חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של בנימין ברנהרד מעוז מוסבכר יליד 1929 Kassel, גרמניה על קורותיו ב־Kassel

Testimony
null
null
היום יום שני. כ"ב באב תשע"ג. 29 לחודש יולי שנת 2013.
אני דינה שפט מטעם יד ושם מראיינת את פרופסור בנימין מעוז.
יליד קאסל. אה. גרמניה 1929.
הוא יספר לנו על חייו
ועל חיי בני משפחתו בזמן עליית הנאצים לשלטון.
על עלייתו לארץ ועל התאקלמותו פה בארץ.
אה. ספר לי בבקשה. אה.
בנימין. אה. רקע משפחתי מ.
גם מצד אביך ומצד. אה. אימך.
ואנא הזכר את שמות בני משפחתך בשמותיהם המלאים.
שזה יהיה עבורם מצבת זיכרון.
אז נתחיל בכך שבני משפחתי היו שייכים ל.
לזרם המרכזי של יהדות גרמניה שהיה מתבולל.
שלא היה ציוני. לא קומוניסטי ולא אורתודוקסי יהודי.
אלא משהו באמצע.
אז מה הייתה הזהות שלהם בעצם?
הם היו. אה. יהודים.
הם היו אפילו [משובש] (גרמנית) זה.
גאים.
גאים בכך שהם היו יהודים אבל הם היו גרמנים.
הם לא דיברו כל כך בשם הזה של גרמנים בני דת משה.
זה לא כל כך היה מקובל.
אבל בבית אצלנו אבל הם היו יהודים אבל קודם כול גרמנים.
השאלה היא באמת אם הייתה אצ.
עקב זה היו אצלכם גם נישואי תערובת?
כן. אה. היו גם התנצרויות והיו נישואי תערובת.
תוכל להרחיב את זה.
את הדיבור על התנצרויות ועל הנישואי.
במשפחה הישירה. בעצם.
היו כל מיני התנצרויות.
אה. חוג ה. הרחב יותר. ניקח לדוגמה את פרנס רוזנצווייג הסו.
כן.
ה. הפילוסוף.
הפילוסוף.
שהיה ידיד. לא חבר.
אבל ידיד של אבא והוא כמעט ניתנה.
התנצר. וכל בני הדודים שלו התנצרו.
משפחת ארנברג וכולי.
כן.
הם כולם התנצרו.
וזה לא היה רחוק.
הם היו קרובים של קרובים שלנו.
ה. כך שזה לא היה רחוק.
ו. אה. במשפחה שלנו התמצ.
התנצרו בודדים. אה.
אבל היו נישואי תערובת.
באופן מיוחד. האחות של א. אבי. זאת אומרת.
דודתי לוטה. לוטה בריידין.
שבסופו של דבר נפטרה בחיפה.
אבל היא הייתה נשואה נישואי תערובת.
קודם היא הייתה נשואה עם יהודי.
אחר כך התגרשה ממנו ואחר כך היא הייתה נשואה.
היהודי שמו היה.
אה. לודוויג הלו. והשני שהיא.
אחרי שהיא התגרשה.
אז היא התחתנה עם וולטר בריידין.
מתי אתה חושב שהתחילה אצלה.
אני בטוחה. שסב סבך היה דתי או ס.
סבתא?
סב סבך או ס. הדור. הדור הרביעי.
או הדור הרביעי מלפני היו יותר
דתיים או שומרי מצוות. אתה יודע משהו על זה?
לא יודע. זה היה כבר התבוללות ש.
ממתי אתה חושב.
אם ניקח. אצל האבא זה ככה. שהאבא שלו.
זאת אומרת. הסבא שלי שאני לא הכרתי אותו.
הוא הי. הוא מת ב-1928.
הוא עוד בא מעיירה בשם מרקטברייט והוא עדיין בא מבית דתי.
אה. שהיו שם הרבה ילדים.
הוא עבר בקאסל ובקאסל הוא עדיין הלך לבית הכנסת נניח.
אה. 3 או 5 פעמים בשנה.
זאת אומרת. יהדות טקסית יותר.
כן. והוא ידע עדיין לערוך סדר.
אבל האבא ואחיו כל כך צחקו כשהסב.
האבא שלהם התחיל לשיר
בשפה שהם לא הבינו מילה שזרקו אותם החוצה.
אז אבי לא ידע לערוך סדר.
אבל האבא שלו עדיין ידע לערוך סדר.
הוא לא היה בבני ברית אבל הוא היה בבונים החופשיים.
זאת אומרת. מאוד מתבולל.
כן.
אבל כשעוד יהודי בקאסל רצתה.
רצה להצטרף לבונים החופשיים
אז הם אמרו: "מספיק לנו יהודי אחד.
שני אנחנו לא מקבלים".
ואז הוא עזב. זאת אומרת. הוא. כן.
אז כמה זמן הוא היה בבונים החופשיים?
לא יודע. כמה שנים.
אתה. המשפחה מצד אביך.
מכיוון שאנחנו מדברים האם הם שירתו.
אה. בצבא הגרמני במלחמת.
כן.
העולם הראשונה?
כן. אבא שירת במלחמת העולם הראשונה
כמתורגמן לאנגלית ולצרפתית.
אה. של שבויים.
אה. כ. אנגלים וצרפתים שהיו במחנה על יד קאסל.
ושמה הוא עשה את השירות שלו בצורה מאוד. אה. נוחה.
היה מספר על זה כל מיני סיפורים.
המנהל בית הספר התיכון שלו היה מפקד שלו.
היה לו. היו לו מדים פרטיים שמי.
מישהו תפר לו אבל בבד של הצבא וככה.
לא. לא. לא באופן מיוחד קשה.
והוא גם היה גאה שהוא גילה דרך
הצנזורה ושהמכתבים כל מיני סודות ודברים כאלה.
אז הוא כן. הוא כן שירת.
אה. קרובי משפחה אחרים או מכרים קרובים. אה.
שירתו ממש ב.
בקרב ואחד מהם קיבל אפילו אות הצטיינות.
צלב.
[משובש] (גרמנית) היה.
כן. כן. צלב הכסף.
כן. הברזל. הכסף והברזל.
הברזל. ברזל.
[משובש] (גרמנית)
כן.
מדרגה ראשונה מדרגה שנייה.
וב. חלק מהאנשים האלה חשבו שזה
יעזור להם כשהנאצים עלו לשלטון אבל חלק לא.
אני יודע שהשתמשתי בזה פה בארץ. אה.
בפורים שהתחפשתי. אז קיבלתי מהם את ה. את ה.
אז אם נד. נסכם בינתיים את הצד של אבא שלך.
אה. אתה אומר ש.
במה הם עסקו? במה הם. הם.
הם עסקו בבית חרושת.
הם היו בעלי בית חרושת.
למה?
לכביסת צמר. זאת אומרת.
היו מקבלים צמר גולמי.
כובסים אותו ואחר כך מוכרים אותו ל.
גם. גם אבי.
למטוויות.
גם אביך עסק בזה?
כן. הסבא התחיל בזה.
אני חושב שעם אחיו.
אני לא ב-100 אחוז בטוח.
והכריח את אבי להמשיך בזה.
אבי רצה ללמוד באוניברסיטה וכעס
על אביו כל החיים וגם אחרי כן שהוא לא נתן לו ללמוד.
הוא היה צריך ללכת לנהל את העסק.
והוא עשה את זה יחד עם דודי.
יחד עם. אה. אחיו.
הם ניהלו את העסק הזה עד שאנחנו. אה.
עלינו ארצה ואז היינו צריכים למכור
אותו [משובש] (גרמנית) זאת אומרת.
אה. מכירה ב. הכריחו אותו למ. אהה.
ודאי. באיזה שנה?
באיזה שנה מכרתם את זה?
מתי מכרו את זה?
כן.
ב-38'. זאת אומרת.
אנחנו עוד עזבנו 37' והדוד עוד המשיך קצת והוא מכר את זה.
עד שלוש.
אחד הפקידים.
עד 38' העסק הזה עבד תחת יהודי?
כן. יש לנו אפילו תמונה. אבל לא הוצאתי
אותה של היוביליאום ב-1936. זה היה 50 שנה לעסק.
ושמה סבתא שלי יושבת באמצע כאלמנת מייסד העסק.
וכל הפקידים יחד עם המנהלים היהודים יושבים מסביב
וכולם עוד עבדו. הם עבדו עד 38'.
אני אחר כך אשאל אותך איך.
אה. איך הייתה האווירה ב.
בשנים האלה. אבל אני רוצה עדיין לדבר על הרקע המשפחתי שלך.
זה מצד האבא.
אולי אתה יכול לדבר.
אה. לדבר גם על אביך קצת.
שמו? מה שמו?
שמו היה הנס.
הנס יוליוס. ולכן קראו לו בעברית יהודה.
מה היית מספר עליו?
הו. הוא היה איש מאוד. אה.
מלא הומור עם כישרון גדול לשפות.
עד גיל מסוים. עברית הוא כבר לא למד.
ומאוד אירופאי וסוחר לא כל כך. איש תרבות יותר.
אממ. בדרך כלל אופטימיסט חוץ מרגעים מסוימים בחיים.
בדרך כלל. הוא הסתדר.
הוא איש קטן. מאו.
מאוד נחמד. מאוד.
ואיך הם היו קשורים?
מעניין. אה. לרוזנצווייג ולכל.
זה דרך. ב. דרך משפחה של משפחה ודרך בית ספר.
אה. בית ספר הגר. הגרמני הג.
אז אתה אומר ש.
אני לא. לא.
הם לא היו באותו בית ספר. אני לא יודע בדיוק איפה הם הכירו.
היית אומר שרוזנצווייג השפיע בכתיבה שלו על אבא שלך?
יותר על אימא אבל הוא השפיע על אבא גם כן.
הוא השפיע על כולם.
באיזה צורה?
טוב. הם כולם קראו עד כאן בארץ.
את הכוכב הגאולה.
כן. נכון.
[משובש] (גרמנית) ואת ה [משובש] (גרמנית) ו.
ו. והשתמשו הרבה בתרגום של בובר ורוזנצווייג של התנ"ך.
ו. היו גאים בזה.
יש לנו מכתב של פרנס רוזנצווייג.
הם היו גאים בזה.
כן.
שהיה להם קשר עם איש כל כך חשוב וסיפרו.
כן. אבל השאלה.
כמובן את הטרגדיה שלו.
הוא השפיע.
הוא השפיע עליהם בצורה שהם ראו את היהדות? שראו.
אצל אבא לא כל כך. זה הכול היה יותר שטחי.
אה. אבא אהב את הקהילה היהודית של הייקים
גם פה וגם בקאסל. מפני שהוא אהב להיות פעיל ב. ב.
אה. ארגון יהודי. אבל לא מפני שהוא היה כל כך דתי או ככה.
זה. אצל אבא זה לא היה כל כך עמוק.
כן.
כל העסק של רוזנצווייג. אצל אימא כן.
ובכלל כל הסיפור של החיים שלו גם כן השפיע על אנשים.
טוב. הסיפור של החיים של אבא.
יש לי את זה בכתבים.
כן. שמה?
אם את צריכה את זה.
יש לי. את יכולה לקבל חוברת.
כן.
אה. אה. אבא היה בבית הספר הריאלי.
[משובש]
התיכון.
זה לא היה הגימנסיה.
זה היה דבר די מיוחד שבחור צעיר לומד מתמטיקה ושפות.
כן.
ואז הוא היה צריך לקבל את העסק.
אז שלחו אותו שנתיים לצרפת ושנתיים לאנגליה.
אה. קולגים כבחור צעיר ללמוד צרפתית וללמוד אנגלית.
הוא היה בצרפת ב-2 מקומות.
אחד קרוב לגבול הבלגי ואחד לגמרי בדרום.
ואחר כך הוא עבר.
אחרי שנתיים. לאנגליה.
הוא היה בברדפורד.
זה היה בירה העולמית.
הבירה עולמית של מסחר הצמר.
ה. הטקסטיל והצמר. כן.
אוסטרליה וכל הדברים האלה.
ו. אה. הוא התחתן פעם ראשונה באנגליה.
האישה הראשונה שלו הייתה אנגליה
ומהאישה הזאת יש לו 2 ילדים.
יש לי 2 חצאי אחים.
שהם פה בארץ?
לא. אחד נפטר. כן. הם היו.
והשנייה היום בת 95.
אז. היא בחיפה.
אז. אה. זה. אז הוא בא משם.
הוא חזר לקאסל עם אדם.
כאדם שמכיר את העולם ושיודע שפות.
הוא קיבל עד 1937 את הטיימס כול שבוע בדואר. ואת הפאנץ'.
והפאנץ' היה עיתון הומוריסטי.
כן.
ו. אה. כך שזה היה מאוד חשוב.
גם. אה. צרפתית אבל ק. אולי קצת פחות.
שהוא עלה ארצה אז הוא סחר בלבנון ובסוריה בשפה הצרפתית.
בין 37' ל-39'. צמר.
שערות עיזים. שערות גמלים.
כל מיני דברים כאלה.
והוא השתמש בזה.
העברית לא נכנסה.
אה. מפני שהוא.
הוא לא למד כילד עברית.
הוא ידע. כן.
אני ראיתי בבית הכנסת.
הוא ידע לקרוא עברית אבל.
וערכו לו. אבל ערכו לו.
הוא לא הבין אף מילה.
הוא כן היה בר מצווה.
הוא היה ב. ערכו לו בר מצווה?
כן. כן. ברית ובר מצווה. וחתונה יהודית.
גם השנייה עם אימ. אימא שלי.
כן. עכשיו נעבור לצד השני.
על הרקע של. אה. אימך.
אתה סיפרת לי שהיא הייתה כמה דורות.
אצל אימי זה.
היא הייתה כמה.
אצל אימ.
דורות בקאסל. כן?
לא. זה האימא של אבי.
הא. האימא של אבא.
היא הייתה כמה. המשפחה שקראו לה גוטהלף.
מצד אימא?
אימא. לא.
האימא של אבא.
האימא שלו.
הסבתא הזאת שנהרגה.
הא.
היא הייתה דורות בקאסל.
האימא שלי לא נולדה בקאסל.
אימא שלי נולדה באשווגה.
אשווגה זאת עיירה. אה. 50 אלף. אה. תושבים. ו.
אבל היו בה יהודים באשווגה?
ואשווגה הייתה פעם על הגבול בין גרמניה המזרחית
וגרמניה המערבית והיא ככה באמצע גרמניה.
והיו שם כ-1.000 יהודים.
אני מתאר לי שהיו שמה אז איזה 30.
40 אלף תושבים וכ-1.000 יהודים.
והסבתא. זאת אומרת. האימא של אימי.
היא נולדה במגדנבורג.
אה. והייתה מקורבת מאוד לארתור רופין שמה.
אז הם היו יותר ציוניים?
לא. ארתור רופין היה ציוני. היא לא.
אבל. אה. האימא? אני שואלת.
האימא כן. אבל הרבה יותר מאוחר.
כן.
והאימא נולדה באשווגה והייתה לה עוד אחות אחת. האבא היה.
נולד באיזה כפר קטן
והיה מנהל בית חרושת לטווייה ואריגה באשווגה.
והם היו מאוד מתבוללים.
אני תמיד מספר איזה קוריוז שביום כיפור.
הם לא צמו. אבל ביום כיפור אבא שלי.
דרך אגב. כן צם ביום כיפור.
אבל ביום כיפור
הם הזמינו את הרווקים היהודים בעיר לארוחת צהריים.
[משובש] (גרמנית) זאת אומרת.
ארנבת גם. גם עוד טרף.
וכי למה?
וכאן בא הנימוק הסוציולוגי.
שלא נעים שרווקים יהודים יבקרו במסעדות באותו יום.
כי הגויים ידעו שזה חג חשוב של היהודים.
עד כדי כך. ואז. אה. אימי נולדה ב-1900.
זאת אומרת. הם התחתנו בסוף המאה ה-19 וכמה.
כבר היו כל כך. אה. מתבוללים.
והסבתא שהיא סיפרה שהוריה גם היו כל כך מתבוללים.
אבא שלה במגדבורג אהב לדבר בבית צרפתית.
זה היה. אה.
נאה. מילים צרפתיות.
והיה מאוד. מאוד מתבולל.
אה. המשפחה.
מה אתה חושב. יו. האם חקרת מה גרם למשפחה כבר.
אני לא מדברת על הוריך.
אני מדברת עוד לד. לסבא.
לסבתא שהפכו לכל כך חילוניים? מה השפיע עליהם?
אני לא חקרתי את זה לעומק.
לא?
אבל אני יודע שהם קיבלו זכויות ב-1948.
שהם התלהבו מאוד מהניצחון.
אז הנה.
של פרוסיה.
על צרפת.
על צרפת באלף. אלף ש. ש.
שמונה מאות. אמרתי 900? 1848.
48'.
ו. אה. אני מתכוון 1870.
והם ראו את עצמם באמת גרמנים.
אה. המשפחה לפני כן היא באה
מברלין וקוראים לה משפחת באהר והיה קומפוזיטור מאיירבר.
מאיירבר.
לפעמים עוד שומעים.
בוודאי.
זה קרוב משפחה.
המאיירבר. הקומ.
כן. כן. זה שמה וההבאהרים הם כבר התבוללו.
זה כבר היה סלון.
זה. זה מתקשר לווגנר. מאיירבר.
כן. אבל וגנר אז הוא שנא את מאיירבר. ו.
שנא מאוד ומצד שני.
והיינה סיפר לווגנר. אה.
כן.
כן. אבל. אה.
אז כבר התחילה ההתבוללות. מעט אחרי.
אז. אז לפי דבריך וגם זה יכול להיות מאוד
שזה בגלל ההשפעה הזאת של. אה. הניצחון.
כן. אבל גם לפני זה אני חושב שה. בערך. ב.
בשנות ה-30 כבר של המאה ה-19 הם כנראה קיבלו זכויות.
ובברלין היהודים קיבלו זכויות ו. מסוימות.
אה. והשתתפו ב. בתרבות הגרמנית.
תראי את מאיירבר.
וגם צרפתית הכול כמה.
כמה שיותר צרפתי.
אף על פי שאלה הם היו האויבים.
כן. אבל זה.
אבל התרבות הצרפתית היא.
זה היה אבל האליטה.
ה. כן. כן.
האליטה. האליטה.
זה היה גם בהולנד ככה וזה היה גם אחר כך ככה שדיברו על.
על מאיר אז דיברו על פנתלון ו. ו.
שזלונג.
כן. שזלונג.
גם אצלכם אמרו על ה.
כן. כן.
שזלונג.
ספה.
על הספה. הם אמרו. כן. כן.
כן. כן. כן.
[משובש] (גרמנית) אז הם היו מאוד. מאוד מתבוללים.
אם כי יש לי פה.
אה. סידור. אני יכול להראות לך מונח פה בארון שאני עושה כל
ערב שבת קידוש של הסבא הזה.
ה. הסבא של אימא שלי. ממגדבורג.
היה מתבולל כל כך.
היה לו בכל ז. בכל זאת סידור. אמנם השם שלו כתוב שם ב.
איזה הוצאה זאת.
אתה יודע? של איזה הוצאה?
את רוצה שאני אקום?
אחר כך. אנחנו. זה מעניין איזה הוצאה.
אז זה. לא. זה תרגום גרמני.
דף עברית. דף גרמנית אבל הכל.
הכול מה שצריך בסידור.
כולל פרקי אבות הכל.
וזה היה לו.
זאת אומרת היה עוד משהו.
כן.
והסבא והסבתא האלה גרו.
עכשיו אני אדבר על סבא וסבתא שלי.
ההורים של אימי.
שמם. שמם.
שמם מוריץ רוזנברג וזה.
רוזה רוזנברג.
והם קבורים בחיפה.
והם. אם נעשה קפיצה.
אימי נולדה ב-1900 ולמדה בבית ספר ואחר כך הייתה.
למדה זמן מה בסמינר לגננות.
ואחר כך נעשתה טכנאית רנטגן.
מש. זה היה משהו חדש אז.
וזה די מתקדם?
כן.
בוודאי.
כן. ואחותה קראו לה ליזה.
ליזה אחר כך פלאוט.
אה. ו. אחות. אימי הייתה אינטלקטואלית.
האישה החלשה מבחינה גופנית.
לא בריאה אף פעם.
ואחותה הייתה חזקה ולא כל כך אינט. אינטלקטואלית.
והאחות שלה. ליזה.
התחתנה עם איזה קרוב משפחה וקראו לה פלאוט.
והיא. הם עלו ארצה ב-1933 כציונים. ה.
אז איך החלק הזה הפך לציוני?
כן. נדמה לי שבהשפעת נחום גולדמן.
אה.
שנתן הרצאות בקאסל.
נכון. השפיע מאוד.
ובכל מיני מקומות אחרים. השפיע מאוד.
ו. ו. אה. הם עלו ארצה.
וזה הם היו נחשבים לאידיוטים.
אה. למשל הבת שלהם.
לבת דודתי. היה איזה פצע ג. גדול בפנים.
איזה. היא נולדה עם כתם פה בפנים.
והם הלכו לרופא ששרף את זה ואז זה נראה עוד יותר נורא.
ואז שאלו: "למה לא הלכתם לרופא היותר טוב?"
אז אמרו: "הוא לא ציוני.
אנחנו הולכים לרופא הציוני".
אבל הם היו בעצם היחידים. נכון. מהמשפחה?
היה אולי עוד בן משפחה אחד או 2.
אימא שלי גם התקרבה לזה מאוד. אה. אה.
אה. אבל אני מתארת לי שהיא התקרבה רק ש.
לא. לא. לא. כבר בשנות ה-20.
אה. בבלאו וייס.
בבלאו וייס.
כן. כן.
היא הייתה בתנועת הנוער הזאת.
כן. כן. כן. ו.
מה היה. האם אתה זוכר או יודע.
מה היה ארון הספרים שלהם? מה שאנחנו קוראים.
של אימא או של אבא?
אה. גם אצל אימא וגם אצל אבא.
זה היה. קודם כול זה היה מאוד. מאוד חשוב.
ה. ה. ה. כתבתי על זה לא מזמן הרצאה.
ה. האידיאל של המשפחות האלה היה
[משובש] (גרמנית) השכלה כללית.
עכשיו זה מאוד אקטואלי כי העורך
של ספרות ותרבות בהארץ כתב לפני שנה מאמר.
ששוקן דרש ממנו להיות [משובש] (גרמנית)
ושהוא משתדל עד עכשיו לנהוג במדיניות כזאת
שהוא מביא מכל דבר משהו מכל מיני.
כן.
ענפים של התרבות ולא רק קו אחד.
אז זה היה מאוד חשוב.
אתה צריך לדעת מ. מכל דבר משהו.
אז למשל.
בניגוד.
למשל אתה זוכר ספרים מסוימים שהיית יכול להזכיר אותם?
נדבר על. אה. על שירה. נדבר על.
טוב. כול הקלאסיקה הגרמנית.
גתה. שילר. לסינג.
מה עם היינה?
כן. מאוד.
הזדהו עם היינה.
כי היינה היה לו ה.
האירוניה הזאת שכל דבר
סנטימנטלי הוא הכה אותו כדי שלא ישמע סנטימנטלי.
אבל. אה. הזדהות וגם.
אבל מאוד יהודי.
מאוד. נכון.
בכל זאת.
אבל הוא בכול אופן הת. אז. הוא הת.
לא משנה שהוא כתב אחר כך שולם.
לעולם לא עזב את היהדות.
כן.
אבל אני דווקא. אם מזכירים את היינה.
אה. הם ראו. הם הזדהו גם בגלל שהוא היה יהודי
או הם הזדהו בגלל ה. הכתיבה שלו?
זה קשה לי לדעת.
שהוא היה אנטי רומנטי [משובש]
כן. אנטי רומנטי.
אנטי רומנטי.
פה בארץ הם בוודאי הזדהו שהוא היה יהודי.
זהו. השאלה היא.
אה. אם בחוץ לארץ אני לא יודע כי הם היו גם גאים. אבא.
שהיינה היה. אז חיבר את השיר לורליי.
כן.
והגרמנים לא הצליחו להוציא את זה מספרי הלימוד.
נכון.
וכתבו [משובש] (גרמנית) זאת אומרת זה מפי העם.
לא. לא רצו לדעת שזה.
כי זה היה.
של היינה ו.
כן.
והם אמרו: "תראו. איזה השפעה היהדות.
יהודית על הגרמנים".
כן? זה היה מאוד.
אה. אז כול הספרות הזאת הקלאסית.
כול. לייל קרנר ו. אה.
יותר מאוחר. אה.
רייטק ופונטן והרבה מאוד תומאס מאן.
הם קראו את כל הספרים של תומאס מאן.
אה. ועוד.
אבל הספריה.
את תומאס מאן.
הייתה בנויה.
הם אהבו? בגלל שהוא היה.
חשבו שהוא היה פרו יהודי?
גם.
למרות שזה לא ברור דיו.
גם הם. אה. הם התרשמו מאוד מה [משובש] (גרמנית)
ואחר כך כמובן גם בגלל זה שהוא היה קרוב ליהודים.
מהיוזפ'ס רומן.
זה סיפורי יוסף.
יוסף.
והוא באמת לקח את זה. מכ.
כר שלנו. שיעורים ב. במדרש. אה. יהודי.
ואולי אולי גם בגלל שאשתו הייתה.
בכל אופן. ממוצא יהודי.
כן. כן. הוא עזב.
זה השפיע.
את גרמניה.
כן.
והוא הופיע ברדיו.
כן.
‮כל כמה זמן ב-‭BBC‬.‬
ו. אה. אז הם מאוד התרגשו מזה.
אה. יחד עם הספרות הגרמנית הזאת. אה.
הייתה גם ספרות אנגלית וספרות צרפתית. ומשהו בפילוסופיה.
משהו בהיסטוריה העולמית והיסטוריה יהודית. ו.
עכשיו. מה מבחינת היסטוריה יהודית. והאם היו.
היה. אה. בארון הספרים הזה היה גם כן. אה. סידור?
היה אולי. אה. משנה או תלמוד?
לא.
לא.
אה. זה אחי. אחי למד.
זאת אומרת אבא קנה ל. לאחי תלמוד.
אחי הצטרף בסופו של דבר לקיבוץ הזורע.
הוא היה ממייסדי קיבוץ הזורע.
וה. אבא תמיד שאל: "האם בספריה של קיבוץ הזורע.
תלמוד שהוא קנה לו עדיין קיים?"
זה היה אחד החצ.
וזה בגלל רצונו של אחיך ולא.
לא. רצונו של אחי.
אבא אף פעם לא ראה בחיים שלו דף תלמוד או דף משנה.
זהו. מעניין איך. איך הייתה הקפיצה הזאת?
טוב. זה ה. זה הלך. אז למה יש לי כן.
יותר מאוחר.
יש לי תיאוריה. כן.
שמה?
אבל זה מעניין מאוד.
מה התאוריה שלך?
ש. אה. הופיעה האנטישמיות.
כן?
אה. של היטלר.
אנטישמיות תמיד הייתה.
כן.
אבל אני מדבר של היטלר.
וגירשו את היהודים מכל מקום והחרימו אותם.
ואסור היה כבר ללכת לתיאטרון.
ואסור היה ללכת לאופרה.
אז היה רנסאנס יהודי?
היה רנסאנס יהודי.
ההורים בפירוש שאלו את עצמם: "אם מקללים אותנו כיהודים.
אז אנחנו רוצ. לפחות רוצים לדעת מה. מה היא היהדות".
והלכו לקחת. אה.
לקבל שיעורים בעברית. אה.
אצל אחד המורים בבית הספר שלי.
אה. העממי. אה.
איש שלא חזר בשם באכר.
מורה באכר הוא לא חזר. הוא נשמד.
והם הזמינו את עצמם
לליל הסדר אצל אנשים שידעו לערוך ליל סדר.
הם הפסיקו לחוג את חג המולד שאבא כן חגג ו.
והמשפחה עם הכול [משובש] (גרמנית)
כן.
תמיד הייתה איזושהי סיבה למה לחוג.
אה. את חג המולד עם. עם עץ ו.
איך הסבירו לך שחגגו את חג המולד?
לא הסבירו לי. אימא שלי לא הרשתה לי ללכת לח.
לחגיגה של חג המולד.
היא אמרה לי: "לשם אתה לא הולך.
אנחנו לא הולכים. אבא יכול ללכת".
אבל זה היה כבר 33'.
כן.
אבא אולי הלך עוד פעם פעמיים אבל אחר כך חנוכה.
אצל סבא וסבתא ממש היה חג. אה.
אצל ה. מצד אבי. כן.
זאת אומרת. אבי מתחיל את הזכרונות שלו.
שהלכו לנו לאיבוד.
אבל הוא כבר כתב אותם שהיה מאוד זקן.
והתמונה הראשונה זה [משובש] (גרמנית) אצל סבא וסבתא.
חג המולד אצל סבא וסבתא.
אז. אה. אני אשאל אותך אחר כך אם חגגו.
ואז האימא דאגה לזה שאנחנו נחליף. יש חנוכה.
הח. זהו.מה אם חנוכה?
אחר כך התחילו לעשות קידוש כל ערב שבת מאז 1935.
אז זה היה כבר ש.
לא. זה היה ראקציה להיטלר.
כן. זה ברור לי.
אה. מה עוד אתה יכול להגיד על המשפחה של אימא?
המשפחה של אימא הייתה.
האבא של אימא ה.
היה מנהל בית חרושת.
איש מאוד. אה.
סנטימנטלי. עצבני. עובד קשה מאוד.
אה. לא כל כך משכיל. אה.
איש שידע לרקוד וידע.
זה היה נקרא לפקד על הריקודים.
[משובש] (גרמנית) כן.
זה היה. היו ריקודים מסוימים וזה היה השיא שלו.
הוא ידע לצעוק: "כולם ימינה. כולם שמאלה".
הוא ידע ללכת לקולנוע ועם כמה מטפחות.
אז או שהיה כל כך עצוב שהוא היה בוכה.
שהיה כל כך מצחיק שהוא היה בוכה.
ובנאדם מלא פחדים ועצבני.
אני יכול להסביר את זה מפני שהאבא שלו נפטר כשהוא
היה בן 3.
הוא לא הכיר אותו בכלל.
‮ואימא שלו חלתה ב-‭CVA‬.‬
זאת אומרת. שיתוק חלקי ושכבה שנים במיטה.
אז הוא היה אצל דודים.
אבל זה לא היו חיים. אה. בטוחים.
והוא עלה ארצה ב-1935.
זה היה מאוד מאוד טיפוסי שהוא.
הוא הבין את החרדה.
הוא חי את החרדה. הוא הבין ממש.
פה אי אפשר לחיות.
היה נושא דברים.
כן. פה אי אפשר לחיות.
ואז הוא עלה בצורה שלומיאלית ביותר לרחובות
עם איש. עם הסבתא.
והם שמה איבדו את כל מה שהיה להם
ואחר כך באו אלינו לחיפה וגרו איתנו עד סוף ימיהם.
עכשיו אם נדבר על ה.
הסבתא. האימא של אימא היא הייתה אישה.
שמה?
רוזה.
רוזה. כן.
רוזה רוזנברג. היא הייתה אישה הרבה יותר אופטימית.
הרבה יותר מעשית.
וגם קראה הרבה. היא הייתה.
אה. פחות עצבנית מהסבא. והיא.
אז אם נדבר על הארון הספרים במשפחת אימך. היו.
אה. בהורי אימי.
אה. ארון ספרים קטן מאוד.
כן.
אצל אימי. הארון ספרים גדול אבל עם התמחות.
אה-הא.
אימא הייתה מומחית לניטשה.
לפרנס רוזנצווייג. לפונטן. ולתומאס מאן.
היא כבר הייתה. ומה אתה אומר.
היא קראה את.
היא קראה את.
היא הושפעה מניטשה?
בגתה. 5. גתה עם ה.
עם ההוצאות של הגתה [משובש] (גרמנית)
עם המכתבים של גתה. לא סתם. גתה.
והיא הייתה פה בארץ.
יודעת בכל. אה.
חנות לספרים משומשים.
השאלה.
איך אפשר להשיג את זה.
איך האנשים האלה.
או דרך שוודיה.
אני אשאל אותך אחר כך. שנגיע לזה.
איך האנשים האלה שהיו כל כך
מעורים בתרבות הגרמנית הקלאסית וזה.
איך הם הסתגלו לארץ?
זה באמת שאלה.
נכון.
מה? האם הם המשיכו לקרוא את הספרים הגרמניים.
האבא הסתגל לארץ.
אה. הוא לא למד עברית.
אם כי יכול היה אולי ללמוד עברית.
הוא היה בן 55 שבא ארצה.
זה לא בלתי אפשרי.
אבל לא היה לו שום רקע לזה.
ופה בארץ מסתדרים בגרמנית.
באנגלית ובצרפתית. והיה לו שותף שהוא ידע עברית.
אז אבא חי פה בתקופה ההיא כקורא ספרים באנגלית.
הוא קנה ספריה שלמה באנגלית שהייתה אז.
‮אם את זוכרת. ה-‭pocket books‬.‬
כן.
מאותה התקופה.
כן.
אחר כך הוא קרא ספרות על ארכיאולוגיה וביקורת המקרא.
מה נכון בתנ"ך.
מה מצאו. מה לא מצאו פה במצריים. ו.
אז הוא מצא לו.
הוא מצא לו את הדרך.
הוא מצא נישה.
כן. ואימא חזרה פה בארץ.
בסופו של דבר. למקצוע שלה ל.
היא הייתה אחות רנטגן.
רנטגן.
בבית חולים רוטשילד.
היום זה נקרא אחרת בחיפה.
בנ. בני. בני ציון.
עכשיו איך היא לקחה.
אם אתה הזכרת את ניטשה. איך היא ראתה.
היא ראתה בניטשה באמת שאוהב
יהודים ולוקח את היהודים בדרגה העליונה?
או שהיא ראתה.
אני לא יודע. לא דיברנו על זה הרבה.
דיברתם על זה?
אני. אחר כך. קראתי קצת ניטשה.
ו.
על כול העסק עם היהודים העבדים ו.
כן. השאלה איך אימא התח.
על חירות אבל עם אימא לא דיברתי על זה.
אתה לא יודע איך היא התחברה לניטשה?
אני רק יודע שאימא הלכה לישון בצהריים.
אז אחד הספרים שהיא לקחה איתה זה היה או ניטשה
או עוד פעם כוכב הגאולה. אבל.
של רוזנצווייג.
ועל. ועל פונטן היא נתנה הרצאות ועל תומאס מאן גם כן.
בבני ברית בחיפה או בקהילה הדתית שלנו בחיפה של הייקים.
מעניין. עכשיו בוא נ. נעבור לילדותך אתה.
אה. איפה מתחילים הזיכרונות הראשונים?
באיזה בית ספר היית?
הזיכרונות מתחילים לפני בית ספר.
הייתי בבית ספר עממי יהודי. יו.
זה גם מעניין. למה יהודי? למה?
ח. חייבים. אסור היה ללכת למשהו אחר.
באיזו שנה זה היה?
36'.
הא. כן. טוב.
אומנם זאת הייתה שנה של האולימפיאדה. ואז.
ואז דברים היו יותר טוב.
הנאצים שיחקו כאילו שהכל בסדר.
כן. נכון. אבל.
וככה. אבל. אבל. אבל אני הייתי חייב ללכת לבית ספר יהודי.
בית ספר עממי יהודי.
כן.
ו.
מה. מה. אתה זוכר קצת לפני בית הספר?
לפני זה אני. אני זוכר. קודם כל. אה.
אני זוכר שבית אחד ואחר כך עברנו לבית אחר.
אה. בהתחלה אני הייתי בגן. אה. כללי. גן.
כן.
עיר. עירוני. לא. לא עירוני.
פרטי כללי בגיל 4 ככה.
ואז אני לא יודע בדיוק את התאריכים
מתי הינדנבורג מת אבל זה היה.
נדמה לי. ב-34'.
4. 4.
אבל אז זה היה. זה היה סוף כל התקוות.
זה אני הרגשתי בבית.
מין כל זמן שהינדנבורג חי.
היית כל כך קטן. היית רק בן 5.
אה. אני שאלתי מי זה הינדנבורג כי כול הכנסיות צלצלו
והגן עשה הפסקה וכולנו עמדנו ככה.
ואז אני ידעתי הינדנבורג מת.
הינדנבורג זה הנשיא.
כן.
ומה הוא. כן הוא היחיד
היה האחרון ששומר עלינו או משהו כזה.
ככה אני תפסתי את זה בבית.
ואחר כך תפסתי
שהיטלר נואם וצועק ושההורים נורא נורא מתרגשים ולא
יכולים לא לשמוע את זה.
ואני הייתי שאני אלך החוצה או משהו כזה.
זה אני זוכר את האווירה הזאת.
ואחר כך הפסיקו לי את הגן.
הייתי צריך להיות בגן אחר.
אתה זוכר ש. היית צעיר מדי.
אבל אתה זוכר ש. איזה שונות?
עוד לא.
עוד לא.
אחר כך אני.
היו לך ח. מי היו חבריך?
אז עוד לא הסתכלתי.
אה. מי שהיה בשכנות או ככה. עוד לא. עוד לא. עוד לא.
רגע. השאלה אם הייתם בחברות.
זה התחיל מגיל 4.
רגע. אבל האם היית בחברות עם.
עם ילדים מהרחוב או ילדים.
כן.
לא יהודים?
כן. בגיל כזה. כן.
אבל בגיל. אה.
5 אני הרגשתי את השונות.
איך?
היו ילדים שאסור להם לשחק איתי.
אני מדבר על 1935.
כן.
היו ילדים שהפסיקו לשחק איתי.
שאסור היה להם לשחק איתי.
אה. שהם סיפרו סיפור מצחיק מאוד ש.
שמה?
שאני שיחקתי עם הבן של ה [משובש] (גרמנית) זאת אומרת.
האי. מנהל המחוז של הנאצים.
כן.
בקאסל. שגר על ידינו.
ואני לא ידעתי שזה הבן שלו.
הוא לא ידע שאני יהודי.
ואז באתי הביתה ואימא אמרה.
אז הייתי בן 5 כבר כי זה היה אחרי שהוציאו אותי מהגן.
אימא אמרה: "עם מי שיחקת?"
ואז אני סיפרתי לה. אז היא אומרת: "מה?
אל תשחק איתו. אסור לך לשחק איתו.
ומה אתם שיחקתם?"
אני אומר לה: "אני שיחקתי איתו בית כנסת".
והוא לא ידע מה זה בית כנסת.
ואני הסברתי לו שיש שם תורה שמכניסים אותה ומוציאים אותה.
בעצם. מתי הייתה הפעם הראשונה שביקרת בבית כנסת?
אז. בערך באותה הגיל.
זה עשה עלי רושם עצום.
הוצאת התורה. הכנסת התורה. ששרים.
זאת אומרת. זה הפעם הראשונה.
עד אז לא חגגתם חג?
אה. לא זוכר.
אני זוכר יותר את החגים כמו פסחא עם ה. עם הביצים.
ואני לא זוכר כל כך חגים יהודים.
אז התחלנו לחוג חנוכה.
שזה חג מאוד חשוב במקום כריסמס.
כן. זה.
ואני ידעתי שיש משהו כזה כמו בר מצווה ואני. שבן דוד.
כן. אבל המעבר. המעבר הזה בין.
באמת הוא לא. אני לא מתארת לי שזה כל כך.
אמנם זה קשור ל.
לאור. אבל איך באמת עובר.
עובר ילד. בין עץ של כריסמס לחנוכה?
אני. אה.
או שילד לוקח את זה?
אה. זה. אני לא זוכר את זה כמשבר.
אני זוכר כמשבר.
למה ילדים אחרים לא רוצים כבר לשחק איתי.
כן.
למה אסור לי לשחק עם ילדים אחרים.
ואיך מסבירים לך בבית למה אסור לך לשחק עם אחרים?
אני לא זוכר בדיוק מה.
אני זוכר יותר מאוחר שהלכתי לבית ספר. לכיתה א'.
אז הייתי צריך או לנסוע בחשמלית.
ברכבת החשמלית או ל.
או ללכת ברגל כמה חברים ביחד.
ואז. אה.
שהיית בבית הספר היהודי?
כן.
כן.
ואז קראו לנו ברחוב
[משובש] (גרמנית) וכל מיני דברים כאלה.
ואני חושב שגם היו ילדים שזרקו אבנים. אני לא בטוח.
ואז הרגשתי מאוד שונה ושמקללים אותנו ו. וכולי.
יצא לך לראות את הסטיומר?
לא. אבל יצא לי.
אני אז לא הבנתי למה אנחנו לא משתתפים.
למה לנו אין דגל.
אה. מי זה האנשים האלה?
‮‭S.A‬ ו. ו.‬
ו. אחר כך היה [משובש] (גרמנית)
רגע. ראית מצעדים שלהם?
אני לא זוכר את זה.
דגלים?
אני ראיתי דגלים רבים.
כן?
ידעתי שיש התכנסות גדולה מאוד.
אבל שאנחנו מה.
עומדים רחוק. אבל אני עוד חשבתי למה אנחנו לא משתתפים?
מה קרה פה? אני עוד לא הרגשתי את זה
שאסור לנו להשתתף ושלא רוצים אותנו. זה יותר מאוחר.
זאת אומרת שאפילו שילדים הפסיקו לשחק איתך.
כן.
לא הרגשת בלתי רצוי?
עוד לא. ואחר כך אני
הבנתי שיש חנויות שאסור לנו לקנות.
שכתוב על זה [משובש] (גרמנית) זה אני ידעתי לקרוא.
כן.
אני ידעתי שיש.
אה. מסעדות שאסור לאכול. אממ. רק רגע.
והיו עוד כמה מסעדות שהיה מותר לאכול.
אז אני זוכר שכיוונו את זה ככה.
ואצל אלה עוד מותר לאכול ואצל אלה עוד מותר לאכול.
אממ. אני ח. עדיין חשבתי שיש גם גרמנים טובים.
כי היו כאלה. זאת אומרת היו אנשים שהביאו לנו.
למשל היה איזה איכר שהביא לנו ירקות הביתה.
אה-הא.
מכר לנו. שאסור היה לו לעשות.
היה לנו עדיין. אממ. בי.
מנהל הבית שאחראי לכל הדברים הטכניים.
אה. והיו שם 2. 3 דירות. והב.
אבי היה מייצג של בעל הבית.
הוא לא היה בעל הבית.
ואז היה שם איזה מנהל.
אדון הרטום או גברת הרטום.
הם היו נחמדים.
ושמה הייתי יכול גם לבוא לראות את. אה.
חג המולד. את עץ המולד.
היו אז בעיניי עוד ילד. אה. יו.
גרמנים טובים וגרמנים רעים.
כמו שילד מסדר לו את העולם.
לאט. לאט. כי התחלתי לגלות שיש נוצרים.
ויש נוצרים אדוקים ומהנוצרים ומהכנסיות אני פחדתי.
ובייחוד מהפעמונים הגדולים ומהצלצול שלהם אני פחדתי.
אתה פחדת בתקופה הזאת או פחדת לפני זה כבר?
מי יודע. אבל שהלכנו לבית כנסת ברגל
אז בדרך ברחוב צר אחד הייתה כנסייה גדולה בעיניי.
אחר כך הסתכלתי בגיל 40 היא לא הייתה כל כך גדולה.
אבל בשבילי היא הייתה גדולה.
ו. אממ. מ. מ. נורא פחדתי.
[משובש] (גרמנית) ו. ו. ו.
הביקור שלך. שלך. שלכם.
שלך בבית הכנסת בפעם הראשונה.
מאיזה סיבה היא הייתה?
זה היה בערך סביב הבר מצווה של בן דוד שלי
שהוא 11 שנה מבוגר ממני.
אז אני מתאר לי שזה היה ב-33' אולי 2.
אז ישבתי עם אימי בעזרת הנשים.
אני חושב שזה הזיכרון.
ובבית כנסת היה בית כנסת [משובש] (גרמנית) זאת אומרת.
כל הזרמים היהודיים היו יחד.
חוץ מהאורתודוקסים. מהחרדים.
להם היה בית כנסת לחוד.
ובבית כנסת שלנו היה אורגן. עוגב.
והיה ויכוח גדול על זה שהמנגן של העוגב בשבת יהיה גוי.
והייתה מקהלה של ילדי היתומים.
[משובש] (גרמנית) והיה רב שנתן נאומים בגרמנית
עם כמה מילים בעברית והיה.
היו חזנים ובעלי קורא וזה מאוד. מאוד הרשים אותי.
אני שיחקתי בבית כשהייתי צריך לעזור
לאימא לנגב כלים. אז את.
את הכלים. אה.
הייתי מכניס לארון עם שירה כאילו שאני מכניס תורה ו.
איך. איך היא. אני מתארת לי.
אני לא שאלתי אותך היכן ביליתם את החופשות שלכם?
האם. אה. בימי ראשון. אה.
הלכ. לקחתם חלק במוזיאונים או ב.
את זה לא סיפרת. כדי להבין.
שאני מתארת לי שאחר כך זה היה איסור
על הדבר הזה. אם אתה יכולת.
זה היה עוד מותר.
אני הייתי ב. בקאסל.
יש עד היום.
אה. מוזיאון מאוד ידוע.
כן.
עם ציורים של רמברנדט ושל פרנץ הלץ וכולי.
ואני ביקרתי כילד בן 6
ב [משובש] (גרמנית) זה נקרא אז. ו.
והמשכת ב. בתקופת.
אה. 36'. 37'?
אפשר עוד היה לבקר.
הוא היה מותר עוד לבקר.
ו. אה. אני חשבתי שיעקב שהוא יושב שם זה היעקב.
אז עשיתי הכרה עם סיפורי
המקרא ועם אלוהים וכל הדברים האלה.
דרך רמברנדט?
אממ?
דרך רמברנדט?
לא. רמברנדט היה אילוסטרציה.
אה-הא.
ואני ידעתי את הסיפורים ואז אמרו לי: "הנה זה יעקב".
ואני הייתי בטוח שזהו היעקב.
עד היום נשאר מזה משהו.
אני. כל פעם שאני בקאסל אני הולך לראות את התמונה הזאת.
וחופשות אני ביליתי אצל סבא וסבתא באשווגה עד 35'.
בימי ראשון הלכנו לטיולים בסביבה.
סביבה של קאסל היא מאוד יפה בהרים ויערות.
לא הרים גבוהים.
500 מטר או משהו כזה.
והרבה יערות. והרבה מאוד טיולים.
וזה עש. עשינו את זה.
ב-1936 נסעתי עם אימא לפלשתינה.
כן?
זאת אומרת. הדודה והדוד היו כבר פה.
ברחובות. אחות של אימא.
הסבא וסבתא מצד אימא היו כבר פה ברחובות.
וסבתא. סבא היה בן 70 אז נסענו לבקר בפלשתינה.
כן.
וה.
מה אתה זוכר מהביקור.
והאם. אה. חשבתם אולי נישאר פה?
לא. זה אני עד היום לא מבין. אבל לא חשבנו.
מה. מה אתה זוכר מהביקור שלך בפלשתינה?
אה. אני ראיתי את זה בצורה מאוד רומנטית.
זאת אומרת. זאת הייתה ארץ עם הרבה אור.
קודם כול ראיתי פעם
ראשונה את הים בחיים שלי ונסעתי על אונייה. אחר כך. אה.
באנו לחיפה. ו. ו.
ראיתי את ההתרגשות של אימא.
הבנתי. הבנתי שזאת ארץ מיוחדת.
ומלאת אור. חול. פרדסים.
זה היה בפברואר. אבל ירד מעט מאוד גשם.
היה מזג אוויר נפלא.
וירושלים. עיר עתיקה. ומ.
כיפת הסלע. והר הזיתים.
זה היה. זה העסיק את הדמיון שלי בלי סוף.
זה כאילו שאנחנו חוזרים לסיפורי התנ"ך.
אה. ה. ונשארתי אצל.
אצל חברים ובני משפחה כשאימא טיילה יותר בארץ.
אבל לא חשבנו להישאר פה.
וחזרנו ופגשנו את אבא באיטליה ועשינו חופשה
נפלאה באיטליה במלון מצויין.
‮ה-‭Lago di como‬. ו.‬
ו. וחזרנו לקאסל והלכתי לבית כנסת.
זאת אומרת. שב-36' הוריך עוד לא ה. עוד לא הבינו.
הם לא הבינו. וזה היום אני.
היית מה הם. מה הם.
אתה היית צעיר מדי כמובן.
אבל אולי דיברת איתם?
מה הם חשבו. שזה גל שיעבור או ש.
משהו כזה. וכל נאום של היטלר כמובן זעזע אותם ואכזב אותם.
שזה בכלל לא נכון.
אבל ב-36' שהיה ככה רוגע הם חשבו. זה יעבור.
ומה קרה שבזמן שהיו צריכים להחליף.
למשל באה חברה מ.
של אבא מנורבגיה לבקר אותנו. כ. ככה.
לא יהודייה. וזה גם כן.
אם מרשים לה לבקר אותנו וככה אז כנראה
שהכול בסדר וככה. היו אשליות רבות.
והשינוי הגדול חל אחרי שביקרנו בפלשתינה.
זה היה בהתחלת 37'.
באביב 37'. אני חושב.
אז בעצם זה היה כבר תקופה שהלכתי לגן היהודי.
זה היה כבר תקופה שאין לנ.
לא הייתה לנו כבר עוזרת כי
אסור היה לאנשים לעבוד בבתים של יהודים. אז הסתדרנו.
הייתה לנו פעם עובד.
עוזרת צ'כית. ואחר כך הייתה לנו עוזרת.
פעמיים. של. אה.
הכשרה שיהודים שרצו לעלות ארצה.
בחורות צעירות שעשו [משובש] (גרמנית)
הכשרה. ב. ב. ב. אה.
משק בית יהודי. זאת אומרת. הכרנו כבר. ידענו ש.
ה. הכל שונה. הכל מצטמצם.
אבל את המכה קיבלנו כשאבא נעצר.
אבא נעצר באיזשהו יום בבוקר ב-07:00.
שבגרמניה זה מוקדם מאוד כמו כאן 06:00.
פתאום דפקו בדלת בצורה חזקה.
באו הגסטפו ואמרו: "אדוני. בוא איתנו".
אז עוד אמרו "אדוני".
ועוד מותר היה ל. ל. להתלבש.
והוא שאל אם הוא יכול לקחת שעון או לקחת משהו בכיס.
"לא. ככה כמו שאתה".
ואז לקחו. רצו לקחת גם את אימא.
ואז ראו שיש שם ילד קטן בבית. הייתי לבדי בבית.
אחי היה כבר פה.
אחותי הייתה באנגליה אצל אימא שלה. והייתי לבד בבית.
אז הם אמרו: "בסדר. אז לא ניקח את הגברת".
אז הם היו עוד עדינים ונסגור את הגברת עם הילד במטבח.
אז סגרו אותנו והם הלכו לספריה
והוציאו מהספריה את כול מה שמתנגד לנאצים.
כולל כל כתבי תומאס מאן.
וכמובן את הקפיטל וכל מה שקשור לקומוניזם וכולי. וכולי.
אה. ואז. אה.
התברר לנו אחרי יום ש. או אחרי יומיים.
שאבא ישב באיזה תא. אה.
חשוך. עם דלי.
עם מים ולחם.
אממ. בבית כלא מקומי?
בבית המעצר.
ב. במשטרה.
ולא סיפרו לו למה אסרו אותו.
הוא לא ידע את מי עוד אסרו.
אנחנו שמענו אחר כך את כל
מי שעוד אסרו הבנו שזה ראציה כזאת.
ואז. אה. אני הייתי אצל הסבתא שנשארה שם.
אצל האימא של אבא ואצל הדודה.
ולאט. לאט.
לאט התברר לנו שהם עצרו את הוועד של לשכת בני ברית.
הם רצו לפזר את בני ברית שכבר לא יהיה יותר בני ברית.
ואז אבא היה בוועד והיו עוד אנשים בוועד.
אבא היה יושב ראש. אני חושב.
ואז הוא אמר לי שהוציאו אותו מהתא הזה אחרי
24 שעות או יותר והביאו אותו לתא קיבוצי.
זה תא של עוד אנשים.
אז הוא פתאום ראה: "אה.
הנה כל הוועד של הבני ברית. עכשיו אני מבין".
ואז הוא פגש חברים ואז הם התחילו כבר לעשות
בדיחות ותורנות. מי מנקה את הרצפה ו. ו.
וכל מיני חוכמות כאלה. והוא יצא אחרי 48 שעות.
אבל הטראומה הזאת.
הוא אף פעם לא התרפא.
הוא היה חולם מלא בלילה וצועק.
ואז הוא החליט זהו.
עכשיו גם אבא ביקר ולא סיפרתי.
כן.
ביקר ב-34' בארץ. לא ציוני.
אימא הייתה בבלאו וייס.
אימא הייתה ציונית. אבל אבא לא היה ציוני.
ואבא ביקר פה מפני שאחי.
חצי האח מצד האבא.
אליהו. הוא עלה עם אשתו ארצה.
ברח עם אשתו ארצה ב-1933.
והוא היה על איזה רשימה.
מה הוא היה קומוניסט?
הוא היה רבינר.
קודם כל. כן קומוניסט גם.
הוא היה רבינר שלמד להיות רב רפורמי.
או רב ליברלי בבית ספר לגבוה למדעי היהדות
בברלין אצל אנשים כמו טור סיני.
ברומברג. קלאוזנר. כל מי שאת רוצה.
שאחר כך כולם עברו לאוניברסיטה העברית. הוא גמר שמה.
והוא אחר כך הוא היה מקורב לקומוניסטים
וחבר שלו קומוניסט עצרו אותו.
ו. ואימא שלו אחר כך עם
הרבה כסף שחררה אותו ושלחה אותו לדרום אפריקה.
ואז הוא. היה עוד איזה דבר.
זה כן חשוב שישמע פה.
ב-33' אני קצת חוזר אחורה.
כן.
בקאסל היה רצח של קרוב משפחה שלנו בשם מקס פלאוט.
ומקס פלאוט היה עורך דין ומבקר אופרה. אה.
זמר טוב מאוד ומאוד שנון.
היו לו הרבה אויבים.
והם לקחו אותו לפני שהיטלר עלה לשלטון.
לפני המ. הם לקחו אותו.
באיזה תנועה? מדוע?
33'. בגלל זה שהוא הרגיז אותם.
ולקחו אותו למועדון הנאצים בקאסל וקשרו אותו
והרביצו לו ושלחו אותו הביתה כל כך חבול ו.
ופצוע. ואף רופא לא העיז לטפל בו והוא מת.
ואז שמקס פלאוט מת.
אז אחי התחיל לבדוק על איזה רשימה הוא.
ואז הוא ראה שהוא בין הקומוניסטים.
אז הוא תוך שבוע הוא ברח מקאסל.
אחיך?
כן. עם אשתו.
כן.
שהיא גם בת קאסל.
ו. אה. הוא אחר כך הגיע לקיבוץ הזורע.
אבל הוא קודם כול. הגיע לירושלים ולמד עברית על בוריה ב.
בסמינר למורים בבית הכרם.
אז כל הדברים.
ואז אבא נסע לבקר אותו ב-34'.
כן.
נסע לבקר את הדודה ברחובות. את הגיסה שלו.
ולא חשב בכלל על.
לא. אבל הוא חזר ארצה.
הוא חזר לגרמניה כולו שזוף. זה אני זוכר.
הגב שלו. הגב שלו היה נראה שהוא היה מתרחץ
ושהוא היה מתגלח.
זה נורא הרשים אותי.
ואז הוא אמר לנו.
גם לאימא וגם לי ולכולם: "אם אנחנו נצא מפה.
זאת הארץ היחידה שלשם אנחנו הולכים.
זאת ארץ נפלאה".
לא ציוני. זה התרשמות כזאת ודי רומנטית.
וכשהגיע המצב ב-37' על כך שהם באמת רצו לעזוב
ולנסוע ולעזוב את גרמניה.
אז היה ברור לגמרי שהם הולכים לפלשתינה.
ו. והם צריכים להשיג סרטיפיקט.
אז לאבא היה את ה-1.000 לירות שטרלינג.
אבל. אה. לא דיברו בכלל על אמריקה או על.
על אנגליה או על משהו אחר.
לא היה. והמעניין שהמחליט היה אבא שלא היה ציוני מתוך איזה.
וזה מה שקרה בגרמניה באמת.
דווקא הרבה מהציונים.
אז. אה. בצורה כזאת.
אבל המעבר. המעבר הזה.
המעבר הזה של אבא שלך. זה.
המעבר הזה בין לא להיות.
להיות מתבולל כמעט ולא ציוני.
טוב. הוא אחר כך.
זה בכורח.
עיבד את זה בצורה הומוריסטית ביותר וכל
מיני הצגות שהוא כתב ל. למשפחה.
לאירועים משפחתיים. ול.
לקהילה הליברלית שהייתה בחיפה של הייקים.
ול. ול. כל בני ברית לכל מיני מקומות שידעו גרמנית.
ואז הוא כתב. אני לא יודע אם היית פעם בקאסל?
אז יש שמה הרקולס למעלה.
כן.
יש פסל הרקולס.
הפסל.
וההרקולס הזה היה מאוד חשוב.
ואז הוא המציא שהרקולס עומד לו שמה.
הוא אומר: "איזה עיר משעממת ועכשיו כל היהודים עזבו.
אין כבר מלח ואין כבר פלפל בעיר הזאת.
אז איפה הם?
אז אני אעבור לחיפה".
עכשיו מה קרה בינתיים.
אנחנו עדיין בין 36'.
37'. דרך אגב עוד שאלה לפני זה.
ה. באותו. כמו שאמרנו.
1936 משחקי האולימפיאדה ה.
החיים הם כלפי היהודים כביכול.
כביכול. יותר נעימים.
האם באמת אביך.
האמנתם בזה. אתה יודע. באמת האמנתם.
אין לי מושג.
הנה עכשיו יהיה יותר טוב?
עובדה היא שהוא הכניס אותי לבית הספר ה.
היהודי ה [משובש] (גרמנית) העממי.
ולא דובר בכלל על זה שאנחנו נעזוב.
אחותי. שהיא הייתה אצל אימא שלה.
האישה הראשונה של אבי באנגליה.
חזרה לביקור בגרמניה ולא אמרו שאנחנו נעזוב.
אני לא חושב שהם הבינו את זה.
הם חשבו שיקרה איזה נס או יקרה משהו שהגל הזה יעבור.
זאת אומרת. שב-36' ועד.
עד. עד 37' עוד לא חשבו כלום?
ב-37' ב. במכה הזאת.
זה. זה הטראומה של אבא.
אנחנו נדבר על זה.
עכשיו. לפני זה הייתי רוצה לדעת.
יש לי פחות כוח ממה שאני חושב.
זה לא קל. אני יודעת.
זה לא. לחזור לעבר.
זה לא. אני מקווה שאתה יכול עוד להמשיך קצת.
עוד קצת.
עד שתגיד לנו. בסדר?
אוקיי.
עכשיו רציתי לדעת יותר על בית הספר. על בית הספר.
בבית הספר למדו.
בית הספר היהודי.
‮למדו גרמנית. ולמדו [משובש] (גרמנית‭) S‬ היה דבר כזה.‬
‮ו-‭E‬ היה דבר כזה.‬
אני היום לא יודע לקרוא את זה.
כן.
יש לי. לצערי. יש לי.
כתב גותי?
כן. וגותי אני יודע לקרוא בכ. בדפוס.
כן.
אבל את ה [משובש] (גרמנית) הזה אני לא יודע לקרוא.
יש לי מכתבים שאימא שלי שנסעה.
זה לא סיפרתי.
בשנות ה-20 ל. לבולגריה.
כן.
וזה מעניין. בסוגריים.
כי היא הייתה חברה קרובה של רחה פראייר.
מייסדת. אה. בעצם מייסדת. אה. עליית הנוער.
עליית הנוער.
אה. סולד אומרת שהיא מייסדת. אבל טוב.
אז הבעל. אדון פראייר היה רב באשווגה.
ואחר כך הוא עבר מאשווגה לסופיה.
כרב של הקהילה האשכנזית הקטנה שהייתה בסופיה.
הלוא. כולם היו ספרדים.
ואז אימא נסעה לבקר אותה והם חזרו יחד על הדנובה.
אה. אה. אז יש מכתבים שאני לא יכול לקרוא אותם.
מ-המ.
ו. ועכשיו מישהו נפטר.
זה היה האחרון שהיה יכול לעזור לי.
אני חושב. אז למדנו גרמנית.
כן?
למדנו עברית. זאת אומרת למ.
שאני באתי ארצה אני ידעתי לקרוא עברית.
ואת כל האותיות ואת כל הנקודות וככה.
מקראה בעברית. פעמיים בשבוע או משהו כזה.
אין לי מושג אם למדנו משהו על יהדות.
אני חושב שלא הרבה. לא הרבה.
כן מפעם לפעם הייתה איזה הרצאה
לילדים שמישהו שביקר בארץ ישראל והוא רצה להראות תמונות.
אה. זה דברים כאלה אני זוכר.
אני לא זוכר הרבה על החגים או משהו כזה.
ואני כן זוכר שהייתי צריך ללמוד שירים גרמניים בעל פה.
ולדקלם אותם לפני הכיתה.
אהבת את זה?
בעצם כן. אבל זה.
אה. זה. התרגשתי.
רק רגע. אנחנו צריכים להחליף קלטת.
אולי תנוח קצת.
עדות של בנימין ברנהרד מעוז מוסבכר יליד 1929 Kassel, גרמניה על קורותיו ב־Kassel רקע משפחתי; משפחה חילונית בעלת בית חרושת לכביסת צמר; לימודים בבית ספר יהודי עממי; האווירה ב־Kassel; חוקים נגד יהודים; ביקור בפעם הראשונה בבית כנסת; ביקור בפלשתינה ב־1936; מעצר האב בידי אנשי הגסטפו והעברה לבית מעצר מקומי; חיי התרבות היהודיים; התרבות הגרמנית בחיי היהודים הגרמנים, ובכלל זה היחס ליצירתו של ריכרד וגנר; עלייה לארץ ישראל ב־1937; התאקלמות.
מספר פריט
10568219
שם פרטי
בנימין
ברנהרד
שם משפחה
מוסבכר
מעוז
תאריך לידה
31/10/1929
מקום לידה
Kassel, גרמניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
29/07/2013
תקופת החומר עד
29/07/2013
מוסר החומר
מעוז מוסבכר בנימין ברנהרד
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני