חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

משה הירש שרפשטיין

Testimony
היום כ"ו באב תשע"ז 18 באוגוסט
2017 אנו מראיינים מטעם יד ושם את החבר משה שרפשטיין בביתו בקיבוץ מעגן מיכאל.
משה הוא יליד בראשון בנובמבר בראשון בנובמבר 1921 בעיר אוטנה בליטא.
מראיין יגאל וילפנד. צלמת מיכל ברקן
משה אתה נולדתה ב1921.
שמות הוריך?שם אבא ואמא.
אני נולדתי בליטא. בעיר
אוטנה 1921 באחד בנובמבר.
האבא שלי היה קראו לו אברהם שרפשטיין.
אמא שיינה בעזה שרפשטיין.
אבא נולד איפה?
אבא שלי נולד
באוטיאן
ב1900 1880.
1880. ואמא?
אמא נולדה בליטא.
מאיזה עיר?
שירווינט. בעיר שירווינטוס ב1900. 890.
זאת אומרת היה ביינהם הפרש של 10 שנים.
10 שנים.
מתי הם הכירו. אתה יודע?
מתי הם יכירו אחד את השני זה אני לא יודע.
כן אני יודע מתי אני נולדתי.
והאחות הגדולה מתי שהיא נולדה.
כן. אז תגיד מתי אחות הגדולה?
איך קוראים לה גם?
חיה רייזל קוראים לה.
היא נולדה 1911.
כן. זאת הייתה 10 שנים מבוגרת ממך?
כן. היו 4 ילדים.
תגיד את הילדים.
היא הייתה הראשונה. השניה הייתה פרומה.
מתי נולדה?
מתי היא נולדה?
כמה היא הייתה צעירה צעירה מחיה?
כולם היו..היא נדמה לי 4 שנים.
למה ש
1916.1915. 15. כן.
זה פרומה.
היה אח חנן. הוא נולד גם בליטה באוטיאן.
כן.
וב1913 נדמה לי.
הוא יותר מבוגר מפרומה?
יותר מבוגר.
אא. אז 1913.
ואתה?
בין פרומה
וביני היה אחות שנולדה ונפטרה.
אבל היה לה שם?
הספיק להיות השם?
כן.
איך קראו לה?
שרה נויימה.
שרה נויימה. והיא נפטרה בלידה?
כמו סבתא שלי הייתה. שרה נויימה.
והיא נפטרה. נפטרה בלידה? או אחר כך קצת?
לא. אחר כך. אחר כך.
מתי אני לא יודע.
לא זוכר. ואף אחד לא אמר לי.
ואתה ב-1921.
אתה יודע מה אבא עשה ומה אמא. במה הם עבדו?
כן. כן.
תספר.
אבא שלי היה סנדלר ואמא תופרת.
והיה להם מקום עבודה או בבית?
אבא שלי היה מקום עבודה בבית עם עובדים אפילו.
גם העובדים היו באים לעבוד בבית?
היו שנים שעבדו בבית בחדר לחוד כזה.
ואמא?
ואמא אני לא זוכר איך היא עבדה ומה היא.
אני זוכר שהיא הייתה תופרת.
זה אני כן יודע.
אבל תופרת בבית.
אז אתה הבן הצעיר.
אני בן מיזיניק. כן.
ואתה זוכר את הבית עצמו?
אני זוכר את הבית איפה אנחנו גרנו באוטיאן.
עם מי אנחנו גרנו.
תתאר. איך הבית נראה? אם מי אתם גרים?
אני זוכר את הבית כבר הוא איננו את הבית.
בבית הזה אנחנו היינו גרים וגם סבתא
שלי שאיננה כבר שהרגו אותה.
ואת הדוד שלי ראובן שהרגו אותו.
גם סבתא וגם דוד ראובן גרו בבית הזה או על יד?
לא תמיד. היו מתי שהם היו גרים לחוד
בשנה מתי אפילו לפני מתי
של הגרמנים הרגו את כל היהודים מהטלאייסטטל הזה.
אבל זה אנחנו נגיע עוד מעט אבל אנחנו עכשיו בשנת
1900 מ1921 עד 1930.
עד שאתה בן 9 נניח.
אז הם היו גרים אצלנו בבית.
כן?
בית היה די גדול היו גרים שם.
בית היה די גדול.
תתאר. כמה חדרים. אם יש אור.
אם יש יש חשמל. עם יש רדיו.
מתי שאני נולדתי אור לא היה לכל הבית.
היה חשמל והיו צימרים שלא
היו חשמל הלה על נפט.
תנורי נפט.
כן. אז מתי שאני
נולדתי ככה זה בעיירה קטנה הייתה.
כמה חדרים?
אחד. שתיים. שלוש והיו עוד שני קטנים.
כן. אתה זוכר
אחד. שתיים. שלוש. ארבע..ארבע. בכלל ארבע.
כי ילד קטן איפה אתה נמצא?
מה?
כי ילד קטן אתה הולך לחדר. אתה הולך למשהו?
כן. מתי שאני הייתי בן 3
אני כבר הלכתי בחדר.
מתי שאני הייתי 4.5
אני זוכר את עצמי מ4.5.
ידעתי לכתוב ולקרוא מהחדר מה שאני למדתי וחומש.
ראש. דברים כאלה אני כבר יידעתי.
בחומר וראשי?
אפילו ראשי.
כן?
כן. קצת את הכתב ראשי.
מי היה הרבי המצויין ש?
הרבי שלי?
כן. כן.
ראובן ויינוסקי. אני זוכר אותו.
איך הוא היה נראה אבל התוצאות איפ.
זה אני לא יודע.
איך הוא היה נראה?
היה היה כמו רבי.
תגידי ומי היה איתך בחדר? כמה חברה?
כמה חברה? היו 20 נדמה לי.
20 ילדים?
20 ילדים עם שולחן גדול מאוד.
ככה זה היה בין העיניים שלי.
כן. בסדר גמור.
אז אתה אומר היו 20 ילדים.
כמה כמה זמן הייתם שמה? כמה שעות?
בחדר?
כן.
מתי שאני הייתי בן חמש אז אבא.
אמא נפטרה אז הוא.
הוא לקח אישתו אחרת מעיר אחר.
ליפשה קראו לה.
זה הכל בספר.
אני כתבתי שמה הכל כתוב.
אבל אנחנו עכשיו מדברים בעל פה ליד ושם.
מה שיש בספר אפשר יהיה להוסיף.
אבל עכשיו אתה המספר כאילו שאין ספר.
בסדר?
כן. כן.
אז אתה אומר כשאמא הייתה.
כשאמא. כשאתה היית בן קרוב לחמש אמא נפטרה.
החורגת. אמא נפטרה מתי שאני הייתי ארבע וחצי.
ארבע וחצי.
כן.
איך אתה קיבלת את זה?
איך אני קיבלתי?
כמו כל ילד קיבל.
אני לא ידעתי מה זה שהיא כבר לא תהיה.
אני זוכר איך היא נפטרה.
לנו שלפני שהיא נפטרה אז אבא ביקש.
אמא ביקשה מאבא שהוא
יביא אותי אליה והיא דיברה מאוד מהר מהר.
היה לה לב דפוק כזה.
אז היא דיברה שמור על הילד. שמור על הילד.
זה אני זוכר.
והיא נפטרה.
מה אמרו לך?
שום דבר לא אמרו.
אני רק זוכר איך אני כל יום.
אחות שלי רוזה לקחה אותי
לבית העלמין לראות את הקבר ואני בכיתי.
זה מה שאני זוכר.
איפה איפה היא הייתה קבורה?
היא הייתה קבורה באוטיאן.
היה היה כזה
בית עלמין. כפר איננו בית עלמין הזה.
ושמה היה בית העלמין החדש קראו לזה.
הוא היה יותר קטן ממש
יש באוטיאן היה גדול מאוד איפה סבא נפטר. אבא שמה שלי.
מה היה כתוב על הקבר שלה?
על הקבר שלה.
לא זוכר בדיוק מה היה כתוב.
היה איזה סימן שהיא יהודייה?
שינה באזה קראו לה.
השם.
השם יהודי. שם היה רק יהודים.
הבית קברות של יהודים.
ואתה יודע? אתה אומר שהוא איננו עכשיו כבר?
איננו את הבית הקברות הזה. אני אחרי המלחמה אני נסעתי לראות. איננו.
אתה אומר שהיית הולך עם האחות רוזה?
עם האחות רוזה בעל כורחי.
אני לא רצית למה שהיא בכתה כל הזמן בכתה.
שניכם בכיתם
כן. אז לא רציתי כמו הילד שהיא בכתה מאוד.
לא רציתי ללכת אבל אין דבר.
אני הלכתי.
אחר כך מתי שאני הייתי יותר גדול אז אני
הלכתי עוד היה לפני המלחמה היה את הבית הקברות.
זה אחרי מלחמה הגרמנים.
הרסו אותו?
או הגרמנים או ליטאים.
זה אני לא יודע בדיוק.
אז אתה ורוזה. הילדים האחרים איך הם הגיבו על מות אמא?
לא זוכר בדיוק איך הם הגיבו. יש דברים ש
איך קיבלת את האמא החדשה?
איך אני קיבלתי?
איך קראו לה אמרת?
לובה. ליבה.
הגיעה.
ליבה. כן. אז היא הגיעה אחרי חצי שנה.
אחרי חצי שנה-שנה בערך. לא זוכר בדיוק.
אז אנחנו נסענו ואבא אמר קינדר
אנחנו נשארנו בלי אמא וקשה לי ואני מתחתן עם ליבה.
עם ליבה טייטלבאום זה היה
שם משפחה.
שם המשפחה. אחר כך במלחמה כל הילדים זה אנחנו נגיע לזה.
נגיע לזה. כן. אז אתה אומר הוא מתחתן עם ליבה טייטלבאום.
טייטלבאום והיה כתוב שרפשטיין ליבה.
לובה.
ככה היה כתוב.
ואתה אומר אתה היית בן חמש.
עיר אחרת. לא באוטיאן.
החתונה או גם עברתם לעיר אחרת?
לעיר אחרת אנחנו באנו.
החתונה אני לא זוכר שהיה חתונה.
אז לאיזה עיר אתם עוברים?
אני ואבא. רק אני ואבא.
הילדים היתר הילדים לא רצו לא רצו עם אמא חורגת.
זה רק אני. אני הייתי קטן אז אני נסעתי עם אבא.
בעיר קוּפּישקיס. קופישוק.
שזה?
‏באידיש זה קופישקיס.
זה גם כן בליטא?
גם כן בליטא.
זה בערך 60 קילומטר מהעיירה שלי.
ואתה אומר ארבעת האחים ארבעת האחים האחרים נשארו.
לא אחים. שם היה כולם היו
לא הבנים.
ילדות.
לא. לא. תכף נגיע לבנים של האישה החדשה אבל האחים שלך מאמא.
היה אח אחד חנן.
חנן.
חנן.
ושתי האחיות?
ושני החיות גרו בליטה אחרי
באותו באותה עיר מקודם?
לא. בקובנה.
אא. עברו לקובנה.
עברו לקובנה.
אז חנן ורוזה
חנן לא עבר לקובנה.
הוא היה בישיבה באיזה מקום.
אא. חנן בישיבה. רוזה ואיך קוראים לאחות?
פרומא.
ופרומה עבורו לקובנה.
עבורו לקובנה.
הם לא רצו להיות עם אמא חורגת.
כן. אבל הייתם שמרו על קשר?
שמרנו על קשר. כל הזמן.
איך שמרו על קשר?
לא זוכר אבל הם היו באים לאוטיאן.
באוטיאן נשאר את הבית לפני המלחמה היה לנו ואז. ואז
שמה היו קשרים. הם היו באים.
כן. ואתה במשפחה חדשה עכשיו.
מי יש במשפחה החדשה?
הם אינם כבר.
לא. מי היה אז?
שאתה בגיל חמש-חמש וחצי עובר עם אבא
היו שישה ילדות. היא הייתה אלמנה.
והיו לה שישה ילדות ואחר כך היה.
אח אחד ביניהם.
אפריים קראו לו.
בקופשקיס. זה היה כל המשפחה.
שש בנות. אתה יודע את השמות שלהם?
שמות אני לא יודע.
אני זוכר את האח המשותף אפריים קראו לו.
שהוא באיזה גיל הוא?
הוא היה צעיר. די צעיר.
צעיר ממך?
צעיר ממני. הרבה.
כן?
כן.
שש בנות אתה אומר.
ושש בנות.
כולם אינם.
כן. נדבר אליהם.
נדבר.
ותתאר את הבית שאתם עברתם אליו.
את הבית. היא הייתה מאוד עשירה.
שתי בתים היו. אחד על יד השני.
ובינהם היו
כמו רעשנים אז. היו סוסים וגם היא את ה
מרכבות.
כן. כל כל מיני דברים היו להם.
חשמל?
חשמל היה.
רכב?
רכב.
כן?
כן. היה איזה רכב? פשוט.
ושמה לאן אתה הולך שמה?
אני בגן. הייתי בגן וגם
למדתי שמה
בבית ספר.
שנה אחת. כמעט שנה.
והם נפרדו.
אבא ואמא חורגת נפרדו.
אז כמה שנים הם היו ביחד?
שלוש שנים? כמה?
עד שאני הייתי כבר בן 7.
בן 7. זאת אומרת זה בעצם שנתיים שנתיים וחצי.
שנתיים-שלוש שנים בערך.
למדת שם בבית ספר?
או שבעצם כיתה א'.
כיתה א'. התחלתי. רק התחלתי.
והם נפרדו אז אז נסעתי בחזרה לאוטנה עם אבא.
עם אבא.
איזה פרשה קצרה.
מה זה אומר שהם נפרדו זה היה.. אתה זוכר איך זה קורה? מה?
איך זה קורה? אני זוכר דברים.
איך זה קורה ולמה אמיתי אני לא זוכר.
מה שהיה אמיתי ביניהם למה הם נפרדו.
אבל היה ריב גדול שהם נפרדו אחד עם השני ואנחנו נסענו.
מה אבא אומר לך?
מה?
מה אבא אומר לך?
הוא אומר שהוא לא יכול לראות איך היא מתנהגת עם הילדות שלו שלה.
כך הוא אמר לי.
אבל האמת לא יודע.
אתה לא יודע.
מה היה ביינהם.
ואתה איך הרגשת לחזור הביתה?
איך אני הרגשתי?
אני התחלתי ללמוד בבית ספר באוטנה
ועד שאני גמרתי את הבית ספר.
בית ספר הרמתי
איך קוראים לזה?
בית ספר יסודי.
יסודי. לא. לא. לא.
לא הגעתי לגימנסיה.
לא הגעת לגימסזיה.
אני הגעתי אחרת. הגעתי לישיבה קטנה.
נדבר על זה תכף.זאת אומרת אתה חוזר הביתה בעצם.
אני חוזר בערך הביתה וגר אם אבא
ואבא פעם לפעם הוא נוסע.
יש שם ילד. היה.
לפני המלחמה אז הוא נסע כל הזמן או הלך.
זה 60 קילומטר מאוטנה.
אא. הילד זה הילד המשותף.
המשותף.
שלהם. אפריים
אפריים הוא היה איתה.
אז זה אני מבין עכשיו.
בסדר. זאת אומרת שאבא מדי פעם נוסע לראות את הבן שלו
הבן שלו וגם לראות אולי אותה. אני לא יודע.
ואתה עם אפריים יש לך קשר?
אפריים נהרג במלחמה.
כן. זה יותר מאוחר אבל בשנים האלה.
לא. הוא היה קטן מאוד.
אז אתה. רק אתה יודע שאבא נסע לראות אותו.
כן. זה אני זוכר בדיוק איך הוא נסע אם לא היה כסף אז
לא הלך ברגל את ה60 קילומטר כדי לראות אותו.
אם לא היה כסף.
צריך היה להביא כסף אבא עבד אבל לא היה לו מספיק.
שמה יש הרבה ילדים. הילדים לא אשמים.
נכון. לך יש חברים באותו גיל?
באותו גיל. נו בטח.
יש חברים. חברות היו.
כמו לכל ילד יש דבר כזה.
מה הייתם עושים ביחד?
מה עושים ביחד? משחקים.
הלכנו ללמוד
אפילו גרמנית.
למה?
אבא היה במלחמת הראשונה
אצל הגרמנים והוא יודע גרמנית אז הוא רצה שאני אדע גרמנית.
אז למדתי חצי שנה עם עוד בחורה אחת ביחד.
שאתה אומר שהוא היה במלחמת העולם הראשונה הוא היה חייל?
הוא היה אצל הרוסים בצבא
והתחילה מלחמה.
ואז הוא היה במלחמה עם הגרמנים מה שהיה.
הראשונה והוא היה בשבי אצל הגרמנים.
כמה שנים?
בידיוק אני לא..
אבל הוא דיבר על זה?
הוא דיבר על זה והוא כבר היה נשוי מתי שהתחילו מתי שהתחילה מלחמה.
כן.
וכל המשפחה מאוטיאן. לא רק הוא.
את כל המשפחה נסעו לאוקראינה.
והם היו. אחרי מלחמה הם חזרו כולם.
כן. אז עכשיו אנחנו חוזרים שאתה בן 7 8 9.
אתה נמצא בכיתה מכיתה א' עד ד'. אתה לומד.
כן. ואחר כך אני רציתי לגימנסיה אז אבא אמר: "לא.
אם אתה תרצה הזה יש בערב יש איפה אפשר ללמוד אבל אתה תלך לישיבה".
שאלתי: "למה?
אני לא רוצה להיות דתי.
רב". אז אומר: "אני גם לא רוצה אבל אני
רוצה שאתה תדע את הנקודות השחורות מה שכתוב".
כך הוא אמר ואני הלכתי לישיבה לישיבה.
היה ישיבה של ראש הישיבות שמה היו צעירים מפוניבז'.
זה אני זוכר ואני הייתי צעיר.
הייתי בישיבה שנה וחצי.
ומה אתה זוכר משמה?
מה אני זוכר?
אני זוכר משמה
שאני ישבתי ולמדתי גמרא.
גמורה.
אתה יכול להגיד לי?
בובה מציע
אתה יכול להגיד איזשהיא תפילה?
לא. שמה אין תפילות. שמה יש גמרא.
גמרא. שאתה יכול
להגיד משהו שאתה זוכר.
איזה מציא שלי. מה שאני מצאתי.
שניים אוחזים בטלית ומוצאים דבר.
אחד אומר שזה שלי ואחד אמר שזה שלי.
והיו לרבי מה לעשות?
זה אני זוכר דברים כאלה.
מצוין. ומה אתה? אתה קיבלת את זה?
אני קיבלתי כמו בנאדם צעיר
שחצי אני ידעתי וחצי..
למה הוא רצה עוד הישיבה?
שהאח שלי חנן הוא הלך לישיבה לפני שהוא בא לארץ.
הבנת?
הלך לישיבה נדמה לי בפוניבז'.
ואחר כך הוא היה בהכשרה לפני.
איפה?
בהכשרה בליטא. באיזה מקום בדיוק אני לא יודע.
לאיזה תנועה הוא השתייך?
לאיזה תנועה?
הוא היה שומר הצעיר.
מצוין.
נדמה לי ששומר הצעיר.
תנועה הכי גדולה באותו הזמן.
מתי שהוא היה כאן בארץ אז אצלו היה רק עיתון "הארץ".
זה אני זוכר.
כי על המשמר עוד לא היה. אז היה לו עיתון "הארץ".
אבל תגיד. הוא עלה לפני המלחמה לארץ?
לפני.
מתי?
1934
ולאן אתה יודע?
בערך.
לאן הוא הגיע?
הוא הגיע על יד רחובות. איך קוראים
גבעת ברנר?
לא. לא. לא. לפני זה.
קיבוץ?
זה לא זה לא היה קיבוץ.
לא זוכר בדיוק עכשיו.
כתוב בספר כתוב שם.
אולי גדרה או משהו כזה.
טוב. נזכר בזה יותר מאוחר.
בכל אופן הוא עלה לארץ ב34.
אז נשארים אתם נשארים.
אתה ב34 כבר בן 13.
בן 13.
מה עם בר מצווה?
היו לי בר מצווה.
כן.
עשיתי עשו לי בר מצווה.
היה בבית הכנסת והפטרה
כמו שצריך שלמדתי את הסבתא שלי השניה.
סבתא של. אמא של
אמא שלי אמא שלי.
שנפטרה.
לא שנפטרה. שהרגו אותה.
לא. האמא נפטרה.
אבל.. האמא נפטרה.
הסבתא אתה אומר זה האמא של האמא שנפטרה.
ואתה זוכר מה היה הפטרה שלך?
הפטרה?
אתה לא חייב.
אני יודע את ההתחלה אני היקרה לא ילד לא ילדת
אני היקרה לא יולדת.
אפילו המנגינה אני קצת
בסדר. אז אתה בכל אופן..היה קהל גדול?
קהל? כמו בבית המדרש. היה גדול.
אני היית על הבמה
וקראתי את ההפטרה שלי בעל פה
בעל פה אני ידעתי אותה.
רואים שיש לך זיכרון מצויין.
יש זיכרון.
ואבא? איך הוא? היה מאושר?
בטח. כמו כל אבא.
יופי.
הוא היה מאושר.
ואחיות היו גם כן?
לא. נדמה לי שלא. אני לא זוכר.
שלך אני לא זוכר דבר כזה.
אז זה בשנת 34.
מה אתה זוכר עוד באותם שנים?
ב-30
כשה היטלר עולה לשלטון אתה שומע על זה?
ב33 ביאנואר.
נו. אני אני קראתי עיתנים.
כן.
אני כבר קראתי. ידעתי לקרוא.
אז קראתי ואני זוכר מה שהיה בעולם ואיך אבא נפטר.
לפני הפטירה של אבא אמר: "זה לא חשוב
שאני לא אהיה אבל" היטלר כבר היה בשלטון.
אמר: "אבל יהיה מלחמה.
אני הייתי רוצה לדעת מה יהיה עם המלחמה.
מי ינצח". ככה הוא אמר לי.
זה מתי?
מתי שהוא נפטר בערך הוא
נפטר ב1939 נדמה לי.
לפני פרוץ המלחמה.
הוא היה בן 58.
בן 58?
מהלב הוא נפטר.
נפטר באוטיאן.
אתה אומר ב58. בן 58
זה ב-1938 צריך להיות.
אמרת שהוא נולד ב1880.
היה 58. נכון.
כן.
הוא נולד ב1880 ונפטר 1938.
והוא קבור בעיר
עיר אוטיאן על על בית הקברות הישן שהוא ישנו אבל הקבר אין.
יש קבר בלי מצבה.
זה מה מצבות של הליטאים.
בזמן הגרמנים עשו את הרחובות מאבנים של של הבית קברות.
לקחו את הבנים השחיתו אותם.
הרבה אבנים לקחו וגם את האבן של אבא שלי.
מתי היית שם אחרי המלחמה ביקרת שם. ראית את המקום?
אחרי המלחמה?
כן.
כן.
ויכולת לזהות פחות או יותר איפה זה?
פחות או יותר. אני הייתי עם הבן שלי. באוטיאן אנחנו נסענו.
נחזור עכשיו אחורה.
אז אתה אתה בישיבה שנה וחצי. אחר כך?
אחר כך אני הלכתי לעבוד.
איפה?
היו כל מיני דברים.
אבא ניסה איך הוא יכול לעבוד.
אז קודם הוא נתן לי ללמוד אצל הצלם.
למה הצלם?
הצלם היה עם זה.
היה מודרני אז. והוא בא והוא
ואני ישבתי מתי שהיה חושך עם רטוש.
אז הוא לא רצה: "לא. אתה לא תשב".
והלכנו
במקום אחר לעבוד.
לחייט. חייט אומר זה בסדר.
אז אני התחלתי לחייט.
ואז אני כבר הייתי בקומסומול.
אני הייתי בתנועת הנוער הקומוניסטי.
והיה ראשון למאי ואני לא באתי לעבודה.
אז אתה תבוא עם אבא שלך. אבא שלי הוא.
אני סיפרתי לך. הוא לא רצה שאני אעבוד.
באו. אתה. רוצה לראות אותך.
אמר: "לא!
אתה לא תלך!"
ולקח אותי לחייט אחר.
פריאל חייט. אני קיבלתי שם את המקצוע.
תתאר את האחד במאי הזה שאתה לא הולך לעבוד ומה אתה עושה?
מה אני עושה?
אנחנו לוקחים.
נו אתה יודע בטח. מה זה פרוקלאמציה.
צועדים עם הדגל אדום?
כן. דגל אדום וזה אנחנו עשינו בלילה.
ומה שרתם?
לא שרנו שום דבר.
אף אחד לא רואה.
זה בלילה.
זה בלילה.
אבל ביום מה היה? ביום הפגנתם. לא?
ביום לא. אף אחד.
זה היה הכל בסדר.
קומוניסטים לא היו ככה. זה
זה בליטה.
בליטה.
לא במוסקבה.
לא במוסקבה. זה בליטא.
אח שלי הוא היה ציוני.
אחות שלי גם ציונית ואני
הייתי ואני הייתי קומוניסט.
אז האמנת בקומוניזם?
אני לא יודע מה.
אני הייתי יותר מדי צעיר כדי להבין כל הדברים האלה.
עכשיו זה אני יודע מה אני רוצה וככה וככה.
ברור. אבל אז האמנת באינטרנציונל? לנין? סטליו?
אפילו מתי הרוסים היו בליטא.
אני
זוכר.
אני הייתי שם
אתה זוכר איזה שיר שאתם הייתם שרים?
קשה. אם אני אשמע אולי.
אינטרנציונל.
אינטרנציונל.
ביידיש הכל ביידיש
תשיר ביידיש. אני אשיר בעברית.
שטי טוף אם און תה דריק תה מאסן
היה.
הכל הכל לא זוכרים מזה. עבר הרבה זמן.
אתה זוכר. כשה הייתם שרים את זה אתה הרגשת משהו?
הרגשתי כמו כמו קומסומולץ.
אבל שמעתם גם דברים אחרים על המשטר הקומוניסטי?
שמעתי. שמעתי הרבה דברים שלא האמנו.
שלא האמנו מה כתוב.
אפילו לפני המלחמה מתי ששמענו
שסטלין הורג הרבה יהודים
והרבה שורפים אנחנו לא האמנו.
36 כשהוא עשה את ה תיאורים קוראים לזה
כל אז אתה היית בן 15
15. אני הייתי קומוניסט צעיר
ואבא. אבא אמר דברים אחרים גם?
הוא אמר. הוא מצא מתחת למזרון את הפרוקלמציות שלי מה שהיה לי.
הוא אמר: "מה אתה עשית?
אסור דבר כזה.
אתה תשב בבית סוער אחר כך.
צריך מאוד להיזהר.רק להיזהר" אמר "לא לקחת את זה".
הוא היה גם
באיזה מפלגה.
בונד. הוא אז היה מתי שהיה צעיר.
בזמן הזה לא הוא לא היה.
אא.כבר לא היה.
כי הבונד המאינו מאוד בקומוניזם ולא האמינו בציונות
כן. הם אמרו בישראל כן.
אבל רק קומוניסטי. ככה הם אמרו.
אז זה בגיל 15.
עכשיו אנחנו מתקרבים ל.
אבא מת אתה אומר ב38.
אני הייתי בן 17.
בן 17.
אז נסעתי לקובנה. איפה היה אחות.
שתי שתי אחיות שלי.
שתי אחיות. כן. אז נסעתי לקובנה
ושמה עבדתי
ואז שהתחילה מלחמה.
אתה זוכר את היום שהמלחמה?
אני זוכר טוב מאוד.
בזמן. לפני לפני המלחמה אני הייתי
חבר שלה של המועדון הזה. איפה היו תיאטרונים
היה ושמה היה ערב ריקוד.
אני הייתי אתמול בחור צעיר על הריקודים בארבע בבוקר.
לפני ארבע אני באתי הביתה משמה. בשבת היה.
בבית לפני. נו. כבר היה לא חושך.
שחר. התחיל אור.
ב-22 ביוני.
ופתאום אני
לא. אבל זה 41.
אני שאלתי על 39.
39 אני
עבדתי וגם הייתי בקומסומול.
אבל אני הייתי בכל מיני מועדונים
של אידייש לא קומוניסטית.
ושמה שם היה כל מיני דברים.
היו אפילו כותבים את החוברות באיזה
שקראו לו. אני זוכר את השם הזה שטרן - קראו לזה ביידיש ואני
הייתי בערב הזה בחברים מי שיהיה
את האורחים של שטרן.
ואני הייתי הייתי כותב. לא.
אני לא אליי. לפעמים כתבתי שיר או משהו כזה.
שאני כבר לא זוכר מה שאני כתבתי.
זה אני זוכר. אבל
היית לך החברה?
החברים היו בקובנה היו חברים טובים מאוד.
היו כאלה עד שהתחילה מלחמה.
שלוש שנים אני הייתי בקובנה.
כן. אבל עכשיו אני שואל כשאתה אומר בין ראשון לספטמבר
39 לבין 22 ביוני 41 אתה בקובנה?
קובנה ווילנה. זה שתי
והרוסים. והגרמנים עוד לא נכנסים. עוד אין הסכם
בין מולוטוב לריבנטרופ.
כן. אז בנתיים קובנה היא קובנה היא בשטח הרוסי.
שטח ליטאי?
וזה פולני. ווילנה.
ווילנו. וילנו הם אומרים.
וילנוס. בליטאי זה וילנוס. אנחנו היינו בקאונס.
קאונס היה אז את העיר הבירה של ליטא.
עיר הבירה. איך רואים את זה.
זה לא לגמרי אבל בינתיים עד שאת לא לא היה וילנוס.
כן. אז אתה אומר כרגע בשנתיים האלה את החיים מבחינתך נמשכים כרגיל?
נמשכים כרגיל ואני עובד
ועד שמתחילה את המלחמה.
כן. אז ב22 ביוני
התחילה מלחמה.
41.
ואני ברחתי. אני אחר כך אני
הבנתי שזה לא הרוסים עושים את הפצצות האלה.
זה של הגרמנים הבנתי.
באתי הביתה ואני הערתי כל כל המשפחה האומה
מלחמה. "מתי יש מלחמה?"
"אני שמעתי עכשיו היטלר דרך הרדיו
שהוא אמר שהיהודים הם בוגדים יחד עם הרוסים".
ככה ככה היטלר אמר.
ככה אני זוכר.
מי זה אומר לך את זה?
מה?
מי אומר לך את זה?
במשפחה?
אני אמרתי שאני שאני שאני שמעתי רדיו ואז אני הערתי את כל המשפחה.
מי ישנו שם עכשיו?
מה?
מי ישנו שם שאתה מעיר אותו?
מי ישנו?
כן. תגיד.
פרומה. רוזה עם עם כל המשפחות שלהם.
מי יש להם משפחה עכשיו?
עכשיו כולם כולם
לא. לא. עכשיו אני מתכוון ב-22 ביוני 41פרומה היא נשואה?
היא נשואה עם ילדה אחת.
למי היא נשואה?
עם יוסף גולדברג.
יוסף גולדברג. וילדה אחת בת כמה?
עכשיו היא ישנה כאן אפילו בישראל.
לא. אבל עכשיו ב41.
היא הייתה באסיה.
באסיה?
כן. על שם של אמא שלי.
ורוזה?
ורוזה היה בני.
רוזה ובני.
שם משפחה אתה זוכר?
שם המשפחה שלו רוזה?
טוב. נזכר אחר כך.
יש להם. יש להם זה..?
זה הזיכרון עכשיו.
לא. יש לך זיכרון מצוין. בסדר.
יש להם ילדים?
יש. יש עכשיו גם נשארו ילדים של רוזה.
ואז הם ילדים קטנים.
הם כבר לא קטנים. יש פרופסורים.
לא. לא. לא עכשיו. אז ב41.
אז ילדים קטנים.
כן. ומי עוד שם בבית?
אז זה היה בני וקובה.
שני ילדים בזמן התחילה מלחמה.
אז את כולם אתה מהעיר ומה אתם עושים?
מה עושים?
הם הולכים לקחת את
מזוודות?
לא מזוודות. איזה מזוודות? אם הם רוצים לקחת את ה
הלופטה. אתה יודע מה?
לופטה. מה זה לופטה?
מה זה לופטה.
אא. עטי חפירה.
כן והתחילה חפירות.
ואני עם הקומסומול.
אני הולך.
לאן? לאן הולכים?
אנחנו נבוא בחזרה.
ככה אמרו בקומסומול.
מה. נעבור את הגבול?
לא. אנחנו קצת נלך עד שהגרמנים. בחזרה אנחנו.
נחזור
נחזור אותם בחזרה ואתם תבואו בחזרה.
אז 106 אנשים אנחנו היינו בערך.
והלכנו.
מישהו אמר אחד. שתיים מארש!
ואנחנו הלכנו מקובנה.
לאן?
אתם אתם תחזרו.
אבל יש מלחמה. צריך צריך משהו ביד.
רבולבר או וינטובקה. וינטובקה אתה יודע מה זה?
אז "לא. אסור לכם".
ולקחו כל כלה כל המסמכים
של הקומסומול "תשאירו".
השארנו והלכנו.
ואז היה מאוד מאוד ארוך
הדרך הזה. 600 קילומטר ברגל.
ברחנו מהגרמנים.
ברחנו ובאנו רק שישה 10 ילדים.
אתם הולכים 600 קילומטר. יצאתם
יצאנו 600 קילומטר. אנחנו לא ידענו שזה.
כן. אבל אמרת שיצאת עם כמה אנשים.
110 אנשים.
10 והגעתם?
זה כל החברה היה.
הגעתם 10.
הגענו 10.
למה? אני אסביר.
כל הזמן הגרמנים יורים מי למעלה. מי למעלה.
מי שהולך על יד שוסה.
זאת אומרת הדרך הראשי.
שהוא מי מי גרמניה
או מי מי מי קלייפדה עד
לאן הגעתם בסוף?
בסוף הגענו אליה על יד
הגבול של הרוסיה ולא נותנים לנו לעבור.
אז אמרנו שאנחנו יהודים
שאנחנו יהודים
זה לא יכול להיות. אתם גרמנים.
יידיש זה דומה ל
איידיש דומה לעברית.
יידיש דומה לעברית ויידיש דומה לגרמנית.
אז אתם גרמנים. שפיונים.
הבנת?
אז לא. אז אחד: "אנחנו יהודים".
"אז לכו בחזרה!"
הלכנו בחזרה עד שלא ראינו
את הטנקים הראשים מישהו בורח מי מהגרמנים.
ואז אנחנו חזרנו והלכנו על יד הגבול.
שמה יש. שמה יש כזה
מקום מעבר?
זה מקום. לא בדיוק מקום מעבר.
הכל היה רוסיה. ליטא היה רוסי וזה היה רוסי.
אבל היה גבול גבול כזה.
נו איך אומרים בעברית?
תעלה?
תעלה. לא תעלה. זה. נו
מקום שבודקים אנשים.
לא. לא. לא. לא. זה
בסדר בכל אופן היה איזה מקום שאי אפשר. שעושה הפרדה.
אז אנחנו עברנו ואנחנו כבר ברוסיה.
ברוסיה שמה אנחנו הלכנו עד שאנחנו הגענו איפה שאני אמרתי.
כבר 600 קילומטר.
באיזה מקום?
ושם אנחנו כבר על הרכבת ונסענו
בתוך רוסיה רחוק רחוק רחוק.
עד צ'בוקסרי. זה היה
אוזבקיסטן?
לא. לא. זה היה צ'ובשיה. צ'ובשסקי. נו. מדינה.
אולי צ'רקסים?
לא. ציובשים.
היינו
שמה שמה
רגע. בוא בוא נעצור רגע פה. ואני חוזר.
אתה יצאתם 110.
מה קרה ל100?
ל100.
מתי שאנחנו באנו ליד הגבול אז אנחנו ראינו איפה כולם?
לא מצאנו אף אחד.
לא מצאנו. חלק חלק ברחו.
באיזה יער אנחנו היינו.
היינו ביער אחד תפסו
אותנו עם.. קראו לזה..
שרשראות.
לא. לא. לא.
עם..עם..כמו גרמנים הלכו.
עם זה. עם זה. צלב. עם צלבים כאלו.
אז
חתכו
אותנו ותפשו
את היתר מי שנשאר.
אז כולם התחילו לברוח ביער ואז לא יודעים כמה שזה נשאר.
אבל ביער כבר היו מעט
שמה בחורים.
ואז אנחנו עברנו כבר את ה10 ובנו
לרכבת ומרכבת לצ'ובשיה.
מצ'ובשיה נסענו נסענו בלילה
לאיזה לאיזה קולחוז ושם
אנחנו היינו שנה או משהו כזה.
עד שאנחנו מצאנו. לא ידענו.
אמרו לי בצלב האדום.
היה לנו קשר עם צלב האדום.
למה שאין דוקומנטים. אין אין שום דבר אז אנחנו צילצלנו
ושאלנו איך לצלצל לצלב האדום ומצאנו איך
לצלצל לצלב האדום בזמן מלחמה והם אמרו לי איפה נמצאים את ה את ה
המשפחה שלך?
המשפחה שלי. שהם מקובנה נסעו לרוסיה.
ישר. הם לא הלכו ברגל. ישר לרוסיה. היה
רכבת?
ברכבת אחרון מה שהיה שם.
לפנישהגרמנים באים. באו לקובנה הם הספיקו לברוח עם הרכבת.
זה המישפחה. ובאנו לרוסיה ושם אנחנו מצאנו דרך הצלב האדום.
אז רגע. נחזור לקולחוז.
אתה נמצא שם שנה וחצי כמעט.
כמעט.
מה אתם עושים שם?
אז רצינו לנסוע למשפחה שלי אז אנחנו עם הוולגה
עם הוולגה הגדולה אנחנו נסענו בלי כסף
בלי כסף. לא היהלנו כסף שום דבר.
מתי שאני ברחתי מקובנה יהיה לי 5 ליט. זה כלום.
ועד שאני הייתי. הכל
היה קרוע עלי או משהו
ומצאנו את האחיות שלי.
ושמה אני
זה בשנת כבר 44?
לא.43.
זה התחלת. לא התחלה.
זה עוד היה. אז אני לא הייתי שנה וחצי בצ'ובשיה. אני הייתי פחות.
חצי שנה אולי.
למה שאני הייתי אצלם?
אצל ה ואני כבר ידעתי שהיטלר
הורג יהודים אז אנחנו אמרנו -אני רוצה להיות במלחמה.
אז אני שמה עבדתי ועוד חברים
אז הם עוברים אי אפשר. בן כמה אתה?
אז אני אמרתי כמו שבפספורט. בפספורט אני
בן 23.
23. אז אמר: "אתה צעיר מדי".
צריך לחכות אז אני עוד חיכיתי 1920
43.42. 43
התחלה לקחו אותי.
לצבא?
לצבא.
ושמה אני הייתי 3 חודשים. הייתי על יד
גורקי שמה שמה הכל כתוב.אני לא זוכר עכשיו
3 חדשים והלכנו הלכנו לצבא לצבא.
בצבא אני הייתי פעמיים אני הייתי פצוע.
פעם אחת אני הייתי פצוע
על יד אלכסייבקה בדיביזיה הליטאית ה16.
ונלחמתי נגד הגרמנים
זה דיביזיה שיש בה יהודים אבל גם?
יהודים יותר מליטאים.
כן? אבל הופעת שם כיהודי גאה?
יכולת יכולת להגיד שאתה יהודי והכל?
כן. יכולתי.
היו אפילו אופיצרים שהיו יהודים. מפקדים שהיו יהודים גם.
ובאיזה שפה דיברתם?
דיברנו ליטאית. היקר ליטאית וגם רוסית.
הוא יודע רוסית אז
אז הוא נתן צו לעבוד יחד
ואמר ביידיש לא למהר.על צחנית!
ככה ואמר.
ויחודי סטויצה! על צחנית!
ביידיש. ועוד ככה ביידיש וברוסית הוא נתן את.
ומה היה הנשק שלך?
המשק היה רובה.
איזה רובה?
רובה רגיל. שמה היה רובה רגיל.
בפעם השניה אחרי פציעה הייתי הייתי
בתוך בתוך בתוך רוסיה
ואחרי זה עוד פעם אני הייתי בצבא.
שמה כבר היה קלשניקוב אצלי.
ואני הייתי
את יודעת. אתה יודע את ה
רובה המהיר איך קוראים לזה?
האוזי שלנו?
זה לא האוזי. איזה מקסים. זה
כן.אני יודע על מה אתה מדבר.
אבל גם קלשניקוב זה כבר טוב.
וגם קלשניקוב וגם זה.
אבל נחזור לפציעה הראשונה שלך.
איפה זה היה? איך זה קרה?
הפציעה זה היה קור 20 מעלות מתחת לאפס.
16 כל הזמן היה ככה
שלג?
שלג וקור כזה שהיינו.
ואתה יודע מה זה ואלנקי? לא.
אבל רגליים קפואות.
רגליים קפואות. היה לי רגליים קפואות והיו לי פציעה בתוך הרגל
ואם זה אני הייתי שלושה חדשים.
בתוך רוסיה בתוך רוסיה.
איפה טיפלו בך?
בחולים בית רוסי.
בית חולים צבאי?
בזמן המלחמה כולם היו צבאים.
איפה זה באיזה עיר?
זה בעיר
זה ב43
אוליאנובסק או משהו כזה.
אז זה היה על שם של לנין. אוליאנוב.
אילנוב.
אז אולייאנובסק אז היה. ככה זה
קוראים היום אחרת. סמרה.
סמרה.
סמרה זה בכלל ב
זה בתוך רוסיה.
כן. אבל זה על יד ארמניה. לא?
רחוק.
רחוק.
קודם אנחנו היינו בויטבסק בבלורוסיה. למה? שהלחמנו בבלורוסיה.
כן. ויטבסק זה איפה שהיה הצייר הזה..
הצייר הזה.
שאגאל.
בידיוק.
אני ראית אפילו אתה אתה איפה הוא היה גר.
הציורים אני ידעתי שיש ציורים.
זה בזמן המלחמה אז אנחנו היינו שם
בויטבסק.
בויטבסק.
בזמן המלחמה
יש לא בדיוק בית חולים.
בית חולים שדה כזה.
אז שמה היית?
ושמה הייתי.
ואחרי זה אני הייתי צריך לחזור לווינקומט.
ווינקומט אתה יודע מה זה? זה המשרד שלוקחים לצבא. איך קוראים לזה?
לשכת הגיוס.
לשכת הגיוס. במוסקבה אני הייתי צריך לבוא.
לפחות היית במוסקבה.
אני הייתי במוסקבה.
ומשמה שלחו לצבא.
אז אני ידעתי
הפציעה. את המקום איפה
הייתה הפציעה זה אלכסייבקה.
קוראים למקום הזה.
שמאוד מאוד גבוה.
שמה היו הגרמנים וצריך להגיע לשמה.
אז שמה אני קיבלתי ולא לקחו את אלכסייבקה.
אז מתי שפעם הראשונה.
מתי שאנחנו היינו בהתקפה.
מה פציעה שלך הייתה?
הפציעה הייתה ברגל וברגל הייתה פציעה
לא גדולה אבל העיקר שהיה קפוא.
כפות הרגליים?
כפות הרגליים.
זה היה הפציעה הראשונה.
למה ש?
זה 20 מעלות מתחת אפס.
ואלנקי זה כמו.
זה מצמח כזה גדול. מאוד חזק. הם היו קרועים כבר.
בגלל זה.
בזמן המלחמה לא נותנים לך.
מתי שהלכנו
לקרבות.
לקרבות אז אמרנו איפה שלי את הלופטקה?
מה שאני אמרתי קודם.כן.
אז אמרו אתם. הכל יהיה שמה על המקום. וגם
כובע פלדה?
כובע פלדה יהיו. הכל יהיה שם. לא היו מספיק לכולם.
לא היה כולם?
לא. היו הילדים ש.
ילדים. אנחנו היינו כולם
צעירים
צעירים. אז הם הכל יש וזה היה נכון.
היו הרוגים. לקחו מההרוג ושמים.
וככה זה היה הפציעה הראשונה.
עכשיו מתי שאני הלכתי.
יש מעניין מאוד דבר
הלכתי מהבית חולים ל
איפה שגיוס יש.
למוסקבה.
למוסקבה.
ללשכת הגיוס.
ללשכת הגיוס. נו. קודם כל אני ראיתי שם מאוד נורא.
שאני לא יכול לישון אפילו היום.
שאני רואה את זה איך הרגו בן אדם שלא רצה ללכת לצבא.
אז כולם אומרים החוצה ולראות איך יורה בו.
יורה בו בראש.
לעיניי כולכם? מוצאים אותכם
לפני כולם. מי שהיה בלשכת הגיוס.
אומרים החוצה. כולם החוצה ותראו מה שעושים עם בנאדם שלא הולך לצבא.
הוא שלוש פעמים ברח מצבא.
ושמה הוא ירו בו בחוץ.
ועד עכשיו אני ראיתי את מתים הרבה.
אני ראיתי מלחמה אבל דבר כזה איך יורים ככה זה.
לי זה עשה רושם כזה שאני אפילו היום אני זוכר.
אני לא יכול לשכוח.
נו. זהו.
זה דבר אחד.
איך אני הלכתי באתי החוצה ובתןך מוסקבה היה הממשלה הליטאית.
מתי שכולם ברחו אז ברחו למוסקבה.
מליטא. מלאטביה. מאסטוניה. מכל הפריבלטיקה הזו.
רפובליקות.
רפובליקות.
הממשלה הגולה כאילו.
ואיפה הם היו? על הכיכר אדומה יש גדול כזה.
ושמה הם היו יושבים. בין
בצדדים שמה.
בצדדים. יש לי קרוב אחד קוראים לו חיים. קראו לו חיים.
ואז הוא היה קומוניסט.
הוא ישב 8 שנים בקובנה. בכלא ה
כלא המרכזי של קובנה
כלא ה המרכזי בקובנה.
הוא ישב 8 שנים.
ואחרי זה הוא היה קומוניסט כל הזמן.
עד שהוא הגיע לליטא מתי שהיה כבר אתה
את כל הממשלה לטאית וככה.
אז הוא היה אחד מהגדולים שמה.
אחד מהגדולים.
והוא ישב שם במוסקבה על כיכר אדומה.
אמרתי יש לי קרוב.
אולי אני אראה לו.
אני ידעתי שהוא שם.
אני שמעתי ברדיו של של אמריקה.
של אמריקאים עם קטן כזה רדיו קטנה.
טרנזיסטור.
לא היה רדיו ברוסיה לכולם.
הזה אני שמעתי שהליטאים שמה אז אני אמרתי לעצמי אני הולך לראות את ולהגיד שלום.
אז אני באתי
ולא לא רצה
לא רצה לתת לך להכנס?
לתת להכנס אז אני אומר תגיד שהרשל שלסטיין.
ככה קראו לו. את הקרוב שלו.
אז אמרו לו אז הוא אמר שיכנס.
ואני באתי אליו. באתי עליו ויושבים יושבים. אמר קודם כל.
הוא היה גדול עם הממשלה.
אמר סע על יד מוסקבה יש מקום שאפשר
לנוח אחרי אחרי מה שהיה במלחמה.
אחרי פציעה.
מה?
אחרי שהיה הפציעה.
הפציעה. כן. קודם כל תסע.
ונתנו לי. נתנו לי כזה. לא כסף..
כרטיס.
כרטיס להיכנס שמה. אז אני הייתי שם 24 יום.
אחר כך אתה תבואי אליי.
אז אחר כך אני ישבתי.
בטח אני נחתי כמו כל כל
כל כל החיילים מישהי הגיע לשמה אחרי פצעים.
ובאתי אליו ואמר:
היה נוח? הכל היה בסדר.
אז אני רציתי לדבר איתך.
אתה תחשוב
ואחר כך אתה תתן לי תשובה.
איפה אתה נמצא?
אז אני אמרתי. אני נמצא עכשיו.
אני הולך ללשכת הגיוס.
אני צריך ללכת.על תלך עכשיו.
אנחנו רוצים שאנשים
הומניסטים או קומסומולץ. הוא חשב שאני עוד קומסומולץ.
אני כבר הייתי קומסומולץ.בל הוא חשב.
עכשיו שאנחנו ניקח אותך עם אוירון
דרך הגבול לליטא ושמה עם הפרשוט.
עם המצנח המצנח יהיה צנחן.
אבל קודם כל אנחנו רוצים שאתה תלמד אזבוקה מורזה.
ואחר כך תבוא אליי אנחנו נעשה את זה.
אז אני ידעתי מה זה אומר.
ליהודי. אין אף אחד שם היהודים.
אני יודע את המקום בליטה וחוץ מהמקום אז אזבוקה מורזה. מה זאת אומרת?
שאני צריך להיות מרגל.
זה בסדר. אני אחשוב. אני אבוא.
אז אני הלכתי ללשכת הגיוס.
תכף ומייד אני רוצה
לעבור לדיביזיה ליטאית 16.
אני משמה.
אני רוצה לחזור.
לחזור.
זאת אומרת שלא קיבלת את ההצעה.
אני לא קיבלתי. בטח. אתה הבנת למה.
אני הבנתי טוב מאוד אבל לעשות
את זה אז זה
לא
פשוט.
זה לא. זה לא פשוט.
וזה לא פשוט. צריך להיות מרגל.
מרגל יהודי זה תכף ומייד. יהודים.. גרמנים יודעים.
כן? לא. אבל מצד שני אולי זאת הייתה יכולה להיות גם ההצלה שלך.
לא. אני יודע אנשים שעשו איתם שם ואף אחד לא יצליח.
לא חזר.
לא חזר אני אני אני אני אני ידעתי. מה?
אתה ראית אותו עוד פעם אחד?
לא. אני ראיתי אחרי המלחמה אני ראיתי.
כאילו לא היה כלום איתי.
הוא לא זוכר. יש הרבה כאלה שמה.
זה היה התפקיד שלו.
לשלוח לגרמנים
נו אז אני הייתי פעם שניה וכבר
אצל אחרים.
הייתי לא עם הרבה.
הייתי כבר עם הקלשניקוב מה שאני אמרתי.
ועם המכונית הזה שיורה הרבה. מקסים.
וקיבלתי צו. בטח לא צו.
אמרו: מי רצה ללכת לשם?
לראות איפה את גרמנים.
לא לבד. כל כל הצוות שלכם.
הצוות היה עשרה אנשים.
כל הצוות.
אתה רוצה ללכת איתם?
כן. לראות את הגרמנים איפה הם.
אז בלילה הלכנו ובבוקר
אנחנו כבר ראיתי אתה איפה הגרמנים.
על יד האגם הזה.
ושם.
ויש ויש כאן אנשים.
ומי שמה אנחנו לא יודעים אבל הגרמנים זה בדיוק.
למה ש? שיש צלב הקרס יש שמה ראינו.
ואז אחד
משלנו מכל החברה אז ירו ותכף
ומיד איך הכל הכל הכל בוער
שמה הבתים
מעץ?
לא מעץ. מעץ אבל אתה אתה אתה הלמעלה
הגגות.
הגגות הגגות מקש.
מרכז ותכף ומיד הם בורחים
עם לבן הם היו ישנים.
עם פיג'מות.
עם פיג'מות. לבנים. אז רואים יש בערך.
כמה אי אפשר לדעת. אבל יש הרבה.
אבל בכל בית יש.
ואז כשה הם ברחו בטח לא לקחנו אף אחד.
אמרו לי לקחת את הגרמני אחד איתי.
לשבי.
אז אנחנו לא לקחנו.
אף אחד לא לקח וחזרנו חזרה.
חזרנו בחזרה אמרנו אי אפשר היה לקחת למה שהכל היה בוער.
שמה יש הרבה.
זה קראו למקום הזה פלקינו.
זה הכל בבלורוסיה. פלקינו.
ומשם אחרי זה הם היו יורים עלינו ואנחנו יורים עליהם.
וככה זה אני נפצעתי בפעם השניה.
הפצצה היה מהגרמנים עלינו
והחבר ישר נפל מת ואני הייתי כבר פצוע אם עם היד הזה
ואז עם היד לקחו אותי לרוסיה
בבית חולים צבאי.
ושמה אני הייתי חמישה חדשים.
אחר כך זה היה איג'בסק.
איג'בסק זה
איפה עשו את הקלשניקוב הראשונים. באיג'בסק.
והיו היו פצצות הכל היו שמה.
אז קחו אותנו שמה.
אני רציתי לעבוד.אף אחד לא לקח אותי.
על המשחררי מלחמה אמרו אתה לא יכול להיות
פועל פה.
כן. בצבא.
תשב באיג'בסק. ככה אמרו שם.
אני הלכתי ללשכת הגיוס באיג'בסק.
אמרו ככה וככה וככה. אתה לא יכול להיות.
תשב כאן באיג'בסק.
אז צריך לעבוד.
הלכתי לעבוד באיזה מפעל איפה עושים את הקלשניקוב הזה.
חוץ מי קלשניקוב עוד.
אז למחרת ושם היה קרובים שלי.
גם קרובים. דוד ודודה.
שמה היה. זה לא אחיות.
דוד ודודה.
אתה תישאר כאן ואתה תעבוד במפעל הזה.
למחרת אני קיבלתי צו ב24 שעות ואתה נוסע לסרפול.
איפה אתה היית. איפה יש את האחיות שלך שלך.
וככה זה.
אני נשארתי אז קץ המלחמה.
אחרי קץ המלחמה באנו כולנו לוילנה.
רגע. סוף המלחמה. איך אתה? זה אצלך 8 במאי.7 במאי? 9 במאי?
סוף המלחמה?
8 במאי 45?
לא. לא.
9. 9 במאי זה היה.
ואז אחרי זה
מה? מה? איך אתה מקבל את זה?
איפה אתה מקבל את זה?
איפה אתה מקבל את הידיעה או מה אתם עושים?
אני רואה את זה רחוב.
זה יא אפשר לך לראות מה עשו.
כולם כולם רוקדים. כולם ככה.
נגמר המלחמה.
ומה אתה עשית?
אני עשיתי.. מה אנחנו נעשה? אנחנו נסע הביתה.
נסעתי הביתה. אני חשבתי לי איפה אני גרתי. אוטיאן.
לא. אף אחד איננו.
הבית שלי איננו כבר שמה.
ואז נסענו כולנו לוילנה.
ומי יש בוילנה?
בוילנה אף אחד אין.
צריך לבוא לוילנה. אז בוילנה באנו. ושמה עבדתי.
ומוילנה. אני תמיד מתי
שאני הייתי צעיר רציתי להיות שחקן.
אני שיחקתי כל החיים כל החיים מתי שאני הייתי קטן
וזה היו הכל יש בתוך חוברת הזה.
אז משמה אני נסעתי למוסקבה
לתאטרון יהודי במוסקבה.
ליידיש או ל?
ליידיש. רק ביידיש.
מיכאלס?
מיכאלס. כן.
סטודיו של מחול. ככה קראו את הסטודיו הזאת.
שנים 4.
היית 4 שנים בסטודיו?
אני הייתי 4 שנים. אני למדתי. למדתי משחק.
וחוץ ממשחקים כל מיני דברים שאני אפילו לא יודע.
אני יודע מה זה. למדתי
במאות?
כל מיני. פילוסופיה. כן.
כל מיני דברים שאני צריך ולא צריך.
כל מכל כל מיני מכל העמים את כל הדברים של.
אפילו אפילו צרפתית.
4 שנים אני למדתי ואני לא יודע אף מילה.
יודע קצת אבל.. צרפתית.
ומה אתה שיחקת גם בהצגות?
שיחקתי גם בהצגות בתיאטרון שמה עד שסגרו את התיאטרונים.
אני גמרתי בדיוק את הצבא.
שם אני הכרתי את האהבה שלי.
כן. איך קוראים לה?
זינה.
זינה.
איך הכרת אותה?
אני הכרתי. היא הייתה בתיאטרון ואני שיחקתי.
והיא הייתה שמה בתיאטרון עם אמא דודה ואח שלה.
והם והם שיחקו את המה שיש.
היא ידעה קצת יידיש. קצת.
למה שאמא ואבא הם היו מאוקראינה וסבתא.
כבר משהו אחר. שלא שייך אפילו.
זה שייך מאוד. זה חשוב.
אני לא הבנתי. הם בקהל ואני על יד הבמה. זה היה בין ההפסקות.
כן. אבל איזה תפקיד שיחקת בהצגה?
שמה
זה כמעט
כלום בהצגה.
למה? שאני הייתי לומד עוד.
לפני שאני קיבלתי הדיפלומה.
דיפלומה אחר כך קיבלתי.
אבל אני כבר הכרתי אותה שמה.
רגע. מה זינה יושבת יחד עם
עם האמא ודודה.
ואני רואה את.
ואני לא רואה מי.
ואני רואה עיניים שחורות מרחוק.
ואני באתי לעיניים שחורות שחורות מאחורה ואני שואל אותה ביידיש.
הצגה היה פרלכס.
פרלכס אתה יודע מה זה?
של שלום אליכם?
לא של שלום אליכם. פרלכס זה הצגה.
פרילה אתה יודע מה זה?
להיות
שמח.
זה של שנייר אוקון.
היה פרלכס. זה הסופר מה שכתב את זה.
הזה בשני. בהצגה זה היה לתפקיד הקטן.
אז אתה שואל אותה או היא שואלת אותך?
אז אני שואל אותה: מה ההבדל בין פרלכס לשמחה?
מה ההבדל בשמחה לחתונה?
למה ששמה יש חתונה וככה. מה הבדל?
אז היא יושבת ושואלת מה הוא שואל אותי?
למה הוא שואל אותי?
וככה אנחנו הכרנו אחד השני.
האמא אמרה:
"אל תיסתקלי עליו. הוא ג'וליק."
למה?
הוא בתיאטרון. ומדבר ביידיש.וככה וככה והוא יודע רוסית.
אני ידעתי קצת רוסית.
אני לא יודעתי רוסית בכלל.
מתי שאני למדתי בתיאטרון אז אז אני
התחלתי ללמוד רוסית גם כדי לדעת.
למה שכל החמורים
היה היו יהודים. היו למדנו גם יידיש.
ליטרטורה היה של
אז בקיצור מה היא אומרת? אז איך הכרת?
איך הכרתי? לאט לאט. הכירו אחד את השני.
היא לא רוצה לדעת מי אני.
מה אני. לא רצה.
אז סבתא הייתה מאוד חכמה.
היא אמרה למה את לא תלך איתו?
תראי. איזה איזה בחור יפה.
איזה בחור שהכל אצלו.
אני הייתי חייט למה שמהסטיפנדיה אי אפשר לחיות.
אז אני הייתי שמה.
גם אי אפשר ברוסיה היה חייט לבד.
אז אני קניתי מכונת תפירה
ואני הייתי גם חייט וגם למדתי וגם כולם אכלו מזה.
כל כל החברה שלמדו איתי.
זה החברה
שאנחנו אכלנו יחד ממה שאני מכרתי את הבגדים.
ככה אני הייתי רואה בתוך הסטודיו.
זה בקורס השני או שלישי משהו כזה.
זה כבר ב-1951 52?
ב1948 הכיר והיא לא יכולה להתחתן.
היא הייתה בת 17.
ב-1949 מתי שיהיה איתה
כבר אחרי 18 התחתנו.
איפה התחתנתם?
התחתן זגס. זגס.
זה לא חתונה יהודי.
זה בעירייה רושמים אותכם.
רושמים רושמים.
חתונה אזרחית.
חתונה אזרחית. היה 3 בני אדם.
חברה אחרים. ובבית שתינו וודקה ו
התחתנתם
והתחתנו. וזה אנחנו הכרנו.
אז אני אמרתי ככה.
באנו לבית איפה אני הייתי גר מתי שאני הייתי בסטודיו.
באנו שם לגור.
אין אין מקום לגור במוסקבה.
אבל אני הייתי בצבא.
היה לי זכות לגור מוסקבה.
למה שאני הייתי בצבא.
היה צו כזה שאני יכול.
אבל היא הייתה בבית קטן ואין מה לגור.
אז את יודעת מה. אני נוסע לוילנה.
אני אמצא עבודה שמה.
ואני אקח אותך.
אז אני הייתי בוילנה.
נסעתי והייתי בוילנה 10 ימים אני כבר היה
לי בית איפה לגור ואני
לקחתי אותה.
בוהיא באה אליי.
ומאז הייתם?
ומאז ההינו. שמה בוילנה גרנו עד שבאנו לישראל.
מתי באתם לישראל?
ב1971.
ב-1971.
הייתם נישואים כמה שנים?
היא נפטרה לפני 13 שנה?
מתי היא נפטרה אישה שלך?
13 שנה כבר.
התחתנה ב49.
49 ונפטרה ב2003.
2003. זה כמעט 2004 בדצמבר.
4 שנים ועוד 51. לא. כן.
זה 45 46 שנה.
לא. יותר.
50-55.
55 שנה. יפה מאוד.
וכמה ילדים. נכדים. נינים?
יש לי שתי ילדים.
אלי מה שאת ראיתם.ויש אחד דוב קוראים לו בוריס.
כאן בישראל קוראים לי דוב.
כל הנינים מה שיש כאן.
הוא גר על יד ירושלים.
אז יש לי 18 ו-19 בדרך נינים.
ונכדים כמה?
ונכדים היה לי 4.
ואחד נפטרה.
את הבת של אלי נפטרה.
מתי שהייתה בת 17 פתאום נפטרה.
מהמוח.
יש יש דבר כזה שאחד
מ10.000 ילדים יש לו שטף דם במוח.
והיה שטף דם במוח ולא ידעו מה.
היא הייתה בבית חולים והיא נפטרה.
כמה ימים הייתה ונפטרה.
איך קראו לה?
ענבל.
זה קשה. זה עצוב.
ענבל. קשה להם. אני יודע.
יש לך 4 נכדים
18 או 19 נינים?
שם יש 4 נינות. אצל דוב. לא נינות. נכדות.
לא כולם נישואים.
יש נינה אחד הכי הצעירה.
הנכדה הכי עצירה. היא הולכת עכשיו בצבא עוד מעט.
ונינים אמרת 18?
18 וה-19 בדרך.
בקרוב. יופי. זה אושר גדול.
יופי יופי.
בקיבוץ יש 8 אבל אצל דוב
10 וה11 בדרך.
אין כמוך. באמת. זה הסיפור. נכון?
מדהים.
לראות אותך אתה גיל 97 עוד מעט? שש?
עוד מעט 96.
כן. אתה נראה מצויין. מדבר. יופי.
היה לנו מאוד מאוד חשוב לשמוע אותך ותמשיך ככה.
נכון?
אבל לצבא יש דברים שאפשר
לרשום ויש אחר כך שאני כבר יודע מה שהיה.
מה שהיה אפילו יהודים שם בליטא.
וככה וככה זה אחר כך בא. אחרי מה שכתבנו.
אלי אמר שיהיה זמן מסויים נתנו לי לכתוב.
יופי. אנחנו גם ניקח באמת את החוברת.
כן. בבקשה.
המון תודה.
בקשה. תודה שבאתם.
זה התמונה של ההורים שלי אברהם ושיינה באסיה
שרפשטיין.
בתמונה הזאת רואים
יושב אבא
ועומדים חנן אח שלי שהיה בישראל
ונפטר ושתי אחיות רוזה ופרומה שכבר אינם בחיים ואני.
התמונה הזאת זה בזמן המלחמה עם דודה ריבה
עם כל המשפחה באיג'בסק.
עומדים אני וחברה חנה
וליוניה הימין ליוניה שהיה
בישראל ועכשיו אני לא יודע איפה הוא.
ויושב הכי הכי הכי חבר שלי הטוב ראובן.
זה מהתיאטרון מה שעשינו בוילנה אחרי המלחמה.
אני זה מהצגה חלמן חכמון.
על התמונה הזאת אני
עם אקורדיון בין החברים.
בתמונה הזאת רואים אני זאת אומרת. אישתי.
ושני ילדים אלי ודוב.
השם של אישתי זינה הייתה
ז"ל. ויש שם אלי את הגדול.
ילד הגדול. ודוב הילד הקטן.
על התמונה הזאת אני וחלק מהנכדים שלי.
עדותו של משה הירש שרפשטיין יליד 1921 Utena ליטא על קורותיו בליטא, בברית המועצות ובשורות הדיוויזיה הליטאית של הצבא האדום. קורות המשפחה; משפחה עשירה בת ארבעה ילדים; מות האם בהיות שרפשטיין בן חמש; חתונת האב עם אלמנה אמא לשישה ילדים; לידת אח; פרידה מהמשפחה למשך שנתיים; שיבה עם האב; פרוץ המלחמה; בריחה מליטא לברית המועצות ב-22 ביוני 1941; גיוס לדיוויזיה הליטאית של הצבא האדום למשך שלוש שנים; פציעה פעמיים; ניסיון כושל של קרוב משפחה רחוק לגייס את העד למשימת ריגול אצל הגרמנים; סיום המלחמה; לימודי תיאטרון ב-Moskva אצל Mikhoels במשך ארבע שנים; הישרדות מטיהורי סטלין; עלייה לישראל ב-1971.
מספר פריט
13196823
שם פרטי
הירש
משה
שם משפחה
שרפשטיין
תאריך לידה
01/11/1921
מקום לידה
Utena, ליטא
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
20/08/2017
תקופת החומר עד
20/08/2017
מוסר החומר
שרפשטיין משה הירש
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו