Yad Vashem logo

עדות של אברהם רודיך, יליד 1932 Cernauti, רומניה על קורותיו בתור ילד בגטו Cernauti ובמסתורים בכפרים

Testimony
null
null
null
null
null
null
היום יום ראשון. י' סיוון תשע"ד. 8 במ. ביוני 2014.
שמי רותי גיל. ואני מראיינת מטעם יד ושם
את מר רודיך אברהם. יליד צ'רנוביץ רומניה. 1932.
על הגטו בצ'רנוביץ ועל המסתורים בסביבה.
בוקר טוב לך. אברהם.
בוקר טוב ומבורך.
נולדת בצ'רנוביץ. בעיר גדולה.
אה. מה אתה זוכר מהמקום הזה?
אני.
איזה דברים השאירו עליך רושם בעיר?
אני זוכר שהייתי. אני יודע שהייתי בן יחיד.
פינקו אותי. המצב הכלכלי של ההורים היה טוב.
מה עשה אביך?
הי. הייתה לו. אה. מסעדה.
כן. איך קראו לו?
שמואל.
ולאימא שלך. איך קראו?
מרים.
מרים. אימא שלך עזרה לאביך במסעדה?
היא. יד ימינו. ממש.
כן.
אימ. אימי בכלל הייתה.
חברמנית ב. בהרבה מובנים. ב.
כן.
בכל מיני עיסוקים.
כן.
היא. גם בבית שלה. אצל. אצל הסבא.
הם היו דתיים מאוד. הם היו ממש.
אה. כיום. אולי חרדים.
זה אולי לא מספיק להגיד.
ממש. אה. הייתי אומר. אה.
נטורי קרתא. אני לא יודע.
מי יותר. אני לא יודע. אה.
חסידים הם היו?
כן. היו חסידים.
מי. מי הם?
כל היום. הסבא. והבנים.
מי היה הרבה שלו?
אה. זהו. שאני. אה. היות ואותם זה. זה.
לא. לא דחפו לי את זה. לא לימדו אותי.
אבל היו שמה. היו שמה כמה שאני זוכר.
2 או הרבי סדיגורה או ויז'ניץ. אחד מהשניים.
אה-הא.
אני לא. לא יכול להגיד לך בוודאות איזה.
מ-המ. כן.
ו.
והוא היה נוסע מפעם לפעם לרבה שלו?
ודאי.
הסבא?
ודאי. אבל כל. כל יום.
מהבוקר עד הצהריים. לומדים.
חוזרים הביתה למנוחה קצרה.
וממשיכים אחרי הצהריים עד הערב ללמוד.
כן.
א. הוא. והבנים.
הם היו 3 בנים. ובת. הבת. זו אימא שלי.
גם אימא שלך הייתה דתית כל כך?
אימא שלי ידעה את ה.
את חוקי הדת בצורה יוצאת מן הכלל.
היא לא הייתה כל כך.
ואפילו נהגה לספר לי כדי שאני לא אשכח.
דברים ש. אה. כיום אולי זה כ. כיום קיים.
תמיד היו. את הבנות היו מחתנים.
על ידי כך שהמשפחה הייתה מחליטה על חתן מסוים.
על איש מסוים. זה יהיה החתן שלך.
בעוד שבועיים או בעוד חודש.
בשבת זו וזו. וזו.
וזו. הוא יהיה פה או בבית כנסת.
ו. היא לא יכולה לדבר איתו. לא יכלה ל.
ל. אפילו. אני לא
יודע אפילו אם לראות אותו. אבל היא שמעה עליו.
כן.
כל מיני אנשים סיפרו: "יש לך חתן יפה.
חתן". לא. חתן יפה לא דיברו.
"וחתן חכם. וחתן עשיר.
וחתן. ממשפחה טובה".
ו. היא שמעה. היא התרש.
היא שמעה את הפרטים שמסרו לה. על. אה.
החתן הזה. ועוד פעם אני אזכיר את זה. משפחה חרדית.
וכל הסיפור הזה לא מצא חן בעיניה.
ולהגיד למשפחה כזאת. להורים כאלה.
ולאחים. ובכלל לכל היהודים שבסביבה.
שהיא לא קו.
מקבלת את השידוך שמציעים לה.
זה היה משהו.
קריעת ים סוף.
קריעת ים סוף. האימא שלה באותו זמן.
הייתה חולה. חולה סרטן.
היא לא ש. היא לא הייתה בבית.
היא שכבה על ערש דווי כבר.
אצל אחד ה. ק. קרוב משפחה אולי בן.
אולי קרוב משפחה אחר.
במקום אחר. לא. לא בבית.
אז היא מצאה הזדמנות להגיע אליה. ולספר לה.
אמרה לה: "אימא. מציעים לי שידוך. אני לא רוצה אותו".
קודם מבוגר יותר. וכל מיני סיבות שלה.
בלי. בלי בעצם להכיר אותו. את החתן?
רק משמועות.
אולי אמרו לה: "הנה. את רואה אותו שמה?"
אולי משהו כזה. אבל ל.
לראות אותו ממש. לדבר איתו? לא.
לא הכירה אותו.
לא. והיא לא רוצה אותו.
וגם האימא הייתה. הרי היא הייתה מאותה המשפחה של כולם
דתיים. על ערש דווי.
ואמרה לה: "בתי היקרה.
את תעשי כטוב בעינייך.
תחליטי כטוב בעינייך".
זאת. זאת הייתה הצוואה שלה.
והיא קיבלה עידוד מזה.
חזרה הביתה ביתר ביטחון.
ואמרה לאבא. ול. לאחים.
למשפחה. שהיא לא מעוניינת. לא רוצה.
"מה זה לא רוצה? מה את עושה?
את עושה לנו בושות. עושה לנו ככה.
איזה שידוך יהיה לך אם את דוחה.
זה. תתקשי אחר כך בהמשך".
לא. ככה זה היה. הבעל שלה.
אם תוך זה שעוד.
היא התעודדה מהדברים של אימא שלה. מהר.
וזה נדחה. ואז היא.
אבל ראתה שצריכים בכל זאת משהו לעשות.
היא כבר. אה. התקדמה עם הגיל.
אפשר לשאול אותך אברהם.
אם אתה יודע.
מה ה. היה הרקע שלה בלימודים?
מה היא הספיקה ללמוד?
מה שהיא הספיקה ללמוד זה מה שלימדו. אה. אולי. אולי.
אה. אולי בית ספר עממי.
אולי. אה. אני חושב ש.
רק בית ספר עממי. בית ספר יהודי.
אבל דבר אחד אני יכול להגיד לך.
מה שנוכחתי לדעת. לראות.
היא ידעה את כל התפילה בעל פה.
אנ. היא גרה בנשר.
אני גרתי פה. בח. בחגים.
הייתי מזמין לה מקומות פה ב. לתפילה.
פה על ידינו יש בית כנסת.
והיא הייתה. אה. מתפללת.
אבל את יודעת מה. לא רק בין נשים.
הרי אצל נשים.
קצת מפטפטות. קצת מספרות. כל מיני.
אה. סיפורים. ולא ידעו איפה החזן.
אומר. מהי. מהו. מה. על מה.
מה הוא מתפלל עכשיו?
אז היא הייתה ב. לא בקול רם.
אבל שישמעו. כל אלה שבסביבה.
היא הייתה מתפללת במקום ה. במקום החזן.
היא ידעה בדיוק ב.
איפה מחכים לחזן. ואיפה ממשיכים.
כן.
ומה ממשיכים. ובאיזה.
מתי עומדים. ומתי לא.
יושבים. והיא הייתה עושה את זה כאילו לדוג. הייתה לדוגמה.
מ-המ.
ל. ל. ל.
יתר אנשים.
ליתר אנשים.
כן.
ככה שמבחינה זאת. אה. היא גם הי.
כתבה לי פתקאות לפני שהיא נפטרה. כל מיני פתקאות.
יום כיפור צ. לצום.
הולכים לבית כנסת עם טלית.
אהה. אומרים קדיש.
אה. כל מה שצריך. היה. כל פעם. פתקית קטנה.
באיזה שפה היא כתבה?
היא כתבה בגרמנית.
זאת הייתה שפת האם?
זאת שפת האם שלה.
כן. היא ידעה עוד שפות?
היא ידעה. אה. מעט רומנית. ויותר אה.
אה. כל. היה שמה. היו שמה רותנים.
אני לא יודע אם. איך.
מה. מה קרה להם.
רותנים זה כמו אוקראינים. אבל מינ. מיש.
כן. זה מין רוסית כזאת.
משהו כזה.
כן.
זה היא ידעה.
אה-הא.
את השפות האלה היא ידעה.
כן.
היא גם ידעה רומנית.
אבל. אה. עוד פעם. מאז.
מהמלחמה. לא דיברה.
לא רצתה לדבר רומנית.
לא רצתה לדבר אה. גרמנית. בכלל לא.
אני אספר לך מה שהיה לי איתה.
כן.
במשך ה. המשך.
אז. מה היא דיברה?
באיזה שפה? יידיש דיברתם?
אי. זה מין. זה היה מין גרמנית ש.
שהיא מעורבת עם.
עם. אה. עם יידיש. ככה. זה היה.
בואי נגיד גרמנית קצת מקולקלת ככה.
מ-המ. כן.
אבל מה? הרבה מושגים של.
אה. אהה. עבריים.
אבל שקראו אותם בלשון הקודש. אה. זה.
היא קצת. אה. קמץ זה או. וזה.
כן.
ככה לפי.
ב.
כן.
בהברה אשכנזית.
כן. הברה אשכנזית.
כן.
היא כתבה עוד משהו. היא ידעה גם לכתוב עברית.
כן?
היא גם כתבה. אבל מה.
היא כתבה באותיות עבריות.
אבל. אממ. בשפה ה. הגרמנית.
למשל. אה. איזה מילה? אני אגיד לך.
שאלום. אז היא לא הייתה כותבת ש' ל' או משהו כזה.
ש' א' ל'. אה. ו'. ל'. ככה.
אה. היא הייתה כותבת כאילו ב.
[משובש] את כל האותיות כמו.
שיהיה. כמו ניקוד.
כמו גרמנית. כמו.
כן.
כן. ככה הייתה כותבת את זה.
היא כל פעם השאירה לי. פתקית.
פתקית. פתקת פסח שאני לא אשכח: "תעשה ככה.
אה. סוכות הולכים עם זה.
מתפללים ככה. עם טלית. בלי טלית".
הדרכה.
הדרכה.
ו. מה קרה? היא חזרה הביתה? היא.
היא חזרה הביתה.
היא ביטלה את השידוך.
היא ביטלה את השידוך.
כעס גדול מצד המשפחה. מצד.
עם אבא בכלל לא רצה להסת. והאחים כעסו עליה.
אבל מה. היא ניהלה את ה. את הפרנסה שלהם.
הם הלכו ללמוד. אבל מזה. פרנסה ל. אין.
אז הייתה להם. אממ. פונדק דרכים.
זה היה. לא בעיר.
זה היה בכפר מסוים. ב.
קרוב מאוד לעיר.
היא הייתה מנהלת שמה גם כן את ה.
את הפונדק הזה.
יחד עם זה בסביבה. ב.
זה היה שייך למשפחה שלה?
למשפחה שלה. כן.
לסבא? לאחים?
לסבא. ול. כן. לכל המשפחה.
כן.
ו. היה שם. היה להם שדה גדול מאוד.
נו. עם. אה. לימודי חקלאות.
אנ. מה שאני זוכר. אה. אני אגיד גם למה.
אממ. היה להם ס. על יד ה.
חצר. ומיד אחרי זה שדה תירס.
ואחרי שדה תירס היו עוד כל מיני.
אולי תפוח אדמה. וחיטה. וכל מיני דברים.
כן.
אבל מה שאני זוכר. את התירס.
כי אני לא ביקרתי שם יותר מדי.
בשבילי זה היה. אהה.
הייתי צריך להתלבש.
אה. כמו שילדים. אה.
חרדים מתלבשים וזה.
ואני לא. גם ההורים שלי.
ההורים שלך.
גם ההורים שלי לא.
כן.
כל כך דחפו אותי ללכת בדיוק להיות ככה.
כן.
ללכת עם. עם. עם. אה.
עם אה. כובעים מסוימים ולא סתם איזה.
היום רואים פה איזה מין כיפה קטנה.
לא עם כל התלבושת כמו שצריך.
אני לא אהבתי את זה. וגם הם לא רצו שאני כל כך.
לא דחפו אותי לכיוון הזה.
כך שהרבה למי. ואיפה. ומה. לא ידעתי.
ידעתי שיש שמה סבא.
וש. יחסים אחר כך. היו יחסים טובים. אבל.
תמיד שהייתי רואה אותו.
את יודעת. לא נעים לספר.
שהייתי רואה אותו שהוא בא מרחוק.
ואני בא מפה. ואין לי כיפה על הראש.
אם הייתי רואה אותו מרחוק.
הייתי עובר לצד השני.
שלא יעיר לי.
ושלא ייתן לראש להורים שלי. "למה השייגץ הזה?
למה אתם מנסים אותו שייגץ?
ואתם לא. לא שומר על הכללים. וזה?"
אז תמיד הייתי משתדל ל.
כן. והשדה הזה היה בחכירה?
לא. שלהם.
לא. אבל מי. מי עבד שם?
אחר כך. אה. קצת אימא. הכל אימא ניהלה.
כן.
הביאו מישהו.
פועלים?
לחרוש.
אה-הא.
פו. פועלים. לחרוש.
וקטיף. והכל מה ש. כל מה שצריך.
אז היא הייתה אשת עסקים?
הכל היא עשתה.
כן.
הכל היא עשתה. והם. בבית כנסת.
למדו תורה?
למדו תורה. כל היום.
בוקר. ואחרי הצהריים.
היו באים הביתה. אוכלים. היא הייתה צ.
מ. מאיזה גיל היא הייתה מנהלת את העסקים האלה?
מאז שאימא שלה חלתה.
היא הייתה צעירה מאוד.
היא הייתה צעירה. כן. אני לא
יכול להגיד לך. לא זוכר. לא יודע.
כן. ובסוף. היא פגשה את אביך?
בסוף. היא פגשה. גם כן בשידוך.
ו. איזשהו שידוך.
זה כבר היה נראה לה. ו. טוב.
הגיל מתקדם. אז גם האחים ראו שצ.
כן.
אין טעם להיות בברוגז ולא זה. אבל הם לא.
לא היו שלמים עם ה. עם השידוך הזה. ו.
מה. מה היה הרקע של אביך?
הרקע של אבי.
אבי היה. אה.
הוא גם נולד בצ'רנוביץ?
לא. הוא נולד במקום.
בבוקובינה. זה.
במחוז.
במחוז. הוא היה. הוא היה. אה.
הוא התמחה ב. אה. רוב. רוב היהודים ב. אה.
ייצור. אה. אלכוהולי.
אם זה יינות. או. או. אה.
שתייה חריפה. כל מה ש.
בזה. בזה הוא התמחה.
והיות ובדרך כלל.
אני אחר כך ראיתי ב. באינטרנט.
שכל האזור היה אהה. מתועש. עם. עם. עם. אה.
ייצור. ייצור. אה. אלכוהול. מכל סוגיו.
כן.
ו. הוא. נ. הוא עדיין. זה היה אצלו בבית. אבל מה.
אימא באותו רגע שידעה כבר שיש חתן.
ואולי אפילו. אה. קבעו אולי. אה.
תאריך. אז היא התחילה כל פעם.
אה. לקנות לעצמו נדוניה.
מה זאת אומרת לקנות לעצמו?
היה. אה. ב. ביידיש אם קוראים לזה [משובש] (יידיש).
זה היה איזה מין ארגז כזה.
מין ארגז. כן.
כזה עם. המכסה נפתח. אה. כזה.
כן.
חצי. כן?
והם פותחים אותו.
היו מכניסים שמה מגבות. ו.
כלי מיטה.
משהו. כלי מיטה. מה ש. מה ש.
זה כל פעם. וסוגר.
נועלת אותו. כל אחד.
אה. שהיא לא. לא להת. לא.
אה. יום אחד אה.
זה לא מצא חן בעיני האחים. בני המשפחה.
בכלל שהיא. שהיא מכינה לעצמה משהו. לא.
הם באו יום אחד הביתה. מה.
כמה אחים היו?
3. אני לא יודע אם שלושתם היו בדיוק באותו.
הם באו הביתה ואמרו.
אה: "מה יש לך בארגז?"
אז היא אמרה: "אני קונה כל פעם איזה. כנדוניה לעצמי".
אז ניא אומרת. אז הם אמרו לה: "אה".
אני לא רוצה להגיד. אם אני רוצה להגיד את זה.
"אולי את גונבת את זה. מאיתנו?
מאיפה את לוקחת כסף?
אולי יש לך את הקופה החופשית? אולי את לוקחת?"
אז היא אומרת. היא. לא יודע מה שהיא ענתה שמה.
ענתה שם את התשובה הזאת.
"תפתחי את ה. את הארגז הזה".
היא אמרה: "אני אחכה לחתן.
בנוכחותו. אני אפתח את הארגז".
והם בשלהם: "לא. רוצים לפתוח". מריבה. והיא בשלה.
אבי. בח. החתן. אה. הוא הגיע הביתה.
יש לו. זמן אחרי הצהריים.
ואז היא שאלה אותם: "אתם רוצים שנפתח?" רצו לפתוח.
מה מצאו? כמה מגבות.
כמה. אני יודע. מפות. אני יודע. לא.
לא. לא. לא כסף.
הם חשבו שיש כסף. ימצאו שמה כסף.
לא אוצרות. לא אוצ. לא. לא משהו.
לא אוצרות.
אבל הם בשלהם: "ובטח את לוקחת. בטח את לוקחת.
זה לא יכול להיות אחרת".
ואז. אה. נדמה לי שהם קצת הקדימו את החתונה.
את התאריך החתונה.
והם התחתנו. אה. קנו בית.
לא קנו. קנו.
שכרו?
שכרו אולי בהתחלה. ואחר כך קנו.
לא היה להם מלא. לא מתאר שהיה לו כסף.
זאת אומרת לא גרו יות.
היא לא גרה יותר עם.
אה. עם האחים שלה.
לא. אז מה. יחסים טובים. זאת אומרת.
יחסים טובים. כמו בת נאמנה.
זה. אבל מה ששייך לעניין הזה.
היא הייתה דומיננטית: "לא".
וככה היא רצתה. וככה היא ניהלה את הזה.
האחים לא. לא כל כך אהבו את זה.
אני חושב שזה בגלל. לא בגלל שהיא.
שהיא לא הייתה בסדר.
בגלל ה. שהפרה את ה. את ה.
היא הלכה בדרך אחרת.
בדרך אחרת לגמרי.
כן.
יחד עם זה. תמיד. גם כשהיה עניין של אחר כך.
אני קופץ למשהו אחר.
למשל אם היא הייתה הולכת לאיזה מקום לקנות בשר כשר.
היא הייתה. היא הייתה דתייה.
מבחינה זאתי. היא נשארה דתייה.
היא הייתה קונה בשר.
היא רצתה לדעת בדיוק בת.
מי השוחט. ומי זה.
שלא יהיו פה פאשלות.
זה. על זה היא הקפידה.
למרות כל זה. אבל.
כן.
נהגה לספר מה.
מה שאני יכול להגיד לך.
עד לפני הפטירה שלה.
"אתה זוכר שסיפרתי לך שזה. ת. כל הסיפור הזה".
ומה עם המסעדה?
היא גם הייתה כשרה?
כן.
המסעדה של אביך?
כן. כן. לא. לא.
באותה מידה?
לא הכניסו. לא. כשרה.
אבל. אה. כולם אוכלים כשר. זה לא היה.
כן.
לא היה. לא בשר ולא.
לא ערבבו בשר.
בשביל אפילו בשביל ה. הגויים.
לא. הם ידעו שזה ככה.
כן.
הם לא התנגדו. אלא להפך. אה. שמחו. ש.
ומי המשיך. אה. לנהל את כל העסקים המשפחתיים?
על. אחרי שהיא עזבה?
כן. כשהיא התחתנה?
את יודעת. אני לא זוכר.
לא יודע. לא יודע.
אולי אחד האחים.
אולי אחד אח. אני לא יודע.
מ-המ. בכל אופן הם לא רעבו ללחם?
מה הם לא?
לא רעבו ללחם?
לא. לא. לא. תראי. היה.
הייתה פרנסה?
אה. היה שדה גדול.
גדול. שטח גדול.
לא איזה גינה קטנה של מי שיש לו.
כן.
ממש שדה גדול.
והיה תמיד. הייתה.
היה פונדק הזה. הייתה פרנסה.
כן. ואז בעצם התחילו החיים שלה בתור.
עצ. עצ. ומשפחה. ו. אישה עצמאית. כן.
אישה עצמאית. אה. לקראת אמהות.
ואתה. אתה נולדת ב-32'.
כן.
כן. מה אתה יכול. אה. לספר על.
קודם כל על הבית עצמו?
אתה לא זוכר אם זה בית שלהם.
או בית שהיה שכור?
בית שלהם.
בית שלהם.
בית עם. אה. עם חצר גדולה. בית גדול.
בשכונה יהודית?
ש. שכונה.
הרחוב היה. כן. היו הרבה יהודים.
כן.
כן. רחוב ארוך מאוד.
כן.
אה. בית גדול כפי שאמרתי.
בבית. ע. עצמו. גם הי.
היה לנו. הייתה להם את המסעדה.
היה חלק מהבית.
אה. חלק.
חלק מהבית. עם חצר גדולה.
ובחצר היה עוד בית קטן.
שהם השכירו אותו. את הבית הקטן.
הזכיר אותו. ל. לספר.
שלא היה לו בית.
הוא שילם שכר דירה.
כן. ולך היה חדר משלך?
מ. החדר? בשבילי.
היה לי. כן. חדר משלי. הכל. אה.
מבחינה זאת. מה אני אגיד לך. חבית של דבש?
זה זה. לא יודע מה אמרתי.
מה אתה זוכר שהיה לך בחדר?
אה. אה. צעצועים מכל המינים.
מה שרק יצא. מה שרק.
הם היו מאוד עסוקים עם ה.
עם הניהול ה. זה.
הם לא ראו הרבה צי.
צעצועים חדשים או דברים חדשים.
אבל אם מישהו רק אמר או איזה ילד אחר בא. ו.
מיד היה לי את זה.
והיה לי אולי יו. יותר מזה.
תמיד הייתי. אממ.
אה. מקבל את הכי טוב.
מה שרק רציתי.
מה שרק רציתי. ו.
מתי היית רואה אותם?
בזמן הארוחות?
אני.
את ההורים?
יכלתי לראות אותם כל הזמן.
הם מדי פעם. אה. אם את. אה.
אימא אמנם עבדה. וזה היה ב. באותו.
באותו בית. עליי השגיחה.
מטפלת. אה. מחנכת.
אני יודע. הייתה לנו בת דודה.
שמצבה הכלכלי לא היה כל כך טוב. רווקה.
באותם הזמנים. לא כל כך צעירה. והיא. היא טיפלה בי.
היא טיילה איתי.
ושהיה צריך ללכת פעם בשנה באופן קבוע.
מגיל. אה. מסוים. היו שולחים אותי ל. לנופש.
כן.
להרים. יש לי תמונה אחת פה שאני נמצא שמה על יד ה.
וילה כזאתי. ו.
הם היו באים לבקר?
לא.
בסופי שבוע?
ה. ההורים ב. ל. בתוך. באותו חודש?
לא. לא. לא. אבל מה היה.
אמנם טלפונים לא היו. וזה. אבל היו מתכתבים.
ט. טלגרמות.
מברקים.
טלגרמות היו.
טלגרמות. כן. ולא היה צורך בכלום.
אבל מה שאני זוכר. כנראה שזה כבר בגיל.
אולי זה אפילו היה הביקור האחרון שלי שמה.
מה עשו בקייטנה?
זה לא בדיוק הייתה קייטנה.
זה היה מין נופש. נופש.
ב. בית הבראה.
כן. זה. הרים. נוף יוצא מן הכלל. ירוק. ויערות. ונחלים.
ו. ואוויר יוצא מן הכלל. שקט.
זה אני זוכר. זה אני זוכר. כי ה. היה כמו עכשיו.
ו. וזה היה נופש ש.
של יהודים?
או של מעורב?
לא. בדרך כלל יהודים.
בדרך כלל.
בדרך כדי הי. הייתה להם אפשרות יותר ממה ש.
אה-הא.
אני זוכר ש.
אני חושב שזה באמת היה פעם אחרונה שהייתי שם.
בדרך חזרה ההורים. אה.
שלחו הודעה. מברק.
ש. בדרך הביתה נכנס ל. רב.
רב. עוד פעם אני אומר.
אני לא יודע אם זה ויז'ניץ או סדיגורה. אני לא יודע.
ו. לקבל ברכה ממנו.
אה-הא.
מהרב.
אתה זוכר אם. אה. אם שרו שם שירים?
כי אצ. ב. אצל הרב ויז'ניץ היו.
אה. מנגינות מאוד יפות.
כן. אבל אני לא. לא. לא הביאו אותי. לא.
לא?
איך אומרים? לא חשפו אותי.
התפילה הייתה ממה?
לא חשפו אותי ל. ל. ל.
כי אז היית יודע לבטח אם זה זה או לא.
לא. כן. אני לא יודע. לא. לא.
אני רק זוכר דבר.
אה. הכל נסעו עם כרכרות.
כרכרה מפה לשם.
בדרך חזרה החלטנו לעבור דרך ה.
כפי שההורים אמרו. דרך הרב הזה.
ס. גינה ענקית. מגרש כדורגל.
ירוק. דשא ירוק.
ובאמצע הדשא. עץ שעשה צל.
מתחת לעץ. שולחן.
ומרחוק ראיתי יושב אדם עם. רב.
התקרבנו. כן.
לא נותנים להיכנס. רק מי שהזמין מקום.
ו. שעה מסוימת לבוא לרב. ושוער.
באנו לשמה. אני בא עם ה.
בת דודה שלי. המטפלת שלי.
באנו לשמה. והיא מספרת לו שהיא באה מבקשת ברכה על הילד.
הוא ככה כל הזמן היה עם הראש למטה.
למטה ככה. לא הרים את הראש מה.
מהשולחן. ובסוף אחרי שהוא גמר משהו להגיד.
אה. להתפלל שם. או.
או לקרוא. הוא ככה שם עליי את היד.
ואמר שאני אגיד אחריו כמה דברים.
ואחרי זה הוא בירך אותי וזה. אבל אנחנו.
אנחנו ידענו. הבת דודה הזו קיבלה הוראה שצריך לשלם לרב.
זה לא. אה.
זה לא בחינם.
זה לא בחינם. אבל. אה. הרב לא לוקח כסף.
אי אפשר לתת לו כסף ככה ביד.
אבל את כל הפטנטים לימדו אותה. את הבת דוד.
אז היא הרימה את ה.
מפת שולחן. הרימה אותו.
ושמה.
ושמה שמה את הכסף. כיסתה את ה.
כיסתה את הזה. ברכה נוספת. ו. והולכים.
אני. אני יכול להגיד לך שאני.
בתור. אפילו בתור ילד.
אני הרגשתי איזשהו חיזוק בזה.
הרגשתי איזושהי. באמת חיזוק. אפשר להגיד.
כן?
התחזקתי ו. ו.
ו. וידעתי שעכשיו.
אה. בירכו אותי.
אי שם. אני לא מפחד מכלום. אני.
בן כמה היית?
בן 5.
ו. זאת אומרת קיבלת שהברכה של הרבי. יש לה תוקף?
כן. זה לא אומר שאני כבר הלכתי עכשיו ל.
להתפלל עם ה. זה. לא.
כן.
רציתי את הילדות שלי. וכך הלאה.
והתחילו אז. אה. אחר כך.
אממ. בבית.
אה. הלכתי לגן ילדים. אה. רגיל.
של יהודים אמנם.
אבל. רגיל. לא. לא דתי.
גן ילדים או חדר?
לא. זה גן ילדים.
גן ילדים.
זה היה גן ילדים. אבל. בשעות אחר הצהריים. השכירו מלמד.
מלמד.
באופן פרטי?
באופן פרטי.
שבא אליך?
שבא אליי. ו.
היה לנו חדר מיוחד ששמה היינו לומדים.
אבל מה. אה.
זה משעמם ללמוד לבד. אה.
אז הם החליטו שהם באותה הזדמנות שהם מלמדים אותי.
יבואו עוד כמה ילדים.
שלא היה אולי באפשרותם ל.
ללמוד אצל רבה כזה בבית.
והביאו אותו שילמדו. שילמדו ביחד.
הם היו לפעמים. אממ.
קצת ילדים. קצת יותר גדולים ממני.
ושובבים לא. לא קטנים.
כן?
והרב. מסכן. המלמד הזה.
הוא ככה. נה. ונרדם.
זקן. ו. ישן את השעו.
את השעה שלו. ישן שמה.
אנחנו השתוללנו אבל הוא לא התעורר.
אבל מה החליטו פעם אחת השובבים?
אני לא הייתי כזה. לא הייתי.
הייתי גם קטן יותר.
וגם לא הייתי מעיז אולי לעשות את זה.
לקחו. אה. שעווה כזאת שמדביקים.
היו מדביקים. אה. למשל.
אה. דברי דואר חשובים.
נכון.
או שהממשלה הייתה שולחת איזה.
כמו חותמת.
חותמת אבל על שעווה.
כן.
השעווה הזאת. היו מחממים אותה.
זה כמו. אה. נר. עם משהו.
מחממים. ואז היו. כן.
ומטפטף. הם נתנו ככה. הדליקו את ה.
הדליקו גפרור או נר וטפטפו לו מה.
מהזקן?
טפטפו מהזה. על הזקן שלו. שהוא זקן.
נדבק לשולחן.
בכמה נקודות. כן? נדבק לשולחן.
טוב. אה. והוא התעורר.
הוא לא יכול היה למצוא סיפור. כעס.
וההורים שלי כעסו.
"ל. זה. מה אתה עושה?
הוא לא ירצה לבוא יותר".
איכשהו. התפייס. תמיד התפייסו איתי.
תמיד. לא בסדר.
כן?
זה.
קיב. קיבלת עונשים?
על עונש אני אגיד לך כבר משהו.
שעד היום. אני חושב עד יומי האחרון לא אשכח אותו.
אבל זה עוד בקשר. זה גמרנו את הזה.
אני לא יודע אם הוא. לו. לימד אותי או לא.
זה גם לא הביא לי הרבה.
רק אני זוכר שהיינו לומדים בעל פה.
אה. קמץ א' אה.
קמץ א'. אה.
זה לא אה. זה היה או.
וזה או והוא ב.
וזה ב. וזה ג.
וזה כך הלאה וכך הלאה.
מה זה אומר? אני לא יודע.
אבל ככה לימדו. ככה לימדו.
בקשר ל. ל. עונשים.
זה כבר היה יותר מאוחר.
הרוסים נכנסו אלינו בשנת. אה.
40'.
39'. 40'.
40'.
ו. הלכתי ל.
אפילו זה. זה בית ספר.
אה. יהודי.
אני למדתי. אני אתחיל קצת לפני זה.
אני למדתי כיתה א' ברומנית. אני לא יודע אם סיימתי.
בבית. בבית ספר רומני?
בבית ספר. אה.
רומני. אבל. אה.
אממ. יכול להיות שהוא היה בית ספר מעורב.
אבל יכול להיות שהיה בית ספר מעורב. יכול להיות.
אבל. אני לא יודע אם סיימתי.
כי המלחמה. לא היה מלחמה.
היה שם איזה החלפת מש.
משטר. היה הסכם.
אה. מולוטוב-ריבנטרופ [משובש] . אז.
אממ. נתנו. העבירו את השטח הזה ללא מלחמה.
ללא יריות. העבירו אותם מה.
לרוסים.
כן. אה. ל. לרוסים. רוס.
כן.
והרוסים. אממ. בשנת הלימודים הבאה.
אמרו: "אין דבר כזה.
אתה למדת בכיתה א' ברומנית? עכשיו.
ברוסית.
ברוסית". באיזה כיתה? כיתה א'.
מתחילים מהתחלה. אני אולי בין ה.
לא. אין הרבה. שהיינו פעמיים. שנתיים.
בכיתה א'.
כיתה א'.
וכמובן שהתחילו לדבר איתנו.
וביקשו מהילדים. זה היה משטר קומוניסטי.
מהילדים ש. במידה ולהורים.
לקרובי משפחה. יש רכוש.
ש. שאנחנו נבוא לספר.
כי. ככה צריך להיות.
ומה הם הגדירו בתור רכוש?
כסף. זהב. איזה ביזנס. איזה משהו.
בית?
בית. או משהו. [משובש] אי אפשר להחביא.
דברים שיודעים בבית ולא יודעים. לא.
מ-המ.
לא. זה לא. אהה.
ככה ממש הוראה מפורשת?
כן. לילדים.
מי המורה? המורה אמר?
שטיפת. לא המורה. ה. כן. מורים.
המורים.
גננות. מי שהיה.
אבל לילדים. ככה.
ככה. ספרו. מה [משובש] מה הם מדברים?
יש להם כסף? אה.
איפה הם מחביאים את הכסף?
מה. "מה ש.
מה שאתם יודעים תספרו".
אני כמובן לא חשבתי לעולם לספר. אבל מה?
ילד הוא ילד. ו.
יום אחד אני רציתי.
ראיתי. ראיתי איזה צעצוע.
וביקשתי מההורים. שיקנו לי את המ.
את הצעצוע כזה דומה לו.
וההורים אמרו לי: "תראה.
אנחנו נקנה לך את הצעצוע הזה.
אבל אי אפשר עכשיו.
אין לנו. אין לנו כל כך כסף.
כי לקחו לנו את כל מה שהיה קודם". כל הרכוש.
מה שהיה לנו קודם. לנו את המסעדה.
וכל זה. הרוסים לקחו.
וכל. כל אזרח היה צריך ל.
לעבוד במשהו. אז הוא.
אבא הלך לעבוד ב.
בקואופרטיב. אה. מסעדה קואופרטיבית.
מ-המ.
כמה בעלי מקצוע אם זה. טבחים.
ל. לקחו את המסעדה או הפכו אותו לקואופרטיב?
לקח. לא. לא. לא.
לקחו?
סגרו בכלל.
אסור לו לסחור בזה.
אסור לו להתעסק בזה.
רק בקואופרטיב מסוים.
כן.
התאחדו כמה בעלי מקצוע מס. ב. בשטח הזה.
כן.
ופתחו קואופרטיב. ומשמה ה. השכר היה נמוך.
זה לא. זה לא. זה מה ש. וגם את. לא רק את זה.
גם את הבית שלנו ח. היות והבית.
היה לנו בית גדול.
והיו עוד משפחות עם בתים גדולים.
ואנחנו היינו בסך הכל 3 אנשים. הייתי בן יחיד.
ודירה כל כך גדולה ל-3 חודשים.
מיד הכניסו לנו מש. משפחה אחרת נוספת.
שם היו יותר. יותר ילדים. משפחה יותר גדולה.
וההכנסה לא הייתה ממש.
לא הייתה. בקושי. בקושי.
ואיך. איך היה. אה.
העניין עם המוצרים?
זה היה זמין?
אה. כן. זה כסף. כסף. תמורת כסף.
קנו מוצרי אוכל. מוצרי ביגוד?
לקנות. מי שהיה כסף. ק. יכול. יכול לקנות.
עדיין היו חנויות שהיו בהם. סחורות?
זה היה תקופת הרוסים. זה. זה לא היה.
זה לא היה. זה לא.
עוד לא הנאצים. זה רק.
ברור. ברור.
כן.
אבל גם. אה.
גם בתקופה הרוסית התחילו קשיים. נכון?
כן. בסדר. תראי. אף אחד לא העיז לקנות איזה בגד.
אה. גרנדיוזי. אני יודע.
לא. אה. קנו.
דברים אלמנטריים.
שלא למשוך תשומת לב יותר מדי.
לא לנקר עיניים.
כן. לא לנקר עיניים. כן.
ומה עם הגליות לסיביר?
של. אה.
אנשים. אה. עשירים מאוד?
היהי. מי שהיה. היהודים שהיו חשודים.
כעשירים. או אולי לא אמינים כל כך.
היה קראו ל. אה. זה אני זוכר.
קראו לזה פספורט 39.
קוד 39. משהו כזה.
כן.
ומי שהיה לו כזה.
קוד כזה. הוא.
הוא היה על הכוונת.
ומישהו הלשין עליו?
היו הלשנות?
לא. לא. על אבא שלי לא היה פספורט 39.
לא. לא אני יודעת.
אבל היו הלשנות על יהודים כאלה?
היו. ודאי שהיו.
מישהו ידע שיש להם.
הם ידעו בעצמם. נ.ק.ו.ד. ידעו הכל.
כן?
רק מה. חיפשו עוד. עוד.
אולי גם איזה קרוב משפחה.
אולי עוד מישהו. אולי בחוץ לארץ?
כן.
חיפשו כל מיני.
כולם היו על הכוונת.
כל תנועה. כל דבר. כל מכתב.
כן.
עכשיו נחזור ל. ל.
למסעדה. לא למסעדה.
לצעצוע.
לצעצוע.
לצעצוע.
ביקשתי צעצוע. ביקשתי צעצוע.
והם אמרו: "נקנה לך.
אבל לא עכשיו. תחכה קצת".
ואני אומר: "אבל עכשיו.
זה כולם. כל הילדים יש. ולמה לי אין?
תקנו לי ותקנו לי.
אתם לא רוצים לקנות לי?"
ואז אני מרוב טיפשותי.
בן כמה היית?
בן 7? 8.
7. 7 וחצי. 8. כן.
8.
זה היה בצהריים.
אכלנו ככה שולחן. צו.
צהריים. וחזרתי מבית הספר.
מחומם על ידי ה.
צריך להגיד. מה שיש להורים. וזה.
ואני אומר: "אם אתם לא תיקנו לי.
אני אספר.
אני אספר. אני אספר להם שיש לנו כסף". את יודעת מה זה?
רעם ביום בהיר.
לא רעם. ברק. ברק. אני מרגיש טאח. טאח.
2 סטירות של אימא.
אבל כשהיא נתנה לי את הסטירות.
תחושת הסיפוק שהיה לי.
אני עוד עכשיו מרגיש אותו.
כי ידעתי שעשיתי דבר לא טוב.
הרגשת?
זה יצא לי. זה נדחף לי החוצה.
ופה אני קיבלתי את זה.
ועכשיו. ב.
אבא אמר. אבא היה הרבה.
אימא הייתה חברמנית.
לא. גם אבא. גם אבא.
אבל אבא נורא היה.
אה. אהב אותי.
ולא. לא רק שהוא אהב אותי. הגן עליי.
גם אימא. אבל אבא: "לא. לא. לא מכות.
לא. לא. לא מכות".
והוא אמר: "אה. הוא עשה שגיאה. הוא אמר משהו".
ואני הלכתי ו. נישקתי.
אימא גם באה אליי.
אחרי הסטירות האלה. מיד היא באה אליי.
ונתנה לי. ש. נישקה אותי.
אבל אני אומר לך. אלה הנשיקות הכי מתוקות שאני זוכר.
שהיא סלחה לך?
זה. זה. היא.
עשתה. לא. היא. אה.
הורידה ממני את ה. את ה.
את החטא הזה.
מה שעשיתי. אני הרגשתי ש. אני לא בסדר.
הרגשתי בתור ילד הרגשתי פה הייתי. לא הייתי בסדר.
זה שניתנה לי צ'יקטה.
גמרנו את החשבון. גמרנו.
והיא אמרה לי: "אתה רוצה לספר? אתה יכול ללכת לספר".
זה בקשר למתנות.
אבל ככה קיבלתי.
אה. [משובש] אצל הרוסים לא. לא היו לי.
אבל ככה ולפני זה.
קיבלתי. לפני המלחמה וכל זה. כל צעצוע שרציתי.
אה. דברים להרכבה. ודברים מהסוג הזה.
לצייר. זה.
חוברות כאלה לציור.
מה שהיה אז באותם הימים.
מה עוד. אה. אופניים. אני יודע.
כדורגל?
איך?
כדורגל?
כדורגל לא. לא שיחקנו כדורגל.
לא?
לא.
במה שיחקתם. אברהם?
אהה. אה.
כדור. אבל לא כדורגל.
כי זה. מזה צריך מגרש.
ופה התחילו כבר להת. צריך קבוצה.
ו. והיו ילדים גויים. אה.
הייתם משחקים עם ילדים לא יהודים?
אה. אממ. הייתה.
לא הייתה שנאה בינינו.
אבל גם לא חושב שהייתה.
אה. לא נתנו כל כך להתקרב אחד לשני.
מ-המ.
הם לא כל כך רצו להתקרב אלינו.
ואנחנו גם לא רצינו.
לא אנחנו. ההורים לא רצו.
כן.
שיהיה יותר מדי קשר. גויים. מה זה.
איך. היה. היה לנו שכן גוי.
אחר כך אני אספר לך מה הוא עשה לנו.
היה שם גוי קצת יותר גדול.
וכבן יחיד. הבן היחיד תמיד. אה. איך אומרים?
הוא הכי מפונק.
אבל גם הכי סובל.
בן יחיד. אה.
עד. עד הסוף כמו שאומרים.
אה. סובל עד סוף החיים.
אפשר להגיד ככה. ודאי שלהורים.
זה. זה בקשר ל. האא.
בבית ספר. אני מספר לך משהו.
בבית ספר קי. בשנה שנייה. כיתה א'.
זה לא תואר שני. כיתה שנייה.
כ. כ. שנה שנייה כיתה א'.
למדנו כמובן הכל ברוסית.
למדת בקלות את השפה?
לא. לא. אבל מה?
היות ואוקראינית שמעתי.
אה-הא. אז הצליל.
דיברו שמה. אה. הצליל.
הצליל לא היה זר.
כן. למדנו לכתוב.
לכתוב. ל [משובש] כיתה א'.
ב' מה. מה לומדים?
הנטיות שלי תמיד היו קצת חשבון. אהבתי חשבון.
זה לא. לא צריך שפות. אה.
אבל גם כן בכיתות האלה מה א.
בתור ילד בגיל הזה מה. מה יכול לעשות?
יום אחד. חורף.
אנחנו הולכים לבית ספר.
בית ספר היה כבר בית ספר.
אה. בתקופת הרוסים. יכול להיות שהוא היה.
כבר היה מעורב. לא.
לא. לא זוכר איזה ילד.
אה. לא יהודי.
לא זוכר. אבל. יכול להיות שהיה מעורב.
בדרך. אה. לילה לפני זה ירד שלג.
היו. ילדים רצים עם.
כל אחד עם הילקוט שלו. ורצים על השלג.
וערמות של שלג גבוהים.
ואני אלך על ה.
על הכביש. ולמעלה על הערמות.
ר. רצים ילדים.
יותר מהר. ויותר.
מתגלגלים מלמטה. וזה.
זה שלג שלא נמס.
זה לא מרטיב. לא מרטיב. הוא פשוט. אה.
כן.
ופרצה איזה מריבה בין 2 ילדים. מהכיתה שלי.
זה פה מכות.
לפה ולשם. ובינתיים מתקדמים.
תוך כדי מכות ותוך כדי דחיפות. וזה.
מקללים. ומתקדמים. מגיעים לבית הספר.
כל אחד יושב במקומו.
והריב הזה קצת נ.
נמשך גם בתוך הכיתה. בין 2 הילדים האלו.
והמורה. נכנס המורה.
הוא היה יהודי. ו.
הוא שואל: "מה קרה?"
אז הילדים מספרים: "הלכנו. ורבנו.
הוא אמר ככה. אני עשיתי ככה. הוא עשה ככה".
אז המורה שואל: "איך אני יכול להאמין.
מה ש. שאתה מספר נכון או מה שאתה מספר נכון?"
אז הם מצביעים עליי: "הוא ראה".
הוא ראה. קורא לי ללוח.
"מה ר. מה ראית?"
סיפרתי: "ראיתי שהם רבו.
לא ראיתי את ההתחלה. לא יודע למה.
וכמו ילדים. וה.
והגיעו לפה לבית הספר".
"מי אתה חושב שהתחיל?
מי נפל קודם? מי ראה?"
אמרתי: "לא זוכר בדיוק פרטים. זה.
ההוא". אז המורה שואל אותי: "איך אני יכול להאמין לך?"
אז אני אומר לו: "בחיי אלוהים".
"נו נו. בחיי אלוהים?"
למורה. למורה שבדוקטרינה של קומוניזם?
כן. יהודי.
כן.
אבל מה? יהודי. אני אומר לו: "כן. בחיי אלוהים".
ברומנית יש. אה. ש.
שבועה כזאת. אה. זהו.
זהו. זה נקרא באלוהים.
"מה? מה אמרת?" אני אמרתי לו.
אני עוד פעם חזרתי על זה.
אז הוא אומר: "אתם רואים?
אממ. מאמין באלוהים. וזה".
מה הוא אומר לי לעשות?
הוא אומר לי להרים את המכנסיים על מעל הברכיים.
לעמוד בפינה. אה.
היה לו שמה. אה.
תירס יבש. מקו.
אממ. לא מקולף. אה.
אה. בלי ה.
רק. כן.
בלי הכיסוי.
ככה בפינת. בפינת הכיתה.
ואומר לי: "תכרע ברך.
עם הפנים לכיתה. תכרע ברך.
אתה תשב ככה עד סוף השיעור".
אז קודם כל. זה כואב.
דבר שני זה מעליב.
דבר שלישי בכלל לא אשם.
ככה ישבתי. אבל מה. לפחות כל הכיתה.
כל אלה שהם רבו.
שלא רבו. כולם היו איתי.
אבל איך אפשר להגיד דבר כזה?
בכל זאת היו ל. ילדים קטנים.
הם החליטו לסדר את המורה.
ה. הכניסה לכיתה.
הייתה מין עליה קטנטנה לכיתה. מה.
מהחצר. היה על.
עלייה קלה. ואחר כך הכיתה.
קר. קור. כפור בחוץ.
הילדים שפכו מים בירידה הזאת. והמים קפאו.
והמורה היה. היה לו. הייתה לו רגל.
אממ. אממ.
קבועה ככה. לא.
לא יכול היה לכופף את הברך.
ככה. ותמיד כשהיה הולך.
היה הולך קודם עם ה. ככה. וככה.
הוא. יצא.
או שהוא הסתובב שמה ב.
בירידה הזאת שירד למטה. ונפל.
נפל.
נו כמובן. כל הכיתה צוחקת.
וכל הכיתה שמחה. ו.
וכל זה. וכל. אה.
ועודדו אותי. זה הייתה הנקמה שלי כלפי המורה.
זה מה שאני אומר. זה.
סוג כזה של.
אה. שאני עוד זוכר טוב.
זה אני זוכר טוב מה. מהבית ספר.
לימודים גדולים לא. לא למדנו שמה.
לא?
לא. לא.
עד איזה כיתה למדת שם?
1.
זהו?
פעמיים.
ומה היה אחרי זה?
מה. מה היה ב-41'?
לא למדתי. הייתה.
כשהגרמנים נכנסו?
היינו בגטו. גטו. אחרי.
אחרי הגטו הייתי עסוק כל הזמן במחבואים.
התחבאתי. התחבאתי.
מ-המ.
אה. פה ושם איזושהי.
אז השלמת אחרי המלחמה. אברהם?
בשביל. אה. בשביל. קיבלתי תעודה.
אבל ללמוד אחרי המלחמה.
כבר עברנו לאיזה מקום אחר.
זה כבר אה. שק. לא.
אצל הרוסים. לא למדתי.
לא למדתי. אלא כשעברנו קיבלנו רישיון
לעבור מהחלק הזה שהיה.
אחרי המלחמה. הרוסים נשארו באותם המקומות.
נכון.
לא רצו להחזיר לרומנים את ה.
נכון.
נכון. הם. הם אלה. זה.
אבל ביהודים רצו לצאת. לעזוב.
אם זה איחוד משפחות.
ולא נתנו. לאף אחד לא נתנו.
אחר כך. אחרי שנה או שנה וחצי.
הגיע איזה שמועות בין היהודים. זה הכל משמועות.
שנה וחצי אחרי.
משהו כזה.
תום המלחמה?
אחרי תום המל. אני. 45'. לא יודע. שנה.
ש. אה. מי שנולד מחוץ לשטח הזה ש. ש.
שעכשיו הרוסים נמצאים.
מעבר ל. נגיד אותו.
אותו אזור. אבל.
קצת כמה קילומטרים הלאה.
והוא כיום לא שייך לרוסים. יכול להירשם.
מ-המ.
אבל פחד. פחדו. פחדו מהם מאוד מאוד.
רצו לראות אולי. מי. מי מעיז.
מה יקרה.
מי מעיז לבקש.
כן.
ארץ כל כך טובה שיש כל. עושים כל.
הכל בשביל. אה. אזרחים. אה. סוציאליזם.
ומי שרוצה. אז אנשים בהתחלה לא פנו.
אבל פה ושם. מדי פעם.
מישהו. אה.
מעיז.
ביקש.
כן.
קיבל. קיבל את האישור לצאת. ויצא.
היה פ. אחד. אחרי זה 2.
אחרי זה 3. ולאט לאט.
כל אלה באמת שהגיעו. בדקו טוב.
תפסו אומץ.
בדקו. בדקו את כל ה.
את כל התעודות. מה שצריך ל. לבקש.
ו. אה. נתנו אפשרות. אה. לעבור.
לעבור את הגבול. מהשטח שהיה של הרוסים. לשטח.
לרומניה.
לרומניה.
כן.
טוב. פה מתחיל סיפור אחר לגמרי.
כן. אז אנחנו נעצור את.
אה. כן.
הסיפור הזה כאן.
כן. כן.
ונחזור לצ'רנוביץ.
אחרי שנה פלוס הרוסים עוזבים. נכון?
והגרמנים נכנסים.
אה. ה. כניסת הרוסים הייתה מאוד מוזרה.
ללא ירי. ללא כלום. הלכו. אנחנו פה.
כמובן עם כל החוקים שלהם.
מי שיש לו בית גדול מתחלק עם מישהו. עבודה.
כל אחד צריך לעבוד.
כל אחד חייב לעבוד.
כן.
ומי ש. ומי שעבד מקב.
קיבל תעודה שהוא עובד.
קראו לזה ספ. ספרבקה. ספרבקה זה תעודה.
ואז הוא יכול היה לקנות.
הוא היה מציג. למשל אם מישהו. תופסים מישהו ברחוב.
זו תעודת זהות. ספרבקה.
"איפה אתה עובד? מה אתה עושה?"
כן.
אין דבר כזה לא לעבוד. אתה פרזיט.
אם אתה לא. אין לך ספרבקה.
אתה. אתה פרזיט. אז.
מה קרה למשל. אה.
לדודים שלך? הם עבדו?
איזה דודים?
אלה שקודם למדו רק תורה. האחים של אימא.
בזמן הרוסים?
רגע. מתי זה היה?
בזמן הרוסים הם עוד גרו שמה.
מ-המ.
הם עוד גרו שמה. במה הם עסקו?
אני לא חו. אני חושב שהם עוד נשארו עם ה.
עם ה. עם ה. עם ה.
עם הפונדק?
עם הפונדק הזה.
היה לכם קשר?
עם הרוסים. כן.
היה ביניכם קשר אחר כך?
קשר. כן. קשר. אה. קשר.
אבל לא. לא. ביקורים.
אי אפשר. לא היה. היה קשר.
היה קשר. כן. יותר.
אה. יותר. יכול להיות שאפילו יותר
טוב ממה שלפני זה. אחרי.
כן?
ובגלל ה. מ. ס. סירוב של אימא.
ואחרי שנ. שנה. שנה וחצי אולי. הם היו שמה.
אני זוכר בקיץ. נדמה לי שזה כבר היה חו.
איזה חופש של הבית ספר.
ב-05:00 בבוקר אני שומע הפצצה.
אני עוד לא ידעתי מה זה. לא.
הפציצו את שדה התעופה בעיר.
אנחנו לא ידענו. ידענו. שמענו רק שדופ.
כן.
פיצוצים. וכמובן. אה. רדיו גם כן. אה. רוס.
הרוסים לא אפשרו כל כך. אה.
מכשירי רדיו להחזיק.
מחזיקי. אה. מכשירי רדיו בבית.
הם החרימו אותם?
החרימו. ו. והחרימו.
לא היו. לא היו.
ונודע לנו מח. מאנשים אחרים. מ.
מחיילים שראינו פתאום התרוצצויות.
תוהו ובוהו. תוהו ובוהו.
מכוניות גדולות עם.
ר. רמסו. אפשר. דרסו.
על. על. מכוניות פרייבטים קטנים שהפריעו להם לנסוע.
ברחו. נסעו. החוצה. וזה.
פה ושם איזה חייל אפילו עלה על הגג של הבית שלנו.
עם רובה רצה לירות על מטוסים.
עם רובה הוא רצה להוריד מטוס.
אה. עשה את שלו. עשה את התפקיד שלו.
זה היו מטוסים גרמנים?
אה. היו גרמנים. כן.
הפציצו כמה שהפציצו.
כן.
וחודש וחצי של תוהו ובוהו. אה.
במגמה של ל. ל. ל. נסיגה.
של להתקפל. להתקפל.
הם בינתיים היה מלחמה. מלחמת
העולם כבר [משובש] בפולין.
וכבר הייתה. היו שמה מלחמה.
ו. המלחמה הזאת.
היו יהודים. שכאשר הרוסים נסוגו.
הם. אה. הצטרפו אליהם?
יהודים מצ'רנוביץ?
לרוסים? כן.
כן. לרוסיה?
כן.
כן?
היה לי בן דוד כזה. שעשה את זה.
ואתה. הי. היה מישהו מהמשפחה שלך?
היה משפחה.
שנסוג איתם?
היה. היה. כן. היה.
אה. בן דוד. בן דוד. כן.
הוא היה קומוניסט?
רחוק. לא. לא.
לא?
אבל הוא קרא את המפה יותר טוב.
אה-הא. הוא שמע על הגרמנים?
זה לא אומר שהיה לו טוב במלחמה. הוא הגיע עד סיביר.
כן. אה-הא. אבל הוא נשאר בחיים.
נשאר בחיים.
אה-הא. הוא. הוא סיפר מה עבר עליו?
לא. עוד פעם אותו דבר.
לא סיפר?
לא.
אבל נשאר בחיים?
נשאר בחיים. והוא נסע עם.
אה. בת. בת דודה.
שהבת דודה היא בעצם מה. הקרובה שלנו.
וחזרו עם. אה. עם תינוקת. שהיא נולדה בשנת 1945.
והם חזרו חזרה. פה אצלנו גם היה בלאגן.
אני קצת מערבב את הסיפור. אה.
קצת. אממ. הרוסים כבשו מחדש.
כן.
44'. כבשו מחדש.
כן.
והם חזרו עם הרוסים.
אה-הא.
אבל פעם עם תינוקת.
יצאו עם הרוסים וחזרו עם הרוסים.
חזרו עם הרוסים. כן.
כמו שהחזית התקדמה.
כן.
הם אחריה.
הם חזרו. כן.
ה. לא. אהה. אחרי כמה זמן.
מ-המ.
והם הביאו איתם את התינוקת הזאת.
עכשיו לא היה להם איפה לגור.
אמנם היו הרבה בתים פנויים.
אבל בכל זאת רצו איזה מקום ש. שיכלו לגור בו.
כן.
והביאו את התינוקת אלינו. ו.
אה. ההורים שלי ו.
והם. הזוג הזה ש.
ש. שעזב וחזר.
בלי התינוקת. אה. הלכו לחפש דירה.
אז עכשיו מה עושים עם התינוקת הזאת?
אז אתה הביבי סיטר?
אני הביבי סיטר. אבל אממ.
אה. פ. בייביסיטר זה בסדר.
גם כן בגיל שלי להיות ביבי סיטר.
אני עוד לא נגעתי בתינוק ככה. פחדתי.
אה. הכניסו אותנו למסעדה. למזוודה.
מזוודה עם כרית מרופדת ככה עם כרית.
ו. שאני אשמור עליה.
שמו את המזוודה הזאת על השולחן. עם הנ.
פתוח. "תשים לב שהיא לא.
שלא. שלא תיפול".
"מה לשים לב?" "תשים לב.
לא. אל תסגור את המכסה. וזה.
ואל תיתן לאף אחד לת.
אל תפתח לאף אחד את הדלת".
היא הש. אני דיברתי איתה לפני כמה ימים. היא פה בארץ.
כן?
דיברתי איתה [משובש] טוב.
נזכור את זה. היא אומרת: "כן. אני נולדתי ב-45'".
"כן. נולדת. אני יודע.
אני הייתי הביבי סיטר עכשיו אולי הראשון.
והעריסה שלך הייתה. זה היה מזוודה".
כן.
אחר כך הם מצאו דירה. עברו.
כן.
והסתדרו.
עדות של אברהם רודיך, יליד 1932 Cernauti, רומניה על קורותיו בתור ילד בגטו Cernauti ובמסתורים בכפרים החיים לפני המלחמה; מידע על המשפחה; לימודים בבית ספר רומני; הכיבוש הסובייטי ב-1940; חיסול העסקים הפרטיים; גירוש עשירים לאזור Siberia; עידוד הלשנות בקרב בני משפחה; הכיבוש הגרמני ב-1941; נסיגת השלטונות הסובייטים; התעללויות גופניות ומילוליות ביהודים; רצח הסב והדוד; שוד רכוש; הוצאות להורג; סקילה באבנים; פוגרום ביהודים במשך כשלושה ימים; החיים באווירת פחד ואי ודאות; ריכוז כ-200 יהודים ורציחתם על שפת הנהר Prut; גירוש היהודים לגטו; החיים בגטו בצפיפות; מריבות רבות בשל הצפיפות; פרסום צו גירוש; תשלום שוחד בסך כ-3000 דולר בעבור פידיון מגירוש למחנות; בריחה למסתורים שונים בכפרים בעקבות ריבוי ההלשנות ועלייה ברדיפות; השחרור בידי הצבא האדום; פעילות בתנועת הנוער הציוני; קבלת "סרטיפיקטים" והעפלה לארץ-ישראל; גירוש לקפריסין; עלייה לישראל; קליטה.
details.fullDetails.itemId
11012905
details.fullDetails.firstName
אברהם
details.fullDetails.lastName
רודיך
details.fullDetails.dob
14/08/1932
details.fullDetails.pob
Cernauti, רומניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
08/06/2014
details.fullDetails.latestDate
08/06/2014
details.fullDetails.submitter
רודיך אברהם
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
banner.documents.disclaimer