חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אגנס עזריאל לבית בש, ילידת 1930 Debrecen, הונגריה על קורותיה ב-Auschwitz ובמחנות אחרים

Testimony
null
null
null
היום יום ראשון. י"ד אד. אב תשע"ד. 10 באוגוסט 2014.
שמי רותי גיל. ואני מראיינת מטעם יד ושם את
הגברת אגנס עזריאל בש. ילידת דברצן הונגריה. 1930.
על קורותיה באושוויץ ובמחנות אחרים.
בוקר טוב לך אגי.
גם לך רותי.
אה. את נולדת בדברצן.
כן.
ב-1930.
כן.
כמה נפשות הייתם במשפחה?
שמה בדברצן?
כן.
ה. היה לנו בית פינתי. והיינו עם הסבא.
שבעצם הוא זה. זה הוא הלוא.
היינו עם הסבא. ואחותי עם חדר לחוד. וסלון וחדר שינה.
אוקיי. איך קראו לסבא?
פרקש מרטון.
זה סבא שאימץ את אימא שלי.
כי הסבא השני האמיתי. הם היו מאוד מסכנים.
ואימא גם הרבה זמן לא דיב.
דיברו יחד. ואבא שלי כל שבת לקח אותנו לסבא הזה.
שאשתו נפטרה בלידה. והוא גידל ארב.
4 בנים מכלום. הוא עבד ברכבת פקיד.
כן.
והוא גידל 4 בנים. והיה עוד בת שאותו.
אותה שמו בבית יתומים.
אה-הא. אחות של אימא שלך?
כן.
מ-המ. זה היה בש?
לא.
לא. זה.
לא. זה היה סילדי. הסבא השני שהיה.
מ-המ.
עבד ברכבת קראו סילדי יוזף.
כן.
אז מאבא. הם היו גרים בדרצ'קה. זה על יד. אה.
דברצן.
דברצן.
כן.
ושם היה לי משפחה גדולה מאוד.
לאבא היה איזה 7 אחיות.
הם היו דתיים מאוד. ו-3 אחים. 3 אחים.
מ-המ.
ומהאחיות. ואני לא יודעת איך זה.
הם היו בריאות. והם היו עם כוח.
ואף אחד לא חזר.
2 חזרו. 2 שה.
מה. מאושוויץ לא חזרו?
לא.
מ-המ.
לא. אותם לקחו מהכפר.
כן.
ואחד מובן הכי מבוגרת היא. היה לה 2 ילדים קטנים.
מ-המ.
אז אתה בטח לקחו ישר לצד השני.
כן.
ושאנחנו הגענו עם אימא לאושוויץ.
אחותי היה עם שפעת.
כן. אבל. תסלחי לי אגי. אנחנו עוד מעט נגיע לזה.
אוקיי. אז תשאלי.
עכשיו קודם כול. קודם כול על ה.
על הילדות ועל בני המשפחה שאת זוכרת.
כן.
אז את אומרת שהאבא האמיתי בעצם לא גידל את אימא שלך.
אלא היה לה אבא חורג. פרקש.
כן.
מי הוא היה?
הוא היה. זה היה 3 בני דודים או 2.
כן.
שלא היה להם ילדים.
הם היו חלק מהמשפחה שלכם?
אה. כן. בן דוד. אה.
אה-הא.
והיה להם גם עוד קרוב שהוא
היה עורך דין מאוד ידוע בדברצן.
כן.
עם 2 בנים.
אה-הא.
ששניהם היו עורכי דין.
כן.
והם ביקרו הרבה מאוד בבית שלנו.
כן. אז היה קשר משפחתי.
קשר מש.
ו. וכשהסבתא מתה. אז הפ. אדון פרקש.
הוא אימץ את האימא שלך?
הסבתא אנחנו כבר לא הכרנו.
כן.
אב. אשתו של פרקש.
כן.
מרטון פרקש. את הסבתא כבר לא הכרנו.
הוא היה איש מבוגר?
כן. אה. תראי. היום אני לא יודעת מה זה מבוגר.
כן. אבל נאמר. אה. בסביבות 40. משהו כזה?
יותר מבוגר?
אני חושבת שיותר.
אה-הא. וכשאימא שלך התייתמה ש.
שאימא שלה מתה. הוא אימץ אותה. את אימא שלך?
כן.
אה-הא.
היה לי גם הרבות. הרבה תמונות מהזמן הזה.
כן. אז הוא היה איש בודד.
לא הייתה לו אישה וגם לא היו לו ילדים.
נכון.
והוא גידל את אימא שלך.
והיה לו כרם ו. ואדמות.
כן.
והוא ה. ה. היה שמה כל היום בעצם. ואימא ש.
הוא היה איש עשיר?
לא. זה לא קוראים לו איש עשיר.
לא?
לא. לא.
אם היו לו כרם ואדמות.
לא כל כך הרבה.
אה-הא.
מעט מאוד.
כן. כן. ואימא שלך. מי. מי בעצם גידל אותה?
הייתה שם גם אישה במשפחה?
כי את אומרת שאשתו מתה של פ. של פרקש. נכון?
אה. לא יודעת. אה. פה אולי יש תמונות.
מ-המ.
אה. ש.
כן. עד איזה גיל הייתה אצלו.
את יודעת? אה.
מי?
אימא שלך. עד. עד מתי היא.
אימא שלי אחר כך התחתנה. מאוד מוקדם.
צעירה. היא הייתה צעירה?
כן. בת 18.
אה-הא.
הייתה אישה מאוד מרשימה.
כן.
ו.
היה לה מקצוע?
הייתה לה השכלה?
לא. לא. לא.
לא היה לה מקצוע.
היה לה מקצוע כדי לדעת לנצל את החיים הטובים.
ואבא שלי. הוא היה איש יפה מבית מסכן.
ולא יודעת אם זה היה שידוך או.
מ-המ.
אני לא זוכרת.
היה לו מקצוע לאבא שלך?
היה לנו ה. הסבא עם הזקן.
הוא בדרצ'קה. בכפר שלהם.
הלך לאסוף מהאיכריות נוצות.
אה-הא. והיה עושה.
כל מיני נוצות. לא.
גם את העדינות ואת ה.
מ-המ.
וזה הגיע לאבא שלי.
ואצלו זה היה מין בית מלאכה כזו ש. [משובש].
של מה? של כריות? של.
לא. לא. לא.
של מה? מה עשו עם.
רק של נוצות.
אה-הא. מה. הוא היה עושה מזה מברשות?
לא. כלום. לא יודעת לאן זה הגיע.
מ-המ.
רגע.
איך קראו לאבא שלך?
גיזה.
ולאימא שלך?
גיזל.
כן. והם. הם היו במצב.
אה. כלכלי תקין?
טו. טוב. ממש טוב.
מ. מהנוצות?
כן.
מ-המ.
אחר כך. אה. אבא שלי עשה עוד.
אה. מין בית ח. מין מלאכ. בית מלאכה.
בית מלאכה. כן.
כזה. וזה כבר היה עם שותף. אני חושבת.
כן.
פוגל אנדור קראו לו.
מ-המ.
ושחזרו אימא ע. ע. עשה לו משפט שמחלק שצריך לקבל.
והם רדפו אותה אחרי זה.
ממש רדפו אותה. לא קיבל כלום.
אבל אימא אהבה מאוד חיים טובים.
היו לה. היא הלכה ל.
לסקי ו. וכל מיני מ. ב. ב. הרבה בבודפשט.
נסעה לבודפשט.
פעם בשנה.
כן.
ושם היו לה חברות אריסטוקרטיות.
איך היא הכירה אותם?
זה אני לא זוכרת.
מ-המ.
ואני רק יודעת שאחת שהייתה חירשת.
צ'יבי קראו לה. היא הייתה הרבה מאוד אצלנו בבית.
וזה הווזה שהיא עשתה פיפי בזה.
היא הייתה מפונקת.
ולאימא זה היה מוסיף המון שיש לה.
חברות מאריסטוקרטיה.
אריסטוקרטיה.
מ-המ.
ואימא עלה פעם בש. חודש.
והייתה גרה במלון הכי טוב בודפשט.
וזה הכול אבא שלך היה מממן?
נו כן. כן.
כן.
היא לא.
הוא היה נוסע איתה או שהיא הייתה נוסעת לבד?
לבד.
מ-המ.
אה. עשתה חיים.
כן.
לבד ועשתה חיים.
ומי היה איתכם כשהיא הייתה נוסעת?
אה. היה לנו 4 שנים הראשונים ש. נו. קר לך?
4 שנים הראשונים היה לנו מטפלת גרמנייה.
אה-הא.
אחת אפילו באושוויץ ניסה לחפש אותנו.
כן.
והיו גם מטפלות שהלכו בדברצן לחבר שלהם.
ועזבו אותנו בחוץ בשלג. את ה-2 ילדות.
היינו תמיד לבושים מאוד טוב.
היה לנו. איך קראו לו?
פירי. לא חשוב.
אממ. פלרינה?
לא. לא.
מפרווה?
אנחנו לא. אנחנו היינו ילדות קטנות. אבל היה לנו.
לאימא היה מי שעשה לה את הקוסמטיקה.
ולאימא היה איפה שעשו לה את הכובעים.
וגם לנו היה.
תופרת?
במיוחד תופרת.
תופרת. מ-המ.
שעשתה לנו.
בגדים.
מיוחדים.
כן.
כן.
ואתם לפעמים הייתם יוצאים עם אימא לבית קפה או לקונצרט?
לא. לא. הלכנו עם העוזרת. עם ה. אה.
שהיא הייתה בחורה מאוד פשוטה.
אבל היה לה חיים מאוד טובים אצלנו.
אז. אה. היא למדה מה זה.
היא למדה מה זה תיאטרון.
אה-הא. היא הלכה איתכם לתיאטרון?
כן. כן.
להצגות?
כן.
בהונגרית?
בהונגרית. זה היה בדברצן.
כן. כן. באיזה שפה דיברו. אה. בבית?
הונגרית.
מה עם. [כך במקור] אה.
תאמרי לי אגי. את זוכרת איזה הצגות ראית בתור ילדה?
לא. אני זוכרת על התיאטרון.
כן.
כשהייתי לבקר. הרבה שנים.
כי עכשיו אני כבר לא יכולה לבקר.
אה-הא.
באף מקום. אז אני זוכרת על התיאטרון.
כן.
[משובש] (שפה זרה) קראו לזה. ו. וזהו.
מה אהבת לעשות כשהיית. אה. ילדה.
נערה. לפני המלחמה?
אה. אני מאוד אהבתי.
בחדר ילדים שלנו היה חלון משולש כזה.
ומתחת זה היה לי כמו דואר. משחק ו. ומטבח.
אה. הכול מיניאטורות.
כן. שאהבתי.
עם כלים. עם רהיטים.
כן. כן.
והדואר לעשות. אה. חותמות.
כן. חותמות.
כן.
כן.
והיה לי. כן.
תמיד שאימא נסעה. לא יודעת אם זה אימא. לבודפשט.
אז היה לי דגמים ל. לרקום כל מיני תמונות מ. מ.
אה-הא. גובלנים כאלה?
ל. לא גובלנים. מ. מ. איך קוראים לזה?
חרוזים קטנים.
אה. כן.
ואני רק זוכרת שישבתי במרפסת קטנה. קטנה שלנו.
כן.
ושם עבדתי. ושאם בא אורח אז ניסיתי למכור.
כן?
כן.
והצלחת?
אה. לפעמים אולי בגלל ההורים.
האימא שלי אז. אה.
אז היו קונים את התמונת חרוזים?
כ. אה. לא במיוחד.
כן.
היה לי מורים פרטיים.
למה?
לבית ספר. בעיקר מתמטיקה.
מ-המ.
אני זוכרת. [משובש] (שפה זרה).
כי הלכו. הם הלכו לאוניברסיטה ומזה הם.
התפרנסו.
כן. התפרנסו.
כן. כמה. כמה כיתות. אה. הספקת ללמוד?
אני עשיתי בגרות בהונגריה.
אה-הא.
הספקתי ללמוד עד שלקחו אותי. אה. 4 כיתות.
כן.
44'. ושחזרנו. אז בקיץ עשו בכוונה. אה.
שאפשר להשלים. ללכת לכיתה.
אה. גימנסיה חמישית.
אה-הא.
אבל בעצם לא בגלל היהודים.
בגלל שהרבה מקצינים גבוהים והם נסעו לחוץ לארץ.
כי פחדו מהרוסים.
אה-הא.
ושהם התחילו לחזור.
אז נתנו להם אפשרות. אה. להשלים את הלימודים.
כן. ואז המשכנו שנה חמישית.
כן. אה-הא.
אני הלכתי בין הנזירות. בית ספר לנזירות.
מתי. לפני המלחמה?
בכלל. כן.
אה-הא. בית ספר קתולי?
גמנסיה ראשונה.
אה-הא.
ואפשר להגיד שהם היו אנטישמים.
אז למה ההורים שלחו אותך ל. ללמוד אצל נזירות?
כי עם פרוטקציה גדולה מאוד לקחו רק 3.
יהודיות?
יהודיות.
אה. זה היה נחשב בית ספר טוב?
מאוד.
אה-הא.
וב. מתי שהיה להם שיעור. אה.
דת.
דת. אז לי היה.
חופש.
לא. היה חדר קטן.
כן.
שבא אליי. אה. גרין הוד. מורה. שבא ללמד אותי.
יהדות?
יהדות.
אה-הא. מה. מה את זוכרת שהוא הספיק ללמד אותך?
כלום.
כלום?
לא.
לא על חגים? לא על. אה. ההיסטוריה של היהודים?
תראי.
שום דבר?
תראי. זה הכול אני ידעתי כי הסבא וסבתא היו דתיים.
כן. אה-הא.
ו.
אז לא היית צריכה בעצם.
ובחגים תמיד כל המשפחות של הבנים באו לחגים.
אה-הא.
לסבא וסבתא.
כן.
והיה להם מטבח חלבי.
ומטבח. אה.
בשרי.
בשרי.
אז בעצם ידעת את הדברים האלמנטרים. כשרות וחגים.
כן. כן.
ידעת.
הכשרות מאוד החזקנו עד שאבא שלי היה מת.
אה-הא.
עד שאבא שלי היה חי.
כן.
ושאבא שלי מת.
אז התחילו בבית.
אה. לחתוך את התרנגולת ו.
אה. לא. לא. אין שחיטה כשרה.
לא המשיכו. לא.
כן.
לא היית כשרה.
אה-הא.
ואני המון זמן לא אכלתי את ה.
כן?
אה.
את. אה. החזקת מה [משובש]?
אני הייתי. אני אהבתי.
כיבדתי את אבא שלי.
אה-הא. ממה. ממה אביך נפטר?
כן. זה סיפור גם כן.
אבי. כדי שלא ייקחו אותו לאוקראינה.
אז אימא סידרה עם הרבה כסף להכניס אותו לבית חולים צבאי.
מ-המ.
של ההונגרים.
כן.
ובש. בגיל 39 הוא נפטר.
אימא שלי נתנה איזה בריליאן גדול שיחזיקו אותו בבית חולים.
מ-המ.
ואחר כך הוא. הוא קיבל סרקומה של המעיים.
וחברה טובה של אימא.
שהיא הייתה פרופסורית יהודייה.
היא אמרה שהקצין שניתח אותה.
אותו הוא סיבב את ה.
את ה. את הסכין?
לא את הסכין. את המעיים.
אה-הא.
ואבא בגיל 39 נ. נפטר. ואני עוד המון.
אני הלכתי המון לבית קברות בתור ילדה.
והבאתי פירות קשים.
שעד שאבא יכול לאכול שיהיו רכים.
לבית קברות.
לבית קברות. ואימא דווקא סיב.
אה. לפני המלחמה. שאבא נפטר.
זה היה ב-39'. כן. אז עשה קבר.
אני זוכרת עם מרמור ורוד. ו.
והיה שמה השם של אבא ח. חרוט.
כן.
עם הכתב יד שלו.
ואחר כך הוספנו גם את אחותי.
אה-הא. באותו. באותה מצבה.
אותו המצבה. כן.
כן.
ואחר כך. אה.
ומצאתם את המצבה אחרי המלחמה?
כן. כן.
לא. לא. לא קלקלו אותה?
לא. לא. לא היו יכולים בגלל ש.
מ-המ.
היה מכוסה.
אה-הא.
אז את המשכת בעצם. אה. להאמין ב. בחוקים.
בדינים של הי. של הכשרות.
אה.
ובחגים גם אחרי שאבא שלך נפטר?
זמן מה כן. זמן מה כן.
ואימא הלכה לבית כנסת בחגים לרפורמטים.
אה-הא.
ואבא לאורתודוקסים.
כן.
זה אני זוכרת.
מ-המ.
ואימא מאוד אהבה להתבלט.
ומתי שישבנו שבעה.
שהייתי בת 13 כבר והייתי צריכה ל. לשבת שבעה.
כולם באו והביאו שוקולדים וכל מיני דברים.
והיה טלפון לאימא שלי. שהיה לה חבר גוי.
מה. כמו נ.ק.ו.ד. כמו מודיעין.
אבל הונגרי?
הונגרי.
כן. מה. הוא היה.
אה. מצלב החץ עם ה.
לא. לא. לא.
נוצות? לא?
לא. הוא היה קצין גבוה מאוד.
אה-הא.
והוא טלפן באמצע שבעה.
וזה לא יכולתי אף פעם לש. לסלוח לאימא שלי.
מ-המ.
אז הוא כבר היה קיים ב-39'.
אחר כך לקחו אותנו ל.
לאושוויץ. לא. אחר כך ברחנו.
רגע. רגע. לאט לאט.
כן.
אם כן. אני עוד קצת.
אה. אשאל אותך על לפני המלחמה.
את מספרת. אה. אגי.
שלאימא שלך היה חבר.
ידיד הונגרי. לא יהודי.
היה מקובל שיש קשר בין יהודים ולא יהודים?
לא. אבל אימא הייתה מאוד יפה. סקסית יותר.
והיא דרכיו
ניסתה להציל יהודים.
אה-הא.
אבל אומרים שאימא לקחה כסף.
יש חלק שאומרים.
ואימא עזרה גם אם מישהו היה רק כיכר לחם.
מ-המ.
אבל זה כל דרכיו.
כן.
עד שלא אמרו לו שהוא יתפטר מהפילגשית היהודייה.
אה-הא.
אז שמו אותו לטרנסילבניה.
כן. אבל זה לא.
לא היה מקובל שיהיה קשר בין יהודים ולא יהודים?
לא היו נישואים מעורבים?
לא. לא היו נישואים מעורבים.
לא?
דווקא לי היה חברה גם לספסל מאוד טובה.
שאבא שלה היה קצין גבוה.
והוא מת באותו השנה באוקראינה מתי שאבא שלי מת.
אה-הא.
אז אני הבאתי תמיד נקניק.
אה. אה. אה. כבד אווז וסנדוויצ'ים.
והיא הביאה קבנוס הונגרי.
כן.
ואנחנו תמיד ח. החלפנו.
אבל שהיה לה חתונה.
ככה אני באה הרבה לבית שלהם.
אז היא התחתנה מאוד מוקדם עם איזה רופא צעיר.
ולא הזמינו אותי.
מ-המ.
אני רק בשקט הייתי היהודייה שלהם.
אה-הא. כן.
והרגשתם את האנטישמיות חוץ מ.
חוץ מהבית הספר שהיה מנוהל על ידי הנזירות.
ברחוב הרגשתם את האנטישמיות לפני המלחמה?
לא.
לא?
לא. לא היה אנטישמיות.
לא היו חוקים נגד יהודים?
נגד חנויות יהודיות?
נגד עסקים יהודים?
לא. לא. לא.
ו. אה. אה. הז'נדרמים עם ה.
הם עזרו לאייכמן.
כן. עם ה. עם הנוצות.
הם לא השתוללו ברחובות?
לא. לא.
לא הרגשתם?
הם עזרו לאייכמן.
בלי אלה אייכמן לא היה מספיק 600 אלף יהודים.
נכון.
לקחת ל.
לאושוויץ.
כן. ואימא שלי בוואגונים.
אבל את מספרת שאימא שלך.
היה לה חבר. ידיד. קצין גבוה.
אז אמרו לו.
אז איך זה שהוא לא הציל אותה?
זהו. אז אימא שלי.
הוא היה בטרנסילבניה. מפקד של האזור.
מ-המ.
ואימא שלי שלחה מכתבים דרך החלון מהוואגונים.
והוא. היא תמיד היה לה המניה.
אפשר להגיד. שאנדרש יבואו להציל אותנו.
אה-הא. זאת אומרת.
העבירו אותו לטרנסילבניה
כשאתם עוד הייתם בדברצן לפני הגירוש.
ואז הוא כבר היה רחוק ולא יכול היה לעזור?
לא. אבל אנחנו ברחנו
לאיזה כפר שמהגטו כבר לקחו את היהודים.
אז אני עוד זוכרת שלאחותי הייתה גריפה מאוד קשה.
כן.
והגענו לאיזה גטו שאף אחד.
זה מה שכל החיים אוכל אותי.
שלא הכירה אף אחת.
אימא שלך?
אה. אב. אב. אחותי.
אה-הא.
בת 12.
אה-הא.
הגענו לאושוויץ והיה שם מנגלה.
רגע. אבל. כשאת אומרת שברחתם מהגטו. לאן אתם ברחתם?
לבן דוד של אחת האריסטוקרטים.
אה-הא.
שאימא הגיעה.
לא יהודי?
לא.
אה-הא.
ולקחנו כל החפצים ו.
וכל מיני. [משובש].
ואיך. איך אתם הגעתם. בעגלה?
איך אתם הגעתם עם. עם כל ה. אה. בגז'?
לא עגלה.
אז איך. איך.
לא זוכרת.
איך סחבתם את כל הדברים?
אני זוכרת. לקחנו. היה לאחותי חברה מאוד טובה.
ואשתו קראו פולה פיולי וגם אותה לקחנו.
מ-המ.
וחשבנו כל הזמן שהיא מסרה אותנו. אבל איך הגענו?
ממה? זה אני לא יודעת.
רגע.
היה לנו דירה קטנה שם.
אז זאת אומרת. כשאתם ברחתם מדברצן. אז הייתם.
כמה זמן הייתם במסתור שהתחבאתם. שלא יגרשו אתכם?
לא הרבה זמן. כבר ראינו.
כמה ימים? כמה שבועות?
לא. ימים.
ראינו שלקחו את היהודים.
אה-הא.
ועלינו הם לא ידעו עד שאימא לא הלכה
עם הפילגשית של האריסטוקרט לרכב.
אה-הא. ואז.
אי. לאימא. לאימא שלי היה
בדברצן מעיל אדום עם פרווה בפנים.
והיא אהבה מאוד להתבלט.
אז כשהיא. אתם הייתם אצל הגרף הזה.
והיא הלכה לרכב על סוסים.
מישהו הלשין: "זאת יהודייה"?
חשבנו שזאתי.
אה-הא.
ה.
ואתם. איפה הייתם 2 אחיות?
ב. בארמון הזה?
זה לא היה ארמון. חווה. מין חווה כזאת.
חווה.
היה לנו דירה לחוד.
אה-הא. כן.
ואני עוד לא זוכ. לא יודעת אפילו היום.
כן.
שאני אחרי המלחמה אף פעם לא הלכתי.
לראות.
את הרכוש לחפש.
אה-הא.
אף פעם לא הלכתי לשם.
אז מה. פתאום באו. אה. חיילים ולקחו אתכם?
איך זה היה? אימא שלך הלכה לרכב על סוס.
ואתם 2 אחיות הייתם בדירה ומה קרה?
היה איזה. חשבנו שזה היה חבר של החב.
אה. את אימא ש.
אימא שלקחה אותה עם הילדה.
כן.
עם הגיל של אחותי.
אה-הא.
ואנחנו היינו בעצם 7 קילומטרים מ. מרומ. מטרנסילבניה.
כן.
אז יכולנו לברוח.
כן.
אבל כנראה לא חשדנו בכלום.
לא חשבתם שמישהו ילשין?
זה קרה.
כן.
אבל לא ה.
חשבנו על החבר של הידידה של אימא שהיה גרה איתנו.
אה-הא.
היינו 7 קילומטרים.
כן.
ויכולנו לברוח.
ומה. מה את זוכרת מה.
מהיום הזה ש. שתפסו אתכם?
שלקחו אתכם? מי.
מי בא לקחת אתכם? איך זה היה?
לא יודעת. זה אני לא זוכרת.
אימא שלך רכבה על סוס.
טוב.
עם החברה. נכון?
לא. עם הפיליגשית.
אוקיי.
של האריסטוקרט.
כן.
ומי בא? אני לא זוכרת.
את לא זוכרת. אה.
לא זוכרת. והיינו.
איך זה היה?
והיינו. א. אחותי הייתה מאוד עם שפעת.
כן. ו. ובאו ולקחו אתכם?
ובאו.
ואז.
ולקחו אותנו.
כן.
לגטו של מרושוושרהי.
כן.
איפה שאנחנו היינו היה מרוש [משובש].
כן.
אפילו לא היה לו תחנת רכבת.
אה-הא. זה היה מקום קטן?
כן. והכול היהודים לקחו.
כן. מ-המ.
אז פשוט מישהו הלשין עלינו.
אה-הא. ו. ואז באו ז'נדרמים ולקחו אתכם?
כנראה.
כן.
כנראה.
כן.
לאחותי היה שפעת קשה.
מ-המ.
ומה שאוכל אותי כל החיים.
ממש אוכל אותי. שאחותי.
שהגענו לאושוויץ.
היא הייתה בקהילה של העיר הזה.
[כך במקור]
אפשר?
כן. מצידי.
אגי. איך.
איך הגעתם לתחנת הרכבת?
לקחו אותנו לגטו ש.
אז קודם הייתם בגטו כמה ימים?
היינו כמה ימים.
אה-הא.
שלא הכרנו אף אחד.
ואיפה. איפה גרתם בגטו?
מה נ. איפה נתנו לכם לגור?
יחד עם עוד משפחה? בחדר?
זה אני ממש לא זוכרת.
לא זוכרת איך זה היה?
אני רק יודעת שאחותי לא הכירה אף אחת.
מ-המ.
וכל החיים שלי במוח שלי.
טוב. זה אחר כך אני אספר.
שלקחו אותה לאו. אותנו לאושוויץ.
אז לא היה אפילו מי שיחזיק את היד שלה. שדרסו אותה בגז.
מ-המ. כן.
לא היה אף אחת.
לא היה דודה ולא היה דוד ואף אחת.
כן.
וזה כל הזמן איתי.
מ-המ. כמה זמן הייתם ברכבת. אגי?
4 ימים היינו ברכבת.
4 ימים. ו.
שדרכנו על המתים. והיה שמה קיבל. ה.
כן. במה שעושים. עשו את המצרכים.
איפה. איפה הם. כן.
והיה חלון קטן שכל אחד נדחפו לשם. שיהיה להם אוויר.
כן.
והאימא שלי כל הזמן זרקה מכתבים ופתקים.
שמישהו כבר ימצא את הקצין הגבוה הזה.
מ-המ. ש.
שיציל אותנו.
היא. היא האמינה שהקצין הזה.
כן.
יכול עוד להציל אותה.
אז אני הייתי עוד רק בת 13.
אז אמרתי. הסברתי לה: "אימא. אבל הוא שלח אותנו.
הוא לא בא להציל אותנו.
הוא שלח אותנו כי אמרו לו להתפטר מהפלגשית היהודייה.
אז הוא שלח אותנו לאושוויץ".
כן.
אז הגענו לאושוויץ אחרי הרבה.
עכשיו. כשאתם הגעתם לאושוויץ.
א. אתם שמעתם מקודם את השם הזה?
לא. בחיים לא.
לא שמעתם.
וממש שמחנו שראינו איזה מקום נורא מסודר מבחוץ.
כן.
עם האורות. ואמרנו: "לא חשוב כבר איפה שנגיע.
רק שנהיה בחוץ מהוואגון הזה".
ה. לר. ל. העיקר לצאת מהרכבת.
כן.
ו. ואושוויץ ברגע הראשון נראה לכם מקום מסודר?
נקי? מאורגן?
אושוויץ. קודם כול. שהגענו אז היה שם מנגלה.
כן.
וקודם אנשים היו על יד הקרונים.
כן.
שהם היו אסירים.
כן.
והם הוציאו את כל החפצים ואמרו.
כי כל אחד פחד שיהיה לו עוד סכין.
עוד מזלג. לא.
שלא ייתנו לנו. לא נתנו לנו את הרגש שהכול ייקחו לנו.
אה-הא.
אסירים רק אמרו שאת התינוקות תתני ביד של הסבתא.
אה-הא. באיזה שפה הם דיברו איתכם? הונגרית או.
הם היו פולנים הרוב.
הרוב. אז ביידיש?
יכול להיות.
אה-הא.
לא זוכרת.
זה היה בטח ה. הזונדרקומנדו?
זה לא היה זו. הזונדרקומנדו זה היה משהו אחר.
שהם עבדו במ. עם הקרמטוריום.
כן.
אבל זה גם מין זונדרקומנדו כזה.
כן. שהיו אחראים לטיפול ב. להוריד אותם.
כן. כן.
ולסדר אותם.
בדיוק.
כן.
אז. אה. שאת התינוקות תתנו לסבתא.
כי את הסבתא בין כך לוקחים.
ככה.
אז האישה צעירה שתישאר בחיים.
ככה הם הסבירו? ואת.
אתם בכלל הבנתם על מה הם מדברים?
מה זאת אומרת שהסבתא לא.
לא תישאר והתינוק לא יישאר?
מה זה. מה זה אמר לכם?
היינו מבולבלים. רק לצאת מהקרון.
אה-הא.
היינו מבולבלים.
מ-המ.
ואחר כך הגענו למנגלה בשורות של 5.
5. 5.
נשים לחוד וגברים לחוד.
כן.
זה סיפורים שאת בטח יודעת.
כן. אבל כל אחד עובר את זה.
וכל אחד יכול לספר מה הוא זוכר.
כן.
כן.
ואני רק זוכרת. אימא שלי.
מנגלה היה איש נורא יפה.
מסודר עם המגפיים.
לק שחור. ועם המקל ביד: "זה שמאלה. זה ימינה".
ואימא שלי אמרה לו.
על המ. לקחו את אחותי לצד ימין.
היא הייתה קטנה?
היא הייתה בת 12.
לא. אבל היא הייתה נראית ילדה קטנה?
גם אני הייתי נראית. עוד לא היה לי.
לא היית מפותחת?
לא הייתי מפותחת.
כן.
אבל אני הייתי טובה ל. לעבודה.
אה-הא.
ואחותי. אני רק זוכרת על הפנים שלה. שזה רודף אותי.
הסתכלה ככה אחורה עם הדמעות בעין.
ואימא שלי אמרה לו.
למנגלה: "אבל זה. זה.
זה הבת שלי. זה הילד שלי".
אז הוא אמר לה: "את רוצה ללכת איתה?"
אז לאימא ש. אימא שלי היה מין מלכודת כזה.
ללכת איתי או ללכת איתה. כי.
הבנתם לאן היא הולכת?
לא. אחר כך.
אה-הא.
אחר כך הסבירו לנו שהינה הקרמטוריום.
ושזרקנו טיפונת בת. אה. אה.
סבון. אמרו: "זה מהאפר של היקירים שלכם".
שהגענו לאושוויץ. אז קודם כול ע.
עשו לנו קרחת ועשו לנו פליט בכל המקומות.
כן.
ו-3 ימים לא. לא נתנו לאכול.
3 ימים?
3 ימים.
וגם לא לשתות?
שום דבר. ואחר כך שמו אותנו לאיזה באראק.
שהיו פעם לאנגלים סוסים.
אורווה.
אורווה.
כן.
ולנו אפילו לא היה מיטות.
שעל מיטה אחת גם 5 אנשים שכבו.
לנו היה רק האדמה.
כן.
ושאחד היה צריך להתהפך אז גם השני היה צריך.
כל. כל הקבוצה.
וכל יום בבוקר ב-04:00 היה צלאפל. זה ש.
מסדר.
מסדר בשביל לספור אותנו.
כן.
והרבה פעמים קרה שאנשים ברחו כי הם הביאו נגיד. אה.
לחם ואיזה שמיכה. אז לא יודעת איך.
אה. כי שמעו שאחותם במקום השני.
ואז הייתם צריכים לעמוד הרבה זמן במסדר?
שעות. שעות.
שעות.
על אבנים. על הברכיים.
אבל אני.
מי היה הבלוק אלטסטה?
אה. אה. בבי. א. אני הייתי בבלוק 31.
מ-המ.
והייתה בבי.
ומי היא הייתה? יהודייה?
כן. שכבר עברה את כל המלחמה בבית זונות של הקצינים.
ולבד ראה איך שהרגו את ההורים שלה. אלה היו צ'כיות.
אה-הא.
צ'כיות.
כן.
ואימא שלי הייתה. הכול היא הייתה מוכנה.
היא אמרה היא יודעת לתפור וילונות.
ורק שיהיה לנו עוד חתיכת לחם.
מ-המ.
אנשים גנבו את האוכל. אז כל אחד.
גנבו אחד מהשני?
כן. אז כל אחד מתחת הראש שלו החזיק חתיכת לחם או.
אני זוכרת רק שקיבלנו אוכל. ככה חתיכת לחם לשבוע
וריבה מסלק אדום.
כן.
ועוד משהו.
מרק? קפה?
לא. זה היה כל יום.
כן.
הביאו בקיב. קיבל.
בסיר גדול?
בסיר גדול.
כן.
הביאו לבלוק. ולפעמים קיבלנו רק מהנוזל.
כן.
ו. ולפעמים אנשים קיבלו מלמטה.
זה גם כן היה מין.
קצת ירקות?
לא. תפוחי אדמה.
מ-המ.
אבל הכול היינו אוכלים. הכול.
כן.
והיו כאלה שעבדו בשדות. שזה לא נכון שהפולנים לא ידעו.
הם עבדו מת. על יד הגדר.
אה-הא.
אז בשביל שום. פלק ש. ש. פלח של שום זה עלה.
אני לא יודעת כמה ש. ששילמנו. הם לא נתנו לנו.
אתם עבדתם על יד הפולניות שגם עבדו בשדה?
לא.
לא? את אומרת שהפ.
פו. פולנים.
פולנים.
אה. כן.
אמ. אמרת שאת. שהפולנים ידעו.
רק הם עבדו. הם בטח ידעו.
ידעו. כן.
בטח ידעו.
כן. והי. הי. היו לפעמים עוזרים?
זורקים משהו?
לא. לא. לא. זה.
פרוסה לחם. משהו?
לא.
אף פעם לא?
לא. הם עשו את עצמם שהם לא יודעים המקום הזה.
מ-המ. על יד אושוויץ?
כן.
כן. היו שם כפרים פולנים.
כן.
כן.
וחתיכת. אה. מישהו השיג.
מה. ומה הוא עשה עם השום?
הוא אכל אותו ככה?
אה-הא. אם היה. את י. את יודעת איזה אוצר זה היה?
חתיכת שום על הלחם.
אה-הא.
לשפשף.
שייתן קצת טעם.
כן.
מ-המ.
כן.
ותאמרי לי בבקשה.
אגי. כמה זמן היית באושוויץ?
אני הייתי 9 חודשים באוש. לא.
באושוויץ בעצמה. אני לא קיבלתי מספר.
כן.
כי אלה שלקחו הלאה.
מחנות אחרים. אחרות.
הם לא קיבלו מספר.
אה-הא.
אז אנחנו. לקחו אותנו למחנה השמדה אחרת.
ואני זוכרת עוד שישבנו בקרון על יד דנציג.
כן.
וראיתי בחוץ ילדים לשחק.
ועץ דובדבנים. ואני לא הבנתי מה זה. חשבתי שחיים נעצר.
כן.
שאנחנו.
נמצאים במחנה.
אז כמה זמן. את זוכרת בערך?
באושוויץ בעצמו?
כן. אה-הא.
3 חודשים.
וכל הזמן היית עם אימא שלך?
כן. זה המזל שלי.
אה-הא.
כי אכלתי את כל האוכל שלה.
וממה היא חיה?
אה. משהו שנשאר. אבל קודם כול אני אכלתי אותו.
אה-הא.
שאני אשאר בחיים.
היא. היא נתנה לך?
אולי הייתי אגואיסטית.
אחר כך פגשנו מבית השני בדברצן.
פגשנו. שם היה גם כן אגי ואווה.
כמו שאנחנו אגי ואווה. ופגשנו את הילדה הגדולה.
נדמה לי קראו לה אווה.
ואימא השתדלה גם לתת לה משהו.
והייתי נורא מקנאה. אז. אה.
עבדתם באושוויץ?
באושוויץ לא.
לא?
לא.
אז מה עשיתם כל היום?
מ. ישבתם בחוץ?
לא. אה. אי אפשר היה.
אז מה עשיתם?
וזה. תמיד סגרו למשל את הבלוקים שהביאו קבוצות חדשים.
והסתכלנו על אנשים שתלו את עצמה.
זה ה. על הגדר החשמלי.
מ-המ.
‮והייתי. והיה לנו ‭washroom‬ איפה שהיה אפשר.‬
להתרח.
קצת להתרחץ.
כן.
ומול זה היה מחנה של משפחות צ'כיות
עם סבא וסבתא וילדים.
כן.
אז כל היום אני רק יכולתי לראות איך
זורקים אותם על עגלה. את המתים.
כן.
שהביאו קבוצה חדשה אז היה בלוק שפרה.
והיה תזמורת. תזמורת של. מהיהודיות ש.
רק. רק נשים?
רק נשים.
כן.
שידעו לנגן.
כן. כמה בערך היו בתזמורת?
אממ. 6. 7.
אה. קטנה.
כן.
תזמורת קטנה.
כדי שלא נשמע את הרעש.
אה-הא. מה הם נגנו בדרך כלל?
אה. את איזה.
קלאסי.
קלאסי.
קלאסי.
אה-הא.
הם היו מאוד אינטליגנטים הגרמנים.
מוצרט? בטהובן?
כן. קלאסי.
כן.
כן.
ואיפה. איפה הם עמדו ה. הבנות שניגנו?
איפה הם עמדו עם הכלים שלהם?
בחצר.
סתם ככה?
כן.
הם היו לבושות אחרת?
הם היו לבושות בגדים אחרים?
הבנות של התזמורת.
לא. לא. לא.
אותו דבר?
כן.
מ-המ.
יש לנו פה בבית למשל אישה שאין
לה ילדים. ואותה לקחו במרפאה.
אה. בניסויים.
ניסויים.
שעשו ניסיונות.
כן. ומעניין. אין לה ילדים.
אבל זה משפחה יחידה שהאחיות שלה חזרו ופה בבית.
אה-הא.
חנהל'ה.
אתם. אתם ידעתם.
אה. מה. מה הם עושים במרפאות האלה?
איזה ניסויים? מה. מה הם רוצים לבדוק בעצם. הנאצים?
תאומים. לקחו תאומים.
כן.
שאיך זה. ופרטי. אני לא יודעת.
פרטים אני לא זוכרת.
את לא. לא דיברת עם מישהו ש.
רק כו. רק כל אחד השתדל.
כמה שהיה חולה לא להגיע למרפאה.
כי אז חיסלו אותם.
כן.
את אנשים.
את היית חולה באושוויץ?
אה. אחר כך.
אחר כך.
אחר כך היה לי. הייתי נורא חולה במלריה או בו.
זה כבר היה בטורן. טורוניה.
אה-הא.
הייתי.
ו.
וזה לא נכון שהעולם לא ידע.
כי בטורו. טורוניה היינו גרים באוהלים.
כן.
כל הזמן חיפשנו את הכינים שלנו.
כן.
ויש מי שגנב לפעמים איזה תפוחי אדמה במטבח.
ופעם אחד בא. אה.
איזה [משובש] (שפה זרה). איך אומרים?
צלב אדום.
צלב אדום.
כן? לטורוניה?
ל. אה. כן.
מ-המ.
ואני הייתי במרפאה.
והיה שם רופאה פולנייה.
ושעברו על יד המיטה שלי.
אימא שלי ישבה שם.
ועל ידי היא עשתה ככה.
שפה כבר אין מה לעשות.
אה-הא.
אז נתנו לי איזה אנטיביוטיקות.
כן?
כי היה להם.
אה-הא.
ו.
מה היה לך אז את המלריה? בטורונ.
אני חושבת.
אה-הא. חום גבוה?
כן. הלכתי כבר למות.
מ-המ.
גם תת תזונה.
כן.
אימא שלי כל הזמן יצאה. למשל. הגרמנים זרקו.
כיב. רחצו שם את הכלי. כלי אוכל שלהם.
ועל הקרח הם זרקו מה ש. מה שהם לא רצו.
מה שנשאר.
כן. אז אימא שלי הלכה ומזה אספה.
ממה שהם זרקו?
כן.
והביאה לך לאכול?
כן. ואנחנו עבדנו שמה שהיינו צריכים.
עוד כתבתי להם בגרמניה פעם אחת.
בעד זה הם הפסידו את המלחמה.
כי לכאלה כמוני נתנו לחפור 3 מטר.
חפירות?
חפירות. שהם היו יכולים להסתתר בזה.
אה-הא.
באמצע היער.
כן. כן. בוא.
בואי נחזור רגע לאושוויץ.
כן.
את מספרת שהיית שם 3 חודשים בערך.
כן.
אבל שם לא עבדתם.
לא.
לא עבדתם.
לא קיבלנו גם מספר.
לא קיבלתם מספר.
וראית אנשים שזורקים את עצמם על הגדר החשמלית?
כן. בטח. ו.
נכון.
ואלה לא נתנו. היה איזה מזלג או משהו.
סכין. הם חשבו שזה יהיה טוב להם.
אבל כל לקחו ממנה.
כן. הכול לקחו מהם.
עכשיו. אותה הבלוק אלטסטה. אממ.
בבי. היו קראו לה.
כן.
אימא פעם אחד ראה אותה פה ב. באיזה קונצרט.
כן?
כן. אבל אלה סבלו המון.
כן?
אלה סבלו המון.
הם קברו לבד את ההורים שלהם.
אז לא היה כעס אל הבלוק אלטסטה?
היה פחד על הבלוק אלטסטה.
היא הייתה אגרסיבית?
אה. כולם. כולם.
היו.
אחרי מה שעברו.
מ-המ.
כולם. אני רק זוכרת.
היה אחת. לא יודעת באיזה בלוק.
שהיא הדליקה נרות. שהיא שמרה על שבת.
הבלוק אלטסטה?
כן.
אה-הא.
במקום אחר. לא שלנו.
אה-הא. אבל היה כעס על ה.
על הנשים האלה שהם היו קצת יותר.
היה פחד.
פחד. כן.
ואת יודעת אם הם קיבלו יותר אוכל?
כן. הם קיבלו את הכול.
כן?
כן.
גם בגדים יותר טובים בחורף?
תראי. היה להם מין כוך קטן כזה שהם היו חיים ושמרו
עלינו משם.
אה-הא.
אז אימא פתאום ידעה לעשות וילונות וכל מיני דברים.
שיקבל עוד חתיכת לחם.
אה-הא. כן. ואיך.
איך יצאתם מאושוויץ? איך זה קרה?
לקחו אותנו משם לעוד מחנה השמדה. קוראים לזה שטוטהוף.
שטוטהוף. כן.
ושם. אני זוכרת.
שם היו בחדרים המון המון נשים בחדרים.
כן.
זה מה שאני זוכרת. והיה שם.
ומה זה היה? צריפים גם?
ל. ל. לא.
בניינים?
בניינים.
אה-הא.
וש.
ו. אה. איך. איך ישנו?
לא יודעת.
על הרצפה?
לא יודעת.
דרגשים?
לא דרגשים.
לא?
אהה.
ומ. מאושוויץ לשטוטהוף אתם.
אה. נסעתם ברכבת?
ברכ. [כך במקור] ואני יודעת שאחרי המלחמה ש.
אי. אימא. שהשתחררנו.
אימא התחתנה בדברצן.
אימא שלי בכלל התחתנה תמיד איך שהיה לה טוב.
התחתנה בדברצן עם.
אה. שזה הם היו זוג תאומים.
שהוא אף פעם לא היה נשוי.
אה-הא.
ולאחד. התאום השני. ה.
האישה היא הכירה גם כן בשטוטהוף. הם הכירו שמה.
אימא שלך ואשתו?
ואשתו של אחת.
כן. של התאום.
של התאום.
עדות של אגנס עזריאל לבית בש, ילידת 1930 Debrecen, הונגריה על קורותיה ב-Auschwitz ובמחנות אחרים ילדות במשפחה אמידה; האב בעל בית מלאכה לנוצות; האם בעלת מהלכים בחברה ההונגרית הגבוהה; מות האב; האם - פילגש של קצין הונגרי גבוה; אקציה; בריחה ומציאת מסתור; הלשנה; גירוש ל-Auschwitz; שינה על הרצפה; מניעת מזון ומים במשך מספר ימים; התאבדויות; תזמורת נשים; מעבר ל-Stutthof ומשם ל-Turonia; מגורים באוהלים; סבל מכינים וממחלת הטיפוס; עבודת פרך; חפירת שוחות; סיום המלחמה; שיבה ל-Debrecen; שפיטת האם על שיתוף פעולה; פסק דינה מאסר של חמש שנים; בריחה לאוסטריה; שהות העדה בבית יתומים; מפגש ועלייה לישראל ב-1949; קליטה.
מספר פריט
11085203
שם פרטי
אגנס
שם משפחה
עזריאל
שם נעורים
בש
תאריך לידה
1930
מקום לידה
Debrecen, הונגריה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
10/08/2014
תקופת החומר עד
10/08/2014
מוסר החומר
עזריאל בש אגנס
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני