חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדותה של שפיגל (שנצר) סטפי ילידת 1920 Bielsko פולין על קורותיה בגטו Vilnius, ב-Stutthof, ב-Lauenburg, ב-Riga

Testimony
ראיון עם סטפי שפיגל לבית שנצר.
‮ילידת ‭Bielsko‬ פולין.‬
שנת 1920. ותושבת שבי ציון היום.
התאריך. א' בתמוז. תשס"ו 27 ביוני 2006.
הראיון נערך על ידי נאוה גיבורי.
סטפי באיזה שם נולדת?
ב-1920.
איך קראו לך כשנולדת?
סטפי.
השם המלא?
סטפניה.
שם המשפחה?
שאנצה.
באיזה מקום נולדת?
‮ב‭Bielsko‬. שלזיה.‬
איזו ארץ?
פולניה.
‮מה את זוכרת מ-‭Bielsko‬?‬
עיר יפיפייה. מוקפת הרים.
הייתה שם קהילה יהודית?
הייתה קהילה יהודית קטנה.
‮מה היה מיוחד ב-‭Bielsko‬?‬
הייתה תעשיית טקסטיל. טקסטיל.
מיוחד. טקסטיל מיוחד. קראו לזה [משובש] (שפה זרה).
שמה.
בד מעולה. שהיה בשביל קצינים פולנים.
מדים של קצינים פולנים.
‮ב-‭Bielsko‬ תפרו מדים לקצינים פולנים?‬
כן.
‮איפה זה ‭Bielsko‬ בפולין?‬
ליד איזה עיר יותר ידועה?
‮על יד ‭Kattowitz‬.‬
‮‭Kattowitz‬ הייתה עיר המחוז?‬
כן.
היהודים. הם היו קשורים לתעשיית הטקסטיל?
כן. היו 40 בתי חרושת יהודים.
המשפחה שלך גם הייתה קשורה לתעשייה הזאת?
לא. לא. לנו הייתה חנות מכולת.
איך קראו להורים שלך?
אמא קראו ברוניה. ברוניה.
ברוניסלבה. לאבא קראו הרמן.
‮הם שניהם נולדו ב-‭Bielsko‬?‬
לא. אמא נולדה באושווינצ'ים.
‮באושוויץ. אבא נולד ב-‭Wadowice‬.‬
‮אז איך הם התגלגלו ל-‭Bielsko‬?‬
הייתה עיר שמשכה מאוד.
‮הרבה אנשים באו לגור ב-‭Bielsko‬.‬
אחרי מלחמת עולם הראשונה.
היא משכה בגלל שהייתה שם תעסוקה או מסיבות ל.
זה שהייתה שמה עיר.
עיר פולני. שבאו הרבה פועלים.
באו 30 אלף. פו.
פועלים יום יום מרכבות.
מכל הסביבה.
לעבודה? פועלים פולנים. לא יהודים.
לא יהודים. כפריים.
ובכל זאת אמרת שזאת הייתה עיר קטנה.
סך הכל היא הייתה עיר קטנה.
אני לא יודעת אם. אם אני זוכרת נכון.
אבל היא הייתה גם עיר שהי.
היו בבתי מלון וקיץ של חורף?
כן. כן. היו בבתי מלון.
והיה בית ספר יחידי בפולניה לטקסטיל.
שמה לימדו שם?
אה. טכנאי טקסטיל. אריגה. ו. וצביעה.
בואי תספרי על המשפחה.
אמרת שהייתה לכם חנות מכולת. זה סיפק פרנסה?
כן. פרנסה טובה מאוד.
2 ההורים עבדו בחנות?
בבקשה.
גם אמא עבדה בחנות?
כן.
איזה בית היה לכם?
בית מסורתי. אבא היה בחנות בשבת.
הלך לבית כנסת וחזר לחנות.
כי הוא היה מוכרח לפתוח בשבת בשביל להתפרנס?
כן. בשבת. הפועלים קיבלו תשלום.
ובאו. שילמו בחנות גם פעם בשבוע. בשבתות.
זו הייתה חנות גדולה שהיו בה פועלים?
לא. ההורים עבדו לבד.
קשה מאוד. מ-04:00 בבוקר.
מה מכרו במכולת?
בעיקר לחמניות ולחם. וגם היה לאימא שלי רישיון לאלכוהול.
היה צריך רישיון מיוחד בשביל למכור אלכוהול.
זה היה פטנט כזה. היה צריך לקנות.
ומי העניק את הרישיון? העירייה?
עירייה. עירייה.
ומה אימא הייתה צריכה לעשות בשביל לקבל רישיון כזה?
הגישה בקשה וקיבלה את הרישיון.
אלכוהול יהודים לא שותים?
לא.
זה היה בשביל הפולנים?
בשביל פולנים. בשביל. בשביל הפועלים של הבתי חרושת.
אמרת שההורים עבדו מאוד קשה.
מאוד קשה.
למה היה צורך לעבוד כל כך קשה?
בחנות. לא היה כמו היום.
היום קונים קילוגרמים. ואז קנו
חצי קילו סוכר. חצי קילו קמח.
10 גרם קפה. ו-10 גרם תה.
בימי ראשון הם גם עבדו.
בבקשה.
בימי ראשון גם אחדות הייתה פתוחה?
ביום ראשון של השבוע.
של. יום ראשון של הגויים.
באו. באו מאחורה.
קונים באו גם מאחורה.
שהחנות הייתה קדימה סגורה.
בימי ראשון היא הייתה קדימה סגורה ופתוחה מהדלת האחורית.
נכון.
כמה ילדים הייתם בבית?
2.
את ו?
ואחי צעיר ממני בת 13 חודש.
איך קראו לו?
וילהלם.
הייתם צריכים לעזור להורים בחנות?
וילי. בחור נהדר. מאוד אינטליגנטי.
קרא הרבה. והיינו חברים מאוד מאוד טובים.
למדתם באותו בית ספר?
כן. אנחנו היינו בכיתה אחת.
אני הייתי יותר גדולה. בכיתה. ממנו.
איזה בית ספר זה היה?
בית ספר יהודי. הקהילה הייתה מאוד מפותחת.
היה לה בניין יפה מאוד.
ק. קהילה יהודית.
‮ב-‭Bielsko‬ היה בניין. בניין.‬
לבנים אדום. יפה מאוד.
והיה בית כנסת טמפל. מאוד יפה.
למה שימש בניין הקהילה?
בבקשה.
למה שימש בניין הקהילה?
למשרדי קהילה. והיה גם אולם קטן.
אה. אירועים. בשביל 200-300 אנשים.
איזה אירועים למשל היו שם?
חנוכה. פורים.
את זוכרת איזה אירוע שאת השתתפת בו?
כן. הייתה הצגה של ילדים.
לכבוד? איזה חג? [כך במקור].
הבית ספר היהודי כל.
למדו בו רק לימודים של.
רק לימודים.
זאת אומרת. פולנית למשל למדת?
כן.
ואיזה שפה דיברתם בבית?
גרמנית.
אז ידעת גם גרמנית וגם פולנית?
כן. כן. החלק הזה של פולניה.
כל השלזיה הייתה עד מלחמת עולם הראשונה. אוסטריה.
אז למעשה. כאילו.
העיר.
העיר שלכם הייתה קודם תחת שלטון אוסטריה?
נכון.
ורק מ-1920 בערך אם היא נהיתה פולין.
כן. כן.
אז. אז מי הייתה האוכלוסייה שם?
גרו שם כל מיני?
כן. היו מצ'כיה. היו מגרמניה.
הקשרים בין היהודים. למשל.
איזה סוג של קשרים היו?
קשרים מאוד טובים. היה.
אה. ארגון ספורט. מכבי.
כל הילדים הלכו למכבי. ב.
בשנת 38' בנו. אה. אולם התעמלות מכבי.
את היית בשנת 38' כבר נערה בת 18.
כן.
מה היו התוכניות של נערה בת 18. בפולין של?
אני הייתי בתנועת הנוער עקיבא.
וכל השאיפה שלי הייתה לי לעלות לארץ.
למה בעצם?
בבקשה?
למה? למה רצית לעלות לארץ?
כי הייתי חניכת תנועת נוער ציונית.
וכל העיר הייתה ציונית.
מה ההורים שלך חשבו על הרעיון הזה?
אימא שלי התנגדה. שאני רוצה לנסוע למדבר.
מה יש לך במדבר הזה?
ואת משערת שאם לא היית פורצת מלחמה.
היית עולה במסגרת ההכשרה החלוצית?
נכון. נכון. זה. זה היה המסלול שלי.
להגיע להכשרה. להגיע לארץ.
גם אחיך הצעיר חשב?
כן. הוא היה בשומר הצעיר.
זאת אומרת. הייתה יותר מתנועת נוער אחת בעיירה. בעיר שלכם?
כן. כן. תנועה הכי חזקה הייתה.
הנוער הציוני. ורוויזיוניסטים.
ולפי מה בעצם בחרתם בתנועה הזאת או תנועה אחרת?
הכל מקרי.
מקרי. חברה לקחה אותי.
מי היו המדריכים?
מי היו המדריכים בתנועה?
יותר מבוגרים.
אז התנועות החלוציות מילאו את כל גיל ההתבגרות שלכם?
כן. כן. ושינה לנו לגמרי את החיים.
היינו בחופש הגדול. נסענו למחנה קיץ.
ובחופש חורף. נסענו למחנה חורף.
הייתם צריכים לפעמים לעזור בבית?
חש. אה. בחנות?
לא. אבי נפטר. אני הייתי בת 8.
הייתי צריכה לעזור כבר בבית.
זאת אומרת. אימא פרנסה אתכם לבדה?
כן.
ובמ. באיזה אופן יכולת לסייע לה?
אני הייתי. היא סיפרה לי הכל.
אני הייתי האוזן. אוזן שהקשיב לה.
הייתה לכם משפחה רחבה יותר באזור?
היה לנו משפחה. אבל הם כולם התרחקו מאלמנה.
למה?
כי הייתה לי דודה באותו הרחוב. אמרה שאבי נפטר.
עכשיו יש לי עוד 2 ילדים.
אימא שלי שמעה את זה ונורא נעלבה.
היא חשבה ש. ש.
שהם לא סומכים עליה שהיא תצליח לפרנס אתכם?
כן. והיה לי דוד.
אח של אבא. שרצה לאמץ אותי.
אימא לא ענתה לו בכלל.
כל פעם היה כותב גלויה שתשלח אותי אליו.
איפה הוא גר?
‮בעיר ‭Sucha‬.‬
זה היה. להיות אלמנה בפולין שלפני המלחמה.
היה מאוד קשה. מאוד מאוד קשה.
כשאת אומרת שההורים עבדו קשה.
ואחר כך אמא עבדה קשה.
את בעצם אומרת שקשה היה להוציא את הלחם. קשה היה להתפרנס?
בטח.
לכולם או לכם?
לנו. לנו.
רוב היהודים בסביבה היו מסודרים בחיים או?
היו מאוד מסודרים.
בעלי בתי חרושת.
היה להם וילות מפוארות. בתים יפים מאוד.
היו מאוד עשירים. נסעו לאיטליה לחופש.
ובשכבות היותר חלשות היו יחסים ככה של.
אה. עזרה בתוך הקהילה?
כן. הקהילה עזרה.
את יכולה להביא דוגמה? איך היא עזרה?
לילדים עניים. הם נתנו תגבור של פעמיים בשנה.
נעליים. ומעילים. אני אף פעם לא קיבלתי.
אימא שלי לא רצתה את העזרה.
הייתה אישה גאה?
הייתה אישה מאוד גאה.
לא מהקרובים ולא מרחוקים. שום עזרה.
הייתם קשורות אחת לשנייה?
מאוד. מאוד. מאוד.
אני בשלב מסוים עזבתי אותם.
את אימא ואת אחי.
ושנה שלמה בכיתי מגעגועים.
נורא היה לי קשה בלעדיה.
אני. אני רוצה לחתום את הפרק הזה של לפני פרוץ המלחמה.
באיזה זיכרון מאוד דומיננטי.
אולי אפילו זיכרון טוב מהתקופה של הילדות.
איזה רגע מאוד מאושר שאת זוכרת?
‮נסענו לק. לסבא וסבתא שלי. ל-‭Wadowice‬. לפסח.‬
כי ההורים שלי סגרו את החנות לשבוע שלם בפסח.
הם לא רצו למכור לחם ולחמניות בפסח.
אני זוכרת את הליל סדר מאוד יפה היה.
‮זאת הייתה מסורת כל שנה לנסוע ל-‭Wadowice‬?‬
כן.
וכמה אנשים ישבו ליד השולחן בליל הסדר?
הרבה אנשים. כולם באו. עם ילדים.
זה היה כשאבא עוד היה חי?
היתה לי דודה. ב.
‮ב-‭Wadowice‬. שהיו לה 5 ילדים.‬
היו שמה 2 אחיות.
כמעט בגילי. קצת יותר מבוגרות.
זה היה עוד כשאבא היה חי או אחרי שהוא נפטר?
כשאבא היה חי.
ואיפה חגגתם אחר כך את לילות הסדר?
אני הלכתי לדודה שלי. באותו רחוב.
כל העידן הזה מסתיים בספטמבר 39'.
איך את זוכרת את פרוץ המלחמה?
אני הייתי באותו קיץ.
באוגוסט. הייתי עוד במחנה קיץ.
‮על יד ‭Zakopane‬.‬
והלכנו לטיול לטטרה. היינו בערך.
אה. 200 בני נוער.
ומה קורה?
פרצה סערה גדולה מאוד.
ורעם פגע בהר.
והדרדרו סלעים והרגו 6
חבר'ה. ו-20 וכמה נפצעו.
זה קרה ב-15 לאוגוסט.
פתאום סערה של גשם רוח?
גשם רוח. ואחרי שעה שמש.
כשחזרנו למחנה כבר זרחה שמש. והטבע צחק מאיתנו.
היה רושם שהטבע צוחק.
בזיכרון הזה.
נשמר לך בזיכרון כמשהו שקורה ממש לפני המלחמה.
נכון.
ואז אתם חוזרים הביתה?
אז אנחנו חזרנו הביתה.
אנחנו כבר לא התאששנו עד למלחמה.
היה כבר מתח גדול מאוד.
כבר הרגישו שתהיה מלחמה.
הגרמנים נתנו אולטימטום לפולניה.
אתם הייתם גם ממש על הגבול?
ממש על ה. על הגבול.
כשזה קורה במחנה. ואתם מאבדים כמה חברים.
זה היו חברים קרובים שלך?
היו גם קרובים.
‮אתם חוזרים הביתה ל-‭Bielsko‬?‬
‮אנחנו חיים. חוזרים הביתה ל-‭Bielsko‬.‬
את זוכרת את היום שאת יודעת שפרצה המלחמה?
ומתחילים אנשים לברוח.
אז מה קו. אנחנו מדברים.
אמרת שאנשים מתחילים לברוח?
מהעיר היהודים מתחילים לברוח.
לברוח לאן?
לאנגליה. לצרפת.
זאת אומרת. את מדברת על הימים שעוד לפני המלחמה.
כן. כן.
רק השמועות.
אוקיי. איך. איך זה יהודים אמידים בורחים?
כן. יהודים אמידים בורחים.
מה קורה אצלך בבית? מה אתם חושבים?
מה אימא חושבת לעשות?
היא. היא אומרת. שזה לא יכול להיות גרמנים.
עם תרבותי עם הומני.
זה שטויות. לא צריך לברוח.
שמעתם על מה שהגרמנים עושים ליהודי גרמניה?
היו שמועות על ליל הבדולח?
כן. כן. אה. ליל הבדולח.
הם שלחו לגבול יהודים שלא קיבלו אזרחות גרמניה.
הם גם באו לעירנו.
איך הם נראו את זוכרת?
‮יהודי ‭Zbaszyn‬. באו מ.‬
באו מצ'כיה. צ'כיה כבר הייתה. היה כבר אנשלוס.
הם כבר. היו כבר בתוך צ'כיה. הגרמנים.
בוא. בואי נגיע ליום שבו הפול.
‮הגרמנים נכנסים לפולין. נכנסים ל-‭Bielsko‬.‬
מה את זוכרת מאותו יום?
אנחנו כבר לא היינו בעיר.
כי ברחתם?
בבו. בבוקר. פרוץ המלחמה ביום שישי. 1 לספטמבר.
אני עוד הלכתי למקום עבודה שלי.
הבוס שלי כבר ברח ללונדון.
מה הייתה העבודה שלך?
עבדתי בפקידות.
במפעל?
בחנות גדולה מאוד לטקסטיל.
חנות הכי גדולה בעיר.
אז הבוס ברח ללונדון.
והעסקים נמשכים. העבודה נמשכת?
היה שמה. המנהל החנות.
מתי אתם מחליטים לעזוב את העיר?
אנחנו. הייתה לי חברה מאוד.
מאוד קרובה. פאנקה לוסטר.
אני הלכתי אליה הביתה וראיתי שהם מתכוננים.
עוזבים חבילה. ומתכוננים ללכת לרכבת.
חזרתי הביתה ואמרתי לאימא. גם אנחנו נוסעים?
‮ניסע ל-‭Wadowice‬. נשאר.‬
כמה ימים ונחזור הביתה.
אנחנו חשבנו שזה עניין של כמה ימים.
המלחמה. ב.
ב-12:00 בצהריים הלכנו לתחנת רכבת.
ועלינו לרכבת. והרכבת התחילה לזוז.
‮עברה את ‭Wadowice‬.‬
אמרו ששמה כבר הגרמנים נכנסו.
‮איפה זה ‭Wadowice‬ ביחס ל-‭Bielsko‬?‬
מה המרחק בין 2 הרים?
מאוד. מאוד קטן. המרחק.
אולי 25 קילומטר. מאוד קטן.
אז נשארתם ברכבת?
‮נשארנו ברכבת ונסענו ל-‭Krakow‬.‬
‮הגענו ל-‭Krakow‬. רצינו לרדת.‬
בא אווירון והפציץ את התחנה.
זה היה בשבילנו פעם ראשונה בחיים. דבר כזה.
גם אחיך היה איתכם? גם אחיך.
האח שלך היה איתכם?
וילהלם. הייתן את ואימא ברכבת?
כן.
גם אחיך היה?
כן. היינו ביחד.
‮ירדתם ב-‭Krakow‬ או החלטתם להמשיך הלאה?‬
‮לא. לא ירדנו ב-‭Krakow‬. בגלל הפצצה הזאת.‬
הפצצה האווירית?
אה. הרכבת נסעה הלאה.
מזרחה?
מזרחה.
לאן בסופו של דבר הרכבת לוקחת אתכם?
‮ל-‭Lwow‬.‬
‮זאת אומרת. יצאתם מהבית מ-‭Bielsko‬.‬
מבלי להחליט לאן.
‮ובסופו של דבר המשכתם עד ‭Lwow‬?‬
‮עד ‭Lwow‬.‬
יש איתכם עוד פליטים ברכבת?
רכבת הייתה מלאה.
היו עוד הפצצות בדרך?
בטח. כל הדרך היו הפצצות.
איך אנשים מרגישים בזמן המנוסה?
אנחנו לא ירדנו מהרכבת.
אנשים שירדו. נסעו הרבה זמן.
מאיפה היא יצאה הרכבת בעצם?
‮מאיפה היא יוצאת מ-‭Kattowitz‬?‬
‮זה אני לא יודעת. אנחנו נסענו מ-‭Bielsko‬.‬
מה אתם רוצים. מה. מה תכננתם?
‮מה חשבתם לעשות כשרכבת עצרה ב-‭Lwow‬?‬
הלכנו לקהילה יהודית.
והם נתנו לנו. מקום לגור ולישון.
היה בית ענק. בעיר ה.
‮בעיר התחתונה של ‭Lwow‬.‬
והייתה פנימייה לתלמידים
מהסביבה שלמדו מקצוע בעיר
‮ב-‭Lwow‬.‬
‮‭Lwow‬ הייתה עיר מחוז גדולה.‬
אנחנו הלכנו שם לבית הזה וקיבלנו חדר.
אחרי יומיים. לחדר שלנו נכנסה עוד משפחה.
‮באו מיליון פליטים. ל-‭Lwow‬.‬
כולם יהודים?
לא.
זאת אומרת. הרבה אנשים
בורחים מההפצצות מזרחה. פולנים. יהודים?
כן. פולנים פחות. יהודים. יהודים ברחו מהגרמנים.
ידעו מה זה. כבר ידעו אז על רדיפות.
את בעצם מדברת על הימים הממש הראשונים של המלחמה.
‮עדיין חשבתם שתחזרו ל-‭Bielsko‬?‬
אנחנו חשבנו שנחזור.
אבל מה באמת קרה?
ביום כיפור. 39' נכנס הצבא הרוסי.
‮ל-‭Lwow‬?‬
‮ל-‭Lwow‬. הרוסים חילקו עם הגרמנים את פולניה.‬
זאת אומרת. פתאום אתם מוצאים את עצמכם בצד הרוסי.
כן. אנחנו היינו בצד הרוסי.
איך הרגשתם ביחס לזה?
איך הרגשתם פתאום להיות תחת שלטון רוסי?
מאוד לא טוב. בשביל תנועות הנוער הציוניות.
זה היה אסון גדול.
ידענו שמרוסיה. רוסיה מתנגדת להיות ציונית.
ציונים. ולא נגיע לארץ.
זאת אומרת. העולם התהפך מסביב.
ואתם עדיין מקווים שתוכלו להמשיך בתוכניות. לעלות לארץ?
כן. כן. הת.
‮התחילו להתארגן תנועות נוער ציוניות ב. ב-‭Lwow‬.‬
‮הם התחילו לארגן. העברת גבול בלתי לגאלית ל-‭Vilnius‬.‬
למה זה היה בלתי לגאלי?
‮כי גם ‭Vilnius‬ הייתה כבר תחת שלטון רוסי.‬
‮לא. לא‭. Vilnius‬ הייתה ליטא.‬
‮‭Vilnius‬ באותה תקופה הייתה ליטא.‬
אז למה רציתם לעבור לשטח? למה רציתם לעבור?
כי חשבנו משמה יכולים לנסוע לארץ.
‮מגיעים ל-‭Lwow‬. גם חברים שלך מהתנועה ב-‭Bielsko‬?‬
כן. מהתנועה של פולניה.
אז את רוצה להצטרף לקבוצות שחוצות את הגבול לליטא.
‮ומה. ואימא רוצה להישאר ב-‭Lwow‬?‬
כן.
היא מוצאת שם עבודה?
‮היא נרשמה לחזור ל-‭Bielsko‬.‬
חיכו כבר שם תעודות.
‮רוסיות ב-‭Vilnius‬. ב-‭Lwow‬.‬
והיא לא רצתה את התעודה. היא רצתה לחזור.
והיא חוזרת? היא חוזרת?
היא חוזרת. לוקחים אותה ל. לסיביר.
‮זאת אומרת. היא לא חוזרת ל-‭Bielsko‬?‬
לא. לא. אף פעם לא.
היא נשארת עם הפליטים בברית המועצות.
נש. עם כל אלה שנרשמו לחזור.
נשלחים ל. לעומק רוסיה.
באיזה שנה זה קורה?
בראשית שנת 40'?
ב-40'. ב-41 פורצת מלחמה בין רוסיה לגרמניה.
אז בעצם אמא יחד עם אחיך נשל. נשלחים לעומק רוסיה.
לעומק רוסיה.
את יודעת את זה? יש לך קשר איתם?
יש קשר כל הזמן.
את יודעת את שם המקום בברית המועצות ששם הם היו?
הם כתבו לי.
מאיפה?
‮ב-‭Vilnius‬.‬
‮ב-‭Vilnius‬ הייתי בקיבוץ עקיבא.‬
והיית מקבלת מכתבים מאמא?
כן.
איך קראו למחנה שאימא הייתה בו.
לאזור שהיא הייתה בו?
זה היה בצפון. בדרום?
אני כבר שכחתי.
‮את חוצה את הגבול ל-‭Vilnius‬?‬
‮מ-‭Lwow‬ ל-‭Vilnius‬? אמרת שזה היה לא לגאלי.‬
כן.
אז היית צריכה להבריח את הגבול?
כן.
איך אתם עושים את זה?
אנחנו עושים ברכבת.
‮ל-‭Lida‬. שמה יש גבול.‬
שואלים אותנו לאן אתם נוסעים?
‮אמרנו. אנחנו ילידי ‭Vilnius‬ ורוצים לחזור.‬
הם לא מאמינים לנו.
מורידים אותנו מהרכבת. מכניסים אותנו למין בית סוהר.
הייתה שם. זה בעיר. עיר. עיירה. ראדון.
שמה היה ישיבה יהודית.
בישיבה הזאת. הם שמים את כל ה.
‮כל האנשים שרוצים לחזור ל-‭Vilnius‬.‬
תחזרי עוד פעם על שם ראדום?
ראדון.
ראדון.
אנחנו ישבנו שמה יומיים או 3 בראדון. אוכל לא קיבלנו.
מי שהיה לו כסף.
נתן ל. לסוחר.
והוא הביא לו לחם. הסוחר.
בבוקר פתאום מוציאים אותנו.
מסביבנו יש מלא חיילים רוסים על סוסים.
והם מגרשים אותנו לגבול.
מגרשים אותכם ברגל?
אתם הולכים ברגל?
אנחנו הולכים ברגל לגבול.
ובגבול אנחנו נשארים לבד.
זאת אומרת. השלטונות הרוסים.
רוצים שתלכו. הם לא מעוניינים.
רוצ. רוצים שנתפטר. מהפליטים.
הם לא. לא אוהבים פליטים.
זה אוכלוסייה לא. לא.
לא אמינה.
אז כולכם חברי תנועת נוער שעוברים ביחד את הגבול לליטא?
היו גם כמה אנשים באמת וילנאים.
מ-המ.
הייתה אישה עם 2 ילדים.
אני זוכרת. היינו צריכים לעבור נהר.
עזרנו לה עם הילדים. לעבור את הנהר.
איך אתם עוברים בסירות?
לא. לא. ברגל. עם.
עם הנעליים בתוך המים.
הייתה כבר חודש דצמבר.
השדות היו כבר קפואות. שכבה דקה קרח.
כל צעד הקרח נשבר.
היה קשה ללכת.
איך מצב הרוח שלכם?
אנחנו בסדר. אנחנו.
חברה אמרה לי יש לך מעט דברים. תיקחי את שלי.
‮ואני סחבתי לה ל-‭Vilnius‬ כרית ומעיל.‬
לרובכם לא היה ציוד?
לרובם לא היה שום דבר.
בדרך אתם נתקלים בשוטרים ליטאים?
בסוף אנחנו נפגשים ליטאים.
אנחנו הגענו בלילה. אני יודעת שזה היה יום שישי.
כי ראיתי זוג זקנים.
יושבים עם נרות על יד השולחן.
הגענו לעיירה שקוראים לה. איש. ביידיש. איישישוק.
הגעתם לשם במקרה?
הגענו שמה. ועבר גוי אחד.
שאלנו אותו איפה גרה?
כתובת שקיבלנו. דבורה פייקובסקה.
הוא מביא אותנו לשם. הוא שיכור לגמרי.
היא לא הייתה מרוצה שבאנו איתו.
דבורה נתנה לו בקבוק. משקה ושלחה אותו.
שם אצל דבורה. עמד סיר גדול עם מרק חם.
וכל אחד שהגיע קיבל צלחת מרק. חם.
מי היא הייתה אותה. אותה דבורה?
הדבורה הייתה העברת תנועת נוער.
והיא לקחה על עצמה את התפקיד הזה לקבל את הפליטים
שעברו את הגבול.
כולם קיבלו את השם הזה.
אתם נשארים ללון שם או אתם ממשיכים?
נשארים ללון שמה. ובב.
‮ובבוקר מעמיסים אותנו על משאיות. ואנחנו נוסעים ל-‭Vilnius‬.‬
‮מגיעים ל-‭Vilnius‬. ורואים את השוטר הליטאי.‬
מ. מלובש כמו ליצן. [משובש].
אמרת של השוטרים הליטאים הייתה תלבושת מצחיקה.
כן. היה להם כובע ג.
גבוה והיה מין. מין מטאטא קטן כזה על הכובע.
ואיך הם התנהגו?
בבקשה?
איך הם התנהגו?
בסדר. בסדר.
מה התוכניות שלכם?
פתאום אתם פליטים.
פתאום אתם בארץ חדשה. מה התוכניות?
כן. כן. ואנחנו התאספנו כל התנועות בבית
אחד גדול. בסובוץ'. רחוב סובוץ'.
באו שם אולי 500. 600 בני נוער.
היה. לא היו תנאים סניטרי.
לא היה. לא היה מספיק מקום.
זאת אומרת. 500 חבר'ה צעירים.
צעירים כולם.
מה זה. זה נראה כמו בית ספר?
זה נראה כמו אולם.
איך זה נראה המקום הזה?
זה. היינו בקומה חמישית.
המדרגות. היו. היו מכוסות קרח.
‮היה קר מאוד ב-‭Vilnius‬ קר מאוד.‬
כל חורף 40 מעלות קור.
מתחת לאפס?
מתחת לאפס. מאוד מאוד קר.
בלילות הצטופפנו אחד אחרי.
על יד שני. כדי להתחמם.
שמיכות היו לכם?
בבקשה.
שמיכות היו?
מעט מאוד.
לא היו שמיכות. לא היו בגדים.
אז איך. איך מצליחים להסתדר?
התחלנו ללכת לעבודה. שלחו אותנו לכל מיני עבודות.
ה. הליטאים שולחים אתכם?
לא. לא. לא. הארגון של הבית.
ומה את עובדת?
אני הלכתי יום אחד.
לנקות וילה גדולה של איזה אציל פולני.
שהיה אחרי צביעה וציוד.
לנקות את ה.
את הרצפה ואת החלונות. היינו כמה בנות.
בסך הכל אתם מרגישים טוב.
אתם מרגישים בטוחים. אתם מרגישים אופטימיים.
מה. מה עובר עליכם?
אנחנו מרגישים בטוחים. אבל קשה לנו.
אחרי איזה חודשיים. התנועת עקיבא.
שכרה בית. בית עם 2 דירות.
אחד בבית קדמי. ובית אחורי באותה חצר.
בינינו הייתה חצר.
בין הבית הקדמי לבית אחורי.
היינו בערך 80. 80 בני נוער.
בעקיבא. ב-2 הדירות האלה.
זה היה ברחוב [משובש] 9.
שמה היה כבר טוב.
כי מה? כי. כי היה יותר מקום או כי היה אוכל?
שמה היה כבר משק בית. בישלו.
וקיבלנו אספקה מ.
מ. מ.
מהתנועה?
מארגונים. מארגונים אמריקאים.
האספקה מגיעה ישירות להנהגות תנועות הנוער?
כן.
אתם גם ממשיכים לעבוד במקביל?
לא.
לקיים איזושהי מסגרת של.
אנחנו גם עבדנו. והרווחנו קצת כסף.
קשר עם הקהילה היהודית המקומית יש?
אולי להנהלה.
יש לנו ראש ה.
ראש הקיבוץ. חיים קרמיש.
‮התוכניות שהיו לכם בהתחלה. להימלט ל-‭Vilnius‬.‬
ואולי לסדר את העניינים של עלייה לארץ.
זה עדיין דיבורים.
אבל עלו.
זאת אומרת הייתה עליה.
הייתה עלייה. הייתה עלייה. וה.
ואנשים עזבו לכל העולם. לאמריקה. למקסיקו. לשנחאי.
ואת?
אני בין הצעירות. ואין לי שום זכויות.
אני לא הייתי בהכשרה.
כשאת אומרת אין לך שום זכויות. היו.
אין לי שום סיכוי.
היה סדר. הייתה רשימה?
אין לי שום סיכוי לעלות.
ואת יודעת את זה אז?
כן. כן.
אז כאילו מה האופק.
על מה חושבים?
איך נראה העתיד?
עתיד. נראה. ש.
שאנחנו נעבור מלחמה מאוד קרובה.
עתיד היה מאוד לא טוב. נראה.
בשלב הזה אתם מדמיינים את זה שגרמניה תיכנס גם לשטחים האלה?
כן. כן.
מה אימא כותבת לך?
להם קשה מאוד ברוסיה.
אין להם מה לאכול.
‮כמה זמן הייתם ב-‭Vilnius‬?‬
עד התקופה. עד סוף. עד שהגיעו גרמנים?
גרמנים הגיעו ב-41'.
וכל אותו זמן.
בקיץ.
הייתם באותה.
עד אותו זמן.
עזבו בערך 18 חברים מה. מעקיבא לארץ.
זאת אומרת. הצליחו לקבל אשרות. סרטיפיקטים. ויצאו?
כן. קיבלו סרטיפיקטים ויצאו.
וגם כמה נסעו באופן בלתי לגאלי.
את הסרטיפיקט הזה. זה היה מכתב בשפה אנגלית.
ו. והתחילו לכתוב את המכתבים האלה. לזייף אותם.
זאת אומרת. הם יושבים שם ומתקיימת איזושהי פעילות לעשות.
אז הוא ככה. ככה מגיע לארץ.
והיו כאלה שיצאו עם סרטיפיקטים מזויפים?
זוג אחד הגיע לארץ עם ה.
עם ה. אה. עם מכתב המזויף הזה.
מה את זוכרת מחודש יוני 41'. כשמתחיל הכיבוש הגרמני?
איך את זוכרת את זה?
ה. אממ. שפרצה המלחמה ב-41'.
‮הפציצו את תחנת רכבת ב-‭Vilnius‬. כל הלילה.‬
אתם נמצאים בבית של תנועת עקיבא?
אנחנו התפל. אנחנו ב.
בסוף ל. לא היינו כבר בקיבוץ.
אנחנו נפרדנו לקבוצות קטנות.
‮כי רוסים היו ב-‭Vilnius‬.‬
בוטל ה. האוטונומיה הליטאית בוטלה.
והיה משטר רוסי ממש.
זה היה שינוי לטובה. שינוי לרעה?
אז פחדנו מהרוסים. והתפלגנו לקבוצות.
אני הייתי עם. אה.
‮עם חברים מ. מ. מ-‭Zywiec‬.‬
ואיך אתם מתקיימים בתקופה הזאת?
אנחנו חברים מאוד מאוד קרובים.
אנחנו בעצם חיים כמו משפחה.
כמה אתם?
5 בחורים ואני בחורה היחידה.
ויש לכם. אה. דירה שלכם?
אני מבשלת ומכבסת ומנקה.
גרים במשפחה וילנאית. יש לנו 2 חדרים.
‮יהדות ‭Vilnius‬ ידועה כיהדות תוססת.‬
עם הרבה מאוד מוסדות.
בתי ספר. חיי תרבות.
כן. כן. תרבות יהודית עשירה מאוד.
אתם לוקחים בזה חלק?
אנחנו הופתענו. לא.
לא הכרנו את זה.
שפת יידיש כזאתי.
הם. אנחנו דיברנו פולנית. הם הציקו לנו.
הם. אממ: "פולניה כבר לא קיימת. ואתם מדברים פולנית."
הם לא סבלו את זה.
ומה את הרגשת כלפי. סליחה. כלפיהם?
שהם היו.
התרבות היהודית הזאתי הפתיעה אותנו. ומאוד התרשמנו.
הייתה אפילו גימנסיה בשפת יידיש.
גימנסיה ריאלית בשפת יידיש.
[משובש] (יידיש) גימנסיום.
יכולת לראות את עצמך משתלבת בחיים שם? באופן.
לא. לא כל כך.
נשארנו מ. מחוץ.
‮בואי תתארי את אותו שלב שהגרמנים נכנסים ל-‭Vilnius‬.‬
אנחנו לא חיכינו להם. ברחנו.
שהודיעו. מולוטוב הודיע ברדיו שיש מלחמה.
‮ש-‭Vilnius‬ עיר חופשית. היא פתוחה.‬
‮את אומרת שמולוטוב הודיע ברדיו ש-‭Vilnius‬‬
עיר חופשית. מה זה אומר?
לא. לא. מולוטוב הודיע שיש מלחמה.
‮מה זה אומר ש-‭Vilnius‬ עיר חופשית?‬
הגרמנים כנראה. הרדיו.
‮בפולנית אמרו ש-‭Vilnius‬ עיר פתוחה וחופשית.‬
‮הבנתם שהגרמנים נכנסו ל-‭Vilnius‬?‬
אנחנו לא היינו. אנחנו ברחנו.
לאן ברחתם?
הלכנו ביום אחד 60 קילומטר.
בערב נכנסנו לאיכר. ביקשנו לישון.
ישנו כמה שעות וקמנו. ורצינו להמשיך ללכת.
הוא אמר. הוא אמר: "אל תלכו יותר. אתם כבר בגרמניה."
‮יחד איתכם. כשאתם עוזבים את ‭Vilnius‬ ומחליטים לברוח.‬
יש תנועה גדולה של פליטים?
כן. כן. הרבה מאוד הולכים.
כאילו ל.
לכיוון רוסיה.
ואותו איכר שאומר לכם. הוא איכר מקומי?
כן.
גם הוא בעצם?
כן. הוא אומר שהם הורידו צנחנים שכבשו את המקום.
צנחו גרמנים והם כבשו את המקום.
אתם מתחילים לראות גרמנים סביבכם?
‮אנחנו מחליטים לחזור ל-‭Vilnius‬.‬
בדרך אנחנו רואים הרבה גרמנים.
הם מתעניינים בכם? הם שואלים אתכם ש.
לא. לא. עוד לא. עוד לא.
הם עוד נחמדים. עוד לא.
איזה מחשבות מעסיקות אתכם?
בקשה. בבקשה?
איזה מחשבות מעסיקות אתכם בשלב הזה?
אנחנו מאוד מפחדים מה.
מהעתיד. מה שמחכה לנו.
‮אתם חוזרים לאותו. לאותה דירה אצל אותה משפחה ב-‭Vilnius‬?‬
כן. אבל קודם נכנסים דירה של חברים.
משה קלכהיים. של משה קלכהיים.
איך אתם מתארגנים בימים הראשונים של הכיבוש הגרמני?
ל. לנו. אותנו מאוד מעסיק עניין השגת אוכל.
איכרים נושאים עגלות עם
תפוחי אדמה וקצת ירקות ולחם.
ומוכרים את זה בשביל בגדים וכל מיני דברים.
יש. יש כזה ביזנסים.
סחר חליפין?
החלפה. החלפות דברים.
סחר חליפין.
כן.
ואתם קונים תפוחי אדמה לאכול ו.
כן. כן.
מוכרים ציוד?
כן. נותנים בגדים. או איזה כלי. כלי או משהו.
‮החיים נראים מסודרים ב-‭Vilnius‬.‬
או שיש אנדרלמוסיה. בלגן?
איך זה נראה לך? איך. מה קורה לחיים של כל התושבים בעיר?
יש שעות משטרה.
למשל. מ-06:00 עד 18:00 אסור ללכת לרחוב.
תכף יש כל מיני פקודות.
רק ליהודים או לכולם?
רק ליהודים. אסור לנו ללכת על המדרכות.
רק ברחוב. אחד אחרי שני.
לא 2 ביחד. רק אחד אחרי שני.
ואנחנו מקבלים כל מיני סימ. סימנים שאנחנו יהודים.
קודם על היד.
סרט.
סרט עם. עם יוד.
בסוף היו כבר ה. הטלאי הצהוב.
כל יום היה איזה פקודה עם משהו.
איזה הוראות חדשות. מי שלא מילא. הלך לבית סוהר.
איך. איך הם. אה. מב.
איך הם מבררים. הגרמנים.
שאתם באמת ממלאים אחרי ההוראות. הם מבקשים תעודות?
אממ. הם. זה בכלל לא בעיה.
הם אוסרים אנשים. הרבה אנשים נאס. נאסרים.
‮מגיעים לבית סוהר הכי קשה בביל. ב-‭Vilnius‬.‬
את זוכרת איך קראו לבית הסוהר?
אוקישקי. בית סוהר קראו אוק. אוקישקי.
ומי זה אנשים שנעצרים?
צעירים. מבוגרים?
חבר שלי. אוסוואלד רופאייזן.
הולך עם חבר אחר.
‮שקראו לו שי טינטר. מ-‭Łódź‬.‬
הם הולכים לצלב האדום.
הם רוצים לחזור.
ל. לנסוע להורים.
כבר היינו כולנו בגרמניה.
‮גם ‭Łódź‬. ל.‬
‮‭Litzmannstadt‬ הייתה גרמניה ו-‭Vilnius‬ הייתה גרמניה.‬
אז הוא רצה לס. לנסוע להורים שלו.
לעזור להם. וגם אוסוואלד רצה לנסוע להורים שלו.
הם הולכים לצלב האדום.
ובדרך הם נתפסים ונאסרים לאוקישקי.
שואלים אותם איזה מקצוע יש להם.
אוסוואלד אומר שהוא סנדלר.
שוסטר. והם דווקא צריכים סנדלרים.
בשביל לתקן את הנעליים של ה.
של הק. צבא.
היו עוד איזה 10 סנדלרים.
והוא ישב איתם שמה ותיקן נעליים. בבית הסוהר.
היה לך קשר איתו בזמן שהוא בבית הסוהר?
הוא שלח לי פתק עם מישהו שיצא משם.
אה. זה היה יום שאסרו המון אנשים.
13 ליולי 41'.
‮נפ. התחילו. השמדה התחילה בפונ. ב-‭Ponary‬.‬
‮הגרמנים נכנסים ל-‭Vilnius‬.‬
תוך כמה זמן בערך מאז שהם נכנסים.
מתחילים מעשים מהסוג שאת מתארת.
פגיעות ביהודים. פגיעות. אהה. השלכה לבית סוהר?
כמעט מיד. כמעט מיד.
זאת אומרת. אתם מבינים שהחיים השתנו לגמרי?
לגמרי.
וזאת. כולם.
גם משפחות וילנאיות. יהודים?
כן. כן. כולם.
החיים של כולם.
כולם.
כבר יש גטו?
לא. זה הכל עוד לפני הגטו.
אז בואי תתארי. אמ. אמרת.
יש חוקים נגד יהודים. יש הגבלות.
יש איסורים. יש תקנות.
יש השלכה לבית סוהר. מה קורה אצלך?
אני בדירה הזאת שלנו. שהיינו 6 איש.
חבר שלי הולך למחנה טוב.
בהתנדבות.
הוא יוצא מבית הסוהר והולך למחנה אחר?
לא. הוא הולך. הוא חושב.
אם הוא יעבוד במחנה אז יעזבו אותו.
אז הוא התנדב לעבודה.
הולך יחד עם. עם חבר.
פלטר זיסה ועם מושקו קלכהיים.
הם 3?
3.
את זוכרת לאיזה מחנה הם הולכים?
כן. ל[בסדרנה?].
מחנה [?בסדרנה?].
מה הם אמורים לעשות שם?
בבקשה?
איזה עבודה הם עושים שם?
הם מפילים עצים ביער.
שם עוד אין. שם עוד לא יכולים.
אה. להוציא את הכבול בגלל זה שיש עצים.
הם מפילים עצי ענק.
זאת עדיין. אה. במסגרת יחסית חופשית?
לא. לא. לא. זה כבר מחנה.
יש שומרים?
שומרים וסגור. זה כבר מחנה.
ומקבלים. אה. אוכל ב.
בהקצבה. לחם ותפוחי אדמה. בהקצבה.
את יכולה לבוא לבקר?
את יכולה להיות בקשר?
לא. לא. לא יכולה.
זה 30 קילומטר מהעיר.
זה משבר בשבילך ש.
כן.
את מרגישה שנשארת לבד?
בטח.
אז מה את עושה?
אני נשארתי שם לגור.
אבל גם הלכתי לישון לחברות.
מתי המלחמה מגיעה ממש אלייך?
שגם את. משתנים החיים שלך. את מתחילה לעבוד?
אני נשארתי עם אוסוואלד רופאייזן. והוא נתפס ברחוב.
אני מקבלת ממנו איזה פתק קטן. שהוא באוקישקי.
אני לא תיארתי לי
שאני עושה דבר. דבר כזה גדול.
לקחתי לבנ. אה. ל. אה.
בגדים תחתונים נקיים. תחתונים וגופייה. והלכתי לבקר אצלו.
הבאתי לו את הב.
אממ. הלכתי לאוקישקי.
ומסרת לו?
היה שם גרמני צעיר עם כ.
הוא הלך עם כזה מקל.
לא יודעת איך קוראים לזה בעברית.
מגלה מתכות?
בבקשה?
זה מגלה מתכות?
מקל שמרביצים.
אלה.
אלה. אלה. הוא. הוא קיבל אותי.
ואני אמרתי לו שאני באה לאוסוואלד רופאייזן.
הוא אהב אותו. את אוסוולאד.
אוסוואלד דיבר טוב גרמנית.
אוסוואלד הגיע איתך מפולין?
בבקשה?
אוסוואלד הגיע איתך מפולין?
הוא בא מפולין?
כן.
מהעיר שלך?
כן. הוא למד אצלנו בגימנסיה פולנית.
ואני הכרתי אותו מתנועה. מעקיבא.
הצלחת לתת לו את הלבנים הנקיים?
כן. כן. הוא קרא לו.
ואוסוואלד הגיע. היה מאושר שבאתי.
הוא. הוא חזר.
הוא חזר.
ואני אחרי יומיים.
3. באתי עוד פעם.
הוא יצא והביא לי סוכר ולחם.
הוא אסף בשבילי אוכל.
ואני הבאתי לו את הבגדים הנקיים.
אחרי שהוא נוסע יחד עם 2 חברים למחנה. מה קורה אצלך?
עברת לגור עם חברות.
מה קורה אחר כך?
גם את עוד. גם את הולכת לעבוד במחנה?
כן.
איזה מחנה?
ה[?בסדרנה?] הזה. אני.
זה באותו מקום שהוא?
לא. במקום איפה שחבר שלי.
באותו מקום?
כן.
מה את עושה שם?
איזה עבודה את עושה?
עם העצים.
כמו החבר?
אנחנו. בחורות שורפות את ה. את הענפים הדקים.
ואתם יכולים להיפגש?
גרים שם בנים ובנות ביחד במחנה?
כן.
ואתם יכולים בערבים לדבר. להיות ביחד?
כן. כן. כן. כן.
את הלכת לשם גם בהתנדבות?
אמרת שאוסוואלד הלך לשם בהתנדבות.
לא אוסוואלד. אוסוואלד היה בבית סוהר.
אוסוואלד. בשלב מסוים הרשו לו לבוא הביתה לישון.
פעם אחת הוא הלך מהבית סוהר הביתה.
עצרה על ידו עגלה עם איכר פולני.
והוא קורא לו.
והוא אמר: "אני רואה שאתה יהודי.
אבל אתה יכול לבוא אליי ולעבוד אצלי ולעבור את המלחמה."
הוא בא אליי ומספר לי את זה.
אמרתי: "למה לא הלכת מיד?"
"כי אני לא. לא יכול ל.
ללכת בלי להגיד לך שלום."
ואחרי זה הוא הלך?
אחרי איזה זמן. הוא שוב יצא לישון הביתה. וב.
‮ברחובות ‭Vilnius‬ תפסו גרמנים יהודים ברחוב.‬
והוא נכנס לבית אחד להסתתר.
עלה לעליית הגג.
ושמע שבאותו בית יש המון גרמנים מחפשים.
הוא יצא משמה. ובא.
אמרתי לו: "ע. עכשיו אתה הולך לאיכר הזה."
והוא הלך?
הוא הלך. אחרי לילה שהוא ישן איפשהו.
הוא ישן בגינה אצל הסנדלר.
איפה שהוא למד סנדלרות. בגינה אצלו.
ובמחרת בבוקר הוא בא אליי להגיד לי שלום. הוא הולך לאיכר.
סטפי. את במחנה עם חברות וחברים. עבודה קשה?
במחנה שהייתם. שאתם שורפות ענפים. זאת עבודה קשה?
לא כל כך. אבל הי.
היה לי עוד תפקיד.
היינו 3 בחורים ואני.
והייתי צריכה לבשל אוכל.
כל ערב הייתי מקלפת [משובש] (רוסית) תפוחי אדמה.
[משובש] (רוסית) זה ברוסית 16 קילו.
תפוחי אדמה. שיהיה לי לכל המחרת.
כ. כל האוכל היו תפוחי אדמה.
כל מיני מאכלים מתפוחי אדמה.
16 קילו תפוחי אדמה זה לחבורה גדולה של אנשים.
ל. לשלוש. לארבעתנו.
מ-המ.
זה היה אוכל יחידי שלנו.
לא היה לנו לחם.
אני 3 או 4 חודשים לא אכלתי ל.
לחם. רק תפוחי אדמה.
היה כל כך חמוץ בפה.
יש מישהו שמשגיח עליכם.
שאומר לכם מה לעשות. שמפקח?
בבקשה?
אני שואלת אם במקום הזה יש.
יש מישהו שאחראי עליכם.
שמשגיח. שאומר לכם איזה עבודה לעשות?
כן.
ליטאי או גרמני?
פולני.
פולני. יש לכם מושג מה קורה בעולם?
באיזה מצב החזית?
לא.
‮יש לכם מושג מה קורה בתוך ‭Vilnius‬?‬
אתם בקשר עם היהודים בתוך העיר?
לא.
כבר יש גטו?
עוד לא.
מתי מתחיל הגטו?
הם מחסלים את כל המחנות מסביב.
אז הם מקימים עם גטו. בחודש ספטמבר.
אתם נמצאים באחד המחנות מסביב?
כן.
אתם במגע עם גרמנים?
אתם רואים גרמנים מסביב?
כן. מרגישים את הגרמנים כל הזמן.
באיזה אופן?
פחד כזה גדול.
‮החברים שלי לוקחים מאנשי ‭Vilnius‬ בגדים.‬
והולכים לכפר להחליף את זה לכל מיני מזון.
וככה הם פוגשים פרטיזנים ביערות.
פרטיזנים יהודים או רוסים?
אה. רוסים.
ומה. איזה קשר.
איזה קשר נוצר עם הפרטיזנים?
הם רוצים להצטרף?
זהו. הם רצו להצטרף.
רצו שכולנו נלך.
ועם בחורה היה קשה מאוד.
הם לא רצו בחורות.
בסופו של דבר החברים ה.
החברים שלך מצטרפים לפרטיזנים?
כן.
ואת נשארת שוב מבחוץ?
מושקו קלכהיים הולך מהגטו.
בגטו אנחנו בקשר עם.
עם. אה. אה. אבא קובנר.
תנועות הנוער מתחברות לאבא קובנר?
כן. כן. בגטו.
בו. בואי תתארי את התקופה שלך בגטו.
מה את זוכרת ממנה?
באנו לגטו. וגרנו ברחוב [?סטשונה?].
זה הרחוב של ה. של.
יש אוכל בגטו?
לא. לא כל כך.
עבודה יש?
זה רחוב. איפה שהייתה ספרייה [?סטשונה?].
כן.
איפה שהיה גאון מווילנה.
רחוב הגאון ש. מווילנה.
גרנו בבית הראשון ברחוב.
מהחלון ראינו מחוץ לגטו.
הזכרת את אבא קובנר.
כן.
היית קשורה באיזושהי אופן לפעילות של מחתרת?
אני רוב הזמן לא הייתי בגטו.
הייתי במחנ. מחנות.
כשבאנו לגטו היינו בקשר עם אבא קובנר.
איזה זיכרון יש לך מהתקופה של הגטו?
אם את צריכה להגיד איזשהו משפט על התקופה הזו.
איך. סליחה. איך תגדירי את התקופה הזו?
מה תגידי על התקופה הזו של הגטו?
היו מ. המון אקציות.
גרמנים כל הזמן תפס. תפסו. תפסו יהודים.
היו אקציות על ילדים.
לקחו כל הילדים בגטו.
בזמן האקציות. מה את עושה?
ב. אני מסתתרת.
אם יש לי איפה להסתתר.
הייתה אקציה גדולה מאוד.
וכבר עמדו ש.
בשורות אנשים ברחובות בשביל לצאת מהגטו.
‮אממ. הובילו את כולם ל-‭Ponary‬.‬
ראיתי את הגרמני על יד הבית איפה שאנחנו גרנו.
זה היה גרמני ששמר על אוסוואלד.
עם ה. עם האלה.
הבח. החברות שלי שלחו אותי: "את יודעת גרמנית.
תיגשי אליו. תשאלי לאן הוא מוביל אותנו."
אמרתי: "הוא מוביל אותנו לאוק.
אוקישקי. הוא משמה."
הם לא רצו. אז הלכתי אליו.
אממ. הוא צעק עליי: " [משובש] (גרמנית)."
אני הבנתי שהוא צועק עליי שאני אסתלק.
היה אפשר להבין את.
את ה-" [משובש] (גרמנית). תסתלקי ממני וזהו."
אבל הוא. אני הבנתי. אמ.
חזרתי ואמרתי לבנות: "הוא אומר לי שנ. שנצא מפה."
2 באו איתי.
[כך במקור] אני ביקשתי מהבנות שיבואו איתי.
2 באו. 2 לא רצו.
היה להם תעודות נוצריות.
הם אמרו: "אנחנו בדרך נברח."
הם לא ברחו. הם הגיעו לאוקישקי.
איך הן השיגו תעודות נוצריות?
בבקשה?
איך הן השיגו תעודות נוצריות?
מקום עבודה הכילו כל מיני אנשים.
חברה אחת עבדה ב. במשטרה הליטאית.
היא גם השיגה את הטופס של תעודה.
דיברנו על האקציות.
את אומרת שכל הזמן יש אקציות.
‮והזכרת את ‭Ponary‬. כש.‬
כן.
כשיש. ככה. ה.
אה. ש.
שכל הדברים האלה מתרחשים. ש.
ש. אה. מתרחש ה.
‮ה. אה. הוצאה להורג ב-‭Ponary‬.‬
אתם יודעים על זה?
את יודעת שזה מה שקורה?
כן.
מדברים? זה שמועות? זה.
בטח. אנחנו כבר יודעים.
חזרו אנשים חיים משמה.
יצאו מהבור וחזרו לגטו.
חשבו שהם מטורפים.
גם את חשבת שהם מטורפים?
לא.
את האמנת?
אני האמנתי שזה אמת.
למה בעצם?
אני כבר ראיתי את ההתנהגות של הגרמנים.
וכשאת שומעת סיפורים בלתי יאמנו כאלה.
מה את מחליטה לעשות?
היה חשוב לא. לא.
לא לציית לפקודות שלהם.
זו הייתה המסקנה.
וזה מה שאת עושה?
את גם. גם אפשר לא לציית?
ב. להסתתר.
איפה מסתתרים?
זו הבעיה. אנחנו גרנו 7 בנות בחדרון קטן.
על 2 מיטות ישנו 7 בנות. בגטו.
‮את נמצאת בגטו ‭Vilnius‬ כשמחליטים לחסל את הגטו?‬
כשהם. כשהגרמנים מחסלים את הגטו את נמצאת שם?
אני עוד נמצאת בגטו.
בואי ת. תס.
ביום החיסול.
בואי תספרי על היום הזה.
יום החיסול.
אני קודם רוצה לספר. אה.
איך אני ניצלתי. בגלל זה שביקרתי את אוסוולד באוקישקי.
עם הגרמני הזה שבא לאסוף בגטו.
אותו גרמני שאומר לך ללכת. להסתלק.
הוא אומר לי ללכת.
אני ל. לא יודעת מה הוא חשב.
אה. לאן אני אלך?
שאני אסתלק מ.
מ. מ. מפה. הוא אמר לי.
הסתלקת.
הסת. אני הסתלקתי עם עוד 2 הבנות.
ולאן הסתלקתן?
אנחנו התחלנו לרוץ בגטו.
כי ראינו שהשער כבר נפתח וגרמנים נכנסים לגטו.
נו. היינו נורא מיואשות.
את מרגישה שהוא הציל אותך.
שהוא בעצם אמר לך תברחי?
לא.
אז מה את חושבת?
אנחנו רצות ונכנסות לקהילה היהודית בגטו.
הייתה שמה חברה בקהילה.
רוז'קה קורצ'אק. שהייתה של אבא קובנר.
היא רואה אותנו. התחילה לבכות.
היא ידעה שהמצב קשה מאוד.
לה הייתה איזה תעודה ש. שהגנה עליה.
היה על ידה בחור שהוא הלך איתנו.
שמה היה תיאטרון. היה כזה.
אה. בשביל בגדים. כזה.
מחסן תלבושות?
אממ?
מחסן תלבושות?
לא. כזה. קולב כזה גדול לבגדים.
הוא הזיז את זה מהרצפה.
פתח את הרצפה. ואנחנו נכנסנו פנימה. היה בור ענק.
‮וי. ‭Vilnius‬ עיר עתיקה מאוד.‬
עם הרבה מעב. מעברים קצת קרקעיים.
נכנסנו לתוך הבור. היו שמה כבר מאות אנשים.
לא יודעת כמה שעות ישבנו ש. ישבנו שם.
זה קורה בזמן אקציה?
היה בזמן אקציה.
אנחנו שמענו למעלה את ה.
את המגפיים של היהו. של הגרמנים.
תינוק גם בכה בתוך הבור.
אחרי כמה ימים יצאנו.
כבר היה שקט בגטו.
הגטו למעשה כבר חוסל?
בבקשה?
הגטו כבר חוסל?
עוד לא. עוד לא.
עוד לא. אבל היה כבר קרוב מאוד.
ואחרי האקציה הזאת אני החלטתי שאני הולכת.
אני יותר לא. לא עוברת את זה.
אני עוזבת את הגטו.
היה ב. אממ.
בגטו מטבח לנצרכים שבישלו בו מרק לנצרכים.
אנחנו כל יום הלכנו לאכול שמה.
ניהל את המטבח.
אה. אה. ניסן רזניק.
ושמה קיבלתי תעודה כזאת ליטאית.
שמה לא היה כתוב את הדת.
זו הייתה תעודה שלא היה בה כתוב דת.
אני עם עוד חברה.
צירפו אליי חברה. יצאנו מהגטו.
הוציא אותנו חבר. חבר מאוד טוב.
שלמה אנטין. חבר הנוער הציוני.
לאן הוא לוקח אתכם?
הוא הוצ. הוציאו אותנו מהגטו והורדנו את ה. את. אה.
סרט.
את ה.
טלאי?
את הטלאי הצהוב. והתחלנו ללכת בתור פולניות.
עברנו רחוב על שפת הנהר ויליה.
שם היו המון קסרקטינים של צבא.
פגשנו הרבה צבא ליטאי.
הם לא הכירו אותנו.
ילדים פולנים.
ילדים קטנים. הכירו אותנו: " [משובש] (פולנית)."
איך את מסבירה את זה?
פולנים יודעים. מכירים יהודים.
פולנים מכירים יהודים.
אמרו לנו שאנחנו צריכים ללכת את הרחוב הזה.
נראה אבן. אח.
קילומטר 11. שמה להיכנס לתוך היער.
והגענו לקילומטר 1. 11.
נכנסנו ליער.
התחלנו ללכת בתוך היער. היה מאוד קר.
כל הבגדים שהיו לנו היו על.
עלינו. לבשנו אחד על שני. וככה הלכנו.
החברה הזאתי קראו לה ריטה.
היא התחננה: "בואי נשב. ננוח."
ואני ידעתי שאם אנחנו נשב בקור הזה ונירדם.
אז אנחנו כבר לא קמים.
לא נתתי לה לשבת בשום אופן.
ידעת לאן אתן הולכות?
כן. הלכנו למחנה טוב.
הגעתן?
הלכנו והלכנו וכבר התחיל ערב.
ראינו בית אחד.
נכנסנו לבית הזה. ושאלנו אם יש פה בקרבם מחנה.
הם אמרו: "כן.
בעוד כמה דקות אתם תגיעו."
ואנחנו הלכנו והגענו.
מה ידעתם על המקום הזה?
לא. לא ידענו שום דבר.
הגענו. ו. ה.
הייתה הפתעה גדולה מאוד לכל הוו. וילנאים.
הם ידעו שבגטו היה.
שבגטו הייתה. אה.
אקציה?
שבגטו נספו כבר המון אנשים.
הם הופתעו לראות אתכם?
הופתעו לראות אותנו.
הכרתם שם חברים?
בטח. הייתי עם ש. עם 3 חברים.
איפה זה [?טורף?]?
‮איפה זה המחנה הזה. קרוב ל-‭Vilna‬?‬
30 קילומטר. לא כל כך קרוב.
ומה עשו שם?
שמה עבדנו.
הצטרפתם לאחרים והתחלתן לעבוד?
כן.
במה עבדת. ביערות?
כן.
בשלב הזה. מה קורה בתוך המחנות?
מחסלים אותם. כבר. אח.
אחד כבר חיסלו עוד יותר רחוק.
אחד שהיה עוד יותר רחוק.
למה בעצם. אם החלטת לברוח ולהוריד את ה.
כן.
טלאי. למה בעצם הלכת למחנה?
כי לא היה לי לאן ללכת.
אני ידעתי שפולנים לא מקבלים יהודים.
בחברת יהודים גם הרגשתם מידה מסוימת של ביטחון?
בטח.
מתי מחסלים את המחנה שלכם. את מחנה [?טורף?]?
אחרי תקופה קצרה מחסלים גם את המחנה הזה.
ואנחנו הולכים למחנה אחר.
‮שהוא יותר קרוב ל-‭Vilna‬.‬
איזה ש. 12.
‮13 קילומטר מ-‭Vilna‬. [?ביאובקה?].‬
איך זה נקרא?
[?ביאובקה?].
את יכולה. ואת זוכרת את התקופה.
אם זה 42' או 43'?
כן.
זה 43'?
זה 43 כבר.
זה כבר התחלת 43'.
אביב 43'.
כמה זמן אתם נשארים במחנה הזה?
עוד כמה חודשים.
מה העבודה שאתם עושים?
עוד כמה חודשים. זה מחנה יותר קל קצת.
רוב הח. רוב האנשים במחנה הם חברים צעירים מתנועות הנוער?
‮לא. יהו. יהדות ‭Vilna‬.‬
משפחות עם ילדים.
ומה עושים שמה?
עובדים. עובדים.
שמה [משובש].
יש שם מכונות.
לילה אחד הולכים 6 איש לפרטיזנים.
אישה אחת מהפ.
מה-6 הזאת. 6 האלה.
בדרך נכנסת לבית פולני.
משהו לשתות. נש.
נתפסת. ומביאים אותה בחזרה למחנה.
אה. והגרמנים אומרים להנהלת המחנה.
שהיו שמה גם שני בחורים יהודים.
במשרד. שאם היא תברח.
האישה הזאת. עוד פעם.
הם יוציאו להורג 60 איש.
בשביל כל אחד. אה. 10.
הם נתנו ל.
לאיש אחד כזה גדול.
אתלט ענק. לשמור עליה.
ולה היה עוד כנראה. מספיק זהב.
היא נת. נתנה לו כנראה. והיא ברחה.
למחרת בבוקר סגרו את המחנה.
וחיכינו שיבואו להוציא 60 איש.
חבר שלנו. ארגן.
ארגן. אה. קרא לכל האנשים.
הגברים יתנפלו על הגרמנים.
ונשים שיברחו באותו זמן.
ואחרי כמה שעות בא. אה.
קראו לנו לאפל. ועמדנו.
פתאום הופיע גרמני. יפה תואר.
קצין גרמני. עם מעיל על הזרוע.
הוא נכנס לאפל. זרק את המעיל.
מתחת למעיל היה לו מכונת ירייה.
הפקודה להתנפל על הגרמנים לא באה.
והוא. הייתה לו רשימה של 60 איש. מבוגרים וילדים.
הוא הוציא 68 איש.
‮ובאו משאיות ולקחו אותם ל-‭Ponary‬.‬
אחרי יום אנחנו חזרנו לגטו.
גם חיסלו את המחנה הזה.
[כך במקור] לה. להגיד את השם?
של מי. שם של מי?
של הבחור הזה שמה שגברים התנפלו עליו.
את זוכרת את השם?
‮הוא היה בין אלה שלקחו אותם ל-‭Ponary‬?‬
לא. לא. הוא הגיע לאמריקה.
חזרתם לגטו. חיסלו את המחנה.
כן.
מתי לוקחים אתכם מהגטו. הלאה?
לא לוקחים אותנו.
שרוליק זיסקוביץ'.
‮הוא כבר לא חי. הוא נפטר ב-‭Boston‬.‬
להציע הצעה כזו. לתכנן תוכנית כזו שהגרמנים ייכנסו.
שהגברים ייקחו אותם והב.
והנשים יברחו. רוב האנשים נטו להסכים איתו? רצ. התכוונו.
כן.
לעשות את זה?
כן. כן. כן.
היו דברים כאלה?
אני.
לא פחדתם שאולי.
אני לא יודעת.
יהיו יותר. הרוגים?
אני לא יודעת. בכל אופן. המכונת ירייה הזאת.
באותו רגע. כנראה מב. בלבלה אותו.
הוא היה לבד. קראו לו קיטל.
הוא היה גם מחסל לגטו. קיטל.
חזרתם לגטו.
כן.
בואי תתארי את התקופה האחרונה. בגטו.
בגטו כבר הרגשנו שזה סוף. שמגיע הסוף.
אה. אנחנו רצינו ללכת לפרטיזנים.
היית עם אנשים שהכר.
אה. עם אנשים קרובים?
הייתם קבוצה של אנשים שהייתה ביחד. שהיה.
אממ. כן.
ביניכם קשר?
מאוד קרובים.
הייתה אפשרות ללכת לפרטיזנים?
מ. מאוד קשה.
היה צריך נשק.
בסופו של דבר?
וגם הדרך הייתה בעייתית.
היו כאלה שהלכו לפרטיזנים?
כן. כן.
מה קורה איתך?
אני נשארת בגטו.
אני עובדת. בס. בתפירה.
הם מארגנים כאלה.
בתי מלאכה?
בקשה.
הם מארגנים מה. בתי מלאכה?
בתי מלאכה לתפירה. ב. אה.
מדים שחוזרים מה. מהחזית.
הם חוזרים בלי כפתורים. עם חורים מיריות.
ואנחנו תופרים את זה. ותופרים את הכפתורים.
זה עובר ניקוי וחוזר ל. לחזית.
כל הגטו עוסק בזה.
כשאת אומרת כל הגטו.
רוב הגטו כבר חוסל. נכון?
בקשה?
בשלב הזה. רוב הגטו כבר לא קיים. נכון?
רוב הגט. כבר יש מעט מאוד אנשים.
אני שמעתי שביום החיסול של הגטו היו 13.
3.000 גברים. ו-10 אלפים נשים.
‮ב-‭Vilna‬ היו 75 אלף יהודים.‬
‮והם גם הביאו ל-‭Vilna‬.‬
כל העיירות בס. מהסביבה.
ברור לכם שהם יחסלו בסופו של דבר את הגטו?
בטח. בטח.
והתחושה שאין לכם מה לעשות?
ללכת לפרטיזנים.
אבל את אומרת שזה כמעט בלתי אפשרי.
זה קשה מאוד. אבל לא בלתי אפשרי.
זה קשה מאוד. אבל לא בלתי אפשרי.
מה מונע ממך לעשות את זה?
רצו לקחת אותנו. חברים שלנו.
אבל נתנו להם קבוצות אחרות. אנשים אחרים.
החברים שלנו ידעו איכשהו את הדרך. ליער.
בגלל ה-[?טורף?].
‮הדרך הובילה לאורך הנהר ‭Wilia‬.‬
חב. חבר שלנו.
ולטר. ולטר זיסר.
הוביל קבוצה. ובשלב מסוים הם החליטו. הם ייכ. ייכ.
ייכנסו ליער ויח. יח.
יישבו כל היום. יחכו עד לערב.
בערב ילכו. בלילה. לא ביום.
נכנסו קבוצה של 20 וכמה איש ליער. וא. אח.
1 או 2 היו צמאים מאוד.
‮והלכו לשתות ל-‭Vilna‬. ל-‭Wilia‬ מים.‬
באותו רגע גילו אותם.
ואסרו את כל ה-20.
לקחו אותם ל. לבית הסוהר.
רק ולטר קפץ לנהר ושחה. והגיע לבד לפרטיזנים.
אני רוצה לחזור אל הסיפור שלך.
מה קורה לך. שמסתיימת התקופה של הגטו?
לא יכולת לצאת. לא
יכולת להצטרף לפרטיזנים. את עובדת במתפרה.
לאן לוקחת אותך המלחמה משם?
באותה תקופה. הם כבר. נ.
יצאו קבוצות לעבודה מחוץ לגטו.
והם כבר לא חזרו הקבוצות האלה. לגטו.
‮הם תפסו אותם ולקחו אותם ל-‭Ponary‬. ל. לאסטוניה.‬
‮ל-‭Riga‬?‬
לכל מיני מחנות באסטוניה.
גם את מגיעה ל.
אני כבר ידעתי שהגורל שלי הבא.
זה מחנה. מחנה ריכוז.
את מגיעה למחנות באסטוניה?
לא. ביום חיסול הגטו.
אני בקשר עם. עם חיליק זיידל.
ועם אשתו תושיה.
ועם אחות שלה אידה.
ואנחנו יושבים בגטו.
ב. בבונקר. כל הלילה.
מחכים ש. מארגון הפרטיזנים של אבא קובנר.
ויקראו לנו לצאת לפרטיזנים.
לקראת בוקר. אנחנו רו.
רואים שלא קראו לנו.
חיליק רץ למפקדה של אבא קובנר.
הוא ראה ששמה ריק.
המפקדה עזובה. כולם עזבו והשאירו אותנו.
זה היה ב. מח.
זה היה דבר בלתי נסלח.
לא סלחנו את זה אף פעם לאבא.
גם בארץ היה. היה לנו ויכוח גדול עם אבא קובנר.
מה היה ההסבר שלו לזה שהוא השאיר אתכם מאחור?
הוא לא היה יכול לקחת אותנו.
הוא גם את אימא שלו לא הוצ. לא הציל.
ואני אומרת. למה לא הצלת את אימא?
היית חייב להציל את אימא.
זה הסבר בשבילי.
ראינו שגורלנו נחרץ.
לא היינו מהתנועה שלו.
לא היינו משומר הצעיר.
זה ההסבר לדעתך?
כן. זה ההסבר שלי.
זה משהו שהציק לך כל החיים?
כן.
את חושבת שאם הייתם הולכים עם אבא קובנר.
סוף המלחמה היה נראה אחרת מבחינתך?
בטח.
כי מה. כי הייתם משתתפים.
כולם נשארו.
השתתפות פעילה?
כיל. כולם נשארו בחיים.
הפרטיזנים לא היה רק בשביל ללחום נגד גרמנים.
זה גם היה מקום [משובש].
נשארתם בגטו?
נשא. כן.
נשארנו בגטו עד שבאו לקחת אותנו.
אחרי כמה שעות באו כבר.
הוציאו אותנו מהגטו. והביאו אותנו למח.
‮למקום אחד ב-‭Vilna‬.‬
שהיה בית ס.
‮בית קברות פולני. ידוע מאוד. ‭Rasos. Rasos‬.‬
שם שמו את כל האנשים.
בעמק כזה. שם שכבנו על הדשא.
כל הלילה. בבוקר עשו. עשו סלקציה.
ביציאה משמה עשו סלקציה.
נשים עם ילדים הלכו שמאלה.
נשים מבוגרות הלכו לשמאלה.
וצעירות הלכו ל. ימינה.
את הלכת לעבודה?
כן. ימינה.
‮הובילו אותנו ל-‭Riga‬. לקחו.‬
באיזה מצב גופני היית בתקופה הזאת?
בבקשה?
באיזה מצב גופני היית אז?
היית עוד בכושר. היית?
הייתי די בכושר.
‮לאן לקחו אתכם ב-‭Riga‬?‬
‮ל-‭Riga‬?‬
‮‭Riga‬. למחנה ריכוז ‭Kaiserwald‬. ב-‭Riga‬.‬
‮ברכבת. ב. פתאום הייתה שמועה שלוקחים אותנו ל-‭Ponary‬.‬
קפצו מהרכבת. התאבדו.
גם את חשבת לקפוץ?
בקשה?
גם את חשבת לקפוץ מהרכבת?
כן.
לא היה פשוט.
בחורה שקפצה. שברה את הרגל.
ופולנים לא רצו לטפל בה.
עם הרגל השבורה.
היא באה לבד למחנה.
‮את מגיעה ל-‭Kaiserwald‬.‬
במה אתן עובדות שם?
מ. משמה א.
אנחנו נשלחנו למחנה אחר.
שקוראים לו [?דינה ורקה?].
‮ב-‭Kaiserwald‬ לא עובדים. רק מחנה ריכוז.‬
‮קיבלתי מספר ב-‭Kaiserwald‬. 52. 58.‬
במחנה שהועברת אליו. מה עשיתן?
זה היה מפעל לשיפוץ
טנקים ומכוניות שבאו מהחזית.
עם. זה מחנה שהוקם על ידי הרוסים.
הגרמנים המשיכו רק לבנות את זה.
זה מחנה מסודר. יש שעות עבודה?
יש שעות שינה?
שעות עבודה הם מח.
מיום. שמתחיל היום. עד לחושך.
‮[כך במקור] כשהיית ב-‭Kaiserwald‬.‬
ובמחנה עבודה שנשלחתם. [?דינה ורקה?].
את יודעת פחות או יותר את התקופה.
באיזה תקופה מדובר?
אנחנו כבר ב-44'?
לא. 43'. סוף.
זאת אומרת שהיית.
סוף 43'.
סוף 43'.
כמה זמן את נמצאת במקום הזה?
עד קיץ 44'.
בכל הזמן הזה אתם עובדות.
שה. שהחזית מתקרבת. הם מרחיקים אותנו.
עכשיו את יודעת שהחזית מתקרבת.
גם אז ידעתם שהחזית מתקרבת?
כן. כן.
זה מקור לתקווה?
המ. אני יודעת את זה כי היה לי
מנהל עבודה שסיפק לי עיתונות.
וספרים. לפעמים ספר גרמני הוא הביא לי.
הוא היה גרמני או ליטאי. או לטבי?
הוא היה. הוא היה אוסטרי.
הוא היה ורמאכט?
הוא היה של האורגניזציון טוט.
הוא א. הוא אמר: "אחרי המלחמה יהיה לי משפט.
תבואי להעיד לטובתי." כן.
באמת היו ביניהם כאלה שידעו שיהיו משפטים יום אחד?
נו. תתארי לך.
אמרת קודם שהתחלתם לעבוד בשעות בוקר וסיימתם עם ערב.
סליחה. מה הייתה העבודה?
ב. בדינה ו.
ב-[?דינה ורקה?].
בדרך כלל עבודה עם.
עם. עם. אה. אדמה.
חפירות?
חפירות.
בנות. או גם בנים? רק נשים.
אנח.
או גם גברים?
אנחנו חפרנו תעלות. הם עשו אינסטלציה.
ביוב. אינסטלציה. דברים כאלה.
גם עבדנו בשביל טייחים.
להכין להם את ה.
היה לך כוח?
לא כל כך.
אנחנו אכלנו נורא מעט.
בבוקר קיבלנו קפה שחור.
זה לא היה קפה.
זה היה מים שחורים.
את מתארת את. יכו.
את התקופה הזו של מחנות עבודה.
את מתארת כתקופה. בתוך כל הרצף.
תקופה פשוטה. תקופה קשה?
כשהגענו ל. ל. ל-[?דינה ורקה?].
הגיעה שם אונייה עם מלט.
ואנחנו היינו צריכים לפ.
לפ. לפרוק את האונייה מהמלט.
זה היה נורא.
שק מלט שוקל 50 קילו.
שתי בחורות כל פעם. 50 קילו מלט.
איך היה היחס אליכם?
אישה אחת נפלה לתוך הים. והיא טבעה.
זה היה יום כיפור.
אנחנו גם צ. צמנו ביום כיפור.
זה היה יום כיפור אחרון בחיים שלי שצמתי.
למה בעצם צמתם?
כי זה היה יום כיפור.
ככה זה היה ב. כל הח.
כל הילדות מקובל. חג כזה קדוש.
כל האסירות צמו או רק חלק?
רק. ח. אני חושבת ש.
אני לא יודעת. כנראה שרק חלק.
עקיבא זה. רובכם הייתם בנות בתים דתיים?
ממסורתיים.
מסורתיים.
כל יהדות פולניה הייתה מסורתית. כולם.
התקופה הזו במחנה. היא תקופה.
יש תקווה. בעקבות הידיעות על החזית? יש.
יש תקווה. מ.
‮המחנה חוסל שהיה כבר קרב ‭Stalingrad‬.‬
הם כבר התחילו להפסיד. הגרמנים.
בעיתונות הגרמנית כתבו כל פעם שהם נסוגים למק.
למקומות אסטרט. אס. אס.
אסטרטגיים.
כן.
אמרת שאותו אוסטרי נותן לך עיתונים.
זאת אומרת. איזשהו מושג.
למרות שבטח יש הרבה צנזורה על העיתונים.
אבל יש לך מושג.
כן.
על מה שקו.
יש לי מושג.
יש לי מושג מה קורה.
זה מחזק?
קראתי בעיתון הזה שז'בוטינסקי מת.
נורא התפלאתי. אבל זה.
זה אני זוכרת כל השנים.
זה היה ב-44'. שז'בוטינסקי מת באמריקה.
מה פתאום זה מופיע בעיתון גרמני?
זה עיתון גרמני.
איך אתם יודעים שהחזית מגיעה.
שומעים את ה. את התותחים?
עוד לא. עוד לא.
באיזה שלב הם מפנים אתכם ומכניסים.
לוקחים אתכם מערבה. לכיוון גרמניה? או פולין?
‮לוקחים אותנו מ-‭Riga‬ ל-‭Stutthof‬.‬
‮‭Stutthof‬ הייתה מחנה איום.‬
כשאת אומרת איום.
באיזה מובן הוא היה מחנה איום?
מ. היה שמה. קאפו.
היה שם קאפו אכזרי מאו.
הרביץ. אנחנו כולנו קיבלנו מכות.
הוא היה גרמני או פולני?
הוא היה פולקסדויטש.
קראו לו מקס.
היו שמה בחורות מ.
מהונגריה.
‮ב-‭Stutthof‬ היו בחורות מהונגריה. שהגיעו מ-‭Auschwitz‬.‬
‮אתן ב-‭Stutthof‬ עושות משהו או פשוט יושבות ומחכות?‬
לא היה אפשרות להתמרד.
אה. אה. המקס הזה.
[כך במקור] המקס הזה.
כשההונגריות הג. הגיעו.
הוא שאל: "מי רוצה להיות אשתי?"
יצאה בחורה אחת שקוראים לה מגדה.
והיא הייתה מלובשת עם מגפיים.
עם חליפה. וגם הרביצה.
נורא כעסנו עליה. נורא.
זה כאב יותר מה ש. מהפולני.
מה כאב?
י. יהודייה שמרביצה. בתנאים האלה.
אה. הוא. הוא שאל מי הוא רוצה להיות
אשתי והוא הפך אותה לקאפואית?
כן.
‮כשאת נזכרת בתקופה ב-‭Stutthof‬.‬
היא הייתה שונה באופן חד מתקופות אחרות?
‮אני ב-‭Stutthof‬ ישנתי כל הזמן.‬
לא רציתי ל. לראות את זה.
פעם מישהו שאל אותי: "מאיפה את?"
אמרתי: "אני מרחוק מאוד.
את לא תכירי את העיר הזאת."
‮שאמרתי ‭Bielsko‬. ירדה אליי אישה.‬
‮אמרה: "אני גם מ-‭Bielsko‬."‬
קראו לי ש. קראו לה שטרלישט.
‮היא אמרה לי שיש לה עוד מישהו מ-‭Bielsko‬ פה.‬
מהנדס וולקן. הוא. אומרת לי.
הוא היה מהנדס מאוד ידוע בעיר. הוא עשה מצבות.
למה התכוונת שאמרת שזה מאוד רחוק ולא תכירי את העיר הזאת?
כן. זה היה הסיפור של 1.000 קילומטר אולי.
‮אתם עושות איזושהי עבודה ב-‭Stutthof‬?‬
לא.
מתי לוקחים אתכם משם?
כנראה אחרי 3 שבועות.
למחנה עבודה שקראו לו [?קרומאו?].
זה כבר בגבול גרמניה. פולניה. גבול הישן.
כנראה על יד עיר גרו. [?גרוז'וץ?].
אתם עוד בכושר לעבוד. אתן מסוגלות לעבוד?
מאוד קשה עבדנו שמה.
שמה עשינו חפירות לחיילים ונגד טנקים.
בעומק 3 וחצי ק. מטר. חפרנו.
רק בנות?
רק בנות.
רק בנות.
כל יום התרחקנו. היינו צריכים ללכת יותר.
מה שהחפירות ה.
גמרנו חפירות. אז התרחקנו.
כל יום הייתם חוזרות חזרה ממקום החפירה למחנה?
כן. קיבלנו צלחת מרק וחתיכת לחם. שחזרנו.
איך שמרת על הכוחות שלך?
אנחנו קצת גנבנו. סלק בחו. בהמות בשדה.
והיינו. היינו חותכים את זה לפלחים ו.
על התנור. אופים את זה.
זה עזר לנו קצת.
הסלק בהמות.
שדה אחרי. אחרי שהורידו תפוחי אדמה.
נשארו תפוחי אדמה. קצת. יחידים.
הלכנו לקחת את התפוחי אדמה.
אבל לא. לא בחורה אחת נהרגה בגלל התפוחי אדמה או בגלל השלג.
הם ירו. תכף ירו.
היה איזשהו שלב שפגשת
גרמנים שהתייחסו אליכם בצורה יותר חיובית.
שהיה להם. בצורה יותר אנושית?
‮לא. ב-‭Riga‬ עוד היו.‬
אבל בש. בשלב מאוחר יותר.
אני חושבת ששמה בכלל שמרו עלינו.
אה. פולנים ש.
שעברו לדו. פולקסדויטשה.
במדים שחורים. מדים שחורים היו להם.
ידעת שתישארי בחיים?
בקשה?
האמנת שתישארי בחיים?
אני תמיד האמנתי.
אני אף פעם לא התייאשתי לגבי.
תמיד ה. האמנתי.
היו לי חברות מאוד קרובות. וזה הז.
הזי. זה החזיק אותנו.
החברות. החברות החזיקה אותנו.
בואי תתארי לי את מה שקוראים צעדת המוות.
אני עברתי אותה.
בואי תתארי לי את זה.
אני עברתי אותה קשה מאוד.
יצאנו כמה מאות בחורות. ונשארנו כמה עשרות.
הם הרגו בדרך הכ.
הם היו כאלה אכזריים.
אנחנו אמרנו להם.
כבר לא היה אכפת לנו.
"תברחו. תצילו את החיים. המלחמה נגמרת.
תעזבו אותנו. מה אתם רוצים?"
ו. יכולנו לדבר ככה.
בכלל הייתה לי חברה.
אני רוצה לספר עליה.
קראו לה הלה אינגבר.
היא בכלל ענתה לגרמנים.
הם השפילו אותה. היא לא נתנה.
אני תמיד ביקשתי. תעזבי אותם.
היא ענתה וקיבלה מכות. בגלל זה שעונה.
‮פעם אחת. ב-‭Riga‬.‬
ה. ה.
האכזרי הזה. היא משהו ענתה לו.
הוא נתן לה סטירה ועפו לה המשקפיים. ונשברו.
היא בלי משקפיים הייתה עי.
עיוורת. לא ידע. לא ראתה כלום.
הוא לקח לה את המשקפיים ותיקן אותם.
למה הוא עשה את זה?
בקשה?
למה הוא עשה את זה? למה הוא תיקן?
תיקן לה. והחליפו לה את הזכוכיות.
היו לה שתי זכוכיות.
היו לה שתי זכוכיות שונות.
והיא בכלל לא ראתה.
אני רוצה לחזור אל הסיפור.
אני ב.
שלך.
אני באתי. אני אמרתי לה: "אין לך ברירה.
את צריכה להגיד לו."
והיא אמרה לו. והוא לקח עוד פעם ותיקן את זה.
יש לך הסבר ל.
אה.
הדואליות הזו. ל. להתנהגות ה.
כן. אין שום הסבר.
הוא לקח עוד פעם את המשקפיים. זה המעניין.
אמרת שנשארת בין העשרות האחרונות מתוך מאות.
כן.
שיצאו. מה הציל אותך.
מה שמר עלייך.
מה עזר לך. מה היה בך?
אני ידעתי שזה הולך לקראת הסוף.
שאני עוברת את זה.
אני יוצאת מ.
אני יוצאת מהמלחמה הזאת.
ידעתי את זה.
עם מה היא צריכה להתמודד בתוך הצעדת מוות שאחרות לא הצליחו?
אני ה. הייתי רגילה מאוד ללכת.
אני מגיל צעיר הלכתי הרבה מאוד.
ספורט. טיולים.
עצם ההליכה לא הייתה לי קשה. רק הרעב.
אני בדרך מצאתי כרוב שנפל מהעגלה. כנראה.
הכרוב הזה החזיק אותי כמה ימים.
היית צריכה להסתיר אותו?
מה?
היית צריכה להסתיר אותו?
בטח.
כמה זמן נמשכה הצעדה הזו?
מ-18 לינואר עד ל-10 למרץ.
כל הזמן הזה מובילים אתכם?
כן.
אתם פוגשים אוכלוסייה אזרחית?
כן.
עוזרים לכם?
לא.
אף מקרה?
מדי פעם הם זורקים פרוסת לחם. מדי פעם.
אתן עוזרות אחת לשנייה?
כן. אני סוחבת את הלה הזאת.
חברה שלי. שבועיים או ש. או 3.
היא רוצה כבר לשבת. שהם יהרגו אותה.
אני אומרת לה: "לא. את צריכה לחיות."
"שבאה גבעה. אני כבר לא עולה את זה."
מה מקור הכוח שלך?
על מה את חושבת?
מה מוביל אותך קדימה?
אני רוצה לפגוש את החבר שלי.
אני רוצה לחיות אחרי מלחמה.
איפה אתן משתחררות?
איפה השחרור?
אני משתחררת בסוף ה.
[משובש] שהם מכניסים אותנו למחנה ריכוז.
‮קוראים לו ‭Lauenburg‬. זה כבר בגרמניה.‬
אני באמת רציתי היום לטלפן ללוחמי הגטאות.
‮שיגידו לי בדיוק איפה זה ‭Lauenburg‬.‬
אם זה גרמניה. אם זה פולניה.
זה גרמני.
אנחנו מאוד חולות.
אני כל לילה [משובש].
בדרך כלל בדרך הם מכניסים אותנו למתבן בשביל לישון.
אני בלילה בוערת. אני מרגישה שאני.
יש לי חום גבוה.
וביום הולכים. כבר מתחיל אביב. והקרח והשלג נמס.
והדרכים כ. כולם. כולם מים.
הנעליים נרטבות. הרגליים כל היום במים קרים.
אותו מתבן שאת אומרת שיש לך חום גבוה.
אני.
שם את משתחרר. שמה.
שמה אני שוכבת על יד חברות שלי תושיה ואידה.
אידה נפטרה לנו יומיים לפני השחרור.
וה. בכל ה.
כל הצריף הזה מלא מתים.
כבר כמעט שאין. אין ח.
הבחורות שנשארו בחיים. שבאו הרוסים.
הם יצאו מיד משמה. ואנחנו נשארנו לשכב.
נכנס חייל רוסי. חברה שלי תושיה ידעה רוסית.
היא קיבלה אותו עם נאום רוסי.
היא הייתה בחורה נהדרת.
ביקשנו ממנו. הוא שאל מה אנחנו רוצים.
אנחנו רק רצינו מים לשתות.
נש. נשרפנו מחום.
שיוציא לנו את כל המתים.
הוא הוריד את המעיל ואת החולצה ונתן לנו.
ובכיס היה לו נר וגפ.
גפרורים גם נתן לנו.
לחם ו. לחם וחתיכת גבינה.
כל מה שהיה לו נתן לנו.
הוא בכה כמו ילד. מה שהוא ראה.
אני ביקשתי ממנו: "תגיד לקצין
שלך שאנחנו עוד בחיים. שיבואו לקחת אותנו."
לא בא אף אחד.
הוא הלך ודלת נסגרה.
ולא בא אף אחד.
אחרי יום התחלתי להתחנן לתושיה: "בואי נצא.
שיראו שאנחנו חיים. יחשבו שכל הצריף הזה. אין פה חיים."
היא אמרה לי: "אה.
אני לא רוצה לחיות בלי. בלי ה.
בלי אחותי. א.
אין לי מה לחיות בלי אחותי."
"יש לך בעל."
בעל שלה היה בג. באסטוניה.
היא אמרה בפולנית: "בעל הוא זר.
אחות היא. היא. היא קרובה."
הם היו אחיות מאוד קרובות.
לא רצתה לצאת.
אני התחלתי לבכות. ולהתחנן.
"אנחנו בחופש ונמות פה."
עמדנו למות.
בסוף היא הסכימה לצאת.
היא הייתה כבר אחרי המחלה.
אני עוד הייתי. עוד היה לי חום.
והיא. לא היה כבר. והייתה נורא חלשה.
יצאנו על 4.
זחלנו. הרגליים לא נשאו אותנו.
זחלנו ככה בבוץ הזה.
בשלג הזה. הגענו עד לכביש.
בכביש אני התעלפתי. והיא ישבה על ידי ובכתה.
בא עגלה עם קצין רוסי.
ו. ולקח אותנו לעגלה.
אני התעוררתי כש. מ- [משובש] בפה.
הוא הביא אותנו למשק גרמני. לא רחוק.
שם הורידו אותנו.
ושם היו בחורות מהמחנה
שהיו במצב יותר טוב.
הם לקחו אותנו. השכיבו אותנו למיטה.
ונתנו לנו מרק עוף.
הם שחטו עופות ובישלו מרק.
ושמה היינו כמה ימים.
היו שמה גם בחורות גרמניות.
כל ערב. כל לילה נכנסו חיילים רוסים ו.
ואנסו את הבחורות. הגרמניות.
הייתה גם בחורה וילנאית. עם האימא.
כל הדרך הזאת [משובש] היא סחבה את האימא. עד לשמה.
מ. חייל רצה להתנפל על הבת.
האימא התחילה לצעוק.
הוא ירה באימא. הרג אותה.
מה שאנחנו עברנו עוד.
אני קמתי. היה לי על הראש מלא כינים.
לא יכולתי כבר לסבול את הכינים.
חיפשתי משהו. קודם כל מצאתי מספריים.
התחלתי לגזום את הש. את השערות.
אחר כך מצאתי בפינה איזה בקבוק עם איזה חומצה.
שפכתי לי על הראש.
עשיתי לי פצע אחד גדול. על הראש.
אחרי איזה זמן.
החיילים הרוסים התחילו לאסוף את הבחורות בכל ה.
בכל הבתים האלה. כי הם קיבלו טיפוס. הם נדבקו בטיפוס.
הביאו אותנו ל. לבית חולים.
אני כבר ישבתי בעגלה.
ואת. ת. תושיה לקחו עם המזרון לעגלה.
היא שכבה על ידי.
כשהגענו לבית חולים. אותה לא הורידו.
אותי הכניסו למקלחת ואותה לא.
אני התחלתי לצעוק: "איפה היא?"
עד היום אני לא יודעת איפה היא.
היא כנראה מתה. נפטרה שם על העגלה.
הייתה במצב מאוד. מאוד קשה.
למה רצית לספר את הסיפור מהסוף?
כי בא לי ל. המחשבה.
אם אני לא הייתי יוצאת אז בכוח.
אני לא היו לי בנות נהדרות.
ולא היו לי נכדים טו. כאלה נהדרים.
אם תבואי מחר. תראי אולי את הבת שלי.
ואת הנכד שלי. הם מתכוננים לבוא מחר.
בשבילם היה כדאי לעבור הכול.
כזאת מחשבה בא לי.
ת. מה ק. מה עלה בגורל החבר שלך?
‮הוא נ. הוא נספה ב-‭Klooga‬. באסטוניה.‬
מתי נודע לך שהוא נספה?
גם בשבילו רציתי לחיות.
מתי נודע לך שהוא לא שרד את המלחמה?
אני עוד עברתי אחרי המלחמה.
אחרי ששכבתי בבית חולים חודשיים.
הייתי עוד במחנה למבריאים.
שם קיבלתי עוד פעם דלקת ריאות.
ושאלו אותי לאן אני רוצה לנסוע.
‮אני אמרתי ל-‭Vilna‬.‬
כי אנחנו נדברנו שאחרי המלחמה.
‮מי שעובר. נפגשים ב-‭Vilna‬.‬
כי זה הייתה הדאגה שלנו. שנעבור ולא ניפגש.
‮אז אני אמרתי ‭Vilna‬.‬
וזה הוביל אותי לעוד מחנה.
אני עוד לא גמרתי את המחנות.
למחנה עם שבויים רוסים.
מי שנפל לשבי ב. מה.
ברוסיה. הוא בוגד. אסור ליפול לשבי.
הייתי במחנה עם שבויים רוסים.
והיו עוד כמה בחורות מהמחנה גם. יהודיות.
‮במ. עיר טורו. ‭Toruń‬.‬
זה עיר אנ. גם ב.
לא רחוק מהגבול הגרמני.
הייתי עוד פעם במחנה עם.
עם פרוסת לחם וצלחת מרק.
ועם יחס. עם יחס רעה.
רוסי. מחנה רוסי.
אני. נודע לי שילדה אחת שהייתה איתי במחנה.
שוכבת בבית חולים בעיר.
אני לקחתי תעודת יציאה בשביל לבקר אותה.
הלכתי אליה. והיא אספה בשבילי לחם
מכל החולים ונתנה לי. בשביל החברות שלי.
אני הלכתי ברחוב. פתאום.
מ. מ. מה.
ניגש אליי בחור יהודי.
ראיתי שהוא ברח מהצבא.
כי היה עוד בחלקו מלובש ב. במדים.
הוא אמר: "איפה את?"
אמרתי לו: "אני ב. שמה במחנה."
"את יודעת. הלילה את.
שולחים אתכם לסיביר. כבר עומדים רכבות פה בתחנת רכבת.
זה מסוכן מאוד. א.
אתם צריכים לצאת משם."
אמרתי: "לאן אני אלך?"
הוא. הוא אמר לי: "תלכי לצלב האדום. תקחי לך תעודה.
תשני את השם.
‮ו. ותיקחי כרטיס רכבת ללו. ל-‭Lodz‬.‬
‮ב-‭Lodz‬ כבר חוזרים.‬
חוזרים אנשים מהמחנות. וכבר נוסעים לישראל."
אז ככה עשיתי.
הל. חזרתי למחנה ואמרתי ליהודיות: "בואו איתי החוצה.
בואו איתי לצלב האדום."
‮הם באו כולם. וב-00:00 בלילה עלינו על הרכבת ל-‭Lodz‬.‬
באיזה שנה זה קורה. ב-45'?
ב-45'.
סביב איזה חודש?
זה כבר 45'.
זה כבר אחרי ה-9 במאי?
זה אחרי ה-9 במאי.
9 במאי. אני עוד הייתי במ. בבית חולים.
בהבראה. ובאו חיילים רוסים ורקדו.
ניגנו ור. רקדו.
ב-9 מ. במאי.
אני רוצה עכשיו. אנחנו מתקרבים לסוף הריאיון.
לשאול אותך כמה שאלות.
כל הסיפור של המלחמה שלך התאפיין בהרבה מאבק. בהרבה.
נראה לי משהו שהוא איזשהו סוג של תפיסת עולם של ח.
של הצעירים שהיו בתנועות הנוער.
כן.
איזה רצון לנסות ולהתייצב מול הגורל.
את מרגישה ככה?
כן.
את מרגישה שהמאבק הזה השפיע על העובדה שנשארת בחיים?
כן. כל הז.
כל התקופה הייתה מאבק אחד גדול. מאבק עצום.
איזה דברים. אם היית צריכה לציין.
איזה דברים לאורך כל
הדרך השפיעו על העובדה שניצלת ונשארת בחיים?
הזכרת קודם חברות. שהיו לה חברות.
מאוד. מאוד קרובות. אה. ה.
היינו מוכנים למות אחרי ה. אחד על השני.
אחד למען השני. היינו מוכנים למות.
זה היה ידידות על חיים ומוות.
אין דבר כזה ב.
בחיים הרגילים.
אני חושבת שאין.
[כך במקור] מה הדברים הראשונים שעשית אחרי השחרור?
אחרי השחרור. אני אומרת לך.
יצאתי שמה מהמחנה. עם תושיה.
‮לא. אני מתכוונת אחרי שהגעת ל-‭Lodz‬. אחרי שעזבת.‬
‮כן. ב-‭Lodz‬. הלכתי ל. לארגון הפו. אה.‬
יהודי שהיה בעיר. וקיבלתי מקום לינה.
ופ. וכיכר לחם.
וכמה זלוטי.
באתי למקום הלינה.
היו שמה בחורות. הם התחננו: "תלכי לבית חולים."
אמרתי: "לא. אני אלך לבית חולים.
אני לא יוצאת יותר."
הייתי במצב כל כך קשה.
הם ריחמו עליי. אני הלכתי.
והסתובבתי בעיר. פגשתי אישה שהייתה איתי במחנות.
אומרת: "סטפי.
את. יש לך פה את חיליק זיידל.
יש לו קיבוץ."
הלכתי שמה אליו.
ברחוב [?זבלנה וג'ישייה?]. [?זבלנה?]
‮20 ב-‭Lodz‬.‬
ואצלו. אני כבר.
ממש היה כבר שחרור.
הוא קיבל אותי מאוד יפה.
הביא לי רופא. אני לא יכולתי לאכול בכלל.
מה שיצא דרך הפה יצא מיד.
לא החזיק שום דבר.
חיליק זיידל. והוא שלח אותי.
ושמה פגשתי חברים.
הם באו ששמעו שאני.
שאני נמצאת. אז הם באו גם.
באיזה שנה את.
אני מבינה שהצטרפת לקבוצה להכשרה. לקראת עלייה לארץ.
45'.
באיזה שנה הגעת בסופו של דבר?
הגעתי בסופו של דבר ב-46'.
אני יודעת שעד היום לא מסרת עדות מפורטת.
נכון.
על תקופת המלחמה. למה?
מ. אני אם שכולה.
זה קשה מאוד.
איבדתי בת נהדרת.
מה גורם לך היום להחליט לספר על התקופה?
כל השנים זה קשה מאוד.
לא מתגברים על זה אף פעם.
על חברות שנספו.
אני מתגעגעת לחברות שנספו.
בסופו של דבר נשארתי לבד.
אחרי המלחמה הייתי לבד. יהושע.
אני. אני. אני לא. לא רוצה לדבר על זה.
[כך במקור] אני מאזינה לך.
את זוכרת כל כך הרבה שמות.
כל כך הרבה מקומות.
כל כך הרבה אפיזודות. כל כך הרבה.
אני יודעת.
מצבים.
ביקשו ממני שאני אספר בבתי ספר. או לחיילים.
איך הצלחת לחיות כל החיים.
עם כל התמונות הקטנות האלה.
כל הזיכרונות. כל השמות של האנשים?
כ.
איפה שמת אותם?
כל לילה אני מתעוררת עם סיפור אחר.
כן.
[משובש].
כל לילה אני מתעוררת עם סיפור אחר.
יהושע עכשיו שומע סיפורים ממני.
שכל החיים לא סיפרתי.
איך הצלחת לשמור על חיים תקינים?
כשכל הדברים האלה נשארים בתוך הזיכרון שלך בצורה כל כך חיה.
כל כך ממשית.
ה. הבעל שלי. הוא.
הוא הוציא אותי. ב.
במידה מסוימת מהעניין. מהזיכרונות.
יש משהו בזמן הזה. ב.
בשנה שנתיים האחרונות. בשנה האחרונה.
ו. והבנות שלי.
היו לנו מ. חיים מאוד מאושרים.
אני רציתי בית רגיל.
שיהיה לי בית רגיל.
מה חשוב לך מכל הסיפור הזה.
שישמר בזיכרון של המשפחה?
הב. הבת שלי. אה.
לא יודעת אפילו את כל הסיפור. רק בחלקו.
יש משהו שחשוב לך.
יותר מדברים אחרים להגיד עכשיו.
כשאת מסתכלת ככה. על כל המלחמה. נזכרת בה מחדש.
אני אומרת עכשיו. המסקנה שלי. שכדאי לחיות.
שחבל. חבל כל החברות ה. שלי.
הצעירות. בחורות יפהפיות.
צעירות. לא הגיעו לזה.
לחיים בארץ. זכיתי למדינה עברית.
מה זה ני. ניצול שואה. שיש לנו מדינה?
מה אתה רוצה להגיד לסיום הראיון.
לביתך. לנכדייך. לחתנך?
כן.
מה את רוצה להגיד להם?
שיהיו מאושרים וישמרו על המדינה.
שהם ישמרו מאוד מאוד על המדינה.
מה את רוצה להגיד לעצמך?
מה את מאחלת לעצמך?
סטפי?
מה את מאחלת לעצמך?
לך וליהושע ביחד?
יש לנו זכות. אנחנו חיים כ-60 שנה ביחד.
60 שנה.
תודה רבה לך על הרעיון הזה.
בתמונה. אני. מצד ימין שלי.
חבר שלי ז'קי פילסטוב. מ.
מאחוריי. באמצע עומד קינטר.
מלודז'. על ידו אוסוולדף אייזן.
מצד שני. אחיו. אריה.
‮זה ב-‭Budapest‬. בדרך ל. לעלייה.‬
פה אני עם אחי. סלין.
ומושו שניצר ומשה קרהיים.
הבנות שלי. עדה וברכה שפיגל.
ברכה. ברכה שפיגל שנהרגה בשנת 70'.
ב. בתאונת דרכים בצבא.
קובי אושר [כך במקור] עדה וג.
בעלה. קובי אושרת.
דן תומר ורועי תומר. הנכדים שלי.
התמונה שלנו. שלי ויהושע. בעלי.
ב. בנגב. בתמנע כנראה. על יד אילת.
התאריך היום. 13 בספטמבר 2006.
זהו ראיון המשך עם סטפי שפיגל משבי ציון.
המשך לראיון שהתקיים ב-27 ליוני 2006.
סטפי. יש כמה דברים שעדיין לא סיפרת.
‮בואי נתחיל מתקופת. מ-1941. ב-‭Vilnius‬.‬
כן.
מה את זוכרת.
שלא דיברת עליו עדיין?
בלילה. הייתה אקציה קשה מאוד.
אספו כמעט כל הי.
גברים של עי. יהודים. בעיר.
עד. עד אותו ר.
בלילה.
את מדברת על 1941.
כבר שמעתם על. אה.
אקציות? על הוצאות להורג?
הם הו. הם ברחוב.
כל הזמן חטפו אנשים. הגרמנים.
ומה היה שונה באותו יום שאת קוראת לו אקציית הגברים?
כי. בלי אבחנה. לקחו את כולם.
הכרת מישהו מהאנשים?
כן.
את מי?
הכרתי. הייתה לנו קבוצה. גברים צעירים.
בדירה. ברחוב סטפיינסקה.
ואספו אותם? לקחו אותם?
לקחו את כולם.
ומה את עשית?
אני לא יכולתי לעשות שום דבר.
היה לך שמועות. ידעת מה עומד להתרחש?
מישהו מסר לך?
כן. כן. בבוקר שמענו מה קרה.
רצית להגיד לי משהו על הכנסייה. הקטנה.
‮כן. הייתה ב-‭Vilnius‬ כנסייה קטנה.‬
בסגנון מאוד יפה.
סגנון גוטי.
ומה קורה?
בסבי. הכנסייה הייתה עם גדר.
לא גבוהה. גדר אבן.
אני הגעתי שמה. וביקשתי מהבחורים. המכירים.
שי. יברחו.
שיעברו את הגדר ויברחו. היה שמה גם.
הם. הם השתכנו בכנסייה.
הם. הם הסתתרו שם?
לא. לא.
אז. אז אי.
בכ. לא נכנסו בכלל לכנסייה.
מ-המ.
היה שם בחור אחד וילנאי.
קראו לו אדש פרוצקי.
הוא אמר לי שהוא.
שבאו לקחת את אבא שלו.
אני הלכתי במקום אבא.
אבא שלי אדם מבוגר. אני יכול לעבוד.
ביקשתי ממנו. אתה וילנאי.
תעבור. תעבור פה ות. תברח.
"לא. אני אלך לעבוד".
הם השתכנעו שהכ.
לוקחים אותם למחנה עבודה.
אולי לא הבנתי. אבל בואי תסבירי לי עוד פעם
את הקשר בין הכנסייה לבין האקציה.
זה היה מקרי המקום הזה.
פשוט היה לכם נוח שמה.
כי זה הייתה גדר.
כשאנ. הם ביקשו ממני שאני כבר אלך.
הם החזיקו את הבחורים הצעירים קרוב לכנסייה?
כן.
ואת הבאת להם אוכל. לחם?
הבאתי להם לחם. והם אפילו שתייה לא קיבלו.
כשאני הייתי שמה. הם חילקו להם מים.
ולדעתך. הם יכלו לברוח?
כן. כשאני ע.
עזבתי את המקום. באו ה.
המון גרמנים. והקיפו אותם.
אז כבר היה מאוחר.
ראית את החברים האלה בהמשך? פגשת אותם?
אחרי זה ש. אף אחד לא.
יש לך מושג לאן לקחו אותם?
נודע לי. ל.
‮למחרת. שהם לקחו אותם ל-‭Ponary‬.‬
‮עד אז. שמעת קודם לכן על ‭Ponary‬?‬
‮אה. התחילו כבר לדבר על ‭Ponary‬.‬
‮זאת אומרת. כששמעת שלקחו אותם ל-‭Ponary‬.‬
מה שיערת? מה חשבת?
אה. ידעתי שיש שמה בורות.
והם יורים באנשים שנופלים לתוך הבור.
הייתה אישה אחת שנשארה בחיים.
ויצאה מהבור. וחזרה ל.
חזרה ל. ל. הביתה.
והאמינו לה? האמ.
לא. בהתחלה אמרו שהיא לא נורמלית. השתגעה.
זה לא יכול להיות דבר כזה.
שהם יורים סתם באנשים.
שלא עשו שום דבר.
לא האמינו בדבר כזה.
כשלוקחים את החברים שלך זה כבר לפני הרצח של אלפים
‮ב-‭Ponary‬ או שזה אחרי?‬
‮זה קורה לפני הרצח הראשון ב-‭Ponary‬ או שזה קורה אחרי?‬
אני חושבת שלפני.
‮יש עוד משהו שאת זוכרת שלא סיפרת מתקופת ‭Vilnius‬.‬
לפני שאתם מגורשים למחנות?
‮בואי נדבר על תקופת ‭Riga‬.‬
על החברה שלך הלה.
‮כן. אנחנו יצאנו ממחנה ‭Krumau‬.‬
ב-18 לינואר. 45'.
לצעדת המוות.
היא קיבלה נעליים.
ב. ב. בואי ברשותך תגידי כמה דברים על הלה.
מי זו? מאיפה את מכירה אותה?
‮היינו ביחד בקיבוץ עקיבא. ב-‭Vilnius‬.‬
היא הייתה בחורה מאוד מאוד נחמדה.
ואני מאוד אהבתי אותה.
מה היה שם המשפחה שלה?
איגבר.
‮היא ילידת ‭Vilnius‬?‬
היא. מאיזה עיירה.
‮על יד ישוב ‭Tarnów‬.‬
גליציה.
מעיירה קטנה.
מפולין. גליציה?
בפולין.
ואתן התיידדתם בתנועת עקיבא.
כן.
וגורשתן יחד למחנות?
כן.
והייתם כל הזמן אחת ליד השנייה.
נכון.
עזרתן אחת לשנייה?
מאוד.
הייתם בנות אותו גיל?
שתיכם ילידות אותן שנים?
אני מאוד אהבתי אותה.
מה קורה כשאתן יוצאות לצעד המ.
אנחנו היינו מקבלים לחם קטן.
חצי קילו לחם ל-4 איש.
היו לנו 4 חברות שקבוע חילקנו את הלחם.
היא כל פעם חילקה איתי את הלחם.
ותמיד היה לה נדמה.
שלה יש יותר מאשר לי.
אנחנו היינו רבים להפך.
לא שאחד לוקח מהשני.
רק שלאחד יש יותר מדי.
בכל אופן. היא יצאה לצעדת המוות. עם נעלי עץ.
למעלה בין ה. על הנעלי עץ.
היה בד. בד דק. לבן.
היה לה קשה מאוד ללכת. שלג והק.
וה. והר. כפור נדבק ל.
לנעליים האלה. מאוד קשה היה לה.
היה לה. לך היו נעליים אחרות?
לי היו נעליים אחרות.
חבר שלי. ב.
לקראת סוף הגטו. היה לי שעון זהב.
נתתי לו את השעון זהב.
והוא הביא לי נעליים של חייל גרמני. של צבאיות.
ואני עברתי את ה.
את המלחמה עם הנעליים האלה.
הם הצילו לי את החיים.
אף אחד לא רצה לק.
לא ניסה לקחת לך אותם או לגנוב אותם?
אני שמרתי עליהם.
איך ראית שקשה להלה בצעדת המוות?
כי היה לה מאוד קשה ללכת. לא היה לה כוח.
אני כל הזמן הייתי על ידה. וכשבא.
הכביש פנה קצת בעלייה.
היא אמרה: "אני כבר לא אעלה פה. תתני לי להישאר".
אני דחפתי אותה מאחורה.
ואמרתי. את מוכרחה ללכת.
עד שאנחנו היינו ישנים במתבן. על קש.
לילה אחד היא הורידה את הנעליים.
בבוקר לא הייתה יכולה לנעול אותם.
הם קפאו. א.
אי אפשר להכניס רגל.
היא עטפה לה את הר. אה.
רגליים בסמרטוטים. וככה היא יצאה.
יחפה. בסמרטוטים. בקור הזה. קור גדול מאוד.
אפילו הגרמנים הסתכלו. איך היא הולכת.
עם הסמרטוטים על הרגליים.
בשלב מסוים. על ה. מ.
מתחת לכביש. בשורה. היו בתים קטנים.
היה בית אחד קטן.
עם דלת פתוחה. היא אמרה לי: "אני פה אכנס".
אמרתי לה. טוב. תלכי.
ראיתי שזה הסוף שלה.
שזה יום אחרון שלה.
עם הסמרטוטים היא לא יכולה ללכת.
נכנסה לתוך הדלת הזאת.
אני רואה אותה כל החיים.
שהיא עוזבת אותנו. והיא נכנסת לבית הזה.
קיווית לפעמים שאולי הצילו אותה. חשבת על זה?
היה לך כל כך ברור שהיא לא תשרוד?
לא היה לי כל כך ברור.
חשבתי. אולי היא כ.
כן פגשה איזה אנשים שירצו לעזור לה.
אבל כנראה שלא. כי יותר לא פגשתי אותה אף פעם.
היה לך מאוד חשוב לדבר עליה.
למה בעצם?
ראית הרי כל כך הרבה אנשי.
איבדת כל כך הרבה אנשים.
אני חושבת שהיא באופן טראגי מאוד.
נספתה. באופן לא רגיל.
באיזה אופן לא רגיל?
היא. נ. נלחמה על החיים.
כשאת אומרת נלחמה על החיים.
את יודעת למה את מתכוונת.
את יודעת שיש כאלה שנלחמו יותר על החיים מאחרים.
איך נלחמים יותר?
אני ראיתי. בצעדה הזאת.
שמי שנשאר אחורה.
האחרונים. הם. הם נ.
נספו. הם ירו בהם הגרמנים.
הם נחלשו ונפלו בשלג. והגרמנים ירו בהם.
אז אני הלכתי מאחורה.
וסחבתי את החברות שלי קדימה.
מאיפה היה לך כוח.
אה. לראות את כל הדברים.
ל. לוו. להחליט החלטות. לעשות?
אני כבר. ידעתי שזה סוף המלחמה. שהם הולכים להפסיד.
שכדאי לנו להישאר בחיים.
ידענו כל השנים שהם יפסידו.
אבל אנחנו לא נזכה. לראות את הסוף.
זאת אומרת. רוב השנים של המלחמה.
לא האמנת שתגיעי לקו הסיום?
כן. כל הזמן חשבתי שאני מוכרחה להגיע.
כבר ידעתם שהרוסים מתקרבים?
מתקרבים.
את זוכרת איך הלה נראתה?
את זוכרת את הפנים שלה?
כן.
יש לה קרובי משפחה שנשארו בחיים?
אין לי מושג. הייתה אצלי. אצלנו בקיבוץ.
אישה אחת שקראו לה רגינה אינגבר.
הייתה בת דודה שלה.
רציתי לספר לה על הלה.
היא לא ר. לא הסכימה.
כשבאנו לארץ. אנשים בארץ ברחו מאיתנו. לא רצו לשמוע.
היום. את כבר אחרי 60 שנה.
מה ההסבר שאת נותנת לזה שאנשים לא רצו לשמוע?
היה סיפור מאוד קשה.
קרובי משפחה. כולם שנספו באופן מאוד קשה.
סיפור כזה קשה. קשה לשמוע.
היום אני מבינה את זה.
אז נורא נפגענו. זה סגרה.
סגר לי את הפה להמון שנים.
את אומרת שהיום את מבינה.
מה את מבינה היום?
את מבינה שקשה לשמוע.
אבל בואי תסבירי לי.
מה את מבינה שק. ש.
שזה עושה לאנשים שהם צריכים לשמוע את כל הסיפורים הקשים?
למה אנשים נרתעים מהסיפורים הקשים?
זה כנראה טבעי. שקשה לשמוע סיפור קשה.
עכשיו. כשאת מוסרת את העדות.
היה לך מאוד חשוב לא לשכוח. לספר על הלה.
נכון.
את מרגישה יותר טוב.
אה. שסיפרת עליה?
היא הייתה אישה גאה מאוד.
היא לא נתנה שגרמני ישפיל אותה.
את יכולה להביא לי דוגמה?
איך זה בא לידי ביטוי?
היא הייתה עונה להם.
ואני התחננתי. אל תדברי איתם.
אני לא שומעת בכלל את ה.
את הקללות שלהם. ואת הכינויים שלהם.
זה גרמנים ואנחנו יהודים. וזהו זה.
ראית במלחמה. כל כך הרבה מתים.
כל כך הרבה אנשים שהכרת. נעלמו.
למה. למה יש סיפור אחד.
למשל של הלה. שאת מחזיקה ככה.
כל כך קרוב לחזה?
יש לי גם קרוב מאוד. זה אידה וטושיה.
2 חברות?
מאוד מאוד קרובות לי.
לא היו לי אחיות.
אבל הם היו לי כמו אחיות. א.
הם שרדו את המלחמה?
לא.
הם גם נפטרו במ.
אה. במחנות או בצעדת המוות?
בסוף ה. בסוף הסיפור. בסוף המלחמה.
כמה ימים אחרי שנפרדת מהלה. הסתיימה המלחמה בשבילך?
זמן קצר. זמן ארוך?
אנחנו עוד הלכנו. אולי חודש. בצעדת המוות.
איך שמרת על הכוחות הפיזיים?
‮הלכנו ל. ל-‭Gdańsk‬.‬
האיש. או. אני רוצה לספר עוד סיפור.
לילה אחד ישבנו במתבן.
כנראה שהיינו כבר בגרמניה.
‮באיזשהו שלב צירפו אלינו קבוצת בנות מ-‭Oshmyany‬.‬
בנות צעירות. בנות אר. 13. 14. 15.
בוקר אחד. אני יצאתי מה.
מה. מהמתבן.
רציתי ל. את הצרכים לעשות.
ישבתי על יד הקיר של המתבן.
ופתאום באה לרוץ. ילדה אחת.
‮מהבנות ‭Oshmyany‬. אולי בת 13.‬
התיישבה על ידי. ובאותו רגע באה לרוץ אישה. עם גרמני.
[משובש] (גרמנית). זו הי.
זו. זו היא.
זו היא. בגרמנית.
והגרמני הגיע.
וירה בה. והרג אותה.
ה. הסתבר שהיא חלבה פרה. ושתתה את החלב.
מאיפה הם היו. הבנות הצעירות?
מ. מ. אמרת שהם היו כולן צעירות?
כן.
הם גם היו באיזה מחנה כפייה?
ואני עד היום לא מבינה למה הוא לא הרג גם אותי.
זה סיוט כזה. אני רואה את ה.
אותו. עם הרובה.
והורג בחורה על ידי. ואותי לא.
היו לך במלחמה עוד מצבים כאלה ש.
ששאלת. איך אני נשארתי בחיים ואחרים לא?
כן. כל הזמן אני שואלת.
מאיפה היה לי את הכוח?
האופטימיות.
מדברים הרבה על זה שניצולי שואה. האא.
מרגישים לפעמים אשמים שהם נשארו בחיים. ואנשים אחרים לא.
את מכירה את התחושה הזאת?
לא. אני עשיתי מה שיכולתי ל. בשביל החברות שלי.
אני בהחלט עזרתי להם.
איך את מסבירה את זה ב. את.
את זה שה. צריך מזל?
צריך היה מזל במלחמה או ש.
רק מזל. רק ניסים.
רק בניסים עוברים את זה.
זה אי אפשר להסביר אחרת.
דבר כזה שהוא הורג ילדה.
על ידי. היא
שתתה קצת חלב.
בשגרת היום יום. בתוך המלחמה.
‮בצעדה. במחנות. ב-‭Riga‬. ב-‭Stutthof‬.‬
ב. בכל המקומות שהייתן.
יש פחד מוות או שנכנסים לאיזה מציאות וחיים אותה?
אנחנו כל. כל הזמן חיינו בהרגשה.
שכל רגע יכול להיות הסוף שלנו.
ערב אחד. אנחנו הג.
הגענו לאיזה מקום. הם התחילו.
גרמנים לחפש מתבן בשבילנו.
איכשהו לקח. אולי שעה. לא מצאו.
קיבלנו היסטריה. התחלנו ל.
לבקש שיהרגו אותנו. לא יכולנו לסבול.
לעמוד ככה. בכפור הזה.
היה נורא נורא קר.
התחננו שיגמרו אותנו. ותלכו. ת.
תצילו את עצמכם. המלחמה נגמרת.
ככה אמרתם. תצילו.
כן.
את עצמכם?
כן.
לגרמנים אמרתם?
כן. כן.
למה?
אני. זה לא היו ממש גרמנים.
זה היו אנשים שמה.
‮על יד ‭Danzig‬.‬
פולנים שקיבלו את האזרחות הגרמנית.
קוראים לזה פולקסדויטשה.
והם היו. במידה כזאת או אחרת אנושיים?
הם היו אכזריים מאוד.
למדו את המלאכה טוב.
הם היו במדים שחורים.
הם ליוו אותנו כל הדרך.
נסעה איתם עגלה. והם התחלפו.
כל פעם מישהו אחר ישב על העגלה.
אז למה אתן אומרות להם. "תצילו את עצמכם"?
בבקשה?
אז למה אתן אומרות להם.
"תנו לנו למות ותצילו את עצמכם".
כי אנחנו כבר לא יכולנו.
מ-המ.
כבר הלכנו כל כך הרבה.
את זוכרת איך נגמר אותו ערב?
הם מצאו מתבן.
שמה גם קיבלתן לאכול?
בדרך כלל בישלו לנו שמה מרק. וחתיכת לחם.
ובבוקר קיבלנו משקה כזה שחור.
שזה היה כביכול קפה.
לפעמים. מישהו בדרך.
איזה כפריים. תושבים. היו עוזרים לכם?
נותנים לכם לחם או משהו?
היינו. לפעמים נתנו לנו פרוסת לחם.
ככה ב. אנשים בדרך.
אומנם לא הרבה. מעט מאוד.
הלכו. הם ראו מאות.
מאות אנשים. כל הדרכים היו מלאים עם גוויות.
יש לך מ. מהתקופה הזו.
איזשהם זיכרונות של חמלה אנושית. של רגש?
הגענו למחנה אחד. מחנה ריכוז.
שמה שכבו נשים.
פולניות. חולות טיפוס. נשי פ. קצינים פולנים.
נשארנו שם לילה אחד. קראו לזה [משובש].
וה. הם.
אה. ע. על ידם היו פר. כבר.
ערימות. לחם. הם כבר לא יכלו לאכול.
אני את הלחם לא לקחתי. אבל נדבקנו בטיפוס.
זה טיפוס שכינים מעבירות.
טיפוס הבהרות.
נכון.
וחלית?
כן.
חליתי בטיפוס. רוב.
רוב. האנשים חלו בטיפוס.
כל לילה בערתי. חום גבוה. ביום הלכתי.
רצינו רק לשתות מים.
בהתחלה של ההליכה עוד היה לי כוח
בבוקר לחפש איזה ברז מים לשטוף את הפנים. את הידיים.
אחרי זה כבר לא התרחצתי בכלל.
שבועות לא רחצתי את הפנים.
באנו למקום אחד. שם היה בית. כנראה אחרי שיפוץ.
בחורה הונגריה אחת. היה לה חבר גרמני.
היא ביקשה ממנו שייתן לנו להיכנס לבית הזה.
ללילה. הוא הסכים.
אנחנו נכנסנו והס. התחלנו להסתדר.
הבאנו קש על הרצפה. [כך במקור]
בבקשה.
אחרי כמה רגעים. חזר ה.
השומר הזה. וראה מה.
מה קורה עם. שאנחנו מסתכלים.
[כך במקור] כן.
הוא כנראה היה כבר שיכור.
הגרמני?
הגרמני הזה. השומר. התחיל לירות ככה.
ל. לבחורות.
והרג כמה. והבחורה הזאת הוציאה אותו.
הוא הספיק להרוג כמה בחורות.
הבחורה ההונגריה הייתה בחורה יהודייה כמוכן?
כן.
והיה לה קשר אינטימי.
רומנטי עם. אה. חייל גרמני?
כנראה.
זה דבר יוצא דופן.
אה. לא כל כך.
הם חשבו שיצילו את החיים.
והם לא. לא הצליחו.
אבל. מיקום. אומרים הרבה שהגרמנים לא התייחסו ליהודיות.
בגלל ה.
כמו. כמו אל בנות אדם.
בגלל. ה. [משובש] (שפה זרה) זה היה אסור לקיים יחסים.
בכל זאת היו גרמנים שכן?
כן.
אני רוצה לשאול אותך. כל המצבים האלה.
בהם ניצלת בנס. בהם יכולת שלא.
לא להישאר בחיים. כל כך הרבה זוועות שראית יום יום.
איפה מאחסנים אותם כל השנים בפנים?
אני חולמת הרבה. יש לי לילות
שפתאום תופס אותי איזה זיכרון קשה.
אני עוברת את זה הכל כמו בסרט.
אני גם עכשיו רואה סרט.
עם השנים הזיכרונות לא.
שום דבר לא נשכח. לא הולך לאיבוד?
אי אפשר לשכוח. אי אפשר לשכוח.
זה כו. בפרט את הב.
את הבנות שאני אבדתי.
את החברות. כואב נורא.
אני באבל כל. כל החיים.
באתי לארץ. פה בכפר היו עושים מסיבות.
פורים וחנוכה. אני הייתי כל כך עצובה.
לא יכולתי להשתתף בזה.
מה עושים עם. עם תחושת האבל הזו אחרי.
על פני כל כך הרבה שנים.
איך. איך. איך מניחים לה כדי להצליח לחיות?
אני מאוד מאוד קשורה לחיים.
אני מאוד אוהבת את החיים.
אני אוהבת את הטבע. את הנופים.
הים. הים מרגיע אותי.
יש לי בעל נהדר.
בנות טובות. ונכדים נהדרים.
שכבתי בבית חולים בנהריה.
אמרו שכאלה נכדים הם עוד לא ראו. ככה טיפלו בי.
את אומרת שהרבה שנים לא כל כך דיברת.
אנשים לא כל כך רצו לשמוע ניצולי שואה.
יש בכל זאת ספר שהוציא
זאב איביינסקי הוא בן דוד של אידה וטושיה.
איזה ספר?
חבל שיהושוע לא. לא הוציא את הספר.
לך חשוב. באופן אישי.
חשוב לך שכל העולם הזה שלך לאיבוד. י.
יישאר בזיכרון. בזיכרון ה. של מדינת ישראל?
כן.
ו. ו. ואת.
מה את מרגישה שנותנים לזה מספיק מקום.
ש. שעוסקים בהנצחה במידה הנכונה?
למשל נורא כואב לי שהחיילים החטופים.
הם עוברים במידה מסוימת מה שאני עברתי.
אני. אה. אקח אותך למקום קצת אחר.
ואשאל אותך. אה. על יחסייך עם האח דניאל.
אה. אנחנו יודעים שיהודי שהתנצר בזמן המלחמה
וחי בארץ בחיפה. אה. הוא כומר.
כן.
הצלחת להבין. את הסיפור שלו.
את יכולה לעזור לי להבין את הסיפור שלו.
על הדרך שהוא עשה?
האח דניאל. את מכירה אותו מאיזה תקופה?
מתקופת וילנה?
אני מכירה אותו קודם.
מהתנועה. הוא היה מז'ווייץ.
זה קרוב מאוד לביילסקו.
הוא גם הלך לגימנסיה לביילסקו.
הגעתם לווילנה במסגרת הניסיון שלכם לברוח מפולין.
נכון. נכון.
לאזור חופשי.
לעלות לארץ.
זו הייתה מטרה.
הוא היה חבר בעקיבא?
בתנועת עקיבא?
היו כל התנועות נוער.
את ראית את התהליך שבו הוא מתנצר?
לא ראיתי את התהליך.
אבל אני יודעת אותו.
בואי תגידי על זה כמה מילים.
הוא ברח. הוא הלך לפולני. איכר פולני.
והאיכר הזה העביר אותו הלאה ל. לקרוב משפחה.
והוא התקרב לעיירה שקוראים לה מיר.
שם הייתה ישיבה גדולה. מאוד מוכרת. באירופה.
גם באו מגרמ.
מגרמניה שמה ללמוד. לישיבה הזאת.
הוא הגיע למיר.
והלך לעבוד במקרה באיזה בית ספר.
בתור שמש. הוא ידע טוב גרמנית.
גרמנים חיפשו דולמצ'ר.
מישהו שיודע גרמנית.
ויכול לתרגם.
לקחו אותו. המשטרה הגרמנית.
הוא עבד אצלם בתור דולמצ'ר.
הוא. במיר הוא
התקשר עם הקהילה היהודית.
וגנב נשק והעביר להם.
באיזשהו שלב. אחד היהודים גילה לגרמנים שהוא יהודי.
מפקד המשטרה קרא לו.
אמר. זה לא יכול להיות שאתה אדם כזה הגון ואתה יהודי.
אז הוא אמר אני יהודי.
תעשה איתי מה שאתה רוצה.
הגרמני הזה יצא מהמשרד ופתח את החלון.
באותו רגע הוא קפץ. אוסוולד.
דרך החלון.
בשבילי הוא אוסוולד.
שזה שם פולני. גרמני?
זה לא שם יהודי.
זה שם. שם יותר סקנדינבי.
ואז הוא הצליח להימלט?
אז הוא נכנס ל. כזה של קש.
הם העמידו ערימות כאלה ק. קש. האיכרים.
הוא נכנס לדבר כזה.
וכלבים רדפו אחריו. וגרמנים.
הייתה אזעקה שם במשטרה. והתחילו לרוץ אחריו.
והוא עמד שמה בתוך הקש.
עברו על ידו. ולא גילו אותו.
זה היה נס.
הוא החליט שזה נס גדול.
אחרי שהם גמרו לחפש אותו.
הוא הלך שמה בקרבת מקום.
למנזר. מנזר של נזירות.
וקיבל תלבושת של נזירה. וככה הוא ניצל.
הוא שמה התחיל לקרוא על ניסי. ניסים של ישו.
ועל סבל של ישו.
הסבל של ישו. היה לו קרוב
לליבו. הוא שמה התנצר.
כל ימי המלחמה הוא נשאר באותו מנזר?
לא.
היה איזה תקופה.
אחר כך הנזירות נסעו איתו לפולניה.
והוא היה במנזר קרוב ל. לקרקוב.
והמנזר שלח אותו ללמוד באוניברסיטה.
הוא היה בן אדם מאוד אינטליגנטי.
באוניברסיטה בקרקוב. שם הוא למד יחד עם בוייטואה.
עם האפיפיור שהיה פולני.
אחרי האוניברסיטה. הוא נעשה כומר.
מתי את ידעת את כל ההשתלשלות הזו של הדברים?
מתי שמעת על זה?
שמעתי את זה ממנו.
בסוף המלחמה?
הוא. הוא שאף להגיע לארץ.
ובגלל זה קיבל את המסדר הכרמליתי.
יש להם מסדרים. פרנציסקנים ו.
וכל מיני. אז הוא קיבל כרמליתי.
הם הלכו רק בסנדלים.
קיץ וחורף. בתלבושת חומה.
הוא רצה לבוא לארץ.
הוא פנה לוותיקן.
שירשה לו לבוא לארץ.
הוא קיבל רישיון.
הוא הגיע לארץ והיה במנזר הכרמליתי עם על. על הכרמל.
היה לך קשר איתו בשנים שהוא חי בארץ?
נפגשנו. בבוסתן הגליל יש לו אח.
עם משפחה. עם ילדים. עם נכדים.
הוא היה בן משפחה שמה.
מה את חושבת על הגורל היהודי דרך הסיפור שלו?
הכל ניסים ונפלאות.
וזה באמת גורל מאוד קשה.
והוא בארץ טייל המון והכיר את כל פינה בארץ.
מאוד אהב את הארץ.
את הנופים. את ה.
היה תענוג איתו לטייל.
אנחנו היינו הולכים איתו לטייל. הרבה.
מכל תקופת וילנה. מהחברים מהתנועה. מההכשרה.
כמה נשארו בחיים אחרי המלחמה?
מבין ידידך?
נשארו בחיים אלה שעלו ארצה.
שעלו בזמן. ולפני המלחמה?
ב-41'. מווילנה.
ואלה שעברו את המלחמה כמותך?
מעט מאוד נשארו.
מעט מאוד.
כשאת חושבת על המלחמה.
או חולמת על המלחמה.
לאן זה בדרך כלל לוקח אותך?
אני תמיד מתעוררת מאושרת שאני חיה.
שמרת על קשר עם אנשים מהשנים האלה?
מי שנשאר בחיים?
זה זכות גדולה להישאר. מי שנשאר בחיים.
את חושבת לפעמים שאולי.
אם הייתם מדברים על זה יותר אחד עם השני.
במפגשים בשיחות. היה יותר קל לשאת את המעמסה הזאת?
אני מדברת רק עם יהושוע.
אני מספרת ליהושוע תמיד איזה קטע.
איך הרגשת כשביקרת בפולין?
בבקשה?
איך הרגשת בפולין. כשנסעת לשם?
כן.
מה הרגשת?
מאוד התרגשנו. מאוד מאוד.
היית גם בווילנה?
לא.
למה?
בווילנה כבר לא הייתי.
בכל זאת זו עיר שקרובה לליבי.
אני הייתי שמה כמעט 4 שנים.
אבל לא יצא לי לבקר.
מקיבוץ לוחמי הגטאות. היו נוסעים כל כמה זמן לווילנה.
לא הבנתי. מה זאת אומרת מקיבוץ לוחמי הגטאות?
בבקשה?
לא הבנתי את מה שאמרת על לוחמי הגטאות?
קיבוץ לוחמי הגטאות מהמוזיאון.
כן?
היו נוסעים לווילנה.
נסעת לווילנה ב.
לא.
עבדת במוזיאון?
אני לא נסעתי.
מ-המ.
אף פעם לא היה לי זמן.
היו לי 2 בנות.
אחת הייתה בצבא אחר כך שנייה.
האסון שקרה לך עם הבת הצעירה.
בבקשה?
האסון שקרה לכם עם בתכם הצעירה.
כן?
השפיע עלייך?
מאוד. מאוד. מאוד. זה אסון לכל החיים.
אי אפשר להתאושש מזה.
היא הייתה ילדה נהדרת. שמחה.
היא תמיד עם חיוך.
היא התעוררה עם חיוך.
הייתה ילדה מאושרת מאוד.
אנחנו ישבנו ביום הולדת שלה ב-15 ליולי.
על שפת הים בבית קפה.
אמרה: "כמה שפה יפה.
המקום הכי יפה בעולם.
אני רוצה פה לחיות.
כל כך טוב לי.
הכי טוב לי. לא חסר לי שום דבר."
זה היה שבועיים לפני שהיא נהרגה.
יש איזשהו משהו.
איזשהם סיפורים נוספים שאת חושבת שאת רוצה להכניס?
בבקשה?
אני אומרת. אנחנו. אני שואלת אם יש עוד משהו על
תקופת המלחמה שחשוב לך לזכור או לספר?
משהו כזה בולט.
יש איזשהו. אני הולכת לשאול שאלה קצת יוצאת דופן.
יש איזשהו סיפור. איזה זיכרון טוב מתקופת המלחמה.
משהו. רגע נעים שאת זוכרת?
כן. חבר שלי. ז'קי פילסטוב. אני.
באנו לגטו מהמחנה טוב. קיבלנו דירה.
בית גדול. זה היה בית.
בפולניה יש כאלה בתים. קדימה.
בית. מהצד. מ.
מסביב. בית כזה מרובע. באמצע חצר.
הדירות היו על מרפסת מעץ.
והיו. כ. אה. 3.
4 דירות בשורה אחת.
אנחנו קיבלנו כזאת דירה.
והלכתי באותו יום לעבוד.
ל.
עבדנו ב
. באולפן כזה לתפירה.
באו מה. מהחזית. מדי צבא. בלי כפתורים.
חורים. היינו מתקנים את זה.
ואני. אני הייתי תופת כפתורים.
היו כל היום. והיו גם משמרות ערב ולילה.
אני באותו יום הלכתי לעבוד עד 00:00 בלילה. משמרת כזאת.
חזרתי מהעבודה. נכנסתי לבית.
והלכתי למרפסת הזאת. ולא זכרתי איזה דירה.
כל הדלתות היו אותו דבר.
היה חושך. לא ידעתי איפה להיכנס.
הלכתי. ישבתי על המדרגות ובכיתי.
פתאום בא ז'קי. ולקח אותי פנימה.
זה היה כמו מלאך. הוא בא מהשמיים.
בחושך כזה אני ישבתי שמה.
הוא הרגיש שאני לא באתי.
מה עלה בגורלו של ז'קי?
הוא נספה ב. בקלוגה.
כמה שנים הייתם ביחד?
יש לו פה אח בארץ. אנחנו מאוד קרובים.
זה אני זוכרת את זה אני לא יכולה לשכוח.
הייתם כבר חברים לפני וילנה. נכון?
בבקשה?
הייתם שניכם זוג כבר לפני וילנה?
לא. לא.
הממ. אבל הוא מאזור מגורייך?
נכון.
בואי. בואי תגידי מה הסיבות.
מה הכי חשוב לך?
עכשיו כשאת מוסרת את העדות.
מה הכי חשוב לך?
שמכל הדברים האלה שיישמר שייזכר. שלא ילך לאיבוד.
הכי חשוב. שאני חיה במדינת ישראל.
שיש לי בת נפלאה. וגם חתן נהדר.
נכדים מאוד מוצלחים מאוד נחמדים.
מה השמות של הנכדים?
מה שמות נכדייך?
דן ורועי.
רועי?
דן ורועי.
אני מוכרחה לשאול אותך.
עברת עכשיו מלחמה של חודש ימים. היית מאוד מאוד.
היית ממש בלב המלחמה.
שבי ציון ליד נהריה.
איך הרגשת כל החודש הזה?
לא פחדתי. הפחד נשאר אצל הגרמנים.
לא מסוגלת לפ.
לפחד. זה לא נורמלי. אולי.
מה עשית כשהיו אזעקות?
שום דבר.
איך את רוצה לסגור את העדות.
מה את רוצה להגיד לסיום?
שטוב שאמרתי לטושיה לצאת מהצריף.
זה היה גורלי. לא היינו יוצאות היינו מתות שמה.
זה היה גורלי שיצאנו.
איפה היה הצריף?
זה היה בלאונבורג.
באיזה שלב של המלחמה?
בסוף. כבר היו. רוסים כבר היו.
אז למה זה היה גורלי.
אם הייתן נשארות בצריף מה היה קורה?
כולם היו מתות שמה.
רק אנחנו היינו בחיים. שתינו.
כי מה. מה קרה שמה?
וביקשתי ממנה. היא לא רצתה.
כי אחות שלה נפטרה שמה.
"אני לא רוצה לחיות בלעדיה."
התחננתי שתבוא.
היא הייתה בשיא המחלה בטיפוס.
אבל למה הייתן מוכרחות לעזוב את הצריף?
יש. אה. שכבו על ידינו רק גוויות.
היינו מוכרחות לצאת.
אנחנו רצינו לשתות מים.
ואף אחד לא. לא היה כבר אף אחד שיהיה. שייתן לנו מים.
אמרת שטושיה שלא ניצלה בסופו של דבר?
לא. היא מתה.
כנראה בדרך לבית חולים.
על עגלה שהובילה אותנו. כנראה.
שם היה השחרור שלכם באותו אזור?
איפה הרוסים שחררו אותך?
איפה השתחררת? איפה הי.
היה כפר או היה.
שמה השתחררתי.
בלאונבורג.
כנראה שהיה 10 במרץ.
יש לי פה עוד אישה אחת בארץ.
בתל אביב. שהיא השתחררה שמה.
היא אומרת שזה 10 במרץ.
אני גם זוכרת 10 במרץ. 45'.
שהזיכרונות באים בחלומות. או ככה.
כשאת יושבת ונזכרת. את לפעמים רוצה לגרש אותם?
אני תמיד. רצה עם 2 הבנות שלי.
ורודפים אחריי ו.
דבר נורא. תמיד רודפים אחריי.
זאת אומרת. את אומרת שזיכרונות
מהשואה נכנסים לחיים של היום.
שלך כאמא?
להיות אמא זה דבר הכי. הכי טוב בעולם.
שילדתי את עדה.
התחלתי מיד לבכות. הרופאים שאלו אותי: "למה את בוכה?"
אמרתי: "אני עברתי את השואה ועכשיו
יש לי ילדה." "אז תבכי."
באמת בכיתי כל הלילה.
לא יכולתי לעצור את הדמעות.
בכל המלחמה אני לא בכיתי אף פעם.
לא. לא יכולתי לבכות.
אחרי המלחמה זה בא.
מה את מאחלת לעצמך היום.
עכשיו. בשנה הזאת. לפני ראש השנה?
אני לא אוהבת חגים.
בגלל זה שאין לי את ברכה.
בגלל מה?
שאין לי את הבת.
ובכל זאת. מה את מאחלת לעדה.
לנכדים שלך. ליהושוע. ולך?
שעדה תזכה לחתן את הילדים. ותזכה לנכדים.
נחמ. זה הכי יפה נכדים.
אמרת שאת אוהבת את החיים?
כן.
את שמחה לקום בבוקר.
נכון. את הנוף. את האוויר. את השמש.
אני מאוד מודה לך.
ואני מאחלת לך הרבה בריאות. ושמחה עם המשפחה.
עדותה של שפיגל (שנצר) סטפי ילידת 1920 Bielsko פולין על קורותיה בגטו Vilnius, ב-Stutthof, ב-Lauenburg, ב-Riga בת למשפחה קשת יום; האם מפרנסת יחידה; פרוץ המלחמה; בריחה עם חברי תנועת הנוער עקיבא ל-Vilnius; החיים בגטו עם קבוצת חברים בין 1941–1943; עבודות כפייה במחנות באזור; קרע עם אבא קובנר בסוגיית ההצטרפות לפרטיזנים לפני חיסול הגטו; העברה ל-Riga; העברה ל- Lauenburg ; העברה ל-Stutthof; צעדת מוות; שחרור על ידי הצבא האדום; תכנית הגלייה של השלטונות לברית המועצות; בריחה ל-Lodz; עליה לארץ ישראל ב-1946.
מספר פריט
5751231
שם פרטי
Stefi
סטפי
שם משפחה
Spigel
שפיגל
שם נעורים
שנצר
תאריך לידה
03/12/1920
מקום לידה
Bielsko, פולין
אופי החומר
עדות
מספר תיק
12016
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
13/07/06
תקופת החומר עד
13/07/06
מוסר החומר
שפיגל (שנצר) סטפי
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני