חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של יהודית דסה לבית קלדרון, ילידת 1935 Yambol, בולגריה על קורותיה ב-Yambol

Testimony
null
null
היום ה-7 לחודש יולי שנת 2013.
אני דינה שפט מטעם יד ושם. מראיינת את דסה יהודית.
יו. נולדה בימבול. בחבל בורגס בבולגריה.
היא תספר לנו על התלאות של משפחה יהודית ותיקה.
ב. בתקופת המלחמה בימבול.
לאחר מכן. תספר לנו על עלייתה ארצה והתאקלמותה פה בארץ.
אה. ספרי לי בקשה יהודית. קודם רקע משפחתי.
כן.
ושאת מזכירה את בני משפחתך.
בתחילה הזכירי אותם בשמותיהם המלאים.
שזה יהיה עבורם מצבת זיכרון.
אוקיי. עכשיו. אבא שלי אברהם קלדרון.
ממשפחה ותיקה. שהם באו כולם אחרי גירוש ספרד.
ואימי ממשפחת קריספין לפני הנישואים.
שגם כן. אה.
הם. אה. הגיעו משם.
והייתה גרה אית.
אנחנו 2 ילדים. אני.
אחי. אני הקטנה מאחי ב-6 שנים.
ו. כש. ו.
ה. כשהם הגיעו. אה.
איתנו גרה דודה של הוריי.
שלא התחתנה אף פעם.
שמה?
אה. שמה שמחה קלדרון.
היא הייתה גם חירשת.
ידעה רק בול. אה. ספרדית.
ובגלל זה אני יודעת ספרדית.
אחרת בבית לא כל כך דיברנו לדינו.
והיא הייתה מספרת לנו. היא.
היו לה עוד המון בני אחים וזה.
היא תמיד גרה איתנו.
והיא הייתה מספרת שכשיצאו.
אה. מספרד. קודם כל הגיעו ליוון.
ביוון לא הייתה פרנסה. ובאו לבולגריה.
אה. אבא של אימא שלי.
פתח בית מרחץ ציבורי.
כי לא היה בבתים. לא היו בתי. והוא.
והיה מייבא עצים ופחם. בשביל החורף.
והוא. הוא היה עשיר.
הוא הרוויח הרבה.
מפני שכל העיר בא לבית המרחץ שלו.
העיר. אהה. לא גדולה. אבל מקסימה.
שכל היהו. מלא יהודים.
וכולם הכירו אחד את השני.
והייתה ככה. שכונה ש. למטה.
שקראו לה. אהה.
אה. אה. זה. פלשתינה הקטנה.
הם היו יותר עניים.
ואלה שיותר למעלה.
היו מבוססים. היו גם קצת עשירים.
היה בית חרושת אחד של יהודי.
והיו חיי שלווה ונעימי.
נעימים מאוד. אז.
איך היה. אתה. את יודעת משהו על הקשר עם השכנים? עם ה.
אז הש. אה. לא היו כמעט.
אה. גויים ברחוב שלנו.
אבל אבי היה לו. לאבי היה.
עסקים בוודאי. והוא.
הייתה לו חנות. הייתה לו חנות.
שהוא מכר גלנטריה.
הכל בשביל הכפר. כפריים.
הכפריים שמה רוקמים. עם חוטים.
ועם צמרים. ו. ו.
סינורים. בכ. פרחים שמים בראש.
הוא פשוט מכר רק דברים לכפריים.
והיה לו קשר הדוק.
כל יום חמישי.
הכפריים היו באים לשוק להביא סחורה. והיו קונים אצלו.
ומצבנו היה מצויין. חיינו יפה.
מה את יודעת על הרקע. אה.
על הרקע של משפחתה של אימא יותר?
אז הסבא שלי.
שמו את יודעת?
שמו קריספין. כן. אה.
הפרטי?
ניסים קריספין.
ניסים?
הוא ה. אה. החזיק המון המון. אה.
מ. משרתים בתוך הבית מרחץ.
כי הרי מנקים. עוזרים לנ. לג.
לאנשים לרחוץ אותם.
ו. ויחד עם זה הוא התאלמן.
נשאר עם 3 ילדים.
אימא שלי ו-2 בנים.
והבית היה גדול. היה מחולק ככה.
אימא שלו הייתה גרה עם הבנים.
כי הוא התחתן עם אישה שנייה.
והיא לא רצתה שהבנים יגורו. ובחלק השני.
היה גר. אהה.
הוא עם האישה החדשה ונולדה לו בת.
אבל אימא שלי הייתה קטנה.
הייתה גרה עם האבא.
ולכן. אה. הם היו עשירים.
שאימא שלי יכלה לא לדעת לבשל או לעשות.
אבל הוא היה מביא המון תורכיות שהיו מבשלות. מטפלות בילדים.
אז אימא שלי הייתה עקרת בית למופת מ. מזה ש.
אפילו שלא עשתה שום דבר בבית.
היא הייתה ידועה כאחד עקרות בית שמבשלות הכי טוב.
ואופות הכי טוב.
אז. אה. היא התחתנה עם אבא שלי.
הם היו בני דודים.
אבל. לא היה קשר בגלל שאימא שלו נפטר.
אימא של אימא שלי נפטרה בת.
אה. 60 ומשהו.
זה היה.
בת 40 ומשהו.
זה היה רגיל במשפחות שלכם נישואים של בני דודים?
אה. היו כמה. שזה היו רחוקים.
למשל. אבא שלי היה חבר של אחיה.
וככה נוצר יותר הקשר.
כי אימא שלה הייתה אחות של האבא.
אבל לא היה לה כבר. אה.
כשאימא שלה נפטרה.
לא היה להם כל כך קשרים.
אה. כל אחד טיפל בילדים שלו.
ו. וק. קרה מה שקרה.
שפתאום מצאו מים מינרלים בעיר שלנו.
ואז העסקים של ה.
פרחו?
סבא שלי ירדו מאוד. אבל.
ירדו? דווקא בגלל ש.
כן. הפסיקו אנשים.
כי בנו בית מרחץ יוצא מן הכלל.
אה. זה. על סבא?
עם המים הזה.
כן?
אבל בכל זאת.
אה. חי בסדר.
ומצד אבא שלי. נדמה לי.
שהם התעסקו בחיטה וב. בדברים כאלה.
אבל ודאי מצד אבא. שהיה ב. אה.
בעל חנות לג. גלנטריה.
זה דווקא. העסקים פרחו ודאי?
כן. פרחו. כן.
עד שהיה חייב לסגור את החנות.
וגרנו בבית כנראה. אה. זה נקרא יפה.
מה את זוכרת? איך מ. מהבית שלך?
אז זה מה שרציתי להגיד לך.
גרנו בבית ש. שהוא היה של 2 קומות.
קומה רא. על. עליונה.
אנחנו גרנו. יפה מאוד.
למטה. בן דוד של.
אה. אבי. נשוי.
והחצר. אנחנו טיפלנו בפרחים.
כי אבא שלי מאוד אהב שיהיה יפה.
וחיינו. והייתה לנו עוזרת.
צעירה שהייתה גרה אצלנו בבית.
והדודה הזאת. כולנו גרנו ביחד.
ו. את רוצה כבר שאתקדם למלחמה?
לא. לא. לא. לא. אנחנו לא ממהרים.
היינו 2 ילדים מאוד מפונקים. אבל לטוב.
לא חצופים. לא.
אבל תמיד הלכנו עם אימא לאיזה מקום.
אם היא לא הייתה אומרת לנו תאכלו את זה. תשתו.
ואני הייתי דבק. הייתי ביישנית.
כשהייתי בכיתה א' כל הזמן הייתי חושבת מה אימא שלי עושה?
אולי אני לא אמצא אותה?
את יודעת. הייתי מאוד קשורה.
לכן. אני מאוד מעורה במה שנעשה עם הגדולים.
כי כל הזמן הייתי איתה.
מי היו החברות שלך?
חברות? שם לא היה לנו גן ילדים.
ישר הלכנו לכיתה א'. וכשהתחלנו.
של בית ספר יהודי?
כן. 4 שנים. זה בית ספר יהודי.
היה בית ספר יהודי ל-4 שנים הראשונות.
למדו את כל המקצועות.
מורים מעולים. יהודים. וגם עברית.
כמה פעמים למדתם?
או כמה שעות בערך עברית למדת?
אז זהו. שלא הרבה ובעל פה. ובעל פה.
והיה לנו נורא קשה ללמוד.
אבל לפחות ידענו את האותיות. ידענו לקרוא קצת.
ובכיתה א' כשהייתי עובד.
אז למדה איתי לילי. ולמדה איתי נורית.
שעכשיו יש לי קשרים.
למדנו. אבל. את יודעת. תמיד כמה מתחברות יותר. ו.
אז את אומרת שחברות לא יהודיות. לא היו?
לא. אחר כך כן.
כי אנחנו עוברים לעוד 4 שנים.
אחר כך. לפני התיכון. אצל גויים.
כן. אבל קודם באמת יותר ל. אהה.
4 שנים זה רק. אה.
עם יהודים. וכל המקצועות.
זה. רגיל. בית ספר.
למדתם שפות אחרות?
ב-4 שנים רק עברית.
רק עברית?
רק עברית. ויום אחד. אה.
אמרו לנו. אהה.
"אין בית ס. יותר לא תבואו לבית ספר".
הגרמנים פלשו. נכנסו ל. לבניין.
"ולא יהיה לכם לימודים".
אז. אה. נשארנו בבית.
אבל אחי כבר היה. אחי היה מצ.
המצטיין בכיתה בכל בית ספר.
גם של התיכון.
וגם של. אה.
כשאני הייתי מגיעה אחריו ללמוד אצל הגויים בזה.
המורה הייתה אומרת לי: "אני מקווה שאת תהיי כמו אחיך".
זה נורא כשאומרים לך ככה.
כן.
הייתי תלמידה טובה.
אבל הוא היה יותר.
אבל. לפני שאנחנו ממשיכים.
עדיין אני מרגישה לא דיברנו איך קיימת.
איך היו החיים שלכם? חיי היומיום?
החיים שלנו.
מה החיים ה. מה עם חגים? איך חגגתם חגים?
החגים. חגגנו יוצא מן הכלל.
כי אח של אימא שלי הגדול.
הוא התמצא בענייני בית כנסת.
אבא שלי גם. חגים ה.
היהודים היו סוגרים את החנויות.
והיינו הולכים לבית כנסת בערב.
ואנחנו הילדים היינו משתוללים בחצר ומאושרים. ש.
מה. מה את זוכרת.
מה את זוכרת מבית הכנסת?
מה את זוכרת מ.
בואי נתחיל עם חג פסח. מה את זוכרת?
חג פסח. היינו הולכים לקנות בבית הכנסת.
לא היו מצות כאלה דקות.
היו אופים לנו כמו פיתות קשות קשות.
כן. אז זה קניתם מבית הכנסת?
כן.
אה-הא.
אימא שלי הייתה מגרדת אותם בשביל לעשות.
זה היה קשה מאוד לעשות.
כאילו פירורי לחם.
שהיום יש. בשביל לבשל כל מיני דברים.
אימי לא בישלה בשבת.
לא מפני שהיא הייתה דתייה. זאת אומרת.
עד הדור שלה כן היו שומרים מאוד.
אבל שזה יום מנוחה.
אבא שלי כן עבד בחנות.
וש. שמרנו על חגים שיגידו שאנחנו גויים. זה לא נכון.
הלכנו לבית הכנסת. גרנו על יד בית ה. והילדים.
היינו משתוללים בחצר.
והתחלנו לשמור גם ביום כיפור מגיל מסוים לא לאכול. ו.
בואי. בואי נדבר עוד קצת על.
אה. ליל הסדר.
ליל הסדר בעיניי זה היה חלום.
אה. אח הגדול של אבא שלי גם התמצא בזה.
אבא שלי פחות קצת.
כן?
והאח של אימא.
שלי כל החגים עשינו ביחד.
אז בליל הסדר כל המשפחה התכנסה?
כל המשפחה. שני ה.
רציתי לדעת איזה מאכלים אכלתם אז?
אהה. אכלנו אגריסטדה. את יודעת. מה זה?
אגריסטדה זה מיונז?
עם דגים בפנים.
כן.
קציצות פראסה. בשר.
אין. לא היה דבר שלא.
וכל. כל אחד. כל גיסה.
כן. אבל זה מעניין אותנו כי לא.
ה. את. אצלכם. לא אכלו [משובש]
ה. ה. בורומאלוס.
למשל. אבא שלי גם פה לא יכול היה לחם. מ.
אז הוא ה.
כמו סופגניות.
כן?
של קמח מצה.
כן?
אבל שם מהמגורד הזה.
פה עושים עם מצות.
כן.
אה. הכל לפי הדינים והכל.
מה. מה. אבל איזה מ. עוד מאכלים?
זה מעניין אותנו. כי הד. ה.
פה אנחנו לא מדברים על גפילטע פיש ועל מרק.
לא. לא. דגים ע.
ב. בתוך ה.
איזה סוג של דג?
גם קרפיון?
לא. שם לא היה קרפיון.
זהו. אבל היה.
אכלנו המון דגים.
אבל דגים טובים שאימא שלי הייתה
מאדה אותם. ומכניסה לתוך האגריסטדה.
אגריסטדה. המיונז הזה?
מיונז.
שהיו עושים מביצים בבית?
אכלנו. אהה. אוכל שמאוד מאוד טע.
אימא שלי הייתה שפית. אה. של זה.
כן.
כי דודי התחתן עם תורכיה גם.
אז היא עוד הביאה להם עוד. אה.
למשל קילו 2 של. בצל. שמטגני.
ארמי. קוראים לזה.
כן? נו?
מבשלים את זה עם חלקי עוף וזה. באמת חלום.
יש לך את המרשם?
אצלי. בעלי לא אכל את הדברים האלה. לכן אני.
גם ההורים שלא כל כך טוב בישלו היי.
כמו היוונים. והוא לא אכל טוב.
כן?
ו. והמון דב.
אה. אה. או. עוגות. למשל. איזה עוגות [משובש]
אה. אימא שלי היא הייתה מומחית.
לבקלאווה. לתישפישתי. [משובש] ל.
אז הכל היה מושפע בעצם מהמטבח התורכי?
כן. את הדברים האלה מהמטבח התורכי.
ועוגות. ומשמרים. היא הייתה מפנקת.
היינו ילדים מפונקים.
כי התנור תמיד.
אה. בחורף. עבד.
והיה לה תנור בכניסה.
שמאופ. שגם אופה.
כל יום הייתה אופה לנו משהו.
אני אומרת לך היינו ילדים מאוד מ. שפינקו אותנו.
אבא שלי היה קצת היפוכונדר.
היה הולך לעבודה כשהיה לנו חום. חולים.
היה אומר לאימא שלי: "היום אל תבשלי.
תשבי על ידם.
ואני לא אחזור בצהריים לאכול.
אני אוכל בחנות. אני אנוח שם.
העיקר אל תצאי מהילדים.
אולי תצטרכי להזמין רופא.
אולי" הוא היה ידוע.
עליו ידעו. אבא ספרדי זה אחרת. אה. אה.
ו.
מה עם עוד חגים?
אוקיי. זה פסח.
אהה.
פעמיים?
אז אני אגיד לך. פו.
חגגתם יום אחרי יום?
פורים. פורים זה היה.
אבא שהיה גם לארג'.
והיה נותן בסתר הרבה.
עכשיו. אהה. בעיר.
הייתה אישה אומללה שהיו לה 3 בנים.
מבוגרים. שהם היו טיפשים.
פשוט טיפשים הולכים ברחוב.
אבא שלי אימץ אחד מהם.
כל בוקר היה בא אל ה.
בשביל לפרנס אותו.
לא. לא שהוא עזר.
הוא לא יכול היה לעזור.
הכי הרבה היה לוקח אותו לחנות.
היה אומר לו: "לך תביא מטרייה או משהו".
העיקר שירגיש שהוא עושה משהו.
מישהו אחר לקח את השני והשלישי.
רק היו הולכים לישון בבית.
ובפורים. אבי היה מזמין איפה שעושים סוכריות.
היו עושים. היו קוראים לזה מבלאצ'ים.
מת. אדומים. ורודים. בצורות.
לא עוגות ולא סופגניות.
והיה שולח לקרובים.
משלוח.
משלוח. וזה היה טעם גן עדן. ממו.
ממה זה היה עשוי. משקדים? משקדים?
מסוכר. מסוכר רק.
בכל מיני צבעים.
והיה טעם גן עדן.
רק מסוכר?
כי היו שמים. לא יודעת.
מי שושנים. לא.
דברים ש. שזה היה תענוג או ש.
מכיוון שהייתי ילדה זה היה משהו חלומי.
אתם התחפשתם בפורים?
בטח.
למה בדרך כלל התחפשת?
אני לא אהבתי להתחפש.
והייתי מחפשת והייתי הולכת.
ואימא שלי לא הייתה מוכשרת כל כך בתפירה.
וכש. עד שהייתי מוצאת זה היה.
לכל דבר. כמו פה.
או ליצנים או.
ממש כמו פ.
פה. כל החגים עשינו.
אהה.
שבועות.
שבועות?
בטח כל החגים.
אכלתם חלבי?
כן.
מה אכלתם בשבועות?
סוטלאץ'.
סוטלאץ' זה כמו סולת. לא?
לא. לא. עם אורז.
אורז. בחלב?
עם אורז. ש. שלמים וחלב.
עם מי שושנים. לא? סוכר?
בהכל יש קצת מי שושנים.
נכון.
אחר כך. אממ.
לצ'ה פפיאדה. את יודעת מה זה פפיאדה. ש?
לא. זה אני לא יודעת.
מרתיחים חלב. שמים קצת קמח. ו.
אה. סוכר. שמים. מרתיחים את זה.
שמים באיזה כלי נחושת.
פה שמים את זה בתנור.
אם תקני את הספר של הבולגריה אז.
הרופאה שכתבה שם. כתוב.
כן?
וזה עד שמתייבש.
וזה נהיה קרום.
אה-הא.
וחותכים אותו.
בפנים נשאר קצת רך.
זה אחד הדברים.
אה. זה מסובך מאוד האוכל הבולגרי שאימא שלי הייתה עושה.
כן. אבל זה. זה כמ.
מוסקה. לטגן את החציל.
לשים בבפנים קצת בשר אחד.
אחד. אחד. לסדר אותם.
פלפלים למלות. אחר כך את הרוטב.
לשים ביצה. לשים בתנור.
זה מאוד. אהה. האוכל הבולגר.
בבית את ממשיכה?
לא.
לא?
כי בעלי לא אהב את זה.
חבל.
חלק מזה כן.
אגריסטדה. אה. חתני. הם אשכנזים.
אפשר לטעום. אתה רק תטעם.
עכשיו הוא תמיד בא.
הוא: "זה השגריר.
הוא נמצא פה. תעשי לנו".
אני אומרת: "בסדר". אני מטגנת דגים.
כן? עכשיו אני רוצה לחזור. ל. לדבר ד.
כן?
על יום כיפור. על ראש השנה.
כן. יום כיפור. כל המשפחה.
כל ה. אפשר להגיד שכל הרחוב.
כל היהודים. היינו הולכים לבית הכנסת.
היה לנו בית כנסת. מוזיאון.
כל הקירות. הכל מצויר.
כמו שאת רואה ב.
ב. בלובר. מה אני אגיד לך?
באמת. ציורים ש.
ש. תענוג להיות שם. לא רק בגלל.
בגלל האווירה. בגלל.
אנחנו הילדים היינו משחקים בחוץ. וההורים. ו.
ועזרת נשים הייתה למעלה?
כן. הייתה עזרת נשים. ו.
למעלה?
אהה. אני לא זוכרת אם זה. אני חושבת שכן.
או בצד?
אני חושבת שלמעלה. עד כמה שאני זוכרת.
למעלה. ואת יודעת. אה.
כשהיה נגמר כיפור.
אז. אהה. אימא שלי הייתה רצה בשביל להכין ששותים משהו וכזה.
אבל היא גם הייתה מבשלת שיותר מאוחר היו אוכלים ארוחת ערב.
ו.
מה אכלתם לארוחה מפסקת?
אה. למפסקת. אה. אוכל. אוכל רגיל.
רגיל?
רגיל. עד כמה שאני זוכרת.
אבל אימא שלי היה לה.
אוסף של מאכלים.
אני. זה לא פשוט ככה.
אני לא יודעת מה בערב.
מה ביום. אבל הרבה.
ואחר כך. אה. בבית הכנ. כן.
היינו חוזרים. ותארי לך.
שאימא שלי בסוף הייתה עם אלצהיימר כמעט.
ודבר ראשון שהייתה אומרת לבחורה שטיפלה בה: "תסדרי שולחן.
היום כיפור".
כל פעם הייתה אומרת.
אה. "אברהם יחזור מבית הכנסת".
אברהם זה אחיך?
א. א. אבא שלי.
אביך?
"וצריך שיסדר". בזמן הזה שהיו פה מהעיראק.
עם הז. אני. א. אחי הביא אותה לפה. אל תשאלי.
היא הייתה אומרת לי: "תסגרי את התריסים".
כי הם עברו לתל אביב וגרו בקומה ראשונה.
אז אבא שלי תמיד היה סוגר. "ותסדרי שולחן.
כי זה כיפור וצריכים לבוא לאכול מבית הכנסת".
תארי לך. אה. שהיה לה. אהה. אהה.
זה מתאר את ה.
גישה.
כן.
זאת אומרת היינו. שאומרים אנחנו גויים. לא.
נהיינו פה אולי גויים. אבל שם אנחנו לא.
לא היינו גויים. אז העיקר.
את זוכרת משהו מהחזן מהבית כנ.
כן. היה לנו חזן שבא מתורכיה.
חזן מעולה. מעולה. מעולה.
הוא עלה גם לארץ.
התחתן עם יהודייה יפייפיה.
מבולגריה. אבל לא היה להם ילדים.
שהוא היה גר ביפו.
זה לא זה שהיה נוסע על אופניים.
כן?
וזה. כל אזכרה מהמשפחה.
ואנשים היו מזמינים אותו שיעשה את האזכרות של החודש.
של השבוע. בתל אביב. היו מזמינים אותו.
אחי היה בודק אותו.
אחי היה קרדיולוג.
והיה לנו אסיפה. אהה.
ערב אחד היה כינוס של כל העיר שלנו.
הוא קם ואמר שאחי מרפא אותו.
ומטפל בו. והדגיש.
בלי כסף. הוא גם [משובש]
הוא כמו האבא שלך [משובש]
והוא קנה לאחי איזה פסל.
וכתב לו ברכות וכל זה.
אה. הוא היה מקסים. רב מקסים.
ואם תראי היום את הבית כנסת הלכתי. אלוהים ישמור.
הוציאו את כל הקיר.
הכל הכל. עשו מוזיאון עם 2 תמונות.
את זוכרת איזה תמונות היו ל.
איזה. איזה ציורים?
מהתנ"ך. הכל אני חושבת.
הא. ציורי תנ"ך?
כן. אני חושבת. כי הייתי.
בכל זאת קטנה מא. כן.
זה. ב. ב. באמת מרהיב עין.
הכל היה מעולה.
כי כולנו היו תורמים לבית הכנסת.
היה. היו מעט זקנים מאוד.
אז זאת אומרת. שהייתה.
היה שם רגע של קהילה. של [משובש]
כן. אנחנו גרנו על יד בית הכנסת גם כן. ו.
סוכות?
אה. סוכות. אוי. הילדים. לא. לא עשינו בבתים סוכה.
אחר כך היינו שמים את ה. ומזוזות. הרי שמים את הירק הזה.
באיזה חג שמים את זה?
פה. אני לא יודעת. הרי יש חג שמקבלים לבית הכנסת ירק כזה.
זר של ירק ושמים חתיכה חתיכה במזוזות. לא.
אני לא מכירה את זה.
פה לא עושים? אז ב.
אז כנראה שמה.
בבולגריה. כן.
כן? היו שמים ל. למה?
כן. על הש. אה. זה.
ותשמעי. זה. זה לא יאומן.
ש. כל כ. אהה. אז צ. רגע. אה.
ואנחנו הילדים. למה אהבנו את זה.
כאילו לא אכלנו ענבים בחיים. כי.
בולגריה ארץ פוריה הייתה. מה זה.
היו נוסעים ללמד ברומניה איך ל. לגדל.
אז. אה. מה היינו עושים הילדים?
היינו הולכים לסוכה של בית הכנסת.
והיינו מקבלים ענבים.
בסוכות. בתפילה.
כן?
הייתה תפילה. ולילדים היינו.
היינו מחלקים ענבים.
שם לא נתנו אוכל.
כן?
ואיזה שמחה היה.
כאילו לא אכלנו ענבים בחיים. שזה שם. וב.
ב. שם הייתה סוכה.
שבתוך הסוכה יש ענבים ויתנו לנו קצת ענבים.
אבל בנו אנשים בבתיהם גם סוכות?
זה אני לא זוכרת שבנו.
לנו הייתה אפשרות. ול.
כן?
זאת אומרת. היה לנו.
הייתה לנו מרפסת ולא.
שמחת תורה?
שי. זה אני לא זוכרת.
למען האמת. אני לא זוכרת.
יכול להיות שבתוך בית הכנסת כן הלכנו.
אבל ברחובות לא זוכרת שהיה.
מה שלא דיברנו זה חנוכה.
מה את זוכרת מחנוכה?
אהה. חנוכה היינו מדליקים חנוכיות.
כן?
כי הדודים שלי היו גם. אה.
יותר מסורתיים אפילו. אח של אימא שלי.
והאח של אבא שלי. המבוגרים יותר.
וחגגנו את כל החגים. אנחנו אהבנו חגים. גם של הגויים.
לא שיש. הלכנו לבית ז. לכנסיות או משהו.
אז איזה חג של הגויים חגגתם?
של הגולים. ראש השנה למשל. שלהם. היינו.
מעניין.
זה. כל שאני מספרת לך לפני המלחמה.
כן. נכון. אנחנו מדברים לפני המלחמה.
היינו מתאספים. להוריי הייתה חברה מאוד גדולה. עם הילדים.
גם לא יהודית? זאת אומרת.
לא. היו. היה לנו.
אני אספר גם לא יהודים.
אבל היהודים. היינו מתאספים.
קודם כל היו עוברים ילדים גויים שהיו כאילו.
דופקים בדלת?
דופקים ועם משהו.
אז היינו תורמים להם.
והם היו שרים לנו.
כמו לכל הגויים והיהודים.
אבל. ההורים שלי עם כל החברים היו מתאספים בבית אחד.
למי שהיה בית. אהה. יותר גדול.
כל אחת הייתה מביאה משהו.
הם היו משחקים קלפים. לא.
הם לא היו שחקני קלפים לרווחים.
בשביל החברה?
הגברים לחוד. והנשים לחוד.
ואנחנו הילדים משחקים וב-00:00 כולנו היינו
יושבים בשולחנות. והיינו אוכלים ביחד.
אז זה. זה ראש השנה שלהם שעשינו.
ויתר החגים היו סו. החנויות היתו.
היו סגורות. אז. אה.
אז לא עבדו. הגברים לא עבדו.
אז עד עכשיו את מתארת באמת ילדות מאוד נעימה.
מאוד מאוד נעימה.
בלי שום איזה הרגשה של.
כן. עכשיו. אבי.
לאבי היו המון חברים גויים.
אהבו אותו מאוד.
גם הכפרים שהיו באים.
וגם ב. אה. בעיר. חברים בעיר.
אז. אהה. להגיע כבר על הבית. אהה?
לא. על הבית כן.
עוד אנחנו. עוד לא לפני. אנחנו עוד.
לפני המלחמה מה שאנחנו יכולים להגיד [משובש]
כן. עכשיו. לאימא שלי היה אח.
היו 2 אחים. אבל האחד. הצעיר.
שמו?
אה. מרקו קריספין.
הוא. אבא שלו שלח אותו ללמוד.
הוא רצה ללמוד רפואה.
שלח אותו לצרפת.
ללמוד רפואה. להיות.
אה. רוקח ראשי. כן?
לא אלה שמחלקות את ה.
אז היו עושים גם את התרופות.
הוא רצה ללמוד רפואה.
ואני לא יודעת אם מותר לי להגיד את זה.
האימא החורגת אמרה שרפואה זה יותר מדי יקר.
היא מוכנה שהוא ילמד. אהה. רוקחות.
והוא היה מאוד ידוע בעיר.
כמו האחד האינטליגנטיים ביותר.
הטובים ביותר. אפילו יש לי.
נדמה לי. תמונה שלו.
והוא ניהל את ה.
אחד הבית מרקחת הכי גדולות שהיה של ארמני.
מ-המ.
יכולת שהארמני לא היה רוקח. הוא.
והוא ניהל?
היה המגיסט. היו קוראים לזה. הראשי.
כן?
שהוא היה עושה את התרופו.
הוא היה אחראי.
שהתרופות יהיו נכונות ש. ואותו זרקו מהעיר.
דבר ראשון. זרקו אותו מהעיר עם אשתו והילדה.
ושלחו אותו לאיזה כפר.
שה. הרבה שעות מהעיר שלנו.
אבל היום מסתבר.
שחיפשו את הבת שלו.
הבת שלו מאוד פעילה בארגון.
אה. יש. אה. יהודים ב. עם בולגריה.
כן? היא כאן בארץ?
היא כאן בארץ.
וראו אותה. שבטלוויזיה ראיינו.
היא ציירת ויש לה המון קשרים בבולגריה. ו. ו.
עם ה. בכל מיני ארצות.
היא כזאתי. פלפל.
ופנו אליה ואמרו: "אנחנו מחפשים את המשפחה הזאת.
קריספין?
זה היו הילדים ש.
את האיש הזה.
שאנחנו רוצים לעשות משהו בשבילו.
בשבילנו הוא היה אלוהים פה בכפר הזה".
אבל אף אחד לא עזר לו. הא?
עכשיו גילו את הבת. הזמינו אותה.
באוגוסט. הם רוצים לפתוח מוזיאון קטן על שמו.
שהבגדים שהוא לבש. הסינרים. והדברים. וזה.
עד כדי כך?
ומסתבר שהוא לא סיפר מה הוא עשה פה בארץ.
ואני אספר לך. הוא היה שולח להם תרופות.
כל הזמן טיפל בהם שם. והיום. זה.
והיא בחודש הבא נוסעת.
אני לא יכולה לנסוע איתה לעזוב את בעלי.
אה. מוז. פותחים מוזיאון קטן על שמו.
אוי. זה באמת מרגש.
מאוד. עכשיו. שלפני שבאנו לארץ היינו מדברים.
איך נדבר ב.
ההורים? באיזה שפה נדבר?
אז הדוד הזה אמר: "מי.
מי מטאטא רחובות בבולגריה?
האנלפביתים.
אנחנו אנלפביתים. אז נטאטא רחובות".
והוא באמת עבד ברמלה בכל מיני עבודות.
בכל מיני. ואחר כך היה רוקח הראשי
של לוד-רמלה. של קופת חולים.
או-אה.
אז. אהה.
חבלי הגירה. זה היה.
כן. אבל היום לא מוכנים כל כך העולים.
איך.
אבא שלי היו בבית עולים.
והוא הלך לעבוד בכביש בהתחלה. זה לא.
עכשיו.
כן?
אני רוצה לשאול אותך אם בילד.
אנחנו מדברים לפני המלחמה.
כן. כן.
אם בבית הספר.
או ב. או ב.
בבית. דיברו. אי.
איך דיברו על ה. על המלך בוריס?
שאחר כך אנח.
אני אשאל אותך. הוא הציל.
כן.
יהודים.
אז עכשיו תשמעי.
אני כבר מש.
איך התייחסו?
משנת 39'.
כן?
אני הייתי בת 4.
אני זוכרת. זוכרת.
שכל החברים של הוריי.
לנו היה רדיו. להם לא היה אולי לכל אחד רדיו.
והיו באים. והיו מ. מתחילים. ש.
שמעו כבר שהמצב מתחיל להיות לא טוב.
לא רק. עדיין לא בבולגריה. אבל פולין ו. וזה. ה. אה.
היו כנראה כבר כל השמועות על היטלר ש.
ואני זוכרת שהיו הולכים על יד רדיו ומתחילים ל.
לדבר. שלא יהיה טוב.
שהמצב ככה. והמצב ככה. והמצב ככה.
עכשיו תראי. על בוריס. אהה. בוריס לקח.
עוד. אה. כתוב גם בזה בטח.
הוא לקח אדמות. הוא קנה אדמות.
לא יודעת איך עשו את זה אז. אני הייתי ילדה.
וזה היה נקרא שזה. אה. לא יודעת.
זה על יד מק. קראו לזה האדמות החדשות.
והם נקראו בולגרים.
הם למדו כבר בבולגרית.
האנשים שעברו לגור שם היו כאילו בולגרים.
דיברו. הם נרצחו כולם.
בקושי מספרים את זה. בערב יום השואה.
12 אלף. אני לא יודעת כמה.
בשביל זה את צריכה לספר.
אז זה. הבת שלי כתבה.
תראי. בכל זאת הייתי קטנה ואני.
כן?
לא יודעת. אבל ראיתי את התוכנית. פעם אחת רק.
שכן הזכירו את זה.
ש [משובש] (שפה זרה) זה מהאדמות החדשות.
כן?
כן. הוא נתן לרצוח.
את מבינה? הוא שלח אותם.
כן?
עכשיו. לא כולם מאמינים שהמלך היה נ. עד כדי טוב.
כן?
חושבים שהצ. שהרעילו אותו.
אני. אני באמת לא יודעת אם הייתם קוראים משהו ו.
בספרים ובדברים שיש ביד ושם של אלה.
תדעו יותר טוב. כי אני.
כן.
בסך הכל הייתי ילדה.
לא. אנחנו רק רוצים.
אני שאלתי אם היו מזכירים אותו בבית
הספר היהודי? לפני המלחמה?
ב. בבית הספר היהודי.
לפני המלחמה?
התנהגו. התנהגו כאילו אנחנו גוי. אהה.
כן?
לא יהודים.
שום הבדל הם לא עשו שי.
שילמדו אותנו נגד.
אהה. אפילו נגד השלטון. אה. וזה.
כן. אבל אה. אני מתארת לי שאתם הייתם.
היהודים היו אז בעד השלטון?
בטח שהיו קודם. אה.
בוודאי. [משובש]
תשמעי. רופאים. פרופסורים.
כן?
ו. ה. התחילו קודם כל.
אה. עכשיו את רוצה שנתחיל עם הבי. עם ה.
עוד. אה. אם יש לך עוד דבר לספר.
עד. אה. עד המלחמה. אם יש לך עוד זיכרון?
אז עכשיו תראי.
לא די. סיפרת לי. באיזה משחקים שיחקתם?
לא דיברנו על משחקים.
אה. תראי. אחי היה מאוד מוכשר בכל מיני דברים.
חוץ מציור. לעשות דברים.
אה. אלה שיש מ. אנשים.
שהיו שולחים את הילדים שלהם מסופיה או מזה. אצל הסבא והסבתא.
והם תמיד מזכירים לי. אחי היה לוקח נגיד אבטיח.
היה עושה כל מיני. אבטיח קטן.
עושה חורים. עושה להם. היה אוסף.
[משובש]
את כל ה ילדים מהשכונה ו.
והיה כל מיני משח. אה. סרטים כאלה.
אבל אנ. אנחנו החברות. העיקר. העיקר.
הבנות?
הבנות. לפני שהלכנו לת.
ל. השומר הצעיר. אנחנו היינו.
היינו הולכות. היה לנו פארק.
היפ. אחד היפים שיש בבולגריה.
היום התאכזבתי כי הם.
אין להם כסף להחזיק.
כבר שום דבר לא נשאר. כן.
והיינו הולכות לשם.
והיינו משחקות שם חברות.
או שהאמהות היו לוקחות את הילדים.
והיו הולכות שם לבלות.
היינו יוצאים המון עם ההורים והחברות והילדים.
יש לנו אפילו תמונות כאלה.
הנה לילי יש לה עם האימא שלה.
אני עם אימא שלי זה.
העיקר זה היה ילדים ביחד.
של החברות. של הזה. וכש.
ומשחקי. אה. משחקים.
כן. כמו שפה. חבל. ו. ו.
אבל משחקים ששיחקתם בבית? מהמשחקים.
אה. משחקים היו.
איזה היו?
כמו שהיו. אה. יש פה. את ה.
פלטה זאת ש. אממ. משחקים עם החרוזים.
כן.
אה. מונופול. כל מה.
כל זה היה?
היה. בטח. היה. לא זה.
כן?
זאת לא הייתה עיר. ארץ כל כך פרימיטיבית כמו ש חו.
לא. אנחנו לא חושבים. חס וחלילה.
כי שם היה מאוד חשוב הלימודים.
לא רק ליהודים שם.
הלימודים זה היה דבר מאוד חשוב.
באמת. הם. איר.
הם לימדו. המורים היו מעולים. גם של הגויים.
בתי הספר היו על רמה מאו.
בעיר שלנו על רמה מאוד גבוהה.
המשפחה שלך הייתה משפחה ציונית?
כן. אני אראה לך מה שאבא שלי תרם אחרי המלחמה.
כן. זאת אומרת. במה. במה.
הם היו פעי. ב. במה. במה זה התב.
כל אסיפה וכו. אה. היינו יוצאים. אה.
לעבודה. אה. זאת אומרת. כל חג.
כן?
לא פחדנו. לצאת לפני המלחמה. עם די.
דגלי ישראל. והיינו הולכים ב. בעיר. ברחוב.
ברחוב?
ברחוב.
וזה.
הראשי.
וזה לא עורר שום בעיה?
לא עורר להם. אז לפני המלחמה. לא עורר להם.
הם התחילו להיות.
חלק מהם היו שמים להם פה. ס. סמל. ש.
שהם אלה שמחפשים. שהם עוזרים לגרמנים.
שהם היו הגויים על. הפאשיסטים. צעירים בדרך כלל.
הם היו מחפשים איפה את.
את מי אפשר לתפוס.
את מי. זה אחרי שהתחילו כל הבעיות.
מ-המ.
זה אני אספר לך אחר כך.
כן. אנחנו רוצים סדר כרונולוגי.
כן. כן.
אז באמת. תספרי לאט לאט.
אז. אה. ב. שהיינו בבית הספר. זה היה לפני שאבא שלי.
נדמה לי שהלך למחנות.
באו והודיעו ל: "אל תשלחו אותם לבית ספר.
אין סגרו את בית הספר היהודי".
עכשיו. אהה. תשמעי. זה היה הלם.
אני הייתי אולי בכיתה א' או ב'. לא יותר מזה.
ההורים הכינו אתכם לזה?
לא. גם הם לא היו מוכנים לזה. זה.
לא. אבל הייתה. הייתה הרגשה לא טובה.
ידעו שמשהו מתבשל. שמשהו לא טוב.
כבר לא היו טיפשים. כבר ידענו.
ולא מסרו ברדיו. כי לא היו אנשים שהיה להם רדיו.
כל ההודעות שהיה להם.
על כל דבר שצריך לקרות.
שצריך זה. זה היה. היה בא מתופף ב.
ברחוב של היהודים. וגם בעיר. בכל מקום.
והיה אומר: "היום יצא חוק כזה".
אז זה היה פתאומי בשבילך?
כן.
לפי הזיכרון שלך.
כן. לי בתור ילדה.
כבר לך. ב. בכיתה.
הייתי רצה לשמוע.
כי זה היה קרוב לבית.
כן?
אז החוק הזה והחוק הזה. ו.
רגע. אבל בואי נדבר על החוקים.
כן.
זה חשוב.
אז. אה. דבר ראשון.
כן?
יצא חוק כל מי שיש לו רדיו.
שיביא את זה לדואר.
אחר כך יצא חוק.
שכל מי שיש לו תכשיטים.
זהב ודברים. שיביא את זה לדואר.
אימי. היו לה 2 טבעות מאוד יוקרתיות שזה היה אירוסים.
ושל הסבתא של האימא של אבא שלי.
כזה שעם. אה. ברילנטים.
היא החליטה. הסתכנה להחביא אותם.
שאם יקרה משהו והיא תצטרך להציל אותנו.
או משהו. ש. לא יודעת איך היא החביאה אותם.
ופתאום. טוב. את רוצה לפני ה.
כן. את כל החוקים.
שהוציאו אותנו.
את כל החוקים שאת זוכרת.
אז החוקים התחילו עוד לפני שיצאנו מהבית.
קודם כל. הדוד הזה שס. שסילקו אותו.
כן.
אחר כך.
מה עם החנות של אבא?
אה זהו. אז. אה. כשהיא.
כשאבא שלי קרה. קנה. אה.
קיבל צו. צו להתגייס. לעבודת פרך.
לעבודות כפייה?
כפייה. הוא הלך. סגר את החנות.
מה. זאת לא הייתה חנות פרטית שלו. בשכירות.
כן. ומה עשיתם עם מה ש.
אז תי. אז זהו.
התכולה של ה.
אז. אהה. הוא לפני ז. זאת אומרת.
ידעו שיסגרו. אז. אה.
זאת אומרת. אז ידעו שזה יהיה.
נתנו להם נגיד אורכה ש. שיגמרו.
ככה אני חושבת בתור.
כן.
ילדה. כי דברים גדולים.
יותר הוא לא. לא הביא הביתה.
כנראה שב. אה. תראי.
הכפריים לא היו טיפשים.
הם היו באים פעם בזה.
יכול להיות שהם נכנסו אליו.
ולקחו את רוב הדברים.
אבל מה שהוא הביא הביתה. חוטים.
חוטים לתפירה. חוטים לזה.
השאיר את זה בבית.
עכשיו. אה. אסור היה להיכנס לרחוב היהודי. אחר כך.
מה. היה שלט?
כל ה.
היה שלט? או.
לא.
איך זה היה?
היה ידוע.
הודיעו שאסור.
עכשיו. אה. באופן כללי.
היו מביאים כל בוקר עגלות עם פירות ועם ירקות. את יודעת?
את לא יודעת. אחר כך הכל נעלם.
שלחו לרוסיה. הפסיקו להביא את העגלות ואת הזה. אז.
מה אכלתם? אז היה מה?
מה? ממה. מה אכלתם?
אז. אהה. לא יודעת. אני לא זוכרת. אבל. אהה.
אולי אפשר היה במכולת לקנות כמה פלפלים או משהו. או משהו.
לחם. היה עם תלושים. לא רק ל. אולי גם לגויים.
הייתי עומדת שעות באיזה מאפייה.
שאת היית הולכת עם ה.
ואחר כך. אסור היה לגויים להיכנס לרחוב היהודי הזה.
פשוט סגרו אותו?
ס. כן. אה. ס. לא. לא שמו סורגים.
אבל ידעו. פחדו. הגויים פחדו לבוא.
אז. האם היה מישהו מהחברים של אביך שסיפרת.
אז מי. אני אספר.
שבא?
אז אני אספר לך בדיוק.
את זה אני אספר לך.
לפני שנגיע שעזבנו את הבית.
אז אבי גמר עם כל זה והתגייס.
ולא יודעת אם [משובש] אז רק המבוגרים יותר. אח שלו.
שבשנתיים מבוגר. אחרי תקופה מה אחריו.
אז אנחנו הזמנו את דודתי עם הבנים שלה.
2 בנים. בני דודים שיב.
בפסח יבואו. אנחנו לבד. והם לבד.
בלי. וא. אבא לא היה?
לפני שעזבנו את ה.
אבא כבר לא היה?
לא. ל. אבא כבר לא היה. וגם האבא שלהם לא היה.
אתם יודעים. ידעתם אז לאן הם נשלחו?
הוא ני. אה. אני לא אוהבת את בר זוהר שכתב את הספר.
כן. אני מכירה.
הוא כותב שטויות.
הוא כותב שאבא שלו כל שבת היה בא הביתה.
אבא שלי כ. היה במרחק.
מרחק כזה גדול. שהוא חלה.
במלריה. הוא חלה בטחורים והיו צריכים עם איזה
סירה להעביר אותו לאיזה
רופא. לאיזה מקום מרוחק.
איזה שטויות זה. שלבוא הביתה.
את יודעת איזה מרחקים זה בולגריה?
בולגריה זה לא ישראל.
אבל אתם לא ראיתם אותו. לי. לפני שה.
לא. נת. שנתנו להם.
כשהיה שלג. פ. פעם.
לבוא לכמה זמן בשביל שלא לפרנס אותם שם.
הוא סיפר לך על משהו עבר שם?
אבא שלי היה בן אדם רגיש יותר ממני.
והוא מאוד סבל שם.
הוא אמר שהיה מוכן להוציא אצבע.
להוציא משהו. כי הוא היה נורא משפחתי.
שהוא רוצה לבוא הביתה.
ומה הם עשו שם במחנה?
אז תי. אז. אז זהו.
טוב. אבל אנחנו לאט לאט.
אז כן. נגיע.
יש לך הרבה מה לספר לנו.
כן. אז הבית. א. אה.
כשהוא. הוא הלך לזה.
וגם האח. הזמנו את ה.
לא זה שתראי שבולגרים. שגם כן.
עשו צרות שהם.
התפקיד שלהם היה.
לצעירים. עם איזה סימן שהם.
פאשיסטים.
עכשיו דודה שלי. מסכנה.
ופסח עוד קר שם.
בחלון נהיה. את יודעת.
ככה טשטוש. היא לקחה סמרטוט.
וניק.
פתחה את החלון.
ואחד מהם. ראה שאין לה את הסימן.
רגע ממתי לבשתם את הסימון היהודי?
מ. אפשר להגיד מההתחלה ש. ש.
איך הוא נראה. הסימון?
הנה. הבת שלי צילמה אחד.
אנחנו מיד נראה.
זה יצא בקטן.
אנחנו נראה. זה היה.
זה היה מפלסטיק.
כן?
ובכל בגד היית צריכה. אחי כן.
כי הוא היה בן 13. ואת שומעת. ו.
רגע. אבל קו. וזה. דווקא.
אני רוצה להתעכב בסימון הזה.
כן.
שאת היית צריכה. אתם הייתם.
אני לא.
אבל אימא וכל. את היית קטנה מדי.
אימא ואבא. ו. ואחי.
וכל מי שהיה מג. אה. 13. מגיל 13.
כן. ו. אה. שאת רואה פתאום את ההורים עם טלאים פתאום.
כן. לא. אני הייתי חכמה.
אז. אה.
אני אב. ידעתי את כל זה. אני.
אני מספרת לך מזה שאני ראיתי את כל הדברים האלה.
כן. אז אי. איך הרגשת שפתאום שראית?
ידעתי שהמצב לא טוב. שג.
אה. קודם כל הגיעו גרמנים.
מילדות. מילדות כל.
הגיעו גרמנים לעיר. הרבה גרמנים.
אה. זה לא סיפרת.
ומוסק אמר. כי קודם.
של השילומים אמרו לנו: "בערים הקטנות.
בעיר שלכם. לא היו גרמנים".
היו. היו.
אז הוא הלך להעיד.
כן?
שזאת הייתה עיר אסטרטגית.
שהייתה צריכה הרבה נשק שם. להחזיק הגרמנים.
הגרמנים היו מאוד נקיים. ההפך מהרוסים.
כן?
הם פלשו לאיזה בית ספר מול הבית שלנו.
והיינו רואים אותם כל בוקר. בשלג. מת.
מתרחצים באיזה ברז ו. היו נקיים.
אבל איך הם התייחסו אליכם?
היה איזה שהוא מגע ביניכם לגרמנים?
פחדנו. פחדנו. אנחנו השתדלנו לא להתקרב אליהם בכלל.
פחדנו ל. וב. ולצערנו.
אה. ממולנו היה מועדון קצינים בולגרים.
הם אהבו אותנו בתור ילדים.
כי הם גרו שם.
אבל. בכל זאת פחדנו.
פחדנו לצאת יותר מדי שם.
לכן לא יצאנו הרבה אח. כשהתחילו הצרות.
לא יצאנו הרבה ללכת לפארק או לדברים.
היינו יותר. אה. בבתים.
מה עשיתם?
בשכונה.
מה עם ילדים? ילדים. כמו אחיך או כמו י. אה.
ילדים שפתאום הייתה. היו תמיד.
אהה. את מתארת חיי רחוב?
אהה. אחי קודם. אתם פתאום. אתם.
אני לא זוכרת. אם התיכון.
מה עשו עם ה.
אני לא זוכרת אם התיכון.
אולי יותר מאוחר הוציאו אותם. אבל.
המצטיינים. שהיו צריכים לקבל תעודות.
לא נתנו להם את זה לפני כולם.
נתנו להם את זה אחורנית.
על אח. על הגדולים אני לא יכולה בדיוק להגיד לך.
אבל היינו הרבה על יד ההור. אימא.
בשביל שהיו המון אזעקות.
אימא הכינה מזוודה קטנה.
איך אני שונאת מ.
את המזוודות. מה יכלה להכניס בפנים?
הכניסו בטח גופייה ותחתונים לכל אחד. וכל זה.
והדודה הייתה איתנו גם כן. זה היה בעיה.
החירשת?
החירשת. ו.
איך היא לקחה. איך היא לקחה את ה.
אל. אל תשאלי.
איך מסבירים לה?
עד שהסברנו לה. בדיוק.
השאלה שלי איך מסבירים לדודה חירשת.
כן.
על המצב?
נורא קשה.
היא גם לבשה את. היא גם ענדה. היה לה טלאי?
כן. בטח. בטח.
היא בכלל לא הייתה יוצאת הרבה.
היא הייתה. בחוטים עושה כאלה דנטלים. כאלה עבודות.
זה אלוהים נתן לה את ה.
היא התחתנה לילה אחד ועזבה את הבעל. היא. היא הייתה.
הדודה העיוורת הזאת?
לא עיוורת. חירשת?
החירשת.
היא כל כך כנראה סבלה ו.
מסכנה.
מזה. היא הייתה אומרת ש.
היא באה מיוון כשבאו.
המשפחה. לקחו אותה.
שהיא הייתה ילדה על הכתפיים.
אז היא כבר יודעת מה זה.
היא סיפרה לנו.
היא יודעת את ה.
כן.
חוויה הזאת.
ו. ואז. אהה. ר. רצינו להיות מאוד קרוב לבית.
והמקלט היה באמצע הרחוב.
לא היה בבתים מקלטים.
היה ברחוב מקלט שיורדים למטה.
אז כל פעם שהיה אזעקה
היינו צריכים להיות קצת. לא הלכנו רחוק.
למען האמת. אני זוכרת.
אני בכל אופן. לא הלכתי רחוק.
כי לא יכ. אוי. סליחה.
שלא יכולנו כל כך להתרחק.
פחדנו להתרחק. כי אסור היה ללכת ברחובות מסויימים.
אסור היה. המון דברים היו אסורים לנו.
וזה היה גם כל השכונה הייתה יהודית.
וגם כל הרחוב שלנו. גם מסביב.
זאת אומרת. היו ש.
רחובות שמסביב גם היה של יהודים.
היו הרבה יהודים שם.
אז איפה באמת החברים הטובים של אבא שסיפרת?
אז ז. זהו. אסור היה להם להתקרב בכלל.
האם הם ניסו?
אבל. ברגע ש.
שבאו. יום אחד.
אני מגיעה לבית.
כי זה קשור הכל.
בטח. הכל קשור.
אהה. הכל באו ל.
לבית של 5 חדרים. את יודעת.
6 חדרים. ובאו בולגרים עם הדברים האלה.
הפשיסטים?
והגרמנים. לא יודעת למה.
רצו דווקא את הבית שגרנו.
כי זה היו בתים ישנים אבל מודרנים יותר.
היום למשל. הרסו אותם.
את הבתים האלה. אבל כנראה שמצא חן בעיניהם.
באו לאימא שלי ואמרו לה: "תוך 24 שעות את.
אה. חייבת. אהה.
לעזוב?
לעזוב". אימא שלי אמרה: "אני. אין לי לאן ללכת".
כי כל הפליטים מסופיה.
סופיה וגם איפה ש.
היה לי דוד שלישי של סטרה זגורה.
גם אותם הוציאו מהעיר.
אז באו לגור בערים יותר קטנות. אז.
וגם אליכם באו?
ל. אנחנו לא השכרנו כל. כי אותנו הוציאו.
אבל מי שהיה לו חדר.
היה משכיר. להרוויח קצת כסף.
לא היה להם כסף ליהודים.
אז באו ואימא שלי אמרה.
והם התנהגו אליה.
אני לא רוצה אפילו עד הסוף להגיד איך.
לא. את צריכה לספר.
בברוטליות ממש סר. סטרו לה.
אחי הלך. אהה.
התערב שהוא לא רצה שיגעו באימא שלי.
מה. הם פשוט היו. אה.
כן. כי אימא שלי אמרה שהיא לא תצא.
שאין לה לאן ללכת.
אז. אה. הרביצו לאחי.
ואני. בשבילי לראות.
זה הונגרים עש. אה.
זה בולגרים יותר עשו. הגרמנ.
אני לא זוכרת אם זה היה חיילים.
כי אני בכיתי נורא.
אני פשוט. אה.
התחבאתי ולא יכולתי לראות את זה.
עכשיו. איך. לאן הולכים?
ב. ב. ב-24 שעות?
בלילה. בחושך. החבר הכי טוב של אבא שלי הגיע. גוי.
מי הוא היה?
הוא לא יכ. האא. אני לא יודעת.
ואיך הוא נכנס?
יש לי תמונה שלו. אבל.
איך הוא נכ. איך הוא נכנס?
אל תשאלי. הוא פשוט הסתכן.
הוא היה חבר לעסקים?
לא. חבר.
שנבין מי הוא היה?
חבר ש. הוא היה בא לחגים שלנו.
בחגים. אה. ה.
אנחנו היינו הולכים לחגים שלהם.
היינו מקבלים את הביצה.
הצ. זה. פשוט. ידידות.
בפסח. ראש השנה הם היו באים אצלנו.
והוא עלה. ואמר לאימא שלי. שמעתי.
אני לא יודעת איך הוא שמע מזה.
כי אימא שלי לא יכולה לגשת להגיד לו.
"אני יכול לעזור לך בדבר אחד.
אני בלילה אשלח עגלה".
אז לא היה אוטו.
"כל מה שאת לא יכולה לקחת איתך אני אקח.
אם תישארו בחיים. תקבלי עד הדבר האחרון.
ואני מקווה שתישארו בחיים".
כי כל שבוע היו אוספים אותנו בבית הכנסת.
כן?
והיו אומרים לנו: "עדיין לא. עדיין לא".
כי. מתי ייקחו אותנו כאילו. "עדיין לא".
ואנחנו הילדים נמאס לנו להיות בבית.
מ-18:00 בחורף ומ-21:00 ב. בקיץ.
מה יש לך לעשות בתוך הבית?
את יכולה להשתגע.
אז הם היו אומרים.
אנחנו הילדים רצינו שיקחו אותנו.
חשבנו שמי יודע לאן יקחו אותנו. את מבינה?
לא ידענו על המחנו.
הילדים לא ידענו. ההורים ידעו כנראה.
טוב. אבא שלי לא היה. ו.
את זוכרת פחד מצידך?
כן. אני אספר לך מתי היה לי פחד עוד יותר גדול.
אז. אהה. ל. אה.
ריחמו עלינו. הסבתא החורגת ואח של אימא שלי.
נתנו לנו איזה חדרון.
אימא שלי הביאה אינסטלט. אה.
שיעשה לנו ברז.
צריך להתרחץ בחדר.
מה לקחתם איתכם כשעזבתם את הבית?
זה מה שרציתי להגיד. שולחן. מיטה.
המיטה הכפולה. וכיס. כמה כיסאות.
עכשיו. לדודה זקנה לא היה איפה לישון. כי לא היה מקום.
היא הייתה הולכת לדודי שממול. מול הבית שלנו.
הייתה ישנה שם וב-06:00
בבוקר הייתה דופקת לנו בדלת. כי היא.
היא חיה איתנו. היא לא יכלה לחיות. כי גם ההוא כ.
היה בן אחיה.
אבל היא אהבה אצלנו.
הייתה באה ונכנסת לחדר גם כן איתנו.
ו. וככה חיינו.
איך הקרובים התייחסו אליכם?
התייחסו ל. מ-2 הצדדים.
אבל זה הפריע להם קצת.
עכשיו. לבת שלהם היה סקרלטינה.
אז השתדלנו שלא יהיו יחד הילדים.
אני אחרי. ה.
הדבר הכי גרוע שקרה לי.
אחרי שנה קיבלתי סקרלטינה.
נדבקת?
בא רופא. אמר שאני צריכה ללכת לבית חולים. לבד.
והבית חולים הוא מחוץ לעיר.
כן?
וכל הזמן יש אזעקות.
ואני יודעת שאולי ייקחו את האימא שלי.
ואני שבועיים אולי הייתי שם.
ההורים של. אה. אימא שלי ואחי היו באים מרחוק. אסור היה.
אז שמו פתק בדלת של ה.
פעם היה ככה.
שאף אחד לא ייכנס לבית. לבית. בית הזה.
קרנטינה?
קרנטינה. והייתי רואה אותם מהחלון.
וכשהיו אזעקות. בשבילי היה מוות.
חשבתי שאני אשאר והם ילכו.
כי כל שבוע כמעט בבית הכנסת היו מתאספים.
או כל שבועיים לקבל הוראות מה יהיה.
מה המצב. איך עכשיו.
איך זה. המ. המבוגרים דיברו.
זה היה בשבילי טראומה הכי גדולה שאני אשאר בלי אבא שלי.
בלי אימא שלי. ובלי אחי.
אז עברנו את זה.
איך התייחסו אלייך בבית החולים כיהודיה?
בסדר. הם ה. הם התנהגו אלי בסדר גמור. ו.
את הרגשת בכו. אבל. ה. היה שינוי ביחס אוכלוסייה כלפיכם?
כ. אה. תראי. אנחנו לא פגשנו הרבה אוכלוסייה.
את מבינה? לא. ל.
לא הסתובבנו הרבה ברחובות. ולא הלכנו הרבה.
אבל לא באו אליכם גם?
לא. היפ. לא. גם לא. לא יכולנו.
לבית הזה של הקרובים.
גם לא יכול. לא.
הם לא הגיעו?
גם לא היה מ.
מקום. את מבינה?
הסבתא הייתה גרה עם הבת שלה בחדר אחד.
במטבח לא יכולנו להשתמש.
גם רחוק וקטן וזה.
אז אנחנו בישלנו בחדר.
התרחצנו בחדר. הכל עשינו בחדר.
ו. ומה שכן. זה כשהילדים נוכל לשחק לפני זה.
כי פה לא היה לנו קיר.
התחלנו לפתוח חורים בחצרות.
לעבור מחצר לחצר. לפגוש מישהו.
כן?
ולדבר. ל. ו. וכשהייתה מתחילה אזעקה.
אימא שלי הייתה לוקחת את המזוודה.
לעזאזל המזוודה הזאת.
היום אני אומרת: "מה הייתה עוזרת
המזוודה הזאתי. מה היה בפנים?"
אתם ידעתם או שמעתם מה שקורה במקומות אחרים?
כנראה שההורים כן. ההורים כן.
כי כשהיו הולכים לבית הכנסת והיו מדברים איתם.
אז הם היו מדברים איתם על הדברים האלה.
מאיפה הם ידעו שצריך. שייקחו אותנו גם כן.
ו. וכל זה. את מבינה?
לילדים. אנחנו היינו בחוץ.
לא היינו. לא רצו להפסיד.
את סיפרת שיום אחד.
ביום שלג אביך חזר. אביך חזר.
כן.
מה. מה הוא סיפר.
נתנו להם חופש.
מה. באיזה מצב את זוכרת אותו?
אהה. הוא היה מיואש.
אבי היה אדם מאוד משפחתי והיה לו מאוד קשה.
מאוד היה לו קשה. והוא חזר.
אהה. כל כך.
אה. שבור אפשר להגיד.
מ. מזה שלא טיפלו בו טוב.
עשו לו פה זריקות.
היה לו איזה חור כזה.
אהה. הוא סיפר הרבה על המחנות.
הוא סיפר דבר ראשון. שזה קשה.
זה קשה. זה קר.
זה חם. עובדים קשה.
דבר שני. בלילה הולכים לישון.
אז יש להם קצת בגדים שנשאר להם. קצת שמיכות.
היו באים הפרטיזנים.
ו. והיו לוקחים להם את זה.
כי הפרטיזנים היו צריכים גם כן.
אז לפעמים היו נשארים בלי. בלי זה.
אז שהוא חזר הוא לקח קצת בגדים.
אבל מה שרציתי לספר לך.
מאוד חשוב ומאוד מדכא.
אהה. ה. בעיר שלנו באה לגור משפחה מסופיה.
והייתה להם בת שקראו לה מתי רובנו.
והיא הייתה צעירה. בת 18.
בת 16. אני לא זוכרת.
היא הכירה בחור יהודי. והתאהבו.
בוקר אחד אנחנו קמים.
המתופף מתופף. אנחנו יוצאים לשמוע.
אהה. הזוג הזה עלה. נ. נהיו פרטיזנים.
ואל תשאלי איזה פחד היה לנו. כי רצו להעניש.
את מי הענישו?
אחר הצהריים לקחו.
רגע. תפסו את הזוג הזה?
כן.
אני לא הבנתי.
לא. הזוג הזה הלך להיות פרטיז. אה.
פרטיזנים.
פרטיזנים.
כן?
זה כאילו אסור.
אז הם. אה.
הודיעו לכל הסביבה.
ואולי גם לגויים בטח הם הודיעו.
ואחרי יום או יומיים.
הם לקחו את כל המשפחה של.
אה. הבחור. שהיה גם סבא וסבתא וזה.
כל המשפחה. האחו. האחיות.
התינוקות. וגם של המשפחה השניה.
והעבירו אותם בכל העיר שיראו אותם.
זה היה מחזה לראות זקנים ש.
ביניהם שלא יכולים ללכת אפילו.
שכל העיר יראה אותם. שכולם יראו.
להשפיל אותם.
ושלחו אותם למחנות.
שהיו עוד אנשים שפרטיזנים מערים אחרות נסעו.
הייתה שם שריפה. והדליקו. אה.
לא יודעת. לעשות אוכל לילדים או משהו. הייתה שריפה.
חלק. אה. יכול להיות שחלק נפטרו.
זה אני לא יודעת. אבל אלה מהעיר שלנו.
חזרו שרופים. ודברים. ואני לא זוכרת.
הזקן אם נשאר בחיים אחרי המלחמה.
אז היו כל מיני דברים מזעזעים.
ש. שלא היו נעימים.
והאנשים לקחו חלק בזה כך?
לא. הם רצו שנראה.
אני לא מדברת על היהודים.
אני מדברת על ה.
שהשפילו. ש. בהשפלה הזאת?
נו. אה. שאם היו יהו. עוד יהודים?
לא יהודים. לא.
לא. לא.
איך הקהל?
אני בטוחה שהיהוד.
הגויים הסתכלו. אבל הם פחדו.
הם. תשמעי. היו גם לא טובים בין.
כן?
הממשל הבולגרי.
רק. רק רגע. אנחנו צריכים להחליף קלטת.
תראי היה.
עדות של יהודית דסה לבית קלדרון, ילידת 1935 Yambol, בולגריה על קורותיה ב-Yambol הרקע המשפחתי ב-Yambol; החגים היהודיים; חוקים נגד היהודים; מסירת מקלט רדיו ותכשיטים; גיוס האב לעבודות כפייה; סגירת הרחוב היהודי; הסימון היהודי; כניסת הגרמנים ל-Yambol; התעלליות בידי גרמנים ובולגרים; גירוש מהבית; חיים בחדרון אצל קרובים; לימודים בבית הכנסת המקומי; השחרור בידי הרוסים; החיים לאחר המלחמה; עלייה לישראל; התאקלמות.
מספר פריט
10556025
שם פרטי
יהודית
שם משפחה
דסה
שם נעורים
קלדרון
תאריך לידה
1935
מקום לידה
Yambol, בולגריה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
07/07/2013
תקופת החומר עד
07/07/2013
מוסר החומר
דסה קלדרון יהודית
מקור
כן
מקום מסירת העדות
ישראל
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני