חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של אברהם אלברט ברצו בן מיור יליד 1928 Sofia, בולגריה על גירוש יהודי Sofia לערי שדה

Testimony
null
null
null
21 למאי 2014. כ"א באייר תשע"ד.
מראיינים את. אה. אברהם בן מיור.
מראיינת מרים אביעזר מטעם יד ושם.
אברהם בן מיור הוא יליד 1928. יליד סופיה שבבולגריה.
ולאבא לאון ולאימא אסתר. מבית ברכה.
ואנחנו היינו רוצים לקבל קודם כל קצת רקע על המשפחה.
כמו קצת על הסבים. על ההורים.
האם גרתם כולם יחד בבית אחד או בקרבה?
איפה בסופיה גרתם?
שנקבל קצת תמונה של. אה.
איפה גדלת ומי ס. ס. מי היה בסביבה שלך?
ברצון. אה. כפי ש. ר. הראיתי לכם כבר תמונה.
אנחנו משפחה של 6 ילדים לאבא ואימא. ו.
אה. גדלנו באותו בית של הסבתא שלי.
האימא של האימא שלי.
אה. ל. ל. לסבתא שלי היה בית קטן של 2.5 חדרים.
ואחד החדרים היא נ. אה. מסרה ל.
לאימא שלי כדי שהמשפחה שלנו תתגורר בה.
אנחנו למעשה גדלנו בחדר אחד 8 אנשים ו. וגם.
והסבתא הייתה גרה בחדר השני עם.
עם הבת והבן שלה.
שהוא היה אחד מעורכי דין הטובים בסופיה.
אה. אבא. אה. ההורים של אבא התגוררו במרחק של.
אה. 2. 3 רחובות מאיתנו.
אנחנו גרנו בסופיה באזור שקראו לזה האזור של היהודים.
ה. אה. אה. השכונת היהודים כפי שהם קראו לזה. אה.
היה לה שם?
היה לה שם. שכונת. אה. אה. יוצ'בונאר.
יוצ'בונאר זה. זה מילה טורקית שהיא מבטאה. אה.
3 בארות שזה התרגום המי.
המילולי של יוצ'בונאר מטורקית.
אה. שם היו בארות. כפי הנראה.
ואז לכל אזור היה באר.
ואז נתנו את השמות של האזורים כפי. לפי הבארות.
כן.
אה. ב. באזור שאנחנו גרנו.
זה היה למעשה המרכז הגדול ביותר של הריכוז
של היהודים שהיו מתגוררים בסופיה.
למרות שהיו גם בשכונות אחרות.
הבשורה הייתה די גדולה והכמות האנשים.
שלפי עניות דעתי. היו בסופיה. אה.
היא הייתה ה. המספר היהודים הכי גדול ש. שהיו בבולגריה.
בבולגריה היו בערך כ. אה.
60 עד 67 או 8 אלף יהודים. אה.
שהם היו מפוזרים למעשה בכל הערים ואפילו כפרים בבולגריה.
ו. אבל הריכוז הגדול היה בסופיה.
אה. אה. אם אנחנו שאלנו קודם על ההורים.
אז ה. הסבא והסבתא שלי מצד אימי כפי שאמרתי.
הם היו. הם התגוררו במרחק של 2. 3 רחובות.
ואנחנו כמובן היינו בקשר יום יומי עם כולם.
אה. באזור הזה. אה.
היו בתי ספר. בית ספר או שלא להגיע עדיין לבית ספר?
כן. אולי לא. כי רציתי קצת לקבל את התמונה של האווירה.
כלומר אתם הייתם בטח בחגים יחד?
אה. לא היה חג שאנחנו לא בילינו כולנו ביחד.
למרות שהמצב הכלכלי של כולנו מצד זה או מצד זה.
לא היה מזהיר.
אבל אנחנו השתדלנו. ההורים שלנו בעיקר.
אימא השתדלה גם סבתא כמובן.
הסבתות כמובן. השתדלו לתת לנו.
לדור השני להרגיש את החגים היהודים כמו ל"ג בעומר.
פורים. פסח. אה. חנוכה. וכל השאר. אה.
כדי ש. אה. נרגיש את ה. אה.
את הנושא הזה ששמו נושא. אה.
הדבר הזה שאנחנו יהודים.
ואנחנו ידענו להעריך את זה
בצורה מאוד מוחשית. ואהבנו להיות שכאלה.
ודיברתם לאדינו בבית?
בבית דיברו לאדינו.
אה. בהתחלה כמובן דיברו לאדינו על מנת שאנחנו לא נבין.
אבל לאט. לאט אנחנו גם התחלנו להבין.
וכך שהסודות בין ההורים. אה. הצטמצמו.
כן.
כי אנחנו כבר הבנו.
אה. אה. השפה הייתה שגורה בפיהם בצורה מאוד יפה
ודיברו לאדינו. ואפילו ספרדית קצת יותר טובה.
אימא שלי ידעה אפילו קצת יותר טובה משהו.
אה. לאדינו פלוס קסטיליאנו.
מ-המ.
ש. אה. זאת שפה ספרדית.
ספרדית. ו. כשהתאספתם לחגים.
אתה אולי זוכר איזה חג מסוים שז.
חגגתם יחד שנשאר לך בזיכרון?
אה. אני לא. אני זוכר. כן.
אני זוכר חג פסח שאנחנו עשינו סדר פסח
אצל האח של הסבא שלי מצד אבא.
שכולנו. אה. היינו שמה בחצר הגדולה שלהם שהיו גרים.
הרי גם המשפחה של. אה.
הסבא מצד אבא הייתה משפחה גדולה
עם מספר אחים ואחיות. וגרו ב.
ב. בחצר גדולה עם מספר בתים קטנים.
והחצר הייתה גדולה מאוד.
ושמה נערך סדר פסח.
ואני זוכר את הסדר הזה.
נדמה לי שזה אחד הפס. אה.
סדרי פסח הלא רבים שאני היה לי הכ.
הזכות והיה לנו. אה.
הזכות להיות ביחד. נדמה לי.
אבל אני קשה לי לזכור את זה כי אני בסופו של דבר. אה. ה.
ד. החג הזה.
אני ודאי הייתי בסביבות 6. 7.
‮אבל הזיכרון שלי ‭thanks‬.‬
אה. תודה לאל. הוא. אה.
לא בוגד בי עד עכשיו ואני זוכר הרבה דברים מ. מאז ילדותי.
היית בין הילדים הקטנים?
אני הייתי בין הילדים ה. ה. אה.
לפי סדר ה. ה. אני הייתי ב. ב.
‮ב-‭level‬ הרביעי של הילדים.‬
לפניי היו בוגרים. בני דודים.
בנות דודות. ודודים.
שהם כולם היו 2. 3 היו יותר בו. בוגרים.
אני הייתי תמיד. אה.
לפי סדר ה. והמספר 4 כמעט בכל מקרה.
כמו שבבית. במשפחה שלנו עצמה.
ככה גם לגבי היחס של שאר הבני דודים ודודות.
כן. אתה לא זוכר את הפסח?
כלומר איך. איך אה. קראו את ההגדה?
כן. א. אני זוכר. אני זוכר את זה יפה מאוד.
אממ. הם קראו את זה ב-2 השפות גם יחד.
ה. הדוד. האח של סבא שלי מצד אבא. הוא ידע. אה. אה.
לקרוא עברית והוא קרא סדר. את הסדר בעברית.
אבל החלק העיקרי הוא התנהל בספרדית.
מ-המ.
וזה היה מאוד נעים.
מאוד טוב וכולנו התרגשנו מאוד.
כן. היו איזה מאכלים מיוחדים שעשו?
אה. אה. קשה לי לומר את זה.
אבל אני יודע שעשו המון. המון מטעמים ממצות.
ואני זוכר שאנחנו. אה.
את חלק מהמצות עשו בבית. ואנחנו.
מה? בבית?
בבית. אה. עשו. אה. אפו את המצות.
ואני זוכר שסבתא שלי.
אה. אה. שלחה אותי למאפיה.
היו הרי מאפיות כאלה ציבוריות של.
שלחה אותי לשם כדי שהם יאפו את המצות.
זה זכור לי כי. אה. אני הייתי זהיר מאוד כדי ל.
שהמצות לא ישברו בדרך.
כן. היה איזה ניגון מיוחד שאתה זוכר?
לא.
לא.
לא. פשוט אינני זוכר זה ניגונים מיוחדים.
ק. קרוב לוודאי שהיו.
כן.
אה. נדמה לי שהחד גדיא.
החד גדיא בספרדית הייתה. אה. אה. ששרנו.
שכולם שרו. אני הרבה לא הבנתי. כי הייתי ילד קטן בסך הכל.
הייתי כפי שאמרתי ב. בסביבות 6. 7. משהו כזה.
אבל אני זוכר שחד גדיא כן שרנו בספרדית.
מ-המ. הבנתי. והיה שם בית כנסת?
בסופיה היו 2 בתי ספר.
באיזה אזור?
מרכזיים. באזור שלנו היה בית כנסת מאוד יפה.
מאוד גדול. שהוא היה צמוד לבית ספר העברי.
היו לנו בסופיה 2 בתי ספר עבריים.
אחד היה ב.
בצפון העיר איפה שהחלק היותר עשיר של העיר.
ואילו. אה. הבית. אה.
כנסת והבית ספר השני היה באזור היהודי איפה שאנחנו גרנו.
אה. זה היה כמובן באזור שהוא מבחינה.
אה. כלכלית היה קצת ברמה יותר נמוכה.
אבל. אה. זה היה בית ג.
כנסת. אה. אה. מאוד מרשים ויפה.
אנחנו כפי ש. אה. כפי שכולם יודעים.
הבולגרים לא בדיוק. אה. אה. שומרי ה.
דת. אבל שומרי מסורת כן. והם יהודים.
אני מעיד על כך שגם אני אחד מהם.
שאנחנו. אה. יהודים. יהודים טובים אבל לא. לא דתיים.
לא דתיים. כן. אבל. אה. אה. האם בבית כנסת. אה.
עשיתם בר מצוות ו. אה. ותפילה וכל זה?
כן. כן. כן.
בבית כנסת נערכו בת. אה. בדרך כלל הבר מצוות.
לי לא היה הכבוד והזכות. אה.
הזכות כן. אבל לא היה.
לי לא הייתה אפשרות ל. לעשות בר מצווה.
לי עד היום אין בר מצווה. אהה.
מה. מה התרחש בבית כנסת מלבד. אה. תפילות?
בבית כנסת. אה. חוץ שהיינו הו.
הולכים לשמוע את התפילות. הרבה לא הבנו כמובן.
אבל היה מרשים כי כולם היינו מתלבשים במיטב הבגדים שהיו.
ולא היו הרבה. אבל במה שהיה לנו.
התלבשנו תמיד נקי ויפה ובאנו.
אחד האירועים היפים ביותר. אה.
שזכור לי היטב זה שאנחנו הילדים שלמדנו בבית ספר העברי.
שזה היה. כפי שאמרתי. בצמוד לבית הכנסת.
כשהיינו ברחוב והיינו רואים את
הרב שהיה מגיע לבית כנסת ור.
כולנו היינו רצים כמה שאפשר יותר מהר ל.
להגיע לרב כדי לנשק לו את היד.
זאת הייתה בעינינו ה.
הדבר הכי חשוב שיכולנו לעשות מבחינה יהודית.
כמובן. שבבית ספר למדנו עברית.
כן.
וכמובן בולגרית.
זה היה בית ספר או שזה היה חדר או.
לא. לא. זה היה בית ספר יסודי שלמדנו.
אה.
8 כיתות.
מ-המ.
ב. אה. בבית ספר הזה של ה.
אחד קראו לו בית ספר המרכזי שהוא היה בצ.
ב. באותו חלק העשיר של סופיה.
ואילו החלק הפחות עשיר שלנו.
אה. אה. בית ספר.
תקופה מסוימת המנהל של בית הספר היה אח של אימי.
אח צעיר יותר של אימי.
שהוא היה גם עורך דין. אה. מצליח.
מה שמו אתה זוכר?
שמו יצחק. ד"ר יצחק ברכה.
כן.
אה. הוא שימש פרק. אה. זמן מנהל בית הספר.
אה. לא בזמן שאני הייתי תלמיד.
כי אני התחלתי בבית ספר העברי כבר מ.
מגן ילדים. ולמדתי בגן ילדים שנתיים.
כי זה היה גנון ואחר כך גן ואחר כך כיתה א'. ב'. ג' וכולי.
מה למדתם שם. אה.
מה שלא מלמדים בבית ספר לא יהודי?
למדנו כ. אה. למדנו עברית. למדנו דקדוק.
למדנו קרוא וכתוב. אה. עברית. אה.
וכל שאר המקצועות היו בבולגרית כמובן.
היה גם שיעור דת?
שיעורי דת היו לנו רק ביום שבת בבוקר.
כשהם התקיימו בדרך כלל לא בתוך בית ה.
לא בתוך כותלי בית הספר.
אלא בבתי כנסת קטנים שהם היו. אה.
בית כנסת של אנשים ל.
אני חושב של אנשים פרטיים.
שהבית. בתי כנסת הקטנים האלה.
ואנחנו התלמידים היינו באים לשם ביום שבת
בבוקר ולומדים איזה שעתיים עברית.
שמה ש. אה. לימדו אותנו חומש ולימדו אותנו.
אה. תורה. בעיקר חומש. עד כמה שאני זוכר.
וזה היה בבתים פרטיים.
הבתי כנסת הקטנים האלה?
לא. בית הכנסת הקטנים.
אה. היו בבתים פרטיים.
זה לא היה בית כנסת.
כן.
זה היה חדר.
כן.
בוא נקרא לזה ככה.
יותר נכון זה יהיה חדר שהוא היה בית כנסת.
ובחגים היות והבתי כנסת לא יכלו להכיל את כול היהודים.
אז גם בתי ס. כנסת הקטנים הללו גם שמה היו הולכים להתפלל.
כמו למשל יום כיפור. אה.
יום כיפור שזה היה תמיד. תמיד מלא. מלא מ. מ.
כן.
מ. מכולנו.
אני זוכר כילד אני הייתי מתלווה לסבא שלי ולאבא.
תגיד. אה. הבתים היו מחוברים ככה?
הבתים. אה. איפה שגרתם?
כן?
היו בטח בתים קטנים כאלה. נכון?
כן. בדרך כלל היו בתים של בודדים.
כן. עם חצרות גדולות.
והיו אחד על יד שני?
אה. לא. בינינו זה. זה לא היה רק יהודים שמה.
זה היה מ. מעורב.
אנחנו. אה. אה.
אחד הדברים היפים בבולגריה זה היה שהחיים היו. אה.
אנחנו חיינו בתוך.
ביחד עם הבולגרים וכמעט ולא הורגשה שום.
שום הבדל בינינו לבינם.
אה. אני זוכר שאימא שלי.
כשיום של כביסה הייתה שולחת אותי לשכנה.
והיית. אה. במין. אה. קוד כזה מסוים ביניהם.
שאני הייתי אומר לה ש: "אימא שלי מבקשת שתתני לי.
שתחזיקי אותי כאן. תחזיקי אותי כאן".
ואני לא הבנתי בדיוק מה היא אומ.
מה אני אומר לה. כי הייתי קטן.
אז היא הייתה מושיבה אותי שעות והייתה אומרת: "חכה.
אני מכינה לך את מה שאימא שלך מבקשת. תשב פה".
הייתי יושב בשקט וכעבור שעות הייתי שואל: "טוב.
תתני לי. אני רוצה ללכת". "עוד מעט".
היא חיכתה שאימא ת. ת.
כן.
תסיים את הכביסה שלה.
כן. לא שאלתי את זה בגלל שחשבתי
שאולי בסוכות הייתם עושים סוכה אחת ל. לכמה משפחות?
אני לא זוכר שאנחנו עשינו סוכה.
אתה לא זוכר?
אני יודע שעשו סוכות.
עשו בהרבה בתים. אבל לא אצלנו.
אצלנו לא עשו סוכה. פשוט. אה. אה.
אינני יודע למה לא. אבל לא עשו סוכות.
אב. ו. ואילו בבתים אחרים. כן.
אני גם זוכר שממול איפה שאנחנו גרנו היה בית גבוה ש.
שאנחנו ראינו אותו מאוד גבוה.
הוא היה 4 קומות ולגבי דידנו זה היה נראה בית גבוה מאוד.
אז באחד המרפסות של הבית הזה עשו סוכה.
זה היה חבר של. ההורים של החבר שלי.
חבר טוב שלי. ו. אה. ואני הייתי הולך כדי לקחת את.
את החבר שלי שנצא ל. ל. לטיול או לאן שלא יהיה.
אז הייתי רואה את הסוכה. נתנו לי להיכנס כמובן בפנים.
ואחר כך לצאת ול.
כן.
ולקחת את החבר ולהמשיך הלאה.
ותגיד. אה. מלבד בית כנסת היו שם עוד איזה. אה. ארגונים?
כן.
תנועות?
כן. אה. אה.
בבולגריה היו כל הארגונים הי. הציונים והיהודים שקיימים.
החל מבני עקיבא.
כן?
החלוץ. מכבי.
כן?
בית"ר.
כן.
השומר הצעיר.
כן. כן.
ואתם הייתם באיזה. קשורים לאיזה ארגון?
אני הייתי ילד קטן עדיין.
נכון. אבל.
אבל. אבל בדרך כלל אני הייתי מאוד מקורב ל-2 ה.
אלה ששמה היו אנשים פחות או יותר שהכירו
אותנו ונתנו לנו ל. ל. להיצמד אליהם.
זה היה מכבי. ו. והחלוץ.
כן.
מכבי והחלוץ.
והיינו הולכים לראות כי.
והמכבי הם היו. אה. מאוד פעילים. הם עשו התעמלויות.
זה יותר ספורט. נכון?
כן. וב. באולם הספורט.
באולם הגדול. הספורט של בית הספר.
זה היה אולם מאוד יפה. מאוד גדול.
והבית ספר בכלל היה גדול. יפה ומסודר ונקי.
היה לו שם לבית ספר?
יוצ'בונאר [משובש] (בולגרית).
זה בית ספר ביוצ'בונאר.
כן.
ואילו הבית ספר ב. בעיר ה. היו.
בחלק העשיר יותר קראו לזה בית ספר המרכזי
[משובש] (בולגרית) זה [משובש] (בולגרית)
כן. כן.
וזהו. מה שאני יכול לומר בקשר לזה.
הייתה ילדות נפלאה.
אני זוכר. אה. אחד הדברים של חגים היהודים זה היה. אה.
שברחוב המרכזי של אותה השכונה שלנו.
ששם היו מרוכזות כל החנויות.
היו חנויות של. של ירקנים שב. ב. אה. מתי או.
היה שמה.
אוכלים את ה.
היה שם רחוב ראשי?
היה רחוב ראשי שקראו לו פוזיטנו.
פוזיטנו. ושם היו. זה באמת מעניין אותי.
האם הנוכחות של היהודים הייתה מורגשת?
בוודאי. זה היה כל בית שני היה בית ש.
שהיו מתגוררים יהודים ו. וב. איתו. יחד ב.
בשילוב עם הרבה בתים באמצע של.
אה. של. אה. בולגרים.
אבל אנחנו כולנו חיינו בצורה מאוד.
מאוד. מאוד יפה איתם.
הם. המ. הם. אנחנו היינו עם כולם חברים.
הם אהבו אותנו. אנחנו אהבנו אותם ו.
ולא הייתה כמעט. כמעט.
ואני על כל פנים עד גיל.
אה. עד. עד שנת 40' או 41'.
לא הרגשתי כמעט שום אנטישמיות. או.
או לא שלא הייתה או שאני לא ידעתי להרגיש את זה.
תגיד. ונניח שאולי תיקח אותנו ברחוב
פוזיטנו ותגיד לנו איזה חנויות היו של היהודים?
כל. כל סוג של חנות החל מקצב. סנדלר. אה. ירקות.
מכולת. אה. אה. וכל מה שעולה על דעתך.
אה. כל החנויות היו שמה.
כמובן שהיו גם הרבה רחובות נוספים שהיו חנויות ו.
ש. ב. בסופיה. אבל פה זה היה הריכוז הגדול של היהודים
וזה היה רחוב די. די ארוך.
ו. ו. ו. וזה היה רחוב הומה יהודים וגויים וגם בולגרים.
שזה היה נפלא ויפה.
וזה היו ככה בתי מלאכה.
כלומר. אה. מקצועות. אה.
חופשיים לחלוטין. כל מה שק.
קשור ב. בעיר נורמלית.
אבל זה לא היו עשירים מאוד.
להפך. המצב הכלכלי של כל אותם היהודים.
אה. אני הייתי קורא לזה אחרת.
לאו דווקא באזור של היהודים.
אלא בכל בולגריה עצמה.
אה. לפי איך שאני יודע.
אני חושב שבסך הכל.
המצב הכלכלי שהוא היה קצת פחות מרמה בינונית.
היה. אה. נחלתם של לפחות 75 או 80 אחוז מכלל היהודים.
החלק הנותר היו במצב הרבה יותר טוב. אה. קו.
והיו גם חלק. אה. שהם. אה. נמנו בין ה. האנשים עשירים.
אבל יהודים כאלה נדמה לי שהיו אולי.
אולי 10 אחוז מכלל האוכלוסייה.
אה. מ. מכלל היהדות. היהודים בבולגריה.
פרט להם. כל השאר.
אה. איכשהו סיימו את החודש.
מ-המ. היו יהודים חקלאים?
כן. לא בסופיה כמובן.
בטח לא בסופיה.
היו יהודים שהיו מתגוררים בערי שדה.
היו להם קרקעות ו. ו. ו.
ויש גם בכפרים שהיו. היו להם.
אהה. קרקעות שהם היו מעבדים אותם והיו חקלאים.
אה. אני לא נפגשתי בהם הרבה.
אבל אני שמעתי עליהם.
ו. אהה. אה. היו. הייתה עיר מסוימת ב.
בבולגריה שאני יודע ש. אה. ה.
היא שמה. אה. אלה שעסקו ב.
בטבק היו בעיקר היהודים של אותה עיר.
מ-המ.
וזה בחלק הדרומי של ה.
של איזה עיר זו?
אה. לעיר קוראים דופניצה.
אבל זה אינני יודע עד כמה שזה.
אוקיי. זהו. זה מאוד מעניין כי אתה אומר שהיה איזה מין.
אה. דו קיום עם האוכלוסייה.
עם.
הלא יהודית.
יותר מדו קיום. יותר מדו קיום.
היה ממש. אה. רוב החברים של.
עד כמה שאני זוכר. אה. רוב החברים של אבא שלי.
שהוא היה כובען.
הא.
אה. אה. רוב. רובם היו בולגרים.
אה. עד כמה שאני זוכר.
אני לא זוכר שהיו לו הרבה חברים יהודים.
אה. והם. והם עבדו ו. והיו בצבא ביחד.
אבא גם היה בצבא.
ו. והחברים שלנו. שלי.
פרט לחברים שלי מבית ספר ומהשכונה של היהודים. אה.
כל השאר היו גם של השכונה. היו. אה. ג. לא יהודים.
גויים. אבל היינו חברים נפלאים.
תגיד. היה שם איזה נהר או איזה מקום שהייתם הולכים להתרחץ?
אה. בעיקר המשחקים היו מתנהלים ברחוב או במגרש כדורגל.
אה. כי אנחנו גם כדורגל לא היה לנו.
אנחנו היינו עושים את הכדורגל מסמרטוטים.
והיינו משחקים בעיקר ברחוב.
אה. היה. יש נחל אחד שעובר באמצע בולגריה. באמצע סופיה.
אבל אני לא בטוח שאנחנו היינו הולכים ל.
אני לא זוכר שאני הייתי אי פעם
נכנסתי לתוך המים של הנחל הזה.
ואני מבינה שאהבת ספורט. נכון? כדורגל.
כן. כמו כל הילדים לא הייתי יוצא דופן.
אבל הייתי ילד נורמלי כמו כולם.
אה-הא. אהבת לקרוא?
אהבתי לקרוא. כן.
ואנחנו קראנו בולגרית כמובן.
כן.
ו. אה. אני גם ניסיתי.
לא רק אני אלא כל חברי מהכיתה ניסינו לקרוא
גם סיפורים בעברית שבבית ספר נתנו לנו.
ואני לא משוכנע שהבנו.
למרות שאימא שלי לא ידעה. אה. עברית.
אבל היא באיזשהו מקום כן ידעה.
לא י. אף פעם לא ידעתי אם היא כן יודעת או לא.
מפני שהיא עזרה לי לשיעורים בבית. והיא עזרה לי ל.
לעשות את השיעורים בעברית וב.
וזה מה שגם הציל אותי לקבל איזשהו ציון טוב יותר.
אה. כן. ותגיד. אה. אז מה.
מה קראתם? אתה זוכר?
לא.
קרל מאי או.
לא. לא קראנו. קרל מאי.
‮כן ‭off course‬ ק. קראנו קרל מאי.‬
וקראנו גם. אה. אה. כל מיני סיפורים. אה. ה.
הרגולים. הרגילים. את יודעת של הסינדרלה.
ספרות מתורגמת.
ו. וסיפורים של ילדים.
אנדרסון.
כן.
האחים גרים. כן.
כן.
ואתה בעצם. על
איזה תרבות אתה גדלת. מלבד עברית ומלבד ללמוד קצת. אה. אה.
לאדינו.
כן. אבל. הא. אתה גדלת על ספרות. אה. ספרדית?
על ספרות בולגרית. בולגרית בעיקר.
כן.
כן.
מ-המ.
למרות שבבית ספר אנחנו גם למדנו צרפתית.
אבל אני לא מתיימר אפילו.
כן. אבל מאימא לפני שינה או סבתא.
איזה סיפורים היית שומע?
סיפורים. סיפורים.
אה. סבתא הייתה מספרת לנו סיפורים. אני זוכר בספרדית.
ואילו אימא הייתה מספרת גם בספרדית וגם בבולגרית. תלוי.
אתה הבנת?
אה?
הבנת?
כן. הבנו. אנחנו הבנו את 2 השפות.
כן. כן.
מצוין אפילו.
על מה? על מה סיפרו? מה היו הסיפורים?
אה. אינני זוכר.
אה. סיפורים של ילדים בדרך כלל.
כן. סיפורי.
כדי שלהרדים אותנו כמה שאפשר יותר מהר כדי שגם הם ינוחו.
זה לא קל לגדל 6 ילדים בחדר אחד.
כן. לא חשבתי שאולי יש סיפורים שהלכו מדור לדור.
לא. לא שאני זוכר את זה.
מדור לדור זה אותם הסיפורים של כיפה אדומה וכולי וכולי.
אה. זה. אוקיי. כן. ועוד משהו.
האם זכור לך. האם הייתה פעילות של קרן קיימת?
הייתה פעילות בקרן קיימת רק בבית ספר ובבית כנסת.
ואנחנו היינו תורמים. אה.
לא הרבה כי גם לנו לא היה.
אנחנו היינו זקוקים לתרומה.
לתרומה יותר מאשר לתת.
אבל תמיד הייתה לנו אפשרות כזאת שההורים. או האימא ואבא
היו אומרים: "את זה אתה תשים בקופה הכחולה. בסדר?"
כן.
אז הייתי אומר: "כן".
כן. אז היה לכם בבית קופה כחולה?
לא זוכר. נדמה לי שכן.
כן. הייתה נדמה לי קופה.
הייתה לנו קופה. כן.
אבל היא לא. לא הייתה הכי מלאה בעולם.
והם. אה. אמ. אמרו לכם למה הולך הכסף?
כן. סיפרו לנו קרן קיימת.
שנוטעים עצים בארץ מפני שהארץ היא.
היא מדבר. וסיפרו לנו הרבה.
ואנחנו ידענו על ארץ ישראל. אה.
מתוך הסיפורים שההורים ובבית ספר סיפרו לנו. אה. וידענו.
זה הכול תקופת הילדות.
כן.
אבל הילדות למעשה נקטעה.
זה אחר כך.
בתקופה מסוימת.
כן.
והתקופה עד אז. החיים בבולגריה היו. אה. אה. לגבינו.
אנחנו הרגשנו מאוד יפה. מאוד טוב. מאוד. אה. בבית.
אהבנו את המדינה. אהבנו את הדגל. אהבנו את הב.
את ההמנון. אהבנו כל דבר שכ.
שייך לבולגריה. הוא היה שייך לנו.
אבל מעולם ולעולם לא שכחנו שאנחנו יהודים.
והיה לכם איזשהו קשר דרך התנועה או דרך מישהו עם.
אה. פלשתינה דאז?
לא. לי. על כל פנים.
לא לך באופן אישי. אבל.
אני לא יודע. אני. אני מניח ש. אני מניח שההנהגות של ה.
של התנועות ה. ה. שהיו הם בוודאי היה להם איזשהו קשר.
אין לי מושג. אני לא. לא מתיימר להיות. אה. נביא ולדעת.
אני רק רציתי לדעת האם היו נסיונות לעלות ל. לפלשתינה.
כן.
עוד לפני המלחמה?
כן. בוודאי. היו ניסיונות וגם עלו.
היה גם מקרה. אה. שאני. אה.
זוכר ואי אפשר לשכוח את זה. ש. אה. איזשהו יהודי.
דוקטור אחד. אני זוכר אפילו שקראו לו ד"ר קונפינו.
עד כמה שאני זוכר. הוא. אה. אממ. אה. אני לא.
הוא. אה. ארגן. אה. עלי. אה.
כמות גדולה של אנשים שרצו לעלות לישראל.
בארץ ישראל דאז.
והוא ארגן איזשהו אונייה קטנה.
אה. קטנה מאוד אפילו.
והוא עשה את זה מבחינה מסחרית ו.
ולא. אה. מסתבר. אה. ש. על כל פנים.
הוא העמיס באוניה הזאת כמות פי 3 או פי 5 ממה שהיא.
אל. היא יכולה לשאת.
וכשהיא יצאה מבורגס לכיוון ישראל.
לכיוון ארץ ישראל. הייתה צריכה לעבור דרך בוספורוס.
טורקיה. איס. איסטנבול.
כן.
ושם התפקעה וטבעו.
אה. נדמה לי משהו בסביבות. אה.
בין 60 ל-70 אחוז מכלל הנוסעים טבעו ורק חלק
קטן שידע קצת ל.
לשחות.
ל. לשחות. אה. הם ני. ניצלו.
מ-המ.
הייתה עוד אונייה אחת שהוליכ. אה. הובילה.
עד כמה שאני. אי. זוכר שקראו לה סטרומה.
סטרומה זה ידוע. כן.
כן. שגם היא. אה. הובילה. אה. אה.
כן.
אמ. אמורה הייתה להגיע לישראל.
כן.
לארץ ישראל. זה מה שאני יודע.
על כל פנים. אה. אד. כל התנועות.
כולנו. אג. כל הילדים. כל אחד. כל הזמן דיברנו על ארץ ישראל.
כן. אבל מי היה יכול לעלות?
האם היה צריך סרטיפיקט או.
צריך היה לקבל סרטיפיקט של הבריטים.
כן. אייפינ. אה. לא אפידיוויט אלא סרטיפיקט.
כן.
ומקבל את כל ה.
את כל הויזות של אותם המדינות שאנחנו היינו.
שהיינו אמורים לעבור דרכם.
למשל. אה. אני קיבלתי.
הייתי צריך לקבל ב. במסגרת ה. הלקבל את האפידי.
את הסרטיפיקט של הבריטים.
הייתי צריך לקבל. אה. אשרת מעבר דרך טורקיה ודרך. אה.
דרך סוריה. אה. מהבריטים. מה. מיליון. הרבה מאוד.
אה. דוקומנטים כאלה שהיה מאוד קשה להשיג אותם.
אבל עם. אה. קצת. אה. רצון ומאמץ.
וכסף.
משיגים אותם.
וגם עלה כסף. נכון?
כמובן שזה עלה כסף. למרות שלא היה לנו כסף.
כל אח. כל אחד עשה את זה בצורה אינדיבידואלית?
אינדיבידואלית לחלוטין.
לא היה איזה ארגון? לא היה איזה ארגון?
היה. אה. היה משהו שריכז.
שריכז את הדבר. אבל כל אחד דאג
לעצמו כדי להשיג את אותם המסמכים הנדרשים.
ו. אה. אני זוכר ש. אה. שבתקופה מסוימת.
אני אתקדם קצת אולי ו.
לא. אני רציתי דווקא פה לשאול עוד משהו.
בבקשה.
האם. אה. אה. אופ. מה רציתי לשאול?
לא היו ארגונים. כלומר לא היה מישהו שעודד אתכם לבוא?
בכל אחד מהתנועות שאני הז. אמרתי.
כשהיינו מתאספים בערבים
או באחרי הצהריים של הפעילות הרגילה של.
אממ. של אותו החלוץ. או של אותו מכבי.
או של אותה בני ברית. איפה שהאחיות שלי היו.
אה. אה. ובית"ר איפה שאח שלי היה.
הבכור. כולנו היינו. אה. מפוזרים בכל מיני תנועות.
בכל מקום שמענו. אה.
בסופו. לא בסופו אלא באחד הדברים.
שהנה יגיע יום אחד ואנחנו נעלה. אנחנו נ.
נגיע לארץ ישראל ונבנה את הארץ וניטע עצים.
אה. יחד עם קרן קיימת לישראל.
ו. אה. את זה. אה. אה. או.
כל פעם ניסו המדריכים שלנו. אה.
ל. ל. להחדיר לנו בצורה יפה מאוד ומאוד מוחשית. ו.
איך אתה תי. תיארת לעצמך את ארץ ישראל?
איך ראית את זה בדימ. ככה ב.
אני. אה. אני אומר לך.
אצלי הסיפור הוא מאוד ברור.
אה. אני. אה. התחלתי לחשוב על ארץ ישראל רק אחרי שנת. אה.
נדמה לי שזה היה שנת 39' או 40'.
כשבן גוריון הגיע לבולגריה.
בן גוריון הגיע לבולגריה
ובבית העם שהיה בית העם של היהודים. אה. גדול.
בניין גדול עם אולם גדול. יפה ששמה. אה. התקיימו. אה.
כל אותם ההופעות של הלהקות היהודיות ושל אחרים.
שם בן גוריון נאם וגם הציג סרט.
הציג סרט שהשיר הזה לילה.
לילה מליל. לילה מישראל.
אני הייתי ילד. אה. כמובן משהו בסביבות 9 או 10. אה.
באות. באותו יום אני לא חדלתי לחלום יומם וליל.
על מה דיבר בן גוריון?
מה הוא אמר לכם?
הוא דיבר. אני הרבה. אני לא הבנתי.
אה. אבל הר. הרבה לא הבנתי ממה שהוא דיבר.
אבל מה שכן הבנתי מצוין זה היה הסרט שראיתי.
כי מה ששמעתי אני כמעט ולא הבנתי.
אבל מה שראיתי איש לא יכול היה.
של. אה. אה. שם הוצג.
ראינו קיבוץ. ראינו ילדים בקיבוץ שלומדים.
ראינו איך שעובדים בשדות. ראינו ב.
בסרט הזה. אה. ששרים שזה מ.
מ. מ. מצפון מ. ממטולה עד. אה.
עד אילת. כן.
וכולי. אה. הדבר הזה נכנס בי מאוד. מאוד. מאוד חזק.
ומאותו רגע אני לא חדלתי לחשוב.
זה היה לפני שגורשנו מסופיה.
זה היה הרבה לפני שגורשנו.
אבל מאז כבר התחלתי. אה.
לדבר בבית שאני רוצה ל. לנסוע.
אני רוצה ללמוד בקיבוץ חצי יום ולעבוד חצי יום.
ככה היה בסרט. ככה אני רוצה גם.
כן.
והדבר הזה. אה. עלה. אה.
לתקופה ארוכה מאוד שההורים שלי. ואימא בעיקר.
הייתה נאלצת מסכנה לשמוע אותי כל פעם
מרצה לה את אותו סיפור.
איך שאני אנסע ואיך שאני אלמד.
אז היא אומרת. היא תמיד הייתה שואלת אותי: "מה אתה
תשאיר את 5 האחים ואחיות שלך פה?
כי אנחנו לא ניסע".
כן.
אז תמיד אמרתי: "אין דבר. אני אסע לבד".
כן. הם יבואו ו. כן. יפה.
ו. כלומר שהיית ציוני כבר מ.
מגיל רך. כן?
כן. אני חושב שמ. משנת.
אני התחלתי לחלום על א. ארץ ישראל ב. בשנת. אה.
40' או משהו כזה.
[משובש]
הייתי בן 10. 11. ש. משהו דומה.
אם אתה מדבר על שנת 40'.
האם זכור לך שבאו איזה פליטים יהודים ממדינות אחרות?
לא. לא. לא שזכור לי.
אני רק יודע שרק אז. או קצת מוקדם יותר.
אולי שנה שנתיים לפני התקופה של שנות ה-40'.
אז הת. אה. התחילו בבולגריה. אה.
להרגיש טיפה יותר את הנושא הזה ששמו אנטישמיות.
דבר שלא היה מקובל בדרך כלל.
אבל למרות הכול.
כבר התחילו להרגיש איזה סממנים של משהו שזה משתנה.
ואילו בשנת 40' אני חושב או. או 39' או 40'. כשהבולגרים. אה.
הממשלה הבולגרית הצטרפה לציר הגרמני. ו.
ואז גם בבולגריה החליטו הנוער.
אה. אה. להקים תנועה שקראו לזה בראניק.
כן.
‮שזה ה- ‭S.S‬ הבולגרי.‬
‮זה הקופי מושלם של ה-‭S.S‬.‬
זאת אומרת. זה היו צעירים. נכון?
הממ?
צעירים היו שם?
צעירים. אבל כמובן ל.
לצעירים יש בדרך כלל מבוגרים שמדריכים אותם. הם המנהיגים.
המנהיגות הייתה בדרך כלל מבוגרת.
אבל זה בעיקר היו צעירים. זה היו של.
הם היו פרו נאצי?
הא? הפרו נאצים. ו. אה.
הנה ואז והם היו מתלבשים בדיוק כמו שהנאצים.
‮כמו שה-‭S.S‬ים היו מתלבשים.‬
אב. אבל הסמל שלהם ב. בשרוול השמאלי.אה.
‮של החולצות והמעילים שלהם הוא לא היה הסמל של ה-‭S.S‬.‬
‮אלא היה ‭B‬. ב. בראניק.‬
בראניק זה שומר כביכול.
ו. אה. והנה תראי פלא שכל אותם החברים שאנחנו גדלנו ביחד.
אה. פתאום התחילו ל. ל.
לשנות את צורת ההתי. ההתייחסות והתנהגות.
כשחברים. אנחנו שיחקנו. ו. ו. גדלנו ביחד.
הנה לפתע פתאום באים ו. ומתחילים להרביץ לך.
וב. ללא סיבה ולא שום דבר.
ואתה. אה. אתה המום.
אתה לא. לא מאמין שהדבר הזה קורה.
אבל זה התפתח לאט.
אבל בצורה סיסטמטית. זה התפתח.
כן. אבל הם היו בעיקר.
אה. אה. זה תנועה אזרחית בעצם. נכון?
כולם היו אזרחים. כולם.
כלומר זה לא היה איזה צבא?
לא. לא. זה לא היה צבא.
זה היה. אמרתי. זו הייתה תנועה.
כן.
תנועה של ה. של הנוער שהם קראו לעצמם נוער.
שזה שהגיע לנוער. אה. בוגר. בוגר מאוד.
וגם אנשים מבוגרים היו בפנים.
שהם המפקדים והמ.
אה. והמוליכים והמדריכים שלהם.
והם גם היו מתלבשים בד.
‮בדיוק כמו ה-‭S.S‬ים. אה. המבוגרים בבול.‬
בגרמניה והלכו עם. כמו ההיטלר יוגנד.
‮‭exactly‬. בדיוק אותו דבר.‬
בדיוק אותו דבר.
‮והם התחילו לקבל את אותם ה. אה. נורמות שעשו ב-‭S.S‬.‬
עשו גם בבולגריה. הבולגרי. הבראניקים האלה.
והם. אה. נהגו. אה. אה.
הפלא היה והמוזר היה שדווקא חברים שגדלנו מילדות ביחד ו.
ו. ו. ולא ידענו שכל פעם
התחבקנו והתנשקנו והיינו חברים כאחים.
לפתע פתאום לאט לאט את מרגישה ש. אה.
הכול משתנה. הכול מקבל צורה אחרת של התנהגות.
אה. כל ה. אה. כל תנועה וכל משהו שאתה עושה.
פתאום אתה שומע שהוא קורא לך: "ז'יד".
שהוא קורא לך: "יהודי מסריח. לך לפלשתינה" ואתה מ. ה.
אנחנו היינו מתפללים.
מתפלאים איך יכול להיות שאתה תגיד לי דבר כזה.
הרי גדלנו ביחד. היינו. אה. עשינו הכל ביחד.
למה אתה. אה. קורא לי עכשיו ככה?
למה בכלל שאני עושה איזה טעות קטנה.
אולי הלכתי לא נכון.
אז. אה. אתה בא ומרביץ לי?
וזה היה לעיתים קרובות מאוד.
וזה. אה. זה התקדם. ו. ו.
נהיה מיום ליום. אה. קשה יותר. גרוע יותר.
ועד ש. גם. אה. גם הממשלה עצמה התהפכה.
הממשלה הפכה להיות ממשלת פשיסטית.
כן.
אה. כמובן שבתוך הפרלמנט היו מכל הסוגים.
מכל המפלגות היו נציגים.
אבל בעיקר האווירה הייתה של אנטישמיות.
אה. של. אה. פשיזם.
ובעיקר. ובמיוחד ה. אה.
‮האח של המלך. אה. שה-‭prince‬. אה.‬
הוא היה אנטישמי גדול.
למרות שהיו לו כל החברים ובעיקר כל החברות שלו שהיה
איש שאוהב נשים. היו רק יהודיות.
אבל אתה לא מדבר על בוריס?
אה?
לא בוריס?
לא בוריס. אני מדבר על אח שלו כרגע.
אח שלו.
אח שלו. שקראו לו קיריל.
הא.
עכשיו. אה. תגיד לי.
עכשיו.
אז. המהפך הזה אצל החברים שלך הבולגרים.
זה התחיל משנת 40'. 41'.
כן. אבל זה זה מטעמים אידיאולוגים או שקצת כסף נתנו ל.
אני לא חושב ש. אה.
אני לא חושב שבמקרה ספציפי זה אצלם היה נושא של כסף.
נדמה לי. אני לא זוכר ש. שה.
פיזרו כסף ו. ונתנו כסף לאיזשהו מישהו. לא.
נדמה לי שזה הכול הייתה השפעה.
זה הייתה תעמולה חזקה מאוד.
חזקה ויעילה מאוד שהצליחו להשפיע על ילדים.
לשנות את הלך המחשבה שלהם מקצה אל קצה כמעט.
מה אמרו להם מעניין. מה אומרים.
מה אמרו להם. אינני יודע.
אני לא השתתפתי אף פעם.
מה אמרו לחבר שלך הבולגרי שעד לפני.
מה אמרו לו. מה אמרו לו אינני יודע.
אני רק יודע מה הוא עשה לי.
אני יודע שביום בהיר.
ולא שאלת?
אחד הוא בא ומ. ומרביץ לי בלי סיבה. בלי שום דבר.
ואו שעשיתי אולי איזה טעות או ששיחקתי כדורגל לא נכונה.
בצורה לא נכונה. או.
או עשיתי משהו שאני לא יודע בדיוק מה עשיתי.
אז הם באים ומרביצים.
ומרביצים בצורה ש. ש.
שאתה חוזר הביתה והאימא מתפלאה.
אה. מי. מי ניפח אותך בצורה כזאת?
וזה הייתה תקופה די ארוכה.
פחדתם מהם?
הממ?
פחדתם מהם?
אה. תראי. אני הייתי בין אותם הילדים שגם ידעתי להרביץ.
הייתי ילד חזק. אנרג'טי ו. והיות ואני. אה.
הייתי חזק אני הרבצתי בחזרה.
ואני הרבצתי להם לא מעט.
כן.
עניתי להם באותה מטבע. אולי מטבע חזקה.
כי כל כך מעניין לדעת מה אמרו להם שהצ.
קשה.
שהצליחו כל כך מהר להפוך אותם לאויב.
אה. זה אני הוא האיש האחרון שיכול לומר. מה הם.
אמ. איזה תעמולה הם קיבלו.
כי הם לא. לא שיתפו אותנו. אה. את היהודים ל.
עוד לא ידעת מה קורה אבל.
כן. לא דיברת איתם?
אה. לא. לא.
לא שאלת למה? למה הם.
למ. למה? מפני שאתה יהודי.
כן.
מפני שאתה צריך ללכת.
אתה צריך ללכת מפה מהר. ללכת לפלשתינה.
שמה זה המקום שלך.
לא פה. לפלשתינה. תלך לפלשתינה.
כן.
והנה. אה. גם הממשלה התחילה לעשות את ה.
את הדברים של ההנחיות שהיו מקבלים ישר מגרמניה.
הגרמנים. היטלר רצה לגרש את היהודים ל. למחנות.
כן.
ו. ולפני ש.
רגע. אני רוצה שעכשיו כאילו מתחילים
פרק חדש כי עד עכשיו דיברנו על התקופה.
של הילדות והנ. הנוער.
של לפני המלחמה. כן.
אה. אני בכל זאת רוצה עוד ל.
בבקשה תשאלי שאלה אני אענה לך.
כן. שדיברת על זה שרציתם לבוא לפלשתינה ו.
לא רציתם לעבור. זה לא כולם רצו.
אוקיי.
רק חלק שרצה.
אבל היו הארגונים היהודים שם.
כן.
שומר הצעיר. אה.
כל שאר היו. מכבי. בית"ר. אה.
בעיקר השומר הצעיר. ואולי. אה. אה. אולי זה בית"ר.
האם לא היה להם איזה אפשרות לארגן משהו לכולם יחד?
ארגנו משהו?
אה. לא שאני זו. ז. יודע שנעשה דבר כזה.
אני יודע שבכל אחד מאותם הארגונים. אה.
אה. הם ארגנו אסיפות. פגישות של.
של הנוער ושל החברים. בבית"ר למשל.
אני זוכר שאח שלי היה משתתף ב.
באסיפות של בית"ר.
והם היו אפילו מתלבשים בבגדים של בית"ר. של הבית"רים.
כן.
היה להם מדים משלהם. אנחנו.
יש. יש כאלה שאומרים שהמדים של בית"ר.
‮זה ה-‭S.S‬.‬
היו מאוד דומים להיטלר יוגנד.
‮ל-‭S.S‬. ל [משובש] (שפה זרה) נכון.‬
בדיוק אותם הבגדים היה להם. יש לי הרושם.
אבל אני זוכר ש. אה.
החברים שלי שהיו בחלוץ היו עם חולצות כחולות ו.
ושרוך. אה. נדמה לי אדום.
אינני זוכר. אבל אני יודע. זוכר שזה הכחולות.
ואנחנו. אני הייתי יותר במכבים.
בין המכבים. היינו הולכים בקבוצות לבנות. ו. אה.
ואחותי הייתה בעקיבא. ואני לא זוכר. לא.
לא היה להם לבוש מסוים. אבל הם היו יותר.
אה. אה. ב. בנות מאוד צנועות מאוד. מאוד. אה.
אבל אנחנו מדברים כבר על שנת 40'
והמלחמה באירופה התחילה ב-39'.
כן.
אתם ידעתם משהו?
כן.
מה?
אנחנו ידענו שהגרמנים פלשו בפה ושמה.
בפולין או באיזשהו מקום. ידענו ש. אה. ב. טי.
שהיהודים נמצאים. אה. בצרה גדולה מאוד.
אה. ואז גם אצלנו התחילו ה.
ל. ל. ההשפעה של המה שהגרמנים עשו במקומות אחרים.
התחילו להשפיע גם ל.
לממשלת בולגריה באותה תקופה.
והנה כבר התחילו להוציא אה. אה.
הוראות אנטי. אה. יהודיות.
כגון למשל. אה. פלי.
מתי זה התחיל ההוראות האלה?
נדמה לי שבשנת 41'. נדמה לי.
כן.
ואז לפתע הוציאו הוראה שיהודים אסור להם. אה. לקר. ל.
לקנות. להיכנס לחנויות לקניות לפני השעה 09:00 בבוקר.
ואחרי 09:00 בבוקר אפשר.
אבל בוא לא נשכח שזו הייתה תקופת
מלחמה והכול נמכר בתלושים.
והכול היה מצומצם.
אז עד שעה 09:00 שהיהודים היו מו.
מותר להם להיכנס למכולת לקנות את
הלחם או גבינה או מה שלא היה. שנמ.
נמכר בתלושים. הכול נגמר.
משום שהם כבר הצליחו לקנות את הכול והיינו
באים ולא היה מה לקנות.
למעשה. או מה שנשאר. מחד.
מאידך. אסור היה ליהודים להת.
להת. להסתובב ברחובות אחרי שעה 21:00 בערב.
מ-המ.
אלה. אה. 2 הדברים שהם התחילו ב. בצורה מוחשית וחזק.
והנה לפתע הם כבר התחילו ל. לעסוק בדברים אחרים.
פתאום יצא. אה. חוק להגנת ה. אה.
להגנת המולדת שלהם. ו. אה. ו. אה.
הוציאו הוראה. ו. ו. אה. ולקחו. הו.
הוציאו הוראה שאסור לעורכי דין
היהודים לעסוק במקצוע עורכי דין.
ולא רק ליהו. לא רק לעורכי דין. גם לרופאים וגם ל.
למקצועות חופשיים אחרים. אבל בעיקר לעורכי הדין.
ועור. למה אני מציין בעיקר לעורכי הדין?
מפני שאני זוכר יפה.
זכור לי יפה מאוד שדודי.
ד"ר ברכה. שאמרתי.
כן.
שהוא היה עורך דין.
ואנחנו היינו גרים באותו בית קטן.
כולם ביחד. אה. הוא החליט.
כן.
הוא החליט ש. שהוא יגיש. יגיש. אה.
תלונה.
תלונה נגד החוק הזה.
ו. ו. כדי שהדבר הזה נראה לו שזה לא חוקי.
ואז אני זוכר יפה מאוד שגם הסבתא שלי.
שזה האימא שלה. וגם אימא שלי.
שזה אחות שלו. של יצחק. היו.
התפללו וביקשו ממנו: "אל תעשה את זה.
אתה תכניס את כל המשפחה לצרה.
הם ישלחו אותנו. ייקחו אותנו ו. ו. ויחסלו אותנו.
אל תעשה את זה".
אבל הוא התעקש.
אוקיי. נעשה הפסקה.
אוקיי. אז מפה אנחנו נמשיך.
עדות של אברהם אלברט ברצו בן מיור יליד 1928 Sofia, בולגריה על גירוש יהודי Sofia לערי שדה ילדות ב-Sofia; חיי היהודים לפני המלחמה; יחס האוכלוסייה הבולגרית; גירוש יהודי Sofia לערי שדה; הגעה ל-Pleven; קבלת עזרה מהקהילה היהודית; פחד מגירוש למחנות; הצלת יהודי בולגריה; שחרור ב-9 בספטמבר 1944; כניסת הצבא האדום; עלייה לארץ ישראל באונייה Aksu ב-1945.
מספר פריט
10973979
שם פרטי
אברהם
אלברט
ברצו
שם משפחה
בן מיור
תאריך לידה
1928
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
21/05/2014
תקופת החומר עד
21/05/2014
מוסר החומר
בן מיור אברהם אלברט ברצו
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני