חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של סלין רלי הראל לבית ליפשיץ ילידת 1933 Antwerpen, בלגיה על קורותיה במסתור ועל שיתוף פעולה עם המחתרת

Testimony
null
null
null
null
null
היום ח' באדר ב' תשע״ד. ה־10 במרץ 2014.
אנו מראיינים מטעם יד ושם
את גברת רלי סלין הראל לבית ליפשיץ. בביתה בבני דרור.
הגברת הראל היא ילידת אנטוורפן בלגיה. בשנת 1933.
מראיינת מירב בן הרוש שני. בוקר טוב רלי.
בוקר אור.
אה. אנחנו נתחיל ברשותך מההיכרות עם בני המשפחה.
תספרי מי היו הורייך.
מה הם עשו? שמותיהם?
כן. אה. אבי הגיע לבלגיה בגיל שנתיים. ב-1910.
מאיפה? מה היה שמו?
מאיזה כפר באוקראינה.
אני לא יודעת. אה. סקרנביץ קוראים לזה.
באוקראינה?
אני חושבת. כן. כמה ש. אה.
בדקתי. הם היו זוג צעיר.
הסבא והסבתא.
תזכירי שמות בבקשה. אם את יודעת.
אה. אה. יואל. אממ. לייב.
יואל. אה. לויבש יואל. אה.
ככה סבתא קראה לו.
איש מקסים. והיא. הכלה שלו.
אני חושבת שהם היו בני 20.
מה שמה היה?
אממ. אה. ציפי.
ציפציפ. ציפי. אה. הם היו בני 20.
היה להם ילד בן שנתיים. אבי.
שמו?
וילדה בת 6 חודשים.
והם הגיעו לבלגיה.
ה. מה השמות של אבא ואחותו? מהם?
אממ. אבא מוריס ליפשיץ. כתוב בכל הניירת.
יעקב מוזס ליפשיץ וה. והדודה פאני.
למה השמות?
למה לאבא יש את השם?
אה. מה. מה הסיפור?
זה אצלנו היה. זה כל אחד במ. אה. כן.
אז סבא. סבתא היו חרדים. לא רק דתיים.
אה. בדור של האבא זה רק היה מסורתי.
בדור שלי זה לגמרי כלום.
וכולל. זאת אומרת שיש. יש. אממ.
יש תחושה חזקה של. אה. יהדות.
של שייכות של. אממ. שאי אפשר.
זאת אומרת. זה לא קשור ל.
לאמונה ובטח לא לטקסים.
לא?
לא לי.
את מדברת עלייך עכשיו?
גם הילדים.
על התחושה הפנימית שלך?
גם הילדים.
מה שעברת. אבל ב. בדורות שנגיד.
של הסבא והסבתא. אנחנו נגע בזה בהמשך.
אני מניחה שזה כן היה גם כן. אה.
גם היה.
קשור בטקסים.
כן.
נדבר על זה. אבל. א. אוקיי.
את מספרת עכשיו איך הגיעו. אה.
הם הגיעו לבלגיה.
בעצם. לבלגיה.
תראי. אני כל הזמן מקבלת עוד אינפורמציה.
הוא היה אופה.
מ-המ.
והם היו בדרך לארצות הברית.
את יודעת מה המניע של ה.
כן.
יציאה ל.
לברוח מהפוגרומים. זאת אומרת.
אה. לא. לא. לא הצליחו להתפרנס.
והיה. היו שמה הרבה מאוד. אה.
פוגרומים ב. בסביבה של השנים הללו.
וחיפשו שקט. חיפשו לגדל משפחה בצורה. אממ. נאותה.
ו. ואז היהדות בבלגיה.
באנטוורפן. הוא. זה.
זה נמל. אנטוורפן נמל.
ומשמה היה אמור ל.
לנסוע הלאה והם מאוד מאוד ביקשו ממנו להישאר בבלגיה.
בגלל שלא היה להם אופה יהודי.
הקהילה?
כן. והוא נשאר.
ואני יודעת שבמשך השנים הם.
אה. נסעו גם לנסות את אה. את מזלם בלונדון.
ניסו? מ. מה.
הם יצאו ממש ו.
כן. הם נסעו ללונדון.
אה. ושם נולדו עוד 2 בנים.
וחזרו לבלגיה.
‮ו. הקיצור היהודי. ‭The Wandering Jew‬.‬
כן.
ו. אה. הוא היה איש.
מדהים. הוא באמת היה איש מדהים.
כתבתי את הסיפור.
אה. זה חבל לתפוס אותי בלשון.
בגלל שאני יכולה להתחיל לספר לך.
אה. את. בלי סוף.
אממ. היה לו. הייתה לו. אה.
אה. חנות. אה. פינתית של.
אממ. אפייה. ולמטה הוא קנה כמה בתים.
אין לי מושג. אחרי שחזר מלונדון.
אין לי מושג מאיפה הכסף. ומה הכסף.
היו לו איזה 4 בתים ברצף.
ברחוב. ברחוב. אה. שחלק מהרחוב ש.
שעשה את הפינה. לא זוכרת את השם.
דיינה קיביץ סטראט זה היה רחוב הראשי.
והשני לא זוכרת כרגע.
ומש. מ-4 ה. ה. אה.
חללים?
מ. כן. מ-4 ה. ה. נו. אה.
מרתפים?
איך קוראים לזה? אה. אה.
מ-4 ה. אממ. החדרים שיש מתחת לבית.
מרתף.
מ-4 מרתפים הוא חיבר את הכל ועשה אפייה.
מאפייה. אני זוכרת אותו.
אני רוצה רק לספר אנקדוטה. לא.
ככה. אני זוכרת. אני מאוד אהבתי אותו.
הוא היה הבייביסיטר של כל הנכדים.
ו. כמובן שיכולתי רק לדבר איתו יידיש.
זה. זה היה.
משמה הגעגועים שלי ליידיש.
אה. הייתי יורדת למדרגות.
אני ראיתי את המדרגות האלה לפני בערך 10–12 שנה.
את הבית שעמד שם.
ה. והיה בית קפה ברסרי.
אני במקרה הייתי גם באותו.
באותו רחוב כש.
כש. אה. גילחו את הבית.
עשו משמה בתים גבוהים. אה.
מאוד. מודרני. לא כמו בארץ. אבל משהו לגמרי.
עכשיו. ראיתי את מות המקום.
הספקתי. אני יודעת שאני כל פעם נפלתי כשהלכתי לבקר אותו.
מ-המ.
אה. אני חשבתי שהמדרגות לא היו בסדר.
או. ו. והייתה מין סצנה שחזרה על עצמה.
אה. הוא. הוא היה אומ.
2 העוזרים שלו היו מתנפלים על ה.
על הצימוקים ועל השקדים.
הם היו. אממ. "יוס'ל. ד. נמענדל. ויענק'ל. רוז'ינקס".
והיו שמים את זה למעלה.
ואני על הטוסיק. על. על הרצפה.
אז הוא הגיע. והיה איש מאוד גדול.
גדול עם זקן. אה. שחור כזה. מאוד גד. גבוה מאוד.
יותר גבוה מכל הבנים שלו.
והוא היה. אמר: "יוס'ל. ד.
נמענדל. אה. יענק'ל דרוז'ינקס. [משובש] (יידיש)".
ו. זה. זה היה מין. מש. קומדיה. עכשיו. אה.
זה לכבודך זה. הכול? כל הקומדיה לכבודך?
כן. אני לא יודעת מי. מה עם אחרים.
אני באתי אליו לבד. ואז זה קרה.
אה. ואני זוכרת ש.
הוא היה. היה קונדסאי כזה.
אממ. אה. הוא עשה גם עוגות.
אה. זה. סה. מצטערת. מצטערת. הכל מבין אותי.
אל תצטערי. אנחנו.
מה?
אל תצטערי.
אוקיי.
אנחנו פה לשמוע.
אני טוענת שיש גן שלו. שקופץ מדור לדור.
‮והוא עשה ‭Experiences‬.‬
זה נשאר לו מה. מהאנגלית. ב. מאנגליה.
‮‭Experiences‬. אממ. סתם. לא עם לחם.‬
לחם היה קדוש.
אבל העוגות. הוא שיחק איתם.
אז לפעמים יצאו דברים מדהימים.
שאף פעם ש. שלא ידע לחזור עליהם.
ולפעמים אני זוכרת אותו הגיע עם כזה קופסא.
עם כזה. אממ. כמות של עוגות ונותן לאימא
שלי: "תתני את זה למי שאת רוצה".
זה. אה. אי אפשר היה לאכול את זה.
ואני כבר אמרתי לו: "זה נפלא.
נהדר. אני אוהבת את זה".
הוא היה גם עושה צ׳ולנט לשבת לקהילה.
הייתה לו. אממ. מין. אה. סוכה מתחת ללוקרן.
מתחת לחלון שנותן. בגובה רחוב. זאת אומרת.
שראו את הרגליים של האנשים שבאו.
והייתי. את. על ידו. כש. ו. ו.
ואצטבה גדולה. לכל אורך הקיר.
והייתי לידו.
כש. אה. הגיע איזה יום שישי.
הגיעה עוזרת קטנה. גוייה.
עם סיר. אני זוכרת. אדום ענקי.
ו. ונתנה לו והוא אמר לה: "תודה".
ושם את זה על ה. על המדף.
והגיע איזה איש. מה זה?
שמאטע. כזה. כזה מסכן.
רזה. ו. ו.
בט. כזה ממש ממש מסכן.
ו. ואומר לו רב ליפשיץ. " [משובש] (יידיש).
מגיע לי מזל טוב.
מה. מה. [משובש] (יידיש).
אשתי ילדה לי בן".
ואני באתי. עשיתי לה צ'ולנט.
אז הוא אומר: "מזל טוב" זה.
ולוקח את הסיר ושם אותו על יד ההדום.
וחושב. וחושב. קורא לי ככה.
ומוריד את הסיר. הקבוסה הזה.
כזה משהו. אה.
לא יודעת איפה מצא אותו.
עם מכות וככה.
ואת הסיר היפה האדום ולוקח מצקת והסיר האדום.
מלא בשר. ובנ.
וקטניות ו. גם מים.
אבל אין שמה מקום ריק.
והסיר של המסכן הזה.
היו איזה 2 עצמות ו-2 תפוחי אדמה ששחו שם.
אז הוא הכניס את המצקת לתוך הסיר האדום.
והוציא משם חתיכת בשר בריאה והעביר את זה לסיר המסכן.
סגר את 2 הסירים. שם אותם למעלה.
אומר: "את מבינה?" הוא אומר. "העשיר.
אפילו לא ישים לב.
שזה חסר. ולעני.
זה עושה הבדל גדול".
מ-המ.
והוא ה.
הוא היה אדם ש. הוא האדם שהיית קשורה אליו ביותר במשפחה?
כן. הכי הרבה.
כן? יותר מאבא ואימא?
אה. הוא. כן.
הוא היה מאוד. אה.
אימא הייתה אישה מאוד קרה.
אבא שלי היה נפלא. אבל. הוא.
חילקתי אותו עם אחי וחילקתי אותו.
ו. ו. לא ראיתי אותו הרבה בבית.
מה הוא עשה. אבא?
אבא עשה 2 דברים.
הוא היה. הוא הציג. אה.
הוא היה נציג של איזה בית.
אה. בדים גדול. יהודי בבלגיה.
והוא היה כנר בפילהרמונית.
מ-המ. שזה היה.
ש. שניהם היו מקורות פרנסה?
אני לא יודעת אם הפי. פילהרמונית.
אני לא יודעת. אני חושבת שכן אבל.
אבל מקצועי?
כן.
כנר מקצועי.
כן. כנר מקצועי.
מ-המ.
כנר מקצועי. שבזמן ההוא נסע הרבה.
א. אנשים לא נסעו.
זאת אומרת. הוא נסע ל.
באירופה. לארצות. אה. אה. שכנות.
והוא חזר. אה. בדרך כלל עם בגדים מוזרים בשבילי.
ואני כל כך לא אהבתי את זה. רציתי כל כך להיות כמו כולם.
ולא הייתי. וראה איזה פלא.
השנים עברו ואני עדיין לא כמו כולם.
כנראה שזה זהו. זה כבר אבוד.
כן. זה אבוד.
הנושא הזה אבוד. וטוב שכך.
אז. אממ.
אז הוא בעצם. ה. בילדות שלך הוא נעדר הרבה מהבית.
אה. הוא נהדר מהבית.
לא ב. לא ב. לא יודעת אם הרבה.
אבל הוא לא היה נגיש לי כמו הסבא.
מ-המ. ואת. אה. את.
אז זה את. אימא.
ויש עוד מישהו בבית?
כן. יש עוד אח קטן.
אז בואי נכיר את אימא. בבקשה.
אימא הייתה ציירת.
מה שמה היה?
אה. הלה גרוסברג.
לבית גרוסברג.
במקור. אממ. אני לא יודעת אם היא מכרה.
היא עשתה דברים מאוד יפים.
היא למדה באקדמיה לאמנות בבלגיה.
גם היא באה מפולין אבל הרבה יותר מאוחר.
מה זאת אומרת? היא ב. היא נולדה?
היא נולדה בפולין.
אוק. את יודעת איפה?
בפיוטרקוב.
ואת יודעת באיזה נסיבות.
ר. היא עברה עם ההורים?
היא עברה עם ההורים.
המשפחה שלה עברה?
כן. היא עברה עם ההורים ועוד 2 אחים.
והם שכרו אחת מהדירות שהסבא קנה.
אבא. סבא קנה 4 בתים.
והוא היה משכיר את ה.
את הדירות. אה.
לאנשים שבאו ושלא היה להם איפה ללכת.
כלומר. במינימום של כסף. הבנתי.
דודה פאני אמרה לי שעשו סקץ' בתיאטרון היהודי
על הסבא שאם אתה בא.
ואין לך כלום. אל תדאג.
‮יש. אה. ליפשיץ ‭the baker‬.‬
את. אה. אצלו. הוא יסדר לך מקום לישון.
גם לאכול. אל תדאג.
זה. הוא נמצא שם בשביל זה.
אנחנו תכף נדבר על זה בהרחבה.
על כל הנושא של ה.
המשפחה שלכם בקהילה או בכלל תרבות בקהילה.
כן.
אני מבקשת עוד להכיר את המשפחה.
כן.
אה. ס. של אימא. הסבא וסבתא.
שמות. אני מזכירה.
אם. אם את מכירה? את זוכרת?
אה. לא היה לי קשר איתם.
למה?
כי הם היו אנשים קרים.
אבל פיזית הם נ. הם היו שם? ב.
פיזית הם הי. גרו בבריסל.
מ-המ.
ואלה גרו באנטוורפן.
אוקיי. זאת אומרת. זה לא רחוק.
לא רחו.
בסך הכל. אבל.
לא. אבל. אה. זה זמן שאנשים לא. הלכו הרבה ברגל.
כן.
למרות שלאבא שלי הייתה המכונית היחידה ברחוב.
הכיצד?
אני לא יודעת. אני יודעת רק
שאני התאבלתי קשות כשהוא החליף את המ.
את המכונית שלו לדגם חדש.
בגלל שבדגם הישן היה משפי.
היה מקום כמו מדרגה.
מ-המ.
וכשהוא הגיע הילדים של הרחוב שי. שיחקו ברחוב.
הוא הגיע מתחילת רחוב אחרי העבודה.
אז הוא נסע לאט ואני עליתי על ה.
על המדרגה והוא נסע איתי עד הבית.
זה היה השוויץ הגדול.
כן.
ואחר כך לא היה. אני חשבתי הרבה זמן שזה היה פורד.
‮פורד ‭T‬. אבל.‬
אה. אני לא בטוחה.
בגלל שראיתי שכל המכוניות מאותה תקופה.
היה. היה להם אותה צורה.
זאת אומרת. אה.
זה מעיד על. אה. מצב כלכלי?
כנראה. כן.
מ-המ.
על מצב כלכלי.
גם הייתה לנו בבית עוזרת.
ו. אה. אימא שלי הייתה אישה מאוד אלגנטית.
והם יצאו הרבה בערבים. ו.
היו בו. היו בוהמיינים באופיים.
לא. לא.
או יותר. אה. פ. פראות. יותר.
לא. ה. לא. האימא. לא. ה.
לא. לא היו בוהמיינים אף
על פי שאבא שלי היה שטוטניק לא נורמלי.
והיא הייתה. מה זה פולנייה?
כן?
פולנייה.
מ-המ.
אבל לא. מ. אה. אה.
כנגד הפולניות. לא שמה על אף אחד.
לא היה אכפת לה מה שחושבים.
היא בשלה. והיא הייתה אישה קשה.
בעיקר אחרי המלחמה.
אחרי. לפני המלחמה אני לא כל כך זוכרת בגלל
שהיא העדיפה בגדול את אחי.
שהוא היה. את נולדת ב-33'. מתי הוא נולד?
הוא 36'.
ושמו?
אנדריי.
אנדריי. ו.
הוא בבלגיה.
עדיין? הוא נשאר שם?
כן.
מ-המ.
הוא בבלגיה. הוא רוצה עכשיו.
בן 77 לעלות ארצה.
הוא מנסה. אני כבר לא יכולה לעזור לו בכלום.
זאת אומרת. הוא צריך למכור מה שיש לו שם ולבוא.
וזה קשה מאוד בגיל הזה.
אז את. אה.
מרגישה את עצמך הילדה הפחות מועדפת.
כן.
אה. בילדות. איך זה בא לידי ביטוי ההעדפה הזו?
אה. ההעדפה הזו?
אה. תראי. אממ. אני. יש לי. יש לי רק. אה.
זיכרון אובייקטיבי אחרי. זאת אומרת. אממ.
כשהסתתרנו. אימא הייתה אישה מאוד.
נאה גם. מאוד יפה.
והאישה ש. הזוג שאצלם הסתתרנו.
אמרה לה פעם שהיא כל כך יפה.
איך זה שהבת לא דומה לה?
והיא שמעה בעיקר את המחמאה.
אז היא אמרה: "כן. המסכנה".
אני בטוחה הייתי שהיא תגיד: "מה את אומרת. זה?"
היא אמרה:"כן. המסכנה.
היה עוזר לה אם היא הייתה קצת פחות שכלתנית. וקצת יותר יפה".
כן.
הרגשתי כאילו דחיפה. כאילו דחייה.
אחי גם היה מאוד יפה.
עדיין. מאוד. לא יודעת.
למה היה לזה חשיבות כזאת במשפחה. אבל היה.
כן זה שיחק זה.
זה אחד מהדברים המשמעותיים.
כן.
כן?
כנראה. כן. אה. אבא אני. אה.
מאחר ולא. אה.
אבא. לא יודעת שהוא עשה איפה ואיפה וכן יודעת.
הוא מאוד מאוד אהב את אחי.
הוא היה מאוד מאוד בסדר איתי.
ואני זוכרת שלא מזמן סלחתי לבן דוד שלי.
יש לי בן דוד בבריסל.
שאבי היה נוסע לבריסל בשביל לראות את הילד הזה.
הילד הזה היה 9 חודשים גדול ממני וגאון.
ואבא חזר תמיד מלא התלהבות וסיפר לאימא ואני שמעתי.
מה הילד עשה.
ומה הילד אמר.
ו. והיה מלא התפעלות.
תראי. השנה הוא קיבל פרס נובל בפיזיקה.
מ-המ.
הילד הזה. אני סולחת לו.
אין לי שום יומרות להתחרות בפרס נובל.
ומה שמו? מה שמו?
בבקשה? פראנסווה אבלך. מבלגיה.
מ-המ.
הפיזיקה. הולה. איך זה?
רגע. את עם. אה. מיקרופון.
[כך במקור].
אל תשאלי כל כך הרבה שאלות.
אני יכולה ל. לא להפסיק לדבר.
לא. אני אאסוף אותך.
טוב.
כשאני מרגישה שזה מתפזר. אני אאסוף.
אממ. אז אנחנו מדברות על הבן דוד.
אנחנו מכירות את המשפחה.
אוקיי. א. מה.
מה ו. ואיזה אווירה?
באיזה אווירה גדלת? איזה. איזה. בית. איזה.
באהבה. במיוחד מהבית של הסבא. סבתא.
אהבה אל אין קץ.
אין קץ. אני מוכרחה להגיד ש.
אני חושבת שהמשפחה של.
שלי עכשיו. חיה באותה צורה.
אנחנו נסיים באמת במשפחה שלך.
כרגע אנחנו עוד ב.
כן. כן.
במשפ. אז אני שומעת שבעצם. אה.
חלק מבני המשפחה.
אה. גר. גרים בבריסל.
המשפחה של אימא או גם פאני. הדודה פאני גרה?
דודה פאני נפטרה.
לא עכשיו. אז.
כן. כן. כן.
אני אומרת. היא גרה גם בבריסל? בזמנו?
לא. באנטוורפן.
אז היא באנטוורפן. אז רק המשפחה של אימא בבריסל?
נכון.
וה. והבן דוד הגאון הוא.
גם כן ב. מה. מהמשפחה של אימא.
מהמשפחה של אימא.
ולכם בעצם אין כל כך קשר או רק.
זאת אומרת. אימא כן נוסעת לבקר אותם?
לאן?
נסעה בזמנו. אימא
כן נסעה לבקר את ההורים שלה. את האחים שלה?
את ההורים שלה. לעיתים רחוקות. כן.
הם לא באו לבקר אתכם?
גם כן. אה. לעיתים רחוקות.
מ-המ. אז בעצם ה.
המשפחה מיידית זה המשפחה.
זה המשפחה של אבא.
של אבא. האם את יודעת באיזה נסיבות
ההורים של אימא הגיעו לבלגיה?
לא. אנ. זה. זה. ה. לא.
אה. כמו כל מי שהגיע.
לא משנה לאן. ל. ל.
ומאחר ואירופה זה בשביל לברוח מהעוני.
ומה. מהפחד מ.
מכל מה שהלך שם.
כן. אבל את יודעת לספר שהמשפחה של אבא הייתה בעצם בדרך.
ופה הם. אה. אה.
לא. זה המשפחה של אבא.
של אבא. אני אומרת.
כן.
לגבי אימא. את לא יודעת. את יודעת שהם הגיעו ש.
לגבי אימא?
המשפחה של אימא.
שם את לא ב. מכירה את הנסיבות.
לא. אני יודעת שהם הגיעו ב. אה.
רגע. ב-26'. 7.
מ-המ.
הם הגיעו לבלגיה ופוגרומים היו.
אה. וחיפשו חיים יותר.
יותר קלים. יותר נוחים.
נמבחינה דתית. מה? הם היו?
לא. הם. הם היו.
‮מסורתיים - ‭that's it‬.‬
אוקיי. אה. בבית אתם דיברתם איזה שפות?
אה. יידיש. פלמית. אה. אבא דיבר 8 שפות.
שהוא למ. לימד את עצמו.
אפילו. אה. אה. איך קוראים לשפה הזאת של זמנהוף?
אה. אה. השפה ש. טוב. לא חשוב.
אה. טוב.
הוא דיבר הרבה שפות.
הוא. הוא היה איש.
לפעמים אומרים כשמישהו נפטר צעיר שהוא חי. מקסימום.
הוא חי כאילו שרק.
כל רגע חשוב. וככה הוא חי.
כן? אינטנסיביות.
אינטנסיביות אדירה.
מ-המ. מעניין. אה.
את יודעת מה הנסיבות של ההיכרות של אבא ואימא?
כי את מתארת.
כן. כן. מכירה.
זה. זה סיפור.
כן.
אממ. אה. טוב.
אבא ראה א. את אימא.
הם. הם. היו לו 2 אחיות בערך בגיל הזה.
והם. אה. נס.
למי?
לאבא.
היו. רגע. דיברנו על דודה פאני?
דודה פאני. דודה אני.
אממ. אחר כך. אה. אממ. אה.
לזר וסאם שנולדו ב.
ב. באנגליה ואז.
אה. ילדה אחת שנפטרה בילדותה.
ו. אה. מנו ואיזה. ואז עוד פעם בבלגיה.
אז כמה הם היו?
הם היו 7 ילדים.
7 ילדים.
אממ. כן. אה.
אז את מספרת על אבא ואימא איך הם הכירו?
הם הכירו בגלל ש.
אה. הוא הוציא אותה איזה ערב.
ל. לא יודעת למה.
ואיזה. לא יודעת.
היא הייתה באנטוורפן?
היא.
היא באה ללמוד שמה או מה?
לא. היא גרה עם ההורים שלה באחת מהדירות שהסבא שלי השכיר.
ואחר כך הם עברו לבריסל?
כן.
הבנתי.
ו.
אז בעצם. זו. זה המ.
המקום שבו הם הכירו?
נכון. זה המקום שבו הם הכירו.
והיה לילה די קר.
ואימא שלי לא הייתה לבושה מספיק. מתוך קוקטרי.
מתאים לה. והוא הוריד את הוסט שלו ושם עליה.
והוא התקרר וחלה.
אז היא באה לסעוד אותו.
אז היא ככה צדה אותו.
מ-המ. זו האגדה המשפחתית.
כן.
אז. אה. אה. אחיך. מה שמו?
אנדריי.
אנדריי. סליחה. אה. אתם.
אתם בעצם 4.
ועוד מ. מישהי בבית ש.
כן.
מטפלת בכם.
כן.
ומה התפקיד שלה בדיוק?
התפקיד שלה בדיוק.
חוץ מהאוכל. שאימא עשתה.
בגלל שזה היה כשר.
אה. היא טיפלה בבית ובי.
אה. זו הייתה מישהי אחת. ש.
כן.
או שמתחלפות ב.
מ. מתחלפות.
במשך השנים. התחתנו והתחלפו.
כן.
אני זוכרת שהאחרונה.
אנחנו ביום שפרצה המלחמה אנחנו הבאנו אותה אליה הביתה ב.
על שפת הים. אה.
אה. לפני שברחנו לצרפת. כן.
היא הייתה משמעותית בחיים שלך?
אממ. היא הייתה. כן. כן.
בסדר. לא. אה. כן.
היא הייתה. היא טיפלה בי. היא הייתה נחמדה.
אני הייתי ילדה טובה.
ריצית. היית מרצה. ילדה מרצה?
כן. כן.
אממ.
עבר לי.
מה זה?
עבר לי.
אוקיי. אה. אז.
אה. את יכולה לתאר באמת את התנאים שבהם גרתם?
כמה חדרים יש?
הזכרנו רכב ודיברת על מעמד כלכלי טוב.
לא יודעת.
אני מניחה.
אני לא. אני לא הייתי מודעת אז בכלל ל. ל.
ולא חסרו לך דברים? את זוכרת.
לא.
שהיה חסר לך?
דבר לא.
אוקיי.
שום דבר. לא רק זה.
אלא שביום הולדת השמיני שלי. אה.
ההורים הזמינו בבית.
אה. אנשים בשביל.
אה. לחגוג לי את היום הולדת.
ואנשים לא ידעו. אה. אה. בת כמה אני.
ואני שיחקתי ברחוב עם החברים שלי.
ואני זוכרת שאימי כעסה מכיוון ש.
כשכולם כבר היו אז קראו לי פנימה.
והיה לי סרט. שמה לי סרט ושיער חלק בלונדיני.
הסרט היה. אפעס. פה.
השמלה לא הייתה לגמרי נקייה כבר. טפטה. כל.
אה. אני לא הייתה ילדה. לא הייתי ילדה של טפטה.
הייתי ילדה של מטפס על דברים וככה.
אז. אה. היא כעסה ושמו אותי ישר על כיסא ב. בסלון.
ראיתי הרבה אנשים שאני לא מכירה.
ואז אמרו לי בצורה מפגרת.
אה. לשיר משהו.
מ-המ.
ואחרי שכולם הלכו הראו לי את המתנות שקיבלתי. זה היה הזוי.
אני זוכרת שהייתה שמה. תיק. היה תיק.
עם. אה. עם. אה. פריטים לציפורניים מזהב.
היום אפילו לא נותנים את זה.
מה?
אפילו היום לא נותנים.
אני יודעת מה? זה. לא ידעו למי.
ולא ידעו מה. וזה היה. זה. זה היה מגוחך. זה.
אז אני זוכרת שהיא שמה את כל זה
בתוך מקום אחד שגם הוא הלך.
אה. אחר כך. אבל. אה. זה.
זה. זה לא היה.
זה סוג האנשים שכנראה.
או שהוא עבד איתם.
או שהוא ניגן איתם או. הם הכירו.
זאת אומרת. באופן שוטף לא הייתה תנועה של אנשים בבית.
זה היו אנשים יותר. אה.
מרחוק ש. ה. ה.
זימנו אותם לצורך חגיגה שהיא בכלל לא קשורה לאף אחד.
זה. אותם אנשים לא. לא הכרתי אותם.
היו אנשים בבית. כן היו.
מ-המ.
אבל לא אלה.
מי הם היו? אנשים שהיו בבית?
אה. תראי. גם. גם משפחה.
וגם חברים של ההורים.
ש. מי הם היו?
את יכולה לאפיין אותם? יהודים?
יהודים.
אינטלקטואלים.
אינטלקטואלים. יהודים אינטלקטואלים בהחלט.
מתו.
או משפחה.
מהעיר עצמה?
מהקהילה.
מהקהילה.
היהודית. כן. אני. כמה שאני ידעתי. כן.
מ-המ. זאת אומרת. הייתה מעורבות גדולה בתוך חיי הקהילה.
כן.
תכף נרחיב.
כן.
אני עוד שואלת על.
כן.
באמת על הפיזי. איך נראה הבית שלכם?
איזה תנאים היו בו?
אה. אני לא זוכרת בית גדול.
אני לא זוכרת בית גדול. אולי 4 או 5 חדרים.
אה. ברחוב ש. אה. היו בו גם. גם גויים וגם יהודים. ו.
שבעצם. מה. מה המכנה המשותף.
אם ככה הוא מכנה.
אה. הוא כלכלי? זה בעצם?
אני לא חשבתי על זה אף פעם.
אני צילמתי את הרחוב הזה ונראה רחוב די בורגני.
מ-המ.
‮‭lately‬.‬
עשיתי סרט. אז הסרט לא שווה בהרבה.
אבל כל התיעודים. את. אה.
כל מה שמתועד.
אה. כן מוסיף.
זה בית. אממ.
של סט. סטייל.
בית. אה. של.
אה. של. אה. תחילת המאה.
אה. ו. ו.
אז. אז. לא. יש. אה.
מעורב. כלומר יהודים. גויים.
כן.
זה אומר משהו על האינטראקציה שלך עם ילדים?
לא.
את עם היהודים.
זהו. זה נורא מעניין.
לא חשבתי על זה. לא חשבתי על זה.
לא. לא הייתה לי אינטראקציה.
אני יודעת שזה היה המקום הבטוח להיות פה. ברחוב עצמו.
אסור היה לצאת לבד מהרחוב בגלל
שהיו כל מיני ילדים שהיו גויים.
שהיו נשארים בפתח הרחוב וצועקים קללות.
ו "יהודי מלוכלך".
וזה. וזרקו אבנים.
אבל. אה. זה היה.
זה. זה לא היה אישי.
זה לא היה אישי.
אז זה הרגיע שזה לא אישי?
בבקשה?
זה הרגיע אותך שזה לא היה אישי?
הם לא נכנסו לרחוב.
זאת אומרת. זה לא דיירי הרחוב?
לא.
זה מבחוץ.
מבחוץ.
דיירי הרחוב היו בעלי אופי אחר?
אה.
כנראה.
אני חושבת. אני לא. תראי.
היה מולנו מנזר שהדבר
היחידי שהפחיד אותי בו זה שהיו כל מיני עכבישים על הקיר.
אבל. אה. שקט.
אבל.
שקט. לא.
את יודעת אם להורים כן היה איזשהו קשר עם הגויים.
אה. דיירי הרחוב?
לא יודעת. לא יודעת.
א. א. אז הביטוי הזה של אנטישמיות שאת.
אה. את אומרת זה
לא היה אישי אבל הוא היה קיים. זה מלווה אותך.
הוא היה קיים.
מגיל. בעצם. מלווה אותך מאז מעולם?
מ. תמ. כן.
בבית מתייחסים לנושא הזה. מדברים על זה?
ה. אה. לא. לא ממש.
הייתה שמה ה.
מ. העובדת הייתה גוייה.
העובדה הייתה גוייה.
היא הייתה לוקחת אותי מדי פעם אליה הביתה כשהיא יצאה לש.
לשבת ראשון.
מ-המ. איפה. אבל.
את אמ. היא גרה. אתם או. אה.
צ. צ. צמוד לשפת ים. זה. אני.
אני זו. יש אלמנטים של הבית. אה. פה כבר לא.
אבל בבתים שבו גרתי היו אלמנטים של הבית הזה.
כלומר?
זאת אומרת. זה היה בית שלא הכרתי.
כמו. הם היו אנשים קשי יום. לא קשי יום.
אבא היה משהו. אני חושבת דייג.
זה מה שהיו כולם.
והיה. הייתה להם בית.
אה. אממ. חדר אחד למטה.
כן.
כל הבית. לא היה חלון.
היה חצי ד. חצאי דלת בשני הכיוונים.
מ-המ.
פתחו את הדלת. את החל.
את החצי דלת העליון בשביל.
בשביל אוויר. זהו זה.
בשביל אוויר. ו.
ולפעמים הכניסה ראש סוס או משהו כזה.
מ-המ.
זה לא. לא היה. זה.
הם בתוך העיר?
בבקשה?
סוסים. סוסים? בתוך העיר?
לא מבינה.
סוסים? מה זה ראש סוס?
זה לא עיר. זה הייתה מין כפר על שפת הים.
אה. הבנתי. אז. אז זה. זה מרחק של כמה זמן מכם?
אממ. זה בערך שעתיים רכבת.
אוקיי.
שעתיים רכבת. ואני זוכרת ה.
המנהגים של הבית. ההורים היו.
האימא הייתה מאוד מאוד נחמדה.
והיא קיבלה אותי כמו אחד מהילדים של הבית.
עכשיו. היו הרבה ילדים.
לא יודעת כמה. אבל הרבה.
אני הייתי באמצע.
והילדים לא אהבו אותי.
לא אהבו אותי בגלל ש. א' לקחתי את תשומת לב.
שנית. אה. לא אהבו אותי.
ואני זוכרת שבשעה ארבע בדיוק נעשתה שורה של כל הילדים.
אחד אחרי השני. ואמ.
ואימא הורידה מאצטבה קופסה עם ממתקים.
וכל ילד קיבל ממתק.
מ-המ.
זה היה ממתק של היום.
עכשיו. בחדר הגדול היה שולחן מאוד ארוך.
זה אף פעם לא הגעתי.
רציתי. עם ספסלים.
כולם ישבו שמה על הספסלים.
לאורך החדר הייתה אצטבה שכל המטבח היה עליו.
כל המטבח. הסירים. וה. זה לא. לא לדקורציה.
כן.
והצלחות. וזה.
לא היה ארון אחר.
אה. מ-המ.
והיה איזה. אממ. סולם ישר ש. אה.
שהביא לחד. לחדר השני בבית. שהיה מתחת לגג.
ושם היו רק מזרונים וכולם ישנו שמה על מזרונים.
זה אפיין את האופי של הבתים במקום הזה?
אני לא יודעת. זה הבית היחידי שבח.
אבל זה היה כל כך אה.
שונה. זה היה כל כך מעניין.
זה היה כל כך. אה. אני לא זוכרת.
אה. לא זוכרת שהיה שם בית שימוש בפנים.
אה. בטח בחוץ.
ובטח לא אמבטיה. אבל.
אבל זה היה. זה היה עולם אחר.
כן. אצלכם יש את כל הדברים כמובן בבית.
כן.
עם מים זורמים.
כן.
וחשמל.
ודאי. כן. כן.
מודרני לגמרי.
ופטי. פטפון ו.
רדיו כזה ענקי. ופסנתר.
וטלפון גם?
אה. טלפון גם. ופסנתי.
מ-המ. שזה היה נגיד טלפון זה.
היה עד כמה זה היה פופולרי? אה. טלפון.
שום דבר לא היה באמת פופולרי.
מכוניות. אני אומרת ברחוב שלם.
כן.
לא הייתה מכונית אחת.
כן. כן.
זה של אבא. וכשהגרמנים באו הם לקחו את המכונית כמובן.
אנחנו עוד נגיע לזה.
אה. כן. היה טלפון.
אני שומעת אבל על קשר טוב שהמטפלת יש.
את זוכרת את שמה?
אה. מרי.
מרי. אז יש קשר חם מאוד.
כן.
שהיא לוקחת אותך.
כן. כן.
זאת אומרת. זה מעבר לעבודה.
כן. כן. אליה הביתה.
מ-המ.
כא. אני כל הזמן חששתי ש. אה.
הייתי הרבה בשבתות וימי ראשון או אצל ה.
אצלה. או אצל הסבא. סבתא.
זאת אומרת. אני חושבת שהאימא הוציאה אותי קצת מהבית.
לא יודעת. לא חשוב. עכשיו לא חשוב.
מ-המ. אממ. את הזכרת את ה.
קודם. אה. שצוחקים על סבא בקהילה.
בואי קצת. ברשותך.
נכיר את הקהילה קצת. עד כאן אתם שייכים?
מה. מה עם הקהילת הי. יהלומנים?
האם זה בנפרד? האם זה חלק?
אממ. זה התחיל שמה.
זאת אומרת. אה. עכשיו.
היום כל המשפחה ש.
שלי בבלגיה הם כולם יהו. יהלומנים.
יש להם חוץ מן הרופאים. אה.
תעודות על הקיר. עורך דין.
כלכלן. אני יודעת מה. כל מה שאת רוצה.
חוץ מרופאים. הרופאים באמת עובדים ברפואה.
אבל כל האחרים מתפרנסים מהיהלומים.
אצל סבא עבדו היהלומנים הכי גדולים בתור.
אה. אה נער. שליח.
למה? איך. אה.
בגלל ש.
השידוך הזה?
ה. ה. אני. אני.
זה מה שסיפרו לי.
אני לא רו. ראיתי.
הם באו גם כן מפולין.
וזה. הרוב גר שמה ב. באזור.
ואבא היה. סבא היה. אה.
אממ. לא יודעת למי ולאן שולח עוגות ו. ו. ולחם.
וכנראה ל. ל. לחגים. לחגיגות.
והיו נערים שהיו.
אה. מעבירים את זה ממקום למקום.
הוא היה ה. האופה היחידי.
אז בבלגיה. ב. ב. באנטוורפן.
אה. צחקו? לא. לא יודעת שאמרתי. אבל זה נכון.
אבל. אה. מה זכור לך מחיי הקהילה?
עד כמה אתם הייתם. אה. כמה זה היה משמעותי ב.
בחיי המשפחה שלכם. הרחבה לחיי הקהילה?
ומה זה כלל בעצם?
אממ. אני אישית הייתי בבית ספר יהודי.
מעבר לפינה. בית ספר שגם אבי למד בו.
אה. אני לא מרוצה מעצמי כי.
כשעשיתי את ה [משובש] (שפה זרה).
את הנסיעה הזאת בשביל. אה.
לבקר את כל המקומות.
הגעתי לבית ספר הזה.
אני יודעת שרוב הילדים שהיו אז בבית ספר נלקחו ונרצחו.
אין שמה מילה אחת על זה.
מילה אחת לא. זה ממשיך פונקציה של בית ספר דתי.
יהודי. עם פלקטים ענקיים מנחושת.
זה תרם וזה תרם וזה תרם.
ואני חיפשתי בכל הבית ספר
ולא היה זכר לילדים שהלכו בגיל 9. 10.
את פנית שם למישהו? ל. שתתקן?
לא. אז זהו. זה.
זה מה שאני לא מרוצה.
הייתי צריכה ל.
ל. לפנות למנהל וזה.
זה היה חופש. זה היה בחופש.
הפ. אה. איך א. איך בעצם מתייחסים אחורה למה שקרה?
כן. לא מתייחסים.
תיעוד. לא מתייחסים.
לא מתייחסים.
אבל באותם ימים.
זה היה בית ספר. אה. דתי?
כן.
כמה דתי? כי את. אנחנו מדברות פה.
את אמרת שבמש. ההורים. הסבים.
היו דתיים. כן.
היו אורתודוקסים למעשה. נכון?
אני חושבת שהמנהל היה רב.
אוקיי.
אה. היו מורות.
אה. מורות יהודיות והיו מורות לא יהודיות.
היו מורות לא יהודיות בגלל שאני מניחה
שבבלגיה אי אפשר לקבל תעודה של בית ספר. אה.
לולא המורים הם. אה.
לולא המורה הוא זה.
אז זה. זה היה. המ. מש.
מ. הילדים היו כולם יהודים.
כלומר. זה מטעם הקהילה בית הספר?
לא יודעת.
היו גם.
זה. אני יודעת שכשאני הג.
הגעתי. אה. הב. הבית ספר פועל גם עכשיו.
אבל אז. זאת אומרת זה בח. את לא יודעת.
אבל. אבל נגיד הכרת
ילדים יהודים שלמדו בבתי ספר. אהה. ממשלתיים?
לא. אבל היה בית ספר יהודי אחר.
מ-המ.
אה. לא דתי.
איך קראו לבית הספר שלך?
אממ. או סוד התורה או יסוד התורה. סוד התוירה.
אוקיי.
והשני תחכמוני.
מ-המ.
ושמה הלכו ילדים.
אהה. שהיו. אה. מבתים פחות חרדים.
מ-המ. אז בואי נדבר. אהה. מה. מ.
רק נאפיין את המידת חרדיות. או.
איך זה התאפיין בבית של הסבים. וגם בבית שלכם?
אז הבית של הסבים. הם הלכו. תראי.
היו לו 2 אחים. לסב. סבא.
שהיו נראים כמו שנראים אלה שמ.
אממ. זה. מאה שערים.
עם פאות. ועם זקן ועם שחו. שחורים.
גם סבא נראה ככה.
אבל לא זוכרת את הפאות.
הוא היה קרח כמו ביליארד.
אבל היה לו זקן שחור.
הוא נ. הם נראו לי מאוד זקנים.
מ-המ.
הם נרצחו בגיל 54.
אם את זוכרת זקן שחור אז הוא היה.
את זוכרת אותו מגיל יותר צעיר שלו.
כן.
סביר להניח.
כן. הוא היה צריך להיות.
כשאני נולדתי אבא היה בן 40 וחמ.
אה. 25. הוא היה בן 43.
כן. ואז. המראה שלו הוא מעניין שאת זוכרת אותו לבן.
בטח זה. אה. אה. שחור. בטח זה היה.
כן.
אה. במציאות בטח זה היה אחרת. אבל. אה.
לא. הוא. אנ. אני.
מעניין.
יש לי תמונה.
לא. לא.
שלו
אנחנו נצלם.
אוקיי.
נצלם אה. אז. אז. אה.
הסבתא גם עם כיסוי ראש?
כן.
ומקיימים טקסי. אה. ש. ממ. ממ.
יום יום.
טקסים מתקיימים.
בית כנסת.
יום יום?
יום יום. בית כנסת.
היו ש. כמה. היה בית כנסת קרוב? ש.
בית כנסת היה קרוב. היו 2. 3 בתי כנסת.
הבית כנסת הזה בזמן המלחמה הוצת.
והסבא שלי והבנים שעוד היו בבית.
נכנסו לתוך האש והוציאו משמה את ספרי התורה.
על ידי מי זה הוצת?
כתוצאה מה. מ. את יודעת מזה?
אנטישמיות. איך אני יודעת מי?
אה. לא. זה הוצת כ. כ.
בזמן המלחמה. ב-41' נגיד.
באופן יזום של. אה. אנשים?
כן. ודאי.
אוקיי. זה לא כתוצאה מאיזה הפגזה או. אה?
לא לא.
בכלל לא.
לא. הוצת.
אה.
נשרף.
כן. אז. אז.
אז הסבא.
הלכו והצילו את ה.
אה. אה. ספרי תורה.
ומה הם עשו איתם? את יודעת?
זהו. אז הבת דודה שלי.
אני. אני סומכת על עצמי.
וגם עליה. והיא שנתיים מבוגרת ממני.
היא גרה פה בארץ גם.
ויש דברים שלא. לא ממציאים.
למשל. היא אומרת: "הם שמו את זה בארון הבגדים שלהם".
מ-המ.
לא. מי. למי הם יכולים ללכת לתת את זה?
היא אומרת: "ואני כל כך פחדתי.
שפחדתי לעבור לפני הדלת של החדר השינה שלהם".
לא ממציאים דבר כזה.
מ-המ. ואת זוכרת משהו מזה אבל?
אני לא זוכרת. אני. אה. היא הייתה גרה באותו בניין.
עם ה. עם הבת של דודה פאני.
אחת מהבנות. אז. אה.
רגע. לא גרתם סמוך? את. ה.
כן סמוך. אבל לא באותו בית.
אוקיי.
הם כן.
אז הי. היא זוכרת.
את זוכרת מתי זה קרה? האירוע הזה?
אני. במלחמה. זאת אומרת. שבח.
41'. יש מאמרים.
את מדברת.
על הסטת ה. אני אומרת 41' בגלל ש.
או. או תחילת 42.
בגלל ש. באמצע 42' ה.
כל העסק. אה. התהפך. התהפך.
אנחנו נגיע לשם. אז. אה. אממ.
מ. מדי יום סבא הולך.
גם אבא הולך. אה. מתחיל ללכת?
לא. אבא לא. אבא. אה.
בתור כבוד לסבא.
אה. אני לא. אה. יש לו כובע.
אבל. אז. אז זה היה. אה. מאוד אופנתי.
כן.
כובע. הוא הלך עם כובע.
אף פעם לא ראיתי כיפה על ראשו.
אני לא ראיתי שהוא שם תפילין. סבא כן.
אממ. אה. הוא הלך ל. בכל החגים. המ.
כל המשפחה הלכה לבית הכנסת. כולל אני.
את זוכרת? כן?
כן.
תוכלי לתאר.
מה?
תוכלי לתאר.
את הבית.
אירוע בבית כנסת?
כן? לאותו בית כנסת?
כן.
מה שמו? מה שם הבית כנסת?
לא. לא זוכרת.
לא זוכרת?
אני יכולה לשאול את הבת דודה.
לא זוכרת. אמ. האירוע.
אממ. כנראה ראש השנה או.
ואה. המ. בית כנסת מאוד מלא.
והילדים משחקים בחצר.
וה. משעמם נורא.
אה. מקריאים את הכל. אה.
כן. בעברית.
בעברית?
עברית. עבר והסבא שלי פעם אחת אני זוכרת שהוא היה. אה.
עשו לו כבוד והעלו אותו לתורה.
לא יודעת לבשביל. באיזה. גם לא. זה הייתי נורא גאה.
והדבר ה. המחמאה הגדולה ביותר שיכולתי לקבל ממנו זה אני.
בגלל שאני בבית ספר יהודי ואני לומדת
לקרוא עברית בלי להבין מילה.
מילה אחת לא. אף אחד לא טרח להסביר לנו משהו.
אבל ספר תפילין ו.
ו. ואתה צריך לקרוא את זה.
אז אני באתי והוא היה מאושר. "מה. זיסל'ה.
מה? מה? מה? [משובש] (יידיש)".
הוא היה נורא מאושר.
הסבא או אבא?
סבא.
אה. חשבתי שאמרת אבא. אז לא הבנתי.
כן.
אז הבחירה. אגב. ללכת לבית ספר יהודי זה.
מ. זה לדעתך דחיפה מהסבא והסבתא? את לא יודעת.
איך אני יודעת? לא יודעת.
זה המקום שאבא שלי הלך כשהוא היה ילד.
מ-המ.
ואני מניחה שגם האחים שלו. זה.
בבית שלכם? סליחה. עצרתי אותך.
אני לא יודעת. אני לא יודעת מי החליט.
בבית שלכם. את מדב. אוקיי.
יש חגים שמתקיימים במסגרת המשפחתית שאת זוכרת?
כן. ודאי.
בבקשה.
פסח. אבל תמיד אצל הסבא. הכל.
הוא מנהל את הסדר?
הוא מנהל את הסדר.
אה. אף פעם אין מספיק מקומות.
ב. זה. זה בית. בבלגיה. לבתים הישנים.
אנחנו לא גרנו בבית ישן.
גרנו בבית. אה. לא חדש. אבל לא ה.
ה. זה ככה ש. אה. כל החדרים הם אחד לתוך השני.
יעני. מתחיל במטבח.
חדר אוכל שזה חדר גדול.
ואחריו. אה. חדר. סלון ואחריו חדר שינה.
ופותחים את החלונות. את הדלתות.
דלתות גדולות. אז זה עושה מקום אחד.
מ-המ.
ר. ברצף. ושמה. בחגים.
היה. אה. במקום אחד כל ה. אה.
השולחן הארוך הזה. עם.
עם כל הילדים וכל הקרובים וכל
מיני אנשים שאין להם איפה ללכת.
אני זוכרת ש. אה.
אה. אני פחדתי מהמבקשי נדבות.
וכשהיה לנו איזה אירוע במשפחה.
ברית או חתונה או משהו.
היה נוהל שבבית. אה.
במסעדה ה. היהודית או בקרוב שמה איפה שגרו.
קודם כל הכניסו את כל המבקשי נדבות.
הם היו בעיקר יהודים?
כן. כולם יהודים. וזה. זה. אני זוכרת שאני.
אני נגעלתי מהצורה שהם אכלו.
ואמרתי. שאלתי את סבא: "למה.
למה מכניסים אותם לפה?
ולמה הם זורקים אוכל על הרצפה?
ולמה הם אוכלים בצורה כזאת?"
אז הוא אמר לי: "שה. שה.
זה מצווה. זה מצווה".
כל. כל יום שישי.
הוא לקח את כל מה שנשאר.
כל העוגות שנשארו. כל הלחמים.
ואז היה לו סמובר ושם שולחן בכניסה של הדירה.
דלת פתוחה ועשה. היו שם כל טוב.
ועוד. אה. לקחת הביתה דברים.
ואנשים באו ולקחו והלכו.
ולא. לא. לא הסתכלו עליהם.
מהמאפייה או מהבית?
לא.
מהבית?
אנשים. אה. מבקשי נדבות.
נכנסו לבית של הסבא.
בית. לא למאפיה. זה מה שאני ש.
לבית. אחרי יום. ביום שישי אחרי שסגרנו.
ו. ו. וחילק את הכל.
אז איך מתנהל ליל הסדר?
באיזה שפה נקראת ההגדה? את זוכרת?
אני חושבת שבעברית. בעברית.
ו. וממש מתקיים סדר כהלכתו?
כן. לגמרי. וגם. אה.
אני יודעת שהיו 2 לילי סדר.
בגלל שזה. אחד בשביל זה. אחד. זה.
אני זוכרת שאני פעם אחת פגעתי בסבא שלי.
וכל כך פגע.
זה כל כך. מצטערת על זה.
הוא רצה להראות לי שהוא בנה סוכה.
הוא בנה סוכה.
אז. אה. הלכתי אחריו.
אה. פרוזדורים. מדרגות וזה וזה.
הגענו לאיזה חצר חשוכה. בלגית.
חשוכה ואפורה.
ומקורה.
ואני רואה שמה. הוא בנה. אה.
בית עץ כזה. ממש. אה. אה. עם. עם גג.
ועם. עם קירות ואמר: "תראי".
ו. והוא פתח את הדלת כמו ילד.
פתח את הדלת. "תסתכלי כמה יפה".
ואני רק ראיתי את הסביבה ה. ה.
קודרת?
ה. ה. קד. ה. ה. הקודרת הזה. ולא התלהבתי מספיק.
אני מצטערת שזה לא.
זאת אומרת. אבל הוא. הוא הקים סוכה.
ובעצם כל חג נחגג. אה.
כן.
פורים. מה קרה בפורים?
פורים אני מתארת לעצמי שרק אותנו הוא הביא.
הביאו אותנו וקיבלנו.
אני זוכרת. כן.
אני זוכרת משהו מקסים.
אה. זה היה צריך להיות חנוכה.
ובאנו כל הנכדים.
כל הילדים. כל הנכדים להדליק את הנרות.
ואחר כך. אה. הסבא קרא לנו. לילדים.
לחדר אחר ו. ואנחנו נכנסנו לש. לשמה.
והוציא מהכיסים שלו אגוזים וכסף וזרק ככה.
כן.
וכולנו התפלשנו על הזה.
והוא צחק והסצנה הזאת קראתי אותו.
אה. של ויקטור הוגו.
שמדבר על הסבא שלו.
וזה לא. בחנוכה ולא. לא בחנוכה ולא בזה.
אבל ה. ה. השמחה של לראות את ה.
את הילדים ככה. מתפלשים ומתקוטטים בשביל.
זה. זה מה שהוא היה.
בבית אצלכם. אה.
גם שמרו על כשרות. את אמרת אימא בישלה.
אימא. אימא בישלה. כן.
בגלל שזה. מה.
יש עוד איזה סממנים?
מדליקים נרות בשבת?
כן. כן. מדליקה נרות.
אימא מדליקה נרות.
מ-המ.
ו.
היא עצמה לבושה באופנתי?
או משהו גם כן עם איזשהו סממן?
לא. היא הייתה מאוד אופנתית והיא שמה
איזה שאל על הראש כשהיא.
כשהיא מברכת על הנרות.
מ-המ.
אה. וזהו.
בבית הספר אתם לומדים כמובן את כל התפילות.
כן. כן.
כולי וכולי. ומדברים על.
אה. אה. ירושלים. שנה הבאה בירושלים.
כן.
איזה. איזה. אספקט. מ.
אבל. אבל שמה. זה אני צריכה לאכזב אותך.
בגלל ש. בגלל הסבא אני חשבתי ש. א.
ארץ ישראל או. או. או פלשתינה.
או ירושלים זה בית קברות לפילים כזה.
איך זה?
הוא אמר: "אני רוצה". הוא אומר: "אני מקווה שעוד אגע בקיר.
בקיר. אה. בכותל המערבי לפני מותי".
הוא אומר: "אני כל כך הייתי רוצה".
בראש שלי. זה אומר שלגעת בכותל המערבי ו. ולמות.
זאת אומרת שזה לא מקום שחיים בו.
לא גדלתי בבית ציוני. הם לא.
הוא היה אנטי ציוני?
לא. לא. לא קיים.
או פשוט לא פרו ציו.
זה לא. לא שמעתי על זה.
לא שמעת? ה. ה.
לא שמעתי.
קופת קרן קיימת לא.
לא.
לא הייתה אצלכם.
אחרי המלחמה. כן. לא. לפני לא.
אה. את הכרת בתים שכן היו?
לא. אני כנראה לא.
לא הייתי. לא הייתי בכיוון. לא ידעתי.
כן. אז זהו. את אומרת.
לא שמעתי.
בכלל זה לא מושג שנהגה.
זה לא משהו ש. שהיה קרוב אליי. אה. אה.
אז ה. ההתבוננות של סבא היא יותר דתית. לא.
נכון.
לא מדובר פה בהגשמה ציונית.
נכון. נכון. נכון ר. לא.
הוא רצה לחוות את הזה.
אני זוכרת שפעם ראשונה שאני
הגעתי לכותל המערבי אני נגעתי והוא נגע דרכי.
באמת. הוא. אני ממש הרגשתי. ש. ש. שהוא בי.
מ-המ.
ו. ואני לא דתיה אבל לא מאמינה בשום דבר.
אנחנו מדברות עוד על הקהילה ואנחנו תכף.
כן. אוקיי.
לקראת אה. התקדמות.
את הזכרת תיאטרון שדיבר על אבא. על סבא.
זאת אומרת. הייתה שם מסגרת תיאטרונית? אה.
אה. הייתה. אני לא זוכרת.
אני לא זוכרת. אני זוכרת קונצרטים.
אבא היה. אבא ניגן שם?
גם שם.
גם שם?
באנטוורפן. כן.
אבל הוא ני. הוא היה חלק מ. אה. תזמורת?
מפילהרמונית.
מהפילהרמונית?
כן.
זאת אומרת שבתוכה. זה לא בהכרח יהודים.
נכון.
זה משהו שמייצג את. אה.
נכון. אבל.
את בלגיה? את. אה.
אה. כן. זה בלגי.
זה בלגי. אבל הם כולם. אה.
נזרקו ברגע שהגרמנים החליטו.
רובם היו יהודים?
כנראה.
אז יש. גם יש.
אה. תזמורת של הקהילה?
עכשיו?
אז. בזמנו. זכ. את יודעת?
אני לא יודעת.
את יודעת איזשהם. אה. מוסדות תרבות?
מוסדות סעד? תמיכה?
תראי. סעד. אה.
אני יודעת שהסבתא שלי הייתה מאוד מאוד פעילה.
היא הייתה מאוד פעילה ו.
אממ. זה. זה. היא הייתה עושה רונדלות בין
כל הילדים והכלות שלה בשביל לאסוף דברים. בשביל לתת לה.
לתת לקהילה?
לוועד הקהילה?
אני לא יודעת.
או שאת לא יודעת.
אני לא יודעת. אני יודעת שהם היו אנשים מאוד.
אה. שכיבדו אותם מאוד.
כיבדו אותם מאוד.
את. אה. את הסבא והסבתא?
סבא וסבתא. כן.
את יודעת על שום מה? איך זה קורה?
אני רוצה עוד לספר דבר אחד על סבא ו.
מבינה.
כי זה. זה חשוב לי.
אה. בסגנון של הצ'ולנט.
אה. אני לקראת המלחמה. לא. ב-41'.
41'. תחילת 42'.
אה. ילד מ. מרגיש באוויר כל מיני. כל מיני.
אממ. חשי. אה.
דברים ש. שנאמרים וגם שלא נאמרו.
ואני לא הבנתי מה. מה יש להם עם סבא.
אממ. אבא אמר: "אני דיברתי איתו ו.
ואני אנסה עוד פעם לדבר איתו.
אבל. אה. אי אפשר לדובב אותו. וזה".
ומישהו אמר: "הוא כבר לא יודע מה שהוא עושה.
הוא כנראה לא מבין".
ובאיזשהו שלב הגעתי לתובנה מה הוא עשה.
אה. היה. היה. הייתה לו אפייה. המאפייה.
והי. הי. קיבלנו. אממ. איך קוראים לזה?
זה. זה היה הכל לפי [משובש] (שפה זרה). אה.
לפי הרשימות?
לא רשימות.
מ-המ.
מה שנתנו פה בזמן הצנע.
אממ. או. פתקים שאיתם הולכים ו. כן.
כן. נכון.
ברח לי גם.
נכון. עכשיו ככה. אה. הוא היה. אה.
הוא היה מוכר גם לאלה שאין להם פתקים.
מוכר? מה זאת אומרת?
מוכר.
רישיונות. שוק שחור?
לחם. לא.
אה. מוכר לחם.
מוכר לחם. והיה צריך לקנות קמח.
נותן לחם. כלומר. ממש נותן.
אופה לחם. ונות. מוכר אותם לאנשים שאין להם את ה.
הקצבה.
מה?
הקצבות. פתקי הקצ.
הקצבה. כן. שנגמר להם ההקצבה.
או שרק אכלו לחם. ומוכר בית.
מ-4 בתים. והם ממשיכים לבוא.
וכמובן שיש עכ.
נוספים ששומעים שיש שם איזה אדיוט שמחלק
לחם בלי הקצבה. למה לא?
אז באים. אה. ב. בגדול אליו.
והוא נותן. מוכר עוד בית.
והילדים נורא ד. דואגים. מה קרה?
הוא לא מבין שאם הוא נו.
אם הוא מוכר את זה בלי הקצבה.
הוא לא יקבל את הקצבת הקמח שלו.
ובשביל זה מוכר את הבתים?
ואבא שלי החליט שזהו.
הוא צריך לדבר איתו ברצינות.
והוא בא אליו ואומר לו: " [משובש] (יידיש).
למה? למה אתה עושה את זה?"
אז הוא אמר לו: "תראה.
מי יודע. הזקן הזה שבא.
הילד הזה שבא. אולי מזה הם חיים.
רק מהלחם שלי. איך אני יכול לא?"
כשהוא נלקח. כשהם נתפסו.
לא היה להם כבר כלום.
אני כתבתי את הסיפור ואמרתי.
"והם כבר לא היו צריכים כלום".
עדות של סלין רלי הראל לבית ליפשיץ ילידת 1933 Antwerpen, בלגיה על קורותיה במסתור ועל שיתוף פעולה עם המחתרת החיים בבית אמיד מסורתי; פלישת הגרמנים במאי 1940; בריחה לדרום צרפת; החיים בעיירה Rwaya במשך כשנה; חזרה ל-Antwerpen ב-1941; הפקת מסמכים אריים בידי האב; גירוש האב באוגוסט 1942; בריחה עם האם והאח למשפחה ב-Bruxelles באוגוסט 1942; הסתרה עם האח בכפר סמוך לעיר למשך מספר שבועות; העברה עם האח והאם למסתור בבית משפחה של איש המחתרת הבלגית; חיי היום יום בזהות בדויה; השתתפות בפעילות המחתרת; בריחה מהמסתור למשך מספר ימים בשל סכנה וחזרה לבית המסתור בחורף 1943; שחרור בספטמבר 1944; עלייה לישראל ב-1950; קליטה ושיקום.
מספר פריט
10866449
שם פרטי
סלין
רלי
שם משפחה
הראל
שם נעורים
ליפשיץ
תאריך לידה
1933
מקום לידה
Antwerpen, בלגיה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
10/03/2014
תקופת החומר עד
10/03/2014
מוסר החומר
הראל ליפשיץ סלין רלי
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני