>
>
breadcrumbs.documents >
שרה ליפשיץ

שרה ליפשיץ

Testimony

00:00:00.000 00:00:13.000

היום י"ג באייר תשע"ז השמונה לחודש מאי שנת 2017. אני דינה שפט מטעם יד ושם.

00:00:13.000 00:00:19.000

מראיינת את שרה ליפשיץ. שנולדה בדינוב פולין. 1934.

00:00:19.000 00:00:28.000

שרה תספר לנו על ילדותה. על חייה בסיביר. הם היו בכמה מקומות בסיביר.

00:00:28.000 00:00:32.000

אחר כך עשו רפרטריאציה לפולין.

00:00:32.000 00:00:39.000

היא תספר לנו על החיים בפולין ועל עלייתה והתאקלמותה פה בארץ.

00:00:39.000 00:00:48.000

ספרי לי שרה מי על בני משפחתך. את מה הרקע שלהם. מה את יודעת. נתחיל מסבתא וסבא.

00:00:48.000 00:00:58.000

שמות מאוד חשובים לנו. כי זה מצבת זיכרון עבור האנשים האלה. בייחוד אלה שנספו או לא בחיים.

00:00:58.000 00:01:09.000

אז להתחיל? טוב. אבא שלי הוא דור שביעי מרבי אלימלך מליז'נסק. אז אה הוא היה חסיד.

00:01:09.000 00:01:13.000

אז הוא היה מחסידות ליז'נסק.

00:01:13.000 00:01:24.000

לא. הוא היה מחסידות באבוב. ואמא שלי היא בת דיין של דינוב. רבי דוידה למלך הכהן.

00:01:24.000 00:01:30.000

שהוא היה גם רב. וגם דיין וגם תלמיד חכם שכתב ספרים.

00:01:30.000 00:01:38.000

אם... קודם רציתי שתדברי קצת. על הרב. מי שיקרא את זה וישאל מי הוא היה רב מליז'נסק.

00:01:38.000 00:01:46.000

הרב אלימלך מליז'נסק הוא היה מקובל. אנשים יודעים את זה.

00:01:46.000 00:01:52.000

הוא הלך עם אחיו. ר' זושא הם יצאו לגלות בפולניה.

00:01:52.000 00:01:52.001

כן.

00:01:52.001 00:02:00.000

והלכו מבית לבית. ותמכו ביהודים. הם עשו כל מיני מופתים וזה.

00:02:00.000 00:02:09.000

ויש קבר בליז'נסק. ועולים על הקבר אלפים אנשים. מכל העולם לא רק מהארץ. מכל העולם באים אליו.

00:02:09.000 00:02:10.000

את עלית לקבר שלו?

00:02:10.000 00:02:19.000

כן. בטח. ומבקשים בקשות וזה מתקיים וזה פלאי פלאים. זה מצד אבא שלי.

00:02:19.000 00:02:21.000

רגע אבא היה גם חסיד?

00:02:21.000 00:02:23.000

כן בבית. בדינוב.

00:02:23.000 00:02:25.000

מאיזה חסידות?

00:02:25.000 00:02:29.000

באבוב אמרתי לך. הוא היה חסיד הוא הלך.

00:02:29.000 00:02:33.000

מה זה אומר חסידות בובוף? מה הם שונים?

00:02:33.000 00:02:40.000

זה היה גם אותו הדבר. זה היה רבי והיה לו חצר. יהודים היו באים שמה לחגים.

00:02:40.000 00:02:47.000

היו משאירים את האישה והילדים בבית. ונוסעים לרבי לחגים לראש השנה. ליום כיפור.

00:02:47.000 00:02:57.000

וזה נתן להם סיפוק נפשי. כי לא היה להם תיאטרון. הם לא היו כאלה. אדם צריך נפש גם לנפש. זה לא מספיק רק לגוף.

00:02:57.000 00:03:06.000

אז היו נוסעים לרבי. והיו שם בחצר. והם ספגו את הדרשות של הרבי. את התורות.

00:03:06.000 00:03:11.000

והם היו עם החברים שלהם הם גם היו מאוד חסידים.

00:03:11.000 00:03:16.000

אחר כך היו באים הביתה והביאו מטען. אז הם חיכו לפעם הבאה שנוסעים לרבי.

00:03:16.000 00:03:21.000

זה היה התענוג שלהם. ומה היה התענוג של הנשים?

00:03:21.000 00:03:26.000

התענוג של הנשים היה. לגדל בבית את הילדים. לנהל משק בית.

00:03:26.000 00:03:32.000

האישה. בכל אופן בפולניה בבית שלנו. היא הייתה מנהלת את הבית.

00:03:32.000 00:03:36.000

אבל בבית שלכם הנשים למדו?

00:03:36.000 00:03:36.001

אמא שלי למשל. היה היסטוריון גרץ. שמעת?

00:03:36.001 00:03:36.002

בודאי.

00:03:36.002 00:03:46.000

אז היא קראה את כל הספרים. למרות שהיא הייתה בת של דיין.

00:03:46.000 00:03:49.000

אז היא קראה את הספרים של גרץ גשיכטע.

00:03:49.000 00:03:55.000

היא סיפרה לי את כל הדברים האלה. שאני הייתי מגיל שלוש. והיא הייתה אישה מאוד חכמה.

00:03:55.000 00:04:01.000

והיא הייתה ליידי כזו. היא לא התעצבנה. והיא לא צעקה על ילדים והיא לא הרביצה.

00:04:01.000 00:04:04.000

היה לה משהו להגיד. אז היא הייתה מושיבה אותי ואומרת לי.

00:04:04.000 00:04:07.000

"בואי אני רוצה להגיד לך. איך את צריכה להתנהג".

00:04:07.000 00:04:09.000

והיא לימדה אותי איך צריכים להתנהג.

00:04:09.000 00:04:19.000

גם בבני אדם וגם עם הדת. היא לימדה אותי שצריכים להגיד שלום לכל אחד.

00:04:19.000 00:04:24.000

וצריכים לדון מה שכתוב בפרקי אבות. צריכים לדון את כל אחד לכף זכות.

00:04:24.000 00:04:32.000

ולא צריכים לריב. ואם מעליבים אותך אז אל תעני. כי היא הייתה אומרת לי שחתיכה אחת של עץ

00:04:32.000 00:04:35.000

לא יכולה לברור. אז צריכים שתיים בשביל לריב.

00:04:35.000 00:04:40.000

וככה היא חינכה אותנו אותי ואת האחים שלי וגדלנו.

00:04:40.000 00:04:55.000

אנחנו נדבר. אני רוצה להפסיק אותך דקה ולחזור לסבא מצד. מהצד של ליז'נסק ז"א מצד אבא שלך.

00:04:55.000 00:04:57.000

אבל זה היה דור שביעי. אין לי הרבה מה לספר.

00:04:57.000 00:04:57.001

לא משנה. אבל זה אני רוצה להמשיך..

00:04:57.001 00:05:02.000

מה את יודעת על הסבא ממש שלך.

00:05:02.000 00:05:04.000

אני לא יודעת הרבה על הסבא הזה.

00:05:04.000 00:05:08.000

על הסבא שלך. את יודעת משהו? פגשת את סבא?

00:05:08.000 00:05:15.000

הסבא שלי. האבא של אבא שלי. קראו לו יעקב פנחס. אנחנו היינו יחד בסיביר.

00:05:15.000 00:05:18.000

מה את יכולה לספר על הסבא?

00:05:18.000 00:05:25.000

הוא היה איש שבשבת הוא לא דיבר דיברי חול. הוא ידע את כל התהילים בעל פה.

00:05:25.000 00:05:32.000

היינו ברוסיה. ושמו אותו בבית סוהר כי ברוסיה של סטלין אסור היה להתפלל.

00:05:32.000 00:05:40.000

והוא היה אומר תהילים בעל פה. אז בא שם המנהל ואומר אתה אומר תהילים?!

00:05:40.000 00:05:43.000

זה אסור להתפלל פה. ושם אותו בבית סוהר.

00:05:43.000 00:05:50.000

והוא נפטר שם בבית סוהר. וזה היה בעיר אחרת ואבא שלי היה הולך ברגל חמש עשרה קילומטר.

00:05:50.000 00:05:54.000

ופשוט בגלל זה הם אסרו אותו?

00:05:54.000 00:06:00.000

כן. ובסוף הוא נפטר. והביאו אותו לקבר ישראל אבל אנחנו ניסינו למצוא את הקבר.

00:06:00.000 00:06:07.000

אבל אנחנו לא יכולים. שזה היה בבודייבו באובלסטה זה. איך אומרים אובלסט?

00:06:07.000 00:06:18.000

שזה היה. זה היה שייך ללראש העיר נגיד של קירה של אירקוטסק.

00:06:18.000 00:06:26.000

ואחר כך משמה אנחנו נסענו לרוסיה התיכונה.

00:06:26.000 00:06:30.000

אנחנו נדבר על זה. אז את אומרת ששמו של הסבא הזה.

00:06:30.000 00:06:32.000

יעקב פנחס.

00:06:32.000 00:06:33.000

יעקב פנחס. אשתו?

00:06:33.000 00:06:39.000

אשתו נפטרה בדיוק בשנה לפני המלחמה. קראו לה ציפורה. פייגה.

00:06:39.000 00:06:43.000

ציפורה פייגה. את יודעת משהו על ציפורה פייגה?

00:06:43.000 00:06:48.000

לא. לא. לא. זה לא היה מקובל כמו היום. שנוסעים הילדים להורים.

00:06:48.000 00:06:51.000

עכשיו בואי נדבר על הסבא והסבתא מהצד של אמא שלך.

00:06:51.000 00:06:57.000

טוב. לי קוראים אחרי הסבתא שלי. זאת אומרת שהיא כבר הייתה נפטרה.

00:06:57.000 00:07:01.000

אז סבתא שרה. מה את יכולה לספר?

00:07:01.000 00:07:04.000

לא. כלום. אני לא הכרתי אותה. כי לי גם קוראים שרה.

00:07:04.000 00:07:10.000

אז היא נפטרה לפני שנולדת. את יודעת משהו עליה ההורים סיפרו לך?

00:07:10.000 00:07:13.000

לא סיפרו. לא דיברנו. אבל אנחנו גרנו עם הסבא.

00:07:13.000 00:07:14.000

ששמו?

00:07:14.000 00:07:26.000

ששמו היה דויד אלימלך. אמא שלי הייתה הכי צעירה בבית. וסבא שלי היה דיין אמרתי לך. הבית היה שלו.

00:07:26.000 00:07:30.000

של הסבא מצד אבא?

00:07:30.000 00:07:43.000

מצד אמא. אז הסבא גר איתנו. ואני הייתי ילדה קטנה וסבא היה כאילו הבייביסיטר שלי.

00:07:43.000 00:07:46.000

כן. מה את זוכרת ממנו?

00:07:46.000 00:07:51.000

אני זוכרת כן. אני זוכרת שהיה לי כיסא קטן מעץ. כזה ספסלון.

00:07:51.000 00:07:55.000

ואיפה שהוא היה הולך. הייתי הולכת על ידו.

00:07:55.000 00:08:04.000

והוא לבש וסט כזה. ובוסט היה לו תמיד רבע סוכר. חלק מקובייה אז הוא היה נותן לי.

00:08:04.000 00:08:12.000

זהו. זה מה שאני זוכרת. אמא שלי הייתה באמצע יום באה הביתה. היה לנו חנות. להורים שלי היה חנות.

00:08:12.000 00:08:16.000

והיא הייתה באה הביתה ועושה לו הפנקיחל קראו לזה.

00:08:16.000 00:08:26.000

חלה מטובלת בחלב. היא הייתה מטגנת את זה בביצה להביא לאבא שלה. זה אני זוכרת. זהו מהבית.

00:08:26.000 00:08:33.000

עכשיו ההורים שלך. מה את יודעת על אמא? בואי נדבר על אמא. על הילדות שלה את יודעת משהו?

00:08:33.000 00:08:47.000

לא. אני הייתי... כמה? אם אמא שלי נולדה ב- 98' ואני נולדתי ב- 35'. זה המון שנים אני לא יכולתי לדעת ממנה שהיתה צעירה.

00:08:47.000 00:08:49.000

אולי היא דיברה?

00:08:49.000 00:08:53.000

היא דיברה הרבה. אבל לא על עצמה. היא דיברה.

00:08:53.000 00:09:00.000

היא דיברה. אמרתי לך. היא הייתה תלמידת חכמים מה שאומרים היום. אז לא היה מקובל.

00:09:00.000 00:09:00.001

זהו. זה היה נדיר.

00:09:00.001 00:09:00.002

כן. בדיוק.

00:09:00.002 00:09:10.000

אז מה היא למדה. הסבא האבא שלה לימד אותה?

00:09:10.000 00:09:17.000

הוא לא היה צריך ללמד אותה. כי הוא למד כל היום. והיו באים אנשים להתדיין.

00:09:17.000 00:09:23.000

והיא הייתה שומעת מה שדיברו. היא ידעה מה זה פרוזבול.

00:09:23.000 00:09:26.000

וכל מיני דברים כאלה. מה שאנשים רגילים לא יודעים.

00:09:26.000 00:09:32.000

אז היא ידעה. אז היא סיפרה לנו גם. אז גם אנחנו ידענו. וככה זה הלך מדור לדור.

00:09:32.000 00:09:34.000

מה את יכולה לספר על אמא?

00:09:34.000 00:09:35.000

אמרתי לך קודם.

00:09:35.000 00:09:37.000

על אמא

00:09:37.000 00:09:45.000

על אמא שלי? היא הייתה אדם יוצא מן הכלל. קודם כל אינטלגנטית.

00:09:45.000 00:09:48.000

אני אספר לך משהו שאף אחד אחר לא סיפר לך.

00:09:48.000 00:09:50.000

ספרי לי סיפור.

00:09:50.000 00:10:02.000

היו באים מפשמיש. היו באים לעשות הצגות בדינוב. בדינוב היו 500 משפחות יהודיות.

00:10:02.000 00:10:10.000

וזה הייתה עיירה עם אנשים יותר משכילים. יותר אינטיליגנטים משבעיירות אחרות.

00:10:10.000 00:10:15.000

אז באו ה... אז היא הייתה הולכת להצגות לשמוע את ההצגות.

00:10:15.000 00:10:23.000

והיא הייתה באה הביתה. וגם היא ידעה והיא הייתה שרה לנו. תמיד בשבת בין ערביים.

00:10:23.000 00:10:27.000

את יודעת עד שהשבת נגמרת ועד שזה. קוראים לזה בין ערביים.

00:10:27.000 00:10:33.000

היא הייתה שרה לנו את השיר. אז היה הצגה על מכירת יוסף.

00:10:33.000 00:10:33.001

אז את זוכרת את השיר לשיר לנו?

00:10:33.001 00:10:33.002

כן. אני זוכרת.

00:10:33.002 00:10:39.000

אולי תשירי לנו? כי חשוב לאסוף שירים.

00:10:39.000 00:10:47.000

כן. אני צריכה לרכז לי רגע את המחשבות. זרח זו הייתה הבת של יעקב.

00:10:47.000 00:10:50.000

לא בת אושר היא הייתה הבת של אושר.

00:10:50.000 00:11:19.000

[שיר ביידיש].

00:11:19.000 00:11:21.000

יישר כוח

00:11:21.000 00:11:31.000

אחר כך באים ליעקב ומראים לו את הכותונת. הבנים. אני לא זוכרת את הכל אבל.

00:11:31.000 00:11:32.000

מה שאת זוכרת

00:11:32.000 00:11:44.000

[שיר ביידיש]

00:11:44.000 00:11:52.000

זה אני עוד זוכרת. ואני הייתי בת ארבע שלוש. ואני עוד זוכרת הייתי עוד שרה את הסיפורים האלה.

00:11:52.000 00:11:56.000

את זוכרת עוד שיר שהיא שרה לך. שיר ערש אולי?

00:11:56.000 00:12:08.000

[שיר].

00:12:08.000 00:12:11.000

זה שיר ערש.

00:12:11.000 00:12:37.000

[שיר].

00:12:37.000 00:12:38.000

זהו. בא לי לבכות.

00:12:38.000 00:12:41.000

דרך אגב את שרה במקהלה?

00:12:41.000 00:12:42.000

אני שרתי לילדים שלי.

00:12:42.000 00:12:43.000

אה לא במקהלה.

00:12:43.000 00:12:51.000

פעם ידעתי לשיר יפה. הייתי שרה בחברה שהיו באים. במשך הזמן הקול השתנה.

00:12:51.000 00:12:57.000

אז על אמא את אומרת. הם נישאו בנישואי שידוך אני מתארת לי.

00:12:57.000 00:13:00.000

ככה אמא שלי הייתה אלמנה ואבא שלי היה אלמן.

00:13:00.000 00:13:02.000

רגע אמא שלך הספיקה להתאלמן?

00:13:02.000 00:13:09.000

אמא שלי התחתנה והבעל שלה נפטר אחרי חצי שנה.

00:13:09.000 00:13:14.000

ואבא שלי אני לא זוכרת מה קרה לו. אבל הוא גם היה אלמן.

00:13:14.000 00:13:19.000

ואבא שלי היה ממשפחה מיוחסת אבל...

00:13:19.000 00:13:20.000

היו להם ילדים אחרים?

00:13:20.000 00:13:28.000

לא. לא. היה ממשפחה מיוחסת אבל היו עניים. ואמא שלי אז נקראה ממשפחה אמידה.

00:13:28.000 00:13:35.000

היה לה בית. היה לה חנות. והיא הייתה אישה נאה. אז הם התחתנו.

00:13:35.000 00:13:46.000

ולא היה להם ילדים. אז הם נסעו לפשמיש לגניקולוג. והוא מצא שיש לה פוליפ על הרחם.

00:13:46.000 00:13:56.000

אז ניתחו אותה. ואז היא ילדה. היא ילדה את השלושה אחד אחרי השני. ועם זה אנחנו באנו לרוסיה.

00:13:56.000 00:13:59.000

רגע שלושת הילדים מה שמם?

00:13:59.000 00:14:05.000

צבי. זאב ואני שרה. זה היה צבי. שרה וזאב.

00:14:05.000 00:14:05.001

עכשיו גם לדבר קצת על אבא.

00:14:05.001 00:14:13.000

ראית את התמונה שלנו מפריז? אחיך לא הראה לך?

00:14:13.000 00:14:17.000

אי אפשר לקום. אנחנו נסתכל על זה אחר כך.

00:14:17.000 00:14:17.001

ספרי על אבא.

00:14:17.001 00:14:17.002

אבא שלי?

00:14:17.002 00:14:17.003

מה את יודעת על ילדותו אולי? או משהו.

00:14:17.003 00:14:17.004

על ילדותו...

00:14:17.004 00:14:26.000

הוא למד בישיבות?

00:14:26.000 00:14:31.000

לא. הוא לא למד בישיבות כי הוא היה הבן הבכור.

00:14:31.000 00:14:32.000

שמו?

00:14:32.000 00:14:42.000

יצחק. הוא היה צריך לפרנס את המשפחה. היתה להם חנות של שמרים. שמה הם גרו בסאנוק.

00:14:42.000 00:14:50.000

סאנוק זה כבר עיר יותר גדולה מדינוב. וזה דיי רחוק. אז פעם אחת הוא נסע.

00:14:50.000 00:14:52.000

כשאחות שלו התחתנה. קראו לה שפרה.

00:14:52.000 00:14:59.000

היא התחתנה. אז הוא לקח את האח שלי הגדול שגם היה בן חמש. אני לא זוכרת זה שמעתי רק מדיבורים. אני לא...

00:14:59.000 00:15:05.000

והם נסעו לחתונה. זה היציאה היחידה מה שהיה מחוץ לבית.

00:15:05.000 00:15:10.000

חוץ מאשר כשהוא נסע לריישא-ז'שוב להביא סחורה לחנות.

00:15:10.000 00:15:21.000

אז הוא היה נוסע בלילה וחוזר בבוקר. שם את הסחורה בחנות והולך לבית כנסת.

00:15:21.000 00:15:30.000

הבית כנסת בסמדריץ'. היה גם בית כנסת בדינוב וגם בית מדרש. החסידים היו מתפללים בבית מדרש.

00:15:30.000 00:15:40.000

אז כשהיה לו זמן. הוא היה... זה היה ממול. לא רחוק אז הוא היה מהחנות הולך למדרש ללמוד.

00:15:40.000 00:15:40.001

הוא הלך עם א... הוא לא הלך עם א... הוא הלך עם בגדים של חסידים.

00:15:40.001 00:15:56.000

בשבת היה לו שטריימל וחלוק כזה ממשי וחגורה עם גרטל. הוא היה חסיד.

00:15:56.000 00:15:56.001

אז הוא הלך ממש כמו ה...

00:15:56.001 00:15:56.002

כן.

00:15:56.002 00:16:02.000

ואמא היה לה כיסוי ראש?

00:16:02.000 00:16:02.001

אמא היה לה זה... היה לה שייטל. והיא הייתה גנדרנית אז על השייטל היא לבשה כובע.

00:16:02.001 00:16:02.002

על השייטל.

00:16:02.002 00:16:15.000

כן. והיה לה חליפה לשבת לבית כנסת. ופה הייתה לה סיכה יפה.

00:16:15.000 00:16:15.001

היא הייתה מתגנדרת. היא הייתה גנדרנית.

00:16:15.001 00:16:15.002

אמא?

00:16:15.002 00:16:27.000

כן. אז היא רצתה ל... את השפתיים. אז לא היה אודם. אבל היה קפה ציקורי.

00:16:27.000 00:16:34.000

וזה היה עטיפה אדומה אז היא הייתה מורחת. היא הייתה משהו האישה הזו.

00:16:34.000 00:16:42.000

עכשיו. רציתי לדעת מה את זוכרת מהילדות המוקדמת? איך היו החיים הדתיים?

00:16:42.000 00:16:48.000

אולי נתחיל בזה. את היית קטנה. את זוכרת איזה חג. שבת או משהו?

00:16:48.000 00:16:55.000

אנחנו היינו הולכים. אמא שלי הייתה הולכת כל שבת לבית הכנסת. אז היא הייתה לוקחת אותי. ולחגים היינו הולכים לבית הכנסת.

00:16:55.000 00:16:55.001

ובבית שלנו היה תנור. קודם כל היה לנו שיקסע. קבוע. היא ישנה אצלנו.

00:16:55.001 00:17:04.000

היא אפילו ידעה את הברכות "מודה אני" ו"אשר יצר". כל הדברים האלה היא הייתה אומרת איתנו את כל הברכות.

00:17:04.000 00:17:24.000

ואת הבית ניהלה אמא העיקר. אבל אבא היה מביא את הסחורה. הוא היה נוסע ל... היה לנו בגדים.

00:17:24.000 00:17:34.000

מסביב לדינוב היו המון כפרים. והיה יום של שוק והיו באים מהכפרים לקניות.

00:17:34.000 00:17:43.000

אז היו קונים. בדינוב היה רנקס כזה. מסביב היו חנויות של יהודים.

00:17:43.000 00:17:49.000

וכל מיני חנויות. והיו באים לקניות. אז היה פרנסה. היה פרנסה טובה.

00:17:49.000 00:18:00.000

אני לא זוכרת למשל בדינוב שהיו עניים. לא היה. זאת הייתה עיירה מבוססת אפשר להגיד.

00:18:00.000 00:18:03.000

מה היו שמה רוב החנויות?

00:18:03.000 00:18:13.000

הכל. היה מכולת והיה חנות של חומרי בניין. למשל הדוד שלי. אחות של אמא שלי הייתה.

00:18:13.000 00:18:13.500

שמו. שמו?

00:18:13.500 00:18:16.500

שמו היה בייניש הסנס.

00:18:16.500 00:18:17.500

הוא שרד את השואה?

00:18:17.500 00:18:25.500

לא. לא. לא. אבל היה לו בן בירושלים קראו לו הסנס צבי. הוא היה החבר המקשר.

00:18:25.500 00:18:27.500

הוא כבר לא בחיים?

00:18:27.500 00:18:32.500

לא. כבר לא. אז היו כל מיני. היה מסחר.

00:18:32.500 00:18:36.500

על הדוד הזה רצית לדבר. הסנס.

00:18:36.500 00:18:46.500

הם היו גם אמידים. והסבא שלי דוד אלימלך כנראה שהוא היה ציוניסט.

00:18:46.500 00:18:52.500

למה?. ממה אני הסקתי את זה אחר כך. השתי בנות של הבת שלו.

00:18:52.500 00:18:55.500

שקראו לה אהובה ליבלה. הן רצו לנסוע לארץ ישראל.

00:18:55.500 00:19:04.500

ולארץ ישראל לנסוע אז היו צריכים סרטיפיקט. ובפשמיש היה דוקטור טון שהוא היה מהציונים. מה ה...

00:19:04.500 00:19:07.500

איך קוראים לזה שעשו בשוויץ.

00:19:07.500 00:19:12.000

הקונגרס הציוני.

00:19:12.000 00:19:16.000

כן. הוא היה חבר בקונגרס הציוני הדוקטור טון. והוא הכיר את סבא שלי.

00:19:16.000 00:19:26.000

וסבא שלי כתב מכתב אליו. המלצה ואז הם היו מקבלים סרטיפיקט לארץ ישראל. אז עלו שתי בנות ובן.

00:19:26.000 00:19:33.000

אז אם הוא הלך לתת להם המלצה. סימן שהוא היה ציוניסט. כי מי שהיה נגד לא היה נותן. והוא נתן להם גם...

00:19:33.000 00:19:37.000

אבל הוא לא חשב לעלות?

00:19:37.000 00:19:42.000

הוא כבר היה זקן. הוא נפטר שנתיים לפני המלחמה. או שלוש שנים.

00:19:42.000 00:19:44.000

והילדים חשבו? היו כאלה?

00:19:44.000 00:19:46.000

הנה אני מספרת לך הנכדים נסעו.

00:19:46.000 00:19:50.000

הנכדים אני מבינה. אני מדברת עם מהילדים?

00:19:50.000 00:19:51.000

לא הילדים לא כולם חסידים.

00:19:51.000 00:19:54.000

הם עוד לא חשבו לעלות.

00:19:54.000 00:19:59.000

לא הם היו חסידים כולם. אבל אמא שלי בלבה. הייתה ציוניסטית.

00:19:59.000 00:20:05.000

מאיפה אני יודעת? שאנחנו היינו בפריז. אז אנחנו היינו במלון בתמיכת הג'וינט.

00:20:05.000 00:20:14.000

אז באו מהג'וינט ורצו שאנחנו ניסע לאמריקה. אז אמא שלי אומרת. די היינו בגלות.

00:20:14.000 00:20:21.000

בן גוריון מקים מדינת ישראל. אנחנו נשב פה בפריז ונחכה עד שנוכל לעלות ארצה.

00:20:21.000 00:20:26.000

והיא באה לארץ. אז גרנו בחיפה. אז היא הייתה הולכת עם אבא שלי לטייל.

00:20:26.000 00:20:31.000

אז היא הייתה אומרת לו. תראה איזה בתים יפים. איזה חנויות יפות.

00:20:31.000 00:20:36.000

אז אבא היה אומר לה. מה מה מה יש לך מזה? זה שלך? אז היא אומרת לא. אבל זה שלנו.

00:20:36.000 00:20:44.000

והיא הכניסה את אהבת ארץ ישראל גם באבא גם בילדים. אנחנו מאוד אוהבים את ארץ ישראל.

00:20:44.000 00:20:51.000

למרות שהיינו בכל העולם. אני גם לנכדים שלי אני אומרת להם. אתם מקטרים אבל אתם לא הייתם בגלות.

00:20:51.000 00:20:55.000

אתם לא יודעים מה זה להיות אצל גויים. ולהיות אזרח סוג ב'.

00:20:55.000 00:21:05.000

ואתם צריכים לנשק את האדמה כל יום. ולא לקטר ולרוץ לחפש בברלין. זה מה שאני מלמדת את הילדים שלי.

00:21:05.000 00:21:05.001

דיברנו על שבת. מה עוד את זוכרת משבת. איך היו ההכנות ביום שישי?

00:21:05.001 00:21:05.002

כן ביום שישי היו הרבה.

00:21:05.002 00:21:18.000

אבא שלך הלך למקווה?

00:21:18.000 00:21:20.000

כן. אבא שלי פה בארץ הלך למקווה.

00:21:20.000 00:21:21.000

אבל שם?

00:21:21.000 00:21:22.000

כל יום שישי.

00:21:22.000 00:21:25.000

כי אנחנו מדברים עדיין על דינוב.

00:21:25.000 00:21:29.000

על דינוב. כן. בטח שהוא הלך למקווה. איזה שאלה?!

00:21:29.000 00:21:31.000

ומה את זוכרת מהחגים?

00:21:31.000 00:21:38.000

לפני פסח היו קונים לנו בגדים חדשים. זה אני זוכרת.

00:21:38.000 00:21:42.000

מה אכלו ביום שישי? היה אוכל?

00:21:42.000 00:21:49.000

בטח היה גפילטע פיש ולוקשן מיט יוייך ועוף וקיגל של תפוחי אדמה.

00:21:49.000 00:21:58.000

קיגל של לוקשס. כמו שעושים בירושלים. אני לא זוכרת שעשו אצלנו בדינוב. וקניז'נים הייתה עושה.

00:21:58.000 00:21:58.001

מה זה?

00:21:58.001 00:21:58.002

זה היו.. היא הייתה עושה בצק כזה. עלים. ומבשלת למשל. כוסמת עם גריבן. את יודעת מה זה גריבן?

00:21:58.002 00:21:58.003

כן. השומן.

00:21:58.003 00:22:12.000

שמתיכים את זה. וזה כזה קריספי.

00:22:12.000 00:22:12.001

כן. כן.

00:22:12.001 00:22:20.000

ועוטפת את זה. ואופים את זה. וגם עם כרוב היו ממלאים את הקניז'ן.

00:22:20.000 00:22:20.001

עוגות שמרים כל שבת. כל יום שישי. ורוגלך וממולאים עם יגדס. את יודעת מה זה יגדס?

00:22:20.001 00:22:20.002

לא. זה אני לא יודעת.

00:22:20.002 00:22:20.003

אכמניות.

00:22:20.003 00:22:20.004

אוכמניות. נכון.

00:22:20.004 00:22:39.000

ועם גבינה. ולפני פסח היה...

00:22:39.000 00:22:43.000

רגע ושבת. הלכתם כולכם לבית כנסת?

00:22:43.000 00:22:43.001

תראי אנחנו היינו קטנים. אחי היה בן שלוש. מה זה... ילדים ואישה זה לא חובה בית כנסת.

00:22:43.001 00:22:59.000

בית כנסת חובה זה רק לגברים. אבל למה לוקחים את הילדים. להרגיל אותם. שהיו בין גויים

00:22:59.000 00:23:06.000

היה צריך להכניס בהם קצת יִידִישְׁקַיְיט. אז היו מביאים אותם לבית כנסת. אבל זה לא בגלל שחייבים.

00:23:06.000 00:23:07.000

את זוכרת משהו משבת?

00:23:07.000 00:23:18.000

אז אני מספרת לך. בשבת היו באים מבית כנסת עושים קידוש. היה אח גדול כזה עם קחלות. אבני שמוט. את יודעת מה זה?

00:23:18.000 00:23:25.000

אבנים כאלה עבות. ולמעלה הן מצופות עם קרמיקה.

00:23:25.000 00:23:25.001

כן.

00:23:25.001 00:23:34.000

אז התנור הזה היה מתחמם הרבה. וזה היה גם חימם את הבית.

00:23:34.000 00:23:41.000

זה אבא שלי סיפר. שסבא היה עומד ליד תנור הזה ומלמל. מלמל.

00:23:41.000 00:23:45.000

אז הוא היה אומר לו. "שווער שווער" הוא קרא לו. חם. מה אתה מדבר?

00:23:45.000 00:23:49.000

אז הוא אומר. אני עובר על פרשת שבוע. הוא ידע בעל פה את כל חמישה חומשי תורה.

00:23:49.000 00:23:59.000

הבן שלי הוציא ספר. היה לנו ספר. הוא כתב ספרים אבל זה היו צריכים להוציא את זה לאור לפני המלחמה.

00:23:59.000 00:24:03.000

כי הוא נפטר איזה שלוש שנים לפני המלחמה. אז זה נשאר שמה.

00:24:03.000 00:24:10.000

אבל בן אחד שלו נסע לארץ ישראל. אז הוא בא לאבא שלו ואמר תיתן לי משהו. איזה מזכרת.

00:24:10.000 00:24:19.000

אז הוא נתן לו ספר. בכתב יד עם נוצה. והספר הזה התגלגל אלינו. ולי יש גם בנים. תלמידי חכמים. כל השלושה.

00:24:19.000 00:24:27.000

למרות שהם מודרניים. הם כולם בקיאים בתלמוד.

00:24:27.000 00:24:36.000

אז הוא... יש לי פה את הספר. אני אראה לך. הוא עבד שמונה שנים על הספר. כל שורה הוא היה מתרגם. עבדנו על זה.

00:24:36.000 00:24:39.000

עשיתם ביום שבת סעודה שלישית?

00:24:39.000 00:24:45.000

סעודה שלישית היו אוכלים. כן הוא היה. אבא שלי בא הביתה לסעודה שלישית.

00:24:45.000 00:24:53.000

סעודה שלישית בדרך כלל היו אוכלים חלבי. אנחנו חיכינו שש שעות בין חלב לבשר.

00:24:53.000 00:24:57.000

אם אכלנו בשתיים עשרה אז בשש אפשר היה לאכול.

00:24:57.000 00:25:03.000

אבל היו ובחורף היו ימים קצרים יותר. אז זה אני כבר לא זוכרת מה היה.

00:25:03.000 00:25:05.000

מה את זוכרת מפסח?

00:25:05.000 00:25:18.000

פסח כך היה. חודש לפני פסח. היו קונים סלק והיו צנצנות כאלה גדולות של חמש ליטר נגיד.

00:25:18.000 00:25:25.000

והיו מקלפים את הסלק. וחותכים אותם לארבע לשש עם מלח ומים.

00:25:25.000 00:25:29.000

והיו שמים את זה על הארון. וזה נהיה בורשט.

00:25:29.000 00:25:29.001

בורשט. כן.

00:25:29.001 00:25:39.000

אחר כך היו קונים ענבים ושמים את זה במים וזה היה יין.

00:25:39.000 00:25:44.000

זה היו מכינים חודש חודש וחצי לפני פסח.

00:25:44.000 00:25:52.000

אחר כך היו קונים אווזים. והיו מפשירים את השומן ועושים גריבן. ועושים שמאלץ. ועם זה היו מורחים על המצה אחר כך.

00:25:52.000 00:26:06.000

כי שמה פסח זה עוד קר. והיה לנו מרתף בבית וזה עמד בצנצנות וזה היה צהוב כזה.

00:26:06.000 00:26:11.000

היו מורחים את המצה. ועל זה שמים מלח ואוכלים את זה.

00:26:11.000 00:26:16.000

ואנחנו אכלנו לא שרויה. החסידים. אוכלים לא שרויה.

00:26:16.000 00:26:17.000

לא שרויה.

00:26:17.000 00:26:23.000

שרויה זה נקרא מרטיבים את המצה. אצלנו לא הרטיבו את המצה. לא. אסור היה להרטיב.

00:26:23.000 00:26:31.000

אבל לילדים. הסבא כן התיר. הוא הסבא שלי הוא לא היה דיין מחמיר. הוא היה דיין מקל.

00:26:31.000 00:26:40.000

בגלל זה באו אליו הרבה יהודים. אם היה משהו. היו קונים עופות. זה לא היה שוק עופות כמו שיש פה היום.

00:26:40.000 00:26:47.000

היו קונים עוף. שוחטים אותו אצל השוחט. הולכים למרוט אותו אצל אחת שזה היה המקצוע שלה.

00:26:47.000 00:26:55.000

ואז פתחו את העוף ואם מצאו משהו. לפעמים היו מוצאים איזה מסמר בפיפיקל. את יודעת מה זה...

00:26:55.000 00:26:55.001

כן.

00:26:55.001 00:27:02.000

או משהו. אז היו באים לשאול את הרב אם זה כשר. אם מותר לאכול.

00:27:02.000 00:27:11.000

אז לרוב. אמא שלי סיפרה לי את זה. שסבא אם אפשר היה להקל. אז הוא היה מתיר.

00:27:11.000 00:27:21.000

כי גם ככה היו חיים. לא היו מי יודע מה. אז לא. הוא היה אדם ליברלי אפשר להגיד. היום היו אומרים עליו.

00:27:21.000 00:27:23.000

איפה היו אופים את המצות?

00:27:23.000 00:27:32.000

זה היה בקהילה. היה... לא יודעת היה. אבל שאנחנו חזרנו מסיביר שהיינו ברוסיה.

00:27:32.000 00:27:40.000

אז זה אני זוכרת איפה שהיו. היו מתאספים. מכשירים תנור.

00:27:40.000 00:27:48.000

ולמשל אמא שלי הייתה היא הייתה מכינה את הבצק למצות. זו הייתה העבודה הכי קשה.

00:27:48.000 00:27:56.000

המים. היו שומרים מים במשך חודש. כי פחדו שלא יפול איזה משהו מתבואה. משהו שזה יחמיץ את המים.

00:27:56.000 00:28:04.000

אז הם קראו לזה מים שלנו. היו שומרים על זה.

00:28:04.000 00:28:14.000

היו שופכים את זה על הקמח ולשים. לשים את זה עד שזה נהיה כזה חלק.

00:28:14.000 00:28:27.000

היו מחלקים. אני גם עבדתי בזה. לכל אחד כזה כמו לחמנייה. והיה מרדע ואחר כך היה עם חורים.

00:28:27.000 00:28:32.000

והיו אומרים המצה נויורנט. ומצה לתנור.

00:28:32.000 00:28:42.000

אז היינו א... זה. אחר כך שהיינו כבר יותר ברוסיה. יותר קרוב לאירופה על יד סראטוב.

00:28:42.000 00:28:50.000

אז קיבלנו מצות מנישביץ'. מאמריקה היה מגיע.

00:28:50.000 00:28:50.001

מארצות הברית. כן.

00:28:50.001 00:28:50.002

שמעת על מנישביץ'?

00:28:50.002 00:28:55.000

כן. בוודאי. זה המצות ה...

00:28:55.000 00:28:58.000

הם עזרו הרבה לנו. אחר כך הג'וינט.

00:28:58.000 00:29:04.000

אבל אנחנו עדיין בדינוב. אז אני רוצה לדעת. את זוכרת משהו מטקס ליל הסדר?

00:29:04.000 00:29:07.000

בדינוב. מי בא מי הוזמן?

00:29:07.000 00:29:15.000

אני רק זוכרת שלאבא שלי היה קיטל. זה מין חלוק לבן כזה.

00:29:15.000 00:29:17.000

והוא לבש גם את הגרטל?

00:29:17.000 00:29:25.000

לסדר לא. את הגרטל רק לשוב לבית הכנסת. את יודעת מה זה סמל של גרטל. למה לובשים גרטל?

00:29:25.000 00:29:33.000

לחלק בין. אני יודעת. את תגידי.

00:29:33.000 00:29:45.000

לחלק בין נפשי וממשי. אני לא זוכרת. אני זוכרת רק בפסח האחרון.

00:29:45.000 00:29:51.000

זה היה חצי שנה לפני שגירשו אותנו. זרקו לנו אבן לשמשה.

00:29:51.000 00:29:56.000

זה אני זוכרת וזהו יותר אני לא זוכרת.

00:29:56.000 00:30:02.000

את זוכרת משהו ראש השנה. יום כיפור. סוכות?

00:30:02.000 00:30:07.000

לא. זה היו חגים ששמחנו שהם הגיעו. אהבנו את החגים.

00:30:07.000 00:30:11.000

את זוכרת משהו מיוחד בראש השנה?

00:30:11.000 00:30:14.000

הלכו לבית הכנסת. לא. לא אני לא זוכרת.

00:30:14.000 00:30:16.000

סוכות? יום כיפור?

00:30:16.000 00:30:20.000

יום כיפור אני הייתי בבית עם אמא. הייתי בת שלוש.

00:30:20.000 00:30:22.000

היית בבית עם אמא.

00:30:22.000 00:30:25.000

החג אולי אמא הלכה לבית הכנסת. זה אני לא זוכרת.

00:30:25.000 00:30:31.000

אז לא לקחו למשל את הילדים לשמוע את תקיעת השופר?

00:30:31.000 00:30:42.000

לא זוכרת. אולי כן. אה כן. אני הייתי הולכת לבית הכנסת והייתי עומדת על יד אבא שאמרו כתר בשבת.

00:30:42.000 00:30:53.000

אחים שלי הלכו לחיידר. אז הם לא רצו ללכת לחיידר בלעדי. שאני גם אבוא.

00:30:53.000 00:30:53.001

נו? אז הלכת?

00:30:53.001 00:30:59.000

אז הייתי הולכת איתם. אז היינו הולכים שם נגיד בשלוש בארבע. זה כבר חושך.

00:30:59.000 00:31:02.000

אז היה שיר שהיינו שרים שיר.

00:31:02.000 00:31:04.000

איזה שיר?

00:31:04.000 00:31:16.000

[שיר].

00:31:16.000 00:31:21.000

את השיר לא שמעתי.את יכולה לתרגם אותו? לאנשים שישמעו.

00:31:21.000 00:31:29.000

כן. אם הולכים בלילה. אז הולכים עם פנסים. ואם הולכים ביום אז הולכים עם דמעות.

00:31:29.000 00:31:35.000

כי אף אחד לא רוצה ללכת לחיידר. רוצים להיות בבית. אז אחר כך הוא אומר. אני דחפתי וצחקתי וזה היה החיסרון שלי.

00:31:35.000 00:31:45.000

ובגלל זה נפלתי למרתף. כי כל הבתים היו להם מרתפים. והחלון של המרתף היה כמעט על המדרכה תמיד.

00:31:45.000 00:31:53.000

בניתם סוכה?

00:31:53.000 00:32:00.000

כן. לא. היה לנו בבית סוכה. אמרתי לך. אנחנו היינו בין התושבים המכובדים בעיר. היה לנו הכל.

00:32:00.000 00:32:01.000

אז הייתה לכם סוכה תמידית?

00:32:01.000 00:32:09.000

כן. היה השלק כזה. זה היה זז. לסוכות היו מביאים סכך. זה היה בהול

00:32:09.000 00:32:13.000

והיה לכם אתרוג. למשל?

00:32:13.000 00:32:13.001

כן. היו בגלל הסבא. היו מביאים מפשמיש.

00:32:13.001 00:32:13.002

מאיפה הביאו את זה?

00:32:13.002 00:32:21.000

מפשמיש היו מביאים מארץ ישראל.

00:32:21.000 00:32:30.000

והיה לכם את ארבעת המינים. גם ערבה גם כל זה?

00:32:30.000 00:32:40.000

כן. הכל. ערבה גדל בגלות. זה לא צריך. רק אה. לולב לא היה. תמרים לא גדלים בפולנייה.

00:32:40.000 00:32:45.000

הרבה דברים שבאתי ארצה אני לא ידעתי מה זה חציל ומה זה קישוא. ומה זה זיתים.

00:32:45.000 00:32:51.000

ותפוז היו אוכלים רק כשהיו חולים.

00:32:51.000 00:32:54.000

מה שכן ידענו זה היה אבטיח.

00:32:54.000 00:32:56.000

היה אבטיח אצלכם?

00:32:56.000 00:33:01.000

כן. אבטיח היו נותנים בראש השנה ל"שהחיינו" ביום השני.

00:33:01.000 00:33:11.000

רימון גם היה. אבל אני לא זוכרת שהיה אצלנו. אני זוכרת שאצלנו היה אבטיח ל"שהחיינו" ליום השני.

00:33:11.000 00:33:16.000

ומה את זוכרת מסוכות. מהישיבה בסוכה. את זוכרת משהו מזה?

00:33:16.000 00:33:25.000

אני זוכרת שהיו עושים קישוטים לסוכה. אז היו עושים נשר. היו מוציאים את התוכן מהביצה ומציירים ועושים כנפיים.

00:33:25.000 00:33:42.000

טוב. אז לפני פסח. יש שבת הגדול. אז היה לנו כזה שיר.

00:33:42.000 00:33:52.000

[שיר].

00:33:52.000 00:33:54.000

ותסבירי את זה.

00:33:54.000 00:34:05.000

ששבת הגדול בשעה תשע. אז כל מצורעים. היה מדובר שבמצרים יש מצורעים.

00:34:05.000 00:34:12.000

אז היו עומדים כל המצורעים על הסולם. ושיימלה. זה שם של שימל.

00:34:12.000 00:34:20.000

שיימלה פר. שהוא מצורע נותן תרועה אז עולים כולם על הרכבת. לאן? למצריים.

00:34:20.000 00:34:26.000

למצריים כן. מי לימד אותכם את כל השירים האלה. מי לימד אותכם?

00:34:26.000 00:34:28.000

זה למשל מהחיידר אני יודעת.

00:34:28.000 00:34:30.000

אבל את לא היית בחיידר?!

00:34:30.000 00:34:32.000

אני יודעת. אבל אני הלכתי עם האחים לחיידר.

00:34:32.000 00:34:34.000

אבל את למדת בחיידר?

00:34:34.000 00:34:37.000

לא יודעת מה עשיתי בחיידר. אני לא זוכרת.

00:34:37.000 00:34:38.000

איך הם הסכימו שילדה תבוא לחיידר?

00:34:38.000 00:34:38.001

חיידר זה לא כמו ישיבה. חיידר זה כמו גן. אז לא היו מחמירים שבאה ילדה.

00:34:38.001 00:34:48.000

או היו כאלה שהחמירו.

00:34:48.000 00:34:53.000

אז אנחנו לא היינו כאלה. זה לא נטורי קרתא.

00:34:53.000 00:35:05.000

אם את שרת את השיר הזה. אם יש לך עוד ניגונים לשבת שאת יכולה לשיר. נביא לה את הסידור רגע. דניאל.

00:35:09.000 00:35:24.000

שחרית. אחרי שחרית יש מוסף. ואחרי מוסף צריך להיות זמירות לשבת. אבל אין פה.

00:35:24.000 00:35:24.001

אנחנו ממשיכים בניגונים לשבת. נכון?

00:35:24.001 00:35:37.000

כן. אבל אין פה. או הנה זמירות שבת. מוסף. אחים שלי. בעלי ידע. אבל הבן שלי הצעיר יודע. אני לא כל כך יודעת.

00:35:37.000 00:35:39.000

את יודעת.

00:35:40.000 00:36:13.000

[שיר].

00:36:13.000 00:36:15.000

אני לא יודעת. הבנים שלי יודעים את זה.

00:36:15.000 00:36:16.000

את בסדר גמור. זה נותן לנו בכל אופן.

00:36:16.000 00:36:38.000

[שיר].

00:36:38.000 00:36:40.000

זה דוד שר. זה מתהילים.

00:36:40.000 00:36:44.000

מתהילים. נכון. איך שרתם "צור מי שלא אכלנו"?

00:36:44.000 00:37:12.000

[שיר].

00:37:12.000 00:37:21.000

זה לא כתוב פה. אז אני לא יודעת את זה בעל פה. אני יודעת אני יודעת הרבה. אבל לא כל כך.

00:37:21.000 00:37:21.500

את יודעת עוד אחד?

00:37:21.500 00:37:26.500

הילדים שלי. מתיישבים על יד פסנתר ויודעים לנגן.

00:37:26.500 00:37:32.000

כן. אבל את יודעת אולי עוד אחד. שאת יכולה לשיר? איך שרתם "יה ריבון עולם"?

00:37:32.000 00:38:06.000

[שיר].

00:38:06.000 00:38:10.000

משהו מברכת המזון. את זוכרת?

00:38:10.000 00:38:18.000

מברכת המזון? מהלל יש שירים. לא מברכת המזון. מהלל אני זוכרת. אבל אני צריכה לראות את ההלל.

00:38:18.000 00:38:20.000

אנחנו נחכה

00:38:20.000 00:38:28.000

בואי נראה. זה צריך להיות אחרי שחרית. או. הנה הלל. את רואה. כשיודעים איפה לחפש אז מוצאים.

00:38:28.000 00:38:43.000

[שיר] בצאת ישראל ממצרים בית יעקב מעם לועז היתה יהודה. לא. זה לא טוב. יש לזה מנגינה של מוזס.

00:38:43.000 00:39:05.000

[שיר]. הללויה

00:39:05.000 00:39:30.000

אחר כך [שיר]. "מן המיצר קראתי יה ענני במרחב יה"

00:39:30.000 00:39:40.000

פה כל שורה יש מנגינה. אבל אני לא זוכרת את זה. טוב לא זוכרת יותר.

00:39:40.000 00:39:46.000

אנחנו מסתפקים במה שאת זוכרת בזה. תודה רבה לך.

00:39:49.000 00:40:00.000

אוקיי. אנחנו דיברנו בפעם האחרונה על הסוכות. שבניתם סוכות ואתם הילדים יצרתם את הקישוטים?

00:40:00.000 00:40:08.000

כן. היינו עושים שרשראות. והיו לוקחים בקבוק עם שמן. בקבוק עם קמח.

00:40:08.000 00:40:08.001

ו...?

00:40:08.001 00:40:08.002

תולים את זה בסוכה.

00:40:08.002 00:40:08.003

את הבקבוקים.

00:40:08.003 00:40:16.000

כן ממלאים את זה. זה היה שמן. שמן זית.

00:40:16.000 00:40:17.000

היה לכם את המזרח?

00:40:17.000 00:40:17.001

מה מזרח?

00:40:17.001 00:40:23.000

היו סוכות שהיה בהם מזרח?

00:40:23.000 00:40:32.000

בכל מקום. גם פה יש מזרח ומערב וצפון ודרום. בטח שהיה. אבל מזרח זה לא מהשמיים.מזרח זה מהצדדים.

00:40:32.000 00:40:39.000

לא אני מתכוונת מזרח שציירו ועשו את המזרח.

00:40:39.000 00:40:39.001

בשביל מה?

00:40:39.001 00:40:41.000

כקישוט.

00:40:41.000 00:40:46.000

מזרח היה בבית הכנסת. לירושלים. אז היה תמונות של הכותל. זה היה המזרח.

00:40:46.000 00:40:46.001

כן. משהו כזה. זה היה.

00:40:46.001 00:40:47.002

טוב. אז איפה...

00:40:57.000 00:41:08.000

דיברנו על סוכות. את זוכרת משהו מפורים. חנוכה?

00:41:08.000 00:41:16.000

פורים היינו מתחפשים. והיינו הולכים מבית לבית. והיו נותנים פורים געלט.

00:41:16.000 00:41:18.000

למה התחפשת?

00:41:18.000 00:41:27.000

לאסתר המלכה. ומרדכי הצדיק ואחשווראש. היו כאלה שהתחפשו להמן הרשע. אבל זה מעט.

00:41:27.000 00:41:31.000

הרוב זה היה בנות חייל ואחשווראש.

00:41:31.000 00:41:41.000

אז היה שיר [שיר]. יש לזה המשך אבל אני כבר לא זוכרת.

00:41:41.000 00:41:41.001

כל השירים האלה... באמת...

00:41:41.001 00:41:50.000

האחים שלי לא זוכרים את זה. והם שמעו את זה יחד איתי.

00:41:50.000 00:41:51.000

אבא מי לימד אותך?

00:41:51.000 00:41:51.001

אמא.

00:41:51.001 00:41:51.002

אמא לימדה.

00:41:51.002 00:41:59.000

הם שמעו יחד איתי. אבל הם לא זוכרים. את רואה. יש לי זיכרון טוב.

00:41:59.000 00:42:05.000

כן. אז התחפשת. היה משלוח מנות?

00:42:05.000 00:42:16.000

כן זה היה א גאנצע מעשה עם המשלוח מנות. הו. היו שולחים הנה... והוא שלח לי את זה.... והיא שלחה לי את זה.

00:42:16.000 00:42:19.000

והיו נעלבים. וזה לא היה מספיק מכובד.

00:42:19.000 00:42:21.000

מה היו שמים במשלוח הזה?

00:42:21.000 00:42:34.000

המנהג הוא שצריכים להביא שלושה דברים. זאת אומרת. בקבוק יין. עוגה ועוד משהו. אני יודעת איזה בונבוניירה.

00:42:34.000 00:42:40.000

היום מביאים צנצנת קפה. אבל אז היו מביאים איזה מאפה כנראה.

00:42:40.000 00:42:50.000

זה היה שלושה דברים האלה חובה. וחובה היה גם לשלוח שתי משלוחי מנות.

00:42:50.000 00:42:57.000

שאם שלחת לאדם אחד לא יצאת לידי חובה. היו צריכים לפחות לשני אנשים.

00:42:57.000 00:43:01.000

אז בדרך כלל היו שולחים לרב. אבל לרב לא כל יהודי היה.

00:43:01.000 00:43:06.000

כי את לא יכולה סתם לשלוח לרב משהו שזה לא מכובד.

00:43:06.000 00:43:12.000

אז היו. רק האנשים היותר עשירים שולחים לרב משלוח מנות.

00:43:12.000 00:43:17.000

והיו ביניהם השכנים. הילדים מהחיידר היו גם.

00:43:17.000 00:43:30.000

למשל בנות הלכו לבית יעקב. אבל לבית יעקב הלכו רק מגיל שש אני חושבת. אז מה עשו בנות עד גיל שש?

00:43:30.000 00:43:40.000

אני כבר לא זוכרת. לא היה גן כמו שיש. הבנים הלכו מגיל שלוש לחיידר. אז הם למדו חומש ותפילה.

00:43:40.000 00:43:49.000

ואחר כך. אחרי גיל שש אני חושבת. התחילו ללמוד גמרא גם. בגלל זה הילדים שלנו הם אינטיליגנטים יותר.

00:43:49.000 00:43:57.000

כי הם התחילו מוקדם יותר. וגם הגמרא מחדדת את המוח. יש שם בגמרא. יש דברים כאלה. וואי וואי.

00:43:57.000 00:44:06.000

מכל המינים. סיפורים עד השמיים. אז זה מחדד את הראש.

00:44:06.000 00:44:10.000

בהחלט. בתשעה באב?

00:44:10.000 00:44:18.000

בתשעה באב היו זורקים בז'ס. זה היו כאלה צמחים. שהם היו עם קוצים.

00:44:18.000 00:44:18.001

כן.

00:44:18.001 00:44:23.000

זה היה נדבק בשיערות וזה היה צרה צרורה. אל תשאלי.

00:44:23.000 00:44:25.000

מי זרק? הילדים?

00:44:25.000 00:44:25.001

בבית כנסת. הילדים ביניהם.

00:44:25.001 00:44:25.002

בתשעה באב.

00:44:25.002 00:44:33.000

בתשעה באב. בז'ס. ובל"ג בעומר היו הולכים לעשות מדורות.

00:44:33.000 00:44:38.000

וסיפרו את הסיפור למה הלכו בגלל היוונים.

00:44:38.000 00:44:43.000

אז היו חיים מאוד עשירים דתיים. לפי הסיפור שלך.

00:44:43.000 00:44:43.001

כן. נכון.

00:44:43.001 00:44:57.000

אבל היו גם אנשים מתורבתים יותר. הם היו דתיים. היה להם. לא בית כנסת קראו לזה...

00:44:57.000 00:44:57.001

שטיבל.

00:44:57.001 00:44:57.002

לא. שטיבל זה היה של החסידים. אחר כך היה בית כנסת לעמחו.

00:44:57.002 00:44:57.003

לעמחה. כן.

00:44:57.003 00:45:11.000

אבל היה גם עוד בית כנסת ליהודים היותר מודרניים.

00:45:11.000 00:45:22.000

שכחתי איך שקראו לזה. ולבית כנסת הזה של היהודים היותר מודרנים. האנשים האלה כבר נסעו לפשמיש.

00:45:22.000 00:45:26.000

והם למדו להיות רופא ועורך דין.

00:45:26.000 00:45:28.000

אז זה היה אורתודוקסי בית הכנסת?

00:45:28.000 00:45:35.000

כן. והיהודים האלה היו גם מבתים דתיים. לא אורתודוקסים. היו דתיים ממש.

00:45:35.000 00:45:46.000

אבל הם... זה עם הזמן. זה גרם הזמן. שהיו יוצאים חלוצים. הולכים להכשרה בוינה ובכל מיני מקומות.

00:45:46.000 00:45:51.000

הרבנים עודדו לעלות לארץ ישראל?

00:45:51.000 00:45:58.000

לא. זה רק הציוניסטים. אבל אמא שלי למשל סיפרה לי. שבמלחמת העולם הראשונה. היא הייתה נערה.

00:45:58.000 00:46:05.000

אז היא זכרה שגירשו את היהודים להונגריה ולוינה.

00:46:05.000 00:46:10.000

והם היו בוינה. אז היא חשבה עכשיו. שהייתה מלחמה שנייה הגדולה.

00:46:10.000 00:46:18.000

אז היא חשבה שזה יהיה גם ככה. מי היא העלה בדעתו שהגרמנים יעשו מה שהם יעשו.

00:46:18.000 00:46:20.000

פחדו מהרוסים.

00:46:20.000 00:46:30.000

פחדו... לא. לא ידעו לפחד מהרוסים. אבל לא תיארו שיהיה כזה חורבן.

00:46:30.000 00:46:30.001

לא תיארו.

00:46:30.001 00:46:37.000

אף אחד לעולם. העם הגרמני היה אז העם המתורבת באירופה.

00:46:37.000 00:46:42.000

בהחלט. אנחנו עושים עכשיו הפסקה קצת בשבילך אולי.

00:46:42.000 00:46:42.001

אז מה נדבר עכשיו?

00:46:42.001 00:46:57.000

אנחנו דיברנו שהיו חיים מאוד עשירים.

00:46:57.000 00:47:09.000

כן. אני יכולה להגיד שהילדות שלי הייתה מאוד. לא רק עשירה. אני למשל באתי ארצה.

00:47:09.000 00:47:12.000

לא ידעתי מה זה המילה משעמם. לא היה דבר כזה משעמם.

00:47:12.000 00:47:23.000

היום אמא משעמם לי. מה משעמם לך?! תקרא ספר. תשחק. תעשה משהו. מה משעמם. אתה צריך שאני אעסיק אותך? כל אחד מעסיק את עצמו.

00:47:23.000 00:47:30.000

שמה ההורים שלי היו הולכים לחנות. ואנחנו שלושתינו נשארנו בבית. לא היה גננת לא היה בייביסיטר.

00:47:30.000 00:47:37.000

אז מה עשינו כשהיו נותנים דמי כיס?! פעם בשבוע כמה גרושים.

00:47:37.000 00:47:48.000

אז אספנו. ויום אחד הלכנו לשוק וקנינו מלפפונים. ובפולניה המלפפונים היו יותר גדולים ממה שפה הקישואים.

00:47:48.000 00:47:54.000

ואת הירקות והפירות גויים מכרו. כי היהודים לא היה להם משק. אסור היה ליהודים להחזיק משק.

00:47:54.000 00:48:06.000

אז הם מכרו. ראו את הקונים אז הם מכרו לפי הקונים. מכרו לנו מלפפונים רקובים.

00:48:06.000 00:48:09.000

באנו הביתה ואמרנו מה נעשה עם המלפפונים. לא ידענו מה לעשות.

00:48:09.000 00:48:18.000

הלכנו שמנו את המלפפונים מתחת למיטה. עד שאמא באה מהחנות בהפסקה.

00:48:18.000 00:48:23.000

לעשות לסבא את הפן קיכל הזה. אז היא הרגישה איזה ריח. התחילה לחפש פתאום.

00:48:23.000 00:48:30.000

אבל ההורים שלנו לא הרביצו לילדים. לא לא. אנחנו גדלנו באהבה מאוד חמה.

00:48:30.000 00:48:35.000

מי היו החברים שלך? רק יהודים?

00:48:35.000 00:48:39.000

רק יהודים. אבל היה לי חברים ברוסיה. היה לי כבר שיקסעס.

00:48:39.000 00:48:42.000

לא אנחנו עדיין בדינוב.

00:48:42.000 00:48:43.000

כן בטח רק יהודים.

00:48:43.000 00:48:43.001

רק יהודים.

00:48:43.001 00:48:46.000

ויהודים דתיים.

00:48:46.000 00:48:47.000

במה שחקתם?

00:48:47.000 00:48:55.000

קלאס וכדור. היו משחקים. אבל בובה למשל לא הייתה לי.

00:48:55.000 00:48:59.000

לא היתה לך בובה. אולי בגלל שגדלת עם בנים?

00:48:59.000 00:49:10.000

לא. לא יודעת. אולי בגלל שזה היה צעצוע יקר? אבל כדור היה.

00:49:10.000 00:49:10.001

היה לי דוד שהוא גר בקרקוב.

00:49:10.001 00:49:10.002

שמו?

00:49:10.002 00:49:15.000

מאיר שטומולאפר.

00:49:15.000 00:49:25.000

והיה לו בנק בקרקוב. והוא היה בא פעם בחודש לאבא שלו. זה סבא שלי. דוד אלימלך.

00:49:25.000 00:49:35.000

ואני הייתי כזו ילדה שובבה. אז הוא אמר לי. הוא היה מושיב אותי לשולחן. והוא אמר לי ככה:

00:49:35.000 00:49:41.000

אם את תגידי את ברכת המזון בעל פה. אז אני אתן לך חמישה גרוש.

00:49:41.000 00:49:49.000

והיה אז שוקולדים ברנקיז כאלה. כמו שיש היום מ"עלית". כאלה ריבועים.

00:49:49.000 00:49:56.000

וזה עלה חמישה גרוש. ואז זה היה מציאה. אני אלך לקנות לי.

00:49:56.000 00:50:05.000

אז הוא היה מושיב אותי על השולחן. ואני בגיל ארבע ידעתי את כל ברכת המזון בעל פה. הייתי אומרת.

00:50:05.000 00:50:11.000

אז זאת אומרת שנסעתם הרבה פעמים לחופשות בקרקוב?

00:50:11.000 00:50:16.000

לא. אני לא נסעתי לאף מקום. איתי לא נסעו.

00:50:16.000 00:50:19.000

לאיפה היו נוסעים לחופש? היה דבר כזה בחופש?

00:50:19.000 00:50:19.001

לקרניצה.

00:50:19.001 00:50:19.002

אה נסעתם לקרניצה.

00:50:19.002 00:50:30.000

זה היה עיר נופש. ולאמא שלי היה אח. שהוא התחתן עם איש עשיר.

00:50:30.000 00:50:37.000

שהיה לו. איך היה לו מה היה לו. אבל היה לו משק גדול. אפילו אני לא יודעת איך קראו לזה.

00:50:37.000 00:50:43.000

בכפר גדול. והיינו נוסעים לקיץ אליו. לכפר הזה לאח של אמא שלי.

00:50:43.000 00:50:48.000

ככה לא היינו נוסעים. זה היה הרבה כסף. תראי לא היינו עשירים.

00:50:48.000 00:50:48.001

זה לא היה רגיל.

00:50:48.001 00:50:57.000

היינו אמידים. מכובדים. אבל בשביל לנסוע עם ילדים. זה צריכים היו להיות קצת יותר אולי מבוססים.

00:50:57.000 00:51:08.000

ולא הספקת להיות בבית ספר או בגן. היית בחיידר. מה את זוכרת מהחיידר?

00:51:08.000 00:51:25.000

בחיידר היו שרים אלף בייס [שיר]. "אויפן פריפעטשיק ברענט א פייערל" [שיר ביידיש]

00:51:25.000 00:51:31.000

והיה עוד סיפור. אבל ידעתי את השיר הזה ביידיש. אבל שכחתי.

00:51:31.000 00:51:33.000

זה היה מהחיידר?

00:51:33.000 00:51:40.000

מהחיידר. כן. תראי זה לא נכון מה שהיו מספרים. שמרביצים בחיידר וסוחבים באוזניים.

00:51:40.000 00:51:50.000

זה היו כמו שיש היום. יוצא מן הכלל. אבל הכלל היה לגדל את הילדים באהבה וברחמנות.

00:51:50.000 00:51:55.000

ולא לעשות להם את המוות שיצטרכו פסיכולוג. מה שלא היה עוד פעם פסיכולוג.

00:51:55.000 00:52:02.000

את זוכרת כמה שמות של משפחות שהם ניספו בשואה ואת תזכרי את שמותיהם?

00:52:02.000 00:52:07.000

אני זכרתי אבל היום אני כבר לא זוכרת. כי אבא שלי היה מספר לי.

00:52:07.000 00:52:08.000

את זוכרת איזה חברה?

00:52:08.000 00:52:14.000

לא. לא זוכרת שהייתה לי חברה בכלל בדינוב כשהייתי ילדה קטנה.

00:52:14.000 00:52:21.000

תראי פחדו להוציא ילדים בלילה בערב. הרוב היו בבית. זה היו שקוצים. זה לא היה פשוט.

00:52:21.000 00:52:24.000

רגע. הרגשתם אנטישמיות?

00:52:24.000 00:52:25.000

בטח. כל הזמן.

00:52:25.000 00:52:25.001

אולי תספרי על זה?

00:52:25.001 00:52:25.002

אני אספר לך.

00:52:25.002 00:52:32.000

אני מדברת על פולנייה עדיין.

00:52:32.000 00:52:35.000

על פולנייה כשגרמנים נכנסו לעיר שלנו.

00:52:35.000 00:52:44.000

לנו היה. אנחנו גרנו בקוטג' כזה. זה היה בפינה ובצד שני של הקוטג' היו משפחה פולנים.

00:52:44.000 00:52:49.000

קראו להם קרסנופולסקי. והייתה שם הגברת של הבית.

00:52:49.000 00:53:09.000

גויים אז ידעו יידיש. אז היא הלכה ואמרה לאמא שלי. דונאז בא אמשיח. עלינו בא המשיח.

00:53:09.000 00:53:09.001

זאת אומרת?

00:53:09.001 00:53:14.000

אלינו בא המשיח בא אלינו. ואליכם ליהודים בא אריח. אריח זה רוח השטן.

00:53:14.000 00:53:14.001

אחר כך היא אמרה בפולנית... [בפולנית]

00:53:14.001 00:53:27.000

זאת אומרת?

00:53:27.000 00:53:33.000

שאתם עיניתם את יזוס שלנו. בגלל זה הקדוש ברוך מעניש אתכם.

00:53:33.000 00:53:36.000

והיא הייתה ידידת המשפחה?

00:53:36.000 00:53:43.000

כן. היא היתה שכנה. את מבינה מה היו הגויים?! אנחנו היינו אומרים.

00:53:43.000 00:53:47.000

שהגויים הפולנים יונקים את האנטישמיות עם חלב אמם.

00:53:47.000 00:53:51.000

ועד היום. ושהם לא יספרו לנו סיפורים.

00:53:51.000 00:53:56.000

ולך אישית מישהו פנה או אמר איזה מילה. מילת גנאי?

00:53:56.000 00:54:03.000

לא. לא רק העליבו אותי ברוסיה. למרות שלא היו שמה יהודים. אבל הם היו שרים לי כל מיני שירים.

00:54:03.000 00:54:11.000

ובצרפת בפריז. שאמרו לי "ז'וויף סאל". זה נורא פגע בי.

00:54:11.000 00:54:11.001

סאל ז'וויף. כן.

00:54:11.001 00:54:24.000

ואיך כל החיים האלה הנעימים האלה יחסית. שאת מתארת. איך הכל משתנה? עם פרוץ המלחמה.

00:54:24.000 00:54:26.000

את זוכרת משהו מפרוץ המלחמה?

00:54:26.000 00:54:30.000

פרוץ המלחמה היה פחד גדול. מאוד.

00:54:30.000 00:54:40.000

והם נכנסו ב... ב... בטמפו כזה. בכזה מין הו-הא. עם אופנועים. לעיר שלנו.

00:54:40.000 00:54:46.000

עם הבגדים השחורים והאופנועים. איזה עשרים אולי יותר.

00:54:46.000 00:54:49.000

זה הייתה הפתעה בשביל הורייך?

00:54:49.000 00:54:58.000

אני אומרת לך שכן. כי אמא שלי לא קיוותה. תיארה לה שזה יהיה כמו שבמלחמת העולם הראשונה.

00:54:58.000 00:55:06.000

שבמלחמת העולם הראשונה התושבים האזרחים האוכלוסיה האזרחית לא סבלה כל כך.

00:55:06.000 00:55:15.000

כמו שהיהודים סבלו אצל הנאצים. ומאוד היה הנאצים מה הם עשו?

00:55:15.000 00:55:21.000

הם כל כך הפחידו את הפולנים. שאם הם היו מוצאים יהודי אצל משפחה פולנית.

00:55:21.000 00:55:24.000

אז הם היו הורגים את כל המשפחה. אז הם פחדו.

00:55:24.000 00:55:30.000

לא לחינם קוראים להם חסידי אומות עולם.אלה שהחביאו יהודים. הם סיכנו את המשפחה שלהם.

00:55:30.000 00:55:35.000

אבל לא היו הרבה אבל היו. היו גויים שעזרו ליהודים. אין מה לדבר.

00:55:35.000 00:55:40.000

אז רגע. פרוץ המלחמה. את אומרת שהגרמנים נכנסו. ואת ראית את זה.

00:55:40.000 00:55:48.000

כן הגרמנים נכנסו. וזה היה חול המועד סוכות וירד גשם. זה אני זוכרת טוב מאוד.

00:55:48.000 00:55:55.000

והלך כרוז בכל העיר והכריז שכל היהודים יבואו לרלק.

00:55:55.000 00:55:57.000

כבר בימים הראשונים?

00:55:57.000 00:56:06.000

בשוק. לא בימים. כן בימים בחודש הראשון. ואז אנחנו חשבנו שהם קוראים לנו בשביל...

00:56:06.000 00:56:08.000

לפני זה הם שרפו את הבית כנסת.

00:56:08.000 00:56:14.000

רגע. אז את צריכה לספר מה קרה לפני זה. בשביל זה אני שואלת.

00:56:14.000 00:56:18.000

את סיפרת את אותו יום שנכנסו הגרמנים. כן?

00:56:18.000 00:56:24.000

כן. נכנסו הגרמנים אחרי כמה ימים. הם הלכו מבית אל בית ואספו את כל הגברים.

00:56:24.000 00:56:34.000

אז הגיעו לבית שלנו. ובבית שלנו היו אחד עשרה גברים. כי באו מסביב. המשפחה הגיעו.

00:56:34.000 00:56:35.000

רגע הגיעו אליכם?

00:56:35.000 00:56:40.000

הגיעו להתחבא אצלנו. החביאו אותם על עליית הגג. היה בוידעם.

00:56:40.000 00:56:46.000

ושם היו אחד עשרה יהודים. ואחר כך שמענו שהולכים מבית לבית ואוספים את הגברים.

00:56:46.000 00:56:56.000

אז אמא שלי לקחה אותי. ואנחנו נעמדנו בפתח הבית. והגיעו שני קציני אס.אס ושאלו "וו אזי מן"?

00:56:56.000 00:57:03.000

אז היא לא ענתה. אז הם אמרו "אין דה דסינגוגה"? אז היא אמרה. יה.

00:57:03.000 00:57:11.000

ואחר כך היו שם מאתיים שמונים יהודים. סגרו אותם ושרפו את כולם בבית כנסת.

00:57:11.000 00:57:13.000

בשעה שאבא שלך איפה היה?

00:57:13.000 00:57:17.000

על הבוידעם אבא שלי והדוד שלי. היו שם 11 איש.

00:57:17.000 00:57:22.000

בלילה הלכו לחנות שלנו. שיהיו לנו בגדים של גויים. והם

00:57:22.000 00:57:30.000

כולם התלבשו כמו גויים. עם ג'קטים ועם קסקטים ועם מכנסיים כאלה לא כמו שהלכו החסידים.

00:57:30.000 00:57:38.000

ועברו את הסאן. אנחנו היינו בצד אחד של הסאן. וזה היה הצד שני של הסאן. היה הרוסים.

00:57:38.000 00:57:48.000

זה עוד היה לפני שהיטלר הכריז מלחמה על רוסיה. זה היה ב- 1940. ביוני.

00:57:48.000 00:57:52.000

רגע. השאלה. אתם הייתם עד 1940?

00:57:52.000 00:58:05.000

39'. ב- 1939. ספטמבר גירשו אותנו מהבית. נקודה. אבל היטלר היה אז חבר של סטאלין.

00:58:05.000 00:58:06.000

מי גירש אתכם?

00:58:06.000 00:58:21.000

היטלר. הגרמנים. בעיר שלנו היו גרמנים ומצד השני של הסאן היו הרוסים. אז המלחמה לא הייתה אז עוד בין...

00:58:21.000 00:58:25.000

אז היה מולוטוב.

00:58:25.000 00:58:27.000

מולוטוב ריבנטרופ.

00:58:27.000 00:58:32.000

כן. זה היה ההסכם של לא מלחמה.

00:58:32.000 00:58:39.000

אבל היטלר אחר כך שבר את זה. את יודעת. הוא נכנס לצ'כוסלובקיה. את מכירה את ההיסטוריה.

00:58:39.000 00:58:40.000

ברור. ברור. כן.

00:58:40.000 00:58:45.000

בואי נחזור לעיר שלנו.

00:58:45.000 00:58:51.000

אז הכרוז אמר שכולם יבואו לשוק. לכיכר השוק לקבל הוראות איך להתנהג.

00:58:51.000 00:58:51.001

אז כולם באו לשוק ואף אחד לא לקח שום דבר.

00:58:51.001 00:58:51.002

גם ההורים שלך?

00:58:51.002 00:59:00.000

ההורים... אבא לא.

00:59:00.000 00:59:07.000

אבל אמא שלי ושני ילדים. וגיסה של אמא שלי עם שני ילדים.

00:59:07.000 00:59:17.000

ובאנו לשוק ומה עשו? לקחו את כל האנשים ושמו אותם על רפסודות.

00:59:17.000 00:59:24.000

את יודעת מה זה רפסודה? והעבירו אותם את הסאן. וגירשו אותם לצד הרוסי.

00:59:24.000 00:59:26.000

רגע. את אבא שלך. כן?

00:59:26.000 00:59:31.000

לא. אותי! אבא שלי ברח אז בלילה. אני מספרת לך ואת לא מקשיבה.

00:59:31.000 00:59:34.000

ועוד איך מקשיבה.

00:59:34.000 00:59:41.000

אז הוא עבר את הסאן בלילה. שילמו לאיזה גוי והעבירו אותו את הנהר לצד הרוסי.

00:59:41.000 00:59:48.000

הוא ועוד אחד עשרה איש שהיו אצלנו. ועוד מאות. עשרות אלפים יהודים קרה ככה. אלה מפולנייה.

00:59:48.000 00:59:59.000

ואחר כך בסיביר. זה היה חצי מיליון יהודים. ורבע מיליון מתו בסיביר. רק רבע מיליון נשארו בחיים.

00:59:59.000 01:00:01.000

רגע. עכשיו. אותכם העבירו ברפסודות?

01:00:01.000 01:00:13.000

כן. ברפסודות. ילדים יותר גדולים. נגיד מגיל 1.5 אמרו לשחות לצד השני.

01:00:13.000 01:00:13.500

ומי שלא ידע לשחות. אני לא יודעת מה קרה לו.

01:00:13.500 01:00:13.501

ומה את עשית?

01:00:13.501 01:00:21.000

אני הייתי על הרפסודה עם אמא שלי. ועם האחים שלי. שהיו עוד קטנים. כולנו היינו קטנים.

01:00:21.000 01:00:23.000

עוד לא הלכנו לבית ספר.

01:00:23.000 01:00:24.000

ואבא ברח קודם?

01:00:24.000 01:00:30.000

קודם כן.לילה לפני זה. וישר באנו לצד השני. אז אמא שלי חיפשה את אבא שלי.

01:00:30.000 01:00:35.000

והיא מצאה אותו. שם בדוברמיל. קראו לזה לעיר.

01:00:35.000 01:00:36.000

רגע העבירו אתכם לדוברומיל?

01:00:36.000 01:00:51.000

כן. היינו בדוברמיל. ושמה אמא היא פגשה אחת שקראו לה סלבקה. שהיא הייתה משרתת אצלנו. והיא שכרה...

01:00:51.000 01:00:58.000

אמא שלי הייתה אישה משהו. אמא שלי שכרה עגלה וסוס. ונתנה לסלבקה את המפתחות של הבית.

01:00:58.000 01:01:07.000

והיא אמרה לה איפה היא החביאה את כל הרכוש שלה. את הדברים כלי כסף. וכסף

01:01:07.000 01:01:14.000

זלוטי שהיה לה וכל זה. והיא אמרה שתיתן לה... מה שתרצה שתיקח אבל שהיא תחזור בחזרה עם הבגדים וכל זה. והיא לא חזרה.

01:01:14.000 01:01:21.000

היא לא חזרה ואנחנו נשארנו שמה ו"אויף גיהקטע צורעס". [יידיש]

01:01:21.000 01:01:26.000

אנחנו עושים הפסקה.

01:01:38.000 01:01:45.000

אנחנו פגשנו את האחים של אבא שלי. היו שני אחים. אחד קראו לו אליהו. זה היה הגדול.

01:01:45.000 01:01:49.000

והצעיר היה וולף. לי יש גם בן שקוראים לו וולף. זאב.

01:01:49.000 01:01:55.000

והם היו מסאנוק. הם לא היו מהעיר שלנו. ואנחנו פגשנו אותם.

01:01:55.000 01:02:02.000

ואנחנו רצינו לחזור. לפולנייה בחזרה לבית שלנו.

01:02:02.000 01:02:09.000

זאת אומרת ש... מה בכלל כשעזבתם מה לקחתם איתכם?

01:02:09.000 01:02:11.000

כלום. אמרתי לך שלא לקחנו כלום.

01:02:11.000 01:02:18.000

אבל ממש כלום? בובה? לא הייתה לך בובה. משחק. טלית. תפילין אבא לקח?

01:02:18.000 01:02:18.001

טלית עם תפילין אבא תמיד לקח. לאבא שלי נשאר אח בפולנייה.

01:02:18.001 01:02:18.002

שמו?

01:02:18.002 01:02:26.000

שמו היה צבי.

01:02:26.000 01:02:33.000

שהוא היה שייך עוד לפולנייה. הצד השני איפה שהוא גר. עוד היו חיים רגילים.

01:02:33.000 01:02:42.000

ואז אבא נסע אליו והביא משמה. העיקר בפולניה זה היה אבבטן. את יודעת שמיכות פוך.

01:02:42.000 01:02:47.000

כי זה שמה. את יודעת. שמה תשע חודשים קר. אז הוא הביא שמיכות פוך.

01:02:47.000 01:02:50.000

והוא הביא שני כרים והוא הביא כל מיני דברים מהאח שלו.

01:02:50.000 01:02:54.000

אז צברנוכבר משהו רכוש. את מבינה?

01:02:54.000 01:03:05.000

ואז הרוסים עשו סקר מי רוצה להישאר בפולנייה? ומי רוצה לנסוע עם הרוסים.

01:03:05.000 01:03:09.000

אתם הגעתם לדוברומיל. איפה שהיתם?

01:03:09.000 01:03:21.000

אז אמרתי לך. לאמא שלי היו חברות. הרבה חברות שבנות רבנים. אז רבי אחד. אני שכחתי כבר. היה לו שם בית קיץ.

01:03:21.000 01:03:27.000

והוא נתן רשות לאמא שלי שהיא יכולה לגור בבית הקיץ הזה.

01:03:27.000 01:03:33.000

כל זמן שהיינו בדוברמיל. אז אנחנו גרנו שמה עם אמא ועם אח של אמא.

01:03:33.000 01:03:40.000

ועם שני הילדים. שהוא היה גם דיין ורב תלמיד חכם.

01:03:44.000 01:03:50.000

לא היו לנו אף אחד. אנחנו היינו זרים שמה. ובמקרה אבא שלי פגש את שני האחים שלו.

01:03:50.000 01:03:50.001

וכשעשו את הסקר הזה. הלכו מבית לבית לשאול. היו המון המון פליטים שמה.

01:03:50.001 01:04:00.000

בדוברמיל. שבאו מהצד השני.

01:04:00.000 01:04:11.000

ואז יום אחד בליל שבת. היו אשלונים כאלה. קרונות בקר ארוכים.

01:04:11.000 01:04:17.000

ולקחו את כל היהודים האלה שאמרו שהם רוצים להישאר בפולנייה.

01:04:17.000 01:04:29.000

אז הרוסים באו. וסטאלין החליט שאנחנו מרגלים. שאנחנו אנטי ציוניים אנטי קומוניסטים.

01:04:29.000 01:04:30.000

בגלל שלא בחרת

01:04:30.000 01:04:38.000

להיות איתם. אז לא רק אנחנו. אז אני מספרת. היה חצי מיליון יהודים בפולנייה בחרו.

01:04:38.000 01:04:42.000

ושלחו אותם באשלונים לסיביר.

01:04:42.000 01:04:47.000

ושמה מתו רבע מיליון ורבע מיליון נשארו. אנחנו היינו בין אלה ששרדו.

01:04:47.000 01:04:54.000

עכשיו רגע. כשאתם גרתם בבית הרב. בבית הקיץ של הרב. היו עוד אנשים שם?

01:04:54.000 01:04:54.001

כן היה עוד משפחה. אח של אמא שלי ושני ילדים בן ובת.

01:04:54.001 01:04:54.002

ומה הם החליטו?

01:04:54.002 01:05:00.000

הם באו גם איתנו.

01:05:00.000 01:05:05.000

ומי מבני המשפחה החליטו לא לבוא?

01:05:05.000 01:05:05.001

שני אחים של אבא שלי.

01:05:05.001 01:05:05.002

למה?

01:05:05.002 01:05:15.000

הם היו רווקים והם רצו להישאר בבית. לאן הם... לא יודעת. הם התחבאו ולא רצו לבוא.

01:05:15.000 01:05:19.000

אנחנו לא ידענו שאנחנו ניסע לסיביר.

01:05:19.000 01:05:28.000

הם רצו להישאר בצד הרוסי. אולי הם חשבו שיתגייסו לצבא. למרות שהם היו חרדים. לא יודעת.

01:05:28.000 01:05:34.000

אבל הם החליטו להישאר בצד הרוסי ולא לנסוע לפולנייה כמו שאנחנו החלטנו.

01:05:34.000 01:05:40.000

אז הם נשארו. אז אחר כך הם הלכו כולם לאושוויץ כל אלה שנשארו.

01:05:40.000 01:05:43.000

כמה זמן אתם הייתם בבית הרב? בבית הקיט?

01:05:43.000 01:05:46.000

לא הרבה זמן כמה חודשים.

01:05:46.000 01:05:48.000

מה את זוכרת? בכל אופן כמה חודשים.

01:05:48.000 01:05:48.001

כלום כלום כלום. בלק אאוט.

01:05:48.001 01:05:48.002

בלק אאוט.

01:05:48.002 01:05:53.000

שום דבר משמה כן.

01:05:53.000 01:05:59.000

אני רק זוכרת שזה היה חדר לא גדול. וגרנו שמה תשע אנשים.

01:05:59.000 01:06:05.000

זה היה לא קל. וזהו אני לא זוכרת שום דבר.

01:06:08.000 01:06:14.000

אז העמיסו אתכם על הרכבות?

01:06:14.000 01:06:23.000

כן. ונסענו שישה שבועות עד שהגענו לאסיה רוסיה אסיה.

01:06:23.000 01:06:30.000

זה. איך קראו לעיר הזאת שהגענו? כבר שכחתי.

01:06:30.000 01:06:41.000

לא יקוז ולא יקוץ. אני לא זוכרת. אבל זה היה כבר אחרי הרי האורל. כבר עברנו את אסיה.

01:06:41.000 01:06:48.000

קודם תספרי. פתאום שמים אתכם ברכבת לשישה שבועות. מה את זוכרת?

01:06:48.000 01:06:48.001

ואני זוכרת שעצרנו בתחנות ובכל תחנה היו לקחת מים רותחים. קראו לזה קיפיאטוק.

01:06:48.001 01:06:48.002

מי?

01:06:48.002 01:07:00.000

אבא שלי.

01:07:00.000 01:07:06.000

והם. יום אחד הם אמרו. שאסור לרדת מהרכבת. ואבא שלי לא שמע.

01:07:06.000 01:07:11.000

ולקח את האח שלי הקטן על הכתפיים ויצא לחפש חלב.

01:07:11.000 01:07:18.000

אז הרוסים תפסו אותו ושמו אותו בבית סוהר של הרכבת.

01:07:18.000 01:07:22.000

מה זאת אומרת היה ברכבת בית סוהר?

01:07:22.000 01:07:29.000

כן היה. אנחנו לא היינו בבית סוהר. יכלנו לרדת לעשות לרדת. לצאת לעשות שירותים.

01:07:29.000 01:07:36.000

וזה היה סגור על מנעול. ברכבת היה כן. קרון בית סוהר.

01:07:36.000 01:07:43.000

ועם אחי הם הלכו מקרון לקרון ושאלו של מי הילד.

01:07:43.000 01:07:49.000

עד שהגיע לקרון איפה שאמא שלי הייתה. אז הם החזירו לה אותו. אחר כך נסענו

01:07:49.000 01:07:55.000

רגע אז איך אתם הילדים. אתם שוכבים. לכל אחד יש מקום?

01:07:55.000 01:08:00.000

נראה לך לפני שמונים שנה מה שקרה אני כבר זוכרת את זה. לא זוכרת.

01:08:00.000 01:08:02.000

את לא זוכרת איך ישנתם?

01:08:02.000 01:08:05.000

לא. זוכרת. זוכרים שזה היו זמנים קשים.

01:08:05.000 01:08:08.000

אבל את לא זוכרת כלום מהרכבת?

01:08:08.000 01:08:17.000

ישנו אני זוכרת ברכבת היה קומה תחתונה וקומה ראשונה.

01:08:17.000 01:08:20.000

אז אנחנו היינו בקומה למעלה. ישבנו. שכבנו אחד על השני.

01:08:20.000 01:08:28.000

היו מביאים לחם ומים רותחים היינו לוקחים בתחנות של הרכבת.

01:08:28.000 01:08:32.000

תמיד היה מין מקום של קיפיאטוק קראו לזה. מים חמים.

01:08:32.000 01:08:35.000

איפה הייתם עושים את הצרכים. היו עוצרים?

01:08:35.000 01:08:43.000

היו עוצרים. כן. אבל אני לא זוכרת. זה כנראה לא היה כל כך גרוע אחרת הייתי זוכרת.

01:08:43.000 01:08:53.000

אחר כך הגענו למקום שכבר לא היה מסילת רכבת. אז לקחו אותנו על משאיות. נסענו ל משאיות...

01:08:53.000 01:08:58.000

אז אתם הגעתם לסביבות אוראל?

01:08:58.000 01:08:58.001

מאוראל נסענו עם משאיות עד בודייבו. שבודייבו זה כבר ב...ב...

01:08:58.001 01:09:11.000

מתחת לטאייוט שמה.

01:09:11.000 01:09:18.000

וזה הייתה עיר גדולה. עיר מחוז. אה זהו. קודם לא זכרתי את השם מחוז.

01:09:18.000 01:09:18.001

זו הייתה עיר מחוז גדולה. והם אירחו אותנו ב...

01:09:18.001 01:09:18.002

מי זה הם?

01:09:18.002 01:09:28.000

הרוסים. ב"וודנה ואקסל" קראו לזה.

01:09:28.000 01:09:40.000

במין טרמינלים כאלה. של בתי ספר שלא היו כבר לימודים. ובבתי קהילה של הקהילות.

01:09:40.000 01:09:45.000

שמה כל אחד תפס שטח על הרצפה. והיינו שמה.

01:09:45.000 01:09:51.000

הייתם בתוך מבנה?

01:09:51.000 01:09:54.000

כן. אבל אחר כך איך אנחנו הגענו לטנרק...

01:09:54.000 01:09:59.000

אני רציתי לדעת על בודייבו. כמה זמן בערך הייתם בבודייבו?

01:09:59.000 01:10:00.000

לא הרבה זמן.

01:10:00.000 01:10:02.000

מה את זוכרת מבודייבו?

01:10:02.000 01:10:13.000

זה מה שאני זוכרת. שזה היה מין הו-הא כזה אולם גדול ענק. וכל משפחה הייתה לה פינה משלה עם כל המשפחה.

01:10:13.000 01:10:19.000

ואני חושבת. אני לא זוכרת. אולי היו לנו שמיכות שהג'ויינט חילק.

01:10:19.000 01:10:26.000

אבל אני לא זוכרת אם זה היה שמה. אבל היה לנו. הייתה תקופה. אבל זה היה שהיינו בקרסני קוט.

01:10:26.000 01:10:29.000

אחר כך מבודייבו הגענו ל

01:10:29.000 01:10:36.000

רגע אני רוצה רגע לא למהר כל כך. עוד משהו מבודייבו. כמה זמן בערך הייתם בבוייבדו?

01:10:36.000 01:10:46.000

אני לא זוכרת. זה היה מהר. זה לא היה הרבה זמן. משמה שלחו אותנו... רגע... אבל מבויידבו אנחנו נסענו.

01:10:46.000 01:10:59.000

כן. מבויידבו אנחנו. כן.אבל איפה היינו מסיניוגה? אנחנו היינו עוד אחרי בודייבו. לפני בודייבו בשני מקומות.

01:10:59.000 01:11:09.000

מקום אחד זה היה סיניוגה. ומסיניוגה היה בטייגוט. טנרק. שזה היה בג'ונגל. ממש ביער.

01:11:09.000 01:11:25.000

ובפנים היה צריפים גדולים מעץ. והיו מחולקים לחדרים. ובכל חדר היה משפחה. והיה משני הצדדים.

01:11:25.000 01:11:29.000

זה היה המקום הראשון שהתגוררתם בו אחרי שהגעתם לסיביר?

01:11:29.000 01:11:37.000

כן. זה מה שאני זוכרת משמה. אבל לפני זה. איך שהגענו לשם וזה. זה אני לא זוכרת.

01:11:37.000 01:11:37.001

אז שכבנו משני הצדדים היה אני שכבתי...

01:11:37.001 01:11:37.002

בטנרק?

01:11:37.002 01:11:48.000

בטנרק. כן. אני ישנתי עם אמא על קרשים.

01:11:48.000 01:11:55.000

ומצד שני היה אבא עם שני הבנים שלו. שם היינו שנה וחצי. מאוד קשים.

01:11:55.000 01:11:57.000

מה את זוכרת מטנרק?

01:11:57.000 01:12:01.000

מטנרק אני זוכרת ששכבנו כל היום במיטה. כי היה כל כך קר.

01:12:01.000 01:12:07.000

היינו כותבים עם האצבע על השלג. שהיה על הזכוכית בפנים בצריף.

01:12:07.000 01:12:17.000

באמצע הצריף. היה תנור גדול מברזל והיו מסיקים. עץ לא היה חסר. זה היה ביער.

01:12:17.000 01:12:21.000

היו מסיקים את הכל המשפחות כל אחד היה לו סיר ובישל לו את האוכל.

01:12:21.000 01:12:25.000

אז היו עומדים ושומרים בלילה שלא יגנבו לך האוכל.

01:12:25.000 01:12:26.000

אז מה היה לאכול?

01:12:26.000 01:12:26.001

אז זהו מה שאני הולכת לספר לך. שהאח שלי. של אבא שלי. שהיה גר אני כבר לא זוכרת את העיר.

01:12:26.001 01:12:40.000

אז הם לקחו שתי מגבות. ותפרו כיסים.

01:12:40.000 01:12:48.000

ומילאו את הכיסים האלה עם כל מיני קטניות ופסטות יבשים. את יודעת פרפלך וזה.

01:12:48.000 01:12:53.000

ותופרים את זה בחזרה. ועושים מזה חבילה. ושולחים את זה לסיביר.

01:12:53.000 01:12:58.000

זה הולך חצי שנה. אבל בזכות זה אנחנו נשארנו חיים.

01:12:58.000 01:13:00.000

מי שלח את זה?

01:13:00.000 01:13:01.000

אח של אבא שלי.

01:13:01.000 01:13:04.000

הדוד שלכם. שהיה ב?

01:13:04.000 01:13:09.000

אני לא זוכרת את העיר. היה לו בית חרושת לנקניק.

01:13:09.000 01:13:20.000

שמה עוד לא היה מלחמה עם הרוסים. ואנחנו כבר היינו בסיביר. ושם עוד לא היה מלחמה.

01:13:20.000 01:13:25.000

אז כל זמן שלא היה מלחמה. הם חיו להם בשקט ובנחת.

01:13:25.000 01:13:27.000

באיזה עיר הוא חי?

01:13:27.000 01:13:35.000

אז זהו. אני לא זוכרת את העיר. אני צריכה לשאול. אני לא יודעת אם היא עוד... את הילדים של הבת דודה שלי. לא יודעת.

01:13:35.000 01:13:38.000

אז מה היו בחבילות שהוא שלח?

01:13:38.000 01:13:38.001

אז אמרתי לך. היו כל מיני קטניות.

01:13:38.001 01:13:38.002

כן. אמרת.

01:13:38.002 01:13:46.000

בורבלך. ערבס. פרפלך.

01:13:46.000 01:13:50.000

תגידי את זה בעברית כי לא כולם יודעים.

01:13:50.000 01:13:50.001

אז קטניות כולם יודעים מה זה.

01:13:50.001 01:14:07.000

קטניות יש כמה מינים. וערבס זה אפונה ופסטות וגרסי פנינה וסולת.

01:14:07.000 01:14:10.000

כל הדברים היבשים שלא מתקלקלים.

01:14:10.000 01:14:12.000

מה עם סוכר. קמח?

01:14:12.000 01:14:21.000

לא אכלנו סוכר ולא ביצים ולא חלב ולא פירות שנה וחצי. לא ידענו מה שזה.

01:14:21.000 01:14:23.000

אנחנו היינו ילדים קטנים. לא ידענו את הטעם של הדברים האלה.

01:14:23.000 01:14:29.000

רגע. התחלתם... תתארי לי את היום יום שלכם שמה.

01:14:29.000 01:14:35.000

אז שמה ברוסיה היה מנהג כזה; מי שעבד קיבל 600 גרם לחם.

01:14:35.000 01:14:42.000

מי שלא עבד. כמו ילדים או הורים זקנים. קיבל 400 גרם לחם.

01:14:42.000 01:14:48.000

הלחם שקיבלנו. זה היה בטנרק. הלחם שקיבלנו זה היה לחם לבן קפוא.

01:14:48.000 01:14:56.000

והיינו כל כך רעבים שלא יכלנו לחכות עד שהלחם יפשיר.

01:14:56.000 01:15:05.000

אז אבא שלי היה הרי עובד בחטיבת עצים. אז היה לו גרזן.

01:15:05.000 01:15:09.000

אז עם הגרזן היו מחלקים את הלחם לכולם אותו הדבר.

01:15:09.000 01:15:18.000

ובזכות המרקים שאמא הייתה מבשלת.עם מים סתם מה שהיה. היא הייתה גם בשלנית טובה.

01:15:18.000 01:15:21.000

מי היה מחלק לכם את זה?

01:15:21.000 01:15:25.000

במשפחה שלנו היה אחדות והיה משפחה שחיו.

01:15:25.000 01:15:25.001

כי היה צריך חוזק.

01:15:25.001 01:15:25.002

נכון.

01:15:25.002 01:15:35.000

דיציפלינה לא לרצות לאכול את כל הלחם. אז איך?

01:15:35.000 01:15:43.000

כן. נכון. אז חילקו חילקו מנות. חילקו את הלחם לחצי. חצי חילקו בבוקר.

01:15:43.000 01:15:48.000

וחצי חילקו. אני לא זוכרת. או בערב או בצהריים.

01:15:48.000 01:15:53.000

ובאמצע. היו אוכלים. מים היה שמה. מאיפה היה מים? היו מפשירים את השלג. זה היה מים.

01:15:53.000 01:15:59.000

ובקיץ. הינו גם בקיץ שמה. הלכנו שם ביערות לקטוף אכמניות.

01:15:59.000 01:16:07.000

ורובמרבר. את יודעת? אבל זה היה לא מתורבת. זה היה פראי.

01:16:07.000 01:16:07.001

פרא. כן.

01:16:07.001 01:16:18.000

ואת זה אנחנו אכלנו. ויום אחד. הלכתי עם אמא שלי לים ושמעתי זאבים יללו.

01:16:18.000 01:16:28.000

ואמרו לנו. הרוסים אמרו לנו שאם אנחנו הולכים לאיבוד. אז תמיד לשמוע איפה שהנהר עובר ולרדת לנהר.

01:16:28.000 01:16:34.000

שעם הנהר לא הולכים לאיבוד. תמיד יש איזה יישוב ליד הנהר.

01:16:34.000 01:16:37.000

רוב הישובים היו ליד הנהרות כי היו צריכים מים.

01:16:37.000 01:16:39.000

איך התחממתם?

01:16:39.000 01:16:50.000

אז סיפרתי לך. היה תנור ברזל גדול ארוך באמצע הצריף וזה דלק 24 שעות כי עצים היה שם למכביר.

01:16:50.000 01:16:55.000

זהו. את אמרת קצת. כולכם הייתם מסביב לתנור?

01:16:55.000 01:17:02.000

לא. כולנו היינו שוכבים במיטה. אבא היה עובד. ביער עם העצים.

01:17:02.000 01:17:06.000

אני הייתי מראה לך את הסיפור של אבא שלי יש לי סרט על זה.

01:17:06.000 01:17:12.000

כן. אבא עבד בכריתת עצים. כמה שעות הוא עבד?

01:17:12.000 01:17:20.000

כן. בחטיבת עצים. מהבוקר עד הלילה. יום אחד הוא חזר ושמה הלילה נופל מהר.

01:17:20.000 01:17:27.000

ומאחר והתזונה לא הייתה בריאה. אז יש מחלה קוראים לזה שלפיקורה.

01:17:27.000 01:17:33.000

תרנגולת עיוורת. שנהיים עיוורים בלילה. לא רואים בלילה.

01:17:33.000 01:17:41.000

אז הוא גמר את העבודה. והתחיל ללכת ונהיה חושך והוא לא ראה לאן ללכת. הוא איבד את הדרך. אז הוא נאבד.

01:17:41.000 01:17:41.001

הוא...

01:17:41.001 01:17:41.002

נעלם.

01:17:41.002 01:17:53.000

לא. הוא נעמד ופתאום בא איזה מישהו. אדם עם זקן לבן. ושאל אותו. מה אתה עושה פה?

01:17:53.000 01:17:57.000

אז הוא אומר. איבדתי את הדרך. אני לא יודע לאיפה ללכת ואני לא רואה.

01:17:57.000 01:18:07.000

אז הוא לקח אותו ביד. והביא אותו לשביל ואמר תלך ישר אז תגיע לצריף שקוראים לו הקילומטר השלישי.

01:18:07.000 01:18:13.000

לא לאיפה שאתה גר. ואבא התחיל ללכת. ואחר כך הוא נזכר. הוא הסתובב. הוא רצה להגיד תודה רבה.

01:18:13.000 01:18:17.000

אז האיש נעלם. אנחנו באנו לידי מסקנה שזה היה אליהו הנביא.

01:18:17.000 01:18:17.001

אהה. אוקיי.

01:18:17.001 01:18:24.000

אין משהו אחר. הוא נעלם האיש. הוא לא ראה אותו יותר.

01:18:24.000 01:18:27.000

את באמת מאמינה שזה היה אליהו הנביא?

01:18:27.000 01:18:27.001

כן. אנחנו מאמינים. כן.כן.

01:18:27.001 01:18:27.002

שאליהו הנביא הגיע?

01:18:27.002 01:18:32.000

כן. למה לא. הוא משגיח על כולם.

01:18:32.000 01:18:38.000

לא יודעת מישהו שלח אותו. אחרת הוא היה שם קופא מקור. לא היה צריך הרבה זמן בשביל זה.

01:18:38.000 01:18:45.000

שם היה כפור 50 מעלות מתחת לאפס. שהייתי יורקת. עד שזה נפל על הרצפה זה נהיה קרח.

01:18:45.000 01:18:55.000

והרי שירותים לא היו. היינו עושים פיפי. אז הנעליים היו נדבקות ל... שזה חם וזה קר. זה היה נדבק לקרח. זהו ומשם...

01:18:55.000 01:19:06.000

רגע רגע. לא למהר. לא למהר. אתם למדתם שם באיזה צורה?

01:19:06.000 01:19:16.000

אז שם ככה. לקחו את הילדים לפנימיות. אינטרנאט קראו לזה. וההורים שלי לא רצו לתת אותנו לאינטרנאט.

01:19:16.000 01:19:20.000

כי אלו שהלכו לאינטרנאט. לא ראו יותר את הילדים.

01:19:20.000 01:19:30.000

אז אני. שמו אותי במשפחה שלא היו להם ילדים. ושכאילו שאני איתם.

01:19:30.000 01:19:34.000

ילד אחת אפשר היה לשמור. אנחנו היינו שלושה.

01:19:34.000 01:19:36.000

משפחה יהודית?

01:19:36.000 01:19:49.000

כן בטח. הם גרו בסיניובין. יותר קרוב לישוב. ואחים שלי לא זוכרת מה היה עם האחים שלי. איפה הם היו. לא הם היו עם הסבא.

01:19:49.000 01:20:03.000

עשינו שח. גילפנו את הפיגורות של השח. וצבענו. היה עיפרון כימי שזה צובע כחול.

01:20:03.000 01:20:12.000

אז צבענו צד אחד בכחול וצד אחד היה לבן. אז הכנו לוח ושיחקנו שח.

01:20:12.000 01:20:15.000

מישהו לימד אותנו. אני לא זוכרת מי.

01:20:15.000 01:20:22.000

ואני כבר בגיל חמש שש כבר ידעתי לשחק שח. ולא הלכנו לבית ספר.

01:20:22.000 01:20:25.000

שאם היינו הולכים לבית ספר. זה היה סוף פסוק.

01:20:25.000 01:20:29.000

לא היינו חוזרים יותר להורים. הם אימצו את הילדים. הרוסים.

01:20:29.000 01:20:35.000

אז מה כן עשיתם כל הזמן?

01:20:35.000 01:20:35.001

כלום.

01:20:35.001 01:20:35.002

שנה וחצי?

01:20:35.002 01:20:43.000

אז בקיץ. היינו הולכים ליער. לחפש אוכמניות וכל זה. ובחורף היינו בצריף.

01:20:43.000 01:20:49.000

היו עוד ילדים. היו משחקים מן הסתם כל מיני משחקים של ילדים.

01:20:49.000 01:20:52.000

אבא המשיך להתפלל. היה איזשהו מניין?

01:20:52.000 01:21:00.000

כן. היה תמיד אצלנו מנין בחדר. שאסור היה להתפלל. ברוסיה. בגלל זה הסבא שלי הלך לבית סוהר.

01:21:00.000 01:21:08.000

והוא גם נפטר שהוא לא רצה לאכול שם כלום. בעניין כשרות.

01:21:08.000 01:21:11.000

מתי אבא הוא נלקח לבית סוהר. סבא?

01:21:11.000 01:21:11.001

אני לא זוכרת. שמה אז בזמן...

01:21:11.001 01:21:11.002

מטנרק?

01:21:11.002 01:21:19.000

כן. אבל הוא היה בסיניוגה.

01:21:19.000 01:21:30.000

סיניוגה זה היה ישוב יותר גדול. וזה היה 15 קילומטר מטנרק. אנחנו היינו בטנרק עוד יותר בפנים.

01:21:30.000 01:21:43.000

ואמא שלי הייתה... בסיניוגה היה דואר. בטנרק לא היה. אז החבילות של הדוד שלי היו מגיעים לסיניוגה.

01:21:43.000 01:21:50.000

אז אמא פעם בשבועיים הולכת ברגל. זה היה 15 קילומטר ביער.

01:21:50.000 01:21:58.000

אבל היא הייתה חברמנית. היא הייתה הולכת ברגל. והיינו מקבלים. אז אח שלה היה גר שמה.

01:21:58.000 01:22:00.000

היא הייתה נותנת גם לאח שלה. ממה שקיבלנו.

01:22:00.000 01:22:00.001

כמה זמן זה היה ההליכה?

01:22:00.001 01:22:04.000

שמה היינו שנה וחצי. בסיביר.

01:22:04.000 01:22:06.000

לא. הליכה לסיניוגה מטנרק?

01:22:06.000 01:22:12.000

אני לא יודעת. 15 קילומטר. כמה זמן היא הלכה. זה אני לא יודעת כבר.

01:22:12.000 01:22:19.000

אתם הלוא דיברתם יידיש וודאי או פולנית. מה דיברתם?

01:22:19.000 01:22:20.000

כן יידיש.

01:22:20.000 01:22:24.000

כן. יידיש. איך אתם מסתדרים פתאום עם השפה הרוסית?

01:22:24.000 01:22:29.000

אבל ידענו גם פולנית. רוסית זה כמו פולנית. זה מאוד דומה.

01:22:29.000 01:22:39.000

אז הסתדרו ככה. דיברו אוקראינית. אבא שלי ידע אוקראינית. מאיפה הוא ידע אוקראנית אני לא יודעת. אבל הוא ידע.

01:22:39.000 01:22:41.000

מי השגיח עליכם?

01:22:41.000 01:22:42.000

אמא שלי.

01:22:42.000 01:22:47.000

לא. אני מדברת. היתה השגחה גם של הרוסים גם?

01:22:47.000 01:22:55.000

היו. היו מונגולים היו שמה. מונגולים והם היו הנצלניקים. המנהלים.

01:22:55.000 01:22:57.000

איך היה היחס שלהם אליכם?

01:22:57.000 01:23:07.000

לא גרוע. לא הרביצו לנו. לא עינו אותנו. לא היה את זה. הם שמה גם לא ידעו מה זה רוסים. יהודים.

01:23:07.000 01:23:11.000

יהודים ידעו יותר בפנים כשהיינו ברוסיה יותר באסיה.

01:23:11.000 01:23:24.000

אנחנו נגיע לזה. אבל עדיין אנחנו בטנרק. איך הקשרים בין האנשים שמה. מאיפה היו רוב האנשים?

01:23:24.000 01:23:32.000

רוב האנשים היו שם כל מיני. היו אוזבקים והיו מונגולים והיו טנג'יקים.

01:23:32.000 01:23:36.000

את יודעת מהרי קווקאז שמה. זה היה פעם רוסיה.

01:23:36.000 01:23:43.000

זה היה מקום. זה לא היה מקום נורמלי. זה היה מקום עונש.

01:23:43.000 01:23:52.000

זה מן אה... כמו שאמרו שלחו לסיביר. היו מחנות כאלה. בתור אסירים פוליטיים.

01:23:52.000 01:23:58.000

אנחנו אז לא היינו בתור אנשים חופשיים. לא יכולנו לנסוע ממקום למקום.

01:23:58.000 01:24:02.000

אז איך אמא בכל אופן הגיעה לסבא?

01:24:02.000 01:24:03.000

היא הלכה ברגל.

01:24:03.000 01:24:05.000

ואז לא הייתה שמירה?

01:24:05.000 01:24:09.000

לא. לא היה שמירה. כי לא היה לאן לברוח. היו אנשים לא אנחנו.

01:24:09.000 01:24:20.000

שהם ברחו לחרבין שם בסין בגבול סין. אבל לא אנחנו .

01:24:20.000 01:24:29.000

מה את כילדה. מה עשית את כל הזמן?

01:24:29.000 01:24:38.000

תשמעי. בואי אני אגיד לך משהו. כשבן אדם הראש שלו ממוקד לדבר אחד. הוא לא צריך שום דבר. הראש שלנו היה ממוקד באוכל.

01:24:38.000 01:24:45.000

דאגו איך נשרוד מהיום למחר. ממילא לא העסיק אותי שום דבר.

01:24:45.000 01:24:50.000

בדיוק כמו שאדם חולה. הוא לא צריך כלום. לא ילדים ולא נכדים ולא כסף. לא מעניין אותו כלום.

01:24:50.000 01:24:54.000

כשאדם רעב לא מעניין אותנו כלום.

01:24:54.000 01:24:56.000

לא חיפשנו. לא היה משעמם. לא חיפשנו תעסוקה.

01:24:56.000 01:25:01.000

כי היינו עסוקים מה נאכל אחר כך. מה נאכל מחר. זאת הייתה התעסוקה.

01:25:01.000 01:25:11.000

אז מה עושים? הולכים ליער. הולכים לפה הולכים לשם. ככה זה היה. עיקר הדבר זה היה הדאגה לאוכל.

01:25:11.000 01:25:15.000

מה קרה שמישהו היה חולה?

01:25:15.000 01:25:23.000

אז הוא היה מת. שמה הדבר היחידי אני זוכרת. שהיו לי כאבי שיניים.

01:25:23.000 01:25:28.000

באתי לרופאת שיניים. מה היא עשתה? מה היא עשתה? שמה לי יוד.

01:25:28.000 01:25:32.000

זה היה התרופה היחידה.

01:25:32.000 01:25:41.000

ואנשים ביניהם הייתה בין האנשים עזרה הדדית?

01:25:41.000 01:25:45.000

כן היה. היה. אבל זה תלוי גם באופי של הבן אדם.

01:25:45.000 01:25:48.000

תתני לי דוגמה של עזרה הדדית בטנרק.

01:25:48.000 01:25:55.000

זה אני לא זוכרת. הנה עזרה הדדית. שאמא שלי מה שהיא קיבלה. היא התחלקה עם האח שלה.

01:25:55.000 01:26:01.000

היו לה אחיות גם ב... אז הם היו שולחים כסף.

01:26:01.000 01:26:01.001

רגע את סיפרת על...

01:26:01.001 01:26:01.002

זה היה מצד אבא.

01:26:01.002 01:26:01.003

כן.

01:26:01.003 01:26:10.000

עכשיו היה גם מצד אמא. אמרתי לך שלאמא שלי היו אחיות נשואות בפולנייה.

01:26:10.000 01:26:20.000

אז הם שלחו לנו כסף. אז שלחו לאמא. אבל אמא תמיד חלקה עם האח שלה.

01:26:20.000 01:26:22.000

באיזה שנה הם עוד שלחו כסף?

01:26:22.000 01:26:29.000

ארבעים ארבעים ואחד. וקצת ארבעים ושתיים. עד שפרצה המלחמה.

01:26:29.000 01:26:35.000

את זוכרת מה הם כתבו לכם? על המצב שלהם? הלוא זה כבר תחילת המלחמה.

01:26:35.000 01:26:40.000

נכון. אחר כך כבר לא הגיע. לא הגיע תקשורת.

01:26:40.000 01:26:42.000

כל עוד שהגיעו מכתבים?

01:26:42.000 01:26:53.000

אני לא זוכרת. אני לא יודעת. לא ניהלתי את העיניים של הבית.

01:26:53.000 01:27:03.000

אבל אני זוכרת אחר כך. שהיינו בקרטיקוסט או בקריסק. אחרי.

01:27:03.000 01:27:07.000

למה עברתם? איך עברתם בטנרק?

01:27:07.000 01:27:13.000

מטנרק אנחנו איכשהו עברנו לבודייבו. אני לא זוכרת איך זה קרה.

01:27:13.000 01:27:14.000

למה?

01:27:14.000 01:27:17.000

כי שמה אי היה אפשר לחיות. זה לא היה מקום לאנשים.

01:27:17.000 01:27:22.000

זה היה אחרי שפולנייה. הם עשו איזה הסכם עם סטאלין.

01:27:22.000 01:27:27.000

אז הוא שחרר אותנו. כלומר יכולנו כבר לנסוע ממקום למקום.

01:27:27.000 01:27:40.000

אז בא קפיטן של אונייה ואמר שזו האונייה האחרונה. ומי שרוצה לנסוע לדרומה. יכול לנסוע.

01:27:40.000 01:27:48.000

וזה היה בדיוק בשמחת תורה. אז אבא שלי הלך ואסף את הכל ואמר לאמא שלי אנחנו נוסעים.

01:27:48.000 01:27:57.000

אז היא הלכה. היה לה שם את האח. אז היא הלכה לאח שלה ואומרת לו בוא תיסע איתנו. אז הוא אמר לה. לא.

01:27:57.000 01:28:00.000

רגע. רגע. איפה האח היה. איזה אח?

01:28:00.000 01:28:01.000

בבודייבו.

01:28:01.000 01:28:07.000

שהיה גם בבודייבו. לא סיפרת לנו על הקשר עם האח בבודייבו.

01:28:07.000 01:28:16.000

הנה סיפרתי לך שהיא הייתה מתחלקת עם כל מה שהיה לה. אבל הוא לא רצה לבוא לנסוע. מה זה חג. הוא לא יחלל את החג.

01:28:16.000 01:28:22.000

מה שיהיה עם כל היהודים. יהיה איתי. רוב היהודים נפטרו שם והוא גם.

01:28:22.000 01:28:22.001

הוא לא רצה לבוא.

01:28:22.001 01:28:32.000

ואבא שלי אמר. שזה פיקוח נפש. ובשביל לחיות. כן ניסע עם ה... סוף סוף אנחנו נסענו באונייה של גויים.

01:28:32.000 01:28:37.000

אבל הרוב יהודים היו שמה. אז נסענו. נסענו עם הזה אלף קילומטר.

01:28:37.000 01:28:46.000

בדרך פגשנו אונייה שהובילה חיילים. ועמדנו אחד על יד השנייה. ועברנו.

01:28:46.000 01:28:51.000

אני לא יודעת כי האונייה שאנחנו נסעו זה היה ברג'ה.

01:28:51.000 01:29:00.000

אוניית מסע. וזה היה אונייה לנוסעים. זה לגמרי אחרת מסודר. אז עברנו. היינו שם לא היינו הרבה יהודים.

01:29:00.000 01:29:09.000

ועברנו לאונייה של החיילים. ולהם היה שם אוכל. זה היה חם זה היה משהו אחר לגמרי.

01:29:09.000 01:29:19.000

ואיתם נסענו עד שהגענו לאיזה עיר שקראו לזה קירנסק. והקפיטן אמר שאפשר לרדת. מי שרוצה להתיישב.

01:29:19.000 01:29:27.000

חיפשנו איפה יש עבודה. אז אבא הלך ללשכת עבודה. לשאול אם יש עבודה ואמרו לו כן. אז ירדנו שם.

01:29:27.000 01:29:33.000

ונכנסנו לעיר ושכרנו איזה חדר.

01:29:33.000 01:29:36.000

קירנסק זה כבר במקום לגמרי אחר.

01:29:36.000 01:29:45.000

כן זה כבר באסיה יותר למטה. יותר דרומה. ושם אנחנו גרנו. אבא עבד בבית חרושת.

01:29:45.000 01:29:49.000

רגע רגע. איך אתם מגיעים? איפה אתם מוצאים מקום?

01:29:49.000 01:29:49.001

אנחנו מגיעים...

01:29:49.001 01:29:54.000

שרה את ממש ממהרת וחבל כי יש לך הרבה מה לספר.

01:29:54.000 01:30:02.000

אנחנו יורדים על החוף. מוציאים את השק. האונייה עגנה באמצע הנהר.

01:30:02.000 01:30:07.000

וזה נהרות לא כמו הירקון. זה נהרות של חמישים מטר. מאה מטר רוחב.

01:30:07.000 01:30:15.000

והיו צריכים עם סירה להביא. ואבא שלי כמעט שטבע שמה. הוא טיפס על סולם כזה

01:30:15.000 01:30:18.000

של חבלים שעולים ויורדים באוניות.

01:30:18.000 01:30:28.000

היום זה הכל מודרני. אנשים לא מתארים להם מה היה. אי אפשר לתאר את זה. ניסים ונפלאות היו. מה אני אגיד לך.

01:30:28.000 01:30:36.000

כל שעה זה היה נס אחר. בקיצור הגענו לחוף. אז אבא השאיר אותנו.

01:30:36.000 01:30:39.000

היו איתכם הרבה באונייה?

01:30:39.000 01:30:39.001

יהודים? אני לא זוכרת.

01:30:39.001 01:30:45.000

האם רוב היהודים החליטו לעזוב?

01:30:45.000 01:30:51.000

לא. רוב היהודים החליטו להישאר. הם לא רצו לעזוב. ובגלל זה הם מתו שם שלא היה להם מה לאכול.

01:30:51.000 01:30:56.000

גם לרוסים לא היה. זה היה זמן מלחמה.

01:30:56.000 01:30:56.001

ברור.

01:30:56.001 01:31:00.000

האוכלוסייה שמה הייתה בצנע. אז הם עוד צריכים לפרנס את הפליטים האלה?!

01:31:00.000 01:31:04.000

הפליטים האלה כבר לא היו דרגה ראשונה. הם היו דרגה שתיים שלוש.

01:31:04.000 01:31:09.000

אז ואנשים שלא היו רגילים לתנאים האלה.

01:31:09.000 01:31:16.000

הם היו כבר רגילים שמה לחיות בתנאים הקשים האלה. זה היה הבית שלהם.

01:31:16.000 01:31:16.001

אז היה סיפור שלם.

01:31:16.001 01:31:16.002

אז מה. איפה אני גמרתי?

01:31:16.002 01:31:16.003

שהגעתם לחוף.

01:31:16.003 01:31:29.000

כשהגענו לחוף. אז אבא הלך לחפש עבודה. אז הוא מצא...

01:31:29.000 01:31:32.000

באיזה שפה הוא דיבר איתם?

01:31:32.000 01:31:42.000

אוקראינית. פולנית. לאט לאט למדנו רוסית גם. והוא קיבל עבודה להיות שומר בבית חרושת.

01:31:42.000 01:31:48.000

זה היה בית חרושת שעשה נשק. בית חרושת לנשק. כי זה היה הרי במלחמה.

01:31:48.000 01:32:05.000

אז הוא היה שומר. אחר כך הוא עבד ב.. הוא הוביל מים. היה עגלה עם סוס ודלי על מקל.

01:32:05.000 01:32:14.000

אז הוא היה לוקח מים מהנהר לחבית. ואחר כך נוסע בין המסעדות לחלק מים.

01:32:14.000 01:32:20.000

זאת הייתה עבודה מהמועצה. הוא היה עובד.

01:32:20.000 01:32:26.000

שבא למסעדות אז כל פעם נתנו לו משהו לאכול. שם גם אותו דבר. זה היה זמן מלחמה.

01:32:26.000 01:32:32.000

לא היה אוכל. אז עם האוכל הזה נעזרנו בשביל להתקיים.

01:32:32.000 01:32:34.000

איפה התגוררתם בדיוק?

01:32:34.000 01:32:43.000

אז התגוררנו בחדר אחד. כל המשפחה. ובאמצע החדר עמד כזה מין. לא יודעת.

01:32:43.000 01:32:50.000

צ'יגון. איך להגיד לך. טמבור כזה. וזה היו מסיקים את זה. וזה היה מחמם את הבית.

01:32:50.000 01:32:57.000

ואבא היה אוסף בלילה קרשים שמה בבית חרושת איפה שהוא עבד.

01:32:57.000 01:33:02.000

ואני ואחים שלי היינו הולכים בלילה עם מגלשה כזו.

01:33:02.000 01:33:02.001

את יודעת שנוסעים כשיש חורף.

01:33:02.001 01:33:02.002

שיש שלג.

01:33:02.002 01:33:11.000

אין גלגלים קוראים לזה מגלשה.

01:33:11.000 01:33:22.000

והיינו הולכים. זה היה בקרסני קוט. ושמה היינו עוברים. זה הייתה ערבה והיינו שומעים תנים מייללים.

01:33:22.000 01:33:30.000

פחדנו פחד מוות. והלילות בהירים. ואת הולכת על השלג וזה עושה קריפס כזה.

01:33:30.000 01:33:35.000

אני הלכתי עם האח שלי הקטן. למה עם הקטן ולא עם הגדול. זה אני כבר לא יודעת גם.

01:33:35.000 01:33:40.000

ואז אבא היה מעמיס את הקרשים על המגלשה. קושר אותם.

01:33:40.000 01:33:49.000

ואנחנו סחבנו את זה. זה לא היה כבד. כי זה היה על הקרח. כי זה "נגלש" על הקרח על השלג. אבל זה היה פחד מוות. וילדים.

01:33:49.000 01:33:52.000

אני הייתי בת שש. אחי היה בן חמש.

01:33:52.000 01:33:57.000

שמה נדמה לי בקרסני קוט שכבר התחלתי ללכת בכיתה א'.

01:33:57.000 01:33:58.000

רגע אנחנו מדברים על? אנחנו מדברים על קרסני קוט.

01:33:58.000 01:34:05.000

קרסני קוט. בקרנסק אני עוד לא הלכתי לבית ספר.

01:34:05.000 01:34:09.000

אנחנו מדברים על קרנסק. את אמרת שהגעתם לקרנסק.

01:34:09.000 01:34:13.000

בקרסנק היה בית כנסת אצלנו בבית. היו מתפללים.

01:34:13.000 01:34:16.000

רגע. היה מניין?

01:34:16.000 01:34:23.000

כן. היו יהודים הרבה. והבית שלנו. אמא שלי הייתה מכניסת אורחים. מי שהיה בא.

01:34:23.000 01:34:35.000

היו עוברים מבודייבו שבאו לא לגלים. היו באים לקרנסק ידעו היו באים לקרישרובה.

01:34:35.000 01:34:40.000

אז זאת הייתה התחנה הראשונה. אמא הייתה נותנת לאכול. היו ישנים על הרצפה.

01:34:40.000 01:34:44.000

רגע מאיפה לאמא. את אמרת שבקרנסק גם לא היה כמעט מה לאכול. איך לאמא...?

01:34:44.000 01:34:51.000

אז אני אגיד לך איך. שמה אנחנו קיבלנו שמיכות מהג'ויינט.

01:34:51.000 01:34:57.000

ואמא שלי. מהשמיכות האלה תפרה חצאיות. ביד.

01:34:57.000 01:35:00.600

והיא הלכה עם החצאיות האלה לכפרים מסביב. ותמורת זה היא קיבלה נפט ותפוחי אדמה וכרוב וכל מיני דברים.

01:35:00.600 01:35:10.000

והיא הייתה סוחבת את זה ומביאה את זה הביתה.

01:35:10.000 01:35:16.000

בנוסף לזה. אבא עבד. אבל מהעבודה שם לא היה קיום.

01:35:16.000 01:35:21.000

ואז היו באים אלינו מה שהיה היא התחלקה. היו הרבה אנשים.

01:35:21.000 01:35:25.000

אנחנו פה בארץ פגשנו שלושה אנשים. שהם היו אצלנו.

01:35:25.000 01:35:30.000

כן אבל עדיין. האם היו לאמא כמויות כאלה של מזון שאפשר היה?

01:35:30.000 01:35:33.000

לא זה לא היה... ליום יומיים אירחנו. היא לא אירחה...

01:35:33.000 01:35:35.000

זה בכל אופן לא קל.

01:35:35.000 01:35:42.000

כן. נכון אז באמת אנחנו לא אכלנו עד כאן. כולנו אכלנו בצמצום. אבל מה שהיה היא התחלקה.

01:35:42.000 01:35:48.000

זה למדנו אצלה הכנסת אורחים. אצל אמא שלי.

01:35:48.000 01:35:57.000

זה גם אצלי זה ככה. כשאני גרתי בבר גיורא אז הייתה אישה מסכנה צילצלה לי בדלת.

01:35:57.000 01:36:02.000

בדיוק הבן שלי הקטן היה בבית. אני לא זוכרת מה הכנסתי אותה הביתה. נתתי לה לאכול וזה.

01:36:02.000 01:36:07.000

אז אחר כך הילד שלי אומר אמא מה זה הכנסת אישה זרה הביתה.

01:36:07.000 01:36:12.000

למדת מאמא שלך.

01:36:12.000 01:36:21.000

כן. תמיד בשבתות היו אצלי. הייתי מארחת. אנשים זרים. בעלי היה מביא מהבית כנסת שבאים.

01:36:21.000 01:36:26.000

מזה לא נהיים עניים. שאת מארחת פעם בחודש או בכמה שבועות מישהו.

01:36:26.000 01:36:33.000

כן. אבל בקירנסק ואת מתארת לי שאנשים הגיעו. ועדיין אוכלים במקום שאין אוכל כמעט.

01:36:33.000 01:36:43.000

כן זה היה מלחמה בכל ברוסיה. אין מה לדבר. שהם גם לא ליקקו דבש. אבל בכל זאת הם היו אנשי מקום.

01:36:43.000 01:36:53.000

היו להם תמיד קרובים בכפרים. ששמה היו מגדלים תפוחי אדמה. עיקר האוכל היה תפוחי אדמה וכרוב.

01:36:53.000 01:36:58.000

אבל תפוחי אדמה גדלים באדמה. את יודעת איך תפוחי אדמה גודלים? לא יודעת.

01:36:58.000 01:37:07.000

אז אנחנו היינו בקולחוז. היינו הולכים לקולחוז לעזור לחפור את התפוחי אדמה. ותמורת זה. נתנו לנו תפוחי אדמה.

01:37:07.000 01:37:17.000

אז כבר היה תפוחי אדמה. נפט גם לא היה. היה בקבוק ובפנים היה פתיל.

01:37:17.000 01:37:21.000

ועל הבקבוק היה מכסה כזה מברזל כזה עם חור.

01:37:21.000 01:37:26.000

והיו מדליקים את הפתיל. זה היה האור. ככה היו בלילה. כי לא היה חשמל.

01:37:26.000 01:37:34.000

ולא היה ברז בבית. היה בחוץ חבית עם מים. וזה אבא שלי היה ממלא את החבית עם מים.

01:37:34.000 01:37:37.000

היינו שותים מים מהנהר.

01:37:37.000 01:37:43.000

ושמה לא היה אקולוגיה כמו פה הקישון שזה היו כל פעם מלכלכים.

01:37:43.000 01:37:45.000

לא היו בתי חרושת. לא היה מי שילכלך.

01:37:45.000 01:37:49.000

זה הכל הא בהא תליא. הכל קשור אחד בשני.

01:37:49.000 01:37:53.000

וכל המודרניזציה מביא לנו את כל הצרות.

01:37:53.000 01:37:59.000

ואת עד עכשיו אומרת שלא היית בשום מסגרת לימודית?

01:37:59.000 01:37:59.001

לא. לא הייתי בשום מסגרת.

01:37:59.001 01:37:59.002

גם בקירנסק לא?

01:37:59.002 01:37:59.003

לא. רק בקרסני קוט.

01:37:59.003 01:37:59.004

טוב אנחנו עדיין בקירנסק.

01:37:59.004 01:38:09.000

בקירנסק עוד לא הייתי. אני לא זוכרת מה עשיתי.

01:38:09.000 01:38:12.000

אבל בקרסני קוט אני זוכרת שכבר הלכתי לבית ספר.

01:38:12.000 01:38:21.000

ואז הייתי דתייה ולא רציתי לכתוב בשבת. אז נאבקתי עם הדבר הזה. לא שמישהו אמר לי. זה מעצמנו.

01:38:21.000 01:38:27.000

עכשיו בקירנסק גם כן המשיכו בחיים יהודים?

01:38:27.000 01:38:27.001

כן.

01:38:27.001 01:38:27.002

איך?

01:38:27.002 01:38:39.000

כל הזמן. כל הזמן אנחנו השתדלנו כמה שיכלנו. לא תמיד אפשר היה. למשל אנחנו היינו בטנרק. זה היה פסח.

01:38:39.000 01:38:46.000

נו ומה עושים עם חומץ?! אז אני לא יודעת מאיפה אבא שלי השיג תפוחי אדמה.

01:38:46.000 01:38:54.000

יום ראשון הוא אכל תפוחי אדמה. ואחר כך הוא היה הולך לחטוב עצים הוא היה מוכרח לאכול.

01:38:54.000 01:38:57.000

אני לא יודעת. בטח אכלו חומץ. אני מתארת לי.

01:38:57.000 01:39:03.000

הילדים לא הקפידו. על הילדים בכלל לא. רצו לקיים אותם בכל מחיר.

01:39:03.000 01:39:16.000

בקרסני קוט אכלנו חזיר גם. זה היה מותר. מה לעשות. אחרת היו מתים. וזה היה שומנים.

01:39:16.000 01:39:20.000

סתם בשר ללכת לשוק לקנות לא הלכנו.

01:39:20.000 01:39:30.000

אבל היה לנו מכיר שהיה קצב ואמא שלי.. הוא היה קצב עם שלושה בנים. ואמא שלי הייתה הולכת פעם בשבוע לנקות להם את הבית.

01:39:30.000 01:39:35.000

אז תמורת זה הם נתנו לנו שתי צנצנות של שומן חזיר.

01:39:35.000 01:39:40.000

ועם זה יכלנו לאכול. לבשל את מבינה? זה לא פשוט היה.

01:39:40.000 01:39:46.000

אבל ברגע שיכלנו להסתדר בלי כל הדברים האלה. אז הסתדרנו.

01:39:46.000 01:39:51.000

או שמירת שבת או כל הדברים האלה. גם אז היה מסירות נפש.

01:39:51.000 01:39:55.000

רגע. היה מניין בבית פרטי?

01:39:55.000 01:39:55.500

בבית פרטי.

01:39:55.500 01:39:56.000

של מי?

01:39:56.000 01:39:56.001

אצלנו.

01:39:56.001 01:39:56.002

אצלכם זה היה?

01:39:56.002 01:39:56.003

כן וזה אסור היה. הרי סטאלין אסר על כל הדתות.

01:39:56.003 01:39:56.004

נכון.

01:39:56.004 01:40:13.000

אז זה היה גם בהיחבא. לא בפומבי.

01:40:15.000 01:40:20.000

מי. את זוכרת משפחות? גברים שהגיעו?

01:40:20.000 01:40:31.000

כן היה אחד גרוס. והיה מרטין חיות והיה עוד מישהו אני כבר לא זוכרת.

01:40:31.000 01:40:35.000

איך אני יודעת על אלה. כי פגשנו אותם פה בארץ במקרה גם.

01:40:35.000 01:40:44.000

הוא. הוא. חיות הזה הוא עבד באל על. הוא הכניס את בעלי לאל על.

01:40:44.000 01:40:48.000

הוא היה מהראשונים שהוא עבד במחשבים באל על.

01:40:48.000 01:40:50.000

אז הוא היה ב?

01:40:50.000 01:40:58.000

בקירנסק אצלנו. הם באו מאיפה שהם באו. כולם היו עיוורים.

01:40:58.000 01:41:03.000

אמרתי לך שיש מחלה כזו. חוסר בוויטמין נהיים

01:41:03.000 01:41:08.000

עיוורים. ופצעים על הרגליים זה גם היה מחוסר ויטמין.

01:41:08.000 01:41:19.000

בעצם כמעט לא אכלתם כלום. עכשיו אחיך הם היו יותר צעירים?

01:41:19.000 01:41:24.000

אח אחד יותר צעיר בשנה ואח אחד יותר גדול.

01:41:24.000 01:41:26.000

ומה עשה האח היותר גדול?

01:41:26.000 01:41:29.000

בכמה הוא היה גדול בשלוש שנים. זה הכל.

01:41:29.000 01:41:34.000

אז גם הוא לא הלך לבית הספר. בקירנסק?

01:41:34.000 01:41:38.000

הוא הלך לבית הספר. והוא היה תלמיד מצטיין. תמיד הוא היה מצטיין.

01:41:38.000 01:41:41.000

רגע רגע. הוא הלך כן לבית הספר?

01:41:41.000 01:41:44.000

כן. הוא היה היחידי. הוא הלך לכיתה א'.

01:41:44.000 01:41:51.000

ואנחנו עוד לא. לא יודעת למה לא הלכנו. אולי ההורים לא רצו שנלך בין הגויים. אני יודעת.

01:41:51.000 01:42:01.000

לא זוכרת כבר למה. בטח היה להם איזה נימוק. אחר כך בקרסני קוט אני כבר הלכתי לבית ספר.

01:42:01.000 01:42:06.000

אז בעצם מדוע אתם עוברים מקירנסק לקרסני קוט?

01:42:06.000 01:42:06.001

כן.

01:42:06.001 01:42:06.002

מדוע?

01:42:06.002 01:42:13.000

רצינו להתקרב מה שיותר לפולנייה. זה יותר רחוק. זה יותר דרומה.

01:42:13.000 01:42:15.000

בגלל זה או בגלל שרציתם מקום יותר חם? או מה?

01:42:15.000 01:42:24.000

לא. לא ידענו לחפש מקומות. ידענו רק לבוא הביתה. והרוסים אמרו:

01:42:24.000 01:42:30.000

"כשפה יגדלו שיערות. ככה תראו את פולנייה. מפה לא יוצאים".

01:42:30.000 01:42:34.000

אתם ידעתם שיש מלחמה?

01:42:34.000 01:42:34.001

כן. ידענו שיש מלחמה.

01:42:34.001 01:42:34.002

מה ידעתם?

01:42:34.002 01:42:40.000

אבל לא ידענו שיש מה שהיה. כי אני אמרתי לך.

01:42:40.000 01:42:51.000

אמא שלי אמרה. שבטח הם גירשו אותם לוינה או ל... למרות שצ'כוסלובקיה פראג גם היה אצל הגרמנים.

01:42:51.000 01:42:51.001

בודאי.

01:42:51.001 01:42:51.002

והונגריה עוד לא היה. את יודעת הרי הונגריה יהיה יותר מאוחר.

01:42:51.002 01:42:51.003

ב- 44' אבל בכל אופן...

01:42:51.003 01:43:00.000

נו ועד 44' והמלחמה נגמרה ב- 45'.

01:43:00.000 01:43:00.001

זה רק שנה. ואצלנו היה חמש שנים.

01:43:00.001 01:43:00.002

כן.

01:43:00.002 01:43:10.000

זה לא פשוט. ושנה זה כמו עשר שנים. שנה. בתנאים כאלה.

01:43:10.000 01:43:20.000

כן. צודקת. אז עברתם ל?

01:43:20.000 01:43:29.000

אז מקרסני קוט אנחנו כבר נסענו לפולין.

01:43:29.000 01:43:31.000

רגע לא דיברנו כלום על קרסני קוט.

01:43:31.000 01:43:41.000

אה בקרסני קוט היו לנו תנאים טובים. היה. אני לא יודעת מה היה. אבל היה. החיים היו הרבה יותר קלים.

01:43:41.000 01:43:42.000

איך אתם עוברים?

01:43:42.000 01:43:42.001

איך מה? עובדים?

01:43:42.001 01:43:43.002

עוברים.

01:43:45.000 01:43:49.000

מקרינסק לקרסני קוט? עם אונייה.

01:43:49.000 01:43:52.000

נו. זה צריך להגיד.

01:43:52.000 01:44:00.000

כן. זה באנו עם אונייה. שמה ככה. לנסוע ממקום למקום צריכים אישור.

01:44:00.000 01:44:11.000

והיה סיפור גם איך שאמא שלי הביאה אחר כך האח שנשאר בבודייבו נפטר עם אישתו.

01:44:11.000 01:44:14.000

ונשארו שני ילדים. הבן והבת.

01:44:14.000 01:44:20.000

הבת הייתה בת שבע עשרה. והבן היה בן חמש עשרה. והיא ידעה לסרוג מאוד יפה.

01:44:20.000 01:44:24.000

זה שהיינו בקירנסק.

01:44:24.000 01:44:35.000

אז אמא שלי. היה לנו שכן גויי שהיה קפיטן. הבת שלו היתה חברה שלי. והיא הלכה לשחד את הקפיטן.

01:44:35.000 01:44:38.000

היא נתנה לו את הטבעת נישואין שלה שהייתה מזהב.

01:44:38.000 01:44:44.000

והיא נתנה לו שמיכת פוך. תמורת שיביא את הילדים לקירנסק מבודייבו.

01:44:44.000 01:44:54.000

ו... הוא זה לקח כמה שבועות. הוא חזר ולא הביא אותם.

01:44:54.000 01:44:58.000

למה לא הבאת? הוא פחד והוא החזיר את המתנות.

01:44:58.000 01:45:04.000

ואמא שלי שברה לה את הראש. מה לעשות מה לעשות. איך להביא את הילדים.

01:45:04.000 01:45:10.000

אז היא הלכה לראש המועצה. ואמרה לו שהבת אח שלה יודעת לסרוג.

01:45:10.000 01:45:19.000

אז תביא אותה ותפתחו פה סדנא של סריגה. ויסרגו סוודרים לטייסים.

01:45:19.000 01:45:27.000

זה היה שם בית ספר לטייסים בקרסני קוט. אז הוא אמר מאיפה ניקח צמר? אין לנו צמר.

01:45:27.000 01:45:31.000

אז היא אמרה תבקש מהתושבים שיביאו את הסוודרים הישנים.

01:45:31.000 01:45:37.000

יתירו אותם. יכבסו את הצמר ויהיה צמר לסרוג.

01:45:37.000 01:45:45.000

העיקר. היא הקימה כזה סדנא. והם הביאו את שני הילדים לקירנסק.

01:45:45.000 01:45:45.001

רגע כמה זמן עבר? הלוא אתם הייתם איתם עם הדוד הזה. הייתם איתם כל הזמן? לא?

01:45:45.001 01:45:45.002

כן.

01:45:45.002 01:45:56.000

אחרי חודש הוא כבר נפטר?

01:45:56.000 01:46:04.000

שמה הם קיבלו דיזינטריה. לא היה מה לאכול. היו מתים מרעב וממגפות.

01:46:04.000 01:46:08.000

אבל הוא עדיין. מעניין ש... אבל הוא בעצמו החליט להישאר שם?

01:46:08.000 01:46:13.000

כן. הוא לא רצה לחלל את השבת. אחר כך אי אפשר היה לנסוע לחצי שנה.

01:46:13.000 01:46:23.000

וזה קרה ב... אמא שלחה להם שק עם תפוחי אדמה ושק עם בצל. ובדרך גנבו ובקושי הגיע להם משהו.

01:46:23.000 01:46:27.000

בקיצור כשאמא הביאה אותם אלינו אז שני הילדים האלה.

01:46:27.000 01:46:32.000

אז הם לא ראו בלילה והיה להם דיזנטריה. ועד שהיא הבריאה אותם.

01:46:32.000 01:46:39.000

אל תשאלי. בנתיים אמא שלי חלתה והיא קיבלה גם דיזינטריה.

01:46:39.000 01:46:47.000

והיא החליטה שדיזינטריה אפשר לרפא. רק אם ינקו את הקיבה.

01:46:47.000 01:46:53.000

אז בשביל לנקות את הקיבה. היא רצתה "רצינאוו" שמן קיק. שזה מנקה.

01:46:53.000 01:47:02.000

אז קודם כל לא ידענו איך אומרים "רצינאוו" ברוסית. אז הייתה שמה אישה מורה.

01:47:02.000 01:47:08.000

קראו לה טינה וסיליבנה. שסטאלין הרג את הבעל שלה. הוא היה מהנדס מפולניה.

01:47:08.000 01:47:11.000

והוא היה פטריוט קומוניסט. והוא נסע לרוסיה.

01:47:11.000 01:47:17.000

ותראי מה סטאלין עשה מאלו שבאו אליו. הוא הרג אותם.

01:47:17.000 01:47:25.000

והיא הייתה מורה. אז אבא הלך אליה. היה הולך אליה כל יום ראשון. וחוטב לה עצים ומכין לה...

01:47:25.000 01:47:35.000

הוא כבר היה מומחה מכין לה... משמה. הוא היה מכין לה לכל השבוע ועוזר לה בכל מיני לתקן את הגג וזה.

01:47:35.000 01:47:43.000

ותמורת זה היא הייתה נותנת לנו אוכל ובגדים מהילדים שלה. היו לה שני ילדים או כמה.

01:47:43.000 01:47:50.000

אז הוא הלך אלה ושאל אותה איך אומרים רצנאוו בפולנית. פולנית הם ידעו ההורים שלי. ברוסית.

01:47:50.000 01:47:59.000

אז הוא עבר את חצי עיר ומצא. והלך לבית חולים ונתן לאמא את הרצנאוו והיא קיבלה שלשול חזק.

01:47:59.000 01:48:03.000

וזה ניקה לה את הקיבה והיא הבריאה. זה גם היה נס.

01:48:03.000 01:48:07.000

ועכשיו. הבני דודים שהגיעו. מה שמם?

01:48:07.000 01:48:17.000

ישראל. הם כבר שניהם נפטרו. ישראל וציפורה. אבל הם הקימו פה משפחות. פייגה קראו לה.

01:48:17.000 01:48:26.000

ותמיד. שהרוסים היו נכנסים לסדנא. אז הם היו צוחקים: "פרן ויאז'ה". בחור סורג.

01:48:26.000 01:48:32.000

ומה הם סיפרו? הלוא הם ראו את ה... מה הם סיפרו הבני דודים?

01:48:32.000 01:48:41.000

זה מה שהם סיפרו. שמתו שם מרעב כולם בסוף. לא היה להם לרוסים.

01:48:41.000 01:48:49.000

מספיק אוכל לפרנס את המאות אלפי אנשי שהם אספו מפולניה.

01:48:49.000 01:48:57.000

אז חצי. חצי מהפליטים נפטרו. וחצי זכו אחר כך בסוף המלחמה.

01:48:57.000 01:49:01.000

בסוף המלחמה הרי שחררו את כל האסירים היהודים.

01:49:01.000 01:49:05.000

וככה הגענו לפולנייה בחזרה.

01:49:05.000 01:49:10.000

כן. אבל רגע. אנחנו צריכים בכל אופן לספר. לדבר.

01:49:10.000 01:49:13.000

בפולנייה אז היה הפוגרום הזה בקלץ.

01:49:13.000 01:49:15.000

אבל אנחנו עוד לא שם.

01:49:15.000 01:49:18.000

לא זה כבר היה אחרי המלחמה.

01:49:18.000 01:49:18.001

כן. ברור. אנחנו יודעים עליו.

01:49:18.001 01:49:22.000

אנחנו עדיין בקרסני קוט.

01:49:22.000 01:49:27.000

בקרסני קוט היה לנו דיי טוב. לא מתנו מרעב.

01:49:27.000 01:49:30.000

איפה גרתם?

01:49:30.000 01:49:38.000

גרנו בבית מעץ. שהיה בית ריק. השכירו לנו אני לא זוכרת מי.

01:49:38.000 01:49:41.000

אני לא יודעת בדיוק איך הסתדרנו עם הכספים וכל זה.

01:49:41.000 01:49:49.000

אבל אני יודעת שהיינו. שמה את לא יכולה לחיות מעבודה. וכל אחד צריך לעבוד.

01:49:49.000 01:49:58.000

אז היו עושים כל מיני שוק שחור. אז שוק שחור אסור היה גם בשוק אסור היה לסחור.

01:49:58.000 01:50:00.000

אז היו שולחים את הילדים.

01:50:00.000 01:50:09.000

אז אמא שלי למשל הייתה לוקחת אפונה. משרה אותה. אז היא הייתה גודלת כפליים.

01:50:09.000 01:50:20.000

אז היא הייתה שולחת אותי לשוק עם כוס. ואני הייתי מוכרת את הכוס של אפונה או טבק.

01:50:20.000 01:50:28.000

קנו טבק. אני לא יודעת מי היו מביאים לה. וככה עשו החלפות. הוא נתן לך טבק והוא נתן נפט.

01:50:28.000 01:50:36.000

הוא נתן זה והוא נתן זה. לא היה כסף אבל בשוק כן היה. אז תמיד היו שולחים אותי.

01:50:36.000 01:50:41.000

אז אחר כך בבית ספר היו אומרים לי: "שרה מהבזארה קרטושקס פרדאיוט"

01:50:41.000 01:50:42.000

כלומר?

01:50:42.000 01:50:45.000

ששרה בשוק. מוכרת את תפוחי אדמה.

01:50:45.000 01:50:50.000

עכשיו איך היה בבית הספר. באיזה שפה דיברו ולימדו?

01:50:50.000 01:50:55.000

למדנו מהר מאוד רוסית. אני ידעתי פרפקט רוסית. לכתוב ולקרוא.

01:50:55.000 01:50:59.000

מה את זוכרת מבית הספר. איך למדו. היו ילדים בגילאים שונים?

01:50:59.000 01:51:05.000

לא. הבתי ספר ברוסיה הם דרגה ראשונה.

01:51:05.000 01:51:13.000

לומדים שמה עשר שנים. ובעשר שנים האלה מכניסים לילדים כל המקצועות מה שאנחנו פה אף פעם לא מלמדים.

01:51:13.000 01:51:18.000

פיזיקה. וכימיה והיסטוריה של כל העולם. והיסטוריה של רוסיה הרבה.

01:51:18.000 01:51:24.000

בסדר אבל את נכנסת לבית ספר. פעם ראשונה שאת תחת מסגרת לימודית בכלל.

01:51:24.000 01:51:31.000

מתרגלים. לומדים לחיות עם זה. ילדים מסתדרים. למשל היה שמה מסעדה.

01:51:31.000 01:51:36.000

אז אח שלי הגדול. הוא היה מנהל של המסעדה.

01:51:36.000 01:51:42.000

כל ילד שרצה לאכול. היו נותנים שמה מרק. ואני לא זוכרת מה.

01:51:42.000 01:51:49.000

היה צריך לשלם קופייקס. כמה קופייקס. חמש קופייקס. עשר קופייקס בשביל הארוחה.

01:51:49.000 01:51:54.000

אז הוא היה אוסף את הכסף ותמיד נהיה נשאר לו. אז אנחנו אכלנו תמיד חינם.

01:51:54.000 01:52:00.000

ככה היינו מסתדרים. הוא היה אפליצ'ניק. מצטיין בכיתה.

01:52:00.000 01:52:06.000

הוא היה הכי מצטיין בכיתה. למדנו הנה את רואה. אני באתי. חכי.

01:52:06.000 01:52:11.000

שאני באתי מפולנייה לורוצלב. שמה סיפרתי לך לליגניץ.

01:52:11.000 01:52:15.000

אבא שלי. איפה שהגענו. דבר ראשון שלח אותנו ללמוד.

01:52:15.000 01:52:26.000

אז שמה היה בית ספר תרבות. זה היה של הציוניסטים. זה לא היה. לא היה בית יעקב למשל. שהוא ישלח אותי לבית יעקב.

01:52:26.000 01:52:33.000

אז ל"תרבות". אז למדתי שמה את כל הדברים האלה שאני מספרת לך.

01:52:33.000 01:52:39.000

כשאני באתי ארצה. אז אני ידעתי מתמטיקה הכי טוב וכימיה ופיזיקה.

01:52:39.000 01:52:44.000

אבל אני לא ידעתי עברית ולא ידעתי אנגלית ולא ידעתי חומש. כל הדברים האלה מה שלא למדו. לא ידעתי.

01:52:44.000 01:52:52.000

1178 01:52:52.000 01:52:56.000 אבל במשך הזמן לומדים. אני באתי פה גם. החלטתי שאני רוצה להיות פקידה.

01:52:56.000 01:53:05.000

נו. ידעתי קצת עברית מהתרבות שלמדתי ברייכנבך. היינו שם ברייכנבך.

01:53:05.000 01:53:12.000

והיה בית ספר דת בחיפה. אנחנו גרנו בחיפה. לעברית.

01:53:12.000 01:53:19.000

אז אחרי צהריים הלכתי לבית ספר. בבוקר למדתי בבית יעקב.

01:53:19.000 01:53:27.000

אחרי הצהריים היה חנות של מכולת. היה מכיר שלנו. אז עבדתי אצלו משלוש עד שבע.

01:53:27.000 01:53:35.000

הייתי מרוויחה חמש עשרה שקל. לירות. נתתי להורים. זה עד שגמרתי כיתה ח'.

01:53:35.000 01:53:38.000

גמרתי כיתה ח' החלטתי שאני רוצה להיות פקידה.

01:53:38.000 01:53:44.000

כל החברות שלי מבית יעקב נהיו מורות "איינה" מורות אבל הם היו מורות.

01:53:44.000 01:53:47.000

אז לא היו עושים "מנערן" שבעבר זה.... שנות החמישים.

01:53:47.000 01:53:54.000

אז אני הלכתי לבית ספר דן ולמדתי לכתוב על מכונת כתיבה והנהלת חשבונות.

01:53:54.000 01:53:58.000

והתקבלתי לעבוד בבנק לתעשייה.

01:53:58.000 01:54:05.000

המנהל של בנק התעשייה היה לינדנשטראוס. ולטר לינדנשטראוס זה האבא של לינדנשטראוס. של מיכאל.

01:54:05.000 01:54:12.000

אבא שלו וזארה. וואי וואי הוא היה יקה. אז שרה הוא היה קורא לי זארה.

01:54:12.000 01:54:19.000

ואני הייתי המזכירה שלו. ובקושי ידעתי עברית. אז הוא היה מקריא לי מכתב.

01:54:19.000 01:54:20.000

להבטיח אז הייתי כותבת עם פ' וט' ות'

01:54:20.000 01:54:29.000

והיה שם. המזכיר שלו היה יעקב רוזה. שהיה יהודי דתי. והוא השגיח עליי והוא טיפח אותי. הוא היה מתקן לי.

01:54:29.000 01:54:36.000

וככה למדתי מעצמי. אחר כך זה היה בנק לתעשייה. אז היו צריכים למלות אפידייביד.

01:54:36.000 01:54:38.000

את יודעת אנגלית?

01:54:38.000 01:54:48.000

בטח יודעת. לא יודעת כלום. היו צריכים למלות את האפידייביד. אז יש שמה שורה. פיאפל אנד דסטניישן.

01:54:48.000 01:54:52.000

אז היית צריכה למלות שמה. אז למדתי לעשות את זה.

01:54:52.000 01:55:02.000

אז את רוצה להגיד שכל היסודות הגיעו אלייך מבית הספר. הגיעו אלייך מבית הספר?

01:55:02.000 01:55:17.000

אנחנו באנו ארצה מ... אפשר להגיד ציוניסטים. אומנם היינו דתיים.

01:55:17.000 01:55:26.000

אבל באנו מאיפה שבאנו מהצרות שלנו מסיביר. ואחר כך מפולנייה

01:55:26.000 01:55:34.000

כשחזרנו מסיביר אז באנו ארצה. אז לא חיפשנו חסרונות ולא חיפשנו כשלונות.

01:55:34.000 01:55:43.000

ומה שראינו. ומה שעשינו זה היה טוב. ואז היה צנע והיה מלחמת העצמאות אחרי ההפוגה השנייה.

01:55:43.000 01:55:43.001

ואבא שלי עבד ברכבת וכל חודשיים שלושה היו מפטרים אותו.

01:55:43.001 01:55:43.002

כן. את סיפרת את זה.

01:55:43.002 01:55:52.000

כן. דיברנו על זה כבר.

01:55:52.000 01:55:57.000

בקיצור. איפה שבאנו. דבר ראשון ההורים דאגו שנלמד.

01:55:57.000 01:56:04.000

אז אותי רשמו לבית יעקב.אמרתי לך. לכיתה ח'.

01:56:04.000 01:56:08.000

למרות שהייתי שנה יותר צעירה. אני לא יודעת למה כיתה ח' אבל זהו.

01:56:08.000 01:56:13.000

אחי כבר היה גדול. הוא כבר לא למד. הוא הלך לעבוד.

01:56:13.000 01:56:20.000

כן זה אנחנו גם... את סיפרת אפילו שעבדת אצל עורך דין נכון?

01:56:20.000 01:56:24.000

בבנק עבדתי. אצל לינדנשטראוס.

01:56:24.000 01:56:28.000

זה מה שסיפרת לנו. שהוא היה קורא לך זארה זארה.

01:56:28.000 01:56:45.000

כן. אחר כך אני למדתי. סיפרתי לכם. למדתי בתיכון ערב ובעלי הכיר אותי הוא היה חייל בנצרת.

01:56:45.000 01:56:47.000

הוא היה גם ניצול שואה?

01:56:47.000 01:56:56.000

כן. הוא בא עם אמא שלו פה. הוא היה יתום. אבא שלו ואחות שלו נפטרו הם היו בבוכרה.

01:56:56.000 01:56:58.000

אחרי סיביר. הם היו בסיביר

01:56:58.000 01:57:01.000

אז היה לכם סיפור דומה? לך ולו.

01:57:01.000 01:57:06.000

קצת דומה. כי אנחנו לא היינו שם איפה שהוא היה. בקזחסטן באוזבקיסטן.

01:57:06.000 01:57:12.000

אנחנו היינו ברוסיה נשארנו. הם היו משפחה גדולה שמה.

01:57:12.000 01:57:19.000

היו הרבה אחים לאמא שלו אז הם החזיקו מעמד. מצבם היה הרבה יותר טוב. מצבם הכלכלי.

01:57:19.000 01:57:32.000

אז כשבאנו פה ארצה הסתדרנו איכשהו. אח שלי הקטן התחיל גם ללמוד בתיכון. שהוא סיפר לך איך שהוא...

01:57:32.000 01:57:46.000

ואני... אמא שלי הולידה את הילדים שלה מאוחר. היה לה איזה משהו ברחם. ועוד אחרי החתונה עשו לה ניתוח.

01:57:46.000 01:57:49.000

ואחר כך היא הולידה את שלושתנו אחד אחרי השני.

01:57:49.000 01:57:56.000

והיא הייתה כנראה אחרי גיל ארבעים אני חושבת. או לפני זה משהו אבל בגיל מאוחר.

01:57:56.000 01:58:06.000

אני הכרתי את ה.... הוא הכיר אותי. כשהוא ראה אותי אצל הבת דודה שלי. כשהם היו יחד בקפריסין.

01:58:06.000 01:58:11.000

אז היא לחצה עלי שאני אתחתן. היא רוצה לראות נחת.

01:58:11.000 01:58:16.000

אני לא כל כך רציתי להתחתן אבל בסוף התחתנתי. שמעתי בקול ההורים שלי.

01:58:16.000 01:58:26.000

ובאנו לגור מחיפה באנו לגור בתל אביב. בעלי היה תל אביבי. והסתדרנו אני עבדתי כל הזמן.

01:58:26.000 01:58:38.000

איך ההורים? את אני מבינה שהסתדרת. על אבא היה לו יותר קשה. נכון? איך הייתה הקליטה שלהם?

01:58:38.000 01:58:45.000

לא היה להם קשה. כי לא היו להם דרישות. הם לא רצו בגלל שיש לשכן זה אז גם אנחנו.

01:58:45.000 01:58:48.000

לא היה תחרות של המצב הכלכלי.

01:58:48.000 01:58:50.000

אנחנו הסתפקנו במה שיש.

01:58:50.000 01:58:59.000

חינכו אותנו. שאם אתה מרוויח עשר שקל. אז אתה מוציא תשע שקל. ששקל אחד אתה שם לחירום.

01:58:59.000 01:59:09.000

וככה התנהגנו. אני תמיד... זה גם אמרתי לך כבר. שאחרי הבית ספר הייתי עובדת במכולת שלוש שעות.

01:59:09.000 01:59:17.000

ואחר כך כל הזמן עבדתי. כל הצעירות שלי. אבל זה לא הפריע לי.

01:59:17.000 01:59:27.000

אחרי העבודה הייתי בחיפה. היינו הולכים לחוף השקט לים. ושם היה לי חברה שלמה של בחורים בחורות והיינו יוצאים.

01:59:27.000 01:59:35.000

ועשיתי חיים. אני לא הייתי מסכנה למרות שהייתי מסכנה. למשל בזמנים של היום הייתי ענייה מרודה.

01:59:35.000 01:59:42.000

אבל אני לא הרגשתי ככה. לא היה חסר לנו כלום ולא היה לנו כלום. אבל זהו.

01:59:42.000 01:59:48.000

ככה הורגלנו. אמא תמיד אמרה: "אל תסתכלי למעלה. תסתכלי למטה".

01:59:48.000 01:59:55.000

תמיד יש אנשים שיש להם פחות ממך. ותשמחי עם מה שיש לנו. וככה גדלנו ושמחנו.

01:59:55.000 01:59:55.001

אבל בכל אופן. אתם עליתם ב- 49'.

01:59:55.001 01:59:55.002

פה

01:59:55.002 02:00:04.000

לכא. ן לארץ. היה לכם אתכם קצת רכוש משהו?

02:00:04.000 02:00:15.000

שום דבר. שום דבר. באנו עם. אני לא זוכרת. היו לנו פה משפחה. אז אבא היה... היינו מלווים חמש לירות.

02:00:15.000 02:00:22.000

אז לא דיברו על אלפים ומאות כמו היום. ותכף כשהוא היה לוקח את המשכורת. אז הוא היה מחזיר.

02:00:22.000 02:00:29.000

ואח שלי למד בתיכון. תיכון עלה כסף. אחר כך האוניברסיטה. אז הוא כבר עבד גם ולמד.

02:00:29.000 02:00:35.000

הוא היחידי שעשה אוניברסיטה. אנחנו לא עשינו. אנחנו בקושי עשינו תיכון.

02:00:35.000 02:00:40.333

אבל מה שחסר לי פה זה החזרה שלכם בכלל אחרי שהייתם בקרסני קוט. הייתם ב...

02:00:40.333 02:00:47.000

היינו ברייכנבך.

02:00:47.000 02:00:47.001

ברייכנבך כמה שנים.

02:00:47.001 02:00:51.000

לא שנה שנה וחצי לא. לא הרבה.

02:00:51.000 02:01:02.000

כי חיכינו להיות ב...הג'ויינט רצה לקחת אותנו לאמריקה. אבל אנחנו לא רצינו. נסענו לארץ ולא התחרטנו אף פעם.

02:01:02.000 02:01:07.000

1254 02:01:11.000 02:01:21.000 שרה את דיברת. כבר התחלת לספר לנו כל כך על המעבר שלך לארץ. ולא דיברנו בעצם..

02:01:21.000 02:01:31.000

אני צריכה להחזיר אותך אחורנית. עד שדיברת על קרסני קוט. את סיפרת אז על בואם של יתומים אליכם.

02:01:31.000 02:01:35.000

ואת זוכרת את זה?

02:01:35.000 02:01:44.000

בואם של היתומים? אני רוצה להחזיר מתי אתם עוזבים מתי אתם עושים רפרטריאציה?

02:01:44.000 02:01:46.000

ואתם חוזרים. ולאן אתם חוזרים?

02:01:46.000 02:02:00.000

אז אני אדבר... זה היה ב- 45'. כשנגמרה המלחמה. ואז סטאלין נתן לצאת לכל הפליטים הפולניים

02:02:00.000 02:02:06.000

אנחנו נחשבנו שם לא יהודים. רק אזרחים פולנים בשביל הממשלה.

02:02:06.000 02:02:14.000

ואז נסענו. איך? מי? מה? מו? זה אני כבר לא זוכרת. אבל הגענו לפריז.

02:02:14.000 02:02:17.000

מאיפה הגעתם לפריז?

02:02:17.000 02:02:22.000

מקרסני קוט נסעו עם אונייה. אחר כך עם רכבת.

02:02:22.000 02:02:24.000

מי עזר לכם?

02:02:24.000 02:02:32.000

הג'ויינט. הג'ויינט לקח את זה. אז כשנהיה ליגאלי. שהיה מותר לצאת מרוסיה.

02:02:32.000 02:02:39.000

ופולניה הסכימה לארח אותנו. אז הגענו אז מ...

02:02:39.000 02:02:40.000

לא לפולין?

02:02:40.000 02:02:43.000

זה היה פולין. וורצלב היה פולין.

02:02:43.000 02:02:47.000

אבל עוד לא דיברנו כמעט על וורצלב. אתם נסעתם.

02:02:47.000 02:02:49.000

אז נסענו מקרסני קוט לוורצלב.

02:02:49.000 02:02:52.000

אתם לא חשבתם לחזור לדינוב?

02:02:52.000 02:02:52.001

לא.

02:02:52.001 02:02:52.002

למה?

02:02:52.002 02:02:59.000

לא היה שם אף אחד בדינוב. לא נשארו יהודים.

02:02:59.000 02:03:00.000

איך ידעתם?

02:03:00.000 02:03:06.000

התעניינו. הלכנו שם היו מהסוכנות. היו שמה הרבה שליחים בוורצלב. ברייכנבך. בליגניץ. היו המון שליחים מהסוכנות.

02:03:06.000 02:03:11.000

1278 02:03:11.000 02:03:14.000 אז אתם חזרתם לברסלאו?

02:03:14.000 02:03:20.000

וורצלב. זה קראו לזה. כן. ושמה חיכינו בשביל לעלות ארצה. זה הכל זה היה.

02:03:20.000 02:03:22.000

מרגע מה את זוכרת מהחיים שלך שם?

02:03:22.000 02:03:29.000

שמה אבא שלי רשם אותי. לא היה שם בית יעקב. אז רשמו אותי לבית ספר עברי קראו לזה "תרבות".

02:03:29.000 02:03:31.000

מה את זוכרת מבית הספר הזה?

02:03:31.000 02:03:31.001

זהו אני לא זוכרת. אבל יש לי תעודות מהבית ספר הזה.

02:03:31.001 02:03:31.002

לא זוכרת כלום.

02:03:31.002 02:03:38.000

למדתי שם עברית. והיו לי המון חברות.

02:03:38.000 02:03:45.000

ואיפה שאני באתי. אני הייתי מרוצה. אף פעם לא התלוננתי.

02:03:45.000 02:03:48.000

מה את זוכרת? זה היה מחנה עקורים?

02:03:48.000 02:03:58.000

לא. אנחנו גרנו בבית שהיו... הבית היה של גרמנים פעם. ואחרי הגרמנים עברו היה חילופים.

02:03:58.000 02:04:00.000

זה היה שלזייה עם פולין.

02:04:00.000 02:04:07.000

אז אנחנו גרנו שם בבית כזה. פעם ראשונה בחיים שלי אני ראיתי תנור גז והדליקו את זה.

02:04:07.000 02:04:12.000

כל כך התפעלתי איך שזה דלק. וגם התאורה הייתה מגז לא חשמל.

02:04:12.000 02:04:26.000

ואמא שלי הייתה אישה עם הרבה אנרגיה ויוזמה והיא הייתה קונה בגדים פה ומוכרת שם.

02:04:26.000 02:04:31.000

וככה הרווחנו קצת כסף. אני לא זוכרת שאבא עבד שמה.

02:04:31.000 02:04:37.000

עד שבאו. סיפרתי לך. מהג'ויינט ושאלו אותנו אם אנחנו רוצים לנסוע לאמריקה.

02:04:37.000 02:04:48.000

האחים שלי נסעו לצרפת לישיבה. ואני וההורים שלי נשארנו בבית מלון ששולם ע"י הג'ויינט.

02:04:48.000 02:04:49.000

איפה? בפריז?

02:04:49.000 02:04:50.000

כן בפריז.

02:04:50.000 02:04:56.000

חכי אל תקפצי כל כך מהר לפריז. כי אני רוצה לדעת בכל אופן משהו.

02:04:56.000 02:05:00.000

לא היה שם משהו שאפשר לדעת. בפולנייה שהיינו

02:05:00.000 02:05:02.000

הייתם בבית ספר. מה אבא שלך.שנה וחצי.

02:05:02.000 02:05:03.000

אני לא זוכרת

02:05:03.000 02:05:10.000

מה הסיבה שהוא אומר. למה הוא לא רצה לחזור. לראות אולי מישהו חי?

02:05:10.000 02:05:17.000

אז אמא שלי נסעה. אמא שלי נסעה והיא ראתה שהכל שומם וריק.

02:05:17.000 02:05:19.000

ומה היא סיפרה שהיא נסעה?

02:05:19.000 02:05:26.000

אז זהו שהיא לא מצאה כלום. היא מכרה את הבית. היה לנו בית. היא מכרה את הבית.

02:05:26.000 02:05:32.000

רגע היא מצאה את הבית שהוא עמד על כנו? גם הרהיטים?

02:05:32.000 02:05:34.000

היא לא נכנסה.

02:05:34.000 02:05:37.000

למה?

02:05:37.000 02:05:44.000

לא יודעת. היא פחדה אז היה שהיה הפוגרום בקילצה. ברכבת שהרגו יהודים.

02:05:44.000 02:05:50.000

אז פחדנו. ראינו עם מי יש לנו עסק.

02:05:53.000 02:05:55.000

היא פחדה?

02:05:55.000 02:06:05.000

כן. גם אנחנו פחדנו. שישבנו ברייכנבך ולא נסענו לאף מקום. פחדנו מהגויים.

02:06:05.000 02:06:10.000

הם הצטערו שלא הרגו את כולם. את כל היהודים.

02:06:10.000 02:06:14.000

רגע איך ידעתם? אמרו למישהו. לך הם אמרו אישית?

02:06:14.000 02:06:20.000

לא. סיפרו. קראנו עיתונים אז אנחנו לא היינו ביער. היו שמה הרבה.

02:06:20.000 02:06:26.000

כל הפליטים מרוסיה שבאו מסיביר. באו לכל המקומות האלה. למחנות. קראו לזה.

02:06:26.000 02:06:30.000

אז עכשיו עוד הפעם הייתם בהרגשה של פליטים. אתם כל הזמן פליטים.

02:06:30.000 02:06:36.000

כן אבל אנחנו לא היינו במחנות. כמו שהיו אז אנשים שם. כשהסוכנות עשתה מחנות הכשרה.

02:06:36.000 02:06:45.000

כן אבל אתם בעצם כל הזמן עוברים ממקום למקום. הייתה איזה הרגשה של פליטות?

02:06:45.000 02:06:53.000

לא. לא ידענו שאנחנו פליטים. ידענו שגירשו אותנו מהבית. זה מה עם האידאה הזו הסתובבנו.

02:06:53.000 02:06:59.000

אז בכל זאת. את אומרת שהייתם שנה וחצי. מה עוד עשיתם שם. במשך שנה וחצי?

02:06:59.000 02:07:15.000

אז אני הלכתי לבית ספר. האחים שלי נסעו לישיבה שמה לבָּאיֶיה שם בצרפת. והאמא שלי היא הייתה סוחרת פה ושמה

02:07:15.000 02:07:22.000

מוכרת אלטע זאכן. ואבא אני לא יודעת. לאבא בטח. לא היה עבודה שמה.

02:07:22.000 02:07:22.001

לא יודעת. והג'ויינט תמך בנו הרבה.

02:07:22.001 02:07:22.002

במה? מה הוא עשה?

02:07:22.002 02:07:36.000

הם נתנו לנו אבקת חלב. נתנו לנו אבקת מרק. מרק אפונה.

02:07:36.000 02:07:36.001

נתנו לנו שמיכות. כל מיני א... שנוכל להתקיים. וזה עזר הרבה מאוד.

02:07:36.001 02:07:36.002

כן.

02:07:36.002 02:07:48.000

זהו.

02:07:48.000 02:07:56.000

זה הזמן מוחק את הזיכרון. אני כבר לא זוכרת כל כך הרבה כמו שפעם הייתי זוכרת.

02:07:56.000 02:08:01.000

היו דברים שזכרתי בפרוטות. עכשיו לא כל כך.

02:08:01.000 02:08:05.000

פגשתם עם שליחים מארץ ישראל?

02:08:05.000 02:08:13.000

לא. אני לא זוכרת. בעלי סיפר לי שהוא היה בקפריסין. שמה כן היו שליחים מארץ ישראל.

02:08:13.000 02:08:16.000

הם עשו שמה אימונים וזה.

02:08:16.000 02:08:22.000

אנחנו היינו בתור משפחה. היו למשל כמו הבני דודים. שאמא הצילה אותם. שסיפרתי לך.

02:08:22.000 02:08:31.000

הם היו בהכשרה. הכשירו אותם בקיבוץ בגולה. בפולנייה.

02:08:31.000 02:08:41.000

שהם יבואו ארצה. שהם כבר יהיו מוכנים לעבוד בחקלאות וזה. כי לא היה להם שום מושג מאיפה שבאנו.

02:08:41.000 02:08:44.000

בברסלאו. חוץ מיהודים היו גם אחרים?

02:08:44.000 02:08:46.000

היו גויים. כן פולנים.

02:08:46.000 02:08:48.000

פולנים. ואיך היה הקשר ביניכם?

02:08:48.000 02:08:55.000

לא היה קשר. שום קשר. שום קשר. נגעלנו מהם.

02:08:55.000 02:09:02.000

שמענו מה שהם עשו. שבשביל כיכר לחם הם היו מוסרים יהודים ומלשינים.

02:09:02.000 02:09:05.000

אתם שמעתם על בני משפחה שנהרגו?

02:09:05.000 02:09:09.000

כולם נהרגו. לא פגשנו כלום. לאמא שלי היו אחיות.

02:09:09.000 02:09:12.000

בעצם מי נהרגו? מי נהרגו מאצלכם?

02:09:12.000 02:09:18.000

לאמא שלי היו איזה שלוש ארבע אחיות. אני לא זוכרת כבר. ולאחיות האלה היו ילדים שהיו נשואים.

02:09:18.000 02:09:26.000

אמא שלי הייתה הכי צעירה מתשע. אז היו לה יותר מבוגרים. ומכולם לא נשאר אף אחד.

02:09:26.000 02:09:33.000

ואבא שלי הייתה לו אחות נשואה ושני אחים. לא מצאנו. לא פגשנו אף אחד.

02:09:33.000 02:09:38.000

הלכנו למקומות איפה שהסוכנות היו רשימות של הנשארים מי שנשאר.

02:09:38.000 02:09:40.000

זה היה בברסלאו בבוורצלב?

02:09:40.000 02:09:47.000

כן. בוורצלב. לא מצאנו שום דבר. שום זכר מאף אחד. אז הסקנו מסקנה.

02:09:47.000 02:09:54.000

היו עיתונים היה חדשות. אנחנו לא חזרנו ליער. חזרנו לציוויליזציה.

02:09:54.000 02:10:03.000

אז כבר התחלנו להתעניין מה הולך. אז שמענו את הברוך מה שקרה. כי ברוסיה לא ידענו מה שהלך.

02:10:03.000 02:10:10.000

לא. אף אחד לא תיאר לו. שאדם אחד לשני יעשה כאלה זוועות.

02:10:10.000 02:10:13.000

איך הייתה האווירה בבית שאתם מקבלים את הידיעות?

02:10:13.000 02:10:13.001

איך היה? היה מאוד עצוב. מה היה. לא היה.

02:10:13.001 02:10:13.002

זה השאלה. איך...

02:10:13.002 02:10:26.000

ששומעים שאין לך אף אחד פתאום. מכל המשפחה כזו גדולה.לא נשאר אף אחד.

02:10:26.000 02:10:36.000

היינו ממש באבילות. לא היה מוטיבציה לשום דבר.

02:10:36.000 02:10:46.000

רצינו רק ל... ל... שנעבור את כל זה ונגיע ארצה. אז זה גם. זה היה טלטולים. זה לא היה פשוט.

02:10:46.000 02:10:46.001

זהו.

02:10:46.001 02:10:47.002

1363 02:10:50.000 02:10:55.000 ו...? אוקי. ואחרי וורוצלב?

02:10:55.000 02:10:57.000

אחרי וורצלב היה פריז.

02:10:57.000 02:11:00.000

איך עברתם לפריז. בעזרת מי? זה לא היה קל כל כך

02:11:00.000 02:11:10.000

אז אמרתי לך בעזרת הג'ויינט הג'ויינט עם רכבת נסענו. הג'ויינט מימן את זה.

02:11:10.000 02:11:16.000

סידר את זה. הג'ויינט והסוכנות. כבר פה היתה מעורבת הסוכנות.

02:11:16.000 02:11:19.000

ברגע שאנחנו הצהרנו שאנחנו רוצים לנסוע לארץ ישראל.

02:11:19.000 02:11:26.000

ולא לעלות לאמריקה. אז הסוכנות התחילה להיות אחראית עלינו.

02:11:26.000 02:11:36.000

ואז שמו אותנו במלון. שזה היה זמני עד שיהיה. אז פה הייתה מלחמת השחרור. מלחמת העצמאות.

02:11:36.000 02:11:44.000

אז חיכינו. לא היה לנו חיילים. האחים שלי לא היו וגם היו קטנים.

02:11:44.000 02:11:48.000

אז חיכינו עד שאפשר יהיה לעלות ארצה. ואז באנו ארצה.

02:11:48.000 02:11:53.000

רגע.רגע. רגע. רגע. פריז מה את זוכרת. כמה זמן היית בפריז?

02:11:53.000 02:11:53.001

בפריז היינו הרבה. היינו אולי שנה.

02:11:53.001 02:12:01.000

אז את קופצת כאילו לא היה כלום בפריז.

02:12:01.000 02:12:01.001

כן היה. למה לא היה. היינו שנה בפריז.

02:12:01.001 02:12:01.002

מה את זוכרת?

02:12:01.002 02:12:11.000

גרנו במלון. שלושתנו. ובמלון הזה כנראה שה...

02:12:11.000 02:12:18.000

תראי אני אז לא הייתי כמו היום שאני מבינה עניינים וזה.

02:12:18.000 02:12:27.000

אבל ממה שאני מתחילה לשחזר. אז כנראה שהג'ויינט והסוכנות שכרו את הבית מלון הזה.

02:12:27.000 02:12:35.000

זה היה ברו דה און אורה. זה אני זוכרת.זה היה בראונדסמן 1. איפה שהיה הלובר והאופרה. ופלאס דה קונקורד.

02:12:35.000 02:12:41.000

כל הדברים הגדולים שבאים תיירים לראות. זה היה שמה.

02:12:41.000 02:12:44.000

אנחנו גרנו שמה. היה לנו שמה בבית מלון.

02:12:44.000 02:12:48.000

ואיך הרגשתם שמה? את באים לעיר גדולה לעיר מודרנית.

02:12:48.000 02:12:59.000

נכון. נכון. לא היה... ישבנו במלון. אבל אני. אני תופסת מהר שפות. אז אני למדתי מהר לדבר צרפתית.

02:12:59.000 02:13:04.000

ואז אני הייתי המתרגמת בשביל כל היהודים שגרו במלון.

02:13:04.000 02:13:12.000

ושהיו צריכים ללכת לעירייה. לסדר "מרי" קראו. עירייה זה "מרי". לסדר איזה אישורים איזה משהו.

02:13:12.000 02:13:18.000

אז היו לוקחים אותי. ואני הייתי הולכת. ומה שלא ידעתי צרפתית.

02:13:18.000 02:13:22.000

אמרתי ביידיש ויידיש זה דומה לגרמנית.

02:13:22.000 02:13:25.000

והרבה צרפתים ידעו גרמנית אז ככה הסתדרנו.

02:13:25.000 02:13:27.000

למדת שם?

02:13:27.000 02:13:39.000

כן. שמה היה. היה בית ספר של חב"ד. אבל אני אז לא ידעתי שזה חב"ד. אבל זה היה בעברית.

02:13:39.000 02:13:45.000

אז אני למדתי שם פעם ראשונה תנ"ך. לפני זה לא ידעתי מה זה תנ"ך בכלל.

02:13:45.000 02:13:53.000

הייתה שמה מורה. היא לימדה משהו... היא לימדה אותנו משלי. היא תרגמה. זה היה משהו יוצא מן הכלל.

02:13:53.000 02:13:58.000

וההורים שלי בשביל שיהיה להם איזה פרוטה בכיס.

02:13:58.000 02:14:07.000

אז הם היו. אז לקחו מכנסיים. שהיו שם קונפקציה הרבה תפרו. והיו עושים מנז'טים.

02:14:07.000 02:14:16.000

וכפתורים לתפור. ומנז'טים ב... של הג'קטים בשרוולים.

02:14:16.000 02:14:27.000

ואני ואבא היינו נוסעים במטרו לבית חרושת. לוקחים נגיד 15 זוגות מכנסיים.

02:14:27.000 02:14:32.000

נוסעים למלון מתיישבים ועובדים. ואחר כך היה לנו כמה כיף קצת כסף.

02:14:32.000 02:14:39.000

ואנחנו גרנו שמה זה היה גם האליס. זה היה שוק כזה סגור. אחר כך בנו שמה את הפלאץ פומפידו במקום הזה.

02:14:39.000 02:14:42.000

1402 02:14:42.000 02:14:51.000 אז היינו בבוקר אני ואבא. היינו הולכים בבוקר והיו מביאים סחורה מהפרובנס. מהפרברים.

02:14:51.000 02:15:01.000

תפוזים שהיה או אשכוליות שהיה חצי רקוב. אז היו זורקים שמה. אז אנחנו היינו מוציאים מהפח.

02:15:01.000 02:15:06.000

חותכים את הרקוב ומביאים הביתה ואוכלים את זה.

02:15:06.000 02:15:13.000

כי לא היה. לא התלוננו. אני לא יודעת. אף פעם לא... לא הייתי מסכנה. כמו שרואים בטלוויזיה.

02:15:13.000 02:15:20.000

כמו שרואים בטלוויזיה. אישה עם צמיד ועם עגילים זהב. ועם לק ועם תסרוקת והיא ענייה.

02:15:20.000 02:15:27.000

מה זה. זה נקרא ענייה. הם לא יודעים מה זה ענייה. והמדינה מצדיקה את זה.

02:15:27.000 02:15:32.000

והסטטיסטיקה עושה סטטיסטיקות. כמה ילדים שיש מיליון וחצי ילדים עניים.

02:15:32.000 02:15:37.000

אם לחם עולה חמש שקל. אז איך יכול להיות שאין לעניים מה לעשות סנדוויץ'?

02:15:37.000 02:15:46.000

אז מסתבר שהאמא היא נרקומנית והאבא בבית סוהר ואז אין סנדוויץ'. זה היום שמעתי.

02:15:46.000 02:15:50.000

היו יהודים מקומיים. מקומיים שעזרו לכם?

02:15:50.000 02:15:58.000

אז זה היה מהבתי חרושת. שהיינו לוקחים את הקונפקציה מהמכנסיים.

02:15:58.000 02:16:03.000

אבל התעניינו בכם? הנה אתם ניצולי שואה שעכשיו...

02:16:03.000 02:16:10.000

לא אז לא היה המושג הזה. ניצולי שואה. המושג הזה. אמרתי לך שאת לא יודעת.

02:16:10.000 02:16:13.000

זה נהיה אחרי שעשו את הסכם השילומים.

02:16:13.000 02:16:14.000

זה אני יודעת.

02:16:14.000 02:16:17.000

עד אז. אף אחד לא ידע שהוא פליט.

02:16:17.000 02:16:27.000

אבל היהודים ידעו שהנה באו יהודים אחרים שהם עברו את השואה או עברו את רוסיה. ידעו. השאלה אם.

02:16:27.000 02:16:29.000

לא ידעו. אנחנו היינו פה בארץ.

02:16:29.000 02:16:32.000

לא אני לא מדברת על הארץ. אני מדברת על פריז.

02:16:32.000 02:16:37.000

אז בפריז היה הג'ויינט והסוכנות. זהו זה מה שהיה.

02:16:37.000 02:16:42.000

ואנחנו לא היינו היחידים. היו חצי מיליון פליטים שבאו מכל קצוות העולם.

02:16:42.000 02:16:46.000

אז היה להם במי לטפל. אז הם לא השגיחו רק עלינו.

02:16:46.000 02:16:46.001

אז השאלה.

02:16:46.001 02:16:51.000

אם היו לכם קשרים?

02:16:51.000 02:17:00.000

לא היו כי לא היה שפה. אי אפשר היה לדבר. היהודים המקומיים ידעו צרפתית הם לא ידענו יידיש.

02:17:00.000 02:17:02.000

אנחנו לא ידענו צרפתית לא היה...

02:17:02.000 02:17:05.000

רגע בבית ספר של חב"ד הכל היה בעברית?

02:17:05.000 02:17:14.000

כן. עברית ויידיש. והיה שזה היה בפלצל. קראו לזה פלצל.

02:17:14.000 02:17:16.000

האזור היהודי?

02:17:16.000 02:17:17.000

כן.

02:17:17.000 02:17:18.000

ומי היו המורים?

02:17:18.000 02:17:24.000

אז אמרתי לך. מחב"ד. היתה אישה. אני לא יודעת איזה תואר היה לה.

02:17:24.000 02:17:27.000

לא תואר. לא תואר. היא הייתה צרפתייה?

02:17:27.000 02:17:27.001

לא. לא. לא.

02:17:27.001 02:17:29.000

או שהיא היתה. זה מה שחשוב.

02:17:29.000 02:17:35.000

כן היא הייתה לובביצ'ה. היא הייתה רוסיה. יהודיה רוסיה שהיו ב... איך היא הגיעה. אני לא יודעת.

02:17:35.000 02:17:39.000

אבל היא הייתה דתייה. זה אני יודעת. אני זוכרת שהיא הלכה עם מטפחת.

02:17:39.000 02:17:42.000

ואני עם חברה שלי היינו הולכים ברגל בשבת ל...

02:17:42.000 02:17:53.000

אבל אני למדתי שם אני לא זוכרת. היה לי מחברת וספר ולמדתי צרפתית אבל אני לא זוכרת איפה.

02:17:53.000 02:17:58.000

אם זה היה בית ספר או משהו. אם זה היה קורס אני לא יודעת.

02:17:58.000 02:18:03.000

והייתי אז ילדה גדולה בת 12. באתי ארצה כבר והייתי בת 13.

02:18:03.000 02:18:14.000

השורה התחתונה זה שאנחנו השתדלנו להתקיים בלי שום עזרה מאף אחד.

02:18:14.000 02:18:22.000

לא חיפשנו עזרה. אבא שלי היה אומר: "פשוט נבלה ברחוב ואל תצטרך לבריות.

02:18:22.000 02:18:29.000

כל עבודה מכבדת את בעליה. לא חשוב מה שעושים העיקר שלא תצטרך ללכת

02:18:29.000 02:18:34.000

לבקש נדבות. וזהו מה שאנחנו שמרנו על כבודנו.

02:18:34.000 02:18:42.000

חגגתם בפריז את החגים אני מתארת לי. איפה הייתם בבית הכנסת?

02:18:42.000 02:18:50.000

אז היה שם. היו בתי כנסת כן היה של המקומיים. אז אבא שלי היה. אני לא הלכתי לבית הכנסת.

02:18:50.000 02:18:52.000

אבל אבא שלי היה הולך לבית כנסת כן.

02:18:52.000 02:18:57.000

היו שם ילדים דתיים גם. אבל הרוב היה אסימולנטים. את יודעת מה זה.

02:18:57.000 02:19:05.000

אבל תמיד בתרבות היהודית היו מזמינים מבית הכנסת?

02:19:05.000 02:19:16.000

לא הזמינו לא הם היו מתרחקים. זה היה זמן אחר. גם פה. שבאנו ארצה היהודים המקומיים.

02:19:16.000 02:19:23.000

האנשים המקומיים לא התחברו אחת שתיים עם הפליטים. היו קוראים לנו פליטים.

02:19:23.000 02:19:30.000

כשאני התחברתי אחר כך עם החברות שלי. אז היא הייתה מספרת לי האישה הזו פליטה.

02:19:30.000 02:19:38.000

אז אמרתי לה מלה גם אני פליטה. "את לא פליטה". היא התייחסו לאנשים אחרת.

02:19:38.000 02:19:40.000

אני לא יודעת אחר כך לאט לאט.

02:19:40.000 02:19:44.000

אז הרגשת בצרפת גם שהתייחסו. איך התייחסו?

02:19:44.000 02:19:44.001

שמה הרגשתי התייחסות של הגויים.

02:19:44.001 02:19:44.002

מה הרגשת?

02:19:44.002 02:19:50.000

אנטישמיים. אז אני מספרת לך.

02:19:50.000 02:19:59.000

מאיפה הם ידעו שאני יהודייה. זה אני לא יודעת. הם קראו לי סאל ז'וויף . יהודייה מלוכלכת. וזה נורא פגע בי

02:19:59.000 02:20:02.000

מי. ילדים או מבוגרים?

02:20:02.000 02:20:09.000

לא. במטרו אנשים כשהלכתי עם אבא שלי במטרו. בשביל להביא את המכנסיים. אז היו צועקים לי ככה.

02:20:09.000 02:20:14.000

וזה נורא נורא פגע בי כי חשבתי בליבי מה אני עשיתי לו. מה הוא כועס עליי?

02:20:14.000 02:20:15.000

איש מבוגר?

02:20:15.000 02:20:29.000

כן. בחורים נגיד בני 25. 30 ככה אנשים. הם גם לא סבלו את היהודים שבאו שמה אליהם.

02:20:29.000 02:20:31.000

לקחו להם את העבודה.

02:20:31.000 02:20:42.000

אז היית אומרת. כן את היית אומנם צעירה. שממש הרגשת אנטישמיות אחרי המלחמה?

02:20:42.000 02:20:46.000

הרגשתי אנטישמיות. כן.

02:20:46.000 02:20:52.000

כי בעצם את חושבת שנראית כל כך שונה?

02:20:52.000 02:21:02.000

הצרפתים לא לא יכלו לסבול שהתנפלו עליהם אנשים פליטים זרים.

02:21:02.000 02:21:09.000

עכשיו הם מקבלים את הערבים אבל אז את הפליטים מפולנייה מחוץ לארץ הם לא קיבלו יפה.

02:21:09.000 02:21:14.000

הם לא קיבלו. וגם היהודים הצרפתים כנראה גם לא קיבלו.

02:21:14.000 02:21:17.000

גם לא כ"כ קיבלו יפה. כן.

02:21:17.000 02:21:28.000

אנחנו גרנו ליד האופרה ובאופרה בפריז כשיש הפסקה אז אפשר לצאת.

02:21:28.000 02:21:31.000

לא צריכים להראות כרטיס לא כלום.

02:21:31.000 02:21:35.000

וכרטיס לאופרה עלה הרבה כסף.

02:21:35.000 02:21:44.000

אבל אני רציתי לראות אופרה. אז אני חיכיתי בהפסקה וכשהתחילו להיכנס אז אני נכנסתי גם.

02:21:44.000 02:21:52.000

אז לא היה לי איפה לשבת. אז היה בדיוק. אני זוכרת את זה. שמשון ודלילה ההצגה.

02:21:52.000 02:21:52.001

זה היה יפה. את היית באופרה של פריז?

02:21:52.001 02:21:52.002

בודאי.

02:21:52.002 02:21:59.000

הבמה.

02:21:59.000 02:22:04.000

אבל אחר כך. כשהתחלתי לנסוע בעולם. אז ראיתי שהאופרה של פריז.

02:22:04.000 02:22:09.000

והאופרה של וינה. והאופרה של פראג אותו הדבר.

02:22:09.000 02:22:15.000

באתי לידי מסקנה. זה בטח אותו אדריכל שבנה את כל האופרות האלה. הן כולן אותו הדבר.

02:22:15.000 02:22:22.000

מאוד התרשמתי. זה היה משהו המערכה הזו.

02:22:22.000 02:22:26.000

ואיך ההורים. איך ההורים היו בפריז? איך הם?

02:22:26.000 02:22:40.000

תראי אצלנו ההורים בינינו חיו מאוד יפה ההורים. עם הילדים התנהגו יפה. לא הרביצו לא כעסו לא צעקו.

02:22:40.000 02:22:44.000

חינכו אותנו מאוד ב... סטייל מיוחד.

02:22:44.000 02:22:50.000

שאמא הייתה משהו צריכה להגיד. אז היא הייתה קוראת את הילד שהיא רצתה להוכיח.

02:22:50.000 02:22:55.000

מתיישבת איתו ומדברת איתו ומסבירה מה טוב מה לא טוב.

02:22:55.000 02:23:01.000

למה לא לעשות ככה. ולמה ככה וככה חינכו אותנו. ואז אנחנו חינכנו את הילדים גם ככה.

02:23:01.000 02:23:11.000

הפליטים שהיו. אני מדברת עדיין על פריז כי הייתם בכל אופן יותר משנה. הפליטים התחברו ביניהם?

02:23:11.000 02:23:18.000

כן. אז זה יש לי על זה סיפור. אנחנו גרנו בהוטל הזה. היה שם יהודי מאוד אינטיליגנטי.

02:23:18.000 02:23:28.000

הוא קרא את הספרים של שלום עליכם. ביידיש. אז כל ערב היינו מתאספים באיזה חדר של מישהו

02:23:28.000 02:23:33.000

והוא הקריא לנו את הסיפור של מוטל בן פייסי החזן.

02:23:33.000 02:23:33.001

את שמעת על זה?

02:23:33.001 02:23:33.002

בוודאי. קראתי.

02:23:33.002 02:23:39.000

זה סיפור כזה מעניין ומצחיק ומכל המעלות.

02:23:39.000 02:23:49.000

אז הנה. היינו והם היו צריכים איזה טובה אחד לשני. כן זה היה הייתה הדדיות והייתה חברות כן.

02:23:49.000 02:23:57.000

הייתה. ביקרתם? אנשים ביקרו?

02:23:57.000 02:24:08.000

לא. לא באו לבקר. לא. היו ספרנט כזה. לא זה לא נדבק.

02:24:08.000 02:24:08.500

הפרדה.

02:24:08.500 02:24:19.000

כן זה לא נדבק אחד עם השני. תראי כל אחד היה עצוב מדוכא. אנשים לא היו שמחים.

02:24:19.000 02:24:27.000

לא הלכו שמחים. אחרי כל זה מה שקרה ומה ששמעו ומה שראו. זה דיכא את האנשים.

02:24:27.000 02:24:32.000

ולא הלכו לרופא לפסיכולוג או לפסיכיאטר. לא היו אז את הדברים האלה.

02:24:32.000 02:24:42.000

אז היו סובלים. אז היו יושבים בבית לא היו כל כך מבלים. זה לא היה. גם הבתי קפה. היה בפריז.

02:24:42.000 02:24:50.000

אבל אחר כך כשנסעתי עשר שנים יותר מאוחר לפריז היה עיר אחרת לגמרי ממה שאני זכרתי.

02:24:50.000 02:24:57.000

היו... ועל ידכם אני משערת לי שהייתה שחיטה כשרה. כל זה היה?

02:24:57.000 02:25:01.000

אני לא זוכרת שאכלתי בשר בפריז.

02:25:01.000 02:25:12.000

לא. לא. אולי לפעמים הלכנו שם למסעדה. אבל לא יכלנו להרשות לעצמנו בשר או משהו.

02:25:12.000 02:25:18.000

בפריז בבתי מלון. אני חושבת שבכל העולם. אסור לבשל בבית מלון.

02:25:18.000 02:25:31.000

אז התחכמנו. תמיד היהודים מתחכמים. קנינו כזה מין. לא יודעת מה להגיד. זה היה על ספירט. להבה.

02:25:31.000 02:25:37.000

ועל זה היינו מבשלים. אמא הייתה מבשלת על הספריט על הזה.

02:25:37.000 02:25:39.000

זה היה כמו פרימוס אבל זה לא היה פרימוס.

02:25:39.000 02:25:48.000

כי לא היו צריכים לעשות עם האוויר. זה היה עם כוהל. ועל זה אמא הייתה מכינה אוכל לשבת.

02:25:48.000 02:26:02.000

אנחנו. אתם הייתם בפריז גם כשפריז גם כן סבלה אחרי המלחמה. מה ראית באווירה בפריז?

02:26:02.000 02:26:06.000

גויים לא כל כך סבלו. פריז לא הפציצו אף פעם ולא שדדו.

02:26:06.000 02:26:06.001

לא הפציצו אבל היתה בכל באופן אווירה של...

02:26:06.001 02:26:12.000

אבל אנחנו לא התעניינו בגויים. זה לא היה האכפת לנו הגויים.

02:26:12.000 02:26:19.000

אנחנו חיכינו לעלות ארצה וזהו. לא רצינו לשמוע מה או מו

02:26:19.000 02:26:28.000

אנחנו שמענו שהיו בחורות שהתעסקו עם הגרמנים. אחר כך סיפרו להם את השיערות. עשו עונשים כאלה.

02:26:28.000 02:26:35.000

שמענו כל מיני דברים. אבל זה לא. זה לא היה איכפת לנו. זה לא עניין שלנו.

02:26:35.000 02:26:45.000

יש לנו את העניין שלנו. אנחנו דאגנו פה על המלחמה. פחדנו ש... היה שם פחד כזה שפה בארץ אנחנו כל כך מעטים.

02:26:45.000 02:26:52.000

ופה משש שבע מדינות כולם התנפלו מכל הצדדים. זה היה לא פשוט וזה שמענו כל הדברים האלו.

02:26:52.000 02:26:58.000

זה העסיק אותנו יותר מאשר ההתעניינות...

02:26:58.000 02:27:09.000

את זוכרת. קודם כל. את היית בפריז שבעצם הייתה אז חגגו את יום הכרזת המדינה?

02:27:09.000 02:27:12.000

את זוכרת משהו מזה?

02:27:12.000 02:27:12.001

לא. אז היינו פה בארץ כבר.

02:27:12.001 02:27:12.002

הייתם בארץ בהכרזת המדינה?

02:27:12.002 02:27:12.003

אנחנו באנו ב- 48' דצמבר.

02:27:12.003 02:27:12.004

אה בדצמבר.

02:27:12.004 02:27:24.000

זה היה כבר אחרי. כן היינו פה בטח.

02:27:24.000 02:27:29.000

שמחנו עם כל עם ישראל.

02:27:29.000 02:27:34.000

כן אבל לפני זה ידעתם על כל המלחמה? דיברו על זה?

02:27:34.000 02:27:48.000

כן. הרבה. כן זה היה בראש דאגותינו המצב בארץ. זהו אחר כך באנו ארצה. השתקענו ברוך השם אנחנו.

02:27:48.000 02:27:52.000

רגע. רגע. איך אתם עולים ארצה. באיזה אונייה?

02:27:52.000 02:27:56.000

באיזה אונייה אני לא זוכרת. אחי אמר לי אבל שכחתי.

02:27:56.000 02:28:00.000

אבל אני יודעת שנסענו מפריז כל הלילה ברכבת למרסיי.

02:28:00.000 02:28:05.000

וממרסיי עלינו על אונייה. זה היתה אונייה זה היתה גיגית.

02:28:05.000 02:28:14.000

וזה היה דצמבר וזה רוחות וגשמים. והים סוער וגועש. נסענו שבוע ימים.

02:28:14.000 02:28:17.000

זה הרבה. כי זה לא כל כך רחוק.

02:28:17.000 02:28:19.000

מה את זוכרת אם את זוכרת דוחק? מה את זוכרת מהאוניה?

02:28:19.000 02:28:26.000

לא. לא זוכרת את כל הדברים האלו. אני זוכרת אנשים היו מקיאים ורק אני לא הקאתי.

02:28:26.000 02:28:33.000

אני הסתובבתי ועזרתי לכל האנשים. הבאתי להם מים וזה. אני לא יודעת למה אני לא הקאתי. אבל אני לא.

02:28:33.000 02:28:43.000

ואחר כך באנו ארצה ואני התאקלמתי מהר מאוד בארץ. לא היו לי אספירציות.

02:28:43.000 02:28:50.000

לא היו לי תביעות ודרישות. הייתי מרוצה מכל דבר. היו לי המון חברות.

02:28:52.000 02:28:55.000

כן. איפה גרתם כשעליתם ארצה?

02:28:55.000 02:29:04.000

קודם היינו בבית עולים בנתניה. אז העבירו אותנו לבת גלים בגלל שהיו לנו משפחה בחיפה.

02:29:04.000 02:29:09.000

ואז הסוכנות נתנה לנו דירה בואדי סאליב. שמעת על המאורעות של ואדי סאליב.

02:29:09.000 02:29:09.001

בודאי. אנחנו יודעים על המאורעות.

02:29:09.001 02:29:15.000

אז היינו שם בבית של ערבים אז ככה. לא היה שירותים. לא היה ברז.

02:29:15.000 02:29:24.000

לא היה תקרה. התקרה הייתה עם מרשים כאלה. קרשים.

02:29:24.000 02:29:31.000

הרצפה הייתה אספלט ובחלונות לא היה מסגרת. לא היה זכוכית. לא היה כלום בקיצור.

02:29:31.000 02:29:39.000

אבל אחר כך באנו אז הסוכנות נתנה לנו מיטות עם מזרונים של קש.

02:29:39.000 02:29:46.000

ואחר כך. שילמנו בשביל המיטות האלו. אבא שלי שילם מהמשכורת. שעוד היה לי את הקבלות.

02:29:46.000 02:29:57.000

שתיים או שלוש לירות כל חודש לסוכנות החזרנו. וזהו אנחנו היינו מבסוטים ודי.

02:29:57.000 02:30:04.000

כן את סיפרת שעבדת אצל... קודם סיפרת שעבדת אצל עורך דין לינדנשטראוס.

02:30:04.000 02:30:06.000

לינדנשטראוס לא היה עורך דין. הוא היה מנהל בנק.

02:30:06.000 02:30:10.000

מנהל בנק אבל גם הייתה לו השכלה של עורך דין. לא?

02:30:10.000 02:30:16.000

יכול להיות. אני לא יודעת. הוא היה יקה. איזה יקה. הוא היה איש יפה. גבוה.

02:30:16.000 02:30:24.000

איך הסתדרתם?... אתם שהייתם פליטים בכל מקום הרגשתם. מתי הרגשתם סוף סוף בבית?

02:30:24.000 02:30:24.001

פה בארץ. לא חשוב...

02:30:24.001 02:30:24.002

איפה? שהייתם...

02:30:24.002 02:30:33.000

תכף בהתחלה. כמו שבאנו ארצה מיד. אמרתי לך אנחנו לא באנו עם דרישות.

02:30:33.000 02:30:33.001

אנחנו באנו עם הכרת טובה. שיש לנו בית. יש לנו לאן לבוא.

02:30:33.001 02:30:43.000

עכשיו נהיה אזרחים מספר אחד ולא סוג אחד סוג שתיים. כמו שהיינו בכל העולם.

02:30:43.000 02:30:48.000

1569 02:30:48.000 02:30:49.000 ואיך קיבלו אתכם? למשל אחיך סיפר...

02:30:49.000 02:30:51.000

המשפחה קיבלה אותנו יפה.

02:30:51.000 02:30:53.000

מי היה לכם פה?

02:30:53.000 02:30:59.000

היו לי פה שלוש בנות של אחות של אמא שלי.

02:30:59.000 02:31:07.000

אמא שלי היה לה אחות שמה איפה שאנחנו גרנו בדינוב. אז היו לה גם הרבה ילדים.

02:31:07.000 02:31:13.000

אז שלוש בנות ושני בנים עלו ארצה.

02:31:13.000 02:31:21.000

ובשביל לעלות ארצה. היו צריכים סרטיפיקט. סיפרתי לך על זה כבר.

02:31:21.000 02:31:31.000

עם הסבא. שהוא דיבר עם ד"ר טונץ. שהוא היה בקונגרס הציוני חבר. והוא נתן להם המלצות.

02:31:31.000 02:31:34.000

וסבא נתן להם כסף. למרות שהוא היה...

02:31:34.000 02:31:37.000

זה את סיפרת לי בהפסקה.

02:31:37.000 02:31:37.001

כן. בהתחלה. לא סיפרנו את זה. זה ישנו ב...

02:31:37.001 02:31:37.002

כן.

02:31:37.002 02:31:50.000

אז כל הדברים האלה. הכל ביחד. זה נהיה קומפליקס אחד. התחבר.

02:31:50.000 02:31:58.000

תראי. כשאת באה למשהו ואין לך טענות ואין לך דרישות ואת מרוצה מכל דבר. אז את מרוצה מבפנים גם.

02:31:58.000 02:32:04.000

אז היינו מרוצים. אנחנו היינו שמחים תמיד בבית. שרנו וזה ושמחנו.

02:32:04.000 02:32:11.000

אבל מעניין אחיך בעדות שלו. מספר כמה שהוא סבל בעצם.

02:32:11.000 02:32:11.001

אבל הוא לא סיפר את זה לאף אחד. אף אחד לא ידע את זה.

02:32:11.001 02:32:11.002

אבל לך הוא... את אומרת ששמעת את זה.

02:32:11.002 02:32:18.000

לא. לא ממנו עכשיו שמעתי פעם ראשונה.

02:32:18.000 02:32:23.000

אמרתי לו. מה זה לא סיפרת לנו כלום. איך שהיית סובל בבית ספר.

02:32:23.000 02:32:26.000

אני לא הייתי סובלת. אני הייתי מחזירה להם בחזרה.

02:32:26.000 02:32:29.000

מה זאת אומרת?

02:32:29.000 02:32:37.000

תראי ילדים הם אכזריים את לא יודעת? אז היו תופסים כזה ילד ביישן קטן. הוא היה נמוך.

02:32:37.000 02:32:41.000

הוא אחר כך גדל קצת. אז הם מתנכלים לו. אז עושים לא את המוות.

02:32:41.000 02:32:46.000

אבל אצלי. אני לא נתתי שיעשו לי את מוות.

02:32:46.000 02:32:48.000

ניסו לעשות לך מוות?

02:32:48.000 02:32:49.000

אני לא זוכרת.

02:32:49.000 02:32:51.000

או שאת מיד השתלבת?

02:32:51.000 02:32:54.000

בנות זה משהו אחר ובנים זה משהו אחר.

02:32:54.000 02:33:03.000

הלוא היו לך אחים ואת חושבת שבנות ההתאקלמות הייתה יותר קלה?

02:33:03.000 02:33:13.000

כן. הרבה יותר קלה. כן. אני שם מצאתי גם קרובה. קרובת משפחה שלי. והתחברתי מאוד מהר עם כל הבנות.

02:33:13.000 02:33:14.000

כולם רצו להיות חברות שלי.

02:33:14.000 02:33:21.000

וזה לא הפריע לי שאני עולה חדשה. עולה חדשה קראו לי. לא פליטה.

02:33:21.000 02:33:25.000

הייתי עולה חדשה וזה לא היה אכפת לי.

02:33:29.000 02:33:35.000

וברוך השם הקמתי משפחה ואנחנו חיים באושר ובעושר.

02:33:35.000 02:33:38.000

ושרק ברוך השם יעזור לנו שיעשה פה שלום אז לא חסר כלום.

02:33:38.000 02:33:46.000

אין לנו דרישות לאף אחד גם לנתניהו אין לי דרישות. סתם מלכלכים אותו השמאלנים הוא גם שמאלן.

02:33:46.000 02:33:55.000

הם חושבים שמישהו אחר שיתן לערבים חצי מדינה אז יהיה לנו פה שקט.

02:33:55.000 02:34:00.000

אבל לעולם לא יהיה פה שקט. כי הם לא רוצים חצי מדינה. הם רוצים מדינה שלמה.

02:34:00.000 02:34:08.000

אבל אני רק שואלת דבר אחד. למה לפני מאה שנה הם לא הקימו מדינה. היה פה ארץ ריקה.

02:34:08.000 02:34:09.000

למה הם לא הקימו מדינה?

02:34:09.000 02:34:13.000

זה להיכנס לפוליטיקות שזה לא הדבר שאנחנו עושים.

02:34:13.000 02:34:19.000

הם חיכו שאנחנו נכין להם מדינה. שאנחנו נקים מדינה. ויש יהודים שמצדיקים את זה.

02:34:19.000 02:34:23.000

זה גם עניין לחקירה.

02:34:23.000 02:34:33.000

את חושבת שבעקבות השואה. ההתחזקות הדתית שלך הייתה. התחזקתם דתית או ההפך?

02:34:33.000 02:34:46.000

לא. לא התחזקנו. אנחנו גם בלבנו היו לנו טענות לקדוש ברוך הוא. למה הוא נתן כזה אסון כזה. מצד שני אז.

02:34:46.000 02:34:48.000

יש לך כעס?

02:34:48.000 02:34:53.000

לא כי הסבירו לי כל מיני הסברות.

02:34:53.000 02:34:55.000

מה. איזה הסברות?

02:34:55.000 02:35:03.000

שהקדוש ברוך הוא יש לו חשבונות משלו. ושלא שואלים שאלות. שאם שואלים שאלות אז נכשלים.

02:35:03.000 02:35:15.000

ומה שהיה בשואה באמת זה דבר איך היו אומרים. הרייטניש. תעלומה. זה לא יודעים לפענח את זה.

02:35:15.000 02:35:21.000

יש כל כך הרבה יהודים דתיים ותינוקות וזה.

02:35:21.000 02:35:25.000

אז איך באמת את כאישה דתית חייה עם השאלה הזאת?

02:35:25.000 02:35:34.000

כן. אני חיה עם זה. אז אני השלמתי. יש אנשים שהדתיות שלהם. הם למדו להיות דתיים.

02:35:34.000 02:35:39.000

אצלנו אנחנו נולדנו דתיים. ולא חיפשנ..

02:35:39.000 02:35:44.000

אני לקחתי חלק גם בחיים של חופשיים.

02:35:44.000 02:35:50.000

היו לי חברים וחברות לא דתיים. אבל זה לא היה אכפת לי. אני את שלי עשיתי.

02:35:50.000 02:35:56.000

למשל אם היינו בשבת או בליל בשבת. הייתי בחיפה היו מתאספים והולכים לבית קפה לרקוד וזה.

02:35:56.000 02:36:04.000

אז כשהגענו לקטע הזה. אני הייתי הולכת הביתה אבל עד אז. לפני זה אני הייתי בחברה.

02:36:04.000 02:36:13.000

זה לא צריך להפריע. כולם יהודים. אני פעם שאלתי את אבא שלי את מי הקדוש ברוך אוהב יותר?

02:36:13.000 02:36:15.000

את היהודי הדתי או את היהודי החילוני?

02:36:15.000 02:36:22.000

אז עוד נימקתי לו שיש הרבה יותר יהודים חילוניים מאשר דתיים. סימן שהוא אוהב אותם יותר.

02:36:22.000 02:36:32.000

אז הוא לא ענה לי כלום. את מבינה זה שאלות כאלה תאולוגיות שאין עליהם תשובה.

02:36:32.000 02:36:35.000

אז אתם כולכם המשכתם בחיים המסורתיים?

02:36:35.000 02:36:44.000

כן. כן המשכנובחיים המסורתיים. היינו מרוצים. שבת. שבאה שבת קודש אני אומרת

02:36:44.000 02:36:47.000

שאני מדליקה בליל שבת את הנרות פה בבית שלי. פתאום הבית נהפך אחר.

02:36:47.000 02:36:51.000

אני מרגישה הרגשה אחרת לגמרי. שנכנסת השבת הכל מתקדש.

02:36:51.000 02:37:00.000

וזה לא... אני לא מחכה לזה. זה מעצמו נהיה.

02:37:00.000 02:37:06.000

ואני חושבת שזה הרבה יותר. יש שם הרבה יותר תוכן.

02:37:06.000 02:37:13.000

ככה היהודי החילוני. קם בשבת. לוקח את הילדים ואת האוטו. ולאן הוא נוסע?

02:37:13.000 02:37:17.000

לים. מה יש בים?. באים הביתה מלוכלכים עם חול

02:37:17.000 02:37:27.000

מתרגזים ומתקלחים. ועושים בלאגן ובמקום לשבת על יד השולחן ולשיר שירים ולאכול סעודה משותפת.

02:37:27.000 02:37:30.000

אז יש את המירוץ הזה. אחרי התענוגות האלה.

02:37:30.000 02:37:35.000

אז עכשיו כל אחד בוחר לו מה הוא נהנה יותר מזה או מזה.

02:37:35.000 02:37:35.001

אני עוברת איתך לנושא אחר לגמרי. כשהיה פה משפט אייכמן ב-1961.

02:37:35.001 02:37:35.002

כן אני זוכרת.

02:37:35.002 02:37:46.000

מה את... את זוכרת שזה השפיע עלייך?

02:37:46.000 02:37:55.000

כן. הזדעזעתי מכל העדויות האלה. מאוד. והזדעזעתי מהתגובות של אייכמן עצמו.

02:37:55.000 02:38:05.000

ישב עמוד קרח. כאילו שלא מדברים עליו הוא לא ידע משום דבר. הוא מילא פקודות.

02:38:05.000 02:38:15.000

הרבה זמן הלוא בכלל יהודים שהיו ברוסיה לא כל כך דיברו עליהם כניצולי שואה. את הרגשת את זה?

02:38:15.000 02:38:16.000

לא. לא.

02:38:16.000 02:38:32.000

זה לא הרגשת. ובמשפט ובאמת.. את צפית? את הלכת לשמוע? הרגשת שהחברה הישראלית השתנתה ביחס לניצולי שואה?

02:38:32.000 02:38:44.000

אומרים שמשפט אייכמן נתן לגיטימציה ליהודים שהיו פה ניצולי השואה לדבר יותר על הדברים.

02:38:44.000 02:38:44.001

כן. זה נכון.

02:38:44.001 02:38:44.002

מה את זוכרת מזה?

02:38:44.002 02:38:52.000

אני התחלתי לספר לנכדים שלי. כבר היו לי נכדים זה היה ב- 61'.

02:38:52.000 02:38:56.000

כבר התחלתי לספר להם על קורות חיי.

02:38:56.000 02:39:02.000

וסיפרתי. יש לי נכדה גדולה כבר יש לה ילדה שהולכת עכשיו לשירות לאומי.

02:39:02.000 02:39:07.000

אז דיברנו אז אמרתי לה. ליאת. את יודעת שאנחנו היינו פעם עניים.

02:39:07.000 02:39:10.000

וסיפרתי לה מה שסיפרתי פה שלא היה לנו.

02:39:10.000 02:39:17.000

אז היא אומרת לי סבתא זה לא יכול להיות. היא לא יכולה לתאר לה שסבתא שלה הייתה ענייה.

02:39:17.000 02:39:24.000

שלא היה לה כלום. זה לא מתלבש להם לסברס. הם לא תופסים את זה.

02:39:24.000 02:39:29.000

למרות שאני מספרת ומדברים. לא הם לא. הם לא מקבלים את זה.

02:39:29.000 02:39:32.000

מה היחס שלך לגרמניה עכשיו. למשל?

02:39:32.000 02:39:44.000

אני לא יודעת. זה... איך אומרים יש מילה. זה לכאן ולכאן.

02:39:44.000 02:39:45.000

כלומר?

02:39:45.000 02:39:55.000

תראי מצד אחד אני חושבת אני זוכרת אז שבגין התנגד כל כך לשילומים זה היה "א גאנצע בהולה" פה בארץ.

02:39:55.000 02:40:05.000

את היית בעד השילומים? כי אתם הלוא מכרתם מיד את הבית שלכם בפולין. אמרת. שאמא מכרה את הבית.

02:40:05.000 02:40:05.001

השילומים לא היו בשביל הרכוש. השילומים היו בשבילנו.

02:40:05.001 02:40:10.000

בכל אופן מה חשבתם על השילומים?

02:40:10.000 02:40:18.000

אז זה מה שאני הולכת לספר לך. מצד אחד השילומים האלה הקימו את המדינה. בזכות הכספים האלה.

02:40:18.000 02:40:24.000

קנינו נשק והמדינה אני מדברת על המדינה לא על הפרט. על הכלל.

02:40:24.000 02:40:39.000

התבססה אז היה לנו. אני זוכרת שעשו בודג'ט. מאזן של המדינה. שלושה מיליון לירות היה הכללי.

02:40:39.000 02:40:50.000

היום יש שלוש מאות מיליארד שקל למאזן הזה. אז זה עזר הרבה לקום המדינה.

02:40:50.000 02:40:56.000

אבל זה ראיתם בדיעבד. אבל כשהתחיל בגין?

02:40:56.000 02:40:58.000

לא. אני הייתי בעד לקחת.

02:40:58.000 02:40:59.000

ואבא שלך?

02:40:59.000 02:41:10.000

תראי עם השילומים האלה אנחנו קנינו את הדירה. שם אבא קנה את הדירה בשיכון. זה עזר לפליטים הרבה מאוד. אי אפשר להגיד שלא.

02:41:10.000 02:41:10.001

בהחלט.

02:41:10.001 02:41:18.000

וזה עוזר עד היום. למי שעוד נשאר. ועוד יכול לקבל מהם משהו.

02:41:18.000 02:41:27.000

אבל עמוק עמוק. הכסף הזה נראה כמו כסף מלוכלך. לא כסף נקי.

02:41:27.000 02:41:33.000

שמשלמים לך בשביל הדם שנשפך. אז זה לא בדיוק.

02:41:33.000 02:41:42.000

אבל לא יודעת. צריכים היום. בלי כסף העולם לא יכול להתקיים. חייבים שיהיה.

02:41:42.000 02:41:42.001

את עשית ביקור שורשים?

02:41:42.001 02:41:42.002

כן.

02:41:42.002 02:41:48.000

איפה? היית בדינוב?

02:41:48.000 02:41:54.000

הייתי בדינוב. כן. הבית שלנו נמחק. לא נשאר כלום.

02:41:54.000 02:41:59.000

הכרת מישהו שם? מישהו הכיר אותך? את היית ילדונת.

02:41:59.000 02:42:09.000

לא. לא הלכתי לחפש. גם לא זכרתי אף אחד. הלכתי לראות איפה הזה היה. החנות שלנו בכיכר.

02:42:09.000 02:42:11.000

רגע החנות הייתה קיימת עוד?

02:42:11.000 02:42:22.000

לא שום דבר לא קיים. הם עשו טריק עם האנשים. הם מחקו את הרחובות ושמו שמות חדשים.

02:42:22.000 02:42:26.000

שיהודי בא לחפש את הבית שלו. בכלל אין רחוב כזה.

02:42:26.000 02:42:32.000

זה היה אצל בת דודה שלי ככה. באיזה...על יד קרקוב. איזה עיירה אני לא זוכרת.

02:42:32.000 02:42:37.000

את הרגשת... כמה זמן נשארת בדינוב? יום. שעה?

02:42:37.000 02:42:47.000

הסתובבנו בדיוק ירד גשם. אנחנו שכרנו טקסי עם נהג פולני ונסענו איתו.

02:42:47.000 02:42:52.000

נסענו גם לעיר של בעלי. הייתי עם ילד נדמה לי.

02:42:52.000 02:42:59.000

אחר כך בעלי נסע עם הבנים. נסעו פעמיים הם נסעו. נסענו נסענו.

02:42:59.000 02:43:12.000

אבל לא הרגשתי שום. כאילו שנולדתי שם. את יודעת. שזה היה הומלנד. לא. לא. לא הייתה הרגשה כזו.

02:43:12.000 02:43:15.000

שנאנו את הפולנים. שמענו מה שהם עשו.

02:43:15.000 02:43:27.000

אבל מצד שני חשבתי שאם תפסו פולני שהוא החביא יהודי. הגרמנים היו הורגים את כל המשפחה.

02:43:27.000 02:43:33.000

אז לא פשוט שהם לא החביאו את היהודים. כי הם היו צריכים להקריב את עצמם.

02:43:33.000 02:43:35.000

הם לא ידעו אם כן יתפסו אותם או לא יתפסו אותם.

02:43:35.000 02:43:43.000

זה היה צד אחד. אבל צד שני. אמרתי הם הלוא היו צריכים אולי לנסות.

02:43:43.000 02:43:47.000

ניצלו. יש הרי הרבה הרי חסידי אומות העולם שמה.

02:43:47.000 02:43:47.001

אני יודעת זה סיפוריםש...

02:43:47.001 02:43:47.002

אז מה הגעת למסקנה?

02:43:47.002 02:43:56.000

אז הגעתי שלא צריכים כל כך לגנות אותם.

02:43:56.000 02:44:04.000

אבל מצד שני. כבר סיפרתי לך את זה. שהגויים נולדו עם חלב אימם הם ינקו את השינאה ליהודים.

02:44:04.000 02:44:17.000

ועוד בפולנייה שהם קתולים זו הייתה האידאה שלהם. שאנחנו הרגנו את האלוהים שלהם את ישו.

02:44:19.000 02:44:24.000

זהו אני חושבת שזה מספיק. לא? כבר שלוש

02:44:24.000 02:44:35.000

את ממהרת. אנחנו לקראת סיום העדות. האם יש דבר שעוד היית רוצה להוסיף? לנכדייך. לנינייך?

02:44:35.000 02:44:37.000

איזה לך איזה משפט מסכם?

02:44:37.000 02:44:40.000

טוב. הם שמעו את כל זה. זה לא דבר חדש בשבילהם.

02:44:40.000 02:44:45.000

לא. אבל אולי לדורות הבאים. אנשים שלא מכירים אותך.

02:44:45.000 02:44:51.000

אני לדורות הבאים אני אומרת שאין ליהודי אין מקום יותר טוב מארץ ישראל.

02:44:51.000 02:45:03.000

שלא יסעו לארצות לחפש את היוגרט ואת הלבן שם בברלין. שיישבו כאן. אפילו שלא טוב. אז יש זמנים טובים ויש זמנים.

02:45:03.000 02:45:05.000

מרגיז אותך שנוסעים לברלין?

02:45:05.000 02:45:12.000

מרגיז אותי. כן. שהם מחפשים שמה את ה... אני לא יודעת. את הצלחת בשמים. אנחנו אומרים.

02:45:12.000 02:45:20.000

אין אין. כל אחד יש לו את הגורל שלו ואת המזל שלו ומי שיש לו פה פרנסה. שיישב פה בארץ.

02:45:20.000 02:45:24.000

ומי שאין לו פרנסה. שיחפש פרנסה. תמיד יש בארץ מה לעשות.

02:45:24.000 02:45:26.000

אבל לא ייסע לברלין.

02:45:26.000 02:45:39.000

כן. בכלל לא להתחבר עם הגויים. אין לנו ידידים. כולם שונאים את היהודים. ולמה הם שונאים את היהודים? מקנאה.

02:45:39.000 02:45:45.000

הם צריכים לשמוע את פלאטו שרון. איך שהוא מדבר. מה המדינת ישראל הקטנה הזאת נותנת לעולם.

02:45:45.000 02:45:54.000

איזה המצאות. המצאות של המים. של התפלת המים. אז זה הפטנט שלנו. ובכל המדינות יש בעיה של מים.

02:45:54.000 02:46:03.000

אנחנו רצינו לקנות אצל התורכים מים. אז עכשיו יש לנו. המצאנו את התפלת המים.

02:46:03.000 02:46:10.000

וזה מספק לנו את כל הצורך של המים. עכשיו כבר לא מודדים את הכנרת. כי אנחנו מתפילים בים יש הרבה מים.

02:46:10.000 02:46:14.000

לא רק זה. כל ההמצאות של בהייטק.

02:46:14.000 02:46:22.000

עובדה שאין לי אף נכד. ברוך השם בחו"ל. כולם פה בארץ.

02:46:22.000 02:46:24.000

את גאה בזה?

02:46:24.000 02:46:25.000

כן. מאוד.

02:46:25.000 02:46:32.000

שרה. אנחנו מודים לך. גם בשם "יד ושם" אני מודה לך וגם בשמי.

02:46:32.000 02:46:40.000

שבאמת רק תדעי טוב עם ילדייך ונכדייך ונינייך. תודה רבה לך.

02:46:40.000 02:46:42.500

תודה

02:46:42.500 02:47:00.000

זה אבא שלי יצחק קרישר בן יעקב פנחס ועם הבן שלי הגדול נח ובעלי נפתלי ליפשיץ.

02:47:08.000 02:47:13.000

זאת אמא שלי חיה מהבית שטרומלאופר.

02:47:13.000 02:47:21.000

גם עם הבן שלי הגדול נח. שקראו לו נוני. עוד לפני שסיפרנו אותו שהוא היה בן שלוש.

02:47:28.000 02:47:36.000

זה אני שרה. ובעלי נפתלי שאנחנו טסים לארצות הברית. זה היה בשנות השישים.

02:47:36.000 02:47:41.000

בעלי עבד באל על אז אנחנו כל פעם נסענו לטיולים בחוץ לארץ.

02:47:46.000 02:47:56.000

זה הבר מצווה של הבן שלי משה פנחס. וזה האבא שלו ואני.

02:47:56.000 02:48:02.000

ודודי הקטן שמה והאחרון בחליפה זה נח הבן שלי. זה שלושת הבנים שלי.

02:48:02.000 02:48:09.000

אני לא ידעתי. לא הכנתי תמונות אחרות. אז תסתפקו בזה.

02:48:11.000 02:48:25.000

זה עשינו שבת משפחתית לפני שלוש שנים. בקיבוץ עין צורים. לגיל שמונים אני חושבת שזה של בעלי.

02:48:25.000 02:48:33.000

אז כל המשפחה שלי פה. זהו.

עדותה של ליפשיץ קרישר שרה ילידת 1934 Dynow פולין על קורותיה ב-Dynow, ב-Dobromil, ב-Bodaybo, ב-Kirensk, ב-Krasny Kut ועוד החיים במשפחה יהודית מיוחסת ובכלל זה חגיגת חגים; משפחת האב מחסידות Bobov; פרוץ המלחמה; שריפת יהודים בבית כנסת; ריכוז יהודים; העברת היהודים ברפסודות ל-Dobromil; מגורים בבית קיץ; העברה ברכבות לשטחים המזרחיים של ברית המועצות; עבודת האב בחטיבת עצים; מעבר ל-Bodaybo; הפלגה באניה האחרונה ל-Kirensk; חתימת ההסכם בין סטלין ל-Sikorski; הפלגה ל-Krasny Kut; החיים ב-Krasny Kut ובכלל זה קיום מניין; הגעת שני יתומים מ-Bodaybo; שיבה ל-Wroclaw פולין; נסיעת האם לבית ב-Dynow; מכירת הבית; החיים ב-Wroclaw; קבלת סיוע מהג'וינט באספקת מזון באמצעות הסוכנות היהודית; מעבר ל-Paris; לימודים בבית ספר של חב"ד; החיים ב-Paris; גילויי אנטישמיות בידי צרפתים; עלייה לישראל.