חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אברהם סידון יליד 1924 Budapest, הונגריה על קורותיו בפלוגות עבודה

Testimony
null
null
התאריך היום כ"ח באב תשע"ד. 21 באוגוסט 2014.
ראיון עם אברהם סידון יליד בודפשט. הונגריה 1924.
הראיון נערך על ידי נאווה גיבורי מטעם יד ושם ומתקיים בביתו.
אברהם באיזה שם נולדת?
1924.
איפה?
בבודפשט.
בוא תספר על המשפחה שלך.
על הרקע שלך. על ההורים.
איך קראו לאבא?
אבא קראו. תאודור.
אה. ב. בעברית יצחק.
הוא עצמו גם נולד בבודפשט?
זה אני לא יודע. כי הסבים. אה. באו מיוגוסלביה.
אני חושב שהוא נולד בהונגריה.
יכול להיות שהוא מפשט.
לא בודפשט. אבל נדמה לי.
אתה יודע במה הוא עסק?
ממה הוא. איך הוא התפרנס?
האא. הוא לא כל כך התפרנס. בעיה שאני לא.
לא. לא היה לו מזל.
עשה כל מיני. קודם היה פקיד.
אחר כך נדמה לי פיטרו אותו.
אז התחיל. אהה. לעבוד כסוכן נוסע. אהה.
כל מיני סחורות. נסע. ניסה למכור וזהו.
ובין ההורים היו סכסוכים גדולים.
אימא שלי הייתה תופרת היא בעצם פרנסה את המשפחה.
מה היה השם שלה?
אה. ארנקה. ב. היא עלתה לארץ אחר כך בשם זהבה.
והיא כל הזמן נדנדה לו שילך יחפש עבודה.
הוא כנראה היה עצלן קצת.
אני לא זוכר כבר כי הייתי ילד.
והיו סכסוכים. אז בגיל.
אה. הייתי בן. בן 10. היה לי אח.
אה. 6 שנים צעיר ממני.
בגיל 10 אימא החליטה לעזוב ויום אחד לקחה את אח שלי
ונסעה לבודפשט לאחות שלה והם קיבלו אותה שמה.
גיס. אה. היה איזה חייט.
אה. אחר כך עבדתי.
למדתי אצלו את המקצוע.
ו. ואז. אה. אני גרתי עם אבא שלי אבל הוא לא.
לא היה יכול. אה. ל. לפ. ל. לעזור.
לדאוג לך.
הוא לא יכול לדאוג.
אז סבתא יש 2 דודות.
האחיות שלו החליטו לקחת אותי לשמה ושם.
אה. חייתי עד. עד הגיוס. כן.
אז בעצם גרת בח.
אצל קרובי משפחה. חלק מהזמן.
חלק עם אימא קצת. עם אבא. רוב הזמן.
כל הזמן. אימא. אימא טוב. כן בהתחלה. כן.
הספקת ללכת לבית ספר באמצע? למדת?
כן הלכתי לבית ספר. אבל הלכתי. אה.
4 כיתות יסוד כמובן.
אחר כך היה בית ספר שנקרא. אה.
אזרחי. לא. גימנסיה ו.
וזה רק 4 שנים. לא 8.
ואז היו כבר שנות 30' וסוף שנו.
היו כבר. אה. כל מיני הגבלות על היהודים ולא.
לא היה כדאי ללכת ללמוד הלאה כי היו כל מיני הגבלות.
בוא נדבר על זה. על ההגבלות האלה.
מתי זה מתחיל לדעתך ש.
שהעובדה שאתה יהודי.
תראי. הרגשנו כל הזמן.
האנטישמיות הייתה כל הזמן.
בסוף שנות ה-30' משהו התחילו קודם.
אה. קראו לזה חוק ל. חוק יהודי.
לא יודע בעצם היה נגד היהודי כנראה זה היה חוק יהודי.
מספר 1. מספר 2 באותו הזמן היו יותר הגבלות.
אי אפשר ללכת לאוניברסיטה רק אחוזים מסוימים וזה.
עד שהגיע 44'. ו.
עוד רגע נדבר תכף על 44'.
כן.
אז בעצם אתה אומר משהו כזה.
שהחוקים היו נגד היהודים.
אבל נהגו לקרוא להם חוק יהודי אחד.
חוק יהודי.
אחד מהם זה נומרוס קלאוזוס.
אני חושבת שהתכוונת אליו
שלא כדאי ללכת לחשוב על לימודים.
כן.
כי. כי בלאו הכי.
כן.
איזה עוד חוקים אתה זוכר?
אז לא היהודים בגילי אמרו שהולכים ללמוד מקצוע.
האא.
איזה מהחוקים האלה שאתה זוכר פגע במשפחה שלכם
באופן מיוחד? שאתה זוכר שזה הפריע לחיים?
תראי. אני לא יודע. לא יודע.
אם פגעו באופן. אבל הייתה הרגשה כזו
זה לא טוב להיות יהודי. כן?
מה אפשר היה לעשות?
כדי. אה. אפשר היה לחלום לעזוב את הונגריה או שזה לא היה?
אני חושב שלא. לא הייתה אפשרות כזאת.
גם לא ידענו שפות. הונגרים לא יודעים שפות אז.
טוב זה אפשר היה ללמוד בחוץ אבל לא.
לא היה. לא היה על הפרק.
ידעתם שיש. אה.
ציונות. על ציונות שמעת ב. בשנים האלה?
לא.
בבתי ספר שלמדת.
למדתם יהודים עם. אה. נוצרים?
יהודים עם. אה. עם גויים. לא. לא.
ואיך הם התייחסו?
ציונות לא. לא היה על הפרק.
איך הם התייחסו אליכם נגיד. אה. בכיתה?
אלה שלא היו יהודים?
תראי. התייחסו בהתחלה בסדר.
לא. לא היו גם. היה גם מורה ל.
לדת יהודית. אה. דת רוסית גם. דת יהודית ו.
והוא היה מורה מהמניין ולא. לא היה שום. אה.
זאת אומרת לא הרגשנו כל כך וזה.
אבל לא היה ל.
למשל דוגמה קלאסית היה איזה בחור.
אה. גוי בכיתה שלי. קראו לו ביטנר.
אז הוא התחיל פתאום ביטנר. ביטנר.
היטנר. היטנר.
היטלר. היטלר. כן?
זה היה. זה אני לא שוכח.
הוא שר את זה?
מה?
הוא שר את זה?
הוא שר את זה. כן.
וזה פגע קצת כמובן.
אבל. אה. פגיעה פיזית לא הייתה.
כשהוא שר למשל את.
ואומר היטלר אתם יודעים מה קורה ליהודים?
כבר ידענו. לא ידענו בדיוק מה קורה.
אבל ידענו ש. שהוא רוצה לחסל את היהודים.
לא היה מין דבר כזה ש.
הרגשה. לא ידענו פרטים.
מי החברים שלך בשנים האלה?
יהודים או לא יהודים?
הא. שם? תראי היה בחור אחד גוי שלא יודע משום מה.
מצאתי חן בעיניו והוא החליט להיות המגן שלי.
כל פעם שמישהו. היו לי סכסוך הוא התערב ועשה את הזה.
אני מאוד אהבתי אותו. והוא היה גוי.
ולא. היו. היו יהודים.
היינו ביחד הרי הלכנו ל. לשבת.
הלכנו לבית כנסת ביחד ולמדנו ביחד.
מה עושים בבית כנסת.
ילדים כש. או בני נוער?
אני חושב שהיה. הלכנו לאיזה.
אה. התפללנו.
אני לא זוכר בדיוק מה עושים.
אה. גדלת בבית?
לא יודע. אני הלכתי לבית ספר גם לסבא שלי שהוא היה דתי.
ובאמת הלכתי והאמנתי עד השואה.
מאז אני לא מאמין.
אז חגגו לך בר מצווה למשל?
בר מצווה חגגו לי. כן.
זה כבר הייתי אצל הסבים אז הם.
סידרו לי בר מצווה קצת יותר מאוחר.
הייתי 13 וחצי כבר כי לא יצא
אז לא יודע למה ועשיתי בר מצווה.
כשאתה אומר אצל הסבים.
אם הבנתי אותך. זה המשפחה של אבא. משפחת סידון?
כן.
סבא היה דתי. אפשר היה לראות לפי המראה. הלבוש?
לא. מראה לא היה.
אבל הוא היה חובש כובע?
מה שנקרא נאולוג.
נאולוג.
זה משהו רפורמי כזה.
לא. אבל לא הלך להתפלל ואסור היה.
היה בית כשר שהדודות הביאו איזה נקניק חזיר.
אז אפשר לאכול רק על נייר. לא בצלחת.
וסבא נורא כעס עליהם.
אבל הם אכלו וגם אני כמובן השתתפתי בזה.
הם באמת היו כמו.
כמו במקומי. אבל אני נורא התגעגעתי לאימא שלי ש.
והיית מבקר אותה?
הא?
היית מבקר אצלה?
הייתי מבקר אותה.
אבל. אה. אבא לא כל כך אהב את זה.
הזמן עשה. ניסה תמיד לדחות.
אבל בסופו של דבר לקח אותי לשמה ו.
ואח שלי היה שם אז הוא גם רצה לראות אותו. אז.
אה. אז שאני באתי לאימא אז הוא לקח את האח לטייל.
בשנת 1940 אתה כבר בן 16.
כן.
כי נולדת ב-24'. אז. אה.
אתה כבר בראשית ההתבגרות.
ובשנים האלה של 40' עד 44' אתה כבר מתקרב לגיל 20.
16. 17 וכולי.
מה. מה חולם בחור צעיר בהונגריה. בבודפשט בשנים האלה?
מה אתה רוצה ל. להיות. לעשות?
אני לא יודע אם היו לי חלומות כי הרי היה צריך לחיות.
אה. ככה מהיום למחר.
ו. אה. טוב.
אה. הכריחו אותי.
לא כל כך אהבתי. אבל תלך ללמוד מקצוע. טוב.
אז הלכתי להיות. אה.
חייט?
מין מסגר כזה. זה בית חרושת של [משובש] מי שלא יודע.
איכשהו סידרו לי.
אבל לא אהבתי אז כי זה עבודה מלוכלכת.
אהה. וביקשתי. אהה.
אז הציעו לי. אני ביקרתי אצל אימא בבודפשט.
שהיא גרה יחד עם ה.
עם האחות והגיס.
והציעו לי שאני אלך להיות חייט.
אז ה. מ. דוד.
הדוד. ה. הגיס. אה.
של בן דוד שלי בעצם.
לא כל כך רצה לקחת עוד אחד.
כי היה שם אימא ואח על הצוואר שלו.
אמנם השתתפו קצת בזה.
אבל היה לו העומס. היה עליו.
ואז בסוף נכנע ולקח אותי לשוליה. למדתי אצלו.
וגם השתחררתי בתור עוזר חייט. אה. אחרי זה.
אז לא אהבתי את המקצוע הזה אבל לא הייתה ברירה.
בשנים האלה כשאתה יושב בבודפשט.
זה היה שנים שכבר יש פליטים יהודים מסלובקיה. מאוסטריה.
אה. מפולין. מפולין.
מפולין כמובן.
לא היה. לא היה לנו קשר איתם.
רק ידענו שהם מגיעים.
ידענו שבורחים מהגרמנים. זה הכל.
היו לכם קרובי משפחה אולי
בסלובקיה או בארצות. במקומות האלה?
לא. לא. שום דבר. הכל בהונגריה.
בבודפשט אני בסופו של דבר עיר גדולה.
מרכזית והיית. הייתה בה.
היו בה תנועות נוער ציוניות?
כן.
הייתה גם מחתרת בזמן המלחמה.
לא ידעת שום דבר על הדברים האלה?
כלום.
כלום.
מתי גייסו אותך ל.
זאת אומרת עבורך המלחמה זה רק ממרץ 44'?
כן.
כלומר עד אותו חודש חיית את החיים של איש צעיר בבודפשט.
כן.
כשהיית הולך ברחוב או רוצה לצאת לבילוי עם חברים.
חששת שמישהו ידע שאתה יהודי?
לא. זה לא היה. אז תראי.
אני נורא אהבתי הצגות בידור.
אז הלכתי. נסעתי להצגות בידור ונהניתי מזה.
זה לא עניין אף אחד שאתה יהודי?
לא. זה במקרה הייתי באיזה יום ראשון.
אני הרי גרתי באויפשט אצל הסבים ונסעתי
כל יום בחשמלית לזה. לעבודה.
ויום הזה היה יום ראשון זה.
שזה חג כמובן אצל הגויים.
אז קניתי כרטיס.
נסעתי הצגה. מתברר שלא מתקיימת ההצגה. מה קרה?
הגרמנים נכנסו. כך נודע לי.
אבל זה היה יותר מאוחר. עוד לא הגענו.
איזה ש. אז איזה סוג של. אה.
אתה זוכר את הרגע הזה שאומרים לך הגרמנים נכנסו?
היה זה מכה ככה כמובן ידענו שזה לא טוב.
לא בדיוק ידענו מה יקרה.
אבל ידענו שזה לא טוב.
אתה רוצה לסדר את ה.
לא. אי אפשר לסדר את זה.
זה כל הזמן זז.
אה. אם אני אולי יכול לנסות את המכשיר הש.
אז בוא נדבר על ה-19 במרץ.
אתה שומע שהגרמנים נכנסו וקורה משהו?
קורה למשפחה משהו?
קורה לשכנים משהו?
קורה בעיר משהו?
בשלב זה לא. אני נוסע הביתה.
אחרי כמה ימים. אהה.
התחילו הוראות למשל ש. כן.
אז מה קורה ב-19 לחודש ומה קורה ב.
19 שום דבר.
זה גם היה ערב.
נסעתי הביתה. ולמחרת נסעתי לעבודה.
אחרי כמה ימים התחילו לצאת הוראות.
קודם כל. אה.
לשים צ. אה.
טלאי.
טלאי זה היה מין כוכב. אה.
כוכב.
מגן דוד. אה. צהוב.
ובחשמלית אי אפשר לנסוע לקרון רק במרפסת.
אז. אה. מילא אני הייתי צעיר. עמדתי שעה ומשהו.
אבל היו אנשים זקנים גם.
אז זה היה. זה היה משפיל.
והמשכנו לנסוע. בינתיים לא קרה משהו.
תמיד היה איזה הוראה וזה.
אה. עד שבערך איזה חודש אחרי זה קיבלתי צו גיוס.
בשלב הזה. כי אני יודעת שאבא שלך גם היה בפלוגות עבודה.
כן. הוא כבר התגייס לפני זה.
מתי גייסו את אבא?
כמה חודשים לפני זה.
עוד לפני שהגרמנים.
לפני שהגרמנים נכנסו.
והיה לכם קשר איתו? ידעתם איפה הוא?
אה. מכתבים כתבנו.
אני התכת. נו.
אני ידעתי איזה.
איזה כפר או משהו שהוא נמצא.
אז אבא מגויס ו.
עוד מישהו מהמשפחה?
הדוד למשל?
לא היו יותר גברים.
אני רוצה לדבר על החודש הזה לפני שגייסו אותך.
כולם באמת שמים.
אה. כוכב על החולצה.
או על ה.
ואמרת שיש. אה.
יש הגבלות למשל על יציאה לחנויות.
על מתי מותר להיות בבית
ומתי אסור להיות בבית. או שאין הגבלות?
אני לא זוכר דברים.
אני זוכר רק את החשמלית של. נורא. נורא.
יש מושג כזה בית מסומן.
שיהודים או שהם עוברים לגור.
עוד לא. עוד לא היה.
עוד לא. בשלב הזה רק החשמלית והטלאי.
זה מה שאתה זוכר?
בעצם. אני. אני לא זוכר.
לא. לא. אה.
איך. איך זה היה?
טוב. זה אחר כך אולי אני אזכור.
לא. אני לא חושב שהיה משהו מיוחד.
אה. חוץ מההוראות שם.
את אימא ואח שלך אתה בקשר איתם?
אתה רואה אותם בימים האלה?
האא. אני חושב שהימים האלה. אה.
כן רואה מפני שנסעתי לעבודה.
אז הם גרו שם. בטח.
הא. עבעת עם הדוד.
כל יום ראיתי. כל יום ראיתי אותם.
ה. הבית מלאכה היה לבית שגרו.
ואחיך הוא אמר אתה צעיר ממך ב-6 שנים. מה הוא עושה?
הוא הולך לבית ספר?
לא. בגיל. אה.
אחרי זה אז הוא הגיע ל-6.
התחיל ללכת לבית ספר.
ובזמן ה. ב. ב.
בשנת 44' הוא כבר היה בבית ספר.
הוא כבר היה בן 12?
כן.
אתה היית. אז הוא ממשיך ללמוד
או שהפסיקו את הלימודים ליהודים?
רגע מה. 44'. הוא היה 14.
אמרת שאתה בן 20.14 הוא היה.
אז מה הוא עושה בתקופה הזאת?
לא. לא יודע יותר מה שלמד.
כשאתה מקבל צו גיוס אתה חושש? אתה.
לא. אני ככה הולך בשמחה.
כי מה? כי. כי רצית כבר לצאת לאנשהו. לעשות משהו.
קצת לצאת מהאווירה הזאת. ו.
ו. זה היה ה.
המחנות עבודה היו מ.
מצונפים. ב.
מסועפים לצבא ההונגרי.
אז היינו מסגרת צבא.
איפה אתם. אה.
מתחיילים? איפה לוקחים אתכם?
זה היה באיזה עיר צפונית ש.
היום זה. אה. סלובקיה.
אז ה. הגרמנים סידרו לשנות
ה-40 של כל השטחים במלחמת העולם השנייה החזירו.
אז זה היה הונגריה.
קראו שם יושה. זה היה מקום הריכוז.
אחרי זה כמה ימים שלחו את כולם למקומות שונים.
אני הגעתי לעיר שלגוטריאן.
ושם שיכנו אותנו בבית ספר כי לימודים לא היו.
בגלל המלחמה. וישנו על מזרונים על הרצפה.
והלכנו לעבוד ולא.
שלגוטריאן זה ב.
גם כן באותה סביבה שפעם הייתה סלובקיה?
שמה?
שקודם היה סלובקיה?
לא. לא זה היה הונגריה.
הונגריה. איפה זה?
באיזה אזור של הונגריה?
זה בצפון איפשהו ב. ב.
במה עבודה שאתם ע.
מרכז בין בודפשט והצפון.
מ-המ. ומה עבודה שאתם צריכים לעשות?
תראי אני. היה לי מזל. הם הלכו.
עבדו במחצבה. אני גם כן בהתחלה עבדתי במחצבה.
אחר כך היה איזה בחור שמשום מה רצו לעשות איזה
כיסוי דשא על מקלט של מחנה צבאי. מול מחנה צבאי.
אז הוא מבין. הבין בזה והוא לקח אותי לעוזר.
אז אנחנו עבדנו שם.
אני חתכתי את הקוביות של הדשא והוא שתל אותם.
כאילו. ככה.
ככה עשה את זה. כיסה את המקלט.
אז היה לנו טוב. אנחנו יצאנו עם הקבוצה שהלך
למחצבה בחזרה אספו אותנו וזהו.
אבל כמה זמן.
לא היה שמה חייל ששם היה שם.
אה. מגויסים עם כמה זקנים ל.
להיות אחראים.
לפלוגות היהודיות קראו להם משום מה.
מסגרת. אה. נערי המסגרת.
נערים. בן 80.
אז לא היה גם כן הוא שמר על ה.
על הקבוצה שיצאה מזה ואצלנו שום דבר. היינו עצמאים.
אבל אני מדמיינת לי לעשות
גינה או מדשאה או כל דבר מהסוג הזה.
זה בטח נגמר אחרי כמה ימים?
לא. זה היה כל הזמן. אה.
ועד שיום אחד אנחנו מחכים לקבוצה שתבוא ולא באו.
אז החלטנו ללכת ברגל.
זה לא היה רחוק.
וירדנו ברחוב הראשי איזה 10 דקות והגענו ל.
מחנה?
לפלוגה.
אחרי זה התברר שהקבוצה שבאה הם היו הרי מאורגנים בתור צבא.
אמנם עם סרט צהוב וזה. היה להם.
אה. מ. מפקד היה יהודי.
היה איזה כובע צבאי אפילו.
הם צעדו ברחוב הראשי ככה כמו. כמו חיילים.
ואותו יום הגרמנים לקחו את היהודים מהעיר והכניסו אותם ל
. ל.
למשלוח.
לרכבת.
מ-המ.
אז הבחור. המפקד הצליח איפשהו לברוח.
איזה נשים שמנות היו שם. הסתירו אותו.
ראו מה הולך. ורץ ב.
רץ הביתה והודיע למפקד.
אז הוא מיד התקשר עם
הממונים עליו ובסוף עוד איזה תחנה הוציאו
את כל החבר'ה והחזירו אותם הביתה.
כי הוא היה אחראי עליהם לצבא.
אז הצליחו להסביר את זה לגרמנים כנראה ושחררו אותו.
אז זאת הייתה חוויה קשה.
ואחר כך ש.
לקחו את היהודים אז.
אה. אנחנו מפריעים לו לא?
רציתי לשאול. אמרת שזה עשה מצב רוח
שלקחו את הפלוגה וצירפו אותה לטרנספורט.
כן.
מהי. שנייה.
מה ידעתם שזה עשה לכם מצב רוח?
ידענו שמשהו לא טוב.
לא ידענו בדיוק שזה אושוויץ.
שזה מה. לקחו את היהודים.
ואחרי ש.
אולי ידע. ידענו שלקחו אותם לפולין.
וזה מ. מגטו. אה. שלגוטריאן?
גטו שם הוציאו אותו.
ואחרי זה הייתה לי חוויה קשה מאוד כי אחרי זה התחילו.
סידרו אותנו ל. להיכנס לבתים היהודים.
העזובים ולאסוף את החפצים. למיין.
זה מהעיר שלגוטריאן?
מה?
שם המקום הזה? איך קראו לגטו?
שלגוטריאן.
שלגוטריאן. אוקיי.
ו. אז נכנסתי לאיזה בית.
ראיתי שם איזה בובה זרוקה על הרצפה ו.
שילדה כנראה לא הספיקה לקחת ו.
ובכלל כל ה.
עזבו אוכל באמצע וכל זה.
אז זה. זה תכף קשר למשפחה שלי שמה קרה להם. כן?
כי באותו זמן לקחו את כל ה.
חוץ מבודפשט לקחו את כל ה.
פריפריה.
כל הארצות היהודים. אז זה היה.
זאת הייתה הוא היה קשה.
ומה רצו שאתם תיקחו מהבתים?
ש?
מה רצו שאתם החיילים תעשו בבתים?
למיין את הדברים. אה. זה.
למיין בגדים. אה. אוכל?
בגדים. אני כבר לא זוכר.
אבל היה לי נורא קשה.
עזבה אותנו. יכול להיות שהיא מצלמת. לא?
אז. אז. אה.
אז בעצם אתה אומר שהגרמנים אספו מ.
מהגטו את החפצים. בגדים.
לא. את היהודים.
לא. אבל אחר כך אספו.
אחר כך אני לא יודע מה קרה לזה.
זה מ. זה חשוב.
יש להניח.
יש להניח. אתה אומר ששלחו אתכם למיין את הדברים.
אז הם בטח חיפשו לקחת לגרמניה או למקומות אחרים.
כנראה. אני לא יודע מה קרה ל.
ואחר כך מה עושים?
אחר כך. יום אחד פתאום הופיעו.
היו איזה. איך קראו להם?
שומרי השקט קראו להם.
זה היה איזה משטרה. אה.
משטרה יותר חמורה ש. שעסק ב.
בדווקא ביהודים. ב. בסילוק היהודים.
והם פתאום הופיעו אצלנו בפלוגה. נכנסו לאיזה חדר.
כל אחד היה צריך לבוא עם כל החפצים.
בדקו את הכל.
מי שהיה שעון לקחו.
וכל מיני דברי ערך. לקחו לעצמם.
לי במקרה לא היה שעון כי באיזשהו מקום שעבדתי.
אה. נפל לי באיזה.
איזה בור ולא יכולתי להוציא.
אז. אה. עוד חוויה קשה.
ו. זהו.
אחר כך איזה.
אמרת שקוראים להם שומרי השקט.
כן.
זה. איך קראו להם בהונגרית?
בוא תגיד את השם בהונגרית.
[משובש] (הונגרית)
זה סוג של ז'נדרמים?
ז'נדרמים זהו. זה משהו כזה.
ובעצם הם.
יותר גרועים מהשוטרים.
אוספים את חפצי הערך.
הם רוצים לגזול ולשדוד ולקחת את הדברים שיש להם.
אני לא יודע אם הוא לקח לעצמו
או שקיבל הוראה ל. זה לא מעניין.
אבל זאת הייתה הוראה לקחת לכם.
לא ענייני. זה כנראה לקחו לעצמם.
מ-המ.
בכל אופן הייתה הוראה
לא להשאיר דברי ערך ושעונים אצל יהודים.
לא יודע למה. מה שעון מזיק להם. אבל.
זה היה סוג של.
זאת הייתה הוראה.
סוג של גזל.
כנראה.
פשוט. אממ. אז בעצם קורים כמה דברים שאתה מתאר אותם.
אני לא שומע עכשיו.
שאתה מבי. שאתה אומר: "זה היה חוויה קשה".
במילים שלך. חוויה קשה. טרנספורט.
וחוויה שלוקחים את החפצי ערך וחוויה שאתה מבין שהמון דברים
נלקחים מכם.
חופש. יחס אליכם.
ביטחון מה יהיה הלאה.
איך. אה. איך מחזקים אחד את השני?
היה לנו קצת נקודת אור גם היה סגן המפקד.
היה איזה מורה כפרי.
בן אדם נהדר. קראנו לו סבא מאחורי הגב שלו.
מ-המ.
והוא באמת כל כך הצטער על המצב הזה.
אבל. אה. גייסו אותו.
היה צריך להיות שם.
מפקד היה כזה. גוי כזה לא. לא הזיק לנו.
אבל. אה.
אממ. אחר כך.
יום אחד פתאום אני קיבלתי גלויה מה.
אחת הדודות. שלא יודעים מה יהיה
גורלנו אנחנו מקווים שאתה תשרוד.
אז שכבתי על המזרן שלי.
התחלתי לבכות. זה היה סימן שאיבדתי אותם.
כבר ממש דיברתם אחד עם השני במושגים של.
של. אה. מוות.
של אובדן. של רצח?
לא. תראי. היינו בחורים צעירים.
אני הייתי 19 וחצי אז לא.
מוות לא שיחק לנו.
ידענו ש. אולי זה ייגמר פעם.
קיווינו. כן?
כמו שבאמת קרה.
ה. המכתב מהדודה.
מאיפה הוא הגיע?
ולזי.
ולזי. אנחנו אומרים ולזי?
זה שם כן. שם כיסוי לאושוויץ.
זה נודע לך אחרי המלחמה?
אחרי המלחמה.
שהגלויות מוולזי?
כן. אני ידעתי שאני.
חששתי שהיהודים באזור הזה כולם לוקחים לאושוויץ.
שמענו על אושוויץ. כן?
ידענו ש. שזה מחנה שלא יוצאים משם. ו.
אימא שלחה לך משהו? איזה מכתב?
אימא שלי? אימא שלי הייתה בודפשט בשקט.
זאת אומרת אחר כך ל.
את יהודי בודפשט הכניסו ל.
קודם כל לבתים מסומנים.
אה. קראו לזה בתי כוכ. מכו.
מכוכבים. אבל אני ב.
בית שמו כוכב ושם אספו יהודים.
אז אני פעם אחת שעברנו.
עוד לא הגענו לזה אבל עזבנו את שלגוטריאן.
חזרנו ליולשווה עוד פעם.
ושם סידרו אותנו לדרום.
אחרי זה אני אכנס לזה.
ובאמצע עברנו את בודפשט.
אז ברחנו מהרכבת. רכבת משא לקחו אותנו כמובן.
ברחנו מהרכבת והיה לי מכתב
מאימא כנראה שאיפה הם. וגרתי אצלם.
בדיוק הדוד שלי גם.
אבל זה קורה יותר מאוחר.
אז בוא נחזור ונגיע לשם לפי הרצף של הסיפור.
אתה עדיין בשלגוטריאן.
כמה זמן אתם נשארים שמה?
איזה חצי שנה.
וכל הזמן אותה עבודה?
דשא. דברים כאלה.
כן אותה עבודה.
יש ימים של מצב רוח טוב?
לא זוכר.
כולכם בערך באותו גיל או יש הבדלים?
אותו גיל. אותו גיל. לא חושב.
איך מתייחסת אליכם. האוכלוסייה האזרחית
שרואה אתכם בעבודה ב. ב. פה בשם?
לא יודע. לא הגיבו.
הם ראו אותנו צועדים ברחוב.
לא. לא. לא שמענו תגובות.
אגב היו לי שם גם הבני כיתה.
היינו הרבה מאותה כיתה שלמדנו.
אז בסך הכל הייתה לך סוג של מסגרת. הכרתם מישהו.
כן.
לא היית לבד. אחרי שאתם.
אה. עוזבים את המקום הזה. אם אני.
אני עושה הערכה בערך באפריל לקחו אתכם.
במאי. יוני גירש. אה.
שלחו את היהודים. אה. לאושוויץ.
ואתה אומר היינו חצי שנה. אז בוא נניח.
ספטמבר משהו.
שעד ספטמבר. לאן לוקחים אותכם בספטמבר? יש לכם. אה.
לוקחים אותם חזרה ליולשווה שמה מסדרים אותנו לדרום.
אויש אוישבר?
יולשווה.
הונגרית.
יולשווה.
יולשווה.
לא שם הונגרי דווקא זה.
סלובקי.
אה. ושם הוסענו עוד פעם ברכבת.
לא יודע יומיים או כמה. מקום שק.
קראו לו [משובש] שם. אה.
לקחו אותנו לאחוזה של איזה נ.
איזה נסיך או משהו. אה. לעבודה חקלאית.
ולא היינו עם איזה מרכז.
אני כבר לא זוכר איך ו. אה.
סידרו איזה קבוצה קטנה במקום מרוחק.
אותה אחוזה. במקום אחר.
גרנו באורווה. שזה ממש כמו הרפת שלנו.
אם את מכירה רפתות בקיבוצים.
יש איזה משטח מרכזי ו-2 הצדדים הפרות.
אז שם היו הסוסים.
ושמה אנחנו. אה.
התמקמנו מזרונים על הרצפה והכל.
ועבדנו בשדות. יצאנו כל יום לעבודה חוזרים וזה.
עכשיו ב. ספטמבר אני חושב הייתה העוצר. עוצר ההונגרי.
אוקטובר.
הורטי הכריז על שרוצה להוציא את הכוחות ההונגרים מה.
ברית.
מהחזית הרוסית.
אז. אה.
רגע איך זה לפני.
לא לפני זה. סליחה.
אחרי זה הופיעה איזה קבוצה גרמנית.
‮‭S.S‬ שכנו אותם על ידינו באותה. באורווה.‬
הפחד היה כמובן. אבל לא עשו שום דבר.
זה בעיקר היו כאלה.
היו בהונגריה גרמנים שהתיישבו ככה מ. שוואבים.
שוואבים.
אז בעיקר היו בני השוואבים. חלק לפחות.
אז היו. היה לנו כמה דתיים שקיבלו פרויקטים והקימו איזה.
איזה אש שמה. לא יודע מה. ובישלו לעצמם כשר.
אז הוא בא וטעם והיו ידידים טובים עם היהודים.
2. 3 כאלה. אחד בעיקר.
אז הגרמנים. אה. ח.
חיינו בשקט איתם. אה.
עד שיום אחד אנחנו רואים שהם מסתלקים.
לא ידענו מה קורה.
זה היה ביום. נדמה לי 15 בספטמבר. אם אני.
אוקטובר.
הא?
ב-15 באוקטובר.
באוקטובר. שהיה.
השיחה.
דק. דקלינציה קוראים לזה. של הורטי.
מ-המ.
אז הם עזבו את המקום.
היה. התחלנו לשמוח.
אני יצאתי עם איזה בחור אחד.
היה לו. אה.
אני לא יודע מאיפה הוא השיג אופנוע.
הא. לא. סליחה. בטח לא.
הלכנו ברגל. לא רצינו.
מה. למה הגרמנים יכולים לחזור להתנקם?
אנחנו נת. נ.
נסתלק לשדות. עלינו איזה ערימת קש.
ובא איזה גרמני. פתאום.
אה. בלילה.
התחיל להסתובב עם האופנוע. והסתלק.
אז זה בחור אומר: "אני חיכיתי עכשיו שיבוא.
הייתי קופץ עליו. גומרים אותו.
לוקחים את האופנוע ונוסעים לבודפשט".
ומזל שלא עשה את אז כי אחרי זה הגרמנים כבר חזרו.
כל בבוקר נכנסנו וזה.
ואז. אה. נדמה לי שמחרת.
הא. אותו ערב הגרמנים פתאום אנחנו שומעים.
אוכלים ארוחת ערב. שומעים רעש.
זה כדאי להיכנס לפרטים האלה?
כן.
פתאום שומעים רעש. הגרמנים מתחילים
לצעוד כמו שראינו בסרטים.
טם. טם טם.
טם קבוצה מגיעים עד הסוף.
מפקד קורא: "כולם להתייצב בחוץ".
יצאנו החוצה. אז הם עברו בין השורות. עמדנו בשורה צבאית.
שלישיות. עברו בין השורות מי שהיה
לו על הסרט על היד התחילו להרביץ לו.
אז אני במקרה לקחתי את המעיל.
זה היה על המעיל והיה לי מזל.
אבל היו שמה יהודים ה.
הבשלנים האלה היו וזה.
אז הבחור הזה שבא לבקר היה.
היה בין הבודקים.
והיהודי עמד על ידי אז איכשהו לא חשד טוב מאוד שזה הוא.
כוונה שהוא לא.
לא התחיל להרביץ לו.
הגרמנים ראה אותו בלי זה התחיל להרביץ לו.
חבר לא חבר. לא משנה.
פקודה זאת פקודה.
אז זאת הייתה עוד חוויה קשה. כן.
ו. אחרי זה.
למחרת. או משהו כזה.
זה נודע לפלוגה.
והמפקד החליט להחזיר אותנו הביתה.
אני אמרתי שאנחנו היינו פלוג. אה.
קבוצה מיוחדת. חזרנו הביתה. התפטרנו מהגרמנים.
ו. זה היה כבר ב [משובש] היה הלאה.
אני לא זוכר בדיוק מה.
מה. מה בעצם קשור.
עכשיו תראה ב. ב. שמה.
רגע. שאלה.
מה?
מה. למה אתה חושב.
למה. אה.
תיארת את הדברים ביחד.
שמצד אחד ההכרזה של הורטי שהוא
רוצה להחזיר את החיילים ההונגרים להונגריה.
ומצד שני ה.
עזיבה של ה.
עזיבה של הגרמנים ואחר כך החזרה שלהם.
איך אתה מחבר בין 2 הדברים?
זה אני מחבר בין שניהם.
שאחרי זה. למחרת שמענו.
היו שמה הרי פועלים שעבדו איתנו.
אז הם סיפרו. כי לנו לא היה.
לא רדיו. לא עיתון.
שום דבר לא ידענו.
שהורטי הכריז על זה.
ולמחרת הגרמנים החזירו את כל העסק.
נתנו לו פקודה ואחרי זה גם
לקחו אותו לגרמניה ושם הוא גמר והכתירו את סאלאשי.
אז אנחנו מדברים על ההפיכ.
יותר מאוחר.
על ההפיכה של סאלאשי. אחרי ש.
עכשיו מה קרה?
היות והחזירו את הזה.
זאת אומרת. אהה. בישרו את הפקודה של הורטי.
מ-המ.
אז הגרמנים חזרו.
חזרו. הבנתי.
זה מובן.
ואתם נשארים באותה סביבה.
באותו אזור? החזירו אתכם.
לא. לקחו אותנו לקבוצה ונשארים שם בינתיים.
עכשיו מה שקורה לי שבחודש נובמבר אני.
אה. עוד פעם.
כל הזמן נד. זרקו אותנו משם לזה לא הייתה עבודה.
אנחנו למשל הגענו לשם.
אז אמרו שאנחנו אומרים בטוט זה
היה איזה ארגון גרמני לעבודה.
טוט ידוע לך.
טוט. אורגני.
אז בא איזה קצין.
מה אני אעשה איתכם.
אין לי עבודה בשבילכם ועזב.
אז. אז הלכנו לעבוד אצל ה.
בשדות של הזה.
ולא היו שייכים לאף אחד בעצם.
ואז. אה.
איזשהו מקום שהוציאו. זאת
אומרת ניסו תמיד למצוא אצלנו איזה.
זה חווה קטנה. היינו 3.
גרנו בחדר די מסודר ובישלו לנו אוכל והכל היה בסדר.
ואני חליתי בשפ. ב. בצהבת.
היה לי חום גבוה. ולקחו אותי.
שלחו איזה [משובש] נער.
זה עדיין מצחיק אותי.
נער בן 80.
נער מסגרת. ולקח אותי ברגל עם
החום או 38 או 39 עד לתחנת רכבת.
לא יודע איזה שעה הליכה או משהו.
ולקח אותי לפץ' העיר האזורית. לבית חולים.
אז הוא הלך איתי לבית חולים המרכזי.
אמרו אין מקום. נתנו איזה כתובת.
בסוף לקח אותי לאיזה בית ספר שגם כן
עשו מזה בית חולים. ושם אישפזו אותי.
היה חדר מיוחד ליהודים.
היינו 14 יהודים.
והיתר. אה. כיתות חיילים.
ועד שהגעתי לשם לאט לאט ה. הצהבת שלי נגמרה.
כן. קיבלתי תרופות וזה.
ו. היה לנו רופא מקומי אחד בינינו.
במחנה זה. שהיה מחנה עבודה והיה.
לא יודע. הוא לא היה כל כך חולה.
סידר לעצמו איכשהו שהגיע לשם.
ופתאום באה פקודה לקחת
את כל בית החולים צפונה כי הרוסים מגיעים.
אז באמת עשו את זה. נתנו פקודה וזה.
אז הרופא שלנו יצא החוצה.
דיבר עם המפקד.
שהוא היה איזה רופא עיניים משהו. נתנו.
שמו אותו מפקד שם.
וחזר אמר לנו: "כשיש פקודה לצאת
אנחנו נשארים מכבים את האור ולא מוציאים הגה".
זה כנראה היה הסכם עם השני.
אז אנחנו עשינו את זה.
ושמענו את הרעש. שהכל כולם הולכים וזה.
ופתאום באה איזה אחות נכנסה.
רצתה לעשות סדר כנראה אחרי שכולם עזבו.
ונדהמה: "מה אתם פה?
הרי כולם יצאו. מה יהיה אתכם?
אוי ואבוי". רצה למפקד זה נכנס.
התחיל: "יהודים מלוכלכים. מה אתם עשיתם?
תסתלקו מפה". זה מה שרצינו לשמוע.
לא ידענו לאן.
התחלנו ללכת ברחוב עם ה. עם הפקעלך.
ראינו גרמנים שמורידים את החוטי טלפון.
אבל לא. לא התייחסו אלינו.
ואחד נכנס איזה בית קיבל שמה מ.
איזה זקנה קיבל איזה חדר.
מישהו מהמקומי אמר שיש פה איזה כת נוצרית. אה.
קוראים לה. אני לא יודע לתרגם
[משובש] אני לא יודע מה זה אומר.
לא. לא יודע. שזה איזה כת. אה.
שמה הלכנו. אמרנו שאנחנו. אה.
פליטים מ. מ [משובש] טרנסילבניה.
בורי. בורחים מהרוסים.
ראו עלינו יותר שאנחנו.
כמובן [משובש] הוריד.
הורדנו אבל פרצוף אי אפשר להוריד.
אז לא היה שם מקלט של ה.
תושבי האזור. אבל שם לא רצו להכניס אותנו.
והכניסו אותנו למטבח על הרצפה.
בישלו לנו מרק ו.
אה. טיפלו בנו יפה.
אז. אה. פתאום ב. ל.
למחרת בבוקר. לא ידענו מה קורה בחוץ.
אה. הלכנו לישון.
פתאום 01:00 בבוקר. הערב היה אותו ערב.
באו 2 אנשים מהמקלט.
איזה אישה ואיזה אחד שהוא היה ספר במקצוע. אחר כך נודע לי.
התחילו לדבר איתנו אז הוא. אה.
רוסים באים אז זה לא כל כך נורא.
זה אמר שאני הייתי במלחמת העולם הראשונה בשבי ו.
מכיר את הרוסים.
זה לא נורא וזה.
ניסו לנחם אותנו. אנחנו חיכינו לרוסיה.
אז מחרת בבוקר באה האישה ב.
בבכי: "אוי ואבוי הרוסים פה. מה יהיה איתנו?
אתם צריכים להציל אותנו".
אה. ידענו שאנחנו
יהודים כי היה פה אחד איזה זקן שרצה לצאת
להודיע שיש פה יהודים.
להודיע לגרמנים. ערב לפני זה עוד הגרמנים היו.
"ולא נתנו לו לצאת.
עכשיו אתם צריכים להציל אותנו הרוסים פה".
רצנו לרחוב. תפסנו איזה.
אני תפסתי איזה רוסי.
כושי כזה מלוכלך. חיבקתי אותו. זה היה שחרור.
ואחר כך הספר הזה לקח אותנו לאיזה
דירה של אחד הלקוחות שלו שברח.
והיה שם. אה.
זה כבר סיפור של שלום.
וזה קורה בדצמבר בערך?
מה?
זה קורה בדצמבר?
זה קורה בנובמבר?
זה ב. אה. 29 בנובמבר.
יום הכרזת האו"ם אחרי כמה שנים.
כלומר ב-29 בנובמבר 1949 אתם.
אנחנו משוחררים.
הרוסים משוחררים. ואיך קוראים למקום? פץ' אמרת.
פץ'.
פץ' זאת עיר גדולה?
עיר גדולה.
אז הייתם באחד הבתים בעיר פץ'. באיזה שכונה?
אז הוא לוקח אותנו לאחד הבתים. היה שם. אה.
מזווה כזה מלא אוכל. הם דאגו למלחמה.
אחרי זה איזה מ.
תושב מקומי שגר בפריפריה נודע לו שיש שמה קבוצת יהודים.
הביא את האישה. 2 הבנות שלהם.
עוד איזה אישה. והוא דאג גם לאוכל.
אז האוכל היה שם.
אני הייתי האפסנאי. מחסנאי.
אני אמרתי לאנשים כל יום מה לבשל.
בדקתי מה יש אז זהו.
אז חיינו שם כמה.
אבל מה התגעגענו למשפחה.
אז עם עוד איזה חבר שהיה שם החלטנו שאנחנו מתקדמים לבודפשט.
אז ה. מה גם נכנסו גם 2 קצינים.
אה. אהה. רוסים יהודים.
היו 3 חדרים. אנחנו גרנו בחדר אחד.
הנשים בחדר. בסלון 2 הקצינים היו.
אז גם הם הצילו אותנו הרוסים התחילו להיכנס לבתים ו. ו.
קוראים לזה זאברה.
לגנוב. אה. כל מיני דברים. שעונים. בעיקר שעונים.
התעניינו. [משובש] זה היה הסיסמה שלהם.
ופעם אחת בא זה נכנס אז.
אה. מה [משובש] והתחיל שם להשתולל. אז בא.
בא אחד הקצינים התחיל להרביץ לו.
לבעוט בו והוא ברח כמו. קצין. קצינס.
אז הייתה לנו הגנה גם שם. גם מהרוסים.
עד שהחלטנו לחזור לבודפשט.
אז התחלנו להתקדם איזה מקום אי אפשר היה זה. זה של גרמנים.
הרוסים. אה. מתייחסים אליכם בצורה.
אה. זאת אומרת בצורה חיובית? הם. הם מבינים שאתם.
לא היה לנו קשר איתם כל כך.
רק עם ה. המשכנו.
הייתם אסירים?
מה?
הם מבינים שהייתם אסירים?
הם מבינים שהייתם אסירים?
לא ב. לא כולם.
למשל מקום אחד פגשתי איזה רוסי שרציתי.
ראיתי איזה בית שלנו שם.
פעם רצית עוד פעם.
פתאום בא איזה רוסי.
אז אמרתי אני יהודי.
"יהודי [משובש] (רוסית) התחיל לקלל אותי.
אז אני יודע איך הם מתייחסים?
לא. כי יש כאלה שהרוסים
אפילו הכריחו אותם להתגייס לצבא הרוסי.
אתכם הם מבינים שהייתם.
אה. יהודים והם נותנים לכם.
תראי. הם ידעו שאני לא האויבים שלהם.
אוקיי.
טוב.
אז התחלתם. החלטתם שאתם הולכים לבודפשט?
החלטנו שאנחנו הולכים לבודפשט.
התחלנו להתקדם עוד איזה ו.
מקומות אני לא זו.
אני זוכר אותם. אבל לא חשוב להיכנס לשמות.
עד שיום אחד הגענו לפ. קצה בודפשט.
אז עוד פעם התחלנו היה שם רחוב מרכזי. אה. בולבאר.
אז עד לשם פינה הגענו.
אבל לצד השני היו עוד הגרמנים והגטו היה ב. בצד הגרמנים.
אז. אהה.
לא הייתה לנו ברירה. חיכינו.
הבחור השני מצא אימא שלו שמה הסתתרה ב.
באזור הזה שכבר היה משוחרר. ואני חיכיתי להגיע.
אז יום אחד זה באמת נפתח והגעתי
והתחלתי לחפש את אימא בבתי חולים. לא ידעתי איפה.
אז שהלכתי לבית של ה.
מכוכב איך שנקרא. ל.
הזה ה. חצרן הוא היה גוי. כן? בכל בית.
קונסיירג'.
אז נכנסתי אליו לשאול אולי יודעים איפה הם.
אז היא אומרת: "אח שלך פה בא לקחת קצת אוכל".
אני לא יודע את ה. לשחזר את המכה.
והתחבק. התנפלנו אחד על השני.
הבחור שבא איתי. בא איתי. בחור אחד ש.
לי היה פתק מ. מהדרום של.
היה איזה ארגון אנטי פאשיסטי שהוציאו תעודות עם. עם.
אה. אהה.
נו. איך קוראים לזה?
[משובש] זה אדום בחוץ. כן?
אז רוסי בא אמרתי: "יא קומוניסט".
בסדר. אדום זה קומוניסט.
אז בחור אחד התל.
התלווה אליי שלי יש תעודה.
לו אין שום דבר שאני. הוא חיפש את אשתו בצד השני של העיר.
אז הוא בא איתי גם כן בהזדמנות.
זאת אומרת אני.
הא. שאלתי את: "מה עם אימא?"
"אימא בסדר בגטו. הכל בסדר".
התחלנו לרוץ. הוא לא.
לא השיג אותנו. הבחור אומר: "עוד לא ראיתי ריצה כזאת".
הוא נכנס למקלט. עוד היו במקלט.
אז צועק: "אימא ארנקה".
אימא ש. אומרת: "ידעתי שהוא יבוא".
אז אני שואל: "מה?"
"שמעתי שפץ' השתחררה.
הייתי בטוח שאתה ניצלת".
הייתה קצת אפטית כבר.
מ-המ.
אחר כך שלחה אותי.
היה לו בעיות בקיבה.
אז הרוסים נכנסו בכל הבתים האלה שמה הריחו
וראו שאין מה לעשות וזה.
אז בא רוסי אחד. הוא אומר: "ת.
ת. תבקש ממנו יין".
הא. רוסי לקח אותי.
היה איזה שען בבית השתגעו על שעונים. היה איזה שען.
אז הוא רצה שאני אלווה אותו לשען איפה זה.
ושהוא רוצה לחפש שעונים.
אז אימא שלי אמרה שאתה תבקש ממני מים.
היא נתנה לי. זה הכוס.
אני ביקשתי. הוא נתן לי.
אבל היה כוס סדוק.
עד שהגעתי למטה זה היה קצת יין.
אז היא התחילה. מה.
איזה בטלן אתה.
היא נתנה את הכוס השני [משובש] ואני בבית.
וזהו זה בעצם.
אחרי זה אני הלכתי לגור עם אימא כמובן. ו.
אז אבא לא חזר?
אה. אף אחד לא חזר.
הלכתי לבדוק כל הזמן.
אף אחד. לא מהמשפחה.
חוץ מאחי ו. ואני אף גבר לא נשאר.
לא קרובים. לא בני דודים.
לא. לא שום דבר.
ה. הזה.
הגיס של אימא שגרו אצלם גם כן לא חזר.
האח שלה והבן שלו.
אף. אף גבר. רק שנינו נשארנו.
זה בעצם היה מצב אצל רוב המשפחות שמעטים מאוד חזרו?
כן. זה היה המצב.
אמרת שאימא הייתה כבר קצת אפטית.
ש?
אמרת שאימא.
לא אז אחרי זה.
אה. אחרי זה.
היא יצאה מזה. אבל הגטו והיא הייתה שם גם המפקדת.
היא תמיד הייתה אישה כזאת של.
דומיננטית.
יד חזקה. ו.
והיא הצילה את האחות שלה והבת שלה.
שלקחו אותם ל. היה את הסלקציה.
לקחו אותו לבית חרושת ללבנים.
זה היה מפורסם. כל היהודים לקחו לשמה לסלקציה.
אז. אה. הפרידו ימין שמאל.
כמו שמנגלה עשה אחר כך.
ימין שמאל והוא מאיזשהו
אינסטינקט משך את האחות וזה לצד שלה.
הם ניצלו את האחרים לקחו לגרמניה.
לך תדע מה. אבל היה תו. אה.
איזה אינטואיציה כזאת כנראה ש.
והיא הצילה אותם גם.
מה אתם עושים אחרי המלחמה?
מה. מה. מה חושבים לעשות?
תראי אחרי המלחמה אני.
אני בעצם עם אימא.
אני מתחיל לעבוד ב.
בחייטות. איזה תקופה.
אחרי זה האח שלי והבת דודה נכנסו להשומר הצעיר.
ונדנדו לי שגם אני נכנס.
אני אמרתי: "אני לא רוצה ללכת לפלשתינה.
הייתי מחנה עבודה. זה מספיק פלשתינה בשבילי עם היהודים".
אז עד שיום אחד הלכתי לבקר ונתפסתי.
ונכנסתי לתנועה ו.
אהה. דווקא הכניסו אותי לפלוגת עלייה הראשונה.
מפני שהייתי כבר בגיל.
כבר קיבלתי. אה.
צו לצבא ההונגרי. גיל
21 וזה צריך להתגייס בתור חייל הונגרי.
אז. אה.
הכניסו אותי לפלוגה.
פלוגה הראשונה שאני אצא מהארץ.
וכך הגעתי ב-48' לישראל.
אני שומעת תמיד. תמיד.
מהני. מהניצולים.
ממ. ממך במקרה הזה.
שהסתיימה המלחמה ואז חוזרים לעבודה.
אתה התחלת לעבוד כחייט.
מישהו אחר מתחיל משהו.
חוזרים לעבודה ונכנסים כאילו מחדש ל.
לעולם שהיה לפני המלחמה.
כן. אגב יש לי עוד משהו ששכחתי לספר. עכשיו או בסוף?
אה. אני רק אשאל ואחר כך תספר.
כן.
ואני תמיד. אה. ככה מופתעת מ.
אחרי כל מה שעבר. הרעב.
והרדיפות. והמתים.
והשפלות. והפחד.
וה. איך נכנסים מחדש לעולם הזה הרגיל שבו חיים כרגיל.
איך עושים את ה. את המעבר הזה?
אולי מה שאני אספר עכשיו זה י.
אז קודם תספר ואחר כך.
יתקשר. האא. אני הייתי בפץ'.
אז הכרתי את הרופא הזה שהציל אותנו.
אני החלטתי שאני רוצה ללכת למשטרה.
יצאתי ל. פץ' נורא אהבתי את פץ' עיר נחמדה כזאת.
אז נסעתי ל. לפץ'.
ל. אמרתי שאולי יש לו. כן.
דיברו. קיבלו אותי. למ.
היה איזה קצין מכר שלו שהיה מחויב לו כנראה והוא סידר.
הכניסו אותי למשטרה. אבל. אה.
זה היה קצת מאוחר ואני רציתי להיות דדקטיב כמובן זה בלש.
אז לא היה כבר מלאי.
אז הכניסו בתור. אה.
שוטר חוקר. כן?
דווקא מאוד אהבתי את העבודה הזאת.
הייתי ב. לא.
רגע. קודם הכניסו אותי ב. במחלקה פוליטית.
הייתי קצת שם. אמרתי אני לא.
אני לא יכול לבלוע את זה.
לפגוש עוד פעם את ה.
את הפאשיסטים האלה וזה. לא רוצה.
אז הכניסו אותי ל. ל.
ל. איזה מכר אחד שהיה איתי אז הוא עסק בעיקר.
עסק ב. בזונות.
כן. לא שזה מצא חן בעיניי אבל עבודה הייתה טובה ל.
לחקור כל מיני דברים ולהשיג כתובות וכל.
אה. אהבתי את זה מאוד.
היו לי בוסים מאוד נחמדים.
אני לא יודע מה הם עשו לפני זה. אבל עובדה שקיבלו.
כי אחרי המלחמה עשו מבחן לכל האנשים ה.
היו שואלים מה הם עשו?
ומי שהמשיך כנראה לא היה לו שום דבר.
אז הם היו נחמדים.
הטילו עליי תמיד הייתה חלוקה
חודשית של גבינה ולבן ושמנת וזה.
שאני אקח להם הביתה.
הם לא היו נעים קצינים וזה.
היו. אהה. קצינים גויים.
זאת אומרת בלשים זה.
אז זה. זה לא עקמתי את האף.
אבל עשיתי את זה.
הם התייחסו אליי יפה.
עד שיום אחד לקחו אותי לתור שוטר ל.
לאיזה מקום של. אה.
אהה. מקום מעצר כזה שהוא היה מלא זונות שמה ולשמור עליהם.
אמרתי זה לא העסק שלי אני.
אז אימא שלי התחילה לנדנד שאח שלה.
אחשלי ואחותי. אממ.
בת דודה.
עלו ארצה. שאם היא לא רוצה לפרק את המשפחה.
מספיק היה לנו.
אני גם אבוא. נלך לפלשתינה.
אז לא היה ישראל. פלשתינה.
ו.
עדות של אברהם סידון יליד 1924 Budapest, הונגריה על קורותיו בפלוגות עבודה רקע משפחתי; גיוס האב לפלוגות העבודה ב-1934; הכיבוש הגרמני ב-1944; חוקים אנטי יהודיים; קבלת צו גיוס; עבודות תשתית ליד העיר Salgotarjan; גירוש יהודי Salgotarjan; עבודה בריקון הגטו מהרכוש היהודי; קבלת גלוית דואר מהדודה ב-Waldsee; העברה ל-Pecs; בריחה מהמחנה עם התקרבות הצבא האדום בנובמבר 1944; מות האב ב-Mathausen; עלייה לגלית לארץ ישראל ב-1948; ייסוד קיבוץ גבעת עוז.
מספר פריט
11291206
שם פרטי
אברהם
שם משפחה
סידון
תאריך לידה
1924
מקום לידה
Budapest, הונגריה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
21/08/2014
תקופת החומר עד
21/08/2014
מוסר החומר
סידון אברהם
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני