מכתבים וגלויות שנשלחו לססיליה פלס (Pels) ב-Copenhagen ממקומות שונים באירופה ובהם הבעת תודה על קבלת חבילות מזון, בשנים 1943-1941

מכתבים וגלויות שנשלחו לססיליה פלס (Pels) ב-Copenhagen ממקומות שונים באירופה ובהם הבעת תודה על קבלת חבילות מזון, בשנים 1943-1941 ססיליה כהן (Cecilia Cohen) נישאה ללודוויג פלס (Ludwig Pels) ב-Hamburg. משפחת פלס היו משפחה של סוחרי יינות והיו מעורבים מאוד בחיים הקהילתיים בעיר. לודוויג היה ראש חברת קדישא וססיליה עסקה באיסוף תרומות לנזקקים. הבת, מרתה פלס, נסעה לקופנהגן להינשא לליפמן אליעזר קורצוויל, יליד המבורג שהיה מורה בעיר. באירועי ליל-הבדולח בנובמבר 1938 איבדו המשפחה חלק גדול מרכושם. ב-1940 כשמצבם של היהודים הורע עוד יותר, החליטו בני הזוג לברוח לדנמרק ולהצטרף למשפחתה של הבת. בני-הזוג התגוררו בבית-אבות ב-Copenhagen שבו התגוררו משפחות נוספות שהגיעו מ-Hamburg. ססיליה הצטרפה לארגון הנשים Syklubben. הן עסקו בעבודות יד שונות ונהגו לערוך פעם בשנה בזאר גדול שאת הכסף שנאסף ממנו תרמו לוועד הישיבות של ארץ-ישראל. ססיליה התחילה לשלוח חבילות לבני משפחתה שנותרו ב-Hamburg. הצורך הגדול מביא לכך שמעגל מקבלי החבילות גדל גם מחוץ לבני-המשפחה הישירים ומשפחות נוספות פונות ל-Copenhagen לקבלת עזרה. הנשים בבית האבות ברחוב Dyrkob 3 מתחילות להתארגן למשלוח חבילות באופן נרחב. הכסף מעבודות היד נשמר לטובת החבילות. יש צורך בגיוס עוד אנשים שיהיו מוכנים שישלחו את החבילות בשמם מכיוון שהחוק מגביל משלוח חבילות רק לקרובי משפחה ישירים. הן משכנעות יהודים ולא יהודים לתת את שמם וכתובתם לצורך משלוח החבילות. כאשר היהודים מגורשים ממקום מגוריהם, שולחות הנשים את החבילות בעקבותיהם ל-Theresienstadt, ל-Westerbork, לגטו Lodz, לגטו Warszawa, ל-Amsterdam ולמקומות שונים בצרפת. מכתבי התודה שנשלחים בחזרה ל-Copenhagen, הם עדות לפעילות נשים אלו ללא תמיכה משום מוסד ובניגוד לדעת ראשי הקהילה ב-Copenhagen שחששו שמשלוח החבילות יכעיס את שלטונות דנמרק וגרמניה.