Yad Vashem logo

מזל בורוכוב

Testimony
היום זה 6 לאוגוסט 2013. א' באלול תשע"ג.
מראיינים את מזל בורוכוב מנס ציונה.
מראיינת מרים אביעזר מטעם יד ושם.
מזל בורוכוב היא ילידת 1936.
ילידת בולגריה. מעיר ימבול.
ומאבא מרקו ואימא בינה בכר.
ואנחנו רוצים להחזיר אותך מזל. לימי ילדות
ולבקש שתתני לנו קודם קצת רקע על המשפחה. בבקשה.
אבא שלי צבעי ואימא שלי עקרת בית.
ובזמן המלחמה אני הייתי בת שנ. 3.
וכמה שידוע לי. היו שכנים מאוד טובים ש.
אה. דיטה וקוסטה וז'יארו קראו להם. ה. הייתה להם בת דיטה.
הייתה להם. היה להם בן טסקו. היה חבר טוב שלי.
והחליטו בגלל המלחמה לשים אותי במנזר יחד איתו.
רגע. אולי את.
אני אחזיר אותך כי היינו רוצים קצת לקבל. אה. תמונה.
של ההורים?
על ההורים. על הסבים.
על הבית אבא.
איפה שאת גדלת. ואז.
אנחנו גדלנו בשכונה שכל היהודים היו גרים שם.
והם היו גרים בבית.
כל החצר. כל ה.
אחות של אימא שלי. אה.
בני דודים. כולם ביחד גדלנו באותה חצר.
כל הבני דודים. כל המשפחה.
ולמעלה היה גר הדוד שלנו. וככה גדלנו.
כן.
כולם מלוכדים.
כן. גם הסבים גרו איתכם?
כן. אבל אני לא הכרתי את סבא. רק סבתא.
סבתא?
רק סבתא.
איך. איך דיברתם בבית?
בולגרית. כשרצו להגיד סוד. היו מדברים ספרדית.
לאדינו?
לאדינו.
כן.
כן.
אז סבתא דיברה לאדינו?
כן.
מ-המ.
הסבתא. האימא. הדודה.
בגלל זה למדנו קצת לאדינו.
אז ככה. אנחנו רוצים קצת ל.
לראות לפנינו את הבית שלך.
כלומר היה לכם גם חצר גדולה?
כן.
הייתם עושים אולי סוכה שם. בסוכות?
דבר אחד אני רוצה להגיד לך.
ששם היינו יותר יהודים מפה.
למה? ב. אה. פסח.
היינו עושים חבילה ומעבירים מיד ליד.
שנה הבאה בירושלים הבנויה.
כן?
כן.
ממש הייתם הולכים כמו עבדים היינו?
כן. כן. כן.
יפה.
ומשמה ידענו את כל אחד מי יודע. 2. הכול. הכול.
כן. ואיזה אוכל אכלתם לפסח. את זוכרת?
לא זוכרת הרבה.
בויוס?
אה. אני תמיד עושה בויוס פה.
אבל שמה אני לא זוכרת שעשינו את זה.
אה-הא.
לא זכור לי.
כן. בסוכות היה לכם סוכה בחצר?
הייתה סוכה? את לא זוכרת?
לא זכור לי.
כן. כן.
אבל היה. מה אני אגיד לך.
היינו קצת יותר יהודים מפה.
כן.
לא יודעת למה. בגלל שחשבנו שעכשיו הגענו לפה.
אז גמרנו. כבר יש לנו.
כבר הכול.
כן.
הכול יהודים. אבל.
אבא שלי היה מאוד ציוני.
כן?
כן. מאוד.
איך זה. היה אפשרות להיות קשור לאיזה תנועה?
הוא לא היה בשום תנועה אבל הוא אהב לעזור לחברים.
הוא תמיד אהב לעזור לחברים.
איך ששמענו שישראל היה.
זאת אומרת כבשו את ישראל.
הכול טוב ויפה. הוא אמר: "אני עולה לארץ".
אף אחד לא האמין ולא רצה.
הוא מכר הכול. עשה.
נתן לחברים. עשה קבוצה והביא אותם לארץ.
כן. טוב אבל זה היה כבר אחרי המלחמה?
בטח. כן. כן.
אני רוצה לשמוע עוד קצת מלפני המלחמה. אה. בבית. אה.
מלפני המלחמה בת שנ. 3.
איך אני. לפני המלחמה הייתי קטנה.
טוב. אולי סיפרו לך. סיפרו לך?
סיפרו לך אולי?
אני גמרתי את המלחמה.
הייתי בת 7. ככה שקודם הרבה הרבה לא זוכרת.
כל מה שאני זוכרת זה כבר אחר כך.
כן. אבל מותר לך לספר גם מה שידוע לך.
מה שאחרים סיפרו לך.
זה יתן לנו קצת יותר תמונה.
בקשר למה?
בקשר לחיים לפני המלחמה.
האם הייתם ביחסים טובים עם הגויים?
עם כולם. היינו ביחסים טובים מאוד.
כן?
לא ידענו בכלל מה זה. אה.
כמו שאומרים כל הזמן.
שאומרים שיהודים לא זה. היינו ביחסים טובים.
כן?
עם כולם. אבל בכל זאת [משובש].
והיו הולכים. אה.
המבוגרים היו הולכים לבית הכנסת?
כן. כן.
היה בית כנסת שם?
היה.
מ-המ. ושהיו חתונות או. או.
או איזה בר מצווה או.
הייתם כולם מתאספים. או שרק במשפחה?
לא. כולם ביחד.
כן?
הרבה. הרבה אני לא זוכרת מזה.
כן אני יודעת. היית ילדה קטנה. אבל. אה.
אפשר לספר גם מה שסיפרו לך.
שאת. אה. יודעת שזה קרה. כן.
אני יודעת שהיינו ביחסים מאוד טובים עם הגויים שם.
כן.
מאוד טובים. אני. אני לא יודעת על אחרים.
אבל אני. תמיד היו לוקחים אותי לכל מקום.
היה להם שדות. היה להם הכול.
תמיד לקחו אותי עם העגלה.
והיה להם רדיו והיה להם הכול.
היו כמו אחים שלנו.
כן. והם גרו בשכנות?
בשכ. ממו. ממולנו.
אלה. מה שאני אמרתי לך.
כן. ובמה עסק אבא? מה?
צבעי.
אה. נכון. צבעי אמרת. כן.
אימא. אה. לפני החתונה
עבדה בלמכור בדים וכל הדברים האלה.
במשפחה היה. אבל אחרי המלחמה כבר לא.
לא עבדה. לא היה. חתונה.
היו לך אחים?
אח ואחות. אבל אחות יותר גדולה ממני. ואח יותר קטן.
כן. היית אומרת שהיו.
היה לך ילדות יפה?
כן. כן.
חוץ מזה שהייתי בכמה שנים במנזר. זה כבר היה.
כן. למה בעצם?
בעצם היה. אה.
הסגר. אני יודעת שבחלונות שמו לנו בריסטולים שחורים.
אה. זה כבר בזמן המלחמה?
בזמן המלחמה. היה אסור לצאת החוצה.
רגע. בואי נתחיל מהתחלה. מהמלחמה.
איך. אה. איך התחיל הכול שם אצלכם בג'אמבול?
איך הרגשתם כשהתחילה המלחמה?
קודם כל אמרו לנו אסור לצאת החוצה.
צריך לשים בריסטולים בחלונות ולא לצאת החוצה.
והיה פטרולים מסתובבים.
גרמנים. מקצה לקצה.
אז זה לא חיים לילדה להיות כל הזמן סגורה בתוך הבית.
אז החליטו השכנים.
לוקחים אותך למנזר. שמה יש גן ילדים.
ושמה יש ילדים וחברים. לא בחברותה.
וההורים הסכימו?
כן.
רק את או גם אחות?
רק אני.
מ-המ.
רק אני. אחות שלי הייתה גדולה כבר.
זה היה צריך בית ספר.
אני הייתי 3. היא הייתה בת 6.
אז בת 6 כבר כנראה. לא יודעת.
רק אני הלכתי. אולי היא לא רצתה. אין לי מושג.
איך את זוכרת את התקופה הזו במנזר?
אני זוכרת רק ששרנו כל מיני שירים ו. ה.
אהה. איך קוראים לזה?
סור קראנו להם.
הנזירות?
לנזירות. סור.
כן. סור.
והיו שרים לנו. ובלילה היינו מתפללים.
אה. לאלוהים. כל לילה היינו מתפללים ככה.
אה. אחר כך היינו שרים: "רה. רה.
ג'אקוב. רה. רה". כל השירים האלה.
[משובש]?
כן.
אז זה היה מנזר צרפתי?
כנראה.
כנראה.
ברוסה. ברוסי. משהו כזה. ב.
מ-המ.
כן. [משובש]?
אני גן ילדים בכלל לא.
לא הכרתי. זה היה הגן ילדים שלי.
והיה כומר. עם ריח כזה מסתובב כל.
יום אחד הייתי בטבריה. ובאו קבוצה של שמה.
אני הייתי בשוק. חזרתי ל. ל. לילדות.
אה. כן. עם הריח הזה. כן. מ-המ.
אז. אה. היו לך שם חברות במנזר?
לא זוכרת. בטח שהיו. אני התחברתי עם כולם.
את זוכרת את המקום כמקום שהיה לך טוב שם?
לא ז. לא זכור לי כלום. הכל נמחק.
גם לא נזירות? גם.
הנזירות. כן. נזירות וגם הכומר והכול.
כל הדברים האלה כן.
אבל. אה. דמויות רק. לא ממשי.
כן. כן.
התגעגעת לאימא או?
אימא הייתה באה לראות אותך?
לא. לא. לא. אף אחד לא יכל לבוא.
לא?
לא. לא היו יכולים לצאת משם.
כן.
וכמה זמן היית שם?
אני חושבת כמה שנים.
אהה. אולי איזה 3 שנים.
כי אני בגיל 6 או 7 יצאתי משם.
אחר כך ישר לבית ספר.
מ-המ. אבל זה היה כבר.
מלחמה כבר נגמרה כשיצאת?
לא. לא.
אה. עוד לא?
אני. לא. נכנסתי לשמה. 39'. המלחמה נגמרה ב 45'.
44'. משהו כזה. 45'.
ב-39' נכנסת למנזר?
לא. 39' המת.
מלחמה התחילה. אז אני נכנסתי כנראה 40'.
איזה 4 שנים שם.
39'?
כן.
כן.
מלחמה התחילה 39'.
לא אצלכם?
כן. אולי אצלנו יותר מאוחר.
אז אני הייתי 3 שנים.
לא. המלחמה הייתה 4. 5 שנים.
כן. בסדר.
כי אצלכם זה התחיל ב-41'.
אז אני הייתי. אה. עד 45'. 3 שנים.
אוקיי. אוקיי.
אבל אני רוצה להגיד לך דבר אחד. למה לא.
לא באו ולקחו אותנו הגרמנים?
כי ה. אה.
מלך שלנו לא נתן אותנו.
בשום אופן לא רצה לחתום שייקחו אותנו ל.
ל. לשרפ. ל.
למשרפות?
לשרוף אותנו. אז. אה. הוא.
ב. הרגו אותו. ממש הרגו אותו. וכל המשפחה שלו. לקחו אותו ל.
את כל המשפחה הלכו לספרד אם אני לא טועה. שמה היו כל הזמן.
כן. אממ. כשהיית במנזר.
היה לך קשר עם ההורים?
לא זכור לי.
את זוכרת את אימא?
מ. מהתקופה ההיא?
בטח.
את זוכרת. כן.
ועם מי היית הכי קרובה?
מה זאת אומרת?
עם מי היית הכי קרובה?
את מי הכי אהבת. אה.
אימא. אבא. אחים. האחיות?
עם אימא הייתי הכי הרבה.
אבא היה. אבא.
לקחו את אבא לעבוד עבודת פרך בזמן המלחמה.
הוא חזר כעבור. אה.
גם כן איזה 4 שנים. בעבודת פרך שהיה.
הוא חזר כולו עם שערות ארוכות.
לא הכרנו אותו בכלל.
הוא בא הביתה. בא עם משקפיים בלי הזכוכיות.
הוא אומר: "אני לא רוצה להפחיד אתכם.
אני רוצה שתתנו לי רק סמרטוט לנקות את המשקפיים שלי".
אנחנו אמרנו: "זה משוגע. זה.
מה הוא רוצה לנקות את המשקפיים שאין לו בכלל. אה".
זכוכיות?
זכוכיות. הוא אמר: "אל תפחדו. אני אבא שלכם".
לא הכרנו אותו. היה כל כך רזה.
שהוא עבד עבודת פרך כל השנים האלה.
כן.
זה זכור לי.
ובמלחמה. אחר כך. בסוף המלחמה באו עם טנקים רוסים.
והאחות של אבא שלי הייתה בת 18 והייתה בחורה יפה.
אז התאהבה באיזה טנקיסט.
אז הוא החליט שהוא מתחתן איתה.
אז הוא התחתן איתה.
בהתחלה גרו בבולגריה איזה כמה שנים.
הביאה בן ובת. ואחר כך אנחנו באנו לארץ.
הם הלכו לרוסיה. ואין לי שום קשר איתה.
בשנות ה-60 שלחו לי את התמונה. מה שיש שמה.
והתמונה הזו. כתוב שהבת שלהם קטיה רוצה לבוא לארץ.
ו-ק.ג.ב תפס אותה.
ומאז אין לי שום קשר איתם.
טוב. אבל זה משפחה רחוקה שלך.
לא. אחות של אבא שלי. זה בני דודים שלי.
בסדר. אני רוצה לדבר עלייך ועל המשפחה הגרעינית שלך.
אימא. אבא. אח. אחות. ספרי לנו.
זהו. אבא שלי ואימא שלי שלי עשו הכול. הביאו קבוצה לארץ.
רגע. איתך. את היית במנזר. נכון?
כן.
בזמן שהיית במנזר.
בכל זאת היית שם יותר מ-3 שנים?
נכון.
היית באה לפעמים הביתה?
לא זכור לי.
אימא באה לבקר. גם לא זכור לך?
לא זכור לי כלום.
כן.
אני לא זכור לי כלום.
מ-המ.
אבל איך אני זוכרת דבר אחד.
שהפטרולים היו עושים בחוץ. כנראה שכן באתי.
אני זוכרת שהיה פטרולים בחוץ והיה אסור לצאת.
אה. אז כנראה שכן היית.
כנראה.
באה הביתה. כן.
ומה סיפרו לך אימא ואבא?
אני אומרת.
סיפרו שיש מלחמה ושאבא בא?
אני הבנתי. זה ידוע. לא. זה לא צריך לס. בטח. ידעתי הכול.
היינו משחקים עם שטויות.
היינו לוקחים מגבת ועושים כדור לשחק בבית.
כן. והיו לך חברות?
כל הזמן.
כן. יהודיות או לא חשוב?
לא חשוב לי. זה לא משנה.
מ-המ.
אני מתחברת עם כולם.
אז. אני מדברת על. על אז. את ו.
תמיד היה. כן.
את ילדה בת 6.7. כן?
כן. כן. אבל במנזר היו רק גויים.
בסדר.
זה מה שהיה.
רק בנות. רק ילדות. נכון?
כן. לא זוכרת אם היה בנים ובנות.
לא מאמינה.
אני חושבת רק בנות.
רק בנות. בטח.
לא זוכרת.
כן. את לא זוכרת את הנזירות?
את הנזירות כן. הנזירות ו.
את זוכרת שם של איזה נזירה אולי?
לא.
לא?
לא.
הייתם צריכים להצטלב?
לא. לא. אנחנו לא עשינו אף פעם צלב.
לא זכור לי שאני עשיתי. רק זוכרת שבלילה.
כשהייתי הולך לישון.
הייתי מתפללת [משובש] (שפה זרה). זאת אומרת.
כן. כן.
אה. אלוהים תעזור לי.
לעזור לאבא שלי ולאימא שלי.
אה. תפילה לפני לישון.
כן. התפילה הזו מדברת אלייך.
את הבנת את המילים?
בטח.
כן?
בטח.
זה לא עורר אצלך געגועים לאימא ואבא?
כנראה שבטח כן. אבל.
אה. אי אפשר לזכור את זה.
כן.
עוברים.
מ-המ.
שרדנו.
כן.
וטוב. אז. אה. אחרי המנזר חזרת הביתה. נכון?
כן. אחר כך התחלתי כיתה א'.
כן. בבית ספר רגיל?
לא בית ספר.
בית ספר יהודי.
יהודי?
בטח.
היה בג'אמבול בית ספר יהודי?
בטח. בטח.
יפה.
כן.
כן. היו כל כך.
הנה. יש לי אותו פה.
כן. אנחנו נראה אחר כך תמונות.
אז היו מספיק ילד.
ילדים בשביל לעשות בית ספר יהודי?
כן. כן.
כן. אז את זה את כבר יותר זוכרת. נכון?
כן.
אז ספרי לנו קצת.
זהו. בבית ספר למדתי עד כיתה ה' בבולגריה.
אה. הרבה אני רואה פה בישראל.
המורה של הבן שלי.
יום אחד אני הולכת לאסיפת הורים.
הוא אומר לי: "את היית בכיתה שלי". וזה המורה שלו.
לא ידעתי בכלל. לא הכרתי אותו בכלל.
הרבה מפה אני רואה לפעמים.
שהיינו ביחד באותה כיתה.
אז כלומר שהיו הרבה יהודים בג'אמבול?
כן.
ביימבול.
היה. כן.
ו. ספרי עוד קצת על בית ספר.
אולי את זוכרת אם.
שם של חברות. של מורה?
זהו. המורה הזה קראו לו קריספין. קריספין.
הוא היה מורה גם של הבן שלי. של דודי בורוכוב.
והשאר. אני לא. לא זכור לי כבר.
מה היה הבדל בין בית ספר יהודי ובית ספר רגיל?
אין לי מושג. אין לי מושג. בית ספר אחר.
כן. מה. מה.
למדתם קצת על יה.
על יהדות. על.
על חגים. על תנ"ך?
איך. איך ידענו בכלל מתי פסח.
מתי זה. למדנו.
למדנו קצת את ה-א'. ב'.
את כל הדברים האלה ידענו.
ואת החגים ואת הכול למדנו.
כן.
כן. לפני שבאתי לפה.
מ-המ.
אבל לא הרבה.
גם שירים. גם תפילות?
לא. לא תפילות ולא הדברים האלה.
אבל. פחות או יותר למדנו.
מ-המ. היה שם איזה ארגון. איזה תנועה ציונית?
היה פיונר. היה. לא היה.
כן. איך זה היה. כ. כללי לכולם?
כללי. כן. כן. היינו הולכים עם אדום כזה.
כן. עם מטפחת אדומה.
זה מה שהיה. כן. כן. זה מה שהיה.
אבל זה היה לכולם.
גם ליהודים וגם לגויים?
כן. כן.
כן?
כן.
מ-המ.
לא היה משהו של יהודים במיוחד שמה. זה מה שהיה.
אהבת ללכת לבית ספר?
כן. אבל בארץ עוד יותר. לא יודעת למה.
בארץ עניין אותי יותר.
מ-המ.
לא יודעת למה.
היו לך. אה. מה הייתה האווירה אחרי המלחמה? היה רגוע?
כן. היה כל הזמן רגוע שמה.
עצם זה שלא לקחו אותנו לזה.
אז נכון שהיה הסגר.
נכון שהיה הכול. אבל לא הרגו.
סבל היה. היה סבל.
לא לצאת. להיות בהסגר.
זה לא קל. ושרדנו.
איך את זוכרת את אימא בימים ההם?
לא אחר כך. בימים ההם.
איך את זוכרת אותה?
לא קל. לא קל. לא קל.
אה. תני לנו תיאור.
לא קל. להיות בתוך הסגר זה לא היה.
כן. אבל איך היא הייתה?
הבית שלכם היה ככה בית פתוח? היו באים אורחים?
כל הזמן פתוח. כל הזמן פתוח.
היו. הייתה מארחת?
כן. כן. כן.
כן?
כן. בית מאוד פתוח היה.
כי היו כולם גרים.
אחד. אה. על יד השני.
היו באים לאחד ובאים לשני. כבר כולם ביחד.
היינו כולם בחצר אחד.
כל הבני דודים. כיף.
אימא הייתה עקרת בית טובה?
הייתה עושה מאכלים?
מאכלים נהדרים.
כן. את זוכרת איזה משהו. איזה מאכל?
גיבץ'. הכול. הכול.
ממולאים. כמו כל ה.
בולגרים?
בולגרים.
את זוכרת מישהו שבא לדבר עליכ.
איתכם על ארץ ישראל?
כנראה שדיברו עם אבא.
שהוא רק שמע שפה.
אה. נפתח עלייה.
עם עלייה ראשונה באנו לארץ.
ב-49'. אה. עם אונייה מלאה. מלאה. מלאה.
הבאנו הרבה סחורה.
את הכול זרקו לנו כי האונייה כמעט הלכה לטבוע. הייתה מלאה.
רגע. על זה תספרי קצת יותר.
הרי פה היית קצת יותר גדולה כבר.
זה היה ב-49'. נכון?
כן. כן. בת 12.
היית בת 12.
אז מה את זוכרת כאן?
איך ההתארגנות הזו לעזוב את הכול ולעלות לישראל? מה אמר?
אנחנו שמחנו. שמחנו.
כן. אבל מה. כשאומרים ישראל.
איך תיארת לעצמך את ישראל?
תשמעי. אני הייתי ילדה.
ואומרים: "עולים לארץ". אז זה כיף.
כן. אבל איך דמיינת לעצמך שזה בארץ?
אני דמיינתי תפוזים. כל הדברים האלה שאין לנו שמה.
איך שאני באתי לארץ.
באתי לפרדס חנה.
וראיתי ת. תפוזים.
אמרתי לאחותי: "בואי נלך לקחת תפוז". זה היה חושחש.
כן. טוב. אז מכינים אתכם לעלייה.
אימא או אבא מספרים שעכשיו אתם עוזבים והולכים?
לא. הם מחליטים. הם מחליטים שאנחנו עולים.
אז זהו. הוא לקח קבוצה.
אנשים. אמר: "תראה. אני צבעי.
צבעי תמיד צריך שמה. בונים את הארץ.
אנחנו עולים לבנות את הארץ". וזה מה שהיה.
הוא החליט שלוקח קבוצה. עזר להם.
כי לא היה להם כסף.
עזר להם לבוא לארץ.
ובאמת הוא.
היה צריך לשלם בשביל לבוא ארצה?
לא. אני חושבת ש.
עד כמה שידוע לי.
אחר כך נודע לי שבן גוריון שילם עלינו ל.
להביא אותנו לארץ. ככה אני שמעתי אחר כך.
אני לא יודעת את האמת. אז זהו.
אנחנו לא שילמנו.
כן.
אבל הוא כנראה שילם.
אבא שלי שילם לחברים להביא אותם לפה. זה מה שידוע לי.
ואיך נסעתם מבולגריה?
לא. לא ישר מבולגריה?
ישר מב. ישר.
אני חושבת מבורגס ישר.
באנו עם מודיקה. אונייה מודיקה קראו לה.
ו-5 ימים במקום לקחת פחות.
כי היה ס. ממש סוער.
כן. והייתם הרבה אנשים?
היה מלא. מלא. מלא.
בסוף היה צריך לזרוק את כל ה.
אה. מטען בשביל להציל את האנשים.
וכשבאנו לפרדס חנה.
רגע. באונייה. ספרי קצת. אה. על האונייה על ה.
5 ימים היינו באונייה. היה. את יודעת מה זה.
למטה ולמעלה ו. וטילטולים ובזה. לא היה.
היה מאוד קשה מקיאים וזה.
והרבה אנשים והרבה דוחק ו.
ואת היית שמחה שאתם נוסעים?
לא זכור לי. לא זוכרת.
לעז. לעזוב את החברות ולבוא לישראל?
למה. לא אמרו לך?
מה. אה. לבנות את הארץ שלנו? זה הארץ שלנו.
וזה היה מתי? זה היה?
49'.
49' כבר.
כן.
כן. כבר הייתה מדינה.
רק. אה. נגמרה המלחמה ואנחנו באנו.
מלחמה פה. את מתכוונת?
כן. כן. כן.
כן. אז. טוב. אז כאן לאן הגעתם?
לפרדס חנה. הגענו קודם.
כל המשפחה באתם?
כל המשפחה באנו.
קודם כל. אהה.
איך קוראים לזה? בחיפה.
עתלית?
‮עתלית. שמו לנו ‭D.D.T‬ כמו שלכולם.‬
והעבירו אותנו לפרדס חנה.
היינו שנה באוהלים.
באוהלים שמה ב.
איפה [משובש]. באו 2 חיילים.
מי יודע אם היה חיילים או היה ערבים.
אני לא יודעת מה היו.
והם הביאו לנו מסטיקים.
אמרו שאנחנו הלכנו כמה קילומטרים.
באו לבקר אתכם. וזה וזה.
ואבא שלי קיבל אותם מאוד יפה עם הכול. מה שצריך.
ובסוף חתכו את האוהל וגנבו לנו את הכול.
השאירו אותנו בלי בגדים.
זה הייתה ההתחלה שלכם בארץ. כן?
כן.
התאכזבתם מאוד?
בטח. והיה לנו דוד שהוא היה כבר לפנינו פה בירושלים.
אמר: "תבואו. יש בתים פה בירושלים. תבוא".
אבא שלי אמר: "בירושלים. אה.
לא בונים. אני צריך קיבוצים בסביבה פה".
בגלל זה הוא בא לנס ציונה בשביל. אה.
פה בונים והוא צריך. אה.
צבעים וזה. באנו לכאן.
כבר אז?
כן. אז לקח את כל הקבוצה שלו.
שהוא הביא אותם. כולם היו איתו. לעבוד.
פה. בנס ציונה?
כן.
מ-המ.
כל הסביבה. את הקיבוצים הוא עבד פעם.
כן. ואת. את בת 12 ואת בישראל.
לב. לבית ספר.
הולכת לבית ספר?
כן.
את לא יודעת את השפה?
אה. לאט לאט. ולא לימדו אותנו ל. כמו היום.
מלמדים אותם באולפן.
פה שם. לא. ישר לבית ספר.
ואני מהגיל שאני.
איך שבאתי לארץ.
היה לי חתיכת אדמה. הייתי עודרת.
שותלת. להרוויח כסף.
הייתי. כל מה שהייתי מגדלת הייתי מוכרת. אחר כך כבר.
מה גידלת?
תות שדה ושעועית ירוקה ומלפפונים.
הכול. אפילו שלא הייתי רוצה.
היו באים לקנות ממני.
כן.
הייתי חוזרת מבית ספר.
עושה את השיעורים צ'יק צ'אק.
עודרת או. אני לא יכולה בלי ל.
לעבוד. בלי לעשות משהו. כל הזמן.
ומה עשתה אימא?
אימא גם כן הייתה. או משק בית או מה ש. להתקיים.
איך הייתה נס ציונה?
נס ציונה היה רק.
אז. אה. בשנת ארב. 50'?
הכול פרדסים. פה הכול היה פרדסים.
פרדסים?
כן. הכול היה פרדסים.
היה רק הרחוב הראשי. כמה בתים.
ורחוב הבנים. היה גם בתים בודדים.
אנחנו היינו גרים בבלוקונים.
אחרינו הכול היה פרדסים.
אחר כך התחיל כבר להתבנה הכול.
הכול עכשיו. אין. כמעט ואין פרדסים.
מ-המ. ואת הלכת לבית ספר.
היה לך טוב בבית ספר? אהבת את זה?
כן. כן.
כן? מלבד לימודים.
הייתה עוד איזה פעילות בבית ספר?
פה בארץ לא. כמעט ולא.
היה. הנוער עובד. הייתי בנוער עובד.
מ-המ.
ומנוער עובד שלחו אותי ל. לנח"ל. לצבא.
לא היו צופים באותה.
באותו זמן. צופים?
אני הייתי. אני אהבתי.
קודם. קודם כל הייתי פיונרית.
גם בארץ פה.
חשבתי שקומוניזם זה טוב. טוב.
עד שלמדתי ש. אז עזבתי.
בהתחלה הייתי קומוניסטית. איך שבאתי. אפילו בנצ.
נצרת ישנתי אצל ערבים.
באמת לא ראיתי רע מהם.
כן.
האמת. ישנתי איתם. ו. והלכתי אפילו.
היה כנס בהר צבא אדום.
אז בכנס. יום אחד. עם כל הקבוצה.
עם האוטובוס מפה שיצא. אותי שכחו.
יום שישי. אני לא אשכח את זה.
שאלתי אותם: "איפה האו.
אוטובוס?" "הם כבר נסעו".
לקחתי אוטובוס לתל אביב.
מתל אביב לקחתי מונית עד המשטרה בכניסה של ירושלים.
אמרתי: "אני רוצה להר צבא אדום".
אמרו לי. הייתי בת 17. אמרו לי: "את משוגעת.
את הר צבא אדום. בחורה לבד? מה זה הדבר הזה?"
אמרתי: "כל החבר'ה שלי שם". אז אני הולכת. ה.
המשטרה אמרו לי: "אנחנו לא באים איתך.
את הולכת מפה ישר ישר עד שתראי אורות. שמה זה".
הלכתי בלילה לבד.
הלכתי והלכתי והלכתי.
עד שראיתי באמת אורות.
ראיתי 2 בחורים ממלאים מים.
אמרתי: "איפה זה הקבוצה של נס ציונה?"
"תבואי איתנו. ניקח אותך".
הבן דוד שלי אומר לי: "תגידי לי. את משוגעת?"
אמר לי בבולגרית: " [משובש] (בולגרית)".
אמרתי: "מה קרה?"
"2 האלה ערבים". תאמיני לי. לא ראיתי רע מהם.
באמת. לא ראיתי שום רע.
הם לקחו אותך למקום הנכון?
[משובש] כן.
כן.
אני ג. בעלי. כשהתחתנתי.
הוא עבד בבילינסון.
אז הייתי גרה בבית של בילינסון בפתח תקווה.
ושם היו חדר אחד ערבי.
חדר אחד יהודי.
חדר אחד ערבי. חדר אחד יהודי.
תאמיני לי. לא ראיתי רע מהערבים.
הייתי ביחסים טובים עם כולם.
יום אחד הערבי לא הרגיש טוב.
הוא קיבל אסטמה. קאסם קוראים לו. יש לו דוד.
היה בזה. אז הוא אומר לי.
לקחתי אותו יד ביד.
לקחתי אותו ל. לבית חולים השרון. לא רחוק מאיתנו.
כן. אז. אה.
אני מתחברת עם כולם.
אבל פה זה מעניין מה שסיפרת.
על זה שהיית קומוניסטית בישראל.
הרי היו שם.
היו 2 מפלגות אז. נכון?
איפה?
היית חברה פה במפלגה של הקומוניסטים?
בהתחלה. כשבאתי לארץ לא ידעתי משהו אחר.
איך שבאנו מבולגריה. זה מה שידענו שהיה טוב.
אבל כשהבנתי ש.
מ-המ. כן.
וחברים שלך גם היו ככה? גם?
מה?
גם רצו להיות קומו. להמשיך להיות קומוניסטים?
לא. אף אחד לא כבר.
מ-המ.
והייתי מאוד רוצה לדעת איפה הבני דודים.
למה לא מתקשרים. אולי הם נגדנו. מי יודע?
טוב. זה כבר סיפור אחר.
אבל נעזוב את זה.
כי אני רוצה לשמוע עלייך יותר. כן.
אז. אה. אז פה את הלכת לבית ספר ואחר כך היית בתנועה ב.
הייתי בנוער עובד.
בנוער עובד.
ומהנוער עובד הייתי ב.
מה זה אומר להיות בתנועה נוער עובד.
מה. מה הייתה פעילות?
מה זאת אומרת? נוער עובד זה. [משובש]. אה.
מתאספים והכול מה שצריך.
בנוער עובד היה כיף.
כן?
הלכתם לטיולים. אה?
לטיולים ל. לגדנעות.
ל. לכל מה שנוער עובד היה עושה.
ואת היית תמיד פעילה. נכון?
כן.
כן.
פעילה במה?
[משובש] כל מיני פעילויות.
איפה ש. לנוער עובד?
בנוער עובד כשהייתי יותר צעירה. וזהו.
בקומוניסטים הייתי כשהייתי קטנה.
איך שבאנו לארץ.
אחר כך כבר הבנתי שזה לא ש.
שווה. הלכתי לנוער עובד.
מ-המ. כן. ו. מ. משמה יש לך חברים עד היום?
מנוער עובד?
כן.
מהבית ספר. כל הקבוצה. כל החבר'ה.
כן. טוב. ספרי קצת. אה. ככה חופשי על החיים שלך פה בארץ. אה.
פה בארץ. עד כמה שאני מכירה את עצמי.
מהבית ספר ישר לעבודה.
עבדתי בכותנה. ועבדתי ב.
בפרדס ועבדתי בכל עבודה
שיכולה להיות הייתי. לא יושבת בבית.
בשביל לעזור לפרנסה למשפחה?
לעזור להורים. כן. כן. כן.
ובכל זאת. אה. מה רצית להיות?
היה לך איזה חלום. איזה?
רציתי להיות אחות. אבל הוציאו לי את זה.
למה?
מה? כי הייתה לי בת דודה שאמרה לי.
היא אחות כבר שמה.
זה לא יום ולא לילה. זה קשה. לא כדאי לה.
אז. אחר כך כבר היה לי 5 ילדים. אז כבר.
רגע. מתי התחתנת? באיזה גיל?
ב. אחרי 22.
גמרתי את הצבא. הלכתי ללמוד תפירה.
אחרי שגמרתי את כל הלימודים והכול. התחתנתי.
איפה היית בצב. איפה היית בצבא?
בצבא הייתי בבני ברית. מולדת. בצפון.
על יד עין חרוד. תל יוסף. שם.
מ-המ. כן.
איזה תפקידים היו לך שם?
הייתי אחראית למטע. במטע.
מה זה?
ענבים.
אה.
כל הדברים האלה.
כן. זה את אהבת?
זה מה שאהבתי.
כן.
אהבתי אדמה.
מ-המ. כן.
ואיך הכרת את בעלך?
זהו. אה. מבילינסון.
הדודה שלי שכבה בבילינסון. והוא היה אח שמה.
אז. אה. הלכתי לבקר אותה.
אז הוא כבר ביקש ממנה.
"תכירי לי אותה". וככה היה.
מ-המ. ואז. אה. מהר התחתנתם?
הוא רצה מהר. אבל אני אמרתי: "אם אתה רוצה מהר. שלום".
אחרי חצי שנה בא עוד פעם: "עכשיו בסדר?" "בסדר".
כן. ואיפה התח. איפה גרתם?
ב. בפתח תקווה. בבית של בילינסון.
אה. עדיין שם?
שם היינו גר. גרנו 5 שנים.
אחר כך ההורים עזרו לנו לבוא לפה על ידם.
אה. בינתיים ההורים.
חזרנו לפה. אני גדלתי פה.
ההורים נשארו בנס ציונה. כן?
כן. כן. אז הם עזרו ש. שנבוא לפה.
כן. כמה ילדים היו לך?
חמיש. 5 ילדים.
הו. שיהיו בריאים. שתראי נחת.
כן. ו. כן. היה קשה?
אה. לא קל. אני. כשהבן היה בן 3.
והבית היה קטן קודם.
גם בנינו. אמרתי אני חייבת לצאת לעבוד.
אז יצאתי לעבודה. עבדתי במעון נעמת.
כמטפלת?
כן.
כן. איפה? בנעמת ב. בפתח תקווה?
לא. לא. לא. הרי באנו לנס ציונה.
אה. כבר הגעתם פה?
כן. כן. פה. ברחוב. אה. נורדאו.
מ-המ.
מעון. הייתי אחראית אחרי הצהריים.
וגידלת 5 ילדים.
כן.
מ-המ. כן.
ובעלך הצליח למצוא עבודות?
בעלי היה עצמאי כל הזמן. עבד בבית. היה עובד.
עבודות לוקח מ. ממכון ויצמן. וגם פרטי.
כן.
היה נגר עצמאי. הוא היה קודם.
הוא למד גם את זה וגם את זה.
בבולגריה למד גם נגרות.
אבל הוא לא ידע שפה. למ.
אז פה למד גם אח.
אז היה בבילינסון עובד.
וגם בצבא היה אח.
ממ. כן.
אז היה עובד פה רק נגרות.
אחר כך שבאנו לפה.
ו. טוב. אז. אה. 5 ילדים בטח.
גם הרבה נכדים. נכון?
הנה. כולם פה.
כן. נראה אותם אחר כך.
אבל ספרי על עצמך עוד קצת. אה.
את בטח היית פעילה פה ב. בנס ציונה?
אני משמר אזרחי הייתי.
17 שנה. במשמר האזרחי.
וחוץ מזה. אני הולכת עכשיו ש. אני בחופ. ב.
אה. יש לנו מועדון.
יונתן קוראים לו. אנחנו מתאמנים.
אנחנו עושים ציורים. עושים כל מיני עבודות.
אה. מה שאנחנו רוצים.
אם זה חרוזים.
אם זה צבע. כל אחד מה שבוחר.
ראיתי איזה תמונה שאת גם שחקנית?
כן. לפני שנה גם כן ה. היה לנו דרמה.
כן.
אני אוהבת בכל דבר להמשיך ללמוד.
לא לשבת ב. במקום אחד. כל הזמן לעשות.
אני חושבת כל הבולגרים ככה חרוצים.
כן.
נכון?
כן.
כנראה.
אני חושב. כן.
הולכים הלאה. שמחת חיים.
כן.
תמיד יש. אופטימיים. נכון?
נכון.
תמיד רואים טוב.
שיהיה טוב. נכון?
נכון. אופטימיים אנחנו כל הזמן.
אפילו שלא טוב. אנחנו אומרים: "הכול טוב".
למה. זה לא טוב ל.
להגיד: "לא טוב".
אומרים טוב. תמיד יהיה טוב.
כן.
קמים בבוקר. ברוך השם.
כן.
זה מה שטוב בחיים. לקחת את הכול טוב.
ברוח זו גם גידלת את הילדים?
כן. בנחת. בשקט.
כן. יש עוד משהו שאת רוצה לספר.
שאולי דילגנו על זה?
יכול להיות. כן. אני רוצה להגיד לך שהייתה לי אחות.
שאיך שהיא התחתנה. תכף. אה.
גילו לה בחודש השלישי.
שהיא הייתה בהריון. גילו שיש לה משהו בלב.
אז הרופא אמר: "חייבים לעשות לה נ. אה.
הפלה". כי היא הייתה בהריון.
ואחר כך לעשות לה ניתוח בלב.
אבא שלי אמר: "לא.
אתם רוצים לעשות לה ניתוח בלב. למה לעשות הפלה?
לעשות לה ניתוח בלב.
אם היא תצליח. היא תצליח עם הילד".
וזה מה שהיה. באמת עשו לה ניתוח בלב. הכול טוב ויפה.
אבל היה לה בעל שלא התחשב בה.
הרופא אמר לה: "אסור להביא ילדים".
כעבור שנה הביאו עוד ילד. אחר כך עוד ילד.
עד שבילד הרביעי כבר.
מתה בגיל 29.
וזה באמת מ. מכה.
ואותו יום. בדיוק כשאני באתי לנס ציונה.
הייתי גרה בפתח תקווה.
באותו יום שאני באתי לנס ציונה.
היא נפטרה?
מתה אחותי. וגם היא סבלה הרבה.
כשהיינו. כשהיינו בבית עולים.
היה מים עד המיטות.
אחר כך באנו ל. לבלוקונים. איפה שגרנו.
גם היה מתמלא מים.
הבית. הלכנו. אה.
לבית כנסת לגור.
שעד שהמים. יספגו את כל המים הזה.
וכל הדברים האלה עשו לה.
אה. דלקת פרקים.
הדלקת פרקים פוגעת בלב.
גם בה וגם אח שלי.
אח שלי עד היום עם דלקת פרקים.
אמנם הוא עבר ניתוחים והוא חי.
אבל. אה. דלקת פרקים יש לו.
זה הדברים שבאמת. היחידה ששרדתי מכל הדברים האלה.
אולי בגלל שהייתי פעילה יותר מהם.
זה הדברים שהייתי רוצה לספר.
וגם הזכרת את החברה ה. הבולגרית.
כן. כן. החברה הזו מבולגריה.
כל כך אהבו אותנו.
אני. פתאומי הלכתי אליה. דפקתי בדלת.
ואיזה חיבוקים ואיזה נשיקות היה. כאילו אני אחותה.
ומה היא עשתה בשבילכם בזמן המלחמה?
אה. בזמן המלחמה.
הם. מה שהצילו אותי.
אותי לא להיות בבית לבד.
ושמו אותי במנזר.
להיות עם חברה. עם זה. הם דאגו לי.
כל הזמן הם היו בשבילי הכול.
כן?
ממש אם אפשר באמת ל.
לעשות משהו בשבילהם.
להודות. היה טוב.
אני לא יודעת אם הם חיים. ההורים. אני לא יודעת.
כן. אבל מה בדיוק היא עשתה.
חוץ מזה שלקחה אותך ל. למנזר?
כל מה שהיה צריך.
נניח אוכל. הכול.
הכול. הייתה לוקחת אותנו אליה הביתה.
זה אני זוכרת שהייתי קטנה.
כל הזמן הייתי בבית שלה.
מ-המ.
והיה להם מקרר שלא היה לנו. היה להם רדיו שלא היה לנו.
כל. היה להם. שלא היה לנו. עזרו לנו הרבה.
מ-המ. כן.
ו. כן.
היא גרה. הייתה גרה לבד או עם ה?
לא. עם ההורים. עם המשפחה.
מ-המ. הם היו ממש שכנים שלכם?
כן. ההורים. קראו להם. אה.
דיטה וקוסטה וז'ארו.
ולה קראו. אה. דיטה.
כן.
לאימא קטיה.
מ-המ.
אם אני לא טועה.
כן.
היה להם אח שלא היה נפרד ממני.
כל הזמן היה אוכל איתי.
באנו לארץ. מת.
אה. אבל הם נשארו שם?
הם. הם בולגרים.
כן. בולגרים.
כן. אבל היינו בקשר טוב טוב עם כולם.
מ-המ.
איתם.
אוקיי. איך היום.
את סבתא. נכון?
מה?
היום את סבתא?
כן אני. סבתא רבא גם.
גם סבתא רבא?
יש לי גם 3 נכדים.
אה- הא. איזה יופי.
נינים.
מ-המ. טוב. מזל.
יש לך עוד משהו לספר?
עוד משהו להוסיף?
אני חושבת זהו.
זהו? טוב. אם זה זהו.
אז אנחנו רוצים להודות לך.
אבל אנחנו עוד לא סיימנו כי אנחנו נראה תמונות.
ותוך כדי תמונות. את. אה.
תוכלי להוסיף לנו עוד קצת פרטים על המשפחה.
על האנשים. על הילדים. נכדים. נינים.
בינתיים תודה רבה ושתראי הרבה הרבה נחת עם הילדים.
תודה רבה לכם. תודה רבה.
[כך במקור] זה המשפחה שלי כשבאנו לנס ציונה.
אבא שלי. אימא שלי.
אחות שלי ואח שלי.
איך שבאנו. אבא שלי קנה לי אופניים.
אני עם האופניים.
ואם אתם רואים שמה למטה גינה.
אהבתי מאוד לעבוד בגינה.
עד כמה שידוע לכם.
לאימא שלי קראו בינה.
לאבא שלי מרקו. אחותי ויקי.
אה. אח שלי בנימין ואני מזל.
[כך במקור] זה תמונה בבורגס.
אני והדודה שלי. אה. בוצ'ה.
ואימא שלי בינה.
ואחותי ויקי ואני מזל. שהייתי בגיל 3.
[כך במקור] פה אנחנו היינו בטיול שורשים בבולגריה. בימבול.
והלכנו לבקר חברה.
ובכלל הופתענו אותה.
הפתענו אותה. קוראים לה דיטה קוסטה וז'ארו
. אני מכירה אותה.
עכשיו שהתחתנה. כבר לא יודעת
איך קוראים לה. אה. המשפחה.
אבל זה הכרתי אותה אני.
דיטה קוסטה וז'ארו. ואני מזל.
הפתענו אותה. מאוד הייתה מופתעת.
אם אתם רואים את זה.
מה היא עשתה?
[כך במקור] זה איך שהגענו לארץ.
אז זה היה. אה.
חג השבועות. אז התלבשנו בבגדים האלה ורקדנו.
[כך במקור] פה זה כבר כשהלכתי לצבא.
זה בבני ברית. מולדת. אה. בצבא. ממ?
[משובש].
כן. [כך במקור] פה בחתונה של הבן שלי.
זה יצחק בורוכוב ו. ומזל בורוכוב. בחתונה של הבן.
[כך במקור] זה בבריתה של אחד ה. של הבן שלי.
ואני ובעלי. בורוכוב יצחק ומזל.
לאה ומשה אלטרס. ודודי ורונית בורוכוב.
וויקי ובעלה אלי בן אליהו.
ושרה ורמי כהן. ורונן ועינת בורוכוב.
זה אירוע של עינת. שילדה. זה כל המשפחה שלי.
[כך במקור] זה לגיל 70. הפתיעו אותי כל הנכדים.
צילמו את עצמם והביאו לי תמונה למזכרת. מכל הנכדים שלי.
כמה יש לך?
אבל יש לי 18 נכדים.
יש לי גם 3 ני. נינים.
[כך במקור] אלה 2 הנינים שלי.
יש לי גם נכדה.
גם נינה. אבל במקרה לא צילמו אותה ב. בהזדמנות. בפעם הבאה.
[כך במקור] עבדתי במעון נעמת.
וזה אחד התמונות שלי.
גם. אה. במקרה גם הנכד שלי מופיע פה.
[כך במקור] כמו שאתם רואים.
אני מאוד אוהבת ללכת לצייר במועדון.
ויש לנו כל מיני חוגים וכל מיני דברים.
אז אני החלטתי שאני רוצה לצייר השנה.
וזה אחד הציורים שלי.
עדותה של מזל בורוכוב לבית בכר, ילידת 1936 Yambol, בולגריה על קורותיה ב־Yambol ילדות ומשפחה ב־Yambol; האב צבע; חיי קהילה; יחסים טובים עם שכנים בולגרים; הכיבוש הגרמני ב־1940; עוצר; סיורים ברחובות של חיילים גרמנים; חיים במנזר עד גיל 6; חקיקה אנטי יהודית; לימודים בבית ספר עממי לתלמידים יהודים מ־1942; נסיון בריחה כושל לטורקיה; גירוש האב לעבודות כפייה; עזרה ליהודי Skopje שגורשו לעיר; פחד מגירוש למחנות בפולין; החיים בהסגר בבית; הישרדות; שחרור בידי הצבא האדום בספטמבר 1944; משטר קומוניסטי; לימודים בבית ספר עממי; הפלגה מ־Burgas ועלייה לישראל באונייה "מודיקה" ב־1949.
details.fullDetails.itemId
10569174
details.fullDetails.firstName
מזל
details.fullDetails.lastName
בורוכוב
details.fullDetails.maidenName
בכר
details.fullDetails.dob
18/03/1936
details.fullDetails.pob
Yambol, בולגריה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
06/08/2013
details.fullDetails.latestDate
06/08/2013
details.fullDetails.submitter
בורוכוב מזל לבית בכר
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer