Yad Vashem logo

אהובה שפירא בכור

Testimony
היום ד' בתשרי תשע"ח.
אני מראיינת את אהובה שפירא בביתה בגבעתיים.
אהובה נולדה בשנת 1931 בבגדד. עיראק.
הראיון מתקיים מטעם יד ושם ושמי שרון רפפורט.
אהובה. תודה שאת לוקחת חלק בפרויקט הזה.
האם תוכלי להתחיל בלומר לנו מתי נולדת. ובאיזה שם?
מה היה השם שנתנו לך בלידתך?
אני נולדתי בבגדד. בבית חולים.
בית חולים ממשלתי של המלכים.
אז. הפקידים הממשלתיים היו משלמים שליש בבית חולים ממשלתי. עוזרים. שליש.
אז אבא שלי היה במנהל ממשלה. אז שילם שליש.
ואני נולדתי. היה קשה מאוד היה. אז היו רופאים אנגלים. לא. לפני 86 שנים.
אז רופא אנגלי. הייתה לידה קשה.
אבל ברוך השם יצאנו בסדר אני ואמא. ואנחנו שמונה אחים.
איזה שם נתנו לך בלידתך? מה היה שמך?
קראו לי בדור.
בדור זה בערבית זה השמש והירח והכוכבים.
כי אמא שלי אחרי ארבע שנים עד שאני נולדתי.
אמא שלי התחתנה גם כן בגיל 14.
כולם אמרו לו. מה היא לא נכנסת להריון. בחו"ל. רק מתחתנים בחו"ל.
וזה כי היא עקרת בית שלא עבדה.
אז אבא שלי לקח את הרופא.
הרופא אמר לו "תשמע אתה בן אדם מלומד. בת 14 תביא לך ילדים? תחכה 4 שנים"
אז הסבתות. האחיות. כולן וזה.
הוא אמר "מה שאמר לי הרופא. עד שהיא תהיה בגיל 18".
אז שהיא היתה בגיל 18 נכנסה להריון ואני נולדתי ראשונה
ואחר כך היו עוד שתי אחיות אחריי.
ואחר כך אמא הולידה תאומים בנים ואחר כך עוד בת.
ואחר כך בן ועוד. שמונה ילדים.
אנחנו כמובן נגיע ונדבר על המשפחה.
אבל ספרי לי בבקשה על קורות המשפחה שלך.
מה את יודעת על ההיסטוריה המשפחתית?
בואי נתחיל בצד של אבא.
אבא שלי היה מנהל בדואר.
כמה שנים המשפחה הייתה בעיראק?
כמה דורות המשפחה הייתה?
מה אני יודעת. יעקב. דויד. בכור.
יוסף. שלום. חכם. בכור. שש דורות. שש דורות.
זה המשפחה שלנו המקורית. אבל לפני גם אני לא יודעת.
אבל אני יודעת את השמות שאמרתי לך.
אז לאבא שלי גם היה חמישה דודים.
היה לו חמישה דודים או אחים?
חמישה דודים.
דוד האחד אחר כך נסע לאוסטרליה. אמרתי לך. שחלק נסעו לאוסטרליה.
והדודים של אבא גם כן עבדו בדואר.
גם כן היו מנהלים בסניפים אחרים וחלק היו סוחרים.
אבל היה קשר עם כולם.
את יודעת. בחו"ל המשפחה תמיד קרובים אחד ל.
זה בשכונה בשכונה זה. קרובים אחד לשני.
את סבא וסבתא הכרת? תוכלי לומר לי את שמם?
כן. סבא של אבא של אבא שלי.
אני לא זוכרת. אבל אני לא זוכרת איך הוא עבד.
אמרו שהיה מנהל משק של בתי חולים.
אבל אני זוכרת. שהוא היה חולה.
מה היה שמו?
הם גרו אצלנו. גרו אצלנו.
מה היה שמו?
דויד בכור.
אז הוא חלה.
היה איזה חג סוכות. היה קר וגשם. והוא עלה על הגג. בחו"ל היה שלוש קומות. על הגג.
ירד מהגג. לא יכל לדבר וזהו.
הוא היה. לא היה בן 50. 55 משהו כזה. והשתתק.
אני זוכרת את זה. השתתק. הוא ישב בחדר.
ואבא שלי עם הרופאים. אבא שלי היה בקשר עם הרופאים.
כי בן דוד שלי הוא למד רופא והוא מכיר את הרופאים. כל רופא. כל רופא.
ועוד אחד. כמה שנים ואז.
וסבתא מה היה שמה?
סבתא. סבתא הראשונה.
מצד האבא. כן.
מצד האבא. זה מה שאמרתי לך. היא בת דוד של עזרא מנחם. השניה בת עזרא גבאי.
ההורים שלה גם כן היו עשירים בבצרה וזה.
התחתנה איתו. הייתה לה בת אחת ולו היו שלושה בנים ובת. לסבא.
גרו ביחד. מסתדרים.
בחו"ל. לא היו רבים וזה. איך מילה פה מילה. סוגרים.
לא כמו פה מהר עושים מהומות וזה.
הכל עובר בשקט. באדיבות.
איפה אבא למד?
אבא למד באליאנס. למד באליאנס. יודע אפילו צרפתית. אנגלית. ערבית. בשביל זה הוא התקבל מהר.
ומהמשפחה של אבא. עזרא מנחם הוא מהמשפחה של אבא?
כן.
ספרי לנו עליו. מה את ידעת עליו. מי הוא היה ומה ידעת עליו.
הדוד של אבא. זאת אומרת בן דוד שלו. הוא היה גם כן חבר כנסת.
אז הוא היה בא לדוד של אבא.
כי בהתחלה לפני סבא שלי התחתן.
אמא שלהם נפטרה. איפה היו?
אצל הדוד. כי למה?
הסבתא היתה גרה אצל הדוד.
אמא שלה.
עד שהוא שהתחתן ועברו.
אבל הוא. הבן שלו. למד רפואה.
והרופאים באים וזה. ואבא היה לו גם קשר עם הרופאים. את מבינה? משפחה גדולה ברוך השם.
אבל איפה היה המנחם?
כן ואז המנחם הוא אישיות.
אנחנו למדנו בבית ספר עממי.
בית ספר של עזרא מנחם.
ברשותך אנחנו נגיע לזה. אני רוצה על מי היה עזרא מנחם כרגע.
אז המנחם זה היה בן
דוד של אמא של אבא.
ומה הוא היה לקהילה? הוא היה תורם גדול?
כן. היה תורם. בנה גן ילדים.
הוא תרם לעמותה. עמותה. עמותה של היהודים.
היו הרבה עניים. זה גרים בבית הכנסת.
באים לעמותה מבקשים נדבות.
החגים. אז היה תורם. הוא עזר.
בבית ספר שאנחנו למדנו.
זה בית ספר שלהם. בבית ספר עממי.
היו אנשים שהיו יכולים זה ועשו ארוחות בצהריים לילדים
עניים ששמה עשו להם שולחן וזה והלכו לאכול. רק ילדים שהיה חסר להם.
היו עוד אנשים שהיו מכובדים של הקהילה מצד המשפחה של אבא?
כן. אבא היה לו. היה קשרים הרבה היה.
עם הפקידות העירקית?
כן. עם יהודים. ערבים. כולם אהבו את אבא.
אפילו הערבים אמרו. אפילו בערבים אין בן אדם כזה. תמיד היו מכבדים אותו וזה.
בשביל זה שהוא נסע. היה לו קשה. והם היה קשה להם להפרד ממנו.
אבל לא היתה ברירה.
אנחנו נגיע לזה.
אבל מבחינת קשרים עם הפקידות. עם הממשל.
איזה עוד קשרים היה מהמשפחה של אבא?
עם הממשל.
כן. בממשל היו. הרי כל המנהלים הגדולים כולם ערבים.
המנהל הכללי הגדול.
אבל אבא היה סוד שהם מקבלים ממנו את החדשות.
את מבינה? כל החדשות של כל העולם הייתה ביד של אבא.
אז אנחנו כמובן. אנחנו נקדיש לזה חלק נרחב.
הפחד היה שהיתה הקמת מדינת ישראל.
אני רוצה לעצור שנייה.
שאלתי אותך אם היו עוד דמויות שהיו חשובות בקהילה הבגדדית היהודית? מצד אבא.
כן. היו משפחת סופר. היה משפחת אה.
הם היו קשורים לאבא. משפחת סופר?
חברים. את יודעת. בחו"ל תמיד היה קשרים יהודים. אחד ביקר את השני. לא כמו פה.
תמיד היו חופשיים בערבים וזה. מתי שרוצים.
אפילו לא לכולם היו טלפונים.
מתי שבאו. דפקו בדלת ונכנסו וזהו.
מה עם מנחם דנין?
מנחם דנין הוא היה סבא שלהם.
מצד האבא הכל?
הכל מצד האבא. ואמא לא היה לה.
לא אני מדברת על מנחם דנין. ספרי לי עליו.
הוא היה עשיר. הוא היה תורם. הוא פתח. עזר בית הכנסת.
עזרו לעניים.עזרו לאנשים שעלו ארצה לא היה להם כסף. תרמו להם.
ממה הוא עשה את כספו מנחם דנין?
בבקשה?
ממה הוא עשה את כספו?
אני לא יודעת מאיפה בא להם. אני יודעת שהיה להם מקום גדול של סירות. של זה. של אוניות.
זה מה שאז. לא היה מטוסים וזה שקנו.
האוניות. סירות. הכל היה להם.
את זוכרת אותו?
לא. אני לא זוכרת. אני לא זוכרת. לא זוכרת. אבל אבא היה
מספר המשפחה של אמא שלו וזה וזה וזה.
והסבא שלי זכה גם משפחה זה וגם משפחה השנייה גם כן היתה משפחה טובה.
סבא שלי זכה. אבל הוא חלה ו.
סבא וסבתא מצד אבא קבורים בבגדד?
כן. הם קבורים בבגדד.
בבית הקברות היהודי שם?
עכשיו אנחנו חושבים שאין. בנו שמה ווילות.
ספרי לי עכשיו על הצד של אמא.
מה היה השם המלא של אמא?
אבל אמא. אני לא מכירה משפחה לא וזה. לא מכירה. לא אבא שלה ולא זה.
רק אני. מה שאני יודעת. שהוא השאיר לה קצת כסף.
מה קרה לאבא ומה קרה לסבא וסבתא מצד האמא?
סבא שאמרתי לך שאבא של אמא היה במלחמה.
שחזר מהמלחמה היה חולה. קיבל מחלה הקאות. לא יודעת מה זה.
ולא יכלו להתגבר על זה.באלף 14. 18. אז היה.
ונפטר. היא היתה קטנה. אמא שלי לא מכירה אותו.
הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה? הוא נלחם במלחמת העולם הראשונה?
כן. היא היתה עם הסבתא וזה.
והסבתא. מה היה שמה? של סבתא שלך מצד האמא.
קוראים לה מסעודה. מסעודה.
ומה השם משפחה?
גבאי. משפחה גדולה. גם כן גבאי.
אומרת כשהיתה צעירה היו לה כמה עבדים אצל ההורים של אבא שלה.
אז את יודעת. היו כבר עם עבדים וזה.
היו גם כן משפחה גדולה. הייתה גרה בבצרה. לא בבגדד.
הייתה בבצרה. כן. גם בעיירה גדולה של בצרה. של בגדד. אבל.
איפה אמא למדה בבית הספר?
אמא למדה עד כיתה ה'. ו'. לא יודעת. אני לא זוכרת. אולי גם באליאנס. אבל שהתארסה בגיל 12.
בגיל 12 התארסה.
אז עזבה בית ספר. בגיל 14 התחתנה.
ואמא שלי היה כסף של הירושה.
האבא שלי היה כסף. קנו בית.
ועורך דין אמר לו "חצי חצי". אמר לו "לא. הכל על שמה".
אפילו שהוא שילם. הכל על שמה.
זה נשאר הבית עד הסוף. אפילו שאנחנו עברנו למקום אחר
השכרנו את הבית ועברנו למקום אחר. אבל בפרהוד.
אז אמא באה מבצרה ואבא מבגדד.
זה נשמע שהם באו ממעגלים חברתיים מאוד שונים.
אבל שהתחתנה הסבתא עם האבא. הם חזרו לבגדד.
והיו משפחה גדולה וזה ואחר כך אחים של אבא התחתנו.
אחד האחים נסע לישראל. פלסטין אז. פלסטין.
סיפור ארוך. אבא שלי רצה להכניס אותו לדואר.
קוראים לו אברהם בכור.
אבל אז לא קוראים אברהם בכור. אברהם דויד. אז הוא עבר במבחן. אמרו לו עברת.
אחר כך ראו את הדת יהודי. אז אמרו "לא. לא. זה לא אתה. מישהו אחר ".
אז בא לאבא אמר לו "יעקב. הם שיקרו אני נוסע לפלסטין".
אבא היו לו קשרים. ביום-יומיים עשה לו פספורט. נסע לפלסטין. הדוד שלי.
והתחתן פה. יש לו ילדים. משפחה גדולה. באנו לכאן. קיבלו אותנו.
ואנחנו מדברים על סוף שנות העשרים? על איזה שנים אנחנו מדברים? שהדוד .
הדוד שלי נסע ב 35 - 36. כן. לפני הרבה הרבה שנים. אז באנו לכאן. קיבלו אותנו יפה.
אני חוזרת לחיים בבגדד. את מספרת שאבא היה מנהל הדואר?
כן
מה זה אמר? מה זה טמן בחובו?
זה תראי. זה משרד גדול. בחו"ל. את יודעת. העובדים יכולים לפקידים.
להגיד לו .תלך תעשה אצלי ספונז'ה. תלך תעשה אצלי גיהוץ.
היה ככה מותר להם.
היה כל פעם בא מישהו לעזור לנו.
לגהץ. לסדר שטיחים בחורף. לקפל שטיחים בקיץ. זה היה מותר הכל.
זה היה תפקיד ממשלתי?
כן. הוא תפקיד ממשלתי. הוא יכול כל העובדים להגיד להם לעבוד ככה. אבל אבא היה אינטלגנטי.
כולם. את יודעת. כמו שאת רואה הם צועקים על הפועלים. מזלזלים בהם.
אבא תמיד דיבר איתם ביפה. בכבוד וזה. וכיבדו אותו עד הסוף.
אז אבא היה כמו סיביל-סרוונט בעצם?
הוא היה. הוא היה עובד מדינה?
כן עובד ממשלתי. עובד מדינה.
מה זה אמר מבחינת מה שקיבלתם?
או מה היו הפריבילגיות שלכם בתור זה שאבא היה עובד ממשלתי?
תראי. אני הייתי קטנה.
היה לוקח אותי למשרד. כולם היו מרימים אותי אוהבים אותי וזה. מפנקים אותנו.
ואבא היה איש איטלגנטי.
איזה שפות אבא דיבר?
אנגלית וערבית דיבר טוב מאוד.
ועברית. את יודעת. רגיל שהיו מלמדים וקצת צרפתית.
הוא אני חושבת קצת שכח את זה. מדבר קצת אבל לא השתמש בזה.
ואנגלית זה יותר בעבודה ובערבית.
ובבית? באיזה שפות דיברו איתכם?
בבית דיברנו ערבית של יהודים של ערבים. מה שאנחנו זה.
אבל היה שפה של יהודים וערבים. אבל בבית ספר דיברנו ספרותית. ואבא הכל ספרותי.
לפני שנחזור לעבודה של אבא.
וזה שהוא היה בדואר ובעצם יכל לקבל הרבה.
הרבה אינפורמציה בעצם עברה דרכו.
לאבא היה מעמד גדול. למה? הם מכירים אותו בתור מנהל. הוא מכובד.
ומכירים אותו ומשפחה שלו שעוד היה בחיים אמרתי לך וזה.
היה קשרים עם השרים. אפילו את ראש הממשלה. תמיד היו בקשר אחד עם השני.
ותמיד שרצו משהו תמיד התקשרו לאבא מה קורה בעולם.
כשאת אומרת ששרים היו בקשר מהממשל בעיראק. מי את זוכרת שבא לבית שלכם?
שרים? לא. אבא לא הזמין אותם לבית זה שרים.
הוא הזמין אותם לבית מלון. כיבד אותם יותר. את יודעת שהערבים אוהבים לשתות וזה.
אז עם מי אבא היה בקשר? איזה שמות?
איזה שרים? עם מי הוא היה בקשר?
היה מחמוד סאנאווי. היה סאלח ג'אבר. היה אפילו הבן של נורי א-סעיד. קראו לו סבאח.
סבאח נורי א-סעיד. זה סבאח אפילו בלתי ליגאלית הביא יהודים לפלסטין.
היו קשרים הרבה.
ואמר לאבא. אמר לו " לא. אני לא בורח."
אבל סאלח ג'אבר. שהוא היה בעצם?
היה הראש ממשלה.
נכון.
מה היה הקשר של אבא איתו?
באיזה מסגרות ומה אבא סיפר עליו?
אמרתי לך. בקשר בגלל. בגלל המעמד של עזרא מנחם. הם התקרבו אליו
שהוא גם כן היה איתם כל הזמן. עזר להם.
אז בשביל זה התקרבו אליו כולם.
האם שמעת את אבא מדבר על איזה שינוי שעבר עליו?
על סאלח ג'אבר אני מדברת.
אבל פעם היתה לו בעיה. היה איזה ראש ממשלה. איך קוראים לו?.
היה ראש הממשלה חצי חצי גם עשה קצת בעיות לאבא.
אבל אבא. לא היה אכפת לו.
הוא כתב עליו בעיתון שהוא יהודי. הוא ציוני. איך אתם משאירים אותו סודות של עיראק.
מי כתב עליו? כתבו על אבא בעיתון?
על אבא כתבו בעיתון. שהוא.
איזה עיתון?
עיתון "אליאכבאר". י'כבאר קראו. ערבים. כתב שהוא ציוני ואיך נותנים לו כל סודות הממשלה.
הוא יודע מה שעושים. קורה בבגדד. וזה ואיך אתם מסכימים.
הוא ציוני. הוא זה הוא זה הוא זה. אבא אמר " לא אכפת לי".
באיזה שנה זה היה?
למשל. האם את זוכרת את זה?
זה היה לפני לפני הרבה הרבה שנים
לפני הפרהוד. זה היה אחרי 35?
35 זה היה עוד בסדר. אחרי זה. ב-39. אולי ב-41. עם הפרהוד. משהו כזה.
אני לא זוכרת. אבל אני זוכרת את זה.
ואבא קרא על זה שבעל העיתון. קרא לו.
אמר לו " תשמע. אם אתה רוצה לכתוב עלי. אני אתן לך כל יום חמש דינרים ותכתוב מה שאתה רוצה.
אני בן אדם ישר. אני קשור לממשלת עיראק ואני יודע כל מה שיש.
אני לא מפחד ממה שאתה כותב"
אנחנו נחזור עוד פעם. אנחנו נדבר כשנדבר על מה שקרה לפני הפרהוד.
אנחנו נחזור עוד פעם לאבא. אבל אני רק רוצה לשמוע.
מבחינת אמא. אמא מה היא הייתה?
היא הייתה עקרת בית?
כן. בגיל 12 כבר ידעה לבשל.
איזה שפות אמא הייתה מדברת?
היא יודעת קצת אנגלית. למדה בבית ספר.
היא עשתה בבית ספר יהודי. בכיתה א' אנחנו למדנו אנגלית.
אמא למדה בבצרה?
לא. אמא למדה בבגדד. למדה בבגדד.
אבל היא בכיתה ו'. לא יודעת מה. היא עזבה את הבית ספר.
וככה יודעת. היא יודעת לכתוב קצת עברית. קצת מילים. קצת זה.
יותר טוב מאשר חמתי. למדה רק תפירה.
מה היתה הצביון הדתי בבית? האם הייתם מאוד דתיים?
האם הבית היה בית מאוד מסורתי?
אנחנו. היה בית פתוח. כל הזמן
קיבלנו אורחים. כל הזמן הבית מלא אורחים.
היתה לנו עוזרת בבית. אצלנו עבדה 24 שעות. מקבלת חצי דירה לכל החודש.
הייתה מוסלמית העוזרת?
לא. יהודייה. יהודיות. ממשפחות. היא הולכת שישי שבת. בשבת הולכת להורים שלה.
מקבלת אוכל זה. לאוכל.
חוזרת ביום ראשון כל השבוע יום. כל לילה וכל היום מדיחה כלים.
מנדנדת את הילדים הקטנים. עוזרת לאמא. תולה כביסה. כל מיני.
תמיד היתה עוזרת בבית. אפילו שהיינו גדולים הייתה עוזרת בבית.
למשל. הצורה שחגגתם את החגים.
האם היה. היו מנהגים וחגים שהייתם עושים בבגדד שלא הבאתם פה?
האם יש מנהגים שחשוב לך לתעד?
אנחנו בבגדד כל החגים וכל שבתות וזה שומרים מסורת ועושים וקידושים. ועשינו זה וקנינו בגדים חדשים.
אז תתארי לי יום שישי טיפוסי בבגדד. תתארי.
יום שישי עושים. למשל בחורף. עושים קובות. עושים טשולנט. טבית.
זה שמים ביום שישי לשבת.
מי היה מבשל עם אמא?
סבתא שלי. סבתא שלי היתה גרה איתנו.
היא שמה ביצים על הזה לשבת. והיא עושה חצילים. קציצות. הכל הכנה לשבת. לארוחת בוקר.
עושים סלטים. אוכל. שולחן מפה לשם.
אנחנו הרבה ילדים. הרבה אנשים.
אבא היה לו. אחיו. שהתחתן נולדו לו שתי אחיות ואח עם השניה.
אז היינו משפחה גדולה
אז היינו מכינים את הכל לשבת.
היה לכם תנור בבית? הכל היה בבית? התנור. ההכנות. היה בבית?
או מחוץ לבית התנור?
הכל היה בבית. היה לנו בית גדול.
שישה חדרים למטה והגג.
שלוש קומות היה הבית.
אבל שעברנו לבית אמריקני-אירופי. זה היה משהו אחר.
הכל אדמה וגינה וזה וזה. שאמרתי לך שעברנו מחוץ לעיר. בית גדול.
ביום שישי. הייתם הולכים לבית כנסת כל המשפחה?
אבא היה הולך לבית הכנסת ודוד שלי הקטן.
ביום כיפור אמא היתה הולכת וסבתא ולוקחים אותנו. לעזרת נשים.
לוקחים את כל הילדים. הבית כנסת קרוב היה.
איזה בית כנסת הלכתם?
לא זוכרת איך קוראים לזה. היו כמה בתי כנסת. וגם סמטה של יהודים. גם שמה כמה בתי כנסת של יהודים.
היה גם בסמטה פה. גם בסמטה. היה אחד בית כנסת ברוך.
זה של אבא. של אביה של אשתו של דוד שלי. בית כנסת ברוך.
אחד אני זוכרת ואת היתר אני לא זוכרת.
מה הזכרונות שלך מהיום כיפור הזה.
שהייתם הולכים ביום כיפור לבית כנסת? מה זכור לך?
בבית כנסת רצנו. היינו קטנים. היינו לוקחים מיץ. לימון.
והיינו אוהבים ככה להחציב אותו. לשים. והיינו מתרוצצים.
עולים למעלה עזרת נשים. מסתכלים. אבל אני למדתי את זה כל התפילה של כיפור.
אני יודעת איך קראו את זה.
כל פעם. כל התפילות הכל אני יודעת בעל פה. של פסח. של סוכות. של זה.
כשמתפללים. עכשיו אני הכל בעל פה אומרת. הם צוחקים.
הביאו לנו מורה במיוחד שילמד אותנו את ההגדה. ילמד את הזה.
גם את הבנות של המשפחה?
לבנות גם כן. כן.
אבל הרב בבית הכנסת שבו הייתם שייכים אליו. מי היה הרב? מי זה היה?
הרב היה. יצחק. יצחק. אחד קוראים לו יצחק. אני לא זוכרת.
הבית שלכם. איפה הוא היה ממוקם בבגדד? זה היה בשכונה היהודית?
זה היה שכונה יהודית סגורה.
היה בסמטה אולי 12 בתים.
אבל כולנו היינו כמו משפחה אחת.
כשהיה פסח עשינו את המצות בבית.
בבית. כל הבנות של השכנים. כל פעם זה עושה. כולנו אנחנו עזרנו.
כי באותו רגע שעושים את הבצק. ואחר כך עושה את המצות.
זה לא כמו מצות פה. אחרי שנה אוכלים אותן.
אחרי פורים מתחילים להכין את המצות. אז כל הבנות
של זה כמה בנות. כל היהודים משפחה אחת. אף פעם לא רבנו.
12 שכנים. כולנו בית על האדמה. לא קומות. אז אף פעם לא רבנו עם השכנים.
עד עכשיו אם אנחנו רבים. פוגשים שכנים מלפני הרבה שנים.
את אומרת שזה הייתה שכונה סגורה. מה זה אומר?
זאת אומרת שזה. דרך ללא מוצא.
סגור. עד הפינה שמה יש בתים. דרך ללא מוצא.
זו היתה השכונה היחידה בבגדד?
היחידה של יהודים. יש מקומות שגרו יהודים וערבים ונוצרים.
למשל אמא שלי. לפני שהתחתנו. הדודים שלו גרו עם הערבים. נוצרים.
באיזה שכונה? איך קראו לה?
זה קוראים לה של הנוצרים. שכונת הנוצרים. גרו שמה.
לא היה חשוב.
אבל בדרך כלל היהודים רצו ככה ביחד. השכונה שאנחנו גרנו.
כולם הבתים שלהם פרטיים. אף אחד לא שכר דירה.
אז זה היה אנשי פקידות גבוהה? מי גר בה? מי היו השכנים שלכם?
כן. כן. השכנה שלנו. אחת מהן היתה דודה שלי.
אחות של אבא. בעלה. אח של. בעלה דודה שלי בן דודה שלה.
ובן דודה שלה האח שלו היה וטרינר.
נאג׳י רביע קראו לו. בא לישראל וזה ופה עבד וטרינר.
אבל אחר כך שור אחד נתן לו בראש וקיבל בראש מכה ועזב את הוטרינר. עבד פקיד.
אז איפה אמא הייתה הולכת לקניות?
איפה אמא הייתה עושה קניות? האם הייתם אוכלים אוכל כשר?
בעיראק הנשים. במשפחות הגבוהות. נשים לא הלכו לקניות.
אבא היה קונה. נותן חצי שקל לסבל. מביא הביתה.
נשים הלכו לשוק לקנות בדים. לקנות זה. אמא שלי לא היתה הולכת לקנות ירקות ובשר.
אבל בשר כשר. איפה אבא היה קונה?
זה באותה שכונה. זה מחוץ לשכונה שלנו.
היה מקום שוק. הכל יש. כמו הכרמל.
זה היה שוק יהודי רק?
יהודים. יהודים. כן. אפילו טוסט שיהיה. אפילו בשר. ירקות. כל מיני ירקות. הכל בשפע.
ממתקים היה חנות ככה והלאה היה נגריה. מקום גדול.
הכל שכונתי. גדולה גדולה של יהודים.
וגם הרוכלים בשוק שמכרו את הממכר היהודי. האם הם היו יהודים?
כן. חציים היו יהודים. הרי יום יום ביומו קונים. קנו יום ביומו.
לא לכולם היו פריג'ידרים.
נניח היה לנו ארגז קטן של קרח. שמים את הקרח. אפילו לחגים היו קונים רק ליומיים.
ולא פה צריכים לאחסן איזה חודש ימים בפריג'דר.
יום ביומו. הכל אוכל טרי. פירות. ירקות. בשר הכל טרי.
וחנות ממתקים היה מפה עד להודעה חדשה.
כל הממתקים העירקיים האלה.
כמו שבפתח תקווה יש כמה שעירקיים עושים. שמה היה חנויות גדולות. בשפע. ברוך השם.
את הזכרת שבעצם את היית הבת הבכורה למשפחה מאוד גדולה.
האם תוכלי בבקשה להזכיר את השמות של האחים שלך?
וגם קצת את ההבדלים המגדריים בין בנות ובנים באותה תקופה.
אז בוא נתחיל בשמות של אחייך.
אחייך ואחיותייך. את הבכורה.
אחותי השניה קוראים לה רותי.
השלישית תקווה. הבנים דויד וכדורי. והבת שוש.
וזאב. פואד כך קראו לו בבגדד פואד. פה קראו לו זאב ויוסי.
ובמשפחה שאת גדלת. מה היו ההבדלים המגדריים? ההבדלים בין גברים. בנים ובנות.
בצורה של החינוך של אבא.
אבא שלי לא עשה הבדל בנות בנים. עבד לו. היו לו שלוש בנות וזה היה שמח וזה.
וכל פעם אמא ילדה בבית חולים. וכל אחת קנה זוג והרגליים.
וגם היו עושים לבנות גם על הרגליים. צמידים לרגליים.
שאמא שלי ילדה בבתי חולים. נשים ילדו בבית.
אבא שלי אמר " לא. אשתי יולדת בבית חולים. אני לא רוצה בעיות".
היו מפחדים בית חולים ולא רוצים לשמוע רופאים.
לא רוצים לשמוע. לא אוהבים את זה.
אבל אבא אמר "לא. אני לא רוצה בעיות".
וכולם ילדו בבית חולים.
אבל אנחנו שלוש בנות
בבית חולים בחוץ ואמרו ואו בנות. נחליף בית חולים יהודי. נחליף מזל.
אז באמת החליף. קוראים לו בית חולים מאיר אליאס. מאיר אליאס.
בית חולים יהודי. אז נולדו התאומים.
והיתר. גם שוש וגם יתר הילדים.
למי את היית הכי קרובה?
הילדים? כולם אוהבים אותי.
רק. את יודעת. שבאים לארץ אז ירושה של אמא. ירושה של אבא.
אנחנו נגיע לזה אולי בעתיד. עד שמה. לפני שנמשיך הלאה.
בבית מבחינת העיתונים ורדיו. מה אמא ואבא. אני מניחה שזה במיוחד אבא.
מה הם היו קוראים? מה היה? איזה עיתונים אבא היה קורא?
תראי. אנחנו היה רדיו וזה. טלפון חינם כי הוא עובד בדואר.
אבל שהיה מהומות של ישראל הוא ביטל.
למה? שלא יהיה קשרים. הוא מפחד שיגידו התקשרת לפלסטין. התקשרת לזה וזה.
אנחנו נגיע לזה. אבל אני רוצה לדעת. בשנים הראשונות עד הפרהוד. היה לכם עיתונים?
היו מגיעים עיתונים הביתה?
הייתם קוראים. אבא היה קורא עיתונים? איזה עיתונים?
כן. אני לא זוכרת. היה כל מיני עיתונים.
אני לא זוכרת. "אל זמאן" "אכבר" "אלי-אכבר" יש עוד עיתונים.
היו עיתונים של הקהילה היהודית גם?
לא. זה רק ערבית. אבא היה מקבל הכל בחינם.
בחו"ל לא כמו פה. הכל בחינם.
בגלל תוקף מקצועו?
כן. בגלל התפקיד. כן.
ובגדד שאת זוכרת בילדותך. איזה מין מקום זה היה? מה הזכרונות שלך?
תראי. אנחנו היהודים היינו במקום אחד.
ולנו. לא כמו פה בנות הולכות ב-11. וב- 12.
אנחנו סגורים. הולכים בית ספר. חוזרים הביתה.
ואם אנחנו יוצאים. עם ההורים.
עם ההורים. הדודה. עם הסבתא.
אין כזה דבר שבת בגילי. קטנה 10. 15 תלך לבד ברחוב בלילה. ביום.
רק בבית ספר עד הבית.
וכל דבר צריכים להגיד איפה. מה.
כשבאו חברות שחקנו איתם וזה.
סבתא שלי אמרה "מספיק שחקתם. עכשיו צריכים ללמוד. יאללה בבקשה. שלום".
אין כזה דבר לשבת עם חברות ולפטפט וזה. אין כזה דבר.
אבל מבחינת העיר. איך היית מגדירה את עיר?
בתחילת. באמצע שנות השלושים.
היה עיר גדולה. יפה.
למשל הולכים לקולנוע. הולכים עם ההורים. עם סבתא. עם הדודה. לא עם חברות.
איזה סרטים היה אז בקולנוע?
היו ערבית ואנגלית. היה כל מיני. היה הודי.
היה יפה. היתה באוטו ולמעלה. קופצת מעל המכוניות.
מצחיקים. היה קינג קונג. קינג קונג. של קופים.
היו הרבה סרטים.
ובערבית היה יפה מצריים. סרטים מצריים. יפה. אני דיברתי גם מצרית.
אמא ואבא השתייכו למועדון יהודי?
כן אבא שלי היה. מבחינת העבודה.
היה מועדונים מיוחדים לפקידים. היו משפחתיים. היה לוקח גם את אמא.
זה היה מועדונים של היהודים? או באופן כללי של הפקידים?
לא. זה כללי של העבודה. באו כל המשפחות. כל אחד עם אשתו. זמרים לפעמים.
אמא הייתה אישה מודרנית עם כובע.
ומבחינת המוזיקה שהיו שומעים בבית. איזה מוזיקה?
את האחים כווייתי למשל. שמעתם?
כן בטח. יש לנו גם כן שירים שלהם.
הכרתם את האחים כוויתי?
כן. בזוהר של התאומים. אז הביאה מה זה זמרים.
זה אחד מהם שרים בשביל המילה. והברית וזה.
זה הם מתופפים. זה מיוחד כי זה גם תאומים.
גם אחרי שלוש בנות. היה משהו. משהו.
הברית לא היה אחרי שמונה ימים. אחרי חצי שנה. הם היו קטנים כל אחד ככה.
ואז לא היה אינקובטור. אז באה הביתה היה חורף.
צריך משני הצדדים לשים בקבוקי מים חמים. ועוטפים אותם בשמיכות.
כמו אינקובטור. וגם את השני. כל אחד.
ורק קצת מתקרר צריך להחליף את המים.
ואז הגענו באותו הבית. ולא מדליקים אור.
אבא השליח ערבים מהעבודה.
היה לאמפ. לא היה גז. לאמפ.
ברוך השם גדלו. עכשיו שניהם סבים.
איזה בית ספר התחלת ללמוד את הבית ספר היסודי?
איזה בית ספר היית?
בית ספר ראשוני זה של העזרא מנחם.
זה היה בית ספר.
זה היה בשכונה שלכם?
כן באותה שכונה. זה קצת יותר רחוק. כמה צעדים. בואי נגיד מפה לכביש.
אבל בתיכון עברנו בית ספר.
הבית ספר הזה. עזרא מנחם היה בית ספר יהודי?
כן. בית ספר יהודי.
לבנים? לבנות? או מעורב?
לא. לא מעורב. האחים שלי למדו רחל שחמון.
בית ספר יהודי. רחל שחמון. אבל אחר כך כולם עברו.
אז מבחינת. בבית ספר היהודי. באיזה שפות למדתם?
בערבית.
למדתם עברית?
ערבית ספרותית.
ועברית?
עברית זה התחלנו קראנו בבראשית בכיתה א'.
ולמשל בכיתה ב' היו צריכים להמשיך.
היינו צריכים להמשיך גם חוזרים.
בראשית ברא אלוהים. הגענו עד נוח וזהו.
אבל המורים. המורים בבית ספר היו כולם יהודים?
המורים יהודים. יהודים. כולם יהודים. אבל חלק בעזרא מנחם היה מביא מסוריה. היה מביא מסוריה. למשל למדו
אנגלית. למדו היסטוריה מיוחדת משהו.
והיו גרים באותו בית ספר הזה. זה היה בית ספר גדול .
הרבה חדרים למעלה. הרבה זה. והחלונות היו גדולים.
ואלה המורות שהביא מחו"ל.
כולם גרו בחדרים למעלה.
באותו בית ספר. הם המורות והם גרים בבית ספר. בחינם. עזרא מנחם היה חבר שלהם. מצריות.
ובאיזה חלק של העיר היה ממוקם בית הספר?
אני. זה היה רשום באיזה באיזה שנה התייסד אבל אני לא.
לא. באיזה חלק של העיר זה הממוקם? איפה זה נמצא בעיר?
כן. זה איך שכונה של יהודים. בואי נגיד ופה עד התחנה ככה. לא כל כך רחוק.
איזה עוד בתי ספר יהודים היו כשאת גדלת?
זה רחל שחמון היה. היה עוד בתי ספר. אני לא זוכרת. היה עוד בתי ספר יהודים.
מבחינת הציונות. דיברו איתכם על ציונות בבית הספר?
לא. בבית ספר העממי הייתה אחת.
אנחנו פה מדברים בעצם עד הפרהוד.
את בבית ספר העממי עדיין.
כן. היינו בבית ספר עממי.
לא דיברנו משהו. אבל מה. שפרהוד אנחנו לא הרגשנו.
אנחנו נדבר על הפרהוד. אני רוצה לדעת לפני זה.
האם דיברו איתכם משהו שקשור לציונות בשנות בית ספר היסודי?
לא בבית ספר יסודי אנחנו לא.
כי אבא לא היה מרשה. אמרתי לך.
הוא היה ישר עם הזה. לא רוצה בלאגן עם התפקיד שלו.
מבחינת תפקיד דיברו על פלסטין.
הוא לא רצה. אבל אחר כך. כשהיינו בתיכון וזה. היה לנו חברה שהן היו מדריכות.
של ה. באים. לימדו אותם.
סיפרו להם על פלסטין. אמרו אנחנו מוכרחים לרשום אותכם. אז רשמו אותי ואת אחותי.
מה זה תנועת נוער?
רשמו אותנו לתנועה.
איך קראו לה? איזה תנועה זו הייתה?
אחת קראו לה דורין. אחת קראו לה.
לא המדריכות. איך קראו לתנועה?
לא אמרו לנו. אמרו אנחנו מדריכות שאומרים לכם זה.
בישראל זה כתוב הכל שמות בעברית. הכל זה.
כמו שכתוב פה בערבית. שמה בעברית.
ויהודים מחזיקים שבת. שומרים שבת. אסור לעשן סגריות בשבת. אמרו "וואלה דת דת".
ראינו פה אין דת ואין זה. בחו"ל היה יותר טוב.
את ציינת שאבא בעצם פחד מההשתייכות לכל דבר שקשור לציוני
הוא רצה אחריות על העבודה עד הסוף. לא רצה בלאגן.
אבל מה. אנחנו שנרשמנו.
היו צריכים לבוא כמה חברים הביתה.
אנחנו עוד שהיה בהדרכה על פלסטין. לפלסטין.
אבל אנחנו מדברים. ברשותך. אני עוצרת אותך פה.
אנחנו נגיע לזה. אנחנו עוד מדברים הרבה לפני זה.
אנחנו מדברים על לפני הפרהוד.
ב-35. את מאוד צעירה. את ילדה בת ארבע. נכון? את שומעת משהו?
את את מרגישה איזה שהוא שינוי? מתי הרגשת לראשונה איזה שינוי בחיים?
מה שאני יודעת. שאבא היה מספר שעושים בעיות ליהודים. עושים זה.
מתי? מתי בערך? באיזה שנה את היית אומרת שזה היה?
אנחנו היינו קטנים. היה אומר שעושים בעיות ליהודים. אבל ברוך השם.
אחרי 35?
כן. כן.
כשהיית בת ארבע. חמש? כשהיית נורא צעירה.
כן. כן. זה היה מספר שמפטרים יהודים. מפטרים את זה.
מתחילים בעיות פה ושם. אבל איתנו ברוך השם לא היה שום דבר.
אבא ממשיך לעבוד עד איזה שנה?
אבא ממשיך לעבוד. נגיע לזה.
כי הוא היה שם ב-32. אבל מה. שאנחנו עוד היינו שער עליה. בדיוק הגיעה עוד משפחה. מה היה?
אבל אנחנו נגיע לזה. לא עכשיו. כרגע לא. אני רק רוצה להבין. עכשיו. בשנים שאבא מנהל דואר. זה
שנים שהרבה מהמורות קורות בעצם בעיראק.
האם יש דברים מלבד. סיפרת את הסיפור שכתבו על אבא בעיתון.
האם יש עוד משהו שאת כילדה צעירה שומעת שמדברים על זה בבית?
או שקשור בעיתונות? או קשור באיזה סגנון?
אבא לא רוצה לפתח את העניינים האלה. אנחנו היינו קטנים.
למשל דודה שלי ודוד היו רווקים בבית. הוא לא רצה לדבר על ידם משהו שיילך מפה לשם.
הוא כל דבר סגור. לא רוצה שישמעו מה שקורה במדינה. שהיתה הקמת מדינת ישראל.
אני לא הגעתי. אנחנו לא מגיעים עוד לזה.
זה עוד הרבה לפני.
אני מדברת על שנות ה-30 עד הפרהוד.
עכשיו אנחנו מדברים עד 41. עד שאת בת 10.
זה אני מספרת לך. לפני הפרהוד היה. דוד שלי אומר ככה קרה.
ככה מדינת ישראל. ככה הרגו ככה זה.
אבא אומר לו "אני לא רוצה לדבר על ידכם. זה כל מה שאתה שומע שקר. אני יודע את הכל.
לא קרה ככה לא קרה ככה".
הישראלים מסתדרים. היהודים מסתדרים הורגים עם מילים. הורגים זה. בסדר.
אבא יודע את הכל. אבל הדוד שלי היה מפחד.
שומע מהחברים שלו זה ככה וככה. אמר "זה לא נכון".
אבא אמר. שאנחנו היינו. שעברנו. הוא ישב בגינה. הם היו ערבים. לא רצה.
לא רצה להיות קשרים עם יהודים. למה?
מתי זה היה?
זהו. לפני הפרהוד. הוא לא רצה שיהיה בקשר עם יהודים.
יגידו אמרת מילים. אמר. כי הוא כל הסודות של המלחמה היה יודע.
בישראל. אז הוא ישב בגינה על כיסא. מסביבנו ערבים שלא יגידו.
אבל הייתם בשכונה היהודית. בסך הכל.
אמרתי לך שעברנו מחוץ לעיר. אז שהיה הפרהוד וזה. אחרי הפרהוד.
אחרי הפרהוד עברתם?
בכל זאת היה פחד.
בפרהוד. גרתם בבגדד או במקום אחר?
כן. בפרהוד גרנו בבגדד.
אז אנחנו פשוט מדברים כרגע על השנים לפני הפרהוד. האם היו איזה שמועות
על משלחת של ילדים מעיראק. מתנועות הנוער שנסעו לגרמניה?
אנחנו יודעים שהרבה נסעו בלתי לגאלי.
אני מדברת את.
יהודים נסעו בלתי ליגאלי לישראל. אבל אנחנו לא היינו בקשר עם זה.
אבל לא זה מה ששאלתי. שאלתי האם שמעתם משהו
שנוער עיראקי-מוסלמי נוסע לגרמניה לתנועות נוער ההיטלראיות וחוזר?
לא. לא.
שמעתם משהו באזור? דווקא בגלל מי שהיה אביך. אני שואלת אותך.
תראי. הוא לא מספר כלום. לא מספר.
גם בדיעבד את יודעת. מה את יודעת בדיעבד שהוא ידע?
הוא הרבה דברים ידע גם לא סיפר. לא רצה שאומרים שניים אחר כך שומעים מאה.
לא רצה. אז הוא לא סיפר.
אז מתי החיים שלכם משתנים?
מתי החיים שלך משתנים?
מתי את מרגישה שיש שינוי לרעה אם בכלל?
תראי. החיים שאנחנו תלמידי בית ספר עממי זה לא משתנים.
אנחנו בבית וזה וזה. אמרתי לך. אסור לנו לצאת לבד. אסור לנו את זה. רק עם המשפחה.
אבל אחר כך. כשעברנו מחוץ לעיר. לתיכון.
זה אחרי הפרהוד?
כן. אחרי הפרהוד.
אז אנחנו נגיע לזה.
הפרהוד זה היה ערב חג שבועות. לא יודעים כלום. חוגגים וזה.
פתאום שמענו את השכן רץ "אמא. אמא. תפתחי את הדלת".
זה היה אחרי הצהריים ככה.
כולם התחילו לצעוק "מה קרה? מה קרה?" אמרו הרגו יהודים שם ברחוב.
איפה? איפה? ברחוב לידכם מאוד? או שזה היה ליד הגשר?
לא. לא. בחוץ. בשער הלוי. שער ארזי. שער הראשי. ברחובות.
פתאום האבא בא. הוא אמר "כל היהודים היו בבית קפה. כולם חזרו הביתה לא יודעים יש ריצה.
משטרה יורים על הבתים
של יהודים שוברים להם את הבתים והתחילו לגנוב. התחילו לגנוב.
שחטו ילדים. שחטו אנשים. אנסו בנות. גנבו להם את הכל מהבתים. ואצלנו ראינו שוטרים ירו ב. שכונה של יהודים.
שוטרים ירו בבתים ושברו את הבתים.
ופחד. כולם שמו דברים אחרי הדלת. ומה זה עוזר?
לשים. שלא יכנסו. אבל נכנסו. גנבו. לקחו את הכל.
והם רבו בינהם. שלקחו הרבה דברים מהשכונה.
זה אומר זה שלי. זה. את יודעת. הגנבים בינהם.
זה אומר "זה שלי. זה שלי". אז השני אומר לו "מה. פרהוד הוא ".
כאילו שרצה לגנוב ממני. זה פרהוד.
יענו הוא עושה לו פרהוד. גונב ממנו. אבל מה. כל היהודים היו בהלם. בלילה היה עוד יותר גרוע.
בלילה את שומעת יריות. כאילו שזה בבית. יריות מכל הצדדים.
לא ידענו מה קורה. אחר כך בבוקר אותו דבר.
בבוקר בא בן דוד שלנו. רוצה לראות מה קורה אתנו.
אמרנו "איך באת?" הוא קצת שחרחר. אמר "אל תשאלו. הורידו יהודי מהאוטובוס. רצחו אותו על ידי".
והוא חזר הביתה. ודוד של עזרא גם כן.
היה שחרחר וזה. גם כן הוא ראה ששחטו יהודים באוטובוס. הורידו אותם. שחטו אותם.
לא היה המלך. ברחו מהמדינה.
היה ראש הממשלה. ראש ממשלה קראו לו רשיד עאלי אל-כילאני .
זה היה קשור עם הנאצים. זה ידוע. גם דיברו עליו ברדיו פה הרבה.
זה לא היה ממשלה. ברחו כולם.
ואפילו השוטרים עזרו לגנבים. שוטרים היו ערבים. גם השוטרים היו שותפים.
זה אומרים פרהוד. שלא היה לא ממשלה. לא מלכים לא ממשלה לא שום דבר.
הכל. כל אחד יכול להרוג את השני בלי לעשן ככה.
אהובה. אני רוצה לנסות להבין קצת יותר.
את מספרת שראיתם שוטרים. שראיתם שוטרים. אתם ראיתם מהחלון את מה שהם?
הם נכנסו לשכונה שלכם?
פחדנו. פחדנו.
המתפרעים נכנסו לשכונה שלכם?
כן. כן. נכנסו לשכונה שלנו. גם גנבו מאיתנו.
הם גנבו. רק שנייה. הם נכנסו לשכונה שם. תתארי. כמה אנשים היו?
כמה נכנסו ביחד? מה הם?
הם היו. בלאגן. פה 10 אנשים. פה 20 איש. פה זה. בלאגן.
אתם ראיתם את זה מהחלון?
אבל מה. מה היה? בא אחד ערבי. המשרתת של אבא בחנות. במשרד.
אמר "אני באתי לכאן. נראה אם מישהו יבוא לכאן. אוי ואבוי לו".
הוא ערבי וזה. אבל לפחות שהוא פחד על הבנות.
אנחנו היינו כמה בנות. שלוש בנות הגדולות ודודה שלי. בנות.
הוא אמר "אני באתי לשמור את הבנות".
זה ערבי שעובד אצל אבא.
ואמר לו לאבא למחרת "אתה רוצה שאני אקח אותך למשרד?".
אבא אמר לו "מה. אתה רוצה להרוג אותנו? אני עכשיו. אני אתן לך התפטרות".
הוא אמר "לא. אבו-דאוד ". אבו-דאוד. ככה מכבדים בן אדם.
קוראים לו בשם הבן שלו הגדול.
"אבו-דאוד. לא. אנחנו מכבדים אותך. אל תמהר. מה אתה מתפטר?
אנחנו אוהבים אותך וזה וזה".
זה יום יומיים אין ממשלה.
יהיה בסדר. הכל יסתדר וזה. ברוך השם הסתדרנו.
את מספרת את זה שראיתם את זה. נכון?
את מספרת שראיתם את זה מהחלון?
לא. בבית.
באו מתפרעים אליכם הביתה?
בבית. כן. באו. לוקחים גנבים. לוקחים מה שיש.
אליכם הביתה? לבית שלך? הגיעו מתפרעים?
כן. הם התפרעו וזה.
בתוך הבית. רק שנייה. אני רוצה רק להבין.
כן לקחו את הדברים.
אז נכנסו אנשים. כמה נכנסו לבית שלכם?
נכנסו שש-שבע משוגעים.
מי הם היו? הם דיברו?
ערבים. ערבים. הם מדברים ערבית.
דיברת על זה שאמא סגרה את הבית. ניסתה לסגור את הבית עם חפצים.
אז הם פתחו את. הגיעו דרך הדלת?
לקחו את החפצים. כן. לקחו את החפצים. מה שיש. אפילו את הזבל לקחו.
איך אבא מתייחס לסיטואציה הזאת?
אבא מאוד התרגז. אבל אין לו מה לדבר. אין לו עם מי לדבר.
אמרתי לך. רק זה בא. המשרת הזה. הערבי.
ואמר. התחיל לדבר איתנו יפה.
"הכל יהיה בסדר אנחנו נעזור. אנחנו זה"
אמרנו. אין לנו אמונה. אין לנו. אבא פתח את הפה. אין לנו מה לחיות פה.
אנחנו משרתים את המדינה 28 שנים.
וככה אתם עושים לנו?
אמר "אבו-דאוד. זה לא אנחנו זה משהו מוזר".
זה מה שאמר זה שעובד עם אבא?
כן.
זה שבא בעצם לשמור עליכם?
כן. הוא מאוד התנצל. הוא התבייש מאבא מאוד. אבל מה לעשות.
כמה זמן התרחש הפרהוד? שאת זוכרת. שאת. אהובה. זוכרת כמה זמן זה היה?
תראי. זה היה תקופה קצרה. זה כמה ימים שפעלו ואחר כך אמרו חוזר המלך. זה סיפור.
האחראי על המלך. המלך היה תינוק.
האבא שלו. זה המלך ראזי. אמרתי לך. זה הבן שלו היה בן תשע. אז זה תורשתי המלכות.
בן תשע היה מלך. ואחראי שלו היה הדוד שלו. היה אחראי עליו.
אז זה מה שהיה.
שזה קורה. אחרי שהתמפרעים מגיעים לבית שלכם. הם בוזזים. פוחדים. אתם איפה אתם?
ישבנו כמו לא יודעת מה. כדי שלא יהרגו אותנו.
ואז הם לקחו לכם את הדברים?
כן. ברוך השם לקחו את הדברים מה שיש.
האם אבא חשב להעזר במישהו?
במשטרה הבריטית? הרי היתה משטרה בריטית אז.
לא. אין משטרה. אין עם מי לדבר. אין עם מי לדבר.
אם הרגו אנשים ושחטו אנשים. ירדו מהאוטובוס הרגו אותם. ברחוב הרגו אותם.
אין עם מי לדבר. אין. מלחמה פנימית.
ואבא הבין מההתחלה שמדובר במשהו נגד היהודים?
מההתחלה? איך אבא הבין מההתחלה שמדובר במשהו עירוני?
שזה נגד היהודים. למה ידעו שזה נגד היהודים? שהרגו רק היהודים. הערבים הרגו את היהודים.
המשטרה ירתה בבתים.
שברה את הבתים והכניסה את האנשים לגנוב אותם. זה היה ככה. תוהו ובוהו. תוהו ובוהו ממש.
כמה זמן אתם נשארתם בבית? לא יצאתם.
נשארנו בבית עד שסידרו. עד שזה.
מי סידר?
מי סידר? אבא שלי סידר.
אבא סידר את הבית?
לא יעני. הזמין לתקן. זגגים. נגרים וזה. בשביל לסדר את הכל.
ונשארנו איתו בבית עד אה. הייתה אחות
שלי הקטנה הייתה תינוקת
הייתה עוד תינוקת בעריסה. לאן הם ילכו? פרהוד. פרהוד.
אבל מתי קראתם לזה פרהוד?
הרי באותו רגע לא קראתם. מה איך התייחסתם?
מה היתה המילה שדיברתם? פרהוד הרי זה מושג.
אנחנו אמרנו פרהוד. זאת אומרת זהו. אלימות. לוקחים.נותנים. זה אף אחד לא יגיד לך מה לעשות.
זה פרהוד. אבל להרוג את האנשים. את הילדים. לאנוס את הנשים.
זה היה סיפור אחר לגמרי. זה פחד בשביל זה. פחדו על הבנות יותר מעל הרהיטים ועל הדברים.
אנחנו נעשה הפסקה קצרה ואנחנו נחזור ישר אחרי זה.
אז אנחנו עצרנו שדיברנו על הפרהוד.
ואם אנחנו היינו רוצים לסכם את מה שקרה בשכונה שלכם. שהיא הייתה.
השכונה שלנו היה הזה. חלק גנבו חלק לקחו. אבל לא היה רצח.
ברוך השם. אבל שמענו שרצחו. שחתכו ילדים את הרגל שלהם עם ה. אמרתי לך. שיש צמיד.
"הרגנו יהודים. אתה רוצה את צמידים שלהם וזה" עשו צחוק מהתינוקות. גם מסכנים.
רצחו זקנים. רצחו מבוגרים. רצחו בנות. רצחו. אחר כך הקבר אחים. עשו קבר אחים.
איפה היה הקבר אחים? איפה עשו?
את האמת. את זה אני לא יודעת.
איך החיים במשפחה שלך משתנים בעקבות. באותו. משבועות 41?
חיינו בפחד. אבל לאט לאט זה הסתדר.
אבא ממשיך ללכת לעבודה כרגיל?
המשיך בעבודה. אין לו ברירה. ביום בזמן נכנס לדואר וזהו.
ואתם ממשיכים. החיים ש. במה משתנים בכל זאת החיים?
הלכנו לבית ספר וזה. לאט לאט. זה לא הלך כל כך מהר. לאט לאט הכל הסתדר.
אתם ציפיתם שתהיה ועדת חקירה בריטית?
שהבריטים יחקרו את מה שהיה?
אולי הייתה חקירה בממשלה. אמרו שאין ממשלה.
זה רשיד עאלי אל כילאני הוא נאצי. לא היה אכפת לו. רצה להיפטר מיהודים.
והמלך קטן. והאחראי שלו ברח.
זה מה ששמעת בבית?
כן.
מאמא או מאבא? מי היה מדבר ככה?
אבא אמר. אבא היה מספר. המלך והאחראי שלו ברחו. ולא היתה ממשלה.
וזה רשיד עאלי אל-כילאני הוא ראש הממשלה. והוא קבע. שיהרגו את היהודים. נאצים. מה לעשות.
כי זה המלך ראזי. שאמרתי לך. הבן שלו המלך פייסל הוא היתה לו נטייה לנאצים.
אבל במה זה התבטא? זה מה שאני מנסה.
האנגלים. כי היה קשר עם האנגלים. ראש הממשלה. הממשלה שלנו.
אז הם ידעו שזה יש לו כסף אז הם סידרו כאילו תאונה וכל זה. והתפטרו ממנו.
אז אחר כך בא הבן שלו. הילד. אחר כך שרצחו אותו. מסכן.
סחבו אותו ברחוב כשהיתה מהפכה בבגדד. אחרי שעלינו ארצה.
הם לא אכפת להם. אלה יהודים. ערבים. את רואה מה שעשו עם סאדם חוסיין. היה מלך שלהם ו.
הם ככה. ברגע אחד לא מעניין אותם.
הם אוהבים מלחמה. אנשי מלחמה.
אוהבים לרצוח. למה הם רוצחים? כי הם שוחטים את הצאן. את הבקר. הפרות ביד שלהם. אז לא אכפת להם לרצוח אנשים.
אבל בשביל נשים שלהם. אוי ואבוי. כבוד משפחה.
ברשותך אני חוזרת טיפונת. ב- 41. אחרי הפרהוד.
איך החיים שלכם ממשיכים? את חוזרת לבית ספר? את חוזרת לבית ספר?
חזרנו לבית ספר. אבא לעבודה. הכל היה בסדר.
מתי. את מסיימת את בית ספר עממי?
סיימנו בית ספר עממי. נרשמנו לבית ספר יהודי.
אבל זאתי. אמרתי לך האישה.
אמרה לו "מה. אתה פקיד. לכולם אתה משלם כסף אצל יהודים. בוא אני אעביר אותכם".
היא הייתה גרה שמה. היא הייתה נותנת בריבית שחורה לערבים.
בעלה היה צורף. בא אלייך. רצה 100 דינר. נותנת לך צמיד ממני.
אם את לא משלמת לה חודש. אז הלך. לקחה את זה.
והיא גרה איפה?
היא היתה גרה במקום הזה.
איך קראו למקום הזה?
כל השנים גרה עם הערבים.
איך קראו למקום הזה?
אלרומיה. נו אמרתי לך. היא היתה גרה שם ומכירה את כולם. הייתה מדברת איתם בערבית -יהודית.
מדברת איתם בערבית-יהודית.
אז בעצם מבקשים. מציעים מאבא לעבור לשם בשביל לחסוך את ההוצאות של.
לאיזה בית ספר הייתם אמורים ללכת לתיכון?
מה היה בית ספר תיכון שהייתם בגדד אמורים ללכת אליו?
אמרתי לך. אני הייתי בגן ילדים של מנחם זה.
הילדים היו ברחל שחמון של יהודים.
ומה היה הבית ספר התיכון שהייתם אמורים ללכת אליו?
התיכון אנחנו עברנו לעם ערבים.
אבל מה היה הבית ספר שהייתם צריכים ללכת? מה היה שמו?
עליזה דרוויש. עליזה דרוויש. דרוויש גם כן שייך לעמותה של יהודים.
עבדו שמה. גם האחראים היו.
אז אתם עוברים. באיזה שנה אתם עוברים מבגדד?
לא זוכרת.
אחרי הפרהוד הרבה?
כן. אחרי הפרהוד הרבה זמן. אני הייתי בכיתה ד'. ה'.
לא יודעת זה שנתיים ארבע שנים אולי עברנו לשם. ואחי הקטן. הוא נולד שם.
איך שמה שונה מבגדד? מה היה ההבדלים המרכזיים מבחינתך?
שמה בעצם זה מקום שגרתם בשכונה מעורבת.
אני ידעתי להסתדר יפה שמה. הם אהבו אותי מאוד. המורה ערבייה. הבנות ערביות.
הייתי עוזרת להם בחשבון. באנגלית. הם חלשים בזה.
במקרה באה בחורה. מסוריה. היא יושבת לבד. אין לה ספר. אין לה זה.
אני אמרתי לה "תעלי. בואי שבי על ידי".
אני מראה לה את הספר שלי וזה. אמרתי לה אני יהודיה.
ומה את? אמרה באתי מסוריה וזה. אבא שלה היה הבן דוד של המלך.
אבא שלה היה החוג'אזין. מחוג'אז. זאת אומרת מסעודיה.
הוא התחתן בסוריה. מסורים. שהייתה מהפכה בסוריה. התחתן בסוריה.
והוא בא לבד. עבד במשרד של המלך.
הבאלט אל מלכי קוראים לו. הבלאט אל מלכי זה המשרד של המלך עובד שמה.
אז אני דיברתי איתה והיא העריכה אותי שאני הזמנתי אותה לדבר איתי.
הלכה לספר בבית. הבחורה היהודיה וככה וככה.
אבא שלה אמר לה "תלכי רק עם יהודיה.
אל תלכי עם הערביות האלה". כולם שקרנים. והיינו כמו משפחה. את יודעת. משפחת המלך.
הוא שאל על אבא שלי. הוא אמר שאלתי על אבא שלך ואמרו לו שהוא משהו שזה .
אבא ממשיך לעבוד בדואר?
אבא המשיך לעבוד בדואר.
מה המרחק נסיעה בין בגדד. מה מרחק נסיעה? כמה רחוק זה?
לא. אוטובוס. אוטובוס מהבית עד המשרד.
אבל האם את הרגשת אם יש איזה שינוי ביחס של אבא לעבודה שלו? לקולגות שלו?
האם הרגשת שיש עכשיו איזה שינוי?
אבא הוא היה איש מכובד.
אבל מה. בכל זאת הרגישות. היה משטר צבאי במשרד.
כל הקצינים. סגנים. קצינים. כולם יושבים עם אקדח. ככה מסביב היהודים.
אבל במקרה. אבא מספר להם על זה. אפשר לפרסם וזה וזה.
אחד מהם אמר לו "אתה יודע. האבא הזה הוא הכניס אותי לעבודה".
זה אחד סגנים האלה. הוא הכניס אותי לעבודה ואמר לו
אה שריף אחסן. זה משהו. קוראים לו שריף. וגם עם זה היינו משפחה.
אז האישה היא רצתה לטיול. אבא אמר לו. אישתו של שריף אחסן רוצה טיול.
אמר לו הבית שלנו. הבית שלהם. זה ברחוב זה מקום של ערבים.
אבל יש להם הפרדסים שמה.
בפסח זה כבר מתחיל המישמיש. התפוחים.
אז הוא אמר "אני מזמין אתכם אצל ההורים שלי הביתה"
אז הוא התקשר לאח שלו. אמר לו משפחת שריף אחסן יבואו.
הסימן שלחו את השוטרת שלהם. השומר איתנו.
והיה יום יפה. והם רצו לשחוט לנו כבשים וזה.
אמרנו אנחנו יהודים. הבאנו האוכל שלנו לפסח.
הבאנו איתנו מצות. וגם גברת שריף אחסן. גם כן אוכלת האוכל שלנו.
היא גם כן באה עם הילדים שלה וזה.
היה יום נהדר. טיילנו בפרדסים שלהם וזה וחזרה מספרת לבעלה. איזה אבא. שלח אותנו למקום נפלא.
אז היחסים הבין קהילתיים היו מאוד יפים.
ובערבים מה שהיה בכיתות וזה. הם פחדו בגלל שהיא אמרה להם "אני לא מפחדת.
אני הבת של משה שרתוק". אמרתי לה "איך את אומרת ככה?". אומרת "אה. הערבים האלה סמרטוטים".
בסביבות 45. 1945-46. את כבר נערה. את ילדה בת 15.
האם ידעתם משהו שקרה באירופה?
האם ידעתם על השואה?
ידענו על גרמניה.
מה ידעתם?
תמיד שמענו על גרמניה שרוצחים וזה.
וזה כמו שאומרים. חתכו ילדים. עשו סבונים מילדים בגרמניה.
אפילו עשו סבונים מגופות של יהודים.
את זוכרת כתבות בעיתון?
סיפרו. מה ששמענו. זה היה מלחמה גדולה.
ועל השואה?
שואה. כן.
על השואה? את הבנת? דיברתם על זה בבית?
כאב לנו הלב. מה אנחנו יכולים לעשות.
זה קרה בגרמניה. ותמיד הערבים. מה אמרו. "הלוואי שיבוא היטלר לכאן שיהרוג את היהודים".
את חווית. את היית עדה שלך אישית אמרו את זה? את המשפט הזה?
כן. שמענו.
באיזה מסגרת אמרו לך את זה?
כולם אמרו. אם הוא רב עם מי -"הלוואי יבוא היטלר ויהרוג אותך".
אז שנערה צעירה חוזרת הביתה.
כן פחד. אבל היטלר רצה להגיע לעיראק אבל לא הספיק.
אבל כשנערה צעירה אומרים לה דבר כזה. והיא חוזרת הביתה ומדברת עם אבא.
ואבא בעצם עדיין פקיד ממשלתי. איך הוא אומר לך להתנהג?
מה הוא אומר לך על הנושא?
תעזבו אותם. אל תשימו לב. אנחנו לא רוצים לריב.
היה לנו שכנים. שכנים בסביבה. לא רק אנחנו היינו יהודים.
היו כמה בתי יהודים. הייתה מיילדת. וילדים שלה גדלו עם הערבים.
אז היה להם כלב. הכלב קראו לו. הערבים קראו לכלב שלהם "שרתוק שרתוק שרתוק".
הם מה עשו. יש להם כלב קראו לו "מוחמד מוחמד מוחמד".
אז בא המוחסן לאבא. אמר לו "אדון בכור. מה זה לכלב קוראים מוחמד?"
אמר לו "באמת אני מצטער. אני מתבייש. אבל תראה. הם אמרו שרתוק שרתוק.
זה ילדים. הם גדלו איתם. הם לא מפחדים". אמר לו "אתה צודק וזה. אני אדבר איתם".
דיבר עם האמא. אמר לו "אתה צודק. מה אני אעשה.
אלה ילדים גדלו עם הערבים. הם כמו ערבים. אומרים להם יגידו להם".
אז אמר "שני הצדדים אסור להם להגיד אחד לשני" וסגרו את העניין.
אף אחד לא רוצה לריב. מהר סוגרים את העניינים.
האם מישהו מהמשפחה שלך היה קשור למחתרת הציונית?
בשנים אחרי הפרהוד. מה היה היחס של אבא לציונות?
הציונות. אמרתי לך. אנחנו היה לנו חברה שהם מדריכים וזה וזה.
תנועת נוער.
אז הכרנו כמה חברים ומדריך. וזהו. למדנו קצת עברית וזה וזה וזה.
זה היה בהיחבא? או שזה היה ב?
לא. למדנו עברית ממש. כתבנו וזה.
כן. אבל זה היה. ומבחינת השתייכות למחתרת הציונית?
פחדנו ממחתרת. אבל מה.
רק שתופסים אותנו או תלייה. תלו יהודים. תלו בזה.
הדוד שלי למשל. סטיישן מאסטר הכניסו אותו לבית סוהר. אח של אבא. היה סטיישן מאסטר פשוט נכנס צחצח נעליים. יצא.
הוא היה ממזר זה. שאלו אותו מה אתה?
אמר אני ערבי. בסוף הוא יהודי אמר אני ערבי. וחשדו בן דוד שלי אמרו " אה בטח אתה דיברת
איתו זה קשור עם הציונים" הדוד שלי היה בפלסטין אז.
סיפורים. אמרו לו העברת כסף לציונים וזה וקשרו אותו. בית הסוהר.
כמה זמן הוא היה בבית הסוהר?
תקופה ארוכה. אבל שילמו מספיק כסף לשוטרים. שוחד.
ואחר כך עד שהשתחרר. אבל כסף לא שילם לציונים.
אשתו פשוט לא הייתה יולדת ילדים.
שלח אותה. לקח אותה לבדיקות. לרופאים לזה.
כל אחד שנסע לפלסטין אמרו שהוא נותן כסף לציונים. ככה. סיבות.
עד איזה שנה היו יחסים עדיין עם פלסטין?
זאת אומרת. היה אפשר לנסוע לישראל לפלסטין?
חלק מהיהודים נסעו אחרי פרהוד בלתי ליגאלי. הרבה ירדו מהארץ.
וחלק באו לפלסטין. משפחה שלנו באו לפלסטין וחזרו לבגדד.
למה הם חזרו?
שבאו לנסיעה זה משהו אחר.
למה הם חזרו? אלה מהמשפחה הדוד הזה.
לאבא שלי. נרשם ב-32.
אבל יצא חוק. אני ודודה שלי כבר היינו פה ב6000
רגע. בסדר. אנחנו נגיע לזה במסודר. אני רוצה פשוט זה.
בזמן הכרזת מדינת ישראל. איפה? איפה את היית? ידעת על זה?
בישראל אנחנו היינו בשער העלייה.
לא לא. כשהכריזו על המדינה. שהכריזו על שיש מדינת ישראל.
איפה היית? איפה שמעת על זה?
היינו בבגדד.
הייתם בבגדד. שמעתם על זה דרך הרדיו? איך שמעתם על זה?
אבא בא אמר.
מתי?
גמרנו. פלסטין שלנו. ישראל שלנו. שמענו אצל בן גוריון. שמענו דאוד אל נאטור תמיד. דאוד אל נאטור (אליהו נאווי).
את יודעת זה ראש עיריית באר שבע היה.
הוא גם קרוב משפחה שלנו.
דאוד אל נאטור תמיד דיבר זה. זה. כשראינו אותו פה אמרנו.
אתה דאוד אל נאטור . אתה איך דיברת בערבית. יפה וזה.
בוא אמר. אנחנו היינו עם הרבה ערבים עם בדואיים וזה למדנו את השפה. והוא דיבר בבדואית כאילו.
דיבר שיש מדינת ישראל וכולם מחאו כפיים.
אבל הכל שקט שקט שקט פחד
היה לכם עוד אז רדיו בבית?
מה היה? היה בעיראק. אמרו להם בדואר לערבים. מי שרוצה לנסוע לפלסטין לעזור. לעבוד בדואר
שמה מקבל כל חודש. במקום חודש. שלוש משכורת כל חודש
באו לכאן. באו לישראל. אז אחד מהם פגש את דוד שלי. בישראל. אמרתי לך דוד אחד בא לישראל.
בא לאבא באמצע המשרד. אומר לו "יעקב. פגשתי את אברהם בתל אביב".
אבא אמר לו "אברהם מה השתגעת. אתה רוצה לקחת אותי לבית סוהר. מה אתה מדבר".
זה החבר. הסגן. אמרתי לך. אמר לו "מה יש לך אח בפלסטין?"
אבא אמר לו "אחי נסע בשנות 34. 33. הוא קיבל פספורט ממדינת עיראק.
פלסטין. סוריה. זה ואני לא יודע איפה הוא. אפילו אין לי קשר איתו".
הדוד שלי היה שולח מכתבים לדודה שלי. לא בשם הדברים.
אמר לו אני לא יודע. הוא אומר שהוא פגש אותו. אני לא יודע.
אז מתי המשפחה בכל זאת מחליטה ש?
כי אבא עדיין עובד בפקידות הגבוהה.
אז עכשיו אני אספר לך על הנסיעה של אבא.
אבל לפני זה. מתי מחליטים במשפחה
או שאת מחליטה שאת רוצה בעצם לעזוב את בגדד?
אבא לא רצה. לא הסכים.
דודה שלי הייתה יותר מבוגרת ממני. אמרה לו "מה אכפת לך?". אני הייתי כבר בת 18 והיא יותר גדולה.
אמרה לו "אנחנו יכולים לנסוע פרטי. אנחנו נלך ונראה. נראה מה המצב"
מישהי אמרה לו תראה פה רק האבא עובד ומפרנס את כל המשפחה.
שמה כל הגדולים יכולים לעבוד. למה רק אחד מפרנס את המשפחה.
אבא שלי כבר היה לו 13 אנשים ורק הוא עובד.
אנחנו היינו שמונה ילדים והוא אמא ואחים שלו שלושה ומכולם רק אבא עבד.
אמרו אתם הגדולים מגיעים לישראל. כולכם תעבדו.
אמרנו אנחנו נלך. אנחנו נרשמנו.
איפה נרשמתם?
בבית הכנסת. מאיר כהן. בית כנסת בבגדד. קוראים לו מאיר טויגה?
אתם לא אתם כבר לא חיים בבגדד. נכון?
אתם לא חיים עכשיו בשנים האלה בבגדד?
חזרתם לבגדד?
חזרנו לשמה. בטח. חזרנו.
אז בואי תספרי. מתי חזרתם?
שנייה. מתי חזרתם לבגדד באיזה שנה?
חזרנו אני הייתי בתיכון. נסענו ב-51. אולי 50 ירדנו.
שנה לפני.
שנה לפני. לפני שנרשמנו. רק אני ודודה. אבא שלי לא נרשם. אחר כך זה אבא נרשם.
אבל כשאבא. מה עשו? כל הפקידים הערבים שנרשמו לפלסטין הם.
אמרו להם תתכוננו תוך שבוע אתם עוזבים את בגדד.
זאת אומרת אתם בוגדים. בוגדים שולחים אותם.
אז שלחו אותם בזמן 6000. 7000.
והכניסו לאבא שלי. בין הילדים שלו. עוד שני ילדים אח ואחות.
זה התנועה. את יודעת. סידרו את הגילאים בין הילדים.
עוד שני ילדים שלא שלכם כאילו?
בן ובת ואמרו לו. שאתה מגיע לשדה תעופה תגיד אלה ילדים לא שלי. הם יסדרו את זה.
לא יודעים איך סידרו את זה.
אז מה היו ההכנות? אני מבינה. ההכנות שלכם היה לקראת ה. מה היו ההכנות שלך לקראת העזיבה?
אנחנו נתנו לנו 20 קילו לקחת בגדים ו-50 לירות.
תעצור שנייה.
עכשיו מה את רוצה שאני אספר?
רציתי לשאול. איך היו ההכנות. איך ידעתם?
מה זה אמר להירשם לעליה?
איך זה הלך? הייתם צריכים להירשם באיזשהו מקום?
תראה. זה כבר היה גלוי.
זה הממשלה אמרה כל אחד יכול להרשם ולנסוע.
אז לא היתה בעיה. אנחנו נרשמנו.
אז הכנו. אמרו 20 קילו בגדים. ו- 50 לירות שטרלינג אפשר לקחת בהתחלה.
אז מי הביא לך את הכסף. אבא? מי נתן לכם את ה-50?
אבא נתן. כן. אבל כשאבא נסע. לא יכל להביא כלום. הם סגרו אותם.
אתם לא תקחו כלום חוץ מאשר בגדים.
אבל אני מדברת עכשיו עליך. שנייה. את נסעת. עם מי נסעת?
עם דודה שלי.
רק את ודודה?
אני ודודה.
את כל האחים נשארו?
עם אבא.
עם אבא. ומה קורה עם אמא?
אבא ואמא. משפחה ודודה וסבתא כולם.
אז רק את ו. באיזה תאריך זה היה?
זה היה 51. אנחנו נסענו. אבא שלי היה צריך ל.
אני מדברת עליך שנייה. קודם שנייה.
הגענו לשער העליה. היה בונגלו כזה מפה עד להודעה חדשה. הרבה עולים היו.
היו מרומניה. היו רוסים היו כל מיני. צעירים ומבוגרים. אנחנו הסתדרנו איתם. דיברנו איתם.
מה הייתה ההתרשמות הראשונה שלך מישראל?
מה הדבר. ההתרשמות הראשונית.
אנחנו באנו לשער עליה. אמרו האוכל מקבלים בתור.
עמדנו בתור. נתנו לנו תלושים בתור. תקחו צלחות. איזה תה. איזה אוכל. ככה.
אבל תור מפה ועד להודעה חדשה. בתור. בתור.
עשירים ועניים עמדו ביחד. כולם קיבלו זה.
במקרה אומרים. סיפורים. שאחת עשירה מאוד והעוזרת שלה היתה עומדת אחריה.
אז היא ראתה את בעלת הבית שלה. את רואה אנחנו השתווינו. עכשיו את ואני מקבלים נדבה.
איך את לקחת את השינוי הגדול הזה?
צחקנו. קיבלנו את זה יפה.
בכלל לא התרגזנו. אמרנו אנחנו בישראל.
אנחנו שמחים. ברוך השם שהגענו. נסתדר לאט לאט.
מה שהם אומרים אנחנו מסתדרים. איך אנחנו מסתדרים אנחנו לא יודעים.
וזה את והבת דודה שלך ביחד?
כן.
הגעתם לשער העליה. ואחר כך כמה זמן הייתם שמה?
היינו כמה ימים. אני מספרת לך. היינו כמה ימים בשער עליה.
פתאום ראינו את אבא הגיע. איך הגעת? איך זה?
אז אמרו. כל הפקידי הממשלה היהודים. אמרו שאנחנו בוגדים.
סידרו אותנו שאנחנו ניקח רק את המזוודה ו50 דינר. ונצא.
אבל החברים שלנו. אמרתי לך. התנועה.
אמרו לאבא "יש לך הרבה ילדים.
אנחנו מכניסים בין הילדים עוד שני ילדים.
אז כשאתה תגיע לשער העליה. ישר תגיד להם "אלה ילדים לא שלי". זאת אומרת לשדה התעופה.
והם יסתדרו יקחו את זה.
וככה הוא עושה אבא.
עכשיו. אח שלי התחיל לחפש את האחים שלו.
הילדים שנכנסו ביניהם.
הוא אמר הם בטח מצאו אותו. חפש הוא אמר מצאתי.
סילביה ואלי. אני חושבת.
אבא הספיק למכור את הבית? אבא הספיק להעביר. למכור? זה היה מהיום למחר?
לא. לא. לא מכר. לא עשה כלום.
שבוע ימים צריך היה צריך לצאת מהמדינה.
ככה הוא רואה שזה מה 32 אלף. אני יודעת. אבל היה ב6000. 7000 הגיעו.
החותמת שקיבלתם. שלא מרשה לכם יותר לחזור.
מתי קיבלתם את החותמת הזאת? שיצאתם מ?
כן. אנחנו קיבלנו את זה וחתמו לנו שמה. שאנחנו לא יכולים לחזור.
אבל שחיפשו אותנו. הם גנבו לנו את הבגדים בשדה תעופה.
מה שטוב לקחו. מה שלא טוב. לא מקופל ככה זרקו לנו. יאללה פרהוד עוד פעם.
אז בעצם אתם מגיעים לשער עליה ושמה את נפגשת עם אבא ואמא וכל האחים?
כן היינו שמחים וכל האחים.
האבא. תפקידו. בא הדוד שלי זה מתל אביב. שגם ברח וזה.
בא לשער עליה. אמר לאבא כך וכך. אני אקח אותך לדואר שיבחנו אותך אמרתי לך בחנו את זה וזה.
אמרו לו " יש לך הרבה ילדים אתה באמת אלף אלף אבל לא יכולים לשלם לילדים לפי גילך".
אז אחר כך נתנו לו גרנטיר נתנו לו זה.
אז לאן עברתם? איפה גרתם?
היינו בפרדס חנה.
במעברה?
אחר כך אמרו לנו הגדולים לא פרדס חנה. אנחנו ניקח אותכם להרצליה.
בא אוטובוס העביר אותנו להרצליה.
בהרצליה. המנהל היה פרסי.
אז באו עוד שתי משפחות עיראקים.
אז אבא היה מתרגם לו באנגלית מה עם המשפחה וזה וזה
בת דודה שלי עבדה בקשת.
אני עבדתי בבית הדפוס מנחם כהן ברמת גן. עבדנו.
איך אבא מתרגל לשינוי הזה?
אבא היה מאוד כועס. מאוד כעס.
פתאום פה בלי עבודה. איפה הכבוד? איפה כל הזה?
אבל הדוד שלי טיפל בו יפה.
זה היה קטן.
אבא טיפל בהם. היו יתומים.
הוא אמר לו "יעקב. אין לך מה לדאוג. נסדר לך עבודה.
נסדר לך את הכל. נסדר את הכל".
אבל אחר כך אבא קיבל שיקום.
עם הילדים וזה. ונתנו לו מאפיה.
מאפיה אבל לא חובאז. אז הביא פועלים וזה וזה והוא אחראי. ברוך השם התפרנסו.
אחר כך עברו לרמת גן.
בן כמה היה אבא כשעזב את עיראק?
חמישים וכמה. 58. קרוב ל-60 אולי.
בשביל זה לא נתנו לו עבודה. יש לו ילדים קטנים. הם צודקים. שישה ילדים
אהובה. באיזה שנה התחתנת?
התחתנו ב-53.
בעלך. תאמרי את שמו.
בעלי היה פקיד.
מה היה שמו? מה שמו?
עזרא שפירא.
עזרא שפירא.
ברוך השם לאט לאט התקדם והיה מנהל.
מה המוצא שלו?
עיראקי.
כמה ילדים יש לכם?
לנו יש ארבעה ילדים. שלוש בנים. בת ושלושה בנים.
ויש לנו 10 נכדים.
וארבעה נינים עם היום.
כשאת מסתכלת אחורה. כשאת מסתכלת אחורה על החיים שלך.
מה את. אהובה. איבדת במעבר. בעזיבה את בגדד. את עיר הולדתך?
מה את איבדת ומה את חושבת שאולי המשפחה איבדה?
טוב אני איבדתי את זה שהייתי חברה של הבת של המלך.
של ההורים של המלך.
תמיד הלכנו. בא אוטו של בילד של המלך. המסורת של המלך ולקחו אותנו לטיולים. לקחו אותנו זה.
הלכנו לבתי קולנוע ביחד.
הזמנו את האמא ואת המשפחה. אצלנו העיראקים עושים ממולאים וזה וזה.
אנחנו הזמינו אותנו. אבל לא אוכלים את האוכל שלהם.
שאני הייתי הולכת האבא סעודי. הוא אומר "הייה מה תאכל מן אכל דה"
"עטייה ג'ובנה ואל חובזה" זה רק גבינה ולחם. בשר אנחנו לא אוכלים שלהם.
היא אומרת לי "חבל. הביאו לי שישה פחיות של שמן זה. אם הייתם אוכלים הייתי נותנת לכם".
אמרתי לה "לא חשוב. ברוך השם אנחנו אוכלים וזה. אנחנו אוהבים אותכם".
הם הזמינו אצלו את המלך. אמרה לי "את רוצה לבוא?" אמרתי "לא. אני מתביישת".
אבל במעבר הזה. את בעצם מספרת. במעבר הזה. אם בכלל. מה אבד לך?
זה היה קשר טוב. את מבינה? יותר מיהודים. הם אהבו אותנו.
משפחת מלך. זה לא סתם. תמיד אמרתי לאבא. "אין לך מה לדאוג. זה שריף אחסן".
מתי את הרגשת שאת ישראלית לגמרי?
אנחנו. איך שהגענו לארץ. הרגשנו שאנחנו ישראלים.
אוהבים את ישראל. רצינו מכל הלב לבוא.
אין דבר. נלך להתגייס. נלך נעשה. נלך לעבוד וזה. אבל הייתה אכזבה.
מה היתה האכזבה?
אשכנזים וספרדים וזה כן וזה לא. מזלזלים. זה לא בעיראק.
בהתחלה באו אנשים עניים וזה.
אז מה. עניים. אבל הם לא הבינו. אחר כך באו רופאים. באו פקידים. באו מנהלים. באו זה.
ולאט לאט זה הסתדר.
כי בהתחלה זה לא ממש.
מתי זה הסתדר לדעתך שאת אומרת לאט לאט?
אפילו חלק מהמעברה כבר קיבלו תפקידים. וחלק היו להם תפקידים.
אמרו שהיו במשרדים. אומרים להם זה לא ככה זה ככה זה טוב.
אז הם נפגעו.
כאילו אתה באת מבגדד לתת לי את תפקידים. תגיד לי מה לעשות?
אבל לאט לאט הכל השתנה.
את האמת. העליה שלנו רובם היו מוכשרים. נתנו להם זה.
ואחר שמעו אותם. במשרדים וזה תקנו הרבה דברים
איך את מגדירה את עצמך? איך את מה ההגדרה שלך?
את מהגרת? את ניצולת שואה? את פליטה?
איך את מגדירה את עצמך?
תראי אנחנו ניצולי שואה אבל לא שמו לנו לב. ניצולי שואה. באנו לכאן.
אנחנו עבדנו. אנחנו סידרנו את עצמנו.
אבא סידר את עצמו לקראת שיכונים.
כשהתחתנו. משפחה של בעלי סידרו אותנו.
כל אחד לפי תפקידו. סידר את עצמו.
אף אחד לא דאג לנו. לא אמר מה אתם רוצים. מה אתם זה. רק מבחינת עבודה.
אמרו "אנחנו ניתן לכם עבודה כמו שצריך". לאבא שלי אמרו לו יש לך הרבה ילדים בינתיים.
את הקטנים אנחנו נכניס לקיבוצים.
את התאומים הכניסו לקיבוצים ואחותי. אחת האחיות. וזהו
ההגדרה של ניצולי שואה. מתי קיבלתם אותה?
ניצולי שואה? לפני שנה. שנה וכמה.
מה זה אומר מבחינתך?
היו הרבה דיבורים. לפני 40 שנה יותר. אמרו שתשלמו לעורך דין כל אחד עשר לירות.
ומישהו מטפל בזה. בא לאבא גם. אבא אמר לו אני לא מאמין.
לא מאמין שבעיראק יתנו לנו כסף.
אבא היה 28 שנים מגיעה לו פנסיה.
הוא הפסיד את הפנסיה. אז שילמו וזה ואף אחד לא דיבר על זה.
אבל אני שואלת אותך.
רק לפני שנתיים. שלוש שנים. דיברו אולי יהיה את זה אולי יהיה.
ההכרה. ההכרה שקיבלת לפני שנה. כניצולת שואה. היה חשוב לך.
מה זה עשה לך? במה. למה זה היה חשוב לך בעצם?
אמרנו באמת זה אנחנו נפגענו הרבה. בתפקידים. ומבחינת אבא שלי עזב את הפנסיה שלו.
אנחנו גם נפגענו הרבה בפרהוד וזה וזה. מגיע לנו.
אבל אף פעם לא ידענו מתי זה יגמר. עד שלפני שנתיים. אנחנו קיבלנו פעמיים אני חושבת.
מתי הרגשת שיש התעניינות ומקור לסיפור שלך כעיראקית?
כמשהי שבאה מעיראק. בנרטיב. במסגרת הכללית של הקמת המדינה.
מתי הרגשת שיש איזה התעניינות?
אמרנו זה יפה שהתחילו להתחשב בנו. שמה שאנחנו סבלנו.
מתי בערך? מתי?
זה לפני שנתיים רק התחילו לשלם לנו. רק לפני שנתיים.
אז לפני שנתיים את מרגישה שהתחילו להתעניין בסיפור?
אמרו ששולחים לנו. נותנים לנו 3000 שקל נתנו לנו.
אני מדברת מעבר לעניין הכלכלי. באופן כללי. שמתעניינים. שמקשרים אותכם לסיפור.
לנרטיב הכללי של השואה.
כן. שהתחשבו בנו. שאנחנו באמת סבלנו.
כמו שדיברו בגרמניה מה שקרה. גם לנו קרה משהו. אבל בקטן. ברוך השם. באנו לכאן. הסתדרנו.
כשאת מסתכלת אחורה על מה שהיה בפרהוד.
ההתארגנות הפתאומית הזאת. ממה היא נבעה?
תראי. אנחנו תמיד חשבנו היינו בבגדד היה ככה.
שהייתה מהפכה בבגדד. ואין מלך ואין זה. ורצח וזה.
ברוך השם. גמרנו עם בגדד. שכחנו את בגדד. ברוך השם אנחנו יהודים ישראלים.
מה היחס שלך היום לבגדד? כשאת מסתכלת. מה היחס שלך לעיראק?
תראי. אני הייתי קטנה. זה לא מעניין אותי. לא מעניין אותי כבר.
אנחנו היינו בעיר אחר. אנחנו עכשיו חיים חדשים. אחר לגמרי.
והיחס שלך לגרמנים?
אחים שלי. ברוך השם. היו בצבא היו קצינים. ואח שלי אחד עלה על מוקש. השתתפו במלחמות.
גם כן שירתנו. ברוך השם.
והיחס שלך לגרמנים? לגרמניה ולגרמנים.
לגרמניה זה היה סיפור ארוך. ארבע שנים מלחמה.
מה היחס שלך. אהובה. אל אליהם? מה את מרגישה?
מה? מה זה? יהודים זה כלבים? הורגים אותם רוצחים אותם אף אחד לא מדבר.
כל העולם הזה הגדול. לא אמרו מה זה רוצחים ילדים.
שורפים אנשים בגז בזה. מה? יהודים אין להם כבוד?
שורפים אותם בגז. מה זה? מכניסים אותם בגז.
יהודים מה זה? חיות? אף אחד לא דיבר. מה קרה לעולם? השתגע.
גם האפיפיור פעם דיבר. אמר "מה זה אנחנו לא דיברנו". מה זה?
אהובה. אני רוצה לסיים בשאלה.
מה המסר העיקרי שאת רוצה להעביר הלאה?
לכל מי שיצפה במסמך הזה. בעתיד. על החיים שלך כילדה יהודיה. שגדלה בעיראק.
תראי. אנחנו בעיראק כולם סיימו. אין לנו חזרה ואחרי המהפכות וזה.
אבל מה היו שליחים בלתי ליגאלים. נשארו הרבה יהודים. השאירו אותם דרך אנגליה למשל.
הלל. שלמה הלל. בן פורת. אלה הגדולים. הם יודעים איך.
שלחו שליחים. שאלה שנשארו גם שכנעו אותם.
בלתי לגאלית נסעו לאנגליה ובאו לישראל
אבל מה המסר שאת. אהובה. רוצה.
המסר שלי הוא שאנחנו באנו לכאן. עזבנו את הבתים שלנו. עזבנו את הכל. מאהבת ארץ ישראל.
ארץ ישראל צריכה להחזיר לנו שאנחנו שירתנו בצבא.
האחים שלי. הכלות שלי. הבנים שלי. כולם שירתו בצבא.
ברוך השם. ולא יהיה הבדל אשכנזי וספרדי וזה. כולם יהודים.
קיבוץ גלויות. כולם ביחד.
לא להגיד זה ספרדי זה דתי זה חילוני. זה זה.
כולם צריך להיות יהודי באותה רמה. צריכים לחיות בכבוד.
וראש הממשלה צריך לכבד את כולם ולעזור לכולם.
לא רק נוסעים לחו"ל ומבלים.
פה יש עניים. צריכים לעזור להם.
צריך להתחשב בהם.יש נכים. יש אנשים אין להם מה לאכול.
אין להם סנדוויץ' בבית ספר. צריכים לחשוב גם על זה. לא רק חדשות וטיולים.
אני נורא מודה לך שקיימת את הראיון איתנו. תודה
זה תמונה שלי שנסעתי מעיראק לישראל.
זה לאסה פאסה במקום פספורט.
פספורט יכולים לחזור. זה אסור לנו לחזור לבגדד בחזרה.
התמונה הזאת המשפחה שלי וההורים שלי וילדים שלי בצד.
ואחותי והילדים שלה ואבא שלי מחזיק את השני הנכדים את הילדים של אחותי
מתי התמונה נלקחה? באיזה שנה?
בשנת 55.
ואיפה? איפה היא נלקחה?
זה היינו גרים בהרצליה
תמונה שלי. של החתונה שלנו.
אני ובעלי עזרא שפירא.
התחתנו בשנת 1953. היינו גרים בהרצליה.
תמונה אנחנו ועם הילדים שלנו
יוסי אורנה איציק קובי
זה היה לפני שש שנים. אני זוכרת.
זאת תמונה אני ובעלי וכל הילדים והנכדים.
הילדים עם נשים עם ילדיהם
וזה צילמנו אותם לפני ארבע שנים.
עדותה של אהובה שפירא בכור ילידת 1931 Bagdad עירק על קורותיה ב-Bagdad ובכלל זה פרעות הפרהוד ב-1941. קורות המשפחה; הקהילה היהודית ב-Bagdad; משפחה מקורבת לפקידות הממשלתית בעירק; יחסים בין קהילתיים; ניהול בית דואר ב-Bagdad בידי האב; לימודים בבית הספר עזרא המנחם; תעמולה נאצית באמצעי התקשורת; החיים לפני פרעות הפרהוד; אירועי פרעות הפרהוד; מעבר לפרברי העיר; מחתרת ציונית; לימודים בבית ספר תיכון; הכנות לעלייה לישראל; עלייה לישראל ב-1951.
details.fullDetails.itemId
13209514
details.fullDetails.firstName
אהובה
details.fullDetails.lastName
בכור
שפירא
details.fullDetails.dob
12/12/1931
details.fullDetails.pob
Bagdad, עירק
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
24/09/2017
details.fullDetails.latestDate
24/09/2017
details.fullDetails.submitter
שפירא בכור אהובה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו