Yad Vashem logo

עדות של חנה סטרול לבית שוורץ, ילידת 1931 Iasi, רומניה על קורותיה על קורותיה בתור ילדה ב-Iasi

Testimony
null
null
null
היום יום שלישי. 4 ביוני 2013 כ"ו בחודש סיוון תשע"ג.
אני דליה מעוז. מראיינת את גברת חנה סטרול.
שנולדה ביאשי ברומניה בשנת 1931.
הראיון מטעם יד ושם ומתקיים בביתה של הגברת סטרול.
בוקר טוב לך ותודה רבה שהסכמת להיפגש איתנו.
בוקר טוב. תודה שבאתם.
אנחנו. אנחנו.
זה הזדמנות.
אנחנו נפתח את הפגישה בינינו בבקשה ממך לספר על בית אבא.
כל מה שתזכרי לספר על הבית.
סבא וסבתא. השמות של בני המשפחה בבקשה.
אני. אה. נולדתי במשפחה חמה. יפה.
היינו אח ואחות. הורים נהדרים.
קיבלתי המון חום. המון אהבה. המ.
לא. לא הבנתי מה. מה צריך יותר כי.
והבית היה יפה. מלא מכל טוב.
הבגדים שלנו היו יפים.
היינו באזור של. אה. לא רק של יהודים.
אבל כשהיינו יוצאים היינו בין ה.
כי היינו בולטים שאנחנו יהודים.
אנחנו לא. אבא היה לו מצב כלכלי טוב אז זה הרגישו.
אבל איך הייתם בולטים בתור יהודים? איך ראו?
ידעו שמה. ידעו למה ש.
מי שהיה מביא את העופות את ה. הוא היה.
הכירו אתכם.
הכירו. החלב מפ. רק מפרה אחד שהיו מביאים.
היה איזה משק 20 דקות מהעיר.
אז הייתה מגיעה רק מפרה אחת השמנת. רק מפרה אחת החמאה.
זה. זה. ידעו מה. מה לבקש.
וכן. ידעו שפה. אבל לא חשוב. זה היה טוב. זה היה בסדר.
זה אני לא הרגשתי שום.
הייתי. היה לי אסור לשחק עם כל ילד.
אז היה רק. אה. משפחה שהיה להם מכולת.
2 בנות ולי היה מותר רק איתם.
יהודים?
לשחק. היינו טיולים.
הם היו יהודים המשפחה?
יהודים. יהודים לא היו לנו חברים. אה.
נוצרים.
גויים. נוצרים. לא. אה. כולם יהודים.
במה אבא עסק?
אבא היה לו גראז' שאז היה. הוא היה היחיד בעיר.
שהיום דוקו זה שום דבר.
אבל אז דוקו זה היו לוקחים את הרכב
בטח של ראש העיר או של. אה. אדם עשיר.
למי היה אז רכב. וזה היו מחזיקים עם הנהג.
והיו משפשפים ועושים ומוציאים אוטו חדש.
היום צ'יק צ'אק זה יוצא. זה בסדר.
איך קראו לאבא?
לאבא קראו יאנקו. קראו יאנקו שוורץ.
ואימא?
ביידיש קראו לו מהשכונה.
כי הסבתא נשארה בשכונה לא רחוק מאיתנו וקראו לו יקי.
ואימא?
ולאימא קראו קלרה. בעברית זה חיה.
אימא הייתה בבית?
אימא הייתה בבית.
היא לא עבדה בחוץ.
היא לא עבדה בחוץ ושמה היה אישה
שהכובסת והיו מביאים הכל הביתה.
והיא הייתה רק. אה. כאילו לבישול והיא לא נתנה לאף אחד.
ומשפחה. אחיות. אה. גיסות אה. כל הזמן היה שמה.
לא היה טלפונים אז היו באים לראות.
אז היא כל הזמן היו אוכל. אה. עוגות טובות. אה.
דליקטסים שהיו עושים בבית.
ויש אח צעיר.
יש אח גדול ממני.
גדול ממך?
כן. ב-20 חודשים אני הייתי הקטנה.
מה שמו?
האא. קראו לו דבוצו. ביידיש קראו לו אברהם.
זה היה השם של סבא.
אבא שלי היה מאוד גאה בבית הכנסת.
למה שקודם קראו לו וביידיש אומרים [משובש] (יידיש).
כאילו השם של אבא ואחר כך קראו ל.
לאח. אפילו שהוא עוד לא היה לו את ה.
בר מצווה.
אה. לא היה לו. מסכן. אבל הוא היה גאה. שיש לו בן.
אז היו קוראים לו כשנתנו מהתורה או משהו היו.
אז היו קוראים לו. אה. אברהם ברבייק.
ומה זה הוא. זה היה גם אני הייתי גאה.
וסבתא שמה ואחיות של אבא והרגשנו את החג.
אב. סבא וסבתא גרו ב. גם כן בעיר?
הסבא לא היה. סבא נפטר.
וסבתא?
אני לא הכרתי את סבא. רק את סבתא.
היא גרה באזור איפה שהיה לאבא את הגראז'.
את זוכרת את השם שלה?
כן. סבתא שרה. יש לנו שם על בן דוד שלי שהוא ה.
הצעיר ואחות של אבא היא אמרה אם
אני לא אתן את השם אז קוראים לו שורין. אחרי הסבתא.
את זוכרת גם את השם של סבא?
אפילו שלא הכרת אותו?
אהה. הסבא הוא אברהם.
אה. נכון בן אברהם. ואם. אז ההורים של. של אימא שלך?
ש. ההורים של אימא שלי אז. אה. קראו להם אימברג. איציק.
לסבא קראו איציק והוא אח של אימבר שעשה את התקווה שלנו.
ו. יש לי תמונות אני אראה אותם.
אה. הסבא עם אני עוד לא הייתי בחיים כשהוא נפטר
אני חושבת ככה אני רואה שמה איזה תינוק.
הם גם גרו ביאשי?
לא. לא. לא. הם גרו בחוש.
ו. אבל אחיות של אימא כן. אה.
באו ליאשי למה שמה היה עיירה קטנה ושמה הם גרו.
וסבתא מצד אימא?
סבתא מצד אימא.
אה. היא קבורה בדיוק ב.
אותו הבית הקברות שהביאו את ה.
את ה. רכבות מיאשי בפודילואיי.
למה ש. סבתא רבא שלי שמה
זה היה עיירה של רחוב אחד וכולם היו יהודים.
והיה להם משק. למה שהיה 20 דקות מהעיר.
והיו עובדים את המשק.
בטח לא הם. היה. היו פועלים.
והיו מביאים את התוצרת ביאשי בשוק.
אז הסבתא הייתה גרה בפודילואיי
וביום אחד סבתא שלי רצתה לנסוע ל. לראות את אימא שלה.
והיה יום חם ואיך שרכבות עבדו אז.
אז. אה. היא הגיעה. אני לא יודעת כמה שעות זה לקח לה.
וכשהיא הגיעה היה לה מאוד מאוד לא טוב והיא נפטרה שם.
אז שניהם קבורות באותו ה.
מקום.
כן.
אתם הייתם משפחה דתית?
אנחנו. לא יודעת איך להסביר כאן
כי הם לא יכולים להבין מה זה חילוני.
אנחנו היינו חילונים אבל אני בתור ילדה
לא יכלתי להיכנס למטבח.
לא להחליף חס וחלילה ממגירה הזאת למגירה אחרת איזה כפית.
היינו. אני חושבת. יותר דתיים מה שהיום הדתיים.
ואבא שלי היה תורם בבית הכנסת אין מה לדבר.
אבל המ. ה. מהאזור שלנו אז אם היה הייתה
ידעו מאיזה מקום איזה ילדה שאין לה הורים וש.
היא צריכה להתחתן וזה. אז כולם היו אוספים.
והיו עושים את החתונה והיו דואגים
איזה חדר ומטבח ומשהו וכל אחד היה תורם איזה ריהוט.
איזה. אה. אני יודעת מה? מצעים. מגבות. אה.
להלביש אותה בתור כלה.
[משובש].
לא. זה ממש רק לקחת את ה. את הזוג.
ביחד.
ולהלביש אותם ולהביא אותם.
איפה יש היום דברים כאלו?
אימא שלך למדה. בבית ספר?
אימא שלי למדה בעיר שלה.
כן. ואבא שלך?
אבל. אבא שלי גם כן.
אבא שלי למד באותו הבית ספר. מה שאח שלי למד.
ואחר כך כש. זה היה בית ספר יהודי.
ואחר כך כשאני הגעתי אחרי השואה
אני גם הייתי בבית ספר יהודי. רק של הבנות.
אבל אה. סגרו שמה. אני לא יודעת מה קרה.
שזה עברנו באותו הבית ספר ש.
שאח שלי למד ו. שמה גמרתי את ה-8 כיתות.
ואיך שגמרתי לא רציתי ל. ללכת הלאה ללמוד.
אבל מה שאת מספרת עכשיו זה אחרי המלחמה?
טוב. אם את שואלת אותי.
כי לפני המלחמה.
את שואלת אותי.
לא. אני שואלת עכשיו.
לפני המלחמה.
אני עדיין בתקופה לפני המלחמה.
אוקי.
אז את היית אמורה לס. ללכת לבית ספר?
הלכתי.
הלכת.
היה בית ספר קראו לבית ספר הזה ברומנית
[משובש] (רומנית).
זאת אומרת היה בית ספר של בנות. אה. יהודיות.
כן.
ו. גם היה בית ספר שאם היה צורך ילדים שאין להם
או מה. אימא הייתה מכינה לי 2 מנות של סנדוויצ'ים ופרי
והייתה אומרת: "תשימי לב. איזה ילדה לא הביאה ותתני לה".
יופי.
ואם בחורף הי. היו דברים שגדלנו וזה.
היא הייתה אומרת. תשימי לב. אה.
איזה מישהי שאין לה נעליים או מה. תביאי אותה.
אני אתן לה ארוחה חמה וזה. ו.
אני מכינה את הדברים האלו ישר לתת לילדים.
לא במקום ולא לחלק ולא. זה היה הסגנון של אז.
פשוט לתת לבן אדם.
המורים בבית הספר היו כולם יהודים?
כן. כולם יהודים.
אפילו בסוף השנה שהיו צריכים לתת את המבחן.
באו מבית ספר אחר. גם יהודי. זה היה.
וזה היה בית ספר משותף לבנים או רק?
לא. לא. לא. לא. לא.
רק בנות יהודיות למדו?
רק בנות. רק בנות. והיה אורט. שזה היה בית ספר לבנים.
קראתם עיתון בבית?
אה. היה עיתון בבית.
לא זוכרת מה ש. סבא שלי היה לו. אה. מינוי.
אני לא זוכרת את השם.
א. אמרו לי. ואחר כך הבן דוד שלי שנפטר הוא בן 90 לפני.
אה. הוא היה הגדול במשפחה. לפני איזה שנה וחצי.
הוא אמר לי שאפילו מהמינוי שלחו לו.
כאילו בסוף השנה היו שולחים מתנה. שלחו לו שעון.
וזה היה. אה. לאימא שלי היה לה כתב הרבה יותר יפה.
מה ששלי תמיד היא הייתה אומרת: "מה קרה לך? איך את כותבת?"
כאילו שלה היא הייתה ממש עם ה.
קראו ספרים בבית? היה ארון ספרים?
קראו. אני זוכרת בתור ילדה.
לא חשוב שלקחו לנו את הכל. היה אה.
[משובש] (רומנית). היה רומן. היה. אממ.
זה מה שיכלתי כאילו היה עוד.
אהה. גם כן. אה. מה שהיה פעם.
זאת אומרת רומנים ש. ש.
של ה. מלחמות ושל האבא שלי היה מתעניין.
עכשיו אני נזכרת כשאומרים יש לי ערוץ דוקומנטרי מרומניה
ומראים מפעם לפעם מה שהיה לפני 200 שנה ו.
אז אני נזכרת שזה כן היה בבית.
באיזו שפה אתם דיברתם בבית?
רק רומנית.
רק רומנית?
ההורים. דיברו ביניהם אם רצו סוד.
אבל אימא שלי. היא הייתה מאוד. אה. פדנטית.
נו. היא לא רצתה שאנחנו נשנה את ה. את האקצנט שלנו.
כי אם מדברים יידיש. אנחנו לא שמים לב עכשיו.
עכשיו אני יודעת יידיש.
אז היא הייתה אומרת ששרים את הרומנית והיא לא רצתה את זה.
הייתם משפחה ציונית? דיברו על ארץ ישראל?
היה פע. היה שיחה שאחר כך אני כמה פעמים אמרתי לאימא על זה.
אבא בא בצוהריים שמה זה היה צוהריים.
הוא בא בצוהריים והוא אמר אה.
הוא אמר לאימא שבעיר אפשר לעשות ניירות
ואפשר לעזוב כאן ולנסוע לפלשתינה.
אז אימא שלי נהייתה כולה אדומה: "מה אתה רוצה לעשות?
איך אני אקח את הבובות האלה בחולות שמה?
בחום הזה? ואני עם המיגרנות שלי.
איך אתה חושב על זה?"
אז הוא הסתכל עליה אומר: "לא אמרתי שום דבר".
ובזה השיחה נגמרה.
כעבור שנים שגדלתי ואני רציתי שאימא תעזוב. גם היא לא רצתה.
אז אמרתי לה שיכול להיות ש. אה.
לא הייתי צריכה להיות יתומה. טוב זה הפריע.
אתם גרתם בבית בודד או בדירה?
זה היה קרקע. אבל זה היה כאילו חצר ארוך.
ואחרינו. לפנינו היה. אה. דייר שהוא היה היחיד שהיה גוי.
ואחרינו היה משפחה. 2 משפחות של יהודים.
זאת אומרת. היה אחד שקראו לו וקסלר.
היה לו 2 בנים ואשתו הייתה משותקת אבל היא הייתה הולכת קשה.
ו. ואחריו זה היה אחד שקראו לו עזריאל.
והיה לו 2 בנות. בנות גדולות. לא כמוני.
אני הייתי הכי קטנה שמה.
האא. ובסוף החצר ממש בסוף היה משפחה ש. איך קראו להם?
אה. שכחתי. שמאוד נבהלתי ביום השואה כשהיא.
היה להם. אה. 2 בנים ובת. לא. 2 בנות ובן.
והבת בת 16. היא רצה והיא צעקה שהורגים את היהודים ב. בעיר.
אנחנו לא דיברנו ה. ה. לפ. אני רוצה לגמור עם ה.
תקופה. עד לאותו היום של השואה.
התחילו כל מיני שיטות עם הלגיונרים ועם ה. בתקופת ה. ה.
קוזיסטים?
קוזיסטים. תפסו את היהודי הזה. ו.
מי זה היהודי הזה?
ה. ה שכן שלנו שקראו לו עזריאל.
בטעות קראו לו עזריאל עזריאל.
השאלה מי שכתב את התעודת לידה
ואם שלחו מישהו ושאלו אותו פעמיים.
אז הוא במקום שיגיד את השם של המשפחה.
אז. זה יצא עזריאל עזריאל.
וכל כך הרביצו לו. מסכן.
מי הרביץ לו?
אה. מי שתפס אותו. בעיר.
אבל מי זה היה?
גויים. מי? שהוא יהודי. אז אה.
אבל זה עוד היה הרבה לפני המלחמה.
הרבה לפני. ואחר כך הליגיונרים
גם היו תופסים יהודים ברחוב וזה ו.
מה את יכולה לספר על התקופה של הליגיונרים? מה את זוכרת?
אני זוכרת שהתחילו להכין אותנו.
הילדים. שהלכנו לבית ספר.
שנגיד בפינה הזאת. אה. איפה שצריכים לעבור. לעבור.
לצד השני.
מהצד השני למה ששמה. אה. יש הליגיונרים ובאים שמה
וזה ושלא יראו ילדה קטנה שהיא יהודייה או מה
ש. לא לא לנקום בה.
את הלכת לבד לבית ספר או הלכו איתך?
אני. אה. היה תקופה שהלכו איתי ואחר כך כבר הלכתי לבד.
אני הייתי ילדה עצמאית.
אבא שלי נתן לי כל הזמן הרבה ביטחון.
הרבה את חכמה. את כבר יודעת את ככה את ככה.
וזה טוב שעשו ככה.
הליגיונרים. הייתה להם תלבושת מיוחדת?
הליגיונרים לא היה להם. ל.ל. כן.
הליגיונרים היו עם חולצה ירוקה.
והגברים היה להם אה. פה כמו שאה. פומפונים כאלו בירוק.
כאילו שקר וזה. אז לא יכולים להראות את החולצה
אז גבר וזה אז ושם פה ב. בפאסון את ה.
פונפון.
כן. פומפון כי הוא משם.
היו גם הרבה יהודים שעשו מתחת.
כאילו שאם היו מתקרבים היו הופכים שיוכלו לעבור.
זה היה מן טריק כזה. האא.
ו. כשהיה ליגיונרים הוציאו כל מיני.
חוקים.
חוקים. אז הוציאו ש.
אה. צריכים להוציא יהודים מהבתים ה.
לא חשוב שלא כל כך הצליחו. לא כל כך אה. עשו עוד.
או שצריך אה. את העסק למי שיש לכתוב את השם.
ברומנית. מה. ששותף רומני?
לא. ברומנית היה.
אבל. אה. שיהיה שותף עם ה. נוצרי.
שלא יהיה. שליהודים לא יהיו עסקים.
אז אבא לקח מישהו. שהוא היה מן שום כלום.
הוא היה אבל רומני נוצרי.
הוא היה נוצרי והוא היה מהשכונה ש.
כאילו ש. של סבתא שאבא היה.
והוא נהיה שום דבר. זה היה אני לא יודעת מה.
והיה נכנס לשתות ב. ביום אה. שבת'
והיה יוצא ביום שני בלי שום דבר.
היו לו 2 ילדים ואבא קרא לו ואמר: "בוא נעשה עסק.
אני אתן לך". הוא לא ידע מקצוע ושום דבר.
"אני אתן לך כך וכך לחודש.
אני מוריד את השם שלי ואני שם את השם שלך". הוא מאוד שמח.
במשך הזמן הבן אדם הזה ביקש עוד ועוד ועוד ועוד ועוד.
ועד שאימא כשהייתה או. לוקחת אותנו ל. לקנות נעליים או משהו.
היא הייתה מזמינה את אשתו שלקנות בשביל הילדים שלו.
או שפעם בא אבא ואמר זה לא ילך ככה.
הוא אומר: "מה. איזה חברים אנחנו? אנחנו שותפים אנחנו?
אף פעם לא ישבנו בשולחן אחד וזה".
אז את תצטרכי לעשות ארוחה ואנחנו צריכים
להזמין אותו עם אשתו ועם ה. ואז קרה דבר ש.
אבל אנחנו בתור ילדים היינו רק שומעים. לא היינו מתערבים.
אימא עשתה שולחן יפה והיא עשתה בורש.
הם אוהבים את ה. מרק הזה.
ו. היא שמה את הפלפל חריף על השולחן. מי שרוצה.
והוא טעם. הוא אומר: "זה הבורש של הג'ידנים".
אבא הלך. לקח את הפלפל.
חתך אותו והכניסו אותו כולו בתוך הצלחת שלו.
אומר: "תשים. תסובב כמה שאתה אוהב".
ואני הסתכלתי. והוא נהיה כל כך אדום התחיל להשתעל וזה.
והוא שתה והתחיל לדבר.
שתה יין. שתה צויקה והתחיל.
אנחנו אכלנו מה ששמו לנו ילדים ואשתו ש. ש. ידעה לא להתערב.
והוא התחיל לספר לאבא: "תראה אני כל כך אוהב אותך ו.
אתה חבר שלי. גדלנו ביחד.
אבל אתה צריך לדעת מה קורה בסניף.
אנחנו רוצים לגמור את הז'ידן.
אז איך אנחנו יכולים?
אני. חייב להגיד. החבר הכי טוב שלי לאחת מה. מהסניף.
ההוא. אין לו שום סנטימנט אליך.
ההוא בא והורג את המשפחה. אותך וזה.
והוא ייתן לי חבר שלו ואז אני אעשה את זה איתו".
אבל זה כבר היה ב-41' אני חושבת.
זה כבר היה ב-41' שכבר הייתה באמת הוראה לפנות את ה
לא לא לא.
לא? עוד לפני?
זה היה ב-40'. בטח. למה שב-41'. אה. ב-40' אה.
כשהתחילה ממש המלחמה.
והיו צריכים לעבור דרכנו. ל.
לעבור את הגבול להיכנס לרוסיה בסרביה.
אז הרחוב של ה. הרחוב הזה מי שמכיר.
יאשי הוא רחוב מאוד ארוך.
כן.
אה. פקורר קוראים לו. זה היה מביא לגבול.
אז אמרו כל היהודים שגרים שמה אסור שיהיה אף יהודי.
ב-40'?
והוציאו. כולם הוציאו משמה. את הדודה.
סבתא כבר לא חיה. את הדודות.
כולם יצאו משמה והיו צריכים לחפש איפה לגור.
זה לא היה כל כך קל כי התחילו כאילו לצמצם את ה. את הרחובות.
ו. גם אבא היה צריך לצאת משמה עם ה.
המוסך היה שם?
כן. אז. אה. הוא עשה עם. אה. עסק. עם אחד בשם אילוץ.
הוא היה מהנדס. הוא היה יהודי.
בדיוק מול ה. ה. קוראים לזה אוזינה.
זה התחנה של רכבת ה. רכבת החשמל.
ושמה היה לו רק את ה. כל לרכב מה שהיה אז ה.
המונית ה. שלהם הפרטית.
כן.
‮של ה. קצינים של ה-‭S.S‬-ניקים והם היו משלמים. לא בלי כסף.‬
ואז כבר ה. הנוצרי הזה לא היה ב.
בעסק?
בעסק. למה שהוא. היהודי הזה חי עם גויה.
והוא שם את השם שלו וגם את התעודה של מהנדס.
אבל זה היה ב 41' או ב-40'?
אז זה היה כבר אני חושבת ב-41'.
ב-41' זה היה.
כן. זה היה ב-41'. ו.
אבל לפני 41' על החיים. כבר היו כל מיני. אה.
אנחנו לא.
חוקים. היה תקנון ליהודים.
בסדר אבל. אני לא יודעת איך להסביר.
או שלא הייתי מספיק גדולה או שה. ה.
הגנה של ההורים היא הייתה כל כך טובה שלא היינו.
איך היו היחסים שלכם נגיד עם השכן הזה הנוצרי שהיה לכם?
אז זהו. השכן הזה הוא היה אדם הכי נחמד.
אבל הוא. הוא פחד מכל ה. מכל הרחוב.
כי אבא היה לנו בייביסיטר.
בשביל. אה. בחגים בשביל הנרות בשביל אה.
הם הולכים אה. לאיזה הצגה או איזה חתונה או מה.
אז. אה. קראו לה גליה.
לאישה הזאת הייתה באה ו. שומרת עליהם.
נוצרייה?
נוצרייה. ו. היא לא הגיעה באיזה. אה. חג של ראש השנה.
ואימא מאוד דאגה ודאגה ודאגה.
אז אבא אמר: "אל תדאגי מותק.
הבית שלנו יהיה כל כך שמור. תראי מה אני עושה".
והוא לקח את המפתחות. את הצרור. ודפק בדלת לשכן וקרא לו.
קראו לו קורצ'יובאן:
"בוא. תעשה לי טובה. אני מאחר לבית הכנסת ויש נרות.
אני אקח את הילדים איתי. אבל קח את המפתחות.
תסתכל על ה. נרות כל פעם שלא יקרה משהו.
אנחנו שכנים חס וחלילה קורה משהו גם אתה על ידי".
הוא. הוא קיבל את זה כמו ציון לשבח למי למי נותנים.
והוא אז מאוד שמח: "כן כן אדון שוורץ. תבקש גם בשבילנו".
ילדים לא היה להם. וזה מאז הוא ממש הרגיש. אה.
אחריות.
אחריות עליהם. והיא גם כן.
היא הייתה אישה מאוד נחמדה.
הילדים לא היו לה והיא הייתה סורגת
אז אני הייתי לומדת ממנה. היא הייתה רוקמת. אני לומדת ממנה.
והיא מאוד אהבה אותי וזה היה בסדר. זה היה יחס יפה.
אבל. אה. באותו היום. אני הגעתי כבר ביום של 41'?
כן. אני עוד רוצה לשאול אותך.
ב-41' הייתה הפצצה של ה.
ברית-המועצות. של הצבא האדום על יאשי. לשם את כבר הגעת?
בסדר. בסדר.
עוד לא. היה מפקד. מפקד של האוכלוסייה.
את יודעת להגיד על זה דבר מה?
אני יודעת שה. ה. המטוסים שהגיעו. אנחנו היינו בחצר שמה.
יותר רחוק מה. כניסה שלנו היה דשא גבוה והיינו בשמש.
כאילו ב. להשתזף כי אימא הייתה שמה מים בשמש היה לנו.
אה. איך קוראים לזה?
לא אמבטיה. זה מן כזה אמבטיה עם גב כזה עגול.
והיא הייתה שמה מים שזה יהיה חם מהשמש
והיא הייתה אומרת לנו שנלך.
אה. להשתזף קצת וליש. להיכנס למים על זה.
זה היה מן. כשלא יכלנו ללכת לבריכה וזה.
והלכנו שמה ופתאום אנחנו שוכבים שם בדשא.
ו. אחי אומר [משובש] (רומנית).
שטוקה כנראה היה אז היה מטוס מסוים שהיה שטוקה.
שטוקה יש גם דג ברומניה היה שקוראים לה. לו שטוקה.
אז קראו לו שטוקה ואני צוחקת אמרתי:
"אה. אתה יודע זה אולי זה קרפ?"
כי קרפיון אז וצחקנו. ופתאום שמענו שצריכים.
אהה. מתחיל פגזים.
חשבנו שזה סתם ולקחנו את הבגדים ורצנו הביתה.
זה יוני 41'.
זה כנראה.
ב-28 ביוני ב-41'. באמת הפציצו.
לא. לא. לא. זהו. זהו. אני לא זוכרת את התאריך של ה.
אז הייתה הפצצה של ה. הייתה אזעקה של ה.
כן.
המטוסים הגרמניים.
נכנסנו הביתה ו. טוב שבאתם וזה.
ו. אבא לא היה כי זה היה בערך שעות. אה.
צוהריים אני חושבת. כמה שאני זוכרת.
לא זוכרת בדיוק אם זה היה
לפני צוהריים או צוהריים או קצת אחרי הצוהריים. לא זוכרת.
זה היה כבר לפנות ערב.
אה. אז זה.
אני. אם אנחנו מדברות על אותו מקרה.
אז זה היה אחרי. אז זה היה אחרי הצוהריים. אם זה ככה.
כן.
ו. אהה. וטוב. ואז זה התחיל.
אז התחילו להגיד שהיהודים יעשו על הדלת צלב.
הנוצרים עשו על הדלת צלב.
לא לא אנחנו. היהודים. הדלת. אה.
למה היהודים יעשו צלב? הנוצרים עשו על הדלת.
אהה. הנוצרים סליחה. הנוצרים עשו צלב.
לסמן שזה בית נוצרי.
ואנחנו. נוצרים. ואנחנו היו 2 דלתות.
אחת שנפתח בפנים כאילו פנימה ואחת שנפתח חיצוני
ובאמצע זה היה בערך 20 ס"מ.
שזה. אה. בין השתי הדלתות או 25 ס"מ משהו כזה.
המשקוף הוא היה רחב שזה. היו 2 דלתות.
וכש. מה אימא שלי עשתה שלא ידעו?
אז דלת אחת הייתה משאירה פתוח. הדלת הראשי.
שלא יראו שאין על זה סימן של צלב.
לא. שלא יראו. אז זה. אה. מבלבל זה פתוח.
פה היה צריך להיות אם היה סגור את הצלב ואם
זה פתוח אז כנראה ש. וככה זה.
עד אז את עוד הלכת לבית ספר?
הלימודים נמשכו כרגיל?
אני. אמת אני זוכרת שהלכתי.
עד אז שהיה. אה. יכול להיות שאז.
זה היה ביוני 41' הפסיקו.
אה. אה. כן.
ש. פגז מ. קלקל שמה שבר את כל ה. מבנה.
ואחר כך כבר לא היה לנו בית ספר.
אבל אני זוכרת באמת ש. היינו לא רק יום ראשון בבית.
כנראה היה תקופה שהבית ספר יהודי הפסיק.
יכול להיות.
או שהיה התקופה של יוני.
שהיינו צריכים חודש אה. היו נותנים חופש.
וביולי היו באים לתת את התוצאות השנתיות ו.
היו מקבלים את ה. תעודות ואת הזה. כאילו זה היה.
הייתה חודשיים. מה שהיה החופש.
אחרי שהמטוסים האלה.
אז זה כנראה שהיה בחופש.
המטוסים ה. טסו. השטוקות.
כן.
ואתם חזרתם הביתה. אז. אה.
עברו ב. ברחובות כבר חיילים וירו באנשים?
לא ירו.
נכנסו.
לא ירו.
נכנסו לבתים.
אז באותו היום לא.
אז באותו היום לא?
באותו היום לא.
זה רק מתי ש. מתי שעברו את ה. שיירה של חיילים.
זה היה עם סוסים. עם עגלות. עם הזה.
זה היה. אה. אחרי ש.אחרי שאנחנו. אה.
הוציאו אותנו מהבית. ב. ב. ביוני 29'.
זה היה ביום ראשון. כל הלילה. אה. שמענו יריות.
ו. בבוקר אימא לא נתנה לאבא ללכת ל.
עבודה.
לעבודה. והיא אמרה אה:
"אבל אני צריך לגמור ל. חייב זה. חייב זה".
והיא אמ: "מי שצריך אותך יבוא לקחת אותך מהבית".
ו. כל הזמן שמענו יריות.
זאת הייתה הפעם הראשונה ששמעתם יריות?
כן. אני בתור ילדה זה מה שאני זוכרת.
שזה היה פעם הראשונה.
אולי בא היה.
אנחנו גרנו על יד הרכבת. יכול להיות שבמרכז.
היה כבר קודם.
זה היה אחרת.
אבל אני רוצה לשאול אותך כבר היה.
הייתה הוראה שיהודים לא יכולים לגור בכפרים.
ובאו הרבה אנשים יהודים עזבו את הבתים בכפרים.
זה נכון. נכון.
ונכנסו ב. כן.
מפודו אילואיי ומטרגו פרומוס. מטרגו פרומוס אה.
כן. אז.
הם הלכו לרומא.
מפודו אילואיי באו ביאשי כי אהה. הוציאו אותם.
כן.
הם אמרו ש.
הייתה השפעה לזה על החיים שלכם?
אתם פגשתם את האנשים האלה?
אה. אנשים האלו. ההורים דיברו ביידיש.
אנחנו היינו ילדים. אה.
כל הדברים האלו ידעו כי לנו היה משפחה בפודו אילואיי. זה.
כן.
והרבה בני דודים. ואת ה. הבית חרושת של אה.
שמן היה ב. של הבן דוד. ו. את הטחנת קמח ואת ה.
הרוב היה כאילו משפחה שמה שהיה להם עסקים.
אז אותם באמת הוציאו גם כן?
הם יצאו מהבתים שלהם?
אז. כולם. כן. כולם.
ואף אחד.
באו למשפחה וזה. אצלנו לא באו. למה שהיה זה אה.
אלו מה שזה מטחנה. מטחנת. אה.
קמח.
קמח. היה לו וילה ביאשי. ו. אותו גם לקחו לרכבת
והוא הציל את 2 הבנים שלו עם ה. שתן שלו.
היו. לא רק שלו. היה הולך.
מבקש מאנשים טיפה שתן והיה נותן להם.
אחת. אה. אה. ש. כולם ניצלו וחזרו. ואה. אחת הגיעה ארצה.
הוא היה רופא. אה. ל. לבן דוד הזה קראו לו ליאונילי
והוא היה בן דוד כאילו הכי אה. ככה.
מכובד.
מה זה מכובד. והדודה באה וגרה על ידי
והייתי עולה למעלה מכל העושר שלה.
מסכנה. באיזה חדר שמה ב. ב. כצנלסון.
ואני הייתי באה ומביאה לה אוכל
והיא הייתה כבר מבוגרת מאוד וזהו.
בואי נחזור ל-29 ביוני ב-41'.
אהה. ב41'.
מה אמרו לך ההורים? הסבירו לכם מה קורה?
שום דבר לא הסבירו.
הם אמרו. לא אמרו כלום?
שום דבר. הכל הלך ב. ב. ב. בשקט.
ב. בבוקר קמנו ו. אימא עשתה את ה.
את השתייה. ואת ה. פרוסה ו. חיכינו.
היא אמרה לאח שלי שיתלבש עם החליפה הכי יפה שלו.
היה לו אה. היה לו עט עם אה.
איך קוראים לזה שכותבים אני שכחתי. אה.
עפרון נובע? עיפרון?
אה. אבל לא היה עיפרון. היה פניצה כזה מזהב.
אה. עם אה.
[משובש].
ציפורן.
עם ציפורן.
הוא קיבל מתנה והוא היה הולך עם ה. עט. כאן זה רק ב.
באירועים חגיגיים?
כן. שבתות וזה שהיה. אה. ליד ההורים.
בבית ספר. לא נתנו לו את זה.
אז אה. הוא שם את החליפה שלו. אני רואה אותה בעיניים.
ת. תשתי בבקשה קצת מים.
אתם קיבלתם איזושהי הודעה קודם הייתה. ידעתם. ש.
רגע. אני אלך לשירותים.
אז רגע. רגע. צריך לפר לפר לפרק את ה.
אה. את הזה. [כך במקור]
אז אה. שהוא התחיל אה.
להתלבש אז אימא קראה לו.
ו. לא ראיתי מה. מה היא עושה שמה.
אחר כך היא אמרה לאבא ברומנית שילך לשים את הברואו.
ברואו זה היה מן כזה אם כואב הגב אז לקשור חזק וזה.
אבל זה לא היה זה. כי אחר כך היא לקחה אותי ו.
בחוץ לארץ לבנות היו גרביים ארוכות
וזה היה כזה מן [משובש] (רומנית).
אז היא עשתה. היא עשתה וכנראה
שהיא שמה שמה משהו והיא אמרה לא להוריד את זה.
איפה שנהיה לא להוריד את זה.
ו. היינו. ישבנו ב. חדר על יד ה.
על יד הדלת ופתאום זה היה בשעות 12.
[כך במקור].
אז סטרול. אני רק רוצה לחזור לרגע לעניין עם אימא שלך.
זה לא בגרביים היא שמה לך.
מה פתאום.
אלא בבירית מה שהחגורה שמחזיקה את הגרביים.
בחגורה. היא תפרה לבד.
כן.
וכנראה שהיא שמה.
כן.
אני לא ידעתי. היא. קשרה אותי עם ה. היו שמה כפתורים.
בסדר.
והכל בסדר ו.
ישבתם וחיכיתם?
וישבנו. לא ידענו. אנחנו הילדים לא דיברנו.
ופתאום עברה בת של ה. שכנה.
והיא החזיקה את הידיים בתוך השערות שלה. קראו לה רוזיקה.
והיא צעקה: "הורגים את כל היהודים".
ואפילו לא אמרה יהודים. היא אמרה ג'ידנים. ברומנית.
הורגים. והיא רצה. אנחנו היינו ילדים. פעם לא היה.
כאילו. אימא תפסה אותנו ביד וזה.
ו. לא לקח הרבה זמן. באו 2 ז'נדרמים.
רומנים.
רומנים. וביקשו את אימא.
אהה. שהיא תגיד איפה גרים פה יהודים.
אימא היה לה רומנית ככה ש.
ובפנים היא. כנראה הייתה נראית. אה. נראית לא יהודיה.
ובבוקר היא תמיד הייתה קושרת לה את השערות
חס וחלילה שיער שהיא מכינה אה.
אוכל או מה שלא יהיה יכנס אה. שיער.
אז היא עוד הייתה עם זה בראש ו. היא אמרה כאן.
אז אה. הוא אומר: "עכשיו שאין
לנו זמן את מתחילה לצחוק איתי?"
אז היא אמרה: "אני לא צוחקת. כאן גרים יהודים".
אז בדיוק בא אבא. אבא שלי היה ג'ינג'י.
עם נמשים ו. הוא ראה אז הוא אומר טוב הוא אמר.
יפה מאוד אם אתם יהודים. אז תצאו החוצה למה.
מוציאים כל היהודים ברחוב.
אבא לקח את אחי. אימא לקחה אותי ביד.
הדלתות פתוחות ובא איזה.
אני אפילו לא מכירה את הילד. לא הכרנו.
לא יודעת מאיזה רחוב. איזה ילד קטן כזה גוי.
והוא קפץ ונתן 2 פליקים לאחי.
אחי היה כזה עדין כזה ואבא כאילו לא עשה שום דבר.
רק החזיק אותו יו. יותר חזק וזה.
ו. והלכנו. הגענו לרחוב.
ראינו שהיהודים בשורה והיינו צריכים להתקרב.
זה היה על יד מכולת של ה. של. אה.
יהודים.
קראו להם משפחת חיימוביץ'. של היהודים.
אבל אנחנו ידענו שהם נסעו ב.
במוצאי שבת למה היום ראשון סגור.
נסעו אצל האח שלה להיות שמה כי שמה זה היה מרתף.
היה איפה לחבות אם מטוסים או מה מה שיהיה.
אז אה. יום ראשון זה סגור אז זה בסדר.
באנו שמה על יד הגדר של ה.
חצר שלהם. ומקדימה היה את ה.
קוראים לזה [משובש] (רומנית) ב.
ברומנית זה המכונת אה. ירק.
י. לא. הרג. שזה כאילו לגמור אותנו.
והיה מ. לא יודעת לקרוא לזה מזל.
הם חיפשו את ה. את אה.
המשפחה. המשפחה מה. מהמכולת. והם הוצ.
והז'נדרמים הלכו יחד איתכם כשאתם יצאתם?
לא. הם הלכו הלאה לחפש. הם רק הצביעו.
אתם הייתם צריכים ללכת.
ואנחנו היינו צריכים להגיע ל. ל. שיירה שמה.
הלכתם עם ידיים למעלה? מורמות?
לא. לא. לא. לא. לא.
אימא החזיקה אותנו ביד. הלכנו. לא ידענו מה.
אתם לקחתם איתכם משהו מהבית?
שום כלום. שום דבר.
אז הלכתם להצטרף לכל היהודים.
ליהו. לכל היהודים.
ושמה אני לא. לא. הייתי עם אימא ביד והאבא היה עם האח.
לא הבנתי בדיוק מה קורה.
וחיפשו את ה. ואני ידעתי שהם אינם. אבל אף אחד לא דיבר.
הם הוציאו את כל החביות של ה.
זיתים מהמחסנים שפכו אותם. של הדגי מלוח שפכו.
אה. התחילו כבר להוציא מהבתים שלהם.
זה הבית שלהם. גם החדרים וזה. אולי היה מ.
הרבה עבודות יד. כריות כאלו עגולות יפות שהיא אה.
היא רקמה אותם וזה ו.
התחילו להוציא ולברוח ולהוציא ולברוח ו.
בינתיים. בא אוטו. אוטו.
משאית?
לא. משאית לא.
בא טקסי ובאו 2 קצינים אהמ. גרמנים. היו גם גרמנים.
היו גרמנים אני לא כל כך הבנתי.
אבל. אה. הייתה אישה בודדה
והיא כל הזמן צעקה: "מה אתם רוצים ממני? לא עשיתי שום דבר".
היא נכנסה לפאניקה והגרמני אמר: "מי שצועק. יורים".
זה אחר-כך ידעתי את המשפטים.
אבל אני לא הבנתי מה הוא אומר.
אז אהמ. הם באו. ירדו מהרכב. ואה.
באו והראו שמה לז'נדרמים ש.
לקחת. ל. לשלוח הילדים עם האימהות הביתה.
ולקחת רק את הגברים.
אז לקחו את ה. את המ.
מכונת ירי. שמו באמצע הרחוב והגברים התחילו לזוז.
ו. לעמוד באמצע הרחוב.
ואימא תפסה אותי ואת אחי ביד.
אני הייתי וביד השניה אבא שיחרר את אחי.
ו. מי שהיה כאילו באמצע עוד.
מי שבצדדים ה. כל הגויים כל כך הרביצו.
לא הסתכלו. בראש. בגוף ב.
ו. אימא הסתובבה אליי שנלך הביתה.
פתאום בא גוי אחד שהיה לו ירקות מול ה. חצר שלנו.
קראו לו קוסטקי לזר.
אני לא זוכרת איפה לפעמים אני עוזבת את ה. מפתחות.
אבל השם הזה באמצע הלילה אם יעירו אותי.
אני גם את ה. איך הוא היה נראה.
בא סחב את אחי מהיד של אימא. אתה בין הגברים.
אז. אה. אימא ראתה כבר שהיא מאבדת אותם אז.
היא התקרבה ל. שורה של הגברים כי היא ראתה שהוא.
הוא כמעט נפל כשהוא שחרר אותו
והוא בא כאילו אין מי שיתפוס אותו בכלל שמה וירביצו לו וזה.
אז היא לקחה אותי ביד והתקרבה והיא אמרה: [משובש]
(רומנית) כאילו: "קח. קח את אבא ביד"
כי אבא היה באמצע בשורה.
ו. ואז אבא עשה. עבר עם היד דרך אנשים וסחב אותו בפנים.
והוא בא. הוא חשב שאימא באה לקחת אותו
והוא נתן לאימא שלי פליק.
הקוסטקי לזר הזה נתן לה פליק שהתחיל ליזול דם מהאף.
אני ראיתי פה דם. שמה לקחו את אחי. אני התחלתי לצעוק.
וה. הגרמני כבר מתקרב אליי ואימא תפסה אותי.
היא הקריבה אותי אליה והיא שמה לי את היד בתוך הפה
כמה שאני הייתי בגובה והיא החזיקה את היד
שאני לא אוכל להוציא. ואימא עם הרגל היא דחפה אותי
וככה ללכת ל.
החוצה משם.
לח. קרוב לחצר.
וכל הזמן היא אמרה: "אל תצעקי. אל תצעקי. אל תצעקי".
וכשהגענו ל. על יד החצר היא שחררה לי את ה. לא.
לא יכלתי לנשום. כי היא לא הרגישה כמה שחזק היא.
סגרה לך את הפה.
סגרה לי את הפה.
ונכנסנו בפנים. הדלת פתוח. הכל. חלק היו כבר בפנים.
ו. באה זאתי ש. היינו קונים. הגויה שהיינו קונים.
היא אף פעם לא נכנסה אפילו למרפסת. לפני הדלת.
היא תמיד הייתה קוראה לאימא: "גברת שוורץ ה. הבאתי לך".
ואיך שאז היו מסתכלים אם היא גדולה אם היא שמנה.
אם היא בסדר וזה תמיד מעבר ל.
שירדה כזה מה שהיה אז.
אז היא באה. היא לא נכנסה. בדיוק איפ.
איך שהיא ישבה תמיד היא באה שמה.
היא או. לא אומרת גברת שוורץ.
היא אומרת לה שוורצוואי.
אני רוצה את הבופט שלך כי מהדלת היא לא ראתה חוץ מהבופט.
ושמה כנראה כל השנים העיניים יצאו על ה.
אז אימא אמרה: "תיכנסי בואי תקחי לך אותו".
"לא. אני רוצה שתורידי את הדברים".
אז אימא אומרת: "לא. קחי עם הדברים". "לא. לא. לא".
כנראה שהיא. היא לקחה מכל אחד משהו.
היא ה. לא הייתה צריכה כבר אז היה לנו עבודה.
אימא ביקשה שאני אוריד מלמטה כי
אז היו כאלו שלמעלה היו את ה. יודעת אה.
קישוטים?
בשביל. לא קישוטים. זה היה בשביל קפה.
בשביל תה. סטים וזה.
באמצע זה היה. אני לא יודעת איך קוראים לזה.
אה. [משובש] (שפה זרה). זה מין אה.
קערות של פירות?
של פירות או של עוגה או של ככה רגל. אה.
מקריסטל ככה יפה וזה. ולמטה זה היו צלחות ו.
סט של אה. למרק וכל הזה.
אז היא אמרה: "נוציא קערה אחת אחת מאמי.
כמה שיש לך כוח. למטה. תשימי על הרצפה".
אחר כך נכנסו ז'נדרמים אה.
אנחנו הכנו מים ב. היו כאלו בקבוקים מסביב עם קש ש.
אם יהיה צורך או מה. אז לקחו את המים ושפכו על השטיחים.
לא. לא ממש לצחוק.
חיפשו במגירות. שמו ב. בזה ב. בכיסים.
ואנחנו ישבנו אני ואימא על יד הדלת שם היה.
קראו לזה גיוון. אהה.
ספה כזאת.
ספה כזאת עם שטיח יפה שזה נותן גם לקיר. מאוד יפה.
האא. וככה זה הלך. ה. שכן הזה.
ההגון.
הטוב. אז אה. פתאום שמענו שהוא צועק ואומר:
"אה. מה אתם רוצים? לקחו את כל הג'ידנים מכאן. בשביל מה?
לא. מה? רוצים להיכנס?"
הם רצו להיכנס ועם אה.
אה. עם מקלות ועם זה להרביץ וזה. וזה הוא הציל אותנו.
והוא עבר. תמיד היה עובר כי הוא הוא עבר ככה והדלת פתוחה.
אז אמר אה. אה: "אל תהיי. דאגו אני מפחד להתקרב כי
מסתכלים פה בפנים וזה כבר אמרו לי ש.
אני לא בסדר שלא נותן לה.
להם להיכנס. אז אהמ. אני אשמור עליכם".
ובאמת אה. ככה זה היה. אחרי הצוהריים. לא.
אחרי רבע שעה באו 2 אה.
גרמנים שלא הכרנו אותם.
ו. היום אני יודעת את המשפטים.
אז לא ידעתי. [משובש] (גרמנית).
אז אימא התחילה להגיד ביי. יידיש דויטש ש.
לקחו אותו עם אה. והם התחילו להסתכל בתמונות. ו.
נכנסו להסתכל בתמונות.
כי ראו שאבא איננו והיה שמה תמונות של אה.
אנחנו מהבית ספר שלקחנו התעודות עם הזרים ו.
והם הסתכלו והיו התמונות שלי. תמונות של אחי.
והיא אומרת אה. אימא אומרת להם: "אולי תלכו אולי תראו אותו.
לא מזמן לקחו אותו" וזה.
ופתאום והם אומרים. הם אומרים "בסדר". ורוצים לצאת.
אז היא נזכרת והיא מבקשת והיא מראה את התמונה של אחי ו.
אה היא אומרת לו: [משובש] (שפה זרה).
עדות של חנה סטרול לבית שוורץ, ילידת 1931 Iasi, רומניה על קורותיה על קורותיה בתור ילדה ב-Iasi החיים בבית ההורים ב-Iasi; החיים תחת ממשלת אנטונסקו והתנועה הלגיונרית; לכידת יהודים ברחוב; קבלת שותף רומני לעסק המשפחתי; אנטישמיות ב-1940; סימון בתים בבעלות לא יהודים בצלב; גירוש מדירת המשפחה ביוני 1941; ביזה; שיבת הנשים והילדים לדירה; גירוש האב והאח ל"רכבת המוות"; סיוע משכן לא יהודי; השתלטות משפחה רומנית על הדירה; בריחה למגורים באזור היהודי; קבלת ידיעה על רצח האב; הפצצות של המקום בידי בנות הברית; השחרור בידי הצבא האדום; מעשי נקם ברומנים; הצטרפות לתנועת גורדוניה; החיים ב"הכשרה" ב-Bucuresti; העפלה לארץ-ישראל באונייה "פאן יורק"; גירוש לקפריסין; החיים במחנה מס' 70; נישואין; עליה לישראל ב-1949; קליטה ושיקום.
details.fullDetails.itemId
10511306
details.fullDetails.firstName
חנה
details.fullDetails.lastName
סטרול
details.fullDetails.maidenName
שוורץ
details.fullDetails.dob
18/06/1931
details.fullDetails.pob
Iasi, רומניה
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
04/06/2013
details.fullDetails.latestDate
04/06/2013
details.fullDetails.submitter
סטרול שוורץ חנה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer