחורה.
זה קרה אחת לכמה ימים. את לא זוכרת?
יכול להיות אחד לכמה ימים.
יכול להיות אחד ל-2 שבועות.
אני לא יודעת. אין בזה סדר.
מה. מה איתך?
אנחנו בבית.
מה קורה לך כשהם מגורשים.
אנחנו בבית. אז כל פעם.
פעם הייתה אמא שלי בבית.
פעם היה אבא שלי בבית.
והחברות כבר לא היו ההורים בבית.
וההורים שלך קיבלו על עצמם את ה. את הילדים.
אה. חכי.
לטיפול.
אז. אז.
אבל אני שואלת ר.
אז תחכי. אני אספר לך.
סליחה.
כן.
להבהיר אולי את השאלה.
הם היו אצלנו איתנו עד סוף המלחמה.
לא על הילדים אני שואלת.
אה.
אני שואלת עלייך.
את רואה את אמא מגורשת.
האם. קודם כל. איך נעשה הגירוש הזה? האם הוא נעשה.
פשוט לקחו אותם.
הודיעו להם. אה. אה.
עכשיו.
הודיעו ברמקולים: "אתם יורדים."
כן.
יש להם זמן לקחת איתם משהו?
הם לא לוקחים איתם שום דבר.
שום דבר?
אני חושבת. אולי היה לה תיק. אני לא יודעת.
הם היו.
לא יודעת.
אה. הי. היו. אה.
האם את זוכרת מה אמרו? אמרו להם: "אתם."
שלום.
זהו? היה לך זמן להיפרד?
אה.
אני מנסה לדמיין ילדה.
אני לא זוכרת. מותק.
שפעם אחרי פעם.
זה. עכשיו אלו הח.
אז אני שוב אומרת.
כן.
אני הרבה פעמים. גם היום.
כן.
אני רואה שהתגובות שלי הן שונות מתגובות של הרבה אנשים.
למשל שאלת אותי אם אני מתרגשת. נכון?
כשדיברנו בטלפון. שאלו אותי עוד. אני לא מתרגשת.
המון אנשים היו כן מתרגשים.
יש לי תגובות קצת שונות אולי מאנשים אחרים.
אבל אנחנו.
אני.
משוחחות עלייך.
אני חיה את החיים. שעכשיו אלה החיים.
וגם אין שאלות.
את לא יכולה לשאול שאלות.
זה לא תלוי בי.
זה לא תלוי בה.
אמא שלי כבר לא יכולה לקבוע מה יהיה. כן?
כן.
אין. היא. היא גם.
כי את. את כבר בהרגשה שגם היא.
את יודעת את זה.
בורג בכל המערכת.
אני יודעת את זה.
שכבר עכשיו אנחנו עושים מה שאומרים לנו.
אין. אין לנו יותר אפשרות לקבוע.
או. או לתכנן. או שום דבר.
אז קופצת עלייך איזושהי בגרות בשלב הזה? כשאת רואה.
אני תמיד הייתי מבוגרת.
עכשיו אני לא צוחקת.
תמיד הייתי מבוגרת.
מה קורה לילדה.
שפעם אחרי פעם. לפי מה שאת מתארת.
נפרדת פעם מאבא. פעם מאמא.
חושבת שזה הסוף? האם איזשהו משהו.
אני חושבת.
נשבר בתוכה מאוד מאוד לעומק?
לא. אני. אני חושבת ש.
אממ. אז אפילו אני עוד לא יודעת מה אני חושבת.
אחר כך אני חושבת שלא משנה שום דבר.
אם זה לא יקרה היום זה יקרה מחר.
זה אומ. אה. מחדד לך איזושהי נקודה.
את הזכרת קודם את האמ.
את הנושא של האמונה. אני רוצה לנסות ל.
אחר כך.
אם את מרגישה פה ש.
זה קרה אחר כך. לא.
אחר כך?
לא. אני עוד לא מרגישה שום דבר.
אוקיי. אבל יש איזושהי תחושה של אני לבד בעולם כתוצאה מזה?
כן. אני בהחלט לבד בעולם.
זה כ. זה מתעורר מהדבר הזה?
אני בהחלט לבד בעולם.
יום אחד לקחו את כל המבוגרים מהבית.
אנחנו מדברות על עד יולי.
כל המבוגרים.
כל מה שקורה.
נשארו רק ילדים בבית.
סליחה. כל מה שקורה זה עד ה-7 ביולי. שאז מפסיקים.
אני לא יודעת.
אוקיי.
7 ביולי. לא יודעת תאריכים בכלל.
אוקיי. בסדר.
את ה.
שלב ראשון.
תאריך של הזה אני יודעת.
ותאריך השחרור אני גם פחות. אה.
יודעת ינואר. אבל אני לא זוכרת את ה.
אה. תאריך בדיוק.
אולי זה היה 20 ומשהו.
אוקיי.
אבל זה מה שאני.
אני לא זוכרת תאריכים.
בכל מקרה. יום אחד לקחו את כל המבוגרים בבית.
נשארו רק ילדים.
כמה ילדים הייתם שם?
אין אף מבוגר. אני לא יודעת בדיוק.
אבל נגיד 8. משהו כזה.
אוקיי. לפני כן.
9.
בבקשה. עוד זה אני מנסה לדמיין ככה את ה.
גם את האווירה וגם את התנאים שאתם חיים בהם.
עכשיו אין כבר כסף. מאי.
יש לי כסף פה.
זה כסף של. אה.
ל. למקרה חירום. נכון?
אה. יש.
אבל.
דברים. יש אוכל בבית.
יש אוכל בבית?
הלוא אמרתי לך. יש מזווה.
נכון. אבל אתם לא בבית שלכם עכשיו.
אבל גם שם יש מזווה.
וזה.
בכל בית.
בכל בית.
יש מזווה. זה לא משהו מיוח. ייחודי לבית שלנו.
בהחלט. אבל.
ככה חיים שם.
את. אה. תיארת את אמא כבלבוסטה מאוד מאוד. אה.
אז גם שם.
מדויקת. גם שם.
אה. מה זה. יש אוכל בבית.
אז אין תחושה של רעב או חרדה מפני זה?
לא. לא. לא. עדיין לא. לא. לא. לא.
בקיצור. נשארנו רק ילדים בבית.
לא יודעים מה עושים.
את הגדולה בהם?
אמא שלי. אה. אני. לא.
החברה שלי הייתה קצת יותר מבוגרת ממני.
אבל באותו גיל היינו בערך.
אתם נפרדתם?
נפרדים מההורים?
שלום. זהו?
אה. הם הולכים. אין.
אין שמה. אומרים לך לרדת. את יורדת.
אין את הזמן הזה אפילו.
אין. אין זמן ואין.
בקיצור. אני זוכרת שפעם אחת אמא שלי היית. חזרה.
וזה אני חושב כבר היה בגטו.
ואמרה שהעמידו כל עשירי לקיר והתפללה שתהיה עשירית.
היא כבר לא יכלה לשאת את זה יותר?
כן. זה מצב שזה לא משנה.
זה לא יקרה היום. זה יקרה מחר.
בקיצור. נשארנו לבד בבית.
רק ילדים. ובדרך שהובילו אותה.
היא ראתה את בעלת הבית.
מהבית שלנו. וצעקה שהילדים נשארו לבד בבית.
את מדברת על. אה. טלביס?
הטלביס.
ש.
ואז הגברת טלביס הופיעה בבית.
עם אח שלה הקצין. הרופא הצבאי.
אספה את כל הילדים שבבית והביאה אותנו למקום שאני לא.
לא יודעת בדיוק. זה היה מין בית ספר.
לא יודעת איפה זה היה בדיוק.
אה. וזה היה מקום כביכול מוגן.
לנו היו. אהה.
אה. כתבי הגנה.
השוודים וה. השווייצרים נתנו כתבי הגנה ליהודים.
שזה לא היה שווה שום דבר.
אבל לא משנה. הם ניסו.
את מדברת על שוצפסים?
אה. לא יודעת אם קראו.
אולי קראו לזה ככה.
זאת אומרת האישורים.
כן. כן. אישורים כאלה שאנחנו כביכול מוגנים על ידם.
אתם קיבלתם את זה. זאת אומרת.
נכנסתם אולי לקונסוליה? אולי.
אני לא יודעת. זה ההורים הביאו. אין לי מושג.
אה.
מאיפה הביאו את זה.
טלביס? אה. ההורים.
לא. ההורים שלי.
אה. עוד לפני כן הם הביאו לכם את ניירות האלו?
ול. כן. כן. היה. עכשיו.
המקום הזה שהם הביאו אותנו.
זה היה מקום כזה מוגן.
מ-המ.
שם היו המון אנשים.
אנחנו הגענו לשם. ורק ילדים.
קוד. זה היה צריך להיות בית ספר.
כן.
עכשיו. אנחנו ישבנו בפרוזדור שמה.
איפה שנכנסים לכיתות.
וכל הכיתות וכל הפרוזדור מלא מלא אנשים.
פתאום אני רואה את המורה שלנו עוברת על ידנו.
והיא רואה אותנו והיא רואה שאנחנו לבד.
כ. היא שואלת: "מה?"
אז. אהה.
היא אמרה לנו שנבוא בלילה לישון איתם.
את אומרת.
כי אנחנו יושבים בפרוזדור.
אתם. 8 הילדים כקבוצה?
אה. כן. אבל. אה.
אני לא יודעת איפה ישנו הילדים האחרים.
אנחנו ה-4 למדנו בבית ספר האורתודוקסי. הייתה שם מורה.
עכשיו. איפה ז. הי.
ישנו באותו לילה הילדים האחרים. אני לא יודעת.
היא לקחה אותנו. אז איך ישנים?
יש. הבת שלה הייתה איתה.
יש תינוק. הוא ישן בעגלה.
יש מיטה. במיטה הזאת ישנים
2 מבוגרים ו-4 ילדים. על המיטה.
המיטות הוכנסו לשם. כי את אומרת שזה היה מבנה בית ספר.
כנראה. כנראה. לא יודעת. מצאתי ככה.
למחרת. אספו אותנו. כנראה הגיעו עוד הרבה מאוד אנשים.
והיה מין. אהה. אה.
כנראה שזה היה אולם התעמלות.
זה מקום. אולם מאוד גדול.
שם בנו. אה. מיטות כאלה.
כמו שהיה גם במחנות. מקרשים.
5 קומות. ושם אנשים ישנו.
קיבלנו אוכל. ולנו היו.
היה מזרון. מזרון של מיטה אחת.
אבל זה 3 מזרונים קטנים.
ככה שם היו המזרונים. לא חלק אחד.
ואנחנו סידרנו 2 מזרון ואחד ככה ושם ישנו 4 ילדים.
אבל הילדים האחרים גם היו באולם הזה.
ואז. אה. היינו שם די הרבה זמן.
לא זוכרת כמה זמן.
אהה. היינו לבד.
בלי ההורים. אנחנו לא יודעים איפה ההורים.
והיה שם בבית איתנו.
בבית הזה ה.
אה. קראו לזה הבית עם הטלאי.
כן. הבתים היו מסומנים.
כי על ה. על הכניסה.
כן. היה טלאי צהוב גדול.
הילד הזה הוריד את הטלאי ויצא החוצה לטייל בעיר.
מי זה הילד הזה?
היה איתנו בן אחד.
אחד. אה.
שהוא היה צריך להיות בן 14. משהו כזה.
שהוא היה גדול ממך?
כן. כן. יום אחד הוא בא.
אז לא יצאת.
והוא אמר שהוא מצא את ההורים שלנו.
גם באיזה בית מוגן איפשהו.
אז. אהה. הוא אמר שהוא ייקח אותי להורים.
ואני רוצה ברשותך קצת. אה.
להתעכב על הימים האלו בבית.
אז. אה. אתם עדיין בתקופת הקיץ שם?
אה. זה כבר. אה. כן. אה.
זה אולי הולך לקראת הסתיו.
אבל עדיין זה חם.
עדיין חם. את יכולה.
כשאת אומרת הרבה אנשים.
מאות.
מאות אנשים?
מאות.
צפיפות גדולה?
צפיפות גדולה מ.
אם אנחנו.4 ילדים ישנים על מזרון אחד.
כן.
ועל ידנו תכף יש עוד מזרון ועוד מזרון ועוד מזרון.
ואנחנו שרים.
אה. אה: "לה. לה. לה."
מה זה. יושבים ושרים?
"לה. לה. לה." כן.
את השיר הזה?
אין לך. כן.
אתם הכרתם את השיר הזה?
אה. אה. ב. בהונגרית.
אבל היום אני כבר לא זוכרת את המילים בהונגרית.
הנעימה הזו היא נ.
כן. כן. כן.
זה שמתורגם מהו. הו.
כן. כן. כן.
הונגרית?
לא. מתורגם להונגרית.
זה שיר ישראלי.
כן. אז אני ש.
שואלת אם המקור שלו הוא.
לא הונגרי. לא. לא. לא.
לא הונגרי.
לא. לא. לא.
אז איך הכרתם.
לא.
את השיר הזה. את יודעת?
אה. לא יודעת. אני לא יודעת.
בתנועת נוער את היית?
לא.
אב. ואחיך כמובן שלא.
אה. אחי גם. אה.
אני לא יודעת. לא. לא.
אבל. אה. את. הכרת.
זה. לא שמעתי על דבר כזה.
הכרת שם תנועות נוער יהודיות?
לא. רק אחרי המלחמה.
מ-המ. אז. אה.
מה הם התנאים הסניטריים?
לא זוכרת איפה התרחצנו.
לא זוכרת איפה היו השירותים.
אני לא זוכרת את הדברים האלה. אבל כנראה היו.
כי היינו שם אולי חודש.
אולי יותר. לא יודעת כמה זמן.
בגדים להחלפה היו לכם?
יש. אנחנו לקחנו.
ה. השכנה הזאת אמרה לנו לאסוף בגדים וזה.
ואז לקחנו בגדים ומעיל. וזהו.
וזה היה הכל ארוז באיזה. אה.
כנראה. אה. תרמיל גב. על ידינו.
ואוכל. מי סיפק לכם?
הם נתנו אוכל. זה כמו במחנה.
הם זה. יש לך מושג מי זה הם?
לא. לא יודעת מי.
את זוכ.
לא יודעת.
את זוכרת. אה.
אני ילדה. לא יודעת.
אנשים שאת פונה אליהם.
למשל כשאת שחה.
לא פונה לאף אחד.
לא פונה?
לא.
יוצרת קשר עם ילדים אחרים?
לא. רק. אה. אנח.
אנחנו קודם כל 4.
כן.
אנחנו ביחד.
כן.
והיינו עוד כנראה בקשר עם הילדים מהבית.
כי עובדה שהילד הזה בא ואמר שמצא את ההורים שלי.
יש איזה הו. אה. אין שמה
אף מבוגר שהופך להיות משמעותי בשבילך?
לא. לא. לא.
המורה לא?
המורה כן. עם המורה אנחנו כל הזמן בקשר.
אבל אנחנו לא. איך אני.
אה. היא לא מטפלת בנו.
אתם. כשאת אומרת מטפל.
הכוונה היא ל. לסיפוק.
שנ.
הצרכים הגופניים.
בדיוק. לא.
בעיקר.
לא. לבד.
דברים אחרים. מה קורה אם. מ.
מה קורה שמבחינת. איך מתנהל סדר היום?
אה. לא זוכרת בדיוק.
לא. לא יכולה להגיד לך. לא זוכרת.
יש איזושהי תחושה של
מצוקה שאופפת אותך ב. בזיכרון של התקופה הזו?
תראי. זה לא.
לא מאוד נחמד להיות בלי ההורים.
אני לא יודעת. כן.
רק עכשיו אני שומעת שההורים שלי פה.
אני לא יודעת איפה ההורים.
אז זאת אומ.
אולי הם כבר בכלל במחנות איפשהו?
אז הדבר שמעיב על ה.
יותר מכל על התקופה הזו זה ה. הדאגה להורים שלך?
אה. תראי. אנחנו לבד.
יש לי אחות. אני אחראית עליה.
אז את.
את מבינה? אני בת 11 וחצי.
כן. כן. את מרגישה אחראית?
אני. ודאי. אני אחראית.
אני צריכה לטפל בה.
איך זה בא לידי ביטוי?
אני צריכה לד. אני צריכה לדאוג ש.
שהיא תהיה בסדר. שיהיה איתי. איתי.
כשנותנים אוכל. את לוקחת לשתיכן?
אני לא יודעת אם אני לוקחת או שנותנים לכל אחד. לא זוכרת.
לא זוכרת את זה?
איך זה היה. אבל היה אוכל.
את לא זוכרת. נגיד אם יש מקום שבו אוכלים.
או שמביאים את זה לחדרים?
לא. כנראה שכל אחד הולך.
לוקח וחוזר בחזרה למקום שלו.
זאת אומרת.
אין. איפה יש שם מקום כל כך הרבה.
להושיב כל כך הרבה אנשים?
אין דבר. כנראה היה איזה מקום ששם
חילקו את האוכל ומשם לקחנו.
אני באמת לא ז.
זה ממש לא זוכרת בכלל.
אה. את לא זוכרת.
נגיד אם משפחות היו בעצמן מכ. מכינות לעצמן אוכל.
אין. אין דבר.
זה מצב של. לא התאפשר?
אין איפה להכין אוכל. אין איפה לישון.
אז. אז תארי לי בבקשה מה
שאת זוכרת מהחדר שבו אתם הייתם. שזו היה הח.
אני אומרת לך. זה אולם ענק.
יש שם מאות אנשים.
כל הזה. נגיד זה מפה לשם. משהו כזה. כן?
5 קומות מיטות.
אנחנו מדברות על 8 מטרים?
אנשים. לפחות.
10 מט.
ואנשים ישנים ככה. כן?
על המיטות האלה. עכשיו.
גם למט. המיטות האלה על יד ק. על קיר אחד.
כן.
כן?
כן.
ועל הרצפה. אני מניחה שהיה מעבר.
והכל. אה. מזרונים.
מזרונים. מזרונים. אנשים ישנים על המזרונים.
אנשים שהתקבצו שם מכל מיני מקומות.
כן. כן. כן.
את פוגשת אנשים אחרים?
ואני לא יודעת מי הם. לא.
את לא.
חוץ מהמורה הזאת אני לא פוגשת.
את לא.
מהמשפחה שלה.
את אומרת שאת לא יוצרת קשר?
לא.
יש. אה.
לא. אני לא. אין לי. אממ. לא. לא.
אוקיי. אין לך.
אין לי. אין לי קשר עם אף אחד.
אנחנו. אנחנו משפחה כאילו.
אוקיי.
כן? עכשיו. היא אמרה.
הוא אמר שהוא ייקח אותי להורים שלי.
אז אני הורדתי את הטלאי הצהוב ויצאתי איתו.
נסענו בחשמלית והגענו להורים.
איך זה נעשה? אפ. אפש. יכולתם.
ועכשיו הם יודעים איפה אנחנו.
יכולתם. אה.
ו.
אה. זה היה סכנה בשבילכם לנסוע בחשמלתי.
בהחלט. אה. אבל. אה.
תראי. אני לא הייתי.
אה. לא יודעת אם הכירו עליי שאני יהודייה או לא.
הוא היה. אני חושבת.
בלונדיני. אני לא יודעת.
לא זוכרת היום איך הוא נראה בדיוק. ונסענו. ילדים.
כן? לא. אף אחד לא בא להתעסק עם
ילדים סתם ברחוב. אני חושבת.
בכל מקרה. זה הייתה הרגשה מאוד משונה.
פתאום לצאת בלי הטלאי הצהוב.
בקיצור. הגענו להורים.
אגב. סליחה. אתם. אה.
מ. ב. מהאולם הזה.
או מהמקום הזה. אתם בכלל לא יצאתם?
לא יצאנו בכלל החוצה. לא. שם היינו.
אז. אהה. אז הגענו להורים.
ועכשיו הם יודעים איפה אנחנו ואנחנו יודעים איפה הם.
אתם מ. מ. מאפשרים לכם להיכנס?
בוודאי.
אין איזה בדיקה ב. בכניסה?
לא. לא. לא זוכרת גם את זה.
כנראה שכן היה. לא יודעת.
היה סגור. היה שומר בכניסה.
היום בדיעבד את יודעת איפה הם היו?
אה. ההורים? הם היו בבית כזה מוגן.
כן.
חוץ מהבתים היהודים והזה.
היו גם בתים מוגנים.
אז זה היה מין בית מוגן כזה.
איפה זה היה? אל תשאלי. אין לי מושג.
אוקיי.
‮היה איפשהו ב-‭Budapest‬.‬
חזרנו בחזרה וזהו.
סיפרתי לאחותי שראינו את ההורים.
והם שם ואנחנו פה.
הת. התנאים שאת הסב. את. אה.
אה. את זוכרת את הפגישה הזו שהייתה?
אני רק זוכרת שהיינו.
ושדיברנו וסיפרנו איפה אנחנו.
ואני כבר ראיתי איפה הם.
אז ידעתי איפה הם.
היום אני לא יודעת.
כן. אני מבינה.
איפה הבית הזה.
אני מבינה.
ו.
התנאים שם דומים לתנאים שלכם?
אין לי מושג. אני הייתי שם אולי חצי שעה.
מ-המ.
לא יודעת.
אוקיי.
לא. לא. לא חוש. לא יודעת.
בקיצור. יום. בוקר אח. לילה אחד.
רעש נורא. המיטה הזאת.
הזאת התמוטטה על כל האנשים שהיו בתוכו.
טוב. עכשיו מצב חירום.
מה קורה.
קודם כל. לוקחים את כל ה. אה.
ציוד שהיה לכולם. צריך להוציא את האנשים.
היו נפגעים במקום?
היו נפגעים. זה 5 קומות. הם נפ.
כן.
זה נפל עליהם.
זה קרה ב. במהלך הלילה?
כן. כן.
אז. אה. קודם כל.
לוקחים את כל הציוד ושמים ערימה בחצר.
שמחר בבוקר כל אחד ימצא את של. את של עצמו.
ואז מתחילים להוציא את האנשים.
אני מניחה שהיו שם פצועים.
היו. רעש גדול. עובדים. כן?
באים להציל וזה.
בסדר. בבוקר. אה.
במרמה הנאצים נכנסו למקום הזה.
כשאת אומרת נאצים.
את מתכוונת לאנשי.
על ה.
צלב החץ.
כן.
או של ה. לגרמנים.
כן. צלב החץ. לא הגרמנים.
זה הכל עבודה של ההונגרים.
הם ממש עשו את זה בלי עזרה.
אהה. הם נכנסו ב. במרמה.
אחד בא עם. אה.
עם. אה. אה.
תעודה כאילו שהוא שייך. כן?
ונכנס ופתח מבפנים את השער.
נטרל את השומר ופתח את השער.
תעודות שהוא כביכול מ.
כן.
שהוא.
שהוא יכ. כנראה של.
של איש.
של. אה. מהשווייצרים או מהשוודים.
לא יודעת של מי זה היה.
כן.
טריטוריה הזאת למעשה.
ואז הם אספו את כולם.
הם מוציאים את כולם.
עכשיו אנחנו לבד. אנחנו לא יודעים לאן אנחנו הולכים.
סליחה. הוא נכנס ואיתו נכנסים גם האחרים?
אחריו פתח את השער ונכנסו. נכנסו.
נכנסו.
אוספים את האנשים.
כבר ב.
מרוקנים את ה.
את כל המתחם הזה.
לוקחים את האנשים.
עכשיו.
עכשיו. אין שמה אנשים שעוצרים אותם? אין שמה איזה.
מי ה. מי. מי?
זה בית. בכל אופן שהם.
שנמצאים בו. אם זה בית.
אהה. שהוא מוגן.
אני מניחה שיש שמה אנשים.
מבוגר. היה שם שומר אחד ב. ב.
לא מוגן צבאית.
הם.
מוגן. אה. בהגדרה של בית של יהודים שהוא.
אה. תחת הטריטוריה.
אין דבר כזה. אין דבר כזה.
אין שם אנשים מ. מהשגרירות.
לא.
מהקונסוליה. שבאים ובודקים אחת לכמה זמן?
לא. לא. לא. אולי יש.
את לא יודעת.
אבל עכשיו הם אינם. וגם אם ישנם.
אז הם יכולים לדבר. נגיד ככה.
איך הם עושים את זה? איך הם לוקחים אתכם?
בבהילות. באלימות?
מודיעים. אה.
מה.
אותנו לא לקחו באלימות.
הם מודיעים שבעוד.
אה. שעתיים כולם בחוץ.
אז ב. פותחים את מחסן האוכל.
היה שם מחסנים של אוכל.
כל אחד הלך ל. לקחת אוכל לדרך.
אז גם אנחנו הלכנו לקחת אוכל לדרך.
לקחנו לחם ולקחנו.
אה. נו. איך קוראים לזה?
חזיר. שומן חזיר.
שומן חזיר. יש איזה היסטריה.
שהיה.
התנפלות שמה על מחסני המזון?
בוודאי. כל אחד רץ ולוקח אוכל.
ואנחנו ילדים. ו.
בקבוצה הזו את האחראית? ב. בין ה-4?
אה. ש. החברה שלי ואני.
אין קבוצה כבר. עכשיו אנחנו רק 4.
אני מדברת על ה-4.
יש איזה. הדינמיקה שביניכם מכתיבה שמישהי על עצמה.
אה. היא ו. היא ואני.
אנחנו הגדולות והאלה הקטנות. 2 הקטנות.
אז אתן רצות לקחת אוכל ו-2 האח. רצים.
אנחנו לא לוקחים אוכל עכשיו. תראי כמה שאני
חכמה כבר בגיל הזה.
אה. צריך להכין את ה. ה.
המעילים לא מצאנו. את הדברים שלנו לא מצאנו.
יש לנו איזה תרמיל. שמים את האוכל.
ואנחנו שמענו כבר מהמבוגרים שהולכים בדרך.
אז זה מאוד קשה לסחוב את התרמיל.
שצריך. את הדברים המיותרים צריך להוציא.
אז אני הלכתי וזרקתי את מברשות השיניים.
שאולי יהיה קשה. כבד לסחוב. מה? זהו.
הנה. את זוכרת את הפרט.
לא.
המסוים הזה.
לא. כי ז. כי זה היה מאוד משמעותי. אני צ.
כן.
צריכה להכיל את הצידה לדרך.
כן.
לא. אבל זה. זה.
אז ככה הייתי עוד ילדה בכל זאת.
כן.
אז בכל מקרה. זרקתי את מברשות השיניים ואנחנו יוצאים לדרך.
אה. בדרך. איך שאנחנו יוצאים.
אני רואה. אה.
בחור מ. מה. אה. זה.
ה. ה. צלב הקרס. עושה תרגילים.
צלב החץ.
והיו שם כמה בחורים. אה.
כמה בחורים צעירים בגיל צבא גם.
כן.
אז הוא מתרגל אותם.
הם כב. הוא כבר התחיל.
וזה כב. כבר עשה רושם מאוד קשה. כי את כבר.
לתרגל אותם במה?
לש. אה.
אה. שכיבות ס. אה. ס.
כן.
מ. אה. תרגילי סדר?
[משובש]. תרגילי סדר. כן.
מה זאת אומרת.
ואין מי.
למה זה עשה רושם קשה. מה היה שם?
כי. כי. אני. אני כבר יודעת שהם כבר.
הם כבר בתוכו.
הם כבר הולכים לשם.
הם הולכים להיות איתכם ב. לשם.
לא. לא. לא. הם כבר נלקחו למקום אחר כבר הוא.
זאת אומרת. זה כבר. זה ב.
למי הוא עשה תרגילי הסדר? ל. ל.
היו שם כמה בחורים.
בחורים בגיל גיוס מה.
והם מבין אנשי. אה.
מבין האנשים בבית. ש. כן. כן.
אוקיי. חשבתי שמדובר בקבוצה שלהם.
קום שב. קום שב. טוב. לא חשוב.
ואנחנו הולכים ומובילים אותנו כמו. כמו שמובילים.
ואת רואה את האנשים הולכים ברחוב.
איש לא שם לב. איש לא מסתכל.
איש לא. ואנחנו הולכים ומובילים אותנו.
מובילים אותנו. ואנחנו מגיעים לגטו.
אנחנו נעצור כאן. [כך במקור] אז אנחנו דיברנו על. אה.
הגעה לגטו. אני כבר רוצה עלינו
למקם אותנו מבחינת תאריך פחות או יותר.
אהה. את זוכרת אם זה היה חורף. סתיו?
אני לא זוכרת. אבל ה.
לא נראה לי נובמבר כמו שאמרת.
מפני שאנחנו היו לנו.
אני לא זוכרת אם ארזנו את הדברים
כשהגברת הזאת באה לקחת אותנו.
או שהיו לנו כבר חבילות מוכנות.
בכל אופן היה שם מעיל. מעיל ל. אה.
לאחותי ולי. וכשקרה ה.
כשהמיטות האלה שם. אה.
התמוטטו והוציאו את כל הדברים.
בבוקר לא מצאנו את המעיל.
לא היו לנו מעילים כבר.
ולא היו לנו דברים ולא היה לנו קר ללכת.
אז לא נראה לי שזה היה נובמבר.
אבל אני לא זוכרת.
לא. לא יכולה בכלל לזכור תאריך.
בסדר.
לא. טוב. אה. ב.
כי. כי זה היה זמן הגירוש לפחות. אה.
כנראה.
לפי מה שאנחנו מכירים.
אהה.
את לא מדברת על.
אנחנו גם היינו שם יותר מחודשיים.
כי הלוא ב.
אתם הגעתם בקיץ. נכון?
אה. י. יותר. זאת אומרת.
יותר קרוב לקיץ. לא.
אולי לא בקיץ. אבל בתחילת הסתיו.
מפני שאחרינו עוד הגיעו אנשים והגיעו אנשים.
זה אני יודעת. כי הדודים שלי הגיעו אחרינו.
הדודים שלך הגיעו לבית הזה. לבית המוגן הזה?
לא. לא. לגטו.
אה.
לחדר שהיינו והגיעו אחרינו.
אז אולי אנחנו הגענו מו.
קודם. מוקדם יותר. אני לא יודעת.
הגטו בסך הכל. כל.
משך הזמן שלו זה 3 חודשים.
אז יכול להיות שהגענו בהתחלה.
אוקיי. אז. אהה.
טוב. כעיקרון.
את יודעת. משהו מעניין במה שסיפרת קודם זה על ה.
כביכול נוצלה הזדמנות של
התמוטטות המיטות כדי שייכנסו אנשי צלב.
לא. לא. לא. היה מקרי.
זה היה פנימי במקרה.
אוקיי.
כן. והם בדיוק נכנסו.
ולכן לא היו. לא הייתה כל כך צידה. אהה.
אז את. אה. תיארת את ה. מה שקורה בדרך.
ועכשיו אתם. אה. מגיעים לגטו.
אתם עדיין 4 ילדים ביחד?
כן. ומכניסים אותנו לאיזה בית.
שאני לא זוכרת איפה זה היה בדיוק.
ואנחנו נמצאים בחדר עם עוד 30 איש.
איש?
כש. איש. כן.
משפחות?
כש. לא יודעת.
יש משפחות ויש בודדים.
אני לא מכירה את אף אחד.
אהה. כשישנים על הפסנתר ומתחת לפסנתר.
ועל השולחן ומתחת לשולחן.
ועל המיטה ועל הרצפה. והם מתחלפים ביניהם.
כן. נגיד. מי שישן על המיטה.
למחרת לא ישן על המיטה וזה.
ואנחנו היו אלינו מאוד נחמדים כי אנחנו 4 ילדים.
אז נתנו לנו מין.
אני לא יודעת איך קור. זה מין ספה.
אבל זה לא ספה. וזה.
זה יותר קטן מספה פה.
הרבה יותר קטן. ואנחנו 4 ילדים.
והחברות שלנו
הן הרבה יותר גדולות מאיתנו
כי ההורים שלהם היו אנשים גדולים.
ואנחנו ארבעתנו ישנים על הספה הזאת.
ואין לנו מקום בשום אופן.
וכל לילה מאוד כועסים עלינו שאנחנו מסתובבים.
ואנחנו מזיזים את המיטה. ו.
וככה עכשיו כולם רצים לשירותים.
כן אז ה. זה לא רק בחדר שלנו יש 30 איש.
זאת דירה שהיא למעשה בשביל 5.
6. 7. 10 איש.
נגיד. כן. משפחה גדולה.
אז. אה. ככה.
הם גם היו אלינו מאוד נחמדים כי למשל הם אכלו תפוח.
נתנו לנו את הקליפות. כן.
ודברים כאלה. ולנו היה האוכל שלקחנו איתנו משם.
ה. אמרתי שפתחו את המחסן של המזון.
ובהתחלה היה לנו. אני לא יודעת מה אכלנו כמה ימים.
ואז זה נגמר ונשאר רק החזיר שהיה. עם ה.
שומן החזיר.
כן. עם לחם.
אני יכולה רגע לעצור.
ו.
ולשאול אותך עוד לפני שאנחנו ממשיכות פה על המזון.
את מתארת בית מרוהט.
פסנתר. מיטות. הבתים האלו היו בתים של יהודים?
יהודים. כן.
שאתם הצטרפתם למשפחה שגרה שם?
אין לי מושג. אף אחד.
אני לא יודעת מי גר שם קודם.
ואני לא יודעת מי היו אנשים איתנו.
אין לי שום מושג.
וזה גם כן שאלה.
לאורך העדות את מספרת.
אני לא כל כך יודעת מי היו.
זאת אומרת יש תחושה שאת מאוד מתרכזת ב.
ממש במה שקורה לך.
לא יוצרת קשר עם אנשים אחרים.
כל אחד.
לא נעזרת.
זה אף אחד לא רוצה לעזור.
אם הם נותנים לי את הקליפות של התפוחים שהם אוכלים.
סימן שהם לא משת.
הם גם לא יכולים.
אני גם לא מאשימה את אף אחד.
זה מצב שנקלעים אליו שאי אפשר.
אה. למדוד אותו היום.
או מישהו שלא היה שם.
בכל מקרה. אה. 3 הבנות אכלו.
אני לא הייתי מסוגלת לאכול את זה.
למרות שידעתי שצריך לאכול. אבל.
בגלל שזה.
שצריך לאכול. הלוא צריך משהו לאכול.
למה לא יכולת לאכול את זה?
כי זה לא ירד לי.
פשוט לא ירד לי.
אני מאוד. אה.
בררנית עם אוכל עד היום. כן.
המון דברים אני לא אוכלת.
שאת באה מבית דתי.
כנראה. כן. אבל אני ידעתי שאני
יכולה עכשיו לאכול ואני צריכה לאכול.
בכל זאת זה לא ירד לי.
בכל מקרה גם הלחם נגמר.
ואז אנחנו. היה אפשרות. היה עוצר.
והיה אפשרות לצאת. אה.
לא יודעת. שעתיים אולי ביום בבו.
לפני הצהריים. אה. להצטייד במזון.
כי אז עוד היה אפשר לקנות.
עוד היו שם חנויות בגטו.
זאת אומרת שזה באמת כנראה באמת ממש בהתחלה.
ואז החברה שלי. זאת אומרת.
הבת הגדולה. חברה שלי.
אנחנו שתינו ירדנו לערוך קניות.
והיה לנו כסף. היה לנו על הצוואר שקית עם כסף.
ועם. אה. עם הפרטים שלנו.
אז ירדנו לקנות. וקנינו לחם.
ואולי עוד איזה דברים.
לא יודעת משהו מה שהיה שם.
ובדרך הביתה כשכבר ממש היה לקראת
סוף הזמן שמותר להיות בחוץ.
פתאום ההורים שלי באו לקראתנו.
ומה זה. אנחנו נפגשנו.
והם אמרו שהם חיפשו אותנו כבר מאז שהם
שמעו שמהמקום שהיינו הביאו את האנשים לגטו.
הם הלכו מבית לבית לחפש.
ובכל בית אמרו שאין ילדים.
בקיצור. הם באו לראות את המקום איפה שאנחנו נמצאים.
כי כבר לא היה זמן להעביר אותנו לבית שהם היו.
ואמרו שלמחרת הם באים לקחת אותנו.
ואנחנו כל הלילה שכבנו במיטה.
ועכשיו כבר הזזנו את המיטה.
זה כאילו קצת להתנקם כי אנחנו כבר הולכים משם.
ו. ודיברנו איך זה יהיה.
וכמה זה יהיה ומה נאכל. ואיך יהיה.
בקיצור למחרת הם באו ולקחו אותנו אליהם.
ואת הכתובת הזאת אני כן זוכרת.
שם היינו.
מה?
וזה.
את יכולה.
כן. זה ושלה ניאוצה 13.
וזה היה מקום טוב כי אחר כך.
וכשכבר לא היה אוכל.
שהיה מטבח מרכזי. אז המטבח היה בבית הזה.
וזה היה קרוב. גם לא היו מים. אז. אה.
הביאו מים מהמקווה. כי זה הלוא מתחת.
למטה. וגם זה היה קרוב אלינו.
בואי נעצור.
אז.
כן.
אז ככה שהגענו לשם.
הגענו לשם. אני זוכרת שאז עוד היה מקום בדירה.
לא היה עוד מלא.
היה שם איזה חדר קטן
ואותנו הכניסו לחדר הזה ואנחנו שכבנו על הרצפה על. אה.
על מזרונים. ושמענו כבר.
אה. הרעשה מרחוק.
רק ששמו את האוזן על הרצפה.
אז היה אפשר לשמוע שיש הרעשה.
‮וזה עוד לא היה ממש קרוב ל-‭Budapest‬.‬
אבל. אה. בצורה כזאת היה אפשר לשמוע את זה.
אז בואי נעצור קצת ברשותך.
ותתארי בבקשה את הגטו.
את. אה. מזכירה את המקווה.
אנחנו יודעים שגם. אה. בית הכנסת הגדול.
אני לא יכולה לתאר לך את הגטו כי אני נכנסתי
לבית הזה ולא יצאתי משם עד סוף המלחמה.
והסיבה לכך?
קודם כל היה עוצר.
אחר כך בכלל לא יצאו.
בוודאי לא יצאו ילדים.
וגם לא היה לאן ללכת.
לעבור אפילו מבית לבית ל.
לא. לא. אין. אין. אהה. אין.
לא היה צורך כזה לצאת?
אנחנו יודעים שבגטאות.
אי אפשר.
מה. את מדברת על ההפצצות?
זה לא היה גטו כמו ש.
כן. אחר כך כבר היו הפצצות.
אבל זה לא היה כמו שאני.
אה. קראתי למשל. ב.
בפולין. או במקומות אחרים שהגטו היה הרבה זמן. כן.
ואז אנשים עוד מכרו ועוד עשו וזה. אה.
עד כמה שאני הבנתי.
אז הלוא אני הייתי ילדה בת 11 וחצי. כן.
ילדה בוגרת כמו שהזכרת מההתחלה. שנאלצה להתבגר עוד יותר.
בסדר. בוגרת אבל עוד ילדה. עוד יל.
כן.
אז אני לא.
אה. לא זוכרת.
לא יודעת. אבל אני מני. אני.
גם ההורים שלי לא יצאו. אף אחד.
אולי בהתחלה יצאו לקנות משהו. בכל מקרה.
ממה אתם מתקיימים?
אנחנו לא מתקיימים. להורים שלי יש איזה
2 או 3 לחמים שהם נתנו.
הם לא אכלו מזה.
הם נתנו לחברות שלי.
זאת אומרת ל-4 ילדים כל בוקר חצי פרוסה לחם.
והלחם הזה כבר היה עבש בסוף.
כן. אבל זה היה רק בשביל הילדים. עכשיו היה.
זאת אומרת התקיימתם כל יום על חצי פרוסת לחם?
אנחנו לא. אז אחר. הי.
היה מטבח מרכזי בגטו וזה היה בבית שלנו.
וזה היה מזל. כי אחר כך כבר לקראת הסוף אני
זוכרת בן אדם שבא ואמר: "תנו לי משהו לאכול.
3 ימים לא אכלתי".
כי אי אפשר היה לעבור עם האוכל מבית לבית בגלל ההרעשות.
זה היה. זה גם אי אפשר לתאר איך שזה היה.
אבל כעיקרון קיבלנו כל יום.
אה. קצת מים דלוחים שזה היה קפה שחור.
ומה. משהו שנקרא מרק.
וזה היה או מי.
מי. אה.
שעועית או עדשים.
ואני חשבתי שאני בחיים כבר לא אוכ.
אם אני אחיה. בחיים לא אוכל לא עדשים ולא שעועית.
אבל אני אוכלת.
בואי תתארי בבקשה את הבית הזה שבו היה המטבח המרכזי.
כן. את המטבח המרכזי אני בח.
אף פעם לא ראיתי.
אני רק יודעת שזה היה שם.
אני רק הייתי בדירה. אנחנו גר.
היינו בחדר 34 או 35 איש בחדר.
כמה חדרים בבית?
כנראה 4. 5.
האמת שגם את זה אני לא יודעת.
כמה קומות?
אנחנו לא. 3 או 4 קומות.
והקומות העליונות בסוף המלחמה כבר לא היו.
הפגזות.
כן. את החלונות היה צריך לסגור עם.
אהה. עם. אהה.
נייר קרטון. עץ.
לא יודעת שלא נוכל להסתכל החוצה.
אסור היה לנו להסתכל החוצה.
מאיפה באה הפקודה הזו?
מה. מהגטו.
מההנהלה של הגטו?
כנראה. כנראה.
מי היה.
לא יודעת. זה היה מה שאמרו.
יש לך מושג מי היה בהנהלת הגטו?
לא. אין לי שום מושג.
אני אומרת לך. אנחנו נכנסנו לשם.
יצאנו מהחדר הקטן הזה שם נכנסו אנשים אחרים.
ואנחנו נכנסנו לחדר ביחד עם ההורים.
ושם. אה. כל.
אה. הי. הגיעו תמיד עוד ועוד אנשים.
ודודים שלי הגיעו. ודודה שלי הגיעה. ו.
איזה דודים?
ה. האחיות של.
אה. והאחים של אמא.
של אבא שלי הם עבדו במלחמה.
מי שהיה עבד במלחמה או לפני זה.
אבל. אהה.
נשארה לו אחות אחת יחידה שהיא
‮הייתה כמו שאמרתי לך אשתו של הרב הראשי של ‭Budapest‬.‬
והם יצאו ברכבת ההיא של קסטנר.
הם יצאו.
וזה בתור הרב היה. כן.
אתם ידעתם ש. על הסיפור הזה?
ההורים שלי אולי ידעו. אני לא יודעת.
אה. את יודעת היום להגיד את זה.
היום אני יודעת. כן.
אבל ההורים שלי בוודאי ידעו. אין ספק.
עכשיו היו הפגזות יום ולילה.
גם הפגזות וגם הרעשה. כן.
פעם ראשונה עוד כשהחלון היה פתוח.
הסתכלתי דרך החלון וראיתי.
אה. תלת אופן.
שזה היה שם דבר מקובל שיש אופניים.
ולפני האופניים יש מין. אה.
ארגז כזה ששם מעבירים. אה. משאות.
ו. ו-2 גלגלים מ-2 הזה.
ועל התלת אופן הזה היו זרוקים 2 אנשים.
ואני הסתכלתי ואני הבנתי שאלו אנשים מתים. שזה גופות.
לפי התנוחה אחד היד שלו ככה נפל עם הראש.
הגיע עד הרצפה. וככה הם הובילו אותם.
אז ככה ראיתי בפעם הראשונה גופות.
מי זה הם שהביאו אותם?
אין לי מושג. מישהו. רכ.
אני הייתי בקומה. כן.
לא זוכרת אם גרנו בקומה השנייה.
כנראה. עד כמה שאני מבינה היום.
כן. אני הסתכלתי דרך החלון. ראיתי.
גם לא אמרתי לאף אחד שראיתי משהו.
זה השפיע עלייך?
ראיתי. הבנתי. אה.
תראי. זה התחיל להיות דבר מקובל.
כלומר.
כלומר.
בבית שלכם זה קורה?
אנשים. בינתיים זה לא קרה בבית.
אחר כך כן. בהחלט.
אהה. אנחנו לא ירדנו למקלט.
כל זמן ההפגזה וההרעשה הזאת.
וזה גם. אה.
כאילו לא נגע לנו.
כי זה לא כל כך משנה איך מתים בדיוק.
זה.
ולמה לא ירדנו?
את אומרת על התחושה הזו של המוות הוא. הוא.
כן.
יבוא כך או אחרת.
כן. כן. בהחלט.
זה משהו שמצפים. זה משהו שאת מרגישה
שהוא באמת איזה נחלת הכלל התחושה הזאת?
אני מניחה שכן.
אבא ואמא לא מנסים.
אה. להגיד. בואו נרד. נציל.
לאן? לאן?
את אומרת שהיה מקלט.
אה. למקלט. אז לא. לא נרד למקלט.
כי המקלט הזה הוא בנוי לדיירים של הבית כשבכל דירה גרים.
אהה. 10 איש מקסימום. נכון.
מ-המ.
אז זה המקלט.
עכשיו. בכל חדר גרים 35 איש. איך ירדו למקלט?
מי ייכנס לשם?
אה? זה מצב.
זה דברים ש. אה.
אז אני לא תפסתי בכלל כמה זה הזוי.
כן. אלו היו החיים. אז ככה חיים.
אבל היום אני מבינה שזה לא כל כך קל להבין את זה.
אבל זה היה המצב. כן.
אז אנחנו קיבלנו את המים הדלוחים האלה כל יום כי
המטבח היה בגטו. אבל אנשים לא.
בבית שלכם.
אה. זאת אומרת בבית.
אבל אנשים לא יכלו לעבור ברחוב.
להביא את האוכל לבתים אחרים. אנשים היו רעבים.
גם אנחנו היינו רעבים.
אבל אנשים מתו ברעב. מתו מי.
מדיזנטריה. מתו מהפגזות.
מתו שירו בהם. כן. זה היה. אהה.
אבל זה דבר שאת יודעת שוב בדיעבד.
כי את מתארת חיים.
לא. אני ידעתי.
ידעת מזה?
אז ידעתי. כן. פעם ל.
מצפייה בחלון?
לא. לא.
אלא?
אנשים מדברים. יש שם 35 איש בחדר. נכון.
על מה מדברים אנשים?
אה. אמרת. אני לא יודעת.
אה. על מה שקורה.
בכל אופן לא מדברים על תקוות. כן.
מדברים על מה שקורה. למשל.
יום אחד. ב. אה.
בקומה לא יודעת מה.
נהרגו 2 או 3 אנשים שירו ל.
כן. איכשהו זה הגיע לתוך הדירה.
כן. נפגעו מהפגזה.
יש כל מיני פגעים.
אני יודעת שיש דיזנטריה בכל מקום. כן.
יש אצלכם מישהו שחולה בזה בבית?
לא. אצלנו. בחדר שלנו לא היה.
חדר אחר לא הייתי.
אני אומרת לך. אני כל היום שוכבת על המזרון הזה.
עכשיו. מה המזרון הזה?
זה מזרון של מיטה אחת ששם היו על מיטה 3.
מזרון של 3 חלקים. כן.
אז שמו 2 אחד על יד השני.
ואחד למטה ועוד משהו זה.
ושם ישנו 4 ילדים והדודה שלי.
על המזרון הזה ככה.
וההורים איפה?
על מזרון אחר.
את יודעת מעניין. אה.
אתם למעשה לקראת סוף המלחמה.
ואתם יודעים את זה כי יש הפגזות וברור מה קורה.
כן. אבל מי.
וגם פגשת את אבא ואמא. ובכל אופן.
מעניין אותי איך. אה.
אם לא מתעורר אז איזה.
ממש לא.
זיק חיים.
ממש לא. לא.
שוכבים על המזרון. אוכלים.
אני זוכרת שפעם הייתה
פגיעה של לא יודעת אם זה היה פצצה או.
או פגז. שתתארי לעצמי איך שאני שפכתי את המרק על הרצפה.
זה. זה היה דבר.
איך אפשר לשפוך דבר כזה.
כן.
את מבינה זה. זה אי אפשר לתאר את זה.
כשאני עליתי לארץ. ואמרו לי שבתל אביב היה נורא.
נפלו 3 פצ. איזה פצצות.
אני התחלתי לצחוק.
אני לא. לא הבנתי על מה הם מדברים בכלל.
מבינה? בדיעבד אחר כך הבנתי טוב מאוד.
אבל. אהה. זה סיפור כבר אחר.
אז ה. האווירה בחדר היא כמו את.
את דומה לאחרים במובן הזה?
אה. כנראה שכן.
את יכו.
כנראה. לא ערכתי בדיקות.
אבל כנראה שכן. כנראה.
תראי. אחותי זוכרת דברים אחרים. כן.
כן.
היא. מה שאני זוכרת.
היא זוכרת דברים אחרים.
זאת אומרת היא לא תפסה בכלל כמה שזה דבר.
אה. כן.
וגם עד עכשיו. אה.
היא הרבה דברים שהיו באמת.
היא זוכרת הרבה דברים מהמשפחה שאני לא כל כך זוכרת.
ואת הדברים ה.
הרעים והקשים היא פחות זוכרת.
אז אולי יש פה איזה נטייה של התבוננות.
אובדנית לא. לא. אני.
סליחה. איזה?
אה. אובדנית או זה. לא.
לא. בכלל לא. אני אומרת אולי איזה
התבוננות בחיים מפריזמה מסוימת.
לא. אני בדרך כלל אופטימית. בהחלט.
את זוכרת.
וגם אז. אבל אני.
אני ריאלית מה שכן.
אני רואה בדיוק מה שנעשה.
גם אם זה המשפחה שלי.
וגם אם זה הילדים שלי והנכדים שלי.
יש להם את הצדדים הטובים שלהם.
ויש גם דברים שלא בדיוק.
כי אין. החתן שלי מגיע.
תתארי בבקשה את סדר היום.
אין סדר יום. שוכבים על המזרון.
כולם?
אה. כן. או אולי מסתובבים טיפה בחדר.
יכול להיות שההורים שלי יצאו מהחדר.
אני לא זוכרת את עצמי יוצאת מהחדר.
[כך במקור] אה.
זהו. כך חיינו.
ועד שיום אחד פתאום נהיה שקט.
זה פתאומי?
כן. שקט. אין הפגזות.
אין. אין כלום.
ואז אני הולכת לחלון ומציצה החוצה.
שזה למעשה היה אסור.
ואני רואה חייל רוסי רץ ברחוב מבית לבית.
הם נכנסו דרך המקלטים
ויצאו ועברו לבית אחר וירדו למקלט וככה.
ואז. אהה.
היה שקט. וכמובן הורדנו את הכיסויים מהזה. ה.
הגדר של הגטו שראיתי אותו עוד
כשהיה אפשר להסתכל החוצה היה הרוס.
לא הייתה גדר.
ו. וזהו.
והנה הרוסים הגיעו.
‮ואז התחילה הפגזה מ-‭Buda‬ שזה על ההרים. הגרמנים הפגיזו.‬
וזה היה הפעם היחידה והראשונה שרצנו לחפש מחסה.
והרגשנו שעכשיו צריך לשמור על עצמנו שלא.
לא ניפגע עכשיו ברגע האחרון. או אחרי אחרון.
זה היה הפעם היחידה שבאמת. אה. את הבנת.
זאת אומרת היה אפשר להבין שהנה הסוף הגיע ו.
ואנחנו צריכים לשמור על עצמנו וזהו. זה ה.
‮ממש ‭switch on off‬.‬
כן.
חזרת לחיים. ראית את הרוסים?
אה. תראי. הייתי בחיים.
אבל. אהה. אבל בחיים אחרים.
מאוד בדיכאון.
אני לא יודעת אם לקרוא לזה דיכאון.
זה המצ. זה. זה המצב. בקיצור.
אין ב. ב.
בכוחנו לעשות משהו.
לשנות משהו. כן. מה שיקרה יקרה.
איך אתם חיממתם את הבתים?
לא חיממנו מותק.
לא חיממנו. ולא היו חלונות.
כי הלוא החלונות כולם כבר נשברו בהפצצות. והיה קר מאוד.
היה קר. קר מאוד.
מה. היה לכם. אה.
עוד משהו שיכולתם. אה.
להתכסות בו משהו כזה?
היה. התכסינו במשהו. אבל אם את שואלת אותי במה.
אני לא יודעת. אין לי מושג. מאיפה.
אז אחד המאפיינים של התקופה הזו.
יש את הרעב. יש את הקור גם?
כן. כן. ויש. את לא מתרחצת.
אני לא זוכרת את עצמנו מתרחצים.
וזה.
אנחנו היינו מלאים עם. עם. אהה.
אה. נו. איך קוראים להם?
כינים.
כינים.
מנסים לטפל או שכבר.
אחר כך. אחר כך.
זאת אומרת.
אני אפילו לא ידעתי שיש לי כינים.
בבגדים. בראש כנראה גם.
איך זה שלא ידעת זה?
אה. לא יודעת. לא שמנו לב. לא.
זה לא היה. תראי.
אי אפשר היה לעשות משהו.
וזה גם לא היה חשוב. ממש לא.
זה חיים אחרים. נקודה. שונה.
אמא לא. לא מנסה לטפל. או.
אין מה לטפל. אין מים. אין כלום.
אין סבון. אין כלום. אין.
הזכרת שירותים.
לא יודעת. אני לא זוכרת איך הלכו לשירותים.
אבל אני יודעת שלא היו מים בברזים.
אז מה היה? אז למה היה כל כך הרבה דיזנטריה
וזה? לא היו מים.
אז את מתארת את ההפגזה. ואתם רצים לאן?
אה.
להגן על עצמכם.
ל. ל. ב. בפרוזדור.
זאת אומרת לא להיות בחוץ על יד החלונות וזה. ב.
אה. מין יש מין פרוזדור מרכזי כזה.
ושמה. לשם רצנו.
וזה לא לקח הרבה זמן. וזה נפסק.
במונחים של כמה?
אה. אני יודעת. אה. רבע שעה.
חצי שעה. לא יודעת. אין לי מושג.
בכל מקרה זה לא היה הרבה זמן. ו.
אה. זה נפסק.
ואז אני לא יודעת אם אחרי יום.
יומיים. אנחנו חזרנו לדירה שלנו.
אנחנו מדברות על מתי?
על. אה. ה.
עוד שכחתי לספר שהיה לי יום הולדת.
זה. זה היה בינואר.
כנראה קצת הי.
יום הולדת שלי ה.
לפי התאריך הכללי ב-16 לינואר.
ואני זוכרת שישבנו ודיברנו מה היינו אוכלים אם.
אם היה לי יום הולדת לא.
לא שם. אז כנראה שזה היה קצת אחרי.
כנראה ב-18 נדמה לי.
אם אני זוכרת טוב.
בינואר. ממש אחרי היום הולדת.
כשישבתם ודיברתם הילדים. או גם ההורים?
לא. לא. וישבנו ביחד עם ההורים.
בטח אני אמרתי מה הייתי אוכלת.
היינו שם 4 ילדים.
כן.
ולא היו עוד ילדים בכלל?
אה. שם. לא בחדר הזה לא היו ילדים.
ואמרתי לך אני לא יצאתי מהחדר.
כן.
אז לא יודעת מה היה בחדרים אחרים.
בקיצור. אה.
חזרנו לדירה שלנו. וקיבלנו שם חדר.
בדירה שלנו גרו 3 משפחות
נוצריות שתפסו את הדירה. ולא היו דירות.
הדירה שלנו לא נפגעה בכלל בהפגזה.
אבל. אה. לא היו דירות.
היו המון בתים הרוסים ממש.
ואז כל 4 אנשים יכלו לקבל חדר.
ולנו פינו חדר אחד בדירה שלנו.
והזוג שגר בחדר הזה עבר לגור בחדר של העוזרת על יד המטבח.
המי.
אמרתי לך שהייתה ח. היה חדר לעוזרת.
כן. אז מי מגיע לשם.
את וההורים ו-4 הילדים?
ו. לא. אה.
או רק.
אה. האמא של החברות חזרה.
אבא שלהם. אה. לא חזר מהמלחמה.
אז. [משובש].
האמא חזרה. כנראה ש.
או שהם באו איתנו. לא זוכרת כבר.
בכל מקרה אחרי כמה זמן האמא חזרה. והם נפרדו מאיתנו.
והדודים?
הדודים. כל אחד הלך לבית שלו.
אז לא היית.
עכשיו דודה אחת היא באה אלינו זה שבעלה היה אחי.
אבי. שהוא גם נרצח. לא חזר.
אז היא באה. היא גרה בבית. בבית שלה.
והיא באה אלינו כל אחר הצהריים או צהריים.
והייתה אצלנו עד הערב וחזרה לבית שלה. והייתה לה תרנגולת.
והיא כל יום. אה.
קשרה את התרנגולת וירדה עם התרנגולת לטייל זה לא. תרנגולת.
זה היה משהו לא יאומן שלמישהו יש תרנגולת.
כן. איך משיגים דברים.
נותנים שטיח בעד אווז.
או בעד 4 קילו קמח. או משהו כזה.
היו מורידים פסנתר בעד אני לא יודעת מה.
באים האלה מהכפרים. וכמובן נוצרים שיש להם אוכל.
וזה החלפות. כן. אה.
אז התרנגולת הזו שימשה.
אני. היא שימשה לה כנראה לביצים.
וזה היה משהו יקר המציאות. כן.
אז היא ירדה איתו לטיול.
זאת הייתה לטיול עם התרנגולת.
זה היה מצחיק כבר אז?
לא. אז זה לא היה מצחיק.
אז זה היה קצת אולי כן מצחיק.
אבל זה היה. אה.
צריך. אה. לטפל בתרנגולת.
בקיצור אנחנו הגענו לדירה שלנו.
ונכנסנו שם לחדר. והיה קיצוב מזון ול.
כמובן לאלה שגרו. אה.
היה להם אוכל. הביאו להם ירקות מפה.
אז אני זוכרת שאמא שלי לקחה.
אם למשל היה כרוב.
אז הם זרקו את העלים הזה של הכרוב.
אז היא בישלה מזה אוכל. או היה. אה.
אה. קישוא. אז מהקליפות בישלו מרק.
ומהזה בישלו כמו. כמו.
אה. פטריות. אם היה אבקת ביצים.
לא זוכרת אם קיבלנו שם.
או שהגיעו גם חבילות כבר מאמריקה.
היו לנו קרובים באמריקה.
וזה. אבל. אה.
זה מכל דבר עשו משהו.
לא היה אוכל בקיצור.
אנחנו לא הרחבנו עוד. אה.
על הרוסים. על המפגש הזה עם הצבא הרוסי.
כן. המפגש. אה.
את יכולה לפאר. לפרט.
זה. יש לי סיפור מאוד מעניין.
בבקשה.
יוצא מן הכלל מעניין. אה.
החיילים הרוסים באו.
‮עכשיו הם עברו ב-‭Budapest‬ לכיוון גרמניה.‬
כשהגיעו חיילים היו צריכים לשכן אותם בבתים.
אז פינו להם חדר. והחיילים נכנסו.
עם היהודים הם נהגו בסדר גמור.
איפה פינו להם חדר. אצלכם?
אצלנו לא כל כך כי זה היה מלא.
הייתה לנו השכנה הזאת שסיפרנו ה. שסיפרתי עליה.
תלביס.
הם היו. לא תלביס.
לא.
תלביס היו למטה. הם בטח גם פינו חדר.
אבל השכנה היהודייה שגרה על ידינו בדירה הסמוכה.
והיא הייתה רק עם הבת שלה.
הבן שלה היה.
אה. שבוי אצל הרוסים.
לא יודעת אם היא כבר ידעה או לא ידעה.
אבל הוא לא חזר עדיין.
והם היו רק 2 בדירה.
אז הם היו צריכים לפנות 2 חדרים. וזהו.
פעם שמענו צעקות מבית ממול.
כנראה שאנסו שם איזה בחורה. זה קרה.
אז איך הם היו החיילים עם היהודים?
אה. איתנו הם היו בסדר.
כן. באמת בסדר.
אה. אבל הם באו. הם שתו.
איתנו היהודים או איתנו בבית?
איתנו היהודים.
אה.
לא. איתנו היהודים.
הם למשל שתו.
הלוא הרוסים הם שותים הרבה.
אז הם יכלו לשתות. אה.
איזה בושם. כן. דברים.
הם הלכו לפעמים עם שעונים ככה שהם לקחו מאנשים. אבל.
אה. אני לא פגשתי משהו.
אבל מה כן. לילה אחד. ערב אחד.
אה. באו חיילים לשכנה מי.
על ידינו. ונכנסו. הגיע הלילה.
פתאום צעקות נוראיות. ואחד החיילים השתגע שם.
והתחיל לזרוק את הרהיטים מהקומה השלישית.
כל מה שהיה בחדר עף למטה.
ואנחנו כולנו מסונפים. אנחנו לא יודעים מה קורה. איך קורה.
והצעקות והזה. אה.
בסוף הגיעו. אה.
הגיעה המשטרה הצבאית של הרוסים.
התברר אחר כך בדיעבד שהוא הייתה לו פציעת ראש.
וכנראה קרה מה שקרה.
הוא נכנס לשירותים ולא הצליח לפתוח את הדלת.
אז הוא נבהל ושבר את הדלת ושבר גם את הכל.
ואז אלה עלו.
החיילים הרוסים. ולמטה בקומה הראשונה האח של התלביס.
הטלביס השני שהוא היה.
הרופא.
רופא צבאי. חייל.
‮קצין שלא יצא מ-‭Budapest‬ כל המלחמה. אלה עלו.‬
ולא ידעו באיזה קומה הבן אדם. החייל הזה נמצא.
צלצלו בדלת. הוא לא פתח מספיק מהר.
ירו בדלת והוא נשאר שם.
הוא היה צריך להיהרג מכדור של חייל רוסי.
הוא היה כל המלחמה בבית.
בבית שלו. וככה הוא נהרג.
זה היה הסי. אחד הסיפורים של החיילים הרוסים.
אבל מה. אנחנו מאוד שמחנו כמובן שהחיילים הרוסים הגיעו.
אחר כך שקומוניזם התחיל להתהוות התחלנו לשמוח פחות.
אבל בינתיים זה היה באמת.
אנחנו גרנו בחדר הזה האחד.
ו. אה. חודשים רבים.
זה.
כי בינתיים הגיע יום הולדת של. אה. רגע.
אחר כך אני חושבת שקיבלנו כבר.
עד יוני כבר אולי קיבלנו עוד חדר בדירה. אבל.
את יודעת זה קצת. אהה. מעורר ככה שאלה. אתם בבית שלכם.
כן.
מקבלים איזה מין חדר. זאת אומרת.
אתם בהמתנה לראות מתי תקבלו את הכל. זה רכוש שלכם.
אי אפ. אבל אין פה רכוש.
אין דירות. יש חוק. כן.
אחרי המלחמה בכל חדר 4 אנשים. יש חמישי.
יכולים לקבל עוד חדר.
אין חדר אחד.
ומביאים אנשים מכל מקום שאין להם בתים כי הלוא הבתים נהרסו.
אבל ה.
ו.
אה. אין שום. אה.
משהו שמבחין ביניכם לבין שאר הדיירים?
לא. בינתיים לא.
אתם זכיתם לקבל חדר כי הדירה שלכם.
חדר. כי זה הדירה שלנו וזהו זה.
ואנחנו גרים שם.
בסופו של דבר אתם מקבלים. מחזירים.
עוד חדר.
לכם את הרכוש שלכם?
כן. אה. האמת שאני אפילו לא זוכרת אם. אה.
כנראה שחדר אחד נשאר לגור עד שאנחנו עזבנו.
מפני שעד היום הם.
היום אני לא יודעת.
אבל כשחזרנו אחרי. אהה.
מה אני אגיד לך.40 שנה או יותר.
היא עוד גרה בבית שלנו.
אז זה חזר להיות.
אז כנראה שהיא לא יצאה משם.
זה חזר להיות בית שלכם? זו השאלה.
אהה. לא. לא.
לא יכולה להגיד לך בדיוק.
וגם לא חשוב לי. אני לא יודעת.
2 חדרים בוודאי היו לנו בסופו של דבר.
אבל לא 3 אני חושבת.
אבל אני לא בטוחה.
אוקיי.
בזה אני לא בטוחה.
מה שאני כן זוכרת שפעם ראשונה אכלנו לחם לשובע בערב. אה.
ערב פסח. הלחם הלוא היה בקיצוב.
ואז אבא שלי הביא לחם לבן.
אני לא יודעת מאיפה.
והיה צריך לגמור את זה עד שעה 10:00 כי זה חמץ.
ואז פעם ראשונה אכלנו לחם לשובע.
עכשיו. אהה. פעם אחת אני זוכרת.
ואז כבר כנראה היה לנו החדר השני. כי הביאו סוכר.
וגם כמובן בקיצוב. ושמו את זה בחדר השני.
ואני הלכתי ולקחתי שם סוכר.
שזה אפילו נקרא גניבה. אבל. אהה.
אני הייתי צריכה לאכול סוכר כנראה.
אז לקחתי סוכר. אהה.
איך אתם מסתדרים ביניכם הדיירים?
בסדר גמור.
אמרתי לך הם.
הם עכשיו בשקט. כן. אה. אין.
אה. אין עכשיו.
אה. יותר. אה.
ויכוחים ויהודי ולא יהודי. אה.
אין שום דבר. שום איזכור של זה?
אהה. אין. וגם אין.
אין טעם בזה היום. זאת אומרת אז.
לא היה טעם. בקיצור אנחנו עוד כשהיינו בחדר אחד.
אבא שלי פתאום נעלם מן הבית.
הוא לא. לא בא הביתה. הוא.
הוא יצא. הוא התחיל לעבוד.
התחיל. אה. זה. אבל.
כעבור כמה זמן הוא התחיל לעבוד?
לא יודעת בדיוק. אבל.
אהה. הוא כל ערב חזר הביתה.
במה הוא עבד. את יודעת?
הוא סוחר. אמרתי.
הוא המשיך באותה.
הוא המשיך באותה.
כן. ואז הוא לא בא הביתה בלילה.
ולא בא הביתה ליום המחרת.
ואז אני שאלתי את אמא שלי: "איפה אבא?"
אז הוא אמר ש. "הוא עובד
עכשיו במקום יותר רחוק". היא אמרה.
אהה. אחרי איזה 3.
4 ימים הוא הגיע. הוא הגיע הביתה.
ושום דבר. אין זה. שלום.
שלום וזה. אנחנו הלכנו לישון. כן.
ואז עוד ישנו בחדר אחד.
והלכנו לישון. והם חשבו שאני כבר ישנה.
אבל אני לא ישנתי.
ואז הוא סיפר שהוא נסע בעקבות. טוב.
שכחתי לספר לכם משהו.
או שכן סיפרתי לגבי אח שלי.
[כך במקור] אוקיי. על אחיך.
אה. כן. אני שכחתי לספר שיום
אחד נודע להורים שלי שאח עם ה.
עם מי שהוא היה שם ב.
במח. אה. מחנה עבודה.
לא יודעת. אה. אה.
פלוגות עבודה.
‮פלוגות עבודה. הם עוברים ב-‭Budapest‬.‬
‮דרך ‭Budapest‬. והם הלכו עם ה.‬
אהה. עם כתב הגנה הזה.
והם רצו להוציא אותו משם עם.
מה זה כתב הגנה?
של השוויצרים או של השוודים.
לא יודעת של מי היה.
את מדברת על התעודות.
כן. והם באו לשם ולא רצו לתת להם.
ולא רצו לתת להם.
והם התעקשו
והתעקשו עד שהפרידו אותו מהקבוצה שהוא היה איתם.
והעבירו אותו לקבוצה אחרת עם הכתב הגנה הזה כביכול.
מה קרה בסופו של דבר?
אלה שהיו איתו מלכתחילה חזרו כולם הביתה והוא לא חזר.
הוא לא חזר. ו. אה.
תכף אחרי המלחמה. אה.
אמא שלי התחילה לצאת מהבית לשבת ב.
התנדבה לשבת בתחנת הרכבת ולחכות לאנשים שחוזרים מהמחנות.
ונתנו להם מרק.
ועזרו להם בבגדים. והפנו אותם לאן?
ואיך? והיא.
באיזה מסגרת היא עשתה את זה?
זה אני לא יודעת.
אבל היא הייתה שם כל היום.
ואני בגיל 12 ניהלתי את משק הבית.
זה אומר ניקיון. כביסה. גיהוץ.
בישול. הכל חוץ מקניות. כן.
את הזכרת עכשיו שאחיך. אה. לא חזר.
אהה. עכשיו היום.
אני חושבת שאולי היא התמידה בזה כל
כך והייתה שם מבוקר עד ערב כי היא חשבה שאולי הוא יבוא.
אבל אז אני לא חשבתי על זה בכלל. היא.
היא הייתה רגילה להתנדב.
היא התנדבה ואני נשארתי בבית לנהל את משק הבית. 12.
נודע לכם מה קרה איתו?
אה. חכי. זה הסיפור.
אוקיי. אנחנו גם. אה.
אז.
התחלת לספר סיפור שאבא חוזר.
לא. אז אני רציתי להקדים.
כי נזכרתי שאולי לא הזכרתי את זה שהוא הופרד ולא חזר
עם כל אלה שהיו איתו מלכתחילה.
רק הוא. או שכל חברי ה.
אהה.
אלה שהיו להם התעודות?
אה. לא יודעת אם אלה
שהיו שם אם באמת היו עם תעודות. לא יודעת.
זאת אומרת.
לאן אחר כך. בסדר. הוציאו אותו.
הם ירו. ידעו אחר כך לאן העבירו אותו.
הלוא הם לא היו יכולים לדעת את זה בדיוק.
אבל. אהה. ל. הם חשבו לטובה.
כן.
זה שזה יצא לרעה זה.
קורים הרבה פעמים דברים כאלה.
שמה שחושבים לרעה יוצא בדיעבד לטובה. ולהפך.
בכל מקרה. ואני הייתי בבית.
ניהלתי את משק הבית. הכל.
זה נחשב לאפות לבד.
ולעשות אטריות לבד. ובקיצור הכל מה ששם עשו.
ועוד בתוספת לאיך הסתדרנו עם הגויים שגרו.
אחת מהם עבדה בקונדיטוריה.
אז היא הייתה צריכה. אהה.
סינר לבן עם איזה קישוט על השערות שהם היו קושרים.
אז. אהה.
אני אמרתי לה שאני אתפור לה.
אז תפרתי לה. והיא הביאה לי. לנו עוגות בתמורה.
כן. תפרתי לה.
ואז אבא שלי הגיע הביתה.
והם חשבו שאני ישנה.
ואני לא ישנתי.
ואז הוא סיפר שהוא נסע ל.
נודע להם לאיזה כיוון לקחו אותם לכיוון גרמניה.
והוא נסע לשם. ושם נודע לו שהיו שם 2 קבוצות.
הם הגיעו לשם. הם לא יכלו ללכת יותר.
הובילו אותם בדרך. אהה.
הם לא יכלו ללכת יותר.
והיו שם 2 קבוצות.
קבוצה אחת. אה.
נכנסה ללילה למתבן והציתו עליהם את המתבן.
וקבוצה שנייה. אה.
הם הוציאו אותם והם חפרו לעצמם
קבר וירו אותם לתוך הקבר הזה.
אהה. ואני שמעתי את כל זה.
את רוצה שנעצור?
זה שלי?
כן. את רוצה שנעצור?
לא. ועשיתי את עצמי ישנה.
ו. אה. לא סיפרתי להם אף פעם ששמעתי.
למה?
אה. לא יודעת. זה היה מין דבר שהוא באמת היה דבר לא טוב.
שלנו. לילדים.
לא אמרו מה שקרה.
כן. הוא לא חזר עוד הרבה אנשים לא חזרו.
ו. והם לא דיברו על זה אף פעם.
אמא שלי חזרה לתפקד.
אה. כרגיל. כביכול.
אבא שלי. לא שמע יותר מוזיקה.
הוא לא פתח את הרדיו. רק לחדשות.
לא הלך יותר לתיאטרון ל. לשום בילויים.
ו. ולא דיברו על זה בבית.
אף אחד לא דיבר.
אז גם אני לא דיברתי. אחותי לא ידעה.
לא סיפרת לה?
לא. אולי פה.
אולי לפני 10 שנים.
אם אני זוכרת טוב. כן. סיפרתי לה.
אבל אני גם לא בטוחה 100%. שהכול סיפרתי.
וכמובן שהיה לי עם זה מאוד קשה.
אז הלכתי לשכנה לפבריצקה נני ו. ולה סיפרתי.
ואז היא אמרה: "ש.
אה. כל פעם שבא לי לבכות.
שאני אבוא. אה. שאני אבוא אליה ו. ואני אהיה שם."
אה. וכך זה היה.
היא ידעה את זה ממך? היא לא ידעה מההורים?
היא ידעה את זה ממני.
אולי היא גם ידעה מההורים.
זה אני לא יודעת.
אבל ממני היא ידעה.
ואני צריכה ממחטה.
למה לא הבאת לי.
שנייה. לעצור רגע. [כך במקור].
בסדר.
טוב. בעקבות הדברים האלה.
מה שקרה עם הטלויז ומה שקרה פה.
ועוד כמה וכמה דברים. אה.
שראיתי וחוויתי.
גם בקשר למלחמה וגם אני איכשהו הגעתי למין הכרה.
שמה שצריך לקרות זה קורה. איך שלא יהיה.
זה מסתדר ככה. איכשהו.
בכל. אה. בכל אופן. אני.
אה. כשהיה לי צורך. אז נכנסתי לשכנה.
אה. בינתיים.
את אומרת שהורייך לא דיברו על זה על סוף ימיהם?
לא. לא דיברו על זה אף פעם.
אבא שלי קבע יום זיכרון לאח.
שהוא לא ב.
לא יודעת למה הוא קבע את.
שזה יום לפני.
אה. אה. בי. ביעור חמץ.
ולמה הוא קבע את היום הזה. כשזה קרה בחורף?
ואפילו. יש לי היום תאריך.
‮כי הבנות של תלביס. הם עברו ל-‭Koszeg‬.‬
‮זה קרה ב-‭Koszeg‬.‬
ואני עכשיו.
לאחרונה. אמרתי.
שאם יש שם איזה קבר או משהו. הייתי נוסעת.
אז את. את יודעת אם באמת יש שם?
ו. ו. כן. כן. ואני כתבתי להם.
והם החזירו לי תשובה.
שהם יודעים את התאריך.
עכשיו. אני לא יודעת.
עוד לא כתבתי להם.
ואני לא יודעת. איך הם יודעים את התאריך?
אם הם שמעו את זה אולי מההורים שלי?
אולי זה כתוב שם?
כי היו זה. היו 2 קבוצות גדולות של יהודים.
או. או שזה כתוב שם על ה.
על ה. אה. יש שם.
אה. אה. נו. יד.
זאת אומרת. יש שם מצבה?
יד לזיכרון. יש מצבה.
יש מצבה עם שמוות המתים?
יש מ. כנראה.
לא יודעת. לא כתבתי עוד פעם.
כי עכשיו התחיל איתי הסיפור הזה.
ולא כתבתי. בין כה וכה.
כרגע אני לא נוסעת ו.
ואני אכתוב להם. אני אשאל.
לאורך ה [משובש].
איפה הם יודעים את התאריך?
כן. אבל. לאורך ה.
כי אז הם כתבו לי. שיש.
אני שאלתי. אם יש?
כתבו. שיש. אה.
מצבה והם. והתאריך שהוא נפטר.
הם. אגב. עד היום. מבקשים ימי.
שמות. וימי הולדת. שהם יתפללו למעננו.
הם אנשים קתולים מאוד אדוקים.
אז. אה. אני לא יודעת מאיפה הם יודעים בדיוק את התאריך.
אבל כתבו לי. שהתאריך הוא.
לא זוכרת. 25 ל. לנובמבר או דצמבר.
והמקום. שוב בבקשה?
‮‭Koszeg‬.‬
‮‭Koszeg‬.‬
‮‭Koszeg‬. אה. ו. אה.‬
זה אפיין. אה.
האופן. אהה. האופן הזה.
ההתאבלות מהסוג הזה. ה.
לא. לא רצו [משובש]?
כל אחד מתמודד.
מאפיין את ה.
כל אחד מתמודד עם הדברים האלה. איך שהוא יכול.
יש מי שנהיה מאוד דתי.
יש מי ש. יותר לא.
לא דתי. לא מאמין. כן?
יש מי שמדבר.
ויש מי שלא מדבר.
והאמת. שלא דיברנו הרבה מאוד שנים בכלל.
גם אני לא דיברתי.
את אמרת קודם. שזה לא היה טוב?
אה. זה בהחלט. לא היה טוב.
אחר כך. אני הבנתי כבר. עם ה.
אה. שכל שלי. של.
של אדם מבוגר.
כאם?
אבל.
ב. כאם?
לא. לא. כן. תראי. אני.
אה. למדתי פסיכולוגיה.
למדתי. אני הבנתי שזה לא. לא.
אני גם אחר כך. מה שחוויתי.
אני. אני הבנתי שזה לא היה טוב.
אבל אז לא דיברנו. ההורים לא דיברו.
אולי הם רצו. כמובן לא רצו לספר לנו את זה.
זה לא דבר שכל כך קל לשמוע. כן?
אנחנו היינו באמת ילדות קטנות.
בינתיים. אמנם. אז כבר היינו גדולות.
אבל אם אני רואה היום את הנכדים שלי. ואת הנכדה שלי.
שאני בגילה ניהלתי משק בית. אז.
אה. זה. זה משהו אחר לגמרי.
כן. אז ראית את זה בהקשר.
אז. בכל זאת היינו ילדים.
של. אהה. יותר מאוחר.
את כאמא. מה את מספרת לילדים שלך על השואה?
את זה לא סיפרתי אף פעם ל.
על בכלל. על השואה.
על זה.
את מספרת להם?
על השואה. יותר בעלי. יותר בעלי.
אני יותר מספרת על הבית.
איך היה. מה היה.
כן. זה שבאמת ניהלתי משק בית בגיל 12.
זה מאוד מעניין. כן?
איך חיו שם.
בכל מקרה. אה.
אחרי איזה תקופה. התחילו הלימודים.
הלימודים התחילו בדירה של מישהו. ו.
זאת אומרת. אין עוד מסגרות. [משובש].
אין מסגרת ממש. אבל הלימודים מתחילים ו.
זה בדירה של מישהו.
ומי הוא המורה מי ה?
כנראה. מי שחזר מהמורים.
זה כבר גימנסיה. יש כבר מורים. לא מורה.
לא משתמשים בשום ספר.
כי כל הספרים הם מלפני המלחמה.
לומדים בעל פה. רושמים ו. לומדים ככה.
היהודים?
אנחנו. כולם.
זה רק ליהודים?
לא.
כולם?
המה. מה. מה ילמדו?
את מה שה. ה. אה.
לא. אני שואלת. מי הולך לבית.
לבית הזה. לבית הספר הזה?
אה. זה רק ליהודים. זה הגימנסיה היהודית.
אני חשבתי. מי לומד בלי ספרים?
לא.
אה. לא הבנתי.
אז. אה. אה. אחרי.
זה כנראה היה חצי שנה בבית.
ואחר כך. חזרנו ל.
בית ספר. אה.
זה כבר. אה. נפתח.
ל. ללימודים.
זאת אומרת. העיר מתחילה להשתקם?
כן. בהחלט.
הבית.
ללימודים ל. לל. לימודים הרגילים.
כן. הבית.
כן.
מתי את מתחילה להרגיש?
זאת אומרת. נופל הצל הכבד הזה של אובדן האח? אבל מעבר לזה.
תראי. זה. לא נגמר.
יש את ה.
לא רק שלא נגמר.
יש את ה. תחילת שיקום החיים.
מתי את מרגישה אותם?
אה. החיים חוזרים למסלולם.
פחות או יו. אפילו יותר.
כן. מתחיל להיות כסף. כן?
הלוא לא היה כסף.
עכשיו. יש כסף. עובדים. לומדים. כן?
ובאותו זמן. אני גם לא כל כך.
אה. מרגישה את האובדן.
אני מרגישה אותו. אבל לא כמו אחר כך.
אהה. אני תלמידה.
אני הולכת לבית ספר.
אני לוקחת. אה. חוג בפסיכולוגיה.
אני מתעמלת. אני שוחה. אני. כן?
הימים שלי מלאים לגמרי.
אבל. הם לא לגמרי.
זאת אומרת. זה לא נעלם.
זה עד כדי כך לא נעלם ש.
אה. לפני שעלינו לארץ.
וזה ב-49'. אהה.
אני סובלת מכאבי ראש נורא.
אף שאני עד היום לא סובלת מכאבי ראש בכלל.
לא קורה כמעט אף פעם.
ולוקחים אותי לרופא.
והרופא בודק. ואמר: "שלילדה יש התמוטטות עצבים."
אז זאת אומרת. שזה לא. אה. זה בפנים.
ואיך מטפלים בזה? אז. שם?
אה. כנראה קיבלתי כדורים. קיבלתי זה.
עלינו לארץ. ויצאתי מזה.
אני בדרך כלל. מכל סיבוך.
בדרך כלל יוצאת בכוחות עצמי.
והיו לי כמה וכמה סיבוכים במשך החיים.
מ-המ.
אז. אהה. אה. זהו.
עכשיו. איך עולים לארץ?
את. החיים שמה משתקמים.
אתם. מתי מתחילה המחשבה בכלל לעזוב שם?
אה. איך שאפשר להתחיל לחשוב על זה.
עכשיו. יש 2 אפשרויות. אפשר לנסוע לאמריקה.
יש לנו קרובים באמריקה.
ואפשר לעלות לארץ.
יש לנו קרובים בארץ.
הדודה הזאת שבעלה נרצח.
הוא. היא עלתה לאמריקה. הבנות שלה באמריקה.
גם הבן שלה. רופא באמריקה.
עוד.
עוד דוד אחד עם דודה. עוזבים לאמריקה.
דוד אחר. בא לארץ ישראל.
זאת אומרת. שם לא נשאר אף אחד.
את הזכרת קודם את ה.
תחושת שייכות. אה. להונגריה.
ו. זאת אומרת.
המחשבה שחייבים לעזוב כבר נרקמת.
כנראה עבר להם.
נרקמת במהלך המלחמה. לפי דעתך?
זאת אומרת. איך שנגמרת המלחמה. מדובר. עוזבים?
או. אה. את. אהה. אין לך.
קודם אין. תראי.
בשביל לנסוע. את צריכה לעלות
על הגג של הרכבת. מה זה עוזבים?
אין לך. את. את לא יכולה לתאר לך
איזה הרס. איזה. אין כלום.
את נוסעת ב. ב. אה.
ב. אממ. חשמלית. כן?
אז אנשים נתלים מחוץ לדלת. כי אין חשמליות.
את. אה. אין. אה. אה.
את מתארת. כן.
איך תעזבי?
את מתארת שכן אפשר היה לעזוב.
איך תעזבי? אז עכשיו.
ההורים שלי הם עם 2 ילדים. כן?
הבת דודה שלי. אחת. באמת.
שהיא. היא הייתה בחורה גדולה ממני. אגב.
חיה באמריקה עד היום. היא.
היא גדולה ממני ב-10 שנים.
אז היא בת 20 ומשהו. באולי ב-12. כן?
והיא. היו לה ניירות של נוצרייה.
והיא התחבאה ב.
אה. באטליה של איזה פסל.
היא אגב. גם נהייתה פסלת אחר כך.
ואחר כך. היא. אה.
עבדה בשחזור של. אה. פנים.
של אנשים שנפגעו. או מההפגזות או מ. מסרטן או ממשהו.
זה היא עבדה פה בתל השומר. אחרי המלחמה.
אז. אה.
אז היא עזבה. זאת אומרת. היו כאלה.
אז היא. אבל איך היא עזבה?
סליחה. איך היא עזבה?
אחותה באה ל. ל.
מאמריקה לאיטליה ו.
וביקשה אותה ש.
אז היא נסעה על הגג של הרכבת.
לכם ברור. שאתם עוזבים ברגע שניתן?
לא יודעת. לנו לא ברור שום דבר. בתור ילדים.
אולי להורים שלי. כן ברור.
אוקיי.
אני לא יודעת. אבל אחר כך. כן.
כבר לקראת. אה. אה. נגיד 48'.
קודם כל שקמה המדינה. לא זה.
זה מעמד שאי אפשר לתאר. כן? אז.
את יכולה לתאר?
הייתה איזה התכנסות ושרו את הזה.
אבל ההרגשה. כן?
זה דבר ש. ש. שזה לא מתואר.
וכל אחד מרגיש את מה שהוא מרגיש.
כן. ואז מתחילים באמת לחשוב לעלות לארץ.
ויש עליות. כל חודש יוצאת עלייה.
ואנחנו רשומים לעלייה. וצריכים לעזוב בעוד חודש.
ואז השערים נסגרים ויותר.
אין יוצא ואין בא.
ו. אז אמא שלי הלכה לאיזה חבר מכר שלה.
עוד מהימים של ההתנדבות.
שהוא היה עכשיו כבר ב.
ב. מקום מאוד מכובד ב.
בממ. ממשל הקומוניסטי.
והיא אמרה לו פשוט מאוד: "אתה חייב להוציא אותנו משם."
והוא עשה את זה.
ו.
ואנחנו יצאנו. ארבעתנו.
למה. מה קיבלתם? מה. קיבלתם. אה.
דרכון.
אישורים?
אישור ליציאה.
ככה. עם מזוודה.
ועם. אהה.
לאן האישור היה?
זה. זאת אומרת.
היה איזה מסלול שהייתם אמורים?
זה אני לא יודעת. האישור היה לצאת.
כנראה שהיה כבר. כי כבר היה מקום
מוזמן באונייה ל. לארץ ישראל.
כבר. זה כבר הכול סודר משם.
כן.
ו. ו. אה. את הדברים שלנו. ה.
מה שאת רואה פה מהסבתא וזה. זה נתנו.
הם נתנו לאיזה חברה.
שתשמור. אם יהיה אפשר להעביר.
אז. אה. ב-56'.
שם הייתה איזה הפסקה ב.
במשטר הקומוניסטי. ואז אנשים שעלו אז.
הביאו לנו את הדברים.
אבל אנחנו יצאנו ממש עם שום דבר.
עם קצת. אה.
כלים. איזה. זאת אומרת. בגדים. זה.
ו. הגענו לארץ.
ב-1949?
כן.
אנחנו. כמובן שהקומוניסטים. היה בכל העיתונים.
היה כתוב. שאין ל. לנו שמה.
הלוא הונגריה זו ארץ חקלאית. כן?
אז את כל החיטה והזה.
אז הם לקחו. ולנו היה לחם שחור.
אה. כמעט לא אכיל.
ואמרו. שאין מחוץ לארצות הקומוניסטיות.
אין לחם. אין מה לאכול.
אז אנחנו הבאנו אתנו איזה 4 או 5 לחמים.
שיהיה לנו עד שנגיע לארץ ישראל. שלא נמות ברעב.
‮אנחנו הגענו ל-‭Vinna‬. לחמניות. לחם לבן.‬
לבושתנו. זרקנו את הלחמים.
כי לא יכולנו לעמוד בפיתוי.
וקנינו לחם לבן ולחמנייה ו. בקיצור.
הגענו לארץ. ונכנסנו ל. ל. אה.
[משובש]?
בית עולים. בית עולים. לא יודעת איפה.
אני רק יודעת שהיו. אה.
אוהלים. ושירותים. ככה חפורים באדמה.
ו. אני. אמרתי לך.
שאני מאוד בררנית. אני.
היינו שם איזה 5 ימים.
ואני לא יכולתי לצאת שם.
פשוט מאוד. לא. ונהייתי חולה.
ובאו הדודים שלי.
ולקחו אותנו. וחילקו אותנו.
כל אחד בבית אחר.
היו זוג תאומים.
איפה חילקו אתכם?
כולם בבת-ים גרים ב.
ה [משובש]?
יחד.
מ-המ.
מאוד קרוב.
אה. 2 התאומים גרים.
אה. בית על יד בית.
וגם הבתים. הם בדיוק אותם הבתים.
אז. אה. אבא שלי היה אצל אחד. ואני אצל השני.
ואמא שלי עם אחותי.
הייתה שם מול.
גרה דודה אחרת. והיא ג. הייתה שם.
וכך גרנו. אני לא יודעת כמה חודשים.
אני בינתיים. התחלתי לעבוד. ראשונה מכל המשפחה.
את רכשת מקצוע בתקופה הזו?
אני. לפני שעלינו לארץ. אני. השכנים האלה.
היהודים. היה להם בית מלאכה לסריגה. סריגה במכונה.
אז כדי שיהיה לי פה משהו לעשות.
כי אני הלוא הייתי תלמידה. אז.
אה. עבדתי שם אצלם כמה זמן.
חשבתי שאני אעבוד בזה.
אבל לא עבדתי בזה.
אני התחלתי לעבוד בארנקים. איך הגעתי שם?
אני לא זוכרת. אבל התחלתי לעבוד בארנקים.
עבדתי שם. אה. אולי 8 חודשים.
אולי אפילו קצת יותר.
ו. ואני למדתי את העבודה יפה מאוד.
והוא לא היה מוכן לעלות לי את השכר.
אני כבר עבדתי.
ממש. אז. אהה.
אז בינתיים.
אז עזבתי אותו.
כן.
והלכתי לעבוד בחגורות.
וזאת הייתה העבודה היחידה שעבדתי בחיים שלי.
שכבר בשעה 14:00 הבטן כאבה לי.
ולא יכולתי לחכות שיהיה כבר שעה 16:00.
שאני אוכל לצאת משם.
זה קרה לי פעם אחת בחיים.
ו. שם עבדתי.
עד שנפתח קורס מזורז לגננות.
והקורס המזורז הזה. זה היה צריך להיות 5 חודשים.
ואחרי זה מתחילים לעבוד.
ואני נכנסתי לקורס הזה.
ולא הייתי שם יותר מחודשיים.
בא מישהו מהפיקוח הממלכתי הדתי.
ואמר. שהוא צריך מתנדב.
כי יש ב.
ש. בפרוזדור ירושלים. איזה מעברה.
שאם לא יכניסו לשם גננת תוך שבוע.
לא יודעת. אז. אה. יכניסו ממלכתי.
הלוא. אז הם חילקו את ה.
כן. זה יהיה ממלכתי.
זה יהיה ממלכתי-דתי. לא חשוב.
מ-המ.
מאיפה באו? מה היה? איך היה?
ולי זה מאוד מאוד התאים.
כי אני מאוד רציתי להתגייס.
וכמובן. במשפחה שלנו.
זה לא בא בחשבון. כן?
וזה מאוד מאוד הציק לי.
כי לי היו באותו זמן מחשבות לגמרי אחרות.
ו. אני לא כל כך הייתי דתית וגם לא כל כך האמנתי.
אני. אה. ממש לא הייתי כל כך בקטע הזה.
שזה קשור.
אבל.
לתקופת המלחמה?
שזה כתוב. שזה קשור. אה.
עוד שכחתי לספר לכם משהו. באמת.
שיצאתי פעם ב. אחרי המלחמה. אה.
ההורים שלי. לא היה אוכל. אז באמת של.
אה. בשבת היה ב.
‮הנ. אה. ‭Hanna‬.‬
יש שמה הלוא מטבח בהונגריה.
עד היום. ושם נתנו אוכל.
אז הם שלחו אותי.
אה. להביא את האוכל הביתה.
ואני. איכשהו עברתי ב.
ב. אה. דרך אחרת. לא כמו תמיד הלכתי.
ופתאום עברתי על יד ה.
על יד ה.
אה. נו. איפה שטובלים. על יד המקווה.
מסביב למקווה. יש גדר בגובה כזה.
מעבר לגדר הזה. ערימות.
ערימות. ערימות של גוויות.
ערימה שעוברת את הגדר.
ועוד ערימה. ועוד ערימה.
איפה.
זה.
באיזה תקופה זה היה?
זה אחרי המלחמה. תכף אחרי המלחמה.
את זוכרת את הגוויות של ה.
ו. היהודים.
של היהודים?
של היהודים.
את מדברת על המי שבגטו?
שהיו זרוקים.
כן. שהיו זרוקים שם אחד על השני.
אחד על. גם זה לא סיפרתי בבית.
אני. אגב. באמת גם די מסוגרת.
עד היום. לא מדברת על כל דבר.
יש דברים שאני מדברת עליהם.
ויש דברים. שלא.
אז גם זה. לא סיפרתי בבית.
אבל לא יכולתי לשכוח את הדבר הזה.
זה שיש לך מונחים גוויות ברחוב וזה.
זה רגיל. זה אנחנו יודעים.
לא יודעים של מי זה. כן?
אבל זה. ידעתי ש. מכל אלה.
וזה. ערימות. ערימות. ערימות. ערימות.
שזה עושה הבדל אם זה גופות של יהודים או גופות של.
אה. קצת. כן. מפני שאלה מתו מזה ש. ש. אה.
היו בהפגזה. ואלה מתו מרעב ומדיזנטריה.
ומ. שירו בהם. וגם מההפגזה.
אהה. זה סיפור אחר. אבל.
אה. לא יכולתי לשכוח גם את התמונה הזאת.
דרך אגב. מבחינה זו. אה. לא.
לא דאגו לקבור את האנשים ב?
אחרי זה. קוד. את הגויים קברו בגינות.
גינות ציבוריות?
גינות ציבוריות.
לא יכלו להגיע לבית קברות.
אז קב. ואת היהודים לא קברו בכלל.
מדובר על ממש ימים. אהה.
בסיום ה. אממ. ממש בסיום המלחמה?
לא ימים. זה יכול להיות גם חודשים.
זה עוד היה חורף.
זה עוד היה חורף. אבל החורף זה עד מאי. כן?
המלחמה נגמרה ב. זה.
כן.
מה עשו אחר כך?
אני לא יודעת. כנראה שקברו אותם. עובדה. שקברו.
[משובש].
אבל אז. עוד לא קברו.
את מספרת את הסיפור הזה גם אפרופו.
הדיבור על האמונה? זה קשור?
כן. כן. כן. לא. שאת שאלת.
אז [משובש].
פתאום נזכרתי.
אז אני שואלת.
ואחר כך. כן. ואחר כך.
את הגופות ש.
האלה ב. בגינות הציבוריות.
היו [משובש] (שפה זרה). כן?
הוציאו אותם החוצה.
כן.
וזה. אחר כך.
היה סיפור של חברה שלי. ילדה.
שההורים שלה הכניסו אותה ל.
ל. אה. מנזר.
כן.
והאלה הלכו למנזר. הוציאו את הילדים.
וירו בהם בגינה ציבורית אחרת.
מי זה. האלה?
ה. הונגרים.
בתקופת המלחמה?
המלחמה. כן.
כן. עוד שהיינו בגטו.
אז זה נודע לך.
כן.
אחר כך?
זה נודע לי. כנראה אחר כך.
ואני לא יכולתי לעבור אחר כך. שהיינו ב.
בהונגריה. בדיעבד הגעתי לשם.
לא חשבתי עוד פעם לדרוך שם.
כן.
אה. לא יכולתי לעבור בגינה הזאת.
אלה 2 אירועים על 2 המצבים האלו.
את מספרת כדי לדבר על האמונה. גם?
תראי. זה וזה וזה וזה. זה הכול מצטרף.
ומה זה עושה לך?
אה. תראי.
מתחילה לחשוב ש.
אני לא יודעת. אני חושבת. למשל.
שמגיע תשעה באב.
אז אני אצום על זה שפעם. כן?
היום אני. אני מבינה את זה אחרת.
ואני כן צמה.
כן. אבל אז אמרתי.
הלוא מיליונים פה. אה.
נרצחו ונטבחו וזה. מה אני צריכה לזכור מה שהיה.
כמה אנשים בכלל היו שם?
ומתי זה היה. לפני 2.000 שנה?
פה. עכשיו. אני רואה מה שיש.
זה עדיין לא התערערות בקיום האל.
אה. ב. זאת אומרת.
לא יודעת.
יש פה איזשהו.
עד כמה. אבל. אהה.
היה. איך אני אגיד לך?
אני לא. אה.
היו לי הרבה מחשבות.
לא. בסופו של דבר.
עוד לפני שהתחתנתי.
אני הגעתי למסקנה ש.
איך בכלל קרה ש-2.000.
וזה כבר קרה לי פה בארץ. לא בחוץ לארץ.
התחלתי ללמוד פה. ה.
הידע שלנו שם בעברית.
אמנם אחרי המלחמה התחלנו לבנות. לפ.
אה. זאת אומרת. ללמוד עברית.
אבל התפילה. זה את. את מתפללת.
את לא מבינה מילה.
אין לך מושג מה שאת אומרת. כן?
אה. תנ"ך. תורה. את לומדת.
אבל זה. אין לזה לא טעם ולא ריח.
זה לא. זה שפה אחרת. זה ביטויים אחרים.
אי אפשר הכול לתרגם בדיוק.
כן.
זה.
דיברנו על זה.
אז. אה. אה. כנראה.
כתוצאה ממה שהתחלתי פה ללמוד.
אני התחלתי פה ללמוד.
בסופו של דבר.
אז אני התחלתי לחשוב איך זה.
אבל באמת קרה ש-2.000 שנה התגוללו בכל העולם?
הייתה אינקוויזיציה. היה פה ושם.
בכל מקום ב. בפולין וזה. איך נשארו?
איך שרדו בתנאים האלה?
והגעתי למסקנה. שרק על ידי לימוד תורה ושמירת מצוות.
כי אחרת. זה הם היו מתבוללים.
מי שלא. באמת מתבולל. מתבולל.
ואז אמרתי. שאני לא רוצה להיות שותפה שלהם.
להכחיד את העם היהודי. כן?
אני הבנתי. שזאת הדרך בשביל לשמור להבא.
לעתיד לבוא. ואני רוצה ללכת בדרך הזאת.
אז. אה.
כן.
התרחקת וחזרת?
בהחלט. כן.
מ-המ.
ו. לא רציתי. אה. כן. ב.
בתנאים כמו שאבא שלי היה.
שפסח. אז זה היה. אה. סיוט.
והוא היה צריך הכשר מיוחד ל.
אה. חלב ולבשר.
ואמא שלי נסעה. לא יודעת לאן.
לקנות. לקנות לו את האוכל שהוא היה מוכן לאכול.
אז אני אמרתי. שבשבילי.
ההכשר של הרבנות בדיוק מספיקה.
אבל שמירת מצוות. אני רוצה.
ואני רוצה לחיות כך.
וככה. זה. זה מה שהיה. אה. בעניין זה.
עכשיו. אה.
בואי נחזור באמת לתחנות בחייך. אה. שהגעת לארץ?
הגעתי. כן.
עברת. אהה. גרת בבת ים. התחלת לעבוד.
אחר כך. מתי את פוגשת את בעלך?
עוד לא פוגשת. מפני שאני הולכת לקורס מזורז של הגננות.
ואז בא הבן אדם הזה ואומר: "שצריכים מתנדבת".
ואת מתנדבת?
ואני. כן.
יש. זה היה לי מאוד מתאים.
מבחינה שאני יכולה לעשות משהו למען.
אוקיי.
המדינה. ואני מגיעה למטה. שזה בפרוזדור ירושלים.
על יד מבוא בית"ר.
ששם אין מים ואין זה. ו.
ואנחנו ב. ב. אה. פחונים.
ואני מבלה שם 8 חודשים.
כשאני נוסעת בטרמפ לשם ובחזרה וזה.
ואז אני עוברת לעבוד ברמלה.
ואני חושבת. אני. אה. אני לא מוסמכת.
כי אני אפילו את הקורס המזורז לא גמרתי.
אבל זה נחשב לי. כאילו גמרתי.
ואני. אה. עובדת ברמלה.
בואי נדבר ברשותך על. אה. הקמת המשפחה?
לא. זה. פה אני פוגשת את בעלי.
ברמלה? אז בואי.
כן.
מ-המ.
אנחנו נוסעים באוטובוס. כל בוקר.
יש שם מחנה צבאי של חיל אוויר.
וכל המורים והגננות נוסעים באותה מכונית. באותו האוטובוס.
ואנחנו נוסעים. ואנחנו רואים יותר. זאת אומרת.
מכירים אחד את השני מראי. מראיה.
כן.
אה. יום אחד. אה.
בת דודתי מתחתנת ו.
יוסף נמצא בחתונה.
"שלום. אה. מה את עושה פה?"
"אני בת דודה של הכלה.
מה אתה עושה פה?"
"אני. החבר הטוב של החתן."
אז בסדר. אז עכשיו למחרת.
אנחנו כבר מכירים. כן?
כבר נפגשנו בחתונה. אז. אה.
אז אנחנו התחלנו לדבר.
ו. מפה לשם ו.
אנחנו. אה. מתחילים ללכת.
זאת אומרת. זה לא נכון.
כי הוא. הוא היה לו דתי ממש.
הוא מבית דתי. חרדי.
אבל הוא לגמרי יצא מהדת.
כי אני שמרתי. בגלל ההורים גם.
כן. גם כשלא. מבחינתי.
זה לא אכלתי חלילה טרף או מה.
אבל אף פעם לא באתי לידי עימות עם ההורים. כן?
אבל הוא הולך בלי כיפה.
ואני אבל כבר החלטתי שאני עם בחור בלי כיפה.
לא מתחתנת. כי אני לא רוצה.
בית לא דתי. אני רוצה בית דתי.
ולא פעם. כן? היו זה.
ואני ישר אמרתי: "שלום. לא בשבילי".
אוקיי. הילדים נולדים. מתי נולדים.
את יכולה לציין את. אה. לידת הילדים בבקשה?
ה. ה [משובש] הזה ב.
ב-60'.
אנחנו התחתנו ב-54'.
כן.
ו. הילדים נולדו. אה.
58' הבכור. ו-60' השנייה. הבת.
אוקיי. אז זה אה. שנ. 2 ילדים.
כמה נכדים יש לכם?
7.
ונינים. עדיין אין?
ועכשיו. יש לנו 10.
כי 3 נשואים.
אז המצטרפים. גם נחשבים כבר נכדים.
את. אה. [משובש].
נינים. אין לנו.
אין עדיין נינים. את הילדים.
את. אה. את ש.
את אומרת שסיפרת קצת.
אבל לא לגמרי. קצת על השואה. אבל לא לגמרי.
כן. בהחלט.
את חושבת ש.
לא לגמרי.
משהו בחינוך שלך. אה.
מושפע מהתקופה הזו שהייתה במלחמה?
אני לא. לא חושבת.
הרגשות שלי לגבי עוד. כן?
אז זה הסיפור הזה עם אח שלי.
זה לא נר. הר. הרפה.
ואני כל שנה. בכל שנה.
זה נהיה יותר גרוע ויותר גרוע. בשבילי.
עד שבאיזה הזדמנות ב.
ב. אה. אה.
סדנה שהייתי בשנת השתלמות.
מטעם. אה. משרד החינוך.
ואז. אה.
אחרי יום השואה.
הוצאתי את זה שם.
הייתה איזה סדנה עם פסיכולוג.
והוא באמת עזר לי.
אה. איכשהו ליישב את הסיפור הזה.
מ-המ. אה. אני יודעת ממך.
שקשה לך לסלוח. אני יודעת מ.
אהה.
תחילת הריאיון. שדיברנו.
אני לא סולחת. בכלל.
אני בדיעבד. אני לא רציתי לחזור לשם. אף פעם.
אנחנו לא מדברים הונגרית בינינו.
הלוא. יוסף גם דובר הונגרית. וגם אני.
מלכתחילה. אנחנו לא מדברים בבית הונגרית.
הילדים שלי. לא יודעים הונגרית.
ואני לא. לא התכוונתי לחזור לשם.
אה. הבת שלי.
חנה עם בעלה נסעו לפני. לא יודעת.
10 שנים. שמו. 10 שנים אולי.
נסעו. והם רצו לראות את הבית שאני נולדתי שם.
גרתי שם 16 שנה.
ולא זכרת?
בבית הזה. ולא זכרתי את מספר הבית.
מ-המ.
ואז. אנחנו. אה.
נסענו עם הבן לטיול בחוץ לארץ.
והוא מאוד ביקש שהוא רוצה גם ושנבוא ושאני אבוא.
אמרתי: "אני לא נוסעת לשם."
"לכמה ימים. אמאל'ה.
ל-3. 4 ימים."
"בסדר." נכנעתי. באתי.
כמו שאני באה ל.
לעיר זרה. נגיד.
שהייתי שם פעם לטיול. והגעתי עוד פעם.
לא זכרתי. לא. ממש לא התקשרתי. כן?
מ-המ.
ממש לא. אנחנו באנו שם.
היה בית כנסת קרוב לבית שלנו.
שאבא שלי התפלל שם.
והם. באנו לשם. אה.
יוסף והבן שלי.
כל כך התרגשו. ואני הייתי בחוץ.
אני. אני לא יכולתי להתקשר עם שום דבר שם.
בפעם שנייה. נסעתי שהיה.
אה. היה 50 שנה לסיום הלימודים בגימנסיה.
ולמרות שאני עזבתי בשישית. הזמינו אותי.
ואז אמרתי: "שאני נוסעת."
אה. ונסעתי.
ו. עד כדי.
אז כבר יותר התקשרתי.
אבל למשל. בתוכנית הייתה.
שאנחנו מבקרים. אה.
‮ביום זה וזה ב-‭Wesselenyi utca‬. בבית ספר.‬
אני חשבתי שזה היה בית ספר של
התלמידים שבאו מ. מלא מהחינוך האורתודוקסי.
מ-המ.
לא ידעתי שלמדנו שם.
לא זכרתי שאנחנו למדנו בבית ספר הזה.
כן. אני פשוט מחקתי. מחקתי. מחקתי.
כן. [כך במקור]. יש.
אממ. מה. איזושהי מחשבה אולי מסכמת?
תראי. מחשבה מסכמת.
שאני מאוד שמחה עם ההחלטה שעשיתי. שחזרתי ל.
לדת?
לדת.
זה היה ממש. אה.
ו.
‮נושא ככה. ‭issue‬ רציני ב. בשבילך?‬
אה. כן. מפני ש.
אה. אני השפעתי גם על יוסף.
כן. כי אחרת אנחנו לא יכולנו.
הוא הבטיח. והוא קיים.
ו. עשה לי מאוד.
כשאני היום מסתכלת על
המשפחה שלי ועל הנכדים שלי. וברוך השם.
כולם הולכים בדרך הזאת.
וכולם עובדים ולומדים. ו.
חיים חיים נורמטיביים.
אז אני. בהחלט נותר לי רק לשמוח.
זה. את חושבת שזה איזושהי תשובה שלך לשואה?
בהחלט. 100%.
כשה. בפעם השנייה.
זה כבר היה פחות.
אבל כשהנכד הגדול שלי היה בר מצווה.
אנחנו קנינו לו תפילין.
נסענו לבית אל.
קנינו לו תפילין בבית אל.
ונסענו לבית אל להביא את התפילין.
וכשבא. בא. נסענו הביתה.
בדרך הביתה. אז הבן שלי. אמרתי לו.
"אני הולך לעבודה ו. אה.
מוטי יבוא אליכם. וסבא ילמד אותו להניח תפילין."
אנחנו הגענו הביתה בצהריים. אני הייתי במטבח.
מכינה את האוכל. ויוסף לימד אותו להניח תפילין.
ואני באמת מאוד התרגשתי.
זה. זה.
כי בהחלט. זו הייתה תשובה.
תשובה מבחינת. אנחנו שרדנו? או תשובה.
אנחנו שרדנו.
אנחנו [משובש].
תראי. הוא נשאר באמת בלי הורים ובלי זה.
ואם הוא הגיע לזה.
שהוא מלמד את הנכד שלו. יש לו נכד.
והוא מלמד את הנכד שלו להניח תפילין.
בהחלט כן. כל זה תשובה.
כל חתונה וכל. זה תשובה.
וגם אם אנחנו יודעים.
ואנחנו מקווים. איך אני אגיד לך?
עד היום. אין לי את הביטחון.
שזה לא יכול לקרות שוב. מצטערת.
אז את אמרת קודם.
זה נשאר לי.
את אמרת את זה קודם. ואת גם אמ. את.
אה. אם הבנתי טוב. החז.
החזרה או לדת.
היא גם. את אומרת.
אני לא מתבוללת. אני לא חלק מהם.
אני מבחינה את עצמי. אני יהודייה.
לא. אני פשוט רוצה שעם ישראל ימשיך לשרוד.
הוא שרד מה. אה.
2.000 שנה. 3.000 שנה.
אני לא אהיה השותפה.
אה. לא לעזור לו לשרוד.
אני בהחלט רוצה שהוא ישרוד.
ואני בהחלט מאוד הייתי רוצה שהנכדים שלי.
וכולם ילכו בדרך הזאת.
כמובן. אני לא.
לא יכולה להיות בטוחה בזה.
אבל עד היום. ברוך השם. זה נראה טוב.
מ-המ. טוב. אסתר. סיימנו.
סיכמנו את הדברים. ואני מאוד.
אה. מודה לך על הריאיון הזה.
על לא דבר. [כך במקור]. זאת התמונה של משפחת אמי.
אה. סבא. סבתא. 14 אחים ואחיות.
אמי נמצאת. אמי רחל.
נמצאת. אה. חמישית מצד ימין.
לבית?
לבית פרויינד.
והתמונה. צולמה בבודפשט.
ב. 1901 או 2?
1901 או 2.
לא יודעת בדיוק. [כך במקור].
אהה. זאת תמונה של אמי ו-2 אחיי. הגדולים ממני.
ש. אה. הגדול. מאיר שלום.
והקטן. צבי.
שנפטר לפני שאני נולדתי מ. כתוצאה ממחלה.
[כך במקור].
אה. זאת אני.
אה. בגיל. נראה לי קצת פחות משנה.
[כך במקור].
אה. התמונה של אחותי הקטנה לאה. ואני.
[כך במקור].
עוד תמונה של שתינו. אני ואחותי לאה.
[כך במקור]. אחי.
מאיר שלום. בגיל בר מצווה. בתוך ביתנו.
[כך במקור].
מאיר שלום.
בגיל. אה. אני חושבת 18. קצת לפני שנרצח.
[כך במקור]. ההורים שלי.
אחותי ואני. עם הטלאי הצהוב. שהצטלמנו.
אני חושבת לצורך. אה.
הכתב ההגנה משוודיה או משוויצריה.
[כך במקור].
אה. התמונה של אחי בגדוד העבודה או.
לא יודעת איך קוראים לזה.
אמצעי. אה. בין היושבים.
אחיך?
אה. אחי. מאיר שלום. אין לי עוד אח.
[כך במקור].
תמונה משפחתית.
אבי מרדכי. אמי רחל.
אני אסתר. ואחותי הקטנה לאה.
אחרי המלחמה?
אחרי המלחמה.
[כך במקור].
אה. תמונתי מתחילת עבודתי כגננת.
פה בארץ.
פה בארץ. כמובן. שם.
הייתי ילדה. [כך במקור].
אה. תמונה מהחתונה שלנו.
אבי. אמי. בעלי ואני.
[כך במקור].
תמונה משפחתית.
מבת המצווה של אלי רז.
מצד ימין. בני קובי. אשתו אילנה.
הנכדים. מוטי. אשתו שרית. נעמה.
רחלי. טל. רינת ובעלה יוסי.
חתני חיליק. ובתי חנה.
יוסף בעלי. אה. בועז. אלי רז. ואני.
עכשיו. הלכנו ככה. לא נורא.
[כך במקור].
תמונה מאירוסין של טל עם ירמי.
שהיום הם כבר נשואים.
אממ. יוסף בעלי ואני.
עדות של אסתר אגנש אפרת (פישל), ילידת 1933 Budapest, הונגריה, על קורותיה כילדה בבית מוגן ובגטו Budapest החיים לפני המלחמה; בת למשפחה דתית אורתודוקסית אמידה; הכיבוש הגרמני במרס 1944; ענידת טלאי צהוב; החרמת דברי ערך; ריכוז היהודים בבתי יהודים; גירוש האב והאם למחנה; העברת ההורים למקום; גירוש ההורים למחנה אחר; העברה עם האחים לבית מוגן; קבלת תעודות חסות; קבלת מידע על מיקום ההורים; בריחה אל ההורים; בריחה חזרה לבית המוגן; גירוש לגטו בנובמבר 1944; החיים בגטו; בריחת ההורים לגטו; איחוד המשפחה; שחרור בינואר 1945; קבלת מידע על מות האח בפלוגות עבודה; שיבה לבית המשפחה; עלייה לישראל ב-1949.
מספר פריט
7341623
שם פרטי
אגנס
אגנש
אסתר
שם משפחה
אפרת
שם נעורים
פישל
תאריך לידה
1933
מקום לידה
Budapest, הונגריה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
02/09/08
תקופת החומר עד
02/09/08
מוסר החומר
אסתר אגנש אפרת (פישל)
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני