Yad Vashem logo

Sarah בן דב

Testimony
היום ג' באב תשע"ג. 10 ביולי 2013.
ואני טובה אלוני מראיינת את הגברת בן דב שרה לבית גוטעהרר.
בביתה שבתל אביב.
‮שרה נולדה בהוניאד-‭Hunyad‬ מחוז קלוז' רומניה.‬
בשנת 1925. ובתקופת המלחמה הייתה בבראשוב.
עלתה לארץ ישראל בנובמבר 1944.
נכון.
זאת את?
נכון.
בוקר טוב שרה.
בוקר טוב.
אה. שרה. ספרי לי בבקשה על.
אהה. על בית ילדותך. בית הורייך.
תתחילי בשמות של ההורים.
בשמות של אחים שלך. בבקשה.
ההורים היו. אה.
משה גוטעהרר ואסתר גוטעהרר.
ומאיזה בית באה אימא?
אימא באה מבית. בית קרופר.
כן. מ. טארקן קיש טארקן. משהו כזה.
אני לא בדיוק זוכרת.
כן. אני חושבת שזה טארקן.
וכמה אחים היו לך?
אנחנו היינו 8 אחים.
ו. זהו.
איזה מספר את היית בתוך האחים?
אני הייתי בת השלישית.
היו 4 בנות. 4 בנים.
את יכולה להגיד את שמותיהם? מהבכורה.
כן. חווה. חווה. אה. אה. אדי. יהודית אדית.
אידיס. לא יודעת איך. ש. וזה.
ואני הייתי שפרה ואני לא
אהבתי את השם שלי והחלפתי את זה לשרה.
אה. את נולדת שפרה?
שפרה. כן. ו. יוסף. פנחס. יצחק.
אה. אחרי. אהה. אחרי יוסף הייתה. אה.
ציפורה ואחרי ציפורה הייתה מנחם מנדל.
מנדל. זהו.
ויצחק היה בן הזקונים?
הכ. אה. כן. הכי צעיר יצחק.
ומה. מה אבא עשה לפרנסת המשפחה?
הוא היה עובד בנסיעות להביא קורייר כזה שמביא.
אה. אה. במקום הדואר הרומני.
אז הוא הביא לבוקרשט את הדואר של אנשים.
אהה. עם עסקים שלא רצו דרך הדואר שיילך. ל. לאיבוד.
אה. אז הוא עשה מן שירות כזה.
שירות. כן.
לאנשים מבראשוב?
לבוקרשט. כן.
כן. אבל זה כבר היה שהגעתם לבראשוב.
אבל בהוניאד. מה. מה.
בהוניאד. אבא. אבא שלי.
בהו. בהוניאד. אנחנו לא גרנו בהוניאד.
אני הייתי עם אחי בהוניאד לשנה. לפני שעלינו לבראשוב.
אבל אנחנו גרנו בטשנד.
רגע אבל אתם. את נולדת בהוניאד?
כן. אב.
ו. ואת נשארת בהוניאד?
לא. אנח. ה. ה. ההורים. ש.
אהה. אבא ואימא.
היו. גרו בטשנד.
הם התחתנו והלכו.
ל. התחתנו בהוניאד.
ו. אני חושבת ש-4 ילדים.
לא בטוחה. אהה.
נולדו.
נולדו בהוניאד. אחר כך הם עברו לטשנד.
אז באיזה שנה הם עברו לי לטשנד?
אני לא יודעת.
אבל בת כמה בערך היית?
את זוכרת ילדות מהוניאד. או מטשנד?
אני זוכרת טשנד.
שמטשנד אבא שלי נסע. ל. אהה.
אורוגוואי. לדרום אמריקה.
והוא היה כמה שנים.
איזה שנתיים. 3.
אני לא זוכרת בדיוק.
אבל. אה.
מה הוא עשה שם?
הוא חזר.
מה אבא עשה בדרום אמריקה?
לא. אני לא יודעת. אני לא זוכרת להגיד ככה.
כן. אבל. אבל איזה. היה לאבא מקצוע?
הוא היה אדם דתי מאוד. ו.
הוא לא היה שוחט או מוהל?
מוהל אולי היה מוהל.
כי אני יודעת שהוא אחר כך גם כשחזר.
היה מוהל. יכול להיות שהוא היה.
כנראה שזה היה המקצוע שלו.
כן. כן.
הי. הידע שלו.
כן. הידע שלו. כן. זהו.
אז. אה. אז בעצם את זוכרת את עצמך ילדה מטשנד?
מטשנד. יס.
נכון?
כן.
אז בואי תספרי לי קצת על הילדות בטשנד.
מה. מה את זוכרת? למדת שם?
רק. לא. לא. לא.
הייתי ילדה. אני עד.
בגיל 7 עברתי. ל.
ל. לחזרה להוניאד לשנה.
עם. עם אחי יוסף.
מה היה בהוניאד?
ל. לאן עברתם לשם?
לסבא וסבתא.
כן. כי היה לאימא קשה עם כל הילדים?
לא. הם עברו מהוניאד.
מטשנד לבראשוב ושנה שלחו את יוסף ואותי לסבא וסבתא.
שיהיה להם יותר קל.
להתארגן בבראשוב?
כן.
אז זה היה כשאת היית.
בש. ב. ב. בת 7.
זאת אומרת זה היה בשנת 1932.
בערך.
בערך.
בערך. כן.
ו. ואיך את זוכרת את השנה
הזאת אצל סבא וסבתא. ב. בהוניאד?
ה. היה נחמד.
אהה. היה נחמד מאוד.
אה. היו תקלות קטנות. אבל זה לא חשוב.
כשאת אומרת תקלה.
מאיזה סוג את מתכוונת?
ש. הייתה לי דודה שמה אצל סבתא.
שהיא שמה אותי הרבה לעבוד. אה.
לעשות במטבח. אה.
לרחוץ כלים ודברים כאלה.
אבל אני עשיתי את זה לא.
והרגשת קצת שהיא מנצלת אותך?
אה. לא. שהרג. היא ניצלה אותי.
אחר כך באה סבתא והוציאה לי את הדברים מהידיים ועשתה
לי. היא עשתה.
אה. זה. דברים קטנים.
ויוסף היה מבוגר ממך?
לא. הוא יותר קטן בשנה.
אה. הוא היה קטן?
יותר צעיר. כן.
כן.
יותר צעיר.
ושלחו את שניכם שלא תהיו לבד?
כן.
או.
אה. שנינו. שיהיה להם. ב. יותר קל.
שיהיה להם יותר קל.
כן. אז בסך הכל את זוכרת את השנה הזאת כשנה טובה?
כן.
סבא וסבתא. אהבת אותם?
כן. מאוד. כן. כן. כן.
לא. זה היה שנה יפה. נחמדה.
הם. הם היו הורים של אימא?
של אבא.
של אבא?
של אבא. כן.
כן. ויש לך זיכרון מהשנה הזאת? חוץ מהדודה?
כן. אה. אהבתי מאוד את סבא וסבתא.
ו. ה. היה. הייתה לי שנה יפה.
כן. ואז עוד לא התחלת ללמוד?
לא. בגלל זה אני נכנסתי לבית ספר יותר מאוחר בשנה.
אה. במקום. אה. כשהגעתי. לחז.
בגלל השנה הזאת.
בגלל השנה הזאת.
כן.
אבל זה לא הפריע לי כי הייתי תלמידה טובה מאוד. וזה.
ואיזה. לאיזה בית ספר.
באיזה בית ספר את מתחילה ללמוד בבראשוב?
ב. ב. בית ספר יהודי. 4 שנים.
הייתי תלמידה הכי טובה כל ה-4 שנים.
ככה אני זוכרת.
יכול להיות שזה לא נכון.
אבל ככה אני זוכרת.
זאת אומרת לא. בבית ספר לא הייתה בעיה של אנטישמיות?
כי זה היה.
לא. זה בית ספר יהודי.
בית ספר יהודי. כן.
4. ש. 4 כיתות היה בית ספר יהודי.
אחר כך היה בית ספר רומני.
גם. כ. שם אני הסתדרתי טוב מאוד.
כן.
לא. לא הייתה לי בעיה.
עד. עד איזה שנה את לומדת?
למדתי עד כיתה 6 ברומניה.
עד כיתה ו'?
ו'. כן. והוציאו אותנו מהבית ספר.
אימא רצתה נורא שנלמד.
אבל. אה. אח.
אז היא הזמינה מורים. ל. הביתה.
אה.
ב. אה. אנחנו למדנו מורים.
אהה. למדנו גם אנגלית אז.
היא הזמינה מורה. ל. לאנגלית.
מאוד מיוחד.
כן. כן. וזהו.
כן. עכשיו. למה מוציאים אתכם מהלימודים? איזה שנה זה.
הגרמנים. הגרמנים.
זה. זה הייתה כניסת הגרמנים?
הכניסת הגרמנים.
אז זה. 1940. נכנסו.
בארבעים. ו. 40'. כן.
הוציאו אותנו. מה. מהבתי ספר.
כן.
ואז אימא החליטה שאנחנו נלך.
אה. ללמוד מקצוע.
אז. אה. הבנות היו מבוגרות. ו. אה.
אחותי הגדולה חווה הלכה. לג. אה. ללמוד.
אהה. לעשות חולצות. לגב. אה. גברים.
ואחותי השנייה הלכה ללמוד.
אה. שמלות לעשות. לתפור.
ואני [משובש] (שפה זרה) אה.
דברים קומבניזונים. ו.
בגדי. אה. בגדים תחתוניים?
אם. לנשים. כן.
לנשים?
כן. כן.
ו. ו. וזה. ו. ולמה הלכתם ללמוד את זה?
כי אהבתם את זה?
לא.
או כי זה מה שהיה?
אימא החליטה.
או שאימא החליטה?
אימא החליטה שאנחנו לא נשב בבית רק. אה.
בלי לעשות משהו ותכף.
החל. אה. אה. התחלנו.
ל. להרוויח כסף.
זה היה מאוד חשוב כי אבא כבר לא
היה יכול לנסוע ולעבוד ואנחנו.
שלושתנו הרווחנו כבר כסף.
בגיל 11 אני כבר הרווחתי כסף.
כן?
כן.
עכשיו תאמרי לי מאספקט של.
אה. קודם כל איזה בית היה הבית של
ההורים מבחינה של חיים יהודיים? הוא היה.
מאוד דתי.
אורתודוקסי?
מאוד דתי. כן.
כן.
אנחנו הלכנו עם גרביים שחורות.
שרוולים ארוכות. אף פעם לא זה.
עד הנה. לא. הילדים. ת.
הב. הב. הבנים תמיד עם כובע היה להם פאות.
כן.
הבנים. זהו זה. היה בית.
אבל אני הייתי מורדת.
כן?
לא אהבתי את זה ושיצאתי ברחוב.
אני קיפלתי אותו זה.
כן.
הייתי ילדה רעה. מאו. הכי.
ילדה הכי רעה בין 8 ילדים.
למה רעה? הכי מורדת. ת. תקראי לזה. לא רעה.
הכי מורדת. אה.
כ. זה. לא רעה. אבל מורדת.
אני לא אהבתי את ה.
את המשטר הקשה הזה.
כן? ו. ו. אה. מה.
מה הייתה האווירה בבראשוב מבחינה של פעילות ציונית?
הייתה פעילות ציונית חזקה מאוד.
אה. הנוער הציוני. בית"ר. אה. מזרחי. אה.
בני עקיבא. הכל היה. הכל. וחזקה מאוד.
היא. היא עיר ציונית כולה.
כן. ואבא היה לו קשר. ל. לעולם הציוני?
תראי הם היו דתיים מאוד ההורים והם.
ואז הרב אמר: "ציונות זה לא טוב. לא טוב".
הם הלכו לפי הרב כמו שהחרדים פה.
אבל הצעירים אנחנו לא היה. לא שאלנו הרבה.
אני. אני הלכתי לנוער
הציוני בלי שההורים ידעו. אני הלכתי.
באיזה גיל?
איזה. אה. באיזה גיל זה היה?
אני באמת לא זוכרת בדיוק.
זה היה במקביל ללימודים בבית ספר?
כן.
היית חברה בנוער הציוני?
כן. בהנוער הציוני. כן.
ואת זוכרת תכנים שהיו שם?
מה?
תכנים. מה היה התוכן של המפגשים?
התוכן. אהה. כמובן היו. אה.
אהה. בחורים ובחורות שכבר גמרו אוניברסיטה שמה.
שהיו. ה. המדריכים?
אה. כן. המדריכים. והם.
אה. נתנו הרצאות.
אהה. על שפינוזה. על הרצל.
על. אה. אה.
כל מיני יהודים ידועים בעולם.
וזה אנחנו. אהה.
זה משך אתכם.
לא שמשך. זה היה מעניין ולא היה מה.
החברה גם מעניינת להגיע. ו.
ולשמוע וזה היה מעניין מאוד.
ו. ודיברו על.
אה. לעלות לארץ ישראל?
לארץ ישראל. בטח.
כן.
הכל ציונות. כן.
והייתה אצלכם קופה כחולה?
או שזה היה במסגרת האיסורים?
מה זה קופה.
קופת קרן קיימת?
כן. הייתה.
הייתה בבית?
כן. כן.
ומה הייתה דעתם של אבא ואימא?
בעצם. קרן קיימת לא היה.
קרן קיימת היה של. אה.
מר בנס. משהו כזה.
אה. זה קופת צדקה.
צדקה. כן.
אבל אני שואלת בפירוש.
לא.
על. אה.
לא. אצל ההורים שלי לא היה.
כי לאבא היה אחות מאוד מאוד דתייה.
עוד יותר מאשר לאבא.
אז אסור היה משהו ציונית.
אבל אנחנו לא שאלנו הבנות.
אנחנו הלכנו. ל.
זה. כל האחיות שלך הלכו לתנועה הציונית?
כן. הלכו. כן.
והייתם צריכים לשמור את זה בסוד?
אה. לפני אימא לא.
אבל. לפ. לפני הדודה והדוד?
כן. הם לא היו צריכים לדעת.
אסור היה להם לדעת שאנחנו הולכים.
והאחים הלכו לבני עקיבא ובמזרחי.
ב. אה. לבני עקיבא היה שמה. כן. ה.
ולאבא לא היה שום קשר עם המזרחי?
לאבא לא. לא. לא. לא היה אז קשר.
אבל אימא שלי. אהה.
הייתה כל יום מתפללת ותמיד אמרה: "שנה הבאה בירושלים".
זה היה הסוף של. ה. ה.
תפילה.
התפילה שלה. "שנה הבאה בירושלים".
וזה אני לעולם לא אשכח איך שהיא רצתה להיות בירושלים.
כן. את אמרת. שמ. מתישהו ב. בגלל פרנסה.
אבא נסע לדרום אמריקה?
כן. וחזר.
כן. ו.
כי אימא לא רצתה לנסוע.
ולמה אימא לא רצתה לנסוע?
כי אבא. סבא שלי היה חולה מאוד.
והוא. היא לא רצתה להשאיר אותו.
כן.
ואז אבא החליט.
חו. שהוא חוזר.
כן.
וחזר ואז עלינו לבראשוב.
ואני מוכרחה. אני מוכרחה להוסיף כאן משהו מתוך.
אה. ידע. מ. מהאח יוסף שלך. שאמר.
אבא שלח מכתב מאוד נלהב מדרום אמריקה.
אה. להביא את המשפחה.
כן. נכון.
כבר היו 6 ילדים ושיבואו לשם.
כן. כן. כן.
והאימא עשתה התייעצות עם כל המשפחה.
עם 2 הסבים שהיו עדיין בחיים.
נכון.
והם פה אחד אמרו. ש. את.
את הים עוברים.
רק בכדי להגיע לארץ ישראל.
ישראל. נכון בדיוק ככה. נכון. בדיוק ככה.
לא. את זה את זוכרת.
כן. כן. כן.
אז אני רק מזכירה לך.
כן. כן. כן.
כי זה.
כן זה משהו מיוחד שהם אמרו.
כי זה מאוד יפה. כן. שהם אמרו את זה.
נכון. בדיוק ככה.
כן.
גם אימא אמרה: "אם לעבור את הים". אימא אמרה.
"אז לארץ ישראל ואת זה אני מתפללת.
וזה. ל". ככה.
ובשנה הבאה בירושלים.
כן. כן. כן.
הבנויה. אז. אה.
כן. ואז אבא חזר?
כן.
נכון?
אבא חזר.
זה באמת. אה.
איזה דוגמה לאמונה כל כך.
אה. כל כך חזקה שמסביב סך הכל כבר אנטישמיות. אה.
כן. כן. כן.
מאוד. אה. ערנית.
ערה. טוב. אז.
אז את. אה. כשאת.
כשאת לומדת תפירה ושאת עובדת.
אז כל הזמן ברקע יש לך את הנוער הציוני?
כן.
כן.
כן.
ו. איזה שנה זאת?
כשאת לומדת תפירה.
זה. את בת 11 אמרת. נכון?
בת 11. כבר. כבר התחלת להשתכר?
ל. אהה. אני לא.
או שיותר. בגיל יותר מאוחר?
בגיל 13 התחלתי. ל.
בגיל 13 התחלת להרוויח כסף? מ.
אהה. הרווחתי כסף גם לפני זה. אבל. אה.
ללמוד תפירה אני.
אה. למדתי. ב.
התחלתי ללמוד בגיל 13.
אה. בגיל 13?
כן.
כן. זאת אומרת שזה אומר שזה שנת.
אה. 38'. נכון?
טוב. את זה אני לא זוכרת.
את ילידת 25'.
כן. כן.
ועוד 13. זה 38'.
אממ. ו. ו.
וסמוך לתחילת הלימודים את מתחילה להשתכר בעצם. נכון?
כן. כן.
את מתחילה.
כן. כן. כן.
כן.
תכף מתחילים. מקבלים גם משכורת בלימודים.
אה.
כן.
אז היו לימודים ממש. אה. טובים.
כן. טובים. כן.
כן. מה ומתי.
מתי המשפחה עוברת לבראשוב?
טוב זה היה כבר בבראשוב מה שאני למדתי.
מה שאת מספרת כאן?
מספרת.
כן. כן.
זה היה כבר בבראשוב.
אה. עברו ב-29' נדמה לי.
אם אני לא זוכרת.
כן?
עברו לבראשו. אה. לבראשוב.
זה כבר.
אני לא זוכרת.
אחרי טשנד?
כן.
כן.
ב-29' אני חושבת.
אני לא בטוחה.
אבל ככה אני זוכרת.
כן. ו. מה.
מה את זוכרת מבראשוב?
את זוכרת את הבית בבראשוב? את הבית שלכם?
כן. בבראשוב גדלתי הרי.
כן. אז.
בכל זאת. אה.
בואי תתארי לי קצת ילדות בבראשוב.
אה. קודם כל. אה. הלכנו. אה.
כמעט כל יום לנוער הציוני ועבדתי כמובן.
ו. ולמדנו אנגלית ולמדנו. מה עוד למדנו?
למדנו תפירה וקראנו ספרים.
קראתם הרבה?
הרבה ספרים.
אנה קרנינה. כל מיני ספרים.
את במיוחד אהבת לקרוא או כולם?
אני. אה. כולנו קראנו הרבה. ה.
כל הבנות קראו הרבה. הרבה מאוד.
כן.
כן.
הבית היה גדול?
הבית היה לא כל כך גדול כמו שהיה.
הסידור שלה היה כמו רכבת.
4 חדרים אחד אחרי השני.
נכנסים מחדר לחדר?
חדר לחדר לחדר לחדר.
אז בעצם לא הייתה פרטיות בבית?
אה. פרטיות. תראי. אימא. ש.
שמרה מאוד על פרטיות. ש-4.
חדר אחד ל-4 בנות וחדר אחד ל-4 בנים. וחדר אחד להורים.
והייתה. איפה שהבנים. הייתה.
אהה. שולחן ענקי. ש. חדר אוכל.
בחדר של הבנים היה חדר האוכל?
כן. כן. חדר הראשון היה חדר הבנים.
מ-המ.
כן. לא הייתה אפשרות אחרת. ומטבח. זהו.
ומה את זוכרת. אה.
מדברים שקורים סביב השולחן הזה של
חדר האוכל. את זוכרת. אה.
ש.
ערבי שבת או חגים?
אה. יום שישי בערב היה.
אצלנו. כשאבא היה בבית.
את הזבוב היו אפשריים לשמוע.
כי אף אחד לא העיז לפתוח פה.
למה? פחדו מאבא?
פחדו מאבא. את רואה אותי?
אני הייתי היחידה שקיבלתי מכות וקיבלתי מכות.
הרבה מכות מאבא שלי.
כי העזת לפתוח את הפה?
אני לא. אני הייתי מאוד מאוד.
עם הראש שלי. אה. עשיתי שטויות נו. מה לעשות?
מה זה נקרא לעשות שטויות?
אה. אני. למשל אבא שלי הביא משהו מבוקרשט. איזה מכתב.
וה. אה. לסמוך הוא סמך עליי.
לא על חווה ולא על. אהה. יהודית.
"לכי תביא את המכתב לגברת הזאת והזאת".
טוב. הלכתי וכמובן.
קיבלתי טיפ. קיבלתי כמה גרושים.
אז בדרך לחזרה נכנסתי. ל. ל.
אה. חנות וקניתי לי שוקולד. היה גרושים.
וזה היה יום שישי בערב. חיכו לי. חיכו לי. ל.
לקידוש ואני לא באתי. אז. אה.
הלכו לחפש ומצאו אותי שאני אוכלת שוקולד בדרך הביתה.
אז קיבלתי מכות. זהו.
כן.
קיבלתי מכות בשביל זה.
כי אני פעלתי לפי הראש שלי.
לא לפי שאומרים או שצריכים לעשות.
8 ילדים. אני הייתי היחידה שקיבלתי מכות.
וכל פעם הייתה סיבה טובה לזה.
כן.
ואחרי שקיבלת. וכשקיבלת מכות הרגשת נעלבת?
לא. לא היה אכפת לי.
לא. זה חלק מה. כל המנגנון.
נכון.
כן.
ואהבת את ימי שישי בבית. את הערבי שבת?
אני. מילדות לא הייתי דתייה.
אני לא אהבתי את הדתיות.
וזה. זה הרגיז אותי שמוכרחים ככה.
מוכרחים ככה. זה אסור.
הכל אסור. הכל אסור.
זה הרגיז אותי.
אבל זה הטבע שלי מה אני יכולה לעשות?
כן. כל המצוות הדקדקניות האלה.
כן. נכון.
כן.
אבל האחים שלי כולם דתיים.
רק אני לא דתייה.
אצלי כשר כמו שאצל אימא שלי.
אבל. אה. אני רוצה שיאכלו אצלי.
אז אני מוכרחה לעשות כשר.
אפילו בארצות הברית החזקתי כשר.
כי שבאה המשפחה. שיוכלו להיות אצלי.
ואני לא הייתי דתייה.
מילדות לא הייתי דתייה.
כן. טוב. ככה. את. את. את גדלת כמו שהרגשת.
כן.
את לא הלכת בניגוד.
ל. להרגשה שלך.
כן. נכון.
זה מאוד יפה. לכן גם.
אה. תנועות הנוער מאוד דיברו איתך. מאוד דיברו אלייך?
נכון. נכון.
כן.
מה. בבראשוב את זוכרת אנטישמיות?
כן. הייתה אנטישמיות.
לא הרגשתי אני. ב.
כי אנחנו היינו 4 בנות.
כולן היו מאוד בלונדיניות. מאוד. אה.
עם עיניים כחולות. לא חשבו לרגע שאנחנו יהודים.
מראה ארי ממש.
כן. אה. הייתה אנטישמיות חזקה מאוד.
את זוכרת עם האחים שלך?
כן. כן. כן. היה. היה אנטישמיות.
מה את זוכרת?
היה. האחים שלי סבלו מאנטישמיות.
הרביצו להם ברחוב וכל מיני דברים.
הם סבלו. כן. אנחנו הבנות לא.
לא. ח. לא עלה בדעתם שאנחנו יהודים.
כן. ואיזה דברים את זוכרת שקרו לגברים במשפחה?
אה. יוסף. בטח הוא אמר לך. הוא. הוא קיבל מכות.
ו. אה. באמיתו של דבר אפילו לא סיפרו לי.
אחר כך פה סיפרו לי מה היה.
אני אפילו לא ידעתי שהם קיבלו מכות.
כי אני עזבתי.
ו. אז זהו זה.
ואבא? לאבא קרו דברים?
אבא היה בעבודה. איך אומרים את זה?
עבודה שהכריחו אותו. נו איך אומרים?
אה. עבודת כפייה.
כפייה. כן.
כן. את זוכרת ממתי אבא נשלח לעבודת כפייה?
אהה. נדמה לי שלוש.
מ-39'. עד 42'.
1. או 2. משהו כזה.
כן. ואיפה הוא היה בעבודת כפייה?
אני לא יודעת. לא זוכרת.
כן.
אני רק זוכרת כשהוא חזר הביתה.
ומה את זוכרת. מה.
בל. בלילה עוד דפקו בדלת.
אז האימא שלי אמרה:
"שיפרה תלכי תפתחי את הדלת. זה אבא בטח".
היא כבר ידעה. ש. שאבא.
כן.
אה. והלכתי באמת אבא היה. זה.
הם. הש. אה. אני הייתי רק השלישית.
לא. העי. לא העירה את. טו. את.
אה. חווה. לא העירה את יהודית. היא העירה אותי.
את מבינה? זה. זה היה. לעשות משהו.
אני. אותי שלחו. אני עשיתי.
כי עלייך סמכו.
אידית. אידית הייתה אומרת שהיא פוחדת וחווה לא רצתה לקום.
אבל את לא ידעת שאת הולכת לפתוח את הדלת לאבא?
אני לא ידעתי. אבל. אה.
זה. מי אחר יכול לבוא?
ורק אבא. אנחנו מחכים רק לאבא.
כן.
זהו. אז באמת אבא בא.
ואיך הייתה הפגישה עם אבא?
היה נחמד. נחמד מאוד.
אהבת את אבא? אפילו שפחדת גם ממנו?
אהה. לא יכולה להגיד שאני אהבתי אותו. אני הערכתי אותו.
כן?
הערכה. זה. זה.
לא יכולה. את אימא אהבתי מאוד.
כי אימא כל כך סמכה עליי.
מה שאני. אה.
היא רצתה משהו תמיד אותי. תמיד אותי.
והייתה לי. הש.
אחות השנייה שהיא.
היא. תמיד היא. בשמלה.
החזיקה בשמלה של אימא.
כי היא. היא הייתה ביישנית.
מי זאת הייתה. ציפורה?
לא. יהודית.
יהודית.
יהודית.
כן.
ו. אהה. וחווה הייתה גדולה. היא. היא.
היה לה ראש שלה.
זהו.
כן.
אבל עם אימא אני מאוד הסתדרתי טוב.
את. את זו שעזרת לאימא.
כן. הרבה עזרתי לאימא.
אני גם הבאתי כסף. הראשונה שהביאה כסף.
אחר כך חווה הביאה כסף ויהודית הביאה כסף.
כן? וכשאבא. ושאבא היה בדרום אמריקה.
אז את גם היית מאוד.
אה. בקשר עם אימא?
כן. אבל אני הייתי נורא קטנה.
אז. אז עוד היית קטנה. כן. כן.
נורא קטנה.
כן.
כי שאבא חזר אני הייתי בת 6 או 7.
כן?
אני חושבת.
ואת יודעת. אה.
איך אבא השתחרר מה. מעבודת הכפייה?
כן. השתחרר ובא הביתה.
את יודעת אבל מה גרם לזה שהוא. שהוא ישתחרר?
לא יודעת. לא יודעת. אין לי מושג איך.
ואת. את. את לא זוכרת שחווה ניסתה לעשות כל מיני דברים?
אה. כן. כולם. נ. ניסו.
והייתה לי גם. אה. מורה. אה.
רומניה בבית ספר והלכנו אליה.
אה. חווה ואני הלכנו אליה להגיד. אה. שאבא.
שיתנו לאבא לחזור כי בעלה היה קולונל או.
סגן אלוף. משהו כזה. שהוא היה יכול לעשות.
אז. אהה. היא.
זה הבעל של המורה?
כן. הבעל של המורה.
אז המורה אמרה: "אני אדבר איתו. אני אדבר איתו".
אה. וכ. דיברה או לא דיברה.
אני לא יודעת. אב. אבא חזר.
אז כנראה שזה. שזה עזר.
לא יודעת. אין לי מושג. חווה אומרת שכן.
גם אמרתם. ש. שיש לו 8 ילדים. ו.
כן. כן. כן.
הוא צריך. כן. אממ. טוב. אממ. שרה אנחנו מתקדמות.
אהה. בעצם. אה. אה. מה.
מה את זוכרת מכניסת הגרמנים בעצם לבראשוב?
אין לי מה להגיד לך.
כי אני חושבת שזה מהר מאוד התחלף עם ההונגרים. נכון?
לא הונגרים.
ההונגרים אצלי לא. לא נכנסו כי.
אה. לא נכנסו לבראשוב?
בראשוב לא היה הונגריה.
אה. חצי מטרנסילבניה נשאר ברומניה וחצי הלך להונגריה.
כן.
ואנחנו.
אה. ובראשוב. היי.
היינו. בצ. בצד הרומני.
בחלק הצפוני יותר?
אה. כן.
נכון?
כן.
אה. אז התבלבלתי.
כן. אז מה את.
מה את זוכרת. מ.
מכניסת הגרמנים. ל. לבראשוב?
אה. אני רק זוכרת שאמרו שאסור להם לנגוע ביהודים.
כן. [משובש].
וזה. ה. ה. המלך אמר: "אל תיגע ביהודים שלנו".
זהו. ולא. לא נגעו. באמת לא נגעו ביהודים.
לא. לא היו שום חוקים. ש.
לא היו חוקים אבל. ה.
הגרמנים המקומיים היו אנטישמים מאוד.
מ-המ. כן. מה.
אנחנו גרנו. אה. אה.
גרמנים ואנחנו מול. דלת מול דלת.
וה. ה. הגרמנים המבוגרים היו אנטישמים.
או ה. או הילדים שלהם?
אהה. נכנסו הגרמנים וכל.
אה. משפחה גרמנית הזמינה חיילים גרמנים.
ואצלנו מול. היו.
היה זוג גרמנים עם 2 בנות ובן.
וכל ערב היה מלא עם גרמנים שנכנסו.
אז. אהה. אנחנו גרנו מול.
מול. ה. ממש הגרמנים. מול האויב.
אבל המשפחה הגרמנית הזאת אמרו: "כל הזמן שאנחנו פה.
לכם לא יקרה שום דבר".
ככה היא אמרה לנו.
לאימא שלי. היא נורא אהבה.
הייתם ביחסים טובים.
טובים. היא. היא אמרה לאימא שלי: "את לא
צריכה לפחד כל הזמן שאני בבית הזה.
לכם לא יקרה שום דבר".
והיו להם. יל. אה. היו להם 2 בנות.
2 בנות ובן.
ואיך היה הבן?
אה. בסדר. לא.
הבן לא היה קשור לתנועות היטלריסטיות. אה.
כן. היו כולם בהיטלריסטים. כולם.
אבל לא. לא. לא עשו שום דבר.
שם היה משטר חזק מאוד להורים.
מ-המ.
וזהו. אה. ופעם. אה. אימא שלי.
אה. שלחה אותי להחזיר משהו. ל.
ל. לגברת הזאת והיה מלא הבית עם. עם.
גרמנים.
עם. אה. חיילים גרמנים.
ו. ו. ופחדת?
לא. אני לא. פ. לא עלה בדעתי לפחד.
אני רק. אה. נכנסתי ואמרתי שהבאתי לה חזרה.
תכף הופיע. אה.
קצין גרמני אחד והוא הזמין אותי לרקוד
כי היה מוזיקה שמה והזמין אותי לרקוד.
ומאחוריו. ה. ה. האישה עשתה ככה.
לך?
לי. מאח. מאחורי הגב שלו שאני לא.
ואז אמרתי שאני מצטערת.
אני מוכרחה לחזור הביתה כי יש לי משהו בבית.
וזהו. ו. בגרמנית.
את ידעת גרמנית?
כן. אנחנו כולנו ידענו גרמנית.
איזה שפה דיברתם בבית?
יידיש.
יידיש. לא רומנית?
לא. יידיש.
ומאיפה ידעת גרמנית?
ברחוב דיברו גרמנית והונגרית ורומנית.
מ-המ.
אז למדנו. כולנו למדנו גרמנית.
ובבית ספר הרומני שלמדת באיזה שפה דיברו?
אה. רומנית. והבית ספר יהודי דיברנו. אה.
יידיש?
לא יידיש. אהה. רומנית אבל עברית.
זה היה בית ספר. ל.
לעברית. בר. בעברית. אה.
אתם למדתם עברית בבית ספר היהודי?
אה. לא ממש עברית.
אבל הלימודים היו ככה שאפשר היה להבין.
אנחנו הרי התפללנו כל יום.
שפת קודש לדעתי.
שפת קודש כן.
אבל הבנתם את המילים?
אבל בבית ספר אנחנו לא.
אה. לא אמרנו כמו.
ש. ה. ה. בבית. אלא בצורה.
אה. כמו שפה. ב. מדברים. מה שאנחנו למדנו.
אבל.
וה. ה. המורים שלנו.
אהה. לימדו אותנו. הם. אה.
זה לא היה בית ספר דתי יהודי.
זה היה בית ספר לא דתי יהודי.
עברי. יותר.
עברית. קצת עברית.
זה לא הרבה עברית. זה לא. אי אפשר היה. אבל.
אבל בכל דבר היה איזה מילה עברית.
מעניין.
אבל ברומנית זה הלך. ברומנית.
אבל. אה. השתמשו במילים עברית גם כן.
כי הבית ספר היה ציוני.
אז ההורים שלחו אתכם לבית ספר ציוני?
יהודי.
יהודי?
יהודי. 4 שנים.
והם לא ידעו שהוא בעצם הבית ספר. הוא ציוני?
לא. כי המורה. ש.
המנהל של הבית ספר הזה.
הוא היה מאוד דתי.
אז כנראה הוא היה ציוני.
כן.
כן. זהו.
מעניין.
אנחנו פגשנו אותו פה.
כשבאנו לארץ גם המנהל בא.
המנהל של הבית ספר הזה.
כן?
ורק. ש. כשהיינו. ב.
בביקור בבראשוב הלכנו.
לב. לבקר את הבית ספר ולבקר את.
ה. בית כנסת הנאולוגי.
כי היו 2 בתי כנסת. אורתודוקסי וניאולוג וזה.
אבל לכם לא היה קשר לנאולוגי?
היה קשר שהלכנו לבית ספר שמה.
הלכתם. ל.
הבית ספר. בטח.
הבית ספר. ה.
היהודי היה נאולוגי.
היהודי היה נאולוגי?
בטח. כן.
אז אני. אני לא מבינה איך זה מסתדר עם.
זה. מ.
משפחה שהיא כל כך אורתודוקסית. ו.
זה מסתדר מפני שהמנהל של הבית ספר היה גם אורתודוקסי.
וניהל בית ספר נאולוגי?
כן. נאולוגי. כן.
זה. זה בכל זאת יוצא דופן.
נכון.
נכון?
יוצא. אבל היהודים היו כל כך יחד.
הנאולוגים. וה. ה. האורתודוקסים שלא.
כן?
היה הבדל. כן.
לא. לא היו ויכוחים? ו.
לא. לא. לא.
מעניין.
כן.
כן. אז. אז בעצם עברית את כבר יודעת. אה. מזמן.
זה. יש לך את השורשים.
אהה. לא. אה. כן. השורשים.
אנחנו לא דיברנו עברית. אנ.
אנחנו רק ידענו מילים מסוימים במקום.
אהה. רומנית אז זה בעברית.
כן?
כן.
והייתם מתבלים את הרומנית בעברית?
כן. כן. וזהו.
כן.
ואחר כך אחרי 4 שנים. 4 שנים הראשונים.
אז היינו צריכים לעבור לבית ספר רומני.
כן.
זהו.
אהה. אז בעצם כל. אה.
כל תקופת הילדות והנערות שלך עברה בבראשוב. ב.
אממ. לא. לא הרגשת איזה פחד.
או. גם. גם כשהגרמנים היו בדלת. אה. ממול.
אני בעצמי לא הרגשתי פחד.
כן.
אני גם לא הבנתי פחד.
אני לא יודעת למה אני.
את היית בנויה. את בנויה באופן. אה. מיוחד. ש.
כן. כנראה כי אני לא הרגשתי פחד.
לא הרגשתי פחד.
כן.
זהו.
וה. אה. מתי. אה. מתי את. אה.
מחליטה לעלות לארץ ישראל?
אנחנו. כש. בעשרים.
כשהרוסים נכנסו ב-43'.
אז. אה. הוזמנו לסמינר ל-10 ימים לבוקרשט.
הוזמנתם מטעם הנוער הציוני?
נוער הציוני. כן.
הרוסים לא נכנסו ב-44'?
43'.
3?
כן. באוגוסט 43'.
באוגוסט. כן.
כן.
אז מזמינים אתכם.
את כל הבנות גם. אה. את כל האחיות?
אה. כן. כן. והלכנו. אבל עוד לפני זה. אחותי יהודית. אה.
רצתה לעלות ארצה כי היה מקום לחתן שלה.
אז נתנו לה גם כן. ל. לעלות. אה.
ב. נסעה לבוקרשט. ו. הגיעה.
אז זה היה בזמן הזה. שאתם נסעתם.
כן.
לקונ. לכנס הזה?
לא. זה היה לפני זה.
לפני זה. אני חושבת איזה שבועיים לפני זה.
אה. אז היא עלתה.
ל. מפקורה והם טב. אה. טבעו.
ה. הפציצו את. ה. מפקורה. את האונייה.
אונייה. זה היה מין. לא אונייה.
זה היו 3 אוניות שיצאו.
כן. נכון.
נכון? והמפקורה.
כן.
טובעה.
כן.
כן. וכשאתם בסמינר הזה בבוקרשט כבר ידעתם שזה מה שקרה?
לא. הי. לא ידענו כי לא פרסמו את זה. לא ידענו.
אה. חווה ידעה מה.
מהנ. ההנהגה הציונית מבוקרשט. היא ידעה.
כשהגענו לשמה אמרו לה. שטבעו את הזה.
והיא לא סיפרה לכם?
אה. היא סיפרה שהיא הגיעה הביתה.
אבל אני לא ידעתי.
אני חשבתי שאני אפגוש אותה פה בארץ.
אבל. אה. היא ידעה.
ואני בבוקרשט הכרתי את בעלי.
באותו סמינר שיצאתם?
באותו סמינר. כן.
כן. והוא היה שליח?
הוא היה. ש. לא. ש.
לא היה שליח. אבל הוא היה. הוא סידר את. ה.
ה. אהה. בהונגריה. הוא היה. מ. בהונגריה.
הוא בא מהונגריה?
הוא בא מהונגריה והוא העביר 20.
אהה. צעירים מפולין. מהונגריה. מבודפשט לבוקרשט.
מ-המ.
הוא העביר אותם.
מה שמו של בעלך?
יעקב רוט. היה באותו זמן.
יעקב רוט.
רוט. ועכשיו.
הוא עיברת את השם?
כן.
איך. איך.
בן דב.
למה הוא נהיה בן דב?
אבא שלו היה דב.
אה. והוא נרצח האבא?
או פשוט מת? האבא היה.
כן. ו. ו.
במלחמה?
אבא שלו?
כן.
כן. ב. ב. מחנ. באושוויץ.
אה.
כן. אבא ואימא ואחיו.
אז הוא. אז הוא הקים יד לאבא בשם בן דב.
כן. בן דב. כן.
כן. ומה. מה.
אז הוא היה פעיל ציוני?
ציוני. ב. בהונגריה.
ואחר כך על סמך זה. הוא.
נתנו לו לעלות ועל סמך שהוא עולה.
אז הוא היה. קיבל שאני גם.
אני. אנחנו עלינו עם סרטיפיקט כי היה.
אהה. קווטה. כך או כך אפשר לעבור.
כן. הייתה כמות מסויימת.
כן. כמות. כן.
ומה את זוכרת מהכנס הזה בבוקרשט?
בכנס.
בכל זאת הזיכרון הגדול הוא שהכרת את בעלך.
כן. אה. כנס.
הוא נתן הרצאה על ציונות. ו.
יעקב?
כן. ואחר כך. אה. שגמר ההרצאה הוא ניגש אליי.
ישר אליי ושאל מי אני?
מה אני? אהה. ויצא שאני מכירה את אחותו. וזהו.
מ-המ.
כך הכרנו.
אז בעצם הכרתם תוך כדי עלייה לארץ.
עלייה. כן.
כן. אז זה היה באוגוסט 43'.
כן.
אז כמה.
בבוקרשט. בבוקרשט.
בבוקרשט. ו. ו.
אז איך היה התהליך של העלייה?
כי אמרת רק ב-44'. הגעת לארץ.
אה. תראי. ב-43' נכנסו הרוסים.
כן. ו.
ב-44' נגמר. ב. אה.
הלכנו. ל. לבוקרשט. לא ב-43'.
אה. זה היה.
ב-44' הלכנו. לב. לבוקרשט.
לכנס הזה?
כן.
ששם. בעצם שאת הולכת לכנס.
את כבר נפרדת מההורים?
כי ישר מבוקרשט. אתם עולים.
אני לא נפרדת מההורים כי לא ידעו שאני הולכת.
אה. שאני עולה לארץ.
אני הכרתי את בעלי ואני אמרתי שאני אעלה איתך לארץ.
ואז אחותי נסעה הביתה.
חווה וסיפרה שאני לא באתי הביתה כי אני נוסעת לארץ ישראל.
אז אבא תכף בא.
אבא הגיע לבוקרשט?
לבוקרשט.
כן. והוא ניסה להניא אותך. מה.
אה. הוא רצה שהנה אחות אחת.
נ. הלכה ו. אה. זה. אה.
אה. אז הוא אמר: "את יודעת מה?
אני אסע איתכם עד לאונייה. נראה מה.
איזה אונייה זה. ואז אני אתן לך לנסוע".
באמצע הדרך ברכבת הורידו כל המלווים.
ולא נתנו לו לבוא.
ו. כך.
אז שם היית צריכה להיפרד ממך.
או הוא רצה שגם את תרדי מהרכבת?
לא. לא נתנו לו.
זה היה מסודר ככה שלא נתנו לו אפילו להיפרד ממני.
אז. אה. עלינו ורציתי לראות איפה אבא.
אבל אין. המלווים לא הגיעו. וזהו. אז. אה.
מה הרגשת?
אהה. אני לא יודעת. אה.
עד היום לא יודעת אם שמחתי או לא שמחתי.
לא יודעת. כן. אבל מכיוון שיוסף היה גם כן.
אחיך?
כן. אז שמחתי שראיתי את יוסף. ואנ.
ואני. עם יוסף הייתי תמיד מאוד ביחסים טובים.
מאז שהייתם אצל סבא וסבתא?
כן. נכון. נכון. גם היום אנחנו ביחסים מאוד טובים.
אז. אה. זהו.
אז. אה. עלינו. ל. לאונייה הזאת שלא הייתה אונייה. הייתה.
גיגית?
בדיוק. בשביל פרות. ו. זה היה. נו.
איך קראו לאונייה?
זה לא היה אונייה.
זה היה מן בארקה כזה. לא יודעת איך אומרים.
מה זה. מע.
ספינה.
ספינה?
ספינה כזאת. כן.
ואיך קראו לה?
300 איש. אה. צלאח א דין.
צלאח א דין?
כן.
כן. וכשאת עולה על צלאח א דין זה.
זה. 44'. זה חורף כבר?
זה נובמבר כמו. ש.
נובמבר. כן. עם יוסף יחד. כן.
ומי היו האנשים.
ש. כל מיני. אה.
צעירים.
צעירים?
הכל צעירים.
שהכרת. מהפעילות הציונית?
לא הכרתי. הכרתי רק. אה. כמה כמה.
אבל לא הכרתי את כולם.
אבל היו 300 צעירים וכמעט וטבענו.
תפסו אותי שאני לא. יי. לא ייפול לים.
היה נורא. היה נורא נורא.
למה? הייתה סערה? היה.
סערה חזקה מאוד.
כן.
וזהו. והגענו לארץ.
רגע. אתם לא כל כך מהר מגיעים לארץ.
עם הצלאח א דין. אתם.
את לא הגעת לארץ.
כן.
לאן?
לאיסטנבול.
לאיסטנבול. כן.
כן.
ומה קורה באיסטנבול?
אה. עלינו לרכבת ומרכבת.
עם רכבת דרך אלפ. אלפו סוריה.
סוריה. כן.
הגענו לחיפה.
אבל. אה. תכף אתם עולים לרכבת.
או יש איזה השתהות שם?
יש לכם קשר עם הקהילה היהודית באיסטנבול?
באיסטנבול. ל. היה איזה. ש. אני לא זוכרת בדיוק.
אני רק יודעת. באיסטנבול ערבי אחד הביא לי.
אה. עוגה כזאת שמנה. מה שהם עושים.
כן?
מכל ה-300 איש.
הוא כבר מצא אותי.
את היית אישה יפה.
בטח. איזה.
ולא איבדת את זה עד היום.
טוב. אז. אה. הוא הביא לי ואמרתי תודה רבה.
ו. הוא שמח שלקחתי את זה.
נתתי חצי. ל. אה.
יעקב.
ליעקב. וליוסף לא נתתי כי הוא לא יכל את זה.
כי זה לא היה כשר?
לא היה כשר. כן.
זהו. זה מעניין מאוד.
מ-300 איש מצא אותי לתת לי חתיכה עוגה.
אני מבינה אותו.
ואז אתם נוסעים ברכבת מאיסטנבול.
ברכבת. דרך אלפו. זה.
רכבת. גם כן בשביל פרות. לא בשביל אנשים.
דרך סוריה ולבנון.
ל. עד לעתלית.
כן. ואיך. אה.
איך היה המפגש עם הארץ? מה. מה ראית.
שמחנו. מה.
אנחנו היינו מאושרים שאנחנו בארץ וקיבלנו מרגרינה.
הייתה כל כך טעימה. וזהו.
וכמה זמן אתם בעתלית?
אני. ל. את יודעת. אה. זה.
אני חושבת 3 שבועות היינו בעתלית. אני לא זוכרת.
ולא הייתה הרגשה קשה להיכנס למחנה פתאום סגור?
זה מעניין מאוד. הלכנו לבקר בעתלית ויש שמה
‮מכונות שעושים ‭DDT‬. אז לא עשו לי ‭DDT‬.‬
‮אני לא ראיתי שהיה ‭DD‬. לא היה ‭DDT‬.‬
‮לא היה. אני לא יודעת. לא ראיתי ‭DDT‬. אז לא עשו לי ‭DDT‬.‬
‮לא יודעת למה אומרים שעושים ‭DDT‬. עשו ‭DDT‬.‬
היו כאלה שכן עשו להם.
כן. ומה איך. איך. איך. אה. איך. איך היה.
ל. לכם ב-3 שבועות האלה?
מה עשיתם בעתלית?
בעתלית?
כן.
לא זוכרת. לא עשינו שום דבר. לא זוכרת. ש.
והיית. היית אז שמחה עם יעקב. את היית איתו?
כן. זה הייתי עסוקה איתו. לא ראיתי שום דבר אחר.
אז זה גם טוב. צורה להעביר את הזמן בעתלית.
כן. כן. כן.
כן. ו. ואחר כך איך.
אה. איך שלבי הקליטה שלכם בארץ?
אנחנו. לא. אנחנו. אהה. לק. לקחו אותנו לקיבוץ ניצנים.
כי אנחנו אמרנו שהולכים לניצנים. החברה שלו.
כי הוא היה מפקד של חברה.
של. שלמה של. יעקב. כולם.
של הכשרה?
הכשרה שהלכו.
את מתכוונת?
הלכו לניצנים.
כן.
כל החברה הזאת. אז. אה. רק אני לא אהבתי את הקיבוץ.
כן.
אני לא אהבתי את הקיבוץ.
אני הייתי יותר מדי עצמאית כדי. שה.
אינדיבידואליסטית.
כן. אה. ש. שכדי שיגידו לי פה ושם וזה.
אני רוצה. עצ. בעצמי לעשות. אה. אז. אה.
עבדתי במטבח ועבדתי.
ב. ב. בעיקר במטבח. בישלתי.
אהבת לבשל?
אהה. אימא לימדה אותנו לבשל.
את כולנו. אנחנו כולנו בישלנו.
ככה שמשום דבר תמיד עשיתי משהו. באמת משום דבר.
הקיבוץ לא היה. לא היה להם מה.
אחר כך אמרתי ליעקב: "נמאס לי. בוא. בוא נצא".
הוא לא רצה בשום אופן לצאת.
אז אמרתי: "טוב תישאר אתה. אני אצא".
אז הוא יצא. התחלנו את החיים בחוץ.
עם. אה. עם.
כסף כמעט שום דבר וזהו.
2 מיטות של הסוכנות.
אז איך בכל זאת הסתדרתם?
אה. לקחנו חדר בבני ברק ויעקב
הלך לעבוד בכבישים ואני גם חיפשתי עבודה.
כמובן. אני תכף הייתי בהריון.
כי הייתי נאיבית מאוד. מת. מבחינה הזאת.
ו. וגם. חי. חיפשתי עבודה ואז. אה.
עשיתי כל מיני עבודות. כל מיני עבודות.
לא הייתי עצלנית.
כי הייתי צריכה את הכסף. וזהו.
ועשית גם עבודות בתפירה שאהבת?
גם תפירה. גם. כל מיני עבודות.
כל מיני עבודות עשיתי. וזהו.
ומתי. אה. את אמרת לי שהיית תקופה ארוכה מאוד בארצות הברית.
אז. אה.
אז למה בעצם.
לא. רגע אחד.
אנחנו יצאנו מהקיבוץ. ויעקב קיבל עבודה במשרד הביטחון.
בשישים. ו. ב-59'. אה. הוא נשלח לשליחות לווינה.
היינו 3 שנים בווינה. בקונסו. ב.
שגרירות ישראל.
שגרירות ישראל.
3 שנים. ואחרי. ומ. בווינה הוא החליט
שהוא רוצה לנסוע ללמוד בארצות הברית.
מ-המ.
באנו הביתה. עשינו שוב פייקלעך.
לא. בבית. כשבאנו מהזה אז הגיעו 5 נשיאים. ש. שחורים.
אם את זוכרת. בחמישים. ב-65'. או. מתי זה היה?
לא זוכרת.
רגע. זה היה לפני וינה או אחרי וינה? לפני וינה.
הוא. ממשרד הביטחון.
משרד החוץ לקח אותו כי הוא דיבר צרפתית וכדי שילך עם.
ה. ה. יישאר עם ה-3.
הנשיאים?
הנשיאים. הש. השחורים האלה.
מ-המ.
והוא הלך בכל העולם.
יש לי גם מתנה קטנה ממנו.
אה. ואחרי זה הוא החליט שהוא. אהה.
רוצה ללמוד?
הוא רוצה ללמוד.
ו. הוא נסע לארצות הברית והוא כתב לי אני יכולה לבוא.
‮קיבלו אותו ל-‭Columbia University‬.‬
ו. אני באתי ואז אני התחלתי בתפירה. בארצות הברית.
‮את יודעת מה זה ‭Piecework‬?‬
‮‭Piecework‬. זה. זה משהו של. שקשור באומנות?‬
לא. זה קשור שכמה חתיכות את עושה.
אה. עבודת טלאים? כן. כן.
אז. אה. אחותי חווה הייתה שמה.
לעשות קצת כסף לבנות את הבית שלה.
אז אני הלכתי איתה לעבוד ובדרך הביתה.
אני התעלפתי בדרך כי עבדתי נורא קשה ולא היה לי כוח.
אז אמרתי ליעקב: "אם אני צריכה ככה לעבוד.
אני כבר חוזרת הביתה ואתה תישאר לך פה".
אז. אה. אחותי אמרה: "אז נחפש עבודה אחרת את לא.
לא מוכרחה לרוץ הביתה.
יש לך עוד קצת זמן".
אז היא פגשה איזה חברה שלה.
היא אומרת: "כן. יש לי מקום לתפירה. היא יודעת לתפור?"
"כן". אז הלכתי לתפור.
אז זה היה המזל הראשון שלי.
ששמה. אה. ה. התיישבתי ליד מכונת תפירה.
ו. עבדתי. וה. האדם שחתך את השמלות. חלה.
אז שאלו אותי אם אני יודעת לחתוך.
אמרתי: "כן. אני יודעת. לח. הכל אני יודעת".
אני יודעת. אה. אני. אה. אמרתי: "כן. אני יודעת".
חתכתי. אחר כך. אה. אהה. הציעו לי מקום עבודה יותר טוב.
אז עזבתי פה והלכתי.
כמה זמן שאני עברתי ממקום למקום. תמיד יותר טוב.
כי אני עשיתי יותר טוב ויותר טוב.
וכך הגעתי לעיצוב מבפנים שלי
וככה אני עשיתי 32 שנה עיצוב אופנה.
אז נשארתם שם כי את התחלת לעשות קריירה בעיצוב?
לא. הוא למד.
הוא למד. אבל 32 שנה.
הוא למד. הוא. גמ. הוא גמר פסיכולוגיה.
ואחר כך עבד שם כפסיכולוג?
לא. לא היה לו כדאי.
כי. אה. קיבל. אה.
כן.
משרה באל-על ועבד באל-על.
אה-הא.
אז לא היה לו כדאי לעזוב.
ו. ו. נשארנו.
אז כבר לא היה לו קשר עם משרד הביטחון ועם עלייה. ו.
לא. לא היה לו קשר.
היה לו קשר עם אל-על.
היה. 30 שנה הוא עבד באל-על ואני עבדתי. בעיצוב.
במשרדים של אל-על?
כן. ו. אהה. וככה זה. אה.
ולמה בעצם חזרתם?
אה. כי בשישי. בגיל 65 אני יצאתי לפנסיה.
ו. הוא גם יצא לפנסיה וחזרנו למשפחה.
מה. מה נשב שמה. הי.
יש לנו חברה גדולה מאוד בארצות הברית.
אבל חברה זה חברה. משפחה זה משפחה.
ואנחנו מאוד קשורים. המשפחה שלנו מאוד קשורה.
אז חזרנו. אחרי 32 שנה חזרנו.
זה. בית. הדירה הזאת קנינו על נייר מישראלום.
ב. בניו יורק.
השקעה. פשוט מאוד השקעה.
כשהייתה מוכנה הדירה. אז.
אה. אחיינית נכנסה. אחיינית שלי.
מ-המ.
בת של חווה.
וככה זה היה.
טוב. אממ. שרה לסיכום.
לסיום הראיון יש לך. אה. רצון. אה.
להגיד כמה מילים על החיים בארץ. איך את מרגישה?
בכל זאת עם. ה.
אה. תשמעי. החיים בארץ נהדרים.
צריכים רק. ל. לדעת איך לחיות אותו.
קודם כל לי. המשפחה הייתה חשובה מאוד.
עם החברות הגדולה. וה. עם הכל.
עם הכסף הגדול שמה והכל.
נו. נוח והיה לי בית. אה.
במקום נהדר. ו. כי השקענו.
מה שהרווחנו. השקענו. השקענו. השקענו.
שלחנו גם הביתה כסף. להורים.
ו. בבית נהדר.
כן.
בבית נהדר. רק צריכים לדעת לחיות אותו.
טוב. שרה תודה רבה.
תודה לך.
ואנחנו נמשיך לצלם תמונות.
עוד? [כך במקור] אבא ואימא.
משה גוטעהרר. אסתר גוטעהרר.
[כך במקור] אבא ואימא באמצע.
אה. בדרך לארץ בקפריסין.
אה. יצחק. מויש. אה.
מנחם מנדל שהוא נפטר שם ופנחס.
זאת אני עם אחותי ציפורה.
אה. יצחק הכי קטן ופנחס.
איפה זה?
זה בבראשוב. בפארק.
אני ובעלי.
הוא נפטר ב-2003. הוא היה בן 80.
פה בארץ.
זאת ציפורה אחותי שנפטרה פה בארץ.
אה. הבת שלי.
בעלה. כלתי והבן.
את לא יכולה. ל.
טל. שי. אלון. אריאל. זהו.
הנכדים שלך?
כן. זאת אלמוג הנכדה.
אני וגיא.
תגידי שאלה הנינים.
הני. אלה הנינים שלי. גיא. ליאם.
לוטם. עומרי וליה.
עדותה של בן דב שרה לבית גוטעהרר ילידת 1925 Hunyad, רומניה על קורותיה ב־Brașov וב־București עדות על ילדות מוקדמת ב־Tășnad Blaja; משפחה אורתודוקסית; מעבר אל הורי האב ב־Hunyad למשך שנה; מעבר עם המשפחה ל־Brașov; לימודים בבית ספר יהודי ציוני; לימודים בבית ספר עממי רומני; חברות בתנועת 'הנוער הציוני'; כיבוש גרמני; הפסקת לימודים; יחסים טובים עם שכנים, נציגי פקידות גרמנית; לימודי מקצוע ועזרה בפרנסת המשפחה; שחרור בידי הצבא האדום באוגוסט 1943; יציאה ל־București לסמינר של 'הנוער הציוני' ב־1944; הפלגה באונייה "צלאח א דין" מ־Constanta ל־Istanbul; נסיעה ברכבת דרך סוריה ולבנון; עלייה לחיפה בנובמבר 1944; שיקום וקליטה.
details.fullDetails.itemId
10556163
details.fullDetails.firstName
Sarah
details.fullDetails.lastName
בן דב
details.fullDetails.maidenName
Gottehrer
details.fullDetails.dob
1925
details.fullDetails.pob
Hunyad, רומניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
10/07/2013
details.fullDetails.latestDate
10/07/2013
details.fullDetails.submitter
בן דב שרה לבית גוטעהרר
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer