חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של שלמה מרגליות מרגוליס, יליד 1923 Chemnitz, גרמניה על קורותיו ב-Chemnitz וב-Leipzig ועלייה לארץ-ישראל ב-1939

Testimony
null
null
null
היום כ"ח בסיוון תשע"ד ה-26 לחודש יוני שנת 2014.
אני דינה שפט מטעם יד ושם מראיינת את. אה.
שלמה מרגליות שנולו. שנולד בקמניץ.
קמניץ.
בקמניץ.
סקסו.
לא רחוק כל כך מ.
לייפציג.
לייפציג. לא רחוק מלייפציג.
טריסט.
הוא גם כן אח.
שלמה. הוא אחיו של דוקטור מרגליות.
אברהם מרגליות.
אברהם מרגליות. שכתב את 2 הכרכים על יהדות גרמניה.
ועבד אצלנו גם ביד ושם.
כן. אממ. יחד עם ד"ר כו. אה. כוכבי.
כוכבי. הוא יספר לנו על חייו.
הוא היה עד 1939. עד פברואר 1939 בגרמניה.
והוא יספר לנו על חייו. על חיי משפחתו.
אממ. אה. על. אה. בתי הספר שהוא היה בהם.
וכולי וכולי. וכמובן גם על ההתאקלמות שלו פה בארץ.
אה. ספר לי שלמה. קודם כל רקע משפחתי.
ושאתה מזכיר את שמות בני משפחתך.
הזכר אותם בתחילה בשמותיהם
המלאים שזה יהיה עבורם מצבת זיכרון.
אה. אני. שו. פאפא ומוטי.
כן. אבא ואימא.
כן.
כן. בבקשה.
אני קראתי להם.
שמם?
אה. מנשה.
אף פעם לא קראתי לו בשם. אה. מנשה.
כן.
כן? וברכה לאה. ברכה לאה.
איפה הם נולדו?
תספר על הסבא וסבתא.
הם נולדו בעיירה
באזור גליציה בסוף המאה
ה-19.
אימא נולדה ב-1893 ואבא נולד ב-1890.
באו. אותו העיירה.
הם הגיעו בתור ילדים ללא קשר משפחתי לקמניץ.
אתה יודע מדוע הם עזבו? האם.
כן.
מסיבות כלכליות?
התנאים. התנאים בעיירה היו מאוד ירודים.
ואימא הייתה חצי יתומה.
האימא שלה נפטרה.
והיות ואבא היה כהן.
אז הוא היה צריך להתחתן עם. אהה. בחורה.
בתולה.
בתולה. ואז. אה.
לא היה לה מקום כבר בתור בת במשפחה.
וזה אחת הסיבות שהיא עזבה את המשפחה ברוח הכי טובה.
מפני שהיא יותר מאוחר היא העלה את כל המשפחה לקמניץ.
מאיזה עיירה הם?
בק.
העיירה. שם העיירה.
[משובש] (שפה זרה)
סד. אהה. סדישוף.
סדישוף.
סיי. על יד טרנוב. לא רחוק מטרנוב. אזור.
במה הם עסקו שם?
אתה יודע מה היה משלוח ידם?
אני חושב שהוא היה משגיח כשרות.
יחד עם מ. מבחינה כלכלית מאוד.
מאוד. מאוד דחוק.
מצבם היה די דל.
פעם קראו לזה דלפונים.
ואימא. ולכן עזבה.
והגיעה לקמניץ אולי גם כן לא
באופן ישיר אלא היא הגיעה קודם לשצ'צ'ין.
שצ'צ'ין זה בגבול פולניה גרמניה.
אז שאלתי אותה: "למה.
מה את חיפשת ב. בשצ'צ'ין?"
אז היא ענתה לי: "היה לי מספיק
כסף על מנת להגיע לאותו המקום ברכבת".
אני מספר את זה על קוריוז.
שזה היה הסיבה שהיא הגיעה לשמה.
ושמה כנראה היא פגשה גם דודה.
ברור שאשתי בתור ילדה הייתה כישרון חד פעמי.
בגיל 17 היא הייתה בקמניץ כבר עצמאית.
תוך 6. 7 שנים של פעילות במסחר.
והיא בעצם ביססה את.
לפני החתונה היות והיא לא קיבלה נדוניה מהמשפחה.
שהם לא היו מסוגלים.
אז היא חסכה לעצמה נדוניה על מנת להיות כשירה לנישואים.
והיא הספיקה לעשות את זה בלי עזרה של אף אחד.
ב-10 האצבעות שו. שלה.
עכשיו ספר לנו על המוצא של אבא שלך.
אבא שלי הגיע מאותו העיירה.
מצבם כנראה היה יותר.
אה. טוב מבחינה כלכלית.
והם הגיעו גם לקמניץ ללא קשר שיתחתנו פעם.
מ-המ.
אלא לכאורה של 2 משפחות יש להם בן ובת בגיל נשואים.
ולא הכירו הרבה אנשים אחרים.
החליטו להתחתן ב-1918 בקמניץ.
יותר מאוחר הם שניהם עסקו בייצור גרביים.
האם אביך שירת במלחמה. במלחמת העולם הראשונה?
היות והם באים מבתים דתיים והייתה בעיה בצבא של כשרות.
אז הרבנים אס. אסרו על הצעירים היהודים ל.
להיות. אה. להתגייס.
וכל מיני שיטות של שחרורים מטעמי בריאות
השתמשו בהם והוא קיבל כנראה אחד השחרורים מטעם בריאות.
‮היה בעיה נדמה לי של ‭under weight‬.‬
כן.
זאת אומרת הם.
חוסר משקל.
משקל. לא עודף. אפ.
חוסר משקל.
אה. חסר. חוסר משקל.
וזה פשוט צריכים לא לאכול.
והם הרסו חלק מהם גם את הבריאות שלהם בזה.
אבל זה גרם לזה שהם שוחררו משירות וקיבלו אישור.
נדמה לי קראו לזה.
הוא היה בלנש טורם.
זה משהו כמו ביטוח. אה.
כמו. אה. מש. המשמר אזרחי אולי.
מה אתה עוד יודע על המשפחה הזאת?
על המשפחה מצד אבא. מצד אימא.
הדודים. דודות. מה הם עסקו?
נרחיב קצת את המשפחה שנדע יותר.
מהר מאוד בקמניץ.
שהייתה עיר מבחינת.
אה. יופי. לא במקום הראשון.
זה היה. אנ. אה. עיר תעשיה.
היו הרבה מאוד בתי חרושת וייצור של מוצרים.
במיוחד בענף הטקסטיל.
והם בחרו 2 המשפחות ולא. גם לפני הנישואים.
באותו הייצור של.
יותר מאוחר משפחת מרגוליס היו.
היה לו עוד. לאבא.
עוד אח ועוד גיס.
זאת אומרת האחות התחתנה עם טאובו.
אה-הא.
והם יסדו. אה. עסק.
‮זה היה נקרא ‭Margolis und Taubo‬ ואבא אחרי‬
שהוא התחתן עם אימא פתח עסק גם לייצור גרביים.
זה נקרא מנשה מרגוליס שטרומפוואן פרודוקציון.
עד מתי בית החרושת הזה פעל?
זה היה. אה. ייצור קצת. אה. בתור.
כנראה. הצורה של ייצור היה קצת שונה
מה שאנחנו היום קוראים בית חרושת.
אבא מימן קניה של
מכונות ושיכן אותם ב.
בעיר. באיזה כפר על יד קמניץ.
ושמה היה בעל מקצוע שהוא ידע לייצר הגרביים אבל ללא אמצעים.
אז הצד הנהלי וכספי הוא ניהל.
הוא קיבל עבור. הוא היה חייב למכור את הסחורה ב.
באופן בלעדי רק ל.
לפירמה שנתן לו את המכונות בהשאלה.
ובמשך שנים רבות הוא קיבל כל פעם בעלות על המכונות.
זה היה מין. אה.
מניפולציה של ייצור בלי להעסיק. אה. עובדים.
הוא קנה את החומרי גלם.
הוא קנה את ה. הוא דאג.
אבל הוא בכל אופן ייצר לבסוף את הגרביים האלה?
ואנחנו אחרי כן נהפכנו ליצואנים.
לאיזה מקום. אה. ייצאתם?
אנחנו שלחנו 90 אחוז של הייצור להולנד. לבלגיה.
חלק לאנגליה.
ושטריקחוואתן [משובש] עשו פעם מעניבות מסריגה.
כן.
זה הגיע עד אוסטרליה היה לנו.
הלקוחות היו רק יהודים.
אל. ו. ולא יהודים לא רצו לקנות אצלכם?
אנחנו. הם. היות וההורים שלי לא.
לא שלטו בשפות זרות.
והם נסעו למכור את התוצרת שלהם.
וכאשר אני שאלתי איך אתם מסוגלים.
הלוא אתם לא שולטים לא בפלמית ולא בצרפתית ולא באנגלית.
אז הם הסבירו לי ששמה יש
יהודים כנראה במוצא דומה שהגיעו להולנד או לבלגיה.
והם עסקו גם כן בענף.
ואלה הם היו לקוחות.
באיזה שפה הורייך דיברו איתך. ביידיש?
לא. אנחנו דיברנו גרמנית.
הם דיברו ביניהם לפעמים ביידיש על מנת שלא נבין. אה.
אבל הם לא דיברו פולנית?
לא. בכלל לא ידעו.
הם לא למדו בפולניה.
הם אף פעם. אה. זה היה ג. אה. בית אפווק.
אוסטרו-הונגריה.
כן.
זה היה אוסטרו-הונגריה.
כן. פרנץ יוזף.
כן.
כן.
היית אומר שהם באו מהתרבות האוסטרו-הונגרית?
קשה לומר. הם באו מתרבות של יהדות שורשית.
אה. בצורה. אה. א. אבסולוטית.
מה אתה זוכר מהחגים?
אצלנו היה חג. ה. העסק שלנו היה בשבת סגור.
כן. בוא תספר לי.
הטלפון אצלנו בשבת לא צלצל.
עכשיו.
הייתה לנו עוזרת שהיא ידעה.
בשבת אנחנו לא מרימים טלפון.
אבל. אה. אה.
איך הייתה קבלת השבת אצלכם?
האם אבא הלך למקווה?
לא. עד כ. עד כדי כך לא.
הם היו דתיים. היו לנו בגדי שבת.
מה הם היו בגדי השבת?
היה אולי 6. 6 ח. חליפות. שכולם בצבע שחור.
רגע. רגע.
שחור עם פרחים.
6 חבילות. אה. 6.
6 חליפות לכל ילד.
כמה ילדים הייתם?
לא. לא. הבעיה היא ככה.
אז לא קנו חליפות בחנויות.
אלא חליפות נתפרו.
כן.
על ידי חייט.
כן.
היה לנו חייט צ'כי שמו וליש.
יהודי?
גוי.
כן?
הוא היה מביא את הבדים על הכתף.
כן.
אימא ואבא היו בוחרים את הדוגמה.
לפעמים זה היה עם משבצות או עם פסים.
והוא היה מזמין 2. 3 חליפות בבת אחת.
מאיזה גיל היו לך חליפות כבר?
ש. אחרי שהיו נשואים כבר.
לא. לך.
לך. לך?
אה. מתי אני?
אני קיבלתי. אה. גם כן הלכתי בחליפות בגיל 15. 16.
אחרי הבר מצווה?
כן. בערך.
אז. אז דיברנו על שבת.
הבר מצווה עכ. אחרי כן.
זה היה כבר אחרי עליית היטלר.
כן.
‮היא התקיימה. ובבית הכנסת זה היה לא ‭tempel‬.‬
זה לא היה בית כנסת מפואר.
זה היה מין דירה שהיה עזרת נשים וגברים.
כמו שטיבל?
משהו כזה. קראו לזה אפילו ככה בשם הזה.
בשטיבל?
כן. ואז מה שמעניין שתחת שלטון היטלר היה שמש גוי.
כאשר בתום התפילה עזבו את המקום.
אז לא יצאו בבת אחת אלא יצאו 2. 2.
על מנת לא לעורר את הרושם שיש שמה התקהלות של יהודים.
זה כבר דו. דובר אחרי עליית היטלר ב-1933.
כן. אני עדיין רוצה לשאול אותך על השבת.
איך. אי. איך מיום שישי בערב.
אנחנו.
תתאר לי את בית הכנסת.
אנחנו. זה.
מה אתה זוכר.
את קראת לזה שטיבל ואני מסכים עם זה.
היו גם הבעלי תפילה זה אנשים קבועים.
לא התחלפו. זה אנשים שבאו מאותו האזור פחות או יותר מאבא.
כולם היו אוסט יודן?
אה. רובם.
יותר מאוחר בשנים האחרונות הצטרפו גם אלה
שבכלל היו רחוקים מיהדות אלא לקראת העלייה אולי או.
התקרבו יותר ל. לנו.
אנ. לתפילה. ל. לבאו.
היה אחד שהוא היה. אה.
פעיל בתנועה הקומוניסטית.
הוא אחרי כן נהפך ליהודי דתי.
מ-המ. אז מה אתה זוכר מהמאכלים ביום שישי?
האם אבא בירך את כולכם?
איך היה ה. איך היה?
נו. אנחנו התכוננו כל.
כל שבת הייתי צריך ל.
לתת. אה. דין וחשבון.
אני למדתי בתלמוד תורה.
כן.
במקביל ללימודים בבית ספר נוצרי.
כן. אנחנו נדבר אחר כך על.
כן.
בית הספר. כן?
אז כל שבת אני הייתי צריך להגיע לסבא.
זה האבא של אבא.
שהוא היה גר לא רחוק. והוא בחן אותי ב.
זה נקרא בהעברת הסד.
סדרה של הפרשת השבוע.
הוא ל. הוא בחן אותי אם אני יודע מספיק על פרשת השבוע.
זה היה כל שבוע.
ובתמורה קיבלתי פירות מיוחדים שקראו לזה שאבעס אופסט.
ומה זה? איזה.
פירות של שבת.
זה היה אננס או דברים מיוחדים.
אה. היה אננס?
הביאו לגרמניה אננס?
לא עוד היה. היה חנות אחת שקראו שפנישאוקרטן.
כן.
ושמה היו גם מוצרים מיוחדים מט.
אה. אזורים טרופיים.
אחרי כן הלכנו כל שבת יחד עם אבא.
בערב שבת אנחנו מדברים.
כן. הלכנו ביחד. הוא לקח.
היה לי אח שהוא היה ב-3 שנים יותר מבוגר ממני.
הוא לקח בכל יד ילד אחד.
הייתם רק 2 אחים?
רק 2 אחים.
כן. והוא לקח אותך. אה. כל ילד.
ובשני. ואנחנו לפחות 20 דקות.
גם בימי שלג ובימי גשם ברגלי לבית הכנסת.
הממ.
וקיבלנו את השבת.
היו זמירות של שבת. שרנו.
אתה יכול לשיר לנו איזה זמירה של ש. זמירות של שבת?
לא בקול שלי.
לא בקול שלך.
לא. צרוד.
אבל איזה זמירות.
זה חלוד. חלוד.
איזה זמירות? למשל היה ריבון עולם. ודאי.
ריבון עולם.
מה עוד?
היה שומר שבת.
תן לי שמות.
מ. צור משלא. שלא אכלנו. אה.
כן. מה עוד?
אה. אשת חייל מי ימצא.
כן.
מה ששומעים היום.
מה.
מה שהנכדים שרים היום.
מה עוד? מי שלא יודע.
לא כל אחד הוא מבית דתי להבין באמת את הזמירות.
כל מקדש שביעי. קראו לו.
אה. כל מקדש שביעי. כן.
כן. אני צריך ל. מה עוד?
מנוחה ושמחה. אור ליהודים.
כן.
אור לגויים. טוב. זהו.
זאת אומרת הזמירות היו חלק בין הארוחה
או לפני הארוחה או בין מנה למנה?
אה. לא קבוע. לרוב אולי זה היה בסיום.
מה אכלתם? מה אימא הכינה?
אכלתם באמת מנה ראשונה כבד קצוץ.
אה-הא.
כן. ואחרי כן היו גם דגים ממולאים.
ומרק אטריות ורבע עוף.
אה-הא.
ולפתן שזיפים.
זה היה מסורת הפולנית?
כל שבת אותו הדבר.
גם בשבת עצמה?
בשבת גם כן.
לא אכלתם צ'ולנט?
אממ. לא כל כך זכור לי מתי אני נתקלתי בצ'ולנט.
יכול להיות שבימי חורף היה צ'ולנט. אבל.
עכשיו ביום שישי האם אבא יש עכשיו ברכה
שיהדות גרמניה הביאה איתה.
זאת אומרת. שהאבא מברך את כל הילדים וגם את האישה.
כן. זה אני מכיר את הנוהג.
האם אתם הייתם. בעלי ה.
אתם היה בביתכם הנוהג הזה?
לא. לא ידוע לי. לא.
לא.
לא. אני חושב לפני ראש השנה הוא בירך אותנו.
אוקיי.
לפני ראש השנה יש ברכה מיוחדת. נדמה לי ש.
ביום כיפור.
מה?
לפני יום כיפור.
יכול להיות.
עכשיו. אחרי. אחרי הסעודה.
כן.
ואחרי שקראתם את ברכת המזון.
כן.
מה עוד. אה. אה. מה עשיתם לאחר מכן?
יותר מאוחר שהיינו יותר מבוגרים.
אני הייתי חבר בתנועת נוער. הבונים נוער חלוצי.
זה היה פה קודם כל הבלאוווייס בעצם.
כן.
היה שטדי קולק היה גם כן חבר.
ואנחנו נפג. אה.
כנראה אחרי הארוחה נפגשנו בקבוצות קטנות עם.
אה. ילדים וילדות בני גי. אה. גילנו.
אימא חבשה פאה?
לא.
גם לא בחגים?
לא. לא הייתה פאה בבית.
2 הסבתות. הסבתא של אימא של אבא כן לבשה פאה.
ואני לא ידעתי את זה.
אלא אני בתור ילד הייתי סקרן איך יכול
להיות שמתי שאני רואה יש לה אותם התלתלים.
כי הם לא זזו במקום.
אז אני הייתי אולי בן קרוב אולי בן 6 או 5.
6. ניסיתי להזיז את זה. אז קיבלתי תמורה.
כן. זה אני זוכר בתור אנקדוטה שאז הסבירו. יותר מאוחר.
הסבירו לי שנהוג שאישה נשואה.
אה. היא הולכת עם פאה.
עכשיו נדבר על השבת עצמה.
מה אתה זוכר משבת?
זה היה באמת. אה. ע.
עסקים. כל. לא דיברו על עסק.
לא דיברו. לא רק שעסקו זה גם לא היה נושא לשיחה.
דיברו יותר. במיוחד שזה היה אחרי עליית היטלר.
היו שיחות על אפשרויות איך לעזוב את גרמניה.
מתי לעזוב. מה נעשה.
לאיזה מקום. אה. היו הרבה התלבטויות.
ואת שבת היה גם מנוחה. היה מה. סעודה.
סעודת שבת הקבועה והמאוד טעימה.
כנראה הרבה קלוריות לפי המושגים של היום. ו. ונחו.
מי באו לבקר אתכם בשבת? מי.
היו לאבא. אימא. 2. 2 משפחות שגרו לא רחוק מאיתנו.
מפני שהמרחק. לא היה כאן רובע יהודי
כמו בברלין ששמה ה
‮[משובש] (גרמנית) שהיה כאן את ‭Ir strase‬.‬
‮‭Mullak strase. Dragono strase‬.‬
בקמניץ זה לא היה.
היהודים היו מפוזרים מבחינת מגורים.
אז ככה שהפגישות היו. אה. לא כל כך. אה.
ומה אתם עשיתם 2 הבנים בשבת?
הלוא לא נחתם כל הזמן.
אני הלכתי בבוקר. אמרתי קודם.
אני הלכתי בלי. אה. תרמיל.
בלי תיק. בלי.
אה. כלי כתיבה.
לבית הספר?
בית ספר.
ישבתי. ישבתי והתלמידים הגויים
ידעו שאני לא כותב.
ואני הקשבתי לשיעורים והלכתי הביתה.
וזה נהפך כל כך להרגל שזה לא פגע בי בכלל.
אלא ידעתי שזה. אני באותו היום לא כותב ויחסר.
החומר יחסר לי. אז זה הפתרון.
זה בכלל נוצר אצל הילד ההחלטה איך
להגיב על שינויים בחיים.
איך להגיב על מנת להישאר.
פחות או יותר. בצורה תקינה.
אחרי. אני כבר קופץ.
לא. אנחנו נדבר עדיין.
אני רוצה לנסות. אה. סדר כרונולוגי. ובגלל.
הא.
שאנחנו מדברים על החיים הדתיים. אז. אה.
כן. נפגשנו עם גם בני דודים.
שהם היו גרים לא כל כך רחוק. והם היה.
אתה לא מזכיר עוגות.
לא היו עוגות אצלכם?
היו. לקח.
לקח. עוגת ביצים?
כן. הרבה ביצים.
כן.
כן. אגב. אה. אנחנו עם הלקח.
אנחנו המשכנו אחרי כן עם משק מעורב ברעננה.
למרות שאמא. אימא עשתה לקח רק מביצים.
אה-הא. הייתה אצלכם סעודה שלישית?
הייתה בבית הכנסת סעודה שלישית.
לא בבית?
לא.
ו. ואת הקידוש איפה עשו? של שבת.
הקידוש עשה אבא באותו המנגנון. באותו הצורה.
ב. באותו.
זה הכול חזר על עצמו. ב. מי שיקרא לזה מונוטוני.
אז אני מסכים לזה. להגדרה.
זה. לא היו שינויים.
אבל זאת אומרת שגם הקידוש לא היה.
בהרבה בתי כנסת יש קידוש בבית הכנסת.
לא עשינו בבית כנסת אלא רק בבית.
הא. עכשיו בוא נעבור לחגים.
אתה זוכר מפסח?
פסח היה בעיה של הזמנת מוצרים 3
חודשים אצל אישה אחת שהיא הייתה אלמנה ופרנסתה הייתה
רק מכירת מוצרי.
פסח.
כשרים לפסח.
אז מה. מה. מה היא מכרה?
אז לאימא הייתה רשימה מוכנה.
כנראה שבמשך השנים שהיא למדה מה הצרכים.
איזה כמויות וקראו לאישה קלינקופו. גברת קלינקופו.
והיינו מזמינים את המוצרים לפסח 3 חודשים קודם לכן.
ואחרי כן קיבלנו את זה בקרטונים.
אה. סגורים לפסח.
היה ניקיון אדיר. פסח פוץ.
שכל. הפכו את ה. את ה כל הדירה ואת המטבח.
והיו לנו כלים כפולים לכל הפסח.
היה ארון מיוחד שהכול. הכול היה כפול.
אחרי שבאמת מצבם כבר היה יחסית. אה. אה.
השתפר.
תקין. כן. אז זה היה הדבר הראשון שדאגו לזה.
שלא הגיע כלי ואנחנו לא נגענו באוכל בחוץ. מחוץ לבית בכלל.
ומה עם ליל הסדר עצמו?
זה. זה היה לרוב בחוג המשפחה המצומצמת או המורחבת.
בא איזה בן דוד או איזה רווק שנמצא.
שאנחנו היינו מזמינים. שהוא לא. אם ה.
יש לו משפחה אז לקחנו 2. 3 איש. והם.
אה. היו מהווים את ה.
את הטי. קהל. את הציבור הסועדים.
מה מה. מה הבישולים של פסח?
אה. היו קניידלעך והיו. כל הדברים.
אני כבר. אני ב.
ב. לא מומחה גדול ב. ב. בישולים.
כן. אבל אולי אתה מומחה גדול בטעם של הבישול?
כן. היה מה שאימא.
אימא הייתה. בישלה בצורה יוצאת מן הכלל.
היא הייתה אישה מאוד מוצלחת. חכמה. מהירה.
צנועה. טובה. אב. כל. כל. אין מילה טוב שלא מתאים לה.
ואני מקווה. אני מקווה שמשהו קיבלתי ממנה.
אם זה רק חלק קטן אז גם טוב. אז אני מאושר.
אז אתה זוכר עוד משהו מהטקס עצמו?
אה. זה לא היה. היינו צריכים לחפש את
האפיקומן ואז קיבלנו תמורה כמו שנהוג היום.
מה קיבלתם אז תמורה?
אני מתארת לי. לא אותה תמורה של עכשיו.
כנראה. כדורגל או משהו כזה.
אנחנו מאוד היו מודעים למרות.
ללא קשר עם. עם השמירת מצוות. בספורט.
אבא הלך לראות ספורט כל יום ראשון. כדורגל.
והוא לקח אותנו ואני התחלתי לאהוב את זה.
ויותר מאוחר אני הצטיינתי.
בכדורגל?
אחי ואני אנחנו שיחקנו בקבוצה אחת.
איזה קבוצה זאת הייתה?
זה היה בקורפקנדץ.
בטח. בקורפ.
והיינו שנינו בין המצטיינים.
והיום הנכדים שלי והבנים שלי הם ספורטאים מצטיינים.
אני ניסיתי להעניק להם את ה.
אהבה לספורט.
אהבה ל. לספורט.
אנחנו נדבר על ה. על. על התנועה של.
אה. הספורטיבית שהיית בה.
אה. אבל. אה. רציתי לדעת על הימים הנוראים.
על ראש השנה. על. על. על. אה. יום כיפור.
תראי היו בגדי באמת של חגים מיוחדים.
אני רק. אה. בתור קוריוז מוכן לספר יותר מאוחר
שאבא רכש כבר לאימא תכשיטים וזה.
הם היו כל השנה בכספת.
אז היה ויכוח כל שנה אם להוציא אותם או לא להוציא אותם.
יכול להיות שזה היה יכול לגרום לעין הרע של אלה שאין להם.
הם האמינו בעין רעה?
כנראה שכן.
לא דיברו על זה. אבל לפי ההתנהגות.
אני מניח היום שהם האמינו.
מ-המ.
לא בצורה מוגזמת.
אבל מה שזו. זה קנאה סופו.
בוא נאמר ככה. קנאה סופו.
מה.
בדרגה גבוהה.
הא.
זאת אומרת קנאה. קנאה.
קנאה עד שזה יכול לגרום לנזק.
אתה גם מאמין בזה?
אהה. כמעט שלא.
כי מייקים לא שמעתי שמאמינים בעין רעה.
אבל אני מזכיר את זה.
אני מזכיר את המושג הזה.
כן.
אני מזכיר את זה לאשתי לפעמים.
אממ. שאנחנו שנינו.
ברוך השם. אנחנו נשואים 58 שנים.
איזה יופי.
כן. וברוך השם.
יכול להיות ש.
אתה מ.
מסתכלים.
אתה מפחד מעין רעה?
לא מפחד.
לא.
לא. אבל אני מניח ש. שיש. אה.
מ. מצופים מהצד ש. שמקנאים. קנאה.
אבל אתה מאמין זה שאלה.
זה לא יכול להזיק.
אם לאדם יש כל כך הרבה כוחות. האדם.
לא הקדוש ברוך הוא.
האדם בקנאה שלו לגרום לכל כך הרבה. זה.
תראה. זה לא דומיננטי המושג הזה. קנאה.
זה אומר תכונה של בן אדם שלא יגיע בכלל לדרגה כזאת של קנאה.
טוב אנחנו זה.
אנחנו מבקשים ב. בתפילה.
בתפילת. אה.
יש תפילה שאני לא אהיה.
אה. שלא יהיה לי את החוש הזה של קנאה.
כן. נכון. עכשיו. אה. עדיין אני רוצה לדעת על. אה. על.
על ראש השנה. על האווירה בבית.
על ה. על. על כיפור. האם אבא לבש קיטל?
היו הרבה איסורים.
אסור. אסור.
מה. מה. מה היה?
אממ. כל דבר שההלכה הייתה אוסרת.
אה. אסור היה לעשות.
בסדר. אבל ראש השנה זה לא היה חג שמח?
זה היה חג שמח.
הלבוש היה לבוש מיוחד.
מאכלים אכלנו קצת.
אה. כמעט אותו. אותם המאכלים ש.
ומה בירכתם לשנה החדשה? איזה פירות?
הא. היה לנו. כו. כו. כל ש.
כל יום היה צריך להיות פרי חדש. היה.
השאלה. אה.
אנ.
מה אלו פ. פירות חדשים אתם. אה. אכלתם?
היה אננס. אני חושב.
והיה [משובש] (גרמנית) הקוקוס. קוקוס.
גם זה היה?
כן. כן. כן. קוקוס היינו פותחים והיו שותים את החלב.
אה-הא.
של הקוקוס בתור ה.
וזו הייתה בריכ. אה. ברכה לראש השנה.
תלוי אם זה היה באדמה או אם זה היה על העץ. אה.
תלוי איפה זה היה צומח לפי האופנה.
ואבא לבש קיטל?
אף פעם לא.
לא?
לא. סבא כן. סבא כן.
אגב. אם לדרג. אם לדבר על דרגות של רמת דתיות.
אבא היה חבר בתנועת המזרחי.
וההורים היו יותר דתיים. גם של אימא וגם של אבא.
מ-המ.
ואנחנו המשכנו למעשה כמו אבא ואולי קצת פחות.
מ-המ. מה אתה זוכר מיום כיפור?
מתקיעת השופר? מכל הדברים האלה?
זה היה רק יהודי אחד שידע לקרוא.
לתקוע בשופר. ואנחנו היינו מאוד. אה.
במתח שיצליח גם כן.
מפני שלפעמים זה לא כל כך מצליח אז לא יוצאים מידי חובה.
והיו צריכים להכין ל. לצום.
היום יש מושגים אחרים.
היו אוכלים הרבה מאוד.
היום אומרים לאכול פחות.
בשעתו כנראה היה. חשבו שמה שיותר כמויות יותר.
זה יקל על הצום.
אבל שמו בצורה.
אבל מה אכלתם ערב הצום?
אהה. יש. יש ס. סעודה מפסקת רגילה.
אי. גמ. מרק ובשר. סעודת מפסקת.
אז עוד פעם. אותה ארוחה.
כן. מ. מפס. נקרא סעודה מפסקת.
עם לפתן ושתייה. היו שותים. מנסים הרבה מים שתו. ו.
ובבית הכנסת איך הייתה האווירה?
ישבנו כמעט כל היום בבית הכנסת.
כמעט כל היום.
אז בין. אה.
מפני שהמרחק גם מהבית לבית הכנסת זה לא על יד היום.
אני הולך מכאן לבית הכנסת זה 7 דקות. 8 דקות.
אז הלכנו יותר מ-20 דקות.
ולפעמים היה מזג אוויר לא כל כך נוח.
אז. או. בילינו הרבה שעות בבית הכנסת.
גם. אה. למדנו וגם התפללנו.
היו יהודים שאהבו לתת שיעור לילדים שמעוניינים לדעת.
ואז אנחנו באמת בין היו.
היינו בין התלמידים האלה.
אה. עכשיו מסוכות. בניתם בביתכם סוכה?
לא. אבל ל-2 הסבים היו סוכות.
לש. גם לאבא של אבא וגם לאבא של אימא.
ויש. אה. מה שאני ניסיתי קודם להסביר.
כל הצד של אימא.
כל האחים והאחיות והאבא הם היו במצב כלכלי ירוד.
ה. האימא הייתה תומכת בהם.
עד כמה שאני זוכר. כל השנים.
מצד אבא הם היו מאוד. מאוד מצליחים.
וזה גם התבטא בבניית הסוכה.
הסוכה של הסבא מצד אבא היו שטיחים.
מורידים את השטיחים הפרסים והיו מקשטים את הקירות.
והיו מכניסים את השטיחים לסוכה?
כן. היו שמים אותם ב.
בתור בד. היום שמים בד והוא היה שם.
את השטיחים.
השטיחים. הסבא מצד אימא הוא היה משגיח כשרות בקמניץ.
אה. זה לא היה פרנסה וזהו.
אימא הייתה תומכת ב. בכל המשפחה.
אבל אני אהבתי ללכת דווקא על הסבא ה. היותר עני.
הוא כיבד אותי עם לחם טרי ודג מלוח.
ואהבת?
וזה אהבתי. שמה קיבלתי דברים מיוחדים.
קוגל פלייש. זה הם קיבלו מבלגיה. שלחו.
והיה קשר בין הסבא הזה לס.
שום קשר לא היה.
בגלל שהרקע הסוציואקונומי היה שונה?
לכאורה זה הס. סיבה. אבל היה כנראה.
עד כמה שזכור לי מהבית.
שהם באו מ. הם חסידים היו.
חסידי.
אז אחד היה.
מאיזה חסידות? מאיזה חסידות?
צ'ורקוב.
צ'ורקוב.
זה פרידמן.
כן.
משפחת פרידמן.
והסבא המשגיח היה מבאבוב.
כן.
והם לא כל כך אהבו את אחד ה. השני.
רבני. הרב'ס הם לא היו ידידים.
אז גם החסידים לא.
אז בעצם שניהם מ. היו בע.
ממוצא. ממוצא גליציאני חסידי. נקרא לזה?
מקובל עליי. הסבא?
כן.
וזה נפסק עם ההורים.
הם לא ר.
הילדים שלהם כבר. אבא לא היה שום חסיד.
היה לנו. אה. קופסה.
אה. של קרן קיימת. היה לנו.
אה. כאלה קופסה. קופסה.
כן לחיסכון. הוא שילם חצי שקל לברלין.
הוא היה שולח כל שנה חצי שקל ל. לקרן קיימת.
אני אשאל אותך לאחר מכן.
אם היית אומר שהמשפחה הייתה ציונית?
כן.
הייתה ציונית?
הייתה ציונית.
כן.
האבא. הסבא לא. הסבים לא.
אבל הם היו א-פוליטיים. הם. אה.
הם היו מאמינים בעולם הבא וכל הקיום שלנו זה רק. אה.
זמני. וצריכים להתכונן לזה.
להיות כשיר ולעשות המון מעשים טובים על מנת שמה לקבל.
אה. תנאים טובים בעולם הבא.
והם האמינו בזה. בעולם הבא.
ואתה מאמין בזה עכשיו?
אהה. אני מבקש שאלה הבאה.
אה. בסדר. בסדר. אממ.
עוד פעם אנחנו מדברים על החגים.
על. אה. סוכות. מה עם שמחת תורה?
שמחת תורה היה מתקיים.
זה באמת אולי לקהילה ש.
של אבא. הייתה מתקיימת אצל הסבא האמיד.
הוא הזמין את כל המניין.
זה היה יכול להיות אז 30. 40 איש. והוא הכין.
סבתא היא רצתה להראות גם כנראה שהיא בעלת
אמצעים והיו דברים אח.
אחרי עליית היטלר זה נעשה הכול יותר.
מצומצם.
צנוע ושקט מצומצם.
אבל אז?
אני עוד זוכר שכולם באו ורקדו ושתו. שתו.
אנחנו בבית. אבא שלי לא. לא לגם ב. בשום אלכוהול.
רק בסוכות?
בכלל כל השנה. הוא לא. הוא לא. הוא לא אהב אלכוהול.
אז מי שתה? אתה אומר שתו.
לא. ה. היו שמה בין המתפללים ששתו.
בסוכות?
היו. כן. ידעו. ידעו.
אבל אני רק מציין. אני בבית לא ראיתי אלכוהול.
אתה זוכר משהו מ. מפורים. אה. חנוכה?
טוב בואו. בואו נ. נציין. נדייק.
אני הגעתי ארצה בגיל 15 וחצי.
זאת אומרת כל הסיפורים שלי בינתיים
בגרמניה הם. זה מסת. אה.
זה מכסה את התקופה עד גיל 6.
אה. שאין מודעות. ופחות מ-10 שנים.
כן.
שאני יכול. אה. לדבר.
כן. ברור לנו.
הו. אחרי כן היה באמת הבעיה של בית ספר
שאני לא יכולתי להמשיך ללמוד.
קודם. אה. על זה אנחנו עוד לא מדברים.
אנחנו נדבר אבל עוד מעט.
אני רוצה לסיים איתך עוד מעט את החגים.
אה. חנוכה אתה זוכר משהו?
חנוכה מסורתי. חנוכיות.
קנו. היה לנו. אה. חנות נוי. אה.
נוי ב. אם הוא קיבל חנו.
איזה כלי כסף חדש הוא היה
מצלצל והוא היה אומר: "גברת מרגוליס.
קיבלתי משהו מיוחד בשבילך".
והיו רוכשים את זה.
אז היו לכם הרבה חנוכיות?
חנוכיות. כן. וגם.
אה. בכלל גם.
גם ה. הזאת הבאנו מגרמניה.
אה-הא. פורים אתה זוכר?
כן. פורים. אה. היה.
היינו משחקים יחד עם המורים שלנו בסביבון.
זה היה בדרך כלל מורים לא היו.
לא. סביבון זה חנוכה.
הא. חנוכה. כן.
פורים. אה. לא.
התחפשתם?
לא. לא.
אתה התחפשת?
לא. לא. לא.
זה אני ראיתי בארץ רק.
כן. אז אתה מתאר לנו באמת חיים מסורתיים בגרמניה.
אה. אתה מתאר את זה יפה מאוד.
את החיים האלה. את כל זה.
אבל רצינו לדעת עוד. רצינו לדעת. אה.
על. אה. מי היו החברים שלך?
האם היו לך. לך חברים גרמנים בכלל?
אין לי שום חבר גרמני. מאז שאני זוכר את עצמי.
אין לאחי. שהוא היה 3 שנים יותר מבוגר ממני. שום חבר גוי.
אז שיצאתם החוצה.
כילד קטן. לא שיחקתם עם הילדים של השכנים?
יכו. היה מקום שנקרא אלטו פריטוף.
זה נקרא בית העלמין הישן.
שכבר לא היה פעיל.
שמה היה מגרש ושיחקנו כדורגל.
גם עם לא יהודים.
זה היה המפגש היחיד.
נדמה לי שהיה לי ב. עם גויים.
כל זמן פנוי אחרת הלכתי ישר לתנועת נוער של. אה. יהודים.
זה היה הבונים או החלוצים.
והיו לכם שכנים שהייתם ביחסי ידידות איתם?
לא.
אימא הייתה ביחסי ידידות עם שכנים גרמנים?
לא היינו אוכלים אצלם.
הם לא. לא היו אוכלים אלינו.
אנחנו לא הזמנו אותם. לא הזמינו אותנו.
היה סגור. חוג סגור.
ביום ראשון אבא היה יוצא עם אימא.
עם עוד 2 משפחות. אה. קצת. אה.
לנסוע ב. אה. לשתות קפה כנראה באיזה מקום יותר מרוחק.
איפה שהיה יער קטן או מה. קישוולט.
זה היה. אהה. היה שם יער קטן.
יערון. ושמה היו שותים.
עכשיו אנחנו מגיעים לבית הספר.
בית הספר הראשון שהגעת אליו היה איזה בית ספר גרמני או י.
אני התחלתי ככה. 4 שנים למדתי.
כן?
עממי. פולקשולר.
איזה? מה שמו היה?
פולקשולר.
אוקיי.
4 כיתות.
מה אתה זוכר מבית הספר?
מהמורים? כמה ילדים יהודים הייתם?
יש לי תמונה.
כן. כמה ילדים יהודים הייתם?
אני הייתי. אה. יהודי פ. אה. יחיד. יחיד.
איך הרגשת כילד יחיד בין כל ה.
לא. כשאני נכנסתי לבית הספר זה היה בשנת.
אה. 29'.
כן.
לא הייתה בעיה.
זאת אומרת לא הרגשת שונה מהאחרים?
שום דבר. לא הזכירו לי שאני יהודי ולא שום.
גם אתה קיבלת מההורים את שוקרטיטה?
יש לי תמונה.
כן.
יש לי תמונה שאני עם הצוקרטיטה.
זהו. את רוצה לראות?
אנחנו אחר כך נראה ברצון רב.
ר.
אז זאת אומרת. כן.
גם אחי ו.
אז זאת אומרת שהיית תלמיד יחיד.
אבל אתה אומר שלא היו לך חברים י. עם מי שיחקת?
היית. באת לבית ספר עממי.
אני חוזר ואומר. היות והיו לי כנראה
קישורים בהתעמלות ובתרגילי ספורט.
אז היית פופולרי?
אה. מעל הממוצע.
אז הייתי מאוד אהוד.
ה. הם רצו להיות איתי. הם.
הם בכל מקום: "בוא תבוא. זלי".
קראו לי במקום שלמה קראו לי זלי.
כן.
קראו: "בוא תשחק איתנו. ת. תהיה איתנו".
לא הזכירו לך שאתה יהודי?
מעולם לא.
הא.
אני מדבר עכשיו על.
על בית ספר עממי.
האם הגעת. הייתה תלבושת אחידה או היו.
אתה כיהודי חבשת. אה.
שום דבר. הייתי לבוש כמוהם.
הלכתי גם עם ליידה הוזן.
אה. ליי. מ. אם. מכנסי ספורט.
יש לי עוד תמונה. אני הבאתי את זה
ארצה כאן ליידה הוזן. היה כ.
אני מתארת לי מה שעשו לך פה עם הליידר הוזן.
אוקיי. אז בבית הספר גם המורים התייחסו אליך כרגיל?
תראה. בוא נאמר. נבדיל את זה בין.
אה. ה. לפני 33' אח. ואחרי.
אנחנו עדיין לפני כי אנחנו מדברים על בית הספר עממי.
לא היה שום בעיה.
כן. אוקיי.
שום בעיה.
מה עשית שהיו שיעורי דת?
אז אני קיבלתי את התעודה מהתלמוד
תורה שולר והם ציינו את זה ב. בתעודה.
רלגיון. אה. ה.
אני קיבלתי כל פעם אקסלה.
את ההכי. הטוב ביותר ניתן על ידי תלמוד תורה שולר.
אני יצאתי. יצאתי יחד עם אחד שמו שטרקר שהוא היה קתולי.
אז הקתולי גם לא למ. אה.
הם כולם היו פרוטסטנטים. אז הקתולי יצא ו.
ואתה יצאת.
ואני יצאתי. ואנחנו היינו חברים.
עכשיו מאיזה גיל היית.
בוא נחזור לתלמוד תורה.
מאיזה בית. אה. אה. ב. אה.
מאיזה גיל כבר הלכת לתלמוד תורה?
מגיל 6.
ומה למ. זה היה כמו חיידר?
משהו כזה. אבל היות ואני למדתי להתפלל מוקדם מאוד.
כן. באיזה גיל?
אני חושב גיל 6. כן.
זאת אומרת את ה.
לימדו אותי כנראה אבא אולי לימד אותי או אימא לימדו אותי.
אז שהגעת כילד קטן בפעם הראשונה לחיידר.
לשטיבל. למה שנקרא תלמוד תורה. אה. מה. מה ל.
זה היה מאוד מסודר. היו לנו.
מה למדתם? באיזה שעות?
לא. למדנו אחרי הצהריים. פעמיים.
באיזה שעות.
בשבוע.
באיזה שעות הגעתם?
16:00 עד 18:00. או. אה. על יד שופן. היה שמה.
היה. בקמניץ היה קאופהאוסשופן.
כן. נכון.
כן. אז. אה.
שמה היה תלמוד תורה שולר.
הלכנו כל. פעמיים בשבוע.
אבא לקח לי מורה פרטי ל. לעברית.
אה-הא.
אז הוא נתן. הוא היה מעוניין שאנחנו. אה.
לא רק נקבל את הכמה שעות בשבוע.
אלא שנקבל יותר. אה. חומר.
הוא. הם. יש משהו לציין.
היות והם כנראה בחינוך.
ההורים שלהם לא הספיקו להשקיע. אצלם היה ה.
האייטם ה. החשוב ביותר להשקיע בחינוך של הילדים.
וזה התחיל מהבוקר עד הערב. מ.
מינואר עד דצמבר.
המחשבה מה עוד?
אני בגיל 6 התחלתי ללמוד לנגן.
למרות שאני לגמרי לא מוזיקלי אבל הייתי צריך לנגן.
למה? מפני שכל ילד בגיל 6 מנגן.
כמה שנים למדת נגינה?
3 שנים סבלתי.
בסוף אני כן ידעתי.
צ'רני. ידעתי כמה. כמה דברים.
ואז בא הדוד ועש.
וניגנתי. הוא נתן לי 10 מרק בתור.
אה. אחי. אה. ניגן הוא גם כן אחי היה הכול יותר טוב.
הוא. הוא שר גם במקהלה.
של בית הכנסת?
לא. זה היה עוד. אה.
של בית הספר דווקא עוד לפני היטלר.
מ-המ.
הוא היה 3 שנים יותר מבוגר.
אז תוך כדי ביקורים בבית הספר ביקרת פעמיים בחדר?
מה למדתם שם?
שמה למדנו מבראשית. ני. פרש. אה. תנ"ך.
רק תנ"ך?
רק. רק תנ"ך.
אה. עם רש"י.
פרשת השבוע? מה?
לא. לא. לא. לא.
לא כפרשת שבוע. חומר.
למדנו שמות.
לא אהבו כל כך ויקרא.
זה ספר קשה ויקרא.
זה שמה יש הרבה קורבנות.
ולילד. אה. לא היו מושגים של למה להקריב.
איזה ספר. איזה ספר אתה אהבת בין כל 5 הספרים?
טוב. איפה יש עלילה. אם קורה משהו.
אז איפה? איזה?
בשמות. ב. ב. במדבר.
הא.
או. ת. י. יש שמה אקשן.
אחר כך. אחר כך עברת.
באיזה שנה עברת למה שנקרא אחר כך הדו. אדולף היטלר שולר?
ב-33'. בגרמניה יצאו
בגיל 14 לעבודה. בגיל 14.
זאת אומרת הם המשיכו עוד 4 שנים בפולק שולר.
אני עברתי מהפולק שולר.
אחרי בחינות כניסה לאובריולט שולר.
זה היה כרוך עם תשלום.
זה היה כרוך שבמקום לצאת בגיל 14 ולהרוויח כסף.
לשוק. הילד. אז. אה. או ללמוד מקצוע.
אנחנו ישבנו עוד ולמדנו.
ההפרדה הייתה מאוד מאוד חדה.
וזה היה גם תלוי.
בצד האקונומי. סוציו-אקונומי של המשפחה.
מפני שה. הילדים היו צריכים לתמוך בפרנסתם של המשפחה.
ואם בגיל 14 הוא לומד מקצוע.
בגיל 16 הוא היה כבר גורם להכנסה.
ואם יש כמה ילדים אז זה.
עדות של שלמה מרגליות מרגוליס, יליד 1923 Chemnitz, גרמניה על קורותיו ב-Chemnitz וב-Leipzig ועלייה לארץ-ישראל ב-1939 בן למשפחה חסידית מאזור Galicia ב-Chemnitz; תיאור החגים; פגישה עם הרבי מבעלז; לימודים בבית ספר עממי גרמני; ביקורים ב"חדר"; מעבר לבית הספר "Adolf Hitler Schole" ב-1933; חברות בתנועת הבונים ובתנועת בר כוכבא; הטלת חרם כלכלי על היהודים ב-1935; הטלת הגבלות על היהודים; מעבר לבית ספר יהודי ב-Leipzig; תיאור הלימודים; גירוש יהודים ממוצא פולני ובעלי נתינות גרמנית לגבול הפולני; גירוש האח הלומד בבית הספר "תלמוד תורה" ב-Hamburg לגבול הפולני; אירועי "ליל הבדולח"; הפקעת הרכוש המשפחתי; קבלת "סרטיפיקטים" ועלייה לארץ-ישראל בטיסה ב-1939.
מספר פריט
11024121
שם פרטי
שלמה
שם משפחה
מרגוליס
מרגליות
תאריך לידה
10/04/1923
מקום לידה
Chemnitz, גרמניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
26/06/2014
תקופת החומר עד
26/06/2014
מוסר החומר
מרגליות מרגוליס שלמה
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני