Yad Vashem logo

ורה ורוניקה בנדק

Testimony
1 ב-פברואר 2016. כ"ב בשבט תשע"ו.
זהו ראיון עם גברת ורה בנדק.
את. אה. את נולדת. כ.
אה. ורוניקה פלור.
‮ב-‭Budapest‬. הונגריה 1934.‬
כן.
בואי נתחיל בבקשה ברקע של המשפחה שאת באה ממנה.
‮ההורים. שניהם ילידי ‭Budapest‬?‬
לא אימי. היא נולדה בכפר.
‮אבי ואפילו סבתי וכל המשפחה מצד אבי מ‭Budapest‬.‬
אה. אה. ביותר בפרטים על ההורים.
אז אבי נולד. ב.
‮כמו אמרתי ל-‭Budapest‬ במשפחה.‬
ש. היו ס.
היו לו. אה.
הם 8 בנים ובת 1 היו שם במשפחה.
הכי צעירה הבת. ו.
ואימי. אה. נולדה.
אה. לאבא דתי. חרדי.
הייתי קוראת לו עכשיו.
אה. ו. אמא של.
אה. לה באה מטרנסילבניה.
עם אישה מאוד צעירה ואב מאוד מבוגר.
האמא מתה שאימי הייתה בת 9.
ואחרי זה היא כמעט.
כאילו לא היו הורים. כי.
אב הוא לא. לא כל כך תפקד בתור. בתור אבא.
ואז מול אמי.
שכמעט ללא משפחה גדלה אבא
עם המשפחה ענקית הזאת שעוד מסביב. כן.
איך קראו לאמא?
אממ. קונרד. מריה קונרד.
אבל קודם כוהן קון בהונגרית.
מריה קונרד זה נשמע הכי הונגרי בעולם.
טוב. היא שינתה את זה. כי לא רצתה.
‮אי אפשר היה ב-‭Budapest‬.‬
להיות כבר אחרי המלחמה. עם שמות יהודיות.
אבל אה. גם מריה זה.
זה לא שם יהודי קלאסי.
אה. כן. זה לא היה השם שהיא לא קבעה ו.
וממש עשתה סוד מהשם פרטי שלה בגלל זה אני גם לא אמרתי.
שזה היה שם מאוד אה. מיושן כזה.
ולאבא איך קראו?
פלורלסלו.
באיזה כפר אמא גדלה?
‮‭Dona Fantela‬ שזה היום ה.‬
אחר כך בזמן הסטליניזם זה היה עיר של סטלין שם.
פיתחו את ה.
התעשייה הכבדה של הונגריה.
‮זה לפי השם ‭Dona‬.‬
‮אני מבינה שזה איפשהו ליד ה-‭Danube‬.‬
‮זה ליד ה-‭Danube‬.‬
אבל באיזה אזור של הונגריה?
‮דרומה מ‭Budapest‬. אני לא הייתי שם אף פעם.‬
אבל אני יודעת שזה לא היה רחוק.
למה לא היית שם אף פעם לא סיקרן אותך?
לא. לא. ואז כשכבר אני הייתי נודעת
לדברים האלה. והייתי גדולה.
אז זה היה משהו אחר לגמרי. זה היה. אה.
העיר. ה. שפרסמו.
ור. ושסימל את הקומוניזם.
זאת אומרת. כשאמא גדלה שם זה היה כפר או עיירה קטנה?
כן היא.
ואחר כך זאת הפכה להיות עיר תעשייתית?
זה היה כפר. כן.
והכפר תמיד היה שם בצד.
אבל היא כבר עוד הייתה ילדה. ועוד.
‮בחיים של אמא שלה באו לפריפריה של ‭Budapest‬.‬
‮שזה ‭Ujpest‬. שהיום זה שייך.‬
‮היום זה שייך כבר ל-‭Budapest‬.‬
‮כן. היום זה חלק מ-‭Budapest‬. אז לא היה.‬
‮אז היא למעשה גדלה כבר ב. ב-‭Ujpest‬?‬
‮ב-‭Budapest‬. כן. אפשר.‬
ו. ברגע שאמא שלה נפטרה ואמרת שאבא לא ממש תפקד.
אז עם מי היא גדלה?
היא כמעט לבד. עם אחותה.
שהייתה 3 שנים יותר מבוגרת.
היא סיפרה לי רק כשהייתה כבר מאוד מאוד זקנה.
יותר ממני. שהיא לא הלכה לבית ספר יותר.
אבל היא הייתה אישה די מלומדת. וס.
ודיברה שפה מצוינת. ו.
ואנשים לא נחשו את זה גם כן.
זאת אומרת שמאז שהאמא נפטרה.
היא כבר לא הלכה לבית ספר.
לא. לא הלכה יותר.
כי הילדים צחקו ממנה.
ו. אז כבר לא הלכה יותר.
אה. אני מבינה שאמא.
אממ. הסתירה כל מיני פרטים מה.
כן.
מהחיים שלה?
כן. ראש וראשונה את שנת לידה שלה.
זה היה. זה היא הייתה מוכנה ללכת לבית סוהר.
בשביל זה אפילו. אה.
זייפה כל מיני מסמכים.
אני היום יודעת שהיא נולדה ב-3.
1903.
כן. אבל אז זה היה 13 וכל מיני דברים.
והיא נראתה פנטסטית. כמו ילדה.
אז היא הייתה יכולה לעשות.
היא הייתה יפיפיה בלתי רגילה.
אז היא הסתירה את שנת הלידה.
את השם. את ההשכלה?
את ה?
ההשכלה?
כן. אני לא חשבתי על זה בצורה כזאת. אבל נכון.
נכון. ובגלל בעקבות זה.
לי אין שום ש. סודות.
כל העולם יכול לדעת עליי הכל.
כי זה השפיע עליי כנראה בצורה כזאת.
והגיל שלי אני תמיד מוסיפה אחד.
אז אמא. מ.
‮מ- ‭Ujpest‬ למעשה הגיעה ל-‭Budapest‬.‬
עוד לפני שהיא פגשה את אבא?
לא. בזמן. ש.
אם. כש. התחתנה. אז הם.
‮הם גרו. אבא שלי תמיד גר ב-‭Budapest‬.‬
והם. והיא לקחה דירה שם.
שזה גם. אה.
‮גם אז זה היה מרחק של רכבת של חצי שעה מ-‭Budapest‬.‬
זה לא היה.
אבל.
זה לא היה בעיה. זאת אומרת.
‮לא היה קשר בין ‭Kispest‬ ל-‭Ujpest‬ ל-‭Budapest‬.‬
‮כן. כן. ‭Ujpest‬ זה היה בעיה רק בשו.‬
‮שואה שיהודי ‭Ujpest‬ נרצחו.‬
שאותם לקחו.
כן.
הם עוד. הם היו הגבול של הפריפריה.
כן. וגם. אה. חברות של אמא שלי.
ומשפחות שאני הייתי בקירבה איתם.
זאת אומרת. בתקופת המלחמה באמת שמה שמו את הגבול.
אבל מבחינת ההתנהלות זה היה.
‮זאת הייתה עיירה שהייתה מאוד קרובה ל. ל-‭Budapest‬.‬
מאוד קרובה.
‮אנשים נניח גרו שם ועבדו ב-‭Budapest‬?‬
כן. בוודאי. כן.
גם נדמה לי שהשדה תעופה
‮היום הוא או. או. ‭Ujpest‬ או ‭Kispest‬.‬
זה יותר אה.
זה לא. ו.
אני לא יודעת בעצם.
הוא ליד אחד מהם.
לפי מה שאני זוכרת.
כן.
אה. יש לך מושג איך ההורים נפגשו?
כן. אני יודעת בדיוק. בטעות.
זה איזה מין טעות הייתה שם אמא שלי.
שהיא הייתה רגילה שתמיד דיברו עליה גבר.
היא הייתה מאוד מאוד יפה. ו.
והיא עברה איזה איזה גשר ובאו מולה חבורה של גברים צעירים.
‮בתוך ‭Budapest‬?‬
כן. ואחד אמר לה שלום.
והיא טעתה וחשבה שזה האיש ביטוח שלה.
והיא ענתה ובחבורה הית.
היה אבא שלי שהיה מאוד ביישן ולא היה מתחיל איתה. וככה.
ככה אני לא יודעת.
אחרי זה איך שנמשך.
אבל אבא שלי היה כמעט 10.
עד 10 שנים לפני מותו מאוהב מאוד.
ואמא שלי לא.
אז. אה. הם נפגשו.
זאת אומרת. זה לא היה שידוך?
אבא שלי לא היה ד. ממשפחה דתי בכלל.
אבל לאבא של אמא שלי זה לא היה אכפת לו.
רק שיהיה יהודי. הוא היה יהודי.
אני מבינה גם שאמא הייתה עצמאית ודי עשתה מה שיה.
אה. כן. ק. תמיד.
מה שהיא רצתה. והיא כבר אז היא. אה.
כן.
היא הייתה אחראית לעצמה.
זאת אומרת. כן. אז הם היו בבית של אבא. אה.
שהוא כמעט אף פעם לא היה נוכח.
אי אפשר לדעת איפה הוא הסתובב בהונגריה.
תמיד עד. עד הוא מת בגיל 86.
ועד שנה לפני מותו.
הוא כל הזמן היה בדרכים.
במה הוא עסק?
בבקשה?
במה הוא עסק?
אני לא חושבת שהוא עסק כבר.
הוא היה. הם היו מאוד עניים. אבל. ובעצם אני.
החלק הזה מאוד קשה להבין.
כי הוא היה חייט.
אבל הוא רק. אה. אה.
הוא. הוא היה כמו החרדים.
הוא כל הזמן ביקר רבנים. ו.
ו. למד בלילות. ו.
לא יודע. היה לו בן. מאוד אמיד.
שעד עכשיו הנכדים של הב. בין נישואים קודמים.
כי הוא היה כבר בן 60 שאמא שלי נולדה. אה. מאוד אמיד.
אולי הוא עזר להם. אני לא יודעת.
ממש. והבנות התחילו לעבוד.
כשהם היו די צעירות.
אז אמא למעשה גדלה.
זאת אומרת גרה בבית. אבל אני מניחה שהיא
‮עבדה ב-‭Budapest‬ ועבדה למחייתם?‬
כן. היא למדה כל מיני מקצועות שהיה קל ללמוד.
לא שלא דרש. אה. אה. השכלה קודמת.
למשל?
למשל. היא עשתה כובעים.
והיא עבדה בבנק איטלקי שם.
היא ידעה איטלקית. אחר כך היא שכחה את זה.
אה. אז אני. כמו שאני אומרת לך.
אני אף פעם בחיים שלה לא עשתה שגיאת כתיב.
שכל. גם. הונגרים הש. משכילים עושים.
אז את אומרת לא תפסו את זה ש.
היא קראה. היא קראה ספרים?
. כן. היא קר. שני ההורים שלי קראו ספרים.
אבא שלי בצורה פשנט זה.
ממש היה מכור לזה
ובבית דיברו רק הונגרית?
כן. אבא שלי ידע רק הונגרית.
וזה היה הסיבה שאחר כך.
שכל פעם שאני שאלתי אותו.
שאם ידעת את הכל.
והוא ידע את הכל מה הרבה זמן לפני.
למה לא ניסית שנברח?
אז הוא אמר שאני לא יכול ללמוד שפות.
ושהוא הגיע לארץ. אז ונולדו לו ה-3 נכדים שלו.
הדבר הראשון שהוא לימדה אותם הונגרית. כדי.
ועד היום הם מדברים ה-3 נכדים הונגרית.
כדי שהם יוכלו לדבר איתו.
זה זאת סטיגמה שיש על אה.
על היהודים ההונגרים. שקשה להם ללמוד שפות נכון?
נכון.
אצל אבא שלך זה היה נכון.
נכון. נכון. כמו שאת רואה גם על העברית שלי.
אחרי כמעט 60 שנה.
אני עושה שגיאות נוראות.
יש לי חדשות בשבילך.
גם הצברים עושים טעויות בעברית.
כן. זה משהו אחר.
את היית בת יחידה?
לא. יש לי אחות שגרה בתל אביב. ו.
גדולה ממך? קטנה ממך?
היא 3 שנים יותר קטנה.
ואני זוכרת את. אה.
בדיוק 3 שנים. אני זוכרת את היום שהיא נולדה.
שביקרתי אצלה. ו.
אצלה בבית חולים. ואפילו הזיכרון הכי רחוק שלי.
שכשאמא שלי בקיץ הייתה בהריון איתה.
והיא נולדה במרץ. אז עד גיל שנתיים וחצי יש לי זיכרונות.
עד גיל שנתיים וחצי?
זה הזה.
מאיזה גיל הזיכרון הכי מוקדם שלך?
זה בגיל שנתיים וחצי.
שהיו. ל.
‮שהיינו במקום נופש. בסביבת ‭Budapest‬.‬
‮אני גם יודעת איפה. ‭Budakeszi‬.‬
ו. לפנות ערב.
אמא שלי. שהיינו כבר בחדר.
כי כבר היה ערב.
וזה היה מין כפר. אה.
שגרמנים גרו שם בעיקר.
‮אבל זה ממש צמוד ל-‭Budapest‬.‬
ואחר כך זה. אה.
תמיד יצאנו שם לטיולים.
ואבא שלי הגיע עם איזה מתנה מדהימה.
איזה אוטו גדול בשביל ילדה בת שנתיים וחצי.
וזה מה שאני זוכרת.
אה. אבל ואני זוכרת לגמרי את הביקור שלנו.
את. כש. בבית חולים.
אה. איך קראו לבית חולים?
זה הבית חולים היהודי היה וייס אליז. כן.
אה. ושאחותי שם נולדה.
ואני זוכרת שהיו פיגומים.
בדיוק. עשו שם תיקונים.
ואת התינוקות החזיקו באיזה אמבטיה. ענקית.
והאחות הביאה לי את אחותי ואמרה
הנה זאת אחותך קוראים לה אגי. וזהו. והיא.
זאת אומרת. היא הייתה אגנש?
אגנש כן.
השמות שלכם. לא שמות יהודים.
לא.
לא ורוניקה לא אגנש לא אבא.
הם היו מודר.
אבא קלאסלו זה גם שם הונגרי.
אל כל [משובש] שלו. זה.
זה מהמלכים ההונגרים.
אז היה גם. היה איזה אח ארפאד?
זה היה מיוחד הונגרי.
ארפאד ואמרי ומיקלוש. כל השמות ההונגרים?
כל השמות.
כן. ו.
אה. יש לך כל השמות. כן.
לא. לא. רק ניחשתי.
ומלצר זה איך השם.
אמרת מלכים הונגרים אז זה מה שנשאר.
כן. כן. כן. אז. אמ.
ככה היו אז. אבא שלי אפילו לא ידע לקרוא עברית. אני גיליתי.
בחנוכה שאמא שלי הכריחה אותו
שיעשה כאילו יודע ולשיר את המעוז צור.
ואני אמרתי: "מה אתה סתם מבלבל."
לא. הם לא היו דתיים בכלל.
זאת אומרת. אבא בא מבית ממש חילוני?
ואמא שלי הכריחה אותנו לשמור. תמיד פחות ופחות.
אבל אני זוכרת שהיו זמנים
שהיא אמרה לחתוך את הנייר טואלט. לשבת.
והיה כשר בבית. אבל תמיד גם כן. אה.
אפילו לפני השואה שעוד היה ממש כשר.
אני רציתי לאכול ביקון.
על נייר פרגמט.
ושינקן.
ולי החזיקו בחדר של עוזרת.
ולא על צלחת אלא על נייר פרגמנט.
בנייר. ואבא שלי תמיד אכל את הדברים האלה.
אבא גם לא היה. אה. ממשפחה ניאולוגית?
זאת אומרת לגמרי אטאיסטים?
לא. לא. הם לא היו אטאיסטים מוצהרים.
לא. הם לא היו. לזקנתו סבא שלי.
ראיתי אותו. מתפלפל בבוקר עם
כל הדברים האלה שגם היום אני לא תמיד תפילין. ו.
אבא של אבא?
כן. אז אני סיפרתי לאבא שלי והוא נורא התפלא.
מה קרה לו לזקנתו?
כי אני הרבה ישנתי אצלם.
אז מה קרה לו לזקנתו?
אף פעם לא היה דתי.
כן. כן. אבל הם היו.
היה כשר אצלם. פחות או יותר. כן.
במה ההורים שלך עסקו?
רק אבא שלי עסק אז. אה.
הוא היה סוחר.
הוא מה ש. סוכן.
אני חושבת. מה שנקרא היום.
אה. והוא עבד בשביל כמה מקומות.
והוא היה מאוד מאוד מוכר וטוב ב. במקצועו. שלמשל.
אני זוכרת שאבא שלי אמר שיש עוד פעם איזה חוק שמותר רק.
איזה נומרוס קלאוזוס במקצוע.
ומותר להחזיק רק ככה וככה הם.
אני אשאר עכשיו בלי עבודה.
אף פעם לא נשאר בלי עבודה.
לקחו נוצרים שיוכלו להחזיק אותו.
הוא היה סוכן. זאת אומרת.
הוא היה נ. נציג של חברות מסוימות?
של אנשים מסוימים של בית חרושת.
בתי חרושת. אה. מסוים. עד. עד השואה.
אחר כך הוא לקחו אותו לבית.
תור. אה. שותף כל אחד.
אבל באיזה תחום היו הבתי חרושת?
הנעליים. אה. לא נעליים עצמו.
אה.
אבל אה. מה שעושים הנעליים.
כן. החלק התחתון של הסוליה והנפה ו.
כן. כן. כל מיני אביזרים שצריכים לזה.
ואחרי זה הוא נהיה עצמאי ושותף. ופתח חנות.
זה היה של בתי חרושת בהונגריה?
אחד היה בתי חרושת.
השניים האחרים. אני יודעת את שמם. כן. כן.
הם לא היו בתי חרושת.
אני לא יודעת בדיוק.
זה היה מסובך. וגם הוא לא אהב לדבר על זה.
לפעמים שאלו אותי מהבית ספר.
שמה. וכמה הוא מרוויח?
אז הוא תמיד אמר לי איזה סכום מצחיק.
אה. אני ידעתי שהוא משקר.
הם לא רצו שידעו.
זאת אומרת. גם אבא שלך הסתיר דברים.
אה. כן. כן. כן.
ואת הכסף שלו מאמא שלי גם כן.
כי הוא היה לו נורא חשוב שיהיה לנו רזרבות.
ובעצם במשפחה זה עם השנים אני מגלה את זה. שפחות או יותר.
זה היה כמו חברת ביטוח ענקי המשפחה שלנו.
וכנראה אבא שלי היה אחראי על.
בשעת צורך. שיהיה כסף לבני משפחה.
למשל. כל אחד שהחליט לברוח.
אז פנה אליו בשביל.
בשביל כסף. אבל הוא לא היה עשיר.
בשביל זה היה לו כסף שהם במשפחה היו צריכים.
ובעצם סבתא שלי ניהלה מלמעלה את הדברים.
היא הייתה אישה מאוד חכמה.
בעלה פחות. ו.
אמא של אבא?
אמא של אבא. והוא. הוא לא ביקש.
הוא אמר ל-8 בנים שלו.
שכל אחד כמה חייב לתת לה.
כשהסבא שלי הפסיק לעבוד.
וזה היה דבר ראשון.
זה. אמא שלי עשתה קרקס הרבה פעמים.
היא רצתה עוד כסף וזה.
כאן. אבא שלי היה לגמרי.
אה. בהונגרית יש לזה ביטוי פאפוץ'.
עקשן. נגיד.
פאפוץ' זה נעלי בית.
שהגברים האלה שבמשפחה שלנו כמעט כולם.
פאפוצ'ים. אבל אבא שלי לא בכל דבר היה רק בכסף. לא.
זאת אומרת. בזה הוא כן עמד על דעתו.
בבקשה.
בעניינים של כסף הוא עמד על דעתו.
לא הבנתי.
בענייני כסף.
כן. כן.
כן עמד על דעתו.
כן.
וכשיותר מאוחר בזמן הקומוניסטים
באו לעשות אצלנו הרבה פעמים.
אה. אמ. חיפשו בבית. חיפושים.
אז אמא שלי תמיד אמרה להם.
אני לא יודעת כמה כסף יש.
כי בעלי לא מגלה לי.
ואז באמת הם הוציאו מכל מיני דברים.
אז אבא היה הרבה בנסיעות?
לא. אני לא זוכרת.
לא בזמני. אז כנראה היה יותר צעיר.
שהוא היה ספורטאי גם כשהיה יותר צעיר. ספורטאי מאוד רציני.
במה שחייה?
לא. אה. עיקר זה היה. אה. התאבקות קלאסית.
אבל אחר כך היה מסביב כל מיני דברים. ורוב הספורטים.
הוא היה מאוד טוב. הוא לימד אותי גם שני דברים. אה.
ובסוף. אה. שחייה. אני למדתי מטרנרים.
אבל הם לא העזתי לעלות רק על המ. על המים.
רק כשאבא שלי היה על ידי.
וזה פתאום אני ראיתי שאני שוחה.
ו. ולשוט על הדנובה.
ושזה היה בשבילי חוויה גדולה.
אני נורא אהבתי את אבא שלי.
נורא נורא הייתי קרובה אליה. אה קרובה אליו.
זאת אומרת. את היית מה שנקרא.
ה. הבת של אבא?
לא. אחותי הייתה הבת שלו. הוא אהב אותה.
אבל אני אהבתי אותו.
אז אבא היה הולך
למשרד בבוקר או שעבד מהבית. או הלך לחנויות?
לא. לקונים שלו.
הוא הי. הוא הי.
‮הוא הסתובב ב-‭Budapest‬ לפי העבודה שלי.‬
וגם מחוץ לזה לפעמים.
אבל לא בגיל שאני כבר זוכרת.
ממה שאת זוכרת. אה.
את זוכרת אותו הולך לעבודה עם תיק שהיו בו דוגמאות?
תיק גדול. כן.
שהיו דוגמאות של [משובש].
כן. כן. אני מה
שהכי הרבה נודע לי אחרי המלחמה כבר
כשהייתה אינפלציה נוראית.
ולא השתמשו בכסף. והוא רק מכר דברים בזהב.
והביא הביתה את הזהב.
שזה היה שוורים בדרך כלל.
אבל נתן לי לבחור מזה מה שאני רציתי.
ותמיד אני ככה חיפשתי משהו שאני יכולה.
אבל בדרך כלל לא יצא הרבה מזה.
ואמא שלי אז הלכה עם. עם. אה.
טבעות לשוק. טבעות זהב.
אז אי אפשר היה אחרת.
אבל זה כבר היה אחרי.
הייתה לכם בבית. אה. עוזרת? מטפלת?
כן. זה תמיד הייתה עוזרת.
עוזרת עם לינה. כן.
לא יהודייה?
זה ג. לא יהודייה בזמן הכריחו אותנו.
אה. אה. לא לקחת נוצריות.
אז היו כמה יהודיות.
ו. זה אומר שלאמא היה זמן פנוי.
אז הייתה נפגשת עם חברות.
ב. בבית ספר או דברים כאלה?
היה לה מאוד חשוב.
ה. ו.
מה שיוצא דופן. חשוב האוויר הצח.
ואני מבינה היום שאמא שלה מתה ממחלת ריאות.
אה. שגם אני קיבלתי.
ובגלל זה נתנו לי לאכול שינקן ובייקן וכ.
זה נחשב למחזק.
כן. ואנחנו. אה.
היא לקחה דירה גם כן על יד.
ה. הגינה.
הגן העירונית הענקית ויפהפה.
וכל יום פעמיים אנחנו היינו
צריכים לטייל שם פעם עם העוזרת ופעם איתה או עם דודה שלי.
אבל כל הזמן שעות שעות היינו בחוץ.
גם בחורף?
כן. אז התלבשנו.
‮החורף ב-‭Budapest‬ הוא רציני.‬
התלבשנו. אני זוכרת את הדברים שלבשנו. כן.
לא התמרדתן אף פעם?
לא. זה היה נחמד.
אני עד היום זוכרת את זה.
לא. זה נגד זה אחר כך. הלכנו לבית ספר.
דרך פעם אחת. בזמן השואה בכלל לא יצאנו יותר מהדירה.
הדודה שאת הזכרת זאת אחות של אמא?
בבקשה?
הדודה.
הדודה. אני. כן. כן.
זה אחותה של אמא שלי.
שהם נשארו שתיהם. היא הייתה 3 שנים מבוגרת ממנה.
והיא גרה לידכם?
לא. אבל היא הייתה לבדה. כי היא עזבה.
המשפחה שלנו. כולם. אנשים.
כל האנשים התגרשו תמיד.
וזה עוד היה די נדיר.
והיא גם כן זרקה את.
את בעלה. כי כל הזמן שיחק פינג פונג. זה הגיע אליי.
אבל היא לא התחתנה יותר. אה.
לא רצתה להתחתן יותר.
והיא הייתה מאוד קרובה אליי.
ועד היום יש לי רגשי.
אשם נוראים בגללה. כי אני
לא נסעתי להונגריה כדי לא לראות אותה.
כי פחדתי לראות אותה.
ומנעתי שהיא תבוא לבקר אצל.
אה. בארץ. גם בגלל זה.
כי היא התחילה לפתוח את העיניים שלי כלפי אמא שלי.
שלא רציתי לראות אותה איך שהיא. זה היה מוקדם.
זה היה מפחיד מאוד.
ואני הפסקתי כל קשר איתה.
אז אה. כשאת היית ילדה.
הדודה הייתה קרובה. קרובה אליכם?
לא יודעת אם פיזית התראיתם איתה הרבה?
היא לא. היא לא. היא הייתה כן. התר.
התראינו כמעט יום יום.
לה לא היה משפחה כמו שאמרתי.
אבל היו לה המון חברים ואנשים אהבו אותה מאוד.
ואני עד שהיא הייתה בחיים לא.
אני בכלל לא רציתי לנסוע להונגריה.
וזה באמת עשה לי נורא.
אה. כשק בסוף כן נסעתי.
אבל עד שהיא הייתה בחיים לא נסעתי.
כי פחדתי מה שדברים משנה שהיא תגיד לי.
ומצד אבא היה קשר עם המשפחה שלו?
כן. א. לא כזה חזק. היה ביניהם. כן.
אז המשפחה של אבא.
אז הבת שהייתה התי. ילדה ה-9.
שאחר כך. סבתא שלי לא ילדה יותר כל
שנה וחצי ילדה עד שנולד לה בת וזו הייתה ה-9.
ו. והיא נפטרה מאוד מוקדם.
שהייתה אמא לילד בן 3.
ממחלה גם כן. והשאר 4 נשארו במלחמה. 4 חזרו.
אז. אה. אני זוכרת את כל הדודים שלי.
אבל לפני המלחמה. אתם לא הייתם ככה אה.
כל שבת או כל יום ראשון מתראים. או.
אני אגיד לך. כן.
אנחנו גרנו באותו רחוב כמו סבתא שלי.
סבתא שלי. אה. סבא סבתא והנכד מהבת. הם גידלו.
סבתא שלי גידלה אותו עד שהיא נפטרה.
וזה אותו רחוב. רחוב קצר.
הם גרו ב-5. ואנחנו במספר 40.
אז. אה. כמעט יום יום אנחנו קפצנו והבנים קפצו כולם.
אז שם הם נפגשו תמיד עד השואה. אה.
‮אתם גרתם באזור יהודי של ‭Budapest‬?‬
לא. לא. אמא שלי רצתה לגור במ. קרוב להרבה אוויר.
זה היה תמיד. ה.
ודירה מלא שמש. בדיוק ההפך מזה.
שבאמת גם בחורף היה מלא שמש.
אז. אה. והיא החליטה ברוב הדברים מלבד בכסף גדול.
הדירה לא הייתה שלכם?
שם זה לא היה נכון שכמעט אף אחד לא גר בדירה שלו.
אבל אי אפשר היה להפסיק. אה.
שאנחנו גרנו שם עד שהייתי בת 14.
אז. אמ. לפני המלחמה אני מבינה שחיים יחסית נוחים?
ילדות רגילה. אפשר להגיד הייתה לך?
עם סבתא והרבה קרובי משפחה.
גם בטח הרבה בני דודים ו. דודה.
כן. כן. כן.
גם בגיל שלך היו?
לא בדיוק בגיל שלי.
יש אחד שעוד בחיים.
‮כי כאילו גם כבר לא בחיים ששנה צעיר ממני ב-‭Budapest‬.‬
ומשפחה לא דתית. זה אומר שבשבת למשל.
איך נראתה שבת בבית? אבא עבד?
זה היה אסור כמו אמא שלי לא בישלה בשבת.
אבל אנחנו. נסענו ל.
לשופינג סנטר שעשינו את הקניות שלנו עם אמא שלי.
זאת אומרת. עד שזה נוח.
אבל אחרי השואה. פחות ופחות.
וכבר לא היו לו כל כך באופן חמור.
אה. כלים חלבים וכלים בשרים.
ו. מבחינת חברה הייתה להורים.
לך. גם. אה. חברה לא יהודית?
חברים. חברות?
כמעט שלא. היו שכנים. שכמובן לא.
שם בהונגריה באותה תקופה.
זה לא היה כמו אצלנו כאן אזורים עשירים ואזורים עניים.
באותו בניין היו דירות פאר.
ודירות של חדר אחד. מטבח אחד.
ו. ובתי שימוש. אה.
בחוץ.
בחוץ משותפים.
אז. גרנו ביחד עם כל מיני אנשים.
‮אז ב-‭Budapest‬ בכלל גרו הרבה יהודים.‬
כי היו בהונגריה. המון 10% מ. מהאוכלוסייה היו יהודים.
אז אותי שלחו לבית ספר יהודי.
למרות שזה. זה לא הספקתי לשאול את אמא שלי. כל ילדות.
אני לא. היא לא שלחה אותי לגן.
כי היא חשבה אז שאני עוד כל כך
מיוחדת שלא כדאי ל לקלקל אותי.
את אחותי כבר שלחה.
היא יותר מיוחדת. אבל זאת.
ו. והיא אמרה לי כשנסענו הרבה להרים.
שזה גם כן אוויר צח. את יודעת.
הרים בהונגריה זה לא מצרך אה.
500 מטר.
כן זה.
‮ב-‭Buda‬ ב-‭Buda‬. ב-‭Pest‬.‬
עם חשמלית. אנחנו נסענו.
אז זה נקרא להרים?
זה נקרא. זה לא היו שם הרים גבוהים.
היה שני פסגות של 1000 מטר.
זהו. זה הונגריה זאת לא ארץ של הרים.
אבל אוויר היה טוב. אז נסענו שם הרבה ושם עברנו עם ה.
עם ה. אה.
חשמלית הזאת שעולה להרים.
אה. מעל בית ספר שקראו לו בית ספר של היערות.
שהיא אמרה ששמה אני אלמד.
כי שם למדו כנראה ילדים עם בעיות. אה. אה. ריאות.
אבל עד אז כנראה אני.
זה כבר לא היה לי.
או שהיה לה יותר חשוב שכבר האנטישמיות הייתה מאוד חזקה.
ובשכונה שלנו הלכתי לבית ספר יהודי.
זה שאת אומרת שמהילדות הייתה לך בעיית ריאות.
זה היה משהו מתמשך או שהיית חולה פעם אחת.
ונניח. אה. חצי שנה נשארת בבית או?
לא נשארתי בבית בכלל. בגלל זה.
רק כל הזמן הייתי אצל הרופאים שלא גילו שיש לי בעיה יותר
גדולה שהיה כבר אז.
לא גילו שיש לי מחלת לב.
שהיו צריכים להשכיב אותי שנה שלמה. רק עכשיו.
עכשיו לפני 3 חודשים התחלתי בגלל זה לקבל נכות.
אבל כבר עברתי שני ניתוחים.
וכנראה אני אעבור עוד אחד.
אבל כל הילדות שלי.
אני חשבתי שיש מסביבי איזה מין.
מין מכסה אותי משהו מזכוכית.
שיותר קשה לי כאן האוויר.
שלא יכולה לקפוץ. ולא שמו לב לזה. לא שם בכלל.
זאת אומרת לא היית ספורטאית אז אף אחד לא שם לב ונראה בסדר.
לא. אבל לא יכולתי. אבא שלי היה רוצה שלח אותי לטניס גם.
ולא הפסקתי כי הייתי צריכה לרוץ קודם. אז לא יכולתי.
כנראה. כנראה שבאמת לא היית מסוגלת לפעילות אה. מאומצת.
נכון. נכון. רק. רק בגיל 19 נודע לי ש.
שבאוניברסיטה הכריחו אותנו להתעמל.
ואני כל כך כעסתי שהלכתי לרופא. ה.
רופא ספורט המחוזי. ואמר מה את מדברת כל מיני שטויות.
הרי אסור לך להתעמל זה ברור.
הייתי מאושרת. לא בדקתי.
אבל הטיולים עם אמא בגנים וכולי.
לא הייתה בעיה עם זה?
זה לא. אחר כך. כשפעם ראשונה אני זוכרת
‮שחשבתי על זה שהיינו ב-‭Matra‬.‬
זה כבר הייתי בת 15.
עם המשפחה שלי. ועם הרבה בנות מהכיתה.
והיה לי כבר חבר קבוע.
והוא בא אחריי והמון בנות מהכיתה שלי.
ועשינו טיול ואמרתי למה לי כל כך קשה הטיול הזה.
ואם כולם עושים את זה בקלי קלות.
אבל עד גיל 19 לא ידעתי.
ונניח דברים כמו החלקה על הקרח?
זה עשיתי. לא אהבתי.
אחר כך הפסקתי. כן. אני עשיתי.
זאת אומרת. מבחינתך שום פעילות גופנית לא הייתה.
אה. לא הייתה רלוונטית כילדה.
רק רק מה שעשיתי עם אבא שלי לשוט וזה לא קל.
עם. עם ס.
סירת ספורט. ס. ס. עם ה.
קאנו או אה.
לא. זה אף פעם אני פוחדת מקאנו.
מה זה סירת ספורט אם לא קיאק או קאנו?
בבקשה?
סירת ספורט לא קיאק ולא קאנו? מה?
לא.
קיאק.
בדרך כלל הסירות ספורט זה קיאקים?
אה. כן. נו. אה. זה היה.
לא. זה לא קאנו היה.
קיאק.
זה קיאק. כן. לא. עם.
ה. זה קיאק זה רק.
אה. ה. אדם אחד.
אה.
עושה רק אחד.
לא. הקאנו. זה. ש.
לא. היה לנו 2 משוטים.
הקאנו זה של בן אדם אחד שהוא יושב סגור בתוך הסירה.
והקיאק היא פתוחה.
זה היה פתוח. אבל 2 אנשים. ו. כ.
לפעמים זה יותר. ויש 2 משוטים.
אז זה מה שאהבתי נורא.
וזה היה לי קשה גם כן.
וגם לשחות למעלה נגד הזרם בדנובה.
זה היה בלתי. מ.
בלתי אפשרי. רק. אה. למטה.
זאת אומרת. את היית. אה.
לא ילדה שרצה בחוץ ומתרוצצת ומטפסת על עצים.
אף פעם לא קפצתי.
אלא ילדה של בית. שקטה רגועה?
כן. לכ. כל הזמן מאז שלמד.
למ. בבית ספר לימדו.
אני תמיד אומרת. לימדו אותי רק דבר אחד.
לקרוא. ומאז אני קוראת.
ולמדת בבית הספר היהודי?
4 שנים. שזה היה ככה נהוג. לפ. עד השואה.
אחר כך היה פולגרי.
שזה כמו כאן חטיבת ביניים.
‮לא בשבילי. אותי שלחו לבית ספר הכי טוב שהיה ל-‭Budapest‬.‬
זה היה ה- [משובש] הגימנסיום.
אה. זאת אומרת. לא עברת דרך הפולגרי. אלא ישר לגימנסיה?
ישר. מ. ה. אה. טוב.
אז הייתה שואה. כשגמרתי.
לא גמרתי כיתה ד'.
במרץ הפסקנו. כשהגרמנים נכנסו.
ואמא שלי בזמן השואה שהיה לה שעה לצאת.
הדבר הכי חשוב היה לה ללכת.
היא חשבה שאנחנו נישאר בחיים.
ורשמה אותי ל- [משובש].
שזה היה בית ספר מאוד טוב. והגימנסיה היהודית.
אז בילדות. כמו שאת אומרת.
את היית ילדה טובה. שיושבת הרבה בבית?
טב. טובה מדי. כן.
אני. אני מבינה שלא היית חולנית.
כי אחרת היו כנראה עולים על זה קודם?
אה. היו. אני זוכרת שכל חודש בא אלינו הביתה רופא.
רופא שלנו. אה. רופא משפחה.
אבל אנחנו. גם לקחו אותנו כל הזמן. ל.
לקוורץ כי לא היה מספיק שמש ולזה ולזה.
זאת אומרת. כל הזמן היינו מטופלים.
הרופאים פשוט לא היו להם הכלים בשביל לזהות את.
ה. מחלת לב שלי.
ו. אה. את לומדת בבית הספר היהודי.
חיים נוחים. זאת אומרת.
מבחינה כלכלית המצב לא רע.
היה איזשהו קשר לציונות בבית?
לי לא.
לפני המלחמה?
לא. אמא שלי אמרה שהיא ציונית. אבל זה סתם.
אבל בבית ספר אחרי השואה.
אה. כל הבנות היו כמעט. ב.
לפני המלחמה. אף אחד לא הזכיר בבית ציונות.
גם לא הבני דודים?
לא. לא. לא.
המשפחה המורחבת?
לא היה אף אחד ציוני.
אה. יהודי הונגריה לא היו ציונים. היו מעטים.
כן. שהם הגיעו לכאן.
את למשל ידעת לקרוא עברית? זאת אומרת מישהו לימד אותך. ב.
ל. לימדו אותי בכיתה ב'. בבית. ס.
בשביל התפילות וכולי?
זה. זה הכל מה שאני הצלחתי ללמוד כל הנושאים היהודים.
אנחנו גם למדנו לדבר.
אנחנו. אה. אה.
גם למדנו היסטוריה יהודית.
זה בית ספר יהודי היה. גם עד הגימנסיום.
בבית אתם חגגתם את החגים היהודים?
אה. טוב. אבא שלי לא היה לו שום קשר לזה.
אבל הוא היה מוכרח.
כנראה הוא הבטיח לאמא שלי שאנחנו נקבל.
אה. זה. אבל אמא שלי עשתה את הסדר. היא בקו.
גם כן בקושי ידעה לקרוא עברית.
וז. זה בצורה מאוד לא.
אבל חגים. אוקי.
פסח. ראש השנה?
כן. כן.
כן. אבל חגים כמו.
אפילו ט"ו בשבט.
כמו חנוכה. פורים. כל החגים האלה?
כן. קצת. כן.
זה לא בצורה. אה. כמו.
זה לא שמרנו את השבת. למשל.
רק. הז. הבדלנו את זה שבכל זאת זה שבת.
ואת כל החגים היהודיים את אומרת שחגגתם?
אה. פחות. כן. כן. בצורה שאנחנו חגגנו.
א. איזה חג את הכי אהבת בבית?
אני לא אהבתי חגים.
בכלל?
אה. לא זוכרת.
היום אני לא. אני בורחת מהארץ בחגים אם אני רק יכולה.
ומבחינת. אה. העוזרת. זאת אומרת.
היה בבית עץ של חג המולד?
לא. אבל העוזרות לקחו אותי לכנסייה וזה נורא אהבתי.
זה. גם בגלל זה שזה אסור.
ו. ונהניתי שם.
וגם כי לילד זה יפה. ו. ה.
זה יפה.
הקישוטים והוויטראז'ים.
מושך. כן.
והריח של הקטורת. זה.
וזה היה סוד כמובן.
זאת אומרת. את. אה.
החזרת להורים בסודות משלך?
כן. כן.
ההורים גם היו נוסעים מחוץ להונגריה? לחופשות. או.
לא. לא. אף פעם לא. אף פעם לא.
בדרך כלל כבר כמעט אי אפשר היה.
כי ב-39' זה פרצה המלחמה.
וכשהונגריה התרחבה.
בבקשה?
כשהונגריה התרחבה וקיבלה חלקים מסלובקיה ומצ'כוסלובקיה
ומרומניה.
אז הייתם נוסעים?
נניח לטרנסילבניה או.
בקשר לזה יש לי. ר.
יש לי 2 זיכרונות. שאחותי.
אז היא הייתה בעגלה עוד.
והיא צעקה שלקחו אותה לרחוב בעגלה.
והיא ידעה. ל. בת שנה וחצי.
אבל ידעה לדבר וגם לצעוק.
אז היא אמרה. היה כזה סלוגן שכולם אמרו
[משובש] (הונגרית) זה אבא.
אה. כי הוא היה כל הזמן או בצבא.
ואחר כך כבר במחנה.
עבו. מחנה עבודה.
אז זה מה שהיא צרחה בקולי קולות.
לא הבנתי מה זה. אבל.
שאנחנו אז דרשנו חזרה את הונגריה הגדולה.
‮ש-‭Kassa‬. זה.‬
‮את טרנסילבניה. את ‭Košice‬.‬
‮‭Košice‬ שזה ‭Kassa‬ ההונגרית.‬
כן. ואת אבא שלנו היא דרשה.
זה. אה וזה דבר אחד.
ודבר שני. שאמא שלי סיפרה לי.
שפעם אחרונה אבא שלי
‮היה חייל עוד כשאנחנו לקחנו את ‭Košice‬.‬
ואז. אה. הוא היה צריך ללכת לצבא.
‮והוא. שלחו אותו ל-‭Košice‬ והרשו.‬
זה לא בתור יהודי.
עדיין בתור הונגרי. ו.
א. אר.
ארגנו לנשים לבוא לבקר.
ואותה שמו. כי היא אכלה כשר בבית של יהודים.
והיא חשבה. היא לא היה לו. מודע.
לה עוד מודעות פוליטית. ש.
מ. יותר מאוחר כן היה לה.
אז היא. אמ. שאלה אותם את המארחים שלה.
שנכון איזה נהדר שאנחנו באנו חזרה.
והם לא ענו וסיבבו את הראש.
וזה מה שהיא סיפרה לי.
אחר כך שנים יותר מאוחר.
שאז היא הבינה שזה הכל שקר.
לא רק זה. גם הרי. ש. אה.
‮‭Košice‬ שהייתה חלק מצ'כוסלובקיה.‬
כן.
שזאת הייתה מדינה דמוקרטית וליהודים.
אה. היה שם טוב.
נכון. נכון. נכון.
והונגריה היה ארץ של רוצחים.
וגם היום זה ארץ של רוצחים.
אני מבינה אבל שאתם הייתם די פטריוטים הונגרים. גם.
לאף רגע לא.
גם אמא לא?
גם אמא לא.
אני זוכרת שבכיתה א' היה לנו ספר קריאה ראשונה.
ובאמצע היה התמונה המאוד יפה.
צבעוני של המושל שלנו ואשתו. והמור.
את מתכוונת להורטי?
הורטי. כן.
העו. עוצר. אנחנו אומרים בעברית.
עוצר. נכון.
כן. המילה המוזרה הזאת.
נכון. כן. האדמירל. ו.
ואני אמרתי לאמא שלי שהמורה סיפרה כמה שאיש טוב הורטי.
ואז היא לא ענתה לי.
היא. ל. פחדה להגיד לה.
אבל נניח. ב.
ב-15 במרץ. יש. אה. יום.
טוב. זה היה חובה בבית ספר.
משהו כמו יום עצמאות הונגרי.
בבית ספר.
אז הייתם יוצאים לרחוב ועם הקוקרדה.
כן. כן.
וכל מה שקשור לזה. כן.
וחולצה דקה. בחורף.
חולצה בחורף. כן.
כן. ועוד סיפור היה לי.
אז גם כן בכיתה א'.
שהמורה בבית ספר יהודי אמרה
לנו: "השיעורי בית לסוף שבוע הזה.
שתגידו להורים שייקחו אתכם. ל.
לארמון המלכותי.
שהורטי היה גר שם. ותיכנסו. נותנים להיכנס".
וזהו. אז אמרתי לאבא שלי.
כי זה היה אחראי.
אבא שלי. על דברים טיולים.
אמרתי. המורה אמרה לקחת אותנו.
ל. אז הוא לא אמר לי כלום.
הוא לקח אותי. וש.
טיילנו מסביב. אמרתי: "עכשיו צריך להכנס".
אמר: "לא". אמרתי: "למה לא.
המ. המורה אמרה להכנס".
הוא אמר: "ליהודים לא יכולים להיכנס שם".
וזה לא יכולתי להבין.
אמרתי: "מה. לא יודעים שאנחנו יהודים".
הוא אומר: "הם יודעים".
הוא היה נראה גם מאוד יהודי. ולא נכנסנו.
והייתי מאוד מאוכזבת. אבל כל דבר אני. ה.
וזה מורה בבית ספר יהודי אמרה.
כן. היא הייתה טיפשה.
כשהגרמנים נכנסו. אז היא הייתה מורה של אחותי.
והיא שאלה את אמא שלי שהיא באה.
במו. מרץ.
אחרי שהגרמנים נכנסו. שלאן אתם נוסעים בקיץ הזה?
ו. אז אמא שלי הסתכלה אליה. כ. מה.
‮ש. רוב היהודים היו כאלה ב-‭Budapest‬ לא האמינו.‬
מי. מי בבית היה יותר דומיננטי בחינוך שלך. אמא או אבא?
אמא. רק אמא.
אה. עסקה. עסקה בזה.
כשהיינו כבר. כבר גדולות.
והיו ענייני בחורים וכל מיני דברים.
ומשהו לאבא שלי לא מצא חן בעיניו.
לא אמר מילה. מסר לאמא שלי ואמא שלי הייתה צריכה.
היא טיפלה בעניין.
היא טיפלה בעניין.
אבל. אה. עונשים למשל היה מקובל אצלכם?
כן. גם מכות.
אה. ואחותי קיבלה את המכות. אני לא.
את היית ילדה הטובה?
אני לא. אני הייתי ילדה. ט.
אחותי קיבלה המון מכות.
אבל היא הייתה חצופה בצורה נוראית.
כשהייתה כבר בת. אה. 18.
ואבא שלי ראה שבלילה מאוחר היא מגיעה
הביתה ואבא שלי שם את. אז. ה.
אה. מפתח שהיא לא תוכל להכנס.
אז אני הוצאתי תמיד.
כי לא רציתי סקנדלים.
ואז פעם תפס. או.
אותה. ו. אה.
נתן לה כמה סטירות.
וכן. זה. ואגי לא
הבינה ששנים היא באה כל כך מאוחר ואף פעם לא תפסו אותה.
היא לא הבינה מה לא בסדר?
כן. לא הבינה מה קרה פתאום.
כן. זה לא.
היה. אבל אני כמעט לא קיבלתי.
מאמא שלי. אבל זה לא כאב וזה ככה.
וזה שום דבר לא היה.
אבא שלי היה כמו שאמרתי. איש. ש.
שהיה היה מאוד חזק.
גם כשכבר היה מאוד חולה.
הוא היה לו כוח פיזי אדיר.
כש. אה. היית ילדה לפני המלחמה. את הרגשת אנטישמיות?
כן. פעם שלחה אותי אמא שלי.
היה לה מאוד חשוב.
כמו שאמרתי לך האוויר.
וכשהיא לא יכלה לבוא בגלל איזה סיבה. אז הם. חי.
הם חיפשו לנו מקומות. אה.
מקיטנות כאלה. עם שלינה והכל.
ומקום אחד שמו לי הילדים סיר על הראש. כי אני יהודייה.
לא סיפרתי להם. אני. זה היה נורא.
אני לא יכולתי להעציב אותם כל כך.
אני עשיתי עד הסוף.
זה היה אחד המקרים.
ו. אה. ובבית חולים הייתי.
הייתי כמה פעמים בבית חולים.
פעם עם סקרלטינה שהיום כבר לא קיים. וכנראה. ה.
יש. אה. חיסונים. כן.
מחלת לב שלי מזה.
אה. וחילקו לילדים.
אה. תמונות. ק. אה.
קדושות כאלה של מריה [משובש].
בצורה מאוד בולטת. אותי.
אז הוא. אז זהו היה נורא.
באמת אני לא רציתי את. התמו.
זה גם. אני לא יודעת אם אנטישמיות.
אולי כי ידעו שאת.
אה. אין לך שום קשר לזה.
נכון. נכון. אבל כאשר קיבלו אותי לבית חולים הזה.
זה אני יודעת מאמא שלי.
אני זוכרת שהייתי חולה.
והרופא אמר שמיד לבית חולים.
והרופא. שקי.
אמא שלי אמה משהו לרופא. שאל. מ.
ואז הרופא התפרץ שקיבל אותי
ואמר שיהודים ישמחו שמתקבלים לבית חולים.
אז אמא שלי אמרה: "אני לוקחת את הילדה הביתה".
אבל הוא לא נתן.
הוא אמר: "אז אני אקרא. ל. מ.
משטרה. זה מחלה מדבקת".
אחר כך את אחותי כבר לא שלחה.
שהחזיקה בבית. ו. ב.
בבידוד מלא 6 שבועות.
אבל זה היה מחלה נוראית.
ויחד עם זאת. לא.
לא חשבו על לעזוב את הונגריה. נכון?
אני לא מדברת דווקא על ארץ ישראל.
אבל גם לא אמריקה. או.
אה. לא. אני אגיד לך מה.
אני ידעתי מה יקרה מאבא שלי.
היא כל הזמן רק דיברה מאז בפולין.
זה התחיל. והיה אושוויץ והכל.
אנחנו ידענו הכל. כי אבא שלי רק עשה מלבד העבודה של.
הדב. שלו דבר אחד.
בא הביתה. היה לו רדיו מצויין.
שהוא לא הסתכל אפילו לצדדים.
הוא התחיל. הוא סגר את החלונות
והתחיל לשמוע את הרדיו יום ולילה.
והוא ידע הכל.
ואני זוכרת שחברה של אמא שלי הגיעה. ל.
אלינו בסוף 43'.
‮ו. מ-‭Újpest‬.‬
היא הייתה חברה טובה שלה.
והיא אמרה: "אני עשיתי.
הייתי אצל רופא שיניים והחלפתי.
אה. לזהב כמה שיניים".
אבא שלי התחיל לצרוח: "את לא נורמלית.
את רוצה שלגרמנים יהיה מה להוציא מהפה שלך?"
היא נורא נעלבה. והלכה וזה מה שקרה לה ביוני.
אז הוא ידע הכל.
ובא אלינו ילד פולני.
אה. ש. אה.
הרבה לפני השואה כבר.
שהוא ברח כשירו במשפחה שלו.
והוא הצליח להשאר בחיים בהונגריה.
והיו לו כמה משפחות. ששם אכל.
שם. אה. התרחץ.
שם החליפו לו בגדים.
הוא היה פולני?
פולני.
או שהוא היה. אה.
פולני.
לא מאלה של. אה.
אזורי הונגריה שגורשו לאוקראינה. והיו כאלה שברחו?
לא. הוא ברח בזמן השואה. בגרמ. במ.
כן. אבל. אבל לא. מ.
ממ. היו מכל מיני מקומות בהונגריה.
שמי שלא הראה.
הוכיח אזרחות הונגרית.
‮שלחו אותו לאוקראינה ל-‭Kamenet-Podolskiy‬.‬
והיו כאלה שהצליחו לברוח. את לא מדברת על מישהו כזה?
לא. לא. לא. הוא נולד בפולין.
והוא למד. אה.
הוא ראה את כל המשפחה שלו נספה. והוא. כמה.
ואחר כך כשהגיעו הגרמנים גם. ל.
אז עוד פעם אחת הוא בא עם.
הש. כשהוא בא.
אנחנו. גירשו אותנו לחדרים שלנו. אבל. אה.
איך. אבל איך הוא הגיע אליכם? מה היה הקשר?
הוא ראה שיש מזוזה.
והוא אמר לאמא שלי. שלפעמים.
כשאין לו ברירה. הוא נכנס לדירה.
שהוא מבקש להיכנס לדירה שיש מזוזה.
ואז מטפלים בו. רובם.
בן כמה הוא היה?
10. 12. משהו כזה.
ואז. הוא היה חכם והוא היה זקן ולא. הוא.
באיזו שפה הוא דיבר?
כנראה האמא שלי ידעה יידיש מהבית.
אה. ו. ואבל ידע הונגרי.
הילד כבר למד. אה.
זה היה ילד בטח מאוד מאוד חכם.
ו. ויהודים כמובן לא הסתירו אותו.
גם אנחנו לא. וזה
גם היה בלתי אפשרי בבית כזה. שכולם נכנסו. יצאו.
אה. ו. והוא ככה חי.
וכשהגיעו הגרמנים אמר: "נראה
מה יהיה עכשיו אם אני אצליח לברוח הלאה".
אז. אה. אה. כן.
זה. זה. זה היו דברים.
זאת אומרת. אני לא מבינה את המורה שלנו שלא הבינה. ר. אה.
את חושבת גם שהוא סיפר להורים.
מה. מה עבר עליו ומה הוא ראה בפולין?
בטח. הוא סיפר. אמא שלי.
אז היא לא דיברה על זה.
אז זה היה סוד.
אני רק ראיתי שמשהו קורה בבית.
אבל אחר כך היא סיפרה לי הרבה על זה.
אמא שלי גם. אה. כתבה יומן.
שהיא הוציאה בגיל 90.
והיא מתה בגיל 102. כן.
אז היא. היא. מה רציתי להגיד? ש.
שהיא הזכירה בטח ביומן את הפגישה הזאת.
כן. ואני הרבה דברים יודעת מהיומן.
אני ניסיתי לתרגם את זה.
אבל זה יצא זוועה.
התרגום שלי. ואין מי שיתקן לי.
אז. אממ. אה. אה. אני גם. ה.
לפעמים אני שואלת את עצמי.
אם את זה אני יודעת מהיומן.
או זה אני באמת זוכרת.
אבל יש ויש דברים.
אז. אה. זה. על זה היא כתבה.
ב. אה. גם כן ביומן.
ויש עוד דברים שאני יודעת.
מ. מ.
אז את אומרת שאבא היה מאוד מודע.
ל. למה שקורה?
אבל. אה. הסיבה שמנעה ממנו לברוח.
כי היו כאלה שהצליחו לברוח לארץ ישראל.
הוא פחד.
או שהצליחו לברוח לאנגליה או לכל מיני מקומות. הוא.
בשבילנו לא בא בחשבון ארץ ישראל.
כשאנחנו. הוא נודע לו שאנחנו בגלל סיבות.
ש. אחרות הגענו לכאן. הוא. כמ.
אם היה דתי היה יושב עלינו שבעה.
שהוא ידע מה.
גם אני היה בדעה שלו.
שאין כאן לנו עתיד.
עוד דור. או חצי דור רבע דור.
אבל באופן עקרוני הסיבה. ש.
קודם כל חלק מאלה שהגיעו אז לארץ ישראל
לא עשו את זה בגלל ציונות.
אלא כי זה היה מקום שאפשר היה להגיע אליו.
זה נכון.
אבל אני מבינה שאבא לא עשה ניסיונות גם. ל.
לקבל ויזות למקומות אחרים. בגלל עניין השפה.
כן. הוא אמר שלא יוכל לפרנס אותנו. בס.
ב. ו.
אבל כמו שכשהגיע כאן ידע לפרנס את אשתו ואת עצמו.
למד מקצוע חדש. בגיל.
ה. שהגיע לכאן. אז.
אה. הוא למד. אה.
להתקין וילונות ועשה את זה.
זאת אומרת שבניגוד לרוב יהודי
הונגריה שהיו לגמרי בשוק כשהגרמנים נכנסו. אבא.
היה מוכן.
אבא היה פחות מופתע.
הוא היה מוכן. הוא ככה הכין את הכל.
הוא היה. נ.
אנחנו תמיד היינו מתחת.
כמעט תמיד. כי.
ב. היו זמנים שבאמת לא היה לנו כלום.
אבל מהרבה מתחת.
ה. האפשרויות שלנו.
‮כי היה אסור כלפי חוץ מה שעשו יהודי ‭Budapest‬. הם. ה.‬
הם מילאו את כל המקומות היקרים ואת הפרוות היקרות.
וזה אצלנו היה אסור הכל. אם הוא. כ.
הלך לז'רבו שזה היה קונדיטוריה הטובה.
הבית קפה הידוע.
הוא קנה והביא הביתה. אבל.
לא ישב שם שזה בית קפה מפואר כזה.
לא. לא. לא. אה. כשרצינו טלפון.
כי היינו כבר גדולות. והיינו צריכים.
זה אסור שאנחנו נהיה בספר הטלפונים.
אז עשינו סודי. אבל.
זאת אומרת. ש. אה.
לא להתבלט.
לפני המלחמה. אבל גם. נניח.
אמא לא. לא הלכה עם פרוות ועם תכשיטים. אה.
אה. היו לה בסוף פרוות.
כי גם היא הגיעה למה שהיא רצתה פחות או יותר.
אבל היה לה קשה להגיע לזה.
אז. אה. כן. זה היה אבא שלי.
כן. הוא תמיד. והוא.
היה לנו דירה מאוד יפה שהוא בנה אחרי.
ב-48'. במקום מאוד טוב.
ואז הוא אמר יום אחד שאנחנו
נחלק את הדירה וניתן למישהו שישלם רק בשבילה.
שחותכים הדבר. כי אני לא רוצה שיוציאו אותנו מכאן.
והיה מזל שהוא עשה את זה.
כי האיש שקיבל את החלק השני ששילם בשביל זה.
אותו. זר. אה.
שלחו לבית סוהר. רק כדי שמישהו יכול לקבל את הדירה שלו.
שלנו הוא בנה ככה שאף אחד לא ירצה ככה את זה.
הוא היה. מממ.
הוא התנהל מאוד בחוכמה.
אבל אחרי השואה הוא היה. נחש. אה.
נחשב זר לקומוניזם. היה אויב.
והוא היה זר והוא היה זר.
אז עד 44'. בבית.
מבחינתך כילדה היה שקט ורגוע.
כי אני מניחה שאז. כמו שאני יודעת.
לא היה מקובל לדבר ליד ילדים על דברים רעים ועל כסף.
אז גם הדברים שאבא שמע וידע.
על כסף לא דיברו אז.
ואני מניחה שגם חלק מהדברים שאבא שמע וידע.
לא דיבר על זה לידכם.
אבל אני מאיפה אני יודעת את כל זה?
אבל לא בזמן אמת. זאת אומרת. מה ש.
אז. אני. אני לא בטוחה.
על מה. ש. ה שקורה בפולין או בסלובקיה. במדינות אחרות?
אז אני לא בטוחה.
את חושבת שאבא דיבר?
מה שאני הצלחתי לשמוע.
אבל. ידע. אה. אבל מה. ש.
זאת אומרת. גם לי לא הייתה הפתעה.
אני חושבת. הפתעה גמורה.
ו. וכך התנהל לאבא שלי. ו.
והיו אנשים שלא רצו לדבר איתו כבר.
כי הוא אמר דברים כל כך נוראיים. שהכל נהיה.
זאת אומרת. הוא היה נביא זעם. מה שקו.
בבקשה? כן. כן. כן.
אצלנו קוראים לזה נביא זעם.
את בטח קראת את הספר של קרטס.
זה שקיבל פרס נובל.
ההונגרי הזה. שכתב על זה.
שנק. נ.
הוא אחד הסופרים הגדולים נחשב.
אה. שנשלח לאושוויץ בתור ילד. קראת אותו?
טוב. אז אני לא אומרת מה שרציתי.
אז. אה. שהוא היה לגמרי נאיבי.
הכל כל כך. אני לא הבנתי שילד בן 15.
איך היה כל כך אידיוט?
שלא ידע כלום. הכל היה הפתעה בשבילו.
כמו שהיו אנשים שהאמינו
שבאמת לוקחים אותם לאיזה עבודה נעימה.
זה. והגיעו עם הפרוות שלהם לאושוויץ.
אה. לפני המלחמה אתם הייתם הולכים מדי פעם לבית הכנסת?
בית הכנסת הגדול?
לא. אז שם. רק אמא שלי הלכה.
היא קנתה לעצמה מושב.
בבית הכנסת הגדול?
לא.
כי זה היה ניאולוגי. זהו.
אז לשם היא לא נכנסה.
שהיה שם אורגן חשמלי.
כן. זה היה ניאולוגי.
מה? כן..
ניאולוגים. הם. ה. הם.
אבל אמא שלי הייתה כזאת. ש.
ומקהלה של נשים גם הייתה שם.
אה. כן. אבל.
לשם היא לא נכנסה.
היא הלכה לבית כנסת אורתודוקסי.
כמו שהיא הייתה. יד. אה.
ולא לקחה אותכם איתה?
אנחנו. כן. אנחנו היינו צריכים ללכת לבקר אצלה.
אני. והסתובבנו ושיחקנו שם.
אז כשהיינו קטנים. היו הרבה ילדים.
אז היה עוד סביר.
אבל אחר כך גם אני צמצמתי לגמרי את הביקורים שלי.
וצחקתי על זה שכבר הייתי. נש.
נשואה. גם כאן. ואני לא כיסיתי אף פעם את הראש שלי.
אם היא תשים לי לבזה לא שמה לב אף פעם.
עוד משהו שלא דיברנו עליו עד 44'?
אה. לא. זה היו לנו חיים באמת נורמליים. ו.
מסלובקיה כשברחו. אה. יהודים מסלובקיה.
‮הרבה הגיעו ל-‭Budapest‬.‬
יצא לכם להיתקל בפליטים?
יצא?
להיתקל בפליטים?
אה. לא לי. לא לי.
אני הייתי ילדה קטנה.
ואני בעיקר יודעת על. על פולניה.
אני גם יודעת. כי. הי.
אחד הדודים שלי שנשאר שם ולא חזר.
הייתה לו אישה צעירה ויפה שהוא מאוד אהב אותה.
והיא באה. מ. היי. אה.
מפול. פולין. ויום אחד לקחו אותה.
זה כבר היה קרוב לשואה.
והאיש הזה. אני חושבת שהרוויח טוב מאוד.
אבל לא. גם אצלו.
את לא ראית את זה באורח חיים שלי. שלו.
אה. ו. זה למדתי הרבה דברים מאקס בעלי.
שז. כבר מזמן לא היה בעלי שאבא שלי. אה.
גסס. אז הוא כל הזמן ביקר אצלו.
הוא רצה לשמוע את הסיפורים שלו.
כי הוא היה עיתונאי.
והוא כתב אותם ב- [משובש] אה.
הוא הופיע. אני לא קראתי
אז כבר [משובש] אבל כמה מהסיפורים.
דרך אגב הגיעו אלי.
על הדוד הזה גם כן.
‮שהוא קנה קצין ‭S.S‬ גבוה.‬
במיליון פנגה. שזה היה המון המון כסף להחזיר את אשתו.
והוא החזיר את אשתו.
הייתה היחידה שחזרה להונגריה.
אה. אחר כך היא נשארה בחיים. רק הוא מת.
אממ. אבל. אה. ואחד.
אני ראיתי זה ראיתי ביומן של אמא שלי.
שאחד האחים כבר ב-43' נפטר.
וזה הייתה הסיבה שאבא שלי היה פחות במחנה מאשר גברים אחרים.
כי לקחו את זה בחשבון.
שאח שלהם מת. ופחות לקחו אותם.
את אבא שלי לקחו ב-19 במרץ.
והיום הזה אני זוכרת מאוד מאוד טוב.
זה היה יום ראשון.
אור. שמש פנטסטית.
ה-19 במרץ 44'?
זה. מה. קש.
44'. שאל.
אבל רגע. עוד לפני כן.
אמרת שאבא היה חייל בצבא ההונגרי? האוסטרו-הונגרי?
אה. כש. זה. לא סדיר. רק כשהיה צורך.
מילואים?
‮אז בגלל ‭Košice‬ לקחו אותו.‬
לא. אבל לא במלחמת
העולם הראשונה? הוא לא היה אז מספיק מבוגר?
לא. הוא נולד ב-5.
לא. זה לפני. לפני השואה.
איך ב-5? אבא היה יותר צעיר מאמא?
כן. שנה היה יותר צעיר.
הוא נולד ב-5.
והיא. לא. ואמא שלי ב-3.
אז גם זה הייתה בטח סיבה שאמא שלי. זה. הסתירה.
אז. אז לא אבא היה מבוגר מאמא ב-10 שנים.
אלא. אה.
10 שנים. לא. זה. ש.
הסבא.
ה. הסבא של. אה.
אה. האבא של אמא שלי היה הרבה יותר. אה. הת.
הוא התחתן פעם שנייה עם בחורה צעירה.
והוא היה מאוד זקן וילדה את אמא.
יל. שילד. דו. את אמא שלי.
הוא היה כבר בן 60.
וזקן. ו.
ודתי והכל.
אה. ואמא צעירה.
אז.
ממשפחה מאוד מאוד ענייה.
‮שכל האחים מתו מ-‭tuberculosis‬.‬
‮וזה. וגם ב-‭Budapest‬ מתו.‬
הרו. קרובים מהצד הזה כל הזמן.
אז אמא שלי מאוד שמרה עלי.
אולי בגלל זה לא שלחה אותי לגן.
אה. אבל לא גילו שיש לי מחלת לב.
אז. אז אבא. אממ.
אבא גויס למילואים מדי פעם.
ו. ממ.
בתקופה הזאת של. אה.
40'. ארב.
41'. 42'.
משהו כזה אני חושבת.
לקחו אותו לפלוגת עבודה?
כן עד שהתחילו לקחת אותו בתור.
אה. יהודי למחנה עבודה.
אבל זה היה כל פעם לכמה חודשים? או שבצורה רצופה?
אה. זה לא.
הוא היה בבית רוב הזמן.
כי אני שמעתי מהחברה שלה. שלי.
שאבא שלה לא חז. זר. שכמעט לא.
היא לא זוכרת אותה. היא בגילי.
אפילו קצת יותר מבוגרת ואני לא הבנתי את זה.
והיא אמרה שכמעט אף פעם לא היה בבית.
אז אבא שלי כן היה בבית.
אבל כנראה בגלל שב-43' האח הזה כבר נפל.
יכול להיות גם שאבא שילם למישהו כדי. אה.
לא. לא. לא.
שלא ייקחו אותו. ל.
לא. לא. לא. לא היה דבר כזה אני חושבת.
כי בארבעים. ו.
ב-42' כבר התחילו לקחת גם לאוקראינה את הגברים היהודים.
כן. אני לא יודעת.
אז. אה. הוא הלך די הרבה.
אני זוכרת שהם היו התקופות שאנחנו גרנו אצל סבתא שלי.
כי אמא שלי הלכה אל הלקוחות של אבא שלי במקומו.
אה. ואז. אה.
היא לא רצתה להשאיר אותנו לעוזרת.
ואז. היי. גרנו אצל סבתא שלי. שג.
כמו אמרתי אני אותו רחוב היא.
גר. הייתה גרה. אה.
הסבתא אמא של אבא?
אמא של. אב. לא.
לא היו לי סבים מהצד שני.
כי סבא שלי מת בדיוק אותו שבוע שאני נולדתי.
ואמא שלי באמת נכנסה.
ל. ל.
אה. הולכים לי המילים. אני לא יודעת.
מין דיפרסיה. מין.
אה. את יודעת. דיכאון.
דיכאון. אה. עמוק הייתה. אה.
אחרי הלידה. כי לא אמרו לה.
אבל היא ידעה שאבא שלה לא. אה.
מת. וזה. אה. כבר.
ו. אה. כן.
ואבל גם היינו בסדר.
גם שאבא שלי היה.
והוא היה לו משכורת גם אז. כדי.
בטח. אמ. אפשרו לאמא שלי לעשות קצת עבודה.
כדי שיוכלו. לש.
הוא היה מפונק מבחינת המקומות עבודה שלו.
כי מאוד רצו אותו תמיד.
אז. אה. זה.
אגב. גם אבא וגם אמא לא התחתנו בגיל צעיר. מה שנחשב אז?
לא. לא.
הייתה איזו סיבה?
לאמא שלי הייתה מאוהבת במישהו.
איזה רופא. היה איזה.
א. אמ. אהבה גדולה וארוכה.
והאמא של הרופא לא נתנה לו להתחתן עם אמא שלי.
כי אמא שלי הייתה ענייה. ממשפחה ענייה.
והיא חשבה שלרופא מגיע.
אה. כלה יותר עשירה.
אה. ואבא שלי. סתם היה ביישן והיה. היה לו טוב.
הוא גר אצל אמא שלו. ו. ו.
ועבד ועשה ספורט יום ולילה. ו.
אבא היה מהבנים היותר גדולים במשפחה שלו?
באמצע. ממש באמצע.
אבל ראינו את התמונות. ש.
כי לאחותי יש התמונות המשפחתיות.
הוא היה הכי מכוער מהם.
אז אנחנו חוזרים עכשיו ל-19 במרץ 44'.
כמו שאמרת יום ראשון?
כן. יום ראשון. ואביבי נפלא עם מלא שמש.
ובאה בבוקר דודתי בפאניקה נוראית. היא.
אה. אחות של אמא?
אחות של אמא. כן.
לא היה כבר דודה מהצד שני.
היא מתה כבר 3 שנים לפני זה.
אה. ו. והיא. אמ.
היא יהודייה. זה כבר אני יודעת מהיומן של אמא שלי. אה.
אמרה להם שמה קרה.
ואבא שלי תכף.
הפ. הלך אל אמא שלו.
שאמר שכל הבנים יהיו שם.
ולשמוע חדשות. ובאמת הוא
כל הזמן יצא ונכנס ולא רצו שאני אשמע. אבל אני הבנתי.
וזה. זה באמת אופייני לי. אני. י.
ישבתי וכתבתי איזה מין חיבור על איזה יום אביבי נפלא.
ובזה הייתי עסוקה.
אה. ו. ואז הוא בא.
אני זוכרת שאבא שלי אמר רזיה.
לא בדיוק ידעתי מה זה רזיה.
רזיה כאן רזיה שם. ו.
ולא להתקרב. ל.
זה. זה לא שלי.
אז זה איזה. [כך במקור].
אז את עסוקה בעניינייך. אה.
הדודה מגיעה אליכם. ומה.
הולכים. אבא הולך לסבתא.
ואז זה מתחיל.
אה. ריצה כזאת.
כל הזמן הם רצים בין. הש.
אבא שלי. אנחנו לא יוצאים. אסור לנו לצאת.
הוא לא נותן לנו.
ובאמת באותו. יו. והוא.
הוא הביא את כל החדשות.
והוא אמר שאסור להתקרב. ל.
אפילו לטיול היומי שלכם לא יצאתם?
לא. שום דבר.
העולם. הת.
אה. התמוטט. אין יותר עולם.
זה הבנתי שזה. זה מקטסטרופה נוראי קרה.
אני לא. בטח לא בדיוק ידעתי מה.
אבל. אה. אה.
אבל אם אמא הסכימה לוותר על הטיול היומי. הבנת שקרה משהו?
אה. כי לא רק זה.
זה. זה הכל. כל הסדר. נ.
נהפך והריצה המטורפת של אבא שלי.
והוא הלך כן בעיר.
ולראות מה קורה. והוא אמר לנו שאסור להתקרב. ל.
ל. לרב. זה.
לתחנות. אה. רכבת.
וזה באמת. הוא ידע הכל.
אז מי שהתקרב. אז זה כבר אותו יום נעלם.
אה. וכך הלאה וכך הלאה.
ואז התחיל משהו שאני יודעת מיומנו של אמא שלי.
וזה באמת לא חשבתי על זה.
שאבא שלי דרש מאמא שלי. שיגש.
היו לו רופאים טובים וחברים ויהודים.
שתלך לרופא. ותבקש. אה. ציאן.
ציאניד.
ציאניד.
רעל.
בהונגרית אנחנו אומרים ציא. ציאניד. כן.
ואמא שלי לא הייתה מוכנה.
ואימא שלי ביומנה כותבת שבעצם הייתה הקלה שאבא
שלי נלקח כבר 10 ימים אחרי זה.
כי היא לא. כבר לא יכלה לעמוד בזה. ש.
שהם יהרגו אותנו והם יהרגו את עצמם.
ו. וגם הוא אמר אה.
ש. שתראי. את. את כבר. אה.
את מה תעשי אז.
והוא תיאר כל מיני דברים.
ושמה יעשו לילדים שלך ולך ולי והכל.
והיא לא הייתה מוכנה.
והיא הלכה לרופא. וביקשה.
והרופא אמר: "שאיך". ואני חשב.
הרבה חשבתי על. התשובה של.
אה. רופא. "שאיך את תדעי איזה הרגע הנכון?"
וזה אי אפשר. היום בדיעבד אני יודעת שהוא צדק.
אממ. ו.
ו. ואז אבא שלי קיבל.
אז הוא לא נתן לה?
לא. הוא לא נתן לה.
עכשיו. לפני כן. כשאבא היה בעבודות.
אה. כפייה. זה היה מדי פעם והוא חזר הביתה.
אף פעם.
כל הזמן?
ראינו אותו כשהוא ברח.
לא. לא. רגע. אני מדברת על לפני ה. לפני-44'.
אז כן. הכל הזמן היה בבית.
הוא היה בבית והפרנסה שלו לא נפגעה מזה.שהוא היה ב.
לא. לא. לא.
בפלוגת עבודה?
לא.
לא יודעת. זה. זה נשמע לי איזה הסדר שהוא. אה.
הוא הגיע לאיזה הסדר שאם לקחו אותו לעבודה
והוא כל יום היה בבית אז אהה.
רגע.
זה היה איזה הסדר מיוחד.
רגע. לא. כאן יש איזה אי הבנה כנראה.
מה זאת אומרת לקחו אותו לעבודה?
הרי התחילו לקחת יהודים לפלוגות עבודה כבר ב-42'.
ואת אמרת שלקחו את אבא אבל הוא היה חוזר כל יום?
לא. לא היה דבר כזה.
אז לקחו אותו לכמה שבועות.
או שבוע או חודש.
אולי לא. אין לי.
אבל לא לתקופות ארוכות?
לא מאוד ארוכות. לא. והוא הגיע הביתה.
אבל כשהוא היה שם.
זה היו התקופות. שזאת אומרת.
היה לי לגמרי ברור.
כי אז גרתי אצל סבתא שלי.
אחרת אני לא גרתי שם.
רק שאחותי קיבלה איזה מחלה מדבקת.
אז גם כן גרתי אצל סבתא שלי.
וגם היה. היה איזה עניין של הרבה מהיהודים ההונגרים.
שהם היו בטוחים שההונגרים ישמרו עלינו.
לנו זה לא יקרה.
כן.
אז אני מבינה שלאבא גם זה לא היה?
גם לאמא שלי.
אימא שלי סיפרה לי דברים שאני רציתי אחרי מותה לבדוק.
והנה יש לי המון ספ. ספרים.
מ. פרופסור להיסטוריה שחי באמריקה.
וכתב על. אה.
לא על השואה ממש.
אבל יש לי גם המון ספרים דוקומנטריים.
מהשואה. שיכולתי לבדוק בזה את הדברים שהיו.
למשל. היא פעם סיפרה שטורנדו הרים אותה.
ואני מצאתי בדיוק את התאריך והכל.
ו. ו. והכי קשה היה לי שזה עד היום מסתירים.
כי אמא שלי אמרה לי שהורטי.
ב-19'. כשהוא הוזמן. ל.
להיות משהו כדי שהיה שם מהפכה בהונגריה.
שהוא ינצח את המהפכה.
אז בשתי. שני כפרים בהונגריה.
‮ב-‭Izsak‬ ו- ‭Orgovany‬.‬
אני גם את זה זוכרת שני כפרים.
‮הוא בא על סוסו הלבן ועם ה-‭sword‬ איך קוראים לזה?‬
חרב.
חרב שלו. ורצח יהודים במו ידיו.
וזה היה מאוד קשה.
איזה רמז למצוא לזה. גם היום.
זה היה הכי קשה לי.
אבל אני בדקתי את כולם.
ו. ואימא שלי סיפרה לי סיפורים כאלה שגם היא ידעה.
זאת אומרת. הם היו מאוד נגד.
ואני למדתי. אה.
אבל גם היו שמועות שהייתה לו אישה יהודייה.
פילגש יהודייה. כל פעם היו שמועות על משהו.
שזה לא היה נכון.
אבל. הרבה יהודים עד היום מאמינים בזה.
לא. לא. היה.
היה משהו עם היהודים אז.
מבעלי. אני יודעת. תראי.
אני לא בטוחה שזה נכון.
אבל בדרך כלל מה שהוא אמר בעניינים כאלה היה נכון.
אבל גם לא שמעתי ממקום אחר.
וזה עושה את זה.
הוא אמר. שהוא.
היהודיי אמריקה הבטיחו להורטי.
כתר. שהוא יהיה מלך.
אם הוא ישמור על היהודים.
אבל הוא לא שמר.
אז. אה. זה היה דבר אחד.
אחר כך אריסטוקרטיה.
ההונגריה. וזה למדתי מהמון היסטוריונים כבר.
הם היו חברים טובים ליהודים. אה.
ליהודים העשירים. והם עשו המון דברים כדי להציל יהודים.
למשל. בבית ספר. שעל לגימנסיה שלי.
שעוד לא הלכתי. שיכנעו אחד. ה.
הקצינים ממלחמת עולם הראשונה. אריסטוקרט הונגרי.
שהוא יחזור לצבא בזמן המלחמה.
כדי להציל יהודים. והוא עשה את זה.
והבית ספר הענקי הזה היה מלא יהודים.
שכל פעם שהייתה בעיה.
הוא קם בא והציל אותם עם הדרגה שלו. והיו מקרים כאלה.
והבן. בן אחד של הורטי נפל.
ובן שני הוא היה מאוד.
אה. חבר של יהודים עשירים.
והוא גם הרבה פעמים עשה הכל כדי לשכנע אותו.
להפסיק שיוציאו אותם לגרמניה. והיו הפסקות.
הוא באמת עשה את זה.
אז זה נכון. זה הכל בדוק בהמון מקומות.
עכשיו. אה. אחרי 10 ימים?
כן.
לוקחים את אבא לפלוגת עבודה?
כן. כן.
ואני זוכרת איך שהוא התכונן.
זה נשאר לי מין תמונה כזאת.
שזה רק שלי. שערב לפני זה הוא ארז.
ואז הוא החליט כבר שלעשות הכל הרי שהאימא
שלי לא הסכימה לרצח משפחה.
שהוא יעשה הכל כדי להישאר בחיים.
והוא תמיד הכין את זה.
תמיד שקראו לו. הוא עשה הכל. הוא גידל. אה.
שפם. שישנה את הפנים שלו.
שהוא יברח. כל מיני דברים הוא עשה.
והוא ארז את הדברים הכי יקרים.
הכי טובים. הכי אמידים שרק אפשר.
אני זוכרת איך ששם את הדברים.
ב. בשק שלו. ולאט.
לאט. לאט זה נראה לי כמו איזה תיאטרון.
שהוא מתכונן בעצם למוות ולחיים ביחד.
ולמחרת הוא נתן לנו רק ללוות אותו את המדרגות.
ואז אני אמרתי לעצמי.
וכל ערב בכיתי עליו.
שזה הפעם האחרונה שאני רואה אותו. ובזה הייתי בטוחה.
וכל ערב עם בכי.
אני נרדמתי על אבא שלי.
זה. זה היה נורא.
ניסיתם. גם אבא לפני שהוא עזב. אה.
ניסה. אה. להחביא כמה דברי ערך.
לא. הוא דאג לנו לגמרי.
או כמה דברים לתת?
הוא דאג לגמרי.
לתת את זה. להסתיר את זה אצל לא יהודים?
בזמן השואה. היה לנו עודף כסף.
האמא שלי היה המעיל שלה מלא כסף. כאן.
ואני לא יודעת אם להגיד לה שזה מורגש או לא.
כי אז זה מפחיד אותה. ולא אמרתי בסוף.
אבל כשהוא הגיע לגסטפו.
אז היא הוציאה וזרקה את זה.
אבל אני תכף הרגשתי.
אה. ו. ה.
אחד הבוסים של אבא שלי.
כל חודש הביא לנו כסף.
כמה שאמא שלי אמרה.
אה. הוא. הוא השאיר אצלו.
הוא היה. הוא היה.
אה. גם כן ממשפחה אריסטוקרטים.
אבל הוא הביא לכם כסף
שלכם? זאת אומרת. כסף שאבא השאיר אצלו.
כן. אבל היה. לאבא שלי כסף.
לא היה חסר לו.
הוא כל השנים.
אני חשבתי שהוא כאילו שילם משכורת.
כאילו שאבא נמצא. אבל. לא זה היה הכסף שלכם.
זה אני לא ידעתי.
אבל הצלחתי לבדוק ונראה לי שזה המצב.
שהוא השאיר אצלו את הכסף.
אבל הוא בא לכל מקום.
מתי שאמא שלי עשתה והיא הייתה מלאת כסף.
אנחנו לא רעבנו ללחם עד שהאמא שלי היה אצלנו.
שהיה מאוד קשה לעשות קריאות והיה אסור לצאת ליהודים והכל.
לנו היה הכל.
את גם אמרת קודם שקרובים שרצו לברוח.
באו לאבא ולקחו כסף? זה היה מתי?
לא. אז לא. אחרי.
מהקומוניזם רצו לברוח אצלינו.
זה. זה היה לא פחות נורא.
זה אני חושבת הרבה שאני באתי לארץ ואמרתי למישהו את זה.
אז הסתכלו עליי כמו אידיוט.
אבל היום כבר לא מסתכלים עליי.
זה בשבילי היה יותר קשה.
אז. אה.
זה היה בקומוניזם רק אז.
אז את אבא לקחו ואתן נשארות עם אמא?
אמא הייתה באופן עקרוני.
טיפוס רגוע או עצבנית יותר?
אה. היא הייתה יכולה להיות גם זה וגם זה.
אבל היא מאוד אקטיבית מאוד.
היא הייתה עצמאית. זה ברור כבר מקודם.
הוא ידעה לסדר את הכל.
אבל. זאת אומרת. אמא ידעה לדאוג לעצמה. זה לא.
ולנו. כן.
זה לא. זה לא שהיא הייתה.
חסרת אונים כשאבא לא היה.
לא. בכלל לא.
בחיים הפרטיים היא הייתה.
אבא שלי רק הרוויח.
ידע להרוויח כסף. גם כשהגיע לכאן.
אה. לא. אימא שלי עצמאית לחלוטין.
ו. ואם מישהו היה.
ותמיד יכלה לארגן את החיים שלה מסביב שהכי טוב שרק אפשר.
אמא גם ידעה שבכל הפריפריה כבר לקחו את היהודים?
כן. זה.
‮כולל ב-‭Újpest‬ שזה. ממש קרוב?‬
כן היא ידעה. היא גם השתד.
השתדלה לשלוח משהו לחברה שלה.
כי שמעה שהיא כבר סגורה באיזה מקום.
בגטו.
והיא ידעה שישלחו אותה הלאה.
אה. ועוד חברה שלה.
כל המשפחה שלה. חברה שהייתה חרדית. ו.
וכל הילדים שלה והיא הגיעו לאושוויץ.
הילדים חזרו. אבל היא ובעלה לא. אבל הם היו.
וגם אצלם אני גרתי הרבה פעמים.
הם פשוט חטפו אותי תמיד החברות של אימא שלי.
נורא. הייתי ילדה כזאת שקטה ולא פתחתי את הפה.
אז היה שקט איתי.
אז. אממ. אהה.
כן. אימא שלי. אה.
אני לא הרגשתי שמלחמה מבחינה הזאת.
אה. כי היא סידרה.
היה לנו אוכל בשפע.
אז רגע. קודם כל עוזרת כבר אין?
עוזרת כבר אין.
ובית ספר גם אין?
מה אין? בית ספר.
אין כבר. יום שני.
אימא שלי הלכה לקחת את התעודות שלה. לנו.
ו. אממ.
לא יוצאים מהבית. אתן הבנות?
כמעט שלא. רק לעשות קניות כשמותר..
אבל זה אמא. לא? היא לא לקחה אתכן?
גם אני. אני זוכרת שפעם אחת היא שלחה אותי.
אז כבר היה בקיץ.
אז כבר גרנו במקום אחר.
הייתי צריכה מהסנדלר להביא איזה זוג נעליים מתיקון.
ואיך שאני מחכה שם היה אביב. או אולי סתיו.
כי הייתי במעיל. ואני מחכה.
ופתאום רואה שאין כבר יהודים ברחוב.
ואני אומרת לסנדלר: "מה שעה עכשיו?"
אז היא נגמרה. ה.
אה. עוד פעם היה עוצר.
ואני זוכרת שהרמתי על הטלאי הצהוב את המעיל שלי ככה. ו.
ורצתי הביתה וכבר ארגנה אנשים שהיו מוכנים ל. אה.
סליחה. אה. שארג.
ארגנה אנשים שברחו. באו. אה. לחפש אותי.
אבל הגעתי הביתה. אה.
אה. כן. זאת אומרת. גם אנחנו.
ואיתה היא לקחה אותנו הרבה פעמים במקומות.
ובעצם מה שהיה לה חשוב.
גרנו די הרבה זמן.
זאת אומרת. הדבר.
השלב הראשון היה שהיינו צריכים לעבור לדירה.
ב. שהיה לבית טלאי צהוב.
רגע. קודם כל. אתם הייתם בבית כמה חודשים.
כן.
ובשלב הזה כשאתם עוד בבית שלכם לא יוצאים?
כמעט. זאת אומרת. כן סידורים.
אמא דואגת לקניות.
כן.
ועדיין לא חסר כלום?
לא חסר כלום.
הדודה הייתה איתכם? אחות של אמא?
לפעמים כן. אז בדירה שלנו לא.
גם היא הייתה בדירה שלה.
אה. אבל אחר כך היו תקופות שלא היה לה איפה להיות.
הם לא הסתדרו. מאוד לא הסתדרו.
ואימא שלי תמיד הרגישה שהיא מנצלת אותה. ו.
ו. לא היה קל להסתדר עם אימא שלי. נגיד ככה.
אממ. אה. ותמיד.
הרגישה ונתנה להרגיש שהיא עושה לה טובה וכך הלאה וכך הלאה.
אבל. אה. היו תקופות שהיא לקחה אותה.
אבל אנחנו מדברים כאן על תקופת מלחמה.
לא על. אה. ימים רגילים.
נכון. גם וגם.
אבל גם על זה.
היא אחר כך הזכירה את זה שכן היא תמיד שמחה עליי.
וכך הלאה וכך הלאה.
זה מה שהיא לא רציתי לדעת.
אחר כך. אממ.
אתן עוברות לבית. מה שקרו אז בתים מסומנים?
כן.
שאלה בתים שריכזו בהם יהודים.
כן. רק יהודים. אבל עוד בתנאים נורמליים.
אתם עוד הצלחתם להעביר דברים מהבית?
אה דברים חשובים?
אהה. לא. היה גם מקום.
הרהיטים נשארו מה.
אבל אני מניחה שלך היה חשוב למשל ספרים לקחת איתך
. את יכולת לקחת?
אם אני רציתי. יכולתי.
אבל זה היה תלוי באיזה.
מה היא יכלה להשיג ביום האחרון שיעביר אותנו.
זה היה מאוד קשה להשיג מישהו שיעביר לנו.
זה היה ברחוב הסמוך.
ו. והיינו צריכים. אה.
היו שני חדרים בדירה.
והיינו צריכים עם עוד משפחה אחת.
ו. כדי שהם.
אימא שלי תחליט אם מי רוצה לגור.
אז אני זוכרת. היה זוג מול הבית שלנו.
עם בן. בן 16. משהו כזה.
שכל השנים גרו מולנו. והם.
אימא שלי קראה להם הנקיים.
כי הם היו נורא.
האישה. וכל עבודת בית עם. אה.
סינור.
סינור אחר. והעוזרת גם כן.
והם כל יום וניקו את הכל.
ואז יום אחד אימא שלי.
בבוקר. כשזה הגיע אמר: "נו. מה את אומרת?
נלך לגור ביחד?"
ואז כן הלכנו לגור ביחד.
וזה באמת הסתדר נהדר.
אז לך למשל. לא היה משהו שהיה חשוב לקחת איתך?
כן. לקחנו מה שיכולנו.
אני לא זוכרת אישית.
לא חושבת שאז. אה.
לא זוכרת. פשוט לא זוכרת.
אבל לקחנו מה שיכולנו.
ומה שהיה מקום. במ.
במקום דירה אחד שלמה. למק.
לחדר אחד קטן. מטבח משותף. הכל משותף אחרת.
אבל זה היה תקופה לא רעה שם.
כי היה בית ענקי. וה.
לפני הדירות היה קורידור מאוד רחב עם גג.
ושם בילינו את כל הזמן.
למעלה. כל קומה היה כזה.
המסדרון הזה הוא היה פתוח כאילו?
כן. פתוח. אבל זה היה קיץ.
פתוח אבל מקורה.
כן. היה קיץ. זה היה.
התחיל התחלת הקיץ והיינו שמה אחרי אוקטו עד אוקטובר.
אבל זאת תקופה שכבר יש.
אה. הפצצות על בודפשט.
כבר בבית ספר בכיתה א' היה.
אני זוכרת. לקחו אותנו.
ואני זוכרת שהפציצו ובית אחד הצליחו להרוס.
אה. בית של סופר מאוד מפורסם שהיה כבר בחוץ לארץ.
אה. אבל. אה. כן.
אבל אז בתקופה הזו כבר הפציצו כמה פעמים.
ביום באו הרוסים בלילה באו האנגלים.
כן. זאת אומרת כבר אין. אה. שגרה רגועה.
לא. אנחנו. אחר כך כבר לא ירדנו.
לא. לא ירדתם. למקלט?
כאן עוד ירדנו למקלט.
אבל אחר כך כבר גם אי אפשר.
המקלטים היו מלאים. כי הרבה יותר אנשים גרו בתוך הבית.
כאן עוד ירדנו. וגם היה. היינו חייבים.
כי אז אמרו שאנחנו מסמנים. ל. למטוסים.
אבל אחר כך כבר לא היה אפשרות.
כי כשגרנו בבית משותף.
שבדירה של שני חדרים גרים 40 אנשים.
אז אפשר לרדת. לא היה מקום.
אבל כאן עוד ירדנו.
והיה נחמד עם כל הילדים. עם כל החברים.
עם חיים משותפים כאלה.
לא היינו רגילים לזה.
אנחנו היינו תמיד סגורים.
ואת אמרת שגם לא הייתה בעיה של אוכל עוד?
לנו לא היה.
ו. ואמא גם אני מניחה שידעה לבשל.
ידעה את כל הדברים האלה.
גם אם היא לא עשתה את זה בשנים האחרונות. אבל היא ידעה.
ידעה נהדר. כל עבודות בית היא ידעה.
הכל היא ידעה לעשות.
איפה? מאין היא למדה את זה?
היא לא הייתה לה אמא עם קרובים.
עם כל מיני. ידעה לבשל. מצוין.
אני עד היום.
אני באתי באיזה יום
אני התפרצתי שמה היא הייתה צריכה לפנק אותי כל כך ואוכל.
זה עד היום זה נמשך.
גם בשואה לא קיבלנו.
לא היינו מוכנים לאכול הכל.
כשהיא לא הייתה. לא יכולנו.
אנחנו מפונקים נורא עם אחותי.
מה? היו. היו. אה.
מאכלים שלא. שלא הסכמתן לאכול?
אנשים. נתנו לנו.
ולא יכולנו לאכול את הבישולים שלנו.
וגם היום אני כל כך הרבה פעמים.
אני אין לי מה לאכול.
אני מתכוננת לנסוע לפטרסבורג.
אני בטוחה ש-10 ימים אני לא אוכל.
כי האוכל בלתי. אה.
מתקבל שם. זוועה. ממש.
אז. אה. לא. זה ממש.
כעסתי. שמה היא הייתה צריכה לעשות את זה.
היה לנו גם אסור לאכול בכל מקום.
והיינו צריכים לבקש רשות. אה. דברים כאלה.
אז. אה. אז. אה. היינו גרים שם.
שזה היה די נחמד.
מלבד שלא יצאנו מהבית.
ואת אומרת שההפצצות לא מאוד הפחידו?
אני לא פחדתי מהרגע הראשון.
כשאבא שלי עוד היה בבית.
והיינו צריכים להוריד. אז כולם רצו וירדו.
ואנחנו שתינו נשארנו תמיד אחרון.
אבא שלי אפילו עוד עניבה.
שם לעצמו. ו.
ואנחנו היינו אחרון. לא פחדנו.
אבל הרי ככל שעובר הזמן.
העיר נהרסת יותר יותר. זאת אומרת ההפצצות.
נכון. אבל אז כשהעיר נהרסת.
אני כבר לא יכולתי לרדת.
גרנו בקומה חמישית בדנובה.
על יד הדנובה. באחת הבתים המוגנים.
אה. קומה חמישית. וראינו את כל הפצצות שנופלות.
ולא פחדתי בכלל אף פעם בזמן השואה.
איך את מסבירה את זה?
היה לנו משהו אחר לפחד.
זה נורא מפחיד. הפצצות.
לא. אותי גם כאן.
הרי לא יכול להיות גם שלא ראית שזה פוגע בבתים?
אני ידעתי גם. אני ידעתי. ראיתי. ירדנו.
כי זה פגע בהמון בתים.
אני לא פחדתי. וגם כאן כשהייתה מלחמת הטילים הזה.
אני זוכרת כבר מה.
אני לא ירדתי ולא. וצחקתי מזה.
ובא. ורוצים לעשות לנו כזה תמא ושאני מתנגדת מאוד.
ואמרו: "אבל יהיה לך חדר מוגן."
אמרתי: "תודה.
אני לא רוצה חדר מוגן."
לא. לא. זה היום אני לא פוחדת משום דבר מלבד עכברים.
עכברים?
כן.
זה הדבר היחידי. לא. לא משהו.
אבסטקרטי ולא משהו. או שום דבר. זה היה [משובש].
אז ההפצצות לא מאוד הטרידו אותך.
אוכל לא היה חסר.
אמרת שגם היו ילדים לשחק איתם.
בבקשה. ילדים?
ילדים לשחק איתם בתקופה הזאת שם ב.
המ. המון הרי אנחנו היינו המונים.
אה. עד שהשלב הבא זה כבר היה צפוף מדי.
אבל אפשר היה גם לרדת למטה.
הרי בדרך כלל הבתים בבודפשט הם בנויים ככה במין.
ריבוע כזה שיש חצר פנימית.
כן. כן.
אז יכולתם לרדת למטה לחצר לשחק?
כן. אבל אני לא זוכרת שירדנו.
אולי [משובש] (שפה זרה). הוא היה המלך.
אולי אם הוא התנגד או שלא. לא היה צורך.
כי בדווקא בבית הזה היה איפה להיות.
ממש בשפע. ושיחקנו.
אני זוכרת כמו התקופה היחידה ששיחקתי.
אממ. שיחקתי מונופול. ושיחקתי קלפים.
כי אני אף פעם אני לא משחקת.
ואז היה גם זה.
כי לא היה משהו אחר לעשות. אז זה.
זאת אומרת שמבחינתך זה.
איזה סוג של קייטנה.
נכון.
יש. אה. חברה.
יש מה לעשות. יש אוכל טוב.
נכון. רק אני בכיתי כל ערב על אבא שלי.
כל לילה ככה נרדמתי.
אבל הם התכתבו הוריי אז עוד.
אה. אני מצאתי כמה מהקט.
כל המסמכים מאצל אחותי גם.
אבל יש כמה אצלי.
אה. ו. וזה לא נשאר ככה.
כי השלב הבא כבר היה צפוף מדי.
ואז כל הזמן היה צפוף מדי. ו.
ואז כבר אני לא.
לא היה לי מה לאכול גם כן.
אז זה גם זה הגיע.
אז. אהה. אז שם היה באוקטובר שאמרו. הורטי יצא מהמלחמה.
אז רגע. רגע. קודם כל יש
את התקופה הזאת שהייתם בבית המסומן.
הייתה תקופה שבבודפשט היה רגוע.
זאת אומרת. בפרובינציה כבר לא היו יהודים בכלל.
בבודפשט עוד היה רגוע.
ואז עוד פעם התחילו לקחת.
מה זאת אומרת רגוע?
רגוע זה שלא היו גירושים מבודפשט.
היו כמה שבועות כאלה.
היו כמה שבועות.
אבל אחר כך עוד פעם התחילו לקחת יהודים.
כן. כן.
מבודפשט. אממ. ברגל לכיוון אוסטריה.
כל מיני דברים כאלה.
את אימא שלי גם לקחו כמה פעמים.
והיא תמיד. אה. ברחה באותו יום בחזרה.
אף פעם לא נשארה.
אהה. אבל לקחו. אני יודעת שלקחו.
ועם. ברגל הגיעו כבר ברגל.
כן. לקחו אותם ברגל. אה. לכיוון אוסטריה.
כן. לקחו אותם ברגל.
ואימא שלי תמיד חזרה.
ואת יודעת. אגב. מהיומן.
היא כתבה. מה.
איך היא עשתה את זה?
מה היא עשתה? וכולי.
לא. היא לא כתבה על זה.
היא לא כתבה על זה.
זה לא היה מספיק חשוב.
ואז מגיע מה שאת הזכרת עכשיו ה- 15 באוקטובר. שמודיעים.
שמחה גדולה.
שהורטי יוצא מהמלחמה.
כן.
את זוכרת יצאתם החוצה?
אני חושבת שכן. והיינו מאושרים.
אבל יכול להיות שבשקט.
כי אם [משובש] שלי היה בבית.
אז היינו בשקט. כי זה הכל יכול [משובש].
הוא היה פסימי נורא.
זה. זה היה ביום ראשון. ו.
זה אני לא זוכרת. יום ראשון?
זה היה יום ראשון הודיעו בבוקר.
ועד אחר הצהריים הייתה שמחה גדולה.
זה התברר שהכל. לא.
ואת לא זוכרת מתי אבא חזר הביתה?
אני יודעת בדיוק את היום. הכל. הכל. הכל.
מתי?
איך. תכף אני אגיע לזה.
אז זה אחרי זה.
זה אחרי זה. עד אז לא ראינו אותו.
אז היה את ה-15.
הוא היה רחוק. הוא היה באיזה גדוד שתיקנו את המסילות.
אבל הוא גם שם היה חכם תמיד.
הוא אמר שהוא יודע. הוא סנדלר.
והוא תיקן את הנעליים של האנשים.
הוא ידע לעשות. הוא ידע לעשות המון. המון דברים.
הוא למשל. פצעים שהיו לי תמיד הוא טיפל בזה.
טיפל הרבה יותר טוב מהרופאים.
אז בכיתי שהייתי צריכה ללכת לרופא.
אז. אממ ב-15 באוקטובר הזה כמה שעות הייתה שמחה גדולה.
כן.
ואז אחר הצהריים כבר מודיעים שסאלאשי עלה לשלטון.
כן. נכון.
ואז המצב כבר נהיה עוד יותר גרוע.
ואז נהיה. רע מאוד.
ואנחנו צריכים לעזוב את הבית הזה גם כן.
ואימא שלי לא היה לה עוד אלטרנטיבה.
ואותנו. היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.
אבל אמרה שקודם כל מחפשת לנו לפחות מקום.
ובקולומבוסצה. שזה מעבר. ל.
לפראק העירונית. היא מצאה איזה בית לילדים של הצלב ה.
ב. ברחוב קולומבוס.
גם היה נדמה לי. אממ.
אבל זה כבר לא בתקופה הזאת.
האנשים מהקבוצה של קסטנר.
לפני שהם יצאו. הם רוכזו באיזה מקום. ב. ברחוב קולומבוס.
טוב. אנחנו פינינו את המקום.
זאת אומרת. אני לא.
אבל האלה שנשארו שם.
ו. והיא באה אחרי שלושה ימים לבקר אותנו.
וזה היה גיהנום שם.
אנחנו הגענו במעילים שלנו.
נשארנו ככה שלושה ימים על השקיות שלנו. על התרמיל שלנו.
שאמא שלי נתנה לנו איזה אוכל
ליום או משהו כזה. זה מה שאכלנו.
למחרת כבר. שלושה ימים לא נתנו לנו אוכל.
פעם אחד. אה.
לא נתנו? או שלכן.
זה היה משהו לא טעים?
לא. לא. לא. אז.
אה. אז באמת היינו רעבים.
אני זוכרת שמצאתי איזה חתיכת לחם יבש בכיס שלי.
ואמרתי מעכשיו אני רק אוכלת לחם יבש מהכיס שזה הכי טעים.
אז רעב אמיתי.
פעם אחת נתנו לנו.
וזה נורא. אממ. איזה דייסה.
אבל זה היה. היה שם חלון ענקי על יד השולחן. הענקי הזה.
ו. וגם אז פיצצו את בודפשט.
והחלון נשבר. וכל הזכוכית נכנס לתוך הדייסה.
והייתי צריכה להקפיד על אחותי. כי היא בכתה.
היא אמרה שהיא רוצה לאכול. היא.
היא לא יכולה. ואני לקחתי בכוח ממנה את הצלחת.
אמרה: "אבל אני אסנן את זה עם השיניים."
ואני זרקתי.
ואת יודעת. עשרות שנים אחרי זה.
בזמן שהיו הטילים. ופינו אותם מהבית שלהם.
שזה על יד לינקולן בתל אביבה קטנה שמה.
תל אביב הישנה.
אה. כשבשבת הם אכלו צהריים.
אז אותו רגע היא ראתה את היד שלי שאני לוקחת לה את האוכל.
וקראו לה שבגלל שיש שם פצצה.
צריך. לר. לעזוב את הבית.
וזה מה שבא לה חזרה 50 שנה אחרי זה או כמה.
זה משהו שעושה לי צמרמורת.
ו. והמקום הזה היה נורא.
לא התרחצנו. אף אחד לא הסתכל עלינו.
לא היה אכפת להם.
אז שם ישבנו. ואיכשהו שכבנו בלילות.
ואימא שלי חושבת שזה המקלט.
כי יש עכשיו אזעקה.
ואמרנו לא. זה כל הזמן ככה.
אז היא לקחה אותנו משם.
והיא בינתיים השיגה לעצמה
[משובש] (שפה זרה). בקומה חמישית.
בבית מוגן על ידי שוודים.
שוויצרים. אני לא יודעת. או.
‮ש. אה. ‭red cross‬.‬
אני לא זוכרת מה זה היה.
שם גרנו. ושם גם לא היה נורא.
היינו אולי 40 איש בשני חדרים.
אבל הם היו כולם היו אנשים מאוד טובים.
ומאוד השתדלו. וגם שם היו ילדים.
גם לילדים זה פחות מפריע הצפיפות הזאת. מאשר למבוגרים.
כן. אז כל אחד היה מטבח אחד.
היה משפחה כשרה אחת.
אז הם גרו בחדר של העוזרת ושם בישלו לעצמם.
והנשים אחרות הם בישלו.
אימא שלי מבחינה זו.
היא לא הייתה כבר כשרה כל כך.
אז. אה. הם. אממ.
היה לנו מה לאכול גם.
מה לאכול. אבל לא יכול להיות שהיה.
אה. מגוון. זה היה.
אה. דברים שאני יודעת.
אה. שעועית שאפשר היה אז להחזיק הרבה זמן.
היה יותר מאוחר אצל הסבתא שלי.
ועד היום השעועית את האוכל הכי אהוב עליי.
אבל גם אז. אלה.
את הדברים היבשים שאפשר היה להשיג.
לא. לא. אז עוד אימא שלי ירדה.
והיה לה מאוד חשוב.
והיא אמרה שזה לא נראה לה.
אנחנו צריכים לעבור מכאן.
ובאה איזה. אה. דוור
שאימא שלי מאוד מצאה חן בעיניו. ואימא שלי נו.
לא יודעת. התחילו לדבר.
הוא התחיל לדבר איתה.
הדוור שהביא את הדואר לנו.
שעוד היו דברים כאלה גם שם.
ואיכשהו. הוא אמר את השם שלו. השם משפחה שלו.
והשם. משפחה זה שם מאוד מוכר.
זה. זה שם של אריסטוקרט פולני.
שאמא שלי סיפרה לי תמיד שזה אחד האבות אבותיו.
שהוא היה. אה. כומר ראשי. ב.
בדרגה מאוד גבוהה. והוא לקח על עצמו את.
את הדת היהודי. אני לא יודעת.
זה כמה דורות מעלינו. וככה קראו לו.
ואז אימא שלי אמרה שזה גם אחת האבות שלו.
ואז הוא נורא שמח.
כי אימא שלי מצא חן בעיניו.
ורצה לפגוש אותה. ואימא שלי.
תכף נדלק אצלה הכל. ואמרה.
שהאיש הזה עם המדים שלו.
אני אוכל להגיע לכל מקום.
אני יכולה בביטחון ללכת ברחוב ובאמת היא כן. היא הסכימה.
אימא לא נראתה יהודייה? בניגוד לאבא?
לא. בכלל לא ידעו.
היא. היא הייתה. אה.
שמעה הרבה יותר דברים גם אחרי המלחמה אנטישמים.
כי חשבו שהיא נוצרייה.
אבא שלי. ואחותי היו גם אני לא כל כך. אבל קצת. כן.
אבל החצי מהמשפחה. כן.
וככה התחילה לסדר. לחפש דירה אחרת.
והוא ליווה אותה כל הזמן.
והוא לקח המסכן את זה ברצינות.
ואימא שלי מצאה. זה משהו.
שקשה להאמין שדבר כזה היה בבודפשט של אז.
זה אוקטובר כבר.
נוב. אה. לא.
זה כבר בטח. נובמבר.
דצמבר. הוא מצא. היא מצאה בית על יד.
ה. אה.
‮תחנת רכבת ‭Nyugati‬.‬
שזה בלב העיר. בית שלם.
שרק יהודים גרו בזה.
והיה כתוב שזה בית. בית חולים לילדים.
שלא היה בזה אחות אחד אפילו כמו שאימא שלי
כתבה ביומן שלה גם מודד חום אחד לא היה שם.
היו שם דירות מרוהטות יפה.
אהה. ויהודים. אך ורק יהודים.
אבל משהו שאני לא מבינה זה
איך עוד בתקופה הזאת בדירה הקודמת.
הכל היה. אה.
רשמי. ככה שאמא אפילו דיווחה שלהביא לה דואר לשם.
זה. זה. זה מוזר?
כן. כל הזה.
כן. דואר. טלפון. הכל.
גם כל המלחמה זה פעל. כל.
זאת אומרת. אתם לא הייתם בכלל במסתור.
זה היה כל הזמן בגלוי?
אה. כן. אז זה היה מתחת הגנה.
אה. נכון. אבל גם. הדואר תמיד.
היה פועל. אז היא קיבלה את המכתבים של אבא שלי.
אה. זו עובדה. וגם אב.
אבא שלי קיבל את המכתבים שלה.
לא כמו אצלנו. זמנים טובים מאוד.
וטלפונים פעלו כל המלחמה.
ו. ואנחנו נכנסנו.
היא השיגה ככה. את זה שאנחנו יכולים להיכנס.
כולם היו יהודים. אה. אמהות עם ילדים.
וגם גברים. הרבה גברים שברחו מה. מה. אה.
פלוגת עבודה.
עבודה. הזה. וזה היה נחמד שם.
והיא גם מצאה שם חברה שלה. ו.
וגרנו ביחד בחדר ענקי עם. אה.
ישנו עם אחותי עם מיטה כזאת ענקית. אמפירית כזאת.
עם אפירון.
אה. כן. אפיריון.
ואני זוכרת שהיא.
היא אמרה לנו: "אתם לא מתביישות.
את גם במיטה הזאת.
אתן רבות. אה. במקום כזה יש לכם לישון.
ואתן רבות." כי כל הזמן רבנו. גם עכשיו.
שזה ג. גם התחיל להיות לה.
היא תמיד השתדלה להחליף מקומות.
ולעזוב את זה. אה.
לפני זה עוד היה מק. הייתה תקופה.
אני חושבת שעזבנו את הבית ה. ה.
עם הטלאי הצהוב. אז לא היה לנו איפה לישון.
ואבא שלי גם דאג לזה. השאיר לה רשימה.
שבמקרה ש. קטסטרופה או משהו.
מי האנשים שהיא יכולה לפנות. נוצרים.
והיה לו לקוח אחד.
היה לו לקוח אחד באמצע עיר עם חנות כזה שהוא מכר לו.
ויום אחד אימא שלי אי.
איתנו. כי לא היה לנו כבר לאן ללכת.
אחרי צוהריים נכנס לחנות ועמדה ככה איתנו בפינה.
עד שהוא שם לב.
מלא מלא עם חיילים גרמנים. החנות.
ואחד התחיל לדבר אל אימא שלי.
והיא לא רצתה ל.
לענות בגרמנית. כי הרגישו את היידיש עליה.
וכשהוא נשאר לבד. אמר שאין לנו איפה לישון.
ואז הוא אמר: "בסדר.
אתם תשנו על הגלריה.
רק צרי. צריך נורא לשמור על שקט.
כי באים מבחוץ לראות אם לא פרצו כאן.
ותבואו חזרה ב-19:00.
אז אני סוגר ואני אקח אתכם."
והוא לקח אותנו על הגלריה ושם היה מלא.
מלא עם אנשים. יהודים שגר.
אה. שישנו שם כנראה כל לילה.
והוא שם לנו. אה.
איזה. מ. ג.
קופסאות שימורים לפיפי והכול.
ו. ושם ישנו.
לילה אחד רק. אחר כך היא מצאה משהו אחר.
אבל ככה אבא שלנו דאג לנו.
שבמקומות כאלה תמיד היה למי לפנות.
והיו לו אנשים המון אנשים כאלה. מסביבו.
ו. ו.
וזה היה קשה. כי אחותי השתעלה מאוד.
ואימא שלי. היא הייתה צריכה לשים את הכרית עליה כשב.
אה. שמעה שבאים ל.
וזה היה נורא קשה.
ואחר כך מצאה את הבית חולים הזה.
אה. ושם. אה.
היא הייתה יכולה לצאת והכול.
כי הרי אנחנו הסתתרנו שם.
לא היינו יהודים. אף אחד שם לא היה כאילו יהודים.
עד שהתחיל ל. להיות מסריח המקום.
כי היא אמרה שהעוזר של ההאוסמייסטר מתחיל להיות חצוף מאוד.
אז היו כ. שם בעיות.
והתחילה לחפש עם הדבר של המקומות אחרים. ואיזה מקום מקלט.
ויום אחד היא הלכה והשאירה אותנו בבית.
וכשהיא חזרה לא נתנו לה לעלות. ה.
היו מלא גרמנים בבית למטה. בחצר.
ואספו את האנשים שנכנסו. ולקחו אותם.
זוכרת שהיה פתאום אזעקה.
והכריחו אותה ו.
אה. אותנו לרדת.
ואז כשעלינו כבר לא הייתה שם.
וזה הייתה גס. אה.
היא. היא. אה. לקחו.
והתברר שגם דודתי הגיעה שם וגם אותה לקחו.
אה. דודה שלי אחר כך לקחו לגטו.
ואת אימא שלי לגסטפו.
ועד אז אף אחד לא חזר מהגסטפו חי.
והיא גם ידעה את זה.
ושם זה קרה שלא הוציאה את הכסף מהמעיל שלה וזרקה לבית
שימוש וכך הלאה.
ושם היו יותר מ-100 אנשים. זה ה.
לקחו אותם לשני בתי מלון.
מרב. מ. מירבל ומג'סטיק.
זה היה של הגסטפו.
ובחדר אחד היו 160 נשים או משהו כזה.
שזה היה באמת איום ונורא.
והיו שם כמה ימים עד שלקחו אותה ל.
ל. אה. אה.
ל. איך להגיד את זה?
אה. לשמוע אותה. לחקור אותה.
לחקירה. את כל אחד בס. אה.
ז. ז. צ. נ. תורו.
והיא לא קיבלה מכות.
כי היא אמרה שכן.
אני יהודייה. והיא אמרה כן.
הכול. ו. ו. והיא לא שיקרה.
ואז הם נתנו לה לחזור לשם. לחדר הצפוף.
ולאט לאט. אחרי כמה זמן. ה.
העמידו אותם בקורידור.
במסדרון ל. בתור.
והיה לה שם ש.
שוטר הונגרי אחד. שהם לא היו בדרך כלל יותר טובים.
אבל זה כן. אמר: "עכשיו לוקחים אותנו ל- [משובש].
אל תנסו לברוח בדרך. כי לא תצליחו.
הדבר היו כדי שאתם יכולים לעשות. לקפוץ ולנסות לשחות."
אימא שלי גם לא ידעה לשחות.
והיא פחדה ממים נורא.
אז. אה. זהו.
ו. אה. חיכו וחיכו ולא לוקחים אותם.
כבר שעות הם. אה. אה.
מחכים שם. והם לא רואים פתאום גרמנים.
וזה באמת מ.
מנס בשבילה. שברחו הגרמנים.
כי הר. רוסים סגרו עליהם.
ואז. אה. באו כמה ימים שהיא הייתה בחזית ממש.
והיא גם. הם יצאו משם והורידו את הסימנים שהם יהודים.
וככה היא נ. אה.
נכנסה לאיזה בית. למקלט.
שכולם היו כבר במקלט אז.
ו. ו.
עד ששחררו אותה. אבל זה עוד היה כמה ימים אחרי זה.
כי חייל הונגרי אמר: "אין לך ניירות.
את נמצאת בחזית. קיבלתי.
אה. פקודה שאני צריכה לירות בך.
מחר בבוקר אני בא לקחת אותך."
וגם היא הייתה צריכה להסתיר פחות או יותר שהיא יהודייה.
כי הם היו אנטישמים כל ה.
כל הד. דיירים.
אבל הם לא ידעו שהיא יהודייה.
והם נתנו לה גם אוכל.
היה כריסמס. בדיוק היה קריסמס ולכולם היה הכול טוב לאכול.
שאז גם. אז גם השיא של ההפצצות.
‮אז היו הפצצות ‭nonstop‬.‬
אה. כן. אז. אהה.
אה. גם שם.
אה. א. אצלה בטח.
בחזית היו הפצצות. וגם אצלנו ש.
רגע זה. איפה אנחנו היינו?
אז. אה. כן. אנחנו.
אה. אנחנו מחר. שלקחו אותה.
אז הם א.
אמרו לנו שמחר אנחנו באים עוד פעם ולוקחים את כל הדיירים.
אז איזה משפחה שידעה שקודם גרנו ב-[?פוז'וניוט?].
בבית מוגן. הם ראו ששתי ילדות לבד.
אחותי הייתה בת 7. אני בת 10.
אז הם אמרו. הם חוזרים לשם.
ואם אנחנו רוצים לחזור איתם.
אז נבוא בצד שני של הרחוב.
כדי שלא יזהו שאנחנו ביחד ו.
כי אני לא ידעתי.
לא התמצאתי בכלל. וב.
‮אף פעם לא הייתי לבד ברחוב. ב-‭Budapest‬ של קודם.‬
ו. ונחזור לשם.
אנחנו אמרנו: "כן."
ו. אה.
מילאנו את ה. אה.
תרמילים שלנו. עם כל מיני שטויות.
וחזרנו בעקבותיהם לדירה הזו.
שחשבנו שהדודה שלנו שם.
אבל בינתיים היא נלקחה לגטו.
אז הדיירים שם נתנו לנו להיכנס.
אכ. נתנו לנו אוכל וטיפלו בנו.
שזה באמת במצב כזה.
ואנחנו היינו. לא תמיד אכלנו את האוכל.
ו. ו.
ושם היינו ה.
סוף סוף אחרי כמה זמן דודה שלי ברחה מהגטו.
ו. והיא באה לשם חזרה.
ואז היא ככה.
אה. שמרה עלינו.
א. אבל את אמרת שמתישהו אבא ברח.
אבא שלי עוד היה בק.
אה. שם ב. לא. לא אז.
לפני.
אה. כן. זה לפני שלקחו.
לפני השחרור.
את אימא שלי.
הוא היה צריך.
כן. כן. ב.
זה היה בנוב. ב-20 בנובמבר.
היום הולדת של אימא שלי.
שגרנו שם ב-[?פוז'וניוט?].
בקומה חמישית. א.
אז כ. כן.
שם הוא הופיע יום אחד.
הופיע בבגדים שכבר לא.
כי הוא גם כתב לנו שכבר אין לו הבגדים. קר.
הלכו. אה.
סמרטוט הכול. קר לו והכול.
הוא הגיע בסמרטוטים האלה.
וביד שלו היה זר ענקי של קריסנטימום.
שזה היה הת.
הפרח ה. האהוב על אימא שלי.
וליום הולדת של כל הדירה תמיד היה מלא עם זה.
והוא. גם לא היה כסף עוד.
והוא קנה את הזר.
זר ענקי שבקושי יכל לתפוס אותו.
וזה הסיבה שלא תפסו אותו.
כי היה כתוב עליו הכול.
היהודיות. העוני.
ה. הסבל. הכול.
ולא תפסו אותו בגלל ה. אני חושבת שב.
והוא לא חשב בטח על זה.
הוא סחב את זה מ. מ.
‮או ‭Buda‬. או לא יודעת איפה הוא ברח מהרכבת.‬
שהגיע הביתה והיה כבר מוכן הדרך.
ה. המקלט שלו.
אה. עם שני חברים שלו. אה.
שגם כן ביחד הוא אמר להם שיש לו מקום בשבילם גם כן.
והוא שמע ממישהו באותו רכבת נמצא אחיו הבכור.
אז הוא חיפש אותו עוד בנסיעה.
‮ואמר לו שהוא בורח שמגיעים ל-‭Budapest‬.‬
שהוא לוקח אותו ויש לו בשבילו. הוא ידאג לו.
הוא לא היה מוכן ללכת. והוא נשאר שם.
הוא מת כמובן.
אני זוכרת אותו מצוין.
אשתו התאבדה לא לפני הרבה זמן.
בגלל עניינים אנטישמיים בעבודה שלה.
אולי כבר לא היה לו כוח. אני לא יודעת.
אני זוכרת שהייתי בדירה ריקה כבר.
כי הוא חזר לגור עם הוריו.
אהה. ואני זוכרת אותו טוב מאוד.
ו. ו.
הוא היה צריך להשאיר את אחיו שם ברכבת.
והם היו ב.
ברכבת. את מתכוונת בגלל שהם עבדו בתיקון של ה.
לא. לא.
מסילות?
הם לקחו אותם גרמניה.
מה. הם היו בחזית כל הזמן.
וב. זה ש.
הם תיקנו את ה. אה.
מסילות.
את המסילות.
רכבת אחרי.
כן.
הפצצות או משהו.
ואז לקחו אותם חזרה לגרמניה.
כי זה כבר שמה רוסים היו.
התקדמו מאוד חזק. כבר חלק מהונגריה היה רו.
של. שהיו שם רוסים.
ו. ו.
‮ועבר. העבירו אותם ‭Budapest‬.‬
‮כי. ושם הוא ידע שאנחנו נעצור ל-‭Budapest‬.‬
ואיזה. אה. רכב. מקו.
איזה תחנת רכבת לא מוכר רק למסע.
והוא החליט ככה שאז הוא ב. יברח.
הוא ידע מראש שאז. שיהיה שם.
ויהיה ל. יהיה לו כבר המקום והכול.
ו. ו.
אז הוא התיי. התנדב. אה.
אה. לעזור במטבח. ועוד שני חברים שלו גם כן.
ומתחת הרכבת עברו וברחו.
ובאו ברגל ל.
‮ל-‭Budapest‬. זה היה מאוד רחוק משם.‬
הוא בא עם הזר שלו.
והוא היה צריך תכף. זה מ. אה.
הוא רק ביקש מאימא שלי שתלך אל אחיו.
שהוא לא היה [משובש] עם יהודים.
בגלל אשתו היהודייה.
והיה חייט גם כן.
שי. י.
תלך לשם להביא לו ח. חליפה.
כי יתפסו אותו למקום בבגדים האלה.
ואימא שלי הלכה אל דודי ש.
והדוד נורא פחד שאימא שלי שם.
שהוא היה גם כן בפוזיציה מאוד מסוכנת.
אה. ו. אבל לא רצה לתת לה חליפה.
אמרה: "תביא מכתב מאימא."
אז אומר: "מה את רוצה.
שעכשיו אני אביא לך מ. מכתב מאימא?"
ואמרה: "אני לא אזוז מכאן עד שאתה לא תיתן לי חליפה."
אז הוא נתן ל. אה.
לה בסוף. אבל עד שהגיע כבר אבא שלי.
רגע. זה היה אח של. אה.
אח של אבא.
אח ש.
שלי. רק ל. אבא שלי.
כי היה אח אחד שלא.
לא היה נחשב יהודי.
הוא גם החליף כל הזמן את הדת שלו.
הוא היה גם אחר כך ב.
בארץ וגם היה דתי.
הוא לא היה לגמרי שפוי.
אז. אממ. אימא שלי.
זאת אומרת. אז הוא היה.
כאילו. הוא חי כנוצרי?
אהה. אשתו הייתה נוצרייה.
וגם הוא היה כנרא.
אני לא מבינה למה זה קרה כך.
כי הבן שלו. שנפטר עכשיו בגיל 90.
אה. היה ב- [משובש].
הוא כן עבד. אה.
היה בתור יהודי. אז למה הבן שלו כן והוא לא?
אני לא מבינה את זה.
אהה. ו.
ו. אה.
בסוף. אהה.
הוא נתן לה את החליפה.
אבל אבא שלי כבר היה.
היה צריך לצאת. ועם. עם ה.
שלושתם היו באיזה מרתף.
על יד. בר. לב העיר. ב.
על יד [משובש] אם את יודעת שם.
ו. שלמעלה היה איזה. אה.
איש שהיה לו שם בית מלאכה.
והוא לפעמים נתן להם מים.
זה רק. זה הכול.
ועד שהוא כתב להם יום אחד שהוא עוזב את הבית בגלל הפצ.
את העבודה. בגלל ההפצצות.
והם נשארים כאן לבד.
ואז באמת הוא.
הוא סיפר לנו שהוא היה צריך לסמן את המים ואת האוכל.
אוכל כבר בכלל לא היה.
ואז הוא הכריח את החברים שלו.
שגם כן היו ספורטאים.
הם שלושתם היו ספורטאים. ש.
ש. אה.
ל. אה. לפתוח איזה מעבר.
כי אמר שכאן יבואו.
היה להם גרמנים או הונגרים.
אז אנחנו צריכים מעבר שנוכל לברוח.
וזה היה כמו שאמר.
ו. והם היו מוכנים גם לזה.
וכך זה היה. המשך איתו.
על ה. ואימא שלי.
לא יכלה לחזור.
‮או. זאת. היו. ב-‭Pest‬ היו גרמנים שהשתחררה.‬
ואחר כך. כשהגרמנים כבר לא היו שם.
‮זה אי אפשר היה לעבור ל-‭Pest‬. כי. אה.‬
‮רגע. אימא הייתה ב-‭Buda‬ למעשה?‬
היא. זה. אימא שלי נלקחה.
אז אייכמן היה.
‮ישב ב. הגסטפו ישב ב-‭Buda‬.‬
‮ו. ושם היא השתחררה לפני ש-‭Pest‬ השתחרר.‬
‮‭Pest‬ השתחררה.‬
היא השתחררה. אה. בס.
‮לא. ‭Pest‬ השתחררה אחרי.‬
אחרי. אחרי.
‮אה. לפני. לא. ‭Pest‬ ב-18 בינואר.‬
נכון.
‮‭Buda‬ ב-13 בפברואר.‬
‮אז אולי כל ‭Buda‬.‬
אבל איפה שהיא הייתה. ב-[?שוואפד?].
שם השתחררו ב.
אממ. לפני.
אה. כריסמס.
או בזמן קריסמס לגמרי.
המקום הזה. איפה שהיה.
אה. איפה שאייכמן ישב.
ו. ושם נכנסו הרוסים.
ו. ושם היו.
לא היה להם איפה לישון. הם. אה. זאת אומרת.
היא פגשה שם כמה חברות מהחדר שהיו 160.
אה. ו. ו. ה.
והתאהב. וכאן אני לא ח.
לא חקרתי בדיוק ומה.
שם התאהב בה איזה קצין רוסי שרצה שהיא תחזור איתו לרוסיה.
ואת כל הנשים היה מוכן לסחוב אי.
איתו. מ. מ.
הוא תפס להם דירות יקרות שהעשירים עזבו.
והם גרו שם ודאגו על שמירה. אה. עליהם.
‮וזה שם הם היו עד שהיא יכלה לעבור ל-‭Pest‬ חזרה. כש‬
אז. רגע. אז. אז אני רוצה רגע לקבל תמונת מצב.
אימא השתחררה ראשונה.
כן.
‮ב-‭Buda‬. ונשארה שם בחסות ה.‬
הרוסים. כן.
הקצינים הרוסים.
‮אבא הסתתר ב. באיזושהי דירה ב-‭Pest‬?‬
אה. למקלט.
ל. אה.
מרתף.
מרתף. מרתף.
ו. אממ.
ושם הוא השתחרר. ל.
לכן לא היה שום קשר.
אה. עוד לא.
איתו.
השתחרר. הוא. הוא עוד ברח למרתף אחר.
שמצא איזה אוכל מקולקל.
אחר כך היו לו בעיות בריאותיות שלא היו לו בצעירותו אף פעם.
אה. והוא אמר שבגלל מה שהוא אכל שם. אחר כך הרוסים.
הוא יצא. הרוסים. אה.
לקחו אותו מחוץ לעיר. 40 קילומטר ברגל.
כי הם לא רצו גברים צעירים בעיר.
ואחר כך הוא חזר והתחיל לחפש אותנו. אז. אממ.
אז רגע. אז עכשיו.
אתם בזמן הזה. מהרגע שנשארתם לבד.
אה. כן. אז. אה.
אנ. הדודה שלנו חזרה.
ויום אחד באו. ור.
זאת אומרת. שהייתן לבד רק איזה יום יומיים?
לא. לא. לא. שבוע.
שבועיים. אפילו יותר.
אבל עם ה.
אה ב. כן. כן.
עם האנשים.
לפחות שבוע. ואחר כך.
אבל לא לבד לגמרי. זאת אומרת.
היו שמה האנשים האחרים?
כן. והם ט.
טיפלו בנו. הם. הם היו ב.
ממש אני לא יכולה לתפוס כמה שהם היו נהדרים אלינו.
ודודה שלי. אחרי שבוע.
שבועיים הגיעה. ואז עוד נשארנו.
ואחר כך באו עוד פעם ולקחו את כל הבית.
ריקנו. ולקחו לגטו.
ואת הדרך הזו אני זוכרת.
אה. זה היה דרך ארוכה. לא היה.
זה לא כל כך רחוק.
[?פוז'וניוט?]. זאת אומרת.
זה אפילו עכשיו הייתי יכולה עוד לעשות. אבל זה לקח.
כי כל הזמן היו הפצצות.
ואז אמרו שלעמוד על יד ה.
ה. אהה. בתים.
ואז ראיתי את ה.
כמעט דרכתי על איש מת. שראיתי.
שחשבתי שהוא ישן. אבל היה בדם הכול.
אז תפסתי שאני רואה את הגוויה הראשונה שלי.
אחר כך ראיתי עוד כמה בדרך.
ורק אנחנו היינו ברחוב.
אה. באותו דרך. באותו ב. בית.
או על יד זה לקחו.
אל. את. אהה. טומי לפיד.
שהוא כתב על זה. אהה.
אה. רק. אה.
ושלא היה להם לאן לברוח.
אז אנחנו בכלל לא חשבנו לברוח. אנחנו הלכנו.
מי. מי שלקח אתכם זה אנשי צלב החץ?
כן. כן. כן.
הנילשים.
כן. בטח. כן.
אז כבר רק הם פעלו שם.
ו. ו.
הגענו לגטו והמזל שלנו
היה שדודתי ידעה איפה גרים הסבא וסבתא שלי.
והיא ישר לקחה אותנו לשם והשאירה אותנו לשם.
וסבתא שלי. הם גרו גם כן 16 אנשים בחדר אחד.
והם היו הראשונים שנכנסו.
אז לסבא שלי ולסבתא שלי היה מיטה כזאת.
אה. אולד פשן.
זה. זה רחב לכל אחד עם ה. עם ה.
אהה. אה.
אה. מתכת הזה. הצהוב.
ו. א.
אחותי. אימא ש.
סבתא שלי שמה את אחותי במיטה של
סבא שלי ואותי איתה. והיא דאגה לנו.
ושם היה ש.
היה לה. אז כבר נגמר.
היא. היא הלכה שם.
כשאנחנו הלי. הלכנו לבית הצ.
הטלאי הצהוב. אז היא כבר יותר מחצי שנה. היא גרה שם.
אז כבר בקושי היה לה מה לאכול.
מתי נכנסו לגטו?
לגטו נכנסו בסוף נובמבר.
אבל היו ש. הם נכנסו קודם.
זה. אז פתחו את הגטו.
טוב. זה אני לא יודעת.
אה. ו. ויום אחד היא בישלה לנו שעועית.
מחרת אפונה. ומה היה השלישי. אולי. אולי עדשים.
ויום. ביום ראשון נו.
[משובש] (שפה זרה). נו. אממ.
אהה. בצקניות.
בצקניות. כן.
מ.
ו.
מקמח.
אני עד היום מתה על כל המאכלים האלה.
שאני לא יודעת מאיפה היה לה בגטו.
כי אז כבר אי אפשר היה בכלל להשיג אוכל.
גם בעיר עצמה.
‮ב-‭Budapest‬. גם להונגרים.‬
היא הביאה.
בשלב הזה כבר.
איתה לגטו. היא.
לא הייתה לה אפשרות לצאת.
הנכד שהיא גידלה. אהה.
ההורים של האבא. אהה.
מהסבים האחרים שלו השיגו לו מקום מס. מסתור.
והוא כל היה ב.
היה במקום מצוין. לא יודעים איפה עד היום.
אבל היא לא לקחה איתו. אהה.
איתה את הילד.
אז במקומו באנו אנחנו. ו.
כי. כי בגטו בשלב הזה כבר לא היה מה לאכול. ל.
אבל היא.
לשאר האנשים.
היא שמרה. היא הביאה את זה.
היא. היה כנראה.
הייתה כמו אבא שלי דאגה לעתיד.
אז. אה. ועובדה שעד היום אחר. ארוחת ערב.
ארוחת בוקר אכלנו. אה.
קליפות של לחם יבש.
שהיא שמה באיזה תה מלאכותי. אבל זה בסדר.
וגם קיבלנו בגטו משהו לאכול.
מ. איזה. איזה חתיכת מ.
מ. מתירס. מק. פולנט.
מקמח. משהו מקמח.
כן. קמח.
תירס.
כן. קמח תירס.
עד היום אני הייתי רוצה לטעום את זה.
בטח הייתי רוצה זה גם כן. שהתאהבתי במאכלים האלה.
ו. ועד שיום אחד.
אה. אז. אה. אה. הת.
היריות היו נוראות. כבר לא הפצצות. מטנק. כן?
זה כבר לא מהאוויר. זה כבר. אה.
כן.
חיילים. אה. זאת אומרת.
זה הרוסים נגד הגרמנים.
כן. כן. כן.
מרחוב לרחוב.
נכון. ומעל המיטה של סבא שלי מצאנו כזה.
גילו שם משהו. והיה שם איזה חור.
ומ. עוד לילה ואמרנו שלא נישן במיטות וחדרים.
נשב במטבח כי זה היה ל. לחצר פנימי.
זה. ביקרתי את הבית שלי באחת ההזדמנויות שהייתי שם.
איזה בית. איזה חצר. יפה. יפה.
משהו. ו. וגטו לשעבר.
אני מקום כל כך יפה. אני לא זוכרת.
אה. היה מלא עם ירק.
ו. ו.
וספסלים. וה.
והכול כל כך יפה היה.
ו. אה. אז.
אז לא היה יפה.
אז על יד הדלת שלנו הרימו את הגוויות.
הביאו מהמקלט. שהיו הרבה אנשים במקלט.
וכל בוקר זה גדל וגדל.
ואני כל בוקר. ש.
סבתא שלי שלחה אותי להביא מים.
כי בדירות כבר זה.
הם היו קפואים. אז רק בחצר יכולנו לקחת מים.
ואז תמיד הסתכלתי אם זה גדל.
והוא גדל. ותמיד זה גדל.
ואז באותו לילה סבתא שלי אמרה.
וכנראה כולם החליטו שכמה שרק אפשר נש.
אה. נשב במטבח כמה שאנחנו יכולים.
כי אי אפשר היה כבר בחדר.
כי זה היה לרחוב.
והמטבח ל. זה היה פנימי.
עד שבאמצע הלילה פתחו את הדלת. חייל רוסי.
והיו בינינו כאלה שהיו בשבי במלחמת העולם הראשונה.
והם דיברו. והוא יצא.
בבוקר מצאנו אותו מת לפני הדלת שלנו.
אבל בבוקר אני ה.
וחשבנו שכנראה זה הנ. גרמנים כאן ניצחו.
ואני הלכתי למטבח להסתרק וזה היה על יד החלון הפני.
זה היה בית מעבר מרחוב לרחוב. עם שתי כתובות.
ואיך שאני הסתכלתי במראה.
איך שאני הסת. הסתרקתי.
אז פתאום אני רואה ש.
על החיילים רוסים רצים שם. עם. אה.
נשק לפניהם. אפילו אישה אחד בפנים.
ואני זוכרת שרצתי לחדר.
אמרתי: "סבתא.
הנה הרוסים.
אנחנו השתחררנו."
ואחרי צוהריים בא הדוד שלנו.
לקחת את הסבא. סבתא.
אז [משובש] אמרה שבלעדינו היא לא זזה לאף מקום.
ואז הלכנו לגור אצלם.
ומ. שזה גם היה נחמד שם.
בבית הקודם ש.
לא. ש. בית של הדוד.
שהיה גר שם על יד ה.
אה. זה הדוד ה.
הדוד.
הלא.
הנוצרי.
הדו. הדוד הלא יהודי.
שלנו. כן. כן. ש.
והוא. ש.
אה. אה. אה.
כן. אז המשפחה גדלה שם.
ו. והם היו.
הם היו עש. אה.
אשתו הי. היא הייתה גויה באמת.
היא הייתה מאוד נחמדה איתנו.
זאת אומרת. לא. אף רגע לא. לא זוכרת.
אה. על זה שאנחנו היינו שמה. מ.
ממש הייתה מאוד טובה אלינו.
אפילו אסרה ל.
עליי לרדת לחצר. כי החצר היה שמה. הרוסים היו שם.
הצבא היה שם. ואמרה שאני כבר ילדה גדולה.
הרוסים לא חשבו ככה. הם לא.
לא איימו עליי. עוד לא הייתי בת 11.
ורק אחותי היה מותר לרדת שהיא הייתה עוד קטנה.
ויום אחד הגיע אבא שלי.
שאחרי שהור. אה.
שהוציאו אותו מה.
‮הרוסים מ-‭Budapest‬.‬
הצליח לחזור ולחפש אותנו. מדירה לדירה.
הוא יודע את כל הכתובות שלנו.
הוא הלך ברגל מכל הכתובות.
ומצא תמונות ומצא ש. רק אותנו לא.
ואז הוא בא אל אחיו.
ושם הוא מצא אותנו ביחד עם הוריו.
אה. היא לא נתנה לנו להתקרב אליו. כי הוא היה.
מי?
אבא שלי. כי הוא היה.
הוא לא נתן?
מ. מ. לא. הוא לא הרשה לנו להתקרב אליו.
הוא היה מלא. אה.
כינים.
כינים. גם אני הייתי.
הוא לא ידע. אני לא ידעתי שזה כינים.
כי לשערות לא נכנסו לי. רק לבגדים.
ואני שיחקתי איתם. לא ידעתי מה זה. ואמרתי.
זה נחמד מה שמצאתי בכל הבגדים שלי.
הייתי כולי מלא עם כיני בגדים.
ו. אה. אה. ו.
אה. והוא.
הוא. אב. אבא שלי לא היה אף פעם מוכן לקבל מאף אחד כלום.
אז הוא רצה להוציא אותנו מיד.
אז הוא אמר: "אני אלך לבדוק את הדירה האורגינל שלנו.
ואני אבוא לקח. עם. אה.
לקחת את הילדים."
בקושי זיהיתי אותו.
ככה שקשקו לו השיניים.
הוא היה עור ועצמות.
הוא היה במצב איום ונורא.
והוא בא ח. חזרה את ה-40 קילומטר.
עשה את סיבוב בכל הדירות.
ראה ש. לא היה.
מצא ש. כלום.
ואז הוא הלך לדירה הקודם שלנו.
שם מצא אנשים שנכנסו.
אז הוא זרק מחדר אחד את הרהיטים שלו למטה.
לרחוב. זה לא היה אכפת לו כלום.
אבל השאירו אותם לגור שם בחדר ש. אחר.
ו. והביא את דודה שלי שתשמור עלינו. עלינו.
ומחרת הלך לעבוד. הוא השיג לו אופניים והשיג לו משהו.
הוא היה הרי מומחה בתיקוני.
אה. מסילות.
אז לשחק את התפקיד הזה שהוא מה. אה.
רכבות. והוא מתק.
וכך הלך מחוץ לעיר. אהה. לעבודה.
לבית חרושת של.
שאחר כך אני חושבת שהוא היה שותף בזה.
אבל הוא לא דיבר.
אה. לנו על זה.
הוא הקים. הוא הקים לו את הבית חרושת מיד.
ובלי הפסקה. לא. לא נח.
בית חרושת למה. אבל?
אה. זה היה ל. איך קוראים להם?
שעושים את הנעליים הזה.
החלק העליון של הנעל?
אה. אה. כן. שזה מעץ.
כי. זה מעץ.
אה. זה ה. ה.
אמום. אמום. אימום.
אימום. אימום.
אימום. אימום.
שעליו מלבישים את.
כן.
הנעל.
כן. אצלנו תמיד חיממנו בחורפים עם השאריות.
כן.
של זה.
כדי שה. העור לא יתכווץ.
אז היו שמים את הנעל.
כן. כן. כן.
על. אה. אימום.
ואפילו הוא החזיק את כל הנעליים שלו גם תמיד
. על דברים כאלה.
וזה. אני הכרתי את זה טוב מה. אימום בחורף.
ו. והתחיל לעבוד.
ואחר כך.
ואימא חזרה יותר מאוחר?
לא. אימא שלי לא ידענו כלום עליה. שום דבר.
היא עוד. עוד היה קור כלבים. זה. היו ה.
מלא עם גופות. זה היה המזל שלנו.
שהיה חורף מאוד. מאוד קר.
ואז אני התחלתי לטייל. ומי.
לא היה מי שישמור עליי.
אני מהבוקר עד הערב טיילתי.
אה. ור. אני הכרתי בסביבה את כל הגוויות.
כל אחד ידעתי באיזה מצב.
אני זוכרת. היה אחד שחור שככה היה.
ממש היו החברים שלי. ב. בפארק.
אז זה שפעם לקחו אותי לטייל.
אז שם הייתי לב.
אפילו הלכתי עם אחותי לגנוב עץ.
כי אבא שלי התחיל לשרוף את הרהיטים.
מה שנשארו לנו. ו. ו.
ואני לא רציתי שישרפו כל הרהיטים.
והלכתי עם אחותי. ואנשים.
היו שם מוזיאונים בפארק.
והם. אנשים עלו והתחילו לפרק.
ועץ. הם לקחו הביתה לחמם.
ואנחנו גנבנו מהם את זה.
הם היו למעלה. אנחנו לקחנו עץ ולקחנו הביתה.
שאבא שלי לא ישר.
ישרוף את ה. הרהיטים.
ו. ולקח יום אחד.
אמר שהוא רוצה לדבר איתי ולקח אותי לטייל.
עוד לא היי. אז הייתי כבר.
לא הייתי. עוד כמה ימים לפני היום הולדת שלי.
והוא אמר לי. זאת אומרת.
אני צריכה לכעוס על אבא שלי נורא.
אבל אני לא יכולה לכעוס עליו.
שאימא שלי לא תחזור כבר.
הייתה חוזרת כבר. הד. הת.
זאת אומרת. אם היא הייתה בחיים אז היא הייתה כבר חוזרת?
כן. כן. שהתאריך האחרון שהוא נותן לה.
זה. אז מיום הולדת שלי.
שזה היה כמה ימים כבר.
ואז הוא יעלם להם.
ואני אחראית על אחותי.
וזה הוא אמר לי. לילדה בת 10.
ואני הבנתי בדיוק על מה מדובר.
ואני התחננתי לפניו.
מה זאת אומרת. יעלם?
יעלם.
כן. מה זאת אומרת. יעלם? אהה.
יתאבד. זה היה לי ברור שפירוש הדבר התאבד.
זה לא. והתחלתי לבכות לו ולהתחנן לו. שלא.
זה בטח היא תחזור.
חכה. עוד ועוד ועוד. ו.
והכול נפל ממנו. רק אימא שלי היה חשוב לו.
ו. אה. אה. אה.
וזהו. היום הולדת הגיעה והיא לא הגיעה.
אז אני ידעתי שיו. אה.
כל יום הוא יכול לא לבוא הביתה כבר.
אבל אימא שלי גם ידעה שהיא צריכה לחזור ל-20 בפברואר.
‮וכל היא ירדה ל-‭Danube‬.‬
אבל אף אחד לא היה מוכן להעביר אותו.
כי הי. אה. כי גשרים לא היו.
וה. וסירות לא יכלו ל.
אה. לשוט כי היה מלא עם קרח.
עד שב-23 היא מצאה אחד שהיה מוכן לקחת אותה בשביל כסף.
ו. אז היא חזרה.
ויום אחד אנחנו ישבנו בסלון שלנו.
זה היה חדר היחידי שלנו אז.
כי גרו הגויים שלקחו את הדירה.
ואכלנו. הדודה שלי בישלה תירס כזה.
ו. היא ה. וזה אכלנו עם אחותי.
ישבנו שם בדירה בצורה נוראית. מלא מיטות והכול.
ופ. היה לנו כזה דלתיים עם זכוכית.
ואז פתאום ראש מופיע וזה אימא שלי.
ואושר הזה. אני לא יכולה לשכוח. ה. ו.
זאת אומרת. זה היה גם מבחינתך אושר כפול.
גם שאימא נשארה בחיים וגם שזה.
שאבא ש.
ישאיר את אבא בחיים.
נכון. נכון. נכון.
ואז אמרנו ש.
מה נעשה עם אבא שלי.
שהוא לא יק. אה.
יקבל התקף לב או משהו.
אז אימא שלי שלחה אותי. אותנו למטה.
שנחכה לו. שהוא בא.
ושנגיד לו משהו. איזה רמז או משהו.
וזה מה שעשינו. אבל הוא הבין מהמילה הראשונה.
והוא לא ר.
3 קומות אנחנו גרנו.
ושם קומה זה 5 מטר.
שהוא היה למעלה כבר.
אני דבר כזה לא מבינה עד היום. וזהו. זה.
אז בשבילנו זה. הכול.
מה שבא כבר היה לנו אבא ואימא.
אבל אני זוכרת את זה ש. ש. שעש.
שהוא עשה לי בגיל 10. זה נורא.
זה פשוט אני לא יכולה לתפוס.
זה.
אני עד היום שומרת יותר על הבן של שכמעט בן 60.
נורא. נורא. נורא.
אז זה היה בשבילנו השואה.
והיה. היה מאוד קשה.
אז. אז את יכולה לתאר לעצמך.
אבל זה כבר לא היה חשוב לי.
4 בנים לא באו הביתה.
האחים של אבא שלי.
ואחר כך למדנו פחות או יותר איך הם מתו. איך רצחו אותם.
וסבתא שלי שאיבדה כל כך הרבה ילדים והיא.
היא נשארה שפויה לגמרי.
והמשיכה לגדל את הנכד שלה.
אחר כך בלמד.
אבל עד גיל 16.
הוא היה חבר מאוד טוב של אחותי.
הבן. הנכד. הוא. לך היו בני דודים בגילה.
והיא עם כולם גם היום היא מאוד בקשר טוב.
אני לא. לא. אותי לא מעניינים.
אבל היא ממש חברה טובה שלהם.
וזה. זה השואה כאן נגמרה לי.
את הזכרת איזה משהו קודם.
על עניין ש. אה.
כשאבא לא היה בבית.
אז באו לעשות חיפושים בבית.
אה. זה היה בזמן הקומוניזם. אז.
אה. זה גם כבר אחרי המלחמה?
זה הכל כבר קומוניזם. הכל.
אז אתם. אז אתם. אה.
שרדתם כמשפחה. נשארתם בבית המקורי שלכם.
בינתיים.
אבא. כן. אבא ישר מצא עבודה?
הוא ממש. ממש הרוויח המון כסף.
אם לא היה בא הקומוניזם אז מצבנו היה ממש נפלא.
ואתם גם. אה.
מהר מאוד חוזרות לבית הספר?
אה. כשלא.
בקיץ פתחו את הבית ספר.
זאת אומרת חצי שנה עדיין לא עשית כלום?
שנה שלמה לא למדנו.
זה רווח נקי בשבילי.
גם היום. ואז התחילו הלימודים.
אני זוכרת שהיו עדיין.
היה לנו רוסים בבית ספר שלנו.
אז הלכנו לסמינר הרבנים.
שם עשו לנו את 3 חודשים.
את ה. בקיץ.
את ה. אני הלכתי.
אני האחרונה עוד שהלכתי ל-8 כיתות גימנסיה.
אה. 4 כיתות יסודי ו-8 שנים. אה.
גימנסיה. מי שיצא שנה יותר צעירה ממני.
כבר לא למד ככה.
אה. וכן. בית ספר היה מאוד קרוב לדירה שלנו.
ורק כשנגמרה המלחמה. אז אפשר היה לראות גם בבודפשט.
את גודל ה. האובדן. אה.
חברים. מכרים. זה לא חזר וההוא איננו.
ולא משפחות שלמות ופה אין אבא ופה אין אמא ו.
כן. אבל אמא שלי ידעה כבר.
זאת אומרת. המשפחה שלה גם כן. כן.
לא. אבל מבחינתכם. זאת אומרת.
כשאתם חוזרים לחיי שיגרה. אז.
אז זה כבר. אה.
מסביב המשפחות הן לא.
רוב המשפחות לא שלמות.
אה.
המשפחות היהודיות.
זאת אומרת. מי שחוץ לבודפשט. אז.
2 חברות של אמא שלי.
שהם בפריפריות. אז אחת נרצחה.
ועם בעלה באושוויץ. הבנות חזרו.
אחת הסתתרה. היו לה 4 ילדים.
5 ילדים. אה.
אבל מהחברות שלך. לא היו כאלה שלא חזרו?
החברות שלי הם חזרו.
הם היו בבודפשט. כולם.
ו. אבל.
מלבד אחד. זאתי הבת
של החברה של אמא שלי [משובש] שזה היה לא באמת ידידות.
זה ההורים רצו לקרב אותנו.
אבל היא נשרפה באותו יום שהגיעה.
היא הייתה בת 12. אבל מאוד רזה ואחיה אותם שרפו.
אבל. אממ.
לא היו כאלה מהחברות שלך.
שגם אלה שחזרו. אבל שהמשפחה לא הייתה שלמה?
האבא. בדרך כלל לא היו אבות.
אני הרגשתי כל הזמן את עצמי בת מזל כזה שאבא שלי חזר.
גם רובם האלה שהאבות לא חזרו.
הם היו בעוני נוראי. אה. כן.
אה. והנה. חברה שלי היום.
שלא זוכרת את אבא שלה.
והיא הייתה ב-43'.
היא הייתה בת 9.
שפעם אחרונה ראתה.
אני לא יכולה להבין את זה בכלל.
היא לא זוכרת כלום מה שהיה לה בעבר.
אז יש אנשים כאלה.
אה. אני זוכרת את כל האחים של אבא שלי.
גם את זה שב-43'. אה. אה. נהרג.
והיה לו בן שנלקח לאושוויץ.
כי האמא חשבה שיותר בטוח יהיה אצל קרובים
בכפר. הרבה ילדים נשלחו.
אז הבן דוד שלי. אה.
נלקח. ילד בן 5.
אותו אני כן זוכרת.
את היית בת 10 בזמן המלחמה.
במקרה שלכם זה היה.
השואה. כן.
השואה. כן. ומה.
מה היית אומרת שנשאר לך מ.
שנשאר לך מהתקופה הזאת להמשך החיים?
במה זה השפיע עלייך?
אני. אני עברתי טיפול.
המון זמן. כי אחרי הביקור הראשון שלי.
אה. בהונגריה. שאני אז לא רציתי.
אני הרגשתי שזה לא עושה לי טוב.
אבל הבן שלי רצה לראות את השורשים שלו.
ואבא שלו. שכל שבוע כמעט נסע להונגריה. לא היה מוכן.
אנחנו היינו פרודים כבר מאז ש.
גרושים כבר מאז שהוא היה קטן.
ולא היה מוכן לקחת אותו.
אז אני הבטחתי לו שאני לוקחת אותו. ונורא פחדתי מזה.
הגעתי לבודפשט פעם ראשונה והתחלתי לבכות ולא הפסקתי.
אני זוכרת שדיברתי בטלפון לחבר שלי.
אני אמרתי: אני לא יודעת איך אני אוכל
להחזיק מעמד כאן 17 ימים".
אה. ובקושי יכולתי לדבר אתו.
ולא יודעת. עד היום אני לא מבינה. לא מבינה.
באיזה שנה זה היה?
מה?
באיזה שנה?
אה. כן. אז היא הייתה בהריון עם הנכדה הגדולה שלי.
כלתי שאז הוא התחתן.
היא בת 25 היום.
אז. אה. 26.
אז זה היה בערך בשנת 90'.
בבקשה?
בערך בשנת 90'.
90' כן. אחרי ש.
זה כבר לא קומוניסטי.
שנפל הקומוניזם.
כן. כן. מאז ה. [משובש] הלכתי.
כי הייתה לי חברה הכי טובה שלי.
נשארה בהונגריה וכל שנה אחרי זה התראינו.
עד שהיא נפטרה גם כן.
אבל. אבל לא ידעתי שאסור לי לנסוע.
וזה באמת. ואחר כך התחלתי לקבל טיפול בעמך ולא במה והכל.
אבל הפסקתי לפני כמה חודשים.
כי אמרתי שבאמת אין שום סיבה.
זה סתם פינוק. זה מיותר.
אבל את אחרי המלחמה הרי נשארת בבודפשט..
כן.
כבר חייתם שם חיי שגרה עד שיצאתם.
היו חיים מאוד טובים היו לי. אני הייתי.
אני היום אני רואה את זה ש. אפילו בזמן הקומוניזם.
ואני הייתי זרה לקומוניזם. וזה התנקם בי.
זה היה לי מין חיים של.
כמו שבני יורק אומרים פרינסס יהודייה.
זה משהו כזה. היו לי החיים.
אבל כמו שאמרת. אתם חזרתם לחיי שיגרה.
ואמרת שאבא שלך ידע לצפות. אה.
מה. מה עומד לקרות. גם לגבי הקומוניזם.
כן.
והרבה אנשים. הרבה יהודים אז עזבו את הונגריה.
אז עוד פעם חזר העניין הזה של בגלל השפה לא לעזוב?
כן. כולם. כולם מסביב הבינו שהי.
היו. הם כולם עשירים היום.
עזבו את הונגריה אז.
ואבא שלי פתח חנות ש. בזמן שזה היה.
אה. באמת. בזמן. כמה שנים מועטות הוא הרוויח המון.
ואחר כך אנחנו. היה לנו רק ה.
מז משכורת שלו. שזה ממש לא היה מספיק לכלום.
אה. גם באוכל. אה.
אמא שלי אמרה רק ביצה אחת חביתה.
אבל. כן. אה. אז לא.
הוא לא חשב בכלל. לא חשב בכלל.
בגלל העניין של השפה?
אני חושבת שלא היה מדובר על זה בכלל.
על אלו. הלא ידוע ה.
מהאחים שלו גם. אף אחד לא עזב?
אחד. אה. בא לארץ.
זה הנוצרי. אז הוא.
הבת שלו הסתבך עם איזה חייל רוסי.
נדמה לי. וברח מהונגריה.
והבן שלו שנהיה. אה.
צייר מאוד גדול. ומאוד ידוע
בעולם גם כן עזב. אז בעקבותם הוא.
הוא רדף אחרי הבת והגיע לצפת.
וכנראה היה לו מאוד לא טוב שם.
לאשתו במיוחד.
זה היו חיים נוראים שם. במיוחד לאישה נוצרייה.
ואז. אבל הוא אמר לנו שהוא חוזר כדי לעזור להוריו בזקנתם.
וזה מה שהוא עשה.
אין לי מה לא להאמין לו.
כי אותו רגע שהוא חזר להונגריה
התחיל לעבוד ולטפל בהורים שלו.
אמנם היו אחים אחרים גם.
וסבתא שלי מתה שם אצלו.
אה. אז הוא היה בכל זאת בן טוב.
ואמרת שאחרי המלחמה. את כן מתחברת לעניין הציוני.
לא. אני הלכתי לבית ספר יהודי.
ושם כולם היו ציונים מלבדי.
ואת לא תאמיני מה היה הדבר הראשון שדחה אותי מזה.
רגע. את לא היית ציונית.
כי אבא היה לא ציוני?
אף אחד לא היה אצלנו.
אמא שלי עשתה לה סימפטיה.
כן. אבל אבא היה די אנטי ציוני.
אבא שלי בכלל.
הוא ראה את העתיד.
הוא אמר מה היהודים יעשו שם בין המיליארד. אה. ערבים?
זה יהיה ייגמר לא טוב.
היום אני גם אומרת שלא.
אני הייתי מוכרחה אז לבוא.
אבל אולי לא מוכרחה.
כי הייתי נשואה. אולי לא הייתי צריכה.
אני לא רציתי לבוא כאן.
אני אמרתי לאמא שלי לפני שיצאתי אם.
אם אין לי דרך אחרת מאשר פלשתינה. אני חוזרת להונגריה.
אה. ואבא שלי ראה מה שכנראה.
אני חושבת שזה באמת.
אני לא רואה את העתיד של הנכדות שלי כבר. אז. אה.
אמרו אולי עוד יהיה עוד דור.
אני לא יודעת. אבל.
אה. אני. טוב לי כאן.
אני שונאת את הכל מסביב. ואני. אני.
אטאיסט מוחלט. והכל. אז. אז. אה.
אבל בכל זאת אני.
טוב לי לחיות כאן.
זה נכון. אבל אולי במקום כזה גם היה לי טוב.
אז את לא היית ציונית?
לא. ובכיתה כולם. כמעט.
אולי היה עוד אחד.
ומה שדחה אותי הקומונה הזו ה. האוכל.
הם כל אחד אכלו את הסנדוויץ' של השני.
אני חושבת שבאמת זה בעומק הדברים.
דבר כזה. אני עד היום אחרי הבן שלי. אני לא שותה.
אני אומרת שזה. אמא שלי עשתה לי משהו נורא עם זה.
אבל. אה. אה. אבל.
אה. אבל בכלל. אני.
אני לא רציתי. אני נרתעתי מזה.
ובדרך כשהייתי בווינה. אני עזבתי את בעלי הטרי.
כי הוא אמר שהוא חוזר להונגריה.
ואני רציתי לעזוב את הונגריה.
אז הוא היה בדיוק בצרפת בשליחות.
היה בין הראשונים. אז. שנשלחו למקומות כאלה.
ואני בזמן שהיה בצרפת.
ברחתי מהונגריה. וכתבתי לו שאני לא חוזרת.
אה. והוא. הוא ידע כבר אז נודע לו שרודפים אחריו.
ואם הוא חוזר להונגריה יסגרו אותו.
כי הוא השתתף במהפכה.
ואז הוא לא חזר.
נשאר איתי. ו.
ו. אה. אותו באוסטריה לא קיבלו בתור מהגר.
כי הוא לא היה מג.
מהגר. הוא נסע עם פספורט אדום.
אז רצו להחזיר אותו להונגריה.
אז רק הסוכנות הייתה מוכנה מיד לקרוא את המסמכים שלי.
לנו ולשלוח אותנו בתוך ימים לארץ. שהיה נור.
לי נורא כאן. אבל אז לא תפסתי.
אז לא נתתי לעצמי להבין כמה שזה נורא לי.
רגע. קודם כל. אחרי המלחמה. כמו שאמרת.
את חוזרת לשגרה. ובית ספר יהודי. פעילות ציונית לא.
אה. אבא מרוויח יפה.
ב-48' מתחילים העניינים הקומוניסטים. אה.
כן. כן.
לעלות. אה. דרגה.
לך כילדה אני מניחה שזה קצת פחות. אה. הפריע?
כן מאוד הפריע.
אז אחרי 48'.
זה התחיל נורא להפריע.
אני עשיתי צחוק מהם.
הם אמרו לי לדבר ב.
בבית ספר על איזה ספר שאני לא קראתי שכתבו עכשיו.
ועשיתי הרצאה נפלאה.
כי אמרתי את הסלוגנים הקומוניסטים.
ואז עשיתי ממש מלאכה מזה של ה.
של. אז ככה עשיתי בבגרות.
לא רציתי ללמוד רוסית.
אז הכנתי לי 2 טקסטים.
אחד אני מקבלת שאלה על סופר סובייטי.
אחד על סופר רוסי.
ואני אומרת עוד פעם את כל הסלוגנים וזה הצלחתי עם זה.
זה. זה משהו נורא.
אני ידעתי שכל מילה שבבית ספר אומרים זה שקר.
אני תמיד שאלתי. כשהייתי קטנה יותר בבית.
שאם זה נכון או לא. ובבית תמכו בי.
אמרו ששקר. שקר. הכל שקר. שקר.
אני ידעתי שלכל דבר ההיפך. זה נכון.
אז איך אפשר ככה ללכת לבית ספר?
אז היו אומרים שם כולם לומדים בחינם. כו.
ספורט בחינם. זה תיאטרון בחינם.
ספרים כמעט. אבל כל שקר.
אפילו לא זכרת להם את החסד של זה שהם שחררו אתכם?
לא. הרי ידעתי מה.
למה הם. הם היה מתחת כיבוש.
אני גם היום יודעת מה ש.
על ערבים להיות כיבוש.
כי אני ניסיתי את זה.
שזה דבר איום ונורא.
אז לא כל כך היה לך טוב בהונגריה. אמרת שגם.
היה לי רע מאוד בהונגריה.
מבחינה. גם מבחינה כלכלית.
היה מבחינה אחת.
גם מבחינה כלכלית. אה. הייתם במצב פחות טוב.
אחר כך זה היה קשה.
ואת. אה.
היה ברור לך שאחרי התיכון.
את. אה. את הולכת לאוניברסיטה?
שאני?
אחרי התיכון הולכת לאוניברסיטה?
זה היה הכי חשוב לי.
זה. זה היה. אני זוכרת.
לך זה היה חשוב או להורים?
לי. אני זוכרת שדיברנו עם אבא שלי על זה. אה.
אני אמרתי לו אני רוצה להיות מוזאולוגית.
כי אני טיפוס כזה שאני אוהבת את
הבדידות שלי. את העצמאות שלי.
והוא אמר. זה היה כל כך ברור.
זה היה עוד שהייתי בת 17. שדיברנו על זה.
ואני באתי רק בגיל 22.
ואז אמרנו. הוא אמר לא. תלכי ללמוד אנגלית.
מילא לא. אנחנו לא נהיה כאן לעולם.
זה היה לנו ברור.
שבאפשרות הראשונה אנחנו נעזוב את הונגריה ו.
אבל היו שנים אז שאף אדם חי לא עזב.
כולם התפוצצו ב. בגבול.
אז. אז מה הלכת ללמוד באוניברסיטה?
אנגלית. אבל לא מורה.
רק לא מורה. כי לא רציתי להיות מורה.
אבל אחר כך כאן נהייתי מורה.
אז זה התנקם בי נורא.
אז למדת אנגלית וגם.
אה. התחתנת שם?
התחתנתי. זה גם כן היה סיפור מאוד קשה.
אני עזבתי את בעלי כבר כמה חודשים אחרי החתונה.
כשאני באתי. ברחתי. אז היה לי ברור שעזבתי אותו.
התחתנתי באוגוסט. וזה היה.
באוגוסט 56'.
56'.
שזה ממש הזמן של ה.
כן. וכשהוא היה בצרפת.
מרד ה [משובש].
זה היה הרגע האחרון לברוח.
ואבא שלי אמר שהוא יסדר לי את זה. ועד שהוא סידר.
אחותי כבר הרבה לפני עזבה היא הרבה יותר עצמאית ממני.
למה היה לכם. אה.
לך באופן אישי. למה היה לך דחוף לברוח?
לכל המשפחה. ככה גדלנו.
שאנחנו לא יכולים כאן לגמור את החיים.
אבל היה איזה משהו ספציפי ש.
אנחנו שנאנו את הונגריה.
שנאנו בשביל האנטישמיות. שיינו כל.
אחרי המלחמה הייתה. את הרגשת כבר את האנטישמיות?
לא. אחרי המלחמה בכלל אף פעם לא.
רק כשעברתי את הגבול.
אז ה. ה. אה.
המדריך שלנו שהדריך בלילה דרך הגבול לאוסטריה.
אה. אממ. קבוצה די גדולה של אנשים.
אז הוא אמר: "שבוע שעבר.
לקחתי איזה יהודי. בסוף זרקתי אותו מתחת לרכבת".
שמעתי שהוא אומר לחבר שלו.
אבל בהונגריה של אחרי המלחמה.
כשאתם גם יודעים מה ההונגרים עשו ו.
וכולי לא מרגישים.
אה. אנטישמיות שם?
הם פוחדים. היה אסור להם.
זה לא נכון מה שאומרים שבזמן [משובש] יכול
להיות שהוא אישי הייתה לו תקופה שהוא רצח יהודים.
אבל בהונגריה זה היה אסור להגיד משהו ליהודי.
זה היה חוק נגד זה.
זאת אומרת זה לא שהם לא היו אנטישמים.
לא. לא. לא.
אלא שהם פשוט לא הוציאו את זה החוצה.
זה היה אסור.
אבל אז את בחברה רק יהודית. נכון?
לא. לא מעורבת?
אה. באוניברסיטה כבר לא.
ב. כן. אה.
ב. ב.
עד ש. עד. עד. לא.
אני עזבתי שנתיים לפני הסיום את הגימנסיה היהודית. כי ה.
המורה שהייתה אחראית על הכיתה המ.
המחנכת שלי רשמה שאני בת של קפיטליסט.
ואני כל כך כעסתי.
אמרתי עם זה אני לא יקבלו.
אולי זה יעבדו.
אני ידעתי שזה בא אחריי שאני עוברת בית ספר.
ואז עברתי. והיו.
אבל זה הייתה כיתה שם בלב העיר ב.
ב. ב. קרוב לפרלמנט.
גרנו כבר אז אבא שלי קנה שם.
בנה שם דירה ו. ו.
אה. רגע עכשיו אני התבלבלתי.
על ה. דיברנו על החברה הלא יהודית.
כן. כן. אז הייתי שם שבין 40 אולי היינו 15 יהודיות.
אבל מי. מי דיבר עם הלא יהודיות?
אנחנו. אנחנו לא. התנשאנו מעל האדם.
אתם התנשאתם מעל ה. מעל הנוצרים?
בבקשה? כן. כן. אנחנו היינו האינטליגנטים.
וזה באמת היה ככה.
וגם באוניברסיטה. גם אם את למדת איתם.
שם כן. שם אני גם.
אבל את התחברת איתם גם?
שם. כן. שם היה לי חבורה נפלאה.
שהם. רוב הסטודנטים שלמדתי איתם.
הם הוציאו מהבתי חרושת.
מעל יד העבודות של התעשייה הכבדה.
כדי ש. לחנך אותם להיות.
הם באמת נהיו מנהיגים כולם.
והם היו נפלאים ומוכשרים.
ופשוט חבורה כזאת אני.
לא היה לי אף פעם.
הם היו מגיעים. לא היה אנטישמיות.
וגם כשיושבים בין החבר'ה לא היו הערות אנטישמיות?
לא. בשום אופן לא.
והם יודעים שאני יהודייה.
והייתה לי עוד חברה שם. שגם הייתה יהודייה.
וגם היא עבדה לפני שהיא הגיעה לשם.
אז היא הייתה חברה טובה שלה.
הם ידעו טוב מאוד שאנחנו יהודים. אבל היה בסדר.
וגם לא. לא שאלתם אף פעם מה אבא של
זה עשה בזמן המלחמה ומה אבא של ההוא הוא עשה בזמן המלחמה?
רק מחברים מאוד קרובים.
מאוד. מאוד קרובים.
היה מישהו מהחבורה שלך.
שאבא שלו היה למשל בצלב החץ?
שהיה?
בצלב החץ?
[משובש]?
אני לא טוב. זה אף אחד לא היה מודה בזה.
זה. אני ידעתי שאני לא יכולה לדעת.
זה לא. לא.
אבל באמת אנחנו לא שאלנו.
לא שאלנו על זה.
זה לא היה חשוב זה.
רק מחברות הכי קרובות.
ו. אממ.
אמרת שהתחתנת בקיץ 56'. ואז במרד.
וברגע שאפשר היה בסוף 56'.
תחילת 57'. היה חלון כזה לברוח.
כן. כן.
אז אחותך קודם?
אחותי כי לא רצה לחכות עד שאבא שלי משיג משהו.
ואבא שלי השיג. כי היא לא רצתה שאחותי תישאר לבד.
בעצם בגלל זה השיג לי את זה. אבל היא.
הוא לא ידע מראש שאחותי תעזור לי ולא אני לה.
אז. אה. אז. אה.
בתחילת 57' את בורחת וההורים?
האמא שלי הייתה בורחת איתנו.
אבל הייתה לה תאונה.
היא יר. ירו עליהם ה.
החיילים היו יורים מהפרלמנט.
מגג הפרלמנט. והייתה צריכה לקפוץ לאיזה מרתף.
ואז שהיא. שברה את כל ה.
אממ. יש כל מיני עצמות.
והייתה בבית חולים הרבה זמן.
ואחרי זה.
היא עוד לא הייתה במצב שהייתה יכולה לעשות את הדרך הזאת.
אז היא הבטיחה לנו שהיא תבוא אחריי.
אחרינו. וזה לקח זמן.
כי אבא שלי לא רצה לבוא גם כאן.
גם אחרי שאתן יצאתן?
לא. לא. לא. בשום אופן.
ולא בוודאי לא לארץ ישראל.
אז. אה. הוא אמר שהוא ישמור על הדירה.
שזה היה באמת אוצר גדול שיש לנו לאן לחזור ו. ו.
ואז הוא כבר. אה.
אז אני לא יודעת אם.
הוא לא הלך לפני הזמן לפנסיה.
אז שתיהם כבר הגיעו לגיל הפנסיה גם ו.
ו. אנחנו התחננו לו שיבוא עד שהוא באמת הוא בא בסוף.
ואני באמת לא יודעת מה היה קורה ב.
אז אמא. אמא הגיעה קודם?
לא. ביחד הגיעו.
מתי?
ב-62'.
אבל זה היה לי נורא קשה בלי הוריי. נורא.
ושנולד הבן שלי ולא ידעתי מה לעשות אתו והכל.
ולא היה מי שיעזור לי.
ו. ו. וכל כך ה.
אני לא טלפנתי. לי לא היה טלפון.
אני לא טלפנתי להם השנים האלה.
כי אני אמרתי שאני לא אוכל לעמוד בהתרגשות.
זה היה כזה. געגועים נוראים.
אז הגעת לכאן בתחילת 57'. אה.
אז.
הבן נולד כאן?
כן. אני כנראה 9 חודשים אחרי שהגעתי.
ו. אממ.
בעלך אמרת שהיה עיתונאי.
כן.
אז כאן זה לא היה פשוט. אה.
כן. הוא הלך.
הוא היה עד סוף חייו בעיתון ההונגרי.
גם עכשיו אני שמעתי ש.
הם הוציאו איזה ספר על זיכרונו נורא אהבו אותו שם ו.
ו. אה. הוא גם. אה.
לפעמים הוא כתב. אני. מה שלזכותו נגיד.
שעד שהוא היה חי.
כאן ידעו אנשים גם ב.
ב. עיתונות העברית. שזה ה.
אממ. שנה ל.
שהכיבוש הגרמני בבודפשט.
כי הוא כל שנה כתב על זה. אחר כך שתקו.
אנחנו צרי. היינו צריכים לזכור את זה לבד.
ו. ו.
כן. או לפעמים הוא לא עבד באולקלט אז הלכנו לקיבוץ.
והוא אחר כך הלך למשטרה והלך.
הוא היה בסוהר קודם.
שם. בעמק ישראלי. יש איזה בית סוהר גדול עוד.
שם הוא עבד. ו.
אה. הוא היה סוהר?
סוהר. הוא שמר על האנשים שם.
על ה. אה. על ה.
כן. הוא חי מאוד טוב איתם.
ולוכד עם כמה הונגרים.
הוא הביא להם עיתון. והוא.
הוא היה איש מאוד נחמד. נורא אהבו אותו.
ו. ו.
אחר כך במשטרה עבד.
גם כשבאנו לתל אביב.
ואחר כך חזר לאולקלט.
ואני. הוא השיג לי עבודה.
בתור מורה לאנגלית הראשונה.
אמנם אני לא מורה. לא הייתי מורה.
בינתיים עברתי כל כך הרבה השתלמויות שאני כבר כן מורה.
כן. ואני שונאת ללמד וכל החיים שלי לימדתי 35 שנים.
אבל ספרתי כבר הסוף את השעות.
עוד כמה שיעורים יש לי.
לימדת בתיכון?
אה. גם התחלה אחר כך לא.
לא. בסוף אני. בעיקר אני למדתי ביסודי.
אז. אה. נולד הבן כאן ו.
נולד מיד אחרי שבעוני נוראי.
לא היה לי עגלה.
לא היה לי מיטה בשבילו. אה.
חזרנו. לא היה לנו איפה אני. אנחנו גרנו במילון.
במלון. מטעם הסוכנות. שם.
בדיוק אתמול עברתי שמה.
אני כל מה. אה. פעם שאני עוברת שם.
אני מסתכלת ואני חושבת על זה.
אלנבי. אה. 10.
זה פינת הירקון זה זהיה כזה מלון זונות.
שאז רק עולים חדשים גרו שם.
וזה היה מקום איום ונורא שם בכלל כל האלנבי.
כל. כל הארץ היה נורא.
ואת גם לא היה לך את העניין של כמו אחרים. שאוקיי.
התנאים היו נוראים וקשים.
אבל באנו לבנות ארץ חדשה.
לא. לא. לא.
באנו לבנות חיים חדשים.
באף רגע.
לך זה לא היה.
לא היה.
זאת אומרת שהיה עוד יותר קשה.
היה לי מאוד. מאוד. מאוד קשה.
אני מניחה שהיו מסביבך עוד לא מעט אנשים במצב הזה?
כן. אז בעלי. הוא סבל מאוד.
הוא. הוא ממש. השפה ההונגרי היה.
שפת העבודה שלו.
פרנסה שלו. והחיים שלו ו. והוא.
הוא התייחס בשבילו חלק מהחיים ההונגרים. אמנם.
אמנם הוא היה בגיל 13 בברגן בלזן.
אבל זה היה לו חוויה.
והוא היה קרוב אליו.
ואותי. אה. לימדו לשנוא את הכל.
אני שנאתי. אני אף פעם לא הרגשתי הונגריה.
לי זה זר. זה אני במקרה שם.
אממ. אז גם לא היו לו. אה.
היא לא הייתה לי נוסטלגיה אחרי זה. זה היה.
טוב לאחותי הייתה. היא רצתה לחזור.
אה. אבל אני לא.
איך קראו לבעלך?
בנדק פל. דוקטור בנדק פל.
כי הוא היה משפטן בעצם.
ו. את. לאט.
לאט אתם מסתדרים בארץ?
לא מסתדרים.
לאט. לאט.
גם לאט. לאט לא.
אחר כך באו ההורים שלך אז כבר היה לך יותר קל.
אנחנו היינו הכי.
הכי עניים. מכל האנשים שהגענו איתם.
כי בעלי לא כל כך יכל לעבוד.
רצה וגם לא נתן לי את הכסף למשפחה.
אבל הוא שמר על הבילויים שלו.
ואני בהתחלה לא עבדתי.
אחר כך כשאני עבדתי.
אז לא. לא שעות מלאות.
זה לקח לי זמן עד ששעות מלאות. לקחתי.
גרנו בקיבוצים שנתיים. אה.
שנה בכפר גליקסון ש.
שיש שם הונגרים.
שיש. אה. זה.
אנחנו הלכנו כאילו ללמוד השפה.
אז לא דיברנו שם שום. אה. עברית.
אז. וזה. הוא היה אהב את האיש.
אה. את בעלי אהב את החיים הנוחים.
אז זה היה נוח להגיע ל. והוא החליט אז.
ואחר כך הוא מצא לי עבודה בתל יוסף.
בבית ספר המחוזי. ושם התחלתי ללמד.
ואחר כך חברים מאוד טובים שלי.
שלנו. שהכרנו אותם 3 ימים אחרי שהגענו. ל.
לארץ. הם השיגו לנו דירה בבני ברק על ידם.
בני ברק הלא דתי.
אבל כשזה נהפך דתי.
אז אני באתי לגור לכאן.
ו. וגרנו שם. אבל. זה היה.
אני פשוט ביניתי את הבסיס זה שאני אוכל לעזוב ש.
אני חיכיתי שהוריי יגיעו. ובאמת בלעד.
אמא שלי הכריחה אותי להתחתן ו.
אבל היא עזרה לי להתגרש.
אה. אני מתביישת להגיד את זה שבחורה בת 22 אפשר להכריח
אותה להתחתן.
למה. למה להכריח?
כי הוא פחד שאני אתחתן עם הנוצרי.
הייתי מאוהבת בקולגה נוצרי שלי.
אז. אה. היא. היא הייתה מניפולטורית לא קטנה. והגיע.
הביאה אותי למצב כזה שהתחתנתי.
אבל מיד אחרי זה אני.
היה לי ברור שזה לא.
לא חיים שזה עוד איזה זמן קצר מאוד.
למרות שהיה ברור שלא נשארים בהונגריה.
זה גם היה ברור. כן.
וזה באמת ה-2 דברים זה. זה הגיעו לפתרונם.
אז בקיצור את. אה.
בסוף כאן את מתגרשת עומדת ברשות עצמך.
אממ. לפחות עם התמיכה המורלית של ההורים.
אז זה לקח זמן.
הוא לא נתן לי גט 7 שנים.
זה לא היה פשוט.
וגם כמו שאמרת אבא בארץ. אה.
מוצא עבודה. למרות שהוא הגיע ב. בגיל כמה?
50 ו. 6. 7?
58. כמו הבן שלי עכשיו.
כן. 57. 58. כן.
כן. 57. אם הוא יליד 1905.
כן. כן.
א. אז.
אז ההורים כן מסתדרים כאן.
גם את בסוף. בסוף. את מסתדרת.
בסוף. בסוף. כן. לקח לי הרבה זמן.
כי לא עד שאני לא התגרשתי.
7 שנים לא קיבלתי גט. אנחנו.
החברים שלי עשו לי מסיבה גדולה. של גירוש. גירושים.
מתי את פעם ראשונה הרגשת ישראלית?
ישראלי?
אה. אז יותר ויותר קשה לי להרגיש ישראלית.
אני לא שואלת על עכשיו.
אני שואלת על. בהתחלה.
אז השתדלתי מאוד. מאוד.
מאוד וכל הזוועה הזו.
מה שאני רואה את השלבים הראשונים של הניגרציה שלי.
אז לא היה לי ברור. אז אני הלבשתי.
כי לא כנראה לא הייתי יכולה לשאת עוד תקופה כזאת.
אז הלבשתי את זה באקזוטיקה.
ובכל מיני דברים. והתעניינות בכל מיני דברים.
אז. אממ. אה. זה היה לי מאוד קשה.
אבל היה איזה שלב שאת הרגשת שאת חלק מזה?
אני. כן. אני ישראלית.
והיום כשאני רואה את האנטישמיות. אז אני צוחקת.
אז אני אומרת בעולם ש.
טוב. שלא. שיבואו לכאן.
זה מה שאני אומרת.
אבל את לא יכולה לשים את האצבע.
לא.
על משהו נניח. לא יודעת. אה.
מלחמת ששת הימים או. אממ.
לא. אז גם אני הייתי.
משפט. משפט אייכמן או משהו שגרם לך להרגיש. אה.
לא משפט אייכמן לא.
אבל מלחמת ששת הימים.
אז הייתי מאוד גאה.
ולא יודעת למה. אבל הייתי מאוד גאה. היום.
כי כולם היו מאוד גאים אז.
כן. גם אני הייתי. גם אני הייתי.
ואני שיחקתי את זה קצת.
ואמרתי כמה שנה. יפה הנוף.
כשאני בכלל לא הבנתי איך אפשר להרים האלה לקרוא הרים.
וליער הזה לקרוא יער.
וזה מה שהכי קשה היה לי.
הטבע מסביב החוסר העו.
העונות. אני כל כך אהבתי את הסתיו.
וזה נדבק לי. בי. אה.
גם היום. שאני הייתי 20 וש.
אה. רבע שנ. אה.
רבע מהחיים שלי הייתי שם רק. ודברים כאלה. כן.
אבל אני שונאת הונגרים לד.
אני בעצמית מדברת עם אנשים הונגרית.
אבל שאני שומעת הונגרים לדבר אני שונאת לשמוע את זה.
זאת אומרת. את אף פעם לא תראי את הרוץ ההונגרי בטלוויזיה.
אני לא. אין לי למזלי. אין לי.
אבל אני. עד שהחברה שלי לא נפטרה.
אני לא. אני לא.
אה. רק בזמן. רק בגללה נסעתי לשם.
אבל יכול להיות שהיום אני כבר מספיק זקנה.
לא מספיק. לא כל כך לשנוא אותם.
וש. כשנסעת לשם.
אז היו לך עוד קרובי משפחה שם?
גם עכשיו יש לי בן דוד.
אבל אני לא. ועוד בת דוד. בת דודה.
יש לי. אבל אני לא בקשר.
לא הייתי גם בהונגריה קשר עם הבני דודים. אחותי הייתה.
ואחותי מוצאת אותם. שהיא יודעת שהוא גר בפ.
קלפורניה. שום דבר אחר. מוצא אותם.
ומתכתבת איתם ובקשר עם כל אחד.
עוד משהו.
לא. לא עניינו אותי.
שהייתי מבוגרת לא עניין אותי המשפחה.
יש לך. אה. בן ו.
רק בן.
כמה נכ. כמה נכדים?
2 נכדות.
ו. אמא שלך הגיעה לשיבה טובה.
שיבה טובה אמרת 102.
102.
ו.
אבא שלי גם כן.
אבא שלי היה מאוד חולה.
ובגיל 67 דיברתי עם הרופאה אז קיבל התקף לב שלא היה
מוכן להתפנות לבית חולים ולא הסכים שאני אקרא לרופא.
רק אחרי 3 ימים בכיתי לו על יד המיטה שלי.
אז הסכים. והצילו אותו.
והרופא אמר: "מה את רוצה?"
הוא אמר: "אם הרי כל התרופות
האלה בגלל לעשות משהו עם שריר הלב.
אבל אין לו שירי לב כבר".
והוא חי עד גיל 89.
והיה חזק כמו שור.
עוד משהו להוסיף. לפני שאנחנו מסיימים את הראיון?
אז היום אני רואה בסך הכל.
השואה מאוד מעניין אותי.
ואני קוראת אך ורק ספרות דקומנטריה זה. אבל המון.
וזה מאוד נוגע לי.
זאת אומרת. אני קוראת כל כך הרבה אז נושא.
רק שאין נושא אחר ש.
אבל את מתכוונת לשואת יהודי הונגריה או בכלל השואה?
בעיקר יהודי הונגריה. יש למשל.
שאל כאן סופר עם שם אנגלי.
שהוא כתב את הדבר הכי נפלא. הכי.
ממש כל בית יש בזה הסיפור והכל אמת מה שהוא כתב.
אירי. או לא זוכרת. רנדולף.
לא יודעת מה ו. ובכלל.
אני התחלתי לקרוא מיד אחרי שהשתחררנו מהגרמנים.
אז הופיעו ה.
ה. אוטוביוגרפיות הקצרות מ.
אז גם כן קראתי את כולם.
ואני זוכרת את הרבה מאוד מהם.
זאת אומרת. יש לי עניין בזה.
אבל גם את יכולה לראות
איזושהי שריטה שנשארה לך מהתקופה הזאת?
אז למרות.
משהו על האופי. על האישיות שהשפיע?
לא. לא.
למרות שכל כך הרבה. אה.
פסיכולוגים ופסיכיאטרים ראיתי בחיי.
זה לא יודעת כמה שעות. אין סוף שעות.
אה. לא. אני לא רואה כלום.
ואני לא יודעת מה בדיוק פגע בי בזה.
אני היום יודעת. והיום העניין שלי ב.
ברוסיה. ובתקופת סטלין שבשבילי זה היה הרבה יותר גרוע.
זה הכל השקרים. אז זה היה כל כך ברור.
הם רוצים להרוג אותנו.
אצל. אה. אה. גרמנים.
ולנו היה סיכוי. אה. להימלט. כי.
אה. המלחמה התקרבה לסופו [משובש] נכון?
אז שם היה זה דבר פשוט.
אבל כאן זה לא היה פשוט.
כאן היה. שיהיו רק. אה.
אה. רגישות פנטסטי בשביל כל דבר.
מה מותר למי להגיד. ומה לאסור.
זה להגיד. וכך הלאה. והכל.
כל החיים זה שקר. שקר. שקר.
זה מה שהכי מאוד שנאתי.
וזה מה שאני מנצלת כאן.
שבכל זאת כאן אני יכולה להגיד את כל האמת.
על כל דבר. ואני מאוד.
אה. יש לי הרבה מאוד דברים. מה להגיד.
על דברים שקדושים כאן לאנשים.
שאני חקרתי אותם. שאני לא סתם מדברת. אה. כל מיני.
וגם למדתי הרבה ביד בן צבי הדברים.
השקרים. מה שכאן היו ו. מה לעשות?
זה אולי כל העולם כזה.
אוקיי. תודה רבה.
בצד ימין זו אני.
בערך חודש לפני. אה.
כניסת הגרמנים להונגריה. ובצד שלי.
צד שמאל. אחותי עדי.
ביום הולדת משותף שלנו.
אנחנו ביחד עם אחותי. אני בצד ימין.
עם שערות קצרות כבר לקראת בזמן השואה הזה.
ובטלאי צהוב על המעילים שלנו ועל ידי אחותי.
הם הוריי. אה.
באיזה טיול כאן בארץ.
ביער. אה.
בן שמן. אני חושבת.
בתמונה הזו אבי נמצא עם הבן שלי.
שעוד היה מאוד קטן. בשפת הים בראשון.
זאת אימי בגיל 80 כאן בארץ.
זאת אימי בגיל 100 בבית הנשיא.
ביחד עם בני גבי.
זאת תמונה של אחד הימי הולדת של
אימי בסביבת גיל 100 והמשפחה מצד ימין.
כלה. אחד שלה.
הבן הנכד האמצעי. הבן בכור של. אה.
של אחותי בשם יורם. עומד שם.
עומדים שמה. הבן שלי גבי עם אשתו מרים.
אה. על. על ידם זוג של מיכל ואריה.
הנכד הכי צעיר שלהם.
אני בקצה. ולפניי במעיל תכלת.
חברה שלי. ואימא שלי.
בעלת השמחה יושבת באמצע.
היא כבר לא עצמאית כאן ולא גרה בבית שלה.
כאן הילדים של אחותי והבן שלי. ימינה.
הבן בכור של אחותי יורם.
על ידו עם הבת שלו אריה.
הבן הצעיר ובקצה הבן שלי גבי.
זאת הנכדה הגדולה שלי. איילת.
וזאת הנכדה הקטנה שלי שחר.
עדותה של ורה ורוניקה בנדק לבית פלור, ילידת 1934 Budapest, הונגריה על קורותיה ב-Budapest בתקופת המלחמה הילדות והמשפחה ב-Budapest; האב סוכן-נוסע; לימודים בבית ספר עממי לתלמידים יהודים; תחילת הלימודים בגימנסיה יהודית; העברת האב לעבודות כפייה תקופתיות מ-1942; איסור על העסקת עוזרת לא יהודייה; הכיבוש הגרמני ב-19 במרץ 1944; העברת האב לפלוגות עבודת ושירותו בפלוגות עד לסיום המלחמה; העברת האם לעבודות כפייה זמניות; ענידת טלאי צהוב; החיים בבית מסומן; בריחה מהבית; בריחה לבית מוגן בחסות ארגון הצלב האדום בעזרת האם; קשרים עם קרובי המשפחה בתחומי הגטו; ספיגת הפצצות; השחרור בידי הצבא האדום; חזרת האב; החיים תחת המשטר הקומוניסטי; עלייה לישראל ב-1957.
details.fullDetails.itemId
12295627
details.fullDetails.firstName
ורה
ורוניקה
details.fullDetails.lastName
בנדק
details.fullDetails.maidenName
Fleur
details.fullDetails.dob
1934
details.fullDetails.pob
Budapest, הונגריה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
01/02/2016
details.fullDetails.latestDate
01/02/2016
details.fullDetails.submitter
בנדק פלור ורה ורוניקה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
banner.documents.disclaimer