Yad Vashem logo

עדות של אנה ברגר לבית פרקל, ילידת 1929 Zdunska Wola, פולין על קורותיה בתור ילדה ב-Sieradz, ב-Lodz, בגטו Warszawa ובזהות בדויה ב-Lwow

Testimony
null
null
null
התאריך היום כ"ד בסיוון תשע"ג. 2 ביוני 2013.
ריאיון עם גברת ב. אה. פרקל.
עם דוקטור אנה פרקל ברגר. ילידת זדונסקה ו.
וולה פולין. 1927.
הריאיון נערך על ידי.
9'.
נאווה גיבורי מטעם.
29'. מטעם יד ושם ומתקיים בביתה.
אנה. באיזה שם נולדת?
נולדתי בשם אנה פרקל.
באיזה תאריך?
ב-17 ליולי 1929.
איפה נולדת?
בזדונסקה וולה.
שהייתה תחת שלטון?
בזדונסקה וולה שהייתה תחת שלטון פולני.
בפרברי של זדונסקה וולה. בחווה של סבא שלי.
בואי נתחיל מהשם פרקל.
זה שם נפוץ או שם יוצא דופן?
אממ. לא כל כך יוצא דופן.
סבא היה בעל חווה. חווה חקלאית?
סבא היה בא לשטח גדול בפריפריה של זדונסקה וולה.
הוא היה ממש גביר.
היה לו בית מאוד מאוד גדול.
בבית היה לו שטיבלך. אה.
זאת אומרת. חדר לתפילות ולימוד תורה.
ומעניין שהדת לא הפריע לו להיות ציוני.
והוא מאוד רצה לבוא.
אז בואי נתחיל סבא.
כשאת אומרת סבא מה היה השם שלו?
סבא היה אברהם ורשבסקי.
כלומר זה סבא מצד אימא.
מצד אימא. כן.
אז יש משפחת פרקל ומשפחת ורשבסקי.
נכון.
התחלנו במשפחת ורשבסקי.
כשאת אומרת שהייתה לו חווה בפרברי זדונסקה וולה.
זדונסקה וולה. בכלל באיזה אזור של פולין זה?
ליד איזה עיר יותר ידועה?
זה היה. אה.
30 קילומטר על יד לודז'.
וממה שאת יודעת.
משפחת ורשבסקי חייתה בסביבה הזו כמה דורות או הרבה שנים?
לפחות 3. 3 דורות.
והחווה הזאת למה היא שימשה?
מה. מה. גידלו שם? היא הייתה חווה.
אה. לא גידלו.
אלא פשוט מאוד היה בהתחלה.
אממ. היו קרשים.
אה. סבא התעסק בקרשים לבניית בתים.
ויותר מאוחר המפעל נהפך למפעל לייצור חומץ.
עוד בילדות שלך?
עוד בזמן שאת גדלת?
כן.
ואת אומרת שבנוסף ל. ל. לח. חווה. לעסקים.
לפרנסה. הייתה שם גם שטיבל.
כן.
איזה מקום להתפלל. להתכנס.
נכון.
ומי היהודים שהיו מגיעים?
מסביבה. או מעיר אפילו.
כלומר הייתה שם קהילה יהודית באזור?
לא יודעת אם כל כך באזור.
אני רק יודעת שתמיד היה מניין.
סבא היה גם ציוני.
אבל גם יהודי אורתודוקסי?
כן. בהחלט. כן.
אימא שלך. מה היה השם שלה?
אימא שלי הייתה שם נטליה ורשבסקי.
והיא הייתה אחת מתוך כמה ילדים?
7.
אתם גרתם סמוך לסבא?
אנחנו גרנו בשייראדז. 15 קילומטרים מסבא.
מ-המ.
בגלל המצב האקונומי אבא שלי
היה צריך לעזוב לודז' ועבר לשייראדז.
איך קראו לאבא?
ל. לאבא קראו אינץ יצחק פרקל.
שהוא. אם הבנתי אותך. יליד לודז'?
המשפחה שלו הייתה בלודז'?
לא. המשפחה שלו הייתה תמיד בשייראדז.
אה. בשייראדז. כי אמרת שבגלל המצב
הכלכלי הוא נאלץ לעזוב את לודז'?
נכון. נכון.
מ-המ.
כן. והוא נולד.
אז בואי נדבר רגע גם על שייראדז.
קודם כול. במה אבא שלך יצחק התפרנס? מה הייתה המלאכה?
הוא היה רואה חשבון בטחנת קמח שהייתה
בבעלות של סבא שלי. חיים פרקל.
ש. והמשפחה של סבא חיים התגוררה בשייראדז?
כן.
שזה מה. זה כפר. זאת עיירה?
לא. שייראדז זה. אה.
עיר בירה של נפה קאליש.
מ-המ.
עם 60 אלף תושבים.
ומזה אני מריחה שרבע היו יהודים.
מ-המ.
אה. יהודים משכילים ויהודים שהתעסקו.
אה. עם עבודות יד.
סנדלרים תפרו. וכולי וכולי.
והמשפחה של אבא התפרנסה. אמרת מ.
המשפחה של אבא התפרנסה.
מטחנת קמח?
טחנת קמח. אבל גם כן קודם היו להם קרשים.
ואבא היה אדם משכיל.
שהוא למד הנהלת חשבונות או ניהול חשבונות.
או שהוא פשוט גדל בתוך הבית
ולמד את זה מתוך הצרכים של המשפחה?
אה. אה. לא. הוא לא למד.
לא. לא. הוא לא למד.
הוא פשוט עבד בזה?
עבד בזה. כן.
אצלכם בבית כמה ילדים הייתם ב.
אחת. רק אני.
את. רק את. אז להיות. אה. ילדה יחידה.
שיש לך סבא מצד משפחת פרקל וורשבסקי.
היית ילדה ככה מפונקת?
מפונקת. נתנו לי להרגיש שאוהבים אותי.
והיה לי טוב עם זה.
בסך הכול אני מבינה שחייתם.
מבחינה כלכלית הייתם במצב תקין?
מצב תקין. לא נשכר מאוד.
לא גבוה אבל תקין. כן.
ויש לך משפחת פרקל. אבא שלך.
אימא שלך. היו גם כן.
אה. יהודים שומרי מצוות?
לא. בכלל לא. שניהם היו חילוניים.
אז יש לך הכול במשפחה.
יש ציונות. יש אורתודוקסיה. יש חילוניות.
נכון.
איזה חינוך קיבלת?
הלכתי. אה. ל.
אה. גן עברי. אה. שהגננת הייתה בחורה מהארץ.
מהכשרה. דיברו פולנית.
אבל שרנו כל השירים והצגות בחגים יהודיים בעברית.
למה בעצם. אני שואלת את זה.
אה. מתוך סקרנות.
למה בעצם אנשים חיים שמה בפולין.
ויש להם עניין שהילדים הקטנים שלהם ידעו
עברית וידברו על איזה ארץ רחוקה? מאיפה זה.
מכיוון שסבא ורשבסקי היה ציוני.
ובן הגדול שלו בלבוב היה ציוני. וכששב.
סבא רצה לבוא לפלשתינה. אז הרבי שלו.
לא נגיד מאיפה.
אמר לו: "תישאר בארץ בגלל שמשיח עוד מעט".
"תישאר בפולין".
"בפולין. המשיח עוד מעט יבוא".
מ-המ.
אז סבא נשאר.
והרבי שלו. הוציאו אותו גרמנים עד לפלשתינה בשביל זהב.
וסבא אחר כך נפטר בגטו לודז' מקשישות ומרעב.
מישהו אחר מבני המשפחה מצד ר. אה.
ורשבסקי. עלה לארץ לפני המלחמה?
כן. עלה. אה.
בן ששמו לוי ורשבסקי.
היה שומר במנחמיה. פסלן.
יש לי פה את הפסל שלו.
אבל בעצם. אה. אה. א.
אמרו שהרגו אותו פדאיונים.
אבל בעצם הרגו אותו.
הרג אותו יהודי מקנאה.
וזה היה מקרה אחד ביישוב היחיד שהיהודים הלשינו על יהודי.
וזה קורה בשנים שאתם חיים בפולין.
נכון.
יש לך מושג. ד. דיברו בבית מה גרם לסבא שלך.
אה. להיות ציוני?
למה הוא כל כך.
אה. נמשך לדבר הזה?
לא דיברו על זה.
אממ. היה.
היה.
פשוט היה. [משובש] .
כן.
את ילידת 29'.
כלומר עד 39' שמלאו לך 10.
חיית בפולין עם המשפחה חיים נורמליים.
את יכולה להגיד משהו על הילדות הזו.
מעבר לזה שהיית בת יחידה ומפונקת.
איזה סוג של ילדות זאת הייתה?
ילדות טובה מאוד.
אה. הרגשתי שאוהבים אותי.
אהה. היה. היו לי 2 חברות.
2 אס. 2 אסתרקות.
אחת. אה. שאימא שלה אלמנה.
מכרה תפוחי עץ בדוכן.
והשנייה שאבא שלך היה זגג. שניהן מאוד עניות.
אז אימא שלי חכמה.
הייתה מזמינה אותם פעמיים.
3 בשבוע לקקאו ועוגה.
והייתה לי חברה על יד הבית.
לא יהודייה. הלינקה. של. אה.
הורים שלה היה. אה.
חנות של. אה.
וודקה ויין וגם נקניקים.
והיית אוכלת אצלה?
כן.
[משובש] .
אכלתי את זה ב- [משובש] (שפה זרה) גדול מאוד.
את מתכוונת נקניקים לא כשרים?
נכון.
ולהורים לא היה אכפת? או שהם לא ידעו?
להורים לא היה אכפת בכלל.
הם שמרו על מסורת יהודית? חגים ו.
כל מסורת יהודי.
כל מה מסורת יהודי.
בפסח א. העמידו אותה.
היה פסח גדול מאוד של סבא פרקל.
והרבה הרבה בני משפחה היו מעמידים אותי על הכיסא.
הייתי אומרת: "מה נשתנה".
ובשביל האפיקומן דרשתי תמיד צנוע.
ספר. אהבתי לקרוא. זה נשאר לי.
ילדים אומרים ש: "סבתא בולעת ספרים".
אז אצלכם במשפחה היה מקובל שהיו
עושים סדר עם הרבה קרובי משפחה?
כן. כל קרובי משפחה. כן.
בשייראדז. בעיר שלכם חיו הרב.
י. חיו דודים. דודות?
לא.
מ-המ.
לא. שמה אף אחד לא.
ולעומת זאת. אה.
הסבא שלי ורשבסקי. אה.
למרות דתיות שלו.
אה. ג. גדולה.
הוא היה מבקר את אימי בשייראדז. זה היה.
איך הוא בא עם כרכרה. סוסים.
והיה מביא לאימא שלי שושנה אדומה.
היה שותה תה לוהט מכוס מזכוכית. היה חוזר הביתה.
לעומת זאת. כשאני נסעתי לחווה.
זה היה כיף. כיף. כיף.
נתנו לי קוביות סוכר לתת לסוסים.
ונתנו לי גזרים לתת לשפנים. ו.
ותרנגולות. ולנסוע בכרכרה.
היה ממש כיף.
כן. כן. עכשיו. מדי.
היו גם סבתות?
מה?
היו גם סבתות בחווה?
לא. סבתא שלי ורשבסקי.
אני זוכרת כמו מאחרי ערפל.
אני הייתי בת 3.
אני זוכרת אותה ישבה
בכיסא נדנדה ועל הברכיים שלה היה חתול.
יותר אני לא זוכרת.
מ-המ.
ומדי שנה. מאחר ושבשייראדז היה די משעמם לאימא שלי.
הייתה מאוד יפה.
שהלכתי איתה ברחוב.
אה. אנשים ונשים הסתובבו.
אז. אה. פעם בשנה נסענו לדוד שלי בלבוב.
ושמה שכבנו לפחות חודש. חודשיים.
היו לוקחים אותי לבוטיק של ילדים.
קונים לי בגדים בבוטיק. מעיל.
חול. אה. ח. חצאית.
חולצה. נעליים. תיק.
חזרתי הביתה מאוד אלגנטית.
כלומר יש לך הרבה זיכרונות טובים.
מצוינים.
מה בקשר ליחסים בין יהודים לגויים בשנים שלפני המלחמה.
את יכולה לומר על זה משהו?
תראי. בסביבה שלנו אני לא זוכרת.
כל החברים של ההורים שלי היו יהודים.
היה פלטשר וילנר.
והיה מנהל בית ספר אחר כך שלי.
שהלכתי לבית ספר עברי עם שפה פולנית.
אה. ככה שקשה לי מאוד להגיד.
יש לי רושם שהיהודים היו חיים בקהילה שלהם.
ואחרים. לא יהודים היו חיים בקהילה שלהם.
אבל. אבל לא היו אירועים מהסוג
שהיום אנחנו קוראים להם אירועים אנטישמים?
לא. לא. לא. בכלל לא. בכלל לא.
חיו זה לצד זה?
נכון.
היהודים בשייראדז. אמרת שזאת
עיר גדולה אז בטח הייתה גם קהילה גדולה.
היו יהודים עם.
חלק מהם עם פאות ו.
גם חלק מאוד דתיים עם פאות.
בשבת. אה. היו מביאים את החמין מה. אה. מה. אה. אה.
תנור של. אה.
מאפייה?
מאפייה. והיו עושים תחרות איזה מטפחת מכסה את החמין
והיא רקומה הכי יפה. וכולי וכולי.
ואותה ילדה. הלינקה נדמה לי.
אמרת שהיית ילדה פולנייה לא יהודייה.
כן.
את נכנסת אליה הביתה וגם היא נכנסת אלייך?
בהחלט. בחופשיות. בלי שום בעיות.
אז אפשר להניח שאם לא הייתה פורצת מלחמה
ולא היו משתנים כל פני אירופה.
הייתם ממשיכים בחיים שלכם כמו שהם היו?
נכון. ככה יש להניח.
יש להניח שככה. בהחלט.
את. יצא לך להיות בתוך בית כנסת בתור ילדה?
לקחו אותך לבית כנסת?
בשמחת תורה. כן.
סבא היה לוקח אותי בשמחת תורה.
ו. אה. אני זוכרת שסבא היה בימי שישי.
היה ארוחת מסורתית אצל סבא פרקל.
והוא היה חוזר מבית כנסת עם אורח.
זאת אומרת. תלמיד חכם.
מ-המ.
שלמד תורה ושלא היה בהכרח מהאזור.
וסבתא שמה לב שאני לא אוכלת בכלל ארוחת ערב.
אז אמרה: "מה קרה לך?"
והסברתי לה ש: "אני לא יכולה לאכול.
מכיוון שאו שאנשים שסבא מביא
הם בולעים את החצי חלה חתיכה אחרי חתיכה.
או שהם כל כך ביישנים שלא נוגעים באוכל.
ומה יהיה לכם למחרת?"
אז סבתא אמרה: "אל תדאגי ילדה.
כל אחד יוצא ממני בפקלע בחבילה.
ויש לו אוכל לפחות ליומיים.
3". אז התחלתי לאכול.
ילדה דאגנית.
נכון.
אימא למשל. שהיא לא אחראית על הפרנסה. במה היא עסוקה?
בעיקר בלגדל אותך. לטפח את הבת?
לגדל אותי. לראות חברים.
מ-המ.
היינו נוסעות ללודז' בגלל ששמה היו המון בדי.
בני דודות של אימא שלי.
הבני דודות האלה היו.
אה. ממשפחה מאוד מ. מיוחסת.
כלומר משפחה מאוד טובה.
אבל מזה אין כסף ולא היה כסף לנדוניה.
אז הם לא התחתנו.
הם היו רווקות. זקנות.
ואני מאוד אהבתי להיות שמה מכיוון שאחד.
כל אחת היה לה 2 דוקטורטים.
אחת הייתה מספרת לי על מצרים העתיקה ועל רומא וככה.
והשנייה הייתה מספרת לי על הפילוסופים יוונים וכך הלאה.
זאת אומרת. בנו את האינטליגנציה שלי לעתיד.
מ-המ. הן למדו באוניברסיטאות בפולין?
הם למדו. אחד בלבוב.
אחד ב. בלודז'.
כבר הזכרת את. אה.
לבוב יותר מפעם אחת.
הדוד בלבוב והאוניברסיטאות. אבל איך ב.
בעצם. למה נסעו עד לבוב בשביל ללמוד?
יש את ורשה בדרך.
יש את. אה. לודז'. בטח היה שמה.
אה. אני לא יודעת.
לא.
לא יודעת.
מ-המ. בואי תסכמי בשביל.
תס. תסכמי את הפרק חיים הזה עד ספטמבר 39'.
הייתי אומרת. ילדות מאושרת.
טובה מאוד. אה. בלי זעזועים.
היית הנכדה הבכורה של סבא ורשבסקי?
כן.
יש להניח.
לא נכדה בכורה של סבא ורשבסקי.
נכדה בכורה של סבא פרקל.
סבא פרקל.
לפני שפורצת המלחמה. לפני הכיבוש.
ואתם גרים בחלק המערבי של פולין. קרוב לצד הגרמני.
לפני שזה קורה.
יש לכם מושג על משהו שקורה ליהודים בגרמניה.
על גירוש יהודים לפולין?
אני לא ידעתי. חוץ מזה.
חוץ מזה. שב-1938.
8.
גירשו יהודים מגרמניה לזבונשין.
זה היה גבול של פולין.
וגם אנחנו לקחנו לתקופה
מסוימת איזה משפחה עם 2 ילדים אלינו.
זאת אומרת. משהו כן ידעת.
רק שזה לא היה ברור.
כן. נכון.
ומה. הם נשארו. הם התגוררו אצלכם?
הם התגוררו אצלנו זמן מה ואחר כך היגרו ללודז'.
איך את זוכרת את הכיבוש.
את אותו יום שהגרמנים נכנסים לאזור שלכם?
ראשית כול. את צריכה לדעת ששייראדז שהה על יד נהר ורטה.
וה. אה. וה. אממ.
רמטכ"לים הפולנים מזמן ברחו לרומניה.
אבל שלחו את החיילים לגבול של נהר שכדי ש.
להגן על המדינה.
כך שביום. בשבילי מלחמה
התחילה ב-1 לספטמבר 1939.
שהממשלה הפולנית החליטה על אווקואציה של תושבים.
זו הייתה החלטה של הממשלה פולנית?
ממשלה פולנית.
למה. כי ששייראדז קרובה מאוד לגבול עם גרמניה?
לא.
מ-המ.
לא. לא. רק.
כי גם בקאליש פינו תושבים?
רק כדאי ש. אה.
לאפשר לחיילים להגן על המדינה.
ו. והאוכלוסייה יכולה להפריע אם הם יהיו בבתים.
זה באמת מה שקורה?
אתם מספיקים לעזוב את הבית?
אנחנו עוזבים את הבית.
עוד עם אבא שלי.
יצחק פרקל. על עגלה.
עוברים כפרים שבוערים בגלל שהגרמנים הפציצו את הכפרים.
בוער. בוער. שמאל וימין. הגענו ללודז'.
הגענו ללודז'. הגענו לקרובים. דודה שלי.
אבא שלי יצחק פרקל. מאוד אמידים.
שהיה להם בית כמו ארמון. ברחוב גדנסקה בלודז'.
למטה היה סבא וסבתא.
למעלה אחות אחת עם ילד.
עוד למעלה עוד אחות שנייה.
לאחד אומנת גרמנייה.
לשנייה אומנת. אה. צרפתייה.
ואז הייתה קריאה מממשל. מלחמת פולין.
שהגברים בגילאים מסוימים
צריכים ללכת אחרי הצבא פולני כדי לעזור בעבודות.
אה. עזרה ל. לחיילים. כן.
ואז אבא שלנו. שלי.
אבא שלי ביולוגי. נישק אותי.
נישק אימא. אימא נתנה לו גרביים נקיות.
אמר: "שלום". ויותר לא ראיתי אותו.
כשאת מספרת את זה ככה. שהצבא.
הממשלה תבעה מאז. מ.
מאנשים להתגייס למטרות האלו של מה שאנחנו
קוראים היום אחזקת העורף או.
נכון.
זה משהו שאת זוכרת שנאמר אז.
או שבמשך השנים הבנת את זה?
לא. לא. ידעתי.
כולם ידעו. דיברו על זה.
ואבא לא היה היחיד.
כלומר הוא היה מגויס.
נכון.
מ-המ. וזה קורה כשאת ואימא בלודז'?
בלודז'. כן. אלא. אה. למחרת יום שאבא הלך.
עזבנו את הקרובים של אבא פרקל ועברנו לפריפריה של לודז'.
לאח הגדול של אבא שלי.
והשכם בבוקר. למחרת אנחנו
ראינו מחלון איך הגרמנים נכנסים ללודז'.
קודם האופנועים. ואחר כך החיילים עם הנעליים הגבוהות.
בום בום בום. שירה.
כבר למחרת יום היו פלקטים.
הודעות גדולות מאוד בכל העיר.
שיש שפרה. זאת אומרת שיש.
עוצר. עוצר.
עוצר. שיש עוצר.
ושאסור להיות ברחוב בין שעה.
נניח 18:00 בערב עד.
אה. 07:00 בבוקר.
מי שימצא ברחוב. יהרגו אותו.
השפרה זה רק ליהודים או לכל האוכלוסייה?
לכל האוכלוסייה.
פה היינו שווים הפעם. כן.
כל המעמד הזה שאת מתארת.
כל המראות האלה.
יש בהם איזה.
מה הם מעוררים בכם?
זה מעורר חרדה?
זה מעורר מתח? זה מ. מה?
זה מעורר חרדה. כן.
מעורר חרדה. אם כי היהודים בדרך כלל נשארים. אה.
רוצים להישאר אופטימים. כדאי.
כדאי להיות אופטיים. אולי יהיה טוב. אפשר.
מ-המ. איך הפולנים ל.
ממה שאת זוכרת.
מקבלים את הכיבוש הזה?
אני לא יודעת איך פולנים מקבלים את הכיבוש.
אבל אני יודעת שמאוד מהר אח. מתחת לכיבוש.
התחילו. אממ. לקחת. להוציא פולנים מהבית.
בעיקר אינטליגנציה. פרופסורים ועורכי דין וככה.
והיו שולחים אותם למחנות.
טוב. זה משהו שלמדת עם השנים.
את לא יודעת את זה ממראה עיניים.
הייתי ילדה בעצמך.
לא. לא. אני רק יודעת ששמעתי.
עכשיו נחזור למשפחה שלך.
אז אבא כבר לא איתכם ואתם אצל הדוד.
רואים את הכיבוש הלכה למעשה דרך החלון.
איזה עוד שינויים. את מדברת על עוצר.
על הגבלות תנועה.
איזה עוד דברים קורים שם בלודז' יחד עם הכיבוש?
קודם כול. אה. ה. אממ.
אני יודעת שהמחירים של המצרכים יום יומיים עלו מאוד.
שאני יודעת. ו. ו.
בתוך זה מתי. מתי זה מתברר שליהודים.
שספציפית לכם זה אפילו יותר מסוכן.
זה יותר. אהה. ממוקד בכם?
אני שואלת מתי. אם אתם נדרשים לשים טלאי?
אם העובדה שאתם יהודים היא.
היא מתחילה להיות איזשהו גורם שמסכן אותכם?
אני אגיד לך. אה. דודה שלי. אחות הגדולה של אימא שלי.
רגינה לובושיץ. הייתה בוורשה ב-1939. שנפלו פצצות גרמניות.
היא הלכה הביתה לקחת סוודר.
שחזרה אז כל החדר מדרגות קרס והרג את בעלה וילדה.
והיא ניסתה להתאבד. באה ללודז'.
ובעצם לא היו מאשפזים יהודים בבתי חולים.
אבל שמה ל.
לה. לדודה הייתה חברה טובה
ואשפזו אותה למעלה באיזה חדר נפרד.
ואני הייתי הולכת כל יום. אה. ל.
הייתי אומרת לאלה ששמרו שאני הולכת לבית מרקחת.
ואני הייתי מקבלת אוכל קצת מהקרובים האחרים שמה בלודז'.
והייתי מביאה בשביל דודה. בשבילי.
אשפזו אותה בגלל שהמצב הנפשי שלה לא היה טוב?
בגלל זה שהייתה צריכה להתאושש מה. כל הכדורים שלקחה.
מ-המ.
כן.
כשאת יוצאת לרחוב להשיג אוכל.
לעשות מה שאת עושה. ללכת לבקר את הדודה.
את כבר הולכת עם. אה. טלאי?
את צריכה להיזהר? את. את.
לא. לא. עוד לא. עוד לא.
את הולכת באופן חופשי.
חופשי לגמרי. את לא יכולה לזהות מי יהודי או לא יהודי.
אה. ובאיזשהו שלב
הייתה פקודה להיכנס לגטו.
וזאת הייתה יציאת מצרים.
אנשים עם הפקעלה. עם שיר.
עם ס. אה. אה. סירים.
עם כלי בית. הלכו אחד אחרי השני למצוא איזשהו פינה.
צפיפות נוראית.
אם כבר מצאו משהו.
אז בחדר אחד היו 2 לפחות משפחות.
את מדברת על גטו לודז'?
על גטו לודז'.
זאת אומרת. על איפשהו אפריל 1940.
כן. כן.
מ-המ.
כן.
ואימא מתכננת ללכת איתך לגטו?
ואימא עם דודה מתכננת ללכת איתנו לגטו מכיוון ש.
אה. אני. אה. אה. ודודה והיא.
עשה חשבון ש-3
נשים בצד לא בגטו מעט מאוד יש להם צ'אנס קלוש.
אה. לחיות. לשרוד.
מ-המ.
ואז הלכנו לבת דודה של
אימא שהייתה גרה על יד ז'לזנה ברמה בוורשה.
ו. אה. בוואליצוב. רחוב ואליצוב. והיא.
רגע. בואי תסבירי לי בבקשה.
אנה. עוד פעם את העניין.
אימא מחליטה שלהיכנס לגטו לודז' זה רעיון לא טוב?
לא. להיכנס לגטו לודז' זה רעיון יותר
טוב מה שישאר בצד ארי.
בלודז'?
בלודז'. כן.
ואז הם הולכות לבת דודה?
הבת דודה. הבת דודה קיבלה אותנו מאוד יפה.
ואז נשארנו אצלה בעצם עד שעזבנו לודז'.
אז כאן יש משהו שאני לא מצליחה להבין.
אז אימא רוצה להיכנס לגטו או לא רוצה להיכנס לגטו?
א. אימא חושבת שצריכים להיכנס לגטו.
ואת אומרת: "אבל נשארנו אצל הבת דודה עד שעזבנו את לודז'".
כן. בגלל ש.
אה. קרוב אחר שלנו.
מ-המ.
אמר לאימא: "אין לך מה לחפש פה.
הלודז' זה לא לודז'.
זה קוראים לכפר ליצמנשטט. זה דויטשה רייך.
יותר טוב תסעי לוורשה.
אני ישלח לך. אה. גרביים ניילון ותוכלי למכור אותם ולהתפרנס.
וזה רשמית.
ה היה מותר להחליט לא להיכנס לגטו וליסוע לוורשה?
בזמן.
אולי בגלל שאימא.
בזמן זה היה. רשמית היה אפשר.
היא. היא. היא יכלה לעשות את זה.
כן. כן. עברנו גבול במהוקיניה.
מ-המ.
הייתה שמה גרמנייה כזו.
2 מטר. הפשיטה כולם.
עשתה בדיקות על גופם של כולם.
הוציאה סוליות מנעליים. בסוף הלכה לנו. אמרה לנו ללכת.
כשאת אומרת מהוקיניה
את מתכוונת למלקיניה ליד טרבלינקה? באזור הזה?
אני לא יודעת.
זאת עיירה?
מהוקיניה זה קוראים.
מהוקיניה.
מהוקיניה.
מ-המ. אז את עם אימא ועם הדודה.
כאילו נודדות. או הולכות [משובש]?
עברנו. כן.
מ-המ.
וכשהגענו לוורשה השכרנו חדר במשפחה יהודית.
אממ. הרבה כסף לא היה.
היה מאוד קר.
ומולנו היו נותנים מרק
בשביל אינטליגנציה בפרוטות.
ושמה היינו הולכים פעם אחת ביום כולם.
דודה. אני ואימא.
אוכלים את המרק שבעצם היה האוכל ה.
החשוב ביותר במשך יממה.
מה שאת מספרת עכשיו מתאר כבר את התקופה של גטו ורשה?
כבר יש גטו בוורשה או עוד לא?
לא.
כלומר המצב הזה שאת הולכת ומקבלת מנת מרק זה עוד לפני הגטו?
נכון.
כי כבר יש שם קושי ב.
נכון. בגלל שהמחירים בשוק השחור היו עד השמיים.
ורק. אה. לא כולם.
אז בוא נדבר על 2 נשים. ילדה קטנה. מגיעות לוורשה.
מצאתם לכם חדר.
מה קורה שם במקום הזה?
איך נראים החיים. היום יום. השגרה?
החיים יום יום נראים ככה. שלא יוצאים מהבית.
לא מתרחקים מהבית.
לא רוצים שיראו אותנו ברחוב. ליתר ביטחון.
אז שהלכנו מאוד מוקדם לישון.
אה. מסיבות ש. א'. היינו עוד קצת רעבות. לא כל כך אבל.
ושיהיה לנו חם בלילה. לא היה במה.
יש. כשנמצאים בחוץ.
מה הסכנות בשלב הזה?
תופסים אנשים?
אם תופסים. תראי. בואי נגיד ככה.
בכל מלחמה. במשך 5 שנים של מלחמה.
מלווים אותי 2 הרגשות.
פחד מפני תפיסה של גרמנים ורעב.
מ-המ.
אז רעבים היו קצת.
ולא רצינו שהגרמנים יתפסו אותנו. הלכנו לישון.
הם. הם בכלל. אה. תופסים ילדים ונשים.
או רק גברים בשלב הראשון?
כולם. מי שפגשו.
כלומר. למה. לעבודה?
ל. יש חשש.
כן.
לא רוצים לראות זה.
נכון.
כשרואים. יש כבר בשלב הזה משטרה יהודית?
גם שוטרים יהודים. או שעדיין לא בהתחלה?
לא.
אימא לא יודעת איפה אבא.
היא עדיין מקווה שהוא יגיע?
כן.
אז בשלב הראשון.
אני מבינה שאתם ניזונות ומתקיימות מעזרה של הקהילה.
מ. מחלוקת מזון. מחלוקת מרק.
לא. חלוקת מרק לא. שילמנו בשביל המרק הזה.
מ-המ.
שהיה לכולם. גם לנוצרים וגם ל.
מה את. ילדה קטנה. בסך הכול בת 10.
קראתי ספרים.
חוץ מאת אימא ואת דודה.
יש לכם מכרים שם?
אתם. לבד.
לא.
מ-המ. אימא מוצאת איזה עבודה.
או איזשהו מקור נוסף ל.
לא מנסה אפילו.
אז מה כן קורה?
טוב. כשהחליטו שבוורשה עושים גטו.
אז אימא החליטה שאנחנו נלך לגטו.
אבל לפני זה אני צריכה לשתות לשנייה.
מכיוון שלפני שעזבנו ורשה היה בן דוד שלי. זאת אומרת.
אח צעיר של אימא.
שקראו לו זליג ורשבסקי.
ובמחתרת. הוא היה במחתרת פולנית בשם תדאוש נברוצקי.
אין לי מושג מה הגוון פוליטי של המחתרת שלהם.
מה שכן אני יודעת.
שהוא היה נותן תעודות מזויפות לכל הנדרש. לכל האנשים.
ולי הוא נתן תעודה מזויפת של.
תעודת לידה על שם אנה וילקובסקה.
ועם שם הזה בצד הארי אני הלכתי עד סוף מלחמה.
אנחנו חוזרים לשנת 41'.
כאשר הגעתם לוורשה. הדוד תדאוש הוא היה גם בוורשה?
הוא היה בוורשה.
או באיזה מחתרת. באיזה.
הלכנו אליו. אני זוכרת במרתף כזה.
מ-המ.
ומישהו הלשין עליהם. ובאו גרמנים.
סתמו להם את הפה לכל אחד עם גבס.
הובילו אותם ברחובות ראשיים בוורשה.
לפריפריה. ושמה כל אחד קיבל כדור לראש.
זה קורה בשלב יותר מאוחר? בו.
לפני שנכנסנו לגטו.
אה. לפני שנכנסתם.
הוא כבר הספיק להוציא לך תעודה מזויפת?
נכון.
בוא ננסה לעשות סדר.
אני אחזור אחר כך לסיפור של הדוד זליג או תדאוש.
עכשיו אתם מקימים את גטו ורשה.
מתחילים לסגור אותו. מתחילים להגביל את החיים שלכם.
את עם אימא והדודה.
כל הזמן. אני מתארת לעצמי. יש פקודות. יש.
אהה. החיים הולכים מ.
אה. הכי משתנים לרעה.
מה לדעתך הדברים המרכזיים.
אמרת רעב. אמרת איזושהי חרדה מהבאות.
מה הם הדברים שהם
ככה נכנסים לתוך החיים שלכם ואותם אתם עוברים יום יום?
איך נראה היום יום שם ב. בהתחלה?
אני אספר לך איך נראה היום יום שלנו.
אבל קודם אני רוצה לציין.
שבהתחלה בגטו הרבה אנשים עם מקצועות
חופשיים התגייסו לפוליציה יהודית.
וכאשר הם הראו בהמשך שציוו להם להוציא אנשים מבתים
לתחנה רכבת אומשלאגפלץ ולשליחה החוצה.
היו המון התאבדויות.
וזה אני יודעת שהיו גם מכירים שלנו.
הם חשבו שהם יתגייסו לפוליציה יהודית.
שהמשפחות שלהם יהיו בטוחים.
מוגנות.
מוגנות. טוב.
אנ. אני רוצה שבכל זאת נלך מה. מהאישי אל הכללי.
נגיע ליודנראט. נגיע למשטרה היהודית.
תספרי את הדברים האלה. אבל בואי נתחיל מ. מהקטן.
אצלך. משפחת פרקל. את אימא והדודה.
מחליטים על הקמת הגטו.
אתם נשארות באותו חדר ששכרתם?
לא. אנחנו. ש. אה. אה.
אנחנו עוזבים את החדר. חדר לא היה בשטח של גטו.
מ-המ.
והולכים לגטו.
הולכות לגטו.
לדודה.
אז בגטו לאן אתם נכנסות?
אנחנו נכנסות לבת דודה של אימא.
שהייתה גרה על יד ז'לזנה ברמה בבליצוב.
מ-המ.
ולמזלה ומזלנו בשטח שכלל גטו.
גטו. שהיה בתוך תחומי הגטו.
יש שם עוד ילדות או שאת ילדה יחידה?
לא. אני ילדה יחידה.
וכמה. כמה אתם ביחד בתוך החדר הזה? כמה נשים?
אנחנו דודה. אה. הדודה הזו.
והדודה שניצלה אחרי התאבדות. אימא שלי ואני.
4 אנשים יחד איתך.
מ-המ. בבוקר היינו.
הם היו אוכלות חצי פרוסת לחם וקפה שחור.
אני הייתי בהתחלה מקבלת פרוסת לחם.
אהה. וקפה שחור עם סוכרזית.
שאני ילדה. אני צריכה לגדול.
אה. דודה שלי רגינה הייתה מורה לפני המלחמה.
ניסתה ללמד אותי משהו.
מה שלא רציתי לא למדתי.
היסטוריה אהבתי. למדתי.
יש. אה. את מתארת שהדודה מנסה ללמד אותך. יש איזושהי.
איזשהן התארגנויות יותר מרכזיות לאסוף קבוצת תלמידים ללמד?
כן. ידוע לי שהיו בגטו.
אבל לא.
כן. בגטו ורשה היו מה שנקרא קומפלטים.
ושמה היו מלמדים בכל מיני רמות.
בגטו ורשה גם היו שופים.
היו מקומות עבודה שלקחו אנשים לעבוד?
מישהי מהנשים האלה.
לא בהתחלה.
לא בהתחלה.
לא בהתחלה.
אבל בתוך התקופה שאת בגטו.
מישהי מהדודות או אימא צריכה ללכת לעבוד?
לא. אימא שלי.
בהתחלה היו שולחים מחוץ לגטו חבילות. היה מותר.
אז אימא שלי היה דוור מספר 42.
הייתה מביאה חבילות בקומות. קומות.
מ-המ.
הייתה מרוויחה טיפה ג. אה. כסף.
ואחר כך הפסיקו לשלוח חבילות. אסור היה.
איפה עיקר הקושי של אימא ושלך בשלב הזה.
שאת קוראת לו השלב הראשון של הגטו?
יש איזושהי אופטימיות?
חושבים שזה ייגמר בקרוב?
העובדה שאי אפשר לצאת מתחומי הגטו מכבידה עליכם?
ודאי שמכבידה. אה. בהתחלה עוד היו נכנסים.
אה. לגטו. אה. מביאים. היה פתוח. אז היו מביאים מצרכים לשוק.
ואפילו הלא יהודים היו באים לקנות שמה. היה יותר זול.
פעם אימא שלחה אותי לקנות תפוחי אדמה ולא רצו למכור
לי בגלל שלא ידעתי יידיש והם רצו רק למכור ליהודים.
מ-המ.
מ-המ. כן.
איך שומרים. אה. בתוך התנאים האלה.
שהם תנאים לא פשוטים.
איך שומרים ככה על בריאות.
על היגיינה. על אורח חיים?
על היגיינה זה היה ככה.
אספקת מים הייתה.
יותר מאוחר לגטו. מאוד מגמגמת.
או שהיה מים. או שלא היה מים.
או שהיה טיפה מים.
השתדלנו להתרחץ עד כמה שאפשר.
אה. עד שפרץ טיפוס.
ואפידמיה של טיפוס הייתה לוקחת המון אנשים.
ו. והכינים חגגו.
היו על הקירות ובכל מקום.
זה קורה מהתחלה או שזה תהליך?
לא. יותר מאוחר פרצה אפידמיה של טיפוס בגטו.
אז יש חולים בגטו.
ולאט לאט מרגישים רעב בגטו.
ולצד זה גם מתחילות להיות פעולות של אקציות בגטו.
של?
אקציות.
אקציות. כן.
בואי תנסי לתת משהו.
לספר משהו על התקופה הזו.
ב-41' כבר מתחילים.
אה. לקחת אנשים מהגטו.
ב-42' האקציות והאומשלגפלץ. ו.
וכל החיסול מתחיל באופן הדרגתי. יש אקציית ילדים.
את זוכרת משהו מכל ה.
אני זוכרת רק שהיו מוציאים
אנשים מבתים ומכניסים אותם ל. אה.
אוטו משא עם.
אה. כיסוי כזה.
ועם זה היו מובילים אותם.
אמרו לנו לאומשלגפלץ ולקרונות.
מתי. באיזה שלב בגטו זה כבר מתחיל להיות מסוכן?
כבר מבינים שלא מדובר רק ב. ב. ב.
ברעב. אלא י. יש יותר מזה?
וכמובן שהיינו צריכים ללכת ב. אה.
ב. בצד שמאל. אה.
סרט?
סרט של מגן דוד כחול.
מ-המ.
כן. סרט לבן.
דוד. מגן דוד.
ברחוב את רואה ילדים ליד איפה שאתן מתגוררות.
ילדים ש. שמנסים [משובש].
ברחוב היו ילדים שהוציא יד
וביקשו [משובש] (יידיש) לחם.
חתיכה לחם. ולא היה מי שייתן להם.
וכשחזרת מקצה הרחוב אותו הילד כבר היה מת.
יחד עם זאת.
היו בגטו טייקונים.
היה להם מסעדות מפוארות כושר. היו קברטים.
היו. אה. היה תיאטרון. לאלה שהיה להם כסף.
כסף זה היה. כסף. כסף. כסף.
זאת אומרת. עם כל המגבלות האלה של גטו סגור.
את אומרת היו אנשים שלא סבלו ממחסור?
בוודאי. בוודאי. אבל בעיקר
הם עושים את הביזנס בשוק השחור.
מביאים במקום אחד.
דבר אחד. דבר שני.
אני אגיד לך. הצפיפות בגטו.
כל הזמן היו מאיימים שרוצים לסגור את הגטו הקטן.
מכיוון שב-2 הגטאות היה כזה.
אה. היה כזה גשר מעץ. וכולי וכולי.
אה. הייתה ערבוביה של אוכלוסייה שהיית צריכה.
את נגעת בהם פח.
אממ. פחות או יותר.
כל כך הרבה כתבו על גטו ורשה.
מה אני יכולה להגיד לך?
היו שמה אוכלוסיות של דתיים שנפגשו עם נזירים.
ונזירות שנפגשו עם יצאניות וגנגסטרים. אה.
חשוב לי יותר לשמוע מאשר. כמו שאת אומרת.
הרבה נכתב. ולשמוע את הסיפור של המשפחה שלך.
של משפחת פרקל ורשבסקי.
כשאתם שם. מה המוצא שלכם?
מה הנקודות חוזק?
אתם מקבלות אוכל? מישהו עוזר לכם? יש.
אף אחד לא עזר לנו.
אף אחד לא נתן לנו אוכל.
היינו. אה. מכרנו הכול מה שהיה לנו.
בחורף השני אני הלכתי עם. אה.
נעליים שלא היה להם סוליות.
היה נייר עיתון בפנים.
הייתי בחצאית של בית ספר.
נורא קר. נורא קר. נורא קר.
ופעם שלחו אותי.
דודה הוציאה. אה.
טבעת זהב ומכרה אותו ונתנה לי כסף בשביל לחם.
הלכתי למאפייה. קניתי לחם. וברגע שהוצאתי.
שיצאתי ממאפייה. נ.
התנפלו עליי ילדים רעבים ולקחו לי
את הלחם ואכלו בנוכחותי כל הלחם.
באתי עם בכי הבית.
אז כבר היו מגבלות גדולות.
אז כבר בבוקר.
גם אימא וגם דודה. גם אני.
קיבלנו רבע פרוסות לחם ואיזה אריזת קפה.
היו נותנים. אממ.
אה. קופונים לאוכל.
ופעם בחודש היית יכולה לקבל לחם כמו חמר. לא זוכרת.
28 דקגרם או משהו כזה.
מרגרינה מ. אממ. סלק וחתיכה חמאה.
זה היה צריך להספיק לחודש.
ברור שזה לא הספיק.
ואז היה רעב גדול.
איך אימא מגוננת עלייך?
איך אימא שומרת עלייך?
איך אימא. או שאולי את עוזרת לפרנס את אימא?
לא. לא אימא לפרנסת אותי כבר.
ולא אני שומרת על אימא.
ישבנו בבית. סבלנו מרעב.
המראות האלה של.
אמרת ילד. אה.
מת ברחוב. ילדים מתים ברחוב. אנשים מתים ברחוב.
כשאת רואה שוטר יהודי.
הזכרת קודם את המשטרה היהודית.
שהתפקיד. יש לה כל מיני תפקידים.
כשאת רואה שוטר ברחוב את.
לא. שוטר ברחוב.
לא מפחיד?
אה. לא מפחיד אותי כל זמן שלא היה פקודה לאקציה.
באיזה שלב אתן מבינות. או את מבינה.
או אימא מבינה.
שיש יותר נורא מזה?
ש. ש. ששולחים יהודים מהגטו.
שאתם לא יודעים מה עולה בגורלם.
מתי זה מחלחל למחשבה מ. אה.
זאת אומרת מתחילים להבין שיש גירושים מהגטו.
שיש שילוחים מהגטו? ש.
אני אגיד לך. אה.
זה בא טיפה יותר מאוחר.
מכיוון שבגטו תמיד היה צפוף.
מ-המ.
היה קודם כול. היו שולחים בצד אחד אנשים באקציות.
בצד שני היו מביאים. אה.
יהודים חדשים מגטאות הקטנים מסביבה וגם מחוץ לארץ.
למשל אני זוכרת שהגיעה רכבת עם יהודים מבלגיה.
כל כך אלגנטים שפשוט. אה.
ראו אותם ברחוב. ראו שהם לא מ.
לא מפה. לא מפלנטה אחרת.
איך אמר. אה. פרימו לוי על אושוויץ?
פלנטה אחרת. אז גטו גם כן.
איך את יודעת שהם היו מבלגיה? כי.
מכיוון שיד. דיברנו איתם.
דיברתם.
כן. ניגשנו אליהם. אימא דיברה איתם צרפתית.
את יכולה לתאר לי אקציה אחת שאת זוכרת?
שהתרחשה. שראית. שראית שתפסו אנשים?
על ידינו תפסו אנשים בחלק מהדירות הוציאו ה. אה.
פוליציה היהודית. וז'נדרם גרמני אחד שעמד בצד ולהסתכל.
ומה שהיה ברחוב גם לקחו.
מ-המ. ומה חשבתם שעושים עם היהודים?
ידענו שלוק. לוקחים אותם לאומשלגפלץ ושולחים אותם.
כלומר מה. מה חשבתם שעולה בגורלם?
אנחנו ידענו שהם נוסעים ישר לשרפות.
מ-המ. המילה הזו.
כשאנחנו מדברות היום בדיעבד.
70 שנה אחרי זה.
אבל אז ממש האמינו שהולכים והורגים את האנשים?
כן. בהחלט. מכיוון שהיו אנשים שקפצו מקרונות.
מ-המ.
ולא היה להם מה לעשות. אז חזרו לגטו וסיפרו.
אז. אז אם. אם אנשים יודעים שזה הכיוון.
שאוספים אותם כדי להרוג אותם.
איזה. חושבים על הקמת מחבואים?
על איזשהם דרכים להצלה?
כן. אנשים היו מכינים להם כל מיני מחבואים.
אה. אחרי ארון. אחרי קיר. אחרי זה.
אבל בסופו של דבר לא הועיל שום דבר.
מה מרגישים כלפי השוטרים היהודים שאחראים
על ההוצאה של אנשים ועל האיסוף שלהם?
לא אהבנו אותם.
בוא נגיד. בלשון מעטה.
ואת גדלת. היית ילדה מטופחת. מפונקת. אהובה מאוד.
פתאום חיים שלך כמו של שאר היהודים מתהפכים לגמרי.
את. את מתגלה כילדה עם. אה. עצמאית?
עם ילדה שהיא יכולה לדאוג לעצמה?
כן. מאוד התבגרתי.
התבגרתי בגטו אולי ב-10 שנים.
במחשבות שלי לא היו בת. אה.
כמו בת 10. 11.
אלא כמו בחורה בת 20.
אני רוצה לחזור לדוד שלך.
אח של אימא.
שאמרת שהנפיק לך תעודה.
ההיגיון אומר שאם מוציאים תעודה על שם נוצר.
בשם נוצרי. זאת
אומרת שכבר מבינים שהתעודה הזה אולי תציל אותך מהחיים האלה.
בהחלט. קו.
זאת אומרת. זה לא יכול להתקיים
לפני שכבר מתחילות אקציות. [משובש].
לא. לא. זה היה מוקדם מאוד.
למה? אם זה מוקדם.
מכיוון שהיהודים היו מחפשים ניירות מזויפות או.
מזויפות. בגלל שהרגישו.
מ-המ.
ש. אה. רוצים בעצם. אה. לגמור אותם.
עדות של אנה ברגר לבית פרקל, ילידת 1929 Zdunska Wola, פולין על קורותיה בתור ילדה ב-Sieradz, ב-Lodz, בגטו Warszawa ובזהות בדויה ב-Lwow הסב דתי אורתודוכסי ציוני; בעלות הסב על חווה; החיים בבית המשפחה ב-Sieradz; לימודים בבית ספר יהודי; הכיבוש הגרמני ב-1939; גירוש האוכלוסיה ל-Lodz; גיוס האב לשורות הצבא הפולני; בריחה עם האם והדודה ל-Warszawa; החיים בגטו בשנים 1942-1941; פעילות הדוד בשורות המחתרת; השגת ניירות מזוייפים; בריחה מהגטו בעזרת פולנים; העברה עם האם ל-Lwow; פגישה עם בני משפחה במחנה Janowska; פרידה מהאם; חקירה בגסטפו בעקבות הלשנה; לכידה ברחוב והעברה לבית בושת; בריחה; עבודה בזהות בדויה; השחרור בידי הצבא האדום; קבלת מידע על רצח בני המשפחה; לימודי רפואה ב- Lodz; עלייה לישראל ב-1957; קליטה.
details.fullDetails.itemId
10494870
details.fullDetails.firstName
אנה
details.fullDetails.lastName
ברגר
details.fullDetails.maidenName
פרקל
details.fullDetails.dob
1929
details.fullDetails.pob
Zdunska Wola, פולין
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
02/06/2013
details.fullDetails.latestDate
02/06/2013
details.fullDetails.submitter
ברגר פרקל אנה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer