השואה
מחקר ואוספים
הנצחה
חינוך והוראה מתוקשבת
מוזיאון ותערוכות
חסידי אומות העולם
אהובה ליזה לוטה סלנט קביאט
Testimony
00:00:04.000 00:00:15.000
היום יום שני ח' אב תשע"ז 31 ביולי 2017 ואני תמי כץ מראיינת מטעם יד ושם.
00:00:15.000 00:00:25.000
את הגברת ליזה לוטה אהובה סלנט לבית קביאט. ילידת פרנקפורט אמיין גרמניה 1931.
00:00:25.000 00:00:33.000
גברת סלנט תספר על ילדותה תחת המשטר הנאצי על מעבר לשנגחאי. סין ב1939.
00:00:33.000 00:00:42.000
על גטו שנגחאי עד סוף המלחמה ב-1945 ועל עלייה לישראל ב-1949.
00:00:42.000 00:00:43.000
בוקר טוב אהובה.
00:00:43.000 00:00:44.000
בוקר טוב.
00:00:44.000 00:00:47.000
אהובה איפה ומתי נולדת?
00:00:47.000 00:00:54.000
נולדתי בפרנקפורט אמיין ב-1931 בשביעי לספטמבר.
00:00:54.000 00:00:55.500
ובאיזה שם נולדת?
00:00:55.500 00:01:00.500
נולדתי בתור ליזה לוטה קביאט.
00:01:00.500 00:01:01.500
ואיך קראו לך בבית?
00:01:01.500 00:01:02.500
ליזה לוטה.
00:01:02.500 00:01:05.000
וממתי את אהובה?
00:01:05.000 00:01:20.000
זה סיפור מעניין הכי. כי אבא שלי נתן לי גם שם יהודי. ליבה. אז אבל קראו לי ליזה לוטה. בגרמניה.
00:01:20.000 00:01:29.000
הוא לא רצה אחרת. כשהגענו לארץ אז שאלו אותי איך קוראים לך?
00:01:29.000 00:01:35.000
אז אמרתי ליזה לוטה ליבה. אה. ליבה זה אהובה ומאז אני נשאר אהובה.
00:01:35.000 00:01:42.000
אז אני באמת רוצה שנתחיל עם המשפחה והרקע של המשפחה. נתחיל עם המשפחה של אבא שלך.
00:01:42.000 00:01:45.000
ואחר כך נדבר על אמא ומשפחתה. איך קראו לאבא?
00:01:45.000 00:01:48.000
הירש הרמן.
00:01:48.000 00:01:50.000
ואיפה הוא נולד?
00:01:50.000 00:01:57.000
הוא נולד בפלונסק איפה שבן גוריון נולד. ובן גוריון הכיר את המשפחה.
00:01:57.000 00:02:02.000
אה באמת? את יודעת מי היו הסבא וסבתא ההורים של אבא? שמות?
00:02:02.000 00:02:13.000
רגע. רק רגע. ידעתי גם את זה אבל.
00:02:13.000 00:02:19.000
הסבא וסבתא בפלונסק את יודעת משהו עליהם?
00:02:19.000 00:02:28.000
אני ממש לא יודעת. אבא שלי סיפר. כי אבא שלי הגיע לפרנקפורט בצעירותו היה בן 18. הוא למד שמה.
00:02:28.000 00:02:37.000
הלך להוכסקונסרברטוריון למד שמה. הוא היה איש אדיב והיה תלמיד חכם יש לומר. שני הדברים.
00:02:37.000 00:02:38.000
הוא מוזיקאי?
00:02:38.000 00:02:51.000
לא. הוא היה חזן ושוחט ופרט על פסנתר. ככה זה היה. חזן בגרמניה גם למד בקונסרבטוריון.
00:02:51.000 00:02:57.000
אוקי. אז הוא גדל בפלונסק ואת יודעת אולי במה עסק האבא שלו?
00:02:57.000 00:03:06.000
לא אני לא יודעת הוא רק סיפר שהיו לו הרבה אחים הם כולם היו מורים. גם אבא שלי היה מורה.
00:03:06.000 00:03:08.000
ואת יודעת את השמות של האחים של אבא?
00:03:08.000 00:03:09.000
לא. שום דבר.
00:03:09.000 00:03:16.000
אף אחד לא הגיע לגרמניה? כולם נשארו בפולין? אחים אחיות? את לא הכרת אף אחד מהמשפחה של אבא?
00:03:16.000 00:03:17.500
אף אחד. אף אחד.
00:03:17.500 00:03:20.000
ומה הוא סיפר על הקשר עם משפחת גרין. בן גוריון?
00:03:20.000 00:03:31.000
לא הוא לא סיפר. הוא לא סיפר. רק אחי פעם היה בקינג דיויד והיה שמה בן גוריון ובן גוריון.
00:03:31.000 00:03:37.000
שאל את אחי. "איך קוראים לו?" ושאל "מאיפה אבא?" אז הוא אומר "אני הכרתי את המשפחה".
00:03:37.000 00:03:38.000
רק זה אני יודעת.
00:03:38.000 00:03:44.500
אוקי. אוקי. אז את לא יודעת ממש. הוא בא מבית אורתודוקסי לפי מה שאת מספרת.
00:03:44.500 00:03:46.000
כן בהחלט. בהחלט.
00:03:46.000 00:03:48.000
והיה בחדר? ישיבה?
00:03:48.000 00:03:50.000
לא. אני הלכתי..
00:03:50.000 00:03:52.000
לא אני מדברת על אבא.
00:03:52.000 00:03:57.000
לא הוא למד. מה זאת אומרת בחדר?
00:03:57.000 00:03:59.500
לא. הוא הלך לחדר? או הלך לישיבה?
00:03:59.500 00:04:19.000
לא לא לא. הוא ממש לא. תראי אני זוכרת. הוא היה בגרמניה בתור מה הוא עבד? בתור קולטוסבאמטה.
00:04:19.000 00:04:34.000
זאת אומרת הוא היה עובד קהילה בפרנקפורט באגילסבך. מוכרחה להיזכר. בדארמשטאט.
00:04:34.000 00:04:39.000
בכל הסביבה. בכל הסביבה.
00:04:39.000 00:04:41.000
אז הוא היה חזן שלהם?
00:04:41.000 00:04:50.000
הוא היה חזן. גם אז בואי אני אסביר לך. אני אמנם לא נולדתי בפרנקפורט והרבה שנים גרנו שמה.
00:04:50.000 00:05:04.000
הרבה שנים. אני כבר בגיל 7.5 עזבתי. אבל את יודעת. פעם זה היה נראה הרבה. אבל גרנו באגילסבך.
00:05:04.000 00:05:11.000
אחרי זה עברנו לפרנקפורט. את מבינה? ואני גם למדתי בפרנקפורט.
00:05:11.000 00:05:15.000
תיכף נגיע לזה. אני רק רוצה לשאול עוד על אבא.
00:05:15.000 00:05:23.000
את יודעת אם בצעירותו הוא הגיע בעצם לגרמניה אחרי מלחמת.
00:05:23.000 00:05:24.000
ללמוד. ללמוד.
00:05:24.000 00:05:27.000
והוא הגיע אחרי מלחמת העולם הראשונה?
00:05:27.000 00:05:29.000
אני לא יכולה להגיד לך אבל אני מתארת לי.
00:05:29.000 00:05:35.500
אוקי. אז הוא היה מה שקראו אוסטיודן נכון? יהודי מהמזרח.
00:05:35.500 00:05:36.500
נכון. נכון.
00:05:36.500 00:05:41.000
אוקי. אז תספרי עכשיו על אמא והמשפחה שלה. איך קראו לאמא?
00:05:41.000 00:05:46.000
לאמא שלי קראו לאה לינה ולדמן.
00:05:46.000 00:05:47.000
ואיפה היא נולדה?
00:05:47.000 00:05:50.000
היא נולדה בירוסלב. זה היה גליציה.
00:05:50.000 00:05:55.500
אז גם כן פולין. ואת יודעת מי היו ההורים שלה? של אמא.
00:05:55.500 00:05:58.000
גדליה ופסיה.
00:05:58.000 00:05:58.500
היכרת אותם?
00:05:58.500 00:06:01.000
לא לא הכרתי אף אחד.
00:06:01.000 00:06:04.000
מה את יודעת עליהם? על גדליה ופסיה?
00:06:04.000 00:06:16.000
שהם היו חסידי בלז. הם היו חסידי בלז אני יודעת. והיה להם מאפיה. זה הכל.
00:06:16.000 00:06:17.000
ואחיות?
00:06:17.000 00:06:21.000
כן היו לה שתי אחיות.
00:06:21.000 00:06:22.000
שהכרת?
00:06:22.000 00:06:23.000
אף אחת לא.
00:06:23.000 00:06:24.000
את יודעת שמות אולי?
00:06:24.000 00:06:28.500
לא אני כבר שכחתי.
00:06:28.500 00:06:30.000
הם נספו אחר כך כולם?
00:06:30.000 00:06:31.000
כן.
00:06:31.000 00:06:33.000
מהצד של אבא? מהצד של אמא?
00:06:33.000 00:06:33.500
כולם נספו.
00:06:33.500 00:06:35.500
אף אחד לא הגיע לגרמניה לפני?
00:06:35.500 00:06:38.000
לא לא הגיעו לגרמניה.
00:06:38.000 00:06:42.000
אז גם אמא שלך באה מבית אורתודוקסי.
00:06:42.000 00:06:49.000
רגע אני אסביר לך. אמא שלי הגיע לפרנקפורט לדודה.
00:06:49.000 00:06:50.000
היתה לה דודה שם.
00:06:50.000 00:06:58.000
דוד ודודה. והם היו ידועים מאוד כי הם גרו במיין שטראסה.
00:06:58.000 00:07:00.000
ואיך קראו להם. את יודעת?
00:07:00.000 00:07:01.000
אלטמן.
00:07:01.000 00:07:04.000
האבות היו אחים?
00:07:04.000 00:07:06.000
אני לא יודעת.
00:07:06.000 00:07:07.000
את לא הכרת אותם?
00:07:07.000 00:07:20.000
כן הכרתי אותם אפילו טוב. אבל אני זוכרת את הילדים. את הבנות שלהם. זה היה נעמי וגוסטל ואחת ברל.
00:07:20.000 00:07:37.000
הם גם היו חסידי בלז. הם היו שבעה ילדים. אבל שלושה באמת ניצלו. נסעו לאנגליה. לארה"ב.
00:07:37.000 00:07:40.000
אלה שהיו מפרנקפורט ניצלו. את אומרת שלושה.
00:07:40.000 00:07:49.000
לא כולם. אני אגיע לזה. זה לא בדיוק ככה. שלחו אותם חזרה לפולניה.
00:07:49.000 00:07:55.000
כן. אנחנו מדברים על הגירוש לזבונצ'יק. בסדר. אנחנו נדבר על זה. תיכף נגיע לזה.
00:07:55.000 00:08:04.000
אבל זה היה אח של אבא שהיה בגרמניה. אח של אמא. לא אח של אבא. סליחה.
00:08:04.000 00:08:12.000
לאט לאט. ולדמן זה מצד של אמא והוא היה אח של אבא שלה.
00:08:12.000 00:08:23.000
אוקי. סידרנו את זה. אוקי. אז בנסיבות האלה גם אמא הגיעה לגרמניה. לדוד ודודה.
00:08:23.000 00:08:40.000
נכון. והיה להם על המיין שטראסה מספר אחד חנות ספרים ענקית. מאוד גדולה. כל אחד הכיר אותם.
00:08:45.000 00:08:54.000
ואמא שלי גרה עם הדודה והדוד והילדים שלהם ואני כל כך אהבתי אותם. זה היה כמו סבא וסבתא בשבילי.
00:08:54.000 00:08:57.000
כשהיא באה לגרמניה היא גם באה ללמוד? או היא עבדה?
00:08:57.000 00:08:58.000
היא באה ללמוד.
00:08:58.000 00:08:59.000
מה היא למדה?
00:08:59.000 00:09:07.000
בית ספר. אני לא יודעת. והיא היתה עם הדוד ודודה חיה.
00:09:07.000 00:09:09.000
אז ההיכרות עם אבא זה היה שידוך?
00:09:09.000 00:09:15.000
אני לא יודעת. את שואלת שאלה שאני לא יכולה לענות.
00:09:15.000 00:09:22.000
אוקי. בכל אופן הם נפגשו בפרנקפורט והתחתנו בפרנקפורט. וכמה ילדים אתם הייתם?
00:09:22.000 00:09:23.000
שניים.
00:09:23.000 00:09:24.000
את הבכורה?
00:09:24.000 00:09:33.000
אני הבכורה. היה לי אח. הוא היה שלוש וחצי שנים יותר צעיר ממני ושמו היה אלפרד.
00:09:33.000 00:09:42.000
את יכולה לרשום. שמו היה אלפרד אלכסנדר קביאט.
00:09:42.000 00:09:53.000
אז אנחנו תכף נדבר על האח שלך ואתם כבר גדלתם בהתחלה. את אומרת. באגילסבך.
00:09:53.000 00:09:57.000
אגילסבך ואני נולדתי בפרנקפורט אמיין באמת.
00:09:57.000 00:10:06.000
אז נדבר קודם כל על החיים שלכם באגילסבך. קודם כל ההורים באו מפולין. שניהם היו בעצם אוסיודן.
00:10:06.000 00:10:11.000
אבל כבר עבדו וחיו בפרנקפורט. איזה שפה דיברו איתכם?
00:10:11.000 00:10:12.000
גרמנית.
00:10:12.000 00:10:13.500
גרמנית. ביניהם יידיש?
00:10:13.500 00:10:14.500
לא.
00:10:14.500 00:10:15.500
לא היתה יידיש בבית?
00:10:15.500 00:10:20.000
לא. הם היו כנראה הרבה שנים בגרמניה. הם דיברו גרמנית.
00:10:20.000 00:10:29.000
אבל הם ידעו מן הסתם גם פולנית מהילדות ורוסית ויידיש. ידעו שפות נוספות? צרפתית? אנגלית?
00:10:29.000 00:10:30.000
אנגלית.
00:10:30.000 00:10:32.500
ואבא עבד בשביל הקהילות היהודיות.
00:10:32.500 00:10:33.500
נכון.
00:10:33.500 00:10:35.500
אמא היתה עקרת בית?
00:10:35.500 00:10:36.500
עקרת בית.
00:10:36.500 00:10:43.000
אוקי אז בשנים הראשונות שגרתם באגלסבאך זה היה בשכירות? גרתם באיזה דירה בשכירות?
00:10:43.000 00:10:49.000
כן. הלוואי ויכולתי להראות לך את הבית. מאוד יפה.
00:10:49.000 00:10:50.000
את רוצה לתאר אותו קצת?
00:10:50.000 00:10:52.000
אני יכולה לתאר לך.
00:10:52.000 00:10:54.500
זה בית פרטי או דירה בקומפלקס של דירות?
00:10:54.500 00:11:08.000
לא זה היה. זה היה קומפלקס אבל זה כמו היה בית. רק למעלה היתה גרה העוזרת.
00:11:08.000 00:11:08.500
היתה לכם עוזרת?
00:11:08.500 00:11:10.000
כן.
00:11:10.000 00:11:11.000
יהודיה או גויה?
00:11:11.000 00:11:24.000
גויה. היא למעשה כמעט הצילה אותנו. אנחנו גרנו בבית זה היה עם שער גדול מאוד וכשנכנסים.
00:11:24.000 00:11:36.000
עולים לקומה ואני זוכרת רק את החדר שינה הכל היה בלבן ואני זוכרת את הסלון. כל הקירות היו מלאות
00:11:36.000 00:11:49.000
עם ספרים ומטבח גדול עם תנור ענק כזה. שגם חימם. את יודעת? מה אני אגיד לך?
00:11:49.000 00:11:51.000
היתה גם חצר או גינה?
00:11:51.000 00:12:06.000
אני אספר לך. היתה גינה גדולה שהיתה שייכת לנו וגם לשכנים. ושמה היינו משחקים עם הילדים.
00:12:06.000 00:12:12.000
עם השכנים שמאוד אהבו אותנו. הם לא היו יהודים כמובן.
00:12:12.000 00:12:13.000
הם היו גרמנים?
00:12:13.000 00:12:25.000
כן. והם. את יודעת כל פעם שבא פסח למשל. אצלהם הלוא. זה פסחא. אז הם שמו הסתירו ביצים.
00:12:25.000 00:12:36.000
כאלה ואני רצתי בתור ילדה קטנה ממש ואבא שלי אמר "זה לא חג שלנו." אבל כמובן שאנחנו ושיחקנו יחד.
00:12:36.000 00:12:46.000
עכשיו אני זוכרת שהיינו סוכות למשל. היה לנו סוכה שראיתי אחת כזאת במוזיאון.
00:12:46.000 00:12:58.000
את יודעת היה בנוי כמו בית וצבוע וזה עם גג. מפני שירד גשם. אז הרימו את הגג. את מבינה?
00:12:58.000 00:13:06.000
אז הבית שלכם. ההורים שלך ששניהם באו מבתים אורתודוקסים המשיכו לקיים בית אורתודוקסי.
00:13:06.000 00:13:10.000
גם בגרמניה. שמרו כמובן על כשרות. אבא היה אפילו שוחט.
00:13:10.000 00:13:12.000
הוא היה תלמיד חכם.
00:13:12.000 00:13:18.000
את זוכרת? את מזכירה קצת את החגים. את זוכרת גם איך היו עושים אצלכם שישי שבת בבית.
00:13:18.000 00:13:19.000
בוודאי.
00:13:19.000 00:13:21.000
אז תספרי קצת מהזיכרונות.
00:13:21.000 00:13:26.000
הבית כנסת היה על ידנו.
00:13:26.000 00:13:31.000
היתה שם קהילה גדולה?
00:13:31.000 00:13:33.000
לא. היו .
00:13:33.000 00:13:36.000
אז בית כנסת אחד לכל הקהילה?
00:13:36.000 00:13:37.000
וודאי.
00:13:37.000 00:13:41.000
עיר קטנה. ואבא היה שמה חזן גם?
00:13:41.000 00:13:52.000
היה שמה חזן. ואני זוכרת שאחרי זה בא הביתה ועשו קידוש. כמו שאנחנו המשכנו לעשות.
00:13:52.000 00:14:02.700
ואמא היתה אצלכם אופה חלות למשל לשבת? היו אופים בבית או במאפיה? היא היתה בשלנית?
00:14:02.700 00:14:04.000
היא היתה בשלנית.
00:14:04.000 00:14:13.000
ובישלה בסגנון של המזרח אירופה או משהו? היה אצלכם הגפילטע פיש וצ'ולנט וכל הדברים האלה?
00:14:13.000 00:14:18.000
לא זוכרת כל כך צ'ולנט אבל גפילטע פיש ומרק עם אטריות.
00:14:18.000 00:14:24.000
ואת יודעת דברים כאלה וקומפוט. זה היה צריך להיות.
00:14:24.000 00:14:34.000
אז בית מסורתי והתחלת לתאר את החגים. נזכרת בסוכות ונזכרת בפסח. איך היה ראש השנה. יום כיפור?
00:14:34.000 00:14:42.000
אני לא זוכרת. אני עזבתי בגיל שבע וחצי. אני לא זוכרת בדיוק.
00:14:42.000 00:14:46.000
את פסח את זוכרת איך חגגתם?
00:14:46.000 00:14:56.000
אני גם לא. אני זוכרת כבר פסח על האניה שבאנו לסין. היינו בדיוק בזמן של פסח. את זה אני זוכרת.
00:14:56.000 00:14:59.000
אז בגרמניה את זוכרת קצת את הסוכה.
00:14:59.000 00:15:09.000
אני זוכרת שלקחו אותי לטייל ביער ודברים כאלה. זוכרת שנסענו לדודה לפרנקפורט אמיין.
00:15:09.000 00:15:19.000
שאני קראתי סבא וסבתא ומאוד נהנתי תמיד שמה וגם ביקרתי שנה אחת בבית ספר. בפרנקפורט אמיין.
00:15:19.000 00:15:23.000
זה היה בית ספר גרמני או יהודי?
00:15:23.000 00:15:36.000
יהודי. ונסעתי עם עוד. היינו שלושה. עוד שתי בנות בגיל שש. כל אחת לקחנו ידיים.
00:15:36.000 00:15:42.000
פעם אחת הביאו אותנו לפרנקפורט עם הרכבת ואחרי זה נסענו לבד.
00:15:42.000 00:15:45.000
באיזה גיל עברתם לפרנקפורט?
00:15:45.000 00:15:47.000
עוד לא. אני אגיע לזה.
00:15:47.000 00:15:50.000
אז עוד לא עברתם. הבנתי.
00:15:50.000 00:15:58.000
אני אומרת היינו עדיין באגילסבך שהייתי בת שש ונתנו ידיים שתי הבנות.
00:15:58.000 00:16:04.000
אליס אחת והשניה אני שכחתי את שמה כרגע.
00:16:04.000 00:16:06.000
מה את זוכרת מהבית ספר היהודי?
00:16:06.000 00:16:18.000
מה שמאוד אני זוכרת. את יודעת שהיינו קטנים. קטנות הכל. היום. היה נראה לי גדול גדול גדול.
00:16:18.000 00:16:23.000
כשבאתי עוד הפעם ראיתי זה מקום קטן. זה כל כך מצחיק.
00:16:23.000 00:16:26.000
לימדו עברית גם בבית ספר היהודי?
00:16:26.000 00:16:29.000
לא. בגיל שש מה?
00:16:29.000 00:16:32.500
יש בתי ספר יהודים שלפעמים לימדו עברית כשיעור את יודעת.
00:16:32.500 00:16:34.000
לא בגיל שש.
00:16:34.000 00:16:36.000
ויהדות. תורה משהו למדו?
00:16:36.000 00:16:44.000
איך אני יכולה לזכור בגיל שש. אני אגיד לך בדיוק. את יודעת על מה כתבנו?
00:16:44.000 00:16:49.000
על לוח. עם כזה. לא עם מחברת.
00:16:49.000 00:16:57.000
בגרמניה תמיד מספרים שהכניסה לכיתה א' זה טקס נורא מיוחד. נכון?
00:16:57.000 00:17:00.000
עם קונוס. עם ממתקים שנותנים לילדים.
00:17:00.000 00:17:12.000
נכון. בקיצור שלושת הבנות היינו נוסעים כל בוקר לבד לפרנקפורט אמיין. ואני זוכרת. היינו צריכים.
00:17:12.000 00:17:22.000
לעבור כביש גדול לצד השני על מנת להגיע לבית הספר. והכביש היה נראה לי ענק. שביקרתי עוד פעם.
00:17:22.000 00:17:29.000
בפרנקפורט אמיין ראיתי זה בכלל לא כל כך גדול. זה מה שאני יכולה להגיד לך.
00:17:29.000 00:17:31.000
אז הספקת ללמוד שנה אחת בערך.
00:17:31.000 00:17:32.000
שנה אחת.
00:17:32.000 00:17:41.000
כיתה א'. אוקי. דיברנו על הקהילה והקהילה הקטנה באגלסבך שאבא שלך היה לו תפקיד מאוד חשוב בה.
00:17:41.000 00:17:47.000
את זוכרת איזה שהוא אירועים שהיו במסגרת כל הקהילה נגיד? לא זוכרת.
00:17:47.000 00:17:50.500
חתונה יהודית או בר מצווה את לא זוכרת דברים כאלה?
00:17:50.500 00:17:52.000
לא לא.
00:17:52.000 00:17:53.500
היתה פעילות ציונית?
00:17:53.500 00:17:56.000
אני רק זוכרת את הברית שלי אחי אני זוכרת.
00:17:56.000 00:18:01.000
היתה למיטב ידיעתך. יכול להיות שאת לא זוכרת והיית קטנה. אבל ממה שאת יודעת.
00:18:01.000 00:18:08.500
היתה פעילות ציונית שמה גם? היה איזשהו ארגונים ציונים? ההורים שלך היה להם קשר לציונות?
00:18:08.500 00:18:10.500
לא יודעת שום דבר. ממש.
00:18:10.500 00:18:20.500
את יודעת אם מישהו עלה מהקרובים חברים לארץ ישראל. פלשתינה לפני המלחמה. לפני שאתם היגרתם.
00:18:20.500 00:18:30.000
נכון. היו לנו שמה חברים מאוד טובים ולא היה להם גם כל כך כסף והיו צריכים לעזוב.
00:18:30.000 00:18:32.000
אני זוכרת שאבא שלי עזר להם.
00:18:32.000 00:18:34.000
הם באו לפלשתינה?
00:18:34.000 00:18:42.000
לא הם נכנסו לארה"ב. וזה ככה. זה משפחת רוטשילד ומשפחת סימון.
00:18:42.000 00:18:48.000
את כילדה קטנה ידעת על ארץ ישראל? סיפרו לך על ארץ ישראל פלשתינה?
00:18:48.000 00:18:51.000
כן. כן. לא בגיל שש. לא.
00:18:51.000 00:18:57.000
עוד שאלה. עוד שאלה. ההורים השאירו משפחות שלמות בפולין.
00:18:57.000 00:19:02.000
בזמן שהם היו בגרמניה הם נסעו עוד לבקר בפולין?
00:19:02.000 00:19:07.000
אני לא יודעת שום דבר. כלום אני לא יודעת.
00:19:07.000 00:19:18.000
אוקי. אז אנחנו נתקדם. את כבר הזכרת שהיו לכם שכנים גרמנים. זאת אומרת אנחנו כבר מדברים.
00:19:18.000 00:19:26.000
בעצם שנתיים אחרי שנולדת כבר היטלר והנאצים עולים לשלטון ואנחנו כבר מדברים על המשטר הנאצי.
00:19:26.000 00:19:33.000
כילדה קטנה. את מודעת משהו ממה שקורה עם הנאצים? את רואה?
00:19:33.000 00:19:52.000
אני אספר לך. תראי אני לא יכולה להגיד לך באיזה גיל אבל אני הרגשתי והגברים. כבר פחדו.
00:19:52.000 00:20:00.000
ללכת ברחובות. תפסו אותם. שלחו אותם למחנות. אז אנחנו חיכינו.
00:20:00.000 00:20:08.000
לאבא שלי היה מוכן מקום עבודה במנצ'סטר באנגליה. ואנחנו חיכינו.
00:20:08.000 00:20:11.000
לקבל אישור לצאת?
00:20:11.000 00:20:15.000
לא לצאת אלא אישור להיכנס לשמה.
00:20:15.000 00:20:24.000
אוקי. זאת אומרת רק נסביר כבר יש לחץ על היהודים לצאת מגרמניה אבל זה לא היה כל כך פשוט.
00:20:24.000 00:20:33.000
אני תיכף אגיד לך. תראי. מכיוון שהכל התחיל בגרמניה אז הרבה יהודים.
00:20:33.000 00:20:37.000
מגרמניה אני מדברת. יכלו להציל את עצמם.
00:20:37.000 00:20:39.000
לא. עד שלב מסוים.
00:20:39.000 00:20:44.500
בסדר אבל הרוב הצילו את עצמם מגרמניה.
00:20:44.500 00:20:50.000
אבל היתה גם בעיה כלכלית. לפעמים זה דרש גם כסף או ויזות אישורים. אז זה לא היה כל כך פשוט.
00:20:50.000 00:20:59.000
לכל אחד והיו צריכים לוותר על רכוש. אבל אני רוצה בכל זאת לשאול עוד לפני שנגיע לעזיבה שלכם.
00:20:59.000 00:21:06.000
אם את זוכרת אם את רואה את הדגלים עם הצלבי קרס. את המצעדים?
00:21:06.000 00:21:09.500
את יודעת אם תתני לי אני אספר לך את הכל.
00:21:09.500 00:21:10.000
בבקשה. בבקשה.
00:21:10.000 00:21:21.000
היו מאוד מאוד. היה כבר פחד גדול. אז אמא שלי. אז אבא שלי אמר "את יודעת מה? ניסע קודם כל
00:21:21.000 00:21:32.000
למקום אחר" הרי עוד לא היתה מלחמת עולם ומשמה יגיעו הניירות לשמה ומשמה נעבור לאנגליה.
00:21:32.000 00:21:45.000
אז אמא שלי נסעה לפרנקפורט ואמרה וחזרה ואמרה לאבא שלי "מה שנשאר זה רק לשנגחאי.".
00:21:45.000 00:21:57.000
אז אבא שלי אמר "שנגחאי? מה אנחנו נעשה משנגחאי?" אבל המצב נהיה כל כך גרוע שאבא שלי אמר. טוב.
00:21:57.000 00:22:04.000
את יכולה להסביר קצת מה את מתכוונת שהמצב נהיה גרוע? מה עשו לכם? אם את זוכרת משהו.
00:22:04.000 00:22:22.000
אני אגיע לכל דבר. כבר היה אנטישמיות. היכו יהודים. אנחנו עוד לא. אבל היה פחד. אז אבא שלי אמר.
00:22:22.000 00:22:31.000
תסעי ותביאי את הכרטיסים והוא גם הציל עוד שתי משפחות שלא היה להם כסף. שילם בשבילם.
00:22:31.000 00:22:41.000
לארה"ב דווקא. ואמא שלי נסעה ואז אמרו. אין כבר כרטיסים לשנגחאי. היא ככה מחכה. אז הוא אומר.
00:22:41.000 00:22:55.000
"שתי משפחות חלו. זאת אומרת יש לי שתי מיטות." אחד צריך לישון עם האבא ואני עם האמא.
00:22:55.000 00:23:04.000
אז אמא שלי כבר חטפה את שתי הזה. אבל לפני שהיא עזבה לפרנקפורט היא אמרה לי ככה:
00:23:04.000 00:23:13.000
"אם ידפקו בדלת את לא תפתחי. את תגידי שפאפא איסט קראנק ".
00:23:13.000 00:23:14.000
חולה?
00:23:14.000 00:23:16.000
חולה.
00:23:16.000 00:23:24.000
ואת יודעת? הייתי ילדה בת 6.5 ואני זוכרת את זה כמו היום. אני רועדת. אני רואה פתאום.
00:23:24.000 00:23:38.000
עולים במדרגות עם המגפיים כמה אנשים. עולים עולים עולים ודופקים בדלת שלנו ואני פחדתי ורציתי.
00:23:38.000 00:23:55.000
והתחלתי לפתוח כי הם צעקו האוף מאכן האוף מאכן "לפתוח!" פתחתי חתיכה קטנה ובגמגום רציתי להגיד.
00:23:55.000 00:24:07.000
דר פאפא איסט קראנק. אז ירדה השכנה מלמעלה ואומרת "מאכסט דאס ארווק קום דר יודה לרר איסט נישט דה".
00:24:07.000 00:24:08.000
את חייבת לתרגם.
00:24:08.000 00:24:16.000
אוקי. השכנה מלמעלה העוזרת. היא ירדה וצעקה עליהם בגרמנית:
00:24:16.000 00:24:23.000
"תלכו מכאן. המורה היהודי איננו. הוא לא כאן! " והם עזבו.
00:24:23.000 00:24:24.000
הם חיפשו את אבא.
00:24:24.000 00:24:42.000
נסעו. וככה ניצלנו. כי ברגע שהיו ניירות לנסוע הם עזבו אותנו ואז עברנו לפרנקפורט אמיין.
00:24:42.000 00:24:44.000
אוקי. אבל את מדברת כבר על 1939?
00:24:44.000 00:24:50.000
1938. כי אני עוד לא עברתי "קריסטלנאכט".
00:24:50.000 00:24:58.000
או בדיוק. אז רגע. עוד לפני ה"קריסטלנאכט". התחלתי לשאול אם את זוכרת גם אם ראית את הדגלים?
00:24:58.000 00:25:06.000
אם היה רדיו? אם שמעו נאומים של היטלר? אם היתה אווירה כזאת מתלהמת?
00:25:06.000 00:25:14.500
לא. היה פחד. תראי אל תשכחי. לא נתנו לי לצאת החוצה. אז אני לא הרגשתי את הדברים.
00:25:14.500 00:25:21.000
אבל הקהילה. עד שעזבתם את אגילסבך. הקהילה עוד תפקדה. אבא יכול עוד היה ללכת לבית כנסת?
00:25:21.000 00:25:25.000
אני מתארת לי. את יודעת בדיוק.
00:25:25.000 00:25:30.500
את זוכרת מחסור במזון שלא יכולתם לקנות או דברים כאלה?
00:25:30.500 00:25:33.000
לא. לא. ממש לא זוכרת את זה.
00:25:33.000 00:25:36.000
היה ברור שמחפשים דרך לצאת?
00:25:36.000 00:25:49.000
כל אחד. אבל כבר די. היו לנו כרטיסים. לא דאגנו יותר. כל שבוע אמא שלי היתה צריכה ללכת למשטרה.
00:25:49.000 00:26:00.000
להראות שיש לנו כרטיסים. חיכינו לאוניה. אבל עכשיו. הגענו לפרנקפורט אמיין והגיע "קריסטלנאכט".
00:26:00.000 00:26:04.000
אולי לפני ה"קריסטלנאכט". בגלל שאת הזכרת את זה קודם וזה מאוד חשוב.
00:26:04.000 00:26:09.000
מה שקודם ל"קריסטלנאכט" זה הגירוש של היהודים הפולנים.
00:26:09.000 00:26:13.000
אני לא יכולה להגיד לך. כי היינו כבר בפרנקפורט.
00:26:13.000 00:26:18.000
מישהו מהמשפחה גורש?
00:26:18.000 00:26:21.000
הדוד ודודה ולדמן.
00:26:21.000 00:26:25.000
אז זה עוד לפני ה"קריסטלנאכט". כי זבוצ'ין היה לפני.
00:26:25.000 00:26:33.000
את רוצה לספר משהו על זה על הגירוש שלהם? זה היה ב-38.
00:26:33.000 00:26:42.000
מה שאני זוכרת אני אספר לך. אני זוכרת שאמרו לי שהם צריכים לחזור לפולניה.
00:26:42.000 00:26:57.000
ואני זוכרת שההורים לקחו אותי לרכבת ואני ראיתי שהם עולים לרכבת ואני הבנתי שזה פרידה.
00:26:57.000 00:27:05.000
ומאוד מאוד בכיתי כי הייתי מאוד קשורה אליהם. הם נסעו ואני אף פעם לא ראיתי אותם יותר.
00:27:05.000 00:27:15.000
סיפרו לנו אחרי זה שהם גורשו לסיביר והם מתו מרעב. זהו.
00:27:15.000 00:27:18.000
זאת אומרת הם הגיעו לפולין ומשם לסיביר.
00:27:18.000 00:27:20.000
שלחו אותם לסיביר.
00:27:20.000 00:27:25.000
אם את בכל זאת זוכרת את שמם הפרטי אנחנו גם מנציחים אותם ככה.
00:27:25.000 00:27:30.000
אם יש לך זיכרון מהשמות של הדוד והדודה.
00:27:30.000 00:27:41.000
אני באמת שכחתי ורק כמה ילדים ניצלו. אחד נסע לקנדה ושניים לאנגליה.
00:27:41.000 00:27:44.000
השניים שנסעו לאנגליה נסעו עם הקינדר טרנספורט?
00:27:44.000 00:28:00.000
אני לא יודעת. לא הם היו הרבה יותר מבוגרים ממני. עכשיו נזכרתי משהו. היינו צריכים. עוד לפני.
00:28:00.000 00:28:09.500
שנסענו. אני עכשיו נזכרתי. שבאמת אנחנו היינו רשומים אחי ואני לקינדר טרנספורט.
00:28:09.500 00:28:14.000
אני באמת רציתי לשאול על זה. ואז השיגו את הכרטיסים לשנגחאי?
00:28:14.000 00:28:27.000
זה היה כן. אבל בכל זאת אבא שלי. שהגיע הזמן. אבא שלי אמר " די פאמיליה בלייב צוזאמן". ז"א.
00:28:27.000 00:28:36.000
המשפחה נשארת ביחד. אנחנו לא ניתן לילדים לנסוע לבד. ואז הגיעו הכרטיסים לשנגחאי.
00:28:36.000 00:28:39.000
עכשיו. אני כשהגענו לפרנקפורט.
00:28:39.000 00:28:40.000
איפה גרתם?
00:28:40.000 00:28:43.000
מיין שטראסה נומר היינץ .
00:28:43.000 00:28:44.000
זאת אומרת שכרתם דירה?
00:28:44.000 00:28:58.000
כן. בקומה שניה ואני זוכרת לילה אחד היו צעקות ובכי והיו כאלה חלונות ענקיות. את יודעת.
00:28:58.000 00:29:13.000
ואני בתור ילדה רצתי לחלון ואני ראיתי למטה שהורגים. לא. מרביצים ליהודים. וראיתי דם.
00:29:13.000 00:29:22.000
וזרקו קריסטלים. זאת אומרת מהומה גדולה. ואני התחלתי לבכות וההורים שלי סחבו אותי.
00:29:22.000 00:29:27.000
ממש סחבו אותי מהחלון. שאני לא אראה וזה היה "קריסטלנאכט".
00:29:27.000 00:29:32.000
ליל הבדולח שזה היה בין התשיעי לעשירי בנובמבר 1938.
00:29:32.000 00:29:36.000
נכון. אני לא זוכרת בדיוק אבל זה ידוע.
00:29:36.000 00:29:39.000
ונכנסו הגיעו גם לבתים שלכם? לדירה?
00:29:39.000 00:29:45.000
אלינו. שוב פעם לא. אבל עובדה שהיו יהודים למטה והרביצו להם.
00:29:45.000 00:29:49.000
ושמעתם ששרפו את בתי הכנסת ודברים כאלה? או שאת לא זוכרת?
00:29:49.000 00:29:51.000
אני לא זוכרת.
00:29:51.000 00:30:00.000
באמת בעקבות ה"קריסטלנאכט" עצרו הרבה מאוד גברים יהודים וגירשו אותם למחנות לדכאו זקסנהאוזן.
00:30:00.000 00:30:02.500
אבל לנו היו כבר כרטיסים.
00:30:02.500 00:30:04.500
אז זה קצת אפילו שמר על אבא הכרטיסים האלה.
00:30:04.500 00:30:05.500
על כולנו. כן.
00:30:05.500 00:30:09.000
כי הרבה גברים נאסרו באותו לילה.
00:30:09.000 00:30:12.000
זהו מה שגרמניה.
00:30:12.000 00:30:19.000
ואת זוכרת את הנאצים עם המדים? או עם הדגלים המצעדים?
00:30:19.000 00:30:21.000
זוכרת אותם עם היוניפורם שלהם.
00:30:21.000 00:30:24.000
המדים. היה גם ההיטלר יוגנד.
00:30:24.000 00:30:27.000
אני מדברת על ההיטלר יוגנד.
00:30:27.000 00:30:30.000
תנועת הנוער ההיטלראית. וזה הפחיד?
00:30:30.000 00:30:33.000
זה הפחיד בוודאי.
00:30:33.000 00:30:36.000
פחות הייתם מודעים כילדים?
00:30:36.000 00:30:43.000
לא. תראי. לא נתנו לנו לצאת כל כך הרבה. ההורים שלי החזיקו אותי בבית.
00:30:43.000 00:30:49.000
אני חושבת שבשלב מסוים נאסרה גם השחיטה. אבא שלך היה שוחט. את יודעת משהו?
00:30:49.000 00:31:09.000
אני לא יודעת שום דבר. אני מתארת לי. ואז הגיעה האנייה. אנחנו נסענו עם רכבת לנאפולי ומשמה היה.
00:31:09.000 00:31:26.000
יש לי תמונות. מעניין יש לי תמונות. היתה אניית פאר "קונטיביאנקמנו" ועם זה הגענו לסין. אבל אבל.
00:31:26.000 00:31:28.000
כמה זמן הנסיעה?
00:31:28.000 00:31:32.000
הרבה זמן. דרך סואץ.
00:31:32.000 00:31:34.000
כמה שבועות?
00:31:34.000 00:31:43.000
אני אסביר לך. כן כמה שבועות מפני שתראי. אנחנו היינו דתיים. זה היה פסח.
00:31:43.000 00:31:52.000
אז אבא שלי לקח מצות חבילה. לקח איתו חבילת מצות ויין. יותר אני לא יודעת.
00:31:52.000 00:31:54.000
היה סדר? עשו גם סדר?
00:31:54.000 00:31:56.000
לא זוכרת שום דבר.
00:31:56.000 00:31:57.000
והיו הרבה פליטים על האנייה?
00:31:57.000 00:32:03.000
רק פליטים. רק פליטים. אלה שנוסעים. גם מבלין מכל מיני.
00:32:03.000 00:32:06.000
ידעת משהו על סין? על שנגחאי?
00:32:06.000 00:32:09.000
הייתי בת שש וחצי שבע. שבע.
00:32:09.000 00:32:12.000
זה לנסוע לסוף העולם מבחינתכם.
00:32:12.000 00:32:17.000
כן אבל זה לא עשה עלי רושם גדול.
00:32:17.000 00:32:19.000
היו חניות בדרך שירדתם?
00:32:19.000 00:32:27.000
כן. כן אני אגיע לזה. אני קודם רוצה לספר שהיינו על האנייה ואבא שלי היה מאוד דתי.
00:32:27.000 00:32:34.000
ואני בפסח אכלתי רק מצה עם ריבה נתן לי לאכול. שמר.
00:32:34.000 00:32:36.000
גם בנסיבות כאלה?
00:32:36.000 00:32:49.000
גם בנסיבות כאלה. אבל הוא שמר כל החיים ואנחנו גם כן. אנחנו תמיד גם היום כשנסעתי לחוץ לארץ.
00:32:49.000 00:32:59.000
אני לא אכלתי בכל. רק כשר. אבל זה לא חשוב. הגענו טוב האנייה הגיעה לסין.
00:32:59.000 00:33:02.000
מי קיבל אתכם שם?
00:33:02.000 00:33:11.000
דרך. דרך. רגע אני אגיד לך דרך תעלת סואץ ואני זוכרת ירדנו שמה וראיתי שמה בובה.
00:33:11.000 00:33:20.000
את יודעת מכרו שם כל מיני דברים ואבא שלי החזיק אותי חזק למה חוטפים ילדים שמה. בקיצור. הוא קנה
00:33:20.000 00:33:31.000
לי את הבובה הגדולה באבי. סחבתי אותה איתי והגענו לסין. קיבלו אותנו. הם היו מוכנים.
00:33:31.000 00:33:41.000
היו שמה מחנות. הג'וינט. האונר"א. את מבינה?
00:33:41.000 00:33:50.000
אבל היתה גם. רק נזכיר שבשנגחאי היו כמה קהילות יהודיות. הרוסים. הבגדדים.
00:33:50.000 00:33:56.000
נכון מאוד. הם עזרו הרבה מאוד. אני אגיע לזה. אני אגיע לזה.
00:33:56.000 00:33:58.000
את זוכרת את היום שירדתם מהאנייה?
00:33:58.000 00:34:11.000
לא. אני רק זוכרת את המחנה. היה מיטה על מיטה והיו לה 300 איש באולם ענק את מבינה. זוכרת את זה.
00:34:11.000 00:34:22.000
והם כמובן גם בישלו בשבת ואבא שלי לא היה יכול לסבול את זה. אבל אני אגיד לך. אנחנו לא היינו
00:34:22.000 00:34:31.000
הרבה זמן שמה. שלושה שבועות בזה ואנחנו יצאנו. אבא שלי שכר דירה.
00:34:31.000 00:34:42.000
רק שאלה קטנה אהובה. יש לך מושג אם ההורים הצליחו להוציא מגרמניה גם כסף תכשיטים?
00:34:42.000 00:34:47.000
היה להם איזה משהו איתם להתחיל חיים חדשים?
00:34:47.000 00:34:54.000
אני מתארת לי שהיה להם משהו. כי אחרת לא יכולנו.
00:34:54.000 00:34:56.000
לעזוב את המחנה.
00:34:56.000 00:35:07.000
אוקי. את מבינה? אז אני אבל אני לא יכולה יותר. הרבה אני לא חושבת אבל יכולנו לצאת וגרנו על יד
00:35:07.000 00:35:19.000
למעלה היה עוד משפחה יהודית. הוא היה רופא שיניים ולמטה היתה מספרה. יהודי היה נשוי לגויה.
00:35:19.000 00:35:21.000
גויה מאיפה?
00:35:21.000 00:35:32.000
מגרמניה. מברלין היו כולם. מלמעלה היו מאוסטריה. על ידי הם היו מאוסטריה. משפחת מאל. למטה לבלט.
00:35:32.000 00:35:43.000
לבלט היה להם מספרה הוא היה יהודי והיא היתה גויה אבל הם ברחו ביחד איתנו. זאת אומרת לא יחד.
00:35:43.000 00:35:51.000
הם הגיעו גם לסין. אבל לפני הדירה הזו נכנסנו לדירה אחרת על יד זה בקומה ראשונה. תקשיבי.
00:35:51.000 00:36:06.000
אחרי כמה ימים קמנו היה מים עד פה. היה טייפון. את יודעת? והינגטסי קיאנג עלה ותיכף שמנו את הכל
00:36:06.000 00:36:16.000
על המיטות ואז אבא שלי שכר את הדירה השניה בקומה שניה. זה היה נקרא וורד-רוד. זה היה.
00:36:16.000 00:36:28.000
ברחוב הראשי וורדרוד שמה היה משטרה ובית חולים וגם הבית סוהר השני בגודלו בעולם.
00:36:28.000 00:36:33.000
זה היה באותו הרחוב. יותר רחוק קצת.
00:36:33.000 00:36:38.000
ממה מתקיימים? ממה מתפרנסים?
00:36:38.000 00:36:46.000
יפה. אז אמרתי לך שאבא שלי היה תלמיד חכם ואני יכולתי להראות לך. אני באמת רוצה לתת את זה.
00:36:46.000 00:36:56.000
ליד ושם. יש לו. היו לו המון המלצות לרב הראשי קראו לו הרב אשכנזי. הוא היה מהרוסים.
00:36:56.000 00:36:57.000
מהקהילה הותיקה.
00:36:57.000 00:37:01.000
נכון. הוא תיכף נתן לו מקום עבודה.
00:37:01.000 00:37:03.000
כחזן?
00:37:03.000 00:37:13.000
גם. לא. חזן לא. שוחט והוא לימד את. את יודעת גרו שמה יהודים עירקיים.
00:37:13.000 00:37:18.000
נכון משפחת ששון וכדורי.
00:37:18.000 00:37:28.000
הם התאחדו ואבא שלי נתן להם שיעורי תורה. גמרא. שיעורי תורה.
00:37:28.000 00:37:34.000
אז הקהילות האלה עזרו לכם? הרוסים שהגיעו חלק הגיעו עוד מהתקופה של המהפכה הבולשביקית.
00:37:34.000 00:37:36.000
תראי הרוב היה של הג'וינט.
00:37:36.000 00:37:43.000
נכון. אבל גם הקהילות הבנתי שגם הקהילה הבגדדית הם די עזרו הם אחר כך הקימו את הבית ספר נכון?
00:37:43.000 00:37:45.000
נכון. נכון.
00:37:45.000 00:37:51.000
ורק עוד לפני כן. איך היה היה מגע עם הסינים המקומיים?
00:37:51.000 00:37:56.000
קודם כל בבית שלנו גרו יפנים.
00:37:56.000 00:37:59.000
זה תחת שלטון יפני.
00:37:59.000 00:38:11.000
נכון מאוד. וגם גרו סינים אבל זה היה כניסה אחרת. אמרו לי החברות שהבית שלנו היה הכי יפה.
00:38:11.000 00:38:15.000
היה לכם מגע עם הסינים היה לכם מגע עם הסינים המקומיים?
00:38:15.000 00:38:18.000
אני אגיע לזה. בהחלט היה לנו.
00:38:18.000 00:38:21.000
וגם תספרי על השלטון היפני כי זה שלטון כיבוש יפני.
00:38:21.000 00:38:29.000
היפנים כל כך אהבו אותנו ואני אהבתי אותם. והם היו את יודעת מה? הלא היינו עוד ילדים קטנים.
00:38:29.000 00:38:38.000
אז הם לקחו את יודעת. אנחנו הגענו להונקיו. היה ה"פרנץ' טאון" שזה היה ביותר מפואר.
00:38:38.000 00:38:39.000
הצרפתי. האזור הצרפתי.
00:38:39.000 00:38:51.500
נכון. ושמה היה גן ענק קראו לו "צ'סטפילד". אז היפנים לקחו אותנו הילדים לטייל שמה.
00:38:51.500 00:38:54.500
כשאת אומרת היפנים. זה משפחות יפניות או חיילים יפנים.
00:38:54.500 00:38:55.500
משפחות.
00:38:55.500 00:38:57.000
נתקלתם גם בחיילים?
00:38:57.000 00:38:58.000
הוא עבד בבנק.
00:38:58.000 00:39:01.000
אבל נתקלתם גם בחיילים היפנים?
00:39:01.000 00:39:02.000
לא. למה?
00:39:02.000 00:39:03.500
כי הסתובבו חיילים יפנים.
00:39:03.500 00:39:04.000
לא.
00:39:04.000 00:39:07.000
אתם לא? לא היה לכם מגע איתם.
00:39:07.000 00:39:10.000
זה היה עוד לפני המלחמה בכלל.
00:39:10.000 00:39:13.000
נכון זה לפני 41. לפני שנכנסו.
00:39:13.000 00:39:20.000
לא. היפנים עבדו שם. תראי שנגחאי ווז אינטרנשיונל את מבינה? אז היו שמה כל מיני. אנגלים ו.
00:39:20.000 00:39:29.000
אבל לך כילדה קטנה יש גם חברות בין היפניות ובין הסיניות? או שהחברות הם יהודיות מגרמניה.
00:39:29.000 00:39:38.000
לא. זה אני אגיד לך גם. לא היו הרבה ילדים. בבית גרו זוג יפני אבל לא.
00:39:38.000 00:39:41.000
ואתם משחקים ברחוב?
00:39:41.000 00:39:44.000
איפה התמונות האלה אני רוצה להראות לכם.
00:39:44.000 00:39:48.000
הייתם משחקים ברחוב גם או שלא ממש?
00:39:48.000 00:40:00.000
לא. הלכנו לבית ספר יהודי "כדורי". יותר מאוחר הלכתי ל"פרנץ' טאון" לבית ספר.
00:40:00.000 00:40:04.000
זה הבית ספר האנגלי שהקימו גם?
00:40:04.000 00:40:14.000
לא אני אגיד לך מה. זה לא היה בית ספר אנגלי. בפרנץ' טאון כנראה העיראקים הקימו שמה בית ספר.
00:40:14.000 00:40:21.000
יותר מאוחר הלכתי לשמה. אבל בהתחלה היינו זה היה כדורי גם כן הקים את הבית ספר.
00:40:21.000 00:40:21.200
באיזה שפה זה התנהל?
00:40:21.200 00:40:22.000
באנגלית.
00:40:22.000 00:40:23.000
הכל היה באנגלית?
00:40:23.000 00:40:27.000
הכל באנגלית. אנחנו עשינו הכל באנגלית.
00:40:27.000 00:40:29.000
ובבית עוד דיברתם גרמנית?
00:40:29.000 00:40:33.000
כל הזמן. ועיתון גרמני.
00:40:33.000 00:40:36.500
זאת אומרת בבית גרמנית בחוץ זה היה יותר באנגלית.
00:40:36.500 00:40:39.000
נכון. נכון.
00:40:39.000 00:40:42.000
מה מבחינת חיי קהילה? בית כנסת דברים כאלה?
00:40:42.000 00:40:49.000
היה בית כנסת על ידנו וגרו גם כמה רוסים אצלנו והיה חזן.
00:40:49.000 00:41:00.000
והלכנו לבית כנסת וזהו. יותר מאוחר הגיעה הישיבה מאיר.
00:41:00.000 00:41:06.000
מליטא? מוילנה? מקובנה סליחה. הם הגיעו דרך סוגיארה.
00:41:06.000 00:41:16.000
נכון. הם עברו הרבה תלאות עד שהם הגיעו והם פתחו תיכף בית יעקב וגם חדר.
00:41:16.000 00:41:22.000
ואז אני הלכתי לבית ספר בבוקר.
00:41:22.000 00:41:25.000
האנגלי?
00:41:25.000 00:41:30.000
באנגלית. לא היה משהו אחר. רק באנגלית.
00:41:30.000 00:41:31.000
ואחר כך לבית יעקב?
00:41:31.000 00:41:41.000
בשעה חמש אחה"צ עד שבע היה בית יעקב. לא כל אחד שלח לשם אבל היינו דתיים בבית.
00:41:41.000 00:41:46.000
אז מה את זוכרת מהלימודים בבית יעקב? באיזה שפה זה התנהל?
00:41:46.000 00:41:57.000
זה התנהל. תני לי לחשוב. ביידיש. ביידיש אני יודעת גם יידיש. אני יודעת גם לכתוב יידיש. אני יודעת גרמנית.
00:41:57.000 00:41:59.000
ומה למדתם בבית יעקב?
00:41:59.000 00:42:13.000
למדנו תנ"ך. תנ"ך. איך זה הלך? תנ"ך בראשית ברא. אז ביידיש היו מתרגמים את זה.
00:42:13.000 00:42:20.000
ועל חגים לימדו אותנו וזה היה גם מפגש חברתי. את מבינה? זהו.
00:42:20.000 00:42:24.000
סיפרו לכם גם על המייסדת של בית יעקב. על שרה שנירר?
00:42:24.000 00:42:26.000
שרה שנירר בטח. בוודאי.
00:42:26.000 00:42:31.000
ואחיך הלך לחדר?
00:42:31.000 00:42:32.500
לחדר נכון. נכון.
00:42:32.500 00:42:34.000
אבא שלך לימד גם במסגרת?
00:42:34.000 00:42:40.000
לא. לא. הוא לימד רק את. למד עם המבוגרים גמרא.
00:42:40.000 00:42:49.500
יפה. אז בשלב מסויים אתם מגיעים. באיזה חודש בערך הגעתם לשנגחאי ב-39?
00:42:49.500 00:42:50.500
במרץ.
00:42:50.500 00:42:51.500
מרץ.
00:42:51.500 00:42:57.500
לא. לא יכול להיות סליחה. זה לא יכול להיות. אני עשיתי טעות עכשיו.
00:42:57.500 00:42:58.000
למה?
00:42:58.000 00:43:07.000
אני אסביר לך למה. כי היינו באפריל היה פסח. אז במאי מאי משהו כזה.
00:43:07.000 00:43:16.000
אחד לספטמבר 39 הגרמנים פולשים לפולין. מתחילה באופן רשמי מלחמת העולם השניה שמה.
00:43:16.000 00:43:22.000
זה עוד לא מגיע אליכם. את כילדה זוכרת שדיברו על זה? שפרצה מלחמה?
00:43:22.000 00:43:33.000
את זה אני. תראי. ברגע שפרצה מלחמה שמענו. רדיו לא היה בכל בית. יותר מאוחר ההורים קנו לי מתנה.
00:43:33.000 00:43:45.000
רדיו קטן. אנשים היו איפה שהיה רדיו. היו יוצאים לרחוב ועומדים על יד החלון שיש ומקשיבים לרדיו.
00:43:45.000 00:44:00.000
וחוץ מזה היה עיתון. יידישה קרוניקל ואני אז זהו. אבל כשפרצה מלחמת העולם. אז היפנים.
00:44:00.000 00:44:06.000
אז היפנים מצטרפים יותר מאוחר לבעלי ברית.
00:44:06.000 00:44:16.000
אז. אז הם עזבו את. איך זה היה סליחה. אוקי אז הכל השתנה.
00:44:16.000 00:44:25.000
אוקי אז זה מה שאנחנו רוצים לדבר. ב-41 היתה כבר המתקפה הידועה בפרל הארבור על האמריקאים.
00:44:25.000 00:44:34.000
אמריקה נכנסת למלחמה. יפן למלחמה הגדולה בפסיפיק ואז גם אצלכם יש קצת שינויים כי כבר אתם.
00:44:34.000 00:44:37.000
קיבלתם הרבה תמיכה מהג'וינט והארגונים האמריקאים.
00:44:37.000 00:44:42.000
וברגע שפורצת המלחמה עם יפן כבר הכסף לא כל כך יכול להגיע.
00:44:42.000 00:44:53.000
אני אסביר. אני חושבת שהמינימום הגיע ואנשים שנשארו ב"קמפס" הם קיבלו אוכל וזה.
00:44:53.000 00:45:05.000
אבל שכחתי להגיד משהו. אנחנו לא אכלנו ב"קמפס" יותר אף פעם. אמא שלי פתחה בבית מיטקסטיז'.
00:45:05.000 00:45:17.000
מה זאת אומרת? זה נקרא שולחן אוכל זה נקרא. היא בישלה וכמה אנשים באו שהיה להם כסף באו לאכול.
00:45:17.000 00:45:22.500
אז לנו תודה לאל היה גם אוכל. יותר מאוחר היא שכרה איזה מקום אחר. את מבינה? אז מה שרציתי להגיד.
00:45:22.500 00:45:32.000
מבחינה זו. לנו. הסתדרנו.
00:45:32.000 00:45:35.000
ולא היתה בעיה עם השחיטה וכל הדברים האלה.
00:45:35.000 00:45:50.000
אני. אני. לא לא היה. תמיד היו עופות הלא אבא שלי היה שוחט. אבל לא היה. אבל. אבל הכל השתנה.
00:45:50.000 00:45:58.000
כבר אסור היה. זה היה כבר איפה במקרה. איפה שגרנו. זה הונקיו. זה נהיה הגטו.
00:45:58.000 00:46:05.000
אוקי זה כבר ב-43. הם הכניסו. סגרו את הגטו ב-43 כבר. אבל עד 43.
00:46:05.000 00:46:07.000
לא אני חושבת קצת יותר מוקדם.
00:46:07.000 00:46:16.000
לפי מה שאני יודעת 43 אבל אני לא מתווכחת. מה שאני שואלת. אהובה. אם לפני כן גם חשתם משהו.
00:46:16.000 00:46:24.000
בשינוי לפני הגטו. הרגשתם איזשהו שינוי ביחס של האוכלוסיה. של היפנים אליכם היו איזה הגבלות?
00:46:24.000 00:46:27.000
לא. בהתחלה לא. בכלל לא.
00:46:27.000 00:46:28.000
רק בגטו?
00:46:28.000 00:46:40.000
כן. ואז אסור היה לצאת מהגטו ואני כבר הלכתי לבית ספר סימרוד. זאת אומרת בפרנץ' טאון. ובא כל
00:46:40.000 00:46:50.000
בוקר אוטובוס ולקח את מי שנסע לבית ספר הזה. אבא שלי חשב שזה בית ספר יותר טוב. אז לקחו אותנו.
00:46:50.000 00:46:54.000
הבנתי שהיו צריכים כאילו לצאת מהגטו. הייתם צריכים אישורים.
00:46:54.000 00:47:03.000
אני תיכף אגיע לזה אני עוד לא הגעתי לזה. אבל הבית ספר כדורי. קיים. לרוב הילדים.
00:47:03.000 00:47:15.000
היינו צריכים אישורים מיוחדים אז אנחנו הלכנו. אני שכחתי את שמו. יוגיהרה?
00:47:15.000 00:47:17.000
המפקד היפני.
00:47:17.000 00:47:29.500
שכחתי את שמו. זה רשום לי. זה רשום לי. אז הוא נתן לנו תג כזה. תג.
00:47:29.500 00:47:33.000
הוא היה כאילו המלך של הגטו. נכון?
00:47:33.000 00:47:44.000
אנשים אומרים שהוא היה משוגע. תראי אנשים עבדו מחוץ לגטו היו צריכים לקבל אישור זה היה קשה.
00:47:44.000 00:47:48.000
לא נורא אני גם לא זוכרת כרגע את שמו.
00:47:48.000 00:47:52.500
לא זוכרת את השם. חבל שלא הסתכלתי קודם.
00:47:52.500 00:47:53.500
לא נורא.
00:47:53.500 00:48:02.000
ואנחנו קיבלנו את זה בלי. לנו הוא לא עשה בעיות. קיבלנו את האישור נסענו למדנו שמה.
00:48:02.000 00:48:05.000
אבל הגטו היה מוקף ממש בגדר?
00:48:05.000 00:48:07.000
לא. בכלל לא.
00:48:07.000 00:48:08.000
ושמרו עליו?
00:48:08.000 00:48:19.000
לא. לא. לא. לא. זה היה גדול מאוד. זה היה גדול מאוד וכלום.
00:48:19.000 00:48:28.000
אז מה עשו אנשים שפתאום לא היה להם פרנסה? היתה להם איזה עזרה הדדית? הקהילה התגייסה לעזור להם?
00:48:28.000 00:48:29.000
הקהילה המקומית?
00:48:29.000 00:48:31.000
כן היו כמה קהילות.
00:48:31.000 00:48:40.000
אני מתארת לי שהם עזרו אבל הג'וינט המינימום היה להם. אבל אל תשכחי אנחנו יהודים.
00:48:40.000 00:48:45.000
וכל אחד מצא משהו לעשות. לא כל אחד. אבל בוא נגיד.
00:48:45.000 00:48:48.000
הבנתי שחיי התרבות פרחו בגטו.
00:48:48.000 00:48:49.000
מה זה?
00:48:49.000 00:48:55.000
שחיי התרבות פרחו בגטו. אז אני רוצה שתתייחסי לזה ספרי קצת על זה.
00:48:55.000 00:49:01.000
תראי היה בתי קולנוע היו. היו לנו אופרות.
00:49:01.000 00:49:05.000
שאתם העלתם? או היו ממש הפקות?
00:49:05.000 00:49:13.000
לא. לא. לא. שגם אנחנו. ותיאטרון.
00:49:13.000 00:49:15.000
ומוזיקה?
00:49:15.000 00:49:17.000
ומוזיקה. קונצרטים.
00:49:17.000 00:49:21.000
אתם אצלכם? ההורים. מישהו ניגן?
00:49:21.000 00:49:23.000
אבא שלי וגם אני.
00:49:23.000 00:49:26.000
גם את? על פסנתר? גם שם בשנגחאי?
00:49:26.000 00:49:34.000
לא. לא. אני למדתי. הלכתי ללמוד פסנתר ולמדתי בלט.
00:49:34.000 00:49:36.000
שם בשנגחאי?
00:49:36.000 00:49:44.000
תשמעי. תאמיני לי אם אני אומרת לך. שהגעתי לארץ הייתי בהלם.
00:49:44.000 00:49:45.000
טוב תיכף נגיע לזה.
00:49:45.000 00:49:52.500
אז היו חיי תרבות ואני מבינה שהייתה גם פעילות ציונית בשנגחאי. היה בית"ר היה.
00:49:52.500 00:49:54.500
כן נכון אבל אני לא.
00:49:54.500 00:49:57.000
את לא הלכת לפעילות הציונית? חברות שלך הלכו?
00:49:57.000 00:50:04.000
אינגה שאת ראיינת. גם האחרות אני יודעת.
00:50:04.000 00:50:06.000
ואת לא הלכת בגלל שהיית דתייה?
00:50:06.000 00:50:09.000
לא מפני שהלכתי לבית יעקב. איפה היה
00:50:09.000 00:50:10.500
כן אבל זה לא ציוני.
00:50:10.500 00:50:12.000
לא.
00:50:12.000 00:50:16.000
היה. את יודעת. יש גם "אגודה" ויש גם "מזרחי".
00:50:16.000 00:50:19.000
נכון. אז היינו יותר "מזרחי".
00:50:19.000 00:50:23.000
והיה לכם אינטרקציה עם הבחורים מהישיבה של "מיר".
00:50:23.000 00:50:36.000
אוקי. מכיוון שאבא שלי היה תלמיד חכם אז הוא היה מאוד מיודד עם הרב ואת יודעת. הם גרו. בפרנץ'
00:50:36.000 00:50:48.000
טאון. אפילו שכולם כבר היו בגטו כאילו. ובחגים הם הזמינו אותו. הרב לא רצה מישהו אחר.
00:50:48.000 00:50:56.000
רק את אבא שלי שיבוא להתפלל שמה. אז תמיד הוא לקח אותי. זה היה חג. הם גרו מאוד יפה.
00:50:56.000 00:51:06.000
עם הרבה מהקהילה הרוסית היהודית והוא התפלל שמה בחגים ואחרי זה חזרנו הביתה.
00:51:06.000 00:51:15.500
והייתי גם מאוד מיודדת. גם כשבאנו לארץ נשארתי בידידות עם המשפחה הזאתי.
00:51:15.500 00:51:21.000
הבנתי. אני רוצה לשאול אותך. אנחנו מדברים כבר על 42. 43.
00:51:21.000 00:51:28.000
כל השנים האלה מ-39 מתנהלת מלחמה בעולם וגם אתם. יפן.
00:51:28.000 00:51:30.000
נו הפציצו אותנו.
00:51:30.000 00:51:35.000
אז תיכף. תיכף אני מגיעה לזה. אבל מה שאני רוצה לשאול. ידעתם מה קורה בחזיתות השונות?
00:51:35.000 00:51:38.000
אתם שומעים על הקרבות השונים?
00:51:38.000 00:51:43.000
תראי אנחנו ילדים. הלוא פחות התעניינו. אבל בוודאי שידעו.
00:51:43.000 00:51:45.000
המבוגרים ידעו? כי יש מקומות שלא ידעו מה מתרחש.
00:51:45.000 00:51:47.000
לא. לא. ידעו את הכל.
00:51:47.000 00:51:55.000
את חושבת שבשלב הזה כשאנחנו מדברים על 42. 43 כבר מזמן באירופה היו גטאות היו מחנות ריכוז.
00:51:55.000 00:52:04.000
היו מחנות השמדה. טרבלינקה ואושוויץ ובלזץ וכל המקומות האלה. ידעתם משהו מזה?
00:52:04.000 00:52:09.000
לא. אבל אני אספר לך איך שכן נודע.
00:52:09.000 00:52:15.000
רק בסיום המלחמה או במהלך? לקראת הסוף?
00:52:15.000 00:52:20.000
כן לסוף. הייתי. כן לקראת הסוף.
00:52:20.000 00:52:25.000
ואמרת שבשלב מסויים היו גם הפצצות.
00:52:25.000 00:52:30.000
כן. כי האמריקאים באו להפציץ את היפנים.
00:52:30.000 00:52:32.000
נכון. אז מה עשיתם בזמן ההפצצות.
00:52:32.000 00:52:40.000
אוקי. אז סיפרתי לך שהיה שמה בית סוהר גדול ואת יודעת נתנו לנו להכנס לשמה.
00:52:40.000 00:52:49.000
כי זה היה כמו מבצר. כי הבתים. אמנם גרנו בבית לא מעץ. אבל הבתים.
00:52:49.000 00:52:55.000
לא הכי חזקים בעולם. זה די מפחיד הפצצות כאלה נכון?
00:52:55.000 00:53:10.000
וואו ועוד איך. ואנחנו הסתתרנו שמה ויותר מאוחר סיפרו לנו שהחזיקו שמה. למה נתנו היפנים. היפנים
00:53:10.000 00:53:22.000
היו כאילו השונאים. למה פתאום נתנו לנו להכנס? שכאילו שמו שמה את כל ה"אמיונישן" ואם יפציצו. הכל
00:53:22.000 00:53:36.000
יעלה. ובאמת מה שסיפרו. את יודעת שהגרמנים הלא ביקשו מהיפנים גם כן לבנות "גז קאמאס".
00:53:36.000 00:53:38.000
תאי גזים.
00:53:38.000 00:53:49.000
תאי גזים. והיפנים לא רצו. הם לא רצו לעשות את זה. אבל. אבל הם בסופו של דבר. הם כן בנו.
00:53:49.000 00:54:06.000
ואני לא יודעת עד כמה זה נכון אבל סיפרו שמסביב להונוקיו. לרובע. הם שמו "אמיונישן".
00:54:06.000 00:54:14.000
וחשבו לעלות את אינני יודעת. את זה אני לא יודעת. באמת ראינו אחרי המלחמה.
00:54:14.000 00:54:18.000
כאילו הם הוציאו דברים משם. כמה שזה נכון אני לא יודעת.
00:54:18.000 00:54:22.000
היה לכם מגע עם החיילים היפנים בזמן הגטו?
00:54:22.000 00:54:23.000
כן.
00:54:23.000 00:54:25.000
ואיך הם התייחסו אליכם?
00:54:25.000 00:54:33.000
תראי גם הוא. שהיה צריך לתת את האישורים. אמרו שהוא התנהג לא יפה.
00:54:33.000 00:54:43.000
אני לא כל כך יודעת בתור תלמידות. קיבלנו בלי שום בעיות. אבל סיפרו.
00:54:43.000 00:54:47.000
היתה נוסטלגיה לגרמניה? ההורים התגעגעו לבית?
00:54:47.000 00:54:55.000
או שהם השלימו עם זה שהם חיים בשנגחאי ושמחו על זה שהם לפחות פה יחסית מוגנים?
00:54:55.000 00:55:05.000
כן. בוודאי. אבל אם את שואלת על הילדים? אנחנו עשינו חיים. בתור ילדים והיה לנו הכל.
00:55:05.000 00:55:15.000
ההורים עוד שמרו עלינו. היה לנו בית ספר. היו לנו כל החוגים האלה. הלכתי פה. הלכתי שם וחברות.
00:55:15.000 00:55:29.000
את מבינה? הילדים. אני לא רוצה להגיד כולם. באמת היו אולי חלק שאולי סבלו גם מרעב קצת. מבינה?
00:55:29.000 00:55:32.000
אבל מכיוון שלא. תודה לאל. לא הייתי ביניהם כל כך.
00:55:32.000 00:55:42.000
אז במאי. אז רגע לפני שנגיע לסיום המלחמה עוד משהו שאת זוכרת מהתקופה של המלחמה בשנגחאי?
00:55:42.000 00:55:44.000
יש עוד משהו?
00:55:48.000 00:55:51.000
לא יודעת. רשום לי הרבה.
00:55:51.000 00:56:00.000
אוקי. בעצם המלחמה באירופה הסתיימה במאי 45. אבל יפן עוד לא נכנעה. זאת אומרת מבחינתכם.
00:56:00.000 00:56:05.000
המלחמה עוד לא הסתיימה היא הסתיימה באירופה. קודם כל שמעתם שגרמניה נכנעה?
00:56:05.000 00:56:06.000
כן בטח.
00:56:06.000 00:56:07.000
וכל זה ידעתם?
00:56:07.000 00:56:16.000
בטח. אני שוב אומרת. אנחנו בתור כבר היינו יותר נערות יותר גדולות. אבי גם. אבי נפטר בסין.
00:56:16.000 00:56:18.000
מתי?
00:56:18.000 00:56:23.000
שהייתי בת 14. ב-1945.
00:56:23.000 00:56:25.000
אחרי שהמלחמה הסתיימה?
00:56:25.000 00:56:29.000
את יודעת הסתיימה בחלק. אחרי זה.
00:56:29.000 00:56:30.000
ממה הוא נפטר?
00:56:30.000 00:56:31.000
לב.
00:56:31.000 00:56:33.000
התקפת לב?
00:56:33.000 00:56:35.000
כן. אנגינה פקטרוס.
00:56:35.000 00:56:40.000
זה היה מאוד פתאומי. וזה בטח היה מכה נוראית בשבילכם.
00:56:40.000 00:56:40.500
נורא. נורא.
00:56:40.500 00:56:43.000
בן כמה הוא היה?
00:56:43.000 00:56:45.000
הוא היה בן 59.
00:56:45.000 00:56:50.000
וואו. מה את זוכרת קצת מהאישיות שלו? דמות שלו. של אבא?
00:56:50.000 00:57:00.000
אני זוכרת את אבא שלי רק. מה שרציתי לדעת מבית ספר אם משהו לא ידעתי הייתי שואלת אותו.
00:57:00.000 00:57:12.000
והיה נותן לי תשובה. והיה. היה איתנו הרבה מאוד. כי אמא שלי מילאה את המסעדה הקטנה.
00:57:12.000 00:57:14.000
אז הייתי גם הרבה מאוד עם אבא.
00:57:14.000 00:57:21.000
אז בעצם היא נשארת בשנגחאי עם שני ילדים יחסית קטנים. צעירים.
00:57:21.000 00:57:24.000
עוד יותר גרוע שהיא באה לכאן לבד.
00:57:24.000 00:57:31.000
אז תיכף נדבר על זה. אבל בואי נדבר קודם על כך. הזכרתי את זה שיפן עדיין לא נכנעה ובאוגוסט 45.
00:57:31.000 00:57:41.500
מטילים. אני רגע אסביר. מטילים את הפצצות. פצצות האטום. אנחנו מדברים על הירושימה ונגאסקי.
00:57:41.500 00:57:42.500
זה היה.
00:57:42.500 00:57:43.500
אתם שמעתם?
00:57:43.500 00:57:44.500
כן בטח.
00:57:44.500 00:57:50.000
איך היתה. מה הבנתם מכל הסיפור הזה של הטלת פצצת האטום על ידי האמריקאים?
00:57:50.000 00:57:57.000
טוב זה היה שהם קיבלו מכה כל כך חזקה שזה יהיה סוף.
00:57:57.000 00:58:04.000
להכניע אותם סופית. למרות שאת יודעת שהיום יש פרשנויות שונות שזה היה. לא היה צריך את הפצצות.
00:58:04.000 00:58:07.500
בשביל להכניע אותם אבל לא חשוב. לא נכנס לכל הפרשנויות האלה.
00:58:07.500 00:58:12.000
ותראי משהו על איך היום עם כל. הרבה יותר גרוע.
00:58:12.000 00:58:17.000
אז בכל אופן שמעתם על הטלת הפצצות והבנתם שזה הסוף.
00:58:17.000 00:58:18.000
נכון.
00:58:18.000 00:58:22.000
ואז בעצם אתם בעצם מה שנקרא משוחררים.
00:58:22.000 00:58:28.000
אבל אין אבא. אז איך אתם ממשיכים להסתדר בשנגחאי. עם המסעדה?
00:58:28.000 00:58:29.000
עם המסעדה.
00:58:29.000 00:58:32.000
הוא נקבר בשנגחאי אבא?
00:58:32.000 00:58:33.000
כן.
00:58:33.000 00:58:40.000
אז הוא קבור בשנגחאי. ולאט לאט חלק מהפליטים.
00:58:40.000 00:58:42.000
קודם הישיבה עוזבת.
00:58:42.000 00:58:50.000
אנשים מחפשים לעזוב. להגר. חלק ארה"ב חלק לאוסטרליה.
00:58:50.000 00:58:57.000
נכון. חלק קטן. הרוב לארה"ב. אמא שלי רצתה מאוד לאמריקה אבל.
00:58:57.000 00:59:00.000
היו לכם קרובים שם באמריקה?
00:59:00.000 00:59:12.000
היה איזה דוד אחד אבל זה לא הלך. זה לא הסתדר והקומוניסטים כבר עמדו לפני.
00:59:12.000 00:59:17.500
אז אמרתי למה לא לארץ ישראל. יש לנו כבר.
00:59:17.500 00:59:20.500
את בתיכון נכון? באותו מקום למדת?
00:59:20.500 00:59:21.500
גמרתי גמרתי.
00:59:21.500 00:59:25.500
גמרת תיכון שמה? אוקי. את רצית לארץ ישראל?
00:59:25.500 00:59:26.000
נכון.
00:59:26.000 00:59:30.000
אתם ב-48 שמעתם כבר על הקמת המדינה?
00:59:30.000 00:59:34.000
נכון וכל כך שמחנו וזה. זה היה באמת משהו.
00:59:34.000 00:59:37.000
לא היה בשום פנים מחשבה לחזור לגרמניה.
00:59:37.000 00:59:40.000
לא. לא.
00:59:40.000 00:59:41.000
זאת לא היתה אופציה.
00:59:41.000 00:59:43.000
זה לא היה בכלל לא.
00:59:43.000 00:59:49.000
עכשיו אמרת שלקראת סוף המלחמה שמעתם על ההשמדה שהיתה.
00:59:49.000 00:59:53.500
אז בעצם אמא קלטה. אמא קלטה שהיא איבדה גם את כל המשפחה שלה.
00:59:53.500 01:00:02.000
היא התחילה לחפש את כולם. היא פנתה להיאס לכל מיני מקומות. אבל שום דבר לא נשאר.
01:00:02.000 01:00:06.000
ומה היא. מה היא גילתה? מה היא יודעת היום? מה את יודעת היום?
01:00:06.000 01:00:10.500
איפה נספו הבני המשפחה את יודעת? אלה שהיו בגרמניה כמו הדוד והדודה?
01:00:10.500 01:00:10.501
אמרתי לך בסיביר ויותר אני לא יודעת.
01:00:10.501 01:00:20.000
אלה מפולין את לא יודעים מה עלה בגורלם? בטח היתה תקופה לאמא מאוד קשה.
01:00:20.000 01:00:26.000
היא גם איבדה את בעלה. נשארה עם שני ילדים וגם היא שומעת שכל המשפחה שלה הושמדה.
01:00:26.000 01:00:34.000
אמא שלי היתה אשת חיל. היא ידעה שהיא צריכה לגדל אותנו וזה מה שהיא עשתה.
01:00:34.000 01:00:38.000
כי גם אין לה שום משפחה היא נשארת לבד עם שני ילדים.
01:00:38.000 01:00:40.000
נכון מאוד. עבדה קשה.
01:00:40.000 01:00:43.000
תספרי לנו על העליה לארץ. בקצרה.
01:00:43.000 01:00:53.000
אוקי. ואז היא באמת הסכימה היא אמרה צודקת. אז הגענו. אני זוכרת איך שהגענו לארץ. הייתי כבר.
01:00:53.000 01:01:14.000
בת 18 כבר. ואני זוכרת באמת כל כך קשה. בלילה מכוניות מסע. שמו אותנו במכוניות מסע וחושך. כל
01:01:14.000 01:01:29.500
הדרך חושך עד לרעננה. רעננה הכניסו אותנו לאוהל. אל תשאלי. והיה קר ובבוקר קמנו ראינו עוד גבר.
01:01:29.500 01:01:31.000
באוהל?
01:01:31.000 01:01:42.000
באוהל. הגבר ברח כמובן. טוב. היינו איך אני אגיד לך. גם כן לא הרבה זמן. זה מין בית עולים.
01:01:42.000 01:01:53.000
ובבוקר יצאנו לאכול אבל תשמעי. אני זוכרת את זה ואיזה בתי שימוש. סליחה על זה. משהו נורא. נורא.
01:01:53.000 01:01:57.000
יותר פרמיטבי מה שהיה לנו בסין. תאמיני לנו.
01:01:57.000 01:02:00.000
ידעתם עברית משהו?
01:02:00.000 01:02:11.000
לא. אני ידעתי קצת קצת. לא חושבת. דיברנו אנגלית וגרמנית. העיקר כשהגענו בבוקר אומרים לנו.
01:02:11.000 01:02:25.000
בצריף אחד לבוא לאכול. ואת יודעת מה היה שם? לבן. לבניה וגבינה לבנה ולחם טרי ותפוזים.
01:02:25.000 01:02:34.000
ואמרתי "איזה אוכל!" את יודעת. זה היה. זה עשה רושם גדול עלינו כי אנחנו לא ראינו דברים כאלה.
01:02:34.000 01:02:44.000
וזהו. אני לא זוכרת בדיוק ותיכף אני לא יודעת אמא שלי על יד הבית עולים היה משפחה מפרנקפורט-
01:02:44.000 01:02:57.000
אמיין. הם גרו והם הזמינו אותנו הרבה אליהם. ויום אחד באו מאגודת ישראל ושיש טיול לירושלים.
01:02:57.000 01:03:08.000
ואני הצטרפתי לטיול הזה. תשמעי. להגיד לך שאמרתי לך שהיינו מאוד מיודדים מהישיבה ממיר.
01:03:08.000 01:03:19.000
כי אבא שלי היה לו גם תלמיד חכם ועם הבת הבכורה הייתי חברה מאוד טובה. אבל הם עזבו הרבה לפנינו.
01:03:20.000 01:03:33.000
טוב. הגענו לארץ. סליחה. סליחה. לירושלים וראינו כל מיני דברים והם עשו הפסקה. אם את יודעת.
01:03:33.000 01:03:44.000
רחוב גאולה פינת פינת רחוב מאה שערים היה לאגודת ישראל משרד שמה. יכול להיות אפילו עד היום.
01:03:44.000 01:03:56.000
פועלי אגודת ישראל. והורידו אותנו להפסקה כזאת ואני עומדת שמה ופתאום אני שומעת מישהו קוראת לי.
01:03:56.000 01:04:08.000
"ליבה! ליבה!" אני מסתובבת. אני רואה את אטל. הבת של ראש ישיבה. הם גרו בדויד ילין. הישיבה היתה.
01:04:08.000 01:04:17.000
בבית ישראל. היא רואה אותי אחרי שנתיים. איזה שמחה גדולה. "מה את עושה פה?" היא שואלת אותי.
01:04:17.000 01:04:28.000
באנגלית דיברנו. אז אמרתי אני באתי לטיול אני לא ידעתי בכלל. שאת גרה. היא לא נתנה לי.
01:04:28.000 01:04:36.000
לחזור לבית עולים. היא לקחה אותי תיכף אליה הביתה לרחוב דויד ילין. הרבנית קיבלה אותי.
01:04:36.000 01:04:43.000
ואני לא ידעתי איך אני קיבלתי את הבגדים לפה. אני לא יודעת אבל איכשהו.
01:04:43.000 01:04:44.000
ומה עשית בירושלים?
01:04:44.000 01:04:55.000
חכי עוד לא הגעתי. ועכשיו זה הסוף. אוקי. אז אני אגיד לך. והם גם הזמינו את אמא שלי. את מבינה?
01:04:55.000 01:05:04.000
ויום אחד אנחנו עומדים ככה כמה ימים. היה שבת. אנחנו עומדים על המרפסת וזוג משנגחאי עובר.
01:05:04.000 01:05:12.000
חברים של אמא שלי ואמא שלי קוראת "הנזי! הנזי!" הנזי מסכלת למעלה "מה את עושה פה?" בקיצור.
01:05:12.000 01:05:20.000
להנזי היתה דירה בגאולה והיא רצתה להשכיר חדר. לקחנו את החדר וככה נשארנו בירושלים.
01:05:20.000 01:05:32.000
אני התחלתי לעבוד תיכף במשרד. הרי ידעתי אנגלית. גרמנית וזה. והתחלתי לעבוד במשרד "קיי. אל. אם".
01:05:32.000 01:05:37.000
אם את זוכרת היה "קיי. אל. אם". הולנדית זה כבר לו קיים פה.
01:05:37.000 01:05:45.000
התחלתי לעבוד שמה ואמא שלי קיבלה מקום. היא בישלה באיזה מקום.
01:05:45.000 01:05:47.000
איך קיבלו אתכם פה הצברים?
01:05:47.000 01:05:54.000
מאוד יפה. היו לי מיד המון חברים וחברות. המון.
01:05:54.000 01:05:57.000
אהובה. מתי התחתנת? באיזה שנה?
01:05:57.000 01:06:01.000
ב-1951.
01:06:01.000 01:06:02.000
והשם המלא של בעלך?
01:06:02.000 01:06:08.000
יצחק סלנט. משפחה מאוד מפורסמת.
01:06:08.000 01:06:13.000
נכון משפחת סלנט. וכמה ילדים נולדו ואם תוכלי לומר את שמותיהם.
01:06:13.000 01:06:27.000
אוקי. יש לי שלושה ילדים. צבי על שם אבא שלי. הרש הרמן. ואופירה ופסיה. פסיה דפנה. קוראים לה.
01:06:27.000 01:06:33.000
פסיה על שם אחד הסבתות. אז הנה עכשיו נזכרתי.
01:06:33.000 01:06:39.000
אני רוצה לשאול עוד כמה שאלות על החיים בארץ וככה נסיים.
01:06:39.000 01:06:40.000
בבקשה.
01:06:40.000 01:06:48.000
דבר ראשון תחילת שנות החמישים שאתם כבר הייתם פה. היה ויכוח מאוד חריף בחברה הישראלית.
01:06:48.000 01:06:56.000
בעד ונגד השילומים מגרמניה. את זוכרת את הויכוח שהתנהל. בעד נגד? היתה לכם עמדה בעניין הזה?
01:06:56.000 01:07:00.000
אני לא זוכרת. אני חייבת להגיד.
01:07:00.000 01:07:02.000
כי אתם גם נמלטתם בעצם מגרמניה.
01:07:02.000 01:07:03.000
לא אני ממש לא זוכרת.
01:07:03.000 01:07:11.000
ואחר כך בתחילת שנות השישים היה הסיפור של אייכמן. המשפט המפורסם פה בירושלים ואת גרת
01:07:11.000 01:07:17.000
בירושלים. זה היה בבית העם. את זוכרת את המשפט? זה משהו שעקבת אחריו?
01:07:17.000 01:07:22.000
אני עקבתי. אני לא זוכרת היום כל כך.
01:07:22.000 01:07:23.000
את זוכרת מה זה עשה לך?
01:07:23.000 01:07:31.000
זה עשה לנו נורא. אבל את יודעת ידענו את הסיפורים זה לא היה חדש בשבילנו.
01:07:31.000 01:07:37.000
לא? אנשים דיברו כשבאתם לארץ. אנשים שניצלו? אתם הייתם בשנגחאי כמו שאת אמרת כילדים.
01:07:37.000 01:07:44.000
בתנאים מוגנים יחסית. אבל ניצולי שואה שהגיעו. הגיעו ממחנות ממסתור מכל זה.
01:07:44.000 01:07:48.000
כשהגעת לארץ דיברו אנשים על השואה? על מה עבר עליהם?
01:07:48.000 01:08:01.000
אני כשהתחתנתי הדירה הראשונה היתה ועל ידנו היה גר דודה עם שני. שני ילדים.
01:08:01.000 01:08:07.000
לא ילדים. בחורים סליחה. גלר היה שמו. והם היו בשואה.
01:08:07.000 01:08:08.000
ודיברו?
01:08:08.000 01:08:14.000
הם דיברו קצת אבל אני כבר הייתי בהריון ותמיד היא אמרה שקט. לא לספר לי.
01:08:14.000 01:08:18.500
אתם סיפרתם מה עבר עליכם? הייתם מספרים את הסיפור שלכם?
01:08:18.500 01:08:19.500
כן. מי ששאל. כן. כן.
01:08:19.500 01:08:23.500
הייתם מדברים על זה. גם עם הילדים שלך סיפרת להם?
01:08:23.500 01:08:31.000
הילדים שלי. את יודעת הנכדים יש לי נכד אחד היה בדירה הקודמת שוכב על ה.
01:08:31.000 01:08:35.000
"סבתא עוד הפעם עוד הפעם" הוא כל כך אהב לשמוע.
01:08:35.000 01:08:43.000
מתי את הבנת. כי בכל זאת היית ילדה קטנה שברחתם. אני קוראת לזה בריחה כמעט מגרמניה.
01:08:43.000 01:08:50.000
שברחתם מגרמניה והיית בשנגחאי ואת אמנם ידעת על ההשמדה. אבל מתי קלטת באמת שניצלת?
01:08:50.000 01:08:56.000
וזה לא מובן מאליו שניצלת מהגורל של מיליונים שהושמדו.
01:08:56.000 01:09:05.000
את יודעת אני באמת חייבת להגיד את האמת. אני לא יודעת למה לא כל כך חשבנו על זה.
01:09:05.000 01:09:08.000
למה ניצלתי? לא כל כך.
01:09:08.000 01:09:17.000
אבל קלטת שבאמת ניצלת? כי באותה מידה הסוף שלך יכול היה להיות אחר לגמרי.
01:09:17.000 01:09:22.000
הנה היום אני אגיד את זה. לא כל כך חשבתי על זה.
01:09:22.000 01:09:28.000
והיום כשאת חושבת על זה איך את רואה את ההצלה הזאת? זה עניין פשוט של מזל. גורל. נס משמיים?
01:09:28.000 01:09:32.000
אני אומרת בגלל אמא שלי.
01:09:32.000 01:09:36.000
התושייה שלה להשיג את הכרטיסים לשנגחאי?
01:09:36.000 01:09:43.000
נכון. נכון. היא היתה מאוד חברמנית ואם לא היא. לא היינו
01:09:43.000 01:09:48.000
לא רק שלא היינו נשארים בחיים אלא גם אולי היינו מתים מרעב.
01:09:48.000 01:09:56.000
אני אשאל אותך בהקשר הזה שאלה רגישה ואת לא חייבת לענות אם את מרגישה לא נח עם זה.
01:09:56.000 01:10:04.000
אבל מכיוון שלאורך כל הראיון תיארת שבאת ממשפחה דתית אורתודוקסית גם בשורשים וגם בזה.
01:10:04.000 01:10:13.000
את יודעת יש אנשים שעברו את השואה ובאו מבתים מאוד אורתודוקסים. ואני מדברת על אמונה לא על דת.
01:10:13.000 01:10:18.000
והאמונה התערערה לגמרי בגלל השואה ויש אנשים הפוך.בדיוק הפוך.
01:10:18.000 01:10:24.000
שלא היו אורתודוקסים ואחרי שניצלו בשואה הפכו להיות אנשים מאמינים.
01:10:24.000 01:10:25.000
את צודקת.
01:10:25.000 01:10:32.000
אז יש גם וגם. את מרגישה שאצלך השואה השפיעה באיזשהו אופן על האמונה.
01:10:32.000 01:10:44.000
לא. בכלל לא. אני אומרת. אצלי זה דבר כל כך טבעי שאני גדלתי במשפחה דתית. התחתנתי תראי לא חרדית
01:10:44.000 01:10:54.000
את מבינה? והתחתנתי עם בעלי משפחה דתית וככה חינכנו את הילדים. זה כאילו מובן מאליו.
01:10:54.000 01:10:58.000
וזה לא התערער בגלל הדברים. המאורעות ההסטוריים.
01:10:58.000 01:11:07.000
אני אגיד לך. תראי. אנשים עשו לי נגיד אבל יש אנשים שעברו את המחנות וזה. זה משהו אחר.
01:11:07.000 01:11:10.000
את חזרת לבקר בגרמניה?
01:11:10.000 01:11:11.000
כן.
01:11:11.000 01:11:14.000
מתי פעם ראשונה או מתי נסעת?
01:11:14.000 01:11:21.000
כן. אני כבר לא זוכרת. רגע אחד. תני לי לחשוב.
01:11:21.000 01:11:24.000
אז נסעת לפרנקפורט לאגילסבך.
01:11:24.000 01:11:26.000
בטח. איפה שגרנו.
01:11:26.000 01:11:28.000
ואיך זה היה בשבילך לחזור?
01:11:28.000 01:11:40.000
בואי אני אגיד לך משהו. שאנחנו הגענו אני יש לי עוד הרבה מה לספר אבל אין לך זמן. הגענו את יודעת.
01:11:40.000 01:11:49.000
שבאנו לפרנקפורט. קודם כל אנחנו נסענו לבד פעם אחת ואז לא נסעתי לפרנקפורט. חששתי.
01:11:49.000 01:11:59.000
אני לא יודעת. ואיך הרגשתי? רע מאוד. חשבתי כל שני שאני רואה שהוא השתתף. היה נאצי והשתתף.
01:11:59.000 01:12:16.000
זה היה נורא. להגיד לך. אחרי זה הזמינו אותי מפרנקפורט ונסעתי עם בעלי ואז גם. אוקי. נשאר מישהו.
01:12:16.000 01:12:33.000
שהכיר אותנו. לא יהודי. גרמני. והוא. רק את השמות יש לי הכל רשום. כשהגענו הוא הגיע אלינו.
01:12:33.000 01:12:42.000
בפרנקפורט הרוף בהוטל האלגנטי הוא בא לבקר אותי ואומר.רוצה לקחת אותי לאגילסבך לאיפה שגרנו.
01:12:42.000 01:12:54.000
תשמעי. לקח אותי עם בעלי. בא לקחת אותי. אנחנו הגענו לשמה קודם כל לקח אותי לעירייה.
01:12:54.000 01:13:04.000
אנחנו רואים שני עמודים עם כל השמות שלנו. את מבינה? כל היהודים ואיפה שאנחנו הגענו לסין.
01:13:04.000 01:13:14.000
ואחרי זה לישראל. ופתאום מתיישב על ידי הכומר. כומר. והתחיל לדבר איתי ורוצה לקחת אותי.
01:13:14.000 01:13:26.000
לבורגרמייסטר.אזהוא לקח אותנו למעלה והוא דיבר איתי וזה. והוא אומר "היום אין לי כל כך זמן. מתי
01:13:26.000 01:13:35.000
את רוצה לבוא אני מזמינה אתכם." ואחרי יומיים נפגשנו עוד הפעם. אז אני אגמור קודם את זה.
01:13:35.000 01:13:48.000
אנחנו יושבים. אנחנו באים אחרי יומיים. יושבים המון המון אנשים והוא מתחיל להציג לי את זה וזה.
01:13:48.000 01:13:52.000
וזה סבא שלו היה שם שאבס גוי שלכם.
01:13:52.000 01:13:53.000
אה. גוי של שבת.
01:13:53.000 01:14:07.000
הראה על מישהו זה היה הסבא שלו היה שאבס גוי שלכם. וככה הלאה היה שוק. ואחרי זה.
01:14:07.000 01:14:15.000
הוא לקח אותי לדירה שלנו איפה גרנו. זה כמו שהשארנו את זה. רק חיפשתי אחורנית כבר הגינה.
01:14:15.000 01:14:26.000
לא היתה כמו של זה וגם לא כל כך גדולה כמו שאני חשבתי. ואחרי זה אז אמרתי "מי גר לידנו?
01:14:26.000 01:14:36.000
היתה לי פה חברה אלפרידה" אז הוא אומר "בוודאי היא עדיין גרה פה "דאס איסט אייר אלטר האוס".
01:14:36.000 01:14:45.000
זאת אומרת הבית של ההורים שלה. הוא לקח אותי. תשמעי את לא תאמיני. מצלצל בדלת. אלפרידה.
01:14:45.000 01:14:54.000
אשה עם שיער לבן פותחת את הדלת. "ליזלוטה?דאס ביסט דו?
01:14:54.000 01:14:59.000
ליזלוטה ויר האבן דוח צוזאמן זאיי גשפרונגן " אוקי.
01:14:59.000 01:15:02.000
רגע רגע תתרגמי לעברית.
01:15:02.000 01:15:12.000
"ליזלוטה זאת את? את לא זוכרת אנחנו קפצנו על חבל?" ואז היא הזכירה לי.
01:15:12.000 01:15:13.000
אז היא ממש זכרה אותך?
01:15:13.000 01:15:24.000
כן. ונכנסנו פנימה והתחילה לכבד אותי ואני לא יכולתי לאכול כלום. הייתי סגורה עד למטה.
01:15:24.000 01:15:31.000
והיא מתחילה לי. תראי היא מראה לי אלבום. תמונות וראיתי כל מיני מקומות הוציאה תמונות.
01:15:31.000 01:15:43.000
זה כנראה של אבא שלה שהיא לא רצתה להראות לי. מה אני אגיד לך ואני רציתי רק לראות את עצמי בחוץ.
01:15:43.000 01:15:48.000
התחילה. זה היה לי מאוד קשה. מאוד קשה.
01:15:50.000 01:15:52.000
כן. מרגש?
01:15:52.000 01:15:59.000
כן. עזבנו והיא רצתה שניפגש עוד הפעם. אבל נשארנו. מעניין. נשארנו בקשר.
01:15:59.000 01:16:03.000
לשנגחאי חזרת?
01:16:03.000 01:16:08.000
לשנגחאי לא חזרתי מפני שלא הייתי בקו הבריאות כל הזמן.
01:16:08.000 01:16:09.000
היית רוצה?
01:16:09.000 01:16:20.000
היום זה כבר לא זה. הייתי רוצה עם הרגליים שלי. היום זה לא. תראי מפני שהכל השתנה. זהו.
01:16:20.000 01:16:23.000
אבל חברות סיפרו לי וזהו.
01:16:23.000 01:16:29.000
טוב. עוד משהו לפני שאנחנו מסיימות שאת רוצה לספר?
01:16:29.000 01:16:29.500
איזה סבלנית את.
01:16:29.500 01:16:30.500
זה התפקיד שלי.
01:16:30.500 01:16:35.000
את חושבת שזה היה בסדר?
01:16:35.000 01:16:42.000
הכל היה בסדר גמור. רגע אני רק רוצה לפני שאנחנו מסיימות לשאול אם יש עוד משהו שאת נזכרת.
01:16:42.000 01:16:44.000
ורוצה לשתף אותנו לפני שנסיים?
01:16:44.000 01:16:48.000
אני פשוט לא זוכרת אם אני מסתכלת אולי.
01:16:48.000 01:16:54.000
את חולמת לפעמים בלילות עוד על הילדות בגרמניה ועל הילדות בשנגחאי?
01:16:54.000 01:16:57.000
אני חושבת ביום הזה.הרבה פעמים.
01:16:57.000 01:16:59.000
כן זה חוזר לך במחשבות?
01:16:59.000 01:17:01.000
כן. בזמן האחרון.
01:17:01.000 01:17:08.000
את חושבת שמה שעברת כילדה בגרמניה ואחר כך בשנגחאי השפיע על האישיות שלך? הטביע חותם?
01:17:08.000 01:17:10.000
אני חושבת שכן.
01:17:10.000 01:17:15.000
את יכולה לשים את האצבע איך את מרגישה את ההשפעה על הזהות שלך היום. על אהובה של היום?
01:17:15.000 01:17:20.000
את רואה קשר בין הילדה שעברה מה שעברה למה שאת היום?
01:17:20.000 01:17:30.000
אני חושבת שזה היה. איך אומרים. "אקספיריאנס" שקודם כל נסיון כזה.
01:17:30.000 01:17:37.000
להכיר אנשים שונים ולקבל כל אחד כמו שהוא.
01:17:37.000 01:17:38.000
זה פתח אותך?
01:17:38.000 01:17:47.000
אני חושבת. אני חושבת. שהיינו בקשר עם כל כך הרבה אנשים מכל כך הרבה ארצות וכל אחד עם אופי אחר.
01:17:47.000 01:17:50.000
וגם למדת להסתגל.
01:17:50.000 01:17:57.000
אמרת את המילה הנכונה. אני בדרך כלל מסתגלת מהר.
01:17:57.000 01:18:00.000
מגיל צעיר היית צריכה. מגיל צעיר.
01:18:00.000 01:18:02.000
כן זה נכון. ההסתגלות. את צודקת.
01:18:02.000 01:18:11.000
אז אולי לסיום. אהובה. בואי תגידי משהו. יש לך כבר שבט משלך. יש לך ילדים ונכדים נכון? ונינים.
01:18:11.000 01:18:12.000
ונינים.
01:18:12.000 01:18:18.000
בואי תגידי להם כמה משפטי סיום. מה היית רוצה לומר להם על סמך נסיון החיים שלך.
01:18:18.000 01:18:21.000
מה את רוצה לאחל להם רק כמה משפטים ונסיים.
01:18:21.000 01:18:31.000
אני קודם כל אוהבת את המשפחה שלי כמובן. את הילדים. הנכדים. הנינים. כל אחד ואחד.
01:18:31.000 01:18:47.000
ואני רוצה אחרי כל מה שאני עברתי ואתם יודעים. הם יודעים את הסיפור צריכים הרבה סבלנות וסובלנות
01:18:47.000 01:19:03.000
בחיים. סבלנות מאוד חשוב ולקבל את הכל באהבה ולקוות לטוב תמיד. כי ככה נשארנו בחיים. עם תקווה.
01:19:03.000 01:19:06.000
אמן. יפה. תודה רבה.
01:19:06.000 01:19:13.000
אני רוצה אהובה. להודות לך מאוד בשמי ובשם יד ושם ולאחל לך ולבעלך הרבה בריאות.
01:19:13.000 01:19:14.000
אמן.
01:19:14.000 01:19:15.000
והרבה נחת מהמשפחה.
01:19:15.000 01:19:24.000
ואני מודה לך מאוד. אני חושבת שהיית סבלנית מאוד. כל טוב וכמובן תודה. בטח.
01:19:24.000 01:19:29.000
זה אבא שלי. הירש הרמן קביאט.
01:19:29.000 01:19:39.000
זאת אמא שלי. לינה לאה קביאט. נולדה ולדמן.
01:19:39.000 01:19:45.000
תמונה משנגחאי. זה כיתה בבית יעקב. אני באמצע הפלקט.
01:19:45.000 01:19:49.000
זה יצחק ואני ביום החתונה.
01:19:49.000 01:19:59.000
בתמונה. יצחק ואני יושבים עם ילדים ואחי עם החליפה השחורה עומד.
01:19:59.000 01:20:08.000
כאן אנחנו עם המשפחה. הנכדים בנחשולים ועושים חיים.
01:20:08.000 01:20:10.000
כאן רואים סמטה באגילסבך.
01:20:10.000 01:20:20.000
הייתי ילדה קטנה ואבא שלי הלך איתי כנראה לקניות הוא מחזיק בקבוק יין ביד
01:20:20.000 01:20:27.000
אוקי. כאן רואים חלק של הבית שלנו באגילסבך.
01:20:27.000 01:20:27.001
כאן רואים החברים שלנו משנגחאי. זה יפנים שגרו באותו בית איתנו לפני שהיפנים הצטרפו למלחמה.
01:20:27.001 01:20:54.000
אז הם לקחו אותנו לטייל. אני בצד עם עוד חברות. לקחו אותנו לטייל ב"צ'סטרפילד פארק" בשנגחאי.
עדות של אהובה ליזה לוטה סלנט קביאט, ילידת 1931 Frankfurt am Main גרמניה, על קורותיה ב-Egelsbach, ב-Frankfurt am Main, ב-Napoli ובגטו Shanghai
החיים לפני המלחמה ב-Egelsbach; עליית המפלגה הנאצית לשלטון ב-1933; הטלת הגבלות על היהודים; בריחה ל-Frankfurt am Main ב-1938; החיים במקום; אירועי ליל הבדולח ב-1938; קניית כרטיסים לכל המשפחה לשיט באוניה ל-Shanghai ב- 1939; בריחה ל-Napoli; בריחה ל-Shanghai; החיים במקום תחת הכיבוש היפני; החיים כפליטים; גירוש לגטו ב-1943; החיים בגטו ובכלל זה עבודת האב כשוחט ומלמד; ספיגת הפצצות; לימודים בבית הספר היהודי; השחרור ב-1945; שיקום החיים; עלייה לישראל ב-1949.
Resources.tabstitle.details
Resources.tabstitle.rescuedpersons
Resources.tabstitle.map
Resources.tabstitle.hierarchicaltree
details.fullDetails.itemId
13189082
details.fullDetails.firstName
אהובה
לוטה
ליזה
details.fullDetails.lastName
סלנט
קביאט
details.fullDetails.dob
07/09/1931
details.fullDetails.pob
Egelsbach, גרמניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
31/07/2017
details.fullDetails.latestDate
31/07/2017
details.fullDetails.submitter
סלנט קביאט אהובה ליזה לוטה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.subjects