חנות מקוונת יצירת קשר אודותינו
Yad Vashem logo

עדות של זהבה עציון לבית שילר, ילידת 1938 Botosani, רומניה על קורותיה בתור ילדה במסתור ב-Botosani

Testimony
null
null
היום יום ראשון. י"א באייר תשע"ג. 21 לאפריל 2013.
שמי רותי גיל ואני מראיינת מטעם יד ושם.
את הגברת עציון שילר זהבה.
ילידת בוטושאן רומניה 1938 על תקופת המלחמה בבוטושאן.
בוקר טוב זהבה.
בוקר טוב.
שם המשפחה הקודם היה שילר.
כן.
מה את יודעת על מקורות השם הזה?
אה. סיפרו לי הבנות דודות שלי שהסבא רבא ברח מ. אה.
גליציה מפרעות והגיע לווינה
ובן אדם בשם שילר אימץ אותו ומשם השם שילר נשאר במשפחה.
אה-מ.
עד אז השם היה בן משה או משהו כזה לפי ה. השמות. ה.
כן.
הסבים.
אני חושבת שזה היה בן או משה או מרדכי.
כן. כי זה השם הזה הרבה בתוך המשפחה.
כן. ואותו אדם בשם שילר היה יהודי. לא יהודי?
כן. היה יהודי.
היה יהודי שאימץ אותו.
כן כן כן.
ומאז אתם נקראתם שילר.
שילר כן. כל ה.
כל המשפחה?
כן. שבט שלם ששמו שילר.
כן. ומתי הוא הגיע מווינה לרומניה?
אין לי מושג. אני לא.
אני לא יודעת מתי.
כן.
אבל. אהה. דורות היו.
כן.
זאת אומרת ה.
הבן שלו התחתן והיו לו. ה.
הוא הקים. אה. זה.
זה שהיה למעשה הסבא שלי.
כן.
הוא. הוא הקים משפחה גדולה.
הוא התחתן ו.
אבל סיפרו לי שהוא היה בצבא הרומני.
אה. הבן שלו. של ה. הזה מגליציה הוא עלה.
הוא. הוא בא לרומניה.
חזר לרומניה והוא התחתן עם אישה ונולדו להם 9 ילדים.
כן.
ובינתיים לקחו אותו ל. לצבא.
במלחמת העולם הראשונה?
כן. במלחמת העולם הראשונה לקחו אותו לצבא.
כן כן.
והוא. אה. שמו אותו לנקות בורות של. של ביוב.
בורות של ביוב שהיו מלאות סיד והם אכלו לו את הריאות.
אה-מ.
והוא. הוא חלה מאוד ושיחררו אותו מהצבא.
כן.
ולו ולסבתא הייתה חנות סידקית בעיירה שהם גרו בה.
הם גרו בעיירה קטנה ונולדו להם 9 ילדים.
כן.
ו. ובינתיים.
כן. רגע.
אבא של אימא שלך?
אבא של אבא שלי.
אה-הא.
בינתיים הוא נפטר.
כן.
והילדים נשארו והדודה. הייתה דודה.
אחות של אבא שלי שהייתה הבכורה מכולם.
אמ. הייתה אנאלפבתית. כי לא שלחו אותה ללמוד.
הייתה אישה מאוד חכמה. ב.
חוכמת חיים וחוכמה טבעית.
בסיסית. כן.
בסיסית. אבל לא למדה אף פעם קרוא וכתוב.
אה-מ.
כי אותה שמרו בבית לג.
לעזור לגדל את הילדים.
ו. אממ.
ובינתיים הסבתא. הסבתא שלי התחתנה עם גבר אחר.
לא היו להם כבר ילדים.
אבל. אה. הם היו מאוד אדוקים.
מאוד דתיים והם גידלו את כל המשפחה.
כן. את כל 9 הילדים.
כן. את כל 9 הילדים.
ו. ומי נולד בבוטושאן?
אה. אימא שלי.
ה. ההורים שלך?
ההורים. ההורים שלי.
אימא שלי. אבא שלי נולד בדורוחוי.
כן.
אבל איפה שכל המשפחה הייתה שם כל ה-9.
כן.
הילדים היו בדורוחוי.
אה-מ.
כי הכפר היה ב. על יד דורוחוי על יד העיירה.
על כפר אחד על יד דורוחוי.
כן.
ו. אה. סיפור מצחיק.
הם סיפרו שכל פעם שנולד ילד.
הלך גוי לרשום אותם למרשם התושבים.
נסע ל. לעיר לרשום אותם וכל הילדים היו ר.
רשומים על שם הגוי.
עד שיום אחד ה. הילדים היו כבר גדולים אמרו:
"אנחנו לא רוצים להיות.
ל. להיקרא על שם הגוי.
תלכו להתחתן חתונה אזרחית בכדי שכולנו נקבל שם המשפחה שלנו".
אז הלכו להתחתן. הם.
הם היו כבר בני 65 או משהו כזה והלכו להתחתן בחתונה אזרחית.
בכדי שלכל הילדים יהיה שם המשפחה.
אה. ס. זה. זה מה שסיפרו לי הבנות דוד.
דודות שלי ב. במפגשים השנתיים.
השנתיים.
שאנחנו נפגשים.
כן. את יכולה לנסות. אממ.
לזהות מה הזיכרון הראשון שלך
שאת בבירור זוכרת שלא סיפרו לך.
לא ההורים ולא אנשים אחרים במשפחה?
מה שאני זוכרת זה שההפצצות הנוראיות שהיו של הגרמנים.
כן.
ב. בבוטושאן. זה אני בבירור זוכרת.
כן.
עם אבא שלי ועם אחי ועם אימא ב.
במרתף ואני צועקת: "אבא תסתום לי את האוזניים.
הם כבר באים שוב פעם".
לא יכולתי לסבול את הרעש של המטוסים והפחד של הפצצות.
כן.
הייתי מבקשת "תסתום לי את האוזניים.
תסתום לי את האוזניים שאני לא אשמע".
מ-המ.
זה הזיכרון הראשון שאני זוכרת ממש בוודאות.
כמה נפשות הייתם במשפחה?
במשפחה הקטנה שלנו.
כן.
היינו 4. אימא. אבא. אחי ואני.
כן.
זה היה עוד אח של אימא שגר איתנו בבית. כי.
אה. סבתי נפטרה בגיל צעיר ואימא ואבא באו מדורוחוי.
אימא שלי התחתנה עם אבי וגרו בדורוחוי
ושם נולד להם ילד. תינוק.
כן.
והם כשהסבתא נפטרה והסבא כבר לא היה.
עכשיו אני זוכרת שהסבא נפטר לפני הסבתא.
כן.
הם עברו ל. לבוטושאן לטפל באחים של אימא שנשארו לבד.
מ-המ.
ל. לאימא היו 3 אחים ואחות.
כן.
ואחות הייתה צעירה. הייתה לפני.
הייתה בבית ספר עממי כשהאימא נפטרה.
ואימא ואבא באו לגור בבית של הסבא וסבתא.
כן.
ולגדל את כל המשפחה הזאת.
כן.
בינתיים התינוק חלה בדיזנטריה והוא נפטר ו.
וזהו. ואחר כך אחי נולד ואח.
וכעבור 6 שנים אני נולדתי.
כן. יש ביניכם הפרש של 6 שנים.
6 שנים. כן. כן.
אממ. במה אבא שלך עסק?
אבי היה סוחר. הייתה ל. ה. הייתה לנו חנות.
אחרי תקופה שגרו עם הכול המשפחה.
אז הם בנו בית בבוטושאן והייתה חנות קדימה ו. ו. אה.
דירה.
החדרים מאחור.
כן.
והוא עסק בצורכי סנדלרות.
עורות ומסמרים וכל מה שצריכים ל.
חוטים וכל מה שצריכים לסנדלרות.
כן. אימא שלך הייתה עוזרת לו בעסק?
כן. היא הייתה לפעמים עומדת בחנות ועוזרת לו כן.
כן.
אבל היא הייתה הרוב בבית עם ספרית.
ומניקור וטיפולים והייתה פעילה בקהילה היהודית.
הייתה עושה מ. מסיבות.
כם. אשת ציבור.
כן. התרמות ו. אבל ג.
כשהיה צורך היא נכנסה גם לחנות.
כן. ולפי מה שאת זוכרת זהבה.
מה היה המצב הכלכלי שלכם לפני המלחמה?
היה מעולה.
כן.
המצב היה. הכלכלי היה מעולה.
כן.
הכול היה בשפע. לא היה חסר לנו כלום.
אה. לא הרגשנו מחסור.
כן. ההורים שלך היה להם נוהג לנסוע לנופשים בזמן הקיץ?
כן כן. כל קיץ נסענו.
אבי היה חולה כליות והוא היה נוסע לבד למקום ששותים מים ל.
לכליות. היה לו אבנים בכליות.
מ-המ.
והסתבר שהוא נולד עם כליה מצומקת ולא ידעו אז.
כן.
ובשנייה הוא עשה כל הזמן. אה. הוא כל הזמן נסע.
כן. אז הוא היה נוסע ו.
הוא היה נוסע.
משפחה הייתה מצטרפת עליו לפעמים?
לא לא. הוא לא.
אי אפשר היה להשאיר את החנות לבד.
הוא היה נוסע והיה חוזר ואז
אימא ואני ואחי היינו נוסעים ל.
כן.
למרחצאות למיניהם. ל. ל.
במיוחד בגללי כי אני בגיל שנה חליתי בפוליו ו.
אה. אימא לקחה אותי לאמבטיות מיוחדות עם בוץ ו.
ומלח וכל מיני טיפולים.
כן.
אז אנחנו היינו נוסעים למקומות כאלה ל.
ל. אני לא זוכרת בדיוק את שמות המקומות אבל אמבטיות.
כן. אבל לא היית זקוקה נניח לכל המכשירים האלה.
כמו שנפגעי פוליו רואים ברזלים ודברים כאלה?
לא לא. לא הייתי.
אבל גררתי רגל עד גיל 5 גררתי רגל ככה.
כן.
אה. גררתי רגל ולא.
לא יכולתי לקפוץ קלאס ולא יכולתי חבל לקפוץ.
והרבה דברים הייתי מוגבלת מבחינה גופנית.
כן.
עד שהיה לי בצורה קלה וגם נסענו
לווינה לאיזה מומחה וטיפלו בהמון במחלה שלי.
כן. איך קראו לאחיך?
מרדכי.
מרדכי.
לכל הבני דודים מצד אבא שלי.
לכולם קוראים מרדכי שילר.
כי לסבא הזה שנהרג במי. בצבא שאחרי הצבא.
כן.
קראו מרדכי.
אז לאחיך גם קראו על שמו?
וכל. לכל. כל הילדים נתנו לבן הבכור מרדכי שם.
אז יש לי 6 או 7 בני דודים שקוראים להם מרדכי שילר.
כן. עכשיו. אה. לפני ש. אה.
הרגישו את המלחמה בצורה ממש. אה.
תוקפנית ברומניה הפצצות וכולי.
יש לך גם זיכרונות מ. מהימים היותר שקטים?
אה. כן.
גן ילדים?
חברות? דברים כאלה?
לא. גן ילדים אני לא זוכרת.
חברות אני לא זוכרת.
אבל אני זוכרת שהיינו יוצאים החוצה.
אה. הבית שלנו היה כאילו במדרחוב והיינו יוצאים החוצה ל.
לשחק עם החבר'ה.
מי שיכול היה חבל.
גרתם. גרתם בשכונה יהודית?
יהודית. כן.
כן.
גרנו בשכונה יהודית.
על יד בית כנסת בטח?
היה בית כנסת. כן.
כן.
אבל היה מרזח ב. ברחוב שלנו ולא רחוק הייתה
כנסייה אבל השכונה הייתה שכונה יהודית.
כן.
והיא. הייתה כמו מדרחוב.
לא. לא הסתובבו שם לא מכוניות ולא עגלות.
כן. גם.
עם סוסים.
גם אז לא הייתה תנועה כזאת כמו.
כן.
כן.
ו. כן אני זוכרת ששיחקנו.
בשבילי הימים ההם לא היו כל כך.
אמ. מאושרים כי הייתי נכה.
מ-המ.
וילדים צחקו ממני.
כן.
וכן לעגו לי ולא. אה.
ואני הייתי מאוד שובבה ומאוד חמת מזג
ואפילו פעם ילדה ג'ינג'ית עם 2 צמות יפייפיות לעגה לי.
לקחתי מספריים והורדתי לה צמה ואחיה א.
אחרי זה חודשים רצה לרצוח אותי.
אבל סבלתי מכל הסיפור הזה.
כן.
אבל היה. היו ימים שקטים למרות שהיה.
היו ב. בממשל הם היו מאוד אנטישמים.
נכון.
אבל אני בתור ילדה לא הרגשתי.
לא הרגשתם. אבל המשפחה הרגישה
איזה הגבלות על המסחר של אבא שלך?
הגבלות על תנועה?
איסורים?
לא. אני לא חושבת. לא ממש.
לא ממש. לא.
השתדלנו לא להבליט את היהדות שלנו.
איך? באיזה אופן נגיד?
לא הסתובבנו עם מגן דוד על הצוואר.
אבא שלי לא הסתובב עם פאות וכובע ו.
וכיפה למרות שהוא היה מאוד דתי.
הוא בחוץ. אה. לבש רגיל ובלי.
כן.
בלי שום סממנים של.
זאת אומרת לבש. אה. בגדים אירופאים.
אירופאים. כן.
ואימא שלך כיסוי ראש?
לא.
לא.
לא כיסוי ראש ולא כלום.
כן.
אה. וגם אנחנו הילדים לא.
היינו לבושים רגיל לא.
כן.
לא להתבלט כאילו אנחנו יהודים.
באיזה שפה דיברו בבית?
בבית דיברו רומנית.
לא יידיש?
לא לא.
ידעתם יידיש?
אה. לא. לא ידענו יידיש לא. לא.
מ-המ.
ההורים ביניהם דיברו אולי יידיש לפעמים?
לא. הם גם לא דיברו יידיש בניהם.
גרמנית אולי?
לא. לא. לא. הם דיברו רומנית.
מ-המ. כן.
הייתה לנו תמיד עוזרת עם לינה.
בחורה צעירה שב.
בזמנים שהיה רעב. ב.
בזמנים שהגרמנים נכנסו היה רעב ו.
כן.
ואז היא הייתה מביאה לנו אוכל וממש מסכנת ח. את חייה.
והייתה מביאה לנו מהכפר כל מיני דברים כך שסבלנו רעב. אה.
ממש?
הילדים לא.
כן.
אבל ההורים סבלו רעב.
כן.
ממש הרבה פעמים הם לא אכלו ואנחנו אכלנו.
כן.
עכשיו שאני נזכרת.
כן.
שאנחנו יושבים כולנו סביב שולחן
ואימא שלי הייתה אומרת: "אני לא מרגישה טוב".
ואבא שלי היה אומר: "אני היום לא כל כך רעב".
אנחנו אכלנו והם לא אכלו.
אבל לא היה ממש ממש רעב. ש.
היה חסר.
כן.
את זוכרת איזה מצרכים היו ממש
חסרים ואי אפשר היה להשיג בחנויות?
תראי היה הכל היה חס.
לחם היה בעיה אבל היא הייתה מביאה לנו מה.
מהכפר ביצים ולחם וירקות.
היא הייתה פעם בשבוע באה ומביאה לנו אוכל.
כן.
והיה מספיק לנו.
אבל אי אפשר היה ללכת לחנות לקנות.
זה אני לא זוכרת שהלכנו לחנות לקנות.
זאת אומרת היה. היה איסור ליהודים לקנות בחנויות.
כן כן.
מסוימות או משהו כזה?
אני. אני. אני מתארת לי ככה אני הייתי קטנה.
כן. כן.
כי מתי הם. הם היו ב- 43'. 44' ב.
כן.
אני הייתי 5. 6. לא.
נכון.
לא עניינו אותי כל כך הרבה.
אבל את לא זוכרת איזה תנועה של. אה. קניה?
ללכת לחנות להביא לסלון או משהו כזה?
לא לא לא.
הלכנו עם טלאי צהוב זה ברור.
כן ועוצר? עוצר גם?
היה עוצר. כן.
עוצר.
הבכלל בתקופה של הגרמנים לא יצאנו מהבית הילדים.
כן.
היה. היה לנו חצר פנימית.
בחצרות היינו בזמן שכבר אפשר היה.
אבל אחר כש.
מה שאני עוד זוכרת.
שאימא שלי סידרה תרמילי גב.
היינו אמורים לנסוע ברכבת ואימא שלי ע. עמדה.
בכתה וסידרה תרמילי גב ואני הייתי אומרת לה.
אני ואחי: "למה את בוכה?
איזה כיף לנו. אנחנו ניסע ברכבת".
עד אז לא עליתי על הרכבת. לא ידעתי מה זה רכבת.
כן.
ורצנו ושרנו והיינו מבסוטים: "נוסעים ברכבת.
נוסעים ברכבת". ואימא שלי עמדה.
סידרת תרמילים ובכתה. זה אני זוכרת.
זה היה אמור להיות לטרנסניסטריה?
לאחד מהמחנות אני לא יודעת לאן.
הגענו לתחנת רכבת.
כן.
והחזירו אותנו משם. זה אני זוכרת.
כן.
והאכזבה שלי בכיתי כל הדרך מהרכבת הביתה.
הלכנו ברגל והיה מרחק גדול ובכיתי
כל הדרך שלא נסעתי ברכבת.
זה מה שאני זוכרת.
היו. היו קרובי משפחה שלכם שגורשו לטרנסניסטריה?
אה.
ש. שסיפרו. ששרדו?
לא. לא. לא. אני יודעת שבאו הרבה א. אחרי.
באו הרבה אלינו ל.
לעיר שלנו מהסביבה. באו הרבה יהודים.
מהפרברים.
מהפרברים.
כן.
כי שם. משמה הייתה.
גירשו אותם. כן.
גירשו אותם. אבל אני לא.
במשפחה שלי לא. לא. לא נתקלתי.
המשפחה שלי אירחה את אלה שנשלחו מ. כן.
כן כן.
לא.
ו. ו. באיזה נימוק החזירו אותכם מהרכבת.
מה אמרו לכם שיורדים?
לא יודעת. אין לי מושג.
זה. זה היה רק אתם קבוצה גדולה או מה?
אני. אין לי מושג מה קרה ומה היה.
מ-המ.
אני רק זוכרת את הקטע של אימא שלי אורזת.
ואת הבכי שלי חזרה שלא נוסעים ברכבת.
כן. ויותר מאוחר לא שאלתם את ההורים איך זה קרה?
לא. כי קרה האסון עם אחי.
ואי אפשר היה לדבר על התקופה הזאת בכלל.
כי אימא שלי הייתה חוטפת היסטריה ובוכה ואימא שלי.
אחרי שאחי נהרג נשארה עם עצבים מאוד מאוד חלשים
וכל השנים מאז שהייתי קטנה.
הייתי צריכה לדאוג שהיא לא תדאג.
שהיא לא תיכנס לסטרס.
שלא יהיו לה דאגות ובעיות כי העצבים שלה חלשים.
היא הייתה חוטפת התקפות זעם איומות וצועקת ו. נורא.
והייתי. פחדתי לנגוע ולא שאלתי כלום.
כל מה שאני יודעת זה מ. ממה שסיפרו לי.
מ-המ. כן.
מה. מה שאימא שלי סיפרה רק את המקרה עם אחי.
מה קרה עם אחי.
כן.
זה. זה מה שאימא שלי סיפרה לי פעם אחת.
והיא כל כך בכתה שאמרתי: "אני לא צריכה יותר לדעת כלום.
לא מעניין אותי מה.
מה זה ענייני מה היה.
מה היה היה ומת". אז לא.
אז בואי. בואי תשתפי אותנו.
תספרי מה. מה קרה לאחיך?
הלך.
זה היה בתוך העיר בבוטושאן?
בתוך העיר כן.
כן.
אנחנו היינו מוסתרים בכפר אצל ה.
כשנכנסו הגרמנים והתחיל להיות מאוד קשה ליהודים ו.
מתי זה היה בערך. 40 ומה?
44'?
44'. 43'. 44'.
כן.
אה. אז העוזרת הזאת הבחורה הצעירה.
שהיא חיה איתנו והייתה מאוד. אהבנו אותה מאוד.
היא הייתה רומניה?
רומניה גוייה כן מהכפרים.
כפרית. כפרית.
כן.
כן.
אז היא באה ולקחה אותנו אליה.
היא אמרה: "תהיו פה. אני לא יודעת מה יהיה".
גם שם לא היה בטוח וגם ה.
הגויים היו מלשינים ואיומים אבל היא הסתכנה איך.
כן.
אני. אני גם לא זוכרת את הזמן כשהיינו.
איך היינו שם. מה עשינו שם.
באתם לשם בלילה או מה?
אין לי. אני לא זוכרת כלום.
כן.
אני יודעת רק שהיינו שם.
כן.
ו. אה. והטראומה
הזאת של אחי השכיחה ממני המון המון דברים.
כן.
אני כל כך הייתי כל החיים עסוקה עם מה שאני צריכה
לעשות בשביל אימא שלי ששום דבר אחר לא היה לי בראש.
כן.
אני חושבת ככה. בגלל זה אני לא. לא.
אבל את זוכרת אם לקחתם חבילות אליה?
לא זוכרת כלום.
ואיפה גרתם אצלה במרתף?
ב. בעליית גג?
לא זוכרת. לא יודעת כלום.
ו. ולא יצאתם? ולא.
לא יצאנו. אני יודעת שלא יצאנו.
מ-המ. וכמה זמן זה בערך נמשך?
אני לא יודעת. אני.
כן.
חושבת שקרוב לשנה או קצת פחות.
כן.
ומספר חודשים טובים.
ואז באו ואמרו לאבא שלי. ה. הגויים שבאו.
באו מהכפר לעיר ומהעיר לכפר: "אתה יכול לצאת. ה.
הגרמנים נסוגים והרוסים נכנסו.
אתה יכול לצאת".
זאת אומרת הייתם אצלה עד שהרוסים נכנסו?
כן.
כן.
אז. אה. ההורים שלי היו מאוד דתיים.
וזה היה ערב פסח ואבא שלי אמר.
אה. אולי. אנחנו נרד למטה ונכין את הפסח.
זאת אומרת במרתף?
לא. הביתה. הכפר היה קצת על ההר.
אה. כן.
נרד לעיר כאילו. נ.
אה. כן.
נרד לעיר שלנו לבוטושאן ו.
כן.
ונ. ונתכונן לפסח.
כן.
ואבא שלי עלה על הסולם להוריד את הכלים של פסח.
ואימא שלי במטבח הכינה דברים.
זה כבר היה בדירה שלכם?
כן. בדירה שלנו.
אז כשאתם. אתם חזרתם.
הדירה שלכם לא נלקחה על ידי מישהו?
היא נשארה כמו שהייתה?
היא הייתה. נשארה כמו שהייתה.
ו. ולא. לא גנבו ולא חמסו?
לא. לא.
הרהיטים נשארו. מישהו שמר עליה?
איזה שכן. שכנים?
לא יודעת מה קרה לשכנים.
כן.
השכנים נשארו אותם השכנים.
אבל מה קרה להם אין לי מושג.
כן.
בתור ילדה בת 5 מה התעניינתי מה.
לא.
אני גם לא. אני לא. לא היה.
לא כי זה היה.
היה מלוכלך מאוד אני יודעת.
כן.
שהם ניקו אבל.
אבל. אבל נ. נשאר הכול כן נשאר?
הכול. כן. כן.
כן.
פחות או יותר כן.
אני לא זוכרת שמשהו היה חסר.
אולי בחנות אבל אני לא. לא חושבת.
כן. אבל בבית חזרתם לאותו בית?
חזרנו הביתה.
כן.
חזרנו ואבא שלי עלה לסדר ואימא שלי הייתה במטבח.
ואני הייתי אכלנית מאוד גרועה.
אז אימא שלי קראה לי פנימה לתת לי סנדוויץ'.
ובינתיים נפלה פצצה על ה.
ברחוב והוא נהרג. הוא. הוא נפצע מאוד קשה.
יצאו לכל המעיים מהבטן.
אני עוד זוכרת את התמונה.
זה לא אשכח בחיים את.
זאת אומרת הרוסים היו ועדיין היו הפצצות?
ה. הרוסים נסוגו. א. לא ידעו מ. ממי הפצצה.
אה-הא.
כי הרוסים התקיפו את העיר ואלה נסוגו.
אלה ירו מתוך נסיגה ואלה מתוך כניסה לעיר
ולא יודעים איזה פצצה הרגה אותו.
או של הגרמנים או של זה.
כן.
לא. לא עשו חקירות. הוא.
הוא הכול ואימא שלי לקחה אותו על הידיים והתחילו לרוץ.
אה. לחפש. אה. היה בית חולים בקרבת מקום?
היה היה. אבל כולם היו במקלטים.
אף אחד לא יצא החוצה ואותי השאירו ברחוב פה בוכה
והם רצו עם הילד על הידיים ל.
ל. לעזרה לבית חולים ואני נשארתי
וכדורים עפו לי מ. מכל הצדדים.
אני זוכרת את עצמי עומדת וצורחת והם רצו ו. וזהו.
לא הספיקו להגיע איתו לבית חולים?
לא. לא. לא הספיקו.
והוא. כן. הוא. הוא מת להם על הידיים ואותי.
ואני עמדתי ברחוב וצרחתי.
ושכנה קפצה ותפסה אותי ביד והתחבאנו אצלה מאחורי הארון.
כן.
אה. עפו כדורים ו. ו. וכל מיני ומאז נגמרו לנו החיים.
אימא שלי הייתה שנה שלמה מאושפזת.
היא הייתה הולכת ברחוב שאוטו ידרוס אותה.
היא רצתה להתאבד. פעם. אהה.
כאילו שכחה את ה. היה לנו. אה. תנור.
גז? שכחה את הגז?
לא. לא תנור. אהה. לא ת. לא.
קמין כאלה. תנור לחימום.
כן.
איך קראו לזה? לא גז. אממ. עם. עם גחלים.
עם גחלים כן.
ויש משהו לאוורור.
קרמיקות?
קרמיקות כן.
כן.
יש פתח לאוורור כזה.
כשסוגרים פותחים. סוגרים בלילה.
אני לא יודעת שהגזים לא ייכנסו אני לא יודעת בדיוק מה.
היא כאילו שכחה בחדר שינה וכמעט. אה.
אני והיא הלכנו אבל אני לא
יודעת אם זה היה זה או שהיא רצתה פשוט למות.
כן.
והיא לא. לא היה אכפת לה שגם אני.
היא פשוט לא רצתה לחיות.
ואבא שלך קיבל את זה באותו אופן?
אבא. אבא שלי קיבל את זה.
אבא שלי היה אדם מאוד שקט והוא הכול היה אצלו בפנים.
לא פעם הייתי שומעת אותו בלילה בוכה. אבל.
או משינה או מזה. כי אני לא יודעת.
ישנתי איתם בחדר ואני לא יודעת מה.
הוא לא פעם היה בוכה.
אבל אימא שלי אני לא. לא גרתי בבית שנה שלמה.
גרתי אצל דודה. אחות של אבא באותה עיר.
כן.
אבל אני לא זוכרת שהלכתי לבית ספר.
לא הלכתי ב. בתקופה הזאת לא הלכתי.
היית כבר בת 7. 8?
כן. לא. לא.
לא הלכת.
7. אני לא זוכרת בית ספר.
מ-המ.
בגיל 7 אני כן זוכרת בית ספר.
אבל אז היו כבר. לא.
זוכרת בית ספר כשהיו כבר הרוסים הייתי.
אה. בית ספר יהודי ברור לא היה.
כן.
למדתי ב. אצל איזה רבי עברית תקופה מסוימת.
שהוא היה בא הביתה?
לא. אני הייתי הולכת אליו.
לבית כנסת?
כן כן. אני הייתי הולכת. אה. לבית כנסת ללמוד.
כן.
אבל. אה. בית ספר הרומני זה כבר היה שהיה אחרי ה.
הקומוניסטים גם לא היה.
כן. כשהגיעו הקומוניסטים.
כן.
אז שנה את היית אצל הדודה.
כן. כן.
וראית באותו זמן את ההורים. הם?
את אימא שלי לא. רק את אבא שלי.
אבא שלי היה. היה בא כל הזמן לביקור וזה.
כן.
ו. וזהו. ו. ח. חיינו כל הזמן ב.
בצל ה. האסון הזה שקרה זה היה.
זאת הייתה מכה איומה בשביל אימא שלי.
אחי היה בן 11 שהוא נהרג.
כן.
ו. וזהו. לא פעם היא האשימה.
אמרה לי: "חבל שאת נשאר בחיים".
כי אני הייתי מאוד שובבה.
"חבל שאת נשאר ב. בחיים. שלא את זאת שנהרגת".
כי אחי היה כאילו מלאך ה.
לא יודעת אם הוא היה מלאך או לא.
אבל אני הצקתי לו מאוד בתור ילדה.
זה אני זוכרת ויש לי רגשי אשמה עד היום.
מאוד הצקתי לו. הייתי קלפטה לא קטנה.
אבל. זהו. מה.
ואחרי שנה היא קיבלה איזשהו טיפול? התאוששה?
כן היא. היא קיבלה טיפול.
חזרה קצת.
היא חזרה. כן.
אבל אסור היה להדאיג אותה.
אסור היה להדאיג אותה שום דבר.
פעם נפלתי בבית ספר והייתי צריכה ניתוח ברגל.
יש לי עוד סימנים עד היום ורצו לק.
לקרוא לאימא ואמרתי: "בשום אופן לא".
הלכתי עם מורה. אמרתי: "בשום אופן לא.
לאימא אסור ל. את אימא אסור להדאיג".
חזרתי עם תחבושת כזאת
ועם כרכרה מהבית ספר וצעקתי מרחוק: "אימא.
זה שום דבר אל תדאגי".
כלום. מתו. מאז שהייתי קטנה אני אומרת:
"אני גידלתי את אימא שלי ולא אימא שלי אותי".
היא הייתה מאוד מאוד חלשה.
היא הייתה אישה מקסימה.
נהדרת אבל העצבים שלה היו חלשים.
כן. היא. היא חזרה לפעילות?
היא הייתה מסוגלת לתפקד בתור.
כן. כן.
עקרת בית. בתור אישה?
כן כן כן.
היא תפקדה. והיא. כן.
היא תרמה לקהילה ואפתה עוגות לכל מיני אירועים שאספו כספים.
היו ארגוני נשים בבוטושאן?
כן. כן.
ויצ"ו למשל?
לא לא. ויצ"ו לא היה.
לא. היו. אמ. אני יודעת שהדוד שלי. אח.
אח של אימא שלי היה בבית"ר והם עשו כל מיני פעילויות.
כן.
אה. למען הקהילה
ואימא שלי הייתה עושה עוגות בשביל למכור שמה.
ל. לאסוף כספים ו.
כן.
היא הייתה עושה אירועים של נשים ש. בשביל לתרום כספים.
הם. גם אבא שלי וגם אימא שכל הזמן תרמו.
תרמו לנזקקים ת. היה. היה עוני נוראי בין היהודים.
כן. כן.
היה מאוד מאוד קשה.
מזלנו שפר אנחנו היינו א.
אבי. אביך חזר להיות סוחר?
כן.
גם בתקופה הקומוניסטית?
לא. התקופה הקומוניסטית.
אז. אז מי זה היה? אז מה. מה הוא עשה?
איך הוא. ממה הוא התפרנס?
מכסף שהיה לו מקודם.
הוא לא. הוא לא עבד באיזה. לא קואופרטיב משהו?
לא. לא. לא. אסור. הייתה עליו תווית שהוא. הוא.
בורז'ואה.
כן שהוא מוקצה.
כן.
הוא מוקצה כי הוא היה סוחר. הוא מוקצה.
מ-המ.
ואני הייתי בבית. כן. אה.
וכשנכנסו הרוסים שמו לנו 2 קולונלים בבית.
כי היה לנו בית גדול.
כן.
אז שמו לנו 2 קולונלים שגרו בבית והם היו שותים אפילו את ה.
היו משתכרים ו. ואותי מה זה סגרו ב.
ב. שאני לא יהיה לי. אה.
כן.
שום קשר איתם.
שלא תהיי מול העיניים שלהם.
כן. ו. ו.
כי הייתי ילדה בלונדינית עם צמות ויפה. ופחדו מאוד.
והם היו שותים אפילו את ה.
או דה קולון.
או דה קולון שהיה ב. כן.
כל מה שהיה בסביבה שתו ו.
וככה זה היה כל השנים שהיו לכם דיירי משנה בדירה?
לא. לא. לא.
זה היה בזמן הפלישה.
אה-אה.
כשהם נסוגו. הצבא נסוג הוא לקח גם את החיילים שלו.
כן.
והם השתיתו משטר קומוניסטי אבל את החיילים הם לקחו.
אז לקחו גם את הקולונלים האלה שגרו אצלנו בדירה.
כן כן. ואיך זה היה תחת הקומוניזם?
אה. מבחינה.
אני. אני מאמינה עכשיו כשאני חושבת שאבא שלי מכר.
היה לו סטוק. הייתה לו חנות.
כן.
מכר בסתר היו. אה. סנדלרים ש.
באו אליו.
שבאו אליו. שהכירו אותו והוא.
כן.
לא הייתה לו חנות.
כאילו החנות הייתה סגורה אבל היו באים אליו ל.
לקנות אה. דברים.
כן. אבל זה היה סיכון. אפשר.
כן.
היה להלשין עליו גם. נכון?
כן. כן. היה סיכון מאוד גדול.
כן.
ו. אמ. בלילות היה פחד אימים היו.
אם היו דופקים בדלת. אה.
היו מקרים ש.
שהיגלו יהודים לסיביר מתוך בוטושאן [משובש]?
לא שידוע לי.
עשירים או.
לא לא לא שידוע לי.
לא. אני לא יודעת מזה.
אה-הא.
אני יודעת ש.
אח של אימא.
לא. כן. אח של אימא אה.
הוא היה פעיל מאוד בבית"ר. הוא היה. אה.
ראש הבית"ריסטים בעיר שלנו ויום אחד באו.
בא מישהו מ. מבוקרשט ואמר לו: "תשמע. אתה הלילה".
צריך לברוח.
"לברוח". הוא היה כבר נשוי.
מ-המ.
והוא גר אצלנו ולא גר.
אשתו הייתה מעיר אחרת ועוד לא הסתדרו.
היה נשוי טרי ועוד לא הסתדרו בדיוק ב.
בדירה החדשה ואמרו לו: "אתה לוקח את אשתך.
את הבגדים שלך".
בתור. אה. פעיל ציוני בוודאי.
כן. "הלילה אתה טס.
אתה לא אומר מילה לאיש. לא מחסל כלום.
אתה הלילה טס". ו. הם לא. לא טסו סליחה.
הם נסעו באונייה.
כן.
וזה היה ב-49' נדמה לי או אר.
48'. הם הגיעו לקפריסין אז זה 48'.
כן. לפני קום המדינה.
כן. אז. אה.
אז. אה. הם. הם נסעו ולמחרת באו. אה.
לחפש אחריהם?
מה זה הפכו לנו את הבית.
הפכו את ה. לנו את הבית. את הרצפות הרימו.
אמרנו להם: "הוא נשוי הוא לא גר פה".
כן.
"הוא לא". שום דבר לא עזר. לא עוזר בית דין.
מ-המ.
וה. והייתה עלינו תווית שהנה האח.
מתנגדי משטר?
כן כן. אז. אה. ואני הייתי בבית ספר של גויים.
וכנראה שהייתי תלמידה טובה אז הדביקו לי ילדה.
הת. התחלת מכיתה א' או ישר קפצת ל-ב'?
הייתי ב-ב'.
כן.
והלבישו לי ילדה שאני אלמד אותה לא יודעת מה. אחד המקצועות.
והיא באה אליי הביתה שאני אלמד אותה והיא ראתה שאני יהודייה.
אני הייתי גויה בלונדינית עם עיניים כחולות ועם צמות.
והיא באה הביתה והיא ראתה מגן דוד.
וחנוכייה ונרות פמוטים וזה.
והיא באה לבית ספר והיא אמרה ומאז נגמרו לי החיים בבית ספר.
אבל.
הייתי מוצאת סרפדים.
האנטישמיות הייתה כאילו אסורה במשטר הקומוניסטי.
נדמה לך. נדמה לך.
ה. הייתה לי מורה למ. לחשבון.
כן.
כשהיא הייתה נכנסת לכיתה שתויה.
כן.
ו. והייתה מקללת יהודים ו.
ומשהו נוראי. כי הם לא ידעו.
אני הייתי הולכת לשיעורי דת והייתי יושבת ולא.
פסיבית.
כן. אבל כשהילדה הזאת באה ואמרה.
הייתי מוצאת עכברים מתים בשולחן שלי.
היו לנו שולחנות כאלה מתרוממים וסל קוצים וסרפדים וזה.
עד שאבא שלי אמר אנחנו נרשמים לנסוע וזה היה מסוכן גם.
נכון.
וברגע שפתחו את הגבולות יצאנו בין הראשונים.
עכשיו לפני. לפני כל האירועים ה.
הדוחים האלה. הייתה איזו מודעות ציונית בבית?
בוודאי.
כן.
הדוד.
הדוד היה פעיל בבית"ר. אבל ההורים גם היו מודעים?
הזכירו את פלשתינה. אחר כך את ארץ ישראל?
אהה. כן.
דיברו?
כן. כן.
כן.
כן הם דיברו. וירושלים כל התפילות וכל זה.
כן זה מבחינה דתית אבל גם מבחינה לאומית.
כן. כן.
כן זה היה קיים?
כן.
וברגע שנרשמתם ל. לעלייה השתנו החיים שלכם?
היו עליכם איזה מגבלות?
לא. לא. לא.
לא?
לא. אני זוכרת שפעם ב-1 במאי.
הכריחו אותנו התלמידים ללכת עם הדגל האדום.
לעשות צעדה ב. ברחוב הראשי.
כן.
ואבא שלי ראה אותי עם הדגל האדום הולכת אז הוא אמר לאימא:
"זה לא בשבילנו. אנחנו צריכים לפלשתינה".
מ-המ.
ונסענו.
כן.
ובשביל ההורים שלי היה מאוד קשה. מאוד.
להתאקלם?
מאוד.
קודם כל יכולתם לקחת איתכם משהו?
לא.
שום דבר.
היה לי מגן דוד שקיבלתי מאיזה דודה ליום הולדת מ.
מגן דוד מזהב.
תלשו לי את זה מהצוואר.
לא תכשיטים. 40 קילו. 3 אנשים. אה.
לא מסמכים. כלום. באנו בלי כלום.
אבא שלי תפר. מבלי שאימא שלי תדע.
בתוך מעיל בבטנה את הניירות של הבית שלנו ב.
שהיו רשום הכול בטאבו.
כן.
והיה תמונות ושרטוטים והכל ו.
כן. הבית שגרתם בו. שמקדימה הייתה החנות?
כן. זה הוא דחף לבטנה של המעיל.
כן.
ו. ו. זה הכל לא תעודות לא כלום כלום כלום.
לא תעודת לידה. לא כלום.
באנו לכאן בלי כלום.
לא תמונות. לא שום דבר.
מ. התמונות שיש לי זה שדודים הביאו אחרי המלחמה.
אחרי ה. שבאו אחרי 51'.
כן כן.
למה לא תמונות?
ל. מה היה איסור לקחת תמונות?
לא יודעת. לא.
לא יודעת. לא יודעת מה היה הראש שלהם. אין לי מושג.
ס. סתם התאכזרות?
אין לי מושג.
כן. ל. לאיזה נמל הגעתם? חיפה?
לנמל חיפה. כן.
כן.
והדוד שלי כבר היה פה. הוא ה.
זה שהאיש בית"ר?
כן. הוא היה פה. הוא קיבל אותנו ו.
היו עוד קרובים שלכם פה בארץ?
אהה.
חוץ מהדוד הזה?
כן. הייתה הדודה. היא כן.
הייתה הדודה. מ.
הזאת שהייתה איתי בבוטושאן שגידלה אותי וזה. היא ובעלה.
אה. שהיית אצלה שנה אחרי האסון.
כן. היא ובעלה ובן ובת הם היו פה.
כן.
אבל הם היו בבית ליד באיזשהו מקום.
אה-הא.
זהו. מ. מכל יתר המשפחה לא ידענו אבל הם הגיעו מ-9.
מ-9 האחים והאחיות של אבא שלי היו בסביבות המרכז. היו.
אה. ביפו. ב. היו ב.
בכל מיני מקומות הם קיבלו בתים של רכוש נטוש.
כן.
הם היו כן. אנחנו באנו למעברה. אה.
קודם לאוהלים בעתלית ואחר כך למעברה בטירה.
מ-המ.
אה. לא. הם. הם כבר היו כאן. כן.
כן. מה הזיכרונות שלך מהמעברה? איפה גרתם?
גרנו בטירה במעברה. בבדונים.
כן.
לילה אחד עף.
עף לנו הגג בלילה של גשם.
והיו. הבדונים [משובש] היו 2 דירות.
כאילו חצי היה משפחה אחת. חצי משפחה שנייה.
אנחנו היינו 3 נפשות ובחצי השני היו. היו 4 נפשות.
אז עברנו בלילה עם המיטות שלנו ל. ל.
החלק סגור?
כן. ולחלק הסגור והיינו שמה 7 אנשים ב. בצריף.
כן. כן.
עד שבבוקר סידרו לנו.
היה. היה נחמד.
היו לנו שכנים נחמדים שם למדתי יידיש כי הפ.
השכנים שלנו היו פולנים.
אה-הא.
הם לא ידעו עברית. אנחנו לא ידענו.
הם לא ידעו רומנית.
אנחנו לא ידענו לא עברית ולא פולנית.
אני ידעתי עברית אבל ההורים שלי לא ו.
אז זאת הייתה השפה של התקשורת?
אז. כן. אז שמה למדנו יידיש.
ההורים שלי דיברו יידיש.
הם דיברו איתם יידיש ושם אני למדתי יידיש.
זה היה ממש קיבוץ גלויות נכון?
כן. משהו מ.
איזה. איזה עוד אנשים.
מאיזה עוד מקומות הגיעו לשם במעברה?
היו עיראקים. אה.
זאת אומרת מעדות המזרח.
העיראקים היו מסתובבים בפיג'מות בשבת. בבגד השבת שלהם.
אנחנו היינו צוחקים מהם שהם. ו.
והיו המרוקאים שהלכו לשירותים עם פחית למים.
בשביל ללחוץ את [משובש] היו הולכים לשירותים עם פחית.
כל מיני. היו שירותים משותפים לא היה לכל צריף שירותים.
ברור.
והיה נחמד. היה בית קולנוע שבן אדם היה מסובב
את המנואלה עם התרגום. היה נחמד.
היו חבר'ה צעירים. התאגדנו שם חברים.
כן.
אני הייתי ילדה 11. ילדה.
כן. נכון. ו.
ומשם הלכת לבית ספר?
כן. אני.
לאיזה כיתה הכניסו אותך?
לא. אני הייתי בכיתה ח'.
אה-הא.
אה. אני הגעתי אז הדוד שלי גר בב.
בדירה ב. ברחוב הפועל.
בחיפה עצמה?
בחיפה כן.
כן.
אז אני גרתי אצלם.
מ-המ. ושהלכת לבית ספר. שהלכת לבית ספר?
שהלכתי לבית ספר והלכתי לבית ספר ב.
בחיפה ואחר כך. אה.
הדוד שלי חלה. הורידו לו ריאה ואני חזרתי למעברה.
כמה זמן סך הכל הייתם. אה. במעברה?
שנתיים. שנתיים היינו במעברה.
ו. ואיך היו ה.
מה הייתה התייחסות שלכם לכל המצב הזה?
קיבלתם את זה בתור מצב זמני או [משובש]?
כן. בהחלט. בהחלט בתור מצב זמני. בהחלט.
כן. כן.
אממ. הייתה תקופת הצנע.
כן.
לא היה מה לאכול.
נכון. זאת אומרת היה אבל. קצוב.
כן. כן. כן.
מ. מעט מאוד.
כן כן. אבל בסדר.
אני. איך. איך נחלצנו מהמעברה?
כן.
אני עד היום לא יודעת איך הצלחנו לצאת מהבית במעברה.
לצאת.
אבל יצאנו לאיזה דירה קטנטונת.
ה. ההורים שלך למדו עברית במעברה?
אה. אבא שלי ידע כי הוא.
הוא ידע לקרוא עברית. הוא התפלל.
אה-הא. כן.
השפה העברית לא הייתה לו זרה לו.
רק מבטא.
כן. לא הייתה זרה לו אז הוא.
כן.
למד מהר עברית.
כן.
ואימא שלי הלכה. הם הלכו לאולפן.
אה-הא.
הם הלכו ולמדו עברית.
כן.
ו. אבל. ואימא שלי עבדה מאוד. התחילה לעבוד.
היא עבדה בתור ב. אה.
חנות לניקוי. גיהצה חולצות.
גיהצה דברים. בח.
לניקוי יבש.
לניקוי יבש. היא גיהצה דברים.
אה-הא.
עשתה בייביסיטינג בערב.
טוב לא במעברה לא היה. אבל כשעברנו כבר לחיפה.
מ-המ. ואביך מצא לעצמו מקום?
אבי. אבי עבד בנמל.
אה. קישון. בנו אז את נמל קישון.
הוא עבד. אבל הוא היה אדם חולני.
הוא לא יכול היה לעבוד בעבודה פיזית הרבה זמן.
מ-המ. כן.
אז. אה. הוא עבד. אחר כך הוא ניסה לעסוק במסחר.
פתח חנות לפרחים וככה הוא קצת הרוויח.
ואימי עזרה. עברנו אחר כך לאיזה חדר קטן בחיפה ב.
כן.
חדר עם שירותים בצד ורק חדר. מ. מטבחון היה ב.
במקום. במקלחת היה איזה שולחן שגם היה כאילו המטבחון.
כן.
וככה לאט לאט. אה.
ואיך הייתה ההתאקלמות שלך בבית ספר ישראלי?
אה. קשה מאוד.
כן?
קשה מאוד. כי זה היה מקום שכמעט ולא היו עולים חדשים.
אה-הא.
היה בית ספר. אה.
בהדר. בהדר. ו.
המורה לא ניסתה ל. איך אומרים. לשלב אותך?
אה. לא. לא במיוחד. לא במיוחד. לא.
מ-המ.
די נתנו לי לבד. להפך. אה.
הילדים חשבו שאני לא נורמלית.
כי העברית שלי הייתה פוזמקאות ועברית גבוהה כמה שלמדתי ב.
ב. בבית כנסת שמה.
זאת לא הייתה עברית של יאללה היי ביי.
כן. כן.
זה היה עברית גבוהה.
אז הילדים חשבו שאני לא נורמלי. צחקו ממני.
אבל. אה.
כמה זמן לקח לך להרגיש.
נאמר יותר ישראלית. יותר חלק מהקהילה?
אה. כשהגעתי לתיכון כבר הייתי.
כבר יותר משולבת.
כן כן. לא. בעצם.
אה. אני יודעת.
לקח לי איזה 4 שנים ל.
להתאקלם ממש. הייתי בצופים. במחנות עולים.
כן. כן.
ושנכנסתי לתנועה והתחלתי להשתלב אז. אה.
בהתחלה ניסיתי בצופים. אבל לא היה לי כסף למדים לקנות. מדים.
אה-הא.
אז לא. לא הלכתי.
וב. במחנות עולים היה צריך רק חולצה כחולה ולא מכנסיים.
ועניבה וכל זה.
וכל זה. אז.
היה יותר קל.
כן. ו. התחלתי להכיר. אה.
ברחוב איפה שגרתי שמה בגאולה. התחלתי להכיר אנשים.
כן.
וילדים.
ולא. ולא הייתה שמה. אה.
קהילה של אנשים שבאו מחוץ לארץ?
לא היו עוד אנשים שהגיעו?
לא. לא. היה. היינו בקשר עם. אה. מ. מטירה.
אה-הא.
עם זוג מטירה שעבר לקריית אתא זה בעלי המנוח מ. משם.
כן. כן. אה-הא.
כל השנים היה. היה לנו קשר איתם.
כן.
הם עברו לקריית אתא ומשמה הם עברו לחיפה
וכל הזמן ההורים היו בקשר.
אה-הא. מתי הקמת משפחה זהבה?
אה. אני התחתנתי ב-58'.
כן. שם בעלך?
ארנולד.
כן.
אהרון היה שמו למעשה.
כן. נכון.
אבל בחוץ לארץ קראו לו ארנולד.
ארנולד. כן.
אז כולם קראו לו.
כן. וההיכרות שלכם התחילה במעברה או עוד בחוץ לארץ?
כן כן. לא. לא. במעברה.
במעברה.
הם גרו בבדון מאחורינו.
אה-הא.
הוא היה בחור כבר בן 18.
הוא היה בצבא.
כן.
ובערב הוא למד בטכניון כשהתאפשר.
כן. אה-מ.
ואני הייתי ילדה בת 11 והוא.
הוא כל הזמן היה בלימודים.
עם הראש בלימודים ו.
כן. והוא גמר את הטכניון?
כן.
הפך להיות מהנדס?
מהנדס. כן. הוא עשה גם תואר שני.
כן.
ואחר כך. אה.
נפגשנו שוב שאני למדתי בתיכון והוא.
הם עברו לחיפה ואני למדתי בתיכון. אז נפגשנו שוב.
כן.
ו. והוא ניסה לצאת איתי. אבל אני הייתי צעירה מדי ולא.
הראש שלי לא היה בזה וכשהייתי בצבא התהדק הקשר ו.
כן.
ובסוף הצבא התחתנו אה.
ב. למעשה אני הייתי עוד חיילת ש.
שהתחתנתם.
כן.
וכמה ילדים נולדו לכם?
3. בן גילי.
כן.
ובת ענת ועוד בת טלי.
כן.
ובין גילי לענת יש שנתיים הפרש.
כן.
ובין ענת לטלי 6 שנים.
מה כל אחד מהם עושה היום?
גילי מהנדס במקצועו. הוא מנהל פרויקטים בעיקר.
מנהל למפעלים. מנהל פרויקטים.
וענת אופנאית. היא עוסקת באופנת נשים.
וטלי היא רוחנית. בענייני טיפולים רוחניים למיניהם.
כן.
אה. יש לגילי יש 4 ילדים. 2 בנות ו-2 בנים.
לענתי 3 ילדים. 2 בנות ובן.
לטלי 2 בנים וזהו.
וכולם בארץ?
כולם בארץ. אני למעשה נשארתי בת יחידה.
בעלי המנוח היה בן ש.
בן יחיד כך ש.
המשפחה גדלה.
המשפחה גדלה בזכות הנכדים.
נכדים.
כן.
כן ירבו. והיום יש לך פעילויות שאת עושה באופן קבוע?
כן. קודם כל. אה. אני שמחה שיש יחס טוב בין הבני דודים.
ה-9 ילדים. אחים ואחיות של אבא שלי לא כולם שרדו. אמ.
ממחלות מ. אה.
כל מיני דברים מ. ממחלות במיוחד.
הם חלק נפטר עוד בחוץ לארץ.
לא כולם נש. שרדו.
אבל אלה שעלו לארץ והקימו משפחות ולכולם היו 2. ו-3.
ו-4 ילדים ואנחנו כל הבני דודים
פעם בשנה נפגשים ביום העצמאות באופן קבוע.
כן.
זה הבילוי שלנו של יום העצמאות.
זה מאוד נחמד. כי כל אחד מביא זיכרונות מהבית. מהזה.
ורוב הדברים שאני זוכרת עד היום זה מה
ששמעתי מהם בכל המפגשים האלה.
[משובש].
וזה דבר אחד. מה אני עוסקת?
אה. אני מתנדבת ביד שרה יומיים בשבוע.
אה. וחוץ מזה אני שומעת הרצאות. משחקת ברידג'.
אה. אני גמלאית.
אני 30 שנה עבדתי עם בעלי המנוח בעסק.
היה. הוא היה. היה לו עסק של.
אה. הוא היה מהנדס בניין.
היה לנו משרד לתכנון של מבנים תעשייתיים ואני. אה.
עזרתי לו בעסק ו. וגם תמכנו ב-2 המשפחות.
גם בהורים שלי וגם בהורים שלו.
בהורים שלו.
וגם עזרנו לדודים.
כן.
אה. שלא היו להם ילדים. לא.
אחים של אימא שלך?
של אימא שלי.
כן.
אח ואחות שלא היו להם ילדים.
אה-מ.
מהצד אימא יש לי בסך הכול בת דודה אחת באוסטרליה.
כי אחד האחים לא נתנו לו להיכנס ב-48' לארץ.
והמקום היחידי שנתנו ל.
לאונייה שלהם ל. לעגון היה אוסטרליה.
הם הסתובבו בכל העולם עם אונייה.
ולא נתנו להם בשום מקום להגיע. רק לאוסטרליה.
כן.
אז הם הגיעו.
נשארה באוסטרליה.
כן.
כן.
אז. אה. מהצד של אימא שלי כמעט אין לי משפחה.
זה הכול מהצד של ה.
הכול מהצד של אבא.
כן. זהבה לקראת סיום.
היית רוצה. אה. להעביר איזשהו מסר לילדים.
לנכדים. שישמעו את הקלטת. לדורות הבאים?
הדבר ה. הבסיסי ביותר שצריך לשמור על מדינת ישראל.
שתהיה מדינה יהודית בשביל.
המקלט היחיד בעולם שיהודים יכולים לחיות.
להרים את הראש ולחיות באושר ובביטחון.
צריך לשמור על כל חלקה
ולהיות מאוד ערים לזה שאין לנו מקום אחר בעולם.
זה המקום שלנו וכאן אנחנו צריכים לחיות.
אין לנו מקום אחר בעולם.
זה. זה הדבר הכי חשוב לי.
כן. המון תודה.
תודה לך.
ועכשיו אנחנו נעבור לצלם את התמונות המשפחתיות.
אוקיי.
כל טוב.
כל טוב.
עדות של זהבה עציון לבית שילר, ילידת 1938 Botosani, רומניה על קורותיה בתור ילדה במסתור ב-Botosani החיים לפני המלחמה; בת למשפחה דתית אמידה; הטלת הגבלות על היהודים; מחסור במזון; העברת האב לעבודות כפיייה; גירוש יהודים לאזור Transnsitria; שחרור לפני העליה לרכבת; קבלת עזרה מעוזרת הבית במצרכי מזון ולאחר זמן מה מציאת מסתור בביתה; החיים בבית העוזרת כשנה; שיבה לבית המשפחה בערב פסח; ספיגת הפצצות ומות האח; אשפוז האם; השחרור בידי הצבא האדום; עלייה לישראל ב-1951; קליטה.
מספר פריט
10450117
שם פרטי
זהבה
שם משפחה
עציון
שם נעורים
שילר
תאריך לידה
1938
מקום לידה
Botosani, רומניה
אופי החומר
עדות
שפה
Hebrew
חטיבה ארכיונית
O.3 - עדויות יד ושם
תקופת החומר מ
09/05/2013
תקופת החומר עד
09/05/2013
מוסר החומר
עציון שילר זהבה
מקור
כן
קשור לפריט
O.3 - עדויות שנגבו בידי יד ושם
סוג עדות
וידאו
הקדשה
קומת הארכיון ע"ש מושל, אוסף ארכיון, יד ושם
תמלול עדות זו התאפשר בסיוע ועידת התביעות בחסות הקרן "זיכרון, אחריות ועתיד" ובתמיכת משרד האוצר הפדרלי הגרמני