Yad Vashem logo

ישראל אשר

Testimony
היום יום שני. כ"ו תמוז.
תשע"ו. ה-1 באוגוסט 2016.
ואני תמי כץ מראיינת מטעם יד ושם את מר ישראל אשר.
יליד רוסיה בולגריה 1936.
מר אשר יספר על ילדותו בסופיה.
על החיים תחת המשטר הפשיסטי.
על גירוש לרוש. לרוסיה בזמן המלחמה.
עד לשחרור ב-1944. על החיים בסופיה.
לאחר סיום המלחמה ועל עלייה ישראל
ב-1948. בוקר טוב. ישראל.
בוקר טוב.
ישראל. איפה ומתי נולדת?
נולדתי ברוסיה. אמא שלי.
המשפחה שלה כולה. הי. הייתה ברוסיה.
מ-המ.
והיא הלכה ללדת אותי ברוסיה וחזרה לסופיה.
אוקיי. ב-1936.
ו-6'.
ובאיזה שם נולדת?
ישראל.
ישראל ובבית.
על שם סבא.
אוקיי. ובבית איך היו קוראים לך?
בבולגריה ל. לישראלים.
יש שם קיצור שקוראים להם טלו.
טלו.
מאיפה זה בא? אני לא יודע.
מ-המ.
אז במשפחה קראו לי טלו
וברחוב ובבית ספר קראו לי יש. ישראל.
מ-המ.
אבל ב. ב. בהתבטאות בולגרית. יזרעאיל.
מ-המ. אוקיי.
אז זה. זה השם.
אבל השם חיבה. טלו?
טלו.
בבית. אוקיי. מכיוון שהזכרת את אמא.
אז בוא נתחיל רגע ברשותך ונשמע על אמא ועל המשפחה שלה.
כל מה שאתה זוכר או יודע.
איך קראו לאמא שלך?
לאה.
לאה ושם משפחתה?
לאה ליזה.
לאה ליזה ושם המשפחה?
אשכנזי.
אשכנזי. היא נולדה איפה?
היא נולדה ב. ברוסיה.
ברוסיה. אתה יודע מי היו ההורים?
הסבא וסבתא? הורים של אמא?
כן. הסב. סבא היה ישראל.
שאתה נקרא על שמו.
שאני נקרא על שמו.
ישראל אשכנזי?
אשכנזי.
כן. והסבתא?
אמ. סבתא רבקה אשכנזי.
הכרת.
רבקה או ריקיטה.
אה-הא והכרת אותם?
את הסבא וסבתא אשכנזי?
אני הייתי תינוק. כשהסבתא נפטרה.
הסבא נפטר הרבה לפני.
מ-המ.
שאני נולדתי.
אה-הא.
והסבתא. אה.
יש לי רק סיפורים ממנה.
אה-הא. כן.
שהייתי תינוק.
מ-המ.
ישבתי בס. בספה ועל ידי היה תנור.
ועל התנור היה קומקום.
ואני הלכתי ליפול והקומקום נשפך עליי.
אז ה. ירד לי העור ונשאר לי סימן. הנה הסימן.
צלקת. וואו. כוויה רצינית.
זה. זה. זה מאז.
זה היה אצל הסבתא?
זה היה אצל הסבתא.
וואו.
והיא לקחה את זה מאוד קשה.
כי היא הייתה היחידה בבית.
כן.
וזה מה שאני זוכר מה.
אישפזו אותך?
אני לא זוכר. אני הייתי תינוק בן שנה אולי.
בן שנה. אוקיי.
עכשיו. ממה שאתה יודע.
הסבא ישראל ברוסיה. במה עסק?
הסבא ישראל. היה לו חנות לכלי נשק לציידים.
אממ.
וכשהוא נפטר. ירשו את החנות.
ה. האח של.
אה. של אימי.
מ-המ.
מואיז ועבד בחנות. הבעל של אחות של.
אה. זה. אה. אה.
לאמא שלי היו שני אחים ואחות אחת.
אוקיי אז מואיז ומי עוד?
מו. עכשיו. מואיז היה.
אח אחד.
אה. זה. אח אחד. אח שני היה שבתאי שקראו לו ביטו.
מ-המ.
כן. ואחותה הייתה מטילדה.
מ-המ.
אז הבעל של מטילדה.
שקראו לו גם מואיז.
שניהם ירשו. זאת אומרת עבדו בחנות.
מ-המ. זה היה.
אה. ציד היה דבר מקובל?
מאוד מקובל.
באותם ימים. גם בקרב יהודים?
לא.
אה. אצל הגויים.
אצל הגויים.
זאת אומרת. הסבא עצמו לא היה צייד.
לא. לא.
הוא רק היה בעל חנות.
הוא ייבא את כלי הנשק.
מאיפה?
אני לא זוכר.
מ-המ.
מה שאני זוכר. שבזמן המלחמה שהגלו אותנו מסופיה לרוסיה.
כן.
אז. אה. זה היה חופשת קיץ של בית הספר.
מ-המ.
ולא ידעו מה לעשות איתי.
אז לקחו אותי לחנות.
אה-הא.
אז אמרו לי. אמרתי: "מה לעשות?"
אז אמרו לי: "תנקה את האבק".
אז ניקיתי את האבק וב.
כשגמרתי. שאלתי: "כמה מגיע לי?"
אז אמרו: "כמה אתה רוצה?"
אז אני אמרתי: "2.5 רבע".
רבע.
אמרו: "איך. אה. למה בדיוק 2.5?"
אז אמרתי: "כי יש לי 2.5 ואני רוצה שיהיה לי 5".
אה.
אז אמרו: "או. הילד הזה יהיה סוחר כשיגדל".
יפה. אנחנו עוד נגיע לתקופה הזאת שגירשו אתכם לרוסיה.
אני עוד רוצה לשאול על המשפחה של אמא. ממה שאתה יודע.
משפחת אשכנזי ברוסיה. אה.
הגיעו לבולגריה. היו מצאצאים של מגורשי ספרד?
כן.
אוקיי. ואמא של.
למרות שנקראו אשכנזי.
כן. נכון. כמו שאנחנו יודעים.
אה. אתה יודע משהו על החינוך שאמא קיבלה? היא למדה.
כן.
אה.
אמא שלי. ג. אה.
הייתה אישה. אה.
מאו. מאוד אינטליגנטית.
מאוד אהבה ללמוד. ו.
והיא למדה בגימנסיה גרמנית.
ברוסה?
ברוסה.
אה-הא.
והיא שלטה טוב בגרמנית.
מ-המ.
ולא. והיא מאוד רצתה
שיתנו לה לנסוע לחוץ לארץ כדי להשלים את הלימודים הגבוהים.
באוניברסיטה.
באוניברסיטה. אז לא נתנו לה.
מ-המ.
כי היא הייתה בת.
מ-המ.
אז במקומה שלחו את דודי. את ביטו.
כן. לאן?
לחו"ל.
אתה יודע לאן שלחו אותו?
אה. ל. לאיזה מדינה.
אני לא יודע. מכל מ.
מה הוא למד?
מכל מקום. אה. הוא למד.
אה. שמה משהו בלימודים הגבוהים.
מ-המ.
אני לא יודע בדיוק מה.
אבל אתה הכרת את הדודים. כמובן?
כן.
הם. אה. כולם גרו גם ברוסה או עברו גם?
אה. כן. אז השני הדודים.
הם. אה. שני המואיזים.
כן. הם גרו ב. ב.
מואיז זה משה.
כן. הם גרו ברוסה.
הם גרו ברוסה.
והם היו גבאים של בית הכנסת.
אה-הא.
שניהם ביחד.
אה-הא וביטו. אה.
והם היו אנשים מאוד.
אה. מכובדים בקהילה.
בקהילה של רוסה.
של רוסה ומאוד כיבדו אותם.
מ-המ.
הזכרונות הילדות שיש לי.
זה מהחגים ברוסה ש.
אנחנו מיד נגיע לזה. בסדר?
כן.
כי אני רוצה עוד לשמוע על אבא שלך ואז נחבר את ההורים.
אבא שלי הוא יליד ורנה.
ורנה. איך קראו לאבא?
חיים.
אממ. חיים אשר.
ח. אשר.
הוא נולד בוורנה.
הוא נולד בוורנה והוא. אה.
מי היו ההור. ההורים שלו?
וההורים שלו. אה.
אממ. מה שאני יודע שהיו לו. אה.
2 אחים ו-2 אחיות והוא נולד ב-1900.
אהה. סליחה. 1895.
אה-הא. אז רגע. אני רוצה לשאול קודם כל הסבא.
ואמא. ואמא ב-1903.
אז זה היה פער גילאים.
והם התחתנו ב-1923.
אוקיי.
איך אני יודע?
כן.
כי יש את הטבעת שלהם.
אהה. זאת הטבעת שלה?
שלהם.
שלהם. יפה. ורשום על זה תאריך?
כן.
אה. יפה. אז רגע.
אני רוצה רגע לחזור לאבא וילדותו.
אתה יודע מי היו ההורים שלו?
אתה זוכר את השמות. אולי.
של סבא וסבתא מצד אבא?
אשר? לא הכרת אותם?
אני לא הכרתי אותם.
ואתה לא יודע את שמותיהם?
אה.
של הסבא וסבתא?
לא.
לא. אתה יודע אולי במה עסק הסבא אשר בוורנה?
לא.
גם לא. משהו על הילדות של אבא.
איזה חינוך הוא קיבל?
אה. אבא למד. אה.
אה. שנתיים רפואה.
מ-המ.
והפסיק ולמד שנתיים משפטים והפסיק.
ולמה הפסיק כל פעם?
כי הוא ב. באותו זמן עסק ביבוא של קריסטלים מצ'כיה.
אממ.
זה היה לפני מלחמת העולם והוא מאוד הצליח עם ה. במסחר.
מ-המ.
אז הוא כנראה לא התחשק לו לגמור את הלימודים והוא.
אבל היה איש משכיל.
הי. היה איש משכיל.
הוא השתתף?
הוא ידע. הוא ידע צרפתית.
כן.
וידע ד. די הרבה טורקית.
מ-המ כי עשה מסחר?
עכ. לא. עכשיו. הס. הסבא.
הדור הקודם ידע טורקית פרפקט כי בולגריה הייתה.
בשלטון העותמאני.
תחת טורקים.
נכון. תחת. תחת השלטון עד מלחמות הבלקנים.
בדיוק.
ואם אנחנו מזכירים את זה. אבא שלך.
מכיוון שאמרת שהוא נולד ב-1895.
בוורנה.
אוקיי. אתה יודע אם הוא נתן חלק?
הוא היה חייל. הוא היה במלחמת
העולם הראשונה במלחמות הבלקנים?
לא. לא. לא.
כי הוא היה בגיל. בעצם.
לא. לא.
אה. הוא לא היה.
הוא לא היה חייל.
הוא לא התגייס ל. לצבא.
יהודים לא התגייסו לצבא.
אה. אבל לפעמים כן. אנחנו שומעים על יהודים בצבאות שונים.
לא. ברוסה. ברוסיה כן.
רגע. לא. גם בבולגריה לפעמים.
אבל לא. אולי זה לא היה נפוץ כל כך.
לא היה נפוץ. היו בודדים.
אוקיי. עכשיו הזכרת שהיו לו אחים ואחיות.
בוא תאמר. מי היו האחים ואחיות של אבא?
הכרת את הדודים האלה?
כן.
אוקיי. אז תאמר את שמותיהם.
אה. אני לא כל כך זוכר.
לא זוכר. אוקיי.
אני זוכר. הייתה לו אחות שקראו לה סופי.
כן.
אה. שהיא גם עלתה לארץ ונפטרה פה.
מ-המ.
והיה לו. אה.
אה. אה.
היו לו 2 אחים.
מ-המ.
שאני לא זוכר את. את השמות.
הכרת אותם אבל?
לא.
לא הכרת. אוקיי. עכשיו.
אבא. אה.
גדל בוורנה. אני מבינה.
כן.
והוא. אה. עבר לסופיה.
אחרי שהוא התחתן או עוד לפני הגיע לסופיה. ממה שאתה יודע?
אה. אני לא זוכר איך הוא הגיע לסופיה.
מ-המ.
מכל מקום. אה. אה.
אתה אומר ש.
החתונה שלהם הייתה בשידוך.
אה-הא. שידכו ביניהם.
בדיוק.
ואז הם עברו לגור.
אמא באה מרוסה והם גרו.
כן.
בסופיה. וכמה ילדים אתם הייתם?
2.
2. אז מי היה הבכור?
אחי מאיר.
הוא הבכור.
הבכור.
באיזה שנה הוא נולד?
הוא ג. אה.
גדול ממני ב-7 שנים.
אז הוא נולד ב-29'.
כן.
ואתה ב-36'.
6'.
אוקיי. ההורים גרו בסופיה.
איפה בסופיה הייתה להם.
אה. היה בית בבעלותם? דירה?
לא. הייתה דירה מושכרת שמה.
מושכרת?
אה. הייתה דירה מושכרת.
איפה זה היה? ב. בשכונה היהודית ביוצ'בונאר?
לא. לא. לא.
לא.
כשאת אומרת יוצ'בונאר.
זה כמו שבזמנו אמרו פה.
זה מעליב אותך?
כן. כמו שבזמנו היה שכונת התקווה.
בסדר. אני מבינה שזאת הייתה שכונה
ברמה סוציו אקונומית יותר נמוכה.
כן. אה. בסופיה. כשאמרו יוצ'בונאר.
זאת אומרת. אה. אה.
סוציו אקונומי נמוכה והשכלה נמוכה.
ואיפה אתם גרתם. במרכז?
ואנחנו גרנו במרכז.
אתה זוכר את הדירה שלכם?
אה.
אתה יכול קצת לתאר אותה?
ב. בשכירות. נכון?
אה. אה. אני זוכר את ה. אה. אה.
את הדירה שלנו. יש תמונות מהדירה.
מ-המ.
אני זוכר את הדירה אחרי שחזרנו לסופיה.
אוקיי.
אבל לא לפני.
אחרי המלחמה. אוקיי.
כן כי הייתי נו.
אמא. אה. הייתה עקרת בית או עבדה? אמא שלך.
אמא שלי הייתה עקרת בית.
מ-המ.
ואחרי המלחמה. אחרי שחזרנו לסופיה.
היא הייתה מאוד פעילה ציונית.
אוקיי. אנחנו עוד נדבר על זה.
על הפעילות הציונית תיכף אבל.
אבל אתה אומר שלאבא עסק בקריסטלים.
כן.
[משובש]. הייתה לו חנות או היה מחסן?
הייתה לו חנות.
אה. קנו את הדברים בחנות או שהוא מכר לחנויות?
קנו בחנות.
אה-הא והיו לו עוד עובדים בחנות?
זה אני לא יודע.
אוקיי. החנות הייתה. אה.
לא איפה שהדירה. בנפרד מהדירה שלכם.
נכון.
אוקיי. והעסק היה עסק טוב. אני מבינה.
כן.
המצב הכלכלי היה טוב.
כן.
אמרת. אוקיי. איזה שפה דיברו בבית?
איך אני יודע שהמצב הכלכלי היה טוב?
הם היו מעמד ביניים שבקיץ נסעו ל.
ל. למעיינות חמים של סלובקיה.
אה-הא.
כו. והיה להם.
אה. עוזרת בית צמודה.
כן.
שנסעו איתה כל קיץ לשמה.
לקחו אתכם. את הילדים?
את הילדים. עם הילדים.
איפה בסלובקיה. אתה זוכר?
ב. בחמים. איך קוראים להם?
אה. מקום מפורסם.
בקרלובי וארי?
קרלובי וארי.
בצ'כוסלובקיה.
כן.
ו.
אז כל קיץ היו נוסעים לשם ו.
קרלסבאד. אז קראו לזה קרלסבאד.
כן והיה להם חיים מאוד נוחים ומאוד ברווחה.
אוקיי. אנחנו תכף נשמע בפירוט על החיים שלהם.
קודם כל אני שואלת איזה שפה דיברתם בבית?
הם. הם דיברו ב. ביניהם בבולגרית.
אתכם.
ו. אי. כשרצו שאנחנו לא נבין. דיברו בלדינו.
מ-המ. אז. אה.
ועם הסבתא דיברו בלדינו.
לדינו.
ומאז אני ידעתי קצת לדינו.
כשעליתי לארץ אחר כך נגיע לזה.
אוקיי. כי דיברו עם ה.
עם הסבתא וכדי שלא תבינו.
אבל אתכם דיברו בולגרית.
בולגרית.
ואמרת שההורים ידעו שפות.
אמרת שאבא ידע.
צרפתית.
צרפתית וטורקית.
ואמא ש. ידעה גרמנית.
מ-המ.
היא גם קראה הרבה בגרמנית. ואבא קרא בצרפתית.
צרפתית. כן. אז הם היו. אה.
הם היו יחסית ל. אה.
לממוצע של הזה. הם היו מזכירים.
אוקיי. עכשיו.
בואי נגיד שיותר מה. מהאחות והאחים.
מ-המ. אני מבינה.
אממ. מבחינת אורח חיים יהודי.
הווי חיים יהודי.
ההורים שלך בסופיה קיימו הווי חיים יהודי.
לא.
בבית?
לא.
לא. לא שמרו על כשרות?
לא.
לא ציינו שישי שבת?
לא. אבא ש. אבא שלי. אבא שלי התכחש.
התכחש. אה. ליהדות.
לא הלך לבית כנסת אף פעם?
לא הלך. למה? כי הוא היה סוציאליסט.
מ-המ.
הוא האמין בסוציאליזם.
סוציאליזם. מ-המ.
אחר כך. אה. דבר שאני זוכר.
אחרי שהקומוניסטים. אה.
עלו לשלטון.
עלו לשלטון בבולגריה. עשו בחירות.
אבל לא רצו שיהיה מפלגה אחת.
ס. כן.
אז שמו מפלגה שנייה של סוציאליסטים.
סוציאליסטים.
וביקשו. אה.
אנשים שישבו בקלפיות שיצגו את המפלגה הסוציאליסטית.
והוא היה אחד מהם?
ולא מצאו.
מ-המ.
זאת אומרת. אה. אפילו לא מצאו.
אה. כמה 20 איש היו צריכים לקלפיות.
כן.
אז הם. ב. מצאו את אבא.
מ-המ.
ואז אבא ישב בבחירות.
ולמה אני זוכר את זה?
כי כשנגמרו הבחירות. אבא הביא הביתה שקית.
מה היה בפנים? זיתים.
מ-המ.
ופעם ראשונה אני.
ראית.
ראיתי מה זה זיתים.
זיתים. אבל הייתה באמת מ.
מפלגה סוציאל דמוקרטית.
כן.
ב. היו אפילו.
היה אפילו יהודי שנבחר לפרלמנט.
נכון.
היה סוציאל דמוקרטי. על כל פנים.
עזריה נדמה לי היה שמו. שם משפחתו.
אה. נחזור עוד לילדות. בסדר?
אה. אז אתה אומר שלא קיימו אורח חיים. אה. מסורתי.
גם אמא לא? פחות. אה.
לא ציינו באיזשהו אופן שישי שבת אצלכם בבית?
לא.
לא זכור לך? עכשיו.
אתה אומר שלאמא הייתה עזרה בבית.
כן. כל הזמן.
הונגריה גויה?
גויה.
גרה אצלכם?
כן.
שהייתה גם מטפלת וגם מבשלת.
זה היה נוהג ב.
מהכפרים?
ש. אה. אה.
משפחות מ. כפריות.
כן.
שלחו את הבנות שלהם שילמדו מה זה משק בית.
בית.
אצל יהודים דווקא.
כן. כן. והם גרו אצלם.
וגרו אצלם.
מ-המ. אז גם לכם הייתה כזאת. אה.
והייתה אחת כזו. וסיפור שביום ראשון.
אה. היה לה יום חופשי.
מ-המ.
והם היו מתאספים העוזרות בית ב.
בגינה הציבורית בסופיה.
מ-המ.
והיו רוקדות ואמא הייתה בודקת.
לפני שהיא יצאה לשמה.
האם היא לובשת תחתונים.
מ-המ.
שלא תלך בלי תחתונים.
יפה.
עכשיו. אה. חגים בילדות.
לא ציינו בבית אצלכם בכלל?
ציינו ב. ב. בגן ילדים.
אוקיי. אבל בבית אצלך?
בבית. לא. לא שאני זוכר.
לא ראש השנה. לא יום כיפור.
לא.
לא פסח.
לא. הם היו.
ממש. אה.
כמעט כמו גויים.
מ-המ.
להבדיל מהחלק השני של המשפחה.
ברוסה.
ברוסה.
מ-המ.
שהם היו גבאים בבית הכנסת והם חגג.
אז בחגים. אם חוגגים את החגים.
אז הזכרון שלך מהחגים זה ברוסה.
זה רק מרוסה. כן.
בסופיה אתה לא זוכר. לא.
לא.
את בית הכנסת הגדול.
לא פסח. שום.
אה. שום חג. אתה אומר. [משובש]
סופיה. סופיה לפני המלחמה.
כשאני הייתי בגן ילדים.
כן.
הדבר היחידי שאני זוכר.
זה גן ילדים יהודי או ציבורי?
גן ילדים יהודי.
יהודי.
אה. מה שאני זוכר.
שאמא הייתה לוקחת אותי.
מ-המ.
ל. לבית מרחץ טורקי.
טורקי.
של הנשים.
מ-המ.
וזהו.
עד שנכנסתי לגן ילדים.
מ-המ.
ופתאום אני רואה ילדה אחת מגן הילדים בבית המרחץ.
מ-המ.
ואני התביישתי משהו נורא ואז אמרתי לאמא
: "שלא תעיזי לקחת אותי יותר ל".
לבית המרחץ.
לבית ה.
אה. כשהם היו בסופיה.
היה להם. אה. אה.
כיוון שאתה אומר שהם לא היו מחוברים ל.
ליהדות ולא ל.
לא כל כך לחגים ולא.
אבל היו מחוברים.
לקהילה היהודית?
לידידים יהודים.
המיליה החברתי שלהם.
בדיוק. המיליה היה יהודי.
די. אבל היו גם.
אה. מחוברים לקהילה?
כי זאת הקהילה ה.
הדומיננטית והגדולה בבולגריה.
וכמו כל קהילה יש לה מוסדות שונים.
נכון.
החל מגן ילדים וב.
בית ספר יהודי והיה מה שקראו בית עם. נכון?
שזה היה מין מועדון יהודי.
זכור לך כזה דבר?
לא.
לא. הם לא. אבא היה לו איזה תפקיד בקהילה? כי אמרת.
לא.
שלדודים ברוסה היה.
לא.
אבל לאבא לא היה.
אבא התרחק מה.
מכל נושא היהדות.
הדות וגם לא היה מחובר גם לקהילה.
הוא גם לא ידע שום דבר בתחום היהדות. כשעלינו לארץ.
הוא לא ידע עברית ולשון קודש.
שום דבר.
אוקיי. ואתה לא זוכר. אה.
את עצמך בסופיה נגיד בבית הכנסת הגדול או באיזשהו.
בגן היו חוגגים את החגים?
כן. כן.
אז שם התוודעת ל. קצת יותר ליהדות.
כן. אבל אין לי זכרונות כי הייתי מאוד.
היית קטן מאוד. בזה. לפני המלחמה.
אממ. בוא נדבר באמת על הקשר לציונות.
אבל עוד לפני המלחמה.
היה. הייתה זיקה לציונות לפני המלחמה. מצד המשפחה?
תשמעי. בהיסטוריה
של יהדות בולגריה הציונות התחילה הרבה לפני המלחמה.
נכון. אבל אני שואלת על המשפחה שלכם.
ה.
ההורים היו פעילים.
כיוון.
באיזה ארגון.
כיוון.
ציוני לפני המלחמה?
כיוון שאבא לא היה.
הוא היה סוציאליסט. כן.
קרוב לזה. אז.
אמ. לפני המלחמה.
מלחמה.
אמא גידלה ילדים.
מ-המ.
אז. אה. הייתה עקרת בית.
אז היא לא הייתה פעילה. זאת אומרת לא הייתה פעיל.
אה. קשר לאיזה ארגון ציוני לפני כן?
לא. לא.
אתה זוכר אם בבית הייתה קופסה כחולה של קרן קיימת?
כן הייתה.
אז כן הייתה.
כן.
אתה יודע אולי. ישראל.
אם מישהו מבני המשפחה או הקרובים עלה לארץ ישראל.
לפלשתינה. לפני מלחמת העולם?
מישהו ש. מתוך. אה. אתה יודע. הי.
היו מיהודי בולגריה שעלו ואפילו ייסדו פה.
אה. יישובים כמו בית חנן.
כן.
כמו כפר חיטים. אבל אצלכם מישהו מהמשפחה או קרובים עלה.
כן.
לפני מלחמת העולם?
אה. האח של.
אה. של הבעל. של מטילדה.
אחות של?
מטילדה. זה אחות של אמא.
הייתה אחות של אמא. כן.
האח של.
האח של הבעל.
האח של הבעל.
כן.
הוא עלה לפני המלחמה.
אה-הא. לפה.
למעברות.
אה-הא. לקיבוץ מעברות.
כן.
מ-המ.
ואח נוסף שלו. אה. נ.
נהרג ב. ב. באונייה שטבעה.
בסלבדור?
באונייה שיצאה מבולגריה?
מבולגריה.
כנראה הסלבדור.
סלבדור. כן.
הסלבדור שזה סיפור באמת.
כן.
מאוד מאוד טראגי.
כן.
זאת אומרת הוא טבע ב.
הוא טבע. כן.
באונייה שהטביעו.
נכון.
הסלבדור הסלבדור יצאה בתקופת המלחמה.
אני חושבת ב-41'.
כן.
משהו כזה. אתה יודע איך קראו לו. ל?
לא.
אז הוא היה אח.
אח של ה.
אה. של הבעל של אחות של אמא.
בדיוק.
שנספה ב. ב.
בסלבדור. והם היחידים.
שזאת אומרת שהגיעו.
ממה שאני יודע.
אחד לא הגיע. אבל השני הגיע לארץ ישראל.
כן. כן.
היו. היה מישהו מהמשפחה
שלפני מלחמת העולם היגר מבולגריה למקומות אחרים בעולם?
לאירופה או לאמריקה. דרום אמריקה.
מישהו שעזב את בולגריה?
לא. לא במשפחה.
לא. אז רוב המשפחה אצלכם הייתה בעצם בסופיה וברוסה?
ברוסה.
ברוסה.
רק אנחנו היינו בסופיה.
רק אתם בסופיה ועוד שאר המשפחה ברוסה.
נכון.
אבל לאבא. מן הסתם.
הייתה גם משפחה בוורנה.
הייתה משפחה בוורנה.
ה. האחים שלו גרו בוורנה?
כן.
מ-המ. ואתה אומר שלא הכרת אותם.
וחלק. חלק.
אה. גרו גם בסופיה.
כן. מ-המ.
והם ביניהם התראו. אבל. אה. אני לא הכרתי אותם.
לא את הצד של אבא. פחות הכרת.
יותר את הצד של אמא.
כן.
אוקיי. אז אני רוצה קצת על הווי החיים בבית שלכם.
הייתם 2 אחים היה פער של גילאים קצת. של 7 שנים.
של 7 שנים.
כן. 7 שנים.
זאת אומרת. עוד לפני.
אחיך עוד לפני המלחמה כבר הלך לבית ספר. נכון?
בוודאי.
ובית ספר יהודי או.
כן.
אז הוא בכל זאת הלך לבית ספר יהודי.
כן.
למרות שההורים לא היו באוריינטציה יהודית.
בכל זאת שולחים אותכם למוסדות חינוך יהודים.
כן.
מעניין ו. אה.
אבל זה לפני המלחמה.
כן. לפני המלחמה. הייתה משמעת בבית?
באיזה אווירה גי. גדלתם?
בזמנו. הייתה משמעת.
אה. של כיבוד הורים.
מ-המ.
ולפעמים. אה.
כשאבא היה מתרגז. הוא לא היה מתבייש לתת לי גם פליק.
מ-המ.
אז זה מה שאנחנו לא עושים היום.
כן ומילה של אבא הייתה מילה. אני מבינה.
ומילה שלו הייתה מילה ו.
אבל מי שחינך בבית זה הייתה אמא.
אמא. אמא הייתה גם בשלנית או ש?
אמא הייתה בשלנית.
כן.
אבל מי שהייתה.
אה. מי שלימד את המשפחה לבשל.
זה הסבתא?
הדוד מואיז.
כן.
הוא היה רווק.
אהה. בגיל 40 ומשהו.
בשלן?
ואבא שלו. זה הסבא שלי. ישראל.
כן. כן.
הוא. הוא לא היה מרוצה שהוא לא מתחתן.
אה-הא.
והוא היה גבר יפה וגבוה.
והוא כל הזמן טען שהוא לא מוצא כלה.
אז הוא התקשר לר. לרב.
ה. הסבא שלי התקשר לרב של איזמיר.
מ-המ.
ואמר: "אולי יש לך איזה כלה בשביל הבן שלי?".
מ-המ.
אז הרב של איזמיר אמר: "תן לי לבדוק".
ש. שבוע אחרי זה הוא מתקשר אליו ואמר לו: "יש לי.
אבל יש לי 2. הן תאומות.
יש אחת שקוראים לה אסתר.
שהיא יפהפייה גבוהה ובשלנית. וא.
ואחותה קוראים לה ויקטוריה.
והיא אישה מאוד אינטליגנטית.
אז או שאתה לוקח את שתיהן או שהן לא באות".
אה.
אז הוא לקח את שתיהן.
והוא חיתן את.
אה. מואיז עם אסתר.
עכשיו אסתר הייתה בשלנית משהו.
אתה זוכר את הבישולים?
כן.
מה למשל?
אני זוכר. זה כבר אחרי.
כן.
זה כבר בזמן המלחמה.
כן.
שהיגרו אותנו לרוסיה.
אז היא הייתה מבשלת?
היא הייתה מבשלת.
איזה מאכלים?
הכל.
מה זה הכל?
כל המאכלים הבולגרים ש.
אז תגיד מה. מה. מה?
אהה. יש מה שנקרא בבולגרית. יש קבב.
כן.
כן ויש קיפטה.
מ-המ.
כי זה. אה. בא מהמילה טורקית.
מ-המ.
אבל ב. זה נקרא בבולגרית נרווזני קיפטטה.
זאת אומרת. הקציצות. אה. עצבניות.
למה? כי יש להם הרבה תבלינים.
אה-הא.
אז שאת הולכת היום לאכול ביפו בויטושה או משהו.
תבקשי נרווזני קיפטטה וזה טעים. בקיצור.
אני צמחונית. אז זה לא יעזור.
כל המאכלי. כל המאכלים. פלוס ריבות.
אה-הא.
והיו עושים ריבות בקיץ בשביל החורף.
כן. צנצנות.
והיה ב. איפה שעכשיו ל.
לדוד מואיז. היה בית גדול עם חצר.
מ-המ.
והוא איכסן אותנו בזמן המלחמה.
[משובש].
גרנו אצלו.
אנחנו נגיע לזה. כמובן.
והיה שמה עץ מישמיש.
אה-הא.
ואני הייתי מטפס על העץ הזה ואוכל את המישמיש לפני
שהוא התבשל ודודה אסתר הייתה
צועקת עליי: "תפסיק לאכול מישמיש.
לא יישאר בשביל ריבה".
של הריבות.
ואז כשהמישמיש הבשיל.
היו שמים פיילה עם מדורה בחצר. ומבשלים.
מבשלים.
ריבות וממלאים צנצנות.
צנצנות.
ושמים במרתף.
כמו שאנחנו באמת. יפה.
אבל אנחנו. אנחנו עוד נחזור לרוסה כמובן לתקופת המלחמה.
נחזור רגע לסופיה לפני המלחמה ואנחנו מדברים קצת על ה.
על האופן שגידלו אתכם בבית.
על מה שמו דגש בחינוך שלכם?
אמרת שאמא הייתה הדמות היותר דומיננטית. כי אבא היה עסוק.
תשמעי. אני הייתי קטן.
אני לא כל כך זוכר את המתודולוגיה של החינוך.
אבל היינו ילדים מחונכים.
זאת אומרת דיברנו.
ממושמעים.
דיברנו עם ההורים ב.
אה. בצורה מסוימת.
מ-המ.
להבדיל מה שקורה היום.
שהנכדים מדברים עם הסבתא
ואליי בחוצפה כזו וזה. ולא מתביישים.
מ-המ.
אין. לא היה דבר כזה.
לא היה דבר כזה. עכשיו.
בבית אצלכם לפני המלחמה היה רדיו?
אתה זוכר רדיו?
לא. לא זוכר.
גרמופון? היה מוזיקה?
לא זוכר.
מישהו ניגן על כלי נגינה?
לא. לא.
עיתונים? ספרים?
עיתו. ספרים המון.
ספרות יפה?
ההורים שלי קראו המון ספרות.
בצרפתית. בגרמנית.
צרפתית וגרמנית וכל הפילוסופים.
ועית. ועיתונים גם היו קוראים?
עיתונים גם היה.
מ-המ.
גם עיתונים והיה נדמה לי עיתון בול. יהודי.
נכון. היה עיתון בולגרי.
כן.
והיו יוצאים. עוד לפני המלחמה. סופיה הבירה.
חיי תרבות. היו יוצאים נגיד לאופרה.
לתיאטרון. לקולנוע? אתה זוכר?
לא זוכר.
לא זוכר. לא זוכר שלקחו אותך לקולנוע כילד קטן?
לא.
רק אחר כך בתקופה הקומוניסטית או גם זה לא?
רק אחר כך.
אבל בילדות. אתה לא זוכר משהו מוקדם יותר.
לא.
והם. אה. עכשיו.
הזכרת שהיו נוסעים כל קיץ לקרלסבאנד.
נכון.
היו. אה. וזה היה חופש נופש.
היו נוסעים לעוד מקומות?
נגיד לוורנה. לים השחור גם לא?
יכול להיות שהיו נוסעים לוורנה גם.
כי לאבא היה גם משפחה שם. אני מבינה.
כן. כן.
אבל לא זכור לך.
לא זכור לי.
אה. לחו"ל מה שנקרא.
חוץ מצ'כוסלובקיה. למקומות אחרים גם היו נוסעים?
אנ.
אבא. במסגרת העבודה.
היה נוסע גם לצ'כוסלובקיה?
אבא נסע הרבה לצ'כוסלובקיה. במסגרת העבודה.
העבודה. מ-המ.
ו.
אז גם הבית אצלכם היה עם הרבה קריסטלים מצ'כוסלובקיה?
מה אני זוכר מהקריסטלים?
כן.
אבא היה מראה שקריסטל לא נשבר.
מ-המ.
אז ללקוח שרצה לקנות קריסטל.
הוא היה זורק צלחת על הרצפה וכש.
ואז יום אחד הוא אמר לי: "תזרוק אתה".
ואני זורק וזה נשבר.
אז הוא אמר לי: "צריך לדעת איך לזרוק".
איך לזרוק.
הוא היה זורק את זה בגלגול.
כן.
אז זה הוא.
זה היה מיומנות.
כן.
כדי שלא יישבר.
כן.
יפה. אוקיי.
אז זה החיים בבית.
אה. מבחינת. אה.
תחביבים וזה היו עוסקים בספורט?
אתה זוכר באיזשהם. אה.
לא.
ההורים היו איזה תחביבים?
שום ספורט.
שום ספורט. בחורף היו הולכים להחליק על הקרח?
אתם. הילדים?
מה שאני זוכר אחרי המלחמה.
כן.
היה ברחוב שגרנו בו. שנקרא בולווארד סליבניצה.
זה היה נ. נהר באמצע.
מ-המ.
והוא היה קופא בחורף.
וחברים שלי היו. היה להם סקטים.
מ-המ.
ולי לא היו.
מ-המ.
כי לא היה כסף לקנות.
מ-המ.
אז אני תמיד קינאתי בילדים.
שהולכים להחליק על הקרח.
יש להם סקטים ובילדים יש
להם סקי בבית ושבחורף ההורים לוקחים אותם לעשות סקי.
אה-הא.
ואני. זה הייתה הקנאה שלי.
אה-הא.
ובבוא היום. כשהייתי בגיל 45 או משהו.
למדתי לעשות סקי וכל כך נהניתי. כמו ילד קטן.
זה היה תיקון. אה?
כן.
מכיוון שלא קיבלת בילדות.
אממ. אבל אם אתה מזכיר. אה.
סקי והרים והזכרת מסעדה ביפו ויטושה.
הוויטושה בעצם זה הר ליד סופיה.
נכון.
הייתם יוצאים לטייל בוויטושה?
כן. כן.
זה אתה זוכר? בפארקים של?
כן. היינו. היינו יוצאים בימי ראשון.
מ-המ.
היינו עולים לוויטושה.
לפיקניקים?
עם. עם. אה.
למין טברנה כזאת.
כן.
ו. ואני זכרתי את העליות האלה לוויטושה. מ.
מזה שהייתי ילד קטן.
ואחרי הרבה שנים שהתחלתי לעבוד.
אה. במסגרת החברה שהייתה לנו עם בולגריה.
מ-המ.
אז היה לי סוכן שמה
ישראלי והוא אמר לי: "מה אתה רוצה לעשות בסוף שבוע?"
אז אמרתי: "בוא נעלה לוויטושה".
הוא אמר לי: "טוב. אני אקח אותך לוויטושה".
עלינו לווטושה "מה אתה רוצה לאכול?"
אז אמרתי: "אני רוצה לאכול.
אה. נרווזני קיפטטה".
אז המלצרית הסתכלה עליי. כאילו נפלתי מהירח.
מה שום נרווזי קיפטטה. שום דבר. היה.
מה היה. זה היה ב.
זה היה עוד בתקופה הקומוניסטית.
הקומוניסטית.
היה יוגורט.
אה-הא.
זה היה הדבר היחידי שהרוסים לא הוציאו מבולגריה. אז. אה.
אז עלית לוויטושה.
עליתי לוויטושה.
ואכלת יוגורט. אוקיי.
אבל אם נחזור חזרה.
לילדות.
לילדות.
ומה הייתם משחקים בילדות?
עכשיו. ברוסה. אה.
הייתה לי ילדות.
אה. אה. קצת מדכאת.
אבל חכה. נגיע. רוסה זה במסגרת הגירוש.
גירוש.
אנחנו תכף. עוד לא הגענו ל. תקופה הזאת.
אה. עוד לא הגענו.
אנחנו עוד בתקופה של סופיה.
אה. מה היו משחקים?
מה אתם כילדים שיחקתם?
החברים שלך כשהיית קטן.
עוד. אה. נגיד בסופיה.
ג'ולות.
גם יהודים מהגן או היו גם חברים לא יהודים?
היינו משחקים בג'ולות.
ג'ולות?
מזכוכית.
אה-הא.
ואני זוכר שאני הייתי מנצח.
אז היו אומרים לי י.
יהודי. איך ב. בבולגרית?
צ'יפוט.
צ'יפוט.
אה. אבל זה שם גנאי.
שם גנאי ואני הייתי נורא נעלב.
מ-המ.
והייתי אפילו בוכה.
כן.
והייתי בא הביתה בוכה והייתי
אומר לה: "אמא. קראו לי צ'יפוט".
זאת אומרת ששיחקת עם ילדים גם לא יהודים ברחוב.
בעיקר. זאת אומרת. רק גויים.
רק גויים.
ברחוב שלנו היו.
השכנים היו גויים?
כולם גויים.
לא. זאת אומרת. זה היו בולגרים.
בולגרים.
נוצרים. היו.
ולמטה היה חי. אה.
היה משפחה של בולגרים.
אה. אוקיי.
שהוא היה בן 40.
היה לו גוף כזה יפה.
והוא היה יוצא בחורף לעשות אמבט של שלג.
מ-המ.
ואני הייתי מסתכל מהחלון למעלה.
איך הוא עושה אמבט של שלג.
מ-המ.
הוא היה חוזר הביתה והיה מורח.
אה. אה.
שומן של חזיר על לחם.
כן.
והיה אוכל ככה 2.
3 פרוסות. וכולם אמרו: "זה איש בריא.
הוא יחיה עד 120" והוא נפטר בגיל 50 מ. מדום לב.
כן. אה. אבל.
ה. השכנים אז היו בולגרים.
בולגרים.
נוצרים והיו יחסי שכנות טובים?
עד המלחמה. נדבר אחר כך מה קורה במלחמה.
אבל ממה שאתה יודע. ההורים.
היה להם קשרים טובים עם הבולגרים?
כן. כן. כן.
ממש יחסים. אה.
כן.
חבריים?
כן.
כי אמרת שהמיליה החברתי שלהם היה יהודים.
יהודי.
היו להם גם חברים גויים?
זה אני לא זוכר כי.
מ-המ. אבל אתה אומר שבשכונה.
ברחוב. היו יחסים טובים.
כן.
הייתם משחקים יחד.
נכון.
מה. גם כדורגל ודברים כאלה?
אני זוכר רק ג'ולות.
ג'ולות ואתה הכרת את המנהגים של הנוצרים?
אה. נגיד את חג המולד או הפסחא?
אני זוכר. אממ.
אבל זה כבר היה.
אה. אחרי המלחמה.
כן.
כשחזרנו לסופיה. שהלכתי לבית ספר.
יהודי?
לא.
כבר ציבורי.
ציבורי. מעבר לנהר היה בית ספר והלכתי לבית ספר.
ובן הכיתה שלי היה עורך דין פאפו.
בוו. בוודאי שאני יודעת מי זה.
את מכירה אותו?
כן. אני גדלתי באותה שכונה בירושלים.
אז עורך דין פאפו ואני היינו שני היהודים היחידים בכיתה.
מ-המ.
ופעם אחת. שני דברים זכורים לי מאותה תקופה.
דבר אחד זה שהמורה ביקשה ש.
"לאיזה ילד יש איזה נושא מעניין לחיבור?
כי אנחנו כותבים היום חיבור".
אז אני אמרתי: "לי" אמרתי: "מה יש לך?"
אמרתי: "אתמול". זה היה ביום ראשון. "אתמול. א.
אבא לקח אותי לטיול ועברנו
ליד הארמון ובחלון בארמון עמד דימיטרוב
שהוא היה ראש ממשלה.
ראש ממשלה. אבל אתה כבר ממש נכנס לקומוניסטים.
כן.
לתקופה הקומוניסטית.
ואבא אמר לי: "תסתכל מי זה למעלה. זה דימיטרוב".
אז אני הסתכלתי ועשיתי לו: "הלו".
והוא ענה לי: "הלו".
אז המורה אמרה: "איזה יופי של נושא לחיבור.
כולם עכשיו תכתבו חיבור על הנושא הזה" ואחר כך בהפסקה.
שיצאנו להפסקה. חטפתי מכות.
מהילדים.
מהילדים. כן.
אבל מה שאני שאלתי. חוזר.
מחזירה אותך ללפני המלחמה?
כל הזמן אני מ. משתגע.
קופץ. אין דבר. אין דבר. זה.
זה טבעי. אסוציאטיבי. זה בסדר.
לא. כי מ. מלפני.
מתערבב לך.
מלפני המלחמה הייתי ילד קטן.
נכון.
אין לי.
נכון.
אין לי. אין לי את מספיק זכרונות.
אתה ילד. היית ילד קטן.
ובכל זאת אני שואלת.
אם הכרת את המנהגים שלהם בחגים שלהם כמו הפסחא או חג המולד.
אתה יודע עם האשוח או ראש השנה אזרחי?
כן. כן.
הכרת את הדברים.
כן. כן.
האלה?
כן. עם הביצים הצבועות.
הביצים הצבועות. נכון.
עכשיו. בסופיה היו עוד מיעוטים.
חוץ מה. זאת אומרת. ה.
הבולגרים הם הרוב. כמובן. הנוצרים.
אבל היו. אה.
גם. אה. ארמנים.
מעט מאוד.
אלבנים.
היו מלא.
טורקים.
מלא צוענים.
צוענים? זה אתה זוכר כילד. את הצוענים?
אני זוכר. אה. אה.
בטיולים מסוימים שהזהירו "אל תתקרבו אליהם.
כי הם גנבים והם זה והם זה".
הסטיגמות. כן.
כן.
אה-הא. אז לא היה ממש מגע עם הצוענים.
לא. לא היה.
גם לא כמווזיקנטים. הם. אה.
אתה זוכר כילד נגיד חתונה
יהודית או בר מצווה? היית קטן מדי.
זה. זה אני זוכר.
חתונה אני זוכר.
ברוסה?
ברוסה כבר.
אוקיי. אז נגיע לזה וכולי.
אוקיי. אממ. בוא נדבר קצת על המצב הפוליטי. בסדר?
לפני המלחמה.
קודם כל. אה.
בבולגריה בשנים שאתה היית ילד היה משטר מלוכני.
המלך או מה שקראו הצאר בוריס.
נכון.
את הדמות שלו אתה זוכר עוד כילד קטן?
אני זוכר שנולד לו הילד סימאון.
סימיון. יורש העצר.
והוא נולד באותה שנה כמוני.
כן.
והוא היה מאוד דומה לי בתור תינוק.
אה-הא.
אז הוציאו בול.
אה. עם דמותו של סימאון התינוק.
כן.
וכשהסתכלו בבול ה.
היה בדיוק כמו התמונה הזו שיש לי פה.
אז. אה. התחילו לקרוא לי סימאונצ'יק.
כי היית דומה למלך.
הוא היה פופולרי. המלך. מקירבכם?
ממה שאתה זוכר. או יודע?
הוא היה פופולרי.
מצד שני. עוד בתקופה שלפני המלחמה.
אה. הייתה מפלגה קומוניסטית בלתי לגאלית.
הרבה יהודים אהדו את המפלגה הקומוניסטית.
אבא שלך לפי מה שאתה מתאר.
היו לו נטיות. אני מבינה יותר סוציאליסטיות.
סוציאליסטיות.
הוא לא הצטרף למפלגה.
לא.
הקומוניסטית. היה מישהו במשפחה שכן הצטרף?
כן. אבל זה כבר. אה.
במלחמה.
אנחנו עוברים עכשיו ל. לרוסיה.
אוקיי. אז רגע.
בזמן המלחמה.
אוקיי. אז אני אזכיר לך את זה כשנגיע לזה.
אני רוצה לציין. אה.
את שנת 33'.
שזה 3 שנים לפני שנולדת.
ואני מציינת את השנה הזאת.
משום שזאת השנה שבה בגרמניה היטלר והנאצים לשלטון.
כן.
אה. לאורך שנות ה-30.
ב-39' פורצת המלחמה העולמית.
ב-1 לספטמבר. בעקבות.
אה. כיבוש פולין.
פולין. כן.
כילד קטן. אני מניחה שכשפורצת מלחמת העולם השנייה.
אתה בסך הכל בן 3.
אז אני מניחה שאין לך שום.
שום דבר.
זיכרון או הדהודים.
אבל 2 דברים אני רוצה לשאול.
אחד. המשבר עם צ'כוסלובקיה התחיל כבר ב-38'.
ואחר כך 39' עם הסודטים וכל הסיפור.
האם זה השפיע על העסקים של אבא?
הסיפור עם גרמניה וצ'כוסלובקיה.
כי הרי אבא הביא את הכלים מ. מצ'כוסלובקיה. נכון?
אתה יודע אם היה לזה השלכה על העסקים של אבא?
אני חושב. אני חושב שההשפעה על
עסקים של אבא התחילו הרבה יותר מאוחר.
הא. אוקיי.
של. אה.
מה שקורה בבולגריה כבר.
כן.
אוקיי. טוב. השאלה השנייה.
שאי אפשר היה לנסוע לצ'כיה.
כן. אוקיי.
וכולי וכולי.
השאלה השנייה. אם אחרי עליית הנאצים לשלטון.
ואחרי פרוץ מלחמת העולם. אה.
האם אתה זוכר האם הגיעו אליכם. לסופיה.
פליטים יהודים שברחו מגרמניה או מפולין?
כי חלק. אה.
חיפשו דרכי הנתיבים להעפלה גם ל.
לארץ ישראל ועברו דרך בולגריה.
אתה זוכר הם אצלכם בבית?
לא זוכר.
לא זכור?
לא.
אוקיי. בוא נדבר מה קורה בבולגריה בעצם.
אה. מ-40' בערך.
קודם כל. בולגריה בעלת ברית של הגרמנים.
צריך גם לזכור שם איך היה ממשפחה גרמנית.
וגם במלחמת העולם הראשונה היה בעל בית.
אה. בולגריה הייתה בעלת ברית.
עכשיו. במסגרת הברית הזו של. אה.
הגרמנים עם הבולגרים. מגיע הצבא הגרמני לבולגריה.
שוב פעם. לא בדיוק ככובש אלא הם בדרך לבלקן.
הצבא לא מגיע.
כן. הצבא הגרמני הגיע.
מגיעים ה. מגיעים שליחים של הממשל הנאצי.
רגע. רגע. רגע. מגיע גם הצבא הגרמני בדרך לבלקן.
הוא מקים גם מחנות בבולגריה.
כ. כמחנות.
לא כש. לא ככובש. אלא פשוט בדרך.
מה שאני זוכר בתור ילד.
חיילים גרמנים. אתה זוכר?
אני זוכר חיילים בולגרים.
מ-המ.
או שהלכו לחזית. או באו לעזור.
ולא היה להם נעליים.
אז הם לבשו נעליים מעץ.
הממ.
והיו ה. הרחובות היו עם אבנים כאלה.
אז שמעו את הצעידה שלהם.
אה-הא. על העץ.
ואנחנו היינו רצים בתור ילדים.
היינו רצים לראות אותם וצוחקים שאין להם נעליים.
חיילים גרמנים. אתה לא זוכר?
לא זוכר.
אין לך זיכרון. כי הם היו.
הם הסתובבו גם בסופיה ו.
וזה. אבל אתה לא זוכר כזה דבר?
לא.
אוקיי. הדבר השני שקורה בבולגריה.
והוא הדבר המשמעותי. שיש לו השלכות לגבי היהודים.
זה עלייה. אה. של משטר פאשיסטי.
מ-המ.
אנטי יהודי. אה.
עם מדיניות גזענית. חוק. החוק להגנת האומה.
מ-המ.
ומתחילים. אה. הגבלות ואיסורים.
נכון.
על היהודים. איך זה בא לידי ביטוי כילד?
מה אתה זוכר מהשינויים האלה שפתאום עולים משטר פאשיסטי?
אתה הולך לגן יהודי.
עד שגירשו אתכם לרוסיה.
עוד. עוד הגן היהודי המשיך לפעול?
זאת אומרת. פאשיסטים אפשרו לו.
כן. כן.
אוקיי. אתה זוכר. אה.
עוד לפני. כשמגרשים אתכם לרוסיה.
זה רק בסביבות 42'- 43'.
ואנחנו מדברים עוד שנתיים קודם בסופיה.
תחת משטר פאשיסטי עם הגבלות.
אתה זוכר כבר היו הגבלות תנועה?
43'.
גירשו אותכם.
אני כבר הייתי בן 7.
נכון. ואז היית ברוסיה.
והייתי בכיתה א'.
כן. ואז כבר אתה ברוסיה.
בסופיה.
אתה עדיין בסופיה?
כן. אבל ב. כבר בבית ספר.
אוקיי. אבל. ואז היה הגירוש?
נכון.
אוקיי. אז התחלת עוד את כיתה א'. בית ספר יהודי?
לא.
אתה הולך. במלחמה אתה הולך לכיתה א' בית ספר ציבורי?
ציבורי.
אפשרו. כי יש
מקומות בבולגריה שמגרשים את הילדים מבתי ספר ציבורי.
לא.
אתה עוד יכולת ללכת?
כן.
אוקיי. אתה הזכרת שקוראים לך צ'יפוט לפעמים.
נכון.
שם גנאי. מה עוד משתנה בעקבות העלייה של הפשיסטים?
איזה הגבלות ואיסורים אתה זוכר עוד בסופיה.
לפני הגירוש. אתה זוכר?
אם יכולתם לנסוע עוד בתחבורה הציבורית.
יכולתם ללכת למקומות ציבוריים.
או שהיו כבר הגבלות.
היה עוצר?הגבילו אתכם ביציאה מהבית?
אה. קודם כל.
אה. אה.
הייתה מצוקה של.
אה. של.
אה. אה. אוכל.
מחסור?
מחסור.
בגלל שזה מלחמה?
ואני זוכר. שהייתה הקצבה של לחם. ואמא.
אנחנו מדברים על סופיה?
על סופיה. ואמא שלי לעיתים קרובות הייתה
מוותרת על המנת לחם שלה כדי שאני אוכל.
היה ממש רעב?
אז עכשיו לא היה מה לקנות.
זאת אומרת. אה. הייתה.
הייתה הקצבה של 100 גרם או משהו כזה של לחם.
לא מכרו לחמים שלמים. לא היה דבר כזה.
כן.
שלא לדבר על דברים אחרים.
שלא לדבר למשל על דברי חלב.
מה שזקוק לילדים. ו.
מה עשו? התפתח ודאי שוק שחור.
כן. היה שוק שחור.
ולא היה. לא היו עצים בשביל לחמם את ה.
הסקה.
קמינה קראו לזה. את התנור בבית.
כן.
אז אבא היה קם בבוקר.
והיה מסתובב ברחובות ללקט כל מיני. אה. זה.
אה. פיסות.
והיה. היה מרמה את התנור.
ואני בשביל לעשות שיעורים.
הייתי יושב על הקמינה למעלה.
מ-המ.
ועושה שיעורים.
זה. זה זכור לי.
אבא. בשלב הזה עוד לפני הגירוש לרוסיה.
אה. החנות שלו עוד.
לא. לא.
עבדה. או שלקחו לו את זה?
וכבר. כבר לא פעלה.
הוא סגר. או שהבולגרים השתלטו על החנות?
זה אני לא יודע.
אני יודע רק שהוא נשאר בלי עבודה.
מ-המ. אז ממה.
והוא חיפש עבודה.
והוא מצא עבודה בבית חרושת לעורות.
בסופיה?
בסופיה. ששלחו אותו לכפרים לקנות לעורות.
הוא יכול היה להביא קצת מזון מהכפרים?
אז הוא קצת הביא. ו.
והיה סיפור שהוא סיפר לנו.
שהוא הגיע באיזה ערב לאיזה כפר.
והיה ערב. והיה פונדק אחד שמה.
ולא היה חשמל ולא היה זה.
אז הוא שאל אם יש חדר.
אז הפונדיקאי אמר לו כן.
תעלה לחדר מספר 4. קח מפתח.
הוא עלה לחדר 4. הדליק נר.
התפשט. לבש פיג'מה ונכנס למיטה.
ופתאום הוא רואה שבמיטה שוכב מישהו.
הוא מנסה להעיר אותו. והוא לא מתעורר.
אז הוא פתאום תפס שזה גוויה של מת.
הא.
אז הוא רץ למטה ואמר לפונדקאי.
היי. תשמע. יש פה גוויה של מת.
אז הפונדיקאי מסתכל עליו ככה בשוויון נפש. ואומר.
הא. נכון. לפני 4 ימים עלה מישהו לשם והוא לא יצא.
אז פונדק 4 כוכבים.
אז זה היו התלאות של אבא. ו.
אבל אתה יודע באותה תקופה. אה.
ישראל. הבולגרים. אה.
כבר מ-40'. 41'. אה.
לוקחים גברים יהודים לעבודות כפייה. את אבא לא מגייסים?
לא לקחו. כי.
הוא היה מבוגר מידי?
הוא היה מבוגר.
אה-הא. ומהדודים?
אבל. את מי שלקחו. אה.
זה היה הבעל של בת דודה שלי.
איך קראו לו. אתה זוכר?
למטילדה. הייתה בת אחת שקראו לה ז'נה.
מ-המ.
שהיא הייתה בחורה יפיפייה.
הם גרו בסופיה או ברוסיה?
הם גרו ברוסיה.
הא. ואותו לקחו. את בעלה?
והיא התחתנה.
ואת בעלה לקחו.
והיא התחתנה עם אשכנזי.
מ-המ.
כי היו מעט אשכנזים ב.
כן. היו בערך 10% מכל [משובש]
כן. היא התחתנה עם אחד ש.
אה. שמשפחת הירש.
אה-הא.
שהיה להם בית חרושת לצבעים וכולי וכולי.
כן.
ו. אה.
הוא. אותו גייסו למחנה עבודה.
אוקיי. אתם. אתם ידעתם לאן
לוקחים את הגברים היהודים?מה הם עושים בעבודות הכפייה?
היו שמועות.
כן?
שזה לא בדיוק מחנה עבודה.
זה קצת כמו קייטנה.
אבל במה הם עבדו. אתה יודע?
לא. אני לא זו.
בדרך כלל כל סללו כבישים.
כאלה דברים. כן.
כן. אבל אבא אתה אומר היה מבוגר מדי?
כן. הוא לא.
אז הוא מצליח להתפרנס מהעבודה לבית חרושת לעורות?
כן. כן. בקושי.
מ-המ. היו לו גם מן הסתם מהעסקים שלו חסכונות?
היו לו גם קצת כנראה חסכונות.
מ-המ.
איכשהו עברנו את התקופה הזו עד לגירוש.
אוקיי. עכשיו אני רוצה להזכיר עוד משהו.
היה בבולגריה הנוער פאשיסטי.
כמו שבגרמניה היה את ההיטלר יוגנד.
אז בבולגריה היה נוער
פאשיסטי שקראו לו הברניקים. או הברניצים.
זה. זה. אני יכול לספר לך.
זה ברוסיה או בסופיה?
זה ברוסיה כבר.
אוקיי. אז אנחנו.
אני אזכיר לך גם ברוסיה.
ובסופיה אתה לא נתקל?
אני לא זוכר.
אתה לא נתקל בברניקים.
לא. לא.
בברניצים?
לא.
אוקיי. עכשיו.
אבל ברוסיה. כן.
אוקיי.
ויש לי סיפור הזה.
אנחנו. אני מבטיחה לך.
שתכף נגיע לרוסיה ותספר לנו כל הדברים שהראו ברוסיה.
אממ. אני רוצה עוד להזכיר בסופיה.
בתקופה שאתם הייתם בסופיה.
היו כבר הפצצות.
או זה היה מאוחר יותר?
בזמן שאתם בסופיה. יש עוד. יש כבר הפצצות?
לא. הייתה הפצצה אחת בלבד ברוסיה.
אז זה נדבר אחר כך. ב-44'.
אממ. אבל אתה לא זוכר.
כי גם בסופיה היו הפצצות. אבל לא כשאתה.
לא.
לא זכור לך. אתה לא נמצא.
אממ. אני רוצה
להזכיר שהמלחמה התחילה ב-39'. המלחמה עולמית.
לאורך השנים. זו מלחמה שנמשכת. אה. 6 שנים.
לאורך השנים כשאנחנו מדברים על 40'. 41'.
42'. עד שיגרשו אתכם. כילד קטן.
אתה כבר יותר מודע לזה.
כי כשזה התחיל היית מאוד קטן.
היית בן 3. אבל לאורך השנים
כבר יש לך מודעות שיש מלחמה מסביב?
לא.
עדיין לא מבין את זה?
לא.
גם בגיל. כשאתה הולך כבר לכיתה א'.
אין הבנה שיש איזה מלחמה ומלחמה בעולם?
שום דבר.
שום דבר. לדעתך המבוגרים.
ההורים שלך שמ.
ה. ההורים בוודאי שכן דיברו.
אבל ההורים. מה שאני שואלת. 2 שאלות.
אה. כיוון שהם היו אנשים שקראו גם.
אתה אומר עיתונים. רדיו אתה לא זוכר בתקופה הזאת?
לא זוכר.
אבל אתה חושב שהם היו מודעים גם לקרבות.
למה שקורה בחזיתות השונות במלח
מלחמת העולם? אתה חושב שעקבו אחרי זה?
מכל מקום לא דיברו איתנו על זה.
לא דיברו על זה. אתה חושב שהם היו מודעים
גם מה קורה עם יהודים ברחבי אירופה?
אתה קטן מדי לדעת.
אבל הרי בתקופה הזאת 41'. 42'.
מזמן כבר אספו יהודים לגטאות.
וכבר היו מחנות ריכוז.
‮וכבר פעלו מחנות ההשמדה ב-‭Auschwitz‬ ו-‭Majdanek‬.‬
אתה חושב שההורים היו מודעים לזה?
אני יודע.
בזמן אמת?
אני. אני זוכר.
אני יודע מסיפורים. לא.
לא מידע אישי.
שהקהילה היהודית ברוסיה הייתה
פעילה בתמיכה לקהילות יהודיות אחרות.
אוקיי. אנחנו.
אבל מסופיה. מלפני הגירוש. לא זכור לי.
אוקיי. רק רגע.
ישראל במסגרת ההגבלות שאנחנו מדברים בסופיה.
האיסורים. ההגבלות. בשלב מסוים סימנו את היהודים.
אתה זוכר את זה? את הסימון על היהודים?
את הכוכב הצהוב?
כן. זה זכור לך?
כן.
זאת. אתה היית קטן מידי. נכון?
לא היית חייב ללכת?
אבל הלכתי.
כן. הלכת עם זה?
כן. כן.
וההורים הלכו עם זה?
וההורים בטח.
עכשיו. זה היה. אה.
מין כמו סיכה כזאת. נכון?
סיכה. מבקליט.
בקליט. בצבע?
צהוב.
צהוב. ובצורת מגן דוד?
כן.
אוקיי. אתה הבנת שמסמנים אותכם?
זה אמר לך משהו?
מה הרגשת שפתאום אתה צריך ללכת עם משהו שמסמן אותך כיהודי?
לא. לא התרגשתי מזה.
לא התרגשת.
לא.
לא הבנת כ. עכשיו.
השכנים שלכם עוד בסופיה.
כי סיפרת קודם שגם היו לך
חברים בשכונה נגיד ברחוב הייתם משחקים.
כאשר עולה המשטר הפשיסטי. ויש לכם הגבלות.
עדיין היחסים טובים.
או מתנכלים לכם. בסופיה. אתה זוכר.
לא.
את השכנים מפנים גב או עורף או. יש שינוי ביחס?
אני לא. אני לא זוכר. אה.
אני לא יודע איזה חוויות היו להורים.
אבל בתור ילד. אני לא זוכר התנקלויות של שכנים.
חוץ מלפעמים אתה אומר צ'יפוט. שמות גנאי.
כן.
אבל מעבר לזה לא היה.
לא היה.
אני לא זוכר אלימות. או.
לא.
או משהו כזה.
עכשיו אני מבינה.
אחיך קצת יותר גדול. אתה יותר קטן.
ואני מבינה שההורים.
גם זו הייתה תקופה שלא כל כך דיברו עם ילדים.
וגם יכול להיות שקצת מגוננים.
מגונ.
אז לא. לא כל כך מספרים לכם מה קורה סביב.
נכון.
לא מדברים. אבל. אה.
הרגשת שינוי בהתנהלות של ההורים?
היה איזה אי שקט?
לא הרגשנו. לא.
לא הרגשתם.
שום דבר.
החיים התנהלו כביכול.
כרגיל.
מבחינת. כרגיל מבחינתך.
היה עוד עניין אחד וזה
הנושא של שטחים שעברו לשליטת
הבולגרים במסגרת הברית עם הגרמנים.
כן.
הם קיבלו את האזורים של תראקיה.
תראקיה ומקדוניה.
שהיו קודם יוגוסלביה. יוון.
ומהמקום הזה הבולגרים מגרשים את הילדים להשמדה.
נכון.
חלק מהרכבות עברו דרך בולגריה.
ואחר כך גם בדנובה.
משהו מזה הגיע אליך כילד.
שמעת על היהודים ממקדוניה מתראקיה?
דרך אגב. נזכרתי.
כן?
יש לי קרובת משפחה יותר מבוגרת ממני.
מ-המ.
אה. קוראים לה לוסי.
מ-המ.
והיא.
אז נדבר אחר כך על זה.
היא הייתה. אה.
נשואה לבן דוד שלי שנפטר.
מ-המ.
והב. האבא שלה היה רופא.
והוא היה. הוא היה רופא
שהתרוצץ עם המגורשים של תראקיה ומקדוניה.
אה-הא. אה-הא.
והיה מאוד מעניין. ש.
אוקיי. אתה. אתה.
תראייני אותה.
אתה יודע איך קראו לאבא שלה. אתה זוכר?
לא.
אוקיי. אוקיי. אז אבל אתה
כילד זוכר איזשהו דיבורים על היהודים מתראקיה ומקדוניה?
לא. לא. שום דבר.
לא.
שום דבר. גם לא ידעתי את כל הסיפור הזה.
עד ש. עד שלא קראתי על זה.
הבנתי. בגיל יותר מבוגר?
כן. בוודאי.
אבל לא בזמן אמת שזה.
נכון.
אוקיי.
אבל היום אנחנו יודעים בעצם
שהתוכנית הייתה לגרש את כל יהודי בולגריה.
נכון.
והתוכנית הזאת. אה. נעצרה. סוקלה.
אה. הוש.
הושהתה. הודות לגורמים שונים.
יש פרשנויות שונות. נזכיר רק על קצה המזלג. גורמי.
אנשי ציבור כמו כמו פשב.
סגן יושב ראש הפרלמנט.
ראשי הכמורה והכנסייה. קיריל וססטפן.
נכון.
שפעלו למען היהודים.
יש את הגרסה של המלך.
שנדבר עליה. יש את הקונסיסטוריה.
זאת אומרת. הוועד היהודי.
סופיה הייתה גם אפילו הפגנה גדולה.
אני לא יודעת אם כילד אתה זוכר משהו מזה.
לא.
בניסיון לעצור.
על כל פנים הצליחו מסיבות כאלו או
אחרות לעצור את הגירוש של היהודים ל.
להשמדה. אבל תחת
זאת גירשו את היהודים בעיקר מסופיה לפרובינציה.
והטירוף.
ואז חל הגירוש שלכם.
והתרוץ היה ש.
אה. זה אני יודע מהספרות. לא ממני.
כן. מ-המ.
שיותר קל יהיה לגרש את היהודים למחנות השמדה מערי שדה.
מאשר מסופיה.
מ-המ.
כי אם יגרשו מסופיה. תקום צעקה גדולה.
כן. בדעת הקהל.
ולכן אנחנו מגרשים לערי שדה.
אוקיי. ואז אתם כתושבי סופיה מגורשים.
מה זכור לך מהגירוש.
אתם יכולתם לבחור לאן?
כנראה שיכולנו לבחור.
כי יש אנשים ששרירותית שלחו אותם. אבל. אה.
אנחנו. אה.
כנראה ש. או שפרוטקציה. אני לא יודע מה.
אוקיי. אתה זוכר.
הגענו ל. חזרה לרוסה.
אתה זוכר עד היום שעזבתם את הבית?
לא. לא.
את הנסיעה עצמה.
לא.
לרוסה?
לא זוכר.
עכשיו. רוסה יושבת על הדנובה.
הדנובה.
וגירשו באמת להרבה מערי הדנובה.
נכון.
‮אה. ‭Vidin. Ruse. Lom‬ וכדומה.‬
נכון.
ולכם יש משפחה. ואתם זה.
זה ההורים שלך. ואחיך. ואתה.
כן.
או יש גם סבא.
עוד מישהו איתכם שמגורש?
לא. לא.
אתם. ואתם מתנחלים.
במרכאות. אצל מי. מי קולט אתכם ברוסה?
אצל אח של. אה.
מואיז?
מואיז.
כן.
שהיה להם בית.
אה. גדול יחסית.
שנתנו לנו שמה חדר.
והתגוררנו שמה כל זמן המלחמה.
אוקיי. אבא. גם מסדרים לאבא עבודה?
לא.
אז המשפחה תומכת בכם?
כן.
אוקיי. ה. צריך כמה מילים על הקהילה ברוסה.
זה אמנם פרובינציה. אבל. אה.
קהילה מאוד מגובשת.
בדיוק. אני תמיד שומעת. אה.
מיוצאי בולגריה שזה.
הם אפילו משתמשים במילה קהילה מאוד אריסטוקרטית.
נכון.
ככה הם מתארים את היהודים.
האנשים מרוסה החזיקו אף גבוה.
זאת אומרת שאמרו שהמשפחה הזו מרוסה.
זה היה נחשב.
זה האריסטוקרטיה של יהודי בולגריה.
קהילה באמת מאוד מגובשת.
אתה הולך שם לבית ספר ברוסה?
כן.
בית ספר יהודי?
יהודי.
אוקיי.
איך הילדים המקומיים היהודים מקבלים את הפליטים מסופיה?
מקבלים אתכם יפה?
זה אני לא כל כך זוכ.
אני זוכר ש. שהיו לימודים רגילים.
מ-המ. למדתם גם עברית בבית הספר?
לא. אני לא זוכר.
לא זוכר. אבל משהו מיהדות מזה למדתם בבית הספר.
כי זה בית ספר יהודי?
יהדות. ממה שאני זוכר מיהדות רק מהחגים מבית הכנסת.
וזה אתה כבר זוכר ברוסה?
ברוסה.
זאת אומרת שגם בתקופה
הפשיסטית הקהילה מתפקדת. בית הכנסת מתפקד.
מתפקד.
היהודים יכולים לחגוג את החגים.
בדיוק.
איזה חגים אתה זוכר במיוחד?
בכל חג היו. אה. כ.
מאחר ו-2 הדודים שלי היו גבאים של של בית הכנסת.
אז היו מס. אה. מסדרים שולחנות אוכל בחצר של בית הכנסת.
והייתה חגיגה שלמה. זאת אומרת.
ה. הרגישו חג.
חג. אתה זוכר גם פסח? אתה זוכר.
פסח. ופור.
מה. ליל הסדר ופורים?
כן.
מ-המ. אז אהבת?
אהבתי בתור ילד את כל ה.
הרגשה של קהילה.
כל החוויה הזאת. כן.
ועדיין אתה לא מרגיש.
גם ברוסה אתה לא מרגיש שזה מלחמה?
עכשיו מגיעים ל.
היה ברוסה. היה התנועה הזו של. אה.
הברניקים.
הברניקים.
הפשיסטים הצעירים.
ויום אחד. אה.
הברניקים האלה. אה.
התחילו לרוץ אחרי. תפסו את אחי.
את מאיר?
את מאיר. והתחילו לזרוק עליו אבנים ולרוץ.
רצו לתפוס אותו ולהרביץ לו.
הם היו אגב. היה להם מדים. אתה זוכר?
אה. חולצות שחורות או חומות.
ואחי רץ ב.
ברחובות והתחבא. אה.
באיזה בית של. אה.
יהודי. וצלצל משמה לבן דוד שלי הגדול.
שקראו לו ישראל טלו.
כמוך.
כן. אנחנו היינו 3 טלואים ב. ב. במשפחה.
של הסבא?
טלו הגדול. הוא דרך אגב היה גם גבוה מאוד. 2 מטר.
אז הוא היה טלו הגדול.
אני הייתי טלו הבינוני ויש טלו הקטן שחי בצרפת.
בקיצור. הוא צלצל לטלו הגדול.
עכשיו טלו הגדול. וזה סיפור מעניין.
כי זה מראה את ה. את הבולגריות.
טלו הגדול. הידיד שלו. הכי.
הכי טוב מבית הספר היה ראש ה. האלה.
הברניקים?
הברניקים. אז הוא צלצל אליו ואמר לו.
תשמע. רודפים אחרי הבן דוד שלי. תעצור אותם.
והוא רץ לעצור אותם.
מה. מה זה? כי הם חברים.
זהו. מצד אחד פשיסטים מצד שני חברים.
עכשיו. הטלו הגדול היה קומוניסט.
הממ.
זאת אומרת. הוא וז'נה.
הם היו. אה. תומכים שקטים.
במחתרת?
במחתרת. ובפרטיזנים.
והייתה אחת פרטיזנית מאוד מפורסמת.
אני ונטורה?
אני ונטורה.
מרוסה.
כן. ועד כדי כך שלקחו את ז'נה. לקחו אותה ל.
ג'נה הייתה בת דודה שלך?
בת דודה שלי. הבת של מטילדה.
כן.
לקחו אותה לבית הסוהר.
הא. עצרו אותה?
עצרו אותה. היא הייתה כמה ימים ב.
בבית הסוהר. ו. ומאחר.
אתה הבנת את כל הדברים האלה. כילד?
שיש פרטי. שיש. אה.
מחתרת קומוניסטית. ידעת על הפרטיזנים משהו?
אני.
כמו אני ונטורה?
אני שמעתי את השמות האלה.
טינקה. ג'נום. נדמה לי.
כן.
הם היו כולם מרוסה.
נכון.
היה עוד אחד. אה.
דווקא אשכנזי. אבל שכחתי את שמו כרגע. גם כן פרטיזן.
בקיצור.
ידעת על הפרטיזנים. אה. ישראל?
כילד הבנת מה הם עושים הפרטיזנים?
הבנ. הבנתי שה.
הבן דוד שלי וז'נה.
הם. אה. הם משהו מיוחד.
מ-המ. אבל לא ידעת על הפרטיזנים?
לא. לא. כי הייתי עוד ילד קטן.
כן. לא הבנת מה הפרטיזנים עושים.
כן.
לא ידעת שהם נלחמים בגרמנים. אה.
והייתה חתונה של ז'נה.
אה-הא. בזמן המלחמה?
בזמן המלחמה.
איפה בבית. בבית הכנסת?
בבית הכנסת.
היה בית כנסת אחד ברוסה. גדול?
בית כנסת אחד לכל הקהילה?
אני לא זוכר. לא. נדמה לי.
היה גם בית כנסת אשכנזי.
נדמה לי שהיו. אה.
בית הכנסת הגדול. והיה בית הכנסת השכונתי ששמה הדודים שלי.
אה-הא.
בקיצור. היא התחתנה בבית הכנסת הגדול.
והייתה מקהלה של. אה.
זיקו?
הייתה מקהלה ששרה.
כן.
והיא הגיעה. זה היה בחורף.
הגיע עם עגלת שלג.
מחזה שלם. עם ה.
אני שואלת אם. אה. גם נתקלת בזיקו גרציאני.
כי גם הוא היה מ. מרוסה.
זיקו. זיקו גרציני היה.
אה. הם היו חבורה.
נכון.
הבן דוד שלי טלו הגדול. וזיקו.
ועוד כמה. הם היו חבורה ברוסה שהייתה להם תזמורת.
נכון. נכון מאוד.
והם היו. אה.
אז הוא ניגן גם ה.
‮‭playboys‬.‬
כן. גם הוא ניגן. אז הבן דוד שלך?
והבן דוד שלי. שלחו אותו ללמוד רפואה בסופיה. לפני המלחמה.
והדוד שלי חשד שמשהו לא בסדר.
והלך לבדוק שהוא לומד רפואה.
הלך לאוניברסיטה. בכלל לא היה רשום.
‮הוא לקח את הכסף. ועשה ‭good times‬.‬
כן. אה.
הם דרך אגב. שעלו לארץ.
הם המשיכו ל. להתרועע.
כן.
והיו חברים עם מוריס לוי.
מוריס לוי מנתח הלב.
מנתח ה. הלב.
שמושתל הלב בארץ.
ואיך קוראים לו. השחקן.
אה. שחקן תיאטרון.
אנסקי.
שהיה. אה. אה. לא. אה. אחר.
אוקיי.
הם היו חבורה של איזה 7.
8 איש ששמרו על החברות גם בארץ.
כן. הבולגרים.
אלברט כהן.
אלברט כהן.
כן. עכשיו. אה.
ברוסה שאתם חיים. אמרת.
אתה גם נתקלת בברניקים האלה.
או רק המקרה הזה עם האח שלך. מאיר?
לא. רק המקרה. אני לא נתקלתי.
לא נתקלת בהם. גם ברוסה הרגשתם מחסור במזון?
כמו שהרגשתם בסופיה.
לא. לא הרגשנו.
שם בגלל הקרבה לכפרים?
בקרבה לכפרים. וה.
הדודים שלי היו מקושרים מאוד.
מ-המ.
אני זוכר שבימי שלישי.
באמצע השבוע היו עושים ערב אבטיח עם גבינה בולגרית.
מ-המ.
והדוד שלי היה קונה אבטיחים עם עגלות.
זאת אומרת. היו מביאים עגלה של אבטיחים
. והיו מכניסים למרתף.
מ-המ.
ובי. ימי שלישי היו פותחים שולחן בחצר.
זה גם במלחמה?
זה גם במלחמה. היו פותחים שולחן.
והיו מופיעים בזמרה 2.
הא.
אחד זמר אופרה.
שהוא היה נשוי לבת דודה שלי.
בת דודה שלי. ז"ל.
שהייתה הבת של. אה. משה.
איך קראו לו לזמר אומפרה. אתה זוכר?
טוני.
אתה יודע שם משפחה גם?
אה. כוחנוב.
והוא היה זמר אונג.
בבולגריה והם. ניסה גם פה בארץ.
מ-המ.
והוא הופיע בו.
באופרה הראשונה של שמשון ודלילה.
והוא היה כזה שמן ובריא.
וכשהוא שר וניפח את החזה.
נקרעה לו הפרווה.
וכולם צחקו שמה. והוא הסתכסך עם זאתי. אדית דפילי.
דיפלי. כן.
והוא הפך להיות.
אה. מורה לחזנים.
אה-הא.
והיה עוד אחד שהיה זמר אופרטות.
כן.
שקראו לו צ'וני.
והם שניהם היו שרים.
אה. סרנדות בלדינו.
הא.
וזה אני זוכר. כי זה היה מאוד מהנה.
אז דווקא החוויות שלך מהתקופה של רוסה הם חוויות.
חוויות טובות.
טובות.
כן.
המלחמה ממש ברקע. לא כל כך הרגשת.
נכון. נכון.
פחות היה מחסור.
אממ. הרגשתם.
מבחינת הבולגרים המקומיים ברוסה. אה.
בכל זאת. אתם לא הייתם הפליטים היחידים מ. אה. סופיה.
הגיעו קבוצה והקהילה עוזרת.
אבל היחס של הבולגרים המקומיים גם היה טוב אליכם ברוסה?
כנראה. כן.
אתה לא זוכר איזשהם.
לא זוכר.
אבל. אה. עדיין הייתם צריכים לענוד את ה.
כן.
את המגן דוד.
כן.
את הסיכה של המגן דוד. אה. אוקיי.
אה. באיזה מצב רוח היו ההורים?
אתה זוכר. ברוסה. הרגשה.
אני. אחד הדברים שלא דיברו על זה.
זה שמאחר ואבא נשאר בלי עבודה.
מ-המ.
כן. ה.
התלות במשפחה.
התלות במשפחה היה מאוד לא נעים.
לא נעים לו.
אבל. אה.
הייתה משפחה קרובה. זאת אומרת. אה.
שתמכה.
תמכה.
הבית. הדירה שלכם בסופיה.
שעזבתם. פשוט נעלתם את הדלת?
מה עשיתם לפני שעזבתם עם החפצים בדירה.
הרהיטים נייחים. אתה יודע.
הם פשוט נעלו ונסעו.
לא.
או נתנו למישהו לשמור?
ל. לקחו את הרהיטים.
לקחו איתם לרוסה?
לא רק לרוסה.
גם הביאו אותם לארץ.
מה אתה אומר?
וגם. אה. אה.
יש לך אפילו ש. אתה.
יש לי 2 כיסאות שנשארו.
הבנתי. אז כשעזבו את סופיה לקחו איתם את הדברים לרוסה?
כן.
ופשוט נעלו את ה.
הדירה הייתה דירה מושכרת?
כן.
אממ. עכשיו. אה.
רוסה הזכרנו על הדנובה.
הממ.
בזמן המלחמה הלכתם גם להתרחץ מהדנובה?
בטח.
כן? לשחות. להתרחץ?
ז'נה בת דודה שלי.
אה. לפני החתונה. בזמן החיזורים של.
אה. זה. אה.
הזמינה אותי להצטרף לסירה שהייתה להם על הדנובה.
אה-הא.
ואני זוכר את האירוע הזה. ש.
שזוג שהולך ורוצה להיות לבד.
פתאום היא מביאה אותי.
וזכרתי לה חסד נעורים. הרבה שנים.
כן. ומה הדנובה הייתה כחולה?
הדנובה הייתה כחולה. ו. א.
אחרי הרבה שנים שאני התחלתי לעבוד עם בולגריה.
זה כבר. אה. במשטר החדש.
כן.
אז עשינו פרויקט מסוים בסיליסטרה.
אוקיי. איפה זה גם על הדנובה?
גם על הדנובה.
מ-המ.
וראש העיר של סליסטרה.
שמע שאני יליד בולגריה.
אז הוא אמר לי שהוא רוצה שאני אתן ספיץ' בבולגרית.
אמרתי אבל בולגרית שלי זה מכיתה ו'.
אז הוא אמר: "לא. אתה תכתוב את זה באנגלית.
אנחנו נתרגם בבולגרית ואתה תקרא מהנייר."
ואז. אה. אמרתי.
אבל אני חשבתי שאני צריך להגיע לסליסטרה ברכבת.
וזכרתי שמרכבות. שהיו נוסעים ברכבת מרוסה לסופיה.
זה היה רכבת לילה סיפור שלם.
סיפור שלם.
אמרו לי: "לא.
אתה תיסע לבוקרשט. ותעבור ל. לרוסה."
אבל איך אני אעבור בשחייה?
אמרו: "מה. אתה השתגעת?
יש גשר." בנו אחר כך.
את הגשר.
בזמן הרוסים בנו גשר.
גשר. כן. כן.
ולא היה צריך לשחות.
טוב. אז זה היה הזיכרונות מרוסה.
גם ברוסה אתה לא זוכר שאתה רואה חיילים גרמנים?
ברוסה אני זוכר שהמטוסים האמריקאים.
התחילו להפציץ.
יום אחד טעו.
ובמקום להפציץ את השדות הנפט של ג'ורג'פו.
או פלוישט.
פלוישט.
כן.
הם הפציצו את רוסה.
מ-המ.
זרקו כמה פצצות על רוסה.
ידעתם זה שהאמריקאים?
והם זרקו נורים עם מצנחים.
כן.
והילדים אספו את המצנחים.
ולמחרת היום הייתה חגיגה שלמה בין הילדים.
אבל המטסים האלה שהיו טסים מעל רוסה.
תקופה מאוד ארוכה להפצצות האלה ברומניה.
אה. היו אצלכם אזעקות. נכון?
כן.
זה אתה זוכר? הייתם יורדים למה למקלט. ל. למרתף?
זה היה מרתף ב.
זה לא הפחיד אותך כילד?
לא.
ידעתם שזה הבעלות הברית. האמריקאים מפציצים?
כן. אבל זה היה לעיתים רחוקות. זה לא.
אבל המטסים.
זה לא כל המטסים עברו מעל לרוסה.
אבל חלק.
חלק.
אוקיי. ואז הייתם יורדים. אה.
כן.
באזעקות. דיברו כבר שהחזית הרוסית מתקדמת.
כי כבר הרגישו את סוף המלחמה?
מה שאני זוכר.
זה שכבר הרוסים נכנסו לבולגריה.
אוקיי. אז אתה מדבר כבר על השחרור.
אבל אני שואלת אם לפני השחרור. אם.
אה. אם.
אה. כבר היו דיבורים.
היו.
אתה זוכר. המבוגרים כבר ידעו. אנחנו מדברים.
ב-43' היה הקרב הידוע בסטלינגרד.
שהוא אחד מנקודות התפנית.
לא יודעת אם כילד אתה זו. דיברו על זה.
תשמע. אה. תשמעי. אה.
לא. אה. אה. לא דיברו עם הילדים על הדברים האלה.
אתה לא זוכר למשל שמדברים על סטלינגרד?
לא. לא.
אוקיי. אבל ב-43'.
בשנה שאתם גורשתם.
באותו קיץ גם מת המלך בוריס.
נכון.
זה אתה זוכר? ומה דיברו על זה על מות המלך?
אתה זוכר מה סיפרו? מה.
שקיבל התקפת לב.
ככה אמרו?
ככה אמרו.
ואחר כך היו הגרסאות השונות שבעצם הגרמנים הרגו אותו.
נכון.
יש איזה גרסאות שונות.
נכון.
שהרעילו אותו. ש.
כן.
או שהיה חוסר בחמצן וכולי.
אבל אז אתה זוכר גם.
אה. שהתאבלו על המלך?
אתה זוכר את זה כילד ברוסה?
לא זוכר.
אוקיי. אם ציינו כל מיני דמויות. אה.
ידועות מרוסה היהודי הקהילה הארסטוקרטית.
במירכאות. אממ. יש עוד דמות מאוד ידועה מרוסה.
אני לא יודעת אם אתה מודע לזה.
או שמעת עליו שזכה בפרס נובל אפילו.
וזה סופר. אה. אליאס קנטי.
קנטי.
כן. הוא היה מרוסה. משפחה.
אה. אתה יודע אם למשפחות היה איזה קשר?
אתה יודע משהו עם משפחת קנטי?
את יודעת ש. אה. יש. אה.
אחד. יהודי אחד שקוראים לו יוס.
קראו לו. יוסף קובו. קובו.
איך? קובו.
שהוא כתב את ההיסטוריה של יהדות רוסה.
מ-המ.
על כל המשפחות שגרו שם וכולי וכולי.
נדמה לי הוא מכפר הנגיד.
לא.
לא? אז יוסף קובו.
הוא עבד בחברה שלנו.
אה-הא.
ואחרי שיצא לפנסיה.
כתב את ההיסטוריה.
הוא הקדיש את עצמו לרוסה. אז הוא כת.
אתם לא. אתה לא זוכר.
לא הכרתם את משפחת קנטי?
לא.
אוקיי. אז בוא נדבר.
אממ. ישראל. הזכרונות שלך מהשחרור.
אה. אנחנו מדברים באופן פורמלי. אה.
9 בספטמבר 44' בולגריה משוחררת.
נכנסים אליכם. אתם ממש על הגבול שהרוסים. אה.
כן.
אתה זוכר את כניסת הרוסים?
כן.
מה הזיכרונות?
בא איזה גדוד ש.
שהיה ברוסה. של.
גדוד רוסי. ולגדודים הרוסים בדרך כלל הצטרף
איזה ילד שהגדוד אימץ.
הממ.
והילד הזה היה לבוש במדים של חייל.
כן.
עכשיו. הילד הזה היה אולי בן 10. חמש. 13.
הוא פרץ לחצר של ה.
של ה. שלנו. וביקש אלכוהול.
הממ.
אז לא היה אלכוהול. אז הוא אמר טוב.
תביאו. אה. אה.
ספי. תביאו או דה קולון.
או דה קולון.
והוא שתה או דה קולון.
ואז בא המפקד שלו. כנראה רב סרן.
או סגן אלוף. שהוא היה כזה איש רציני מאוד.
הוא נזף בו לפני כולם.
נתן לו עונש שלא יעיז
חס ושלום להשפיל ככה את
האנשים ולהיכנס לחצרות שלהם וכולי וכולי.
אבל אתם יצאתם לרחובות לקדם את פני הרוסים?
כי הם משחררים את בולגריה.
אתה זוכר אם אנשים יצאו לרחובות?
אם הייתה שמחה?
אני לא זוכר.
לא זוכר איזה שמחה על השחרור?
הייתה שמחה.
כן.
אבל. אה.
אני לא זוכר אם יצאו לרחובות. או.
ואז כשהגיעו החיילים הרוסים. איך הם התנהגו?
יפה מאוד.
אתה היית צ. בוא נעשה חישוב ב-44'.
בן כמה אתה? בן 8.
בן 8.
נכון. טוב. אז לא היית גם מודע.
היה את החשש הרי בכל מיני מקומות הרוסים.
גם סיפורי אונס של נשים.
אבל אתה צעיר מדי לעניין הזה.
אה. אבל אתה אומר שקיבלו אותם יפה. וזכור.
אני זוכר שקיבלו אותם יפה וגם דיברו על זה.
על ההתנהגות שלהם. שההתנהגות שלהם הייתה.
אה. מאוד. אה. מאוד טובה.
מ-המ.
התנהגו כמו צבא מוסרי.
אוקיי. אז ב. בולגריה משוחררת.
המלחמה בעולם עוד לא הסתיימה.
רק במאי 45'.
אבל אתם כבר בספטמבר 44'.
ואז אחרי שהמלחמה מסתיימת אתם חוזרים מיד לסופיה?
לסופיה.
מה קורה. נדבר בקצרה על התקופה הזאת.
אז תקופת. אה. מעבר.
לאט לאט עולים הקומוניסטים.
אבל קודם כל נתחיל עם אבא. החנות של הקריסטלים?
גמרנו? לא רואה. לא מקבל.
ו. אז מה הוא עושה
תחת המשטר הקומוניסטי כשהוא חוזר לסופיה?
אבל עכשיו רגע. ב-44'.
כן?
או תחילת 45'.
מ-המ.
אה. מתארגנת קבוצה של.
אה. צעירים יהודים שעולה עם עליית הנוער.
והם קיבלו סרטיפיקטים?
הם קיבלו סרטיפיקטים.
נכון.
ואז אחי עולה.
אוקיי. אז מדובר על אחיך מאיר.
שהוא היה אז. אה.
הוא ב-7 שנים. הוא היה כבר בן 15?
נכון.
נכון? אז הוא מצטרף גם.
עם סיום המלחמה או.
אה. לקבוצה של עליית הנוער.
כן.
והם עוזבים את בולגריה לטורקיה. נכון?
לטורקיה בדרך לבנון. הם עולים ארצה ונכנסים ל.
בתור גרעין לד.
דפנה. קיבוץ דפנה.
קיבוץ דפנה. אוקיי. ויש לכם קשר איתו? מכתבים?
כל הזמן.
שהוא בקיבוץ?
שהוא בקיבוץ.
הוא לומד עובד שם?
הוא עובד ולומד ו. ו. ונ.
נכנסו לפלמ"ח. ואימונים בפלמ"ח וכולי וכולי.
והוא כתב לנו כל הזמן מכתבים שאחרי המלחמה.
הגרעין שלהם צריך לעלות למשגב עם.
מ-המ.
מ-המ.
והוא תיאר את משגב עם.
מ-המ.
שזה שוויץ. שמסתכלים ממשגב
עם על העמק יזרעאל זה כמו שווייץ.
מ-המ.
ואני הייתי קורא את המכתבים שלו ב. אהה.
שקיקה.
שקיקה.
ואתה נעשה ציוני?
והייתי. הייתי מריח אותם גם.
ממ.
והיה כאילו ריח הגליל עולה מהם.
ממ.
למה אני מספר את זה?
זה קשור למשהו אחר כך.
כשאנחנו עולים ל. אנחנו.
הוא גויס. אה.
זאת אומרת הוא היה בחטיבת. אה. הראל.
מ-המ.
אה. לא. חטיבת יפתח. גדוד שלישי.
והם לחמו בכ.
לאורך כל המלחמת השחרור.
ובאחת הקרבות הוא נפצע ביד.
והיד לא התאחתה לו טוב.
ואמרו לו: "אתה לא יכול להיות רובאי."
שלחו אותו להיות מ"צ.
הוא לא רצה. הוא רצה לחזור לגרעין שלו.
ואז העבירו אותו קורס חובשים והוא חזר.
מ-המ.
ובאחד הקרבות האחרו.
לפני האחרונים של מלחמת השחרור. באוקטובר. הוא נהרג.
איפה? בתל חאנון. בדרום.
מ-המ.
ואנחנו הגענו חודש אחרי זה.
מ-המ.
ואנחנו לא ידענו על ה.
ע. ע. על ה.
על ז.
זה שהוא נהרג.
הם הודיעו לקרובים שלנו בבולגריה.
אז הקרובים ידעו. אבל כיוון שאנחנו עמדנו לעלות על האונייה.
לא. לא אמרו לנו.
אז הגענו לארץ. לבית עולים בנתניה.
וחיכינו ש. כמו שכולם.
שהוא יבוא לקחת אותנו.
חיכינו. חיכינו. הוא לא בא.
ואז בא הדוד שלי. שבתאי ביטו.
הוא לקח אותנו לבית שלו בחולון.
ואז הוא אמר לנו. סיפר לנו. והפכנו למשפחה שכולה.
שכולה.
אז קודם כל.
תאמר לנו כמה מילים על האח שלך.
מאיר. מה אתה זוכר ממנו?
איזה בחור הוא היה?
איזה אישיות? משהו על האישיות שלו.
הוא היה ילד מאוד אינטליגנטי.
הוא קרא ספרות של מבוגרים כבר בגיל 15. 16.
ספרי פילוסופיה וכולי וכולי. והיו שולחים לו.
כיוון שהוא עוד לא ידע עברית טוב.
היו שולחים לו מלא ספרים מבולגריה לזה.
והוא היה מאוד אידיאליסט.
מ-המ.
וגם ההתנהגות שלו הייתה בהתאם.
ו. והיה לו חבר ילדות שקראו לו דריו.
והדריו הזה היה.
יהודי או בולגרי?
יהודי. ש. שהוא היה בן יחיד.
מ-המ.
ול. ההורים לא נתנו לו לעלות לארץ.
ואחי היה מדרבן אותו במכתבים: "למה אתה לא בא?
נורא יפה בארץ."
ופה. פה. פה. והוא לחץ על ההורים. בסוף נתנו לו.
והוא הגיע. ואיך שהגיע ללטרון.
ממ.
נתנו להם נשק.
הסיפור הידוע.
ושבוע אחרי זה הוא נהרג.
דריו מה? אתה יודע את שם משפחתו?
ו. חכי.
ואחי לקח את זה נורא קשה.
כי כאילו בגללו. הו.
הוא ע. דירבן אותו לעלות והוא נהרג.
ממ.
וראה איזה פלא. בבית
הקברות בנחלת יצחק שניהם קבורים באותה שורה.
מה אתה אומר? ומה שם משפחתו של אותו דריו. אתה זוכר אולי?
יש לי תמונה של ה.
סיפור עצוב.
של ה. אה. מצבה.
כן.
אני אראה לך אחר כך.
אבל. אה. ישראל אתה קצת קפצת.
כן. קפצתי.
אז אני קצת מחזירה אותך. בסדר?
בכל זאת. הפ. התקופה הקצרה של בערך.
אה. 3.
4 שנים שעוד הייתם בבולגריה לפני שעליתם לארץ.
נכון.
לאחר מלחמת העולם.
כן.
אז. אה. אני רוצה רק כמה דברים לגבי התקופה הזאת.
אמרת שאתה הולך לבית ספר בולגרי ציבורי.
בולגרי.
אתה יהודי יחידי? או יחד איתך.
לא. פאפו.
פאפו איתך לומד?
כן.
ו.
והיה איזה מבחן. אה.
לא זוכר בחשבון או משהו.
עו"ד אהרון פאפו אתה מדבר.
ושנינו קיבלנו ציונים טובים.
והמורה. בולגריה.
אמרה: "טוב שיש לי
2 יהודים בכיתה כדי שיוציאו לי את הבושה."
זאת אומרת. את יודעת.
זה כבר הפוך היה הפוך מה שנקרא.
זה דוגמה של האנטישמיות הבולגר.
אנטישמיות. זה מה שאני אומרת. בהפוך על הפוך.
אנטישמיות ר. רכה.
כן מוסוות.
וחשתם אנטישמיות אחרי המלחמה?
הייתה אנטישמיות אחרי המלחמה?
מלחמת העולם כמובן אני מתכוונת.
אה. לא.
אחרי העידן הפשיסטי. תחת העידן הקומוניסטי מרגישים?
‮מה ש. מה שאני זוכר שכולם גויסו ל-‭Septemberists‬.‬
אוקיי. תנועת הנוער הקומוניסטית.
הקומוניסטית.
זה בעצם תנועת הנוער של הילדים.
‮כי הגדולים יותר היו ב-‭R.M.S‬.‬
כן.
אז אתם. אה.
ו.
פיונירים כאלה.
ו.
היה לכם עניבות?
היה לנו עניבות ו.
מה עניבה אדומה?
אדומה. וטיטו.
אוקיי.
‮היה אמור להגיע לביקור ב-‭Sofia‬.‬
עוד לפני שהוא פרש מהקומינפורם.
אוקיי. אז רגע. רגע.
רק נעשה כדי שיבינו את הסיטואציה.
המעבר הוא לשלטון. אה. קומוניסטי.
קומוניסטי.
הגיבורים הגדולים הם 3.
אחד זה דימיטרוב.
דימיטרוב.
הבולגרי שלכם.
השני זה טיטו היוגוסלבי.
וכמובן מעל כולם. החבר סטלין.
סטלין.
זה הגיבור שלכם באותם ימים?
אלה הגיבורים באמת? דימיטרוב וסטלין?
דימיטרוב. דימיטרוב היה גיבור על.
ברור. ומה החבר. אה. סטלין?
תמונות גם בכל מקום?
בכל מקום. מה זה.
זה מה ש. אה. זה היה.
שמש העמים.
שמש העמים.
כן. וכך ראית את זה כילד? בנער?
‮וטיטו עמד להגיע ל-‭Sofia‬.‬
מ-המ.
אז לקחו את כל הילדים.
נתנו להם חופש.
ונתנו להם. אה.
דליים עם צבע לבן.
העלו אותם על הגגות של הבתים.
מ-המ.
לכתוב באותיות גדולות. סטלין.
מקף. טיטו. מקף. דימיטרוב.
הטרויקה.
‮וכל ‭Sofia‬ הייתה צבועה למעלה עם סטלין טיטו דימיטרוב.‬
וטיטו הגיע עם המטוס. ראה מלמעלה.
היה מבסוט וזה. וכתבו על זה בעיתון וכך הלאה.
וכמה חודשים אחרי זה.
הוא עזב את הקומינפורם.
כן.
ואז נתנו לנו שחור.
כן.
העלו אותנו על הגגות למחוק את טיטו.
למחוק את טיטו.
אז היה סטלין. חור. דימיטרוב.
אבל האידיאולוגיה הקומוניסטית. הרביצו בכם קצת?
בבית ספר וכולי. קצת. אה.
לומדים מרקסיזם ודבר.
לניניזם ודברים כאלה? לא.
לא. לא בכיתות האלה.
לא בכיתות האלה. טוב. ב. במה.
מה שאני זוכר זה.
זה סיפרתי לך. שהיו הבחירות הראשונות.
כן. אמרת עם אבא. סיפרת את הסיפור.
כן.
ובמה אבא עוסק לפרנסתו?
אה. א.
אחרי שכבר אין לו את החנות של הקריסטלים?
אני חושב שהוא.
אה. עסק בדברים מזדמנים.
ממ.
זאת אומרת. לא הייתה לו פרנסה קבועה.
וגם לא היה לו כסף.
מ-המ.
וגם לא היה מה לקנות. ואני זוכר.
אז המצב היה קשה מבחינה כלכלית?
כן. ואני זוכר שהיה לי יום הולדת.
ממ.
ו. אה. אבא אמר לי: "תראה.
אין לי כסף וגם אין מה לקנות.
אבל מה אני אתן לך מתנה ליום הולדת?
אני אהיה לרשותך כל היום."
וזה אני זוכר עד היום.
ממ.
ו. אה. "מה אתה רוצה שנעשה?"
אמרתי: "שנלך לגן הציבורי."
למה? שנותנים שמה כוס חלב ו-2 ביסקויטים.
ממ. זה להמחיש את המצב.
כן.
אממ. ישראל. הדבר ה.
אחד הדברים היחודיים למשטר הקומוניסטי.
גם בבולגריה. שאחרי מלחמת העולם השנייה.
זה שהם אפשרו.
בניגוד למשטרים קומוניסטים אחרים.
הם אפשרו פעילות ציונית.
ותנועות הנוער הציוניות פועלות
בתקופה הזאת. השומר הצעיר ובית"ר.
ויצו.
אה. וגם תנ. של הנשים.
אז אמא שלך הופכת להיות פעילה מרכזית בוי.
מאוד פעילה.
בוויצו אני מבינה.
בויצו.
‮בסניף של ויצו ב-‭Sofia‬.‬
כן.
אבל מעניין. לא שולחים אותך לתנועת נוער ציונית?
לא.
בתקופה הזאת?
לא.
מ-המ. איך אתה מסביר.
רק.
את זה שאמא כל כך פעילה בוויצו ואתה לא בתנועת נוער ציונית?
רק כשהייתי ילד. לפני שהקול של התחלף.
מ-המ.
הייתי שר מאוד יפה.
אז אמא הייתה מביאה אותי לאסיפות של ויצו לשיר.
איפה זה היה? בבית העם? או היה להם ממש. אה.
היה להם. אה. לא זוכר.
אבל איך זה שלא שולחים אותך לתנועת נוער.
אה. ציונית? אתה לא יודע?
אני לא יודע. אולי הייתי קטן מדי.
הבנתי.
אולי לא היה לגיל הזה.
אוקיי. רק רגע. אה. ישראל.
אתה אמרת שכילד לא היית מודע למלחמה.
ולא היית מוד. למלחמה העולמית.
ולא היית מודע להשמדה של יהודים.
כשהסתיימה המלחמה ב-45'. אחרי שכבר. אה.
גרמניה הובסה. באיזה גיל או באיזה
שלב אתה התוודית לסיפור הגדול של השואה?
מתי יד. למדת שהיו מיליוני אנשים שבכלל נהרגו.
אבל מיליוני יהודים ש.
משפט אייכמן.
רק כשהיית בארץ?
כן.
לפני כן לא. לא היה דיבורים על זה.
לא.
בבולגריה? לא היית מודע לזה?
לא.
לפני כן? רק כשהגעת לארץ?
ועוד הרבה אחרי.
אוקיי. עכשיו. אה.
אנחנו מדברים באמת על תקופה של פעילות. אה. ציונית.
גם קבוצות של עליית הנוער שעולות.
גם ההעפלה. ספינות בלתי
לגאליות שחלקם מגיעים אחר כך לקפריסין.
ובעצם. אה.
אתה זוכר. אה. ש.
שאתם שומעים על הקמת מדינת ישראל?
ודאי.
מאי 48' חוגגים?
כן. ו.
‮בן גוריון הגיע ל-‭Sofia‬.‬
נכון.
זה זכור לך גם? משהו מזה?
אני זוכר.
הוא בא לנאום. אה. ליהודים.
רק. רק מ.
לשכנע את היהודים לעלות לארץ.
רק מסיפורים של.
מסיפורים.
של.
אתה בעצמך לא זוכר?
לא זוכר.
אתה יודע אם ההורים הלכו לשמוע אותו? אמא כ.
אמא. בטח.
מה כנשיאת ויצו או משהו?
כן.
אה-הא. עכשיו. באמת אחרי קום המדינה.
גם כן משהו ייחודי לבולגרים.
הם מאפשרים ליהודים לצאת.
וכמעט. כמעט כל יהודי בולגריה.
מתוך 50 אלף. 45.
אז כן. אני אומרת אחוז מאוד גבוה של היהודים עולה.
בגלים גדולים של ארבעי.
שנת 48'. 49'.
ואתם באים בגל הזה של 48'. לקראת סוף 48'.
אהה. רצית לבוא. התרגשת? שמחת?
כן. בטח. אה.
בגלל אחיך גם?
בגלל אחי. כי.
כן.
היינו צריכים להיות חברי קיבוץ.
כן.
וכולי וכולי.
אז כשאתם מגיעים לארץ.
אתה אומר בית עולים והמס.
המשפחה. אה. סופגת מכה נוראית.
כן.
אה. עם מות האח הגדול.
אני מניחה שזה משהו ששובר.
נורא.
גם. אה. הגירה וגם לשמוע שהאח הגדול.
זה השפיע על אמא ועל אבא.
אמא חטפה מחלת לב.
מ-המ.
ואבא היה.
שבור?
שבור לגמרי.
ממ. ואתה פתאום לבד?
ובתור משפחה שכולה. אה.
שלחו אותנו מבית העולים לבית עולים ברחוב עלייה.
בתל אביב?
בתל אביב.
ממ.
ויפו הייתה סגורה.
מ-המ.
על ידי הצבא.
כן.
וההורים שלי בתור הורים
שכולים קיבלו רישיון להיכנס ליפו ולבחור בית.
ממ.
ונכנסנו ליפו. הסתובבנו. הסתובבנו והגענו לאיזה וילה.
קלטתם שזה בתים.
אה. שברחו או הוברחו ערבים?
אה. כן. וילה חדשה לגמרי.
מ-המ.
בשפת הים. על יד בית חולים. איך קוראים לו?
דונולו.
דונ. דונולו.
ואבא אמר: "נו.
זה בית יפה?".
"כן. יפה.". "טוב.
אני הולך למשרד הביטחון לקבל אישור על הבית."
ואנ. אני נשארתי עם אמא.
ואז בא איזה ערבי זקן שנשאר ביפו.
והתחיל להסתובב מסביב לבית.
ואני התחלתי לבכות.
ממ.
"מה באנו לחיות בין ערבים?"
וזה. "אני רוצה ללכת לקיבוץ."
ואמא גם התחילה לבכות.
ואבא בא ואמר: "למה אתם בוכים?".
"אנחנו לא רוצים פה להיות.".
אבא היה כזה חלש אופי. אמר: "לא רוצים.
לא צריך.". חזרנו ל. לבית העולים.
ממ.
ואז שלחו אותנו. כי הרבה. זאת אומרת.
אחד המזלות של עליית יהודי בולגריה. הייתה יפו.
כן.
כי יפו נפתחה אז ו. ו.
אתה כשעלית לארץ היית בן 12. נכון?
כן.
אוקיי. אז לאן הלכתם אחרי זה?
אז שלחו אותנו ל. אה.
כמשפחה?
כמשפחה. שלחו אותנו לשיכון עולים.
איפה?
ב. על יד מושב גת רימון.
אוקיי. ליד פתח תקווה שמה?
כן.
לא רחוק.
וכולם היו שמה עולים חדשים.
מ-המ. ר. מבולגריה או מארצות נוספות?
לא. לא. לא.
הא.
אנחנו היינו משפחה יחידה.
האא.
שלא דיברה יידיש.
אה-הא.
אז אני קודם כל הייתי צריך ללמוד.
והם היו ניצולי שואה רובם?
רובם ניצולי שואה.
דיברו על השואה?
דיברו על השואה. והיה להם גם ילדים.
אה. פגועים מהשואה.
הייתה לנו שכנה של.
אה. אה. שהם 2 מבוגרים שילדו באיחור.
ממ.
הייתה לנו ילדה שכנה שהייתה לה מחלה של לאכול אדמה.
ממ.
אז כל פעם שלא ראו אותה.
ממ.
סיפורים. בקיצור. אה.
אז שמה אתה גדל. אה. ככה בארץ?
אני גדל. אני גדל ב.
בשיכון עולים הזה. ולומד בבית ספר הס.
בפתח תקווה?
בפ. של זרם העובדים בפתח תקווה.
ואבא השיג עבודה?
עכשיו נתנו לאבא חנות קטנה ביפו. והוא פתח מכולת.
ממ. וגרתם פה?
וגרנו בגת רימון.
והוא היה נוסע?
הוא מסכן היה קם ב-4:00 בבוקר.
אוו.
נוסע עם אוטובוס.
אז זה היה חתיכת נסיעה.
אחד לפתח תקווה.
מפתח תקווה לתל אביב. מתל אביב ליפו.
ואני בינתיים. אה.
נכנסתי ל. אה.
בית ספר.
לבית ספר.
אוקיי. אנחנו נדבר עכשיו ככה בקצרה ובקפיצות.
בשלב מסוים. אתה נקלט?
אה. מתחיל במסלול של בחור ישראלי אפשר לומר?
אבל ה. הקליטה שלי הייתה. אה.
מאו. מאוד מיוחדת.
אדיבה?
רגע.
הבחור הגיע עכשיו.
אז למה אמרת לו להגיע עכשיו?
אמרתי בעוד שעה. אני לא ידעתי שזה יהיה עכשיו.
אז ישראל אתה מתחיל. אה.
את הלימודים אתה אומר בפתח תקווה.
אני שואלת שוב. אם בשלב מסוים
אתה משתלב באיזה מסלול ישראלי?
הולך לתיכון? הולך לצבא?
אני עושה את.
אה. את. אה.
כיתה ז' ו-ח' בבית ספר הס.
מ-המ.
בפתח תקווה.
מ-המ.
ואחר כך ה.
אה. נכנס לבית ספר מקצועי.
בשנה הראשונה ברשת עמל בפתח תקווה.
מ-המ.
ואחר כך. כיוון שרציתי ללמוד אלקטרוניקה. במקס פיין.
ממ.
ומשמה.
צבא?
צבא. גוייסתי לחיל הקשר.
מ-המ.
ו. אה.
שירתתי בחובה בגלי צה"ל.
מ-המ.
שגלי צה"ל עוד היה ברמת גן.
ממ.
ואחר כך. אה. הלכתי ללמוד בטכניון.
מה למדת?
אלקטרוניקה.
מ-המ. הנדסת אלקטרוניקה?
כן.
אוקיי. באיזה שנה.
אה. התחתנת?
ושם רעייתך.
אדיבה. שם פרטי.
אדיבה לבית?
אה. אה. אדיבה קורט.
אה-הא. ובאיזה שנה התחתנתם?
ב. התחתנו ב-63'.
אוקיי.
לא. 62'.
62'. ואם תוכל לומר מתי נולדו הילדים ואת שמותיהם.
הראשונה מאירה.
על שם אחיך?
על שם אחי. שהיא.
אה. היום בת.
אה. 50 פלוס.
מ-המ. אחריה?
אחריה ארית. ש.
אה. היא מ. אה.
מ. מצולמת פה. גם.
אנחנו נצלם אחר כך.
והיא בת. אה. 45 פלוס.
מ-המ.
ועמיתי.
הבן?
הבן.
ממ.
הוא. אה. בן. אה.
40 פלוס. ות.
תראי מה זה אבא לא יודע את הגילאים של ה.
זה בסדר. זה בסדר.
שלהם.
זה בסדר.
זה אדיבה צריכים לשאול.
זה בסדר גמור. אה.
אני רוצה לשאול אותך.
אה. הזכרת את. אה. שנות ה.
ראשית שנות ה-60'. שהתחתנתם ו.
בשנים האלה תפסו את אייכמן באמת. והיה המשפט המפורסם.
אתה זוכר קודם כל את המשפט של אייכמן?
היינו מרותקים לרדיו.
לרדיו. מה זה עשה לך?
זה. קודם כל. פעם ראשונה שאני שומע על השואה.
עד אז לא.
וזה היה שוק.
לא ידעת גם. גם לא קישרת את זה לילדות שלך?
לא.
למה שקרה בבולגריה?
לא.
מ-המ.
גם לא. זאת אומרת.
אז לא הבנתי איזה נס היה ליהדות הבולגרית ש.
שניצלה.
שמכל המדינות היא היחידה שניצלה.
נכון. מתי. אה.
ירד האסימון הזה שאתם. אה. ניצלתם?
מתי הבנת שבעצם הייתם קרובים להיות עם אותו גורל של אלה ש.
אה. נרצחו בשואה?
אחרי. אה. משפט אייכמן.
אני הייתי מרותק לתוכניות של יום הזיכרון על.
אה. בטלוויזיה. על הסרטים למיניהם וכולי.
זאת אומרת הנושא של השואה העסיק אותך?
נסענו לפולין.
כן.
עם. אה. היינו ב.
במחנות?
ב. במחנות בפולין. אחר כך היינו.
נ. נ. בארצות הלטביות עם כל ה.
הבלטיות. כן.
ביקרנו בכל ה. בכל המקומות האלה.
מ-המ.
ו.
אז מתי ירד לך האסימון?
אני חי. אני חי את השואה. אה. מבפנים.
ממ. ומתי קלטת שבאמת את. ניצלת מהגורל?
זה לא מובן מאליו.
כי הייתם מאוד קרובים לפקודת גירוש.
נכון.
אגב. ב. ברוסיה היה איזשהו שלב שהיה
פקודת גירוש כשהייתם שם?
היו רשימות.
ואתה זוכ. לא דיברנו על זה.
היו.
אתה זוכר?
לא. זה אני זוכר.
זה אני זוכר מקריאה של. אה.
הא. אבל אתה לא זוכר בפועל?
לא.
אוקיי. כי היא בוטלה כמובן הפקודת הגירוש.
אבל ה. התחושה הזאת שאתה
כל כך היית קרוב לעניין הזה בלי שהיית מודע.
אז איך היום אתה רואה את ההצלה הזאת?
זה עניין של מזל?
גורל? נס מאלוהים?
איך אתה מסביר לעצמך את ה.
את ההנצלות המופלאה הזאת?
כמה גורמים. קודם כל יהדות בולגריה לא
התבדלה מהתושבים הבולגרים.
מ-המ. אז לא היה.
כמו במקומות אחרים.
זאת אומרת. שלא הייתה אווירה של אנטישמיות?
והאנטישמיות אם. אם היא הייתה.
הייתה אולי אנטישמיות רכה.
מ-המ.
אה. לא הייתה אנטישמיות.
אה. קשה ב. בבולגריה.
נכון.
אבל אחד הסיבות לזה זה שהיהודים התנהגו ברחוב. כ. אה.
רק בחגים הם היו בבית הכנסת. ברחוב.
בחיי מסחר. וכולי וכולי התנהגו כמו כולם.
והיו להם המון ידידים בולגרים וכולי.
ב'. ה. הבולגרים.
כמו שאת. אה. אמרת.
כשהתחילו הלחצים לגרש את יהדות בולגריה וכולי.
התחיל הלחץ מעמך. כולל ה. אה. הכנסייה.
נכון. ראשי הכנסייה.
ש. נגד הגירוש.
להגנת ה. על ההגנה על היהודים?
כן. וכנראה.
אז אתה מייחס את זה לעם הבולגרי?
אתה מרגיש ש.
כן.
שהם. העם הבולגרי.
כן. ו.
אה.
ו. אה. נורא חבל לי.
כי אני אחר כך ביקרתי הרבה בבולגריה.
מתי פעם ראשונה נסעת?
אחרי שעלית לארץ?
ב. לפני שנפל מסך הברזל.
זאת אומרת. עדיין בתקופה הקומוניסטית?
כן. עשינו איזה פרויקטים שמה.
ממ.
ונורא חבל לי שהם נשארו.
אה. כל כך אחורה.
מבחינת ההתפתחות שלהם?
מבחינת ההתפתחות.
אתה מרגיש הרבה חיבה על העם הבולגרי?
מרגיש חיבה.
או שיש גם איזשהו טינה על התקופה הפשיסטית?
שום טינה.
מ-המ. אתה עושה הפרדה בין המשטר לבין העם?
כן. כי בואי נגיד שההצלה הייתה בחלקו הגדול בזכות עמ
. העם הבולגרי.
מ-המ.
וזה הורגש כשהגיעו ראשי בולגריה לפה. לביקורים וכולי.
הדגישו ה.
כל הקולגות של עולי בולגריה הדגישו את הסיפור של העמך.
כן.
זאת אומרת. לא רק ה.
היו גם כמה דמויות שזכו לאות חסידי אומות עולם.
נכון.
כמו [משובש] וכולי. אה.
במה עסקת רוב חייך המקצועיים?
אני.
עד שפרשת?
אני אחרי שגמרתי את הטכניון.
אה. עבדתי בתדיראן כמה שנים.
מ-המ.
שתדיראן הייתה בגדולתה.
ואחרי זה פתחתי סטארטאפ בשנת 69'.
ממ. למה?
ל. למערכות להדרכה טכנולוגית בבתי ספר מקצועיים.
ממ.
שאחר כך הפכו להיות מערכות ממוחשבות וכולי וכולי.
מ-המ.
ועבדנו בעיקר בייצוא.
והחברה הייתה חברה גדולה.
מ-המ.
עבדנו באיזה 60 מדינות.
ממ.
ו.
מ-המ.
היה לי. אה.
סיפור שאני הייתי בצבא קבע.
מ-המ.
תקופה מסוימת. והייתי רווק מבוקש. משכורת.
וכולי וכולי. והתלבטתי אם ללכת ללמוד בטכניון או לא.
אז. אה. ישבתי עם נייר ועיפרון.
ועשיתי חשבון שהעלות שלי ללמוד בטכניון.
אני לא. לא הצליח להחזיר את זה.
ממ.
ואבא שלי אמר לי: "תראה.
תראה לי את הנייר הזה.".
לקח את הנייר הסתכל ככה.
קיפל אותו. זרק אותו לפח.
אמר לי: "בחיים שלא תעשה כאלה חשבונות. תסתכל על אבא.
אני למדתי רפואה ולמדתי משפטים.
ומה נהיה ממני?".
כשעלינו לארץ. המסכן הזה.
העבודה הראשונה שלו הייתה שומר בפרדסים של פתח תקווה.
ואחר כך חנות מכולת וכולי.
"אתה תלך ללמוד כמו סוס.".
זה היה חשוב לו ההשכלה.
"ותגמור ו. ואחר כך אתה לא יודע מה יקרה.".
ו. ואכן שגמרתי את הלימודים.
אז התחילה להתפתח התעשייה הישראלית.
ואז פתחנו את החברה ו.
הגשמת חלום.
הגשמתי חלום.
יפה. יפה.
והספר הזה שכתבתי.
כן.
שנקרא עקבות. זה בגלל שאני לא ידעתי מי זה.
מי. מי היה סבא שלי.
ממ.
ומה הוא עשה.
ממ.
ולא סיפרו לי גם. ואני גם לא שאלתי.
אז אמרתי שהנכדים שלי.
שידעו.
שידעו.
אז גם עכשיו אתה תורם בראיון שלך לכך שהנכדים.
אה. ידעו מי היה ומי השורשים שלהם.
כן.
המשפחה. אה. אוקיי.
הזכרת את משפט אייכמן.
אני רוצה להזכיר עוד נושא אחד.
וזה הוויכוח הקשה שהתנהל בשנות
ה-50' בנושא של שילומים. פיצויים.
שילומים ופיצויים מגרמניה.
בעד. נגד. אתה זוכר את הוויכוח?
כן. בטח.
הלוהט.
כן.
בנושא הזה. הייתה לך עמדה בסוגיה הזאת?
בואי נגיד שאני הייתי אז ב.
צעיר מאוד.
כיתה ו'. ז'. לא שאלו אותנו.
ברור. אבל. אה.
אבל אני חושב שבסופו של דבר בן גוריון הכריע ל.
אה. ל. בצורה ריאליסטית.
כן.
כי לולא הפיצויים זה היה קשה מאוד להקים את המדינה.
כן.
על הרגליים.
נכון. אוקיי. אה.
את מכירה את הסיפור עם הפיצויים?
איזה מהם?
שה. הזמינו מומחים מאמריקה.
מה לעשות עם הפיצויים.
מ-המ.
אז המומחים אמרו: "תשקיעו בתשתית. ".
כן.
"תבנו כבישים. תביאו חשמל. וכולי.
היוזמה הפרטית כבר תדאג לכל יתר הדברים."
והלך. נסע.
אחרי 10 שנים הוא מגיע.
והוא רואה שאין כבישים.
ואין זה. ואין זה.
"מה עשיתם עם כל הכסף?"
אז אמרו: "תשמע.
אתה לא יודע. אתה לא מבין משהו.
אם היינו מ. משקיעים בכבישים.
כל אחד יכול היה לנסוע ב. על הכביש.
אבל כשאנחנו השקענו באנשים. הם הצביעו בשבילנו.".
זה בדיחה על מפא"י.
על מפא"י.
כמובן. אוקיי.
עד היום יש צרות עם מפא"י.
אוקיי. אתה מרבה לנסוע. אני מבינה. ל.
או הרבת לנסוע לבולגריה.
גם במסגרת. אה.
כן.
אני מבינה. העבודה. נוסטלגיה. יש ל.
אתה חולה לפעמים על הילדות?
יש נוסטלגיה לימי הילדות?
לא.
לא. המלחמה. התקופה של המלחמה. ושגירשו אתכם.
שאתה סיפרת שבאופן יחסי כילד פחות היית מודע.
אבל יש דברים שאתה חושב שזה חרט בך?
שזה בכל זאת השפיע.
השפיע. עיצב את האישיות שלך כפי שאתה היום?
רק. אה. אה. רק ה.
הביקורים שלנו בארצות שסבלו מ. כמו פולין.
כן.
כמו הארצות הבלטיות.
כשביקרנו שמה הרגשתי עוד יותר את העומק של השואה.
ממ.
וכמה אנחנו היינו ברי מזל.
נכון. אבל מה שאני שואלת.
אם יש משהו מהילדות.
בתקופת המלחמה. שנצרב או השפיע על השקפת עולמך?
על. בכל זאת משהו שאולי היה טראומטי או לא טראומטי ש.
שאתה יכול להגיד. זה השפיע על מי שאני היום.
על. על הזהות שלי?
או שזה פשוט היה משהו שהיה בילדות.
שהיה.
ועבר ו.
היה לי מזל שאני הייתי קטן.
כן.
ולא.
ופחות מודע [משובש].
אחרי המלחמה.
כן.
‮שההורים חזרו ל-‭Sofia‬.‬
אז הג'וינט. הסוכנות היהודית.
אירגנה קייטנה לילדים. ואמא שלי.
כיוון שהייתה פעילה בוויצו.
שלחה אותך?
שלחה אותי ובאה לקייטנה בתור משגיחה.
כן.
‮והיינו בקייטנה במקום שנקרא ‭Boyana‬.‬
‮‭Boyana‬?‬
כן.
מ-המ.
‮וזרם נחל ב. ב-‭Boyana‬.‬
כן.
והכל היה ירוק וזה.
ופעם ראשונה שאני ראיתי כפר בולגרי.
כי לפני זה הייתי ילד עירוני.
כן.
ועד היום הזה. כשאני שומע שקשוק של מים.
של נחל. זה עושה לי ר. רעד בגוף.
מזכיר לך?
‮מזכיר לי את ‭Boyana‬.‬
ממ. טוב. אנחנו מתקרבים לסיום.
יש. לפני שאנחנו מסיימים.
יש עוד משהו שלא הזכרנו ועולה לך
מהזיכרונות שאתה עוד רוצה להזכיר או לספר?
או פחות או יותר נגענו בזיכרונות העיקריים?
זה. הדבר שמעיק לי עד היום.
שאולי לא הערכתי מספיק.
זה הסבל של ההורים שלי.
שהיו משפחה שכולה מנותקת אי שם בגת רימון.
כשהגיעו לארץ?
ולא היה כמו שהיום שיש. אה.
תמיכה.
פעילויות ויש תמיכה ויש חוגים ויש זה.
לגמרי לבד. נשארו לבד שמה.
וא. איך אומרים?
זה נעקרו מבפנים.
ממ. זה באמת קשה. קשה מאוד.
אבל אתה בשבילם אולי הגשמת את החלום הישראלי.
אבא שלי כשפתחנו את המפעל ועברנו למפעל חדש.
שכבר היה מפעל. כי אחי תמיד היה הגיבור.
ממ.
ואני כמה שלא הייתי מוצלח.
וציונים טובים. וכולי.
היית בצילו.
הייתי בצילו. ואני לא אשכח שפתחנו
את המפעל אז אבא בא לפתיחה.
והוא טפח לי על הכתף.
ואמר לי: "גם אתה גיבור.".
יפה. סגרת לו מעגל.
כן.
אז לסיום. אה. ישראל.
משהו היית רוצה לומר לילדים.
לנכדים. לדורות הבאים.
על סמך ניסיון החיים שלך.
מש. בוא תאמר להם משהו.
מה אתה מאחל. מה אתה רוצה לומר להם.
בימים האלה. הבת שלי האמצעית.
מחר. נוסעת לחו"ל.
מ-המ.
עם המשפחה.
מ-המ.
‮כיוון שבעלה יש לו חברה מוצלחת מאוד שמרכזה ב-‭Seattle‬.‬
מ-המ.
‮והם עוברים עכשיו ל-‭Seattle‬.‬
וזה נורא חורה לי מבחינה לאומית.
ממ.
אני מבין אותם. ש.
כי לי היו הזדמנויות להעביר את
המפעל לחוץ לארץ ואני לא העברתי.
אבל אני מבין אותם שהם רוצים לנצל.
לפרק חיים. וכולי וכולי.
אבל זה נורא חורה לי שיש. אה.
הרבה צעירים היום שעוזבים
את הארץ בגלל. בגלל המצב הפוליטי.
אז מה אתה רוצה להגיד לדורות של אח. דורות ההמשך שלך?
שמעבר לכל הנושאים האינדיבידואלים
של משפחה ושל מהווים אינדיבידואלים.
יש משהו שהוא. אה. אה.
אה. על זמני.
שזה הנס של הקמת מדינת ישראל.
שאנחנו צריכים לשמור עליה.
ולטפח אותה ולא לחשוב בכלל על הגירות ו.
‮ו-‭Berlin‬. וכל הנושאים האלה. בג.‬
כי זה שלנו. זה סוף סוף יש לנו שלנו.
וצריך ל. להוריש את כל הדברים האלה.
כמה שאפשר. כדי שהדור הצעיר יחוש משהו מזה.
טוב. אז תודה רבה ישראל.
תודה לך.
אה. אני מודה לך בשמי ובשם יד ושם. ששיתפת אותנו בסיפור.
מאחלת לך הרבה בריאות.
תודה רבה.
והרבה נחת מהמשפחה.
תודה.
רק רגע. רק רגע.
אז זאתי התמונה שלי בתור תינוק ב.
כשאני הייתי בן.
פחות או יותר בן שנה.
וזה. כשהייתי כבר. אה.
בגן ילדים. גיל פחות או יותר 3.
התמונה הזאת. אה. שלי ב.
בגיל. פחות או יותר. 3.
4. מחייך. ילדות מאושרת.
בבקשה.
מצד שמאל. אמא שלי.
לאה. שקראו לה בבולגריה ליזה.
ומצד ימין. סבתא שלי.
אה. רבקה.
שקר. שקראו לה ריקה.
ובאמצע אני. מצד שמאל.
אה. רואים את. אה. אמא.
ואחריה את סבתא. מצד ימין את אבא.
שמו?
חיים. ואני באמצע.
בתקופת?
וזה בתקופה של הג. שהגלו אותנו לרוסיה.
כבר. אה.
עונדים את ה.
אה. את הכ. כוכב הצהוב.
אמא שלי. אה.
שנראית כאן. אה. שנייה משמאל.
הייתה פעילה. הייתה מזכירה של. אה.
‮סניף ויצו ב-‭Sofia‬.‬
הייתה פעילה מאוד בתנועה הציונית. אחרי המלחמה בעיקר.
פה אמא מ. מצד שמאל.
ואחי הבכור מאיר.
שהיה גדול ממני ב-7 שנים. ואני באמצע.
לפני העלייה?
זה לפני. זה ל.
זה צולם לפני העלייה.
‮וזה צולם לפני הגירוש של יהודי ‭Sofia‬ לרוסיה.‬
זאת תמונה עם אחי מאיר שצולמה כשהיינו כבר ברוסיה.
אה. הוא היה גדול ממני ב-7 שנים.
הוא בצד שמאל ואני בצד ימין.
אחי מאיר כחייל.
אה. בפלמ"ח. בזמן מלחמת השחרור.
אה. הוא נ. נפל ב. אה.
אוקטובר 48'. חודש לפני שאנחנו הגענו לארץ.
תמונת הנישואים שלנו.
אה. לפני החתונה.
כשאדיבה. אה.
היא לומדת ב.
באקדמיה למוזיקה. ואני סטודנט בטכניון.
זאת ביתי הבכורה מאירה שנושאת את. אה.
את שם אחי מאיר. עם 3 ילדיה.
למטה. אה.
הילדה שקוראים לה שמבו.
ו-2 התאומים. לילה ואידן.
הבת האמצעית. ארית. על שם.
אה. נושאת את. אה.
את שם האבא של אדיבה.
שקראו לו אריה ז"ל.
ו-2 בניה. הגדול ארן והקטן יותר איגי.
הבן ע. עמיתי.
הוא ה-3 בתור.
עם הבן שלו.
אה. אולי. אולי.
עדותו של ישראל אשר, יליד 1936 Ruse, בולגריה על קורותיו בתור ילד ב-Sofia וב-Ruse בשנים 1944-1943 הילדות המוקדמת עם המשפחה ב-Sofia; האב בעל חנות לבדולח; האב סוציאליסט; פרוץ המלחמה; לימודים בבית ספר עממי; מחסור בלחם; החרמת החנות של האב; עבודת האב בבית חרושת; ענידת טלאי צהוב; גירוש מהעיר וקבלת האפשרות לבחור מקום מגורים אחר; מעבר ל-Ruse ב-1943; לימודים בבית ספר יהודי; ביקורים בבית הכנסת; החגים היהודיים; מהומות של חברי תנועת הנוער בראניק; השחרור בספטמבר 1944; שיבה ל-Sofia; החיים תחת השלטונות הקומוניסטים; עלייה לישראל ב-1948.
details.fullDetails.itemId
12604142
details.fullDetails.firstName
ישראל
details.fullDetails.lastName
אשר
details.fullDetails.dob
1936
details.fullDetails.pob
Ruse, בולגריה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
01/08/2016
details.fullDetails.latestDate
01/08/2016
details.fullDetails.submitter
אשר ישראל
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
banner.documents.disclaimer