חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

Ben Zion Brucker

Testimony
היום. ל' בחודש. תש.
בחודש תשרי שנת תשע"ז. ה-1 בנובמבר 2016.
אני. סיגל הולצמן מראיינת את מר ברוקר בן ציון.
‮מר ברוקר נולד ב-‭Dej‬ שברומניה בשנת 1927.‬
7.
הראיון מטעם יד ושם ונערך בבית העד.
בוקר טוב מר ברוקר.
בוקר טוב.
‮אני אשמח לשמוע על הילדות שלך ב-‭Dej‬.‬
טרנסילבניה. כשזה היה עדיין תחת הרומנים.
כן.
בוא נתחיל בשמות.
איך קראו לאבא זכרונו לברכה?
ברוך.
ברוך?
ברוך.
ולאמא?
[משובש] ליזה.
ליזה מה? מה היה השם משפחה שלה? לפני הנישואים?
אה. לפני. גרין.
אתה יודע איפה אבא נולד?
אה. לא. לא.
אה.
אבל. אה. לפי הסיפור שבמלחמת. אה.
הראשונה. אז. אנ.
עוד אנחנו. כנראה שהוא אמר שהוא היה במלחמה בפולניה.
אז. אנ. אנחנו צאצאי פולניה. ככה לפי.
לפי מה שהבנת.
אז אני זוכר בתור ילד.
כן. לא. לא.
סי. לא דיברנו על זה.
אז ההורים לא ישבו איתנו.
איך שאנחנו רוצים היום.
והם לא רוצים לשמוע.
אז אנחנו רצינו לשמוע.
אבל הם היו עסוקים עם החיים.
ילדים באו כל שנתיים.
בדיוק שנתיים יש הבדל גם בינינו.
תכף. תכף נשמע על האחים.
כן.
קודם אני רוצה לשאול אותך מה אתה יודע
על סבא וסבתא מצד אבא?
על ההורים של אבא?
אתה הכרת אותם? אתה זוכר אותם?
אס. את סבתא. כן.
שהיא באה איתנו למחנה ריכוז לצערנו.
אבא לא. היה סיפור לאבא. הסבא.
הסבא.
כן. היה סיפור שהיא.
היא הייתה יושבת לפעמים.
והיא כן רצתה לדבר איתנו.
אז היא סיפרה. ש. שבעלה.
הס. סבא שלכם.
הוא נסע לפלשתינה. לראות את המצב.
לא שאלנו באיזה שנים זה היה.
ש. שדיברנו בשנות.
ה. אה. 40.
או לא. 30 ומשהו.
אז היא סיפרה את זה.
והוא לא חזר יותר.
אחרי זה שמענו מפה לפה.
שהוא בירושלים היה גפיר.
הוא נכנס לתוך זה.
איך קראו לו? אתה יודע? לסבא?
אה. בשם. אה.
לא. השם משפחה. ברוקר. שזה. ה.
ברוקר. שם פרטי אתה יודע?
לא. לא. לא. לא שאלנו.
זה לא היה מעניין אותנו.
גם אנחנו היינו ילדים.
אז. אז הסבא בעצם היה.
באר. הגיע לארץ ישראל?
ארץ ישראל. והתחתן בירושלים.
למה? את השם הזה ברוקר. יש ברוקנר.
זה שם יותר גרמני. ו. וכל מיני.
אבל דרוקר. היה פורננה.
גם כן בכדורגל. ברוקר עם [משובש]. זה היה היחיד.
והייתה בת אחי שהוא.
הוא נמצא בקנדה. היה. אז היא.
ב. הייתה תקופה פה בארץ.
והיא עבדה באיזשהו משרד.
ופעם היא סיפרה שבא מישהו.
אה. כנראה מהנו. צאצאים.
הנכדים של הסבא שלי פה.
עם אותו. הז.
תעודת זהות עם אותו הברוקרים.
זה מה שאנחנו יודעים.
אוקי.
ולא יותר. ולי הוא לא.
הוא לא חזר בכלל. לא מכתבים.
אז כך שאנחנו לא שאלנו.
את זה הכל מה שהיא סיפרה.
שכמו שהיום אנחנו. הם. היא רצתה לספר.
ואני הייתי הבין ה-8.
8 ילדים. הכי קרוב אליה.
לסבתא?
לסבתא.
איך קראו לסבתא?
לא יודע.
לא זוכר.
אני לא זוכר.
ומ. ואמא.
איפה אמא נולדה? אתה יודע?
אמא נולדה. ב.
אה. ככה. לפי דעתי.
באזור?
‮ב. ברומניה. ב-‭Dej‬.‬
אוקי.
ששמה. נ.
מה. מה. אתה.
איפה היה. התקר.
אה. אה.
איפה הכירו אחד את השני.
אבא. ו. ו. ואמא.
על זה לא דיברנו.
אז לא היו התקרבות כאלו למשפחות. ל. לשאול.
אמא. אה. אתה יודע משהו על ההורים של אמא?
על סבא וסבתא מצד אמא?
זה. אה. מצד אמא?
כן. הם. הם היו 4 או 5 בנות. רק בנות.
אבל מה אתה יודע על סבא.
על ההורים שלה.
על הסבא. מה הוא עשה?
אתה יודע? איך קראו לו?
סבא של מי?
מצד אמא?
מצד אמא? לא.
אוקי.
לא.
וכמה אתה.
שהוא כבר. הוא כבר אז בתקופה
ההוא כבר לא היה. היא הייתה לבד.
הסבתא?
‮הסבתא. אז היא הייתה גרה גם כן שם בעיר הקטנה הזו ‭Dej‬.‬
קוראים לו. אה.
אממ. אתה אומר כמה אחים ואחיות היו לאמא?
של אמא?
כמה אחים הם היו?
אבא. של אמא?
של אמא? או 4 או 5.
אבל רק. אה. בנות.
הם כולם גרו באזור?
אה. אזור. אחת.
בטרנסילבניה הם גרו?
בכל. כמו בטרנסילבניה.
וה. וכמה אחים ואחיות היו לאבא?
לאבא היה 1. 2.
2 אחים. ואחו. אחות אחת.
אוקי. וגם. ה.
וגם הם גרו באזור?
‮גם. גם ב-‭Dej‬. כן.‬
זאת אומרת. הייתה משפחה גדולה.
הרבה בני דודים. הרבה ילדים?
אה. כ. יחסית.
ככה היו אז. ה. העמך.
איך שאומרים האנשים. ה.
לא. הוא היה חייט ואמא הייתה תופרת.
אבא היה חייט? אבא שלך?
אבא היה. ח. כן.
וכמה ילדים אתם הייתם בבית?
8.
מה השמות לפי הסדר? אתה יכול להגיד?
אה. כן. כן. אה.
הקטנה הקטנה. אה.
ת. תתחיל מהגדול דווקא.
דווקא מהגדול?
כן.
אה. אחותי. אחותי הכי גדולה.
היא הייתה במקום אמא גם.
שהיא הייתה גדולה. והיא הייתה בבית.
איך קראו לה?
אה. לאה.
לאה. ומי היה אחראי לאה?
אחרי לאה בא האח הזה שהוא נמצא עוד בקנדה.
מה שמו?
אה. פנחס.
ואחרי פנחס?
אחרי פנחס בא. אה.
אח שלי. אה. אריה.
שהוא גם כבר נסע כבר.
שהוא היה במחנה ריכוז יחד איתנו.
ואחרי אריה?
אחרי אריה באתי אני.
כן.
אח. אחרי אני בא מיכאל. חיים.
אה. מיכאל. וקראו לו פה.
אבל. ח. חיים.
כן.
ואחרי זה באו ה-3 הקטנים.
אה. היה מוישל'ה. לא. טובי.
היא הייתה בת 7.
מוישל'ה היה בן 5.
ובלושק'ה הייתה בת 3.
הייתה הכי יפה והכי קטנה.
אה. א. כשאתה אומר את הגילאים.
זה הגילאים שהם הגיעו למחנה?
כן.
כשגורשתם?
כן. כן.
אוקי.
אני הייתי אז בן 17.
אח שלי זה שנפטר גם כן. אה.
לפני כמה שנים. הוא.
לא האמנו שהוא יעבור את המנגלה שמה.
שהוא היה בן 15.
אנחנו. נ. אנחנו נגיע לזה יותר מאוחר
כשנדבר על הכיבוש הגרמני בסדר?
כן. כן.
ועל הגירוש של המחנה.
כן. זה.
בוא נתחיל מההתחלה.
כן.
אתה אומר שאבא חייט?
כן.
אממ. איך היה פחות או יותר המצב הכלכלי?
המצב הכלכלי עד שאני חוזר בחזרה קצת. שיכול להיות.
‮שאז היינו ב-‭Dej‬. אה. היה בינוני.‬
הוא היה עובד עם עובדים. ואמא גם כן.
היי. הייתה תופרת.
אבל לא ללכת לבתים לעבודת יום. איך שאומרים.
ואיך שבאו הילדים. ככה עלה. עני.
עניות. למרות שאומרים שילדים זה ברכה.
ככה זה נהיינו יותר ויותר.
גם אחר כך באה מחלה.
לאחד היה. ו.
וזה עלה הרבה כסף לאבא.
לרוץ. רופאים. ובתקופות האלו רפואה
היה משהו מוזר. פרימיטיבי. איך שאומרים.
האזור שגרתם בו. זה היה אזור שגרו בו בעיקר יהודים?
אה. האזור. כן. אבל גרו גם. אה.
היו לכם גם שכנים גויים?
בוודאי. כל. אה.
כל האנשים האלו עם המקצועיים.
לא אלו שהיה להם חנויות.
אלו כבר מתחיל להיות מהדרגות למעלה.
בעל מקצוע. חייט. נגר. אה.
סנדלר. ספר. היו הרוב יהודים.
בעלי מלאכה?
בעלי מלאכה.
והם כולם היו בשכר דירה שמה.
הדירות היו שמה אצל הנוצרים. לא אצלנו.
למה זה המדינה שלהם.
והם בנו לפני שאנחנו באנו לשמה.
איך שאומרים. כמו פה העולים. ל. עלינו.
אז זה היה כולם עם נוצרים.
בית ספר היה נוצרי.
ה. הנוצרים שם היו.
אה. הונגרים או רומנים?
רומנים.
רומנים.
אבל היה גם הונגרים שמה.
גם הונגרים.
ש. ה.
הטריטוריה הזו. טרנסילבניה. הוא.
כ. הוא כבר נפל כמה פעמים.
זה היה קודם אוסטרו-הונגריה.
וכשאתה היית. י.
לא. לא. לפני זה.
אחרי זה היה אוסטרו-הונגריה.
האוסטרו הונגריה היה לא רומניה.
היה הונגריה. במלחמת העולם הראשונה.
זה מה שאני יודעת.
הם הלכו עוד פעם אותו. עשו.
הלכו עם הגרמנים נגד הרוסים.
וגם שמה שברו את הראש.
ואז לקחו. את. את ההונגריה.
חלק של ההונגריה. עונש ומסרו את זה לרומנים.
וככה אנחנו נפלנו. פתאום אנחנו רומניה.
אז היו אנשים.
מכ. כל הצדדים.
מכל. הכי. מכל הסוגים.
מכל הכיוונים.
איזה שפה דיברו בבית שלך?
אה. יידיש.
יידיש.
יידיש
וממ. ההורים דיברו.
איזה עוד שפות הם דיברו חוץ מיידיש. אבא ואמא?
הונגרית.
הונגרית?
הונגרית ורומנית.
ורומנית. אבל אני מניחה שרוב היהודים דיברו יותר הונגרית.
ה. השפה שם הייתה הונגרית?
הונגרית. כן. לא יודע למה. אבל.
אבל למרות שאני עוד היום
מדבר יותר פרפקט רומנית לא יותר מהונגרי.
אבל. אה. ד. דיברנו רומנית. אבל הונגרי נפל.
אה. מבחינה יהודית. איך נוהל הבית שלכם?
איזה יהודים אתם הייתם?
אה. חילונים.
חילונים?
כן.
זה היה מאוד יוצא דופן באותה תקופה. לא?
למה? אנח. אנחנו קוראים לזה היום חילוני.
אז אנחנו לא ידענו בכלל מה זה. אה. דתי. דתי.
ידענו שהדתי דתי הולך עם זקן.
הולך עם פאות. הלך עם.
וגם. אה. היה כל מיני זרם.
עם השטריימליים בלי השטריימלים. רק עם הכובע.
היו חסידים כאלה. חסידים כאלה.
חסדים כאלו וכאלו.
אנחנו. אבא שלי.
חוץ מזה היה כהן. אני.
אז אני זוכר בתור ילד.
אה. יו. כל יום שישי בבית כנסת.
כל יום שבת מהבוקר עד הערב. בית כנסת.
רק הצהריים שהלכנו הביתה. היה מין חג אחר.
אז לא הייתם כל כך חילונים.
אבא היה הולך לבית כנסת אתה אומר?
לא. לא. אבל כן הייתי חילוני שהלכתי לבית ספר וישבתי
עם הנוצרים. וחברי.
אבל בוא נשמע על האספקט היהודי.
אבל בבית. בבית.
גם לפי. ה. הדת היהודי.
אצלנו לא היה יכול להיות כשר כמו פה.
שהמטבח היה. עם הבשר ועם החלב ועם הכל יחד.
היינו מבסוטים שיהיה זה.
שבת. איך עשו אצלכם בבית שבת?
השבת.
איך ציינו את השבת?
ה. ה. זה. זה. זה. חגיגי.
זה לא עניין של הדת.
זה כולם שמה. חגיגי.
הלכנו לבית ספר. אבל שהיה בית ספר בשבת.
זה לא היה חג שלנו.
שלהם. אז אנחנו הצטרכנו ללכת.
ובערב שבת אבא היה עושה קידוש?
איזה שאלה.
ואתה היית הולך איתו לבית הכנסת?
אה. אנ. אני הייתי המיוחד.
ובגלל זה דיברתי עם הבן הגדול.
אני הרגשתי משהו מיוחד.
לפני שהתחיל הגרמנים.
שכבר היה. אבל אנחנו לא ידענו בכלל.
אז. אה. הוא פעם אחת הוא נתן לי הזדמנות.
הוא בא לקראתי ואני לא יכולתי להבין.
כאילו. במקרה מצא אותי.
והתחיל לדבר ולשאול. לתת דוגמאות של החיים.
ולתת שאלות. אני זוכר.
שואל אותי: "תגידי לי".
הייתי כבר בן 17.
"אתה יודע איפה אמריקה?"
אמרתי: "אבא. כן".
"נו תגיד לי איפה".
אני עכשיו. איך להסביר לו שבית ספר 4 שנים הפשוטים.
מה שמה למדנו. אבל ידעתי מהראש.
זה בין הארץ הזו.
על יד מקסיקו ועל יד זה.
ועל יד זה. וככה הסברתי לו.
הוא הבין אותו טוב.
אבל הוא נתן חיוך.
אומר: "לא. בני לא. לא".
אמרתי לו: "אבא. איפה?"
"פה. פה. שמה.
בכל מקום. תלוי למי".
זה פתגם. אז התחלתי להבין את החוכמה של המבוגרים.
וזה משך אותי גם.
ונתן לי כמה דוגמאות כאלו. על הלימודים.
איפה לומדים טוב. אמרתי: "באנגליה".
אז הוא גם עשה עם הראש.
אמרתי לו. אבל חברים שלי סיפרו.
יש מין אוקספורד באנגליה.
אז הוא מסתכל ועוד פעם נותן חיוך. אומר: "לא. בן".
אמרתי: "אבא. איפה?"
"בחיים. ותדע דבר אחד.
כמה שלא תלמד. טיפש תמות".
אה. פה. עוד פעם אמרתי: "אבא. אני נראה טיפש?"
הוא אומר: "לא בני. אתה לא הבנת.
עוד יחסר לך כל כך הרבה דברים.
מה שאתה לא תדע".
רצה להגיד את השגיאות.
תעשה את זה באמצע הדרך.
היום. אני. מ. נותן פירוש כזה. ועשיתי.
וכל בן אדם עושה.
תמיד הוא מגיע אחרי זה. לא הצטרכתי.
כמה פעמים אומרים גם כן.
פה יכולתי. בשביל. הנס.
עם הנסיעה שעזבתי את הארץ.
לקנות רבע רעננה.
אז בשנות ה-50'.
‮טוב. בוא נחזור ל-‭Dej‬.‬
כן.
אז אתה אומר ששבת ציינו.
אמא הייתה מכינה.
שבת. מה זה.
סעודה טעימה?
טעימה. אד.
לא היה כמו אצל עשירים.
היה איך. שחבר שלי.
אני צוחק עכשיו פה.
‮היה לי חבר ושמה מ-‭marmaros sziget‬.‬
אה. שמעת על זה.
שם היו היהודים היו היותר הפשוטים.
אז. אה. היינו פה חבר'ה. מדברים. בזמן צנע.
הוא אמר אצלנו לא היה צנע. לא שמנה.
אצלנו זרקנו יום שישי.
עם. ה. עם. ה. עם הבשר.
אמרתי לו אברהם. לפי שאני שמעתי אצלכם אכל.
אכלתי בשולחן בתוך החור.
לא בצלחות. לא היה לכם [משובש] בצלחות.
אז אתה לא מבין. מה זה זרקנו?
אמא זרקה לאבא. אבא הסתכל מסכנה אמא לא תאכל היא?
הוא זרק לאמא.
אז ככה זרקנו אחד לשני.
זה יוצא בדיחה כזו.
תמיד הכל עשו.
ההורים. אבל שיום שישי.
יכולים. ל. לסדר את. הד.
את הדג. את המרק. והמנהג.
זה מה שחסר. ל. חסר לנו. לנו.
לי. לי אישית. שהייתי כל כך קשור לזה.
למרות שאני חייתי בין.
אה. נוצרים. ואני חייתי כמו אחים איתם.
אבל יום שישי. חס וחלילה שאחד.
שזה מקנדה כבר היה. גבר.
איך שאומרים. שהוא לא יהיה ביום שישי לשולחן.
איך אתה אומר דבר כזה?
כולם ישבו לשולחן.
כולם לשולחן.
תגיד. אבא לפעמים היה מביא איזה אורח עני.
עוד יותר עני מבית הכנסת?
זה היה מקובל?
אה. אה. מ. מהבית הכנסת. לא.
אבל באמצע השבוע. מהבית מלאכה איפה שהוא עבד.
היו הולכים השנוררים האלו.
שהיה עושים. אה. טור לטור.
איך שאומרים. וכשנכנסו אליו.
הוא תמיד היה גרושים.
זה היה הכסף הכי קטן.
אז זה. הוא החזיק את זה בצלחת.
וכשבא אחד כזה. הוא לקח נדבה.
נתן לו. אבל בצורה כזו.
אני תמיד הסתכלתי גם למה. ולא שאלתי.
אחר כך שיותר גדול.
שאלתי אותו. קודם כל.
לא. לי. לא לייבש אותו. שלא.
לא לבייש אותו?
לא יבייש אותו.
והשני אם יש לך.
תיתן. אם אין לך. אל תיתן.
ואז תכף היה שאלה הראשונה שהיה בסביבת.
צ. צוהריים. [משובש] (יידיש) אכלת היום?
אז תמיד אמרו לא.
אז הוא אמר אני גר פה מול.
אני סוגר. הולכים למעלה לאכול צהריים.
ככה היה המנהג. באמצע השבוע. אז תבוא איתי.
אז יום אחד אמרתי: "אבא.
כל כך הרבה ילדים. אה. למה לך?
ואני שמעתי שהם בבית. בבית.
הם עשירים דווקא. הם עושים מחודש ימים.
הם באים הביתה. יש להם. ח. חק.
אה. ח. חקלאות.
בבית שנשארים הילדים בבית עם הנשים.
והם יש להם כסף והכל. ואנחנו עניים.
למה אתה צריך?"
הוא אומר: "תשמע.
מה שיש לו בבית.
זה שיהיה בריא. לא שואלים".
בן אדם שפושט יד נותנים לו.
נותנים. "ועם האוכל".
הוא אומר. "עוד כוס מים. מה יש?"
זה אני לא אשכח. את.
את המילים האלו. עוד כוס מים.
שמים לו מרק עוד כוס מים.
יש לי עוד מרק ועוד איזה אוכל.
אבל לא חסר האוכל.
וביום שישי. האווירה. עד שהביאו את המרק.
אז. ש. אה. הצטרכנו לשיר זמירס.
זמירות. וכולם כמו להקה.
אולי תשיר לנו משהו ששרו אצלכם?
אה. זה קשה לי.
זה קשה לך כבר?
אה. להיזכר.
אוי. אוי.
אוי. אוי. לקפוץ.
אתה מספר שהיו שם הרבה אנשים
שהמצב הכלכלי שלהם היה קשה. יהודים.
כן. כן.
האם הייתה קהילה מסודרת שעזרה?
הייתה עזרה הדדית בתוך הקהילה?
היו גמ"חים?
הייתה. היה הכנסה כלה?
היו דברים כאלה?
לא. אני לא שמעתי.
אתה לא. ז. לא.
הייתי ילד.
היית ילד. אולי. לא.
לא התערבת בדברים האלה?
לא. לא. לא. זה מה שאני יודע.
שאחת האחות של אמא.
אז. אה. הייתה.
ל. לא רחוק מהעיר שלנו.
אנחנו חלמנו. לא יודע איפה צריך להיות.
זה היה 20 דקות מהעיר שלנו.
ושם היה רומניה. שאנחנו עברנו להונגריה.
הם נשארו רומניה. חתכו שמה.
ואותם לא לקחו למחנה ריכוז. הם נשארו בבית.
איפה זה היה? איפה היא גרה?
‮ב-‭Turda‬.‬
‮ב-‭Turda‬.‬
‮‭Turda. Turda‬ זה היה.‬
אפשר להגיד. עיר כמו רעננה.
של פעם. אולי יותר גדול.
אחרי הגבול. 10 דקות.
שמה שמו את הגבול 10 דקות.
אז שמה גרה הדודה?
שמה הייתה גרה. אה.
נשואה בלי ילדים. היה להם חנות.
אז בטח בלי ילדים.
וחנות. תמיד המצב שלהם.
אז אבא היה מספר.
כל פעם שנולד ילד.
הוא היה נוסע לדודה הזו.
אז. אה. פעם אחת אני שמעתי שהיא סיפרה לאחותי. אח.
היא הייתה גדולה. היא מתלוננת תמיד.
היא אומרת. היא אמרה לי שהפעם האחרונה: "ברוך.
מה איתך. מה אתה חושב?
אתה תעשה ילדים. הכל על הראש שלי?
וכל. כל פעם תרוץ אלי?"
אז. אה. אבא שלי אמר: "אמרתי לה.
אף פעם לא יודעת לאיזה ילד שלי אתה תזדקק".
וככה זה היה. היא נפטרה פה.
ברעננה. אחרי המלחמה. שאחותי גם יצאה.
באה להנה. אחר כך היא נסעה הביתה שבעלה נפטר.
היא נשארה לבד שמה.
והביאו אותה לפה. והייתה אצלה עד היום המותה.
אז אבא צדק?
אה. כן. כן. כן.
תאמר לי. אממ.
לגבי בית הספר. ממתי אתה התחלת ללמוד?
אתה למדת בחדר כשהיית קטן קודם?
כן. כן. לא. לא. יחד.
במקביל?
מקביל. בבוקר. בבית ספר נוצרי.
ואחרי צהריים הלכתי לחדר.
הבית ספר היה בית ספר רומני?
רומני. כן. זה רומניה.
והיו עוד ילדים יהודים בכיתה איתך?
בוודאי.
והיה הבדל ביחס לילדים היהודים. ול. ולשאר הילדים?
לא. לא. לא.
לא.
ולא הרגשנו. לא אנטיסמיטיזם. איך שאומרים.
לא שאתה יהודי. או להרביץ את מישהו בגלל זה שהוא יהודי. לא.
היו לך חברים גם נוצרים?
הרבה. הרבה.
הרבה.
לפעמים אפשר להגיד שיותר מה שיהודים.
היית משחק איתם גם אחרי הצהריים?
בוודאי. אחרי החדר. ובמקום החדר.
ואני סיפרתי בבית שהייתי בחיידר. אחר כך.
עד שיום אחד אני בא הביתה ואבא שואל: "נו. איך היה?"
ביידיש. אמרתי: "בסדר.
כרגיל". אה.
" אה. ומה למדת?"
אמרתי: "אהה. הרבי.
[משובש] " (יידיש).
ואז הרבי מוציא את הראש. הוא היה שמה.
אז אבא התחיל לצעוק: "למה אתה משקר?"
"אוי. אבל. אה. שכחתי להגיד.
זה קרה. ראיתי את החבר הזה.
והוא קרא לי אליו".
לא היה עונשים. אה. דרסטיים.
אז היית הולך לחדר ככה ככה.
לפעמים הולך. לפעמים לא הולך.
אה. לפעמים. אה.
הרבה לא. אה. לא.
גם בית ספר לא משך אותי.
הייתי הולך לכדורגל. לראות כדורגל.
אבל מה? ה. המורה.
זה מה. ש. אה. נקרא אנטיסמיטיזם.
שתמיד אמרה: "בן ציון. קראו לי אחרת.
תשמע. אתה. אני יודע.
לא עושה שיעורים בבית. אתה לא לומד.
כל דבר ששואלים אותך.
אתה יודע. זה הראש היהודי?"
היא הייתה אומרת.
תמיד ידעתי לענות על. ה.
על השאלות שלהם. אבל ככה להגיד שהרגשתי אנטיסמיטיזם?
לא. בתקופה הקצר שנהיינו הונגריה.
תכף נדבר על הונגריה.
כן. כן. כן.
אנחנו עדיין ברומניה.
אז זה. זה בשלושים.
ו. 36'. נדמה לי.
לא. ב-40' נכנסו ההונגרים.
כן. אבל אנחנו ב-36'.
‮אבא עזב את ‭Dej‬ ונסע ל-‭Cluj‬.‬
‮אנחנו תיארנו לעצמי מה זה ‭Cluj‬.‬
זה היה 60 קילומטר.
מ. מאיתנו. העיר אווירה.
זה הייתה עיר אווירה. עיר גדול.
זה בדיוק כמו שאני באתי לרעננה.
באותו הזמן תל אביב. קצת הבדל.
ושמה היה יותר אנשים. יותר אפשרויות.
‮אז כל המשפחה עברה ל-‭Cluj‬?‬
לא. לא. בינתיים הוא לבד.
כן.
ואחר כך הוא לקח אותי.
רק אותך?
רק. ויתר המשפחה נשאר ולחגים היינו נוסעים הבייתה.
זה. זה לא. עם הרכבת.
לא היה כל כך מרחק גדול.
‮ומה אתה היית. מה אתה עשית ב-‭Cluj‬?‬
‮אה. ב-‭Cluj‬. אה. התחיל. אז כבר.‬
הג. הגעתי לגיל 14. נדמה לי 15.
להכניס אותך לאיזשהו עבודה. ל. ל.
לחנות שמה. ל.
לנקות. אה. ל.
משהו לעשות. אה. [משובש]. שאומרים.
אתה יליד אבל 27'. נכון?
7. כן.
אז ב-36' היית.
בן. בן 9.
9-10.
משהו כזה. אז כבר לא למדת? היית מסתובב?
לא. בוודאי. ש-4.
אחרי 4 שנים התחיל התיכון.
אז גימנסיון היה נקרא.
כן.
שמה זה כבר. אה.
אחת מהמשפחות האלו לא הלך.
זה רק של היהודים. אה. עשירים.
זה עלה הרבה כסף. ו.
ואז אותנו לא להסתובב הרבה ברחובות.
אז לא רק הכסף להרוויח.
ומקצוע היה עוד מוקדם.
מקצוע הולכים בגיל 15-16.
אז אבא לקח אותך איתו והיית.
להיות שמה איתו. כן.
‮מה הוא עשה שם אבא ב-‭Cluj‬?‬
אה. הוא היה חייט.
הוא עבד שם?
הוא השכיר. הוא השכיר שמה ברחוב.
אה. של היהודים.
אבל אצל הנוצרי שמה.
היה לו חנות מבחוץ.
ארג. והוא השכיר את זה.
אז שמה היה לו המכונה.
ובערב שמה היה מין מיטה עשינו ושמה ישנו שנינו.
ומול היה בית של.
אה. אה. 10 או 12 דיירים. כולם יהודים.
אבל רק הבעל הבית היה נוצרי.
אחר כך הוא לקח את המשפחה.
והוא השכיר את הדירה הזו.
‮כמה זמן אבא היה ב-‭Cluj‬? אתה ואבא?‬
לא זוכר. 3-4 שנים.
‮אחר כך חזרתם. ל. ל-‭Dej‬?‬
לא. הבאנו אותם.
‮אה. בסוף כולם. כל המשפחה הגיעה ל-‭Cluj‬?‬
‮כולם. כן. כן. בזה אני אומר מ-‭Cluj‬.‬
אה. בזה. בצורה. כ.
אתם גורשתם בעצם. אה. אתם.
‮אה. גורשתם מ-‭Cluj‬?‬
‮מ-‭Cluj‬. מ-‭Cluj‬. כן. כן.‬
‮אז אפשר להגיד שמ-36' אתה גר ב-‭Cluj‬?‬
כן. כן.
‮ב-מ-‭Cluj‬ הכרת חברים? ילדים?‬
בוודאי. זה עיר גדול. יש.
ב. בתוך הרחוב. בתוך הבית ההוא.
אמרתי לך. י. היה כמעט. אה.
10-12 משפחות. לכל אחד היה ילדים.
מולי. איפה שהיה החנות של אבא.
שם היה חצי נוצרים גרים וחצי יהודים.
אז היה לי גם חבר טוב.
יותר טוב מכל יהודי. ש.
שלקחו אותנו לגטו. אז הוא היה בא לשמה ועומד שעות בגדר.
שיכול לראות אותי. לשאול אותי אם יכול
להביא לי משהו. הוא יכול לעזור משהו.
תכף נשמע על הגטו.
כן. אז. אה.
שמה התחלנו עם. אה.
עם כל מיני. מ. מקצועי מה?
קודם כל. כל המרכז שמה היו יהודים חנויות. 99%.
היה כל. אה. כל. אה.
רמה. כל. כל. אה. מקצוע. מחנות.
הטקסטיל היה בידיים של הדתיים.
כל האלו עם השטריימל וזה.
ו. אה. ה.
היהודים היותר מודרני. ש.
שפה למדתי זה חילונים.
היה להם כבר יותר במרכז העיר.
חנויות של. אה. כו.
יותר יפים ויותר גדולים.
ו. וכל מיני.
אז הוא הכניס אותי גם כן שמה לאחד מהדתיים האלו.
משמה היה קצר.
האופי שלי כנראה. עכשיו אני רואה. נולדתי.
אני אמצא ואני אהיה.
כל העולם אומר בשפה. אה. פשוטה. פראייר.
לא. זה לא פראייר.
אה. זה. אני.
אני. אני יכול לעשות טובה למישהו?
אני הכל יעשה.
לא חשוב מי זה. מה זה.
זה מפנים. זה בא מפנים.
אז. אה. אני נכנסתי.
העבודה שלי היה ללכת עם אשתו.
אם היא באה לשוק ולהחזיק את. ה.
את הסלים.
[משובש] (יידיש) זה היה נקרא. ב. ביידיש.
ושלקחתי אותה הבייתה. אז חזרתי לחנות.
אז אני עמדתי בדלת.
אני עשיתי ניקיון שמה.
ולר. להסתכל שהיה שוק. אה.
הרבה גויים שבאו מהכפרים.
אז הם מכרו את הדברים שלהם.
והם קנו. מה קנו?
בתים לילדים שלהם. הם התחתנו. נדוניה.
ואני רואה את ה- [משובש] של היהודי.
מה זה? הוא קנה נגיד בד 20 מטר.
אז מטר שמה לא היה.
רק היה סימן על.
ה. אז הוא היה מושך אותו ומחזיר אותו כבר 20 סנטימטר.
אני בדלת רואה את זה.
לא הבנתי מהמנטליות שלי למה?
למה הוא עושה את זה?
העיקר בקיצור. יום אחד אנחנו בבית כנסת בבוקר. והוא נמצא.
יושב באותו הספסל איפה שאבא שלי ואני.
ויש. אה. אה. קטע.
18. את יודעת מה זה?
כן. אני רואה שהוא קם.
עם הטלית על הראש. ומתחיל.
[משובש] ואני מסתכל. ואני אומר לו: "אבא. מה. מה?"
"ש. ש. 18".
אמרתי: "18. 18.
אבל מה. איך הוא מדבר עם גוטניו?
ומפה הוא הולך לחנות וגונב את הגוי?"
הוא ראה את זה. הוא שמע את זה: "בני.
הוא לא גונב. הוא סוחר".
אמרתי: "אבא. לא. לא. לא.
הראש שלי לא תופס. זה לא. אם הוא סוחר.
שהוא יקח פי 3.
מה שהמחיר. פי 10.
אם הגוי אין לו שכל.
שהוא ישלם. אם הוא לא הולך. אבל לגנוב אותו.
הוא ביקש 30 מטר.
והוא הולך הבייתה ושם את זה לעוד 20 שנה שהבת יגדל.
ופתאום הוא יש לו במקום 50 מטר.
רק 20 מטר. זה גנבה".
אז הוא הסתכל עלי.
אומר: "בני. זה לא בשבילך.
אתה סוחר לא תהיה".
לקח אותי משמה. והיה כבר מהחילונים.
ברחוב שלי. שיצא קצת מהעירה. היה לו קונפקציה.
אז. אה. הוא היה חילוני.
בן אדם גם כן. ה.
אותו עבר עם בטן גדול.
לא היה לו ילדים. עשיר.
קודם כל. הוא אהב נורא. אה.
שקדים. ושקדים באירופה היה דברים גדולים. לא כל כך. אה.
הכירו את השקדים. היה חנות דליקטס. וכל.
אה. יום הוא שלח אותי להביא משמה 100 גרם שקדים.
הבאתי לו. ראיתי את השקית שלו.
שהבאתי. לוקח אותו איפה שהקופה.
שמה אחורה. אה. אוכל.
וזה. סקרנות. זה נכנס. איך זה?
אז אמרתי לעצמי. אני יום אחד.
אני אוציא אחד. מה זה?
התחלתי לחשוב. אמרתי אולי הוא ידע שאני הוצאתי.
למה. ל. ל. לעשות לי. אני מביא לו.
אני רואה אותו שהוא הולך לשמה.
אז באופן מיוחד.
אה. עשיתי סיבוב בתוך החנות.
להסתכל שמה. איך נראה.
שלא פתחתי אף פעם.
ואני רואה שהוא סופר אותם.
אז בתור ילד. אני הבנתי.
הוא רצה לראות אם אני לא הוצאתי ממנו.
הוא ידע כמה חתיכות.
כמה שקדים יש ב-100 גרם.
כן. אחרי זה. אה.
היה שמה כמה חנויות של יהודים.
אז באה אחת מהכפר.
מהשוק. אלה. היו גם ביניהם.
יותר. אה. חכמים קצת. יותר מלומדים.
אז הוא ביקש שם חליפה.
תכף הוא נותן סימן לעובד.
איזה עובד. נותן לו חליפה.
מלביש אותו. 44 היה צריך.
נתן לו 50. מלביש אותו.
מו. תופס אותו אחורה.
מושך אותו ופה. נו. אתה רואה?
בראי. עכשיו תסתובב.
לקח אותו פה. משך אותו.
אתה רואה? הכל יפה.
הוא לוקח. והוא משלם. והוא הולך.
ואני לא שקט. למה הוא עשה את זה?
יש 44. יש 42.
למה אתה לא נותן את זה? לא הבנתי.
עבר שבוע ימים. הבן אדם הזה בא: "שלום. שלום.
אני רציתי ללכת לבית.
כנ. לכנסייה. ולא יכולתי.
זה נפל עלי". "נו.
הוא נפל עליך שאתה כיבסת אותו.
אז זה. זה. זה. מה. מה?
הוא אומר: "לא. אני לא.
רק הלבשתי אותו".
והתחיל ויכוח: "אז מה אתה רוצה?"
"אני רוצה שתחליף אותו".
פה התחילה הבעיה.
אני. אתה כבר לבשת אותו.
אתה צריך לשלם הבדל.
ההוא לא היה עד כדי כך מהפשוטים.
אומר: "אדוני. למה אני.
אני שילמתי אותו פעם".
זה התחיל הוויכוח. הוא עושה סימן לעובד. העובד יוצא החוצה.
היה שוטר רומני. שהסתובב שמה.
הוא מכל החנויות היהודים האלו קיבל את החודשית.
בכסף קנו אותם. את העם שלו להרביץ.
הוא נכנס. תפס אותו.
הוא היה על הדלת.
ובלי הסחורה. הוא רוצה לזרוק אותו החוצה.
איך שתפס אותו מהגרון אני קפצתי עליו לשוטר.
אמרתי אדוני. בן אדם הזה.
היה קנה שהם. עשו לו.
אני התחלתי. הם. הם קיבלו הלם.
גם השוטר. גם הבעל הבית.
עושה לו סימן שלהחליף.
להחליף לו את החליפה.
חליפה. לצאת. אה.
אתה היית. הצדק היה מאוד חשוב לך?
זה. זה היה פנימי. לא. לא.
לא מתוך שכל של הצדק.
זה פנימי. זה. למה לעשות לו?
אני רוצה. כן.
בקיצור. הוא אומר לי לך. תקרא לאבא שלך.
באותו הרחוב גרנו. אנחנו בסוף.
והלכתי אבא מסכן היה יושב על יד המכונה.
אני אומר. הבעל הבית.
שלח אותי. רוצה לדבר איתך.
מה קרה? מה עשית?
אמרתי אבא לא עשיתי כלום.
אבל כשאני אגיע. גנבת משהו. נגעת משהו?
לא אבא. אבל התחלתי לספר לו על ה. עוד פעם.
אה. בא לשמה. לקח אותי.
הוא אומר אתה תהיה פה על ידי.
עד שאתה תלך ללמוד מקצוע.
ואז הכניסו אותי ללמוד להיות ספר.
אצלנו. המקצוע. ספר או נגר או חייט. זה 3 שנים.
לא כמו היום בישראל.
ספר הולך לקורס. 3 חודשים. פותח ספרות.
לא היה 3 שנים.
וזה היה התקופה עד שאני הצטרכתי כבר להיות עם תעודה.
אז פה התחילה המלחמה.
נכנסו כבר?
המלחמה. שאנחנו לא ידענו ולא הרגשנו. כן.
תאמר לי. האם כשהייתם עדיין תחת שלטון הרומנים.
אממ. הייתה שם פעילות ציונית בקלוז' או בדז'?
כן. כן. כן.
אתה זוכר פעילות ציונית?
מה היה? מה אתה זוכר?
רקדנו. אני זוכר.
אתה היית שייך לזה?
כן.
באיזה תנועה היית? אתה לא
זוכר אבל אתה זוכר שזה היה משהו ציוני?
לא. לא הייתי. אני יודע שציוני נתנו לו גם עניבה כזו. פה.
ובחורות. אז כבר התחילו.
בחורות רקדנו את ההורה וזה. אבל לא. לא.
מה. מה אתה ידעת באותה תקופה על ארץ ישראל?
אהה. לא הרבה.
לא הרבה.
לא הרבה. על פלשתינה.
ישראל. לא מדובר הרבה. אחר כך.
ארץ.
עלינו לקלוז'. בוא נעזוב את.
זה עוד היה רומני שעלינו לקלוז'.
אז מפה הלאה. כבר כל הזה ציוני. לא.
בקלוז' אתה. אתה זוכר פעילות ציונית דווקא מדז'?
רק מדז'.
רק מדז'.
כן. גם החיידר גם מדז'.
דז' היה עיר קטן. 3 רבע יהודים.
רק רגע. כן. בבקשה.
אז הפסקנו בקלוז'.
התחיל החיים כבר יותר. אה. התקדמות גדולים.
יותר מודרניים.
מודרני יותר.
ואתה לא זוכר בקלוז' פעילות ציונית?
אה. מפעם לפעם הלכתי עם החבר'ה שמה. אבל.
לא הרבה.
לא. לא הרבה. לא. לא.
מה אבא חשב על הציונות? אתה יודע?
אהה. אז דיברו. היה שמועה שהדת הוא נגד. דתיים.
כן.
אז כבר היה. אה. המחנה ריכוז אושוויץ.
לא. אבל זה יותר מאוחר.
אני מדברת עוד לפני המלחמה.
לא. לא זה מ. לפני המלחמה.
אושוויץ. היהודים פולנים נכנסו.
לפי אחר כך שמעתי שהיו 4 שנים.
שמה הקימו את זה ב. ב-30' ומשהו.
ל. זה. לא. זה מ-42'.
42'.
בוא נעשה סדר. אנחנו עדיין. לפני המלחמה.
הכל אני קופץ קצת.
אתה קפצת קצת.
כן.
יש לי עוד שאלה.
כן.
האם עדיין כשקלוז' תחת. תחת הרומנים?
כן.
עוד לפני שההונגרים נכנסו.
כן.
אתה זוכר אנטישמיות בקלוז'?
לא.
גם לא.
לא.
וגם בקלוז' היו לך חברים גם יהודים וגם נוצרים?
בוודאי. כן.
עוד דבר שקורה. כבר ב-33'.
הנאצים עלו לשלטון בגרמניה.
האם אתה בתור ילד סקרן.
שמעת מה קורה בגרמניה הנאצית?
לא.
שמעת על היטלר?
לא.
לא ידעת כלום.
ועל היטלר. כן.
דיברו היטלר.
אה. לא אוהב את היהודים.
והוא היה בבית הסוהר שמה.
וגם יצא סיפורים שהיטלר בעצמו יהודי. דברים כאלו.
אבל כשהתחילה המלחמה עם הרוסים.
רגע. לא. אתה מתקדם.
בוא. בוא נעשה את זה מסודר.
ב-39' פרצה מלחמת העולם השנייה.
וב-1940 אליכם נכנסים ההונגרים.
כן.
ובזמן שמשתוללת מחוץ להונגריה המלחמה גדולה.
היהודים בהונגריה עוד איכשהו חיים
לא החשיב. בכלל לא יודעים.
בוא נשמע. קודם כל.
לא. לא שומעים. הם. הם הצטרכו לעבור דרך ה.
העיר שלנו לכיוון. אה. רוסיה. אוקראינה.
זה ב-41'.
זה ב-41'. אנחנו.
לא הבנתם מה קורה.
לא הבנו. לא הבנו.
אבל מה השתנה בחיים.
בחיים שלכם כשההונגרים נכנסו? האם החיים.
שום דבר. שום דבר.
שום דבר? אתה לא זוכר יותר אנטישמיות תחת ההונגרים?
לא. אני אז כבר עבדתי בתור. למדתי את הספרות.
ושמה הייתי באיזה חנות הכי גדול מהעיר שלנו.
היו חצי יהודים. אלו כולם עשירים.
שחילונים שלדעתי לא הלכו לספר.
ודיברתי איתם. ושמעתי איך שהם מדברים.
משמה יצא את כל ה.
הסיפורים. מה שמעת על.
לא היה איך שהבן שלי אומר לא היה לכם רדיו.
לא היה לכם שום דבר. אבל זה היה.
עיתונים לא היו?
עיתונים היו. אני עוד בתור ילד.
לא. לא קראתי עיתונים.
אבל הם הגדולים שמעתי שמה.
שבאו אחד סיפר לשני.
לא בכלל. אותנו. אני כבר אז הייתי כבר בן 16.
הלכתי כבר לקולנוע. לתיאטרונים.
אני רואה. אהבתי את האופרטות.
מוזיקה. דברים כאלו. מה שאחותי.
ושמה כבר היה לי כסף קצת.
למה? העובד. הוא קיבל משכורת חודשית.
אני לא קיבלתי כלום.
אבל אני יותר מאשר לא.
אנחנו קיבלנו את הטיפים.
אנחנו עשינו את העבודה הפשוטה.
הכרנו את הקונה וגמרנו את אחותה. את הקונה.
ואז נתנו לו את המעיל.
והיה מטאטא קטן. והתחלנו פה ושם.
עד הדלת. לא עזבנו אותו עד שלא יצא משהו.
אז כבר היה לנו קצת כסף.
אז כבר היינו. הרגשנו יותר.
אז יכולת ללכת לקולנוע. הצגה.
לקולנוע. ללכת להצגה לתיאטרון.
שמה אף יהודי לא ידע שאני יהודי.
לא שאלו. או לא נראיתי יהודי מהיהודים.
לא ידעו שאני יהודי.
למה אני אומר את זה?
שאחר כך על הגטו.
אני אספר את זה.
אוקיי. האם הסתובבו בקלוז' הז'נדרמים ההונגרים?
עם הנוצות תרנגול?
עם הנוצות האלו. לא.
הם היו רק בעיירות יותר. אה.
יותר רחוקות.
רחוקות.
כן. אותם הכרתי בגטו.
אז תכף נשמע. תאמר לי. אממ.
אנחנו יודעים שבכל זאת
היו חוקים אנטי יהודים. תחת ההונגרים.
כן.
אתה זוכר חוקים נגד היהודים תחת ההונגרים?
אה.
כל העסקים המשיכו לפעול כרגיל.
או שהיו עסקים שלקחו להם את הרישיון למשל?
אה. עסקים לא. היה כל מיני חוקים. אם. אה.
חס וחלילה. גבר. אה.
יהודי. היה לו איזשהו.
אה. נגיעה לנוצרייה ותפסו אותו.
זה לכלך את העם.
זה היה נקרא. זה היה חוקים כאלו הביאו.
זה שמענו. אבל בתור ילד. לא.
לא כל כך אני שמתי לב.
האם היו. אה. גיוסים לפלוגות העבודה ההונגריות?
אה. כן. התחילו. שביום. אה.
יום שבת היינו צריכים להיות בתקציב.
ואת. אה. התקציב וזה.
לראות אם לא באים מטוסים.
בתצפית?
כן. בכנסייה. באמצע העיר היה גבוה.
אז פעם בשבוע. כל אחד קיבל את השעות שלו.
זה אולי היה גדנ"ע.
מה?
זה היה גדנ"ע הונגרי?
מין גדנ"ע.
גדנ"ע כזה.
כן כן. של יהודי.
מה אתה זוכר מהגדנ"ע?
אה. לא הרבה.
שלא כל כך הלכתי.
היה לי הרבה.
איך הצלחת להתחמק מזה?
שהיה לי הרבה מכירים שמה מהחנות.
דרך החלוץ אנשים מהמשטרה.
אנשים של ידידים טובים.
אז יכולת להתחמק בעזרתם?
כן. עזרתם.
אני שמעתי שבגדנ"ע ההונגרי היהודים.
הנוער היהודי מאוד סבל שמה.
אי אפשר להגיד שלא הרביצו. לא. לא.
נתנו עבודות שראינו שזה ניצול.
ל. לנקות חלק.
מאיזשהו מקום. לקחת מפה ולשים לשם.
אחר כך לקחת משם.
לקחת לפה. סתם. והאלו המדריכים צעקו עלינו.
אבל לא הרביצו ולא. לא דברים כאלו.
וזה הלך מהר עד שיצא החוק עם הצ. הצלב האדום.
הטלאי הצהוב. אבל זה כבר היה תחת הכיבוש הגרמני.
לא? זה יותר מאוחר.
זה יותר מאוחר. אבל לא היה כיבוש גרמני.
גרמני. גרמני רק עבר. היו שם.
בסדר. אבל במרץ 44' היה מה שנקרא.
כיבוש רסמי. אבל חכה.
לא. לא. תשמעי. מה שאני אומר לך.
ברחוב. את לא ראית גרמנית.
זה אני יודעת שלא ראו גרמנית.
היה תחת הפקודה שלהם.
השליטה הייתה גרמנית.
כן.
אבל אנחנו עוד לא שם.
אנחנו עוד לא ב-44'.
לא. לא.
האם אתה דיברת עכשיו על הגדנ"ע ההונגרית?
כן.
אני יודעת שגם היו פלוגות עבודה. לחברה יותר מבוגרים.
למבוגרים. לחזית.
לחזית האוקראינית וכל מיני דברים כאלה.
כן. כן. זה שמה היה גם אחי.
אחי גויס?
כן. אחי. שהוא נמצא עכשיו בקנדה.
הוא היה הכי גדול אז היה 20 ומשהו.
ולאן לקחו אותו?
אני לא יודע. אני יודע שלקחו אותם.
היה לכם קשר איתו?
לא. הקשר היה אחרי המלחמה.
לא. אבל בזמן שהוא. בזמן.
זמן. אז לא.
הם. הוא. הוא לא היה הרבה זמן שאותנו לקחו.
הוא ברח משמה. הוא עם החבר שלו.
וסידר איזה ניירות של. אה.
‮‭S.S‬ הונגרי. נילוש. קראו להם.‬
והוא היה נראה עם הבגדים האלו כמו הונגרי באמת.
אה. איך שסיפר שמה.
איך הוא מסתובב בבודפשט.
בבודפשט לא הכירו אותו.
קלוז' בבודפשט היה עולם אחר.
אז הוא הצליח לברוח מזה מהפלוגות.
הוא הצליח לברוח את התקופה הזו ולא הרבה.
הוא אומר לו עוד חודשיים.
לא היה לוקחים אותנו.
אנחנו גם לא הולכים.
אייכמן עם קסטנר. אז אני מגיע לסיפור הזה.
שיצא החוק. קודם כל הגטו. הגטו.
אז רגע. אני רוצה עוד לשאול כמה שאלות לפני.
כן.
אז אתה אומר שאח אחד שלך גויס לפלוגות העבודה.
כן.
עוד לפני 44'.
כן.
הרבה חבר'ה צעירים בקלוז'.
גויסו לפלוגות עבודה? נעלמו פתאום?
כן. כן.
זאת אומרת שבעיר נשארים אנשים מבוגרים או אנשים צעירים?
זה אנחנו ככה לא.
לא שמנו לב. אבל.
זה מה שהיה.
זה היה. הבנו מאחד לשני.
האם אתה זוכר הרי באותו זמן.
אני כבר מתקדמת. נניח ל-42'.
כן.
יש רדיפות יהודים מאוד קשות מחוץ להונגריה.
מתחילה השמדת יהודי אירופה.
אתה זוכר פליטים שבורחים
מפולין או מסלובקיה ומגיעים לקלוז'?
כן. כן.
יצא שברחו. ורצו לברוח לפלשתינה.
אז לא היה להם דרך אחרת. רק דרך רומניה.
הונגריה רומניה. ורומניה היה להם הים. קוסטנצה.
אז הם היו נכנסים לבית כנסת.
איפה היו הולכים לחפש יהודים.
הם היו מפולין או מסלובקיה? אתה יודע.
מפולין. מפולין.
מפולין.
כן. הם כבר יצאו.
מגטו ורשה. הם כבר סיפרו על גטו ורשה.
מה הם סיפרו?
לא לי. שם בבית כנסת.
אנחנו שמענו מה שקורה בבית כנסת.
והאמינו להם?
לא. זרקו אותם מהבית כנסת.
זרקו אותה מהבית כנסת.
לשבת אחרי זה תכף הרב עשה דרישה ל.
להורים. לא לתת לילדים שהגויים האלו.
הם היו גויים בשבילהם.
שאנחנו. לפני משיח.
אסור לנו לבוא לפלשתינה.
זה מה. אחר כך אני לא פעם חשבתי על זה.
והרגיז אותי גם כן אישית. מה זה?
למה עצרת אותם?
ממש זרקו אותם מהבית כנסת.
זה הכל היה לפי. שאז כבר אני לא כל כך
הלכתי לבית כנסת. בקלוז' השתנה.
אנחנו יודעים שההונגרים.
כן.
מאוד הקפידו על מה שנקרא שוהים בלתי חוקיים.
כן. הם היו יותר גרועים.
במילה אחת. מהגרמנים.
אם היו תופסים. אם היו תופסים יהודי
שמסתיר יהודי שברח מפולין.
זה היה מאוד מסוכן.
מסוכן. בוודאי.
ובכל זאת הסתירו את הפליטים מפולין?
מה עשו איתם? מה הקהילה היהודית עשתה איתם עם פליטים?
הם עברו.
הם המשיכו הלאה?
הם המשיכו. שהצליחו להגיע לקוסטנצה.
מהם. או כמה הצליחו.
אני לא יודע. אני לא יודע.
ואתה יודע. אתם התחלתם לשמוע שמועות על המצב הנוראי בפולין?
כן. כן.
אתה אומר. מה אתה חשבת על זה ששמעת?
אה. שאתה חי במסגרת אחר.
וחי חיים אחרים. לא כל כך האמנת.
קשה להאמין.
להגיד לי. להגיד לך עכשיו אני חוזר לזה.
שלא פעם אני יושב פה.
ואני. זה בא. בלי רצון.
אני חושב רגע. אם זה היה. או זה חלום.
לא יכולנו לתאר דבר כזה בעולם.
מה שאנחנו. הכל. קיבלנו את זה פתאומי. הגרמנים.
מה שהיה אצלם. איך שהם אומרים. [משובש] (גרמנית).
הם תכננו את זה את כל
כך שהעם מבחוץ לא יקום נגדם. שהם לא ידעו.
הכל עשו את זה בסודיות כזה.
אז בעד זה גם צעירים כמוני.
עד הרגע האחרון. לפני שנכנסתי לגטו.
עוד הלכתי עם נוצריות. ויהודיות. לריקודים.
לא הבנת מה קורה?
לא. לא. הבנתי שמשהו שמה יש מלחמה שמה.
אבל לא. לא היה להם נשק כמו שהיום.
עברו עם עגלות. הרוסים בכלל. לא היה להם נשק.
למה. למה עצרו אותנו שמה?
שאפילו הגרמנים. אייכמן. את יודעת את הסיפור.
אבלז רגע. אנחנו עוד לא הגענו.
אני רוצה שנעשה את זה מסודר.
כן. כן.
אה. יש לך עוד משהו שאתה רוצה לספר לנו על תקופת ההונגרים?
התקופה ההונגרית זה היה לא הרבה זמן.
זה היה 4 שנים.
עד. ולפני שהיה מגע עם הנאצים הגרמנים.
מרץ 44'.
כן.
הגרמנים כובשים את הונגריה.
עד אז הונגריה שיתפה פעולה עם הגרמנים.
ועכשיו נהיה כיבוש מלא.
לא ניכנס לסיבות הפוליטיות.
כן.
מה אתה זוכר מאז?
מרץ 44' אז אתם צריכים כבר לשים טלאי צהוב?
כן. כן.
מה אתה חשבת על הטלאי?
מה. דברים כאלו שלא חלמנו אף פעם.
אני צריך להיכנס לעבודה עם מעיל לבן ועם הצלב הזה.
ראש העיר. היה שמה ראש העיר בקלוז'.
בן אדם. אני זוכר אותו עם שפם.
איך ההונגרים. ההונגרי. התיישב כרגיל.
ואני הלכתי לתת לו את הסבון והכל זה.
והוא מסתכל בכלל.
מול בראי. והוא רואה אותי עם.
עם הטלאי.
עם הטלאי הזה. אז הוא הסתובב.
ואמר לי תשמע. אה.
שם היה יותר הונגרי בברצה תורידו את הטלאי הזה.
ואל תעשה צחוק מהיהודים המסכנים.
ואז. קפץ הבעל הבית.
הוא אומר לו אדון. אה.
ראש העיר. בנצי הוא יהודי.
אז הוא נשאר עם פה פתוח.
זאת אומרת. לא כולם קיבלו את זה.
פחדו. לא היה ברירה.
אז הכל האלו הזבל.
הזבל נקרא ככה. העולם התחתון.
אלו הכי מהר. אפשר להרביץ. אפשר לגנוב.
אפשר לקחת. הם היו הראשונים. שהצטרף לזרם הזה.
אבל זה לקח כמה ימים רק. עשו את הגטו.
לפני הגטו. רגע.
כן.
החברים הנוצרים שלך.
כן.
מה הם חשבו על הטלאי הצהוב?
אתה זוכר תגובות על זה?
לא. לא. לא.
היה לך ברור שאתה שם את הטלאי?
מה היה קורה אם לא היית שם?
אם היו תופסים אותי ויודעים שאני יהודי.
לא חשבנו על זה.
מה היה יכול לקרות.
היה לכם ברור ששמים?
היה יהודים שעבדו בשביל הגרמנים.
בשביל ההונגרים. והיו מוסרים.
שזה יהודי. לא. זה יהודי.
היו. היו הרבה לכלוכים בעם שלנו.
אז זאת אומרת. אני שמתי את זה.
אתה שמת?
ואחרי לא הרבה זמן.
אני יודע שזה עניין של יומים.
שכבר היה הגטו?
באתי הביתה ואמא אמרה.
מחר אתה לא הולך לעבודה.
אנחנו צריכים להיות ב-07:00 או 08:00
מוכן. לוקחים אותנו לגטו.
אז שמעתי פעם ראשונה המילה גטו.
האם עוד לפני זה אתם מספיקים לחגוג את פסח בבית ביחד?
לא. זה היה באמצע.
זה היה באמצע החג?
באמצע החג. נדמה לי.
מה אתה זוכר מליל הסדר?
מהפסח האחרון שכל המשפחה ביחד?
לא הרבה. לא הרבה.
זה מתערבב לך?
זה. אני כבר היינו בתוך הגטו.
לי היה מזל גם שמה.
איפה היה.
הגעתי. גטו היה בקלוז' באזור חוץ.
איפה שבנו את הלבנים.
בית חרושת ללבנים?
לבנים.
כן.
ואיך שהגענו לשמה. ליום מחרת נכנס 2 גרמנים.
ככה היו. היו ההונגרים.
הם היו אחראים עלינו עם ה.
עם הנוצות.
לא הנוצות. היו רוצחים.
כאלו. לא גרמנים. לא מצאתי אחד.
אחד כמו שהם. הלכו. הלכו.
הגרמנים. אלו. אחר כך אני אספר לך מכות עם ההונגרים.
הז'נדרמים.
בגללנו. שאנחנו הבאנו לחם והם רצו לקחת. לפני שנכנסנו.
והגרמני צעק. " [משובש] (גרמנית)?".
חזיר אתה. זה פועלים שלי. זה פועלים.
הם. הם באו. נכנסו אחרי יומיים ושאלו מי מדבר גרמנית.
אני רצתי. ישבתי.
אני יידיש. ידעתי יידיש טוב.
והיה אצלנו. על יד דש.
היו שוואבים. שוואבים.
גרמנים אתנים?
כן. כן. הם דיברו ביניהם שמה.
והילדים גם שמענו גרמנית. שדומה. אז יצאנו.
לקחתי את אחי. שהיה יותר גדול ממני בשנתיים.
"בוא בוא בוא". יצאנו איתם.
היה אחד גסטפו.
שאחר כך נודע לי שהגסטפו זה הכי. הכי גרועים.
הבגדים השחורים. עם סמל. אה.
‮פה על הראש. והנהג היה ‭S.S‬ רגיל.‬
ואנחנו יצאנו איתם. והתחלנו לקחת.
אה. נשק לשים על המשאית.
והעברנו את זה לרומניה.
ככה אני נזכרתי שמה. יש לי דודה.
בטורדה?
בטורדה. שמה זה היה כבר רומני.
רומניה. היינו שמה מורידים וחוזרים בחזרה.
ואז התחיל השמועה. קודם כל היינו שמה.
כמה. לא זוכר. חודש ימים.
חיינו איתו. איתם עם הגרמנים האלו.
אה. חשבתי שהעם הכי טוב מעולם. לפי ההתנהגות.
לנו גם. ובאמת היה כסף זורם כמה שרצינו.
שבבוקר קמנו בתוך הגטו. אז היה מסדר.
ואנחנו. אז באו הגרמנים ואנחנו יצאנו.
וראיתי שמה במסדר. איך שאנשים דולרים. אה. זהב. נפוליוניה.
אז. פעם ראשונה שמעתי מה זה נאפוליאון. כסף זהב.
זורקים על הרצפה. אז ניגשתי לחץ שמה.
אני אומר לו. אדוני. "עדיף לך לשתוק".
לא הבנתי למה. זה אחרי זה איך שאומרים.
הם ידעו כבר מאלו שהלכו והחזירו.
אז לקחו אותם לעינויים.
איפה היתר. אז היה הכי טוב שאין לו.
זאת אומרת. היו החרמות רכוש בגטו?
בוודאי. הכסף. רכוש אחר.
הבתים. אפילו את הכל.
זה הכל. תמונות. הכל הם לקחו את זה.
הם עם ההונגרים יחד.
כשאתם עזבתם את הבית שלכם.
כן.
מה לקחתם מהבית לגטו? כל כך הרבה ילדים.
לא היה מה לקחת.
היו ילדים קטנים.
כן. בגדים. של מה שהיה כבר.
ומה חשבתם כשעזבתם את הבית?
שעוד מעט תחזרו? מה חשבתם?
אה. תראי.
לא הייתה פאניקה מזה שאתם נכנסים לגטו?
לא.
אתם כבר שמעתם הרי שמות על גטו ורשה אתה אומר?
לא. לא. לא. לא. אנחנו הגדולים שמענו.
אבל לא. זה מה שנעשה שמה.
שיש גטו ונורא. והם ברחו.
או הם גם פחדו לנו לספר.
אני לא יודע. רק חלקי חלקי.
ואיך הייתם בבית חרושת ללבנים מה. על הרצפה?
על הרצפה.
והיו שם זקנים וילדים קטנים. איך מסתדרים?
איך מסתדרים? יושבים על.
איך הסתדרנו בארץ שבאנו.
לא. בוא נדבר על הד.
לא. לא באמת. גם כן.
ישנו עד שקיבלנו את המיטות של הברזל.
גרנו בצריפים. למטה. שמנו שמיכה.
וישנו אחד על יד השני.
אז אותו דבר שמה.
ואוכל היה מספיק בגטו?
לא. לא.
אפשר להגיד שהיה רעב?
היה רעב. כן. בעד זה שהיה לנו הזדמנות שיצאנו לעיר כל יום.
לעבודה.
לעבודה.
אז בעצם מה הייתה העבודה שלך? עבודת סבלות?
סבלות.
אתה אומר משהו מאוד מעניין.
שאתם בעצם עוברים את הגבול לתוך השטח הרומני.
לא הייתה לך מחשבה לנסות לברוח. כשאתה עובד בסבלות?
זהו. אנחנו נכנסנו בידידות כזה עם הגסטפו.
עם הקצין הזה. קנינו לו שעון זהב.
וכל דברים. לא יודע אם בגלל זה. או.
או. או בתור בן אדם שביניהם גם היו.
שהם התנגדו לכל הדברים האלו.
ש. על מה.
מה היה השאלה? אני כבר.
אני שאלתי אם אתה לא רצית לברוח?
לברוח. כן.
לשטח הרומני?
כן. אז סיפרתי לו שיש לי פה דודה.
ואז אני אומר איפה.
אז לא ידעתי. זה מה. באתי בחזרה בערב.
אז שאלתי אבא. אנחנו הולכים וזה.
אז הוא אמר את הכתובת.
והלכנו עליה. היא הייתה אישה רעה. מאופי.
רעה. היא לא אהב ילדים.
וזה גם לא היה לה ילדים.
לא היה לה. הייתה היא ובעלה.
והוא. היא סיפרה שהיא בעלה.
מוציאים אותו לנקות את השלג.
זה. שיהיה משהו. איך שאומרים.
שהיהודים גם לוקחים. אה. שלג.
ואז למחרת שנסענו עוד פעם.
אז שאלתי אותו אם אנחנו.
אז הוא אומר לי אין בעיה.
אבל אמרתי לו יש לי משפחה גדולה.
הוא אומר לא חשוב.
אני בבוקר את. באים.
עולים על המשאית. שמה אתם יורדים.
אני חוזר. אני אקח מישהו אחר.
אז הוא אומר לא. זה לא בעיה. הוא היה מסכים.
אני חוזר בחזרה. ופה נכנס העניין של קסטנר.
אני מספר לאבא. על מה שי.
יש אפשרות אולי.
לברוח?
לברוח לשמה. הוא אומר לא.
בשביל מה לעשות ריזיקה.
אנחנו. היה פה דוקטור קסטנר.
והוא הסביר שעוד מעט.
היום או מחר לוקחים אותנו לאיזה שם.
נת. לא יודע אם השם הזה. אה.
יש או אין. הוא סיפר שם איזה שם.
אחרי בודפשט. ושמה יש מחנה גדול.
עד היום זה מלחמה.
ואנחנו גם צריכים לקחת חלק. אנחנו יהודים.
אז לא לוקחים אותנו לצבא.
אין אמונה ביהודי. אבל אנחנו צריכים גם לתת משהו.
הגברים שמה. אז אנחנו.
הילדים היותר גדולים. נצא לעבודות.
ומשום מה לנו את כל הצרמוני הזה.
וחזרנו למחרת. ואנחנו המשכנו עד ה. עד הטרנספורט.
הכל היה. הכל היה בהפתעה.
[כך במקור].
טוב. נעבור לה.
אני רוצה לשאול לגבי.
אה. הגרמנים האלה שאתה עובד איתם.
אה. בגטו.
אני מבינה שאחד מהם
היה ממש מוכן לעזור לך ולהבריח את המשפחה.
כן. את המשפחה.
הוא לא הוא ידע מה מחכה לכם?
הוא לא ידע. אני שאלתי אותו.
הוא לא ידע. אני שאלתי אותו.
הוא אומר אל תשאל אותי. אין לנו מושג.
ואני אחר כך במשך הזמן אני שמתי לב לאוכלוסייה. לא יודע.
שבין היתר שכבר הייתי במחנה ריכוז. מפולניה.
שהרוסים התקרבו. אז. אה. הצטרכנו. לברוח.
אבל רגע. בוא נעשה מסודר. אתה. אתה מתקדם.
טוב. נעזוב את זה.
זה רק רציתי להסביר.
שמה?
אה. שהאוכלוסייה. אז אמרו.
הלכנו ל. לעיר שמה לנדסברג קראו לו את המקום.
והיינו. אני ואחי.
עם הבגדים האלו של האסירים.
אז אחת אומרת לשני. תראי.
אצל בחורים צעירים כבר.
אה. נו. איך קוראים להם מהבית הסוהר. אסירים.
אז אמרתי לה בגרמנית. אנחנו לא אסירים.
אנחנו סתם יהודים.
אז הסתכל עליי: " [משובש] (גרמנית)?".
כאילו מה. מה. מה הסיפור הזה?
בגלל זה שיהודי.
העם שלו לא ידע.
הם הסתירו. הסתירו את המחנות תמיד קילומטרים רחוק מהעיר.
אבל אנשי הצבא האלה. האיש גסטפו הזה.
אבל.
אתה חושב שהוא לא ידע?
כן. אם הוא לא הגיע.
התפקיד שלו היה משהו אחר.
הוא לא הגיע לשמה.
הם ביניהם לא ידעו.
אוקיי. אנחנו דיברנו על זה שבגטו.
אתה סיפרת על האנשים שזורקים את הכסף שלהם.
מפחדים שידעו שיש להם כסף?
כן. כן.
היו שם ממש התעללויות של הז'נדרמים באנשים עשירים?
ככה מפה לפה. שמעתי שם.
בהתחלה הם לא כל כך רצו לדבר איתי.
המכרים שלי. היהודים שהיו באים אצלנו לחנות.
ראיתי שיום הראשון התחילו שש בינינו.
חשבו אותי בתור מלשין.
שאני לא יהודי.
אה. אתה מדבר על החרמות רכוש שהיו עוד לפני הגטו?
לא. זה אחרי הגטו היה הרכוש. שעזבנו את הבתים.
אוקיי.
אז הם שמו יד על.
העם ההונגרי. שכנים. ומי.
מי. מי לא. מי שיכול.
[משובש] (שפה זרה).
עוד משהו שסיפרת על הגטו זה ש.
על הלחם?
שהחברים שלך היו באים.
החברים הנוצרים. החבר הנוצרי?
חבר. חבר.
הוא ניסה לעזור לך?
כן. כן.
אז מה הוא היה בא צגדר?
בא לגדר ושאל אותי מה אני יכול להביא לך. מה אתה צריך?
הוא גם לא הבין את כל העניינים.
עניינים חדשים. העולם השתנה כמו שהשתנה.
השתנה כל המודרניזציה מלילה ליום.
אתם. אתם הייתם בערך חודש בגטו בקלוז'. בבית חרושת הלבנים?
בערך.
בערך חודש.
מקס. מקסימום חודש.
ואתה אומר שכבר הרעב כבר הורגש שמה.
היה חסר אוכל בגטו?
האוכל. אני לא יודע.
אם בכלל נתנו אוכל.
אתה זוכר שהילדים היו רעבים?
כנראה. ובעד זה אני ניסיתי
את הלחם לקנות בחוץ. שאז כבר הלחם.
בדרך כלל בחוץ היה על כרטיסים.
זמן מלחמה. איך שאומרים.
אבל אני. היה לי כסף שלא ידעו מאיפה ומה.
אבל לא היה אכפת להם.
אז אני יכולתי להשמות את עצמי.
אז קניתי 4 לחמים היו של 4 קילו כזה גדולים.
ושמתי אותו בשק.
והבאתי זה. הביתה כאילו.
והוא שם אותנו בכניסה של הגטו. והם רצו ללכת.
ואז. האלו. זה. הגסטפו
ראה שההונגרי הזה תפס לי מהיד את השק.
והוציא את זה. בהונגרית קילל אותי.
ואז הוא אומר. חזר.
הוציא לו מהיד את השק והחזיר לי.
ואמר לו מה שאמר לו.
הוא לא הבין מילה. ההונגרי.
לא ידע. הוא. הוא לא הבין הונגרית.
והוא לא הבין גרמנית.
כן. ומול. היה מין צריף שהיה מפקדה.
ואז משמה שמעו את הצעקות.
וראיתי קצין. אה. גרמני והונגרי.
באו להתערב או שיכ.
היה כמעט כמעט. הגרמני שם יד על האקדח.
כי לא היה דבר גדול.
הוא הרגיש את עצמו חזק.
למרות שהוא. שהוא כובש.
ואז אני באותו הרגע.
נכנסת?
נכנסתי. עם פחד.
ולמחרת אמרתי לדבר איתו על זה או לא.
לא רציתי את הנושא.
אבל ראיתי אחרת גם כן.
לפני שנמשיך.
כן.
ונשמע על הגירוש לאושוויץ.
כן.
כמה מילים על אמא?
איזה טיפוס הייתה אמא שלך?
אתה דיברת הרבה על אבא.
אבל לא כל כך דיברת על אמא.
כמה מילים על אמא?
אין לי מה לומר. אני דיברתי בדיוק עם האחים שלי עוד שחיו.
אתם זוכרים משהו על אמא.
זה ככה מהדמיון. רק אבא בא.
אבא בא לי בחלום.
אבא אני רואה אותו.
אמא. היא לא הייתה בכלל בבית.
האמא הייתה אחותי.
בעצם אחותך הגדולה גידלה אותך.
הגדולה. היא טיפלה בנו.
היא רחצה אותנו. היא הכינה את השבת. את יום שישי.
אחותך לאה?
מה? לאה.
אחותך לאה.
הייתה כבר בת 20 ומשהו.
היא הייתה איתכם בגטו לאה?
לאה גם הייתה בגטו?
בגטו ובאושוויץ.
היא השתחררה באושוויץ.
בעד זה היא כבר זה היה חצי שנה.
השתחררה הרבה יותר מוקדם.
מוקדם. כבר חצי שנה שאנחנו עוד היינו בסכנות.
ואני עברתי טיפוס ו.
תכף נשמע. תאמר לי.
היו גם 3 ילדים קטנים.
קטנים. טובי. מוישל'ה והקטנה.
כן. טובי. טובה וורמושקה.
מה אתה זוכר מהקטנים?
אתה זוכר אותם את הקטנים?
כן. כן. כן. הם. הם בדמיון.
היו ילדים חמודים?
חמודים. לא פעם ככה. סתם זה חישובים.
היום היה יכול להיות לי בעד 70 אחיות וכך הלאה.
אבל סתם רצו לחשוב גם.
וזה היה המכה הראשונה שלקחו לי מהיד.
אז תכף. אז בוא נעשה את זה מסודר.
כן.
אחרי חודש בערך מגרשים אתכם לאושוויץ.
אחרי חודש מגרשים אתכם מהגטו לאושוויץ?
מה. מהגטו לאושוויץ. כן.
איך עשו את זה?
הייתה תחנת רכבת קרובה לגטו?
אמ. כ. כל העיר. היום אנחנו עולים.
אז ראינו איזה מרחקים. שזה לא מרחקים.
הלכנו ברגל. כמו היום אני זוכר.
שלפעמים אני רואה. עכשיו בהונגריה עם הערבים.
כן.
איך שהולכים ביום ולילה.
זה. זה הכל.
זה מזכיר לך?
מ. מזכיר לי. ככה אנחנו הצטרכנו לעבור את ה.
העיר. אמצע העיר עד הרכבת.
וראו אותכם ההונגרים?
ההונגרים. מה [משובש]. כן. אה.
חלקי שמה ירקו עלינו. חלקי. ניצלו אותם.
איך שאומרים הורדנו ראש. הגענו לשמה.
ושראינו את הוואגונים האלו.
אז. אה. הם לקחו. אה.
היה מובילים סחורה. פרות.
ל. לפרות. אפילו נתנו מן. אה. מ. מן.
מן עץ לרדת משמה.
או לעלות לשמה שזה היה גובה.
היה גבוה?
ולנו לא. לנו לא רק מכות. מהר. מהר חזירים.
הכל הלך עם צעקות. ראוס. ראוס.
ה. ה. הצעקה הזה אני.
אה. הציל אותך.
אז ככה זה היה שהגענו לשמה. אנחנו לא ידענו.
אני חיכיתי את ה. הקניירמזו.
אני זוכר את השם מה שקסטנר אמר שאנחנו מחנה עבודה.
ופתאום אני רואה את השלט הזה.
כמה זמן אבל נסעתם ברכבת עד שהגעתם?
יום.
מה אתה זוכר מהנסיעה?
שום דבר. היה וואגונים סגורים מבחוץ.
היה צפוף בתוך הקרון?
בוודאי. אחד ישב על השני.
אתם התחלתם לחשוב שקורה משהו מוזר?
לא. לא. ולפי דעתי אחר כך.
אה. עושים את כל מיני מחשבות.
שהיום משתמשים גם כן.
זרקו משהו באוויר בפנים לטמטם אותנו. שלא. שלא נחשוב.
זאת אומרת לקחו לנו את ה.
את ההכרה של בן אדם. של חיה.
אז. אז ישבנו.
ישנו. ישנו לילה. והגענו בבוקר ב.
ב-7:00-8:00 היה אור. לא יודע בדיוק את השעה.
ואז פתאום שומעים את הדלתות
האלו הגדולות של הוואגונים נפתחים.
ולמטה עומדים כבר 2 או 3 אס אסים עם כלבים.
ואת ה. השער הזה ו. אה.
בפנים מלא אנשים. תזמורת הולך שמה.
‮שטח גדול. זה כמו עיר היה ‭Auschwitz‬.‬
זה. זה.
זה מאוד מחלום כאילו אתה קם. אתה. אתה.
אתה בא מעולם אחר.
או נפלת בעולם אחר.
הרגעים הראשונים. זה היה השוק הגדול שאני קיבלתי אותו.
שאני תפסתי את כל ה-3 ילדים.
הקטנים?
וקפצתי למטה.
והתחלתי לרוץ לפני. לקבל שהם גם.
אה. האס אסים למטה עמדו ונתנו בראש בגב. כאילו לחיות.
לכו. לכו. מהר.
והתחלתי לרוץ לכיוון השער. שראיתי כולם רצים.
ושמה פגשתי את מנגלה.
עומד על יד שולחן ועושה את הסימנים רק.
ואז הוא עשה סימן ובא מישהו בבגדים אלו האסירים
. בטח גם יהודי.
והוציא בכוח את הילדים ולקח.
ואותי זרקו לצד שמאל.
צד שמאל זה היה נקרא לעבודה.
אתה לא הבנת מה קורה כמובן?
לא. בוודאי. זה הכל זה אחרי זה. ושמה.
אתה הספקת להגיד שלום לאמא. לאבא?
לא. לא. לא. אבא בא איתנו.
אבא היה איתך. אבא היה איתך?
אבא ה. אבא היה בא איתנו עד ח.
עשו קודם הפרדה בין נשים לגברים?
בוודאי. כל הנשים הלכו לצד ימין. עם הילדים הקטנים.
קטנים. עד גיל 10. כל אלו שלא.
ולך פשוט לקחו מהידיים את הקטנים?
כן.
הם בכו? הם צרחו?
הם. הם בוודאי ש.
אה. הפחד הזה.
וזה לא זה. שירדנו למטה אז היה צריף אחד גדול.
היה הרבה צריפים כאלו.
איפה שהכניסו את האנשים.
מ. 100 אנשים.
50 אנשים מ-2 הצדדים ע.
ע. על הפריצ'ק הזה.
על קש ו. ושמה ישנו.
וזה היה מחנה של צ. של צוענים.
שהצוענים היו הבעל בתים. ככה קראו לזה.
ושמה. עצ. עצ.
עצרנו על יד הק.
ה. הקיר.
וראיתי שכל. אה. 10 דקות נפתחת דלת.
ומכניסים שמה 10. 20 אנשים. זה היה מקלחת.
זה היה קבלת פנים.
אתה נכנסת בפנים. הורדת את כל הבגדים. עמד שמה ספרים.
‮הורידו את השערות מכל המקומות. ובאו עם ‭TNT‬.‬
בצד השני היה גם דלת שמה יצאנו.
שמה קיבלנו את הבגדים האלו.
איזה בגדים?
של אסירים. זה כולם הלכו אותו. אותו דבר.
אנחנו כבר לא קיבלנו את המספרים. אחותי קיבלה.
אנחנו קיבלנו את המספרים על הבגדים.
ואתה היית עם אבא ואח שלך?
אבא עם 2 אחים.
עם 2 אחים?
כן.
ואחרי זה. אחרי שקיבלתם את הבגדים. מה קרה?
הכניסו אותנו שמה פה נישן.
ה. בתוך הצריף הגדול הזה.
ובבוקר הוציאו אותנו למסדר.
ונתנו לנו איזה סיר מפלדה.
אני יודע ממה. וכל אחד שם את זה. וזה קיבלנו צהריים.
וזה מילאו את זה אז ל-2 או ל-3.
ואנחנו חילקנו אחד לשני נתן ככה תזי. אה. אוכל.
כל אחד לקח שלוק מהסיר?
כן. ובערב נתנו לנו חתיכת לחם ומרגרינה או נקניק.
ב. בשעה ל.
למחרת בשעה 09:00 אומרים לנו 40 איש. תצאו.
יצאנו. ביניהם אבא וה-2 אחים.
נותנים לנו חצי לחם.
חתיכת נקניק. ואומרים לנו לעלות על הרכבת שעמד.
‮אז א. אתה היית רק יום אחד ב-‭Auschwitz‬?‬
כן. יום ולילה.
אתם שאלתם איפה הילדים הקטנים?
איפה אמא. איפה האחיות?
לא שאלנו. זה אמרו לנו.
בדיוק שמה טייל 2 כאלו. יהודים טובים.
הם היו. לפי היידיש שלהם עולם התחתון.
שהגרמנים חיפשו דברים כאלו.
והם היו לאגר פוליציסט.
ראיתי עליהם פה. היה כתוב.
אלי רי. זה הבנתי. לאגר פוליציסט.
והיה עובר ככה בין השורות.
וככה היה מרביץ ל. למי שבא לו.
ומדברים ביניהם יידיש.
אז אני שמגיע לקראתי.
לקראתי. לאיפה שאנחנו עבדנו.
חיכינו למרחצאות. הם טיילו שם שניהם. שניהם קטנים כאלו.
התקרב אליי אז אני אומר לו.
שואל אותו: "רץ יידיש?"
הוא מסתכל עליי. הוא אומר: "מה.
מה זה שאני מדבר יידיש?
די אירנזין?"
זה ביידיש.
אבל זה מה.
מהשפה של העולם התחתון.
חתיכת נבלה. איך אתה?
אז ראיתי שכן. אז הוא שואל אותי: "מה.
איפה. איפה. היה לך אחים?"
אני מסתכל. אמרתי לא. יש לי.
אמ. ומתחיל לדבר.
אה. שלקחו אותם לשמה.
אז הוא אומר תסתכל פה למעלה. על הארובה.
אבל הנה. הם עכשיו הולכים למעלה.
אתה מח. מה אתה משוגע אתה?
ואז התחלתי.
אתה. אתה האמנת לו?
בוודאי. בוודאי.
איך הי. איך. איך התמודדת עם הידיעה הזאתי?
אה. זה היה. זה היה.
אמרתי לך. המכה שאני לוקח איתי עד המוות. זה.
זה היה הדבר הכי קשה שקרה לך?
שהבנת שהאחים שלך.
כן. מבחינה רגשית.
מבחינה מנטלית רגשית.
מנטלית רגשית. בוודאי.
אז התחלתי לחשוב את המחשבות. הדמיונים.
מה עשו איתם?
איך הרגו אותם?
אם היה גז. או לא.
ששמעתי גם של.
לפעמים אין להם גז.
וזורקים אותם בתוך התנור גם ככה.
ו. וכל מיני דיבורים.
ואז עובר לך ב. במוח.
ואז נכנסנו לתוך הוואגונים. ומשמה שעתיים.
אז אתה. אתה סיפרת את זה לאבא?
אבא היה על ידי.
אבא שמע את זה גם כן?
בוואדי.
אבא והאחים?
בוודאי. י. ישבנו על הרצפה.
מה. התחלתם לבכות? מה.
ל. אה. לא.
לא. לא היה זמן גם לדבר על זה.
אתם הייתם בבלבול מאוד גדול.
זה הכל היה מבולבלים.
זה מה שעכשיו אני
חושב שזה היה ראש של מנגלה עם החומרים האלו.
והוא עשה ניסיון עוד שמה כל מיני. כבר אז.
למה הוא לקח את ה.
האלו התאומים ולא הרג אותם.
ועשה עליהם ניתוחים. ו.
וחי בלי. אה. בלי.
בלי הרדמה.
אה. זריקה. בלי הרדמה ושום דבר. אז. אה.
אז אז בעצם אתה היית במקום הנוראי הזה.
לילה אחד ויום אחד.
כן.
ואז מעב. לוקחים אותכם ל. מעבירים אותכם?
כן.
40 אנשים אתה אומר?
40. 50. לא.
לא זוכר בדיוק כמה נכנסנו שם בפנים. ואחרי שעתיים הגענו.
לאן?
‮איפה? גטו ‭Warsaw‬.‬
בעד זה שאני מספר לפעמים ליהודים.
לפולנים. אז אומרים אתה שקרב.
‮אתה הונגרי. אז איך אתה מגיע לגטו ‭Warsaw‬?‬
אה. עובדה. ואחר כך נודע לי למה לקחו אותנו לשמה?
הגטו כבר לא היה קיים. זה אחרי המרד.
הגטו לא היה.
אתם באים אי.
אבל היה מחנה. מהגטו.
לפנות שם?
כן. ה. הריסות אחרי ה.
מה שהגרמנים עשו שמה.
שמה היו מאות ואלפים דירות.
בתים. משמה עשו את הגטו.
והטונלים. איפה שהיהודים.
אה. ניסו לברוח וכל זה.
אז אנחנו לקחו אותנו שמה לנצל
את הברזלים מהתקרות. ואת הלבנים לנקות.
אז היה. אה. אייזן קומנדו.
זה היה נקרא אלו שאלו שעובדים עם הברזלים.
וצ. [משובש].
אהה. קומנדו. עם ה. עם הלבנים.
ואחר כך ראינו למה זה.
עשינו את זה בערימות.
ובאו הפולנים הגויים עם עגלות.
והם היו לוקחים את זה החוצה.
אז זה.
ואתם גרתם שם במחנה כזה?
בתוך ה. בתוך גטו.
תגיד. כשאתה היית שמה.
היו שם גם ה. גם יהודים מיוון?
כן. לא רצי.
נכון?
רציתי להגיד לך. שם פגשתי את היהודים מ.
מיוון. פעם ראשונה.
פעם ראשונה שראית יהודים כאלה?
י. י. אה. כן.
הדיבור ומרץ.
היה. היה אני לא אשכח שהם דיברו עם ה-ש'.
אה. אז. אה. ב. בחור ב.
בן 18-20 לא יודע מה היה לו עם הגרמני.
והוא הרים את החולצה.
והוא צעק לו: "שיש. שיש. שיש. שיש."
ואני הסתכלתי ועברתי. והגרמני לא ירה בו.
היה לו הוראות.
אני הבנתי שליוונים שמה.
היה להם כוח כקבוצה. נכון?
קבוצה.
הם היו חזקים גם פיזית יותר.
כן. אבל הם היו בטוחים איתם שלא יברחו.
למה לקחו רק את הפולנים?
שהם היה להם השפה.
הם. הם הכירו את הארץ.
ב. בעד זה בהתחלה הרבה ברחו מ. משמה.
אז הם החליפו אותם ואותנו.
ביו.
שאנחנו.
הם הביאו יוונים והונגרים.
והונגרים.
שלא יודעים פולנית.
נכון.
ולא מכירים את האיזור.
נכון. אז אנחנו היינו שמה. עד שהרוסים התקרבו.
זאת אומרת.
עבדנו.
מה. עד ינואר הייתם שמה כמעט?
אהה.
עוד קודם.
כשהתחיל החורף. זה עוד היה קיץ.
בסתיו. עד הסתיו הייתם שם?
סתיו. סתיו כן.
אז בוא נדבר על התקופה שהייתם שם.
שמה היה הרבה יותר אנושי.
בפנים היה מיטות של 3 קומות.
כל אחד היה לו מיטה אחת לבד.
קומה אחת. קומה שתיים. שלוש.
אוכל די טוב.
אני זוכר יום ראשון היו נותנים מקרונים. זה היה.
לנו היה כל כך טעים.
זה הטבח היה.
אה. כנראה יהודים.
לא היה שם רעב?
לא.
‮ב. ב. במחנה של גטו ‭Warsaw‬?‬
לא. לא. לא. נתנו אוכל.
היה לך מספיק מה לאכול?
נתנו גם סיגריות.
כמה שעות עבדת שם ביום?
לא היה שעונים. אבל בערך. בערך.
זה היה עבודה. עבודה פיזית קשה? או שלא נורא.
כן או לא. לא.
לא. לא. היינו צעירים.
אבא שלך שהיה יותר מבוגר?
אבא שלי היה בן 44.
היה צעיר עדיין.
היה צעיר עדיין. הוא היה גבוה ו.
הוא היה חזק אבא?
הוא יחסית ככה מבחוץ.
אנחנו לא ידענו איך המעקב פסיכולוגית הוא קיבל את.
את כל ה. כל ה.
‮הליכה משמה ל-‭Auschwitz‬ ואת הילדים.‬
אבא. אבא הבין כבר שהילדים הקטנים לא בחיים?
בוודאי. בוודאי.
שזה.
זה כן. אז בעד זה אנחנו איבדנו אותו.
פה רק השאלה איך.
משמה לא היה להם.
אבל זה יותר מאוחר. נכון?
‮בוא נדבר על התקופה שאתם שמה עדיין עם אבא ב-‭Warsaw‬.‬
לא. שמה הוא עבד כרגיל.
אני זוכר שהוא לקח.
הוא לא מעשן אף פעם בחיים שלו.
אבל שמה נתנו מחורקה.
סיגריות מחורקה שאני זוכר את. את השם.
אנחנו כבר היינו מעשנים מהבית.
היינו מכורים ל. לזה.
היינו מוכנים בשביל טיפה ששמנו גפרור.
שתוכל לקחת. לתת את החלק מהאוכל בשביל זה.
ושמה קיבלנו. לא יודע כמה ליום.
ו.
והוא גם כן לקח אחת או 2 והתחיל ל.
להשתעל. אז הוא אומר לא.
לא. הוא נתן לנו את הסיגריות.
מי. מי שמר עליכם בזמן העבודה?
אהה.
שמרו עליכם שמה?
היהודים. על עבודה גרמני לא שמר.
לא שם ולא בא אף מחנה.
אתם לא ראיתם. הגרמנים לא.
גרמני ראינו מסביב.
מסביב?
בחוץ. אבל בפנים. למה זה היה קאפו?
קאפו היה שיצא איתנו לעבודה. ואם.
אבל אתם יצאתם לעבודה מחוץ למחנה.
בתוך הבתים של הגטו?
אבל זה היה מ. לא. לא. לא.
שמה זה בתוך הגטו עבדנו. לא יצאנו החוצה.
לא. אבל מחוץ למחנה איפה שישנתם.
הרי הגטו היה גדול.
אתם כל פעם עבדתם באזור אחר בגטו בטח?
לא. לא. לא. לא.
עבדתם באותו מקום?
באותו מקום.
באותו אזור?
משמה. מגטו לקחו אותנו ל.
‮ל. איך קוראים לו. ‭Dachau‬.‬
אז תכף.
דכ.
אבל בוא נדבר על הגטו.
כן. כן.
אמ. האם. אה. אתה כשהגעת לשמה.
‮אתה שמעת מה היה ב-‭Warsaw‬?‬
אתה שמעת על המרד. אתה שמעת.
אה. כן. כן.
ידעת כבר?
כן. כן. זה. מפה לפה.
‮אתה הבנת שכבר רוב יהודי ‭Warsaw‬ לא בחיים?‬
‮אתם הבנתם איזה אסון קרה ב-‭Warsaw‬ או שלא ממש הבנתם?‬
‮לא רק ‭Warsaw‬. כבר ה. ה.‬
הצ'כים כבר היו בפנים.
הם היו גם כן כמה שנים. הצ'כים ועוד.
אבל אתם ידעתם את זה?
אנחנו היינו אחרונים.
‮אבל אתה הבנת את זה כשהגעת ל-‭Warsaw‬?‬
‮ידעת איזה אסון ג. קרה ב-‭Warsaw‬?‬
את האסון ראיתי תכף. אה. מסביב.
אתם נכנסתם ממש לבתים?
אתה ראית שם דברים של יהודים בתוך הבתים?
ל. לא. לא. אה.
ראינו את הבונקרים ב. ב.
בתוך הבתים שמה איפשהו.
כמו שהיום עושים ערבים טונלים.
איך הם יצאו משמה.
את זה ראיתם?
זה ראינו. כן.
והיו שם גם מכות ועונשים או שמהבחינה הזאת היה בסדר?
לא. לא. לא.
אתה יכול להגיד שהתייחסו אל.
אליכם שם בצורה.
אנושית. אנושית.
‮אנושית ב-‭Warsaw‬?‬
כן.
תאמר לי. יש כאן בעיה של שפה.
אתם הונגרים. אתה במקרה ידעת גרמנית.
כן.
אבל בטח חלק לא ידעו. בטח שלא פולנית.
היוונים בכלל לא ידעו.
איך הבינו שמה אחד את השני?
מי שלא ידע גרמנית.
מי שלא ידע פולנית איך.
מי שלא ידע יידיש איך הסתדר?
אה. זה אחד השני אמר לו תראה. זה. זה עבודה.
איך היוונים הסתדרו?
י. י. אה. הם ידעו כבר את העבודה שלהם.
שזה. זה 2 הדברים מה שהצטרכו לעשות שמה.
זאת אומרת. מי שהבין את העבודה הסתדר.
עשה את העבודה שלו וזהו. לא היה לו שום קשר.
ובערב שהייתם חוזרים למחנה.
כן.
הייתם עושים איזה משהו?
לא. לא. שום דבר.
על מה דיברו שמה אנשים?
לא יודע. לא. לא יודע.
אתם עדיין הייתם קצת.
אנחנו היינו יותר ביחד עם ה. אז עם ה.
עם הונגרים?
לא. עם המשפחה. עם האבא.
אתה ואבא והאחים.
אה. כן.
על מה דיברתם אתם אתה ואבא והאחים בערב שנגמרה העבודה?
לא. לא.
לא בא הנושא.
לא בא הנושא ש. מה איתנו?
מה יהיה?
לו היה. לו היה קצת מחשבה. היינו מתאבדים.
נכון.
זה הכי קל ולא לעבור את כל זה.
אבל למה לא עשית?
א. אז זה אנחנו הרגשנו שהכניסו אותנו עוד
פעם ב. בוואגונים. זה יותר.
אבל רגע. תכף.
יותר מאוחר. כן.
יותר מאוחר. היו שם אנשים. אה.
דתיים שב. ש. ש.
ניסו לשמור שם שבת. חגים משהו לעשות?
‮אתה זוכר אספקט יהודי דתי שם במחנה ב-‭Warsaw‬?‬
לא.
גם לא היוונים?
לא. לא.
‮אני שמעתי שהיוונים שמה ב-‭Warsaw‬.‬
אמ. היה להם מעמד כקבוצה מול הגרמנים.
כן. הרוב היהודים.
ושהם קיבלו אפילו איזה גיטרה והיו מנגנים שם בערב. זה נכון?
כן. שהם רצו לשמוע.
אה. היוונים זה היה היה עם באמת. הוא.
הם עם שמח. מוזיקה אצלם זה יותר מאשר אוכל. גם בחוץ.
אז הם באמת ניגנו שם. אתה זוכר?
כן. היה תזמורת גם שמה.
שהגרמנים נהנו. היה תזמורת.
‮איפה ב-‭Warsaw‬?‬
‮לא. ב-‭Auschwitz‬ כבר.‬
‮ב-‭Auschwitz‬. כן.‬
‮ב-‭Auschwitz‬‬
‮אבל זה. ב-‭Auschwitz‬ היית רק יום.‬
כן. כן.
‮תאמר לי ב-‭Warsaw‬.‬
היה לכם גם מגע עם הפולנים.
עם פולנים שאולי גם עבדו שם?
פולנים לא יהודים?
אה. פולנים לא יהודים.
היו שבאו עם עגלות.
אז. אה. היה לנו מגע איתם.
וגם למדתי את המילה חולצה. קשולה.
יש דברים מה ש.
אז אנחנו עשינו כל שבוע אמבטיה.
והחלפנו את הבגדים אחרי אמבטיה.
שבגדים שהורידו מהיהודים. שם היו איך שאומרים.
שוק. אה. שוק. אה. יד ש.
אה. הוצאת חו. חולצה אחרת נקי.
והם באו. אז חולצה היה דבר גדול.
הם באו עם חולצות.
אה. עם. עם. עם. קליות עליו.
קרועות.
ו. ו. [משובש]. כן. ואז היינו.
הם היו אומרים לנו להחליף.
אז הוא היה מוריד. אני הייתי מוריד.
הוא נתן לי את המלוכלך ונתן לנו חתיכת לחם.
חתיכת. אה. אה. חזיר.
אז היה שם שוק שחור בעצם?
ב. כן. אבל זה.
אף אחד לא התערב שמה. אף אחד.
זה אני זוכר שהיה בינינו.
אז יכול להיות ש.
אז זה היה ביניהם.
היה ביניהם פרטיזנים שהיו נגד הגרמנים.
עכשיו אני אגיד לך למה.
לפני שלקחו אותנו. שכבר היו כל כך קרובים הרוסים.
שאני בלילה ש. שמענו את ה.
שמעתם את הרוסים שם?
בטח. את הפצצות האלו.
והם התבלבלו. הקצינים כבר ברחו.
עזבו סתם את החיילים.
לא ידעו מה לעשות איתנו.
התוכנית היה לחסל אותנו.
שלא יהיה מי שיספר.
אז. אה. יום לפני זה עשינו שמה. אה.
בור גדול כמו בריחה.
ל-100 אנשים היה אפשר להגיד.
והם תיכננו שמה להרוג את כל היהודים.
אבל אותו הלילה התקיפו את המחנה.
הרוסים.
הפרטיזנים.
הפרטיזנים?
אז הם. הם קיבלו פחד.
אז בבוקר קמנו. שמו אותנו בשורה וללכת ברגל.
‮מתי בערך זה היה שהוציאו אתכם מ-‭Warsaw‬?‬
בערך באוקטובר. נובמבר. משהו כזה?
לא. לא. לא. זה כבר.
זה כבר לקראת ה.
ממש דצמבר אפילו?
דצמבר.
תגיד. כשהייתם שמה היה.
היה בסתיו החגים. ראש השנה.
‮יום כיפור. היית ב-‭Warsaw‬.‬
אתה זוכר שמישהו מציין את יום כיפור או ראש השנה?
לא. לא. לא. זה יום יום היה שגרתי.
את יודעת. לא. לא. לא שמנו לב.
היה שמה מקרה ש.
שהגרמנים הרגו מישהו מהיוונים או מהיהודים?
לא. בתקופה ש.
בתקופה שאתה היית שם?
אני הייתי? לא. לא. לא.
יש איזה סיפור על אחד מהיוונים שקראו לו שאול.
אולי אתה מכיר את הסיפור הזה?
שבסוף נרצח שם. טוב. נעזוב את זה.
תגיד כש. האם.
האם מצאת שם איזה משהו.
אני שאלתי אותך אני שואלת שוב.
בבתים שהסתובבת של היהודים.
אולי מצאת איזה תכשיטים. אולי מצאת? לא?
לא. לא עבר לנו בראש. לא. לא.
לא ידענו שאני בכלל נצא פעם מראש.
לא. לא היה לנו תקווה מה זה נקרא שהמלחמה נגמרת.
או הם גומרים איתנו.
אהה. זה מה ששאלתי את ה.
אחד האחים אחרי שבאנו הביתה.
אז כבר הייתי בן 18.
17 שנכנסתי ו-18 שיצאתי. ועוד לא התגלחתי.
ואני כבר לפני זה.
היה לי זקן שאני.
שאני למדתי ספרות ועשיתי את ה. כמה פעמים.
איך לא. לא גדל לנו.
הם הכניסו איזשהו חומר בתוך האוכל.
אחר כך נודע לנו משהו כזה.
וזה אחרי השחרור. לאט לאט.
לאט לאט.
קיבלנו.
זה חזר.
בחזרה.
‮יש עוד משהו שאתה רוצה לספר על הגטו ב-‭Warsaw‬ לפני שנמשיך.‬
‮על התקופה שאתם ב-‭Warsaw‬?‬
לא. לא. לא.
אולי ה. זה היה.
זה. זה היה פחות או יותר בסדר מבחינתך.
בסדר.
היית בריא כל אותה תקופה?
כן.
תשתה. תשתה.
כן.
‮אז אתה אומר שבדצמבר מעבירים אתכם ל-‭Dachau‬.‬
‮קודם ברגל ל. לכיוון ‭Dachau‬.‬
זה היה מרחק.
‮‭Dachau‬ היה בגרמניה. ופה היינו בפולניה.‬
מה זה נקרא מה ש.
זה צעדת מוות הייתה?
מה?
זה ה. זה הייתה צעדת מוות?
אה. אה. נקרא. הם בעצמם לא ידעו.
הם היו מבולבלים גם כן הח. החיילים.
מי שהלך לאט. מי שלא היה לו כוח ללכת.
מי. אז. אה.
הרגו אותו?
הרגו אותו.
זה צעדת מוות.
‮[משובש] היה. היה דווקא הונגרי היה. ‭s.s‬.‬
הונגרי?
אבל הוא דיבר. הוא דיבר הונגרית.
זה היו הרבה שעברו לגרמנים.
הוא היה נוסע עם אופנוע.
ומי שהוא יצא אז הוא קיבל כדור.
ובא אחרינו אחד כמו שפעם הלכו הסבלים עם עגלה כזו.
ומרימים אותו. זורקים אותו שמה.
ובאיזשהו מקום עש.
עשו בור וזרקו אותם.
אנחנו כבר מדברים על.
על. על נובמבר. דצמבר.
חורף קר מאוד. אתם קיבלתם בגדים מתאימים?
איזה. מה לבשת באותו זמן?
שום דבר. אותו הדבר.
אותה הפיג'מה הזאת?
הפיג'מה הזו.
וגם נעליים לא.
נעליים נתנו לנו. נעליים הולנדים.
אז נודע מה זה הולנדים. מעץ.
כפכפים מעץ?
כפים מעץ.
ככה הלכתם בשלג. היה שלג?
ושלג. לא רק שלג.
לא יודע מאיפה אני לוקח ש.
או מישהו אמר שמה מהגרמנים שהיו.
אחר כך מגע גם עם הגרמנים ה.
הרגילים הישנים. זה היה וורמאכט.
הוורמאכט.
הוורמאכט. הם היו אנשים ר.
ראו עליהם. אבל הם פחדו בעצמם מהמשטר.
אז. אה. אה. שאלנו על הקור.
אז הוא אמר ש-20 מעלות תחת האפס.
ואתם.
אבל אנ. לא הרגשנו שהכל היה קפוא.
זה בדיוק כמו שזריקה לא ל. אה. הרדמה.
אותו דבר היה מהקור.
כמה. כמה ימים אתם הלכתם ככה ברגל בערך?
אמ. הלכנו בערך או יומיים או 3 ימים.
בלילה ישנו בצד הדרך.
והיה לנו מזל גם בשביל לאכול. אז היה אדמות.
אז זה היה ת. תקופה של תפוחי אדמה.
היינו מוציאים מה. שמה מהאדמה מלוכלך עם הבוץ. עם הכל.
ועוד משהו. לא היה מים לשתות. זה הכי גרוע.
אז היה לנו כף.
אז עשינו בור שמה על השדה.
והיינו מגיעים למים. אחרי חצי מטר.
מים שחורים מבוץ. והיינו שותים את זה.
זה בצעדת מוות?
ולא. ו. ולא קיבלנו שום מחלה.
לא קיבלתם אוכל בדרך. כלום?
אה. אחרי. אחרי 3 ימים.
או יומיים או 3 ימים הגענו לאיזשהו תחנה.
איזה עיר או כפר.
לא יודע מה היה שמה.
היה תחנה ועמדו שמה כמה רכבות.
ושמה הביאו לנו קונסרבים.
אה. בשר חזיר. שומן היה.
וזה. אחרי זה רק היה לך בעיה עם ה. שתייה לא נתנו.
דווקא היה בכל תחנה כזו היה. אה.
כזה. שלקחו מים בשביל הרכבת לנסוע.
אנחנו לא יכולים ל.
להתקרב. לעלות בתוך הוואגונים האלו.
ושמה עוד היה לי אבא.
תאמר לי.
כן.
כשאתם הלכתם ככה.
כן.
אנשים ראו אותכם בדרך?
לא. לא היה אנשים.
לא היו אנשים בדרך?
לא. לא. לא. זה היה. אה.
בדרכים על הכפרים ובין השדה.
לאבא היה כוח ללכת?
אבא החזיק מעמד עד הר.
רכבת אז. שאני.
אתה ראית אנשים בדרך שהכרת שנרצחו בדרך כי לא היה להם כוח?
כן. בוודאי. שזרקו אותם ב.
בתוך העגלה הזו.
איך. איך.
ש. שבאו.
איך התייחסת לזה. היית מזועזע?
לא.
היית אפאתי?
לא. זה נהיה. פ.
היית אפאתי אז.
כן. כן. כן.
זה כנראה ה. החומר מה שהם עשו.
נתנו לנו. שלא יכול לחשוב אחרת.
אחרי זה רק אתה מתחיל לחשוב למה ככה ולמה ככה?
אז זה כנראה טימטמו אותנו בצורה כזו.
שברכבת שעלינו אז.
אה. היה שמה כמה יהודים צרפתים.
אבל הם היו פולנים הרבה פולנים שעברו מצרפת.
אני זוכר על ידי היה בוואגון.
אז הוא היה אומר לי: "תי.
תתפוס מהדלת. איפה שיצא פתיחה שמה את האוויר.
שהגרמנים מעשנים משהו." מה שאותנו כנראה הוא לא אמר.
אבל אני. אז ישבנו שיהיה מקום אחד על הברכיים של השני.
פה. צד ההוא של הוואגון י.
ישב על 2 האחים שלי.
צד של הדלת. תכף אחרי הדלת אני ישבתי עם אבא.
אבא ישב לי על הברכיים או
אני ישבתי על הברכיים שלו. זה אני לא יודע.
‮בבוקר הגענו ל-‭Dachau‬ ונפתח הדלתות.‬
וקופצים החוצה ש. עם צעקה.
אני מחפש אבא. אין אבא.
מה קרה לו?
לא הם יודעים איך הרגו אותו. מה עשו איתו?
איפה זרקו אותו בצד ה.
הרכבת ברחובות או לא.
עד היום. זה היסטריה.
כנראה שאבא נפטר ברכבת. אתה יודע.
אה. כן.
הוא נפטר ברכבת?
זה ב. ברכבת.
הרגו אותו ברכבת. לא נפטר.
הרגו אותו?
לפי דעתי. אבל יכול להיות שגם נפטר.
שהתפלאתי. שאלתי את אחי: "איך. איך לא שמענו?
ישנו. כולנו שהיינו עייפים מההליכות כל כך.
אז איך לא שמענו ירייה או משהו?"
אז יכול להיות שהוא נפטר ברכבת וזרקו אותו החוצה.
אבל זה לא יודעים. לא. איפה בדיוק היה.
איפה לא. שום דבר.
איך הגבתם אתה והאחים שלך פתאום אבא נעלם?
אני. אני רק אני גם שמה.
אני שקפצתי למטה וראיתי את כל זה. איבדתי את ההכרה.
אבל ראיתי מולי עומדים המון אנשים.
ושמה מחלקים משהו. וחילקו קפה.
זה היה בבוקר. ל. לשתייה.
אז אח אחד לקח אותי מצד פה.
האח השני מצד השני. והלכנו עם הזרם.
שלו הגרמני היה רואה.
בוודאי זה אני היום לא פה.
ואחרי ששתיתי את הקפה הזה
והלכנו למגורים שנתנו לנו את המגורים.
שמה ישנתי גם קצת.
ואחר כך חזרתי לעצמי.
התאוששת?
התאוששתי. ומאז אני הכנסתי לי בר. בראש.
שמאז ה-3 חודשים האחרונים עד השחרור.
קרה לי אישית דברים מה שלא יכול להיות.
אין גורל. אין מזל.
היה לי אחד שעוד במחנה אחרונה שהיינו. הגלגל של ה.
‮רגע. ב-‭Dachau‬?‬
לא. לא. לא.
אז. אז בוא נעשה מסודר.
‮מ-‭Dachau‬. זה היה קומטל השומר.‬
ה. מעבר?
ה. הב. הביאו אותנו למחנות הקטנות מסביב.
איפה שהצטרכו יום עבודה לתת לנו.
אז באיזה. איזה מקום הייתם?
משמה.
‮מ. מ-‭Dachau‬. לאן לקחו אותכם?‬
‮מ-‭Dachau‬. אהה.‬
‮במקום אחד שקראו לו ‭Landsberg‬.‬
לאגר 7. גם זה אני זוכר.
‮כ. כמה זמן היית ב-‭Landsberg‬ בערך?‬
אה. עד כמעט הסוף.
‮בעצם ל-‭Landsberg‬ זה היה המקום העיקרי?‬
אה. כ. כן.
משמה יצאנו יום יום לעבודות.
לבתים ל. אה.
לחקלאות. ל. ל.
לאנשים פרטיים שביקשו.
מחוץ למחמ. אה. מחנה?
מחוץ למחנה. עם הגרמנים.
מה אצל אנשים. אצל אזרחים גרמנים עבדתם?
כן. הם. הם חשבו שאנחנו אסירים.
וזה מ. מלחמה.
אז מוציאים אותם לעבודה.
ואיך. איך.
לנו היה אסור לדבר איתם.
וגם הם כנראה הסבירו להם שלא.
לא לדבר?
לא לדבר איתנו.
מישהו מהם ניסה לעזור עם איזה סנדוויץ'.
עם איזה אוכל. עם איזה משהו?
היה מקרה שאני. אז שהלכנו לרכבת.
אז זה קרה לי עם הרגל.
הלכנו לרכבת. אז הצלחנו לעבור לעירה.
ובית הראשון שפגשנו יצאה בחורה גיל 20.
וראיתי שה. הוורמאכט זה כבר היה.
הלך איתנו וורמאכט שלא היה להם מספיק. אה. חיילים.
במקומה האחורה הוא התקדם קדימה.
איפה שאח שלי עמד.
ואני עמדתי בצד של העגלה.
וראיתי שהבחורה הזו היה שמה עץ גדול.
ורצה לשמה ושמה משהו על הרצפה וברחה.
וה. הוורמאכט הזה ראה את זה.
אבל ש. הוא גם מפחד.
אז הוא עשה את ה הטריק הזה.
ואני קפצתי החוצה.
היה בפנים חתיכת לחם.
תפוח עץ. אני לא אשכח את זה. אבל מה?
אני חייב להוריד את זה.
אני חוזר מהר בחזרה לעגלה.
שזה היה באמצע הליכה.
הגלגל הזה היו גלגלים גדולים עם ברזל למעלה.
עלה לי על ה. רגל שמאל.
פה. פה איפה שה. עצם.
אבל לא יצא דם. ש. רק שפשף.
וכנראה שזה קיבלתי דלקת מבפנים.
במשך חודש ימים זה נהיה מוגלה.
וזה עלה ועלה ועלה.
ואני גם לא הרגשתי.
ואז באה פקודה. סוגרים את המחנה.
ולוקחים. מי שלא יכול ללכת.
נשאר. יוצא מה.
‮אתה מדבר על ל-‭Landsberg‬?‬
‮על ‭Landsberg‬. כן. ואז אני יצאתי ונפרדתי מהאחים שלי.‬
כבר לא היה לי אבא.
לא היה לי אחים.
ואני חוזר בחזרה בתוך הבונקר הזה איפה שישנו.
עכשיו. אני אספר לך משהו לא יאומן.
אני בעצמי לא יאומן.
בפנים יש בן אדם שוכב.
ושאני מוריד את הראש ונכנס.
היה צריך עוד לרדת.
הוא מתרומם ואומר לי ביידיש: "מה יש לך ילד?"
אני מרים את הרגל שמאל.
ואני שם את זה על הפריצ'ה הזה.
איפה שהוא ישן. הוא הסתכל.
והוא אומר לי. ככה עושה עם הראש.
יש לך אנגינה. את המילה הזו. אני לא אשכח.
עד אז אני לא שמעתי. פה ידענו בבית.
דברים כאלו. או רפואות.
אנגינה. מה זה נקרא אנגינה?
יש לך יומיים לחיות. זה כן.
אבל היידיש הזה צלצל לי הונגרית.
למה הוא דיבר ביידיש?
ששמה אף אחד לא ידע מאיפה. ואיך.
אז כולם דיברו יידיש. מכל הצדדים.
ואני אז שואל אותו. הונגרי?
אז הוא אומר לי כן. ואני רוצה לשכב על ידו.
הוא אומר לי לא. אל תלך לשכב.
תיגש למטבח. שכבר עזבו את כל האנשים.
לקחו. סגרו את המטבח ואת הכל.
וכן. היה כבר חורף.
בתוך הבלוק הזה היה תנור חימום.
הוא אומר שמה קח פח עם מים ותביא לפה.
לא הבנתי מה הוא רוצה מה.
והלכתי. הבאתי. שמתי לשמה.
רתחתי אותו. ובן אדם הזה.
הוא היה בבגדים אזרחיים.
עוד הראש לא תפס.
לא היה דבר כזה אזרחי.
ואפילו מחט שלא יהיה אצלך.
והוא עושה לי ניתוח שדה.
פה למדתי שהייתי בצבא.
מה זה נקרא. ניתוח שדה.
הוא אומר לי תשים. רתח המים.
לקח איזה חולצה מהרצפה של איזשהו מתים.
והוא חתך את זה עם הסכין גילוח.
אני לא הבנתי גם למה. מה.
והוא אומר לי תשים רגל למעלה שמה.
והוא מתחיל עם הסכין גילוח.
עד שפתח לי פה חתיכה והתחיל ללחוץ.
הוא כבר הגיע כמעט.
למה הוא אמר אנגינה?
אחר כך למדתי רפואה גם כן.
שאם הוא עובר את המקום הזה.
איפה שמונע. אם אתה מקבל הרעלה או משהו.
לעבור. אז זה מוות.
אז זה הוא אמר לי יש לך יומיים לחיות.
והוא זרם כמו מים. ברז מים המוגלה.
אבל לא. לא הרגשתי ככה. שום דבר.
רק ככה הסתכלתי עוד בצד. גמר את הלחיצות.
לקח את הסמרטוט ששם את זה במים רתוחים.
הכניס את זה בפנים בתוך הרגל.
אחר כך הבנתי גם כן למה.
שאם ככה סוגרים נסגר.
אז המוגלה ממשיך הלאה.
ה. הרגל. איך אומרים?
הטבע של אדם. הוא.
שכל המוגלה יצא. הוא זורק את הסמרטוט החוצה.
והוא נסגר לבד. הוא לא היה לו עם מה לתפור.
שום דבר. הוא ככה.
ורואים את זה עד היום.
זה מה שסיפרתי פה לפני כמה שנים לכירורג אחד.
ואחר כך הראתי לו את הרגל.
שרופא תכף רואה שזה רופא עשה.
או זה באמת סיפור כזה.
לא היה.
אז. אז. אז שאלתי אותו.
אני לא אמרתי שזה אני.
אני אמרתי לו סיפור מהמחנה ריכוז דוקטור.
והיה לו סבלנות. אני הייתי אחרון אצלו. פה ברעננה.
ושאלתי אותו. תגיד לי.
יכול להיות בן אדם כזה.
נשאר עוד בחיים. מסתכל עליי.
הוא אומר לא. לא. אמרתי כן. אדוני.
אתה בעצם עברת ניתוח ללא הרדמה?
בלי הרדמה ובלי. בלי סטרילי.
בלי שום דבר. לכלוך. הכל.
ואני מאז נכנס לי ב. בראש. שזה אבא.
שאבא שמה.
זה הנשמה.
הגן עליך. שמר עליך.
כן. ולא מספיק. אני שמה יושן.
זה כבר לא היה עבודה ולא. כולם כבר הלכו.
אני. בלילה השני. מישהו ישן על ידי באלו הולך ללאגרב.
זה. איך שהוא אחראי על הבלוק אלטסטה נקרא.
הוא אומר שב. הבחור הזה יש לו טיפוס.
דיברתי מהחום. אז לקחו אותי.
העבירו אותי למקום אחר איפה שהיו כל האלו.
99% מתים כבר. טיפוס עוד אז.
זה 40. 42.
43 חום. זה המחלה של הטיפוס.
עד היום אין תרופה.
אז הוא שורף את המוח.
הוא מוציא אחד משמה.
אחד מת. זורק אותו והוא אומר לי תשכב.
אני לא יודע. אני נשכבתי.
כמה ישנתי?
זה סתם אני אגיד.
אני שומע צעקות. אני מתעורר.
אני יורד. אני הולך על הרגל.
והדלת היה פתוח שם.
אני רואה דלת נפתחה כזו.
מול היה המטבח והמחסן.
ואני רואה שמה אחד בא עם קופסה על
היד וצועק שמה למישהו [משובש] (שפה
זרה) זאת אומרת. נותנים.
זה היה קופסאות של צלב אדום.
איך הגיע שמה?
מי הביא את שמה? לא יודע.
אני רואה שהוא הולך.
אז אני גם יוצא בתוך ה. עם ה.
עם הכל פתוח. בתוך השלג עד לפה.
ואני הולך לקראת שמה.
אני נכנס למחסן. עומד שמה אחד.
מרים את הקופסה ונותן לי.
אני לוקח את הקופסה.
חוזר בחזרה לשמה.
5 קילו. אחר כך נדע לי. היה.
ושמה היה דברים כאלו.
לא שומנים שאז מישהו אכל אותו.
היה הולך בשלשולים. וגם אחרי הזה.
מישהו. הרבה אנשים מתו מהאוכל. שאכלו דברים כאלו.
אני בשעה אחת גמרתי את הכל.
אני נשכב. ואני יושן טוב. ובבוקר.
אני עוד פעם שומע צפצוף. מסדר.
מי שיכול ללכת ברגל. לעמוד.
מי שלא. נשאר.
בטח אני הלכתי.
לקחו אותנו לדכאו.
עוד פעם לדכאו בחזרה.
עוד פעם לדכאו. הם כבר לא ידעו לאן להסתיר אותנו.
בדכאו. אני הולך שמה בחצר.
אני רואה את אח שלי.
יושב על סיר לילה.
היה לו טיפוס בטן. והוא גם ניצל.
אני שואל אותו איפה אח של השלישי?
לא יודע. אחרי זה כבר השתחררנו.
מי שחרר אתכם שם?
האמריקאים.
רגע. אני רוצה לשאול.
אבל לא בדכאו.
אנחנו כבר לפני דכאו.
הייתי במחנה אחד שקוראים לו אלאך. שמה השתחררנו.
רגע. רגע. היית קודם. היית בלנדסברג?
לנדסברג. אחרי לנדסברג לקחו אותנו לאלאך הזה.
אלאך.
כן.
לא לדכאו.
לא. לא. לא.
אתה השתחררת באלאך?
אלאך.
כמה זמן הספקת להיות באלאך לפני השחרור?
לילה.
אה ל. יום אחד.
כן. זה ישנו בלילה.
זה כבר היה לקראת. אה.
אה. חגים. כבר היה שמש בחוץ.
ושמה יצאנו עם השמיכה על הראש. ונעמדנו והסתכל.
והגרמנים עוד היו כמה גרמנים מול המחנה שמה עם תותח.
ועל ידי שמה אחד.
גם כן שואל אותי ביידיש.
הוא היה מהעיר שלי. הכל מקריות.
ופתאום שומעים אמריקאים. אמריקאים.
זה חשבנו. זה חלום.
מצד השני של המחנה היה יער.
משמה נכנסו עם הג'יפים. האמריקאים.
מתי זה היה באפריל? אתה יודע?
במאי.
במאי. כבר ממש בסוף.
בדיוק. אז בזה במאי לקחו אותנו ובמאי השתחררנו.
בדיוק שנה.
בדיוק שנה.
אני תכף נדבר על השחרור.
אני רוצה לשאול אותך עוד משהו.
כן.
תשתה. אממ. עוד לפני שנפצעת ברגל בלנדסברג.
אמרת שעבדתם בכל מיני עבודות מחוץ למחנה. בלנדסברג?
לא. כן. לפני זה.
לפני הפציעה. איפה אתה עבדת?
למשל מה בחקלאות?
אצל איכרים. דברים כאלה?
גם ב. גם בניין.
אני זוכר בלילה. לקחו אותנו שמה ועשו יציקה בטון.
לא יודע מה. עבדנו אצל קבלן אחד.
הכל היה עבודות אצל אזרחים גרמנים?
כן.
ואתה לא זוכר אף אחד מהם.
חוץ מהבחורה הזאת שהשאירה לך.
אף אחד לא ניסה לעזור?
לא. לא.
אתה סיפרת לנו את הסיפור הלא יאומן עם הניתוח ללא הרדמה.
עם הטיפוס שנשארתם בחיים?
כן. זה. בגלל זה אני אומר.
אני כל כך מאז.
הוא גם כן אחרי השחרור שבאנו הביתה.
הגענו הביתה. הלילה הראשון שישנתי.
הוא בא לי בחלום.
אבא.
כן. אבל זה לא סתם חלום.
ה. איפה שגרתי.
זאת אומרת. אחותי כבר היה שמה.
איזה וילה. פאר של יהודי.
שלא חזר. אז שמה נכנס אחותי ואח שלי שהשתחרר.
ושם נכנסנו גם אנחנו. אז.
תאמר לי. שהיה השחרור עצמו.
כן.
כשהבנת שהאמריקאים הגיעו.
הייתה שמחה גדולה או שעדיין היית אפטי?
היה בלבול. בלבול. זה הכל.
איך האמריקאים הגיבו שהם ראו אתכם?
בטח נראיתם זוועה. הם היו אמפטיים.
הם היו נחמדים האמריקאים?
אני לא. לא.
לא התקרבתי גם אליהם.
אבל שמעתי שמה. היו רק יהודים וכושים.
שהקרב עוד היה רחוק.
והם התנדבו שהם שמעו שרוצים לגמור.
לשחרר.
לשחרר אותנו שרוצים לגמור איתנו הגרמנים.
וכך היה. כבר. רק הם בעצמם התבלבלו והם בעצמם ברחו.
אז החיילים לא ידעו מה לעשות.
אתה. אתה היית לא בריא.
הרי הרגל עדיין לא הייתה במצב טוב. מישהו טיפל בך?
לקחו אותך לאיזה מרפאה?
אחרי זה?
אחרי השחרור. האמריקאים?
לא. לא.
היית כבר מה. הבראת כבר?
שכחתי. שכחתי.
היית בריא. מה שנקרא.
בריא. כן. זה נסגר.
זה נסגר טוב.
נסגר מהטבע.
אתה אומר שאתם חוזרים הביתה. אתם חוזרים ל.
רגע. עוד לא הביתה.
משמה שהשתחררתי. באותו היום.
מה זה נקרא שהילדים.
אמא שלי גם כן לפעמים אומרת.
אז היה פרימיטיבי. אבל הכל ידענו.
אחרי שעתיים. איך שעומדים על יד הצריף.
דכאו כבר היה משוחרר.
שזה היה בצד אחר.
הוא בא מולנו עם חתיכת נייר ועם מסמר.
ואנחנו מסתכלים שמה שדופק שם על הקיר.
אז עברנו לצד ההוא. מסתכלים. שמות.
ולמעלה כתוב דכאו. אלו שישנם משוחררים בדכאו.
ואני רואה את ה. השם של אח שלי.
אז יצאתי תכף. אחרי 10 דקות.
לא יודע מאיפה הוא לקח האינסטינקט הזה.
יצאתי מהמחנה בכיוון הכביש.
ועבר איזשהו גרמני. ואני שואל אותו.
תגיד לי איך אני מגיע לדכאו?
אז הוא הסתכל עליי. אומר פה.
אתה פה כמעט. [משובש] (גרמנית).
זה היה באמת מול הדכאו שטראסה.
סוף הרחוב הזה היה כפר שקראו לו דכאו.
ושם היה המחנה הזה.
זה היה המחנה של הגרמנים. החיילים.
איך היה להיפגש עם אח שלך?
הרי זה לא היה ברור מאליו שתישארו בחיים כולכם?
בוודאי שלא. בוודאי שלא.
אבל כל האלו ההתרגשות על המקום. זה התקרר.
זה. זה כאילו. נפלת מרגע לרגע.
זה. זה קשה להסביר את זה. היום.
אתם מגיעים בסופו של דבר בחזרה לקלוז'?
כן. באה רכבת מיוחד.
שמענו את זה במינכן.
אז אנחנו היינו שמה באחד המחנות מסביב מינכן.
איפה שהיו כל יתר המחנות שמה נפגש וחופשיים.
שבאה רכבת. מי מהאזור שלי. ואנחנו נוסעים הביתה.
ובדרך כשהגענו לפראג. כבר שמענו מאנשים.
פה תיזהרו פה אתה מפח לפח אתם נופלים.
הרוסים. הכל מה שהם רואים.
לוקחים לכם. שאנחנו. איך שלא נכנסנו למחסנים בדכאו.
וצינו דברים שיהיה לנו משהו בבית איתנו.
אז הם קופצים על הווגונים.
אז שמה עצר.
הסתובבנו ואמרו לנו שאסור לדבר לא גרמנית ולא הונגרית.
שאז נקבל אבנים בראש. לא.
ככה הם עזרו לנו הרבה הצ'כים. אנשים טובים.
ואז הגענו הביתה. והיינו בבית בדיוק בכריסמס.
אני זוכר שהיה נשף גדול.
והלכתי עם. עם אח שלי. מקום בילוי. ריקודים.
ושמה פעם ראשונה ראיתי שמה קצין רומני ורוסי. אחד נתן מכה.
השני נתן לו בראש ירייה. אני חזרתי הביתה.
אמרתי לאחי. אנחנו מפה.
עד שהגבולות פתוחות. בוא נברח.
ואז התכוננו. באמת.
למחרת וחזרנו לגבול הונגריה מרומניה להונגריה.
היה קשה קצת לעבור. כבר היו רוסים.
ומתי פגשת את אחותך שנשארה בחיים?
אחותי? שם שהגעתי הבית. היא הייתה בבית.
אי הייתה פגישה עם אחותך? מרגש?
לא.
לא. לא. לא. לא. כל ה.
כל השנים האלו. לא יודע איך להסביר לך.
זה. זה. אחרי זה רק חושבים.
אתם סיפרתם. אתה סיפרת לאחותך מה עבר עליך?
לא. אח שלי.
אח שלי הגדול. הוא לא היה.
הוא שחרר. ואמרתי לך בבודפשט. אחרי יומיים.
הוא אומר לו היה מחזיק אותנו מנגלה.
לא מנגלה. אייכמן. עוד יומיים.
אנחנו לא במחנה ריכוז ולא עובר את כל הדברים האלו.
כבר הרוסים היו בפנים.
אז. אה. אה. הם כבר היו בבית.
הוא. שלא היה במחנה ריכוז.
הוא ניגש אליי. איך היה?
אמרתי לאחי. אל תשאל.
אני לא יכול לספר.
אתה לא תאמין לי.
אני במקומך לא הייתי מאמין.
זה. זה. זה אי אפשר לתאר עוד עד היום.
זה. מה שאנחנו מדברים פה. זה לך בדיבורים.
אבל במציאות. זה אי אפשר. אי אפשר.
אז ככה שלא. אחותי נשארה עם האח הזה הגדול. ואנחנו 3 אחים.
עלינו עזרה של ה.
היהודים מישראל לפלשתינה.
כל אלו היו כבר מאורגנים. איך להוציאו אותנו.
הגענו בחזרה לגרמניה. ואני שמעתי שחבר'ה מהעיר שלי.
הרוב נמצאים בברגן בלזן.
אני לא הכרתי זה איפה זה.
מרחק משמה. יום נסיעה ממינכן. לכיוון המבורג.
ושמה היה זונה של האנגלים.
אוקי.
ושמה שמענו אחר כך.
שמה היה כבר אוכל והכל.
ומשם יכולנו לנסוע לכל מקום.
היה ג'וינט. כל אחד לאן שהוא רצה.
אבל לא לישראל. לישראל.
רק דרך האלפים שמה איטליה.
היה צריך להבריח גבולות.
גבולות. ואני יצאתי עם ה.
היה לי חברה שמה.
שהכרתי אותה שמה. אז היא סיפרה שהיא.
יש לה רק אח אחד.
הם היו רק 2 אח ואחות.
שאח שלה. ההורים. אה. מתו.
ואח שלה בישראל בפלשתינה כבר.
באיזשהי קיבוץ. היא יודעת השם בית אלפא.
גם זה אני לא אשכח.
אז אמרתי לה אני אעזור לך למצוא את אח שלך.
ואז בא אחד מהמזכירות שלנו ואומרים בן ציון יש 2 כרטיסים.
2 דרכונים וזה. אתם רוצים לנסוע?
כן. וככה למחרת ברכבת נסענו לפריז.
מפריז הפסקה כמה ימים קיבלו אותנו.
נסענו למרסיי. וממרסיי אונייה פאר. הגענו לחיפה.
בעצם.
אף אחד לא חיכה לנו.
אבל היו לכם סרטיפיקטים. זה היה לגאלי?
כן מהאנגלים.
מהאנגלים. שזה היה מאוד נדיר.
הם. הם נתנו את הדרכון. עם הויזה יחד.
היו מעט מאוד יהודים שקיבלו סרטיפיקט
חוקי להגיע לישראל. לאר. ישראל.
רק משמה. דרך האנגלים האלו. מישהו מספר.
היה לך הרבה מזל?
בוודאי.
אז בעצם מתי.
לאח של. האחים שלי. שנשאר שמה בגרמניה.
כן.
באו רק ב-48'.
שאני כבר הייתי פה שנתיים. באו מקפריסין.
אז בעצם מתי אתה הגעת לארץ?
ב-47' או?
בהתחלת 7. סוף 6. היה. היה.
סוף 46'.
כן. היה אנגלים פה.
ברעננה. חצי רעננה היו ערבים.
אתה.
אזור תעשייה היה כפר גדול.
[משובש] אני לא אשכח.
אתה בעצם נקלטת ברעננה?
אני לא ברעננה.
אני לא ידעתי.
אני קודם כל חיפשתי בתל אביב. הלכתי לסוכנות.
זה היה 2 צריפים בתל אביב שמה.
הגעתי ליד סוכנות.
וסיפרתי את כל הסיפורים.
אז הם נתנו בית מלון לכמה ימים.
ונתנו כמה שקלים.
לירות אז לירות שקלים.
ללכת לחפש לה. את האח שלה.
איפה זה היה בית אלפא.
ואני בלי שפה. יידיש לא יכול לדבר.
שאז יצא פה בן גוריון.
נתן הוראה לכל הוותיקים לא לדבר איתנו יידיש.
שנהיו מוכרחים לדבר עברית.
ואני יורד לכיוון. הסבירו לי כיוון חיפה.
הרי חיפה. עד שמצאתי יום ולילה הלכתי.
אני מגיע לשמה. הקיבוץ נפטר. חצי הלך לפה.
חצי הלך לשם. אז חיפשתי את הקיבוץ ההוא.
ואז הם נתנו לי את. כן.
זכרו אחד מהם שהם יצאו לאיזה מושבה קטנה.
קוראים להם גן יבנה.
זה סוף העולם. אז שאלתי אותם איפה זה.
זה סוף העולם. משמה הלאה. זה כבר המצרים.
בסופו של דבר.
כן.
איפה בנית את החיים שלך בארץ?
אה. רעננה.
ברעננה.
רעננה.
פה הקמת את הבית שלך ברעננה?
ברעננה. פה קיבלתי את האחים שלי.
איך הרגשת שהחברה הישראלי קלטה אותך?
איך התייחסו אליך?
אתה סיפרת למישהו שאתה ניצול שואה שעברת את אושוויץ?
כולם ידעו. רעננה הייתה כל כך קטנה.
כולם ידעו?
כולם ידעו.
היו איתך. היו עוד הרבה ניצולי שואה פה בשנים הראשונות?
לא.
לא.
לא. לא.
אבל התעניינו בך. התעניינו בסיפור שלך?
לא.
לא במיוחד.
לא. לא מיוחד. עם העם הישראל עם
הוותיקים היו קרים עלינו. לקחו את זה.
אז אתה היית צריך לבנות את עצמך מחדש?
בוודאי. אבל זה בינתיים באו ידידים חברים. ובאו האחים שלי.
האחים הגיעו. אז לא היית לבד?
אז בוודאי לא. אני הכרתי את כל רעננה.
כל רעננה הכירו אותנו.
ו. זה היה כמו שיגיד. שפה נולדתי.
מתי התחתנת? באיזה שנה?
שנות ה-50.
ואיך קוראים לילדים שנולדו לך?
אה. יצחק הגדול שנולד פה.
ו-2 נולדו בברזיל. בסאו פאולו.
זה סיפור. סיפור.
אם אני כן לכתוב עליו.
היה לי בחורה שהיא אמרה שהיא רוצה לכתוב ספר.
אני חושב 3 ספרים לא יספיק.
תאמר לי. אז רגע. בוא נעשה את זה בקצרה.
אתה מה. במסגרת העבודה אתה הגעת לברזיל?
או אתם פשוט חייתם שם חלק מהזמן?
הצטרכתי להתקיים. נפלתי לשם. שקיבלתי ויזה לאורוגוואי.
לא. לא ניכנס לפרטי פרטים.
כן. מאורוגוואי. אני הגעתי לברזיל.
מגיע לברזיל. מחפשים יהודים.
אז כל ה.
אתה הגעת כבר עם אישה וילד?
לא. האישה ילד נשארה פה.
נשארה פה?
אני ברחתי כאילו. אני רציתי להתגרש אחרי חתונה יום.
אבל כבר לא יכולתי.
ואני מבינה שנולדו לך עוד 2 ילדים.
זה בברזיל כבר.
זה מאישה אחרת?
לא. אותו האישה.
אותה אישה?
אותו אישה.
היא הגיעה גם לברזיל?
כן. אני אחרי 5 שנים.
אני כל כך התגעגעתי אחרי הילד הזה.
שאני הרגשתי. קודם כל.
היא לא נתנה לי את הגירושים.
ואני הבנתי שאני לא יכול להתחתן.
לא שמה. ולא בקנדה. ולא אף מקום.
שזה נקרא. לא יודע איך קוראים לאנשים שדו.
לא יכול להחזיק 2.
אנחנו. ברשותך. אנחנו לא ניכנס לסיפור הגירושים שלך.
כי זה לא שייך לנושא.
בסופו של דבר נולדו לך עוד 2 ילדים.
כן.
מה השמות שלהם?
אה. ברוך.
כן.
זה זה.
תכף לצלם. כן.
ומשה. גם כן פה התמונות של החתונה שלהם פה.
אתה סיפרת לילדים שלך מה עבר עליך?
הם ידעו מה עבר עליך?
לא.
לא?
לא. לא. לא. קודם כל.
אני הייתי נגד. שהתחילו ה.
הביקורים האלו של אושוויץ מפה.
אני הייתי בין האלו אני חושב הראשון.
שבמועדון תמיד היו מביאים לי מהבית ספר שאני אכין אותם.
אני הייתי נגד.
למה?
אנחנו לא עושים שום דבר טוב להם. שלא ישכחו.
זה הכל סיפור. אבל הורסים את הנשמה שלהם. שהם.
המוח שלהם לא יכול לקבל מה שאני אספר להם. מה שנעשה שמה.
מה עשו עם הילדים.
וזה. ככה אני הרגשתי. הם נכנסים לטראומה.
אנחנו לא עושים שום דבר טוב.
עד היום אני נגד זה.
אתה בעצם נגד לספר לילדים ולנכדים?
היה בגדול. כן.
אבל לא. לא באופן.
לא לפרטי פרטים?
לא פריטים. פה בישראל.
בלימודים לעשות שעה בשבוע.
על השואה. ולהגיד להם. למה?
שידעו שלא יגיעו לזה. מה שאני אמרתי.
למה אני בחרתי לא קנדה ולא ארצות הברית.
ולא אף אחד לא רק פלשתינה.
אני הראש שלי הביא.
הביאו אותי למחשבות האלו.
עוד פעם אחת איתי לא יכול לקרות.
אני אמות כמו שמשון הגיבור. עם הנשק ביד.
ו. ומאז הנה עובדה הלכתי חצי עולם.
הגעתי לקנדה כמה חודשים.
אחי שמה כל כך רצה שאני אשאר שמה.
שהוא לבד. עם אשתו וילדה 1.
אמרתי בשום כסף לא.
אני בא לבקר אותך והכל.
אני לא. אני ישראל. זהו.
אתה עברת סיפור מאוד קשה.
אתה סיפרת לי מאוד קצת.
אתה לא רצית להיכנס לזוועות.
אני הרגשתי את זה.
אתה חולם על זה לפעמים בלילה?
אה. היו זמנים. לא.
עכשיו בזמן האחרון לא.
אתה מרגיש שהשואה זה משהו שאתה חי איתו יום יום?
כן.
או שזה משהו שמונח בצד?
לא. לא. לא. לא. לא. לא.
זה אני יושב פה. הבידוד.
אני טוען שהבידוד.
זה הדברים הכי גרוע מה שאפשרי.
הבדידות.
הבדידות. כן.
כשאתה מסתכל על הקירות.
ואתה לא מדבר רק לעצמך.
המוח. מביא כל מיני רגעים.
כל מיני דברים. מה ש.
אתה רוצה. או אתה לא רוצה.
אתה נזכר.
אז אני. לפעמים ככה אני יושב נרדם בישיבה
עם המחשבה של הדברים. מה שקרה.
ואני לפעמים רואה גם לפניי.
אני. אה. אני לא יודע איך להגיד את זה.
מישהו בכוח מחזיק אותי להיות פה.
שאני בגיל הזה. עברתי מלחמות. מלחמות. אה.
אני לא צריך להגיד את. הראשונה 48'. עם מה יצאנו.
כששאלתי את אחד המפקדים.
נתן לי מקל. למד אותנו איך ללכת מכות עם.
אמרתי עם זה אני הולך?
זה מה. אחר כך הציעו את הרובים הטורקים מהקיבוצים.
שמ-10 כדורים אחד יצא.
היתר לא שהיה רטוב. וזה הלכנו.
אתה עברת הרבה מאוד בחיים שלך.
כן.
היו לך חיים. אני מבינה גם מעניינים?
מעניינים יותר מאשר.
מצד שני?
מ. מ.
לא יודע. לא לקחתי לדרמטיקה כזה.
ואחרי זה אני רק אומר לעצמי.
איך היה לך מרץ לעזוב את הארץ עם 30 דולר בכיס.
זה מה שהיה לי.
היה לך אומץ.
ו. ו.
והיה לי המחשבה שכרטיס ששלח לי אחי.
זה ישר מפה עד לקנדה.
אז יש לי איפה ללכת.
ושאני בינתיים לא יכול לנסוע לקנדה.
קיבלתי זה דרך. אה.
אירופה ולנסוע לדרום אמריקה.
אבל באמצע החורף בינואר.
עם 30 דולר.
אבל הלכתי מחשבה. אני מגיע.
באונייה יש לי הכל אוכל.
ושמה היה לי משהו מהמשפחה בדרום אמריקה.
הכתובת. ואני מגיע לג'נובה. הולך למשרד.
אני ועוד איזשהו. שהכרתי אותו על האונייה.
ושואל אותו. נותן את זה למשרד הנסיעות האיטלקים.
אז הוא שואל אותי איפה אתה גר?
אני אמרתי ברעננה. אז הוא שואל אותי באיטלקית.
הבנתי קצת שאני תכף אני רומני נורא דומה. רעננה.
אז הוא אומר [משובש] (איטלקית)
אז הבנתי אותו אחד שם אומר לי לא.
הוא רוצה לדעת פה. איפה אתה גר.
אז שאלתי אותו למה?
אז שאנחנו נוסעים. אז אנחנו נקרא לך. מתי אנחנו נוסעים?
אז הוא אומר תלוי בי.
עוד שבועיים. עוד חודש.
עוד חודשיים. מתי שיהיה. האונייה יהיה מלא.
אבל לי המזל שעליתי על האונייה. בא תכף בחיפה.
יהודי אחד. רומני. שואל אותי. תגיד לי.
אתה משחק פוקר.
שמעת עליו משחק פוקר?
אני בטח. אני אהבתי פוקר.
אמרתי 30 דולר.
עם זה. בלי זה.
ירדתי עם 450 דולר.
אז היה לי שמה איזה חודשיים להיות בבית מלון. וככה הלאה.
כל הדברים האלו. זה הכל בא אחרי זה.
שאתה לא עשית שום חישוב זה בתור אופן נורמלי.
איך אתה יוצא?
באמצע החורף.
אין ספק מר ברוקר שהיה לך הרבה אומץ וגם הרבה מזל.
לא. לא אומץ. האומץ בא האינסטינקט.
אוקיי.
זאת אומרת. מי שמוביל אותי.
ברשותך.
והמישהו. אני עוד פעם אומר.
מי שמאמין מאמין. הנשמות בתוך האוויר.
אתה מרגיש שאבא שלך.
כן.
בשבילך.
עד היום. עד היום. עד היום.
אז אני אשאל אותך לסיום.
כן.
מה אתה מרגיש היום כלפי הגרמנים?
אה. אם אני אגיד לך את זה את לא תאמיני לי.
אחרי כמה ימים השתנה את כל המצב.
אנחנו שמה במחנות. במחנות כבר.
זה לא נקרא מחנות של.
לא. מה אתה חושב היום מר ברוקר?
רגע. רגע. אני רוצה להסביר לך.
אנחנו הכניסו אותנו תכף למחנות של הצבא.
כי אנחנו קיבלנו את זה ואת הצבא לקחו שבויים. וכך הלאה.
הגרמניות והגרמנים לא היה להם מה לאכול.
באו לגדר ועמדו שמה לבקש מאיתנו.
אז מה הם עשו? אני זוכר.
שבאו ילדים קטנים. וילדות שמה לדלת.
ואני
נעבור את זה.
אני ראיתי. הצעתי מה שהיה לי בכיס.
שוקולדים וואפלות. ולא יודע מה שקיבלתי מהאמריקאים. נתתי.
אז חבר'ה שמה לידי. אתה נורמלי.
אבא שלהם. אתמול הרגו את ההורים שלך. אמרתי חבר'ה.
אבא שלה. אני לא הכרתי.
אני רואה ילדים. אני נותן.
אז ככה שגרמנים היו אנשים טובים גם שמה.
אני לא אשכח את הקצין הזה בגטו. איך שהוא התנהג.
אני לא אשכח את הפרמט הזה.
שהוא ידע שאני רוצה לרוץ שמה לקחת את החבילה.
והוא סיכן את עצמו.
והוא העלים עין.
‮לו איזשהו ‭S.S‬.‬
עובר שמה עם רכב ורואה את זה.
אז הוא היה בסכנת חיים.
גם אותי וגם אותו.
אבל. זאת אומרת. יש. יש ויש.
וזה. אני עד היום. עם ערבים.
עם. עם מוסלמים.
עם כל אחד. יש ויש.
מר ברוקר.
יעצור.
אנחנו נס. נסיים בזה שאני
אבקש ממך לומר כמה מילים לדורות הבאים.
מה אתה רוצה לאחל להם.
לנכדים שלך לדורות הבאים?
אני. אני לא יכול להכין להם שום דבר. תגידי שאני פסימיסט.
אני רואה. ההיסטוריה לא חוזרת. סוף העולם.
זה. זה אני. בזה.
טוב שאני לא מדבר הרבה עם הילדים שלי. שלא לעשות להם.
ככה אני רואה מיום ליום. השנאה.
אני טוען שהמלחמת העולם השלישי התחיל כבר.
אוקיי.
רק כי איך אני רואה את.
את הפלסטינים. ואת הסורים.
איך שהורגים אותם. ילדים.
נופלים. שראיתי ערב אחד.
שהרוסים מפוצצים את הבית חולים שם בסוריה.
נופלים ילדים תינוקות.
עם האינפוזיה ויחד עם ה.
עם המיטה ביחד. זה.
זה. אותי. זה מראה. זה נוראי.
אה. אני לא יודע. לא יודע.
אז ככה ש. אני רואה את המחר רק ליותר גרוע. יותר גרוע.
היום הילדים שלי ושל כולם.
רובוטים. הם כבר לא אנשים.
אם כבר לא הם. העבודות לא נותנים ערך.
לא נותנים ערך להם. לא נותנים.
נותנים להם. אה. אה. קיום.
למה כל הצעירים שלנו יושבים היום בברלין?
למה אני שואל? יותר שמה מאשר פה.
שפה צריך דירה. הוא לא יכול.
מר ברוקר.
כן.
אנחנו שמענו את העדות שלך.
כן.
ונראה לי שלמרות שאתה פסימי.
אתה בן אדם חזק.
ואני טוען שאני ריאלי. לא פסימית ולא.
אתה ריאלי. אבל אתה
הבן אדם נראה לי חזק שגם אוהב את החיים וגם עשית חיים.
כן.
אני מאוד מאוד מודה לך.
תודה רבה. רק רגע.
אני אגיד לך מתי להגיד? מה רואים פה?
כן. זה כל המשפחה שלי.
3 ילדים. נכדים ונינים.
כן.
חלום. חלום. נ
עדותו של בן ציון בנצה ברוקר, יליד 1927 Dej, רומניה על קורותיו בגטו Cluj, במחנות Auschwitz, Warszawa, Landsberg ועוד עדות על הילדות ב-Dej וב-Cluj; סיפוח המקום מחדש להונגריה ב-1940; חקיקה אנטי יהודית; הגדנ"ע ההונגרי; הגעת פליטים מפולין; הכיבוש הגרמני במרץ 1944; ענידת טלאי צהוב; גירוש לגטו Cluj; החיים בבית חרושת ללבנים; רעב; העברה לעבודת כפייה בסבלות; החרמות רכוש; לאחר כחודש גירוש למחנה Auschwitz; לאחר כיום העברה ל-Warszawa; עבודה בפינוי הריסות הגטו; שוק שחור; צעדת מוות בדצמבר 1944; לאחר כשלושה ימים העברה ברכבת; מות האב ברכבת; הגעה ל-Landsberg; עבודה מחוץ למחנה אצל אזרחים גרמנים; סבל ממחלת הטיפוס; העברה ל-Allach; השחרור בידי הצבא האמריקני במאי 1945; עלייה לארץ-ישראל ב-1946; קליטה.
מספר פריט
12749757
שם פרטי
Ben Zion
Bence
שם משפחה
Brucker
תאריך לידה
1927
מקום לידה
Dej, רומניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
01/11/2016
תקופת החומר עד
01/11/2016
מוסר החומר
ברוקר בן ציון בנצה
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני