חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של יחיאל קרייבסקי, יליד 1919 Lodz, פולין על קורותיו ב-Lodz, ב-Ural, ב-Aleksandrov, ב-Kolchugino ועוד

Testimony
null
null
null
null
יום שלישי. י"א אדר א' [כך במקור] היום יום שלישי.
י"א אדר א' תשע"ד . 11 בפברואר 2014.
שמי משה שיקלר. אני עורך ראיון מטעם יד ושם
עם מר קרייבסקי יחיאל. יליד לודז'. אלף. פולין. 1919.
הריאיון נערך בביתו ברחוב יואב 40. נתניה.
בריאיונו יספר מר קרייבסקי על ילדותו בבית הוריו.
על החיים לפני המלחמה.
על הכיבוש הגרמני ב-39'.
על הבריחה יחד עם. אה.
אחיו לביאליסטוק ולבריסק. וכ.
כאשר הגיע לרוסיה. אה.
חתם על חוזה לעבודה למשך שנה באורל.
לאחר מכ. מכן חזר למוסקבה. עבד באלכסנדרוב.
ואחרי זה ב. ב. אה. בעיר אחרת. אה.
בבית. אה. חרושת גדול.
כן.
ו. אה. בסוף 41'.
עבר המפעל לקזחסטן. אה.
ל. בעיר בלח. אה. בלחשק אה.
ב. בלחש.
בלחש. בעיר בלחש. שם עבד. אהה.
הקים משפחה. ועבד. אה. בבית חרושת הזה עד 1958.
לאחר מכן. אה. חזר לפולין ב. אה.
58' למשך 3 שנים. ועלה לישראל ב-1961.
כן.
שלום מר קרייבסקי.
שלום.
מר קרייבסקי. אנחנו נתחיל לשוחח.
ראשית כל. על.
אה. המשפחה שלך.
על הבית בו גדלת.
על הילדות שלך.
אבל ראשית. אנא תאמר את שמות ההורים שלך. אחים. אחיות.
כן. כן.
בבקשה.
אה. ב. בבית.
השמות. השמות.
השמות. קודם כל.
השמות היו. אחות. אצלנו היה הכל שנתיים ה.
לידה אצל אימא. אז היה לי אחות ב.
אני ב. ש. מ. מ-1916 שנולדה. אחות.
כן.
חיה היא נקראה.
כן.
אחר כך הייתי אני. ב-4 לדצמבר 19'.
אחר כך האח הזה שאני ברחתי איתו. היה בגיל 22.
מה שם? רק השמות.
מרדכ. מרדכי.
מרדכי.
מרדכי. עכשיו היה עוד. אה.
אח אחד שנולד בגיל 24.
זה היה שעיה. יהושע היה.
בשנת 24'.
בשנת 24'.
אחר כך היה עוד אחד בשנת 26'.
כן.
אחי הקטן ב. בצלאל.
אבל מה השמות של ההורים שלך?
של אבא ואימא.
אהה. אה. אימא. אה. שמות.
אה. לב. לייב דוד.
כן.
2 שמות היה. קרייבסקי לייב דוד.
ואימא. רחל זיוה.
רחל זיוה.
זיוה.
אתם גרתם בלודז'. נכון?
כן. אנחנו נולדנו וחיינו עד ס. סוף החיים.
תאמר לי. אתה יכול לספר. איפה גרתם בלודז'?
כן.
באיזה בית?
כן. כן.
תספר קצת על זה.
גר. גרנו ברחוב שקרא 2 שמות ביידיש [משובש] (יידיש).
כן. זה רחוב יהודי?
רחוב יהודי. אב. אבל בפולין.
בפולסקי זה נקרא [משובש] (פולנית).
כן. אתם גרתם בבית משותף או בית פרטי?
לא. לא. שם לא היו בתים פרטיים כלל.
היה רחוב. היה רחוב. אנחנו גרנו לפני הסוף.
בסוף. מצד שני הייתה.
אה. בית חרושת פוזננסקי. של טריקוטאז'.
כן.
הוא ה. זה גדול מאוד.
אנחנו היינו מול השער. מאחורה.
אנחנו. הבתים האלה.
אז העיר של.
הרחוב שלנו היה מחולק לחצי-חצי.
וחצי. אה. גרו פולנים שעבדו ב.
בבית חרושת.
הזה. פוזננסקי.
כן.
הוא הושמד. הוא הלך. אהה. לזה בכ.
שלא היה ליהודים מפעל רק פולנים עבדו.
לא לקחו יהודים. והצד שלנו הייתה. היו.
רק יהודים. מצד הזה היה פולנים.
אתם גרתם בבית.
בצד היהודי. לא בית.
בכמה חד.
בבית ישן שהיה 3 קומות.
כן.
ואנחנו גרנו בקומה שנייה. בחדר וחצי.
כל המשפחה בחדר וח.
כל המשפחה ומעבודה. במכונ.
מכונות. הכל היה בחדר החצי. בהשכרה.
כן.
הדירה הייתה בח.
הבעל הבתים היו יהודים.
כן. מה. במה עסק אביך?
אה. אנחנו. היה לנו מכונות לסוודרים.
דברים כאלה. הנה.
כן.
ככה אנחנו גרנו. ו.
מה. מה זה היה?
הייתם מייצרים סוודרים?
כן. מייצרים סוודרים. אבא.
ועד מתי שאבא היה חי.
הוא שלח את הסוודרים לעיר אחרת.
כן.
הוא לא מכר שמה.
לודז' היה גדול של. מיל.
מיליון יהודים. אני לא יודע.
אבל מתי שאבא נפטר.
אבא מת. אה. באלף תשע מאות.
אני הייתי בן 13.
אני הייתי בן 13.
אבא מת. הוא למד.
ב-32'?
ב-32'.
הוא למד אותי.
הוא הספיק למד אותי לשים תפילין.
זה יש. הוא למד אותי.
והוא מת. היה לו מחלה.
אממ. איך קוראים לזה?
למחלה הייתה. יש כאן גם כן המחלה הזאת. לא יודע.
לא חסר לצערי.
לא חשוב. אז מה.
אז מה היה לו. הוא מת. אז. אה.
מתי שאימא שלי נשארה עם 5 ילדים.
אז היא לא יוד. לא יודע איך.
איך. איך לחיות.
איך לפרנס את המשפחה.
איך לפרנס את המשפחה.
אז היא לא יכולה.
אנחנו מכרנו חלק. אז היא מ.
מכרה חלק מהמכונות.
היה לנו איזה 10 מכונות.
מכרנו. היא מכרה חלק.
וקנו איזשהו. איזשהו חנות ב.
ב. במרכז יהודי שמה.
קטן כזה. והתחילו. אה.
לחם שמה. כל מיני פרודוקט. אה. לא אוכל.
מכולת כזאת.
מכולת קטן.
כן.
ק. קטן. ואנחנו היינו ב-06:00 בבוקר.
אה. היו נוסעים את הלחם ואת הלחמניות לב. לבתים.
הילדים?
הילדים. אנחנו. בטח.
כן.
וזה לא הלך.
אז האימא התחילה לעבוד שמה.
היא יודעת לעבוד על המכונה.
ו. ו. והיא עשה לה.
עשתה לה עבודה שהיא בלילה עובדת.
ביום מוסרת את העבודה ל.
לבעל הבית. ומקבלת [משובש] ובערב היא עובדת עד.
אה. עד חצי לילה.
זאת אומרת. בבוקר היא קמה.
צריך ל. לקנות ילדים. בשביל ילדים.
למכולת [משובש] ואחר כך מסרה
את הסחורה ושוב מי. עבדה ב.
ב. ב. בבית?
בבית. כדי לפרנס.
אוי ואבוי לפרנסה הזאת.
היא. היו נר. העוני היה בגובה בגדול.
הא. זאת אומרת.
המשפחה. אהה. במצב כלכלי קשה.
קשה. כן.
כן. היית אומר. אמרת עוני. כן?
הא?
הייתה. היה עוני. אמרת?
עוני. עוני. עוני גדול היה.
כן.
אז היא לא יכלה לקבל.
אימא הייתה. גם לא.
אבא מת בגיל 43. אז אתה יודע.
אימא גם הייתה.
אה. הייתה צרות. גדולות מצרות.
ה. ה. האחות התחתנה בכל זאת ב. ב. בערך ב. ב-36'.
האחות הקטנה הייתה בת 20 ומשהו כזה.
התחתנה. ו. ואנחנו. נשארו בבית.
כן.
ואני הייתי גם ילד.
התחלתי לעבוד. לעזור לאימא בבית. במכונה.
כן.
לעזור. ואז קצת גדל.
הלכתי לעבוד ל. לדוד שלי. אה.
לדודה. האחות של אימא.
לאימא הייתה כמה אחיות.
כן.
ולכולם היה בית חרושת של. של. של סוודרים.
כן.
אז הלכתי לעבוד ל. לדוד שלי.
ועבדתי עד להגיע הגרמנים.
זאת אומרת. מאיזה גיל התחלת לעבוד?
התחלתי. הייתי. אה.
כשאבא מת. אח.
גם אחרי זה. אני התחלתי לעבוד.
לעזור לאימא. מש.
היא לא יכולה לבד לעשות את הכל.
אז אני עבדתי. עזרתי לה.
מגיל 10 כבר עבדת?
מגיל 10 לא. בגיל 10.
מ-13?
אבא היה חי. היה חי. אני לא עבדתי.
אז מגיל 13?
13. כן.
כן. תגיד לי. איך. מה אתה חושב.
הבית אצלכם. גם כשאבא היה חי.
כן.
הי. זה היה בית דתי? אתם היית.
הם. הם היו. כן. כן.
האבא והאימא היו חרדים.
אפילו חרדי.
לא דתיים. חרדים.
מה אתה אומר? כן?
כן. הם היו דתיים מאוד.
ה. האבא קצת פחות.
הוא ש. הוא היה פחות קצת.
אבל היו הולכים לבי.
לבית הכנסת. הוא.
הוא היה כהן.
אני יודע. מה ש.
הוא היה עם זקן?
כן. כן. זקן כן.
האי. האימא הייתה עם גם כן.
לא השערות שלה.
איך אומרים ביידיש. השייטעל.
כן. עכשיו. רציתי לשא.
אתה זוכר דברים מיוחדים מהבית?
כן.
מחגים? אתה זוכר למשל.
לא.
בבית מפסח?
בפסח היה פסח. אה. אבא שלי.
כן.
עם הקיטל לבן. עשה את ה. את הפסח בערב.
את הסדר.
כן. הסדר. כן. חרדים.
כן. ו. ומצות. אתם אפיתם או שקנ. היה מה.
קנו. היו. אה. שמ. מכרו.
לא. מצות כאלה היום לא עושים. העגולים.
כן.
היו עושים. ומכינים מצות.
שמה אין דבר אחר. אכלו רק מצות.
כן.
ופסח זה פסח.
ומה אתה זוכר מראש השנה. מיום כיפור?
הכל. הכל אני זוכר.
מה? אה. תספר.
היינו צם. היינו ב. ביום כיפור.
היינו יושבים בבית הכנסת.
אה. עם. עם אבא.
כן.
ואנשים היו לחוד. אנשים.
ואני נ. ישבתי ב.
אצלנו. בבית הכנסת שלנו.
איפה שאבא הלך.
זה היה חנטשין. אפ. מחנטשין.
הרבי מחנטשין. אבא.
כן.
אז ישבתי ו.
והוא היה בחנטשין.
אבל היה לו בית הכנסת בכל לראות.
ח. חנטשין. חנטשין החסידים.
כן.
אז אנחנו היינו. בעניין זה אנחנו.
היה הכל. הכל. הכל מה שצריך.
ה. הייתם עושים גם סוכה?
היינו ש. שמה אצלנו סוכה.
היה. היה. אממ. אהה. חצר שהיה משהו. אה.
60 משפחות שמה היו. יהודים רק.
והיה פולאק אחד שעושה כל העבודות שחורות. אנחנו היינו.
אז אנחנו. אה. שמה היה.
למי שהיה לי יותר.
אה. אפשרות. אז הוא עשה לעצמו.
לכל החצר היה סוכות. עשו סוכה לעצמו.
כן.
אנחנו היינו בסוכה איזה 5 או 6 משפחות. סוכה גדולה.
כן.
אנחנו היינו בסוכה הזו.
על יד הבית שלנו.
אנחנו גרנו למעלה ולמטה.
בחצר עשו את הסוכות.
כן. ובחנוכה. בפורים?
חנוכה. בפורים. הכל היה כמו ש.
כמו שצריך. אצל. אה.
דתיים. אנשים חרדים.
איך? תספר.
נו. מה. מה יש?
הלכנו לבית הכנסת.
למגילה. זה בטח.
אה. והילדים היו. אהה.
הולכים מבית לבית. אהה.
וקיבלו כסף. קיבלו וזה.
היה הכל כמו ש. כמו שיש.
כן. תגיד. אתם הייתם לפעמים הולכים
גם לבית הכנסת הגדול של לודז'?
אנחנו. היה לנו של בית הכנסת איפה שאבא היה שייך.
לחנטשין.
כן. אבל רק לבית הכנסת הזה?
רק לבית הכנסת.
ה. איפה שאתם.
שמה היה. היה שמה בלודז' היה גד. הרבה יותר.
הרבה בתי כנסת.
הרבה בתי כנסת גדולות.
כן.
הייתה לא רחוק מאיתנו. אה. אלטשולר.
היה בית הכנסת.
אז הוא היה כמו תיאטרון גדול עם.
עם זה. היה בית הכנסת גדול.
אתה ביקרת שם כשהיית ילד?
כן. כן.
כן? מה הייתה הש. שפת האם בבית?
יידיש. רק יידיש.
פולנית לא דיברו בבית?
לא.
לא. אתה הלכת לבית ספר?
כן.
גם לחדר?
גם לחדר הלכתי.
כן?
כן.
באיזה בית ספר הלכת?
אני לא יכול להגיד.
אבל הב. איזה רחוב. אני שכחתי.
לא חשוב.
איזה. בבית הכנסת של.
של. למדו תורה ומי וזה.
ובשעה אחת ביום בא מורה בפול.
בפולנית. ול. ולמדו פולנית. שעה אחת ביום. ה.
איפה. אה. זה היה בית ספר יהודי או בית ספר.
זה היה בית ספר יהודי. בטח.
בית ספר. אה. ממשלתי. איפה שדיברו רק פולנית.
כן.
זה אנ. אני לא. לא נתנו לי ללמד. ללמוד.
ההורים?
ההורים לא.
זאת. הבית ספר עממי רגיל. לא למדת?
לא למדתי.
רק משהו. אה. שלימדו חדר ואחרי זה. אה.
[משובש] בית ספר היה יותר גדול. ל.
לימדו גם כן יידיש ו. ותורה וזה ו.
אבל לא דברים אחרים? לא מתמטיקה.
לא. רק. בפולני בא. פולני שעה ביום.
כן.
והכ. לימדו ביידיש. כן?
כן.
שמה רק ביידיש.
ביידיש. כן.
גם משהו בעברית או לא?
לא.
לא. את. אממ. בבית.
כן.
חוץ מספרי קודש. היו כבר גבם.
גם ספרים אחרים ב. ביידיש?
ביידיש. כן. ביידיש היה ספרים.
של שולם עליכם?
היה. אני לא זוכר זה. אני.
כן.
לא זוכר. אני זוכר היה ספרים.
היה גמרא. היה.
יה. הכל בבית.
כן.
היו חסידים.
כן. אז באותם השנים ההורים שלך.
תש. לא הלכו לתיאטרון ביידיש?
לא. לא. לא.
היה. היה ביידיש.
היה לא רק תיאטרון. היו סרטים ביידיש.
כן.
אני מכיר. אני הלכתי.
אני זוכר את השחקנים.
אתה הלכת?
אני לבד הלכתי.
בלי שההורים ידעו?
לא.
מה?
אה. אה. אימא יד.
ידעה. כן. שאני הלכתי.
אממ. אני לא זוכר.
ש. הלכתי ב. לקולנוע.
אני אהבתי קולנוע יידיש.
ואני ראיתי. אה. כמה סרטים.
והלכתי לתיאטרון. אני ראיתי שמה באיזה קמינסקה.
אני ראיתי. אה [משובש] עוד לא היה הבן שלו.
הוא היה עם אשתו.
אני זוכר זה. בלודז'. לפני המלחמה.
כן. באיזה שנים זה היה. שהלכת לתיאטרון?
אחרי. אני. אחרי שאבא מת.
אני יצאתי מ. מ.
מהחסידות. אני לא הלכתי עם.
מצאתי חברים גם כן כאלה.
אנחנו הלכנו. אני לא רציתי ללכת עם הפאות. הורדתי.
כן?
אחרי שאבא מת.
אני הלכתי עוד איזשהו זמן לבית הכנסת איפה שאבא הלך.
והפסקתי ללכת בית הכנס.
ואימא ידעה מזה?
אימא. האימא. אימא לא ידעה בדיוק.
מפני שבשבת אנחנו הלכנו.
אמרנו לבית הכנסת. אנחנו לא הלכנו לבית הכנסת.
ובאנו הביתה. ואימא לא ידעה שאנחנו לא הולכים לבית הכנסת.
מה זה נקרא אנחנו? אתה ו?
היה לי חברים. היה לי עוד 2 חברים.
לא. לא. אבל יתר האחים?
הא?
יתר אחים? אה. אה.
האחים לא. רק אני מהמשפחה.
אז רק אתה היית.
כן.
הא. כן. תגיד לי.
באותם השנים היו בעיר.
ב. בלודז'. זה עיר ידועה עם תרבות.
והיו תנועות נוער ציוניות כמו בית"ר.
כמו בני עקיבא.
היה. היה. היה.
שומר הצ.
אבל אני לא הייתי.
והיה. היה. אצלנו בלודז'.
יכול להיות להגיד שהיה ביידיש אולי 10 עיתונ. עיתונים.
כן.
איזה 10.
בוודאי.
היה הרבה יהודים שמה.
איזה 200 אלף היה.
כן. אתה רואה. הייתה יידיש עם תרבות.
עם. אה. קהילה גדולה שעזרה.
כן.
ברחוב ביידיש הגאס.
איפה שאתם גרתם.
כן.
זה נקרא הרחוב היהודי.
כן. ה. הוא היה חצי פולני וחצי יהודי.
כן. כן. כן. אז כמובן.
בשבת הכל היה סגור.
כן. כן.
כולם הלכו לבית הכנסת.
כן.
והרגישו ש.
אבל היה.
זה היה אזור יהודי?
היה מקרים.
כן.
אצל יהודים. הם היו ברחוב הגדולה.
פיוטרקובסקי ב. ב.
בלודז'. הם היו חנויות שמה.
של יהודים.
הם פתחו בשבת.
אבל ביום כיפור היה סגור.
סגור ומסוגר. ביום כיפור.
אבל בשבת הם פתחו. יהודים.
תראה. באזור שאתם.
אה. גרתם. בדרך כלל היו יהודים עם.
במצב כלכלי לא גדול. נכון?
לא שלא גדול. במצב כלכלי נ.
אה. עני. כן. היהודים.
האם הייתה איזושהי עזרה הדדית? האם.
לא. לא היה שום עזרה הדדית.
אני לא יודע. ה.
היו יהודים עשירים שהיה להם חנויות.
היה קצת. היה. דבר אחד אני יכול לספר.
שהבית שלנו היה של. של יהודי.
כן.
ושמה גרה משפחה שלא יכול לשלם השכר דירה.
כן.
זה היה שכן.
אז אני. אז הוא. אז הוא.
הבעל הבית היה. נתן לה כסף.
שהיא תלך לעבוד במקום אחר.
שהיא תצא מהדירה שלו.
היו עושים. היו.
אה. היו. אהה. היו קופו.
אבל הוא לא ויתר על השכר דירה.
כן.
הוא אמר לה לצאת.
כן. כן. לצאת. ייתן לה כסף.
עכשיו. היה אצלנו בעניין רפואה. זה דבר גדול.
היהודים היו מקבלים רופא בלי כסף.
היה קופת. אה. קופת חולים. היה [משובש] הצדק.
היה כל מיני. אממ. של. של יהודים. ויהודים קיבלו.
למשל. הייתה גם ישיבה שאתה יודע?
כן. היה ישיבה. בטח.
אני למדתי בבית המדרש.
אני עבדתי איזשהו.
למדתי איזשהו זמן. לא משהו ארוך.
10 חודשים. למדתי בווילנה.
בישיבת וילנה. הייתה בלודז'.
אני שמה. אבא לא היה חי.
אימא הייתה. רצה רק שאני אלמד בישיבה.
הישיבה מ. מ. מזה.
ואני הלכתי לשמה.
והיה להם בית גדול.
היו הרבה תלמידים. אני לא יכולתי ללמוד.
ויתר האחים?
היתר אחים. גם כן אצלי.
אה. הילדים גדלו בבית.
זאת אומרת שהיו קטנים עוד. אהה.
האימא לא ת. לא תוכל. אה. הכל. אה.
ברור. היא. היה לה מספיק ל.
גם לדאוג לפרנסה וגם ל.
לא. לא. לא.
מה?
הישיבה. בדרך כלל לא היה מספיק. כי לא.
לא. אני אומר לאימא.
אימא לא יכלה מספק ללכ.
למשפחה. שום דבר.
רק ה. מה שעשו. מה שאבא קנה.
מה שאבא עשה.
האימא לא יכלה לעשות. היא לא יכלה לעשות.
בטח.
לשלוח את הסחורה ולנסוע. לא יכולה.
תגיד. לך ערכו בר מצווה?
אהה. היה. אבל אני לא זוכר את הבר מצווה.
כן. אבא למד אותי לשים תפילין.
וכן. הלכתי או. אני הייתי בבית הכנסת.
אני יודע. אבל אני לא זוכר זה הכל.
אני הייתי. אנחנו היינו משפחה.
אה. סגורה בערך. כזה.
לא. דתייה. וז.
לאימא הייתה מ.
וכשאני יצאתי. אה.
לאימא היו אחיות?
אה. אה. אחות אחת היה לי. היא התחתנה.
לא. לא אני אומר. לאימא שלך.
כן.
היו אחיות?
היו. היו 3 א.
במצב. במצב כלכלי.
אותו הדבר. היה לי.
היה להם את הבית חרושת של. אה.
אבל במצב כלכלי יותר טוב?
כלכלי. לא. אולי קצת. כלכלי. לא הרבה.
הוא. לא הרבה.
הם לא יכלו לעזור לאימא?
לא. אף אחד לא עזר.
כן.
ב. בעיניי. שאני יצאתי.
ה. האח של. של ה. אה.
הבחורה שהיא. אה.
התחתנה אצל הדודה שלי.
אני. כשהלכתי לנוס.
היא נתנה לי. אה.
1.000 זלוטיך. היא נתנה לי.
מתי זה היה? מתי היא נתנה לך?
זה היה [משובש] אה. מתי שאני יצאתי עם. אה. אה.
בסוף [משובש] מפול. מלודז' אני יצאתי.
המ. שברחת מהגרמנים אתה מתכוון?
כן. כן. היא נתנה לי 1.000 זלוטיך.
ובדרך כלל הזלוטיך האלה אני הפסדתי הכל.
אני עברתי עם הגרמנים.
היא תפרה לי כאן. בחולצה.
כן. אנחנו נגיע. אנחנו.
אבל אני רוצה עוד לשאול אותך.
כן.
לפני המלחמה. בקשר לאנטישמיות.
היה אנטישמי. היה. אבל מה?
הייתה מפלגה של רוויזיוניסטים.
כן.
ה. הזה היה בא לשמה.
נו. אה. איך קוראים לו?
ז'בוטינסקי.
הא?
ז'בוטינסקי.
ז'בוינטסק היה בא ללודז'.
כן.
הוא דיבר שמה והיה מפלגה. זה היה רוויזיוניסטי.
הרוויזיוניסטים האלה. הייתה להם ה. ה.מפלגה.
הם היו קצת להציל. אה.
קצת. לא לתת לאנטישמים כאלה ל. לעשות דברים רעים.
כן.
הנה. אצלנו. ב. בעיר שלנו בהתחלה.
בין נובמיינסקה לעיר של. ל. היה [משובש] יהודי.
אז. אהה. שמה. אני זוכר. היה בא כמה.
כמה. אהה. גרמנים. אממ. גרמנים היה המפלגה.
לפני ה. לפני המלחמה?
לפני המלחמה.
למה? פילסודסקי היה הפרזידנט.
עד 35' הוא היה חי. הוא לא נתן ל.
שיהיה למפלגה הנאצית. לא היה.
אבל כשפילסודסקי מת.
אני הייתי בדיוק בבית חולים בקרקוב.
הוא מת. אז. אה.
גדל המפלגה הנאצית.
והם היו הולכים לעיר איפה שיהודים. ו.
ולעשות בעיות. וזה.
וזה. וזה. אז הם היו. הם היו.
אה. נותנים להם מכות.
גירש. גירשו אותם למקום.
מי. מי גירש אותם?
הרוויזיוניסטים האלה. הבוחרים.
זה מ. זה מבית"ר?
בית. אני לא.
הרוויזיוניסט. היה בית"ר?
כן.
אני לא זוכר. כן. הם היו. אהה. נו. איך.
מאורגנים.
כן. צעירים. בריאים.
הם נתנו. נתנו להם תשובה לכל הדבר הזה. זה היה.
אתה אמרת שהיית בבית חולים בקרקוב.
כן.
מה. מה היה?
אה. אני בגיל 9 עבדתי ב.
אה. על יד הרחוב שלי היה רחוב יותר קצר.
אני. עם הבן דוד שלי.
עברתי ברחוב הזה. אני עברתי על יד המדרכה.
על יד. אה. על הכביש. והוא.
אה. בפנים. ואנחנו עברנו איזשהו.
אה. אנטישמי. לקח אותי וזרק על הכביש.
בכביש היה בקבוק שבור.
ואני נפלתי על הברך. על ה.
על הבקבוק שבור הזה.
ואני הייתי. האבא עוד חי. היה בן 9.
אני הלכתי. לא היה כזה שרואים שמה אמבולנס או משהו לעזור.
ילד. אני הלכתי הביתה.
הבית היה בערך 3 יותר מהכביש הזה.
ועד הבית אני הגעתי. אני כבר נפלתי.
ואני. אה. לקחו אותי הביתה. שמו יוד. ו.
ולמחר כבר היה מוגלה בכל הרגל.
אבא שלי תכף לקח אותי ל.
לבית. אה. בית חולים יהודי היה.
בלודז'?
בלודז'. כן. הבית חולים יהודי בנה את הפנזיונסקי.
הבעל הבות של המפעל הזה.
כן.
הוא בנה בית. בית חולים ליהודים.
יהודי. פרטי. זה היה פרטי.
אבא שלי לקח שמה. אה.
אני בטוח שביום של היום.
היה לי כל ה.
הרגלף זהף היה לי ברגל מוגלה עם צינורות.
אני הייתי כמה חודשים בבית חולים הזה.
אני יצאתי משמה.
מישהו בא. איזשהו פלטשר.
לקח את הרגל. אמרו ישר היה.
אי אפשר היה אותו כבר אחרי זה.
אז הוא רצה אותו לכ.
לראות אם הוא קצת זז את הרגל.
בן 9 זה עוד עצמות. אה. רכות.
כן.
ומיום הזה עד 35'.
הרגל שלי נעשה ככה.
הכל סגור. לא יכול לפתוח או לא זה.
הייתי הולך עם. עם נעל קבוע כזה.
כל מיני דברים. שהיא לא יכולתי את זה.
אז אמרו לי שאני אלך עם ה. לקרקוב.
שמה יש פרופסורים.
עוד מהזמן האוסטר. אוסטריה.
אוסטרו-הונגריה.
שמה יש. כן.
ושמה הם יצילו את הרגל.
האימא שלי. ב. כל כך בעוני.
היא לקחה אותי. הייתי כבר בן 14. לקחה אותי.
זאת אומרת. לאחר 5 שנים.
כן. כן. 5 שנים.
הרגל הלך יותר ויותר. אה. מקוצר.
היא לקחה אותי. מה שאני זוכר.
היא.ל. לעשות שמה ניתוח.
ולפני שהגענו. נ.
האימא שלי נכנסה לעיר קטן.
חנטשין זה היה הרבי שלנו.
שהוא נותן את הברכה.
ונתן לו 5 זלוטיך.
אימא נתנה 5 זלוטיך.
ה-5 זלוטיך הם כל כך היינו רוצים.
אבל היא נתנה לו 5 זלוטיך. הוא קיבל.
אנחנו. אה. היה איזשהו משפחה רחוקה בקרקוב.
אה. ה. שהיה לו מפעל של ניירות.
כן. נרות.
נרות. הוא. הוא. אה. אה. הלך לשמה וח.
היינו חי שמה. עם האימא. בהתחלה.
הל. הלכנו. הוא נסע איתנו לפרופסור יהודי של הב. אה.
הבית חולים הזה בקרקוב.
הוא. הוא שאל: "כ. כסף יש לכם?"
אמרנו לא. מאיפה יש לנו כסף?
לעשות ניתוח ו. כסף?
אז הוא אמר ככה: "תלכו ל.
לבית חולים. אה. ממשלתי".
שמה היה בחינם. בלי כסף.
"הניתוח". הוא אומר. "אותו דבר. שאנחנו נעשה.
שהם יעשו. אותו דבר".
אה. קודם כל הלכנו.
אה. שמה לפרופסור של הנית.
של הבית חולים הפרטי.
עשו רנטגן. הכל בחינם.
אז. אה. סיפר לנו. היינו איזשהו. אהה.
והפרופסור זה נתן ההפניה לבית חולים של. אה. ממשלתי.
אז מה לעשות?
אימא לא יכולה להיות איתי. היא אתה.
אח. רק עד שניתוח עבר.
היא מוכרחה לנסוע הביתה.
כן.
יש בבית ילדים. היא נסעה הביתה.
והניתוח היה. הניתוח היה כבד מאוד.
צריך כל הרגל לפרק עצמות. וליישר את הרגל.
אז. אה. אה עשיתי צילום.
בכניסה לבית חולים גם כן שאלו: "יש לך כסף לשלם?"
אמרו לא. בסדר. הם קיבלו אותי.
ואני הייתי עד הניתוח.
שמה היה רק פולנים. לא היה יהודים.
אני לבד. היה עוד איזשהו מישהו היה.
זהו. כל הב.
הבית חולים היה.
ידעת פולנית לדבר?
כן.
מה?
ל. מה?
אני שואל אם ידעת לדבר פולנית?
כן. כן.
כן? ידעת?
כן. בטח.
אני. איכשהו. אפילו שהם מדברים יידיש.
לפולנים מוכרחים לדעת. המדינה פולנית.
אז אני הייתי שמה. אהה.
איזשהו שבוע ימים.
יותר. עשו לי את הניתוח.
הניתוח היה ב.
מ-09:00 בבוקר עד 17:00 בערב.
הייתי יושן. זה לא.
שמה לא היה את ההרדמה כזה כמו היום.
ברור.
הרדמה היה אחר.
אז אני הייתי הרבה זמן.
והיה לי גבס. אני יצאתי מה. מה.
ניתוח.
כן. מכאן מעצמות האלה. הגבס.
עד לכאן. כדי שהרגל הזה לא יקרה שום דבר.
ואני הייתי בגבס הזה חודשיים. בבית חולים.
אחר כך לקחו אותי עוד פעם גבס.
המשפחה עם המפ.
המפ. המפעל לנרות.
שמה הייתי עוד חודש ימים.
ואחר כך ה.
עם הגבס השלישי נסעתי הביתה.
שמו אותי ב. ב.
ברכבת. ואני באתי הביתה.
הזמן הזה. ההלוויה של פילסודסקי הייתה בקרקוב.
כן.
בת. 35'.
והיה. אימא שלי לא יכלה לבוא.
וכסף עולה הלוך וחזור.
אז היה מבצע. מי שבא. מי שבא.
בן אדם שרוצה משהו לעשות ב.
בקבר של פילסודסקי.
יקבל. אה. אה. כרטיס חינם הלוך וחזור.
ואימא באה ב. פעם אחת.
אני זוכר. ככה הרגל ישר לפחות.
מאז?
מאז. כן.
אז זה שהרגל ישרה זה כבר משנת אלף תשע מאות שלושים וח.
35'. כן.
כן.
על היום הזה הרגל ישר לפחות.
הוא לא היה ישר.
הוא הלך הלך. הלך. שנה.
שנה. ובמשך 4 שנים.
כן.
ואימא עשתה זאת כדי ש. אה. אני לא אהיה.
עכשיו בארץ לא ניסית לעשות משהו?
לא. לא. אי אפשר לעשות שום דבר.
מה אפשר לעשות?
כן. אז הכל מה שקרה לך עם הרגל.
זה היה בגלל מעשה אנטישמי?
מעשה אנטישמי.
הפולני עבר. או שהוא היה שיכור או לא.
אני לא יודע אפילו. והוא ה.
אני הייתי על יד הכביש.
הוא ככה. זרק אותי על הכביש.
דחף אותך.
הבן דוד נשאר ואני זה.
ולא היה זה שיקבל תכף את העזרה.
כן.
למחרת בבוקר חיפשנו רופא.
הוא מסתכל. מלא לוגמה.
כן.
אהה. אז אבא שלי על הידיים לקח לבית חולים.
ואני הייתי כמה חודשים.
שמה היה. אה. אה. רופאים.
אבא שלך כבר לא היה בחיים.
לא. היה בחיים. אני הייתי בן 9.
הא. נכון. נכון.
אבא שלי היה לי.
בטח. בטח.
הוא לקח אותי לבית חולים שמה.
ב. בלודז'?
בלודז'.
בוודאי.
ה. הבית חולים יהודי. שבנה פוז. פוזננסקי.
כן. אבל אימא שלך נסעה ל. לקרקוב איתך?
אהה. ז. קרקוב זה היה 5 שנים אחרי המקרה הזה.
כן.
בגיל 14 כבר. קרקוב.
כן.
אה. אבא כבר לא היה בחיים.
כן. זהו. בגלל זה חש.
ואני. אנחנו. הייתי אז. אה. בבית חולים.
והיה משפחה זה של הנרות.
הבית חרושת. היה.
היה לו דירה גדולה בקרקוב.
כן.
והוא לקח אותי.
אהה. לחיות שמה עד. עד ה. עד הניתוח.
ואחרי ניתוח הייתי שמה איזה חודש ימים.
תגיד לי. היו עוד מעשי אנטישמיות שאתה היית עד להם?
היה אנטישמי יום-יומי.
כן.
לא היה בלי אנטישמית.
היה. אבל ככה עם אנטישמית.
כמו היום אומרים בצרפת.
היהודים חיים עם האנטישמיות.
כן.
כן.
קודם כל. אהה.
אנחנו גרנו. אממ.
אה. בצד הזה של היהודים.
בצד שני היה הפולנים.
כן.
עכשיו. אהה. זה היה. אה.
העניין של לפני המלחמה. כן.
כן.
ובזמן המלחמה. ב-39'.
אז עכשיו תספר. בראשון בספטמבר 39'.
כשפרצה המלחמה. נכנסו גם אליכם הגרמנים.
המ. המלחמה התחילה בראשון לספטמבר.
נכון.
39'.
נכון.
וב-8 או ב-9 דצמבר הגרמנים כבר היו בלודז'.
כן.
לודז' לא היה שום. אה.
אה. שום חיילים פולנים. שום דבר.
לודז'. הם נכנסו.
אה. כבשו את לודז'.
כן.
זה היה איזשהו שבוע אחרי שנכנסו.
ואני. ואני עבודה לא היה כבר.
הדוד שלי. משהו.
אני עבדתי עוד חודש.
הכסף לא היה להם לשלם.
ואני יוצא בחוץ. הגרמנים תופסים אותי לעבודה.
הם תופסים את היהודים.
אני יצאתי לחפש לקנות חתיכה לחם.
וזה. יצאתי בחוץ. אז הם תפסו אותי. הכניסו אותי ל.
אז היה המקום של ה [משובש] (שפה זרה) הפולני.
ה. כל הזה. אז אנחנו שמה. הוא צריך היה לעבוד במלחמה.
זה כדי ל. לפנות את כל הדברים ו.
ואת. את הכלים שלי ואיך אנחנו.
כל עבודה עשינו מהבוקר.
תפסו אותנו לעבודה ב-08:00 בבוקר. כמה פעמים.
לבריאות.
תודה. אז. אה.
עד 5 היהודים יכלו ללכת תכף.
עד. עד 17:00 בצהריים.
יותר יהודים אסור היה לצאת החוצה.
היה עוצר.
עוצר ב-17:00.
אז ב-17:00 הם נתנו לנו לצאת.
נותנים חתיכה לחם כזה שחור.
כל יום בלי שום דבר. בלי שתייה.
זאת אומרת. תפסו אותך לעבודה.
לעבודה. כן.
בלודז'?
בלודז'.
בלודז'.
ממש בעיר. בלודז'. כן.
לא. אני אומר. עבדת בלודז'?
בלודז'. כן.
במה עבדת?
מה. אצל הגרמנים?
כן.
הם נתנו עבודה מכל השטח.
הכל ל. לעשות. לנקות. לעבוד שמה.
כן.
ועוד. אז הייתה עבודה.
אחר כך. אה. אה.
המשכתי. פחדתי לצאת.
ובב. ובערב נתנו לך לחזור הביתה?
ב. ב-17:00.
כן.
בלי אוכל. בלי שום דבר. כל יום.
איך אנחנו. אה.
בלא צרות. האח שלי.
כן.
תפסו אותו פעם אחת.
ועוד לא היה 17:00.
בזה כאילו היה א. א.
אחרי 17:00. אז תפסו אותה ושמו אותם במרתף עם.
עם מים. עם נשים וילדים.
כל. הכל. הכל הכניסו למרתף הזה.
עד למחרת ב. בצהריים נתנו לצאת.
זה היה אח שלי. כן.
ו.
אני ראיתי איך. אה. אה. שורף את הבית הכנסת הכי הגדול שהיה.
איך אומרים. באלטשולר. זה היה כמו תיאטרון גדול עם.
אז הם בערב הביאו את החומר הזה שהם הכניסו.
ובלילה שרפו.
בבוקר היה רק קירות.
כן. זה אתה ראית בעצמך?
ראיתי עם העיניים שלי איך בוער את ה. את הזה.
עוד. עוד יצאתי. יצאנו קצת בחוץ.
צריכים לחפש משהו לאכול.
ב. בתור של אוכל לא נתנו ליהודים להיכנס.
הייתם כבר הולכים עם.
אה. טלאי צהוב?
לא. אצלנו היה. אה. כאן לבן.
כן. אבל זה.
לא. לא לבן. צהוב. אבל כאן.
על היד.
על היד. כן.
[משובש] (שפה זרה).
כן [משובש] (שפה זרה).
אז מה. אז זה מה שאפשר היה לעשות. אבל מה?
אנחנו. באיזושהו צורה.
אנחנו לא יכולים היה לצאת.
אי אפשר היה לקנות כרטיס.
כן.
אז אנחנו שילמנו לפולני יותר.
והוא קנה לנו כרטיסים. כרטיס. כרטיס.
כרטיס לנסוע בתוך העיר?
אה. אה. בתחנות רכבת.
הא. לרכבת?
רכבת לוורשה.
מי רצה לנסוע לוורשה?
אה. אני. אם כדאי לברוח. כדאי.
הוא יחד. אנחנו היינו כבר שמה כמה חודשים.
כמה איכשהו. אה.
אוכל בבית. אז לא היה אפילו מה לאכול.
זה היה קשה מאוד.
ואמרו כאילו שברוסיה יש עבודה וזה וזה.
והמחשבה הייתה. אולי יבואו כמה חודשים. זה יחזור.
אתה מבין? זה היה.
אולי לא הייתי יוצא בכלל. אבל אמרו.
היה תקווה שהמלחמה.
זה לא תהיה הרבה זמן.
יעבור. אבל לא היה ככה. אז אנחנו.
אז החלטת.
הא?
אני אומר. החלטת לברוח?
לברוח. כן.
אתה ואחיך?
האח. כן. ה. ה. אממ. אה.
הצעיר יותר ממך?
צעיר יותר מזה. כן.
כן.
מוטל'ה.
כן.
מרדכי.
ואתה אמרת את זה לאימא?
כן. אימא הייתה. לי. עמדה בחוץ בזמן.
בתחנה זה. בתחנת הרכבת.
אימא הייתה גם כן בחוץ.
ובכתה שאני. אה. כאילו.
כאילו ידעה. אני יותר לא אראה אתכם.
אימא פלג. בכה.
אבל. אה. אנחנו מוכרחים ל.
אבל היא ידעה. היא הסכימה שאתם תברחו.
כן. אה. אה. הסכימה. היא תעשה. אין.
אין. לא היה ד.
ד. לא היה לנו דרך אחרת.
כן.
אנחנו.
אבל היו עוד אחים ב. בבית.
עוד 2 אחים היה. ואחות ואימא.
אנחנו צריכים היה לקחת את כולם.
את. צריכים היה לקחת. לזרוק הכל.
כן.
עבודה. היה לנו בית.
היה לנו מה שהיה לנו.
זה כי הכל לא יכולים לקחת שום דבר.
אז אנחנו היינו פשוט ללכת.
לראות. לזמן מסוים.
אז אתה ב. בתחנת הרכבת אתה זוכר את הפרידה מאימא?
כן. זה היה פרידה.
היא בכה וזה וזה. מה אנח. מה.
מה אנח. עוד צריכים לעשות?
עכשיו. כשקיבלו את ה.
את ה. נו. את הכרטיסים.
אז הגרמנים לא נותנים לנו לנסוע ב.
בקרון פשוט איפה שאנשים.
איפה שבשביל סוסים.
כזה. אה. דחפו אותנו כולנו.
דבר שמה. עם הכרטיסים.
היו עוד. אה. חוץ ממכם.
היה עוד יהודים. בטח.
אז המה. אז מה היה שיהודים.
אה. קודם היה ככה.
בהתחלה שהגרמנים התחילו להכנס. אנשים.
הרבה אנשים התחילו ללכת על דרך ורשאווה.
לעבוד שמה. יהודים מלודז'.
כן.
אנחנו ה. נשארו.
אבל הרבה היו הולכים תכף.
לברוח. ללכת לוורשה.
לא. לא לנסוע.
ללכת ברגל. כולם.
כמה שהיה יהודים. הרבה.
אבל הם עם מטוסים. אה.הורידו.
פצצות בדרך. מתו הרבה בדרך. בדרך הבריחה.
כן. ואתם. ממי אתם שמעתם.
מאיפה היה. הייתה לכם האינפורמציה הזאת.
לא. לא.
לנסוע לצד.
כן.
לצד ה ח.
לצד רוסיה. כן
לחלק הזה. איפה שהיו. הרוסים נכנסו אחרי זה לפולין?
כן. כן. היה.
לביאליסטוק.
היה. היה. כן.
היה הרבה אנשים.
אני. אני לא הייתי. הראשון.
אני יודע.
היה הרבה יהודים.
אז אנשים ברחו. אנשים.
כל אחד חיפש את איך לעבור.
היה נורא. היה. אבל אנ. אנחנו.
אתה עזבת את לודז'. אה. מתי?
הא. מתי ברחתי?
זה היה בערך בסוף נובמבר. בהתחלה דצמבר 39'.
כן. זה היה.
כן.
בזמן ששמעתי שבראשון.
בראשון לד. ל. לינואר.
התחילו לסגור את הגטו.
כן. עשו כבר גטו ב?
כן. הגטו. הגטו התחיל בשנת 40'.
בראשון לינואר התחילו את את הגטו.
ואנחנו רצינו לא ל. למה. אני קיבלתי אפילו מהגטו.
אני הייתי ב. ב. ב [משובש] אני קיבלתי מהאימא מכתב.
אז לא היו מכתבים.
היו האלה. איך אומרים?
גלויות.
גלויות.
גלויות דואר.
כן. כן. אז אני קיבלתי מהגטו זה.
מאיפה היא ידעה איפה אתה נמצא?
מי. האימא?
האימא. מאיפה היא ידעה שאתה נמצא בבריסק? נכון?
אני. שאני נסעתי להם. היה.
אני יכולתי. אני נסעתי אליהם גלויה. והם ידעו.
הא. אתה שלחת לאימא ש.
שלחתי גלויה. איפה אני.
ואני קיבלתי את הגלויה בחזרה.
היחידה. יותר לא.
מתי זה היה?
הא?
מתי. אה. היה. מתי קיבלת את הגלויה הזאת?
משהו בזה. תחילת 40'. אני לא זוכר.
כן. זה עוד היה שהם היו בגטו?
גטו. כן. מהגטו אני קיבלתי.
כן. אז עכשיו אנחנו חוזרים.
אתה עם האח שלך הגעת לוורשה?
כן לוורשה היה לי 2 דודים.
כן.
ה. ה. האחים של אבא היו בורושה.
הם היו. הם היו חיים בוורשה שם.
ובוורשה. אז. מאז הוא את הקלות ב.
ביהודים. לא היה להם את זה.
שום דבר. עוד.
כן.
בהתחלה. ורשה.
אז הדודים אמרו: "אתם יודעים. תישארו כאן.
כאן. אה. לא כל כך רע עכשיו. תישארו כאן".
אבל אנחנו החלטנו. שם היו גרמנים כבר.
ברור.
ו. ואנחנו החלטנו. לא.
אז נסענו לצאת. אז צריכים לצאת.
אנחנו יצאנו. אה. משמה.
היינו יום או יומיים סך הכל אצל הדודים.
אנחנו לק. לקחנו. אהה. איך קוראים לזה?
דרושקה. אתה יודע מה זה?
דרושקה. זה עגלה של. נוסעים אנשים.
כן.
ולמעלה סוגרים. סוגר.
סוגרים אותנו שבנסנו לא ראינו. ו.
תגיד ביידיש.
הדרושקה זה ביידיש.
אז. אז. אז. אה. נסענו. יש.
מה. לקחתם פולני?
הא?
לקחתם פולני עם עגלה וסוס?
כן. עגלה וסוס. כן.
הוא העביר אותנו ל. לתחנה רכבת.
היה לכם כסף?
כן. שילמו להם. אני יודע?
אז העבירו אותנו ל.
לתחנת רכסב. יש
כאלה שנסעו מקום [משובש]
אני לא יודע. ואנחנו נסענו למלקין.
מלקין היה גבול מול. אה.
העיר הזה היה נקרא מלקין.
מלקין?
עיר קטן.
עדות של יחיאל קרייבסקי, יליד 1919 Lodz, פולין על קורותיו ב-Lodz, ב-Ural, ב-Aleksandrov, ב-Kolchugino ועוד בן למשפחה דתית חרדית קשת יום ב-Lodz; מות האב ב-1939; אנטישמיות לפני המלחמה; ספיגת נכות ברגל בעקבות פגיעה על רקע אנטישמי; הכיבוש הגרמני בספטמבר 1939; הטלת הגבלות על היהודים ובכלל זה ענידת טלאי צהוב; בריחה עם האח ל-Warszawa; בריחה ל-Bialystok; בריחה ל-Brisk בסוף 1939; בריחה לרוסיה; עבודה שנה ב-Ural; עבודה עבור מפעל נחושת ב-Aleksandrov וב-Kolchugino; העברה ל-Balkhash בסוף 1941; שיבה לפולין ב-1958; עלייה לישראל ב-1961; קליטה.
מספר פריט
10836215
שם פרטי
יחיאל
שם משפחה
קרייבסקי
תאריך לידה
1919
מקום לידה
Lodz, פולין
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
11/02/2014
תקופת החומר עד
11/02/2014
מוסר החומר
קרייבסקי יחיאל
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני