חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של גרטרוד קלימובסקי יעקובסון ילידת 1923 Regensburg גרמניה על עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ועלייה לארץ ישראל ב-1937

Testimony
15 ביולי 2018. ג' באב תשע"ח.
זהו ראיון עם גברת גרטרוד קלימובסקי לבית יעקובסון.
את ילידת רגנסבורג גרמניה. 1923.
אם היית נולדת במקום אחר אז הייתי שואלת
אם את בטוחה לגבי תאריך הלידה שלך כי את כמעט לגמרי לא נראית.
אבל גרמניה אני יודעת שהייתה מדינה מסודרת אז..
יש לפי פה תעודת.
פספורטים או דברים אם אתם רוצים לראות.
זאת אומרת זה באמת התאריך שנולדת. 1923.
יפה אז כבר היית בת 95?
כן. חגגנו.
בואי נתחיל קצת מהרקע של המשפחה שאת באה ממנה.
קצת על ההיסטוריה המשפחתית.
נגיד נלך
מהצד של אמא.
מה אני אעשה את זה.
כי בדיוק אני לא יודעת.
מאיפה שאת זוכרת.
איפה שהם בדיוק הערים. איפה שהם גרו?
אמא גרמניה. ההורים שלה נולדו בגרמניה?
בפלטו בוויספרוסן נדמה לי שזה בוויספרוסן.
עם אחות תאומה ששמה דינה שהייתי ביחסים טובים מאוד.
והמשפחה הייתה מדורי דורות בגרמניה?
מהצד הזה כן. אני בטוחה.
ומהצד של האבא אני יודעת אחרי מלחמת העולם הראשונה.
הם היינו צריכים להחליט אם הם נשארים בשביץ.
שזה היה אחר כך פולניה או שהם עוזבים את שביץ.
שהיה להם שמה חנות ועוברים לגרמניה כי הם רצו.
ובאמת. נדמה לי. שאבא כבר נפטר בינתיים. אבא של אבא.
והאמא עברה לגרמניה לגיסטמנדה.
נדמה לי. כן.
כלומר זה האזור של מערב פולין.
עבר בין גרמניה לפולין היום זה שייך לפולין שוב.
כן נכון.
וכשאבא שלך גדל שם זה היה פולין ואחר כך עבר להיות גרמניה.
כן. כן. כן. לא. המקום לא עבר הם. הסבתא.
עברה עם המשפחה לגיסטמנדה שזה לא רחוק מהמבורג אז הם גרו שמה.
אני לא יודעת אם הם שמה פתחו עוד פעם עסק.
לא חושבת. בכל אופן הם עברו לשם.
אבל אבא למעשה נולד בפולין. גדל בפולין?
אז זה היה גרמניה אחרי מלחמת העולם הראשונה זה עבר להיות פולין.
אם הם היו נשארים הם היו נהיים פולנים.
הוא נולד בתוך שטח גרמני.
איך קראו לאבא?
זיגפריד יעקובסון.
אז המשפחה של אבא הגיעה לאזור המבורג.
לא להמבורג.
האזור.
כן. המשפחה של אמא הייתה חיה בהמבורג.
בגיסטמנדה.
צפונית מהמבורג. שמה סבתא הייתה גרה. ביקרנו שם.
מה שנקרא. מה שקוראים לו דויטשלנד.
שזה ממש צפון שמה האזור הזה.
אז מה שקוראים שתי משפחות ותיקות בגרמניה.
מה שאז קראו ו'סט-יודן.
לא יודעת אם השתמשו במילה ו'סט-יודן. הם היו גרמנים.
לעומת האוסט- יודן.
אוסט -יודן כן. היו אוסט-יודן. אבל את המילה ו'סט-יודן אני לא מכירה בכלל.
רק אוסט-יודן שמעת?
כן.
כשאת שמעת את זה בגיל צעיר זאת הייתה נחשבת מילת גנאי?
בגיל צעיר אני לא חושבת ששמעתי את זה.
אולי. נגיד אם אני זוכרת פעם ראשונה ששמעתי משהו אנטישמי זה היה שבבית ספר בנירנברג מי שהיא
הוציאה מהקלמר פותחן מכתבים הרימה את זה ואמרה:
"הנה אתם רואים זה הסכין שהם הרגו את ישו".
זה היה פעם ראשונה שאני זוכרת בכלל.
אבל כשאנחנו. לא אנחנו.
אז כשאמרו אוסט-יודן זה בדרך כלל היה בין היהודים לבין עצמם הביטוי הזה. את לא נתקלת בו?
לא השתמשו במשפחה שלנו בזה.
לא היה גם שנאה או משהו או עם מישהו.
הם היו כולם יהודים.
אנחנו מדברים על המשפחה שלך. היא משפחה דתית?
מצד האבא של אמי של משפחת שפירו.
שאומרים שזה אולי הם באו שפייר.
סבא הלך עם כיפה
והיה שומר מצוות והיה בית כשר אצל סבא וסבתא.
מה שאצלנו לא כל כך.
ומצד אבא?
לא כל כך.
שמה קיבלתי גם את החיות הקטנות האלה שמכרו ברחוב.
כמו סרטנים קטנים.
לא היה בית כשר.
וציונות היה קשר בבית?
דרך המשפחה
של אמא שזאת משפחת שוקן.
אז דרך שמה הייתה ציונות והאח של אמא נסע הרבה פעמים.
או נדמה שכל שנה למפגשים
בשווצריה בבאזל.
איך אמא הייתה קשורה למשםחת שוקן?
סבתא את האחות של זלמן שוקן.
כלומר הוא היה הדוד של אמא.
כן.
ואם ככה זה אומר.
משפחה הציונית כי שוקן
היה ידוע
כציוני וגם משפחה מבוססת כלכלית.
כמה שאני יודעת מהסיפורים של סבתא שהם.
לא יודעת איך קוראים למקום איפה שהם גרו.
למשפחה היה איזה שהיא חנות שהנשים גם כן מכרו נגיד את הבגדים. לא היו ירקות או דברים כאלה.
וסבתא סיפרה שהנשים מהכפר
באו וירקו על הבדים לראות אם הצבע יורד.
אז שמה כנראה הם כולם עבדו עד
שהם התבססו יותר ולאט לאט פתחו.
היה אח סימון שוקן. אם אתה מסתובב יש שם פלקט אחריך.
של סימון שוקן שהוא נהרג בתאונת דרכים.
אבל זה סימון שוקן וזלמן
שוקן היו המייסדים של החנויות הגדולות.
כדי קצת להבין את קנה המידה של זה. זה משהו. נגיד.
שדומה. הדבר היחידי שאני יכולה לחשוב בארץ
שדומה לזה זה המשביר לצרכן בימים הטובים שלו. זה היה בערך כזאת רשת.
להבדיל יש לך פה ספר.
אנחנו אחר כך נצלם את זה.
הספר הזה שאבא קיבל כשהוא פרש מהעבודה.
כשהוא פרש מהעבודה הוא קיבל ספר עם כל החנויות איפה שהוא עבד.
כלומר זאת הייתה רשת של חנויות כלבו?
כמו שאת אולי שמעת את השם טיץ?
טיץ ורטהיים שופינג. אבל שוקן
הסיסמה שלהם הייתה "סחורה טובה לעם".
למשל טיץ וורטהיים הם יותר להיי סוסייטי.
לאנשים עשירים.
ומה שוקן עשה?
כל אם זה היה סמרטוט רצפה.
אני שמעתי וקראתי על זה.
היה להם
מפעל ששם בדקו כל דבר אם המחיר
מספיק נמוך בשביל לתת סחורה טובה לעם. לעם.
לא פעם וביקשו ממני ילדות מהבית
ספר שאני אקנה להם מחברות כי המחברות האלה היו טובות ויותר זולות מאשר במקום אחר.
אני לא יודעת. שוקן זה שם יהודי?
כלומר כל מי שנכנס לשם ידע שזאת רשת של יהודים?
הם גם היו סגורים בחגים.
ראש השנה. יום כיפור.
שבוע שבועיים לפני זה היה כתוב שיהיה סגור בגלל חגים.
ובשבת לא?
לא.
אז את כבר נולדת.
נקרא לזה. לתוך האצולה היהודית גרמנית?
אני נולדתי ברגנסבורג ואז אחרי המלחמה היה חוסר
בבניינים ובנו בשביל המנהל שאבא היה דירה מעל החנות.
זו הייתה חנות של שלוש קומות זה לא היה משהו כל כך כמו שאחר כך.
לא לא חנות של מנדלסון. בכל אופן.
היה לנו דירה שלושה.
ארבעה חדרים וגינה על הגג ואני יודעת
שבתור ילדה קטנה נורא פחדתי מהדום מהכנסייה הגדולה שצלצלה כל פעם.
אבא היה שמה כמה שנים. מנהל.
ואחר כך הועלה בדרגה. כמו שאומרים.
עברנו לנירנברג שזו הייתה חנות הרבה יותר גדולה.
כלומר. אבא מהרגע שהוא התחתן עם אמא.
התחיל לעבוד בחברת שוקן בתור מנהל חנויות?
כן דירקטור.
הוא עבד הרבה שעות.
הוא בא בצהריים הביתה לאכול.
לשכב איזה חצי שעה או משהו ושוב. כמובן עם נהג.
הביאו אותו. לקחו אותו. בנירנברג.
זה היה באותו בניין.
כן. וחזר מאוד מאוחר.
אני יודעת אם פעם בערב אנחנו היינו מבקרים שם אז שכבר סגרו הוא התחיל להכתיב לפקידות
את המכתבים וכל הדברים ומה שאני עכשיו צריכה באמת
לספר שאני יודעת שלעובדים היו תנאים מאוד טובים.
תנאים שאז אני לא יודעת אם התקיים אז.
אני שמעתי יותר מאוחר.
שסיפרו ככה. שאפילו שיעורי התעמלות וטיולים ודברים כאלה נתנו לעובדים.
למעשה אבא עבד בשוקן עוד לפני שהוא הכיר את אמא?
אני חושבת שכן. כן אני חושבת שכן.
ואמרת שמשפחה ציונית. גם ההורים שלך היו ציונים?
תמיד ידעו. למשל האח של אמא.
שפירו. אמרתי לך. תמיד נסענ לכנסים.
פלסטינה זה היה המקום.
כן.
ובגלל העבודה של אבא שהוא ניהל לחנויות של הרשת אז אתם כל כמה שנים עברתם לעיר אחרת?
אחרי גינסבורג כשהייתי בת שלוש. עברנו לנירנברג.
יום אחד. ראשית כל.
אני רוצה להסביר שבכל החנויות האלה הייתה גם מסעדה ואני יודעת.
יותר נכון שאבא הראה לי.
שהיו שמה ממש מאפיות וכל הדברים וגם היו מסעדות שנתנו
לאנשים לקנות ארוחות או שגם קנו עוגות או דברים כאלה.
היה במחלקה אחת. כי זה היה הרי בניין של כמה קומות והעירו את אבא בלילה.
מישהו בא ואמר: "תעזוב מהר כי האופה" אופה אני נזכרת שהיו שם קערות ענקיות שבחשו את הזה.
זה היה ממש מפעל גדול.
"פרסם שביום וזה מכרו נקניקיות או נקניק מורעל. תעזוב מהר".
זה אנחנו מדברים לפני עליית הנאצים?
אז הם עלו ונירנברג
היה המקום אפשר אחרי הבית שלנו אחר כך היה האצטדיון הגדול.
שם פיצצו והבית. הוילה שאנחנו גרנו גם כן נהרסה.
זה היה בדוצנטרייך.
שזה היה אזור מאוד יוקרתי.
בכל אופן. אני באותו היום הביתה.
אני רואה שמשהו לא שקט
כמו תמיד ואמא היה לה גם מטפלת גויה.
היו הרי פרוטסטנטים וקתוליים.
היא הייתה קתולית מאוד
שומרת על הדת שלה והאח הקטן היה לבוש.
מסעדות עמדו. אז אמרו: "אנחנו עושים להמבורג".
"אמא למה מה פתאום.
לחברה יש היום יום הולדת.
הלנה. ולא בא בחשבון ובכלל אמצע שנה".
לא אמרו לי שום דבר.
אני זוכרת שלקחתי את האח הקטן.
בן שנה וחצי: "תגיד לי מה קורה?"
בכל אופן אני בקופה אחד ישנתי
עם המטפלת הקתולית והיה שם אור כחול.
זה היה קופה של שינה ברכבת. נסענו בלילה.
שאלתי אותה: "מה זה?" היא ואמרת: "זה מתי שבא הטייפל".
כרטיסן?
לא השד גרוע. עם קרניים אפילו. משהו כזה.
בכל אופן. הגענו להמבורג ובהמבורג הכניסו אותי לבית ספר יהודי.
רגע. אבל אני רוצה עוד רגע לפני המבורגר לשאול. אבא..
אבא לא נסע איתנו להמבורג.
הוא בזמן שהיינו בהמבורג.
לא יודעת בדיוק כמה זמן זה היה.
זה היה לפחות אני חושבת ששנתיים עבד
בכל מיני סניפים של המפעל.
אבא היה חייל במלחמת העולם בראשונה?
כן כן יש לו את האייזן קרויץ.
צלב הברזל שזב האות הגבוה.
כן. אני חושב שברומניה או משהו אני יודעת.
אני רק יודעת גם שאח של אמא היה ארבע שנים בשבי בצרפת עד
שבא איזה דוד מארצות הברית שהיה יכול להיכנס מגרמניה לצרפת ושיחרר אותו.
אז הכניסו אותי לבית
ספר יהודי בהמבורג שלא הרגשתי טוב שם.
אבל מה
את זוכרת הילדות של בנירנברג?
מה אני זוכרת? הייתה לי חברה.
כמה חברות בבית ספר.
בית ספר שהלכתי לשם פעמיים ביום חוץ מיום רביעי נדמה לי.
לא היה לי בעיות אנטישמיות.
פעם אחת איזה ילדה הרימה מתוך הקלמר סכין לפתוח דברים ואמרה: "אתם רואים?
זה הסכין שהרגו את ישו".
זה היה פעם אחת.
אבל ככה עם המורים שום דבר.
שהיה שיעור דת אז שלחו אותי לחדר מורים.
למה אסור היה לי לשמוע את הדת שלהם? אני לא יודעת.
את היית היהודייה היחידה בכיתה?
בכל הבית ספר.
היהודייה היחידה בבית הספר?
כן כי זה היה מרחק די גדול מהאזור איפה שגרנו.
אזור של וילות והיו שם אנשים די פשוטים.
נירנברג הייתה עיר שהנאציזם היה מבוסס
שם עוד לפני שעלה היטלר.
אנחנו יודעים על שטרייכר וכולי. את כילדה הרגשת משהו מזה?
לא אף פעם. אני לא חושבת שאמרו
לי פעם משהו אבל מה שאני זוכרת שהלכתי לשיעור ציור זה לא הייתה משפחה.
זה היה אלמן עם שני ילדים והוא היה יהודי והוא לקח בשביל ילדים מורה
לציור והייתי בת שמונה
וזה היה לא רחוק מהבית שלי.
אני אפילו ברגל הלכתי לשם.
שהוא מאוד. מאוד טוב.
הוא הקריא לנו סיפורים ולפי זה ציירנו ויום אחד אמרו לא לבוא יותר.
מורה רצו לעצור אותו והוא קפץ מאיזה גג כי חשדו שהוא לא נאצי.
אז אמרו לי כבר.
היות שאת אמרת שאת היית ממשפחת שוקו ואנשים ידעו את זה.
אז לא הייתה אפשרות שלא ידעו שאת יהודיה באיזושהי מסגרת.
תמיד ידעו שאת יהודיה.
לא יודעת אם האנשים או החברות או משהו ידעו.
הם ידעו שיש חנות שוקן.
לא יודעת אם הם ידעו שזה יהודים. לא יודעת.
יעקובסון זה נחשב שם יהודי?
לא בהכרח.
בן יעקב. אני לא יודעת. לא יודעת.
לא יודעת אםן יש גויים בשם יעקבסון.
לא יודעת. אני מאמינה שלא.
תראי יש אברמזון יש כל מיני.
אני לא מאמינה שיש גוים בשם הזה. ממש לא.
אז בקשר להמבורג.
רגע. בנירנברג בסך הכל הייתה לך ילדות נעימה. מצב כלכלי טוב. יש לך מטפלת.
לא
מטפלת של אחי
וקינדר מיטשן שהיא ישבה איתי לשחק.
אומנת. בבית מדברים רק גרמנית?
כן.
ואת גם כמו ילדה מבית טוב לומדת לנגן על פסנתר או על איזשהו כלי?
כנף וזאת הייתה שמחה הגדולה שלי שעזבנו את נירנברג שכבר אין לי את
המורה לפסנתר שדבר ראשון הורידה את העגילים ושמה..
כלומר את אהבת לנגן לו אהבת את המורה.
לא אמרתי: "מה זה הלנה החברה הולכת לשחק ואני צריכה לנגן".
את לא התלהבת בכלל מהנגינה?
לא
ומה נשאר עוד? נגינה. ציור ובלט.
מה עוד ילדה צריכה ספורט?
בלט לא. אבל באה הביתה איזה מורה של התעמלות טובה ונתנה לי שיעור.
פרטי בבית?
כן. הציור. שיעורים פרטיים לא היה נהוג כל כך אני חושבת גם.
הלכתי. הלכתי לחברה עשינו יחד שיעורים.
אבא היה פקיד בנק.
אצלם. עכשיו אני זוכרת שעשינו שיעורים אז נגיד בארבע.
חמש אז חיכינו איזה חצי שעה עד שנהיה חושך לגמרי.
לא להדליק כבר אור.
שמרו על הכסף.
מחיסכון זה היה?
אצלם לא אצלנו.אצל הגוים.
כנראה שהאמא ידעה את זה מהבית.
ואצלכם כמו הרבה מיהודי
גרמניה כלפי חוץ חיו בצניעות.
כלומר לא הדגישו את המצב הכלכלי?
היו להורים אולי יש שתי משפחות או שלושה מכירים שלא היו נפגשים.
היו בסילווסטר היו יוצאים לאיזה מסעדה טובה וככה אני לא זוכרת שהיו אצלנו באים.
היו באים קרובי משפחה.
האחות התאומה של אמא באה מהמבורג אבל לא
היו שבאו לאירועים. ארוחות או משהו.
אם זה היה. זה היה תמיד משפחה.
מהמבורג לנירנברג זה חתיכת מרחק.
בלילה כל הלילה.
נסיעה של לילה ברכבת?
כן. שם הייתי באמת כל חופש.
חופש גדול היו שם שלושה ילדים לאחות התאומה
של אמא שהיא גרה יחד עם סבא וסבתא ובכלל אצל הסבא וסבתא.
הסבתא הייתה האחות של זלמן שוקן.
הלן שפירו.
אישה נהדרת.
בנירנברג את
לא זוכרת את העצרות שהיו עוד לפני שהנאצים עלו לשלטון?
חוץ ממה שסיפרתי לך עם המורה.
אני מדברת על ההצהרות ברחוב המסביב.
רגע. זה אני כרגע נזכרת שפעם או פעמיים שמעתי שהם
ככה עוברים ברחוב והעוזרת אמרה לי: "אל תשמעי שום דבר. זה שום דבר".
הם באיצטדיון שמה הסתובבו ושרו התחילו לשיר את השירים שלהם.
עד גיל שמונה בערך היית בת יחידה?
תשע אפילו. כן.
כי נדמה לי שלאמא הייתה לה איזה לידה שלא הייתה מוצלחת.
אבל בכל אופן. תשע שנים ואני עם אחי הייתי ביחסים.
הוא היה לו טוב.
אבל כשהוא נולד את שמחת או שהוא קצת הפריע?
כן. לא. לא. לא. להיפך.
ועד שהוא גדל. מה לא עשיתי בשבילו.
מונופול ציירתי לו ומה לא. הכל.
כלומר הוא היה קצת סוג של בובה אנושית עבורך.
לא בובה. כמו ילד קטן שלי. כן.
עדיין. אנחנו כל כמה ימים מדברים בטלפון.
ואני מבינה שהמעבר מנירנברג
להמבורג היה לך קצת בעייתי כלומר.
את כבר בגיל שהיו לך כבר קשרים וחברות וכולי שהיה לך קשה לעזוב
מה שמה לא היה לי כל כך חברות.
מעניין ששמה בהמבורג בבית ספר הזה היו הרבה
ילדים מאנשים. ממשפחות עשירות מאוד.
מי שהיה איזה...שהיה בידיים של יהודים.
בכל אופן. מה שאני רטרואקטיבי נזכרת
שהביאו השופר של המשפחה הביא את המורים לעבודה.
זאת אומרת. דבר כזה שאצלי בנירנברג לא היה.
זה היה בית ספר פרטי.
אני לא יודעת. אני חושב שאולי.
יכול להיות. זה היה באיזה וילה.
וגם אני מאמינה שאולי כן פרטי.
הייתה איזה משפחת. אני לא רוצה להגיד שמות.
כל המשפחה שלהם היה שייך עיתון יהודי
שבמיוחד הבנות האלה לא היה להם ציון רע אף פעם.
אי אפשר להבין דבר כזה.
ואז קצת הרגשת נטע זר שם?
כן גם זה.
הם היו סנוביות?
מה שאני לא הכרתי מהבית.
ומה ששם עוד היה שאחרי הבית ספר.
אני בדרך הביתה לא פעם.
חיכו שמה כמה ילדים בנות
היו שהתחילו להרביץ מכות.
בנות?
כן. זה בית ספר יהודי.
הם חיכו מסביב לפינה.
כלומר. זה היה גם בית ספר יהודי וגם
מאוד אליטיסטי מה שיכול להיות שעיצבן אותם כפול.
כן. אני אגיד לך.
אם אני חושבת עכשיו על הבניין הזה.
אני חושבת שזה אפילו הייתה וילה גדולה.
היו כמה קומות. בכל קומה כמה חדרים.
עם 20 מקומות ישיבה.
רק בנות למדו שם?
כן.
ואת לא אהבת את בית הספר הזה אני מבינה.
ממש לא.
בגלל הבנות?
בגלל חומר. צורת הלימוד?
היה שם דבר שלא הכרתי מהבתי ספר של הגויים. סנוביזם.
אותי לא הכירו ואני.
לא שעשו לי משהו רע אבל לא הייתי חברה.
כנראה שההורים לא הכירו אותי או משהו. לא הרגשתי טוב.
כלומר. שם הם התחברו אחת עם השנייה בהשגחה של ההורים שלהם?
בגלל שהורים הכירו אולי. כן. כן.
ואחר כך מה היה?
אחרי כמה זמן החליטו ההורים לשלוח אותי לאמסטרדם לאחות התאומה של אמא.
את אבל התלוננת שלא טוב לך בבית הספר או שלא היה דבר כזה בבית?
תשמעי. אולי אז לא כל כך הרגשתי משהו.
רטרואקטיבית שאני כבר מבוגרת.
אני חושבת עלי הנעורים שבעצם הגוים בנירנברג לא הרביצו לי ושם כן חיכו.
שם גם ידעו שאני יהודיה.
להמבורג למעשה את מגיעה כבר עם עליית הנאצים לשלטון. כלומר. האווירה השתנתה.
כן והאחות התאומה של אמא הם כבר עברו.
הבעל שלה לא עבד אצל שוקן הוא היה סוכן
של מתכות והסתובב הרבה בארצות סקנדינביה והאמא.
אשתו. זאת הייתה אחות תאומה של אמא.
היא כל השנים הייתה גרה בהמבורג.
לפני שהם עברו למסטרדם.
הם עברו לאמסטרדם ושלחו אותי לשם עם שלושה ילדים חשבו שיהיה לי טוב.
אבל בהתחלה כשהגעתם להמבורג אז הדודה עוד הייתה שם עם הילדים?
לא.
הם כבר ב- 33' עזבו?
כן.
אמרת שגם אבא לא היה בבית
הוא עבד בכל מיני סניפים של החנויות של שוקן.
אבל לא בהמבורג.
בהמבורג לא היה. הכינו בעצם. אני לא שמעתי על זה.
אני מאמינה שהכינו את העלייה ארצה כי אחרי שהייתי כבר
באמסטרדם ששמה לא היה לי בית ספר וכל מיני שיעורים פרטיים הלכתי.
עברית ואנגלית התחלתי כבר ללמוד תפירה.
בכל אופן.
למה לא היה בית ספר?
ידוע שזה לזמן קצר כי הכינו כבר את העלייה.
אז כבר לא שלחו אותם.
לא שלחו אותי ואני הייתי שמה אצל בני דודים והדודה הזאת.
התאומה של אמא. היא התנהגה אליי מצויין.
באמת זה היה לי טוב מאוד שם אבל כמובן הייתי שמה לבד.
אבל לא היה לי כל כך קשה.
כשהייתם בהמבורגאז גרתם אצל סבתא?
כן. בכלל אצל סבתא.
אנחנו. סבתא וסבא. כל החופש היינו.
כשעברם לגור בהמבורג סבא עוד היה בחיים?
סבא אפילו אספיק עוד לבוא אחרי שאנחנו כבר היינו בארץ והם היו באמסטרדם.
הדודה הם הספיקו גם
לבוא לשם ורצו בעצם לחזור.
וסבתא כנראה הייתה אישה מאוד חכמה.
הכל היה ארוז בשביל הנסיעה בחזרה.
בבוקרהיא מתעוררת ואומרת: "אני לא חוזרת".
והם נפטרו אצל אצל הדודה בבית ואלה
עלו ארצה רק אחרי שסבא וסבתא כבר נפטרו אצלהם בבית.
אז אני מבינה שגם סבא וסבתא היו משפחה מבוססת.
אתם יכולים בקלות לגור אצלם?
כן בטח.
ואמרת שגם המטפלת באה איתכם וכולי?
כן. היא אחרי כמה זמן הם שלחו אותה בחזרה כי עשתה את הכל שחור.
זה לא טוב בשביל הילד.
היא רצתה להיות בנירנברג.
אמא עבדה גם קצת עם אבא או שהייתה לגמרי בבית?
אמא שלי אף פעם לא עבדה.
ופעילות התנדבותית בקהילה?
לא. לא. לא. אמא הייתה מפונקת מאבא.
ככה היא גדלה?
הוא פינק אותה מהיום שהם התחתנו.
אבא. לא שהיא גדלה ככה בבית.
לא. לא. לא.
הסבתא דווקא מאוד שמרה על צניעות.
לא שאמא הייתה סנובית אבל..
את אומרת שאמא יותר נהנתה מהאפשרויות הכלכליות.
נכון.
וזה אומר שמה אמא עשתה כל היום ניגןנה על פסנתר?
ממש לא יודעת.
נפגשה בבית קפה עם חברות?
גם זה לא. לא יודעת. ממש לא יודעת.
מי היה יותר דומיננטי?
אני אפילו. יש איזה מקום תמונה שאמא
במעיל פרווה הולכת על יד המטפלת שמסיעה את העגלה של אחי.
אגב. איך קראו לאמא?
אווה.
אווה שפירו.
מי היה יותר דומיננטי בחינוך שלך אמא או אבא?
המטפלות.
זאת אומרת שאת אבא היית רואה בארוחת צהריים.
צהריים והוא היה נח קצת והוא היה הולך בחזרה ובערב כבר לא ראיתי.
כבר ישנת כשהוא חזר. וההורים היו הולכים הרבה לקונצרטים. אופרה. דברים כאלה?
לא. שום דבר. כי עבד קשה מאוד.
אבא נסע כל אביב לאיטליה לאיזה אי קטן לנוח.
לבד?
לא לפעמים אמא גם הצטרפה אבל זה ממש בשביל הבראה.
אתם בגרמניה הייתם נוסעים או במקומות אחרים כמשפחה אתם נוסעים לחופשה משפחתית?
אולי ההורים. אבל אני תמיד אצלה.
אצל סבתא שהיו שמה בני דודים שזה היה ממש יותר טוב מאשר יכול להיות.
היו בגיל שלך?
בת דודה שנה יותר גדולה ובן דוד שנפל בבארי.
גם כן ביחסים מאוד טובים ועוד בת דודה שהיא גם בבית אבות בירושלים. שלושה היו שמה.
שיחקנו. יש לי תמונות שאנחנו עושים חתונה.
אנחנו כל פעם הצגות עשינו ואני ציירתי הזמנות. זה היה משהו.
כמה החינוך שלך היה מה שנקרא חינוך יקי קלאסי?
יקי קלאסי? בקשר למה?
את למשל פנית למישהו במשפחה בגוף שלישי?
לא. לא. לא.
גם לא לסבא וסבתא?
לא. לא. לא.
ואני מניחה שליד שולחן האוכל הקפידו על כל הנימוסים.
הם לא קמו בזמן האוכל ושום דבר. זה בטח.
וכשהמבוגרים דיברו אז הילדים לא?
לא דיברו כל כך הרבה.
לא יודעת בכל אופן היה מאוד. סבתא הייתה אישה נהדרת.
אם נניח לא אהבת משהו לאכול. הכריחו אותך?
אני שבנירנברג אולי בגלל שאבא היה עייף.
היו זמנים שאני ישבתי בחדר ליד שזה היה כזה חדר לארוחת בוקר יותר.
זה היה חדר פושטי המעלית הייתה באה למטבח.
המטבח היה למטה?
כן. כן.
אז כמה זמן ישבתי שם עם אחת המטפלות והיא סיפרה לי סיפורים שאני אוכל.
כי לא הלכתי לאכול כל כך.
אבל לא הכריחו אותך לאכול משהו שאת לא אוהבת?
חוץ משפינטו אני לא זוכרת.
אם את לא זוכרת זה אומר שאין לך טראומות ילדות שאת יושבת שעות ליד השולחן עד שתסיימי.
לא זה לא.
בהמבורג אבא היה מגיע רק בסופי שבוע?
אפילו לא אני חושבת כי הוא עבר הרי בכל
מיני סניפים ואחר כך יום אחד כנראה הם ידעו שהם גם כן.
הכינו כבר את העלייה וידעו שגם
כן הם יעברו דרך הולנד ואנחנו גם כן אחר כך עזבנו לישראל. לפלסטינה דרך הולנד.
למעשה חלק מהמשפחה. נדמה לי ששוקן אם אני לא טועה כבר ב- 34' או משהו כזה עלה לארץ.
ובשלב הזה נדמה
לי שהחנות כבר לא הייתה שלו הוא היה חייב כאילו למכור אותה. למעשה לתת אותה.
תשמעי. אני את העניינים הכספים לא יודעת.
אני יודעת שהיו קשרים עם פירמות.
יש לי פה את הספר הפטרול.
אולי שמה יש כאן דברים.
אבל עד 35' שאת עברת להולנד.
לאט לאט מכרו כנראה לפירמות או לאמריקאים.
אני את הדברים האלה בתור ילדה.
אבל אבא שלך המשיך עדיין לעבוד שם?
כן. כן. כן.
עד שההורים עזבו.
את היית בתנועת נוער ציונית?
לא.
אבל שמעת בבית כל הזמן דיבורים על ארץ ישראל?
זה כן. כן. כן.
פלסטינה. בטח.
ואחרי שחלק מהמשפחה כבר עלו לארץ אז היה ברור שזה הכיוון גם שלכם?
כן לא לארצות הברית.
ובגלל שאת אמרת שלא היה לך כל כך טוב בהמבורג
אז את שמחת לקראת העניין של העליה לארץ?
מהמבורג עברנו להולנד.
מה שחשבו זה שהולנד זה משהו זמני.
כן.
לא ידענו שאנחנו נעלה לפלסטינה.
כן. כן זה 100%.
ועדיין. למרות שאנחנו מדברים על כבר על תקופת הנאציזם
מה שאת זוכרת זה בעיקר ילדות גרמניות שמחכות להרביץ לכם?
לא כל הזמן. פה ושם.
אבל זה מה שאת זוכרת מבחינת אנטישמיות?
אני משווה את זה לנירנברג שהייתי יהודיה
היחידה והמבורג שלא ידוע כל כך
בתור אנטישמיות שאולי זה הסיבה שזה לא היה בית ספר יהודי שהלכתי. הייתי יהודיה יחידה.
ובהמבורג זה היה בית ספר רק של יהודיות.
כן אז בגלל זה לא היה בגלל ילדה אחת.
אבל בהמבורגר למעשה לא היו לך בכלל חברות לא יהודיות?
לא.
כלומר לא היה לך קשר עם האוכלוסייה הלא יהודית שם?
אבל הבית של הסבא והסבתא זה היה.
לא היה צריך באמת כי באו גם הרבה לבקר באמסטרדם הרבה יוהודים.
סבא גם עבד ברשת של שוקן?
לא יודעת מה הוא עבד בכלל.
אולי בהתחלה אבל הוא היה יהודי
במסורת עם
כיפה וכמה פעמים היה מתפלל.
סבתא שם הייתה הדומיננטית מההורים במשפחה.
וסבתא לקחה אותך פעם לבית הכנסת?
כן. ברחוב שלנו בנו בית כנסת רפורמי שסבא לא הלך לשם.
הוא לא היה כבר מסוגל ללכת לבית ספר אורתודוקסי בתוך העץ התפלל בבית.
איך אומרים... אני לא הבנתי למה אין בכל קומה סידור והוא היה עם כיפבה ישרה.
לא עם כיפה קטנה עגולה.
אבל בחוץ הוא היה הולך עם כובע?
בשנים האחרונות לפחות. אני מתארת לעצמי. כן לא עם כיפה.
הוא היה. כשהיה עוד מסוגל היה בבוקר נוסע הרי משפחה גדולה.
גם הסבא והסבתא והדודה ואנחנו.
הוא היה נוסע בבוקר לשוק והם היו שולחים את הדברים.
סבא היה נוסע לשוק לבחור את הסחורה. לא סבתא?
כן.
וסבתא הייתה מפקחת על הטבחית? סבתא בישלה לבד?
הייתה טבחית אבל אולי
היו דברים שהיא ידעה גם למטבח. אני לא יודעת.
המטבח היה למטה. אולי היא הלכה לראות את התהליך.
בכל אופן. שולחן היה שמה גדול וערבי סדר היו נהדרים.
איזה חג את הכי אהבת שם?
אני חושבת שהסדר היה. שהסבא היה עם הטורטן קיטל. אמרו לנו שזה חלוק מתים מה שהוא לבש.
ועל ידו הקערה לרחיצת ידיים.
את מצאת פעם את האפיקומן?
לא זוכרת.
מבחינת צעצועים ומשחקים היה לך כל מה שרצית?
בובות. משחקים. אופניים?
אופניים לא.
זה לא היה מקובל לבנות?
שם בהמבורג נדמה לי שלבן היה קורקינט אבל עגלת בובות ובובות.
זאת אומרת.
שמבחינה חברתית ובבית הספר לא כל כך היה לך טוב אבל אצל סבא וסבתא כן היה טוב.
אני חושבת שבכלל אז החיים בבית היה יותר.
ילד גר בבית במשפחה.
לא יודעת איך זה אצל משפחות אחרות בכל אופן המשפחה זה הבית.
לא אצל החברה או משהו.
כלומר. לא יוצאים לשחק ברחוב.
אולי עם הכדור אבל מה שרציתי להגיד.
החברה הגויה בנירנברג אז
לכריסמס אני הייתי מוזמנת שמה לחנוכה היא הייתה באה אלינו ואני זוכרת זה היה חווייה.
היינו בחושך. בחדר שינה של ההורים שלה ואבא הכין את העץ ואחר
כך הוא התחיל לנגן ובחנוכה היא באה אלינו.
אתם חגגתם בבית את כל החגים היהודים?
כן. כן. אנחנו בדרך כלל נגיד לפסח וכל הדברים האלה.
היינו תמיד בהמבורג אבל כל החגים כן.
ואומרים לך. אני מבינה שזה היה בערך ב-35'.
אומרים לך שאתם בדרך לארץ ואת צריכה לנסוע בינתיים לדודה באמסטרדם?
שאלו אותי אם אני רוצה.
למה שלחו אותך למעשה?
כי ההורים ידעו שהם גם כן דרך אמסטרדם זה יהיה תחנת ביניים לארץ.
אנחנו באמת משמה אחר כך עלינו ארצה.
כלומר. זו הייתה תחנת ביניים.
זה היה אמור להיות לשבוע שבועיים?
לא ידעתי. אולי זה היה גם עניינים כספיים.
יכול להיות שעברו לאמסטרדם ומשמה.
אני הרי לא יודעת איך זה היה.
כשיצאו חוקי נירנברג את היית כבר באמסטרדם?
איזה שנה זה היה?
סוף 35'.
שאי אפשר היה כבר להחזיק עוזרת לא יהודיה וכל מיני.
יכול להיות שהייתי באמסטרדם כי אני לא זוכרת את זה ובאמת אני לא יודעת.
רגע אחד. גרנו הרי בפרייברג בסכסוניה ושמה הייתה לנו.
עכשיו אני נזכרת. הייתה לנו עוזרת מעל לגיל 45.
שזה כבר חוקי נירנברג.
פלורה היא בסכסוניה מהמרפסת
צעקה בגרמנית: "יש לך מטפחת אף?" אני זוכרת אותה.
אז מתי אתם גרתם בפרייברג אחרי המבורג?
רגע.
מפרייברגש היינו זמן קצר בהמבורג אחר כך.
והיו דברים מכרו בחנות כלבו בפרייברג.
בין היתר. אטרקציה צפרדע צחוק. יודעת מה זה?
וזה היה בתוך קופסת זכוכית והוא פתאום בלילה.
אבא. הביא לי אחד כזה.
היה סולם בפנים. אמרו שמזג אוויר הוא עולה.
כלומר. צפרדע כחיית מחמד?
כן.
ואבא בלילה קם ולקח את הצפרדע
לאיזה פארק ששכנים לא
יגידו אצל היהודים יש רעש.
כי הצפרדע מקרקרת.
אני עכשיו נזכרתי בזה. זה היה פחד. את ראית דבר כזה?
שאם יש צפרדע תלכי למשטרה.
הגישה במשפחה
הייתה כמו אצל הרבה יהודים.
הטירוף הזה של הנאציזם יעבור או שהיה ברור שזה עומד להישאר הרבה זמן?
תשמעי. היו לנו אצל מכירים גברים שעצרו.
גם במשפחה שעצרו את הגברים והם לא חזרו יותר.
זה היה בנירנברג. דוקטור כץ. רופא.
שלקחו אותו ואמרו שהמשפחה אמרה: "אבל
בשבת הבאה לילד יהיה בר מצווה" אז הוא אומר: " ליום הזה נשחרר אותו".
באותו הבוקר צלצלו. דפקו בדלת ואמרו: "אנחנו מצטערים אבל דוקטור כץ
תלה את עצמו הלילה". דברים כאלה.
את אבא לא עצרו?
לא.
בזכות זה שהיה לו את צלב הברזל?
יכול להיות. כן. יתכן מאוד.
אבל התחילו להרגיש את הקרקע לא יציבה מתחת לרגליים.
תראי אני בטוחה.
מישהו מהמשפחה נעצר?
מהמשפחה שלנו אני לא יודעת.
את זוכרת את היום.
רגע. רגע. רגע. כן.
בעל של בת דודה של אמא שהיא הייתה בהריון בברלין ועצרו
אותו ואמרו שבסוף שבוע יתנו
לו יום אחד חופש והיא הייתה בהריון.
ופתאום בעלה קרא את העיתון בבית ונפטר משבץ לב
והילדה שהיא חיה היום
בחיפה נולדה אחרי שאבא נפטר.
את זוכרת את היום של הבויקות באחד באפריל?
לא.
33' זה ממש קצר אחרי שהנאצים עלו.
אני הייתי בסביבות תשע.
לא זוכרת דבר כזה.
אני פשוט שואלת שאתם הייתם מעורבים בחנות גדולה זה היה אז בנירנברג.
לפני הילדים לא דיברו בכלל על דברים כאלה.
ואת לא היית מהילדים הסקרניים שמנסים להקשיב?
אני בטוחה. אני לא יודעת אפילו אם אבא דיבר עם אמא על זה.
אמא הייתה מאוד מפונקת.
תראי אפילו לא אמרו לי למה אנחנו נוסעים.
אולי זה היה אז.
יכול להיות. יתכן מאוד.
למה פתאום מהרגע שיצאתי בבוקר מהבית עד הצהריים ארזו את המזוודות?
זה יכול להיות. כן.
באיזה שהוא שלב שולחים
אותך לדודה באמסטרדם כשברור שזה בדרך לארץ.
לא שולחים הם היו שם וידעתי שזה בדרך לארץ ידעתי שההורים יבואו.
גם הדודה הייתה אמורה לעלות לארץ?
הם עלו אחר כך.
זה היה אז בתוכנית שלהם? כלומר. יחד איתכם?
לא. הם באו אחרי שסבא וסבתא נפטרו אצלם.
אז היא באה לבקר אצלנו והחליטו שהם יבואו גם.
היה חלק מהמשפחה שעבר גם לארצות הברית?
כלומר זה לא היה מובן מאליו שכולם לארץ?
מהמשפחה הקרובה לא.
אחי אחר כך במקרה עבר לארצות הברית
כי הוא רצה להתחיל ללמוד קירור בטכניון ובדיוק בסימסטר הזה לא מקום.
הוא ידע ממישהו שלומד במילווקי ואמר: "אני סימסטר אחד אסע לשם".
אחר כך נשאר. נשאר והתחתן עם בחורה יהודיה.
ועדיין בארצות הברית?
כן כן כן.
עד היום.
אתמול בערב עוד דיברנו.
את נוסעת להולנד. לאמסטרדם.
אל הדודים מבחינתך זה סוג של חוויה?
בגלל שהייתי עם בני דודים שזה היה כמו אחים וגם הדודה הזאתי הייתה משהו מיוחד.
ולא הצטערת לעזוב את גרמניה?
לא.
תראי. עברנו פה. עברנו שם אז הרעיון הקסים אותי.
את זוכרת מה היה
לך חשוב לקחת איתך כשעזבת את גרמניה?
לא.
מה שכן. אני עכשיו נזכרת שסבתא נתנה לנו כמה תכשיטים והבת דודה
היה לה טבעת שבעצם צריך לעשות על זה מונוגרם.
ובמעבר עצרו אותנו הסתכלו על כל התכשיטים ובגלל הטבעת הזאת השאירו אותנו לילה.
זה היה הנאצים. שלא נוציא רכוש מגרמניה.
זה נזכרתי כרגע.
אבל עכשיו אני נזכרת במשהו שהדודה
פעם סיפרה לי שמישהו מגרמניה מהמשפחה שלח לה מנורת לילה.
משהו כזה כמו שאת רואה אותם.
והיא התפלאה מה פתאום הוא שולח לי מנורה כזאת?
אחרי כמה חודשים הוא בא.
לא יודעת כמה זמן.
אומר לה: "קיבלת את המנורה?"
אומרת: "כן אבל משום מה שלחת לי?"
הוא פתח את זה.
הוא מילא את כל העמוד מלא עם יהלומים או זהב או משהו.
תתארי לך מה שלה היה יכול לקרות.
אנשים עשו מרוב יאוש להוציא כסף או משהו.
את נוסעת למעשה לבד להולנד?
לא. לא.
הם היו בדיוק שמה. נסעתי איתם.
עם מי?
עם הדודה. עם הילדים שלה.
הם כבר היו בהולנד
אז אבל הם באו לביקור בגרמניה ואז בזמן הביקור הזה שאלו אותך אם את רוצה לנסוע איתם להולנד?
ידעתי שאמא ואבא ואחי גם יבואו.
כלומר. זה היה משהו
ספונטיני שהיות שהם היו שם אז שאלו אותך אם את רוצה לנסוע איתם כי אנחנו גם נגיע?
יכול להיות אני לא זוכרת.
ועבורך זה שאת לא במסגרת לימודית באמסטרדם זה היה משהו טוב?
כן.
אני הלכתי לכמה שיעורים בעברית.
סימן שידענו שאני צריכה את זה.
מה עם הולנדית?
לא ידענו שאני לא נשארת שם.
ואנגלית. התחלתי ללמוד את המקצוע שלי תפירה.
שאחר כך מאוד.. אם אומר לך
משהו השם של התופרת פיני לה.. שאחר כך פתחה את משכית אצלה.
היא הייתה תופרת הצמרת כאן בארץ.
אצלה התחלתי ולמדתי ואני אחר כך גם בתור מקצוע עבדתי
בזה ולמעשה בהולנד את רק עם הדודים.
את מבינה הולנדית? כלומר מי שיודע גרמנית יכול להבין הולנדית?
שם דיברו גרמנית.
אצל הדודים אבל מסביב את הבנת מה אומרים אם היית יוצאת לרחוב?
לא זוכרת. לא שפה קשה אבל לא זוכרת ממש.
כמה זמן בערך היית באמסטרדם?
שלושת רבעי שנה כי אחר כך ההורים באו.
את זוכרת את זה כתקופה יפה?
אהבתי להיות עם בני דודים.
הבני דודים הלכו אבל לבית ספר?
כן. כן. ואני הלכתי לכל מיני שיעורים.
אחר כך ההורים באו וידעתי שזה הדרך.
אני מתארת לעצמי בשביל אבא זה היה צריך להיות מאוד מאוד קשה
המעבר ואף פעם לא התלונן אבל אם אני זוכרת את אבא.
כמה פעמים שאני הייתי שומעת ככה נאנח.
הוא עשה קצת פיתוח וקצת ייעוץ אצל חפציבה ואת יודעת.
את חושבת שהסיבה שרק ב-
37' יצאתם מגרמניה זה בגלל שלאבא היה קשה לעזוב את כל הביזנס שם?
את הסיבות אני לא יודעת.
מה זה רק ב-37'?
כי חלק מהקרובים יעזבו כבר קודם.
אפילו אחות של אמא אחות הם כבר עזבו להולנד קודם. זאת אומרת. עזבו את גרמניה.
כי הבעל שלה לרוב בכלל לא עבד בגרמניה.
אמרתי לה מפני שהוא מכר בסקנדינביה הרבה הוא היה.
מכר אני לא יודעת
באיזה כמויות מתכת.
אבל הם עברו להולנד ולא נניח לשוודיה או מדינה אחרת שהוא היה שם בקשר.
אולי בגלל שזה קרוב היה להמבורג. זאת הסיבה אולי.
אז באיזשהו שלב מגיעים ההורים לאמסטרדם עם האח וסבא וסבתא כבר היו באמסטרדם?
לא. זה אחרי שאנחנו חיינו בארץ.
אחרי שאנחנו היינו בארץ.
אחרי שהדודה כבר ביקרה אצלנו.
זאת אורמת כשאת עזבת את גרמניה את יותר לא ראית את סבא וסבתא.
לא. הם קבורים באמסטרדם.
ואתם יצאתם מהולנד ב-37'?
עלינו ארצה דרך צרפת
עם 'גלילאה' האונייה והגענו לחיפה.
אני לא חושבת שאבא ידע.
אולי אבא היה קודם כבר פעם אחת.
יכול להיות. בזמן שהיינו בהולנד.
היינו אצל קרובים בחיפה.
אחר כך היינו בירושלים.
אני זוכרת שגם ביקרנו אצל זלמן שוקן בבית.
אחר כךנדמה
לי שבתל אביב היינו בפנסיון ואבא פגש מישהו שם.
עורך דין. שכחתי את השם שלו "תבואו לראות את רמת גן".
ובאמת זה מצא חן בעניהם.
זאת אז הייתה עיר חדשה.
לא עיר ולא כפר היה נחמד ואבא הכיר שם את הלן.
היו שם הרבה אנשים מגרמניה
שהשכירו שם דירה יפה ברחוב הקשת.
לאמא הייתה עוזרת כל יום וגם כל שבת שנייה גם כן.
טוב.
הנסיעה לארץ את זוכרת אותה כמסע נעים באוניה?
בהחלט שלא כי עד היום שאני באונייה אני רואה שעולה ויורד הימים.
שכבתי במיטה והיום לא.
כשעשינו טיולים. אפילו שיש הרי היום את האוניות סמיליינר.
מאוד לא אוהבת אוניות.
ואמרת שהתיישבתם ברמת-גן. אמא המשיכ באותו אורך חיים של גרמניה.
מפונקת.
ממה התקיימתם מחסכונות?
אל תשאלי אותי.
כנראה שבמשך השנים העברו כספים לארץ ואבא התעסק עם ביטוח.
אבל את אומרת שהיה לאבא קשה כאן.
הוא לא אמר אף פעם.
אבל מבחינת פרנסה או המנטליות בארץ?
תראי. לא חושבת שמנטליות.
היה להם איזה חוג הלר וכל אלה.
החוג הזה שנפגש.
חוץ מזה הייתה גם משפחה מצד סבא שפירו.
עלו ארצה כבר נדמה לי בשנת 20' או משהו.
נתנו לבחור הזה שהוא היה בן דוד מצד שפירו.
נתנו כסף הוא קנה מגרש ברמתיים.
הוא התחיל עם צריף קטן.
אחר כך עוד אח שלו בא.
התחילו עם אפרוחים קטנים ואחר כך לאט לאט שתלו כמה עצים.
היום יש שמה פרדס ענק.
אני לא יודעת. לא בקשר איתם.
אני בטוחה שיש שמה בתי רבי קומות אולי.
מי נשאר בגרמניה אחרי שאתם עזבתם?
זאת אומרת. את רוצה גם לשאול אולי הם ניספו.
אז אלה מהצד שדיברנו עליהם שהם היו.
האישה הזאת שהייתה עם הילדים מצד אבא.
מהמשפחה הקרובה שלנו.
מי הדודה הזאת שהבת שלה נולדה אחרי שבעלה נפטר?
לא. היא גם הספיקה עוד לצאת.
אז מי נשאר בגרמניה?
מי נשאר בגרמניה. על אלה
מצד אבא שאני לא יודעת מה קרה עם האלמנה
הזאת שהיא מצפון גרמניה באזור....
שהיא הסתתרה שם בברלין באיזה מקום.
ככה אני מהמשפחה שאני יודעת כולם יצאו.
ההורים של אבא. האחים. האחיות של אבא?
לא. הורים בטח שלא.
הגיסה עם שני ילדים זה הסיפור שאני עקבתי אחרי זה.
האחות. נדמה לי ששלחתי.
יש לי עגלה של אחות של אבא עם בעלה הם נשארו.
אבל אבא נתן כסף שהבן והבת שלהם הוציאו אותם לאנגליה.
היה אפשרות לשלוח נוער לאנגליה.
ואבא אפילו מכאן עוד.
שילם שהבן ילמד אריגה.
הוא אחר כך מאנגליה עבר לבארצות הברית.
הוא היה פעם פה אצלנו ועם אשתו לביקור והאחי עוד בקשר איתו
והבת שלחו ואז זה היה או שהם למדו אחיות או שהם הלכו למשק בית לעבוד גם.
והיא אצל אישה זקנה ניהלה את המשק בית.
והיא הריחה שיש שם איזה אחיין
והיא הייתה מאוד ביחסים טובים
עם האישה ועם האחיין וכשהזקנה נפטרה היא התחתנה עם האחיין. גוי.
הייתה להם גם ילדה שבאו הולכים
לבקר אצל הבחורה הזאת אחר כך פתחה איזה סלון כלות.
בכל אופן. אבא הוציא עוד כמה מהמשפחה שלו.
ההורים של אבא עוד היו אז בחיים?
לא את האבא שלו אני בכלל לא הכרתי והאמא נפטרה אחרי שאנחנו כבר היינו בארץ.
היא עברה. לא רצתה להיות בברמרהאבן שזה עיר יותר קטן.
עברה לברלין וככה הייתה גרה אצל אחות שלה ששמה במיטה על ידה נפטרה.
כך לא קרה לה שום דבר.
אז גם רוב המשפחה של אבא למעשה יצאה.
כן. מה שאני מה יודעת.
איך הייתה לך קליטה בארץ?
את מגיעה בגיל 14 בערך?
טוב מאוד.
קלה?
כן. הייתה לי איזה בחורה.
אנשים שקראו בקומה אחרינו מעלינו.
מצאתי חברות בבית. בבניין אפילו ברמת-גן.
אבל לא היית בשוק ממה שקורה בארץ. מזג האוויר.
מזה שהולכים כאן עם מכנסיים קצרים ויחפים מה שאת מעולם לא ראית לא בגרמניה ולא בהולנד?
דווקא מצא חן בעיננו ובעיניי.
אני אספר לך עכשיו משהו שבת.
את אחיו בגיל ארבע שלחו תיכף לגן והוא אחרי יומיים אומר.
הוא רוצה מילה אחת לדעת שהוא לא מבין. דמפו.
ההורים הלכו מאחד לשני "מה זה נמפו?".
אז שכן אחד אומר. בקשר למה?
לפני זה. אחרי זה.
אז הוא אומר: "שרים שם שיר. דונם פה". אני לא אשכח את זה.
אבא הבטיח לו שבחצר.
זה היה בית עם שלוש קומות.
אז בחצר הוא יבנה איתו
גינה ובאמת הוא שם מסביב קצת עצים וכמה פרחים ומאוד נהנה.
אבל הוא היה בצופים אחי היה חברמן.
בארץ ובארצות את למעשה יותר היה לך זמן אבא מאשר בגרמניה לא?
כי כאן הוא היה יותר זמן בבית?
הוא אני אומרת לך.
הוא נסע בבוקר. לא כל יום. הרבה לתל אביב.
היה לו ברחוב לילינבלום משרד ייעוץ כספים או משהו עם פיתוח.
פיתוח גם כן אני חושבת.
אבל זה לא היו שעות מטורפות כמו בגרמניה.
לא. בטח שלא.
ואמא איך התאקלמה כאן בלבנט ובחום התל אביבי?
עם עוזרות.
לא היו אז מזגנים.
לא היה כל כך חם אני חושבת.
ותראי ברמת גן. את מכירה את רמת גן?
רחוב ז׳בוטינסקי למעלה על ההר.
הבית הגדול שלפני הבית הזה גם בן דוד אחד באחת המלחמות נהרג.
היה שם איזה משרד של הצבא והוא היה שם בחוץ.
אצלנו נפלו כמה.
טוב.
ואמא לא התלוננה?
אמרת שאבא לא התלונן. אמא גם לא?
לא.
אז את הולכת כאן לבית הספר?
לא. אני אומרת לך.
שיעורים פרטיים ואחר כך ספר ויצו ואחרי ויצו כבר התחלתי... רגע אחד.
כך אבא אמר: "אישה צריכה גם ללמוד לבשל".
שלחו אותי.
מה שאני מבינה שלגבי אמא שלך לא היה רלוונטי.
אמא ידעה טוב אבל היא לא בשלה. היא אמרה להם מה לעשות.
אישה צריכה לדעת לבשל כדי שהיא תדע לתת הוראות לאלה שמבשלים?
לא יודעת.
בכל אופן הייתה שם פנסיון פרנק ברמת גן.
רחוב הקשת ושלחו אותי לשם לחצי שנה. ובאמת למדתי.
גם כן ייקה שבאו. השכירו בית.
פתחו איזה פנסיון קטן
ואדון פרנק שהיה לו בית חרושת בקמניץ.
בית חרושת לגרביים נדמה לי.
הוא הגיש את האוכל.
תראי כואב הלב לראות.
לחשוב על דבר כזה.
אזלא הרגשתי את זה כל כך. שינוי.
ומבחינתך את מהר מוצאת כאן חברות. מסתדרת עם העברית?
כן. דברו גם גרמנית אבל
בבית היו לי שתי חברות. לא היה בעיה.
גם תראי. גם משפחה הייתה באותו הבית גרו.
משפחת שפירו וכול מיני.
עובדים סוציאליים את מכירה?
בן דוד שלי. שמעון שפירו.
הוא שנים לימד עבודה זאת.
וגם באיזה שהוא שלב הדודה באה עם המשפחה?
היא באה קודם לבקר ואחר כך היא באה עם המשפחה.
הם גרו ברחוב הרצל וכל יום אחרי הצהריים נפגשו או אצל זאת או אצל זאת לתקן גרביים.
היחסים נהדרים.
ואת למעשה בארץ את יותר חופשייה נכון?
את יכולה לצאת. להסתובב איפה שאת רוצה.
זה היה פחות סגור מאשר בגרמניה ובהולנד.
אני חושבת שבאירופה בכלל.
היום זה משהו אחר לא מה שהיה פעם.
כלומר. נניח אם את רוצה לנסוע עם חברות לים את פשוט מודיעה בבית שאתן נוסעות לים?
נסענו לים ונסענו לתל אביב לקולנוע. כן. נכון.
גם בנות דודות וגם חברות כן.
ואת למעשה מתקצעת בעיקר בכיוון של תפירה?
אני אהבתי תמיד עבודת יד. זה כן.
כאמור. אצל עבדתי ואחר כך
כחניכה את עבדת אצל?
התחלתי ללמוד אצלה.
כי איך הכרתי אותה?
היא הייתה אצל הפנסיון פרנק והיא אמרה שהיא פותחת סלון.
אבל מה שצריך רציתי להגיד.
הגיע לפני יום הולדת 20 שלי.
קיבלתי מכתב ממשרד הגיוס שהם מציעים לי לבוא להתגייס לצבא.
תעשי חשבון נולדתי 23' אז זה היה 43'.
ואני הלכתי לשם.
אתם ידעתם כאן מה קורה עם המלחמה?
בטח.
כלומר אתם ידעתם על הנושא של מחנות של השמדה.
שאין יהודים בגרמניה. כל זה ידעתם?
לא יודעת. אני לא יודעת לענות לך. באמת שלא.
אבל מה שהיה במשרד
הגיוס שבאתי הביתה ואמרתי שם הציעו לי להתגייס לצבא הבריטי. להתגייס.
אז ההורים שמעו את זה
ואמרו: "בתנאי שיבטיחו לך שתישארי בארץ ".
וזה הבטיחו לי ולא קיימו.
אז בשלב הזה כבר עבדת כתופרת מקצועית לפני שהתגייסת?
לא. עזבתי נדמה לי אצל איידלסטופ ועבדתי אצל תופרת של פריטי ילדים.
בכל אופן אולי היה לי די נעים להחליף את..
כלומר. בגיל 20 חשבת על הגיוון שבעניין.
כן וגם מהמשפחה התגייסו בחורים ולמה לא לעזור משהו?
אני תכף אמרתי כן. אני רוצה.
אבל מה ההורים אמרו: "כן כן בתנאי שיבטיחו לך שתשארי בבית" וזה הבטיחו לי.
יום אחרי הכשרה במחנה טירונות אמרו.
זה היה חודש או שישה שבועות אפילו.
אמרו:" מי שנשאר פה יכול לעזוב היום לחופש
להחצי יום ומי שעוזב מחר
צריך להישאר במחנה" הקריאו את השמות ואני הייתי בן אלה שעוזבים.
והייתה בחורה שהייתה לה דודה ברמת גן. אני מהר קטפתי.
הייתה עונה באביב של פרחים צהובים.
לא זוכר את השם. זה היה משהו.
נתתי לבחורה הזאת שתביא לאמא ליום הולדת ותודיע להם.
אני לא כל כך נבהלתי מזה.
כלומר. ההורים רצו. אז אוקיי אמרת בשבילם בסדר.
אבל אם לא. לא נורא.
לאן הייתם אומרים לעזוב?
לא אמרו.
לא אמרובבוקר לתוך הרכבת וכמה שאני שומעת
דברים איומים שהיו בחוץ לארץ עם אנשים שהביאו אותם עם רכבת לאיזה מקום אני לא יודעת.
זה היה בדיוק אותו דבר.
נסענו ונסענו ועצרנו ועמדנו חצי שעה ועוד פעם.
אחר כך פתאום נתנו איזה לחמניה יבשה ונסענו ונסענו.
עד מצרים?
פתאום אנחנו רואים... שום דבר ואנחנו רואים בית קברות.
אחרי הבית קברות הרכבת עוצרת בתל כביר.
לך זה אומר משהו. תל כביר?
הורידו אותנו שמה לתוך צריפים
והיום אחרי זה
חילקו אותנו לצריפים איפה שמביאים מכונות.
זאת אומרת. משאיות לחוף שבאו
מהמדבר לבדוק אותם במקרה שצריך להחליף חלקים.
מה לך ולמכונאות?
נו אני שואלת אותך.
קיבלתי סרג'נט שמה.
מילא אם היו נותנים לך לתפור את הברזנטים של המשאיות אני
יכולה להבין אבל איזה קשר יש לך עם מכונאות של משאיות?
טכני.
הג'יפים שבאו היו במצב נורא הכל.
היה צריך להוציא
את הכל אבל כמה היו חלקים מאוד קשים שהיה צריך להוציא אותם והבנות אמרו את משוגעת.
אנחנו היינו מלאות בגריז.
כלומר את היית מכונאית רכב שאת ההכשרה עברת תוך כדי עבודה.
כן.
חיילים וחיילות ביחד כמובן.
החיילים היו יותר.. אומר לך משהו מכפר בלום ג'ו קרייבן?
הוא היה הקצין שלנו.
ממנו לא למדת עברית זה בטוח.
הוא שמן כזה. איפה העוגיות בארוחת עשר והוא אמר שהוא היה השדכן שלנו.
הוא קנה לנו מתנה סרוויס של מיץ של כוסות כי התחתנו.
רגע בעלך היה באותו מקום?
רגע. פתאום אחרי שהייתי שם די הרבה זמן אני רואה את מי שאחר כך יהיה בעלי.
אומרת: "מה אתם עושים פה?"
ענה לי: "אנחנו רק עוברים.
אנחנו מטריפולי אנחנו באים. אנחנו נוסעים הלאה רק ליום אחד".
בסוף אני הייתי הסרג'נט והוא היה הקופול שלי.
את היית בדרגה יותר גבוהה ממנו?
כשהתחתנו כן.
אבל אני מאוד אהבתי את העבודה ואני מאוד אהבתי את ההרגשה שאני עושה משהו.
שאני באמת. את צריכה לראות את התעודה שקיבלתי.
הם רצו שאני אלך לקורס קצינים.
אבל לא הפריע לך החיים במדבר?
לאכול חול והסופות חול ואבק והרוח.
והחיות שטיפסו עלינו.
אחר כך שקיבלתי צלנטית.
הייתי... והיה מאוד מוצלח.
אני מאוד שמחה שעשיתי את זה.
ולכל החיים את חיים
חוויות של סיפורים של שבת מאנשים.
שבחורה אחת אומרת שהיא מליבק.
אין אף אחד מהמשפחה רק אח אחד בחיל האוויר.
יום אחת היא קיבלה בעיות.
היא הייתה הרבה פעמים מצוננת.
שלחו אותי לאיזה הוספיטל והוציאו את השקדים נדמה לי.
וביום לפני שישחררו אותה היא ידעה יפה לנגן על חליל.
אז בחורות שם אמרו: "תחללי לנו משהו" היא עשתה את זה ברגע זה
פוצץ לו בגרון הניתוח והיאנחנקה מהדם.
עכשיו קראו לאח שהיה באייר פורס
לראות מה יש לה בקופסא.
הוא הוציא כמה תמונות. ככה כל השאיר.
מי לקח את הבגד ים שלה?
הבחורה שהכי הרבה רבה איתה.
לכל החיים את יודעת.
היו לנו בחורות מקפריסין והיו לי שתי חברות.
שתי בחורות. הם היו אוסטריות או צ'כיות שההורים
כל היחידה הייתה יהודית?
לא.
הייתם שייכים לחיל התובלה?
{דיבור באנגלית}.
תתארי לך שהם לא ידעו מה עם ההורים. הם גויות.
הם התנדבו ואני אפילו פעם אחת.
כל רבע שנה קיבלנו שבוע חופש.
אני קיבלתי לשוט עם ההזמנה של ההורים שלי.
לקחתי אותה לרמת גן והיא הייתה שבוע הייתי בחופש ברמת גן.
איך זה אבל אוסטריות
לא יהודיות שמתנדבות הן נתיני אויב?
צ'כיות.
אז בסך הכל תקופת השירות שלך במצריים.
התחתנתי בזמן הצבא זאת אומרת..
שם במדבר התחתנת?
כן. לא. לא. החתונה הייתה בתל אביב.
ואם פעם אני נתתי שוחד למישהו זה היה
נהג של הרכבת שאז עברה ליד בית הדר.
לי היה שבועיים חופש ולבעלי הטרי היה שבוע חופש.
נתתי לו משהו ביד שיתן לי לעלות על הרכבת.
אחר כך שהיה סארג'. אני די הרבה זמן לא יודעת כמה זה היה לפניו השתחררתי.
הנשים היו...
רגע אנחנו מדברים על מצריים מה שנקרא מדבר המערבי או משהו כזה.
המחנה היה בין קהיר לאיסמאעיליה.
אבל במדבר לא על חוף הים.
לא. לא. לא.
הייתם גם יוצאים לקהיר או לאיסמאעיליה?
כל זמן שעוד לא היינו נשואים אסור היה לנו לגור באותו
המלון כשהיה לנו את הרישיון נישואין יכולנו.
אני מתכוונת החיילים מהבסיס הרבה לקהיר?
כן. כן. כן.
לאיסמאעיליה ולאלכסנדריה.
אלכסנדריה את יודעת היינו פעם באיזה חג.
לא יודעת איזה חג זה היה.
פורים נדמה לי. בכל אופן היינו בבית כנסת של אלכסנדריה.
ראו חיילות. אף אחד לא ניגש אלינו לשאול מי יבוא לבית כנסת כן?
היו שם היהודים משונה מאוד.אחר כך נזכרתי בזה.
ראית פעם את המלך?
לא.
אני מתכוונת המלך
פארוק לא האנגלי.
אבל הפועלים שעבדו אצלנו בשער היה צריך להוריד להם את הנעליים אם הם לא לקחו איזה בורג.
הם גרו בכפרים והם אמרו שהם שולחים את הילדים לקטןף
כותנה שזה ממש למוות כי הם נושמים את זה.
היה להם הרבה ילדים.
אז מתי התחתנת?
ב44' או 45'?
הייתי בת עשרים.
ב- 43' התגייסת.
כן יש לי פה את התעודות.
זה ובעלי אחרי שאני השתחררתי הוא עוד שנה שירת.
אבל אמרת שהוא היה אמור להיות שם ליום אחד אז איך אתם?
לא הם בכל זאת נשארו.
מבחינתך את גם בגלל שאתם הייתם
במקום שהגיעו הרבה רכבים מכל מיני מקומות אז גם שמעתם סיפורים
של כל מיני חיילים בריטים שהיו במקומות שונים?
לא אנחנו איתם לא דיברנו. לא היה לנו קשר.
מה שהיה לנו. היה לנו שבויים
גרמנים ואיטלקים וההבדל איך שהם עבדו ואיך שהם עבדו.
הגרמנים עשו את העבודה כאילו
שזה בשבילהם והאיטלקים הם מצאו
איזה חתיכת מתכת קטנה עשו איזה מסרק קטן.
ובעלי יש שמע פעם שעל ידנו.
ליד... שלנו בנו שירותים והיה צריך עם מלט להרטיב את המלט.
אז אחד אומר לשני בגרמנית {דיבור בגרמנית}
אז השני אומר לו:
"אתה יודע מה?
אנחנו נעשה לנו טיול יפה".
זה היה רחוק רחוק ללכת.
כלומר. הרעיון היה שביום ראשון לא אמורים לבוא לעבודה וצריך להרטיב את הבטון.
כן כן.
אנחנו נעשה טיול יפה ונרטיב פה ויהיה בסדר.
לא היה לך איזה רצון לנקמה בהם או משהו כזה?
בעצם איתם לא עבדתי איתם הם לא עבדו עם הבנות. לא נתנו להם.
אבל כשראית אותם לא היה לך רצון להתעלל בהם?
לא לא הייתי קרוב אליהם גם.
כלומר לא לטוב ולא לרע. שום קשר.
ראיתי אותם מרחוק.
את יודעת מה?
אנחנו אז לא ידענו כל כך על המחנות ריכוז והדברים האלה.
חשבתם גם שיקחו אותכם
לאיטליה אולם מקומות שהצבא הבריטי נלחם בהם?
בחורות לא.
יש לי בן דוד שהיה באיטליה הרבה.
לא. לא. לא.
אז מבחינתך התקופה של השירות בצבא הבריטי במצרים הייתה גם תקופה יפה.
גם הכרת את בעלך לעתיד.
גם התחתנת איתו שם.
גם המשכת לשרת יחד איתו.
ובכלל. אני ידעתי שאני עושה משהו שצריך לעשות ושלא צריכים אותי.
נגיד הייתה שמה גם אישה שהייתה לה משפחה בבית. גם כן באה.
עד 45' את בצבא.
כן ובעלי די הרבה זמן אחרי זה.
לא יודעת בדיוק עד שהוא השתחרר.
כשאת חזרת לארץ והוא נשאר במצרים?
כן. בא לחופשים אני גרתי אצל ההורים
וכשהוא כבר חזר אז לאמא שלו.
רכוש של המשפחה. בית ברמת גן.
בית מגורים והיא נתנה לנו שם דירה.
ואז היה מאוד קשה לבעלי למצוא עבודה. מאוד קשה.
הוא בסוף מצא משהו.
מישהו שמכר שמנים לתחנת דלק.
היה במצב כזה שהוא פעם אמר: "נתן לי את זה פח
אחד שהוא היה במצב פגוע." אז אני לא רוצה להגיד שם.
"אני לא יכול לקחת את זה.
תזרוק לו את זה פשוט" יש מקומות עבודה שאתה... במקרה או שלא
במקרה הבית של אלה שעזבו את הצבא ובכלל אולי גם אנשים שהוא הכיר שככה.
הוא מצא קשר עם המשטרה והם בגלל שהוא
היה מאוד בעניינים של מכונאות קיבלו אותו ביפו יש
מוסך של המשטרה הוא שמה התחיל בתור קצין נמוך
ולאט לאט עלה עד הסוף.
עד השחרור. גם משטרה וגם משמר הגבול.
כל השנים עד שהוא פרש לפנסיה הוא היה במסגרת של המשטרה ומשמר הגבול על הרכבים.
על הרכבים לא.
על הסדנאות. סדנאות של המשטרה.
ואת ברגע שחזרתלארץ עזבת את נ ושא מכונאות הרכב.
אז אני תפרתי קצת לאנשים.
גרנו אצל הורים בהתחלה ואחר כך בדירה.
ההורים שלך לא הזדעזעו מזה שאת היית מכונאית רכב?
לא יודעת.
אז התחלת לעבוד בתפירה וכשבעלך חזר אז הוא גם הסתדר כאן.
כן אחר כך בתור קצין מצבו לא היה רע.
את חזרת מתישהו לגרמניה?
פעם נסענו.
בעלי עזב את גרמניה דרך ברלין וקיבל פעם הזמנה לשם.
לא נהיננו במיוחד. עשינו הרבה טיולים אבל דווקא לא לגרמניה.
וגם ההורים שלך בסוף הסתדרו כאן בארץ.
כן. כן. כן.
זאת אומרת. גם אחרי המלחמה כשהיו כאלה שחזרו לגרמניה זה לא היה רלוונטי אצלכם.
לא. אפילו לא לביקור. לא. לא. לא.
מה עוד לפני שאנחנו מסיימים?
שיש לי משפחה נחמדה.
ספרי עליהם קצת.
שתי בנות שהתחתנו עם בחורים נחמדים.
הבת הגדולה כבר בפנסיה.
היא ירשה את העסק של התפירה.
לא תפירה כל כך אבל של ציור גם אולי.
ציור טקסטיל. היה מוצלחת.
היא למדה בבצלאל וציירה כרטיסי
ברכה בכל אופן היא אחר כך עברה לעסק של הדפסת ציור טקסטיל.
והקטנה עורכת דין.
הגדולה כבר בפנסיה.
הקטנה עורכת דין. עובדת
במגדל שלום במשרד ממשלתי. עדיין עובדת.
ובעלה איש הייטק.
יש נכדים.
יש להם. נחמדים חמודים כולם.
שבאתי להנה אז באו לבקר ואמרו: "סבתא אנחנו
אוהבים אותך שלא תסתלקי לנו רק יום אחד" אחד
אומר לי: "ואת יודעת למה אנחנו כל כך אוהבים אותך?
כי שאת באה אלינו לבקר".
זה בדרך כלל ימי הולדת.
"את מביאה לנו מתנה. מעטפה".
נינים גם יש?
כן. חמודים משהו.
הקטנה הזאת ויש גדולים יש גם כן. שמחה גדולה.
אוקיי תודה רבה.
התמונה הזאת רואים את סבא שוקן.
זאת אומרת. האבא של כל בני שוקן.
סבא של אמא.
ההורים של אמא יעקב ולאה שפירו.
ההורים של אמא זיגפריד פריץ יעקבסון ואווה יעקובסון.
הפספורט גרמני שלי בעליה לפלסטינה.
התמונה שלנו ושל בעלי
ושלי במדים בזמן שהתחתנו.
איך קראו לו?
הנס יצחק.
עץ משפחה שהילדים הכינו כשעברתי לבית אבות
עדות של גרטרוד קלימובסקי יעקובסון ילידת 1923 Regensburg גרמניה על עליית המפלגה הנאצית לשלטון בגרמניה ועלייה לארץ ישראל ב-1937 רקע משפחתי; משפחה ציונית לא דתית; המשפחה המורחבת משפחת שוקן: האם היא אחיינית של שלמה זלמן שוקן בעלי רשת בתי כלבו; לחימת האב במלחמת העולם הראשונה; מעבר עם המשפחה למגורים בערים שונות בשל עבודת האב בניהול סניפי רשת בתי הכלבו המשפחתית; מעבר ל-Nuerenberg בגיל 3; לימודים בבית ספר יוקרתי כשהעדה יהודייה יחידה; עליית המפלגה הנאצית לשלטון בתחילת 1933; המצאה של אופה העובד בסניף הכלבו על מכירת נקניק מורעל; צורך לעזוב את העיר בתוך יום; מעבר ל-Freiberg; מעבר לסבים ב-Hamburg; החיים ללא גילויי אנטישמיות ב-Humburg; לימודים בבית ספר יהודי פרטי; מעשי התנכלות אקראיים של ילדות גרמניות; מעבר אל אחות האם ב-Amsterdam ב-1936; הפלגה לארץ ישראל ב-1937; קליטה; התנדבות לצבא הבריטי ב-1943; שירות בתור מכונאית רכב בסדנת רכב במצרים; נישואים; שירות בצבא הבריטי עד 1945; חזרה לארץ ישראל.
LOADING MORE ITEMS....
מספר פריט
13327012
שם פרטי
גרטרוד
שם משפחה
קלימובסקי
שם נעורים
יעקובסון
תאריך לידה
1923
מקום לידה
Regensburg, גרמניה
אופי החומר
עדות
מספר תיק
14380
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
15/07/2018
תקופת החומר עד
15/07/2018
מוסר החומר
קלימובסקי יעקובסון גרטרוד
מקור
כן
מספר העמודים/מסגרות
45
מקום מסירת העדות
ישראל
סוג עדות
וידאו