חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

מיכאל פלד Propper

Testimony
שלום רב. שמי עידית עמית. היום יום שלישי.
8 בפברואר 2005. כ"ט שבט תשס"ה.
אנחנו נמצאים באולפן "יד ושם". בבית מילר בחיפה.
המרואיין שלנו היום הוא מיכאל
‮מיכל פרופפר פלד. יליד ‭Humenne‬.‬
צ'כוסלובקיה . 10 ביולי 1935.
כיום מתגורר בעפולה. מיכאל שלום.
שלום.
תודה שבאת למסור עדות.
אז בוא נתחיל ממש בהתחלה.
מתי נולדת ואיפה נולדת?
נולדתי ב- כאמור ב-10 ליולי 1935 .
‮בעיר ‭Humenne‬. מזרח סלובקיה.‬
אז. צ'כוסלובקיה.
אז. מזרח צ'כוסלובקיה.
כן. היום סלובקיה.
היום סלובקיה. כמובן. להורים אמידים.
סוחרי עצים. בעלי יערות ומנסרות.
רגע. שנייה מיכאל. אבא ואמא.
אתה יכול בבקשה להגיד את שמותיהם?
לודביק אליעזר.
כן. ואמא?
טרקה. תרזה. תרזיה דבורה.
תרזה?
דבורה בעברית.
עכשיו. מה שם הנעורים של אמא?
הלפרט.
הלפרט. אתה יכול לספר
לנו משהו על המוצא של ההורים? מאין הם הגיעו?
אני יכול. אני יכול לספר.
בבקשה.
היום אני יודע קצת יותר.
משפחת פרופפר הגיעה. במאה ה-17.
וזה מתוך ידיעה שאני בעצמי מצאתי קברים על שם
‮פרופפר בבית העלמין של ‭Humenne‬ מ-1750 ואילך.‬
אני לא יודע מי הם היו. אם היו. אני מניח שהיו
סבים של הסבים שלי.
מה שעוד ידוע לנו היום.
לי כי חקרתי יותר. אגב.
זה גם מופיע ב"יד ושם".
‮מי שמוציא את הקטע של ‭Humenne‬.‬
שהמייסד ויושב ראש הראשון של הקהילה
היהודית ב-1823 היה פרופפר. אחד הנצרים.
המשפחה הזאת עסקה כל השנים.
בסחר עצים ובעיבוד עצים.
‮אזור ‭Humenne‬. או כל מזרח צ'כוסלובקיה.‬
הוא אזור יערות. תעשיית העצים הייתה מאוד מפותחת.
היא נשלטה בתקופה הזאת על ידי
הבסבורגים ועל ידי אוסטרו-הונגרים .
לכן שפת האם שלי ושל הוריי הייתה.
אני לא יודע. אם גרמנית יותר או הונגרית יותר.
או שתי השפות. חוץ מיידיש כמובן. ש...
כן. כלומר. אצלכם בבית דיברו יידיש. הונגרית.
הונגרית וגרמנית.
סליחה שנייה שאני קוטעת אותך.
אתה יודע מה פירוש השם פרופפר?
פרופפר הוא שם. שמה שהוסבר לי על ידי
מביני דבר. הוא שם. הוא טהור. פרופפר. טהור.
אה..
צח. זך.
כן.
טהור. ומוצא. מוצא השם הוא מהולנד.
המ...
זאת אומרת. שיש להניח. שאחרי גירוש
ספרד הייתה נדידה מספרד לאשכנז. להולנד.
משם לפולין. אבל אלה רק השערות.
אין לנו תיעוד בקטע.
אוקי.
שם הוא איננו נפוץ. פרופפר.
כל מה שניסינו. גילינו את הקרובי משפחה.
זה הסניפים האלה של הונגריה שהיא קרובה מאוד לאזור שלי.
ובארץ יש משפחת אוסם
שהם בני דודים של סבא שלי. פרופפר.
אז אתה קרוב של משפחת אוסם?
כן. אבל אין שום קשר. זה.
עכשיו. זה מצד אביך.
ומה אתה יודע על המוצא מצד אימך?
מוצא של אמי.
היא ממשפחת הלפרט כאמור.
משפחה. משפחת רבנים ידועים באזור הזה.
הקברים עד היום מתנוססים.
מתנשאים עם שיש גדול מאוד בבית הקברות שלא נהרס.
לעומת בתי קברות אחרים. הופלו המצבות.
אבל הכל עומד וקריא.
ומטופלים. היום אנחנו דאגנו גם לטפל בבית-העלמין.
אז אני מוצא שמה גם כן שושלת מצד סבתא שלי של
200-300 שנה.
אני לא בדיוק חקרתי את הקטע הזה.
למרות שיכולתי בקלות לרשום
את התאריך העברי ולתרגם אותו לשנים.
כן.
מה שכן עשיתי לגבי משפחת פרופפר.
כן.
מה שעוד רציתי לציין לגבי המשפחה של אבי.
בבקשה.
שסבתי. כמו אבי וכל. וסבי. וכל.
כל אלה. שקדמו להם.
הם נולדו בעיר הזאת או בסביבה הזאת.
וחיו. מכיוון. וחיו שם. היו אמידים מאוד ולכן היו שידוכים.
סבתי מצד אבי. אמא של אבי. ילידת ברלין ב-1860 ומשהו.
אין לי תיעוד מדוייק. אבל אלה השנים.
גמרה אוניברסיטה בברלין. זאת אומרת.
האמנציפציה גם בברלין עוד לא הייתה.
היא בין הנשים היהודיות הראשונות.
שגמרה אוניברסיטה. וחיתנו אותה עם עשיר.
באיזה תחום היא למדה? אתה יודע?
אני לא זוכר.
אוקיי.
לא יכול להגיד. וכמובן. שידוך יהודי.
הביאו אותה
למקום נידח. לא תרבותי. לא ברלין.
רחוק. אפילו בודפשט יותר קרובה. גם אז צמחה.
זה היה בניגוד לרצונה?
אני לא יודע. אני רק יודע. שהיא נישאה לסבא.
ששמו היה פיליפ. וילדה 6 ילדים.
שכמובן אצל משפחות דתיות היה מקובל גם יותר.
אבל משפחות. שלא היו יהודים.
יהודיות דתיות. מצד אבי בכלל המשפחה היתה.
הייתי אומר מופקרת. אם מותר להגיד.
מבחינת הדת. לא שמרה על כשרות.
והבית היה מאד מודרני ופתוח לתקופה.
אני מדבר על תקופה של התחלת המאה ה-20.
נכנסה אישה וילדה המון המון ילדים במושגים של אז.
רובם אחים. כמובן. וחלק מהם נספה בשואה.
אבל נגיע לקטע הזה.
כן.
יותר מאוחר.
אביך סיפר לך. סליחה.
מה עבר עליו במלחמת העולם הראשונה? סליחה.
לא רק אבי.
המ...
אבי היה צעיר הבנים.
אבל כולם הגיעו במלחמת עולם הראשונה לגיל צבא.
וכולם היו קצינים באוסטרו. בצבא האוסטרו הונגרי.
לא נראה לי שנלחמו. מכיוון שקצונה נקנתה בכסף בתקופה הזאת.
יש לי תמונות שלהם במדים. במדים.
אני כן יודע. שסבא מצד אמי.
אבא של אמא שלי נלחם כטוראי.
כי לא היה לו כסף. היה. וישב בשבי הונגרי.
בשבי רוסי הרבה מאוד שנים.
1918 חזר. אני נקרא על שמו מיכל
הלפרט. וחזר חולה עם שחפת. שכמובן
גמרה. גרמה למותו מהר מאוד.
הוא עוד הספיק לעשות עוד. עוד ילד אחד.
אמרת שאתה נקרא על שמו - מיכל הלפרט.
השם מיכל הלפרט.
אוקיי. עכשיו. אתה יודע מה הנסיבות
שבהן הוריך נישאו? האם זה היה שידוך? או. או.
לא היה שידוך. אבא שלי.
מה אתה יודע על הנישואים של ההורים?
בתור בדיחות אני זוכר את הסיפורים של אמא ושל
הדודים שאבא חיזר אחרי אמא.
‮ב-‭Humenne‬?‬
‮ב-‭Humenne‬. כאשר הוא ב-1923.‬
נהג את המכונית הראשונה בעיר. לא היו מכוניות.
זאת משפחה מאוד אמידה במושגים
כן.
האלה. והוא חיזר אחרי אמא.
והשידוך לא התאים למשפחת הלפרט.
כי היא היתה משפחה דתית.
עם רקע של רבנים.
אחות. אח של סבא. של סבתא. היה מאוד הדוק.
והייתה לו חווה גדולה מאוד. וזה לא נראה. וסיפרו.
סיפרה דודתי שחיה. היא בת 100 היום.
אבל כשעוד הייתה יותר צעירה.
שיום אחד הופיע אדון פרופפר אצל
גברת הלפרט. אימא של.
עם אקדח. ואיים עליה שאם לא תסכי.
לא יסכימו שהוא ינשא לתרזיה פרופפר.
לטרקה. אז הוא יהרוג אותה.
ברצינות?
כן. זה סיפרו ב...
זה אמיתי?
אז. אז. זה סיפורי בדים. אבל יכול
להיות שזה כן היה. יכול להיות שזה לא היה.
זה מה שסיפרו לי. אני הרי לא הייתי.
אז בטח סיפרו לך את זה בבדיחות הדעת.
‮כן. זה היה ידוע בכל ‭Humenne‬.‬
‮הרי ‭Humenne‬ הייתה עיירה ששליש עיירה.‬
ב-39' למיטב ידיעתי. היו בה כ-5.000-
6.000 תושבים. מתוך זה היו כמעט מחציתם יהודים.
‮מה. מה אתה באמת יודע על הקהילה היהודית ב-‭Humenne‬?‬
‮ב-‭Humenne‬ היתה קהילה יהודית.‬
שחלקה הייתה דתית מאוד וחלקה
אמידה מאוד עם שורשים לא דתיים.
לא רק פרופפר. היו משפחות.
הורים של דינה היו מאותו הסוג.
הם היו אמנם סוחרים. היו שם עוד
משפחות יהודיות שהיו.
לא. לא יודע אם להגיד. חופשיים. אבל.
מקצועות חופשיים? מה שאנחנו.
מקצועות חופשיים וסוחרים.
אגב. עכשיו כשהייתי שם. לפני שבועיים יצא ספר של העיר.
לא על. על רק היהודים. אלא הספר של העיר.
ומוזכרים שם משפחת פרופפר הסוחרים כבר ב-1920.
ובספר הזה גם יש מקום של כבוד ליהודים?
לא הספקתי לעיין בו.
אהה...
לא הספקתי לעיין. היו בו שלושה בתי כנסת
בעיר הזאת. שלמגינת ליבנו נהרסו דווקא
בתקופת הקומוניסטים ולא בתקופת המלחמה.
כן.
זאת אומרת היה ישן. הראשון. שאני מניח
שאחד הסבים הקים. כי הוא היה יושב ראש הראשון של
‮היהודים ב-‭Humenne‬. זה מוזכר במקורות. ואחר כך הוקם השני.‬
החדש. והשלישי שנ... אבל לא נשמרו כל השלושה. זה.
כן.
נהרסו. והאחרון נהרס
בזמן משטר הסוציאליסטי בשנות ה-50'.
מיכאל. שאני לא אשכח. מה עם אחים ואחיות?
היה לי אח. שנולד. שנתיים גדול ממני. נולד ב-1933.
ושמו?
בינואר. 24 לינואר 33'.
שמו?
אחי הבכור. שמו אלפרד. פרדי.
כן.
לא יודע את שמו העברי. היה לו בטוח.
הוא היה איתנו ב. בהיסטוריה עד 42'.
ב-42' המצב הפוליטי בהונגריה היה יותר טוב.
זה קטעים שנגיע אליהם. הוא נשלח לבודפשט.
ומשמה במצעד המוות נשלח לאושוויץ ב-44'. אוגוסט. נדמה לי.
הוא נרצח ב-44'?
באושוויץ. כן.
אהה...
עם יהדות הונגריה.
אה. זה היה אחיך היחיד?
אחי היחיד. נולדה אחרי המלחמה.
במקום. ילדה נחמדה. אחותי. שהיא אחותי היום.
מה שמה?
שמה איביצה יעל.
באיזה שנה היא נולדה?
46'.
אהה...
ספטמבר 46'.
יעל איביצה?
כן.
ואיפה היא נמצאת היום?
בתל אביב.
אהה.. נחמד. אז. אתה נולדת ב-35'.
אז מה הם זכרונות הילדות העיקריים שלך?
מה אתה זוכר במיוחד?
אני זוכר במיוחד את הכיף. את החברים.
את הילדות היפה. שלא הייתה בחסר בשום דבר.
פינוק?
פינוק. לנסוע כל שנה. כל הקיץ להרים בטטרי.
זה הרי ה. ההרים הסלובקים היפים.
זה זכור לי כבר מגיל 4. 5.
הבילוי היה מאוד ארוך.
המטפלת. פריילה. הגרמנייה. שלימדה אותי גרמנית.
עד גיל 6 לא דיברתי שום שפה. רק גרמנית.
שאני לא יודע אותה היום אגב.
אולי נגיע יותר מאוחר למה לא.
ומה שאני זוכר היטב זה כאשר פרצה המלחמה ב-1940.
רגע. שניה. עוד. עוד לפני פרוץ המלחמה.
כן.
היית בן 5. האם הספקת
להיות באיזושהי מסגרת חינוכית?
לא. לא בגן ולא ב... הייתה לי מטפלת.
היו משרתות בבית. היה בית גדול וגן ענק.
תתאר אותו באמת קצת יותר בפרטים. את הבית.
הבית נבנה. זה היה בית מודרני במושגים של אז.
הוא קיים עד היום אגב.
ואנחנו מבקרים בו ורואים אותו.
‮ב-‭Humenne‬?‬
‮ב-‭Humenne‬.‬
באיזה רחוב?
אהה.
טוב לא נורא. לא נורא אם.
ליפובה אוליצה. ליפובה.
אה. אוקי.
ליפה זה סוג של צמח.
שעושים מזה תה. אגב מצוין. ליפה.
כן.
שם אבא בנה את הבית לפני נשואיו. לנשואים.
כן. בית גדול?
היה בית גדול מאוד. כן.
עם שתי קומות?
לא.
או קומה אחת?
הייתה קומת מרתף למשרתים ולאיחסון דברים.
לא היו מקררים בשנים האלה.
המשרתת. המשרתים היו גרים
במרתף ואנחנו גרנו למעלה. קומה וחצי כזאת.
אני מניח שהיה מטבח. וחדר כניסה.
וסלון גדול. ועוד חדר. ועוד חדר. ועוד חדר.
ועוד חדר. ושני חדרי רחצה.
ואתה זוכר מתוך הבית איזה שהם פריטים באופן מיוחד?
אני זוכר את כל הפריטים. כי הם קיימים בבית שלי היום.
אהה. אז אתה.
מי שקנה אותו.
יפה.
אז. הוא שמר. זה היו רהיטים. שעשו אז.
רהיטים מעץ. אני חושב שזה בוק או אגוז. לארונות כבדים כאלה.
ואין שום. שום מצב שהרהיטים האלה יעברו לרשותך?
לא. אין מצב.
אין מצב?
גם הבית כבר.
גם הבית לא?
נמכר כדת וכדין. על ידי אחד הדודים שנשאר שם.
לא נמכר. יש פרשה עגומה שאני. משפחתית.
והוא נמסר. אדם. אני. אנחנו לא יכולנו לרשת. כי היינו כאן.
אהה...
לפי החוקים של הסלובקים.
כן.
ולכן הייתה סכנה שהבית ילך לממשלה.
כן.
ואנחנו יודעים את זה. שדודי שגר בבית הזה לפני מותו.
העביר את הבית לבת דודה הראשונה של אימא שלי.
וברגע שהוא. זה כבר כמובן אחרי זה אנחנו ידענו.
ברגע שהוא נפטר. היא מכרה את הבית.
קנתה שני בתים לבנים שלה ועם זה הפרשה נגמרה.
אהה...
אבל מכיוון. שהיא הייתה יורשת בצורה חוקית.
כן . אין מה לעשות בנידון.
לא. לא ניתן. אנחנו בדקנו את זה היטב עם עורכי דין שלנו.
כן. אז אתה אומר. שלא הספקת להיות בשום מסגרת חינוכית?
לא. אני זוכר שהייתי בבית.
ומה עם חברים וחברות? היו לך?
מלא חברים וחברות. ומכיוון שכל הרחוב הזה חיו
אנשים מסודרים פחות או יותר. אז כל ילדי השכנים.
ואני עוד מדבר על תקופה לפני בית ספר.
אחר כך כמובן זה השתנה. בית הספר לא היה כי היינו בבית.
אבל חברים ב. דינה. ו. ו. ורה וכל השמות האלה ש.
שאת מכירה את דינה במקרה. אבל כל החבורה הזאת
שקיימת היום בארץ. עוד כולנו חיים.
אהה. פגשתי אחד עכשיו שהייתי בסלובקיה גם כן מהרחוב הזה.
זאת הייתה חוויה של. אה. בילוי.
ואתה יכול לתאר לנו אפילו עד לרמה של
איזה משחק הייתם משחקים? מה הייתם עושים?
קודם כל בקיץ היינו הולכים לנהר לשחות.
בגיל הזה. אני מדבר על גילאים יותר קטנים.
למרות ש. אה. פערי הגילאים בגיל הזה משמעותיים.
דינה כבר היתה שנתיים גדולה ממני.
אז היא בטח עסקה בדברים אחרים.
כבר עלתה. הלכה לכיתה א'.
מיכאל. סליחה שנייה. רק נזכיר שאתה ציינת פה את שמה של דינה.
מדובר על דינה גונדה משער העמקים. אוקיי?
אני מניח שגם החברה השלישית. אה. קטקה גם כן משהו.
אולי היא גם התראיינה. אני אין לי איתה כל כך קשר.
כן.
אז. אה.
אז הייתם. הייתם הולכים לשחות.
לא. היה לנו חוג גדול מאוד של גויים.
כן.
של ילדים בני גילנו. שכנים. שאחר כך
כמובן. אה. תלמידים בבית ספר.
אה. גם אחרי המלחמה זה המשיך. שהתחברנו איתם.
ו. אז הייתם.
עד היום.
הייתם הולכים לשחות בנהר. מה עוד הייתם עושים?
אני יודע שבילינו הרבה ביחד בשלג עם.
היינו גולשים במזחלות שלג. האזור הזה הוא קר מאוד.
הוא הררי מאוד. מהרחוב כבר אפשר. אפשר לעלות ב.
כלומר לא הייתם צריכים לנסוע ל.
לא.
לשוויץ לעשות סקי.
זה לא היו רכבות כאלה. לא רכ. רכ. רכבלים.
שהיו מעלים אותך. היינו הולכים ברגל עם ה.
האם זה היה אזור שתיירים היו באים אליו?
לא. גם היום לא באים אליו.
אני מבינה.
אז לא לפני ח. 60 שנה.
עכשיו. אה. מיכאל. האם כבר בגיל הזה היית מודע ליהדותך?
בהחלט. אמנם לא היינו דתיים. אבל. אה. ביום כיפור. ובחגים.
קודם כל היה. היה מקובל שכל יום שישי אני אוכל ארוחת ערב.
בשביל לשמור על היהדות. או אצל סבתא או אצל בת דודה.
שהיא חיה היום באשדוד. אצל אימא שלה. לא אצלה.
ארוחת ערב יהודית מסורתית של. אה.
יהודית מסורתית. כי הם היו.
של ערב שבת?
החלק הזה. מצד אימי.
כולם היו דתיים. עד דתיים מאוד.
איזו ארוחה זאת הייתה? מה. מה היה בה?
היה מרק עוף. והיה. בשב. מרק עוף. עם בשר. עם. עם דייסות.
אני לא בדיוק זוכר. אבל זה האוכל שאני אוהב.
למה אני נוסע לשם כל שנה?
כי אני אוהב את ה. זה הריח של אוכל של אמא.
אז. אז בוא ת. תפרט קצת מה זה האוכל
הזה שאתה אוהב? הסלובקי.
זה. מה האוכל של האזור?
ממה הוא מורכב? מה יש בו?
הוא מורכב מהרבה בצקים.
אה. בצק תפוחי אדמה. זה משהו כמו ניוקי.
אבל זה לא ניוקי.
מה יש בפנים? במילוי?
זה לא מ. לא ממולא.
אה. אוקיי.
יש.
ניוקי.
שני סוגים. יש ניוקי.
בצקניות. מה שאנחנו קוראים להם היום.
בצק. בקמח רגיל. קמח חיטה?
זה קמח עם תפוחי אדמה.
אה. אוקי.
עם קמח תפוחי אדמה. מרסקים תפוחי.
כן.
אדמה.
טעים מאוד. נכון.
כן. זה כמו ניוקי.
כן. כן.
אבל זה אחר כי זה בא עם. אה. ר. רטבים או עם גבינות.
עם גבינות לבנות. ברינזות כאלה שאין פה בארץ.
או כל הבצקים האלה זה היה משול.
משולשים למיניהם. ממולאים עם.
עם גבינה מתוקה. וגבינה מלוחה.
ופרג. וכל. כל מה שהדמיון. אה.
יש קשר למטבח ההונגרי?
כן.
ב.
מאוד קרוב. כן.
מה? בתבלינים גם?
ב. בעיקר. אני לא יכול להגיד. יש קשר רב. כן.
אפילו אצל סלובקים. לא רק אצל היהודים.
כן.
הסלובקים. בהחלט.
עכשיו. אממ. א. איזה חג אתה זוכר באופן מיוחד?
עוד מל. זאת אומרת עכשיו אנחנו מספרים על.
אה. לפני 40'. לפני שנת 40'.
איזה חג אתה זוכר באופן מיוחד?
אני לא זוכר. א. אני זוכר דבר.
מה שכן אני זוכר היטב.
כי הייתי פחות מ-5 בתקופה הזאת.
ב. בגיל הגבוה לפני המלחמה. ש. את.
את הבילוי בבית הכנסת ביום כיפור. עם הילדים.
כי אנחנו הרי לא כל היום. אה.
ישבו והתפללו וצמו ואנחנו שיחקנו בחצר כמה שעות.
זכור לי ב. את המקום הזה. את החצר של בית הכנסת.
שהוא לא קיים היום. ו. אהה. בהחלט. אהה. הקטע זכור לי.
כל יתר החגים. אם זה פסח. היינו מבלים.
זה גם חופש ארוך. כילדים בחווה של הדוד של אמא שלי.
כלומר אח של סבתא. שם איש מאוד דתי. אגב.
אנחנו קשורים עד היום עם הצאצאים.
ו. ושם היינו עושים את פסח.
זה אני זוכר. ואת כל הקיץ כילדים.
כן.
בחווה עם סוסים. עם פרדות.
עם. אה. טרקטורים כמובן לא היו.
מה שאתה מתאר. ילדות פשוט מאושרת.
מאוד מאושרת.
חלומית. עכשיו.
חוץ מדבר אחד.
מה?
ש. עם אחי היינו מאוד רבים. הוא היה גדול ממני.
אתה ואחיך?
כן. הוא היה מרביץ לי. זה אני זוכר.
תמיד שואלים אותי: "אז איך היה פרדי. זיכרונו לברכה?"
הוא היה מתעלל בי. ככה להוכיח. ואני הייתי מתעלל בו.
והיו לו קשיים ב. ילד בן 6. 7. שהרטיב עוד במכנסיים.
אז היית מקניט אותו?
מקניט אותו בפר. בפרהסיה. לפני כולם.
כשהוא היה מרביץ לי.
וההורים היו מתערבים בזה?
אה. בדרך כלל כן.
אתה סבלת ממערכת היחסים הזאת? או ש.
לא. זה עכשיו אני רואה.
הרי גידלתי ילדים ויש לי כבר נכדים.
אז אני רואה שזה טבע העולם.
נורמלי.
כן.
נורמלי.
זה לא נורמלי כשזה לא קורה. בין האחים.
אבל אתה אמרת שהוא נספה ב-44'.
ו-4.
וכבר ב-42' נפרדת ממנו?
כן.
אז זכית להכיר אותו תקופה קצרה אני מבינה.
כן. 7 שנים.
אז זה מה שאתה זוכר?
או שאתה יכול לספר עוד משהו על פרדי?
על פרדי אני לא יכול לספר יותר ממ.
ממה שאני זוכר ממה שאמרתי.
כן.
ח. חיינו ביחד. גרנו ביחד. הלכנו בחורף.
אבל. אבל היו בינינו כילדים ככה יחסים של. אה. כוח.
אוקיי.
של כוח.
עכשיו. מה קרה החל משנת 40'? אם אתה זוכר גם עם תאריכים.
בוא ספר לנו בבקשה. אפילו ממש בצורה כרונולוגית.
שלב אחר שלב. מה קרה החל משנת 40'.
ב-1940. אני חושב שב-40' פרצה מלחמת העולם השנייה.
אצלכם? או. כי.
לא. בכלל.
רשמית היא פרצה ב-39'.
ספטמבר 39'.
אז ספטמבר 39'.
אוקיי.
מ-40'. זה. אני לא זוכר.
בסדר. אז מספטמבר.
ל. מה אני זוכר.
אוקיי.
מפרוץ המלחמה. שסלובקיה נפרדה מצ'כיה.
כן.
אני זוכר את השמות. כמובן טיסו והלינקה שהיו.
טיסו היה ראש ממשלה. היה כומר.
ואני זוכר שהצבא הסלובקי עבר ככה
במצעד מפואר לגבול פולין.
היה מצעד. ורצנו כילדים לראות. כי זה הרחוב הראשי.
אנחנו לא גרנו ברחוב ראשי. והלכנו ורצנו לראות את זה.
זה זכור לי כאילו ראיתי את התמונות של סרט היום.
זה הזיכרון של התחילת המלחמה.
הגזרות באו מאוד מהר. אני לא יודע תאריכים מדויקים.
בשלב מאוד מוקדם הממשלה הסלובקית.
אהה. הלאימה את המפעלים היהודים.
ו. אריזציה קראו לזה. אני לא יודע איזה מילה זאת. אריזציה.
כאשר. אהה. בעלי תפקידים במשטרה הסלובקית.
שהיו לפי דעתי אנטישמים לא פחותים מ.
מהגרמנים ופולנים. הלאימו. קיבלו את המפעל.
את המפעל שלנו קיבל אדם שהיה מפקד המשטרה המקומי. אה. ו.
אתה זוכר אבל את המסירה.
אני לא זוכר.
של המפעל.
לא הייתי כבר.
אוקיי.
ולא. הייתי ילד קטן. מה שאני כן יודע.
וכמובן באימות מאוחר כשבגרתי והוריי הגיעו.
אני הרי הגעתי לבד לארץ. כשהם הגיעו אני כבר
הייתי בוגר עם ילדים. אז כמובן שהרבה
נקודות שבגיל 10 לא שואלים. אז שואלים בגיל מבוגר.
הלאימו את כל המפעלים. את.
את המפעל של אבא. את המנסרות והעצים.
‮הלאים מפקד משטרת ‭Humenne‬. שלבסוף.‬
יש לי גם דבר מאוד ככה קשה לספר.
כאשר חזרתי לשם אחרי 50 שנה.
אהה. היהודי הזה עסק כל הזמן. יהודי. גוי.
הגוי.
הגוי הזה עסק כמפקד המש.
משטרה בשנות 41'. 42'.
אני חושב. באיסוף יהודי
העיר ויהודי הסביבה והעברתם לאושוויץ.
זה התפקיד של המשטרה.
לא. זאת לא הייתה משטרה עירונית.
זאת הייתה. הלינקה קראו להם. אני.
במפורש כמו שהיו ה.
הגרמנים עם הצלב קרס.
אבל הוא לא ידע לנהל מפעל. אה.
עץ. והוא דאג שאבא ינהל בפועל את המפעל הזה.
ובמפורש גונן עליו. שלא בטעות החברים שלו לא יאספו אותם.
היה אומר לו: "היום אל תהיה בבית. יש אקציה. אוספים יהודים".
ואני זוכר את הפחד כי אז ברחנו לגויים. לשכנים.
הסתתרנו מתחת למיטות. כי היום יש אקציה.
אבל שרדנו עם הפחד. אני ככה עם העיניים של ילד.
סליחה רגע מיכאל. אתה יכול. אה.
לנסות לתאר איך אבא התנהג בכל המצב הזה?
איך הוא הגיב ל.
אני אולי אחזור על זה כשהסתתרנו ביערות.
‮כי אז זה כבר היה. ב‭Humenne‬ כולם הכירו את משפחת פרופפר.‬
לא היה לו איך להתנהג. הוא ניהל מפעל.
בסמכות של הממשלה המקומית או אני לא יודע.
אבל מורלית זה השפיע עליו?
נו בהחלט שמורלית השפיעה עליו.
לקחו את החברים שלו.
את האחות שלו לאושוויץ. אנחנו כבר ידענו.
אני תמיד. כשאני קורא ב. בתחום הזה ו. ו.
בנות הברית לא בטוח שידעו ב-43' ש.
שמשמידים יהודים באושוויץ. כאשר
אני זוכר שב-42' הרכבות שעברו.
ידעו שהם הולכים להשמדה לאושוויץ.
כן. אבל רגע. אנחנו עכשיו עדיין ביחסית בתקופה יותר מוקדמת.
41'.
41'. אוקיי.
אז שאלת איך התנהג אבי. אבי ניהל את המפעל הזה.
והוא היה מוגן מבחינה הזאת שהיו זקוקים לו.
את האחות שלו כבר לקחו לאושוויץ.
כן.
הייתה אשת רופא. אמרו
לרופא אנחנו צריכים שמה רופאים שיטפלו.
זה מחנה עבודה. לא אמרו שהולכים להשמדה.
אבל אנחנו ידענו במפורש כעבור כמה חודשים שהם לא בין החיים.
בעיקר הילד שלהם שהיה חולה. מחלת. אה.
נו. מחלת הילדים. פוליו. היה מוגבל.
שבכלל לא. אפילו יום אחד לא שרד. כמו אח שלי.
אהה. זאת אומרת. היה ידוע. וחברים נעלמו. ונעלמו כל.
‮כל יהודי ‭Humenne‬ נעלמו. זה אני מניח שזה 2.500. 3.000 איש.‬
ואתה באופן אישי כילד שמת לב שהרבה אנשים פתאום אינם?
נעלמו חברים שלי. דינה הלכה לאושוויץ. נעלמה.
כן.
כל היהודים נעלמו. אלה או שהלכו לאושוויץ או
שברחו להסתתר. עוד הרבה לפנינו.
כן.
אותו הדבר. אהה. מצד אמא. האח שלה כבר היה פרטיזן ביערות.
הסתתר. לא הלך לאושוויץ.
אתה יכול לנסות לשחזר מה עבר
עליך באותה תקופה מבחינה מורלית. נפשית?
לא הייתי מתיימר בגיל. זאת אומרת לחזור לגיל 6.
7. ולזכור מה. אני הייתי.
אתה זוכר.
אני אגיד לך מה היה בבגרותי.
כן.
בקטע הזה.
כן.
עם החברים שלי יוצאי שואה. כשהגענו לארץ.
אבל. אני. אין לי. לא להג. שאם פחדתי. אם הייתי.
אבל אתה יכול לס. ל.
לנסות לשחזר את האווירה בבית בתקופה הזאת?
תראי. אני. אני אביא לך.
אני אגיד לך על מומנט מאוד מאוד קשה.
שעד היום. גם אז זכור לי. עד היום למעשה זכור לי.
ב-41'. 42'. אני בדיוק לא יודע את התאריך.
אבא לקח אותנו לעיר סמוכה. את הילדים. אמא לא.
לא הסכימה וניצר אותנו בכנסייה.
וקיבלנו תעודת זהות חדשה עם שם הורבט. שם ח. שם.
הורבט?
הורבט. כן. אמא לא הסכימה.
אני רק זוכר את התמונה כשחזרנו מהכנסייה.
מנוצרים. אז היא שכבה בוכה ב. במיטה עם הפנים אל הקיר.
ולא יודע אם זה ימים או שבועות או שעות. לא יכלה.
כי היא באה ממשפחה דתית.
היא לא התנצרה. היא לא הסכימה לאקט הזה.
כי חיפשו איך להינצל.
אז. אה. חוץ מהמשפחה שלכם
היו עוד משפחות יהודיות שהתנצרו?
אני לא יודע. את הקטע הזה. אני לא יודע.
אוקיי. אז.
אנחנו התנצרנו וכ. כאמור קיבלנו תעודת זהות סלובקית
עם שם חדש. ו. יש לזה המשך אחר כך. יותר מאוחר.
כאשר כל הכיסוי של העבודה של אבא הסתיים. הרוס.
זה כבר היה ב- 44'. בינואר. הרוסים כבר עמדו קרוב מאוד ל.
בפולין הם כבר היו. ומהמזרח כבר עמדו להיכנס לסלובקיה.
ואז יצאה הוראה שכל היהודים ששרדו.
ואני לא יודע למה. שיבדקו. ההיסטוריה.
אז נספר את זה. נספר את זה כשנגיע.
אז עכשיו אנחנו בקטע שהמשפחה שלכם.
אבא ואתה ופרדי עוברים התנצרות.
אה. אתה זוכר את המעמד הזה? מה.
אני זוכר. בכנסייה עם טבילה.
כן.
עם ה. טבילה. עליי זה לא עשה רושם שיהיו לי
איזה בעיות נפשיות עם זה. זה אולי היה משעשע.
אני לא הבנתי מה ש. מה השוני. לקחו אותנו.
יש עוד סיפורים וצוחקים עד היום הוותיקים שאני עוד
המשכתי אחרי המלחמה ללכת לכנסייה עם הגויים שלי.
עם החברים. אה. שהרי שרת של הכומר.
אז הייתי משרת ב. בלוויות ובדברים כאלה.
זאת אומרת. וזה הכל סיפורי.
סיפורים שאני כבר זוכר כי כבר הייתי בן 10.
אבל לפי דעתך זה היה אקט חיצוני בלבד?
זה היה אקט חיצוני. כי לא סבתא שהייתה
לכל אורך הדרך איתנו. גם כשנגיע ל. ל.
כשהסתתרנו. וגם אימא שלי. שאמרו זה היה פ.
פשוט כנראה צורך של אז להציל. אהה. ל. להינצל.
כן. עכשיו בשלב הזה המשפחה שלך חשבה.
היו איזשהן תוכניות לעזוב או לברוח?
ל. לא היה לאן.
לא היה לאן לברוח ב-42' בסלובקיה.
לאושוויץ. הרי כל יהדות סלובקיה.
כמעט כולם נספתה. מי שלא הסתתר ביערות או אצל איזה משפחה.
אגב עשיתי אחד מ. משמה. חסיד אומות העולם.
אחד העובדים הבכירים של אבא שלי. אחרי. לפני כמה. 10 שנים.
זאת. אם. מי שלא היה לו כסף. כמו שהיה למשפחה שלי.
אז לא ה. לא היו בנקים. זה הכל היה דולרים בבלטות.
כן.
שיכול היה לקנות את הביטחון או את ה. את זה שיהודי. אה.
גוי היה מוכן להסתכן ב. אה. שיהרגו אותו. יירו בו.
תמורת כסף. או שבאיזה כפר נידח. אה.
לא יודע אם את מכירה את הגיאוגרפיה של סלובקיה. יש שמה.
קצת אני מכירה.
הרים.
קצת אני מכירה.
הטטרי. זה. זה.
כן.
מקום נידח עד היום. אם את לא במרכז את בשום מקום.
נושקת לעננים. בגובה רב. ושמה לא
הגיע מעולם שום גרמני. ושום הלינקה. ושום. אף אחד.
איכרים שלטו. ואם קנית את האיכרים אז היה לך שקט.
כן. אז. אממ. בשלב הזה כשאתם.
המשפחה עברה את התהליך של ההתנצרות.
המצב הכלכלי היה עדיין אותו דבר או שכבר חל שינוי?
המצב הכלכלי. למיטב זכרוני.
כן.
לא. לא היו מותרות.
אנחנו לא רצינו טלוויזיות בתקופה הזאת.
באזורים הכפריים. כל אורך המלחמה לא היה חסר אוכל.
רגע. אבל אני. אני שואלת על ה.
‮אה. אתם עדיין ב‭Humenne‬?‬
‮ב‭Humenne‬.‬
כן.
אבא עובד אצל. מנהל את מפעל העצים עבור הגוי.
כן.
אנחנו.
כלומר מצבכם הכלכלי הוא עדיין טוב?
מצוין.
כן.
מבחינת האוכל. הל.
ל. לא. לא נסענו כל יום לחוץ לארץ.
ולא. ולא ראינו טלוויזיה. ולא היה מקרר.
עכשיו אתה כילד. מה אתה עושה כל היום?
איפה אתה נמצא? מה אתה עושה?
אני לומד בבית ספר עם גויים.
בבית ספר רגיל. עד 44'.
ברגע שסגרו את בית הספר היהודי ב-41'.
אני מניח שזה ב-41'.
עד 44' אני הולך לבית ספר. אהה. של העירייה.
אז כמה שנים הספקת ללמוד בבית ספר?
אני חושב ש-3.
אתה יכול. אהה. מה-3 שנים האלה.
להיזכר באיזשהן חוויות מיוחדות שחווית שקשורות במלחמה?
לא. לא.
הייתה שגרת לימודים רגילה לחלוטין?
היינו הולכים בבוקר ל.
עם השכן. עם יושקו. אותו יושקו. שאני.
שנמצא בסלובקיה. מבלה איתו כל היום.
איפה יושקו גר היום?
‮ב‭Humenne‬.‬
אה-הא.
הם לא נו. זה רק אנחנו נודדים. הם יושבים.
הם נשארו.
אבא שלו. וסבא שלו. באותו הבית.
אה-הא. בן כמה הוא? בגילך?
בגילי. כן.
אה-הא. אז הוא חבר טוב שלך?
עד עכשיו.
כן.
ויש עוד אחד.
אז. אה. היית עם יושקו
הולך לבית ספר כרגיל?
לא רק אתו. עם איגור.
ועם עוד גויים. יהודים כבר לא היו.
אומ. אם היו לא זכור לי.
אני חושב שהייתי יהודי.
לא. לא שמעת שום הקנטות? או.
לא. לא זכור לי שהיו.
יחס מיוחד.
ילדים. שידעו שאני יהודי.
למרות שכבר התנצרתי.
כן.
ש. שהיו בעיות. הייתה בעיה שמדי זמן.
הייתה אקציה. ואז היה פחד. היה בבית.
סבתא. אני זוכר את העיניים המפוחדות.
כי כבר י. בוודאות היה ברור
שהיהודים הולכים להשמדה. ולא למחנה עבודה.
ואבא ואמא לא ביטאו פחד. מהאקציות?
אני מניח שכן. בכל אופן ידעו. אז הם לא.
זה לא כמו יהודי רגיל שלא ידע שיש אקציה.
יכלה ל. כל יומיים.
כל לילה יכלה להיות אקציה.
ההורים אמרו. אה. גם אנחנו עלולים. אה.
כן.
כן?
אבל. אבל במפורש הזהיר. המפקד המשטרה.
את אבא שיש אקציה. ש.
שלא יהיה בבית כי אולי בטעות.
איזה אידיוט. אחד החיילים שלו ייכנס לבית.
והאם הייתה סכנה. שיהודי אחר.
אולי למסור את השמות שלכם? ו.
לא חושב. לא. לא יד.
אני לא רוצה לומר בנושא הזה כי לא.
האינטריגות בטח לא. לא היו ידועות לילד.
לא שיתפו אותי בהכרעות.
אה-הא. כלומר. אתה נהנית מסדר יום
שגרתי לחלוטין. לימודים בבית ספר.
עד 44'.
אתה זוכר אולי מה למדת בבית הספר.
לא.
בשנים האלה?
מה שלומדים הסלובקים בכיתה ג'. ב'.
לא זוכר. טיטו היה גדול.
שמה הרבה. הרי הכניסו
את פולחן האישיות גם אז.
והיטלר הוא מנהיג העולם. וכל זה.
אבל לא. לא. לא זוכר איזה נושאים.
למדנו חשבון. ואם למדנו
גאוגרפיה. ועל מה ולמה.
אה-הא. אז אתה אומר שעד 44'. 3 שנים.
אתה לומד בבית ספר.
אבא ממשיך לעבוד כמנהל במפעל.
ולמעשה מנהל את המפעל.
ואמא בבית כל הזמן הזה?
אמא כל הזמן נמצאת בבית.
באותו הבית. אותו הגינה. אותה המשרתת.
כן.
לא השתנה שום דבר.
אבל במקביל יש אקציות.
ויהודים ממשיכים להיעלם.
יש פחד ויש צער. כי נהרגים. אה.
יודעים שיהודים הולכים להשמדה.
כן. עכשיו מה קרה ב.
ב-42'.
44'?
לא.
סליחה 42'.
ב-42'. היה מצב. שהשליט ההונגרי. הורטי.
שמו היה. הוא שומר על יהדות.
על היהודים שלו.
לעומת טיסו. שכבר ב-42'.
עוד שילם לגרמנים שייקחו
את היהודים של סלובקיה.
ואז בשיקולים. אני מניח
עכשיו כבוגר. כדי לשמר.
מישהו. אם יקרה לנו משהו.
יקרה להם. שלחו את אחי ב-42' לבודפשט.
בבודפשט הייתה משפחה של בני דודים של אבי.
זאת אומרת אפ. הגבר היה בן דודו. אולי האישה.
ורוקחים. אנשים אמידים. חשוכי ילדים.
ושלחו את האח לשם.
יש לנו תמונות. מה שרציתי להראות. שלו.
מהתקופה שהוא היה שם. עוד ב.
‮כמו ש-‭scout‬ ב. בכל העולם.‬
שמה גם היה בזמן הגרמנים. בזמן ההונגרים.
‮הגרמנים. ‭scout‬.‬
‮והוא איש מצולם במדים של ‭scout‬.‬
עכשיו. הוא היה בן 9. או 10 בסך הכל?
ב-42' הוא היה בן 9.
והוא רצה ל. לנסוע לבודפשט?
אני לא יודע אם הוא רצה.
אני לא בטוח ששאלו אותו.
אוקיי.
כי ל. למצב הזה נגיע שוב פעם ב 49'.
שאני בא לארץ. והמשפחה נשארת בסלובקיה.
כן.
בסלובקיה. כן.
אז. אז פרדי נשלח לבודפשט.
נשלח לבודפשט. ב-44'. באפריל.
נכנסים הגרמנים להונגריה. ואז המצב מתהפך.
רוצים להחזיר את הילד אלינו.
ונשלחות נשים. אני זוכר.
זה אני זוכר שהאישה. כאלה אלמנות.
בשחור. ושמה מי שהתאלמנה.
גם הייתה בת 20 עד סוף
חייה הלכה. ב. בשחור.
אישה בשחור. תמורת תשלום כמובן.
להביא אותו?
הלכו שלחו פעמים מספר.
לא פעם אחד. להביא אותו.
ההורים היו מאוד לחוצים?
מאוד לחוצים. וכמובן.
המשפחה חשוכת הילדים. קרובי משפחה שלנו.
לא מסרו את הילד.
לא הסכימו למסור אותו.
מדוע?
כי הם רצו את הילד.
אחרי שנתיים אצלם. לא רצו למסור אותו.
עכשיו.
עוד לא היה בבודפשט שום דבר.
התנהל אבל איזשהו דו.
דו שיח בין המשפחה הזאת לבין ההורים שלך?
אני בטוח.
מכתבים או. איזה.
לא היה טלפון.
רק מכתבים?
זה או מכתבים או שליחים.
הרי האישה הזאת נסעה וחזרה.
זה. המרחקים לא גדולים.
כלומר.
היום מהעיר שלי לבודפשט
נוסע ברכבת 3 שעות.
כן. אבל אז בטח לקח. אה.
אז 5 שעות לקח. עולים על רכבת.
אז הם אמרו פרדי נשאר אצלנו.
פרדי נשאר אצלנו.
פרדי נשאר אצלם עד אוגוסט 44'.
כאשר ריכזו את כל היהו.
יהדות בודפשט. ושלחו אותם לאושוויץ.
המשפחה. משפחת הרוקחים. הרעילה את עצמה.
רגע. רגע. סליחה. אוי זה מזעזע.
אבל מה שם המשפחה של המשפחה הזאת?
לא יודע.
אה-הא. אז הם הרעילו את עצמם?
כן. רוקחים היו.
הם ידעו איך לעשות את זה.
ו. והילד נסע עם כל. כל היהודים לבד.
ב-44' הוא היה בן 11. נסע לאושוויץ.
יש עדויות. מאנשים שנסעו
איתו לאושוויץ והכירו את המשפחה.
את הילד. שהוא נשלח ישר
בסלקציה לתאי הגזים. ילד בן 11.
אוי. זה ממש מזעזע.
זה מה שידוע.
כלומר ההורים אפילו לא נפרדו ממנו.
לא.
ואתה כמובן גם.
אף אחד לא. הרי נסע ישר.
כשנפרדנו ממנו זה היה ב42'.
ילד צעיר לבד. בלי אף אחד. נשלח לאושוויץ.
אני לא יודע אם זה משנה אם היה לבד או עם.
היה הולך לתאי גזים עם כולם. עם כל המשפחה.
הוא היה לבד. ויש עדות. אני אחרי המלחמה.
ומתי נודע לכם למשפחה שפרדי נספה. באושוויץ?
מיד אחרי המלחמה.
מיד אחרי המלחמה.
התחילו לחפש כמו שחיפשו אחים.
הורים. את הילדים שלהם.
הרי הייתה תנועה בלתי פוסקת של.
כמו בצונאמי זה הזכיר לי. עם התמונות ומה.
מחכים בתחנת רכבת שבא אולי מישהו יגיע.
וככה זה הגיע לזה שפרדי.
כן. אנחנו נסענו. הכרנו את המשפחה.
הרעילו את עצמם. והוא נסע לאושוויץ.
וכשהגענו לאושוויץ הייתה הפרדה.
ילדים ונשים וחולים. ו.
ובמשך השנים עשיתם לו
מה שנקרא יארצייט. איזשהו יום?
הורים תמיד. אה. כן.
לא יארצייט. אבל ביום הולדת שלו. עד היום.
מה זה היום הולדת שלו? איזה תאריך?
זה 24 בינואר.
אז זה היום. יום השנה לפרדי.
זה גם לי מאוד. אה. ככל שאני מזדקן.
אז היא יותר קרוב לי. מה עוד ש.
מה אתה עושה ביום הזה?
אהה. אני עם עצמי. אני. אני עוד אספר.
אנחנו כולנו עם עצמנו.
כי הילדים שלי לא שותפים.
ל. לקטעים שאנחנו מדברים ביחד. מעולם.
אה-הא.
כל ה-47 שנים שיש לי ילדים.
אף אחד מהם לא היה שותף
לשיחה כזאת כפי שאנחנו מקרינים עכשיו.
אה-הא.
מדברים. והאלוהים. אם יש כזה.
ואני לא. לא בדיוק בקטע הזה.
נולד לי נכד בתאריך הזה.
ב-24 בינואר?
כן. יום הולדת.
לנכד. והוא ג'ינג'י. אחי היה ג'ינג'י.
וכמובן כל אחד מפרש. אבל הוא הנכד.
אה-הא. אז אתה רואה בו איזושהי.
כן.
המשכיות של פרדי?
בהחלט.
אה-הא.
אחותי טלפנה לי שלשום. לפני שלשום.
היה בעיתון ש-2 האחיות שחשבו שלא.
לא שרדו. פה בארץ.
כן. כן.
נפגשו. אולי פרדי איפשהו. למרות ש.
יש את התקווה. כן.
שהיא. כבר נולדה אחרי המלחמה.
כן. תמיד יש תקווה.
כן. אולי הוא מסתובב.
אולי נחפש אותו עוד פעם.
טוב. היא מעולם לא הכירה אותו.
לא הכירה.
כן. נכון. השאלה. זאת שאלה שצריך לשאול.
אם יש בכלל טעם בכל החיפושים האלה.
כי הסיכוי למצוא הוא אפסי.
לא. אני אמרתי לה. היא בצ.
את הקטע הזה. גמרנו.
יותר בריא להניח את זה.
יש לנו עדות. יש לנו עדות מוצקה.
זה לא סיפורים.
שהוא לא בין החיים. זהו זה.
מה אתה יכול לפרט יותר
על העדות הזאת שאתה מדבר עליה?
אני לא יכול. כי זה.
אני הייתי קטן. אני לא הייתי שותף.
כן.
אולי כי שאלתי כשהייתי קצת יותר מבוגר.
אנשים ש. ששרדו את אושוויץ.
כן.
כי הרי. מעטים. הד.
מהתקופה האחרונה כבר שרדו יותר.
כי מי שהגיע לאושוויץ.
באוגוסט. עד שחרור אושוויץ. בדצמבר. בינואר.
כן. כן.
אה. היו לו יותר סיכוי לשרוד
מאשר זה שהגיע ב-42'.
נכון.
זאת אומרת שהיו הרבה אנשים.
כנראה כמה עדים כאלה. שטענו. ש.
שידעו בוודאות שאחי לא קיים.
אתה זוכר מה עבר על ההורים שלך
כשהם הבינו שפרדי נרצח?
כן. אני זוכר את הבכי.
ואת ה. כמו שאצל יהודים. שבאו.
כי כבר היה אחרי המלחמה.
אחים. אנחנו היינו.
ממש התחיל תהליך שלם של אבל?
כאילו שבעה.
ממש ישבו שבעה?
כן. אני לא יודע אם ישבו. אם הייתה קריעה.
כי אם אמרתי שלא בדיוק היינו אדוקים.
אבל שבאו. והיה בכי.
ואמא היתה כבר די מבוגרת אחרי.
מדבר על 45'. אז שהיתה 38. היום זה לא.
מיד נכנסה להריון. ונולד תינוק מת.
ומייד נכנסה להריון.
ונולדה אחות.
האחות הקיימת.
מיכאל. יש עוד משהו שאני
רוצה לשאול אותך. אה. עד. עד 44'. אה. אתם
היינו בעיר.
כן. אבל עברתם תהליך של התנצרות.
כן. ב-42'.
כן. בשנתיים האלה מעניין אותי אם.
אם בכל זאת סיגלתם לעצמכם איזה שהם מנהגים.
או גינונים או איזשהם מעשים.
מתוקף זה שהתנצרתם?
שום דבר.
כלומר זה היה רשמי לחלוטין.
היחידי. היה רשמי לחלוטין.
להחזיק תעודה. נייר מזוייף.
או. לא מזויף. של תקופה ההיא.
אין לי שום עדות. אין לי שום נייר ביד.
למרות שהרבה דברים ההורים הביאו.
אולי השמידו את זה. בכוונה.
אה. בגלל אח שלי.
גם נושא הגרמנית נשכח.
אסור היה לדבר גרמנית אחרי המלחמה.
הכל נמחק כ. כאילו לא היה.
ואני רק יודע שאני. עם הח.
החברים הנוצרים שלי שלמדתי איתם. ילד.
בן 9. 8 הייתי הולך לכנסייה.
כי היא הייתה. כנסייה הייתה על יד הבית.
כן.
והיינו משחקים שם בקריפטה.
ילדים אוהבים לשחק הרי.
שם היו קברים כאלה.
קריפטה. את יודעת מה זה קריפטה?
כן.
ושמה אפשר היה להיכנס ולראות גולגלות.
היינו. הייתי הולך למיסה. עוזר.
אה. אף אחד לא אמר לי לא.
כן.
אז מה שעשו חברים שלי אני עשיתי איתם.
עכשיו. אה. מה קרה ב44'?
ב-44'. אם ה. זה כבר היה כאשר
‮הצבא הרוסי התקרב ל ‭slovakia‬.‬
למעשה כבר היו ק.
‮קרבות בתוך ‭slovakia‬. אני חושב.‬
הייתה. ניתנה הוראה לפנות
‮את כל היהודים למרכז ‭slovakia‬.‬
אני לא יודע למה. מה.
למה לא רצחו אותם?
‮למה לא שלחו אותם ל ‭Auschwitz‬?‬
זאת כבר היה ברמה כזאת
שגם המשפחה שלנו לא יכלה להישאר.
כלומר הסידור הזה עם ה.
ני. נגמר.
נגמר?
כל היהודים ששרדו בעיר.
נסעו למרכז סלובקיה.
‮אנחנו הגענו לעיר. שנקראת ‭Dolný Kubín‬.‬
איך?
‮‭Dolný . Dolný Kubín‬.‬
אוקיי.
שמה. בטח תמורת כסף.
קנו אירוח. אצל אופה הכפר.
או ל. אופה העירייה.
עיירה יותר קטנה מהעיירה שלנו.
שהייתה כולה כפר גדול.
כן.
זה עוד יותר קטן.
א. אצל. אני זוכר הוא היה אופה.
אופה יקה. גרמני. ואפילו לא סלובקי.
הייתה הגירה של גרמנים בתקופות של מאה 19.
‮18 . ל- ‭Slovakia‬. ל - ‭Czechia‬.‬
בעלי מקצוע. מייסטרים היו. אה.
והסתירו אותנו תקופה מסוימת.
ב. אחרי תקופה מאוד קצרה של חודשים.
היינו צריכים לעבור לשום מקום.
רק רגע. אתה אומר שאצלו
הסתתרתם במשך כמה חודשים?
כמה חודשים. אני לא זוכר כמה.
אבל אולי אתה זוכר בכל זאת
מהתקופה הזאת. מה עבר עליכם?
איך התארגנתם?
אני לא זוכר. מהתקופה הזאת.
פרט לזה שתמיד אכלנו לחם טרי.
כי היה אופה. בתור ילד.
עכשיו אתה היית עם אבא ואמא וסבתא?
סבתא. כן.
מה שמה של סבתא?
מרים. מרישקה.
מרישקה.
מרים.
אוקיי. אבל בכל זאת.
מה זה אומר להסתתר?
מה זה. מה זה אמר מבחינתך כילד?
מה היית צריך לעשות?
לא הסתתרנו. במובן שאסור היה לנו לצאת.
היינו בעיירה קטנה.
בחדר שכור. שאני לא זוכר אותו.
מותר היה לצאת ל. ל.
לרחוב. כי היו לנו ניירות אריים.
אנחנו היינו נוצרים לכל דבר.
כן.
ו.
אבל האם הייתה סכנה
שמישהו יגלה את יהדותכם?
הייתה סכנה. הייתה סכנה.
סכנת חיים לאורך כל המלחמה.
הרי היה ברור כבר שיהודים כולם הושמדו.
לא יודע אם 6 מליון.
אבל. אבל האם הייתה סכנה
שמישהו ימסור אתכם.
פיזית. ויגיד הנה הם יהודים?
האם הייתה סכנה?
לא ידוע לי. לא ידוע לי.
עכשיו. האם כילד ההורים נתנו לך איזה
שהן הוראות מיוחדות של עשה ואל תעשה?
לא. לא. אני הסתובבתי
עם הילדים בבית ספר. עם הגויים.
לא היו כבר יהודים.
זה לא. אם היו בודדים אז הסתתרו.
תיכף אגיד איפה הסתתרו.
כי זה. זה אני זוכר.
איפה?
כשהפרק הזה. שהתקרבו כבר הרוסים.
וכבר הייתה סכנה של הצבא הגרמני.
כן.
את. את צריכה לדעת שב.
מתישהו באוגוסט. או מתי המרד?
המרד הפרטיזנים ב.
‮ב - ‭Slovakia‎‬. נכנסו הגרמנים.‬
כבר לא היו סלובקים. כבר היה גסטפו.
אז. אני מניח שזו הייתה תקופה שעברנו. מה.
מהאופה. מהעיירה הזאת
‮‭‎Dolny Kubin‎‬. לכפר שנקרא ‭Pokryváč‬.‬
‮‭Pokryváč‬?‬
‮‭Pokryváč‬.‬
‮‭Pokryváč‬.‬
בשום מקום זה באמת. לא רק אז.
גם אחרי 60 שנה זה מקום שכוח אל.
ואני נפעם מחדש כאשר אני מגיע לשם.
ועוד פוגש את האנשים. של אז. זה.
תמקם לנו את מקום.
‮את המקום של הכפר הזה. ביחס נאמר ל ‭Bratislava‬‬
‮‭Bratislava‬ היא. היא. ‭Slovakia‬ היא‬
כמו ישראל. יש מטולה ואילת.
כן.
אבל אצלנו צפון דרום.
שם זה מזרח מערב.
שמה זה מזרח מערב.
כן.
‮‭Bratislava‬ זה מערב לגמרי.‬
נכון.
‮‭Humenne‬. מזרח לגמרי. ובאמצע זה טטרה.‬
אוקיי.
באמצע בין שני.
‮אז המקום הזה ‭‎Pokrivac‎‬ הוא ממש באמצע?‬
‮באמצע בהרים. זה גבול ‭Poland‬ כבר. זה למעלה.‬
כן.
שמה כשאת נוסעת בגשם את נוסעת בענן.
בערך באיזה גובה זה נמצא מעל פני הים?
1200 מטר לפי דעתי.
זה מקום קריר. קר?
קריר וגשום ושלג אינסופי.
עכשיו. אה. כמה אנשים בערך
גרו אז בכפר הזה?
לפי דעתי 40 משפחות.
אה-הא.
ואני כבר בתור עדות של היום.
שהמרכז של הכפר נשאר
צלב כזה עם כנסייה באמצע. אולי 50.
והמשפחות שגרו בכפר. הם. אה. חקלאים?
חמולה. חקלאים.
כן.
זה כמו אצלנו ערבים.
זה בני דודים ובני בני דודים.
ומחותנים אחד עם השני. והכל נחמד מאוד.
וכולם יודעים שפרופפר הורובד.
אז נקרא לו הורבד. הם יהודים.
כולם ידעו את זה?
כולם ידעו. אבל זה בן.
בן דוד וכולם שמרו.
רגל חייל סלובקי או רגל חייל גרמני
לא דרכה בכפר הזה.
בחורף זה מושלג. אפשר היה להגיע רק עם.
סוסים. לא היו מכוניות. דברים כאלה.
בקיץ זה. זה נוף משגע של ההרים. ו. וירק.
אז איך משפחה שמגיעה.
אממ. חיה? ממה חייתם?
אני יודע יודע. מעכשיו. זאת.
לא מעכשיו. לפני 10 שנים. שחזרתי.
ואישה שגרנו אצלה. עוד הייתה יותר צעירה.
היום היא בת 85. 4.
מה שמה?
אה. מאריש. אממ. אה. מריאנה. אני חושב.
מריאנה. כן. גם אני כבר לא כל כך זוכר טוב.
כלומר בבית שלך.
בבית שלה גרנו.
כן.
בחצר שלה גרנו. היה ביתן עץ.
כן.
נפרד מה. מהבית של האיכרים.
סבתא גרה איתם. וישנה על הקיר.
על התנור החם ושם היה
23 מעלות מתחת לאפס בחורף.
כן.
ואזור מאוד קר.
ואנחנו גרנו שלושתינו.
אמא אבא ואני. בבית עץ כזה.
שירותים בחוץ. אווזים.
תוקפניים כאלה שהיו צובטים.
בתור ילד הייתי פחד מוות מפחד מהם.
ושמה הגענו לשם.
ושם היו בערך בבית ספר 30 ילדים.
מכיתה א' עד. עד אינסוף.
כל הבית ספר ה-30 לילדים מכיתה א' עד הסוף.
והכומר. הכומר לימד את כולם ביחד.
והייתי הולך. שם האיכרים אז אני זוכר.
אה. עשו את הלבד הזה
מצמר כבשים ותפרו מגפיים כאלה חמים.
היינו הולכים במגפיים הכל היה עבודה עצמית.
לא היו חנויות. לא היו אוכל.
אז השחיטה של החזיר. ה.
כלומר. כל מה שאכלתם
זה היה ממה שהיה בכפר?
בכפר. ולא היה חסר אוכל.
מה הייתם אוכלים?
היינו אוכלים קודם כל לחם. אה.
הרבה לחם והרבה ב.
הרבה דברי בשר. מחזיר. ועופות כמובן.
ו. וכל (לא פוענח) .
חלב?
הייתה פרה.
מה עם פירות? ירקות? גם?
בחורף בטח לא היו. תפוחי אדמה היו.
וגידלו. ואפשר היה לשמר.
ובקיץ היו?
בקיץ היו פירות. זה היה גן.
מה זה כפר כזה?
זה גן. זה אגסים ותפוחים.
וגם היום זה אותו דבר בדיוק.
האם ההורים שילמו?
שילמו הרבה כסף. לא יודע כמה.
עכשיו. אני מספר את הסיפור הזה.
‮כי אז. כבר גרמנים היו ב - ‭Slovakia‬.‬
‮והיה צריך לנסוע ל - ‭Bratislava‬ להביא כסף.‬
כי הכסף לא היה אצל ההורים.
לא היה בנק כשכותבים צ'ק.
ואבא כבר לא יכול היה לנסוע.
כי הוא היה גם גברתן כזה.
גדול. עם פרצוף. אה.
שבטח היו תופסים אותו. ואין.
אין שום בעיה לגלות
שהוא יהודי. היו מפשיטים אותו.
ואני זוכר שכל השנה הזאת. של 44'.
כשהיינו בכפר הנידח הזה. אה.
אמא היתה הולכת לתחנת רכבת.
אני חושב שזה היה אולי 12.
14. קילומטר בשלג. עמוק מאוד.
‮עם תרמיל. ל - ‭Dolany Cobbin‬.‬
‮ומשם הייתה נוסעת ל - ‭Bratislava‬ ברכבת.‬
ליום יומיים. כדי להביא כסף.
וזה היה עבורה מסוכן?
היה מסוכן. אבל אצל אישה אי אפשר.
אז. כנראה שגם לה את התעודה כלשהי.
אי אפשר לדעת אצל אישה
עם לא אומרים במפורש שהיא יהודייה.
הרי אתה אמרת שהיא לא התנצרה.
לא התנצרה. אבל זה יכול להיות
שקנו ניירות. אני לא יודע.
כן.
זה קטע שאני לא יודע.
היא הייתה נוסעת.
ואני הייתי בבכי רץ אחריה.
קילומטרים. כי לא רציתי שתעזוב אותנו.
זה אני זוכר. שאני גם אסע איתה.
פחדת שלא תראה אותה?
כנראה. אני זוכר ש. שהלכתי בשלג עמוק.
אולי הזיכרונות. הם מגבירים
תמיד את הדברים.
הביטחון שלך התערער?
כשהלכה. היא עזבה אותי.
כן.
ואני הייתי רץ. וכשהייתה
תופסת אותי. עוד בהתחלה.
ורוצה להחזיר. הייתי מטפס
על עצים כדי שלא תגיע.
כן. ילד זריז יכולתי.
היא הייתה כועסת עליך?
בטח שהייתה כועסת. כי הייתה צריכה להגיע.
אחרי שעתיים. לרכבת בשביל לנסוע.
‮לא היה כל עוד. זה לא חשמלית או ‭"tube"‬ ב.‬
בלונדון שכל שתי דקות.
אה. אז זה. זה אני זוכר. היטב.
האם האם חווית איזה שהן חוויות ילדות בכפר?
בכל זאת. היית עם ילדים אחרים?
כן. כן. לא חוויתי את הבגרות ה.
תראי. הייתי בן 10.
ילד קטן במושגים של היום.
אבל את החוויות הרגשיות.
המיניות עם הבנות הכפר היו לי כבר אז. כי ה.
היינו. זה היה מקובל מאוד אצלם.
אתה יכול קצת יותר לפרט?
היי. מה זה לפרט?
מזמוזים. מה. מה ילד יכול לעשות?
לא מדובר על אקט מיני.
אבל כשבאה נערה ב. בת 14. אה.
לגורן. אז כל הניסיון הזה.
הן. הן התחילו אתך?
כן. בטח. זה היה ברור. זה היה ברור.
וזה. אה. לא גרם לך לשום חששות?
היית לגמרי שלם עם זה?
לא. שום חששות. זה היה נעים. זה חם ונעים.
וזה. כנראה גם בגיל 10. זה.
כלומר עברת איזהשהו תהליך
מואץ של התבגרות במקום הזה?
כן. אני בטוח. עכשיו הסיפור.
ואני אחזור. לא יודע אם לחזור
קדימה 50 שנה. על הקטע הזה.
אפשר. אפשר. ואחרי זה לחזור חזרה.
כן. הקטע הזה. הוא.
הרושם הכי חזק מכל התקופה הזאת.
עכשיו אני אקדים קצת.
אה. את המאוחר שסיפרתי עד עכשיו.
חזרתי לכפר אחרי כ-50 שנה.
44'. זה היה ב-91'. קרוב ל-50 שנה.
והנסיעה. זה היה בימים הראשונים של.
‮אה. נפילת הקומוניזם ב - ‭Slovakia‬.‬
רכבות לא. רכבות לא פעלו. מוניות לא היו.
‮ולקחתי את בן דודי שחי ב - ‭Slovakia‬.‬
‮ובוא איתי ניסע ל - ‭Pokrivech‬.‬
מה שמו?
‮פטר. מהנדס מחשבים. בוא ניסע ל - ‭Pokrivech‬.‬
התארגנו. עלינו על הרכבת. נסיעה של שעתיים.
והייתה נסי. התארכה ל-5 שעות ברכבת.
‮העיקר. הגענו לי ‭Dolany Cobbin‬.‬
‮לא ידעתי איפה נמצא ‭Pokrivech‬ ביחס לפ.‬
לעיר הזאת. רק ידעתי שזה
לא צריך להיות רחוק.
הרי אמא הייתה הולכת ברגל לר.
לתחנת רכבת. כמה זה יכול להיות?
10. 12 קילומטר.
היה יום קשה מאוד של גשם.
בגבהים האלה. וזה לא היה חורף.
זה היה ספטמבר. אני מניח.
היה ממש כאילו מתהלכים בתוך העננים.
זרזיף של גשם. לחות נוראית.
ואני אומר. בוא נשאל פה.
‮ניקח מונית וניסע ל‭Pokrivech‬.‬
אני שואל שמה סלובקים ביישנים.
עד היום הם לא מעיזים לדבר.
הם תמיד חוששים שאולי זה ש.ב.
של המשטר הקומוניסטי יעצור אותם.
למרות שזה כבר נגמר.
אבל החינוך טבוע בהם.
אז אני הולך עם הסלובקית הקלוק.
הקלוקלת שלי שמה למישהו תגיד איפה יש פה מוניות?
אז הוא אומר אין פה מוניות.
אז. אז מה עושים?
מה שאתה רוצה. אין מוניות. מה אתה רוצה?
‮אני צריך ל - ‭Pokrivech‬. הוא אומר.‬
אני חי פה 25 שנים.
אני על שם כזה לא שמעתי.
מוכרח להיות. אני לא לגמרי אאוט.
אז תגיד. יש לך אוטו?
בחור הזה ש. שקילל שמה כי
לא מצא מסמרים בכלבו. לא היו מסמרים.
תמיד היה חסר משהו בתקופת הקומוניזם.
קילל. אף פעם אי אפשר
להשיג פה שום דבר. יש לך מכונית?
אני אשלם לך כמה שאתה רוצה.
‮אני רוצה ל - ‭Pokrivech‬.‬
‮אומר אין ‭Pokrivech‬. אני. חי פה.‬
אין. אני לא שמעתי.
רק הוא אומר לי. אתה יודע מה.
בוא נלך לכניסה. בכניסה לעיר.
יש שלטים לכל מיני כיוונים.
נראה מה כתוב. נסענו.
‮וכתוב 12 קילומטר ‭Pokrivech‬.‬
ואכן נסענו. הוא הסכים ב. תמורת תשלום.
אני אמרתי אני אשלם לך. אבל לנו.
זה הערכים של דולר מול הכסף שלהם.
אני מדבר על 91'.
זה היה פארק הזה שזה היה בחינם. זה לא.
מה זה היה המטבע אז?
שם היה קורונה ואצלנו דולר. אני חושב ש.
ששמה יכולתי בדולר אחד לנסוע חצי יום עם מונית.
לא. לא היה. אוכל בכלל. אז נסענו לשם.
אני מגיע. ואני עומד. 50 שנה חלפו.
ואני לא בדיוק מתמצא באיפה. איפה גרנו.
אבל הייתי בצלב. כנסייה. מוכר.
ב. האזור מוכר לי.
אני ככה. כל האיכרים מעולם.
הרי אין מכונית. לא מגיעה מכונית לכפר.
כולם בחלונות. מסתכלים על הפלא הזה.
על אדם זר שבא. ומסתכלים. ו. ובן דוד.
לא מעז לגשת לדלת.
לדפוק ולשאול איפה גרים.
ו. הכל נופל עליי. ואני במבוכה.
רואה אדם זקן. מאוד זקן.
בלי שיניים כולם. עם מריצה. עם עצים לחורף.
הרי מסיקים עם עצים. נוסע מולנו. יורד.
ואחריו האווזים. שאני הייתי
בפאניקה בלתי רגילה כל.
כל הילדות שלי. כי הם היו תופסים אותנו.
הייתי לפעמים הולך לבית שימוש בחוץ.
בחורף של מינוס 23 מעלות.
ולא יכולתי לחזור הביתה. כי אווזים.
ואף אחד לא שמע כי חלונות היו נעולים.
אה. שאני צועק ובוכה בתור ילד.
בא האיש הזקן. ואני אומר לו:
"תגיד. שלום. אתה מפה?"
"כן". "אתה היית פה בזמן מלחמה?" "נו. בטח".
הם יש להם גם מבטא סלובקי כבד של איכרים.
"בטח. אני נולדתי פה. אני כל החיים חי פה".
"אתה זוכר ש. איזה משפחה. משפחה יהודית.
הסתתרה פה בזמן המלחמה?"
אומר: "בטח. פרופפר גרו פה.
אז אני אומר: "אני. אני מישקו פרופפר.
אז הוא אומר: "אני יאן.
אתה לא זוכר? הלכנו יחד לבית ספר".
היה נראה לי 20 שנה זקן ממני.
מסריח כזה עם חזירים. חלוקים האלה.
הייתה התרגשות גדולה והוא צועק:
"מריאנה. מישקו פרופפר הגיע".
ו. ואז נוצר הקשר עם
המשפחה הזאת. עם כל הכפר.
כי תיכף רצו הסבתות. והדודות.
כולם בני משפחה "מישקו אלוהים שלח אותך".
מישקו. הם. אה. נוצרים דתיים מאוד.
אצלם הכל נמדד לפי אלוהים. ואז נוצר הקשר.
אבל נחזור אחורה כי.
כן.
זה כבר. מאז כבר אני כמעט כל שנה נמצא שם.
אני מודה להם על זה שהצילו אותנו.
כי הם סיכנו את עצמם.
למרות שהאזור הזה היה נקי מצבא.
אבל איפה.
הצבא היחידי ששלט שם
אז היו הפרטיזנים הרוסים.
כן. מה אתה ידעת אז על הפרטיזנים?
הם גרו אצלנו. באו לאכול צהריים אצלנו.
היה אחד שאני זוכ. מה שאני זוכר.
היה פטיה. קצין די גבוה.
למרות שהם הלכו באזרחי.
אה. שכל פעם היה בא.
הרי אמא. כמו כל יהודייה טובה.
פרוטקציה. היתה מזמינה את המפקדים.
אה. הפרטיזנים לארוחת צהריים.
הייתה מבשלת. גם לא היה חסר אוכל.
זה היה. בשר היה.
ואורז היה. ותפוחי אדמה היו.
עוד לא הייתה ב. לא.
לא סבלנו רעב. והם היו
באים אלינו לארוחת צהריים והוא.
אני הייתי יושב לו. הוא אומר:
‮"אני יש לי ילד כמוך ב- ‭Russia‬.‬
אני כבר לא ראיתי אותו 5 שנים".
ומההיכרות שלך אתם איך התרשמת מהם?
אני תיכף אסביר לך.
כן.
הוא היה יהודי כנראה. פטר.
למרות שלא ידוע לי או לא
זכור לי שהוא התוודה. היה מאוד חם.
זה נמשך הפרוטקציוניזם הזה ש.
שאמא הייתה עושה חגיגות
ולהזמין אותם לצהריים. והייתה מכבסת להם.
או דואגת. בכסף. שהאיכרות יכבסו להם.
נותנת להם דברים שהם ביקשו. לא ביקשו.
אבל אם ביקשו. הייתה מספקת להם את הצרכים.
צריכה לדעת שאלה
אנשים שגרו ב. נלחמו ביערות.
אה. ש. שנים רבות לא ראו את המשפחות.
לא היה אפטר כל שבועיים חופש.
ומאוד היו זקוקים לחום. אם. אם נוצר.
אבל יחד עם זה. יחד עם זה.
אני ראיתי במו עיניי וזה מאוד.
וזה לא עשה עליי רושם.
אם הם תפסו "ולאסוב". זה הרוסים הלבנים.
ששיתפו את הפעולה. בנוכחותי
היו חונקים אותו. עם חגורה.
עם. אה. ב. בלי צרמוניות.
היו תופסים וגומרים אותו.
וזה ראינו בתור ילדים.
זה הייתה הצגת. הצגת הכפר.
וכשראית את זה. הגבת באיזו שהיא צורה?
לא.
חשבת על זה משהו?
לא. לא. כי הייתי.
הייתי כבר כל כך מורגל ל.
לאסונות. ול. לכל מה שקורה.
שמעבירים אותי מפה. מבית ספר.
כל מה שעבר. זה כבר.
מדבר על תקופה של כבר 4 שנים כמעט.
זאת אומרת. את מתרגלת לכל צרה. חיה עם זה.
אה. איך התרגלתי? הייתי הולך.
זה נראה לך טבעי? חלק מכל המצב?
אני לא יודע איך זה נראה. זה. לא. לא.
לא הלכתי משם. לא הפניתי מבט.
רק מאותה סיבה שרוצחים בנאדם.
ה. חבל שאני לא יכולתי לרצוח.
אחרי המלחמה. כי ידעתי מה הם עשו.
כן. גם אחרי המלחמה.
גם ה. ה"וולאסובים" האלה רצחו יהודים.
את מעט אלה שחזרו
עוד עשו פוגרומים באזורים שלנו.
אבל לא ש. הם נלחמו נגדם.
זה אלה נגד אלה. תפסו אותו הרגו אותו.
או שכשהייתי רואה ש.
שכשהורגים הכפריים.
טייס אמריקאי. מטוס שהתרסק.
‮הרי כל ההפצצות על ‭Germany‬‬
‮עברו מעל ‭Slovakia‬.‬
‮כי המטוסים באו מ‭England‬. הפציצו את ‭Germany‬‬
‮ונחתו למלא דלק ב - ‭Rumania‬. ב - ‭Ploiești‬.‬
אז ה. אותם אז קרה שנפל מטוס.
עם קלשונים. אז ר.
רצחו את הטייס. לא אהבו.
כי הוא הפציצו ו. וגרמו נזק.
ואתה ראית את זה במו עיניך?
כן. במו עיניי.
היינו רצים הרי מטוס נופל. זה אירוע.
אבל בכל זאת ילד צעיר.
מה זה עושה לו כשהוא רואה מחזות כאלה?
תשאלי עכשיו למה אני כזה או למה אני אחר.
לא. לא. אז. מה זה עשה לך אז?
לא עשה לי. זה מעניין.
זה כ. ההצגה הגדולה בהצגות העיר.
מ-המ.
כולנו.
אתה יודע מה. נתת לי עכשיו חומר למחשבה.
זה בכל זאת עושה משהו.
ב. בפרספקטיבה של הרבה שנים?
אני חושב שכן.
אתה יכול טיפה לפרט על זה?
אני ארחיב על זה. אני ארחיב על זה.
על כל זה. כש. כשנגיע אחרי המלחמה.
אוקיי. בסדר.
כי אז גדלתי. כבר אחרי האסון הפרטי.
אוקיי.
אחרי השואה גדולה. אחרי כל מה שעברנו.
יש לי. אני גדלתי אחר כך בארץ.
עם 40 ילדים סלובקים.
שחלקם הגדול היו יתומים.
‮אה. אוקיי. אז כמה זמן בסך הכל היית ב - ‭Pokribech‬?‬
‮‭Pokribech‬ היינו שנה. עד מאי 45'.‬
כאשר הרוסים שחררו את האזור.
אבל לפני זה עוד רציתי להגיד.
כן.
הטראומה הגדולה ביותר.
כן.
שלי. לא היו הגרמנים. או הפחד.
הטראומה. שאותם החברים הטובים. הרוסים.
ה. וזה כמובן אנחנו ידענו אחר כך.
הופיעו בלילה. אנחנו מגסטפו.
באנו לקחת אתכם.
‮רגע. סליחה. זה היה ב - ‭Pokribech‬?‬
‮זה ב - ‭Pokribech‬.‬
אוקיי.
בבודקה הזאת שאמא האכילה את המפקדים ה.
כן. כן.
הופיעו בלילה 5 אנשים.
כן.
פראים. אנחנו גסטאפו. באנו לאסוף אתכם.
איפה הכסף? איפה הכסף?
אמא מחזיקה אותי על הידיים. ואנחנו נהרוג.
יורים בתקרה. יורים בתקרה. איפה הכסף?
ואני ידעתי איפה הכסף.
הסתירו אותו. זה היה בתוך חריץ עץ.
אני שותק. אני רק. אני לא רוצ. זה אני זוכר.
זה גם הזכירו לי אחר כך.
אמא מחזיקה. ואני בוכה שאני לא רוצה למות.
זה. זה אחד הדברים שמעט מאוד
אנשים את הקטע הזה יודעים.
חוץ מההורים שהיו. ואני.
כלומר חווית פחד אמיתי.
אמיתי. נוראי. שהם באו לרצוח אותנו.
בינתיים. הכפריים באו עם נשק.
להילחם באלה שבאו לשדוד אותנו.
הסוף של הפרשה. שהם לקחו את הכל.
נשארנו כמו שיצאנו מהמיטות.
כי כל. לא היו ארונות
והכל היה מסודר על ספסלים.
על כאלה. כל הבגדים. כל.
והיה. זה לא. לא סבלנו חסר.
ולקחו את הכל ואחרי יריות עם הכפריים.
אגב יאן הזה שפגשתי שאמר
שאני למדתי אתך בבית ספר. היה חסר אצבעות.
אז הוא אמר: "אתה לא זוכר?
אז בלילה הזה שגנבו אתכם.
ירו. ואז הורידו לי את האצבעות".
הוא זכר. אני כבר לא זכרתי.
ולקחו את הכל וזה כבר
היה סמוך מאוד לכניסת הרוסים.
הרוסים נכנסו אולי שבוע שבועיים אחרי זה.
אה. מיכאל. סליחה רגע.
קצת לא ברור לי פה משהו.
אותם חברים טובים רוסים שאמרת מי הם היו?
פרטיזנים.
פרטיזנים. אוקיי.
הפרטיזנים.
בסדר.
אמא האכילה. פשוט שלח אותם המפקד.
אוקיי.
שאכל אצלנו. אמרתי שאולי היה יהודי.
שהחזיק אותי. היה מפקד האזור.
ומדוע לדעתך זה קרה?
כי היינו עשירים במושגים שלהם.
אה-הא. אוקיי.
היה לנו הכל. הם רצו את הכסף.
הם היו אנשים הרי פראיים.
שבילו 5. 6 שנים ב.
ביערות וכל זה נודע לנו אחרי ש.
אותו גנרל. אותו פטיה נפצע.
בסוף הקרבות. כבר כשהרוסים נכנסו מול ה.
מול הג. מול הגרמנים.
נפצע. וההורים כמובן היהודים עושים מצווה.
הולכים ביקור חולים.
לבית חולים לבקר כנראה פ. לא.
אני לא הייתי. זה רק מסיפורים של בדיחות.
ומוצאים אותו בבית חולים בפיג'מה של אבא.
בשעון זהב של אבא בבית חולים. אז.
אה. זה ככה נקשר הקטע הזה.
מה שאני עוד רוצה לציין בקטע הזה.
שמכיוון שאנחנו היינו פחות או יותר מוגנים.
בכפר הזה. ובמקום שגרנו. אגב.
החלפנו פעם כפר. עוד איזה כפר
לאיזו תקופה של חודש.
אני לא זוכר איפה ו. ומה שמו.
אני רק זוכר שעם סוסים
העבירו אותנו. עם עגלה.
ואני ישבתי ככה גבוה.
כמו בסרטים של מערב פרוע.
ו. והמבוגרים הלכו אחרי העגלה.
אז. אה. עוד יהודים.
ביניהם גם בת דודה של דינה
‮שהיא חברה שלנו שחיה ב - ‭Košice‬.‬
אבל היו הרבה יהודים שחיו לא בין הכפריים.
או שלא היה להם כסף.
אני מניח. לשלם את הסיכון הזה.
חיו בבונקרים. חפורים בתוך הגבעות.
ו. ואני לא יודע איך דאגו לאוכל.
אני רק יודע שאני ואמא. אבל בעיקר אמא.
הייתה פעם בכמה זמן
עם תרמיל מלא אוכל. הולכת לת.
להביא אוכל למשפחות היהודים שהסתתרו ב.
אני לא יודע את השמות.
אני לא זוכר מי זה היה.
מאיפה אמא הכירה אותם.
היא הלכה ליער להביא אוכל.
ליהודים שבילו שנה ב.
יכלו לבלות שנה בבונקר.
חורף. בשלג. ממש בחור חפור בתוך האדמה.
כן. אה.
‮זה עניין ה ‭Pokribech‬.‬
הקטע הזה מסיים לגביי.
אין להם. יש פרטים שתרצו
לדעת נוספים שאני לא חושב שבתור.
‮זכורים לי. את קטע ‭Pokribech‬. את ההסתתרות.‬
יש לי איזושהי שאלה.
וכשהרוסים נכנסו.
כן.
‮ואנחנו יכולנו לחזור ל‭Humenne‬.‬
יש לי שאלה שקשורה לנושא של הפרטיזנים.
אממ. הרי. עשרות שנים היו. אה.
סיפורים מיתולוגיים על
פרטיזנים שהצטיירו כגיבורים.
הם באמת היו גיבורים.
אבל בכל זאת כל הזמן
צצים גם סיפורים על אכזריות.
על רצח. על אונס. על.
גניבה.
עשיית. על גניבות. על עשיית דין ללא משפט.
אז רציתי לשמוע את התחושה שלך.
אני ציינתי מקרה אחד שראיתי והייתי עד.
לא. לא היו להם רחמים לגבי האויב.
הם גמרו בלי משפט. בלי חוכמות.
מי שהיה "ולאסוב". מי שהיה גרמני.
תפסו אותו. אותו דבר גרמנים
עשו איתם. אנחנו לא. גם סלובקים אגב.
לא סלובקים. לא איזה גזע רחום.
אני היום אחרי. אחרי שאין
כמעט יהודי חי בסלובקיה.
דור שלישי של. אה. סלובקים שנולדו.
שאולי לא ראו יהודים מימיהם.
ואני אוהב לשבת בבית מרזח עם ה.
הם שותים הרבה. הם שיכורים.
ולשמוע את השפה מה הם מדברים
ביניהם הצעירים של היום.
ואתה הרבה פעמים נופל. בא לשעה לשבת.
ואת שומעת מצב קשה כמו אצלנו.
כולם רוטנים. אין עבודה.
אין כסף. היהודים האלה
גנבו לנו את כל הכסף.
זהו. אז זה. זה לא משמועה.
זה אני אומר לך מעדות ראשונה.
כן. אוקיי.
כן. וזה דור שלישי.
כי מאז כבר ההורים שלו מתו.
ואחים של. וה. דודים.
אני יודע. זה כבר דור שלישי.
זה כבר נכדים שהם היום
אחרי 60 שנה בני 20. 30.
כן.
אז יש שמה אווירה של.
עכשיו. אה. מיכאל רציתי לשאול אותך מה
מבחינתך מהווה עבורך בצורה הכי מובהקת.
את סיום המלחמה. את השחרור?
זה יש לי חוויה בלתי רגילה.
כן.
כי בבוקר של אותו היו. לא.
כבר ימים ושבועות היו קרבות
מאוד קשים באזור סלובקיה.
אה. שמענו את. אה.
הדי התותחים והמלחמה.
אבל ביום השחרור. הופיע צבא הונגרי.
תגבר את ה. את הצבא הגרמני בחזית.
ו. וככה. מכיוון שאני דובר הונגרית מהבית.
אז באו. ודיברו איתנו הונגרית. וביקשו מים.
חיילים מסכנים. מתחו טלפונים
לכיוון החזית. כבר שמענו יריות.
זה היה בבוקר. ב-08:00.
ב-10:00 איוון בא. איוון זה היה רוסי.
אלה צעקו. רצו ו. ו. וכמובן הופיעו.
היו קצת יריות מסביב.
הופיע הצבא הרוסי המהולל.
שאנחנו באמת חבים לו תודה.
עם כל מה שהוא עשה. ולא עשה. ו.
ולא הייתה לנו שום בעיה עם הרוסים.
פרט לזה שכולם גנבו שעונים ודברים כאלה.
בטח גם אונס היה.
לא. לא שמעתי אבל הם בלי חוכמות.
היו הורגים שבויים גרמנים. אה.
בלי רחמנות. אבל זה היה הדדי מכיוון
שהגרמנים עשו אותו דבר
ב-41' או מתי הם נכנסו. ב.
כלומר ל. ל.
הייתה שמחה לאיד.
להבנתך הם עשו את זה כנקמה. לא. כי.
נו. בטח. וכל גו. כל גרמני פחות. אז. אה. פחות ל. לתת אוכל.
ופחות להילחם. אולי הוא השתחרר. עוד יילחם.
הרי ברלין עוד הייתה רחוקה לסיום המלחמה.
כן. אוקיי.
עד אוגוסט נפלו עוד מספיק רוסים. אה. בקרבות.
אז. אה. בשמחה. ולנו היה חופש.
פתאום יכולנו. הופיע אח אחד של
אבא שגם איפשהו שרד את המלחמה.
מה שמו?
אה. הראשון שהופיע היה דונדי. דונד. לא יודע מה שם ה.
דונדי זה שם כזה של משפחה. לא יודע מה היה השם.
‮האם חזרתם ל‭Humenne‬?‬
מיד.
מתי? באיזה תאריך?
שבועיים אחרי זה.
באיזה תאריך?
אה. אני יודע. זה היה אפריל.
‮אז אחרי במאי חזרנו ל‭Humenne‬. 45'.‬
‮אה-הא. אוקיי. אתה יכול לתאר את החזרה ל‭Humenne‬?‬
אני יכול לתאר. את החזרה כי. תראי.
הכל עבד אצ. אצל יהודים. הצבא הרוסי. היה לו הכל.
היו לו מכוניות. היו שמה יהודים בצבא.
גנרלים. ו. ו. וקצינים גבוהים. והם מאוד.
אה. יצרו קשר עם היהודים ששרדו.
הם כבר ידעו כבר בדיוק מה קורה.
ומי ה. מי הם גרמנים. וכסף קצת וודקה. וכסף.
תיכף היה לנו אוטו שייקח אותנו בחזרה. המרחקים לא גדולים.
‮‭Dolany Cobbin‬ עם מכונית אפשר לגמור במכוניות של אז.‬
ב. בחצי יום. זה לא. אז אני יודע שהופיעה יום אחד מכונית.
העמיסו כל מה שעוד נשאר מה (לא פוענח) לא הרבה.
‮כן? ונסענו. ל‭Humenne‬. הגענו לבית. בית היה תפוס‬
על ידי הצבא הרוסי. אה. הם לא בדיוק ידעו להשתמש.
היו. היו צחוקים כי ב. עשו את השירותים באמבטיה. ו.
והתרחצו באסלה. הסיפורים הידועים של אז.
לא שאני זוכר שזה היה. אבל ככה בבדיחות.
בבדיחות הדעת. הבית התפנה. קיבלנו את כל הרכוש.
התחילו החיים הטובים מיד אחרי המלחמה.
חוץ מהעצב ששרר בבית. אה. מה. מאובדן האח.
ומאובדן אחות של אבא. כל יתר האחים שרדו.
מ-2 הצדדים. אהה. לא. עוד. אחות של אמא ש.
לא שרדה. וא. ועוד אחות של אבא לא שרדה.
אה. הלכו לאושוויץ. אבל. חיים חזרו למסלולם. חוץ מפרדי.
פרדי גרם למועקה כזאת. שהיה אסור.
לא רק. קודם כל. אסור היה לדבר גרמנית בבית.
זה לא רק אז. עד ש. כי אחר כך כבר בכל זאת
נולדה הילדה. התינוקת. והנחמדה וגדלה.
גם בארץ. כשהיא כבר הייתה נערה בת 18.
הביאה פעם הביתה בחור גרמני יהודי.
שבמקרה הגיע מברלין. של אחד המעטים ששרדו וילדו.
בא לביקור והיא הכירה אותו. וקצת התאהבו משהו.
הביאה אותו הביתה. אמא זרקה אותו
מהבית: "פה לא מדברים גרמנית. לא רוצה לראות". יהודי.
יהודי.
יהודי. לא מדבר על. על נאצי או הבן של נאצי.
"לא רוצה לשמוע. את לא תלכי איתו".
וזה כבר 20 שנה אחרי שואה.
אז זה היה טאבו. באופן מוחלט.
כל הנושא של לדבר גרמנית.
ללמוד. לספר. ואני שכחתי.
כי עד גיל 7 דיברתי רק גרמנית. אחר כך. הכל הלך.
וזה הייתה כמובן טראומה שאמא גם ב.
במותה. שכבר הייתה מבולבלת. ותמיד היה.
מתי היא נפטרה?
ב-83'. כבר פה בארץ. וכל הזמן ממישקו.
לא. אני הייתי כבר כשהייתה מבו.
ואני הייתי: "פרדי. תסתתר יש אקציה. תסתתר יש אקציה".
מתי אבא נפטר?
אבא נפטר ב-68'. גם בארץ.
כלומר. מה שאתה מספר על אמא. זה היה ממש בימיה האחרונים.
הזיכרונות האלה שחזרו אליה.
זה לא. היא חיה עם זה. זה אם שכולה.
חיה עם זה. היא תפקדה בסדר עד. אה.
עד ש. הזדקנה בגיל 80. הייתה מבולבלת כבר.
אבל. הבלבול שלה היה. לא היה לה טוב.
היא הייתה כל הזמן בפאניקה.
היו. היה. היה קשה מאוד.
אה. מיכאל. חוץ מה. מח. האובדן של. אה. פרדי.
מה מבחינתך. מסמל יותר מכל.
‮את החזרה לחיים אחרי המלחמה ב‭Humenne‬?‬
אה. מה שמסמל. לא יכול להגיד ש. שמשהו השתנה.
כי היו לנו חיים מאוד מאוד טובים.
בתקופה הזאת שאני. אה. בין 45'.
גמר המלחמה עד שעליתי לארץ. אה. העסקים צלחו.
המשפחה הייתה מאוד מאוד אמידה.
והיה. היה. היה לנו הכול שלא היה לגויים. ל.
אבא חזר להיות הבעלים של המפעל?
החזירו לו. עם פיצויים גדולים מאוד.
המ. הממשלה הצ'כוסלובקית. החזירה כספים
ופיצתה את כל בעלי ההון ששרדו.
ו. ואלה שהסלובקים לקחו להם את המפעלים.
והעסקים פרחו. ו. והעבודה פרחה. בבית היה הכל.
‮מי. מכונית הייתה לנו. מי. למי הייתה מכונית ב‭Humenne‬?‬
לאף אחד. רק ל. למיליונרים. היו לנו יערות. ומנסרות.
ועשרות פועלים שאחד מהם ניהל. עבד אצל אבי איזה 40 שנה.
ועשיתי אותו כבר הזכרתי את זה. חסיד אומות העולם.
כי הוא. הוא עזר להבריח. כשאבא עוד היה מנהל שם.
אז הוא בתור גוי הבריח יהודים מפולין להונגריה. דרך סלובקיה.
מה שמו של האיש?
גוסטב. אבל אני לא זוכר את שם המשפחה.
אה-הא.
אני בטח טלפון שלי עושה צרות. [כך במקור] אז אין לי ספק ש.
האם חזרת ללמוד בבית ספר?
חזרתי ללמוד. לא היה בית ספר יהודי לאחר המלחמה.
‮כי לא היו יהודים ב‭Humenne‬. או מעט יהודים היו.‬
וחזרתי לבית ספר. אה. סלובקי.
עם אותם החברים שלמדתי בין 41' ל-44' אני יודע.
אותם החברים שהם חברים שלי גם היום. אלה ש.
אני לא שמרתי איתם קשר.
כי לא. אי אפשר היה כל השנים. אבל.
מ-90' עד היום אנחנו שומרים קשר מצוין.
אה. כל אחד בדרכו.
אחד היה קצין מאוד גבוה בצבא הסלובקי.
צ'כוסלובקיה הקומוניסטית. אחד היה. אדם פש.
האם איפה שהוא. עלתה שאלת העלייה לארץ? עוד.
לא. אבל אני רוצה לציין כך.
וזה גם לאחר שאני כבר אבא.
ואני לא מדבר שאני כבר סבא.
זה לא פעם שאלתי את ההורים שלי.
איך אתם נתתם לילד בן 13 לבוא לארץ?
ומה היה פה? זה מלח. ממש בתום מלחמת השחרור.
איך. הרי הפסדתם ילד אחד באושוויץ?
אני. אם הייתי צריך לשלוח ילד שלי בתנאים
של אז לחוץ לארץ בגיל 13. בשום פנים ואופן.
היה מלווה. היה מנהל הכ. מ. מורה בכיתה היה.
1.000 מלווים. איזה דבר זה?
אז. אה. הסיפור הוא כזה ש. אמי אמרה לי.
היא הייתה אישה חכמה מאוד.
אבא. אבא עשה כסף.
היא אומרת: "תראה. אנחנו איבדנו את הבן.
ונולדה לנו בת. הייתם 2.
בתקופה של בין 45'. בין. בתום המלחמה.
עד שאתה עלית. היו פוג.
היו פוגרומים באזור שלנו.
מה. "ולאסובים" האלה. החיילים הרוסים הלבנים.
היו רוצ. שוחטים יהודים שחזרו".
זה אני זוכר ששמענו.
אוי רצחו משפחה שלמה ב. באיזה כפר.
כן? "והייתה הרגשה של חוסר ביטחון.
ואנחנו רצינו להבטיח שאם יקרה משהו.
שלפחות אחד מכם ימשיך את המשפחה. את הגזע".
ככה נתנו לי ללכת. אני כבר לא מדבר
‮על זה שאני אז כבר היה השומר הצעיר ב‭Humenne‬.‬
מתי הצטרפת לשומר?
ב-45'. בתור ילד בן 10. ו. והייתה שכבה שלי. בני.
אני יודע הם קר. איך נקראת. נקראת השכבה הצעירה ביותר.
יש תמונות בספרים שפורסמו על התנועה.
אז יש תמונות שלנו ב. ואני. כולם. כל הגדולים רצו לעלות.
והיו בהכשרה. והיו פה. ואני הייתי בורח
‮מהבית להכשרה ב- ‭Košice‬. בגיל 11-12.‬
כלומר. הרעיון של העלייה
לארץ הגיע דרך ההצטרפות לשומר הצעיר.
שלי לתנועה. ולעשות צרות. להורים.
כן. אבל מיכאל. רגע לפני שאני אשכח.
חשוב לי ש. תספר קצת על ההולדת של אחותך. זה מעניין אותי.
כן.
מתי היא נולדה?
אחותי נולדה בספטמבר 46'.
אה. אז לפי עכשיו. שאני יודע איך
עושים ילדים. אז עוד לא ידעתי בגילאי העשרה.
מה היה שמה כשהיא נולדה?
איביצה. היא הייתה.
איביצה?
איביצה.
אה-הא. כיום יעל?
קוראים לה איביצה יעל. גם פה קוראים לה איביצה.
כש.
הקרובים לה קוראים לה איביצה.
כשאמא הייתה בהריון.
היית מודע ל. למצב?
לא. לא הייתי. ידעתי שהיא בהריון. הייתה שמנה.
לא. ידעתי. אה. ועכשיו אני יודע לעשות חשבון.
שאם איביצה נולדה בספטמבר. וניקח 9 חודשים אחורה.
אז זה היה ינואר 46'. או נניח עד סוף דצמבר.
ואם מלפני זה ילדה תינוקת. מ.
מתה. אז כבר הייתה בהריון בסוף המלחמה.
כן.
כן? זה רק.
בת כמה אימא הייתה כשאיביצה נולדה?
46'. הייתה בת. אה. 40. אז זה היה גיל מבוגר.
גיל מבוגר.
אז.
היא סבלה בהיריון?
היא סבלה מ. עובדה שנולד תינוק מת בהריון הראשון. היה סיבוך.
אה. אני גם לא יודע אם. אם ה. התינוק הראשון נולד ב.
אחרי 9 חודשים. הייתה הפלה.
אבל בכל אופן. אה. הייתה שמחה גדולה.
אימא הייתה בהריון. לא הייתה שום
בעיה רפואית. מיטב הרופאים טיפלו בה.
ההורים ציפו שייוולד בן?
אני מניח שרצו בן.
אבל. אז עוד לא היה אפשרות לאבחן.
לפי דעתך יש קשר ישיר ל. למוות של פרדי?
אין ספק. שאימא לקחה את זה בעקשנות.
ובהתמדה כזאת בגיל שלה. שזה.
הייתה. היה רצון. רצון האל. היו אומרים ש. שייוולד.
משהו במקום. והיא עשתה את כל המאמצים. והצליחה.
מגיע לה על זה עוד כבוד גדול.
הייתה אישה עקשנית. מאד מסודרת.
ניהלה משק עצום של עשירים.
עם משרתים מסביב. הכל.
ו. וכל מי שגם הכיר אותה.
אחרי שאני חזרתי לשם.
עוד חיו. הרבה יהודים מה.
בני גיל שלה. אז אמרו תמיד: "טרקה. זה. בכלל".
היא ילדה בבית?
לא. את התינוק המת. כן.
אני זוכר שלקחו אותו ל.
לקבורה בבית קברות יהודי גדול שיש.
איביצה נולדה בבית חולים.
ואני נשארתי לבד בבית עם סבתא. וה.
ככה יום שמש בבוקר. ואני שומע ש.
אבא בא ומדבר עם סבתא.
מספר לה בשמחה כמובן.
אבל יש מן מילה שרק בסלובקיה. יש שפות שד.
במ. במחילה מכבודכם. אבל נולדה ילדה.
איך. איך אומרים את זה בסלובקית?
(משפט בסלובקית) זיפצ'ה זה בת.
"תסלחו לי. א. מה אפשר לעשות? זה ככה. יצא".
כי היא. כי היא הייתה אמורה להיות בן?
כן. ככה כ. זה אני זוכר שהוא אמר לה את זה ככה בחצי צחוק.
כן.
"תסלחי לי. סבתא. נולד. נולדה.
כן.
מה אפשר לעשות? יש בת".
ו. אתה כ. היית אז בן 13?
אני הייתי בן. אה. 46'. הייתי בן 11.
אה. 11. ו.
והלכתי לבית חולים. ו. והכניסו אותי ל.
אז לא כל כך הקפידו על זה. לא פגייה. איפה שהיו תינוקות.
לא היו כ. תינוקות. היו 3. 4. זה לא תל אביב.
הכניסו אותי. היא אומרת: "מי הב. אחות שלך?"
אז אני. כמובן הראיתי על הכי.
תינוקת הכי יפה. אמרתי: "זאת".
לא. הראו לי איזה תינוקת עם מוגלה בעיניים.
כזאת מעוכה. לא הייתה קטסטרופה קטנה.
"וזאת האחות שלך?" ו.
אני שואלת. אה.
זה מעניין אותי לדעת אם אחרי כל מה שעברת. עם ההורים.
מה. מה זה עשה לך שפתאום יש לך אחות קטנטנה.
שגוזלת את תשומת הלב?
ברחתי מהבית. ברחתי מהבית.
קינאת?
אני לא יודע להעביר את זה היום. אם קינאתי.
אני רק יודע. שזה הטריד אותי כי יש כמה סיפורים. ש.
חלק מהם אני זוכר. אז אני הרי הייתי. איתה מ-46' עד 49'.
היא הייתה בת שנתיים וחצי כשאני עזבתי.
אבל. כבר הי. הלכה התינוקת גדולה.
אז. אה. סיפור הוא. שיום אחד.
כל פעם שאמרו שתשמור עליה. אז היה עונש גדול.
היו עגלות כאלה של 2 גלגלים.
והייתי הופך אותה. שת. שתבכה. והייתי בא.
ו. היא אומרת לי אחותי. שהיא זוכרת את זה.
והייתה בת שנתיים. בטטרי היינו חודשיים.
ההורים רצו קצת. אה. קלפים.
אבל. "טוב. תלך איתה לטייל".
אני כבר הייתי בן 13.
זה כבר גיל שאפשר. אז הייתי הופך אותה.
אה. הסיפור הכי גדול משפחתי הוא ש.
וזה אני זוכר ילדי קפיטן גראנט.
היה קולנוע בעיר. ולא יודע למה
שלחו אותי לקולנוע עם האחות שלי.
יכלה להיות בת 3. שנתיים וחצי.
מה את צריכה להיות. שלחו אותי לקולנוע.
בדיוק אחרי 2 דקות. היא מתחילה לבכות.
ואני אומר לה: "את בוכה?
את לא רוצה? אז תלכי הביתה".
נגמר הסרט. אני מגיע הביתה. "איפה האחות שלך?"
אין אחות. אין אחות. "מה זה אין אחות?"
"היא רצתה ללכת הביתה.
שלחתי אותה הביתה. מה אתם רוצים?"
סיפור הוא. לנו כבר היה טלפון. וכל האחים של אבא.
התחילו טלפונים בכל העיר. איפה האחות?
ילדה. נעלמה. תינוקת בת שנתיים וחצי.
בסוף התברר. הרי הייתה משפחה גדולה מאוד.
שאחד האחים ראה אותה ללכת לבד ברחוב.
לקח אותה אבל לא טרח להודיע ל.
לאח שלו שה. אל תדאגו התינוק.
הרגשת קצת ייסורי מצפון?
מה? עלי? לא.
לא היו לך שום ייסורי מצפון?
לא.
ההורים כעסו?
בטח. כי אז היינו מקבלים סטירת לחי. זה לא.
אוקיי.
כמה סטירות לחי. מה זה.
לקחת חמין ל. כל יום שישי לאופה.
בשלג גדול. ובשבת להביא אותו.
זה היה עונש גדול.
כן.
למה אני. למה למה לא מש?
אז זה נפתר בסטירת לחי של אבא. וזהו.
כן. אז זה הסיפור על איביצה.
עכשיו. אתה יכול עוד קצת לספר
על השומר הצעיר בבקשה?
כן. השומר הצעיר. אה. כמובן.
ההיסטוריה של השומר הצעיר בסלובקיה ידועה.
‮‭Košice‬ הייתה עיר יהודית גדולה.‬
‮שמה היה מרכז. חוץ מ - ‭Bratislava‬ והערים הגדולות.‬
‮והיה מדריך שבא מ - ‭Košice‬ ל - ‭Humenne‬.‬
‮‭Košice‬ במרחק של רכבת 20 דקות.‬
היה בא מדריך. פעמיים בשבוע.
והיו לנו. היה קן השומר הצעיר עם טיולים. אה.
התנועה הייתה מאוד מאוד פעילה.
ו. והיו מושבות חורף.
ומושבות קיץ. והיינו נוסעים וכמובן בתור ילדים.
אין בילוי יותר טוב מאשר להיות ביחד ב.
באיזה חאטה בטטרי ולגלוש ב. כולנו אנ. אנשי שלג.
אבל מעבר לאקשן. מה לגבי תכנים?
הזדהית. עם התכנים?
בטח. לבוא לארץ ישראל. זה התוכן המרכזי.
אני לא ב. בגיל 13 כבר יודעים מה זה קיבוץ?
ומה זה לא קיבוץ? לבוא לארץ ישראל.
הייתה מלחמת השחרור.
זה היה התוכן העיקרי? לבוא ל.
שיא ה. שיא התקומה.
רגע. זה היה אבל. התוכן העיקרי? העלייה לארץ.
כן. לארץ. כל היהודים.
אחרי שהגרמנים השמידו. צריכים לבוא לגמרי.
ו. אבל. קצת אידיאולוגיה שומרית. ספגת?
לא. אני לא זוכר. אני. אני אני מניח שהיו. אבל. א.
לא בשכבות הצעירות. אנחנו היינו ילדים בין 11 ל-13.
זה לא בדיוק. לנו היה חשוב לבוא. לשחק.
ללכת לטיול. ל. היינו ב. ביער. לאסוף פטריות. מה שאת רצית.
היה לנו טוב ביחד. גם היו הרבה בנות. ומעט בנים.
כלומר החברותא. זה היה העיקר.
זה. זה היה העיקר.
וטיולי אופניים. והכל והכל והכל.
אה. מיכאל. אה. מה לגבי הבר מצווה?
בר מצווה עשו לי. ואני לא זוכר אותו.
אני לא זוכר. זה ממש לפני העלייה ארצה.
אה. ב-30'. מתי? 13 זה 48'. נכון?
יולי 48'. ואני עליתי באפריל 49'.
אז זה יוצא שלושת רבעי שנה.
היה זה את המסיבה. אבל אני לא זוכר.
מ-המ. שני.
אבל בית כנסת הכל. אני זוכר. אבל.
גם אבא וגם אמא היו אחידים ביחסם
לעלייה שלך לישראל? הם. שניהם תמכו?
לא יודע. אני רק מה שאני יודע אם אני זוכר.
זה רק אם השי. על שיחות שלהם איתי.
שהם כבר הגיעו לארץ.
הם הגיעו אחרינו. אה.
אחותי כבר הייתה בוגרת כמעט.
ש. כמה? איזה 14 שנה אחרי שאני עליתי.
וכשהם כבר. אני עליתי בגיל 13 וקצת.
אחרי. אני כבר הייתי בן 28. אבא ל-3 ילדים.
כן. כן.
כבר הייתי בוגר.
ואז דיברת איתם על זה?
אז התחלתי בכלל. אה.
כל מיני שאלות כאלה. שאז בתור ילד.
"איך נתתם לי לבוא לארץ?"
"איך? למה שלחתם את האח?
‮אח שלי ל - ‭Budapest‬?" כל מיני שאלות ערכיות.‬
"איך היה?" אני זוכר בתור ילד.
אה. "מה קרה אז. למה ככה?"
כששאלת אותם איך שלחתם את.
‮אה. האח ל ‭Budapest‬ זה היה.‬
כדי להציל אותו.
כן. אבל אתה שאלת אותם מתוך ביקורת. מסויימת. מה?
לא. לא. מתוך עניין.
רק עניין.
עניין. דברים שאני. שהגעתי לארץ.
אז בכלל הפסיכולוגיה שלנו השתנתה.
כי אנחנו רצינו לשכוח את הגלות.
אז רגע. שנייה. בוא. בוא נחזור לנושא של העלייה לארץ.
תתאר לנו בבקשה את ה. אממ. את השלבים ב.
בקצרה איך זה עבד?
זה עבד כך. קודם כל.
אני כל הזמן ברחתי מהבית להכשרה.
איפה שהיו השומרים הגדולים. בקושי.
איפה הייתה ההכשרה?
‮ב ‭Košice‬‬
‮אה. ב ‭Košice‬. כן.‬
הכשרה. מיכה. מיהה. קראו לזה.
אני לא יודע איזה מילה זאת. עד היום. מיהה.
מיהה. שמה היו הגדולים.
התאפשרו לעלות ארצה. להיות. אה. לחיות בקיבוץ.
‮ואני הייתי בורח לשם. מה עוד. שהייתה לי דודה ב ‭Košice‬.‬
ינואה. אחות של אמא. זאת שנישאה ל. לא יהודי.
אה. לא יהודי. אבל היה. הייתה אישיות. פרופסור לאנגלית.
היה נספח אחר כך כמובן. היה הנספח אומנות.
נספח תרבות ב. בלונדון.
ולכן הבני דודים שלי. אנגלים אנגלים.
כי הם בגרו. בג. בגרו בלונדון.
אז. אז הייתה עלייה מכיוון שסג.
ברגע ב 49' עלה השלטון הקומוניסטי.
והודיע על סגירת התנועות הציוניות.
ולמעשה כל. הייתה ליקווידציה של כל התנועות.
לא רק של השומר הצעיר.
גם של יהודים שרצו לברוח מהקומוניזם.
היה חלון הזדמנות ב 49'. וכולם הגיעו. התנועות.
ואנחנו. השומר הצעיר עשה איזה 2-3 רכבות.
אני חושב שהגענו בתקופה הזאת כמה מאות ילדים. מגיל.
חוץ מהמבוגרים. מגיל שלי.
שאני הייתי הצעיר ביותר. עד.
אה. עד בכלל. עד גיל 18.
אבל איך עבר אליך התהליך של ההתנתקות מההורים?
יוצא מן הכלל. יוצא מן הכלל.
היינו חבורה של 150 ילדים ברכבת. כל הגילאים.
לא הזלת דמעה. כשנפרדת מההורים?
לא. לא. דמעה הזלתי אחר כך.
כשכבר ה. כל התרוממות רוח פגה פה בארץ.
צריך היה לקום לעבודה. וללמוד. והתנאים היו.
אז התחילו הגעגועים?
כן.
אה-הא.
פתאום.
רגע. אז הייתם 150 ילדים ברכבת.
אני לא בטוח. אם לא יותר. אבל.
מה המסלול של הרכבת היה?
המסלול היה למרחק וינ.
‮מרחק. ‭Austria‬. מ‭Austria‬ ל ‭Italy‬.‬
‮3 ימי. ימי רכבת עד ‭bari‬.‬
‮‭bari‬ זאת עיר נמל ב - ‭Italy‬. במקרה שלי הספציפי.‬
שם בילינו את פסח איזה 3 שבועות.
והגענו ל. עם אוניה ששמה גלילה.
שהובילה. אה. הובילה. אה.
עולים. שארית הפליטה. מאירופה לחיפה.
בחיפה ל-3 ימים לבית עולים.
עם ההתרגשות האדירה שהייתה.
אבל אתה זוכר את הרגע שבו
אתה דורך לראשונה על אדמת ארץ ישראל?
כן בטח. זה. זה. לא יאומן.
אני גם עכשיו. זה הייתה חוויה.
ה. שיא החוויות שהיו לי בחיים.
אז. לא הייתי גם לבד. זה היינו כולנו.
היינו כוח של יחד.
‮כי. ב - ‭Italy‬ כשידענו להסתדר ולמכור סיגריות.‬
איטלקים היו מ. היה חסר.
אנחנו היינו עשירים. אנחנו באנו כי כבר ידענו מה חסר.
ובאנו עם סיגריות. ועם שוקולד. מג'וינט.
ומכרנו להם. (מילה איטלקית).
אני זוכר את ה. את המילים.
ו. ואז קיבלנו את הכסף שלהם וקנינו לנו.
‮וכשהתפעלנו מחוץ לארץ. ילד ‭Slovakia‬ לא רואה‬
‮איך שאוכלים ס. סרטנים חיים. ילדי ‭Italy‬.‬
וקונכיות. וכל ה. כל הדברים האלה.
והגענו ל. לארץ. זאת הייתה התרוממות.
באוניה גלילה. הייתם רק סלובקים.
או שפגשתם גם תרבויות אחרות?
אני לא זוכר. אני לא זוכר עכשיו. אם. לא.
אני חושב שהיו יותר כי האוניה היא גדולה.
אבל לא זוכר. אני זוכר שאנחנו היינו איזה 150 ילדים.
כן.
מכל הגילאים. והגענו לגן.
למחנה עולים פה בחיפה.
והיה לנו נהדר. הגדולים הרביצו לקטנים. כמו כדורי.
בדיוק. סיפורים. וחיינו. אבל מעט מאוד ימים.
כי זה היה כל כך מאורגן בשומר הצעיר.
כעבור 3 ימים כבר היינו בקיבוץ עברון.
כן.
עליית נוער.
מיכאל. בש. השם שלך אז היה עוד מיכל.
או שכבר קראו לך מיכאל?
פה קראו לי מיכאל.
אה-הא.
למעשה כולם קראו לי מישקו. זה מיכאל הקטן.
מישקו. כן.
זה היה השם שלי.
אז. אז באתם לקיבוץ עברון. 1949.
40 ילדים סלובקים. הרבה מאוד יתומים מהם.
כן.
הרבה מאוד יתומים מהם. כולם בלי הורים. כמוני.
שיש להם הורים. אבל לא. או שלא הגיעו לארץ.
מה היה. מה היה מעמדך בתוך הקבוצה של 40 ילדים?
טוב מאוד. הייתי מנהיג. בין המנהיגים.
לא. כשאני רוצה לציין 2 דברים.
לגבי התקופה היפה הזאת. כי.
אהה. אין לי מילים להלל את ה.
את החינוך הזה שקיבלנו. היינו שם 4 שנים.
אה. ואת האנשים שטיפלו. שלימדו את.
מורים. והמטפלת שאני היום כבר
אי אפשר להיות איתה. היא עוד חיה.
מה שמה?
לילי שפירא. אה. לוטי. בעלה.
והמדריכים שהיו לנו איתן.
הם לא. חלק כבר לא חי.
איזה אסיר תודה אני להם.
איזה קשרים לאורך שנים כי אני אחר כך גדלתי.
מה. מה הם היקנו לכם?
הם היקנו לנו מעט מאוד לימוד פורמלי.
כי אהבנו לעבוד וברחנו לעבודה. מעט מאוד.
אבל. אה. זה לא הפריע לי
לגמור תואר ראשון אחר כך. ותואר שני.
ולמרות שלא הי. לא הייתה לי בגרות. אה. פורמלית.
אבל. אה. הרבה מאוד אהבה לארץ ישראל.
ככה אני הרגשתי. כשיצאתי לחרוש.
ועבדתי בפלחה. שזה. זה שלנו.
זה. זה היה ככה עד לפני 8 שנים.
לא תאמיני. אצלי בכל אופן.
לא. זה שאני היום. אה. הכל השתנה. אבל.
לא. היה לי ברור ש. שזה היה לנו יוצא מן הכלל.
אבל הזכרת.
אבל דבר אחד.
כן. סליחה.
40 ילדים. מעולם. משך 4 שנים.
החברים הטובים ביותר שלי.
עד היום. זה אותם הילדים שהיינו יחד.
כולנו בוגרים כבר. חלק כבר לא בין החיים. אלה החברים.
מעולם. לא דיברנו על מה שעבר על כל אחד.
אוקיי. זה באמת.
מעולם.
קטע חשוב. שאני מבקשת ממך קצת להרחיב עליו.
אני ארחיב. למה אני ארחיב?
כן.
כי יש לי מהקבוצה הזאת.
יש. יש לי חברה בעפולה.
חנה. צ'כית. צ'כיה. בלונדינית. כזאת. אה.
גויה כזאת. נראית כמו גויה.
והיינו ואנחנו חברים. ופ. הכרנו.
מכיוון שכ. לאורך שנים היינו גם קרובים. אז קשרים נשמרו.
עפולה. גם כשהייתי בגבעת עוז והיא עבדה בבית חולים.
כל אחד מגיע לבית חולים או חולה או לבקר או משהו.
אז תמיד נשמרו הקשרים. יום אחד. ביום השואה.
יש כל היום תוכניות.
פתאום אני רואה את חנה מספרת את
הסיפור שלה. שברכבת לאושוויץ.
אמא זרקה אותה מהרכבת. הייתה גם כן בת. אה. 43'. 44'. 43'.
אז היא הייתה בת 8. או 7.
ממש אמא זרקה אותה לשלג מהרכבת נוסעת.
לרגע. כנראה הדלתות נפתחו.
אני לא יודע מה. היא מספרת את
הסיפור הזה איך שאספה אותה גויה.
איכרה שמה בסביבה. וגדלה אצלה.
כן? אנ. אני לא ידעתי.
לעולם. מעולם לא ידעתי.
כמו שלא ידעתי מה קרה.
אני ידעתי מאחרים אחר כך.
על רחל. שהיא הייתה בין.
אה. ילדות הניסוי של מנגלה.
כן? הלכה עם מספר של אושוויץ.
אבל ל. הייתה באושוויץ.
זה. זה כל הידע ש.
והם גם לא הכירו את הסיפור שלך.
שלי. כמו שילדים שלי לא יודעים.
ילדים שלי ונכדים. וכ. לא פעם הרי שכל ילד
מגיע לשלב בבית ספר שצריך לעשות שורשים.
ואיפה סבא? ומה עשה?
וסבתא? ו. ו. סיפורי בדים.
לא. עכשיו אולי ידעו. אם ירצו.
אתה. אתה במשך השנים.
אבל. ניסית לספר להם קטעים?
לא. אם כ. אולי משהו. קטע.
אבל לא עלה לס. לא התעניינו.
אולי זה קשור.
זה היה הסוד שלי.
זה קשור אולי לזה שהילדים שלך גדלו בקיבוץ?
בחינוך משותף. בבית ילדים?
לא. אני לא יכול להגיד לך אם זה תלוי בזה או לא.
אבל אם אני היום יותר רגיש לנושאים האלה.
ומאוד מושכים אותי כשאני שומע
סיפורים כגון 2 האחיות או דברים כאלה.
אז אני שומע הרבה פעמים אנשים עירוניים שמספרים.
בעיקר בימי שואה. שהם אף פעם לא סיפרו לילדים שלהם.
לא בקי. לא קיבוצניקים.
האם.
כן?
האם לא סיפרת ולא דיברת
כי באיזה שהוא מקום רצית לגונן עליהם. על הילדים?
לא לגונן. אולי רציתי לגונן על עצמי.
רצי. מאוד היה חשוב לנו כשהגענו בתור ילדים.
לחתוך. קינאנו בילדי הארץ. בצברים.
להידמות להם. ולעשות קריירה כמו שאני עשיתי פה עם.
להתקדם מאוד בדברים. ולהשאיר את העניין הזה בצד.
כלומר. אתה די. אמרת את קנאה בצברים.
מתי אתה חשת. "זהו זה. אני כבר ישראלי לכל דבר".
כשהלכתי לאיפה ש. כשנעשיתי קצין בצבא. כשגמרתי קורס קצינים.
כשהייתי. הלכתי לצבא. נגיד ככה.
זה היית. זאת הייתה הקבלה?
כי בעברון. תמיד. הייתה הרי קבוצה מקבילה
של ילדי קיבוץ. בני גילינו. ותמיד קינאנו בהם.
למרות שאני אומר שלא קיפחו אותנו ברבע. רבע מרגרינה.
במישור החומרי. לא קיפחו אותכם.
לא קיפחו אותנו.
אבל. בדברים אחרים?
אבל אני הרגשתי. שאני רוצה להידמות להם.
כי הם דיברו עברית אחרת.
בלי ר'. עם ר'. אני לא יודע איך. איך.
אבל. אה. מיכאל. לפי דעתך.
בן אדם שנולד באירופה.
והגיע לארץ כ. כ. לא כתינוק אלא כנ.
נער. הוא יכול להפוך להיות ישראלי לכל דבר. זה אפשרי?
אני ככה מרגיש שאני הפכתי.
לפחות בכל מהלך חיי הבוגרים. ובלימודים.
אם זה בתפקידים שמילאתי. ב.
ברמות הגבוהות ביותר. אה.
כלומר. אתה בנשמתך מרגיש כצבר לכל דבר?
כן.
מ-המ.
אבל. אבל גם היום ככל שאני מתבגר. המשיכה ל.
לאותו העבר הקשה בחלקו.
והיפה. היא הולכת וגוברת.
ואני ל. משכתי את כל הילדים.
אני מניח שאם אהיה בריא.
‮גם את הנכדים לאותו ‭Humenne‬.‬
לאותו טטרי. ל. לאותם המקומות.
ואני תמיד חושש. אה. כי אני מאוד רגיש למשל.
כשאשתי או אשתי הקודמת.
תמיד היינו יוצאים לטיול.
אחר כך באים אורחים.
אז שעה מראים להם את התמונות.
ואני סו. סובל. לא מסוגל כשעושה לי את זה מישהו אחר.
"תראה. היינו בסין. תראה תמונות".
מספיק לי 3 תמונות. אני גמרתי.
אבל יש תמיד את ההרגשה.
שמה מה שאני מספר להם.
ומה שאני מראה להם.
זה. זה משעמם אותם.
ואני לא איש משעמם.
אני לא עם הילדים ולא עם החברים.
אני תמיד הייתי איש מרכזי. ואיש מעניין.
אז כ. אז בוא נחזור. היית.
אמרת שהיית 4 שנים בעברון.
כן?
והדבר. הדבר העיקרי שאתה חושב שקיבלת שם זה אהבת הארץ.
כן. בהחלט.
מתי סיימת את התקופה של עברון?
53'.
מה קרה אז?
אז הלכנו להשלים את קיבוץ גבעת עוז.
אה-הא. ולמה גבעת עוז?
כי התנועה החליטה. אז לא היו שאלות. זה דין התנועה.
אה-הא. ואיך אתה.
גרעין גב. גרעין עברון הולך לגבעת עוז.
ואיך אתה קיבלת את ההחלטה הזאת? היית שלם עם זה?
בשמחה. זה היה קיבוץ צעיר.
זה היה קיבוץ למעשה רק נוסד.
אז ספר קצת על התקופה הזאת של ה. התחלה בגבעת עוז.
אנחנו הגענו לגבעת עוז ב. בפברואר 53'.
אה. ברגע שנודע לנו. אז זה כבר היה.
היו טיולים ומפגשים. היינו.
לפעמים הולכים כמעט ברגל מעברון לגבעת עוז.
זה מרחק של איזה 80 קילומטר. 70 קילומטר.
היינו נערים. בני 17 וחצי. 18.
בכמה זמן עשיתם את המרחק הזה?
תראי לפעמים זה לקח לילה.
בעיקר בחזרה. שכבר לא יכולנו לחזור.
כי עוד היו אוטובוסים מנהריה לחיפה.
לצ'ק פוסט. ומצ'ק פוסט לעפולה. אז נשאר קטע קטן.
או דרך משמר העמק. אם היה. אני לא זוכר.
אבל הרבה פעמים שבאנו בערב.
ול. לערב. לגבעת עוז. ואחר כך היינו צריכים לחזור.
אז לא לקחו אותנו. לא היה אוטובוס שיסיע אותנו.
אז היינו יוצאים ל. ברגל לצומת מגידו.
ותופסים טרמפים. ולא היו טרמפים.
היינו הולכים לרגל. ברגל עד ג'למה שער העמקים.
ושם היו יותר אוטובוסים. כי באו עד.
אני מדבר על תקופה של בויבריק. 53'.
זה. מדבר היה הכל.
וככה היינו מגיעים בבוקר לעברון.
אולי ב. אולי גם. לא היה לנו תמיד
כסף לאוטובוס. היו סיפורים נחמדים.
הגענו לעברון. אה. וב. היה חורף מאוד קשה.
אפריל ומרץ גשומים. ו. ולא היה לה איפה לשכן אותנו.
אז שיכנו אותנו באוהלים כאלה. של חיילים.
אוהלים מרופטים. קרועים. אוהלים הודים קראו לזה.
וגרנו שמה. עד שהגיע בערך כמו תקופה של עכשיו.
אבל עם המון גשם. והכל נשטף למעשה.
ואז חילקו אותנו בחדרים. ו. היינו פרימוס.
זוג. כולם הרי גרו בצריפים.
חברי גבעת עוז ו. ו. כל אחד נכנס למישהו.
אם היה זוג. או 2 רווקים. שלישי.
היה חדר. חצי חדר מזה. 3 מיטות.
ארגז תנובה. ו.והייתה התעלות רוח יוצאת מן הכלל.
כי זה היה קיבוץ תוסס. גם הונגרים דיברו הונגרית.
וזאת לא הייתה שפה זרה לי.
והיינו המון המון צעירים. כי זה לא רק גרעין שלי.
המייסדים של גבעת עוז. הם הונגרים?
הם הונגרים. כן. גם כן יוצאי שואה.
כן.
ריקודי. כל מה שמספרים ריקודים עד אור.
כל מה שרצית היה.
עד יוני שהתגייסו לצבא.
ביוני 53'?
כן.
אה-הא.
עד י. עד 55'.
אז כבר הכרת את. אה.
רעייתך הראשונה? את מיכל?
מיכל הכרתי בגבעת עוז.
כשילדי גבעת עוז באו לעזור.
אני יודע. לדלל תירס או משהו.
את מיכל אז הכרתי. ו. שנתיים הסתובבנו עד שנישאנו.
אני הייתי חייל. הרי תקופה ארוכה. והיא הייתה חיילת.
אוקיי. אז ספר בכמה מילים על השירות הצבאי.
השירות הצבאי היה שירות. אה. שירות הנח"ל.
היינו בנח"ל. כן. כמובן.
נשלחתי. נשלחתי לקורס קצינים.
נשלחתי לקורס קצינים. אה.
הכי קשה שצה"ל ידע מעודו.
ב-54'. 53'. זה היה (לא פוענח) קראו לזה.
קורס של 8 חודשים. מחנה 80. קרוב. אבל ללא תנאים.
באמת קשה מאוד. אחר כך גמרתי את הצבא.
השתחררתי. חזרתי לעברון כי היה צריך להקים את הקיבוץ.
זאת. לא ת. לא היה על הפרק שום מצב.
חברים שלי שנשארו. עירוניים שנשארו בצבא.
ה. הגיעו דרגות גבוהות.
קצונה גבוהה. אלופים. ותתי אלופים. של אז אני מדבר.
האם. האם בשירות הצבאי שלך.
יש איזה שהיא חוויה שנחרטה במיוחד בזיכרון שלך?
ה. תראי. אנחנו. יש. כל תקופת הצבא.
העליבות ש. של חוסר אוכל.
של חוסר. של בגדים קרועים. של קור בחורף.
בלי תנאים. היא חוויה אחד.
שאנחנו חווים אותה עד היום הזה.
כל אלה שחווינו ב. כשנפגשים.
אמרת קודם שבצבא.
זה לשמור על בן גוריון.
זה ללוות שיירות לאילת. זה קרבות שהיו אז.
אה. שהתחלנו לצאת. אה. נגד הירדנים. נגד כל.
מסתננים?
אולי מסתננים. אה. אנחנו עשינו מה שרצינו.
זה נכון. סיפורים היו אחר כך. למה.
זה לא מס. לא משנה. ו. וחברים שנפלו אז.
אבל זה הייתה התעלות. אה.
התעלות שאנחנו עד היום חיים את זה. חווים את זה.
אמרת. מ. מיכאל. אמרת קודם.
שבצבא. הרגשת: "אני ישראלי לכל דבר".
כן.
זה קשור. ב.
זה קשור בחוויה.
בקשיים האלה?
כי היינו לא רק אנחנו ה-20 ילדים או 30 ילדי גולה.
שמה גם היו כבר. אה. ילידי הארץ איתנו.
היו ילידי הארץ. הייתה מ. פלוגה.
כלומר הייתם שווים להם?
היינו שווים. להיפך.
אותן חוויות?
הם היו פיקודים שלנו. אנחנו היינו מפקדים. הכל יכולים.
צ. צעיר. זאת אומרת. שאני בקורס
קצינים מקבל ציון. מאימון גופני. למשל.
כן. היו נותנים ציונים. וגם אז נתנו.
אימון גופני. אה. כושר בלתי מוגבל.
זאת אומרת ש. כשעשיתי משהו.
או שדרשו ממני. רצו לשבור אותי.
עדותו של פלד פרופפר מיכאל יליד 1935 Humenne, צ'כוסלובקיה על קורותיו במסתור ב-Dolny Kubin וב-Pokryvac בן למשפחה אמידה; האב סוחר עצים; הקהילה היהודית; גזרות נגד יהודים ב-1939; עזרה מידידי האב; הידרדרות במצב הכלכלי; מות בני משפחה ב-Auschwitz; התנצרות עם בני משפחה; לימודים בבית-ספר; גירוש האח ל-Auschwitz; מעבר בני המשפחה ל-Dolny Kubin; חיים במסתור בבית אופה; מעבר ל-Pokryvac; שחרור בידי הצבא האדום במאי 1945; שיבה ל-Humenne; מות בני משפחה; שיקום של עסקי האב; הולדת אחות ב-1946; הצטרפות להכשרה של תנועת השומר הצעיר ב-Kosice בשנת 1948; עלייה לישראל באונייה גלילה בפסח 1949; קליטה בקיבוץ גבעת עוז; שירות צבאי; נישואין ב-1957.
מספר פריט
5338714
שם פרטי
מיכאל
שם משפחה
Propper
פלד
פרופפר
תאריך לידה
10/07/1935
מקום לידה
Humenne, צ'כוסלובקיה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
08/02/05
תקופת החומר עד
08/02/2005
מוסר החומר
פלד פרופפר מיכאל
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני