Yad Vashem logo

עדות של מינה דויטשר לבית ברקוביץ ילידת 1928 Vatra Dorna, רומניה על קורותיה ב-Transnistria

Testimony
null
null
היום יום ראשון. ט' אדר א' תשע"ד. 9 בפברואר 2014.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם
את הגברת דויטשר ברקוביץ מינה. ילידת ואטרה דורניי.
1926. רומניה. על השהות בטרנסניסטריה.
בוקר טוב לך מינה.
אני צריכה לענות?
כמה. כמה נפשות הייתם במשפחה?
בבקשה?
כמה נפשות הייתם במשפחה?
3 ילדים. אבא ואימא.
כן.
5.
5 איש.
ואת יודעת אם גם ההורים נולדו בואטרה דורניי?
אה. לא. אני יודעת שלא.
אימא בפלטיצ'ן. ואבא גם כן שמה.
איפה שהוא לא זוכרת בדיוק.
כן. איך קראו להורים שלך? לאבא שלך?
לאבא שלי. אייזק.
כן. ובמה הוא עסק?
מה היה המקצוע שלו?
היה לנו חנות. אה. לא מכולת אלא עם דברים. אה.
הביאו 1.000 ת. אה. 1.000 קילו תבואה.
1.000. אה.
אה.
בגדול ו.
בסיטונאות.
כן.
דברי מזון בסיטונאות.
במ. והוא מכר לבתי.
כן.
לחנויות מכולת הקטנות.
אה. את יודעת אם היו לו עובדים בחנות?
לא.
הוא היה לבד?
הוא היה נוסע ברכבת ומביא.
סחורות.
1.000 ליטר. אה. יין.
בקבוק כזה. חביות.
כן. חביות.
והכל. ו.
ואימא שלך עזרה בעסק?
הרבה.
כן. היא הייתה אשת עסקים?
היא הייתה מאוד חרוצה. מאוד.
כן.
מאוד חרוצה.
מ-המ. והיא עזרה לאבא שלך.
והייתה לה עזרה בבית?
מה שאני זוכרת שהעסיקו.
אה. תלמיד שילמדו אותנו עברית.
עברית.
כן.
תלמיד ישיבה?
כן. הוא היה מדבר [משובש] (שפה זרה). זה. זה.
אה. ואנחנו היינו ילדים וצחקנו תמיד על זה.
כן.
והיו תמונות על הקיר.
על אימא שהיא הייתה צעירה.
הייתה עם מעיל עם פרווה פה ופה.
ועם נעליים ככה אז הוא היה אומר.
הוא לא ידע שזה אימא.
אבל הוא אמר: "בחורה יפה".
ב. בשפה שלו.
כן. באיזה שפה דיברתם בבית?
אה. רומ. לא ההורים יידיש.
ואיתנו רומנית. גם כן לא אהבתי את הרומנית בכלל.
לא?
אף פעם לא.
גם המאכלים שלהם הם כמו שאוהבים ממליגה וזה.
אף פעם לא אהבתי את זה.
מה כן אהבת?
מה שאימא עשתה. אה.
פעמיים בשב. לחם לבד.
כן.
חלות לשבת. באמצע השבוע לחם.
כמו לפ. אה. כזה שח.
הכל אהבתי את זה.
טוב. היה חצר סגור כדי שלא.
לא לרוץ החוצה לגויים.
לכביש.
והיינו. היה. ברז עם.
עם משחקים. והיינו משחקים הכל.
זו הייתה חצר פרטית שלכם?
לא. לא.
עוד ילדים?
לא. זה. שכר בית תמיד. דירה.
אה. הייתם שוכרים.
לא היה הבית שלכם?
לא.
זה היה בשכירות.
וזאת הייתה שכונה יהודית?
אה. אה. מעט מאוד יהודים.
אז לא שכונה יהודית.
גרתם עם שכנים רומנים?
רומנים. ולא זוכרת שהיה לי קשר כי הייתי בתור ילדה.
בבית?
בבית לא היו רו. היה לי אח יותר גדול ממני.
קודם אחות. אחר כך אח שנהרג שמה.
מ-המ.
והיינו ח. לא אח ואחות. חברים.
ותמיד הוא היה תלמיד מצטיין. והוא.
איך קראו לו?
בבקשה?
איך קראו לאח שלך?
לופו.
כן.
ותמיד הוא לקח אותי לכל מקום.
הוא תמיד אמר: "אם את לא הולכת איתי
תצטערי". והוא היה משהו.
והאחות הקטנה הייתה 3 שנים יותר גדולה ממני.
היא הייתה ככה.
גברת.
היא אהבה של. זה לא. עם זה לא.
רק עם ספר. מישהו בא ל.
לבקר לזה. עכשיו אני ע.
עסוקה. אני קוראת ספר זה לא.
היא נשארה בחיים?
בבקשה?
היא נשארה בחיים?
היא לא נסעה איתנו.
אז היא הייתה בבוקרשט.
אה-הא.
והיא לא נסעה איתנו.
היא הגיעה ארצה הרבה יותר מוקדם.
כן? מתי היא הגיעה לארץ ישראל? 39'?
אה. לא יודעת.
היא הייתה בתנועת נוער?
כולנו היינו בנוער הציוני.
היא התחילה. האח ואני.
כן.
ככה כולם.
אה-הא.
ומה. מה ההורים חשבו על זה?
הם. אה. הסכימו?
למה?
לזה שאתם חברים בנוער הציוני?
אה. כן. זה היה.
לא היה קונפליקט.
לא היה בעיה בכלל.
כן.
זה כמו שאומרים גדלנו ככה.
כן.
עם. היא התחילה. אחר כך אח. ואחר כך אני.
כן. וההורים היו גם ציונים?
כן. תמיד ח.
דיברו על זה שלהגיע לארץ ישראל.
זאת אומרת היו להם תוכניות לעלות לארץ ישראל?
כן.
הייתה קופסת קרן קיימת בבית?
כן. אבל הכל בסתר. כי היה לנו רומנים מאוד.
לא טובים שעשו לנו צרות גדולות.
כי הם רצו ל. לכבוש מה שיש לנו.
אה-הא.
את יודעת. היה חבית של 1.000 ליטר של יין.
הכניסו בקבוק עם.
אה. עם משהו שזה נהיה כמו.
היו צריכים ל.
חומץ?
בבקשה?
הכניסו חומץ?
כן.
מ-המ.
והיה לנו. הבית לא שלנו כמו.
בנינו. אה. אה. כמו פה.
נו. לא מחסן אלא הכל מבטון עשו.
אה-הא.
זה היה יותר.
כמו ממ"ד. כמו שעושים היום ממ"ד.
יותר חזק מ. מכל הבית זה היה.
כן.
והיה תעלות שמה בפנים. והכל.
אממ. הרבה אני לא.
לא התעס. לא. לא הלכתי שמה ולא.
כן.
רק מה שאני סיפרו.
מ-המ. עכשיו ה. היחסים האלה בין יהודים ובין רומנים.
שלא היו טובים.
לא טובים.
זה היה כל הזמן ככה?
כי הם ב.
או רק התחיל. אה. יותר מאוחר?
יותר מאוחר. הם רק רצו לקחת עוד מאיתנו הכל.
את הרכוש.
כן.
כן. את יכולה. אה.
לנסות להיזכר מינה מתי התחיל השינוי הזה.
האם הייתה פעם תקופה שהייתם שכנים טובים?
כן.
כן. הייתה?
הקוזיסטים. קו. לא יודעת איך ק. קראו.
פשיסטים. כן.
כשהתחילו אז כל הזמן הם היו צועקים. אה. לנו.
לילדים. שעוד המעט. עוד מעט י.
את. ייקחו אתכם לפלשתינה.
מ-המ. כן.
לאחותי. אתי. יטי.
לופו ומינה יקחו אותם לפלשתינה.
מ-המ.
הקוזיסטים. קו. קוז. לא זוכרת.
כן.
איך שק. קראו האלו שהם עלו ל. לשלטון.
כן.
ומאז התחיל. אה. כל ה.
כן. כל היחס הגרוע?
כן.
כן.
זה לקח איזה שנה שנתיים עד שגירשו אותנו מהבית הזה.
ו. והגענו ל. לדורנה. ומשמה לקחו אותנו.
כן. אנחנו תכף נדבר על כל הדברים האלה.
בכל אופן. אממ.
כשהם אמרו לכם יגרשו אתכם לפלשתינה.
אתם הבנתם את זה בתור משהו שלילי?
אה. כמו שמקללים כאילו.
אה-הא.
אותנו.
לא בתור משהו חיובי?
לא. לא. אבל היה גם יחסים עם שכנים אחד או 2.
שהם היו באים בפסח אצלנו.
כן.
ל. לאכול. היו מזמינים.
אנחנו היינו מקבלים ביצה מ.
מקושטת או משהו כזה.
כן. בחג הפסחא. כן.
אבל. אה.
אה. אבל זה היה מיעוט?
מאוד. מאוד.
היו גם. אממ. אה. תופעות של. אה.
אלימות גופנית. זאת אומרת הרביצו או זרקו אבנים?
היה בזמן אחרון שהם
איפה שהחזקנו את כל הדברים שהם נכנסו בלילה.
עם. ורצו ל. להרוג אותנו. אז אבא שלי היה לו אקדח ב.
אני זוכרת כמו היום. היה פרוזדור ארוך שתפסו אותם.
הם ברחו. ואבא רץ עם האקדח אחריהם. אה. ו.
ולא פחדת? הוא השתתף.
אה. במלחמת העולם הראשונה?
אה. יש לי פה תמונה של אבא של. של בעלי.
כן.
שהוא היה ב.
חייל? במלחמת העולם.
ואבא של אבא שלי.
כן.
הוא היה קצין. אה.
צבא רומני?
במלחמה ברומניה. והוא קיבל הצטיינות.
כן. עיטור.
וכשעשו לו לוויה שלחו לו תזמורת ל.
ל. לתת כבוד כזה.
זה הי. זה הסבא שלך?
כן.
אבא של אבא שלך?
כן.
אה-הא. הייתה. הייתה ל.
ל. לאבא שלך. אה. אולי.
אממ. תקווה שהעיטור הזה. שאות הגבורה הזה.
אה. יעזור לכם?
יציל אתכם?
לא. לא.
שמרתם את זה? הראיתם את זה?
ש. כן. שמה.
שבאו אנשים. אה. לפגוע בכם.
זה עמד ב. בחוץ. אה. ב.
כמו התמונות אצלנו שהם עמדו ב.
גם בסלון?
כן.
בסלון.
לא בחנו. ב. בתוך הבית.
בוויטרינה. כן?
כן.
אבל כשבאו. אה. הקוזיסטים. ו. ורצו לפגוע בכם.
הייתם מראים לכם. להם את זה?
לא.
כדי להראות שאתם פטריוטים?
גם אח של אימא שלי נפל במלחמה שמה.
מלחמת העולם הראשונה.
וזה לא עזר למשפחה?
לא. הם רק רצו לשחוט אותנו.
זה הכל מה ש. מה שהיה.
ורצו לקחת את הרכוש?
כן. מה את יכולה.
אה. לספר לנו עוד על הילדות שלך?
ב. בזמן שעוד היה יותר רגוע. יותר שקט?
תראי. למדתי רק בית ספר עממי הספקתי.
4 כיתות?
לא 7.
7.
כן.
כן. זה היה בית ספר רומני? לא יהודי?
לא.
כן.
היה.
רצית להמשיך ללמוד?
בבקשה?
אהבת ללמוד?
אהבת ללמוד?
אה. ככה. ככה. למה שאני אגיד. אה.
לא היית תלמידה מצטיינת?
אחותי. אחותי. אבל. אממ.
אח שלי היה מצטיין.
הוא היה מלמד את כל ה.
לעשות להם שיעורים לכולם.
לא לנו. לכולם. לבית הספר.
בכיתה?
מה שאהבתי להיות תמיד הראשונה.
מסודרת. וזה. אה. למדתי ככה.
למה שאני אגיד משהו אחר.
לימודים ככה ככה.
אה. הייתה לך איזה שאיפה ללמוד משהו. לקבל איזשהו מקצוע?
תראי ה. עד ש. ששלחו אז.
אה. התחלנו ללמוד עברית קצת.
איפה?
שמה במקום.
מ-המ. זה היו שיעורים לקבוצה.
או רק לי. לכם. למשפחה?
חוץ מהמשפחה היה גם בבית ספר הרומני.
כן.
פעם ב. בשבוע שיעור.
דת?
שב. שיעור ב. ב. היה רב שהוא הי.
שיעור ביהדות?
כן. היה אסור ל. בקול רם בבית ספר את זה.
היינו באים על ידו ו.
אה. תדבר מה ש. מה שלמדנו.
כמה. כמה ילדים יהודים בערך למדו בבית ספר? היו הרבה?
תראי. אנחנו היינו קצת חוץ.
אבל הרוב היו רומנים.
אתם הייתם מיעוט?
מאוד מאוד מיעוט.
ואיך המורים התייחסו?
הם התייחסו שווה ליהודים או.
מי המורים?
כן.
המורים היו באים אלינו הביתה הרבה.
הם התנהגו מאוד יפה איתנו.
כן?
והם אהבו ל.
לאכול אצלנו. במיוחד פסח וזה. הם לא מה.
משמה מהק. הם למדו איפשהו. לא יודעת מאיפה.
הם היו משכיל.
הם באו במיו. לא היו מורים מה.
לא מהמקום?
לא מהמקום.
משכילים. בכל זאת. אממ.
מינה את רצית לעשות משהו כשתהיי גדולה?
ה. שאני אהיה גדולה?
לא הספקתי לחשוב אפילו.
לא חשבת על זה?
לא הספקתי.
מ-המ. וההורים היה.
כי. כי.
היה חש.
כי כל הזמן היינו בפחד.
כל הזמן היינו. גרנו ככה בפחד.
אה-הא. כן. אבל להורים.
ה.
היה חשוב שתלמדו נכון?
כן.
הם הביאו מורה פרטי.
פרטי בבית ללמוד.
כן.
כי כל הזמן היה שאיפה להגיע לארץ ישראל.
אה-הא. כן.
אממ. ההורים שלך ידעו משהו על ארץ ישראל?
מה זה? איך זה שם?
הם קראו עוד ספרים. אני זוכרת שאבא היה קורא.
אה. רומנית. ומספר. מספר.
ואנחנו כהיינו ישנים. אני אגיד רק משפט.
היהודים בתוך שרשראות. זה היה ק.
קוראים לרומן הזה. גם כן שנכנסו ו. ו.
וקשרו את הבנות וכל. ו. והרגו ו. הכל.
מתי בתקופת הרומאים?
כן.
מ-המ. כן.
לא היה לנו קל שמה בכלל.
כן.
כמה שאני זוכרת.
כן. עכשיו אני. אני אשאל אותך שאלת תם.
אם ההורים שלך באמת. אה. היו ציונים.
וגם אתם נכנסתם לאווירה הזאת. מה.
מה עיכב אתכם לעזוב הכל ברומניה כשהעניינים התחילו להידרדר
ולעלות לארץ ישראל?
אז אפשר היה לעלות. לא?
תראי. בעלי סיפר לי הרבה על זה.
כן.
הוא לא היה מאותו העיר.
על יד צ'רנוביץ הוא היה גר.
אה-הא.
אנחנו היינו נשואים 60 שנה.
אז הוא סיפר שבאו רבנים אליהם. לא אצלנו.
אליהם הביתה ואמרו: "תתנו ככה וככה כסף.
ואנחנו נקנה להם סרטיפיקטים.
ואתם תגיעו לארץ ישראל". אז מה קרה?
שהגענו פה בעלי הכיר אחד מהרבנים האלו שהוא
קנה בשבילהם מהכסף הזה והם הגיעו. ואותנו לקחו ל.
אה-הא. גם.
כן.
גם אתם. אה. שילמתם כסף?
אנ. זה אני לא יודעת.
מ-המ.
כי הכל ההורים בש.
ב. בסוד?
אבל בעלך סיפר שככה זה היה?
כן.
זה היו רבנים שלקחו כספים? ו.
לא אצלנו. אצלו.
בצ'. בצ'רנוביץ.
כן.
כן.
והוא לא היה יכול לשכוח את זה.
וכשבאנו ארצה.
ושיהיה לנו כבר ילדים זה הוא אומר: "זה הנקמה בשביל הגויים".
כן.
תראי מה שיש לי פה.
כן. כן. אנחנו אחר כך נצלם הכל. אני מבינה.
האא. קשה לי.
בתור ילדה. מינה. בתור ילדה.
סיפרת ששיחק עם.
שיחקת עם האחות שלך ועם אחיך.
כן.
באיזה משחקים שיחקתם?
תראי. הביאו לנו לפי.
אה. לאחותי הביאו בובה עם ארון עם בגדים. עם הכל.
ולאח שלי סוס ומשחק כזה. וגם בחצר שיחק.
שיחקנו כל. אה. ואני אהבתי חתול.
חתול ה. הביאו לי חתול לבן עם עיניים כחולות.
אני זוכרת את זה.
פרסי. חתול פרסי.
ובלילה קמתי ואמרתי לאימא: "זה לא חתול.
תלכי לחפש את החתול מהחוץ.
תביאי לי אותו. זה לא חתול".
אני אהבתי כ. חתול ב. חי.
אה-הא.
אבל לא בתוך המיטה ולא זה.
אבל אהבתי ככה מבחוץ.
לא צעצוע?
היה לנו כלב בחוץ על שרשרת.
אה-הא. כן.
ככה ש. כדי לשמור בחוץ.
כן. הייתם נוסעים ל.
תראי אני לא. אה. אני שמאלית.
כן.
וימנית. אני. לכתוב אני שמא. בימין.
כן.
לכל הדברים אני עושה בשמאל. לאכול.
לגהץ. לעשות הכל. אה.
כן. אתם הייתם נוסעים לפעמים.
מינה. בקיץ. בחופש?
תראי זה היה עיר קיץ שמה.
כן? היו באים לשם לנפוש?
היו שמה בתי מלון. פנסיונים?
אנחנו לא הלכנו. הם.
אנשים באו מבחוץ לשכור כל חדר.
כל מיטה של. אה.
מה היה מיוחד בואטרה דורניי שזה היה עיר נופש?
זה היה מיוחד קודם כל היה מים מהאדמה. בורקות.
אה-הא. מהמעיינות. כן.
כן. ובקיץ הגיעה תזמורת לפארק. ל-3 חודשים.
כן.
ובחורף היה סקי. אבל לא בדיוק אצלנו. כי זה.
מ-המ.
המשחק שלנו היה או ב. בזה.
מזחלת?
ב. ב [משובש] (שפה זרה). שהילדים שיחקנו.
כן.
את יודעת מה זה?
מגלשות כאלה?
כן.
כן. אהבת את זה?
זה כן.
כן.
וזה שיחקנו וזה נסענו על.
אה. [משובש] (שפה זרה) הכל.
על מזחלת. מזחלת שאפשר.
כן.
יכולים כמה לשבת עליה.
כן. וזה היה ככה. ו. ו.
כן.
בתור ילדים שיחק.
זה היה כיף. אה. היה עוד איזשהו ספורט שאת אהבת לעשות?
אני לא השתתפתי בשום ספורט.
היית שוחה? לא שחית?
רקדתי.
רקדת? קלאסי? ריקוד.
רציתי בלט. רציתי. זה היה שאיפה שלי אבל.
כן.
לא הספקתי ללמוד.
אה-הא. והיה בעיר שלכם.
אה. סטודיו לבלט? לא.
זה היה.
הפנטזיה.
כן.
איפה. איפה ראית. אה. ריקודים. ורקדניות?
תראי היינו נוסעים עם. בעיר אחרת.
כן.
ל. להורים של אימא שלי.
להורים של זה. היינו נוסעים תמיד.
לאן למשל נסעתם?
בבקשה?
לאיזה מקומות?
לאיזה ערים נסעתם?
ההורים של אימא היו בפלטיצ'ן.
ושל אבא אני לא זוכרת.
ושם ראית הופעות בלט?
ראינו. כן.
כן.
והייתי ילדה. היו מעמידים אותי שהיינו.
באמת הייתי קטנה. על ה.
על השולחן כזה איפה שמוכרים.
ואני עם הפטיפון רקדתי תמיד.
זה היה. לא הספקתי.
אהבת גם. אה. מוזיקה?
כן.
כן. הייתה מקהלה בבית ספר?
בבקשה?
הייתה מקהלה בבית ספר?
אה. לא מיוחד.
לא?
לא. כי לא אהבתי בגלל ה.
הגויים. כי היה משותף הכל.
אה-הא. כן.
בכלל לא. לא אהבתי את.
את רומניה. בכלל לא.
מ-המ. אין לך.
לא את המאכלים שלהם בכלל.
אין לך סנטימנט ל.
ל. לארץ הזאת.
ואת. את חזרת לבקר ברומניה?
בשום פנים ואופן לא.
לא חזרת?
אני אמרתי אם אני אסע.
אני אסע לצרפת.
אני אסע ל. לכל מקום רק לא. לא לשם.
לא לרומניה. אני יכולה להבין.
מה. מה עוד עשית בתור ילדה?
אממ. היית קוראת ספרים?
ש. קראנו ספרים. כן. אבל מעט מאוד.
מעט. הלכתם ל.
ל. לקולנוע. לראות סרטים?
זה כן ראינו.
כן?
הביאו אופרה אצלנו. ו. ו.
כן?
זה מאוד אהבתי ל.
אופרה. כן. גם באופרה יש בלט לפעמים. נכון?
איזה אופרה את זוכרת שראית?
לא זוכרת. אפילו לפני
העלייה שהיינו בבוקרשט גם לקחו אותנו לאופרה.
כן?
האא.
וכאן את רואה בטלוויזיה?
את רואה בטלוויזיה אופרות?
כן. רואים ו. ואני אוהבת ליש. לראות ולשמוע.
כן. אנחנו חוזרים לרומניה.
את סיפרת קודם שהמצב הלך ונעשה יותר ויותר קשה.
כן.
כן. ליהודים. נכון?
את זוכרת איזשהו אירוע שעשה עלייך ממש רושם.
אממ. חזק מאוד שאמרת ז.
זה דבר איום ונורא?
תראי. הרבה פעמים איימ.
איימו עלינו. באופן משפחה שאני.
מה שאני זוכרת. שהיו עוברים ו. ו.
והיו צועקים: "אנחנו נהרוג אתכם. אנחנו".
מי. מי זה היו. אה. ז'נדרמים?
לא הז'נדרמים עזרו לנו אפילו.
כן? בגלל שוחד. כן.
אז. זה היו אנשים שהיו מגויסים.
או שאנשים בלי מדים. אה.
בלי. בלי מדים.
בלי מדים. צעירים יותר?
אני חושבת. כן.
סטודנטים?
לא סטודנטים.
לא סטודנטים.
אנשים.
פשוטים?
הם רצו.
את הרכוש.
את הרכוש ולהרוג אותנו.
זה הכל מה שהם רצו.
כן. היה מקרה שנכנסו הביתה ולקחו דברים?
האא. הם רצו רק כסף.
מ-המ.
כסף. מה שלא ראיתי. מה ששמעתי שאימא היה.
הייתה זה. הייתה מכניסה פה כסף וזה. והם גי.
הם נכנסו: "תוציא מה שיש לך פה.
מהר. אחרת נהרוג אותך".
ואימא.
זה מה שסיפרו. אני לא ראיתי את זה.
אה-הא. והיא נתנה?
בבקשה?
והיא נתנה? את לא יודעת.
מקודם את הזכרת שאמרו לכם לעזוב את הבית.
הייתם צריכים לעזוב את הבית.
כשעזבנו לגמרי. שלקחו אותנו את מתכוונת?
אז אמרו: "מותר לקחת תרמיל עם 10 קילו על הגב.
זה הכל מותר לכם".
לכל אחד?
כן. זה מה שמותר.
כן.
שהעבירו אותנו את הדניסטר. שהגענו למוגילב.
לאט לאט.
עוד לא.
וידעתם לאן לוקחים אתכם?
לא.
לא ידעתם. שמעתם מה?
קודם אספו את האנשים. יהודים.
כן.
וכמו בית כנסת באיזשהו מקום. ו.
כן.
הרביצו להם משהו. משהו. עד ל. ליציאה.
רק את הגברים או גם את הנשים?
לא. רק את גברים.
ואז מה?
ממה שאני זוכרת.
גם אבא שלך היה שם?
כן.
והוא חזר?
כן.
וסיפר?
הוא נסע איתנו אחר כך.
כן.
במהלך השנים. נניח 38'.
39' אתם בואטרה דורניי פגשתם יהודים שברחו ממקומות אחרים?
שברחו מפולניה?
לא. לא.
לא עברו?
לא ה. לא היה לי שום קשר.
ל. לא עברו אצלכם פליטים שסיפרו?
לא.
וב. ברדיו או בעיתון קראתם מה קורה ליהודים בארצות אחרות?
אה. ידעו ולא דיברו.
כשאת אומרת ידעו. מה לפי דעתך ידעו?
שכנראה קראו בעיתון באיזשהו מקום.
זה לא אני ולא.
כן.
שזה. ש. שזה מה שיקרה לכל היהודים.
מ-המ. אז היה פחד?
משהו.
כן. אבל היו אנשים שעזבו את ואטרה דורניי.
וה. הלכו למקום אחר. או ברחו למקום אחר?
ברחו הרבה.
כן.
צעירים.
לאן?
לצ'רנוביץ. כי שמה היו עוד הרוסים אני חושבת.
כן.
כי אני זוכרת שבאו לק. לבקש את אחותי מהקן.
מה. מהתנועה.
כן.
אה. שאת. ניתן לה.
שיתנו לה ההורים מכתב שמותר לה. אה.
לברוח?
כן.
אבל היא לא ברחה לצ'רנוביץ.
לא.
היא ברחה לבוקרשט?
כן. היו הרבה. גם כן מהתנועה.
כן. ואיך הם עשו את זה. ברכבת?
איך. איך הם ברחו?
אותנו?
לא. לא.
לא.
אחותך למשל. איך היא הגיעה לבוקרשט?
מהתנועה. אני לא יודעת.
כן. אבל באיזה.
ב. ב.
תחבורה?
ב. ברכבת אני חושבת.
אה-הא.
אין לי מושג.
מ-המ. כן. וכש.
רק דבר אחד שידענו שהיא חיה.
אה-הא. איך. איך היה הקשר ביניכם?
היא יכלה לכתוב מכתב?
שום דבר.
אז איך ידעתם?
שהגענו ארצה הם דיברו.
אה-הא.
אחותי.
רק אחרי המלחמה?
כל המלחמה לא היה קשר?
לא.
לא ידעתם אם היא חיה.
לא.
לא חיה?
כל הזמן רק חשבנו ש.
קיוויתם? כן. אז אתם נשארתם 4 בואטרה דורניי.
לא היה גם סבא וסבתא שם?
לא.
והאחות הייתה בבוקרשט כל הזמן.
יחד עם עוד חברים בתנועה?
כן.
ועד מתי אבא שלך היה יכול להמשיך להיות סוחר?
ל. להתפרנס. עד מתי את זוכרת?
עד שבאו לגרש אותנו.
מ-המ.
זה הכל הלך.
בשוחד. ובתקופה הזאת איך היה המצב מבחינת האוכל?
היה הכל בבית.
היה הכל. לא היה חסר?
לא הייתם רעבים?
לא.
מ-המ. כן.
ואחרי שאספו את הגברים בבית הכנסת.
אמרו להם ש.
לא אמרו להם כלום.
מתי ה.
קיבלו מכות ושלחו אותם הביתה.
ומתי אמרו לה. לכם להכין תרמיל עם 10 קילו?
מתי זה קרה?
זה היה לפני גם שלקחו אותנו אמרו: "למי שיש דברי זהב.
ו. וזה הכל". טוב.
להוריד.
להוריד ולתת. היה כזה אספו מלא.
כן. החיילים הז'נדרמים?
אה. היה מקום מיוחד שהם סידרו.
כן.
שכל היהודים לפני שיוצאים לרכבת.
מ-המ.
שיוציאו הכל מה שיש דברי זהב.
כן. המשפחה שלך. אה.
השאירה משהו אצל שכנים שהם היו איתם בקשר טוב או החביאו?
השארנו כריות וכל מיני דברים.
כן.
כשחזרנו אפילו את המשקופים הוציאו כדי לחפש אם יש כסף.
אם יש. אה.
פירקו את ה.
לא מצאנו כלום.
פירקו את הבית.
פירקו את הכל.
והם לא החזירו את הדברים שהשארתם?
לא.
את הכריות. את הווילונות.
לא.
או דברים כאלה.
שום דבר.
לא. וההורים לא חשבו אולי
להחביא בחצר קופסה עם תכשיטים?
אה. בתוך המחסן הזה שהיה עשו בור ושמה הכניסו דברי.
היה לנו פמוטי כסף כאלו.
ידעת ה.
וכסף וזה.
כן.
אבל הם מצאו. הרי פירקו את הכל.
מצאו את הכל. כשאת.
איפה הבת שלי יושבת בשקט?
ששש. כשאתם לקחתם כל אחד תרמיל עם 10 קילו.
מה היה בתרמיל שלך?
אה. רק בגדים.
ולקחנו שמיכה וכריות.
מה ש. מה אפשר.
תמונה. איזושהי תמונה?
לא?
עשינו. מה שמצאו הם קרעו.
את התמונות הם קרעו?
ומשהו אישי שהיה שלך?
שום דבר לא. לא נשאר.
כן. ואת זוכרת מתי זה היה?
על. אה. סמוך לאיזשהו חג?
אה.
מתי. מתי הוציאו אתכם מהבתים?
זה היה באוקטובר.
כבר היה. סתיו כבר היה. קר.
באוקטובר. 6 לאוקטובר אני חושבת. 5 משהו כזה.
כבר היה גשמים?
טוב לבשנו. לבשנו מעילים אמרו לנו.
כן.
הכל. כי לצערנו היה יהודים שהם היו
קשר עם. עם הרומנים.
מה זאת אומרת?
הם לא באו להגיד לנו תעשו את זה.
או תעשו לטובה. הם היו.
מי. אנשים. אה. יותר מכובדים? הרבנים?
לא. זה כבר. אה. אחרי לא. לא.
כן. ה. מי היו האנשים האלה?
האינטליגנציה?
אחד היה רופא שיניים.
אה-הא.
עם הרבה כסף.
כן.
זהב.
כן.
ו. אה. אה. השני אני יודעת. אה. עוד.
זה משהו איזה 3 כאלו. שהם היו להם.
קשרים. הם ידעו מה קורה עם היהודים?
הם לא סיפרו לנו שום דבר. הם היו איתם.
אותם לא גירשו?
אתם פגשתם אותם אחרי המלחמה?
בארץ.
בארץ? דיברתם איתם?
דיברתם איתם? מה הם אמרו?
"לא ידענו כלום".
ואיך זה שאותם לא גירשו? הם לא סיפרו?
לא. לא. לא סיפ. שום דבר.
רק את יודעת. דיברו מאחורי זה בגלל שהיה להם הרבה זהב.
מ-המ.
רופא שיניים וזה.
כן.
ובגלל זה הם נתנו שוחד.
הרבה שוחד שהם.
והשאירו אותם. כן.
עכשיו כשאתם. אה. עזבתם את הבית לאן הלכתם?
לתחנת הרכבת?
כן. כן.
ידעתם לאן הרכבת נוסעת?
היו. לא עם כיסאות זה רכבת של ש.
משא. משא.
ישבנו על ה. על התרמילים ככה.
ככה. צפופים?
הייתה צפיפות גדולה?
זה היה סגור בלי אוויר?
מה אני אגיד לך היה איפה ללכת לשירותים.
לא היה וזה. זה היה בעיה גדולה.
הייתה חבית בקרון ששם היו עושים?
לא הבנתי.
הייתה בקרון חבית.
זאת אומרת מין דלי כזה?
בין הקרשים היה קצת אוויר.
הא.
בין הקרשים.
רווח? שם הייתם.
ככה פשוט?
כמה ימים נסעתם?
אני חושבת 3. 4 ימים. 3. משהו כזה.
מ-המ.
ולא. לא נרדמתי מפחד.
כן.
והם שמרו עליכם כל הזמן?
כן.
הז'נדרמים.
מבחוץ.
מבחוץ. צעקו? הרביצו?
ה. לא. אה. לא.
אה. לא ירד אף אחד מהרכבת.
כן.
אסור היה לרדת משמה.
כן.
אסור.
ובמשך 3. 4 ימים איך הסתדרתם עם שתייה. עם אוכל?
מה שלקחנו איתנו בזה.
זה היה לכם. היו אנשים שלא החזיקו מעמד?
ילדים קטנים או זקנים?
זקנים.
מתו?
זקנים.
מתו בנסיעה?
ומה עשו עם הגופות שלהם?
הוציאו אותם. זרקו אותם החוצה.
זרקו. לא קברו אותם?
היו גם ילדים קטנים. תינוקות?
משפחות.
משפחות. היה בכי?
הרבה.
כן?
במיוחד האנשים המבוגרים בכו.
כן?
התפללו.
התפללו? לא הבינו מה. מה קורה איתם?
לא ידענו לאן יעבירו אותנו.
כן.
רק אחרי שעברנו את ה.
את הדניסטר.
את הדניסטר.
כן. ואיך זה היה.
איך היה המעבר על הדניסטר?
גם היה קשה?
הרבה.
טבעו?
נפלו בין ה.
וטבעו.
כן.
כן.
ומי שלא יכול אז שהם.
דחפו אותו? כשעברתם את הנהר.
לאן. מה הייתה התחנה הראשונה שהגעתם אליה?
משמה שמו אותנו כולם יחד.
ואמרו: "אתם יכולים פה לישון הלילה".
פה בג. ככה.
והגענו למשפחה יהודית מ.
מאוקראינה. על הרצפה.
במוגילב? במוגילב?
יהודים.
כן. לא. אבל התחנה הראשונה הייתה מוגילב?
מוגילב.
כן. איך דיברתם איתם. באיזה שפה?
יידיש.
הם גם ידעו יידיש?
כן.
אה-הא.
אני נזכרת איך ש.
היה בן אדם מבוגר שכל הזמן ירק בינינו.
לא שוכחת את זה. יהודי.
כן.
והוא היה רגיל כזה. מלוכלך.
מ-המ. אז אתם יורדים.
סתם נכנסתם לבית.
לא הכרתם? לא ידעתם?
לא ידענו איפה. מה. מו.
והם הסכימו להכניס אתכם?
כי הם ידעו ש. ש.
הז'נדרמים ידעו שייקחו אותנו הלאה.
הלאה. כל פעם.
אה-הא.
אוספים. ו.
איך. איך הם ידעו את זה?
לפי מה? מ. מישהו סיפר להם?
כנראה.
אה-הא.
אנחנו. אה. רק.
אז אתם. אתם שילמתם למשפחה הזאת?
כן.
שיסכימו שתישש. תשנו שם.
כן.
הם גם נתנו לכם משהו לאכול?
לא. לא. זה לא היה עניין שלהם בכלל.
רק לישון?
לישון. אבל היה מישהו מה.
משמה שהיה הולך לקנות בשבילנו.
בשביל. אה. הכל עם כסף עד שזה נגמר.
כן.
עד שזה נגמר. ואחר כך גם הבגדים נגמרו.
היינו נותנים חליפה בשביל חצי לחם.
כן.
הכל. כרית. אה. לזה. כל מיני דברים. מה שהיה.
כן.
בשביל אוכל. ומה. זהו.
אחרי שהייתם אצל המשפחה הזאת. לאן הלכתם?
אנחנו לא. אספו אותנו כי הם.
מ-המ.
היו סביבנו ה. הרומנים.
ה. החיילים. כן.
אז. אה. אספו.
ואמרו: "כולם הולכים הלאה". לאן. לא ידענו לאן.
כן. לאן?
כי הם לא ידעו לבד מה לעשות עם. אה. עם היהודים.
אה-הא.
הם לא ידעו.
כן. אז ל. לאן הלכתם. אה. לאן הגעתם?
הגענו לעוד כפר.
אה. שמה. אוקראינים.
כן.
אוקראינים רעים מאוד.
כן?
העם האוקראיני יותר גרוע מה.
מהגרמנים. אבל היו. והיו.
את יכולה לספר משהו שהם עשו כלפי היהודים?
משהו שאת ראית.
שאת אומרת שהם יותר גרועים מהגרמנים?
בדרך כלל ידעו שהגרמנים תפסו את ה.
את הכל המקומות החשובים.
והם היו המשרתים שלהם. ה.
ה. מה שהם נתנו פקודה. זה הם עשו.
כן. אז מה.
מה הם עשו. הם. הם הרגו יהודים?
הם הרביצו ליהודים?
האוקראינים?
כן.
הרומנים. מי?
האוקראינים.
האוקראינים היו רק מעוניינים לקבל.
לקבל בגדים. לקבל. ולא היה.
כן.
היה לאבא מעיל מעור.
אז הכל השתגעו אחרי. אחרי זה.
מ-המ. ו.
קיבלו בשביל שום דבר.
כן.
בשביל שום דבר. כל דבר נתנו עד שלא היה לנו כבר מה לתת.
כן.
אז שהיינו במקום אחד ובכפר. אז דיברנו.
אני הייתי קטנה בת. אה. 14.
15 עם עוד יהודייה שאני מכירים מה. מהעיר.
היינו הולכים. אהה. לחפש. אה.
אוכל עד שמצאנו איזה אישה אוקראינה טובה.
אז היא נתנה לנו. לי. לעשות אוכל לתרנגולות.
תפוחי אדמה עם האדמה. עם הקליפה. כן.
כשאתם הייתם בכפר. איפה אתם.
אה. גרתם? איפה ישנתם?
אצל ה. אצל הגויים.
והם הסכימו.
הרוב ל. אספו את הבחורים וזה. ושלחו אותם להלאה.
כן.
כש. אה. לא מצאנו כבר את האח שלי.
אה-הא.
ואת האבא. ואין להם קבר.
מתי. מתי לקחו את האבא ואת האח. אחרי כמה זמן?
לא הרבה זמן. כל פעם באו ואספו בחורים צעירים.
כן.
ו. וגברים.
גברים.
כן.
ואתם לא יודעים לאן לקחו אותם?
לקחו ל. אמרו לאיזה מחנה. ו.
מעבר לבוג? לא יודעים.
ואז את נשארת עם אימא שלך.
אני ואימא. כן.
אימא שלך.
ואני הייתי המפרנסת שלה.
כן?
כי היא. זאת. זאת.
מיהרה והיא שכבה עם בטן כזאת.
לא יכלה לעשות כלום.
היא הייתה חולה.
כן. וככה הלכתי. עבדתי ו.
ובמקרה מצאתי אוקראינית אחת.
כן.
שנתנה לי לסחוב מים עם 2 דליים.
את יודעת עם קרש על הגב.
כן.
עבדתי מ-05:00 בבוקר עד חמ.
הערב. כדי שהיא תיתן לי הביתה משהו.
מ-המ.
בשביל אימא.
כל. כל העבודות שאתם עבדתם.
זה היה אצל אוקראינים בבית. במשק?
בחוץ.
בחוץ. ה. הרומנים לא סיפקו לכם עבודה באיזה מפעל?
באיזה בית חרושת?
לא. שמו אתכם ב.
זרקו אותנו. כולם.
בכפרים.
כן.
לגור אצל האוקראינים. ומה שיהיה יהיה.
ואני.
אז אתם. אתם יזמתם.
אתם לבד הלכתם ומצאתם איפה לעבוד. איפה להתפרנס?
את יודעת שמה באוקראינה יש
רכבות שעומדים 3 ימים עד שמתחילים.
היינו מתחבאים אני עם האישה הזאת שלנו.
מתחת לרכבות. וכשראינו שהחיילים עברו.
כי הם עברו גם על סוסים עם.
עם שוט? כן.
אז היינו יוצאים לרוץ. ל. לעבוד.
לא הלכתי לחפ. אה. אה.
נדבות לא. אני רק רציתי לעבוד.
אה-הא.
הייתי באה כי. למדתי מעצמי אוקראינית. פרפקט ככה.
כן.
לדבר. אחרי 3 חודשים ידעתי לדבר.
כן.
אז הם נתנו לי כל דבר לעבוד ל.
לכבס שלהם. את יודעת זה בגדים שלי.
כאלו עבים עם קרש ככה לעשות.
כן.
מה לא למדתי לעשות. הכל.
כן. זאת אומרת עבודות של משק בית.
או גם בשדה?
גם חקלאיות?
אני לא יכולתי לעבוד בח. בחוץ.
רק בבית. עבודות של בית.
ואימא שלך כל הזמן גרה אצל המשפחה.
אצל.
האוקראינית הזאת?
כן.
ואת היית.
נתנו מקום. ככה.
חדר?
איזה חדר. פינה.
פינה. מיטה?
2 קרשים. וקצת עשב על זה ושמיכה שמנו מה שהיה עוד.
כן.
אבל.
מה עם היגיינה?
איפה התרחצתם?
מה?
היגיינה. איפה התרחצתם?
התרחצתם שם?
לא הבנתי.
אני שואלת מה עם היגיינה?
שירותים. היגיינה?
הא. שם הכל בחוץ.
הכל בחוץ.
ושהיה. אה. חורף מעל הברכיים שלג.
כן.
ואיזה זמן בסוף הגעתי.
ולא היה לי תחתונים. הייתי בחורה כבר.
לא תחתונים ולא נעליים ולא גרביים.
וככה הלכתי בשלג.
לא סתם יש לי דלקת.
דלקת פרקים יש לי.
וואו.
את זה אני לא יכולה לשכוח.
וגם בלילות היו באים פרטיזנים לאסוף יהודים.
בשביל?
לע. הפרטיזנים הם היה ל. לטובת. נגד הרוסים.
נ. לא הרוסים. נגד הגרמנים.
נגד הגרמנים. כן.
אז איפה שמצאו בחורה צעירה.
אז הייתי בת 16 משהו.
אמרתי: "אני לא יכולה. יש לי פה אימא חולה".
מ-המ.
"אני לא יכולה ל".
אה. הם רצו שתצטרפי אליהם?
כן. כן.
כן.
והם היו נכנסים בלילות בכל בית כי
הם היו מאותו המקום הפרטיזנים.
הם ידעו כל דבר.
וידעו גם לדבר את השפה?
אוקראינית.
הם לקחו אוכל?
הם היו טובים. אבל.
כן.
לא רציתי לקבל ככה כי אחרת הם רוצים טובות.
אה-הא.
אמרתי שאני אהיה רעבה אבל.
אה. לא פשוט.
כן.
לי היה חשוב להציל את אימא.
כן.
ו. אבל הצלנו את אימא. היא הגיעה לארץ.
כן. אז. ז. זה מה שנתן לך את הכוח לסבול.
את הקור. את ה. את הרעב. את ה.
את החיים המסכנים האלה?
רק בגלל אימא.
ה.
שרצינו.
בשביל להציל את אימא?
כן.
כן.
כי לא היה לי כבר אף אחד.
את. את ידעת כבר ש. ידעת משהו על אבא שלך.
ועל אח שלך שלא נשארו?
לא ידענו כלום.
לקחו אותם לאיזה לאגר מיוחד. אה.
כן.
הרבה יותר רחוק.
אה-הא. היה לך עם מישהו לדבר שם?
מישהו לשתף אותו כשעברת ימים קשים כל כך?
להגיד. משהו מהלב. לא היה לך?
לא.
רק את. והיית חוזרת לאימא שלך.
ואיך האוקראינית הזאת? איך היא התייחסה?
היא הייתה טובה כי עבדתי כמו משרתת שמה כל היום.
אה-הא.
מ- מ-05:00 בבוקר עד הערב.
אצלה בבית?
אה. ו. בבית. אה.
היא שלחה אותי להביא מים.
מ-המ.
שמה אין. אה. ברז במים.
כן. ועו.
ולכבס את זה ב. בנהר כזה.
רק אצלה עבדת או גם אצל מישהו אחר?
לא. כי. אה. מזל שלא לקחו אותנו הלאה.
כן.
כי היו שהלכו הלאה הלאה.
כן.
ולא חזרו.
מה הכי היה חסר לך. מינה?
מה?
מה. למה הכי התגעגעת כשהיית ב.
ב. בתקופה הקשה הזאת?
שמה?
כן.
קשה לי להגיד שיהיה לי תחתונים.
שיהיה לי נעליים. שאני אהיה נקייה.
היה לי גם טיפוס שמה.
היה טיפוס?
גילחו אותי לגמרי.
מי. מי עשה את זה?
בבקשה?
מי עשה את זה. האו.
לקחו אותנו לבית חולים כדי לא.
לא ל. לפזר את הטיפוס.
לא. לא. לא להדביק?
כן.
כן. ו. איפה היה הבית חולים בכפר הזה?
לא. באיזה מקום יות. לא רחוק אבל. אה. יותר.
אה-הא. מי. מי לקח אתכם?
לא יודעת. הז'נדרמים כנראה.
כן? גם אימא שלך. אה. נדבקה?
לא. אימא שלי נשארה שמה.
אה-הא. רק את. ו.
היה לי בלונדי ככה. פלשנלודן. עד פה.
כן.
ושהיס. הסתכלתי כי לא היה ראי וחלון. וראיתי את עצמי.
היה שוק?
אני אומרת קשה לי.
כן. את זוכרת כמה זמן היית בבית חולים?
אמרו לי ככה: "אם את עוברת את ה-9 ימים".
כן?
כי היה לי חום גבוה גבוה. "אז את תחיי.
אם לא אז זה". זה אחר כך סיפרו לי כי אני לא ידעתי כלום.
כן. ו.
מתי שלקחו אותי. מתי שיעשו לי. לא ידעתי כלום.
והם החזירו אותך גם כן?
הם החזירו אותך לבית?
כן.
איפה שאימא שלך?
כן.
ובטח היית מאוד חלשה.
אמרתי זה מה שיש לי. אני רוצה יחד.
כן.
נמות. נמות יחד.
כן. היו עוד מחלות בטרנסניסטריה?
כינים.
כינים.
אה-הא.
קשה.
משהו.
כן.
עדות של מינה דויטשר לבית ברקוביץ ילידת 1928 Vatra Dorna, רומניה על קורותיה ב-Transnistria ילדות לפני המלחמה; חיכוכים עם הרומנים; לימוד עברית ויהדות; פעילות ב"נוער הציוני"; גירוש; לקיחת תרמילים בעלי תכולה של עשרה קילוגרמים; נסיעה ברכבת משא כשלושה עד ארבעה ימים; תנאים קשים; המרת חפצי הערך במעט אוכל; קבלת יחס גרוע מהאוקראינים; הגעה ל-Mogilev ומשם לכפרים שונים; החיים ב-Slidi; עבודה בחקלאות ובמשק בית תמורת מזון; רעב; קור; מחסור; גיוס האב והאח למחנות עבודה והיעלמותם; מחלות; טיפוס; אשפוז בבית חולים; כינים; שחרור ב-1944; שיבה לרומניה; מעבר ל-Bucuresti; הכשרה; עלייה ב'; הגליה לקפריסין; הגעה לארץ ישראל ב-1947; קליטה.
details.fullDetails.itemId
10837629
details.fullDetails.firstName
מינה
details.fullDetails.lastName
דויטשר
details.fullDetails.maidenName
ברקוביץ
details.fullDetails.dob
1926
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
09/02/2014
details.fullDetails.latestDate
09/02/2014
details.fullDetails.submitter
דויטשר ברקוביץ מינה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer