Yad Vashem logo

הרטה קריקון

Testimony
היום יום רביעי כח' אייר תשע"ג. 8 במאי 2013.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם.
את הגברת קריקון בר און הרטה.
ילידת ביילסקו פולין 1932.
על הבריחה לרוסיה ועל בית היתומים בביילסקו מ-1945 עד 1950.
בוקר טוב לך הרטה.
בוקר טוב.
את נולדת בביילסקו.
כן.
כמה נפשות הייתם במשפחה?
שני אחים וההורים. 3 ילדים.
זאת אומרת הייתם 5 נפשות.
כן.
כן. איך קראו לאבא שלך?
זאב.
כן. מ. מה. מה היה העיסוק שלו?
הוא היה לו בית מלאכה קטן של פחחות.
כן. היו לו פועלים?
היו לו פועלים.
בדרך כלל יהודים. פולנים?
פולנים.
כן. כמה את זוכרת?
אני לא זוכרת. בערך 5. 6.
אה-הא. ומה הם היו עושים?
הם עש. עשו כל מיני דברים מפח כמו שפעם. אה.
מרזבות כאלו לבתים.
ודליים וכל מה שקשור בפחים.
מ-המ. כן.
והקליינטורה שלהם הייתה בביילסקו או גם מחוץ?
לא בביילסקו.
רק?
כן.
כן. איך קראו לאימא שלך?
טובה.
טובה. והיא עבדה מחוץ לבית?
לא.
היא עזרה לאבא שלך בעסק?
היא עזרה לו קצת.
כן?
כן.
ובאיזה אופן למשל?
היא בניידות. בניירות.
אה-הא. אה. הייתה עושה חשבונות?
כן. כן.
כן. והקליינטים היו גם יהודים וגם פולנים.
נכון. נכון.
כן. ואיך. איך את זוכרת
את היחסים בין יהודים ובין פולנים בתקופה של.
אה. לפני המלחמה?
היו מאוד אנטישמים.
כן.
כן. והתייחסו. היה פוגרום. יום אחד אני זוכרת היה פוגרום.
כן.
ש. אה. שברו חלונות ו.
בעיר שלכם?
כן.
זה היה ה. אה. אחרי חג שלהם. או?
ה. היה כנראה איזשהו חג. אני לא זוכרת הייתי קטנה.
כן.
אבל אני זוכרת ששברו את השמשות ו.
ככה הלכו מבית לבית.
כן. איפה שהיהודים גרו.
כן. וגם. אה. פגעו באנשים ממש?
אה. גם פגעו בלנו לא פגעו. אנחנו גרנו בקומה 4.
אבל מי שגר למטה אז הרביצו להם. ו.
כן.
כן.
אני מבינה. היו עוד. אה.
אירועים אנטישמים חוץ מהפוגרום הזה?
אה. זאת אומרת דיבורים מעליבים.
אה. לא. לא יודעת. אני לא. זה אני לא יודעת.
כן.
אני רק זוכרת את הפוגרום.
מ-המ. את התחלת ל. לבקר במה. ב.
בגן. בבית ספר? הספקת?
אה. אני ב-39' שפרצה המלחמה
אז הלכתי לכיתה א' ואני זוכרת שחזרתי מהבית ספר.
אז. אה.
בדיוק באו גרמנים שביילסקו זה בגבול של גרמניה.
כן.
אז באו גרמנים ואני חזרתי מהבית ספר.
הם אמרו לי. אה. הם לקחו את היהודים עם הפאות.
והזקנים וגילחו אותם ואמרו לי:
"בואי הנה את מטאטאה פה את ה. את המדרכה".
היית בת 6. 7?
היי. הייתי בת 7.
הייתי מטאטאה את המדרכה והם אמרו לי גם לשטוף.
לעמוד על הברכיים ולשטוף את ה. את.
מדרכות.
המדריכות. ואמרו לי ל. להתייצב למחרת עוד פעם.
באיזה שפה דיברו אלייך?
אה. הם דב. דיברו פולנית.
הם דיברו פולנית.
כן ההם.
והם היו. הם היו גרמנים. לא פולנים.
הגרמנים הם היו.
אה-הא.
ואמרו לי שלבוא למחרת.
כן.
והם עמדו עם. אה.
אקדח שאני לא.
לא ירים ראש. שאני רק אשטוף טוב את המדרכה.
באתי הביתה. סיפרתי את זה אז אבא שלי
אמר: "טוב אין לך ברירה שהם לקחו את הכתובת תלכי".
אבל אבא ראה שזה לא עסק עם הגרמנים.
אז הוא אמר לאימא: "בוא נברח".
אז אימא אמרה: "לא. אני לא בורחת. אתה הגבר. תברח".
אז אבא תפס את התינוק שהיה אח שלי 3 חודשים.
שם אותו בעגלה ול.
והתחיל לברוח. אז אימא תפסה אותי ואת.
אה. אחי וברחה אחרי אבא.
מה זאת אומרת לברוח ממש התחיל לרוץ?
לרוץ. לרוץ.
וככה השאיר את.
ככה עם עגלה. הכול השארנו ככה.
הכול השאיר.
וזה היה שבת. היו נרות על השולחן ומפה הכול הוא השאיר.
אתם הייתם יהודים דתיים?
אה. כן. האבא היה מבקר בבית כנסת.
כן.
אז. אה. אה. בדרך התחבאנו ביערות ו. אה.
היו כל הזמן פצצות. ואווירונים טסו.
ואנחנו התחבאנו בתוכו יערות והלכנו עד שמצאנו איזשהו רכבת
ועם רכבת נסענו עד סטרי זה אוקראינה.
באנו לאוקראינה בסטרי. אז. אה.
עכשיו. סליחה. סליחה. כשאתם התחלתם לברוח.
כן.
הייתם יחידים או שהיו אתכם עוד אנשים שברחו.
לא. היינו יחידים.
כן.
אחר כך ביער.
זאת.
פגשנו עוד אנשים.
אה-הא. זאת אומרת זאת הייתה מחשבה עצמאית של אבא שלך?
מה?
המחשבה עצמאית של.
כן.
הוא לא התייעץ עם מישהו.
לא עם אף אחד.
הוא פשוט ראה איך הגרמנים מתנהגים.
כן.
ואפילו כלפי יהודים דתיים. כלפי ילדה קטנה.
כן.
והחליט שזהו.
שהוא בורח.
שזה לא. שזה לא המקום בשבילו.
נכון.
ולקחתם איזה אוכל או כלי מיטה. משהו?
שום דבר לא הספקנו לקחת כלום.
בזה שאבא לקח את התינוק בעגלה.
זאת אומרת באמצע שבת.
כן.
הוא אמר לאימא וזהו.
כן. אימא אמרה שהיא לא הולכת.
כן.
אז. אה. אבל לא היה לה ברירה. היא רצה אחרי. אחרי אבא.
כן.
ואחר כך היינו כמה ימים ביערות עד שהלכנו.
בואי תספ. תספרי קצת איך זה היה ביערות.
אתם 3. אה. 3 ילדים. תינוק בן 3 חודשים.
אין לכם אוכל. מה אתם עושים?
מה אנחנו עושים.
איך אתם מסתדרים?
ה. ה. היו גויים שכן נתנו לנו קצת אוכל.
פולנים הם היו?
פולנים. כן.
ו. אממ. אממ. לא היה לנו להחליף בגדים.
שום דבר לא היה לנו.
ושהגענו לסט. בסטרי.
אז שמה היה השלטון רוסי.
כן.
אז. אה.
זה באוקראינה?
זה באוקראינה אבל של. אבל ה.
כן.
שלטו שם הרוסים.
עכשיו כשאתם עליתם על רכבת.
כן.
שילמתם? היה אתכם כסף?
לא. לא שילמנו.
לא ביקשו ממנו לשלם. זה היה על רכבת שנסעה.
כי אתם יצאתם בשבת. יצאתם בשבת ואסור.
ולא נסענו בשבת. זה.
לא.
כמה ימים.
אני יודעת. אבל אתם יצאתם בשבת.
כן.
ויהודי דתי בדרך כלל לא נוהג לקחת.
להחזיק כסף בשבת. נכון?
לא היה לנו כסף.
לא היה לכם כסף?
לא היה לנו. נכנסנו לרכבת ונסענו איפה שרכבת תעצור.
כן. והיו לכם מכרים. אה. בכיוון הזה?
כן. באוקראינה. שמה היו קרובי משפחה של אימא.
אה-הא. בסטרי?
בסטרי.
זאת אומרת אתם אה. קיוויתם. האמנתם.
כן.
שתהיה לכם איזושהי עזרה?
כן.
נכון. ו. וברכבת כמה זמן זה לקח?
אני לא זוכרת. אבל זה לקח אולי כמה ימים.
כמה ימים.
כן. שהרכבת כל פעם עצרה שהיו הפגזות.
אה. אז היא הייתה עוצרת.
אז היא עצרה ואמרה לאנשים לצאת לשדות.
ל. להתחבא.
להתחבא.
להת. להסתתר.
וככה נסענו ונסענו.
והיא לא נפגעה הרכבת במהלך הנסיעה?
כן. חצי קרון נפגע ואנחנו המשכנו. הקטר נשאר איתנו.
אה-הא. והיו עוד יהודים שהצטרפו לבריחה?
היו עוד יהודים. כן.
אה. מביילסקו או גם ממקומות אחרים?
לא ממקומות אחרים.
מביילסקו לא היה אף אחד.
אה-הא.
היי. הבאנו ל.
עכשיו. ברשותך הרטה.
אה. מה שאת מספרת זה חשוב מאוד.
אבל אולי נשמע קצת על הילדות.
את נולדת ב-32'.
קצת על המשפחה.
האם גם ההורים נולדו בביילסקו?
לא.
מאין הם הגיעו?
ההורים. אה. היג. נולדו בז'שוב.
כן. ו. ולמה הם עברו?
הייתה סיבה מסוימת?
אני לא יודעת.
מסיבה כלכלית אולי?
אולי.
כן. ואבא שלך איפה הוא למד את המקצוע שלו?
מאבא שלו.
אה. זה עבר במשפחה.
כן.
כן. עכשיו תספרי לנו קצת על. על המקום שאתם גרתם.
זה היה בית. זאת הייתה דירה?
זה היה דירה. אה. מושכרת. לא שלנו.
כן.
ו. אה. גרנו. אה. חדר וחצי ב.
בצמצום. לא. לא היינו עשירים.
לא. לא היו הכנסות למרות שהיו לאביך 5 פועלים בערך.
כן.
לא היו הכנסות.
לא.
מי יודע מה. ו.
אני זוכרת רק ש. אממ.
אחרי חודש הם באו הפועלים.
אבא שילם להם משכורת.
והם קיבלו תה וישבו קצת והלכו.
אבל הם בעצמם היו די אנטישמים.
גם הפועלים.
כן. אז אבא פחד מהם.
אה-הא. שהם ייפגעו בו ממש?
כן. כן.
הוא לא סמך עליהם.
וככה בדירה שלכם היו מים זורמים?
כן. היו מים זורמים.
לא היו צריכים להביא מים מבחוץ?
לא. לא.
וחשמל היה?
גם.
זאת אומרת דירה די מודרנית.
כן.
דירה די מודרנית.
ואיך הסתדרתם בחדר וחצי?
הילדים בחדר וההורים.
בחדר. וההורים בחדר. כן.
כן. את זוכרת איזשהם. אה. בילויים או.
לא. לא.
זמן שהיה לך עם אבא או עם אימא שנסעתם?
שטיילתם. אה.
בשבת ב. היה פארק שם? היה נהר?
היה פארק. היינו מטיילים. לא זוכרת הרבה.
את זוכרת אולי את החגים שעשיתם?
כן. פסח היינו חוגגים.
זה רק אתם 5 איש או?
לא. גם סבתא ודודה ו.
הם כולם היו גרים בביילסקו?
ביילסקו. כן.
אה-הא. והייתם חוגגים את זה ככה שולחן גדול.
גדול. כן. ואבא.
ו. ומצות מאיפה הגיעו?
אבא ניהל את הסדר.
סדר. איפ. מאין הגיעו המצות?
זה גם אני לא יודעת.
לא יודעת. לא שאלה אם. אם.
אה. אפו את זה במקום או שזה הגיע.
לא. לא. לא. זה אבא קנה.
כן. לא אפו את זה במקום.
איזה מוסדות את זוכרת שהיו בעיר?
בתי כנסת היו.
בית כנסת היו. היו הרבה יהודים.
כן.
והגויים.
בית ספר היה?
אה. תמיד. אה.
אמרו שאנחנו חוט.
או. לפני פסח חוטפים. אה.
כן.
ילדים. ולוקחים את הדם בשביל מצות.
זה. זה את שמעת שאמרו בעיר?
כן. אני שמעתי.
כן. הייתם.
זה ה. הבבית ספר החברה אמרה לי את זה.
כן.
ש.
הייתם מנסים. אה. להתווכח איתם.
כן. אמרנו שזה לא נכון.
להגיד להם מאיפה. מ.
וזה.
כן.
אממ. לא. לא יכול להיות דבר כזה.
אז הם אמרו שאני לא יודעת.
מ-המ. ליהודי דתי אפילו אסור.
אם הוא שוחט שיהיה דם ב. בבשר.
היה שוחט. כן.
לא אני אומרת הוא הרי צריך להמליח. ו.
כן.
אז איך זה פתאום. אה.
הם ישתו דם של ילד?
נכון. אבל ככה הכניסו להם בראש.
מ-המ. ולפני. לפני חג הפסח היו קצת.
אה. היה אי שקט.
אה. מהומות או מה?
לא. לא זכור לי.
לא קרה שילד נעלם פתאום והאשימו יהודים?
אה. זה גם מה קרה פעם.
אבל לא בפסח.
גם קרה שילד נעלם ואמרו שיהודים הרגו אותו.
אחר כך מצאו אותו. משהו כזה.
מ-המ.
כן.
כן. זאת אומרת אתם הרגשתם את המתח הזה.
כן.
בין יהודים לפולנים עוד לפני שהמלחמה.
פרצה.
פרצה. כן.
אבא שלך באיזשהו שלב.
אה. חשב על ארץ ישראל בתור אופציה?
תראי אני הייתי ילדה. לא דיברו על זה.
לא דיברו על זה?
לא.
מ-המ. את זוכרת אם היו מפלגות בעיר?
מפלגות. אה. כמו. את יודעת. אה.
אולי היו. אבל אני לא הייתי באף מפלגה.
לא. את היית ילדה קטנה.
אבל שאלה אם שמעת אולי.
לא. לא שמעתי.
לא שמעת. עכשיו כשהיה מגיע שבת.
אביך היה איש דתי?
הלך לבית כנסת.
הוא לא עבד. כן.
ועשה קידוש אחרי שהוא חזר.
מ-המ.
וזהו.
וביום ראשון הוא היה עובד?
היה עובד. כן.
הפועלים שלו גם באו לעבוד?
באו לעבוד. כן.
כן. ובקיץ למשל הייתם. אה.
יוצאים מחוץ לעיר. אה.
לנפוש או זה לא היה קיים?
לא.
את יצאת פעם מחוץ לביילסקו בתור ילדה.
לא. לא יצאתי.
נסעת פעם החוצה?
אף פעם לא.
לא. מה את אהבת לעשות בתור ילדה?
מה אני?
אהבת לעשות בתור ילדה?
לא יודעת. תמיד אהבתי ספרים מכיתה א' כבר ידעתי לקרוא.
כן. אה-הא.
הייתי קוראת ספרים וגם היה לנו רדיו
שהיינו שומעים שהיטלר בשלטון.
דברים כאלו. אבל. אה.
הייתם שומעים. שמעתם פעם נאום שלו ברדיו?
כן שמענו.
של היטלר איך הוא צועק. ו.
כן שהוא צועק שהוא רוצה להשמיד את היהודים.
אה-הא.
אבל לא האמנו בזה. או שתוך ילדה לא האמנתי בזה.
כן. היו לכם אולי קרובי משפחה בגרמניה?
לא. לא רק היו בסטרי.
אה-הא.
משפחה של אימא.
באוק. באוקראינה. ו.
הגיעו אולי פליטים יהודים מגרמניה ב-38'?
אה. כן הגיעו לבית ספר.
כן.
הפליטים.
ואנחנו אספנו להם בגדים ונתנו להם. אה. כל מיני דברים.
זה היה בכי. הכול בכיתה א'.
כן. והילדים האלה בוודאי לא ידעו לדבר פולנית נכון?
הילדים של הפליטים?
לא זוכרת.
לא זוכרת. וההורים. אה. דיברו עם ההורים שלהם?
הם ידעו מה הסיבה. למה גירשו אותם מגרמניה והם הגיעו לפולין?
לא. לא.
הם לא סיפרו שום דבר?
אולי סיפרו. אני לא כל כך זוכרת דברים כאלה.
אה-הא. בכל אופן הייתם צריכים לעזור להם.
זאת אומרת הם לא באו עם. אה.
נכון.
עם רכוש. נכון?
הם באו בלי כלום. הם היו פליטים.
הם באו בלי כלום.
פליטים.
בדיוק.
כן.
ונתנו להם מקומות לגור.
הם. או שהם גרו בבית כנסת או איך?
לא יודעת.
ובכיתה עזרתם לילדים החדשים?
כן. בכיתה עזרנו להם.
הבאנו להם בגדים מהבית ואוכל
שקיבלנו ארוחת 10:00 אז נתנו גם לילדים האלו.
התחלקתם איתם. כן.
ואיך הם היו. אממ?
היו נחמדות.
כן. לא אני שואלת מבחינת המצב רוח. האם הם היו.
לא. לא היה להם מצב רוח.
לא ראו עליהם?
לא.
מ-המ. כן.
טוב אז אחר כך אנחנו. אה. טלטלנו פה ושמה באנו לסטרי.
בסטרי. אה. המשפחה קיבלה אותנו.
כן. מי זה המשפחה. מאיזה צד אימא. אבא?
מצד אימא.
כן.
ו. אה. אמרו לאבא שייקח. אממ. ל. אזרחות רוסית.
אה-הא.
אז אבא אמר שהוא לא רוצה.
אז שאלו: "מה אתה רוצה?"
הוא אמר: "אני רוצה לחזור לפולין.
שבפולין יש לי את כל הרכוש. הכול השארתי שמה".
מ-המ.
"אז אני רוצה לחזור לפולין".
כן.
אז בלילה אחד באו.
לקחו אותנו בקרנ. אה.
ברכבת. ורכבת הייתה כמו פרות.
אה. רכבת משא.
כן. היה רק חלון קטן למעלה ועד היום אני סובלת מחוסר אוויר.
שלא היה שמה אוויר.
בשירותים עשו חור ב.
ברצפה וזה היה שירותים וככה נסענו.
פעם ביום היו פותחים את הרכבת.
מביאים. אה. דלי מים.דלי מרק ולחם והיו.
אה. מוציאים מי שמת. מי שהיה פצוע הוציאו.
וככה נסענו חודש עד שהגענו לסיביר. עכשיו.
היו הרבה אנשים שלא החזיקו מעמד בנסיעה?
כן. ה. היו אנשים.
היה אני זוכרת גבר אחד שפתח לו את הורידים.
הוא התאבד.
התאבד. ו. הייתה שמה לידה גם בתוכו הרכבת ושהילד גם מת.
והיו הרבה זוועות שמה ברכבת.
ידעתם לאן לוקחים אתכם הרטה?
לסיביר.
אמרו לכם שלוקחים אתכם לסיביר?
לא. לא אמרו לנו כלום.
זאת אומרת הוציאו אתכם באמצע הלילה.
כן.
לקחתם מה שלקחתם.
כן.
והכניסו אתכם לקרון הזה.
כן.
של הבהמות.
כן.
ונסעתם חודש ולא ידעתם.
איך ישנתם שם?
אה. ישנו ה. היו הרבה אנשים אז. אה. היו 2 קומות.
דרגשים.
כן. אז ישנו שמה על הקרשים.
על. על הדר. כן.
כן.
אבל היה אפשרי לכם לקחת.
אה. אה. כלי מיטה. שמיכה?
כן דווקא.
כן.
לקחנו איזושהי שמיכה.
נת. נתנו?
כן.
כן.
ו. אה. שבאנו לסיביר.
רגע ומה עושים הילדים? ילדים קטנים.
כלום. נסענו כל הזמן.
צפופים.
רוב הזמן ישנו.
כן. אפאתים? היו אפאתים?
כן. ובסיביר שבאנו אז. אה. אה. היה רק שלג ושלג.
זה היה חורף?
זה היה ח. לא שמה תמיד היה שלג בסיביר.
כן.
ו.
אבל כשאתם הגעתם זה היה חורף?
לא יודעת אם זה היה חורף אבל היה שם מלא שלג.
כן.
שמו אותנו בצריפים. ואת אבא לקחו לצבא.
גייסו אותו לצבא האדום?
כן. ובסיביר אימא הייתה עובדת בבית חרושת של תפוחי אדמה.
והייתה כל יום גונבת 2 תפוחי אדמה בכיס ומביאה הביתה.
ואני בתור ילדה עמדתי על כיסא שהתנור היה גבוה
ובישלתי את התפוחי אדמה ומרחתי את הל.
על הלחם של האחים שלי וככה שרדנו.
ו. מאוד קשה.
זאת אומרת.
היינו תמיד רעבים.
זאת אומרת זאת הייתה התזונה שלכם?
לחם.
לחם. זאת הייתה התזונה שלכם. לחם שקיבלתם.
כן. והיא הייתה.
בתור אימא שעובדת.
כן והיא הייתה עד. אה. תפוחי אדמה.
נכון. שו. חוץ מזה כלום?
כלום לא היה.
ומה שתית.
מה אני תמיד הייתי רעבה.
מה שתיתם?
אה. שתינו מים.
אבל תמיד הייתי רעבה וחלמתי על לחם.
לא חלמתי על בגדים. לא חלמתי על נעליים.
רק שיהיה לי לחם לשובע.
זה היה חלום שלי.
ואחר כך העבירו אותנו לז'אמבול.
בז'אמבול היה עוד יותר גרוע בזה ש.
רק. רק רגע. דקה אחת.
כמה זמן בערך הייתם במחנה הזה?
אממ. שנה וחצי.
שנה וחצי.
אימא שלך יצאה לעבודה?
כן.
היה התינוק שגדל בינתיים בטח.
כן.
הוא היה בן שנה וחצי נגיד.
נכון. נכון.
בערך. היית את שהיית נגיד בת.
הייתי גדולה.
8. 9.
כן.
והאח השני.
כן.
בן כמה הוא היה?
הוא היה בן 5.
בן 5. מה עושים 3 ילדים לבד כל היום?
ה. רוב הזמן היינו במיטה.
ושיחקנו בינינו. לא יצאנו החוצה.
אהה. לא. לא זוכרת ש. שעשינו משהו.
כשהיה קצת יותר. אה.
אה. יותר קל מבחינת מזג האוויר.
לא היה יותר קל. כל הזמן היה שלג ושמה פגשנו. אה.
כמה משפחות שה. ה. נה. סטאלין שלח אותם לעונש. אה.
אה. פוליטיות. עונש פוליטי.
כן. כן.
כן.
אז פגשנו את המשפחות האלו.
מ-המ.
והם פעם הביאו לנו חלב ב.
קפוא כזה בתוכו.
קרח.
אה. אה. אה. ב. בתוך סמרטוט.
חשבתי איך זה יכול להיות שזה חלב.
אבל כששמנו על התנור אז זה היה חלב.
אז זה הפשיר.
זה היה בסמרטוט.
כן. אז זאת אומרת אף פעם לא יצאתם קצת מחוץ ל. ל. לבית?
לא יכולנו לצאת שהיה קר מאוד.
מה לבשתם כדי. אה. איך אומרים להתחמם?
ולהתחמם אז היינו במיטה. וה.
היה תנור שאימא הייתה מדליקה לפני שהיא הלכה לת.
אה. לעבודה. וזהו.
כמה אנשים הייתם בצריף?
מה. ה. אנחנו היינו אחי והאח הקטן ואימא.
אז זאת אומרת כל משפחה קיבלה.
קיבלה. קיבלה צריף.
צריף קטן.
כן.
כן. את יכולה לספר לנו בבקשה מ.
מה היה בתוך הצריף?
איפה ישנתם?
ישנו על הרצפה היה. הבאנו שמיכה.
אז שמנו את השמיכה.
וקיבלנו 2 שמיכות. התכסינו וככה ישנו.
לא היה לכם איזה.
אפילו לא דרגש. קרש?
לא היה מיטה. לא היה כלום.
וריהוט אחר. כיסא. שולחן?
שולחן אני לא זוכרת. היה כנראה כן שולחן. כנראה ש.
וארון? לא היה לכ.
ארון לא היו בגדים. לא היה מה לשים בתוך הארון.
אה-הא.
אז אני לא חושבת שהיה ארון.
ואחר כך. אחרי שנה וחצי.
סליחה. סליחה. לאט לאט.
אה. הגיעו שבתות. הגיעו חגים. אתם זכרתם שהיום.
לא. לא ידענו שיש חגים.
שום דבר.
אני שמה חליתי. היה לי צהבת.
כן.
ועד היום יש לי כבד נפוח שלא ידעו איך לטפל בצהבת הזאתי.
אה-הא. קיבלתי איזשהו טיפול רפואי?
לא קיבלתי שום טיפול.
לא הייתה שמה אחות או.
לא. לא יודעת.
או רופא או מרפאה.
לא ראיתי. לא. ו.
המתחם של הצריפים היה סגור עם איזה גדר או היה פתוח?
היה פתוח.
אה-הא. קרה שמישהו ניסה לברוח?
לא היה לאן לברוח. זה.
לא ניסו.
לא ניסו שלא יכלו. אי אפשר היה לברוח.
אה-הא.
אחר כך. אה. באו לקחו אותנו לז'אמבול.
אני לא זוכרת ברכבת או באווירון.
זה אני לא זוכרת.
בז'אמבול גם היה.
זה בקזחסטן.
בבקשה?
קזחסטן.
קזחסטן. כן. שמה. אה. פתאום אימא חלתה.
היה לה 40 חום והייתה בלי הכרה ואני.
אה. לא היה לי נעליים.
לקחתי סמרטוטים על הרגליים והלכתי לתחנת דלק.
לקחתי 5 ליטר נפט ודפקתי בדלתות בשביל למכור את ה.
את הנפט ולקבל כמה גרושים בשביל לקנות לחם.
וככה היה כמה ימים
ואני זוכרת היה רופא שהוא בא לראות את אימא.
אז הוא אמר שלאימא יש 40 חום.
לקחת מגב. אה. זה סדין. לעטוף אותה שהחום ירד.
שהיא הייתה בלי הכרה.
סדין לח.
בבקשה?
סדין רטוב.
הסדין רטוב. כן.
וזהו שאימא הבריאה היא שוב פעם חיפשה עבודה פה ושמה ועבדה.
ואני לא הלכתי לבית ספר בזה שלא היה לי נעליים להלביש
ולא היה לי מה להלביש.
ו. אה. ב-45' כבר אחרי סבל שהייתי תמיד רעבה וחלמתי על הלחם.
איך. איך הייתה תזונה בז'אמבול.
היה קצת יותר. אה. קל. האוכל.
היה יותר חם. היה פחות שלג.
כן. אבל מבחינת האוכל מה. מה אכלתם?
מה האוכל. אה. לא היה אוכל. היה רק. אממ.
את הלחם שאימא קנתה או איזשהו תפוחי אדמה.
ובישלה מרק וככה התקיימנו עד 45'.
איפה גרתם בז'אמבול? איפה גרתם?
בחדר אחד.
במן בית של בוץ?
כן. כן.
אה-הא. היה קשר בין הפליטים?
לא זכור לי. אני לא הכרתי.
היו לך. אה. חברים. חברות?
לא. לא היה לי.
גם האחים שלך לא.
נשארו כל הזמן בבית?
נשארנו כל הזמן בבית.
ואיזה עבודה אימא שלך מצאה בז'אמבול?
אני לא יודעת. אני חושבת משק בית.
והיא הייתה מכבסת לאנשים כביסה.
אה-הא.
שהייתה מביאה את הכביסה הביתה והייתה מכבסת אותה.
אה-הא.
ומוסרת לאנשים.
איך. איך התנהגו אליכם?
איך התייחסו האנשים המקומיים?
לא. התייחסו דווקא בסדר.
אבל גם הם היו רעבים. גם להם לא היה כלום.
כן. גם להם לא היה?
כן. ו.
מאבא שלך שמעתם?
לא. שום דבר.
כל התקופה?
ב. ב-45' שהגענו ללודז' אז אספו את כל הילדים מבית.
אה. לבית יתומים. מהפליטים אחרי מחנות ריכוז.
מאת אלו שבאו מרוסיה. אספו אותנו ושמה הרגשתי הכי טוב.
שמה קיבלתי נעליים וביגוד. ב. קיבלתי אוכל לשובע.
כן.
ומלודז' עברנו לביילסקו.
כמה זמן בערך הייתם בלודז'?
אה. כמעט שנה.
שנה.
ו.
ואימא שלך היא הייתה אתכם?
אימא גם הייתה.
ב. בבית היתומים היא?
לא. היא לא הייתה בבית יתומים. הם.
היה שמה. אה. כזה חדר של כל הפליטים.
ו. אה. בביילסקו התחלתי. הלכתי בית ספר.
רגע. סליחה ובלודז' לא למדת עדיין?
לא למדתי.
אז מה. מה עשית שם שנה בערך?
שמה ה. היו לי חברות והיה לי חברה אבל.
אה. ידענו שאנחנו עוברים. זה זמני.
מ-המ.
אז כשבאנו לביילסקו התחלתי ללמוד פולנית וחשבון.
אז התחלת ממש מכיתה א'. או ב'?
זה לא היה בית ספר.
זה היו כיתות?
זה לא היו כיתות. זה היו כל הילדים שלמדנו ביחד.
כן.
כן. ובסוף. אה. דרך צלב האדום מצאנו את אבא.
ואבא חשב שאנחנו כבר מתנו.
והיה לו אישה אחרת והוא שמע שאנחנו בחיים.
אז הוא עזב אותה ובא אלינו.
ואז ב-45' באנו ארצה.
שבאנו ארצה.
ב-50'.
ב-50'.
ב-50'.
אז הייתי. היינו במעברה. שלחו אותנו לעתלית.
שמו פליט עלינו כאילו שיש לנו מחלה מדבקת. ובעתלית.
ב. בבית היתומים לא היו לך מחלות?
לא.
לא.
לא.
ו.
היה לי חזרת. מחלות ילדים.
מח. מחלות ילדים.
כן.
ומה עם הצהבת? טיפלו בזה?
לא טיפלו. לא טיפלו בזה.
אה. שב. אה. באנו לעתלית.
אז היינו בצריף גדול.
שבתוך הצריף גרנו 40 איש אחד על יד השני.
והיום נדמה לי יש שמה מוזיאון בעתלית.
נכון.
אני לא הייתי במוזיאון אבל ה. שמעתי.
את לא.
ואני התחלתי לעבוד במטבח. לא ידעתי את השפה.
אז התחלתי לחלק אוכל לעולים חדשים.
כן. סליחה דקה אחת. נעשה הפסקה.
את אמרת שנפגשתם עם האבא דרך הצלב האדום.
כן.
לא סיפרת איך הייתה הפגישה?
הכרתם אותו?
הוא היה במדים? הוא היה.
הוא היה.
חייל?
לא יודעת. אני זוכרת שכעסתי עליו. ואמרתי תראה.
שהוא לא חיפש אותנו.
שהוא ככה עזב אותנו.
וכעסתי עליו. זה הכל.
מ-המ. וזה עבר במשך הזמן או שזה נשאר?
זה נשאר.
מ-המ. היית. היית. אה.
חושבת שהוא היה צריך להתאמץ יותר ברוסיה לחפש אתכם.
זה חשבתי ככה בתוך ילדה חשבתי שהוא לא התייחס כמו שצריך.
אבל.
אולי הוא לא היה אשם.
אבל אני באותו זמן האשמתי אותו.
ומה אימא שלה חשבה? איך היא קיבלה אותו?
לא. אימא קיבלה אותו בסדר.
אה-הא. ובכל זאת את אומרת שהוא עזב אישה אחרת.
ובא להיות אתכם?
כן.
והתינוק בטח לא הכיר אותו.
לא. לא הכיר אותו ואני בקושי הכרתי אותו.
כן.
שגם הייתי ילדה בת 7.
וכבר הייתי בת 14.
נכון. נכון.
אז לא. גם לא הכרתי אותו.
אבל. אבל בעצם אם. אה.
לחשוב. אז בזכותו אתם ניצלתם.
עזבתם את פולין.
וזה נכון. זה נכון.
והגעתם לרוסיה.
שבזכותו אנחנו ניצלנו.
מה קרה ליתר המשפחה בביילסקו?
זה כולם נספו.
הדודה והבעלה והאימא של אימא כולם שמה הלכו.
נספו.
אני עוד שכחתי להגיד שלפני שברחנו.
כן.
אז. אה. גרמנים אמרו שכל היהודים צריכים להתאסף בשוק.
אה-הא. כן.
אז אבא שלי.
אה. תכף ברח.
הוא. הוא לא האמין להם.
לא האמין. ולא רצ.
הוא תכף חשד בהם שזה.
לא רצה ללכת לשוק. כן.
אה-הא.
אז כולם נאספו שמה. ו. אממ.
איפה אני נמצאת כבר?
אה. בעולם אחר. ה.
כן.
עכשיו אני. אה.
לא. ומה קרה להם?
אה. משם הוציאו אותם למחנה?
כנראה לא היה לנו קשר איתם.
אה-הא. אבל אתם יודעים. אה.
אחרי המלחמה נודע לכם מה קרה לאנשים שהיו בביילסקו?
כן. כן. אנחנו חזרנו לביילסקו.
חשבנו שנכיר מישהו. שיהיה מישהו.
לא היה אף אחד.
לא.
אמרו שכולם הלכו לאושוויינצ'ים.
לאו. לאושוויץ.
כן.
ומה. מה קרה עם הדירה שלכם.
ועם הבית מלאכה של אבא שלך?
הכול לקחו. אה. ה. ה.
פולנים.
הפולנים. לא רצו להחזיר שום דבר.
שום דבר.
לא.
אממ. אממ. מי. אה. כשדיברתם על.
אה. על זה שזה פה גרתם. פה עבדתם.
כן.
הם. אה. הם היו תוקפנים כלפיכם?
כן הם אמרו אני זוכרת: "הנה עוד יהודים נשארו.
חבל שהם נשארו".
אה-הא.
"כל כך הרבה יהודים".
זאת אומרת הייתה לכם קבלת פנים. אה.
מאוד לא יפה.
כן.
ו. אה. רגע. הייתי בעתלית.
כן.
ועבדתי ב.
במטבח.
במטבח. אחר כך.
בת כמה את היית? בת כמה היית?
בת 17.
אה-הא. אז לא למדת יותר?
למדתי מה שלמדתי עד. אה. שנת 50'. 5 כיתות.
בביילסקו.
בביילסקו.
כשהיית בבית. ל.
כן.
כמה כיתות הספקת ללמוד?
אני לא יודעת. זה לא היו כיתות.
אה-הא.
זה היו כל הילדים.
שאחד היה בהשכלה יותר גדולה.
אחד פחות. אני הייתי בפחות השכלה.
כן.
ו. בסוף. אממ. אה. עברנו מ.
מעתלית לטירה. ואני המשכתי לעבוד במטבח.
בטירה היה לנו אוהל.
כבר לא היה 40 איש בחדר. היה אוהל.
וזכור לי שיום אחד האוהל עף בגשם.
היה גשם ורוח האו.
אוהל אחד עף ואנחנו נשארנו לשבת כולם רטובים.
וחיכינו לבוקר.
כן.
בבוקר בא. באו פועלים והקימו עוד פעם את האוהל.
אני ב. בטירה הכרתי את בעלי. אממ. אז.
היית 17. 18?
הייתי כבר 18. 19 הייתי.
אה-הא.
הכרתי את בעלי.
איך קראו לו?
משה.
משה. כן.
בעלי שקיבלו פה פיצויים הוא לא רצה לקחת את הפיצויים.
מאין הוא הגיע?
הוא. אה. הגיע מפולין אבל הוא אמר שהוא.
הוא לא יכול לקחת פיצויים מאנשים. מ. אה.
שהרגו את ההורים שלו.
הוא היה בן יחיד עם 4 בנות הם היו.
כן. כן.
אז הוא אמר שהוא לא ייקח את הכסף.
אנחנו דווקא כן הצטרכנו את הכסף שלא היה לנו כלום.
אבל הוא לא לקח.
הוא היה. אה.
אה. שפרצה מלחמה.
היה לו חבר גוי שהוא החביא אותו.
אז דרך החלון הוא ראה שעשו תעלות.
ובתעלות. אה. ירו ב. בנשים אחר כך בגברים וחיסלו את ה.
מאי. באיזה מקום הוא היה?
אה.
בפולין?
בפולין הוא היה ב. אה. לונינייץ.
אז. אז הוא רץ.
אה. האדמה עוד. אה.
רעדה.
התרעדה. אז הוא רץ להציל מישהו.
אז הגרמני הרביץ לו עם ה. אה. אקדח. הרביץ לו.
והחבר גוי לקח אותו בכוח אליו והוא היה.
אממ. אצלו בבית.
אה. כמה ימים והוא בכה בלי סוף.
בסוף הוא ברח ליערות והיה בפרטיזנים.
הוא שמה נפגש עם עוד פרטיזנים
והם ככה עזרו למי שאפשר היה לעזור.
אז אנחנו. אממ. התחתנו ב-53'.
ונולדו לנו 3 ילדים מקסימים.
ואני התחלתי לעבוד בצרכנייה ובעלי היה קופאי באגד.
איך קראתם לילדים שלכם?
איך קראנו אותם.
הגדול אליעזר והשני.
אה. אה. ד. דני. והקטן יאיר.
אני רוצה להגיד רק שלא היה לי ילדות.
אבל ה. גם הזיקנה היא קשה. למה היא קשה?
אני מאוד בודדה ולפני שנה רציתי להתאבד
ולקחתי כדורים. אבל הצילו אותי.
אבל. אה. אני לא יודעת. אין לי מטרה בחיים. אני חיה ככה.
אבל. אה. אבל. אבל יש לך משפחה? מה איתה?
כן. אבל כל אחד יש לו את המשפחה שלו. את הילדים שלו.
הם. אה. הם גרים בקרבת מקום?
הם גרים בקרבת מקום?
אחד גר בכפר הורדים.
אה-הא.
ואחד גר במוצקין. ואחד בביאליק.
אבל הם עובדים עד 18:00. 19:00 ויש להם משפחות.
אחד יש לו 4 ילדים. 3 ילדים.
הם. אין להם זמן פנאי.
אה. ל. להתייחס אליי כל כך.
הם באים פעם בשבוע.
זה מכפר הוורדים. מאוד משתדל. בא מתי שהוא יכול.
אבל הוא לא יכול הרבה.
יש לו 4 ילדים והוא עשה דוקטורט. וזה לא קל.
איזה.
ואני גם לא רוצה להיות עול על הילדים.
כן. באיזה תחום הוא עשה?
הוא. אה. בתחום. אה. בחינוך.
אה-הא.
ואני לא רוצה להיות עול על ה. על הילדים.
הבן הגדול דווקא בא יותר.
הוא מאוד מסור.
אבל יחד עם זה אני נורא בודדה.
מה. מה עם. אה. חברים. קרובים?
היה לי כמה חברות אז. אה.
הם נפטרו. חברה טובה נפטרה מסרטן ועוד חברה. נפטרו.
אני כבר ג. חיה יותר מידי. ו. אממ.
את לא קשורה לאיזשהו. אה. מתנ"ס. או.
כן אני הולכת לגאולים שמה.
כן.
3 פעמים בשבוע.
אבל. אבל סך הכל קשה לי.
לא מוצאת את עצמי.
ובלילה אני יושנת גרוע.
כל הזמן יש לי סיוטים של המלחמה.
וכל מיני דברים שמאוד מציקים לי ואני אומרת אני כבר עייפה.
הגיע הזמן שאני אנוח.
ומה עוד אני יכולה לספר?
יש. אה. את אומרת שאת הולכת.
בעלי נפטר ב.
כן.
ב-1985. היה בן 61 והוא גם היה לו סיוטים והיה לו מאוד קשה.
הוא מה. מהאונייה לקחו אותו ישר לצבא שהוא בא.
מלחמת השחרור?
כן.
כן.
ואחר כך הוא היה בצבא.
אז זכור לי שהוא סיפר שהם עשו הגרלה מי ייצא לחופש.
אז הוא יצא לחופש והוא לא היה לו לאן ללכת.
אז הוא הסתובב ברחוב בחיפה.
ובכה כל הדרך שהמשפחה שלו נספה וחזר.
אה. ל. לצבא לבכות.
הוא לא רוצה לספר שאין לו לאן ללכת.
כן.
אז הוא עבר גם הרבה.
כן.
ואח שלי היה. אה. ה-2 אחים.
כן. מה איתם?
אז אח אחד בן 57 נפטר.
עשה צנתור ולא קם מהצנתור.
אה-הא.
ויש לי.
זה שהיה תינוק?
זה שהיה תינוק.
תינוק.
ויש לי עוד אח שאנחנו לא כל כך ביחסים טובים איתו.
הוא מאוד עשיר. יש לו תחנת דלק.
יש לו מפעל. הוא לא. לא מתייחס אליי כל כך.
מ-המ.
אנחנו לא ברוגז אבל לא יחסים של אחות ואח.
כן. ואין יותר קרובי משפחה לא בארץ ולא. לא בחוץ לארץ?
לא. אין לי בכלל קרובי משפחה.
חוץ מהילדים. אין לי אף אחד.
כן. תאמרי לי בבקשה. הרטה.
חזרת לביילסקו. אה. בשנים האחרונות?
ב. לביקור אני מתכוונת.
לביקור. אה. כן.
פעם אחת חזרתי והיה לי די קשה. הלכתי למקום.
לבית יתומים איפה שהייתי והסתובבתי.
והיה לי הרבה זיכרונות וחזרתי.
ומהבית יתומים האלה.
הזה שהיית בו.
אה. לא נשארו קשרים עם אנשים?
לא. פה יש כמה אנשים שנפטרו.
אה-הא.
ואמרתי לך שאני כבר חיה יותר מדי.
וכל לילה לפני שאני הולכת לישון אני מתפללת
לאלוהים שייקח אותי שאני ארדם ולא יקום.
אבל זה לא קורה.
ואני הולכת לפסיכולוגית. לעמך.
כן.
היא עוזרת לי כמה שאפשר. אני לוקחת ציפרמיל.
איפה כאן. בקריית ביאליק יש?
היא במוצקין.
אה-הא.
אני לוקחת ציפרמיל ועוד איזשהו כדור להרגעה.
אבל אני לא רגועה.
אין לי. אין לי מטרה בחיים ויש לי דווקא נכדים
ו-2 נינים חמודים. אבל אני לא נהנית מכלום.
לא יודעת את הסיבה.
מרגישה ריקנות כזאתי.
הלוואי שהייתי יודעת מה.
מה להמליץ לך אבל.
נכון. ל
לפעמים זה גם תקופתי אולי זה יעבור.
לא. אני בת ח. אה. 81.
כן.
אה.
אבל את יודעת לכל בן אדם זה כמו נדנדה.
פעם קצת יותר גבוה. פעם קצת יותר נמוך.
אני לא יודעת.
גם ספרים. אה.
לא. לא מנחמים?
אני לא מעניין אותי טלוויזיה. הבעיה היא.
לא. הספרים אני מתכוונת.
כן ספרים אני קוראת אבל לפעמים אני לא יודעת מה שאני קוראת.
מ-המ.
וטלוויזיה לא מעניין אותי.
אין לי סבלנות לראות סרט.
אין לי סבלנות לכלום.
זה הזיקנה אני אומרת.
לא היה לי ילדות ואין לי זיקנה.
שילדות הייתה מאוד קשה.
יש דברים ש. שקשה להיזכר. ו.
ואני זוכרת שכבר יצאתי מי.
מבית יתומים אז הלכתי הביתה לאבא ואימא.
שהם קיבלו איזשהו דירה.
אז אבא עבד ב. ב. לזפות גגות.
לזפת.
כן.
כן.
אז אני עבדתי יחד איתו בתור ילדה הייתי אולי בת. אה.
16 אז. אה. אז ה. הוא היה עושה מדורה כזאתי.
כן.
מר. מרתיח את הזפת.
ואני הייתי ממלא דליים ושמה לו ככה מ. מה.
עבודה קשה.
אה. כן. והוא היה מ. מנזיל את זה למעלה.
וככה היה מזפת גגות.
אני מתי שאני זוכרת את עצמי.
אני תמיד עבדתי ועבדתי קשה.
כן נכון.
פעילות ספורטיבית. אה. לשחות.
להתעמל קצת. יש כל מיני.
לשחות אני לא יודעת.
מ-המ.
להת. להתאמן. אנחנו עושים התעמלות.
אה. בגאולים קצת.
אה-הא.
ויש לי בעיה עם גב.
כואב לי מאוד הגב.
כן.
אז הרופא. אה. עשה צילום ואמר שהוא לא יכול לעזור לי.
רק ניתוח יכול לעזור בגב.
אני לא כל כך מעוניינת בניתוח.
מ-המ.
יש לי הרבה דברים.
למשל יש לי אבנים בכיס המרה. אה.
כל הדברים שנשארו מהמלחמה והכי גרוע זה לילות.
שבא לילה אז. אז אני פוחדת.
אני לוקחת. אה. בונדורמין ועוד איזשהו כדור לשינה.
ויושנת כמה שעות ומתעוררת עם כזה פחד.
לא יודעת ממה אני פוחדת.
לא פוחדת למות. הלוואי שזה יבוא.
ממוות אני לא פוחדת.
עשיתי לך קצת קשה על הלב.
תשמעי זה. זה. זה מצב של הרבה אנשים. הסיוטים בלילה.
ככל שהם מתבגרים זה.
כן.
זה קורה יותר.
כן. כמה שאני עברתי. בעלי עבר יותר ממני.
כן. מוזיקה מנחמת אותך?
מוזיקה?
כן.
לא.
לא.
לא. אין לי סבלנות לכלום.
מ-המ. חבל. הרטה מה אני אומר לך.
קודם כל תודה שלמרות הקשיים הזמנת אותנו ושיתפת אותנו במה ש.
כן. יש הרבה דברים ששכחתי.
יש הרבה דברים שאני רוצה לשכוח.
אני בטוחה. כן.
פשוט רוצה לשכוח את הדברים.
כן.
והילדים שלי אמרו לי: "אימא תכתבי ספר מהחיים שלך".
כן.
ה. שה. שזה יישאר משהו.
נכון.
אז אמר. אני לא יודעת לכתוב.
לא למדתי עברית. לא הלכתי לאולפן.
מ-המ. כן.
ולא יודעת. אה. לכתוב. אני לא מתביישת בזה.
מ-המ. כן. טוב. עכשיו בכל זאת נשארה איזושהי עדות.
נכון.
והילדים יוכלו בכל זאת לראות ולשמוע. כן.
אבל תתייעצי עם האנשים ב.
בעמך. אולי. אה. מישהי יכולה ל. לשמו.
לא קשה לי להגיע לעמך. אני הולכת.
כן.
לפסיכולוגית פעם בשבועיים. אה. בחודשיים.
אה-הא.
ב. אה. קשה לי להגיע למה שזה במוצקין.
אין לי תחבורה.
אז אני לוקחת טקסי. וזה לא פשוט.
כן.
שגם תקציב שלי לא הכי גדול.
כן.
עם הילדים אמרו לי ללכת לבית אבות.
אבל מה. בית אבות יק.
יקרי. עיק.
יקרים.
יקרן. אז זה אין לי כל כך הרבה כסף.
ומשהו זול. ה.
אני לא. לא כל כך רוצה.
ממש לא. ממש לא.
ויש לי בית יפה אבל אני לא נהנית ממנו.
אולי יותר לצאת. יותר להיות עם אנשים.
זהו שאני לא יכולה לצאת.
יש לי סוכר נמוך ושאני יוצאת הראש מסתובב לי.
אז אני פוחדת שאני אפול.
אז אני. הכ. כמעט שלא יוצאת מהבית.
כל הזמן יושבת בבית.
ואולי אני לא מספיק חברותית.
אולי. לא היה לי חברות ככה קרובות ש.
כן.
בילדות. אז זה נובע מילדות.
לא היה לי אהבה ו.
ואולי גם אני לא יודעת להעניק אהבה.
צר לי לשמוע.
אבל את יודעת. בחיים אף פעם אי אפשר לדעת.
אי אפשר לדעת.
אי אפשר לדעת.
אז כל טוב שיהיה לך.
תודה. תודה.
ועכשיו אנחנו נצלם את התמונות שיש לך.
בסדר. ואני אעשה לך כוס קפה?
לאט. לאט. לאט.
לא? כן. זה הבית יתומים של ביילסקו.
ושמה הייתי מ-45' עד 50'.
שמה הרגשתי הכי טוב שהיה.
בעלי קוראים לו משה קריקון.
וזה אני שהיינו צעירים.
זה תמונה של בעלי.
אין לו הרבה תמונות הוא לא אהב להצטלם.
זה תמונה של בעלי ואני ובאמצע זה הבן ה.
הבינוני. אה. אה. לא זה הבן הקטן.
יאיר. שהוא קצה. קצין בצבא ובאנו לבקר אותו.
זה אני עם 3 הבנים הנ.
המקסימים. זה אחד קוראים לו דני. אלי. ויאיר.
זה אני עם הנכד שקוראים לו אייל.
שהוא היום דוקטורט יש לו.
והוא כל החיים שלי הילד הזה.
וזה דורון גם הנכד שלי.
זה אני עם ה-3 בנים.
ו. אה. גם. אה. נכדים. עדי. עינת. אה. גיא. והם לא כולם פה.
עדות של הרטה קריקון לבית בר און, ילידת 1932 Bielsko, פולין על קורותיה בתור ילדה ב-Bielsko, ב-Stryj, באזור Siberia ובקזחסטן החיים לפני המלחמה; אנטישמיות; פוגרומים ביהודים; בריחת פליטים למקום ב-1938; פרוץ המלחמה; התעללויות ביהודים דתיים; בריחת האב; בריחה עם האם והאחים לרוסיה; מציאת מסתור ביערות; קבלת עזרה מאיכרים; בריחה ל-Stryj; סירוב לקבלת אזרחות סובייטית; גירוש ברכבות במשך כחודש; התאבדויות; מחסור במזון; הגעה לאזור Siberia; גיוס האב לשורות הצבא האדום; רעב; חוסר מעש (לילדים); סבל מקור וממחלות; בריחה לקזחסטן; סיום המלחמה; שיבה לפולין; החיים בבית יתומים ב-Bielsko (כחמש שנים; פגישה עם האב; עלייה לישראל ב-1950; קליטה.
details.fullDetails.itemId
10463138
details.fullDetails.firstName
הרטה
details.fullDetails.lastName
קריקון
details.fullDetails.maidenName
בר און
details.fullDetails.dob
1932
details.fullDetails.pob
Bielsko, פולין
details.fullDetails.materialType
עדות
details.fullDetails.language
Hebrew
details.fullDetails.recordGroup
O.3 - עדויות יד ושם
details.fullDetails.earliestDate
08/05/2013
details.fullDetails.latestDate
08/05/2013
details.fullDetails.submitter
קריקון בר און הרטה
details.fullDetails.original
כן
details.fullDetails.interviewLocation
ישראל
details.fullDetails.belongsTo
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
details.fullDetails.testimonyForm
וידאו
details.fullDetails.dedication
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
banner.documents.disclaimer